המרידה בסין הולכת וקרבה אל קצה, אפשר כי עוד ישארו עוללות ממנה לזמן וזמנים. ואך התנועה הגדולה בגאון הצדק והחפש הכתוב על דגלה לא תאריך עוד ימים.

והתוצאות מה הן? דומות לאלה, אשר למרידה ברוסיה שכנתה לפני שבת שנים: אלמנות אמללות, יתומים עזובים, פצועים ונכים, עֹני וכפן, צרה על צרה והוה על הוה. ומה קנו להם עמי סין בעד כל הקרבנות היקרים והעצומים האלה? איזו צורה ריקה, איזה בור נשבר, אשר לא יכיל כל תֹכן. טרם אנחנו יודעים על נכון את שם המסגרת, אשר תקיף מעתה את הסינים ועניניהם, אם תהיה מין בחיריה עם הבטחות רבות אל כל פנות העם או מין שניות: חפשית ונשיא בראשה ועם זה גם עריצות והמנדשים בראשה או שמות אחרים וצורות משֻנות; הכל אחד, ברור הוא, כי בסדרי הממשלה וגבית מסים ועוות משפט והפצת בערות מלמעלה והכנעת כל רעיון טוב המתנוצץ מלמטה, לא ישֻנה דבר זולת, כי תרבה ההוצאה של הממשלה החדשה, הצריכה לעוזרים החדשים, וכמובן על שכם העם.

והכל באשמת מי? לא באשמת יואנשיקי הרשע הנוכל המתהפך לשני הצדדים ומבטיח לעצמו עתיד מזהיר גם פה וגם שם. מימין הוא מקבל את התֹאר “נגיד” ומשמאל הוא נבחר לנשיא החפשית והכל בתוך כדי דבור. לא הוא האשם, כי חברה, אשר חסר בה רשע נוכל, תהיה באחרית הימים. בתולדות כל העמים, אשר קמו עד הנה, לא שמענו ולא ראינו עוד עם ודור כזה. אם באיזו חברה מתעללת ממשלת עריצים ובאחרת שורר משפט וצדק במדה ידועה, אין השנוי תלוי במושלים, כי אם בעם; לא העושקים והרוצצים גורמים, כי אם העשוקים והרצוצים, לא הערמת המכניעים הסבה הראשית כי אם אולת הנכנעים.

והאולת הזאת מצאה לה הפעם בא כח גדול מאד, מנהל כל תנועת החֹפש בכבודו ובעצמו. לא ההמון הנבער מדעת קוצץ בידים גסות בנטיעות הרכות, אשר שתלו המתנדבים בעם, כי אם סו-יט-סן מחולל התנועה, המשליך את נפשו מנגד בעד שלום עמו וטובו, נותץ והורס בתמימותו את אשר בנו ונטעו ידיו כצדקתו.

זה ימים ושבועות עוברת השמועה מקצה העולם ועד קצהו: מחר יכריזו מושלי המנדשים, סין נהפכה לחפשית. כל כך פעמים נשנתה הבשֹרה הזאת בעתונים עד אשר התרגלנו בה: וכאשר הגיעה היום לאזנינו השמועה, כי כבר הכריזו המנדשים על החפשית, לא עתה עלינו שום רֹשם.

באמת המאֹרע הזה הנהו אחד מפלאי התבל, כי בכל תולדות העמים מימי קדם עד היום הזה לא שמענו עוד מהפכה כזאת, אם ממלכה נהפכת לחפשׁית, יעָשה הרג רב בבית המלך, אם לא ימָלטו העריצים את נפשם בתחלת המרידה, ובאופן הטוב ישֻלחו לארץ גזרה לצמיתות כנפלאון השלישי לטשיזלהרסט. בפקינג ירקדו מושלי המנדשים ביום משתה ושמחה של לדת החפשית. הדבר ירָאה כמו רקוד הבעל בחתֻנת גרושתו, אשר תהיה לאיש אחר. ההוגים בדברי הימים הרגילים לאמר: “אין כל חדש תחת השמש, כבר היה לעולמים”, יעמדו עתה מֻפרכים לפני חידה שאין לה פתרון.

יכולים לאמר, כי כבר היו מנהיגים כאלה, אשר ברצונם הטוב ותרו על כבודם וימאנו לשים כתר מלכות בראשם כגדעון שופט ישראל והחשמונאים הראשונים ואחרים, אשר ירדו משאתם מאצילות הרוח כבני בתירה ור' נתן הרב בקורדובה, ולנו הצדקה לקוות, כי עוד יבואו ימים, אשר מושלים יחכמו ויצדקו בלי מכריח מהחוץ ירדו מכסאותם ויאמרו כגדעון: “לא אמשל אני בכם ולא ימשל בני בכם ד' ימשל בכם”. מהפכות כאלה בלא שפיכות דמים בשקטה וביֹשר מתאימות לאחרית הימים.

ואמנם רק שקר נעשה בנפשנו, אם נבקש שמץ ממהפכה כזאת בהכרזת החפשית בפקינג. אחרי אשר נשפכו נהרי דם בכל הממלכה הגדולה, עמדו “המורדים” כביכול הפה פתוחֹ לחכות על חסדי ניני המנדשים, להכריז על סין, כי נהפכה לחפשית. זנוחים הם הסינים ולא הגיעו בהשכלתם למדה כזאת, אשר החפשית תהיה להם צֹרך פנימי. איזו מילה זרה הובאה עליהם מהחוץ (סון-יט-סן למד באמריקה במכלל ונעשה שם דוקטור), שיג זר שאין הקיבה הסינית יכולה לעכל אותו, ואך על מושל יחיד, על עריץ לא ירצו ולא יוכלו לוַתֵר בשום אופן. ובכן הם רוצים לטעֹם את טעם המן האמריקני וממי ידרשוהו, אם לא מבית המלכות מגנם ותפארתם, כילד הבוכה, אם תכהו אמו, ומסתתר תחת חגורתה. אחרית המרידה הסינית היא אפס ותהו; מרידה ולא מהפכה; לא בחרב ודם עושים מהפכות לטובה כ"א בתבוּנה ודעת.¹)