הַקְדָּמָה 🔗
הַסֵּפָר פִּינוֹקְיוֹ, קוֹרוֹתָיו שֶׁל יֶלֶד-עֵץ, מֵאֵת קַרְלוֹ קוֹלוֹדִי1, נֶחְשַׁב זֶה כִּ-80 שָׁנָה, וּבְצֶדֶק, אֶחָד מִסִּפְרֵי הַמּוֹפֵת שֶׁבְּסִפְרוּת-הַיְלָדִים הָעוֹלָמִית. וְלֹא לְבַד מִשׁוּם סִפּוּר-הַמַּעֲשֶׂה הַמְשַׁעֲשֵׁעַ וְהַמְרַתֵּק2 אֶת קוֹרְאָיו הַצְּעִירִים, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא רָווּי חָכְמַת-חַיִּים וַהֲבָנַת נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד וּמַבְלִיט כְּאִלּוּ בְּלִי-מֵשִׂים מוּסַר-הַשְׂכֵּל שֶׁל כָּל הַרְפַּתְקָה וּמַעֲשֵׂה מְשׁוּבָה שֶׁל גִּבּוֹר-הַסִּפּוּר, וְכָך הוּא מַחְדִּיר לְעוֹלָמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד בְּאֹפֶן טִבְעִי בְּיוֹתֵר אֶת הַמֻּשָּׂגִים שֶׁל הָרָע וְעָנְשׁוֹ וְשֶׁל הַטּוֹב וּגְמוּלוֹ.
סֵפֶר חִנּוּכִי יָקָר זֶה תֻּרְגַּם לְ-48 לְשׁוֹנוֹת וּבְתוֹכָן לְעִבְרִית. הוּא הוֹפִיעַ בִּשְׁנַת 1937 בְּהוֹצָאָתֵנוּ בְּתַרְגּוּמוֹ שֶׁל הַסּוֹפֵר וְהַמּוֹרֶה יִשְׂרָאֵל דּוּשְׁמַן ז"ל. הַמְּתַרְגֵּם שֶׁהָיָה בָּקִי בְּכָל מִכְמַנֵּי הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית, הִצְלִיחַ לְבַשֵׂם אֶת תַּרְגּוּמוֹ הָעִבְרִי בִּדְפוּסֵי-לָשׁוֹן, נִיבִים וּבִטּוּיִים מִקְרָאִיִּים, תּוֹךְ שְׁמִירָה עַל פַּשְׁטוּת הַסִּגְנוֹן וְהָרָמָה הַסִּפְרוּתִית שֶׁל הַמָּקוֹר.
אוּלָם מֵאָז הִתְפַּתְּחָה לְשׁוֹנֵנוּ בְּלִי-הֶרֶף וְנִתְעַשְּׁרָה בְּשִׁמּוּשֵׁי לָשׁוֹן וּבְמֻנָּחִים חֲדָשִׁים וּמְדֻיָּקִים, הַמְּחַיְּבִים אֶת הַתְאָמָתָם שֶׁל הַתַּרְגּוּמִים, אֲפִלּוּ הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם, לַמְּצִיאוּת הַלְּשׁוֹנִית שֶׁל יָמֵינוּ, בְּלִי לְוַתֵּר עַל הַטּוֹב וְהַמְּיֻחָד שֶׁבְּתַרְגּוּמִים אֵלֶּה וּבְלִי לְקַפֵּחַ זְכוּת רִאשׁוֹנִים.
בְּבוֹאֵנוּ עַתָּה לְהוֹצִיא מַהֲדוּרָה עֲרוּכָה וּסְדוּרָה מֵחָדָשׁ שֶׁל סֵפֶר-מוֹפֵת זֶה, הִשְׁוִינוּהוּ שׁוּב לַמָּקוֹר וְהִתְאַמְנוּ כָּאן וְכָאן אֶת הַסִּגְנוֹן בְּלִי לִפְגֹּעַ בִּמְלֶאכֶת הַמַּחֲשֶׁבֶת שֶׁל הַתַּרְגּוּם, אֲשֶׁר טַעֲמוֹ הַמְּשֻׁבָּח לֹא פָּג3 עַד הַיּוֹם. כֵּן הוֹסַפְנוּ בְּסוֹף הַסֵּפֶר לוּחַ שֶׁל מִלִּים וּבִטּוּיִים לֹא-שְׁכִיחִים אוֹ בַּעֲלֵי מַשְׁמָעֻיּוֹת שׁוֹנוֹת.
חֶבְרַת “אָמָנוּת” בְּע"מ
פֶּרֶק רִאשׁוֹן: הַנַּגָּר דֻּבְדְּבָן מוֹצֵא בּוּל-עֵץ הַבּוֹכֶה וְצוֹחֵק כְּתִינוֹק 🔗
הָיֹה הָיָה…
“מֶלֶךְ!” יֹאמְרוּ הַקּוֹרְאִים הַקְּטַנִּים.
“בֶּן-מֶלֶךְ”, צָעֲקוּ הָאֲחֵרִים.
לֹא, יְלָדִים, אֵינְכֶם אֶלָּא טוֹעִים, הָיֹה הָיָה לֹא מֶלֶךְ וְלֹא בֶּן-מֶלֶךְ, אֶלָּא בּוּל-עֵץ פָּשׁוּט, מֵאוֹתָם בּוּלֵי-הָעֵץ, שֶׁבָּהֶם מַסִּיקִים אֶת הַתַּנּוּרִים. אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר, אוּלָם בְּיוֹם אֶחָד מִימוֹת הַשָּׁנָה נִמְצָא בּוּל-עֵץ זֶה עוֹמֵד בַּחֲדַר מְלַאכְתּוֹ שֶׁל הַנַּגָּר הַזָּקֵן אַנְטוֹנְיוֹ, שֶּהָיָה נִקְרָא בְּפִי כָּל בְּשֵׁם “דֻּבְדְּבָן”, מִשּׁוּם אַפּוֹ הָאָדֹם, אֲשֶׁר דָּמָה לְדֻבְדְּבָן בָּשֵׁל.
רָאָה הַנַּגָּר דֻבְדְּבָן אֶת בּוּל-הָעֵץ וְנִתְמַלֵּא חֶדְוָה. הוּא שִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו בְּנַחַת-רוּחַ וּמִלְמֵל לְעַצְמוֹ:
“בּוּל-עֵץ זֶה – דָּבָר בְּעִתּוֹ הוּא. הָבָה אֶעֱשֶׂה מִמֶּנּוּ רֶגֶל לְשֻׁלְחָן!”
אָמַר – וְעָשָׂה. הוּא לָקַח גַּרְזֶן חַד בְּיָדוֹ, הֵנִיף אוֹתוֹ וּכְבָר עָמַד לְהַתְחִיל בַּמְּלָאכָה, כְּשֶׁנִבְהַל וְנִרְתַּע בְּשָׁמְעוֹ קוֹל דַּק מִן הַדַּק קוֹרֵא:
“אַל נָא תַּכֵּנִי בְּיָד חֲזָקָה!”
שַׁעֲרוּ נָא אֶת תִּמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל זְקֵנֵנוּ הֶחָבִיב – מַר אַנְטוֹנְיוֹ!
הוּא הֶעֱבִיר עֵינָיו עַל חֲדַר מְלַאכְתּוֹ, הִסְתַּכֵּל כֹּה וָכֹה, כִּי הָיָה חָרֵד לָדַעַת מִי פָּנָה אֵלָיו בִּקְרִיאָה זֹאת, אַךְ לֹא רָאָה אִישׁ. הוּא הִבִּיט מִתַּחַת לַסַּפְסָל – אֵין אִישׁ; הֵצִיץ בָּאָרוֹן, שֶׁהָיָה תָּמִיד סָגוּר, וְגַם שָׁם לֹא מָצָא דָּבָר; הִסְתַּכֵּל בַּסַּל הַמָּלֵא שְׁבָבִים4 וּנְסֹרֶת5 – לֹא-כְלוּם; פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְהִבִּיט הַחוּצָה, אַךְ גַּם שָׁם לֹא רָאָה נֶפֶשׁ חַיָּה. מִי אֵפוֹא הוּא זֶה שֶבִּקֵּשׁ רַחֲמִים מִמֶּנּוּ?
“אֲנִי מֵבִין!” קָרָא הַנַּגָּר, כְּשֶׁהוּא מִצְטַחֵק. “יִתָּכֵן, שֶׁדִּמְיוֹנִי הִטְעַנִי; אָשׁוּבָה נָא לִמְלַאכְתִּי.”
אַנְטוֹנְיוֹ תָּפַס שׁוּב אֶת הַגַּרְזֶן בְּיָדוֹ וְהִכָּה בְּכֹחַ עַל בּוּל-הָעֵץ.
“אוֹי, כּוֹאֵב!” נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל דַּק, מְעוֹרֵר רַחֲמִים.
הַפַּעַם נִבְהַל הַנַּגָּר דֻּבְדְּבָן שִׁבְעָתַיִם. הוּא לָטַשׁ אֶת עֵינָיו, וּפָעַר אֶת פִּיו עַד כִּי לְשׁוֹנוֹ הִשְׁתַּלְשְׁלָה הַחוּצָה, כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ נִדְהָם וְנִרְעָשׁ.
כְּשֶׁשָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ בְּמִקְצָת, מִלְמֵל לְעַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד מִפַּחַד: “מִי זֶה קָרָא ‘אוֹי’? הֲלֹא אֵין בַּחֶדֶר אַף נֶפֶשׁ חַיָּה אַחַת. הַאֻמְנָם יָכוֹל בּוּל-עֵץ לִצְוֹחַ וְלִבְכּוֹת כְּתִינֹוק? לֹא אוּכַל לְהַאֲמִין. הֲלֹא אֵין זֶה אֶלָּא בּוּל-עֵץ פָּשׁוּט, שֶׁאֶפְשָר לְהַסִּיק בּוֹ תַּנּוּר כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלָיו נְזִיד עֲדָשִׁים… וּבְכֵן אֵפוֹא? אוּלַי נִכְנַס מִישֶׁהוּ לְתוֹךְ בּוּל-עֵץ זֶה וְהִתְחַבֵּא בְּתוֹכוֹ? אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ! הִנְנִי אֵלָיו!”
וְהוּא תָּפַס אֶת בּוּל-הָעֵץ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְהִתְחִיל לְהַכּוֹת בּוֹ בְּלִי רַחֲמִים בְּקִיר חַדְרוֹ. אַחַר-כָּך עָמַד וְהִקְשִׁיב, אִם יִשְּׁמַע שׁוּב אוֹתוֹ הַקּוֹל הַדַּק. עָבְרוּ שְׁנֵי רְגָעִים – דְּמָמָה; עֲשָׂרָה רְגָעִים – אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב!
“יָדַעְתִּי!” אָמַר הַנַּגָּר דֻּבְדְּבָן, כְּשֶׁהוּא מֵיטִיב אֶת קַפְלֵטוֹ6 וּמַעֲמִיד פָּנִים צוֹחֲקִים. “בָּרוּר כַּשֶּמֶשׁ בַּצָהֳרַיִם: כָּל הַדָּבָר הַזֶּה אַךְ נִדְמָה לִי וְאִיש לֹא קָרָא כְּלָל ‘אוֹי’. אָשׁוּבָה נָא לִמְלַאכְתִּי”.
אַךְ כֵּיוָן שֶׁלִּבּוֹ הָיָה מָלֵא פַּחַד, פָּתַח בְּשִׁירָה, כְּדֵי לְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ.
אַחַר סִלֵּק אֶת הַגַּרְזֶן הַצִּדָּה וְלָקַח אֶת הַמַּקְצוּעָה7 לְהַקְצִיעַ בָּהּ אֶת הָעֵץ. אַךְ רַק הִתְחִיל לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּקְצוּעָה עַל פְּנֵי הָעֵץ, וְהִנֵּה שׁוּב נִשְׁמַע אוֹתוֹ הַקּוֹל הַדַּק פּוֹנֶה אֵלָיו הַפַּעַם מִתּוֹךְ צְחוֹק:
“חֲדַל! אַתָּה מְדַגְדֵּג אוֹתִי!”
לְשֵׁמַע קְרִיאָה זוֹ נָפַל הַנַּגָּר דֻּבְדְּבָן מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, כְּמֻכֵּה רַעַם, וּלְאַחַר שֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו רָאָה אֶת עַצְמוֹ יוֹשֵׁב עַל הָרִצְפָּה. מֵרֹב פַּחַד נִתְעַוְּתוּ8 פָּנָיו, וְחָטְמוֹ, שֶׁהָיָה תָּמִיד אָדֹם, הָפַךְ פִּתְאֹם סָגֹל.
פֶּרֶק שֵׁנִי: הַנַּגָּר דֻּבְדְּבָן נוֹתֵן אֶת בּוּל-הָעֵץ הַמּוּזָר הַזֶּה בְּמַתָּנָה לְרֵעוֹ גֶ’פֶּטוֹ, וְגֶ’פֶּטוֹ אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ לֵיצַן-פֶּלֶא, שֶׁיִּהְיֶה רוֹקֵד, מְסַיֵּף וְיוֹצֵא בִּמְחוֹלוֹת 🔗
לְפֶתַע נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת.
“יָבוֹא!” קָרָא הַנַּגָּר מִמְּקוֹמוֹ בְּאֵין כֹּחַ לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ, וּלְחַדְרוֹ נִכְנַס זָקֵן עֵר וְזָרִיז שֶׁשְּׁמוֹ גֶ’פֶּטוֹ. יַלְדֵי הָרְחוֹב, בִּרְצוֹנָם לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ, הָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם “דַּיְסָה”, מִפְּנֵי שֶׁקַּפְלֵטוֹ הָיָה מֵזְכִּיר לָהֶם אֶת צֶבַע הַדַּיְסָה הַנַּעֲשֵׂית מִדּוּרָה.
גֶּ’פֶּטוֹ הָיָה אָדָם קַפְּדָן וְנוֹחַ לִכְעֹס. כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַשֵׁם “דַּיְסָה” יוֹצֵא מִפִּי אַחַד הַנְּעָרִים, הָיָה מִתְמַלֵּא שֶׁצֶף-קֶצֶף. וְאוֹי לְאוֹתוֹ נַעַר אִם עָמַד אוֹתָה שָׁעָה בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹתָיו – אֵל רַחוּם יִשְׁמְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ!
“בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים!” אָמַר גֶ’פֶּטוֹ. “מַה אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁם עַל הָרִצְפָּה, מַר אַנְטוֹנְיוֹ?”
“אֲנִי לוֹמֵד שִׂיחַת נְמָלִים.”
“תּוֹרָה הִיא וְלִמּוּד הִיא צְרִיכָה”.
“מַה הֵבִיאֲךָ אֶל בֵּיתִי, מַר גֶּ’פֶּטוֹ?”
“רַגְלַי הֱבִיאוּנִי, מַר אַנְטוֹנְיוֹ, כִּי בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ”.
“עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ!” עָנָה הַנַּגָּר, בְּקוּמוֹ מֵעַל הָאָרֶץ.
"הַבֹּקֶר נִצְנֵץ בְּמֹחִי רַעְיוֹן אֶחָד… "
“לְמָשָׁל?…”
“עָלָה עַל דַּעְתִּי לַעֲשׂוֹת לֵיצָן מֵעֵץ, לֵיצַן-פֶּלֶא, אֲשֶׁר יֵדַע לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת לִרְקֹד וּלְהִלָּחֵם בְּסַיִף. בְּלֵיצָן שֶׁכָּזֶה אוֹמֵר אֲנִי לָצֵאת לְסִבּוּב עַל פְּנֵי אֶרֶץ רַבָּה, לָנוּד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּלְהַרְוִיחַ אֶת לַחְמִי בְּכָבוֹד. מַה דַּעְתְּךָ?”
“הַפְלֵא וָפֶלֶא, דַּיְסָה!” נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל דַּק מְאֹד.
כִּשְׁמֹעַ גֶּ’פֶּטוֹ אֶת הַכִּנּוּי “דַּיְסָה” אָדְמוּ פָּנָיו מִכַּעַס כְּעַגְבָנִיָּה בְּשֵׁלָה וְהוּא קָרָא אֶל הַנַּגָּר בְּקוֹל עַז:
“מִפְּנֵי מַה אַתָּה מַעֲלִיב אוֹתִי?”
“מִי זֶה מַעֲלִיב אוֹתְךָ?”
"הִנֵּה קָרָאתָ לִי בְּשֵׁם “דַּיְסָה!”
“אֲנִי? חֲלִילָה לִי! לֹא אֲנִי קָרָאתִי לְךָ כָּךְ!”
“הַיּוֹצֵא מִזֶּה, כִּי אֲנִי עַצְמִי קָרָאתִי לִי כָּךְ! אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: אַתָּה קָרָאתָ לִי כָּךְ!”
“לֹא!”
“כֵּן!”
“לֹא!”
“כֵּן!”
וּשְׁנֵי הַיְּדִידִים הַנִּרְגָּזִים הִתְלַהֲבוּ וְהֵם עָבְרוּ חִישׁ מַהֵר מֵרִיב שְׂפָתַיִם לְמִלְחֶמֶת יָדַיִם; הֵם
הִתְנַפְּלוּ זֶה עַל זֶה וְהִתְחִילוּ חוֹבְטִים, מַכִּים, שׂוֹרְטִים, צוֹבְטִים, וְאַף נוֹשְׁכִים אִישׁ אֶת בְּשַׂר רֵעֵהוּ.
כִּכְלוֹת הַקְּטָטָה, נִמְצָא בִּידֵי הַנַּגָּר אַנְטוֹנְיוֹ קַפְלֵטוֹ הַצָּהֹב שֶׁל גֶּ’פֶּטוֹ, וְגֶ’פֶּטוֹ הֶחֱזִיק בְּשִׁנָּיו אֶת קַפְלֵטוֹ הָאָפֹר שֶׁל הַנַּגָּר אַנְטוֹנְיוֹ.
“הָשֵׁב לִי אֶת קַפְלֵטִי!” קָרָא הַנַּגָּר אַנְטוֹנְיוֹ.
“וְאַתָּה הָשֵׁב לִי אֶת שֶׁלִּי!” עָנָה גֶּ’פֶטוֹ, “רַבְנוּ דַּי – עַתָּה נַשְׁלִים בֵּינֵינוּ!”
וְכָךְ, לְאַחַר שֶּכָּל אֶחָד קִבֵּל אֶת קַפְלֵטוֹ בַּחֲזָרָה, הוֹשִׁיטוּ שְׁנֵי הַזְּקֵנִים אֶת יָדָם זֶה לָזֶה וְנִשְׁבְּעוּ לְהַמְשִׁיךְ בִּידִידוּתָם הַנֶּאֱמָנָה עַד יוֹמָם הָאַחֲרוֹן.
“וּבְכֵן, יְדִידִי מַר גֶּ’פֶּטוֹ”, אָמַר הַנַּגָּר בְּקוֹל מְפֻיָּס9, “בַּמָּה אוּכַל לְכַבֶּדְךָ?”
“זָקוּק אֲנִי לְגֶזֶר-עֵץ כְּדֵי לַחֲרֹט מִמֶּנּוּ אֶת הַלֵּיצָן שֶּלִי, וְהִנֵּה בָּאתִי לְבַקֵּש מִמְּךָ כִּי תִּתֵּן לִי גֶּזֶר-עֵץ מַתְאִים”.
הַנַּגָּר אַנְטוֹנְיוֹ שָׂמַח מְאֹד לִשֵׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה, כִּי גָּדוֹל הָיָה רְצוֹנוֹ לְהִפָּטֵר מִבּוּל-עֵץ מְשֻׁנֶּה זֶה. לָכֵן נִגַּשׁ אֶל הַסַּפְסָל, לָקַח אֶת בּוּל-הָעֵץ כְּדֵי לְתִתּוֹ לִידִידוֹ. אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַמָּשׁ נִשְׁמַט בּוּל-הָעֵץ מִיָּדָיו, קָפַץ וְהִכָּה עַל רַגְלָיו הַדַּקּוֹת שֶׁל גֶּ’פֶּטוֹ.
“אוֹי! אָכֵן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים אַתָּה, מַר אַנְטוֹנְיוֹ; כִּמְעַט שָׁבַרְתָּ אֶת רַגְלִי!”
“בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לֹא אֲנִי הִכִּיתִיךָ!”
“הַיּוֹצֵא מִזֶּה, כִּי אֲנִי עַצְמִי הִכֵּיתִי עַל רַגְלִי?”
"בַּכֹּל אָשֵׁם בּוּל-הָעֵץ הַזֶּה… "
“יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי כִּי בּוּל-הָעֵץ הִכָּה, אַךְ אַתָּה זָרַקְתָּ אוֹתוֹ עָלַי.”
“לֹא, אֲנִי לֹא זָרַקְתִּי אוֹתוֹ!”
“שַׁקְרָן!”
“גֶ’פֶּטוֹ, אַל נָא תַּעֲלִיבֵנִי, פֶּן אֶקְרָאֲךָ בְּשֵׁם דַּיְסָה!”
“חֲמוֹר!”
“דַּיְסָה!”
“בּוּר!”
“דַּיְסָה!”
“קוֹף זָקֵן!”
“דַּיְסָה!”
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע גֶּ’פֶּטוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֶת הַשֵּׁם “דַּיְסָה” יוֹצֵא מְפרָשׁ מִפִּי הַנַּגָּר, נִתְמַלֵּא חֵמָה וְכַעַס וְהִתְנַפֵּל עָלָיו. וְשׁוּב פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם תִּגְרַת-יָדַיִם נִמְרֶצֶת. תּוֹצְאוֹת תִּגְרָה זוֹ הָיוּ בּוֹלְטוֹת בְּיוֹתֵר: עַל חָטְמוֹ שֶׁל אַנְטוֹנְיוֹ נִשְׂרְטוּ שְׁתֵּי שְׂרִיטוֹת וּמִמְּעִילֹו שֶׁל גֶּ’פֶּטוֹ נֶעֶקְרוּ שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים.
אַף-עַל-פִּי-כֵן, לְאַחַר שֶׁנִּתְקָרְרָה דַּעְתָּם, הוֹשִׁיטוּ שְׁנֵיהֶם יָדָם זֶה לָזֶה וְנִשְׁבְּעוּ שׁוּב לִהְיוֹת יְדִידִים נֶאֱמָנִים עַד יוֹמָם הָאַחֲרוֹן.
גֶּ’פֶּטוֹ שָׂם אֶת בּוּל-הָעֵץ תַּחַת זְרוֹעוֹ, הוֹדָה לַנַּגָּר אַנְטוֹנְיוֹ עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ וּפָנָה לָלֶכֶת, כְּשֶׁהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.
פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: גֶּ’פֶּטוֹ נִגַּשׁ לַעֲשִׂיַּת לֵיצַן-הָעֵץ שֶׁלוֹ וְקוֹרֵא לוֹ בְּשֵׁם פִּינוֹקְיוֹ. תַּעֲלוּלָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַלֵּיצָן. 🔗
בְּדִירָתוֹ שֶׁל גֶּ’פֶּטוֹ הָיָה רַק חֶדֶר קָטָן אֶחָד מִתַּחַת לַמַּדְרֵגוֹת, שֶׁאֲלֵיהֶן פָּנָה הַחַלּוֹן הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ. הָרָהִיטִים הָיוּ דַּלִּים וַעֲלוּבִים מְאֹד: כִּסֵּא צוֹלֵעַ, מִטָּה רְעוּעָה וְשֻׁלְחָן מָט לִנְפֹּל10. בְּפִנַּת הַחֶדֶר עָמְדָה כִּירָה בּוֹעֶרֶת וְעָלֶיהָ קְדֵרָה; נִרְאָה, כִּי בַּקְּדֵרָה הִתְבַּשֵּׁל מַשֶּׁהוּ, כִּי אֵדִים עָלוּ מִתּוֹכָהּ. אַךְ הַכִּירָה, הַקְּדֵרָה וְהָאֵדִים לֹא הָיוּ שֶׁל מַמָּשׁ, אֶלָּא צִיּוּר שֶׁצֻּיַּר בִּידֵי צַיָּר.
כְּשֶׁנִּכְנַס גֶּ’פֶּטוֹ לְחַדְרוֹ, לָקַח מִיָּד אֶת כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ וְהִתְחִיל לַחֲרֹט אֶת הַלֵּיצָן שֶׁלּוֹ. “מַה שֵׁם אֶקְרָא לַלֵּיצָן?” שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ. “דּוֹמַנִי כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁאֶקְרָא לוֹ פִּינוֹקְיוֹ. שֵׁם זֶה יָבִיא לוֹ מַזָּל. הֲלֹא הִכַּרְתִּי מִשְׁפָּחָה בַּת-מַזָּל אַחַת שֶׁשֵׁם כָּל בָּנֶיהָ הָיָה פִּינוֹקְיוֹ, אַבָּא-פִּינוֹקְיוֹ, אִמָּא-פִּינוֹקְיוֹ, וְהַיְּלָדִים פִּינוֹקְיוֹ. הֶעָשִׁיר שֶׁבָּהֶם קִבֵּץ נְדָבוֹת”. אַחַר נִגַּשׁ לְעֶצֶם הָעֲבוֹדָה. בָּרִאשׁוֹנָה גִּלֵּף11 אֶת הָרֹאשׁ, אַחַר-כָּך – אֶת הַמֵּצַח, אֶת הָעֵינַים וְאֶת הַשֵּׂעָר. אַךְ תָּאֲרוּ נָא לְעַצְמְכֶם אֶת תִּמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל, בִּרְאוֹתוֹ אֶת עֵינֵי הַלֵּיצָן נָעוֹת בְּחֹרֵיהֶן וּמִסְתַּכְּלוֹת בּוֹ בְּחֻצְפָּה. גֶּ’פֶּטוֹ נָבוֹךְ לְמַרְאֵה הָעֵינַיִם הַנּוֹקְבוֹת הָאֵלֶּה וְקָרָא בְּרֹגֶז: “עֵינַיִם שֶׁל עֵץ, לָמָה תִּסְתַּכֵּלְנָה בִּי כָּךְ?” שְׁתִיקָה. אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב!
הִתְחִיל גֶּ’פֶּטוֹ צָר אֶת אַף הַלֵּיצָן, וְהִנֵּה אַךְ סִיֵּם אֶת מְלַאכְתּוֹ הִתְחִיל הָאַף גָּדֵל וְהוֹלֵךְ וּבְמֶשֶׁך רְגָעִים אֲחָדִים גָּדַל גָּדוֹל מְאֹד.
גֶּ’פֶּטוֹ נִסָּה לְקַצְּרוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה עֲמָלוֹ; כְּכָל שֶׁהָיָה מְקַצְּרוֹ, כֵּן הָיָה הָאַף מִתְאָרֵךְ וְהוֹלֵךְ.
אַחֲרֵי הָאַף הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֶת הַפֶּה. אוּלָם טֶרֶם סִיֵּם אֶת מְלַאכְתּוֹ, וְהַפֶּה כְּבָר הֵחֵל לִצְחֹק וְלָשִׁיר.
“חֲדַל לִצְחֹק!” גָּעַר בּוֹ גֶּ’פֶּטוֹ בְּכַעַס.
- דַּבֵּר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים!
“חֲדַל לִצְחֹק, הַשָׁמַעְתָּ?” קָרָא הַזָּקֵן קָשׁוֹת.
מִיָּד חָדַל הַפֶּה לִצְחֹק וְהֶאֱרִיךְ לָשׁוֹן לְעֻמָּתוֹ.
גֶּ’פֶּטוֹ הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ אֵין הוּא מַרְגִּיש בַּדָּבָר וְהוֹסִיף לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ. אַחֲרֵי הַפֶּה צַר אֶת הַסַּנְטֵר, אֶת הַצַּוָּאר, אֶת הַכְּתֵפַיִם, וְאֶת הַגּוּף וְהַיָּדַיִם.
פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ גֶּ’פֶּטוֹ, כִּי מִישֶׁהוּ סִלֵּק אֶת קַפְלֵטו מֵעַל רֹאשׁוֹ. הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְעֵינָיו רָאוּ אֶת קַפְלֵטוֹ הַצָּהֹב בִּידֵי הַלֵּיצָן!
“פִּינוֹקְיוֹ, הָשֵׁב לִי מִיָּד אֶת קַפְלֵטִי!” צָעַק גֶּ’פֶּטוֹ.
אַךְ פִּינוֹקְיוֹ לֹא שָׂם לֵב לְדִבְרֵי הַזָּקֵן, חָבַשׁ אֶת הַקַּפְלֵט לְרֹאשׁוֹ, וְהָרֹאשׁ כֻּלּוֹ נֶעְלַם תַּחְתָּיו.
חֻצְפָּה זוֹ גָּרְמָה לְגֶ’פֶּטוֹ צַעַר גָּדוֹל מְאֹד, וְהוּא פָּנָה אֶל הַלֵּיצָן וְאָמַר:
“הוֹי, בֵּן מֵבִישׁ12! עוֹדְךָ גֹּלֶם, טֶרֶם סִיַּמְתִּי לַעֲשׂוֹתְךָ, וּכְבָר אַתָּה מֵעֵז פָּנִים כְּנֶגֶד אָבִיךָ יוֹצֶרְךָ… רַע הַדָּבָר, בְּנִי רַע!”
וּבְדַבְּרוֹ מָחָה דִּמְעָה13 מֵעַל פָּנָיו.
וְהִנֵּה אַךְ גָּמַר לַעֲשׂוֹת אֶת רַגְלֵי הַלֵּיצָן, הִרְגִּישׁ מִיָּד בְּעִיטָה בְּאַפּוֹ. “כָּךְ נָאֶה לִי!” מִלְמֵל גֶּ’פֶּטוֹ לְעַצְמוֹ.
“צָרִיךְ הָיִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד! עַכְשָׁו עָבַר הַמּוֹעֵד!”
אַף-עַל-פִּי-כֵן לָקַח אֶת הַלֵּיצָן בְּיָדָיו וְהֶעֱמִידוֹ עַל הָרִצְפָּה, לְמַעַן יַתְחִיל לָלֶכֶת, אַךְ פִּינוֹקְיוֹ לֹא יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ. הִתְחִיל גֶ’פֶּטוֹ מוֹלִיךְ אוֹתוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, צַעַד אַחַר צַעַד. לְאַט לְאַט נִתְרַגֵּל הַלֵּיצָן בַּהֲלִיכָה עַד שֶׁהִתְחִיל מִתְרוֹצֵץ בַּחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה.
אַךְ בָּזֶה לֹא אָמַר דַּי, הוּא קָפַץ פִּתְאֹם הַחוּצָה דֶּרֶך הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו – וְהַיֶּלֶד אֵינֶנוּ!…
גֶּ’פֶּטוֹ הַמִּסְכֵּן מִהֵר לִרְדֹּף אַחֲרָיו, אַךְ לֹא יָכֹל לְהַדְבִּיקוֹ, כִּי פִּינוֹקְיוֹ דִּלֵּג כְּאַרְנֶבֶת. רַגְלָיו הָעֲשׂוּיוֹת עֵץ הִקִּישׁוּ בַּכְּבִישׁ כִּגְדוּד חַיָּלִים הַנְעוּלִים נַעֲלֵי-עֵץ.
“תִּפְסוּהוּ! תִּפְסוּהוּ!” צָעַק גֶּ’פֶּטוֹ.
הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים צָחֲקוּ בִּמְלֹא פִּיהֶם לְמַרְאֶה לֵיצָן-הָעֵץ, הַטָס כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וְלֹא עֲצָרוּהוּ.
רַק שׁוֹטֵר אֶחָד, בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָרַעַשׁ וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַמְּהוּמָה בָּרְחוֹב, חָשַׁב, כִּי סוּס בָּרַח מֵאֵת אֲדוֹנָיו, וְלָכֵן הִתְיַצֵּב בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ לַעֲצֹר בַּבּוֹרֵחַ. בִּרְאוֹת פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַשּׁוֹטֵר הָעוֹמֵד לוֹ לְשָׂטָן בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לַעֲבֹר בֵּין רַגְלָיו וּלְהִמָּלֵט. אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ. הַשּׁוֹטֵר לֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ עַד אֲשֶׁר תָּפַס אֶת פִּינוֹקְיוֹ בְּאַפּוֹ הָאָרֹךְ וּמִיָּד מָסַר אוֹתוֹ לִידֵי גֶּ’פֶּטוֹ.
רָצָה גֶּ’פֶּטוֹ לִמְשֹׁךְ בְּאָזְנָיו שֶׁל הַלֵּיצָן, אַךְ לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל נוֹכַח, כִּי בְּחָפְזוֹ שָׁכַח לַעֲשׂוֹת לוֹ אָזְנַיִם.
תָּפַס גֶּ’פֶּטוֹ בְּצַוָּארוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר:
“חַכֵּה! כְּשֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה תָּבוֹא עַל שְׂכָרְךָ, סְמֹך עָלַי!”
שָׁמַע פִּינוֹקְיוֹ דְּבָרִים אֵלֶּה, שָׁכַב עַל הָאָרֶץ וְלֹא רָצָה לָלֶכֶת בְּשׁוּם אֹפֶן.
בֵּינָתַיִם נִתְאַסֵּף קָהָל רַב שֶׁל סַקְרָנִים וְהוֹלְכֵי בָּטֵל. מֵהֶם לִמְּדוּ זְכוּת עַל פִּינוֹקְיוֹ, וּמֵהֶם לִמְּדוּ עָלָיו חוֹבָה.
“לֵיצָן עָלוּב!” אָמְרוּ אֲחָדִים “יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָלֶכֶת הַבַּיְתָה! הֵן יוֹדֵעַ הוּא כִּי שָׁם יַעֲשֶׂה בּוֹ גּ’פֶּטוֹ כָּלָה14!”
וַאֲחֵרִים הוֹסִיפוּ בְּלָצוֹן:
“גֶּ’פֶּטוֹ זֶה מַרְאֵהוּ אָמְנָם כְּאִישׁ יָשָׁר, אֶלָּא שֶׁעִם יְלָדִים הֲרֵיהוּ אַכְזָר שֶׁבָּאַכְזָרִים! אִם יִפֹּל לֵיצָן עָלוּב זֶה לְיָדוֹ, יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ גַּל שֶׁל שְׁבָבִים וְקֵיסָמִים!”
דִּבְרֵי הַזְּכוּת שֶׁנֶאֱמְרוּ לְטוֹבָתוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן הִשְׁפִּיעוּ עַל הַשׁוֹטֵר, עַד שֶׁעָמַד וְשִׁלַּח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי, וְאֶת גֶּ’פֶּטוֹ הַמִּסְכֵּן, שֶׁלֹא מָצָא דְּבָרִים לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ, הוֹלִיך לְבֵית-הַסֹּהַר. גֶּ’פֶּטוֹ הָלַךְ הֲלוֹךְ וּבָכֹה וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ:
“הוֹי, בֶּן-בְּלִיַּעַל! כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַעְתִּי עַד שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ לְלֵיצָן הָגוּן, וְהִנֵּה עַתָּה בָּעַט בִּי! אֲבָל אָשֵׁם אֲנִי: לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה מֵרֹאשׁ, עַל-כֵּן בָּאָה עָלַי הַצָּרָה הַזּאֹת!”
מַה שֶׁקָּרָה אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מוּזָר הוּא וּמֻפְלָא עַד מְאֹד, לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר; וַאֲנִי אַשְׁמִיעֲכֶם כָּל זאֹת בַּפְּרָקִים הַבָּאִים.
פֶּרֶק רְבִיעִי: מַעַלְלֵי פִּינוֹקְיוֹ עִם הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן, שֶׁמֵהֶם אֶפְשָׁר לִלְמֹד, כִּי יְלָדִים רָעִים אֵינָם אוֹהֲבִים לִשְׁמֹעַ מוּסָר מִפִּי חֲכָמִים וּנְבוֹנִים מֵהֶם. 🔗
וּבְכֵן, יְלָדִים, הַטּוּ אֹזֶן וְשִׁמְעוּ: בְּשָׁעָה שֶׁהוֹלִיכוּ אֶת גֶּ’פֶּטוֹ הַמִּסְכֵּן לְבֵית-הַסֹּהַר עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ, טָס לוֹ פִּינוֹקְיוֹ דֶּרֶךְ שָׂדוֹת וּגְבָעוֹת הַבַּיתָה. הוּא דִּלֵּג עַל פְּנֵי תְּהוֹמוֹת, קִפֵּץ עַל פְּנֵי שִׂיחִים וּבוֹרוֹת, כְּאַרְנֶבֶת הַנִּמְלֶטֶת מִפְּנֵי רוֹדְפֶיהָ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּיְתָה, מָצָא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה בְּמִקְצָת. הוּא דָּחַף אוֹתָהּ, נִכְנַס הַחַדְרָה, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת, וְהִתְיַשֵּׁב לוֹ עַל הָרִצְפָּה, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם לִרְוָחָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.
אַךְ שִׂמְחָתוֹ לֹא אָרְכָה, כִּי מִיָּד הִגִּיעַ לְאָזְנָיו צִרְצוּר:
“צַר-צַר-צַר!” “מִי זֶה קוֹרֵא?” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ נִרְגָּשׁ וְנִפְחָד.
“אֲנִי הוּא!” פִּינוֹקְיוֹ הִפְנָה אָת רֹאשׁוֹ וְרָאָה צְרָצַר גָּדוֹל זוֹחֵל לְאִטּוֹ עַל גַּבֵּי הַקִּיר.
“אֱמֹר נָא לִי, מִי אַתָּה?”
“הֲרֵינִי מִתְכַּבֵּד לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי לְפָנֶיךָ: צְרָצַר-דַּבְּרָן אֲנִי וְיוֹשֵׁב בְּחֶדֶר זֶה יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנָה!”
“אַךְ עַתָּה הַחֶדֶר הַזֶּה שֶׁלִּי הוּא”, הוֹדִיעַ פִּינוֹקְיוֹ, “וְאִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שָׂא רַגְלֶיךָ וְלֵך מִכָּאן מִיָּד!”
“לֹא אָזוּז מִכָּאן”, עָנָה הַצְּרָצַר, “עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרַי”.
“וּבְכֵן, פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ”.
“אוֹי לָהֶם לַיְּלָדִים שֶׁאֵינָם שׁוֹמְעִים בְּקוֹל הוֹרֵיהֶם וְעוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם, הֵם מְאַבְּדִים אֶת אָשְׁרָם בִּידֵיהֶם, וְיוֹם יָבוֹא וְיִצְטָעֲרוּ עַל מַעֲשֵׂיהֶם”.
“זַמֵּר לְךָ זְמִירוֹת כְּחֶפְצְךָ, הַצְּרָצַר; וַאֲנִי – אֶת שֶׁלִי אֶעֱשֶׂה: מָחָר, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, אֵלֵך לִי מִכָּאן, כִּי אִם אֵשֵׁב פֹּה, יִשְׁלְחוּ אוֹתִי לְבֵית-הַסֵּפֶר, עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי. לֹא אַסְתִּיר מִפָּנֶיךָ כְּלָל, כִּי אֵין נַפְשִׁי לְלִמּוּדִים. בּוֹחֵר אֲנִי לְבַלּוֹת אֶת יוֹמִי בְּמִשְׂחָקִים, לִרְדֹּף אַחֲרֵי פַּרְפָּרִים, לְטַפֵּס עַל עֵצִים וְלַהֲרֹס קִנֵּי צִפֳּרִים”.
“שׁוֹטֶה עָלוּב! אֵינְךָ יוֹדֵעַ, כִּי אִם תִּנְהַג כָּךְ, תִּגְדַּל בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ, וְהַכֹּל יִלְעֲגוּ וְיָבוּזוּ לְךָ!”
“נְצֹר לְשׁוֹנְךָ, צְרָצַר. בְּרַח לְךָ הַחוּצָה! שָׁם תִּנָּבֵא!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ. אַךְ הַצְּרָצַר הָיָה סַבְלָן וּפִקֵּחַ, וּבִמְקוֹם לְהֵעָלֵב, הוֹסִיף בְּנַחַת וּבְקוֹל שָׁקֵט: “אִם אֵין בִּרְצוֹנְךָ לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר, לֵךְ וּלְמַד מְלָאכָה כָּלְשֶׁהִי, הַמְּפַרְנֶסֶת אֶת בְּעָלֶיהָ”.
“מַסְפִּיק וְדַי”, הֵשִׁיב פִּינוֹקְיוֹ בְּקֹצֶר-רוּחַ. “דַּע לְךָ, כִּי מִכָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם מְחַבֵּב אֲנִי רַק אַחַת”. “אֵיזוֹ?”
“לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת, לִישֹּׁן, לְשַׂחֵק, לֵהָנוֹת מִכָּל מִינֵי תַּעֲנוּגִים וּלְהִתְהַלֵּךְ כָּל הַיּוֹם בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה”.
“יוֹצֵא מִן הַכְּלָל!” אָמַר הַצְּרָצַר בְּנַחַת כְּבָרִאשׁוֹנָה, “אוּלָם עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי כָּל הָעוֹסְקִים בִּ’מְלָאכוֹת' אֵלֶּה סוֹפָם – בֵּית-הַחוֹלִים אוֹ בֵּית-הַסֹּהַר”.
“בְּלֹם פִּיךָ, הַצְּרָצַר, אַל תַּרְבֶּה לַהַג, פֶּן מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ!”
“הוֹי, פִּינוֹקְיוֹ עֲלוּבִי, צַר לִי עָלֶיךָ!” “לָמָה אַתָּה מְרַחֵם עָלַי?”
“מִפְּנֵי שֶׁלֹא בֶּן-אָדָם אַתָּה, כִּי אִם לֵיצָן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶָרֹאשׁ עֵץ לְךָ!” כִּשְׁמֹעַ פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּעֲרָה כָּאֵש חֲמָתוֹ. הוּא תָפַס בְּיָדוֹ פַּטִּישׁ עֵץ וּזְרָקוֹ בְּכֹחַ בַּצְרָצַר-הַדַּבְּרָן.
אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ. אַךְ, מַעֲשֶׂה שָׂטָן, פָּגַע הַפַּטִּישׁ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַצְּרָצַר, וְהַצְּרָצַר נִפְחַס15 וְנִדְבַּק לַכֹּתֶל. הַיְּצוּר הֶעָלוּב הִסְפִּיק רַק לִקְרֹא: “צַר-צַר-צַר” – וּמֵת.
פֶּרֶק חֲמִישִׁי: פִּינוֹקְיוֹ רָעֵב; הוּא מוֹצֵא בֵּיצָה וְאוֹמֵר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה חֲבִתָּה, אַךְ הַבֵּיצָה פּוֹרַחַת לָהּ וְנֶעְלֶמֶת 🔗
אוֹתָה שָׁעָה שְׁעַת בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת הָיְתָה, וּפִּינוֹקְיוֹ נִזְכַּר פִּתְאֹם, כִּי עֲדַיִן לֹא אָכַל כְּלוּם, כִּי לְפֶתַע הִרְגִּישׁ שֶׁרָעֵב הוּא מְאֹד. אֵצֶל יְלָדִים מִתְעוֹרֵר הַתֵּאָבוֹן בִּמְהִירוּת יֶתֶר: וְאָמְנָם לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים גָּדַל תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וּבֻלְמוּס16 הָאֲכִילָה אֲחָזָהוּ. הוּא קָפַץ אֶל הַכִּירָה, שֶׁעָלֶיהָ עָמַד סִיר. עַל פִּי הָאֵד הָעוֹלֶה מִתּוֹכוֹ סָבוּר הָיָה כִּי דְּבַר-מַה מִתְבַּשֵּׁל בּוֹ. וְאוּלָם הַסִּיר וְהָאֵד הָיוּ, כְּפִי שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי, רַק מְצֻיָּרִים. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֵפוֹא אֶת מַפַּח-נַפְשׁוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ! אַפּוֹ, שֶׁכְּבָר הָיָה אָרֹךְ לְמַדַּי, נַעֲשָׂה אָרֹך עוֹד יוֹתֵר, בְּאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת בְּעֵרֶךְ.
הוּא הִתְחִיל לְהִתְרוֹצֵץ בַּחֶדֶר וּלְבַקֵּש בְּכָל הַתֵּבוֹת וּבְכָל הַפִּנּוֹת פְּרוּסַת לֶחֶם, וְלוּ גַּם לֶחֶם יָבֵשׁ, אוֹ לְכָל הַפָּחוֹת עֶצֶם כָּלְשֶׁהִי, דַּיְסָה פְּסוּלָה לַאֲכִילָה, זְנַב דָּג מָלוּחַ, גַּלְעִין17 שֶׁל דֻּבְדְּבָן – קצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, מַאֲכָל כָּלְשֶׁהוּ, אַךְ לַשָׁוְא הָיָה עֲמָלוֹ: הוּא לֹא מָצָא דָּבָר לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ.
וְהָרָעָב הָלַךְ וְגָדַל, וּמָזוֹן אַיִן. פִּינוֹקְיוֹ הֶעָלוּב! הוּא רָצָה לְהַשְׁכִּיחַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ עַל-יְדֵי פִּהוּקִים: וּפִהוּקָיו הָיוּ רְחָבִים מְאֹד, עַד שֶׁפְּעָמִים הָיָה פִּיו מַגִּיעַ עַד לְאָזְנָיו. אַךְ אַחֲרֵי הַפִּהוּקִים הָיָה שָׁב הָרָעָב וּמֵצִיק לוֹ בְּיֶתֶר עֹז. מְלֵא יֵאוּשׁ מִלְמֵל פִּינוֹקְיוֹ לְעַצְמוֹ בִּדְמָעוֹת עַל עֵינָיו:
"אָכֵן, צָדַק הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן! לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשִׂיתִי כְּשֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל אָבִי וּבָרַחְתִּי מִן הַבַּיִת. אִלּוּ הָיָה אַבָּא פֹּה, לֹא הָיִיתִי גוֹוֵעַ מִתּוֹךְ פִּהוּקִים! אוֹיָה, מַה רָע וָמַר לִהְיוֹת רָעֵב!
פִּתְאֹם נִרְאָה לוֹ כְּעֵין דָּבָר לָבָן, עֲגַלְגַּל, דּוֹמֶה לְבֵיצָה, מֵצִיץ מִתּוֹךְ פַּח הָאַשְׁפָּה. כְּהֶרֶף-עַיִן טָס פִּינוֹקְיוֹ אֶל הַמָּקוֹם הָהוּא, וְאָמְנָם – בֵּיצָה! קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן. הוּא לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, גִּלְגֵּל אֶת הַבֵּיצָה בְּיָדוֹ וְגַם נָשַׁק לָהּ, כְּשֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ:
“אֵיךְ אֲבַשֵׁל אֶת הַבֵּיצָה הַזּאֹת? הַיַעֲלֶה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת לִי חֲבִתָּה? לֹא, מוּטָב אֶצְלֶה אוֹתָה עַל גַבֵּי צַּלַּחַת-בְּדִיל!… וְאוּלַי טוֹב יוֹתֵר לְטַגֵּן אוֹתָה עַל מַחֲבַת? וְאוּלַי טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה לְבַשֵּׁל אוֹתָהּ רַכָּה? לֹא, אֵין לִי טוֹב מֵאֲשֶׁר לִצְלוֹתָהּ בְּצַלַּחַת-בְּדִיל, אוֹ לְטַגְּנָהּ עַל מַחֲבַת! רָעֵב אֲנִי מְאֹד!”
וּבְדַבְּרוֹ כָּךְ שָׁפַת18 אֶת הַמַּחֲבַת עַל הָאָח הַמְּלֵאָה גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת, יָצַק בִּמְקוֹם שֶׁמֶן מְעַט מַיִם, וּלְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ הַמַּיִם לִרְתֹּחַ, שָׁבַר אֶת הַקְּלִפָּה וְאָמַר לְעָרוֹת אֶת הַבֵּיצָה לְתוֹךְ הַמַּחֲבַת. אוּלָם תַּחַת חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן קָפַץ מִתּוֹךְ הַקְּלִפָּה אֶפְרוֹחַ עַלִּיז וְזָרִיז: הָאֶפְרוֹחַ הִשְׁתַּחֲוָה בִּנְעִימוּת וָחֵן לְפִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר לוֹ:
“חֵן-חֵן לְךָ, מַר פִּינוֹקְיוֹ, עַל שֶׁמָּנַעְתָּ מִמֶּנִּי אֶת הַטֹּרַח לִשְׁבֹּר אֶת קְלִפַּת הַבֵּיצָה! לְהִתְרָאוֹת, אֲדוֹנִי! הֱיֵה בָּרִיא וְחָזָק וֶאֱמֹר שָׁלוֹם לָקָרוֹב וְלָרָחוֹק!”
וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וּפָרַח לוֹ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ.
לֵב פִּינוֹקְיוֹ מֵת בְּקִרְבּוֹ מֵרֹב צַעַר. זְמַן-מָה נִצַּב תַּחְתָּיו וְעֵינָיו נְשׂוּאוֹת לַמֶּרְחַקִּים, פִּיו פָּעוּר, וּבְיָדוֹ הַקְּלִפָּה הַשְּׁבוּרָה. וּכְשָּׁשָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, פָּרַץ בִּבְכִי מַר, צָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה, רָקַע בְּרַגְלָיו וְקָרָא מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת:
“אָכֵן, צָדַק הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן! לוּלֵא בָּרַחְתִּי מִבֵּיתִי וְלוּ הָיָה אַבָּא פּהֹ, לֹא הָיִיתִי גּוֹוֵעַ עַתָּה בַּרָעָב. אוֹיָה, מַה רַע וָמַר לִהְיוֹת רָעֵב!”
וְכֵיוָן שֶׁהָרָעָב הֵצִיק לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד וּפִּינוֹקְיוֹ לֹא יָדַע בַּמֶּה לִשְׁבֹּר אוֹתוֹ, הֶחְלִיט לַעֲזֹב אֶת הַבַּיִּת וּלְהִמָּלֵט אֶל הַכְּפָר הַסָּמוּךְ, בְּקַוּוֹתוֹ לִמְצֹא שָׁם בֶּן-אָדָם טוֹב, אֲשֶׁר יִפְרֹס לוֹ מִלַּחְמוֹ.
פֶּרֶק שִׁשִּׁי: פִּינוֹקְיוֹ תוֹחֵב אֶת רַגְלָיו בָּאָח הַבּוֹעֶרֶת וְנִרְדָּם, וּכְשֶׁהוּא מֵקִיץ לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, הוּא רוֹאֶה וְהִנֵּה רַגְלָיו שְׂרוּפוֹת. 🔗
בַּלַּיְלָה הַהוּא הִתְחוֹלְלָה סְעָרָה וְסוּפַת רְעָמִים וּבְרָקִים, וְרוּחַ קָרָה וְעַזָּה הֵרִימָה עַנְנֵי אָבָק וְהִרְקִידָה אֶת הָעֵצִים.
פִּינוֹקְיוֹ פָּחַד מְאֹד מִפְּנֵי רְעָמִים וּבְרָקִים, אַךְ רַעֲבוֹנוֹ הָיָה כָּבֵד וְלָכֵן מִהֵר מְאֹד וּבְמֵאָה קְפִיצוֹת הִגִּיעַ אֶל הַכְּפָר. נְשִׁימָתוֹ קָצְרָה, לִבּוֹ פָּעַם, פִּיו הָיָה פָּעוּר וּלְשׁוֹנוֹ הָיְתָה שְׁלוּחָה כִּלְשׁוֹן כֶּלֶב-הַצַּיָּדִים. בַּכְּפָר הָיָה חֹשֶׁך וּדְמָמָה. הַחֲנֻיּוֹת הָיוּ סְגוּרוֹת, הַדְּלָתוֹת נְעוּלוֹת, הַתְּרִיסִים מוּגָפִים וּבָרְחוֹב אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה. אַף נִבְחַת כֶּלֶב לֹא נְשְׁמְעָה. נִדְמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הֵקִיץ הַקֵּץ עַל הַכְּפָר כֻּלּוֹ.
וּבִגְבֹר עָלָיו הָרָעָב, הֶחְלִיט פִּינוֹקְיוֹ לְצַלְצֵל בְּפַעֲמוֹן אַחַד הַבָּתִּים, כְּשֶׁהוּא מְנַחֵם19 אֶת עַצְמוֹ:
“סוֹף-סוֹף הֵן יָצִיץ מִישֶׁהוּ בְּעַד הַחַלּוֹן!”
וְאָמְנָם הוֹצִיא זָקֵן אֶחָד אֶת רֹאשׁוֹ הֶחָבוּשׁ מִצְנֶפֶת-שֵׁנָה מִבַּעַד אַחַד הַחַלּוֹנוֹת וְקָרָא בְּזַעַם:
“מַה לְךָ כָּאן בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּל כָּךְ?”
“סְלִיחָה אֲדוֹנִי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ פְּרוּסַת לֶחֶם,” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, “כִּי רָעֵב אֲנִי מְאֹד”.
“חַכֵּה רֶגַע, מִיָּד אָשׁוּב”, אָמַר הַזָּקֵן.
כְּסָבוּר הָיָה הַזָּקֵן, שֶׁלְּפָנָיו אֶחָד מִפִּרְחֲחֵי הָרְחוֹב, הַבָּאִים לְהַרְגִּיז וּלְהַפְרִיעַ אֶת מְנוּחָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים שְׁלֵוִים.
עָבַר רֶגַע, וְהִנֵּה נִפְתַּח הַחַלּוֹן שׁוּב וְאוֹתוֹ זָקֵן נִרְגָּז קָרָא: “קְרַב הֵנָּה, מְעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהוֹשֵׁט אֶת כּוֹבָעֲךָ!”
פִּינוֹקְיוֹ נִגַּשׁ וְהֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, אַךְ טֶרֶם הִסְפִּיק לְהַגִּישׁוֹ וְזֶרֶם מַיִם נִשְׁפַּךְ עָלָיו מִלְמַעְלָה.
אַחֲרֵי מִקְלַחַת קָרָה זֹאת, נִדְחַף פִּינוֹקְיוֹ הַבַּיְתָה אָבֵל וַחֲפוּי רֹאש. הוּא הָיָה רָטֹב כֻּלּוֹ, וְהַקֹּר וְהָרָעָב עִנּוּ אֶת נַפְשׁוֹ.
עָיֵף וְרָצוּץ מְאֹד הִגִּיעַ הַבַּיְתָה וְצָנַח עַל כִּסֵּא כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ. הוּא תָּחַב אֶת רַגְלָיו הָרְטֻבּוֹת וְהַמְּרֻפָּשׁוֹת לְתוֹךְ הָאָח הַבּוֹעֶרֶת וְנִרְדַּם, כִּי הָיָה עָיֵף מְאֹד. הָאֵשׁ אָחֲזָה בְּרַגְלָיו וְהֵן נִתְפַּחֲמוּ וְהָפְכוּ לְאֵפֶר. פִּינוֹקְיוֹ הוֹסִיף לִישֹׁן וְלִנְחֹר וְלֹא חָשׁ כְּלָל בְּרַגְלָיו הַבּוֹעֲרוֹת. רַק בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, כִּי שָׁמַע דְּפִיקָה עַל הַדֶּלֶת:
“מִי שָׁם”, שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ, כְּשֶׁהוּא מְפַהֵק וּמְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו.
“אֲנִי!”, נִשְׁמַע קוֹל מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.
פִּינוֹקְיוֹ הִכִּיר אֶת קוֹל גֶּ’פֶּטוֹ.
פֶּרֶק שְׁבִיעִי: גֶ’פֶּטוֹ שָׁב הַבַּיְתָה וְנוֹתֵן לַלֵּיצָן אֶת אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ. 🔗
בְּשָׁעָה שֶׁהֵקִיץ פִּינוֹקְיוֹ מִשְׁנָתוֹ עֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁנִתְפַּחֲמוּ רַגְלָיו; לָכֵן, כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת קוֹל אָבִיו, קָפַץ מֵעַל הַכִּסֵּא לִפְתֹּחַ לוֹ אֶת הַדֶּלֶת. אַךְ קָפַץ כְּשָׁלֹשׁ קְפִיצוֹת, נָפַל וְהִשְׁתַּטַּח מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, בְּרַעַש גָּדוֹל כָּל כָּךְ, שֶׁנִּדְמֶה הָיָה כְּאִלּוּ שַׂק מָלֵא כַּפּוֹת-עֵץ נָפַל מִן הַקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית.
“פְּתַח אֶת הַדֶּלֶת!” קָרָא גֶּ’פֶּטוֹ מִבַּחוּץ.
"אֵינִי יָכוֹל, אַבָּא… ", עָנָה הַלֵּיצָן, וְהוּא בּוֹכֶה בְּכִי תַּמְרוּרִים וּמִתְגּוֹלֵל עַל הָאָרֶץ.
“מַה קָרָה לְךָ?” “מִישֶׁהוּ אָכַל אֶת רַגְלַי!”
“מִי זֶה יָכוֹל הָיָה לְאָכְלָן?” “הֶחָתוּל!” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הֶחָתוּל מְשַׂחֵק בַּשְּׁבָבִים.
“מַהֵר וּפְתַח אֶת הַדֶּלֶת!” קָרָא הַזָּקֵן שׁוּב. “פֶּן אֶכָּנֵס וַאֲסֲפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה בְּחָתוּל, שֶׁתִּזְכְּרֶנּוּ לְעוֹלָם וָעֶד!”
“אֲבָל אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלַי! בִּי נִשְׁבַּעְתִּי! אוֹיָה, מָה אֻמְלָל אֲנִי! כָּל יָמַי אֶהְיֶה אָנוּס לִזְחֹל עַל גְּחוֹנִי כְּנָחָשׁ!”
גֶּ’פֶּטוֹ חָשַׁב, כִּי כָּל הַתְּחִנּוֹת וְהַבְּכִיּוֹת הַלָּלוּ אֵינָן אֶלָּא תַּעֲלוּלִים חֲדָשִׁים שֶׁל הַלֵּיצָן, לָכֵן הֶחְלִיט לָשִׂים לָהֶם קֵץ מִיָּד. הוּא טִפֵּס וְעָלָה עַל הַקִּיר עַד הַחַלּוֹן וְנִכְנַס בַּעֲדוֹ אֶל הַחֶדֶר.
לֱכַתְחִלָּה אָמַר לַעֲנֹשׁ אֶת הַשּׁוֹבָב, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת פִּינוֹקְיוֹ מֻטָּל עַל הָאָרֶץ בְּלִי רַגְלַיִם, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו. הוּא תָּפַס אֶת הַלֵּיצָן בִּזְרוֹעוֹתָיו, אִמֵּץ אוֹתוֹ אֶל לִבּוֹ, הֶעְתִּיר עָלָיו נְשִׁיקוֹת וְנִחֲמוֹ בְּדִבְרֵי חִבָּה.
“פִּינוֹקְיוֹ, יַקִּירִי, מַחְמַל נַפְשִׁי20, יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעַי! אֵיךְ זֶה שָׂרַפְתָּ אֶת רַגְלֶיךָ, פָּעוֹטִי?” קָרָא בִּדְמָעוֹת עַל עֵינָיו.
“אֵינִי יוֹדֵעַ, אַבָּא שֶׁלִּי, אַךְ הַאֲמִינָה לִי, כִּי הַלַּיְלָה הַהוּא – יִקָּחֶהוּ אֹפֶל21! – לַיְלָה אָיֹם וְנוֹרָא, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֶהוּ: רְעָמִים רָעֲמוּ, בְּרָקִים הִבְרִיקוּ וַאֲנִי הָיִיתִי רָעֵב כִּזְאֵב; וְהַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן לֹא פָּסַק מִלְּיַסְּרֵנִי: “כָּך נָאֶה לְךָ, יֶלֶד רַע!” אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: ‘נְצֹר לְשׁוֹנְךָ הַצְּרָצַר!’ וְהוּא עָנָה: ‘אַתָּה לֵיצָן, וְרֹאשְׁךָ – בּוּל-עֵץ!’ זָרַקְתִּי בּוֹ פַּטִּישׁ וְהוּא מֵת, אַךְ דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ! אֲנִי לֹא חָפַצְתִּי לַהֲמִיתוֹ. אַחַר-כָּךְ שָׁפַתִּי אֶת הַמַּחֲבַת עַל הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, אַךְ הָאֶפְרוֹחַ פָּרַח לוֹ וְאָמַר: ‘לְהִתְרָאוֹת, אֱמֹר שָׁלוֹם לַקָּרוֹב וְלָרָחוֹק!’, וְהָרָעָב הֵצִיק לִי מְאֹד, רַצְתִּי אֶל הַכְּפָר הַסָּמוּךְ, צִלְצַלְתִּי בַּדֶּלֶת, וְאוֹתוֹ זָקֵן בַּעַל הַמִּצְנֶפֶת הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְאָמַר: ‘קְרַב הֵנָּה וְהַגֵּשׁ אֶת כּוֹבָעֲךָ’, וְשָׁפַךְ עָלַי קִיתוֹן22 שֶׁל מַיִם. הֵן לֹא מִתְעַלְּלִים בְּאָדָם רָעֵב הַבָּא לְבַקֵּשׁ פַּת לֶחֶם. לֹא כֵּן אַבָּא? אַחֲרֵי זֶה רַצְתִּי וְחָזַרְתִּי הַבַּיתָה, וְכֵיוָן שֶׁהָרָעָב הֵצִיק לִי עַד מְאֹד וְהָיִיתִי כֻּלִּי רָטֹב, שַׂמְתִּי אֶת רַגְלַי עַל הָאָח לְיַבְּשָׁן, וְהִנֵּה שַׁבְתָּ וְהָרַגְלַיִם שְׂרוּפוֹת. וְעַכְשָׁו הָרָעָב גָּדוֹל מְאֹד וְרַגְלַיִם אַיִן”. וּבְדַבֵּר פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים.
מִכָּל דְּבָרָיו שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ הֵבִין גֶּ’פטוֹ רַק דָּבָר אֶחָד: כִּי הַיֶּלֶד רָעֵב. לָכֵן הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שְׁלֹשָׁה אֲגַסִּים, הִגִּישׁ אוֹתָם לַלֵּיצָן וְאָמַר: “אֶת שְׁלשֶׁת הָאֲגַסִּים הָאֵלֶּה קָנִיתִי לִי לַאֲרוּחַת-הַבֹּקֶר, אוּלָם אֲנִי נוֹתֵן אוֹתָם לְךָ בְּרָצוֹן; אֱכֹל וְיִיטַב לִבְּךָ”.
“אִם רוֹצֶה אַתָּה בֶּאֱמֶת, כִּי אֹכַל אוֹתָם, הוֹאֵל בְּטוּבְךָ לְקַלֵּף אוֹתָם”.
“לְקַלֵּף אוֹתָם?” קָרָא גֶּ’פטוֹ בְּתִמָּהוֹן. “הֲיִתָּכֵן שֶׁבְּנִי יִהְיֶה מְפֻנָּק כָּל כָּךְ! לֹא טוֹב הַדָּבָר! חַיָּב אָדָם לִלְמֹד מִנְעוּרָיו לֶאֱכֹל הַכֹּל, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹא תָּבוֹא, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד יוֹם, הֲלֹא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם”.
“נְכוֹנִים דְּבָרֶיךָ!” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, “וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, לֹא אֹכַל לְעוֹלָם פֵּרוֹת בִּקְלִפָּתָם, כִּי כָּל קְלִפָּה מְעוֹרֶרֶת בִּי גֹּעַל-נֶפֶשׁ”. גֶ’פֶּטוֹ טוֹב-הַלֵּב הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אוֹלָר, קִלֵּף בְּסַבְלָנוּת אֶת הָאַגַסִּים וְהִנִּיחַ אֶת קְלִפָּתָם בִּקְצֵה הַשֻׁלְחָן.
כְּשֶׁבָּלַע פִּינוֹקְיוֹ אֶת הָאַגָס הָרִאשׁוֹן אָמַר לִזְרֹק אֶת הַלִּבָּה שֶׁלּוֹ, אַךְ גֶ’פֶּטוֹ עָצַר בְּיָדוֹ וְאָמַר:
“אַל נָא תִּזְרֹק, בְּנִי, אֶת הַלִּבָּה, אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה!”
“אַךְ אֲנִי לֹא אֹכַל אֶת לִבַּת הָאַגָס!”, צָרַח פִּינוֹקְיוֹ בְּהִתְפַּתְּלוֹ כְּנָחָש. “מִי יוֹדֵעַ!” חָזַר הַזָּקֵן בְּנַחַת.
אַף-עַל-פִּי-כֵן צִיֵּת23 פִּינוֹקְיוֹ וְהִנִּיחַ אֶת שְׁלשׁ הַלִּבּוֹת בִּקְצֵה הַשֻּׁלְחָן, בְּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ מֻנָּחוֹת הַקְּלִפּוֹת.
לְאַחַר שֶׁפִּינוֹקְיוֹ אָכַל, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, לְאַחַר שֶׁבָּלַע אֶת הָאֲגַסִּים, פִּהֵק בִּמְלֹא פִּיו וְאָמַר בְּקוֹל מָלֵא עֶצֶב: “עֲדַיִן רָעֵב אֲנִי אַבָּא!” “צַר לִי מְאֹד, בְּנִי, אַךְ יוֹתֵר מִזֶּה אֵין לִי כְּלוּם”.
“הַאֻמְנָם אֵין לְךָ כְּלוּם, לְגַמְרֵי לֹא-כְלוּם?”
“נִשְׁאֲרוּ רַק הַלִבּוֹת הַלָּלוּ וּקְלִפּוֹת הָאֲגַסִּים”.
“מַה לַעֲשׂוֹת,” אָמָר פִּינוֹקְיוֹ, “אִם אֵין דָּבָר אַחֵר, תֵּן לִי אֶת הַלִּבּוֹת, אֹכַל לִבָּה אַחַת.”
וְהוּא הִתְחִיל לִלְעֹס אוֹתָהּ. בָּרִאשׁוֹנָה עִוָּה אֶת פִּיו, אַךְ אַחַר-כָּךְ אָכַל אֶת יֶתֶר הַלִּבּוֹת; אַחַר-כָּך שָׁלַח אֶת יָדוֹ גַּם אֶל הַקְּלִפּוֹת, וְאַחֲרֵי שֶׁאָכַל אֶת הַכֹּל, שִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו בְּנַחַת וְאָמַר: “עַכְשָׁו טוֹב לִי מְאֹד!”
“הִנֵּה כִּי כֵן”, הֵעִיר גֶּ’פֶּטוֹ, “עַכְשָׁו רוֹאֶה אַתָּה, כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי בְּאָמְרִי לְךָ, כִּי יֵשׁ לְהִתְרַגֵּל לֶאֱכֹל הַכֹּל. כֵּן, יַקִּירִי, אֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָדַעַת מַה יֵלֵד יוֹם. הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם!”
פֶּרֶק שְׁמִינִי: גֶּ’פֶּטוֹ מַתְקִין לְפִּינוֹקְיוֹ רַגְלַיִם חֲדָשׁוֹת וּמוֹכֵר אֶת מְעִילוֹ כְּדֵי לִקְנוֹת לוֹ סֵפֶר-לִמּוּד. 🔗
לְאַחַר שֶׁאָכַל פִּינוֹקְיוֹ לְשָׂבְעָה, הִתְחִיל בּוֹכֶה וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי גֶּ’פֶּטוֹ, כִּי יַעֲשֶׂה לוֹ רַגְלַיִם חֲדָשׁוֹת. אַך גֶּ’פֶּטו לֹא שָׁעָה אֶל דִּמְעוֹתָיו, כִּי רָצָה לַעֲנֹשׁ אוֹתוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ הָרָעָה.
“וְכִי לָמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ רַגְלַיִם חֲדָשׁוֹת,”, אָמַר גֶּ’פֶּטוֹ, “הַאִם כְּדֵי שֶׁתִּבְרַח שׁוּב מִן הַבַּיִת?”
“חֵי נַפְשִׁי, מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֶהְיֶה יֶלֶד טוֹב”, הִבְטִיחַ פִּינוֹקְיוֹ.
“כָּך דַּרְכְּכֶם תָּמִיד, הַיְּלָדִים”, אָמַר גֶּ’פֶּטוֹ, “מַבְטִיחִים אַתֶּם לִהְיוֹת טוֹבִים רַק בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים לְקַבֵּל דָּבָר”.
“אֲבָל אֵינֶנִּי דּוֹמֶה לִילָדִים אֲחֵרִים! טוֹב אֲנִי מִכָּל הַיְלָדִים וּמְדַבֵּר תָּמִיד אֱמֶת. הֲרֵינִי מַבְטִיחֲךָ, אַבָּא, כִּי אֶלְמַד מְלָאכָה כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה לְמִשְׁעָן וּלְעֶזְרָה לְךָ בִּימֵי זִקְנָתְךָ”.
אַף-עַל-פִּי שֶׁגֶּ’פֶּטוֹ הִתְאַמֵּץ לְהַעֲמִיד פָּנִים קָשִׁים, מָלְאוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְלִבּוֹ דָּאַב בְּקִרְבּוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעָיו מִסְכֵּן וְעָלוּב כָּל כָּךְ. הוּא לֹא דִּבֵּר דָּבָר, לָקַח מִיָּד אֶת כְּלֵי מְלָאכְתּוֹ וּשְׁנֵי גִּזְרֵי עֵץ וְנִגַּשׁ לָעֲבוֹדָה.
לֹא עָבְרָה שָׁעָה, וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם נָאוֹת, דַקּוֹת, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן, הָיוּ מוּכָנוֹת בְּיָדָיו.
אָז אָמַר גֶּ’פֶּטוֹ לַלֵּיצָן: “עֲצֹם עֵינֶיךָ וִישַׁן!”
פִּינוֹקְיוֹ עָצַם אֶת עֵינָיו, אַךְ לֹא נִרְדַּם, אֶלָּא עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּיָשֵׁן. וְגֶ’פֶּטוֹ לָקַח דֶּבֶק שֶׁל נַגָּרִים, הֵמֵס אוֹתוֹ בְּתוֹךְ קְלִפָּה שֶׁל בֵּיצָה וְחִבֵּר אֶת הָרַגְלַיִם לְגוּפוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ בְּאָמָּנוּת רַבָּה, עַד כִּי לֹא נוֹדַע מְקוֹם הַדֶּבֶק.
כִּמְעַט הִרְגִּישׁ פִּינוֹקְיוֹ כִּי שׁוּב יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם כְּבָרִאשׁוֹנָה, קָפַץ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו שָׁכַב וְהִתְחִיל רוֹקֵד וּמְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז, כְּאִלּוּ נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה.
“כְּדֵי לְהוֹדוֹת לְךָ עַל כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ לְאָבִיו, “מוּכָן אֲנִי לָלֶכֶת תֵכֶף וּמִיָּד לְבֵית-הַסֵּפֶר”.
“יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, בְּנִי!”
“לוּ רַק הָיָה לִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ”.
גֶּ’פֶּטוֹ הָיָה עָנִי מְאֹד וּבְכִיסוֹ לֹא הָיְתָה פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ: לְפִיכָך עָמַד וְעָשָׂה לְפִּינוֹקְיוֹ חֲלִיפָה מִנְּיָר עָבֶה, נַעֲלַיִם מִקְּלִפַּת עֵץ וְכוֹבָע מִלֶּחֶם רַךְ. לְאַחַר שֶׁלָּבַשׁ פִּינוֹקְיוֹ אֶת בְּגָדָיו אֵלֶּה, מִהֵר אֶל דְּלִי הַמַּיִם, הִסְתַּכֵּל בּוֹ כְּמוֹ בִּרְאִי וְאָמַר בַּחֲשִׁיבוּת, כְּשֶׁהוּא נֶהֱנֶה מֵעַצְמוֹ: “הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן-מְלָכִים מַמָּשׁ!”
“נָכוֹן מְאֹד”, הֵעִיר גֶּ’פֶּטוֹ, “אַךְ חֲרֹת נָא עַל לוּחַ לִבְּךָ אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה: לֹא הַבֶּגֶד הַיָּפֶה מְכַבֵּד אֶת הָאָדָם, אֶלָּא הַבֶּגֶד הַנָּקִי”.
“אַף-עַל-פִּי-כֵן”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, “חָסֵר אֲנִי דָּבָר, שֶׁבִּלְעָדָיו אִי-אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר”. “מַה, לְמָשָׁל?” “סֵפֶר-לִמּוּד”.
“צָדַקְתָּ, בְּנִי, מֵאַיִן אֶקָּחֶנּוּ?” “פָּשׁוּט מְאֹד: תִּקְנֶה בַּחֲנוּת”. “וְכֶסֶף?” “לִי אֵין כֶּסֶף”. “גַּם לִי אֵין”. אָמַר הַזָּקֵן הַטּוֹב בְּקוֹל עָצוּב.
אַף-עַל-פִּי שֶׁפִּינוֹקְיוֹ הָיָה מִטִּבְעוֹ עַלִּיז תָּמִיד, הִתְעַצֵּב מְאֹד לְשֵׁמַע דִּבְרֵי אָבִיו, כִּי עַל-כֵּן הַכֹּל יוֹדְעִים עֲנִיוּת מַהִי, וַאֲפִלּוּ יְלָדִים.
“חַכֵּה רֶגַע, עוֹד מְעַט אָשׁוּב”, אָמַר גֶּ’פֶּטוֹ בְּקוּמוֹ מִמְּקוֹמוֹ. הוּא לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ הַיָּשָׁן וְהַטָּלוּא וְיָצָא בְּחִפָּזוֹן הַחוּצָה.
אַחֲרֵי זְמַן-מַה שָׁב וּבְיָדוֹ סֵפֶר-לִמּוּד לִבְנוֹ, אוּלָם מְעִילוֹ לֹא הָיָה עָלָיו, אַף כִּי בַּחוּץ יָרַד שֶׁלֶג.
“וְהַמְּעִיל, אַבָּא?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “מָכַרְתִּי אוֹתוֹ”.
“לָמָה עָשִׂיתָ כָּזֹאת?” “כִּי הָיָה לִי חַם”.
פִּינוֹקְיוֹ הֵבִין הַכֹּל. הוּא לֹא יָכֹל לִכְבֹּשׁ אֶת רִגְשׁוֹתָיו, נָפַל עַל צַוְּארֵי גֶּ’פֶּטוֹ וְנָשַׁק לוֹ נְשִׁיקוֹת חַמּוֹת.
פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: פִּינוֹקְיוֹ מוֹכֵר סִפְרוֹ, כְּדֵי לְבַקֵּר בְּתֵאַטְרוֹן הַלֵּיצָנִים. 🔗
הַחֹרֶף עָבַר, וּפִּינוֹקְיוֹ שָׂם אֶת סִפְרוֹ תַּחַת זְרוֹעוֹ וְיָצָא לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר. בְּדַרְכּוֹ חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת, בָּנָה מִגְדָּלִים בָּאֲוִיר, הָאֶחָד יָפֶה מִמִּשְׁנֵהוּ, וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ:
"הַיּוֹם אֶלְמַד בְּבֵית-הַסֵּפֶר לִקְרֹא, מָחָר אֶלְמַד לִכְתֹּב, וּמָחֳרָתַיִם – לִסְפֹּר וּלְחַשֵׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים אוֹסִיף דַּעַת וְחָכְמָה, וּבִזְכוּת כִּשְׁרוֹנוֹתַי וַחָרִיצוּתִי אֶשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף רַב. בִּשְׂכָרִי הָרִאשׁוֹן אֶקְנֶה לְאַבָּא מְעִיל צֶמֶר! מָה אֲנִי סָח – שֶׁל צֶמֶר? אֲנִי אַזְמִין בִּשְׁבִילוֹ מְעִיל רָקוּם זָהָב וְכֶסֶף וְכַפְתּוֹרָיו פְּנִינִים. זַכַּאי הוּא עָלוּב זֶה לְכָךְ: הֲלֹא כְּדֵי לִקְנוֹת לִי סֵפֶר-לִמּוּד הָלַךְ וּמָכַר אֶת מְעִילוֹ… וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּיָמִים קָרִים כָּאֵלֶּה! רַק אָב אוֹהֵב וְרַחוּם יָכוֹל לְהַקְרִיב קָרְבָּן שֶׁכָּזֶה!… "
וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה פִּינוֹקְיוֹ שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים אֵלֶּה, שֶׁגָּרְמוּ לוֹ הֲנָאָה מְרֻבָּה, הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו פִּתְאֹם מֵרָחוֹק צְלִילֵי חָלִיל וְתֹף: פִּי-פִּי-פִּי! בּוּם-בּוּם-בּוּם! הוּא עָמַד תַּחְתָּיו וְהִטָּה אָזְנוֹ. צְלִילִים אֵלֶּה נִשְּׂאוּ מִכְּפָר קָטָן, הַשּׁוֹכֵן עַל חוֹף הַיָּם.
"מַהִי נְגִינָה זֹאת? חֲבָל שֶׁעָלַי לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר, לוּלֵא כֵן… "
וְהוּא הִתְחִיל פּוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִים: לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר אוֹ לָלֶכֶת לְקוֹל הַנְּגִינָה.
“הַיּוֹם אֵלֵך לִשְׁמֹעַ נְגִינָה”, הֶחְלִיט, “וּלְבֵית-הַסֵּפֶר אֵלֵךְ מָחָר. אֵין דָּבָר, לְבֵית-הַסֵּפֶר עוֹד אַסְפִּיק לָלֶכֶת”, אָמַר הַנַּעַר לְבַסּוֹף בְּמָשְׁכוֹ בִּכְתֵפָיו.
אָמַר וְעָשָׂה. הוּא פָּנָה אֶל דֶּרֶך הַמֶּלֶךְ וְנָשָׂא אֶת רַגְלָיו כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אֶל הַכְּפָר, וְכֹל שֶׁהוֹסִיף לָרוּץ כֵּן הָלְכוּ הַצְּלִילִים וְנַעֲשׂוּ בְּרוּרִים יוֹתֵר: פִּי-פִּי-פִּי, בּוּם-בּוּם-בּוּם! וְהִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלָיו עַל כִּכָּר גְּדוֹלָה, שֶׁבְּמֶרְכָּזָהּ עָמַד צְרִיף-עֵץ גָּדוֹל מְכֻסֶּה בַּד רַבְגּוֹנִי וְקָהָל רַב הִצְטוֹפֵף סְבִיבוֹ.
“מָה הַצְּרִיף הַזֶּה?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ אֶת אַחַד הַנְּעָרִים שָׁם.
“קְרָא אֶת הַכָּתוּב בַּשֶּׁלֶט וְתֵדַע”.
“הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת, אַךְ עוֹד לֹא לָמַדְתִּי לִקְרֹא”.
“הוֹי, רֵיקָא שֶׁכְּמוֹתְךָ! יָפֶה, עֲמֹד וְאֶקְרָא בְּאָזְנֶיךָ. הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת הַשֶּׁלֶט הַזֶּה וְאֶת הַכָּתוּב עָלָיו בְּאוֹתִיוֹת מְאִירוֹת עֵינַים: ‘תֵּאַטְרוֹן שֶׁל לֵיצָנִים’…”
“הַאִם הַהַצָּגָה כְּבָר הִתְחִילָה?”
“עוֹד מְעַט וְתַתְחִיל”.
“וּמַהוּ מְחִירוֹ שֶׁל כַּרְטִיס כְּנִיסָה?”
“חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת”.
סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ הָלְכָה וְגָבְרָה, וּבְלִי בּשֶׁת פָּנִים וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ פָּנָה אֶל הַנַּעַר הַמְּדַבֵּר אֵלָיו וְאָמַר:
“אוּלַי תּוּכַל לְהַלְווֹת לִי עַד מָחָר חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת?”
“בְּרָצוֹן הָיִיתִי מַלְוֶה לְךָ”, עָנָה הַנַּעַר בְּלָצוֹן, “אַךְ לְצַעֲרִי הַגָּדוֹל, אֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת הַיּוֹם”.
“בְּחָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת אֶמְכּרֹ לְךָ אֶת מְעִילִי”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ.
“לָמָה לִי מְעִילְךָ שֶׁנַּעֲשָׂה מִנְּיָר עָבֶה? אִם יֵרֵד חֲלִילָה גֶשֶׁם הֲלֹא יִדְבַּק הַמְּעִיל אֶל בְּשָׂרִי”.
“אוּלַי הִנְּךָ מוּכָן לִקְנוֹת אֶת נְעָלַי?”
“נְעָלֶיךָ טוֹבוֹת רַק לְהַסָּקָה”.
“וְכַמָּה תִּתֵּן לִי בִּמְחִיר כּוֹבָעִי?”
“אָכֵן, אוֹצָר יָקָר הוּא כּוֹבָעֲךָ הַנֶּחְמָד, הֶעָשׂוּי מִלֶּחֶם רַךְ! וּמַה אֶעֱשֶׂה, לְמָשָׁל, אִם יָבוֹא עַכְבָּר וְיֹאכַל אוֹתוֹ מֵעַל רֹאשִׁי?”
פִּינוֹקְיוֹ עָמַד כְּעַל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת. הוּא כְּבָר הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַצִּיעַ לְפָנָיו אֶת הַהַצָּעָה הָאַחֲרוֹנָה, אַךְ לֹא מָצָא עֹז בְּלִבּוֹ. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַחְלִיט בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה זֶה, לְבַסּוֹף הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְאָמַר:
“הֲרוֹצֶה אַתָּה לִקְנוֹת מִיָּדִי בְּחָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת אֶת הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ הַזֶּה?”
“אֵין אֲנִי קוֹנֶה דָּבָר מִילָדִים”, עָנָהוּ אִישׁ-שִׂיחוֹ שֶׁהָיָה נָבוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ.
“בְּחָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת אֶקְנֶה אֲנִי אֶת סִפְרְךָ!” קָרָא אֶחָד סוֹחֵר בַּחֲפָצִים יְשָׁנִים, שֶׁעָמַד מִן הַצַּד וְשָׁמַע אֶת שִׂיחַת שְׁנֵי הַיְּלָדִים.
וְהַסֵּפֶר נִמכַּר מִיָּד. וּפִּינוֹקְיוֹ לֹא חָשָׁב וְלֹא הֶעֱלָה עַל לִבּוֹ, כִּי גֶ’פֶּטוֹ הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר בַּבַּיִת בְּלִי מְעִיל וְהוּא רוֹעֵד מִקֹּר, מִפְּנֵי שֶׁרָצָה לִקְנוֹת סֵפֶר לִבְנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וָדַעַת!…
פֶּרֶק עֲשִׂירִי: לֵיצָנֵי הַתֵּאַטְרוֹן אוֹמְרִים לְפִּינוֹקְיוֹ “אָחִינוּ אַתָּה” וּמְקַבְּלִים פָּנָיו בִּקְרִיאוֹת שִׂמְחָה; אַךְ בְּעֶצֶם הֵהִתְלַהֲבוּת מוֹפִיעַ בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן מַנְגְּ’יָפוֹקוֹ, וְחַיֵי פִּינוֹקְיוֹ תְּלוּיִים לוֹ מִנֶּגֶד. 🔗
כְּשֶׁפִּינוֹקְיוֹ נִכְנַס לְתוֹךְ הַצְּרִיף, הוּרַם כְּבָר הַמָּסָךְ וְהַהַצָּגָה הִתְחִילָה.
עַל הַבָּמָה נִמְצְאוּ אַרְלֶקִין וּפּוֹלִישִׁינֶל. הֵם הִתְקוֹטְטוּ בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶגְרוֹפִים וּבְמַקְלוֹת, כַּנָּהוּג בֵּין הַלֵּיצָנִים.
הָרוֹאִים נֶהֱנוּ מְאֹד מִן הַמַּחֲזֶה, צָחֲקוּ וְצָהֲלוּ לְמַרְאֶה הַלֵּיצָנִים, שֶׁהִתְרוֹצְצוּ עַל הַבָּמָה וְהִתְקוֹטְטוּ בֵּינֵיהֶם בְּאֹפֶן טִבְעִי כָּל כַּך, שֶׁנִּדְמוּ לִיצוּרִים חַיִּים מַמָּשׁ.
פִּתְאֹם חָדַל אַרְלֶקִין מִדַּבֵּר, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל קְהַל הַצּוֹפִים הֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל מִישֶׁהוּ וְקָרָא בְּקוֹל חֲגִיגִי:
“אֵלִי שֶׁבָּשָּׁמַיִם! הֲאִם בְּהָקִיץ אֲנִי רוֹאֶה זֹאת אוֹ בַּחֲלוֹם! אִם אֵין אֲנִי טוֹעֶה, הֲרֵי שָׁם עוֹמֵד פִּינוֹקְיוֹ!…”
“הוּא וְלֹא אַחֵר!” קָרָא פּוֹלִישִׁינֶל.
“אֱמֶת וְיַצִּיב, פִּינוֹקְיוֹ!” צָרְחָה הַבֻּבָּה רוֹזָאוּרָה, בַּהֲצִיצָהּ מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים.
“פִּינוֹקְיוֹ, פִּינוֹקְיוֹ!” קָרְאוּ כָּל הַלֵּיצָנִים בְּקָפְצָם מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד.
“זֶהוּ פִּינוֹקְיוֹ שֶׁלָּנוּ! יְחִי פִּינוֹקְיוֹ!”
“פִּינוֹקְיוֹ, עֲלֵה נָא אֵלֵינוּ!” קָרָא שׁוּב אַרְלֶקִין. “הִזְדָּרֵז וּבוֹא אֶל זְרוֹעוֹת אֲחֵי-הָעֵץ שֶׁלְךָ!”
אַחֲרֵי קַבָּלַת פָּנִים נָאָה שֶׁכָּזוֹ וּקְרִיאוֹת חִבָּה וַעֲלִיצוּת קָפַץ פִּינוֹקְיוֹ קְפִיצָה אַחַת וְעָבַר מִמְּקוֹמוֹת הַמּוֹשָׁב הָאַחֲרוֹנִים אֶל הָרִאשׁוֹנִים! קָפַץ שֵׁנִית וְעָמַד עַל רֹאשׁ הַמְּנַצֵּחַ, וּבַשְּׁלִישִׁית קָפַץ וְעָמַד הָכֵן עַל הַבָּמָה.
קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת קַבָּלַת הַפָּנִים הַנִּלְהֶבֶת שֶׁנֶעֶרְכָה לוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ עַל-יְדֵי חֲבוּרַת עֲמִיתָיו מִלַּהֲקַת לֵיצָנִים זוֹ! כַּמָּה חִבּוּקִים וְלִטּוּפִים וְכַמָּה צְבִיטוֹת וּסְטִירוֹת חִבָּה עָלוּ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ!
הַמַּרְאֶה הָיָה נוֹגֵעַ עַד הַלֵּב; אַךְ בִּרְאוֹת הַקָּהָל, כִּי נִפְסְקָה הַהַצָּגָה, פָּתַח פִּיו בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת:
“הַצָּגָה! תַּמְשִׁיכוּ בַּהַצָּגָה!”
אַךְ לַשָּוְא הָיְתָה צַעֲקָתָם: תַּחַת מַחֲזֶה הַהֲתוּלִים, הוֹסִיפוּ הַלֵּיצָנִים לִרְעֹשׁ בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הֵרִימוּ אֶת פִּינוֹקְיוֹ עַל כְּתֵפַיִם וְהֶעֱלוּהוּ בִּסְעָרָה לִשְׂפַת הַבָּמָה.
פִּתְאֹם, בְּעֶצֶם הַמְּהוּמָה וְהַשָּׁאוֹן, הוֹפִיעַ עַל הַבָּמָה בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן, אָדָם אָיֹם, שֶׁהִפִּיל מוֹרָא וָפַחַד עַל כָּל רוֹאֵהוּ, וְלוֹ זָקָן שָׁחֹר כִּדְיוֹ וְאָרֹךְ מְאֹד, יוֹרֵד עַד הָרִצְפָּה, עַד כִּי הָיָה מִתְפַּתֵּל בֵּין רַגְלָיו. פִּיו הָיָה דוֹמֶה לְפִי הַמַּחְתָּה24 וְעֵינָיו כִּשְׁנֵי פַּנָּסִים יְרֻקִים, הוּא הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ שׁוֹט אָרֹךְ, קָלוּעַ מִנְּחָשִׁים וְזַנְבוֹת שׁוּעָלִים יַחַד.
אַךְ נִרְאָה בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן, וְעַל הַלֵּיצָנִים נָּפְלָה אֵימָה וָפַחַד וּבִן-רֶגַע נֶאֶלְמוּ כֻּלָּם דֹּם; עַל הַבָּמָה הִשְׂתָּרְרָה דִּמְמַת מָוֶת, עַד כִּי נִשְׁמַע קוֹל הַזְּבוּב בְּעוּפוֹ. כָּל הַלֵּיצָנִים, הַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים, רַעַד אָחַז אוֹתָם.
“לָמָּה בָּאתָ לְהַרְגִּיז אֶת הַתֵּאַטְרוֹן שֶׁלִּי?” שָׁאַל בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן אֶת פִּינוֹקְיוֹ בְּקוֹל צָרוּד וְנוֹרָא.
“יַאֲמִין לִי הוֹד מַעֲלָתוֹ, כָּל זֶה קָרָה לֹא בְּאַשְׁמָתִי!”
“הֶרֶף!” רָעַם קוֹלוֹ שֶׁל בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן, “הָעֶרֶב אֶשְׁפָּטְךָ מִשְׁפַּט צֶדֶק!”
וְאָמְנָם בִּגְמַר הַהַצָּגָה, סָר בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן אֶל הַמִּטְבָּח, וְשָׁם נִצְלָה עַל שַׁפּוּד25 בַּרְזֶל כֶּבֶשׂ קָטָן עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו. כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ הָעֵצִים מַסְפִּיקִים כְּדֵי לִצְלוֹתוֹ, קָרָא לְאַרְלֶקִין וּלְפּוֹלִישִׁינֶל וְאָמַר לָהֶם:
“הֲבִיאוּ נָא אֶת הַלֵּיצָן הַתָּלוּי שָׁם עַל מַסְמֵר. נִדְמֶה לִי, כִּי הוּא עָשׂוּי מֵעֵץ יָבֵשׁ מְאֹד, וְאִם אַשְׁלִיכֵהוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ, יִצָּלֶה צָלִי כָּרָאוּי וְיִהְיֶה טוֹב לְמַאֲכָל”.
קָשֶׁה הָיָה לָהֶם, לְאַרְלֶקִין וּפּוֹלִישִׁינֶל, לְמַלֵּא אֶת הַפְּקֻדָּה הַזֹּאת, אַךְ בִּרְאוֹתָם אֶת עֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם הַלְּטוּשׁוֹת אֲלֵיהֶם, נִבְהֲלוּ וְנִמְנְעוּ וְעַד מְהֵרָה שָׁבוּ אֶל הַמִּטְבָּח, וְהֵם נוֹשְׂאִים עַל יְדֵיהֶם אֶת פִּינוֹקְיוֹ הַמִּסְכֵּן, שֶׁהִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה:
"אַבָּא, אַבָּא! הַצִּילֵנִי! אֵינִי רוֹצֶה לָמוּת, לֹא, אֵינֶנִּי רוֹצֶה!…
פֶּרֶק אַחַד-עָשָׂר: מַנְגְ’יָפוֹקוֹ מִתְעַטֵּשׁ וְסוֹלֵחַ לְפִּינוֹקְיוֹ. וּפִּינוֹקְיוֹ מַצִּיל אַחַר-כָּךְ אֶת יְדִידוֹ אַרְלֶקִין מִמָּוֶת. 🔗
הַכֹּל מוֹדִים, כִּי בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן, מַנְגְ’יָפוֹקוֹ, הָיָה לוֹ פַּרְצוּף פָּנִים נוֹרָא. דְּמוּת מִפְלֶצֶת, וְעַל הַכֹּל, זְקָנוֹ הַשָּׁחֹר, שֶׁכִּסָּה כְּמוֹ סִנָּר אֶת חָזֵהוּ וְאֶת רַגְלָיו. אַךְ בְּעֶצֶם הַדָּבָר לֹא הָיָה אִישׁ רָע כְּלָל. וּבִרְאוֹתוֹ אֶת פִּינוֹקְיוֹ מִתְלַבֵּט וְצוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת: “אֵינִי רוֹצֶה לָמוּת”, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו. זְמַן רַב נִסָּה לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ, אַךְ סוֹף-סוֹף לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק עוֹד וְהוּא… הִתְעַטֵּשׁ בְּקוֹל תְּרוּעָה גְּדוֹלָה. עֲטִישָׁה זוֹ עוֹדְדָה אֶת רוּחוֹ שֶׁל אַרְלֶקִין שֶׁעָמַד כָּל הַזְּמַן עָצוּב וּמְדֻכָּא. הוּא גָחַן אֶל פִּינוֹקְיוֹ וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: “סִימָן טוֹב וּמַזָּל טוֹב, אֶחָא! אֲדוֹנֵנוּ הוֹאִיל לְהִתְעַטֵּש. אוֹת הוּא כִּי חָמַל עָלֶיךָ, נִצַּלְתָּ!”
כָּל בְּנֵי-הָאָדָם רְגִילִים בִּשְׁעַת רַחֲמִים לִבְכּוֹת, אוֹ לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּבוֹכִים. לֹא כֵן מַנְגְ’יָפוֹקוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִתְרַגֵּשׁ, וְלִבּוֹ נִמְלָא רַחֲמִים, מִיָּד הָיָה מִתְעַטֵּשׁ. בְּדֶרֶךְ זוֹ הָיָה מוֹדִיעַ לַכֹּל כִּי לִבּוֹ רַחוּם וְחַנּוּן.
“חֲדַל לִבְכּוֹת”, קָרָא מַנְגְ’יָפוֹקוֹ לַלֵּיצָן כְּשֶׁהוּא מִתְאַמֵּץ לְהַעֲמִיד פָּנִים זוֹעֲפִים. “קוֹל בִּכְיְךָ וְתַחֲנוּנֶיךָ קִלְקְלוּ אֶת קֵבָתִי… מַרְגִּיש אֲנִי מֵעֵין לַחַץ, עוֹד מְעַט וַאֲנִי… עַטְשִׁי! עֵטְשִׁי!” וְהוּא הִתְעַטֵּש עוֹד שְׁתֵּי פְּעָמִים. “אֲסוּתָא, וְחַיִּים טוֹבִים!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ.
“חֵן, חֵן! מַה שְׁלוֹם אַבָּא-אִמָּא שֶׁלְּךָ?” שָׁאַל מַנְגְ’יָפוֹקוֹ.
“אַבָּא בָּרִיא אַךְ אֶת אִמִּי לֹא רָאִיתִי מֵעוֹדִי”.
“מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה צַעַר הָיִיתִי גּוֹרֵם לְאַבָּא שֶׁלְךָ, אִלּוּ הִשְׁלַכְתִּיךָ לְתוֹךְ הָאֵשׁ. זָקֵן מִסְכֵּן, רַחֲמַי, רַחֲמַי עָלָיו… עַטְשִׁי, עַטְשִׁי, עַטְשִׁי!” וְשׁוּב הִתְעַטֵּשׁ שָׁלֹש פְּעָמִים.
“תִּזְכֶּה לְשָׁנִים רַבּוֹת!” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ.
“חֵן, חֵן! אֶפֶס, יֵשׁ לַחְמֹל גַּם עָלַי: עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, כִּי אֵין לִי עֵצִים לִצְלוֹת אֶת כִּבְשִׂי, וְאַתָּה לָמָה אֲכַחֵד, יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת לִי הַפַּעָם לִישׁוּעָה גְּדוֹלָה. אַךְ אֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב, כַּאֲשֶׁר חָמַלְתִּי – חָמַלְתִּי, וְעַתָּה הָבָה אַשְׁלִיךְ לְתוֹךְ הָאֵשׁ תַּחְתֶּיךָ אֶת אַחַד הַלֵּיצָנִים שֶׁבְּלַהֲקָתִי… הוֹי, הַשּׁוֹטְרִים!”
לַקּוֹל הַקּוֹרֵא הוֹפִיעוּ מִיָּד שְׁנֵי שׁוֹטְרֵי-עֵץ גְּבוֹהִים וִיבֵשִׁים, חֲבוּשִׁים לְרֹאשָׁם כּוֹבָעִים כְּעֵין הַשַּׁבְּלוּל וְחַרְבָּם שְׁלוּפָה בְּיָדָם. אָז פָּקַד עֲלֵיהֶם אֲדוֹנֵיהֶם בְּקוֹל נִחָר:
“תִּפְסוּ אֶת אַרְלֶקִין זֶה, כִּפְתוּהוּ וְהַשְׁלִיכוּהוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ. רְצוֹנִי, שֶׁהַכֶּבֶשׂ שֶׁלִּי יִהְיֶה צָלוּי יָפֶה יָפֶה”.
כִּשְׁמֹעַ אַרְלֶקִין אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יוֹצְאִים מִפִּי אֲדוֹנָיו, נִבְהַל מְאֹד. בִּרְכָּיו כָּשְׁלוּ וְהוּא נָפַל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה.
לְמַרְאֵה הַמַּחֲזֶה הַמְּזַעְזֵעַ הַזֶּה, נָפַל פִּינוֹקְיוֹ לְרַגְלֵי בַּעַל הַתֵּאטְרוֹן וְהִתְחִיל מִתְחַנֵּן, כְּשֶׁדִּמְעוֹתָיו הַחַמּוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינָיו עַל זְקָנוֹ שֶׁל מַנְגְ’יָפוֹקוֹ: “חוּסָה נָא, הָאָדוֹן מַנְגְ’יָפוֹקוֹ!..”
“פֹּה אֵין אֲדוֹנִים!” עָנָהוּ בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן קָשׁוֹת.
“חוּסָה נָא, הַקָּצִין!” “פֹּה אֵין קְצִינִים!”
“חוּסָה נָא, הַשַׂר!” “פֹּה אֵין שָׂרִים!”
“חוּסָה נָא, הוֹד מַעֲלָתְךָ!”
כְּשֶׁשָׁמַע מַנְגְ’יָפוֹקוֹ אֶת תֹּאַר הַכָּבוֹד הָאַחֲרוֹן, שִׁנָּה מִיָּד אֶת טַעֲמוֹ וְשָׁאַל בַּחֲשִׁיבוּת מְרֻבָּה: “מַה בַּקָּשָׁתְךָ?”
"רַחֵם נָא עַל אַרְלֶקִין זֶה… "
“לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת. אִם חַנּוֹתִי אוֹתְךָ, עָלַי לְהַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הָאֵשׁ: הֵן צָרִיךְ אֲנִי סוֹף-סוֹף לִצְלוֹת כָּרָאוּי אֶת הַכֶּבֶשֹ שֶׁלִּי”.
“אִם כֵּן”, קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּגָאוֹן בְּקָפְצוֹ מִמְּקוֹמוֹ וּבְהַשְׁלִיכוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה מִלֶּחֶם רַךְ, “אִם כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת אֲשֶׁר לְפָנַי. הוֹי, הַשּׁוֹטְרִים! כִּפְתוּ אוֹתִי וְהַשְׁלִיכוּ אוֹתִי לְתוֹךְ הָאֵשׁ! כִּי אֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת בְּאָבְדַן אָחִי וְרֵעִי אַרְלֶקִין, וְאֵיךְ אֶחְיֶה עֲלֵי אֲדָמוֹת בְּמוֹת חֲבֵרִי הַנֶּאֱמָן תַּחְתַּי!”
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁנֶאֶמְרוּ בְּעֹז-רוּחַ וּבְקוֹל חוֹצֵב לֶהָבוֹת נָגְעוּ עַד לֵב כָּל הַלֵּיצָנִים הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב. אֲפִלּוּ הַשּׁוֹטְרִים, שֶׁלִּבָּם עֵץ, בָּכוּ כִּילָדִים קְטַנִּים.
מִתְּחִלָּה לֹא נָע מַנְגְ’יָפוֹקוֹ וְלֹא זָע וְעָמַד כִּנְצִיב קֶרַח; אַךְ לְאַט לְאַט נָמַס לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הִתְחִיל מִתְעַטֵּשׁ שׁוּב. וּלְאַחַר שֶׁהִתְעַטֵּשׁ אַרְבַּע, חָמֵשׁ פְּעָמִים, פָּשַׁט אֶת זְרוֹעוֹתָיו לִקְרַאת פִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר: “אַתָּה יֶלֶד טוֹב מְאֹד מְאֹד! קוּם שְׁקָה לִי!”
"פִּינוֹקְיוֹ זִנֵּק אֶל מַנְגְ’יָפוֹקוֹ, טִפֵּס וְעָלָה מַהֵר כִּסְנָאִי בִּזְקָנוֹ וְנָשַׁק לוֹ נְשִׁיקָה מְצַלְצֶלֶת בִּקְצֵה חָטְמוֹ מַמָּשׁ. “מָחוּל לִי?” שָׁאַל אַרְלֶקִין בְּקוֹל עָמוּם. “מָחַלְתִּי כִּדְבָרֶיךָ”, עָנָה מַנְגְ’יָפוֹקוֹ. אַחַר נֶאֲנַח, נִעֲנַע רֹאשׁוֹ וְאָמַר:
“מַה לַעֲשׂוֹת! הָעֶרֶב נִגְזַר עָלַי לֶאֲכֹל אֶת כִּבְשִׂי נָא. אֲבָל לְהַבָּא – שָמוֹר וְזָכוֹר! אוֹי וַאֲבוֹי לְמִי שֶׁיַּמְרֶה אֶת פִּי!…”
אַחֲרֵי שֶׁמַנְגְ’יָפוֹקוֹ סָלַח וּמָחַל בְּרֹב חֲסָדָיו גַּם לְפִּינוֹקְיוֹ וְגַם לְאַרְלֶקִין, קָפְצוּ כָּל הַלֵּיצָנִים וְעָלוּ עַל הַבָּמָה, הִדְלִיקוּ אֶת הַנֵּרוֹת וְהַמְּנוֹרוֹת לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע וְהִתְחִילוּ מְכַרְכְּרִים וְרוֹקְדִים בְּכָל עֹז. וַתְּהִי אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְצָהֳלָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר.
פֶּרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר: מַנְגְ’יָפוֹקוֹ נוֹתֵן לְפִּינוֹקְיוֹ חֲמִשָּׁה מַטְבְּעוֹת זָהָב, שֶׁיִמְסֹר אוֹתָם לְאָבִיו גֶ’פֶּטוֹ, אַךְ פִּינוֹקְיוֹ נִפְתָּה לְדִבְרֵי הַשּׁוּעָל וְהֶחָתוּל וְהוֹלֵךְ עִמָּהֶם. 🔗
מִמָּחֳרַת הַיּוֹם קָרָא מַנְגְ’יָפוֹקוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “מַה שֵׁם אָבִיךָ?” “גֶ’פֶּטוֹ”. “מַה מְלַאכְתּוֹ?” “מְלַאכְתּוֹ – דַּלּוּת וַעֲנִיוּת”. “הֲמִשְׂתַּכֵּר הוּא הַרְבֵּה?”
“מִשְׂתַּכֵּר הוּא אֶל צְרוֹר נָקוּב וּמֵעוֹלָם אֵין בְּיָדוֹ פְּרוּטָה לְפָרְטָהּ. בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה לִקְנוֹת לִי סֵפֶר-לִמּוּד, הָלַךְ וּמָכַר אֶת מְעִילוֹ הַיָּחִיד, הַנּוֹשָׁן וְהַטָּלוּא”.
“מִסְכֵּן! צַר לִי עָלָיו! הֵא לְךָ חֲמִשָּׁה מַטְבְּעוֹת זָהָב וְלֵךְ מְסֹר אוֹתָם לְאָבִיךָ וּבָרְכֵהוּ בִּשְׁמִי לְשָׁלוֹם”.
פִּינוֹקְיוֹ הוֹדָה לְבַעַל הַתֵּאַטְרוֹן, חִבֵּק וְנִשֵּׁק אֶת כָּל לֵיצָנֵי הַלַּהֲקָה, וַאֲפִלּוּ אֶת הַשּׁוֹטְרִים, וְיָצָא בְּלֵב שָׂמֵחַ לָלֶכֶת לְבֵיתוֹ.
אַךְ בְּטֶרֶם עָבַר חֲצִי מִיל, וְהִנֵּה בָּאִים לִקְרָאתוֹ שׁוּעָל צוֹלֵעַ וְחָתוּל עִוֵּר – שְׁנֵי חֲבֵרִים מְהַלְּכִים יַחַד בַּדֶּרֶךְ וְזֶה אֶת זֶה יִסְעֲדוּ. הַשּׁוּעָל הָיָה לֶחָתוּל לְעֵינַיִם, וְהֶחָתוּל הָיָה תּוֹמֵךְ בַּשּׁוּעָל הַצּוֹלֵעַ. “בֹּקֶר טוֹב, פִּינוֹקְיוֹ”, אָמַר הַשּׁוּעָל וְהִשְׁתַּחֲוָה אֵלָיו בְּכָבוֹד.
“שְׁמִי מִנַּיִן לְךָ?” שָׁאַל הַלֵּיצָן. “מַכִּיר אֲנִי גַּם אֶת אָבִיךָ!”
“הֵיכָן רָאִיתָ אוֹתוֹ?” “רְאִיתִיו אֶתְמוֹל לְיַד בֵּיתוֹ”.
“וּמָה הָיָה עוֹשֶׂה?” “עוֹמֵד הָיָה בְּלִי מְעִיל וְרוֹעֵד מִקֹּר”.
“אַבָּא שֶׁלִּי הַמִּסְכֵּן; מֵעַכְשָׁיו לֹא יִהְיֶה רוֹעֵד עוֹד”.
“וְכִי מָה?” “כִּי הָיִיתִי לְעָשִׁיר”. “אַתָּה הָיִיתָ לְעָשִׁיר?”, אָמַר הַשּׁוּעָל וְצָחַק בִּמְלֹא פֶּה. הֶחָתוּל אַף הוּא צָחַק אַךְ כְּדֵי לְהַעֲלִים אֶת צְחוֹקוֹ שִׁפְשֵׁף בְּרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת אֶת שְׂפָמוֹ.
“מַה הַצְּחוֹק הַזֶּה לָכֶם?” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ, “אֵין בְּדַעְתִּי לְשַׁטּוֹת בָּכֶם, אַךְ הִנֵּה תִּרְאוּ עַיִן בְּעַיִן, וְרִירְכֶם יִזַּל מִפִּיכֶם. הַבִּיטוּ נָא: חֲמִשָּה מַטְבְּעוֹת זָהָב!” וּבְדַבְּרוֹ הֶרְאָה לָהֶם אֶת מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב שֶׁנָתַן לוֹ מַנְגְ’יָפוֹקוֹ בְּמַתָּנָה.
צִלְצוּל הַמַּטְבְּעוֹת אִמֵּת אֶת דְּבָרָיו לִשְׁנֵי הַיְּדִידִים: הַשּׁוּעָל הוֹשִׁיט שֶׁלֹא בְּמִתְכַּוֵּן אֶת רַגְלוֹ הַצּוֹלַעַת, וְהֶחָתוּל פָּקַח אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו; אַךְ בִּן-רֶגַע נִכְפְּפָה שׁוּב רֶגֶל הַשּׁוּעָל, וְעֵינֵי הֶחָתוּל נֶעֶצְמוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, בְּלִי שֶׁפִּינוֹקְיוֹ יַרְגִּישׁ בַּדָּבָר.
“וּמַה יֵשׁ בְּדַעַתְּךָ לַעֲשׂוֹת בְּמַטְבְּעוֹת אֵלּוּ?” שָׁאַל הַשּׁוּעָל.
“רֵאשִׁית,” עָנָה הַלֵּיצָן, “יֵשׁ בְּדַעְתִּי לִקְנוֹת לְאַבָּא מְעִיל חָדָשׁ וְהָדוּר, שֶׁיִּהְיֶה רָקוּם זָהָב וָכֶסֶף וְשֶׁכַּפְתּוֹרָיו יִהְיוּ פְּנִינִים, וְאַחַר-כָּך אֶקְנֶה לִי סֵפֶר”. “סֵפֶר?!” “כֵּן, סֵפֶר. כִּי עַל כֵּן רוֹצֶה אֲנִי לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר לִלְמֹד תּוֹרָה וָדַעַת”.
“אֵלַי הַבִּיטָה וּרְאֵה!” אָמַר הַשּׁוּעָל, “מִתּוֹךְ שֶׁהָיִיתִי שׁוֹטֶה וְחָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּתוֹרָה, אָבְדָה לִי רֶגֶל”.
“אֵלַי הַבִּיטָה וּרְאֵה!” אָמַר הֶחָתוּל, “מִתּוֹךְ שֶׁהָיִיתִי גַּם אֲנִי שׁוֹטֶה וְחָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּתוֹרָה, אָבַד מְאוֹר עֵינַי”.
אוֹתָה שָׁעָה קָרָא קִיכְלִי26 לָבָן מֵעַל אַחַד הַשִּׂיחִים:
“פִּינוֹקְיוֹ, אַל תִּשְׁמַע לַעֲצַת רְשָׁעִים, פֶּן תִּתְחָרֵט!”
קִיכְלִי עָלוּב! לוּ הֶחֱרִישׁ בָּעֵת הַהִיא! הוּא טֶרֶם גָּמַר אֶת דְּבָרָיו, וְהֶחָתוּל זִנֵּק אֵלָיו וּבִן-רֶגַע טָרַף אוֹתוֹ וַאֲכָלוֹ, עַל בְּשָׂרוֹ וְעַל נוֹצָתוֹ. אַחַר מָחָה פִּיו בְּכַפּוֹתָיו, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהִתְחַפֵּשׂ שוּב לְעִוֵּר אֵין עֵינַיִם.
“חֲבָל, חֲבָל עַל קִיכְלִי זֶה!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּצַעַר. “לָמָּה זֶה הֲרֵעוֹתָ לוֹ לָעוֹף הַמִּסְכֵּן?”
“לְמַעַן יִרְאוֹ וְיִירָאוּ! אַל יִתְעָרֵב בְּעִנְיָנִים לֹא לוֹ!”
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶת דַּרְכָּם הָלְאָה וְהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים. פִּתְאֹם עָמַד הַשּׁוּעָל מִלֶּכֶת וּפָנָה אֶל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר:
“אוּלַי יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לְהַכְפִּיל אֶת מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב שֶׁלְּךָ?” “כְּלוֹמַר?”
“אֶפְשָׁר רוֹצֶה אַתָּה לַעֲשׂוֹת מֵחֲמִשָּׁה מַטְבְּעוֹת אֵלוּ – מֵאָה, אֶלֶף, אַלְפַּיִם?”
“מִי יִתֵּן וְהָיָה! אַךְ כֵּיצַד עוֹשִׂים זֹאת?”
“הַדָּבָר פָּשׁוּט מְאֹד. אַךְ לְשֵׁם כָּך, עָלֶיךָ לָלֶכֶת עִמָּנוּ וְלֹא לָשׁוּב לְבֵית אָבִיךָ”.
“וּלְאָן תּוֹלִיכוּ אוֹתִי?”
“לְאֶרֶץ הַתְּמִימִים”.
פִּינוֹקְיוֹ הִרְהֵר רֶגַע, אַךְ מִיָּד עָנָה בְּתֹקֶף:
"לֹא, לֹא אֵלֵךְ עִמָּכֶם. בֵּיתִי קָרוֹב וַאֲנִי אֵלֵךְ אֶל אַבָּא. מְשָׁעֵר אֲנִי, כַּמָּה חָרַד לִבּוֹ אֶתְמוֹל בְּחַכּוֹתוֹ לִי. אָכֵן, הֲרֵעוֹתִי לַעֲשׂוֹת: אֱמֶת דִּבֵּר הַצְּרָצַר: ‘בָּנִים סוֹרְרִים – אַחֲרִיתָם מָרָה’. וּמִבְשָׂרִי חָזִיתִי זֹאת; פְּגָעִים רַבִּים בָּאוּנִי. עוֹד אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב בְּבֵית מַנְגְ’יָפוֹקוֹ כִּמְעַט שֶׁ… אַלְלַי! קֹר עוֹבֵר בְּכָל גּוּפִי מִדֵי זָכְרִי זֹאת!
“וּבְכֵן יֵשׁ בְּדַעַתְךָ לָשׁוּב הַבַּיְתָה?” אָמַר הַשּׁוּעָל, “לֶךְ-לְךָ אֵפוֹא, אַךְ דַּע כִּי רָעָה רָדֹף תִּרְדֹּף אַחֲרֶיךָ”.
“רָדֹף תִּרְדֹּף אַחֲרֶיךָ!” חָזַר הֶחָתוּל אַף הוּא.
“עַיֵּן הֵיטֵב בַּדָּבָר, פִּינוֹקְיוֹ, וּשְׁקֹל אֶת מַעֲשֶׂיךָ, אַתָּה פּוֹנֶה עֹרֶף לָאֹשֶׁר”.
“לָאֹשֶׁר!” חָזַר הֶחָתוּל.
“חֲמֵשֶׁת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלְּךָ יְכוֹלִים לְהַצְמִיחַ לְךָ עַד מָחָר אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת זָהָב!”
“אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת זָהָב!” חָזַר הֶחָתוּל.
“הַאֻמְנָם יִתָּכֵן דָּבָר כָּזֶה? וַחֲמֵשֶׁת הַמַּטְבְּעוֹת יַצְמִיחוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ בְּתִמָּהוֹן רָב.
“שְׁמָעֵנִי וַאֲבָאֵר לְךָ אֶת הַדָּבָר”, אָמַר הַשּׁוּעָל. “דַּע לְךָ, כִּי בְּאֶרֶץ הַתְּמִימִים יֵשׁ שָׂדֶה אֲשֶׁר מְכֻנֶּה שְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת. בְּשָׂדֶה זֶה אַתָּה חוֹפֵר לְךָ גֻּמָּה27 וּמַנִּיחַ בָּהּ, דֶּרֶךְ מָשָׁל, מַטְבֵּעַ אֶחָד, מְכַסֶּה אֶת הַגֻּמָּה בְּעָפָר וּמַשְׁקֶה אוֹתָה שְׁנֵי דְּלָיִים מַיִם, בְּעֵרֶך; אַחַר-כָּךְ אַתָּה מְפַזֵּר עָלֶיהָ מְעַט מֶלַח וְהוֹלֵךְ לְךָ לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה. בִּן-לַיְלָה מַכֶּה הַמַּטְבֵּעַ שָׁרָשִׁים וְהוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל וּפוֹרֵחַ, וּבַבֹּקֶר אַתָּה יוֹצֵא הַשָּׂדֶה – וְהִנֵּה לְפָנֶיךָ עֵץ נֶחְמָד וְעָלָיו מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף לָרֹב, מַמָּשׁ כְּמִסְפַּר הַגַּרְעִינִים בַּשִּׁבֹּלֶת לִפְנֵי הַקָּצִיר”.
“הַיּוֹצֵא מִזֶּה”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ נִרְעָשׁ מִדִּבְרֵי הַשּׁוּעָל, “כִּי אִם אַנִּיחַ אֶת כָּל חֲמֵשֶׁת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלִּי, אֲקַבֵּל בִּמְקוֹמָם כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּעֵרֶךְ?”
“אֵין לְךָ חֶשְׁבּוֹן קַל מִזֶּה,” עָנָה הַשּוּעָל, “נַנִּיחַ, כִּי כָּל מַטְבֵּעַ יָבִיא לְךָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת; הַכְפֵּל אֵפוֹא חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּחָמֵשׁ וְתִמְצָא מִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר אַלְפַּיִם וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מַטְבְּעוֹת זָהָב נוֹצְצִים”.
“פִּלְאֵי פְּלָאִים!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּקָפְצוֹ מִשִׂמְחָה. “אִם אָכֵן אֶקְטֹף אֶת כָּל הַמַּטְבְּעוֹת הַלָּלוּ כְּדִבְרֵיכֶם אַשְׁאִיר לְעַצְמִי אַלְפַּיִם וְלָכֶם אֶתֵּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּמַתָּנָה”.
“לָנוּ בְּמַתָּנָה”, קָרָא הַשּׁוּעָל כְּנֶעְלָב, “חָס וְשָׁלוֹם!”
“חָס וְשָׁלוֹם!” חָזַר הֶחָתוּל.
“אֲנַחְנוּ,” הוֹסִיף הַשּוּעָל, “עֲמֵלִים אֲנַחְנוּ רַק לְטוֹבַת הַזּוּלָת28, וְאֵין אָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת עֵינֵינוּ לְטוֹבַת הֲנָאָה כָּלְשֶׁהִי”.
“לְטוֹבַת זוּלָתֵנוּ!” חָזַר הֶחָתוּל.
“נְשָׁמוֹת כְּשֵׁרוֹת!” הִרְהֵר פִּינוֹקְיוֹ, וְהוּא שָׁכַח בִּן-רֶגַע אֶת אָבִיו, אֶת הַמְּעִיל, אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת כָּל מַחְשָׁבוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וְאָמַר לַשּׁוּעָל וְלֶחָתוּל:
“קוּמוּ וְנֵלְכָה!”
פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר: בַּמָּלוֹן “הַסַּרְטָן הָאָדֹם” 🔗
זְמַן רַב הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם עַד שֶׁהִגִּיעוּ סוֹף-סוֹף לְעֵת עֶרֶב עֲיֵפִים וִיגֵעִים אֶל הַמָּלוֹן “הַסַּרְטָן הָאָדֹם”.
“נָלוּן פֹּה הַלַּיְלָה”, אָמַר הַשּׁוּעָל, “נָנוּחַ, נִסְעַד אֶת לִבֵּנוּ וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה נָקוּם וְנֵצֵא לְדַרְכֵּנוּ, לְמַעַן נַגִּיעַ עִם שַׁחַר לִשְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת”.
כְּשֶׁנִכְנְסוּ לַמָּלוֹן, יָשְׁבוּ מִיָּד אֶל הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל פַּת-עַרְבִית. אַךְ לְאִישׁ מֵהֶם לֹא הָיָה תֵּאָבוֹן כְּלָל. הֶחָתוּל הַמִּסְכֵּן, שֶׁהָיָה חָשׁ בְּקֵבָתוֹ, לֹא יָכֹל לֶאֱכֹל יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה דָּגִים שְׁרוּיִים בְּרֹטֶב שֶׁל עַגְבָנִיּוֹת וְאַרְבַּע מְנוֹת בָּשָׂר, סַך הַכּל; וְהוֹאִיל וְהַדָּגִים נַעֲשׂוּ לֹא לְפִי טַעֲמוֹ, הִזְמִין לְקִנּוּחַ סְעוּדָה29 מְעַט חֶמְאָה וּגְבִינָה כְּחוּשָׁה.
הַשּׁוּעָל אַף הוּא לֹא הָיָה מְסָרֵב לִטְעֹם מַשֶּׁהוּ, אַךְ מִצְוַת הָרוֹפֵא הָיְתָה חֲזָקָה עָלָיו לִהְיוֹת נִזְהָר מְאֹד מְאֹד מֵאֲכִילָה גַסָּה. לָכֵן כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ וְלֹא אָכַל אֶלָּא אַרְנֶבֶת אַחַת, תַּרְנְגֹלֶת אַחַת וְתַרְנְגוֹל אֶחָד. אַחַר-כָּךְ הִזְמִין לוֹ שַׂלְוִים30, צְפַרְדְעִים בְּרֹטֶב, לְטָאוֹת וַעֲנָבִים. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָכוֹל הָיָה הַשׁוּעָל הַמִּסְכֵּן לֶאֱכֹל דָּבָר, וְאַף נִשְׁבַּע בְּהֵן צִדְקוֹ, כִּי כָּל הַמַּאֲכָלִים הָאֵלֶּה הָיוּ לוֹ לְזָרָא וְהוּא אָכַל אוֹתָם רַק מִשּׁוּם נִימוּס, אַף כִּי קָשֶׁה הָיָה לוֹ גַּם לִרְאוֹתָם. פָּחוֹת מִכֻּלָּם אָכַל פִּינוֹקְיוֹ. הוּא הִזְמִין מָנָה אַחַת אֱגוֹזִים וְלֶחֶם וְגַם מֵהֶם הִשְׁאִיר בַּצַּלַּחַת. נַעַר מִסְכֵּן: מִתּוֹך הִרְהוּרִים בִּשְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת וּבְמַטְבְּעוֹת הַזָּהָב, אִבֵּד אֶת תַּאֲבוֹנוֹ לְגַמְרֵי. אַחֲרֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב אָמַר הַשּׁוּעָל לְבַעַל הַמָּלוֹן:
“תֵּן לָנוּ שְׁנֵי חֲדָרִים טוֹבִים; אֶחָד לָאָדוֹן פִּינוֹקְיוֹ וְאֶחָד לִשְׁנֵינוּ' כֻּלָּנוּ עֲיֵפִים וְטוֹב לְהִשְׁתַּמֵּש בַּשָּׁעוֹת הַמְּעַטּוֹת כְּדֵי לְהַחֲלִיף כֹּחַ וְלִישֹׁן. אַךְ אַל נָא תִּשְׁכַּח לְהָעִיר אוֹתָנוּ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כִּי הַדֶּרֶךְ רַבָּה לְפָנֵינוּ”.
“לִפְקֻדָּתְךָ!” עָנָה בַּעַל הַמָּלוֹן וְרָמַז בְּעֵינוֹ הָאַחַת לַשּׁוּעָל וְלֶחָתוּל, כְּלוֹמַר: “דַּי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא! בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה הֲרֵינִי בַּעַל נִסָּיוֹן!”
פִּינוֹקְיוֹ שָׁכַב בַּמִּטָּה וּמִיָּד נִרְדַּם; בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה; וּבַשָּׂדֶה נְטוּעִים עֵצִים רַבִּים: וּבֵינֵיהֶם עֵץ עִם אֶשְׁכּוֹלוֹת – מַטְבְּעוֹת זָהָב. וְהַמַּטְבְּעוֹת מִתְנוֹעֲעִים לְרוּחַ הַיּוֹם וּמַשְׁמִיעִים קוֹל צִלְצוּל: “דִּין, דִּין, דִּין!” כְּאוֹמְרִים: “כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִטֹּל!” רָצָה פִּינוֹקְיוֹ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדוֹ אֶל מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב וְלָקַחַת מֵהֶם חָפְנַיִם, וְהִנֵּה דְּפִיקָה עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ – וַיִיקַץ.
בְּפֶתַח הַדֶּלֶת עָמַד בַּעַל הַמָּלוֹן אֲשֶׁר בָּא לְעוֹרְרוֹ וּלְהַגִּיד לוֹ כִּי הִגִּיעָה שְׁעַת חֲצוֹת.
“וַחֲבֵרַי מוּכָנִים?” שָׁאַל הַלֵּיצָן.
“מוּכָנִים יוֹתֵר מִדַּי; זֶה שְׁעָתַיִם עָזְבוּ אֶת הַמָּלוֹן וְהָלְכוּ!”
“לָמָה נֶחְפְּזוּ כָּל כָּךְ?”
“לֶחָתוּל הִגִּיעָה יְדִיעָה, כִּי גּוּרוֹ הַבְּכוֹר נוֹטֶה לָמוּת.”
“הֲשִׁלְּמוּ בְּעַד אֲרוּחַת הָעֶרֶב?”
“חֲלִילָה וְחַס! בַּעֲלֵי נִימוּס הֵם, וְנִמְנעוּ מִלְּשַׁלֵּם כְּדֵי שֶׁלֹא לִפְגֹּעַ בִּכְבוֹדְךָ וּלְהַעֲלִיבְךָ”.
“חֲבָל, עֶלְבּוֹן כָּזֶה הָיָה גּוֹרֵם לִי עֹנֶג רַב!” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ בְּהִתְגָּרְדוֹ בְּעָרְפּוֹ. אַחַר שָׁאַל: “וְלֹא אָמְרוּ הֵיכָן עָלַי לְפָגְשָׁם?” “בִּשְׂדֵה הַפְּלָאוֹת, מָחָר עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר”.
פִּינוֹקְיוֹ שִׁלֵּם אֶת דְּמֵי הָאֲרוּחָה וְאֶת דְּמֵי הַמָּלוֹן, בְּסַךְ הַכֹּל מַטְבֵּעַ זָהָב אֶחָד, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. הַלַּיְלָה הָיָה אָפֵל מְאֹד.
מִסָּבִיב שָׂרְרָה דּוּמִיַּת מָוֶת, לֹא נִשְׁמַע אַף רִשְׁרוּשׁ עָלֶה, רַק צִפֳּרֵי לַיְלָה בְּחָלְפָן מֵעָלָיו בַּדֶּרֶךְ, הָיוּ נוֹגְעוֹת בְּאַפּוֹ, וּפִּינוֹקְיוֹ הָיָה נִבְהָל וְנִרְתָּע מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם וְצוֹעֵק: “מִי זֶה?”, כְּשֶׁבַּת-קוֹל הָיְתָה עוֹנָה לְעֻמָּתוֹ: “מִי זֶה?”, “מִי זֶה?”. לְפֶתַע רָאָה יְצוּר מְנַצְנֵץ מֵעַל גֶּזַע עֵץ עַתִּיק.
“וּמִי אַתָּה?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ.
“אֲנִי צִלּוֹ שֶׁל הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן”, עָנָה הַיְּצוּר בְּקוֹל רָפֶה, כְּקוֹל רְפָאִים31.
“מַה שְׁאֵלָתְךָ וּמַה בָּקָּשָׁתְךָ?” הוֹסִיף הַלֵּיצָן לִשְׁאֹל.
“בָּאתִי לְהַשְׁמִיעֲךָ עֵצָה נֶאֱמָנָה וּלְהַזְהִירְךָ: שׁוּב הַבַּיְתָה מִיָּד וּמְסֹר לְאָבִיךָ אֶת אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ בְּיָדֶיךָ. לְבַדּוֹ הוּא בַּבַּיִת, וְלִבּוֹ מָלֵא חֲרָדָה וּדְאָגָה”.
“מִמָּחָר יִהְיֶה אָבִי לְלֹא דְּאָגָה. מָחָר יִהְיֶה עָשִׁיר גָּדוֹל, כִּי אַרְבָּעָה מַטְבְּעוֹת אֵלֶּה יָבִיאוּ עַד מָחָר אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת”.
אַל תַּאֲמֵן, בְּנִי, לְאֵלֶּה הַמַּבְטִיחִים נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וְאוֹמְרִים לְהַעֲשִׁירְךָ בִּן-לַיְלָה. מְטֹרָפִים אוֹ רַמָּאִים הֵם! שְׁמַע בְּקוֹלִי, שׁוּב הַבַּיְתָה".
“לֹא וָלֹא! אַחַת דַּעְתִּי, אֵלֵךְ לְדַרְכִּי!” “הַשָּעָה כֹּה מְאֻחֶרֶת!” “אֵין דָּבָר, אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת בְּדַרְכִּי!” “הַלַּיְלָה כֹּה אָפֵל!” “אֵלֵך לְדַרְכִּי!” “הַדֶּרֶךְ זְרוּעָה סַכָּנוֹת…”
“אֵלֵךְ, וִיהִי מָה!”
“רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ! עַקְשָׁנִים וּקְשׁוּחֵי-לֵב32 אֶחָד עֲתִידָם – לְהִתְחָרֵט!”
“כָּל אֵלֶּה רַק דְּבָרִים הֵם! לֵיל מְנוּחָה, אֲדוֹנִי הַצְּרָצַר!”
“לֵיל מְנוּחָה, פִּינוֹקְיוֹ, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמָרְךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִגַּזְלָנִים!”
בֶּאֱמֹר הַצְּרָצַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּבָה בִּן-רֶגֵע כְּנֵר דּוֹלֵק שֶׁנָשְׁבָה בּוֹ רוּחַ, וְהָאֲפֵלָה בַּדֶּרֶךְ גָּדְלָה מֵאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה.
פֶּרֶק אַרְבָּעָה-עָשָׂר: פִּינוֹקְיוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת עֲצַת הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן וּפוֹגֵשׁ בְּדַרְכּוֹ שׁוֹדְדִים. 🔗
“מָה אֻמְלָלִים אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים”, הִרְהֵר בְּנַפְשׁוֹ פִּינוֹקְיוֹ בְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, “הַכֹּל אַפּוֹטְרוֹפְּסִים לָנוּ, נוֹזְפִים בָּנוּ, מַטִּיפִים לָנוּ מוֹסָר, נוֹתְנִים לָנוּ עֵצוֹת. לוּ הָיִינוּ מְקַבְּלִים אֶת דִּבְרֵיהֶם, הָיוּ רוֹאִים אֶת עַצְמָם כְּהוֹרֵינוּ וּמוֹרֵינוּ לְכָל דָּבָר. הַכֹּל, וַאֲפִלוּ צְרָצַרִים-דַּבְּרָנִים! כֵּיוָן שֶׁאֲנִי, לְמָשָׁל, אֵינִי מוּכָן לִשְׁמֹעַ בַּעֲצָתוֹ שֶׁל צְרָצַר זֶה, שֶׁלִּבּוֹ מָלֵא חֲשָׁדוֹת, שׁוּב אֵין לִי תַּקָּנָה, לְפִי דַּעְתּוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה צָרוֹת וְרָעוֹת נָכוֹנוּ לִי בְּדַרְכִּי; וַאֲפִלּוּ שׁוֹדְדִים וְגַזְלָנִים! אַשְׁרַי וְטוֹב לִי שֶׁאֵינֶנִּי מַאֲמִין בְּגַזְלָנִים וְשׁוֹדְדִים, וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי מֵעוֹלָם. לְפִי דַּעְתִּי, הַהוֹרִים הֵם שֶׁהִמְצִיאוּ אֶת קִיּוּמָם, כְּדֵי לְהַפְחִיד אֶת הַיְּלָדִים וְלִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא לָצֵאת בָּעֲרָבִים וּבַלֵּילֹות מִפֶּתַח בֵּיתָם הַחוּצָה. וְעַתָּה נַנִּיחַ, כִּי גַּזְלָנִים יִפָּגְשׁוּ לִי בְּדַרְכִּי, וּבְכֵן? הֲאִם תִּפֹּל עָלַי אֵימָתָה? חָלִילָה! אָרִים עֲלֵיהֶם אֶת קוֹלִי וְאֹמַר: “רַבּוֹתַי, הַגַּזְלָנִים, מַה לָכֶם וְלִי? דְּעוּ לָכֶם, כִּי בִּי אֵין מְשַׁטִּים! כָּל הַנּוֹגֵעַ בִּי דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ! לְכוּ לָכֶם לְשָׁלוֹם וְ– שְׁ… שְׁ… שַׁ! אַל תַּבִּיטוּ אַחֲרֵיכֶם, פֶּן תִּסָּפוּ!…” הֲאִם לֹא בָּרוּר שֶׁאַחֲרֵי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה יִשְׂאוּ הַגַּזְלָנִים הַמִּסְכֵּנִים (כְּמוֹ חַיִּים אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם לְנֶגֶד עֵינַי) אֶת רַגְלֵיהֶם וְיָנוּסוּ כָּל עוֹד נַפְשָׁם בָּם. וְאִם, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, יִהְיוּ גַּזְלָנִים אֵלֶּה בְּמִקְרֶה אֲנָשִׁים גַּסִּים, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים דֶּרֶךְ-אֶרֶץ, וְלֹא יָנוּסוּ מִפָּנַי, כִּי אָז… אָנוּס אֲנִי מִפְּנֵיהֶם, וְהַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ יָבוֹא בְּשָׁלוֹם”.
פִּתְאֹם הִפְסִיק פִּינוֹקְיוֹ אֶת הִרְהוּרָיו: נִדְמָה לוֹ, כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ בְּקִרְבָתוֹ אִוְשַׁת עָלִים קַלָּה. הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְהִבְחִין בָּאֲפֵלָה בִּשְׁתֵּי דְמֻיּוֹת שְׁחֹרוֹת, כִּשְׁנֵי צְלָלִים, הוֹלְכוֹת וּמִתְקָרְבוֹת אֵלָיו בַּחֲשַׁאי. הֵן הָיוּ עֲטוּפוֹת בְּשַׂקֵּי פֶּחָם, וַחֲבוּשִׁים כּוֹבָעִים גְּבוֹהִים הַמְּכַסִּים אֶת עֵינֵיהֶן.
“הִנֵּה הִנָּם, הַגַּזְלָנִים!” חָלְפָה מַחְשָׁבָה בְּמֹחוֹ, וּמִבְּלִי דַּעַת אֵיפֹה לְהַצְפִּין אֶת אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת, שָׂם אוֹתָם בְּפִיו תַּחַת לְשׁוֹנוֹ. הוּא נִסָּה לִבְרֹחַ. אַךְ טֶרֶם צָעַד צַעַד אֶחָד הִרְגִּישׁ, כִּי תָּפְסוּ אוֹתוּ בְּיָדָיו, וּשְׁנֵי קוֹלוֹת אֲיֻמִּים הִרְעִימוּ עָלָיו: “הָרְכוּשׁ אוֹ הַנֶּפֶשׁ!”
פִּינוֹקְיוֹ לֹא יָכֹל לְהָשִׁיב דָּבָר, כִּי הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבְּפִיו לֹא נָתְנוּ לוֹ לְהוֹצִיא מִלָּה מִפִּיו. לָכֵן הִתְחִיל לְהַסְבִּיר לִשְׁנֵי הַנְּבָלִים בִּרְמָזִים וּבִתְנוּעוֹת יָדַיִם, כִּי אֵין הוּא אֶלָּא לֵיצָן עָנִי וּבְכִיסוֹ אֵין לוֹ אַף פְּרוּטָה.
“רַב לְךָ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, תֵּן כֶּסֶף!” קָרְאוּ הַשּׁוֹדְדִים קָשׁוֹת.
הַלֵּיצָן רָמַז לָהֶם שׁוּב בְּיָדָיו וּבְרֹאשׁוֹ כִּי אֵין לוֹ מְאוּמָה.
“הוֹצֵא אֵלֵינוּ אֶת הַכֶּסֶף, וְאִם אַיִן – מוֹת תָּמוּת!” קָרָא אַחַד הַשּׁוֹדְדִים, הַגָּבֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ.
“מוֹת תָּמוּת!” חָזַר הַשֵּׁנִי.
“אַחַר כָּךְ נַהֲרֹג גַּם אֶת אָבִיךָ!”
“גַּם אֶת אָבִיךָ!” חָזַר הַשֵּׁנִי.
“לֹא, לֹא! אַל נָא תִּגְּעוּ בְּאָבִי לְרָעָה!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּמַר לִבּוֹ.
אַךְ בְּקָרְאוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמַע קוֹל צִלְצוּל הַמַּטְבְּעוֹת בְּפִיו.
“הוֹי, נוֹכֵל עָרוּם! הִנֵּה כִּי כֵן טָמַנְתָּ אֶת הַכֶּסֶף בְּפִיךָ! הָרֵק כְּרֶגַע!”
אַךְ פִּינוֹקְיוֹ לֹא נִכְנַע.
“אַ, אַתָּה שָׂם עַצְמְךָ חֵרֵשׁ? חַכֵּה אֵפוֹא, אָנוּ נַכְרִיחֲךָ לִפְלֹט אֶת הַכֶּסֶף מִפִּיךָ!”
וְאַף כֵּן עָשׂוּ. אַחַד הַגַּזְלָנִים תָּפַס בְּאַפּוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן, הַשֵׁנִי – בְּסַנְטֵרוֹ, וּשְׁנֵיהֶם הִתְחִילוּ מְטַלְטְלִים אוֹתוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה לְהַכְרִיחוֹ לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדָם: פִּיו שֶׁל הַלֵּיצָן כְּאִלּוּ נִצְמַד בְּצָמִיד שֶׁל בַּרְזֶל.
אָז הוֹצִיא הַקָּטָן שֶׁבַּגַּזְלָנִים סַכִּין וְהִתְחִיל תּוֹחֲבָה לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ. אַךְ פִּינוֹקְיוֹ מִהֵר וְנָשַׁךְ אֶת יָדוֹ שֶׁל הַגַּזְלָן בְּכֹחַ רַב, עַד שֶׁנָפְלָה לָאָרֶץ. אַךְ תָּאֲרוּ נָא לְעַצְמְכֶם אֶת תִּמְהוֹנוֹ, בִּרְאוֹתוֹ וְהִנֵּה אֵין זוֹ יָד שֶׁל בֶּן-אָדָם, כִּי אִם כַּף רֶגֶל שֶׁל חָתוּל!
אַחֲרֵי נִצְחוֹנוֹ זֶה, הִתְעוֹרֵר פִּינוֹקְיוֹ וְנֶחֱלַץ מִצִפָּרְנֵי הַגַּזְלָנִים; מִיָּד קָפַץ וְעָבַר אֶת מְשׂוּכַת הַקּוֹצִים שֶׁגָדְרָה אֶת הַדֶּרֶךְ וְרָץ אֶל הַשָּׂדֶה, אַךְ הַגַּזְלָנִים גַּם הֵם מִהֲרוּ אַחֲרָיו, כְּכַלְבֵּי צַיִד אַחֲרֵי אַרְנֶבֶת. זֶה שֶׁכַּפּוֹ נִקְטְעָה רָץ כְּבָרִיא וְשָׁלֵם. אֵיךְ הִתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת כֵּן אֵין לְהָבִין, חִידָה הִיא!
פִּינוֹקְיוֹ הִמְשִׁיךְ בְּרִיצָתוֹ וְרָץ עוֹד חֲמִשָּׁה-עָשָׂר מִיל בְּעֵרֶך, וְכֹחוֹ עֲזָבוֹ. מֶה עָשָׂה? טִפֵּס וְעָלָה עַל אֹרֶן גָּבֹהַּ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין עֲנָפָיו. הַשּׁוֹדְדִים נִסּוּ אַף הֵם לַעֲלוֹת עַל הָעֵץ, אַךְ בְּהַגִּיעָם עַד חֲצִי הָאֹרֶן, לֹא יָכְלוּ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד וְהֵם גָּלְשׁוּ אַרְצָה פְּצוּעֵי יָד וָרֶגֶל.
אַף-עַל-פִּי-כֵן, לֹא אָמְרוּ נוֹאָשׁ. הֵם צָבְרוּ33 עֲנָפִים יְבֵשִׁים, עָרְכוּ אוֹתָם מִתַּחַת לָאֹרֶן וְהִבְעִירוּ אוֹתוֹ בָּאֵשׁ. הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה וְעָלְתָה מַעְלָה מַעְלָה.
בִּרְאוֹת פִּינוֹקְיוֹ, כִּי עוֹד מְעַט וְהָאֵשׁ תַּגִּיעַ אֵלָיו וְהוּא עָתִיד לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה כְּקָרְבַּן עוֹלָה, לָבַשׁ עֹז וּגְבוּרָה, קָפַץ מֵעַל צַמֶּרֶת הָעֵץ וַיָּנֹס. הוּא רָץ בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה, דָּאָה כְּנֶשֶׁר עַל פְּנֵי שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְהַשּׁוֹדְדִים אַחֲרָיו. הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה עַל הָאָרֶץ, וְהָרוֹדְפִים – רוֹדְפִים, לֹא יִיעֲפוּ וְלֹא יִיגְעוּ.
פִּתְאֹם רָאָה פִּינוֹקְיוֹ לְפָנָיו וְהִנֵּה תְּעָלָה עֲמֻקָּה וּרְחָבָה, מְלֵאָה מֵי מַדְמֵנָה34, חוֹצָה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ. מַה לַּעֲשׂוֹת?
“אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש!” קָרָא הַלֵּיצָן, וּבְשֶׁטֶף מְרוּצָתוֹ קָפַץ קְפִיצָה זְרִיזָה מְאֹד וְנִמְצָא עוֹמֵד מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה.
גַּם הַשּׁוֹדְדִים קָפְצוּ אַחֲרָיו, אַךְ נִכְשְׁלוּ, נִשְׁמַע קוֹל שִׁכְשׁוּךְ35 בַּמַּיִם, וּשְׁנֵי הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים נָפְלוּ לְלֵב הַתְּעָלָה. כִּשְׁמֹעַ פִּינוֹקְיוֹ אֶת קוֹל הַנְּפִילָה וְשִׁכְשׁוּךְ הַמַּיִם, קָרָא מִתּוֹךְ צְחוֹק, כְּשֶׁהוּא מוֹסִיף לָרוּץ:
“יִנְעַם לָכֶם הָאַמְבָּט, יִמְתַּק לָכֶם, יְבֻשַׂם לָכֶם, רַבּוֹתַי הַשּׁוֹדְדִים!”
סָבוּר הָיָה פִּינוֹקְיוֹ כִּי טָבְעוּ בַּמַּיִם, אַךְ בְּהַפְנוֹתוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, רָאָה וְהִנֵּה שְׁנֵי הַשַּׂחְיָנִים רָצִים כְּבָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁפַּלְגֵי מַיִם יוֹרְדִים מִשַּׂקֵּיהֶם הַשְׁחֹרִים.
פֶּרֶק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר: הַשּׁוֹדְדִים מַדְבִּיקִים אֶת פִּינוֹקְיוֹ, תּוֹפְסִים אוֹתוֹ וְתוֹלִים אוֹתוֹ עַל עֲנַף אַלּוֹן גָּדוֹל. 🔗
לִבּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ נָפַל עָלָיו וּכְבָר הָיָה מוּכָן לְהִכָּנַע, אַךְ פִּתְאֹם רָאָה, לְשִׂמְחָתוֹ, בַּיִת יָפֶה, לָבָן, עָטוּף יֶרֶק.
“אִם רַק אֶעְצֹר כֹּחַ לְהַגִּיעַ עַד הַבַּיִת הַהוּא, יְשַׁמֵּש לִי מִקְלָט מִפְּנֵי רוֹדְפַי”, הִרְהֵר פִּינוֹקְיוֹ.
וְהוּא נָשָׂא רַגְלָיו וְרָץ בְּאַמְּצוֹ אֶת כָּל כֹחֹו דֶּרֶךְ הַיַּעַר, וְהַשּׁוֹדְדִים – אַחֲרָיו.
אַחֲרֵי רוּצוֹ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ כִּשְׁתֵי שָׁעוֹת, הֵגִּיעַ סוֹף-סוֹף אֵין-אוֹנִים36 אֶל הַבַּיִת הַלָּבָן וְהִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת. אֵין תְּשׁוּבָה.
הוּא דָּפַק בְּיֶתֶר עֹז, וְקוֹל צַעֲדֵי הָרוֹדְפִים כְּבָר הִגִּיעַ לְאָזְנָיו. וּמִן הַבַּיִת אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. מָלֵא יֵאוּשׁ וְאֵימָה, הִתְחִיל פִּינוֹקְיוֹ לְהַכּוֹת בְּרַגְלָיו בַּדֶּלֶת בְּכָל כֹּחוֹ.
וְהִנֵּה נִרְאֲתָה בַּחַלוֹן עַלְמָה נֶחְמָדָה וְלָהּ שֵׂעָר כָּחֹל וּפָנִים לְבָנִים, כִּפְנֵי בֻּבָּה מֵחַרְסִינָה: עֵינֶיהָ הָיוּ עֲצוּמוֹת וְיָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת עַל לִבָּהּ, וּבְלִי הָנִיד שְׂפָתַיִם הִפְטִירָה בְּקוֹל מוּזָר וַחֲרִישִׁי: “בַּבַּיִת הַזֶּה אֵין אִישׁ: הַכֹּל מֵתוּ”.
“תְּנִינִי נָא אַתְּ לְהִכָּנֵס!” בִּקֵּשׁ פִּינוֹקְיוֹ בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים.
“הֲלֹא גַּם אֲנִי מַתִּי!” “מַתְּ? וְלָמָּה עוֹמֶדֶת אַתְּ עַל-יַד הַחַלּוֹן?” “אֲנִי מְחַכָּה לַאֲרוֹנִי”. וּבְדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נֶעֶלְמָה הָעַלְמָה וְהַחַלּוֹן נִסְגַּר מֵאֲחֲרֶיהָ.
“הוֹי, עַלְמָה נֶחְמָדָה, בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ, “אָנָא, פִּתְחִי אֶת הַדֶּלֶת! חוּסִי עַל נַעַר מִסְכֵּן, פֶּן יִפֹּל בִּידֵי גַּזְלָ…” קוֹלוֹ נִתַּק פִּתְאֹם. הוּא הִרְגִּישׁ כִּי שְׁתֵּי יָדַיִם תְּפָסוּהוּ בְּצַוָּארוֹ וְאָזְנָיו הָחְרְשׁוּ מִצַּעֲקַת הָרוֹדְפִים. “עַתָּה לֹא תִּמָּלֵט מִיָּדֵינוּ!”
פִּינוֹקְיוֹ הֵבִין כִּי כָּלְתָה אֵלָיו הָרָעָה וְהִתְחִיל רוֹעֵד בְּכָל אֵבָרָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ צָלְלוּ אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבְּפִיו.
“וּבְכֵן,” אָמְרוּ הַשּׁוֹדְדִים. "הֲתִפְתַּח אֶת פִּיךָ? כֵּן אוֹ לֹא? אַ, אֵין אַתָּה עוֹנֶה? טוֹב אֵפוֹא, עַל כָּרְחֲךָ תִּפְתָּחֵהוּ!… "
וּשְׁנֵי הַגַּזְלָנִים הוֹצִיאוּ מִכִּיסֵיהֶם שְׁתֵּי סַכִּינִים חַדּוֹת כְּמַאֲכֶלֶת וְתָקְעוּ אוֹתָן בִּשְׁתֵּי יְרֵכָיו שֶׁל הַלֵּיצָן. מַעֲשֶׂה נִסִּים, הָיָה פִּינוֹקְיוֹ עָשׂוּי מֵעֵץ חָזָק מְאֹד, וְהַסַּכִּינִים נִשְׁבְּרוּ וְלֹא פָּגְעוּ בּוֹ. בִּידֵי הַגַּזְלָנִים נִשְׁאֲרוּ רַק הַנִּצָּבִים.
“יָדַעְתִּי”, אָמַר אֶחָד אַחֲרֵי חָשְׁבוֹ רֶגַע, “אֵין טוֹב לָנוּ כִּי אִם לִתְלוֹת אוֹתוֹ. נִתְלֶה אוֹתוֹ”. “נִתְלֶה אוֹתוֹ!” חָזַר הַשֵׁנִי. נֶחֱרַץ – נַעֲשָׂה. מִיָּד כָּפְתּוּ אֶת יְדֵי פִּינוֹקְיוֹ לַאֲחוֹרָיו, קָשְׁרוּ עֲנִיבָה לְצַוָּארוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ עַל עֲנַף אַלּוֹן גָּדוֹל; אַחַר פָּנוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ בְּלָצוֹן: “הֱיֵה תָּלוּי פֹּה קְצָת. מָחָר בַּבֹּקֶר נָבוֹא לְבַקֶּרְךָ וְאָז, אָנוּ מְקַוִּים, תִּהְיֶה כְּבָר מֵת וּפִיךָ יִפָּתַח עַל כָּרְחֲךָ”.
וּבְדַבְּרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, פָּנוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.
פֶּרֶק שִׁשָּׁה-עָשָׂר: הָעַלְמָה הַנֶּחְמָדָה בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל מְצַוָּה לְהָסִיר אֶת הַלֵּיצָן מֵעַל הָעֵץ וְקוֹרְאָה לִשְׁלֹשָׁה רוֹפְאִים, כְּדֵי לִקְבֹּעַ הַחַי הוּא אִם מֵת. 🔗
בְּשָׁעָה שֶׁפִּינוֹקְיוֹ הַמִּסְכֵּן, אֲשֶׁר הַגַּזְלָנִים תָּלוּ אוֹתוֹ עַל עֲנַף הָאַלּוֹן הַגָּדוֹל, הָיָה מְרַחֵף בֵּין חַיִּים וָמָוֶת, הוֹפִיעָה שׁוּב עַל-יַד הַחַלּוֹן אוֹתָה הָעַלְמָה בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל. לְמַרְאֵה הַלֵּיצָן הֶעָלוּב הַתָּלוּי עַל הָעֵץ נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ וְהִיא מָחֲאָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כַּף אֶל כַּף. לְקוֹל קְרִיאָתָה נִשְׁמַע פִּתְאֹם מַשַׁק כְּנָפַיִם חָזָק, וְעַל אֶדֶן הַחַלּוֹן37 נִרְאָה בַּז38 גָּדוֹל.
“לִפְקֻדָּתֵךְ, גְּבִרְתִּי!” קָרָא הַבַּז וְהִשְׁפִּיל חַרְטוּמוֹ לְאוֹת בְּרָכָה וְהַכְנָעָה (עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי הָעַלְמָה בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל הָיְתָה פֵיָה טוֹבָה, שֶׁיָּשְׁבָה בְּבַיִת זֶה יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנִים).
“הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת הַלֵּיצָן הַזֶּה, הַתָּלוּי בַּעֲנַף הָאַלּוֹן הַגָּדוֹל?” “אָמְנָם כֵּן!” “עוּפָה נָא מַהֵר אֶל הָאַלּוֹן, נַתֵּק בְּחַרְטוֹמְךָ אֶת הַחֶבֶל הֶעָבֶה שֶׁעַל צַוָּארוֹ וְהַשְׁכֵּב אֶת הָאֻמְלָל בִּזְהִירוּת רַבָּה עַל הָאֲדָמָה לְרַגְלֵי הָעֵץ”.
הַבָּז פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו וַיָּעַף. מִקֵּץ שְׁנֵי רְגָעִים שָׁב וְהוֹדִיעַ: “עָשִׂיתִי כִּפְקֻדָּתֵךְ!” “הֲחַי הוּא אִם מֵת?”
“לְמַרְאִית עַיִן אֶפְשָׁר הָיָה לְהַאֲמִין כִּי כְּבָר מֵת, אַךְ, בְּשָׁעָה שֶׁחִלַּצְתִּי אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הָעֲנִיבָה, נָשַׁם לִרְוָחָה וְהִפְטִיר בְּשָׂפָה רָפָה: ‘עַתָּה רָוַח לִי קְצָת’!”
הַפֵיָה מָחֲאָה שׁוּב כַּף אֶל כַּף, אַךְ עַכְשָׁו רַק פַּעֲמַיִם. לְקוֹל הָאוֹת הַזֶּה הִתְיַַצֵּב לְפָנֶיהָ כֶּלֶב מְסֻלְסָל נֶהְדָּר, וְהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיוֹת, מַמָּשׁ כְּבֶן-אָדָם.
הַכֶּלֶב הַמְסֻלְסָל הָיָה לָבוּשׁ מַדֵּי רַכָּב. לְרֹאשׁוֹ הָיְתָה חֲבוּשָׁה מִצְנֶפֶת וְרִמּוֹן זָהָב תָּלוּי בִּשְׂפָתָהּ; תַּלְתַּלֵּי הַקַּפְלֵט הַלְּבַנְבַּן יָרְדוּ לו עַל כְּתֵפָיו; בִּמְּעִילוֹ הַחוּם הָיוּ כַּפְתּוֹרִים-פְּנִינִים, וּשְׁנֵי כִּיסִים לוֹ, שֶׁבָּהֶם הָיָה נוֹהֵג לָשִׂים אֶת הָעֲצָמוֹת שֶׁהָיָה מְקַבֵּל בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם; מִכְנָסָיו הָיוּ שֶׁל קְטִיפָה, גַּרְבָּיו – מֶשִׁי, וּמֵאֲחוֹרָיו הָיָה לוֹ שַׂק שְׁלִישִׁי צַר, בּוֹ הָיָה שָׁרוּי זְנָבוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב בְּרֶדֶת הַגֶּשֶׁם.
“שְׁמַע נָא!” אָמְרָה הַפֵיָה אֶל הַכֶּלֶב הַמְּסֻלְסָל, “לֵךְ רְתֹם אֶת הַטּוֹבָה בּמַרְכְּבוֹתַי וְסַע הַיַּעְרָה. בְּבוֹאֲךָ אֶל הָאַלּוֹן הַגָּדוֹל תִּרְאֶה לֵיצָן מִסְכֵּן מֻטָּל שָׁם עַל הָעֵשֶׂב, תָּרִים אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה, תַּשְׁכִּיבֵהוּ עַל הַכָּרִים שֶׁבְּמֶרְכַּבְתִּי וּתְבִיאֵהוּ הֵנָּה. הֲשָׁמַעְתָּ?” בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה כִּשְׁכֵּש הַכֶּלֶב הַמְסֻלְסָל אַרְבַּע פְּעָמִים בִּזְנָבוֹ לְאוֹת חִיּוּב וְטָס כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְמַלֵּא אֶת פְּקֻדַּת גְּבִרְתּוֹ.
עַד מְהֵרָה יָצְאָה מִן הָאֻרְוָה מֶרְכָּבָה נֶהְדֶּרֶה, מְרֻפֶּדֶת מִבִּפְנִים נוֹצוֹת שֶׁל כַּנָּרִית וּרְתוּמָה לְמֵאָה זוּגוֹת עַכְבָּרִים לְבָנִים. הַכֶּלֶב הַמְסֻלְסָל נִהֵל אוֹתָם בְּיָד רָמָה וְהִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, כְּרַכָּב זָקֵן וְרָגִיל.
לֹא עָבַר רֶבַע שָׁעָה וְהַמֶּרְכָּבָה שָׁבָה. הַפֵיָה, שֶׁחִכְּתָה עַל-יַד פֶּתַח הַבַּיִת, הֵרִימָה אֶת פִּינוֹקְיוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אֶל חֶדֶר, שֶׁכְּתָלָיו הָיוּ עֲשׂוּיִים דַּר. אַחַר שָׁלְחָה לִקְרֹא לָרוֹפְאִים הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל אוֹתוֹ חֶבֶל אֶרֶץ, וְהֵם לֹא אֵחֲרוּ לָבוֹא: הָעוֹרֵב, הַבַּז וְהַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן.
“רַבּוֹתַי”, פָּנְתָה הַפֵיָה אֶל שְׁלשֶׁת הָרוֹפְאִים, הָעוֹמְדִים עַל-יַד מִטָּתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמְרָה: “רְצוֹנִי לָדַעַת, הַעוֹד חַי הַלֵּיצָן הַמִּסְכֵּן הַזֶּה אִם מֵת?”
הָעוֹרֵב נִגַּש הָרִאשׁוֹן, הוּא מִשֵּׁשׁ אֶת דָּפְקוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, נָגַע בִּקְצֵה חָטְמוֹ וּבְזֶרֶת רַגְלוֹ וְהוֹדִיעַ בְּקוֹל רָם וְתַקִּיף:
“לְפִי עֲנִיוּת דַּעְתִּי, מֵת הַלֵּיצָן; אַךְ אִלּוּ, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, לֹא מֵת, הֲרֵי זֹאת רְאָיָה בְּרוּרָה וְנֶאֱמָנָה, כִּי עֲדַיִן חַי הוּא”.
“וַאֲנִי חוֹשֵׁב”, אָמַר הַבַּז, “כִּי הַלֵּיצָן הַזֶּה עֲדַיִן חַי. אַךְ אִלּוּ, מַעֲשֵׂה שָׂטָן, לֹא הָיָה חַי, הֲרֵי זֹאת רְאָיָה בְּרוּרָה וְנֶאֱמָנָה, כִּי אָמְנָם מֵת”. “וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, מַה בְּפִיךָ אַתָּה?” שָׁאֲלָה הַפֵיָה אֶת הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן. “דַּעְתִּי הִיא,” עָנָה הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן, “כִּי הַלֵּיצָן הַזֶּה הוֹא נָבָל שֶׁבַּנְבָלִים…”
פִּינוֹקְיוֹ, אֲשֶׁר שָׁכַב דּוּמָם כְּבוּל-עֵץ, נִזְדַּעְזַע לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. “יֶלֶד רַע הוּא, עַצְלָן, עַקְשָׁן, עוֹשֶׂה אֶת הָעוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ, מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב עִם הַזּוּלָת. בְּמַעֲלָלָיו מוֹרִיד הוּא אֶת שֵׂיבַת אָבִיו בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה”.
הַסָּדִין זֻעְזַע פִּתְאֹם בִּתְנוּעָה קַלָּה, וּמִתַּחְתָּיו נִשְׁמַע בְּכִי תַּמְרוּרִים. הָרוֹפְאִים הֵרִימוּ מִיָּד אֶת הַסָּדִין, וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנָם בִּרְאוֹתָם כִּי פִּינוֹקְיוֹ בּוֹכֶה. “בְּשָׁעָה שֶׁבַּר-מִנָּן בּוֹכֶה, סִימָן הוּא שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמַבְרִיא”, הוֹדִיעַ הָעוֹרֵב בַּחֲשִׁיבוּת. “צַר לִי מְאֹד, שֶׁעָלַי לַחֲלֹק עַל דִּבְרֵי חֲבֵרִי הַנִּכְבָּד”, נַעֲנָה הַבַּז, “אַךְ לְפִי דַעְתִּי – בְּשָׁעָה שֶׁבַּר-מִנָּן בּוֹכֶה, סִימָן הוּא, כּי לֹא טוֹב בְּעֵינָיו כְּלָל לָמוּת…”
פֶּרֶק שִׁבְעָה-עָשָׂר: פִּינוֹקְיוֹ אוֹכֵל סֻכָּר וּמְסָרֵב לִשְׁתּוֹת אֶת סַמֵּי-הַמַּרְפֵּא. אוּלָם כְּשֶׁהַקַּבְּרָנִים בָּאִים לְקַחְתּוֹ, הוּא מַסְכִּים וְשׁוֹתֶה. אַחַר-כָּך הוּא מוֹצִיא מִפִּיו דְּבַר שֶׁקֶר, וְחָטְמוֹ מַתְחִיל לִצְמֹחַ וְהוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל בְּמִדָּה מַבְהִילָה. 🔗
לְאַחַר שֶׁעָזְבוּ הָרוֹפְאִים אֶת הַבַּיִת, נִגְּשָׁה הַפֵיָה אֶל פִּינוֹקְיוֹ, הִנִּיחָה אֶת יָדָהּ עַל מִצְחוֹ וְנוֹכְחָה לָדַעַת, כִּי קַדַּחַת עַזָּה אָחֲזָה אוֹתוֹ. מִיָּד הֵמֵסָּה בְּמַיִם אֲבָקָה לְבָנָה, הִגִּישָׁה אֶת כּוֹס הָרְפוּאָה לַחוֹלֶה וְאָמְרָה לוֹ רַכּוֹת: “שְׁתֵה נָא אֶת הַתְּרוּפָה הַזֹּאת וְהִבְרֵאתָ”. פִּינוֹקְיוֹ הֵצִיץ בַּכּוֹס, הִתְהַפֵּך עַל מִשְׁכָּבוֹ וְשָׁאַל בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים: “הַמְתוּקָה הִיא הַתְּרוּפָה, אוֹ מָרָה?” “מָרָה הִיא. אַךְ הִיא תָּבִיא לְךָ רְפוּאָה שְׁלֵמָה”. “אִם מָרָה הִיא, לֹא אֶשְׁתֶּה”. “שְׁמַע בְּקוֹלִי וּשְׁתֵה…” “לֹא, מַר לֹא אֶשתֶּה”. “שְׁתֵה, וְאֶתֵּן לְךָ אַחַר-כָּך חֲתִיכַת סֻכָּר” “אַיֵּהוּ?” “הִנֵּה”, אָמְרָה הַפֵיָה וְהוֹצִיאָה מִתּוֹךְ קֻפְסַת זָהָב חֲתִיכַת סֻכָּר. “תְּנִי לִי בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַסֻּכָּר וְאַחַר-כָּך אֶשְׁתֶּה אֶת הַתּוֹעֵבָה הַמָּרָה הַזֹּאת..” “אַתָּה מַבְטִיחַ?” “כֵּן”.
הַפֵיָה נָתְנָה לוֹ אֶת חֲתִיכַת הַסֻּכָּר. פִּינוֹקְיוֹ לָעַס אֶת הַסֻּכָּר, בְּלָעוֹ כְּהֶרֶף-עַיִן, לִקֵּק אֶת שְׂפָתָיו וְאָמַר:
“מִי יִתֵּן וְהָיוּ גַּם סַמֵּי הַמַּרְפֵּא מְתוּקִים כַּסֻּכָּר… הָיִיתִי שׁוֹתֶה אוֹתָם כָּל יוֹם בְּחַפֶץ לֵב”.
“עַכְשָׁו קַיֵּם אֶת הַבְטָחָתְךָ וּשְׁתֵה אֶת הַתְּרוּפָה כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא וְתָשׁוּב לְאֵיתָנְךָ”.
פִּינוֹקְיוֹ לָקַח בְּלִי רָצוֹן אֶת הַכּוֹס בְּיָדָיו, תָּחַב לְתוֹכָהּ אֶת קְצֵה חָטְמוֹ, אַחַר הִגִּישׁ אֶת הַכּוֹס אֶל שְׂפָתָיו, וְשׁוּב תָּחַב אֶת קְצֵה חָטְמוֹ לְתוֹכָהּ וּלְבַסּוֹף אָמַר: “לֹא, הִיא מָרָה יוֹתֵר מִדַּי! אֵינֶנִּי יָכוֹל לִשְׁתּוֹתָהּ”. “מִנַּיִּן לְךָ שֶׁהִיא מָרָה, וְאַתָּה הֲלֹא טֶרֶם טָעַמְתְּ מִמֶּנָּה?” “אֲנִי מְתָאֵר לְעַצְמִי, כַּמָּה מָרָה הִיא! מַרְגִּישׁ אֲנִי זֹאת לְפִי רֵיחָהּ. תְּנִי נָא לִי עוֹד חֲתִיכַת סֻכָּר… אַחַר אֶשְׁתֶּה!” הַפֵיָה, כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה, שָׂמָה בְּפִיו עוד חֲתִיכַת סֻכָּר וְהִגִּישָׁה לוֹ שׁוּב אֶת הַכּוֹס.
“אֲבָל כָּך אֵינֶנִּי יָכוֹל לִשְׁתּוֹת!” יִבֵּב39 הַלֵּיצָן וְעִוָּה אֶת פָּנָיו. “מִפְּנֵי מָה?” “כַּר זֶה אֲשֶׁר מַרְגְּלוֹתַי מַפְרִיעַ לִי!” הַפֵיָה סִלְּקָה אֶת הַכַּר מֵעַל רַגְלָיו. “לֹא! גַּם כָּך לֹא אוּכַל לִשְׁתּוֹת!” “מָה עוֹד מַפְרִיעַ לְךָ?” “סִגְרִי נָא הֵיטֵב אֶת הַדֶּלֶת!” הַפֵיָה הָלְכָה וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת. “לֹא, לֹא, לֹא אֶשְׁתֶּה!” צָעַק פִּינוֹקְיוֹ כְּשֶׁהוּא מִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת. “לֹא אֶשְׁתֶּה אֶת הַמַּיִם הַמָּרִים הָאֵלֶּה: אִי-אֶפְשָׁר, אֵינֶנִּי יָכוֹל!”
“בְּנִי, הֲלֹא אַתָּה גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמְךָ…” “אַחַת הִיא לִי!” “הַקַּדַּחַת מְסַכֶּנֶת אֶת חַיֶּיךָ…” “אַחַת הִיא לִי!…”
“וְאֵין אַתָּה יָרֵא כְּלָל אֶת הַמָּוֶת?” “אֵינֶנִּי יָרֵא אוֹתוֹ כְּלָל! טוֹב מוֹתִי מִשְׁתִיַּת תְּרוּפָה מָרָה וְנִבְזָה זוֹ…” אַךְ הוֹצִיא אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה מִפִּיו, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה שְׁפַנִּים, שְׁחֹרִים כִּדְיוֹ, הַנּוֹשְׂאִים עַל כִּתְפֵיהֶם אָרוֹן שֶׁל מֵתִים.
“מַה לָכֶם כָּאן?”, קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּפַחַד פִּתְאֹם בְּהִתְיַשְּׁבוֹ עַל הַמִּטָּה. “בָּאנוּ לָקַחַת אוֹתְךָ”, עָנָה רֹאשׁ הַשְׁפַנִּים. “לָקַחַת אוֹתִי? וַהֲרֵי עֲדַיִן לֹא מַתִּי!…” “עֲדַיִן לֹא, אוּלָם אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים תָּמוּת בְּוַדַּאי, כִּי הֲלֹא מְסָרֵב אַתָּה לִשְׁתּוֹת אֶת סַם הַמַּרְפֵּא”.
“הוֹי, גְּבִרְתִּי הַפֵּיָה הַטּוֹבָה!” קָרָא הַלֵּיצָן, “מַהֲרִי הַגִּישִׁי אֶת הַכּוֹס… אֲבָל, מַהֲרִי נָא, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, מַהֲרִי! אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָמוּת… לֹא, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָמוּת”. וְהוּא תָּפַס אֶת הַכּוֹס בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְהֵרִיק אוֹתָהּ בְּבַת-אַחַת. “מַה נַּעֲשֶׂה?” אָמְרוּ הַשְּׁפַנִּים, “הַפַּעַם בָּאנוּ לַשָּׁוְא”.
וּבַהֲרִימָם עַל כִּתְפֵיהֶם אֶת הָאָרוֹן עָזְבוּ אֶת הַחֶדֶר כְּשֶׁהֵם רוֹטְנִים דְּבַר-מָה מִבֵּין שִׁנֵּיהֶם.
לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מֻעָטִים וּפִּינוֹקְיוֹ קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם. לֵיצָנֵי-הָעֵץ אֵינָם חוֹלִים אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד, אוּלָם תַּחַת זֶה הֵם מַבְרִיאִים עַד מְהֵרָה.
בִּרְאוֹת הַפֵיָה אֶת פִּינוֹקְיוֹ רוֹקֵד וּמְכַרְכֵּר בַּחֶדֶר, חַי וְעַלִּיז כְּתַרְנְגוֹל צָעִיר אַחֲרֵי קְרִיאַת הַגֶּבֶר הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ, פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “הִנֵּה נוֹכַחְתָּ לִרְאוֹת כִּי תְּרוּפָה שֶׁלִּי הוֹעִילָה לְךָ הַרְבֵּה! הַאֵין זֹאת?” “וַדַּאי הוֹעִילָה! הִיא הִצִּילָה אֶת נַפְשִׁי מִמָּוֶת”. “וּמִפְּנֵי מָה סֵרַבְתָּ לִפְנֵי-כֵן לִשְׁתּוֹתָהּ?”
“מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ, הַיְּלָדִים, כָּךְ דַּרְכֵּנוּ: יְרֵאִים אָנוּ אֶת הַתְּרוּפוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַמַּחֲלָה”.
“בּוּשָׁה וּכְלִמָּה! רָאוּי לִילָדִים שֶׁיֵּדְעוּ, כִּי רְפוּאָה טוֹבָה בִּזְמַנָּהּ יְכוֹלָה לְהַצִּיל אוֹתָם מִמַּחֲלָה קָשָׁה, וַאֲפִלּוּ מִמָּוֶת”. “הוֹי, לָמַדְתִּי אֶת לִקְחִי. בְּפַעַם אַחֶרֶת לֹא אֲסָרֵב, זָכוֹר אֶזְכֹּר הֵיטֵב אֶת אַרְבַּעַת הַשְּׁפַנִּים הַשְּׁחֹרִים וְהָאָרוֹן עַל כִּתְפֵיהֶם… אֵימָה וָפַחַד! אוֹ אָז אֶקַּח מִיָּד אֶת הַכּוֹס וְאֶבְלַע אֶת הַתְּרוּפָה בִּגְמִיעָה אַחַת”.
“עַכְשָׁו קְרַב נָא אֵלַי וְסַפֵּר לִי כֵּיצַד נָפַלְתָּ לִידֵי הַשּׁוֹדְדִים”.
“מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: בַּעַל הַתֵּאַטְרוֹן שֶׁל הַלֵּיצָנִים, מַנְגְ’יָפוֹקוֹ, נָתַן לִי בְּמַתָּנָה חֲמִשָׁה מַטְבְּעוֹת זָהָב וְאָמַר: ‘לֵךְ הָבֵא אוֹתָן, אֶל אָבִיךָ!’ הָלַכְתִּי לִי הַבַּיְתָה, וּבַדֶּרֶךְ פָּגַשְׁתִּי שׁוּעָל וְחָתוּל, אֲשֶׁר בֵּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם וְסִפְּרוּ לִי כִּי הֵם מַכִּירִים גַּם אֶת אָבִי וְרָאוּהוּ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּחוּץ וְרוֹעֵד מִקֹּר. אָמַרְתִּי לָהֶם, כִּי נִתְעַשַּׁרְתִּי, וּמֵעַתָּה לֹא יֶחְסַר לְאָבִי דָּבָר; סִפַּרְתִּי לָהֶם שֶׁבְּיָדִי חֲמִשָּׁה מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְהֵם אָמְרוּ לִי: ‘הֲרוֹצֶה אַתָּה כִּי מַטְבְּעוֹתֶיךָ יִהְיוּ לְאֶלֶף, וַאֲפִלּוּ לְאַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת? לְכָה עִמָּנוּ וְאָנוּ נְבִיאֲךָ אֶל שְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת!’. הִסְכַּמְתִּי וְהָלַכְנוּ, אַחַר-כָּךְ אָמְרוּ לִי: ‘נַעֲמֹד לָנוּחַ בַּמָּלוֹן ‘הַסַּרְטָן הָאָדֹם’, וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה נֵצֵא לְדַרְכֵּנוּ’. וּכְשֶׁהֱקִיצוֹתִי לֹא רְאִיתִים עוֹד, הֵם הִקְדִּימוּ לָצֵאת. הָלַכְתִּי לְבַדִּי בַּלַּיְלָה, בָּאֲפֵלָה. וּפָגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים, שֶׁהָיוּ עֲטוּפִים שַׁקֵּי פֶּחָם, וְהֵם אָמְרוּ: ‘תֵּן אֶת הַכֶּסֶף’ – וַאֲנִי טָמַנְתִּי אֶת כַּסְפִּי בְּפִי וְאָמַרְתִּי לָהֶם: ‘אֵין לִי כֶּסֶף’, אָז הוֹצִיא הַקָּטָן שֶׁבַּשּׁוֹדְדִים סַכִּין וְהִתְחִיל תּוֹחֲבָהּ לְתוֹךְ פִּי, אַךְ אֲנִי נָשַׁכְתִּי אֶת יָדוֹ כְּלוֹמַר לֹא יָד, כִּי אִם כַּף-רֶגֶל שֶׁל חָתוּל, וּמִיָּד נָשָׂאתִי אֶת רַגְלַי וּבָרַחְתִּי, אַךְ הֵם רָדְפוּ אַחֲרַי וְהִדְבִּיקוּנִי, תָּלוּ אוֹתִי עַל עֵץ וְאָמְרוּ: ‘מָחָר נָשׁוּב, וּכְשֶׁתָּמוּת, תִּפְתַּח אֶת פִּיךָ וְנִקַּח אֶת הַכֶּסֶף’…” “וְהֵיכָן הֵם עַכְשָׁו הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלְּךָ?” שָׁאֲלָה אוֹתוּ הַפֵיָה. “אָבְדוּ וְאֵינָם”, עָנָה פִּינוֹקְיוֹ.
כִּחֵשׁ לָהּ: הוּא טָמַן אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסוֹ. הוּא טֶרֶם סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְחָטְמוֹ הָאָרֹך נִתְאָרֵךְ פִּתְאֹם עוֹד כְּדֵי שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת. “הֵיכָן אָבַד?” “כָּאן, בַּיַּעַר”. אַחֲרֵי שֶׁשִׁקֵּר בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, גָּדַל חָטְמוֹ עוֹד יוֹתֵר. “אִם אָבְדוּ הַמַּטְבְּעוֹת בַּיַּעַר”, אָמְרָה הַפֵיָה, נְבַקֵּשׁ אוֹתָם וּמִיָּד נִמְצָאֵם: בְּיַעַר זֶה אֵין שׁוּם דָּבָר הוֹלֵךְ לְאִבּוּד". “אַ, לֹא, עַכְשָׁו נִזְכַּרְתִּי”, עָנָה הַלֵּיצָן מִתּוֹךְ מְבוּכָה. “הַמַּטְבְּעוֹת לֹא אָבְדוּ, אַךְ בָּלַעְתִּי אוֹתָם וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי בְּשָׁעָה שֶׁשָׁתִיתִי אֶת הַתְּרוּפָה”.
הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְשַׁקֵּר בַּשְּׁלִישִׁית, וְחָטְמוֹ נִתְאָרֵךְ בְּמִדָּה מַבְהִילָה עַד שֶׁפִּינוֹקְיוֹ הֶעָלוּב לֹא יָכֹל לִפְנוֹת אָנֶה וְאָנָה: אִם פָּנָה יָמִינָה פָּגַע חָטְמוֹ בַּמִּטָּה אוֹ בַּחַלּוֹן; פָּנָה שְׂמֹאלָה – וְנִתְקַל בַּדֶּלֶת אוֹ בַּקִּיר; וּכְשֶׁנִסָּה לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ, פָּגַע כִּמְעַט בְּעֵינָהּ שֶׁל הַפֵיָה. וְהַפֵיָה הִבִּיטָה אֵלָיו וּפִיהָ מָלֵא צְחוֹק.
“לָמָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ מָלֵא צַעַר וּדְאָגָה עַל חָטְמוֹ, שֶׁהָלַךְ וְגָדַל מֵרֶגַע לְרֶגַע. “אֲנִי צוֹחֶקֶת, מִפְּנֵי שֶׁשַּׁקְרָן אַתָּה”. “וּמִנַּיִן לָךְ כִּי שַׁקְרָן אֲנִי?” “אֶת הַשֶּׁקֶר, בְּנִי, אֵין לְהַסְתִּיר. יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי שֶׁקֶר: שֶׁקֶר אֶחָד אֵין לוֹ רַגְלַיִם, וְהַשֶּׁקֶר הַשֵּׁנִי – יֵשׁ לוֹ אַף אָרֹךְ: הַשֶּקֶר שֶׁלְּךָ – מִן הַמִּין הַשֵּׁנִי הוּא”.
פִּינוֹקְיוֹ לֹא יָדַע לְאָן לִבְרֹחַ מִבּוּשָׁה. הוּא נִסָּה לְהִתְחַמֵּק מִן הַחֶדֶר, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדוֹ, כִּי אַפּוֹ נַעֲשָׂה אָרֹךְ מְאֹד וּמָנַע מִמֶּנּוּ לַעֲבֹר אֶת פֶּתַח הַדֶּלֶת.
פֶּרֶק שְׁמוֹנָה-עָשָׂר: פִּינוֹקְיוֹ פּוֹגֵשׁ אֶת הַשּׁוּעָל וְהֶחָתוּל וְהוֹלֵךְ עִמָּהֶם אֶל שְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת, לִזְרֹעַ אֶת אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלּוֹ. 🔗
כַּחֲצִי שָׁעָה לֹא שָׁעֲתָה הַפֵיָה אֶל בִּכְיוֹ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, אֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ לַעֲבֹר בַּפֶּתַח וְלֹא יָכֹל. הִיא חָפְצָה לְעָנְשׁוֹ עַל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר, כִּי אֵין דָּבָר מְגֻנֶּה מִשֶּׁקֶר. אַךְ בִּרְאוֹתָה, כִּי פְּנֵי הַנַּעַר שֻׁנּוּ מִצַּעַר וּמִפַּחַד וְעֵינָיו כִּמְעַט יָצְאוּ מֵחֹרֵיהֶן, נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עָלָיו וְהִיא מָחֲאָה כַּף אֶל כַּף. לְקוֹל הָאוֹת הַזֶּה נִתְמַלֵּא הַחֶדֶר עֲדַת צִפֳּרִים, כֻּלָּן לְמִשְׁפַּחַת הַנַּקָּרִים. עָמְדוּ הַצִּפֳּרִים עַל אַפּוֹ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, עָמְדוּ וְנִקְּרוּ אוֹתוֹ בְּכָל פֶּה, וְלֹא עָבְרוּ רְגָעִים מְעַטִּים וְהָאַף שָׁב כְּשֶׁהָיָה.
“מַה טוֹבָה אַתְּ, פֵיָה חֲבִיבָה”, אָמַר הַלֵּיצָן בִּמְחוֹתוֹ דִּמְעָה מֵעַל פָּנָיו. “מַה מְאֹד אֲנִי אוֹהֲבֵךְ עַל כָּל חֲסָדַיִךְ עִמָּדִי!”
“גַּם אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ”, עָנְתָה הַפֵיָה “וְאִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֵׁב פֹּה עִמָּדִי וְתִהְיֶה לִי לְאָח קָטָן וַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ לְאָחוֹת…”
“בְּחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי יוֹשֵׁב עִמָּךְ, אוּלָם אֵיךְ אוּכַל לַעֲזֹב אֶת אָבִי הַיָּקָר!” “כְּבָר חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ, אָבִיךָ יוֹדֵעַ הַכֹּל וְעוֹד הַיּוֹם יִהְיֶה פֹּה”.
“הַאֻמְנָם?” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וְקָפַץ מִשִׂמְחָה, “אִם כָּךְ, הַרְשִׁינִי נָא, פֵיָה יְקָרָה, לָצֵאת לִקְרָאתוֹ. רוֹצֶה אֲנִי לְחַבֵּק אֶת הַזָּקֵן הַטּוֹב שֶׁלִּי, אֲשֶׁר נָשָׂא וְסָבַל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בִּגְלָלִי”.
“לֵךְ, בְּנִי, אַךְ הִשָּׁמֵר לְךָ וְאַל תִּתְעֶה בַּדֶּרֶךְ. לֵךְ נִכְחֲךָ בַּיַּעַר וְתִמְצָאֵהוּ”. פִּינוֹקְיוֹ מִהֵר לָלֶכֶת.
כְּשֶׁנִּכְנַס הַיַּעְרָה, מִהֵר לָרוּץ, רוֹץ וְדַלֵּג כְּבֶן-בָּקָר. הִנֵּה לְפָנָיו הָאַלּוֹן הַגָּדוֹל שֶׁעָלָיו הָיָה תָּלוּי. הוּא נִגַּשׁ אֶל הָאַלּוֹן לְבָרֵךְ עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּפִתְאֹם עָמַד תַּחְתָּיו: לְאָזְנָיו הִגִּיעָה אִוְשָׁה40 בֵּין הַשִּׂיחִים, וְעַד מְהֵרָה נִרְאוּ לְעֵינָיו.. נַחֲשׁוּ, מִי?… הַשּׁוּעָל וְהֶחָתוּל, שֶׁאִתָּם יַחַד סָעַד פַּת-עַרְבִית בַּמָּלוֹן.
“בָּרוּךְ הַבָּא!” קָרָא הַשּׁוּעָל, בְּחַבְּקוֹ וּבְנַשְּׁקוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ, “בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ בָּאתָ הֲלוֹם?” “הֲלוֹם?” חָזַר הֶחָתוּל.
“קָשֶׁה לִי לְסַפֵּר הַכֹּל עַל רֶגֶל אַחַת”, עָנָה הַלֵּיצָן, “בְּפַעַם אַחֶרֶת, בִּשְׁעַת הַפְּנַאי, אֲסַפֵּר לָכֶם הַכֹּל, פְּרָט לִפְרָט. לְעֵת עַתָּה אֹמַר רַק זֹאת, שֶׁלְאַחַר שֶׁהִשְׁאַרְתֶּם אוֹתִי לְבַדִּי בַּמָּלוֹן, פָּגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ שׁוֹדְדִים…”
“שׁוֹדְדִים?… הֲיִתָּכֵן? מִסְכֵּן שֶׁלִּי! וְכִי מֶה הָיָה בִּרְצוֹנָם לַעֲשׂוֹת לְךָ?” “הֵם אָמְרו לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלִּי!”
“נְבָלִים!” קָרָא הַשּׁוּעָל. “נְבָלִים!…” חָזַר הֶחָתוּל.
“אַךְ אֲנִי בָּרַחְתִּי מִפְּנֵיהֶם”, הוֹסִיף הַלֵּיצָן, “וְהֵם רָדְפוּ אַחֲרַי, הִדְבִּיקוּנִי וְתָלוּנִי עַל אַלּוֹן זֶה שֶׁלִפְנֵיכֶם…”
“נוֹרָא הַדָּבָר, נוֹרָא! קֵץ כָּל בָּשָׂר!” קָרָא הַשּׁוּעָל, “אוֹי לָנוּ, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס וְאָפְסוּ יְשָׁרִים עֲלֵי אֲדָמוֹת!”
בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוּעָל שָׁפַךְ אֵשׁ וְגָפְרִית עַל הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הִרְגִּישׁ פִּינוֹקְיוֹ, כִּי הֶחָתוּל צוֹלֵעַ עַל אַחַת מֵרַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת, שֶׁהָיְתָה חֲסֵרָה אֶצְבָּעוֹת וְצִפָּרְנַיִם. הוּא פָּנָה אֶל הֶחָתוּל וְשָׁאַל: “מַה זֶּה הָיָה לְכַף רַגְלְךָ?”
הֶחָתוּל רָצָה לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה, אַךְ לְשׁוֹנוֹ כְּאִלּוּ נֶאֶלְמָה. מִיָּד בָּא הַשּׁוּעָל לְעֶזְרָתוֹ וְאָמַר:
“יְדִידִי זֶה עָנָו הוּא מִכָּל הַבְּרִיוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַלֵּל אֶת עַצְמוֹ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: לִפְנֵי שָׁעָה פָּגַשְׁנוּ בַּדֶּרֶךְ זְאֵב זָקֵן גּוֹוֵעַ בְּרָעָב, וְהוּא בִּקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ נְדָבָה. וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לֶחָתוּל שׁוּם דָּבָר לָתֵת לוֹ, עָמַד יְדִידִי אֲהוּבִי זֶה, שֶׁלֵּב זָהָב בָּרָא לוֹ אֱלֹהִים, נָגַס41 אֶת כַּפּוֹ הַקִּדְמִית וְנָתַן אוֹתָה לַיְצוּר הֶעָלוּב, לְמַעַן יִשְׁבֹּר אֶת רַעֲבוֹנוֹ”. כְּשֶׁגָמַר הַשּׁוּעָל אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַמְּזַעְזֵעַ הַזֶּה, מָחָה דִּמְעָה מֵעַל פָּנָיו. הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה נָגַע עַד לִבּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ. הוּא נִגַּשׁ לֶחָתוּל וְלָחַשׁ בְּאָזְנוֹ: “אִלּוּ הָיוּ כָּל הַחֲתוּלִים כָּמוֹךָ, מַה מְאֻשָּׁרִים הָיוּ הָעַכְבָּרִים!”
“וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה עַכְשָׁו כָּאן?” שָׁאַל הַשּׁוּעָל אֶת הַלֵּיצָן. “מְחַכֶּה אֲנִי לְאַבָּא שֶׁלִּי”. “וּמַטְבְּעוֹת הַזָּהָב שֶׁלְךָ עֲדַיִן קַיָּמִים?”
“קַיָּמִים וּשְׁמוּרִים בְּכִיסִי, חוּץ מֵאֶחָד, שֶׁהוֹצֵאתִי בַּמָּלוֹן ‘הַסַּרְטָן הָאָדֹם’”.
“הֲשַׂמְתָּ אֶל לִבְּךָ, כִּי תַּחַת אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלְּךָ יָכוֹל אַתָּה לְקַבֵּל אֶלֶף, וַאֲפִלּוּ אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת? תָּמֵהַּ אֲנִי מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי לִזְרֹעַ אותָם בִּשְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת?” “הַיּוֹם אִי-אֶפְשָׁר; בְּפַעַם אַחֶרֶת אֵלֵךְ לְשָׁם”. “בְּפַעַם אַחֶרֶת אִי-אֶפְשָׁר יִהְיֶה”. “מִפְּנֵי מָה?”
“מִפְּנֵי שֶׁשָּׂדֶה זֶה נִמְכַּר לְעָשִׁיר אֶחָד, וּמִיּוֹם הַמָּחֳרָת וָהָלְאָה לֹא תּוּכַל כָּל רֶגֶל לִדְרֹךְ שָׁם”. “הֲרָחוֹק מִפֹּה שְׂדֵה-פְּלָאוֹת זֶה?”
“לֹא יוֹתֵר מִשְּׁנֵי מִילִין. רְצוֹנְךָ לָלֶכֶת עִמָּנוּ? בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה נַגִּיעַ לְשָׁם: תִּזְרַע אֶת אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלְּךָ, וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים תִּבְצֹר אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת; וְתָּשׁוּב הַבַּיְתָה עָשִׁיר כְּקֹרַח. רְצוֹנְךָ לָלֶכֶת עִמָּנוּ? בּוֹא!” וַיֵּלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחְדָּו.
בַּצָּהֳרַיִם הִגִּיעוּ לָעִיר “פֶּתִי-יַאֲמִין”. רְחוֹבוֹת הָעִיר הַזֹּאת הָיוּ מְלֵאִים כְּלָבִים רְעֵבִים וְקֵרְחִים; כְּבָשִׂים גְּזוּזִים, רוֹעֲדִים מִקֹּר; תַּרְנְגוֹלִים מְרוּטֵי נוֹצָה וּנְטוּלֵי כַּרְבֹּלֶת אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ נִדְבַת גַּרְגְּרִים לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשָׁם; פַּרְפָּרִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָעוּף, כִּי מָכְרוּ אֶת כַּנְפֵיהֶם הַמְּגֻוָּנוֹת; טַוָּסִים בְּלִי זְנָבוֹת וּפַסְיוֹנִים מְרוּטֵי נוֹצַת זְהָבָם כֻּלָּם מִסְתַּתְּרִים מֵעֵין רוֹאִים, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בְּחֶרְפָּתָם.
בֵּין עֲדַת הַקַּבְּצָנִים וְהַיְּצוּרִים הָעֲלוּבִים הָאֵלֶּה הָיוּ עוֹבְרוֹת מִזְּמַן לִזְמַן מֶרְכָּבוֹת, שֶׁבָּהֶן יָשְׁבוּ שׁוּעָלִים, עוֹרְבִים וְעוֹפוֹת דּוֹרְסִים אֲחֵרִים.
“וְהֵיכָן הוּא שְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “כִּשְׁנֵי צְעָדִים מִפֹּה”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה. בְּצֵאתָם מִן הָעִיר הִגִּיעוּ לְשָׂדֶה אֶחָד, שֶׁלֹא נִבְדַּל בְּשׁוּם דָּבָר מִכָּל הַשָּׂדוֹת הָאֲחֵרִים.
“הִנֵּה בָּאנוּ!” אָמַר הַשּׁוּעָל, “עַתָּה קוּם וַחֲפֹר בְּיָדֶיךָ גֻּמָּה וְשִׂים בָּהּ אֶת מַטְבְּעוֹתֶיךָ”. פִּינוֹקְיוֹ עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה: הוּא חָפַר גֻּמָּה, שָׂם בְּתוֹכָהּ אֶת מַטְבְּעוֹתָיו וְכִסָּה בְּעָפָר. “עַתָּה”, הוֹסִיף הַשּׁוּעָל, “לֵךְ אֶל הַתְּעָלָה הַקְּרוֹבָה, שְׁאַב דְּלִי מַיִם וְהַשְׁקֵה הֵיטֵב אֶת הַמָּקוֹם הַזָּרוּעַ”.
פִּינוֹקְיוֹ עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צֻוָּה: הוּא הָלַךְ אֶל הַתְּעָלָה, אַךְ בְּאֵין לוֹ דְּלִי, שָׁאַב מַיִם בְּתוֹךְ סַנְדַּל הָעֵץ שֶׁלּוֹ, הִשְׁקָה אֶת הַגֻּמָּה הַמְּכֻסָּה עָפָר וְשָׁאַל: ‘וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עוֹד?’
“לֹא-כְלוּם!” עָנָה הַשּׁוּעָל. עַכְשָׁו יְכוֹלִים אָנוּ לָלֶכֶת, וְאַתָּה שׁוּב הֵנָּה אַחֲרֵי עֶשְׂרִים רֶגַע וְרָאִיתָ עֵץ יָפֶה שֶׁעֲנָפָיו נוֹשְׂאִים מַטְבְּעוֹת זָהָב לָרֹב".
שִׂמְחָתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ עָבְרָה כָּל גְּבוּל. הוּא הוֹדָה בְּהִתְלַהֲבוּת לַשּׁוּעָל וְלֶחָתוּל וְהִבְטִיחַ לְהַגִּישׁ לָהֶם מַתָּנָה נָאָה.
“וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה!” עָנוּ הַנּוֹכְלִים, “דַּיֵּנוּ שֶׁהוֹרִינוּ לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִתְעַשֵּׁר בְּלִי כָּל עָמָל. יוֹתֵר מִכֵּן אֵין אָנוּ מְבַקְשִׁים”. וּבְדַבְּרָם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁתַּחֲווּ לְפָנָיו אַפַּיִם אַרְצָה, בֵּרְכוּהוּ כִּי יִקְצֹר בְּרִנָּה אֶת אֲשֶׁר זָרַע, וְהָלְכוּ לָהֶם לְדַרְכָּם.
פֶּרֶק תִּשְׁעָה-עָשָׂר: גּוֹנְבִים מִפִּינוֹקְיוֹ אֶת אַרְבַּעַת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁלּוֹ. וְעַל חֵטְא זֶה יוֹשֵׁב הוּא אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. 🔗
הַלֵּיצָן שָׁב הָעִירָה וְעָמַד לִסְפֹּר אֶת הַרְגָעִים. רֶגַע אַחַר רֶגַע; וּכְשֶׁנִּרְאָה לוֹ כִּי עָבַר הַזְּמַן שֶׁנִּקְבַּע, מִהֵר אֶל שְׂדֵה-הַפְּלָאוֹת. בַּדֶּרֶךְ הִרְגִּישׁ, כִּי לִבּוֹ דּוֹפֵק בְּקִרְבּוֹ כְּשָׁעוֹן: “טִיק-טַק, טִיק-טַק!” הוּא דִּבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “וְאוּלַי אֶמְצָא בֶּאֱמֶת לֹא אֶלֶף, כִּי אִם אַלְפַּיִם מַטְבְּעוֹת?.. וְאוּלַי בִּמְקוֹם אַלְפַּיִם, אֶמְצָא חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים?… וְאוּלַי – מִי יוֹדֵעַ?… אֶמְצָא מֵאָה אֶלֶף! מִי יִדְמֶה לִי וּמִי יִשְׁוֶה לִי אָז?! כִּי אָז, כִּי אָז – אֶבְנֶה לִי הֵיכָל נֶהְדָּר, אֶקְנֶה אֶלֶף סוּסֵי-עֵץ, אָקִים אֶלֶף אֳרָווֹת, אַחֲזִיק מַרְתֵּף מָלֵא יַיִן, וַאֲרוֹנוֹת בֵּיתִי יִהְיוּ מְלֵאִים עוּגוֹת טוֹבוֹת, סֻכָּרְיּוֹת, דֻּבְשָׁנִיּוֹת, רְקִיקִים42, סֻפְגָּנִיּוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת וְכָל מִינֵי דְּבָרִים טוֹבִים”.
בְּעוֹדוֹ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵלּוּ, הִגִּיעַ לַשָּׂדֶה וְעָמַד תַּחְתָּיו. אוּלַי יִקָּרֶה לְפָנָיו עֵץ נוֹשֵׂא מַטְבְּעוֹת זָהָב, אַךְ עֵינָיו לֹא רָאוּ דָּבָר. הוּא עָשָׂה עוֹד כְּמֵאָה צְעָדִים –אֵין-כְּלוּם. הוּא נִגַּשׁ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָפַר שָׁם אֶת הַגֻּמָּה – וְאֵין זֵכֶר לְעֵץ הַזָּהָב. פִּינוֹקְיוֹ עָמַד שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים, וּבְהֶסַח-הַדַּעַת עָבַר עַל כָּל חֻקֵּי הַנִּימוּס וְהוֹצִיא אֶת יָדוֹ מִכִּיסוֹ וְהִתְחִיל מִתְגָּרֵד בְּעָרְפּוֹ. פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל צְחוֹק; נָשָׂא פִּינוֹקְיוֹ אֶת עֵינָיו, וְהִנֵּה תֻּכִּי יוֹשֵׁב עַל אֶחָד מֵעַנְפֵי-עֵץ גָּבֹהַּ וּמְצַחְצֵחַ אֶת נוֹצוֹתָיו.
“עַל מַה זֶה וְלָמָּה תִּצְחַק כָּכָה?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַתֻּכִּי. “צוֹחֵק אֲנִי, יַעַן כִּי צְחוֹק אַתָּה עוֹשֶׂה לִי…” פִּינוֹקְיוֹ לֹא עָנָה דָּבָר. הוּא הָלַךְ שֵׁנִית אֶל הַתְּעָלָה, שָׁאַב עוֹד מַיִם וְהִשְׁקָה אֶת הָאֲדָמָה, שֶׁבָּה טָמַן אֶת מַטְבְּעוֹתָיו, כְּשֶׁשׁוּב נִשְׁמְעוּ גַּלֵּי צְחוֹק בְּתוֹךְ הַדּוּמִיָּה שֶׁמִסָּבִיב.
“הוֹי, אַתָּה תֻּכִּי-סְרוּקִי43!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּכַעַס, “מַה הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת עַל רֹאשְׁךָ? לָמָּה וּכְנֶגֶד מִי אַתָּה צוֹחֵק כָּכָה?” “צוֹחֵק אֲנִי לַפְּתָאִים הַמַּאֲמִינִים לְכָל דָּבָר וְנוֹתְנִים לְשַׁטּוֹת בָּהֶם”. “אוּלַי מִתְכַּוֵּן אַתָּה בִּדְבָרֶיךָ אֵלַי?”
“כֵּן, כֵּן, דְּבָרַי אֵלֶּה מְכֻוָּנִים בֶּאֱמֶת אֵלֶיךָ, פִּינוֹקְיוֹ עֲלוּבִי; תָּמִים אַתָּה מְאֹד, חֲבִיבִי, וְהֶאֱמַנְתָּ לְדִבְרֵי הֶבֶל, כִּי אֶפְשָׁר לִזְרֹעַ וְלִקְצֹר כֶּסֶף בַּשָּׂדֶה, כְּפוֹלִים וּכְקִטְנִיּוֹת. אַף אֲנִי הֶאֱמַנְתִּי פַּעַם לַשְׁמוּעָה הַזֹּאת, וְעַכְשָׁו אֲנִי נוֹשֵׂא עֲווֹן מְשׁוּגָתִי. רַק הַיּוֹם הַזֶּה (אֲבָל, בְּאִחוּר זְמַן) נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, כִּי כֶּסֶף אֶפְשָׁר לְהַרְוִיחַ אַךְ וְרַק בִּיגִיעַ כַּפַּיִם אוֹ בַּעֲבוֹדַת הַמֹּחַ”. “חִידָה לִי דְּבָרֶיךָ”, אָמַר הַלֵּיצָן כֻּלֹּו רוֹעֵד מִפַּחַד.
“הָבָה אֲבָאֵר לְךָ אֶת דְּבָרַי”, הֵשִׁיב הַתֻּכִּי. “דַּע לְךָ, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתָ בָּעִיר, שָׁבוּ הֵנָּה הַשּׁוּעָל וְהֶחָתוּל, הוֹצִיאוּ מִתּוֹךְ הַגֻּמָּה אֶת כַּסְפְּךָ וּבָרְחוּ לָהֶם. וְלַשָּׁוְא תֹּאמַר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, כִּי לֹא תַּשִּׂיֵגם!” לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַתֻּכִּי נִתְחַלְחֵל44 פִּינוֹקְיוֹ וְנִפְעַם. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַאֲמִין לִדְבָרָיו שֶׁל הַתֻּכִּי, וְהוּא עָמַד לַחְפֹּר בַּאֲדָמָה, חָפַר וְחָפַר עַד אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹר גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהָיָה בּוֹ מָקוֹם לַעֲרֵמַת חָצִיר, אַךְ אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לֹא מָצָא. מָלֵא צַעַר וְיֵאוּשׁ רָץ פִּינוֹקְיוֹ הָעִירָה, פָּנָה אֶל הַשּׁוֹפֵט וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כִּי יָרִיב אֶת רִיבוֹ מִידֵי הַשּׁוֹדְדִים שֶׁהִצִּיגוּהוּ כִּכְלִי רֵיק.
השּׁוֹפֵט בְּאוֹתָה עִיר הָיָה קוֹף זָקֵן מִמִּשְׁפַּחַת הַגּוֹרִילוֹת; קוֹף נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָּנִים, בַּעַל זָקָן אָרֹךְ וָשָׂב: מִשְׁקְפֵי זָהָב בְּלִי זְכוּכִיוֹת הָיוּ מֻרְכָּבִים עַל אַפּוֹ. בְּמִשְׁקָפַיִם אֵלֶּה הָיָה מִשְׁתַּמֵּש תָּמִיד, כִּי עַל כֵּן הָיְתָה לוֹ בְּעֵינָיו דַּלֶּקֶת מַמְאֶרֶת, שֶׁנִמְשְכָה זֶה שָׁנִים אֲחָדוֹת. פִּינוֹקְיוֹ סִפֵּר לַשּׁוֹפֵט כֵּיצַד רִמּוּהוּ וְגָנְבוּ מִמֶּנּוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וּבִקֵּש מִמֶּנּוּ כִּי יַעֲנֹשׁ אֶת הַגַּנָּבִים הָרְשָׁעִים. הַשּׁוֹפֵט שָׁמַע בִּתְשׂוּמֶת-לֵב מְרֻבָּה אֶת כָּל דְּבָרָיו. הִשְׁתַּתֵּף גַּם בְּצַעֲרוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ עַל אָבְדַן כֵּסְפּוֹ, וְהַדָּבָר, כַּנִּרְאֶה, נָגַע עַד לִבּוֹ. לְאַחַר שֶׁגָּמַר הַלֵּיצָן אֶת טַעֲנוֹתָיו, שָׁלַח הַשּׁוֹפֵט אֶת יָדוֹ אֶל הַפַּעֲמוֹן וְצִלְצֵל בּוֹ. לְקוֹל קְרִיאָתוֹ הוֹפִיעוּ שְׁנֵי כַּלְבֵי-צֹאן, לְבוּשִׁים מַדֵּי שׁוֹטְרִים. הַשּׁופֵט הֶרְאָה לָהֶם עַל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר: “הֶעָלוּב הַזֶּה קָרָהוּ אָסוֹן; גָּנְבוּ מִמֶּנּוּ אֶת כָּל כַּסְפּוֹ – אַרְבָּעָה מַטְבְּעוֹת זָהָב; אִסְרוּ אוֹתוֹ וְהוֹשִׁיבוּהוּ בְּבֵית-הַסֹּהַר”. כִּשְׁמֹעַ פִּינוֹקְיוֹ אֶת גְּזַר-דִּינוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט, פָּג לִבּוֹ מִתִּמָּהוֹן וְאָמַר לְהָשִׁיב דְּבָרִים וּלְבָאֵר, אַךְ הַשּׁוֹטְרִים סָתְמוּ אֶת פִּיו וְהוֹבִילוּהוּ לְבֵית-הַסֹּהַר.
בְּבֵית-הַסֹּהַר יָשַׁב פִּינוֹקְיוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וַיִּהְיוּ בְּעֵינָיו כְּאַרְבַּע שָׁנִים; וְלוּלֵא אֵרַע מְאֹרָע חָשׁוּב, מִי יוֹדֵעַ אִם הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם אֵי-פַעַם. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר שֶׁמָּלַךְ בְּעִיר “פֶּתִי-יַאֲמִין” נִצַּח אֶת אוֹיְבוֹ, וְלִכְבוֹד הַמְּאֹרָע הַזֶּה הִכְרִיז עַל יוֹם חַג וְשִׂמְחָה: זִקּוּקִין דִּי-נוּר, מֵרוֹץ סוּסִים וּמֵרוֹץ אוֹפַנַּיִם; וְכֵן הֶעֱנִיק חֲנִינָה לְכָל הָאֲסוּרִים.
בֵּין הַזּוֹכִים בַּחֲנִינָה הָיָה גַּם פִּינוֹקְיוֹ. בְּבֹקֶר לֹא עָבֹת45 אֶחָד נִפְתְּחָה פִּתְאֹם דֶּלֶת הַתָּא הַקָּטָן, שֶׁבּוֹ הָיָה פִּינוֹקְיוֹ אָסוּר, וְשׁוֹמֵר בֵּית-הַסּהַר הוֹדִיעַ לוֹ:
“מַר פִּינוֹקְיוֹ, כְּבוֹדוֹ חָפְשִׁי וְהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לַעֲזֹב אֶת בֵּית-הַסֹּהַר וְלָלֶכֶת אֶל כָּל אֲשֶׁר יִרְצֶה”. וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵסִיר הַשּׁוֹמֵר אֶת כּוֹבָעוֹ בְּכָבוֹד רַב, הִשְׁתַּחֲוָה אַפַּיִם אַרְצָה וּבֵרְכוֹ לְשָׁלוֹם.
פִּינוֹקְיוֹ קָם וְיָצָא בְּיָד רָמָה וּבְרֶגֶל מְהִירָה מִבֵּית-הַסֹּהַר.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים: מִבֵּית-הַסֹּהַר רוֹצֶה פִּינוֹקְיוֹ לָלֶכֶת לְבֵית הַפֵיָה. אַךְ בַּדֶּרֶךְ הוּא פּוֹגֵשׁ נָחָש עֲקַלָּתוֹן נוֹרָא, וּלְאַחַר מִזֶּה הוּא נִלְכָּד בַּפַּח. 🔗
קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ בְּהַרְגִּישׁוֹ אֶת עַצְמוֹ בֶּן-חוֹרִין! הוּא מִהֵר לַעֲזֹב אֶת הָעִיר וּמִיָּד פָּנָה לָלֶכֶת לְבֵית הַפֵיָה.
הַדֶּרֶךְ הָיְתָה רְפוּשָׁה46 מְאֹד, מֵחֲמַת הַגְּשָׁמִים הַמְּרֻבִּים שֶׁיָּרְדוּ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, וּפִּינוֹקְיוֹ הָיָה מְבוֹסֵס בֵּבִּצּוֹת וּבַשְּׁלוּלִיּוֹת עַד בִּרְכָּיו. אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב לַמִּכְשׁוֹלִים אֲשֶׁר עַל דַּרְכּוֹ, כִּי כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת אֶת אָבִיו וְאֶת אֲחוֹתוֹ בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל. הוּא קָפַץ וְדִלֵּג כְּכֶלֶב-צַיִד וּצְרוֹרוֹת רֶפֶשׁ וָדֹמֶן47 נִתְּזוּ עָלָיו וְהִגִּיעוּ עַד לְאָזְנָיו. הוּא מִהֵר מְאֹד בְּלֶכְתּוֹ וְהִרְהֵר:
“כַּמָּה צָרוֹת עָבְרוּ עָלַי! אַךְ רָאוּי אֲנִי לְכָךְ עַל עַקְשָׁנוּתִי… רוֹצֶה אֲנִי תָּמִיד לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי דַּוְקָא וְאֵינִי מַטֶּה אָזְנִי לַעֲצַת דּוֹרְשֵׁי טוֹבָתִי, הַחֲכָמִים מִמֶּנִּי שִׁבְעָתַיִם! וְאוּלָם עַתָּה – רַב לִי. חֲסַל! מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה אֵיטִיב אֶת דַּרְכִּי וְאֶהְיֶה יֶלֶד טוֹב וּמַקְשִׁיב! הֵן עַיִן בְּעַיִן רָאִיתִי כִּי בָּנִים סוֹרְרִים נוֹפְלִים תָּמִיד בַּפַּח וְנוֹשְׂאִים אֶת עֲווֹנָם, וְאַבָּא שֶׁלִי הַמִּסְכֵּן, הֲלֹא כָּלוּ עֵינָיו מִיַּחֵל לִי! מִי יוֹדֵעַ אִם אֶמְצָאֶנּוּ עוֹד בְּבֵית הַפֵיָה! זֶה זְמַן רַב לֹא רָאִיתִי אֶת הָאָדָם הַיָּקָר הַזֶּה! מַה אֶשְׂמַח לְחַבְּקוֹ וּלְאַמְּצוֹ אֶל לִבִּי! הֲתִסְלַח לִי הַפֵיָה עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתִּי לָהּ? קָטֹנְתִּי מִכָּל הָחֲסָדִים אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמָּדִי! הֲלֹא רַק בִּזְכוּתָהּ אֲנִי חַי וְקַיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה! הֲיֵש עוֹד בָּעוֹלָם יֶלֶד כְּפוּי-טוֹבָה וַחֲסַר-לֵב כָּמוֹנִי?…” פִּתְאֹם נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו וְאֵימָה נָפְלָה עָלָיו. הוּא רָאָה לְפָנָיו נָחָשׁ גָּדוֹל, רוֹבֵץ לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ. עוֹרוֹ הָיָה יָרֹק, וּמִזְּנָבוֹ, הַמְּחֻדָּד בְּקָצֵהוּ, עָלָה עָשָׁן כַּעֲשַׁן הַכִּבְשָׁן. קָשֶׁה לְתָאֵר אֶת פַּחְדוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן; הוּא נָס מִפְּנֵי הַנָּחָש כַּחֲצִי מִיל, יָשַׁב עַל גַּל אֲבָנִים, מְצַפֶּה עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַנָּחָשׁ מִשָּׁם וִיפַנֶּה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ. הוּא חִכָּה שָׁעָה, שְׁעָתַיִם, שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וְהַנָּחָשׁ עוֹדֶנּוּ רוֹבֵץ עַל מְקוֹמוֹ; מֵרָחוֹק נִרְאוּ עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת, הַבּוֹעֲרוֹת כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, וּזְנָבוֹ הַמַּעֲלֶה עָשָׁן. סוֹף-סוֹף אִמֵּץ פִּינוֹקְיוֹ אֶת לִבּוֹ, קָרַב צְעָדִים אֲחָדִים אֶל הַנָּחָשׁ וּבְקוֹל נָעִים וְרַךְ כַּשֶׁמֶן קָרָא וְאָמַר: “יִסְלַח נָא לִי, אֲדוֹנִי הַנָּחָשׁ, כְּגֹדֶל חַסְדּוֹ! הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו כִּי יִטֶּה קְצָת הַצִּדָּה וְאֶעְבְּרָה נָא בַּדֶּרֶךְ, כִּי יָרֵא אֲנִי אוֹתוֹ”. דַּבֵּר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים! הַנָּחָשׁ לֹא נָע וְלֹא זָע אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַׂעֲרָה. פִּינוֹקְיוֹ הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוֹל רַךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה: “יֵרֶא נָא, אֲדוֹנִי הַנָּחָשׁ, וְיִשְׁפֹּט: הוֹלֵך אֲנִי הַבַּיְתָה, שָׁם מְחַכֶּה לִי אַבָּא, שֶׁזֶּה זְמַן רַב לֹא רָאִיתִי אֶת פָּנָיו!… וְאִם עַל אֲדוֹנִי טוֹב, אַל נָא יַעַצְרֵנִי מִלֶּכֶת לְדַרְכִּי!” הוּא חִכָּה לִתְשׁוּבָה, אַךְ כָּל תְּשׁוּבָה לֹא בָּאָה; הַנָּחָש, אֲשֶׁר נִרְאָה עַד כֹּה כְּחַי, נִתְאַבֵּן פִּתְאֹם וְקָפַא כִּכְפוֹר. עֵינָיו נֶעֶצְמוּ וּזְנָבוֹ חָדַל לְהַעֲלוֹת עָשָׁן.
“אֶפְשָׁר מֵת?” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ וְשִׁפְשֵׁף אֶת יָדָיו בְּנַחַת-רוּחַ. וּבְלִי לְאַבֵּד אַף רֶגַע הִתְכּוֹנֵן לִקְפֹּץ וּלְדַלֵּג מֵעַל הַנָּחָשׁ וְלַעֲבֹר מֵעָלָיו. אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לְהָרִים רַגְלוֹ, וְהַנָּחָשׁ נִתַּר48 פִּתְאֹם כְּקָפִיץ, וּפִּינוֹקְיוֹ הֻשְׁלַךְ לְאָחוֹר וְנֶחְבַּט בַּקַּרְקַע, רֹאשׁוֹ עַל הָאָרֶץ וְרַגְלָיו לְמַעְלָה. בִּרְאוֹת הַנָּחָש אֶת הַלֵּיצָן מְפַרְפֵּר בְּרַגְלָיו ורֹאשׁוֹ בָּרֶפֶשׁ, נִתְעַוֵּת מִצְּחוֹק וְלֹא חָדַל לִצְחֹק עַד אֲשֶׁר פָּקְעוּ עוֹרְקָיו וְהוּא נָפַל מֵת. שָׂמַח פִּינוֹקְיוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כִּי נֶחֱלַץ מִן הַנָּחָשׁ הַמְּשֻׁנֶּה הַלָּז, וְנֶחְפַּז לְדַרְכּוֹ, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְבֵית הַפֵיָה בְּטֶרֶם יֶחְשַׁךְ הַיּוֹם. אַךְ בַּדֶּרֶךְ הֵצִיק לוֹ הָרָעָב מְאֹד. לָכֵן סָר אֶל הַכֶּרֶם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר מָצָא בְּדַרְכּוֹ, לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ בְּאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים. הוֹי, מַה טּוֹב הָיָה לוּ נִמְנַע מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה! אַךְ נָגְעָה יָדוֹ בַּגֶּפֶן, וְהִנֵּה נִלְחֲצוּ רַגְלָיו בְּחִשׁוּקֵי49 בַּרְזֶל. מֵעָצְמַת הַכְּאֵב הִתְמַלְּטוּ מֵעֵינָיו גִצֵּי אֵשׁ. הַלֵּיצָן הַמִּסְכֵּן נָפַל בַּפַּח שֶׁטָּמְנוּ הָאִכָּרִים לְרַגְלֵי הַנְּמִיּוֹת, שֶׁהָיוּ טוֹרְפוֹת אַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלוֹת בַּכְּפָר.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד: פִּינוֹקְיוֹ נִתְפָּס עַל-יְדֵי אִכָּר, וְהָאִכָּר מַכְרִיחַ אוֹתוּ לִשְׁמֹר אֶת לוּלוֹ, כְּכֶלֶב. 🔗
פִּינוֹקְיוֹ הִתְחִיל לִבְכּוֹת, לִצְעֹק, לִקְרֹא לְעֶזְרָה – אַךְ לַשָּׁוְא. קוֹלוֹ הָיָה כְּקוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר; מִסָּבִיב לֹא הָיָה אַף בַּיִת אֶחָד, וּבַדֶּרֶךְ לֹא עָבְרָה רֶגֶל אִישׁ. בֵּינָתַיִם הִגִּיעַ הַלַּיְלָה. מֵעָצְמַת הַכְּאֵב שֶׁגָּרְמוּ לוֹ חִשּׁוּקֵי הַבַּרְזֶל וּמִפַּחַד הַבְּדִידוּת בְּחֶשְׁכַת לַיְלָה עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, נֶחֱלַשׁ פִּינוֹקְיוֹ מְאֹד וְכִמְעַט שֶׁהִתְעַלֵּף. אַךְ פִּתְאֹם רָאָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ גַּחֲלִילִית, וְהוּא קָרָא לָהּ וְאָמַר: “גַּחֲלִילִיתִי, חֲבִיבָתִי, חַלְצִינִי נָא מִן הַמֵּצַר!” “יֶלֶד מִסְכֵּן!” עָנְתָה הַגַּחֲלִילִית וְהִבִּיטָה בּוֹ בְּחֶמְלָה. “אֵיךְ זֶה נָּפַלְתָּ בַּפַּח?” “בָּאתִי אֶל הַכֶּרֶם לִקְטֹף אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים קָטָן, וְהִנֵּה..” “הָעֲנָבִים שֶׁלְךָ הֵם?” “לֹא..”
“וְאֵיךְ זֶה שָׁלַחְתָּ אֶת יָדְךָ לִגְנֹב רְכוּשׁ זָרִים?” “הָיִיתִי רָעֵב…”
“הַרָעָב, יְדִידִי, אֵינֶנּוּ מְשַׁמֵּשׁ הַצְדָּקָה לְאֵלֶּה הַשּׁוֹלְחִים יָד בַּאֲשֶׁר לֹא לָהֶם”. “אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ כְּשֶׁדְּמָעוֹת בְּעֵינָיו, “חֲלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה!”
הַשִּׂיחָה נִפְסְקָה פִּתְאֹם, כִּי הִנֵּה נִשְׁמְעוּ צַעֲדֵי אִישׁ הוֹלֵךְ וְקָרֵב. זֶה הָיָה בַּעַל הַכֶּרֶם, שֶׁהִתְגַּנֵּב חֶרֶשׁ לִרְאוֹת אוּלַי נִלְכְּדָה בַּפַּח אַחַת הַנְּמִיּוֹת הַמְּכַלּוֹת אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁלּוֹ.
וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹנוֹ בִּרְאוֹתוֹ, לְאוֹר הַפַּנָּס שֶׁהוֹצִיא מִתַּחַת לִמְעִילוֹ, וְהִנֵּה תַּחַת נְמִיָּה נִלְכַּד בַּפַּח נַעַר.
“הוֹי, גַּנָּב קָטָן!” קָרָא הָאִכָּר בְּקֶצֶף, “אַתָּה הוּא אֵפוֹא הַגּוֹנֵב אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁלִּי?” “לֹא, לֹא אֲנִי, לֹא אֲנִי!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בִּבְכִי. “בָּאתִי לַכֶּרֶם לָקַחַת רַק אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים קָטָן!” “הַגּוֹנֵב עֲנָבִים יָכוֹל לִגְנֹב גַּם תַּרְנְגוֹלוֹת. עֲמֹד, עֲמֹד! אֲנִי אֲלַמֵּד אוֹתְךָ פֶּרֶק בְּהִלְכוֹת גְּנֵבָה, כְּדֵי שֶׁתִּזְכְּרֵן לְעוֹלָם וָעֵד!”
וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, פָּתַח הָאִכָּר אֶת הַפַּח, תָּפַס אֶת הַלֵּיצָן בְּעָרְפּוֹ וּנְשָׂאוֹ אֶל בֵּיתוֹ כִּנְשׂא אֶת הַטָּלֶה. בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה, הֱטִילוֹ לָאָרֶץ וְאָמַר:
“הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, וַאֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן. מָחָר נַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן, וְעַד הַבֹּקֶר תְּמַלֵּא אַתָּה אֶת מְקוֹם כַּלְבִּי, שֶׁמֵּת הַיּוֹם. אַתָּה תִּהְיֶה לִי לְכֶלֶב שׁוֹמֵר”.
וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָנַד עַל צַוָּארוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ קוֹלָר50 שֶׁל בַּרְזֶל, הִדֵּק51 אוֹתוֹ הֵיטֵב, שֶׁלֹא יוּכַל לְהַעֲבִירוֹ מֵעַל צַוָּארוֹ וְרִתֵּק אֵלָיו שַׁלְשֶׁלֶת בַּרְזֶל, מֻצְמֶּדֶת אֶל הַקִּיר.
“אִם יֵרֵד בַּלַּיְלָה גֶּשֶם”, אָמַר הָאִכָּר, “תּוּכַל לִמְצֹא לְךָ מַחֲסֶה בִּצְרִיף קָטָן זֶה. שָׁם נִמְצָא קַשׁ, שֶׁהָיָה מַצָּע לְכַלְבִּי הַנֶּאֱמָן וְהַמִּסְכֵּן אַרְבָּע שָׁנִים. וְאִם יָבוֹאוּ גַּנָּבִים, זְכֹר כִּי עָלֶיךָ לִנְבֹּחַ בְּקוֹל רָם”. אַחַר-כָּךְ נִכְנַס הָאִכָּר לְבֵיתוֹ וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת בִּבְרִיחַ עָבֶה. וּפִּינוֹקְיוֹ הַמִּסְכֵּן נִשְׁאַר כָּבוּל עַל-יַד הַלּוּל וְהוּא רוֹעֵד מִפַּחַד וּמִקֹּר וְכָל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ. מִזְמַן לִזְמַן תָּחַב אֶת יָדָיו לְתוֹךְ הַקּוֹלָר, שֶׁהֵעִיק עַל צַוָּארוֹ, וְהָיָה מְמָרֵר בְּבֶכִי: “אֲבָל, אָשֵׁם אָנֹכִי!… רָאוּי אֲנִי לְכָךְ! חָפַצְתִּי לִהְיוֹת חָפְשִׁי לְנַפְשִׁי, לָלֶכֶת בָּטֵל… שָׁמַעְתִּי לַעֲצַת חֲבֵרִים רָעִים, וְעַתָּה הִנְנִי בְּרָעָתִי! אִלּוּ הָיִיתִי יֶלֶד טוֹב, כְּכָל הַיְּלָדִים, אִלּוּ נָתַתִּי לִבִּי לִלְמֹד וְלַעֲבֹד, אִלּוּ יָשַׁבְתִּי בַּבַּיִת עִם אָבִי, כִּי עַתָּה לֹא בָּאָה עָלַי הַצָּרָה הַזֹּאת וְלֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ עַד הַכְּפָר הַזֶּה, לְשַׁמֵּשׁ כֶּלֶב שׁוֹמֵר בְּבֵית אִכָּר. אוֹיָה, מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְחַדֵּש אֶת חַיַּי כְּבָרִאשׁוֹנָה. אַךְ אֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב, וְעָלַי לָשֵׂאת אֶת עָנְשִׁי בְּדוּמִיָּה”. אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁפַךְ אֶת מְרִי שִׂיחוֹ וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה עַל כָּל אֲשֶׁר חָטָא עַד כֹּה, נִדְחַק לִמְאוּרַת הַכֶּלֶב, שָׁכַב עַל מַצָּע הַקַּשׁ וְנִרְדַּם.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם: פִּינוֹקְיוֹ תּוֹפֵס גַּנָּבֵים וְיוֹצֵא לַחָפְשִׁי. 🔗
יוֹתֵר מְשְׁתֵּי שָׁעוֹת יָשַׁן פִּינוֹקְיוֹ שֵׁנָה עֲרֵבָה; קָרוֹב לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִגִּיעוּ פִּתְאֹם לְאָזְנָיו קוֹלוֹת מוּזָרִים מִבַּחוּץ. הוּא הֵצִיץ מִתּוֹךְ הַמְּאוּרָה וְרָאָה לְתִמְהוֹנוֹ אַרְבַּע חַיּוֹת שְׁחֹרוֹת דּוֹמוֹת לַחֲתוּלִים; אַךְ אֵלֶּה לֹא הָיוּ חֲתוּלִים, כִּי אִם נְמִיּוֹת, חַיּוֹת קְטַנּוֹת טוֹרְפוֹת, הַלְּהוּטוֹת מְאֹד אַחֲרֵי בֵּיצִים וְאֶפְרוֹחִים. אַחַת מִן הַנְּמִיּוֹת הַלָּלוּ נִפְרְדָה מֵעַל חַבְרוֹתֶיהָ, נִגְּשָׁה אֶל פֶּתַח הַמְּאוּרָה וְאָמְרָה בַּלָּאט52: “שָׁלוֹם מְלַמְפּוֹ!” “שְׁמִי אֵינֶנּוּ מְלַמְפּוֹ”. עָנָה הַלֵּיצָן. “וּמַה שִּׁמְךָ?” “שְׁמִי פִּינוֹקְיוֹ”. “וּמַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?” “מְמַלֵּא אֲנִי מִשְׂרַת כֶּלֶב הֶחָצֵר.”
“וְהֵיכָן הוּא מְלַמְפּוֹ? הֵיכָן הוּא הַכֶּלֶב הַזָּקֵן שֶׁהָיָה בַּמְּאוּרָה הַזֹּאת?” “מֵת הַבֹּקֶר”.
“מֵת? חֲבָל, כֶּלֶב מִסְכֵּן וָטוֹב!… אַךְ אִם לְמַרְאֵה עַיִן אֶשְׁפֹּט, גַּם אַתָּה כֶּלֶב טוֹב וְחָבִיב מְאֹד”. “אֶמְצָא חֵן, אֲנִי אֵינֶנִּי כֶּלֶב”. “אֶלָּא מָה אַתָּה?” “אֲנִי לֵיצָן!” “וְאַתָּה שׁוֹמֵר פֹּה בִּמְקוֹם הַכֶּלֶב?” “לְצַעֲרִי הַגָּדוֹל, זֶה עָנְשִׁי”.
“וּבְכֵן, אַצִּיעַ לְךָ אוֹתָם הַתְּנָאִים שֶׁהָיוּ קַיָּמִים בֵּינֵינוּ וּבֵין מְלַמְפּוֹ; אַל יֵרַע לִבְּךָ – תִּשְׂבַּע טוֹב”. וּמַה הֵם הַתְּנָאִים?"
“אֲנַחְנוּ נָבוֹא הֵנָּה, כְּדַרְכֵּנוּ, פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, לְבַקֵּר אֶת הַלּוּל וְלִמְשֹׁך מִתּוֹכוֹ שְׁמוֹנֶה תַּרְנְגוֹלוֹת. מִשְׁמוֹנֶה הַתַּרְנְגוֹלוֹת הַלָּלוּ נֹאכַל אֲנַחְנוּ שֶׁבַע, וְהַשְּׁמִינִית לְךָ תִּהְיֶה, דְּמֵי ‘לֹא יֶחֱרַץ’. תַּעְמִיד פָּנִים כְּיָשֵׁן וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעַתְּךָ לִפְתֹּחַ פֶּה בִּנְבִיחָה וּלְהָעִיר אֶת בַּעַל-הַבַּיִת מִשְּׁנָתוֹ וּלְהַזְעִיקוֹ לְכָאן”. “וְכִי מְלַמְפּוֹ הַזָּקֵן וְהַנֶּאֱמָן הָיָה רָגִיל לַעֲשׂוֹת כָּךְ?” “בְּוַדַּאי כֵּן עָשָׂה מְלַמְפּוֹ – וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת שָׂרְרוּ בֵּינֵינוּ כָּל הַיָּמִים. שׁוּב עַתָּה וּשְׁכַב וְתֶעֱרַב לְךָ שְׁנָתְךָ, וְיִהְיֶה לִבְּךָ בָּטוּחַ, כִּי בְּצֵאתֵנוּ מִן הַלּוּל נַשְׁאִיר לְךָ תַּרְנְגֹלֶת אַחַת לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר. שָׁמַעְתָּ? מַסְכִּים אַתָּה?”
“שָׁמַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי!” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “עוֹד מְעַט וְנִתְרָאֶה פָּנִים וְאוֹדִיעֲךָ אֶת מִשְׁפָּטִי!”
אַחֲרֵי אֲשֶׁר סָר פַּחַד הַשּׁוֹמֵר הֶחָדָש מֵעַל הַנְּמִיּוֹת, שָׂמוּ הַלָּלוּ פְּנֵיהֶן אֶל הַלּוּל, שֶׁעָמַד לֹא רָחוֹק מִמְּאוּרַת הַכֶּלֶב. הֵן פָּתְחוּ בְּשִׁנֵּיהֶן וּבְצִפָּרְנֵיהֶן אֶת דֶּלֶת הַלּוּל וְנִכְנְסוּ, אַחַת אַחַת לְתוֹכוֹ. אוּלָם בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצְאוּ כֻּלָּן בְּתוֹךְ הַלּוּל פְּנִימָה, נִסְגְּרָה פִּתְאֹם הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל. סָגַר עֲלֵיהֶן פִּינוֹקְיוֹ, וּלְיֶתֶר בִּטָּחוֹן גָּלַל גַּם אֶבֶן גְּדוֹלָה אֶל הַדֶּלֶת, שֶׁלֹּא תּוּכַלְנָה לָצֵאת. אַחֲרֵי-כֵן פָּתַח פִּיו וְנָתַן קוֹלוֹ, קוֹל כֶּלֶב נוֹבֵחַ מַמָּשׁ: “הַב, הַב, הַב!” כִּשְׁמֹעַ הָאִכָּר אֶת קוֹל הַנְּבִיחָה, קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ, תָּפַס אֶת רוֹבֵהוּ וּבְפָתְחוֹ אֶת הַחַלּוֹן שָׁאַל: “מַה קָרָה?” “גַּנָּבִים נִתְפְּסוּ”. עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, “וְאַיָּם?” “בַּלּוּל”. “אֲנִי הוֹלֵךְ”. הָאִכָּר מִהֵר לָצֵאת הַחוּצָה, נִכְנַס לְתוֹךְ הַלּוּל, תָּפַס אֶת כָּל אַרְבַּע הַנְּמִיּוֹת וְהִכְנִיס אוֹתָן בְּשַׂק. “סוֹף-סוֹף נְפַלְתֶּן לְיָדַי”, קָרָא הָאִכָּר בְּשִׂמְחָה, “וְעַתָּה אָמְנָם יָכוֹל אֲנִי לְשַלֵּם לָכֶן כִּגְמוּלְכֶן מִיָּד, אַךְ לֹא אַכְזָר אָנֹכִי. דַּיִּי כִּי אֲבִיאֲכֶן מָחָר לְבַעַל הַמָּלוֹן שֶׁבַּכְּפָר הַסָּמוּךְ; הוּא יִפְשֹׁט אֶת עוֹרְכֶן מֵעֲלֵיכֶן וְיַעֲשֶׂה מִכֶּן מַטְעַמִּים. אַתֶּן אָמְנָם אֵינְכֶן כְּדָאִיּוֹת לְכָבוֹד גָּדוֹל כָּזֶה, אַךְ אִישׁ טוֹב וּמֵיטִיב אֲנִי וְאוֹהֵב לִגְמֹל חֶסֶד…” אַחַר נִגַּשׁ אֶל פִּינוֹקְיוֹ, הִלֵּל אוֹתוֹ עַל עֹז רוּחוֹ וְשָׁאַל:
“אֵיךְ זֶה עָלָה בְּיָדְךָ לִתְפֹּס אֶת אַרְבַּעַת הַגַּנָּבִים הָאֵלֶּה? וְהֵן מֶלַמְפּוֹ הַנֶּאֱמָן לֹא רָאָה דָּבָר מִיָּמָיו?…”
פִּינוֹקְיוֹ רָצָה לְסַפֵּר לוֹ אֶת דְּבַר הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ הַכֶּלֶב וְהַנְּמִיּוֹת, אַךְ בְּזָכְרוֹ כִּי הַכֶּלֶב מֵת, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: “לָמָּה אֶתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן הַכֶּלֶב הַמֵּת? מֵתִים בַּל יִחְיוּ, יִמְתְּקוּ לָהֶם רִגְבֵי עֲפָרָם וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם!” “בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ הַנְּמִיּוֹת הָיִיתָ יָשֵׁן אוֹ עֵר?” הוֹסִיף הָאִכָּר לִשְׁאֹל.
“הָיִיתִי יָשֵׁן”, עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, “אַךְ הַנְּמִיּוֹת הֵעִירוּנִי בְּפִטְפּוּטָן, וְאַחַת מֵהֶן נִגְּשָׁה אֵלַי וְאָמְרָה: אִם תַּבְטִיחֵנוּ כִּי לֹא תִּפְתַּח פֶּה לִנְבֹּחַ וְלֹא תָּעִיר אֶת בַּעַל-הַבַּיִת מִשְּׁנָתוֹ, נַגִּישׁ לְךָ מַתָּנָה, דְּמֵי ‘לֹא יֶחֱרַץ’, תַּרְנְגֹלֶת שְׁמֵנָה! הֲשׁוֹמֵעַ אֲדוֹנִי? מַה גְּדוֹלָה הַחֻצְפָּה לְהַצִּיעַ לִי דָּבָר שֶׁכָּזֶה! אָמְנָם לֵיצָן אֲנִי וְאֵינֶנִּי נָקִי אוּלַי מֵחֶסְרוֹנוֹת, אַךְ לְסַיֵּעַ בִּידֵי גַּנָּבִים – לֹא, זֹאת לֹא אוּכַל!”
“בֶּן-חַיִל אַתָּה!” קָרָא הָאִכָּר וְטָפַח בְּחִבָּה עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, “בֶּן-חַיִל, יָפֶה דָּרַשְֹתָּ, וּכְדֵי לְהַרְאוֹת לְךָ, כִּי נָשָׂאתָ חֵן בְּעֵינַי, מוּכָן הִנְנִי לְשַׁחְרֶרְךָ; קוּם וְלֶךְ-לְךָ לְבֵיתְךָ”.
וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵסִיר מֵעַל פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת וְאֶת הַקּוֹלָר וְשִׁלַּח אוֹתוֹ לַחָפְשִׁי.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: פִּינוֹקְיוֹ מְבַכֶּה אֶת מוֹת הָעַלְמָה בַּעֲלַת הַשֵׂעָר הַכָּחֹל; אַחַר הוּא עָף עַל כַּנְפֵי יוֹנָה אֶל חוֹף הַיָּם וּמֵטִיל אֶת עַצְמוֹ הַמַּיְמָה, לַעֲזֹר לְאָבִיו גֶּ’פֶּטוֹ. 🔗
אַךְ הִרְגִּישׁ פִּינוֹקְיוֹ כִּי הוּסַר מֵעָלָיו הַקּוֹלָר, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְרָץ בִּמְהִירוּת הַבָּזָק בַּשָּׂדֶה, עַד הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה לְבֵית הַפֵיָה. הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְרָאָה אֶת הַמָּקוֹם הַמּוּעָד לְפֻרְעָנוּת, שֶׁבּוֹ פָּגַע בַּשּׁוּעָל וּבֶחָתוּל; בֵּין הָעֵצִים הָרַבִּים הִבְחִין בָּאַלּוֹן הַגָּדוֹל שֶׁעָלָיו הָיָה תָּלוּי; אַךְ כְּכָל שֶׁבִּקֵּשׁ בְּעֵינָיו וְיָגַע לִמְצֹא אֶת בֵּית הַפֵיָה לֹא עָלָה הַדָּבָר בְּיָדוֹ: הַבַּיִת נֶעְלַם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רֶגֶשׁ מְבַשֵּׂר רָעָה תָּקַף אוֹתוֹ, וְהוּא מִהֵר לָרוּץ לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ, לְפִי זִכְרוֹנוֹ, עָמַד הַבַּיִת. לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים הִגִּיעַ לִמְקוֹם מַעֲרֵה-הַיַּעַר53 אֲשֶׁר הִכִּירוֹ הֵיטֵב, אַךְ הַבַּיִת לֹא נִרְאָה. בַּמָּקוֹם שֶׁעָלָיו עָמַד הַבַּיִת הָיְתָה מֻנַּחַת טַבְלַת שַׁיִשׁ וְעָלֶיהָ חֲרוּתָה הַכְּתֹבֶת הַנּוּגָה הַזֹּאת: “פֹּה נִטְמְנָה הָעַלְמָה בַּעֲלַת הַשְׂעָרוֹת הַכְּחֻלוֹת, שֶׁמֵּתָה מֵרֹב צַעַר עַל אָחִיהָ הַקָּטָן פִּינוֹקְיוֹ, אֲשֶׁר עָזַב אוֹתָהּ לָאֲנָחוֹת”. פִּינוֹקְיוֹ נָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה וַיֵבְךְּ בְּכִי מַר מְאֹד, בּוֹכֶה וְנוֹשֵׁק לְטַבְלַת הַשַּׁיִשׁ. כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא וְגַם לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בָּכָה בְּלִי הֲפוּגוֹת, אַף כִּי יָבַשׁ מְקוֹר דִּמְעוֹתָיו. קוֹל צַעֲקָתוֹ וְיִלְלָתוֹ נִשָּׂא עַד לַמֶּרְחַקִּים, וְהֵד הֶהָרִים עָנָה לְעֻמָּתוֹ, “הוֹי, פֵיָה, פֵיָה שֶׁלִּי!”, קוֹנֵן פִּינוֹקְיוֹ בְּמַר לִבּוֹ. “לָמָּה זֶה מַתְּ?… הָהּ, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַּחְתַּיִךְ, יְקָרָה שֶׁלִּי! מַה טּוֹבָה הָיִית, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךְ רָעָה! וְאַבָּא שֶׁלִּי אֵיפֹה הוּא? הוֹי, פֵיָה שֶׁלִּי, אִמְרִי לִי אֵיפֹה אֶמְצָאֵהוּ? אֲחַבְּקֵהוּ וְלֹא אֶעֶזְבֵהוּ עוֹד לְעוֹלָם, לְעוֹלָם! אִם אוֹהֶבֶת אַתְּ אוֹתִי, אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אוֹהֶבֶת אַתְּ אֶת אָחִיךְ הַקָּטָן, – קוּמִי וְאִמְרִי, כִּי לֹא מַתְּ! הַאִם לֹא תָּחוּסִי עָלַי, וְתַעַזְבִינִי לְנַפְשִׁי בּוֹדֵד וְעָזוּב? אִם יָבוֹאוּ הַשּׁוֹדְדִים, הֲלֹא יִתְלוּנִי שֵׁנִית… וְאָז מוֹת אָמוּת לְעוֹלָם! מָה אֲנִי וּמַה כֹּחִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי כְּעַרְעָר54 בָּעֲרָבָה? מִי יַאֲכִילֵנִי לֶחֶם? אֵיפֹה אִישַׁן בַּלֵּילוֹת? מִי יִתְפֹּר לִי בֶּגֶד לִלְבֹּש? הָהּ, אֵלִי, קַח נָא אֶת נַפְשִׁי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיַּי!”
מֵרֹב יֵאוּשׁ וְצַעַר בִּקֵּש פִּינוֹקְיוֹ לָגֹז אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, אַךְ שַׂעֲרוֹתָיו הָיוּ שֶׁל עֵץ וְאֶצְבְּעוֹתָיו לֹא יָכְלוּ לִתְפֹּס אוֹתָן.
עוֹד הוּא מִתְיַפֵּחַ וּמְמָרֵר בִּבְכִי, וְיוֹנָה גְדוֹלָה בָּאָה בִּיעַף, פָּרְשָׂה כְּנָפֶיהָ וְקָרְאָה מִמָּרוֹם: “מַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה, בְּנִי?”
הַאִם אֵינֵךָ רוֹאֶה? בּוֹכֶה אֲנִי, עָנָה פִּינוֹקְיוֹ בְּנָשְׂאוֹ אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם, וּמָחָה אֶת דִּמְעוֹתָיו בְּשַׁרְווּלוֹ. “אֱמֹר נָא לִי”, הוֹסִיפָה הַיּוֹנָה לִשְׁאֹל, “אוּלַי מַכִּיר אַתָּה בֵּין חֲבֵרֶיךָ לֵיצָן אֶחָד בְּשֵׁם ‘פִּינוֹקְיוֹ’?” “פִּינוֹקְיוֹ?… אַתְּ אוֹמֶרֶת ‘פִּינוֹקְיוֹ’?” קָרָא הַלֵּיצָן בְּקוּמוֹ מִכְּרֹעַ, אֲנִי – פִּינוֹקְיוֹ!" מִיָּד יָרְדָה הַיּוֹנָה לְמַטָּה עַד שֶׁהִגִּיעָה לָאָרֶץ. הִיא הָיְתָה גְּדוֹלָה כְּתַרְנְגוֹל-הֹדוּ. “וַדַּאי מַכִּיר אַתָּה גַּם אֶת גֶ’פֶּטוֹ?” שָׁאֲלָה הַיּוֹנָה עוֹד. “שְׁאֵלָה יָפָה שָׁאַלְתְּ! הֲרֵי זֶה אָבִי! הֲרָאִית אוֹתוֹ, אוּלַי דִּבֵּר עִמָּךְ עַל-אוֹדוֹתַי? הַרְאִינִי נָא מְקוֹמוֹ אַיֵהוּ! הַעוֹד אָבִי חַי? עֲנִינִי נָא, בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” “רְאִיתִיו לִפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים עַל חוֹף הַיָּם”. “מֶה עָשָׂה שָׁם?”
“הוּא בָּנָה לוֹ סִירָה קְטַנָּה, לַעֲבֹר בָּהּ אֶת הָאוֹקְיָנוֹס. זֶה לוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים שֶׁהוּא נָע וְנָד מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ וּמְבַקֵּש אוֹתְךָ, וְאַחֲרֵי שֶׁלֹא מָצָא אוֹתְךָ בְּשׁוּם מָקוֹם, עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְבַקֶּשְׁךָ גַּם מֵעֵבֶר לַיָּם, בִּמְדִינוֹת רְחוֹקוֹת”. “הֲרָחוֹק מִפֹּה חוֹף הַיָּם?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ בַּחֲרָדָה. “אֶלֶף מִילִין”. “אֶלֶף מִילִין! הָהּ, מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה!” אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, נְכוֹנָה אֲנִי לְשֵׂאתְךָ לְשָׁם". “כֵּיצַד?” “אַתָּה תִּרְכַּב עַל גַּבִּי. הֲרֵי אֵין אַתָּה כָּבֵד בְּיוֹתֵר, הֲלֹא כֵן?” “אֲנִי? חֲלִילָה! קַל אֲנִי כְּנוֹצָה!” וּבְלִי דַּבֵּר דָּבָר עוֹד, קָפַץ פִּינוֹקְיוֹ עַל גַב הַיּוֹנָה, לָפַת בְּרַגְלָיו אֶת גּוּפָהּ וְקָרָא בְּשִׂמְחָה: “הוֹי, סוּסִי, מַהֵר! הוֹי, סוּסִי, דְּהַר!… הַשָּׁעָה דּוֹחֶקֶת!”
הַיּוֹנָה פָּרְשָׂה כְּנָפֶיהָ וּבִרְגָעִים אֲחָדִים הִתְנַשְּׂאָה אֶל עָל, עַד כִּי נִדְמָה לְפִּינוֹקְיוֹ כִּי כְּנָפֶיהָ נוֹגְעוֹת בָּעֲנָנִים. הוּא אָמַר לְהַשְׁקִיף מִמְרוֹם שִׁבְתּוֹ עַל הָאָרֶץ, אַךְ מִיָּד אֲחַזַתּוּ סְחַרְחֹרֶת, וּמֵרֹב פַּחַד תָּפַס בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּצַוָּאר סוּס-הַכָּנָף שֶׁלּוֹ. כָּך עָפוּ יוֹם תָּמִים. לִפְנוֹת עֶרֶב אָמְרָה הַיּוֹנָה: “אֲנִי צְמֵאָה מְאֹד”. “וַאֲנִי רָעֵב כִּזְאֵב!” הוֹסִיף פִּינוֹקְיוֹ. “נָסוּרָה נָא אֶל הַשּׁוֹבָךְ הַזֶּה וְאַחַר נָשׁוּב וְנַעֲשֶׂה אֶת דַּרְכֵּנוּ, לְמַעַן נַגִּיעַ עַד הַשַּׁחַר אֶל חוֹף הַיָּם”. הֵם סָרוּ אֶל הַשּׁוֹבָךְ. וּבַשּׁוֹבָךְ לֹא הָיָה דָּבָר בִּלְתִּי אִם צַפַּחַת55 מַיִם וְסַל מָלֵא אֲפוּנָה. הַלֵּיצָן שָׂנֵא אֲפוּנָה תַּכְלִית שִׂנְאָה, אַךְ בָּעֶרֶב הַהוּא אָכַל אֲפוּנָה בְּכָל פֶּה. אַחֲרֵי כַּלּוֹתוֹ לֶאֱכֹל אָמַר אֶל הַיּוֹנָה: “מִי מִלֵּל לִי, כִּי הָאֲפוּנָה תִּנְעַם כָּל כָּךְ לְחִכִּי!” “רְאֵה, בְּנִי”, אָמְרָה הַיּוֹנָה, “בְּשָׁעָה שֶׁהָרָעָב מֵצִיק לָנוּ וְאֹכֶל אַיִן, גַּם הָאֲפוּנָה – טַעַם גַּן-עֵדֶן לָהּ. הָרָעָב אֵינֶנּוּ בַּרְרָן”.
אַחֲרֵי נוּחָם מְעַט יָצְאוּ לַדֶּרֶך, וּמִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר הִגִּיעוּ אֶל חוֹף הַיָּם. הַיּוֹנָה הוֹרִידָה אֶת פִּינוֹקְיוֹ אַרְצָה, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא רָצְתָה לִשְׁמֹעַ תּוֹדָה מִפִּיו, הִתְנַשְּׂאָה מִיָּד וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינָיו.
עַל הַחוֹף עָמַד קָהָל גָּדוֹל, אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף, וְכֻלָּם צוֹעֲקִים וּמַרְאִים בִּידֵיהֶם עַל הַיָּם. “מַה קָּרָה שָׁם?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ זְקֵנָה אַחַת. “מַעֲשֶׂה נוֹרָא”, עָנְתָה הַזְּקֵנָה, “אָב אֶחָד, אִישׁ אֻמְלָל, אֲשֶׁר בְּנוֹ עֲזָבוֹ לַאֲנָחוֹת, יָצָא בְּסִירָה קְטַנָּה לְמֶרְחֲבֵי הַיָּם לְבַקְשׁוֹ. וְהַיָּם סוֹעֵר מְאֹד וְהַסִּירָה קְרוֹבָה לִטְבֹּעַ…” “וְהֵיכָן הִיא הַסִּירָה?” “הִנֵּה שָׁם!” עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְהֶרְאֲתָה בְּאֶצְבַּע עַל הַסִּירָה, שֶׁנִּרְאֲתָה מֵרָחוֹק כִּקְלִפַּת אֱגוֹז. בַּסִּירָה יָשַׁב אִישׁ קְטַנְטַן. פִּינוֹקְיוֹ צִמְצֵם אֶת עֵינָיו, הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בָּאִישׁ הַיּוֹשֵׁב בַּסִּירָה, וּפִתְאֹם קָרָא בְּקוֹל חֲרָדָה: “זֶהוּ אָבִי! אָבִי!”
וְהַסִּירָה רוֹקֶדֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, קוֹפֶצֶת מִגַּל אֶל גַּל. מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּירִים טִלְטְלוּ אוֹתָה וּכְאִלּוּ שִׂחֲקוּ בָּהּ: פַּעַם הֶעֱלוּהָ לְמַעְלָה וּפַעַם הִשְׁקִיעוּהָ בִּמְצוּלוֹת. פִּינוֹקְיוֹ טִפֵּס וְעָלָה עַל שֶׁן-סֶלַע וְקָרָא בְּקוֹל רָם לְאָבִיו, הֵנִיעַ יָדָיו לְעֻמָּתוֹ וְנִפְנֵף בְּמִטְפַּחְתּוֹ וּבְכוֹבָעוֹ. רֶגַע נִדְמָה, כִּי גֶּ’פֶּטוֹ הִכִּיר אֶת בְּנוֹ, אַף כִּי רַב הָיָה הַמֶּרְחָק בֵּינֵיהָם: הוּא קָרָא אֵלָיו מֵרָחוֹק, נִפְנֵף כּוֹבָעוֹ; אַחַר הֶרְאָה בִּתְנוּעוֹת יָדָיו כִּי הוּא חָפֵץ מְאֹד לָשׁוּב, אַךְ אֵין לְאֵל יָדוֹ לַחְתֹּר אֶל הַחוֹף, כִּי הַסְּעָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
פִּתְאֹם עָלָה נַחְשׁוֹל עַל הַסִּירָה וְכִסָּה אוֹתָה. כָּל הָעוֹמְדִים עַל הַחוֹף חִכּוּ בְּקֹצֶר-רוּחַ לִרְאוֹתָהּ עוֹלָה שׁוּב עַל פְּנֵי הַמַּיִם; אַךְ, אֲהָהּ! הַסִּירָה לֹא נִרְאֲתָה עוֹד; הִיא נֶעֶלְמָה בִּתְהוֹמוֹת.
“מִסְכֵּן!” קָרְאוּ הַדַּיָּגִים בִּמְנוֹד רֹאש, וּבִתְפִלָּה עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם פָּנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ.
פִּתְאֹם הִגִּיעָה לְאָזְנֵיהֶם זַעֲקַת יֵאוּשׁ, וּבְהַפְנוֹתָם אֶת רֹאשָׁם רָאוּ, וְהִנֵּה נַעַר קָטָן מִתְנַפֵּל מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע הַיָּמָּה וְצוֹעֵק: “רוֹצֶה אֲנִי לְהַצִּיל אֶת אַבָּא שֶׁלִּי!”
וּמִפְּנֵי שֶׁפִּינוֹקְיוֹ הָיָה כֻּלּוֹ עֵץ, שָׂחָה בְּקַלּוּת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, פַּעַם צָלַל לְתוֹךְ הַמַּיִם וּפַעַם הִתְרוֹמֵם לְמַעְלָה; הוּא שָׂחָה חִישׁ קַל כְּדָג וְעַד מְהֵרָה נִתְרַחֵק מִן הַחוֹף וְנִתְעַלֵּם מִן הָעַיִן.
“נַעַר אֻמְלָל!” אָמְרוּ הַדַּיָּגִים וְהָלְכוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ עֲצוּבֵי-רוּחַ.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: פִּינוֹקְיוֹ מַגִּיעַ לְאִי הַדְּבוֹרִים וּמוֹצֵא שָׁם אֶת הַפֵיָה שֶׁלּוֹ. 🔗
כָּל הַלַּיְלָה שָׂחָה פִּינוֹקְיוֹ בְּלִי הֶפְסֵק, כִּי קִוָּה לָבוֹא בְּעוֹד מוֹעֵד לְעֶזְרַת אָבִיו הַטּוֹבֵעַ. הוֹי, מַה נוֹרָא הָיָה הַלַּילָה הַהוּא! גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, בָּרָד, קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְאֵש מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, וְהַיָּם הָיָה לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים! לְעֵת הַשַּׁחַר רָאָה פִּינוֹקְיוֹ רְצוּעַת אֲדָמָה אֲרֻכָּה. הָיָה זֶה אִי בְּלֵב הַיָּם. פִּינוֹקְיוֹ הִתְאַמֵּץ לְהַגִּיעַ אֶל הַחוֹף, אַךְ כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא. גַּלֵּי הַיָּם רָדְפוּ וּבָלְעוּ אִיש אֶת רֵעֵהוּ, וּפִּינוֹקְיוֹ נָע וָנָד בֵּינֵיהֶם רָצוֹא וָשׁוֹב56, רָצוֹא וָשׁוֹב כְּקָנֶה. מַעֲשֶׂה נִסִּים, קָם עָלָיו מִשְׁבָּר גָּדוֹל וּבְלָעוֹ וּמִיָּד הֱקִיאוֹ אֶל חוֹף הָאִי. פִּינוֹקְיוֹ הוּטַל בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְכִמְעַט נִשְׁבְּרוּ כָּל עַצְמוֹתָיו; אַךְ רוּחוֹ לֹא נָפַל עָלָיו. “שׁוּב שִׂחֲקָה לִי הַשָּׁעָה!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ.
בֵּין כֹּה וָכֹה הִתְבַּהֲרוּ הַשָּׁמַיִם; הַשֶּׁמֶשׁ הוֹפִיעָה בְּכָל הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ, וְהַיָּם נִרְגַּע וְהָיָה חָלָק כִּרְאִי. פִּינוֹקְיוֹ שָׁטַח אֶת בְּגָדָיו לְיַבְּשָׁם בַּשֶׁמֶשׁ, וְאַחַר נָשָׂא עֵינָיו וְהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַיָּם הַגָּדוֹל וּרְחַב-הַיָּדַיִם, אוּלַי יִרְאֶה סִירָה עִם בֶּן-אָדָם קְטַנְטָן. אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר הִתְאַמֵּץ לַחְדֹּר לְתוֹךְ הַמֶּרְחָק לֹא רָאָה כְּלוּם מִלְבַד שָׁמַיִם, יָם וּסְפִינוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁנִּרְאוּ מֵרָחוֹק כִּזְבוּבִים.
“לוּ יָדַעְתִּי, לְפָחוֹת, מַה שֵּׁם הָאִי הַזֶּה!” הִרְהֵר פִּינוֹקְיוֹ בְּלִבּוֹ. “וּמַה טוֹב הָיָה לוּ נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, כִּי יוֹשְׁבֵי הָאִי הַזֶּה אֲנָשִׁים הֲגוּנִים הֵם, כְּלוֹמַר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים לִתְלוֹת יְלָדִים עַל עַנְפֵי הָעֵצִים! אַךְ אֶל מִי אֶפְנֶה וְאֶת מִי אֶשְׁאַל? אֵין אֲנִי רוֹאֶה כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה!” הָרַעְיוֹן שֶׁהוּא בּוֹדֵד וְנֶעֱזָב עַל אִי שָׁמֵם הִטִּיל עָלָיו אֵימָה וָפַחַד, וְהוּא כִּמְעַט פָּרַץ בְּבֶכִי. פִּתְאֹם רָאָה וְהִנֵּה לֹא הַרְחֵק מִן הַחוֹף שׂוֹחֶה לוֹ בְּשַׁלְוָה דָּג גָּדוֹל וְהוּא מוֹצִיא פַּעַם בְּפַעַם אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ הַמַּיִם. פִּינוֹקְיוֹ לֹא יָדַע אֶת שֵׁם הַדָּג הַזֶּה, אוּלָם נִסָּה אֶת מַזָּלוֹ וְקָרָא לַדָּג: “הוֹי, אֲדוֹנִי הַדָּג, קְרַב נָא אֵלַי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ!” “הִנֵּנִי!” קָרָא הַדָּג, מַה בַּקָּשָׁתְךָ וְתֵעָשׂ?" זֶה הָיָה דּוֹלְפִין, דּוֹלְפִין חָבִיב וְנֶחְמָד וְרָצוּי לְכָל הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא הָיָה בֵּין הַדָּגִים שֶׁבַּיָּם טוֹב מִמֶּנּוּ.
“אולַי יוֹדֵעַ אַתָּה, אֲדוֹנִי הַדָּג, אִם אֶמְצָא פֹּה מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל וְאִם אֶמְצָא בְּאִי זֶה מָקוֹם בּוֹ אוּכַל לָלוּן בְּלִי שֶׁאֶהְיֶה טֶרֶף לְשִׁנֵּי כְּרִישִׁים?” “מָצֹא תִּמְצָא!” עָנָה הַדּוֹלְפִין. “וְלֹא רָחוֹק מִכָּאן”. “וְאֵיך אַגִּיעַ לְשָׁם?” “פְּנֵה לִשְׁבִיל זֶה וְלֵךְ נִכְחֲךָ. הַיְשֵׁר, הַיְשֵׁר, אַל תִּפְנֶה יָמִין אוֹ שְׂמֹאל, הַדֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְלֹא תּוּכַל לִתְעוֹת”.
“הוֹאֵל נָא לְהַרְשׁוֹת לִי לִשְׁאָלְךָ עוֹד דְּבַר מָה”, הוֹסִיף פִּינוֹקְיוֹ, “הֲלֹא אַתָּה, אֲדוֹנִי הַדָּג, שׂוֹחֶה בְּיָם זֶה יוֹמָם וָלַיְלָה. אוּלַי רָאִיתָ בְּדַרְכְּךָ סִירָה קְטַנָּה עִם אַבָּא שֶׁלִּי?” “וּמִי הוּא אַבָּא שֶׁלְּךָ?”
“הָאִישׁ הַטּוֹב מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הִנְנִי הַיֶּלֶד הָרַע מִכָּל הַיְּלָדִים שֶׁבָּעוֹלָם”. “הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב”, עָנָה הַדּוֹלְפִין, כִּי בְּלַיְלָה שֶׁכָּזֶה וּבִסְעָרָה שֶׁכָּזוֹ צָלְלָה הַסִּירָה בַּתְּהוֹם".
“וְאַבָּא שֶׁלִּי?” צָעַק פִּינוֹקְיוֹ, “הוֹי מִסְכֵּנִי, אוֹתוֹ בָּלַע, כַּנִּרְאֶה, הַכָּרִישׁ הַגָּדוֹל וְהָעֲנָק, שֶׁהוֹפִיעַ בְּיָם זֶה לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים. אֶת הַכֹּל בָּלַע בְּדַרְכּוֹ.”
“הַאִם גָּדוֹל הוּא כָּל כָּךְ הַכָּרִישׁ הַזֶּה?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ וְכֻלּוֹ רוֹעֵד מִפַּחַד. “הַגָּדוֹל הוּא? לְמַעַן תֵּדַע לְשָׁעֵר אֶת גָּדְלוֹ, הָבָה אַגִּיד לְךָ: הוּא גָּדוֹל מִבַּיִת בַּעַל חָמֵש קוֹמוֹת, וְלֹעוֹ גָּדוֹל וְרָחָב וְעָמֹק כָּל כָּךְ, שֶׁרַכֶּבֶת שְׁלֵמָה יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבּוֹ”. “אֱלֹהִים אַדִּירִים!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ נִרְעָשׁ וְנִפְחָד. הוּא מִהֵר לִלְבֹּשׁ אֶת בְּגָדָיו וְאָמַר לַדּוֹלְפִין: “לְהִתְרָאוֹת, אֲדוֹנִי הַדָּג, סְלַח נָא לִי שֶׁהִטְרַחְתִּיךָ בִּשְׁאֵלוֹתַי וְקַבֵּל נָא אֶת תּוֹדָתִי הָעֲמֻקָּה עַל טוּב לִבְּךָ”.
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִרְעִישׁוּ אֶת פִּינוֹקְיוֹ מְאֹד, פָּנָה וְיָרַד בַּמִּשְׁעוֹל הֲלוֹךְ וּפָסוֹעַ בִּמְהִירוּת. כָּל אִוְשָׁה קַלָּה הָיְתָה מַבְהִילָה אוֹתוֹ וְהוּא הָיָה פּוֹנֶה לַאֲחוֹרָיו, מִפַּחַד פֶּן יַדְבִּיקֶנּוּ הַכָּרִישׁ הַנּוֹרָא.
לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה הִגִּיעַ פִּינוֹקְיוֹ לְמוֹשָׁבָה קְטַנָּה שֶׁנִּקְרְאָה בְּשֵׁם “מוֹשֶׁבֶת הַדְּבוֹרִים הֶחָרוּצוֹת”. רְחוֹבוֹת הַמּוֹשָׁבָה הָמוּ הָמוֹן רַב, וְכֻלָּם הָיוּ טְרוּדִים מְאֹד; הַכּל עָבְרוּ כָּאן, הַכֹּל הָיוּ עֲסוּקִים, אֵלֶּה בְּכֹה וְאֵלֶּה בְּכֹה. אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא אַף הוֹלֵךְ-בָּטֵל אֶחָד, וַאֲפִלּוּ לְאוֹר הַנֵּר. “הִנֵּה כִּי כֵן”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, אֲשֶׁר שָׂנֵא עֲבוֹדָה מִטִּבְעוֹ. “אֶרֶץ זוֹ לֹא בִּשְׁבִילִי נוֹצְרָה! אֲנִי לֹא נוֹצַרְתִּי לַעֲבוֹדָה!” בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָרָעָב הִתְחִיל לְהָצִיק לוֹ מְאֹד, כִּי זֶה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו. מַה לַעֲשׂוֹת? הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי דְּרָכִים לִשְׁבֹּר אֶת רַעֲבוֹנוֹ: לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה אוֹ לְבַקֵּשׁ נְדָבָה. לִפְשֹׁט יָד הִתְבַּיֵשׁ מְאֹד: אָבִיו הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד, כִּי רַק חוֹלִים וּזְקֵנִים מֻתָּרִים לִפְשֹׁט יָד. רַק הֵם רְאוּיִים כִּי נָחוּס וּנְרַחֵם עֲלֵיהֶם. שְׁאָר בְּנֵי-הָאָדָם חַיָּבִים לַעֲבֹד וּלְהַרְוִיחַ אֶת לַחְמָם בִּיגִיעַ כַּפֵּיהֶם. אוֹתָה שָׁעָה עָבַר בָּרְחוֹב בֶּן-אָדָם אֶחָד, עָיֵף וְשָׁטוּף זֵעָה, וְהוּא דּוֹחֵף בִּכְבֵדוּת שְׁתֵּי עֶגְלוֹת-יָד קְטַנּוֹת, טְעוּנוֹת פֶּחָם. פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה נִרְאוּ לוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ כִּבְנֵי בַּעַל-לֵב, לָכֵן נִגַּשׁ אֵלָיו וְאָמַר בְּשָׂפָה רָפָה וּבְעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת אַרְצָה: “אָנָּא, אֲדוֹנִי, תֵּן לִי אֲגוֹרָה אַחַת לִקְנוֹת לִי פְּרוּסַת לֶחֶם, כִּי רָעֵב אֲנִי מְאֹד”. “מוּכָן וּמְזֻמָּן אֲנִי לָתֵת לְךָ אַרְבַּע אֲגוֹרוֹת”, עָנָה הַפֶּחָמִי57, “אִם תַּעֲזֹר לִי לְהָבִיא לְבֵיתִי אֶת שְׁתֵּי עֶגְלוֹת-הַפֶּחָם שֶׁלִּי”.
“מַה זָרִים דְּבָרֶיךָ, אֲדוֹנִי!” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ כְּנֶעֱלָב, “הַאִם חֲמוֹר אֲנִי כִּי אֶהְיֶה מוֹשֵׁךְ עֲגָלוֹת!” “אִם כֵּן, נִרְאֶה כִּי טָעִיתִי” עָנָה הַפֶּחָמִי, "חֲשַׁבְתִּיךָ לְיֶלֶד מִסְכֵּן מְחֻסָּר עֲבוֹדָה לְכַלְכָּלַת נַפְשׁוֹ; עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי מִשֵּׁבֶט הָעַצְלָנִים אַתָּה, “וְאִם רָעֵב אַתָּה מְאֹד, אֵין לְךָ טוֹב מֵאֲשֶׁר לֶאֱכֹל מַשֶׁהוּ מֵעַצְלָנוּתְךָ; וְאוּלָם הִשָּׁמֵר לְנַפְשְׁךָ פֶּן תֵּחָנֵק!”
אַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים עָבַר בְּאוֹתוֹ רְחוֹב בַּנַּאי, שֶׁנָשָׂא עַל כְּתֵפוֹ סַל מָלֵא סִיד. “אַחֲלַי, נְדִיב לֵב!” פָּנָה אֵלָיו פִּינוֹקְיוֹ, “אוּלַי תָּחוּס וּתְרַחֵם עַל יֶלֶד מִסְכֵּן וְתִתֵּן לוֹ אֲגוֹרָה לִקְנוֹת פַּת-לֶחֶם!”
“בְּחֵפֶץ לֵב”, עָנָה הַבַּנַּאי, בּוֹא אִתִּי וַעֲזֹר לִי לְהַעֲבִיר סַל זֶה לַחֲצַר הַבִּנְיָן וְאֶתֵּן לְךָ לֹא אֲגוֹרָה אַחַת, כִּי אִם חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת“. “אוּף, אַךְ הֵן הַסַּל נִרְאֶה כָּבֵד מְאֹד!” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, “וַאֲנִי אֵינֶנִּי מוּכָן לַעֲבֹד קָשֶׁה, וְאֵין בִּרְצוֹנִי לִטְרֹחַ הַרְבֵּה”. “אִם כֵּן”, אָמַר הַבַּנַּאי, אִם אֵין בִּרְצוֹנְךָ לַעֲבֹד וְלִטְרֹחַ חֲבִיבִי, רְעַב לְךָ כְּנַפְשְׁךָ! כֹּה לֶחָי!”
בְּמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה עָבְרוּ בַּדֶּרֶךְ כְּעֶשְׂרִים אִישׁ וּמִכֻּלָּם בִּקֵּשׁ פִּינוֹקְיוֹ נְדָבָה, אַךְ כֻּלָּם כְּאֶחָד עָנוּ וְאָמְרוּ: “בּוֹשׁ, וְהִכָּלֵם! תַּחַת לִפְשֹׁט יָד עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, הֲלֹא טוֹב לְךָ כִּי תַּעֲבֹד וְתַרְוִיחַ אֶת לַחְמְךָ בִּיגִיעַ כַּפֶּיךָ!” וְהִנֵּה פָּגַע פִּינוֹקְיוֹ בְּאִשָּׁה צְעִירָה, שֶׁנָּשְׂאָה שְׁנֵי כַּדֵּי מַיִם. “בִּי, גְּבִרְתִּי”, קָרָא פִּינוֹקְיוֹ אֵלֶיהָ, “הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ, כִּי צָמֵאתִי”. “שְׁתֵה, שְׁתֵה, בְּנִי!” עָנְתָה הָאִשָּׁה. לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה פִּינוֹקְיוֹ לִרְוָיָה, מִלְמֵל לְעַצְמוֹ: “אֶת צִמְאוֹנִי שָׁבַרְתִּי! מַה טוֹב הָיָה לוּ שָׁבַרְתִּי גַּם אֶת רַעֲבוֹנִי!” הָאִשָּׁה שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה וְאָמְרָה לוֹ: “אִם תַּעַזְרֵנִי לָשֵׂאת לְבֵיתִי אַחַד הַכַּדִּים הָאֵלֶּה, אֶתֵּן לְךָ פְּרוּסַת לֶחֶם גְּדוֹלָה. וְלָלֶחֶם אוֹסִיף גַּם מָנָה יָפָה שֶׁל כְּרוּבִית מְתֻבֶּלֶת בְּשֶׁמֶן וּבְחֹמֶץ, וְיִתָּכֵן עוֹד מַשֶּׁהוּ”.
פִּינוֹקְיוֹ הֵעִיף עֵינָיו אֶל הַכַּד וְלֹא עָנָה דָּבָר. “כֵּן, כֵּן, וְאַחֲרֵי הַכְּרוּבִית תְּקַבֵּל גַּם סֻכָּרִיָּה טְעִימָה, טְעִימָה מְאֹד!”
כְּנֶגֶד חֶמְדָּה טוֹבָה שֶׁכָּזוֹ לֹא יָכֹל פִּינוֹקְיוֹ לַעֲמֹד: הוּא הִתְעוֹדֵד וְאָמַר: “אֵין בְּרֵרָה! תְּנִי אֶת הַכַּד, גְּבִרְתִּי, וְאֶשָּׂאֵהוּ אַחֲרַיִךְ!” הַכַּד הָיָה כָּבֵד מְאֹד, וְכֵיוָן שֶׁהַלֵיצָן לֹא עָצַר כֹּחַ לְשֵׂאתוֹ בְּיָדָיו, נְשָׂאוֹ עַל רֹאשׁוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַבַּיְתָה, הוֹרִיד פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַכַּד וְהָאִשָּׁה הַטּוֹבָה הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְשָׂמָה לְפָנָיו לֶחֶם, כְּרוּבִית וְסֻכָּרִיָּה. פִּינוֹקְיוֹ הִתְנַפֵּל עַל הַלֶּחֶם וְהַכְּרוּבִית וְאָכַל אוֹתָם בְּכָל פֶּה. קֵבָתוֹ הָיְתָה דּוֹמָה לְדִירָה עֲזוּבָה, שֶׁעָמְדָה רֵיקָה חֲמִשָׁה חֳדָשִׁים. לְאַחַר שֶׁסָעַד אֶת לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ נָחָה עָלָיו, נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְהוֹדוֹת לְבַעֲלַת הַבַּיִת הַטּוֹבָה. אַךְ רַק הִסְפִּיק לְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ הֵיטֵב, וְזַעֲקַת תִּמָּהוֹן פָּרְצָה מִפִּיו: “הוֹי”, וְהוּא נִצְמַד לִמְקוֹמוֹ כְּתָקוּעַ בְּמַסְמְרִים וְעֵינָיו לְטוּשׁוֹת אֶל הָאִשָּׁה, הַמַּזְלֵג בְּיָדוֹ וּפִיו מָלֵא אֹכֶל.
“לָמָּה זֶה תִּתְמַהּ כָּךְ?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בְּבַת-צְחוֹק. “אֵיךְ לֹא אֶתְמַהּ? הֲלֹא… הֲלֹא אַתְּ דּוֹמָה… אַתְּ מַעֲלָה בְּזִכְרוֹנִי… כֵּן, כֵּן, אוֹתוֹ הַקּוֹל, אוֹתָן הָעֵינַיִם… אוֹתָן הַשְּׂעָרוֹת… כֵּן… גַּם לָךְ שְׂעָרוֹת כְּחֻלּוֹת, כְּמוֹ לָהּ! הוֹ, פֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי! אִמְרִי, כִּי אַתְּ הִיא!… אַל נָא תְּבִיאִינִי לִידֵי דְּמָעוֹת! לוּ יָדַעְתְּ מַה הִרְבֵּיתִי אָז לְבְכּוֹת אוֹתָךְ כַּמָּה סָבַלְתִּי!…” הוּא דִּבֵּר מִלִּים קְטוּעוֹת וּבָכָה בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. אַחַר נָפַל עַל בִּרְכָּיו לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה וְנָשַׁק אֶת רַגְלֶיהָ.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: פִּינוֹקְיוֹ מַבְטִיחַ לַפֵיָה לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב וְחָרוּץ בַּלִּמּוּדִים, כִּי קָצָה נַפְשׁוֹ בְּחַיֵּי לֵיצָן וְיֵשׁ אֶת נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים. 🔗
בָּרִאשׁוֹנָה נִסְּתָה הַפֵיָה לְהִשְׁתַּמֵּט וּלְהִתְנַכֵּר וְאָמְרָה, כִּי אֵין הִיא כְּלָל אוֹתָהּ פֵיָה בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל; אַךְ בִּרְאוֹתָהּ כִּי הַדָּבָר אֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדָהּ, הִתְוַדְּעָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “הוֹי, שׁוֹבָב קָטָן! אֵיךְ זֶה הִכַּרְתָּ אוֹתִי?” “כִּי זוֹכֵר אֲנִי אוֹתָךְ הֵיטֵב וּלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ!”
“הֲזוֹכֵר אַתָּה, כִּי עָזַבְתָּ אוֹתִי כִּמְעַט יַלְדָּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה לְפָנֶיךָ אִשָּׁה, הָרְאוּיָה לִהְיוֹת לְךָ לְאֵם”.
“אַדְּרַבָּה!” הֵשִׁיב פִּינוֹקְיוֹ בְּשִׂמְחָה, “אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד, כִּי תִּהְיֶה גַּם לִי אֵם, כְּמוֹ לְכָל הַיְּלָדִים. כָּל יָמַי הִתְאַוֵּיתִי לַדָּבָר הַזֶּה. מֵעַכְשָׁו אֶקְרָא לָךְ ‘אִמָּא’! אוּלָם הַגִּידִי נָא לִי, אִמָּא, אֵיךְ זֶה גָּדַלְתְּ כָּל כָּךְ?” “זֶהוּ סוֹד”.
“לַמְּדִינִי נָא גַּם אֲנִי, אִמָּא! גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל! אֲנִי, עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת, עוֹדֶנִּי קָטָן כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי”. “אַתָּה לֹא תּוּכַל לִגְדֹּל”, אָמְרָה הַפֵיָה. “מַדּוּעַ?”
“מִפְּנֵי שֶׁלֵּיצָנִים אֵינָם גְּדֵלִים. הֵם נוֹלָדִים לֵיצָנִים, חַיִּים כְּלֵיצָנִים וּמֵתִים כְּלֵיצָנִים”. “אֲהָהּ! קַצְתִּי בְּחַיַּי מִהְיוֹת לֵיצָן!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּצַעַר, “גָּדוֹל רְצוֹנִי לִהְיוֹת לְאִישׁ!” “תִּהְיֶה לְאִישׁ, כְּשֶׁתִּזְכֶּה לְכָךְ… " “הַאֻמְנָם? וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת לְשֵׁם כָּךְ?” דָּבָר קָטָן שֶׁבִּקְטַנִּים: לִהְיוֹת קֹדֶם כָּל יֶלֶד טוֹב”. “וּכְלוּם אֵינֶנִּי יֶלֶד טוֹב?”
“וַדַּאי שֶׁאֵינְךָ יֶלֶד טוֹב! יְלָדִים טוֹבִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹל הוֹרֵיהֶם, וְאַתָּה…?” “אֲנִי… אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר… אֵינֶנִּי מַקְשִׁיב”.
“יְלָדִים טוֹבִים אוֹהֲבִים לִשְׁקֹד עַל לִמּוּדֵיהֶם, וְאַתָּה…?” “וַאֲנִי חוֹבֵק אֶת יָדַי וְרוֹדֵף רוּחַ…” “יְלָדִים טוֹבִים מְדַבְּרִים תָּמִיד אַךְ אֱמֶת…” “וַאֲנִי לִפְעָמִים מֵפִיחַ כְּזָבִים!” “יְלָדִים טוֹבִים רָצִים לְבֵית-הַסֵּפֶר…” “וַאֲנִי חָשׁ בְּרֹאשִׁי מִתַּלְמוּד תּוֹרָה… אַךְ כָּלָה וְנֶחֱרָצָה: מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֵיטִיב אֶת דַּרְכִּי”. “מַבְטִיחַ אַתָּה?”
“כֵּן. רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב, לְשַׂמֵּחַ אֶת לֵב אָבִי… אֲבָל הֵיכָן הוּא אָבִי הַמִּסְכֵּן?” “אֵינֶנִּי יוֹדַעַת…” “הַאֶזְכֶּה עוֹד לַחֲזוֹת אֵי-פַּעַם בְּנֹעַם פָּנָיו וּלְחַבְּקוֹ?” “חוֹשֶׁבֶת אֲנִי כִּי תִּזְכֶּה; אַף כִּמְעַט בְּטוּחָה אֲנִי בַּדָּבָר”.
לְשֵׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה נִתְמַלֵּא פִּינוֹקְיוֹ שִׂמְחָה; הוּא תָּפַס בִּשְׁתֵּי יְדֵי הַפֵיָה וְנִשֵּׁק אוֹתָן בְּחֹם וּבְהִתְלַהֲבוּת. אַחַר-כָּךְ נָשָׂא אֶת עֵינָיו בְּאַהֲבָה רַבָּה אֶל הַפֵיָה וְשָׁאַל: “אִמְרִי לִי, אִמָּא, הֵן לֹא אֱמֶת הַדָּבָר כִּי מַתְּ?” “כַּנִרְאֶה, לֹא!” עָנְתָה הַפֵיָה בְּבַת-צְחוֹק. “לוּ יָדַעְתְּ מַה גָּדוֹל הָיָה צַעֲרִי בְּהִשְׁתַּטְּחִי עַל קִבְרֵךְ…” “יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, וְלָכֵן גַּם סָלַחְתִּי לְךָ. צַעַרְךָ הָאֲמִתִּי הוֹכִיחַ לִי כִּי לֵב טוֹב בָּרָא לְךָ אֱלֹהִים, פִּינוֹקְיוֹ. יְלָדִים שֶׁלִּבָּם טוֹב וְרוּחָם נְכוֹנָה יֵשׁ תִּקְוָה כִּי יַחְזְרוּ לְמוּטָב וְיֵלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה, אַף כִּי שׁוֹבָבִים וְעִקְּשִׁים הֵם בְּמִקְצָת. לָכֵן בָּאתִי הֵנָה לִפְגָּשְׁךָ. רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת לְךָ לְאֵם…”
“הֶאָח! מַה מְאֻשָּׁר אֲנִי!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וְקָפַץ מִשִּׂמְחָה. “הֲתִשְׁמַע תָּמִיד בְּקוֹלִי, הֲתַּעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ?” “אֶעֱשֶׂה וְאֶשְׁמַע תָּמִיד, תָּמִיד!”
“נִחְיֶה וְנִרְאֶה!” אָמְרָה הַפֵיָה, “כְּבָר מָחָר תַּתְחִיל לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר וְשָׁם גַּם תִּבְחַר לְךָ אֶת הַמְּלָאכָה כִּרְצוֹנְךָ”. לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת פָּגָה מַחֲצִית שִׂמְחָתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וּפָנָיו קָדְרוּ.
“מַה אַתָּה מְמַלְמֵל שָׁם?” שָׁאֲלָה הַפֵיָה. “נִדְמֶה לִי”, סִנֵּן פִּינוֹקְיוֹ מִבֵּין שְׂפָתָיו, “כִּי כְּבָר עָבַר זְמַנִּי לָלֶכֶת לְבֵית-סֵפֶר”. “לֹא וָלֹא!” עָנְתָה הַפֵיָה, עוֹדְךָ בְּגִיל בֵּית-הַסֵּפֶר. “אֵין אֶת נַפְשִׁי לִלְמֹד שׁוּם מְלָאכָה…” “מִפְּנֵי מָה?”
“מִפְּנֵי שֶׁהָעֲבוֹדָה מְיַגַּעַת אוֹתִי תָּמִיד”. “דַּע לְךָ, אֵפוֹא, בְּנִי”, אָמְרָה הַפֵיָה, “כִּי כָּל הַחוֹשְׁבִים כָּמוֹךָ סוֹפָם לָמוּת בְּבֵית-הָאֲסוּרִים אוֹ בְּבֵית-הַחוֹלִים. כָּל אָדָם, אִם עָשִׁיר הוּא וְאִם עָנִי, חַיָּב לַעֲסֹק בִּמְלָאכָה. הָבַּטָּלָה – אֵם כָּל חַטָּאת! מַחֲלָה נוֹרָאָה הִיא הַבַּטָּלָה, וְיֵשׁ לְרַפֵּא אוֹתָהּ עוֹד בִּימֵי הַיַּלְדוּת; שֶׁאִם לֹא כֵן, תִּדְבַּק בְּךָ הַמַּחֲלָה גַּם בִּהְיוֹתְךָ לְאִישׁ וְאָז לֹא תּוּכַל לְהֵרָפֵא. יִשְׁמָרְךָ אֱלֹהִים מִמַּחֲלָה זוֹ!” דִּבְרֵי הַפֵיָה נִכְנְסוּ לְלִבּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ. הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ אֵלֶיהָ וְאָמַר בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם: “אֲנִי אֶלְמַד, אֶעֱבֹד וְאֶעֱשֶׂה כָּל אֲשֶׁר תְּצַוִּינִי, כִּי קַצְתִּי בְּחַיֵּי לֵיצָן וַאֲנִי רוֹצֶה לְהְיוֹת יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים. הֵן הִבְטַחַתְּ לִי כָּזֹאת, הֲלֹא?” “כֵּן, הִבְטַחְתִּי, וְעַתָּה רַק בְּיָדְךָ הַדָּבָר”.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה: פִּינוֹקְיוֹ הוֹלֵךְ עִם חֲבֵרָיו אֶל חוֹף הַיָּם לִרְאוֹת כָּרִישׁ נוֹרָא. 🔗
מִמָּחֳרַת הַיּוֹם הָלַךְ פִּינוֹקְיוֹ לְבֵית-הַסֵּפֶר.
תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת תִּמְהוֹנָם הַגָּדוֹל שֶׁל הַתַּלְמִידִים, בִּרְאוֹתָם בַּכִּתָּה לֵיצָן! צְחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִפִּיהֶם לְמַרְאֶה צוּרָתוֹ הַמְּשֻנָּה. כָּל הַדַּרְדָּקִים58 קָרְבוּ מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה: אֶחָד מָשַׁךְ בְּכוֹבָעוֹ. הַשֵּׁנִי בִּמְעִילֹו, הַשְּׁלִישִׁי נִגַּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ שָׂפָם שֶׁל דְּיוֹ, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת: הוּא נִסָּה לִקְשֹׁר לוֹ בְּרַגְלָיו חֲבָלִים דַּקִּים, לְמַעַן הַרְקִידוֹ כְּלֵיצָן.
מִתְּחִלָּה לֹא שָׂם פִּינוֹקְיוֹ לֵב לְכָל תַּעֲלוּלֵיהֶם, אַךְ סוֹף-סוֹף לֹא יָכוֹל הָיָה לְשֵׂאתָם עוֹד. הוּא פָּנָה אֶל כַּת הַשּׁוֹבָבִים וְגָעַר בָּהֶם: “גּוּרוּ59 לָכֶם מִפָּנַי, חַבְרַיָּא! בָּאתִי הֵנָּה לֹא כְּדֵי לְהַצְחִיק אֶתְכֶם; אֲנִי מְכַבֵּד אֲחֵרִים וְדוֹרֵשׁ שֶׁיְּכַבְּדוּ גַּם אוֹתִי”. “הֵידָד! הֵידָד! שְׂפָתַיִם יִשַּׁק!” קָרְאוּ הַיְּלָדִים וְנִתְפַּזְּרוּ לְכָל עֵבֶר בְּצָהֳלָה וּבְשִׂמְחָה. וְאֶחָד מֵהֶם, הֶחָצוּף בְּיוֹתֵר, הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לִתְפֹּס אֶת הַלֵּיצָן בְּאַפּוֹ. אַךְ הוּא טֶרֶם הִסְפִּיק לְהָפִיק אֶת זְמָמוֹ, וּפִּינוֹקְיוֹ פָּשַׁט אֶת רַגְלוֹ מִתַּחַת לַסַּפְסָל וְהִכָּה בָּהּ עַל רַגְלֵי הֶחָצוּף. “אוֹי, אוֹי, מַה קָשׁוֹת רַגְלָיו!” צָעַק הַמֻּכֶּה וְחִכֵּךְ אֶת רַגְלוֹ הַכּוֹאֶבֶת.
“וְהַמַּרְפְּקִים! אֵלֶּה קָשִׁים עוֹד יוֹתֵר!” קָרָא הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר קִבֵּל מָנָה יָפָה בְּחָזֵהוּ עַל אֲשֶׁר נוֹעָז לָגַעַת בְּפִּינוֹקְיוֹ.
סוֹף דָּבָר הָיָה, כִּי בִּזְכוּת הָרֶגֶל וְהַמַּרְפֵּק הִתְחִילוּ הַכֹּל מְכַבְּדִים אוֹתוֹ וְנוֹשְׂאִים אֶת פָּנָיו. הַכֹּל נִגְּשׁוּ לְפַיֵּס אוֹתוֹ וְכָרְתוּ עִמּוֹ בְּרִית שָׁלוֹם וְרֵעוּת. אַף הַמּוֹרֶה הָיָה מְהַלֵּל אוֹתוֹ בְּפָנָיו בִּרְאוֹתוֹ כִּי תַּלְמִיד מַקְשִׁיב הוּא וְשׁוֹקֵד עַל לִמּוּדָיו. רִאשׁוֹן בָּא לְבֵית-הַסֵּפֶר וְאַחֲרוֹן יָצָא. רַק חֶסְרוֹן אֶחָד נִמְצָא בּוֹ, כִּי בֵּין חֲבֵרָיו הָיוּ תַּלְמִידִים עֲצֵלִים. הַמּוֹרֶה הָיָה מֵעִיר אֶת אָזְנוֹ כָּל יוֹם, וְאַף הַפֵיָה הִזְהִירַתְהוּ פַּעַם בְּפַעַם: “הִזָּהֵר, פִּינוֹקְיוֹ! חֲבֵרֶיךָ הָרָעִים יְלַמְּדוּ אוֹתְךָ אֶת דַּרְכֵיהֶם הָרָעוֹת וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא יָבִיאוּ עָלֶיךָ צָרָה!” “הָיֹה לֹא תִּהְיֶה!” הָיָה פִּינוֹקְיוֹ עוֹנֶה בְּעֹז, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו וְשׁוֹלֵחַ אֶצְבָּעוֹ אֶל מֵצַח הָעֵץ שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן לֵאמֹר: “יֵשׁ כָּאן דַּי בִּינָה וָדַעַת לְהִשָּׁמֵר מִכָּל דָּבָר רַע!”
וַיְהִי הַיּוֹם, וִילָדִים אֲחָדִים מָצְאוּ אֶת פִּינוֹקְיוֹ הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר וְאָמְרוּ לוֹ: “הֲשָׁמַעְתָּ אֶת הַחֲדָשָׁה הָאַחֲרוֹנָה?” “לְמָשָׁל?” “לֹא הַרְחֵק מִכָּאן נִרְאָה בַּיָּם כָּרִישׁ גָּדוֹל מְאֹד… עֲנָקִי!” “הַאָמְנָם?… אוּלַי הוּא הַכָּרִיש אֲשֶׁר בָּלַע אֶת אָבִי?” “אָנוּ יוֹרְדִים אֶל חוֹף הַיָּם לִרְאוֹתוֹ, הֲרוֹצֶה אַתָּה לָלֶכֶת עִמָּנוּ? בּוֹא, בּוֹא, נֵלֵךְ!”
“לֹא, אֲנִי אֵלֵךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר”. “חֲדַל לְךָ מִבֵּית-הַסֵּפֶר! לְבֵית-הַסֵּפֶר אֶפְשָׁר לָלֶכֶת גַּם מָחָר. שִׁעוּר אֶחָד, יוֹתֵר, שִׁעוּר אֶחָד פָּחוֹת – חֲמוֹרִים הָיִינוּ וַחֲמוֹרִים נִהְיֶה”.
“וּמַה יֹאמַר הַמּוֹרֶה?” “יֹאמַר מַה שֶׁיֹּאמַר. הֲלֹא עַל כֵּן מוֹרֶה הוּא כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת הַתַּלְמִידִים”. “וְאִמָּא שֶׁלִּי?” “הָאִמָּהוֹת אֵינָן יוֹדְעוֹת כְּלוּם”. עָנוּ הָרֵיקָנִים.
“הֲיוֹדְעִים אַתֶּם אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה?” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, “נַפְשִׁי חָשְׁקָה מְאֹד לִרְאוֹת אֶת הַכָּרִישׁ מִפְּנֵי כַּמָּה טְעָמִים… אוּלָם אֲנִי אֵלֵךְ לִרְאוֹתוֹ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים”.
“הוֹי, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם!” קָרָא אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, “סָבוּר אַתָּה, שֶׁדָּג גָּדוֹל וְנִכְבָּד כָּזֶה יְחַכֶּה לְךָ עַד אֲשֶׁר תּוֹאִיל לָבוֹא לִרְאוֹתוֹ! אֶפְשָׁר מְאֹד, כִּי בֵּינָתַיִם יַפְלִיג הַדָּג בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמִי אֲשֶׁר לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ עַתָּה, לֹא יִרְאֵהוּ עַד עוֹלָם!”
“וּבְכַמָּה זְמַן אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֶל חוֹף הַיָּם?” שָׁאַל הַלֵּיצָן. “בְּשָׁעָה אַחַת נֵלֵךְ וְנָשׁוּב”.
“אִם כָּךְ – אַחַת, שְׁתַּיִם, נִשָּׂא רַגְלַיִם!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ, “מִי שֶׁיָבוֹא רִאשׁוֹן שְׁמוֹ בֶּן-חַיִל!”
לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָשְׂאוּ הַיְּלָדִים אֶת רַגְלֵיהֶם, בְּעוֹד הַסְּפָרִים וְהַמַּחְבָּרוֹת בִּידֵיהֶם. פִּינוֹקְיוֹ רָץ הָרִאשׁוֹן; נִדְמֶה הָיָה כְּאִלּוּ צָמְחוּ לוֹ כְּנָפַיִם, כָּל כָּךְ מִהֵר לָרוּץ. לִרְגָעִים הָיָה הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו וּמְלַגְלֵג לַמְפַגְּרִים, שֶׁהָיוּ רָצִים בְּעִקְּבוֹתָיו בִּשְׁאֵרִית כֹּחָם, נוֹשְׁמִים בִּכְבֵדוּת וּלְשׁוֹנָם שְׁלוּחָה.
פִּינוֹקְיוֹ הָאֻמְלָל! לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל מָה רַבָּה הַתְּלָאָה אֲשֶׁר תִּמְצָאֶנוּ בְּדֶרֶךְ זוֹ!
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׂבְעָה: מִלְחֶמֶת תְּנוּפָה בֵּין פִּינוֹקְיוֹ וַחֲבֵרָיו. אֶחָד מֵהֶם נִפְצַע וּפִּינוֹקְיוֹ מוּבָל לַמִּשְׁטָרָה. 🔗
כְּשֶׁהִגִּיעַ פִּינוֹקְיוֹ אֶל הַחוֹף, הִשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַיָּם וְלֹא רָאָה שׁוּם כָּרִישׁ. הַיָּם הָיָה שָׁמֵם, חָלָק וְשָׁקֵט. “הֵיכָן הַכָּרִישׁ שֶׁלָּכֶם?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַיְּלָדִים. “וַדַּאי הָלַךְ לֶאֱכֹל אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם”, עָנָה אַחַד הַיְּלָדִים בִּצְחוֹק.
“וְאֶפְשָׁר שָׁכַב בַּמִּטָּה לְנַמְנֵם קְצָת”, הוֹסִיף הַשֵׁנִי, צוֹחֵק אַף הוּא. עַל פִּי הַתְּשׁוּבוֹת וְהַצְּחוֹק, הֵבִין פִּינוֹקְיוֹ כִּי חֲבֵרָיו חָמְדוּ לָהֶם לָצוֹן וְרִמּוּהוּ – פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ. הוּא הִתְמַרְמֵר מְאֹד וְאָמַר בְּכַעַס: “לָמָה זֶה רִמִּיתֶם אוֹתִי וְסִפַּרְתֶּם לִי דְּבָרִים עַל כָּרִישׁ שֶׁלֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא?” “רָצִינוּ ‘לְסַדֵּר’ אוֹתְךָ!” קָרְאוּ כָּל הַיְּלָדִים פֶּה אֶחָד.
“לָמָּה?” הִתְמַרְמֵר פִּינוֹקְיוֹ. “רָצִינוּ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר וְתֵלֵך עִמָּנוּ. אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ לִהְיוֹת דַּיְקָן וְחָרוּץ כָּל כָּךְ? לִלְמֹד כָּל כָּךְ הַרְבֵּה?”
“מַה זֶה מַפְרִיעַ לָכֶם?” “כִּי בִּגְלָלְךָ בָּז לָנוּ הַמּוֹרֶה…” “הָכֵּיצַד?” “הַמּוֹרֶה מַעֲמִיד אוֹתְךָ תָּמִיד לְמוֹפֵת לָנוּ בְּחָרִיצוּתְךָ וּבִשְׁקִידָתְךָ. וְאָנוּ אֵין אָנוּ רוֹצִים, שֶׁיַחְשֹׁב אוֹתָנוּ לְתַלְמִידִים עֲצֵלִים! בִּכְבוֹדֵנוּ הַדָּבָר!”
“וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת וְאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם?”
“אַל תֹּאהַב לֹא אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר, לֹא אֶת הַשִּׁעוּרִים, וְאַף לֹא אֶת הַמּוֹרִים. שְׁלשָׁה אֵלֶּה אוֹיְבֵינוּ הֵם”. “וְאִם בְּכָל זֹאת חָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּלִמּוּדִים?”
“כִּי אָז לֹא חֲבֵרִים אֲנַחְנוּ, וּלְעֵת מְצוֹא נַרְאֲךָ אֶת נַחַת יָדֵנוּ!”
“אַךְ צְחוֹק אַתֶּם עוֹשִׂים לִי!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, “כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק לָכֶם!” “הוֹי, בּוּל-עֵץ!” קָרַא הַגָּדוֹל שֶׁבַּחֲבוּרָה וְיָצָא בִּגְבוּרָה לִקְרַאת פִּינוֹקְיוֹ. “אַל נָא תִּתְנַשֵׂא כָּל כָּךְ, שֶׂכְוִי שֶׁכְּמוֹתְךָ! אִם אֵין אַתָּה יָרֵא מִפָּנֵינוּ, אַף אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ יְרֵאִים מִפָּנֶיךָ! שִׂים נָא אֶת לִבְּךָ וּזְכֹר, כִּי אַתָּה אֶחָד וַאֲנַחְנוּ – שִׁבְעָה אָנוּ!”
“שִׁבְעָה זְבוּבִים עֲלוּבִים!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וּמִלֵּא פִּיו שְׂחוֹק. “הַשְׁמַעְתֶּם? הוּא הֶעֱלִיב אֶת כֻּלָּנוּ! הוּא קָרָא לָנוּ ‘זְבוּבִים’!”
“פִּינוֹקְיוֹ, קוּם וּבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה… וְאִם לֹא – מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ!” “גִּיר-גִּיר!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וְשָׁלַח לָשׁוֹן לְעֻמָּתָם.
“פִּינוֹקְיוֹ, אוֹי וַאֲבוֹי יִהְיֶה לְךָ!” “גִּיר-גִּיר!” חָזַר פִּינוֹקְיוֹ.
“נַכֶּה אוֹתְךָ שׁוֹק עַל יָרֵךְ!” “גִּיר-גִּיר!” “תָּשׁוּב הַבַּיְתָה וּמַכָּה טְרִיָּה עַל חָטְמְךָ!” “גִּיר-גִּיר!” “הֲרֵי לְךָ ‘גִּיר-גִּיר’!” קָרָא הָעַז שֶׁבַּחֲבוּרָה, “וְהָיָה לְךָ לְמַזְכֶּרֶת נֶצַח!” וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִכָּה בְּאֶגְרוֹפוֹ עַל רֹאשׁ פִּינוֹקְיוֹ. פִּינוֹקְיוֹ לֹא אֵחַר לְהָשִׁיב לוֹ מָנָה אַחַת אַפַּיִם, וּבֵין הַיְּלָדִים הִתְלַקְּחָה תִּגְרָה עַזָּה.
אַף-עַל-פִּי שֶׁפִּינוֹקְיוֹ הָיָה יְחִידִי, יָדַע לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ בִּגְבוּרָה. הוּא עָשָׂה יָפֶה אֶת מְלַאכְתוֹ בְּרַגְלֵי הָעֵץ שֶׁלּוֹ, וְכָל הַקָּמִים עָלָיו נָסוֹגוּ אָחוֹר וְיָרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. מִי שֶׁהִשִׂיגָה אוֹתוֹ פַּעַם רֶגֶל פִּינוֹקְיוֹ יָצָא בְּ“סִימָן טוֹב” לְאֹרֶךְ יָמִים.
בִּרְאוֹת הַיְּלָדִים, כִּי לֹא יוּכְלוּ לְפִּינוֹקְיוֹ בְּמִלְחֶמֶת אֶגְרוֹפִים, הֵחֵלוּ לְהִלָּחֵם בּוֹ מֵרָחוֹק; בִּן-רֶגַע הֻתְּרוּ הַחֲבִילוֹת, וְעַל רֹאשׁ פִּינוֹקְיוֹ הוּטְלוּ כִּפְצָצוֹת סִפְרֵי קְרִיאָה, סִפְרֵי דִּקְדּוּק, סִפְרֵי חֶשְׁבּוֹן. אַךְ הַלֵּיצָן הָיָה זָרִיז מְאֹד וְיָדַע לְהִזָּהֵר מִכָּל פְּגִיעָה, וְהַסְּפָרִים עָפוּ מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְעָשׂוּ דַּרְכָּם הַיָּמָּה.
הַדָּגִים קָפְצוּ עַל הַסְּפָרִים, בְּהַאֲמִינָם כִּי דְּבַר מַאֲכָל הֵם; אַךְ כִּמְעַט טָעֲמוּ מֵאַחַד הַדַּפִּים, מִיָּד הֵקִיאוּ הַכֹּל מִפִּיהֶם, כְּשֶׁהֵם מְעַוִּים אֶת פְּנֵיהֶם, כְּאוֹמְרִים: “לֹא לָנוּ, לֹא לָנוּ הַמַּטְעַמִּים הָאֵלֶּה. רְגִילִים אֲנַחְנוּ בְּמַאֲכָלִים נְעִימִים מֵהֶם”.
וְהַקְּטָטָה הָלְכָה הָלוֹךְ וְגָבוֹר, הָלוֹךְ וְהִתְלַקֵּחַ. פִּתְאֹם הֵצִיץ מִתּוֹךְ הַמַּיִם סַרְטָן גָּדוֹל, טִפֵּס וְעָלָה עַל הַחוֹף וְקָרָא בְּקוֹל צָרוּד: “הוֹי, יְלָדִים רָעִים! הֲלָנֶצַח תָּרִיבוּ? הֲלֹא יְדַעְתֶּם, כִּי מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְכֶם!”
סַרְטָן עָלוּב! קוֹלוֹ הָיָה כְּקוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר; רַק פִּינוֹקְיוֹ הַמַּזִּיק פָּנָה אֵלָיו, הֵצִיץ בּוֹ בְּזַעַם וְקָרָא בְּקוֹל גַּס: “דֹּם, יְצוּר נִבְזֶה! טוֹב לְךָ כִּי תְּרַפֵּא אֶת גְּרוֹנְךָ וְלֹא תִּהְיֶה מְחַרְחֵר כָּל כָּךְ! לֵךְ שְׁכַב בַּמִּטָּה, הִתְכַּסֵּה הֵיטֵב לְמַעַן תָּזִיעַ כְּהֹגֶן וְיִיטַב לְךָ!…”
וְהַיְלָדִים, לְאַחַר שֶׁזָּרְקוּ בְּפִּינוֹקְיוֹ אֶת כָּל הַסְּפָרִים שֶׁלָּהֶם, מָצְאוּ אֶת יַלְקוּטוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְשָלְחוּ יְדֵיהֶם גַּם בִּסְפָרָיו. בַּיַּלְקוּט הָיָה סֵפֶר אֶחָד מְכֹרָךְ כְּרִיכָה עָבָה, שֶׁגַּבּוֹ וְזָוִיּוֹתָיו הָיוּ עֲשׂוּיִים עוֹר. זֶה הָיָה סֵפֶר חֶשְׁבּוֹן. הֲלֹא תּוּכְלוּ אֵפוֹא לְשַׁעֵר כַּמָּה הָיָה כָּבֵד! אַחַד הַיְּלָדִים תָּפַס אֶת הַסֵּפֶר, כִּוֵּן אוֹתוֹ לְמוּל רֹאשׁוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וּזְרָקוֹ בּוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. אַךְ בִּמְקוֹם הַלֵּיצָן, פָּגַע הַסֵּפֶר בְּרֹאשׁ אַחַד הַיְּלָדִים. פְּנֵי הַיֶּלֶד חָוְרוּ פִּתְאֹם וְהוּא נָפַל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וְהִתְעַלֵּף.
“אִמָּא, אִמָּא, הוֹשִׁיעִינִי… אֲנִי מֵת!…” גִּמְגֵּם הַיֶּלֶד. לְמַרְאֶה הָאָסוֹן נִבְהֲלוּ הַיְּלָדִים וְנִפְזְרוּ לְכָל רוּחַ.
עַל חוֹף הַיָּם נִשְׁאַר רַק פִּינוֹקְיוֹ. וְאַף כִּי גַּם הוּא נִבְהַל, מִהֵר הַיַּמָּה, טָבַל אֶת מִטְפַּחְתּוֹ בַּמַּיִם וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ לְרַקָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ הַמִּסְכֵּן. הוּא בָּכָה עָלָיו, קָרָא לוֹ בִּשְׁמוֹ וְכֹה אָמַר: “יוֹנָתָן!… אָחִי, אָחִי, יוֹנָתָן!… פְּקַח נָא אֶת עֵינֶיךָ וְהַבֵּט אֵלַי! לָמָּה לֹא תַּעֲנֶה דָּבָר? הֵן לֹא אֲנִי פָּגַעְתִּי בְּךָ בַּסֵּפֶר! הַאֲמִינָה לִי, לֹא אֲנִי! פְּקַח נָא אֶת עֵינֶיךָ, יוֹנָתָן! אִם לֹא תִּפְקַח אֶת עֵינֶיךָ, אָמוּת גַּם אֲנִי!… הוֹי, אֵלִי, אֵל רַחוּם! אֵיךְ אָשׁוּב עַתָּה הַבַּיְתָה? אֵיךְ אֶרְאֶה עַתָּה אֶת פְּנֵי אִמִּי? מַה לִי לַעֲשׂוֹת? אָנָה אֶבְרַח? הֵיכָן אֵחָבֵא?… וְלָמָּה זֶה שָׁמַעְתִּי לַעֲצַת חֲבֵרִים רָעִים? וְהַמּוֹרֶה הֵן הִזְהִיר אוֹתִי לֵאמֹר: “הִשָּׁמֵר מֵחָבֵר רָע!” אֲבָל, עַקְשָׁן אֲנִי… טִפֵּשׁ אֲנִי… וְעַתָּה אֲנִי נִחָם עַל רָעָתִי! מִיּוֹם שֶׁנּוֹצַרְתִּי אֵין לִי רֶגַע בְּלִי פֶּגַע, תָּמִיד – צַעַר וּמַכְאוֹבִים! מַה לִי לַעֲשׂוֹת? מַה לִי לַעֲשׂוֹת?” פִּינוֹקְיוֹ מֵרֵר בִּבְכִי, הִכָּה עַל לִבּוֹ וְקָרָא בְּשֵׁם יוֹנָתָן.
פִּתְאם הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל צְעָדִים. הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, וְהִנֵּה לְפָנָיו שְׁנֵי שׁוֹטְרִים. “מַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?” שָׁאֲלוּ הַשּׁוֹטְרִים.
“אֲנִי מְטַפֵּל בַּחֲבֵרִי…” “מַה לּוֹ? הַאִם לֹא טוֹב לוֹ?” “כַּנִּרְאֶה…”
“וַדַּאי שֶׁכֵּן!” קָרָא אַחַד הַשּׁוֹטְרִים בְּבָדְקוֹ אֶת יוֹנָתָן, “הַנַּעַר פָּצוּעַ בְּרַקָּתוֹ. מִי זֶה פָּצַע אוֹתוֹ?” “לֹא אֲנִי!” מִלְמֵל פִּינוֹקְיוֹ וְרָעַד מִפַּחַד. “וּמִי אִם לֹא אַתָּה?” “לֹא אֲנִי!” חָזַר פִּינוֹקְיוֹ. “וּבַמֶּה פָּצְעוּ אוֹתוֹ?” “בְּסֵפֶר זֶה”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, הֵרִים אֶת סֵפֶר הַחֶשְׁבּוֹן וְהֶרְאָהוּ לַשּׁוֹטְרִים. “שֶׁל מִי הַסֵּפֶר הַזֶּה?” “שֶׁלִּי”. “רַב לָנוּ; בִּרְאָיוֹת אֲחֵרוֹת אֵין לָנוּ צֹרֶךְ. קוּם וְלֵךְ עִמָּנוּ…” “אֲבָל הֵן לֹא…” “קוּם וָלֵךְ!” “אַךְ הֵן אֲנִי אֵינֶנִּי אָשֵׁם…” “אַל תּוֹסִיף לְשַׁקֵּר! בּוֹא!”
בְּאוֹתָה שָׁעָה נִגְּשׁוּ אֶל הַחוֹף סִירוֹת דַיִג. הַשּׁוֹטְרִים פָּנוּ אֶל הַדַּיָּגִים שֶׁבַּסִּירוֹת וְאָמְרוּ לָהֶם: “קְחוּ אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה הַפָּצוּעַ בְּרֹאשׁוֹ אֶל בֵּיתְכֶם וְהָחִישׁוּ לוֹ עֶזְרָה. מָחָר נָבוֹא לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹמוֹ”.
אַחַר-כָּךְ הֶעֱמִידוּ אֶת פִּינוֹקְיוֹ בֵּין שְׁנֵיהֶם וְקָרְאוּ בְּקוֹל מְצַוֶּה: “לְפָנִים! וְאַל תַּמְרֶה אֶת פִּינוּ, פֶּן נָרַע לְךָ שִׁבְעָתַיִם!”
בְּלִי דַּבֵּר דָּבָר קָם פִּינוֹקְיוֹ וְהָלַךְ עִם הַשּׁוֹטְרִים בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה הָעִירָה. מֵרֹב פַּחַד לֹא יָדַע הַלֵּיצָן אֶת נַפְשׁוֹ. נִדְמָה לוֹ, כִּי אֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם, חֲלוֹם רָע וָמַר. עֵינָיו חָשְׁכוּ, בִּרְכָּיו פָּקוּ60, לְשׁוֹנוֹ דבָּקְהָ לְחִכּוֹ וְהוּא לֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. וְעַל הַכֹּל גָּדַל צַעֲרוֹ בְּזָכְרוֹ כִּי בַּדֶּרֶךְ יַעֲבֹר עַל-יַד בֵּית הַפֵיָה הַטּוֹבָה תַּחַת יַד שׁוֹטְרִים, כְּפוֹשֵׁעַ. הוּא שָׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. כְּשֶׁהִגִּיעוּ עַד הַמּוֹשָׁבָה, פָּרְצָה רוּחַ חֲזָקָה וְהִפִּילָה מֵעַל רֹאשׁ פִּינוֹקְיוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ וְזָרְקָה אוֹתוֹ לְפָנָיו כַּעֲשָׂרָה צְעָדִים.
“הַרְשׁוּנִי נָא לְהָרִים אֶת כּוֹבָעִי”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ לַשּׁוֹטְרִים. “הָרֵם! אַךְ הִזְדָּרֵז נָא!”
הַלֵּיצָן הָלַך וְהֵרִים אֶת כּוֹבָעוֹ… אַךְ בִּמְקוֹם לַחֲבֹש אוֹתוֹ לְרֹאשׁוֹ, תְּפָסוֹ בֵּין שִׁנָּיו, וּפִתְאֹם… נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְרָץ בְּכָל כֹּחוֹ לְעֵבֶר הַיָּם. הוּא עָף כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת. בִּרְאוֹת הַשּׁוֹטְרִים כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהַדְבִּיקוֹ, שָׁלְחוּ אַחֲרָיו כֶּלֶב גָּדוֹל, שֶׁקִבֵּל אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן בְּתַחֲרוּת הַמֵּרוֹץ לִכְלָבִים. פִּינוֹקְיוֹ מִהֵר מְאֹד לָרוּץ, אַךְ הַכֶּלֶב מִהֵר מִמֶּנּוּ. בָּרְחוֹב הִתְאַסֵּף קָהָל גָּדוֹל. רַבִּים הֵצִיצוּ גַּם מֵחַלּוֹנוֹת הַבָּתִים, מְצַפִּים לִרְאוֹת מִי יְנַצֵּחַ. אַךְ אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת דָּבָר בָּרוּר, כִּי פִּינוֹקְיוֹ וְהַכֶּלֶב הֶעֱלוּ בִּמְרוּצָתָם עַנְנֵי אָבָק, שֶׁכִּסּוּ אוֹתָם מֵעֵין הָרוֹאִים.
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה: סַכָּנָה צְפוּיָה לְפִּינוֹקְיוֹ לְהִצָּלוֹת עַל מַחֲבַת כְּדָג. 🔗
רֶגַע אֶחָד בִּשְׁעַת מְרוּצָה זוֹ רָאָה פִּינוֹקְיוֹ אֶת עַצְמוֹ בְּרַע, כִּי אַַלִּידוֹר – זֶה שֵׁם הַכֶּלֶב – כִּמְעַט הִשִּׂיגוֹ. לְאָזְנָיו הִגִּיעָה נְשִׁימָתוֹ הַתְּכוּפָה שֶׁל הַכֶּלֶב וְהוּא הִרְגִּישׁ אֶת חֹם הַנְּשִׁימָה הַזֹּאת. מַעֲשֶׂה נִסִּים, הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל חוֹף הַיָּם. הוּא קָפַץ קְפִיצָה גְּדוֹלָה מְאֹד, שֶׁשׁוּם צְפַרְדֵּעַ לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִקְפֹּץ כָּךְ, וְנָפַל הַמַּיְמָה. הַכֶּלֶב חָפֵץ לַעֲמֹד, אַךְ בְּשֶׁטֶף מְרוּצָתוֹ לֹא יָכֹל לַעְצֹר בְּעַצְמוֹ וְנָפַל גַּם הוּא הַמַּיְמָה, אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא יָדַע לִשְׂחוֹת. הוּא טָפַח בְּכַפּוֹתָיו בַּמַּיִם וְהֵחֵל לִשְׁקֹעַ. בְּרֹב עָמָל הָיָה מוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ הַמַּיִם, לוֹטֵשׁ אֶת עֵינָיו הַמְּלֵאוֹת אֵימַת מָוֶת וְצוֹעֵק בְּיֵאוּשׁ: “אֲנִי טוֹבֵעַ, טוֹבֵעַ!”
“טְבַע, טְבַע!” הֵשִׁיב פִּינוֹקְיוֹ מֵרָחוֹק, בְּהַרְגִּישׁוֹ אֶת עַצְמוֹ מִחוּץ לְסַכָּנָה. “הוֹשַׁע-נָא, פִּינוֹקְיוֹ, הוֹשַׁע-נָא! הַצִּילֵנִי מִמָּוֶת!”
פִּינוֹקְיוֹ לֹא הָיָה רַע מִטִּבְעוֹ. זַעֲקַת הַיֵּאוּשׁ שֶׁל הַכֶּלֶב עוֹרְרָה אֶת רַחֲמָיו וְהוּא פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר: “אִם אַצִּיל אוֹתְךָ, לֹא תּוֹסִיף לִרְדֹּף אַחֲרַי? לֹא תַּסְגִּירֵנִי בִּידֵי הַשּׁוֹטְרִים?” “לֹא! לֹא! אַךְ שְׁלַח נָא יָדְךָ וּמְשֵׁנִי מִן הַמַּיִם, פֶּן אָמוּת לְעֵינֶיךָ!”
פִּינוֹקְיוֹ עוֹד פָּסַח עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים; אַךְ פִּתְאֹם נִזְכַּר, כִּי אָבִיו אָמַר לוֹ פַּעַם: “עֲזוֹר תַּעֲזֹר גַּם לְשׂוֹנַאֲךָ!” מִיָּד מִהֵר אֶל הַכֶּלֶב, תָּפַס בִּשְׁתֵּי יָדָיו בִּזְנָבוֹ וְהֶעֱלָהוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה. הַכֶּלֶב הָאֻמְלָל לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו: הַרְבֵּה מַיִם מְלוּחִים בָּאוּ אֶל קִרְבּוֹ וְהוּא צָבָה כְּכַדּוּר. בְּכָל זאֹת יָרֵא הַלֵּיצָן לְהַאֲמִין לְהַבְטָחָתוֹ שֶׁל אַלִּידוֹר וּמָצָא טוֹב לְפָנָיו לָשׁוּב הַמַּיְמָה. אַחֲרֵי שֶׁהִרְחִיק מִן הַחוֹף, קָרָא אֶל הַכֶּלֶב הַמֻּצָּל: “הֱיֵה שָׁלוֹם, אַלִּידוֹר, דֶּרֶךְ צְלֵחָה! דְּרֹשׁ נָא בִּשְׁלוֹם הַשּׁוֹטְרִים!” “שָׁלוֹם רַב, פִּינוֹקְיוֹ!” עָנָה הַכֶּלֶב, "אַסִּיר תּוֹדָה אֲנִי לְךָ, כִּי הִצַּלְתַּנִי מִמָּוֶת. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת חַסְדְּךָ עִמָּדִי וְאֶשְׁתַּדֵּל בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר לְשַׁלֵּם לְךָ כִּגְמוּלְךָ… "
פִּינוֹקְיוֹ הוֹסִיף לִשְׂחוֹת קָרוֹב לַיַּבָּשָׁה. וְהִנֵּה נִדְמָה לוֹ, כִּי הִגִּיעַ לְחוֹף בָּטוּחַ; הוּא הִתְבּוֹנֵן בַּחוֹף וְרָאָה בֵּין הַסְּלָעִים מֵעֵין מְעָרָה שֶׁמִּתּוֹכָהּ עוֹלֶה עָשָׁן. “אָסוּרָה נָא לִמְעָרָה זוֹ”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, “אֶתְחַמֵּם, אֶתְיַבֵּשׁ קְצָת וְאַחַר-כָּךְ… נִרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר”. הוּא מִהֵר לִשְׂחוֹת וְהִגִּיעַ אֶל סֶלַע; אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לַעֲלוֹת עָלָיו הִרְגִּישׁ פִּתְאֹם, שֶׁהַסֶּלַע מִתְרוֹמֵם וּמֵרִים גַּם אוֹתוֹ בָּאֲוִיר. הוּא נִסָּה לִבְרֹחַ, אַךְ אֵחַר מִן הַמּוֹעֵד. לְתִמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל רָאָה כִּי נִלְכַּד בְּרֶשֶׁת גְּדוֹלָה, שֶׁבָּה הִתְלַבְּטוּ דָּגִים מִדָּגִים שׁוֹנִים. וּפִתְאֹם רָאָה וְהִנֵּה מִן הַמְּעָרָה יוֹצֵא דַּיָּג נוֹרָא, דּוֹמֶה יוֹתֵר לְמִפְלֶצֶת יָם מֵאֲשֶׁר לְבֶן-אָדָם מִן הַיִּשּׁוּב. תַּחַת שֵׂעָר הָיוּ עַל רֹאשׁוֹ עִשְׂבֵי יָם יְרֻקִּים; עוֹר גּוּפוֹ אַף הוּא הָיָה כְּעֵין הַיָּרֹק. יְרֻקּוֹת הָיוּ גַם עֵינָיו, וּזְקָנוֹ הָאָרֹךְ מְאֹד אַף הוּא הָיָה יָרֹק מְאֹד. הוּא הָיָה דּוֹמֶה לִלְטָאָה אַדִּירָה, הָעוֹמֶדֶת עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת. כְּשֶׁהֶעֱלָה הַדַּיָּג אֶת רִשְׁתּוֹ קָרָא בְּשִׂמְחָה רַבָּה: “אֵל אֱלֹהִים! הַיּוֹם הַזֶּה אוּכַל לְמַלֵּא בִּטְנִי דָּגִים לַשֹׂבַע!” “טוֹב שֶׁאֵינֶנִּי דָּג!” הִרְהֵר פִּינוֹקְיוֹ וְדַעְתּוֹ נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו.
הַדַּיָּג הִכְנִיס אֶת הָרֶשֶׁת עִם הַדָּגִים אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ לְתוֹךְ הַמְּעָרָה, וְהַמְּעָרָה הָיְתָה אֲפֵלָה וּמְלֵאָה עָשָׁן; בְּאֶמְצָעִיתָהּ עָמְדָה מַחֲבָת גְּדוֹלָה מְלֵאָה שֶׁמֶן, שֶׁהֵפִיצָה רֵיחַ מַחֲנִיק מִסָּבִיב. “הָבָה אֶרְאֶה מָה הַדָּגִים שֶׁנֹּאחֲזוּ בְּרִשְׁתִּי!”, אָמַר הַדַּיָּג הַיָּרֹק. הוּא תָּקַע לְתוֹךְ הָרֶשֶׁת אֶת כַּפּוֹ הַגְּדוֹלָה וְהַיְּרֻקָּה וְהוֹצִיא מִתּוֹכָה מְלֹא הַחֹפֶן בַּקָּלוֹת. “בַּקָּלוֹת לְתִפְאֶרֶת!” אָמַר הַדַּיָּג בְּהִתְבּוֹנְנוֹ בָּהֶם וּבַהֲרִיחוֹ בָּהֶם מִכָּל צַד. הוּא זָרַק אוֹתָם לְתוֹךְ אַגָּן רֵיק, וְכֵן עָשָׂה גַּם לְיֶתֶר הַדָּגִים שֶׁהוֹצִיא מִתּוֹךְ הָרֶשֶׁת. מֵרֹב נַחַת נָזַל רִירוֹ עַל שְׂפָמוֹ וְהוּא מִלְמֵל לְעַצְמוֹ: “קִיפוֹנִים אֵלּוּ טְעִימִים הֵם מְאֹד מְאֹד! וְדַּג-מֹשֶׁה-רַבֵּנוּ זֶה מַה נֶּחְמָד הוּא! הַסּוֹלִיּוֹת הַלָּלוּ אֵין כְּמוֹהֶם לְטוּב טַעַם! בְּרוּכִים יִהְיוּ לִי כֻּלָּם!” כָּל הַדָּגִים הָאֵלֶּה לְמִינֵיהֶם הוּטְלוּ לְתוֹךְ הָאַגָּן יַחַד עִם הַבַּקָּלוֹת. הָאַחֲרוֹן בָּרֶשֶׁת הָיָה פִּינוֹקְיוֹ. כְּשֶׁהוֹצִיא הַדַּיָּג אֶת פִּינוֹקְיוֹ, פָּקַח אֶת עֵינָיו הַיְּרֻקּוֹת לִרְוָחָה וְקָרָא נִדְהָם וְנִבְהָל כְּאֶחָד: “דָּג זֶה מַה טִּיבוֹ? כָּמוֹהוּ לֹא אָכַלְתִּי מֵעוֹדִי!” וְהוּא הִסְתַּכֵּל בּוֹ, מִשְׁמֵשׁ בּוֹ, הָפַךְ אוֹתוֹ מִצַּד אֶל צַד, וְאַחַר קָרָא: “אָכֵן יָדַעְתִּי! זֶהוּ, כַּנִּרְאֶה, סַרְטַן-הַיָּם!” פִּינוֹקְיוֹ נֶעֱלַב עַד מְאֹד, בְּשָׁמְעוֹ כִּי חוֹשְׁבִים אוֹתוֹ לְסַרְטַן-הַיָּם, וְאָמַר לַדַּיָּג בְּתַרְעֹמֶת גְּלוּיָה: “מָה אַתָּה סָח, אֲדוֹנִי? לֹא סַרְטָן אֲנִי וְלֹא בֶּן סַרְטָן, לֵיצָן אֲנִי וְלֹא סַרְטָן!” “לֵיצָן?!” תָּמַהּ הַדַּיָּג, “אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי דַּג-לֵיצָן דָּבָר חָדָשׁ הוּא בִּשְׁבִילִי! מַה טוֹב וּמַה נָעִים, אֹכַל אוֹתְךָ אֵפוֹא בְּתַאֲוָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה”. “תֹּאכַל אוֹתִי? שִׂים נָא אֶל לִבְּךָ, אֲדוֹנִי, כִּי לֹא דָּג אֲנִי כְּלָל! וְכִי אֵינְךָ רוֹאֶה אֲדוֹנִי, כִּי יָכוֹל אֲנִי לְדַבֵּר וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת כָּמוֹךָ?” “אֱמֶת וְנָכוֹן!” עָנָה הַדַּיָּג, “וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה דָּג מְיֻחָד בְּמִינוֹ, דָּג הַיּוֹדֵעַ לְדַבֵּר וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת כָּמוֹנִי, לָכֵן אַבְדִּילְךָ לְטוֹבָה מִיֶּתֶר הַדָּגִים וְאֶנְהַג בְּךָ מִנְהָג שֶׁל כָּבוֹד וַעֲדִינוּת יְתֵרָה”. “מַה הַכָּבוֹד הַזֶּה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי?” “לְאוֹת יְדִידוּת וְרַחֲשֵׁי כָּבוֹד מְיֻחָדִים, הֲרֵינִי נוֹתֵן לְפָנֶיךָ אֶת הַזְּכוּת לִבְחֹר בְּאַחַת מִשְׁתַּיִם: לִהְיוֹת מְטֻגָּן עַל מַחֲבַת אוֹ מְבֻשָּׁל בְּסִיר בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת”.
“אֶת הָאֱמֶת אַגִּיד לְךָ, כִּי הָיִיתִי בּוֹחֵר לָצֵאת לַחָפְשִׁי, לְמַעַן אוּכַל לָשׁוּב לְבֵית אָבִי”. “אַךְ צְחוֹק אַתָּה עוֹשֶׂה לִי! כְּסָבוּר אַתָּה, שֶׁיָּכוֹל אֲנִי לְהַנִּיחַ מְצִיאָה טוֹבָה כָּזֹאת שֶׁבָּאָה לְיָדִי וְלֹא לִטְעֹם דָּג נִפְלָא כָּמוֹךָ? לֹא בְּכָל יוֹם נֶאֱחָז בְּרִשְׁתִּי דָּג-לֵיצָן! שְׁמָעֵנִי וְיִיטַב לְךָ: אֲנִי אֲטַגֵּן אוֹתְךָ עַל מַחֲבַת יַחַד עִם דָּגִים אֲחֵרִים וְיִהְיֶה לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי תִּשְׂבַּע נַחַת. אַגַּב, לִהְיוֹת מְטֻגָּן בְּתוֹךְ קְהַל חֲבֵרִים טוֹבִים יַחַד מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים.”
כִּשְׁמֹעַ פִּינוֹקְיוֹ דִּבְרֵי נִחוּמִים כָּאֵלֶּה, הִתְחִיל לִבְכּוֹת, לִצְעֹק, לְהִתְחַנֵּן, וְכֵן דִּבֵּר וְיִסֵּר אֶת עַצְמוֹ: “כָּל זֶה בָּאַנִי עַל אֲשֶׁר לֹא רָצִיתִי לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵּפֶר! שָׁמַעְתִּי לַעֲצַת חֲבֵרִים רָעִים וְעַתָּה הִנְנִי בְּרָעָתִי, כִּי יֶלֶד רַע אֲנִי!” בִּרְאוֹת הַדַּיָּג אֶת פִּינוֹקְיוֹ מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ וּמִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהֵחָלֵץ מִיָּדָיו, תָּפַס חֲבִילַת נְצָרִים61, אָסַר אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וְהִשְׁלִיכוֹ בֵּין יֶתֶר הַדָּגִים לְתוֹךְ הָאַגָּן. אַחַר-כָּךְ הוֹצִיא חָבִית קְטַנָּה שֶׁל קֶמַח וְהִתְחִיל מְגַלְגֵּל אֶת הַדָּגִים בְּקֶמַח, וּמַשְׁלִיךְ אוֹתָם לְתוֹך הַמַּחֲבַת.
הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ לְתוֹךְ הַשֶּׁמֶן הָרוֹתֵחַ הָיוּ הַבַּקָּלוֹת, אַחֲרֵיהֶם – הַקִּיפוֹנִים וְאַחֲרֵיהֶם – דְּגֵי-משֶׁה-רַבֵּנוּ וְהַסּוֹלִיּוֹת; וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ. בִּרְאוֹת פִּינוֹקְיוֹ, כִּי סָר אֵלָיו מַר הַמָּוֶת, נֶאֱלַם דּוּמִיָּה מֵרֹב פַּחַד וְלֹא יָכֹל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. רַק עֵינָיו הָעֲלוּבוֹת הֵצִיצוּ בְּתַחֲנוּנִים, אַךְ הַדַּיָּג הַיָּרֹק אַף לֹא שָׁעָה אֶל פִּינוֹקְיוֹ וְאֶל עֵינָיו הַמְבַקְּשׁוֹת רַחֲמִים; הוּא הִמְשִׁיךְ בִּמְלַאכָתּוֹ, עָמַד וְגִלְגֵּל אוֹתוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקָדוֹ כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פַּעַם בְּקֶמַח, עַד שֶׁנִרְאָה כֻּלּוֹ כְּמִין חֲתִיכַת עִסָּה לְבָנָה. אַחַר תְּפָסוֹ בְּרֹאשׁוֹ!…
פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה: פִּינוֹקְיוֹ שָׁב לְבֵית הַפֵיָה, וְהִיא מַבְטִיחָה לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ מִמָחֳרת הַיּוֹם לְיֶלֶד מַמָּשׁ. סְעֻדַּת מִנְחָה לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע הַזֶּה. 🔗
אַךְ הוּא טֶרֶם הִסְפִּיק לְהַשְׁלִיךְ אֶת פִּינוֹקְיוֹ אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲבַת, וּבַמְּעָרָה הוֹפִיעַ פִּתְאֹם כֶּלֶב גָּדוֹל, שֶׁבָּא לְרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל הַדָּגִים הַמְּטֻגָּנִים. “גֶּשׁ הָלְאָה!” גָּעַר בּוֹ הַדַּיָּג וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ הָאַחַת לְהַכּוֹתוֹ וּבַשְּׁנִיָּה הֶחֱזִיק בַּלֵּיצָן. אַךְ הַכֶּלֶב הָיָה רָעֵב מְאֹד; הוּא יִבֵּב, יִלֵּל, כִּשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וּכְאִלּוּ בִּקֵּש: “תֵּן לִי מַשֶּׁהוּ מִן הַדָּג הַצָּלוּי וְאֵלְכָה לִי!” “גֶּשׁ הָלְאָה! הָלְאָה מִזֶּה!” חָזַר הַדַּיָּג וּפָשַׁט אֶת רַגְלוֹ לִבְעֹט בַּכֶּלֶב. אַךְ הַכֶּלֶב לֹא הָיָה רָגִיל בְּדַרְכֵי נִימוּס כָּאֵלֶּה, בְּיִחוּד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רָעֵב. הוּא חָרַץ אֶת לְשׁוֹנוֹ וְחָשַׂף לְעֻמָּתוֹ אֶת שִׁנָּיו הַנּוֹרָאוֹת.
אוֹתָה שָׁעָה נִשְׁמַע בַּמְּעָרָה קוֹל דַּק מִן הַדַּק: “הַצִּילֵנִי נָא, אַלִּידוֹר! אִם אֵינְךָ מַצִּילֵנִי, הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד לִהְיוֹת נִצְלֶה בְּשֻׁמָּן רוֹתֵחַ!” הַכֶּלֶב הִכִּיר מִיָּד אֶת קוֹל פִּינוֹקְיוֹ וְהֵבִין, כִּי הַקּוֹל יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַדָּבָר הֶעָטוּף קֶמַח אֲשֶׁר בִּידֵי הַדַּיָּג. מֶה עָשָׂה? קָפַץ קְפִיצָה גְּדוֹלָה, תָּפַס בְּשִׁנָּיו אֶת הַגּוּף הַמְּקֻמָּח, אֲחָזוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה וּכְחֵץ מִקֶּשֶׁת נָס מִן הַמְּעָרָה. הַדַּיָּג נִמְלָא שֶׁצֶף-קֶצֶף עַל אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִיָּדוֹ אֶת הַדָּג הַנִּפְלָא, וְהִתְחִיל לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַכֶּלֶב; אוּלָם אַחֲרֵי עָבְרוֹ צְעָדִים אֲחָדִים תְּקָפוֹ שִׁעוּל מַחֲנִיק וְהוּא הָיָה מֻכְרָח לָשׁוֹב אֶל הַמְּעָרָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. בֵּינָתַיִם הִגִּיעַ אַלִּידוֹר אֶל הַדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת לַמּוֹשָׁבָה וְהִנִּיחַ אֶת פִּינוֹקְיוֹ בִּזְהִירוּת עַל הָאָרֶץ. “אֵין בְּפִי מִלָּה לְהוֹדוֹת לְךָ!” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ. “לֹא כְּדַאי הַדָּבָר”, הֵשִׁיב הַכֶּלֶב, “הֵן גַּם אַתָּה הִצַּלְתָּ אוֹתִי מִמָּוֶת. טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה! מִכָּאן רְאָיָה, כִּי חַיָּב כָּל אֶחָד לַעֲזֹר תָּמִיד לְרֵעֵהוּ!” “אֵיךְ זֶה נִתְגַּלְגַּלְתָּ פִּתְאֹם לַמְּעָרָה?” "לְאַחַר שֶׁהִצַּלְתָּ אוֹתִי, הָיִיתִי מֻטָּל עַל שְׂפַת הַיָּם כָּל עוֹד נַפְשִׁי בִּי. וְהִנֵּה עָלָה בְּאַפִּי רֵיחַ צָלִי. רֵיחַ זֶה גֵּרָה אֶת תַּאֲבוֹנִי, מִיָּד קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי עַל פִּי הָרֵיחַ הַזֶּה. עַד אֲשֶׁר בָּאתִי אֶל הַמְּעָרָה. וְאִלּוּ אֵחַרְתִּי רֶגַע אֶחָד… " “הַס מִלְּהַזְכִּיר”, קָרָא פִּינוֹקְיוֹ רוֹעֵד מִפַּחַד, “אִלּוּ אֵחַרְתָּ חָלִילָה וְחַס רֶגַע אֶחָד, כִּי עַתָּה כְּבָר נִצְלֵיתִי. נֶאֱכַלְתִּי וְעֻכַּלְתִּי! בְּרְרְר! כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַעֲלֶה אֶת הַדָּבָר עַל דַּעְתִּי, רַעַד עוֹבֵר בְּכָל גּוּפִי!…” אַלִּידוֹר נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק וְהוֹשִׁיט אֶת כַּפּוֹ הַיְּמָנִית לַלֵּיצָן. הַלֵּיצָן לְחָצָהּ בְּחָזְקָה לְאוֹת יְדִידוּת. אַחַר נִפְרְדוּ הַיְּדִידִים וְהָלְכוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ. הַכֶּלֶב שָׁב אֶל בֵּיתוֹ. וּפִּינוֹקְיוֹ רָאָה לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם בַּיִת קָטָן וְנִגַּשׁ אֵלָיו. עַל-יַד הַבַּיִת יָשַׁב זָקֵן וְהִתְחַמֵּם בַּשֶּמֶש.
“הֲמֻתָּר לִי לִשְׁאָלְךָ, אֲדוֹנִי,” פָּנָה וְאָמַר פִּינוֹקְיוֹ, “אוּלַי יוֹדֵעַ אֲדוֹנִי מַה שְּׁלוֹמוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד יוֹנָתָן שֶׁנִּפְצַע בְּרֹאשׁוֹ?” “הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּבָא הֵנָּה עַל-יְדֵי הַדַּיָּגִים, וְכָעֵת…” “הֲאִם מֵת, חָלִילָה?…” הִפְסִיק פִּינוֹקְיוֹ אֶת דְּבָרָיו מִקֹּצֶר-רוּחַ.
“לֹא, הוּא חַי וְקַיָּם וְשָׁב לְבֵיתוֹ”. “הַאֻמְנָם?” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וְרָקַד מִשִּׂמְחָה, “אֵין זֹאת כִּי אִם הַפֶּצַע לֹא הָיָה אָנוּשׁ?…”
“לֹּא, אַךְ יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אָנוּשׁ. כְּפֶשַׂע הָיָה בֵּין הַיֶּלֶד וּבֵין הַמָּוֶת”, עָנָה הַזָּקֵן, “כִּי נִפְצַע בְּרֹאשׁוֹ בְּסֵפֶר עָבֶה מְכֹרָךְ כְּרִיכָה עָבָה, אֲשֶׁר יָדוּ בּוֹ”.
“וּמִי יָדָה בּוֹ אֶת הַסֵּפֶר?” “חֲבֵרוֹ מִבֵּית-הַסֵּפֶר, אֶחָד פִּינוֹקְיוֹ”.
“מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ פִּינוֹקְיוֹ?” אָמַר הַלֵּיצָן, בְּהַעֲמִידוֹ פְּנֵי תָּם, כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְלֹא-כְלוּם. “אוֹמְרִים, כִּי בֵּן סוֹרֵר62 וּמוֹרֶה הוּא, פֶּרֶא אָדָם”.
“עֲלִילָת דְּבָרִים הִיא וְלֹא יוֹתֵר!” “כְּלוּם מַכִּיר אַתָּה אֶת פִּינוֹקְיוֹ זֶה?”
“כָּךְ, קְצָת!” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ. “וּמַה טִיבוֹ שֶׁל יֶלֶד זֶה, לְדַעְתְּךָ?” שָׁאַל הַזָּקֵן.
"לְדַעְתִּי הֲרֵי הוּא יֶלֶד טוֹב, מַקְשִׁיב, אוֹהֵב אֶת אָבִיו וְאֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ; מִלְבַד זֹאת הֲרֵיהוּ חָרוּץ מְאֹד בַּלִּמּוּדִים, מַתְמִיד… " בְּעוֹדוֹ מְסַפֵּר אֶת הַגֻּזְמָאוֹת הַלָּלוּ, נָגַע בְּאַפּוֹ וְהִרְגִּישׁ כִּי הוּא צָמַח פִּתְאֹם בְּמִדָּה הֲגוּנָה. הוּא נִבְהַל מְאֹד וּמִהֵר לְתַקֵּן אֶת דְּבָרָיו: “אַךְ לָצוֹן חָמַדְתִּי לִי! מַכִּיר אֲנִי הֵיטֵב אֶת פִּינוֹקְיוֹ וְיָכוֹל אֲנִי לְהָעִיד עָלָיו, כִּי אָמְנָם פֶּרֶא אָדָם הוּא, יֶלֶד רָע בְּהֶחְלֵט וְעַצְלָן מֵאֵין כָּמוֹהוּ; בִּמְקוֹם לָשֶׁבֶת בְּבֵית-הַסֵּפֶר הוּא מִתְחַבֵּר אֶל יְלָדִים רָעִים, הוֹלֵךְ בָּטֵל כָּל הַיָּמִים וְרוֹדֵף רוּחַ!”
אַךְ גָּמַר אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה, וּמִיָּד נִתְקַצֵּר אַפּוֹ וְשָׁב וְהָיָה כְּבָרִאשׁוֹנָה. “וּמַדּוּעַ זֶה אַתָּה לָבָן כָּל כָּךְ?” שָׁאַל אוֹתוֹ פִּתְאֹם הַזָּקֵן. “נִתְחַכַּכְתִּי שֶׁלֹא בְּמִתְכַּוֵּן בְּכֹתֶל שֶׁצִּבְעוֹ הָיָה חָדָשׁ”, עָנָה הַלֵּיצָן, כִּי בּוֹשׁ לְסַפֵּר, שֶׁגִּלְגְּלוּהוּ בְּקֶמַח כְּדָג, לְטַגְנוֹ עַל הַמַּחֲבַת. “וּלְאָן נֶעֶלְמוּ מְעִילְךָ, מִכְנָסֶיך וְכוֹבָעֲךָ?” “לִסְטִים הִתְנַפְּלוּ עָלַי וְהִפְשִׁיטוּנִי עָרֹם. אוּלַי יוֹאִיל אֲדוֹנִי לְהַשְׁאִיל לִי אֵיזֶה בֶּגֶד, לְמַעַן אוּכַל לָשׁוּב הַבַּיְתָה?” “אֵין לִי שׁוּם בְּגָדִים, בְּנִי, מִלְבַד שַׂק קָטָן. אִם אוֹתוֹ תִּקַּח לְךָ, קַח; כִּי אֵין לִי דָּבָר אַחֵר זוּלָתוֹ”. פִּינוֹקְיוֹ לֹא סֵרַב הַרְבֵּה. הוּא לָקַח מִיָּד אֶת הַשַּׂק, גָּזַר בְּמִסְפָּרַיִם בְּקַרְקָעִיתוֹ חֹר אֶחָד לְרֹאשׁוֹ, שְׁנֵי חֹרִים מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים לְיָדָיו וְלָבַשׁ אוֹתוֹ כְּכֻתֹּנֶת. וּבְמַלְבּוּשׁ נָאֶה זֶה נִפְרַד מֵעִם הַזָּקֵן וְהָלַךְ לְבֵית הַפֵיָה.
פִּינוֹקְיוֹ הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְלִבּוֹ רַע עָלָיו. הוּא גָּרַר רַגְלָיו בְּלֹא חֶמְדָּה. “אֵיך אֵרָאֶה אֶת פְּנֵי הַפֵיָה בִּלְבוּשׁ שַׂק?” הִרְהֵר מָרָה, “מַה תֹּאמַר בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי בְּכָךְ? הֲתֹאבֶה לִסְלֹחַ לִי הַפַּעַם?… בָּטוּחַ אֲנִי כִּי לֹא תִּסְלַח!… אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר!… וְאָמְנָם רָאוּי אֲנִי לְכָךְ: כִּי אֲנִי הִנְנִי אֶחָד מֵאוֹתָם הַיְּלָדִים, הַמְדַבְּרִים וְאֵינָם עוֹשִׂים, הַמַּבְטִיחִים לְהֵיטִיב אֶת דַּרְכָּם וְאֵינָם עוֹמְדִים בְּדִבּוּרָם!” כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמּוֹשָׁבָה הָיָה כְּבָר לַיְלָה. וּמִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתָה שָׁעָה נִתַּךְ ארַצְהָ גֶּשֶׁם סוֹחֵף, הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו אֶל בֵּית הַפֵיָה, וּבְדַעְתּוֹ הָיָה לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת וּלְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה.
אַךְ כְּשֶׁנִּגַּשׁ קָרוֹב לַבַּיִת, עֲזָבָהוּ אֹמֶץ רוּחוֹ, וּבִמְקוֹם לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת סָר מִן הַבַּיִת כְּעֶשְׂרִים צַעַד. אַחַר נִגַּשׁ שׁוּב לַדֶּלֶת, אַךְ לֹא נוֹעַז גַּם הַפַּעַם לִדְפֹּק. גַּם בַּשְׁלִישִׁית לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת. רַק בַּפַּעַם הָרְבִיעִית תָּפַס סוֹף-סוֹף בְּכַף הַמַּנְעוּל וּבְיָד רוֹעֶדֶת דָּפַק חֶרֶשׁ. זְמַן רַב עָמַד וְחִכָּה. מִקֵּץ חֲצִי שָׁעָה נִפְתַּח בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית חַלּוֹן (אַרְבַּע קוֹמוֹת הָיוּ לַבַּיִת), וּלְעֵינֵי פִּינוֹקְיוֹ נִגְלָה שַׁבְּלוּל גָּדוֹל וְנֵר דּוֹלֵק עַל רֹאשׁוֹ. הַשַּׁבְּלוּל שָׁאַל: “מִי זֶה דּוֹפֵק פֹּה בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּל כָּךְ?” “הַפֵיָה בַּבַּיִת?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “הִיא יְשֵׁנָה וְצִוְּתָה שֶׁלֹא יָעִירוּ אוֹתָה מִשְׁנָתָהּ. וּמִי אַתָּה כִּי קָרָאתָ אֵלֶיהָ?” “אֲנִי – פִּינוֹקְיוֹ!” “מִי זֶה פִּינוֹקְיוֹ?”
"הַלֵּיצָן הַדָּר עִם הַפֵיָה. “עַתָּה יָדַעְתִּי!” עָנָה הַשַׁבְּלוּל, “הַמְתֵּן קְצָת, הִנֵּה אֵרֵד וְאֶפְתַּח לְךָ אֶת הַדֶּלֶת”.
“אָנָא, שַׁבְּלוּלִי הַיָּקָר, הִזְדָּרֵז נָא כִּי קָפָאתִי מִקֹּר”. “צַר לִי מְאֹד, יְדִידִי! אַךְ הֵן שַׁבְּלוּל אֲנִי, וְהַשַׁבְּלוּלִים אֵינָם נֶחְפָּזִים לְעוֹלָם”. עָבְרָה שָׁעָה, עָבְרוּ שְׁעָתַיִם, וְהַדֶּלֶת טֶרֶם נִפְתְּחָה. אָז הֶחְלִיט פִּינוֹקְיוֹ, שֶׁעָמַד כֻּלּוֹ קוֹפֵא מִקֹּר, לִדְפֹּק שֵׁנִית, אַךְ בְּיֶתֶר עֹז. לְקוֹל דְּפִיקָתוֹ בַּשֵׁנִית נִפְתַּח חַלּוֹן בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה וּבוֹ נִרְאָה אוֹתוֹ שַׁבְּלוּל. “שַׁבְּלוּלִי מַחֲמַדִּי!” קָרָא אֵלָיו פִּינוֹקְיוֹ מִן הָרְחוֹב, “זֶה לִי שְׁתֵּי שָׁעוֹת אֲנִי מְחַכֶּה לְךָ! שְׁתֵּי שָׁעוֹת בַּאֲוִיר כָּזֶה כְּשְׁתֵּי שָׁנִים הֵן! הִזְדָּרֵז נָא, לְמַעַן הַשֵּׁם!” “יְדִידִי”, עָנָה הַשַּׁבְּלוּל הַמָּתוּן וְקַר-הָרוּחַ, “הֵן שַׁבְּלוּל אֲנִי, וְהַשַׁבְּלוּלִים אֵינָם נֶחְפָּזִים לְעוֹלָם”. וְהַחַלּוֹן נִסְגַּר.
הִגִּיעָה חֲצוֹת לַיְלָה. אַחַר כָּךְ הַשָּׁעָה אַחַת, שְׁתַּיִם – וְהַדֶּלֶת טֶרֶם נִפְתְּחָה. פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ: הוּא תָּפַס בְּכַעְסוֹ אֶת כַּף הַמַּנְעוּל וְאָמַר לְהַרְעִישׁ אֶת הַבַּיִת עַד הַיְּסוֹד, אַךְ כַּף הַמַּנְעוּל נֶהֶפְכָה פִּתְאם לִצְלוֹפָח63, וְהַצְלוֹפָח קָפַץ וְנִשְׁמַט מִידֵי פִּינוֹקְיוֹ וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ הַשְּׁלוּלִית שֶׁבָּרְחוֹב. “הִנֵּה כִּי כֵן!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּקוֹל נוֹאָשׁ, “אִם אֵין יָדִית לַדֶּלֶת, אֶדְפֹּק בָּרַגְלַיִם!” הוּא נָסוֹג אֲחוֹרָנִּית, הִתְנַפֵּל עַל הַדֶּלֶת וּבָעַט בָּהּ בְּרַגְלוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. הַמַּכָּה הָיְתָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, שֶׁרַגְלוֹ נִנְעֲצָה בַּדֶּלֶת וּפִּינוֹקְיוֹ לֹא יָכֹל לְהָשִׁיב אוֹתָה אֵלָיו: הִיא נִתְקְעָה בַּדֶּלֶת כְּמַסְמֵר.
תָּאֲרוּ נָא לְעַצְמְכֶם אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן הָאֻמְלָל! עַד הַבֹּקֶר הָיָה עָלָיו לַעֲמֹד עַל רֶגֶל אַחַת! רַק לְאַחַר שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר נִפְתְּחָה סוֹף סוֹף הַדֶּלֶת. הַשַּׁבְּלוּל הֶחָבִיב הַזֶּה עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ מִן הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה לְמַטָּה בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר! וְאָמְנָם עָיַף הַשַׁבְּלוּל מִמַּהֲלָך רַב זֶה וְכֻלּוּ נָטַף זֵעָה. “מַה זֶּה עָשִׂיתָ לְרַגְלְךָ?” שָׁאַל הַשַּׁבְּלוּל בִּצְחוֹק. “לָמָה זֶה תָקַעְתָּ אוֹתָהּ בַּדֶּלֶת?” “אָסוֹן קָרַנִי; רְאֵה נָא, שַׁבְּלוּלִי חֲבִיבִי, אוּלַי תּוּכַל לְחַלְּצֵנִי מִן הַמֵּצַר!” “אֲבָל, בְּנִי, כָּאן דָּרוּשׁ נַגָּר, וַאֲנִי – מִיָּמַי לֹא עָסַקְתִּי בְּנַגָּרוּת”. “חַלֵּה נָא אֶת פְּנֵי הַפֵיָה, כִּי תָּבוֹא לְעֶזְרָתִי”. “הַפֵיָה עוֹדֶנָּה יְשֵׁנָה וְצִוְּתָה שֶׁלֹּא יָעִירוּ אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ”. “הַאֻמְנָם אֶהְיֶה מְסֻמָּר64 כָּל הַיּוֹם לְדֶלֶת זוֹ?” “אִם אַתָּה מִשְׁתַּעֲמֵם, קוּם וּסְפֹר אֶת הַנְּמָלִים הָעוֹבְרוֹת פֹּה בַּדֶּרֶךְ”. "הָבֵא לִי, לְכָל הַפָּחוֹת, דְּבַר-מָה לֶאֱכֹל, הֵן רָעֵב אֲנִי מְאֹד. “מִיָּד”, אָמַר הַשַּבְּלוּל. וְאָמְנָם, לְאַחַר שָׁלֹש שָׁעוֹת וָחֵצִי, רָאָה אוֹתוֹ פִּינוֹקְיוֹ לְפָנָיו כְּשֶׁעַל רֹאשׁוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף. בַּקְּעָרָה הָיָה לֶחֶם, תַּרְנְגֹלֶת צְלוּיָה וְאַרְבָּעָה אֲפַרְסְקִים גְּדוֹלִים. “הִנֵּה אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, שֶׁהַפֵיָה שׁוֹלַחַת לְךָ”, אָמַר הַשַּׁבְּלוּל. לְמַרְאֶה הַמַּאֲכָלִים הָאֵלֶּה נָחָה דַּעְתּוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן. אַךְ מַה גְּדוֹלָה הָיְתָה אַכְזָבָתוֹ בְּהִוָּכְחוֹ לָדַעַת, כִּי הַלֶּחֶם נַעֲשָׂה מִגֶּבֶס, הַתַּרְנְגֹלֶת – מִקַּרְטוֹן, וְאַרְבַּעַת הָאֲפַרְסְקִים – מִבַּהַט, וְכֻלָּם נִצְבְּעוּ מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן, עַד שֶׁנִּרְאוּ כְּטִבְעִיִּים. פִּינוֹקְיוֹ לֹּא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב צַעַר; הוּא הָיָה נָכוֹן לִבְכּוֹת, לִצְעֹק, לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַכֹּל מֵעַל פָּנָיו. אַךְ פִּתְאֹם חָשְׁכוּ עֵינָיו וְהוּא הִתְעַלֵּף. כְּשֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ רָאָה וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב עַל סַפָּה וְהַפֵיָה עוֹמֶדֶת עַל יָדוֹ. “גַּם הַפַּעַם סָלַחְתִּי לְךָ”, אָמְרָה לוֹ הַפֵיָה, “אַךְ הִזָּהֵר וְאַל תָּשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה65”. פִּינוֹקְיוֹ הִבְטִיחַ לִלְמֹד וּלְהֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ. וְהוּא קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ עַד סוֹף הַשָּׁנָה. בָּאָבִיב עָמַד בַּבְּחִינוֹת וְזָכָה לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס הָרִאשׁוֹן. הַפֵיָה הָיְתָה מְרֻצָּה מְאֹד מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ הַטּוֹבָה וְאָמְרָה לוֹ: “מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה”! “כְּלוֹמַר?” “מָחָר תֶּחְדַּל לִהְיוֹת לֵיצַן-עֵץ וְתִהְיֶה לְיֶלֶד מַמָּשׁ –, וּלְצִיּוּן הַמְאֹרָע הַזֶּה אֶעֱרֹךְ מְסִבָּה חֲגִיגִית וְאַתָּה יָכוֹל לְהַזְמִין אֵלֶיהָ אֶת כָּל חֲבֵרֶיךָ וִידִידֶיךָ”. מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו! הוּא קָפַץ, רָקַד, מָחָא כַּפַּיִם וְהָיָה נָכוֹן לָרוּץ וּלְהַזְמִין מִיָּד אֶת כָּל יְדִידָיו וַחֲבֵרָיו, וְאַף אֶת הַיְלָדִים שֶׁאֵינָם חֲבֵרָיו, לָבוֹא לְמָחֳרַת הַיּוֹם לִסְעֻדַּת מִנְחָה בְּבֵית הַפֵיָה, כְּדֵי לָחֹג מְאֹרָע “יָחִיד בְּמִינוֹ”. וְהַפֵיָה מִצִּדָּה לֹא חָסְכָה כָּל עָמָל וְהֵכִינָה כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים לִכְבוֹד הַמְאֹרָע: מָאתַיִם סְפָלִים קָפֶה בְּחָלָב, אַרְבַּע מֵאוֹת לַחְמָנִיּוֹת מְרוּחוֹת בְּחֶמְאָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, מֵאוֹת דֻּבְשָׁנִיּוֹת, סֻפְגָּנִיּוֹת וְכָל מִינֵי פַּרְפְּרָאוֹת אֲחֵרוֹת, אֲשֶׁר נֶפֶשׁ הַיְלָדִים חוֹשֶׁקֶת בָּהֶן. וְהַמְּסִבָּה הָיְתָה עֲתִידָה לִהְיוֹת מְסִבָּה לְתִפְאֶרֶת. אַךְ… מַעֲשֵׂה שָׂטָן, בְּחַיֵּי הַלֵּיצָנִים קוֹרִים תָּמִיד דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵין לִרְאוֹתָם מֵרֹאשׁ וְהֵם הוֹפְכִים אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ!…
פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים: פִּינוֹקְיוֹ נוֹסֵעַ עִם חֲבֵרוֹ פְּתִילָה לְ“אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים”. 🔗
אֵין כָּל פֶּלֶא, אִם פִּינוֹקְיוֹ בִּקֵּשׁ מֵאֵת הַפֵיָה רְשׁוּת לָלֶכֶת הָעִירָה לְהַזְמִין אֶת אוֹרְחָיו. “לֵךְ, הַזְמֵן אֶת חֲבֵרֶיךָ”, הִסְכִּימָה הַפֵיָה, “וְאַךְ זָכוֹר תִּזְכֹּר, כִּי עָלֶיךָ לָשׁוּב הַבַּיְתָה לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה”. “בְּעוֹד שָׁעָה אָשׁוּב”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, “הֲרֵינִי מַבְטִיחֵךְ נֶאֱמָנָה”. “רְאֵה, פִּינוֹקְיוֹ! הַיְּלָדִים מְהִירִים לְהַבְטִיחַ, אַךְ עַל פִּי הָרֹב אֵינָם מְהִירִים לְקַיֵּם”. “אֲנִי אֵינֶנִּי דּוֹמֶה לַאֲחֵרִים: דִּבַּרְתִּי וַאֲקַיֵּם”. “נִרְאֶה. אִם לֹא תַּעֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ רָעָה תָּמִיט עַל נַפְשֶׁךָ”. “מִפְּנֵי מָה?” “מִפְּנֵי שֶׁיְּלָדִים הַשּׁוֹכְחִים אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים נוֹפְלִים תָּמִיד בַּפַּח”. “אוֹיָה, מִבְּשָׂרִי חָזִיתִי זאֹת!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ, “אַךְ מֵעַכְשָׁו אֵדַע לְהִזָּהֵר”. “נִרְאֶה, אִם תְּקַיֵּם דְּבָרְךָ אוֹ לֹא”. פִּינוֹקְיוֹ לֹא עָנָה דָּבָר; הוּא הִשְׁתַּחֲוָה לַפֵיָה הַטּוֹבָה, שֶׁהָיְתָה לוֹ לְאֵם, וְיָצָא מִן הַבַּיִת, כְּשֶׁהוּא רוֹקֵד וּמְצַפְצֵף מִשִּׂמְחָה.
תּוֹךְ שָׁעָה אַחַת הִסְפִּיק פִּינוֹקְיוֹ לְהַזְמִין אֶת כָּל יְדִידָיו. מֵהֶם קִבְּלוּ אֶת הַהַזְמָנָה מִיָּד וּמֵהֶם סֵרְבוּ לְכַתְחִלָּה; אַךְ בְּהִוָּדַע לָהֶם שֶׁהִבְטִיחוּ לָהֶם שֶׁכָּל הַלַּחְמָנִיּוֹת תִּהְיֶינָה מְרוּחוֹת מִבִּפְנִים וּמִבּחוּץ בְּחֶמְאָה וּדְבַש, עָנוּ וְאָמְרוּ מִיָּד: “בּוֹא נָבוֹא כְּדֵי לִשְׂמֹח בְּשִׂמְחָתְךָ!” בֵּין יְדִידָיו וַחֲבֵרָיו שֶׁבְּבֵית-הַסֵּפֶר הָיָה אֶחָד שֶׁפִּינוֹקְיוֹ אָהַב אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר. שְׁמוֹ הָיָה רוֹמֵאוֹ, אַךְ הַכֹּל כִּנּוּהוּ בְּשֵׁם פְּתִילָה, כִּי הָיָה דַק וְקָלוּשׁ כְִּפְתִילָה שֶׁל מְנוֹרַת לַיְלָה. פְּתִילָה הָיָה שׁוֹבָב מִכָּל הַיְלָדִים אֲשֶׁר בְּבֵית-הַסֵּפֶר, וּפִּינוֹקְיוֹ אָהַב אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד. אֵין צֹרֶך לוֹמַר, כִּי הוּא סָר גַּם אֶל פְּתִילָה לְהַזְמִינוֹ לִסְעֻדַּת מִנְחָה, אַךְ לֹא מְצָאוֹ בַּבַּיִת. הוּא סָר אֵלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה וְשׁוּב לֹא מְצָאוֹ. הִמְתִּין קְצָת בָּרְחוֹב וְנִכְנַס אֵלָיו בַּשְּׁלִישִׁית, וְהִנֵּה טֶרֶם בָּא. סוֹף-סוֹף, אַחֲרֵי אֲשֶׁר בִּקֵּש וְחִפֵּשׂ אוֹתוֹ פֹּה וָשָׁם, מְצָאוֹ יוֹשֵׁב עַל-יַד בֵּית אִכָּר. “מַה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?” שָׁאַל אוֹתוֹ פִּינוֹקְיוֹ בְּגִשְׁתּוֹ אֵלָיו. “מְחַכֶּה אֲנִי לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה וְאָז אֶסַּע מִכָּאן”. “לְאָן?” “הַרְחֵק הַרְחֵק!” “וַאֲנִי זֶה שָׁלֹש פְּעָמִים הָיִיתִי בְּבֵיתְךָ”. “מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?” “כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֶת הָחֲדָשָׁה הַמְּשַׂמַּחַת? כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת דְּבַר אָשְׁרִי?” “אֵיזֶה אשֶׁר”?" “מָחָר לֹא אֶהְיֶה עוֹד לֵיצַן-עֵץ כִּי אִם אֶהְיֶה יֶלֶד כָּמוֹךָ, כְּמוֹ כָּל הַיְּלָדִים”. “בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת!” “וּבְכֵן, מְחַכֶּה אֲנִי לְךָ מָחָר לִסְעֻדַּת מִנְחָה”. “הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי אֲנִי נוֹסֵעַ מִכָּאן הַלַּיְלָה”. “מָתַי?” “עוֹד מְעַט”. “לְאָן אַתָּה נוֹסֵעַ?” “עוֹבֵר אֲנִי לָגוּר בְּאֶרֶץ… בְּאֶרֶץ טוֹבָה מֵאֵין כָּמוֹהָ, אֲשֶׁר לֹא יֶחְסַר בָּהּ דָּבָר”. “וּמַה שֵּׁם הָאָרֶץ הַזֹּאת?” “שְׁמָהּ ‘אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים’. לָמָה לֹא תִּסַּע גַּם אַתָּה לְשָׁם?” “אֲנִי? חָס וְחָלִילָה!”
“הַאֲמִינָה לִי, פִּינוֹקְיוֹ”, אָמַר פְּתִילָה, “אִם לֹא תִּסַּע עִמִּי, תִּתְחָרֵט אַחַר-כָּךְ, הֵיכָן תִּמְצָא אֶרֶץ נְעִימָה יוֹתֵר בִּשְׁבִילֵנוּ, הַיְּלָדִים? שָׁם אֵין בָּתֵי-סֵפֶר, אֵין מוֹרִים, אֵין סְפָרִים. בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה זוֹ אֵין בִּכְלָל אִישׁ לוֹמֵד. בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי סָגוּר בֵּית הַסֵּפֶר עַל מַסְגֵּר, וּבְכָל שָׁבוּעַ שִׁשָּׁה חֲמִישִׁיִּים כָּאֵלֶּה וְאֶחָד – שַבָּת. זְכֹר נָא, יְמֵי הַחֹפֶשׁ מַתְחִילִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן וְנִגְמָרִים בְּסוֹף תִּשְׁרֵי. אַךְ זֹאת הִיא אֶרֶץ אֲשֶׁר אִוְּתָה נַפְשִׁי66. וְלָהּ נָאֶה וְלָהּ יָאֶה לִהְיוֹת מוֹפֵת לְכָל הָאֲרָצוֹת הַתַּרְבּוּתִיּוֹת!…” “וְאֵיךְ מְבַלִּים אֶת הַיָּמִים וְאֶת הַלֵּילוֹת בְּאֶרֶץ זוֹ?” “מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב מְשַׂחֲקִים בְּכָל מִינֵי מִשְׂחָקִים; בָּעֶרֶב שׁוֹכְבִים לִישֹׁן, וּמִמָּחֳרַת הַבֹּקֶר שׁוּב אוֹתוֹ סֵדֶר-הַיּוֹם. מַה בְּעֵינֶיךָ אֶרֶץ כָּזֹאת?” “הְמְ!…”, הִשְׁמִיעַ פִּינוֹקְיוֹ וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “לֹא רָע בְּעֵינַי לְהִתְגּוֹרֵר מְעַט בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר כָּזֹאת”. “וּבְכֵן אֵפוֹא? הֲתִסַּע עִמָּדִי? הֵן אוֹ לָאו? דַּבֵּר!” “לֹא, לֹא, לֹא, וְשׁוּב פַּעַם – לֹא! הִבְטַחְתִּי לַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב, וַאֲנִי רוֹצֶה לַעֲמֹד בְּדִבּוּרִי. הִנֵּה הַשֶּמֶשׁ שׁוֹקַעַת; אֶפָּרֵד מִמְּךָ וְאָרוּץ הַבַּיְתָה, שָׁלוֹם, פְּתִילָה. דֶּרֶך צְלֵחָה!” “לְאָן אַתָּה נֶחְפָּז כָּל כָּךְ?” “הַבַּיְתָה. הַפֵיָה בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לָשׁוּב עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה”. “חַכֵּה עוֹד שְׁנֵי רְגָעִים”. “אֲאַחֵר”. “רַק שְׁנֵי רְגָעִים!”
"וְאִם תִּכְעַס עָלַי הַפֵיָה? “תִּכְעַס לָהּ. תִּתְרַעֵם קְצָת וְתֵרָגַע”, אָמַר פְּתִילָה.
“אַתָּה נוֹסֵעַ יְחִידִי אוֹ בַּחֲבוּרָה?” “יְחִידִי? יוֹתֵר מִמֵּאָה יְלָדִים!”
“וְכֵיצַד אַתֶּם הוֹלְכִים לְאֶרֶץ זוֹ, בָּרֶגֶל?” “לֹא, עוֹד מְעַט תָּבוֹא מֶרְכָּבָה לָקַחַת אוֹתִי וְתָבִיא אוֹתִי לִגְבוּלָהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַמְּבֹרֶכֶת הַזֹּאת”.
“הָיִיתִי רוֹצֶה כִּי הַמֶּרְכָּבָה תָּבוֹא תֵּכֶף וּמִיָּד!” “לָמָה לְךָ?”
“לִרְאוֹת אֵיךְ תִּסְּעוּ”. “חַכֵּה מְעַט וְתִרְאֶה”. “לֹא, לֹא, עָלַי לָשׁוּב הַבַּיְתָה”.
“חַכֵּה עוֹד שְׁנֵי רְגָעִים”. “לֹא אוּכַל. הַפֵיָה וַדַּאי תִּדְאַג לִי”. “פֵיָה מִסְכֵּנָה! כְּלוּם יְרֵאָה הִיא פֶּן יֹאְכְלוּךָ הָעֲטַלֵּפִים?” “וְאַתָּה בָּטוּחַ בַּדָּבַָר כִּי אֵין בְּאוֹתָה אֶרֶץ בָּתֵי-סֵפֶר?” "אֵין שָׁם אֲפִלּוּ מִלָּה כָּזֹאת ‘בֵּית-סֵפֶר’ ". “וְאֵין שָׁם מוֹרִים כְּלָל וּכְלָל?” “אַף אֶחָד, לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא”. “וְאֵין אִישׁ מַכְרִיחַ לִלְמֹד?” “מֵעוֹלָם לֹא!”
“אֶרֶץ חֶמְדָּה!” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ וּבָלַע רֻקּוֹ, “אֶרֶץ חֶמְדָּה! אָמְנָם מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי שָׁם, אַךְ מְשַׁעֵר אָנֹכִי, מַה טּוֹבָה הִיא!…” “קוּם אֵפוֹא וְסַע עִמָּדִי!…” “לַשָּׁוְא תְּדַבֵּר עַל לִבִּי, פְּתִילָה! הֵן אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי הִבְטַחְתִּי לַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב וּמְצַיֵּת, וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה לַחֲזֹר בִּי מִדִּבּוּרִי”. “וּבְכֵן, הֱיֵה שָׁלוֹם, וּמְסֹר אֶת בִּרְכָתִי לְכָל תַּלְמִידֵי בָּתֵי-הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִיִּים, וַאֲפִלּוּ לַתִּיכוֹנִיִּים, אִם תִּפְגַע אוֹתָם בְּדַּרְכְּךָ”. “שָׁלוֹם, פְּתִילָה, דֶּרֶךְ צְלֵחָה! הֱיֵה בַּנְּעִימִים וְאַל תִּשְׁכַּח אֶת יְדִידֶיךָ!” כָּךְ אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, פָּסַע פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת וּפָנָה לָלֶכֶת, אַךְ מִיָּד עָמַד תַּחְתָּיו וְשָׁאַל אֶת יְדִידוֹ: “הֲבֶאֱמֶת וּבְתָמִים דִּבַּרְתָּ, כִּי בְּאֶרֶץ זוֹ סָגוּר בֵּית-הַסֵּפֶר שִׁשָּׁה יָמִים בְּשָּׁבוּעַ, מִלְבַד יוֹם הַשַּׁבָּת?” “בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים”. “הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי הַחֹפֶשׁ מַתְחִיל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן וְנִגְמָר בְּסוֹף תִּשְׁרֵי?” “נָכוֹן הַדָּבָר כִּנְכוֹן הַיּוֹם”. “אֶרֶץ חֶמְדָּה!” חָזַר פִּינוֹקְיוֹ שׁוּב. אַחַר פָּנָה מִתּוֹךְ הַחְלָטָה גְּמוּרָה לָלֶכֶת וְאָמַר בְּחִפָּזוֹן: “וּבְכֵן, שָׁלוֹם לְךָ, דֶּרֶך צְלֵחָה!” “שָׁלוֹם וּבְרָכָה!” “וּמָתַי אַתֶּם יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ?” “עוֹד מְעַט”. “חֲבָל! לוּ יְצָאתֶם לַדֶּרֶךְ בְּעוֹד שָׁעָה, לֹא יוֹתֵר, הָיִיתִי אוּלַי מְחַכֶּה פֹּה לִרְאוֹת בְּצֵאתְכָם”. “וְהַפֵיָה שֶׁלְךָ?” “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כְּבָר אֵחַרְתִּי לָשׁוּב… וְאִם אֲאַחֵר עוֹד שָׁעָה, אֵין בְּכָך כְּלוּם”. “מִסְכֵּן שֶׁלִּי! וְאִם תִּכְעַס הַפֵיָה?” “מַה לַעֲשׂוֹת? תִּכְעַס לָהּ, תִּתְרַעֵם קְצָת וְתֵרָגַע”.
בֵּינָתַיִם הִגִּיעַ הַלַּיְלָה, לֵיל חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה. פִּתְאֹם רָאוּ הַיְּלָדִים מֵרָחוֹק אוֹר וּלְאָזְנֵיהֶם הִגִּיַע קוֹל פַּעֲמוֹנִים וְשׁוֹפָר, וְהַקּוֹל קוֹל חֲרִישִׁי וְנָעִים וְדַק כְּזִמְזוּם הָיַּתּוּשׁ. “הִנֵּה הִגִּיעָה!” קָרָא פְּתִילָה וְקָפַץ מִמְּקוֹמוֹ. “מִי הִגִּיעַ?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “הַמֶּרְכָּבָה הַבָּאָה לְקַחְתֵּנוּ. וּבְכֵן אֵפוֹא, הֲתִסַּע עִמָּנוּ?” שָׁאַל פְּתִילָה. “הַאֱמֶת הַדָּבָר, כִּי בְּאֶרֶץ זוֹ פְּטוּרִים הַיְּלָדִים מֵעֹל תּוֹרָה?” הוֹסִיף פִּינוֹקְיוֹ לִשְׁאֹל. “פְּטוּרִים, פְּטוּרִים לַחֲלוּטִין!” “אֶרֶץ חֶמְדָּה…! אֶרֶץ חֶמְדָּה…! בֶּאֱמֶת, אֶרֶץ חֶמְדָּה!…”
וְהִנֵּה הִגִּיעָה הַמֶּרְכָּבָה, חֶרֶשׁ בְּלִי שָׁאוֹן, כִּי הַגַּלְגַּלִּים הָיוּ עֲטוּפִים סְחָבוֹת. הַמֶּרְכָּבָה הָיְתָה רְתוּמָה לִתְרֵיסַר זוּגוֹת עֲיָרִים, וְכֻלָּם קוֹמָה אַחַת לָהֶם, אַךְ צִבְעֵיהֶם שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה: מֵהֶם אֲפֹרִים, מֵהֶם צְחֹרִים, טְלוּאִים, נְקֻדִּים, אֲמֻצִּים. אַךְ מַה מוּזָר הָיָה הַדָּבָר, כִּי כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּעַת הָעֲיָרִים לֹא הָיוּ מְפֻרְזָלִים67, כְּדֶרֶךְ כָּל בַּהֲמוֹת הַמַּשָּׂא, וְתַחַת זֶה הָיוּ רַגְלֵיהֶם נְעוּלוֹת מַגָּפַיִם מֵעוֹר לָבָן. וְהָרַכָּב הַזֶּה! שַׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם בַּר-נַש שֶׁרָחְבּוֹ רַב מִקּוֹמָתוֹ, וְהוּא רַךְ וְשָׁמֵן כְּכַדּוּר שֶׁל חֶמְאָה, וּפָנָיו – תַּפּוּחַ צַח וְאָדֹם, וּפִיו מָלֵא שְׂחוֹק, וְקוֹלוֹ – דְּבַש וְנֹפֶת צוּפִים: דַּק וְעָרֵב, כְּקוֹל הֶחָתוּל בְּהִתְרַפְּקוֹ עַל בַּעֲלַת-הַבַּיִת.
פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד: פִּינוֹקְיוֹ מְבַלֶּה חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים בְּמִשְׂחָקִים וּבְבַטָּלָה וּמַרְגִּישׁ כִּי צָמְחוּ לוֹ אָזְנֵי חֲמוֹר גְּדוֹלוֹת. סוֹף דָּבָר, פִּינוֹקְיוֹ נֶהְפָּך לַחֲמוֹר מַמָּשׁ. 🔗
לְמַרְאֵה הָרַכָּב הַזֶּה הָיוּ כָּל הַיְּלָדִים רוֹקְדִים מִשִּׂמְחָה וּמִתְרוֹצְצִים וְנִדְחָקִים לִתְפּסֹ מָקוֹם בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְלִנְסֹעַ לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת הַזֹּאת הַיְּדוּעָה בְּמַפַּת הַגֵּיאוֹגְרַפְיָה בְּשֵׁם “אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים”. לָכֵן הָיְתָה הַמֶּרְכָּבָה מְלֵאָה תָּמִיד יְלָדִים רַבִּים מִבְּנֵי שְׁמוֹנֶה וְעַד שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּתוֹכָה צְפוּפִים וּדְחוּקִים, כְּדָגִים מְלוּחִים בְּחָבִית. הַצְּפִיפוּת בְּמֶרְכָּבָה זוֹ הָיְתָה גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ, שֶׁכִּמְעַט אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִנְשֹׁם וְלִשְׁאֹף רוּחַ; אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא אָמַר אָדָם צַר לִי הַמָּקוֹם, וְהַכֹּל הָיוּ אַךְ שְׂמֵחִים. לְזַכֶר הָרַעְיוֹן כִּי בְּעוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר יָבוֹאוּ לְאֶרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ אֵין סְפָרִים, אֵין בָּתֵי-סֵפֶר וְאֵין מוֹרִים – נִמְלָא לִבָּם גִּיל וְשִׂמְחָה, וְהֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ לֹא עֲיֵפוּת, לֹא רָעָב, לֹא צָמָא וְלֹא מַחְסוֹר כָּלְשֶׁהוּ. כְּשֶׁעָמְדָה הַמֶּרְכָּבָה, פָּנָה הָאִישׁ הַקָּטָן מִמְּרוֹם דּוּכָנוֹ אֶל פְּתִילָה וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּבַת-צְחוֹק וּבְהַעֲוַיוֹת מְשֻׁנּוֹת: “הַגִּידָה נָא לִי, נַעֲרִי חֲבִיבִי, הֲרוֹצֶה גַּם אַתָּה לִנְסֹעַ עִמָּנוּ לְאֶרֶץ הַבְּחִירָה?” “וַדַּאי רוֹצֶה אֲנִי”. “עָלַי לְהוֹדִיעֲךָ, מַחְמַדִּי, מֵרֹאשׁ”, הוֹסִיף הָאִישׁ בְּבַת-צְחוֹק מְתוּקָה עַל שְׂפָתָיו, “כִּי אֵין מָקוֹם בַּמֶּרְכָּבָה. עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, הַמֶּרְכָּבָה מְלֵאָה עַד אֶפֶס מָקוֹם”. מַה נַעֲשֶׂה!" עָנָה פְּתִילָה, “אִם אֵין מָקוֹם בְּתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה פְּנִימָה, אֶמְצָא לִי מָקוֹם עַל גַּבֵּי הַיָּצוּל68”. וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר קָפַץ, עָלָה וְיָשַׁב בִּרְכִיבָה עַל גַּבֵּי הַיָּצוּל. “וְאַתָּה, חֲבִיבִי”, פָּנָה הָאִישׁ הַקָּטָן בְּשִׂפְתֵי חֵן אֶל פִּינוֹקְיוֹ, “מַה בְּדַעְתְּךָ אַתָּה לַעֲשׂוֹת? אַתָּה נִשְׁאָר פֹּה אוֹ נוֹסֵעַ עִמָּנוּ?” “אֲנִי נִשְׁאָר פֹּה”, עָנָה פִּינוֹקְיוֹ. “רוֹצֶה אֲנִי לָשׁוּב הַבַּיְתָה, לִלְמֹד חָכְמָה וָדַעַת, לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב וּלְשַׂמֵּחַ אֶת לֵב אָבִי וּמוֹרִי”. “בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת!” “פִּינוֹקְיוֹ!” קָרָא פְּתִילָה, “שְׁמַע לַעֲצָתִי וַחֲכַם: סַע עִמָּנוּ וְיִיטַב לִבְּךָ!” “לֹא, לֹא!” “סַע עִמָּנוּ וְיִיטַב לִבְּךָ!” קָרְאוּ אֵלָיו קוֹלוֹת אֲחָדִים מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה. “סַע עִמָּנוּ וְיִיטַב לִבְּךָ!” קָרְאוּ כָּל מְאַת הַיְּלָדִים פֶּה אֶחָד. “וְאִם אֶסַּע עִמָּכֶם, מַה תֹּאמַר הַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי?” אָמַר הַלֵּיצָן. “אַל תְּהַרְהֵר בָּהּ ואְלַ תִּתְעַצֵּב! שִׂים אֶל לִבְּךָ וּזְכֹר, כִּי אָנוּ נוֹסְעִים לְאֶרֶץ חֶמְדָּה, שָׁם נוּכַל לְהִשְׁתּוֹבֵב מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב בְּאֵין מַפְרִיעַ!” פִּינוֹקְיוֹ לֹא עָנָה דָּבָר. הוּא נֶאֱנַח: אַחַר-כָּךְ נֶאֱנַח עוֹד פַּעַם וְשׁוּב נֶאֱנַח וְאַחַר אָמַר: “אִם תִּתְּנוּ לִי מָקוֹם בֵּינֵיכֶם, אֶסַּע גַּם אֲנִי!…” “כָּל הַמְּקוֹמוֹת תְּפוּסִים”, אָמַר הָאִישׁ הַקָּטָן, “אַךְ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לְךָ נַחַת-רוּחַ, הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לָתֵת לְךָ מָקוֹם עַל הַדּוּכָן”. “וְאַתָּה, אֲדוֹנִי, אֵיפֹה תֵּשֵׁב?” “אֲנִי – אֵין דָּבָר, אֵלְכָה לִי בָּרֶגֶל”. “לָזֹאת אֵינִי מוּכָן! נוֹחַ לִי שֶׁאֶרְכַּב עַל אַחַד הַחֲמוֹרִים הַלָּלוּ!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ.
אָמַר וְעָשָׂה. הוּא נִגַּשׁ לַחֲמוֹר שֶׁהָיָה רָתוּם מִצַּד יָמִין וְאָמַר לַעֲלוֹת עָלָיו, אַךְ הַחֲמוֹר דָּחַף אוֹתוֹ בְּחָזֵהוּ וּפִּינוֹקְיוֹ נָפַל אַרְצָה וְנִתְהַפֵּךְ, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמַעְלָה; צְחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִפִּי כָּל הַיְּלָדִים. אַךְ הָרַכָּב לֹא צָחַק. הוּא נִגַּשׁ אֶל הַחֲמוֹר הַזּוֹעֵף וְנָשַׁךְ מַחֲצִית מֵאָזְנוֹ הַיְּמָנִית. אוֹתָהּ שָׁעָה קָפַץ פִּינוֹקְיוֹ עַל רַגְלָיו בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף, וּמִתּוֹךְ קְפִיצָה עָלָה עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַיְּצוּר הֶעָלוּב. הַקְּפִיצָה הָיְתָה נָאָה וּזְרִיזָה מְאֹד, וְכָל הַיְּלָדִים חָדְלוּ לִצְחֹק, מָחֲאוּ כַּף וְקָרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל: “הֵידָד, פִּינוֹקְיוֹ, בֶּן-חַיִל!” אַךְ שִׂמְחָתוֹ וְנִצְחוֹנוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ לֹא אָרְכוּ. הַחֲמוֹר בָּעַט בְּרַגְלוֹ, וְהַלֵּיצָן נִתְגַּלְגֵּל שׁוּב וְנָפַל מֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ עַל גַּל שֶׁל חָצָץ. צְחוֹק רָם פָּרַץ שׁוּב מִפִּי הַיְּלָדִים, אַךְ הָרַכָּב לֹא צָחַק. הוּא נִגַּשׁ בַּשְׁנִיָּה אֶל הַחֲמוֹר הַקַּפְּדָן וְנָשַׁךְ מַחֲצִית מֵאָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית. אַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ זֹאת, אָמַר לַלֵּיצָן: “מֵעַכְשָׁו יָכוֹל אַתָּה לִרְכֹּב עָלָיו לָבֶטַח. חֲמוֹר זֶה נָהַג הַפַּעַם בְּקַפְּדָנוּת, אַךְ אֲנִי לָחַשְׁתִּי לוֹ בְּאָזְנוֹ דְּבַר מָה וּמֵעַכְשָׁו, מְקַוֶּה אֲנִי, תָּנוּחַ עָלָיו דַּעְתּוֹ”. פִּינוֹקְיוֹ עָלָה וְרָכַב עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר, וְהַמֶּרְכָּבָה יָצְאָה לַדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה נִדְמָה לוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ, כִּי מִישֶׁהוּ מְדַבֵּר אֵלָיו בְּקוֹל עָצוּר, כִּמְעַט בְּלִי נִשְׁמָע: “טִפֵּשׁ קָטָן! שׁוּב הָלַכְתָּ בִּשְׁרִירוּת לִבְּךָ הָרַע; לָכֵן תִּנָּחֵם בְּאַחֲרִיתְךָ!” פִּינוֹקְיוֹ נִבְהַל וְהֶעֱבִיר עֵינָיו הֵנָּה וָהֵנָּה, לָדַעַת מֵאַיִן הִגִּיעוּ הַמִּלִּים הַלָּלוּ, אַךְ לֹא רָאָה דָּבָר. הַחֲמוֹרִים רָצוּ. הַמֶּרְכָּבָה עָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּה בְּדֶרֶך הַמֶּלֶךְ, הַיְּלָדִים נָמוּ אֶת שְׁנָתָם בְּתוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה וּפְּתִילָה הִשְׁמִיעַ קוֹל נַחֲרָה גְּדוֹלָה. רַק הָרַכָּב לֹא יָשַׁן. בַּר-נַשׁ זֶה יָשַׁב לוֹ עַל דּוּכָנוֹ וְהִנְעִים קוֹלוֹ בְּשִׁיר:
"יְשֵׁנִים בַּלֵּילוֹת כָּל בְּנֵי הָאָדָם,
אַךְ אֲנִי לְבַדִּי אֵינֶנִּי נִרְדָּם… "
אַחֲרֵי עָבְרָם עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ, שָׁמַע פִּינוֹקְיוֹ שׁוּב אוֹתוֹ קוֹל מְדַבֵּר: “דַּע לְךָ, כִּי הַיְלָדִים הַמִּשְׁתַּמְטִים מִלִּמּוּדִים וְעוֹזְבִים אֶת בֵּית הוֹרֵיהֶם, אֶת מוֹרֵיהָם וְאֶת סִפְרֵיהֶם סוֹפָם רַע וָמַר! יוֹדֵעַ אֲנִי זֹאת מִפִּי הַנִּסָּיוֹן! יוֹם יָבוֹא וְגַם אַתָּה תִּשְׁפֹּךְ דְּמָעוֹת כָּמוֹנִי עַכְשָׁו…” כִּשְׁמֹעַ זֹאת פִּינוֹקְיוֹ, נִבְהַל עַד מְאֹד. הוּא קָפַץ מֵעַל הַחֲמוֹר אַרְצָה, נִגַּשׁ אֵלָיו וּתְפָסוֹ בְּסַנְטֵרוֹ. וּמַה גָּדוֹל הָיָה תִּמְהוֹנוֹ בִּרְאוֹתוֹ כִּי הַחֲמוֹר בּוֹכֶה… בּוֹכֶה כְּיֶלֶד קָטָן!… “הוֹי, אֲדוֹנִי הָרַכָּב!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ אֶל בַּעַל הַמֶּרְכָּבָה, “פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה פֶּלֶא! הִנֵּה הַחֲמוֹר הַזֶּה בּוֹכֶה!…” “אֵין דָּבָר, יִבְכֶּה לוֹ! תָּבוֹא שְׁעָתוֹ וְיִצְחַק”. “הַאִם לִמַּדְתָּ אוֹתוֹ לְדַבֵּר בִּלְשוֹן בְּנֵי-אָדָם?” “לֹא, הוּא לָמַד מֵאֵלָיו לְפַטְפֵּט מִלִּים סְפוּרוֹת, כִּי הָיָה מְשׁוֹטֵט שָׁלֹשׁ שָׁנִים בְּחֶבְרַת כְּלָבִים מְאֻלָּפִים.”
“בְּהֵמָה מִסְכֵּנָה!” “אַל נָא נְאַבֵּד זְמַן לָרִיק בִּגְלַל דִּמְעוֹתָיו שֶׁל חֲמוֹר! עֲלֵה וּרְכַב וְנִסַּע לְדַרְכֵּנוּ. הַלַּיְלָה קַר וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה”. פִּינוֹקְיוֹ לֹא הֵשִׁיב דָּבָר. הַמֶּרְכָּבָה עָשְׂתָה אֶת דַּרְכָּהּ, וְעִם שַׁחַר הִגִּיעוּ הַנּוֹסְעִים בְּשָׁלוֹם לְ“אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים”. אֶרֶץ זוֹ לֹא הָיְתָה דּוֹמָה לְשׁוּם אֶרֶץ אַחֶרֶת בָּעוֹלָם. כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ כֻּלָּם הָיוּ יְלָדִים. הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ בְּנֵי אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, וְהַקְּטַנִּים – בְּנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים. אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים הַזֹּאת הָיְתָה מְלֵאָה צָהֳלָה וְשִׂמְחָה; בְּכָל הָרְחוֹבוֹת וְהַשְׁוָקִים רַב הַשָּׁאוֹן, הִלּוּלָא וְחִנְגָּא מִסָּבִיב. חֲבוּרוֹת, חֲבוּרוֹת שִׂחֲקוּ הַיְלָדִים בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם, זֶה שִׂחֵק בֶּאֱגוֹזִים, זֶה בִּסְבִיבוֹן וְזֶה בְּכַדּוּר; אֶחָד רָכַב עַל אוֹפַנַּיִם, אֶחָד עַל סוּס-עֵץ; הָיוּ שֶׁשִּׂחֲקוּ בְּמַחֲבוֹאִים, וַאֲחֵרִים – בְּתוֹפֶסֶת. מֵהֶם הָיוּ לְבוּשִׁים כְּלֵיצָנִים וּבוֹלְעִים נְעֹרֶת69 בּוֹעֶרֶת; אֶחָד שָׁר שִׁירִים וְאֶחָד דִּקְלֵם בְּעַל-פֶּה; אֶחָד הִתְהַפֵּךְ וְהִתְגַּלְגֵּל וְאֶחָד הִלֵּךְ עַל יָדָיו וְרַגְלָיו שְׁלוּחוֹת לְמַעְלָה; מִישֶׁהוּ הִתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה בִּלְבוּשׁ מְפַקֵּד צָבָא, חֶרֶב עַל יְרֵכוֹ וְכוֹבַע נְיָר בְּרֹאשׁוֹ; זֶה צָחַק, זֶה צָעַק, זֶה מָחָא כַּף70 וְזֶה שָׁרַק; אֶחָד קִרְקֵר כַּתַּרְנְגוֹל, וְאֶחָד – חִקָּה אֶת קוֹל הַתַּרְנְגֹלֶת; קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: שָׁאוֹן וָרַעַשׁ, מְהוּמָה וּמְבוּכָה, הֲמֻלָּה וּצְוָחָה וְעִרְבּוּבְיָה – וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ לְקוֹלָם. עַל כָּל כִּכָּר וְעַל כָּל רְחָבָה עָמְדוּ בָּתֵי שַׁעֲשׁוּעִים, כֻּלָּם מְלֵאִים יְלָדִים, וְעַל הַקִּירוֹת – כְּתוֹבוֹת מִכְּתוֹבוֹת שׁוֹנוֹת בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְאִירוֹת עֵינַיִם כְּתוּבוֹת בְּפֶחָם, לְמָשָׁל: “הַלַה בָּטֵי הַסֵּיפֶר!” (הָלְאָה בָּתֵּי-הַסֵּפֶר); "טוֹף לְכְיוֹת, טוֹף לִכְיוֹת בְּעַרְצֵינו! (טוֹב לִחְיוֹת, טוֹב לִחְיוֹת בְּאַרְצֵנוּ); “הַלַה הַחֶשְׁפּוֹן!” (הָלְאָה הַחֶשבּוֹן); “הֵיד-אַד הַמִּישְׂחָכִּים!” (הֵידָד הַמִּשְׂחָקִים). וְעוֹד יְצִירוֹת נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה שֶּל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. פִּינוֹקְיוֹ, פְּתִילָה וְיֶתֶר הַנְּעָרִים, שֶׁבָּאוּ בְּלִוְיַת הַבַּר-נַשׁ, הִתְעָרְבוּ מִיָּד בֵּין קְהַל הַפּוֹחֲזִים וְהַחוֹגְגִים. לֹא הָיוּ רְגָעִים מֻעָטִים וְהֵם כָּרְתוּ בְּרִית יְדִידוּת עִם כָּל אֶזְרְחֵי הָעִיר הַהוֹמִיָּה הַזֹּאת, וּלְאָשְׁרָם לֹא הָיָה קֵץ! הַשָּׁעוֹת, הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת עָבְרוּ עֲלֵיהֶם בְּטִיּוּלִים, בְּמִשְׂחָקִים, בְּבַטָּלָה וְלִבָּם מָלֵא שִׂמְחָה. “מָה רַב הָאשֶׁר!” הָיָה פִּינוֹקְיוֹ קוֹרֵא בְּהִתְלַהֲבוּת מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת פְּתִילָה. “עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת כִּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי!” הֵשִׁיב פְּתִילָה, “וְאַתָּה מֵאַנְתָּ לִנְסֹעַ עִמָּנוּ! אַתָּה אָמַרְתָּ לָשׁוּב אָז הַבַּיְתָה אֶל הַפֵיָה שֶׁלְךָ וּלְבַטֵּל אֶת זְמַנְךָ הַיָּקָר בִּסְפָרִים! הֲלֹא תּוֹדֶה, כִּי אִם נִפְטַרְתָּ מִן הַסְּפָרִים וּמִבָּתֵי-הַסֵּפֶר וּמִכָּל הַצָּרָה הַזֹּאת, עָלֶיךָ לְהַכִּיר טוֹבָה רַק לִי, אֲשֶׁר יְעַצְתִּיךָ עֵצוֹת טוֹבוֹת וְנֶאֱמָנוֹת וּלְמַעַנְךָ עָשִׂיתִי, רַק יְדִידִים נֶאֱמָנִים וּמְסוּרִים גּוֹמְלִים חֲסָדִים טוֹבִים!” "אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר, פְּתִילָה יַקִּירִי! רַק מִיָּדְךָ בָּא לִי כָּל הָאשֶׁר הַזֶּה. וְיוֹדֵעַ אַתָּה מַה דִּבֵּר הַמּוֹרֶה בְּאָזְנַי עַל-אוֹדוֹתֶיךָ תָּמִיד? הוּא הָיָה אוֹמֵר: “חָבֵר רַע הוּא פְּתִילָה, אַל תִּתְחַבֵּר אֵלָיו, פֶּן תִּלְמַד אָרְחוֹתָיו הָרָעִים!…” “הַמּוֹרֶה הַמִּסְכֵּן!” עָנָה פְּתִילָה בַּהֲנִיעוֹ רֹאשׁוֹ, “יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי לֹא אָהַב אוֹתִי אַהֲבַה יְתֵרָה וְהָיָה מְדַבֵּר בִּי רָעָה תָּמִיד; אוּלָם אֲנִי אֵינֶנִּי נוֹקֵם וְנוֹטֵר, וְסוֹלֵחַ אֲנִי לוֹ”. “מַה יְקָרָה נַפְשְׁךָ מְאֹד!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּחַבְּקוֹ אֶת רֵעֵהוּ וּבְנָשְׁקוֹ לוֹ.
בֵּין כֹּה וָכֹה עָבְרוּ חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וְהַפּוֹחֲזִים שֶׁלָּנוּ הָיוּ מְבַלִּים כָּל זְמַנָּם בְּמִשְׂחָקִים וּבְתַפְנוּקִים, פְּטוּרִים מֵעֹל תּוֹרָה וּמֵעֹל דֶּרֶךְ-אֶרֶץ. וְהִנֵּה, בְּבֹקֶר אֶחָד, בְּקוּם פִּינוֹקְיוֹ מִשְּׁנָתוֹ, נֶעֱצַב מְאֹד אֶל לִבּוֹ מִפְּנֵי הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְשִׂמְחָתוֹ נֶהֶפְכָה לְתוּגָה.
פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם: פִּינוֹקְיוֹ נֶהְפָּך לַחֲמוֹר וְנוֹעֵר כַּחֲמוֹר. 🔗
וְכִי מַה קָּרָה אֶת פִּינוֹקְיוֹ? הָבָה אֲסַפֵּר לָכֶם זֹאת, קוֹרְאַי הַקְּטַנִּים וְהַחֲבִיבִים. הִנֵּה מַה שֶׁקָּרָהוּ: כְּשֶׁהֵקִיץ פִּינוֹקְיוֹ מִשְּׁנָתוֹ, הִתְגָּרֵד רֵאשִׁית כָּל בְּרֹאשׁוֹ וּפִתְאֹם הִרְגִּישׁ… הַגִּידוּ נָא, אַדְרַבָּה, מַה הִרְגִּישׁ? הוּא הִרְגִּישׁ, לְחֶרְדָּתוֹ הַגְּדוֹלָה, כִּי אָזְנָיו גָּדְלוּ כְּדֵי רֶבַע אַמָּה! כַּיָּדוּעַ לָכֶם, הָיוּ לוֹ לַלֵּיצָן, מִיּוֹם צֵאתוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אָזְנַיִם קְטַנְטַנּוֹת, עַד שֶׁכִּמְעַט קָשֶׁה הָיָה לִרְאוֹתָן. תָאֲרוּ נָא לְעַצְמְכֶם, אֵפוֹא, אֶת תִּמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל בִּרְאוֹתוֹ, כִּי בִּן-לַיְלָה צָמְחוּ אָזְנָיו וְהָיוּ כְּשְׁתֵּי מִבְרָשׁוֹת אֲרֻכּוֹת. הוּא קָפַץ מִיָּד לְבַקֵּשׁ רְאִי, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא מְצָאוֹ, יָצַק מַיִם לְתוֹךְ הַקְּעָרָה, הִסְתַּכֵּל בָּהֶם וְרָאָה מַרְאֶה, שֶׁלֹּא שִׂמַּח אוֹתוֹ כְּלָל וּכְלָל: הוּא רָאָה קִשּׁוּט חָדָשׁ לְרֹאשׁוֹ – זוּג אָזְנֵי חֲמוֹר לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת! תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת צַעֲרוֹ, אֶת חֶרְפָּתוֹ וְיֵאוּשׁוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ הַמִּסְכֵּן לְמַרְאֶה הַקִּשּׁוּט הַנֶּחְמָד הַזֶּה! הוּא פַָּרַץ בִּבְכִי, צָעַק, הֵטִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ בַּכֹּתֶל; אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר הִרְבָּה לְהִתְקַצֵּף וּלְהִתְמַרְמֵר, כֵּן הָלְכוּ אָזְנָיו הָלוֹךְ וְגָדוֹל; הֵן גָּדְלוּ, נִתְאָרְכוּ וְעָטוּ בִּקְצוֹתֵיהֶן צֶמֶר. לְקוֹל בִּכְיוֹ וְצַעֲקוֹתָיו הוֹפִיעָה מַרְמִיטָה71 נֶחְמָדָה, שֶׁהָיְתַָה גָּרָה בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה. לְמַרְאֶה צַעֲרוֹ הָרַב שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה: “מַה לְךָ, שְׁכֵנִי הֶחָבִיב?” “חוֹלֶה אֲנִי, חוֹלֶה מְסֻכָּן, מַרְמִיטָה חֲבִיבָה… חוֹלֶה אֲנִי מַחֲלָה קָשָׁה מְאֹד. הַמְבִינָה אַתְּ מַשֶּׁהוּ בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה? הַיְכוֹלָה אַתְּ לְמַשֵּׁשׁ אֶת דָּפְקִי?” “מְבִינָה אֲנִי מַשֶׁהוּ”. “קוּמִי אֵפוֹא וּרְאִי אִם לֹא אֲחָזַתְנִי קַדַּחַת”. הַמַּרְמִיטָה הֵרִימָה אֶת כַּפָּה הַקִּדְמִית, מִשְּׁשָׁה אֶת דָּפְקוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמְרָה בַּאֲנָחָה: “צַר לִי מְאֹד, יְדִידִי, עָלַי לְבַשֶׂרְךָ בְּשׂוֹרָה רָעָה…” “וְכִי מַה קָּרָה?” “קַדַּחַת רָעָה אֲחָזַתְךָ!” “אֵיזוֹ?” “חֲמוֹרִית”. “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ טִיבָהּ שֶׁל קַדַּחַת זוֹ”, עָנָה פִּינוֹקְיוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵבִין הֵיטֵב אֶת פֵּרוּשׁ הַדָּבָר. “הָבָה אֲבָאֵר לְךָ”, עָנְתָה הַמַּרְמִיטָה, “דַּע לְךָ אֵפוֹא, כִּי בְּעוֹד שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת לֹא תִּהְיֶה עוֹד לֹא לֵיצָן וְלֹא יֶלֶד…” “אֶלָּא מַה אֶהְיֶה?” “אַתָּה תִּהְיֶה חֲמוֹר, חֲמוֹר מַּמָּשׁ – אֶחָד מֵאֵלֶּה הַנּוֹשְׂאִים זִיפְזִיף אוֹ חוֹל”. “אַלְלַי! מָה אֻמְלָל אֲנִי!” צָעַק פִּינוֹקְיוֹ, תָּפַס בְּאָזְנָיו וּמָשַׁךְ אוֹתָן בְּזַעַף, כְּאִלּוּ הָיוּ אֵלֶּה אָזְנַיִם שֶׁל אַחֵר וְלֹא שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ. “יְדִידִי הַיָּקָר”, אָמְרָה הַמַּרְמִיטָה בְּקוֹל מַרְגִּיעַ, “לַשָּׁוְא תְּלוּנוֹתֶיךָ, גְּזֵרָה הִיא וְאֵין לַהֲשִׁיבָהּ. כָּל אוֹתָם הַיְּלָדִים שֶׁנַּפְשָׁם קָצָה בַּלִּמּוּדִים, בְּבֵית-הַסֵּפֶר וּבַסְּפָרִים וְהַמְּבַלִּים אֶת יְמֵיהֶם בְּמִשְׂחָקִים וּבְבַטָּלָה סוֹפָם שֶׁהֵם נֶהְפָּכִים לַחֲמוֹרִים”. “הַאֱמֶת דִּבַּרְתְּ?” שָׁאַל הַלֵּיצָן וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו. “אֱמֶת וְיַצִּיב”, עָנְתָה הַמַּרְמִיטָה, “אֲבָל עַכְשָׁו לַשָּוְא דִּמְעוֹתֶיךָ; הָיִיתָ צָרִיך לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד”. “לֹא בִּי הָאָשָׁם, הַאֲמִינִי לִי מַרְמִיטָה חֲבִיבָה, בַּכֹּל אָשֵׁם פְּתִילָה”. “פְּתִילָה מִי הוּא זֶה פְּתִילָה?” "זֶהוּ חֲבֵרִי מִבֵּית-הַסֵּפֶר. אֲנִי חָפַצְתִּי לָשׁוּב לְבֵית-הַסֵּפֶר, חָפַצְתִּי לִלְמֹד, חָפַצְתִּי לִהְיוֹת תַּלְמִיד טוֹב… אַךְ פְּתִילָה אָמַר לִי: ‘לָמָּה תֵּלֵךְ לְבֵית-הַסֵּפֶר? לָמָּה תִּלְמַד? אֵין טוֹב לְךָ מֵאֲשֶׁר לִנְסֹעַ עִמָּדִי לְאֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים. שָׁם לֹא יַכְרִיחוּ אוֹתָנוּ לִלְמֹד, שָׁם נְשַׂחֵק מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב וְנִהְיֶה מְאֻשָּׁרִים’ ". “וּמַדּוּעַ שָׁמַעְתָּ לַעֲצַת חָבֵר רַע?” “מַדּוּעַ?… מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לֵיצָן חֲסַר דֵּעָה וַחֲסַר לֵב. אוֹיָה, אִלּוּ הָיָה לִי לֵב, לֹא הָיִיתִי עוֹזֵב אֶת הַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי, שֶׁאָהֲבָה אוֹתִי כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה וְהִגְדִּילָה אֶת חֲסָדֶיהָ עִמָּדִי. אִלּוּ שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלָהּ, לֹא הָיִיתִי עַכְשָׁו לֵיצָן, אֶלָּא יֶלֶד מַמָּשׁ, יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים! אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לִפְתִילָה, אִם יִפֹּל עַכְשָׁו בְּיָדַי אֶעֱשֶׂה אוֹתוֹ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת!” פִּינוֹקְיוֹ קָם לָצֵאת לָרְחוֹב, אַךְ בְּטֶרֶם נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת, נִזְכַּר כִּי אָזְנֵי חֲמוֹר לוֹ וְהִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד לְהַרְאוֹת פָּנָיו בַּעֲדִי-תִּפְאֶרֶת כָּזֶה בְּרֹאשׁ חוּצוֹת. מֶה עָשָׂה? לָקַח מִצְנֶפֶת נְיָר, חָבַשׁ אוֹתָהּ לְרֹאשׁוֹ וְכִסָּה בָּהּ אֶת אָזְנָיו וְאֶת פָּנָיו עַד שֹׁרֶשׁ חָטְמוֹ, אַחַר יָצָא לְבַקֵּש אֶת פְּתִילָה. הוּא בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ בָּרְחוֹבוֹת, בַּשְּׁוָקִים, בַּמִּגְרָשִׁים, בַּתֵּאַטְרָאוֹת, אַךְ לֹא מְצָאוֹ בְּשׁוּם מָקוֹם.
הוּא שָׁאַל עָלָיו אֶת כָּל הַבָּאִים לִקְרָאתוֹ, אַךְ אִישׁ לֹא רָאָהוּ וְלֹא יָדַע אֶת מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ. לְבַסּוֹף הָלַךְ פִּינוֹקְיוֹ לְבַקְּשׁוֹ בְּבֵיתוֹ וְדָפַק עַל דֶּלֶת חַדְרוֹ. “מִי שָׁם?”, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל פְּתִילָה מִתּוֹךְ הַחֶדֶר. “אֲנִי!” עָנָה הַלֵּיצָן. “חַכֵּה רֶגַע קָט, עוֹד מְעַט וְאֶפְתַּח”. אַחֲרֵי עֲבֹר חֲצִי שָׁעָה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת. וַּמה גָּדוֹל הָיָה תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, בִּרְאוֹתוֹ כִּי גַּם פְּתִילָה חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ מִצְנֶפֶת נְיָר, שֶׁהִגִּיעָה עַד שֹׁרֶשׁ חָטְמוֹ. לְמַרְאֵה הַמִּצְנֶפֶת הַזֹּאת אוֹרוּ עֵינָיו שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְהוּא חָשׁ כִּי הוּנַח לוֹ הַרְבֵּה. רַעְיוֹן נִצְנֵץ בְּמֹחוֹ: “הַאִם לֹא חָלָה יְדִידִי זֶה גַּם הוּא בְּאוֹתָהּ מַחֲלָה שֶׁאֲנִי חָלִיתִי בָּהּ? אֶפְשָׁר חוֹלֶה גַּם הוּא בְּקַדַּחַת חֲמוֹרִית?” הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ לֹא הִרְגִּישׁ דָּבָר וְשָׁאַל בְּבַת-צְחוֹק: “מַה שְּׁלוֹמְךָ, פְּתִילָה יַקִּירִי?” “הַפְלֵא! כְּעַכְבָּר בֵּין חֲרִיצֵי-חָלָב”. “הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר?” “מַה לִּי לְשַׁקֵּר?” “סְלַח נָא לִי אֵפוֹא כְּגֹדֶל חַסְדְּךָ, וְהַסְבֵּר לִי מִפְּנֵי מָה חָבַשְּׁתָּ לְרֹאשְׁךָ מִצְנֶפֶת זוֹ וְהִסְתַּרְתָּ בָּהּ אֶת רֹאשְׁךָ וְחֵלֶק מִפָּנֶיךָ?” “הָרוֹפֵא צִוָּנִי כָּזֹאת, מִפְּנֵי שֶׁנִּפְצַעְתִּי בְּבִרְכִּי. וְאַתָּה, פִּינוֹקְיוֹ חֲבִיבִי, לָמָּה זֶה חָבַשְׁתָּ אַתָּה מִצְנֶפֶת זוֹ, הַמַּגִּיעָה עַד שֹׁרֶשׁ חָטְמְךָ?” “גַּם אוֹתִי צִוָּה הָרוֹפֵא כָּזֹאת, כִּי עַל כֵּן נִפְצַעְתִּי בְּרַגְלִי”. “פִּינוֹקְיוֹ הַמִּסְכֵּן!” “פְּתִילָה הַמִּסְכֵּן!”
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִבִּיעוּ שְׁנֵיהֶם אֶת צַעֲרָם אִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִשְׂתָּרְרָה בֵּינֵיהֶם דּוּמִיָּה אֲרֻכָּה, וּשְׁנֵי הַיְּדִידִים הִסְתַּכְּלוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת. אַחַר פָּתַח פִּינוֹקְיוֹ אֶת פִּיו וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ בְּקוֹל דַּק וָרַךְ: “סְלַח נָא לִי אִם אֶשְׁאָלְךָ, פְּתִילָה יַקִּירִי: הַאִם לֹא חָלִיתָ מִיָּמֶיךָ בְּמַחֲלַת אָזְנַיִם כָּלְשֶׁהִי?” “מֵעוֹלָם!… וְאַתָּה?” “אַף אֲנִי לֹא! אַךְ הִנֵּה מֵאָז הַבֹּקֶר אֲנִי חָשׁ בְּאַחַת מֵאָזְנַי”. “רְאֵה זֶה פֶּלֶא: אַף אֲנִי כָּךְ!” “אַף אַתָּה? בְּאֵיזוֹ אֹזֶן אַתָּה חָשׁ?” “בִּשְׁתֵּיהֶן, וְאַתָּה?” “גַּם אֲנִי בִּשְׁתֵּיהֶן! אוּלַי חָלִינוּ שְׁנֵינוּ בְּמַחֲלָה אַחַת?” “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁמַּחֲלָה אַחַת דָּבְקָה בִּשְׁנֵינוּ”. “שְׁמַע נָא, הֲרוֹצֶה אַתָּה לִגְרֹם לִי נַחַת-רוּחַ?” “בְּחֵפֶץ לֵב!” “הַרְאֵנִי נָא אֶת אָזְנֶיךָ!” “מַדּוּעַ לֹא? אַךְ קֹדֶם כָּל, פִּינוֹקְיוֹ חֲבִיבִי, הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת אָזְנֶיךָ שֶׁלְךָ”. “לֹא, בָּרִאשׁוֹנָה תַּרְאֶה לִי אַתָּה אֶת שֶׁלְךָ”. “לֹא, יְדִידִי, קֹדֶם – אַתָּה, וְאַחַר-כָּךְ – אֲנִי!” “יוֹדֵעַ אַתָּה?” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, “בּוֹא וְנִנְהַג מִנְהַג יְדִידִים”. “כֵּיצַד נוֹהֲגִים מִנְהַג יְדִידִים?” “נָסִיר אֶת מִצְנְפוֹתֵינוּ שְׁנֵינוּ בְּבַת-אַחַת. מַסְכִּים?” “מַסְכִּים”. “וּבְכֵן, שְׁמַע אֶת קוֹל הַפְּקֻדָּה: אַחַת! שְׁתַּיִם! שָׁלֹש!” אַחֲרֵי הַמִּלָּה “שָׁלֹשׁ” הֵסִירוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים אֶת מִצְנְפוֹתֵיהֶם מֵעַל רֹאשָׁם וּזְרָקוּן לָאָרֶץ. וּבִרְאוֹתָם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עֲדוּיִים עֲדִי נֶהְדָּר כָּזֶה לְרֹאשָׁם, הִתְחִילוּ לְהִתְלוֹצֵץ עַל אָזְנֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת וּמִפִּיהֶם פָּרַץ צְחוֹק גָּדוֹל. הֵם הִרְבּוּ כָּל-כָּךְ לִצְחֹק, שֶׁהִתְחִילוּ חָשִׁים בְּרַגְלֵיהֶם. וּפִתְאֹם חָדַל פְּתִילָה לִצְחֹק, רַגְלָיו מָעֲדוּ, פָּנָיו נִתְעַוּוּ וְהוּא מִלְמֵל בִּכְבֵדוּת: “הוֹשַׁע-נָא, פִּינוֹקְיוֹ, הוֹשַׁע-נָא!” “מַה לְךָ?” “קָשֶׁה לִי לַעֲמֹד עַל רַגְלַי”. “גַּם בִּרְכַּי כּוֹשְׁלוֹת!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ, כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה וְנוֹטֶה לִנְפֹּל. וּפִתְאֹם כָּרְעוּ תַּחְתֵּיהֶם וְהִתְחִילוּ מִתְרוֹצְצִים אָנֶה וָאָנָה בַּחֶדֶר עַל יְדֵיהֶם וְעַל רַגְלֵיהֶם. בִּשְׁעַת מְרוּצָתָם נֶהֶפְכוּ יְדֵיהֶם לְרַגְלַיִם. פְּנֵיהֶם נִתְאָרְכוּ וְגַבּוֹתֵיהֶם נִתְכַּסּוּ שְׂעָרוֹת אֲפֹרוֹת עִם רְצוּעוֹת שְׁחֹרוֹת. אַךְ הַיּוֹדְעִים, אַתֶּם, יְלָדִים חֲבִיבִים, מָתַי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָרָעָה וְהַמָּרָה בְּיוֹתֵר לְאֻמְלָלִים אֵלֶּה? הַשָּׁעָה הָרָעָה וְהַמַחְפִּירָה בְּיוֹתֵר הִגִּיעָה לָהֶם, כַּאֲשֶׁר הִרְגִּישׁוּ כִּי הִנֵּה הוֹלֵךְ וְצוֹמֵחַ לָהֶם זָנָב. אָז פָּתְחוּ שְׁנֵיהֶם בִּבְכִי וְשָׁפְכוּ שִׂיחָם עַל גּוֹרָלָם הַמַּר. אַךְ הַלְוַאי וְשָׁתְקוּ, כִּי בִּמְקוֹם אֲנָחוֹת וּדְבָרִים הוֹצִיאוּ מִפִּיהֶם רַק נְעִירוֹת חֲמוֹרִים; הֵם יָכְלוּ לְהַשְׁמִיעַ רַק: “יוֹ-יוֹ-יוֹ”. אוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה עַל הַדֶּלֶת, וּמִישֶׁהוּ קָרָא: “פִּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת! אֲנִי הוּא אוֹתוֹ בַּר-נַשׁ שֶׁהֵבִיא אֶתְכֶם לְאֶרֶץ זוֹ! מַהֲרוּ וּפִתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת, פֶּן אוֹדִיעֲכֶם אֶת יָדִי הַקָּשָׁה!”
פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה: אַחֲרֵי שֶׁנֶהְפַּךְ פִּינוֹקְיוֹ לַחֲמוֹר מַמָּשׁ, הוּבָא הַשּׁוּקָה לִמְכִירָה וְנִמְכַּר שָׁם לְבַעַל לַהֲקַת לֵיצָנִים; הַלָּז מוֹכֵר אוֹתוֹ לְאִישׁ אַחֵר, וְזֶה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מֵעוֹרוֹ תֹּף. 🔗
בִּרְאוֹת בַּר-נַשׁ זֶה כִּי הַדֶּלֶת אֵינָה נִפְתַּחַת, פָּתַח אוֹתָהּ בְּחָזְקָה וְנִכְנַס הַחַדְרָה. “בְּנֵי-חַיִל!” אָמַר בְּקוֹלוֹ הָרַךְ וְהַדַּק. “יָפֶה נְעַרְתֶּם כַּחֲמוֹרִים; הִכַּרְתִּיכֶם מִיָּד עַל פִּי קוֹלְכֶם וּבָאתִי לְבַקֶּרְכֶם”. לְשֵׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה כִּמְעַט פָּרְחָה נִשְׁמָתָם שֶׁל שְׁנֵי הַחֲמוֹרִים הַקְּטַנִּים שֶׁלָּנוּ. הֵם כָּבְשׁוּ אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקָע וְאָסְפוּ אֶת זְנָבָם לְבֵין רַגְלֵיהֶם. בָּרִאשׁוֹנָה הֶחֱלִיק בַּר-נַשׁ זֶה בְּיָדוֹ עַל גַּבָּם, לִטֵּף אוֹתָם, אַחַר גֵּרֵד אֶת עוֹרָם בְּמַסְרֵק שֶׁל בַּרְזֶל. וּכְשֶׁהִבְרִיק עוֹרָם כִּרְאִי מְלֻטָּשׁ, שָׂם בְּפִיהֶם מֶתֶג72 וְרֶסֶן וְהוֹלִיךְ אוֹתָם הַשּׁוּקָה לִמְכִירָה, כִּי עַל כֵּן קִוָּה לְקַבֵּל בִּמְחִירָם סְכוּם כֶּסֶף הָגוּן. בַּשּׁוּק הָיוּ הַרְבֵּה קוֹפְצִים עַל הַחֲמוֹרִים הַנָּאִים הָאֵלֶּה. פְּתִילָה נִמְכַּר לְאִכָּר אֶחָד, שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מֵת אֶצְלוֹ חֲמוֹרוֹ, וּפִּינוֹקְיוֹ נָפַל לִידֵי בַּעַל קִרְקָס לִלְמֹד שָׁם רִקּוּדִים, יַחַד עִם בַּעֲלֵי-הֲחַיִּים הָאֲחֵרִים שֶׁבַּלַּהֲקָה. עַתָּה הָרְאֵיתֶם לָדַעַת, קוֹרְאַי הַקְּטַנִּים וְהַחֲבִיבִים, מִי הָיָה רַכָּב זֶה, שֶׁהָיָה מוֹבִיל יְלָדִים לְ“אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים!” נוֹכֵל זֶה, שֶׁנִּרְאָה כְּאָדָם חָבִיב, שֶׁדְּבַש וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, הָיָה יוֹצֵא מִזְּמַן לִזְמַן בְּמֶרְכַּבְתּוֹ בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל; בְּדַרְכּוֹ מְפַתֶּה אֶת הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁנַּפְשָׁם מָאֲסָה בַּלִמּוּדִים, מַבְטִיחַ לָהֶם הָרִים וּגְבָעוֹת, מוֹשִׁיבָם בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּמֵבִיא אוֹתָם לְ“אֶרֶץ הַמִּשְׂחָקִים”. וּכְשֶׁהָיוּ הַיְּלָדִים נֶהְפָּכִים מִבַּטָלָה וּמֵאֶפֶס-מַעֲשֶׂה לַחֲמוֹרִים, הָיָה מוֹכֵר אוֹתָם בַּשְּׁוָקִים. עַל-יְדֵי כָּך צָבַר רַכָּב זֶה כֶּסֶף רַב בְּשָׁנִים אֲחָדוֹת וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר כְּקֹרַח.
מַה שֶׁקָּרָה אֶת פְּתִילָה אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ; רַק זֹאת יָדַעְתִּי, כִּי מַצָּבוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ לְמִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיָה רַע מְאֹד מְאֹד. כְּשֶׁהוּבָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לָאֻרְוָה, שָׂם לְפָנָיו בַּעַל הַקִּרְקָס תֶּבֶן בָּאֵבוּס; פִּינוֹקְיוֹ טָעַם מִמֶּנּוּ וּמִיָּד פָּלַט אוֹתוֹ מִפִּיו בִּירִיקָה.
הִנִּיחַ בַּעַל הַקִּרְקָס בָּאֵבוּס חָצִיר, אַךְ גַּם הֶחָצִיר לֹא נָעַם לְחֵךְ הַחֲמוֹר הֶחָדָשׁ. “הִנֵּה כִּי כֵן, אַף הֶחָצִיר אֵינֶנּוּ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ!” קָרָא בַּעַל הַקִּרְקָס וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ. “חַכֵּה אֵפוֹא, חֲמוֹרִי מַחְמַדִּי, אִם מְפֻנָּק אַתָּה כָּל כָּךְ, אֶבְחַר דֶּרֶך אַחֶרֶת עִמְּךָ!”, וּבְדַבְּרוֹ הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ בְּרַגְלֵי פִּינוֹקְיוֹ. מֵעָצְמַת הַכְּאֵב נָתַן פִּינוֹקְיוֹ קוֹלוֹ בִּבְכִי וְנָעַר כַּחֲמוֹר; “יוֹ-יוֹ-יוֹ! אֵינֶנִּי יָכוֹל לֶאֱכֹל תֶּבֶן, קָשֶׁה הוּא לְקֵבָתִי!” “הֲרֵי לְפָנֶיךָ חָצִיר!” עָנָה בְּעָלָיו, שֶׁהֵבִין יָפֶה שִׂיחַת חֲמוֹרִים. “יוֹ-יוֹ-יוֹ, מֵאֲכִילַת חָצִיר יִכְאַב עָלַי כָּל גּוּפִי!”
“שֶׁמָּא תְּבַקֵּשׁ שֶׁאַאֲכִיל חֲמוֹר שֶׁכְּמוֹתְךָ יוֹנִים צְלוּיוֹת וּבְשַׂר אַוָּזִים?” שָׁאַל בְּעָלָיו וְכִבְּדוֹ שׁוּב בַּשּׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ. אַחֲרֵי הַלֶּקַח הַשֵּׁנִי נִשְׁתַּתֵּק פִּינוֹקְיוֹ וְלֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר. בֵּינָתַיִם נִסְגְּרָה הָאֻרְוָה וּפִּינוֹקְיוֹ נִשְׁאַר יְחִידִי, וְכֵיוָן שֶׁזְּמַן רַב לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו, הִתְחִיל מְפַהֵק וּמַרְחִיב פִּיו כְּפִי תַּנּוּר. אַךְ הָרָעָב הֵצִיק לוֹ מְאֹד. וְאַחֲרֵי שֶׁלֹּא מָצָא בָּאֵבוּּס שׁוּם דָּבָר אַחֵר, הִתְחִיל לִלְעֹס קְצָת מִן הֶחָצִיר; לָעַס וְלָעַס. עָצַם אֶת עֵינָיו וּבָלַע אוֹתוֹ. “הֶחָצִיר – חָצִיר”, הִרְהֵר פִּינוֹקְיוֹ. “אַךְ מַה טּוֹב הָיָה לוּ הוֹסַפְתִּי לִלְמֹד!… תַּחַת חָצִיר הָיִיתִי אוֹכֵל עַכְשָׁו פְּרוּסַת לֶחֶם וְנַקְנִיק, אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת? זֶה גּוֹרָלִי!” מִמָּחֳרָת, כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, בִּקֵּשׁ בָּאֵבוּס חָצִיר וְלֹא מָצָא: בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה אָכַל אֶת כֻּלּוֹ, מִיָּד הִתְחִיל לֶאֱכֹל אֶת הַתֶּבֶן, אַךְ בְּלָעֳסוֹ אוֹתוֹ נוֹכַח לָדַעַת כִּי אֵין טַעְמוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְטַעְמוֹ שֶׁל אֹרֶז מְבֻשָּׁל בְּתַבְלִין טוֹב, אוֹ לְאִטְרִיּוֹת מְטֻגָּנוֹת בְּחֶמְאָה. “מַה לַעֲשׂוֹת! זֶה גּוֹרָלִי!” אָמַר פִּינוֹקְיוֹ שׁוּב וְהוֹסִיף לִלְעֹס אֶת הַתֶּבֶן. “מִי יִתֵּן וְהָיָה אֲסוֹנִי זֶה לֶקַח טוֹב לְכָל הַיְּלָדִים הַסּוֹרְרִים, שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִלְמֹד וּבוֹרְחִים מִכָּל עֲבוֹדָה. אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל, אֶת הַנִּטָּל עָלַי!…”
“מַה תִּשָּׂא! מַה תִּסְבֹּל!” קָרָא בְּעָלָיו, שֶׁנְּכְנַס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָאֻרְוָה, “שֶׁמָּא סָבוּר אַתָּה שֶׁקָּנִיתִי אוֹתְךָ עַל מְנָת לְהַאֲכִילְךָ וּלְהַשְׁקוֹתְךָ? לֹא קָנִיתִי אוֹתְךָ אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה עוֹבֵד וּמַכְנִיס לִי כֶּסֶף, הַרְבֵּה כֶּסֶף. הִזְדָּרֵז אֵפוֹא! קוּם וְנֵלֵךְ לַקִּרְקָס וַאֲלַמֵּד אוֹתְךָ שָׁם לְדַלֵּג בְּעַד חִשּׁוּקִים, לְהַבְקִיעַ בְּרֹאשְׁךָ גַּלְגַּלֵי נְיָר, לִרְקֹד וַלְס וּפּוֹלְקָה בְּרַגְלֶיךָ הָאֲחוֹרִיּוֹת!” פִּינוֹקְיוֹ הֶעָלוּב הָיָה אָנוּס לִלְמֹד אֶת כָּל הַתּוֹרָה וְהַחָכְמָה הַזֹּאת, אַךְ עַד שֶׁלָּמַד אֶת כָּל אֵלֶּה עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה הָיָה עָלָיו לָתֵת אֶת גֵּווֹ לְמַכִּים, וְהַשּׁוֹט הָיָה עוֹקֵר מֵעוֹרוֹ אֲנִיצֵי צֶמֶר. סוֹף-סוֹף, אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁל תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה קָשָׁה וְתַרְגִּילִים, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה וּבַעַל הַקִּרְקָס הוֹדִיעַ עַל הַצָּגַת הַבְּכוֹרָה הָעֲתִידָה לְהִתְקַיֵּם בְּתַאֲרִיךְ מְסֻיָּם.
לִבּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ הָיָה כָּבֵד עָלָיו וּמַחְשָׁבוֹת נוּגוֹת הִתְעוֹרְרוּ בְּנַפְשׁוֹ. הֲיַצְלִיחַ בְּהוֹפָעָתוֹ? וָלֹא – הֲלֹא סוֹפוֹ יִהְיֶה מַר מִמַּר וּבַעַל הַקִּרְקָס… מִי יוֹדֵעַ אֵיך יִגְמֹל לוֹ אָדָם גַּס זֶה עַל כִּשְׁלוֹנוֹ…
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, שָׁעָה לִפְנֵי הַתְחָלַת הַהַצָּגָה, הָיָה אוּלָם הַקִּרְקָס מָלֵא פֶּה לָפֶה. אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג לֹא תָּא, לֹא כִּסֵּא וְאַף לֹא מְקוֹם עֲמִידָה בְּשׁוּם מְחִיר שֶׁבָּעוֹלָם. הַסַּפְסָלִים הָיוּ מְלֵאִים יְלָדִים, נְעָרִים וּנְעָרוֹת בְּנֵי גִּילִים שׁוֹנִים, וְכֻלָּם חִכּוּ בְכִלְיוֹן עֵינַיִם וּבְקֹצֶר-רוּחַ לְהַתְחָלַת הַהַצָּגָה וּלְהוֹפָעָתוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ.
וְלֹא פֶּלֶא הַדָּבָר, כִּי בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר הָיוּ מֻדְבָּקוֹת מוֹדָעוֹת עֲנָק בִּצְבָעִים רַבִּים בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:
הָעֶרֶב הַצָגַת-פְּאֵר חֲגִיגִית
מַעַלְלֵי לוּלְיָנִים, מַעֲשֵׂי-קֻנְדָּס שֶׁל לֵיצָנִים וְחַיּוֹת מְּאֻלָּפוֹת
בְּהִשְׁתַּתְּפוּת
כָּל חַבְרֵי לַהֲקָתֵנוּ וּבְהוֹפָעַת בְּכוֹרָה שֶׁל הַחֲמוֹר הַמְּפֻרְסָם
פִּינוֹקְיוֹ
הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם “מֶלֶךְ הַמְּחוֹלוֹת”
*הַקִּרְקָס יִהְיֶה מוּאָר בִּתְאוּרַת-פְּלָאִים!!!*
כִּכְלוֹת הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַהַצָּגָה, הוֹפִיעַ מְנַהֵל הַלַּהֲקָה בַּזִּירָה לָבוּשׁ מְעִיל שָׁחֹר, מִכְנָסַיִם לְבָנִים וּמַגָּפַיִם גְּבֹהִים לְמַעְלָה מִבִּרְכָּיו. הוּא הִשְׁתָּחֲוָה עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וְנָשָׂא נְאוּם לִפְנֵי הַקָּהָל, שֶׁהֵעִיד עַל בְּעָלָיו, כִּי לַמְדָּן גָּדוֹל אֵינֶנּוּ.
“קָהָל נִכְבָּד, אֲדוֹנִים וַאֲדוֹנוֹת! אֲנִי, הֶחָתוּם מַטָּה, בְּעָבְרִי בְּדַרְכִּי עַל פְּנֵי עִירְכֶם הַנּוֹדַעַת לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, הָיָה עִם לְבָבִי לִרְכֹּשׁ כָּבוֹד וְנַחַת-רוּחַ מְיֻחֶדֶת לְהַצִּיג בִּפְנֵי הַמְּסֻבִּים הַמַּשְׂכִּילִים וְהַנְּאוֹרִים חֲמוֹר קָטָן וּמְפֻרְסָם, שֶׁזָּכָה לָצֵאת בִּמְחוֹלוֹת בְּמַעֲמַד מֶלֶךְ כָּל אַרְצוֹת אֵירוֹפָּה הַחֲשׁוּבוֹת. הִתְכַּבְּדוּ נָא, מְכֻבָּדִים, וְאַל נָא תָּדוּנוּ אוֹתִי וְאֶת חֲמוֹרִי לְכַף חוֹבָה!”
לְמִשְׁמַע הַנְּאוּם הַזֶּה פָּרַץ הַקָּהָל בְּרַעֲמֵי צְחוֹק וְרַעַשׁ שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם. אַךְ בְּהוֹפִיעַ עַל הַבָּמָה הַחֲמוֹר פִּינוֹקְיוֹ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, הִגִּיעוּ הָרַעַשׁ וּמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם עַד שִׂיאָם. פִּינוֹקְיוֹ הָיָה מְקֻשָּׁט בְּקִשּׁוּטֵי חַג: רֶסֶן חָדָשׁ מֵעוֹר אֲדֹם, מְיֻפֶּה בְּאַבְזָמִים שֶׁל נְחשֶׁת בְּהִירָה; שְׁנֵי פְּרָחִים לְבָנִים פֵּאֲרוּ אֶת אָזְנָיו; קְוֻצּוֹת רַעֲמָתוֹ הָיוּ סְדוּרוֹת תַּלְתַּלִּים וּקְשֻׁרוֹת בְּסִרְטֵי מֶשִׁי אֲדַמְדַמִּים; רְצוּעַת זָהָב וָכֶסֶף עָבְרָה לְכָל אֹרֶךְ גּוּפוֹ, וּבִזְנָבוֹ הָיָה קְלוּעִים פְּתִילֵי קְטִיפָה אֲדֻמִּים וּכְחֻלִּים. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: נֶחְמָד הָיָה פִּינוֹקְיוֹ לְמַרְאֶה וְתַאֲוָה לָעֵינַיִם, וְכָל רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה יָכוֹל לִגְרֹעַ עֵינָיו מִמֶּנּוּ. לְאַחַר שֶׁהִצִּיג מְנַהֵל הַלַּהֲקָה אֶת פִּינוֹקְיוֹ לִפְנֵי הַקָּהָל, הוֹסִיף עוֹד אִמְרֵי נֹעַם אֲחָדִים:
“קָהָל נִכְבָּד! אֵין בִּרְצוֹנִי לְהָפִיחַ כְּזָבִים וּלְסַפֵּר גֻּזְמָאוֹת, כֵּיצַד וְאֵיךְ הִתְגַּבַּרְתִּי עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים, עַד אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדִי לִבְלֹם וּלְרַסֵּן הוֹלֵךְ-עַל-אַרְבַּע זֶה, שֶׁהָיָה פֶּרֶא לְמוּד מִדְבָּר עַל סַלְעֵי הֶהָרִים וּבָעֲמָקִים אֲשֶׁר בַּחֲצִי הַכַּדּוּר הַדְּרוֹמִי, שִׂימוּ נָא לִבְּכֶם, אֲדוֹנַי, וּרְאוּ אֶת הַפִּרְאוּת הַזּאֹת הַמְּצִיצָה מִתּוֹךְ עֵינָיו! וְלָמָּה שֶׁלֹּא מָצָאתִי שׁוּם אֶמְצָעִים לְהַרְגִּיל אוֹתוֹ בְּחַיֵּי תַּרְבּוּת, הָיִיתִי מֻכְרָח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֶזְרַת הַשּׁוֹט הַכָּל-יָכוֹל, אַךְ כָּל סִימָנֵי הַחִבָּה הָאֵלֶּה הָיוּ לַשָּׁוְא. לְאָשְׁרִי, מָצָאתִי בְּקָדְקָדוֹ מִין מִחְיָה73 מְשֻׁנָּה, הַמְּכֻנָּה בְּפִי חַכְמֵי הַמַּדָּע בְּפָּרִיס – פִּיקָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ סְגֻלָּה מְיֻחֶדֶת לְהַצְמִיחַ אֶת הַשְּׂעָרוֹת וּלְהַכְשִׁיר לְרִקּוּדִים גַּם. בְּעַד זֶה גָּמַרְתִּי אֹמֶר לְלַמֵּד אוֹתוֹ לִרְקֹד וּלְדַלֵּג דֶּרֶךְ חִשּׁוּקִים. יִרְאֶה נָא הַקָּהָל אֶת נִפְלְאוֹתָיו וְיִשְׁפֹּט! אוּלָם, לִפְנֵי הִפָּרְדִי מֵעֲלֵיכֶם, אֲדוֹנַי וַאֲדוֹנוֹתַי הַנִּכְבָּדִים, הַרְשׁוּנִי נָא לְהַזְמִינְכֶם גַּם מָחָר לְהַצָּגַת מִנְחָה. עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא וְיֵרֵד גֶַּשֶׁם, תִּדָּחֶה הַהַצָּגָה לְמָחֳרָתַיּם, בְּשָׁעָה אַחַת-עֶשְׂרֵה בַּבֹּקֶר”.
אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁתַּחֲוָה הַמְּנַהֵל לִפְנֵי הַקָּהָל, פָּנָה אֶל פִּינוֹקְיוֹ בְּאָמְרוֹ: “הוֹי, פִּינוֹקְיוֹ! טֶרֶם תַּתְחִיל לְהַרְאוֹת אֶת כָּל הַמּוֹפְתִים שֶׁלְךָ, הִשְׁתַּחֲוֵה נָא לִפְנֵי הַקָּהָל הַנִּכְבָּד הַזֶּה: לַאֲדוֹנִים לַאֲדוֹנוֹת וְלַיְלָדִים!”
פִּינוֹקְיוֹ כָּרַע עַל בִּרְכָּיו הַקִּדְמִיּוֹת וְנִשְׁאַר עוֹמֵד תַּחְתָּיו, עַד אֲשֶׁר הִצְלִיף הַמְנַצֵּחַ בְּשׁוֹטוֹ בָּאֲוִיר וּפָקַד: “הוֹפּ, צְעַד: אַחַת, שְׁתַּיִם!” מִיָּד קָפַץ הַחֲמוֹר עַל רַגְלָיו וְהִתְחִיל פּוֹסֵעַ מִסָּבִיב לַזִּירָה אַט אַט. אַחֲרֵי זְמַן-מָה פָּקַד הַמְּנַהֵל שׁוּב: “רִיצָה”! פִּינוֹקְיוֹ הִתְחִיל לָרוּץ. “דְהָרָה!” פִּינוֹקְיוֹ עָבַר מֵרִיצָה לִדְהָרָה. “בְּשֶׁטֶף!” פִּינוֹקְיוֹ הִתְחִיל שׁוֹטֵף בִּמְרוּצָתוֹ.
וּבְעֶצֶם הַשָּׁעָה שֶׁהָיָה פִּינוֹקְיוֹ טָס כְּעַל כַּנְפֵי רוּחַ, הֵרִים הַמְּנַהֵל אֶת יָדוֹ וְיָרָה בָּאֲוִיר מִתּוֹךְ אֶקְדָח. מִיָּד נָפַל הַחֲמוֹר לָאָרֶץ וְהָיָה מֻטָּל כְּמֵת. אַחַר קָפַץ שׁוּב עַל רַגְלָיו, וְהַקָּהָל עָנָה לְעֻמָּתוֹ בְּרַעַם שֶׁל מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וּקְרִיאוֹת הֵידָד. פִּינוֹקְיוֹ נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט אֶל הַקָּהָל הָרַב שֶׁלְפָנָיו. וְהִנֵּה רָאָה בְּאַחַד הַתָּאִים גְּבֶרֶת נֶחְמָדָה, וְעַל צַוָּארָהּ תְּלוּיָה שַׁרְשֶׁרֶת וּמַשְׂכִּית, וּבַמַּשְׂכִּית קְבוּעָה תְּמוּנָתוֹ שֶׁל הַלֵּיצָן.
“זוֹ הִיא הַתְּמוּנָה שֶׁלִּי!… גְּבֶרֶת זוֹ – הַפֵיָה הִיא!” נִרְעַשׁ פִּינוֹקְיוֹ בְּהַכִּירוֹ אֶת הַפֵיָה מֵיטִיבָתוֹ.
לִבּוֹ נִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְהוּא קָרָא בְּקוֹל רָם: “הוֹי, פֵיָה שֶׁלִּי! פֵיָה שֶׁלִּי!” אַךְ תַּחַת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ, פָּרְצָה מִפִּיו נְעִירַת חֲמוֹרִים חֲזָקָה, שֶׁלְּשִׁמְעָהּ הְִתַעַוֵּת כָּל הַקָּהָל מִצְּחוֹק, וְיוֹתֵר מִכֹּל – הַיְלָדִים. מְנַהֵל הַלַּהֲקָה מָצָא שֶׁנְּעִירַת-חֲמוֹר זוֹ בִּפְנֵי קְהַל עַם וָעֵדָה חַסְרַת נִימוּס וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ הִיא, וּבִרְצוֹנוֹ לְהַסְבִּיר אֶת הַדָּבָר לְפִּינוֹקְיוֹ, חָבַט בַּשּׁוֹט עַל חָטְמוֹ. הַמִּסְכֵּן שָׁלַח אֶת לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְלַקֵּק אֶת חָטְמוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי עַל-יְדֵי כָּך יֵקֵל הַכְּאֵב.
אַךְ מַה גָּדוֹל הָיָה צַעֲרוֹ בְּהַבְחִינוֹ שֶׁהַפֵיָה נֶעֶלְמָה מֵהָאוּלָם! הוּא חָשׁ פִּתְאֹם אֶת עַצְמוֹ בּוֹדֵד וְעָזוּב; לִבּוֹ נִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ, וּדְמָעוֹת חַמּוֹת, דִּמְעוֹת צַעַר וּכְאֵב, זָלְגוּ מֵעֵינָיו. אַךְ אִיש לֹא הִרְגִּישׁ בְּדִמְעָתוֹ, וּפָחוֹת מִכֹּל – הַמְּנַהֵל; הוּא הִצְלִיף שׁוּב בְּשׁוֹטוֹ וְקָרָא: “הָבָה, פִּינוֹקְיוֹ, הַרְאֵה נָא עַכְשָׁו לַקָּהָל, מַה נָאוֹת רַגְלֶיךָ, הַמְּדַלְּגוֹת בְּעַד גַּלְגַּל הַנְּיָר!”
פִּינוֹקְיוֹ נִסָּה שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַתַּרְגִּיל הַזֶּה; אַךְ מִדֵּי הַגִּיעוֹ לַגַּלְגַּל, עָצַר בִּמְרוּצָתוֹ וְעָבַר מִתַּחְתָּיו, בְּחָשְׁבוֹ כִּי כָּךְ נוֹחָ יוֹתֵר. סוֹף-סוֹף הֶחְלִיט לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הַגַּלְגַּל בִּקְפִיצָה וִיהִי מָה: הוּא קָפַץ יָשָׁר לְתוֹךְ גַּלְגַּל הַנְּיָר, אַךְ רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת נֹאחֲזוּ בִּקְצֵה הַגַּלְגַּל וְהוּא נָפַל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה. וּכְשֶׁקָּם לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְנִדְחַף עָלוּב וְצוֹלֵעַ לָאֻרְוָה. “פִּינוֹקְיוֹ! יוֹפִיעַ נָא עוֹד פַּעַם פִּינוֹקְיוֹ! אָנוּ רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת פִּינוֹקְיוֹ!” קָרְאוּ כָּל הַיְּלָדִים, שֶׁדָּאֲגוּ מְאֹד לִשְׁלוֹם הַחֲמוֹר הַמִּסְכֵּן. אַךְ בְּאוֹתוֹ עֶרֶב לֹא הוֹפִיעַ עוֹד פִּינוֹקְיוֹ בַּזִּירָה. מִמָּחֳרַת הַיּוֹם בָּדַק רוֹפֵא הַבְּהֵמוֹת אֶת רַגְלָיו שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְאָמַר, כִּי הוּא יִהְיֶה פִּסֵּחַ כָּל יָמָיו. אָז אָמַר מְנַהֵל הַלַּהֲקָה לְחַמַּר74 הַקִּרְקָס: “לָמָּה לִי חֲמוֹר פִּסֵּחַ? אֵין אֶת נַפְשִׁי כְּלָל לְכַלְכְּלוֹ חִנָּם. קוּם, הוֹצֵא אוֹתוֹ הַשּׁוּקָה וּמָכְרֵהוּ שָׁם”. קָם הַחַמָּר וְהוֹצִיא אֶת הַחֲמוֹר הַשּׁוּקָה; עַד מְהֵרָה נִמְצָא קוֹנֶה. “וְכַמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ בִּמְחִיר הַחֲמוֹר הַפִּסֵּחַ הַזֶּה?” “עֶשְׂרִים לִירוֹת”. "נָכוֹן אֲנִי לָתֵת בִּמְחִירוֹ עֶשְׂרִים אֲגוֹרוֹת. אַל תַּחְשֹׁב, כִּי אֲנִי קוֹנֶה אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה. רַק לְעוֹרוֹ לְבַד נוֹשֵׂא אֲנִי אֶת עֵינַי, כִּי בְּכַוָּנָתִי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תֹּף לַתִּזְמֹרֶת שֶׁבִּכְפָרִי, לֹא קָשֶׁה לְשַׁעֵר מַה הִרְגִּישׁ פִּינוֹקְיוֹ, בְּשָׁמְעוֹ כִּי אוֹמְרִים לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תֹּף! בֵּין כֹּה וָכֹה וּבְסוֹפוֹ שֶׁל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן נִמְכַּר פִּינוֹקְיוֹ, וּבְעָלָיו הֶחָדָשׁ הוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְחוֹף הַיָּם. שָׁם תָּלָה בְּצַוָּארוֹ אֶבֶן, קָשַׁר לְרַגְלוֹ חֶבֶל וְדָחַף אוֹתוֹ בְּחֹזֶק-יָד הַמַּיְמָה. פִּינוֹקְיוֹ צָלַל לְקַרְקַע הַיָּם. וּבְעָלָיו הֶחָדָשׁ יָשַׁב לוֹ עַל סֶלַע וּבְיָדוֹ קְצֵה הַחֶבֶל, יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לְמוֹת פִּינוֹקְיוֹ, לְמַעַן יוּכַל לְהוֹצִיא אֶת מֵעָיו וְלִפְשֹׁט אֶת עוֹרוֹ מֵעָלָיו.
פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וְאַרְבָּעָה: דְּגֵי הַיָּם אוֹכְלִים אֶת פִּינוֹקְיוֹ, הַחֲמוֹר, אַחַר-כָּך הוּא עוֹלֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם בִּדְמוּת לֵיצָן-עֵץ כְּבָרִאשׁוֹנָה וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא שׂוֹחֶה אֶל הַחוֹף בָּא כָּרִישׁ נוֹרָא וּבוֹלֵעַ אוֹתוֹ. 🔗
חֲצִי שָׁעָה וְיוֹתֵר יָשַׁב בְּעָלָיו שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְחִכָּה, וְלְבַסּוֹף אָמַר לְעַצְמוֹ: עַכְשָׁו וַדַּאי כְּבָר מֵת הַחֲמוֹר הַפִּסֵּחַ שֶׁלִּי. הִגִּיעָה אֵפוֹא הַשָּׁעָה לִמְשׁוֹתוֹ מִן הַמַּיִם וְלַעֲשׂוֹת מֵעוֹרוֹ תֹּף. וְהוּא הִתְחִיל לִמְשֹׁך בַּחֶבֶל הַקָּשׁוּר לְרַגְלוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ. מָשַׁךְ וּמָשַׁךְ וּפִתְאֹם רָאָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם… אַדְרַבָּה, נַחֲשׁוּ מָה? – בִּמְקוֹם פֶּגֶר הַחֲמוֹר רָאָה לֵיצָן חַי, חַי וּמִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ. לְמַרְאֵה לֵיצַן-הָעֵץ סָבוּר הָיָה הָאִכָּר הַמִּסְכֵּן, כִּי אַךְ חֲלוֹם הוּא. הוּא נִדְהַם מִפַּחַד, פָּעַר אֶת פִּיו וְלָטַשׁ אֶת עֵינָיו. וּכְשֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, אָמַר כְּשֶׁדְמָעוֹת בְּעֵינָיו: “וְהֵיכָן הוּא הַחֲמוֹר שֶׁהִשְׁלַכְתִּי הַיַּמָּה?” “הַחֲמוֹר – אֲנִי הוּא בִּכְבוֹדִי וּבְעַצְמִי!” עָנָה פִּינוֹקְיוֹ בִּצְחוֹק. “אַתָּה?” “אֲנִי!” “הוֹי, נָבָל! עוֹדְךָ מְלַגְלֵג עָלַי?” “מְלַגְלֵג עָלֶיךָ? חַס וְחָלִילָה, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד, הֲרֵינִי מְדַבֵּר בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים”. “אַךְ הֵן זֶה לֹא כְּבָר הָיִיתָ חֲמוֹר! וְאֵיךְ זֶה נַעֲשֵׂיתָ עַכְשָׁו, בְּצֵאתְךָ מִן הַמַּיִם, לֵיצַן-עֵץ?” “כַּנִּרְאֶה, זֶה כֹּחַ מֵי הַיָּם. פְּעָמִים הַיָּם חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים מְשֻנִּים”. “הִזָּהֵר לְךָ מִפָּנַי, הַלֵיצָן!… אַל תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לְהוֹלִיךְ אוֹתִי שׁוֹלָל! רְאֵה כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ!” “אִם רוֹצֶה אַתָּה, אֲדוֹנִי, לָדַעַת דְּבַר אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, הַתִּירָה נָא מֵעַל רַגְלִי אֶת הַחֶבֶל וַאֲסַפֵּר לְךָ הַכּל-בַּכֹּל-מִכֹּל, כֵּיצַד וְאֵיך קָרָה הַדָּבָר”. הָאִכָּר הַתָּמִים, שֶׁנַּפְשׁוֹ חָשְׁקָה לָדַעַת אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, בָּטַח בּוֹ בְּפִּינוֹקְיוֹ וְהִתִּיר מֵעַל רַגְלוֹ אֶת הַחֶבֶל. אַךְ הִרְגִּישׁ פִּינוֹקְיוֹ אֶת עַצְמוֹ חָפְשִׁי כְּצִפּוֹר-דְּרוֹר, פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר: “לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, אֲדוֹנִי, כִּי בְּרֵאשִׁית בָּרָא אוֹתִי אָבִי לֵיצַן-עֵץ, כְּפִי שֶׁעֵינֶיךָ רוֹאוֹת אוֹתִי. אוּלָם לְאַחַר מִזֶּה הָיִיתִי צָרִיך לְהֵהָפֵךְ לְיֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים, אַךְ אֲנִי מָאַסְתִּי בַּלִּמּוּדִים, נִפְתֵיתִי לַעֲצַת חֲבֵרִים רָעִים וּבָרַחְתִּי מִן הַבַּיִת. בְּאַחַד הַיָּמִים הֱקִיצוֹתִי מִשְּׁנָתִי וְהִנֵּה נֶהְפַּכְתִּי לַחֲמוֹר, בַּעַל אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת וְזָנָב מְגֻדָּל! לֹא יָדַעְתִּי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי! אַל אֶרְאֶה בְּאוֹיְבַי חֶרְפָּה שֶׁכָּזוֹ! אַחַר הוֹצִיאוּנִי הַשּׁוּקָה לִמְכִירָה וְשָׁם קָנָה אוֹתִי בַּעַל קִרְקָס אֶחָד, שֶׁלִּמְּדַנִי לִרְקֹד וְלִקְפֹּץ בְּעַד חִשּׁוּקִים וְגַלְגַלִּים. בְּאַחַד הָעֲרָבִים, בִּשְׁעַת הַהַצָּגָה, נָפַלְתִּי וְנִפְצַעְתִּי בְּרַגְלִי וְהָיִיתִי לְפִסֵּחַ. וְאָז אָמַר בַּעַל הַקִּרְקָס, כִּי אֵין לוֹ צֹרֶךְ בַּחֲמוֹר פִּסֵּחַ וְשָׁלַח אוֹתִי הַשּׁוּקָה לִמְכִירָה. וּבָאתָ אַתָּה, אֲדוֹנִי, וְקָנִיתָ אוֹתִי!…” “לְצַעֲרִי הַגָּדוֹל! וְאַף שִׁלַּמְתִּי בִּמְחִירְךָ כֶּסֶף רַב מְאֹד. וְעַכְשָׁו מִי יַחֲזִיר לִי אֶת כַּסְפִּי?” “וְלָמָה אֵפוֹא קָנִיתָ אוֹתִי? אַתָּה אָמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנִּי תֹּף!… זְכֹר נָא, אֲדוֹנִי – תֹּף!…” “לְצַעֲרִי הַגָּדוֹל, אֱמֶת הַדָּבָר! וְאֵיפֹה אֶקַח עַכְשָׁו עוֹר אַחֵר?” “אַל נָא יֵצֶר לְךָ, אֲדוֹנִי! חֲמוֹרִים יֵשׁ בָּעוֹלָם לָרֹב!” “אֱמֹר נָא לִי, נַעַר חָצוּף שֶׁכָּמוֹךָ, הֲזֶהוּ כָּל סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה?” “לֹא”, עָנָה הַלֵּיצָן, “עוֹד מִלִּים אֲחָדוֹת וּבָהֶן אֶגְמֹר. בְּשָׁעָה שֶׁקָּנִיתָ אוֹתִי, אֲדוֹנִי הָרָם, הוֹצֵאתָ אוֹתִי הֵנָּה לַהֲמִיתֵנִי, וּבָחַרְתָּ לִי מִיתָה בִּטְבִיעָה, מִדַּת הָרַחֲמִים יָאָה זוֹ נָאָה לְךָ מְאֹד אֲדוֹנִי, וַאֲנִי אַחֲזִיק טוֹבָה לְךָ כָּל יָמַי. אַךְ דָּבָר אֶחָד, אֲדוֹנִי, לֹא הֶעֱלֵיתָ כְּלָל עַל דַּעְתְּךָ, וְהוּא: הַפֵיָה שֶׁלִּי עוֹמֶדֶת לִימִינִי…” “מִי הִיא פֵיָה זוֹ?” “זוֹהִי אִמָּא שֶׁלִּי, הַדּוֹמָה לְכָל הָאִמָּהוֹת הַטּוֹבוֹת, הַחֲרֵדוֹת תָּמִיד לְטוֹבַת בְּנֵיהֶן: הַמְּגִנּוֹת עֲלֵיהֶם בְּאַהֲבָתָם, גַּם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מִתְנַהֲגִים שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה וְאֵינָם רְאוּיִים לְרַחֲמִים. וְכָך קָרָה שֶׁבִּרְאוֹת הַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי כִּי בְּצָרָה גְּדוֹלָה אָנֹכִי, מִהֲרָה לִשְׁלֹחַ אֵלַי הֲמוֹן דָּגִים. הַדָּגִים אֲשֶׁר חֲשָׁבוּנִי לְפֶגֶר חֲמוֹר הִתְנַפְּלוּ עָלַי בִּמְלֹא פֶּה. וְכֵיצַד זָלְלוּ! לֹא יָדַעְתִּי כִּי הַדָּגִים גַּרְגְּרָנִים כָּאֵלֶּה! אֶחָד מֵהֶם אָכַל אֶת אָזְנַי, הַשֵּׁנִי – אֶת סַנְטֵרִי, הַשְּׁלִישִׁי – אֶת הַצַּוָּאר וְאֶת הָרַעְמָה, הָרְבִיעִי – אֶת הָעוֹר וְאֶת הָרַגְלַיִם… וְאֶחָד מֵהֶם, דָּג קָטָן וְיָפֶה, עָמַד וְאָכַל אֶת זְנָבִי”. “מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה”, קָרָא הָאִכָּר בְּפַחַד, “בְּחַיַּי נִשְׁבַּעְתִּי אִם יָבוֹא בְּשַׂר דָּגִים אֶל פִּי! לֹא תַּעֲנוּג גָּדוֹל הוּא לְנַתֵּחַ דָּג מְבֻשָּׁל וְלִמְצֹא בְּקִרְבּוֹ זְנַב חֲמוֹר!” “אַף דַּעְתִּי כָּך”, עָנָה הַלֵּיצָן בִּצְחוֹק, “וְאוּלָם עָלַי לְהוֹסִיף, כִּי לְאַחַר שֶׁהִשְׂבִּיעוּ הַדָּגִים אֶת נַפְשָׁם בִּבְשַׂר הַחֲמוֹר, שֶׁכִּסָּה אוֹתִי מִכַּף רֶגֶל וְעַד קָדְקֹד, הִגִּיעוּ עַד הָעֲצָמוֹת… כְּלוֹמַר, עַד הָעֵץ. כִּי עַל כֵּן עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד, כִּי נַעֲשֵׂיתִי מֵעֵץ קָשֶׁה מְאֹד. וּכְשֶׁטָּעֲמוּ הַדָּגִים מִמֶּנִּי, הִרְגִּישׁוּ מִיָּד, כִּי אֵין אֲנִי מַאֲכַל תַּאֲוָה וְסוֹפָם לִשְׁבֹּר אֶת שִׁנֵּיהֶם. מִיָּד נִסְתַּלְּקוּ וְשָׂחוּ לָהֶם אִישׁ לְעֶבְרוֹ וְלֹא הִבִּיעוּ לִי אֲפִלּוּ אֶת תּוֹדָתָם עַל הַסְּעֻדָּה הַשְּׁמֵנָה. וְהִנֵּה מָשַׁכְתָּ אַתָּה, אֲדוֹנִי, בַּחֶבֶל וְהוֹצֵאתָ בִּמְקוֹם פֶּגֶר-חֲמוֹר – לֵיצַן-עֵץ חַי וְקַיָּם. וְזֶהוּ סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ”. “הַבּוּז לְסִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְךָ!” קָרָא הָאִכָּר בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף, “אֲנִי רַק אַחַת יוֹדֵעַ, כִּי שִׁלַּמְתִּי בִּמְחִירְךָ כֶּסֶף וַאֲנִי רוֹצֶה לְהָשִׁיב לְעַצְמִי אֶת כַּסְפִּי. הֲתֵדַע, מַה אֶעֱשֶׂה? אֲנִי אֲבִיאֲךָ שׁוּב לַשּׁוּק וְאֶמְכֹּר אוֹתְךָ כְּעֵץ יָבֵשׁ, שֶׁטּוֹב לְהַסִּיק בּוֹ אֶת הַתַּנּוּר”. “אַדְּרַבָּה”, קָרָא פִּינוֹקְיוֹ, “אָגִיל וְאֶשְׂמַח, בּוֹא וּמְכֹר אוֹתִי!” וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִהֵר וְקָפַץ הַמַּיְמָה; וְאַחֲרֵי שֶׁהִרְחִיק מִן הַחוֹף קָרָא אֶל הָאִכָּר: “שָׁלוֹם רַב, אֲדוֹנִי! אִם יָבוֹא יוֹם וְאַתָּה תְּבַקֵּשׁ לְךָ עוֹר בִּשְׁבִיל תֹּף, תִּזְכֹּר אֶת עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן, אֶת פִּינוֹקְיוֹ!” הוּא צָחַק וְהוֹסִיף לִשְׂחוֹת; מִזְּמַן לִזְמַן הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: “שָׁלוֹם רַב, אֲדוֹנִי, אִם יָבוֹא יוֹם וְאַתָּה תְּבַקֵּשׁ לְךָ עֵץ יָבֵשׁ לְהַסִּיק בּוֹ אֶת הַתַּנּוּר, תַּעֲלֶה עַל לְבָבְךָ אֶת עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן, אֶת פִּינוֹקְיוֹ!” סוֹף-סוֹף הִרְחִיק פִּינוֹקְיוֹ מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא נִרְאָה. עַל פְּנֵי הַמַּיִם נִרְאֲתָה מֵרָחוֹק רַק נְקֻדָּה קְטַנָּה וּשְׁחֹרָה, שֶׁהֵרִימָה פַּעַם בְּפַעַם אֶת רַגְלֶיהָ וְקָפְצָה קְפִיצוֹת מַצְחִיקוֹת. פִּינוֹקְיוֹ הוֹסִיף לִשְׂחוֹת בְּלִי דַּעַת לְאָן. וְהִנֵּה רָאָה סֶלַע לָבָן מִתְנַשֵּׂא בְּלֵב הַיָּם וְעַל רֹאשׁ הַסֶּלַע – גְּדִיָּה נֶחְמָדָה, עוֹמֶדֶת וְגוֹעָה. נִדְמֶה הָיָה לוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ, כִּי הַגְּדִיָּה רוֹמֶזֶת לוֹ וְקוֹרְאָה אוֹתוֹ לָבוֹא עַד הַסֶּלַע. וְשַׂעֲרוֹת הַגְּדִיָּה לֹא לְבָנוֹת וְלֹא שְׁחֹרוֹת הָיוּ, כִּי אִם כְּחֻלּוֹת כְּעֵין הַשָּׁמַיִם לְטֹהַר, וְהֵם הִזְכִּירוּ לוֹ אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל הַפֵיָה שֶׁלּוֹ. לִבּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ נִפְעַם מְאֹד! הוּא אִמֵּץ אֶת כֹּחוֹ וְשָׂחָה מַהֵר לִקְרַאת הַסֶּלַע הַהוּא, הִנֵּה עוֹד מְעַט וְהִגִּיעַ אֵלָיו. אַךְ פִּתְאֹם נִרְאָה מִתַּחַת לַמַּיִם רֹאשׁ נוֹרָא שֶׁל מִפְלֶצֶת-יָם, פֶּה פָּעוּר וְשָׁלֹש שׁוּרוֹת שִׁנַּיִם, שֶׁיָּכְלוּ לְהָטִיל אֵימָה וָפַחַד אֲפִלּוּ בִּתְמוּנָה שֶׁבְּסֵפֶר. וְהַיּוֹדְעִים אַתֶּם מִי הָיְתָה מִפְלֶצֶת זוֹ? זֶה הָיָה כָּרִישׁ נוֹרָא וְאָיֹם, אוֹתוֹ הַכָּרִיש שֶׁנִּזְכַּר לֹא אַחַת בְּסִפּוּרֵנוּ, וּבִגְלַל הָאֵימָה שֶׁהֵטִיל מִסָּבִיב וּבִגְלַל רַעַבְתָנוּתוֹ הַיְּתֵרָה נִקְרָא בְּשֵׁם “אֵימַת הַדַּיָּגִים וְהַדָּגִים”. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת פַּחְדּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ הֶעָלוּב לְמַרְאֵה הַמִּפְלֶצֶת הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת! הוּא נִסָּה לְהִתְחַמֵּק מִפָּנֶיהָ בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת דַּרְכּוֹ, אַךְ הַמִּפְלֶצֶת טָסָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת בְּפֶה פָּעוּר לְנֹכַח פִּינוֹקְיוֹ. “מַהֵר, פִּינוֹקְיוֹ, חוּשָׁה!” קָרְאָה אֵלָיו הַגְּדִיָּה הַנֶּחְמָדָה, וּפִּינוֹקְיוֹ שָׂחָה בִּשְׁאֵרִית כֹּחֹו. “שְׁחֵה, הִמָּלֵט, פִּינוֹקְיוֹ, הַמִּפְלֶצֶת הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה!” וּפִּינוֹקְיוֹ אָזַר אֶת כָּל כֹּחוֹ וְנֶחְפַּז לָנוּס. “הִזָּהֵר, פִּינוֹקְיוֹ, הַמִּפְלֶצֶת מַדְבִּיקָה אוֹתְךָ! הִשָּׁמֵר לְךָ, פֶּן תֹּאבַד!” וּפִּינוֹקְיוֹ שָׂחָה – לֹא שָׂחָה, הוּא דָּאָה כְּעַל כַּנְפֵי רוּחַ. הִנֵּה קָרַב אֶל הַסֶּלַע וּכְבָר הוֹשִׁיטָה לוֹ הַגְּדִיָּה אֶת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת, לַעֲזֹר לוֹ לְטַפֵּס לְמַעְלָה… אַךְ! הַמּוֹעֵד עָבַר! הַמִּפְלֶצֶת הִשִּׂיגָה אוֹתוֹ. הִיא שָׁאֲפָה אוֹתוֹ אֶל קִרְבָּהּ כְּבֵיצַת תַּרְנְגֹלֶת וּבָלְעָה אוֹתוֹ בְּכֹחַ רַב מְאֹד, וּפִּינוֹקְיוֹ הוּטַל לְתוֹךְ מְעֵי הַדָּג, נֶחְבַּט בְּכֹחַ וְשָׁכַב בְּלִי רוּחַ חַיִּים יוֹתֵר מֵרֶבַע שָׁעָה. כְּשֶׁשָּׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה זְמַן רַב לְהָבִין הֵיכָן הוּא שָׁרוּי. מִסָּבִיב הָיְתָה אֲפֵלָה כְּבֵדָה וּשְׁחֹרָה, וְנִדְמָה לוֹ כִּי נָפַל לְתוֹךְ קֶסֶת מְלֵאָה דְּיוֹ שְׁחֹרָה. הוּא הִטָּה אָזְנוֹ, הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב, אַךְ לֹא שָׁמַע דָּבָר. רַק מִזְּמַן לִזְּמַן הִרְגִּישׁ כִּי רוּחַ סְעָרָה מְנַשֶּׁבֶת עַל פָּנָיו. מִתְּחִלָּה לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָבִין מֵאַיִן בָּאָה הָרוּחַ הַזֹּאת, אַךְ עַד מְהֵרָה נוֹדַע לוֹ, כִּי רוּחַ זוֹ יוֹצֵאת מֵחֲזֵה הַמִּפְלֶצֶת. הַכָּרִישׁ הָיָה קְצַר-נְשִׁימָה, וּכְשֶׁהָיָה נוֹשֵׁם נִדְמֶה הָיָה כְּאִלּוּ רוּחַ עַזָּה נוֹשֶׁבֶת. מִתְּחִלָּה הִתְאוֹשֵׁשׁ פִּינוֹקְיוֹ וְקִוָּה לִמְצֹא רֶוַח וְהַצָּלָה; אַךְ אַחֲרֵי שֶׁנוֹכַח לָדַעַת, כִּי הוּא נִמְצָא בִּמְעֵי מִפְלֶצֶת-הַיָּם אֲחָזָהוּ חִיל וּרְעָדָה וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי מַר: “הֶַצִּילוּ! הַצִּילוּ!” שִׁוַּע פִּינוֹקְיוֹ מִמְעֵי הַדָּגָה, “אַלְלַי, מָה אֻמְלָל אֲנִי, מִי יָבוֹא לְרַוְחָתִי וְלִישׁוּעָתִי!” “מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרָך, אֻמְלָל!” נִשְׁמַע בַּחֲשֵׁכָה קוֹל מְרֻסָּק, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לִצְלִיל עוּגָב שָׁבוּר, “מִי זֶה מְדַבֵּר?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ וְכָל עַצְמוֹתָיו רוֹחֲפוֹת מִפַּחַד. “פִּי הַמְּדַבֵּר! אֲנִי טוּנָס. הַכָּרִיש בְּלָעַנִי יַחַד אִתְּךָ. וְאַתָּה אֵיזֶה מִין דָּג אַתָּה?” “אֲנִי אֵינֶנִּי דָּג כְּלָל, לֵיצָן אֲנִי”. “וְאִם לֹא דָּג אַתָּה, אֵיךְ זֶה הִסְכַּלְתָּ לִנְפֹּל בִּמְעֵי הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת?” “וַדַּאי שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנִי הַטּוֹב נִמְצָא אֲנִי כָּאן: הִיא בָּלְעָה אוֹתִי עַל כָּרְחִי! אַךְ אִם כֹּה וְאִם כֹּה, מַה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַזֹּאת?” “נִכָּנַע לְמַר גּוֹרָלֵנוּ וּנְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יְעַכֵּל אוֹתָנוּ הַכָּרִישׁ”. “אֵין לִי כָּל רָצוֹן לִהְיוֹת מְעֻכָּל!” הִתְיַפַּח פִּינוֹקְיוֹ מָרָה. “אַף אֲנִי אֵינֶנִּי רוֹצֶה בְּכָךְ”, אָמַר הַטּוּנָס, “אַךְ אֲנִי מוֹצֵא לִי מְעַט נֶחָמָה בְּזָכְרִי, שֶׁסּוֹף-סוֹף נָאֶה יוֹתֵר לְדָג לָמוּת בַּמַּיִם מֵאֲשֶׁר בְּחֶמְאָה!” “דִּבְרֵי הֶבֶל!” הֵשִׁיב פִּינוֹקְיוֹ. “זוֹהִי דַעְתִּי!” הוֹסִיף הַטּוּנָס, “וְיֵשׁ לִנְהֹג כָּבוֹד גַּם בְּדֵעָה שֶׁאֵינָה כְּדַעְתְּךָ, כָּך אוֹמְרִים”. “לוּ יְהִי כָּךְ,” אַךְ אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת מִכָּאן, אֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹחַ…" “קוּם אֵפוֹא וּבְרַח לְךָ, אִם תּוּכַל!…” “הֲגָדוֹל מְאֹד הַכָּרִישׁ אֲשֶׁר בָּלַע אוֹתָנוּ?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “אֹרֶךְ גּוּפוֹ – פַּרְסָה שְׁלֵמָה, מִלְבַד זְנָבוֹ”. בְּשָׁעָה שֶׁפִּינוֹקְיוֹ וְהַטּוּנָס שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בַּחֲשֵׁכָה, נִרְאָה לוֹ לְפִּינוֹקְיוֹ שְׁבִיב75 אוֹר מְנַצְנֵץ מֵאָחוֹר. “מָה הָאוֹר הַזֶּה? הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת שְׁבִיב הָאוֹר הַמְּהַבְהֵב מֵרָחוֹק?” “כֵּן, כֵּן, כַּנִּרְאֶה עוֹד אֻמְלָל נִמְצָא שָׁם, הַמְחַכֶּה כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה לְבָרוֹת76 לְכָרִישׁ זֶה”. “רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹתוֹ, אֶת חֲבֵרֵנוּ לְצָרָה. אוּלַי דָּג זָקֵן וּמְנֻסֶּה הוּא, וְיוּכַל לְהוֹרוֹת לִי דֶּרֶךְ לְהִנָּצֵל מִכָּאן”. “תְהִי דַּרְכְּךָ צְלֵחָה, לֵיצָן חָבִיב!” “שָׁלוֹם גַּם עָלֶיךָ, טוּנָס הַמִּסְכֵּן!” “שָׁלוֹם, לֵיצָן, בָּרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתְךָ!” “וְהֵיכָן נִתְרָאֶה?” “מִי יוֹדֵעַ? מוּטָב שֶׁלֹּא אֶחְשֹׁב וְלֹא אֲהַרְהֵר עַל כָּך”.
פֶּרֶק שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה: פִּינוֹקְיוֹ מוֹצֵא בִּמְעֵי הַכָּרִישׁ… אֶת מִי הוּא מוֹצֵא? קִרְאוּ אֶת הַפֶּרֶק הַזֶּה וְתֵדְעוּ אֶת הַכֹּל. 🔗
לְאַחַר שֶׁנִּפְרַד פִּינוֹקְיוֹ מֵעַל יְדִידוֹ הַטּוּנָס, נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וְהִתְחִיל פּוֹסֵעַ בִּזְהִירוּת, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵך וְנִכְשָׁל בַּאֲפֵלָה, הוֹלֵךְ וּמְגַשֵּׁשׁ בִּמְעֵי הַכָּרִישׁ וּפָנָיו מוּעָדוֹת לִקְרַאת הָאוֹר הַמְּהַבְהֵב מֵרָחוֹק. בְּלֶכְתּוֹ הֶחֱלִיקוּ רַגְלָיו וְשָקְעוּ בְּמֵי בֹּץ שְׁמֵנִים, שֶׁרֵיחַ דְּגֵי הַיָּם עָלָה מֵהֶם וְעוֹרֵר בְּפִּינוֹקְיוֹ גֹּעַל נֶפֶשׁ. כְּכָל אֲשֶׁר הוֹסִיף לָלֶכֶת, כֵּן הָלַךְ הָאוֹר הֲלוֹךְ וְהִתְבַּהֵר, וְהִנֵּה הִגִּיעַ סוֹף-סוֹף לְאוֹתוֹ מָקוֹם. עַכְשָׁו נַחֲשׁוּ נָא, מָה רָאָה שָׁם פִּינוֹקְיוֹ? לֹא, לֹא תְּנַחֲשׁוּ! הוּא רָאָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְעָלָיו בַּקְבּוּק שֶׁל זְכוּכִית יְרֻקָּה וּבוֹ נֵר דּוֹלֵק; עַל-יַד הַשֻּׁלְחָן יָשַׁב יָשִׁישׁ, לָבָן מְאֹד, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ מִשֶּׁלֶג אוֹ מִגִּיר. אוֹתוֹ יָשִׁישׁ יָשַׁב וְאָכַל דָּגִים קְטַנִּים חַיִּים, שֶׁהָיוּ מְפַרְכְּסִים וְקוֹפְצִים מִתּוֹךְ פִּיו בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ. לְמַרְאֶה כָּל זֶה פָּג לִבּוֹ שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ וְכִמְעַט נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ עָלָיו מִשִּׂמְחַת פִּתְאֹם. הוּא רָצָה לִצְחֹק, רָצָה לִבְכּוֹת, רָצָה לְדַבֵּר, לְסַפֵּר, אַךְ תַּחַת זֶה יָצָא מִפִּיו כְּעֵין צִיּוּץ עָמוּם, וְהוּא מִלְמֵל דְּבָרִים בְּלִי טַעַם, בְּלִי הִגָּיוֹן. לָאַחֲרוֹנָה פָּרְצָה שָׁאֲגַת שִׂמְחָה מִגְּרוֹנוֹ וְהוּא פָּשַׁט אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְנָפַל עַל צַוְּארֵי הַיָּשִׁישׁ וְקָרָא בְּקוֹל חָנוּק: “הוֹי, אַבָּא שֶׁלִּי, אַבָּא שֶׁלִּי הַיָּקָר! הִנֵּה מְצָאתִיךָ! מֵעַתָּה לֹא אַרְפֶּה מִמְּךָ, וְלֹא אֶעֱזָבְךָ לְעוֹלָם, לְעוֹלָם!” “הֲאִם לֹא הִטְעוּנִי עֵינַי!” אָמַר הַיָּשִׁישׁ, בְּשַׁפְשְׁפוֹ אֶת עֵינָיו, “הַאַתָּה זֶה בְּנִי, פִּינוֹקְיוֹ יַקִּירִי?” “אֲנִי הוּא, אֲנִי וְלֹא אַחֵר! וְאַתָּה הֵן סָלַחְתָּ לִי, אַבָּא שֶׁלִּי, הֲלֹא? הוֹי, אַבָּא, אַבָּא שֶׁלִּי, הַטּוֹב וְהָרַחֲמָן! וַאֲנִי, הֵן… הוֹי, אִלּוּ יָדַעְתָּ אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי, כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים נִתְנַסֵיתִי!… אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ מָכַרְתָּ, אָבִי מַחְמַל נַפְשִׁי, אֶת מְעִילְךָ, כְּדֵי לִקְנוֹת לִי סֵפֶר-לִמּוּד, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא רַצְתִּי לְתֵאַטְרוֹן הַלֵּיצָנִים, וַאֲדוֹנֵיהֶם מַנְגְּ’יָפוֹקוֹ רָצָה לְשָׂרְפֵנִי בָּאֵשׁ; וְאוֹתוֹ אָדוֹן נָתַן לִי חֲמִשָּׁה מַטְבְּעוֹת זָהָב לִמְסֹר אוֹתָם לְךָ, אַךְ אֲנִי פָּגַשְׁתִּי חָתוּל וְשׁוּעָל וְהֵם הֵבִיאוּ אוֹתִי לַמָּלוֹן “הַסַּרְטָן הָאָדֹם”, וְשָׁם אָכְלוּ עַד אֲשֶׁר יָצָא הָאֹכֶל מֵאַפָּם, וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְבַדִּי וּפָגַשְׁתִּי שׁוֹדְדִים, וְאֵלֶּה הִתְחִילוּ לִרְדֹּף אַחֲרַי וַאֲנִי בָּרַחְתִּי מִפְּנֵיהֶם; אַךְ הֵם רָצוּ בְּעִקְבוֹתַי, הִשִּׂיגוּנִי וְתָלוּ אוֹתִי עַל אַלּוֹן גָּדוֹל בַּיַּעַר, וְהָעַלְמָה בַּעֲלַת הַשֵּׂעָר הַכָּחֹל שָׁלְחָה מֶרְכָּבָה לָקַחַת אוֹתִי; וְהָרוֹפְאִים בָּדְקוּ אוֹתִי וְאָמְרוּ: ‘אִם הוּא לֹא מֵת, הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁעוֹדֶנּוּ חַי!’ וַאֲנִי שִׁקַּרְתִּי לַפֵיָה, וְאַפִּי הִתְחִיל לִגְדֹּל עַד שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לַעֲבֹר בַּפֶּתַח. וְלָמָּה הָלַכְתִּי עִם הַשּׁוּעָל וְהֶחָתוּל לִזְרֹעַ רַק אַרְבָּעָה מַטְבְּעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאַחַת הוֹצֵאתִי בַּמָּלוֹן, וְהַתֻּכִּי צָחַק לִי, וּמֵאַלְפַּיִם הַמַּטְבְּעוֹת לֹא מָצָאתִי אַף אֶחָד; וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הַשּׁוֹפֵט כִּי גָּנְבוּ מִמֶּנִּי אֶת כַּסְפִּי, הוֹשִׁיב אוֹתִי בְּטָעוּת בְּבֵית-הַסֹּהַר; מִשָּׁם יָצָאתִי, הָיִיתִי רָעֵב מְאֹד, רָאִיתִי אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים, רָצִיתִי לְקָטְפוֹ וְנִלְכַּדְתִּי בְּמַלְכֹּדֶת; וְהָאִכָּר עָנַד לְצַוָּארִי שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל כֶּלֶב, שֶׁאֶהְיֶה שׁוֹמֵר אֶת הַלּוּל; אַךְ כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ כִּי חַף אֲנִי מִפֶּשַׁע, הוֹצִיא אוֹתִי לְחֹפֶשׁ. וְהַנָּחָשׁ בַּעַל הַזָּנָב הַמַּעֲלֶה עָשָׁן הִתְחִיל צוֹחֵק, עַד כִּי פָּקַע בְּגוּפוֹ עוֹרֵק, וַאֲנִי שַׁבְתִּי לְבֵית הָעַלְמָה הַנֶּחְמָדָה, שֶׁמֵתָה בֵּינָתַיִם; וּבִרְאוֹת הַיּוֹנָה שֶׁאֲנִי בּוֹכֶה, אָמְרָה: ‘רָאִיתִי אֶת אָבִיךָ עוֹשֶׂה סִירָה וּמַפְלִיג לַיָּם לְבַקֶּשְׁךָ’. וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָה: ‘מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה!’ עָנְתָּה הַיּוֹנָה וְאָמְרָה: ‘הֲרוֹצֶה אַתָּה לִמְצֹא אֶת אַבָּא שֶׁלְךָ?’ אָמַרְתִּי לָהּ: ‘וּמִי יְבִיאֵנִי לְשָׁם?’ וְהִיא אָמְרָה לִי: ‘אֲנִי אֲבִיאֲךָ!’ שָׁאַלְתִּי אוֹתָה: ‘אֵיךְ?’ אָמְרָה הַיּוֹנָה: ‘עֲלֵה וְשֵׁב עַל גַּבִּי’. וְכָכָה הָיִינוּ עָפִים כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר אָמְרוּ לִי הַדַּיָּגִים, שֶׁהָיוּ מַשְׁקִיפִים אוֹתָהּ שָׁעָה עַל פְּנֵי הַיָּם: ‘שָׁם טוֹבֵעַ אִישׁ מִסְכֵּן בְּסִירָה!’ וַאֲנִי הִכַּרְתִּי אוֹתְךָ מֵרָחוֹק, וְלִבִּי אָמַר לִי, כִּי אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁם בַּסִּירָה, וַאֲנִי אוֹתַתִּי בְּיָדִי שֶׁתָּשׁוּב אֶל הַחוֹף…” “אַף אֲנִי הִכַּרְתִּיךָ”, אָמַר גֶ’פֶּטוֹ, “וּבְחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי שָׁב, אַךְ מַה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? הַיָּם הָיָה סוֹעֵר מְאֹד, וְנַחְשׁוֹל גָּדוֹל הָפַךְ אֶת סִירָתִי. וּפִתְאֹם רָאֲנִי כָּרִישׁ נוֹרָא וּבְלָעַנִי כְּהֶרֶף עַיִן לְתוֹך לֹעוֹ הַגָּדוֹל”. “וְזֶה זְמַן רַב אַתָּה נִמְצָא פֹּה?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “מֵאוֹתָהּ שָׁעָה עָבְרוּ שְׁתֵּי שָׁנִים; כֵּן, פִּינוֹקְיוֹ חֲבִיבִי, שְׁתֵּי שָׁנִים תְּמִימוֹת, שֶׁנִּדְמוּ לִי כִּשְׁנֵי יוֹבְלוֹת?” “וּבַמֶּה הָיִיתָ מְכַלְכֵּל פֹּה אֶת נַפְשְׁךָ? וְאֵיפֹה לָקַחְתָּ נֵר זֶה? וְגַפְרוּרִים לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר הֵיכָן מָצָאתָ?” “אֲסַפֵּר לְךָ דָּבָר, דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ. עָלֶיךָ לָדַעַת, שֶׁאוֹתוֹ נַחְשׁוֹל שֶׁהָפַךְ אֶת סִירָתִי, הָפַךְ גַּם אֳנִיַּת-מִסְחָר גְּדוֹלָה. הַמַּלָּחִים נִצְּלוּ, אַךְ הָאֳנִיָּה יָרְדָה תְּהוֹמוֹת וְאוֹתוֹ כָּרִישׁ בָּלַע גַּם אֶת הָאֳנִיָּה…” “כֵּיצַד? אֶת כָּל הָאֳנִיָּה כֻּלָּהּ?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ בְּתִמָּהוֹן. “אֶת כָּל הָאֳנִיָּה כֻּלָּהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא, וּפָלַט רַק אֶת הַתֹּרֶן הַגָּדוֹל, שֶׁנִּתְקַע בֵּין שִׁנָּיו כְּעֶצֶם. מַעֲשֶׂה נִסִּים. הָיְתָה הָאֳנִיָּה הַזֹּאת טְעוּנָה לֹא רַק בָּשָׂר כָּבוּשׁ בְּקֻפְסוֹת פַּח, אֶלָּא גַּם צְנִימִים, יַיִן, צִמּוּקִים, גְּבִינָה, קָפֶה, סֻכָּר, נֵרוֹת וְגַפְרוּרֵי דּוֹנַג. כָּל הָאוֹצָר הַזֶּה כִּלְכֵּל אוֹתִי שְׁתֵּי שָׁנִים תְּמִימוֹת; אַךְ כַּיּוֹם הַזֶּה נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁיָרִים; הַמַּחְסָן נִתְרוֹקֵן, וְהַנֵּר הַזֶּה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה לְפָנֶיךָ הוּא הָאַחֲרוֹן…” “וּמַה יִהְיֶה אַחַר-כָּךְ?” “אַחַר-כָּךְ, יַקִּירִי, תִּהְיֶה חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת”. “אִם כֵּן, אַבָּא, אַל נָא נְאַבֵּד זְמַן לְבַטָּלָה. עָלֵינוּ לְהִמָּלֵט מִכָּאן”. “לְהִמָּלֵט? כֵּיצַד?” “עָלֵינוּ לָצֵאת מִפִּי הַכָּרִישׁ וְלִקְפֹּץ הַמַּיְמָה”. “רַעְיוֹן יָפֶה מְאֹד, בְּנִי יַקִּירִי, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת!” “אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אַתָּה תִּרְכַּב עַל כְּתֵפַי וַאֲנִי – שַׂחְיָן מְנֻסֶּה אָנֹכִי, וְאֲבִיאֲךָ אֶל חוֹף בָּטוּחַ”. “אַךְ רַעְיוֹנוֹת שָׁוְא הֵם, יַקִּירִי!” עָנָה גֶ’פֶּטוֹ בִּמְנוֹד-רֹאשׁ וּבְבַת-צְחוֹק עֲגוּמָה עַל שְׂפָתָיו, “הֲיִתָּכֵן שֶׁלֵּיצָן קְטַנְטָן שֶׁכָּמוֹךָ יַעֲצֹר כֹּחַ לָשֵׂאת אוֹתִי עַד הַחוֹף?” “נַסֵּה נָא וְתִרְאֶה כִּי כְּאִישׁ גְּבוּרָתִי! עַל-כָּל-פָּנִים, אִם נִגְזַר עָלֵינוּ מִשָּׁמַיִם לָמוּת, הָבָה נָמוּת שְׁנֵינוּ יַחַד”. אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָקַח פִּינוֹקְיוֹ אֶת הַנֵּר בְּיָדוֹ וְאָמַר: “קוּם, אַבָּא, וְלֵךְ אַחֲרַי בְּלִי מוֹרָא וָפַחַד”. זְמַן רַב הָלְכוּ בְּבֶטֶן הַכָּרִישׁ, פִּינוֹקְיוֹ בָּרֹאשׁ וְהַנֵּר בְּיָדוֹ וְאָבִיו בְּעִקְּבוֹתָיו, עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת כָּל הַגּוּף וְאֶת קֵבַַת הַכָּרִישׁ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַלֹּעַ הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת, עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם מְצַפִּים לִשְׁעַת-כּשֶׁר לִקְפֹּץ לְתוֹךְ הַיָּם. הַכָּרִישׁ הָיָה זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וְסָבַל מִקֹּצֶר-נְשִׁימָה וּמֵהַלְמוּת77 לֵב, וּלְפִיכָך הָיָה יָשֵׁן בְּלֹעַ פָּתוּחַ. לָכֵן יָכֹל פִּינוֹקְיוֹ, בְּגִשְׁתּוֹ לִגְרוֹן הַכָּרִישׁ, לִרְאוֹת חֵלֶק מֵרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם הַָזָּרוּעַ כּוֹכָבִים וְגַם אֶת הַיָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ. “עַכְשָׁו שְׁעַת-כּשֶׁר לָנוּס”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ לְאָבִיו, “הַכָּרִיש יָשֵׁן שְׁנַת מַרְמִיטָה. הַיָּם שָׁקֵט וְהַיָּרֵחַ מַגִּיהַּ אוֹרוֹ. לֵךְ אַחֲרַי, אַבָּא, עוֹד מְעַט וְנִצַּלְנוּ”. נֶחֱרַץ – נַעֲשָׂה. פִּינוֹקְיוֹ וְאָבִיו עָלוּ בְּמַעֲלֵה הַגָּרוֹן שֶׁל הַמִּפְלֶצֶת, וּבְהַגִּיעָם לַלֹּעַ, הָלְכוּ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַלָּשׁוֹן, שֶׁהָיְתָה אֲרֻכָּה מְאֹד וְדוֹמָה לִשְׂדֵרָה בַּגַּן. כְּבָר אָמְרוּ לִקְפֹּץ הַמַּיְמָה, אֶלָּא שֶׁפִּתְאֹם הִתְעַטֵּשׁ הַכָּרִישׁ עֲטִישָׁה חֲזָקָה מְאֹד וּפִּינוֹקְיוֹ וְגֶ’פֶּטוֹ הוּטְלוּ שׁוּב לִמְעֵי הַמִּפְלֶצֶת. בִּשְׁעַת הַדְּחִיפָה וְהַנְּפִילָה כָּבָה הַנֵּר, וְהַנּוֹסְעִים שֶׁלָּנוּ נִמְצְאוּ שְׁרוּיִים בַּחֲשֵׁכָה. “עַכְשָׁו, בְּנִי, הֵקִיץ הַקֵּץ!” “חַס וְחָלִילָה! תֵּן לִי אֶת יָדְךָ, אַבָּא, וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִּכָּשֵׁל!” “לְאָן תּוֹלִיך אוֹתִי?” “נְנַסֶּה שׁוּב לִבְרֹחַ. לֵך אַחֲרַי, אַל תִּירָא”. וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, תָּפַס פִּינוֹקְיוֹ בְּיַד אָבִיו, וּשְׁנֵיהֶם הִתְחִילוּ לַעֲלוֹת שׁוּב בְּמַעֲלֵה הַגָּרוֹן; וְשׁוּב עָבְרוּ לְאֹרֶךְ הַלָּשׁוֹן וְדִלְּגוּ מֵעַל לְשָׁלשׁ שׁוּרוֹת הַשִּׁנַּיִם. לִפְנֵי הַקְּפִיצָה הָאַחֲרוֹנָה, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ לְאָבִיו: “עַכְשָׁו, אַבָּא, עֲלֵה וּרְכַב עַל כְּתֵפַי וֶאֱחֹז בִּי יָפֶה יָפֶה. וְהַשְּׁאָר – עָלַי וְעַל צַוָּארִי”. לְאַחַר שֶׁיָּשַׁב גֶ’פֶּטוֹ עַל כִּתְפֵי בְּנוֹ, קָפַץ פִּינוֹקְיוֹ, מָלֵא עֹז וּבִטָּחוֹן, לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִתְחִיל לִשְׂחוֹת. הַיָּם הָיָה שָׁקֵט וְחָלָק כִּרְאִי; הַיָּרֵחַ הֵאִיר בְּאוֹרוֹ הַמָּלֵא, וְהַכָּרִישׁ יָשַֹן שֵׁנָה עַזָּה, עַד שֶׁגַּם יְרִיַּת תּוֹתָח לֹא הָיְתָה מְעִירָה אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ.
פֶּרֶק שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה: פִּינוֹקְיוֹ חָדֵל לִהְיוֹת לֵיצָן וְנַעֲשֶׂה יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים. 🔗
פִּינוֹקְיוֹ מִהֵר לִשְׂחוֹת אֶל הַחוֹף. וְהִנֵּה הִרְגִּישׁ שֶׁאָבִיו, הַיּוֹשֵׁב עָלָיו וְרַגְלָיו נִגְרָרוֹת בַּמַּיִם, רוֹעֵד כְּמוֹ בְּקַדַּחַת. הֲמִצִנָּה אוֹ מִפַּחַד רָעַד הַזָּקֵן? מִי יוֹדֵעַ! אֶפְשָׁר שֶׁמִּזֶּה וּמִזֶּה גַּם יַחַד. אֲבָל פִּינוֹקְיוֹ חָשַׁב, כִּי רַעַד זֶה בָּא לְאָבִיו מֵחֲמַת פַּחַד וְלָכֵן נִסָּה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ: “הִתְאוֹשֵׁשׁ, אַבָּא! בְּעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר נַגִּיעַ לְחוֹף בָּטוּחַ”. “אֲבָל הֵיכָן, הֵיכָן הוּא חוֹף בָּטוּחַ זֶה?” שָׁאַל הַזָּקֵן בִּדְאָגָה רַבָּה וּמִצְמֵץ בְּעֵינָיו, כְּשֵׁם שֶׁעוֹשִׂים הַחַיָּטִים בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מַשְׁחִילִים חוּט בְּמַחַט. “מִסְתַּכֵּל אֲנִי בְּכָל צַד וָעֵבֶר וְאֵינֶנִּי רוֹאֶה מְאוּמָה, מִלְבַד שָׁמַיִם וּמַיִם”. “וַאֲנִי רוֹאֶה גַם חוֹף”, אָמַר הַלֵּיצָן, “הֵן עֵינִי חַדָּה, כְּעֵין הֶחָתוּל וּמֵיטִיב אֲנִי לִרְאוֹת בַּלַּיְלָה מֵאֲשֶׁר בַּיּוֹם”. פִּינוֹקְיוֹ הֶעָלוּב הִתְאַמֵּץ לְהֵרָאוֹת עַלִּיז וְשָׂמֵחַ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא עַצְמוֹ הִתְחִיל חוֹשֵׁשׁ מְאֹד; כֹּחוֹ עֲזָבוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קָצְרָה מֵרֶגַע לְרֶגַע. וְהַחוֹף עֲדַיִן הָיָה רָחוֹק מְאֹד. הוּא הוֹסִיף לִשְׂחוֹת כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, וְלָאַחֲרוֹנָה, כִּכְלוֹת כֹּחוֹ, פָּנָה לְגֶ’פֶּטוֹ וְלָחַשׁ: “אַבָּא… הוֹשִׁיעָה… אֲנִי גּוֹוֵעַ…” הִגִּיעַ הָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ. הָאָב וּבְנוֹ הִתְחַזְּקוּ בִּשְׁאֵרִית כֹּחַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וּפִתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנָם קוֹל שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לִצְלִיל עוּגָב שָׁבוּר. קוֹל זֶה שָׁאַל: “מִי זֶה גוֹוֵעַ?” “אֲנִי וְאָבִי!” “הֲקוֹלְךָ זֶה, יְדִידִי פִּינוֹקְיוֹ?” “קוֹלִי, אֲדוֹנִי! וּמִי אַתָּה?” “אֲנִי הַטּוּנָס, חֲבֵרְךָ לְמַאֲסָר בִּמְעֵי הַכָּרִישׁ”. “כֵּיצַד נִמְלַטְתָּ מִשָּׁם!” “רָאִיתִי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ וּמִהַרְתִּי לַעֲשׂוֹת כָּמוֹךָ”. “בָּרוּךְ יִהְיֶה בּוֹאֲךָ, טוּנָס חֲבִיבִי! הֲרֵינִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם אַהֲבָתְךָ לִילָדֶיךָ, טוּנָסֶיךָ הַקְּטַנִּים, חוּשָׁה נָא לְעֶזְרָתֵנוּ, פֶּן נָמוּת לְעֵינֶיךָ!” “בְּכָל לִבִּי נָכוֹן אֲנִי לַעֲזֹר לָכֶם, אֶחֱזוּ נָא בִּזְנָבִי וַאֲבִיאֲכֶם בְּעוֹד אַרְבָּעָה רְגָעִים לַחוֹף”. גֶּ’פֶּטוֹ וּפִּינוֹקְיוֹ קִבְּלוּ מִיָּד אֶת הַהַצָּעָה; אַךְ בִּמְקוֹם לֶאֱחֹז בִּזְנַב הַדָּג, מָצְאוּ לְטוֹב לָהֶם לָשֶׁבֶת עַל גַּבּוֹ. “הַאִם לֹא יִכְבַּד מִמְּךָ לָשֵׂאת אוֹתָנוּ?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ בַּאֲדִיבוּת. “אַף לֹא בִּמְעַט שֶׁבִּמְעַט! נִדְמֶה לִי, כְּאִלּוּ שְׁנֵי שַׁבְּלוּלִים עַל גַּבִּי”, עָנָה הַטּוּנָס, שֶׁהָיָה בָּרִיא וְחָזָק כְּמוֹ פַּר בֶּן בָּקָר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לַחוֹף, קָפַץ פִּינוֹקְיוֹ הָרִאשׁוֹן וְעָזַר לְאָבִיו לָרֶדֶת. אַחַר פָּנָה אֶל הַטּוּנָס וְאָמַר לוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת: “רֵעִי, אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת חַיֵּי אָבִי! אֵין בְּפִי מִלָּה לְהַבִּיעַ לְךָ אֶת רַחֲשֵׁי תּוֹדָתִי! הַרְשֵׁני נָא לְנַשֵּׁק לְךָ לְאוֹת תּוֹדָתִי הַנֶּאֱמָנָה!…” הַטּוּנָס הוֹשִׁיט אֶת פִּיו מִתּוֹךְ הַמַּיִם, וּפִּינוֹקְיוֹ כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְנָשַׁק לוֹ בְּחֹם עַל שִׂפְתוֹתָיו. אוֹת תּוֹדָה וְחִבָּה זֶה נָגַע עַד לִבּוֹ שֶׁל הַטּוּנָס, שֶׁלֹּא הָיָה רָגִיל לְאוֹתוֹת אַהֲבָה שֶׁכָּאֵלֶּה, וּמִפְּנֵי שֶׁבּוֹשׁ לְהַרְאוֹת אֶת דִּמְעוֹתָיו, צָלַל בַּמַּיִם וְנֶעְלַם. בֵּינָתַיִם עָלָה הַשַּׁחַר. פִּינוֹקְיוֹ הוֹשִׁיט אֶת זְרוֹעוֹ לְגֶּ’פטוֹ, שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו, וְאָמַר לוֹ: “הִשָּׁעֵן נָא עָלַי, אָבִי הַיָּקָר, וְנֵלֵךְ לְאַט לְאַט, וְאִם נִיעַף – נֵשֵׁב וְנָנוּחַ בַּדֶּרֶךְ”. “וּלְאָן נֵלֵךְ?” שָׁאַל גֶּ’פֶּטוֹ. “נֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ בַּיִת שֶׁבּוֹ יִתְּנוּ לָנוּ פְּרוּסַת לֶחֶם וּמְעַט חָצִיר לִשְׁכַּב עָלָיו”. הֵם לֹא הִרְחִיקוּ לֶכֶת, וְהִנֵּה רָאוּ לִפְנֵיהֶם שְׁנֵי קַבְּצָנִים יוֹשְׁבִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וּמְבַקְּשִׁים נְדָבוֹת. אֵלֶּה הָיוּ הַשּׁוּעָל וְהֶחָתוּל, אֶלָּא שֶׁכִּמְעַט קָשֶׁה הָיָה לְהַכִּירָם. הֶחָתוּל, שֶׁהָיָה מִתְחַפֵּשׂ כָּל יָמָיו כְּעִוֵּר, נִתְעַוֵּר בֶּאֱמֶת, וְהַשּׁוּעָל הִזְקִין, דָּהָה, נִצְטַמֵּק וְהָיָה בְּלִי זָנָב. נוֹכֵל עָרוּם זֶה חַי חַיֵּי עֹנִי וְדַחֲקוּת, וְסוֹף-סוֹף הָיָה אָנוּס לִמְכֹּר אֶת זְנָבוֹ לְרוֹכֵל שֶׁקָּנָהוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מְנִיפָה כְּנֶגֶד הַזְּבוּבִים.
“הוֹי, פִּינוֹקְיוֹ!” קָרָא הַשּׁוּעָל בְּקוֹל נוּגֶה, “הוֹשִׁיעָה נָא! תֵּן נְדָבָה לְשְׁנֵי בַּעֲלֵי-מוּם עֲלוּבִים!” “עֲלוּבִים!” חָזַר הֶחָתוּל. “לְכָל הָרוּחוֹת, נוֹכְלִים!” קָרָא הַלֵּיצָן, רִמִּיתֶם אוֹתִי פַּעַם אַחַת, אַךְ שׁוּב לֹא תְּרַמּוּ אוֹתִי". “אֲהָהּ, פִּינוֹקְיוֹ, הַאֲמִינָה לָנוּ, כִּי אָמְנָם עֲנִיִּים וְאֻמְלָלִים אָנוּ עַכְשָׁו!” “עַכְשָׁו!” חָזַר הֶחָתוּל.
“אִם עֲנִיִּים אַתֶּם, הִנֵּה כִּגְמוּלְכֶם בָּא לָכֶם! זִכְרוּ אֶת הַמָּשָׁל הַקַּדְמוֹנִי: ‘מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע’!” “חוּסָה נָא עָלֵינוּ!…” “עָלֵינוּ!” חָזַר הֶחָתוּל. “כַּלְכוּ לָכֶם, נוֹכְלִים! זִכְרוּ אֶת הַפִּתְגָּם: ‘חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ’!” “אַל נָא תַּעַזְבֵנוּ בְּעֵת צָרָה!” “בְּעֵת צָרָה!” חָזַר הֶחָתוּל. “לַעֲזָאזֵל, נוֹכְלִים! זִכְרוּ אֶת הָאִמְרָה: ‘כּוֹרֶה שַׁחַת – בָּהּ יִפּלֹ’!”
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּנוּ פִּינוֹקְיוֹ וְגֶּ’פֶּטוֹ לְדַרְכָּם. וְהִנֵּה נִתְקְלוּ בַּשָּׂדֶה בְּבַיִת קָטָן וְיָפֶה, כֻּלּוֹ עָשׂוּי קַשׁ. “כַּנִּרְאֶה, גָּר מִישֶׁהוּ בְּבַיִת זֶה”, אָמַר פִּינוֹקְיוֹ, “נִגְּשָׁה נָא וְנִדְפֹּק עַל דַּלְתּוֹ”. הֵם נִגְּשׁוּ לְבֵית-הַקַּשׁ וְדָפְקוּ עַל הַדֶּלֶת, “מִי שָׁם?” נִשְׁמַע קוֹל דַּק מִבִּפְנִים. “אֲנַחְנוּ, אָב וּבְנוֹ, עֲיֵפִים וּרְעֵבִים”.
“סוֹבְבוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהַדֶּלֶת תִּפָּתַח”, נִשְׁמַע אוֹתוֹ קוֹל מִבִּפְנִים. פִּינוֹקְיוֹ סוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה מִיָּד. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ פִּינוֹקְיוֹ וְאָבִיו לְתוֹךְ הַבַּיִת, הִבִּיטוּ כֹּה וָכֹה וְלֹא רָאוּ אִיש. “מִי כָּאן בַּעַל-הַבַּיִת?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ מִשְׁתָּאֶה. “אֲנִי, כָּאן לְמַעְלָה!”
הָאָב וּבְנוֹ נָשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם לַתִּקְרָה וְרָאוּ עַל אַחַת הַקּוֹרוֹת אֶת הַצְּרָצַר-הַדַּבְּרָן. “הוֹי, צִרְצָרִי יַקִּירִי!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו אַפַּיִם אַרְצָה. “עַכְשָׁו אַתָּה קוֹרֵא לִי ‘יַקִּירִי’, הֲלֹא כֵן? אַךְ הֲזוֹכֵר אַתָּה שֶׁגֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי מִבֵּיתְךָ בְּפַטִּישׁ-עֵץ?” “צָדַקְתָּ, צִרְצָרִי! גָּרְשֵׁנִי גַּם אֲנִי עַכְשָׁו… קוּם וְהָטֵל גַּם בִּי פַּטִּישׁ, אוּלָם רַחֵם נָא עַל אָבִי…” “אֲרַחֵם גַּם עַל הָאָב וְגַם עַל הַבֵּן! רָצִיתִי רַק לְהַזְכִּירְךָ אֶת דְרָכֶיךָ אַתָּה, לְמַעַן תְהַרְהֵר בָּהֶם וְתִלְמַד לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַזּוּלַת בְּכָבוֹד וּבְרַחֲמִים”. “צָדַקְתָּ, צִרְצָרִי, שִׁבְעָתַיִם צָדַקְתָּ. אֶחְקֹק עַל לוּחַ לִבִּי אֶת דְּבָרֶיךָ אֵלָה וְלֹא אֶשְׁכָּחֵם לַנֶּצַח. אַךְ הַגִּידָה נָא לִי, אֵיךְ הִשְׂכַּלְתָּ לִרְכֹּשׁ לְךָ בַּיִת קָטָן וְנֶחְמָד זֶה?” “בַּיִת קָטָן זֶה קִבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה רַק אֶתְמוֹל מֵאֵת גְּדִיָּה נֶחְמָדָה בַּעֲלַת שְׂעָרוֹת כְּחֻלּוֹת”. “וּלְאָן הָלְכָה גְּדִיָּה זוֹ?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ בְּעִנְיָן רַב. “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”. “וּמָתַי תָּשׁוּב?” “לֹא תָּשׁוּב לְעוֹלָם… אֶתְמוֹל הָלְכָה מִזֶּה עֲצוּבָה עַד מְאֹד; הִיא גָּעֲתָה, כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לוֹמַר: פִּינוֹקְיוֹ מִסְכֵּן… לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עוֹד… הַכָּרִישׁ בָּלַע אוֹתוֹ!…” “הָאֻמְנָם אָמְרָה כָּךְ?… אָכֵן, זוֹ הָיְתָה הִיא, הַפֵיָה הַיְּקָרָה שֶׁלִּי!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּצַעַר וְזֶרֶם דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינָיו. הוּא בָּכָה וּבָכָה; לְבַסּוֹף מָחָה דִּמְעָה מֵעַל פָּנָיו וְהִתְחִיל מַצִּיעַ לְגֶּ’פֶּטוֹ מַצָּע קַשׁ. אַחַר פָּנָה אֶל הַצְּרָצַר וְשָׁאַל: “אֱמֹר נָא לִי, צִרְצָרִי, הֵיכָן אוּכַל לְהַשִּׂיג כּוֹס חָלָב בִּשְׁבִיל אָבִי?” “בַּחֶלְקָה הַשְּׁלִישִׁית מִזֶּה גָּר אִכָּר גִּ’יַּנְגְּ’יוֹ שְׁמוֹ, וְלוֹ פָּרוֹת חוֹלְבוֹת. לֵךְ אֵלָיו וְתַשִּׂיג חָלָב לְאָבִיךָ”. פִּינוֹקְיוֹ מִהֵר וְרָץ אֶל הָאִכָּר גִּ’יַּנְגִ’יוֹ. “כַּמָּה חָלָב מְבַקֵּשׁ אַתָּה?” שָׁאַל אוֹתוֹ הָאִכָּר, “כּוֹס אַחַת”. “מְחִיר כּוֹס אַחַת חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת, תֵּן לִי חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת וְאָז אֶתֵּן לְךָ אֶת הֶחָלָב!” “אֲהָהּ, אֲדוֹנִי! אֵין בְּכִיסִי אַף אֲגוֹרָה אַחַת!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּצַעַר. “אִם אֵין בְּכִיסְךָ אַף אֲגוֹרָה אַחַת, אֵין לִי בִּשְׁבִילְךָ חָלָב אַף כִּמְלֹא הָאֶצְבָּעוֹן”, עָנָה הָאִכָּר. “רַע וָמַר!” נֶאֱנַח פִּינוֹקְיוֹ וּפָנָה לָצֵאת.
“חַכֵּה רֶגַע!” אָמַר הָאִכָּר, “אוּלַי נִשְׁתַּוֶּה בֵּינֵינוּ. הֲמוּכָן אַתָּה לְסוֹבֵב גַּלְגַּל?” “אֵיזֶה גַּלְגַּל?” “גַּלְגַּל שֶׁל עֵץ לִשְׁאִיבַת מַיִם מִן הַבְּאֵר לְהַשְׁקָיַת הַגִּנָּה”. “אֲנַסֶּה..” “וּבְכֵן, אִם תִּשְׁאַב לִי מֵאָה דְּלָיִים מַיִם אֶתֵּן לְךָ כּוֹס חָלָב”. “מְצֻיָּן”. הָאִכָּר הֵבִיא אֶת הַלֵּיצָן לַגִּנָּה וְלִמְּדוֹ לְסוֹבֵב אֶת גַּלְגַּל הַבְּאֵר. פִּינוֹקְיוֹ נִגַּשׁ מִיָּד לָעֲבוֹדָה, וְעוֹד בְּטֶרֶם גָּמַר אֶת עֲבוֹדָתוֹ, זָרְמוּ פַּלְגֵּי זֵעָה מִכָּל גּוּפוֹ. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו עָבַד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ שֶׁכָּזוֹ. “עַד עַכְשָׁו הָיָה חֲמוֹרִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זוֹ”, אָמַר הָאִכָּר, “אַךְ כַּיּוֹם מֻטָּל הוּא עַל הָאָרֶץ וְכָל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ”. “הַאֶפְשָׁר לִי לִרְאוֹתוֹ?” שָׁאַל פִּינוֹקְיוֹ. “בְּבַקָּשָׁה!” כְּשֶׁנִכְנְסוּ לָאֻרְוָה, רָאָה פִּינוֹקְיוֹ חֲמוֹר קָטָן וְכָחוּשׁ מֻטָּל עַל הַקַּשׁ. וּכְשֶׁהִתְבּוֹנן בּוֹ פִּינוֹקְיוֹ הֵיטֵב, נָבוֹךְ וְאָמַר לְעַצְמוֹ: “הַחֲמוֹר הַזֶּה מֻכָּר לִי!” וְהוּא גָּחַן עָלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן חֲמוֹרִים: “מִי אַתָּה?” הַחֲמוֹר הַגּוֹוֵעַ פָּקַח אֶת עֵינָיו, הִסְתַּכֵּל בְּפִּינוֹקְיוֹ וְעָנָה בִּכְבֵדוּת בְּאוֹתָהּ לָשׁוֹן: “אֲ-נִי… פְּ-תִילָה…” וּמִיַּד נָפַח נַפְשׁוֹ. “אוֹיָה, פְּתִילָה, פְּתִילָה שֶׁלִּי, חֲבֵרִי הֶעָלוּב! הֲזֶה סוֹפְךָ?” לָחַש פִּינוֹקְיוֹ, מְזֻעְזָע כֻּלּוֹ, הֵרִים מְעַט קַשׁ וּמָחָה בּוֹ דִּמְעָה מֵעַל פָּנָיו. “לָמָה תִּתְאַבֵּל כָּל כָּךְ עַל הַחֲמוֹר הַזֶּה?” שָׁאַל אוֹתוֹ הָאִכָּר בְּתִמָּהוֹן… “כִּי עַל כֵּן הָיָה יְדִיד נֶאֱמָן לִי…” “יְדִידְךָ?” “כֵּן, יַחַד לָמַדְנוּ בְּבֵית-סֵפֶר אֶחָד!…” “כֵּיצַד?” קָרָא הִָאִכָּר וּצְחוֹק אַדִּיר פָּרַץ מִפִּיו. “כֵּיצַד?! חֲבֵרֶיךָ בְּבֵית-הַסֵּפֶר הָיוּ חֲמוֹרִים?… מְתָאֵר אֲנִי לְעַצְמִי מַה שֶּׁלָּמַדְתָּ כְּבָר בְּבֵית-סֵפֶר זֶה!” הַלֵּיצָן הַמִּסְכֵּן, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ לֹא הֵשִׁיב דָּבָר. הוּא לָקַח אֶת כּוֹס הֶחָלָב שֶׁקִּבֵּל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ וּפָנָה בְּדַרְכּוֹ הַבַּיְתָה אֶל אָבִיו. מֵאוֹתוֹ יוֹם הָיָה פִּינוֹקְיוֹ קָם בְּכָל יוֹם עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר וְהוֹלֵךְ לָאִכָּר גִּ’יַּנְגִּ’יוֹ לְסוֹבֵב אֶת גַּלְגַּל הַבְּאֵר, כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר כּוֹס חָלָב בִּשְׁבִיל אָבִיו הַחַלָּשׁ. כָּך עָבְרוּ עָלָיו חֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, אַךְ בָּזֶה לֹא אָמַר דַּי: בָּעֲרָבִים הָיָה עוֹסֵק בִּקְלִיעַת סַלִּים וּבִשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֵלֶּה: סִבּוּב גַּלְגַּל הַבְּאֵר וּקְלִיעַת הַסַּלִּים, הָיָה מַצְלִיחַ לְכַלְכֵּל אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת נֶפֶשׁ אָבִיו. וְלֹא זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁעָמַד וְעָשָׁה בְּיָדָיו הוּא עֲגָלָה נֶחְמָדָה, שֶׁבָּהּ הָיָה מוֹבִיל אֶת אָבִיו לִשְׁאֹף אֲוִיר. וּבִשְׁעוֹת הַפְּנַאי הָיָה מִשְׁתַּלֵּם בִּקְרִיאָה וּבִכְתִיבָה. הוּא קָנָה בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ סֵפֶר עָבֶה, חֲסַר-שַׁעַר, וּבוֹ לָמַד לִקְרֹא. כֵּן חִדֵּד לְעַצְמוֹ מַקֵּל קָטָן, שֶׁהָיָה טוֹבְלוֹ בְּבַקְבּוּק קָטָן שֶׁל מִיץ דֻּבְדְּבָנִים וְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְאַמֵּן בִּכְתִיבָה. סוֹף דָּבָר, בְּמִרְצוֹ וּבְהִתְמַסְּרוּתוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ הִצְלִיחַ לֹא רַק לְכַלְכֵּל בְּכָבוֹד אֶת אָבִיו וּלְסַפֵּק לוֹ אֶת כָּל צְרָכָיו, אֶלָּא גַּם לַחֲסֹךְ מְעַט כֶּסֶף לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים. בְּאַחַד הַיָּמִים אָמַר פִּינוֹקְיוֹ לְאָבִיו: “בְּגָדַי קְרוּעִים וּבְלוּיִים רוֹצֶה אֲנִי לָלֶכֶת לַשּׁוּק הַסָּמוּךְ לִקְנוֹת לִי בְּגָדִים חֲדָשִׁים: מְעִיל, כּוֹבַע וְנַעֲלַיִם. כְּשֶׁאָשׁוּב הַבַּיְתָה”, הוֹסִיף בְּבַת-צְחוֹק, “לֹא תַּכִּירֵנִי, אֶהְיָה לָבוּשׁ מַחֲלָצוֹת יְקָרוֹת, עַד שֶׁתַּחְשְׁבֵנִי לְבֶן-מֶלֶךְ אוֹ לְנָסִיךְ”. הוּא יָצָא מִן הַבַּיִת וּמִהֵר שָׂמֵחַ לְדַרְכּוֹ. פִּתְאֹם שָׁמַע קוֹל קוֹרֵא בִּשְׁמוֹ. הוּא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה שַׁבְּלוּל קָטָן וְנֶחְמָד יוֹצֵא מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. “הַאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי?” שָׁאַל הַשַּׁבְּלוּל. “כִּמְדֻמֶּה לִי, שֶׁרְאִיתִיךָ בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת, אַךְ אֵינֶנִּי בָּטוּחַ בָּזֶה…” “הַאֵין אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַשַּׁבְּלוּל, שֶׁשֵּׁרֵת בְּבֵית הַפֵיָה בַּעֲלַת הַשְּׂעָרוֹת הַכְּחֻלּוֹת? הַאֵין אַתָּה זוֹכֵר, שֶׁיָּרַדְתִּי לִפְתֹּחַ לְךָ אֶת הַדֶּלֶת כְּשֶׁרַגְלְךָ נִנְעֲצָה בָּעֵץ?” “זוֹכֵר אֲנִי, זוֹכֵר אֲנִי!” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, “אֱמֹר נָא שַׁבְּלוּלִי יְדִידִי, הַאִם רָאִיתָ אֶת הַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי? וּמַה שְׁלוֹמָהּ? הֲסָלְחָה לִי? הַעוֹד זוֹכֶרֶת הִיא אוֹתִי? הַרְחוֹקָה הִיא מִפֹּה? הַאוּכַל לִרְאוֹת אוֹתָהּ?” עַל מְטַר הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁנִּשְׁאֲלוּ בְּחִפָּזוֹן, בְּקֹצֶר-רוּחַ וּבְלִי הַפְסָקָה, עָנָה הַשַּׁבְּלוּל בְּקֹר-רוּחַ, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד: “פִּינוֹקְיוֹ! הַפֵיָה הַמִּסְכֵּנָה שׁוֹכֶבֶת בְּבֵית-הַחוֹלִים עַל עֶרֶשׂ דְּוַי. חוֹלָה הִיא!…” “בְּבֵית-הַחוֹלִים?” “כֵּן, לְדַאֲבוֹנִי הַגָּדוֹל. הִיא חָלְתָה מֵרֹב צַעַר וְיָגוֹן. וְעַכְשָׁו אֵין לָהּ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשָׁהּ”. “הַאֻמְנָם?… הוֹי, מַה מְאֹד צִעַרְתָּ אוֹתִי בִּבְשׂוֹרָה רָעָה זוֹ! אִלּוּ הָיוּ בְּיָדַי אוֹצְרוֹת קֹרַח, הָיִיתִי נוֹתְנָם לָהּ מִיָּד!… אַךְ בְּיָדִי נִמְצָא לְצַעֲרִי רַק דִּינָר אֶחָד… הִנֵּה זֶה!… הָלַכְתִּי לִקְנוֹת לִי בְּגָדִים. קַח אוֹתוֹ, שַׁבְּלוּלִי הֶחָבִיב, וְשָׂאֵהוּ מְהֵרָה לַפֵיָה הַטּוֹבָה שֶׁלִּי!” “וְהַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים!” “מַה לִי וְלַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים? הָיִיתִי מוֹכֵר גַּם אֶת בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת הַלָּלוּ וּבִלְבַד שֶׁאֶעֱזֹר לָהּ! לֵךְ, לֵךְ, שַּׁבְּלוּלִי, חוּשָׁה, אַל תַּעֲמֹד! שׁוּב אֵלַי בְּעוֹד יוֹמַיִם, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאוּכַל לָתֵת לְךָ מְעַט כֶּסֶף. עַד עַכְשָׁו הָיִיתִי עוֹבֵד כְּדֵי לְכַלְכֵּל אֶת נֶפֶשׁ אָבִי וְאֶת עַצְמִי; אַךְ מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה אֶעֱבֹד עוֹד חָמֵשׁ שָׁעוֹת בִּימָמָה, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס גַּם אֶת אִמִּי, מֵיטִיבָתִי, הַפֵיָה הַיְּקָרָה שֶׁלִּי. הֱיֵה שָׁלוֹם, שַׁבְּלוּלִי, וּזְכֹר נָא, שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לְבוֹאֲךָ בְּעוֹד יוֹמַיִם”. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַשַּבְּלוּל הָרַשְׁלָן וְהַזַּחְלָן, הִתְחִיל פִּתְאֹם לָרוּץ, שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ, כִּלְטָאָה בִימֵי הַקַּיִץ הַחַמִּים. כְּשֶׁחָזַר פִּינוֹקְיוֹ לְבֵיתוֹ שָׁאַל אוֹתוֹ אָבִיו: “אַיֵּה הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים שֶׁלְךָ?” “יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בְּגָדִים מַתְאִימִים… אֵין דָבָר… אֶקְנֶה בְּפַעַם אַחֶרֶת”. אוֹתוֹ לַילָה אֵחַר פִּינוֹקְיוֹ לָשֶׁבֶת עַד חֲצוֹת! וְתַחַת לַעֲשׂוֹת שְׁמוֹנָה סַלִּים הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת שִׁשָּׁה-עָשָׂר. אַחַר-כָּךְ שַָׁב לִישֹׁן וּמִיָּד נִרְדַּם. בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה אֶת הַפֵיָה הַנֶּחְמָדָה; הִיא נָשְׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ וְאָמְרָה לוֹ בְּפָנִים מַבְהִיקִים מִשִּׂמְחָה: “הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, פִּינוֹקְיוֹ! וַאֲנִי סוֹלַחַת לְךָ עַל כָּל תַּעֲלוּלֶיךָ, כִּי רָאִיתִי אֶת לִבְּךָ הַטּוֹב. יְלָדִים הָעוֹזְרִים לְהוֹרֵיהֶם בְּעֵת צָרָה רְאוּיִים לְאַהֲבָה וּלְרַחֲמִים, אִם גַּם חוֹטְאִים הֵם לִפְעָמִים וְאֵין דַּרְכָּם נְכוֹנָה תָּמִיד. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ וְהָיִיתָ מְאֻשָּׁר כָּל יְמֵי חַיֶיךָ!” פִּינוֹקְיוֹ הֵקִיץ פִּתְאֹם מִשְּׁנָתוֹ וְהִנֵּה – חֲלוֹם. תָּאֲרוּ נָא לְעַצְמְכֶם אֶת תִּמְהוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל פִּינוֹקְיוֹ, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת עַצְמוֹ, בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, לֹא לֵיצַן-עֵץ אֶלָּא יֶלֶד מַמָּשׁ, יֶלֶד כְּכָל הַיְּלָדִים! הוּא הֶעֱבִיר עֵינָיו עַל כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ בְּחֶדֶר נֶחְמָד, מְרֹהָט בְּרָהִיטִים נָאִים מְאֹד. הוּא לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, קָפַץ מֵעַל מִטָּתוֹ וְהִנֵּה מָצָא עַל-יַד מִטָּתוֹ חֲלִיפָה יָפָה, כּוֹבַע חָדָשׁ וְזוּג נַעֲלֵי עוֹר נֶחְמָדוֹת לְמַרְאֶה, כֻּלּוֹ תָּמֵהַּ וּמִתְפַּלֵּא מִהֵר פִּינוֹקְיוֹ, לִלְבּשׁ אֶת הַבְּגָדִים הַיָּפִים וְשָׂם שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן אֶת יָדָיו בַּכִּיסִים. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הוּא הוֹצִיא מֵאַחַד הַכִּיסִים אַרְנָק קָטָן מַעֲשֵׂה שֵׁן, שֶׁעָלָיו הָיוּ חֲקוּקִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הַפֵיָה בַּעֲלַת הַשְׂעָרוֹת הַכְּחֻלּוֹת מְשִׁיבָה לְפִּינוֹקְיוֹ יַקִּירָהּ אֶת הַדִּינָר וּמוֹדָה לוֹ עַל טוּב לִבּוֹ!” הוּא פָּתַח אֶת הָאַרְנָק וּמָצָא בּוֹ לֹא דִּינָר אֶחָד, אֶלָּא אַרְבָּעִים דִּינָרֵי זָהָב נוֹצְצִים. נִדְהָם וְנִסְעָר הִסְתַּכֵּל בָּרְאִי אֲשֶׁר בַּחֶדֶר וְרָאָה כִּי הוּא נִשְׁתַּנָּה תַּכְלִית שִׁנּוּי; לְנֶגֶד עֵינָיו עָמַד יֶלֶד חַי, זָרִיז וְנֶחְמָד, בַּעַל שְׂעָרוֹת עַרְמוֹנִיּוֹת, עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, יָפֶה לְהַפְלִיא. פִּינוֹקְיוֹ לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ, וּלְרֶגַע נִדְמָה לוֹ, כִּי כָּל זֶה אֵינֶנּוּ כִּי אִם בַּחֲלוֹם. “וְהֵיכָן הוּא אַבָּא שֶׁלִּי?” קָרָא פִּתְאֹם. כְּשֶׁפָּנָה וְנִכְנַס לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי רָאָה אֶת גֶּ’פֶּטוֹ בָּרִיא, זָרִיז וְעַלִּיז כַּאֲשֶׁר יְדָעָהוּ בָּרִאשׁוֹנָה. הַזָּקֵן שָׁב לַעֲבוֹדָתוֹ, לַחֲרִיטָה בָּעֵץ. “הַגִּידָה נָא לִי, אַבָּא, מַה קָּרָה, אֵיךְ בָּא הַשִּׁנּוּי הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּחַיֵּינוּ?” קָרָא פִּינוֹקְיוֹ בְּחַבְּקוֹ וּבְנַשְּׁקוֹ אֶת אָבִיו. “שִׁנּוּי זֶה, בְּנִי, מִיָּדְךָ בָּא לָנוּ!” עָנָה גֶּ’פֶּטוֹ. “מַדּוּעַ זֶה מִיָּדִי?” “פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, כְּשֶׁיְלָדִים מְשַׁנִּים אֶת דַּרְכָּם עֲלוּלִים הֵם לְשַׁנּוֹת גַּם אֶת חַיֵּי כָּל מִשְׁפַּחְתָּם, וְהֵם הוֹפְכִים צָרָה וְיָגוֹן לְשִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן”. “וְהֵיכָן נֶעְלַם פִּינוֹקְיוֹ הָרִאשׁוֹן, פִּינוֹקְיוֹ הַלֵּיצָן?” “הִנֵּה הוּא שָׁם!” עָנָה גֶּ’פֶּטוֹ וְהֶרְאָה בְּאֶצְבָּעוֹ עַל הַלֵּיצָן, שֶׁעָמַד נִשְׁעָן אֶל הַכִּסֵּא בְּרֹאשׁ מוּרָד, בְּיָדַיִּם תְּלוּיוֹת לְמַטָּה וּבְרַגְלַיִם מְעֻקָּמוֹת. פִּינוֹקְיוֹ הִפְנָה פָּנָיו לְאוֹתוֹ צַד, הִסְתַּכֵּל בַּלֵּיצָן וְאָמַר בְּעֹנֶג מְיֻחָד: “מַה מְּגֻחָךְ הָיִיתִי בִּהְיוֹתִי לֵיצָן! וּמַה מְאֻשָׁר אֲנִי הַיּוֹם, לִהְיוֹת כְּאַחַד הַיְּלָדִים!…”
-
כִּנּוּיוֹ הַסִּפְרוּתִי שֶׁל הַסּוֹפֵר הָאִיטַלְקִי קַרְלוֹ לוֹרֶנְצִינִי. נוֹלַד בִּשְׁנַת 1826 וּמֵת בִּשְׁנַת 1890. ↩
-
רִתֵּק – חִבֵּר, קָשַּׁר, הִצְמִיד. ↩
-
פָּג – נָמַס, רָפָה. ↩
-
שְׁבָב, שְׁבָבִים – קֵיסָם, קֵיסָמִים. ↩
-
נְסֹרֶת – פֵּרוּרֵי עֵץ אוֹ מַתֶּכֶת זְעִירִים וְדַקִּים הַנּוֹשְׁרִים מִתַּחַת לַמַּסּוֹר בִּשְׁעַת נְסִירָה. ↩
-
קַפְלֵט – פֵּאָה נָכְרִית. ↩
-
מַקְצוּעָה – מַכְשִׁיר הַמְּשַׁמֵּשׁ לְהַקְצָעַת עַצִים וּלְהַחֲלָקָתָם. ↩
-
נִתְעַוֵּת – נִתְעַקֵּם. ↩
-
מְפֻיָּס – שֶׁפִּיְּסוּ אוֹתוֹ, שֶׁשָּב מִכַּעֲסוֹ. ↩
-
מָט – הִתְנוֹדֵד, מָעַד. ↩
-
גִּלֵּף – חָרַת, חָקַק. ↩
-
בֵּן מֵבִיש – בֵּן הַגּוֹרֵם בּוּשָׁה לְהוֹרָיו בְּהִתְנַהֲגוּתוֹ הָרָעָה. ↩
-
מָחָה דִּמְעָה – יִבֵּשׁ, נִגֵּב דִּמְעָה. ↩
-
כָּלָה – קֵץ, כִּלָּיוֹן. ↩
-
נִפְחַס – נִמְעַךְ, רֻקַּע, נַעֲשָׂה שָׁטוּחַ. ↩
-
בֻּלְמוּס – רַעֲבוֹן חָזָק; חֵשֶׁק עַז. ↩
-
גַּלְעִין – גַּרְעִין קָשֶׁה בַּפְרִי. ↩
-
שָׁפַת – שָׂם קְדֵרָה עַל הָאֵשׁ לְבִשּׁוּל. ↩
-
נִחַם – הִתְחָרֵט. ↩
-
מַחְמַל נֶפֶשׁ – אָהוּב וְיָקָר. ↩
-
יִקָּחֵהוּ אֹפֶל – (קְלָלָה) יֵלֵךְ לַאֲבָדוֹן. ↩
-
קִיתוֹן – כַּד. ↩
-
צִיֵּת – עָשָׂה כְּפִי שֶׁנִּצְטַוָּה, קִיֵּם צַו. ↩
-
פִּי–הַמַּחְתָּה – הֶחָלָל שֶׁל הַמַּחְתָּה. ↩
-
שַׁפּוּד – מַקֵּל מְחֻדָּד בְּקָצֵהוּ, הַמְּשַׁמֵּשׁ לִתְחִיבָה בְּנִתְחֵי בָּשָׂר לִצְלוֹתָם עַל הָאֵשׁ. ↩
-
קִיכְלִי – צִפּוֹר–שִׁיר גְּדוֹלָה. ↩
-
גֻּמָּה – חֹר, נֶקֶב. ↩
-
זוּלַת – חוּץ מִן… ↩
-
קִנּוּחַ–סְעֻדָּה – הַמָּנָה הָאַחֲרוֹנָה בִּסְעֻדָּה. ↩
-
שְׂלָו – עוֹף קָטָן, מִסִּדְרַת הַתַּרְנְגּוֹלוֹת. ↩
-
רְפָאִים – מֵתִים אוֹ רוּחוֹת מֵתִים. ↩
-
קְשׁוּחַ–לֵב – בַּעַל לֵב קָשֶׁה, אַכְזָרִי. ↩
-
צָבַר – אָסַף, עָרַם. ↩
-
מֵי מַדְמֵנָה – מַיִם הַנּוֹזְלִים מִן הַזְּבָלִים. ↩
-
שִׁכְשׁוּךְ – נִעוּר, נִעֲנוּעַ בַּמַּיִם. ↩
-
אֵין–אוֹנִים – חֲסַר–כֹּחַ, חַלָּשׁ. ↩
-
אֶדֶן–הַחַלּוֹן – סַף הַחַלּוֹן. ↩
-
בָּז – עוֹף דּוֹרֵס. ↩
-
יִבֵּב – יִלֵּל. ↩
-
אִוְּשָׁה – רִשְׁרוּשׁ, שָׁאוֹן קַל. ↩
-
נָגַס – נָשַׁךְ וְחָתַךְ בְּשִׁנָּיו. ↩
-
רָקִיק – עוּגָה שְׁטוּחָה כְּעֵין מַצָּה. ↩
-
תֻּכִּי–סְרוּקִי – תֻּכִּי טִפֵּשׁ, רֵיקָא. ↩
-
נִתְחַלְחֵל – נִזְדַּעְזַע, נִבְהַל. ↩
-
עָבֹת – מְסֻּבָּךְ. ↩
-
רָפוּשׁ – מְכֻסֶּה רֶפֶשׁ. ↩
-
דֹּמֶן – זֶבֶל, אַשְׁפָּה. ↩
-
נִתֵּר – קִפֵּץ, דִּלֵּג. ↩
-
חִשּׁוּק – הָעִגּוּל הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַגַּלְגַּל. ↩
-
קוֹלָר – שַׁרְשֶׁרֶת בַּרְזֶל בְּצַוָּאר אַסִּיר. ↩
-
הִדֵּק – חִבֵּר הֵיטֵב, קָשַׁר בְּחָזְקָה. ↩
-
בַּלָּאט – בַּסֵּתֶר. ↩
-
מַעֲרֵה–הַיַּעַר – קָרַחַת הַיַּעַר, שֶׁטַח פָּנוּי מֵעֵצִים בַּיַּעַר. ↩
-
עַרְעָר – שִׂיחַ אוֹ עֵץ מַחְטָנִי; כְּעַרְעָר בַּעֲרָבָה – מָשָׁל לְאָדָם עֲרִירִי (בּוֹדֵד), גַּלְמוּד. ↩
-
צַפַּחַת – כְּלִי לְמַיִם, פַּךְ, מֵימִיָּה. ↩
-
רָצוֹא וָשׁוֹב – רוֹץ וַחֲזוֹר, רִיצָה הֵנָּה וָהֵנָּה. ↩
-
פֶּחָמִי – עוֹשֶׂה פֶּחָמִים, שׂוֹרֵף עֵצִים לְשֵׁם הֲפִיכָתָם לְגֶחָלִים כְּבוּיוֹת. ↩
-
דַּרְדַּק – יֶלֶד קָטָן. ↩
-
גוּרוּ – יִרְאוּ, פַּחֲדוּ. ↩
-
פָּקוּ – רָעֲדוּ, כָּשְׁלוּ, מָעֲדוּ. ↩
-
נְצָרִים – עֲנָפִים. ↩
-
בֵּן סוֹרֵר – בֵּן מַרְדָּן, עִקֵּש, מָשְׁחָת. ↩
-
צְלוֹפָח – דָּג דְּמוּי נָחָשׁ. ↩
-
מְסֻמָּר – מְחֻבָּר בְּמַסְמֵרִים. ↩
-
כִּסְלָה – כֶּסֶל, שְׁטוּת. ↩
-
אִוְּתָה נַפְשִׁי – חָשְׁקַָה נַפְשִׁי. ↩
-
מְפֻרְזָל – שֶׁהֻתְקְנוּ לוֹ פַּרְסוֹת בַּרְזֶל: סוּס מְפֻרְזָל. ↩
-
יָצוּל – מוֹט בִּקְצֵה הָעֲגָלָה שֶׁאֵלָיו קוֹשְׁרִים אֶת הַבְּהֵמָה. ↩
-
נְעֹרֶת – חֶלְקֵי הַקָּנִים שֶׁל הַפִּשְׁתָּן הַנּוֹשְׁרִים אַגַּב הַנִּפּוּץ. ↩
-
מָחָא כַּף – הִכָּה כַּף אֶל כַּף. ↩
-
מַרְמִיטָה – חַיָּה, מִסִּדְרַת הַמְכַרְסְמִים, הַשּׁוֹקַעַת בְּבוֹא הַחֹרֶף בְּתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה. ↩
-
מֶתֶג – יְתַד הַמַּתֶּכֶת הַמְּחֻבֶּרֶת לְרֶסֶן וְשֶׁשָּׂמִים אוֹתָהּ בפִי הַבְּהֵמָה. ↩
-
מִחְיָה – צְמִיחַת בָּשָׂר בְּנֶגַע, בָּשָׂר הָעוֹלֶה עַל פֶּצַע. ↩
-
חַמָּר – נוֹהֵג חֲמוֹר. ↩
-
שָׁבִיב – נִיצוֹץ, קֶרֶן–אוֹר. ↩
-
בָּרוֹת – אֹכֶל, מַאֲכָל; הָיָה לְבָרוֹת – הָיָה לְמַאֲכָל. ↩
-
הַלְמוּת – פְּעִימָה, דְּפִיקָה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות