אֶרְאֶלָּה וְכַרְמֶלָּה שְׁכֵנוֹת הֵן. אֶרְאֶלָּה גָּרָה בְּבַיִת בָּנוּי לְבֵנִים; וְכַרְמֶלָּה גָּרָה בִּצְרִיף עֵץ. אֶרְאֶלָּה הִיא בַּת יְחִידָה לְהוֹרֶיהָ; וּלְכַרְמֶלָּה יֵשׁ עוֹד שְׁנֵי אַחִים וְאָחוֹת קְטַנְטֹנֶת, רוּתִי שְׁמָהּ. אָבִיהָ שֶׁל אֶרְאֶלָּה סוֹחֵר הוּא וְיֵשׁ לוֹ חֲנוּת גְּדוֹלָה שֶׁל בַּד, אָרִיג וָמֶשִׁי; וְאָבִיהָ שֶׁל כַּרְמֶלָּה סַנְדְּלָר הוּא וְתוֹפֵר נַעֲלַיִם שֶׁל בַּד וְסַנְדַּלֵּי-עוֹר פְּשׁוּטִים.
אֶרְאֶלָּה אוֹהֶבֶת מְאֹד אֶת כַּרְמֶלָּה, כִּי יוֹדַעַת הִיא לְסַדֵּר מִשְׂחָקִים יָפִים; וְכַרְמֶלָּה אוֹהֶבֶת אֶת אֶרְאֶלָּה, כִּי טוֹבַת לֵב הִיא וְאֵינֶנָּהּ גַּאַוְתָנִית. כִּמְעַט בְּכָל יוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם בָּאָה כַּרְמֶלָּה אֶל אֶרְאֶלָּה לְשַׂחֵק.
שְׁתֵּי יְלָדוֹת אֵלּוּ לוֹמְדוֹת בְּבֵית-סֵפֶר אֶחָד, בְּכִתָּה אָלֶף, וְיוֹשְׁבוֹת עַל סַפְסָל אֶחָד. אֶרְאֶלָּה יוֹדַעַת כְּבָר לִכְתֹּב אֶת הַשֵּׁם שֶׁלָּהּ וְאֶת שְׁמָהּ שֶׁל כַּרְמֶלָּה; וְכַרְמֶלָּה יוֹדַעַת לִכְתֹּב אֶת שְׁמָהּ וְאֶת שֵׁם אֶרְאֶלָּה. בְּגַן בֵּית-הַסֵּפֶר יֵשׁ לָהֶן עֲרוּגָה מְשֻׁתֶּפֶת וְהֵן מְעַבְּדוֹת אוֹתָהּ יָחַד.
אֶרְאֶלָּה וְכַרְמֶלָּה חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת הֵן וְאַף פַּעַם לֹא הָיוּ בְּרֹגֶז.
פַּעַם אַחַת בָּאָה אֶרְאֶלָּה הַבַּיְתָה וְאָמְרָה לְאִמָּהּ:
“אִמָּא, בְּבֵית-הַסֵּפֶר יַצִּיגוּ חִזָּיוֹן – ‘מְחוֹל הַפַּרְפָּרִים’. אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲנִי אֶשְׁתַּתֵּף בּוֹ”?
“בְּוַדַּאי, בִּתִּי”, אָמְרָה הָאֵם.
“אֲבָל הַמּוֹרָה אָמְרָה, שֶׁכָּל יַלְדָּה, הָרוֹצָה לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחִזָּיוֹן, צְרִיכָה לְהָבִיא מֵהַבַּיִת לְבוּשׁ שֶׁל פַּרְפָּר עִם כְּנָפָיִם”.
“אֵין דָּבָר, בִּתִּי”, אָמְרָה הָאֵם, “אֲנִי אֶתְפֹּר לָךְ לְבוּשׁ כָּזֶה”.
שָׂמְחָה אֶרְאֶלָּה מְאֹד וְנָשְׁקָה לְאִמָּהּ.
אַחֲרֵי אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם הָלְכָה אֶרְאֶלָּה וְסִפְּרָה אֶת הַדָּבָר לְכַרְמֶלָּה.
אָמְרָה לָהּ כַּרְמֶלָּה בְּצַעַר:
“אֲנִי לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחִזָּיוֹן. לְאִמָּא שֶׁלִּי אֵין פְּנַאי לִתְפֹּר לִי אֶת הַלְּבוּשׁ; עֲסוּקָה הִיא בְּרוּתִי הַקְּטַנָּה”.
נִחֲמָה אוֹתָהּ אֶרְאֶלָּה:
“אַל תִּבְכִּי, כַּרְמֶלָּה! אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵאֵת אִמִּי, שֶׁתִּתְפֹּר גַּם לָךְ”.
“לֹא, לֹא!” קָרְאָה כַּרְמֶלָּה, “לֹא צָרִיךְ; אִמָּא שֶׁלִּי תִּכְעַס עָלָי”.
“אֵין דָּבָר!” הָרְגִיעָה אוֹתָהּ אֶרְאֶלָּה, “הִיא לֹא תִּכְעַס; הֲלֹא חֲבֵרוֹת אֲנָחְנוּ!”
שָׁבָה אֶרְאֶלָּה הַבַּיְתָה וְרָאֲתָה אֶת אִמָּהּ יוֹשֶׁבֶת וְתוֹפֶרֶת. הִתְרַפְּקָה עָלֶיהָ וְאָמְרָה:
“אִמָּא! אֲנִי אֹכַל הַיּוֹם אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁתִּתְּנִי לִי וְאֶשְׁתֶּה אֶת הֶחָלָב בְּבַת אַחַת, אִם רַק תַּעֲשִׂי מַה שֶּׁאֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ”.
אָמְרָה הָאֵם בְּבַת-צְחוֹק:
“מָה עוֹד מְבַקֶּשֶׁת אַתְּ, קְטַנָּתִי?”
עָלְתָה אֶרְאֶלָּה עַל בִּרְכֵּי אִמָּהּ, חִבְּקָה אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְאָמְרָה בְּקוֹל עָצוּב:
“כַּרְמֶלָּה לֹא תּוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחִזָּיוֹן, כִּי אֵין לָהּ לְבוּשׁ שֶׁל פַּרְפָּר. אִם הִיא לֹא תִּשְׁתַּתֵּף, לֹא אֶשְׁתַּתֵּף גַּם אָנִי”.
וּבְדַבְּרָהּ זָלְגוּ עֵינֶיהָ דְּמָעוֹת.
לִטְּפָה הָאֵם אֶת בִּתָּהּ וְאָמְרָה לָהּ:
“אַל תִּצְטָעֲרִי כָּל כָּךְ – אֲנִי אֶתְפֹּר לְבוּשׁ שֶׁל פַּרְפָּר גַּם לְכַרְמֶלָּה”.
אָמְרָה אֶרְאֶלָּה:
“כַּרְמֶלָּה יְרֵאָה, פֶּן תִּכְעַס עָלֶיהָ אִמָּהּ”.
אָמְרָה לָהּ הָאֵם:
“הֲלֹא בְּקָרוֹב יוֹם הוּלֶדֶת אֶת כַּרְמֶלָּה, יִהְיֶה לָהּ הַלְּבוּשׁ הַזֶּה מַתָּנָה מִמֵּךְ”.
“אַךְ זוֹהִי עֵצָה טוֹבָה!” שָׂמְחָה אֶרְאֶלָּה וְנָשְׁקָה אֶת אִמָהּ נְשִׁיקוֹת רַבּוֹת.
אֶרְאֶלָּה רָצְתָה לָרוּץ מִיָּד לַחֲבֶרְתָּהּ וּלְבַשֵּׂר לָהּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, אַךְ הָאֵם אָמְרָה לָהּ: “לֹא צָרִיךְ עַכְשָׁו. מָחָר בְּבֵית-הַסֵּפֶר תַּגִּידִי לָהּ”. “טוֹב, אִמָּא שֶׁלִּי נֶחְמָדָה!” אָמְרָה אֶרְאֶלָּה וְהָיְתָה מְאֻשָּׁרָה מְאֹד.
בְּיוֹם הַמָּחֳרָת שְׁאֵלָה הַמּוֹרֶה בְּבֵית-הַסֵּפֶר: “יְלָדִים, לְמִי מִכֶּן יִהְיֶה לְבוּשׁ שֶׁל פַּרְפָּר?”
תַּלְמִידוֹת אֲחָדוֹת הִצְבִּיעוּ וְגַם אֶרְאֶלָּה בֵּינֵיהֶן. אַךְ כַּרְמֶלָּה לֹא הִצְבִּיעָה.
לָחֲשָׁה לָהּ אֶרְאֶלָּה: “הַצְבִּיעִי גַּם אַתְּ!” עָנְתָה כַּרְמֶלָּה אַף הִיא בְּלַחַשׁ: “לָמָּה אַצְבִּיעַ? הֵן לִי לֹא יִהְיֶה לְבוּשׁ פַּרְפָּר!”
“יִהְיֶה!” לָחֲשָׁה אֶרְאֶלָּה שׁוּב.
“הֲלֹא בְּקָרוֹב יוֹם הוּלֶדֶת אוֹתָךְ וַאֲנִי אָבִיא לָךְ לְבוּשׁ שֶׁל פַּרְפָּר בְּמַתָּנָה”.
שָׂמְחָה כַּרְמֶלָּה וְהֵרִימָה אַף הִיא אֶצְבָּעָהּ.
הִתְחִילָה הַמּוֹרָה לְלַמֵּד אֶת הַיְלָדוֹת הַמִּשְׁתַּתְּפוֹת לִרְקֹד וְלָשִׁיר, וְאֶרְאֶלָּה וְכַרְמֶלָּה חָזְרוּ בַּבַּיִת וְיַחַד לָמְדוּ אֶת הַתַּפְקִידִים.
בְּיוֹם הוּלֶדֶת אֶת כַּרְמֶלָּה הֵבִיאָה לָהּ אֶרְאֶלָּה מַתָּנָה – לְבוּשׁ שֶׁל פַּרְפָּר עִם כְּנָפַיִם. וּבְנֶשֶׁף הַחִזָּיוֹן לָבְשׁוּ שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת מַלְבּוּשֵׁי פַּרְפָּר יָפִים וְהִשְׁתַּתְּפוּ בַּהַצָּגָה. גַּם אִמָּהּ שֶׁל אֶרְאֶלָּה וְגַם אִמָּהּ שֶׁל כַּרְמֶלָּה בָּאוּ לִרְאוֹת בַּחִזָּיוֹן. שְׁתֵּי הַחֲבֵרוֹת שִׂחֲקוּ, רָקְדוּ, שָׁרוּ וְהָיוּ נֶחְמָדוֹת מְאֹד.
אַחֲרֵי הַהַצָּגָה הִצְטַלְּמוּ שְׁתֵּי הַחֲבֵרוֹת בִּלְבוּשֵׁיהֶן וְהִזְמִינוּ שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת גְּדוֹלוֹת.
וְעַד הַיּוֹם תְּלוּיָה תְּמוּנָה אַחַת בְּבֵית אֶרְאֶלָּה וּתְמוּנָה אַחַת בְּבֵית כַּרְמֶלָּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.