שבע ימים ושבע רוגז ומלחמה מת אדוארד ברנשטיין. עם מותו ירד מעל הבמה אחד המעולים מבין שורת הוגי-הדעות והמנהיגים, שקמו לתנועה הסוציאליסטית אחרי מרכס ואנגלס. בסוציאל-דימוקרטיה הגרמנית, היה ברנשטיין מחוללו ומבססו המדעי של הזרם, המתיחס בבקורת לכמה וכמה הלכות קבועות בתורתו של מרכס ואף לעצם התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה. בפרק הסיום של ספרו המוקדש לבקורת המרכסיסמוס “ההנחות המוקדמות של הסוציאליזם ותפקידיה של הסוציאל-דימוקרטיה”, אשר נתפרסם בשנת 1899, כותב ברנשטיין, שלתנועה הסוציאל-דימוקרטית דרוש איש כמו קאנט, “אשר בכל מלוא חריפותו ובקורתו המחוירה יבוא פעם במשפט עם תורת מורשה זו, ויוכיח שהמטריאליזמוס המדומה שלה, הנהו האידיאולוגיה הנעלה ביותר ולפיכך גם הקלה ביותר להוליך שולל, שהבוז לאידיאל והרמת הגורמים החומריים למדרגת הכוחות הכל-יכולים של ההתפתחות היא השליה עצמית, ומבשרי התורה הזאת עצמם הוכיחו ומוכיחים את ההשליה שבדבר בכל הזדמנות ע״י מעשיהם”. ברנשטיין ניסה להביא לידי מזיגה את הביסוס המטריאליסטי והאידיאליסטי של הסוציאליזמוס. הוא השתמש במושג “צדק”, שאינו מקובל בטרמינולוגיה המרכסיסטית, כיסוד לשאיפה ולרצון הסוציאליסטי, במקום שהוא כופר בטנדנציות של התפתחות מוכרחת, של פרוצסים המתהוים מאליהם (כמו תורת ההתרוששות). בהגדרה החדשה שהוא נתן, הוא מקשר את דרך ההגשמה של הסוציאליזם עם הרעיון של משק שיתופי, עם הקואופרציה היצרנית והמשקית, עם הפעולה הקונסטרוקטיבית העצמית של הפועל, אשר במדה שזו תגלה יותר ויותר את כוח פעולתה יתקרב הסוציאליזם להגשמתו.
באחד הפרקים שבספרו הנ״ל, בפרק המוקדש “לתפקידיה הקרובים של הסוציאל-דימוקרטיה”, עומד ברנשטיין על נקודת ההשקפה, שפעולת התנועה הסוציאליסטית איננה יכולה להיות תמיד אחידה בשטח הבין-לאומי, אלא מוכרחה להתאים את עצמה לתכונותיה הלאומיות המיוחדות של הארץ הבאה בחשבון: ״אפילו במקום שמפלגות סוציאליסטיות — כותב ברנשטיין — נשענו לכתחילה על הנחות משותפות בתור נקודת מוצא לפעולותיהן, הן הוכרחו במרוצת הזמן להתאים את מעשיהן לתנאים המיוחדים של ארצותיהן. ברגע ידוע אפשר אמנם לקבוע יסודות משותפים לפעולת הסוציאל-דימוקרטיה בכל הארצות, אבל אי-אפשר לקבוע פרוגרמה-של פעולה משותפת ואחידה לכל הארצות".
דעותיו הבקרתיות של ברנשטיין והזרם שהוא היה מחוללו ומנהיגו, היו במשך שנים רבות סלע של ויכוחים ומלחמה פנימית קשה בתוך התנועה הסוציאל-דימוקרטית הגרמנית וגם בתוך התנועה הסוציאליסטית העולמית, עד אשר נראה היה לעתים, שהתנועה עומדת להתפלג בקו זה של חילוקי-דעות. ואעפי״כ, בסיכומו של דבר, היה זה ויכוח פורה ומפרה, אשר העמיק והאדיר את המחשבה הסוציאליסטית והציל אותה במידה רבה מסכנת ההתאבנות, שהיתה צפויה לה מן הקפיאה על השמרים של האדיקות המרכסיסטית. שנות המלחמה והמהפכה שלאחריהן שינו את פני החזית הפנימית בתוך התנועה הסוציאליסטית. בצורה אחרת, בתוקף גדול יותר ובמסקנות חמורות יותר, הולכת ונמשכת המלחמה הזאת בין התוכן הדימוקרטי ופוליטיקה מדינית קונסטרוקטיבית ובין הנוסחא המהפכנית בתוך התנועה. אבל גם ההתפתחות החדשה הזאת מצאה בברנשטיין את איש המלחמה והבקורת, אף כי לא היה עוד למלחמתו ולבקרתו אותו כוח התנופה שהיה להן לפנים.
*
אל התנועה הלאומית היהודית, דרך התנועה הציונית-הסוציאליסטית, התקרב ברנשטיין רק בערוב חייו. נאומו בקונגרס של א״י העובדת בברלין, היו כמדומני דבריו האחרונים של ברנשטיין על במת הצבור בכלל. בדברים האלה היו עוד זרות ומרחק מדרך תפיסתנו אנו את הענינים, אבל היה בהם בכל-זאת מעין ודוי של השתייכות לקבוץ שהתכנס לקונגרס זה ושתוף עם השאיפה אשר פיעמה אותו. הוא אמר אז: “בשאלה ,איך׳ להגשים את התפקיד הזה החשוב מאוד (יצירת מקלט בטוח לעם היהודי בא״י), אפשר שיהיו חלוקי דעות רבים, אבל בשאלה ,אם׳, אם יש בכלל צורך להגשים את הדבר הזה, חושבני שאי-אפשר שיהיו חילוקי דעות”. “אתם נקראים לקונגרס למען א״י העובדת, ליצור את המקלט הבטוח באופן משפטי בשביל היהודים. איך אפשר ליצור את המקלט הזה ולקיימו? — בלי רגש ההשתייכות ההדדית ובלי ההכרה בתפקיד הנשגב של יצירת השויון והאחדות — אי-אפשר לבצע שום דבר גדול. — — — ראיתי את חרדתכם. חויתכם החזקה הוכיחה, מה הוא הרגש הממלא את כולכם, ואני אומר: הרגש הזה מוכרח להתמיד ומוכרח להתחזק”. אלה היו מלות הפרידה של אדוארד ברנשטיין מאתנו.
(הפוה"צ, תרצ״ג, גליון 11)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.