רקע
מרדכי צבי מאנה
עֵת אָשְׁרִי
mנחלת הכלל [?]
tשירה

1.

עֵת זִיקִים תָּפִיץ הַרְסָה מִשָּׁמָיִם,

וּבְזֵר זָהָב סָבִיב שְׂדֵי תְבוּאוֹת מְאִירִים;

עַל יַם זֵה עֵת יַעֲבוֹר רוּחַ צַח שְׁפָיִם,

יַכֶּה גַלֵּי כֶתֶם יָפִים, מַזְהִירִים –

2.

עֵת בִּשְׂפַת קֹדֶשׁ יִתְלַחֲשׁוּ שִׁבֳּלִים,

יֵחָבְקוּ בָאֲהָבִים, פֶּה אֶל פֶּה יִשָּׁקוּ;

לְאַבְנֵי נֵזֶר זְבוּבֵי-רִקְמָה נִמְשָׁלִים

עַל שָׁרוֹן, עַל כַּרְמֶל לָרֹב יִנְהָקוּ –

3.

עֵת מֵהֵיכַל קָדוֹשׁ, מִסִּבְכֵי הַיַּעַר,

תְּפִילָּה זַכָּה, דַקָּה עוֹלָה שָׁמָיִם;

בֵּין סֻכּוֹת סַעְרַפָּיו יֵהֹם הַסַּעַר,

יָכֹף רֹאשׁ עֵצָיו, יִנָּקְפוּ עֳפָאִים –

4.

עֵת חֲבַצָּלוֹת כַּסַּפִּיר מַזְהִירוֹת,

תִּסְתַּתַּרְנָה בַּצֵּל מֵחֲמַת זִיקֵי רֶשֶׁף,

עָרְקֵיהֵן יִינְקוּ שֶׁפַע טַל אוֹרוֹת,

וְיַשִׂים לַבְּקָרִים אוֹ לְעֵת הַנֶּשֶׁף –

5.

עֵת בֵּין עַנְפֵי הוֹד עֵינֵי זִיו יַשְׁקִיפוּ,

עֵינֵי תְכֵלֶת מִשׁוֹשַׁנֵּי עֲמָקִים;

דִּמְעֵי גִיל נוֹצְצִים רְסִיסִים יַרְעִיפוּ,

מִגְּבִיעִים עֲמוּקִים מְלֵאֵי טַל שְׁחָקִים –

6.

עֵת פֶּלֶג נוֹבֵעַ בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה

יָפִיץ גַלֵּי זֹהַר, מֵימָיו יֶהֱמָיוּ;

יַשְׁקִיעַ שְׂעִפֵּי נַפְשִׁי הַנִּדְהָמָה,

בְּאַרְצוֹת שָׁלוֹם שֶׁשּׁם תָּמִיד יִשׁלָיוּ!..

7.

יַשְׁקִיעַ שְׂעִפַּי בִּמְצוֹלוֹת דּוּמִיָּה

בְּנִבְכֵי הַדִּמְיוֹן אוֹר חָדַשׁ אַבִּיטָה –.

אָז תִּכָּנַע נַפְשִׁי, מַר מַר בּוֹכִיָה,

אָז שְׁאוֹן שַׂרְעַפַּי אַשְׁכִּיחַ, אַשְׁקִיטָה

8.

אַז עוֹד עֲנָנָה לֹא תִשְׁכּוֹן עַל מֵצַח

וּפָנִים נִזְעָמִים לֹא יֶהְגּוּ נְכָאִים,

אָז נַפְשִׁי תִתְעַנַּג בִּנְעִימוֹת נֵצַח,

לֹא עוֹד אֶתְאוֹנֵן: הוֹי, יַמַי אַךְ רָעִים!

9.

אָז קֶשֶׁת אֶרְאֶה בֶעָנָן מָתוּחַ

בִּרְבִיבֵי דֶמַע עַל עֵינַי יִתְנוֹצָץ;

הֲדַר פְּנֵי הֶעָתִיד אֶחֱזֶה בָרוּחַ,

מֵעַרְפְלֵּי חֹשֶׁךְ בְּרַק תִּקְוָה יִתְרוֹצָץ.

10.

אָז תְּפִלָּה עֲדִינָה מִמְּקוֹרֵי רוּחִי

תִפְרוֹשׂ כְּנָפֶיהָ, אֶל כֵּס יָהּ מְרַחֶפֶת,

גַּם תִּשְׁפוֹך נַפְשִׁי רַחֲשָׁהּ עֲלֵי לוּחִי,

אָז עֹנֶג נָעִים גַּם נֹחַם שֹׁאֶפֶת.

11.

אָז עִם צִפֳּרֵי רֹן שַׁחַר אָעִירָה,

עִם רוּחַ בֹּקֶר יִתְנַהֲלוּ שַׂרְעַפַּי;

עִם אֵלֵי הַטֶּבַע תּוֹדָה אָשִׁירָה,

עִם כַּפּוֹת תְּמָרִים לָאֵל אֶשָּׂא כַפַּי.

12.

אָז מְאֻשָׁר חֶלְקִי בָאָרֶץ מִתָּחַת,

גַן עֵדֶן הַתֵּבֵל מִכָּל שֹׁד נְקִיָּה;

לֹא אֶבְזֶה תֵבֵל! הֵן אֶמְצָא בָהּ נָחַת,

אַל תֵּעָצְבִי, נַפְשִׁי, שִׁירִי הַלְלִי-יָהּ! –


שבט, תר"פ, ווילנא.

המלצות קוראים
תגיות