רקע
אברהם שמואל שטיין
משהו על סין ויפאן
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ‘דבר’; 4 בנובמבר 1942

‘דבר’ 4 בנובמבר 1942


לספרות הדלה, בערך, על סין החדשה (אם להוציא את ספרי פרל בוק, אנדרה מאַלרוֹ וסופרים סובייטים אחרים – הדרמה “צעקי, סין!”) נתווסף בזמן האחרון הספר “האדמה החרוכה” (Scorched Earth) מאת אדגר סנאו1 (הוצאת גולנץ'). אין בו בספר זה תיאורים פלסטיים של המציאות וההווי, אף לא ניתוחים נפשיים של גיבוריה הלאומיים של ההיאָבקות המרה והממושכת הזאת במזרח הרחוק. התיאורים הבודדים שבספר הם מקריים בלבד, יוצאי דופן בתוך המערבולת הענקית, הגועשת, הטראגית, זו אשר הדיה הקלושים בלבד הגיעו אלינו, לאירופה, בצורת כתבות, עיתונים, סרטים וכו'. אולם פרטים מאלפים רבים נמצאים אנו למדים גם מספרו של סנאו.

סין נכנסה למלחמה כשלרשותה פחות מחמישים טאנקים. מצב האויריה שלה היה ירוד בתכלית ומספר המטוסים – פחות ממאה וחמישים. באותו זמן, בשנת 1938, רכשה יפאן 76% ממטוסיה וחלקי-מטוסים וכן את עיקרי הדלק שלה מאמריקה. חסרת-ישע עמדה סין בפני המפציץ היפאני. ברם, כיום מאחר שנבנו בצ’ונקינג מקלטים, הרי זו עיר הבירה של ארץ לוחמת המובטחת ביותר בעולם; אולם, בפרוס הפצצותיה – תיאור קט: -

“זה עתה התחילו בחפירת מקלטים ציבוריים נרחבים, אולם שליש האוכלוסיה נשאר נטול כל אמצעי-מחסה. פקידי הממשלה, לאחר שקיבלו אזהרה מוקדמת, מִהרו לעזוב את העיר במכוניותיהם – תחילה המיניסטרים של הקבינט, אחריהם הסגנים ולבסוף – פקידים נמוכים יותר. אחריהם נחפזה בבהלה האוכלוסיה כולה; משנראתה שרשרת של מכוניות רשמיות אצה מערבה – עזבו את הכל ורצו. צווחה מטורפת של רקשות2 עגלות, בעלי חיים ובני אדם נסחפו דרך הרחוב הראשי כרוח-סערה הגורפת הכל”.

סין החופשית, זו שטרם נכבשה על ידי הפולשים, מחוץ למונגוליה החיצונה וטיבט – השתרעה בשנת 1940 על שטח של שני מיליון מאתים אלף מילים מרובעים3, כלומר שטח הגדול פי תשעה מזה של צרפת. שטחה נרחב גם כיום, לאחר ניתוקה ועקיפתה המוחלטים כמעט. עד יולי 1939 קיבלה סין 60% מתחמושתה מגרמניה. העוני, המחסור, המגיפות, האסונות – היקפם כבר אז היה עצום. “עכברים צלויים ומטובלים יפה בפלפל אדום טעמם משובח יותר מטעמם של אפרוחים צעירים” – הבטיח לסנאו ידידו, הפרטיזן, איש-הגרילה הסינית.

עניין יש בהערותיו של המחבר לגבי עתידה של סין. הוא סבור, למשל, כי חריפה ביותר היא בעיית הקומוניסטים הסיניים. 17 מתוך 40 הדיויזיות היפאניות הפועלות בסין עסוקות במלחמה בגייסותיהם (הרביעי והשמיני). הקומוניזם המזויין בסין מהווה כוח ניכר, ומעיצוב יחסיו עם צ’ן-קאי-שאֶק ועם המועצה הלאומית – הקאומינטנג – לדבריו של סנאו – “כל הבניין של אחדות סין עתיד ליפול או לקום”. מחובתו של הגנרליסמוּס הסיני, לדעתו של המחבר, לנקוט בדרך של פשרה, שכן אחרת, “אפשר וינצח במלחמה נגד יפאן ויפסידה לאדוּמים; אולם פשרות כאלה נעשו כבר, ואף על פי כן הקואליציה אינה עדיין בטוחה ויציבה”. המסקנה היא, לדעתו, שהמהפכה היא אבסולוטית מטבעה ואין לפייסה לאורך ימים: גם אם השלום הפנימי המטוּלא יחזיק מעמד במשך המלחמה – אין ספק – כי בסופו צפוייה לסין המעוּנה והחרבה מלחמת-אזרחים אכזרית. האחדות היא – תנאי ראשון גם לכושר עמידתה וגם לתקומתה של סין.

אשר ליפאן, סבור המחבר, כי היא ומשטרהּ מיועדים “למלחמה מתמדת”; כן הוא שולל את ההשקפה המקובלת על סופרים רבים, כי “פצצות אחדות על טוקיו עשויות לסלק את יפאן”. הוא כותב: התעשייה היפאנית נוחה הרבה פחות לפגיעות מהפצצות אוויר, מאשר מקובל כרגיל. החלק הגדול של 112 אלף בתי-החרושת של יפאן הם מפעלים קטנים המעסיקים בממוצע 28 כל אחד ואלפים מהם שוכנים בכפרים מרוחקים ממרכזי התחבורה העיקריים. ליפאן מוּבטחת אספקה, עד אם לא תבוצע בלוקאדה [מצור] של מנג’וּקוֹ4 יש לה מלאי של חומרי-מלחמה לשנים אחדות; וכן עתודות עצומות של כוחות אדם מאומנים (שלושה מיליון, פרט למיליון ומאתים אלף המועסקים בסין). כן הוא מטיל ספק אם גם כוח ימי עודף יצליח להכריע את יפאן מהר, שכן היא הכינה לעצמה שורה של בסיסים קונטיננטליים. הוא מציע “חזית פוליטית מתמדת” בין מעצמות האוקינוס השקט, על מנת לשים קץ להתרחבותה של יפאן, אשר אף הוא “יגרור אחריו מהפכה סוציאלית ביפאן במשך שנים אחדות, בעוד שראשי הצבא והצי יעדיפו איבוד עצמי לדעת בדרך של חריקירי מאשר כניעה”.

וסופר אמריקאי שני, בדוּנו על בעיותיה של סין, תמֵה למיעוט העזרה ותשומת-הלב לארץ זו רבת-הסבל-וההקרבה, שמילאה תפקיד כה חשוב בעמידתה המבודדת כמעט נגד העריצות המזויינת. הוא מטיל ספק בדעה, אם תמוּטתה של גרמניה באירופה תגרור אחריה את מפלתה הבטוחה והאוטומטית כמעט של שותפתה במזרח הרחוק. הכרעתה של גרמניה הנאצית ובני-בריתה ביבשת אירופה תחייב השקעת כוחות ומאמצים ללא גבול. האומות הלוחמות תהיינה עייפות ומיוגעות. ואז, רק אז, תחל פרשת ההיאבקות עם שותפהּ במזרח הרחוק, המתבצר והולך באִיָיו ובשטחי כיבושו. ומטעם זה בלבד מספיק, לדעתו, כדי להגיש ולאלתר את מלוא העזרה ההכרחית לסין הלוחמת.


  1. Edgar Snow (1972–1905), עיתונאי אמריקאי הידוע בספריו ומאמריו על הקומוניזם בסין. היה הראשון לראיין אחדים ממנהיגיה כולל מאו טזה טונג. ספריו החשובים: “כוכב אדום מעל סין” 1937 (Red Star Over China) הוא סקירה מפורטת על התנועה הקומוניסטית הסינית מאז היווסדה; וכן “סין הענק במזרח” (בתרגום גבריאל מוקד, ת"א 1966 (The Other Side of the River – Red China Today).

    ההערות במאמר מאת העורך ד.ב.מ  ↩

  2. ריקשה – כרכרה על שני אופנים, ש“קוּלים” (אנשי ריקשה) רתומים נוהגים בה.  ↩

  3. שהם כ– 3.540.564 קמ"ר.  ↩

  4. היא מנצ'וריה שהתקיימה כמדינת חסות יפאנית בין השנים 1945–1932  ↩

המלצות קוראים
תגיות