רקע
אברהם שמואל שטיין
הסדר בינלאומי לעסקי נפט
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: “דבר” 21 בספטמבר 1947; 21 בספטמבר 1947

“דבר” 21 בספטמבר 1947


בסידרת מאמריו המפוארים-השנונים “לשאלת ציון וטאֶריטוריה” (1905) מעיר ב. בורוכוב, כי אחד התנאים המוקדמים הרצויים לתקומתו של המרכז הלאומי של העם היהודי בעתיד הוא: לבל יימצאו בו מכרות זהב ומחצבים יקרי-ערך, העשויים למשוך זרם של הרפתקנים רודפי-בצע וחסרי-מצפון ולהעמיד את קיומו בסכנה. ואכן, לא מכרות זהב ויהלומים, נתגלו, לאושרנו, מני אז בארץ-ישראל, מלבד מכרה הזהב של העמל החלוצי היוצר והמקדם. אך בעורקי האדמה של הארצות השכנות לנו – זורם-נוזל ביתר עוז הזהב השחור, הנפט, ומסביבו, באפלה, רוקמים אילי האימפריאליזם מזימות שסכנה בהן לעולם, למעמדנו ולמפעלנו כאחת, שכן ההתחרות בשל הדלק הזה אשר כל המזרח התיכון משופע בו, השפעה רבה נודעת לו בעיצוב יחסי המעצמות גם לגבי ארץ-ישראל – שהיא חלק בלתי מנותק מן האיזור הרגיש והמסוער הזה.

הלקט “המדיניות במזרח התיכון לאור הנפט” (הוצאת המחלקה המדינית של הסתדרות העובדים, אנגלית, אוגוסט 1941), חושף נאמנה את נקודת המוקד החמורה הזו במערכת משטר-השוד והשיעבוד של הקפיטאליזם בשלב האימפריאליסטי שלו, המקפח את עצמאותם ומיטב מאווייהם של עמים וארצות ומתקלס באידיאלים וערכים. אין המוֹלֶך הזה יודע שׂבעה – כל עשר שנים נכפלת תצרכתו. כל שכן לאחר המלחמה האחרונה, שהוכיחה ביתר חריפות את רוב חיוניותו למשק הלאומי ולכושר ההתגוננות של כל עם. הייפלא, איפוא, שהוא מגרה ייצרים ותאבונות, משמש גורם לכיבושי-השתלטות, הסתננות וחדירה לתחומי זרים, מסכסך עמים ומשבש את גורלותיהם ודרכי-התפתחותם?

המזרח התיכון הערבי הוא מקור המקורות לאוצרות הנפט של בריטניה ולרווחי-התועפות של חברותיה. הון, ציוד ומומחים בריטיים טורחים בפיתוחו של משק זה, המהווה בסיס מובהק לשליטה פוליטית וכן מקור-רווחים באיזון תקציבֵי מדינות ערב, בתעסוקה ובהתמחות מקצועית. אך, ההון, כנודע, נטול מולדת הוא וחסר תחומים וגבולין. וכן חדר (ומוסיף לחדור) ההון האמריקאי הכובש גם על ספינת-הנפט רבת-המפרשים לתוך איזור-הכיבוש-והרווחים הקלאסי של בריטניה – אם בתוקף עָצְמתו ויתרונותיו הכלכלים-טכניים או מתוך הסכם של שותפות בדבר ניצול משותף ועיצוב חזית מלוכדת נגד בן-הברית השלישי. ונקודות השיתוף וההתמודדות בין שני השותפים העיקריים בגוש האנגלו-סאכּסי בחלק זה של העולם, הן גם בין הקובעות בדרכי מדיניותן בארצות ערב וביחסן לכִבשַׂת הרש הישראלית בכלל זה.

בתשובה למבקריו מן האגף השמאלי ניסח בּאֶווין (שר החוץ הבריטי) ברורות בבית הנבחרים את עמדת ממשלתו במילים אלה:

“רצוני לומר גלויות, בשמי ובשם הממשלה, שאם נקפח את האינטרסים הללו, תונמך במידה ניכרת רמת-החיים של העם ויתכווץ צרור השכר של הפועל בארץ זו”.

אכן, גם בתחום זה הקרוי “צומת העצבים של האימפריה”, במזרח התיכון, מוסיפה עגלת המדיניות הבריטית להתגלגל בשביל “הרציפות” שנסלל בידי הממשלה הקודמת. האינטרסים הכלכליים שלובים גם כאן, כמובן, באינטרסים צבאיים-שלטוניים, והם כרוכים בעיקר באוקינוס הנפט הגדול המשתרע מתחת לחולות השממה הלוהטים של ארצות ערב והאיזור המוסלמי מסביבו. כל צעד חדש בחדירת השפעתן של ארצות-הברית במזרח התיכון מלוּוה, לכן, בכיבושים גדולים של חברות-הנפט וברכישת זכיונות וזכויות מונופולין לקידוחים באיזורים חדשים (בלבנון באיזור לטקיה, בסוריה באיזור קורדאַג'), אשר אם יצליחו יש בהם כדי לחולל שינויים בחיי המדינות הללו ולהעמיק את שיעבודן ותלותן בהון הזר ובמדיניות הכוח העומדת מאחוריו. החוזה בעל החשיבות ההיסטורית בין חברת הנפט האנגלו-איראנית לבין החברות האמריקאיות (בדבר שיווק נפט ופיתוח מיתקנים ורשת צינורות) נכרת בידיעתם ובהסכמתם של מיניסטריון החוץ הבריטי ומחלקת המדינה של ממשלת ואשינגטון.

תולדות הנפט רצופים מְדָנים ומדיניות דמים. סירובה של פרס להבטיח זיכיון נפט לברית-המועצות גרם למשבר הראשון באו"ם. האם הכרח לא-יימנע הוא את הדבר?

גם מבקריה הבריטיים של מדיניות בּאֶווין סבורים, שאובדן שדות הנפט כמוהו כאסון לאומי לבריטניה. אולם עיקר ערכו של העושר הוא בימות שלום, כמפתח לשיקום המשק ולשגשוג הכלכלה. לפיכך הדרך האחת אשר תבטיח גם שלום וקידמה במזרח התיכון היא – בהסכם בין שלוש המעצמות העיקריות, תוך הבטחת האינטרסים הבריטיים, סיוע אמריקאי בפיתוח המשק והכלכלה של האיזור המפגר (מפעלי השקאה של עמק הירדן, עמק הפרת וכיו"ב) ושיתופה של ברית המועצות על בסיס של עזרה הדדית והעמדת אוצרות הנפט לרשות הכול. וכך מנסח תביעה זו מ. אדלמן (“ניו סטייטסמן”, 12.7): “הנפט במזרח התיכון בדין שיהיה עניין לטיפול בינלאומי. האו”ם חייבות לפקח על התפתחות מקורותיו והשימוש בהם לטובת תושבי האיזור וכל הארצות הזקוקות לו".

דברים דומים נתפרסמו בביטאונו הליבראלי של ה. וואָלאַס (“ניו ריפובליק”, 10.6.47): "המוצא האחד הוא במדיניות רחוקת-אופקים של שיתוף, בה תמלאנה חברות-הנפט תפקיד בהתפתחות הכלכלית… הסכם שיכלול את הארצות צמאות-הדלק שיובטח להן חלקן בהספקו לצרכי קיומן והתפתחותן וכן את הארצות מייצרות-הדלק – בשוק קבוע ובסיוע טכני, עשוי להרים את רמת-החיים של כל עמי העולם ולחסל מוקד מסוכן לתבערת עולם חדשה.

הימצאו מדינאי העולם שלאחר האיומה במלחמות דרך – ולוּ גם פליאָטיבית (מקילה) – להתגבר על ייצרי-ההשתלטות ותאוות הרווחים הבלתי מוגבלים, על מנת לעשות את אוצרות הזהב השחור הטמונים באדמת המזרח התיכון מקור ברכה וקידמה לעמים – ולא מקור קללה ושיעבוד ותככים מסוכנים?

המלצות קוראים
תגיות