רקע
אברהם שמואל שטיין
אחריותו של דובנוב
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ‘דבר’; 2 בדצמבר 1960

‘דבר’ 2 בדצמבר 1960


בספרה “חייו ויצירתו של שמעון דובנוב” שיצא-לאור ברוסיה, בניו-יורק, וביידיש (במכסיקו) בשנת 1952, עומדת המחברת סופיה דובנוב-ארליך, בתו של ההיסטוריון, על אחרית חייו בגיטו ריגה, בהסתמך על דבריהם של שני עדי-ראייה. והנה נתגלו עתה – במלאת 100 שנה להולדתו – פרטים חדשים שפורסמו בעיתוני ריגה והועתקו ב“מארגן-פרייהייט”1 הניו-יורקי, אף הם מדִברי-עדות של ניצולים.

עם גל הרדיפות בגרמניה, בסוף 1933, משתקע הוא בפרבר של ריגה, בבית שלו מוקף עצי-יער, ועִמו ארכיונו הגדול וכתביו. שנים של פעילות ויצירה עד לפרוץ מלחמת-העולם ושינויי המשטרים והזעזועים הכרוכים בה. לבסוף בא הכיבוש הנאצי של הארצות הבאלטיות. יחד עם שאר היהודים גורש דובנוב לגיטו.

יהודי הגיטו סועדים את ההיסטוריון הישיש ככל שידם מגעת, אולם ידידו הקרוב לו ביותר, העומד כאח לימינו, ובידו הפקיד את מכתביו, הוא עורך-הדין הנודע שמעון ויטנברג, המצטיין במאמציו לסייע לכלואֵי הגיטו ולטפח עזרה הדדית. עם מותו אבדו כתביו האחרונים של דובנוב ואסופה גדולה של תעודות לתולדות הגיטו, שהוטמנו בכלי-נחושת באדמה.

מקורביו ומעריציו בגיטו הכינו תכנית להצלתו – הסתרתוֹ בשם בדוּי בבית-חולים. אלא שהתַליינים נזדרזו והשמידו את הבית על חוליו ועובדיו. זולת זה, עקבה הגיסטאפו אחריו.

אהבתו בגיטו נתונה היתה לילדים, שהיו מזדמנים אצלו, ובכללם ילדי הסופר היהודי הירש מלמד (ששלח יד בנפשו). הוא שפע עידוד וניחומים. האופטימיות הטיפוסית של חוקר תולדותיו של “עַם עולם” (בזמן ובשטח) – לא נתפוגגה. “כל אשר נכתב בתולדות ישראל עד כה – העיר אז – כאין וכאפס הוא: תולדות ישראל אך מתחילות!”.

במוצאי-שבת, ה-29 בנובמבר 1941, בקור חריף, ריכזו המרצחים אלפים מיהודי ריגה לקראת השמדתם. פלוגות צבא וס.ס. סוגרים עליהם. ילֵל נואש של ילדים ונשים וזקנים. עם שחר התחיל מסע-המוות. היהודים נערכו בטורים, בראש כל טור ובסופו – משמרות מזויינים וכלבים. באכזריות טרופה הכו בהם בקתות הרובים, פרשים דרסוּם ברגלי סוסיהם, ירו בהם והריצוּם אל עבר הבורות שנכרו בשבילם.

שמעון דובנוב, בן השמונים, לא הרחיק לכת מביתו. בין המפגרים במסע-המוות היה ונורה – בשחרו של יום א', ה-30 בנובמבר – אחד משמונה עשר אלף הקדושים-הנרצחים באותו יום, בראַמבּולי, בעִיבּורה של ריגה.

לפי מקורות אחרים, נעשו גם במצב חשוך-תקווה זה נסיונות להצילו, ולא נסתייעו, בריון לאטבי שיכור רצחוֹ.

רצה הגורל, שמחברם של “המכתבים על היהדות הישנה והחדשה” שיצאו-לאוֹר סמוך לקונגרס הציוני הראשון, מבססהּ של לאומיות-הגולה, ששָלל את ספקנותו של אחד-העם והאמין בכוחה היוצר של “האומה הרוחנית” בתפוצות (ובלשונו: “שבט יהודה בארץ ישראל ועשרת השבטים בגולה”), שיצירתו הִפרתה את מחשבתם ופועלם של הדורות האחרונים – יתן את נפשו בשואת עמו. בתו, סופיה, ושני נכדיו פעילים בחיי הציבור והרוח באמריקה. חתנו, מנהיג “בונד” בפולין, ארליך, נורה בברית המועצות בתקופת-סטאלין.


  1. יומון ביידיש הקשור למפלגה הקומוניסטית היהודית באמריקה. נוסד ב–1922. עם הקמת מדינת ישראל, נקט בקו פרו–ישראלי, ולפיכך גורש עורכו, פאול נוביק, מן המפלגה. העיתון נסגר ב–1988.  ↩

המלצות קוראים
תגיות