ספר זה — האחרון בסדרת ״במערכה״ — ענינו: המלחמה כלפי חוץ. מלחמה זו היתה כפולה: א) נגד התנכלויותיה של ממשלת המנדט, הן בגזירותיה על הישוב וההעפלה, והן בתכניותיה המדיניות השונות, שלא נתכוונו אלא להוליך שולל את התנועה הציונית ולאחז עיניה של דעת הקהל העולמית; ב) בעד עצמאות מדינית יהודית שלמה בארץ־ישראל. רק מעט מזעיר יש בספר הזה מן הויכוח הפנימי בתוך התנועה הציונית, שלא פסק גם אחרי המערכה לקראת שיגור משלחת ההסתדרות לקונגרס הפועלים הבינלאומי בלונדון, שנתקיים בראשית 1945. הוא לא פסק אפילו על פתחה של ההכרזה על יסוד המדינה, בהתכנס הועד־הפועל הציוני באפריל 1948. מרכז הכובד של הספר — החזית כלפי חוץ: פעולה מדינית לביטול ״הספר הלבן״; מאבק בכוח נגד שלטון המנדט המפריע בכוח את הגשמת הציונות ע״י עליה והתישבות והגנה, מלחמה להכרת זכותו של העם היהודי למדינה עצמאית משלו; חישול הכוח היהודי לקראת העמידה נגד אויבים ומתנקשים מחוץ, ולקראת תקופת המעבר בה יוכרע גורלה של הארץ.

בחמשת הספרים קופלה תקופה של שלוש־עשרה שנה — מ־19 באפריל 1936 עד 15 במאי 1948. המערכה לא נשלמה ועדיין אנו בתוך־תוכה. אך יום ההכרזה על יסוד המדינה הוא תאריך היסטורי של סיום פרשה וראשיתה של תקופה חדשה. על כן: תם ולא נשלם. ד. בן גוריון, שהיה בראש הלוחמים למדינה הוא גם ראש מגשימיה, ודבריו שנאמרו אחרי ה־15 במאי כבר מצטרפים כדי כרך חדש. נראה זאת לחובתנו להביא גם אותם לקורא העברי.

בסדר הדברים בספר חלה טעות: יש להקדים את הפרק ״בעיות בטחון״ (עמוד 279), שהוא דברי פתיחה, לפרק ״על מה אנו מגינים״ (עמוד 277), שהוא תשובה למתווכחים באותה ישיבת ועדת הבטחון מ־3 לפברואר 1948.

ראינו טעם להביא בכרך זה את התזכיר מ־1935 לשופט ברנדייס, הדן בישוב אילת, אף על פי שמן הצד הכרונולוגי מקומו בפרשה קודמת. מצד ענינו הוא משתלב לדברים שנאמרו בפרשת הנגב בכרך זה, והריהו כבשורה והכנה לכיבוש הנגב שנתגשם אחרי כן.