רקע
דן אלמגור
ג'ני, כלת השודדים
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

לחן: קורט וייל (“אופרה בגרוש”) מילים: ברטולד ברכט

שרה: מירי אלוני במופע “ההנאות הקטנות של החיים” (1974)


אַתֶּם, אֲדוֹנִים,

הָרוֹאִים אֵיךְ אֲנִי

רְצָפוֹת עַל אַרְבַּע מְקַרְצֶפֶת,

לְבוּשָׁה בִּסְחָבוֹת

בְּמָלוֹן מְטֻנָּף –

תִּתְקְעוּ לִי בַּכַּף

אֲסִימוֹן מְשֻׁפְשָׁף!

אַךְ אֵינְכֶם יוֹדְעִים עִם מִי יֵשׁ לָכֶם עֵסֶק.

לֹא, אֵינְכֶם יוֹדְעִים עִם מִי יֵשׁ לָכֶם עֵסֶק.


אֲבָל עֶרֶב אֶחָד

תִּשְׁמְעוּ קוֹל צְוָחָה.

“מָה קָרָה?” תִּשְׁאֲלוּ, “מִי הַצּוֹרֵחַ?”

אָז תִּרְאוּ אוֹתִי עוֹמֶדֶת וּמְחַיֶּכֶת,

וְתֹאמְרוּ: “מָה זֶה? מָה יֵשׁ כָּאן לְחַיֵּךְ?”

וּסְפִינָה עִם גֻּלְגֹּלֶת

עַל שִׁשִּׁים תּוֹתָחֶיהָ

תַּעֲגֹן אָז בַּחוֹף.


אַתֶּם, הַגִּבּוֹרִים,

הָאוֹמְרִים: "מַהֲרִי

לְסַדֵּר תַּ’מִּטָּה! אֵין לִי זְמַן כָּאן!"

וְעוֹשִׂים לִי טוֹבָה

שֶׁזּוֹרְקִים לִי נְדָבָה;

אֲנִי אֶקַּח תַּ’פְּרוּטָה

וַאֲסַדֵּר אֶת הַמִּטָּה –

אַךְ בִּמְהֵרָה, שׁוּם גֶּבֶר לֹא יִישַׁן כָּאן.

הַלַּיְלָה שׁוּם אִישׁ כְּבָר לֹא יִישַׁן כָּאן.


כִּי בַּחֲצוֹת

שׁוּב יַרְעִימוּ פְּצָצוֹת.

“מָה קָרָה?”, תִּצְרְחוּ שָׁם מֵרָחוֹק,

וְתִרְאוּנִי בַּחַלּוֹן צוֹפָה, צוֹחֶקֶת –

וְתֹאמְרוּ: “חֻצְפָּה! מָצְאָה לָהּ זְמַן לִצְחֹק!”

וּסְפִינָה עִם גֻּלְגֹּלֶת

עַל שִׁשִּׁים תּוֹתָחֶיהָ

אָז תַּפְגִּיז אֶת הָעִיר.


אָז תִּמְחוּ, אֲדוֹנִים,

אֶת הַצְּחוֹק מִן הַפָּנִים,

כִּי תִּרְאוּ אֵיךְ הָעִיר מִתְמוֹטֶטֶת,

וּבָתִּים לְמֵאוֹת

יֵהָרְסוּ עַד לַיְּסוֹד,

וְרַק זֶה הַמָּלוֹן

יַעֲמֹד עַל תִּלּוֹ.

תִּשְׁאֲלוּ: "לָמָּה הוּא עוֹמֵד עוֹד?

בִּזְכוּת מִי דַּוְקָא הוּא עוֹמֵד עוֹד?"


לַיְלָה יוֹרֵד.

הַמָּלוֹן עוֹד עוֹמֵד.

תִּתְפַּלְּאוּ: “מִי נִמְצָא בּוֹ? מִי שָׁם גָּר?”

אָז תִּרְאוּ אוֹתִי פּוֹסַעַת אֶל הַבֹּקֶר,

וְתֹאמְרוּ: “הוּא בִּזְכוּתָהּ נִשְׁאַר!”

וּסְפִינָה עִם גֻּלְגֹּלֶת

עַל שִׁשִּׁים תּוֹתָחֶיהָ

אָז תִּקְרָא לִי: “הֵידָד!”


שׁוּב תִּזְרַח הַחַמָּה,

וְנוֹסְעֵי הַסְּפִינָה

יִפְשְׁטוּ כִּצְלָלִים בַּכִּכָּר כָּאן;

אוֹסְרִים בִּכְבָלִים

אֶת כֻּלְּכֶם, הַנְּבָלִים,

מְבִיאִים לְפָנַי,

שׁוֹאֲלִים: "מָתַי

לַהֲרֹג אוֹתָם –

מִיָּד אוֹ אַחַר כָּךְ?

אֶת כֻּלָּם? מִיָּד אוֹ אַחַר כָּךְ?"


שֶׁמֶשׁ תַּצְלִיף,

וּדְמָמָה בָּרְצִיף.

יִשְׁאֲלוּ: “מִי יָמוּת – וּמִי נִשְׁאָר?”

אֶתְבּוֹנֵן לִי דּוּמָם

וְאֹמַר: “כֻּלָּם!”

וּכְשֶׁיִּפְּלוּ רָאשֵׁיכֶם אֹמַר רַק:

“הוֹפְּ-לָה!”

וּסְפִינָה עִם גֻּלְגֹּלֶת

שׁוּב תַּפְלִיג אֶל הָאֹפֶק,

וַאֲנִי

אִתָּהּ.

המלצות קוראים
תגיות