אֲפוּן הַפֶּלֶא

בִּעִקְבוֹת אַגָּדָה עַתִּיקָה

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן, הַמַּצִּיג לְפָנֵינוּ אֶת עִקַּר הַדְּמֻיּוֹת שֶׁנִּפְגֹּשׁ בְּדַרְכֵּנוּ    🔗

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת – מַמָּשׁ כְּשֵׁם שֶׁמַּתְחִילוֹת כָּל הָאַגָּדוֹת הַיָּפוֹת – שָׁכְנָה בֵּין הָרֵי הַבְּדֹלַח הַגְּבוֹהִים עִיר-מְלוּכָה קְטַנָּה וּשְׁלֵוָה. קְטַנָּה כָּל-כָּךְ הָיְתָה הָעִיר, עַד שֶׁהָיָה בָּהּ רְחוֹב אֶחָד בִּלְבַד. בְּצִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל הָרְחוֹב נִמְצְאוּ אַרְמוֹן-הַמֶּלֶךְ וְגַנָּיו, וּבְצִדּוֹ הָאַחֵר – בָּתֵּי הָעִיר הַקְּטַנִּים, בָּהֶם גָּרוּ אָבוֹת וְאִמָּהוֹת, יְלָדִים וִילָדוֹת; וּפֹה וָשָׁם גַּם סַבְתָּא וְסַבָּא.

בֹּקֶר אֶחָד הוֹפִיעַ נַעַר אַדְמוֹנִי בָּעִיר, שׁוֹטֵט בְּצַעַד עַלִּיז בָּרְחוֹב, אָסַף סְבִיבוֹ חֲבוּרָה שֶׁל יְלָדִים, קָפַץ וְעָלָה חִישׁ-קַל עַל אַרְגָּז רֵיק – וְקָרָא בְּקוֹלוֹ הַצָּלוּל:

"בֹּקֶר טוֹב, יְלָדִים! יְלָדוֹת יְקָרוֹת –

אָנֹכִי מְשָׁרֵת, לִי קוֹרְאִים – פִיגָרוֹ.

בּוֹאוּ נָא וְשָׁמְעוּ מַעֲשֶׂה מַמָּשִׁי,

בּוֹ אֲנִי מְמַלֵּא הַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי.

פֹּה מִמּוּל – הָאַרְמוֹן, בּוֹ תָּגוּר מִשְׁפָּחָה –

הַקֵּיסָר, הַמַּלְכָּה וּבִתָּם הַנְּסִיכָה.

וּלְיַד הָאַרְמוֹן בַּבִּקְתָּה הַקְּטַנָּה

מִתְגּוֹרֵר גֶּ’ק הַבֵּן עִם אִמּוֹ – אַלְמָנָה.

לַנְּסִיכָה יֵשׁ הַכֹּל – צַעֲצוּעִים, יַהֲלוֹם

וּדְבָרִים שֶׁאַתֶּם רַק רוֹאִים בַּחֲלוֹם;

וּלְגֶ’ק יֵשׁ פָּרָה הַנּוֹתֶנֶת חָלָב

וְאַוָּזָה הַמְּטִילָה – בֵּיצִים שֶׁל זָהָב."

מַקְשִׁיבִים הַיְלָדִים לַסִּפּוּר הַמְּחֹרָז; נָכוֹן, הַסִּפּוּר מֻכָּר לָהֶם – שֶׁהֲרֵי עֲלֵיהֶם וְעַל עִירָם מְסַפֵּר לָהֶם פִיגָרוֹ. אֲפִלּוּ גֶּ’ק הַמְתֻלְתָּל עוֹמֵד בֵּין חֲבֵרָיו וּמַאֲזִין, כְּשֶׁעֵינָיו נִשְׁלָחוֹת מִדֵי פַּעַם אֶל אַוָּזַת-הַפֶּלֶא שֶׁלּוֹ, הַמְּטִילָה בֵּיצִים שֶׁל זָהָב. וְשָׁם, בָּאַרְמוֹן, נִפְתַּח חַלּוֹן קָטָן; הַנְּסִיכָה זָהֳרָה מוֹצִיאָה אֶת רֹאשָׁה וּמַאֲזִינָה לַסִּפּוּר; כִּי פִיגָרוֹ מְסַפֵּר יָפֶה כָּל-כָּךְ עַד שֶׁהֵם מוּכָנִים לִשְׁמֹעַ אֶת הַסִּפּוּר שׁוּב וְשׁוּב. הִנֵּה עַתָּה מִסְתּוֹבֵב הַמְשָׁרֵת הָעַלִּיז, מוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֶל הַרְרֵי הַבְּדֹלַח וּמַמְשִׁיךְ בְּקוֹל נָמוּךְ וְנִפְחָד מְעַט:

"וְשָׁם, בְּטִירָה נוֹצְצָה כְּמוֹ בָּרָק,

מִתְגוֹרֵר לְבַדּוֹ אֲדוֹנִי הָעֲנָק!

הוּא רָשָׁע מְרֻשָּׁע, וְלִבּוֹ כֹּה אָפֵל,

הוּא מַפְחִיד, וּמֵצִיק וְשׁוֹדֵד וְגוֹזֵל.

הוּא…"

פִיגָרוֹ הָיָה מַמְשִׁיךְ בְּוַדַּאי לְסַפֵּר עוֹד וְעוֹד עַל אֲדוֹנוֹ, הָעֲנָק הָרָשָׁע הַגָּר בַּטִּירָה שֶׁעַל פִּסְגַּת הַר-הַבְּדֹלַח; אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאֹם קָדְרוּ הַשָּׁמַיִם וְרַעַם עָמוּם הִתְגַּלְגֵּל מִמָּרוֹם; רַעַם הַנִּשְׁמָע כְּקוֹלוֹ הַמַּפְחִיד שֶׁל עֲנָק מְרֻשָּׁע. פִיגָרוֹ הִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע, שָׁלַח אֶת עֵינָיו אֶל פִּסְגַּת הָהָר וְאָמַר:

"הוֹי, נִדְמֶה שֶׁהוּא בָּא, הָעֲנָק, הוּא שָׁם עָף!

הַלְּוַאי שֶׁיִּפֹּל וְיִשְׁבֹּר אֶת הָאַף.

וְאַתֶּם יְלָדִים, בְּלִי חָכְמוֹת – חֵת וּשְׁתַּיִם

מַהֲרוּ וְהָרִימוּ רַגְלַיִם!"

לֹא הִסְפִּיקוּ הַיְלָדִים לְהַבִּיט כֹּה וָכֹה – וּכְבָר נֶעְלַם פִיגָרוֹ הַזָּרִיז מֵעֵינֵיהֶם, כְּלֹא הָיָה. אַחֲרָיו מִהֲרוּ גַּם הֵם לְהָרִים רַגְלֵיהֶם וְלָנוּס הַבַּיְתָה, שֶׁכֵּן מִי וָמִי הָאַמִּיץ, הַמּוּכָן לִהְיוֹת בַּחוּץ בְּשָׁעָה שֶׁהָעֲנָק הָרָשָׁע נִכְנָס הָעִירָה? וְאָכֵן – הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וְקוֹלוֹ הָרוֹעֵם-הַנּוֹהֵם מְהַדְהֵד בֶּחָלָל:

"הוֹ הוֹ הוֹ, זֶה אֲנִי – כְּדָרְלָעֹמֶר עֲנָק,

אֵין בְּכָל הָעוֹלָם אִישׁ כָּמוֹנִי חָזָק!

הוֹ, רְאוּ אֵיךְ כֻּלָּם נִמְלָטִים בְּרֹב פַּחַד –

זֶה נֶחְמָד, זֶה גוֹדֵשׁ אֶת הַלֵּב בְּרֹב נַחַת!"

שְׁנֵי צְעָדִים – וְהָעֲנָק כְּבָר נִמְצָא בְּמֶרְכַּז הָעִיר, וְקוֹלוֹ מַרְעִיד אֶת חַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים:

"הֵי, הַקְשִׁיבוּ כֻּלְּכֶם – כְּדָרְלָעֹמֶר רָעֵב –

רָעֵב וּמֻרְעָב כְּמוֹ זְאֵב בֶּן זְאֵב!

וְהַבֶּטֶן שֶׁלִּי לֹא תִּתֵּן לִי מְנוּחָה

אֶלָּא רַק אִם תִּטְעַם אֲרוּכַת אֲרוּחָה.

אָז אֶחְטֹף אַוָּזָה לַסְּעוּדָה הַקַּלָּה,

וְאֶחְטֹף הַנְּסִיכָה – שֶׁתִּהְיֶה לִי כַּלָּה".

כֵּן, כָּזֶה הָיָה כְּדָרְלָעֹמֶר, הָעֲנָק הָרָשָׁע: מֵעוֹדוֹ לֹא הִסְתַּפֵּק בְּמֻעָט. עַל כֵּן הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית וְחָטַף אֶת הָאַוָּזָה, שֶׁטִּיְּלָה לָהּ לְתֻמָּהּ בֶּחָצֵר (וּבְמִקְרֶה, לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה הָיְתָה זוֹ אַוָּזַת-הַפֶּלֶא שֶׁל גֶּ’ק, זוֹ שֶׁהֵטִילָה בֹּקֶר בֹּקֶר בֵּיצָה שֶׁל זָהָב); וְאֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית שָׁלַח לְעֵבֶר אַרְמוֹן-הַמֶּלֶךְ וְחָטַף אֶת זָהֳרָה, הַנְּסִיכָה הַיָּפָה, שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה לִסְגֹּר אֶת חַלּוֹן-חַדְרָה. וּבְעוֹד הַנְּסִיכָה נֶאֱבֶקֶת עִמָּדוֹ וְקוֹרֵאת לְעֶזְרָה, גָּרַר אוֹתָהּ הָעֲנָק אַחֲרָיו בִּצְחוֹק רַע וּפָרוּעַ:

"הֵרָגְעִי הֵרָגְעִי נָא, בַּת-מֶלֶךְ קְטַנָּה –

כִּי אַזְמִין בְּקָרוֹב אֶת הוֹרַיִךְ לַחֲתֻנָּה…"

רֶגַע נוֹסָף – וְהָרְחוֹב הִתְרוֹקֵן כֻּלּוֹ: לֹא נִרְאָה בּוֹ עוֹד הָעֲנָק, לֹא אַוָּזַת-הַפֶּלֶא וְגַם לֹא הַנְּסִיכָה הַמִּסְכֵּנָה. רַק שֶׁקֶט עָצוּב רִחֵף בּוֹ. עַד שֶׁפִּתְאֹם הֵצִיצָה בְּלוֹרִיתוֹ הָאַדְמוֹנִית שֶׁל פִיגָרוֹ הַמְשָׁרֵת מִמְּקוֹם-מַחֲבוֹאוֹ, כְּשֶׁעֵינָיו מַבִּיטוֹת לְכָאן וּלְכָאן וְהוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ:

"הִסְתַּלֵּק לוֹ סוֹף סוֹף הַשּׁוֹדֵד הַצַּיָּד?

הַלְּוַאי שֶׁיִּפֹּל וְיִשְׁבֹּר אֶת הַיָּד!

הוֹי, עָלַי לְמַהֵר לָאַרְמוֹן בְּרִיצָה –

וָלֹא – יַעֲשֶׂה הוּא מִמֶּנִּי קְצִיצָה…"

חִישׁ וְקַל – וּפִיגָרוֹ נֶעְלַם מִן הָעַיִן. מְמַהֵר אֶל הַטִּירָה, לְשָׁרֵת אֶת אֲדוֹנוֹ הָרָשָׁע. פִיגָרוֹ נֶעְלַם – וְגֶ’ק יָצָא מִבֵּיתוֹ, לְהַאֲכִיל אֶת אַוָּזַת-הַפֶּלֶא שֶׁלּוֹ. קָרָא גֶּ’ק לָאַוָּזָה – וְהִיא לֹא בָּאָה; חִפֵּשׂ אוֹתָהּ בֶּחָצֵר – וְלֹא מָצָא אוֹתָהּ בְּשׁוּם מָקוֹם. מַה קָּרָה לָהּ, לָאַוָּזָה? הַאֻמְנָם – –

“אִמָּא! אִמָּא!” רָץ גֶּ’ק הַנִּפְחָד הַבַּיְתָה, וְקוֹלוֹ מָלֵא פַּחַד.

“מַה קָּרָה לְךָ, גֶּ’ק?” תָּמְהָה הָאֵם, “מָה הַפַּחַד הַזֶּה? הֲרֵי הָעֲנָק הִסְתַּלֵּק לוֹ.”

“כֵּן, הוּא הִסְתַּלֵּק,” עָנָה גֶּ’ק בְּעֶצֶב רַב, “אֲבָל יַחַד עִם הָאַוָּזָה שֶׁלָּנוּ”.

יָצְאָה הָאֵם לֶחָצֵר, חִפְּשָׂה גַּם הִיא סָבִיב סָבִיב, בְּכָל פִּנָּה – וְאֵין אַוָּזָה. דְּאָגָה רַבָּה מִלְאָה אֶת הַלֵּב; שֶׁכֵּן אִם אֵין אַוָּזָה – אֵין גַּם בֵּיצֵי זָהָב.

“מַה נַּעֲשֶׂה, אִמָּא?” שָׁאַל גֶּ’ק, "מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁיו?

“לֹא תִּהְיֶה לָנוּ בְּרֵרָה, גֶּ’ק,” נֶאֶנְחָה הָאֵם, “אֶלָּא לִמְכֹּר אֶת הַפָּרָה שֶׁלָּנוּ. וּמוּטָב לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּהֶקְדֵּם, לִפְנֵי שֶׁהָעֲנָק יִגְזֹל גַּם אוֹתָהּ מֵאִתָּנוּ… קַח נָא, גֶּ’ק, אֶת הַפָּרָה, לֵךְ אֶל הַשּׁוּק וּמְכֹר אוֹתָהּ, לְמַעַן יִהְיֶה לָנוּ כֶּסֶף לִימֵי רָעָה, אִם יָבוֹאוּ.”

בְּלֵב כָּבֵד פָּנָה גֶּ’ק אֶל הָרֶפֶת, הוֹלִיךְ אֶת הַפָּרָה בָּרְצוּעָה וּפָנָה אִתָּהּ אֶל הַשּׁוּק. עוֹדוֹ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, שָׁמַע אֶת הָאֲנָשִׁים מְסַפְּרִים זֶה לָזֶה עַל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּאַרְמוֹן: כִּי הַמַּלְכָּה נָפְלָה לְמִשְׁכָּב מֵרֹב צַעַר וּדְאָגָה לְבִתָּהּ הַנְּסִיכָה, וְכִי הַמֶּלֶךְ הִכְרִיז כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָשִׁיב בְּשָׁלוֹם אֶת זָהֳרָה לָאַרְמוֹן – חֲצִי הַמַּלְכוּת תִּהְיֶה לוֹ, וְגַם אֶת יָדָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה יְקַבֵּל. וְכַמָּה וְכַמָּה צְעִירִים אַמִּיצֵי לֵב כְּבָר עוֹמְדִים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ – אֲבָל הַדֶּרֶךְ אֶל טִירַת הָעֲנָק אֲשֶׁר בְּפִסְגַּת הַר-הַבְּדֹלַח חֲסוּמָה לְרֶגֶל אֱנוֹשׁ וְאֵין אָדָם אֲשֶׁר הִצְלִיחַ לְעָבְרָהּ בְּשָׁלוֹם.

בֵּין כֹּה וָכֹה – וְגֶ’ק הִגִּיעַ אֶל כִּכַּר-הַשּׁוּק, מָצָא לוֹ פִּנָּה לַעֲמֹד בָּהּ. אָחַז בִּרְצוּעַת הַפָּרָה וְהִכְרִיז בְּקוֹל זֶמֶר:

"פָּרָה טוֹבָה, פָּרָה יְקָרָה –

פָּרָה הַנּוֹתֶנֶת חָלָב לִמְכִירָה!"

עוֹד הוּא עוֹמֵד וּמַכְרִיז עַל סְחוֹרָתוֹ-פָּרָתוֹ, וְהִנֵּה קָרְבָה אֵלָיו אִשָּׁה צוֹעֲנִיָּה, שֶׁפָּנֶיהָ שְׁחוּמִים וְשִׂמְלָתָהּ סַסְגּוֹנִית, הִבִּיטָה בַּפָּרָה, הִבִּיטָה בְּגֶ’ק וְאָמְרָה:

“פָּרָה יָפָה לְךָ, נַעֲרִי. הֲתִהְיֶה מוּכָן לִמְכֹּר לִי אוֹתָהּ?”

“אִם יֵשׁ אִתָּךְ דֵּי כֶּסֶף,” אָמַר לָהּ גֶּ’ק, “תִּהְיֶה הַפָּרָה שֶׁלָּךְ בְּעוֹד רֶגַע.”

“כֶּסֶף אָמְנָם אֵין לִי,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִיָּה לְגֶ’ק, “אֲבָל אֲשַׁלֵּם לְךָ בְּדָבָר הַיָּקָר יוֹתֵר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב.”

עוֹד גֶּ’ק תָּמֵהַּ לָדַעַת מַהוּ הַדָּבָר הַיָּקָר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב, הוֹשִׁיטָה לוֹ הַצּוֹעֲנִיָּה שַׂקִּית-בַּד נוֹשָׁנָה; הֵצִיץ בַּשַּׂקִּית וְלֹא גִּלָּה בָּהּ אֶלָּא חֹפֶן שֶׁל זַרְעֵי אֲפוּנָה. מֵרֹב הַפְתָּעָה שָׁתַק גֶּ’ק וְלֹא אָמַר דָּבָר; אֲבָל בְּלִבּוֹ חָשַׁב: מַה זֶּה, הַאִם הַצּוֹעֲנִיָּה מְנַסָּה לַעֲשׂוֹת צְחוֹק מִמֶּנִּי? הֲרֵי אֵין בַּשַּׂקִּית אֶלָּא…

“נָכוֹן, אֵלֶּה הֵם זַרְעֵי אֲפוּנָה,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִיָּה, כְּאִלּוּ קָרְאָה אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל גֶּ’ק, “אֲבָל לֹא סְתָם אֲפוּנִים הֵם אֵלֶּה, יַלְדִּי, אֶלָּא – אֲפוּנֵי פֶּלֶא!”

“אֲפוּנֵי פֶּלֶא?” מִלְמֵל גֶּ’ק כְּחוֹלֵם.

“כֵּן, יַלְדִּי הַטּוֹב, אֲפוּנֵי פֶּלֶא הֵם,” אָמְרָה הַצּוֹעֲנִיָּה, וְקוֹלָהּ נִשְׁמַע כְּאִלּוּ בָּא מִמֶּרְחַקִּים, “שׁוּב לְבֵיתְךָ, יַלְדִּי, וּשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. יוֹם יָבוֹא בּוֹ תְּבָרֵךְ אוֹתִי עַל הַחִלּוּפִים הַלָּלוּ שֶׁעָשִׂיתָ.”

וּבְעוֹדָהּ דּוֹבֶרֶת – נָטְלָה הַצּוֹעֲנִיָּה אֶת הַפָּרָה וְהִשְׁאִירָה אֶת גֶּ’ק בְּכִכַּר הַשּׁוּק – שַׂקִּית הָאֲפוּנִים בְּיָדוֹ וּתְמִיהָה רַבָּה בְּלִבּוֹ.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי, בּוֹ הָאֵם הַכּוֹעֶסֶת מַשְׁלִיכָה אֶת זַרְעֵי הָאָפוּן מִמִּרְפֶּסֶת    🔗

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדָה הָאֵם בְּמִרְפֶּסֶת בֵּיתָהּ וְחִכְּתָה לִבְנָהּ, כִּי יָשׁוּב מִן הַשּׁוּק. גֶּ’ק הוּא נַעַר גָּדוֹל וְנָבוֹן, אָמְרָה אֶל לִבָּהּ, וּוַדַּאי יַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג מְחִיר הָגוּן תְּמוּרַת הַפָּרָה. הוֹ, הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וּבְיָדוֹ שַׂקִּית שֶׁל בַּד.

“רוֹאָה אֲנִי כִּי הִצְלַחְתָּ לִמְכֹּר אֶת הַפָּרָה” אָמְרָה לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁקָּרַב אֶל הַמִּרְפֶּסֶת.

“אָמְנָם מָכַרְתִּי אוֹתָהּ,” עָנָה.

“וּמָה הַמְּחִיר שֶׁקִּבַּלְתָּ תְּמוּרָתָהּ?” בִּקְשָׁה לָדַעַת.

“הִנֵּה”, הוֹשִׁיט גֶּ’ק לְאִמּוֹ אֶת הַשַּׂקִּית.

תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת הַתַּדְהֵמָה שֶׁאָחֲזָה בָּאֵם, כַּאֲשֶׁר הֵצִיצָה לְתוֹךְ הַשַּׂקִּית.

“מַה זֶּה?” קָרְאָה, כְּאִלּוּ אֵינָהּ מַאֲמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ, “הֲרֵי אֵין שׁוּם כֶּסֶף בַּשַּׂקִּית! אֵין אֵלֶּה אֶלָּא – זְרָעִים שֶׁל אֲפוּנָה!”

“נָכוֹן… אֲבָל אֵין אֵלֶּה סְתָם אֲפוּנִים, אִמָּא,” אָמַר גֶּ’ק, “אֵלֶּה הֵם אֲפוּנֵי פֶּלֶא!”

“אֲפוּנֵי פֶּלֶא, מָה?” תָּלְתָה הָאֵם מַבָּט חַקְרָנִי בִּבְנָהּ.

“כֵּן, אֲפוּנֵי פֶּלֶא!” הֶחֱזִיר גֶּ’ק מַבָּט שָׁלֵו אֶל אִמּוֹ.

“שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ!” פָּרְצָה הָאֵם בִּצְחוֹק מַר, “וּמִי נָתַן לְךָ אֶת אֲפוּנֵי הַפֶּלֶא הַלָּלוּ, אִם מֻתָּר לִי לָדַעַת?”

“אִשָּׁה אַחַת…” הֵשִׁיב גֶּ’ק בְּגִמְגּוּם, “צוֹעֲנִיָּה… בְּכִכַּר הַשּׁוּק…”

נָעֲצָה הָאֵם עֵינֶיהָ בִּבְנָהּ הָעוֹמֵד שָׁקֵט וְשָׁלֵו לְיָדָהּ וְאַחַר-כָּךְ נָשְׂאָה כַּפֶּיהָ לַמָּרוֹם.

“בַּמֶּה חָטָאתִי, אֵלִי הַטּוֹב,” קָרְאָה בְּמַר לִבָּהּ, “עַל שֶׁנָּתַתָּ לִי בֵּן כְּסִיל כָּזֶה, הַמּוֹכֵר אֶת פָּרָתֵנוּ הַטּוֹבָה תְּמוּרַת שַׂקִּית שֶׁל אֲפוּנִים?”

“אֲבָל אֵלֶּה הֵם אֲפוּנֵי פֶּלֶא, אִמָּא,” הִזְכִּיר לָהּ גֶּ’ק, “וְהָאִשָּׁה אָמְרָה…”

“אֲפוּנֵי פֶּלֶא, מָה?” קָרְאָה הָאֵם בְּזַעַם גָּדוֹל וָרַב, עַל שֶׁבְּנָהּ יְחִידָהּ מְסֻגָּל הָיָה לְהַאֲמִין לִדְבָרֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ צוֹעֲנִיָּה, “וַדַּאי שֶׁאֵלֶּה אֲפוּנֵי פֶּלֶא, אִם אוֹתָהּ אִשָּׁה נוֹכֶלֶת הִצְלִיחָה לְהַשִּׂיג תְּמוּרָתָם אֶת הַפָּרָה הַיְקָרָה שֶׁלָּנוּ! אֲבָל לָנוּ הֵם לֹא יָבִיאוּ שׁוּם נֵס. לֹא!” הֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ וְהִשְׁלִיכָה אֶת הָאֲפוּנִים הָעֲגַלְגַּלּוֹת מִן הַמִּרְפֶּסֶת אֶל הֶחָצֵר.

“הוֹי, לֹא!” קָרָא גֶּ’ק בְּפַחַד, בַּד בְּבַד עִם הַ’לֹּא' שֶׁל אִמּוֹ, וְזִנֵּק אֶל הֶחָצֵר, לֶאֱסֹף אֶת הַזְּרָעִים שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ עַל הַחוֹל.

“אַל תִּגַּע בָּהֶם, יֶלֶד טִפֵּשׁ!” קָרְאָה אַחֲרָיו הָאֵם, וְקוֹלָהּ עוֹדֶנּוּ כּוֹעֵס מְאֹד, “הִכָּנֵס מִיָּד הַבַּיְתָה. הַלַּיְלָה תֵּלֵךְ לִישֹׁן בְּלִי אֲרוּחַת-עֶרֶב. אוּלַי כָּךְ תָּבוֹא מְעַט חָכְמָה אֶל רֹאשְׁךָ הָרֵיק…”

בִּצְעָדִים אִטִּיִים נִכְנַס גֶּ’ק הַבַּיְתָה. עֶצֶב רַב מִלֵּא אֶת לִבּוֹ – עֶצֶב עַל שֶׁהִכְעִיס כָּכָה אֶת אִמּוֹ, עֶצֶב עַל שֶׁהַזְּרָעִים שֶׁקִּבֵּל מִן הַצּוֹעֲנִיָּה נוֹתְרוּ פְּזוּרִים עַל אַדְמַת הֶחָצֵר. מְעַט פָּחוֹת הִתְעַצֵּב עַל שֶׁנִּשְׁלַח לִישֹׁן בְּלֹא אֲרוּחָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁכַב גֶּ’ק בְּמִטָּתוֹ וְהִרְהוּרִים טוֹרְדִים אֶת מֹחוֹ:

“לָמָּה הֶעֱנִישָׁה אוֹתִי אִמָּא? לָמָּה הִיא אֵינֶנָּה מַאֲמִינָה לִי, שֶׁקִּבַּלְתִּי אֲפוּנֵי פֶּלֶא מִן הַצּוֹעֲנִיָּה? וְאוּלַי… אוּלַי צָדְקָה אִמָּא וְהָאִשָּׁה רִמְּתָה אוֹתִי? אוּלַי לֹא אֲפוּנֵי פֶּלֶא נָתְנָה לִי, אֶלָּא סְתָם אֲפוּנִים רְגִילוֹת?”

וְכֵיוָן שֶׁהַשֵּׁנָה הָיְתָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, קָם גֶּ’ק מִמִּטָּתוֹ, קָרַב אֶל הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וְהִבִּיט הַחוּצָה. יָרֵחַ עָגֹל וְצָהֹב זָרַח מֵעֵבֶר לְהַר-הַבְּדֹלַח, טִפֵּס לְאִטּוֹ בַּשָּׁמַיִם וְשָׁפַךְ אֶת אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל הָעוֹלָם הַנָּם אֶת שְׁנָתוֹ – עַל הָאַרְמוֹן הַשָּׁרוּי בַּחֲשֵׁכָה, עַל הָרֶפֶת הָרֵיקָה, עַל הַשַּׁעַר, עַל אַדְמַת הֶחָצֵר, עַל זַרְעֵי הָאֲפוּנָה הַמּוּטָלִים בַּחוֹל… וּפִתְאֹם – מַה זֶּה? כְּלוּם חוֹלֵם הוּא? לֹא, אֵין זֶה חֲלוֹם: אֶחָד מִזַּרְעֵי הָאֲפוּנָה הִתְחִיל לִנְבֹּט פִּתְאֹם – לִנְבֹּט, וְלִגְדֹּל וְלִצְמֹחַ! הַזֶּרַע הָיָה לְנֶבֶט, וְהַנֶּבֶט הָיָה לְשָׁתִיל, וְהַשָּׁתִיל הָיָה לְשִׂיחַ, וְהַשִּׂיחַ הָיָה לְעֵץ הַמּוֹסִיף לִגְדֹּל וְלִשְׁלֹחַ אֶת צַמַּרְתּוֹ מַעְלָה-מַעְלָה, לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם! וְהַכֹּל בִּמְהִירוּת רַבָּה וּמַפְלִיאָה כָּל-כָּךְ! וּבְכֵן, צָדְקָה הַצּוֹעֲנִיָּה: אֵלֶּה הֵם כֵּן אֲפוּנֵי פֶּלֶא, אוֹ לְפָחוֹת זֶרַע יָחִיד זֶה, הַמַּצְמִיחַ אֶת הָאָפוּן הָעֲנָקִי, שֶׁצַּמַּרְתּוֹ הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֶל פִּסְגָּתוֹ שֶׁל הַר-הַבְּדֹלַח…

“אִמָּא!” בִּקֵּשׁ גֶּ’ק לְהָעִיר אֶת אִמּוֹ וּלְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַפֶּלֶא הַגָּדוֹל הַצּוֹמֵחַ בַּחֲצֵרָם… אֲבָל לֹא, חָלִילָה לוֹ לְהָעִיר אֶת אִמָּא; הִיא וַדַּאי עוֹד כּוֹעֶסֶת עָלָיו. רַעְיוֹן טוֹב מִזֶּה צָץ בְּמֹחוֹ: הוּא יְטַפֵּס עַל הָאָפוּן הָעֲנָקִי וְיַעֲלֶה עָלָיו מַעְלָה-מַעְלָה – עַד לְ… מִי יוֹדֵעַ עַד לְאָן?

עוֹד רֶגַע – וְגֶ’ק הָיָה לָבוּשׁ שׁוּב בִּבְגָדָיו. רֶגַע נוֹסָף – וְהוּא נִמְצָא בֶּחָצֵר (בְּשֶׁקֶט רַב יָצָא, שֶׁלֹּא לְהָעִיר אֶת אִמּוֹ), עוֹמֵד קָרוֹב קָרוֹב אֶל גֶּזַע הָאָפוּן הָעֲנָקִי, מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וְשׁוֹלֵחַ מַבָּטוֹ אֶל הַצַּמֶּרֶת הַהוֹלֶכֶת וְנֶעְלֶמֶת בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה. הַאֻמְנָם מַגִּיעָה הַצַּמֶּרֶת אֶל פִּסְגָּתוֹ שֶׁל הַר-הַבְּדֹלַח? רָצוֹן עַז הִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ, לִמְצֹא תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה זוֹ. וַהֲרֵי מֵאָז וּמִתָּמִיד הָיָה טַפְּסָן זָרִיז.

בְּלֹא הִסּוּסִים רַבִּים פָּשַׁט גֶּ’ק יָדָיו וְתָפַס בָּעֲנָפִים הַנְּמוּכִים שֶׁל שִׂיחַ הָאָפוּן; פָּשַׁט רַגְלָיו – וְהִתְחִיל מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע הֶעָבֶה. וְכָךְ טִפֵּס וְעָלָה, טִפֵּס וְעָלָה, כְּשֶׁהוּא מְאַמֵּץ אֶת לִבּוֹ בְּזֶמֶר שֶׁחִבֵּר בּוֹ בַּמָּקוֹם:

"הִנֵּה אֲטַפֵּס מַעְלָה-מַעְלָה,

הֵנָּה אֲטַפֵּס הָלְאָה, הָלְאָה, –

אֲטַפֵּס עַל גִּבְעוֹל הָאָפוּן הָאֵיתָן,

אֲטַפֵּס הָלְאָה מַעְלָה – לִקְרַאת הֶעָנָן.

אֲטַפֵּס כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא אֵרָגַע –

עַד שֶׁאָבוֹא לַפִּסְגָּה!"

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי, בּוֹ נִרְאֶה מַה קָּרָה לַנְּעָרִים בִּמְרוֹמֵי הַפִּסְגָּה הַקָּרָה    🔗

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַמָּשׁ הִתְרַחֲשׁוּ דְּבָרִים בִּלְתִּי-רְגִילִים גַּם עַל פִּסְגַּת הַר-הַבְּדֹלַח הַקָּרָה. עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הַמַּקְדִּים מְאֹד לִזְרֹחַ עַל פִּסְגַּת הָהָר הַגָּבוֹהַּ נִפְתְּחָה דֶּלֶת הַטִּירָה, וּפִיגָרוֹ, הַמְשָׁרֵת הָאַדְמוֹנִי, יָצָא אֶל הֶחָצֵר, לְהַשְׁקוֹת אֶת שִׂיחֵי הַגַּן. מִשִּׂיחַ אֶל שִׂיחַ עָבַר, הִשְׁקָה אוֹתָם מַיִם וְהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵיהֶם מֵחֲרוּזָיו הַשּׁוֹבָבִים:

"בֹּקֶר טוֹב לַפְּרָחִים, בֹּקֶר טוֹב לַשִּׂיחִים –

הִנֵּה שׁוּב אֲנַחְנוּ בַּגַּן מְשִׂיחִים;

פִיגָרוֹ – הַמְשָׁרֵת הַזָּרִיז כְּמוֹ בָּרָק

שֶׁל אָדוֹן כְּדָרְלָעֹמֶר – הָרָשָׁע הָעֲנָק,

בָּא לָתֵת לְכֻלְּכֶם הַשְׁקָיָה קַלִּילָה –

מִקְלַחַת צְלוּלָה, נְעִימָה וּדְלִילָה.

וּבְתוֹךְ הַטִּירָה הָאָדוֹן מִתְגוֹרֵר –

הוּא זוֹלֵל וְטוֹרֵף, הוּא יָשֵׁן וְנוֹחֵר.

אַךְ הַיּוֹם כָּאן עָצוּב, כִּי הָעוֹג הָרָשָׁע

אֶת זָהֳרָה הֶחְלִיט הוּא לָשֵׂאת לְאִשָּׁה.

מִסְכֵּנָה הַנְּסִיכָה… מַה מֵּעֵז הוּא לִדְרֹשׁ –

הַלְּוַאי שֶׁיִּפֹּל וְיִשְׁבֹּר אֶת הָרֹאשׁ…"

“ששש!” אִוְשְׁשׁוּ הַשִּׂיחִים וְהַפְּרָחִים בְּאָזְנֵי פִיגָרוֹ, לְאוֹת כִּי מוּטָב לוֹ לִשְׁתֹּק. כִּי בְּרֶגַע זֶה נִכְנַס הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר אֶל חַדְרָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַשְּׁבוּיָה, לִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמָהּ וּלְגַלּוֹת אִם הִשְׁלִימָה עִם גּוֹרָלָהּ.

“בֹּקֶר טוֹב לָךְ, זָהֳרָה יָפָתִי!” בֵּרַךְ הָעֲנָק אֶת הַנְּסִיכָה בְּקוֹל רַךְ כְּכָל שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְהוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ – אֲבָל עֲדַיִן הָיָה זֶה קוֹל קָשֶׁה וְצוֹרֵם כְּקוֹלוֹ שֶׁל יָעֶה הַמִּתְחַכֵּךְ אֶל רִצְפַּת-אֶבֶן, “כֵּיצַד עָבַר עָלַיִךְ הַלַּיְלָה?”

הַנְּסִיכָה לֹא הֵשִׁיבָה לוֹ; אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁטֶּרֶם הִשְׁלִימָה עִם מַר גּוֹרָלָהּ.

“וּבְכֵן, נְסִיכָתִי הַיָּפָה,” הִמְשִׁיךְ הָעֲנָק לְדַבֵּר, “בְּשׂוֹרָה טוֹבָה הֵבֵאתִי לָךְ: הָעֶרֶב נָחֹג כָּאן בַּטִּירָה אֶת חַג הַכְּלוּלוֹת שֶׁלָּנוּ!”

“לֹא! לֹא!” פִּרְצָה הַנְּסִיכָה בִּקְרִיאַת בּוּז, “לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה!”

“הַאֻמְנָם?” צָחַק הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר בְּקוֹלוֹ הַצּוֹרְמָנִי, “תִּהְיִי גַּם תִּהְיִי, כִּי זֹאת לָךְ לָדַעַת: הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר מְקַיֵּם תָּמִיד אֶת אֲשֶׁר הוּא מַבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת!”

“לֹא וָלֹא!” קָרְאָה הַנְּסִיכָה בְּעֹז, “גַּם אִם אָמוּת לֹא אֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה!”

“עוֹד נִרְאֶה, עוֹד נִרְאֶה,” אָמַר הָעֲנָק, בְּהִכְנִיסוֹ כְּלוּב-בַּרְזֶל אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר, “וּבֵינָתַיִם,” – פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב לִרְוָחָה – “תֵּשְׁבִי בַּכְּלוּב הַזֶּה,” אָמַר וְהִכְנִיס אוֹתָהּ לַכְּלוּב – “בּוֹ תֵּשְׁבִי לָךְ בְּרֹב נַחַת עַד אֲשֶׁר תְּשַׁנִּי אֶת דַּעְתֵּךְ הַסּוֹרֶרֶת וְרַבַּת-הָאִוֶּלֶת.”

וּבְדַבְּרוֹ סָגַר הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב, אָטַם אָזְנָיו לְתַחֲנוּנֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה וְיָצָא אֶת הַחֶדֶר, כְּשֶׁהוּא מְנַהֵם לְעַצְמוֹ בִּשְׂבִיעוּת-רָצוֹן: “לְהִתְרָאוֹת, יָפָתִי!”

וּפִיגָרוֹ, שֶׁצָּפָה בַּמִּתְרַחֵשׁ מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאוֹ, מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּרֹב כַּעַס:

"בְּרְרְר! רָשָׁע מְרֻשָּׁע, אַכְזָרִי כְּמוֹ פֶּתֶן –

הַלְּוַאי שֶׁיִּפֹּל וְיִשְׁבֹּר אֶת הַבֶּטֶן!"

אִלּוּ יָדְעָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה, כִּי יֵשׁ עֵינַיִם טוֹבוֹת הַצּוֹפוֹת בָּהּ בְּחִבָּה וּבְרַחֲמִים, אוּלַי הָיְתָה מִתְעוֹדֶדֶת מְעַט. אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדְעָה זֹאת – הִתְחִילוּ עֵינֶיהָ זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת וְשִׂפְתוֹתֶיהָ מְמַלְּלוֹת תְּחִנָּה:

"הוֹי, אִמִּי הַטּוֹבָה, הוֹי, אָבִי הַנָּבוֹן –

אָנָּא, הַחֲזִירוּ אוֹתִי לָאַרְמוֹן!"

וְאָז – בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ – דִּמְּתָה הַנְּסִיכָה לִשְׁמֹעַ קוֹל רַךְ וְעָנֹג הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ:

“לָמָּה זֶה תִּבְכִּי, בַּת-מֶלֶךְ יָפָה?”

נָשְׂאָה הַנְּסִיכָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה דְּמוּת נִצֶּבֶת מוּלָהּ – דְּמוּת תְּמִירָה, שֶׁשְּׂעָרָהּ הַזָּהֹב גּוֹלֵשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ וּגְלִימָתָהּ הַאֲרֻכָּה נוֹצֶצֶת כִּפְנִינִים.

“אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה, וְהָעֲנָק רַע-הַלֵּב כָּלָא אוֹתִי בִּכְלוּב, לְמַעַן אַסְכִּים לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה,” אָמְרָה, “אֲבָל… מִי אַתְּ?”

“הַפֵיָה צוֹפִיָּה אֲנִי,” הֵשִׁיבָה הָאוֹרַחַת, “וּמוֹפִיעָה אֲנִי בְּכָל מָקוֹם, שֶׁבּוֹ מַזִּילָה נְסִיכָה דְּמָעוֹת שֶׁל עֶצֶב.”

“הוֹי, צוֹפִיָּה הַטּוֹבָה,” קָרְאָה הַנְּסִיכָה, וּבְעֵינֶיהָ הַדּוֹמְעוֹת הִבְהֵב שְׁבִיב שֶׁל תִּקְוָה, “עִזְרִי נָא לִי לָצֵאת מִכָּאן וְלָשׁוּב אֶל אַרְמוֹן אָבִי!”

“אֵין בְּכֹחִי שֶׁלִּי לַעֲזֹר לָךְ, זָהֳרָה…” פָּתְחָה הַפֵיָה וְאָמְרָה, אַךְ לְמַרְאֵה עַנְנַת-הָעֶצֶב, שֶׁחָזְרָה לִשְׁכֹּן עַל פָּנֶיהָ הַקּוֹרְנִים שֶׁל הַנְּסִיכָה זָהֳרָה, מִהֲרָה וְהוֹסִיפָה: “אֲבָל נֵבֶל-קְסָמִים אֶתֵּן לָךְ, אֲשֶׁר יַעֲזֹר לָךְ לָשׁוּב אֶל אַרְמוֹן אָבִיךְ.” וּבְדַבְּרָהּ הוֹצִיאָה הַפֵיָה נֵבֶל-זָהָב קָטָן וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ לַנְּסִיכָה.

“תּוֹדָה לָךְ, פֵיָה צוֹפִיָּה הַטּוֹבָה,” אָמְרָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה וְהִבִּיטָה בַּנֵּבֶל הַנּוֹצֵץ, “אֲבָל אֵיךְ יַעֲזֹר לִי הַנֵּבֶל לָצֵאת מִכָּאן?”

“עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,” אָמְרָה הַפֵיָה בְּקוֹלָהּ הָרַךְ, שֶׁהָלַךְ וְהִתְרַחֵק, “עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד… עוֹד חָזוֹן…” – הַקּוֹל גָּוַע וְהַפֵיָה נֶעֶלְמָה מִן הָעַיִן, כְּלֹא הָיְתָה.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי, בּוֹ הַלֵּב קְצָת נִפְחָד, אַךְ טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד    🔗

דְּמוּתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַיָּפָה, הַיּוֹשֶׁבֶת כְּלוּאָה בִּכְלוּב-הַבַּרְזֶל, לֹא עָזְבָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל פִיגָרוֹ, הַמְשָׁרֵת הַשּׁוֹבָב וְטוֹב הַלֵּב. רֶגַע אָרֹךְ הִתְהַלֵּךְ בֵּין שִׂיחֵי הַגַּן, כְּשֶׁהוּא דוֹבֵר אֶל עַצְמוֹ (בַּחֲרוּזִים, כַּמּוּבָן):

"פִיגָרוֹ, פִיגָרוֹ – מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת!

וְאִם לֹא לַעֲשׂוֹת – לְפָחוֹת לְנַסּוֹת!

נָכוֹן, אֲנִי רַק מְשָׁרֵת בַּטִּירָה,

אַךְ נָכוֹן שֶׁאֲנִי גַּם שׂוֹנֵא’תוֹ – נוֹרָא!"

עוֹדוֹ מִתְהַלֵּךְ בֵּין שְׁבִילִי הַגַּן – וּפִתְאֹם גִּלּוּ עֵינָיו מַחֲזֶה מוּזָר וְנִפְלָא: צַמֶּרֶת יְרֻקָּה הִתְחִילָה מְטַפֶּסֶת עַל הַצּוּק הַתָּלוּל שֶׁל הַר-הַבְּדֹלַח, מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה, מְטַפֶּסֶת וְנִשְׁעֶנֶת עַל חוֹמַת הַגַּן! אָכֵן, מַרְאֶה מוּזָר, שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא רָאָה פִיגָרוֹ מֵעוֹלָם בְּחַיָּיו הַקְּצָרִים וְרַבֵּי הַהַרְפַּתְקָה. אֵין פֶּלֶא אֵפוֹא שֶׁהַמַּחֲזֶה הוֹצִיא חֲרוּזִים נוֹסָפִים מִפִּיו שֶׁל הַמְשָׁרֵת הָאַדְמוֹנִי:

"הוֹי, מַה זֶּה עוֹלֶה וּמוֹפִיעַ לוֹ כָּאן?

אוּלַי זֶה מִן גַּן שֶׁנָּבַט עַל עָנָן?

וְאוּלַי… וְאוּלַי זוֹ צַמֶּרֶת שֶׁל תֹּמֶר

שֶׁטִּפְּסָה מִן הָאָרֶץ אֶל הַר-כְּדָרְלָעֹמֶר?

הֵי! נִדְמֶה לִי כִּי מִישֶׁהוּ שָׁם מְטַפֵּס!

אֶתְחַבֵּא וְאֶרְאֶה מַה הוּא כָּאן מְחַפֵּשׂ!"

וּבְעוֹד פִיגָרוֹ אָץ לִמְצֹא לוֹ מַחֲבוֹא נָאוֹת – הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל זֶמֶר, שֶׁבָּקַע וְיָצָא מִבֵּין עַנְפֵי הַצֶּמַח הָעֲנָקִי:

"…אֲטַפֵּס עַל גִּבְעוֹל-הָאָפוּן הָאֵיתָן,

אֲטַפֵּס הָלְאָה מֵעְלָה, לִקְרַאת הֶעָנָן.

שָׁלַחְתִּי יָדַיִם, הֵרַמְתִּי רַגְלַיִם –

אֶל רֹאשׁ הַר-הַבְּדֹלַח אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם."

עוֹד רֶגַע – וּכְבָר נִרְאָה רֹאשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מְטַפֵּס אַלְמוֹנִי, רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל שֶׁל נַעַר צָעִיר, שֶׁנִּרְאָה מִשּׁוּם-מָה מֻכָּר לְפִיגָרוֹ, כְּאִלּוּ רָאָה אוֹתוֹ תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם. וְהַנַּעַר עָבַר מֵעֲנַף-הָאָפוּן אֶל חוֹמַת-הַגַּן, וּבִקְפִיצָה זְרִיזָה צָנַח וְנָחַת עַל אַדְמַת הַגַּן, בְּעוֹד עֵינָיו נִשְׁלָחוֹת סָבִיב, לִסְקֹר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו.

“זוֹהִי כַּנִּרְאֶה הַטִּירָה שֶׁל הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר,” מִלְמֵל גֶּ’ק לְעַצְמוֹ (כֵּן, זֶה הָיָה הוּא, כַּמּוּבָן), “אֵיזֶה מָקוֹם מוּזָר… יָפֶה… וּקְצָת מַפְחִיד. לֹא כְּדַאי לִי לִהְיוֹת כָּאן זְמַן רַב מִדַּי. אֶגַּשׁ מִיָּד לִרְאוֹת אֵיךְ אוּכַל לְהִכָּנֵס פְּנִימָה.”

אֲבָל לֹא הִסְפִּיק גֶּ’ק לַעֲשׂוֹת חֲמִשָּׁה צְעָדִים – וּלְפֶתַע פִּתְאֹם, כְּאִלּוּ זִנֵּק מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה (אוֹ כְּאִלּוּ צָנַח מִמָּרוֹם) – צָץ מוּלוֹ הַמְשָׁרֵת הַזָּרִיז וַאֲדֹם-הַשֵּׂעַר, שֶׁפָּנָה וְאָמַר לוֹ בַּאֲדִיבוּת שׁוֹבֵבָה:

"שָׁלוֹם רַב, אוֹרֵחַ פּוֹרֵחַ חָבִיב –

מַה תְּחַפֵּשׂ פֹּה, בַּגַּן מִסָּבִיב?"

“שְׁשְׁשְׁשׁוּם דָּדָּדָּבָר”, עָנָה גֶּ’ק הַמֻּפְתָּע, “אַ… אֲבָל מִי אַתָּה? נִדְמֶה לִי שֶׁכְּבָר נִפְגַּשְׁנוּ פַּעַם… אוּלַי…”

וּפִיגָרוֹ הַזָּרִיז מִהֵר וְעָנָה:

"אָנֹכִי פִיגָרוֹ שֶׁאָץ וְרָץ-רָץ –

הַמְשָׁרֵת שֶׁל כְּדָרְלָעֹמֶר, הָעֲנָק הַנֶּחְצָץ."

“אַ… אַתָּה הוּא הַמְשָׁרֵת שֶׁל הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר?” שָׁאַל גֶּ’ק בְּבֶהָלָה רַבָּה.

“כֵּן, אֲנִי!” הֵשִׁיב פִיגָרוֹ בְּגַאֲוָה רַבָּה, “אֶלָּא מִי – אַתָּה?”

“הוֹי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, פִיגָרוֹ,” פָּנָה אֵלָיו גֶּ’ק, וְהָרַעַד בְּקוֹלוֹ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר, “בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ – אַל תַּסְגִּיר אוֹתִי לְיָדָיו שֶׁל הָעֲנָק הָרָשָׁע… אֲנִי… אֲנִי רַק…”

“טוֹב טוֹב, לֹא אַסְגִּיר אוֹתְךָ, בִּתְנַאי שֶׁתַּפְסִיק לִרְעֹד,” אָמַר פִיגָרוֹ, שֶׁלֹּא אָהַב לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת רוֹעֲדִים, “וְגַם בִּתְנַאי שֵׁנִי – שֶׁתֹּאמַר לִי לָמָּה בָּאתָ הֵנָּה. אֲבָל אֶת הָאֱמֶת!”

גֶּ’ק נָהַג תָּמִיד לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת; לָכֵן עָנָה מִיָּד:

“בָּאתִי הֵנָּה כְּדֵי לְנַסּוֹת וּלְשַׁחְרֵר אֶת הַנְּסִיכָה זָהֳרָה; וְגַם כְּדֵי לְהַחֲזִיר לְבֵיתֵנוּ אֶת הָאַוָּזָה, שֶׁהָעֲנָק גָּזַל מֵאִתָּנוּ… וְאַתָּה, פִיגָרוֹ, אֵיךְ הִגַּעְתָּ אַתָּה לְכָאן?”

“גַּם אוֹתִי גָּזַל הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר,” גִּלָּה פִיגָרוֹ לְגֶ’ק, “לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה הַדָּבָר, תִּינוֹק הָיִיתִי אָז, וְהוּא פָּרַץ לְבֵיתֵנוּ וְגָזַל אוֹתִי מִבֵּית הוֹרַי… אֵינֶנִּי זוֹכֵר אוֹתָם כְּלָל, וְגַם לֹא אֶת הַמָּקוֹם שֶׁגָּרוּ אָז… לֹא טוֹב לִי כָּאן…” אָמַר חֶרֶשׁ; אַךְ לְפֶתַע הִתְנַעֵר, הֶעֱלָה חִיּוּךְ עַל פָּנָיו וְהוֹסִיף:

"וּכְדֵי שֶׁלֹּא אֵשֵׁב וְאֶתְיַפֵּחַ –

הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת תָּמִיד שָׂמֵחַ…"

רֶגַע אָרֹךְ שָׂרְרָה דְּמָמָה בַּגַּן. כָּל אֶחָד הָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו שֶׁלּוֹ; עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הֵפֵר גֶּ’ק אֶת הַדְּמָמָה:

“שְׁמַע לִי, פִיגָרוֹ,” אָמַר, “אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?”

“פָּרָה אֲדֻמָּה,” עָנָה פִיגָרוֹ שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לִהְיוֹת עַלִּיז.

“דַּי, פִיגָרוֹ, עַכְשָׁו אֲנִי מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת,” אָמַר גֶּ’ק, “שְׁמַע לִי. אִם תַּעֲזֹר לִי אַתָּה לְהִתְגַנֵּב אֶל תּוֹךְ הַטִּירָה – אֶעֱזֹר לְךָ אֲנִי לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הָאָדוֹן הָעֲנָק שֶׁלְּךָ.”

“בֶּאֱמֶת?” נָעַץ פִיגָרוֹ בְּגֶ’ק עֵינַיִם שֶׁל תִּקְוָה, “אַתָּה מַבְטִיחַ?”

“מַבְטִיחַ!”

“בְּחַיֶּיךָ וּבְחַיֵּי אָזְנֶיךָ?” שָׁאַל פִיגָרוֹ.

“בְּחַיַּי! אֲבָל מַהֵר, פִיגָרוֹ,” דָּחַק בּוֹ גֶּ’ק, “חֲבָל עַל כָּל רֶגַע!”

“קָדִימָה!” אָמַר פִיגָרוֹ וְהִתְחִיל צוֹעֵד בָּרֹאשׁ, כְּשֶׁהוּא מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ:

"נֵלֵךְ שְׁנֵינוּ יַחַד, נִזְחַל לְלֹא פַּחַד…

הַלְּוַאי שֶׁיִּפֹּל וְיִשְׁבֹּר אֶת הַתַּחַת…"

חֶרֶשׁ-חֶרֶשׁ זָחֲלוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים וְקָרְבוּ אֶל הַקִּיר הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַטִּירָה. כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ הָיָה וַדַּאי מִתְמַלֵּא פַּחַד; אֲבָל בִּהְיוֹתָם שְׁנֵיהֶם קְרוֹבִים זֶה לָזֶה – נֶעְלַם הַפַּחַד מִלִּבּוֹתֵיהֶם, אוֹ לְפָחוֹת הִשְׁתַּדְּלוּ מְאֹד לְהַסְתִּירוֹ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּלַפֵּי חוּץ. הוּא שֶׁאָמַר הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם: טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

אַחֲרֵי רֶגַע קָצָר, שֶׁנִּרְאָה אָרֹךְ מְאֹד, הִגִּיעַ פִיגָרוֹ אֶל דֶּלֶת-סְתָרִים, שֶׁהָיְתָה חָבוּיָה בְּקִיר הַטִּירָה, וַאֲשֶׁר הָעֲנָק שָׁכַח כַּנִּרְאֶה אֶת קִיּוּמָהּ. בִּתְנוּעָה מְהִירָה וַחֲרִישִׁית כְּנִיד-כָּנָף פָּתַח פִיגָרוֹ אֶת הַדֶּלֶת – וְהַנְּעָרִים נִכְנְסוּ אֶל אֶחָד מֵחַדְרֵי הַטִּירָה, חֶדֶר שֶׁאַפְלוּלִית צוֹנֶנֶת שָׂרְרָה בּוֹ. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁסָּגַר פִיגָרוֹ אֶת הַדֶּלֶת, הַחֲבוּיָה מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן כָּבֵד, שָׁמְעוּ הַשְּׁנַיִם אֶת צְעָדָיו הַכְּבֵדִים שֶׁל כְּדָרְלָעֹמֶר הָעֲנָק, וְהִנֵּה הֵם מִתְקָרְבִים וְנִכְנָסִים לְתוֹךְ הַחֶדֶר.

פַּחַד נוֹרָא יָרַד עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ שֶׁנִּמְצְאוּ בִּשְׁנַיִם, זֶה לְיַד זֶה. הֵם קָפְאוּ בִּמְקוֹמָם, כַּאֲשֶׁר הַוִּילוֹן הַכָּבֵד מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם וּמַסְתִּיר אוֹתָם.

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי, וּבוֹ הַנֵּבֶל מַשְׁמִיעַ שִׁיר אֵבֶל וָסֵבֶל    🔗

לְאַחַר שֶׁיָּצָא הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר מֵחַדְרָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה זָהֳרָה, תָּקַף אוֹתוֹ פִּתְאֹם רָעָב גָּדוֹל. וּמָה הַפֶּלֶא? עֲנָקִים כְּמוֹתוֹ בֹּרְכוּ תָּמִיד בְּתֵאָבוֹן-עֲנָק; מַה גַּם שֶׁהָעֲנָק שֶׁלָּנוּ נִהֵל אוֹתוֹ בֹּקֶר וִכּוּחַ מַר, שֶׁבְּסוֹפוֹ נֶאֱלַץ לִגְרֹר כְּלוּב-בַּרְזֶל אֶל חֲדַר הַנְּסִיכָה וְלִכְלֹא בּוֹ אֶת הַשְּׁבוּיָה שֶׁלּוֹ. הִנֵּה מִשּׁוּם כָּךְ חָשׁ כְּדָרְלָעֹמֶר כִּי הוּא רָעֵב כִּזְאֵב, אוֹ אוּלַי אֲפִלּוּ כִּשְׁלשָׁה זְאֵבִים בּוֹגְרִים.

“מַה כְּדַאי לִי לִטְרֹף לַאֲרוּחַת-הַבֹּקֶר?” שָׁאַל הָעֲנָק אֶת עַצְמוֹ, בְּלֶכְתּוֹ אֶל מִטְבָּחוֹ הַמָּלֵא כָּל טוּב. וְאָז, בְּעוֹדוֹ הוֹלֵךְ הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל גִּעְגּוּעַ עָרֵב לָאֹזֶן.

“אַוָּזָה!” הִכְרִיז, “הַבֹּקֶר אֶטְרֹף אֶת הָאַוָּזָה שֶׁהֵבֵאתִי מִן הָעִיר!”

וְלֹא יָדַע כְּדָרְלָעֹמֶר כִּי אַוָּזַת-פֶּלֶא הֵבִיא אִתּוֹ, הַמְּטִילָה בֵּיצֵי זָהָב (כָּל עוֹד הִיא חַיָּה); וְגַם זֹאת לֹא יָדַע – כִּי אַוָּזָה זְרִיזָה וּנְבוֹנָה הִיא, שֶׁלֹּא תַּנִּיחַ לָרוֹדֵף הָעֲנָק לָצוּד אוֹתָהּ פַּעַם שְׁנִיָּה. הִנֵּה מִשּׁוּם כָּךְ חָמְקָה מִמֶּנּוּ בְּנִפְנוּף-כָּנָף בְּרֶגַע שֶׁהוֹשִׁיט לְעֶבְרָהּ אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה. עַד מְהֵרָה נוֹצַר מִרְדָּף רַעֲשָׁנִי בְּתוֹכְכֵי הַטִּירָה: הָאַוָּזָה אָצָה רָצָה מִפְּרוֹזְדוֹר אֱלֵי חֶדֶר, מֵחֶדֶר אֶל מִסְדְּרוֹן, וְהָעֲנָק הָרָעֵב דּוֹלֵק אַחֲרֶיהָ וְרוֹעֵם בְּקוֹלוֹ:

"חַכִּי לִי, חַכִּי – אַוָּזָה פּוֹחֲזָה!

חִדְלִי כְּבָר לִבְרֹחַ, לִהְיוֹת כֹּה זְרִיזָה!

כְּלוּם אֵינֵךְ מְבִינָה? תֵּאָבוֹן לִי גָּדוֹל

וְיֵשׁ לִי גַּם חֵשֶׁק אוֹתָךְ – לֶאֱכֹל!"

הָאַוָּזָה הֵבִינָה זֹאת יָפֶה, וְעַל כֵּן הִגְבִּירָה עוֹד יוֹתֵר אֶת מְהִירוּת רִיצָתָהּ וְנִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר הָאַפְלוּלִי, שֶׁנִּצְמַד אֶל קִירָהּ הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַטִּירָה. שָׁם הִסְתַּתְּרָה מִתַּחַת לִשְׁרַפְרַף, בְּעוֹד הָעֲנָק הַנּוֹשֵׁם-וְנוֹשֵׁף נִכְנַס אַחֲרֶיהָ לַחֶדֶר הָאַפְלוּלִי וְשׁוֹלֵחַ עֵינָיו לְכָאן וּלְכָאן; פִּתְאֹם נָשַׁם עֲמֻקּוֹת וְשָׁאַל בִּתְמִיהָה:

"מַה זֶּה פֹּה? אֵיזֶה מִין רֵיחַ מוּזָר?

יֵשׁ פֹּה רֵיחַ שֶׁל יֶלֶד חָדָשׁ – וְגַם זָר!"

יָדוֹ שֶׁל פִיגָרוֹ נִשְׁלְחָה מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן הַכָּבֵד וְתָפְסָה אֶת כַּף-יָדוֹ שֶׁל גֶּ’ק, כְּאִלּוּ בִּקְשָׁה לוֹמַר: “אַל פַּחַד… אֲנִי אִתְּךָ!”

רֶגַע קַל שׁוֹטֵט הָעֲנָק בַּחֶדֶר הָאַפְלוּלִי, נָשַׁם וְנָשַׁף, שָׁאַף וְרִחְרַח, אַךְ לֹא רָאָה דָּבָר. לְבַסּוֹף עָצַר בְּמֶרְכָּז הַחֶדֶר וְהִשְׁמִיעַ קְרִיאָה רוֹעֶמֶת:

“פִיגָרוֹ! פִיגָרוֹ! אֵיפֹה אַתָּה, מְשָׁרֵת חַמְקָן כְּמוֹ רוּחַ, שֶׁיִּקַּח אוֹתְךָ הָרוּחַ!”

“הִנֵּה אֲנִי!” הֵשִׁיב פִיגָרוֹ, בְּהוֹפִיעוֹ מוּל אֲדוֹנָיו בְּזִנּוּק מָהִיר כָּרוּחַ, “הַאִם קָרָאתָ לִי, אֲדוֹנִי הַנֶּחְמָץ?”

“קָרָאתִי,” הֵשִׁיב הָעֲנָק, “כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ?”

וּפִיגָרוֹ – בְּקִדָּה שׁוֹבֵבָה:

"קוֹל נֶפֶץ שָׁמַעְתִּי – וּבִן-רֶגַע הוֹפַעְתִּי.

הִנְנִי לִפְקֻדָּתְךָ, אֲדוֹנִי הַסִּימְפָּטִי!"

“הַבֵּט אֵלַי, פִיגָרוֹ,” אָמַר הָעֲנָק, “הַבֵּט יָשָׁר אֶל תּוֹךְ עֵינַי וֶאֱמֹר לִי: הַאִם לֹא רָאִיתָ בְּמִקְרֶה מִישֶׁהוּ שֶׁנִּכְנַס הַיּוֹם אֶל תּוֹךְ הַטִּירָה?”

“רָאִיתִי,” הֵשִׁיב פִיגָרוֹ.

הַוִּילוֹן הַכָּבֵד זָע קַלּוֹת לְמִשְׁמַע הַתְּשׁוּבָה.

“רָאִיתָ?!” הֵרִים כְּדָרְלָעֹמֶר אֶת קוֹלוֹ וְרָכַן מֵעַל פִיגָרוֹ, “אֶת מִי רָאִיתָ? אֱמֹר מִיָּד – מִי זֶה הָיָה?”

“אַתָּה!” עָנָה פִיגָרוֹ, כְּשֶׁהוּא קוֹרֵץ לְעֵבֶר הַוִּילוֹן.

“לֹא, לֹא, רֹאשׁ נָבוּב,” הִתְכַּעֵס הָעֲנָק, “מִישֶׁהוּ זָר! הַאִם רָאִיתָ אָדָם זָר נִכְנָס אֶל הַטִּירָה… יֶלֶד, לְמָשָׁל?”

הַוִּילוֹן הַכָּבֵד נָע שׁוּב קַלּוֹת לְמִשְׁמַע הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת.

“עוֹד יֶלֶד אֶחָד, מִלְּבַדִּי?” שָׁאַל פִיגָרוֹ, שָׁתַק רֶגַע קָטָן, כִּמְנַסֶּה לְהִזָּכֵר, וּלְבַסּוֹף הוֹסִיף: “לֹא, לֹא רָאִיתִי. לָמָּה אַתָּה שׁוֹאֵל?”

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה נָשַׁם כְּדָרְלָעֹמֶר עֲמֻקּוֹת וְשָׁאַל אֶת מְשָׁרְתוֹ:

“אֱמֹר לִי, פִיגָרוֹ, הַאִם גַּם אַתָּה מַרְגִּישׁ מִין רֵיחַ מְשֻׁנֶּה בַּחֶדֶר הַזֶּה?”

“רֵיחַ מְשֻׁנֶּה?” רִחְרַח פִיגָרוֹ סָבִיב, “כֵּן, נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ פֹּה אֵיזֶה רֵיחַ מְשֻׁנֶּה. אֲבָל זֶהוּ – – זֶה רַק הָרֵיחַ – שֶׁלְּךָ, אֲדוֹנִי!”

וּבְעוֹד פִיגָרוֹ צוֹהֵל בְּלִבּוֹ עַל שֶׁהִצְלִיחַ לְבַלְבֵּל אֶת אֲדוֹנוֹ הָרָשָׁע, מִלְמֵל הָעֲנָק בְּלִבּוֹ: “טָעִיתִי, כַּנִּרְאֶה. אֲבָל הָרָעָב – הוּא מֵצִיק לִי עֲדַיִן, וְהָאַוָּזָה הַנְּמִבְזָה חָמְקָה מִיָּדִי… פִיגָרוֹ!” קָרָא בְּקוֹל רָם.

“כֵּן, אֲדוֹנִי!”

"רוּץ מִיָּד לַמִּטְבָּח, פִיגָרוֹ הַשּׁוֹבָב,

וְהָכֵן צָלִי נִלְבָּב כַּאֲשֶׁר אֹהַב!"

פָּנָה פִיגָרוֹ בְּרֶגֶל קַלָּה לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְפַזֵּם לְעַצְמוֹ בַּעֲלִיצוּת:

"אֲנִי רָץ! בְּבִשּׁוּל יֵשׁ לִי דֵּי כִּשָּׁרוֹן…

הַלְּוַאי שֶׁיֵּחָנֵק וְיַעֲמֹד לוֹ בַּגָּרוֹן…"

וּבְעוֹד פִיגָרוֹ טוֹרֵחַ בַּמִּטְבָּח וּמֵכִין אֲרוּחָה לַאֲדוֹנוֹ, פָּנָה כְּדָרְלָעֹמֶר הָעֲנָק אֶל חַדְרָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה, לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹמָהּ. מָצָא אֶת זָהֳרָה יוֹשֶׁבֶת בִּכְלוּב, וְנֵבֶל-זָהָב קָטָן בְּיָדֶיהָ.

“עֶרֶב טוֹב לָךְ, נְסִיכָתִי הַיָּפָה!” פָּנָה אֵלֶיהָ בְּקוֹל רַךְ (כְּקוֹלוֹ שֶׁל הַיָּעֶה הַמְגָרֵד בְּרִצְפַּת אֶבֶן), “הַאִם תּוֹאִילִי בְּטוּבֵךְ לְהִצְטָרֵף אֵלַי לַאֲרוּחַת-עֶרֶב חֲגִיגִית?… אֵינֵךְ עוֹנָה לִי, אַךְ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁתַּסְכִּימִי. יָפֶה… וְעַד לִשְׁעַת הָאֲרוּחָה, שֶׁמָּא תַּסְכִּימִי לְנַגֵּן בְּאָזְנַי בַּנֵּבֶל הַיָּפֶה אֲשֶׁר בְּיָדֵךְ?”

“נֵבֶל?” שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה בְּפִזּוּר-נֶפֶשׁ. לְרֶגַע שָׁכְחָה אֶת הַנֵּבֶל שֶׁקִּבְּלָה מִן הַפֵיָה; אַךְ מִיָּד נִזְכְּרָה בּוֹ, זָכְרָה גַּם אֶת דִּבְרֵי הַפֵיָה וְאָמְרָה: “טוֹב, אֲדוֹנִי. הֲבֶאֱמֶת תִּרְצֶה שֶׁאֲנַגֵּן לְךָ בַּנֵּבֶל הַזֶּה?”

“כַּמּוּבָן, נְסִיכָתִי הַיָּפָה!” עָנָה הָעֲנָק בְּשִׂמְחָה (‘סוֹף סוֹף נִשְׁבֶּרֶת עַקְשָׁנוּתָהּ’, אָמַר בְּלִבּוֹ), “אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד-מְאֹד שִׁירִים, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לִי נֶפֶשׁ עֲדִינָה, יֵשׁ לִי… נַגְּנִי לִי אֵיזֶה שִׁיר יָפֶה וּמְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן.”

וְאָז הֵרִימָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה אֶת הַנֵּבֶל וְהִשְׁמִיעָה אֶת שִׁיר הַיּוֹנָה וְהָעֶפְרוֹנִי, הָאָהוּב עָלֶיהָ כָּל-כָּךְ:

כְּלוּב-זָהָב הָיָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת,

כְּלוּב עַל קִיר לָבָן תָּלוּי.

בּוֹ עֶפְרוֹנִי בּוֹדֵד זִמֵּר בְּעֶצֶב:

אֲנִי שָׁבוּי… שָׁבוּי…"

יוֹנָה קְטַנָּה פִּתְאֹם הִגִּיעָה חֶרֶשׁ:

"אֲנִי אֶפְתַּח אֶת הַסּוֹרֵג!

אֶשְׁלַח אוֹתְךָ, אָחִי הַטּוֹב, לַחֹפֶשׁ –

אֲפִלּוּ אֵהָרֵג!"

בְּמַקּוֹרָהּ חָבְטָה הַכְּלוּב בְּכֹחַ,

הִכְּתָה בְּכָל גּוּפָהּ וְלָחֲצָה,

עַד כִּי הִצְלִיחָה סֶדֶק צַר לִפְתֹּחַ –

הָעֶפְרוֹנִי יָצָא!"

“אָהַהַהַה!” הִשְׁמִיעַ הָעֲנָק פִּהוּק רָם וּמְמֻּשָּׁךְ, כְּלִוּוּי לְקוֹל זִמְרָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה. שֶׁכֵּן, זֶה הָיָה כֹּחוֹ שֶׁל נֵבֶל-הַקְּסָמִים, שֶׁנָּתְנָה הַפֵיָה לְבַת-הַמֶּלֶךְ: הַצְּלִילִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ מַפִּילִים חַבְלֵי שֵׁנָה עֲמֻקִּים עַל אֲנָשִׁים רָעֵי לֵב. וְאָמְנָם, בְּרֶגַע שֶׁסִּיְּמָה הַנְּסִיכָה אֶת שִׁירָה הֶעָצוּב – כְּבָר הָיָה מוּטָל הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר עַל הָרִצְפָּה, שָׁקוּעַ בְּתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה מִנִּי תְּהוֹם.

לֹא עָבַר רֶגַע, וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס פִיגָרוֹ. לְהוֹדִיעַ לַאֲדוֹנוֹ כִּי הָאֲרוּחָה מוּכָנָה; וְהִנֵּה – מַה זֹּאת רוֹאוֹת עֵינָיו: –

הוּא נִרְדַּם, הָעֲנָק, וַאֲפִלּוּ נוֹחֵר –

כִּי יָצָא לְטַיֵּל בָּעוֹלָם הָאַחֵר.

הוּא יָשְׁשְׁשְׁשֵׁן, הוּא נוֹחֵר וְחָטְמוֹ מְזוֹרֵר.

הַלְּוַאי, הַלְּוַאי שֶׁהוּא לֹא יִתְעוֹרֵר!

אָמֵן!

 

פֶּרֶק שִׁשִׁי, בּוֹ יוֹצְאִים הֵם מַהֵר מִטִּירַת הָעֲנָק אֱלֵי חֹפֶשׁ זוֹהֵר    🔗

“נֵבֶל-הַקְּסָמִים הִרְדִּים אֶת אֲדוֹנִי הַנֶּחְמָץ!” בִּשֵּׂר פִיגָרוֹ לְגֶ’ק, שֶׁעָמַד כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה חָבוּי מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן הַכָּבֵד, חוֹשֵׁשׁ לְהָזִיז אֵבֶר.

“וּמַה שְּׁלוֹמָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה” שָׁאַל גֶּ’ק, בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן וּמְחַלֵּץ אֶת אֵבָרָיו הַקְּפוּאִים.

“בּוֹא וְתִרְאֶה בְּעַצְמְךָ.”

הָלַךְ גֶּ’ק אַחֲרֵי פִיגָרוֹ עַד פֶּתַח הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ, שָׁלַח עֵינָיו לְעֵבֶר הַכְּלוּב הַגָּדוֹל – וְלִבּוֹ עָמַד מִפְּעֹם: בְּתוֹךְ הַכְּלוּב רָאוּ עֵינָיו אֶת הַנַּעֲרָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר, הַמַּקְסִימָה בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה מִיָּמָיו: עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ, וְהִיא הִבִּיטָה בּוֹ – וְחוּטִים סְמוּיִים הִתְחִילוּ נִטְוִים מִלֵּב אֶל לֵב.

“אָנָּא, נְעָרִים טוֹבִים,” פָּנְתָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה אֶל הַשְּׁנַיִם, “הוֹצִיאוּ אוֹתִי מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה!”

“וַדַּאי שֶׁנּוֹצִיא אוֹתָךְ מִכָּאן, זָהֳרָה,” עָנָה לָהּ גֶּ’ק, “הֲרֵי לְשֵׁם כָּךְ בָּאתִי לְכָאן. בּוֹא, פִיגָרוֹ,” הוֹסִיף, בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל הַכְּלוּב, “מַהֵר, נְשַׁחְרֵר אֶת בַּת-הַמֶּלֶךְ!”

וּפִיגָרוֹ הַזָּרִיז מִהֵר אֶל הַכְּלוּב, תָּפַס בַּדֶּלֶת הַנְּעוּלָה וְהִכְרִיז:

"חַת-שְׁתַּיִם נִפְתַּח בְּמִבְצָע הַשִּׁחְרוּר –

נְשַׁחְרֵר הַנְּסִיכָה מִן הַכְּלוּב הָאָרוּר!"

קַל לוֹמַר “נְשַׁחְרֵר”, אַךְ קָשֶׁה מְאֹד לְשַׁחְרֵר אֶת הַכָּלוּא מִכְּלוּב, שֶׁמַּנְעוּלוֹ הַגָּדוֹל סָגוּר וּמְסֻגָּר. שׁוּב נִסּוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַמַּנְעוּל – מָשְׁכוּ וְלָחֲצוּ, סוֹבְבוּ וְהִדְּקוּ – וְלַשָּׁוְא. אֲבָל לֹא נְעָרִים בַּעֲלֵי תּוּשִׁיָּה כְּפִיגָרוֹ וְגֶ’ק יֹאמְרוּ נוֹאָשׁ; אִם קָשֶׁה לִפְתֹּחַ הַמַּנְעוּל בְּכֹחַ – יֵשׁ לְהַפְעִיל אֶת הַמֹּחַ; אוֹ כְּדִבְרֵי פִיגָרוֹ:

"עִם קְצָת טִפּוּל וְתַעֲלוּל –

חִישׁ אֲסַלֵּק אֶת הַמַּנְעוּל;

וְהִנֵּה – בְּלִי שׁוּם מַפְתֵּחַ

אֶת הַכְּלוּב אֲנִי פּוֹתֵחַ;

וְעַכְשָׁו – חֶמְדַּת נַפְשִׁי –

אַתְּ יוֹצֵאת לָךְ לַחָפְשִׁי!"

וְאָכֵן – לֹא יֵאָמֵן! – לְפֶתַע פִּתְאֹם סֻלַּק הַמַּנְעוּל וְדֶלֶת הַכְּלוּב נִפְתְּחָה!

“בּוֹאִי, זָהֳרָה,” הוֹשִׁיט גֶּ’ק אֶת יָדוֹ לַנְּסִיכָה (וְלִבּוֹ פּוֹעֵם פּוֹעֵם בְּכֹחַ), “אַתְּ יְכוֹלָה לָצֵאת עַכְשָׁו!”

“תּוֹדָה לָכֶם, נְעָרִים יְקָרִים,” אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְּצֵאתָהּ מִן הַכְּלוּב, בְּעוֹד יָדָהּ אוֹחֶזֶת בְּיָדוֹ שֶׁל גֶּ’ק (וְלִבּוֹ – הוֹי, הוֹלֵם בְּכֹחַ), “אָבִי הַמֶּלֶךְ יִגְמֹל לָכֶם עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. וְעַכְשָׁו – בּוֹאוּ מַהֵר, נֵצֵא מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה!”

גֶּ’ק מִהֵר לְהוֹבִיל אֶת הַנְּסִיכָה אֶל הַדֶּלֶת, אֲבָל פִיגָרוֹ הִשְׁתַּהָה שָׁם עוֹד רֶגַע, בְּאָמְרוֹ:

"חַכּוּ רֶגַע קָט, יֵשׁ לָתֵת לָעֲנָק

מַזְכֶּרֶת קְטַנָּה – טִפּוּל שֶׁל בָּזָק."

וּבְדַבְּרוֹ לָקַח חֶבֶל עָבֶה, קָשַׁר בּוֹ בִּזְרִיזוּת מַפְלִיאָה אֶת רַגְלָיו וְיָדָיו שֶׁל הָעֲנָק הַיָּשֵׁן-וְנוֹחֵר, וּלְבַסּוֹף הִזְדַּקֵּף, מָחָא כַּף אֶל כַּף וְהִכְרִיז:

"זֶהוּ! כְּדָרְלָעֹמֶר קָשׁוּר, הַשַּׁעַר פָּתוּחַ

וּמַה שֶּׁבָּטוּחַ – בָּטוּחַ!… – קָדִימָה!"

עַתָּה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ פְּנוּיָה לִפְנֵיהֶם. בְּצַעַד מָהִיר יָצְאוּ הַשְּׁלשָׁה מִן הַחֶדֶר וּפָסְעוּ לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַמּוֹלִיךְ אֶל דֶּלֶת-הַיְצִיאָה.

“אֵיךְ נֵרֵד מֵרֹאשׁ הָהָר הַזֶּה?” שָׁאֲלָה זָהֳרָה תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה.

“בַּדֶּרֶךְ שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן,” הֵשִׁיב גֶּ’ק, הָאוֹחֵז בְּיַד הַנְּסִיכָה, “נֵרֵד בַּאֲפוּן-הַפֶּלֶא.”

עוֹדָם הוֹלְכִים – וּבַחֲלַל הַמִּסְדְּרוֹן נִשְׁמַע פִּתְאֹם גִּעְגּוּעַ רָם שֶׁל אַוָּזָה. זוֹ יָצְאָה לָהּ פִּתְאֹם מִמְּקוֹם-מַחֲבוֹאָהּ וְאָצָה בֵּין רַגְלָיו שֶׁל פִיגָרוֹ הַמְגַדֵּף:

“אוּף, תַּפְסִיקִי לְגַעְגֵּעַ, אַחֶרֶת אֶשְׁתַּגֵּעַ!”

וְאָז נִזְכַּר גֶּ’ק פִּתְאֹם… בִּתְנוּעָה מְהִירָה מָשַׁךְ יָדוֹ מִיָּדָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה (חֲבָל, חֲבָל) וּמִהֵר אַחֲרֵי בַּעֲלַת-הַנּוֹצוֹת הָאָצָה וּמְגַעְגַּעַת.

“אוֹי, הָאַוָּזָה שֶׁלִּי!” קָרָא, “אוֹתָהּ שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי, כִּמְעַט. בּוֹאִי, אַוָּזֹנֶת שֶׁלִּי, גַּם אַתְּ חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה!”

“וַתֵּר עָלֶיהָ, גֶּ’ק!” פָּנָה אֵלָיו פִיגָרוֹ, “הַקַּרְקְרָנִית הַזֹּאת רַק תַּפְרִיעַ לָנוּ. וְאִם זֹאת תְּגַעְגֵּעַ – אֲנִי אֶשְׁתַּגֵּעַ!”

“פִיגָרוֹ צוֹדֵק,” אָמְרָה הַנְּסִיכָה לְגֶ’ק, “הַנַּח לָהּ. אָבִי יִתֵּן לְךָ עֶשֶׂר אַוָּזוֹת אֲחֵרוֹת בִּמְקוֹמָהּ.”

רֶגַע קָט הִסֵּס גֶּ’ק: שֶׁמָּא צוֹדְקִים הֵם? וּבִכְלָל, כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְסָרֵב לְבַקָּשָׁתָהּ שֶׁל נְסִיכָה? אַךְ בִּמְהֵרָה גֵּרֵשׁ אֶת הַהִסּוּס מִלִּבּוֹ.

“לֹא!” הֶחְלִיט, “הִיא תָּבוֹא אִתָּנוּ. הֲלֹא זוֹהִי אַוָּזַת-פֶּלֶא, הַמְּטִילָה בֵּיצֵי זָהָב. בּוֹאִי!” נָטַל אֶת הָאַוָּזָה בְּיָדָיו, “וְאַל תַּעֲשִׂי לָנוּ צָרוֹת!”

וְשׁוּב הָלְכוּ הַשְׁלשָׁה – לֹא, עַכְשָׁו הֵם הָיוּ אַרְבָּעָה; בְּצַעַד מָהִיר הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן הָאַפְלוּלִי, עוֹד רֶגַע – וְיַגִּיעוּ אֶל הַדֶּלֶת הָרָאשִׁית. אֲבָל אֲרֻכָּה וְקָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ אֶל הַדְּרוֹר, וּבְיִחוּד כַּאֲשֶׁר אַוָּזָה שֶׁל פֶּלֶא נְתוּנָה בְּיָדֶיךָ. שֶׁכֵּן, מַעֲשֶׂה שָׂטָן, פִּתְאֹם נִתְקְלָה רַגְלוֹ הַנֶּחְפֶּזֶת שֶׁל גֶּ’ק בְּבוּל-עֵץ (אוֹתוֹ שָׁמַט הָעֲנָק מִיָּדָיו בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵי הָאַוָּזָה הַנִּמְלֶטֶת) וְהוּא כִּמְעַט וְנָפַל. לְמַזָּלוֹ מִהֲרָה הַנְּסִיכָה לִתְמֹךְ בּוֹ, אֶלָּא שֶׁהָאַוָּזָה עוֹפְפָה מִיָּדָיו בְּגִעְגּוּעַ מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם.

“שְׁשְׁשְׁשֶׁקֶט!” קָרָא פִיגָרוֹ, “זֹאת מְגַעְגַּעַת – וְאֶת כֻּלָּנוּ מְשַׁגַּעַת!”

אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ גִּעְגּוּעַ מְהַדְהֵד הִגִּיעַ גַּם אֶל אָזְנָיו שֶׁל הָעֲנָק הַיָּשֵׁן, הַמּוּטָל כָּבוּל עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר.

“מְמְמְמַה זֶּה?” פָּקַח הָעֲנָק אֶת עֵינָיו, “מְמְמִי זֶה מַפְרִיעַ לִי לִישְׁשְׁשׁשׁשֹׁן?” שָׁאַל תּוֹךְ פִּהוּק מְמֻשָּׁךְ, “וּמִיהוּ הֶחָצוּף הַמְּחֻצָּף שֶׁהֵעֵז לִקְשֹׁר אוֹתִי?” הִתְכַּעֵס, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לִמְתֹּחַ אֶת יָדָיו, “וּבִכְלָל – אֵיפֹה אֲנִי? פִי-גָ-רוֹ!!” הִרְעִים בְּקוֹלוֹ.

“מַהֵר!” תָּפַס גֶּ’ק שׁוּב בְּיָדָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה, “הָעֲנָק הִתְעוֹרֵר!”

“אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁהַקַּרְקְרָנִית הַזֹּאת רַק תַּפְרִיעַ לָנוּ!” נָזַף פִיגָרוֹ בְּגֶ’ק, בְּעוֹד הַשְּׁלשָׁה מְחִישִׁים אֶת הֲלִיכָתָם.

“פִיגָרוֹ!” הִדְהֵד קוֹלוֹ הַשּׁוֹאֵג שֶׁל הָעֲנָק, “אֵיפֹה אַתָּה?”

“בַּמִּטָּה!” עָנָה פִיגָרוֹ הַנִּמְלָט בַּחֲרוּז.

“פִיגָרוֹ, פִּרְחָח עַצְלָן וּבַטְלָן,” נָהַם כְּדָרְלָעֹמֶר הָעֲנָק, תּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל הַכּוֹבֵל אוֹתוֹ, “בּוֹא מִיָּד, אוֹ שֶׁאַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ לַבְּאֵר!”

“שֶׁתִּקָּבֵר!” עָנָה פִיגָרוֹ בַּחֲרוּז שֵׁנִי.

הָלְאָה הָלְאָה הוֹסִיפוּ הַשְּׁלשָׁה לָרוּץ, בְּעוֹד הָאַוָּזָה הַמְגַעְגַּעַת מִתְרוֹצֶצֶת בֵּין רַגְלֵיהֶם וּמְעַכֶּבֶת אֶת מְנוּסָתָם. וְהָעֲנָק הַיּוֹשֵׁב עַל הָרִצְפָּה הוֹסִיף לְאַמֵּץ אֶת שְׁרִירָיו, בְּנַסּוֹתוֹ תּוֹךְ נְהָמוֹת לְנַתֵּק אֶת כְּבָלָיו.

“חָזְזְזִיזזז וָרְרְרַעַם!” קָרָא בְּנַהַם, “כֻּלִּי מָלֵא זְזְזַעַם!… אִם רַק אֶתְפֹּס אוֹתוֹ הַפַּעַם – יִהְיֶה לִי טֶרֶף מָלֵא טַעַם!… זְזְזֶהוּ!” נֶאֱנַק, בְּעוֹד זְרוֹעוֹתָיו הָאֵיתָנוֹת מְנַתְּקוֹת אֶת הַחֶבֶל, “וְעַכְשָׁו,” קָם עַל רַגְלָיו, “הָבָה נִרְאֶה אֶת הַפַּרְצוּף – שֶׁל אוֹתוֹ הַפִּרְחָח הֶחָצוּף – שֶׁהֵעֵז לְהִתְגָּרוֹת בִּכְדָרְלָעֹמֶר הָעֲנָק – שֶׁאֵין בְּעוֹלָם אִישׁ כָּמוֹהוּ חָזָק!” – וּבְזִנּוּק מָהִיר פָּרַץ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן.

“מַהֵר!” קָרָא גֶּ’ק, תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵצִיץ לְאָחוֹר מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ, “הוּא הִשְׁתַּחְרֵר!”

מַהֵר מַהֵר יָצְאוּ הַשְּׁלשָׁה מִבַּעַד לַדֶּלֶת הָרָאשִׁית (בְּעוֹד הָאַוָּזָה מִתְרוֹצֶצֶת-מִתְלַבֶּטֶת בֵּין רַגְלֵיהֶם), יָרְדוּ בַּמַּדְרֵגוֹת וְנִכְנְסוּ אַל הַגַּן, בְּעוֹד קוֹלוֹ שֶׁל הָעֲנָק הַזּוֹעֵם רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם:

"הוֹ, הִנֵּה אַתֶּם שָׁם, חֲצוּפִים עֲלוּבִים,

שְׁלשָׁה פַּרְצוּפִים עֲלוּבִים כִּזְבוּבִים!

הוֹ הוֹ! מָה – נִסִּיתֶם אִתִּי לִ’תְעַסֵּק?

חַכּוּ נָא – הִנֵּה אֶת כֻּלְּכֶם אֲרַסֵּק!"

נָעִים הָיָה לְשׁוֹטֵט בֵּין שְׁבִילֵי הַגַּן; אַךְ עַתָּה לֹא הָיָה לָהֶם פְּנַאי לֵהָנוֹת מִיפִי הַשִּׂיחִים וְהַפְּרָחִים. רַגְלֵיהֶם הָרָצוֹת נָשְׂאוּ אוֹתָם אֶל הַחוֹמָה הַגְּבוֹהָה, שֶׁצַּמֶּרֶת הָאָפוּן נִשְׁעֲנָה עָלֶיהָ.

“מַהֵר! מַהֵר! הוּא שָׁם דּוֹהֵר!” קָרָא פִיגָרוֹ בְּקוֹל מְעוֹרֵר, “הוּא מִסְתַּעֵר! זַעְמוֹ בּוֹעֵר! מַהֵר, מַהֵר – לְהִזָּהֵר!”

זֶה הָיָה מִרְדָּף, שֶׁמִּלִּים לֹא תּוּכַלְנָה לְתָאֲרוֹ. הַשְּׁלשָׁה הָיוּ אָצִים רָצִים בִּצְעַדִים קְטַנִּים וּמְהִירִים אַל חוֹמַת הַגַּן, הָאַוָּזָה רָצָה בֵּינֵיהֶם, וּבְמֶרְחַק-מָה אַחֲרֵיהֶם רָץ כְּדָרְלָעֹמֶר הָעֲנָק, כַּאֲשֶׁר פְּסִיעָה אַחַת שֶׁלּוֹ שָׁוָה לְשֵׁשׁ-שֶׁבַע פְּסִיעוֹת שֶׁלָּהֶם (לְפָחוֹת), זְרוֹעוֹתָיו פְּשׁוּטוֹת קָדִימָה וְהַמֶּרְחָק בֵּינֵיהֶם הוֹלֵךְ וּמִתְקַטֵּן. נֵס נַעֲשָׂה לָהֶם, שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאֹם נִכְנְסָה תְּבוּנָה בְּמֹחָהּ שֶׁל הָאַוָּזָה, וְהִיא הִתְחִילָה מִתְרוֹצֶצֶת בֵּין רַגְלָיו שֶׁל הָעֲנָק וּמְעַכֶּבֶת אֶת רִיצָתוֹ.

“הִסְתַּלְּקִי מִבֵּין רַגְלַי, אַוָּזָה נְמִבְזֶה!” קָרָא הָעֲנָק הַקּוֹצֵף, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לִבְעֹט בָּהּ, “וְאַתָּה, פִיגָרוֹ, קְרַב מִיָּד הֲלוֹם!”

“בַּחֲלוֹם!” עָנָה לוֹ פִיגָרוֹ תּוֹךְ רִיצָה.

"בּוֹא מִיָּד, מְשָׁרֵת עָלוּ – – " נָהַם הָעֲנָק הַדּוֹהֵר; אַךְ בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ נִתְקְלָה רַגְלוֹ בְּאֶבֶן-בְּדֹלַח גְּדוֹלָה וְהוּא הִשְׁתַּטַּח אַפַּיִם אַרְצָה, לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל פִיגָרוֹ:

"לֹא רוֹצֶה, כְּדָרְלָעֹמֶר! דַּי לְקַשְׁקֵשׁ בַּקֻּמְקוּם!

נָפַלְתָּ סוֹף סוֹף? אָז תִּשְׁכַּב, אַל תָּקוּם!"

אֲבָל הוּא קָם, וְרָאָה אֶת גֶּ’ק הָעוֹמֵד עַל חוֹמַת הַגַּן וּמוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לַנְּסִיכָה זָהֳרָה, לַעֲזֹר לָהּ לְטַפֵּס. וַאֲפוּן-הַפֶּלֶא – גַּם הוּא סִיַּע לַנְּסִיכָה, בְּהִרְכִּינוֹ אֶת צַמַּרְתּוֹ לְעֵבֶר יָדֶיהָ הַשְּׁלוּחוֹת אֶל עָל.

“טַפְּסִי, זָהֳרָה!” עוֹדֵד גֶּ’ק אֶת הַנְּסִיכָה וְשָׁלַח לְעֶבְרָהּ אֶת יָדוֹ, “טַפְּסִי מַהֵר, אַל תְּפַחֲדִי! אֲנִי אַחֲזִיק בָּךְ!”

וְהַנְּסִיכָה תָּפְסָה בְּיָדוֹ שֶׁל גֶּ’ק וְעָלְתָה עַל צַמֶּרֶת הָאָפוּן. אָכֵן, גַּם נְסִיכוֹת עֲשׂוּיוֹת לְגַלּוֹת זְרִיזוּת וְאֹמֶץ וְתוּשִׁיָּה בְּעֵת צָרָה.

“כָּל הַכָּבוֹד, זָהֳרָה,” חִיֵּךְ גֶּ’ק אֵלֶיהָ, “וְעַכְשָׁו הַחֲזִיקִי בְּגִבְעוֹלֵי הָאָפוּן וּרְדִי מַטָּה. מַהֵר!”

תָּפְסָה זָהֳרָה בְּאֹמֶץ-לֵב בִּקְנוֹקְנוֹת הָאָפוּן וְהִתְחִילָה יוֹרֶדֶת; אַךְ פִּתְאֹם עָצְרָה וְשָׁלְחָה אֶת עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת לְעֵבֶר גֶּ’ק.

“אַתָּה תֵּרֵד מִיָּד אַחֲרַי, הֲלֹא כֵן?” שָׁאֲלָה בְּקוֹל רַךְ.

“וַדַּאי שֶׁאֵרֵד!” הִבְטִיחַ לָהּ, וְכֻלּוֹ תְּשׁוּקָה לָרֶדֶת אִתָּהּ יָד בְּיָד, “אֲבָל מַהֲרִי, בְּבַקָּשָׁה… הֵי, פִיגָרוֹ, תְּפֹס אֶת הָאַוָּזָה וַעֲלֵה הֵנָּה!”

אֲבָל הַנְּסִיכָה זָהֳרָה לֹא יָרְדָה עֲדַיִן. יָדָהּ נִשְׁלְחָה אֶל בֵּין קִפְלֵי גְּלִימָתָהּ, הוֹצִיאָה מִשָּׁם אֶת נֵבֶל-הַזָּהָב הַזָּעִיר וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ לְגֶ’ק.

“קַח, גֶּ’ק,” אָמְרָה לוֹ, “אוּלַי הוּא יַעֲזֹר לְךָ.” – עַתָּה הִתְחִילָה יוֹרֶדֶת בִּמְהִירוּת בְּמוֹרָד גִּזְעוֹ שֶׁל הָאָפוּן, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה כִּמְעַט מִן הָעַיִן.

אַחֲרֶיהָ יָרַד פִיגָרוֹ יַחַד עִם הָאַוָּזָה. אוֹתוֹ לֹא הָיָה צֹרֶךְ לְזָרֵז, שֶׁהֲרֵי בְּעֵינָיו הָיָה זֶה שַׁעֲשׁוּעַ קַלִּיל: קְפִיצָה אַחַת – וְהוּא עַל צַמֶּרֶת הָאָפוּן, גְּלִישָׁה קַלִּילָה – וְהוּא יוֹרֵד בְּמוֹרַד הַגֶּזַע.

“עַכְשָׁו אֵרֵד גַּם אֲנִי,” אָמַר גֶּ’ק אֶל לִבּוֹ.

אַךְ בְּרֶגַע שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת עַל צַמֶּרֶת הָאָפוּן – חָשׁ וְהִנֵּה אֶצְבָּעוֹת גְּדוֹלוֹת לוֹפְתוֹת אֶת כַּף-רַגְלוֹ – וּמִלִּים רוֹעֲמוֹת מַכּוֹת עַל אָזְנָיו:

"תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ, פִּשְׁפְּשׁוֹן, בֶּן רוֹעֵץ!

עוֹד דַּקָּה קַלִּילָה – וְאוֹתְךָ אֲפַצְפֵּץ!

אֶת רֹאשְׁךָ אֲרוֹצֵץ, אֶת גּוּפְךָ אֲקַצֵּץ!

וּלְךָ, לֵץ בֶּן לֵץ – אָז יַגִּיעַ הַקֵּץ!"

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי, וּבוֹ רֶגַע הַכֹּשֶׁר לְחַיִּים שֶׁל אֹשֶׁר וְעֹשֶׁר וְיֹשֶׁר    🔗

כֵּן, הָעֲנָק כְּדָרְלָעֹמֶר הִצְלִיחַ סוֹף-סוֹף –

הִצְלִיחַ לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ הַאֲרֻכָּה וְלִתְפֹּס אֶת כַּף-רַגְלוֹ שֶׁל גֶּ’ק!

הַאֻמְנָם יוּכַל נַעַר צָעִיר כְּמוֹתוֹ לִגְבֹּר עַל עֲנָק זוֹעֵם וְכַבִּיר-כֹּחַ כִּכְדָרְלָעֹמֶר? דּוֹמֶה, כִּי דָּבָר לֹא יוּכַל עוֹד לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ…

אַךְ לֹא – הֲרֵי יֵשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר נִפְלָא שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ בְּרֶגַע נוֹרָא זֶה: נֵבֶל-הַזָּהָב הַקָּטָן, שֶׁהַנְּסִיכָה זָהֳרָה נָתְנָה לוֹ! וְהַנֵּבֶל מַעֲבִיר רֶטֶט בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, כְּאִלּוּ לוֹחֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ: “נַגֵּן בִּי… פְּרֹט עַל מֵיתָרַי… אַל תִּתְמַהְמַהּ!”

בְּלֹא לְהַסֵּס גַּם רֶגַע אֶחָד מִהֵר גֶּ’ק לִפְרֹט עַל מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל וּלְזַמֵּר אֶת שִׁירוֹ הָאָהוּב:

… בִּרְחִי, כִּי אָרוּץ אַחֲרַיִךְ –

לוּ תַּגִּיעִי עַד סוֹף הָעוֹלָם!

אַשִּׂיגֵךְ וְאֹחַז בְּיָדַיִךְ –

וּדְרוֹרִים אָז יַשְׁמִיעוּ קוֹלָם.

נַחֲמֹק בַּסּוּפָה הַדּוֹהֶרֶת,

נִכָּנֵס לַמַּטָּע הָרָחוֹק

וְנִפְגֹּשׁ בֵּין עֵצִים וְצַמֶּרֶת

שַׁלְוָה וּמַרְגּוֹעַ וּצְחוֹק…

עוֹדוֹ שָׁר וּמְנַגֵּן, הִרְגִּישׁ גֶּ’ק פִּתְאֹם כֵּיצַד מַרְפֶּה הָעֲנָק מִכַּף-רַגְלוֹ. שׁוּב שִׁלַּח הַנֵּבֶל חַבְלֵי-שֵׁנָה, שֶׁאִיְּמוּ לְהַפִּיל תַּרְדֵּמָה עַל כְּדָרְלָעֹמֶר. בְּלֹא לְאַבֵּד גַּם רֶגַע, מִהֵר גֶּ’ק לִתְפֹּס בִּקְנוֹקְנוֹת הָאָפוּן וְלָרֶדֶת בְּעִקְּבוֹת פִיגָרוֹ וְהַנְּסִיכָה זָהֳרָה.

אֲרֻכָּה הָיְתָה הַיְרִידָה לְאֹרֶךְ גִּבְעוֹלוֹ שֶׁל אֲפוּן-הַפֶּלֶא – מִן הַצַּמֶּרֶת הַנּוֹגַעַת בְּפִסְגַּת הַר-הַבְּדֹלַח וְעַד רַגְלֵי הַשִּׂיחַ לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל גֶּ’ק. וְהֵם יָרְדוּ וְיָרְדוּ וְיָרְדוּ, כִּי יָדְעוּ – סוֹף-סוֹף יָבוֹא הַסּוֹף לִירִידָה אֵינְסוֹפִית זוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצְאָה אִמּוֹ שֶׁל גֶּ’ק מִפֶּתַח בֵּיתָהּ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת כְּשֶׁעֵינֶיהָ מְחַפְּשׂוֹת אַחֲרֵי בְּנָהּ יְחִידָהּ, שֶׁיָּצָא הַחוּצָה בְּלֹא לְהַצִּיעַ אֶת מִטָּתוֹ.

“אֵיפֹה אַתָּה, גֶּ’ק?” קָרְאָה בְּקוֹל – וְקָפְאָה לַפֶּתַע עַל מְקוֹמָהּ. כִּי שָׁם, בְּמֶרְכָּז הֶחָצֵר, מוּל עֵינֶיהָ מַמָּשׁ, הִתְנַשֵּׂא אָפוּן עֲנָקִי, שֶׁרֹאשׁוֹ נוֹגֵעַ בַּשָּׁמַיִם. כֵּיצַד הִגִּיעַ זֶה לְכָאן? הַאִם… כְּלוּם זֶהוּ אֶחָד מֵאֲפוּנֵי הַפֶּלֶא, שֶׁהֵבִיא גֶּ’ק מִן הַשּׁוּק וְהוּא נָבַט וְצָמַח כָּאן בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה? אֲבָל אֵיפֹה הוּא, הַיֶּלֶד? וַדַּאי טִפֵּס וְעָלָה עַל הָעֵץ הַזֶּה. כִּי הִנֵּה שָׁמְעָה קוֹלוֹת בּוֹקְעִים מִתּוֹךְ סְבַךְ הֶעָלִים:

“מַהֵר… מַהֵר… בִּזְהִירוּת… הִנֵּה אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לָאָרֶץ…”

וּבְעוֹד הָאֵם מִתְכּוֹנֶנֶת לִנְזֹף בִּבְנָהּ הַשּׁוֹבָב, שֶׁטִּפֵּס בְּלֹא רְשׁוּת עַל עֵץ-עֲנָק גָּבוֹהַּ שֶׁכָּזֶה – יָרְדָה מִמֶּנּוּ בִּקְפִיצָה קַלָּה – כֵּן כֵּן! – הַנְּסִיכָה זָהֳרָה, הִיא וְלֹא אַחֶרֶת! וּמִיָּד אַחֲרֶיהָ קָפַץ וְיָרַד נַעַר אַדְמוֹנִי זָרִיז וּמְזֹרָז, אַוָּזָה בְּיָדָיו וַחֲרוּזִים עַל שְׂפָתָיו:

"סוֹף סוֹף בָּא הַסּוֹף לַיְּרִידָה הַאֲרֻכָּה

וּשְׁתֵּי הָרַגְלַיִם שׁוּב עַל הַקַּרְקַע!

וְאַתְּ, אַוָּזֹנֶת – חִדְלִי לְגַעְגֵּעַ

אַחֶרֶת כֻּלָּנוּ (אוֹי אוֹי) נִשְׁתַּגֵּעַ…"

“חֲמוּדָה שֶׁלִּי!” קָרְאָה הָאֵם בְּשִׂמְחָה לְמַרְאֵה הָאַוָּזָה, שֶׁנִּמְלְטָה בְּנִפְנוּף-כְּנָפַיִם מִיָּדָיו שֶׁל פִיגָרוֹ הַיְשֵׁר אֶל יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ, “סוֹף סוֹף חָזַרְתְּ הַבַּיְתָה, אוֹצָרִי, חָזַרְתְּ אֵלַי וְאֶל גֶּ’ק… אֲבָל גֶּ’ק!” נִזְכְּרָה פִּתְאֹם, “אֵיפֹה אַתָּה, גֶּ’ק!!”

“אֲנִי בָּא, אִמָּא!” נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַנַּעַר מִמְּרוֹמֵי הַשִּׂיחַ.

עוֹד רֶגַע – וְגַם הוּא יָרַד בִּקְפִיצָה לָאָרֶץ, קָרַב אֶל אִמּוֹ וְחִבֵּק אוֹתָהּ.

“הַשֶּׁבַח לָאֵל עַל שֶׁכֻּלְּכֶם חֲזַרְתֶּם בְּשָׁלוֹם!” אָמְרָה הָאֵם בַּאֲנָחָה. הִיא נִסְּתָה לוֹמַר עוֹד מַשֶּׁהוּ, אַךְ אֶת קוֹלָהּ הֶחֱרִישׁ קוֹל רוֹעֵם וְזוֹעֵם, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל מִמָּרוֹם:

“לְקַצֵּץ אוֹתָם! לְרוֹצֵץ אוֹתָם! לְפַצְפֵּץ אוֹתָם!”

“זֶהוּ הָעֲנָק!” קָרָא גֶּ’ק בְּפַחַד קַל, “הוּא לֹא נִרְדַּם לְגַמְרֵי, כַּנִּרְאֶה, כִּי מִהַרְתִּי לַעֲזֹב אוֹתוֹ… מַהֵר, אִמָּא, אֶת הַגַּרְזֶן! וְאַתְּ, זָהֳרָה, קְחִי אֶת הַנֵּבֶל וְהַתְחִילִי לְנַגֵּן בּוֹ.”

וְכָךְ, בְּעוֹד גֶּ’ק מַתְחִיל בִּמְלוֹא הַמֶּרֶץ לִגְדֹּעַ בַּגַּרְזֶן (שֶׁקִּבֵּל מֵאִמּוֹ) אֶת גִּזְעוֹ שֶׁל הָאָפוּן הָעֲנָקִי, הִתְחִילָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה לְנַגֵּן בְּנֵבֶל-הַקְּסָמִים (שֶׁקִּבְּלָה מִידֵי גֶּ’ק). וּבְעוֹד צְלִילֵי הַנֵּבֶל פּוֹשְׁטִים בָּאֲוִיר וּמַגְבִּירִים אֶת קֶצֶב עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַגַּרְזֶן הַמַּכֶּה בַּגֶּזַע, הִתְגַּלְגֵּל אֶל תּוֹכָם גַּם קוֹלוֹ הָרוֹעֵם שֶׁל הָעֲנָק:

"הִנֵּה אֲנִי בָּא, אֶת כֻּלְּכֶם חִישׁ אֶחְטֹף,

בְּתוֹךְ שַׂק אֶעֱטֹף – וְאָשִׂים לָכֶם סוֹף!"

וְזֶה הָיָה אָמְנָם הַסּוֹף; כְּלוֹמַר – סוֹף אִיּוּמָיו שֶׁל הָעֲנָק. שֶׁכֵּן פִּתְאֹם הִשְׁתַּתֵּק קוֹלוֹ הַמִּתְגַּלְגֵּל. צְלִילֵי הַנֵּבֶל הִפִּילוּ עָלָיו שׁוּב חַבְלֵי תַּרְדֵּמָה. עוֹד רֶגַע נוֹסָף – וְגִזְעוֹ שֶׁל הָאָפוּן נִכְרַת וְהַשִּׂיחַ הָעֲנָקִי נָפַל בְּקוֹל רַעַשׁ לָאָרֶץ, לְקוֹל תְּשׁוּאוֹתֵיהֶם שֶׁל הַסַּקְרָנִים הָרַבִּים שֶׁנֶּאֶסְפוּ לִצְפּוֹת בַּמַּחֲזֶה. הֵן לֹא בְּכָל יוֹם זוֹכִים הֵם לִרְאוֹת בִּנְפִילָתוֹ שֶׁל אָפוּן, שֶׁרֹאשׁוֹ נוֹגֵעַ בְּפִסְגַּת הַר-הַבְּדֹלַח. אֲבָל לֹא רַק הַשִּׂיחַ לְבַדּוֹ נָפַל לָאָרֶץ; יַחַד אִתּוֹ צָנַח גַּם כְּדָרְלָעֹמֶר, הָעֲנָק הָרָשָׁע, שֶׁגּוּפוֹ נֶחְבַּט בַּקַּרְקַע וְהִרְעִיד אֶת הָאֲדָמָה בְּקֹטֶר שֶׁל קִילוֹמֶטֶר. וּבְרֶגַע שֶׁנָּגְעָה גּוּפָתוֹ שֶׁל הָעֲנָק בַּקַּרְקַע – כְּבָר עָמַד לְיָדָהּ פִיגָרוֹ, שֶׁהִכְרִיז בַּקּוֹל:

"הִנֵּה הוּא נָפַל, אוֹיֵב הַיְקוּם!

הַלְּוַאי שֶׁיִּשְׁכַּב – וְיוֹתֵר לֹא יָקוּם!"

לְרֶגַע רָכַן מָעַל אֲדוֹנָיו, הַשּׁוֹכֵב לְלֹא תְּנוּעָה, וְאַחַר הִזְדַּקֵּף וְהִכְרִיז בְּאָזְנֵי כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ:

"הוּא בֶּאֱמֶת לֹא יָקוּם עוֹד, רֵעַי וִידִידַי,

וּבָזֹאת כְּבָר תּוּכְלוּ לִסְמֹךְ עָלַי!"

“הַשֶּׁבַח לָאֵל!” חִבְּקָה הַנְּסִיכָה זָהֳרָה אֶת גֶּ’ק (וְלִבּוֹ דּוֹפֵק בְּעֹז אֶל מוּל לִבָּהּ הַפּוֹעֵם), “בּוֹא, נְבַשֵּׂר לְהוֹרַי כִּי חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם!”

אֲבָל פִיגָרוֹ הַזָּרִיז חָסַם בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת דַּרְכָּם, וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הִצְבִּיעַ לְעֵבֶר הָאַרְמוֹן:

"אֵין צֹרֶךְ לָרוּץ, נְסִיכָה מְתוּקָה –

כִּי הִנֵּה הֵם קְרֵבִים, הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּלְכָּה!"

הוּא צָדַק: בְּרֶגַע זֶה נִרְאוּ הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּלְכָּה יוֹצְאִים מִשַּׁעַר הָאַרְמוֹן, חוֹצִים אֶת הַכְּבִישׁ וּפוֹנִים אֶל הַקָּהָל, כְּלָל וּכְלָל לֹא כְּהוֹד-מַלְכוּתָם אֶלָּא, פָּשׁוּט, כְּאַבָּא וְאִמָּא, הַדּוֹאֲגִים לִשְׁלוֹם בִּתָּם.

“אֵיפֹה הִיא, זָהֳרָה בִּתֵּנוּ?” שָׁאֲלוּ, “הֵיכָן הִיא, יַלְדָּתֵנוּ הָאֲהוּבָה?”

"הִנֵּה הִיא שָׁם – עַל יַד גֶּ’ק הַקָּטָן

שֶׁרוֹצֶה כָּל-כָּל-כָּךְ לִהְיוֹת לְחָתָן…"

פִיגָרוֹ – הוּא שֶׁהִשְׁמִיעַ כַּמּוּבָן, אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֶעֶלְתָה סֹמֶק קַל עַל לְחָיֵיהֶם שֶׁל הַנְּסִיכָה וּמוֹשִׁיעָהּ.

וּמַה שֶּׁאֵרַע אָז לֹא קָשֶׁה לְנַחֵשׁ: חִבּוּקִי שִׂמְחָה שֶׁל הַהוֹרִים הַמַּלְכוּתִיִּים וּבִתָּם הָאֲהוּבָה; וּמִיָּד אַחַר-כָּךְ הִצִּיגָה זָהֳרָה אֶת גֶּ’ק לִפְנֵי הוֹרֶיהָ:

“זֶהוּ גֶּ’ק, אַבָּא-אִמָּא. הוּא שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַטִּירָה, וְנִצַּח אֶת הָעֲנָק, וְעָזַר לִי לָשׁוּב אֲלֵיכֶם…”

וְכַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲוָה גֶּ’ק לִפְנֵי הוֹד-מַלְכוּתָם, הוֹרֶיהָ שֶׁל זָהֳרָה, פָּנָה אֵלָיו הַמֶּלֶךְ וְאָמַר:

“קוּם עַל רַגְלֶיךָ, נַעֲרִי! לְאוֹת-תּוֹדָה עַל אֹמֶץ-לִבְּךָ הַנַּעֲלֶה, וְעַל שֶׁהֶחֱזַרְתָּ לָנוּ אֶת בִּתֵּנוּ הַיְקָרָה מִכֹּל – הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ אֶת יָדָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה, אִם הִיא רוֹצָה בְּכָךְ כַּמּוּבָן!”

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה שָׁבָה זָהֳרָה וְחִבְּקָה אֶת גֶּ’ק הַמְאֻשָּׁר, לְקוֹל תְּשׁוּאוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב, צְעִירִים כִּמְבֻגָּרִים. וּפִיגָרוֹ הַזָּרִיז קָפַץ וְעָלָה עַל אַרְגָּז רֵיק סָמוּךְ וְהִכְרִיז בְּקוֹלוֹ הַצָּלוּל:

"וּבַחֹדֶשׁ הַבָּא, בַּשָּׁעָה הַנְּכוֹנָה –

כֻּלְּכֶם תְּקַבְּלוּ הַזְמָנוֹת לַחֲתֻנָּה!"

כֵּן, הָיְתָה זוֹ חֲתֻנָּה מְפֹאֶרֶת, חֲתֻנָּה מַמְלַכְתִּית, חֲתֻנָּה עַלִּיזָה, שֶׁנִּמְשְׁכָה שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת. וּבְתוֹךְ קְהַל הַחוֹגְגִים הָרַבִּים נִרְאֲתָה גַּם אִשָּׁה קְשִׁישָׁה, שֶׁלָּבְשָׁה שִׂמְלָה סַסְגּוֹנִית וּפָנֶיהָ הַשְּׁחוּמִים כִּפְנֵי צוֹעֲנִיָּה. הִיא חָשָׁה עַצְמָהּ – וּבְצֶדֶק גָּמוּר – כְּשׁוֹשְׁבִינָה עִקָּרִית בְּשִׂמְחָתָם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג. וְאִם טָרַח גֶּ’ק לְהָסִיר לְרֶגַע אֶת עֵינָיו מִפָּנֶיהָ הַזּוֹהֲרִים שֶׁל זָהֳרָה הַיָּפָה וְרָאָה אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת בַּקָּהָל – וַדַּאי זָכַר גַּם אֶת הַמִּלִּים שֶׁאָמְרָה לוֹ בְּכִכַּר הַשּׁוּק:

“יוֹם יָבוֹא, בּוֹ תְּבָרֵךְ אוֹתִי עַל הַחִלּוּפִין הַלָּלוּ שֶׁעָשִׂיתָ…”