רקע
ראובן וינטרויב
יַנוּשׁ קוֹרְצַ'ק וִיתוֹמָיו בְּדַרְכָּם הָאַחֲרוֹנָה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אל"ף; תשכ"ז 1967

שַׁאֲגוֹת קַלְגַסִים, פְּרִיצֵי הַחַיוֹת

כִּרְעָמִים בְּלֵיל אֹפֶל בֶּחָלָל הִתְגַלְגָלוּ.

הָחְרְדוּ הַלְבָבוֹת, מֵאֵימָה זֻעְזְעוּ

מִזַעֲקוֹת הַפֶּרֶא הַכֹּל הִתְחַלְחָלוּ.


וּבִרְעֹם הַקוֹלוֹת בְּנַהַם וָזַעַף,

חָוְרוּ פְּנֵיהֶם נִרְעֲשׁוּ עַד מְאֹד

וּמֵאוֹת עֵינַיִם יוֹקְדוֹת וְתַמוֹת

נִצְתוּ בִּבְרַק אֵימִים, וַיִרְעֲדוּ רָעֹד.


כִּי עַל מַה-זֶה וְלָמָה שַׁלְוָתָם הָחְרָדָה

וְזַעַם הַשְׂטָנִים כֹּה בּוֹעֵר וְיוֹקֵד?

אַף לֹא אֶחָד מֵהֶם יֵדַע יָדֹעַ

לָמָה מִסְבִיבָם הַשָׂטָן כֹּה רוֹקֵד.


קוֹל קַלְגָס בְּרֵעֹה פִּלַח הָאֲוִיר

לָרֶדֶת מָהֵר יְצַו, יְפַקֵד.

וּבֵית הַיְתוֹמִים קָפוּא וְדוֹמֵם

עַל מוֹרָיו וִילָדָיו חִישׁ הִתְפַּקֵד.


עֲמֻקָה עַד מְאֹד הַתּוּגָה בְּעֵינֵיהֶם

עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת יוֹקְדוֹת וְחוֹלְמוֹת

הוֹי, אֻמְלָלִים, הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ

הַצָרוֹת אֶת עַמָם לִבְקָרִים פּוֹקְדוֹת?


וַאֲבִיהֶם הַטוֹב, אֲבִי הַיְתוֹמִים,

בְּאַהֲבָה וּבְנֹעַם רוּחָם יַרְגִיעַ.

כְּרוֹעֶה עֶדְרוֹ כְּעָלוֹת יְקַבֵּץ

בְּשׁוּבָה וָנַחַת קוֹלוֹ לֹא יַגְבִּיהַ.


וּבְהִתְרַפְּקָם עָלָיו קוֹלָם לֹא יָרִימוּ.

שָׁאֹל לֹא יִשְׁאֲלוּ בָּכֹה לֹא יִבְכּוּ,

עֵינָיו הַטוֹבוֹת שַֹלְוָה יַרְעִיפוּ ­–

הוּא מִבְטָחָם בְּנַפְשׁוֹ יִדְבָּקוּ.


וַאֲחוּזֵי-יָד צְרוֹר קָטָן עַל שֶׁכֶם

כִּבְטִיוּל בֹּקֶר יִתְנַהֲלוּ לְאִטָם.

וּבְרֹאשָׁם כְעַמוּד אֵשׁ עֲלֵיהֶם יְסוֹכֵךְ,

אֲבִיהֶם הָרַחוּם לְהָפִיג חִתִּיתָם.


כָּפוּף קִמְעָא תַּחַת נֵטֶל מַשָׂאוֹ,

יִלִד קָטָן יִשָׂא עַל כַּפָּיו.

כְּבַד-סֶבֶר, לֵאֶה לְאִטוֹ יִפְסַע

וִילָדָיו יֶחֱסוּ בְּצֵל כְּנָפָיו.


וּמָאתַיִם יְתוֹמִים יַלְדָה וָיֶלֶד

בְּדוּמִיָה לָעֲקֵדָה כֹּה צָעָדוּ.

אוֹרוֹת גְנוּזִים יָם שֶׁל טֹהַר,

לָמוּת בְּאִבָּם פֹּה נוֹעָדוּ.


וּמִימִינָם וּשְׂמֹאלָם בְּשׁוֹט וּמַגְלֵב

כְּצֹאן יִדְפְּקוּם אֱלֵי טֶבַח.

וְנַהֲמַת פְּרָאִים בָּאֲויר תְּהַדְהֵד

לְהָחִישׁ פַּעַמֵיהֶם אֱלֵי זֶבַח.


“לֹא אֲרֻכָּה עוֹד הַדֶרֶךְ”, כֹּה יְנַחֲמֵם,

יַנוּשׁ, הָאָב הָרַחוּם.

עוֹד מְעַט וְיָנוּחוּ יַחֲלִיפוּ כֹּחַ

וְכָל יֶלֶד יִישַׁן וְיָנוּם.


כִּי שְׁנַת נֵצַח זוֹ הַשֵׁנָה

וְהַמְנוּחָה מְנוּחַת עוֹלָמִים ­­–

זֶה הַסוֹד לֹא יְגַל, בְּלִבּוֹ יִצְפְּנֵהוּ,

אִתּוֹ יִשָׂאֵהוּ לַמְרוֹמִים.


עֲיֵפִים וִיגֵעִים נִרְעָשִׁים, נִפְחָדִים.

וּגְרוֹנָם נִחָר מִצָמָא

רַגְלֵיהֶם הַקְטַנוֹת יְשָׂרְכוּ, יְגָרְרוּ

לֵאִים בְּאֵלֶם וּדְמָמָה.


עַתָּה אֶל יַנוּשׁ יִשְׂאוּ עֵינֵיהֶם

כִּי יָחוּס עֲלֵיהֶם וִירַחֲמֵם,

אַךְ אֲהָהּ גַם יָדוֹ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעַ:

עוֹד מְעַט וְנַגִיעַ יְנַחֲמֵם.


חֲלוֹמָם לֹא יִטְרֹף עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן

וּבִשְׁאֵרִית אוֹנוֹ בְּנֹעַם יְנַהֲלֵם.

הוֹי שִׁבְרוֹ מַה גָדוֹל, אָנוּשׁ כְּאֵבוֹ,

אָפְסָה כָּל תִּקְוָה לֹא יוּכַל הַצִילֵם!


רַק בְּעֵינָיו יְלַטְפֵם, בְּעֹנֶג וָרֹךְ.

וְלִבּוֹ יֶהֱמֶה, הוֹמִים קְרָבָיו.

יַלְדֵי טִפּוּחָיו ­– חֲלוֹמוֹ וְשִׁבְרוֹ

לָעֲקֵדָה יוֹבִיל בְּמוֹ יָדָיו.


גַם הֵמָה כְּאִילוּ לְלִבּוֹ יָבִינוּ

וְסִבְלָם וּכְאֵבָם יִשְׂאוּ בִּדְמִי.

אַךְ שָׁוְא בַּקֵשׁ רַחֲמִים,

אַכְזָרִי הָאוֹיֵב אֵין מִמִי.


אַךְ הִנֵה מֵרָחוֹק הַקְרוֹנוֹת כְּבָר נִרְאִים

פְּעוּרֵי פֶּה אוֹרְבִים לִבְלוֹעַ טַרְפָּם.

עוֹד מְעַט אֶל קִרְבָּם יִבָּלְעוּ וְאֵינָם,

כְּאִילוּ נַחַל בְּלִיַעַל גְרָפָם.


וּבְעָמְדָם לִפְנֵיהֶם בִּדְמָמָה מְעִיקָה,

לֹא חֲלוֹם שָׂדֶה וָאָחוּ, פֶּרַח וָנִיר,

יְעָרוֹת וּנְאוֹת דֶשֶׁא נַפְשָׁם יְשׁוֹבְבוּ­ –

לִפְנֵיהֶם קְרוֹנוֹת עוֹטִים סוֹד טָמִיר.


הֲזֶהוּ הַטִיוּל לוֹ כֹּה הִשְׁתּוֹקְקוּ,

בִּינוֹת הַקִירוֹת, בַּעֲלֶטֶת חֲדָרִים?

וְהַקְרוֹנוֹת הַלָלוּ לְאָן יוֹבִילוּם

בְּמִכְלָאָה אֲפֵלָה עֲדָרִים עֲדָרִים?


וְהַיַעַר עוֹטֶה רָז, עֲדוּי כִּפַּת יֶרֶק

וְצִפֳּרֵי שִׁיר בֵּין עֳפָאָיו יְקַנֵנוּ.

הַעוֹדָם רְחוֹקִים? הַיְצַפּוּ לְבוֹאָם?

הֲלִקְרָאתָם יִצְהֲלוּ וִירַנֵנוּ?


וְשַׂר הַיַעַר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָבְהוֹ

וַעֲנָפָיו ­– כְּנָפָיו אֶל שַׁחַק יַרְקִיעוּ.

בְּצִלוֹ כָּל רֶמֶשׂ וְזִיז שָׂדַי יֶחֱסָיוּ

וּבְלִי אֹמֶר, שִׁיר תּוֹדָה יַבִּיעוּ.


וּבְעוֹדָם הוֹזִים רוֹקְמִים חֲלוֹמָם,

נַהֲמַת פְּרָאִים הֶחָלָל הִרְעִידָה.

נֻתְּקוּ חוּטֵי פָּז, נָמַסוּ, נָגוֹזוּ ­–

עֵינֵיהֶם אֶל יַנוּשׁ, מִשְׁעַנְתָּם הַיְחִידָה.


לֹא רַבַּת הִשְׁתָּאוּ לְמַרְאֵה הַזָדוֹן

שֶׁל כַּלְבֵי הַצַיִד וְאֹטֶם לִבָּם

אֶל חֲלַל הַקְרוֹנוֹת בְּהוּלִים נִדְחֲסוּ.

כִּגְרוּטָאוֹת אֵין חֵפֶץ נֶעֶרְמוּ בְּקִרְבָּם.


וּבְטֶרֶם יֻגְפוּ דַלְתוֹת הַמַלְכֹּדֶת,

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת יָפִיזוּ פְּנֵיהֶם.

הַכֹּל כֹּה מוּזָר, אֲפוּף מִסְתּוֹרִין

לַחְטֹף צְלָלִיוֹת יוֹשִׁיטוּ יְדֵיהֶם.


רַק יַנוּשׁ אֲבִיהֶם כְּבֵדָה תּוּגָתוֹ,

אַף כִּי חִיוּךְ נָסוּךְ עַל פָּנָיו.

אֶל לִבּוֹ הַחַם יִלְחַץ הַפְּעוֹטִים

בְּאַגָדָה יְסִיחֵם, לֹא יְגַל צְפוּנָיו.


וּבְדִמְמַת הָעֲלָטָה הוֹזִים, הֲמוּמִים,

עַל קַרְשֵׁי הַקָרוֹן בְּאֵין אוֹנִים יִשְׁכָּבוּ.

וְקַרְנֵי אוֹר לִפְרִידָה יִפְקְדוּם

דֶרֶךְ הַסְדָקִים יִתְגַנָבוּ.


וּקְרוֹנוֹת ­– מִכְלָאוֹת בְּשִׁקְשׁוּק גַלְגִלִים

אֶל עֵבֶר הַנֵצַח בִּדְהִירָה יִשָׂאוּם.

וְאוֹצְרוֹת גְנוּזִים שֶׁל תֹּם וָטֹהַר

לְמֹלֶךְ-דָמִים שַׁי יְבִיאוּם.


וּפַמַלְיַת שְׂעִירִים וְשֵׁדֵי-שַׁחַת,

מְרוּטֵי צִפֹּרֶן שְׁנוּנֵי מַלְתָּעוֹת,

עֵינֵי דָמִים יִנְעֲצוּ בְּטַרְפָּם

יָלֹקוּ דָמָם בְּתַאֲוַת תְּהוֹמוֹת.


וּכְעָשָן יִכְלֶה מֵאֲרֻבּוֹת הַקַטָר

יִמוֹג וְיָעוּף גַם חֲלוֹמָם

וּשְׁאוֹל בִּצְחוֹק שְׂטָנִים תֵּפְעַר פִּיהָ

תִּבְלָעֵם וְאֵינָם עוֹד עַד עוֹלָם.

המלצות קוראים
תגיות