רקע
נתן אלתרמן
אָמְרָה חֶרֶב הַנְּצוּרִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשכ"ג

כַּאֲשֶׁר לְקַחְתֵּנִי בְּיָד

אֶת שְׂחוֹקִי הָעִוֵּר שָׂחַקְתִּי.

וָאַבְרִיק רוֹטְטָה כַּבָּרָד

וּכְדִמְעַת הַשִּׂמְחָה הִבְרַקְתִּי.

כִּי נוֹתַרְתִּי אִתְּךָ לְבָדָד

וּבְלִי שׁוּב מִנְּדָנִי הוּרַקְתִּי.


מִתּוֹךְ לַיְלָה נִבָּט הַכּוֹכָב

שֶׁגָּדַל וְלֻטַּשׁ מֵעֶרֶב.

כּוֹכָבוֹ הַבָּהִיר שֶׁל קְרָב,

כּוֹכָבָהּ הַקּוֹפֵא שֶׁל חֶרֶב

לְאוֹרוֹ שְׁעָתֵנוּ תִּקְרַב

וּמָרָה הַשָּׁעָה וּמוּאֶרֶת.


וַאֲנִי שׁוֹקֵטָה וִיחִידָה

וַאֲנִי הָאֵמוּן וָרֹגַע.

וּבְיָדְךָ לֹא אֶרְעַד רְעָדָה

עֵת אֶל קִיר אַחֲרוֹן נִסּוֹגָה.

וּקְרוֹבָה הַשָּׁעָה הַיְּעוּדָה

וְכוֹכָב מְעַטְּרֵנִי נֹגַהּ.


וּלְשִׁלּוּם וּמַתָּן לֹא אֶצְמָא,

כִּי כָּמוֹךָ מֵהֶם רָחַקְתִּי.

וְרַק זֹאת: לוּ הָיִיתִי עַלְמָה,

כִּי עַתָּה צַוָּארְךָ חִבַּקְתִּי.

וְרַק זֹאת: לוּ הָיִיתִי אָמָה

כִּי עַתָּה רַגְלְךָ נָשַׁקְתִּי.


עוֹד הַלַּיְלָה הַזֶּה, אֲדוֹנִי,

בְּקוּמְךָ מוּל שׂוֹנְאִים עֲשֶׂרֶת,

בִּהְיוֹתֵנוּ, אַתָּה וַאֲנִי,

הֲדוּפִים אֶל פִּנָּה סוֹגֶרֶת,

יִהְיֶה פִּי הָאָרֹךְ אַדְמוֹנִי,

כִּי תַּשְׁקֵנִי יֵאוּשׁ וָמֶרֶד.


יִהְיֶה פִּי הָאָרֹךְ אַדְמוֹנִי

וּסְחַרְחֶרֶת אָעוּף לְפָנֶיךָ

וּבְרָקַי הַקְּצָרִים, אֲדוֹנִי,

יִהְיוּ אוֹר אַחֲרוֹן עַל פָּנֶיךָ,

עַד אִם דָּם יְכַסֶּה עֵינִי

וְדָמְךָ יְכַסֶּה עֵינֶיךָ.


אָז הַחֹשֶׁךְ עָלֵינוּ יִצְנַח

וְלָעַד לֹא נָקוּם עוֹד מִמֶּנּוּ.

וְכוֹכַב הַדְּקוּרִים יִבְעַר צַח

וְעַד יוֹם לֹא יַד אִישׁ תְּכַבֶּנּוּ.

וְגוּפְךָ לִשְׂמֹאלִי יִהְיֶה נָח

וְעַד יוֹם לֹא אֲנִי אֲבַכֶּנּוּ.


הֵן לַשָּׁוְא כִּסָּה דָם אֶת עֵינִי,

הֵן מֵרֹאשׁ בְּיַד מָוֶת הֻשַּׂגְּנוּ,

הֵן כָּמוֹךָ רָאִיתִי אֲנִי

כִּי אֶל קְרָב אֵין תִּקְוָה חָרַגְנוּ,

אַךְ רֵעֶיךָ יֵדְעוּ, אֲדוֹנִי,

כִּי כְאִישׁ וְחַרָבּוֹ נָהַגְנוּ.

המלצות קוראים
תגיות