לכבוד חותני הרה“ג המפורסם, חריף וחכם, אוהב עמו וארצו אהבה בלי מצרים, כמוהר”ר

יחיאל מיכל פינס נ"י.

בְּהַדְרַת כָּבוֹד אֶת-סִפְרִי זֶה הַגֵּשׁ לְפָנֶיךָ עֹז אַרְהִיבָה

חוֹתֵן יַקִּיר, חוֹבֵב עַמּוֹ וְאַרְצוֹ, שׁוֹמֵר אֱמוּנָה

מִנְחָתִי דַלָּה לְרוּם עֶרְכֶּךָ, אַךְ כִּי בִרְצוֹנְךָ תֵטִיבָה

לֵאמֹר, קִבַּלְתִּי, רָצִיתִי, בִּלְבָבִי אֵין תְּפוּנָה.

כן! חותן יקר! לכבודך ולשמך אומר אני להגיש את מחברתי הדלה הזאת, כי יקרת בעיני נכבדת, ולשמך ולזכרך תאות נפשי כל הימים, זה כשש עשרה שנה, ואתה עזבת את ביתך, בית מלא עדנים, נטשת את משכנותיך משכנות שאננים, ותדא על כנפי נשרים לקול הקורא לך לבוא ארצה ישראל, להיות מעוז לדל ומחסה לאביון, שש עשרה שנה עברו לך מעת בואך שעריה, וכל השנים האלה מקֻדשות מקֻדשות היו לך לעבודה ולמעשה לטובתה בגשם וברוח, מקור חיים היית לדלים, מורה דרך לתועים, יועץ נאמן לכל הדורשים בעצתך, ובעטך עט סופר מהיר הפיצות את מעינות חכמתך ונסיונותיך חוצה, לסל מסלה לעמי ולהורות לו את הדרך ילך בה, ואת המעשה אשר יעשה.

ומה היה תגמולך על כל עמלך אשר עמלת עד כה?! אוכלי לחמך השביעוך תמרורים, שותי מימיך השקוך מים זידונים וכל אלה אשר התאמרו לאוהבים לך בשעת הנאתם בגדו בך ויהפכו עליך להשליך אל לבך חצים. ואתה! למרות כל אשר סבלת תחת רדפך טוב, עודך מחזיק בתמתך. וכמאז מיום בואך כן גם עתה, לבך עז, ורוחך נכון ומלא אהבה לארצך, לעמך, ולדתך, והמלים “אל נא תסיג אחור מפני אויב” אשר היו חרותים בימים מקדם על דגל “הלַקְדְמוֹנִים” חַרַתָּ על דגל אהבתך לציון אתה. מעצורים רבים פגשת בדרכך, סלעי מגור נסו עצרך בדרכך זאת, אבל מפניהם אחור אל נסוגת ותלך הלוך והתקדם במסלתך זאת, מסלת-הקדש לטובת עמך.

ועתה חותני יקירי! הואל נא ורצה את בכורי פרי עטי אלה אשר הנני מקריב לפניך כעת, אמנם מנחה דלה ורזה היא מול ערכך הרם, אבל בלא מנחת בכורים היא שאין לה שעור גם למטה; ראשית מצערה היא מעבודתי בשדה הספרות, ולברכתך איחל.

חתנך כבנך המשתחוה מול הדרת כבודך

המחבר.

 

מבוא    🔗

כמשלי ההמון כן דבר השיחות הנאות והחדודים ענף אחד מספרות ההמון המה. כמוהם כמוהם מראים את תכן-רוחו של עם הערבים, עליצות נפשם, וחדוד שכלם. עֹשר הספרות הערבית בענף הזה, גדול הוא; ובכל היות העם הערבי בטבעו עם כבד-ראש, עם רצין, עם מעמיק-חקר, בכל זאת לא שנא גם את החדוד, את ההתול ואת השעשועים, עד כי גם בארמונות מלכיו מצא נמצא תמיד חכמים מעמיקי חקר, ובדחנים קלי דעת, מתהלכים שלובי יד. ולפעמים ראה נראה את שני הכשרונות האלה, את החכמה ואת החדוד, בהיותם צמודים יחד כאיש אחד, והיה אם הכר נכיר אך מעט את תנאי החיים של העם הזה, ועברנו על פני רב הספורים ודברי-החדוד, והרגשנו גם מבלי חקירה יתירה, כי כשרון “החדוד” כשרון טבעי וקניני הוא להם כאחד.

אלולי היה אותו העם מובן מטבעו לחדוד ולשנינה. אי אפשר היה לכשרונו זה שיהיה מתרבה ומתפשט בין כל שדרותיו במדה שהוא נפוץ בתוכנה, ולוא היה אותו הכשרון הולך ומתפתח בעצמו מבלי השפעה ואמוץ ידים מן הצד, לא היה מגיע מעולם לאותה המעלה והגבה שאנו רואים אותו עליו. אבל הטבע וההרגל התחברו בעם הזה יחד ויביאו את כשרונו בו לידי רוחב וגבה המפליאים את לבבנו מאד.

ואותו ההרגל והקנין מיד מלכיו ושלטניו באו לו, כי כן היה משפט מלכי ערב מימים ימימה לאמץ את ידי המצטינים בחכמה, בחריצות ובחדוד, ולדפקם להוסיף חיל וחכמה, בשבט חסדם אשר הטו להם תמיד. אין לנו אלא לעלעל מעט בספרי דברי הימים אשר לעם ערב, וכמעט בכל עלה ועלה נמצא ספורים, כי פלוני או פלוני שר שיר נערץ, או חד חידה חריפה, או ספר ספור מבדח, או ענה מענה מחדד, ויצו המלך וימלאו את פיו אבנים טובות ומרגליות כפשוטן ממש, ואת כיסו וצלחות בגדו — דינרי זהב; או כי צוה והלבישוהו מחלצות, ויהי לשר ולפחה; או עשה את ביתו חפשי בערב. ויש גם אשר תשובה מחדדה אחת הצילה את בעליה מחרב המות אשר כבר היתה נטויה על ראשו כאשר תחזינה עיניך כל אלה בספירי השעשועים, אשר אני נותן לפניך קורא יקר. ויהי כאשר ראה ראה העם, כי כשרונו זה, היה ליחידים מתוכו למקור עושר וכבוד והצלחה; ותרב בו התחרות, ואיש איש התאמץ להתחכם ולהתחדד, למען קנות את לב מלכו או אדונו, כי ישים עינו עליו לטובה. ובהרבותם להתחרות התרגלו להשתמש בחריפות וחדודים גם בינם לבין עצמם. ויהי זה להם לטבע שני אשר היה למורשה גם לבניהם אחריהם על פי החוק הטבעי של הירושה, וכן נוצרה בקרב העם הזה ספרות חדודית שלמה ורחבה מאד, אשר אין בכל העמים משלה.

והנה דברי החדוד והבדיחות יפרדו לשנים, — יש אשר הם תשובות אמיתות לשאלות פתאומיות אשר נשאלו, והתשובות האלה עצמן, יש אשר רוח שיר ומליצה נוססה בהן ורביד חרוזים על צוארותיהן. ויש אשר הן תשובות פשוטות, אך חדות, שנונות, ומפליאות את שומעיהן. — ויש אשר הם ספירים שלמים בדויים מיסודם, וכל עיקרם אינו אלא לבדח את שומעיהם ולענגם ענג שעה החדודים והספירים האלה התפשטו במדה מרובה בין הערבים, כאשר התפשטו המשלים, אשר דברנו עליהם בראשית מחברת “משלי ישמעאל”, ולכן גם גורלם כגירל המשלים, וישארו אף הם למשמרת בספרי הספרות, ויש מהם ספרים שלמים וחבורים מיוחדים. והיה, אם גם תרבינה דאגות האדם וצרותיו, ופתח ספר מהספרים האלה, וקרא בו אך מעט, וחלפו לו כל דאגותיו כענן בוקר.

והנה בהיות ספרותנו העברית עניה מאד בדברים כאלה, ונאמר כי לא ללא תועלת יהיה, אם נתן לפני קוראינו אחדים מהספירים האלה לענגם מעט; ומלאנו ע“י זה חסרון כפול, לפי דעתנו; הן מצד הענין עצמו החסר במדה מרובה עד היום בספרותנו בכלל עד כי כמעט נוכל לאמר: כי אין ספרות בעולם העניה בנדון הזה כספרותנו העברית. והן מצר ענין אחר נחוץ מאד מאד, הוא דבר “ספרות של ילדים”. והיה אם גם נאמר כי החסרון הראשון לא כ”כ גדול הוא, וכמו שיכלה ספרותנו להתקים עד היום הזה גם מבלעדי אותה ההשלמה, כן תתמיד להתקים עוד, אך החסרון השני — חסרון ספרות של ילדים — הוא לפי דעתנו, חסרון גדול המרגש לכלנו, ועלינו איפוא להסב את כל מבטנו אליו ולעבד בכל יכלתנו להשלימו. ולגדל נחיצותו הננו מרשים לעצמנו לדבר מעט בארוכה עליו.

המורים העברים, מרגישים בחסרון זה על דרכם כמעט בכל צעד וצעד; עד כי יש אשר נתאונן על גורלנו כי נוצרנו להיות מורים לשפת עבר בישראל; וקנא נקנא בכל אלה אשר לא נסו במסותינו. גם חרש העץ, הברזל, והנחשת יש לו כלי מלאכה לעשות את מעשהו, ואנחנו המורים העברים? גורלנו כגורל יהודי מצרים אשר צעקו כל היום לאמר: תבן לא נתן לעבדך ולבנים אומרים לנו עשו, מאומה אין בידינו, הכל חסר לנו, השפה אשר עלינו ללמדה, איננה שפה חיה בפי העם, אך אצורה בספרים קדמונים אשר רבו בה הפרושים כמספר מלותיה, ואלינו יאמר: החיו את השפה בפי תלמידיכם, למדו אותם להגות בה כל מחשבותיהם, אשר הסכינו בהן בשפת אמותיהם החיה והמסתעפת לרוח היום והצרכים המתחדשים. והנה אמנם, החלו סופרים אחדים בימים האחרונים לשים לב להרחבת הלשון; אפס גם להם אין שטה אחת שלמה ומוסכמת אשר תוכל להיות לקו לכל המורים. בעוד אשר סופר פלוני יקרא לחפץ פלוני בשם פלוני, יבוא אלמוני חברו והתנגד לו, ובשם אחר יקראהו, ונוסף איפא גם זאת על המורה להיות הוא המכריע ביניהם; ולבחר במלה הראויה; או לפעמים לברוא לו מלה שלישית. — ועוד בה שלישיה, כי גם ספרי למוד בהדרגה, בציורים, ובדפוס נאה, המושכים את לבות הילדים אין לנו. ואחר כל אלה, אחרי כל העמל והטרח אשר נסבל עד הביאנו את תלמידינו למדרגה אשר יבינו ספר כתוב עברית פשוטה וקלה, מי יהגה את צרות לבנו בימי המנוחה? הם בימים אשר ינוחו הילדים מלמודי כובד הראש שלמדו במשך כל השבוע. וחפץ יחפצו להתענג מעט בקריאה עראית ובספורים מועילים ומשעשעים! אז, מבוכתנו שלמה, ובעוד אשר פני כל מורי השפות הנכריות צהלים ושמחים בעמדם לפני ארגזי ספריהם, כי חומר רב ימצאו שמה: ספרים ועתונים מלאים כל טוב לבחור מהם לכל תלמיד את הנאות לו לפי מעלת רוחו, הנה תוגה חרישית תקונן בלב המורה העברי המסכן, בעמדו לפני אוצר ספריו והוא כאיש נדהם, בוחר ספר וימאסנו, יוציא ספר ויחזירו למקומו, ונפשו נבוכה מבלי דעת מה לקרב ומה לרחק. ומה גדול שבר לבנו ובשת פנינו ביום חלוקת ספרי הפרס בין התלמידים אחרי כלות שנת הלמודים, הלא אך למותר הוא לדבר כזה. ביום ההוא יראה באמת לנגד עינינו עני ספרותנו בשבט עברתו. ובעת אשר שלחנות מלאים כל טוב ספרי-לעז גדולים וקטנים יפים למראה בכריכתם המזהבת והמזהרת הלוקחת את לבות הילדים, ונחמדים להשכיל בתוכנם הפנימי ובציורים אשר בהם; בעת אשר כל הספרים היפים האלה מתגלגלים למאות לנגד עינינו, אין אף ספר עברי אחד ביניהם. מובן מאליו כי אין אנו מדברים אלא בספרי קריאה של תענוג לפי מדרגת שכל הילדים ולפי מחלקותיהם. מה מהם נתן? ומה מידינו יקחו?

ע“כ בבואנו כעת לתת העתקת אחדים מהספורים האלה, והעתקת משלי-ההמון אשר כבר הדפסנו אחדים מהם ואשר עוד נדפיס אי”ה; שמנו לנגד עינינו להחל למלאת את שני החסרונות כאשר אמרנו, חסרון ספורי שעשועים ודברי חדוד ובדיחות המרגש בספרותנו בכלל, וחסרון ספרות לילדים בפרט. המטרה השניה הזאת, היתה כמעט היסודית לנו, וכל חפצנו הוא לתת גם אנו את ידנו ככל אשר נוכל, לאלה הסיפרים האחדים הנמצאים כבר בעמנו, המרגישים כמונו גם הם בעני הספרות האחרונה הזאת בפרט, ולכן משתדלים להעשירה בספרים מועילים וטובים. ונעתיק את ספורינו אלה לכתחילה בשפה קלה ומובנת, למען ירוצו גם הקוראים הקטנים בם.

המחבר.

______

 

שיחות ישמעאל    🔗

א.

יֶלֶד מַשְׂכִּיל פִּיהוּ.

וְהָאִיש חָקָן מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ מִתְעַצֵּם: וַיְהִי הַיּוֹם וַיָחָל חָקָן וַיָבוֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתוֹ: וּלְחָקָן יֶלֶד יְפֵה עֵינַיִם וְרַב תְּבוּנָה וּשְׁמוֹ אֱלִיפָתַח: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ הַמֶּלֶךְ וַיִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹאֶל לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ כְשׂוֹחֵחַ אֶת יְלָדִים: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא תַגִּיד לִי בְנִי, בֵּית מִי יָפֶה בְעֵינֶיךָ, הֲבֵיתִי אָנִי אוֹ בֵּית אָבִיךָ?: וַיְּמַהֵר הַיֶּלֶד וַיַּעַן בְּחֵן שְׂפָתָיו, כָּל הַשָּׁעָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא הַמֶּלֶךְ בְּבֵית אָבִי, לְבֵית אָבִי יִתְרוֹן הַיֹּפִי: וַיִּתְפָּעֵל הַמֶּלֶךְ מְאֹד לְחָכְמַת הַיֶּלֶד וַיָּסַר אֶת טַבַּעְתּוֹ הַמְּשֻׁבֶּצֶת אֶבֶן יְקָרָה מֵעַל-יָדוֹ וַיִּתְּנָה לַיֶּלֶד וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ כָמֹהָ לְיֹפִי? וַיָּחִישׁ הַיֶּלֶד וַיַּעֲנֵהוּ; הַיָּד אֲשֶׁר נְשָׂאַתָּהּ לִפְנֵי-רֶגַע יָפָה מִמֶּנָּה.

ב.

מַעֲנֶה רַךְ מֵשִׁיב חֵמָה.

וְהַמֶּלֶךְ רָשִׁיד קָצַף עַל-עַבְדּוֹ חָמִיד הַטּוּסִי, וַיֹּאמֶר לְהָסִיר אֶת-רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו: וַיֵּבְךְ חָמִיד בְּכִי גָדוֹל: וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, הֲכָכָה יְקָרִים הַחַיִים בְּעֵינֶיךָ וְאַתָּה הֲלֹא תֵדַע כִּי סוֹף כָּל אָדָם לָמוּת?: וַיַּעַן חָמִיד בִּבְכִי וַיֹּאמֶר, לֹא עַל חַיַּי אֲשֶׁר יִקְצְרוּ אֲנִי בֹכֶה, כִּי אִם עַל-אֲשֶׁר אֶסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם בְּטֶרֶם שָׁכְכָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ מֵעָלָי: וַיִּכְמְרוּ רַחֲמֵי-הַמֶּלֶךְ עַל חָמִיד וַיִּסְלַח לוֹ אֶת-פִּשְׁעוֹ וַיְּחַיֵּהוּ:

ג.

מַעֲנֵה בַדָּי.

וְאִישׁ אֶחָד לִמֵּד לְשׁוֹנוֹ לְדַבֵּר שֶׁקֶר תָּמִיד: וַיְהִי הַיוֹם וַיִּשְׁאָלֵהוּ אֶחָד מִמַּכִּירָיו וַיֹּאמֶר, הַגִּידָה נָא וְאַל תְּכַחֵד: הַאֻמְנָם לֹא יָצָא מִפִּיךָ דְּבַר אֱמֶת כִּל יְמֵי חַיֶּיךָ?: וַיֹּאמֶר: לוּלֵא יָרֵאתִי לְהַגִּיד דְּבַר אֱמֶת כִּי-אָז אָמַרְתִּי: “לֹא”!:

ד.

מַשְׂכִּיל פִּיהוּ מוֹצֵא חַיִּים.

וֶאֱנוֹשְׁרַוָּן בֶּן-מֶלֶךְ פָּרָס וְיוֹרֵשׁ-עֶצֶר: וַיִּתֵּן לוֹ אָבִיו מוֹרֶה מַשְׂכִּיל לְלַמְּדֵהוּ אָרְחוֹת-חַיִּים: וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקְצֹף הַמּוֹרֶה עַל-תַּלְמִידוֹ עַל-לֹא-עָוֹן בְּכַפּוֹ וַיַּכֵּהוּ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת מְאֹד: וַיִּחַר אַף-הַיֶּלֶד בְּמוֹרֵהוּ וַיִּשְׁמֹר הַדָּבָר בְּלִבּוֹ: וַיְהִי אַחֲרֵי יָמִים רַבִּים וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וֶאֱנוֹשְׁרַוָּן עָלָה עַל-כִּסְאוֹ וַיִּמְלֹךְ: וַיִּזְכֹּר אֶת-הַמּוֹרֶה וְאֶת-אֲשֶׁר-הִכָּהוּ לֹא בְצֶדֶק וַיִּקְרָאֵהוּ לַעֲמֹד לְפָנָיו: וַיֹאמֶר, הֲיָדַעְתָּ כִי-בֶן-מָוֶת אַתָּה? כִּי שָׁלַחְתָּ יָדְךָ לְהַכּוֹת אֶת-יוֹרֵשׁ-הָעֶצֶר וְהוּא נָקִי!: וַיַּעַן הַמּוֹרֶה וַיֹּאמֶר: יָדֹעַ יָדַעְתִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלַךְ כִּי מָלּךְ תִּמְלֹךְ וּמָצְאָה יָדְךָ לַעֲנֹשׁ וּלְהַכּוֹת בְּנֵי-אָדָם בְּלִי מַעֲצֹר: לָכֵן אָמַרְתִּי, אַטְעִימְךָ טַעַם עָוֶל לְבַל תְּעַוֵּל: וַתִּמְצָא הַתְּשׁוּבָה חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ: וַיִּמְעַט בְּעֵינָיו מִסְּלֹחַ לְמוֹרֵהוּ וַיְּכַבְּדֵהוּ גַּם כָּבוֹד גָּדוֹל וַיְהִי לוֹ לְיוֹעֵץ כָּל-יְמֵי-חַיָּיו:

ה.

פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ.

וְאַחַד הַגַּנָּבִים הוּבָא לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט לְשָׁפְטוֹ: וַיֹּאמֶר הַגַּנָּב, בִּי אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט, כִּי גָנַבְתִּי לֹא בְחֵפֶץ לִבִּי גָנָבְתִּי: וַיַּעַן הַשּׁוֹפֵט וַיֹּאמֶר, לָכֵו גַּם לֹא בְחֵפֶץ לִבְּךָ תִּתָּלֶה:

ו.

אַרְמוֹן עַזְרִיאֵל.

וְהַמֶּלֶךְ עַזְרִיאֵל בָּנָה אַרְמוֹן רְחַב יָדַיִם מְאֹד וּבוֹ כָל תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם: וַיְהִי בְיוֹם חֲנֻכָּתוֹ וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת-פִּי אֲבִי-עַיִן שָּלִישׁוֹ לְהַגִּיד לוֹ אֶת-מִשְׁפָּטוֹ עַל-הָאַרְמוֹן: וַיַּעֲנֵהוּ אֲבִי-עַיִן וַיֹּאמֶר הֵן כָּל הַמְּלָכִים בּוֹנִים אַרְמְנוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם וְאַתָּה בָנִיתָ עוֹלָם בְּאַרְמוֹנֶךָ, וּמָה אַגּיִדָה לְךָ עוֹד?:

ז.

תְּשוּבָה גְנוּבָה.

וְאַחַד הַפּוֹשְעִים נִגְזְרָה עָלָיו הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת: וַיָּבוֹא וַיִּתְנַפֵּל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יוֹסֵף וַיִּתְחַנֵּן עַל-נַפְשׁוֹ לֵאמֹר: חוּסָה נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ עַל-נֶפֶשׁ עַבְדְּךָ לְמַעַן אָבִי אֲשֶׁר הָיָה שְׁכֶנְךָ¹ יָמִים רַבִּים! וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וּמַה-שֶׁם אָבִיךָ כִּי אֵדָע? וַיַּעַן הַנִּשְׁפָּט וַיֹּאמֶר: מִפַּחְדִּי גַם אֶת-שְׁמִי שָׁכַחְתִי וְאֵיךְ אֶזְכֹּר אֶת-שֵׁם אָבִי? וַיִצְחַק הַמֶּלֶךְ לְמַעֲנֵהוּ וַיִפְטְרֵהוּ לְשָׁלוֹם:

ח.

תְּשׁוּבַת-מְשֻׁגָּע.

שָׁאֹל שָׁאֲלוּ אֶת-אַחַד הַמְּשֻׁגָּעִים לֵאמֹר: הֲיָדַעְתָּ סְפֹר אֶת-הַמְּשֻׁגָּעִים אֲשֶׁר בָּעִיר? וַיַּעַן וַיֹּאמֶר, גָּדוֹל מִסְפָּרָם מְאֹד לֹא יָדַעְתִּי סְפוֹרוֹת לָמוֹ: אַךְ אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם אָז אֶמְנֶה לָכֶם מִסְפַּר הַשְׁפוּיִם:

ט.

מֵפִיר מַחְשְׁבוֹת עָרוּם.

וַעֲרָבִי אֶחָד אָמַר לַעֲשׂוֹת לוֹ מְעִיל וַיִּקְרָא לַחַיָּט וַיִפְרֹשׂ לְפָנָיו אֶת-הָאֲרִיג הַיָּקָר אֲשֶׁר קָנָה לְהַקְצִיעֵהוּ: וַיִּתְאַו הַחַיָּט לְוַתֵּר לוֹ מִקְצָת מִן הָאֲרִיג וְלֹא יָכֹל, כִּי עֵינֵי-בְעָלָיו צוֹפִיּוֹת עַל-כָּל תְּנוּעוֹת יָדָיו: וַיִּתְנַכֵּל הַחַיָּט וַיָּחֶל לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי הָעֲרָבִי סִפּוּר מְבַדֵּח לְמַעַן הָשַׁע אֶת-לִבּוֹ: וַיְהִי כִי צָחַק הָעֲרָבִי לַסִפּוּר וַיַשְׂכֵּל הַחַיָּט אֶת-יָדָיו וַיַשְׁמֵט חֲתִיכָה אַחַת מֵהָאֲרִיג וַיְשִׂימֶהָ בְּחֵיקוֹ: וְהָעֲרָבִי יָדַע אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הַחַיָּט וַיְהִי כְמַחְרִישׁ: וַיֹּאמֶר הַחַיָּט לָאִישׁ, אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ אֲסַפְּרָה לְךָ סִפּוּר אַחֵר יָפֶה מֵחֲבֵרוֹ: וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר, אָכֵן מְאֹד חָפַצְתִּי לִשְׁמֹעַ שִׂיחָה נָאָה, אַךְ יָגֹרְתִּי פֶן יֵצַר מְעִילִי יוֹתֵר מִדַּי:

י.

עֲנִיָה סוֹעֲרָה.

וְאִשָּׁה אַחַת קַטְלָנִית אֲשֶׁר כְּבָר קָבְרָה שִׁשָׁה גְבָרִים נִשְּׂאָה לַשְׁבִיעִי, וַיְהִי כִי קָרְבוּ גַם יָמָיו לָמוּת וַתֵּשֶׁב עַל מִטָּתוֹ וַתֵּבְךְּ: אוֹיָּה לִי! מִי יָקוּם לִי אַחֲרֵי מוֹתְךָ? וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר: בַּעֲלֵךְ הַשְׁמִינִי:

יא.

זַעַם פְּנֵי מֶלֶךְ:

וְאִישׁ אֶחָד נִתְפַּשׂ בְּחֶטְאוֹ וַיוּבָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְשָׁפְטוֹ: וַיְּהִי כַאֲשֶׁר שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת-אֲשֶׁר עָשָׂה הָאִישׁ וַיִתְגָּעֵשׁ כִּי חָרָה לוֹ מְאֹד: וַיַּעַן הַחוֹטֵא וַיֹּאמֶר: הִנֵּה רָאִיתִי פָנֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּרְאוֹת פְּנֵי הַשָׁמַיִם אֲשֶׁר אִם קָדְרוּ וְרָעֲמוּ וּבָרְקוּ, וְיָדַעְנוּ כִי עוֹד מְעַט וְהוֹרִידוּ לָנוּ גִשְׁמֵי רָצוֹן: וַתָּנַח דַּעַת הַמֶּלֶךְ עָלָיו וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעַל פָּנָיו בְּשָׁלוֹם:

יב.

חָזוֹן מַתְעֶה.

וְאַחַד הָאִצְטַגְנְנִים כָּעַס עָלָיו מַלְכּוֹ וַיְצַו לִתְלוֹתוֹ: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רֵעָיו, הֲלֹא צֹפֶה עֲתִידוֹת אַתָּה וְאֵיכָכָה לֹא יָדַעְתָּ כִי הַיּוֹם תִּתָּלֶה? וַיֹּאמֶר: אָכֵן רָאֹה רָאִיתִי, כִּי הַיּוֹם אֶנָּשֵׂא; אַךְ לֹא יָדַעְתִּי כִּי עַל הָעֵץ אֶנָּשֵׂא:

יג.

מזָּל מַזְקִין.

וְאִצְטַגְנִין אֶחָד שָׁאַל לְאָדָם לֵאמֹר: הֲיָדַעְתָּ אֶת-מַזָּלְךָ מַה-שְׁמוֹ? וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי, תַּיִשׁ שְׁמוֹ: וַיֹּאמֶר הָאִצְטַגְנִין, הֲלֹא אֵין מַזָּל בְּכָל-מֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ אֲשֶׁר תַּיִשׁ יִקָּרֵא?: וַיַּעַן הָאִישׁ, אָכֵן הִגִּיד לִי אָבִי, כִּי בְמַזָּל גְּדִי נוֹלַדְתִּי: וְעַתָּה כִּי זָקַנְתִּי הֲלֹא זָקֵן גַּם מַזָּלִי עִמִּי, וַיְהִי הַגְּדִי, לְתָיִשׁ:

יד.

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר?

וְאַחַד הָעָם הִגִּישׁ מִנְחָה לְהַשָׂר אַבְרָהָם בֶּן-אַדְהָם: וַיְמָאֵן אַבְרָהָם לְקַחְתָּה מִיָדוֹ כִּי חֲשְׁבָהוּ לְעָנִי: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, אֲבָל אֲדוֹנִי! אַל תִּמָּנַע מִקַּחַת מִיָדִי מַתָּנָתִי, וְאָנֹכִי אִישׁ עָשִׁיר כִּי אַלְפַּיִם דִינָרֵי זָהָב צְרוּרִים לִי בְסָדִינִי: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, הֲלֹא תַגִּיד לִי בְנִי אִם לֹא תִכְסֹף כִּי יְהִי לְךָ כִפְלַיִם מֵאֲשֶׁר לְךָ: וַיַעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר, אָכֵן נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי כִּי יְהִי לִי גַם שִׁבְעָתָיִם: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אִם כִּן אֵין עָנִי כָמוֹךָ! וַיְשֶׁב פָּנָיו רֵיקָם וְלֹא רָצָה אֶת מִנְחָתוֹ:

טו.

בֹּשֶׁת גַּנָּב.

וַאֲבִי-בֶכֶר עָנִי עַד מְאֹד וּבֵיתוֹ רֵיקָן: וַיְהִי הַלַּיְלָה וַיָבוֹאוּ לוֹ גַנָּבִים: וַיִיקַץ אֲבִי-בֶכֶר מִשְׁנָתוֹ וַיֹאמֶר לַגַּנָּבִים: הֲלֹא תֵבוֹשׁוֹ מִשִּׂבְרְכֶם! הֵן אֶת-אֲשֶׁר תְּחַפְּשׁוּ אַתֶּם בַּלַּיְלָה כְּבָר חִפַּשְׁנוּ אַחֲרָיו אֲנִי וּבֵיתִי בַיוֹם וְלֹא מְצָאנוּהוּ:

ט"ז.

פְּרִי קִנְאָה

וּשְנֵי קַבְצָנִים בָּאוּ אֶל-אַחַד הַמְּלָכִים, וַיֵדַע הַמֶּלֶךְ כִּי לִשְאֹל מִמֶּנּוּ מַתָּת בָּאוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם, יִשְאַל נָא אֶחָד מִכֶּם מָה שְיִשְאַל וְנָתַתִּי לוֹ, אַךְ לַשֵׁנִי אֶתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: וַיֶחֱשוּ שְנֵיהֵם, כִּי צָרָה עֵין-אִיש בְּאָחִיהוּ עַל הַמַתָּנָה הַכְּפוּלָה הַמְּיֹעָדָה לוֹ: וַיְהִי כַאֲשֶׁר גָּעַר בָּהֶם הַמֶּלֶךְ עַל הִתְמַהְמְהָם מֵעֲנוֹתוֹ: וַיְמַהֵר הָאֶחָד וַיֹּאמֶר, נַקֵּר נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-עֵינִי הָאַחַת:

יז.

אֵבֶל מִתַּנְחוּמִים.

וּבַעֲלִישָּר שַׂר צְבָא לַמֶּלֶךְ רָשִׁיד יָצָא לַמִּלְחָמָה וַיִּפֹּל בֶּחָרֶב: וַתִּתְאַבֵּל עָלָיו אִמּוֹ מְאֹד כִּי יָחִיד הָיָה לָהּ: וַיָּבוֹא מַאֲמוּן יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר לְנַחֲמָהּ וַיְדַבֵּר עַל לִבָּה וַיֹּאמֶר: בְּנֵךְ צִוָּה עָלַי לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר לְכָה אֶל אִמִּי וְהָיִיתָ לָהּ לְבֵן תַּחְתָּי: לָכֵן מִנְעִי נָא קוֹלֵךְ מִבְּכִי וְהִנָּחֲמִי בִי: וַתַּעַן הַשְּׁכוּלָה בִּבְכִי וַתֹּאמֶר וְאֵיכָכָה אֶחְדַּל מִבְּכוֹת עַל מוּת לַבֵּן אֲשֶׁר הִנְחִילָנִי בֵן כָמוֹךָ תְמוּרָתוֹ?:

יח.

מִנְחַת רָצוֹן.

וְעַבְדִּי-מֶלֶךְ בֶּן-מַרְוָן מֶלֶךְ הַמַּאֲמִינִים בָּנָה שַׁעַר לַחֲצַר הַהֵיכָל אֲשֶׁר עַל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלָיִם וַיְפָאֲרֵהוּ מְאֹד: וַיָּחַק אֶת שְׁמוֹ עַל הַמַּשְׁקוֹף מִמַּעַל לְזִכָּרוֹן לוֹ לִפְנֵי יְיָ: וּמִשְׁנֵהוּ אֱלִיחַגָּג שָׁאַל רְשׁוּת וַיִּבֶן שַׁעַר גַּם הוּא לְמַזְכֶּרֶת לוֹ: וַיְהִי הַיּוֹם וַתֵּרֵד אֵשׁ בְּרָקִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שַׁעַר הַמֶּלֶךְ עַד תֻּמּוֹ וּבְשַׁעַר הַמִּשְׁנֶה לֹא נָגְעָה לְרָעָה: וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָרָה לְךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וּמַדּוּעַ נָפְלוּ פָנֶיךָ?: הֲלֹא כָמוֹנוּ כְמוֹ קַיִן וְהֶבֶל לִפְנֵי יְיָ, וַיִּשַׁע יְיָ אֶל מִנְחָתְךָ וְאֶל מִנְחָתִי לֹא שָׁעָה:

יט.

מִקֶּבֶר לַבֶּטֶן.

וְהַמֶּלֶךְ עַבְדִּיאֵל בֶּן גַּעֲפָר הָלַךְ לְמַסָּעָיו בְּמִדְבַּר עֲרָב: וַתֵּחַם הַשֶּׁמֶשׁ מְאֹד וַתַּךְ עַל רֹאשׁוֹ וַיִּתְעַלָּף: וַיָּסַר אֶל אַחַד הָאֹהָלִים אֲשֶׁר מָצָא בְדַרְכּוֹ וַיִּנָּפֵשׁ שָׁמָּה מְעַט: וַיְהִי כְאָמְרוֹ לָקוּם וְלָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וַתִּגַּשׁ אֵלָיו בַּעֲלָת הָאֹהֶל וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אַל תָּסוּר מֵעַל שִׁפְחָתְךָ עַד אִם הֵקִימָה אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר נָדָרָה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וּמָה הַנֵּדֶר אֲשֶׁר נָדָרְתְּ?: וַתֹּאמֶר לְשִׁפְחָתְךָ תַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה אֲהוּבָה לִי מְאֹד: מִפִּתִּי הֶאֱכַלְתִּיהָ וּבְחֵיקִי הִשְׁכַּבְתִּיהָ וַתְּהִי לִי כְבַת: וָאֶשָּׁבַע לָה לֵאמֹר בּוֹא יָבוֹא יוֹמֵךְ וְנֶאֱסַפְתְּ אֶל אֲבוֹתַיִךְ וּקְבַרְתִּיךְ בְּבִקְעָה יָפָה וּמְבֹרָכֶת: וְהִנֵּה בָא יוֹמָהּ וָאֶשְׁחָטֶהָ כִי אָמַרְתִּי אֵין בִּקְעָה יָפָה וּמְבֹרֶכֶת מִבִּטְנְךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: וְעַתָּה תְנָה לָהּ כַיּוֹם אֲחֻזַּת קֶבֶר בְּתוֹכָה: וַיִּצְחַק הַמֶּלֶךְ לִדְבָרֶיהָ וַיֹּואֶל לֶאֱכֹל מֵהַתַּרְנְגֹלֶת אֲשֶׁר הֵבִיאָה וַתִּשָּׂא מַשְׂאוֹת מֵאֵת פָּנָיו חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינַר זָהָב:

כ.

כָּבוֹד-מקָּלוֹן.

וְאַחַד הַשָּׂרִים מֵרַבֵּי הַמְּלוּכָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הַמַּעֲרָב נִקְרָה לְבַגְדָּת בִּירַת הָרוּן אֶל רָשִׁיד מֶלֶךְ הַקֶּדֶם וַיִּתְיַצֵּב לְפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כְשׂוֹחֲחָם עַל אֶרֶץ הַמַּעֲרָב וּמִשְׁפָּטָהּ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ כִּמְהַתֵּל: לוּ נִמְשְׁלָה הַתֵּבֵל לְצִפֹּר וְהָיתָה אַרְצְךָ זְנָבָהּ: וַיְמַהֵר הָאִישׁ וַיַּעַן הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּדְבָרֶיךָ כֵן הוּא: הַתֵּבֵל בְּעֵינַי — כְּטַוָּס:

כא.

אוֹת לְטוֹבָה.

וּבָרוּךְ בֶּן-עַמְרָם אֶחָד מִשָּׂרֵי מַאֲמוּן מֶלֶךְ הָעַרְבִיִּם בָּנָה לוֹ אַרְמוֹן יָפֶה מְאֹד מוּל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ: וַיִּחַר לַמַּאֲמוּן מְאֹד כִּי עָלָה אַרְמוֹן בָּרוּךְ בְּיָפְיוֹ עַל אַרְמוֹנוֹ: וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶת בָּרוּךְ וַיְדֲבֵּר אֵלָיו בְּקֶצֶף וַיֹּאמֶר: הֲיָדַעְתָּ כִי בֶן-מָוֶת אַתָּה כִּי אָמַרְתָּ לְהִתְנַשֵּׂא מִמֶּנִּי וּלְהִתְפָּאֵר עָלַי?: וַיַּעַן בָּרוּךְ וַיּאמֶר הֲלֹא רַק לְמַעַן הֱיוֹת טוֹבָתְךָ עָלַי נֶגֶד עֵינֶיךָ תָמִיד בָּנִיתִי אֶת הָאַרְמוֹן הַזֶּה לְעֻמָּתֶךָ: וַיִּיטְבוּ דְבָרָיו בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיִפְטְרֵהוּ לְשָׁלוֹם:

כב.

תְּנָי בְּרוֹפֵא.

וְכֵלַי אֶחָד רַב אוֹצָרוֹת נָפַל לְמִשְׁכָּב וַיָּחַל מְאֹד: וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ לִקְרוֹא-לוֹ אֶת-הָרוֹפֵא וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לוֹ: אַךְ הַגֵּד תַּגִּידוּ לוֹ מֵרֹאשׁ כִּי אִם לֹא יְקִימֵנִי מֵחָלְיִי וָמַתִּי — לֹא יִהְיֶה לוֹ כָּל-שָׂכָר: וַיָּבוֹא הָרוֹפֵא וַיְבַקְּרֵהוּ וַיְמַשְּׁשֵׁהוּ: וַיָּקָם וַיֹּאמֶר אֶל-הָעוֹמְדִים עָלָיו חוֹלֶה הָאִישׁ מְאֹד וְאִם לֹא יָזִיעַ וָמֵת: אֶפֶס כִּי אָנֹכִי טֶרֶם יָדַעְתִּי דָבָר אֲשֶׁר יָבִיא לוֹ אֵת הַזֵּעָה זוּלָתִי כִי תִּתְּנוּ לוֹ שְׂכָרִי בְּפָנָיו וְהֵזִיעַ:

כג.

פָּנִים שְׁאוּלִים.

וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַצָּבָא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיעָה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: זֶה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּמַשְׂכֻּרְתִּי לֹא נִתְּנָה לִי מִבֵּית הָאוֹצָר וַאֲנִי גֹוֵעַ בְּעָנְיִי: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲלֹא פָנֶיךָ הַשְּׁמֵנִים יָעִידוּ בְךָ כִי לֹא גֹוֵעַ אַתָּה בְנִי: וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר אֲהָהּ! אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְהַפָּנִים הָאֵלֶּה שְׁאוּלִים הֵם לִי מִשְּׁכֵנִי: וַיִּתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ לִדְבְרָיו וַיֹּאמֶר הֲאִם לְהָתֵל בִּי אַתָּה אוֹמֵר? אֵיכָכָה יִשְׁאַל אִישׁ פָּנִים מֵאֵת רֵעֵהוּ?: וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר חָלִילָה לְעַבְדְּךָ לְהָתֵל בְּמַלְכּוֹ אַךְ כֵּן הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי: כִּי מֵעֵת חָדַלְתִּי מִבּוֹא עַל שְׂכָרִי הִנְנִי לֹוֶה מִשְּׁכֵנִי וְאוֹכֵל וּמֵאֲשֶׁר לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה לְפָנָי:

כד.

טַעֲנַת הָאַחֲוָה.

וְעָנִי אֶחָד נִגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: הַאֲצִילָה נָא לִי בְרָכָה מֵעשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ כִי אָחִיךָ אָנִי בֶּן אָדָם וְחַוָּה כָמוֹךָ: וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִי אָחִי אַתָּה: לָכֵן הֵא לְךָ אֲגֹרַת נְחשֶׁת אַחַת כִּי חָשַׁבְתִּי אֶת-כָּל-הוֹנִי לְמִסְפַּר כָּל אַחַי אֵלֶּה וַתַּעַל אַךְ אֲגֹרַת נְחשֶׁת אַחַת לַגֻּלְגֹּלֶת:

כה.

הֶדְיוֹט וּמֶלֶך.

וְחָגָב בֶּן-זְרָרָה רֹאשׁ שִׁבְטֵי הָעַרְבִיִּם בָּא לְהֵרָאוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר אֶל שׁוֹמֵר הַסַּף אֱמֹר לַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲרָבִי הֶדְיוֹט מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ: וַיְהִי כַעֲמֹד חָגָב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה-לְּךָ עֲרָבִי הֶדְיוֹט אֶל מֶלֶךְ הַמַּאֲמִינִים?: וַיִּשְׁתַּחוּ חָגָב וַיֹּאמֶר סְלַח לִי מֶלֶךְ כַּבִּיר, עֲרָבִי הֶדְיוֹט הָיִיתִי בְטֶרֶם רָאִיתִי פָנֶיךָ: וְעַתָּה כִּי שִׁמְשְׁךָ זָרְחָה עָלַי רֹאשׁ שִׁבְטֵי הָעַרְבִיִּם אָנֹכִי: וַיִּמְצְאוּ דִבְרֵי חָגָב חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיְצַו וַיְמַלְּאוּ אֶת פִּיו אֲבָנִים יְקָרוֹת:

כו.

חָכְמָה מִשּׁוֹטִים.

וְאַחַד הַמְּלָכִים בָּא לִרְאוֹת אֶת בֵית הַמְּשֻׁגָּעִים אֲשֶׁר בְּבִירַת מַלְכוּתוֹ: וְהִנֵּה עֶלֶם לִקְרָאתוֹ יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וְהַכָּרַת פָּנָיו כֻּלָּה אֹמֶרֶת כָּבוֹד וְעֶדְנָה: וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לְמַחֲלָתוֹ וַיֹּאמרוּ לוֹ מְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו תָּמִיד יְמָאֵן לִשְׁכַּב: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁאָלֵהוּ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים: לָמָּה בְנִי תְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינֶיךָ כָל הַיָּמִים וּמְמָאֵן אַתָּה לְהִתְעַנֵּג עַל הַמַּתָּנָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְבִרְיוֹתָיו?: וַיַּעַן הָעֶלֶם וַיֹּאמֶר הֲלֹא תַגִּיד לִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ מָתַי יִתְעַנֵּג הָאָדָם עַל הַשֵנָה?: הֲלֹא בְטֶרֶם יִישָׁן הוּא עֵר וּבִשְנָתוֹ לֹא יֵדַע נַפְשׁוֹ וּבַהֲקִיצוֹ הֲלֹא חָלְפָה לָהּ הַשֵׁנָה?: וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָקוּם אִתּוֹ בַּמִשְׁפָּט וַיְצַו וַיָּבִיאוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כוֹסוֹת יָיִן: וַיֹּאמֶר לַמְּשֻׁגָע שְׁתֵה בְנִי וְשָׁתִיתִי גַם אָנִי: כִּי אָמַר הַמֶּלֶךְ אוּלַי יִשְׁתֶּה וְנָעַשׁ² וְיָשֵׁן: וַיַּעַן הַמְּשֻׁגָּע וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי מְאֹד לָמָּה אַתָּה שׁוֹתֶּה כִּי חֶפְצְךָ לְהִדָּמוֹת אֵלָי: אַךְ אָנֹכִי לָמָּה אֶשְׁתֶּה וְאֵין עוֹד אָדָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹבֶה לְהִדָּמוֹת אֵלָיו?:

כז

בֹּשֶׁת תֹּם.

וַאֲבִינוֹשׁ בַּדְחַן הַמֶּלֶךְ הָרוּן אֶל רָשִׁיד הָלַךְ אַחֲרֵי הַיָּיִן מֵעוֹדוֹ וַיִּשְׁתַּכֵּר כְּפַעַם בְּפַעַם: וַיְצַו עָלָיו הַמֶּלֶךְ לְהִנָּזֵר מִן הַיָּיִן פֶּן יְגָרְשֵׁהוּ מֵעַל פָּנָיו: וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּמְצָא הַמֶּלֶךְ אֵת אֲבִינוֹשׁ וְכוֹס יַיִן בְּיָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: מַה-זֶּה בְיָדֶךָ? וַיֹּאמֶר חָלָב אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וּמַדוּעַ הוּא אָדוֹם? וַיַּעַן אֲבִינוֹשׁ וַיֹּאמֶר: רָאֹה רָאָה הֶחָלָב אֶת פָּנֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיֵּבוֹשׁ וַיִּתְאַדֵּם:

כח.

שׁוֹמֵר מִצְוָה.

שָׁאֹל שָׁאֲלוּ לְכֵלַי לֵאמֹר: הֵן חֲנָנְךָ יָי בְּעֹשֶׁר וּנְכָסִים לָרֹב וּמַדּוּעַ תִּקְפֹּץ יָדְךָ מֵאַחֶיךָ הָאֶבְיוֹנִים בְּעֵת יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ לְעֶזְרָה?: וַיַּעַן הַכֵּלַי וַיֹּאמֶר אֲנִי פִי מֶלֶךְ שׁוֹמֵר “שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה”; וְהַחֲכָמִים הַבָּאִים אַחֲרָיו אָמְרוּ: “מַאי דַּעֲלָךְ סָנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד”:

כט.

מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר.

וְאִישׁ הִתְפָּאֵר תָּמִיד לִפְנֵי רֵעָיו כִּי מִמַּשְׁכִּימֵי קוּם הוּא וְעוֹרֵר יְעוֹרֵר אֶת הַשַּׁחַר בְּכָל-יוֹם: וַיְהִי הַיּוֹם וַיְבַקְּרֵהוּ אֶחָד מֵרֵעָיו וַיִּמְצָאֵהוּ הוֹזֶה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וְהַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר יָצְאָה עַל הָאָרֶץ: וַיְעוֹרְרֵהוּ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר קוּם לְךָ עָצֵל רְחַב פֶּה הֲכָכָה הִנְּךָ מַשְׁכִּים? הֲלֹא עוֹד מְעַט וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם: וַיִּיקַץ וַיֵּשֶׁב בְּמִטָּתוֹ וַיַּעֲבֵר הַשֵּׁנָה מֵעֵינָיו: וַיִּתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן הַיּוֹם הִשְׁכֵּימָה הַשֶּׁמֶשׁ קוּם מִמֶּנִי:

ל.

קוֹץ בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים.

וְאַחַד הַמְּלָכִים בָּא לִרְאוֹת אֶת בֵּית הַסֹּהַר: וַיַּעֲבֵר עַל פְּנֵי כָּל הָאֲסוּרִים וַיִּשְׁאַל לְאִישׁ אִישׁ מֵהֶם עַל חֶטְאוֹ: וַיְהִי דְבַר כֻּלָם אֶחָד לֹא חָטָאתִי מְאוּמָה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְרַק בְּאַשְׁמַת לְשׁוֹן שֶׁקֶר הוּבֵאתִי הֵנָּה: אַךְ אַחַד הָאֲסוּרִים לֹא כִחֵד חַטָּאתוֹ וַיִּתְוַדֶּה וַיְבַקֵּשׁ סְלִיחָה: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אָכֵן חוֹטֵא אֶחָד אַתָּה בְתוֹךְ כָּל הַצַדִּיקִים הָאֵלֶּה וְעַתָּה פֶן תַּשְׁחִית גַּם אוֹתָם בְּחַטֹּאתֶיךָ: לָכֵן קוּם וּבְרַח לְךָ מִזֶּה וַיְצַו וַיִּפְטְרוּהוּ לְבֵיתוֹ:

לא.

רְאָיָה מִכִּכָּר.

וְאַנְשֵׁי אַסְפָּהָן בִּירַת פָּרָס קַמְצָנִים וְצָרֵי עַיִין עַד מְאֹד: וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּסַּע עֲרָבִי לְמַסָּעָיו וַיָּסַר אֵלֶיהָ לִרְאוֹתָהּ: וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ בִרְחוֹב הָעִיר וַיַּרְא עָנִי עִוֵּר לִקְרָאתוֹ: וַיּוֹשֶׁט אֵלָיו כִּכַּר לֶחֶם לֶאֱכֹל: וַיּוֹדֶה הֶעָנִי לָעֲרָבִי וַיֹּאמֶר: יְבָרֶכְךָ יְיָ בְּמַסָעֶךָ אֲדוֹנִי וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָעֲרָבִי לֵאמֹר: וְאֵיכָכָה יָדַעְתָּ אִישִׁי כִּי גֵר אָנֹכִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת? וַיַּעַן הֶעָנִי וַיֹּאמֶר: זֶה לִּי שְׁלשִׁים שָׁנָה בָּעִיר הַזֹּאת וְלֹא זָכִיתִי שֶׁיִּנָּתֵן לִי כִּכָּר שָׁלֵם עַד הַיּוֹם:

לב.

יִתְרוֹן הָעִוָּרוֹן.

וְאַבְרָהָם בֶּן-יִצְחָק עִוֵּר בִּשְׁתֵּי עֵינָיו: וַיִּפְגְּשֵׁהוּ אַחַד הַטַּרְחָנִים וַיֹּאמֶר לוֹ: הַגִּידָה נָא לִי חֲבִיבִי הֵן מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ כִּי בְחַסֵּר יְיָ טוֹבָה מֵאָדָם מִזֶּה וּמִלֵּא לוֹ חֶסְרוֹנוֹ מִזֶּה: וּמָה אֵיפוֹא הַטּוֹבָה אֲשֶׁר מִלֵּא לְךָ תַחַת הַכּוֹתוֹ אוֹתְךָ בְעִוָּרוֹן?: וַיַּעַן הָעִוֵּר וַיֹּאמֶר הַמְעַט לְךָ כִּי מְנָעַנִי יְיָ מֵרְאוֹת פָּנֶיךָ?:

לג.

גַּם לֹא רָאִינוּ — רְאָיָה.

וְגַנָּב אֶחָד יָצָא מִשְׁפָּטוֹ לְהִתָּלוֹת עַל הָעֵץ: וַיִּצְעַק אֶל הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיעָה אֲדוֹנִי וְעַבְדְּךָ חַף מִפֶּשַׁע לֹא גָנַב מֵעוֹדוֹ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲלֹא שְׁנַיִם עֵדִים הֵעִידוּ בְךָ כִּי מְצָאוּךָ בַמַּחְתֶּרֶת! וַיַּעַן הַגַּנָּב וַיֹּאמֶר הֲלֹא מֵאָה עֵדִים יָעִידוּ בִי כִּי לֹא מְצָאוּנִי בַמַּחְתֶּרֶת מֵעוֹדָם, וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶחָד מֵהֶם: וַיִּצְחַק הַמֶּלֶךְ לִדְבָרָיו וַיְחוֹנְנֵהוּ:

לד.

חָכְמַת הַיֶּלֶד.

וְאֶחָד מֵרַבֵּי הַמְּלוּכָה עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְאוֹהֲבָיו: וַיִּשְׁתַּעְשְׁעוּ הַקְּרוּאִים עִם בֵּן בַּעַל הַבַּיִת כִּי יֶלֶד מַשְׂכִּיל וְחָרוּץ הָיָה וַיִּתְעַנְּגוּ עַל תְּשׁוּבוֹתָיו הַחֲרוּצוֹת: וְשָׁם זָקֵן אֶחָד סָר-טַעַם וְאִישׁ זֹעָפוֹת: וַיֵּרַע בְּעֵינָיו כִּי רֵעָיו שׁוֹעִים אֶל הַיֶּלֶד הַזֶּה: וַיֹּאמֶר כָּכָה מִשְׁפַּט הַיְלָדִים אֲשֶׁר יֶחְכְּמוּ בְקָטְנָם יִסְכְּלוּ בְגָדְלָם: וַיְמַהֵר הַיֶּלֶד לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו וַיֹּאמֶר רֹאֶה אָנֹכִי אֲדוֹנִי כִּי חָכַמְתָּ מְאֹד בְּקָטְנֶךָ:

לה.

קוֹנֶה בְלֹא מְחִיר, שׁוֹתֶה רוּחַ.

וּבָרוּך בֶּן-עַמִּיהוּד חֲכַם חֲרָשִׁים אָמַר לִבְנוֹ הַיֶּלֶד הֶחָרוּץ, קְחָה אֶת הַבַּקְבּוּק וּמִהַרתָּ אֶל הַחֲנוּת וְקָנִיתָ לִי מִשָׁם יָיִן וְהֵבֵאתָ: וַיְהִי כִשׁאֹל אוֹתוֹ בְנוֹ לָתֵת עַל יָדוֹ אֶת-הַכֶּסֶף לְמִקְנָה וַיַּעַן וַיֹּאמֶר: הֲגַם אַתָּה כְּכָל הַיְלָדִים רַק בְּכֶסֶף תִּקְנֶה דָבָר? וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִי יֶלֶד חָרוּץ כָּמוֹךָ גַם בְּלִי מְחִיר יָבִיא יָיִן: וְלֹא עָנָה הַיֶּלֶד דָּבָר וַיִּקַּח אֶת-הַכְּלִי וַיֵּצֵא: וַיִּתְמַהֲמֵהַּ אֲחוֹרֵי דֶלֶת הַבַּיִת דֵּי לֶכֶת אֶל הַחֲנוּת וָשׁוֹב מִמֶּנָּה: וַיָּשָׁב אֶל אָבִיו וַיַּגֶּשׁ לוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק רֵיק וַיֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדוֹנִי: וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר הַלְהָּתֵל בִּי אַתָּה אוֹמֵר? וַהֲלֹא הַכְּלִי רֵיק אֵין בּוֹ יָיִן!: וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲגַם אַתָּה אָבִי כְּכָל-הָאָדָם רַק מִכְּלִי מָלֵא תִשְׁתֶּה? וַאֲנִי אָמַרְתִּי כִּי חָרָשׁ חָכָם כָּמוֹךָ גַם מִכְּלִי רֵיק תּוֹצִיא לְךָ יָיִן!:

לו.

שִׁיר שֶׁל פְּגָעִים.

וְעֹבַדְיָה הַדַּמֶּשְׂקִי חָלָה אֶת חָלְיוֹ יָמִים רַבִּים — וַיֶּחֵי: וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא הַחוּצָה לְהִתְהַלֵּךְ עַל מִשְׁעַנְתֹּו לְרוּחַ הַיֹּום וְהִנֵּה אַחַד הַטַּרְחָנִים לִקְרָאתֹו וַיִּצְהַל וַיֹּאמֶר: הִנֵה שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ כִי הָלֹךְ הָלַכְתָּ לָעֹולָם הַבָּא וְעַתָּה כִי שַׁבְתָּ הֲלֹא תַגִּיד לִי מַה-שְלום אָבִי וְאָחִי שָמָּה?: וַיַּעַן עֹבַדְיָה וַיֹּאמֶר, צַר לִי מְאֹד כִּי בַעֲלותִי הַשָֹּמַיְמָה לֹא עָבַרְתִּי דֶרֶךְ הַגֵּיהִנֹּם וְאֶת-פְּנֵי קְרֹובֶיךָ לֹא רָאִיתִי וַיַּעַזְבֵהוּ וַיֵּלֶךְ לו:

לז.

כִּי לֹא פֹרַשׂ.

וְאַחַד הַכַּפְרִים אֲשֶר הִתְגֹּרֵר בְּעִיר הַבִּירָה אָמַר לְהֹודִיעַ בְּאִגֶּרֶת לִבְנֵי מִשְפַּחְתֹּו מִכָּל אֲשֶר אִתֹּו וְהוּא לֹא יָדַע כָּתֹב וּקְרֹא: וַיִּתְפֹּש אַחַד הַנְּעָרִים הַסֹּובְבִים בַּשּוּק וַיֹּאמֶר לו כְּתֹב נָא לְמַעֲנִי אִגֶּרֶת וְנָתַתִּי לְךָ אֶת שְׂכָרֶךָ: וְהַנַּעַר לֹא יָדַע כְּתֹב אַף הוּא וַיַּעֲרִים וַיֹּאמֶר לַכַּפְרִי הַקְדֵּם לִי שְׂכָרִי וּמִלֵּאתִי חֶפְצֶךָ: וַיַּעַשׂ הַכַּפְרִי כַאֲשֶר אָמָר: וַיָּבֵא הַנַעַר עֵט וּדְיוֹ וַיְצַיֵּר צוּרוֹת מְשֻנּוֹת עַל-הַגִּלָיוֹן כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ עַד תֹּם הַגִּלָיוֹן וַיִּמְסֹר אוֹתוֹ לְהַכַּפְרִי: וַיֹּאמֶר לוֹ הַכַּפְרִי קְרָא נָא לְפָנַי אֶת אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמֶר אַךְ לִכְתֹּב לְךָ שְׂכַרְתָּנִי וְלֹא גַם לִקְרוֹא לְפָנֶיך וַיִּפֶן וַיֵּלֵךְ:

לח.

מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לְךָ.

וְהַמֶּלֶךְ הָרוּן אָל רָשִׁיד צִוָּה לָתֵת לַאֲבִינוֹשׁ בַּדְחָנוֹ אוּכָף וָרֶסֶן בְּמַתָּנָה בִגְלַל הַשִּׁירָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר שָׁר אֲבִינוֹשׁ לִכְבוֹדוֹ כִּי אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהַקְנִיטוֹ מְעַט: וַיֹּאמֶר הֲיָדֹעַ תֵּדַע אֲבִינוֹשׁ מַדּוּעַ בָּחַרְתִּי בַחֲפָצִים הָאֵלֶּה לְכַבֶּדְךָ בָם? וַיֹּאמֶר אֲבִינוֹשׁ יָדַעְתִּי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ יָדָעְתִּי: יַעַן עָרְבָה לְךָ שִׁירָתִי עַד מְאֹד לָכֵן מִטּוּב בְגָדֶיךָ כִבַּדְתָּנִי:

לט.

קַטֵּגוֹר נֶעֱשָׂה סַנֵּגוֹר.

וַיְהִי הַיּוֹם וְהַמֶּלֶךְ הָלַךְ הַיַּעְרָה לָצוּד צַיִד וַאֲבִינוֹשׁ עִמּוֹ: וַתַּגִּיע עֵת הַצָּהֳרַיִם וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לַאֲבִינוֹשׁ לְהַגִּישׁ לוֹ אֶת-הָאֹכֶל: וַיָּבֵא אֲבִינוֹשׁ אֶת-הַקְּעָרָה וַיִּשָּׁפֵךְ מֵהַמָּרָק עַל בֶּגֶד הַמֶּלֶךְ: וַיַּרְא אֲבִינוֹשׁ אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִנָּם זוֹעֲמִים מְאֹד וַיְמַהֵר וַיִשְׁפֹּךְ אֵת כָּל-הַקְּעָרָה עַל פְּנֵי הַבֶּגֶד: וַיִּתְאַפֵּק הַמֶּלֶךְ בַּחֲמָתוֹ וַיֹאמֶר אָמֹר אָמַרְתִּי בָרִאשׁוֹנָה כִי נִכְשֹׁל נִכְשַׁלְתָּ: וְעַתָּה מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר לִבְּךָ הִשִּׂיאֲךָ לְהָתֵל בִּי בִזְדוֹנֶךָ?: וַיַּעַן אֲבִינוֹשׁ וַיֹּאמֶר רָאֹה רָאִיתִי כִי כָלְתָה אֵלַי הָרָעָה מֵעִמְּךָ לְהָסִיר רֹאשִׁי מֵעָלַי בְּעַד שִׁגְגָתִי: וָאֹמַר פֶּן יְחָרְפוּךָ בְנֵי אָדָם לֵאמֹר אִישׁ דָּמִים אַתָּה: לָכֵן הוֹסַפְתִּי חֵטְא עַל פֶּשַׁע לְמַעַן תִּצְדַּק בְּשָׁפְטֶךָ: וַיִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מַעֲנֵהוּ מְאֹד וַיֵּעָתֵר אֵלָיו וַיִּשָּׂא מַשְׂאוֹת מֵאֵת פָּנָיו:

מ.

מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב.

וַאֲבִינוֹשׁ רָאָה שִׁכּוֹר מִתְנוֹדֵד בַּשּׁוּק וַיִּצְחַק מְאֹד לַמַּרְאֶה: וַיֹּאמְרוּ לוֹ רֵעָיו לָמָּה זֶה תִצְחַק אֲבִינוֹשׁ הֲטֶּרֶם רָאִיתָ שִׁכֹּור מִיָּמֶיךָ? וַיֹּאמֶר אֲבִינוֹשׁ וְאֵיכָכָה אֶזְכֶּה וּרְאִיתִיו וְאָנֹכִי בְטֶרֶם כָּל שִכּוֹר אַשְׁכִּים וְאֶשְׁתַּכֵּר וְאַחֲרֵי כָּל שָׁתוּי יָפוּג יֵינִי מֵעָלָי?!:

מא.

הוֹדָאַת בַּעַל דִּין.

וְעַזְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי נַעַר שׁוֹבֵב הוֹאִיל לָרֶדֶת וְלִרְאוֹת אֶת-הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ שְׁנֵי שִׁבְטֵי עֲרָב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ: וְהִנֵּה בָא חֵץ וַיִּפְצָעֵהוּ בְרַקָּתוֹ וַיִּשָּׂאוּהוּ בְדָמוֹ מִחוּץ לַמַּעֲרָכָה וְהָרוֹפֵא בָא לִרְאוֹתוֹ: וַיֹּאמֶר הָרוֹפְא לָעוֹמְדִים עָלָיו אָסוּרָה נָא וְאֶרְאֶה לוּ רַק לֹא פָגַע הַחֵץ בְּמוֹחוֹ אָז חָיֹה יִחְיֶה: וַיַּעַן עַזְרִיאֵל מֵעָצְמַת מַכְאוֹבָיו וַיֹּאמֶר אִם כֵּן בָּטוּחַ אָנִי כִי חָיֹה אֶחְיֶה כִי הַחֵץ לֹא פָגַע בְמוֹחִי: וַיְהִי כִי שְׁאָלָהוּ הָרוֹפֵא עַל-מַה יִתְמֹךְ אֶת-מִשְׁפָּטוֹ?: וַיֹּאמֶר הֲלֹא בְאֵין מֹחַ לֹא יוּכַל הַחֵץ לִפְגֹּעַ בּוֹ: וְעַתָּה הַגִּידָה-נָא אַתָּה אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא לוּ הָיָה מֹחַ בְּקָדְקָדִי הֲיָרַדְתִּי לִרְאוֹת אֶת-הַמִּלְחָמָה?:

מב.

הֱיוֹת סָרְבָן יֶתֶר מִדָּי — לֹא טוֹב.

וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים נִקְרוּ בַדֶּרֶךְ וַיֵּלְכוּ יַחְדָו: וַיְהִי בְבוֹאָם אֶל-הַמָּלוֹן וַיֹּאמֶר הָאֶחָד אֶל-רֵעֵהוּ הֵא לְךָ כֶסֶף וּלְכָה נָא וְקָנִיתָ בָשָׂר וְאָכַלְנוּ: וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר רַגְלַי עֲיֵפוֹת מְאֹד מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ לֹא אוּכַל לֶכֶת: וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ לְבַדּו וַיִּקֶן אֶת- הַבָּשָׁר וַיֹּאמֶר לְרֵעֵהוּ קְחָה נָא אֵיפוֹא אֶת-הַבָּשָׂר וּבִשַֹּלְתָּ אוֹתוֹ: וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר יָרֵא אָנֹכִי פֶּן אַקְדִּיחַ אֶת-הַתַּבְשִׁיל כִּי לֹא הִסְכַּנְתִּי בַמְּלָאכָה הַזֹּאת מֵעוֹדִי: וַיָּקָם הָאִישׁ וַיְנַתֵּחַ אֶת-הַבָּשָׂר לִנְתָחָיו וַיְשִׂימֵהוּ בַסִּיר וַיִּשְׂפְּתֵהוּ עַל הֶאָח וַיְבַשֵּׁל: וַיְהִי כִי גָמַר הַתַּבְשִׁיל וַיֹּאמֶר אֶל-רֵעֵהוּ הוֹאִילָה נָא וְהָרֵק אֶת-אֲשֶׁר בַּסִּיר אֶל הַקְּעָרָה וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲטֶרֶם תִּרְאֶה כִי יָדַי רֹעֲדוֹת וְיָרֵא אָנֹכִי פֶּן אֶשְׁפֹּךְ אֶת-הַמָּרָק עַל-בְּשָׂרִי וְאֶכָּוֶה: וַיִּקַּח הָאִישׁ אֶת-הַסִּיר בְּיָדָיו וַיְרִיקֵהוּ אֶל-הַקְּעָרָה וַיֹּאמֶר אֶל-רֵעֵהוּ קְחָה אֵיפוֹא אֶת-הַלֶּחֶם וּפְתַּתָּ אוֹתוֹ פִתִּים וְנָתַתָּ אוֹתָם בַּמֶּרָק: וַיֹּאמֶר רֵעֵהוּ לֹא אוּכַל עֲשׂוֹת גַּם זֹאת כִּי אֶצְבְּעוֹתַי נִקְפְּאוּ מִקֹּר: וַיְהִי כַאֲשֶׁר עָשָׂה הָאִישׁ גַּם אֶת-הַמְּלָאכָה הַזֹּאת וַיֹּאמֶר אֶל-רֵעֵהוּ גְּשָׁה אֵיפוֹא וֶאֱכֹל: וַיָּקָם הַקָּרוּא וַיִּגִּשׁ אֶל-הַקְּעָרָה וַיֹּאמֶר לֹא אוּכַל עוֹד הָשֵׁב פָּנֶיךָ פֶּן אֶהְיֶה כְסָרְבָן יֶתֶר מִדָּי בְּעֵינֶיךָ וַיּוֹשֶׁט יָדוֹ וַיִּקַּח מִכָּל-הַבָּא בְיָדוֹ וַיֹּאכַל:

מג.

הַכְנָסַת אוֹרְחִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַאֲבִינֹושׁ מִתְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק: וַיִּלָּוֶה אֵלָיו אֶחָד מִמַּכִּירָיו וְהוּא עָנִי: וַיְסַפֵּר בְּאָזְנָיו אֶת-רֹב עָנְיוֹ כִי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ וַיִּמְכֹּר אֶת-כָּל-כְּלֵי בֵיתוֹ בַלָּחֶם: הֵמָּה הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים וְהִנֵּה אֲרוֹן מֵת וּמַחֲנֵה מְלַוָּיו לִקְרָאתָם: וְאֵשֶׁת-הַמֵּת מִתְיַפֶּחֶת וְתוֹפֶפֶת עַל לִבָּה וְצֹעֶקֶת: אוֹיָה אִישִׁי מֵרִים רֹאשִׁי! אָנָה יוֹבִילוּךָ כָעֵת? הֲלֹא לְבוֹר חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, מְקוֹם אֵין בּוֹ לֹא אֹור נֵר וְלֹא אֹור פָּנִים לֹא שֻלְחָן עָרוּךְ וְלֹא מִטָּה רְבוּדָה!!: וַיִּפֶן אֲבִינוֹשׁ אֶל-רֵעֵהוּ הָהוֹלֵךְ עִמּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מַהֵרָה שׁוּבָה הַבַּיְתָה וְקִבַּלְתָּ אֶת פְּנֵי הָאֹורְחִים הָאֵלֶּה הֲלֹא שָׁמַעְתּ כִּי אֶל בֵיתְךָ הֵמָּה הוֹלְכִים!:

מד.

אַחֲרִית-בַּזְבְּזָן.

וְאִישׁ אֶחָד הִנְחִילָהוּ אָבִיו הוֹן עָתָק וְהוּא נַעַר טֶרֶם נֻסָּה בְמַסּוֹת הַחַיִּים וַיְפַזֵּר כַּסְפּוֹ בִמְלוֹא חָפְנָיִם: וַיְהִי הַיֹּום וַיִּגַּשׁ אֵלָיו אַחַד הַמַּחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים וַיִּשְׁאַל מִמֶּנּוּ מַתָּת: וַיְהִי כַאֲשֶׁר הֹושִׁיט לוֹ הַנַּעַר שֶׁקֶל כֶּסֶף וַיְמָאֵן לְקַחְתֹּו וַיֹּאמֶר אַךְ דִּינַר זָהָב תְּנָה לִי: וַיִּגְעַר בֹּו הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֶעָשִׁיר אָנֹכִי מִפְּלוֹנִי הַשָּׂר? וְהוּא הֲלֹא אַךְ אֲגֹרַת נְחֹשֶׁת נָתָן לְךָ וַתִּשַּׁק אֶת-יָדוֹ!: וַיַּעַן הֶעָנִי וַיֹּאמֶר אֲבָל אֲדוֹנִי שׁוֹנֶה מִשְׁפָּטְךָ מִמֹּשְפָּט הַשָּׂר הַהוּא כִי מִמֶּנּוּ תִקְוָה לִי לְמַתָּת גַּם מָחָר וְגַם מָחֳרָתֹו וְגַם יָמִים רַבִּים אַחֲרֵי כֵן: וְאַתָּה כִי אָבֹוא אֵלֶיךָ מָחָר מִי יֹודֵעַ אִם לֹא תִהְיֶה אָז כָּמֹונִי?:

מה.

לָשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא.

וְהַמֶּלֶךְ מַאְמוּן קָצַף עַל אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֶּאֱסֹף אֶת הַשֹּוֹפְטִים לְשָׁפְטוֹ מִשְׁפַּט מָוֶת: וַיְהִי בְשׂוּמֹו לִפְנֵיהֶם אֶת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט וַיַּעֲנוּ כֻלָּם יַחְדָּיו וַיֹּאמְרוּ בֶן-מָוֶת הוּא הָאִישׁ הַזֶּה: אַךְ בָּרוּךְ בֶּן-עַמְרָם שָׁלִישׁוֹ הֶחֱשָׁה וְלֹא אָמַר דָּבָר: וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ אַתָּה מַחֲשֶׁה בָּרוּךְ הֶאָמֹר תֹּאמַר לְהַצְדִּיק אֶת הַפֹּושֵׁעַ?: וַיַּעַן בָּרוּךְ וַיֹּאמֶר חָלִילָה לְעַבְדְּךָ לְהַצְדִּיק רָשָׁע: אַךְ אָמֹר יֹאמַר לִבִּי כִּי אִם הָרֹג תַּהַרְגֶּנּוּ וְהָיִיתָ כְכָל הַמְּלָכִים: וְאִם סָלֹחַ תִּסְלַח לוֹ וְהָיִיתָ עֶלְיוֹן עָלֵיהֶם בְּאֵין דֹּומֶה לְךָ: וַתֶּעֱרַב שִׂיחָתֹו אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיִּמְּנַע מִבֹּוא בְדָמִים:

מו.

חוּץ לִמְקוֹמוֹ.

וּלְאַחַר הַחֲכָמִים אוֹהֵב דָבֵק מֵאָח אֲשֶׁר חִיֵּב אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּוֶת: וַיָּבוֹא הַחָכָם הַזֶּה לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְבַקֵּשׁ עַל נֶפֶשׁ אוֹהֲבוֹ: וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ כִי הִקְשָׁה הַמֶּלֶךְ אֶת לִבּוֹ וְלֹא אָבָה רַחֵם וַיִּתְנַפֵּל לְרַגְלָיו וַיִּשַּׁק אֶת מַנְעָלָיו: וַיְרִימֵהוּ הַמֶּלֶךְ מֵעַל הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר: סָלַחְתִּי כִדְבָרֶיךָ כִי כָכָה הִשְׁבַּעְתָּנִי: אַךְ עָלֶיךָ סָמְכָה חֲמָתִי כִי בָזִיתָ אֶת חָכְמָתְךָ וַתְּלַחֵךְ עָפָר רַגְלָי: וַיַּעַן הַחָכָם וַיֹּאמֶר לֹא בִי הָאָשָׁם אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ בְפַעֲמֵי רַגְלֶיךָ:

מז.

נְעִים זְמִירוֹת.

וְאַחַד הַשָּׂרִים אָמַר בְּלִבּוֹ כִּי גָדוֹל הוּא גַם בַּשָּׁרִים: וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּזְמֵן אֶת רֵעָיו לִמְסִבַּת עֶרֶב בְּבֵיתוֹ: וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיֹּאמֶר בַּעַל הַבַּיִת לְכַבְּדָם וַיָּשָׁר אֵת שִׁירָיו בְּאָזְנֵיהֶם אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ וְאֶל פִּיהֶם לֹא נָתַן מְאוּמָה: וַיְהִי כִי תַמּוּ הַשִּׁירִים וַיֹּאמֶר אֶל קְרוּאָיו: בִּי אֲדוֹנַי הַגִּידוּ נָא לִי וְאַל תְכַחֲדוּ לְמִי מִכָּל הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר שַׁרְתִּי לִפְנֵיכֶם מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה?: וַיָּקָם אֶחָד מִן הַמְּסֻבִּים וַיֹּאמֶר: אִישׁ כְּרֵעֵהוּ טוֹבִים אַךְ לוּ הוֹאַלְתָּ וְהִשְׁמַעְתָּנוּ אֵת שִׁיר הַסִּירִים וְאֶת זֶמֶר הַמַרְחֶשֶׁת כִּי אוֹתָם נְבַכֵּר עַל פְּנֵי כָל שִׁירֶיךָ:

מח.

מִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ.

וְאַבְרָהָם בֶּן-בִּלְדָּר אָמַר לְהִסְתּוֹלֵל בְּגַבְרִיאֵל הַנַּפְתֹּחִי בַדְחָנוֹ וַיֹּאמֶר: שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ כִי דֹבֵר שְׁקָרִים אַתָּה, הֲנָכוֹן הַדָּבָר הַזֶּה?: וַיַּעַן גַּבְרִיאֵל וַיֹּאמֶר אָמְנָם כֵּן אֲדוֹנִי וַהֲלֹא אֲנִי מַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּשְׁבָחֲךָ תָמִיד:

מט.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ

וּלְמִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ הָרוּן אֶל רָשִׁיד יֶלֶד בֶּן-אַרְבַּע שָׁנִים חָרוּץ מְאֹד: וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּקָּחֵהוּ אָבִיו אִתּוֹ בְּבוֹאוֹ לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-הַיֶּלֶד וַיִּשָּׁא חֵן בְּעֵינָיו וַיִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: שְׁאַל נָא בְנִי מָה אֶתֵּן לְךָ דָבָר לְשַׁעֲשֵׁעַ נַפְשְׁךָ בוֹ?: וַיַּעַן הַיֶּלֶד וַיֹּאמֶר תּוֹרַת פִּיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ הִיא שַׁעֲשׁוּעִי: וַיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ לְמַעֲנֵה פִיו וַיִּקַּח בְּיָדָיו שְׁתֵּי קְעָרוֹת אַחַת מְלֵאָה זָהָב בִּימִינוֹ וְאַחַת מְלֵאָה כֶסֶף בִּשְׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר לַיֶּלֶד הַגֵּד נָא לִי בְנִי אֶת אֲשֶׁר תֶּאֱהַב נַפְשֶׁךָ: וַיַּעַן הַיֶּלֶד וַיֹּאמֶר נַפְשִׁי תֶאֱהַב אוֹתְךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְאֶת-זֹאת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה וַיּוֹשֶׁט יָדוֹ אֶל-הַקְּעָרָה אֲשֶׁר מִימִין הַמֶּלֶךְ:

נ.

אָדָם בְּצוּרַת חֲמוֹר

וַיְהִי וּפְתִיאֵל הַחַמָּר מִתְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו וְאִפְסַר חֲמוֹרוֹ הַהוֹלֵךְ אַחֲרָיו בְּיָדוֹ: וַיִּרְאוּהוּ שְׁנֵי גַנָּבִים וַיֹּאמֶר הָאֶחָד לְרֵעֵהוּ אָסִירָה נָא אֶת הָרֶסֶן מֵעַל רֹאשׁ הַחֲמוֹר בַּלָאט וּלְבַשְׁתִּיהוּ אָנִי וְאַתָּה רְכַב עַל הַחֲמוֹר וּבְרַח לְךָ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר וַיַּעַשׂ וַיִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי מַנְהִיגוֹ רְגָעִים אֲחָדִים וַיֵּאָנֵחַ: וַיָּסֵב פְּתִיאֵל פָּנָיו וְהִנֵּה אָדָם אַחֲרָיו יִמָּשֵׁךְ: וַיִּבָּהֵל מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה? וַיַּעַן הַגַּנָּב וַיֹּאמֶר חֲמוֹרְךָ אָנִי וָאֶעֱבֹד אוֹתְךָ בֶאֱמוּנָה מִיּוֹם קְנוֹתְךָ אוֹתִי: אַךְ לֹא חֲמוֹר אָנִי מִבֶּטֶן כִּי בֶן-אָדָם נוֹלָדְתִּי: וַיְהִי כִּי הִכְעַסְתִּי אֶת אִמִּי תַמְרוּרִים וְהִיא קוֹסֶמֶת וַתִּטְרְדֵנִי בִקְסָמֶיהָ מִן הָאֲנָשִׁים וַתָּשֶׂם חֶלְקִי בַחֲמוֹרִים עַד מוֹעֵד מוֹעֲדִים: וּלְמִקְצַת הַיָּמִים שָׁבָה צוּרַת אָדָם אֵלָי: וְעַתָּה הִנְּנִי בְיָדֶיךָ אִם לַעֲבוֹד בִּי עֲבוֹדַת עָבֶד אוֹ לְשַׁלְּחֵנִי לְבֵיתִי: וַיְהִי כִשְׁמֹעַ פְּתִיאֵל אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּאֲמֵן בְּכָל לִבּוֹ: וְלֹא אֵחֵר לְשַׁלַּח אֶת הַנַּעַר חָפְשִׁי כִּי אָמַר פֶּן אֶאֱשַׁם בְּנֶפֶשׁ הַנַּעַר וְהָיָה בִי חֵטְא: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר הַגַּנָּב אֶל רֵעֵהוּ הוֹלִיכָה אֶת-הַחֲמוֹר אֶל-פְּתִיאֵל בְּעָלָיו וְהַרְצֵהוּ לְפָנָיו לְמַעַן יִקְנֵהוּ: וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ וַיַּרְא פְתִיאֵל אֶת-חֲמוֹרוֹ וְהוּא נֹעֵר לִקְרָאתוֹ: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו בְּרַחֲמִים רַבִּים וַיַּעֲבֵר כַּפּוֹ עַל חֶלְקַת צַוָּארָיו וַיֹּאמֶר: אוֹי לְךָ כִי הֶעֱלֵיתָ עָלֶיךָ שֵׁנִית אֶת חֲמַת אִמְּךָ הַקּוֹסֶמֶת: וַיִּפֶן אֶל-הָאִישׁ וַיֹּאמֶר: יְיָ עִמְּךָ, לֹא אָשׁוּב לִקְנוֹת אֶת הַחֲמוֹר הַזֶּה, כִּי אֶת-הָאֱלקִים אֲנִי יָרֵא:

נא.

הוֹרָאַת הַתֵּר.

וְאַחַד הַחַיָּטִים הִסְכִּין לְוַתֵּר לוֹ תָמִיד מֵהָאָרִיג אֲשֶׁר נָתְנוּ עַל יָדוֹ מַכָּרָיו לִתְפֹּר לָהֶם בִּגְדֵיהֶם: וַיְהִי הַיֹּום וַיַּחֲלם חֲלוֹם וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי כֵס הַמִּשְׁפָּט בְּעֵמֶק יְהוֹשָׁפָט: הַשָׁמַיִם רָעֲמוּ מִמַּעַל לוֹ וְהָאָרֶץ רָגְזָה מִתַּחְתָּיו וְהַשָּׂטָן עוֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ: וּבְיָדוֹ דֶגֶל תָּפוּר מַטְלִיּוֹת כֻּלּוֹ צְבָעִים מִצְּבָעִים שׁוֹנִים: וַיִּקְרָא אֵלָיו בְּקוֹל נוֹרָא לֵאמֹר: הֲתַכִּיר אֶת-הַמַּטְלִיּוֹת הָאֵלֶּה?: תָּקֹמְנָה נָא אַחַת אַחַת וּתְעִידֶנָה בְךָ: וְהִנֵּה קוֹל בָּלוּל עָלָה מִן הַמַּטְלִיּוֹת וְאִשָׁה אִשָׁה קָרְאָה הֲלֹא תַכִּירֵנִי וְאוֹתִי וִתַּרְתָּ מֵאָרִיג פְּלוֹנִי, וְאוֹתִי מֵאָרִיג פְּלוֹנִי: וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּבָּהֵל וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וּבְנָפְלוֹ וְהִנֵּה הוּא דֹאֶה בְמֶרְחֲבֵי אֵין קֵץ וַיָּפָג לִבּוֹ וַיִּיקָץ: וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ וַתִּפָּעֵם רוּחוֹ מְאֹד וַיִּקְרָא אֶת-חֲנִיכָיו הָעֹושִׂים אִתֹּו בַמְּלָאכָה וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת-חֲלוֹמֹו: וַיֹּאמֶר נָדֹר נָדַרְתִּי לַיְיָ לְבִלְתִּי שׁוּב עֹוד לַמַּעֲשֶׂה הָרַע הַזֶּה אֲשֶׁר הִסְכַּנְתִּי בֹו: וְעַתָה פֶן יָבֹוא יֹום וְעָבְרָה עָלַי רוּחַ רָעָה וְאָמַרְתִּי לְחַלֵּל אֶת-נִדְרִי הַזְכִּירוּ נָא לִי אֶת-הַדֶּגֶל וְאֶת-צְבָעָיו אֲשֶׁר רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי: וַיַּעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהִנֵּה בָא אִישׁ וַיָּבֵא אָרִיג יָקָר מְאֹד רִקְמַת זָהָב כֻּלּוֹ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם: וַיְהִי בְתֵת הַחַיָּט אֶת-הָאָרִיג בֵין הַמִּסְפְּרַיִם וְהִנֵּה נִשְׁמְטָה מַטְלִית אַחַת וַתַּגַּח אֶל צַלַּחַת הַחַיָּט: וַיִּרְאֵהוּ אַחַד הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲלֹא זָכֹר תִּזְכֹּר אֲדוֹנִי אֶת-הַדֶּגֶל וְאֶת-צְבָעָיו: וַיִּגְעַר בֹּו הַחַיָּט וַיֹּאמֶר אֲבָל שׁוֹטֶה! הֲלֹא צֶבַע הָרִקְמָה הַזֹּאת לֹא הָיָה בְכָל צִבְעֵי הַדֶּגֶל אֲשֶׁר רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי:

נב.

לֵב חָכָם יַשְׂכִּיל פִּיהוּ

וַיְהִי בִימֵי עַבְדִּימֶלֶךְ מֶלֶךְ עֲרָב וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ שָׁלשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה: וַתֵּלֶא הָאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב: וַיִּוָּעֲצוּ הַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לִשְלחַ מַלְאָכִים לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ: הוֹשִׁיעָה! וַיֹּאמְרוּ מִי יִהְיֶה לָנוּ לְפֶה? וַיָּקָם אַחַד-הַזְּקֵנִים וַיֹּאמֶר דַּרְיֹושׁ בֶּן-חָבִיב יֵלֵךְ אִתָּנוּ וְהוּא יִהְיֶה לָנוּ לְפֶה: וְדַרְיוֹש נַעַר בֶּן-שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: וַיְהִי כְעָמְדָּם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וְהַנַּעַר עֹומֵד בְּרֹאשָׁם וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ עַד מְאֹד: וַיִּקְרָא בְאַפֹּו אֶל הַזְּקֵנִים הֲנַעַר אָנֹכִי כִי הֲבִיאֹותֶם אֵלָי יֶלֶד לְצַחֶק-בֹּו!: וַיִּגַּשׁ הַנַּעַר בְּאֹמֶץ לֵב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר: לָמָה יִחַר אַפְּךָ בְעַבְדְּךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי בָאתִי לִרְאֹות פָּנֶיךָ? הֲלֹא פָנֶיךָ כַנֵּר אֲשֶׁר יָאִיר לַכֹּל וּמִמֶּנּוּ לֹא יֶחְסַר מְאוּמָה: וְעַתָּה אַל נָא תְמַהֵר לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט עַד אִם שָׁמַעְתָּ דְבָרָי: הֵן לוּ לְפִי מִסְפַּר שְׁנוֹתָיו יִכָּבֵד אִישׁ כִּי אָז לֹא הִגַּעְתָּ גַם אַתָּה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה כִּי צָעִיר לְיָמִים אָתָּה:

וַיִּיטְבוּ דִּבְרֵי הַנַּעַר בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיָּאֶר פָּנָיו אֵלָיו וַיֹּאמֶר: אַךְ לֹא לַשָׁוְא בָּטְחוּ בְךָ שׁוֹלְחֶיךָ כִּי לֹא יֵבוֹשׁוּ בָךְ: וְעַתָּה דַבֵּר נָא דְבָרֶיךָ כִּי אֶשְׁמָע: וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמֶר שָׁלשׁ שְׁנוֹת רָעָב קָמוּ עָלֵינוּ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: הָרִאשׁוֹנָה כִחֲשָׁה מִשְׁמַנֵּנוּ, הַשְּׁנִיָה אָכְלָה בְשָׂרֵנוּ וְהַשְּׁלִישִׁית גָּרְמָה עַצְמוֹתֵינוּ וְעַתָּה כִמְעַט בַּמֵּתִים נֶחְשַׁבְנוּ: וְהִנֵּה שָׁמְעוּ עֲבָדֶיךָ וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ כִּי סְגֻלַּת כָּל-יְקָר גְּנוּזָה לְךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ: וַיָּשִׂימוּ דְבָרָם בְּפִי לְהַגִּיד לְךָ אִם הָאוֹצָרוֹת הָאֵלֶּה לַה' הֵמָּה הוֹצִיאֵם נָא לְעֶזְרַת מַאֲמִינָיו וְשׁוֹמְרֵי תוֹרָתוֹ: וְאִם לָעָם הֵמָּה הֲשִׁיבֵם נָא לְבַעֲלֵיהֶם ויִבָרְכוּךָ כִּי הֲלֹא אַךְ לְעֵת צָרָה כָזֹאת כִּנַּסְתָּם לְמַעֲנָם: וְאִם לְךָ הֵמָּה גַּלְגֵּל נָא רַחֲמֶיךָ עֲלִיהֶם וְחָנְּנֵם חִנָּם כִּי רַק אֵלֶיךָ עֵינֵיהֶם תְּשַׂבֵּרְנָה: הֵמָּה הַבָּשָׂר וְאַתָּה הָרוּחַ וְאֵין קִיּוּם בָּעוֹלָם הַזֶּה לָאֶחָד בִּלְעֲדֵי מִשְׁנֵהוּ: וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר נְצַחְתָּנִי בְנִי נְצַחְתָֹּנִי כִי הִקַפְתַּנִי מִכָּל-עֲבָרִים מִבְּלִי תֵּת לִי מָקוֹם לְהִמָּלֵט: וְעַתָּה הִנֵּה נָתַתִּי לְשׁוֹלְחֶיךָ מְאַת אֶלֶף שִׁקְלֵי זָהָב וְהָיְתָה לָהֶם רְוָחָה: וְאַתָּה קְחָה גַם אַתָּה מִמֶּנִי בְרָכָה מְאַת אֶלֶף שִׁקְלֵי זָהָב אֲחֵרִים וְהָיוּ לְךָ לְנַפְשֶׁךָ יַעַן הֱטִיבוֹתָ לְמַלֵּא אֶת מִשְׁלַחְתֶּךָ:

וַיִּקַּח דַּרְיוֹשׁ אֶת הַכֶּסֶף וַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר: הַרְשֵׁנִי נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְאֶמְסֹר אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר הִצְּלַחְתָּנִי בָה אֶל זִקְנֵי עַמִּי לְמַעַן הַחֲיוֹת גַּם בָּם אֶת הָרְעֵבִים: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אָכֵן שָׂמַחְתִּי מְאֹד כִּי רוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֶךָ: אֶפֶס מִי יִתֵּן וְאֵדַע אֵיזֶה דֶרֶךְ בָאָה עָלֶיךָ הָרוּחַ הַזֹּאת? וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמֶר כִּי רָאִיתִי פָנֶיךָ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלקִים וַתֶּאֱצַל מֵרוּחֲךָ גַם עָלָי:

תם חלק ראשון.