רקע
אברהם מנחם-מנדל מור
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: יוזעפאף : ברוך זעצער; תרמ"א 1880

תכונת כל ארצות אירופא למשפחותם בגוייהם, מצבם יאוריהם ונחליהם, יבול אדמתם וצאצאיהם, מספר ודרכי יושביהם, אמונת ועבודת אלהיהם, מלאכתם ומעשה ידיהם, חוקות ממשלתם ומלכיהם, שם כל עיר וכפר ונפלאותיהם. קורותם מני אז ומוצאותיהם, וכל אשר עבר על זרע יעקב בם בדורות עולמים, גם זכר חבמי דורינו ואלופי ישרים הנשאים והרמים;

 

חלק ראשׁון

הארצות אשׁר בחלק הזה. אלה הן: ענגעלאנד, שׁאטלאנד, אירלאנד, דענעמארק, שׁוועדן, נארוועגן, האלאנד, בעלגיען: ביוזעפאף

מגיד מראשית

הנני בא במגלת ספר כתוב לפניכם, אחי ועמי, לא היה כמוה בכל המון הספרים אשר נכתבו בשפת קדש אודות כל חכמה ומדע עד היום הזה. עודני מדבר, אראה ברוחי אלה המבקרים בפרך אשר אין כחם אלא בפיהם לשום מגרעת בכל ספר חדש, לשונם מדברת גאון ודברי רוח בקונטרסים היוצאים חדשים לבקרים, ונפשם ערומה מכל, כי יחרצו את לשונם בשטף אף לאמר, הלא יש אתנו אגרת ארחות עולם לר' אברהם פריצול, מסעות ר' בנימין מטודילא, וסבוב ר' פתחיה מרעגנשבורג. אף אני אשיב אמרים להם ברוח שוקטת, החרישו ממני המבקרים ואדברה אני, זה ר' אברהם פריצול קפל כל העולם בקולמסו, וחשב לבלוע פיל גדול בהעלם אחת ולא ישנה, כי ספרו הרזה ודל הקונטרסים יכיל שלשה חלקי הארץ אירופא אזיא ואפריקא בתוכו, והם יחד כטפל אל הספר ונלחצים אל הקיר, כי מרבית דבריך אך על נהר סמבטיון ומקומות בני ישראל וגן עדן המה, והקורא ריקה נפשו בצאתו ממנו, כאשר היתה בבואו ומאומה לא יביא בידו, קול דברים הוא שומע, בלתי קול, ואין כל רוח בם. והשנים האחרונים ר' בנימין ור' פתחיה, לא יספרו לנו רק מסעיהם ואשר ראתה עינם בארצות אשר עברו בם, אולם משפע כל ארץ ותכונתה ודבר כל עיר ועיר הכחידו תחת לשונם, וישימו יד לפה. גם כל דבריהם רק אודות חלקי הארץ האחדים, אבל מן אירופא וכל מדינותיה אין זכר בקרבם: אך זה כארבעים שנה אשר התעודד גבר חכם בעוז, הוא המליץ רב תבונות מו“ה שמשון בלאך הלוי ז”ל, איש אשר ידיו רב לו בשפת עבר, ולשונו נופת צופים אמרי נועם, ויכתוב ספר שבילי עולם מכל ארצות אזיא, ואך יצא הספר לאור עולם, ענו אחריו, מקודש, מקדש, וקוניו רבו לאין מספר, עד כי לא נשאר אף אחד, ובראות החכם הלוי כי יש ברכה במלאכתו, והיא לו תצלח ונושאת חן וחסד בעיני כל רואיה, ויאזור רוח גבורה ויניף שנית ידו, ויקח את הלשון אשר היתה אבן חן בפיו אל כל אשר יחפוץ יטנה, וייצר ממנה ס' שבילי עולם חלק שני על אודות אפריקא ומדינותיה, וגם הספר ההוא מצא חן בעיני כל קוראיו, ושם יוצרו יצא לתהלה בגללו. ותכל נפש החכם בלאך לבצוע אשר החל, ולהוסיף לכת במסלה אשר פנה לפניו. אבל תהפוכות העתים ורעות רבות אשר עברו עליו, עמדו לשטן לו מעשות אשר אותה נפשו, וכמעט החל כתוב תכונת פורטוגאל המדינה הראשונה באירופא עלי ספר, קם עליו המות בזרוע נטויה ויקחהו מארץ תחתית, ויעל במתי שמים לאכול פרי מעלליו בהיכל ה' צבאות, ולהתענג יחד עם שומרי תושיה באור פני עליון בארץ החיים, וטרם מותו חלה את פני, כי אעביר דבריו אלה תחת שבטי ואכלול את יפים, למען יהיו נכונים צאת על פני חוץ, אולם כאשר ראיתי כי לא עמד טעם בלאך בם, וכד ניים ושכיב אמר להדא שמעתתא, משכתי את ידי מהם, ואחד המתעסקים בהדפסת ספרים בלי פלס דעת ומאזני בינה להבחין בין טוב לרע, הוציא הדברים האלה לאור יחד עם מאמרים מקוטעים ומכתבים שרועים וקלוטים, אשר מעולם לא עלה בלב החכם בלאך כי יגע עליהם אור פני שמש, בשם זהב שב"ה. ואנכי אחרי שמעתי רבים אומרים מי יראנו טוב, מי יתננו ספר שבילי עולם על ארצות אירופא ומדינותיה הנודעים לנו בשם, ונפשנו תתאו תאוה לדעת מה שרש דבר נמצא בם, וכל היקר אשר בקרבם, גמרתי אומר לעשות כרצון אחי ולמלא חפצם, אמרתי ויהי, ואכתוב הספר הזה אשר לפניכם עתה, בו שמתי לי צחות הלשון לקו, וסדר ומערכת ישרה למשקלת, לא בעקבות אחי הלוי אשר לפני התהלכתי, להלביש מורשי לבבי במחלצות מליצות קשות ורמות, העוצרות הקורא לבל יעבור בם בחפזון, כי יתנגפו רגליו בכל שעל וצעד, ונהרי נחלי זעה מעל אפיו יזולון טרם יבין המדובר בם, באלה בחלה נפשי ורוחי לא ישרה בם, אך כדרכי בכל הספרים אשר יצאו מתחת ידי ערכה, כן גם דרכי בזה, כל מזמותי דברי כולם יחד במישרים יתהלכו מעמי לאזן הקורא, שפתי צחה וקלה עד מאד, אשר לבי נכון בטוח כי יבינה כל איש ישראל אף אשר לא למד רק ספר התורה וקצת ספרי הנביאים והכתובים. ועל אודות הדבר הזה אשר כוננתי למטרה לי, הלא הוא למען ירוץ קורא בספרי בלי עמל נפש וכליון עינים, נטיתי פעמים רבות ממשעול דקדוק הלשון, כאשר ראתה עיני ותבן לה, כי אשים מכשול לפני הקורא כשמרי חוקות הדקדוק ובכבדות אנהגהו, וגם בשער אשר בראשו, הארצות שמלות גבר תלבשנה, אף אם אורח כנשים להן על פי החוק ומשפט הלשון, כי ביד כל איש אשר השפה שמורה וערוכה אתו, לרמות משפט הדקדוק, לתפארת הלשון והדרו, וספרי הנביאים וחכמי קדש לנו למשל, כי גם הם נטו פעמים רבות ממסלת הדקדוק ונקבה תסובב גבר כטוב בעיניהם. גם הוספתי פעמים מלות אשר יחשבום למותר ובלי כל תועלת כמו כבשן שיד, מלת שיד אך למותר, כי השם כבשן לבד הוא לתנור אשר יעשו מלאכת שיד בו, אך מדאגה מדבר פן ישגה אחד מני אלף ולא ידע את מחשבתי, הוספתי די באר. וכן הכינותי לי שמות חדשים לדברים אשר זכר למו בספרי קדש, באשר לא ידעו מהם בימי קדם, והוצאתי פעמים את המלות ממשמען, כמו גחלי אבן, אשר בשם הזה קראתי האבנים הנמצאים במעבה האדמה, ובוערים כאש מפאת חלקי הברזל, שיד, ושמן הרים אשר בקרבם, והעירני חד מן חבריא מבין בשפת קדש לאמר, הלא בכל מקום אשר נמצא שם גחלים בתנ“ך נראה בעליל כי אך מאלה אשר האש בם ידובר, ולא מפחמים הנכונים לשרשה כי הבער האש בם, והשיבותי אמרים לו, הערתך טובה ונכונה, ובכל זאת טוב לי לאמר גחלי אבן מאשר אומר פחמי אבן, באשר שם גחלים נודע לכל וכתיבא באורייתא, לא כן פחמים דאמרו רבנן ואשר אינם בקיאים בתלמוד לא יבינוהו. גם חז”ל השתמשו בשם זה לגחלים מתים טרם תגע האש בם וקראום גחלים עוממות. ולא נוכל לדעת אם לא הונח השם הזה לכל מין הגחלים בין חיים בין מתים, ואשר לא בא בספרי קדש דבר מאלה האחרונים אין להוכיח, כי לא ראינו אינה ראיה, ומי יודע אם לא נקראו בשם זה אלו היה עת מצוא לדבר בהם, כאלה וכאלה תמצאו בספרי זה דברים חדשים אשר מלבי בדיתי, ומסלות חדשות אשר פניתי לפני, למען דעת כל איש את הדברים אשר שמתי לפניו, ולא יקשה עליו מאומה:

גם שטיתי מדרך החכם הלוי לעשות את הספר בלול בפלפול ודברי חדוד אשר אין מקומם בקרבו, על דרך אגב אורחא והואיל דאתא לידן נימא ביה מילתא, הנהוג לרוב בספרי חריפות ודרושים, כי זה אך יוהרא וגסות רוח, להראות לעין כל כח ועוצם יד במלחמתה של תורה, ולזרא הם לכל קורא נבון החפץ לדעת את הדבר אשר אליו מסרת הספר, ולא דברים זרים המניאים את ראשו ויוליכוהו תוהו לא דרך, כי לא הבין רוחו אליהם, ואין לו חפץ בם לעת כזאת, וכד קאי רבי בהאי מסכת לא תשייליה במסכת אחריתא, הא למה הדבר דומה, למרבה מלח בתבשיל שכל טובו בטעמו ומתקו, ונותן דבש במאכל אשר שבחו במרירותו. ולא לתת מגרעת במלאכת ר“ש בלאך דברי אלה, חלילה לי מאון, מכבדו וידידו הייתי בחייו, ומכבדו וחפץ ביקרו הנני גם אחרי מותו, כי אם למען ארחץ בנקיון כפי בעיני אוהבי תהפוכות אשר ישישו כי ימצאו צלמות ולא סדרים כאלה. ואדע נאמנה כי אלו יקום הר”ר בלאך עתה מקברו וחי, הצדיק עליו את משפטי, והודה כי בדרכו זה לא ישכון אור, ואשר בימיו היה לכבוד ולתפארת, נהפך עתה לבוז ומגערת. בימיו כסה עוד אופל פני ארץ, החשכת כסל היתה על נאות יעקב פרושה, תועי לבב נועזו לחלל גאון יפעת החכמה, ויריקו חרב אולתם על כל ספר אשר לא הרבה לשיח בפקודי אל ותורתו, שומרי נשף קללו קללה נמרצת כל דורש תושיה, וכל ספר אשר לא הרבה פטפוטי מלין בפלפול וחריפות היה לחרפות למו, באשר איבה נטורה בלבותם לכל אור דעת כי יהל, מדעתם אשר קרנים מידו יניסו הצללים, וחרפתם בקהל תגלה כי נבערים מדעת המה ולא חכמת אדם להם. בימי חשך כאלה רבו חתחתים ערמים בדרך כל כותב ספר אשר לא בהררי קדש יסודו, ואשר לא על דבר מצות ה' ותורתו בקרניו ינגה, ובלאך החכם מדעתו את העם אשר הוא יושב בקרבו, מהר בערמה לזרות חול לעיניהם בציוני ש“ס ופוסקים, למען יחרישו ולא ידרכו לשונם למולו. אולם בימים אלה אשר בחסד עליון זרחה השמש על פני כל משכנות יהודה, וקרנים מידה לכל מחשכי זרע יעקב, ואף האספסוף אשר אין חלק להם בבינה, דעת ישרה למו, בראותם כבוד החכמה כי רב הוא, ובהיותם מעורבים בין הבריות והליכות עולם להם עם גויי הארץ, עיניהם תחזינה כי לא על התלמוד לבדו יחיה האדם, וידיעת הלשונות ודרישת המדעים הם למטה עוז ומשען לחם לאיש ישראל כל ימי חייו, והפתאים הפראים אשר התכסו באדרת קדש למען כחש, ויזידו ביד רמה להבאיש ריח כל דורש טוב, ולכבות שלהבת יה טרם תעלה על מוקדה, יחבאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני הדר גאון שומרי תושיה כי רב הוא. ומלבד אשר הדת נתנה מאדונינו הקיסר יר”ה ומכל מלכי ומושלי אירופא, לבל ישב איש על כסא ההוראה בישראל, אם לא אכל מעץ הדעת, וידו רב לו בהגיון, דקדוק לה"ק, לשון עם הארץ, קורות ימות עולם, ידיעת כנפות הארץ, חכמת הטבע ומה שאחר הטבע, וכדומה לאלה, ולא תתפאר עוד אחת הקהלות ברב המורה אשר לה, כי לא יכיר בצורת מטבע, ולא ידע מאומה מקיר העיר וחוצה. מלבד זה כל עין תחזה כי גם האיש הפרסי אשר לא ישב על מדין לא יוכל היות בלעדי החכמות, ואשר אין אלה לו כבהמה נחשב, ובכל מדרך כף רגליו שטן לימינו ומוקשים לרגליו. לעת אור נוגה כזאת, לא יעלה עוד מורא יושבי חשך על ראשינו וכל דבר חכמה ותושיה נערוך לעיני העם, בלי תערובות דברים אחרים אשר אין חפץ בם, ולא לעזר ולא להועיל המה:

אכן תמורת התבלין האלה אשר שם הר“ר בלאך מרקחת לספרו, בחרתי אנכי קנמן בושם אחר לעשות בו צרי ומתק נופת לספרי, הלא הוא, קורות כל ממלכה ומדינה מראשית הוסדה, קורות ישראל בכל ארץ וממלכה, עיר וקריה, מעת שבתם בם עד היום הזה, ושם כל הרבנים הגדולים והחכמים המצויינים אשר היו בם מני אז ואשר הם עתה בתוכם לזכרון דור אחרון, כי מלבד אשר מקום נכון לדברים האלה בספר הזה, ואינם זמורת זר על אדמת נכר, וגם לעתים ספרים כאלה, אשר ידיעת גלילות הארץ ומוצאותיהם לאגודה אחת בחובם חוברות אשה אל אחותה, ונקראים בשם תכונת הארצות והעמים (לענדר אונד פאלקר קונדע), מלבד זה יתנו גם נועם ממתקים אל הספר ומושכים לב הקורא אליו. וצרי וראשי בשמים כאלה נחוצים מאד לכל ספר עברי חדש בדור הזה אשר אנחנו בו, כי הורד כבוד ספרי שפת עבר עד מאד, אף בעיני כל אוהבי הלשון ודורשיה, ואין קורא בם, והרעה הזאת לא משונאי דעת ושוטמי הליטראטור העברית יצאה, כי אם ממחבקי חיקה ודורש שלומה, הם הבאישו את ריחה וימירו בקלון כבודה, כי תחת אשר הולידו מני אז חכמי לב בעצב את סופריהם, ובלו ימים ושנים טרם הבשילו אשכלות שרעפיהם ויעשו ענבים ליושבים בשבת תחכמוני, יולידו בני הדור הזה ספרים אין קץ בלי עמל ויגיע כמשחל בניתא מחלבא ובלי אורך ימים, כי שתים תחבולות חדשות מצאו למו, האחת היא לחפש ספרים עתיקים אשר המה בכתובים בבתי ביבליאטיקא, ולא נגה אור עליהם, מספרים האלה יקטוף האיש אשר תערוג נפשו להמנות בקהל מחברים, מאמרים מקוקעים זעיר שם זעיר שם, יקרב את המרוחקים בזרוע ולחוברת אחת ישימים וישית עליהם נוספות איזה הערות, ושם חדש יקרא להם אשר פיו יקבנו, והיה למחבר ספר. ואלו הוציאו דברים אשר ברכה בם וראויים להגלות בקהל החרשתי, אולם בכל המונם אין גם אחד אשר נאמר עליו כי טוב הוא, כולם יחד שירים קדומים כקול חסירים בלי כל טעם וריח כדמות הפיוטים, או מאמרים תפלים אין כל רוח בם וטעונים גניזה. ולדוגמא אציגה פה ספרי התורני ר' הירש עדלמאן, הלא הם גנזי אקספארד (הטוב מכולם באשר הר”ר דוקס היה לו לישועה, דברי חפץ, גדולת שאול וניר דוד, וחמדה גנוזה, כולם יחד רוח ישאם, ואף הטוב בם לא יסכון מאומה. ומה נאמר לאיש לא ידע בושה, בהצטדקו על מחסור הטוב אשר בספריו, לאמר: מחזיקנא טיבותא לימיני וללשון עמי דמגרמא עבדו שליחותייהו (הקדמת ס' חמדה גנוזה). עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה. הוא האיש עדלמאן אשר הוציא לאור סדר התפלה בשם הגיון לב עם הערות לכל תפלה על דבר מולדתה ומקורה, אם כמה רעה המלאכה הזאת, וכולם בלי שום שכל ובשפלות ידים, ואם לא השחוק הוא לראות כי יבוש האיש הזה בצביעותו לשאת שם החכם גזעניוס על שפתיו, ובכל מקום אשר יזכיר את שמו יכחידנו תחת לשונו בראשי תיבות חנ“א (חכם נוצרי אחד), וגם הרב החכם הגדול מוה' אברהם גייגר נ”י כאין נחשב בעיניו, ובדברו ממני בהקדמת ס' חמדה גנוזה בשם ראש הקהל יקראהו, ושמו גם הוא אך בראשי תיבות הרא"ג יציין. גנובא גנובי למה לך אי מכירא לך כפלוני אימא הלכה כפלוני. אך הרב גייגר שקיל למטרפיה בהאי עלמא, כי גם הוא העמיס עלינו איזה ספרי רוח כאלה ועונו גדול מנשוא, כי אתו החכמה והדעת, ובידו להכין לנו מטעמים ממורשי לבבו, ולמה זה יביא לנו מרורים מימי קדם ובאתרא דעייל ירקא,ליטול בשרא וכוורא. לא כאלה דרך חברת מעוללי ישנים אשר בלונדון, כי כל הספרים העתיקים אשר יוציאו לאור יקרים מפז, וברוח דעת הבר מן התבן יבדילו, ברוכים הם וברוך טעמם. התחבולה השניה היא לבקר ספרי הקדמונים ולהעיר עליהם, ואב לכולם הרב הגאון הגדול מו“ה שלמה ליב ראפפורט ני‘, אולם מה נשגבו דרכיו מדרכיהם, דבריו מלאים חכמה ודעת ושלהבת יה בוערת בקרבם, אולם דבריהם שיחה של מה בכך ששתיקותם יפה מדבורם, עטרן ונפט ופשתה בהם, וגם מאלה לא אשימה כה לדוגמא רק אחד. הוא המשכיל ר’ ישראל בעהמר מ”ס בברלין, והקורא דבריו בכרם חמד השמיני, ובספריו כתבי ישראל וכו' ירוק בפיו שבעתים ארצה על הלהג הרב אשר יכביר האיש הזה על דברים קלים שאדם דש בעקביו. אינני אומר כי רעה הבקורת ובאור מלות זרות אשר בש“ס ומדרשים ונשתבשו ברוב ימים, חלילה לי מזאת, ונהפוך הוא כי אפריון נמסייה לכל אשר ידבנו לבו להסיר צעיף השגיאות מעל פני המלות האלה, ולהגיה חשכם באור הבקורת, אולם זה ר”י בעהמר ואחרים כמוהו בארצות אשכנז, זה דרכם להרבות על כל מנה שנים שלשה קונטרסים כאשר בא החלום ברוב ענין, עד אשר תכלינה עיני הקורא בם, ובהגיעו למלון קצם יפן כה וכה וירא כי אין מאומה בידו. האנשים האלה בספריהם השדופים קדים הרעו לנו מאד, ועל ידם יצא שם רע על כל הספרים החדשים. לכן עלינו להרבות נועם ועדן לספרינו למען ימתקו לחיך קוראיהם, ובקהל חוברי חבר ההם בל יחד כבודם. בדברים האלה ראיתי לקדם פניכם בראש, ועתה בואו נא אתי אל תוך הספר פנימה:


לבוב בירח מנחם אב תרע"ו א' מענדלמאהר

אירופא

חלק התבל הלזה הקטן מארבעת חלקי הארץ האחרים במדת עפר ארצו, וגדול מהם במספר יושביו ובכל חכמה ומדע, לפאת מזרח הים השחור, הדארדאנעלן (מגדלי מבצר נשגבים מאד) ומדינות רוסיא אשר באזיא גבוליו, לפאת צפון ים הקרח והים הלבן גבולו. לפאת נגב ים התיכון בינו ובין אפריקא יפריד, לפאת מערב ים האטלנטי וים הצפוני לגבול לו. מדת שטח כל מדינותיו יחד מאה תשעה ושבעים אלף פרסאות מרובעות, הלא מצער הוא למול כל אחד מארבעת החלקים האחרים, כי גודל אזיא הוא תת“פ אלף פ”מ, אמעריקא תר“ע אלף פרסה, אפרקא תק”נ אלף פרסה, ואויסטראליען ק"פ אלף פרסה, ובכל זאת מספר יושבי אירופא מאתים וחמשים מיליאן בני איש, תחת אשר באזיא, אמעריקא, אפריקא, ואויסטראליען יחד הגדולים חמשה עשר פעמים ממנה אך שמונה מאות ושמונים מיליאן אנשים:

הימים אשר באירופא הם:

א) ים הקרח הצפוני והים הלבן.

ב) ים הצפוני, ממנו יסתעפו ים נארוועגן, ים בריטניא, ים אשכנז, ים קאטעגאט, יאור המזרחי, ולשונית ים באטני וים פיני.

ג) ים האטלנטי, ממנו יצאו ים אירלאנד, התעלה הגדולה בין ענגלאנד וצרפת, ים אקוויטאני, ים ביסקיי וים התיכון:

נהרותיה הגדולים הם, אברא, רהאנע, פא, הנופלים לתוך הים התיכון, דאנויא, דניעסטר ודניעפר, תוצאותיהם להים השחור. דאן השוטף לתוך ים האזאווי, וואלגא הנופל לים הכספי, דווינא נופל לים הקרח הצפוני. דינא, ווייקסל, אדר, השוטפים לתוך ים המזרחי, עלבא, וועזר, ורהיין, נופלים לים הצפוני, זעהן ישתפך לתוך התעלה הגדולה, לאאר, גאראנע, דוערא, טעיא, גואדיאנא וגוואדאלקווייר יפלו לתוך ים אטלנטי:

יאוריה הגדולים. יאור לאגאדא, אנעגא, פעפוס (בארץ רוסיא). יאור מעלאר, ווענער, וועטר (בשוועדן). יאור גארדא, קאמער, לאגא מאדשיארע (יאור ארוך) ולוגאן (באיטליה). יאור גענף, באדן, ציריך, יאור ארבע ערי היער, יאור נייענבורג (בארץ שוויץ). יאור נייזידל ופלאטענזעע (באונגארן):

פי שנים בה ארץ מישור ושפלה, ואך השלישית הרים וגבעות. כל חבל צפונית מזרחית (רוסיא, גאליציא, ופולין) וקצה פאת מערבית (פרייסן, אשכנז הצפונית, דענעמארק, הולאנד, בעלגיען, ואיזה מדינות צרפת לצד צפוני מערבי) בקעות ועמקים בלי כל הר, אך רמות וגבעות זעיר שם:

ההרים הרמים אשר בם הם:

א) הרי אלפן, ראשיתם בצרפת דרומית מזרחית, וישתרעו באורך מאה ועשרים פרסה ורוחב שלשים פרסה דרך איטליה הצפונית, ארץ שווייץ, ועסטרייך עד נהר דאנויא. הגדולים בשלשת ההרים האלה הם, הר מאנטבלאנק (הר הלבן) באיטליא, מאנטע ראזא אצל הגבול בוטליה ושווייץ, ראש ארטעל (ארטלסשפיצע) על גבול עסטרייך ושווייץ, וההר הנקרא גראס גלאקנר בערג בטיראל.

ב) הרי אפענינן: עוברים כל איטליא. הגבוהים באלה הם, הר גראן, סאסא בצל נהר טיבר, עטנא, המוריק אש מתוכו, בארץ זיציליא.

ג) הרי ארביטניה עוברים בארצות העירקייא ויון, השלשלת הפונה קדמה צפונית אל ים השחור בשם באלקאן תכונה, ושריגיהם ההולכים מצפון לדרום עד מארעא, שם פינדוס להם.

ד) הרי קארפאטן, נהר דאנויא יפריד בינם ובין הרי אלפן. ראשיתם בזיבנבירגן אשר לעסטרייך, וישתרעו כדמות קשת בארץ אונגארן מעבר מזה, ובגאליציא ומעהרן עד נהר דאנויא מעבר מזה. הגבוה מכולם הוא ראש לאמניץ אשר באונגארן.

ה) הרי הערציני, ראשיתם על פני הגבול אשר בין צרפת ואשכנז, עוברים כל אשכנז התיכונה, וחבל צפוני מערבי אשר בעסטרייך, ויתחברו עם הקארפאטן יערים רבים בם:

ו) הרי צרפת, עוברים כל ארץ צרפת (מבלעדי חבל המערבי) עד נגב הולאנד, ושמות שונים להם. סעווענן בנגב צרפת, יורא לפאת קדם, וואגעזן אצל נהר הריין, ארדענן, נכח הולאנד. ז) הרי פירענעען על גבול שפניא וצרפת, ששה וחמשים פרסה ארכם, וחמש עשר פרסה רחבם. ומחברת בינם ובין הרי סעווענן, יכילו בתוכם, הרי אסטורי העוברים כל דרומית שפניא, סירא גואדראמא, סירא עסטרעאליא, סירא מארענא, סירא נעוואדא, הנשאים בם הם, הר מאלאדעטא, מאנטפערדי, ומולהאקן.

ח) הרי שקאנדאניווי, עוברים מפאת תימן לפאת צפון כל שוועדן ונארוועגן, ההר הגבוה בם הוא סקאנעסטעל טינד,

ט) הרי אוראל אשר המה הגבול בין אירופא ואזיא:

בדבר אוירה נפרדת לארבעה אקלימים. א) האקלים החם אשר יפרחו בו כל פרי הנגב בלי עמל כפים, מדתו שלשים אלף פ“מ. ב) האקלים הממוצע, אשר האדמה תתן את יבולה וכל עצי פרי בו, ששה ושבעים אלף פ”מ מדתו. ג) האקלים הקר, אשר השדה תוציא תבואתה לא כביר, והעץ יתן את חילו אך מעט מזער, יכיל חמישים וארבעה פ“מ. ד) האקלים הצפון הקר מאד. אשר תחדל הארץ תת כחה, כל חיות הבית ובהמות שדי (מלבד חית המרוץ והכלב) אין בקרבו, אין עץ ואין צמח, אך חציר גנות, מעט עשב, וקני אחו, ומדתו תשע עשר אלף פ”מ.

מדת כל ארצות אירופא כאשר אמרנו מאה תשעה ושבעים אלף פרסאות מרובעות, באלה ארץ היבשה מאה חמשה וששים אלף פרסה, והאיים ארבעה עשר אלף פרסה:

מספר כל יושבי אירופא שני מאות וחמשים מיליאן בני אדם. הלאומים אשר בקרבה יפרדו לשלשה שבטים (מלבד בני ישראל עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב), והם, רומים, בהם איטלנים, צרפתים, שפנים, פורטוגזים, ורומנים. גרמנים, והם אשכנזים הולאנדים, בריטנים, דענים, שוועדן, בני שווייץ ונארוועגן. סלאוואקן, והם רוסים, בעהמן, פלונים, סערבן, סלאווענן, קראאטן, ווענדן ובולגארן. מלבד אלה ראשי המטות, עוד לאומים קטנים הלא הם, יונים, ישמעאלים, הגרים (בארץ אונגארן), באסקים, גאלן (באירלאנד ושאטלאנד) לעטן, ליטויאים, פינן, ואלבאנעזים:

הלשונות המדוברות בה עשרה ראשים להן.

א) שפת אשכנז, בנותיה הן לשון הולאנד, ענגלאנד, שוועדן ודענעמארק:

ב) שפת רומיה (לטיין) זה כבר חדל להיות לה אורח באנשים, ואך בספרי חכמים חיה עודנה, אולם בנותיה שוררות בארץ, הלא הן, שפת איטליא, צרפת, שפניא, פירטוגאל, וואלחי.

ג) שפת סלאווית, מבטנה יצאו שפת רוסיא, פולין, בעהמן, ווענדן, בולגאריען ואיליריען.

ד) שפת יונית החדשה:

ה) שפת ישמעאל.

ו) שפת פינלאנד.

ז) שפת אונגארן,

ח) שפת קימרי בצרפת צפונית מערבית ומדינת וואלעם,

ט) שפת שאטלאנד ואירלאנד.

י) שפת באסקי המדוברת בהררי פירענעא כל אחת מלשונות האלה שריגים רבים לה, עד אשר מספר כל הלשונות המתהלכות באירופא יותר מאלף המה:

האמונות אשר לעבודת ה' שלש הנה.

א) אמונת נדחי ישראל מראש הררי קדם, ומספר כל קהל המונה אך שני מיליאן, וגם המעט הזה אך בחסד עליון ואותות ומופתים נשאר לפליטה, אחרי אלפי רבבות מהפכות אשר עברו עלינו אם לשבט ואם לחסד עד היום הזה: לשבט כי נרדפנו על צואר מגוי לגוי ומממלכה לממלכה, עורנו מעלינו הפשיטו וכשה לבטח הובלנו, וגם עתה באזיא ובאפריקא לא הונח לנו, ואין יום אשר אין קללתו מרובה משל חבירו, ובכל מסלה אשר נדרוך אבני נגף וצורי מכשל לרגלינו וקול קורא אלינו, גש הלאה אל תקרב כי יהודי אתה המלאכה הזאת לא תוכל עשותה כי איש ישראל אתה, הבית אשר קנית לא תשב בו כי בן יהודה אתה, גם כי תזעק ותשוע שתם תפלתך כי מבית ישורון אתה, כאלה וכאלה מרבים וסלונים אתנו בכל מדרך כף רגל בארץ רומעניען על כי שם ה' נקרא עלינו, ונס ופלא מאין כמוהו בהיות לאל ידנו אחרי המועקות הרבות אשר שמו במחנינו. ומוסרות העול הכבד אשר נתנו על צוארינו, להחיות את נפשנו בכבוד ויקר מבלי פרוש כפינו למתנת חנם, ולתת מס מלך ושרים, ולחסד כי ירביון המדיחים והמסיתים יום יום לבלי ספירות, בתתם לפנינו חלב הארץ ומעדני תבל לאמר, עבדו את אלהינו וחיו, הנה מיטב הארץ רומעניען לפניכם, ורק דתכם תמנע הטוב מכם, ועתה למה זה תמותו בית ישראל, פנו אלינו ותתענג בדשן נפשכם. כאלה וכאלה חלקות ישיתו לנו להפילנו במשואות ואיש ישראל לא יעשה זאת, לבו חזק מצור, ובמעוז אלהי אבותיו יאחז ולא יסור ממנו, ותיטב לו פת חרבה ושלות דת הוריו בה, אחרי המון משואות נוגש מפה ומפה, אין פלא אם ימעט מספר עובדי אל אמת עד ככה, כי גם אם קדושים כולנו יחד, כולנו ממלכת כהנים וזרע ברך ה‘, הלא בני אדם אנחנו ובעפר יסודנו, ומה לא יעשה האדם כי אכף עליו פיהו, ולכן קבעו רז"ל לפסק הלכה, אין מקבלים גרים לימות המשיח (יבמות כד ב) כי ידעו בחכמתם הרחבה אשר כל הכופר באמונתו ונספח לעם אחר שוקט ובוטח, לא מצדקתו ויושר לבבו יעשה זאת, כי אם לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. ואף בימי ענינו ומרודנו נקיים אנחנו מן האולת הקשורה בלב העמים לצודד נפשות ולהרבות גרים לכבוד שמים, ונהפוך הוא גר שבא להתגייר אומרים לו, מה ראית להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים חרופים ומטורפים ויסורים באים עליהם, אם אמר יודע אני ואיני כדאי, מיד מקבלין אותו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, מאי טעמא, דאי פריש נפרוש, דאמר ר’ חלבו קשים גרים לישראל כספחת, ומודיעין אותו ענשן של מצות (יבמות מ“ז ע”ב), ומה נאוה הדמיון הזה אשר המשילוהו לספחת, כי הספחת הזאת מלבד אשר יתרון תפל היא לגוף ואין חפץ בה: גם צרעת ממארת היא ותוליד מכאוב ומדוה לבשר בעליה, ורבות רעות מאתו תצאנה לעם אשר בא אל קרבו. בגלל הדברים האלה יחד, קטן יעקב ודל, ויהי מתיו מספר עד העולם, וגם נפשנו לא תכסוף כי ירבה מספרנו ע"י אנשים זרים אשר נולדו בחיק נכריה, לא באלה חלק יעקב, ולא ברב עם כזה הדרת מלך עולם, רחמנא לבא בעי, ולב טהור אחד ייטב בעיניו מהמון צבאות גוים ושפעת לאומים. הלא זה דבר משה איש האלהים מראש. לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים כי מאהבת ה' אתכם (דברים ז' ח).

ב) אמונה הנוצרית המכסה פני כל הארץ, ומספר בני בריתה מאה ארבעים וארבעה מיליאן ותפרד לשלשה ראשים: רומית קטוליקית בה יאחזו יושבי ארצות איטליא, שפניא, פורטוגאל, צרפת, בעלגיען, אירלאנד, פולין, עסטרייך. רוב בני אשכנז הדרומית וקצת בני שווייץ. גם בממלכות האחרות רבים מבני בריתה נפוצים הנה והנה, והפאבסט ברומי כהן הראש לה, יונית אשר לא תסור למשמעת הפאבסט, בה ידבקו בני רוסיא, סערביען, בולגאריען וארץ יון: פרוטסטנטית הוא האמונה אשר תקן לוטר והנוצרית הישנה ליסוד לה, בה יעבדו את אלהיהם בני ארץ ענגלאנד, ושאטלאנד, דענעמארק, נארוועגן, שוודען, הולאנד, אשכנז הצפונית, ורוב יושבי שווייץ.

ג) אמונת מחמד, למשמעתה יסירו יושבי ארצות ישמעאל, ומספרם ארבע מיליאן בני אדם, מלבד אלה עוד עובדי אלילים בארצות הצפון, ואך מתי מספר המה.

החכמות ומלאכת מחשבת תפרחנה בקרבם עד מאוד, בתי מדרש ובתי ספר בכל ארץ וממלכה לכל חכמה ומדע ולכל מלאכה שיש עמה חכמה, אך מצבם איננו שוה בכל הארצות יחד, ופורטוגאל, שפניא, ארץ יון ואיטליא עודנה בתחתית מדרגת הבינה והדעת למול הממלכות האחרות אחיותיהן:

אין מחסור לה בכל דבר אשר על פני האדמה, הארץ תוציא צמחה להשביע נפש שוקקה, ומטעיה לתענוגות בני אדם, החי אשר בה יעבוד כל עבודה, בטרם יהי לאכלה, צמרם לבגד וכל שמלה, שערם למעשה אורג, וקרנותם לכל כלי עבודה, והאדמה גם היא עפרות זהב לה, כסף נחושת בדיל ועופרת ברזל וגפרית, מלח וחומר יוצרים. גם כל סגולה ואבני יקר ממעיה יצאו:

המסחר רב מאד בכל דבר, ורבבות מעיני ישועה למחסור האדם ומחית ביתו, ובכל זאת עשרים מיליאן אביוני אדם בקרבם, אשר לחם עצלות יקבלו, ובנדבת חסד ישברו רעבון נפשם:

א) הארצות אשר באירופא אלה הן: קסריות ארבע, והן, עסטרייך ומדינותיה, בעהמן, מעהרן, שנעזיא, גליציא, בוקאווינא, קראקא אונגארן, זיבנבירגן, דאלמאציען, איליריען, שטייערמארק, טיראל, מיילאנד, וויניציא, רוסיא ומדינותיה, מאסקווא, קרים, פינלאנד, ליפלאנד, קורלאנד: ליטויא, פאדאליע, וואהליניען, ופולין. צרפת, היא פראנקרייך, טירקייא עם ארצות הדאנויא (וואלאחייא מאלדויא).

ב) ממלכות ט"ו. פורטוגאל, שפניא, בריטניא (כוללת ענגלאנד שאטלאנד ואירלאנד), דענעמארק ונארוועגן, שוועדן, הולאנד, בעלגיען, פרייסן, סרדיניא, נעאפל, בייערן, ווירטעמבערג, זאכסן, האנובר, וגריכן לאנד.

ג) קורפירשטענעהום, העססן

ד) גראס הערצאגטימר, באדן, העסן, מעקלענבורג שיוערין ומעקלענבורג שטרעליץ, וויימאר, אלדענבורג, טוסקאנא.

ה) הערצאגטימר: נאס יא, ברונשווייג, זאכסן אלטענבורג, זאכסן שיינינגן, הילדבירגהויזן ואאלפעלד, זאכסן קאמבורג נאטהא, אנהאלט דעם יא, אנהאלט בערנבורג, אנהאלט קעטהן, פהרמא, מודענא. לוקא.

ו) לאנד גראפשאפט, העסן האמבורג.

ז) פירשטענטימר: האהענצאלערן העכיננען, וזיגמארינגען, ליכטנשטיין, שארצבורג, זאנדרסהויזן ורודאלשטאדט, ריים, ליפע דעטמאלד שימבורג, וואלדעק.

ח) ארץ הפאבסט, היא רומי ובנותיה.

ט) הארצות אשר אין להם קצין ומושל, אך העם לבדו יבחר לו אנשים מקרבו אשר ימשלו בו, וידיהם אסורות ברצון כל איש ואיש, לארצות כאלה בשם רעפובליק יכנו, והן: שווייץ (שנים ועשרים מחוזות), איי יאניען, סנא מארינא, והערים המבורג, ברעמן, ליבעק, ופראנקפורט דמיין:

בריטניא הגדול

שם שלש ארצות ענגלאנד, שאטלאנד, ואירלאנד, יחדיו בירטניא הגדולה, השם הזה ניתן לממלכה הזאת בימי המלך יאקאב הראשון, לכבוד ולתפארת יען היה בימיו ענגלאנד ושאטלאנד לממלכה אחת, ולעומת שם בריטניא הקטנה אשר הי' למדינת ברעטניא בצרפת מלפנים.

גדלה ומצריה

ממלכת בריטאניא היא (מלבד מבצר גיבראלטאר) ארץ איים כולה וימים ונהרות יסובבוה, ולכן אין לאל יד כל אויב להציג כף רגלו על אדמתם בלתי יעבור את החוף, ואם מבטח עוז לה על גדות הים לא שירא כל רע, לכן שמו עוד מימי קדם מצודות ובחונים חזקים בכל חוף למגן לה מפני צר ואויב, ואף נאפאלעאן האדיר הגדול אשר כל חומה בצורה וכל צבאות גוים לא עצרו כח לעמוד נגדו מאן לגשת למלחמה עליה פנימה, מדעתו כי אך לשוא יאמץ את חילו יוכל לה, ואך בתחבולות עשה אתה מלחמה כי סגר בעדה מבואות היבשה, לבל תסחור את ארצות אחרות ומקור מחייתה ייבש. הממלכה הגדולה הזאת תכיל בקרבה

א) אי גראסבריטאניען, אשר שם מחציתו הגדולה הדרומית ענגלאנד ומדינת וואלעס וחציו הצפוני הקטן שאטלאנד. גבוליה לפאת צפונית מזרחית ים הצפוני, לפאת נגב תעלה הבריטנית, ולפאת מערב ים אירלאנד. שטחה ארבעת אלפים שתי מאות ותשע עשר פרסאות מרובעות, מזה גודל ענגלאנד ומדינת וואלעס שני אלפים שבע מאות חמשים ושמונה פרסה, וגודל שאטלאנד אלף ארבע מאות ששים ואחת פרסה.

ב) אי אירלאנד ארכו מפאת נגב לפאת צפונה ששים פרסה, ומפאת ים לפאת קדמה שלשים פרסה, תימנה ימה וצפונה הים האטלנטי יקיפנו, ומקדם ים אירלענד גבולו. שטחו אלף שלש מאות וחמשה עשר פרסאות מרובעות.

ג) איי נארמאן על פני חוץ צרפת, ארבעה מספרם, שטחם שנים עשר פרסאות מרובעות.

ד) אי מאן בים אירלאנד עשרה וחצי פ"מ.

ה) איי סיצילי מלאים סלעים וגבנונים.

ו) איי העברידן, קבוצת שלש מאות איים על פני שפת ים שאטלאנד.

ז) איי ארקאדן במקצוע צפונית מזרחית לארץ שאטלאנד, גדלם עשרים ושמונה פ"מ.

ח) איי שעטלאנד שמונים וששה, שטחם ששה וארבעים פ"מ.

ט) אי העלנאלאנד דרומית מזרחי' לים הצפוני, רבע פרסה גדלו.

י) מבצר גיבראלטאר אצל רצועת ים גיבראלטאר בשפניא, חצי פ"מ.

יא) איי מאלטא, גאצא וקאמינא בים התיכון לפאת דרומית מזרחית זיציליען, עשרה פ"מ:

סוף דבר מדת כל ארצות ענגלאנד באירופא איננו רק חמשת אלפים חמש מאות חמשים ושש פרסה מרובעות, תחת אשר מלוא רוחב ארצותיה בחלקי התבל האחרים יחד עם אחוזת סוחרי הודו מזרחית רב וגדול מאד, וכביר לאין חקר. הלא הם, באזיא שתים וחמש אלף פ“מ (מאה ששים ושנים מיליאן תושבים בם), אמעריקא הצפונית מאה שלשים וחמש אלף וחמש מאות פ”מ (שני מיליאן איש), הודו מערבית שלשת אלפים ושש מאות פ“מ (שבע מאות אלף איש) אמעריקא דרומית ארבעת אלפים שמונה מאות וששים פ”מ (מאה אלף איש), אפריקא תשע אלף שש מאות שבעים ושש פ“מ (שלש מאות אלף איש) ואויסטראליען עשרים וארבע אלף פ”מ (שלשה מיליאן איש). אחרי המספר הלזה יגדלו ארצותיה החיצוניות בארבעים אלף פרסה יותר מכל אירופא:

אוירה לח ועב וטוב מאד ליושביה, ומספר המתים בערך החיים עד נאמן כי טובה הארץ לכל הגרים בה, ובכל ממלכות תבל אין דומה לה באורך ימי אנשיה, ורוב האנשים אשר לא יתנו בכוס עינם ולא ישחיתו בתענוגים רעים נפשם, יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם עד תשעים ומאה יארכו, מחלה לא ידעו וכאב אנוש אך זר למו, ובראש כל חוצות זקנים וזקנות למכביר יחזיון. אך בני ארצות אחרות הבאים שמה ומרבים לחקור ממסך, ומעדנים כרסם ימלאו, יביאו חלאים רעים ונאמנים לנפשם, ובחטאם ימקו טרם יבא יומם. פני הרקיע בטהרתו זרים לארץ הזאת, כי אדים יעלו תמיד מן המים וישימו ערפל חתולתה, אולם האדים האלה יטהרו את האויר, יחלישו עוז הקור בחורף, וימעיטו חום השמש בקיץ. פעמים רבות יקרה בחדש חשון ערפל חזק ועב בצהרים, חשך יכסה פני הארץ, ואפלה ערים ויושביהם, דלתות הבתים יסגרו, כל מסחר יחדל, ובראש כל פנה יאירו הנרות, אולם קרה אין וירק עשב יפרח כבימי הקיץ. בסתיו יהי לרוב קרה חזקה בבקר וחום לעת ערב, כי אין מצב נכון לרוח היום בארץ הזאת וחליפות רבות לו יום יום. גם בסתיו חזק ונורא מספר ימי קרתו אך עשרים הוא, וגם באלה בהמות שדי בכר נרחב ירעו, וירק עשב יאכלו, האכר יחרוש את תלמי שדהו, הנהרות ישטפו במרוצתם ככל ימי הקיץ, וחציר ודשא פני כל ככר יכסו. יושביה לא יכסו באדרת שער את בשרם, עגלה זוחלת (שליטן) לא תראה בכל הארץ ואין שם לה בלשון העם, כי שכבת השלג לא תארך אך יום או יומים, אחר ימס ויהי למים. אך לעתים רחוקות יעלה הקור שתים עשרה מעלות, וכן גם הקיץ לח ונחמד מאד, ואין כל תבערה בחמתו. בגלילות הדרומיות מדת היום הארוך שש עשר וחצי שעה, והיום הקצר שבע וחצי שעה, ובגלילות הצפוניות יום הארוך תשע עשר ורביע שעה, ויום הקצר ארבע ושלשה רביעי שעה:

גם בשאטלאנד האויר ממוצע מאד, בקיץ אין חורב חזק ובסתיו הקור רפה: מזרע חטים בירח טבת, ובחדש אב יבא הקציר לו שבולת שועל יזרעו בניסן או אייר, ויקצרוהו באלול או תשרי. שני החדשים האלה לחים הם שמה ורוח קרה למו. יושביה יאריכו ימים, וישישים בני מאה וחמשים שנים רבים בקרבה. ימי הסתיו יארכו בם מאשר בענגלאנד, גם יקרה פעמים רבות מבול מים חזק בירחי אלול ותשרי השוטף כפרים עם קריות קטנות ויהפוך בתים ממקומם:

באירלאנד תכוסה השמש תמיד בצעיף ותתעף, אוירה לח וחם, כפור וקרח אך לעתים רחוקות, עמקים יעטפו דשא אף בימי הסתיו, והבהמה תרעה תמיד במרחב, וירק עשב לחמה. בגלל הרפש והאגמים הרבים אשר בה, אוירה רע לאנשי ארצות אחרות הבאים אליה:

מימיה. אין ארץ מבורכת במים ויאורים כענגלאנד בכל ארצות תבל, וכל פרשת מסחרה ורב גדולת עשרה אך להם המה. יותר מחמשים נהרות לה, ובתוכם ארבע נהרות איתן, הלא הם: א) טעמזע הראשון לכל נהרות תבל ביופי מימיו, הוד שפתו, ורוב חין ערכו, וגלילות רבות ינצו על דבר תוצאותיו, אלה אומרים לנו המים ומאתנו יצאו ואלה יענו אחריהם למו אך בנו גזע מחצבתו, אשר מקורו בפלך גלאסעסטער ושם איזיס שמו, אחרי משך חמש פרסה יגדל ויהי למעבר אניות, בהגיעו לאקספארד בשם טעמזע יכונה, והקריבו ללונדן ירחב מאד ואניות רבות על פניו יעבורו:

ב) הומבער מקורו טרענט, זרועו הרחב יחלק גליל יארון מגליל לאנזא, עלות ורדת המים לו מעבר אניות רבות בו וכבואו לשפורנהעד יפול לתוך ים הצפוני.

ג) סעווערן מקורו מנהר פליאולימאן, ראשיתו מצער והולך וגדול עד היותו למעבר אניות גדולות עד נפלו לים אטלנטי. אורך מרוצתו חמשים וארבע פרסה: ד) מערזעה תוצאותיו מהררי העמק, ואצל ליווערפאל ים אירלאנד יגיה אותו אל תוכו. מלבד אלה נחלים רבים לה כנחל אוזע, טינע, טוועד, פארטה, טעה, דיה (נחל שוטף מאד), שפייא, עדן. קליידע, שענאן, פיפילע, בפן, אירנע, ליה, בלעקוועטר, בעראוו, נארי, סלעניי, לעפיי, ביינע, וכו', בכולם יחד אניות יעבורון:

ימים. ים ווינענדי, דירווינטווטע, אליס לעקע, לאך לאמאנד, לאך ניע, לאך עווי, לאך טעה, נאך לאכטה, לאך אייך לאך שעל, לאך מייא, לאך עטיווי, לוג נעג, לוג אירנע, לוג ריה, דיג, לוג קארבע, מעסק, כאן, עלטן, וקעלערנעה. רובם מלאים דגים, דגים מלוחים, דגי לאקס ופארעלן.

מלבד היאורים הרבים האלה אשר הכינה לה הטבע, עשו ידי אנוש בקרבה תעלות רבות וגדולות מאד, המחברות כל נהרות הארץ והיו לאחדים, ומלבד הקטנות הרבות מאד, מספר הגדולות מאה ושלש הנה, ושמונה וארבעים תהלוכות מתחת לארץ להנה. התעלות הגדולות מאד הן, תעלת ברעדגע וועטר, ראשיתה אצל ווארטלעה, תעבור הרים, בקעות, נהרות, ארחות עולם (אצל וועגן אורך שתים וחצי שעה מתחת לארץ), כשלש מאות וששים אניות עוברות על פניה תמיד, תחבר נהרות טרינט וסיווערן, עוברת דרך מאנשעסטר עד בואכה נהר מירזעה. תעלת גרעט טרונק בין הול וליוורפאל, תחבר נהרות מירזעה, עהרי, אוזי וטרינטי, ארכה מאה פרסה בריטניות, רחבה ארבעים ושתים רגל, עוברת פרסה וחצי תוך הר היריקעסטלי, וארבעים ושנים גשרים גדולים עליו. תעלת סעווערן המחברת ערי בריסטאל, בירמינגהאם, סט ברידגע, ודראטוויטש. תעלת ליוורפאל ההולכת עד נהר אוזע, ארכה מאה ושמונה פרסה ורחבה ארבעים ושנים רגל. תעלת אקספארד המחברת נהרות טרינטי וטעמזע, ארכה מאה ותשעה עשר פרסה. התעלה אשר בין גראווועזאנד וראשעסטר וקושרת אותם יחד: התעלה אשר כולה מתחת לארץ טונעל שמה, המחברת נהרות טאווי וטאמאס, ימי מלאכתה ארכו שלש עשרה שנה, ובשנת תקע“ו נשלמה, מלאכה נפלאה להלל ואין ערוך לה. התעלה בין נהרות וועה וארון. התעלה בין ליווערפאל ולעדס, ארכה מאה ועשרים ותשה פרסה. תעלת המלך, תחבר כל התעלות האחרות עד נהר טאמזע, ארכה תשע פרסה, שלשים ושבעים גשרים עליה, ימי מלאכתה ארכו שבע שנה משנת תקע”ד עד שנת תק"פ, ותוצאותיה עלו למספר שש מאות אלף ליטרא שטערלינג (ששה מיליאן גולדן כסף). במרוצתה תעבור מתחת לתעלת נעיוריווער ומתחת לאדמת עיר איסלינגטאן. מעבר האניות מתחת לארץ יארך רביע שעה. בשאטלאנד, התעלה הגדולה, המחברת נהרות קלידע ופארטה, מהלכה שלשים וחמש פרסה, עד הגיעה לגלאסגאוו, מעבר אניות גדולות בה, ושלשים ושמונה גשרים עליה. מלאכתה נשלמה בשנת אלף שבע מאות ותשעים למספרם. תעלת מאנקלאנד, שלש עשרה פרסה ארכה, אניות גדולות עמוסות גחלי אבן על פניה תמיד יעבורון: תעלת קאלעדאני גדולה מאד: באירלאנד תעלת שאנאן עד דובלין והים, תוצאותיה עלו ליותר מן מיליאן שטערלינג, הכנסותיה לשנה חמש עשר אלף ליטרא שטערלינג: התעלה מן יאור נעאגה עד קארלינגפארד: ועוד יעשו בכל שנה תעלות חדשות רבות. ומבלעדי אלה התעלה הגדולה בין לונדון וליווערפאל, ארכה מאתים ששים וארבעה פרסה, וזרועות ממנה יצאו לארבעים ושמונה תעלות אחרות אשר תהי עמהן לאגודה אחת:

יבולה וצאצאיה. עבודת האדמה טובה ושלמה מאד בקרבה, אדמתה פוריה ושמנה מאד, אך איננה שוה בכל חלקי הארץ, כי גלילות המערב לחים, וגלילות המזרח יבשים, לכן יביאו בשנות רזון תבואת השדה מאלה לאלה לממכר. בכל ברכת השדה אין די אוכל במו לכל יושבי הארץ, לכן יביאו אליה מחוץ לגבולה רב דגן ושבר פנימה ומספר רב במו. החטה אהובה למו מאד וכמעט בכל הארץ יאפו ממנה לחם נקי בלי כל תערובות. דקמח הנעשה ממנה הוא לבן וטוב מאד, ואין כמוהו בכל הארץ. בגלילות הצפון יזרעו את החטים אך למצער. את הדגן אך מועט יזרעו, כי לחם דגן לא יאכלו, ונפשם תגעל בו, ואך לעתים רחוקות יערבו קמחו עם קמח חטים. בגלילות צפון יאכלו לחם שעורים או שבולת שועל, אך באירלאנד זרע הדגן רב מאד. שעורים יזרעו למכביר וגרגריו שמנים ועבים מאד, לכן יחזק השכר הנעשה שם וחין ערכו רב הוא. השעורים אשר בשאטלאנד יגרע מערכו ונופל הוא בשמנו ממנו. שבולת שועל מינים רבים ושונים. הלבן יקר מאד למו וממנו יעשה קמח לאכלה, האדמדם טוב למאכל הבהמות, גם השחור טוב למזון. גם יש להם שבולת שועל הולנדי ופולני גם אפריקני ויקראו לו בשם שבולת תפוחי אדמה (קארטאפל האבר) וקמחו טוב כקמח דגן. אדמת ענגלאנד ושאטלאנד טובה מאד לשבולת שועל, והעוגות או התופינים אשר יעשו ממנה עולה על שולחן מלכים, ומאכל תאוה הוא לחיך כל השרים הגדולים. תפוחי אדמה לרב מאד, ואין בכל הארץ כמוהם בגדלם, טובם, וטעמם, ולראשית מחיית הארץ ואוכל עונג יחשבו, כי בכל משתה שמים להם משפט הבכורה ויאכלום יותר מן הלחם. מיני לפת, פול ועדשים טובים ורבים בה, מאכל לאדם ומזון לבהמה, ומבלעדי אלה גם חרדל, אורז גד וכמון.

כל ירק ועשב הארץ יגדל ויצמח אף בחורף וסתיו בקרבה, גם בימי הקור ימצאו על שלחן השרים כרוב, חזרת, לפתן, כרפס, וכל מיני עשב. דלת העם יבחר תבשילי בשר מכל ירק. גם קשואים ואבטיחים לא מעט בה. פרי כעץ רב מאד, מהתפוחים יעשו יין תפוחים הנודע בשם סידר ומהאגסים יעשו משקה הנקרא בשם פערי שניהם יחד טובים ומהוללים מאד, וישלימו מחסור היין לה. באירלאנד פרי העץ אך למצער, אולם במזרחה תפוחים רבים, ובדרומה גדגדניות מעט. עצים לתנור ולמאכולת אש אך מעט מזער. כשות (האפפן) רב וטוב, את הלבן יקחו לבשול שכר אלע, ואת האדמדם לשכר פארטר. פשתן טוב, קנבוס מעט: טאבק לא כביר, כרכום מעט ורע. לאקריץ וראבארבר אך מעט, שומשמין מעט וממנו יעשו שמן למאור. כסף וזהב ונחושת אשר יחצבו מהרריה לא כביר, אולם הבדיל רב וטוב מאד וכסף בלול בקרבו, ואין ערוך לטובו ורב יפיו, עופרת רב, גם הברזל רב מאד, אך לרוב הכלים והמכונות אשר יעשו ממנו, לא ימצאו בו די צרכם, לכן יקנוהו גם מארצות אחרות למכביר. גאלמיי, ארזעניק, צינק, אנטימאניום, וויסמוטה, אקער וברוינשטיין, כסף חי, כל אלה ימצאו בעפרה.

אבניה. אבני חול לבנין רבים, אבני משחזת, אבני רחים, צורי חלמיש, אבני אש, אבנים טובות מינים שונים, ובשאטלאנד ימצאו אודם, ישפה, פארפיר, אחאט, פטדה, שיש ואלבסאטר למכביר. חמר פארצעלאן, טיט סירות, נתר, ועפר כלי קטרת, מ צבע, עופרת מים אשר אין כמוהו בכל הארץ לטוב וליופי, וממנו יעשו עטי עופרת מהוללים. גם מעיני מי מתכות לרחצה ולמשתה רבים מעד.

גחלי אבן. אחרי אשר נחשפו יערות הארץ הזאת, ועץ השדה אך מעט בה, כי העץ הוא הדבר אשר לא יכול האדם היות בלעדו, אולם הרואה אחרית מראש הכין מרפא למחץ מכתה, וידיו יצרו מקור גחלי אבן למחיה בקרבה, ופרשת גדולת המסחר, גודל בתי המלאכה, מחצב ההרים וכל עושר הארץ אך מאלה המה, ואין מספר להמון הגחלים האלה אשר יכלו בעשן שנה שנה. בלונדון לבד יעלו לערך ששה עשר מיליאן ככר לשנה, ולאשר יובלו לארצות אחרות אין ספורות, מספר הגחלים אשר יוציאו מן אדמתה בכל שנה הוא חמש מאות מיליאן ככר. גם אדמת טארף השמנה מאד וטובה להסקה רבה בה: גפרית רב, וויטריאל, אליון וזאלפעטר רב. מלח מעיינות אשר יבושל ויהיה לשלשה מינים ומסחר רב בו למרחקים, מלח מי הים רע מאד ובעמדו איזה ימים הרוח ישחיתנו, לכן לא ימלחו את הדגים בו. אבני מלח אין בכל הארץ רק אצל נארטוויטש בפלך שעסטר לבד, אולם שפעת ברכה במקום ההוא, המשביר מלח לכל הממלכה, ככל אשר יוסיפו לחפור במעמקי האדמה כן ירבה, ומספרו שנים עשר מיליאן ככר לשנה. שטחיו אשר יגדלו זה על זה כגלדי בצלים קשים ומוצקים מאד, וכל כלי יוצר עליהם לא יצלח, לכן יבקעום באבק שרפה וקני רעם. גם מכרה גחלי אבן בתחתיות הארץ הוא, ועבודתו קשה מאד, האנשים אשר יחפרו אותם, כמתים באשמנים ישכנו, ושנים שלשה ירחים עליהם יעבורו אשר לא יחזו אור שמש בם, ובכל זאת נחלתם שפרה למו ויחדו עם כל הנלוים אליהם בבטן האדמה שמחים וטובי לב ושבו, ומלאכתם בנחת והשקט יעשו, כי שכרם רב מאד: ויען הסכן הסכינו מנעוריהם לשבת בבור, לא יזיק להם מאומה האויר המשחת אשר שם ויאריכו ימים עד זקנה ושיבה.

תרבית המקנה רבה וגדולה בה מכל ארצות אירופא, כי אהבתם את הבשר מאד תרבה חריצותם בה. בני הכפרים יגדלו את צאנם ובקרם באהבה עזה עד מאד, לכולם בשם יקראו, ותמונותיהם עלי לוח בקירות הבית לתפארת. ספרי הקורות החדשים לבקרים יספרו יום יום מצב מקנה כל איש, והדברים נקראים מכל איש ותודה למבשריהם יתנו. הבקרים על אבוסם לא ילינו, כי מרעה טוב להם בכל עתותי השנה והארץ כולה משקה. הרוח הצח והמרעה הטוב ידשנו את בשרם ויאמצו את חילם. הפרות הבריאות ורבות בשר תתנה שלשים קווארט חלב יום יום משדיהן, וגם הרזה ודלת הבשר תתן ששה קווארט חלב מדי יום ביומו: מכל פרה ישיג בעליה ארבע עשרה ליטרא חמאה בשבוע, הגבינה והעורות יובילו למרחקים, ואף בהולאנד אשר חלבה מהולל בכל הארץ, יקחו הגבינה הנעשה בשעסטר וגלוסעסטר ויוקירוה מאד. מגליל שעסטר יובילו בכל שנה חמש מאות אלף גבינות גדולות, אשר גם הקטנה ששים ליטרא משקלה, והגדולה מאה וארבעים ליטרא משקלה. מן גלוסעסטר יוציאו למרחקים מאתים אלף ככר גבינה שנה שנה. חוייצי החלב אשר יעשו בקאמברידגע טובים מאד ומחירם רב. לחלב חמאה וגבינת ענגלאנד אין ערוך בכל הארץ, ובגלל טעמם וטובם לחיך, יאכלו תושביה אחרי כל מאכליהם תבשילי חלב שונים. ולפי מספר כל החמאה הנמכר שנה שנה בתוך הארץ הזאת, תעלה ליטרא אחת לגלגולת יום יום. סוסים רבים עצמו מספר, קלים במרוצתם מאד ונחמדים למראה. כשלש אלף יקרים יובילו בכל שנה למרחקים ושכרם רב מאד. צאן רב ועצום, את בשרם יאכלו ובצמרם המהולל וטוב מאד יכסו את בשרם, וממנו יעשו כל בגד, מעיל ושמיכה לרבבות, אשר יעריכו את מחירם לשלש מאות מיליאן כסף לשנה. ואף לבית המלך וסגני הארץ מכלאות צאן רבים, ומרפתי המלך ימכרו בכל שנה אילי שפניא כבירים במחיר. חזירים ושפנים רבים. אווזים ותרנגולים טובים מאד, וחמשה פעמים בשנה ימרטו את הנוצות מן האווזים ומסחר רב במו. דבורים רבים.

בשאטלאנד בקר רב וטוב, ובהיותם בני שלש או ארבע שנה יביאום לענגלאנד לממכר. ומחירם רב כי בשרם טוב מאוד לאכלה. הסוסים אינם טובים כסוסי ענגלאנד, רובם קטנים ואך למסע העגלות ולא לרכבה. צאן אך מעט ובלתי טובים, עזים וחזירים למצער, בעלי כנף ודבורים מעט מזער.

באירלאנד בקר רב מאד, כולם רועים באחו מראשית השנה עד אחריתה, בשר השור יובילו מלוח למרחקים ומסחר רב בו, ומחלב הפרה הטוב מאד יעשו מיני חמאה שונים הנמכרים לארצות נכר. סוסים אך מעט. צאן רב אך דל הבשר, אולם צמרם טוב ויקר מצמר ענגלאנד. חזירים לא כביר, בעלי כנף רבים וטובים, ודבורים למכביר.

הדגים רבים מאד בשלש ארצות הממלכה הזאת, אך בגלל המלאכות הרבות והמסחר הגדול המעשירים את בעליהם, תקל צידת הדגים בעיניהם, ואך מתי מספר יתעסקו בה , אולם צידת דגים מלוחים רבה היא, באשר העושר כרוך בעקבה, יותר ממאה אלף איש מחזיקים בה, וימלאו בכל שנה יותר מארבע מאות אלף חביות, וחמשים אלף חביות ישלחו למרחקי ארץ: ובזה לשאטלאנד משפט הבכורה, כי בה דגים מלוחים לאלפי רבבה, ולולא יוקר המלח אשר שם, כי עתה הגדילו הציד הזה שבעתים. מלבד הדגים אשר אתנו בארצותינו כהעכט, שלייען, קארפפען ודומיהם, נמצאים במימיה מינים אחרים רבים כקאבליאוי, פילשארד, שעל, הומער, מאקראל פארעל, ולאקס אשר ימלחו את בשרו ויובילוהו למרחקים. גם אויסטערן רבים היקרים במחירם מרב טובם.

מלאכות ופועל כפים. במרבית ומיטב המלאכות אין בכל ממלכות תבל ארץ תשוה לענגלאנד, למגדול ועד קטן עושי מלאכת מחשבת, יוצרי תחבולות חדשות, וחרוצים בכל מפעלות מעשה ידי אמן. העושה במלאכה ידיו רב לו גם במלאכות אחרות, ורוחו לא יתננו השקט ללכת בדרך מורהו, כי אם מסבית מתהפך בתחבולותיו לפעלו חדשים לבקרים. ובכל אשר יפנה אין שטן לו בדרך, ידיו לא אסורות מבני החברה (צונפט) ורגליו לא לנחושתים יוגשו מחוקי הממשלה, ונהפוך הוא כי עזר ותומך לו מכל עבר וגם הממשלה לו לישועה. הממכר הרב לכל דבר חדש יאמץ את חילם, כי רבבות דברים אשר שמותם זרו לנו וכמעט נלעג למו אלו יביאום אלינו באמרנו אלה מה הם, ומה בצע לנו בם, ימכרו שמה חיש קל, ובעודם בכף עושם יבלעום, וכל המוציא דבר חדש וכסף אין לו, תסעדהו הממשלה מאוצרה ועד מהרה יעשר, וחלילה לאחר עשות כמתכונתו משך ארבע עשרה שנה או יותר. גם שמו לכבוד בארץ ותהלתו סופרי הקורות יגידו. מספר בתי המלאכה הוא עתה יותר משנים וחצי מיליאן:

מלאכת גלומי צמר ראשונה ביקר גדולתה לכל ממלכות הארץ הזאת, תשע מאות אלף איש עושים בה, יותר משני מיליאן ככר צמח תחת ידם בשנה יעבורו, וממנו יעש. טיפל, קאשעמיר, אקאנעל ומינים אחרים בצבעים שונים. מלאכת כלי צמר גפן רבה מאד, זה כשבעים שנה המציא הגלב ארקווריגטה מכונת אריגה הממהרת פעולתה מאד, וכאשר ראו את טובה ורב תועלתה, הרבו עשות כתבניתה בכל עיר וכפר, ועתה לה יותר משבעים אלף מכונות כאלה, ויותר משני מיליאן וחצי בני איש יכלכלו את נפשם במלאכה הזאת, מלבד האורגים ביד על הָאָבְנָיִם:

שמונים אלף איש עושים כלי משי, כפתורים, פוזמקאות, בתי יד, צעיפים, ורעלות, המשי יבא מהודו מזרחית. יותר משני מאות אלף אורגי כלי פשתן וקנבוס רב מאד. כלי ברזל רבים ונפלאים, כסכינים, תער הגלבים, חרוצות הברזל, מסגרות, כלי הרופאים, חרבות, כלי תותח, שרשרות, גלגלי מורי שעות, עוגני אניות, נשרי ברזל ודומיהם כולם טובים להלל ואין ערוך למו. בתי כלי נשק כבירים מאד. כלי נחושת, בדיל ונחושת קלל, מורי שעות רבים וטובים מאד. כלי פארצעלאן כבירים, ולא מעט ימצאו בה כברת ארץ ארוכה חמש או שש פרסה, רבתי כפרים אשר כל תושביה יחדיו אך במלאכת הזאת ידיהם תעשינה, כלי זכוכית טובים, בורית רבה וטובה מאד, אשר יעלה ערך מכס המלוכה ממנה עשרה מיליאן כסף לשנה. צוקר, מאה אלף חביות לשנה. עורות טובים מאד ביפים וחזקם, ובתי העבוד רבים מאד. נייר למכתב ולדפוס, מבלוי סחבות הבאים לרוב מאשכנז ואיטליא, גם מן תבן וחציר יבש, שני המינים יחד טובים ונפלאים. כסאות המתפרקים ויושמו במקל, כלי מחסה מזרם אשר יקפלוהו וישאוהו בצלחת, ארגזי מסע אשר ביד יקחו, ודברים אחרים דומיהם נפלאים מאד אשר ישתאה כל רואיהם. כלי זהב, כלי כסף, מקלעות תבן, כלי עץ, טאבאק, אבק שרפה, כובעים, מכונות קיטור. בשול שכר רב ומהולל מאד מינים שונים, ועל כולם שכר אלע ושכר פארטר. בשול יין שרף וראזאליע רב, בתי דפוס כבירים ומועקות דפוס טובים ומהוללים, ובתי הברזל אשר בה הם הנפלאים מכל, כי בתים רבים בה מברזל מוצק, ומחיר בית כזה אשר ארבע עשר חדרים בו יעלה לסך שמונה מאות טאלר, גם נקל מאד להעתיקו ממקומו:

מסחרה הוא הגדול בכל הארץ ושולח מוטות כנפיו עד פאתי תבל וים רחוקים, ומראש עפרות חלד עד אחריתו אין גוי ואין לאום אשר לא יסחר אתה ויקנה מרכולתה ממנה, והממלכה שבט עוז להמסחר הרב הזה, כי דרור אין קץ לחוקיו ועזר ומשען לו בכל משפטיו ומשלוח ידיו באין שטן ומפריע. בראש תומכי המסחר אלה המה: הנהרות הרבים והתעלות אשר אניות יעברו בם, הנתיבות הטובים מאד לעוברי ארחות, שבילי הברזל למכונות קיטור ולעגלות סוס. גם החברות הרבות אשר בה לאגודה אחת אודות כל מקנה וקנין. הגדולה מכולן היא חברת הודו מזרחית, חבר סוחרים אשר לכדו למו נ“ו אלף וב' מאות פ”מ ארץ, ומאה וארבעים מיליאן איש תחת שבטם, ולהם לבד המשפט לשלוח מהארץ ההיא ומן חינא לענגלאנד כל הבא בידם, ולהביא מענגלאנד שמה כל הטוב בעיניהם לממכר, הממשלה תסך עליהם באברתה, וחמש מאות אלף איש חיל למגן למו:

החברה הזאת נוסדה בשנת ה“א תס”ח, ומראש היה לה תוקף רב וכל זר לא התערב בה, אולם עתה ביד כל איש בריטניא לשלוח סחורותיו באניות החברה שמה, אך עליו לתת לה מס קצוב. ריוח החברה הנקי אחר כל ההוצאות יעלה לשנים עשר מיליאן כסף לשנה. מלבד החברה הזאת עוד חברות רבות אחרות, הלא הן, חברת ים הדרומי אשר נוסדה בשנת תע“א לסחור לבדה על פני הים ההוא. חברת אפריקא, חברת הודזאנסבייא (הוא זרוע ים אוקיינוס לפאת צפון ומסוכן מאד למעבר אניות), חברת סיערא לעאנא, חברת רוסיא, וחברת המבורג. לכל אחת מאלה לבד המשפט לסחור עם הארץ אשר שמה בקרבה. חברת הודו מערבית אשר נוסדה בשנת תקפ”ד, ותעודתה להלוות כסף להנוטעים בהודו מערבית אשר עבדי עולם למו, ונוטעים אורז, קני צוקר ודברים אחרים. החברה תקח מהם ערוגות מטעיהם לערבון ותתן להם כסף בנשך למען יוכלו עשות גדולות ולהרבות במחיר צאצאי אדמתם. חברות שונות לחצוב מהרי אמעריקא כל מיני מתכות. חברות שטרות (באנק גזעלשאפטן) חמש בענגלאנד, שלש בשאטלאנד ואחת באירלאנד: לאלה לבד המשפט לעשות שטרות קטנות וגדולות ככל אות נפשם, למען יתהלכו בארץ ככסף מלא, והממשלה ערבה בעדם, ובגלל זה ילוו לה כסף בכל עת מצוא, ומלבד אלה עוד אלף חברות שטרות אשר לא גושפנקא דמלכא חתים עלייהו, וגם להם המשפט לעשות שטרות היוצאות במדינה, אך בגבול ומדה. עשרים וארבע חברות נתיב הברזל, שלש מאות חברות מלאכת מחשבת, חברות גשרים רבים, שמונים חברות מבטח אש ומים וכל אסון, וחמש מאות בתי פקדון (שפאר קאסען):

הגדולה מכל חברות השטרות היא החברה הנוסדה בשנת ה“א תנ”ו בלונדון. אשר בה תמיד מאה מיליאן כסף וזהב מזומנים, ובערך שני מאות מיליאן כסף שטרותיה יתהלכו בארץ, אלף סופרים, מזכירים ונגידי האוצר לה, ושכרם לשנה שני ורביע מיליאן כסף, מספר סוחריה יותר מן שני מיליאן, ומספר האניות היוצאות ממנה בשנה על פני תבל, שלשים אלף ומאתים אלף מלחים בה:

מטבעות: כסף עובר לסוחר אף מעט בה: ויערכוהו לארבע מאות מיליאן כסף, אך רוב רכוש גוייה בשטרות, דברי מסחר ובתי מלאכה. חשבון כספם הוא לפי פעני, שילינג וליטרא שטערלינג. ליטרא שטערלינג תכיל בקרבה עשרים שילינג (וערכה כעשרה כסף). ושנים עשר פעני השילינג. מטבעות זהב: גינעע, בה עשרים ואחד שילינג גינעע כפולה, שנים וארבעים שילינג. מחצית גינעע ושלישית גינעע. סופרעהן. עשרים שילינג בו. ומחצית סופרעהן עשרה שילינג. מטבעות כסף: (קראנע), חמשה שילינג, שילינג, מחצית שילינג, ועוד איזה מטבעות קטנות. מטבעות נחושת: מחצית פעני (צל כסף), ורביע פעני אשר פארטהינג שמו. מחוקי הממלכה עונש רב על כל המוציא מטבעות זהב מחוץ לגבוליה, שטרות אשר הממלכה ערבה בעדן, מן חמשה ליטרא שטערלינג עד אלף.

מדת האורךְ. יארד. מדת הלח והיבש: גאלאן, פינטע. פעק בוזהעל, וקווארטער. המשקל הוא לפי הליטרא.

תושביה ותכונתם, מספר יושביה שלשים מיליאן איש, והנקבות רבות מן הזכרים, כי לעומת כל מאה גברים יש מאה ושש נשים. מספר המתים הוא שנים למאה בכל שנה. ראשית גוייה הוא מאנשי בעלגיען, זאכסן, דענעמארק ומעט רומים, ועוד עתה הכרת פניהם תענה כי מלאומי אשכנז מקור מחצבתם, גם השפה המדוברת אותותם לא תנכר כי רובה אשכנזית ישנה נשחתה בתערובת מעט רומית. בני הארץ ידבקו בשפתם ואהבתם אליה רבה עד מאד, לכן אף למצער ידוברו בה לשונות אחרות זולתי שפת צרפת אשר הסכן הסכינו בה בגלל הגולים הרבים אשר הגלו מצרפת בסוף המאה הי“ח למספרם וימצאו מקלט בתוכה. באמצע המאה הי”ד לנוצרים היתה שפתם ללשון חצר המלך והעם, וכבודה הורם להיות ככל שאר לשונות הגוים, ובסוף המאה הששה עשרה נעשו לה חוקות הדקדוק ומשפטי לשון, אולם בכל זאת עודנה חסרה שלמות רב ועוד לא הגיעה לתור המעלה ככל לשונות העמים. העושר רב מאד בארץ הזאת ואין ערוך לו, ולו הנזר והעטרה ומשפט הבכורה על כל יחש, חכמה ומעלה. לכן כל אשר הון רב לו, גדול יקרא ולו הכבוד וההוד, אליו ברך יכרעו, ושמו לברכה בפי כל, אולם כרוב עושר הגדולים, כן ירביון העוני והמסכנות בדלת העם, ולכל מאה תושביה יותר מעשרה אביוני אדם הקובצים על יד ומשתחוים לאגורת כסף על פתחי נדיבים, מחיר כל דבר אוכל רב מאד, ואף אשר במסכנת יאכל לחם, ואך בפת חרבה ישבור רעבונו, תוצאותיו שלש מאה כסף לשנה. הבריטני הוא חזק ואמיץ ובעל בשר, הנשים יפות מראה וצנועות במדותיהן, גם בני שאטלאנד גבורי כח ואורך ימים להם, ואך עד הגיעם לשנת השתים עשרה התמותה רבה בהם, אולם כל אשר עברה עליו השנה ההיא ולא ראה מות, יבטח כי זקנת שיבה תהי גורלו, ויבא בכלח אלי קבר, והנשים גם הן טובות תואר מאד. בני אירלאנד העשירים בריאים וחזקים, אולם דלת העם רזים וחלשים, נשותיהן יפות וצנועות. האנגלי שוקל כל דבר בפלס דעת טרם יעשנו, קר רוח, וחרוץ במלאכתו, ואיננו רודף אחרי מעדנים ותענוגות בני אדם, כי כל ממתקי חכו אך מאכלי בשר צלי אש (יען בושל במרק לא יטעם לו), אך מרום עם הארץ במרגוע ותענוגים תדבק נפשם. רוב בני הארץ אנשי מסחר המה ותחת אשר ישאל כל איש על גבר לא נודע לו מתמול שלשום. הלב נבון לו ורוח דעת בקרבו, ישאל הבריטני לאמר, כמה מספר רכושו ועד איפה גדולת עשרו. אהבת ארץ מולדתו רבה מאד בלבו, וכל גאונו ורהב נפשו כי בן ענגלאנד הוא. ראשיה בצדק ישפוטו, ושוטריה אך ביושר ואמת יתהלכו, וכל שוחד, מחיר, תרמית ונכלים, השמים לאין ואפס רצון המלך והחוקים בארצות אחרות, פה אך זרים המה, כי אם צדק ומשפט מכון כל שומרי משמרת הארץ, מן היושבים ראשונה במלכות עד הפקידים התחתונים אשר בחוות וכפרים. בני שאטלאנד נבוני מדע, עושי חסד, מכניסי אורחים, אוהבי גר, שונאי בצע, אוחזים במדות אבותיהם ועם בני ענגלאנד לא יתערבו, אנשי אירלאנד רובם עניים ודלים. רודפי שכר, נכאי רוח, מאמיני הבלי שוא, עושי חסד, ואוהבי רפיון ידים, עשיריהם ילבשו גאות, בעלי חמה ורודפי תענוגים. בענגלאנד ורוב שאטלאנד ידברו שפת בריטניא (ענגלישע שפראכע), והיא כאשר אמרנו למעלה, מולדת שפת אשכנז ישנה בלולה ברומית וצרפת, ומאה אלף מלות לה, ויותר משני מאות מיליאן איש בתבל ידברו בה. במדינת וואלעס ידברו שפת קימרי או וועלש, ובאירלאנד וגלילות הצפון אשר לשאטלאנד שפת גאלי ואירית. גם תתהלכנה בה שפת צרפת, אשכנז, איטליא ולשונות אחרות בגלל הנכרים הרבה מארצות מרחק היושבים בקרבה ויסחרו בה.

לב הבריטני בוער כאש תמיד לעשות גדולות, וחשק נמרץ בקרבו להתגבר על רעהו, אם בדעת והשכל או בכשרון ידים. מלחמת תנופה בין איש לרעהו, מחזה מרוצת הסוסים, מלחמת התרנגולים, ומשחקים אחרים כאלה ראשית שעשועיו המה. ועל כל דבר נקל יתערב איש את אחיו, באמור האחד ימין יאמר השני שמאל, וכמה רבבות דרכמוני זהב ישתקעו שנה שנה בזה. ראשית חנוך הנער הוא ללמד ידיו לקרב ואצבעותיו להאבק את רעהו. וחוקים מיוחדים לזה, בנפול האחד ארצה לא יכהו השני עד קומו, אם יאמר האחד חדל ואל תכה עוד, חלילה לרעהו להוסיף הנף ידו עליו, וכדומה, התאבקות כאלה תקרינה למכביר בחוצות ערי ענגלאנד. אם יחרף איש כבוד רעהו, יחדו למלחמה יגשו. ואנשים יבחרו למו למען ישימו עיניהם לבל יפרו חוק, בגדיהם מעליהם יפשיטו, ויחד לעין כל ילחמו בכח, ובהכניע האחד את נפשו ויאמר לאחיו הכרעתני, יפרוש המנצח כפיו אליו וירא פניו בתרועה, וישובו להיות אוהבים נאמנים, אף אם לרוב פני שניהם מלאים פצע וחבורה, ונהרי נחלי דם מעליהן יזובון. מרוצת הסוסים היא שעשוע רב מאד למו. פעמים רבות בשנה יקהלו הסוסים הנבחרים על פני כר נרחב אשר גדר סביבו, ורבבות אנשים עוטרים עליו לראות בשחוק הזה. המשחק הלזה יארך בכל פעם שבעה ימים, וכל סוס אשר יעבור רוכבו בו את רעהו ישיג מאה גינעע מאוצר המלוכה. הזהב הזה אך כאין נחשב בעיני בעליו למול הכבוד הרב אשר ינחל, כי ספרי דברי הימים תהלתו יגידו, ושמו לתפארת בפי כל. טרם יגיע השבוע, יודיע כל המביא סוסיו שמה, את שם הסוס, מספר שניו ומקור מחצבתו בספרי הקורות. ולחוק השם כי יהי משקל כל הרוכבים שוה, לכן שקול ישקלו טרם יחלו לרכוב, ואם האחד קל מרעהו ישימו עופרת באמתחתו עד אשר יכבד כאחיו. הסוס אשר כבר השיג גמולו שתי פעמים לא יוכל עוד לבא בשדה המרוצה בשנה ההיא. וכמעט אין די באר לקלות המרוץ הזה, כי לא יגעו רגליהם בארץ, אך כעוף השמים יעופו ואך ישמעו הרואים נחרת אפם והמון רגליהם. והמה כבר באו אל המטרה. ובעוד הם רצים יתערבו הרואים למאות ואלפים כסף, האחד יאמר הסוס הזה ישא הוד, והשני יאמר לא כי לסוס האחר מוכן הגמול, ובזה משנה עונג למו, מחזה המרוץ אשר אהבה נפשם, והתערובות אשר גם אותו יאהבו למאד. מלחמת התרנגולים גם היא אהובה למו מאד, ורבים מאפרתי וחורי הארץ יגדלו בעצמם תרנגולים כאלה ויכילום מעדנים למען יהי כח בם לצאת לקרב ועל אויביהם יתגברו. גם לזאת יתאספו המונים לראות איך ילחמו שני אויבים כאלה יחד, ומחזה הדם אשר יזוב מבשרם עונג ושעשוע להם. גם שחור השלכת הכדור נחמד למו. ועל כל אלה יאהבו מאד להתערב יחד ולמרות איש את רעהו. אם יחלה אחד העם, יאמר האחד כי יחיה מחליו, וכרגע יאמר השני מות ימות ולא יוסיף לקום, ובגלל זה ינצו יחד, זה יאמר הנני לתת לך אלף כסף אם לא כדברי יהי, והשני בתומו יענה טוב הדבר, גם אני אלף כסף אתן אם דבריך יאמנו, זה יאמר נפול תפול סעבאסטאפל והיתה למעי מפלה, והשני יתן אומר איתן מושבה ולא תלכד לעולם. כאלה כאלה יקרו יום יום לאין קץ בממלכה הגדולה הזאת:

ככל אשר יגדל כבוד איש והונו, כן יאחר הוא וכל ביתו לקום בבקר. ארוחת הבוקר היא ספל טהעע ולחם סולת. קאווע אך לעתים רחוקות ישתו. לחם הצהרים יאכלו בשעה רביעית אחר חצות היום. מאכלם בשר ולחם חטה, ולפעמים גם דגים או ירקות, מאכלי חלב, מבלעדי מרק חומט לא יאכלו המרק בראשית האוכל, הגבינה או לחם משוח בחמאה הוא המאסף לכל המאכלים. אחרי אכלם לשובע ישבו הגברים לבד על כוס יין פורטוגעזי כשעה או שתים. מטפחת אין להם בעת האוכל, אך אחרי כלותם לאכול יביאו להם מזרק מים וירחצו ידיהם בו. בערב ילכו לשוח. ממרום עם הארץ עד דלת העם אך מעסקי הממשלה ידברו, אחר כל דבר שלטון ומלך ידרושו וברוח בינתם יבחנוהו, ובשבתם בבית המשתה ובחומם ישתו שכר פארטר האהוב למו מאד, לא מעט הם המריבות אשר תצמחנה בגלל הדעות השונות אשר מאיש לרעהו בדברים כאלה, ואחריתם מכת אגרוף ומלחמת איש באחיו. במות להם מת יכסו שחורים את כל הבית, וגם כורת דבורים בבגדי אבל יכסו, ויכו במפתח על כל כורת להודיע אל הדבורים את האסון אשר קרה למו:

אמונה השלטת בכל הממלכה הזאת היא הנוצרית החדשה על פי לוטר, ותסתעף לשני שריגים, בענגלאנד ואירלאנד אמונת הכמרים (בישעפליכע) ובשאטלאנד אמונת הזקנים (פרעסביטעראנישע), שתיהן יחד דתיהן שונות מדתי הקאטוליקן, ולמשמעת הכהן הגדול אשר ברומי לא יסורו. המלך הוא הכהן הראש, הוא ימלא ידי הכמרים, יפקידם על משמרתם, קורא אליהם יעמדו יחד ליום הועד, ולו יתנו מעשר מכל תבואותיכם. גם לכל כתות הנוצרים דרור לעבוד עבודתם ולבנות להם במות והיכלות כאות נפשם באין מפריע, אך הקדושין אשר יסדר כומר האמונה הבלתי שלטת, אין כח ועוז להן. אחינו בני ישראל שלוים ושקטים בתוכה, עובדים את ה' ביד רמה, וחלק ונחלה למו בכל משפטי וזכיות הארץ, וכל משרה וכהונה ככל גויי הממלכה, וע“פ החוק החדש אשר ניתן עתה בשנה הזאת תרע”ז אף בין שרי הפארלאמענט יבואו. מספרם חמשה ושלשים אלף איש, ונפלגים לשתי קהלות, קהל אשכנזים וקהל ספרדים:

חברות רבות בתוכה אשר תעודתן להרחיב האמונה הנוצרית בתבל ולצודד נפשות בני ישראל ברשתם, ועל כולנה חברת הספרים אשר אנשיה יעברו בארץ ויחלקו בכל שנה יותר משש מאות אלף ספרי תנ"ך וספרי בריתם חנם או במחיר מעט, גם ידפיסו רבבות ספרים לאין חקר על אודות חזוק דתם ויפיצום בראש כל חוצות בלי מחיר. למוד החכמות בבתי המדרש הוא בלי סדרים ואיננו במצב טוב כאשר בארצות אחרות.. בתי מדרש כוללים (אוניווערזיטעטן) שלשה בענגלאנד, ארבעה בשאטלאנד ואחד באירלאנד. מלבד אלה יש יותר מאלף ושש מאות בתי מדרש לכל חכמה, ובתי ספר רבים לחכמת הצבא ומעבר אניות. ויען יחלו רוב אנשיה לעשות במלאכה בעודם בדמי ימיהם, לכן אין מספר לאלה אשר לא יוכלו אף לא לכתוב שמם עלי לוח, ומכל עשרה אנשים אשר בקרבה אך אחד יודע דעת ומבין בספרים, ותשעה הנותרים לא ידעו קרוא ספר ואין בינה למו. אולם הדרור אשר להם לדבר ולכתוב ככל העולה על רוחם, תהלוכותם עם בני בינה ודעת, מסעיהם עד אפסי ארץ, בתי מקרא ספרים הרבים, בתי השאלת ספרים בשכר, וקורות העתים הרבים מאד, ישלימו את המחסור אשר לבתי הספר, ויתנו דעת גם לאלה אשר לא למדו חכמה מנעוריהם. שלש מאות וששים קונטרסי חדשים לבקרים בה, המבשר טעמס היוצא יום יום, ישלם לאוצר הממלכה ששים אלף ליטרא שטערלינג מס החותם (שטעמפל) לשנה, ושלשים אלף ליטרא בעד המודעות אשר בו, ומכס הנייר ארבע אלף ליטרא, יותר מאלף בתי עקד ספרים בקרבה.

אף אם למקטנם ועד גדולם אוהבי בצע המה, ונפשם בכסף קשורה, כולם במישור יתהלכו, וכל עושק ורמיה אך תועבה למו, ולכן מספר פועלי און היושבים בבית הסוהר אך מעט הוא, בענגלאנד אחד לאלף, באירלאנד אחד לשני אלפים, ובשאטלאנד אך אחד לשלשה ועשרים אלף. רוב פשעי החוטאים האלה תרמית, גנבה וחמס המה, אולם רצח, שפך דם וקטל אך למצער ולעתים רחוקות. ובכל זאת רבים בחטאם ימותו בכל שנה, כי משפט מות שם לרוב פשעי בני אדם, ואף הגונב חמשה שילינג מות ימות, ואין כופר לו:

כל תושבי הממלכה יחד חפשים, משפטיה וזכיותיה שוים לגדול וקטן, ומותר האצילים מעם הארץ אין, כי כל הקהל חוקה אחת להם ואיש מרעהו לא יבדלו. הגוי כולו יפרד לשני ראשים, הראש האחד הוא האצילים ובעלי היחש, והראש השני הוא עם הארץ. האצילים הם הערצאג, מארקיה, גראף, וויסקונט, ובאראן, ושם לארד לכולם יחד. היחש הוא מורשה נחלת אבות לבניהם אחריהם, גם ירים המלך כחפצו אנשים אשר יבחר בם והיו לסגנים. גם ראשי הכמרים ובעלי פקידות פקודות הגדולים בתור היחש המה, אולם כבודם זה אך להם לבדם בחייהם, וזרעם אחריהם לא ינחלוהו, התואר פעער יוריש האב לבנו הבכור, והבנים האחרים גם הם אפרתים אך שפלים ממנו, אולם דור שלישי חלק ונחלה אין לו ביחש וכאחד העם יחשב, במות האפרתי ובן אין לו תירש בתו את כבודו, כל אזרח אשר הון ועושר לו שענטלמאן יקראוהו: לאמר איש נכבד. ולקצה מהם תואר באראנעט, קניגהט, ועסקיהר. והאכרים, העושים במלאכה, או שכירי יום, לדלת העם יחשבו:

סדר הממשׁלה: ממלכת בריטניא היא ממשלה מוגבלה, כי גבול לעוז המלך ותוקף גדולתו. המלוכה היא מורשה לבן המלך הבכור. ומלה בפי העם, המלך לא ימות לעולם, כי ברגע יישן המלך שנת המותה בנו הגדול ימלוך תחתיו מבלי צורך לצקת שמן המשחה על ראשו ולתת עליו הוד הנזר והעטרה. במות המלך ובן אין לו תמלוך בתו תחתיו, אולם אם בן ובת לו, והבת היא הבכירה, והבן צעיר ממנה לימים, ימלוך הבן ולא הבת, כי לגבר משפט הבכורה. הבכור יורש העצר יכונה מרגע הולדו, הערצאג קארנוואל, גראף שעסטר, הערצאג ראטהזיי, באראן רענפרעוו, וגראף קאריק, ובעד כל אחד התוארים האלה הכנסות רבות לו שנה שנה. ואביו יקרא לו בשם פרינץ וואלעס. לבני המלך האחרים ובני משפחתו אין כל תואר זולתי רום מלכות (קעניגליכע האהייט). אך הבנים כאשר יגדלו ויהיו לאנשים, והוא בהיותם בני שמונה עשר שנה, כי אז לגדולים יחשבו, יתן להם המלך תואר מה כאות נפשו, ואז יבאו בקהל הפארלאמענט, אולם לא יוכלו לקחת להם נשים עד הגיעם לשנת החמשה ועשרים בלי רשיון המלך, ולבנותיו ינתן מאוצר המלוכה ערך כסף בתת המלך אותן לאיש. המלך בשם הוד מלכות (קעניגליכע מאיעסטעט) יכונה, קדוש הוא לכל העם, וחלילה להם לשלוח יד בו, על כל מעשיו לא יבא במשפט, ודבר בפיהם: המלך לא יחטא לעולם. אולם את יועציו יביא העם במשפט על כל דבר הקשה, והם עתידים ליתן דין וחשבון לפניהם. להמלך לבד המשפט לעשות מלחמה, לכרות ברית שלום, להרים בתור היחש, לקיים כל דבר חוק ומשפט, ולמשוך חסד לאשר יצא רשע בהשפטו, ולו המשרה על אוצר הממלכה. לתוצאות החצר ושריו ועבדיו אשר בו, ינתן למלך א' מיליאן ונ“ז אלף ליטרא שטערלינג (עשרה וחצי מיליאן גולדן כסף) דבר שנה בשנה, ומלבד זה ינתן ליורש העצר ולבני המלך וכל זרע המלוכה הון עצום מאוצר הממלכה. המלך הוא כהן הראש לדת הארץ. במות המלך ובנו עודנו קטן תשתרר אלמנתו עד אשר יגדל בנה והיה לבן שמונה עשר שנה. ואם גם אשה אין לו, יקים המלך לפני מותו משל במקום המלך הצעיר עדי יגדל. ואם חדל המלך מהקים שלטון, יפקוד הפארלאמענט אותו. וכאשר ימלאו ימי המלך החדש לשב' על כסאו, בידו לבטל החוקים אשר נעשו בימי ממשלת האפטרופוס או לקיים אותם, ביום שבתו על כסא מלכותו, קול מבשר משמיע בחוצות לונדון, עדינבורג ודובלין בתרועה ורעם גדול לאמר, הנה מלכך בא. וראש הכמרים אשר בקאנטערבורי ימשחהו בהיכל וועסטמינסטע אשר בלונדון ויתן העטרה בראשו, והמלך ישבע בה' למשול בצדק ותום לבב ולשמור את כל חוקות הארץ כדת כמשפט. המלכה גם היא הוד מלכות לה כמותו, וכל משפטי ותוארי המלך גם לה המה בחייו, ואחרי מותו. בימי אלמנותה יתן לה הפארלאמענט ארוחת שלחנה לשנה, משכן כבוד המלך הוא בארמון סנט יאמעס אשר בלונדון הבירה, אך גם בווינדזאר בוקינגהאם הוזע, קענייגטאן, קעוו, ובירגטהאן היכלי חמד לשבתו, ובם ישב בעתותי הקיץ. יורש העצר לא יוכל לצאת מחוץ לארצו בלעדי בראש חילו למלחמה על אויביו. אולם המלך יוכל ללכת ככל חפצו לארצות נכר, אך שני מיניסטר יסעו אתו יחד, המלך יבחר לו שריו ויועציו העומדים לעזר לו לתפוש משוט בים האדיר הלזה כאות נפשו. ומאתם יצא כל דבר ריב ושלום. מקרא הפארלאמענט להקהל יחד, או דבר שלטון אליהם לאמר איש לאהליו. מפקד כל שרי הממשלה, זכיות אזרחי הארץ, כפרת משפטי מות וכדומה, כולם בשם המלך. מבלעדי אלה המלך גם מחסה ומגן לאיי יאניען. שם המלכה עתה וויקטאריא הראשונה, נולדה בשנת תקע”ט, שנת ראשית מלכותה תקצ"ז, ושם בעלה אלבררט פרינץ זאכסן קאבורג, ושם בנה הבכור יורש העצר אלבערט עדוערד פרינץ וואלעס (נולד בשנת תר"א):

לשׁלש הארצות האלה יחד שני חותמי תכנית, האחד ציץ המצח וארבע קרנות לו, בקרן הראשונה והרביעית שלשה כפירי (לעאפרדע) זהב, בקרן השנית ארי אדמדם ומסגרת מעשה שושנים סביב לו כולו זהב טהור, ובקרן השלישית כנור דוד מסולא בפז ומיתרי זהב לו. והשני כפתור החזה, מלמעלה כתר מלכות, לימינו שני אריות שנהב, משמאלו ליש מראה תכלת, וסוס לבן דוהר. מלמטה שני שריגים וחבצלת, קוץ, וירק עשב משזר בם, ותחתם חרותים הדברים, ה' מעוזי. חותם תכנית יורש העצר גם הוא כמוהו, אך פי שריון עובר בין שתי הקרנות העליונים, ותחתיו חרות, עבד אנכי, למזכרת דברי בן המלך עדוארד השלישי אשר נשבה יאהאן החסוד מלך צרפת בידו ויעש לו משתה, וכאשר בקש ממנו המלך לשבת אתו על השולחן, ענה אותו בענות צדק לאמר, עבד אנכי: צבע דגל הארץ הוא, אדום, תכלת ולבן. שרי המלוכה הם: א) שופט שליט, כהונתו רק לימים לא רבים, ולרוב יתמנה בעת ינתן הנזר בראש המלך או בעת ישפטו משפט מות את אחד הסגנים הגדולים. ב) המזכיר (גראס קאנצלר). ג) הסוכן אשר על האוצר (גראס שאלמייסטר). ד) נגיד בית העצה, הנותן לפני היועצים כל דבר אשר אודותיו יתיעצו, ואחרי צאת דבר חוק ומשפט מאתם יביאוהו לפני המלך. ה) שר טבעת המלך, החותם בטבעת המלך כל דבר דת וחוק. ו) שר חדר המלכות (גראס קעמערער) המלביש את המלך מחלצות, הכהונה הזאת מורשה למשפחת ווילאנבי. ז) קאנסטאבל, המשמרת הזאת איננה רק בעת תנתן העטרה בראש המלך. ח) (גראס מארשאל) נחלת עולם לבית הערצאג נארפאלק. ט) נשיא שרי חיל הים (גראס אדמיראל):

חצר המלך: רב שרי החצר, נשיא שרי הארוה, נגידי שרי החדר, רב שרי המלתחה, פקיד שרי הציד, שרי אוצר החצר, ועוד אחרים דומיהם. שומרי ראש המלך תשע אלף ושמונים איש, והמה שבעה גדודים איש רגלי, ארבעה גדודים פרשים, אצילי הארץ ובני שווייץ. ושרי ארבע חברות האפרכים (ריטר ארדן). א) חברת אזור חלצים (האזן באנד ארוץ)1, מלבד בני משפחת המלך ומושלי ארצות אחרות לא יבואו בקהל לה כי אם חמשה ועשרים איש, כולם יחד אנשי שם, ראשונים לחורי הארץ ופרתמיה. לכל איש עדתה פתיל תכלת ממולא ספיר שוהם ופנינים צמיד על השוק השמאלי, וביום התקדש חג ומועד ילבש מעיל ואפוד, מגבעת משי, ושרשרת זהב על צוארו: המלך בראש החברה. מבלעדי אנשי בריתה נספחו אליה עוד ששה ועשרים איש, רובם אנשי צבא באים בימים, אשר לחם חוקם ינתן להם מכסף החברה, ולהם להתפלל ערב ובקר בעד שלום העדה הזאת. ב) חברת באטה, בקהלה יבואו בני בית המלך, שרי הצבא, ובעלי הפקודות הגדולים, ואין גבול למספר אנשיה, ולרוב הם יותר מאלף. חותמה, מטבע זהב בה חרות שרביט המלך ועטרה בראשו, ושני כתרים מצדו, וסביבם שנ שושנים אדומים ושני עלים ירוקים, אותה ישא כל איש מבני החברה קשורה בפתיל אדום על בגדו לפאת ימין, ומשמאלו ככב כסף לתפארת. גם לה המלך בראש. ג) חברת אנדרעאס, חותמה מטבע זהב אשר בה תמונת אנדרעאס הקדוש לבני שאטלאנד. ואנשיה ישאוה על לבם בפתיל ירוק, והמלך בראשה. הבאים בקהלה אך מתי מספר המה. ד) חברת פאטריק, ולא יבואו בקהל לה כי אם אפרתי אירלאנד ואפס בלעדם, חותמה מטבע זכוכית יקרה כתבנית ביצה, בם צלם פאטריק קדושם אדום, ועלי ירק סביבו ועליהם שלשה עטרות זהב, גם אותה ישאו אנשיה בפתיל ירוק על לבם והמלך בראשה. ובלעדו ככב בשמונה קרנים למו. מלבד אלה יסדה ממלכות בריטניא בשנת תקע"ח חברת מאלטא ואין פה מקומו (עיין מאלטא):

ידי המלך אסורות בחוקי הממלכה אשר מני אז וברצון שרי הפארלאמענט, אשר מהם יצא כל דבר חוק ומשפט, וערך כל מס ותרומה:

אלה החוקים והמשפטים אשר לא יסור המלך מהם ימין או שמאל. ספר הדרור הגדול הנקרא בשם מאגנא קארטא, אותו נתן המלך יאהאן בלי ארץ בשנת אלף רט“ו למספרם כי אכף עליו עמו, בו יבטיח המלך לבל ישם מס על הארץ בלי חפץ העם, לבל ירבה מכס על כל סחורת יד, ולשמור משפטי וזכיות כל עיר ועיר. שמירת הנפש, הנקרא בשם האבעאס קארפוס, על פי החוק הזה לא ינתן איש במשמר מבלי יודיעו לו את חטאו, וביום הראשון דרוש ידרש מאת השופט, ואם יתן ערב בעדו יצא לחפשי, מלבד המורד במלכות. בעת מצור כל הנמצא בחוץ או בבית המשתה אחר בא השמש בערב, וכל אשר ימצאו בידו נשק או או אבק שרפה, כתושב כגר, בגולה ילך לבאטאניביי באמעריקא ושם ישב שבע שנים, העונש הזה יושם עליו ברגע המצאו מבלי הביא אותו במשפט ומבלי תת לו להצדיק את נפשו ולנקות מעון. באור חוקות העם משנת תמ”ט. דתי הפארלאמענט על אודות אחוזת העטרה ומשפטי הנוי כולו. חוקות שאטלאנד, וחוקות אירלאנד, אשר על פיהם יתחברו שתי הארצות האלה לענגלאנד עד עולם, חוק זכיות הקאטוליקן משנת תקפ"ט, ועוד אחרים כאלה:

הפארלאמענט, והוא בית מועד זקני הארץ ויועציה, שלש מחלקות לו, הלא הם, המלך, בית העליון, ובית התחתון, לא יצא כל חוק בלי הסכמת שלשתם יחד. ועד הפארלאמענט יצא מפי המלך, ובידו להשביתו על זמן מיוחד או בלתי מיוחד. גם הזקנים לבדם יוכלו להשבית את הועד על ימים לא כבירים, ולמצער על המלך להשביתו פעם אחת בשבע שנים, אולם לא יוכלו להאריך ימי בטולו יותר משלש שנה, במות המלך ישבת הועד מאליו, אך ביד השרים לשבת בו עוד ששה ירחים לכלות אשר החלו. כל אחד מזקני הפארלאמענט כקטן כגדול יוכל לחוות דעו על אודות חוק חדש, ואין יתרון בזה לבית העליון על הבית התחתון, אך על דבר הכסף אשר יתנו למלך לצורך המלאכה, רק לבית התחתון המשפט. כל חוק חדש יקרא שני פעמים בשני ימים באזני השרים, אחרי כן בקורת תהיה עליו מאיזה שרים נבחרים משני הבתים יחד ויקראוהו פעם שלישית, ואז יעמדו למנין ואם יסכימו עליו רוב הדעות בשני הבתים, יקיים אותו המלך או יועציו, ויהי לחוק ולא יעבור: ואם ימאן המלך לקיימו, בטל ומבוטל.

האפרתים יוכלו לשלוח חוות דעתם ביד אחר בא כחם, אולם ליתר זקני הפארלאמענט אין המשפט להגיד אשר עם לבבם כי אם בשבתם בעת העצה ולא ע"י אחר. בני שני הבתים יחד נכבדים מאד, וחלילה להביא במשמר אחד מאלה, טרם יאמר הבית כי כשר הדבר לפניו. בבית העליון הנקרא גם בית השרים. ישבו ראשי הכמרים, אפרתי הארץ אשר הם הערצאגע, מארקיהם, גראפן, וויסקונטס ובאראנע, כולם יחד מבן אחת ועשרים שנה ומעלה, בני משפחת המלך אחרי מלאו להם שמונה עשר שנה, וששה עשרה איש שאטלאנד ושמונה ועשרים איש אירלאנד אשר יבחרו אצילי שני הארצות האלה וירימום בתרפעער. לאלה יחד המשפט להועץ ולדבר כטוב בעיניהם. מלבד אלה עוד איזה שרי המלך ובתוכם המזכיר הדובר בשם כולם, אולם גם הוא גם שאר שרי המלך גם שנים עשר ראשי השופטים היושבים בבית העליון, כנכרים נחשבו ועצתם ודעתם במספר הדעות לא יבואו. כי יחטא אחד בני בשני הבתים, הבית העליון יביאנו בפלילים ויחרוץ המשפט עליו, גם כי יהיה באחד בני הבית התחתון חטא מרי למלך, לפני הבית העליון יבא דברו, ובו יתיעצו אם להסגירו בידי השופטים ואם לא. בבית התחתון הנקרא גם בית ההדיוטים, ישבו אזרחי הארץ והשרים הקטנים הנבחרים מכל עיר כפר ומקום. חוק הבחירה הוכן בחכמה רבה, עד אשר אין לאל יד כל תרמית ותחבולה למלא הבית אנשים מחזיקים במעוז המלך ושריו להכניע את העם ולעשותו כחמור רובץ תחת משאו: מספר אנשי הבית העליון כחמש מאות איש, ואנשי הבית התחתון כשבע מאות. כל חוק דת ומשפט תחת שבטם יעבורו, אם חוקי הגוי כולו. אם משפטי אחת הערים, ואם דבר אחד מהם, אין נעלם מהם, ויחד למשפטם יקרבו. מדינות שאטלאנד ואירלאנד יתנו לבחיריהם שכר שנה בשנה כל ימי שבתם בבית הפארלאמענט, אולם ארץ ענגלאנד לא תתן למלאכיה מאומה. אך זכיות רבות למו ומסע הדואר ינתן להם בכל הממלכה חנם אין כסף.

מושב הפארלאמענט הוא בארמון החדש בוועסטמינסטר הנאוה לתפארת. חנוכתו היתה בשנת תרי"ב.

בראש אולם בית העליון נצב כסא המלך, שני טורים ממנו לאורך הבית ערשי מנוחה כתבנית שקי צמר אדומים, בטור הימין ישבו ראשי הכמרים והאפרתים הרמים, ובטור השמאל ישבו הכמרים (בישעפע), ולנכח הכסא בקצה השולחן ישבו הבאראנע, בראש בית התחתון כסא כבוד אשר בו ישב הדובר, הוא זקן הבית (פרעזידענט), אך הבריטנים בתוארי כבוד תגעל נפשם, לכן אך דובר יכנוהו, מעיל קדומים לבושו ופאה נכרית על ראשו אשר תכבד מאד עליו בימי הקיץ, אך שכרו הרב (ארבעים אלף כסף לשנה) יקל עולו מעליו, ושולחן לימינו אשר עליו יניח הכתבים. לאורך ימין השולחן ישבו הנוטים אחרי המלך, ומשמאלו ישבו דורשי שלום העם. לנגד הדובר תא השומעים (כי ביד ביד כל איש לבא הביתה לשמוע את הנדבר בו) וסופרים מהירים הכותבים כל המסובר למען יוחק במבשרי החדשות יום יום. הזקנים האלה יקהלו בשעה ד' אחר הצהרים ולרוב תארך עד שבתם עד שעה ב' או ג' אחר חצות הלילה, וכולם יחד כובעיהם בראשיהם. טרם יחלו להועץ יאמר כהן הבית תפלה קצרה, אחר ימנה הדובר מספר הנקבצים ואם ארבעים המה תחל הישיבה, ואם אין ארבעים ישובו לבתיהם. ביום השבת לא יקהלו והבית סגור, גם לרוב ביום הרביעי הבית לא יִפָתֵחַ.

תוצאות החוקים לפעולת אדם בידי המלך המה. יועצי המלך ושריו המנהלים אתו יחד כל מעשי המלוכה למשמעת הפארלאמענט יסורו וחתיתו ומוראו עליהם. מספר היועצים האלה לערך מאתים איש הוא ובתוכם בני בית המלך, שני ראשי כמרי ענגלאנד ושרים אחרים רמים. רבים מאלה משרי הפארלאמענט הם ובו ישבו. מלבד היועצים האלה חמשה פרתמים לו אשר שם מיניסטר למו, הראשון הוא נגיד האוצר ובידו כל הכנסות הארץ. ותחתיו הסוכן ושר האוצר הנותן חשבון לבית התחתון מצרכי הממלכה וכל הכנסותיה, כמכס, מס, שטעמפל ודואר. ולרוב שתי הכהונות האלה באיש אחד יתלכדו ולא יתפרדו. השני הוא נגיד כל מעשי הארץ פנימה. השלישי נגיד מעשי הארץ מחוץ לגבוליה. הרביעי שר מלחמה ונגיד כל עניני הודו מזרחית. והחמישי סגן המסחר. זולת אלה עוד שרים מיוחדים לכל ענין, כשרי חיל הים, שרי המטבעות ודומיהם. בכל גליל שליט מושל הנקרא בשם לארד לייטענאנט, ותחתיו שעריף גדול המוציא כל חוק ודת לפעולת אדם. את השרים האל היפקד המלך, אך בקארנוואל וגלילות וואלעס פרינץ וואלעס ימלא את ידם, ובדוראהם ושעסטר יבחרו הכמרים את השעריפס. את הגדול בעושר ונכסים מכל שרי הגליל יבחר המלך ללארדלייטענט, הוא ראש כל צבאות הגליל, יעשה שרי החיל כחפצו, ובידו לקחת אנשים לצבא כאות נפשו. השעריף יושב בראש עת יבחרו מלאכי כל עיר בעבור הבית התחתון, יודיע כל דתי המלך לעם, יאסוף מס, יעניש החוטאים, יעשה שופטים, יציל עשוק מיד עושקו, ועוד דברים אחרים כאלה בידו. ופקידים רבים לכל מקום. ראשי פקידי הערים יקראו בשם לארד מאיאר, אלדערמאן ובייליפס:

באירלאנד משנה למלך ולו יועצים סביביו. לכל פלך ולכל ערי הממלכה שר שלום (פרידענה רגכטר).

המשמרת הזאת יתן המלך לבעלי נכסים רבים. ואף אם שרים רבים להם העובדים אתם יחד, שכר אין להם בעמלם, אך לשר שלום מן וועסטמינסטר ינתן שכר מה לשנה יען עבודתו רבה מאד. עיני השר הזה על כל עניני הכנסות הממלכה, מוסר פועלי און, , הכנסות העיר או הפלך, משפטי וזכיות האזרחים וכל מעשיהם. כבוד השר הזה רב מאד, ואין בכל ארצות תבל כהונה אשר יסורו למשמעתה ביראה וכבוד כמוה. בתי משפט רבים לכל עיר ומקום, ועליהם בתי דינים גדולים אשר יצעק האיש חמס באזניהם בהגיע לו עול מאת השופטים, ומלבד אלה יעבורו שתי פעמים בשנה שרי משפט בכל הארץ, וכל החפץ יקריב משפטו אליהם. הכנסות הממלכה לשנה חמש מאות ושלשים מיליאן כסף, ותוצאותיה חמש מאות מיליאן כסף. מספר חובות הממשלה היא שמונה אלף מיליאן כסף, סך נורא ועצום מאין כמוהו. מספר צבאה מאה וחמשים אלף איש ובראשם תשעה שרי פעלדמארשאל, שמונה וחמשים גענעראלע, שבעה וששים גענעראל לייטענאנד, ושבעים וארבעה גענעראל מאיאר. צי אדיר אשר לה בים,, שש מאות ושבע אניות מלחמה, בם שמונה עשר אלף כלי רעם, פקיד נגיד בראשם בשם אבער אדמיראל, ותחתיו שלשים נציבים בשם אדמיראלע, חמשה וארבעים וויצע אדמיראלע, חמשה ושבעים קאנטרע אדמיראלע, שלש אלף ושבע מאות פקידים, חמשה וארבעים אלף מלחים, וארבעה עשר אלף איש חיל.

קורותיה. הארץ הזאת מימי קדם קדמתה, ועוד בימי צור המעטירה רוכלת העמים לדורות עולמים, כבר היתה בריטניא לארץ נושבת, וסוחרי צור וצידון וקארתאגא הרבו לבא אליה לקנות את הבדיל הטוב אשר בקרבה. ובקורות שנות קדם ללאומי פעניציען, זה כשלש אלף שנה נמצא מזכרת גוי בריטניא לעם שוקט ובוטח, יושב באיים והים חומתו. ראשית יושביה יונים היו. בימי יוליוס צעזאר החלו הרומים לשלוח יד בה, ובראשית המאה הראשונה לנוצרים היתה כל בריטניא הדרומית לרומים לנחלה. מן העת ההיא והלאה חדלו פרעות בה, וחוקי יושר ותהלוכות דעת שמו קן למו בה. כאשר נפלה מלכות רומי וצבאותיה עזבוה בראשית המאה החמישית לנוצרים, רבו המבוכות בקרבה ותהי חרב איש ברעהו. ויבואו עריצי זאכסן למחסה לה וילכדוה. ותהי הארץ לשבע ממלכות הלא הם, קענט, זוזעקס, וועסטזעקס, עסעקס, נארטהומבערלאנד, אסטאנגעלן, ומערציא, וישמידו כל זכר רומי לה, ויסדו דרכי והליכות אשכנז תחתיהם. באחרית המאה הששית באו מלאכי רומי ויטו את לב הבריטנים אחרי האמונה הנוצרית ויהיו כולם לאגודה אחת, ועגבערט מלך וועסטזעקס משל עליהם ויהי למלך ענגלאנד הראשון. בנו אלפרעד הגדול אשר מלך אחריו, היה מחסר לארצו מכל צריה, עשה צי אדיר לה ויאיר נר הדעת בקרבה. אולם במותו נפל עם דענעמארק עליה ותהי למס עובד. ימי הרעה האלה לא ארכו, ועד מהרה שבה המלוכה לבית עגבערט, ונכדו עדוארד ישב לכסא ענגלאנד. אחרי מותו שבו בהלות ומריבות להרים ראש, ווילהעלם הכובש מלך עליה בחזקה, ולאומיה היו בידו ככדור לכל אשר אותה נפשו, גם בניו אחריו הכניעו את העם וירדו בו בפרך וכל חוק ומשפט רמס ברגלים, אך האחרון מיוצאי חלציו, הוא המלך היינריך הראשון הקל לארץ ויושביה, וממנו יצא ספר הדרור הראשון, הנותן חוק וגבול לממשלת המלך. בשבת היינריך השני בן ריכארד לב אריה לכסא, החלה ממשלת בית אניוא, בימיו שקטה הארץ מכל אויב מסביב, ויקיים את ספר הדרור מאבי אביו, וישבר מטה עוז הכמרים והאצילים, ויעש חוקים טובים לעמו, במותו מלך אחריו אחיו יאהאן המכונה בלי ארץ, בימיו אבדו כל ארצות היבשה אשר לענגלאנד, ושמו היה לדראון עולם בגלל התועבות הרבות אשר עשה, ויעולל בעפר קרנו בלכתו שחוח להדום רגלי הכהן הגדול ברומי ויתודה על עונו, וכמעט נדח מן הכסא לולא מלט אותו כומר עיר לינקאלס בחכמתו, וכאשר קם העם עליו בשנת ד“א התקע”ה ועברתם מאד קשתה השבית שאון זעפם בתתו למו הברית הנודע בשם מאגנא קארטא, הנותן לכל בני בריטניא דרור וחופש, ומשפטי האצילים והגוי כולו בו כמעשה עבות יתלכדו ולא יתפרדו, והמולך אחריו היינריך השלישי ראה את תוקף גבורת הספר הזה ופעלו כי רב הוא, כי בהחלו להכביד אכפו על עמו, קם גראף לעסטער נאדר בכח הספר הזה, ויעביר כל בארץ לכל עיר ופלך למען יקהלו בחירי העם להועץ יחד ולהקל עולם מעליהם, ומאז והלאה נלחץ המלך לאסוף עדה כזאת שלשים פעמים שנה שנה, למען תאסור ידיו בזקים, ותשים עינה על כל דרכיו. בימי עדוארד הראשון החלה שלות הארץ להרים ראש, ובתי משפט הוכנו לתפארת. עדוארד השני בנו לכד מדינת וואלעע ותהי לענגלאנד לנחלה. עדוארד השלישי נכדו הכניע ארץ שאטלאנד תחתיו, עם הארץ נשא ראש, והמסחר הורם מאד. אכן במותו שבו פרעות בארץ ודמים רבים נשפכו בה, בשנת ה“א רמ”ה ישב היינריך השביעי, הראשון לבית טודאר, על כסא בריטניא, בימיו שקטה הארץ. אחריו מלך בנו היינריך השמיני. הוא היינריך אשר פרק עול הפאבסט מעל צוארו, וכל נכסי הכמרים אשר בארצו לקח ויהיו לאוצר הממלכה, וישם לחוק כי המלך הוא ראש האמונה עד היום הזה. עדוארד הרביעי אשר מלך אחריו הלך בעקבותיו, ואשר הניחו הם השלימה עליזאבעט אשר מלכה מן שנת שי“ח עד שס”ג, היא אמרה, ענגלאנד בעלי והבריטנים בני. בימיה נושעה הארץ מאד, המלאכות גדלו ויצליחו, ותהי סחר גוים. במותה באה המלוכה לבית שטוארט, ויאקאב הראשון מלך שאטלאנד ישב לכסא ענגלאנד, ואף אם חבר שתי הממלכות האלה יחד תחת שבטו לא הצליח בידו גם לא ביד קארל הראשון אשר מלך אחריו, להקים ברית האהבה ביניהן. ואחרי אשר הואיל קארל לרדות בעמו בפרך מרדו בו בני ענגלאנד וישפטוהו משפט מות, וימת בחטא לעין כל. ותהי הארץ לממשלת העם (רעפובליק) והשר קראמוועל בראשה, ויהי להם לנגיד עד יום מותו (משנת ת“ט עד תי”ח), גם הוא הרבה הרע, ודמים רבים שפך חנם, אולם חקיו בדבר המסחר עודם היום לתהלה בארץ, במותו שבה הארץ להיות ממלכה, וקארל השני בן קארל המומת מלך בממשלה מוגבלה, והמלך ההוא איבה נטורה בלבו לבני ענגלאנד על אשר המיתו את אביו, ונפשו נטתה אחרי הדת הקטוליקית, ויואל למשול כאות נפשו, להנקם בשוטני אביו, ולכונן האמונה הקטוליקית בארץ, אולם הפארלאמענט קם נגדו בזרוע נטויה ועצתו הופרה. ואחיו יאקאב השני גם הוא כמוהו אויה אכזרי לעמו, ותשא העדה את קולה ותקרא לווילהעלם מן אראניען חתנו לעזרה, ויברח יאקאב וימלוך וילהעלם תחתיו. בימיו הורם כבוד ענגלאנד מאד, וממשלת המלך רותקה באזקי העם עד היום הזה. וימת ווילהעלם ותמלוך אנא בת יאקאב השני תחתיו, ידיה גברו על מלכות שפניא במלחמות רבות, וענגלאנד ושאטלאנד היו לאגודה אחת עד עולם. במותה באה המלוכה לבית ברוינשוייג לינטבורג, והקורפירסט געארג הראשון ישב לכסא. גם הוא גם בנו געארג השני אשר מלך אחריו רעו את עמם בשבט מיסר. הרבו הצלחת מאד, עשו לה שלום מן הצר, ויגדילו אחוזותיה באמעריקא, הודו מזרחית ומערבית. בימי געארג השלישי רבו אחוזות ענגלאנד בכל חלקי התבל. אולם במלחמותיו עם אמעריקא הצפונית לא הצליח, ואחרי כל התוצאות הרבות לאין חקר (אשר בגללם רבו חובות הארץ מאד עד היום הזה) פסה תמה ממשלת ענגלאנד ברוב אמעריקא הצפונית ונכרתה לעולם (תקמ"ג): משנהו ווילאם פיט הרבה להלחם עם ארץ צרפת ויחבר את אירלאנד לענגלאנד ושאטלאנד, ויעשה גדולות ונפלאות בארץ. בימי נאפלען סבלה ענגלאנד תלאות רבות, כי סגר המלך האדר ההוא רוב ארצות הירופא לבלי נתון עבור אניות מרכלותה אליהן, אך אחרי הורד מכסאו שבה היות רוכלת העמים, ושלות השקט בקרבה עד היום הזה. בשנת תרי"ג באה בברית עם הסלטאן וקיסר צרפת להלחם נגד רוסיא, וחיל הים אשר לה עשה נפלאות במלחמותיהם על אדמת רוסיא במדינת קרים, עד אשר נכבש המבצר החזק סעבאסטאפל ואלכסנדר קיסר רוסיא כרת ברית שלום עם שלשה מלכי הברית האלה (שנת תרט"ז) לכבוד ולתפארת.

קורות בני ישראל בקרבה. אף אם לא חדלו אנשים יהודים זעיר שם זעיר שם לשבת בה מיום הוסדה, באשר סתר גוים היא, ורוכלת העמים עד אפסי ארץ, בכל זאת עד המאה האחת עשרה למנין הנוצרים אך מתי מספר היו, ואך בראשית המאה החלו יהודים רבים להאחז בה ויהי לקהל. בימי ווילהעלם הכובש (שנת ד“א תתמ”ט), היה המון בני ישראל רב בקרבה ונכסים רבים למו. בנו המלך ווילהעלם השני הרים את קרנם מאד ואף את המומרים הכריח לשוב לדת אבותם, אך לא בצדקו ויושר לבבו, כי אם למען הרבות עושר אוצרו, כי מס רב נתנו לו היהודים בכל מקומות מושבותם. בימיו גדלו והצליחו מאד ויבנו בתים ויקנו נכסים, וכל אשר שאלו לא מנע מהם, כי הכסף היה ראשית כל מחמדיו, ובו הטו את לבבו לכל חפצם, ובכל זאת לא היה להם רק בית הקברות א' בלונדון לכל הארץ, וכל מתי הממלכה הגדולה הזאת הובלו שמה. היינריך השני אשר הואיל ללכת לארץ הקדושה להלחם עליה, נתן ליהודים דרור וזכיות רבות ככל אשר אותה נפשם, בעבור הכסף הרב אשר נתנו לו למלחמה הזאת, ויעשו להם בתי קברות בכל עיר ועיר, ורבים מהם למדו חכמת הרפואה ויהיו לרופאים מומחים, ויקנאו בם רופאי הנוצרים ויעבירו קול בארץ כי מכשפים הם, וככל אשר הוסיף המלך להטות חסד להם, כן גדלה השנאה בלב העם עליהם, וישימו להם עלילות שוא כי ימיתו ילדי הנוצרים למען ישתו את דמם בפסח, ויאשימו אותם כי יזייפו את המטבעות ויעשו כל עושק ותרמית, עד כי סור טמא קראו למו ויהיו לפגול ושקוץ משומם בעיני כל רואיהם. ויהי ביום נמשח ריכארד לב אריה למלך (שנת ד“א תתקמ”ט), והדת נתנה מלפניו לבל יערב כל איש יהודי לראות בתפארת החג הזה, כי אולת קשורה בלבו אשר היהודים מכשפים המה, אולם איזה בוערים בעם מאחינו באו בהחבא בתוך הקהל להיכל וועסטמינסטר לחזות איך תנתן העטרה בראש המלך, וכאשר הכירום העם נפלו עליהם בזעם אף ויכום בלי חמלה, ועל כל העדה יצא הקצף, כי גדל הרעב בעיר עד מאד, ויושביה נפלו כזאבי ערב על בתי בני ישראל, את כל אשר בהם בזזו למו, והבתים שרפו באש, רבים וכן שלמים הרגו לפי חרב, ובתוכם גם רבינו יעקב בעל התוספות הנודע בשם רבינו תם, והנשארים נמלטו לתוך המבצר טאווער ויהיו לפלטה. והמלך לא ידע דבר מכל הנעשה, כי כאשר שאל את שריו על אודות הרעש אשר בעיר, אנו אותו לאמר, קול ענות העם בתרועת שמחה הוא על אשר ישבת לכסא שופט צדק, אך בערב היום השני כאשר שבעו הפראים די חפצם קמה הסערה לדממה, ויסך המלך באברתו על היהודים, ובראשי הקיסרים עשה שפטים, וכל הרעות אשר עברו על ישראל בעיר הבירה, אך כאפס המה למול התלאות אשר השיגום בכל הערים האחרות, ועל כולנה בעיר יארק אשר גרו בה שני עשירים גדולים, שם האחד ברוך ושם השני יוסי, שניהם יחדיו בתים בצורות למו, וסוכני אוצר המלך היו. ברוך היה ביום המשתה בלונדון, ויכוהו מכות אכזריות וילחצוהו להמיר דתו, וכאשר נודע הדבר למלך, הוציאו מחיק האמונה החדשה, והשיבו לברית אבותיו, אולם עד מהרה מת במכאוביו, ביתו היה לבז וכל בני ביתו נפלו לפי חרב לא נשאר אף אחד. בית יוסי נשרף עד היסוד בו, והוא ורוב בני העיר נמלטו אל תוך המבצר, ויצורו האויבים עליו וירעישו את חומותיו, ויהי כאשר ראו בני ישראל כי גם פה פלטה לא תהיה להם, ויאמרו כולם בפה אחד להמית את נפשם לבל יפלו בידי הערלים, את כל רכושם אשר היה אתם שרפו באש, יוסי שחט את אשתו וחמשה בניו, ואותו המית רב העיר, ורוב אנשי הקהל עשו גם הם כמוהו, וידיהם שפכו דם נשותיהם ובניהם, ואת המתים השליכו לתוך הנהר, והנותרים שלחו אל הצרים מחוץ להתחנן להם כי יחמלו עליהם, וישבעו להם האויבים כי לא תגע בהם רעה, ויאמינו בם האנשים ויפתחו למו שערי המגדל, אולם כאשר באו פנימה נפלו עליהם בחרי אף ויהרגו את כולם, ויהי מספר ההרוגים יחד חמש מאות משפחות. ובבא הדבר לפני המלך שם עונש על העיר, אולם להרוצחים לא עשה דבר, בשובו מארץ הקדושה עשה חוקים למחסה היהודים והקים להם מאחיהם שני ראשים ויקרא את שמם שופטים. ויאהאן אשר מלך אחריו נתן ליהודים דרור לסחור בארץ, בעבור ארבע אלף מארק כסף אשר נתנו לו (מארק היה מטבע כסף ששה גולדן ערכה). וכאשר התמוטט אוצרו בגלל מלחמותיו אשר עשה, נפל כדוב שכול על היהודים, את כל אשר מצא אתם לקח בחזקה, ואותם נתן במשמר וענה נפשם באכזריות חמה למען יתנו לו את הרכוש אשר טמנו באהליהם. לאיש אחד בעיר בריסטאל צוה כי יתן לו אלף מארק כסף, והאיש כילי וימאן תת, ויצו המלך להוציא יום יום שן אחד מפיו עד אשר יתן את מכסת הכסף, ויוציאו לו שבע שינים בשבעה ימים, וביום השמיני נלאה שאת מכאוביו ויתן את הכסף, ואת אשר השאיר המלך בזזו אצילי הארץ ואין מפריע בעדם. אחרי מות האכזר הזה הוקל לישראל מעט כי השר פעמבראקע אשר משל במקום היינריך השלישי הצעיר לימים, איש חסד היה ויעש בכל עיר שרי מחסה ליהודים, אולם במותו והיינריך מלך (סוף האלף החמישי) שבו ימי הרעה, כי אהב הבצע מאד, וצר ואויב לישראל. שלישית הון כל יהודי ארצו לקח ביד רמה, בית הכנסת חדש אשר נבנה לתפארת בלונדון עשק על בלי דבר וישם אותו בית תפלה לנוצרים, על העשיר אהרן בעיר יארק בא בעלילה עד אשר נלחץ תת לו שלשים אלף מארק כסף כופר נפשו, איש יהודי בעיר הערעספאר אשר ירש הון רב מאבותיו הוכרח לתת לו חמשה אלף מארק, וכאשר עשה אחד היהודים שמץ עון אשר חטא, על כל העדה יצא הקצף וכולם יחד נענשו, עד אשר שחדו את פניו בכסף רב ועצום, ויעש לחוק כי איש איש עונו ישא, והקהל לא יוכה באשמת היחיד. והכסף ענה את הכל בימיו, כי אף גנב והורג נפש יצא נקי בהשפטו אם כופר רב נתן. בשנת י“ג לאלף הששי צוה על היהודים לתת לו הון רב, אך כאשר השיבו אותו דבר כי נכונים המה ללכת לארץ אחרת מאין כח בם למלא די שפקו, נעתר להם לקחת מעט מאשר בקש. בשנה השנית נתן את כל יהודי ארצו לאחיו ריכארד לערבון בעבור כסף אשר הלוה לו, וגם הוא הרבה להריק אמתחותיהם כל ימי היותם תחת שבטו. בשנת כ' שלם המלך לריכארד את כספו והיהודים שבו תחת ידו, וישם עליהם מס רב. והכמרים הפשיטו עורם מעליהם כי קיים המלך את תקפם. בשנת כ”ב נתן את היהודים לבנו עדוארד למנחה, ועדוארד העביט אותם בידי השרים אשר הלוו לו כסף, וכעלוקה מצץ את דמם מהם כפעם בפעם. ויהי היום והכמרים סובבים בחוץ וצלמיהם בידיהם, ואיש יהודי עובר בשוק, ויעלילו עליו כי גזל פסל מידי אחד הכמרים וירמסוהו ברגלים, ויובאו כל יהודי עיר אקספארד (מקום המעשה) בבית הסהר, ואחר שוחד רב אשר נתנו יצא המשפט כי יעשו מכספם שתי וערב מן שיש אשר צלם זהב בעבר האחד, ופסל מרים מעבר השני, וברחוב יכינו מצבו למזכרת עולם, ומלבד זה צלם אחר בראש היכלם, והדת יצא לבל יהי בית נוצרי אפותיקי לישראל בלעדי רשיון המלך, לבל ישכיר איש ישראל את ביתו לנכרי, ולבל יקנו עוד היהודים בתים ונכסים. אולם גם החוקים האלה אך למען בצוע בצע היו, כי כל הבא וצרור כספו בידו, גם בתים גם נכסים קנה גם בתי נוצרים לקח לערבון, ואין עוצר בעדו מעשות כל חפץ לבבו, לכן לא יפלא בעינינו אם לא היה כל חכם וסופר בישראל בארץ הזאת בימי חשך התם, כי אחרי אשר היו ככדור בידי המלך וכצאן לגוזזים, ואך הכסף לבדו פדיון נפשם היה, לכן רק אחרי ההון רדפו, ואך לאסוף עושר בחפניהם מגמת רוחם היה. ועדוארד בנו אשר מלך אחריו הלך בעקבותיו, ויאכל את ישראל בכל פה, ובכל זאת לא שב אפו עד אשר יצא בשנת ה“א נ' הדת מלפניו לגרש כל היהודים מארצו. ויצאו שש עשר אלף איש בגולה לבקש להם מנוח באשר ימצאו, וכל רכושם היה למשסה. ומאז עברו כארבע מאות שנה אשר לא דרכה כף רגל איש ישראל על אדמת ענגלאנד. ויהי בשנת הי”ד ובימים ההם אין מלך בענגלאנד כי אם קראמוועל הוא השליט בארץ, וישלחו יהודי אמסטרדם את הרב ר' מנשה בן ישראל לחלות פניו כי יתן לבני ישראל אחוזת נחלה בארצו. והרב הזה דובר צחות ומליץ מהיר לפני מלכים יתיצב, והוד הלשון ורוב בינת לבבו קסם על שפתיו, וישא חן וחסד לפני קראמוועל וינתן כתב הדת כי גבולי ארץ ענגלאנד פתוחים לזרע יעקב, ובידם לתור מקום מנוחה למו בכל עיר ועיר. ויבאו ספרדים רבים שמה וישבו בה, ובשנת תכ“נ היו לקהל ויבנו להם בית הכנסת בלונדון. גם בני אשכנז רבים נהרו אליה יבדלו מקהל הספרדים ויהיו לעדה אחרת עד היום הזה. ושתי הקהלות יחד בנו להם בתים ויקנו נכסים ואין מתקומם נגדם, ואף אויביהם לא ערבו את לבם להאשימם בתואנות שוא, כי נשמרו מכל עול וחמס, את כספם לא נתנו בנשך, ואחרי הבצע לבם לא הלך, אך במלאכת ידים ועבודות הנותנות כבוד לבעליהן החיו את נפשם, ובכל חכמה ודעת הרבו לדרוש, ויהיו לשם ולתהלה בארץ. אחד גדולי חכמי ישראל בימים ההם הוא הרב ר' דוד ניטי הרופא, בעל ס' מטה דן (כוזרי שני), אשר חבר ספרים רבים בלה”ק, שפת שפניא, פרטגאל ואיטליא, וימת בעיר לונדון בשנת תפ“ת. ובימינו אלה בחסד עליון עם ישראל שוקט ובוטח בממלכה הזאת ולכל כהונה ומשמרת יקרבו ככל גויי הארץ ואף בבית הפארלאמענט (אשר נאסר להם עד כה) ישבו למשפט, ע”פ הדת אשר תצא מהרה (כאשר נקוה) מלפני השרים, ברם זכור אותו האיש לטוב, לארד רוסעל שמו, הוא לארד רוסעל היושב ראשונה במלכות, כי בישרו ותום לבו יגע שנים רבות, עד אשר הפך בנועם לשונו את לב השרים לטובה על ישראל אחינו, וה' הי בעזרו כי קמה מחשבתו הטובה ועצתו נהייתה. מי יתן והיו בכל ארצות פזורנו שרי חסד כאלה, ועד מהרה עיני העמים תפקחנה לדעת, כי אך שקר טפלו עלינו עד כה, ומלבד אשר ידינו רב לנו בכל חכמה ותושיה, נפשנו אך לטוב וחסד נטויה, לעשות צדק ומישרים עינינו תלויה, מעשינו טובים וכונתנו רצויה:


_____________


ארץ ענגלאנד תכיל שתי מדינות בקרבה, הלא הן, מדינת ענגלאנד ומדינת וואלעס. ענגלאנד תגדל שני אלפים שלש מאות תשעים ושמונה פרסה מרובעת, ובה שבעה עשר מיליאן איש, ותפרד לארבעים גלילות:

א) גליל מידלעזקס שלש עשר פ“מ, בו לאנדאן, עיר הראשונה לכל הממלכה ומקדש מלך, על נהר טעמזע, גודל שטחה שבע פרסה אשכנזיות, ארכה ד' פרסה ורחבה ג' פרסה אשכנז, רחוקה קצ”ה פרסה מן וויען, ע“ז פרסה מן עדינבורג, ס”ח פרסה מן דובלין. אין כמוה בגודל, עושר, ורוב עם בכל ערי אירופא. מצבה, בעמק נאוה מאד פורח כשושנה, וכפרי חמד סביב. מספר תושביה שני מיליאן וחצי ובתוכם שמונה עשר אלף יהודים: ארבע עשר אלף חוצות, ששים רחובות, וארבעה ושלשים שוקי מסחר בתוכם שוק הסחבות אשר ימכרו בכל שנה בעד שש מאות אלף כסף בלויי הסחבות. שלש מאות אלף בתים, רובם תחתיים, שניים ושלושים שבע מאות בתי תפלת הנוצרים, ק“נ בתי חולים, כ”ב בתי טיאטראות, שלש מאות בתי מלון אורחים, ת“ק בתי משתי יין, שש אלף בתי ממסך שכר, ת”ר בתי קאוע, ארבע אלף ושני מאות בתי חנוך נערים, מאה בתי מחסה לדל, ששה עשר בתי הסוהר, חמשים בתי משמר לאלה אשר אין להם לשלם לנושיהם, תשעים בתי ספר, מאה ושמונים בתי דפוס, אלף בתי ממכר ספרים, שלש מאות ושבעים בתי השאלת ספרים, חמש אלף ושלש מאות בתי בשול שכר, ושלשים בתי מעשה יין שרף. שלשה ראשים לה, הראש האחד הוא סיטי, העיר הישנה, סחר גוים ומושב כנעני ארץ, לעושר הרב אשר בה אין ספירות, וכמעט יוכלו לקנות כל ממלכת רוסיא בעדו, רוב משכן בני ישראל בתוכו. הראש השני וועסטמינסטר, בו שמו התפארת והיופי קץ למו, ארמון הפארלאמענט, טירות המלך, והיכלי השרים בקרבו. והראש השלישי סאטריק בנגב העיר על שפת נהר טעמזע. בו כל בתי המלאכה. העיר כולה נחלקת לששה ועשרים מחלקות ופקיד אלדרמאן בראש כל אחת. ענני ערפל ואדי גחלים חופפים עליה כל היום, ומראשית השנה עד אחריתה אין חמשים יום אשר נוגה למו. רצפת חוצותיה טובה מאד, ומשעול צר משני עבריהם למדרך כף רגל. באישון לילה השוקים ימלאו אורה מאלפי מנורות אשר מיץ גחלים (גאס) זך למאור בם, בכל עבר ופנה. רבבות צנורות מתחת לארץ בתוכה יעבורו, הנמשכים ועולים לכל בית וחדר, ולמן היציע התחתונה עד התא אשר תחת לגג יחד מימיהם ישפיעו. הרחובות עגולות או מרובעות, בתי תפארת סביבם, וככר נרחב לעונג בתוך וחיץ ברזל סביב לו. שבעה גשרים נפלאים בה, הלא הם גשר וואקסהאהל ברידש, נבנה בשנת תקע“ג ושלשה מיליאן כסף נתנו שכר עבודתו, שמונה מאות וששים רגל ארכו, נכון על תשע כפות ברזל. גשר וועסטמינסטר, עת מלאכתו ארכה מן שנת תצ”ט עד תק“כ, ומחיר עבודתו עלה לארבע מיליאן כסף, ארכו אלף רכ”ג רגל, ורחבו מ“ד רגל, על ארבעה עשר עמודים וחמשה עשר כפות. גשר הונגרפארד, תלוי על שרשרות ברזל ואיננו למעבר עגלות כי אם להולכי רגל. ארכו אלף שלש מאות וארבעים רגל, וחנוכתו היתה בשנת תר”ד. גשר וואטערלא אשר נבנה משנת תקע“א עד תקע”ז בעד עשרה מיליאן כסף, כולו אבני גראניט, אלף רמ“ב רגל ארכו וכ”ח רגל רחבו, עשרים עמודים ותשע כפות למשען לו. גשר בלעקפרייהערס (האחים השחורים) נעשה בשנת תקכ“ח, אלף רגל ארכו, ומ”ב רגל רחבו, מעשה אבן כולו, ותשעה עמודים מוסדותיו. גשר סאטריק, נבנה בשנת תקע“ט במחיר שמונה מיליאן כסף, שלש כפות ברזל מוצק לו, גדולות ורחבות מאד, מיוסדים על ששים אדני סלע. גשר נעוו לונדון אשר נשלם בשנת תקצ”א, תשעה מאות וכ“ח רגל ארכו, ונ”ה רגל רחבו, על חמש כפות עגולות. ומעברה מתחת לנהר טעמזע, טונעל שמה, אלף ושלש מאות רגל ארכה, חמשה ושלשים רגל רחבה, ועשרים רגל קומתה, ועבי האדמה אשר בין תהום הטעמזע ותקרת המעברה הזאת חמש עשרה רגל, מעשה אבנים כולה, בה יעבורו עגלות אין מספר, ובשני עבריה נתיבות להולכי רגל, ולילה כיום יאירו מנורות את החשך אשר בקרבה. ארמנותיה המהוללים הם, ארמון בוקינגהאם, בו משכן המלך, ארמון סנט יאמעס, בו יגלה המלך בהדרו בבא שרי ממלכות אחרות לראות באור פניו, ארמון קענזינגטאן משכן הערצאגין קענט, והיכל לאמבעטה מושב ראש הכמרים מן קאנטערבורי, בית עקד ספרים ואוצר תמונות ציורים יקרים בקרבו, בארמון סנט יאמעס פרדס גדול ונחמד מאד למראה, וברכות מים רבים מלאי חן ויופי. אצלו עוד שני פרדסים נפלאים, הם גן גרעען יהידע, שלשתם יחד פתוחים לכל עובר, ורבבות אנשים הולכים לשוח בם ובצל דליותיהם ישאפו רוח. המבצר טאווער על שפת נהר טעמזע צפונה, נבנה בימי המלך ווילהעלם הכובש בשנת אלף ע“ח למספרם, ארבעה מגדלים לו ונהר יסובבנו. מלפנים היה בית קטל לכל הגדולים אשר נחרץ משפט מות עליהם, בו הוסר ראש המלכה יאהאנא גרייא מעליה (זה שלש מאות שנה), בו מת הערצאג קלארענסע אשר נטבע בחבית יין בחטאו. בימי היינריך השלישי נאסרו בו שש מאות יהודים אשר האשימו אותם כי עשו מטבעות סיגים. בו צפון הגרזן אשר כרת ראש המלכה אנא באלען אשת היינריך השמיני כי האשים המלך אותה לזונה ויצו להמיתה. גם כמוס בו מטה היינריך השמיני אשר הלך תמיד לשוח אתו, ובכפתור אשר בראשו שלשה קני שרפה קטנים, בשנת ת”ר יצאה אש בארמון הזה ותאכל את בית הנשק הגדול אשר בו. שני מגדלים נשאים אצלו, ושני אולמים גדולים אשר היה בם נשק אניות רב. יותר משני מאות אלף כלי נשק היו לשרפה, וערך נזק התבערה הנוראה הזאת היה עשרה מיליאן כסף. סגולות הממלכה שמורים במגדל קטן אשר בתוכו. חמש עטרות בו, הלא הן, עטרת עדוארד הקדוש להם, עטרת הממלכה, צניף מלוכה, נזר המלכה, והכתר הגדול. ביום ימשחו מלך חדש ישימו עטרת עדוארד והצניף בראשו, בעטרת הממלכה שלש אבנים טובות יקרים מאד בערכם, הלא הם, אודם, מרגליות אין כמוה ליופי בכל התבל, ונופך. שאר הסגולות הם, תפוח המלוכה אשר ישאהו המלך בידו ביום המשחו, נשר זהב אשר בו שמן המשחה, חרב החסד אשר קצה רחב ולא חד , אותה יחגור המלך ביום ינתן הנזר בראשו בין חרב האמונה וחרב המשפט, מטה עדוארד אשר ישאוהו לפני המלך ביום ההוא, שרביט הזהב אשר תפוח המדינה ושו“ע בראשו, ארבעה שבטי מלוכה אחרים, כולם זהב טהור ממולאים אבני ספיר ויהלום, מטה שן, שרביט שן ושהב, אצעדות זהב הצמודים על ידי המלך ביום המשחו, ודברים אחרים מסולאים בפז ליום הגדול ההוא. מימי קארל השני והלאה הראו סגולות המלוכה לכל אשר נפשו נכספה לחזותם. ויהי בשנת ה”א ת“ג ואיש בליעל בלאד שמו, שר החיל באירלאנד, התנכל לגזול אותם בערמה, ויתחפש בלבוש כומר ויבא לתוך הטאווער לראות הוד הסגולות האצורים בו, ואתו אשת חן אשר אמר כי אשתו היא, המה משתאים על הדר האוצר והאשה אמרה בערמה כי מכאובים אחזוה, ותובא בית הסוכן אשר על הבית. מעת ההיא החל בלאד לבא כפעם בפעם אל הסוכן עד אשר התחתנו יחד, כי יקח בן אחיו את בת הסוכן לאשה. ויהי היום ויבא בלאד עם בן אחיו אשר אמר ושני אנשים אחרים, איש חרבו על ירכו וכלי נשק מתחת לבגדו, לבקר את בית הסוכן, וכאשר לא היו אשתו ובתו בביתם, חלו את פניו להראות להם את בית האוצר, עד שוב הנשים הביתה. כמעט באו פנימה ויפלו על הסוכן הזקן ויסגרו את פיו ויביאו בכבל רגליו ויצוו עליו לאמר, השמר לך מהשמיע קולך כי מות תמות, ויקחו את נזר הארץ, תפוח המלוכה, ושרביט המלכות, ויואילו לצאת, וכמעט קמה מזמתם, אך מאת ה' היה כי שב בן הסוכן מפלאנדערן פתאום, ארבעה בני הרשע האלה נתפשו ועצתם הופרה. ומני אז האוצר סגור ולא יפתחוהו כי אם לאחד השרים הנודעים בשם. בית מועד הסוחרים (בערזע) בנוי לתפארת וגדול מאד, מגדל רם לו, ובית משתה בתוכו אשר יתאספו כל כנעני ארץ שמה, וכל קורות דברי המסחר שמה נשמעים. בית השטרות (באנק), ארבע מאות סופרים בו, וכלי מורה העת נפלא מאד בקרבו. ארמון הפארלאמענט, בנין מפואר מאד, שכר עבודתו עלה לסך שבעה מיליאן כסף. בית זאמערזעט, בו בית מדרש החכמות, אסיפת זקני מדע, ופקידי מס החותם, מכס האניות, ותבואות המלך. בית מעשה המטבעות, כליל בהדרו, בשלש מכונות קיטור אשר בו יעשו יום יום שלשים אלף מטבעות. בית המכס גדול ונאוה מאד. בית הדואר מלא הוד והדר, אולם גדול בקרבו וצנור מתחת הרצפה אשר בו יעבירו פקידי הבית את המכתבים מחדר לחדר: הגג נשען על ששה עמודי שיש, ותעלה מתחת לארץ השולחת מים עד מרומי הגג להצילו מאש בוערה כי תבא: נעווגאטע מקום אשר אסירי המלך אסורים, חמש מאות אסירי ברזל בקרבו. אלד בעהלי, שני בתי דיני נפשות. פעניטענשערי בית ענושים לאלה אשר עוד תקוה כי ייטיבו מעלליהם, מספר היושבים בו שמונה מאות איש אשר יכלו בעבודה ודרישת האמונה ימיהם. ארמון מאנשן משכן הלארד מאיאר, נאוה מאד. נעוו קאהל עקסטשענדש, בית מועד סוחרי גחלי אבן, מחירו ארבעה מיליאן כסף, והדרו רב מאד. ארמון הודו מזרחית, פסילים רבים נפלאים בקרבו, ובתוכם הפסל הנחמד אשר ענגלאנד תחבק את הדרור בזרועותיה. גם בית אוצר ספרים בו. בית נארטהומבערלאנד, תמונות ישנות יפות בו. בית לאנדסדאוון ובית דעוואן שייר, גני חמד לתפארת בם. גילדהאל (בית העיר), אולם גדול בו אשר יכיל שבעה אלף איש בקרבו. שני פסילי גוג ומגוג בו, גם פסילי גבורי חיל אחרים וכל משתה הקהל ובחירת שרי המשפט והפארלאמענט בו המה: בית מושב שרי חיל הים ובגגו טעלעגראף לכל נהרות איתן וים רחוקים. מזכרת לונדון לזכר השרפה הגדולה משנת אלף תרס”ו למספרם, מחיר המזכרת הזאת עלה לי“ד וחצי מיליאן כסף, היא עמוד רם ונשא מאד, חלול בתוכו, ושלש מאות חמשה וארבעים מדרגות שיש שחור עולים לראש גגו, ומה נאוה הפסל הנצב עליו מעשה צעצועים כולו, בו תחזה עין רואה, לונדון יושבת ושוממה על חרבותיה, ועין ה' תאחזנה בזרועותיה, ותראה לה את תמונות השלום והשפע השוכנים בערפל ונכונים לבא אליה לעת מצוא. שטאק עקסטשענדש, בית מסחר בשטרות הממלכה, טעמפלע, בו בנינים וחצרים רבים, שני אוצרות ספרים, שני דבירים, גני חמד, ובית תפלה, בו קבורת אחד עשר גבורי חיל אשר הלכו לכבוש הארץ הקדושה במאה הי”ב למספרם. אולם סוחרי משי, אולם רוכלי בשמים דביר הדגים, ואולם צורפי כסף וזהב. בתי מדרש רבים לכל חכמה ודעת. בית הספר לעורים, בית אוצר ספרים גדול מאוד, שני מאת אלף ושלשים אלף ספרים, שנים ועשרים אלף וחמש מאות כתבי יד בו, בתי אוסף תמונות וסגולות יקרים שונים. בתי חולים הגדולים הם, בית טומהש, ארבע מאות ותשעים מטות בו ותוצאותיו מאה אלף כסף לשנה. בית ברטולמי, בית ני, בו ארבע מאות מטות. בית מאנדאלען. בית בית לחם, ובית לוקאס, למשוגעים ארבעים בתי מקהלות בה לכל אחד אוצר ספרים וכל אוכל ומשקה ובם יועדו אנשים אין מספר לעונג ושעשוע. הגדול מכל בתי מלון אורחים הוא בית התבל, ידי שלשה אנשים אמעריקאני, אשכנזי והולאנדי יסדוהו בשנת תר“ג ויכיל שנים עשר בתים בקרבו, לכל עם ולשון בית אחד וזר לא יתערב בו, לאשכנזים בית לבד, ואף משרתי הבית ורופאיו (כי רופאים לכל בית) כולם אשכנזים המה, לצרפתים בית לבד וככה לכל גויי הארץ. אחינו בני ישראל נפלגים בה לשתי קהלות, אשכנזים וספרדים, לכל קהלם בתי כנסיות, בתי חולים, ובתי ספר מיוחדים, רב קהל אשכנזים הוא הרב הגאון ר' נתן אדלר הכהן נ”י ובשם דאקטר יכונה, ורב קהל ספרדים הוא עתה ר' דוד מילדולה. הרב ר' נתן אדלר ישב בכל שני וחמישי בבית המדרש לשפוט את העם ולעשות שלום בין איש לרעהו. נשיאי העדה הם לשתי הקהלות יחד, והגביר הצדיק ר' משה מאנטעפיארע בראשם. עשרה בתי כנסיות גדולים בה. בשנת תר“א נוסדה בה חברה חדשה הנקראת בשם יהודי בריטניא, בני החברה הזאת שנו נוסח התפלה, בטלו יו”ט שני של גליות, ועשו תקנות אחרות אשר לא כדת, ובנו להם בית תפלה מיוחד, ויקם הרב ר' שלמה הירשל ז“ל ונתן חרם חמור בהסכמת רבנים אחרים לבל יקרבו אל הקהל. בה משכן גבירים גדולים אשר בצלם נחיה בגוים, הלא הם הרב הצדיק ר' משה מאנטעפיארע נ”י ובשם באראנעט יכונה, אשר אך לשפת יתר יהיה לספר חין ערכו כי רב הוא ותהלתו מלאה הארץ, וקצה פרשת גדולתו כתבתי בספרי כתר שם טוב (לבוב תר"ו) קחנו משם. ומנשים באהל תבורך תמתו הגבירה הצנועה וחכמת לב מרת יהודית תחי‘, בת הגביר התם ר’ יהושע לוי הכהן ז“ל אשר הרבה עשות חסד וצדקה בימיו. הכי קרא שמה יהודית, כי יהודית היא בכל לב ונפש, וכל מפעלותיה ומצעדי רגליה אך לעשות טוב וחסד לזרע יעקב ולהרים קרן ישראל בארץ. הרב החכם הגדול ר' אליעזר הלוי נ”י אשר בשם דאקטר לעווע יכונה הוא נאמן בית השר מאנטעפיארע, הוא דאקטר לעווע (מולדתו היא עיר פילץ בפלך אבער שלעזיען אשר בפרייסן) המלא בכרת ה' בחכמת התורה וכל מדע ותושיה, וידיו רב לו בלשונות בני קדם, הוא החכם הלוי אשר עבר בארץ הקדושה בשנת תקצ“ח וכתב קורות מסעיו על ספר בשפת אשכנז אשר העתקתי אנכי ללה”ק בספרי מבשרת ציון. ועל דבר תכונתו וספריו נדבר להלאה בעיר משכנו ברייטאן. הגבירים הגדולים ראהטשילד, ר' יצחק באראן גאלדשמיד, שר רם ונשא אשר בקרה המלכה וויקטריע עם בעלה הערצאג אלבערט ובניה אותו בהיכלו בשנת תרט“ו. השר הגדול ר' דוד סאלעמאנס אשר היה בשנת תקצ”ה שעריף לונדון ומידלעזעקס, ובשנת תקצ“ט אבער שערף מגליל קענט, ובשנה הזאת הורס להיות לארד מאיאר לונדון, הראשון לבני ישראל אשר נבחר לכהונה הגדולה הזאת, ר' חיים גדליה גביר נדיב ממשפחת רם, אשר הכין ישיבה של ת”ח בירושלים מהונו, ויסד עם עוד גבירים אחרים חברת מעוררי ישנים, אשר תעודתה להדפיס ספרי' עתיקי' הצפונים באוצרות מלכים. ועוד אחרים רבים כמוהם, יהי זכרם ברוך. לונדון היא הגדולה במסחר מכל ערי התבל, ערך הכסף הסובב בה מיד ליד הוא שני אלף שני מאות וחמשים מיליאן. חמשת אלף אניות לה, חמש עשר אלף אניות יבואו אליה בכל שנה, ושני אלף אניות תמיד לחוף מימיה ישכונו. ובתי אוצר רבים וגדולים מאד על פני החוף לכל סחורה ומרכולת. בתי מלאכה רבים בה, בכסף, זהב, משי, צמר, צמר גפן, ברזל מוצק, עורות, וזכוכית. בתי בשול שכר רבים וגדולים, זה לא כביר נבקעה חבית גדולה מאד תחתיה, ותהרוס בתים רבים, ותשטוף איזה רחובות, כי הכילה מיליאן מדות שכר בקרבה. גם בתי בשול יין שרף רבים בה. מקרא דברי הימים אהוב לבני לונדון מאד, ומן האפרתי אשר עפרות זהב לו עד הדל הסובב על פתחי נדיבים ואף הנשים המוכרות דג יחדו בספרי הקורות ידרושו, לכן ירביון מאד קונטרסים כאלה בקרבה, ואף מהקטן אשר בם חמש עשרה אלף העתקות יום יום יצאו, והגדול מכולם הוא הנקרא בשם טיימס (ילדי יום): ששים מסדרים לול, וששה ושלשים אלף העתקות ידפיסו ממנו מדי יום ביומו. הריש ועושר יחדו בחוצותיה נפגשו, כי למול העשירים אשר לאין חקר בקרבה, יש בה יותר משלשים אלף איש אשר בקומם בבוקר לא ידעו מאין ימצאו לשבור רעבונם ביום ולתור להם מנוחה בלילה. לכן לא יפלא בעינינו על מרבית הגנבים, שודדים, בעלי תרמית, רודפי מעשקות, ומשתחוים לאגירת כסף אשר בקרבה. ערך מספר הגנבות אשר בה בכל שנה הוא עשרים ושנים אלף מיליאן כסף. להמון העניים העומדים בראש כל פנה לבקש נדבת יד אין ספורות, הנשים שואלות אשה מאת רעותה ילדים קטנים אשר בם כל מום. ותשאנה אותם בזרועותיהן להעיר חמלת המתנדבים בעם. בערב יום יתאספו יחד במערת פריצים, ומה נפלא החזיון בקרבה. עיני עורים תפקחנה, פסח ירקד כאיל, מחזיק בפלח כגבור ירוץ, זקנים רפי כח ישובו לימי עלומיהם, וכל מום ונגע כצל יחלופו ואינם. כי כל אלה אך למראה עין היו להתעות לב רואיהם לחומלה עליהם. ליוקר כל דבר אין די באר. לכן צדקו דברי הכומר לאחת השרות אשר שלחה את בנה ללונדון למען ידרוש דעת בקרבה, ותשאלהו כמה תעלינה תוצאת מחייתו לשנה: ויען אותה ויאמר, אם לא ירבה בנך לפזר ימצא בחמשים אלף כסף דיו:

הסוחר האפע עשה בשנת תר"י משתה למיודעיו, ויעלה מספר הממתקים לבד לסך שנים עשר אלף ושש מאות כסף, ועשרים וארבעה מיני יין שונים נשתו בו. מחיר עדי הנשים אשר באו למשתה הזה היה ארבעים אלף כסף. גם האומנים העושים במלאכת ידים עשרם רב מאד: החייט זולץ איש אשכנזי אסף אלפי רבבות בחפניו מפועל כפיו בלונדון, שלש מאות איש עשו בביתו יום יום, ויבן לו היכלות רבות לתפארה. עושה מנעלים ושמו פלאי אשר מת זה לא כביר, מכר יום יום חמש מאות זוג מנעלים לאמעריקא מלבד אלה אשר מכר בעירו, כי שמונים איש היו לו סביבו אשר עשו מלאכתו, ושני סופרים מזכירים חשבונותיו וכותבים בספר, ושטרותיו התהלכו ככסף מלא בארץ. תושבי העיר הזאת שונים במאכלם וכל דרכיהם מיתר אנשי הארץ. את הבשר יאכלו נא, כי יצלוהו בשפוד, ובעודנו שרוף מחוץ כולו חי בקרבו , הירקות יבשלו במי מלח, ואך בבואם על השולחן ישפיכו חמאה אל תוכם ויאכלום. מעשיר ועד דל אך לחם חטים יאכלו ולחם דגן פגול למו. תנור אין בכל העיר. משקים משכרים אהובים להם מאד ואף החלב והקאווע מהולים באראק.

מספר הדברים הנאכלים בה בכל שנה הם, שני מאות אלף שורים, שני מיליאן צאן וכבשים, שלשים אלף עגלים, שלשים אלף חזירים, שלש מאות אלף ככר חמאה, ד' מאות אלף ככר גבינה, ב' מיליאן חביות פארטר, ד' מאות אלף חביות שכר אלע, ופרי העץ וירק עשב במחיר ט"ו מיליאן כסף.

לונדון נבנתה אלף ומאה שנה לפני מנין הנוצרים (זה שלשת אלפים שנה), והמלך לעאר הקיפה בחומה סביבה ויקרא שמה לוד (יער) דין (עיר) לאמר, עיר חומה. בשנת ששים ואחת למנין הנוצרים לכדה אותה המלכה לאדיקעא, בשנת תתכ“ה לכדוה הדענען ויהרגו כל יושביה לפי חרב, בשנת אלף שפ”א היה מרד האכרים הגדול. בשנת אלף תר“ה היה קשר רב להמית את המלך יאקאב הראשון, כי הכינו הקטוליקן אויביו כלי מות במרתף אשר תחת בית הפארלמענט להמיתו בבואו שמה, אולם אחד הקושרים התודה על עונו ועצתם הופרה. בשנת אלף תרכ”ה היתה מגפה גדולה בה, ויהי מספר המתים חמשה וחמשים אלף איש, ובארבעים שנה אח“כ מגפה נוראה ממה אשר מאה אלף איש היו שלל לבכור מות. בשנה שאחריה היתה מאכולת אש גדולה מאד אשר ארכה שלשה ימים, התבערה הנוראה הזאת נגעה בכל פנות העיר, ארבעים אלף בתים היו לאפר, תשעים מגדלים נהרסו עד היסוד בם וארבע מאות רחובות נשבתו והיו כלא היו, ומחיר הסחורות וכלי הבית לבד אשר נשרפו היה מאה מיליאן כסף. בשנה ה”א תקל"ח היה רעש גדול בקרבה, כי קם העם לנגד שרי הפארלאמענט על דבר הדרור אשר ניתן לאוחזי דת קטוליקית, כארבעים אלף איש נקהלו יחד ויהרגו ויבוזו ויעשו כל תועבה, בתים רבים היו לשרפה ונחלי דם הרוגים כזרם מים שטפו בחוצותיה, ככה עברו עשרה ימי מבוכה ומהומה, עד אשר גברה יד החיל, רבים מראשי המורדים נטלו, והעיר שקטה:


המקומו' הקרובי' אליה ולמגרשיה יחשבו, הם:

איסלינגטאן, כפר גדול, חמשים אלף איש, בתי מלאכה גדולים, מעין מים חיים למרפא האקנעה, ארבעים אלף איש בו, רובם עשירי עם, עושים מקנה וקנין ומלאכת מחשבת. שטעפנעה, מקום מסחר רב, מעשה שכר ומים חיים, ששים אלף איש בו.

האמפשטיהר. עיר נאוה לירכתי גבעה נשאה, כ“ד אלף איש, באר מי מתכת אצלה. בלאקוואל, כפר גדול על נהר טעמזע, מבנה אניות, מלאכת שמן שרפה רב, עשרים אלף איש. פאפלאר, מקום נחמד למראה, בתי קיץ בו למשכן השריה, יער צומח עצים וגנות ופרדסים רבים לשוח בם. פאנקראס, י”ב אלף איש, באר מי מרפא, בתי מדרש לרופאים, וגני עשבי רוקח. פאדינגטאן, מקום מבנה אניות ובתי מלאכה רבים. לינגהשע, על שפת נהר טעמזע, מלאכת תרני אניות, ואבני ריחיים. קענזינגטאן. עיר קטנה, כ"ב אלף איש בה ארמון המלך נאוה וגן נחמד מאד, הוא מקום מולדת המלכה וויקטריא המולכת עתה. האמפטנקורט, על נהר טעמזע, היכל עונג למלך ופרדס נפלא לו. שעלזיה, ארבעים אלף איש, בית מדרש לחכמת הצבא בית משכן לאנשי החיל הבאים בימים ולא יוכלו עוד צאת לעבודה , בית מלאכת כלי פארצעלאן, ברענטפארד, שלש אלף איש, משרפית לבנים, ומלאכת סיריה וקערות שיסוויק, שש אלף איש, היכל נאוה להערצאג דעוואן, בתי קיץ רבים בו. האמרשמיט, שנים עשר אלף איש, ובית מקלט לנשים עגונות אשר לנוצרים. עלינג, ופולהאם, שניהם יחד אחוזת הכמרים, וטירות חמד להם:

ב) גליל עסעקס. שבעים ושנים פ“מ. בו בירת הגליל קאלשעסטר על נהר קאלאן, שלש אלף בתים, כ”ה אלף איש, רחוקה ב' פרסה מלונדון, נבנתה במאה הראשונה למספר הנוצרים. מלאכת כלי צמר וכלי משי, צידת אויסטערן, בית מדרש לרופאים.

האריטש עיר מבצר על שפת הים. מבנה אניות, בתי מלאכת גלומי צמר, מסחר רב בגחלי אבן. דיגים רבים, מרחצאות חמים, עשרים אלף איש, רחוקה ג' פרסה מן לונדון. מילבאנק, בית מוסר פועלי און בו להלל. שעלמספארד, שש אלף איש, מקום מרוצת הסוסים לעונג ושעשוע, מסחר יבול הארץ. וויטהאם ארבע אלף איש, באר מי מרפא. טילבורי, מצודה על נהר טעמזע, מערות נפלאות מאד מימי קדם: זאפראן וואלדן, מלפנים נעטפו עמקיה כרכום למכביר, וגם עתה מעט כרכום בה, ורוב תושביה אשר מספרם שבע אלף איש עושים שכר ואורגים פתילים. וואטפארד, שלש אלף איש, מרחצאות חמות. מערזעה, אי מבצר בין קאלשעסטר ובלאוקוואטר, לכל אויב ילעג, וצרים משחק לו.

ג) גליל סופאלק, ששים ותשע פ“מ, בו העיר הבירה איפסוויש על נהר ארוועל, כ”ו אלף איש, חוף אניות, מסחר תבואה, מקנה ודגים, מעשה שמן דגים, ובתי מלאכה. נעוומארקעט שלש אלף איש, מקום מרוצת הסוסים לעונג. וואדברידש על נהר דעבן, שש אלף איש, חוף אניות, בשול מלח, מבנה ספינות, מסחר תבואה. סטאוומארקעט שלש אלף איש, בית מלאכת מפרשי אניות. בורי עדמונדס, שלש עשר אלף איש, מסחר רב במקנה, וכל יבול הארץ לאוועסטאפט, חמש אלף איש צידת דגים מלוחים, מלאכת פארצעלען, ומרחצאות חמים. סוטוואלד שני אלף איש, בשול מלח ומסחר דגים. דוגוויש, היה מלפנים עיר גדולה ועתה אך מקום קטן אשר יושביו יחיו בצידת דגים מלוחים את נפשם. לאנגוארד, עופל חזק על פי נהר סטור, מגדל עוז לחוף האריטש מפני אויב מעלפארד, כפר גדול מאוד, עשרים אלף איש, מלאכת גלומי צמר, ואורגים חורי. ארפארד, מקום קטן אצלו מגדל מאיר לעוברי ארחות ימים וואלפיט, מסחר סוסים, משרפו' לבנים טובים.

ד) גליל נארפאלק, שמונה ותשעים פ“מ, בו העיר הגדולה נאריטש על נהר ווינסדר, י”א אלף בתים, שמונים אלף איש, ארמון ישן בו אסירי המלך אסורים, מלאכת צמר, משי, כובעים, חומץ, צידת דגים, מסחר רב בגחלי אבן וצאן ובקר, בית ספר לעורים ובתי מדרש. יערמוטה על נהר יארע, חוף אניות, מסחר בגחלי אבן ויינות שפניא ופורטוגאל: ווינטרטאן מקום קטן, בו שמונה מגדלים מאירים על פני המים: וועלס לחוף הים, ד' אלף איש, צידת דגים ומסחר רב. שוואפהאם, ה' אלף איש, מסחר חמאה רב מאד. דאוונהאם, ג' אלף איש, כולם מוכרי חמאה: עלסהאם, כפר קטן, שני אלף איש עושי פוזמקאות: קליה, מקום בשול מלח ומסחר דגן. דיס, על נהר וואווענע, מלאכת נס אניות, פוזמקאו' וכלי פשתן. וואלזנגהאם, מזרע כרכום רב בו. ווארשטעד מלאכת כלי צמר טובים ומהוללים.

ה) גליל קעמברידש ארבעים פ“מ, בו העיר הבירה קעמברידש על נהר קאם וגשר עניו, עשרים וששה אלף איש, בית מדרש החכמות גדול אשר נוסד זה שש מאות שנה, שני בתי אוצר ספרים גדולים, בית חברת חכמים, גנת ביתן, מצפה ככבים, בית אוסף תמונות נפלאים, ושאר בתי חכמה רבים וטובים. הכרכום אשר יגדל בשדי מגרשיה והחמאה אשר יעשו בסביבותיה מהוללים ונודעים בשם, שני ירידים גדולים בה בכל שנה. עלע, עיר על נהם אוזע, תשעה אלף איש, גני ירק רבים וטובים בה, תלאות יושביה רבות מאד ע”י מימי הנהר השוטפים אותה כמעט בכל שנה. וויסבעהש, עשרת אלפים איש, מסחר רב בשבולת שועל, שמן, וחמאה, צמר ופשתן. סטורברודש, כפר נחמד אצל קעמברידש, מסחר רב בכלי צמר, ברזל וגבינה מלאכת זכוכית. שאטעריס, חמשה אלף איש: בתי מלאכה שונים: קאטנהאם, כפר קטן, שני אלף איש, גני ירק טובים, הגבינות הנעשים בו מהוללים מאד.

ו) גליל הערטפארד כ“ה פרסאות מרובעות, בו העיר הערטפארד בעמק נאוה על נהר לעע, שבעה אלף איש בה, עושים מקנה וקנין בחטים ושעורים קלופים (מאלץ), בית ספר ללשונות ומודעים בעבור העוברים ארחות ימים להודו מזרחית לסחור בה. היטשין על נהר היטש, שש אלף איש, מסחר חטה ושעורים. סנט אלבאנס עיר ישנה מאד מימי יוליאס צעזאר, חמש אלף איש בה. ווארע, על תוצאות נהר נעוו ריווער המשקה כל עיר לונדון מימיו, חמש אלף איש עושי מסחר רב ביבול הארץ. העמפעסטד מקום מסחר רב בחטים וכ”ב רחיים סביבו, שבעה אלף איש בו, בית מדרש חכמים ריקמאנסווארטה, חמשה אלף איש, מסחר חטים וקמח, בתי הלאכה. וואטפארד: על נהר קאלן שש אלף איש: בית מלאכת משי, בית ספר לנערים. בארנעט, מקום קטן בנוי לתפארת, שש אלף איש, מסחר צאן ובקר, בתי קיץ לעשירי לונדון.

ז) גליל בוקינגהאם ארבע ושלשים פ"מ, בו העיר בוקינגהאם על נהר אוזע, ארבע אלף איש, בתי מלאכת נייר ומעשה רשת לצוארי הנשים (שפיצן) עלעסבורי בעמק דשן ושמן מאד, חמש אלף איש, אנשי מקנה ועובדי אדמה, גם מרבים לפטם את האווזים. ומסחר רב בם ללונדון. איטן, על נהר טעמזע, וגשר עליו המחבר את העיר הזאת עם עיר ווינדזאר, ארבע אלף איש, בית מדרש מהולל. סלוג, כפר, בו ארמון התוכן הערשל, מצפה ככבים גדול, וכלי צופה למרחוק (טעלעסקאפ) בקרבו, שש מאות ככר משקלו, ומראה לטושה שלשה ככר משקלה. סטאוו, מקום קטן, בו גן צומח עצים נחמד מאד, בית אוסף תמונות ופסילי שיש מארלאוו, חמש אלף איש, עושי מלאכת נחושת קלל, כובעי אצבע ומסחר רב בנייר, משי, קמח ועצים. נעוופארטה פאעגנעל, ארבע אלף איש, מעשה רוקם לתפארת ומלאכת משי וצמר. שאסהם, שש אלף איש, מלאכת רקמה, כלי עץ, מנעלים, ומסחר תבואה:

ח) גליל אקספארד, חמשה ושלשים פ“מ, בו העיר המהוללה אקספארד על נהר איזיס, גשר אבנים עליו חמש מאות רגל ארכו, בית מדרש החכמות אשר נוסד זה שש מאות שנה, עשרים חברות חכמי מדע, בית אוצר ספרים גדול מאד, בו חמש מאות אלף ספרים ושלשים אלף כתבי יד עתיקים, ובתוכם ספרי לה”ק רבים ויקרים מאד, בית אוסף ציורים, תמונות, פסילים, ומטבעות ישנות, מצפה ככבים, גנת ביתן לחכמי הרפואה, בית דפוס גדול ומהולל, שלש אלף בתים, שלשים אלף איש, מסחר תבואה רב. ויטנעה על נהר ווינדרוס, שבע אלף איש, מלאכת שמיכות צמר טובים מאד, ומסחר רב בם לשפניא ופורטוגאל. באנבירי, שבע אלף איש, הגבינה והעוגות הנעשים בה נודעים לתהלה, מלאכת צמר ובגדים, ורועי צאן. וואודשטאק שני אלף איש, מלאכת בתי יד ומכנסי עור טובים מאד. גם יעשו כלי ברזל צרוף נחמדים בקרבה, אצלה הארמון בלענהעמהוזע, אשר נבנה לכבוד הנסיך מארלבארונה, בו בית אוצר ספרים, אוסף דברים עתיקים, וגן נחמד למראה. בורפארד עיר קטנה ושני אלף איש לה, מלאכת כלי צמר, אצלה מרוצת הסוסי' בכל שנה: שיפינג גארטאן, עיר קטנה שלש אלף איש בה, מלאכת בגדי צמר עבים וגזים, ומנעלים. הענלעה, שני אלף איש, מסחר דגן, שעורים, דבש וחלב:

ט) גליל גלוסעסטר, נ“ט פ”מ, בו העיר גלוסעסטר על נהר סעווערן, שש עשרה אלף איש, בית תפלה לנוצרים בנוי זה שמונה מאות שנה, נאוה מאד, בתי מלאכת מחטים, וממכר תבואה. שעלטנהאם על נהר שעלט, שלש אלף בתים, שלשים אלף איש, בארות מי מתכת רבים בה: סטרוד על נהר סדרוד, י“ב אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר אדומים רבים בה. סירענסעסטר, על נהר שורנע, שמונה אלף איש, מלאכת סכינים וגלומי צמר, ומסחר רב. טעווקעסבורי (או טעטבורג) על נהר איואן וגשר גדול עליו, שבע אלף איש, מלאכת פוזמקאות מצמר גפן עושים, מסחר תבואה. ביסלעה שבע אלף איש, בתי אריגת צמר. ווערמלעה, כפר קטן, אלף איש בו עושי מחטים, קליפטאן, מקום במישור נאוה מאד, שש עשר אלף איש, מעינות מתכת, מהוללים ומסחר רב במימיהם. בערקלעה על נהר סווערען. חמש אלף איש, מסחר רב בנחלים וגבינה. בו נולד החכם הרופא עדוארד יענר אשר המציא בשנת תקנ”ט להצמיח לוח הפרות בבשר האדם להוליד על ידו אבעבועות להצילו מן האבעבועות הטבעיים. פרומברידש כפר קטן, בתי מלאכת ברזל וגלומי צמר גדולים בו.

י) גליל מאנמוטה, כ“נ פ”מ, בו העיר הישנה מאנמוטה, שבע אלף איש, אצלה ארמון ישן אשר בו נולד המלך היינריך החמישי. מסחר יבול הארץ ובתי מלאכה. עשעפסטאוו חוף הים לה, ארבעה אלף איש, ומסחר רב על פני המים בעצים, תבואת השדה וצמר: מבנה אניות. נעוופארט חוף הים, עשרת אלפים איש, מסחר רב. אבערגאוועני על נהר גאוועני, חמש אלף איש בה, בתי מלאכת ברזל, ומכרה גחלי אבן רב. קערלעהן, מלאכת פתילי ברזל. פאנטיפוהל, שנים עשר אלף איש, מלאכת רקועי פחים מהוללים. אוסק על נהר אוסק, ארבע אלף איש, עושי מלאבת ברזל.

יא) גליל הערטפארד, ל“ט פ”מ, בו העיר הבירה הערעפארד על נהר וויע, שני אלף בתים, ארבעים אלף איש, ארמון נאוה. בתי מדרש, בתי חולים, בית מדרש לעבודת האדמה, בתי מלאכת נעלי יד ומסחר רב. ראס, עיר קטנה בככר נחמד, ארבעה אלף איש, זרע שעורים רב, ומסחר ברזל, צמר, ושכר. לעאמינסטר על נהר לוג, שש אלף איש, מלאכת כובעים, שדי שעורים ופשתן, מסחר חטים וצמר. לעדבורי, על נהר לאדען, ד' אלפים ות"ק איש, עובדי אדמה ועושי גלומי צמר. וועהבלי, כפר קטן, בתי בשול שכר טובים. פעמברידש, מקום על נהר אראוו, שני אלף איש סוחרי צמר ובגדים:

יב) גליל ווארסעסטר, שלשים ושלשה פ"מ בו העיר הגדולה ווארסעסטר, על נהר סעווערן, ארבעה אלף בתים, שלשים אלף איש, בתי מלאכת פארצעלאן, יריעות צעיפים, מחטים, בתי יד מן עור, בשול שכר פארטר, ויין שרף, ומסחר רב. פרעסקאט, כפר קטן, מלאכת גלגלי מורה שעות וכל כליו. דראטוויש שלש אלף איש, בארות מלח רבים. דודלעה, ארבע אלף בתים, שלשים אלף איש, מלאכת זכוכית וכלי ברזל. קידרמינסטר על נהר סטור, עשרים אלף איש, בתי מלאכת יריעות, משי וצמר. בראמסגראווע על נהר סאלווארי, מלאכת גלומי צמר, כלי ברזל, מחטים וחכי דגים. עוועסהאם, חמש אלף איש, מלאכת פוזמקאות, גני ירק רבים, בעוודלעה, חמש אלף איש, מלאכת מגבעות צמר, וכלי עצם:

יג) גליל ווארוויק, ארבעים ושלש פ“מ, בו העיר ווארוויק, חמש עשרה אלף איש. בתי מלאכת צמר, מסחר שעורים קלופים עופל ישן בה. קאווענטרי על נהר שערבורן, חמש אלף בתים, שלשים אלף איש, מלאכת פתילי משי, כלי מורי שעות, וגלומי צמר, מסחר רב בצמר. בירמינגהאם, קריה גדולה ונאוה בנויה על הרים ובקעות בלי סדרים, ורבתי בתי מלאכה מכל פרי הממלכה. רחוקה כ”ב פרסה מן לונדון, שמונה עשר אלף בתים, מאה ושבעים אלף איש, מאה וששים בתי מלאכת כפתורים, מאה בתי מלאכת תכשיטים, שלשים בתי מלאכת כלי נשק, חמש בתי מלאכת מחטים, חמשה בתי מלאכת זכוכית, שמונים בתי מלאכת כלי נחושת קלל, שמונה בתי מלאכת מפוחים, ומאה בתי מלאכת ימים, סכינים, כלי נחושת, כובעי אצבע, מקבות וחרוצות הברזל, ומלבד אלה בתי יציקת אותות דפוס, ובשול שכר רב, מסחר רב לאמעריקא. בתי ספר שונים ובניני תפארת. קרובים לה כפרים רבים כמו בראמוויש, סוטאן ודומיהם, אשר יושביהם יחד עושים במלאכה לבתי העיר. סאהא, בתי מלאכת ברזל וברזל צרוך גדולים מאד, מלאכת כפתורים, כלי כסף, מטבעות כסף ונחושת, בשמונה מכונות ההולכות ע"י קיטור אש, ומהן תצאנה בכל רגע חמש מאות ושלשים דאלאר (מטבע אמעריקאנית) וחמש מאות גינעע, מלאכת נייר, מכונות למעשה רחיים, רקועי פחים ולכל מלאכה. סטראטפארד על נהר אוואן, שמונה אלף איש, עושי מסחר רב, מקום מולדת המליץ המפואר שעקספיהר (זה כשלש מאות שנה), ביתו עודנו עומד לתלפיות, גם הערש אשר נולד בו והמטה אשר מת עליה שניהם יחד שמורים למזכרת עולם. אטהערסטאנע, כפר גדול, שש אלף איש בו עושים מסחר בגבינה. נייאאיטן, על נהר אנקר, שמונה אלף איש עושים מלאכת פתילים. רוגבי. שלש אלף איש, בית מדרש חכמים. לעמינגטאן, שמונה אלף איש, בארות מי מתכת. קענילווארט, חרבות ימי קדם:

יד) גליל נארטהמפטאן, שבע וארבעים פ“מ, בו העיר נארטהאמפטאן על נהר נען, ג' אלף בתים, שלשים אלף איש, בתי ספר, בית חולים גדול, בתי מלאכת מתנ , כר ורצועות הסוסים, מנעלים ופוזמקאות, מסחר סוסים עגלות וכלי עור, מקום מרוצת הסוסים. פעטרבארוגה על הקדוש להם, הבנין הזה חזק ונפלא מאד, מן היסוד עד הגג אבני גזית גדולים, אשר אף שמונה צמד בקר אך בכבדות ימישו כל אחת ממקומה. בה תשע אלף איש, בתי מלאכת כלי פשתן ופוזמקאות, מסחר תבואה ועצים. אצלה קבר המלכה מריא שטוארט מן שאטלאנד אשר הומתה במצות המלכה עליזאבעט דודתה. וועלינגבארוגה ז' אלף איש, מלאכת מעשה רשת ומנעלים, מסחר יבול האדמה. שטאמפארד שש אלף איש, מלאכת צמר ומנעלים. פאטהערינגהיי קעסטלע, ארמון ישן אשר בו ישבה המלכה מאריא שטוארט יותר מי”ח שנה במאסר עד אשר הוסר ראשה מעליה. דאווענטרי, מקום ישן אצל הדרך ההולך ללונדון, אלף וחמש מאות איש עושי פוזמקאות משי.

טו) גליל בעדפארד, עשרים ושנים פ"מ. בו העיר בעטפארד, על נהר אוזע, י' אלפים איש. הנשים תומכות פך, והאנשים סוחרי גחלי אבן, עצים, בעלי כנף, חמאה, תבואת השדה. ביגלעסוואדע. על נהר איוול, חמש אלף איש, מסחר גחלי אבן. לוטאן, עיר קטנה בין שני גבעות, חמש אלף איש, עושי כובעי קש. דונסטאבלע, עיר קטנה, שלש אלף איש בה, מלאכת כובעי קש, סלים, ומנעלים מן תבן. וואבירגע, שני אלף וד' מאות איש, ארמון נאוה וגן צומח עצים גדול ונחמד למראה:

טז) גליל הונטינגדאן, שבע עשרה פ"מ, בו העיר הונטינגדאן על נהר אוזע, חמש אלף איש עובדי אדמה ואנשי מקנה. בו נולד קראמוועל אשר משל על ארץ ענגלאנד זה מאתים שנה. סנט איוועס חמש אלף איש, מסחר תבואה ומקנה. בורן, מקום קטן, אלף איש, רובם בורסקים. שטילטאן, כפר נאוה, שני אלף איש, הגבינות הנעשים בו מהוללים מאד. זאמערזהאס, שני אלף איש, בארות מי מרפא בו:

יז) גליל רוטלאנד, עשרה פ"מ, בו העיר אקהעם בעמק נאוה ועושה פרי מאד, חמש אלף איש, חרבות ארמון ישן, מסחר. אופינגהאם, שלש אלף איש, בית מדרש חכמים, בית חולים, מסחר:

יח) גליל לייסעסטר, שלשים ושבע פ"מ, בו העיר הגדולה לייסעסטר על נהר סור, חמשה וחמשים אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, צמר גפן, פוזמקאות, מסחר רב, בנינים ישנים מאד מימי קדם. לונבארוגה, חמש עשר אלף איש, מלאכת פוזמקאות, אריגת צמר גפן, מסחר יבול הארץ. הינקלעה, שמונה אלף איש, מלאכת פוזמקאות רב מאד. לוטרעווארטה, שלש אלף איש, מלאכת מנעלים וגבינה. אטערסטאנע, כפר קטן, אלף וחמש מאות איש, מסחר גבינה רב מאד:

יט) גליל שטאפארד, חמשים וארבע פ“מ, בו העיר שטאפארד על נהר סאיו, עשרת אלפים איש. בתי מלאכת מנעלים, גלומי צמר, כלי פארצעלאן, ומסחר כלי פשתן. ליכפעלד, עיר נאוה ומלאה עשירי עם, עשרת אלפים איש, מכרה גחלי אבן וברזל רב, בתי בשול שכר, היכל לנוצרים בקרבה אשר נבנה זה שבע מאות שנה. בורסלעם על נהר טרענט, שמונה עשר אלף איש, יוצרי חרש רבים בה, מכרה גחלי אבן, ומסחר רב. וולערהאמפטאן, שלשים ושש אלף איש, מהוללה מאד בגלל כלי ברזל הנפלאים הנעשים בה, הלא הם, מסגרות מפתחות, קרדומות, יתדות, רקועי פחים ומקבות. בראדלעה, כפר ובו בית מלאכת ברזל אשר שם אלף איש יעשו בו במלאכה, שמונה אלף וחמש מאות ככר ברזל יצאו ממנו בכל חדש ימים, ומכרה גחלים רב מאד אצלו, ככל אשר יוסיפו לחצוב אותם ממעמקי האדמה, כן ירבו וכן יפרוצו. וואלסאל, עשרים אלף איש, מלאכת מתג סוסים, יתדות, וכלי ברזל אחרים, אבני שיד, ומסחר רב. בורטאן אופאן טרענט, עשרת אלפים איש, בתי בשול שכר טוב מאד אשר יובילוהו למרחקים, מלאכת גלומי צמר. וכלי ברזל רב. בילסטאן, עשרים אלף איש, בתי מלאכת כלי ברזל, רקועי פחים, תנורים, אבני שיש ופסילים. אוטאקסעטר, שמונה אלף איש, חרשי ברזל, יום השוק בה בכל שבוע לבהמות שדי, חמאה, גבינה וכל דבר מזון. טיפאן, עשרים אלף איש, מלאכת יתדות, בורית וצבעים. לעק, י' אלפים איש, מלאכת כלי ברזל. נעווקא סטלע אונדער לימט, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכת כובעים, מנעלים, פסילים ומטבעות, וכלי חרס. עטרוריא, אלף איש, מלאכת כלי ברזל רבע מאד, מחיר הדברים הנעשים בה בכל שנה יעלה לעשרה מיליאן כסף. פאטערי, חבל ארץ אשר הקיפו שתי פרסאות אשכנזיות, יכיל בקרבו ארבעה עשר ערים וכפרים קטנים ומאה אלף איש בהם, והיו כולם לאגודה אחת יוצרי חרש, עושי פתילים, בגדי משה וכלי שערות גמלים. ווערנעסבורי, י”ב אלף איש, מסחר רב במסגרות וגחלי אבן. עטאנהיל, על נהר דאווע, מעשה נחושת רב. קאווברידש, בית מלאכת כלי פארצעלאן:

כ) גליל שראפ, ס“ג פ”מ, בו העיר הנאוה שרעווסבורי. על נהר סעווערן. שלשים אלף איש, רחוקה ל“ב פרסה מן לונדון, עיר ישנה מאד ונודעה לתהלה מימי קדם, בית ספר לשפת לטיין, אוצר ספרים, שנים עשר חברות סוחרים, מסחר רב בבגדי צמר וכלי פשתן. ברידשענארטה, עיר נאוה מאד ונהר סעווערן עובר בתוכה, שמונה אלף איש, מערות רבות נפלאות בה, בתי מלאכת כלי נשק ופוזמקאות. לודלאוו על נהר טעמא, שמונה אלף איש, מגדל רם ושמונה פעמונים לו, חרבות ארמון ישן, מסחר תבואה. וועלינגטאן י”ב אלף איש, מלאכת כלי ברזל, גחלי אבן, ומכונות קיטור. האלעסאווען. י"ב אלף איש, מלאכת יתדות ברזל. בדאזעלעה. שיפנאל, קעטעלעה, שלשה מקומות גדולים, עשרים אלף איש בם, מלאכת ברזל, כלי קטרת וגחלי אבן רב מאד. עלעסמערע, עשרת אלפים איש, מסחר רב במלח ושעורים. אסוועסטרי. אחד עשר אלף איש, מלאכת גלומי צמר ומסחר רב. מאדעלעה מארקעט, שמונה אלף איש, מלאכת כלי ברזל ומסחר בם. וויטשורש, שמונה אלף איש, סוחרי יבול הארץ:

כא) פלךְ טשעסטר, חמשים פ"מ, בו העיר טשעסטר על נהר די, גשר אבנים עליו נשען על שנים עשר כפות, ששה ועשרים אלף איש, בית מלאכת אבק שרפה, מנעלים, כלי קטרת, גבינות מהוללים המובלים למרחקים, כלי פשתן, כישות ומלח, על פני החוף אשר לה יבנו אניות, עופל, בית אוסף סוחרים, שני בתי אוצר ספרים וארמון ישן. נארטוויטש, על נהר וויוור, ג' אלף איש, מכרה מלח אבן רב וגדול בו, במשקל א' וחצי מיליאן ככר לשנה, גם מלח מבושל לערך א' מיליאן ככר לשנה, מטוה צמר גפן ואיזה מלאכות אחרות. שטאקפארט על נהר מערזעה, ארבעים אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, כובעים, בגדי משי, מטוה צמר, מסחר רב בגבינה וקמח שבולת שועל מאקלעספעלר על נהר באלין, שלשים ושש אלף איש, בתי מלאכת כפתורים, חוטים, כלי משי ושערות גמלים, כלי נחושת ונחושת קלל. קאנגלעטאן על נהר האוולעה, שמונה אלף איש, בתי מלאכת כפתורים, פתילים ובתי יד, בדי נחושת. פראדסהאם, ג' אלף איש, בשול מלח, מסחר גבינה, מלח ותפוחי אדמה. גאנטוויש שש אלף איש, בשול מלח, מסחר גבינה, מלאכת צמר גפן ומנעלים. מידלעוויש, שני אלף איש, בשול מלח ומסחר רב בו, מלאכת כלי צמר:

כב) גליל דערבי, שבעה וארבעים פ"מ, בו העיר דערבי על נהר דערווענט, שלשים ושש אלף איש, בתי מלאכת משי גדולים ונפלאים מאד, אשר מכונותיהם יולידו בכל רגע שלש מאות אלף פתילי משי, כלי פרצעלאן, שיש, קערות וכוסות, רקועי פחים, מטוה צמר, ומנעלים, וועלפער עשרת אלפים איש, בתי מלאכת צמר גפן ופוזמקאות. ווירקעסווארט, שש אלף איש, מהרריה יחצבו עופרת רב מאד, מלאכת צמר גפן:

כג) גליל ראטיגהאם, ארבעים פ"מ, בו העיר ראטינגהאם על נהר טרענט, ששים אלף איש, מלאכת פוזמקאות רבה מאד, בתי מלאכת צבעים ושמן:

כד) גליל לינקאלן, קכ“ט פ”מ, בו העיר לינקאלן, על נהר וויטהאם, ארבעים עלף איש, בתי מלאכה ומסחר רב בבהמות שדי, באסטאן, בככר דשן ושמן מאד, ארבעים אלף איש, מגדל גבוה בו המאיר לעוברי הים באניות. שפאלדינג עיר קטנה ונאוה, תושביה עושי מסחר בגחלים. ותבואת השדה:

כה) גליל יארק, ר“פ פ”מ, בו העיר יארק, נהר אוזע עובר בחובה, ל“ב אלף איש, מלאכת מנעלים ומעשה משזר רבה בתוכה. ווהיטבי על נהר עסק, י”ב אלף איש, מעבר אניות. פקארבארוג עיר נאוה וחוף טוב לה, עשרת אלפים איש, מבנה אניות. צידת דגים, מעינות מי מתכת. הול על נהר המובער, ג' אלף איש, בית חולים לאנשי האניות. ליהדס על נהר עהר, וגשר נאוה עליו, ק“פ אלף איש, בתי מלאכת ברזל, נייר, גלומי צמר, ומסחר גדול מאד. שיפעלד על נהר שיף, תשעים אלף איש, בתי מלאכת כלי ברזל רבים וטובים מאד. ראטהערהאם, ד' אלף איש. מלאכת כלי ברזל. זכוכית ומשרפות שיד, מאסבארוג, כפר גדול, ד' אלף איש עושי כלי ברזל שונים. בראדפארד, ט”ו אלף איש, מלאכת ברזל וגלומי צמר, בארנסלעה, י“ב אלף איש, מלאכת ברזל, וכלי פשתן. קנארעסבארוג לרגל הר גבוה שמונה אלף איש, מלאכת כלי פשתן, מעינות מי מתכת. האראווגאטע, כפר נאוה, מעינות מי מתכת למשתה ולמרחץ. וואקעפעלד על נהר קאלדר. ג' אלף איש. אורגי צמר רבים מאד. הודערספעלד, ק”י אלף איש. מלאכת גלומי צמר ודברים אחרים רבים. העליפעקס, מאה ועשר אלף איש, בתי מלאכת צמר גדולים, מסחר רב מאד. דאנקאסטר, ארבעים אלף איש, עושי מלאכה ומסחר.

כו) גליל לענקעסטר, פ“ו פ”מ, בו העיר לענקעסטר על נהר לונע במועד גבעה אשר ארמון גדול בראשו, ארבעים אלף איש, מלאכת כלי פשתן. ומסחר רב. מאנשעסטר על נהר אירק וגשר ברזל עליו. שלש מאות ועשרים אלף איש, יותר משני מאות בתי מלאכת בד, כלי פשתן, וגלומי צמר הנקראים בשם מאנעסטר. הרב החכם דאקטר שילער מארץ אונגארן הוא עתה רב אב“ד בתוכה. בלאקבורגע, פ' אלף איש, בתי מלאכת כלי פשתן. ליווערפאהל, עיר רבתי עם וסחר גוים, ומלבד לונדון אין עיר מסחר כמוה בכל ארצות תבל, כ”ז אלף בתים, שלש מאות וששים אלף איש, בתי מדרש החכמות, גנת ביתן נאוה מאד, חוף גדול וטוב. מבנה אניות אשר בו יעבודו שלש אלף איש תמיד, אולם הממכר נאוה גדול י“ב אלף התמ”ב אמות מרובעות, והגג נכון על מאה ועשרים עמודי ברזל מוצק, בו ימכרו בשר, ירק, דגים ופירות, בתי מלאכת זכוכית, בורית, פארצעלאן, מורי שעות, וכלי ברזל שונים. מכס הסחורות אשר יבואו ואשר יצאו מינה יעלה לארבעה מיליאן ליטרא שטערלינג לשנה. נתיב הברזל ממנה למאנשעסטר מתחת לארץ. וארינגטאן, ל"ו אלף איש, בתי מלאכת כלי ברזל, זכוכית וצוקר. באלטאן לע מוהר, מאה אלף איש, מלאכת גלומי צמר רבה. בורי, שמונים אלף איש, מלאכת כלי צמר גפן ופשתן. אלדהאם, שבעים אלף איש, מלאכת כלי צמר וצמר גפן. וויגאן שבעים אלף איש, מלאכת כלי צמר גפן וכלי פשתן רבים, פרעסטאן שמונים אלף איש מסחר רב ומלאכת צמר גפן:

כז) גליל דורעם, חמשים פ"מ, בו העיר דורעם על גבעה נשאה, ארבעים אלף איש, מלאכת כלי צמר ויריעות, ארמון חזק. זונדרלאנד על נהר ווערע, גשר ברזל גדול מאד עליו, ששים אלף איש, מלאכת ברזל וזכוכית, מבנה אניות, מסחר רב בגחלי אבן.

דארלינגטאן, י' אלף איש, מלאכת בד וצמר, מעין מתכת:

כח) גליל נארטהומבערלאנד, פ“ח פ”מ, בו העיר נעווקעסטל, שמונים אלף איש בה, בתי מלאכה רבים, מכרה גחלי אבן לאין חקר, כ“ה אלף איש עובדים בו תמיד, ויוציאו בכל שנה מאה מיליאן ככר, היא ישנה מאד, וכבר בימי אדריאנוס קיסר היתה לעיר גדולה. שעלדסמוטה, נ”ה אלף איש, מבנה אניות, מסחר גחלי אבן, מלאכת ברזל, זכוכית, ומלח, מרחץ מי מלח:

כט) גליל קאמבערלאנד שבעים פ“מ, בו העיר קארלייל על נהר עדן. מ' אלף איש, ארמון מבצר, בית כסף, בתי מלאכה רבים בצמר גפן. וויטעהאוון אצל הים, ל”ב אלף איש, מכרה גחלי אבן רב מאד.

קעסוויק, שלש אלף איש, מעשי עטי עופרת מהוללים:

ל) גליל וועסטמארעלאנד, שלשים ושש פ"מ, בו העיר אפלעבי, שלש אלף איש: קענדאל, ארבעים אלף איש, מלאכת גלומי צמר, צמר גפן, פוזמקאות ודברים אחרים. מאן אי בתוך ים אירלאנד, בו הערים קאסטלעטאן ד' אלף איש בה. דונלאם שש אלף איש ואיזה כפרים, ורוב מעשה יושבי כל האי היא צידת דגים מלוחים:

לא) גליל קענט, שבעים ושנים פ“מ, בו העיר קענטרבורי כ”א אלף איש, בתי מלאכה שונים, מרחצאות מי מתכת. דאווער בעמק רב, והרי נתר סביבה, כ“ח אלף איש, ארמון מוצד, מלאכה ומסחר. ראשעסטר, י”ב אלף איש, צידת אויסטערן ומסחר. שאטאם, מקום בנין אניות המלך, בתי מסכנות רבים, מבצרים סביביו למגן בעד אויב, עשרים אלף איש. וואלוויטש, על נהר טעמזע, עשרים אלף איש, בתי משכן אנשי הצבא יפים מאד, בית חולים לחיל הים, בית מדרש לאנשי החיל, חצר כלי נשק גדול מאד אשר כ“ד אלף כלי תותח בקרבו, בנין אניות, מעשה חבלים וכלי ברזל לספינות המלך. גרינטש, שמונים אלף איש, ארמון גדול לחולי הצבא, בית מדרש עם מצפה ככבים, נתיב הברזל ממנה ללונדון עובר במרום על פני בתים נשען על אלף כפות. דעטפארט על נהר טעמזע, שלשים אלף איש, בתים רבים לחולי הצבא, מבנה אניות המלך, פה למד פטר הגדול קיסר רוסיא מעשה האניות ותחבולותיהם, ועשה במלאכה יחד עם האומנים. כ”א בתי ספר לחיל הצבא, גנות ירק מהוללים בה. ראמסגאטע, עיר נאוה לא רחוקה מן לונדון, בה מרחצאות חמים טובים למרפא, ארמון המלכה, ואצלו היכל השר היקר ר' משה מאנטעפיארע נ“י עם גגות ופרדסים נחמדים, ופעמים רבות התהלכה המלכה לשוח בו עם רעותיה. גם בנה הר”ר מאנטעפיארע ביהכ"נ בעיר הזאת מכספו, וכל הוצאותיו יתן מכיסו מיום הוסדו ועד היום הזה, שנים עשר אלף איש בה גראווזאנד, שש אלף איש, בחוף אשר בה יבקרו שרי המלך את כל האניות הבאות אודות המכס, מסחר רב בירקות גנותיה ללונדון. מעדסטאן, ארבעים אלף איש, מלאכת חוטים טובים מאד ומסחר רב.

לב) גליל זוזעקס, ס“ט פ”מ, בו העיר טשיטשעסטר על נהר לעוואנט, עשרת אלפים איש עושי מסחר.

ברייטאן על לשון ים אטלאנטי, חמשים אלף איש, ארמון מלך עם ארוס סוסים נפלאה, מרחצאות מי הים ומי מתכת מהוללים וטובים מאד, ובכל קיץ יבואו שלשים אלף איש שמה לרחצה בם. היא מקום משכן הרב החכם הגדול מוה' אליעזר הלוי נ“י המכונה בשם דאקטר לעווע, חין ערכו ועוצם חכמתו נשאו למעלה ראש, והספרים אשר פעל בתכונות כפיו ויצאו לאור עולם הם: א) מקור שפת מצרית, הוא חקירה ודרישה על הלשון אשר דברו אנשי מצרים בימי האבות הקדושים. ב) ספר המלים ליושבי הרי קויקאזוס. ג) באור צורות אותיות ומספרים של מטבע אשר נמצאה בעיר יארק. ד) באור מטבע קופיקא. ה) פסח יאשיהו, כולל דברי חכמה ודעת אשר דרש בבהכ”נ הגדולה דקהל ספרדים בלונדון שנת תר“ב. ו) תפלה על שגיונות, אשר דרש בחג השבועות תר”ב בבהכ“נ הגדולה לאשכנזים בלונדון. ז) קדושים תהיו, מספד תמרורים על מות הערצאג זוזעקס דוד המלכה וויקטאריא, אשר נשא בבה”נ הגדולה לספרדים בלונדון תר“ג. ח) משא אליעזר, אמרי נועם אשר הטיפו שפתיו בבהכ”נ הגדולה אשר בווילנא בשבת פ' קדושים תר“ו בהיותו שמה עם השר הגדול ר' משה מאנטעפיארע נ”י, כי חלו פרנסי הקהל את פניו למען ישמיעם את הוד קולו וישביעם מנופת צוף חכמתו. ואחרי אשר כתב אחד מחכמי ווילנא את הדברים אשר יצאו מפיו עלי ספר, והוא כבר חלף הלך לו, שלחו אליו רבני העיר ופרנסיה את ההעתקה הזאת למען ישים עיניו עליה אם לא שגה המעתיק, ואלה הם קצה דבריהם במכתבים אליו (הנדפס בקונטרס קול יעקב בשפת אנגלית). אשרך עיר ווילנא כי רבות נכבדת, הוד והדר לבשת בעטרה שעטרה לך כו' סיר משה מונטיפיורי הי“ו וכו‘, ובן משק ביתו החכם הלוי עומד ודורש, ושפתיו מרעיפים אגלי נופת וצוף אמרי נועם המענגים נפש שומעיהם וכו’. ואתה אלופנו ומיודענו החכם כי הקשבת לקול מבקשיך ומלאת רצונם, והפיצות ממעינות חכמתך על גפי מרומי קריתם כו‘. ואלו היתה דרשתו הנפלאה חקוקה בעט ברזל יוצאת מתחת מכבש הדפוס, לנחת ועונג לבב היה לנו כו’. מהמשכילים פה העלו על ספר את דברי קדשו אבל אינו דומה כותב דברי עצמו לכותב מפי השמועה וכו'. ט) מכתבים על דבר מסעיו בארץ הקדושה, נעתק ממני ללה”ק בס' מבשרת ציון. י) מטה דן, הוא כוזרי חלק שני להרב ר' דוד ניטו, העתיקו לשפת ענגלאנד. יא) אפס דמים, על דבר הכחשת עלילת דם מהחכם ר' יצחק בער לעווינזאהן ז"ל, מתורגם אנגלית. ועוד ידו נדויה להרבות ספרי חכמה כהנה וכהנה, יברך ה' חילו ופועל ידיו ירצה.

האסטינגס, י"ב אלף איש עושי מסחר:

לג) גליל סורי, שלשים וחמש פ"מ. בו העיר גלידפארט, ה' אלף אנשי מסחר. ריכמאנד, על נהר טעמזע, ארמון מלך עם פרדס גדול ונאוה, ד' אלף איש. קעוו, היכל עונג למלך. בו גנות ופרדסים אשר בם עצים ונטעים מכל כנפות הארץ:

לד) גליל בערק, שלשים ושש פ“מ, בו העיר רידינג, כ”ה אלף איש. בתי מלאכה ומסחר. ווינדזאר, עשרת אלפים איש, ארמון מלך ופרדס נחמד לו:

לה) גליל האמפ, שבעים וארבעה פ“מ. בו העיר ווינשעסטר עשרת אלפים איש, בית מדרש החכמות, בתי מלאכה. סאמהאמפטאן בככר נאוה מאד המכונה גן ענגלאנד, עופל חזק, שלשים אלף איש, מרחצאות מי הים טובים מאד. פארטסמוטה, מבצר חזק ששים אלף איש, בנין אניות, בית מדרש לחיל הים. בית חולי הצבא אשר יכיל שלש אלף איש בקרבו. בית מלאכת נשק, עוגנים וחבלי אניות, חוף גדול מאד אשר ימצאו אלף אניות מלחמה מכון לשבתם בו. נכח החוף הזה גאספארט מקום משכן אנשי האניות ועושי מלאכה במים רבים. זוטזיה, מקום מרחצאות טובים. יערזעה, נערנזעה, אלדערנעה, זארקע, ארבעה איי נארמאן אשר להם חוקים מיוחדים ושני שליטים עליהם, היקפם י”ב פ"מ, מספר תושביהם מאה אלף איש הדוברים שפת צרפת, מחייתם בעבודת האדמה, תרבית מקנה, צידת אויסטערן, בנין אניות ומסחר:

לו) גליל דעוואן מאה ועשרים ושתים פ“מ, בו העיר עקסעטר, על נהר עקס, ארבעים אלף איש. מלאכת צמר וצ”ג ומסחר. פלימוטה, עיר בצורה בין הנהרות טאמר ופליס, שבעה אלף איש עושי מסחר רב, ראש מקום בנין אניות המלחמה, מלאכת נשק, מגדל מאיר לעוברי הים. דארטמוטה, חמש אלף איש, צידת דגים ומסחר:

לז) גליל זאמרזעט, שבעים ושבע פ“מ, בו העיר בריסטאל, קריה ישנה מאד אשר נבנתה ארבע מאות שנה לפני ספיר' הנוצרי' י”ז אלף בתים. מאה ושלשים אלף איש, שש מאות חוצות, שלשים ושנים בתי מחסה לחולים, יתומים ועניים, בתי מלאכת נחשת קלל טוב מאד, עבוד עורות, י“ח בתי בשול ליקר, עשרים בתי מעשה זכוכית, בשול יי”ש ושכר רב, בארות מי מתכת טובים למרחץ ולשתות. באטה, בעמק נאוה על נהר אוואן והרים סביב לה, שמונים אלף איש, מהוללה בגלל המעינות החמים אשר בה. טאנטאן, ל"ח אלף איש, מלאכר גלומי צמר ובשול שכר טוב, פראמע, שלשים אלף איש עושי מלאכת צמר.

לח) גליל ווילט. ששים וחמש פ“מ, בו העיר סאליסבורי י”ב אלף איש, בתי מלאכת כלי ברזל צרוף, צמר גפן. ועבוד עורות.

בראדפארד, י"ג אלף איש, מלאכת גלומי צמר טובים מאד.

לט) גליל דארזעט, שבע וארבעים פ“מ, בו העיר דארשעסטר חמש אלף איש, בתי בשול שכר מהוללים מאד. פארטלאנד, חצי אי, מהולל ע”י מחצב האבנים אשר בו, לשון ארץ צר יחברו אל היבשה, מגדל מאיר אל הים בו, ויכיל שבעה כפרים אשר בה ארבע אלף איש. פאל, שמונה אלף איש, חוף נאוה, מסחר רב.

מ) הערצאגטהום קארנוואל, ס“ב פ”מ, חצי אי מלא הרים ובקעות חרבים בלי כל פרי, מהדריה יחצבו נחושת וברזל רב מאד. לאנקעסטאן חמש אלף איש עושי מסחר. פאלמוטה, תשע אלף איש, חוף טוב וחזק, מסחר רב לאמעריקא. טרורא, חמש אלף איש, שני בתי מלאכת בדיל, מסחר רב בבדיל. פענצאנקע. תשעה אלף איש, מרחצאות מי הים, מסחר רב בנחושת ובדיל. באטאלאק מקום מחצב נחושת ובדיל מתחת למי הים עמוק מאד. האיים סקיליק מ"ה במספר אך ששה מהם נושבים ויכילו שלש אלף איש בקרבם, ומקור מחייתם צידת דגים ושרפת עשב הים לאפר אשר יעשו ממנו זכוכית ירוק:

מדינת וואלעס

ארץ הררים אשר עמקים ונחלים קטנים יעברו בתוכם, שדי תבואה אך למצער, תרבית מקנה לא מעט, מהרריה יחצבו ברזל ונחושת, תכיל שלש מאות וחמשים פ"מ, נחלקת לוואלעס הצפונית והדרומית.

בוואלעס הדרומית יש הערים פעמבראקע, על שן סלע גדול וארמון בראשו, שמונה אלף איש, חוף גדול וטוב אשר מצב נכון לאלף אניות בקרבו, מסחר רב. קערמארטהען, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכת רקועי פחים וכלי ברזל, מסחר גדול. סוואנזעה, מ“ה אלף איש, יציקת ברזל, מכרה גחלי אבן ומעשה נחושת, מרחצאות מי הים טובים מאד. מערטהיר טידוויל, ששים אלף איש, מאדמתה יוציאו גחלי אבן וברזל לאין חקר, ורוב יושביה באלה יעבודו. בכל הככר הסביב לה בתי מלאכת כלי ברזל, מכונות קיטור ומוטות נחשת רבים מאד, בשנת תקט”ו היתה כפר קטן ומאתים איש בקרבו, ושר אחד שכר את מכרה גחלי אבן וברזל אשר בה על מאה שנה בעד מאה ליטרא לכל שנה, ואחרי עברו עשר שנים השכיר את המחצב לאחרים בעד עשרת אלפים ליטרא לכל שנה. בדאוולעס הקרוב אליה יעשו שלשים אלף ככר ברזל בכל שבוע. ברעקנאק, על נהר האנדי, שש אלף איש, מלאכת גלומי צמר ובתי רגלים. קארדיגאן, ד' אלף איש, חוף קטן, מסחר לא מעט. בוואלעס הצפונית יש הערים מאנטגאמערי, ב' אלף איש, כולם סוחרי ארץ ולא יעשו כל מלאכה. הארלעג, ב' אלף איש, בלי כל מסחר ומלאכת ידים. פלינט, מקום מרחץ, שלש אלף איש. האליוועל בבקעה עמוקה, שנים עשר אלף איש, איזה בתי מלאכה, חוף קטן. בארגאר, שש אלף איש, מלאכת כלים מאבני שיפר, מסחר רב באבנים האלה, מההרים הקרובים אליה יחצבו אבני שיפר, ואלף וחמש מאות איש תמיד בהם יעבודו. ענגלעזי, אי גדול תשע פ“מ, נ”ג אלף איש בו, אדמתו פוריה, מקנה רב בו, מהריו יחצבו נחשת למכביר, ובו העיר באמאריס, שלש אלף איש עושים במלאכה.

שאטלאנד

המלכות הזאת תפרד לשלשה מחוזות, ושמותן שאטלטנד הדרומית, התיכונה והצפונית, שטחה אלף ארבע מאות ששים ואחת פ"מ, ושלשים ושלש גלילות בה.

שאטלאנד הדרומית, ארץ הרים ובקעות, פוריה ושמנה.

א) גליל עדינבורג, שמונה עשר פ“מ, בו העיר מידלאטיאן, מחוברת מהעיר הישנה והחדשה, העיר הישנה בלי כל תואר, חוצותיה עקומות וצרות, בתים גבוהים מאד, ורבים מהם בני שש או עשר עליות אך אין כל יופי למו, ומרבית שוכניה מדלת העם, אולם העיר החדשה נאוה עד מאד, חוצותיה ישרות ורחובות, בתיה יחד מראה היכלות למו, ולא ירומו יותר משלש מדריגות, ורוב יושביה אצילי הארץ ועשירי עם. בקעה עמוקה ורחבה בין שתי הערים האלה, ושני גשרי אבן אשר עליה יחברו אותן יחד ולעיר אחת תהיינה: שלשה עשר אלף בתים, ושני מאות אלף איש בקרבה. בניניה הנפלאים הם, ארמון המלך ישן מאד, על פני מבוא השער כתר אבן גדול נשען על ארבעה עמודים, במדרגה השנית החדרים אשר ישבה בם המלכה מאריא שטוארט, ובחדר המטות ערשה אשר ישנה בו ביריעות דאמטסט אדום מחוטבות אשר הלבינו מרוב ימים, דביר גדול אשר תמונות מלכי שאטלאנד בו. בהיכל הזה גר קארל העשירי אשר מלך על צרפת אחרי הורד נאפעלאן מגאונו, וגם אחרי נדחף מכסאו בשנת תק”ץ שכן בו עם כל בני ביתו עופל חזק במרום סלע, יכיל שני אלף איש, בית נשק בו, בתוכו גרו רבים ממלכי שאטלטנד מלפנים ובא' החדרים יש נזר, חרב ושרביט הממלכה. בית הפארלאמענט גדול ונחמד מאד ואוצר ספרים גדול בו. בית המדרש הכולל אין כמוהו ליופי בכל אירופא, ואוצר ספרים בקרבו: בו שמור קרן ארוך אשר כרתוהו מראש אשה בת חמשים שנה בשנת ה“א תל”א ותחי עוד י“ב שנה. בית מועד הסוחרים, שני בתי תיאטראות, חברות ובתי ספר שונים לכל חכמה ומלאכה, אחד עשר בתי חסד לחולים יתומים ועניים. בתי מלאכה רבים לגלומי צמר, צ”ג, משי, מורי שעות, רקועי פחים, מרכבות, מחטים, כפתורים, פוזמקאות, נרות, בורית, צוקר, יי“ש, עורות וכלי בית. חמשים בתי ממכר ספרים, חמשים בתי דפוס. יושביה יאהבו את המחול והכנור עד מאד, ובלילות החורף כמעט אין בית אשר אין בו מחולות משחקים וקול עוגב ונבל. כאשר באה המלכה בשנת תר”ב אל שער העיר הזאת השליך העם אל ראש המיניסטר אשר בא אתה, נעל ישן, באשר ככה מנהגם לקדם פני שר וגדול ויקר תפארת הוא בעיניהם, גם עת תעזוב הכלה בית אביה ללכת אחרי בעלה, ישליכו בני שאטלטנד נעל ישן אחריה. ליטה, עיר קרובה לעדינבורג ומחוברת אליה, חוף גדול לה, שלשים אלף איש, בית מכס נאוה. בתי מלאכת זכוכית, עורות, נייר, מפרשי אניות, צוקר, מלח, כלי ברזל, בנין אניות, ומסחר רב. נעווהאפן, כפר דיגים, מרחצאות טובים. מוסלעבורג בככר חול על פי נהר עסק וגשר ברזל מוצק עליו, עשרת אלפים איש דיגים ועושי מלאכ' צמר, עבוד עורות, מעשה לבנים, גני ירק רבים. פארטאבעלא, כפר, ובו מרחץ מים חמים מהולל. דאלקעטה, שש אלף איש, מלאכת כובעי', עורות, בורית ונרות, מסחר רב בתבואה ומקנה. קרעגמילאר, מקום אשר יסדה המלכה מאריא שטווארט למזכרת עת שבתה בצרפת, ונקרא עד היום צרפת הקטנה, ארמון ישן.

ב) גליל לינליטהגאוו, חמש פ“מ, בו העיר לינליטהגאוו במורד גבעה, שלש אלף איש, עבוד עורות, משרפות יי”ש, ולבון בד. באראווסטאונעם, חמש אלף איש מלאכת כלי חרש, בורית ומלח, חוף גדול וטוב, מסחר רב בגחלי אבן, אצלה מחצב שיש ושיד.

ג) גליל האדינגטאן, ארבעה עשר פ"מ, בו העיר האדינגטאן, שבעה אלף איש, מלאכת גלומי צמר, עבוד עורות, ומסחר רב בדגן. דונבאר, שלש אלף איש, מלאכת צמר גפן, ברזל, בורית, בנין אניות, דיגים, מסחר דגים ושעורים קלופים פרעכטאנפאנס, שני אלף איש, מלאכת כלי חרש ולבנים.

ד) גליל בערוויק, שלשה ועשרים פ"מ, בו העיר גרענלאוו, שני אלף איש עושי מלאכת צמר. דונזע, חמש אלף איש, מלאכת גלומי צמר ונייר, מסחר רב במקנה. עהמוטה, שני אלף איש, חוף טוב, מלאכת נייר, מסחר דגן.

ה) גליל בערוויק, שלשה ועשרים פ"מ, בו העיר יעדבורגה, שש אלף איש, מלאכת בד, קשורים, יריעות, ופוזמקאות. אצלה מעינות מי מתכת ובאר מי גפרית לתרופה, האויק, חמש אלף איש, מלאכת בד, גלומי צמר, יריעות ובתי רגלים. קעלזא חמש אלף איש, בית תפלה לנוצרים אשר נבנה זה יותר משבע מאות שנה, בית אוצר ספרים, בית מדרש, בית עבוד עורות, עושי מנעלים רבים, מלאכת כלי פשתן, מסחר רב בדגן ובהמות שדי. מעלראזע ארבע אלף איש עושי בד וכלי צמר גסים, ראקסבורגה, שני אלף איש, כולם מגדלי דבורים, אצלם שני מעינות אשר מימיהם יהפכו לאבן כל דבר רך הבא לתוכם.

ו) גליל סעלקירק, שתים עשרה פ"מ, בו העיר פעבלעס בבקעה עמוקה, שלש אלף איש, מלאכת גלומי צמר ויריעות, מסחר בהמות. אינערליטהען, אלף איש עושי גלומי צמר, מעין מי מלח לרפואה.

ח) גליל דומפריעס, ששים ושלש פ“מ, בו העיר דומפריעס שנים עשר אלף איש, רוב בתיה בנויים מאבנים אדומות, ארמון חזק, מלאכת בד, פוזמקאות, נרות, יי”ש, מסחר רב. מאפאט. מקום מרחץ, באר מי ברזל וגפרית, בתי תפארת. קאנאבי, ארבע אלף איש, מכרה גחלי אבן ושיד רב, מעין מי ברזל. זאנקוהאר, שלש אלף איש, מלאכת פוזמקאות ויריעות. לאשמאבן, שלש אלף איש, דיגים ואורגי פשתן. לאנגהאלם, מלאכת בד ופוזמקאות צ"ג, ארבע ירידים גדולים. קלאזעבורן, מקום מרחצאות מי תרופה. וואנלאקהעד, מאדמתו יוציאו עופרת טוב ורב מאד.

ט) גליל קירקודברייט, ארבעים פ"מ, בו העיר קירקודברייט, שני אלף וחמש מאות איש, בית מדרש ואוצר ספרים בו, מסחר. נעווגאלאוועה, מקום מסחר רב בדגן. אור, שלש אלף איש, מכרה אבני שיד, תרבית מקנה ומסחר.

י) גליל וויגטאן, עשרים ושתים פ"מ, בו העיר וויגטאן, שני אלף איש עושים במלאכה. וויטהארן, עיר ישנה, שלש אלף איש, אצלה מחצב אבני שיש. שטראנרעד, שלש אלף איש, צידת דגים מלוחים ואויסטערן, בתי מלאכת כלי בד וצמר גפן, ומסחר רב מאד. פארט פאטריק במורד גבעות, שלש אלף ושלש מאות איש. מגדל מאיר אצל החוף, בנין אניות, מרחצאות מי הים, מסחר רב בצאן ובקר וסוסים. מאשרום, ג' אלף איש, חוף רחב, ארמון ישן בתוך הים. נעווטאוון שטעווארט על נהר קרעה, ארבע אלף איש, מעבדי עורות, ועושי מלאכת צמר גפן ויריעות.

יא) גליל עהר, שמונה וארבעים פ“מ, בו העיר עהר, שני מגדלים מאירים את החוף, עשרת אלפים איש, בית אקאדעמיא, בית מדרש לידיעת המסחר, אוצר ספרים, בנין אניות, מלאכת עור, מסחר צמר, צ”ג וכלי ברזל. קילמארנאק, שני אלף איש, בית מדרש, בתי חנוך, מלאכת צמר וצ"ג רבה מאד, ומסחר גדול, אירווין, חוף עמוק ורחב, תשע אלף איש, בית מדרש החכמות. בתי מלאכת צמר גפן, בנין אניות, מכרה גחלי אבן רב מאד. בעטה, שש אלף איש, בתי מלאכה רבים, משרפות שיד, מסחר סוסים, ארדראסאן, מרחצאות טובות, מסחר גחלי אבן וכלי ברזל.

יב) גליל לאנארק, ארבעים פ“מ, בו העיר הגדולה גלאסגאוו, שלשה ושלשים אלף בתים, שני מאות אלף איש, נהר קליד עובר בתוכה ושלשה גשרים גדולים עליו. האחד מעץ ושנים מאבנים, בית הסוהר נאוה מאד, בית מועד הסוחרים, בית טעאטר גדול ונאוה, בית מדרש כולל, מצפה ככבים, בית גימנאזיום, בתי ספר שונים, בתי חסד, בתי מלאכת כל דבר רבים מאד, ומסחר גדול אין ערוך לו. לאנארק, עשרת אלפים איש, בית מדרש, בתי מלאכת צמר גפן. אצלה בית מטוה צמר גפן גדול מאד הנקא בשם נעוו לאנארק ושני אלף וחמש מאות איש בו יעבודו. האמילטאן, תשע אלף איש, מטוה צ”ג ופתילי בד. לעדהילס, שני אלף איש, מחצב עופרת רב. וועסטמאנקלאנד, שמונה אלף איש, מלאכת כדורים וכלי ברזל אחרים רב מאד. קאמבוסנעהט, חמש אלף איש, מלאכת צמר גפן, כלי ברזל, מחצב שיש ומכרה גחלי אבן.

יג) גליל רענפרעוו, שתים עשרה פ"מ, בו העיר רענפרעוו, שלש אלף איש, מלאכת צמר גפן, פתילים, בורית ונרות. פעסלעה, על נהר קארט, ששים אלף איש, מחוברת מעיר הישנה ועיר החדשה, הישנה היא במורד גבעות, ובתי מלאכה רבים בה, בעיר החדשה בנינים רבים יפים מאד, בתי ספר שונים. גרינהאק, שלשים אלף איש, חוף גדול ובנין אניות, מסחר רב. פארט גלאסגאוו, שש אלף איש, מסחר רב. קילבארשן, חמש אלף איש, אצלה מכרה גחלי אבן רב מאד.

יד) גליל שטערלינג, שלשים ושלש פ“מ, בו העיר שטערלינג, תשע אלף איש, ארמון ישן חזק מאד במרום סלע, בית מדרש, בתי חנוך, מלאכת כלי צמר וצ”ג, ומסחר רב. פאלקירק, שנים עשר אלף איש, מסחר מקנה רב. קאראן, מלאכת ברזל רב מאד.

טו) גליל קלאקמאנאן, שלש פ"מ, בו העיר קלאמקמאנאן, ד' אלפים איש, עושים במלאכה. אלאה, שבעה אלף איש, מלאכת זכוכית, מסחר רב בגחלי אבן.

טז) גליל פעפע, עשרים ושלש פ“מ, בו העיר קופאראף פעפע, שבעה אלף איש, בית מדרש, בתי דפוס, משרפות לבנים, מלאכת בד ונרות. דינפערמלינע, שש עשר אלף איש, מלאכת צ”ג, מטפחות השלחן, מחצב ברזל, גחלי אבן ושיד רב. אנדרעווס, עיר מוקפת חומה, שש אלף איש, בית מדרש כולל, מסחר. קירקאלדי, ה' אלף איש מרחצאות טובים, בתי מלאכה שונים. וועמיס, חמש אלף איש, מלאכת צ“ג, בשול פארטר, מחצב גחלי אבן, אבני חול, שיד ומלח. שטראטמגלא, שני אלף איש עושי כלי פשתן. בשנת תקפ”ג מצאו בה במעמקי האדמה שלשים בתים מימי הרומים וכלים ומטבעות רבות בתוכם.

יז) גליל קינראס, ארבע פ"מ, בו העיר קינראס, שלש אלף איש אורגי בד ועושי גלומי צמר גפן.

יח) גליל דומבארטן, שתים עשר פ"מ בו העיר דומבארטאן, ארבע אלף איש, בית מלאכת זכוכית, עבוד עורות ומלאכות כלי פשתן.

יט) גליל בוטע, עשר פ"מ, בו האיים בוטע, שבעה עשר אלף איש צידת דגים מלוחים, מחצב גחלי אבן, ושיד. אראן, שבע אלף איש, מחצב שיש, שיד, בדולח הרים, ואבנים טובות. קילמארי, ארבע אלף איש, ההר ביינהארזיאן אשר בו, מכוסה שלג כל ימי השנה.


שאטלאנד התיכונה: ארץ הרים וגבעות, רבתי יאורים ואגמי מים.

א) גליל אינווארארי, קל“ו פ”מ, בו העיר אינווערארי, שני אלף איש, צידת דגים מלוחים מלאכת בד וכלי צמר, ארמון הערצאג ארגילע, ומגדלים לארבע רוחותיו. קאמפבעלטאוון, תשעה אלף איש, חוף רחב, בשול יי“ש, מלאכת צ”ג ופשתן, מסחר רב. גם שמונה עשר איים בתוכו הנקראים בשם איי העברידי, ואלה הם: א) מיל, מלא הרים ואגמי מים, עשרת אלפים איש בו. ב) איסלעה, עשרת אלפים איש. ג) יורא, שלש אלף איש. ד) טירע. ה) קאל. ו) אראנזעה. ז) קאלאנזעה. ח) איקאלמקיל. ט) רוס. י) מוק. יא) קאנא. יב) גנהא. יג) עעדאלא. יד) באלנאהעג. טו) ביסמארע. טז) שטאפא. יז) קערערא. יח) עלזא. כל אלה יחד מלאים סלעי מצוק והרים תלולים, ורוב מחית תושביהם מצידת דגים מלוחים.

ב) גליל פערטה, קט“ז פ”מ, בו העיר פערטה, עשרים אלף איש, בתי מדרשים לחכמות שונות, מלאכת צ“ג, כלי פשתן, שמן ונייר, ומסחר רב, אצלה הכפר הקטן שקאנע, לפנים היה בו היכל לנוצרים אשר נבנה זה שבע מאות שנה, בו נמשחו המלכים, והמלך ביום המשחו ישב על אבן ישנה מאד אשר יאמרו כי היא האבן אשר שם יעקב אבינו מראשותיו בלכתו לחרן, ואותה שם מלך שפניא בימי משה לכסא לו, ומסורת בפי העם כי במקום האבן הזאת שם מושב הממשלה. ועתה היא בהיכל וועסטמינסטר אשר בלונדון. גם יש גבעה בתוכו הנקרא הר המנעלים גם ארץ כל איש, כי כל אפרתי אשר בא למשיחת המלך הביא אתו עפר במנעליו מערי אחוזתו למען יוכל לאמר כי עיניו ראו על אדמתו איך נתנה העטרה בראש מלכו, ואחרי המשיחה הריק כל איש את מנעליו, ומן העפר ההוא נהייתה הגבעה הזאת. קרעף, חמש אלף איש, מלאכת בד, צ”ג, עורות ונייר. קאלענדר, כפר נאוה, בתי מלאכת צמר גפן. פארטינגאל, ד' אלף איש, מעין מי מתכת, מסחר. עראל, ד' אלף איש, רוב בתיה מחומר, אנשיה אורגי פשתן. עליטה ג' אלף איש, מלאכת בד ובגדי צבעונים.

ג) גליל פארפאר, שלשה וארבעים פ“מ, בו העיר פארפאר, שש אלף איש עושי מסחר. דונדעה, עיר ישנה מאד, ל”ו אלף איש, בתי מלאכה רבים, מסחר גדול. מאנטראזע, עשרת אלפים איש, צידת דגים, מלאכת מחשבת, חוף טוב, מסחר רב. אבערבראטיק, ז' אלף איש, עושי מסחר, מגדל מאיר נפלא מאד. ברעשין, שלש אלף איש, מגדל נאוה.

ד) גליל מערנעם, י“ח פ”מ, בו העיר בערוויה, שני אלף איש עושי פשתים שריקות, מפרשי אניות, ודיגים. לוירענקעקירק, שני אלף מלאכת כלי פשתן, בית מלון אורחים אשר אוצר ספרים גדול בו הפתוח לכל הסר אליו. שטאנעפאן, ג' אלף איש, צידת לאקס, ובתי מלאכה.

ה) גליל אבערדיהן, שמונה ושמונים פ“מ, בו העיר אבערדיהן, חמשים אלף איש, בתי אבן רבים, בית מדרש כולל, בתי מלאכת מחשבת, ומסחר רב. פעטרהעד, ז' אלף איש, מרחצאות מי הים מהוללים מאד, מלאכת גלומי צ”ג גסים. פראזענבורג, ג' אלף איש, פורשי מכמורות על פני המים.

ו) גליל באנף, ל“ד פ”מ, בו העיר באנף, ה' אלף איש, בתי מלאכה, בית מדרש. פארדיקע, ד' אלף איש כולם דיגים. פאשאבערם, כפר נחמד, תושביו עושי פוזמקאות ודיגים, אצלו ארמון נאוה וגדול, אשר בעבר הנשקף על פני חוץ חמש מאות חלונים.

ז) גליל עלגין, ל“ו פ”מ, בו העיר עלגין שש אלף איש, מסחר מקנה רב, מטוה בד.

ח) גליל נערן, שבע פ"מ, בו העיר נערן, שש אלף איש, מסחר רב בדגים מלוחים, לאקס ותבואת השדה. מרחצאות טובות.


שאטלאנד הצפונית, הרים גבוהים וסלעי מצוק יכסו פני כולה.

א) גליל אינווערנעס, מאתים פ"מ, בו העיר אינווערנעס, עשרים אלף איש, בית אקדמיא, מלאכת צמר ופשתים. פארט געארגע, מבצר חזק מאד. פארט וויליאם, מבצר, אצלו חרבות ארמון ישן. פארט אויגוסטוס מבצר, יכיל בקרבו ארבע מאות איש. חמשה איי העברידן ובם הערים פארטריה, אנשיה עושי מכמורת ועושי מסחר. שניצארט, תושביה בעלי מקנה, ועושים מסחר בבקרים.

ב) גליל קראמארטי, חמש פ"מ, בו העיר קראמארטי שלש אלף איש, מסחר בבשר מעושן, דגים, נסי אניות, חבלים, יתדות ושקים.

ג) גליל ראס, קכ“ד פ”מ, בו העיר טעהן, ג' אלף ות"ק איש, מלאכת בד, עורות, ובשול שכר. אולאפוהל, כפר דיגים, בו מושב ראשי חברת ענגלאנד לצידת דגים מלוחים. ששה איי העברידן.

ד) גליל סוטרלאנד פ“ח פ”מ, בו העיר דארנאש, אלף איש, דיגים ועושי מסחר. עדעראשיליס, כפר בקצה ארץ בריטניא, אצלו איזה איים חרבים ושוממים מבלי אש.

ה) גליל קעטנעס, ל“ב פ”מ, בו העיר וויק, שני אלף איש, צידת דגים מלוחים ולאקס מחייתם. טהורזא, חמש אלף איש, בתי מלאכה אקאדמיא, מסחר דגים מלוחים.

איי ארקאדי, קבוצת איים רבים, כ“ח פ”מ היקפם, שני הירחים סיון ותמוז בם כמעט כיום ארוך הם, כי לא יחדל השמש ואף בחצות הלילה יוכלו לקרוא בספר בלי אור נר, אולם ימי טבת ושבט לא יארכו רק ה' שעות. הטובים בהם הם א) פאמאנא, בו העיר קירקוואל, ג' אלף איש, חרבות ארמון מלך ישן, מלאכת צ“ג. סטראמנעס, כפר דיגים. סביבו הרי ברזל ועופרת ואין עובד במו מרפיון ידים. ב) ראנאלדזעה דרומי, רוב מחית תושביו מצידת דגים. ג) וועסטרעה, יושביו רועי מקנה. ד) פאפא וועסטרעה. ה) וועלס. ו) סטראנזעה. ז) ראווזעה, בו דגים, צפרים וארנבות רבים. ח) שאפינזעה. ט) עדעה. י) סאנדעה, כאשר ישב רוח קדים עז יביא על פני מימיו צמחי הודו מערבית הנה. יא) ראנאלדזעה צפוני, עושה פרי תבואה למכביר. איי שעטלאנד מחברת איים רבים, שטחם מ”ן פ"מ. ימי הקיץ יארכו בם כתשע עשרה שעות, וימי הסתיו כחמש שעות. הנבחרים הם א) מיינלאנד, בו המקומות לערוויק, ב' אלף איש, כולם דיגים. סקאלאוועה ובנותיו, צידת דגים מלוחים. ב) אונסט, בו הרבה אבני ישפה ובדולח. נעסטינג, תבואת השדה ותרבית מקנה. ד) ייעל. ה) פער איסלע, בו דגים ועופות הים למכביר. ו) בראסא, בו דגים מלוחים רבים מאד. ז) נאס, מרעה טוב לצאן ובקר.

אירלאנד

אי בים האטלאנטי, גדול שטחו אלף שלש מאות וחמשה עשר פ“מ, תשעה מיליאן בני אדם בקרבו, מהם שבעה מיליאן קאטוליקן והנותרים אוחזי דת לוטר. רוב יושביה במסכנות יאכלו לחם, וריש ועוני מנת חלקם, כי עין הממשלה מני אז לרעה על בני הארץ הזאת, ותתן להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, לכן איבה נטורה בלבם למלכם, ואך המון גדודי חילו החונים באי הזה תמיד, יעמדו לשטן למו לבל יפרקו עולו מעל שכמם. איש חכם יודע דת ודין אקאנעל שמו, קרא מועד לשבור מטה הנוגש בם, ויתלקטו אליו אלפי רבבות, ויועצו כולם ללחוץ את המלכה לקרוא דרור למו, אולם צבאות החיל באו, ויאסרו את אקאנעל בנחושתים וישב בבית הכלא שנה תמימה (תקצ"ב), גם רבים מראשי הקשר נענשו, ואת הנותרים גרשו איש לאהלו. בשנת תר”ט באה המלכה וויקטאריא שמה למען הטות לב העם אליה. וכבוד רב עשו לה בכל מקום בואה, אולם מוקד המשטמה בקרבם לא נכבה, כי גם באור פניה תשועה לא היתה למו, ולמכתם האנושה לא הביאה מרפא בכנפיה, הארץ הזאת תפרד לארבע מחוזות, ושמותם ליינסטר, אולסטר, קאנאנגט, מונסטר:

א) מחוז ליינסטער, בו שנים עשר גלילות:

א) גליל דובלין, ט“ו פ”מ, בו עיר הבירה דובלין על נהר ליפי העובר בתוכה, חוף גדול ומגדל מאיר, שבעה גשרים על ההר, חמשה ועשרים אלף בתים, שלש מאות וחמשים אלף איש, ארמון ישן. בו משכן המשנה למלך ומושב שרי הממשלה, אוצר סגולות מלכים, בית נשק גדול, אצל ההיכל הזה בית מועד הסוחרים עגול ונאוה מאד, בית מדרש כולל עם מצפה כוכבים וגנת ביתן, בית חברת מדע, פ“ה בתי ספר, שני בתי טעאטר, בית מכס נפלא. בתי חולים, בתי חסד שונים, פרדס נאוה המכונה בשם פעניקספארק, בו בית קיץ להמשנה למלך, בתי מלאכת מחשבת רבים, בשול יי”ש רב מאד, מסחר רב, ובנין אניות. לוקאן כפר מרחצאות מי מתכת לתרופה מהוללים, בתי מלאכה. גלאסווענין, גנת ביתן בו. בלאקראק, מרחצות טובות.

ב) גליל ויקלאוו, שלשים פ“מ, בו העיר וויקלאוו, ג' אלף איש, בשול שכר, צידת דגים ומסחר. ראטהדרום, עיר קטנה, אצלה מחצב נחושת רב, ארקלאוו, אלף ות”ק איש, כור נחושת וצידת דגים. ברעה אצל הים, ב' אלף איש. מרחצאות לתרופה.

ג) גליל וועקספארד, ל“ז פ”מ, בו העיר וועקפארד, חמש עשר אלף איש. מעין מי מתכת לרפואה, מסחר בהמות ותבואה. עניסקארטי, שש אלף איש, מסחר בשר וחמאה. דונקאנן, מקום קטן, ומצודת עופל בו.

ד) גליל קילקעני, ל“ד פ”מ, בו העיר קילקעני, על נהר נארע, ושני גשרים יפים עליו, רצפת שש בחוצותיה. ארבעים אלף איש, ארמון ישן נאוה, מרחצאות טובות, בתי מלאכת שמיכות.

ה) גליל קארלאוו, י“ד פ”מ, בו העיר קארלאוו, י“ב אלף איש, מלאכת צ”ג ומסחר, דונלעקני, מקום קטן, ריחים רבים סביביו. טילאוו, מקום מסחר.

ו) גליל קעהנס, כ“ח פ”מ, בו העיר מאריבארוג, ג' אלף איש, אורגי צמר ופשתים. מאנטמעליק, ד' אלף איש, מלאכת מחשבת.

ז) גליל קילדארע, כ“ז פ”מ, בו העיר אטהי, ב' אלף איש אורגי צ"ג ועושי מסחר. קילדארע, ה' אלף איש, אצלה ככר גדול ונחמד אין כמוהו בכל אירופא, ובו מרוצת הסוסים שנה שנה. נאהם ד' אלף איש, חרבות ארמון ישן.

ח) גליל קינגס, ל“ג פ”מ, בו העיר קינגסטאוון, שני אלף איש, עושי מסחר. טולאמארע, ח' אלף איש, מלאכת בד, משי, ושכר, מסחר. ביר, עיר ישנה, ז' אלף איש, עושי מרכולת.

ט) גליל ועסטמעט, שלשים פ“מ, בו העיר מולינגאר. ז' אלף איש, ימי השוק לממכר סוסים וצמר. קינעגאר, מקום מהולל ע”י הגבינות הנעשים בו.

י) גליל לאנגפארד, י“ח פ”מ, בו העיר לאנפארד, שש אלף איש, מסחר כלי פשתן.

יא) גליל אסטמעט, ל“ח פ”מ, בו העיר טרים, ג' אלף איש, לבון פשתן. קעלם ה' אלף איש, מסחר מקנה ותבואה. נאוואן, שש אלף איש, בתי מלאכה, מסחר.

יב) גליל לוטה, ט“ז פ”מ, בו העיר דונאלק, חוף טוב, שמונה עשר אלף איש, בתי מלאכת מחשבת רבים, מסחר גדול. דראגעדא, כ"ד אלף איש, איזה בתי מלאכה, מסחר רב. קארלינגפארד, ג' אלף איש, רובם דיגים.


ב. מחוז אולסטער, בו תשעה גלילות.

א) גליל קאוואן, כ“ז פ”מ, בו העיר קאוואן, ד' אלף איש, אורגי בד. בעלטורבעט, ג' אלף איש, ירידים גדולים.

ב) גליל מאנאגהאן, ארבעה ועשרים פ"מ, בו העיר הקטנה מאנאגהאן, ב' אלף איש, אורגי בד. 2XXXXXX קאריקמאקראם, ג' אלף איש, בתי מלאכה, מכרה גחלי אבן רב.

ג) גליל ארמאג, כ' פ"מ, בו העיר ארמאג, עשרת אלפים איש, מושב ראש הכמרים לכל ממלכת אירלאנד, בית מדרש החכמות, מלאכת כלי פשתן רבה מאד, שארלעמונט, עיר קטנה בצורה. לודגאן, ד' אלף איש, מלאכת מחשבת, מסחר רב. טאנדעראגע, מקום מסחר רב בכלי פשתן.

ד) גליל דאוון, מ' פ“מ, בו העיר הישנה דאון פאטריק שש אלף איש, בתי ספר, מסחר. נעוורי, ששה עשר אלף איש, מלאכת ברזל, יי”ש, שכר פארטער, מסחר גדול בחמאה, בשר מליח, וכלי פשתן. קילוג, מקום קטן, בית למוד מלאכה, בחצר הבית הזה, מעין מי מתכת אשר כל שותה מימיו יקיא את בלעו מפיו. אצלו סלע אשר בעת עלות ורדת המים ישמיע קול תרועה כקרן הצידים. דאנאגהאדע, עיר נאוה, שש אלף איש. מעבר רב לשאטלטנד על פניה.

ה) גליל אנטריס, מ' פ“מ, בו העיר אנטריס, שלש אלף איש, מסחר. בעלפאסט על נהר לעגאן, ששים אלף איש, היכלות רבים, בתי ספר, בתי חסד, בתי מטוה צ”ג ולבון הפשתן נפלאים מאד, מלאכת זכוכית, כלי אבן, צוקר, וויטריאל, מסחר רב לאמעריקא והודו מזרחית בבשר מליח, חמאה וכלי פשתן וצמר גפן. ליסבורן, עיר נאוה, שש אלף איש, מלאכת כלי פשתן ומסחר. קאריקפערגוס, ארבע אלף איש. איזה בתי מלאכה. לארנע, ד' אלף איש, בשול מלח רב. גלענארס, כפר נחמד, מרחצאות טובות, אצלו מערות נפלאות מתחת לארץ.

ו) גליל לאנדאנדערי, כ“ט פ”מ, בו העיר לאנדאנדערי, עופל, ארבעה ארמונים, בית מועד הסוחרים, אורגי בד, שמונה עשר אלף איש, מסחר. קאלערעהן, על נהר באן, שש אלף איש, מסחר רב.

ז) גליל דאנעגאל, ע“ד פ”מ, בו העיר דאנעגאל, שש אלף איש, מסחר וצידת דגים. באלישאנאן, שמונה אלף איש, צידת לאקס, מסחר.

ח) גליל טיראנע, נ“ה פ”מ, בו העיר דונגאנאן, שבע אלף איש, בתי ספר, בשול יי"ש ושכר רב, אצלה מכרה גחלי אבן רב. סטראבנע, חמש אלף איש, מסחר רב.

ט) גליל פערמאנאג, כ“ה פ”מ, בו העיר עניסקילן. ח' אלף איש, בית גימנאזיום, תושביה אורגי בד ודיגים, בעלעקטאוון עיר בתי חומה, ב' אלף איש עושי מסחר.


ג. מחוז קאנאגט בה חמש גלילות:

א) גליל לעטריס, כ“ד פ”מ, בו העיר קאריק אן שאנאן, ג' אלף איש, לבון פשתן. לעטריס, עיר קטנה, ח' מאות איש, אצלה מכרה גחלי אבן רב.

ב) גליל סליגא, כ“ח פ”מ, בו העיר סליגא, י"ח אלף איש, מלאכת ברזל, בשול מלח ושכר, מסחר רב מאד.

ג) גליל ראסקאמאן, מ“א פ”מ, בו העיר ראסקאמאן, ד' אלף איש, ארמון מוצד. אטלאנע, ב' אלף איש, ארמון ישן, בתי מלאכה.

ד) גליל מאיא, פ“ה פ”מ, בו העיר קאסטלעבר, ז' אלף איש, אורגי בד וסוחרים. באלינא, ט' אלף איש, בשול שכר, צידת לאקס, מסחר תבואה וסוסים. קאנג, כפר, מלפנים היה עיר רבתי עם, בו חרבות היכל נוצרים אשר נבנה זה אלף וב' מאות שנה, אצלו מערה עמוקה ובס"ג מדרגות ירדו אליה, נחל מים זכים אשר דגים רבים בקרבו עובר בתוכה. מאיא, כפר קטן, מלפנים היה עיר גדולה.

ה) גליל גאלוועה, צ“ב פ”מ, בו העיר גאלוועה, בצורה בחומות ומגדלים בנוים לתלפיות, ארבעים אלף איש, בתי תפארת רבים, בתי ספר, בתי חסד, מלאכת צמר ופשתים. לוגריה, ח' אלף איש, מסחר. באלינאסלע, שש אלף איש, יריד גדול מאד לצאן ובקר. טואס, ז' אלף איש, מושב שני ראשי הכמרים לקאטיליקן ואנגליים.


ד. מחוז מייסטער בו ששה גלילות:

א) גליל קלארע, נ“ג פ”מ, בו העיר עניס, ט"ו אלף איש. קילאלא, ג' אלף איש, צידת לאקס ודגים אחרים. קילרוש, חמש אלף איש, צידת דגים מלוחים.

ב) גליל טיפערארי, ע“א פ”מ, בו העיר קאשעל, ח' אלף איש, בשול שכר ויי“ש רב. קלאנמעל, עשרים אלף איש, מלאכות רבות, מסחר גדול, ועל הכל בחמאה אשר יובילו ממנה חמשים אלף חביות בכל שנה לממכר. קאריק אן סיר, עשרת אלפים איש, מלאכות ומסחר רב. טיפערארי, ט' אלף איש אורגי צמר וסוחרי מקנה. נענאג, ח' אלף איש. טירלעס, עיר מסחר, ח' אלף איש. ראסקרעה, עיר נאוה, ח' אלף איש, בשול שכר ויי”ש רב. קאהיר, ד' אלף איש סוחרים.

ג) גליל לימעריק, מ“ד פ”מ, בו העיר הגדולה לימעריק, על נהר שאנאן, תכיל בקרבה העיר הישנה והעיר החדשה, חוצות הישנה עקומות ובלתי טהורות, ורוב בתיה ישנים ובלי כל הדר, אכן החדשה אשר נבנתה זה שבעים שנה נאוה מאד, תשע אלף בתים ומאה ועשר אלף איש. בתי ספר, בתי חסד, בית מועד הסוחרים, מלאכת נעלי יד וחכי דגים, מסחר תבואה, בשר מעושן, עורות, חמאה וחלב בקר, חוף טוב ועופל. נעווקאסטלע, ד' אלף איש, מסחר. קילמאלאק, מקום ישן מאד, ועוד עתה ארמנות ישנים בו.

ד) גליל קערי, ע“ד פ”מ, בו העיר טראלעה, עשרת אלפים איש, בנויה לתפארת, בתי חסד, מסחר. קילארני, ט' אלף איש, מסחר רב. דינגלע, שש אלף איש, היה מלפנים לבני שפאניא, מלאכת פשתים. ליסקאוועל, ג' אלף איש, מסחר.

ה) גליל קארק, קי“ז פ”מ, בו העיר הגדולה קארק, על זרוע ים אטלנטי, עשרה אלף בתים, מאה וחמשים אלף איש, בית נשק, בתי חסד, בתי ספר, היכלות יפים, בשול פארטר ויי“ש רב, בתי מלאכת זכוכית, בד, נייר וצמר, כלי המחרשה, ואבק שרפה, בה יזבחו יותר ממאה אלף שורים בכל שנה, אשר ימלחו את בשרם ויובילוהו למרחקים, גם יוציאו שנה שנה שמונה מאות אלף ככר חמאה מחלב פרותיה לארצות נכר, בנין אניות על בני החוף. באנדאן חמש עשר אלף איש, בתי צביעה, בשול שכר. מסחר. קאווע, י”ד אלף איש. מרחצאות טובות. יוגהאל, י"ב אלף איש, יוצרי כלי חרש רבים, מסחר. קינזאלע, עיר בצורה על נהר באנדאן עשרת אלפים איש, בוני אניות וסוחרי דגן. מאלאוו, שמונה אלף איש, מעין מים חמים לרפואה, ורבים ינהרו אליה בימי הקיץ. קלאנאקילטי, שש אלף איש, בתי ספר, מלאכת בד, מסחר. באנטרי, שש אלף איש, מסחר דגים ובשר מליח. שארלעווילע, חמש אלף איש. מאקראמע, חמש אלף איש, מטוה פתילים ובשול מלח, ארמון ישן. מיכלסטאוון, ה' אלף איש, אצלה נטועים חמשים אלף עצי בכאים לבנים, בעבור חבר סוחרים אשר למו תרבית תולעת המשי בה. באלערימארט, עיר חרבה אשר היתה קריה נשגבה מלפנים, אצלה איים רבים נושבים מדיגים.

ו) גליל וועטרפארד, ל“א פ”מ, בו העיר וועטרפאר חמשים אלף איש, ארמון נשגב הנבנה זה שמונה מאות שנה, בית מועד הסוחרים, בית ספר גדול מאד, בתי חסד, בתי מלאכת מחשבת שונים, מסחר רב בכל דבר ועל הכל בבשר החזיר אשר יזבחו יותר מחמש אלף בכל שבוע, גם צידת הדגים רבה. ליסמארע, רוב בתיה חדשים ויפים על ידי השרפות הרבות אשר היו בה, ד' אלף איש בה, ארמון ישן ממאה הי“ב למספרם, מסחר יבול הארץ וקמח. דינגארוואן, ד' אלף איש, מסחר בתפוחי אדמה ודגים. טראמורע, מקום מרחצאות תרופה מהוללים מאד. נאוו גענעווא (גענף החדשה), אשר נבנתה בשנת ה”א תק"ל למושב הגולים מארץ שווייץ, ועתה ישכנו בה בני ענגלאנד עושי מלאכת מחשבת, אלף ושני מאות מספר תושביה.

אי העלגאלאנד

יבא במלכות דענמארק (בשלזוויג המדינה) כי שם מקומו.

אי מאלטא

באיטליא מצבו ושם נדבר ממנו.

דענעמארק

ממלכה כוללת מדינות דענעמארק, שלעזויג, האלשטיין, לויענבורג, איי פערעער (קבוצת איים קטנים), ואי איסלאנד. מלבד האחוזות אשר לה בשלשה חלקי התבל אזיא, אפריקא, ואמעריקא.

גודל הממלכה הזאת באירופא, שני אלף שמונה מאות שבע וארבעים פ"מ. מצב מדינות דענעמארק, שלעזויג, הולשטיין, ולויענבורג, בין הים המזרחי והצפוני, כולן יחד ארץ מישור בלי הרים ויאורים בתוכן, ואיי פערער ואיסלאנד בצפון ים האטלנטי ואוקינוס האמעריקאני. אי איסלאנד הררים וסלעי מצוק יכסוהו, והרים רבים מוריקי אש בקרבו.

נהרותיה: א) נהר עלבע העובר במדינת לויענבורג והאלשטיין, ומפריד בינם ובין ארצות אשכנז. ב) טראווע, מקורו בהאלשטיין, ואחרי מרוצת ארבע עשר פרסה יפול אצל טראוועמינדע לים הקדמוני. ג) איידער, גם הוא בהאלשטיין ראשיתו, יעבור עשרים פרסה עד אשר ישתפך לתוך ים הצפוני. ד) גודען, מקורו ביוטלאנד ושוטף במרוצתו תשע עשרה פרסה והיה תוצאותיו אל לשון הים קאטענגאט. מלבד אלה עשו ידי אנוש ארבע תעלות גדולות בקרבה למעבר אניות, הלא הן, א) תעלת שלעזוויג האלשטיין, המחברת ים הצפוני עם ים בלטי, חמשה ושלשה רבע פרסה ארכה מאה רגל רחבה, ועשרה רגל עמקה, אניות כבדות שלש אלף ככר על פניה יעבורו. ב) תעלת שטעקניץ המחברת ים המזרחי עם נהר עלבע. ג) תעלת דאנעסקיאל, חמש פרסה ארכה. ד) תעלת אדענזע. אוירה טוב וממוצע, חוום הקיץ איננו בוער כאש, וקור הסתיו לא יחזק עד מאד. בגלילות הצפון יחלו הימים הקרים בחדש אלול, ובתשרי חורף על פני כולה. חדשי טבת ושבט קרים מאד, ובכל זאת אך לעתים רחוקות תגדל הקרה יותר מחמש עשר מעלות. הרוח הלח אשר בה ייטב מאד ליושביה, ובגללו יארכו ימים עד זקנה ושיבה, והמתים בנוער אך מתי מספר המה.

מספר יושביה שנים וחצי מיליאן, תבניתם, מדותיהם ולשונם יתנו עדיהן כי מגזע בני אשכנז מחצבתם. בנין גופם אמיץ וחזק, מעשיהם בנחת בלי חפזון, סובלים כל תלאה ולא יאמרו נואש, גבורי חיל, אוהבי שלום, נפשם תדבק בארצם ומלכם ויטו שכמם לסבול עולו, נדיבי לב, רוחם לא תבקש חדשות ותחבולות בחכמה ומלאכת מחשבת, עומדים על דעתם ומביני מדע. דלת העם יבחרו לבקש על פתחי נדיבים לחם הקלוקל, מאשר יעשו במלאכה להחיות את נפשם. כולם יחד מאכל תאוה ומשתה שמנים יאהבו, אך במדה ומשורה למלא רעבון נפשם ולשבור צמאם, מעדני בשר ראשית מחמדיהם. כקטן כגדול מנעלי עץ ברגליהם. שפת הארץ לשון אשכנז ישנה בלולה במלים זרים מרוב ימים, ואף אם היא רכה ונעימה מאד, עודנה רכה ודלת אמרים, ואין די בה לכל תהלוכות בני הארץ ומסחרם, לכן ידברו רוב עשיריה עוד שפה אחרת בלעדה. כאשכנזית, אנגלית, וצרפתית.

יבולה וצאצאיה. עבודת האדמה רבה מאד, תבואת השדה למכביר, ירק עשב, פול ועדשים, פשתן, קנבוס, חרדל, כרוב, ולפת, כישות, ציקאריע, טאבאק, תפוחי אדמה, פרי העץ, יערים צומחי עצים אך מעט, לכן יבערו על האח אדמת טארף, גם ישיקו התנור בה, ברזל לא כביר, שיד. נתר טוב מאד, אבני אש, חומר יוצרים, אדמת טארף השמנה, חומר פארצעלאן, סאלפעטער, וויטריאל, גחלי אבן, אבני בנין ואבני ריחים, מלח. סוסים טובים מאד. צאן ובקר רב, חזירים, כלבים גבורי כח וגדולים מאד אין כמוהם בכל הארץ, צפרים ועופות, יותר ממאה מיני דגים ורבים מאד, דגים מלוחים, חזירי הים הנקראים בשם דולפנין, סרטן, דבורים.

מלאכות ופועל כפים אך למצער בקרבה, כי מרוב עשות תושביה בעבודת השדה ובמסחר, לכן למעשה אמן אין ידים למו. רוב בתי המלאכה הם בקאפנהאגן ואלטונא. מלאכת גלומי צמר, צמר גפן ובד אך מעט בה, ואין די בם לצורך גויי הממלכה. גם יעשו בה מעשה שבכה, בגדי משי, בתי יד מן עור מהוללים מאד, נייר, כלי פארצעלאן, צוקר ויי"ש רב, משרפות שיד, בורית, משרפות לבנים, יוצרי חרש, איזה בתי מלאכת ברזל, כלי מלחמה, רקועי פחים, ונחושת. בנין אניות רב. מסחרה ישתרע על פני המים וישלח מוטות כנפיו עד הודו מזרחית ומערבית, חינא ואפריקא.

מטבעות. בזהב, פרעדיקדאר פשוט וכפול, קריסטיאנדאר,שפעציעס דוקאטן, וקוראנט דוקאטן. בכסף, שפעציעס טאלר, חצי טאלר, ושפעציעס קטנים. בנחושת, שילינג וחצי שילינג. שטרות המלך היוצאים ככסף מלא על מאה, חמשים, עשרה, חמשה ואחד רייכסבאנק טאלר.

החכמות ירימו ראש בקרבה, ואין מדע אשר לא ירבו ספרים אודותיו בלשון הארץ הזאת, בתי ספר בכל עיר ומקום, ובראש כל אחד כומר העיר וארבעה אזרחים נכבדים, אשר עינם על המורים ותהלוכות הבית, ולוחצים כל איש בחוזק יד לתת את בניו לבית הספר.

ממשלת המלך מוגבלה ע"י קאנשטיטוציאן. וכשני מאות שרים אשר יבחר העם מכל מדינות מלכותו, ישבו בעיר המלוכה, ולהם המשפט להועץ על דבר כל חוק ודת ולהביאו במסה אם טוב ונכון הוא עבור העם. לפלך לויענבורג זכיות מיוחדים משנות קדם, גם לבני המחוזות שלעזוויג והאלשטיין חוקי דרור רבים, וחלילה למלך לנגוע בם אף כשערה. המלוכה היא מורשה לבית המלך מאב לבן או לבת, יורש העצר יגדל ויהי לאיש בשנת הארבעה עשר לחייו, ואז ימשחהו הכהן, והוא לבדו ישים העטרה בראשו וכתר מלכות בראש אשתו.

כנוי המלך הוא: מלך דענעמארק ועם ווענהן וגאטהן, דוכס שלעזוויג, האלשטיין, שטארמארן, דיטמארזן, לוירנבורג ואלדענבורג. על דבר שני המחוזות האלשטיין ולויענבורג הוא אחד מבעלי ברית אשכנז, חותמו, מגן מרובע אחוז בידי שני פראי אדם וכתר מלכות עליו, ברבע הראשון שלשה אריות מראה תכלת ועטרות זהב בראשם, על אדני פז. ברבע השני, אריות שלעזוויג. בשלישי שלשה כתרי שוועדן, דג זהב מעוטר, שעיר שחור נקוד וטלוא, ודוב כסף. ברביעי ליש מראה תכלת על תשעה לבבות אדומים ונחש עקלתון תחתם. ג' חברות אפרתים (ארדן) לה: א) חברת הפיל חותמה, פיל לבן מעשה חושב ושרשרת זהב לו, בה לא יבואו כי אם מושלי ארץ, והיושבים ראשונה במלכות. ב) חברת דאנעבראג, חותמה שתי וערב זהב, ותאסוף אל תוכה כל אלה אשר הרבו עשות טוב לארצם. ג) חברת השלום, חותמה מטבע זהב וצורת פיל בקרבה, ויבואו בקהל לה גם אנשים גם נשים אשר ישאו חן בעיני המלך. שרי חצר המלך אך מתי מספר המה. לכן לא יעלה מספר תוצאות המלך רק לערך שני מאות אלף טאלר לשנה. לבני המלך ינתן ערך כסף דבר שנה שנה ככל אשר יאמר המלך, גם לבנותיו יתנו מהר ומתן בהיותן לאיש מאוצר הממלכה. המלך טרם מותו יפקד כחפצו איש אשר ימשול עד יגדל בנו, ואם לא הפקיד תשתרר המלכה או אחד הסגנים, ואם גם אלה אינם, ימשלו המיניסטר. משכן המלך בקאפנהאגן, והיכלי עונג לו בפרידריכסבערג, פרידריכסבארג, פרעדענסבארג ושארלאטנלונד. שם המלך המולך עתה, הוא פרידריך השביעי נולד תקס“ח וישב לכסא בשנת תר”ה, (מת תרכ"ד).

תושביה שלש מחלקות למו, אצילים, אזרחים, ואכרים, האצילים גם הם נפלגים לשני כתות, האחת היא השרים הגדולים הלא הם, הערצוג, גראף ובאראן, והשנית היא אנשי היחש ופקידי המלך אשר חותם חברת דאנעבראג להם למנה. האצילים זכיות רבות להם אשר אין לאחרים בלעדם. האזרחים הם יושבי הערים, גם הם יבדלו מכל הקהל בזכיות מיוחדות. האכרים עובדי האדמה היושבים בכפרים, עושים מלאכה לאדוניהם ונותנים מעשר למו.

דת לוטר היא האמונה השוררת, למשמעתה יסורו המלך וביתו שריו ועבדיו, והגוי כולו, אולם גם לבעלי ברית אחרת דרור לקרא איש בשם אלהיו ולעבדו כמשפטו ואין מכלים דבר. בני ישראל היושבים בקרבה אשר אך שמונה אלף איש מספרם, עובדים את ה' כתורה וכמצוה ואין מפריע, גם ישבו בבית בועד הגדול וימתיקו סוד יחד עם כל השרים על כל דבר חוק ומשפט, אולם לכל משמרת וכהונה לא יוכלו לגשת.

הכנסות המלוכה לערך שמונה עשר מיליאן רייכס באנק טאלר, וגם התוצאות ירבו כמספר הזה. מספר צבאה בעת שלום כ“ד אלף איש, ובימי מלחמה חמשה ושבעים אלף איש. חילה בים אלף ושש מאות איש, קמ”ב נציבים, ומאה אניות. גם בחלקי התבל האחרים איזה אחוזות לממלכה הזאת, הלא הם, באזיא שלשה האיים ניקאבאר ומקומות אחרים, מדת שטחם כ“ו פ”מ. באפריקא המצדות קריסטיאנסבורג ופרידנסבורג ואגפיהם, גדלם חמשה עשר פ“מ. באמעריקא הערים אשר בגרענלאנד, יכילו מאתים פ”מ. בהודו מזרחית איזה איים, שמונה פ"מ היקפם.

קורותיה הראשונים בערפל ישכונו ואין אתנו יודע עד מה, אך מהמאה העשירית למספרם נודעת לנו לממלכה. בראשית המאה הי“א היתה אחת ראש ארצות תבל, ויושביה קבלו עליהם ברית דת הנוצרית, אולם לא ארכו הימים ותרד פלאים, ידי הכמרים והאצילים עתקו גם גברו, והמלך היה ככדור בכפם, האכרים היו לעבדי עולם, והמסחר ועבודת השדה נשפלו עד מאד, המלך וואלדמאר השני (באמצע המאה הי"ג) נתק מוסרות האפרתים מעליו וימלוך ביד רמה, ויחם העם בזרוע עוז ויורידוהו מכסא מלכותו. במות וואנדעמאר השלישי מלכה אחריו בתו מארגרעטע חכמת נשים אשר היתה למלך נארוועגן לאשה, ויהיו דענעמארק, נארוועגן ושוועדן לממלכה אחת. אולם לא ארכו ימי המחברת הזאת אף מאה שנה, כי בגלל קנאת שלש הארצות האלה אשה ברעותה, רבו פרעות ומשובות אין מספר, עד אשר נלחץ המלך קריטסטיאן השני בשנת אלף תקכ”ג להפריד את דענעמארק ולעשותה ממלכה לבדה. דודו קריסטיאן השלישי אשר מלך אחריו עשה דת לוטר לשלטת בארץ. באמצע המאה הט“ז הרימו האפרתים ראש וידי המלך נאסרו עד מאד, אולם הועד הגדול בשנת אלף תר”ס נתן עוז ותעצומות למלך, ונתק את העבותים מעל ידיו. זה כששים שנה באה הממלכה הזאת בברית עם רוסיא להלחם על בריטניא, ואף אם נלחמה ברב גבורות, נאבדו ציי אדיר אשר לה ויכלו באפס תקוה. אחרי ה' שנים (ה“א תקס”א) בקש מלך ענגלאנד כי תתן הממלכה הזאת כל ציי אדיר אשר לה בידו לערבון, למען יהי לבו נכון בטוח כי לא תכרות ברית עם נאפאלעאן, וכאש נתן מלכה כתף סוררת, באו צבאות בריטניא לדענעמארק, ויצורו על עיר הבירה קאפנהאגן ויורו אליה זיקי אש ומות, עד אשר נלחץ המלך תת כל אניות המלחמה אשר לו עם כל אשר להם למלך בריטניא, בימי נאפאלעאן הראשון נכרתה מדינת נארוועגן ממנה ותינתן לה מדינת פאמערן תחתיה, ואחרי ירד נאפאלעאן מכסאו היתה פאמערן לפרייסן, ודענעמארק לקחה מדינה לויענבורג תמורתה. בשנת תר"ח קמו בני שלעזוויג האלטשטיין וירימו יד במלך על אשר הואיל קחת מאתם זכיותיהם ולכבוש ארצם תחת שבטו ככל ארצותיו האחרות, ומלך פרייסן היה בעוזרם, ותארך המלחמה שנתים ימים, עד אשר קיים המלך את זכיותיהם ותשקוט הארץ.

קורות בני ישראל אין בקרבה, ממנה לא גרשו נפוצות יהודה בזעף אף, בה לא שמו להם עלילות ברשע כי שחטו נערי בני עם הארץ לשתות דמם בפסח, גם לא צעקו חמס עליהם כי נאצו שם משיחם, ואבותינו לא ספרו לנו מאומה מכל רעה אשר עברה על ישראל בארצות הממלכה הזאת. ואתם אחי הלא תשאלוני, מה זה היה לגוי הגדול הזה כי לא הרע לזרע יעקב ולא השקה אותו כוס התרעלה ככל המון אחיו בממלכות האחרות, אף אני אשיב אמרים לכם, הלא תדעון יען מה, יען לא דרכה כף רגל איש יהודי בכל הארץ הזאת, ושערי גבוליה היו סגורים לפניו מבוא אל תוכה, ואך זה כמאה וחמשים שנה החלו בני ישראל להאחז בה, כי נתן המלך רשיון למו לעשות להם בתי מלאכת מחשבת ולסחור בה, ואחרי ראתה הממשלה כי באמונה הם עושים, והאשמות הרבות אשר התגוללו עליהם גויי הארצות האחרות אך שוא ותפל המה, נתנה דרור למו (זה כשבעים שנה) לעשות כל מלאכת ידים, ועד מהרה פנו רבים מן המסחר ויעשו בחפץ כפיהם. בשנת תקע“ה הרבה המלך חוקי חופש למו, ובשנת תקפ”ד יצא הדת מלפניו כי יבואו בחברות עושי המלאכה בכל מדינות המלך וחוקה אחת למו. ועד מהרה ראתה כל עין פרי החוקים הטובים האלה, כי כבירים מבני יהודה יושבי הארץ הזאת שלחו למלאכת עבודה ידיהם, ואין איש בכל הממלכה יערב לבו לאמר עליהם, נרפים הם נרפים. ועתה בני ישראל שלוים ושקטים בתוכה, וע"פ חוקי הארץ יוכלו להיות ראשי הערים ויועצי בתי המשפט, גם לבוא בקהל מלאכי הגוי כולו היושבים בבית הועד הגדול בעיר הבירה קאפנהאגן, אך במדינת האלשטיין איזה חוקים לשטן למו, ואף אם הואיל המלך לקרוא גם שם דרור למו, לא בצע אמרתו, כי יושבי המלך הזה הפרו מחשבתו הטובה, באשר זכיות מיוחדים למו משנות קדם, ויד המלך אסורות מעשות כל דבר בארצם בלי רצונם.


ארץ דענעמארק

תכיל בקרבה איי הדענען וחצי האי יוטלאנד, גודל איי הדענען שש מאות שמונים ושלש פ"מ, ונפלגים לשלשה פלכים, זעעלאנד, פינען, ולאאלאנד.

א) פלך זעעלאנד ארבעים איים לו.

א) אי זעעלאנד, בו העיר הגדולה ובירת כל הממלכה קאפנהאגן על נהר זונד, קריה בצורה ונאוה מאד, משכן המלך והפרתמים היושבים ראשונה במלכות, רחוקה ל' פרסה מהמבורג פ“ג פרסה מאמשטרדם, ק”י פרסה מפאריז וקל“ה פרסה מלונדון. שלשים ראשים לה, העיר הישנה, העיר החדשה הנקראת בשם עיר פרידריך, וחוף קריסטיאן, חמשה ועשרים סוללת סביבה, ומחוץ שלשים מגרשים לה. מספר תושביה מאה וחמשים אלף איש, ובתוכם שלש אלף יהודים, חמש אלף וארבע מאות בתים בקרבה, שני מאות ושלשים חוצות, שלש עשר רחובות, היכל המלך נאוה מאד, יקרא בשם קריסטיאנסבורג, בו אוצר ספרים גדול יכיל חמש מאות אלף ספרים, ובית אוסף ציורים נפלאים, בית אוסף דברים עתיקים, בית הסוסים אשר למלך כליל בהדרו, בית מועד הסוחרים ומגדל רם עליו, בית העצה ובו חרות עלי אבן, במשפט תבנה ארץ. מגדל נאוה בו ומצפה ככבים בראשו, ארמון ראזענבורג אשר בו שמורים סגולות הממלכות בכסף וזהב ואבני יקר, בית אוסף מטבעות, וגן המלך בית נשק, בית מדרש כולל אשר נוסד זה ארבע מאות שנה, אוצר ספרים גדול בקרבו, ארמון שארלאטע ואקאדמיא בתוכו. שמונים בתי חסד, כ”ב בתי חולים, בתי חסד ליתומים, אלמים, ועניים, ארבעה היכלי חמד, מחנה המלחים עושי מלאכה באניות כעיר קטנה לבדה, ל“ג חוצות לה ופקיד נגיד בראשה, בית מדרש לחכמת הצבא בית ספר למלאכת מחשבת, בתי ועד לחכמים, בית שעשוע, גן החיות, עופל חזק, חוף רחב וטוב מאד, יכיל ארבע מאות ספינות בקרבו, ובו צי אדיר אשר למלך. מקום מבנה האניות ותקונם. שלשה בתי כנסיות לזרע יעקב. בתי מלאכת גלומי צמר, צמר גפן, משי, נעלי יד, טאבק, וכלי פארצעלאן, בשול צוקר ויציקת ברזל, מסחר גדול בקרבה ורוב מחית תושביה בו, חוצותיה נקיות וישרות, ובתיה נחמדים למראה. מחסור רב לה במי מעינות, אך הצנורות המביאות ממרחק מתחת לארץ מים רבים אליה, ימלאו מחסורם זה. העיר הזאת נבנתה זה כתשע מאות שנה, באמצע המאה הי”ג למספרם נכבשה שתי פעמים מאנשי ליבעק והיתה לשרפה, בשנת אלף תמ"ג למספרם הורמה למקדש מלך וראש ערי הממלכה, זה ששים שנה חנו צבאות ענגלאנד עליה וימטירו כדורי אש אל תוכה, שלש מאות וחמשים בתים נהרסו עד היסוד בם ויהיו לאפר, שני אלף בתים נשחתו עד מאד, ושני אלף איש נפלו חללים, עד אשר נלחצה לקרוא לשלום ותתן שלשה ושלשים ציי אדיר להבריטאנים כופר נפשם.

אמאק, אי קטן נכח קאפנהאגן, פרסה מרובעת שטחו, אדמתו פוריה, מים טובים אין בקרבו, תושביו שש אלף איש, יובילו ירק עשב וחלב לעיר הבירה. פרידרכסבערג, מקום רחוק חצי פרסה מקאפנהגאן, היכל עונג למלך עם פרדס גדול ונאוה, בו ישב המלך בימי הקיץ, בתי משוש וגני חמד רבים לבני עיר הבירה. שארלאטלונד, ארמון המלך ויער צומח עצים נחמד, רחוק חצי פרסה ממנו גן החיות גדול אשר אליו רבים נהרו בחדשי סיון ותמוז לעונג ושעשוע. פרידנסבורג, היכל נאוה למלך אלף איש. פרידריכסווערק, שמונה מאות איש, בית מלאכת כדורי אש וכלי רעם גדול מאד, בשול סאלפעטר, וששה בתי מלאכת אבק אש. קראנבורג, ארמון ומצודה למחסה נהר זונד. ענזינגער, עיר מסחר על נהר זונד, שמונה אלף איש, מלאכת נשק, מרחצאות מי הים, מסחר רב. בה יבוקרו כל האניות הבאות על פני נהר זונד יתנו מכס למלך ממרכולתם, מספר הספינות העוברות על פניה הוא שמונה עשר אלף, בחוף אשר אצלה יבנו אניות. פרידריכסבורג, היכל עונג למלך ובית תפלה נאוה בקרבו אשר בו ימשחו מלכי הארץ הזאת. הילערעד, ב' אלף איש, בית בשול סאלפעטער, ובתי מלאכה אחרים. ראסקילדע, (ראטהשילד) היתה מלפנים הקריה הגדולה בכל הממלכה ומאה אלף איש גרו בה, ועתה ירדה עד מאד ואך שלש אלף איש מספר יושביה, בהיכלה הנושן קברי המלכים. קארלעבעה, כפר, בו בית מעשה אבק שרפה, אוסערעד, בו יעשו גלומי צמר לאנשי הצבא. העלעבעק, בו בית מלאכת נשק. קיגע, ב' אלף איש, עושי מסחר קארזעער, על נהר בעלט, אלף וח' מאות איש, מסחר באניות. קאלונדבארג, על נהר בעלט, שלש אלף איש, מסחר רב. סלאגעלזע, בבכר נחמד עושה פרי, שלש אלף וב' מאות איש, בית מדרש החכמות, בית חולים מהולל. יעגרפרייז, ארמון מלך, פרדס נאוה, אצלו אילן בן אלף שנה ויותר, האלבעק, שני אלף איש, בית ספר. ניעקיעבינק, אלף איש, בית ספר, מסחר. לערכענבורג, ארמון, פרדס נאוה, גן חיות, תרבית צאן.

ב) אי זאמזעע, שלש פרסה ארכו ופרסה אחת רחבו, שש אלף איש בקרבו, אדמתו פוריה מאד, ותבואת השדה טובה ורבה בו. אצלו אי קיהאלם, בו בתי מעצור לכל איש ולכל סחורה הבאים ממרחק, בם יתמהמהו ימים מספר לבל ישחיתו רוח הארץ באויר מעופש, וחמשה בתי מסכנות גדולים. סארעה, אלף איש, אקאדמיא. קארזער, על בעלט הגדול. שני אלף איש, חוף, דיגים, ומסחר. רינגשטעד, עיר ישנה, אלף ושני מאות איש, היכל לנוצרים נבנה זה כתשע מאות שנה, שלשה ירידים בשנה. שטאגעלזעה, עיר נאוה, שלש אלף איש, בית מדרש, בית דפוס, בשול יי"ש ומסחר. סקעלסקיער, היתה מלפנים עיר גדולה, ועת רק אלף וחמש מאות איש בה, בית ספר, שני ימי השוק בה בכל שנה. פסעסטעה:שמונה מאות איש, חוף טוב, בית ספר. נעסטוועד, שלש אלף איש, שני בתי ספר, בתי חסד, מסחר דגן רב. ווארדינגבורג, אלף וחמש מאות איש, בית מדרש ושני בתי ספר, מגדל ישן, רוב יושביה עובדי אדמה. שלשה ימי השוק בשנה. גיפעלפעלד, ארמון נחמד, יושבי הכפ' הזה פורשי מכמור' על פני המים.

ג) אי מעען, ד' פ"מ, בו העיר שטעגע, ב' אלף איש. חוף, מסחר. מאריענבארג, ארמון וגן נאוה.

ד) אי בארנהאלם, עשרה פ“מ, אדמתו מלאה אבני גראניט, גחלי אבן וברזל. בו העיר רענע, במרום גבעה, ד' אלף וחמש מאות איש, עושי מורי שעות, יוצרי חרש, וסוחרי ארץ. אקירקע, שבע מאות איש. היכל לנוצרים כולו מאבני שיש שחור. נעקסעה, שני אלף איש, חוף טוב, בית ספר, בשול שכר ומעבר אניות. סוואניקע הרים סביב לה, חוף, אלף וחמש מאות איש, עושי מורי שעות, יי”ש, ועוברי אניות. אצלה האיים קריסטיאנזעע ופרידריכסזעע, מצודת עופל, שמם בלי איש.

ב). פלך פינען שלשה איים לו:

א) אי פינען, נ“ו פ”מ,בו העיר אדענזע, על נהר אויע, הישנה מכל ערי דענעמארק, עשרת אלפים איש, מלאכת נעלי יד טובים מאד, מעשה גלומי צמר, בשול צוקר, מלאכת טאבק, בית מדרש, ארמון המלך, בית חולים גדול, מסחר רב. ניעבארג, עיר בצורה על נהר בעלט הגדול, ג' אלף ות"ק מאות איש, עושי מסחר רב על פני המים. אצלה טעלעגראף המביא לסוחריה בשורות ממרחקים בעת לא כביר. אסענס, על נהר בעלט הקטן, שלש אלף איש. מידלפארט על בעלט הקטן, שני אלף איש, צידת דולפנין. פאאבורג, ב' אלף איש, עושי מסחר, חוףטוב לה. סווענבורג, על נהר זונד, ד' אלף איש, בתי מלאכת מחשבת ומסחר על פני המים.

ב) אי טהארזענג א' ורבע פ"מ, נחמד ועושה פרי, בו הכפר טראענזע, שמונה מאות איש, דיגים, בוני אניות ועוברי ארות ימים.

ג) אי לאנגע לאנד, ה' פ"מ, בו עיר רודקיעבינג, שני אלף איש סוחרים. טראנעקיער, כפר, ארמון נאוה בו.

ג. פלך לאאלאנד, שני איים לו:

א) אי לאאלנד כ“ב פ”מ, בו העיר מאריבעע על פי יאור, אלף וחמש מאות איש, עושי מסחר. נאסקאו, ב' אלף ות“ק איש, סוחרי ארץ. ניעשטעדט, אלף וג' מאות איש, צידת דולפנין. רעדביע, אלף ות”ק איש עוברי ימים.

ב) אי פאלסטער ח' וחצי פ"מ מלא עצי פרי ויקרא בשם גן דענטמארק, בו העיר ניקעבינג, שני אלף איש, בית מדרש, בנין אניות ומסחר. שטובעקיעבינג, אלף איש, יוצרי חרש, עושי נעלי יד וסוחרי דגן.


יוטלאנד

המדינה הזאת הגדולה ארבע מאות ושמונה וארבעים פ"מ, מחוברת לפאת תימן עם מדינת שלעזוויג, ולרוחותיה האחרות נהרות יסובבוה, לכן חצי אי תקרא, ד' פלכים בה.

א) פלך אאלבורג, קל“א פ”מ, בו העיר אאלבורג, תשע אלף איש, ארמון, בית מועד הסוחרים, שני בתי מדרש, שני בתי דפוס, שמונה בתי ספר, בית עצה נאוה, בתי מלאכת צוקר, יי“ש, טאבק ועורות, חמשה ירידים בשנה, מסחר רב בתבואת השדה ודגים מלוחים. ניבע, עיר קטנה, אלף וחמש מאות איש, צידת דגים מלוחים ודגי אאל. לענסטער, שמונה מאות איש, יום השוק, אצלה מחצב נתר רב. האלם, אלף איש, רובם דיגים, אצלה מצודה ישנה. פרידריכסהאפן, על נהר קאטעגאט, אלף וחמש מאות איש, חוף מבצר, דרך פה המעבר לנארוועגן, שני ירידים בשנה, צידת דגים. סעבי, אלף איש, בשול יי”ש וצידת דגים. סקאגען, בככר חול וגם בקרבה גבעות חול המצירים מאד ליושביה, שני אלף איש, מגדל מאיר על פני הים חזק ונשגב. טהישטעדט נכח אי מארס, שני אלף איש. בסביבותיה סוסים ובהמות יפים, ויושביהם יעשו גבינות מהוללים. מארס, אי גדול, בו העיר ניעקיעבינג אלף ות"ק איש, חוף מסחר. פוהר, אי בנהר לימפיארד, אלף איש בו. לעסטע אי ביאור קאמעגאט, ג' אלף איש.

ב) פלך וויבורג נ“ד וחצי פ”מ, בו העיר וובורג, ד' אלף איש בית מוסר פועלי און ובהם יעבודו גלומי צמר, איזה בתי מלאכה. סקיווע, אלף איש עושי מסחר.

ג) פלך אארהוס, תשעים פ“מ, בו העיר אארהוס על נהר קאמעגאט, בנינים יפים לה, ל”ו חוצות בה, אלף בתים, תשע אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר וצ“ג, בשול צוקר, בית בורסקי גדול, בית מדרש החכמות, בית דפוס, מסחר רב. סקאנדרבארג בככר נחמד, אלף איש. הארזענס, שש אלף איש, בתים נחמדים למראה, בית מלאכת ברזל, חוף, מסחר על פני המים. ראנדערס על נהר גודן, שמונה אלף איש, בתי מלאכת נעלי יד, פוזמקאות. גלומי צמר, כלי פשתן, בשול צוקר ויי”ש, בית מדרש החכמות, מסחר רב בסוסים. מאריאגער, שמונה מאות איש, עושי מסחר ועוברי אניות. אנהאלט אי ביאור קאטעגאט, שלש מאות תושביו יחיו את נפשם בצידת דגים ודולפנין.

ד) פלך ריבע, קע“ב פ”מ, בו העיר ריבע, נהר ניבסאייע עובר בתוכה, ובינה ובין המגרש יפריד, שלש אלף איש, בית מדרש, מסחר. פאנעע, אי, שלש אלף איש בו, דיגים, ועושי מסחר. קאלדינג, הרים סביב לה, שלש אלף איש, ששה ימי השוק ובתוכם יריד העבדים, בו יבואו נערים ונערות ממרחק להשכיר את נפשם לעבדים ולשפחות. מסחר דגן, צידת דגים, ובשול יי“ש. פרידעריציא עיר חדשה בצורה בככר נאוה, על נהר בעלט הקטן, שש אלף איש, ביהכ”נ לישראל. פה תשלם כל אניה מכס בעברה, שדי טאבק רבים בה. ווילע, שלש אלף איש, בית מלאכת גלומי צמר, חוף, מסחר, האלכטעברע, אלף ות"ק איש, מסחר רב במקנה.


מדינות האשׁכנזיות הם שלעזוויג, האלשטיין, לויענבורג, ובשם הערצאגטימר יכונו.

על אודות המדינות האלה, מבוכות גדולות עתה בעולם הפוליטיק, כי זה כביר רע בעיני מלכי אשכנז על אשר הן ביד דענעמארק הזרה בלשונה ובתהלוכותיה לבני אשכנז, ועתה כאשר מת מלך דענעמארק (ט“ו נאוועמבר הוא ד' כסלו תרכ”ד) בלי בנים, וע“פ חוקי המדינה אין להמלך החדש חלק ונחלה בארצות האלה, קם נסיך אויגוסטנבורג והוכיח ע”פ משפט הירושה כי מדינות שלעזוויג האלשטיין אחוזתו הן. ויושביהן כולם בפה אחד קראו אליו לאמר, מלכה עלינו, וגלו את דעתם כי נלאו נשוא עול דענעמארק על צוארם, וימהרו קיסר עסטרייך ומלך פרייסן להזהיר את המלך החדש כי יתן דרור וחוקים טובים מיוחדים לארצותיו האשכנזיות למען תשקוט המריבה, אולם כאשר הקשה המלך את ערפו וימאן שמוע בקולם, יצאו למלחמה עליו, וילכדו מבצרים וסוללות רבות, וצבאותיהם עודם חונים עד היום הזה בשלש הארצות האלה וגם במדינת יוטלאנד אשר נכבשה תחת ידם. וכאשר התנפל המלך לפניהם והתחנן למו כי יכרתו עמו ברית שלום, נעתרו לו, ועוד עתה (ראשית שנת תרכ"ה) שרי דענעמארק ועסטרייך נועדים יחד בעיר ווין ונועצים על דבר השלום, אך אין עוד אתנו יודע אם יצא לפעולת אדם, כי נאפאלען השלישי קיסר צרפת וממשלת ענגלאנד יסיתו במסתרים את מלך דענעמארק לבל ימלא ציון עסטרייך, ויפתוהו בלשונם כי יעמדו למשען לו. שם המלך המולך עתה, קריסטיאן התשיעי, בן מ"ו שנה.

שלעזוויג

גדלה מאה ארבע וששים פ"מ, וערי המבחר אשר בה הן:

שלעזוויג, עיר הבירה על לשון יאור שליי, משכן המשנה למלך, שרי הממשלה, וב“ד הגדול, אלף וחמש מאות בתים, חמש עשר אלף איש, בית דפוס לחברת המיסיאנערע אשר בו נערים אלמים יעבודו, גם יעשו במלאכות אחרות, חברות רבות לכל טוב וחסד, בתי מלאכת מחשבת שונים. בית מדרש החכמות, ארמון גאטארף בו משכן השליט ושרי המלוכה, מסחר רב. פרידריכסשטאדט, אצל נהר איידר, שלש אלף איש, חוף, אנשיה יעשו חרדל ומלאכת מחשבת. פרידיכסארט, מבצר קטן, ויושביו מתי מספר. עקערנפערדע על לשון ים המזרחי, חמש אלף איש, בית לאנשי החיל אשר כבר רפה כחם לכל עבודה, צידת דגים, בנין אניות. בארביע, כפר, אצלו מרחצאות לתרופה טובים. קאפעלן, שני אלף איש, אשר יחיו בצידת דגים מלוחים את נפשם. פלענסבורג עיר רבת המסחר מכל ערי הממלכה הזאת, שמונה עשר אלף איש. בתי בשול יי”ש וצוקר רבים, מלאכת בורית, שמן, טאבק, גלומי צמר, כלי ברזל ודברים אחרים שונים, בית מדרש החכמות, בנין אניות בחוף הטוב אשר לה, ומסחרה ישתרע למרחקים עד מאד. גליקסבורג, אלף איש, ארמון ישן, אפענראדע, חמש אלף איש עושי מסחר, מרחצאות מי הים. האדרסלעבן, על לשון בעלט הקטן, ז' אלף איש, בית מדרש, מסחר. קריסטיאנספעלדע עיר חדשה בככר נאוה, אלף איש עושים במלאכה. טאנדערן, שלש אלף איש, בית מדרש למלמדים, מסחר על פני המים. הוזוס, ד' אלף איש, בית מדרש, מלאכת טהאבאק, מסחר רב בבהמות. שוואבשטעדט, אלף איש עובדי אדמה. גארדינג, אלף ות“ק איש, מסחר תבואה וצמר. טאטינג, אלף ות”ק איש, בשול יי“ש, מסחר קמח. ברעדשטעדט, שני אלף איש. טענינג, שלש אלף איש, בית מדרש, תרבית דבורים רבה, מסחר. נארשטראנד, אי, ג' רבע פ”מ שטחו, ג' אלף אנשי מקנה. פעלווארס, אי, א' ורביע פ“מ גדלו, ב' אלף ות”ק איש מגדלי צאן ובקר. סילט, אי גדול א' וג' רביע פ“מ, שלש אלף תושביו עוברי ארחות ימים. פעהר, שטחו א' וחמישית פ”מ, חמש אלף איש, עושים פוזמקאות ונעלי יד, ורשתם לבעלי כנף מזורה, מדי שנה בשנה יצודו שלשים אלף צפרי במכמרתם, ואחרי יבשלום בחומץ ישימום וישלחום למרחקים. בקיץ רוב תושביו עוברים ארחות ימים, והנשים חורשות, זורעות וקוצרות. מרחצאות מי הים בקרבו. העלגאלאנד, אי אחוזת מלכות ענגלאנד, (מעת שנת ה“א תקע”ד) יפרד לאי העליון והתחתון, העליון הוא סלע גבוה ורחב בראשו, ומגדל מאיר אצלו, מספר תושביו ארבע אלף איש, דיגים ועושי מלאכה. באניות. מרחץ מי הים, והתחתון הוא חרב ושומם מאין איש. יושביו לא יתנו מס למלך ענגלאנד וזכיות רבות להם. אי אלזען, נאוה מאד, בים המזרחי, שש פ“מ שטחו בו העיר זאנדרבורג, ד' אלף איש, בתי מלאכה, מסחר ומעבר אניות. אצלה ארמון דוכס אויגוסטענבורג ואין איש בו, אי ארעע, על בעלט הקטן, גדול א' וחצי פ”מ, בו הערים ארעעסקיעביג שני אלף איש עושי מסחר. מארשטאל, ב' אלף ות“ק איש, דיגים ועוברי ימים. אי פעמערן בים המזרחי, גדלו ג' פ”מ, מגדל מאיר בו, תושביו שבעה אלף איש, בו העיר בארג, שני אלף איש עושי פוזמקאות צמר. פעטערסדארף, אלף איש, עוברי אניות. לאנדקירכן כפר, אלף איש בו.

האלשטיין

שטחה קנ“ג פ”מ, ואלה הערים אשר בקרבה.

קיהל, בירת המדינה על לשון יאור המזרחי וחוף טוב לה, מושב ב“ד הגדול, ארמון גדול בו משכן הערצאג גליקסבורג, בית מדרש הכולל נוסד זה שתי מאות שנה, ובית אוצר הספרים בקרבו, בית אוסף סגולות הטבע, בתי מדרש ובתי ספר שונים, שמונה עשר אלף איש, בתי מלאכה שונים בתי חסד, מסחר רב בחמאה, גבינה, יבול השדה ועוגות שמן. אצלה יער צומח עצים דיסטערנברתק שמו, ומרחצאות מי הים בו. גליקסשטאדט עיר נאוה על נהר עלבע, היתה בצורה מלפנים, חוף חפשי לה (אשר ביד כל איש להביא סחורות יד מארצות נכר בלי תשלומי מכס למלך), שבע אלף איש, בית מדרש החכמות, בתי מלאכת מחשבת, ביהכ”נ לישראל, מסחר על פני המים, וצידת דגי וואל. על דבר מחסור מי מעין ישתו מי גשמים בקרבה. קרעמפע, אלף וח' מאות איש. ברונסביטל מקום על נהר עלבע, חוף קטן, אלף ות“ק איש, מסחר, איצהאע על נהר שטער, שבעה אלף איש, בתי מלאכה רבים, היכל ישן לנוצרים ממאה הי”ב למנינם, ירידים גדולים לממכר בהמות, מרוצת הסוסים לעונג, ומסחר. וויסטער, שלש אלף איש. מעלדארף, חוף, בית מדרש, שלש אלף איש. היידע, שש אלף איש, רחוב גדול מאד, בתי מלאכה, מסחר רב בדגן ובהמות. שדה. רענדסבורג עיר בצורה על נהר איידר, ארבעה עשר אלף איש, בית נשק, בית מדרש, בתי מלאכת מחשבת, התכת ברזל, מסחר. היילינגהאפן נכח אי פטמערו, שני אלף איש, צידת דגים מלוחים. אלדענבורג, שני אלף וחמש מאות איש. פרעטץ, חמש אלף איש עושי מנעלים. פלען עיר קטנה ונאוה, שלש אלף איש בה, ארמון במרום גבעה. נייאמינסטר, על נהר שוואלע, חמש אלף איש, מלאכת גלומי צמר רבה מאד. זעגעבערג, לרגל הר שיד גבוה ותלול, ד' אלף איש, בית מדרש, מחצב שיד רב. אלדעסלאע על נהר טראווע, שלש אלף איש, בשול מלח רב מאד, מרחצאות מי גפרית ומלח לתרופה. וואנדזבעק עיר קטנה יפה מראה רחוקה חצי פרסה מהמבורג, ד' אלף איש, ארמון, מלאכת גלומי צמר, כלי פשתן, אטון בד, ודברים אחרים. בתי עונג רבים לבני המבורג אשר ישבו בם בימי הקיץ. עלמפהארן, שש אלף איש עושי מסחר על פני המים. בשול שכר, מלאכת גלומי צמר, בנין אניות. איטערזען, ד' אלף איש בתי בשול צוקר, יוצרי חרש רבים. אלטונא, מלבד קאפנהאגן אין כמוה לגודל ויופי בכל הממלכה הזאת, על נהר עלבע הרחב פה פרסה אשכנזית. חוף חפשי, קרובה להמבורג, ומחוברת אליה ע“י המגרש סנט פוילי, שלש אלף בתים, שלשה ושלשים אלף איש, שמונים וחמש שוקים, ששה רחובות. שני בתי כנסיות לישראל. בית מדרש החכמות, מצפה ככבים, בית מעשה מטבעות, בית מועד הסוחרים, בתי ועד לחכמים שונים, בית לאנשי הצבא אשר לא יוכלו עוד לעבוד עבודה, בתי מלאכת גלומי צמר גפן, טאבק, עורות, צוקר, בורית, עצמות דגים. בשול שכר ויי”ש רב, מסחר גדול. נתיב הברזל ממנה לעיר קיהל. זה מאה וארבעים ושלש שנה היתה כולה למאכולת אש ע“י השוועדן אשר צרו עליה ונבנתה אח”כ מחדש.

הקריה הנשגבה הזאת עיר ואם בישראל היא מני דור דור, ונודעת בשם לאחת משלש הקהלות אלטונא המבורג וואנדזבעק, הרשומות גם בר“ת אה”ו, שלשתן יחד בדבר עסקי הקהל והאמונה לאגודה אחת הן ורב אחד בראשם. בה ישבו על כסאות למשפט הגאונים ר' יחזקאל קאצנאילנבוגן בעהמ“ח ס' כנסת יחזקאל, ור' יהונתן אייבשיץ הנודע לשם בכל נפוצות יהודה. גם היה משכן כבוד הגאון ר' יעקב עמדן אשר מלבד ספריו הרבים המלאים חכמה ודעת, יצא שמעו בכל העולם על דבר צדקתו ותום לבו כי קנא לה' ותורתו ושפך כאש חמתו על הגאון ר' יהונתן על אודות שמץ דבר אשר מצא בו, כי כתב קמיעות אשר לא כדת, ונחשב בעיניו לאוחז בכת ש”ץ. הגאון הזה היה בן הגאון חכם צבי. וה' ברכו בעושר רב, ובית דפוס היה לו בעיר הזאת וימאן להשתמש בכתרה של תורה, ואת הרבנות שנא עד מאד, כי אם בתוך עמו ישב, ומיגיע כפו אכל כל ימיו. מנוחת הרב המליץ הגדול מו“ה נפתלי הירץ ווייזל ז”ל היא בחצר מות אשר לקהל ספרדים בעיר הזאת, אצל קבר אביו ר' יששכר בער ז“ל אשר היה שר וגדול בחצר מלך דענעמארק, ויושב בשער המלך אשר בקאפנהאגן הבירה. עתה הגאון א' יעקב עטלינגר אב”ד בה. פרעדריקסגאבע, מקום חדש ג' פרסה מהמבורג, אלף וב' מאות איש. אטענזען, כפר, על נהר עלבע, מקום קבורת המליץ קלאפשטאק, מי באר טובים מאד לתרופה. בתי קיץ רבים לעשירי המבורג ואלטונא, מספר יושביו שלש אלף איש. בלאנקענעזע, כפר נאוה, שלש אלף איש בו, כולם דיגים ועוברי אניות.

לויענבורג

שטחה עשרים ושנים פ"מ. ובה הערים האלה.

ראצעבורג, בירת המדינה ומשכן שרי הממשלה, מצבה על פני אי וגשר ארוך יחבר אותה עם היבשה, שלש אלף איש בה עושי מסחר על פני המים. מחצית העיר הזאת לממשלת גאסהערצאטוס מעקלענבורג שטרעליץ תחשב, ושני שערים לגבול לה. לויענבורג על נהר עלבע, ארמון ובית המכס לעוברי הנהר, ארבע אלף איש עושי מסחר ועוברי ימים. מעלן, שלש אלף איש, בה קבורת איילעשפיגל הנודע בשם לאשכנזים ע"י התוליו החרוצים. אוימיהלע, מקום חרשי ברזל, מלאכת נחושת, ומעשה אבק שרפה.

איי פערער

אגודת חמשה ועשרים איים, שבעה עשר נושבים מבני אדם, והנותרים שוממים ואין יושב בם. אוירם קר, והקיץ לא יארך רק שני הירחים תמוז ואב, הרוחות הסוערות תמיד נגע רב הם ליושביה, כי מלבד הרעות הרבות אשר יולידו לעוברי אניות, ישחיתו למו כל עץ פרי, ואין לאל ידם לשבת כי אם בבקעות ועמקים, אולם לעומת הרעה הזאת ייטיבו ליושביהם בטהרם את האויר עד מאד. ולכן כל מחלה לא ידעו, ועד זקנה ושיבה מדוה וכאב אנוש זרים למו. אויר האקלים והאדמה הקשה שניהם יחד ישימו את תקות האכר לאפס ואין, ולכן ימהר לקצור תנובת השדה טרם בכורה, ומחסור הטבע ישלימו ידי אדם, כי ייבשוה בחום האש עדי תבושל. מלבד תרבית המקנה יחיו יושביהם את נפשם בצידת צפרי המים המסוכנת מאד לבעליה ולא מצער ימצאו קבר בה.

סטראממע, האי הגדול מכולם, שש פ“מ שטחו, בו העיר טהארסהאפן, בה משכן שליט האיים וכל שופטיהם, תושביה אלף איש. פרידריכסוואג, חוף ומקום מסחר. וועסטמאסהאפן חוף מסחר, שלש מאות איש, אסטערעע, אי ד' פ”מ שטחו, וחוף טוב לו, קאנגסהאפן שמו. סאנדעע אי ג' פרסה ארכו ב' פרסה רחבו. וואגעע, אי ארוך ב' פרסה ורחב פרסה אחת. סידרעע, שטחו ב' פ"מ, אלף איש בו, רובו סלעים וגבעות.

איסלאנד

אי בים הקרח בין גרענלאנד ונארוועגן יכיל אלף ושמונה מאות פ"מ, אולם אך שתי מאות פרסה נושבים מבני אדם, באשר צרה בו עין הטבע, ואדמתו לא תוציא לחם או פרי כל עץ להשביע נפש רעבה, הרים גבוהים מוריקי אש יכסו פני כולו, ומעינות חמים מאד רבים לבלי ספורות בקרבו. קור החורף לא יחזק מאד, אולם אין גבול וחוק לאוירו, ופעמים רבות ירד גם בימי הקיץ החמים שלג וברד מן השמים. סער מתחולל וערפלי חשך יפקדוהו כפעם בפעם, מן חדש אייר עד אלול כמעט יום ארוך הוא, ואור השמש לא יחשך, בימי החורף תזרח השמש אך מעט, אך לבנת השלג והקפאון יהיו למאור.

בעתותי קרה יבא דוב הלבן שמה להשחית ולבלע, וירדוף בזעם אפו בני אדם יחד, אולם בני האי הזה בתחבולות יעשו אתו מלחמה והאיש בפגעו בו ישליך אליו נעלו, כרגע יעמוד הדוב במרוצתו ויריח בו בחשבו לשבור רעבון נפשו, ובטרם יודע לו כי נתעה בשוא, ינוס האיש ויהי לפלטה או יכין לו כלי מות, וכל הורג דוב כזה ישיג ערך כסף מאת הממשלה, מלבד עורו אשר ימכרהו במחיר רב. צידת צפרי הים רבה מאד. יושבי האי הזה ינוגעו בשדפון וחולי החזה, וכמעט כולם בצרעת ממארת, ובכל זאת רובם יאריכו ימים. רייקיאוויג ראש ערי האי הזה, בין שני גבעות, משכן שליט האי, אך בתי עץ לו, מלבד בית ענושים הנבנה מלבנים ואבנים, שמונה מאות איש, מסחר בגלומי צמר. בעסאשטעד, בית מדרש החכמות, אחד אין שני לו בכל האי. האוונעפיארד, חוף מסחר, בנין אניות. שלש מאות איש, צידת דגים. קריזאוויק, מקום מלאכת גפרית. ניארדוויק, מקום דיגים, שלש מאות איש. אקרעפיעל, שני מאות איש, תרבית מקנה רב וטוב. לייראגאררע, מקום קטן, בית דפוס היחיד בכל האי. רייקהאלט, מרחצאות מי תרופה. סטארע אאס, אצלו יער צומח עלים ומלבדו אין עוד בכל האי. אצלו מערה גדולה ונפלאה. אייארבאק, מקום מסחר רב, שש מאות איש. סקאגאר, אצלו אשד מים נפלא מאד. האף, במרום גבעה הקרובה אליו יש עוד מזבח עובדי אלילים מימי קדם. עסקעפיארד, שני מאות איש, חוף מסחר. דיאפאוואג, מקום מסחר. הוזאוויג, מקום מסחר ומעשה גפרית. אקוריירא, שני מאות איש, מסחר רב. גרימסטונגא, אצלו מערה גדולה. סטאפן, חוף מסחר, מערות נפלאות. אינגיאלסהאל, ג' מאות איש, עושי מסחר. שטיקעסהאלם חוף מסחר. טהינגוואלא, בו מזבח עובדי אלילים מימי קדם. האגי, בו אשדות מים רבים פאטריקספיארד, חוף מסחר.

העקלא, הר מהולל על דבר נהרי אש אשר יריק מקרבו. ויושבי האי יאמינו כי קצה נפשות החוטאים יצורפו במעי ההר הזה אשר אשו לא תכבה, והנותרים יבואו בקרח הנורא אשר סביב האי ושם ידכאום מלאכי בלהות עד עולם.

את האי הזה כבש מלך נארוועגן זה שש מאות שנה, וכאשר היתה נארוועגן לממלכת שוועדן לנחלה, בא גם הוא תחת שבטה. רבים מתושביו יגורו מתחת לארץ מפחד אש ההרים וקור הרוח העז, כולם עצלים ומהירים בשחוק השאך.

שוועדן ונארוועגן

שתי הארצות האלה שתי ממלכות הן ומלך אחד מושל בהן, שלשלת הרים גבנונים תעמוד מפאת נגב לפאת צפון, והיא אשר תשים אותן לשתים וביניהן תפריד.

שוועדן

גבוליהן, לפאת קדים ארץ רוסיא, בנגב, הים המזרחי, למערב, הים הצפוני, ולפאת צפון ים הקרח הצפוני, מדת שטחם שלשה עשר אלף ושש מאות פרסות מרובעות, מאלה תפיל שוועדן שבעה אלף תשע מאות וארבעה עשר פרסה, ונארוועגן חמש אלף שש מאות שש ושמונים פרסה. ובם כאלף וג' מאות פרסה אגמי מים וארץ כבול אשר לא ישב בהם איש ולא יצלחו למאומה.

עתה נדבר רק ממדינת שוועדן לבד, ועל אודות נארוועגן הלא מקום אתנו בהגיענו אליה ושם נדבר ממנה.

מלבד המים הרבים אשר סביבה ולחוף ימים תשכון, יש גם בקרבה נחלים ויאורים רבים מאד, אך רוב מימיה לא יצליחו למעבר אניות, בגלל שטף מרוצתם, וסלעי נגף ואשדות המים אשר בם. נהרות איתן אשר בה הם טארנעא, מאליא, קאליקס, לולע, פיטעא, אומעא, העוברים כל פלך לאפלאנד, אנגערמאן עלף, (כל נחל גדול בשפת שוועדן בשם עלף יכונה) אינדאלס עלף, דאל עלף, מאטאלא, קלארא עלף. יאוריה: א) יאור מעלאר שתים עשרה פרסה ארכו ושש פרסה רחבו, שלש מאות איים בו. ב) יאור היעלמאר, ארוך שש פרסה ורחב שלש פרסה, ותעלה מעשי אנוש תחבר אותו עם יאור מעלאר. ג) יאור ווענער, תשע עשר פרסה ארכו ותשע פרסה רחבו, לשון ארץ תעבור בקרבו ולשנים תגזרנו. ד) יאור וועטר ארוך חמש עשרה פרסה ורחב ארבע פרסה. בני האדם בתחבולותיהם למען היות להם במים עזים נתיבה, עשו להם שמונה עשר תעלות להעביר אניות סוחר על פניהן, ונזכיר פה רק שתים הגדולות בהן, הלא הן: תעלת טראלהעטא על ידה תסובינה האניות את אשדות נחל גאטא עלף אשר בין ווענערסבארג וגאטהנבורג העומדות לשטן לכל מעבר, ותעלת גאטא המחברת הים המזרחי והצפוני, ארכה נ“א פרסה, ימי מלאכתה ארכו שתים ועשרים שנה, ותכל בשנת תקצ”ב, ועשרה וחצי מיליאן עלה שכר עבודתה.

הארץ הזאת מלאה הררי עד, סלעי מצוק, ורכסים גבנונים, ובקעות מישור אך למצער בקרבה. בפאת צפון הקיצונה אצל ים הקרח תצא שלשלת הרים תלולים אשר ירומו עד שחקים שיאם וראשם מגיע השמימה, אורך רוכסי הרים האלה הוא מאה וששים פרסה, ובמקומות רבות רחבם עשר עד עשרים פרסה, ולפאת נגב אצל הים גבולם. בקרבה אבני גראניט, שיד, שיפר וחול גם מתכיות אחרות. ראשיהם מכוסים בשלג וקפאון עולם, אשר אף בצאת השמש בגבורתו, לא ידעכו ממקומם, ושכבתם שמורה נצח. בהרים הגבוהים האלה יערים רבים, וכרים נרחבים למרעה צאן. הסלעים הנוראים היוצאים מהם אל תוך מימיה, צורי מכשול הם לאניות ומחתה עוז מפני אויב.

גם אדמת המישור אשר בה קשה עד מאד ומלאה חצץ וחול. או טיט היון ורפש. לכן מדינותיה הצפוניות רזים ודלים מבלי פרי תנובה, כי תתן האדמה כתף סוררת לכל עמל האדם ויגיעו, וכל חריש וזרע אך להבל וריק, אולם בגלילות הנגב, עמקים יעטפו בר ושדי חמד נושאים פרי תבואה אך לא למכביר.

אוירה כולו קר, זך וטוב מאד ליושביה, אך שונה מעט לפי מצב המקומות. במדינות הצפון לא ימס הקפאון עד חדש סיון. ובתשרי ישוב הקור לאיתנו, ומעטה קרח עב וחזק יכסה פני כל נהר ונחל, הקור החזק ירד בעומק שלש וארבע רגל אל תוך בטן האדמה פנימה, עד אשר תהי כאבן, ואף בימי הקיץ החמים אין לאל יד השמש באיתן תקפו לחמם אותה ולעשותה רך ככל עפרות תבל. השמש יזרח בקיץ תשעה וארבעים יום רצופים ואין כל לילה בם, ולעומת זה יעבורו בחורף תשעה וארבעים יום מבלי זרוח השמש, אך הירח ביום ומאורי צפון יאירו את הלילה הארוך הזה, עת האביב אין בתוכה, ובכל ממלכות תבל אין ארץ כמוה אשר הקיץ וחורף יחדיו יתלכדו ולא יתפרדו, ואחוזי יד יתהלכו בלי כל זר ביניהם, כי כמעט יחלוף הסתיו העז יבא כרגע הקיץ החוזק אחריו, הטבע לא תצעד לאט לאט מאחת עתות השנה לרעותה, כי אם פתאום תחליף כח בבא מועד כאיש אשר יעיר משנתו לקול קורא, אש להבה, ובחפזון תעבור מן הקור אל החום מבלי עמוד מאומה. כמעט ימס השלג והאדמה תסיר בגדי אלמנותה מעליה, הנצנים נראו בארץ, ושדי תרומות ככלה יעדו כליהם, ירקרק עשב פני עמקים יכסה ויקר תפארת הטבע בגאון עוזו יגלה, קול ישורר ביערים, צפרי שמים מבין עפאים זמרתם ישמיעו, ובכל פנה ועבר שלל צבעים, גיל וכבוד כמשוש דודים. ימי האביב הנאהבים והנעימים בכל הארצות, הם בה הרעים והמרים מכל ימי השנה, כי הגשם והשלג ירבו לרדת בם, והקור ימשול בשבט עברתו ולא ירף ממנה, חדש אלול נחמד מאד, רוח היום איננו חם, פני הרקיע טהורים בלי כל ענן ועמקים יעטפו נצני הוד ורקמה למשוש כל עין. בכל ימי השנה כקיץ כחורף, רוחות וסערות רבות, אבל רעש הארץ וזועות מהפכות ערים וכל אשר בם אין בקרבה, אנשי הארץ הזאת הסכן הסכינו לשאת עול הקרה מנעוריהם, ויכסו את בשרם בבגדים חמים ואדרת שער להשמר מפניה, וסתיו יבש וקר ייטב להם מן הלח, כי בהיות גשם על הארץ יעמוד הרפש וטיט היון אשר בנתיבותיה לשטן למו במסחרם, ותלה כל עגלה עמוסה מעבור בדרך, אולם כי יחזק הקור ושכבת השלג על פני האדמה, יפנו למו מסלה על פני כל אגם ונחל, ויעבירו את מרכולתם בלי גלגלים ככל אות נפשם, ועל דבר קלות מרוץ העגלות האלה, רוב ימי השוק והירידים הגדולים בעת הסתיו המה.

צאצאיה, סוסים קטנים וחזקים, צאן ובקר, חזירים, צפרי שמים, עופות הארץ וזיו שדי לרוב. צבאים, אילים, ארנבות, זאבים, דובים, עלענטהיר, חית המרוץ (רענטהיר) שועלים, עכברי היער גדולים מאד לעמינג שמם הבאים לפרקים בהמון רב גדודים גדודים, ואוכלים כל עשב ותנובת השדה, עד אשר יגיעו אל הים ושם ימצאו קבר למו, בדגים עושר רב לארץ הזאת ומיניהם הם, העכט, שלייען, לאקס, דגים מלוחים הממלאים בגלילות רבים מחסור יושביהם, ויהיו לברות למו במקום לחם, בשר, וכל אוכל. דגי וואל, עגל הים, בשרו טוב למאכל, שמנו רב, ועורו יהי לבגד, ועוד מינים אחרים רבים.

יבולה, מלבד תכונת אדמתה, כי ברע הוא כאשר אמרנו, ישחית לרוב גם קור הלילות בקיץ את הזרע, לכן אין די בתבואת השדה לצורך הארץ, וממרחק יביאו לחמה, גם יטחנו קליפת עץ וחצים יערבבו לתוך הקמח לאכלה. תבואותיה הם חטים אך מעט, דגן, שעורים, שבולת שועל, מיני קטניות, תפוחי אדמה, זרעוני גנה, פשתן, קנבוס, כישות, קצת טאבק, עשבי צבע, ופולים המכונים קאפעע שטראגאל הממלאים להם מחסור הקאווע. פרי העץ רק במדינות הנגב ולא כביר. יערים רבים מאד לאין מספר. כסף וזהב מעט, נחושת שלשים אלף ככר שנה שנה, ברזל רב מאד, יותר משני מיליאן ככר לשנה, ושלשים אלף איש בו יעבודו, ולרב טובו ויפיו אין ערוך בכל ארצות תבל. עופרת מעט, וויטריאל, גפרית, זאלפעטר, אלוין, מלח (א' וחצי מיליאן ככר לשנה), גחלי אבן, שיש, גראניט, פארפיר, אבני משחזת, אבני ריחים, אבני חול, שיפר, בדולח ואבנים טובות אחרות, ושיד. ארבע מאות מעיני מתכת בקרבה, כולם אך מים קרים ואין כל חום בם, וטובים מאד לשתות ולרחצה, להסיר כל מחלה ונגע.

תושביה, שלשה וחצי מיליאן איש מספרם, מקום מחצבתם מבני אשכנז, ויתפרדו לשלשה שבטים, הלא הם שוועדן, פינן ולאפן. שפתם גם היא כמוהם בת אשכנז ישנה, במדינות הנגב קרובה יותר לאשכנזית מאשר במדינות הצפון, ומעורבת בהרבה מלות שפת דענעמארק. בכל גליל ומחוז מבטא אחר לה. גדולי הארץ ועשיריה ידברו גם בשפת אשכנז הצחה. רוב עריה קטנים ומתי מספר בם. ואך ערים מעטים בה אשר יכילו יותר מארבע אלף איש בקרבה, אך בערים הגדולות בתי חומה, אבל בכל הערים הקטנות בתי עץ וחומר בלי כל הדר. על פני הארץ מחוץ לערים, מספר הכפרים אך מעט הוא למול בתי החצרים הנפוצים הנה והנה, חצר חצר לבדו. מדינות הצפון במתי מעט הן, ותחת אשר תכיל כל פרסה מרובעת במדינות הנגב שני אלף או שלש אלף איש בקרבה, אין על פני כל פרסה בגלילות הצפון רק מאה או מאתים איש.

תכונת גוויה, השועדע בעל קומה ואמיץ כח, הנשים יפות מראה הנה, נפשו תדבק לאהבה בדתו, וארץ מולדתו, אוהב את הדרור, ושומר חוקי המלוכה באמונה, נאמן רוח, מדותיו טובות וישרות, אומץ לב בקרבו, מכניס אורחים, ידו פתוחה לכל דורש ישע, רוח דעת לו, מהר לשמוע, ויוסיף לקח, עושה כל מעשה לאט ובכבדות, אוהב משקים משכרים, רודף גאון והוד ושמלות כבוד לתפארת. מלבד היי“ש ראשית מחמדיו, יאהב גם את הטבאק מאד, ויקטירהו להעלות עשנו באפו, גם ילעוס אותו בשניו, וגם הנשים כלי המקטרת בידיהן ועלי הטאבק בפיהן. המאכל והמשתה יחדיו אהובים למו מאד: לפני לחם הצהרים יאכל פת לחם קטן, ישתה כוס יי”ש, ואחרי שתותו יאכל לחם משוח בחמאה, דג מליח או סארדעל, גבינה, צנון וכדומה לאלה דברים המרבים תאות האוכל, כי כל אלה יחד ערוכים על שלחן כל איש ואיש, ורק הגברים ישתו ויאכלו אותם, אולם הנשים את היי“ש לא ישתו ולדברים החריפים לא תשלחנה ידיהן. אחרי אכלו אלה ישתה שנית יי”ש והוא ובני ביתו ישבו לאכול. בראשונה יאכלו דגים או דגים מלוחים ומאכלי בשר, אחריהם יביאו את המרק אל פיהם ומאכלי ירק וישתו חלב, ובאחרונה יביאו על השולחן עוגות ומאפה תנור אשר יאהבו מאד ולא יוכלו היות בלעדם, גם ישתו פאנש קר. מחיר היין רב מאד, לכן בל יראה ובל ימצא במדינות הצפון, ואף בגלילות הנגב שותיו לא ירביון. את השכר ירבו לשתות כקטן כגדול, גם משתה הפארטר רב מאד. בין לחם הצהרים והלילה יאכלו לחם הערבים. כולם יחד אף דלת העם יושבי הכפרים זה דרכם לשתות קאווע בבקר, אנשי הערים יעשו את הלחם דק כעוגה, ובכפרים עב וגבוה. באמצע הלחם יעשו חור ויתלוהו על מוט עץ למען יעמוד ימים רבים, כי יהי שם שנה או שנתים עד אשר יקשה כאבן. במדינות הצפון לא יאכלו רק לחם שבולת שועל ושעורים, ובשנת בצורת יערבו בו קמח קליפת עצים, ובימי רעבון וחוסר כל תבואה, יאפו קמח קליפת עצים לבד להשיב את נפשם, גם יעשו ממנו ריפות אשר יערבו עם מעט קמח וחלב לאכלה. בחתונת דודים יעשו משתה גדול, אחרי כלותם לאכול ולשתות, ידרוש הכהן לפניהם דברי חכמה ודעת, ככלותו לדבר יתן איש איש מנה כנדבת ידו להחתן והכלה ביד הכהן האוסף אותם בחפניו וקורא בקול רם באזני הקרואים שם כל איש ומשאת כפיו, אחר יאסוף נדבות בעבור עניים, בית התפלה ובית החולים, בערב יחולו במחולות וכל המרקד עם הכלה אשר מסוה על פניה יקריב אשכור עליה, באחרונה תסיר הכלה העטרה מעל ראשה ותשים אותה על ראש אחת הבתולות המאורשה לאיש, ועתה תהי מחולות מלחמה, הלא היא, הנשים יואילו בערמה לחמוס את הכלה ולהוליכה שבי אתן, והנערות תעמודנה נגדן ולא יעזבון עשות חפצן. האנשים יאחזו ביד החתן ויאבו לצאת אתו, והבחורים יקומו בזרוע רמה ויסגרו הדרך בעדם, ככה יתאבקו איש ברעהו ואשה ברעותה עד אשר יעשו שלום ביניהם וירקדו יחד במחולות ימי המשתה יארכו עד כלות השבוע, וביום הראשון, יום חגם, יובילו השושבינים ויתר הקרואים את החתן והכלה לבית התפל‘, ובשובם לבית יאכלו מגדנות וממתקי’. במות להם מת יעשו סעודת הבראה גדולה אחרי שובם מחצר מות, ובערב יתאספו שנית ויכרו כרה גדולה, בשתי הסעודות האלה יאכלו דגים, מרק, בשר צלי ועוגות, וישתו יי"ש, פונש, ושכר. ואף העני לא יגרע מאלה מאומה, כי חוק ולא יעבור הוא לכל העם הזה. זנות וגנבה כמעט בלתי נודעים בה, ואף אחד מאלף לא יאשם באלה. מבטא שפתותיהם טהור מכל שמצה וכל קללה או שבועה לא ישאו על לשונם. יום הראשון קדוש להם מאד, וכל איש אף זקן וחלש ילך לבית מקדשם. בימי החול יתפלל כל איש בביתו ערב ובקר עם אנשיו. הכנסת אורחים רבה מאד, ועל כולם במדינת הצפון, וכל עובר יאכל וישתה כאות נפשו, ויתמהמה ימים מספר כחפץ לבבו.

הפינן, אך מתי מספר בקרבה, כשש אלף איש, יפי תואר וגבורי כח, בעלי מדות טובות, עושי חסד, ונוטים שכמם לשאת כל תלאה. נשיהם ישאו שרשרת זהב על צוארן לאות כי נשואות הנה. תרבית הצאן ראשית מפעלותיהם, גם יעשו בעבודת האדמה, ילכו לצוד ציד, ויפרשו מכמורת על פני המים להעלות דגים בחכה, מאכלם אך במדה ובלי כל מעדנים וממתקי בני אדם, משתיהם, חלב חמץ. את המרחץ יאהבו עד מאד, לכן לכל איש בית מרחץ בחצרו. ילדיהם לא יינקו שדי אמותם, אך מיום צאתם מרחם בחלב פרה יכלכלום, אשר יתנוהו בכיס ואותו ימצו במו פיהם.

הלפאן גם הם אך מצער המה, שש אלף איש מספרם, גוי לבדד ישכון ובשבטים האחרים לא יתערב, ואך לעתים רחוקות יקרה כי יקח אחד מהם אשה מעם אחר. קומתם קטנה, כחם רפה, פניהם רחבים, עיניהם רכות וטרוטות, סובלי כל תלאה ויאריכו ימים, צנועים וישרים במדותיהם, רודפי שלום, סדרים בכל מעשיהם, ואת הטהרה והנקיות יאהבו עד מאד, ובכל זאת ריחם רע בגלל בגדיהם אשר מעור חית המרוץ המה. ערבים לדבר, מאמיני הבלי שוא, חיל ופחד נגד עינם תמיד, אנשי חסד, אוהבי בצע מאד, לבם שמח תמיד ואף בעת רעה לא יעצב רוח בקרבם, בשיר תדבק נפשם, מאכלם אך מעט, את היי"ש ירבו לשתות והטאבק ראשית חמדתם, כאנשים כנשים כלי מקטרתם בידם, ועלי טאבק פיהם מלא, חית המרוץ מרבית עשרם היא, ואף הדל והמסכן מאה חיות כאלה בגורלו. החיה הזאת לעזר רב למו כל ימי חייהם, ובכל אשר יפנו תהי להם לישועה, בלכתם בדרך תוליך אותם וכל אשר להם מעיר לעיר וממקום למקום, כי מרוצתה בחפזון, וכאחד הצבאים תרוץ עם עגלי עמוסה משא שלש וחצי ככר פרסה לשעה. חלבה הטוב כחלב בקר תשבור רעבונם ותרוה צמאונם בכל ימי הקיץ, בשרה יאכלו בעתותי החורף, עורה תהי להם לבגד, מן גידיה יעשו פתילים לתפור בגדים, מקרניה יעשו כפות, כפתורים ובתים לסכינים, עצמיה יהיו למו למחטים, עור ראשה ורגליה יפשיטו ויעשו מנעלים לרגליהם. ומסחר רב בם. בפרי בטן אין ברכה למו, כי נשותיהם לא תרבינה ללדת, ואחרי צאת שנים ממעיהן יעמדו מלדת. האב יבחר אשה לבנו מבלי שאול את פיו אם ישרה בעיניו, כי לא על היופי כי אם על העושר ישים עין, והעושר הזה איננו בצע כסף כאשר אתנו, כי אם חיות המרוץ, כלי בית, כפות כסף וגביעים. בקיץ יאכלו לחם הצהרים בחצי הלילה, וביום לא יאכלו כי אם מעט דגים וגבינה, ותחת הלחם דגים יבשים או בשר יבש (מחית המרוץ) מאכלם. בחורף יאכלו בשר חית המרוץ או בשר צפרים ודובים יבש או קפוא, כי עושר רב למו באלה באשר גבורי ציד המה ולא יחטיאו המטרה. נשותיהם שאננות וידיהם תרפינה למלאכה, ואף את האוכל יבשלו הגברים. בימי הקיץ ירעו צאן ויצודו דגים במכמרתם, ובחורף יעבודו בבית, יעשו בגדים, חגורות ודברים אחרים, או יעבורו בארץ לסחור בה. אף אם כולם נוצרים המה, עוד רבים מהבלי עבודת אלילים בידיהם. ומהם לא יסורו האכרים ואנשי הכפרים בכל ארץ שוועדן אין כל שם כנוי להם, כי אם על שם אבותם יקראו פלוני בן פלוני.

מלאכת מחשבת וכל מפעל כפים רבים מאד בקרבה, מספר בתי המלאכה כשלש אלף הוא, ובהם יעשו גלומי צמר, צמר גפן, כלי בד, משי, עורות, טאבק, זכוכית, מראות לטושות, מורי שעות, כלי פארצעלאן, כלי ברזל ונחושת, נייר, צוקר, י"ש, שמן שומשמין, נרות דונג, חומץ, משרפות לבנים, קרשים, מוטות עץ וקורות, ומכונות קיטור לכל בית מלאכה למען עשות בחריצות וחפזון מעשיהם, גם בנין אניות רב בקרבה.

מסחרה רב מאד בקרבה פנימה ועל פני המים לארצות אשכנז, ענגלאנד, צרפת, אמעריקא הדרומית ובראזיליע. מחיר הדברים היוצאים ממנה בכל שנה הוא ששה ועשרים מיליאן טאלר, ומחיר אלה הבאים אליה מארצות נכר שנים ועשרים מיליאן טאלר. בראש כל רכולתה היוצא ממנה למרחקים הם, ברזל, ברזל צרוף, נחושת, עץ, דגים מלוחים (שש עשר מיליאן ככר לשנה) דגים צלויים ויבשים, שמן דגים, זפת, אלוין. מספר אניות סוחר אשר לה אלף וחמש מאות. הדברים הבאים אליה מחוץ הם שש מילין ככר דגן, ארבע מיליאן ככר מלח, ומבלעדי אלה צוקר, פלפל וראשי בשמים, וכלי הוד ותפארת אשר יוכל האדם היות בלעדם. מלבד המים הרבים אשר סביב הארץ הזאת ובקרבה ויעשוה סחר גוים, חוקים טובים מאד בה המסקלים כל אבן נגף ממסלת המסחר ועומדים למשען לו, והמכס קטן ומצער מאד, ואין לאל יד המלך להגדילו בלעדי עצת הזקנים מלאכי העם. ועונש רב מאד על כל המביא או המוציא דבר מה בסתר בלי תשלומי המכס ומבלעדי עונש כסף רב אשר יושם עליו ינתן לבית הסוהר ושם ישב שנה או שנתים ויותר, וחרפתו לא תמחה עד עולם, בקהל מתי כבוד לא יבא, ואשמו בראשו בלי כופר ופדיום. ומשמר שמה הממשלה על סוחריה לבל יעלימו המכס מכל היוצא החוצה והבא פנימה, כי הבדילה שמנה ועשרים ערים, אשר רק על פניהם יצאו ויבואו כל סחורות יד, אולם כל חוף ומעבר אשר בערים האחרות רק למסחר הארץ פנימה הם ולא לארצות נכר.

מטבעות. בזהב, דוקאטן. בכסף, רייכסטאלר, שטיבר. בנחושת, חצי שטיבר, רבע שטיבר, וחלק י"ב משטיבר. גם יתהלכו שטרות אשר גושפנקא דמלכא חתום עליהם לערך ארבעה ושלשים מיליאן טאלר, והם על אלף, חמש מאות, מאה, חמשים, עשרה, חמשה, עד שני טאלר. המדה היא לפי אמה ורגל. מדת הלח והיבש, הין, קנקן, וסטאפ.

החכמות הן בקרבה בתחתית המדרגה, כי יען לא השפיעה למו הטבע משוד תנחומותיה, ובזעת אפם יאכלו לחם, עמל האיש לפיהו, לא יעזבנהו לדרוש חכמה ודעת, וראש מטרת מזמותיו למצוא אוכל לנפשו ולהכין שאר לביתו. בתי אוניווערזיטעט רק שנים באופזאלא ולונד, גם איזה בתי ועד לחכמים, בתי מדרש ובתי ספר לא כבירים.

האמונה השוררת היא דת לוטר, ואם יסור המלך ממנה, חלק ונחלה אין עוד לו בכסא המלוכה. גם לאנשי דת אחרת דרור לשבת בה ולשמור חוקי אמונתם, אבל בזכיות הארץ אין חלק למו, לכן אך כשלש אלף קטוליקן בה. לבני ישראל אין רשיון לשבת רק באיזה ערים, וחוקי הארץ ישימו מועקה במתניהם, לכן אך מתי מספר פה, כאלף איש מספרם.

ממשלת המלך מוגבלה על פי חוקי הארץ, עצת הזקנים אנשי היחש, ומלאכי העם, הלא הם, הכמרים, האזרחים, והאכרים אשר יבחר העם מכל עיר ועיר, כי כל משפחה ומשפחה מאצילי הארץ תשלח איש אחד ממנה ליום הועד, העיר הבירה שטאקהאלם תשלח עשרה מלאכים מן האזרחים, העיר געטהאבארג תשלח שלשה, הערים נארקעפינג, קארלסקראנא, געפלע, אופזאלא, מאלמע, קאלמאר, וועסטרווילע, מעסטערעס, אודעוואלא, וויסבי, ישלחו שנים שנים, והערים האחרות רק אחד אחד. כל אחד מבחירי האכרים ישיג שמונה עשר טאלר יום יום כל עת שבתו בבית הועד. הועד הגדול הזה יהיה פעם אחת לחמש שנים ולא יארך יותר מג' חדשים, ואם לא תכלה כל המלאכה, יארך עוד חודש ימים, אולם לעת הצורך ביד המלך להעביר קול בארץ כי יקהלו זקני ובחורי העם טרם יעבורו חמש שנים. בראשית הועד יערוך המלך לפני הזקנים מספר הכנסות המלוכה והוצאותיה, והם יועצו יחד אם לרבות הכנסותיו או להמעיטם, כי מלבד מס הים אין לאל ידי המלך לשום מס על הארץ, להשכיר ההכנסות, להלוות לו כסף לצורך המלוכה, לשנות מטבע, למכור נכסי המלוכה או להסגיר אחת ארצותיו למלך אחר בלעדי הסכמת זקני הועד. ביד כל אחד הזקנים האלה לדבר ככל העולה על רוחו בעת הועד ולהוכיח למלך או שריו את פשעם, וחלילה לשלוח יד בו או להביאו במשפט על דבריו אף אחרי עבור מועד הועד. בטרם ישובו הזקנים איש לאהלו יבחרו למו איש יודע דת ודין אשר ישים עיניו על השופטים ושרי המלוכה למען יעשו משפט וצדקה בארץ ולא ידכאו את הצדק תחת רגלם, והמשמרת הזאת בידו עד תור הועד הבא (חמש שנה), ובידו להביא במשפט כל סגן ושליט העושה עול, כי קול העם מדבר מתוך גרונו. בראש הממשלה שני סגנים, האחד על דבר כל חוק ומשפט, והשני אודות דברים שבין מלכו ומלכים אחרים, ומלבדם עוד ששה יועצי המלך. כל דת המלך אין תוקף לה אם לא יחתמו סגניו ויועציו את שמותם עליו, והם עתידים ליתן דין וחשבון לפני שרי הועד בבא מועד. אם יגזור המלך אומר אשר לא יישר בעיני אחד היועצים, באשר לדעתו נגד הקאנשטיטוציאן הוא, עד השרים האחרים יבא דברו, ואם יעמוד המלך על דעתו, וימאן לשוב ממחשבתו, השר ההוא נקי. הדת יצא מלפני המלך מבלי יחתום היועץ ההוא את שמו עליו, וביום ההוא יצא מעבודת המלך וישב בביתו עד אשר יקהלו הזקנים ליום הועד, והם ישפטו הצדק עם מי, אולם שכרו ינתן לו בכל העת ההיא דבר חדש בחדשו. טרם ישב המלך על כסאו ישבע לפני ה' לשמור חוקי הארץ והקאנשטיטוציאן, אחר ימשחהו ראש הכמרים אשר באופזאלא וישים כתר מלכות בראשו, המלך הוא בראש צבאות חילו, יעשה מלחמה ושלום ויכרות ברית עם מלכי ארץ, ובכל זאת ידיו אסורות מאד, כי לא יוכל עשות כל דבר גדול מבלי שאול פי יועציו, וכאשר יאמרו הם כן יקום, והמה בנפשותם כל אשר יעשו, כי עין זקני הועד על מפעלותיהם, ואם ימצאו בהם חטא, לא ינקו. גם יבחרו זקני העם ששה חכמי לב אשר ישימו עין על כל הספרים הנדפסים, כי דרור לכל איש לגלות רעיוניו ככל העולה על רוחו, ולחרות אותם בעט ברזל ועופרת עלי גליון, להיות נקראים בכל עיר ועיר מדינה ומדינה.

כסא המלוכה הוא מורשה אך לבני המלך ולא לבנות, ואף בנות הבנים לא ינחלו אותו, כי חוק ולא יעבור הוא אשר לא תקרב אשה לכסא שוועדן. במות כל זכר מבית המלך, יבחרו זקני העם מלך כחפצם. המלך יגדל ויהי לאיש בשנת העשרים לימי חייו. ארוחת המלך וערך כסף לצרכי שריו ועבדיו וכל תהלוכות החצר יקצבו זקני העם, אחרי דברם אין להוסיף ואין לגרוע. במות המלך ובנו אשר ימלוך אחריו לא הגיע עוד לשנת העשרים, ינהלו יועצי המלך את הממשלה עד אשר יגדל, כל בן המלך לא יוכל למשול על ארץ אחרת בלי רשיון זקני העם, ואם יעבור את רצונם חלק ונחלה אין לו ולזרעו אחריו במלכות שוועדן. בן המלך הבכור יירש המלוכה, ולבניו האחרים ינתן ערך3 כסף שנה שנה. חוק עולם על כל בני המלך והקרובים אליו ממשפחתו לבל יקרבו כל ימיהם אל משרה או כהונה במדינות מלכותו, וטעמו בצדו לבל יהי תוקף רב למלך בדברי הממשלה.

בכל עיר ומקום בתי דינים, ובתי משפט עליהם, ובכל הממלכה ארבעה בתי דינים גדולים אשר להם יבא כל דבר משני הבתי דינים האלה אשר תחתיהם כרצון איש ואיש, ועל כל אלה בית המשפט העליון אשר בשטאקהאלם, בראשו סגן המשפט ולימינו ששה אצילים וששה אזרחים. לב"ד הגדול הזה כח ועוז לבטל או לשנות כל גזרות בתי דינים האחרים, לבאר כל דת וחוק סתום, לעשות טוב וחסד עם כל חוטא ופושע אשר לא כדת. ולעשות שופטים בארץ.

ע"פ חוק הירושה מן י“ח דעצעמבר שנת תקס”ד כסא המלוכה הוא נחלת עולם לבית בערנאדאטע. תואר המלך הוא: פב“פ בחסד עליון מלך שוועדן ונארוועגן ולאום גאטהן, ועם ווענדן. שם המלך המולך עתה הוא אסקר, נולד בשנת ה”א תקנ“ט וישב על הכסא בשנת תר”ד. משכן המלך בשטאקהאלם, והיכלי עונג לו בשטרעמסהאלם, האגא, דראטינזהאלם, וגריפסהאלם. חותמו: מגן מרובע, בכל אחד משני רבעיו שלש עטרות זהב, ובשני רבעיו האחרים ארי אדום על רצפת תכלת ושלש קורות מראה תכלת. באמצע החותם ארי זהב ונזר בראשו, שני אריות מראה תכלת, גליון נעסל כסף, צפור שוואן כסף, ופרש אדום. ממעל כל אלה שני אריות נושאים כתר מלכות.

קהלות הפרתמים (ארדן) חמש הם: א) קהל שרפים, המלך בראשו, חותמו שתי וערב זהב, ושמונה שרפים בשמונה פנותיו. רוב אנשיו הם מושלי ונסיכי ארץ. בני הקהל הזה ישאו את חותמו בשרשרת זהב על צוארם ובימי מועד בגדים מיוחדים להם. ב) קהל החרב, חותמו שו“ע זהב, שמונה כתרים בשמונה קצות ראשיו, באמצע חרב זהב ושלש עטרות בראשו, ובצדו השני חרב זהב ומקלעת פקעים בראשו, בקהל לו יבאו אנשי החיל אשר עשו גבורות על שדה קטל או במחנה צבאותם, וישאו את החותם בפתיל תכלת. ג) קהל ככב צפון, חותמו שתי וערב זהב ושמונה ראשים לו, כפתור זהב בראש כל אחד, בתוכו ככב כסף, לארבע פנות הש”ו עטרות, גם כתר ממעל לו, וינתן לשרי ופקידי המלך אשר ישאו חן בעיניו וישאוהו בפתיל שחור על לבם. ד) קהל וואזא, חותמו מטבע בתבנית ביצה, בתוכה אלומת זהב, ויבא בקהל לו כל חרוץ במלאכות מחשבת ועושה טוב לארצו. ה) קהל המלך קארל הי"ג, הנקרא גם קהל הבונים החפשים, חותמו גם הוא שתי וערב מן ישפה וזר זהב סביבו, וכתר זהב סוכך עליו. מלבד אלה עוד מטבע זהב לגמול האזרחים אשר ישרו בעיני המלך, ומטבע כסף לגמול אנשי הצבא.

הכנסות המלוכה הן עשרה מיליאן רייכסטאלר, ובתוכם ז' מאה אלף טאלר לחצר המלך לחצר המלך וכל בניו, והוצאותיה הן שנים עשר מיליאן, את מחסור ההכנסות מול התוצאות ישלימו זקני העם ביום הועד על פי מס אשר ישימו על כל מלאכת יד ומשכורת. מספר חיל צבאה ארבעה ושלשים אלף איש, ונפלגים לשני מחלקות, האחת היא שכירי יום והם אלה אשר לחם חוקם ינתן להם דבר יום ביומו, זמן עבודתם חמש שנה, והשנית היא אלה אשר תתן להם הממלכה בתים ושדות וכל מחסורם להם ולביתם חלף עבודתם, והמה לעולם יעבודו, אולם בביתם ישבו כל ימיהם ולצבא לא יצאו כי אם ביום קרב ומלחמה. מלבד אלה עוד אנשי מחסה הארץ (לאנדוועהר), ואין נקי מהעבודה הזאת כל איש מבן עשרים עד בן חמשה ועשרים שנה, ומספרם כמאה ושלשים אלף איש. מספר אניות מלחמה אשר לה, שלש מאות וארבעים, ושני אלף וד' מאות כלי רעם. כל אלה אך לשוועדן לבד, כי למדינת נארוועגן חוקי דרור וזכיות מיוחדים, משנה למלך הוא השליט בקרבה, כל אשר יסכימו זקניה בבית הועד המיוחד להם, חוק ומשפט חרוץ הוא, אחריו אין לשנות, ובדבר כל מס וחיל הצבא עם שוועדן לא תתחשב. מלבד ארצותיה באירופא יש לממלכה הזאת האי בארטעעמי בהודו המערבית.

קורותיה. ראשית גוייה מבני אשכנז יצאו, אשר היו לאגודה אחת במאה החמשית למספרם וישימו להם ראש אחד ויקראו את שמו מלך אופזאלא, כי באופזאלא בחר למושב לו, בסוף האלף הראשון למספרם היתה אמונת הנוצרים לדת הארץ הזאת, ובכל זאת היו רוב יושביה שודדי הים ורודפי מעשקות. ממשלת המלכים היתה רפה מאד בידיהם, כי חורי הארץ וקציניה עמדו נגדם ויכשילו את כחם, עד אשר קמו מלכי בית פאלקונג והכניעו גאון האצילים תחתם, גם הרחיבו גבולי הארץ, כי כבשו את פינלאנד, לאפלאנד ומדינות אחרות. אחרי אשר מלכו בני המשפחה הזאת מאה שנים, נלאו אנשי הארץ נשוא את העול הכבד אשר שמו עליהם, וימליכו את אלברעכע הערצאג מעקלענבורג עליהם. בשנת הששה ועשרים למלכו הורד מכסאו, כי רבו צעקות העם עליו על אשר הביא נכרים רבים אל תוך הארץ פנימה ויתן להם אחוזת נחלה ככל התושבים. מארגרעטא אשת מלך נארוועגן עשתה את שוועדן, נארוועגן ודענעמארק לאגודה אחת, אולם שרי הארץ לא נחו ולא שקטו עד אשר נפרדו שוועדן ונארוועגן מן דענעמארק בימי קריסטיאן השני ולא התחברו עוד לעולם, (עיין דענעמארק למעלה דף מ“ד ע”ב), זאת פעולת גוסטאף וואזא, נצר נעמן מגזע מלכי קדם ורב תבונות, אשר הובל יחד עם בני הפרתמים האחרים לקאפנהאגן במצות האכזר קריסטיאן השני לערבון לבל ימרדו השרים בו, אולם אחרי ימים מספר התחפש בבגדי אכר ויברח בלאט, ויבא בשנת ר“פ לפלך דאלעקארלען אשר בשוועדן וישב שם בהחבא, וכאשר עצמה רעת קריסטיאן עד מאד, נלאה גוסטאף נשוא, ויקם בימין רוממה ויקהל יושבי העמקים אליו ויהי להם לראש וילחם עם העריץ הרודה באף ארץ מולדתו ויכניע לארץ נצחו, ולכן היתה עצת כל השרים וזקני העם ביום הועד הגדול בשנת רפ”ג לשומו למלך עליהם. מיום שבתו על הכסא נראה אור יקרות בארץ הזאת לא היה עד כה, ויכוננה על עמודי איתן בל ימוטו עדי עד. הממשלה, האמונה, הכנסות המלוכה, המסחר, עבודת השדה, והמדעים, כל אלה יחד החליפו כח וחדשו כנשר נעוריהם, את תוקף האצילים והכמרים החליש מאד ע“י הדת אשר נתן, כי יקהלו כפעם בפעם בחירי האזרחים והאכרים ליום הועד יחד עם האפרתים והכהנים, ועל פיהם יצא כל דבר חוק ומשפט, ויוסיף עוד להכניע גאות הכמרים, כי שם את דת לוטר לשלטה בארצותיו, ונכסי הכמרים לקח ויהיו לאחוזת המלוכה, וקצה מאלה עשה לקרן קימת בעבור הוצאות ביהמ”ד הכולל אשר באופזאלא. במלך הזה דבקה נפש העם עד מאד, עד אשר יצא הדת מלפני זקני הועד (בשנת של"ד לאלף הששי) כי מלוכת שוועדן נחלת עולם היא לו ולבניו אחריו עד עולם. נכדו זיגיסמונד נמשח בשנת שמ“ז למלך פולין, ואחרי מות אביו בשנת שנ”ב ישב גם על כסא שוועדן, ואחרי הורד מכסאו ע“י דודו קארל התשיעי, רבו המלחמות בין פולין ושוועדן ויארכו ששים שנה, גוסטאף אדאלף בן קארל התשיעי אשר מלך אחרי אביו, הרבה עשות גבורות ונפלאות במלחמותיו עם מושלי רוסיא ופולין ונצחם הוריד לעפר. קארל העשירי הכה את דענעמארק מכת בלתי סרה על אשר בגדה בו ותכרות ברית עם אויביו, ויקח בחזקת היד רבים ממדינותיה, וכמעט קט קמה מחשבתו להסירה מגבירה ולעשותה אחת מדינות מלכותו, אך המות אשר בא עליו טרם הגיע יומו הפיר את עצתו. מימי המלך הזה עד פרידריך הראשון (שנת תק"י) לא שקטה הארץ הזאת ממלחמות וריב עם מלכי פולין רוסיא ודענעמארק. בימי המלך אדאלף פרידריך (תקי"ז) גברה יד העם מאד וממשלת המלך היתה בשם לבד. גוסטף השלישי אשר מלך אחריו נתק את מוסרות העם מעל ידיו, אולם צבאותיו מרדו בו, ואחד שריו אנקרשטאעם שמו הרג אותו נפש. גוסטאף הרביעי לא אבה לכרות ברית עם נאפאלעאן לסגור מבואות מדינותיו בעד כל סחורות ענגלאנד, ובגלל זה הסיר העטרה מעל ראשו ויתנה לדודו קארל הי”ג, ואחרי אשר בא המלך הזה בימים ובנים לא היו לו, הסכימו זקני הועד בשנת תק“ע לעשות את בערנאדאטע שר הצבא ומרשאל צרפת יורש העצר, ויקח אותו המלך לו לבן, וישב אתו שמונה שנים, ובשנת תקע”ח אחרי מות קארל, ישב בערנאדאטע על הכסא ויקרא בשם קארל יאהאן. תחת פיזלאנד אשר לקח מלך רוסיא משוועדן, ניתנה לה מדינת נארוועגן לאחוזת עולם (תקע"ג), ואף אם קמו צבאות נארוועגן בשנה השנית ויואילו לפרוק עול שוועדן מעליהם, לא עשו פרי, ויהיו למס עובד.

שוועדן התיכונה ששה נפות לה:

א) נוף שטאקהאלם, גדלו מאה ועשרים פ“מ, אוירו קר וצח, אדמתו בלתי פוריה, רוב תושביו במסכנות יאכלו לחם. בו העיר הגדולה שטָאקהָאלם, קרית המלך וראש כל ערי הממלכה על יאור מעלאר ותכיל בקרבה איים המחוברים יחד ע”י שלש עשרה גשרים ובראשם הגשר הנאוה אשר בין העיר והאי נארמאלס הנשען על ארבע כפות גראניט וכליל בהדרו, גם גשר ברזל גדול, שש וחצי אמה רחבו. שלש מאות שוקים בה, שנים ושלשים רחובות, חמש אלך בתים, ומאה אלף איש, היקפה שתי פרסאות. שלש מחלקות לה, העיר שטאקהאלם, נארמאלס לימינה, וסעדרמאלס לשמאלה. בתוך העיר חוצות רבות ועקומות. בניניה היפים הם: ארמון המלך נאוה מאד, דביר גדול ובו שמורים למזכרת עולם כל שלטי גבורים אשר היו לשלל בימי אדירי שוועדן בימי קרב ומלחמה, גם אוצר הספרים אשר תשעים אלף ספרים וחמשה ועשרים אלף כתבי יד בו, בית אוסף סגולות הטבע. ברחוב ריטרהויז פסל ברזל מוצק תבנית המלך גוסטאף וואזא, וכנו שיש. בית מועד הסוחרים יפה מאד, בית מלאכת מטבעות. מקדש לנוצרים ובו קברי רבים ממלכי שוועדן. בית האצילים, בו יקהלו החורים ואפרתי הארץ ביום הועד, גג נחושת עליו מצופה זהב. שני בתי טעאטר. איזה היכלות לתפארת. המגרש נארמאלס הוא הגדול והיפה משתי מחלקותיה האחרות, בניניו כולם חדשים ומלאי הוד, וחוצותיו ישרות ורחבות, והגדולה מכולן היא הנקראת בשם רחוב המלך, ארוכה וישרה מאד. בית הנשק ומסכנות המלך, וששה בתי משכן החיל גדולים. בית אקאדמיא, ומצפה ככבים. בתי מדרש ובתי ספר שונים. גנת ביתן, שם עשרה בתי ממכר ספרים, עשרים בתי דפוס. בתי חסד רבים, לעורים, אלמים, יולדות עניות, ונערות דלת העם, גן המלך וגן החיות שניהם יחד כלילי הוד ופתוחים לכל עובר. המגרש סעדרמאלס גדול מאד, אולם חוצות רבות צרות בתוכו אשר בתי חומר להם וגגות חציר או קש עליהם. בתי מלאכה רבים מאד בכלי משי, גלומי צמר גפן, בשול צוקר ויי"ש, עבוד עורות, מעשה טאבק. מסחר רב מאד בברזל, נחושת, קרשים וזפת, ושני מאות וחמשים אניות סוחר לה. חוף רחב ובטח לה, וקרוב מאד אליה, עד אשר יגיעו האניות הבאות אל תוכו עד לפני חצר המלך. מחזה העיר הזאת נחמד מאד לעינים בימי החורף, האיים יחדלו, המים אשר יפרידו בין חוצותיה בקיץ יעשו עתה את כולנה לאגודה אחת, אניות אשר קפאו בלב ים נצבות כמו נד, ומרכבות מרקדות וסוסים צוהלים סביבם, במים אדירים יהתלו, ונוזלים משחק למו, ומי תהום הרבים והנוראים, הם עתה למשלח נער ולמרמס עולל, אך הנחל העובר תחת גשר הצפון הוא לבדו יעמוד באיתן תקפו כל ימי השנה, קור הסתיו לא יקרב אליו וקפאון לא יגע בו, ואף ביום הקרח הנורא יעבורו מימיו בין כפות הגשר בסאון ורעש, המפיצים ענני אדים סביבם הנקפאים לרוח היום וכאבני אלגביש ארצה יפולו.

במסבות העיר הזאת היכלי עונג למלך, האגא ישן והאגא חדש קראלבערג אשר עתה הוא בית מדרש לאנשי החיל דראטינגהאלם, ארמון גדול כליל בהדרו, משכן המלך בקיץ ואצלו בתי משוש רבים לעשירי עם, עד אשר לעיר קטנה יחשב אולריקסדאל (בו ישבו חלוצי הצבא אשר לא יוכלו לעבוד מרפיון כח ואין אונים) וראזערסבערג, גנות ופרדסים יפים להם. סיגטונא, כפר, היה מלפנים עיר גדולה, ובמאה הי"ב למנינם הרסוה שודדי הים, עתה שש מאות איש בו. נארטעלגע על זרוע ים באלטי, אלף וחמש מאות איש, בית מלאכת נשק, מעשה גלומי צמר, ערעגרונד, אלף איש עוברי אניות. עסטהאמר, אלף איש, רובם עושי נעלים ודיגים. סעדרטעלייע, שני אלף איש בו, עושי מסחר.

ב) נוף אופזאלא, ששה ותשעים פ"מ, אוירו קר. מהרריו יחצבו ברזל וטוב מאד, גם שיד, אבני ריחים ואבני משחזת, בו העיר אופזאלא, נהר פיריזא עובר בתוכה, שש אלף איש, מושב ראש כמרי המדינה, ארמון נאוה, בית אוניווערזיטעט גדול, אוצר ספרים, מצפה כוכבים, בתי מדרש רבים ושונים לכל חכמה ומלאכה, גנת ביתן, בית דפוס, רוב מחית תושביה מאלה היא. ענקעפינג שני אלף איש עובדי אדמה. עסטערבי, ארמון נאוה, יציק' ברזל רב. לעפשטאד, מקום מעשה ברזל. סעדרפארס, ארמון ופרדס, בית מלאכת עוגני הספינות וכלי ברזל אחרים.

ג) נוף וועסטעראם, קכ“ז פ”מ, בו העיר וועסטעראס, ארבע אלף איש, בית מדרש, בית ספר, בית דפוס, רוב בתיה מעץ המה. מסחר רב בברזל ונחושת ויבול הארץ, אצלה המקום עמאס, בו באר מים חיים לתרופה ורבים אליו ינהרו בימי הקיץ. ארבאג, על נהר ארבאגא, בתי עץ לה, שני אלף איש, מעשה שכר טוב מלאכת גלומי צמר וכלי עץ, מסחר רב על פני המים. באר מי תרופה אצלה. קעפינג, שני אלף איש, מטוה צמר, מסחר בברזל וטאבק. שטרעמסהאלם, היכל עונג למלך, בית תרבית סוסים, ריחים גדול. סאלא, שש מאות בתי חומה, שלש אלף איש, רובם חוצבי הרים, מהרריה יחצבו כסף, זה כחמש מאות שנה אשר החלו לחשוף את מבוע הכסף הזה, וברכה היתה בו, אולם בדור האחרון ספה תמה שפעת ברכתו ותוצאות העבודה עם מכסת ערכו בד בבד ישאו. נארבערג, כפר מהולל ע"י מחצב הברזל הרב אשר אצלו. אנאזא, אי ביאור מעלאר, אלף איש בו, עושי עגלות. ארמון נאוה.

ד) נוף ניקעפינג, קי“ט פ”מ, אוירו ממוצע, אדמתו פוריה. בו העיר נקעפינג, ארמון ישן הוא עתה בית מוסר פועלי און, שלש אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, פוזמקאות, מחטים, נייר וטאבק, מסחר רב בכלי רעם וכדורי אש הנעשים בסביבותיה ויובילום לדענעמארק, פרייסן, סרדיניא, נעאפל ומצרי', באשר אין ערוך לטובם בכל הארץ שטרענגנאם, בתי עץ לה, שני אלף איש, בית מדרש, בית ספר, היכל לנוצרים נבנה זה כשבע מאות שנה ומגדל גבוה מאד לו, גריפסהאלם, ארמון מלך, ארבעה מגדלים עגולים לארבע רוחותיו, שני מאות חדרים, ביציע התחתונה החדר אשר ישב בו המלך יאהאן השלישי אסור ארבע שנים, ביציע השנית הלשכות אשר היה בם המלך גוסטאוו הרביעי במשמר (בשנת תקס"ט), ובאחד המגדלים היה כלוא עריך הי"ד, אלף תמונות מלכי ופרתמי שוועדן משוחים בששר בקרבו. עסקילסטינא, יתר שאת לה בבתי מלאכת מחשבת על כל ערי הארץ הזאת, ונחלקת לארבע מחלקות, העיר הישנה, העיר החדשה, עיר מקלט, ועיר המלאכה, בעיר המקלט יגורו רוב עושי המלאכה. ופקיד נגיד עליה אשר עינו על דרכיהם, וכל חרוץ במלאכתו יוכל לשבת בה מבלי לתת כל מס, ואין מעצור לו לעשות ככל חפץ לבבו. מספר תושביה שלש אלף איש, רוב מלאכתם כלי ברזל, וכלי נשק. טארסהאלא, אלף איש, מגדל רם, מסחר רב על פני המים. איראזא על זרוע ים באלטי, אלף איש, דיגים ועוברי אניות. עריקסבערגנ, מקום מרחץ.

ה) נוף ערעברא, קנ“ב פ”מ, אוירו קר מאד, בתבואת אדמתו אין די למחסור יושביו, בו העיר ערעברא, נהר סווארטא עובר בתוכה, אלף בתי עץ, חמש אלף איש, איזה בתי ספר, בית דפוס, אריגת צמר ופוזמקאות, שני ירידים בשנה, ארמון ישן ונאוה בו משכן השליט, מסחר יבול הארץ. אצלה באר מי תרופה. נארא, אלף איש, מסחר ברזל. לינדע, אלף איש, עושי סירות ברזל ומכמרות דגים. אסקערזונד, אלף איש, חוף טוב. אצלה סטיערנזונד כפר אחוזת המלך. דילטא, מקום בישול וויטריאל וגפרית רב מאד. ניקאפארבערג, מחצב ברזל ונחושת רב. קארלסדאל, יציקת ברזל רב. גראפיטאן, בשול אלוין למכביר. לאקא, באר מי גפרית ומרחצאות למרפא.

ו) נוף קארלשטאדט, שלש מאות פ"מ, אוירו קר וזך, אדמתו עושה פרי. בו העיר קארלשטאדט, שש מאות בתי עץ, ארבע אלף איש, בית מדרש עם אוצר ספרים ומצפה ככבים, בית ספר בית דפוס, מסחר במוטות ברזל וכלי עץ. יום השוק לשנה. פיליפשטאדט, בככר נאוה, מחצב ברזל ונחושת רב סביבה, אלף איש, באר מים חיים לתרופה אצלה. ארוויקע, עיר קטנה חדשה במורד הר, ארבע מאות איש, יום השוק בכל שנה. קריסטינעהאם, שני אלף איש, בתי חומה, יריד גדול בה. קאטארינעבערג, מעשה ברזל רב, צידת דגי לאקס. אמבערגסהעדן, עמק נאוה מאד, בו יקהלו בכל קיץ כשלשים אלף איש, ועושים מסחר רב בשמונה ימים אשר יתמהמהו בקרבו.

שוועדן הדרומי שנים־עשר נפות לה:

א) נוף מאלמעה, תשעים ושבעים פ"מ, אדמתו דשנה ופוריה מאד, ולכן אוצר הדגן יקרא לכל הארץ הזאת, אוירו ממוצע. בו העיר מאלמעהי על נהר זונד, בככר נחמד נכח קאפנהאגן, בה רחוב גדול מרובע ועצי ערמונים סביבו, אין כמוהו ליופי בכל ערי הממלכה הזאת. מלפנים היתה עיר מבצר ועתה נהרסו חומותיה ולא נותר מהם כי אם עופל חזק וסוללות יקיפוהו. עשרת אלפים איש בה, בתי מלאכת נעלי יד, פוזמקאות, צוקר, ובורית, מסחר תבואה. ירידים גדולים. אצל החוף מגדל מאיר. לונד, עיר נאוה בצורה, חמש אלף איש, בית אוניווערזידטע השנית בכל הממלכה ובלעדה אין עוד. בה בית אוסף מטבעות וסגולות הטבע, גינת ביתן, מצפה ככבים, בה היכל לנוצרים כולו אבני גזית, נבנה זה שמונה מאות שנה, ותחתיו מערה גדולה ונפלאה, ובאר מי מתכת בה השולח דרך צנורות את מימיו לתוך העיר. רוב מחית תושביה מן האוניווערזיטעט. העלזינגבארג, על נהר זונד וחוף חדש לו, נכח עיר העלזינגער בדענעמארק (ראה למעלה דף מ“ה ע”ב), שלש אלף איש, יציקת ברזל, בשול צוקר, מרחצאות מי הים, צידת דקים, מסחר רב. הים מקום המעבר לדענעמארק. אצלה באר מים חיים למרפא. לאנדסקראנא עיר בצורה וחוף טוב לה על נהר זונד, חמש אלף איש, בתי ספר, בנין אניות, מצודת עופל, מעשה צוקר וטאבק, רחוק פרסה ממנה האי האוון, אשר היה אחוזת התוכן המהולל טיחא די בראהע, ויעש לו מצפה ככבים בתוכו הנקרא בשם אוראניען בורג ועוד שארית פלטה ממנו: מספר תושביו שמונה מאות איש עובדי אדמה: מסחר מעט: פקאנאר ופאלסטמרבא, שני מקומות קרובים זה לזה, ואלף איש בם, מגדל מאיר אצלם. אישטאדט, חוף טוב, ארבע אלף איש: מספר תבואה, ברזל ואלוין. על פניה ילך הדרך לארצו' אשכנז. באלערופ, כפר אחוזת המלך ופרדס נאוה לו.

ב) נוף קריסטיאנשטאדט, מאה ותשעים פ"מ, אוירו לח ועב ואדמתו עושה פרי, בו העיר הבצורה קריסטיאנשאטאדט, על נחל העלגע, רוב בתי עץ, חמש אלף איש. בית נשק, מסחר. קימבריסהאם, אלף איש, חוף קטן, מעחר סגן, ענגלהאלם אלף איש, עושי מסחר בכלי עץ ואנשי שדה.

ג) נוף האלמשטאדע. שמונה ושמונים פ"מ, אוירו ממוצע, ואדמתו לא תעשה פרי למכביר. בו העיר האלמשטאדט, ארמון, שני אלף וחמש מאות איש, שני בתי מדרש, מרחצאות מי הים, צידת דגים, מסחר כלי עץ וכלי ברזל: אצלה הכפר שפערלינגסהאלם, מעין מתכת בו ורבים אליו ינהרו. ווארבערג על הים וארמון ישן אצל החוף שני אלף איש, מסחר בכלי ברזל נחושת ועץ. לאהאלם על נהר לאנא, אלף ושני מאות איש עושי נעלי יד, פוזמקאות וצידי דגי לאקס. אשדות מים נחמדים למראה אצלה, קאנגסבאקא, עיר קטנה ואך שמונה מאות איש בה, עושי כלי עץ ועוברי אניות. פאלקענגרג, חוף קטן, אלף איש, דיגים, עושי לבנים, וסוחרים.

ד) נוף ויושביו, הנקרא גם בשם גאטלאנד, ששה וחמשים פ"מ, אוירו טוב ונעים מאד, ושפע ברכה בשדותיו. בו העיר וויסבי, שש אלף איש, עושי כלי שיש יפים, עוברי אניות וסוחרי יבול הארץ. קלינטעהאם חוף רחב וסוללות ודיק למבטח עוז לו, שש מאות איש עוברי ימים. הומרא, באר מים חיים לרפואה. ראמא, משכן השליט, היכל ישן אשר רוב קירותיו מאבני שיש, היה עתה לרפת בקר ואורות סוסים. פארע. אי קטן, שמונה מאות איש בו, משרפות זפת וצידת צפרי הים מחיתה, קארלזא, אי חרב ושמם מאין איש, ומערה גדולה ונפלאה בו:

ה) נוף קארלסקראנא, חמשים וארבע פ"מ, אוירו טוב וממוצע, עבודת האדמה אך למצער בו, בו העיר קארלסקראנא, קריה בצורה וחוף מלחמה הגדול בכל הממלכה, בים המזרח על חמשה איים חומות אבן סביבה ושלשה מגרשים גדולים לה, שני אלף בתים, שמונה עשר אלף איש, בתי מלאכת כלי פשתן, משי, עורות, מפרשי אניות, ארבעה בתי ספר, בתי חסד, בית דפוס, מלאכת נשק וכלי ברזל לאניות המלך, מחסור רב לה במים לשתות. החוף אשר לה הוא לשם ולתהלה בכל חופה המלחמה אשר באירופא, מצב נכון בו למאה אניות מלחמה ושתי מצודות למגן עליו בעד כל צר ואויב. ליקעב. כפר רחוק שלש רבעי פרסה מקארלסקראנא, ואנשיו יובילו מים חיים אליה לממכר. קארלסהאם, שש מאות בתי עץ, שש אלף איש, סלעי מצוק יקיפוה מסביב, מעשה טאבק ומסחר. מבצר קטן על פני סלע בים למגן על החוף. ראנעבי, באר מי תרופה, בשול צוקר, שמונה מאות איש, אשדות מים יפים: סעלוויטסבורג, אצל הים, חוף קטן, אלף איש, חרבות ארמון ישן. עלעהאלם ארמון ופרדס מהולל.

ו) נוף קראנאבערק, קע“ב פ”מ, אוירו קר מאד, החורף יארך שבעה ירחים, אדמתו רזה ומלאה אבנים, לכן תבואת השדה אך מעט. בו העיר וועקסיא, שני אלף איש, בית גימנאזיום, שני ירידים גדולים בשנה. אצלה עוועדאל, באר מי מרפא. קאמפן פרדס נאוה. בראוואלאהעד, פה היתה מלחמת נשים זה שני אלפים וארבע מאות שנה, ועד היום זכיות רבות לנשי המקום הזה ואנפיו על דבר אומץ רוח אמותיהן הראשונות, ואזור אנשי הצבא לאות יקר תפארת על חלציהן. הוזעבי, מלאכת ברזל רב ומשרפות לבנים קראנאבערג, אקמון, בו משכן השליט.

ז) נוף יאנקאפינג, מאה חמשים ותשעים פ“מ, אוירו קר ולח. אדמתו פוריה, בו העיר יאנקאמפינג על יאור וועטר, היתה מלפנים עיר בצורה ועתה רק סוללות עפר יקיפוה, שבע מאות בתי עץ, חמש אלף איש, בבית העצה אשר בה נכרת בשנת תקס”ט ברית השלום בין שוועדן ודענעמארק. הוסקארן, בית נשק, וקרובים אליו בארות מתכת. גרענא, שמונה מאות איש, וויזינגזע, אי במים עזים, וגנות וירק עשב רבים בו. עקעסיא, אלף וחמש מאות איש, עושי כלי עץ ומלאכת טאבק.

ח) נוף קאלמאר, קס“ה פ”מ אוירו קר ולח, אדמתו לא תעשה פרי רב. בו העיר קאלמאר על פני האי קווארנהאלמן בתוך הים, שש אלף איש, ארמון ישן בו היה משכן המלכה מארגרעטא (זה כחמש מאות שנה) אשר חברה את שוועדן, נארוועגן, ודענעמארק לממלכה אחת תחת שבטה, ואף אם היה כל הארמון הזה לבית מלאכת עבודה חדר המטות אשר למלכה ההיא עודנו שמור בהדרו. יושביה יעשו טאבק, אפר מלח, ויבנו אניות, ומסחר רב למו על פני המים. וועסטרוויק, ארבע אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר גדולים מסחר על פני המים, מגדל מאיר, בנין אניות. ווימערבי בעמק והררי יערים סביב לה, שלש אלף איש, מסחר צאן ובקר. סעדראווי מרחצאות מי תרופה. מענסטעראם, שש מאות איש, מסחר עץ וקרשים.

ט) נוף לינקעפינג (או אסטנאעלאנד) מאתים ושלש פ"מ, אוירו קר, אדמתו ברוכה בכל, בו העיר לינקעפינג על נהר שטאנג, ארבע אלף איש, גימנאזיום, בית דפוס, בית מלאכת גלומי צמר ופוזמקאות, מסחר מעט. נארקעפינג, עיר נאוה, נהר מאטאלא עובר בתוכה, חוף, ריחים ואשדות מים, היקפה שלש רביע פרסה, שלש עשר אלף איש, איזה בתי ספר, שני בתי יתומים שני בתי אלמנות, בתי חולים, בית הכנסת לישראל, בית דפוס, טעאטר, בית מועד הסוחרים, עשרים בתי מלאכת גלומי צמר גדולים, ארבעה בתי מלאכת טאבק, הרבה בתי מלאכת צמר, צוקר, צמר גפן, כלי פשתן, עבוד עורות, בורית, כלי ברזל, שמן שומשומין, השחזת שיש, מעשה נחושת ונחושת קלל, בשול שכר, ועוד מלאכת דברים אחרים, מקומות לבנין אניות, ומסחר ברזל, נחושת וכלי עץ. אצלה מקום המרחץ הימלשטאלונד טוב ונחמד. ואדשטענא, שני אלף איש בית מלאכת כלי פשתן, לבון בד. סקענינגע, אלף וחמש מאות איש, רובם אנשי שדה, מלאכת כלי משי. בד ויריעות. סעדרקעפינג, שני אלף איש עשי מסחר. פינשפאנג, ארמון ופרדס נאוה, יציקת ברזל וכלי רעם, באקסהאלם, מלאכת ברזל רב. קאנוגזונד, מלאכת כלי שיש נחמדים למראה. מעדעני באר מים חיים למרפא.

י) נוף סקאראבורג, מאה וששים פ"מ, אוירו ממוצע ולח. בו העיר מאריעשטאד על יאור ווענער, שני אלף איש, מעשה נייר, עבודת השדה ומסחר על פני המים. סקארא, זה שבע מאות שנה היתה משכן מלכי שוועדן, ועתה ירדה פלאים ואף אלף וחמש מאות איש בה, היכל נוצרים אשר יותר משמונה מאות שנה עברו עליו, גימנאזיום, בית מדרש לרפואת בהמות, בית דפוס, באר מי תרופה. לידקעפינג, שני אלף איש, יום השוק גדול בחורף, צידת דגים ומעבר אניות לונד, באר מי מתכת ומרחצאות טובות. הוזאבי כפר, בו היכל נוצרים אשר נבנה זה שמונה מאות וחמשים שנה, והוא היה הראשון למקדשיהם בארץ הזאת אחרי קבלו עליהם דת הנוצרית.

יא) נוף עלפסבארג, שני מאות חמשה וארבעים פ“מ, אוירו קר, בו העיר ווענערסבארג, בככר נחמד מאד לא רחוקה מתעלת טראלהעסא, על נהר זונד, וגשר אבנים ארוך שלש מאות קלאפטר עליו, בתי עץ לה, שלש אלף איש, עושי מסחר. אלינגזאם, אלף ושש מאות איש: מלאכת גלומי צמר, בתי רגל, כלי קטרת, משרפות לבנים, באר מי מתכת. באראם, היתה בשנת תקפ”ב למאכולת אש, וכל בתיה נבנו מחדש בתפארת וסדר, שלש אלף איש, רובם רוכלים הסובבים בערי נכר, מלאכת שש משזר, מסחר צאן ובקר, באר מים חיים למרפא. אולריקעהעס, אלף ושלש מאות איש, ארבע בתי מלאכת טאבק, שני בתי צביעה, משרפות לבנים, מסחר ברזל ובהמות. אמאל על יאור ווענער, אלף וחמש מאות איש, מסחר עץ רב. בילינגפארם, מלאכת ברזל רב. גערמונדעריד, חצר, בו נולדה הקסרית קאטארינא, אשת פעטר קיסר רוסיא:

יב) נוף געטבורג, ששה ושמונים פ"מ, אוירו קר, ואדמתו רזה וחרבה. בו העיר געטעבורג (גאטענבורג) על נהר גאטהע, מלפנים היתה עיר בצורה, ועתה אין שארית בה מכל מבצריה רק שני מגדלים הנקראים בשם האריה והכתר, שני אלף בתים לה, שלשים אלף איש, בית גימנאזיום, בתי ספר, בית ספר לחכמת הצבא, ועד לחכמים, בתי חולים, שלשה בתי דפוס, ארבע מקומות לבנין אניות ותקונם, חוף טוב. המים לשתיה יבואו אליה דרך צנורות מתחת לארץ מן מעין רחוק חצי פרסה ממנה. מלאכת גלומי צמר גפן, אטון בד, טאבק וצוקר. גם יעשו בה שכר פארטר טוב מאד ויובילוהו לרוסיא ואמעריקא לממכר. מסחר רב על פני המים. קאנגעלף עיר ישנה אשר היתה מלפנים משכן מלכי נארוועגן, רחוקה שתי פרסה מן געטעבורג, אלף וחמש מאות איש. מארשטראנד אצל הים. אלף וארבע מאות איש, דיגים וסוחרי ארץ. אצלה במרום סלע ארמון מוצד קארלשטען שמו, בו אסורים המורדים במלכות. אודעוואלא עיר נאוה, בתי חומה לה, שש אלף איש, בתי מעשה טאבק וצוקר. חבלים ופתילי נעורת, צידת דגים ומסחר. אצלה גוסטאווסבארג, מקום מרחצאות מי מתכת ומי מלח טובים מאד. שטרעמשטאד על היאור הצפוני, שני אלף איש דיגים ומסחר. באר מי מרפא, מרחצאות מי מלח.

שוועדן הצפונית ששה נפות בקרבה:

א) נוף סטארא קאפארבערג (הנקרא גם דאלעקארלען), חמש מאות ותשעים פ“מ, אוירו קר מאד, בו העיר פאלן בין היאורים ווארפן ורון, תשכון בערפל ועננים תמיד יכסוה בגלל מעשה הנחושת הרב אשר אצלה, וכל בתיה חשך משחור תארם ע”י העשן הרב העובר על פניהם תמיד, שבעה אלף איש, בית ספר למחצב ההרים, בית מטוה צמר גפן, השכר הנעשה בה והבשר המעושן טובים ומהוללים מאד, אדי הגפרית העולים ממקום מעשה הנחושת ישמרו את יושביה מכל נגף וקטב מרירי, וכל משלחת מלאכי מות אשר תעבור בארץ לא תקרב אל העיר הזאת. מחצב הנחושת אשר בקצה גבולה גדול ורב מאד, עומק הבור שני מאות קלאפטר ומאה קלאפטר רחבו, ובשלש מאות חמשה ועשרים מדרגות ירדו אל תוכו, חמשה ועשרים מכונות בו, אשר אופניהם לשטף מים עזים יתגלגלו, כי נהר עובר בתוכו והשקה את כל כור ומכונה ועל פיהו כל מעשה המחצב ומלאכתו. מפה יצא שנה שנה עשרת אלפים ככר נחושת, שני אלף ככר עופרת, שני אלף ככר גפרית, שנים עשר אלף ככר וויטריאל, שלש מאות מארק זהב, חמש מאות מארק כסף, ועשרת אלפים ככר צבע אדום, המחצב הזה קנין אחוזת סוחרים הוא, זה מאה ושבעים שנה אשר החלו לחפור בו, וכל אשר יוסיפו להוציא כן ירבה וכן יפרוץ. אוועסטא, אלף איש, פה יזקקו הנחושת היוצא ממחצב עיר פאלוון, גם יעשו מטבעות נחושת, וכלי נחושת וברזל. העדמארא, עיר קטנה אלף איש בה, עובדי אדמה סעטר' בככר נאוה מאד ומעשה ברזל רב בבנותיה. אצלה מחצב ברזל רב הנקרא בשם ביספבערג, הוסבי, בית מלאכ' אבק אש רב מאד. פורדאל, מלאכת ברזל רב. ארנעם, חצר, בנין עץ כולו, בו נחבא המלך גוסטאף וואזא בשנת ר"פ לאלף הששי, ופסל תבנית המלך וחרוזים המספרים מוצאותיו שמורים בחדריו למזכרת עולם עיין קורותיו למעלה (דף נ“ו ע”ב) הממלכה תתן ערך כסף שנה שנה לבעל החצר למען יחזיק בדקיו ולא יהרס לעולם. אוטמעלאנד, כפר, במרתף אחד הבתים אשר לו נחבא גוסטאף וואזא מפני צבאות דענעמרק אשר רדפו אחריו. עלף דאל, כפר אחוזת המלך, בו מחצב אבני פארפיר בצבעים שונים רב מאד. גארפענבערג, מחצב נחשת וכור ברזל. שטירנזנד, מלאכת כלי ברזל רב. מאלונג, כפר, מהרריו יחצבו אבני ריחים רבים.

ב) נוף געפלעבארג, שלש מאות שנים וחמשים פ"מ, אוירו קר מאד, ופרי אדמתו אך מעט. בו העיר געפלע, ישנה ורבת המסחר מאד, נהר געפלע עובר בתוכה, רוב בתיה מעץ ובכל זאת תחתיים שניים ושלישים הם, ומצופים שיד עד אשר כבתי חומה יתראו, עשרת אלפים איש בה, גימנאזיום, בית ספר, ארמון נאוה, בית דפוס, בתי מלאכת מפרשי אניות, צוקר וטאבק, חוף רחב, ומעקה ברזל לו, בנין אניות, רוב מסחרה בברזל, קרסים וזפת, ויצאו ממנה בכל שנה מאה ועשרים אלף ככר ברזל, מאה ועשרים נסרים, ועשרים אלף ככר זפת. הודיקסוואל, שני אלף איש, סוחרי עץ, פשתן וצפרים סעדרהאם, שני אלף איש, עוברי אניות וסוחרי ארץ.

ג) נוף עסטרזונד, שמונה מאות שבעים ואחד פ“מ, אוירו קר מאד. בו העיר עסטרזונד, נבנתה זה מאה ושבעים שנה, אך שמונה מאות איש בה, מסחר לא כביר. קאל, כפר. אצל מחצב נחושת. קנגסגארדן, פלך גדול יכיל שמונה כפרים, וישביו ירביון משנה לשנה ע”י הדרור אשר תתן הממשלה לכל הבא לגור פה.

ד) נוף וועסטר נארלאנד, המכונה גם הערנעזאנד, ארבע מאות ארבעה וארבעים פ"מ, אוירו קר, אדמתו פוריה, בו העיר הערנזאנד, באי הערנא, ישנה מאד, חוף טוב, שלש אלף איש, בית גימנאזיום, בית דפוס אשר רק לו לבד המשפט להדפיס ספרים בשפת לאפלאנד, מסחר רב בקרשים, כלי פשתן, זיז שדי, ופרי האדמה מטוגנים בדבש. זונדסוואל, על לשון ים באטני, שני אלף ושלש מאות איש, חוף עמוק וטוב, בנין אניות, מסחר. עסקיא, מקום מסחר. גילאנד, חוף אניות. נידא, בית מעשה נייר. סאנדא, בית מלאכת זכוכית. אוטאנזיא, משרפות לבנים רב. גאלשטרעם, מלאכת ברזל. לאגפארס, כור ברזל.

ה) נוף אומעא (גם וועסטרבאטן שמו), החורף יארך פה תשעה ירחים, ובקיץ הקצר והחם מאד לא יעזוב השמש מקום עמדתו, ויזרח מראשיתו עד אחריתו כיום תמים, כמעט ימס השלג יציץ העשב וירום כגובה אצבע ממעל לארץ, ובין חריש וקציר אך ששים יום יעבורו, גדלו אלף שלש מאות שמונה וששים פ"מ, בו העיר אומעא במרום סלע יבש ונהר אומטא שוטף לרגלו, שני אלף איש בה, בתי ספר, באר מים חיים לתרופה. ראטאן, חוף אניות. ראבערספארס, מלאכת ברזל.

ו) נוף נארבאטן, ימי החורף שמונה חדשים, ולרוב יעלה הקור שלשים מעלות, ולעומתו יחם הקיץ מאד, ופעמים רבות יגדל החום אף בצל כ“ד מעלות, בחדשי סיון ותמוז לא ישקע השמש אף בלילה. זבובים רבים בקיץ המצרים מאד ליושביו, ומחנה רב יסעו עד אשר יאפילו פני השמש בטהרתו, ויגרפות מאת הבתים ע”י אש בוערה, והעובדים בשדה משחו פניהם בזפת לבל יקרבו אליהם. מדת שטחו אלף חמש מאות תשע ושלשים פ"מ, בו העיר פיטעא, על פני אי, שני אלף איש, דיגים ועושי מסחר בקרשים, צפרים, אדרת שער, וזפת. בנין אניות על פני החוף. לולעא, אלף ושש מאות איש, בוני אניות לממכר, דיגים וסוחרים. רחוק פרסה ממנה העיר לולעא גאעלאשטאד בככר עושי פרי תבואה למכביר, בתים מעט אשר אין בם איש זולתי בימי חג ועתותי השוק. שטרעמזונד, מקום בנין אניות. שלעט, כור ברזל. קאליקס עלית והאליהס תחתית, כפרי מסחר.

נארוועגן

הארץ הזאת אשר מדת שטחה חמש אלף שש מאות ששה ושמונים פרסאות מרובעות, תשתרע לפאת צפון עד ים הקרח הצפוני, לפאת קדמה וצפונית מזרחית ההרי עד וסלעי מצוק לגבול לה בינה ובין ארץ רוסיא ושוועדן אחותה, ולפאת נגב ומערב, ים הצפון וים האשכנזי גבוליה.

אוירה במדינות הצפון קר מאד ויעלה עד ל“ח מעלות, במדינות הים אדים רבים וגשם שוטף אולם במחוזות האחרים רוח צח ובהיר וטוב מאד ליושביה, ולכן התמותה אך למצער בה, ורובם בכלח אלי קבר יבואו. בגלילות הצפון יעמוד השמש על אמדו ולא יזח מאמצע חדש אייר עד סוף ירח תמוז, ואין כל עופל במשך העת ההיא, ולעומת זה לא יצא השמש ממבואו ממחצית חדש חשון עד סוף טבת, ואך הירח, מאורי צפון ולבנת השלג יגיהו הליל הארוך הזה. בגלילות הנגב מדת היום הארוך י”ח וחצי שעה, והיום הקצר ה' וחצי שעה. בחורף וסתיו ימשלו רוחות וסערות חזקות בעוז אפם, ורעתם רבה ליורדי הים באניות, אכן בחסד עליון לא ירעשו הסערות האלה רק ביום, ולעת ערב עד אור הבקר דומית השקט ושלות חרישית. הארץ הזאת הררים יכסוה, וכמעט כולה צחית סלע וראשו בשמים. הרים רבים לה אשר לא דרכה עוד רגל אנוש במאום שיאם העולה עד שחקים, ועל דבר תבניתם השונה זו מזו, יקראו לכל אחד בשם אחר, את זה כובע יקראו, והאחר מחט יכנו, האחד שדה שלג שמו, ורעהו בשם רמה יכונה. רבים מהרריה טעופים מעטה שלג מדורות עולמים, אשר כחום השמש לא יזורבו, וכל שרב וקרני אור משחק למו. על פני הררי קפאון הנקראים בשם יוסטעדאלסברעה, מצע שלג עשר פרסה ארכו ושתי פרסה רחבו, הרי הענק הנקראים בשם זאננע פעלד ויאטון פעלד, קרני סלעים עד גבהי שחק רומם וראשם עד במתי עב, הקרח לא יטשם לנצח, והקפאון לא יסור מהם עדי עד. אולם בכל המון הרריה בקעות רבות וארץ מישור, וממערבה למזרחה ישתרע עמק נאוה מאד אשר בחמשה חדשי הסתיו אין כל זהר חמה בו בגלל ההרים הרמים המקיפים אותו מסביב, והקור נורא מאד בקרבו, עד אשר לא יכילו בני אנוש זעמו, ואף בהמות וחיתו יער מאיתן תקפו ימותו, ובקיץ ישגא החום מאד מאד, עד אשר גם הדשא וירק עשב יהיה לשרפה.

מימיה רבים מאד, נהרותיה הגדולים הם, גלאמן, אורך מרוצתו ארבעים פרסה, בעברו יגיח נהר לוגן הגדול אל פיהו, עדי יגיע לעיר פרידריכסשטאדט ושם נהר קריסטיאנאפיארד יבלענו. דראמן גם הוא אחד הנחלים הגדולים, לאוון המשתפך לתוך נהר קאטעואט. ראמסד איל עלף, טידאל-עלף הנופלים ליאור הצפוני. אלטען אלף (ארוך י"ז פרזה), וטאנא עלף (ל"ז פרסה ארכו) שניהם יפלו לים הקרח. כשלשים אלף יאורים לה, ולכן בפי המשוררים ארץ היאורים תקרא, והגדולים מכולם הם, א) יאור מעזן, שלשה עשר פרסה ארכו ושלש פרסה רחבו. ב) יאור פעמונד, שלש פרסה ארכו ושתים רחבו. בדבר אשדות המים אין ערוך לה בכל ארצות תבל, ובאשר רבים הם מאד, ובכל עמק וסלע אשדות שונים, גם תאריהם שונים, האחד מראה קשת, השני כעמוד ישר, השלישי מעשה רשת, וככה לכל אחד ואחד, לכן לא נערוך פה אפס קצה הנפלאים מהם, והם: א) ריאוקאנד פאס (אשר פאם שמו בלשון הארץ הזאת), המון מים רבים יזלו בגובה ארבע מאות וחמשים רגל ממעל לארץ מפי סלע ברעש גדול כאלו יאבו להשחית ולבלע כל הקרב אליהם, עמוד מים עב וחזק, וקרנים מידו לכל אגפיו, יורד ארצה בחפזון נמרץ, זעם נורא, וקול המולה גדולה, עד אשר תחרד הארץ ועמודיה יתפלצון במרחק ד' פרסאות סביביו. בגלל האדים הרבים העוטרים עליו תארו כעמוד ענן אשר עשן לבושו וערפל חתולתו. בחורף יקפאו האדים האלה ויהיה לכפת קפאון עגולה סביב לו. בעת האביב כאשר יגאו מי האשד והקרח המקיף אותו ימס ויפול ארצם יחזק הרעש מאד, כל חלונות ודלתי הבתים הקרובים כליו כחצי פרסה יחוגו וינועו ממקומם, וכמעט תבקע הארץ לקולו. כח האשד הזה עז מאד למשוך בחוזק יד כל הקרב אליו ולהורידו ארצה אתו במרוצתו. גם הרוח היוצא ממנו תמיד יפיץ בעוז חילו שני נהרות איתן השוטפים אליו וישליך מימיהם אחור. ב) בערינג פאס, גם הוא עצום ונפלא מאד, ולא נופל הוא בתקפו וגבורתו מאחיו הראשון. ג) לעער פאת אשד נחמד למראה אצל דראנטהיים, ומפלאות תמים דעים בקרבו:

צאצאיה, סוסים קטני קומה. כבירי כח, והולכי חפזון בכל הר וגבעה, לכן מסחר רב בם לארצות אחרות. צאן ובקר רבים וטובים, עזים טובים מאד, חזירים אך מעט. חית המרוץ. דובים וזאבים. הדוד לא יטרוף טרף אדם, אך לצאן ובקר ישלח ידו, בחורף ישכון במערות או ישים חורי עצי היער למעון לו ואת חלבו יאכל עד צאתו, ואנשי הארץ ישימו לרוב משמר עליו וילכדוהו במשכנותיו אלה, גם בקיץ יארובו לו ביערים ולא מצער יפלו שדוד בידיהם. בשרו לא יאכל כי רע הוא ולא טעם לחיך, מבלעדי כרעיו אשר ייבשום בעשן ויהיו לאכלה, וכפות רגליו ערבים מאד וכאחד המעדנים הנה. שועלים. מארדר, הערמעלין, ארנבה (בחורף לבנה כשלג), חולד (וויזל). והלטאה (אייכהארן) כביר מאד ביערים, זיו שדי לבלי ספורות, נשר, נץ, תחמס, צפרי המים. אוזים ותרנגולים. דגים רבים מאד במימיה, דגים מלוחים, לאקס, אאל, שקער, ומינים אחרים כבירים אשר המה למחית תושביה ולמסחר.

פרי אדמתה. מלחמה עזה לבני הארץ הזאת עם האקלים הקר ומצב העמקים בין קרים רמים ונשאים העוצרים בעד קרני השמש לבל יבואו אליה פנימה, ואחרי כל עמלם ויגיע כפם לא תרבה האדמה את חילה, ואף אם רבים מיושביה אך לעתים רחוקות לחם יאכלו, גם תפוחי אדמה למכביר, אין די בתבואת הארץ לשבור רעבונם, ואך יבול ארצות נכר ימלא את מחסורא זה. תנובותיה אשר תוציא השדה שנה שנה הם, חטים אך מעט, דגן, שעורים, שבולת שועל, פשתן, קנבוס, עדשים, כישות, פרי העץ לא כביר, זרעוני גנה מעט, תפוחי אדמה, כרוב ולפת רב. זהב וכסף מעט מזער, נחושת (עשרת אלפים ככר לשנה) ברזל (מאה וחמשים אלף ככר שנה שנה ). ארזעניק, גפרית, וויטריאל, אלוין, שיש רב בצבעים שונים, אלבאסטר מעט, אבני ריחים טובים, בדולח, שיד, עפרות צבעים שונים, אדמת טארף שמנה למכביר, מלח על פני אי וואלא שבעים אלף ככר מדי שנה בשנה. יערים רבים מאד ואין מספר למו, ובם עצים שונים, ארזים, אלונים, תרזה ושקמים.

תושביה. א' וחצי מיליאן מספרם, ושלשה שבטים הם, בני נארוועגן, פינן ולאפן, מספר השנים האחרונים אך כארבעים אלף איש. הנארוועגן, גם הם כבני שוועדן אחיהם ארץ אשכנז גזע מחצבתם, כולם חזקים ובריאי כח, יפי מראה, והולכי מישרים, חרוצים במלאכה, גבורי חיל, ומתתפקים במעט, אוהבי הדרור וארץ מולדתם, נבוני לב, נדיבי רוח ועושי חסד. שפת יושבי הערים, לשון דענעמארק וגם על פני הארץ ידברו בלשון הזה רק במבטא אחר. כל המונה אכרים ובעלי בתים. האכרים אין כל שם כנוי להם, כי אם פלוני בן פלוני כמשפט אכרי שוועדן, ולרוב ישרם ותום לבם, שפת חלקות זרה למו, ואת כל איש בשם אתה יכנו, ואף אם ישאו עול מנעוריהם, ומלאכתם בזעת אפים, כולם יחד ידעו קרוא ספר, ולכתוב שפת ארצם בלי כל משגה. לכל אכר שכין גדול מלוטש בימין החגורה אשר במתניו, ובזעם אפו ידקור עמיתו בו. הנשים אחרי הפאר והיופי ירדופו, ובגדי תפארת ראשית חמדתן. כפרים אין בכל הארץ הזאת זולתי חצרים מפוזרים הנה והנה. לחם חטים לא יאכלו בכל הארץ הזאת, לחם דגן יאכלו רק עשירי עם ושרי הארץ, אנשי החצרים יאכלו עוגות דקות עגולות אשר יעשו מקמח שבולת שועל. בגלילות הצפון יטחנו קליפות עץ ואת לחמם יאכלו. דלת העם אך בדגים יחיו את נפשם, ושנים רבות יחלופו אשר לא יבא לחם אל פיהם. הכנסת אורחים רבה מאד בארץ הזאת, וכל בן נכר הבא אף לבית מסכן ודל, ימצא כרגע ערוך לפניו שלחן ועליו חמאה, גבינה ובשר עזים יבש, אך הבשר הזה לא ינעם לכל אשר לא הסכן הסכין בו, כי יבש כעץ מרוב ימים ושנים, ואף אם יחתכוהו לדקים קטנים קשה מאד ללעוס וכבד להתעכל. את האוכל יאהבו עד מאד, ואין שולחן בלי דגים יי“ש ומשקים אחרים חחריפים לא ירבו לשתות. בבקר עודם במטה ישתו צלוחית קאווע, בשעה עשירית ישתו קאווע שנית ויאכלו בשר צלי חם וכוס יי”ש אחריו, בשעה א' כחצות היום יאכלו לחם הצהרים, והוא תבשילי בשר ולאקס מליח, אכילתם זאת תארך כשעה ויותר, את הטהעע יאהבו מאד וירבו לשתותו. הקטרת הטאבק, שחוק הקארטן ותענוגים אחרים במסבת מרעים אהובים למו עד מאד ונפשם תדבק בם, ובראש כולם המוזיקא ומחולת מחנים. כל מחלה וכאב זרים למו, ובטוב ובנעימים יאריכו ימים.

מעשי יושבי החצרים הם, עבודת השדה, מרעה צאן ובקר, ציד, צידת דגים, וכריתת עצי היער. תרבית המקנה לא תעשיר את בעליה, כי אין מרעה בחורף הארוך. הציד יתן טרף לרבבות הנשים. כל הורג דוב וזאב ישיג שכר לפעולתו מאת הממשלה. שועלים, מארדר, חתולי יער והלטאה, ירבו לצוד בעבור עורם כי טוב הוא, אחרי זיו שדי ירדופו בגלל בשרם ונוצותיהם, לנשר הים טורף הצאן בתחבולות יארובו וברשתם ילכדוהו, וצפרי הים השונים למיניהם יצודו ע"י כלבים מלומדים מנוער לציד הזה, ואת בשרם יאכלו חי ומלוח. צידת דגים רבה מאד, ורביעית תושביה בה יחיו את נפשם. והיותר גדולה היא אצל אי וואאגע, על פני כברת ארץ שתי פרסה ארכה, ופרסה רחבה, יקהלו עשרים עלף איש בארבע אלף סירות דוגה ופורשים מכמורת להעלות דגים בחכה, אשר מחירם יעלה לערך שמונים מיליאן כסף שנה שנה. הצידה הזאת היא מאמצע טבת עד ניסן. רוב הדגים ימלחו או ייבשו למען יעמדו ימים רבים, גם צידת דגים מלוחים רבה היא. מעצי היער יעשו קרשים, קורות, מוטות, בדים וכלי אניות, ורבים בהם יעבודו כי שפע רב לארץ הזאת בכל עץ:

בתי מלאכת מחשבת לא כבירים בה, ובהם יעשו מטוה צמר גפן, מפרשי אניות, שכר ויי"ש, זכוכית, נייר, צוקר, משרפות זפת ובלבנים, כלי שיש ואבנים אחרות, כלי רעם ותנורי ברזל, בדי ברזל ויתדות, עבוד עורות, וטאבק. גם יבנו אניות לממכר.

המסחר ומעבר אניות יגדל יום יום בקרבה, יושביה נוצרו מבטן לעבור ארחות ימים, וייטב להם לתפוש משוט על פני המים אשר ברכה בם, מאשר יעדורו במעדר אדמת היבשה החרבה אין כל, וכמעט אין מדינה או ממלכה בכל כנפות הארץ אשר לא יבואו אניותיה שמה. הדברים היוצאים ממנה הם קרשים ומוטות וכל כלי עץ, דגים, כלי ברזל ונחושת, עורות עזים, נחושת, אדרת שער, זפת, שמן דגים, אפר מלח, צבעים, ושיש לבן, ואליה יבואו דגן, יין, מלח, ראשי בשמים. מעשה ידי חרשים, וכלי תפארת. ועל אשר מחסור רב לאנשי הארץ הזאת בכסף מלא. לכן רוב מסחרם בחליפין הוא, כי רוכלים יעבורו בארץ פנימה ומביאים לאיש איש מחסורו, ויקחו דברים אחרים תמורתם, ובפלך פינמארקן הצפוני יבואו אנשי רוסיא מגדות ים הלבן באניות טעונות קמח, קנבוס ופשתן, ויושבי הארץ יתנו למו דגים בעדם. המסחר בינה ובין שוועדן אחותה חפשי ואין כל מכס ביניהן. מספר אניות סוחר אשר לה, שני אלף ארבע מאות ושמונים. על פי חוקי המדונה לא יבא כל איש בקהל האזרחים להיות סוחר ארץ טרם ימלאו לו חמשה ועשרים שנה, ובמסה יביאוהו שרי המלך וזקני העם אם יוכל לכתוב ולקרוא בשפת נארוועגן, ענגלאנד, צרפת ואשכנז, ואם ידע לערוך חשבונות כמשפט, גם עליו להביא ספר בידו הנותן עדותו עליו כי שרת ארבע שנים את אחד הסוחרים בבית מסחרו כי בלעדי כל אלה משפט המסחר לא ינתן לו.

סדר הממשלה. תוקף המלוכה כמעט כולו ביד העם ולמלך רק השם אין עוד. על פי הדת משנת ה“א תקע”ד הארץ הזאת ממלכה לבדה תחת מלך שוועדן, על המלך וכל ביתו להאמין בדת לוטר, ואם באמונה אחרת יחליפנה חלק ונחלה אין לו במלוכה, גם לכל גוייה הדת הזאת מחמרת עולם, וכל בני ברית אחרת לא יבואו שעריה. המלך קדוש לא תגע בו יד ולא יבא במשפט על כל מעשיו, אכן יועציו עתידים ליתן דין וחשבון על כל פעולותיהם. המלך יגדל ויהי לאיש בשנת השמונה עשרה לימי חייו, תחת אשר בשוועדן לא יגדל עד שנת העשרים (למעלה דף נ“ה ע”א). טרם ישב על הכסא ישבע לעיני זקני העם ובחיריו למלוך בצדק ולבל יעבור על חוקי הארץ, ואם אין ועד הזקנים בעת ההיא יכתוב שבועתו בספר אשר יתנהו ליד שרי המלוכה. ובועד הראשון הבא יקוב אותה בפיו באזני הזקנים או אחד השרים יביאנה בכתב לפניהם. אחר השבועה ימשחהו הכהן במקדשם אשר בעיר דראנטהיים ויתן העטרה בראשו. על המלך אשר איתן מושבו בשוועדן, לבא בכל שנה לנארוועגן ולהתמהמה בה איזה ירחים. המלך יבחר שבעת נבונים מאזרחי הארץ הזאת ליועצי הממשלה וסגן בראשם ושם מיניסטר לו, ורק על פיהם יחרוץ המלך כל דבר משפט אשר לארץ הזאת, ועליהם משנה למלך השליט בארץ, ואותו יוכל המלך לבחור גם מבני ארץ שוועדן כאות נפשו. כל ימי שבת המלך בשוועדן, סגן נארוועגן ושנים מיועצי המלוכה לימינו, לבל יעשה בלעדם מאומה על אודות ארצם. המלך הוא פקיד נגיד על חיל היבשה והים, בידו לעשות מלחמה ושלום ולכרות ברית עם מלכים אחרים, להפקיד פקידים, ולכפר עון כל חטאת מרי. כל יושבי הארץ הזאת חוקה אחת להם, ואין כל יחש ותור המעלה בקרבה, וכל תוארי כבוד כמו גראף, באראן ודומיהם לא יזכרו ולא יפקדו בה עד עולם. מקצה כל שלש שנים בחדש פעברואר יקבלו אנשים מביני מדע אשר יבחר העם מכל עיר ומקום לבית הועד בעיר קריסטיאניא, הועד הגדול הזם שם סטארטינג לו, ימי הועד הזה יארכו שלשה ירחים, וביד המלך לקרוא ליום מועד בחירי העם עוד טרם עברו שלש שנים לעת הצורך. מספר זקני הועד לא ימעט מחמשה ושבעים ולא ירבה ממאה. אלה הם מעשי הועד: לתת חוקים או לבטלם, לשום מס ומכס, לקבוע ארוחת המלך וערך כסף לכל ביתו, לשום עין על הכנסות המלוכה, ולעשות חוק לתוצאותיה, להלוות כסף לצורך הממשלה, לבקר כל דברי הממשלה, ולהביא במסה כל ברית אשר יכרות המלך עם מושלים אחרים, להביא כל אזרח הארץ מלבד בית המלך לפני כס משפטם, להוסיף שכר השוטרים והפקידים או לגרוע כחפץ לבבם, ולתת לבני נכר אחוזה בארצם. טרם ישובו הזקנים לאהליהם יבחרו חמשה אנשים מתוכם אשר יעבירו כל חשבונות המלוכה תחת שבטם עד היום הועד הבא. כל דבר חוק אשר יסכימו עליו זקני הועד יחתום המלך בטבעתו ויהי לחוק, ואם ימאן המלך לקיימו, יוכלו להועץ אודותיו בועד השני הבא, ואם גם אז אין נפש המלך אליו, שוא ותפל הוא ובדתי הארץ לא יבא, אולם אם גם בועד השלישי ידובר ממנו והזקנים יסכימו עליו, יסור עוז המלך ממנו וגם אם יקום נגדו ולא יאבה לחתום שמו עליו, תוקף וכח עז לו וחוק ולא יעבור הוא. כל השומע למצות המלך אשר היא לרעת זקני הועד, מורד בעם הארץ הוא ומשפט חרוץ יעשה בו. דלתי בית הועד פתוחים לכל בא, וכל המדובר בו יגלה בקהל ע"י הדפוס.

לכל פקודה או משמרת לא יקרבו כי אם אנשים מילידי הארץ הזאת, בני המלך לא יכלו לגשת אל כל כהונה או משרה, אולם בן המלך הבכור או יורש העצר יוכל להיות משנה למלך. כל איש מבן עשרים עד חמשה ועשרים שנה יעבוד עבודת הצבא, אין נקי בלעדי אלה העושים במלאכה. ימי העבודה הם שבע שנים, אולם רק בעת מלחמה יצאו לצבא, ובימי שלום ישובו איש לאהלו ומעשהו, אך ארבעה עשר יום לשנה יקהלו יחד ללמד ידיהם לקרב ומשפטי המלחמה, אכן שלישית אנשי החיל כל ימי צבאם עבודת המלך עליהם, ורובם למשמר המבצרים, ותחת זה לא תארך עת עבודתם רק חמש שנים. ע"פ דתי הארץ לא יוכל המלך להעביר את חיל צבאותיה מחוץ לגבוליה. ואף בעת מלחמה אין לאל ידו להוציא אף איש אחד לקראת אויב מבלעדי מצות זקני הועד והסכמתם. גם מספר החיל אם בימי שלום ואם בימי ריב ומדון ביד זקני העם הוא, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, וחלילה למלך להביא אל תוכה יותר מן שלש אלף איש צבאות שוועדן. ביד המלך לקחת לצבא השומרים לראשו מבני נארוועגן, אולם רק אנשים ההולכים בחפץ לבבם לעבודה הזאת, אין אונס. מספר אנשי הצבא חמש עשר עלף איש. חילה בים חמשה ועשרים אלף איש, מאה וששים אניות מלחמה להם, וחמש מאות וששים כלי רעם. הכנסות והוצאות המלוכה בד בבד יחד תשאינה לערך שלש וחצי מיליאן שפעציאם טאלר לשנה.

הארץ הזאת ארץ נושבת זה כארבע אלף שנה, היתה ממלכות קטנות לפנים ושליטים רבים משלו בם, יושביה היו עד המאה העשירית למספרם שודדי הים ומגור לכל שכניהם מסביב, עד אשר קם הארפאנעס המלך מבית אינגליננאר ויעש את כל ממלכותיה השפלות לאגודה אחת תחת שבתו. המלך אלאף הביא בראשית המאה הי“א את תושביה במסורת ברית הנוצרית. באמצע המאה הי”ד היתה למלכות שוועדן לאחוזה, ובסוף המאה ההיא היתה למחברת אחת עם שוועדן ודענעמארק, והמלכה מארגריטא משלה בהן, ואף בימי גוסטאף וואזא אשר הפריד את שוועדן ויעש אותה לממלכה מיוחדה, נשארה נארוועגן ביד מלכי דענעמארק, עד אשר שבה בשנת ה“א תקע”ד לשוועדן על פי ברית המלכים, וישימו חוקים טובים לה לבל תתערב בכל דבר משפט, מס, מכס ומעשי המלוכה עם שוועדן אחותה, אף אם מלך אחד לשתיהן יחד.

נארוועגן

מספר ערי הארץ הזאת שלשה ועשרים, וחמשה וארבעים אלף חצרים בה, ותפרד לחמשה מחוזות, קריסטיאניא, קריסטיאנזאנד, בערגן, דראנטהיים, ונארדלאנד.


א) מחוז קריסטיאניא, יכיל אלף חמש מאות שבעה ושמונים פ“מ, אוירו קר, ובפנות צפון ומזרח יגדל עד שלשים מעלות. עבודת האדמה רבה בו, גם תרבית המקנה לא מעט. בו העיר הגדולה קריסטיאניא, בירת הממלכה, משכן המשנה למלך ומושב זקני הועד הגדול, שרי המלוכה וב”ד העליון, לרגל הר טנע בככר נחמד מאד, בתבנית חצי ירח, על הים הצפוני, נהר אנער עובר בתוכה. העיר הזאת מחוברת מהעיר התיכונה וחמשה המגרשים, וואטרלאנד, פיפרוויגן, גרענדזן, פירדינגן וגרענלאנד: חוצות העיר ישרות ורחבות ובתי חומה למו, אבל חוצות המגרשים צרות ועקומות ורוב בתיהם מחומר ועץ. גם אפסלא הקרובה אליה. למגרש היא לה, ומושב ראש הכמרים בה. מספר תושביה שלשים אלף איש, שש אלף בתים, בית אוניווערזיטעט, בית מעשה חימיא, בית נתוח הגוויות, מצפה ככבים, גנת ביתן, אוצר ספרים, אוסף מטבעות, סגולות הטבע וכלי יקר, בתי מדרש לחכמות שונות ולמעשי המלחמה, עשרה בתי ספר, ארמון המלך נאוה, היכל המשנה למלך, בית מועד הסוחרים, חוף טוב מאד, ובתי מסכנות גדולים אצלו, שלשה בתי חולים, שני בתי יתומים, בתי חסד שונים, שלש עשרה בתי דפוס, ששה עשר בתי בשול יי"ש, מלאכת גלומי צמר, עגלות, חרש יוצרים, משרפות שיד, טבק שרפה, מסחר בכלי עץ, ברזל, זכוכית, כמון נייר ועורות, בנין אניות על פני החוף, חצרות יפים וגנות ופרדסים סביב לה. לעבר היבשה פתוחה בלי כל חומה, ולעבר הים המבצר הישן אגערהוס ואיזה סוללת אצלו.

העיר הזאת נבנתה במצות המלך קריסטיאן הרביעי בשנת שפ“ד לאלף הששי אחרי נשרפה הבירה הישנה אפסלא, ושארית הבירה ההיא שם למגרש לה. פרידריכסהאלד, על נהר טיסטעדאל העובר בתוכה וגשר ארוך עליו. שמונים חוצות, שני רחובות, שש מאות בתים רובם מעץ, חמש אלף איש, שלשה בתי ספר, שני בתי דלים, בתי בשול יי”ש, מסחר רב בכלי עץ, חוף עמוק וטוב, אצלה למגן ולמחסה מבצר הר פרעדעריקסשטען שמו, גדול וחזק, ושלשה מצודות אצלו. פה נפל חלל קארל הי“ב מלך שוועדן בהיותו במצור על העיר בשנת אלף תשי”ח למספרם, ומצבת אבן למזכרת מפלתו עד היום הזה.

פרידריכסשטאדט עיר נאוה ובצורה על נהר גזאמן וקרובה אל הים, חמשה אלף איש: ארבעה בתי ספר, חוף טוב ובטח: מסחר רב בעצים, מעבר אניות. שמבצר חזק מאד ומצודות וסוללות להעיר בכל עבריה, גם קרוב אליה מבצר הר נקרא בשם קאנגסטען ודרך סתר ממנו מתחת לארץ לתוך העיר, גם תעבור תעלה גדולה ממנו אל העיר אשר תשפיע מים למשתה יושביה, כי חוסר כל מים בקרבה. רחוק פרסה ממנו אשד מים זארפעפאם שמו נפלא מאד. מאס עיר קטנה חוף עמוק וטוב, שלש אלף איש, שני בתי ספר שני בתי חולים: בתי מלאכת ברזל, טאבק, בשול יי"ש רב, מסחר בעץ וברזל. קאנגסבערג, לרגל הר יאנסקונדן ונהר לוגן עובר בה, עשרת אלפים איש, מעשה מטבעות, ברזל, כלי נשק, גלומי צמר, רחוק פרסה ממנה מחצב כסף מההר, גם אשד מים גדול מאד. מאדם, מקום מחצב צבע תכלת נאוה מאד, אשר מבלעדי צבע ארץ זאכסן אין ערוך לו בכל ממלכות תבל, ויובל להולאנד וענגלאנד לממכר: דראמען, עיר מסחר נאוה, נהר דראמען השוטף בסאון ורעש עובר בתוכה, אלף ושני מאות בתים עשרת אלפים איש. בתי מלאכת מפרשי אניות, טאבק. ועבוד עורות, חוף רחב וטוב, חוצותיה מלאות חניות סוחרים, מסחר עץ רב אין כמוהו בכל הארץ הזאת, גם צידת דגים רבה: שבעים אניות סוחר ליושביה. הוגזונד, על נהר דראמן, אלף איש, מלאכת ברזל. טענטבערג, עיר ישנה מאד על לשון הים, שלש אלף איש, חוף טוב, בנין אניות וצידת דגים, משרפות לבנים, מסחר עץ, בשול מלח רב. לוירוויג על זרוע נהר קאטענאט בין גבעות סלע, ארבע אלף איש, בתי מלאכת טאבק, חבלים, מסחר עץ וכלי ברזל, ארמון ישן במרום סלע, אצלה כור ברזל גדול מאד אין כמוהו בכל הארץ הזאת, ממנו יצאו ששים אלף ככר מיטות ובדי ברזל שנה שנה. נכחה המבצר פרידריכסווערן ובית מדרש בו לחיל הצבא. קאנגסווינגר מבצר הר חזק מאד, ולרגלו עיר קטנה ואנשים בה מעט, ושמה גם היא קאנגסווינגר. סקעען, שלש אלף איש, עוברי ימים ועושי מסחר בכלי עץ, ברזל ואבני ריחים. פארסגרונד על נהר קאטענאט, חוף טוב, שני אלף איש. קראנשטאד, מקום מסחר, בערומס, מקום מלאכת ברזל רב מאד. עדיסוואד, מעשה נחושת רב: טירן, מעשה יתדות ברזל. גארדר, חצר ויום השוק גדול בו בכל שנה. האמאר, חצר, ואצלו חרבות עיר ישנה אשר נהרסה זה שלש מאות שנה:

ב) מחוז קריסטיאנזאנד, עדת שטחו ארבע מאות שבעים ואחת פ"מ, הררי מצוק יכסו פני כלו, ועמקים אך למצער בו. פרי אדמתו לא כביר, ורוב תושביו, דיגים, מגדלי צאן ועושי כלי עץ. בו העיר קריסטיאנזאנד בירת המחוז על נהר יארעדאל. וחוף רחב וטוב לה, אשר איזה סוללות למבן לו שמונה אלף איש, מלאכת מפרשי אניות. חבלים, מסחר רב על פני המים. בית מקלט בו אשר בתוכו ישבו הבאים מארץ אחרת ימים אחדים, לטהרם מכל רוח רע הבא אתם, לבל ישחיתו הארץ ויושביה. שטאוואנגר, עיר ישנה נוסדה זה שמונה מאות שנה, היתה רבת עם, אך זה כמאה וחמשים שנה אשר ירדה מאד ותהי לקריה קטנה, ואך ארבע אלף איש בה. מגדל צופה ישן על מרום סלע בתוכו, מלאכת חרש יוצרים, מסחר בקרשים, עורות ודגים. ארענדאל, כולה בלב ים וכאשר בווענעדיג כן גם בה הבתים מיוסדים על אדני אבן בתוך המים, שלש אלף איש, עושי מסחר, דיגים, ועובדי אניות. מאנדאל. מקום מסחר וצידת לאקס. עסטרריזעער, שני אלף איש, חוף מסחר. פארזונד. אצל הים, אלף איש דיגים, קארמעע, אי עושה פרי רב, שמונה אלף איש דיגים וסוחרי ארץ:

ג) מחוז בערגז, גדול שש מאות שלשה וארבעים פ"מ, הרי קפאון רמים ונשאים בו למכביר, אוירו לח מאד, אדמתו רזה ודלה ולא תכלכל את יושביה. רוב מחית תושביו תרבית הצאן וצידת דגים. בכל גבולו אין רק עיר אחת והיא הקריה הגדולה בערגן, על לשון ים וואאג. לעבר היבשה שבעה הרים רמים יסובבוה, ולפאת הים המבצר הישן בערגנהוז, העופל פרידריכסבערג ואיזה סוללות למגן לה. חוצותיה צרות ועקומות, ורוב בתיה מעץ הם. ששה רחובות לה, חמשה בתי ספר, בית שעשוע, שני בתי דפוס, שני אלף ושש מאות בתים. שלשים אלף איש, ובהם אשכנזים רבים אשר הם לעדה מיוחדה בתוכה. בתי מלאכת נעלי יד, חכי דגים, מעשה נרות, עבוד עורות, מטוה צמר ובד, חבלים, שלשה מקומות לבניי אניות ותקונם. העיר הזאת אשר נבנתה זה שמונה מאות שנה, רוכלת העמים היא מני דור, וראש סחר גוים לכל הממלכה. מאה ושלשים אניות סוחר לה, ושנה שנה יוציאו ממנה שני מיליאן ככר דגי שטאקפיש, שש מאות אלף ככר דגים מלוחים. ארבע מאות אלף ככר דגים אחרים ושש מאות אלף ככר שמן דגים. המבצר בערגנהוז היה משכן מלכי הארץ הזאת מלפנים, ועתה בו מושב שר הצבא, מסכנות המלך, ובית הסוהר. ניאסטערע, אי בנהר וואאג, מחצב שיש רב בו. פה נבנה המקדש הראשון לנוצרים זה שמונה מאות וששים שנה. ראזענדאל, מחצב שיש ואבנים אחרים טובים. ווינעער, תושביו חרוצים מאד במעשה מלאכת מחשבת. ליירדאל. יום השוק בו בכל שנה:

ד) מחוז דראנטהיים, שטח מדתו אלף ועשרה פ"מ, כונן הררי עד וסלעי מצוק, ואף עמקיו ארץ מלחה בלי תנובת השדה ופרי תבואה, וכמעט כל יושבי פורשי מכמורת על פני המים ודגים בחכה יעלו. בו העיר דראנטהיים, אשר היתה מלפנים קרית מלך רב על לשון הים וסלעי מצוק לשני עבריה: נבנתה זה שמונה מאות וששים שנה (בסוף האלף הראשון למספרם) כל בתיה מעץ המה ובכל זאת כלילי הוד ותפארת, שמונה עשר אלף איש בה. מקדש הנוצרים גדול ונאוה אשר בו ימשחו כל מלכי הארץ הזאת, איזה בתי מדרש, בתי ספר, בתי מלאכת נעלי יד, בשול צוקר וזאלפעטר, עבוד עורות, מסחר רב בנחושת ודגים. נעעראס אצל גבול שוועדן בין הרי שלג נשאים, שלש אלף איש, מחצב נחושת רב, כשלש מאות אלף ככר לשנה. קריסטיאנזונד, עיר מסחר, חוף טוב, שני אלף וחמש מאות איש, דיגים ועושי מסחר. לעוואנגר, יום השוק בו בכל שנה אשר יקהלו בו סוחרים רבים מבני שוועדן. היטערע שש אלף איש דיגים, ווערדאל, אלף איש עושי נעלי יד טובים מעור חית המרוץ. שטערדאלן, יוצרי חרש רבים בו. שטיקלעשטאד, חצר, בו מצבת אבן למזכרת המלך אלוף אשר קמו האכרים עליו יען שם את דת הנוצרית לאמונת הארץ (זה שמונה מאות שנה) ויפול חלל לפניהם במלחמה, וקברים רבים ישנים בכל הכפר הזה. מאלדע, חוף טוב, אלף איש, מסחר עצים ודגים:

ה) מחוז נארדלאנד (גם פינמארקן בו) גדול אלף תשע מאות שלשה ושבעים פ"מ, אדמתו כמעט כולה מדבר שממה, ואף בימי הקיץ החמים, הקפאון שמור במעיה, ולכן לא יצא ממנה לחם למחית יושביה, וגם עצי היער קטני הקומה וענפיהם מאד יצערו מכובד קרה וקרח: בנארדלאנד יש המקומות האלה: אלסטען אי גדול, בו שלשלת הרים גבוהים מאד הנקראים בשם שבע אחיות אלסטאהוג מקום מושב כומר המוחז. הונדהאלס, מקום מסחר, חוף טוב. באדעה, שש מאות איש עושי מסחר, מאסקעה. אי אשר שלג יכסה פני אדמתו ברוב עתותי השנה, שבולת מים בו הנקרא בשם מאהלשטראס, ומלא דגים רבים על כל גדותיו. שני האיים וואאגע מזרחית ומערבית, כעשרים אלף איש דיגים יבואו הנה בחדש יאנואר ועוברים על פני המים בארבע אלף סירות דוגה לצוד דגים במכמרתם, ימי הציד הזה יארכו עד ירח אפריל שנה שנה, זה אלף שנה אשר החלו להריק צאצאי המים האלה, וככל אשר יוסיפו להוציא כן תרבה שפעת הברכה. גם ציד הצפרים רב מאד באיים האלה.

יושבי פינמארקן פינן ולאפן הם, והנהר פאסוויג עלף הוא הגבול בין הפלך הזה ובין לאפלאנד אשר ברוסיא. בו הערים, טראמסעה, אלף איש בה, חוף טוב. בחדשי סיון ותמוז אין כל לילה פה, כי לא יחדל השמש לזרוח. בכל הככר אשר סביבה ובנותיה אין בית תפלה לעם הארץ, ויושבי החצרים הרחוקים שתים עשר פרסה ממנה יבואו אל מקדשה להתפלל. אלטענגארד בתוך יער צומח עצים, שש מאות איש עושי מלאכת יד. קאאפיארד. מקום מחצב נחושת רב, את המחצב הזה מצא זה לא כביר איש סוחר מארץ ענגלאנד ואלף וחמש מאות איש בו יעבודו, ערך הנחושת היוצא ממנו שנה שנה הוא חמש עשר אלף ככר. האמרפעסט, עיר מסחר בעיר קוואלעה, שמונה מאות איש, ממנה יובילו לרוסיא דגים ושמן דגים, ואלה יבואו יבול השדה. קילוויג חוף מסחר. ווארדעה אי ומקום מסחר, מבצר חזק בו ווארדעהוס שמו. וואדסעה, חמש מאות איש דיגים.

בטרם אכלה לדבר מן הארץ הזאת אשימה כה דברים אחדים מאחד החכמים אשר עבר בה זה לא כביר: יותר משליש המדינה הזאת סלעים ערומים ומים עזים, ואך כברות ארץ זעיר שם זעיר שם יכשרו לשדה זרע ולהוציא פרי תבואה. חופי הים רחבי ידים מאד, מלאים דגים שונים, לא יקפאו לעולם, וכל ציי אדיר אשר בכל ממלכות תבל יוכלו למצוא מכון למו בקרבם. הקיץ חם מאד, בסתיו קור חזק אבל אוירו יבש וטוב מאד ליושביו. חוקיה טובים מאד, ושופטיה בצדק ישפוטו כי עין העם עליהם, וביד כל איש להביאם בפלילים בעשותם עול. המסים רבים מאד, אולם המכס אך מצער הוא, לכן לא ירבה מחיר הדברים הבאים אליה מארצות נכר מאשר הוא בארץ מולדתם, והיה גם הוא לה לישועה כי המעבר על פניו חיש קל מאד ותוצאותיו אך מעט הנה. ונוסף על אלה יש לאל יד כל סוחר להביא לו סחורות רבות כאות נפשו ממרחק, מבלי שלם המכס למלך בבואם, כי יאספם אליו הביתה, ואחרי ממכרם ישיב המכס לבעלי הפקודות.

האי בארטהעלעמי אחוזת הממלכה הזאת בהודו מערבית, גדול שלש פרסאות מרובעות, ומספר תושביו שלשים אלף איש.

הָאלַאנד

ממלכה חדשה אשר בשם הארצות הנמוכות (נידר לאנדע) תכונה, גדולה שש מאות עשרים וארבעה פרסאות מרובעות, ותכיל בקרבה תשע מדינות הולנדיות, ושתי מדינות אשכנזיות הלא הן, לימבורג ולוקסעמבורג. מדת המדינות ההולנדיות חמש מאות חמשה ושלשים פ“מ, וגודל המדינות לימבורג ולוקסעמבורג תשע ושמונים פ”מ.


גבוליה לפאת נגב ארץ בעלגיען, למזרחה ארצות אשכנז, ולפאת צפון ומערב הים הצפוני: מדינת לוקסעמבורג נפרדת ממנה ואין כל מחברת ביניהן, אף אם מלך אחד להן, כי מצבה בין בעלגיען, צרפת, ופלך רהיין אשר בפרייסן.

הממלכה הזאת צפונית מערבית באירוא, כעין כף יונית (תבנית משולש) בין הנהרות רהיין, מאאס, ושעלדע, ואחרי אשר נמצא במפות הארץ הישנות, ימים ואגמי מים במקום רוב מדינותיה, נחשוב למשפט כי לא מראש עפרות תבל יסודה, אך ברבות הימים גרשו מימי הנהרות רפש וטיט, ויעבור רוח מאת ה' וישוכו המים, ויהיו ליבשה, ועין כל תחזה כי לא ידי הטבע כוננו אשיותיה, אך האדם בתחבולותיו הוציא אותה בחוזר יד ורב תבונות מגאון הים וגליו, ואין ספורות למרבית תוצאות העבודה שנה שנה לבל תשוב היות שלל למים הזדונים, כי כולה ארץ עמקים בלי הר וגבעה, בלי סלע ורמה, והמים אשר סביב לה ואשר אצל כל עיר וכפר בה, ממעל לארץ ירומו, שואפים בשאון דכים להכרית כל שארית לה, אך האדם בתבונות כפיו שם גבול לים לבל יעברנהו, ויאמר למי תהום רבה, עד פה תבואו ולא תוסיפו, וגם גבעות חול אשר סביב הים לישועה לארץ הזאת לבל יגע בה רע, לכן תושביה חלב הארץ יאכלו, ואף בהמות הים לגליו ברעש וסאון, בשלות השקט על ערשותם ישכבון, וחיל ופחד לא יפריעום ממנוחתם: ידי אנוש עשו בה תעלות רבות לבלי ספורות העוברות בכל עבר ופנה, ויגיחו מימי הים והיאורים אל תוכם, ויהפכו כל אגם מים ויון מצולה לשדה פוריה ואדמת תנובה, כי האדמה כולה משקה, ולא תירא כי יבא חום, ובשנת בצורת לא תשם. כל כברת ארץ כזאת אשר בתחבולות ממים רבים יוציאוה, ולמקום זרע יהפכוה, פאלדר שמה בלשון הארץ הזאת.

מימיה. כל נהרות איתן אשר בה מארצות נכר יבואו ובקרבה יכלו מרוצתם, כי כולם יחד אל תוך הים הצפוני ישתפכו, ולא יוסיפו עוד היות לנחליה. הגדולים בהם הם: א) נהר רהיין, ראשית מבואו לגבול הארץ הזאת אצל כפר לאביץ בפרייסן, ויחלק לשני זרועות, הזרוע הצפוני שם רהיין התחתון לו והדרומי בשם וואאל יכונה, ומדי עברו יחובר עם נהר מאאס. ובהגיע רהיין התחתון לעיר ארנהיים יפרד גם הוא לשני ראשים, הראש הימיני שם איסל החדש לו, ובבואו אצל דוסבורג יחובר עם נהר איסל הישן עד עברם אל יאור צידר ויפלו אליו. והשמאלי גם הוא שתי זרועות לו, הימנית לעק שמה ותפול לנהר מאאס, מהשמאלית אשר שם רהיין העקום לה, יצא זרוע אחד אצל אוטרעכט בשם וועכט ובהגיעו ליאור צידר ישתפך אליו, והזרוע האחר בשם רהיין הישן עובר דרך עיר ליידן, ותעלה גדולה תגיח אותו אל פיה, ותעביר את מימיו דרך גבעות החול הרבים לבל יבלעום אל תוכם. ב) נהר מאאס יבא מבעלגיען ובמרוצתו יאסוף את הנהרות רוהר, ניערס ודאמעל אל קרבו, בהגיעו אצל ווארקום יתחבר עם נהר וואל ובשם מערווע יכונה, ובבואו קרוב לעיר בריעל יהי לנהר גדול רחב ידים ושם מאאס ישוב לו ואחרי ישטוף נהר לעק אל תוכו ישתפך לים הצפוני. ג) נהר שעלדע, מבואו מעיר אנטווערפן בבעלגיען ויפרד לשעלדע המזרחית והצפונית, במרוצתו ישגא מאד ויהי לנחל שוטף והיו תוצאותיו אל הים הצפוני. נהר מאזטל עובר בגבול דרומית מזרחית לוקסעמבורג. הים הצפוני עובר לצפונה ומערבה לאורך חמשים פרסה, ובולע כל נהרותיה אל תוכו, וששה לשונות ממנו יצאו לתוך הארץ פנימה ואלה הם: א) דאלאר, בין מדינת גרעניגן ופריזלאנד מזרחית אשר במלכות הנובר, שלש פרסה ארכו ופרסה רחבו ונהר עמוס עובר בתוכו. היאור הזה נהיה במאה הי“ג למספרם ע”י פרץ מי הים, כי עברו את גבולם, וישחיתו יותר מחמשים כפרים ועל היקום אשר בם, ויהי למי תהום רבה עה היום הזה. ב) יאור לאוועער בין המדינות גרענינגן ופריזלאנד, פרסה ארכו ופססה רחבו. ג) יאור צידר, היה גם היא ארץ נושבת, וברבות הימים שטפוה גלי המים ותהי לים גדול ששים פרסה ארכו ועשר פרסה רחבו, עובר במדינות אוטרעכט, געלדערן, הולאנד, אוועריסל ופריזלאנד, ובדרכו ימשוך נהרות רבים אליו. ד) יאור ביעסבאש בין דארטרעכט וגערטרידנבורג, נהיה ע“י מבול מים בשנת קפ”א לאלף הששי, ושנים ושבעים כפרים וערים טבעו במצולות, ובמקומם בתה איי רפש ובוץ אשר צפרי מים עליהם ישכונו. ה) יאור צווינע אצל נועל בעלגיען לפאת דרומית מערבית. ו) יאור האארלעם שלש פרסה ארכו וא' וחצי פרסה רחבו, ומחובר ליאור צידר ע"י נהר איי, ראשיתו זה כארבע מאות שנה כי באו המים וישימו כפרים רבים למהפכת עולם, ויפעלו מכון לשבתם פה עד היום הזה, אולם זה כעשרים שנה אשר החלו בני האדם לגרוע נטפי מימיו ולשומו שדה זרועה, והמים העזים במעוזם יחזיקו וימאנו צאת, ואין אתנו יודע דבר מי יקום. ראש נהרותיה הקטנים הם: פיעוול, הונזע, לאווערס, לונדע, אא, צווארטע וואטר (מי שיחור), עעס, ואמסטל.

הלא זה דברנו מראש כי תעלות ומקום מים רבים בה מעשה ידי אנוש עוברים בכל ככר ופלך עיר וכפר, ומבלעדי ארץ חינא אין מדינה או ממלכה בתבל אשר תעלות רבות כאלה בקרבה, והן המחברות כל ערי המסחר יחד ולאגודה אחת אותן תשימנה, מלבד אניות סוחר, גם עגלות בית דואר בהם יעבורו וסוסים אותם ימשוכו, העגלות האלה כתבנית ספינות קטנות הן, ובשם טרעקשיטן יקראום. הגדולה והנפלאה מכל תעלותיה, היא תעלת הולאנד הצפונית, ימי עבודתה ארכו משנת תקע“ט עד תקפ”ה, וכסף הוצאות המלאכה עלה לתשעים מיליאן כסף, עוברת מן חוף אמשטרדם דרך עשרת פרסה, ורחבת ידים מאד עד אשר גם אניות גדולות וציי אדיר על פניה יעבורו ולא יכשלו בלכתם, ואצל החוף ניעוופ דיעפ מכונת קיטור גדולה המשפיעה רליה מים רבים גם בעת רדת המים ומפלתם. התעלה הזאת עזר רב היא למסחר הארץ, כי החוף אשר לפני חוף אמשטרדם (רחוק שבע פרסה עמנו) אך עשר רגל עמקו, וידו תקצר שאת אניות כבדות על פניו, לכן אל התעלה הזאת יסורו והיא למחוז חפצם תביאם.

אוירה ממוצע וטוב מאד ליושביה, קור הסתיו לא יחזר עד מאד, וחום הקיץ לא יבער כאש. וכולו לח, עב, ומלא אדים העולים מן המים הרבים. רוב ימי השנה תשכון בערפל, וימים צחים בלי כל עננה אך מעט המה, ופעמים רבות לא יותר משלשים בשנה. חליפות רבות ואין סדרים לרוח היום, ובתבים מימי הקיץ הבקר אור סער וקרח, בצהרים חום השמש בגבורתו, בערב רוח אביב צח, ובלילה קור סתיו חזק עד אשר יקפאו המים כעין הקרח הנורא. מן הרוח הלח תעלה חלודה רבה על כל כלי מתכת, והעץ ירקב מהרה, לכן ימשחו בני הארץ הזאת כל כלי ברזל ונחושת אשר להם וכל כלי עץ בצבע שמן השומר אותם מכל רע. זרים הבאים גבולה ילאו שאת רוחה הכבד, אולם אחרי הסכן יסכינו בו ייטב גם להם.

צאצאיה. הארץ הזאת כולה כעדן גן ה', ומלבד המתכיות לא תחסר כל בה, חסד עליון רצון יעטרנה. וברכת שדי בכל פנה ומקצוע. מספר הסוסים אשר בה רב מאד, אבירי כח ונושאי עול, והממשלה תתמוך ידי כל המרבה לגדל סוסים טובים וגמולו תשלם לו. הבקר רב ועצום, משקל כל שור רזה שבעה או שמונה ככר, והשמנים ובריאי הבשר עד עשרים ככר משקלם, גם משקל הפרות מן ששע עד ארבעה עשר ככר. צאן כביר וטוב רובם בהולאנד הצפונית, פריזלאנד וגרענינגן, והטובים מכולם באי טעקסל, אשר ארץ ענגלאנד הורתם, צמרם חלק וטוב כמשי, ומחלבם יעשו גבינות מהוללים, וכל המוסיף לאמץ את חילו למען הרבות את צאנו, הממשלה מרבה בשכרו. חזירים אך מעט, אוזים, תרנגולים, וכל עוף אשר נוצות לו, אוז הבר וזיז שדי לרוב מאד. צפרי המים (זעע מעוון) למכביר, העוזבים בחול ביציהם והשמש תחמם אותם עד אשר יצאו אפרוחים מהם, ואי אחד אצל אי טעקסל, על דבר מרבית הבצים האלה בו, ארץ הבצים שמו, ורוב מחית יושבי החוף מהם, כי יאספום ויאכלום למעדנים, את אוז הבר יצודו ע"י צפרים מלומדים לציד הזה. החסידה שמה קן לה בקרבה, ויושביה יכלכלוה, ובקעה ודגרה בצלם. גם השפן והארנבת בה: דגים לבלי ספורות מינים ממינים שונים, ובראשם דגי חאל ושטאק, דגים מלוחים טובים מאד ומהוללים בכל הארץ, וכל אניה העוברות במים לצוד הדגים האלה תשא חן בעיני המלך, וכסף ינתן לה מאוצר הממשלה בגמולה. גם הדבורה רבה בקרבה, דבשה לבן עד מאד, ומהולל ברב טובו.

פרי אדמתה. חטים, דגן, שעורים, ודוחן על פני כל רוחב ארצה, ובכל זאת אין די בם לכלכל את יושביה. שבולת שועל רב מאד ויובל מחוץ לגבולה לממכר, פול ועדשים, תפוחי אדמה כבירים אין חקר, ירק עשב רב, כרוב, לפת, ואספרגוס רב וטוב מאד. פשתן וקנבוס, עשבי טאבק, ליקאריע, וצמחי תרופה. קני אחו הגדלים בנהרות ואגמי מים לרוב, ומהם יעשו מחצלאות טובים מעשה עבות. פרחים טובים מאד ונמכרים במחיר רב. פרי העץ רב ועל כולם תפוחים, אגסים וגדגדניות, גם שזופים (פפלוימן), לכל איש ואיש גן פרי אצל ביתו, ולעשירי עם גני חורף אשר יעשו ענבים, תאנים רמונים. תפוחי אנאנאס, אבטיחים וירק עשב בימי שלג וקפאון, כי מצופים קירות זכוכית מסביב לבל תקרב כל קרה אליהם, ולרוח תנור אש פרי יתנו. יערים צומחי עצים אך מעט מזער, אבנים אך למצער במדינת גרענינגן. כל מתכת אין באדמתה. מלח אפס מעט, עפר לבנים ויוצרי חרס רב, עפר פארצעלאן וחומר לכלי קטרת טאבק אך מעט, אדמת טארף השמנה רבה מאד (לערך שני מאות אלף ככר לשנה), והיא לבדה תמלא להם מחסור העצים, ומדאגה מדבר פן תשם הארץ ברבות יושביה לחפור ממעמקי בטנה האדמה הזאת כי רבה היא ואין מקום ריק ממנה, הפקידה הממשלה אנשים המחוקקים במשענותם כל מקום מוצא האדמה הזאת, ומחוץ לגבול הרשום מאתם בל ירים איש את ידו להוציא אף מלא קומצו:

מספר תושביה: אף אם קטנה הממלכה הזאת במדת אדמתה מארצות הצפון האחרות אשר דברנו מהן עד כה, רבת בנים היא מכולנה, כי תחת אשר בדענעמארק הגדולה ממנה ארבעתים ויותר (ב' אלף תתמ"ז פרסה) אין רק שנים וחצי מיליאן איש, בשוועדן הגדולה שלשה עשר מונים ממנה (ז' אלף תתקי"ד פרסה) אך שלשה וחצי מיליאן, ובנאוועגן הגדולה עשר פעמים ממנה (ה' אלף תרפ“ו פרסה9 אך מיליאן וחצי בני אדם, ישבו בקרב הארץ הקטנה הזאת אשר מלא רוחב אדמתה איננו כי אם שש מאות ארבעה ועשרים פרסה, שלשה וחצי מיליאן בני איש, הלא רב הוא. גם מספר הערים והכפרים אשר בה רב ועצום מאד, כי למול אשר בדענעמארק צ”ה ערים, ל“ז מקומות, וה' אלף ות”ק כפרים, בשוועדן פ“ח ערים, וי”א מקומות, ובנארוועגן כ“ד ערים ול”ד מקומות, יש בכברת ארץ קטנה הזאת מאה ושמונה ועשרים ערים, שלשים ואחת קהלות קטנות, ושני אלף חמש מאות ששה ושלשים כפרים, מלבד שתי המדינות האשכנזיות אשר לה, לימבורג ולוקסעמבורג, כי אף מדתם קטנה מאד (תשעים פרסה מרובעת) יכילו שש עשר ערים, ששה ישובים, וחמש מאות וחמשים כפרים בקרבם, כי טובה הארץ מאד, בניה לא יחליפו אותה באחרת, ואף בן נכר הבא מארץ רחוקה, עד מהרה תדבק נפשו בה, וגם הוא גם זרעו אחריו לא יצאו ממנה כל ימי עולם.

גוייה לשני מטות יפרדו, הלא הם הולנדיים ובני פריזן. ההולנדיים מבני באטאויא באזיא ראשית מחצבתם. רובם גבורי כח, גדלי קומה, בריאי בשר, והדרת פנים להם, אנשי אמונה, מוצא שפתם ישמרו כשבועת אלהים, דוברים בלי לב ולב, נוטים שכמם לסבול, עושי חסד, אוכלים ושותים במדה ומשורה, בחברת רעים לא יאהבו לשבת, אוהבים הטהרה והנקיות, ודבקים בארץ מולדתם מאד, אהבת הבצע תמשול בם עד מאד, ואין כל תלאה ועבודה קשה אשר לא יחרפו את נפשם בהן, בהיות תקוה למו כי ימצאו שכר בעמלם, ובכל זאת לא יפתה לבבם לעשות עול ועושק, אך ישרים הם במסחרם ותהלוכותיהם, וכל מפעלותיהם באמונה הם עושים. בצאתם לאדמת נכר לא יחליפו את מדותיהם וארחות דרכם, ואף לבושיהם לא ימירו, וגם אם ימים רבים ישבו בארץ אחרת, כל רואיהם יכירום כי הולנדיים הם. עבודת האדמה היא האחת אשר תגעל נפשם בה, וכל חריש וקציר ידי בני אשכנז תעשינה, הבאים הנה לאלפיר שנה שנה ועושים במחיר מלאכתם. נקיון אנשי הארץ הזאת ואהבתם את הטהרה היו למלה בפי כל, ונוכל נאמר עליהם כאשר אמרו חז“ל על הפרסיים, שאני בני הולחנד דאנקיותא קא קפדי. ואף בתי האכרים ודלת העם טהורים מכל שמצה, ורוח חן על פניהם שפוכה כהיכלי מלך, והממשלה גם היא שמה לחוק ולא יעבור, כי ירחצו בכל שבוע רצפת החדרים ופרוזדור הבתים, ואיש איש יטאטא האבק מנתיב אשר לפני ביתו, ויזרוק מים עליו. הפריזן גם הם כבירי כח ובריאי בשר, אך שונים מעט במדותיהם מההולנדים, גם ירבו לחשוב מחשבות ולחפש אחר תחבולות שונות יותר מההולנדים אחיהם. ברוב בתי הכפרים אין כל תנור אש, ותמורתם בכל בית הדום עץ וסיר בתוכו, אשר פחמי טארף חמים בו ועליו יציגו הנשים את רגליהן וחם להן. לבתי הארץ הזאת חלונות רבים, עד אשר כמעט אין כל אבן לקיר הנשקף על פני חוץ, כולו זכוכית, למבוא הבית כקטן כגדול אין כל שער כי אם דלת צר כדלתות החדרים. ברוב בתי הכפרים ריחים אשר אופניהם על פי סוסים יתגלגלו, גם ריחים רבים ההולכים לרוח היום, והם לטחינת קמח, כריתת עצים, מעשה נייר, אבק אש, שמן שומשמין, וטאבק. אף אם קר רוח הארץ הזאת, לא ירבו יושביה לשתות את היי”ש, והשכרון זר בקרבה, ותחת זה ירבו לשתות קאווע וטהעע עד מאד, ואין ערוך לה בזה בכל כנפות הארץ. העושה במלאכה ועובד אדמתו ישתה בבקר ובערב קאווע וטהעע, ויאכל לחם וגבינה, ובצהרים לברות לו תפוחי אדמה או דגים, בשר מליח או מעושן ותבשיל קמח או חלב, ופעמים רבות אך דגים מלוחים יאכלו. ומלבד אלה לא יסור כמעט כל היום ספל הטהעע משפתיו, ובו ישבור צמאו הרב מאד על דבר המאכלים המלוחים אשר יאכל. גם במרבית הקטרת הטאבק אחת היא ואין שנית לה בכל הארץ, מן הבקר השכם עד ערב יום לא ימוש קנה הקטרת מפי יושביה, בבא איש אל רעהו, ראשית דברו אליו, הנה הטאבק והמקטרת ערוכים לפניך, והאיש גם הוא ימהר לשלוח ידו אליהם, ואך אחרי צאת העשן מפיו, ידבר ככל עם לבבו. בחתונת אנשי הכפרים יקדמו פני החתן כצאתו עם הכלה מאת המקדש, בכלי קטרת וכיס מלא טאבק. אנשי האניות ילעסו עלי טאבק בשניהם. הנשים צנועות ונאמנות לבעליהן, ועושות מלאכת הבית בחריצות ידים. דתם וברית אלהיהם ישמרו עד מאד, בשבת ומועד תשבת כל מלאכה, יחדל כל מסחר, ואיש איש יבא אל מקדשו להתפלל, גם בימי המלאכה יקראו מקראי קדש בבתיהם. מחולות משחקים, נגינות משוררים, ושעשועי זמירות אך לעתים רחוקות בקרבה, וכל שעשועיהם ומשוש נפשם הם אך יריית הכדור והמרוצה על פני הקרח. פרחי הוד יאהבו עד מאד, ולכל איש, שושני ריח וצמחי לבונה בביתו.

שפת הארץ הזאת בת לשון אשכנז היא, אשר עמד טעמה בה אף אם דורות כבירים חלפו עליה, ועד היום תדמה להורתה זו ילדתה. השפה הזאת עשירה במלים ורבתי ספרי מדע, ובכל עיר וגליל מבטא אחר לה. לבני פריזן לשון אחרת הדומה לשפת בריטניא ואך מעט מלות הולנדיות בלולות בה.

האמונה. רוב יושביה יאמינו בישוע משיחם על פי דת הכהנים אשר באו אחרי לוטר והוסיפו לטהר אותה מכל סיג. אולם גם קטוליקין רבים בה ואנשים אחרים מכל כתות הנוצרים, גם ששים וארבע אלף בני ישראל, הנפלגים לבני אשכנז וספרד, מספר האשכנזים ששים אלף, והספרדים אך ארבע אלף המה, ואין כל אמונה שוררת בארץ הזאת, פה לא תשאל הממשלה מאיזה עם אתה, ומה העבודה אשר תעבוד לאלהים, אך כל היושב בקרבה, עושה מלאכתו באמונה, ונושא עול הארץ על שכמו, חוקה אחת לו יחד עם כל אחיו האחרים, אין שטן ואין מפריע לו בכל אשר הוא עושה, ואין כל כהונה ומשמרת אשר לא יוכל לגשת אליה, הקטוליק יאמר בקהל קטווליק אנכי ולה יבוש, ואיש ישראל ישמיע בחוץ קולו אשר הוא יהודי, כי נכתב בדתי הולאנד ולא יעבור. אשר בדבר כל ברית ואמונה המשפט לאלהים הוא, ואדם לא יריב לו.

המסחר. איננו רב בקרבה כאשר היה בימי קדם ובכל זאת עודנו גדול הדברים היוצאים ממנה לכל ארצות תבל הם, חמאה (שני מאות אלף ככר לשנה) גבינה רב מאד, ובשלשה ימי השוק, איקאמר, הארן, ופומערענד לבד ימכרו כשני מאות אלף ככר שנה שנה, הטובים מאד ואין ערוך למו, דגים מלוחים ודגים אחרים שונים, פרחים, צמר טוב מאד, שבולת שועל, יין שרף רב מאד, בשר יבש, עצמות דגים, שמן דגים, תפוחי אדמה, טאבק, צבע צינובר, קאמפר, שמן שומשמין, כלי מקטר טאבק, גלומי צמר, בגדי שש, ונייר, גם מסחר רב במקנה אשר יביאום מדענעמארק, שלעזוויג והולשטיין בעודם דלי בשר, ואחרי ילינו על אבוסם ודשן הארץ יאכלו, יובילום מחוץ לגבוליה לממכר. מארצות נכר יביאו אליה תבואת השדה, עץ, גחלי אבן, כסף חי, חלב, דונג, שער החזיר, כלי משי, כלי ברזל צרוף, מלח, יין, כסף וזהב, מורי שעות, מים לשתות, ובלויי הסחבות למעשה נייר. מספר אניות סוחר אשר בה, שני אלף וארבע מאות.

מלאכות ומעשה ידים. עוד בשנות קדם עת ישנו הארצות האחרות אשר סביבה תרדמת העצלות, וכל מלאכת מחשבת זרה למו ולא ידעוה, הרחיבו יושבי הארץ הזאת מפעלותיהם מעשה ידי אמן ויהיו לנס. ואף אם ירדה מעט מבמתי גדולתה זאת בדור האחרון, באשר אין לאל ידה למכור סחורותיה במחיר אשר ימכרום הארצות האחרות, כי מצער הוא, עוד לא שבתה כל מלאכה בה, ויושביה ימצאו את חילם בכשרון ועמל כפים לכל מעשה ועבודה. ראשית מלאכתה הוא הבד, המהולל מני אז על דבר לבנת השלג אשר לו, דקותו, חזקו וטובו. גם יעשו פתילי שש למעשה שבכה אשר לצוארי הנשים טובים מאד, ומחיר ליטרא מעשה משזר כזה עד שלש מאות כסף. מפרשי אניות, חבלי ספינות, נייר טוב מאד ומהולל בכל הארץ, גלומי צמר, כובעים. מטוה צמר גפן, כלי משי, עורות, טאבק, בשול צוקר רב מאד, מעשה נרות ובורית כמעט בכל עיר. בשול יי"ש למכביר, בשול שכר רב, כלי קטרת טאבק לאין חקר, מלאכת צבעים, חומר חותם, כלי פארצעלאן, לטישת אבני שוהם, משרפות לבנים, כלי כסף וזהב, מחטים, כלי עץ יפים, ובנין אניות.

החכמה שוררת בשבט מלכות בארץ הזאת דורשיה ירביון מאד, ושוחריה כבירים אין חקר למו. זה דרך הגוי הזה מני אז לחשוף מצפוני דעת, ולגלות תעלומות כל מדע ותושיה, ורבים אנשי שם לה בכל שריגי החכמה למיניהם, ואף בחכמת השיר אשר אין כשרון רב לה אליה על דבר כח הדמיון כי חלש הוא בהם, רבים עשו חיל. וזמירותיהם ישמחו לב ונפש יחד. בתי אוניווערזיטעט שלשה לה, בעיר אוטרעכט, גרענינגן וליידן, בתי גימנאזיום רבים, בתי ספר לחכמת הצבא, למעבר אניות, ולמלאכת מחשבת. יותר מארבע אלף בתי ספר וחברות חכמים לכל חכמה ומדע, מלאכה ומעשה, קבים מאד, אין כמוהם בכל הארצות האחרות. ששים קונטרסים יוצאים בה חדשים לבקרים, הדוברים מעניני חכמה ודעת, ונותנים לאנוש בינה בכל דבר מדע ותושיה, ושלשים קונטרסים ילדי העת, המספרים יום יום קורות כל ממלכות תבל ומוצאותיהם, ולכל עיר קונטרס מסחר היוצא פעמים או שלש בשבוע, ובשורה בפיו על אודות כל מעשי המסחר ותהלוכותיו.

מטבעות. בזהב, ווילהעמסדאר (והוא עשרה גולדן הולנדיים) ומחצית ווילהעמסדאר (חמשה גולדען). בכסף, גולדן (ערכו פ“ז צל ע”וו שלנו) ושלשה גולדן. בכל גולדן יש מאה פרוטות הנקראות סענט. ויש מטבעות קטנות מחמשים: חמשה ועשרים, עשרה וחמשה פרוטות כאלה. בנחושת, פרוטה (סענט) וחצי פרוטה. גם תתהלכנה בה עוד מטבעות ישנות רבות בזהב וכסף ונחושת, כדוקאטן, רייכסטאלר, שטיבר, ודינר. מדת האורך, אמה. המשקל הוא לפי הככר, לכל ככר מאה ליטרא, וכל ליטרא היא שתי ליטרא שלנו. מדת היבש, שק או מדה. מדת הלח, קנקן.

סדר הממשלה. המלוכה נחלת עולם היא לבית אראניען נאסויא, בן הבכור יורש הכסא, במות המלך ובן אין לו תירש בתו הבכירה את המלכות. המלך לא יוכל למלוך גם על ארץ אחרת, גם לא יוכל לכונן קרית ממשלתו חוץ לגבולה. לתוצאות חצר המלך ינתן לו שני מיליאן וארבע מאות אלף כסף שנה שנה. איתן מושבו בקרית האג, ושני היכלי עונג לו אצל האג ואצל ארנהיים, לתוצאות שני ההיכלות האלה לא ינתנו מאוצר הממלכה יותר ממאה אלף כסף לשנה. אחרי מות המלך יתנו לאלמנתו מאה וחמשים אלף כסף שנה שנה. שם התואר אשר למלך הוא, מלך ארצות הנמוכות, גראסהערצאג לוקסעמבורג, פרינץ אראניען נאסויא. בן בכורו יורש הכתר שם פרינץ אראניען לו. המלך יגדל ויהי לאיש במלאת לו שמונה עשר שנה לימי חייו. במות המלך ובנו עודנו צעיר לימים, הקרובים אליו ממשפחתו ואיזה גדולי המדינה אפטרופסים עליו, והממשלה ביד שליט אשר יבחרו נשיאי העם עד יגדל המלך. המלך הוא קדוש לעמו, לא תגע בו יד, ולא יבא במשפט על כל מעשיו, עוז וגבורה בימינו להוציא החוקים לפעולת אדם, אולם את החוקים ועשותם, בידו וביד העם יחד, כי ממלכת הארץ הזאת ממלכת קאנשטיטוציאן היא: על פי הברית אשר הושם לחוק בשנת ה“א תקע”ה, וכה משפטה: לימין המלך בממשלתו יעמדו קריאי מועד, אשר כל עינם ולבם לטוב העם ושלומו. הנשיאים האלה שם עדעלמעננדע העררן להם ונחלקים לשתי מחלקות או שני בתים, הבית הראשון הוא קהל שרים אשר יבחר המלך, והמשמרת הזאת כל ימי חייהם למו, מספרם לא ימעט מעשרים ולא ירבה משלשים. הבית השני, היא קבוצת שמונה וחמשים איש אצילים, אזרחי הערים, ואכרים, אשר יבחרו תושבי הארץ כחפץ לבבם. ביד המלך לעשות מלחמה ולכרות ברית שלום, אך עליו להודיע את אלה לזקני שני הבתים ולערוך אותם לפניהם. הוא פקיד נגיד חיל הצבא וציי אדיר אשר לו, בידו תוצאות והכנסות הארץ, לעשות מטבעות אשר תבניתו חרותה בהם, להרים בתור היחש כל אשר ישא חן בעיניו, לכפר כל עון וכל חטאת, לקרוא זקני העם ליום הקהל, ולצוות עליהם כי ישובו לביתם. המלך ישלח כל דת היוצאות מלפניו לשרי הבית השני. ואם תשא חן בעיניהם, יערכוה לפני שרי הבית הראשון ותהי לחוק. לשרי שני הבתים המשפט לערוך חוקים חדשים לפני המלך, וכאשר יגזרו אומר זקני הבית השני כן יקום. זקני שני הבתים יקהלו שנה שנה פעם אחת, וביד המלך לקרוא להם עצרה פעמים ושלש בשנה. בראש הממשלה שבעה סגנים (מיניסטר) הלא הם סגן המשפט, סגן הצדק והמישרים, סגן כל הדברים אשר בין הארץ הזאת והממלכות האחרות, סגן כל מעשי הארץ פנימה, סן תוצאות והכנסות הארץ, סגן המלחמה, וסגן האחוזות אשר לממלכה הזאת בחלקי התבל האחרים. הסגנים האלה גם בשני בתי הועד ישבו, אם לחוות דעתם, ואם לגזור אומר.

בראש כל מדינה רב ושליט אשר יפקד המלך, ולימינו זקני העם אשר יבחרו מאצילי אזרחי ואכרי המדינה ההיא, והזקנים האלה ינהלו יחד עם השליט כל מעשי מדינתם, גם לכל עיר ועיר אנשי שם מאזרחיה, ובשם יועצי הקהל יכונו, ובלעדם לא יכול פקיד המקום עשות מאומה. בכל מדינה בית דין הגדול על דיני ממונות ודיני נפשות, ובעיר הבירה האג בית דין העליון אשר אליו יבואו כל דברי, בתי דיני הארץ.

שרי חצר המלך אך מעט המה, חמשה אלופים, אברמארשאל ראש חדרי המלכות, ראש ארות הסוסים, ראש שרי הציד, ושר המנהגים וארחות ההיכל. חותם המלך הוא מגן זהב וכתר מלכות עליו, בו ארי זהב מראה תכלת ונזר בראשו, חרב זהב בימינו, ופצירה פים בשמאלו, ולשני עבריו שני אריות זהב ועטרותיהם בראשיהם, ופתיל אדום להדום רגליהם.

קהלות הפרתמים (ארדן) שתים הנה. א) קהל ווילהעלם, לאנשי הצבא, חותמו שתי וערב מעשה זכוכית יקרה ושמונה ראשי זהב לו, שני ענפי זית סוככים עליו, ובקרבו חרותים הדברים האלה: בעבור אומץ רוח, תבונה, ויושר לבב. ארבע מחלקות לאנשיו, ושכר ינתן להם שנה שנה. ב) קהל ארי ארצות הנמוכות. חותמו שתי וערב מזכוכית לבנה מעשי ידי אמן, שמונה ראשי זהב לו, בתוכו מגן תכלת ובו חרותים הדברים: הצדק ירים בתור היחש. ובעבר השני ארי אשר פצירה פים בכפו ונזר זהב בראשו.

תושבי הארץ שלש מדרגות למו, א) האצילים וחורי הארץ, ב) האזרחים יושבי הערים. ג) האכרים היושבים בכפרים. ושלשתם יחד בני דרור וחופש, ואין לאחד יתרון על רעהו אף כשערה זולתי בשם.

הכנסות המלוכה לערך שבעים מיליאן כסף, וגם תוצאותיה כערך הזה, ויחדו בד בבד תשאינה. מספר החובות העמוסים כמטיל ברזל עליה, אלף מיליאן כסף.

מספר חיל צבאה, חמשים אלף איש, מאה וחמשים ושבעת אניות מלחמה, ושני אלף וחמש מאות כלי רעם.

שם המלך המושל בה עתה, ווילהעלם השלישי נולד בשנת תקע“ז וישב לכסא בשנת תר”ט.

כאשר תמעט מדת ארצות הממלכה הזאת באירופא, כן תרבינה אחוזותיה בחלקי התבל האחרים, הלא הן, באזיא, המדינות יאפא, מאדורא, ואיי הבושם, האיים סומאטרא, באנקא, טימאר, בארנעא, צעלעבעס, גינעא החדשה ואיי באנדא, מדת שטח הארצות האלה חמש אלף פ“מ, ושנים עשר מיליאן איש בם. באפריקא כברת ארץ במדינות גינעא, מאה וחמשים פרסה מרובעת מדתה, שלשים אלף איש בה. באמעריקא הדרומית מדינת סורינאם, גדולה שני אלף פ”מ, שמונים אלף איש בה, בהודו מזרחית האיים אייסטאץ, סנט מרטין, שבא, קוראסא, מדתם ששים פ"מ, ויושביהם ארבעים אלף איש. הכנסות כל הארצות האלה, מאה מיליאן, והוצאותיהם תשעים מיליאן כסף. הדברים היוצאים מהם על פני תבל לממכר הם, צבע אינדיגא, קאפע, קנמן בושם, פלפל, אהלים, אגוזי מוסקט, אורז, דונג, זהב. נחושת, בדיל, אבני שוהם, ברזל, צוקר, צמר גפן, פנינים, טאבק, שן, וקאשענילע.

קורותיה. מלפנים היתה הארץ הזאת תחת מדינות אשכנז, אך ברבות הימים נפרדו מדינותיה והיו למושלים שונים. במאה הט“ו למספרם באו ד' מדינותיה, הולאנד, זעעלאנד, פריזלאנד וגעלדרן לבית דוכס בורגונד ממשפחת מלכי צרפת. כאשר היתה מריא בת הדוכס קראל האביר מבית בורגונד למקסימיליאן בן פרידריך השלישי קיסר אשכנז לאשה, ואביה נפל חלל במלחמה, באו המדינות האלה לבית עסטרייך. נכדם קארל החמישי מלך שפניא וקיסר אשכנז כבש גם המדינות אוטרעכט וגרענינגן תחת שבאו, ויעש את שש המדינות האלה יחד למדינת אשכנז בשם פלך בורגונד. בימיו הכתה דת לוטר שרש בארץ הזאת, ויושביה נטו אחריה עד מאד. פיליפ השני אשר מלך אחריו הואיל להשמיד האמונה החדשה מן הארץ, וישלח את שר צבאו דוכס אלבא האכזר ליסר בני הארץ הזאת על אשר סרו מאמונת אבותם, אולם העם הזה לא חת ולא זע מפניו ויקומו בימין רוממה והגביר ווילהעלם נסיך אראניען בראשם ויפרקו עול שפניא מעליהם. שלשים ושבע שנה ארכה המלחמה בינם ובין מלכי שפניא, ואחרי אשר גברה ידם וגם מלכת ענגלאנד היתה בעוזרם, נלחץ מלך שפניא לכרות אתם ברית מנוחה על שתים עשרה שנה. אחרי ארבעים שנה נכרת ברית שלום בינה ובין מלך שפניא, בשלום ההוא בטל המלך כל זכות ומשפט אשר היה לו עליה ותהי לארץ בלי קצין ומושל, אך העם לבדו ימשול בה כחפצו (שנת ת"ח לאלף הששי). לא ארכו הימים וישלח לודוויג הי”ד מלך צרפת את ידו ויקח איזה מדינותיה לאחוזה, אולם העם קם נגדו בזרוע נטויה ויוציאו את טרפו מפיו, וישימו את ווילהעלם השלישי מלך ענגלאנד לשליט עליהם. עת נלחמו המלכים על הקיסרית מריא טרעזיא תמכו אותה בני הארץ הזאת ברב גבורות, וכאשר נקרבו עליה הצרפתים בגלל זה למלחמה, קראה לווילהעלם הרביעי מלך ענגלאנד ויושע אותם מיד צרפת ויהי לה לשלטון. בימי נאפאלעאן היו מהומות רבות בקרבה, כי נחלק העם לשתים, אלה נטו אחרי השליט, ואלה צעקו למה זה ימשלו זרים בנו, ויקראו לגוי צרפת לישע למו, ואחרי אשר עברו עשר שנים, וסער הריב והמלחמה היה הולך וחזק, הסיר נאפאלעאן את הארץ הזאת מממשלת עם וישם את אחיו לודוויג למלך עליה (שנת תקס"ו), וכאשר הסיר המלך הזה אחרי איזה שנים העטרה מעל ראשו, כי לא אבה שמוע לקול אחיו הקיסר לסגור שערי ארצו בעד כל סחורות ענגלאנד, היתה הארץ הזאת לאחת מדינות צרפת תחת שבט מלכות נאפאלעאן. בשנת תקע“ג באו צבאות פרייסן לישע לה, ותפרוק עול צרפת מעליה, ובשנת תקמ”ה היתה ע“פ גזרת מלכי עסטרייך, ענגלאנד ורוסיא לאגודה אחת עם ארץ בעלגיען, וימליכו עליה את הנסיך ווילהעלם מבית נאסויא ארניען. בשנת תק”ץ קמו בני המדינות הדרומיות הנכללים בשם בעלגען וינתקו כל מוסרות הברית אשר בינם ובין מדינות הולאנד, ותהיינה מלחמות רבות ודמים כבירים נשפכו לאין חקר עד אשר השלימה מלכות ענגלאנד ביניהן, ותצב גבולות לממלכת הולאנד, ובעלגיען היתה לממלכה מיוחדה אשר מלך אחר ימשול בה.

קורות בני ישראל. אודה לה' חסדו כי לא שתו אחינו כוס התרעלה בארץ הזאת, מעת שבתם בה לא לחצום גוייה להמיר כבוד דתם, גם לא שמו להם עלילות ברשע כי נאצו את דתם, או כי הרבו עושר ומרוצה לקחת נשך ותרבית. וכדומה תואנות שוא אשר טפלו עליהם שקר בארצות אחרות, ונהפוך הוא כי בעת אופל כסה ארץ ובני ישראל נרדפו בחמת קרי מפני איבת הדת, פתחה למו הארץ הזאת שעריה וימצאו מנוח בתוכה. ראשית בואם הנה היתה בתחלת המאה הי“ז למספרם (זה מאתים וחמשים שנה), כי כאשר פרקה הארץ הזאת עול שפניא מעל צוארה, העבירה קול כי ביד כל איש לבא אליה ולהאחז בה. ואחרי אשר גרש אז פיליפ מלך שפניא כל האנוסים מארצו, בא קהל גדול הנה, ויבחרו למי מכון לשבת באמשטרדם. ראטרדאם וערי הים הטובים למסחר, ויצליחו גם עשו חיל, ובעוד שלש שנה (שנת שס"ו) בני הביהכ”נ הראשונה באמשטרדם. גדולי החכמים אשר באו להולאנד בעת ההיא הם, הרב ר' מנשה בן ישראל אשר ברח עם אביו מפורטוגאל מפני חמת המציק, חכם גדול בתורה ובלשונות העמים ורופא מומחה, ומלבד אשר ישב על כסא הרבנות באמשטרדם ויגד ליעקב דבר חוק ומשפט, הלכו גם רבים מחכמי העמים לאורו וישמעו לקח מפיו, והקים לו בית דפוס באמשטרדם אשר בו הדפיס ספריו היקרים בלה“ק ובלשונות אחרים. הוא האיש אשר נדבה רוחו אותו ללכת לענגלאנד ולהתחנן אל קראמוועל מושל הארץ ההיא בעד עמו ואחיו כי יפתח לפניהם שערי ארצו ונועם לשונו מצא חן בעיני השליט, ויתן לו ככל אשר שאל (עיין לעיל דף י“ז ע”ב ובנוספות לצמח דוד ח“א ממני דף מ”ה ע"ב). הרב ר' יוסף שלמה רופא הנודע בשם יש"ר מקאנדיא, אשר כל רז לא אניס ליה, וספרו אלים לאות ומופת בישראל, הרב רב אברהם זכות בעל ס' יוחסין מליסאבון אשר בפורטוגאל, רופא מומחה וחכם גדול בתורה. ר' דוד די בארא הכהן מגולי ספרד בעל ס' כתר כהונה ועיר דוד. ר' יעקב יהודה די ליאון הנקרא **מהר”י** דליאון, המשורר והמדקדק המהולל ר' משה בן גדעון אבודיענטי. ר' שלמה די אלווירא, דרשן ומליץ מפואר, ועוד רבים אחרים כמוהם. וישבו בני ישראל בארץ הזאת שלוים ושאננים. רק לכל כהונה ומשמרת לא יכלו לגשת כי משפט האזרחים לא היה למו, אולם בשנת תקנ"ו יצא הדת מלפני שרי הממשלה כי לזרע יעקב אחוזה בארץ ככל אזרחיה, ואין יתרון לגוויה על בני ישראל אף כשערה, ועד מהרה נועצו יחד חכמי לב ויסדו חברה חדשה בשם עדת ישורן להפיץ אור בישראל, לתקן איזה תקנות בדבר עבודת אלהים לפי צורך העת, ולאמץ לב אחיהם לעבודת האדמה ולכל מלאכה, אולם הדבר הזה היה לסלון ממאיר בעיני עושי המלאכה אשר בעם הארץ, גם הרבנים לא ישרה נפשם בו ותשבת החברה ההיא. כשבת לודוויג נאפאלעאן על כסא מלכות הארץ ההיא, שם את עינו לטובה על בני ישראל, אך צורי מכשול רבים עמדו לו בדרך, עד אשר קם הקיסר נאפאלעאן והרים כבוד ישראל בארצותיו, וישם להם ראשים בשם סנהדרין, בעת ההיא (שנת תקס"ז) הלכו מלאכי גוי יהודה אשר בהולאנד לקרית פאריז, ויערכו תחנה לפני הקיסר, וישאו חן וחסר לפניו, ויצא דבר מלכות מלפניו, כי חוקה אחת ליהודי ולנוצרי בהולאנד וכל יתרון או מגרסת על דבר האמונה לא יזכרו ולא יפקדו עוד לעולם. המשפט החרוץ הזה הרס את קיר הברזל אשר בין ישראל ואם אחר, ולא יבנה עוד לעולם. ומני אז ועד עתה אחינו בני יהודה גדולים מאד בארץ הזאת ורבים מהם יושבים על כסאות למשפט, ויכהנו פאר בבית המלכות, וכמעט אין בית פקודות ומשרה אשר אין איזה בני ישראל בקרבו, ואין פוצה פה ומצפצף נגדם, כי באמונה הם הם עושים, וכל מפעלותיהם צדק ומישרים.

_____________________


הממלכה הזאת כאשר אמרנו מראש, תכיל תשע מדינות בקרבה (מלבד לימבורג ולוקסעמבורג), ולכל אחת שליט בראשה. מלבד מדינת הולאנד הנחלקת להולאנד הצפונית והולאנד הדרומית ושני שליטים להן. כל מדינה ומדינה נפלגת לגלילות.


א. האלאנד הצפונית

מדת שטחה שלשה וארבעים פרסאות מרובעות, כולה ארץ מישור ועמוקה מאד, אדמתה לחה, טובה למרעה צאן ולא לשדה זרע. אוירה לח ומלא אדים, ובחורף ינוגעו יושביה בקדחת סירוגין חזקה ורעה מאד. מים לשתות אין בקרבה, וברוב מקומותיה ישתו מי גשמים. ארבע גלילות לה.


א. גליל אמשטרדם, בו העיר הגדולה.

אמשטרדם, בירת כל הממלכה, אולם לא קרית משכן המלך, מדת היקפה ארבע פרסאות, תבנית חצי ירח לה, לשלש פאות מזרח, דרום ומערב סוללת סביב לה, ולפאת צפון נהר איי יקיפנה, רחוקה חמש פרסה מן לונדון, קנ“ב פרסה מן ווין שבעים פרסה מן פאריז, ומאה פרסה מקאפנהאגן. תעלות מים רבות עוברות בתוכה, ותשימנה אותה לתשעים איים, אשר שני מאות ותשעים גשרים עליהם. נהר אמסטל עובר בתוכה וגוזר אותה לשני גזרים, העיר הישנה והעיר החדשה. שמונה שערים לה. על דבר אדמתה כי לחה היא מאד, כל בתיה מיוסדים על עמודי עץ, התקועים בעומק רב מתחת לארץ. שבעה ועשרים אלף בתים בה, שני מאות וחמשים אלף איש, ובתוכם שלשים אלף בני ישראל, ונחלקים לשתי עדות, עדת אשכנזים ועדת ספרדים, בתי ה' ורב מיוחד לכל אחת לבדנה שתים עשרה רחובות גדולות לה. בניניה המפוארים הם היכל המלך, בנין נחמד רבוע אין כמוהו ליופי בכל הארץ הזאת, מיוסד על שלש עשר אלף שש מאות תשעה וחמשים עמודי עץ רפ”ח רגל ארכו, רנ“ה רגל רחבו, וקי”א רגל קומתו, ומגדל רם עליו. העבר הנשקף על פני הרחוב אבני שיש כולו, אולם הכסא בו אין ערוך ליפיו בכל ארצות תבל. בחדרי יציע התחתון אוצר המלכות. טרם היתה הולאנד לארץ ממלכה, היה ההיכל הזה בית עצת זקני העיר, וכאשר מלך לודוויג נאפאלעאן שם אותו למשכן לו. לארבע רוחותיו נשרים וכתר מלכות אשר נתן הקיסר מאקסימילאן לעיר הזאת למנחה על אשר מצא את לב יושביה נאמן לפניו. בראש המגדל פעמונים רבים ומשקל הגדול מהם שבעים ככר. בית מועד הסוחרים גדול ונאוה מאד. נכון על שלש אלף וארבע מאות עמודים, ונהר אמסטל עובר תחתיו, בית האדמיראליטעט, הוא הבית אשר בו ישבו שרי המלך הממונים על כל ציי אדיר אשר לו ומעשיהם. בית מלאכת כל נשק וכל כלי האניות למלך, אלף ושני מאות חלונים בו. אוצר הנשק. בית חברת סוחרי הודו מזרחית נאוה מאד. תשעה וארבעים בתי תפלה לנוצרים. בית הכנסת לקהל ספרדים נחמד ונעים מאד, חוצה לו בתי חנוך ובתי תלמוד תורה, בקצה החצר החיצון יציע נשען על שנים עשר עמודים, ומקוה מים גדול בתוכו אשר ירחץ כל הבא את ידיו בתוכו. בחצר הפנימי המקדש לה' כפת גגו על ארבעה עמודי אבני גזית, קרוב למבוא השער פנימה מגדל ברזל ומנורות כסף לארבע פנותיו, עליו יעמוד החזן שליח הצבור, וכסא לרב העדה. ארון הקדש בקיר המזרח מעץ יקר מפז מעשה צעצועים, לשני קירות הבית תאים לנשים מסוגרים בשבכות ברזל. חמש עשרה בתי ועד לחכמים בה, לכל חכמה ומלאכת מחשבת, בית אקדמיא, מצפה ככבים, גנת ביתן, בית מדרש לחכמת חיל הים, בית יתומים גדול לאלף נערים ונערות, בית אסופים, הוא מקום מחסה לאלף ילדים הנמצאים בחוץ מבלי דעת מי הורם ויולדם. בתי חולים, בתי ספר שונים, ארבעה בתי שעשועים. בתי חסד רבים. בתי מלאכת גלומי צמר, משי, זכוכית, מטוה צמר רב, מעשה יריעות, עורות גפרית, צבעים, לטישת אבני שוהם, לבון דונג ובגדי שש, יציקת ברזל ופעמונים, בשול קאמפר רב, שבעים בתי מעשה צוקר, שלשים בתי דפוס, מסחר רב לכל כנפות הארץ. בנין אניות רב מאד. חוף הים אשר בה גדול מאד ורחב ידים, ג' רבע פרסה ארכו ומצב נכון לאלף אניות בקרבו. גשר אבנים על נהר אמסטעל הנקרא בשם האג שלייס ארוך שש מאות וששים רגל, ושבעים רגל רחבו, מעקות ברזל לשני צדיו, נשען על שלשים וחמשה כפות אבן, ואחד עשר מאלה גבוהות מאד, עד אשר יעבורו אניות גדולות תחתיהן ולא יכשלו בדרכן. מעינות ובארות מים אין בקרבה ויושביה מים בכסף ישתו, אשר יביאו אליה ממרחק, גם בורות חצובים רבים למו, אשר יאספו בם מימי הגשם לשבור צמאם. הקריה העליזה הזאת נבנתה זה שש מאות שנה, במאה הי"ג למספרם היתה כפר קטן ודיגים ישבו בו, ובגלל מצבה הטוב מאד למסחר גם אחרי נרדפו רבים מגויי שפניא בזעף אף על דבר האמונה והדת, נהרו סוחרי ארץ אליה, ותלך הלוך וגדול, עד אשר היתה לעיר כלילת יופי ומשוש לכל הארץ.

כאשר רב חין ערך רבתי בגוים הזאת על דבר הודה וכבוד מסחרה כי רב הוא, כן גם היא גדולה לאלהים, ובה יצאה תורה ודבר ה' מפי רבים חכמי ישראל אשר באו ממרחק לשבת בקרבה או נולדו על ברכיה. ובראשה הם הגאונים הרבנים, רב יצחק אבוהב שר וגדול בחצר מלך פורטוגאל בעל ס' מנורת המאור, רב יש“ר מקאנדיא הרופא, ר' מנשה בן ישראל בע”ס נשמת חיים, רב אברהם זכות בכל ס' יוחסין, ר' דוד הכהן די לארא בע“ס עיר דוד, ר' שאול מורטיירא הלוי בע”ס גבעת שאול, ר' משה רפאל די אגילאר, ר' שלמה די אלווירא, רב יעקב ששפורטס נציב קיסר מארוקא, מקנא קנאת ה' צבאות נגד כת שבתי צבי, הלא היא כתובה על ספרו ציצת נובל צבי. החכם אוריאל אקאסטא מפורטוגאל, גדל דעה ורב תבונות, ומלחמה עזה היתה בינו ובית רבני העיר הזאת כל ימי חייו, כי לא ישרו ספריו אשר כתב בעיניהם ויתנוהו לחרם. ואחד הרבנים החכם הרופא רב שמואל די סילווא הוציא ספר בקהל להרוס כל מבצריו, גם צעקו הרבנים חמס עליו באזני שופטי העיר ויתנוהו במשמר, ואחרי אשר דנו שפריו לשרפה ונתן כסף רב כופר נפשו יצא לחפשי. הדבר הזה העלה להב האיבה בקרב אוריאל שבעתים, וירב לחרף מערכות הרבנים והוסיף נאצות ובוז על כבודם בספרים שונים, ויוסיפו שנית לנדותו באלה ושמתא, עד אשר נלאה נשוא, ויתנפל בתחנה לפניהם לאמר, הנני לסבול כל עונש אשר תשיתו עלי, אך הסירו ממני את החרם הרע הזה, ויקראו יום מועד, וילבישוהו בגדים שחורים, ויתנו נר דונג שחור בידו, וכל אנשי העיר נאספים לראות את המראה הגדולה הזאת, איש עתי קרא מעל הבימה את חטאיו באזני העם, והוא התודה בפה מלא כי ינחם על רעתו, וכי נתעה בשוא, וכל דבריו ודעותיו בתוהו יסודם ורוח ישאם. אחרי כלותו לדבר, פשטו בגדיו מעליו, ויאסרוהו לאחד העמודים, שמש הקהל הכהו מכת מרדות בחרי אף, עד אשר זב דמו מעור בשרו, וקהל משוררים שרו פסוקי והוא רחום יכפר עון עד תום כל המכות. הבזיון הרב הזה העלה עשן באפו וחמתו בערה בו עד מאד, כי באמת חטא חטאו הרבנים ההם ובגובה אפם השליכו מנגדם עצת חז“ל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (סנהדרין קל"ו א'). ומשפט חרוץ הוא, זקן שסרח אין מנדין אותו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך (מועד קטן י“ז ע”ב) נעימים הדברים האלה וראויים למי שאמרום, כי בחכמתם הגדולה הבינו עד כמה תגדל הרעה היוצאת מאיש חכם הנרדף מאחיו, וככל אשר יוסיפו למרר את רוחו, כן ירבה לחתות גחלי מדון על ראשם, ומי יודע אם לא תקום האמת לישע לו, ויצא צדיק בהשפטו. לכן זאת העצה היעוצה לכסות על פשעיו, ולהשקיט זעם אפו בשפה רכה ואמרי נועם, אולם רבני הדור ההוא אבו בשצף קצפם להכניע מורשי לבב אוריאל בחוזק יד תחתם, ולא שמו על לב כי רעיוני גבר בני דרור המה, וגם אם ירבו לשום בריח ודלתים למו, במשמר לא יבואו, וארחות דרכם לא יעזובו, מקל חובלים אך גו ובשר יכאיב, ובכל מקדש כליות ומזמה לא יבא, הן אמת כי חלל אוריאל את הקדש, ודבר סרה על תורה שבע”פ, וכל אריגות שרעפיו בספריו אך קורי עכביש המה, אולם הטותו שכמו לסבול משפט הרבנים בסוף ימיו, לעד נאמן לנו, כי אלו הוכיחו על פניו משוגתו בטוב טעם ודעת לא ברצועה ושבט אכזרי, כי עתה שב לעמו ואלהיו בלב תמים ורוח נשברה, וכתב ספר לבטל כל הדעות הכוזבות אשר יצאו מתחת ידו ונפוצים לאלפים בקהל. מעת ההיא קצה נפשו בחייו, ויאמר לעשות קץ לימי חלדו בארץ. ויהי היום ויעבור בן דודו לפניו, והוא האיש אשר הבאיש את ריחו בקהל עדתו, והסית את הרבנים להשמידו, וישלך זקי אש למולו להכותו נפש. וכאשר לא בצע אמרהו כי החטיא המטרה, וישלח יד בנפשו וימת בשנת ת“ז לאלף הששי היא שנת הששים לימי חייו. ויתר דברי חיי האיש האומלל הזה וקורותיו הלא הם כתובים במאמר תולדות אריאל אקוסטא מגיסי החכם מהו, יעקב בודק ז”ל אשר בס' צפירת תפארה להמשכיל רב מאיר לעטריס סי' ז' ח' ט‘, ובראש ס’ אוריאל אקוסטה (ע"פ שיר) מהמשכיל רב שלמה ראבין נ“י (ווין תרט"ז). בדור ההוא היה החכם הגדול ברוך שפינאצא תלמיד הגאון רב שאול מורטיירא, מלבד חכמתו בתורה, גדלה למעלה ראש תבונתו בלשונות העמים ומדעיהם, וחדש שטה חדשה בחכמת הפלסופיא, אשר השתאו כל חכמי דורו עליה, ואף שונאיו נתנו כבוד לשמו, והודו כי אין חקר לתבונתו, אך בעיני רבני אמשטרדם היו דבריו לצנינים, וכראותם אותו הולך וגדול, מהרו לאחוז את הנשק אשר בידם, הוא אלותא דרבנן דלית ליה אסותא, ויעבירו קול בעיר כי חרם הוא, ויעזוב את העיר הזאת וילך לעיר האג מפניהם, רבים משרי העמים חלו את פניו כי יורה דעת בבית מדרשם, ויואילו תת לו כסף רב בשכרו, אולם הוא מאן עשות חכמתו קרדום לחתוך בו, ויאכל יגיע כפיו, כי היה לוטש אבנים טובות ובזה כלכל את נפשו כל ימיו, וימת בשנת תל”ז, כן חמשה וארבעים שנה. על אודות יושר לבב החכם הזה וטהרת שטתו בפלסופיא, כתב אדוננו הרמב“ן ז”ל באחד מכתביו כדברים האלה: אף אם רבו הצועקים חמס על החכם שפינאצא, יתרון רב לו בחכמה ודעת כל כל מריביו אלה, המתברכים בלבבם, כי לקדושים יהיו אם את כבודו יחרפו, ספרו על המדות מלא דברים יקרים, הטובים ונכוחים יותר מספרי מוסר רבים אשר כתבו נבוני מדע, גם שטת מחקרו איננה זרה כאשר יחשוב השם עין עליה בחפזון, כי דורשיה בשום שכל ימצאו רב טוב צפון בקרבה.

בעת ההיא בא שמה הרב ר' שבתי משורר להדפיס את ספרו שפתי ישנים, וכראותו את הסדר הטוב מאד בבתי הספר אשר לה לא יכול התאפק מהודיע זאת בקהל, וכה דבר בהקדמת ספר ההוא: ומאז באתי לכאן ק“ק אמשטרדם והלכתי כמה פעמים בבתי מדרשות של ק”ק ספרדים יצ“ו, ושם ראיתי בני ענק ילדים רכים קטנים כחגבים וגדיים נעשו תישים, והיו בעיני כענקים לרוב בקיאותם בכל המקרא ובחכמת הדקדוק ולחבר חרוזים ושירים על פי המשקל ולדבר בצח לה”ק וכו‘. והנה עד כה שמעתי קול איש קדוש קורא ומדבר, ה“ה הגאון הגדול המהור”ר שבתי שעפטל הורוויץ הלוי בספרו ווי העמודים כו’ וז“ל, חי ראשי בזכרי נחתכו בני מעי בעברי מק”ל פראנקפורט לק“ק פוזנא. הלכתי דרך הים ועברתי בק”ק אמשטרדם. ומצאתי אנשים חשובים וכו' והייתי בבתי מדרש שלהם וכו‘, ראיתי שהקטנים לומדים המקרא מן בראשית עד לעיני כל ישראל ואח“כ כל העשרים וארבע, וחח”כ כל המשניות, וכשנעשה גדול אז מתחיל ללמוד גמרא פירש“י ותוספות, וגדלו והצילחו וגם עשו פרי, ואנכי בכיתי על זה למה ועל מה לא יעשה כן בארצנו,4 הלואי שיתפשט המנהג הזה בכל תפוצות ישראל, ומה יזיק בזה שימלא כרסו במקרא ובמשנה עד שיהיה בן שלש עשרה שנה ואח”כ יתחיל ללמוד התלמוד, כי בודאי בשנה אחת יגיע לתכלית ולכמה מעלות טובות למקום בחריפות התלמוד, מם שאין כן בלמוד דידן וכו’. וכן הוא הסדר של ק“ק ספרדים יצ”ו, הם בנו את בית ה' ביהכ“נ המפוארה, ומי שלא ראה בנין זה לא ראה בנין נאה מעולם, בתוך בני ישראל, ואצלה סמוך לה בנו ששה חדרים לתלמוד תורה אשר בדעת חדרים ימלאו, ובכל חדר יש מלמד א' אף אם ירבו התלמידים למאות וכן ירבו. בחדר הראשון שם לומדים הילדים לקרות בתפלה, ואז משימים אותם לחדר השני ושם לומדים התורה עם נגון הטעמים כו' ואז יכנסו לחדר השלישי ושם לומדים תורה עד שהם בקיאים לפרש בלשונם לשון לעז וכו', ואז יבואו לחדר הרביעי ושם לומדים נביאים וכתובים כסדר בניגון הטעמים, והנער קורא הפסוק בלה”ק ואח“כ מפרש אותו בל' לעז וכו' ואח”כ ילך לחדר החמישי ומרגילים לנערים לקרות הלכה מעצמן וכו' והם לומדים חכמת הדקדוק היטב וכו‘, ואז ילכו לחדר הששי של הישיבה לביהמ“ד של החכם אב”ד יצ"ו וכו’, וזמן הלמוד הוא בה לכל הרבנים ומלמדים, והוא בשחרית כשהזמן מכה שמונה, ואז יבואו כל המלמדים והתלמידים כל אחד לחדרו ולומדים שלש שעות עד שיהא אחד עשר שעות, ואז יצאו כולם כאחד, וכשיכה הזמן שנים אחר חצות יום באים ג“כ כלם כנ”ל ולומדים ג“כ עד שיכה חמש ובימות החורף עד שנכנסים לביהכ”נ ובאותן שעות שהילדים בבתיהם יש לכל ב“ב איש אחד המלמד עם הילד לכתוב בלשון לעז ובלה”ק ולחזור הלמוד בביר ולעשות שירים וחרוזות וכו‘. והרבנים המלמדים הנ“ל נבחרים ונרמנים מן הקהל ונפרעים מתוך הקופה של ח”ק הנקראת תלמוד תורה וכו’ ואין המלמד צריך להחניף לשום אדם עכ“ל. כשמחת הרב בזה בימיו על הסדר הישר והנחמד לאחינו יושבי אמשטרדם, כן גם יגיל לבנו עתה בראותנו בארצנו גאליציא חמשת הערים לעמברג, בראדי, טארנפאל, טשערנאוויץ ובאלחוב, כי הסירו שמנות השביה מעליהם, הוא המבוכה הרעה בתהלוכות למוד הנערים וארחותם, והקימו בתי ספר להורות בם נערי בני ישראל ספרי קדש, יסודי הדת, ולשונות הארץ לכל משפטיהם וחקותיהם, בסדר נאות מאד לתפארת, וחפץ ה' בידם הצליח כי רבים מתלמידי הבתים האלה יצאו מוכתרים בנמוסין, ויעשו להם שם בכל חכמה ומלאכה כאחד העמים מי יתן ועיני גם יושבי הערים האחרות תפקחנה לדעת את רוע הלמוד המבוהל בהן עד כה, ודרך אחיותיהן אלה החמשה תחזנה לטוב לזרעם אחריהם כל הימים. נטיתי מעט מן ההסלה, כי גדול דבר חנוך הנערים מאד בעיני, ונפשי יודעת מאד כי כל הריש והעוני אשר בנו יושבי הארץ הזאת, ארץ גאליציא, אך בתהפוכות חנוך בני הנערים שרשו, אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. אבותינו חטאו כי כלו את מבחר ימי עלומנו לתוהו וריק, באשר לא שמו על לב כי הימים ההם עת חריש וזרע המה לכל עתותי האדם וחלדו, אם ילמוד בעודנו נער דבר אשר ממנו יצא לחם, ברנה ישא אלומותיו כאשר יגדל, ימיו בטוב יבלה ושנותיו בנעימים, אולם אם בדברים לא יועילו ראשית שנותיו ישחית, אך רע ומר גורלו, ואחריתו לא תבורך. ואנחנו עונותיהם סבלנו, כי הננו הולכים שחוח מכובד רעב וכפן ובנפשנו נביא לחמנו. צאו וראו את העמים אשר בקרבם אנחנו יושבים, כולם שלוים ושקטים וברכת ה' בכל אשר יפנו, ומדוע, יען לא טמנו יד בצלחת בנעוריהם בית אביהם, איש איש למד חכמה או מלאכה, אשר בה יאחז כאשר יגדל, ובה ימצא טרף לו ולביתו כל הימים, לכן פסת בר להם ושפע הארץ יינקו, שאלו נא בנוים מה מלאכתם ומה מעשיהם, והאחד יענה שוטר אנכי השני יאמר רופא אמן אני, השלידי ישיב ידי עושה במלאכה, והרביעי יתן אומר עובד אדמה הנני, וכולם יחד להם הכבוד והגדולה, כי גם נגד מלכים יוכלו לדבר מה מעשיהם ולא יבושו. אבל זרע יעקב אהה, כולם יחד אל התלמוד לבדו הוא הבאר אשר ממנו ישקו העדרים, כעני כעשיר רש ואיש תככים יחדו את בניהם למורי התלמוד יביאו, וכעגלי מרבק על אבוסי גפ”ת ילינו, וגם האב אשר יראה כי קצרה בינת בנו מהבין, יתן בקולו על המורה לאמר, הלעיטהו נא אמרי קדוש ככל אשר תוכל, את גוו נתתי למקלך אשר בידך, ובשרו לשבט אשר בכפך, מיום הראשון בבקר עד יום הששי בצהרים, ואתה אל תחוס עינך עליו, עד אשר תבא תורה בקרבו ודבר ה' בעצמותיו, למען תביאהו במסה ביום השבת וגם יוכל. כה יכוף העלם כאגמון ראשו עשר מיטב שנותיו תחת העול הקשה כי נטל עליו, וכאשר יגדל ויפקח את עיניו, אימה ופלצות יבעתוהו בראותו כי עירום הוא, ערום מתורה, ערום מחכמה, ערום ממלאכה, ואין כל להחיות את נפשו. הנני קורא לעדים כל בית ישראל. הגידו נא אחי מי מכם לא למד ש“ס ופוסקים עד היותו בן חמש עשרה שנה או יותר, בבית מי לא רעשו אמות הספים ביום השבת לקול השעור אשר צפצף פנו כסיס עגור, העובר בחוץ אצל כל פנה הנושא בלויי הסחבות על אצילי ידיו וקורא בקול: קנו, קנו, יחד עם הרב המגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. בנוער ימיהסי אחרי רבם במקהלות ענו, ש”מ אין כותבין שובר, אין הבעל מיפר בקידמון, עירוב מקואות כשפופרת הנוד, וכדומה לאלה דברים הנשגבים מבינתם. ואתם הגידו נא אחי מה הבאתם אחרי כל זמן הרב אשר כליתם באלהי, הלא אך רעבון בית וחוסר לחם, אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. ומה פרי החטאת הזאת, מסכנות וחיי צער, תוך ומרמה בות וקיקלון. רוב אחינו שפעקולאכטן המה. התדעו אח אחי מלאו רוחב המלה הקטנה הזאת אשר תכיל בקרבה כל עול וכל תרמית על פני תבל ארצה, תהום נורא היא לבלי חוק לכל חמס ועושק. מקל חובלים היא למחזיקים בה להכות שאיה גבר עמיתו, בראות כי בה ישבור רעבונו וימלא נפשו ותאות לבבו. ולא לשוא שמו העמים הראשונים אשר הציבו גבולות אליליהם למספר מעשי בני אדם, את אליל מערקור למגן הסוחרים והגנבים: ומקרא מלא דבר הכתותב, כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (הושע י"ב ח'), כי מה מעשה הסוחר, הלא אך לקנות מרכולתו מבעליה בעד מחצית מחירם, ולמכרה אל הקונה בכפלים מערכה, עיני המוכר יעור ורע רע יאמר לעזבונו, ואת הקונה יכה בסנורים להרים אין ערכה שבעמים, יפות כזבים, ידבר שקר וישא בכל נשמת רוח פיהו שם ה' לשוא, וכל אלה למה, אך למען בצוע בצע, למלא נפשו כי ירעב. ואחר כל אלה מה אחרית לחם כזבים הלזה, הלא אך גזל ועוזק, כאשר עינינו הרואות קץ כל סוחרי ארץ, כי ינקש נושה לכל אשר להם, ובכל הנמצא בביתם אין די השב אף מחצית הכסף אשר רבים נושים בהם, וסופם מוכיח על תחלתם, כי בכל המון העול והתרמית אשר פעלו לבלי ספורות, לא אכלו אף חלת לחם אחת מיגיע כפם, אך חיל זרים ורכוש אחרים מלאו בטנם, ומארת ה' בביתם היתה. הן יש ויש בגויי הארץ גם הם סוחרים רבים עורבי מערבה, אולם יתרון רב למו עלינו, כי למדו מנעוריהם את המסחר לכל משפטיו וחקותיו, וכל מעשיהם בו בהשכל ודעת, לא כן אתנו אשר רוב הסוחרים לא ידעו להבדיל בין כרתי ללבן ובין צמר למשי בראשית החלם בו, באשר מבית הספר יצאו לסחור כי אכף עליהם פיהם, ואך אחרי ירבה הנזק להכותם בשבט עברתו, אותותיו ינכרו, ואז כבר עבר המועד, והחסרון לא יוכל להמנות. והמחיה הזאת היא עוד היפה והטובה מכל האחרות אשר לנו, ולה הנזר והעטרה על אחיותיה הרעות ממנה, כי במה יכלכלו האחרים את נפשם, זה נותן כספו בנשך, וזה יארוב בחוצות לאחד השרים לרוץ אחריו ככלב אחרי אדונו בגלל שתים או שלש קשיטות, זה נושא צרור גלומים ומטפחות על אצילי ידיו מבית לבית למכור לעבדים ולשפחות, וזה יעבור משער לשער ויצעק בקול למען ימכרו לו בגד קרוע וטלוא, כהנה וכהנה פרנסות נמבזות ונמאסות אתנו אשר לא תחיינה את בעליהן. ולא אשמים אנחנו בדבר הזה, כי אף תולעה הרומשה בעפר תבקש תחבולות למצוא אוכל לנפשה, אף כי בן אדם, הרעבון נוגש אדיר ואיום הוא, לפני זעמו מי יקום, הטובע במצולות ים, גם לתער שלופה ישלח יד להציל את נפשו, ולנפוחי כפן גם נבלת פגר מובס תנעם, שארית ישראל לא יעשו עולה, ונקיים הם מכל דבר פשע אשר טחו תפל עליהם, אך האבות, ההורים, הם הביאו לנו כל הרעה הזאת, ונחנו מה כי ילינו עלינו. אם כן איפא, הלא הקולר תלוי בצואר אלה המוסיפים חטא על פשע אבותינו, אחרי רואם איך מררו את חייהם בחנוכם הרע, והם עודם מחזיקים בפתיות הזאת לתת לשמצה בניהם וזרעם לגדופים, בשאט בנפש ישימו מועקה במתניהם לבל יצאו מקיר התלמוד וחוצה, וכל דבר חכמה פגול הוא לא ירצה, כל הנוגע בם יטמא ויצא מן הקהל מכי נפש הם, שופכי דם בניהם, עליהם חמס אזעק, ואוי להם מיום התוכחה. ואינני אומר כי יגרשו את כל התלמוד מהסתפח בנחלת ה‘, חלילה לי מעון, אך הלא כה דברי, איש איש יביא במסה את בנו אם יכשר היות רב ומורה כי יגדל, גם יפלש במאזני שכלו אם יש לאל יד צרור כספו להעלותו אל המעלה הרמה הזאת, ואם אין, ישחית זמנו לריק, וינחהו במעגל צדק ככל אשר יש את לב הנער, אם לאחת החכמות או המלאכות אשר תחיינה את בעליהן, כדבר המלך החכם חנוך לנער על פי דרכו, ומה נעמו על זה דברי חז"ל, כל שאינו מלמד את בנו אומנות כאלו מלמדו ליסטות (קדושין כ"ט א'). וראה מה שכתבתי בבאור המאמר הזה בספרי ערוגת הבושם סי’ תס"ט.

אחרי הריקותי מעט מורשי לבבי לפקוח עינים עורות, אשובה לקרית משושי אשר בה אנחנו דובים.

בבתי הדפוס לישראל, לה משפט הבכורה. ועין מי לא ראתה ספרי התנ“ך, משניות, ש”ס, וספרים אחרים לאלפים מדפוסי פרופס, קאשמאן, ועטייאש, המהוללים ברב יפים והדר תפארתם. בדור אשר לפנינו היו בה הרב המליץ רב הירץ ווייזל (משנת תקכ“ה עד תקל”ג) והמשורר המהולל רב דוד פראנקן מינדס (מת בשנת תק"נ) בשנת תר"א הורם איש את ישראל ר' ד. ז. בועז שמו, ראש בית דיני נפשות באמשטרדם, להיות שר ושופט בבית דין הגדול אשר לכל המדינה הזאת. האדוואקאט ליפמאן, איש דובר בלי לב ולב, אשר קם פעמים רבות נגד שרי המלך בעשותם עול, ורבים השיב מעון, הובא בחסד המלך לקהל הפרתמים חברת הררי (לעוון ריטר ארדן), וחותם תכנית כבוד ישא על לבו תמיד לגאון ולתפארת. האיש היקר הזה הקהה את שני קונסל נארוועגן אשר כתב שטנה על בני ישראל לשרי ארצו, אשר שאלו את פיו אם ראויים הם לקבל רוב טובה, והרעיש עליו כל שרי המלוכה, כי ערך שאלתו לפני סגן הפנימי, סגן האוצר, סגן המשפט, סגן המלחמה, נשיא בית המשפט, נגיד החיל, אם דבר אמת בפי צורר היהודים הלזה, ואיש איש מהאלופים האלה ענה במכתב גלוי לכל העמים, כי דבר סרה בעם ה', באשר כולם יחד אך טוב וחסד ירדופו, עבדים נאמנים למלכם וארצם, וכבוד ועוז יתנו לכל כהונה ומשמרת אשר על שכמם ישאו.

מידן, עיר בצורה על נהר וועכט, שני אלף איש, רובים דיגים, ארמון ישן, בשול מלח, ממנה תלך תעלה לאמשטרדם. באארדן עיר מבצר, שלש אלף איש אורגי כלי משי, גם ממנה תעלה לאמשטרדם. וועעזפ, אלף וחמש מאות איש, בשול יי"ש רב. ממנה יובילו לאמשטרדם מים לשתות. גראוועזאנד, כפר, שני אלף איש. בתי עונג רבים בו לקציני אמשטרדם. אצלו הארמון טראמפענבורג בתבנית ספינת מלחמה. קראנעבורג ארמון נאוה קרוב לנסר וועכט. הילווערזום. חמש אלף איש, אורגי יריעות וגלומי צמר גפן. אאלסמעערר, כפר אצל ים הארלעם, שלש אלף איש, גני פרי רבים. אודר קערק כפר על נהר אמסטל, בו בית הקברות לקהל הספרדים אשר באמשטרדם. אמסטעלוועען, על נהר אמסטל, שבעה אלף איש, עושי מלאכה ודיגים.

ב) גליל האארלעם, בו העיר.

האארלעם, הנואה והיפה מאד, על ים האארלעם, בה משכן שליט הולאנד הצפונית. תשע אלף בתים, שלשים אלף איש, בה היכל לנוצרים הגדול מכל מקדשי הארץ הזאת. נבנה זה שמונה מאות שנה, בו עיגב גדול מאד אין כמוהו בכל העולם, שמונה מאות חלילים לו, ששים ושמונה קולות ממנו יצאו, וחליל אחד שש עשרה אמה ארכו, ושש עשר זרת אלכסונו, לפני ההיכל הזה מצבת אבן למזכרת לארענץ קאסטר, אשר יאמרו כי הוא המציא מלאכת הדפוס בשנת קפ“ד לאלף הששי (שש עשרה שנה לפני גוטענבערג). בית אוסף סגולות יקרות, בו מכונת עלעקטריציטעט נפלאה וגדולה מאד, ואבן שואבת אין כמוה לגודל בכל אירופא: גם אוצר ספרים גדול בו. בית גימנאזיום, בתי מדרש החכמות והמלאכות, מצפה ככבים, גנת ביתן. בתי חולים, בתי יתומים, בתי חסד, בתי מלאכת בגדי משי רבים פתילי שש טובים מאד, מעשה שבכה, כלי כסף וזהב, שמן רוקח מהולל. בשול מלח, יציקת אותיות הדפוס, מסחר רב בפרחים שונים. אצלה פרדס נאוה מאד ובו ארמון המלך מאבני שיש, ומעלותיו, דלתיו ורצפות חדריו כולם מעץ יקר מאד, ואף הארובות אשר דרכם יצא העשן שיש הנה. בשנת של”ב ושל“ג לאלף הששי צרו עליה צבאות שפניא, ואחרי נלכדה נתלו חמש מאות אזרחיה על העץ. שלש מאות אנשי מלחמה נאסרו בזקים ונשלכו לתוך המים, וגם ביושביה האחרים עשו שפטים רבים ורעים. בלעמנדאל, כפר מהולל ע”י לבון הפשתן אשר בו. העמסטעדע, אמון ישן, בתי קיץ רבים לעשירי עם, גני פרחים רבים. העלזן וצאנדפארד, שני כפרים אשר בתי משוש וגני עונג רבים בם. קראמעני, בתי מלאכת מפרשי אניות וצבע צינובר. זאארדאם על נהר צאאנע המשתפך פה דרך שלשה צנורות אבן לנהר איי, חמש עשר אלף איש בה, מסחר רב בעצים. בנין אניות רב. בה הבית אשר גר בו פטר הגדול קיסר רוסיא זה כמאה וששים שנה, כי התחפש בשמלות אחר העם, ויעש מלאכת האניות עד אשר חקרה גם הבינה. בבית הזה אין רק שני חדרים ושלחן וכסא בהם. גם מקדש לנוצרים אשר לפי מסורת העם נבנה לזכר אות נפלא, כי נגח שור פר את אשה הרה והשליכה למרום, ובעודה מרחפת ממעל ילדה בת, ותפול לארץ, והאם עם הבת חיו ולא נגעה בם רעה. שבעה מאות ריחים ההולכים על כנפי רוח יקיפוה מסביב, ובהם יעשו שמן, צבעים, נייר, טאבק, אבק אש, וחרדל, גם ירכתו עצים.

ג) גליל הארץ בו העיר

הארן על יאור צידר, עיר בצורה ונאוה,,שנים עשר אלף איש, חוף ובנין אניות. אריגת גלומי צמר, מסחר רב מאד בגבינה, צאן ובקר, בה המציאו את הרשת הגדולה לצידת דגים מלוחים, ענקהייזן, עיר בצורה על יאור צידר, תשעה אלף איש, צידת דגים מלוחים רבה, יציקת כלי רעם, מסחר גבינה, עץ ומקנה. בנין אניות. מעדעמבליק על יאור צידר, חוף רחב וטוב, שלש אלף איש, עושי מסחר בגבינה ועצים. פורמערענט, עיר קטנה יפה מאד, שלש אלף איש בה, מסחר רב מאד בגבינה ומקנה. עדאם, קרובה ליאור צידר, חוף, ארבע אלף איש, הגבינות הנשלחים ממנה למרחק מהוללים מאד. דורגערהאם, כפר על פי נהר איי ומגדל מאיר בו לעוברי הנהר. ביקסלאט, כפר נאוה נכח אמשטרדם, בתי גדולים וגני חמד רבים בו. שעלינגוואונע, כפר על שפת נהר איי, בתי עונג רבים בו, ונשקף על פני אמשטרדם. בראעק כפר נחמד מאד למראה, ואלף תושביו אשר מראה אכרים למו, כולם יחד בעלי הון ועושר רב, ועושים מסחר באמשטרדם להודו מזרחית ומערבית. חוצותיו רצופות לבנים בצבעים שונים, עד אשר יחשוב הרואה כי יריעות מחוטבות יכסום, ומנורות יקרות מאבני גזית לשני עבריהם. מאניקעדאם, עיר קטנה, שלש אלף איש בה, עושי מסחר. מארקן, אי ביאור צידר, שתי פרסה היקפו, בתיו בנוים על עמודים רמים מפחד המים העזים הבאים כפעם בפעם ושוטפים עפר ארנו, מספר יושביו שמונה מאות איש. אזרק, אי ביאור צידר, פרסה אחת היקפו, שמונה מאות איש בו.

ד) גליל אלקמאר, בו העיר הבצורה.

אלקמאר, שנים עשר אלף איש בה, ביהכ“נ ישראל, גני ירק ופרחים יסובבוה, בתי מלאכת מפרשי אניות, בשול מלח, מעשה קלף, מסחר תבואה, חמאה, וגבינה, כשמונים אלף ככר גבינה יצאו ממנה שנה שנה. שאנן, שני אלף איש, מסחר חמאה ופשתן. פעטן, כפר, תושביו בצידת אויסטערן יחיו את נפשם. היילא כפר, באר מהולל בו. בערגן, כפר, אשר עשה לו שם ע”י מלחמה אשר היתה אצלו בשנת תקנ"ט בין צבאות ענגלאנד, רוסיא, והצרפתים. עגמאנד אפ צעע, כפר על ים הצפוני, גם בו היתה מלחמה כבדה בעת ההיא. העלדר, כפר כל תושביו מלומדים מאד למעבר אניות. אצלו התעלה הצפונית המהוללה (עיין לעיל). והחוף ניעווע דיעפ אשר שני מגדלי מבצר למגן לו. טעקסל, אי שלש פרסה ארכו, וא' וחצי פרסה רחבו, שבעה אלף איש בו, רובם רועי צאן המהוללים בעבור צמרם כי טוב הוא מאד, גם הגבינה אשר יעשו מחלבם נודעת בשם על אודות טוב טעמה. בו כברת ארץ גדולה אשר שם ארץ הבצים לה, כי ירבו צפרי המים לעזוב ביציהם בחול אשר על שפת הים, ויושביה יאספו אותם והיו להם לאכלה. פלילאנד, אי קטן, אלף איש בו, אשר ירבו המים למרר את חייהם, כי יבואו עליהם כפעם בפעם וישטפו גבול אדמתם. טער שילינג, אי עושה פרי, שלש אלף איש בו, שדי תבואה רבים וטובים. ווירינגן, אי אשר שש פרסה היקפו, שני אלף וחמש מאות איש בו רועי צאן, צידי דגים וזורעי פשתן.

האלאנד הדרומית

מדת אדמתם חמשים ושלש פרסאות מרובעות, כולה ארץ מישור, תרבית הצאן רבה בקרבה וראשית מחית תושביה, ותחת אשר יושבי הולאנד הצפונית ירבו עשות גבינה, יוסיפו אנשי המדינה הזאת עשות חמאה. אוירה איננו לח מאד, אבל פני הרקיע בטהרתו, בלי כל עבים, אך לעתים רחוקות. הארץ תתן יבול לא מעט, ובכל זאת אין די בו לשבור רעבון יושביה. נהרותיה הגדולים הם רהיין ומאאס. ששה גלילות בה.


א) גליל האג, בו העיר הגדולה

האג, קרית מלך רב ומשכן כל שרי המלוכה, בבקעה פוריה מאד, רחוקה פרסה אחת מן הים, בין הערים ליידן וראטרדאם, במרחק שבע פרסה מאמשטרדם, חוצותיה ישרות ורחבות והרצפה אשר בהן כולה לבנים אדומים וירקרקים, שמונים אלף איש בה, ארמון המלך ופרדס נאוה לו, פתוח לכל עובר. גם אוצר ציורים ותמונות נפלאות בקרבו. ארמון עתיק יומין. בו ישבו זקני העם בהתאספם ליום הועד, היכל נסיך אראניען נחמד למראה. בית אוצר ספרים ואוסף מטבעות יקרות וסגולות אחרות בו. בית העצה נאוה. בית נסיך מאריץ, בו סגולות יקרות מארצות חינא, יאפאן וכל ממלכות תבל, בתי כנסיות לישראל קהל אשכנזים וקהל ספרדים, בית יציקת כלי נשק גדולים, בית שעשוע נאוה, בתי מדרש, בתי ועד לחכמים, בתי מלאכת כובעים וחומר חותם. בית דפוס לישראל.

בשנה הזאת (תרט"ז) נעשה יקר וגדולה לאחד אחינו בעיר הזאת, הוא השר ויועץ המלך וואן מעזריטץ, כי שם אותו המלך לנגיד על כל נכסי המלכות, והרימו בתור הפרתמים אשר לקהל הארי. בה מצא החכם ברוך שפינאצא מפלט לנפשו מחמת רבני אמשטרדם אשר רדפוהו בזעם אפם, וישב בה עד יום מותו (שנת תל"ד). אצלה יער צומח עצים נחמד מאד, חצי פרסה ארכו, ובו היכל עונג למלך. שעווענינגן, כפר דיגים, ארבע אלף איש בו, מרחצאות מי הים טובים מאד אשר רבים אליהם ינהרו בימי הקיץ. זארגעפליעט (בלי דאגה) מקום גנות ופרדסים לעונג ושעשוע בני העיר הבירה. ארענסבורג, מקום עונג למלך, איים עתיקים מימי קדם נמצאים בבטן אדמתו. לאסדינן, כפר נאוה, בתי משוש וגני ירק רבים בו. קאטוויק אפ זעע, עיר קטנה, שלש אלף איש בה, פה יעשו שיד מקליפת חומט אלפן, שלש אלף איש, משרפות שיד מקליפות חומט, ומעשה כלי קטרת טאבק. ווערדן, על נהר רהיין הישן, סוללות עפר יקיפוה, ארבע אלף איש. רינסבורג כפר אל נהר רהיין, אלף איש משליכי בים חכה:

ב) גליל ליידן, בו העיר

ליידן, גדולה ונאוה מאד, בעמק נחמד למראה אשר בשם גן הולאנד יקראוהו. נהר רהיין עובר בתוכה, תעלות בכל חוצותיה ומאה וחמשה וארבעים גשרי אבן עליהם, מאה ותשעים חוצות בה, ובראשה רחוב ראפענבורג, אשר נהיה במקום המהפכה הגדולה עלי חבית גדולה וארבע מאות ככר אבק שרפה בה אשר נבקעה בשנת תקס"ז ותהרוס בתים רבים עד מאד. דומיה חרישית ברחובותיה, ועוברים ושבים אך מעטים בם. שמונה שערים לה, חמשים אלף איש. בית אוניווערזיטעט אשר נוסד זה כשלש מאות שנה, מצפה ככבים, אוצר ספרים, גנת ביתן, אוסף סגולות הטבע ודברים עתיקים, גימנאזיום, בתי מדרש לכל חכמה ומלאכה, בתי ועד לחכמים, בית העצה נאוה, בתי מלאכת גלומי צמר, שמיכות, עורות, ובורית, ממכר ספרים רב. בית יתומים, בית אסופים מן השוק, שלשה בתי חולים. בימי הרומים כבר היתה לעיר גדולה נודעת בשם. נארדוויקבינן, כפר, שלש אלף איש, נוטעי ירקות קרוב אליו הכפר נארדוויקאן זעע, יושביו דיגים, ומגדל מאיר בו. ליידרדארף, כפר נאוה, רוב יושביו עשירי עם, ובתי עונג יפים בו. באדענראווע על נהר רהיין. שני אלף איש, עושי כובעים, חבלים, ומעבדי עורות: ליסע, כפר על ים הארלעם, גני ירק ופרחים רבים בו הילענאי, מקום על יד הארלעם, גני פרי וירק רבים:

ג) גליל ראטערדאם, בו העיר:

ראטרדאם, גדולה ורבתי המסחר, וכלילת תפארת, על נהר ראטע, עשרה שערים לה, חוצות רחבות וישרות, ובראש כולן הרחוב באמפעס, אשר ישתרע באורך פרסה ליד נהר מאאס, שבעה אלף וחמש מאות בתים בה, ורבים מהם בני רבעים גם בני ששה עליות, מספר יושביה תשעים אלף איש, בית מועד הסוחרים נאוה, בו אוצר ספרים וכלים שונים. בית פקידי אניות המלך ומסכנות רבים לו. בתי כנסיות לישראל. בתי מדרש לחכמות שונות, חברה להברכת אבעבועות הפרות בבשר האדם, בתי ועד לחכמים, חברה להשיב החוטאים לדרך הישר. בית שעשועים נאוה, בתי מלאכת מחטים, נייר, צוקר, גלומי צמר, כלי פשתן, בשול יי“ש רב, מסחר אין חקר בתבואת השדה, יין, טאבק, פשתן, וכל דבר. בנין אניות רב. בה היה רב ומורה הגאון ר' אריה ליבש מברעסלויא בעהמ”ח ס' פני אריה, זה כשבעים שנה.

דעלפט, עיר נאוה, בין ראטרדאם והאג, ריחיי רוח, גני פרי ובתי עונג יסובבוה, מלפנים היתה מבצר חזק מאד, נהר שיע עובר בתוכה. שבעה שערים לה, שבעה עשר אלף איש, בית נשק, בית מדרש גדול לאנשי החיל, בית מלאכת כלי נשק וכלי מלחמה, היכל לנוצרים בו קבר ווילהעלם נסיך אראניען נפלא מאד מסכה שיש עליו נכונה על ארבעה עמודים. מגדל רם עליו ובו חמש מאות פעמונים, בתי מדרש, בתי חסד שונים, בשול שכר ויי“ש רב, מלאכת כלי אבן, יריעות, שמיכות, גלומי צמר, ובורית. מסחר רב. דעלפס האפן על שפת נהר מאסס, חוף מסחר גדול וטוב, ארבע אלף איש, בנין אניות רב, בית העצה נאוה, צידת דגים מלוחים. שיעדעם, אצל שטף נהר שיע לנהר מאאס, שנים עשר אלף איש, יותר משני מאות בתי בשול יי”ש בה, המהולל מאד לרב טובו, גם ירבו עשות בה מכמרות דגים ולבנת עופרת. גודא עיר ישנה על נהר גובע, שש עשר אלף איש, מחציתם עושים מקטרות טאבק מן החומר אשר בתהום תעלותיה, גם יעשו בה גבינות טובות מאד ומסחר רב בם, מלבד אלה יש בקרבה מטוה צמר, מעשה חבלים, ומשרפות לבנים. אודעוואטר על נהר איסל, סוללות ישנות יקיפוה, שלש אלף איש בה. ציור גדול בבית העצה בו משוח בששר כל אכזריות בני שפניא אשר עשו לאנשי העיר הזאת בשנת תפ"ה על דבר האמונה. שאנהאפן, עיר בצורה על נהר לעק, שלש אלף איש בה, מעשה כלי כסף, נייר, כלי נחושת, ומקטרות טאבק, צידת דגי לאקס רבה מאד ומסחר גדול בהם. אצלה בקעה פוריה מאד אשר תוציא קנבוס אין כמוהו בכל הארץ, גם העשב אשר בה מהולל מאד באשר ירום ממעל לארץ כגובה שבלי חטים. בלארדינגן, על נהר מאאס, וחוף טוב לו: שמונה אלף שיש, צידת דגים מלוחים רבה מאד, מאאסלאנדסליד, שני אלף תושביה יחיו בצידת דגים מלוחים את נפשם. אווערשיע, כפר גדול ונאוה, שלש אלף איש בו, עושים כלי ברזל שונים, ארמון ישן. קאפעלע אפ דר איסל, כפר, תושביו יעשו לבנים קשים, קלים וטובים מאבנים, את החומר יקחו מקרקע נהר איסל: כל עושה לבנים כאלה שם אופה אבנים לו:

ד) גליל דארטרעכט, בו העיר

דארטרעכט, כל פני אי בתוך הנהרות מאאס וביעסבהש צשר נהיה נהיה ע“י מבול מים בשנת ה”א קפ"א, לעבר היבשה מגדלי מבצר יקיפוה, ד' אלף ושני מאות בתים, שלשים ועשרים אלף איש, בתי מלאכת צוקר, לבנת עופרת גלומי צמר, פתילים, וטאבק. מסחר רב לה ביין, פשתן, דגים, ושמן דגים. ועל כולם בעץ, וכה משפטו. רפסודות עץ ארוכות כחמש מאות אמה, ורחבות ארבעים אמה יביאו על פני נהר רהיין ממרחק, ובהגיעם לתוך החוף אשר בה, יפרידו קרשיהם זו מזו וכל חבליהם ינתקו, והיו לממכר. מן ערך תוצאות כל רפסודה כזאת מדי עברה על פני המים, נוכל לדעת עד כמה ירבה שכר בעליה, כי אנשי כל רפסודה יאכלו בימים הרבים אשר יעבירוה עד בואם למחוז חפצם, מן ארבע מאות עד חמש מאות ככר לחם, לערך שני מאות ככר בשר, כשנים עשר ככר בשר מעושן, כשנים עשר ככר גבינה, כארבעה עשר ככר חמאה, כארבעים כור קטניות, וישתו כששים חביות שכר, וכשמונה חביות יין. איסלמאנד, אי בנהר מאאס, בו הכפר קידרקערק, בתי עונג רבים בו לעשירי ראטרדאם. בייערלאנד אי, ובו שני הכפרים אודבייערלאנד וסטרין, יושביהם פורשי מכמורת על פני המים. טין געניטן, כפר, בו בית מקלט למושב הבאים על פני המים, עד טהרם מרוח הים הרע.

ה) גליל גארקיס, בו העיר הבצורה גארקיס, (גם גארינכעס שמה) על שפת נהר מאאס, שש אלף איש, דיגים, סוחרי תבואה, ועושי כלי קטרת טאבק. וויאנען על נהר לעק, שארית חומות מבצר בה, שלש אלף איש, פרי העץ טובים בגנותיה. אצלה היכל עונג ופרדס נאוה. ניופארט, עיר קטנה בצורה על נהר לעק, שש אלף איש, צידת דגי לאקס בה. לערדאם על נהר ליננע, שלש אלף איש. ווערדר בקעה גדולה אשר הנהר אלבלאס עובר בתוכה, עשרה כפרים בה, פוריה ודשנה, והקנבוס אשר תוציא אדמתה טוב מאד.

ו) גליל בריעל, בו העיר בריעל על פני אי ווארנע אצל פי נהר מאאס, חוף עמוק וטוב, ארבע אלף ושלש מאות איש, רובים דיגים ועוברי אניות. חומות וסוללות סביב יקיפוה, ותעלה רחבה עוברת בתוכה. העלוועטסליס, סוללה ובורות סביבה, חוף עמוק, שני אלף איש. ממנה המעברה לענגלאנד. בנין אניות בה. גערוולעט, שמונה מאות איש.

ב. פריזלאנד

מדת המדינה הזאת תשעה וארבעים פ"מ, מצבה עמוק מאד מתחת למים, ובאשר אין גבעות חול בקרבה, עשו ידי אנוש גבול לים ולא יעברנו, אכן בעת סער וסופה יצאו המים ממכון שבתם, מבלי משוא פנים לכל מפעלות האדם ותחבולותיו, ויהפכו עריהם ויושביהם. וזה לא כביר (בשנת תקפ"ה) הרבה מבול המים תלאה ומהפכה בבקעותיה, ולולא חסד עליון היתה כולה שלל למי תהום רבה. גם בה הרוח לח וערפל חתולתו, אך איננו קר. ראשית מעשי תושביה הם תרבית מקנה, עבודת השדה, ואשר לחוף הים ישכונו יצודו דגים במכמרתם. דבש הדבורים אשר בה טוב מאד. שפת יושביה שונה מאד מלשון הולנדית. שלשה גלילות לה.

א) גליל לעהווארדן, בו העיר לעהווארדן בעמק נאוה, עשרים ושנים אלף איש בה, בית מדרש, בית הכנסת לישראל, ארמון השליט, מעשה נייר, מטוה בד, מסחר רב בסוסים. פראנעקר, עיר ישנה, שש אלף איש בה, בית מדרש החכמות, גנת ביתן, משרפות לבנים. הארלינגן, עיר בצורה על יאור צידר, חוף לאניות קלות, עשרת אלפים איש, בית אדמיראליטעט גדול לשרי אניות המלך וכל מלאכתם, מלאכת מפרשי אניות, בשול מלח, משרפות לבנים, מסחר עץ, בנין ספינות. דאקום, עיר קטנה, חמש אלף איש, בית העצה נאוה, מגדל רם עליו ופעמונים רבים בו, בשל מלח, שכר, ויי"ש, בנין אניות, מסחר בחמאה וגבינה. וויטמארזום, כפר, אלף איש בו. קאלום, יריד גדול לממכר סוסים שנה שנה. בערליקום, כפר נחמד למראה, ממכר מקנה וצאן רב בו. אמערלאנד, אי בים הצפוני, שתי פרסאות ארכו ופרסה רחבו, טוב מאד למרעה צאן, בו הכפר האלום, ארבע אלף תושביו יצודו דגים, יעברו אניות ויעשו שיד מקליפות החומט. שירמאניקאג אי, פרסה היקפו, אלף וחמש מאות איש בו היושבים בחצרים נפוצים הנה והנה, וצידת דגים, ומרעה צאן מחיתם.

ב) גליל סנעעק, בו העיר סנעעק בבקעת רפש ויון מצולה, שמונה אלף איש, בית העצה נאוה, מלאכת כלי פשתן, שמן שומשמין, יוצרי חרש, מסחר רב בחמאה ותבואת השדה. בסביבותיה ירבו לעשות מורי שעות טובים מעץ. שטאווערן, היתה מלפנים משכן מלכי הפריזן, וברבות הימים היתה לעיר קטנה, ואך שלש אלף איש בה. הינדעלאפן, על יאור צידר, חוף, שני אלף איש, מצויינים בבגדיהם תבנית שנות קדם אשר ימאנו להחליפם ולשנותם כשערה. ווארקום, על יאור צידר וחוף לה, ארבע אלף איש, דיגים, עוברי ימים,, ועושי שיד מקליפות תולעי המים. יעסט, שני אלף איש, בנין אניות. סלאטן, שני אלף איש עושי מלאכה במים רבים. מאלקווערום, כפר על יאור צידר אשר תבנית בגדי יושביו עוד מימי קדם היא, ובאולתם יחשבו כל שנוי בהם לחטאת מרי, כדרך כל תועי לבב החושבים בסכלות לבבם הנבער מדעת כי הלבוש מצות עליון הוא, וכל צדק ומישרים אך בכסות ובגד גבר המה.

ג) גליל הערנוועען, בו העיר הערנוועען, שני אלף איש, מכרה אדמת טארף רב מאד סביבה, וכל מחית תושביה בו. היכל עונג אצלה. לאנגעצוואג, כפר גדול, שש אלף איש בו, חופרי טארף ועוברי ימים.

ג. גרענינגן

מדת המדינה הזאת שלשה וארבעים פ"מ, כולה ארץ מישור ועמוקה מאד לפאת הים, אוירה קר ולח, ומוליד קדחת ליושביה, תרבית המקנה היא ראש מחית עמה. עבודת האדמה שפלה מאד בקרבה. שלשה גלילות בה.


א) גליל גרענינגן, בו העיר הגדולה גרענינגן, על נהר הונזפ העובר בתוכה יחד עם נהר אא, סוללה רמה ושבעה עשר מגדלי עופל מגן לה, גני פרי, בתי עונג וכרים דשנים יקיפוה, שמונה שערים לה, שמונה עשר גשרים, שבעים שוקים, שלשה רחובות גדולים, שש אלף וארבע מאות בתים, ארבעים אלף איש, בית אוניווערזיטעט, גנת ביתן, ואוצר ספרים בו, בתי מדרש לכל חכמה ומלאכה, בית חנוך לאלמים, בית מועד הסוחרים, בית העצה נאוה, היכל השליט, הרחוב ברעעמארקט אשר בה, גדול מאד ואין שני לו בכל הממלכה הזאת, שלש מאות ומשים אמות ארכו, שני מאות אמה רחבו, בית מעשה נייר, מלאכת כלי צמר ופשתים, פתילי צמר, ופוזמקאות. המסחר איננו רב בקרבה.

ב) גליל ווינשאטן, בו העיר ווינשאטן על נהר רעמל ומבצרים ישנים סביבה, ארבע אלף איש בה, מסחר תבואות השדה ומקנה. אצלה הגבול בין הולאנד וארץ הנובר.

ג) גליל אפינגאדאם, בה העיר אפינגאדאם על נהר פיוול, ארבע אלף איש, מסחר רב בסוסים. דעלפציל, עיר בצורה על שטף נהר פיוול לתוך נהר דאלארט, וחוף טוב לו, ארבע אלף איש, עוברי נהרות ופורשי מכמורת על פני המים. סלאטקאמפ, כפר על פי נחל הונזע, מצודות עופל לו. ראטום, אי בים הצפוני, חמש מאות איש בו אשר יחיו בצידת דגים את נפשם.

ד. דרענטהע

המדינה הזאת קטנה במספר תושביה מכל אחיותיה האחרות, כי אף אם חמשה וארבעים פ"מ מדת אדמתה, אין כי אם שבעים אלף איש בה. גם היא ארץ מישור כולה, אך איננה שפלה מן המים אשר סביב יקיפוה. רוב עפר ארצה יון מצולה ואדמת טארף. אוירה לח וערפל חתולתו, אך טוב מאד ליושביה, לכן רובם יאריכו ימים עד זקנה ושיבה. פרי תבואה אך מעט בה, כי אחרי שנת קציר תשבת הארץ שתים ושלש שנים, באשר אין כח בה להוציא זרע שנה שנה. אך גליל אחד לה.

א) גליל אסען, עיר נאוה וגני חמד סביבה, שני אלף איש בה, עושים מסחר בתבואת השדה. קאווערדן, היתה עיר בצורה לפנים על נהר וועכט, שלש אלף איש סוחרי ארץ. מעפל, על נהר האוולטערא, שבעה אלף איש, בית מדרש החכמות, בית מלאכת צבע תכלת יפה, מטוה כלי פשתן. סמילדע, עיר חדשה קרובה לעיר אסען, שמונה מאות איש בה עושי מלאכת מחשבת. האגעווען, מקום נאוה, שש אלף איש בו, עובדי אדמה ועושים במלאכה. פרעדעריקסארק, עיר חדשה, מקום מקלט לכל דל ומסכן אשר בלחם עצלות תגעל נפשו וחפץ למצוא בזעת אפו די מחסורו, שבעה אלף איש בה העושים בחריצות ידים כל מלאכה ועבודת השדה הקשה, ומשנה לשנה יושביה ירביון.

ה. אוועריסל

מדת המדינה הזאת ששים ואחת פרסאות מרובעות, גם היא כשאר אחיותיה ארץ מישור, אך איזה גבעות חול בתוכה. נהר איסל הוא בראש נחליה. הנהר צווארטע וואטר (מים שחורים) הוא קבוצת ארבעה נחלים, ובגיחו מרחם אניות יעברו בו, אך אחרי מרוצה קצרה יפול ליאור צידר. אוירה גם הוא לח וטוב ליושביה, ראש מחית תושביה תרבית צאן ומכרה טארף.


שלשה גלילות בה.

א) גליל צוואלע, בו העיר צוואלע מוקפת חומות ומצודות עופל על נהר צווארטע וואטר, שתי תעלות עוברות בתוכה, חוצות רחובות ויפות, שלשה שערים לה, שלשה מגרשים, שני אלף ושש מאות בתים, עשרים אלף איש, מלאכת חבלים, עבוד עורות, לבון דונג, בשול מלח, צידת דגי לאקס, מסחר רב. הרב החכם הר“ר הערצפעלד אב”ד בעיר הזאת ורב הגליל, הואיל בשנת תר“א לתקן איזה תקנות לפי צורך הזמן, כי רוח העת נוססה בו, והתקנות ההן טובות מאד וישרות בעיני אלהים ואנשים, הלא הן, שיתפלל הש”ץ עם קהל משוררים בערך וסדר, תפלת העם תהי בלחש ולא בצעקה ושאגה כנביאי הבעל, לבטל מכירת המצות בשבת ויו"ט, לדרוש לעם בלשון הארץ צחה ונעימה לאוזן שומע, ללמד בני הנעורים יסודי הדת ולהביאם במסה בתוך קהל ועדה, וכהנה עוד דברים אחרים נכונים וראויים, אולם רבים שומרי נשף קמו נגדו וישפכו בוז וקלון על כבוד, אך בעוד הם מחרפים ומקיפים רשפי אולתם למולו, הרימו המלך בתור הפרתמים ונתן לו חותם תכנית חברי הארי לאות יקר וגדולה, ושונאיו ראו ויבושו. הראגנעטן אשר אצל העיר נחמד מאד לשוח בו, וגני פרי עליו. קאמפן על נהר איסל, עיי מבצר סביבה, עשרת אלפים איש, בית העצה נאוה, בית מדרש, מעשה שמיכות צמר, צידת דגי לאקס, מסחר במחצלאות של קני אחו הנעשים בבנותיה. וואלנהאפן על יאור צידר, שלש אלף איש, אצלה חרבות ארמון ישן. אלדנהאף, כפר קטן, תרבית צאן טוב בו. שטענוויק בככר חול על נהר אא, שלש אלף איש. האסלט על נהר צווארטע וואטר, סוללות ובורות יקיפוה, שני אלף איש. גענעמידן על שטף נהר צווארטע וואטר ליאור צידר, אלף ושש מאות איש, מסחר רב במקלעות קני אחו. מאסטנבראק כפר נאוה, שמונה מאות איש. בלאקציל, כפר, על יאור צידר, חוף, סוללות, שני אלף איש, נכחו האי שאקלאנד ביאור צידר, מגדל מאיר בו, אלף איש רועי מקנה ומעלים דגים ברשתם.

ב) גליל דעווענטר, בו העיר דעווענטר בככר נחמד על נהר איסל וגשר גדול עליו, מצודות עופל יקיפוה, ארבע עשר אלף איש מבה, בית מדרש לחכמים, מלאכת כלי ברזל, מאפה עוגות פלפל טובים מאד ויובילום למרחקים, מסחר רב. הארדענבערג, בבקעת כבול, שלש אלף איש, חופרי אדמת טארף. אמען, על נהר וועכט, אלף איש עושים במלאכה.

ג) גליל אלמעלא, בו העיר אלמעלא, יון מצולה ואגמי רפש סביבה, שש אלף איש, עובדי פשתים שריקות, מלבני בד, ועושי מסחר בפתילים ובגדי שש. ארמון נאוה. ענשעדא, אצל גבול פלך וועסטפאלן אשר לפרייסן. שש אלף איש, אורגי כלי פשתן וצמר גפן. דעלדן, על נהר רעגע, ארבע אלף איש. טוויקעלא, היכל תפארת בו. דיעפענהיים, כפר קטן וארמון נחמד בו.

ו. געלדערן

המדינה הזאת היא הגדולה מכל מדינות הממלכה הזאת, כי מדתה חמשה ותשעים פרסאות מרובעות, יושביה שונים בתואר פניהם, תהלוכותיהם, מדותיהם ומעשה ידיהם מכל אנשי הארץ הזאת, והכרת פניהם תענה בם כי בני אשכנז המה, ובכל זאת שנאה עזה בלבם לאנשי אשכנז, ובשם פתאים ואביונים יכנו אותם, כולה ארץ מישור, אך מגבולה הצפונה תשתרע שלשלת גבעות חול עד ארנהיים עיר הבירה בה, ובאשר אין הרים בארץ הזאת, יקרים הגבעות האלה מאד בעיני יושביה ובשם הרים יקראום. ראשית מחית גוייה תרבית צאן ועבודת האדמה. פרי העץ רב בה ובראש כולם גדגדניות ושזופים. אוירה ממוצע וטוב, לח ובלי ערפל. ארבעה גלילות בה:

א) גליל ארנהיים, בו העיר ארנהיים, על שפת נהר רהיין ולרגל גבעות החול, בצורה וחזקה מאד, ארבעה שרים לה, שלש רחובות גדולים, חוף הנהר, ארמון, בית מדרש, ועד לחכמים על דבר מלאכת הציור והבנין, אלף ושש מאות בתים, חמשה עשר אלף איש, בתי מלאכת נייר, שמן שומשמין, יוצרי חרש, מעשה בורית, טאבק, מסחר תבואה. וואגענינגן על נהר רהיין, וחוף לו. ארבע אלף איש, זורעי טאבק, ועושי מסחר. בארנעפעלד, כפר, ארמון נאוה לו. עלבורג על יאור צידר, סוללות יקיפוה. שלש אלף איש, חוף טוב, צידת דגים ומעבר אניות. האטעם על נהר איסל, שלש אלף איש, זורעי טאבק. הארדרוויק על יאור צידר, חרבות מבצר, שש אלף איש, בית מדרש, ועד לחכמים, מסחר יבול השדה ועצים, צידת דגים. סעווענער, אלף ושני מאות איש עושי מסחר. היסן, אלף וחמש מאות איש, עובדי אדמה. ניוקערק, ארבע אלף איש, זורעי טאבק, לאא, היכל עונג למלך ויער צומח עצים נחמד. באצענדאל, ארמון נאוה ומקומות לשוח תאוה לעינים.

ב) גליל ציטפן, בו העיר הבצורה ציטפן על נהר בערקל העובר בתוכה ובין העיר הישנה והחדשה יפריד, מגרש גדול וגנות ובתי עונג רבים חוצה לה, חמשה שערים בה, שנים עשר אלף איש, ארבעה בתי חולים, שני בתי מדרש, גשר ארוך מאד על הנהר, בתי מלאכת נייר, דבק, בגדי שש, בורסקים, בשול שכר. דאסבורג עיר מבצר על נהר איסל בבקעה פוריה ונאוה, ארבע אלף איש, בית מדרש, בית יתומים, זרע טאבק רב. דייטיחעס על נהר איסל הישן, שלש אלף איש, בית יציקת כדורי מלחמה. ליכטענווארדע, שלש אלף איש, ארמון. ברעדעווארט עיר קטנה בצורה, שני אלף איש, קעפל, כפר על נהר איסל הישן, מעשה בדי ברזל בו.

ג) גליל נימוועגן, בו העיר נימוועגן, קריה בצורה מאד על נהר וואאל, תשע עשר אלף איש בה בית העצה ישן וכליל תפארת, חוף הנהר. נאוה מאד, שלשה בתי מדרש בה, מגדל רם ונשא, בתי מעשה חומר חותם. צבע תכלת, דבק, עבוד עורות, רקועי פחים, כלי נחושת קלל. בשול שכר לבן אשר מסחר רב בו. וואטנבורג על נהר מאאס, ארמון עתיק יומין בה. לער, כפר, קרוב אליו ימצאו מטבעות רומיות וסגולות קדמוניות רבות בבטן האדמה. דרוטן, כפר, ארמון יפה בו.

ד) גליל טהיל. בו העיר טהיל על שפת נהר וואאל, שבעה אלף איש, אורגי צמר ופשתים, בית מלאכת צבעים, מסחר רב ביבשה ובים. באמעל, על פני אי בתוך הנהרות וואל ומאאס, שש אלף איש, מגדל גבוה, חוצותיה שוממות כל היום כי אין מלאכה ואין מסחר בה. קילענבורג. על נהר לעק, עמוקה מאד, וכמעט בכל שנה מימי הנהר ישטפוה, נפלגת לשלש מחלקות, העיר הישנה, החדשה, והחוף, וחומות בין כל אחת לרעותה, שש אלף איש, מלאכת גלומי משי וכלי נשק, ומסחר רב, בורן, שני אלף איש, וארמון ישן. לעוועשטיין, עופל חזק.

ז. אוטרעכט

מדינה קטנה מכל מחוזות הארץ הזאת, כי מדתה איננה כי אם חמשה ועשרים פרסאות מרובעות, גם היא כולה עמקים ובקעות, אך בפאת מזרח רוכסי גבעות בין הערים אוטרעכט ואמערספארט. אדמתה דשנה ופוריה מאד. מרעה צאן ועבודת השדה הם ראשית מחית יושביה, אוירה טוב ונעים. תושביה גם הם ישוו לבני אשכנז בכל ארחות דרכם ומפעלותיהם. שני גלילות לה.

א) גליל אוטרעכט, בו העיר אוטרעכט, קריה גדולה ונאוה על נהר רהיין הישן עובר בתוכה, חומות ומגדלים יסובבוה. לפנים היתה רבתי עם וסחר גוים, אך בדור האחרון ירדה מגדולתה וכאשר נגרע מספר יושביה, חלף גם המסחר והלך לו, ואף אם בית מדרש הכולל בו, ותלמידים רבים למאות יבואו אליה לשמוע תורה מפי המורים, רחובותיה שוממות ודומיה חרישית בקרבם, ואף אם שמונה אלף ושני מאות בתים בה, אך חמשים אלף איש בקרבה. חמשה שערים לה, ארבעה מגרשים, שתי תעלות, ששה ושלשים גשרים, בית אוניוורעזיטעט. גנת ביתן, מצפה ככבים, בתי מדרש שונים, בית מדרש לרפואת בהמות, בתי ועד לחכמים, בית מעשה מטבעות, איזה בתי חולים. היכל לנוצרים עתיק יומין, מגדל רם לו ופעמונים רבים בו. בה מושב ראש הכמרים לקטוליקן. מי בארות טובים מאד בקרבה, ויום יום יצאו איזה אניות ממנה טעונות חביות מים רבים לאמשטרדם לממכר. בתי מלאכת גלומי משי מעורבים בצמר, פוזמקאות צמר, פתילים, לבון פשתן, בשול מלח, מעשה צוקר, חומר חותם, מנורות זכוכית, ומחטים. נתיב ברזל ממנה לאמשטרדם, צייסט שני אלף איש בה, עושי כלי עץ נפלאים, כלי כסף וזהב, נעלי יד, עורות, פתילי משי, ודברים אחרים מעשה ידי אמן, ארמון יפה בה. איסלשטיין, עיר ארמון ישן, שלש אלף וארבע מאות איש, מאנפארט, על נהר איסל, ארמון עתיק יומין, שני אלף וחמש מאות איש. מארזן, בתי קיץ יפים בה, אלף ושש מאות איש רובם בני ישראל. וביהכ"נ להם. ברעסוויק, על נהר לעק, אלף איש:

ב) גליל אמערספארט, בו העיר אמערספארט, קרית מסחר רב, לרגל רוכסי
גבעות העוברים באורך שתי פרסה ממנה עד נהר רהיין, ועל נהר עהם. סוללות
ומצודות יגיפוה. ארבעה עשר אלף איש, רובם נוטעי טאבק ועושים מסחר בו, בתי
מלאכת זכוכית, כובעים, מחצלאות קנים, וכלי צמר. המסחר הגדול בה הוא בסחורות
הבאות מארצות אשכנז בעגלות דרך היבשה, ופה יטענו אותן באניות ויעבירום על
פני המים לאמשטרדם. אצלה הארמון זאסדיק אשר להמלך וגן חיות בו.
וויקבידורשטעדע, עיר ישנה מאד על נהר לעק, שלש אלף איש בה, חרבות ארמון
עתיק יומין. רהענען, במורד גבעה אצל נהר רהיין, שלש אלף איש נוטעי טאבק
בה כלה הקורפירשט פרידריך החמישי את אחרית ימיו אחרי הורד מכסא מלכות בעהמן בשנת ה“א ש”פ, והבית אשר גר בו עודנו עומד על תלו. בונשאטן, כפר על יאור צידר, אלף דיגים בו. ווענענדאל, כפר גדול ומכרה אדמת טארף רבה בו.

ח. בראבאנט הצפונית

מדת המדינה הזאת שלשה ותשעים פ"מ, גם היא ארץ מישור כולה, ובמקצועות מערב וצפון שפלה ועמוקה מאד. אדמתה שונה מאד, ויש בקרבה שדי תנובה, בארות חמר וטארף, חול, נאות דשא ויון מצולה. יושביה יאכלו וישתו במדה ובמשורה, והשכרון תועבה למו ובל יראה ובל ימצא בה. כולם יחד מעשה אבותיהם בידיהם ומהם לא יסורו ימין ושמאל, לכן לא יגה עליהם אור הדעת, וחכמה לא תקרב באהליהם, כח מתניהם ואון שרירי בטנם עז וחזק, אולם כח נפשם רפה מאד. אין חלק למו בדעת ולא נחלה בתבונה, כדרך כל העמים הדבקים בדרכי אבותיהם, ואינם שמים על לב כי הזמן רכב ברגל וסוסי אש לו, מגמת פניו קדימה. וגם אם יאמר האדם לשוב אחורנית לא יוכל, כי רוח העת בחוזק יד יטהו אל המסלה, ולמרות רוחו למחוז חפץ הדור יובילהו. ופן יחסדני שומע כי לקעקע את בירת הדת באתי, והלא שלח מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם (ביצה ג' ב') לכן אומר בפה מלא כי לא ממנהגים הנוגעים בדת ואמונה אני דובר, באלה יאחז צדיק דרכו ולא יסור מהם, אך דברי פה בנמוסי העולם וארחות בני אדם, אשר אין חלק להם בחוקי חיים. ולא נחלה בעבודת אלהים, בהם יסוד מוסד לנו, אזלת לקרתא הלך בנמוסה (ב“ר פ' פ”ח), לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם (ב“מ פ”ז א'), ואמרו במקום אחר נהרא נהרא ופשטיה. לו חכמו ישכילו זאת בני עמי יושבי ארץ מולדתי, וטוב להם כל הימים.

המדינה הזאת שלשה גלילות לה.

א) גליל הערצאגנבוש, בו העיר הערצאגנבוש, מבצר חזק מאד שמונה מצודות גדולות, עופל חזק וסוללות ודיק סביב יקיפוה. א' וחצי פרסה היקפה, על נהר דאמל, ארבעה שערים לה, ארבעים רחובות ובראשם הרחוב הינטהאמר אשר רביע פרסה ארכו, שלשים אלף איש בה, בתי כנסיות ילשראל, שני בתי מדרש החכמות, שני בתי יתומים. בית מלאכת נשק, בתים גדולים למשכן אנשי בצבא, חמש עשרה היכלות לנוצרים ובתוכם ההיכל יאהאנסקירכע נפלא מאד בבנינו, מאתים אמה ארכו ותשעים אמה רחבו, בתי מלאכת מחטים, מראות זכוכית, גלומי צמר, מעשה שבכה, יריעות מחוטבות, בתי מעשה שכר וחומץ רבים וגדולים, בשול מלח, מסחר רב מאד. טילבורג חמש עשר אלף איש בה, רובים עושים גלומי צמר, ויותר משמונים בתי מלאכה בקרבה, הגלומים הנעשים בה מהוללים מאד לרב טובם, ומסחר גדול בם. גראווע. עיר מבצר על נהר מאאס, ארמון ישן, שני אלף איש. קרעוועקער, מבצר קטן על נהר מאאס, אלף וחמש מאות איש. הייסדן מבצר קטן על נהר מאאס. שני אלף איש. וואלוויק, שני אלף איש, מסחר תבואה רב. אסטרוויק, על נהר ליי, שני אלף וחמש מאות איש, בתי מלאכת צמר וצמר גפן, אשרה גדולה מאד בקרבה בת שמונה מאות שנה, מסחר רב. מיכלגשטעל על נהר דאמל, שלש אלף איש, בית העצה נאוה. גנות ובתי עונג יפים למראה. לאן אפ לאנד. עיר קטנה בבקעת חול. שש אלף איש, בית הכנסת לישראל, מטוה צמר, מסחר דגן. הילוערענבעק עיר קטנה נאוה, שני אלף איש, גני פרי טובים ונחמדים. דונגן, כפר קרוב לעיר הערצאנגנבוש. גני פרי וגני ירק רבים וטובים בו.

ב) גליל ברעדא, בו העיר ברעדא, מבצר חזק על נהר ווערק. שלש עשר מגדלים ועופל נשגב לו. אלף ושש מאות בתים בה, ששה עשר אלף איש, בית מדרש, שני בתי מדרש לחיל הצבא, ארמון נאוה. בתי מלאכת כלי פשתן, גם יטעו טאבק בגנותיה, בשנת שמ“א לכדוה צבאות שפניא, בשנת ש”נ לקחו אותה ההולנדים מהם בערמה, כי באה אל החוף אניה טעונה אדמת טארף ובתוכה נחבאו שבעים אבירי לב אנשי חיל. ומתי מספר האלה פרקו עול שפניא מעליה. בשנת שפ“ה שבה לידי שפניא אחרי אשר צרו צבאות חילה עליה תשעה ירחים, בשנת שצ”ז כבשוה ההולנדים בחוזק יד. בשנת תקנ"ג נלכדה בידי חיל צרפת, ותהי שתי שנים בידיהם. בערגן אפ צאם, מבצר חזק מאד במורד גבעה על נהר צאם, אחד המגדלים אשר במבצרה נפלא מאד בבנינו, כי שמונה פאות לו, רחב ממעל וצר מתחת. שמונה אלף איש בה, רובם יוצרי חרש ודיגים. צידת הזארדעלן רבה מאד בה. שני בתי מדרש לחכמות הבנין והציור. גערטרידנבערג, עיר קטנה בצורה על נהר דאנגן, שני אלף איש, צידת דגי לאקס רבה. שטענבערגן, עיר מבצר. חמש אלף איש בה. קלונדרט, עיר בצורה על נהר ראדעווארט, אלף איש בה. ווילעמשטאדע, מבצר. חוף טוב, שני אלף איש, אסטרהוט, שבעה אלף איש, עושי גלומי צמר, ויוצרי חרש, גם משרפות לבנים רבים בה. מסחר רב, שלשה ירידים בקרבה שנה שנה לממכר גלומי צמר ובגדי שש. ראזנדאל על נחל ווארטמאל, ארמון יפה. חמש אלף איש, מסחר דגן.

ג) גליל איינדהאוון, בו העיר איינדהאוון על נהר דאמל, שלש אלף איש, בית מדרש, מלאכת כובעים, מנעלים, גלומי צמר וצ"ג, בגדי שש, עורות, בשול שכר וחומץ, עשרה ירידים בה בכל שנה, העלמאנט, על נהר אא, ארמון ישן, שלש אלף וחמש מאות איש, רובם עובדי פשתים שריקות, בה ובסביבותיה יעשו בגדי דאמאסט יפים מאד. וועבל על נהר אא, וגשר ברזל עליו. ארבע אלף איש, מסחר רב בחמאה, בגדי פשתן וגחלי טארף. שיפדל, ארבע אלף איש, בית העצה נאוה. הילווארנבעק, שלש אלף איש, ארמון נאוה. ארשאט כפר גדול מאד על נהר ברעזע, שבעה אלף איש בו, ארמון גדול, מעשה כלי פשתן רב. מסחר רב במקנה, ונעלי עץ. געמערט כפר מהולל בעבור בגדי שש הנעשים בו, אשר מחיר כל אמה לערך חמשה כסף על דבר טובם ויפים. ענדראדט, מקום מסחר מקנה. געלדראפ, כפר, בו ארמון גדול, מעשה גלומי צמר, ארלעריקסטל, כפר, שני ירידים בכל שנה לממכר סוסים, בית יציקת כלי רעם, מעשה שמן פרחים, מסחר עופות.

ט. זעעלאנד

המדינה הזאת מים סביב לה מכל עבריה, תכיל בקרבה תשעה איים, והארץ היבשה מפלך פלאנדערן אשר נתנה מלכות שפניא לממלכת האלאנד לאחוזת עולם. מדתה שלשים וחצי פ"מ, המים בשאון גליהם ירבו מהפכות נוראות בקרבה, אך בני האדם בתחבולותיהם יעשו מעצור בעדם, ובתבונות כפם המון דכים ישביחו. אדמתה דשנה ופוריה מאד. אוירה טוב מאד, וצנת שלג אך מעט בשנה. תושביו יחיו את נפשם בעבודת השדה. מרעה צאן. מסחר וצידת דגים.

שלשה גלילות לה:

א) גליל מידעלבורג, יכיל בקרבו את האי וואלחערן ופלאנדרן מערבית. על פני

אי וואלחערן יש העיר הגדולה מידלבורג, קריה בצורה ושלש עשרה מגדלי מבצר למגן לה, ראש ערי האי וכל המדינה. עשרים אלף איש, ביהכ“נ לישראל, בתי ועד לחכמים, בית מדרש החכמות, בית מועד הסוחרים, בית מעשה מטבעות, מלאכת גלומי צמר ופשתן, השאקאלאד הנעשה בה מהוללה מאד, מסחר ביין, דגן וחמאה. בנין אניות אצל החוף. פליסינגן מבצר נשגב בנגב האי על שפת הים, חוף אניות לה שמונה מאות וחמשים אמה ארכו ומאה אמה רחבו, ומצב נכון לשמונים ספינות מלחמה בקרבו, והחוף החדש אשר לאניות סוחר הקטן ממנו, גם הוא טוב וחזק מאד: שש אלף איש בקרבה, בית מדרש החכמות, בנין אניות רב, מסחר מלח. ווערן עיר בצורה על פי נהר אסטרשעלדע, מגדל ישן רם, שני אלף איש, בבית העצה אשר בה צפון גביע כסף מצופה זהב אשר נתן הקיסר מאקסימיליאן לבני העיר למנחה. מסחר לא כביר: דאמבורג, אלף איש, דברים עתיקים מימי קדם נמצאים קרוב לה. וועסטקאפעלן, שני אלף איש. ארנעמידן, היתה מלפנים עיר מסחר גדולה ועתה אך אלף וארבע מאות איש בה המבשלים מלח וצודים דגים במכמרתם. בכברת ארץ פלאנדערן אשר לגליל הזה יש הערים סליס, עיר בצורה קטנה על נהר צווין, חוף, שני אלף איש. איזנדיק על נחל בליק, חומות וסוללות יקיפוה, אלף ושש מאות איש עושי מסחר. בירוולידט, אלף וחמש מאות איש, בה מקום קבורת פטרבעקל אשר המציא זה ארבע מאות ושבעים שנה מליחת ההערינג, וכל כבוד הארץ הזאת לו הוא, כי רק ע”י המליחה הזאת היתה לסחר גוים ותרים ראש בכל ממלכות התבל. ועד היום הזה יתרון רב לדגי הערינג אשר מהולאנד יצאו על כל אחיהם אשר בארצות אחרות, על דבר המליחה הטובה אשר יעשו יושביה בהכשר דעת, והיא משמרת אתם ואינם מגלים אותה לבני ארץ אחרת. אארדנבורג, מחוברת לים הצפוני על ידי תעלה, שני אלף איש סוחרים ועוברי אניות.

ב) גליל גאעס, בו שלשה האיים בעוועלאנד מזרחי, דרומי וצפוני, אי

וואלפרסדיק, ופלאנדרן מזרחית. באי בעוועלאנד דרמי רק עיר אחת והיא גאעס גסטערגאס יקראוה, על נהר שענגע, בצורה וחזקה, חוף טוב, ארמון ישן, שש אלף איש, בשול מלח, בנין ספינות ומסחר. באטה. מגדל עופל, צנה וסוחרה לנהר שעלדע. על פני אי בעוולאנד צפני, העיר הקטנה קארטעגנע, אלף איש בה, צודי דגים ועושי מסחר. האי בעוועלאנד מזרחי, ארץ מלחה כולו ואנשים בו מעט. בפלאנדרן אשר בגליל הזה יש הערים. הילסט, עיר בצורה, מים סביב לה, חוף, שלש אלף איש, איזה בנינים יפים. אקסל, עיר מבצר, שלש אלף איש, עושי מסחר בקליפות תולעי הים טובים מאד. סאסוואנגענט, עיר קטנה בצורה על זרוע נהר שעלדע, אלף איש בה. פילפינע, עיר בצורה על נהר בראקמאן, שש מאות איש בה:

ג) גליל צירקיצע, יכיל בקרבו ארבעה האיים שובן, דיוועלאנד, טהאלן,

ופיליפסלאנד. באי שובן יש העיר צירקיצעע, על תעלת דיקוואטר, שמונה אלף איש, בית מועד הסוחרים, בית יתומים שני בתי חולים, בית מחסה לדל, בור חצוב גדול מאד האוסף מי הגשם בקרבו, בנין אניות, מסחר רב בדגים שונים. ברויערסהאפן על נחל גרעוועלינגן, נקראת בשם זה על דבר בתי בשול שכר הרבים בה, אלף ושש מאות איש, מסחר רב בשכר ואויסטערן. האמשטעדע, כפר, ארמון יפה בו. נארדגובן כפר, בתי קיץ רבים בו, יושביו יצודו צפרים ויאספו בצים עזובות מצפרי המים. האי דיוועלאנד מצער הוא ויושביו אך מתי מספר המה. באי טהאלן, יש העיר אשר שמה גם הוא טהאלן על נהר ענדראכט, שלש אלף איש, אורגי חוטים כולם. מארטענעדיק שני אלף איש: פארטווליט, כפר אלף איש בו משליכי בים חכה: שערפעניסע, כפר, תושביו עוברי ארחות ימים. שטאוועליסע, כפר, חוף טוב לו, שש מאות אנשיו עושי מסחר. האי פיליפסלאנד, אך כפר אחד בו אשר שמו גם הוא כשמו, ורק חמש מאות איש יגורו בו.

––––––

המדינות האשכנזיות אשר למלכות הולאנד שתים הן:

1) לימברוג

המדינה הזאת תואר הערצאגטוס לה, והיתה ע“פ ברית המלכים בעיר לונדון בשנת תקצ”ט להולאנד לאחוזה, מדתה מ“ב פ”מ. רוב יושביה באמונת סומית קטוליקות יאחזו, ועבודת השדה ומרעה צאן ובקר ראש מעשה ידיהם. אוירה ממוצע וטוב מאד: שלשה גלילות לה.

ב) גליל מאסטריכט, בו העיר מאסטריכט, אחד המבצרים הנשגבים באירופא, על נהר מאאס אשר גשר אבניה גדול עליו, ונהר יאאר עובר בתוכה, חוצותיה רחבות, ישרות ובלי כל שמצה. עופל חזק על ההר הנקרא פעטרסבערג, שלש אלף ושני מאות בתים, שלשים ושנים אלף איש, ששה בתי ספר, בית מדרש, ועד לחכמים על אודות עבודת השדה, שני בתי חולים בית חפשית לחולי הצבא, שני בתי יתומים, בית העצה נאוה ואוצר ספרים בו, היכל השליט, בית נשק, שבעה בתי בורסקי אשר יעשו בם עורות מהוללים מאד, עשרים בתי בשול שכר חמש עשרה בתי מעשה יי“ש, עשרה בתי מלאכת כובעים, שמונה בתי מעשה צבעים, חמשה בתי מעשה נרות ובורית. ובתים אחרים רבים למלאכת גלומי צמר וצ”ג, כלי כסף וזהב, שמיכות, נייר, מראות זכוכית, טאבק וציקאריע. עוגות פלפל הנעשים בה מהוללים מאד. המסחר איננו רב. אצלה ההר הנפלא פעטרסבערג, ממנו יחצבו אבנים רבים מאד, הרכים בקרבו ועבודת פסיליהם אך קלה היא, ובצאתם לאור עולם יקשו כברזל, והמערות אשר תחתיו גדולות מאד ומבוכות נוראות בקרבן המוליכות תועה כל איש זר הבא אל קרבנה מבלי דעת מוצאו ומבואו. אחת מהן היא המערה אשר על שפת נהר מאאס תחת העופל סנט פעטר, מבואות רבים לה, אך ראש שעריה בתוך העופל ובשני מאות מעלות ירדו אל תוכה. וכל זר הקרב אליה בלי מנהל ובלי אבוקה. לבו נכון בטוח כי סבך מסלותיה יאחז את רגליו, ועת רב יתע הנה והנה טרם ימצא מקום לצאת, ואף העובדים בו שנים רבות. איש כלבו או סוסו לימינו, מפחד המחשכים האלה לבל יתעו בם ויאבדו דרך. מספר נתיבותיה עשרים אלף. זה יותר משני אלף שנה אשר יעבודו ידי אנוש במערה הזאת ויוציאו אבנים ממנה, ארכה שש פרסה, ושתי פרסה רחבה, ובמקומות רבות עמוקה מאד. בימי קדם מצאו אנשי מאסטריכט ובנותיה מפלט בקרבה מפחד אויב בעת קרב ומלחמה. בה ימצאו גויות חיות שונות קשים כאבן מדורות עולמים, עצים ונטעים מארצות הנגב כולם יחד כראי מוצק וקליפות תולעי הים לרבבות אין מספר. מעין יוצא בתוכה מאחד העצים אשר נתקשה כאבן מרוב ימים, מימיו זכים מאד ונוזלים בלי הפוגות. גם יש בקרבה בני אדם רבים דוממים מתים אשר עורם ובשרם עליהם ולא שנו את תואר פניהם, ואין ספק כי מתו מפני זלעפות רעב באשר נתעו במעקשי נתיבותיה ולא יכלו צאת. וזה לא כביר מצאו איש עומד על רגליו אשר שמלותיו לא בלו מעליו, אגודת פרחים בידיו וכובע משולש לימינו, ומתבנית בגדיו הכירו כי יותר ממאה שנה עברו עליו, ואותות רבים נתנו עדיהם כי בכפן מת. בקירות המערה הזאת חרותים אלפי רבבות שמות מלכים, שרים, רוזנים, חכמים, גבורים ואנשי מופת מני אלף דור, אשר בקרו אותה וראו את הדרה, ואף שם נאפאלעאן הקיסר הגדול היה בתוכם, אך כאשר ירד מגאון עוזו בשנת תקע“ה מחה אותו אחד הבוערים בחרו' אפו בו, ובאולתו לא ידע כי זכר האיש הרם והנשא הלזה לא יסוף מקרב תבל עד אחרית הימים, ותהלתו בעמים יגידו לעולמי עולמים. סיטארד אצל גבול פרייסן, חמש אלף איש, בית ספר, שבעה בתי מעשה שכר, ששה בתי בורסקי, ובתים אחרים למלאכת צבעים, נרות, טאבק ושאקאלאדט. מסחר תבואה ומקנה, וואלם כפר גדול, שלש אלף איש בו, בתי מלאכה גלומי צמר, שמיכות צמר, מעשה שכר רב. הערלן, עיר קטנה חמש אלף איש בה, בתי בשול שכר, מעשה שמן שומשמין, בית מלאכת מחטים גדול מאד, מסחר בצאן ובקר. גראנספעלד, כפר, שני אלף איש בו. אייסדן על נהר מאאס, בתי בורסקי, מעשה יי”ש ושכר רב, מסחר מקנה. גאלפע, על נהר גיילע, שני אלף איש, בית מעשה נייר גדול מאד. וויטעס, כפר, שלש אלף וארבע מאות איש, מעשה נייר רב. בילזן על נהר דעמר, שלש אלף ושלש מאות איש, בתים רבים למעשה שכר, צבעים, שמן פרחים, משרפות לבנים ויוצרי חרש. מעין מי מתכת קרוב אליה. פאקעמאנט, אלף איש, מעשה יי“ש ושכר ובורסקי. רעקהיים, אלף וחמש מאות איש, ארמון, משרפות לבנים, מעשה יי”ש ועבוד עורות. באסענגע, כפר, בו בתי מלאכת כובעי תבן. בעעק, שלש אלף איש, בורסקים, מסחר עץ ועורות. געעלן, כפר, שני אלף וחמש מאות איש, מעבדי עורות, בתי מעשה חומץ ושכר. שערן עלדערן, כפר, ארמון ופרדס נאוה, בו אוצר סגולות יקרות ומטבעות עתיקות. ברונזוס, כפר, אלף וחמש מאות איש בו, בית מלאכת חגורות משי. שינן, כפר, שני אלף וארבע מאות איש, בתי מלאכת יתדות ברזל, בשול שכר וחומץ. וואנק, כפר, שני אלף וארבע מאות איש, עושי כובעי כש, בית מעשה מרקחת.

ב) גליל רורעמאנדע. בו העיר רורעמאנדע, סוללות מבצר יקיפוה, על נהר מאאס, שש אלף איש, שני בתי ספר, מלאכת גלומי צמר, חמשה בתי בשול שכר, בתי בורסקי, מעשה חומץ, נייר, בורית, מסחר רב בגבינה. ווענלא, עיר בצורה על שפת נהר מאאס, בעמק חול, אצל גבול פרייסן, שבעה אלף וחמש מאות איש, בתי מעשה שכר ויי“ש רבים, מעשה חומץ, טאבק, בורית, מסרקות, מי ריח, כובעים, חומר חותם, שמן פרחים, צבעים, כלי נחושת, בדיל ועופרת, עבוד עורות. מסחר. ווערדט בבקעה עמוקה מלאה רפש ואגמים, שבעה אלף איש, שלשה בתי ספר, בתי מלאכת כובעים, גלומי צמר, פוזמקאות, שמן פרחים, נעלי עץ, כלי נחושת, עורות, בשול שכר, מסחר במקנה. העלדן, כפר נאוה, שלש אלף איש בו אורגי חורי, עושי נעלי עץ, בתי בורסקי, מעשה שכר, שמן שומשמין, מי מרקחת ויי”ש.


2. לוקסעמבורג

המדינה הזאת תואר גראסהערצאגטוס לה ותחת אשר כל מדינות הולאנד בקעות ועמקים בלי כל הר וגבעה, היא רבתי הרים, וגבעות ארדענן פני כולה יכסו, הגבעות האלה יערים רבים למו, והעמקים אשר בתוכם מבורכים במים הנוזלים מראשי הצורים. אדמתה מלאה אבנים וסלעים, ופריה אך מצער הוא. אוירה זך וטוב, הסתיו לח וקרתו איננה חזקה מאד, אבל גם ימי האביב קרים לרוב. רוב יושביה אשכנזים, דלי הדעת ונעדרי בינה ואף הכמרים וכהני העם חוסר מדע להם, וחכמה זרה למו. הנותרים וואלאנן הם, חוטר מגזע צרפת, גבורי חיל אשר המות וכל גדודיו אשר משחק למו, ואיבה עצומה בינם ובין האשכנזים, ואחרי הצרפתים יט לבבם, לכן אף שפתם שפת צרפת ישנה בפיהם. המסחר ומלאכת מחשבת אך למצער בקרבה, ומרבית אנשיה בתרבית מקנה ועבודת השדה את נפשם יחיו. מידתה שבעה וארבע פרסאות מרובעות, שלשה גלילות לה:

א) גליל לוקסעמבורג, בו העיר לוקסעמבורג, קריה בצורה מאד, וצבאות פרייסן תמיד תוך המבצר יחנו למגן לה. היא עתיקת יומין מאד, ובימי הרומים (זה יותר משני אלף שנה) כבר היתה לעיר נשגבה ורבתי עם, נהר אלצעטע עובר בתוכה. שמונה שערים לה. שלש עשרה אלף איש, בית מדרש החכמות גדול, בתי ספר רבים, בית אוצר ספרים ואוסף סגולות הטבע ומעשה ידי אנוש. בתי בורסקי רבים וגדולים, מעשה גלומי צמר, נייר, דבק, שיד מזוקק, כלי פשתן טובים, מסחר רב בברזל. אזרחיה ידברו בשפת צרפת, אבל גם לשון אשכנז אתם, וכולם יחד יבינוה. מערש, על נהר אלצעטע, שני אלף ושלש מאות איש, מטעי גנים וחוצבי ברזל מההרים. לאראשעט, אלף ושלש מאות איש, עושי גלומי צמר. ביסן, כפר על נהר אטערט, אלף יושביו יחד בעלי הון ועושר, כור ברזל בו, ושני בתי מלאכת ברזל. פישבאך, כפר, בתי מעשה נייר וכלי ברזל, נידראנוון, שלש אלף איש, מעשה נייר רב. דיפרדאנגע, כפר, כור ברזל ומלאכת כל כליו בו. סעפטפאנטענס, כפר, בו בית גדול למלאכת כלי פארצעלאן.

ב) גליל גרעוונמאחערן, בו העיר גרעוונמאחערן על שפת נהר מאזל קרובה לגבול פרייסן, שלש אלף איש, בית מלאכת קלפי שחוק, כרמים רבים, עחטרנאך, על נהר סורע, ארבע אלף איש בה, מלאכת בגדי שש טובים, נייר, טאבק, שיד מזוקק, וכלי פארצעלאן. ביום השני לחג הפפי נגסטן הוא חג השבועות אשר להם, יתאסף קהל רב מכל הכפרים אשר סביבה בכר נרחב אצלה וכמרי העיר בראשם, ובקול רנה ותודה יעבור המון חוגג הלזה עד מקדשם אשר בעיר, והמעברה הזאת תארך מאור הבקר עד חצי היום, כי מדי לכתם שני צעדים קדימה, ישובו לדלג צעד אחד אחורנית, וכבירים ירעו לנפשם ויפלו למשכב ע"י העמל הרב הזה מימים ימימה, אשר הוא למזכרת נגף גדול בבהמות שדי בימי קדם. הצרפתים, עת משלו בארץ הזאת אבו לבטל המנהג הנואל הזה ולא עלה בידם, כדרך כל הבוערים בעם, אשר כל מנהג ישן קדוש בעיניהם, אף אם הבל שרשו ואולת יסודתו וכל הנוגע בו לכופר ומין יקולל. רעמיך. על נהר מאזל, שני אלף וחמש מאות איש, כרמי גפן. וואסרביליך, כפר, משרפות שיד מזוקק ומעשה כלים.

ג) גליל דיקירך, בו העיר דיקירך, על נהר זורע, שני אלף ושש מאות איש, בתי בורסקי, משרפות שיד מזוקק. וויאנדן, בעמק נאוה, הרים וסלעים רמים סביב לה, שני אלף איש, מעשה עורות מהוללים, כפר ישן במרום סלע נאוה מאד מבית ומחוץ. ווילץ, הררי יערים מסביב יקיפוה, שלש אלף איש, מעשה גלומי צמר, בורסקי, ונייר. עשזורלאזורע, בין יערים רבים, אלף וחמש מאות איש אורגי גלומי צמר. קלערווא, על נהר ווילץ, אלף איש, מעשה דבק ועורות טובים מאד.

בכלותי לדבר מן הארץ הזאת, אוסיפה עוד דבר קטן, והוא, על פי רשימת סופרי המלך, לא ירבה מספר המובאים לבתי הסהר אשר בה, על דבר כל עון וכל חטאת, משש מאות איש שנה שנה. אם כן איפא, אין אף בחמש מאות אלף איש, מאה אנשי בליעל, וזה עד נאמן אין כמוהו על יושר לב יושביה. ובזה אין ערוך לה בכל ארצות תבל ומדינותיה.

בעלגיען

ממלכה חדשה, נאוה ומבורכת מאד, היתה מני אז אחת מדינות הולאנד אשר לעסטרייך, ובשנת תק"ץ נפרדה ממנה ותהי לארץ מלכות לבדה ומלך חדש ימשול בה. לפאת צפון ארץ הולאנד גבולה, לפאת מזרח ארץ פרייסן, לפאת נגב ומערב ארץ צרפת, ולפאת צפונית מערבית הים הצפוני יקיפנה. מדת גדלה חמש מאות שלשים ושש פרסאות מרובעות. ומספר תושביה ארבעה וחצי מיליאן בני איש. אוירה ממוצע, זך וטוב מאד.

נהרותיה שנים המה:

  1. נהר שעלדע בא מארץ צרפת גדול ורחב ידים ואניות בו יעבורון. עובר

המחוזות הענעגויא, פלאנדערן מזרחית, אנטווערפן וגענט, עד גבול הולאנד, מדי עברו ישטפו אל תוכו הנהרות לים אצל גענט, דענדר אצל טערמאנדע, רופל אצל רופלמאנדע.

ב) נהר מאאס גם הוא מארץ צרפת מבואו ועובר המחוזות נאמור, ליטיך ולימבורג והיו תוצאותיו להולאנד. במרוצתו יגיח אל פיהו את הנהרות סאמברע אצל נאמור, ואורטהע אצל ליטיך. תעלות רבות בה המחברות כל עריה יחד, והגדולות מכולן הן, התעלה מן בריסל דרך ווילווארדן לנהר רזפל, מן בריסל לשארלעראא, מן מאנס לקאנדט, מן אסטענדט לבריגע, התעלה הישנה והחדשה מן בריגע לגענט, התעלה הגדולה והיפה מן גענט לטערניידען בפלאנדערן, התעלה מן לעוון עד נהר רופל. יאורים רבים רחבי ידים אין בקרבה.

מעינות מי מתכת רבים בה, ובעיר שפאא לבד שבעה מעינות, ובראש כולם הבאר אשר ממנה שתה פטר הגדול קיסר רוסיא ומצבת אבן עליה לזכר לו, מימיה חמים וטעמם יעמוד בם גם אם ישלחום למרחקים, רפאות תעלה בם לרפיון האברים, חולי הריאה והחזה, מרה שחורה, כאב הכליות והשלחופית ומחלות הנשים.

לחוף הים היא ארץ מישור כולה, ובמחוזות אנטווערפן ופלאנדרן מערבית אין כל גבעה, אולם לפאת נגב ובמחוזותיה האחרות הרים וגבעות רבים אשר יערים וכל עץ בם, ועמקים כבירים בתוכם עטופים בר וירקרק עשב. גם מערות רבות בהרריה, ואחת מהנה היא במחוז נאמור אצל ראשעפארט, גדולה ונפלאה מאד ונהר לעסע עובר בתוכה.

מלבד הככר פעעל הארוך עשר פרסה ורחב שלש פרסה, אשר כולו יון מצולה ואדמת טארף, אדמתה דשנה ופוריה מאד, וכגן עדן ברוכה בכל.

צאצאי עפר ארצה הם, גחלי אבן לאין קץ ואין חקר, ובבורות רבים יחפרו זה שמונה מאות שנה, וככל אשר יוסיפו להוציא מהם, כן תפרוץ הברכה בהם, וארבעים אלף איש יתעסקו בחפירתם, ברזל, נחושת, עופרת, גאלמיי, טארף, חומר יוצרים ופארצאלען, שיד, שיש, אבני ריחים, אבני משחזת, אבני בנין ואבני גזית, מלח, אלוין, וויטריאל, ומי מתכת.

תבואת השדה לרוב, ובכל זאת לא תספיק למחית יושביה כי רבים הם. גם על דבר מעשה השכר והיי"ש אשר צורך הדגן רב להם מאד. פרי העץ, שומשמין, כרוב, לפת, קטניות, פשתן, קנבוס, תפוחי אדמה למכביר, כישות, גפן, ערבי נחל, עצי היער רבים.

החי אשר בה, סוסים גדולים וחזקים, בקר וצאן טובים מאד, עזים, חזירים, עוף כל כנף, זיז שדי אך מעט, דבורים, תולעת המשי, ודגים.

העם היושב בה, בבני אשכנז וגוי צעלטן (אשר בא מן אזיא) גזע מחצבתו. תכונתם קרובה לגויי צרפת, חיים הם בכל מעשיהם ומפעלם, אחרי העונג והפאר ירדופו, שמחי לב, פושקי שפתים, ופחז כמים בעסקיהם. את הטהרה והנקיות יאהבו מאד, רוב הכפרים אשר בה גדולים כערי הארצות האחרות, ובתי חומה, מסלות רצופות ונתיבות רחבות למו.

השפה המדוברת היא הולנדית בלולה בלשון צרפת, גם שפת אשכנז מתהלכת בה, והשרים בשפת צרפת ידברו, גם רוב הספרים נכתבים בלשון הזה.

אמונה שוררת אין בקרבה, כי דרור לכל איש לעבוד את אלהיו ככל אשר ייטב בעיניו. ובכל זאת מרבית יושביה בעלי ברית רומית קטוליקית, ואך כעשרים אלף בני דתות אחרות בקרבה, ובתוכם כשלש אלף בני ישראל:

מלאכת מחשבת רבה מאד בקרבה, לכל מעשה ופועל בני אדם, הלא הם, מעשה בגדי שש שונים מאד למיניהם, מטוה פשתן רב, מעשה שבכה יקר מאד, גלומי צמר, פוזמקאות, כובעים, עורות, נייר, בדולח, מראות זכוכית, בורית, חומץ, יריעות, עגלות צב, שמנים. בשול מלח וצוקר, משרפות לבנים, מעשה שכר ויי"ש רב מאד, מהלומות ברזל, רקועי פחים, כלי כסף וזהב, ברזל בדיל ונחושת, כלי מלחמה, ומכונות קיטור, גם מלאכת נעלי עץ רבה בה:

המסחר גדול מאד בתוכה, ותעלות המים, המסלות הטובות, ונתיבות הברזל אשר על פני כולה מגבול פרייסן עד הים, ומגבול צרפת עד גבול הולאנד, שלש אלה יחד לה לישועה, ולרוכלת העמים ישימוה. רוב מסחרה עם ממלכות ענגלאנד, צרפת, הולאנד, פרייסן ואמעריקא הצפונית. מספר אניות סוחר אשר לה מאה וחמשים וארבעה, הדברים היוצאים ממנה לארצות אחרות הם, חמאה, גבינה, פשתן, קנבוס, פרחים, נחושת קלל, צמר, עורות, יין שרף, מלח, תפוחי אדמה, צינובר, גחלי אבן, גלומי צמר ומשי. בגדי שש, כלי נשק ונייר, ומחירם כשני מאות ושלשים מיליאן פראנקן, והבאים אליה ממדינות נכר הם. תבואת השדה, כסף חי, דונג, שער החזיר, מורי שעות, כלי ברזל צרוף, בלויי הסחבות למעשה נייר, יין, כסף וזהב, וכלי בית וערך מחירם כשלש מאות מיליאן פראנקן.

מטבעות. מדה ומשקל יחד כארץ צרפת לה. המטבעות הם על פי הפראנק, בכל פראנק מאה סאנטים, וערכו ל“ח צל ע”וו, בזהב: מעשרים וארבעים פראנק, בכסף. פראנק, שני פראנק, חמשה פראנק. חצי פראנק, ורביע פראנק. בנחושת: סאנטים (אחד ממאה בפראנק) שני סאנטים, חמשה ועשרה סאנטים, וגם המטבעות הישנות לא נפסלו, ויוצאים במדינה כמלוא ערכם. המשקל לפי הככר, בכל ככר מאה קילאגראם, בכל קילאגראם שני ליטרא שלנו.

חנוך בני הנעורים רב וגדול בה, ובתי מדרש וספר כמעט בכל עיר ומקום, וידי המורים אינם אסורים בזקים ללמד לתלמידיהם מתוך הספרים אשר תתן לפניהם הממשלה, כי בתי אוניווערזיטעט ארבעה בה. בעיר בריסל, לעוון, גענע, וליטיך: בתי ועד לחכמים רבים בה: ביד כל איש להדפיס מורשי לבבו ככל אות נפשו, גם כל המוציא לאור דברי הימים חדשים לבקרים איננו מוכרח לתת ערך כסף לערבון כמנהג הארצות האחרות, וכי יהיה חטא בדבריו, ישפטו המושבעים בעם ועל פיהם יצא נקי או חייב. בשנת תקפ"ח נוסדה בבריסל חברה חדשה לצקת אותות הדפוס בעבור כל דפוסי הממלכה הזאת.

מספר העניים אשר אין כל מחיה למו רב ועצום מאד, ולעומת זה ירביון החברות אשר הוקמו להיות עזר לדל ומחסה לאביון. החברות האלה אשר הממשלה למשען למו, יקנו כפרים, יבנו בתים, יזרעו שדות, והיו למקלט לכל עני ומסכן ללמד את ידיו למלאכה ואצבעותיו לעבודת האדמה, להוציא לחם מעמל ידיו וזעת אפו, ולא יפרוש כפיו למתנת חנם ונדבת חסד בל תשאל נפשו.

הממשלה. על פי ברית המלכים בשנת תקצ"א, חוק בארץ הזאת ולא יעבור, כי המלכות ממשלת קונשטוטיציאן היא. המלוכה נחלת עולם היא לבית זאכסן קאבורג, לבנים ולא לבנות, כי כל אשה לא תשב לכסא לה. תוצאות החוקים לפעולות אדם ביד המלך הן, אבל תת כל חוק ומשפט ועשותם, בידו וביד העם יחד, ולא יוכל האחד לעשות מאומה בלעדי השני. המלך קדוש לעמו ומשפט חרוץ לא יעשו בו, אכן יועציו מחוייבים ליתן דין וחשבון על כל מעשיהם. המלך בראש צבאותיו, בידו לעשות מלחמה ושלום ולכרות ברית עם מלכים אחרים, להפקיד שרי המלוכה, לכפר עון כל חוטא, להרים בתור היחש, לתת יקר וגדולה לאשר ישא חן בעיניו, לעשות מטבעות בתבניתו, ולקיים כל דבר חוק ומשפט. הכסא, כאשר אמרנו, מורשה לבן הבכור ולא לבת, ואם אין בן למלך, יפקיד בהסכמת זקני העם איש אחר אשר ימלוך תחתיו, ואם לא הפקיד בחייו ממלא מקומו, יבחרו בחירי העם מלך כאשר יישר בעיניהם, המלך יגדל ויכשר לשבת על הכסא בכלות שנת השמונה עשרה לימי חייו, בטרם תנתן העטרה בראשו ישבע לשמור את חוקי הארץ כתורה וכמשפט. עד יגדל המלך יפקידו זקני שני החדרים אפוטרופס עליו ושליט הארץ. המלך לא יוכל למשול על ארץ אחרת בלעדי רשיון זקני העם. המלך לא יוכל עשות אחד מבניו או ממשפחתו ליועץ ושר היושב ראשונה במלכות. תוכן הכסף לתוצאות המלך וכל החצר יקבצו זקני העם. ערך הכסף למלך המולך עתה הוא א' מיליאן ושלש מאות אלף כסף שנה שנה. משכן המלך הוא בעיר בריסל, ובימי הקיץ ישב בהיכל עונג אשר אצל בריסל, לעקן שמו. תואר כבודו הוא בלי כל גאון ותפארת: מלך עם בעלגיען. בנו המולך אחריו בשם יורש הכסא יכונה. חותם המלך, ארי. צבע הארץ הוא, אדום, ירקרק ושחור. שרי החצר אך מצער המה. אותות יקר וכבוד לאנשי סגולה שתים המה.

א) ככב הכבוד מזהב ומכסף, ינתן לאלה אשר הרבו עשות גבורות עת פרקה הארץ עול הולאנד מעליה. ב) חותם השלום הנקרא גם חותם לעאפאלד, בו חרותים הדברים: שבת אחים יחד תתן אומץ וגבורה. וינתן לכל עושה טוב וחסד לעמו וארצו. אף אם אצילים ואפרתים בה, אין כל יתרון למו על יתר אנשי הארץ, כי כל יושבי הממלכה הזאת חוקה אחת הם, ומותר האפרתי מן האזרח והאזרח מן האכר אין. גם הדת אין חלק ונחלה לה במשפטי וזכיות הארץ, הממשלה אינה שוטר אלהים באדמה, לריב את ריבו, למנוע את הטוב מכל אשר לא יעבוד את ה' כמנהגה וחוקותיה, כי כל הנולד בקרבה או בן נכר הבא אליה להשתקע בתוכה, חלב הארץ יאכל, לכל כהונה ומשמרת יגש, ואין שטן לו בכל אשר יפנה, ולא יערב לב איש לשאול את רעהו, מה העבודה אשר תעבוד לאלהים, כי בוז יבוזו לו.

זקני העם היושבים בבית הועד בשם כל הגוי, שתי מחלקות למו, סנהדרין ומלאכי העם (רעפרעזענטאנטן) ושניהם יחד יבחר העם מתוכו, אך זמן הסנהדרין הנבחרים הוא לשמונה שנים, וזקני העם נבחרים לארבע שנים, מספר הזקנים הוא כפלים כמספר הסנהדרין. כל זקן ישיג שני מאות כסף דבר חדש בחדשו כל ימי שבתו בבית הועד (אם אין הועד בבית מגורו), אבל הסנהדרין לא יקחו מאומה בשכרם. שני הבתים יחד יועדו בכל שנה בחדש נאוועמבר, ועת שבתם לא תמעט מארבעים יום. ביד המלך לבטל הועד על איזה ימים או עד השנה הבאה, להאריכו כחפץ לבבו, ולקרוא יום עומד בתוך השנה טרם יגיע התור. כל זקן או אחד הסנהדרין אשר יפקידהו המלך לאחת הפקודות יצא מן הקהל ואיש אחר יבחרו תחתיו. זקני שני הבתים יוכלו להגיד ככל העולה על רוחם ולא יבואו במשפט אף אם ידברו במלך ושריו; כל דבר הכנסות והוצאות המלוכה ומספר חיל הצבא, יבא בראשונה לבית זקני העם וכמשפטם כן יקום. על אודות כל חוקי הארץ יועצו יחד שני הבתים וכאשר יסכימו רוב הדעות כן יהיה: לשרי המלך היושבים ראשונה במלכות, המשפט לבא אל תוך שני הבתים, אולם אך כשואלים לא כיועצים. ביד שני הבתים לשלוח לקרוא את יועצי המלך ולשאול את פיהם כטוב בעיניהם. לבית השני (בית הזקנים) המשפט להביא איזה מיניסטר בפלילים בעשות עול, ועד הב"ד העליון אשר בשם קאסאציאנס האף יכונה יבא דבר שניהם, בצאת המיניסטר חייב בדינו לא יוכל המלך לזכותו, אולם אחד שני הבתים יוכל להעביר על פשעיו. כל חוק היוצא מן המלך אין תוקף לו אם אין מיניסטר חתום עליו, והמיניסטר ההוא ענוש יענש בעדו אם עול בקרבו. דלתי בית הועד פתוחים לכל איש, וכל המדובר בם נכתב בספרי דברי הימים החדשים לבקרים. חוקי בחירת הזקנים הוכנו בחכמה גדולה, ועל פיהם לא יגיע לכל ארבעים אלף איש כי אם זקן אחד. שרי המלכות חמשה הם, ושם מיניסטר להם: סגן המשפט, סגן הפנים (על כל מעשי הארץ פנימה), סגן החיצון, על כל הדברים אשר בין ארצו לארצות אחרות, גם חיל הים תחתיו, סגן האוצר, סגן המלחמה.

הכנסות המלכות מאה שבעה ועשרים מיליאן פראנקן, וגם התוצאות בערך הזה. חובותיה אשר רבים נושים בה הם שלש מאות ושמונה עשר מיליאן פראנק.

שם המלך המולך עתה בה הוא לעאפאלד הראשון נסיך זאכסן קאבורג נולד בשנת תק“נ, וישב לכסא בשנת תקצ”א.

מספר חיל צבאה תשעים אלף איש, אניות מלחמה אך חמש לה. מרבית יושביה מלומדי מלחמה, איש חרבו על ירכו, ותחת אשר גדודי החיל למחסה הארץ מפחד אויב מחוץ, הם למשמר מפחד אויב מבית, לבל ירהבו שרי המלך עד מאד ויבולע לעם, והיה כי יחזיק המלך בקרנות הכסא לדכא לאומיו תחתיו, הם בימין רוממה נגדו יקומו, וזרוע רמה תשבר.

הממלכה הזאת תשעה מחוזות לה, ולכל מחוז איזה גלילות.


א. בראבאנט הדרומית

מדת המחוז הזה ששים פרסאות מרובעות. אדמתו פוריה מאד לכן עבודת השדה ראש מחית תושביו, מלאכת מחשבת רבה בקרבו, ועל כולם מעשה שבכה מן אטון בד אשר אין כמוהו בכל הארץ.

שלשה גלילות בו:

  1. גליל בריסל, בו העיר הגדולה והנאה בריסל, קרית משכן המלך ומושב כל

שרי המלוכה, על נהר זענע העובר בתוכה, עגולה וארוכה כתבנית ביצה ושתי פרסה היקפה. הסוללות אשר סביב לה מוסבות לעונג ושעשוע מאין כמוהם, נפלגת לעיר העליונה והתחתונה. העליונה על פני גבעה נשאה, מלאה תפארת וכלילת יופי. בה יגורו השרים ובני מרום עם הארץ, בה ידובר בשפת צרפת, גם כל תהלוכות וארחות יושבי העיר הזאת כבני צרפת המה, אולם העיר הישנה אשר בבקעה, רוב יושביה עושים במלאכה ודלת העם, לשון הארץ בפיהם, ומדותיהם שונים מבני העיר החדשה. שמונה שערים לה, שלש עשר אלף בתים, שמונה רחובות גדולות, מאה וששים אלף איש. רחוב המלך היא הנאוה מכל רחובותיה. בית העצה יפה מאד, נבנה זה ארבע מאות שנה. מגדל רם לו, ובראשו פסל תמונת מיכאל השר מנחושת מוזהב, רחוב הקדושים מקום קבורת האנשים אשר נפלו חלל בשנת תק“ץ בהלחמם בעבור דרור ארצם, בתוכו ארבע ערוגות גדולות מלאות פרחים וצמחי הוד, ותחתם שארית אדמת הנפילים ההם. בתוך העיר פרדס גדול צומח עצי פרי וכל עצי לבונה נחמד מאד למראה ונעים לשוח בצלו. בקצה הפרדס הזה ארמון המלך מלא הוד והדר, ארמון זקני העם אשר בו ישבו בחירי העם ביום הועד היכל המשפט נאוה, בית מעשה המטבעות, ארמון תפארת אשר בו שפונים כל סגולות מלאכת מחשבת ופועל כפים, ועוד היכלות אחרים רבים. בית אוניווערזיטעט אשר נוסד בשנת תקצ”ז, גנת ביתן, מצפה ככבים, בתי מדרש רבים לכל חכמה ומלאכה, בתי ועד לחכמים, בתי אוסף סגולות כל יקר, אוצר ספרים גדול, שני בתי שעשוע, בתי חולים, בתי חנוך לבני העניים, בתי מחסה לדל, ביהכ“נ גדולה, חמשה בתי יציקת אותיות הדפוס, יותר מארבעים בתי, ל' בתי דפוס ממכר ספרים, מעשה אטון בד רב מאד, אין ערוך ליפיו וטובו בכל כנפות הארץ, מלאכת גלומי צמר, כובעים, כלי כסף וזהב, מרכבות מהוללות מאד, אשר מחיר כל אחת מן שלש אלף עד חמש עשר אלף כסף, מחטים, כלי זכוכית ובדולח, ויריעות מחוטבות. לבני העיר הזאת חג מקץ כל חמשים שנה לזכר עוגת מצה הקדושה להם אשר חללו בני ישראל את כבודה זה חמש מאות שנה. גם אם תכתוש את גויי הארץ במכתש הדעת, ואופן התבונה על ראשם יוסב, לא תסור מהם אולתם הקשורה בלבם, ואיבתם לזרע יעקב שמורה נצח. המסחר רב מאד בקרבה. בה משכן רב המדינה אשר כל רבני הארץ הזאת למשמעתו יסורו, ובית דינו בשם קאנסיסטאריוס יכונה, ומאוצר הממלכה ינתן לו שני אלף וארבע מאות פראנקן לשנה, ולשני דייניו העומדים לעזר לו, שני אלף וחמש מאות פראנקן, גם כל תוצאות בתי ה' ודברים אחרים אשר לקהלות ישראל בכל הממלכה הזאת, מאוצר המלך ינתנו. בשנת תקצ”ח הרים המלך את איש ישראל הר“ר ל. ריכטענבערגר שמו בתור היחש, ונתן לו חותם השלום למען ישאהו על לבו לכבוד ולתפארת. הרב החכם הדאקטר מוה' אליקים כרמולי נ”י ישב שנים רבות על כסא הרבנות בקרבה. בכ“ה לחדש אויגוסט שנת תק”ץ נקהל המון רב בתוכה ויהרסו את בתי פקידי העיר וזעקתם גדלה עד מאד, כי לא ישרה נפשם בממשלת הולאנד אשר עליהם, כחדש ימים ארכה המלחמה בתוך העיר בין יושביה ובין אנשי הצבא, ואף אחרי שלחו גדודי החיל שלש פנות העיר באש, לא נמוג לב העם בקרבה, ותושע למו זרועם כי ברחו הצבאות לנפשותם, ובעוד לא כביר הורם עול מלכות הולאנד מצואר הארץ הזאת ותהי לממלכה לבדה עד היום הזה.

סביב העיר הזאת אללע כפר נאוה. איקסעלעס, כפר, בו בתי מלאכה רבים. מעלעבעקע, כפר, בתי לבון דונג, גני חמד, ובתי מלאכה שונים. יאסע טענאדע, כפר, בתי מלאכת מרכבות, חומר חותם ונייר. שעזעבעקע, בתי עונג וגני פרי בו, כל אלה יחד יקיפוה, וכמגרשים המה לה. לא קאמברע, מקום מקלט לאביוני אדם ונערים בלי אב ואם. לעקן, ארמון המלך מלא הוד והדר, ומערה נאוה בו. האל, עיר על נהר זענע, שבעה אלף איש, בתי בשול שכר רבים בה, בשול יי“ש, מעשה טאבק, שמן, נייר, כובעים, סירות, עבוד עורות, מלאכת כלי פשתן, מסחר רב בעץ, תבואת השדה, עורות וכלי בד. אסשע, במסלה אשר מבריסל לגענט, שש אלף איש, בתי בשול שכר, צוקר, צבעים, מטוה צמר, מסחר רב בעצי בנין, תבואת השדה, בגדי שש, כישות, נעלי עץ. אצלה מכרה אבנים רב. ווילווארדן, מקום נאוה על נהר זענע, שש אלף איש, בית מוסר פועלי און אין כמוהו לגודל בכל הארץ הזאת מבלעדי העיר גענט, לבון כלי פשתן רב, בגדי שערות סוסים, מעשה שמן, חומץ, מחטים, נעלי עץ, חוטי קמח, כור שיד. מסחר עצי בנין וקמח. אנדרלעכט, מקום קרוב לבריסל, לבון דונג, בשול שכר, מלאכת גלומי צמר ושמיכות, נעלי יד ובתי צבע. גרימבערגן, מסחר רב בתבואה, מעשה שכר ויי”ש. נרות ובורית, מחצב אבן. עטערבערק, מעשה שכר, עבוד עורות אפר מלח, נעלי יד. קאסטרע, מעשה נייר. גאמעראנעס, לבון בד, מעשה יי“ש, מלאכת נרות דונג, מסחר מקנה. אוקלע, מטוה צמר, מעשה שכר רב. לאנדרצעל, בתי מלאכת כלי אורגים, מעשה שכר, שמן, בתי צביעה. הערינעס, לבון בגדי שש רב, מעשה שכר ויי”ש. אפוויק, בתי בורסקי, מסחר עץ ושפתן. לעמבק, בתי מלאכת גלומי צמר.

2. גליל לעוון, בו העיר המהוללה לעוון, קריה ישנה מאד על נהר דילע, היתה

מלפנים רבות עם, שלש מאות אלף איש ישבו בקרבה, ובתוכם היו שני מאות וחמש אלף איש עושי גלומי צמר, אך בשנת ה“א קמ”ב התקוממו האורגים האלה נגד אדוניהם, ואחרי אשר תלו שבעה עשר שרי העיר על העץ, יצאו מאתה וילכו לענגלאנד וישימו להם בה מכון לשבתם, ואתם יחד גלתה המלאכה הגדולה הזאת אשר כל עושר ארץ ענגלאנד לה היא ומאתה תוצאותיו. מני אז ירדה העיר הזאת אחורנית, ועתה אין כי אם ארבעים אלף איש בה, אף אם רחבת ידים היא לה יכיל ארבעתים כמספר הזה. בית אוניווערזיטעט, נוסד זה ארבע מאות ושלשים שנה, נשבת בימי ממשלת נאפאלעאן בה, ובשנת תקע“ו שב לאיתנו, לו גינת ביתן, אוצר ספרים, אוסף סגולות הטבע. בית העצה בנין מפואר מאד וארבעה מגדלים לארבע פנותיו, נבנה זה ארבע מאות שנה, בית נאוה מאד לאנשי הצבא אשר לא יוכלו עוד לעבוד עבודה. היכל לנוצרים כליל בהדרו אשר נבנה זה יותר מחמש מאות שנה. בתי חולים, בתי יתומים. כ”א בתי מעשה שכר מהולל מאד, בשול צוקר, מלאכת בגדי שש, יציקת כלי מלחמה, מעשה שמן שומשמין, מסחר שמן, פשתן, קנבוס ויבול השדה. טירלעמאנט תשעה אלף איש, מעשה שכר רב, מלאכת כלי צמר, שמן, נרות דונג, כובעים, כישור ופלך למעשה שבכה, ויי“ש טוב. מסחר יבול הארץ וצמר. נערווינדן, כפר מהולל על ידי שתי המלחמות הגדולות אשר היו בו, האחת בשנת ה”א תמ“ג, במלחמה ההיא נפלו שמונה עשר אלף גבורי ענגלאנד ובעלי בריתם חלל על פני השדה, ותעז יד הצרפתים, וכמאה שנים אחריה (ה“א תקמ”ג) הכה חיל עסטרייך את הצרפתים מכה רבה מאד. דיעסט על נהר דעמר בבקעה פוריה מאד, שמונה אלף איש, כ”ח בתי בשול שכר, אחד עשר בתי בשול יי"ש, מלאכת כובעים, עורות ושמן. בשול מלח. מסחר רב בשכר. ערשאט, על נהר דעמר, ארבע אלף איש, מעשה שכר, מטוה שש, מלאכת סכינים, משרפות שיד. העגערדן, ארבע אלף איש, בתים רבים למעשה שכר, בורסקי, לבון בד, ומעשה שמן שומשמין. געטבעץ, שני אלף איש, מעשה שכר, מסחר דגן ומקנה. מאנטעגי, שלש אלף איש, מסחר רב בעצים.

3. גליל ניוועל, בו העיר ניוועל, עשרת אלפים איש, בתי מעשה שבכה, נייר, בגדי

שש, גלומי צמר, נרות דונג, מסחר רב בעצים ומקנה. וואוור על נהר דילע, שש אלף איש, מעשה שכר, כובעים, מטוה צמר גפן. וואטרלא, מקום רחוק שתי פרסה מבריסל, אצלו היתה המלחמה המהוללה בשנת תקע“ה, אחרית וקץ לכל מפעלות הקיסר נאפאלען הגדול על שדה קטל, ובה הורד גאונו ונפלה עטרת ראשו, פרשת גדולת המלחמה הזאת כתבתי בספר דגול מרבבה צד קס”ט (טשערנאוויץ תרט"ו). בהיכל הנוצרים אשר הרחיבו אותו אנשי ענגלאנד והגדילוהו מאד, חרותים בלוחות שיש שמות הגבורים אשר נפלו במלחמה ההיא. קרוב לו בית מלון לאבעלע אליאנס שמו (החברים היפים), על דבר שני בעלים יפי תואר אשר היו לו, בשער הבית הזה לוח שיש ועליו חרותים דברים למזכרת מלחמת ווארטלא, ואצלו עמוד ברזל מוצק אשר נעשה במצות מלך פרייסן לזכר שרי צבאיו אשר מתו מות גבורים בזבח הרב ההוא. ברען לאלעד, חמש אלף איש, מעשה שכר, גלומי צמר וצ“ג, פוזמקאות, לבון פשתן, מסחר יבול השדה. גענמפע, במסלה ההולכת מבריסל לעיר נאמור. שני אלף איש, עושי כלי עץ מעשה צעצועים, עבוד עורות, גלומי צמר גפן, ובתי צביעה. גרעץ דאקא. שני אלף וחמש מאות איש, מעשה שכר, מלאכת יתדות, מחצב שיד ונתר, מסחר עץ. יאדאנייע, מקום נאוה וגדול, ארבע אלף איש, עשרה בתי מעשה שכר, מלאכת כובעים, חרמש ומגל, שמיכות צמר, נרות דונג, מסחר עץ ודגן. לא הולפ, מעשה נייר רב. פערוועץ, שלש אלף איש, מלאכת עץ מעשה צעצועים, עבוד עורות, מעשה נעלי עץ ושמן שומשמין. רעבעק ראנייאן, שלש אלף איש, מעשה שכר רב, מחצב אבנים. דוביצע, כפר יפה, לבון פשתן, מעשה שכר, גלומי צמר וטאב”ק, מסחר תבואה ועץ. טורנעפע. מעשה נייר רב.

ב. פלאנדערן מזרחית

המחוז הזה חמשים וארבעה וחצי פ"ע מדתו, כולו ארץ מישור, אדמתו פוריה מאד, וכל שעל עפר ארץ יתן יבול למכביר. גם המקנה רב וטוב מאד בקרבו. מלאכת מחשבת רבה בו. אוירו לח וטוב, קור הסתיו וחום הקיץ יחדו במדה ולא יחזקו עד מאד.

ששה גלילות בו.

א) גליל גענט, בו העיר גענט על נהר שעלדע, הנהרות לים, לעהר ומאר ותעלות רבות עוברים בתוכה, אשר לששה ועשרים איים ישימוה, ויותר משלש מאות גשרים יחברום יחד, תבנית משולש לה והיקפה ארבע פרסה, סוללות עפר יקיפוה, ומצודה ישנה אצל שער המלך. שמונה עשר שערים לה, חוצותיה ישרות ורחבות, שלש עשרה רחובות גדולים מאד, שנים עשר אלף בתים, מאה אלף איש, בית אוניווערזיטעט גדול ונכבד, גנת ביתן, אוצר ספרים, בתי מדרש שונים, שני בתי חנוך לאלמים, בתי ועד לחכמים, שמונה עשר בתי חולים, בית מועד הסוחרים, בית מוסר פועלי און גדול מאד, וכולו כבית מלאכה הוא, כי יארוגו האסירים כלי פשתים ועושים מלאכות אחרות שונות, מהכנסות המלאכה יקחו לתוצאות הבית, והנותר יהיה לפקדון לאיש איש כעבודתו עד כלות ימי צבאו, חצר מקלט גדול לנשים, מוקף חומה, ובו יותר ממאה בתים, בית ספר, ובתי חולים, וכמעט כעיר קטנה יחשב, כאלף נשים בו יגורו, עושות כל מלאכה ותומכות פלך. בית הכנסת לישראל, מ“ד בתי מטוה צמר גפן, ובתי מלאכות אחרות רבים מאד, אשר בהם יעשו, גלומי צמר, שמיכות, עורות, בתי רגל, לבנת עופרת, יריעות מחוטבות, מעשה שבכה, בגדי שש, חוטים, נרות דונג, כובעי תבן, נייר, צבעים, שכר ויי”ש, צוקר וחומץ, כלי יוצרים ודברים אחרים. מסחר רב בכל דבר. בשנת תר“ג נעשה יקר תפארת רב לאיש ישראל, נער בן שש עשרה שנה, מרדכי לעוויזאן שמו, אשר למד בבית המדרש הכולל בקרבה, ואחרי בא במסה מצאו המורים כי הצליח בלמודו וחכמה באה בלבו, ויתנו לו שרי הבית מטבע זהב למנחה, ובמצות פקיד העיר שרו קהל משוררים בקול כנור ועוגב לפני בית אביו, וכל חלונות בתי הרחוב אשר בית אביו בתוכו האירו בנרות ואבוקות לעת ערב. דענזע, על שפת נהר לים, ארבע אלף איש, מעשה שכר ויי”ש, עבוד עורות. שמן שומשמין, גלומי צמר, מטוה פשתן, ומסחר בקמח, עץ, בגדי שש ונרות דונג. עלטרע, כפר גדול, שש אלף איש, מעשה בתי שכר ויי“ש, שמן, צבע תכלת ובורסקי. עווערגעס, עיר קטנה, תשע אלף איש, מעשה שכר, שמן, גלומי צמר, נעלי עץ, מסחר בגדי שש ועצי בנין. מאריאקערקע, כפר, אלף ושש מאות איש, בתי מעשה שכר ויי”ש, דבק, חומץ, נעלי עץ לבון כלי פשתן. מערבעקע, מקום, ארבע אלף איש, לבון כלי בד, מעשה שכר ויי"ש, שמן ונרות דונג, וגלומי צמר. זאמרגעס, שמונה אלף איש, עושי מסחר רב בפשתן, שמן ונעלי עץ. ווערשאט, שבעה אלף איש, אורגי כלי פשתן וצמר גפן, ועושי נעלי עץ, מסחר פשתן.

ב) גליל אלאסט, בו העיר אלאסט, על נהר דענדר, חמשה שערים לה, שש עשר אלף איש, מלאכת גלומי צ“ג, כובעים, שמן, חומץ, שכר, וצבעים, מסחר בכישות, חיטים, ותבואת השדה. נינאווע, נהר דענדר יקיף אותה סביב, חמש אלף איש, מלאכת פתילים, שמן, חרדל, שכר, וכלי חרש. גראמאנט, נהר דענדר עובר בתוכה, שמונה אלף איש, בתי מדרש החכמות, מעשה שכר, יי”ש ומלח, מטוה צ"ג ולבון דונג. מארזל, מעשה נעלי עץ, שמן ושכר. אנקרזעלע, גני פרי רבים, יציקת פעמונים, מסחר סוסים ודבש. שענדלבלעקע, מקום מסחר.

ג) גליל סנט ניקולאס, בו העיר סנט ניקולאס, שנים ועשרים אלף איש, בתי מדרש שונים, בתי מלאכת מחטים, גלומי צמר, נעלי עץ, שכר ויי“ש רב, דיו, חומץ, כובעי קש, נרות דונג, עוגות דבש טובים מאד, משרפות לבנים, מסחר רב בבגדי שש, צמר גפן, פשתן, סוסים ותבואת השדה. לאקערן, עיר מהוללה על דבר לבון הפשתן הטוב אשר בה, עשרים אלף איש, בית יתומים, בתי ועד לחכמים, שש עשרה בתי מעשה שכר. בתי מלאכת כובעים, מעשה חומץ, נרות, חוטים, ועוגני אניות. מסחר תבואה. פשתן ושמן. רופלמאנדע, שלש אלף איש, עוברי ימים, מלבני פשתן, מעבדי עורות, עושי עגני אניות, משרפות לבנים. טאמיזע, על נהר שעלדע, שמונה אלף איש, מטוה פשתן וצ”ג, מעבר אניות, מעשה שכר ומנעלים. שטעקנע, שש אלף איש, משרפות לבנים, מעשה צבעים, בורסקי, יוצרי חרש, מסחר שמן ומקנה. בראסענע, כפר נאוה, שש אלף איש, מעשה שכר, נרות דונג, ונעלי עץ. קאלא, מסחר תבואה ומכרה טארף. בעלסעלע, שלש אלף וארבע מאות איש, מעשה שכר רב, מסחר יבול השדה ועץ. עקסערדע, מעשה שכר, נעלי עץ, מסחר תבואה. העסדאנק, מלאכת נעלי עץ רבה מאד.

ד) גליל אדענארדע, בו העיר אדענארדע, היתה מלפנים עיר בצורה, ועתה פרוצה אין חומה, שש אלף איש, בתי מדרש שונים, בתי חסד, מלאכת כלי פשתן, שמיכות צמר גפן, שמן פרחים, מסחר תבואה וכלי בד. ראנזע, חמש עשר אלף איש, חמשה בתי מדרש, בתי ספר רבים, מלאכת גלומי צמר גפן, נעלי עץ, מעשה שכר רב, בתי מלאכת בגדי שש רבים, גם מעשה דברים אחרים למכביר, מסחר רב ביבול הארץ ושמן. סביבה כרמים רבים תאוה לעינים. בערחעס. שלש אלף איש, שמונה עשר בתי מעשה ציקאריע. נעדרבראקל, חמשה אלף איש, ימי השוק גדולים בכל שבוע, מעשה שכר רב, בשול מלך [כנראה צ"ל מלח – הערת פרויקט בן-יהודה], שמן, מלאכת מסרקי האורגים. קריסהאטעס, אלף איש, רובם עובדי פשתים שריקות, מסחר חמאה, פשתן וכלי בד.

ה) גליל עקלא, בו העיר עקלא, תשעה אלף איש, מלאכת גלומי צמר וצ“ג רב, מעשה שאקאלאד, שכר, שמן, דבק, וטאבק, ריחים רבים. ירידים גדולים לממכר יבול השדה ומקנה. מאלדעגעס, שבעה אלף איש, מעשה זהב, שמן וטאבק, שכר ויי”ש. קאפריקע, ארבע אלף וחמש מאות איש, מעשה שכר, שמן, כפתורים, נעלי עץ וחבלים. מרגריטא, מקום מהלומי ברזל. קליזע, בית מעשה צוקר גדול מאד.

ו) גליל טערמאנדע, בו העיר טערמאנדע, קריה בצורה על נהר שעלדע, ארמון מוצד לה, שמונה אלף איש, בתי ספר רבים, בתי חולים ויתומים, מלאכת בגדי שש, גלומי צמר, כובעים, נייר, שמן, מלח, כלי בית לתפארת, מעשה שבכה מאטון בד, בשול שכר רב. בעסראדע, ארבע אלף איש, בוני אניות, חרשי ברזל, מעשה מפרשי ספינות, מסחר גחלים. באלקן, חמש אלף ושני מאות איש, מעשה שכר, חבלי אניות. שמן פרחים. צעלע, עיר נאוה, עשרת אלפים איש, מלאכת כלי פשתן גסים, מסחר רב בפשתן, יבול השדה וסוסים. האמע על נהר דורמע, תשעה אלף איש, מעשה חבלי אניות, בנין ספינות. וועסמינסטר, כפר נאוה, מעשה גלומי צמר, צבעים, שמן, ירידים גדולים לממכר פשתן ומקנה. וועטערן, מקום על נהר שעלדע, תשעה אלף איש, בית מעשה אבק שרפה, מסחר גחלים, יבול השדה וכלי פשתן.

ג. פלאנדערן מערבית

מדת המחוז הזה נ"ח פרסאות מרובעות, רובו עמקים ובקעות, אדמתו עושה פרי. ימי הקיץ חליפות למו, ופעמים רבות תבא קרה פתאום אחרי חום חזק, אולם עת החורף טובה ונעימה מאד. מחסור לו בעצים, לכן יבערו אדמת טארף תחתיהם.

שמונה גלילות בו:

א) גליל בריגע, בו העיר העדינה בריגע, קריה בצורה ונשגבה מאד, תעלות מים רבות עוברות בתוכה, וחמשים גשרים עליהם. זה שבע מאות שנה כבר היתה לעיר מסחר גדולה, מקוה מים גדול בקצה התעלה ההולכת לאסטענדע ואניות על פניה יעבורון, בו מצב נכון למאה אניות גדולות, שמונה שערים לה, חמשה וחמשים אלף איש, בית מדרש החכמות ואוצר ספרים, בית מדרש למעבר אניות, איזה בתי חולים, בתי מלאכת גלומי צמר, אטון בד, יציקת פעמונים. בורסקי, מעשה שכר, מלח, שמן, צוקר וצבעים. בנין אניות. מסחר בגדי שש. בלאנקנבערגע, שני אלף וחמש מאות איש. יצודו דגים במכמרתם, ועושי כלי עץ מעשה צעצועים. אסטקאמפ, כפר נאוה, ארבע אלף איש בו, מעשה שכר, ציקאריע ונעלי עץ, לבון פשתן. מערקערקע, כפר, ארמון, מסחר עץ ותבואת השדה.

ב) גליל אסטענדע בו העיר אסטענדע, מבצר חזק, על הים הצפוני וחוף מסחר לה, ארבעה עשר אלף איש, נתיב ברזל ממנה לבריגע, גענט, וערים אחרות, בנין אניות על פני החוף. מרחץ מי הים, ומגדל מאיר לעוברי אניות. מים לשתות אין בקרבה, ויביאו אותם מן בריגע לממכר. מעשה מפרשי אניה, נרות דונג, חבלים ושכר רב. מסחר רב במקנה, חמאה, עצי צבע, ודגים. גהיסטעלערס עיר קטנה, שלש אלף איש בה, מעשה נעלי עץ, מסחר דבש ופרחים.

ג) גליל איפערן, בו העיר איפערן, על נהר איפר, שמונה עשר אלף איש, בית מדרש, בית העצה בנין עתיק יומין גדול ונאוה מאד, בתי מעשה שבכה, גלומי צמר, עבוד עורות, שכר רב. מסחר תבואת השדה. פאפערינגן. שנים עשר אלף איש, מעשה שבכה, פתילי בד, שכר. מסחר כישות. ווארנעטאן, על נהר לים המפריד בינה ובין ארץ צרפת, שבעה אלף איש, מעשה שכר, מלח, שמן, מסחר פשתן ומקנה רב. ווערוויק, שש אלף איש, מעשה חוטים ושמן פרחים, מסחר פשתן. בעקעלער, שלש אלף איש, מעשה גלומי צמר ומהלומי ברזל. קאמינעה, מחציתה לצרפת, בחלקה אשר לבעלגיען שלש אלף ושש מאות איש, מעשה גלומי צמר, שכר ושמן. געליווע, ארבע אלף איש, עושי כלי עץ מעשה צעצועים, גלומי צמר, ובדי נחושת. הארנגע, כפר, ארמון נאוה, שני אלף ושלש מאות איש, בתי מעשה דיו, נעלי יד, שכר, שמן, ונעלי עץ, לאנגעמארק, שש אלף איש, מעשה מסרקות, שמן וציקאריע, לבון כלי פשתן. פאשנדעלן, כפר, שלש אלף איש, מעשה חומץ, שכר, משרפות לבנים, כור שיד.

ד) גליל פורנעס, בו העיר פורנעס, חמש אלף איש, שני בתי מדרש, מלאכת פוזמקאות, מעשה צעצועים, בורסקי, לבון בד, מסחר רב בחמאה, גבינה, פשתן, שמן ןמקנה. ניופארט, מבצר חזק על נהר איזר, חוף, שלש אלף איש משליכי בים חכה, עושי חבלי ספינה, ובוני אניות. אלווערינגהעס, שלש אלף איש, מהלומי נחושת, בתי צבע, מעשה שכר, ושמן, מכרה טארף, מסחר בגלומי צמר.

ה) גליל דיקסמודע, בו העיר די קסמודע, ארבע אלף איש, ששה בתי ספר, בתי ועד לחכמים, מעשה שכר רב, מלאכת פוזמקאות, בורסקי, מסחר רב בחמאה, גבינה ומקנה, האנדצעמע, שלש אלף איש, מעשה שכר ושמן, כלי אורג, טאבק ונרות, מסחר כלי פשתן. קאנטעמארק, חמש אלף איש, ארמון נאוה, מעשה שכר רב, מסחר שמן וכלי בד. וואומן, כפר, שלש אלף איש, עושי מורי שעות, חופרי טארף ומבשלי שכר. רענינגהע, כפר, מלאכת נעלי עץ, שכר, משרפות לבנים, מסחר עץ. בערסט, כפר, ארמון, אלף ושש מאות איש, מעשה שכר וחומץ, משרפות לבנים מכרה טארף.

ו) גליל קורטרעה, בו העיר היפה קורטרעה, שנים ועשרים אלף איש בה, ששה בתי ספר, בתי מלאכת בגדי שש, גלומי צמר, מעשה שבכה, נייר, שכר, מלח, צוקר, שמן, טאבק, צנורי עופרת, כלי קטורת, כובעים, פוזמקאות, שני ירידים גדולים בה בכל שנה לממכר בגדי שש רב מאד. מענין. עיר בצורה על נהר לים אצל גבול ארץ צרפת, תשעה אלף איש, בתי מלאכת מעשה שבכה גלומי צ“ג, צבע תכלת, שמן, שאקאלאדע, מלח, כבשן למעשה שיד, מסחר מקנה ויבול השדה. סוועוועגהעס, שש אלף איש, מעשה שכר, שמן ונעלי עץ, מסחר מקנה ופשתן. מוסקראן, על גבול צרפת, שש אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, שמן, משרקות, מעשה שכר. לאווע, כפר גדול ונאוה, שני ארמונים, שלש אלף איש, עושי כלי עץ מעשה צעצועים, שכר ושמן. אנזעגהעס, עיר קטנה, חמש אלף איש, מעשה שמן, טאבק וכלי אורג, מסחר מקנה. אוועלגעס, חמש אלף איש, מעשה שכר שמן וטאבק, מסחר בהמות וכלי פשתן. הארלבעקע, חמש אלף איש, מעשה שכר ויי”ש רב, שמן וטאבק. בעלעגהעס, כפר, ארבע אלף איש, מעשה שכר, שמן ונעלי עץ. הילסטע, כפר גדול, שלש אלף איש, מעשה שכר ונרות, משרפות לבנים. מסחר בהמות. וועוולגהעס, כפר, ארבע אלף איש, מעשה שכר ושמן. קערקנאווע, כפר, ארמון נאוה ופרדס לו, שני אלף איש, בתי מלאכת צעיפי הנשים, כלי אורג, וציקאריע.

ז) גליל טהילט, בו העיר טהילט, בנויה לתפארת, שלש עשרה אלף איש, בתי מדרש, בתי ועד לחכמים, מעשה שכר, שמן, גלומי צמר גפן, נרות דונג, צבע תכלת, דיו, מפוחים, וכלי בית. מסחר בגדי שש, חמאה, מקנה, ויבול השדה. מעלעבעקע, עשרת אלפים איש, מלאכת יעים, חומץ, שכר, צבעים, שמן, נרות דונג, טאבק, ומסחר בם. ריסעלעדע, שבעה אלף איש, מעשה נעלי עץ, שכר ושמן, מסחר תבואה. ווינגענע, יערים רבים סביבה, שבעה אלף איש, מעשה נעלי עץ, שכר, שמן וטאבק, כלי אורג, ומסחר בם, אסטראזעבעקע, חמש אלף איש, מעשה שכר, חומץ, שמן, נרות דונג, מסחר פשתן. ערצעלע, כפר, ארבע אלף איש, מעשה שכר, שמן, חומץ וטאבק.

ח) גליל רולערס, בו העיר רולערס, על נהר מאנדלבעקע, אחד עשר אלף איש, משרפות לבנים, מעשה ציקאריע, שכר, שמן, יי“ש, צבע תכלת, בורסקי, כלי עץ מעשה צעצועים, מסחר מקנה וכלי פשתן. איזעגהעס, תשעה אלף איש, מלאכת גלומי צמר וכובעים, מסחר בגדי שש. טהוראט, שמונה אלף איש, מלאכת נעלי עץ וכובעים, מסחר פשתן. אינגלמינסטר, שבעה אלף איש, מעשה שכר, מלח, יי”ש, מהלומי נחושת, מלאכת נעלי עץ. ארדאה, שמונה אלף איש, מעשה שכר, נרות דונג, מסחר רב בראשי בשמים. ליכטרוועלדע, שש אלף איש, מעשה שכר, מרקחת, טאבק, בורסקי, מסחר עץ ותבואת השדה. מארסלעדע, כפר גדול, שבעה אלף איש, בתי מעשה שכר, שמן, ציקאריע, כלי אורג, ארמון ופרדס נאוה. גיטס, כפר, ארמון, ארבעה אלף איש, בתי מעשה שכר. חומץ, שמן, נעלי עץ ופוזמקאות.

ד. הענעגא

המחוז הזה שמונה וששים פ"מ מדתו, גבעות רבות בו. אוירו נעים וצח מאד. תבואת השדה רבה בקרבו. אדמתו ברוכה בגחלי אבן עד מאד, ושנה שנה יוציאו יותר מחמשים מיליאן ככר מתוכה. גם יחצבו ברזל, שיש ואבנים רב מאד מהרריו.

ששה גלילות בו.

  1. גליל מאנם, בו העיר מאנם, (בערגן) בצורה וחזקה מאד נהר טרילע עובר

בתוכה, חמשה שערים לה, ששה ושבעים חוצותיה רובם עקומים וצרים, רוב בתיה מאבנים, ששה ועשרים אלף איש בה, בית מדרש החכמות. אוצר ספרים, בתי חסד שונים, בית העצה נאוה, בתי מעשה מלח, צוקר, שכר, שמן, גלומי צמר, מחטים, חבלים, שכינים, מסחר רב בגחלים, כישות, פשתן, אבני ריחים, שיש ובהמות. סנטגיסלען, שני אלף איש, מעשה שכר ושמן. בנין אניות. קיפטי, כפר רחוק פרסה מן מאנס, ארמון, מחצב שיד רב מאד, מערה גדולה נכונה על עמודי שיד בקרבו. דור, עיר קטנה, שש אלף איש, חוצבי ברזל וחופרי גחלי אבן. גם איזה בתי מלאכת כלי פשתן ובורסקי בה. בוסו, שלש אלף איש, מחצב גחלי אבן ושיד, בשול מלח ומעשה ברזל, השכר הנעשה בה מהולל מאד. גלין, שלש אלף איש, מעשה זכוכית, כבשן שיד, בשול שכר, מחצב אבנים רב. לענס, שלש אלף איש, חוצבי אבנים ושיד. שאסעה גאטר דאס, כפר, בו היכל לנוצרים בן אלף ושתי מאות שנה. הארנו, ארבע אלף איש, חופרי גחלי אבן. בה מקלט לעניים המבקשים אוכל למו ביגיע כפם, וכשלש מאות בתים למו. פראמערעס, תשעה אלף איש, מעשה שכר. שמן, וחבלים, מחצב גחלי אבן. נימי, כפר נאוה, שני אלף וחמש מאות איש, בתי עונג בו לעשירי מאנס כי קרוב הוא אליה. בתי מלאכת כלי פארצעלאן, כבשן שיד, בשול מלח, שמן, ציקאריע, ושכר. מחצב אבנים רב אצלו. קארענייאן, כפר, ארבע אלף איש, כור ברזל, מעשה שיד, כלי קטורת, מחצב גחלי אבן רב ומסחר בם.

ב) גליל סאנייעס. בו העיר סאנייעס, קריה ישנה מאד, סוללות יקיפוה, שמונה אלף איש, רובם יחיו את נפשם במחצב האבנים אשר סביבה. בית מדרש החכמות, מהלומי ברזל, מעשה שכר ויי“ש, בורסקי. ענגהין, עיר קטנה, נהר מארק עובר בתוכה, ארבע אלף ושלש מאות איש, איזה בתי מדרש, מעשה שכר, מלח, שמן. העיר הזאת היא אחוזת הערצאג ארעמבערג. את הארמון אשר היה בה הרסו הצרפתים בימי המרד (סוף המאה הי"ח למספרם), אבל הפרדס נשאר לפליטה, כי חסה עינם עליו באשר כליל הוא בהדרו, ולא תשבע כל עין מראות יפיו כי רב הוא. לעסינעס, עיר נאוה, חמש אלף איש בה, חומות ישנות וסוללות יקיפוה, מעשה שמן, ציקאריע, יי”ש, מלח, כלי חרש, עורות, משרפות לבנים. מסחר גחלי אבן, שמן ועץ. ברעהן לעקאמט, שלש אלף איש, מטוה צ"ג, חוטי שבכה, מעשה שמן, מסחר תבואה. קאסטאה, שני אלף איש, בית מעשה אבק אש, מעשה ציקאריע, כבשן שיד, משרפות לבנים. שני ארמונים יפים בו.

ג) גליל אט, בו העיר אט. קריה בצורה וישנה מאד על נהר דענדר, עשרת אלפים איש, בית מדרש החכמות, מלאכת בגדי שש רבה בה, וכמעט אין בית אשר לא יעשו בו במלאכה הזאת, גם מטוה צמר, בשול שכר, שמן ומלח בקרבה, מסחר רב בכלי פשתן ודברים אחרים. מגדל בתוכה אשר נבנה זה יותר משבע מאות שנה. שיוורע, עיר קטנה, ארמון ישן בה, ארבע אלף איש, איזה בתי מדרש, בתי מלאכת גלומי צ"ג, בגדי שש, שכר, משרפות לבנים, יריד גדול לממכר בהמות. אטרע, כפר, מחצב אבנים רב, ארמון ופרדס גדול, מערה נפלאה בו. בעלאייל, שלש אלף איש, מעשה שכר ושמן, פוזמקאות ובורסקי, ארמון גדול ונאוה מאד וארבעה מגדלים לארבע פנותיו, יער צומח עצי הוד והדר בקרבו תאוה לעינים. מאפלעה, כפר, מחצב אבנים, מעשה שיד. פאמערעל, שני אלף איש, מעשה שכר, מסחר סוסים. קעוואקאמפס, שני אלף איש, מחצב אבנים רב, גם יחצבו אבני שיש בקרבה, מעשה שיד רב. בתי מלאכת כלי צמר ומשי, נרות דונג ופוזמקאות, חומץ ושכר. סטאמברוגע, שני אלף איש, כבשן שיד, מעשה שכר, טאבק, גלומי צמר, מחצב שיד, שארית עיי ארמון ישן. בליקי, כפר על נהר דענדר, שני אלף איש, ארבעה בתי ספר, מעשה בגדי שש, פוזמקאות, ארמון נאוה. אירשאנוועלץ, כפר, אלף איש, לבון כלי פשתן רב וטוב. גיסלענגין, כפר, אלף איש, עובדי פשתים שריקות, יוצרי חרש, ועושי ציקאריע.

2. גליל טורנעה, בו העיר טורנעה. קריה עתיקת יומין מאד, וכבר בימי הרומים (זה יותר משתי אלף שנה) היתה לעיר רבתי עם, נהר שעלדע עובר בתוכה, מגדלי מבצר סביב יקיפוה ולאחד המבצרים הנשגבים ישימוה. ובראש כולם העופל בפאת נגבה, אשר כל מלומדי מלחמה יעידו על תוקף אמצו כי רב הוא, שלשים אלף איש בה, בתי מדרש לחכמות ומלאכות שונות, בתי חסד, בתי מלאכה רבים מאד, ובראש כולם למעשה פוזמקאות, יריעות מחוטבות מהוללות מאד, כלי צמר גפן, כלי פארצעלאן, בשול צוקר, מלח רב, ציקאריע, ודברים אחרים. שני ירידים גדולים בכל שנה, מסחר שמן, תבואת השדה, שיד ואבנים. לעצע, קריה ישנה, שש אלף איש, מעשה שכר, שמן, פוזמקאות ועבוד עורות. פעראוועלץ, לרגל הר, שמונה אלף איש, בית למוד חכמת המוזיקה, מלאכת פוזמקאות, גלומי צמר, משי, בורסקי, מעשה שיד רב. בראפע, אלף איש, מסחר תבואה ומקנה. האלען, כפר נאוה, ארמון נחמד למראה, אלף איש עובדי אדמה וחוצבי אבנים. ראנגי, כפר, אלף וחמש מאות איש, יערי עץ סביב לו, חמשה בתי מלאכת טאבק, מסחר יבול השדה, מעבר אניות. וועלעהנע, עיר קטנה, שלש אלף איש, מעשה שכר, יי“ש, מלח, מסחר תבואה. וועצוועלווען, כפר, אלף איש, בית מקלט לנשים אשר לא תהיינה לאיש כל ימי חייהן, בתי בשול שכר, בלאטאן, כפר, שני אלף איש, שלשה בתי ספר, בתי מעשה צמר, שכר, שיד, וכלי שיש. שערק, כפר על נהר שעלדע, ארמון נאוה, שמונה מאות איש, רובם חוצבי אבנים מההר. קען, שני אלף איש, גני ירק רבים בה, בתי עונג כבירים לעשירי עם בימי הקיץ, מעשה שכר ויי”ש, מעין מתכת, ארמון נחמד. רומילעה, כפר, בו גני ירק רבים וטובים מאד. קאלעה, שלש אלף איש, עובדי פשתים שריקות, בשול מלח ושכר. בורי, ארמון כליל יופי. עסטעמעפיה, אלף וחמש מאות איש, איזה בתי מלאכה.

ה) גליל טהין, בו העיר טהין, על נהר זאמבר, ארבע אלף איש, מעשה שכר, בית מלאכת ברזל רב אצלה. בינשע, במרום גבעה וחומות יסובבוה, שבעה בתי ספר בה, שש אלף איש, מעשה נעלי רגל רב מאד, מלאכת שכינים, שמן, בורסקי, יי“ש טוב, שארית חומות ארמון המלכה מריא אחות הקיסר קארל החמישי. באמאנט, עיר ישנה, שני אלף ושלש מאות איש, חוצבי אבן, עושי כלי שיש, וגלומי צמר. שומעה, בין יערים וגבעות, ארבע אלף איש, מעשה שכר, בורסקי, מחצב הרים, ומסחר רב בחשאי לצרפת. האמזורהער, מלאכת ברזל רב, מעשה יתדות, בגדי שש, מעשה שבכה, שלש אלף איש בה. לאבע, על נהר זאמבר, שלש אלף איש, מעשה ציקאריע רב, מסמרי ברזל, מחצב אבנים, בשול שכר. מארלאנוועלץ, כפר בראש הר גבוה, מחצב גחלי אבן רב בו, מעשה כלי ברזל, בגדי פשתן וגלומי צמר. סאלרעזיר זאמבר, ב”א איש, ארמון, כור ברזל, מעשה כלי שיש, מחצב שיד, מסחר בסוסים. אנדליה, כפר, ארמון מפואר, ב“א איש, ארבעה בתי מדרש, מעשה מסמרות ברזל, בגדי פשתן, ציקאריע. בארבאנסאן, כפר, ארמון נאוה, מחצב שיש רב, יושביו יעשו ממנו שלחנות וכלים שונים, ומסחר רב בו. באוועלץ, כפר, אלף איש, עושי פוזמקאות ואורגים חורי, מסחר במורי שעות גסים וכלי עץ. פארגעס, יוצרי חרש רבים בו. ראנסע, אלף ושני מאות איש, יציקת ברזל, מעשה כלי שיש, בשול אפר מלח, מחצב אבניה. סיוורי, ג”א איש, מלאכת פוזמקאות, כלי פשתן, מסחר גחלים, וחמאה.

ו) גליל שארלעראה, בו העיר החדשה שארלעראה, נהר זאמבר עובר בתוכה, ז“א איש בה, בתי מדרש שונים, מחצב גחלי אבן לרוב מאוד, בתי מלאכת זכוכית, כלי ברזל, שכר ויי”ש, יריד גדול בכל שנה, וימי השוק בכל חדש לממכר בהמות. מסחר בגחלי אבן וכלי ברזל. פאנטען לעוועקי, על נחל באבלאנע, ג“א איש, מלאכת מסמרות ברזל, משרפות שיד, מעשה שכר, שמן, מחצב אבנים ואבני שיש. שאטעלעט, שלש אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, כלי חרש, עבוד עורות, מסחר מקנה רב. גאסעלער, חמש אלף איש, רובם חופרים גחלי אבן, בתי מלאכת זכוכית, כובעים, שכינים, שמן שומשמין, בורסקי. סענעפע, ארבע אלף איש, מלאכת זכוכית, כובעים, עבוד עורות, בשול שכר. היכלי תפארת רבים סביבה, ובראש כולם ארמון גראף סענעפע, אבני גזית כולו, מלא הוד והדר, דביר שיש בו, מרחצאות, אוצר ספרים, ופרדס נחמד כליל תפארת. יומעץ, שבעה אלף איש, בתי מלאכת זכוכית, יתדות ברזל, מעשה שכר ויי”ש, מסחר גחלים. ארקענע, שני אלף איש, ארמון ישן, מחצב אבנים רב, מעשה ברזל. ריחים לכריתת אבנים, כבשן שיד. טראצעגנעה, שני אלף איש, פרדס גדול, מעשה גלומי צמר ומסמרי ברזל. עזאה, כפר, ח' מאות איש, ארמון נאוה, מעשה ברזל, כריתת אבנים, מלאכת כלי פשתן. פלעריה, ג“א ות' איש, ארמון גדול חדש, בתי מלאכת גלומי צמר, מטוה פשתן, עבוד עורות, מסחר רב במקנה. אצלה היתה המלחמה הראשונה בשנת תקע”ה בין מלכי הברית ובין נאפאלעאן הגדול לפני מלחמת וואטערלא אשר בה הורד לעפר כבודו. פאמילעריה, כפר, ארמון, מלאכת פוזמקאות, וכלי פשתן. פעלי ארמון ישן, מחצב אבנים רב. גי, כפר, מלאכת יתדות, מעשה שכר. לאדעלינזארט, כפר, בתי מלאכת זכוכית, מסמרי ברזל, מכרה גחלי אבן, ארמון.

ה. נאמוֹר

המחוז הזה שבעה וששים פ"מ מדתו. ארץ הררים כולו, אוירו קר ולח, שכבת השלג תרום כשני אמה מעל הארץ, ובקיץ גשם ומטרות עוז למכביר. רוב יושביו מאמיני הבלי שוא וחוסר דעת להם, אדמתו תתן את יבולה לשובע. יער וכל עץ בו לרוב.

שלשה גלילות בו.

א) גליל נאמור, בו העיר נאמור, מבצר חזק והרים רמים יקיפוה מסביב, אחד עשר שערים לה. מספר בתיה שמונה אלף ושלש מאות, רובם בתי אבן, בתי מדרש רבים, בתי מלאכות שכינים, כלי קטרת, לבנת עופרת, כלי חרש, נייר, ועורות, כלי ברזל שונים, כלי זכוכית ופארצעלאן, בגדי שש, מסחר פשתן וכלי ברזל, מספר יושביה ששה ועשרים אלף איש, אצלה מחצב אבנים, ברזל, עופרת, גחלים, ושיש רב מאד. ארדענע, עיר ישנה מאד, חמש אלף איש, בתי מלאכת כלי פארצעלאן, בגדי פשתן, נייר, בורית שחורה, משרפות לבנים, כור ברזל. פאסע, שלש אלף איש, עושי מסחר עץ ועורות. געמבלא, עיר ישנה מאד, שלש אלף איש, עושי מלאכת שכינים. ליגני, כפר, אשר קנה לו שם עולם על דבר המלחמה אשר היתה בו בשנת תקע“ה בין צבאות פרייסן והצרפתים, ותעז יד הצרפתים, הלא היא כתובה בספרי דגול מרבבה צד קס”ט. מחצב שיש ואבני בנין רב אצלו. באסר, כפר, אצלו מחצב שיש שחור רב. מעצערעט, כפר, כור ברזל, מלאכת כלי שיש, כבשן, מחצב אבנים. געסווע, כפר, ארמון נאוה, מחצב אבני רחים ואבני שיש, מסחר עץ. פלארעסע, מכרה גחלי אבן רב מאד אצלו. סקלען, מקום נאוה, שני אלף איש, ארמון, מכרה גחלים, מחצב שיד, כבשן, יוצרי חרש, עושי בגדי שש, מסחר עץ ויבול השדה. דענעה, כפר, אצלו מחצב שיש שחור. טעמפלא, כפר, שני אלף איש, בית מלאכת נפה, מסחר עץ. סנט מארק, כפר, מחצב בדיל ועופרת, כור עופרת, מעשה גפרית, מי נחושת. וועדרין, כפר, יושביו יחצבו ברזל ועופרת, גם יחפרו חומר פארצעלאן מאדמתו. סנט סערוועה, כפר, בתי מלאכת כלי פארצעלאן, לבנת עופרת, גלומי צ"ג, נייר ומלח. מעטעט, שלש אלף איש, מעשה בגדי שש רב מאד, מחצב ברזל, שלשה ארמונים. טהאן, כפר, מחצב ברזל ואבנים רב, כור ברזל, מהלומי ברזל, ריחים לכרות אבנים ולתת להם זהר.

ב) גליל דינאנט, בו העיר דינאנט, ישנה מאד ויותר מי“ח מאות שנה עברו עליה, בין הרים וסלעי מצוק, מצודת עופל חזקה לה, על נהר מאאס, וגשר אבנים עליו אשר נבנה זה ח' מאות שנה, ו”א איש בה, איזה בתי מדרש, בתי מלאכת כלי זכוכית, כלי שיש, נייר, שמן ושכר, שכינים, כובעים וגלומי צמר, עוגות פלפל נעשים בה ונשלחים למרחק מרב טובם. מערה נפלאה בקרבה מתחת למצודה. ראשפארט, שני אלף איש, מסחר מקנה, עץ וקליפת עצים. אצלה מחצב שיש אדום. סינעה, בראש גבעה, חומות וסוללות סביב לה, שני אלף איש. מעשה כלי ברזל, וכלי חרש מצופים זכוכית. מסחר רב בסוסים וגחלי עץ. באווינייעה, אלף איש, כור ברזל, מלאכת כלי ברזל, כלי חרש, משרפות לבנים ובשול מלח. אצלה חרבות ארמון ישן ומגדל בראש סלע, אשר הפילו עצמן שלש נשים צעירות לארץ בשנת ה“א שי”ד אחרי נפלו בעליהן במלחמה, לבל יתעללו בהן הצרפתים בלכדם את העיר, ותמותנה מות גבורים. אנזערעמע, כפר, בו מלאכת ברזל רב, משרפות לבנים, כבשן, ומחצב אבנים. ביאל, ארמון נאוה מאד. האן זור לעסע, כפר, מהולל ע“י המערה הנפלאה אשר בסלע שיד אצלו, ונהר לעסע עובר בתוכה. אנעוואה, כפר, מלאכת ברזל רב, מעשה יי”ש, ארמון נחמד מאד. באנעשע, אלף איש, בית גדול למלאכת זכוכית, בתי מעשה מסמרות ברזל.

ג) גליל פילעפעווילע, בו העיר פילעפעווילע, אשר בנה הקיסר קארל החמישי בשנת ה“א שט”ו וקרא אותה על שם פיליפ בנו. מבצר במרום גבעה, ב“א איש, בתים יפים למשכן, ה”א אנשי חיל מחצב אבני בנין ואבני שיש. וואלקורט, עיר קטנה, אלף איש בה, מלאכת כלי ברזל. פלארענעס, אלף ושש מאות איש, רובם חוצבי ברזל, מסחר בהמות. מאריענבורג, עיר קטנה בצורה, אלף איש בה, עושים מלאכה בכור הברזל אשר אצלה. קאווין, על מי שיחור, שני אלף ושלש מאות איש, מלאכת ברזל ובורסקי. איווע גאמעצע, כפר, אלף וחמש מאות איש, ארמון גדול, מחצב ברזל, כבשן, כור ברזל, לבון פשתן.

ו. ליטיךְ

מדת המחוז הזה נ“ג פ”מ, הרים וגבעות יכסו פני כולו. אוירו ממוצע וטוב. יערים רבים בו. מהריו יחצבו עשרים אלף ככר ברזל מדי שנה בשנה. גחלי אבן לאין חקר בקרבו. גם ביבול השדה שפע רב לו.

ארבעה גלילות בו.

  1. גליל ליטיך, בו העיר ליטיך על נהר מאאס, וי"ז גשרים עליו, הרים רמים

יסובבוה, ומצודת עופל לה. רוב חוצותיה צרות ואין נוגה למו בגלל הבתים הגבוהים מאד אשר בקרבם, מספרם רל“ו, י”א רחובות גדולות, ט“וק' בתים, ח”א איש, י“ח בארות הזורקות מים למרום, ארמון המשפט גדול ונאוה מאד. בית העצה מלא הוד והדר, בית שעשוע נחמד למראה, בית אוניווערזיטעט אשר נוסד בשנת ה”א תקע“ו, בתי מדרש שונים, גנת ביתן, אוצר ספרים, ביהכ”נ לישראל, בית יציקת כלי תותח, בתי מלאכת כלי נשק גדולים ומהולים מאד, אשר מאתם יצא בשנת תר“ט יותר מן מיליאן כלי מלחמה שונים, ונמכרו לבני אונגארן אשר נלחמו אז עם צבאות עסטרייך. מטוה פשתן רב מאד, בתי מלאכת כלי מתכות שונים, רקועי פחים, כלי זכוכית, בגדי שש, עורות, מכונות קיטור, לבנת עופרת, נייר, שמן, חומר חותם, כור ברזל גדול, ששים בתי מעשה שכר ויי”ש, מסחר רב להולאנד וצרפת. במאה השמינית למספרם כבר היתה לעיר גדולה רוכלת העמים וכומר נוצרי משל בה. בשנת ה“א קס”ז היה הרג רב בתוכה, כי מרדו יושביה בכהן המושל בם, ויפלו גדודיו כזאבי ערב עליהם, ושלשה ועשרים אלף איש הכו לפי חרב, מכרה גחלי אבן רב מאד אצלה. וויזע, שני אלף איש, מעשה צרי וחומץ, שכר ויי"ש, פוזמקאות ועורות. שאפאנטען, מקום מרחצאות טובות, שני אלף איש, בתי מלאכת כלי מלחמה, רקועי פחים, מהלומי ברזל, מחצב שיש ואבני רצפה. המים החמים הנוזלים מן המעינות אשר בה, טובים מאד למרפא חולי הכבד, הטחול, ועצירות הבטן. סערענג, ארבע אלף איש, בתי מלאכת כלי זכוכית ובדולח יציקת כלי ברזל, מכרה גחלי אבן.

2. גליל האי, בו העיר האי על נהר מאאס וסלעי מצוק יקיפוה, ח"א איש, ארמון

נשגב. בתי מלאכת כלי ברזל, רקועי פחים, אבק שרפה, שמן, נייר, שכר ויי“ש, גני ירק טובים, מסחר רב ביין ויבול השדה. אמעה, כפר, ג”א איש, רובם הולכים בקיץ לאשכנז, צרפת ורוסיה לעשות לבנים, ובחורף ישובו לביתם ויכלכלו את הנלוים אליהם בשכר עבודתם.

ג) גליל ווערוויר, בו העיר ווערוויר על נהר וועצע, כ“ב אלף איש, בתי מדרש וחנוך רבים, בתי מלאכה כבירים מאד למעשה גלומי צמר, כלי ברזל ובדיל, צבעים ועורות. לימבורג במרום הר, היתה מלפנים עיר בצורה, ג”א איש, מלאכת גלומי צמר רב. הערווע, ד“א איש, הגבינה הנעשה בה מהוללה בכל הארץ ובשם גבינת לימבורג תכונה. שפאא, מקום מרחץ, ד”א איש, בתי תפארת רבים בו למשכן האנשים הבאים לשבת בו בימי הקיץ, ט“ז מעינות מי מתכת חמים בו הטובים למרפא כל חולי ומכאוב, גם ישימו את מימיו בכלי חרש ויובילום למרחקים. המקום הזה עתיק יומין מאד וכבר בימי הרומים נודע לשם ולתהלה. ד) גליל ווארעמע, בו העיר ווארעמע, ב”א איש, עובדי אדמה, ועושי עוגות דבש טובים מאד. האלעט, כפר, אלף איש, ארמון, מגדל ישן, מטוה קנבוס. מחצב אבנים.

ז. אנטווערפן

המחוז הזה יכיל נ“א וחצי פ”מ, עמק השוה כולו בלי הר גבעה, אוירו לח וממוצע. אדמתו פוריה מאד,

ג' גלילות בו.

א) גליל אנטווערפן בו העיר אנטווערפן. קריה בצורה נשגבה מאד על נהר שעלדע, רבתי עם וסחר גוים, חוף הנהר גדול מאד, ומצב נכון הגדול מכולם מאה וששים ככר. בית העצה נאוה מאד, בית מועד הסוחרים ישן וגדול מכל הבתים האלה בארצות אירופא, נשען על שלשה וארבעים לד“א אניות בקרבו, ט”ו שערים לה לפאת המים, וג' שערים לעבר היבשה, מאה וס“ב חוצות לה, כולם יחד רחבים וישרים ורצופים אבנים, כ”ו רחובות גדולים, לילה כיום יאיר בה בגלל המנורות הרבות אשר בכל שוק ורחוב, מ“ד גשרים, י”א ות' בתים, וצ' אלף איש. היכל לנוצרים הנקרא בשם קאטעדראל קירכע גדול ונפלא מאד בבנינו ר“נ אמה ארכו, ק”כ אמה רחבו, וק“ח אמה קומתו נכון על קכ”ה עמודי אבן, ומגדל רם עליו אבני גזית כולו, אשר בשש מאות עשרים ושנים מעלות יעלו אליו, בראשו צ“ט פעמונים, ומשקל הפעמון עמודי שיש, בו יקהלו כל הקונים, המוכרים והסרסורים יום יום לעת קבוע וכל מעשי המסחר נעשים בקרבו, חצר גדול מוקף חומה ובתים רבים בתוכו למעשה כל כלי האניות, בתי מדרש רבים בה לכל חכמה ומלאכת מחשבת, בתי ועד לחכמים רבים, ביהכ”נ לבני ישראל, בתי חסד שונים, בתי מלאכת גלומי צמר, משי, יריעות מחוטבות, כלי כסף וזהב, כלי חרש, נייר, חרדל, שמן, שכר, יי“ש, צוקר מסרקות, כברות, כובעי תבן שאקאלאד, נעלי יד, פתילים, בגדי שש, לטישת אבנים טובות, רקועי פחים, מורי שעות, כלי עץ מעשה צעצועים, בתי דפוס רבים, ומסחר רב מאד לכל כנפות הארץ. בשנת תקצ”ב צרו עליה הצרפתים ארבעה ועשרים יום, וישליכו אל תוכה כדורי אש נוראים, אשר אלף ככר משקל כל אחד, ואף אם נהרסה כולה ותהי לתל שממה נלחמו יושביה ברוח גבורה וימאנו להרים קרן צריהם, אך אחרי סתמו האויבים כל המעינות חוצה לה, ולא היה מים לשתות בעיר נפתחו שעריה ויבואו הצרפתים אל תוכה ויתנוה לממלכת בעלגיען לאחוזת עולם (כי ביד הולאנד היתה עד העת ההיא). מלפנים היו שני מאות אלף איש בקרבה, אך צוק העתים והמהפכות הרבות אשר עברו עליה הורידו גאון עוזה, ויצא כל כבוד מסחרה לאמשטרדם העליזה: רומפסט, כפר, שלש אלף איש, בוני אניות ועושי מסחר גחלים, שיד, ולבנים. שטאבראק, כפר, מעשה ציקאריע רב.

ב) גליל מעכעלן, בו העיר מעכעלן, שלשים אלף איש. בתי מדרש שונים, בתי מלאכת כלי נחושת, גלומי צמר, מחטים, מעשה שכר ויי“ש רב. ליערע, ט”ו אלף איש, מעשה סכינים, שכר ויי“ש, גלומי צמר, בגדי משי, מסחר סוסים. הינגענע ד”א איש, מעשה חומץ, שכר, שמן, ונרות דונג. עוערס, ו“א איש, מעשה צבע תכלת, כובעים, כלי חרש, שכר ושמן. בארנהעס, חמש אלף איש, מעשה שכר ויי”ש.

ג) גליל טהורנהוט, בו העיר טהוריהוט, ט“ז אלף איש, בה יעשו כלי פשתן הנקראים בשם צוויליך מהוללים מאד. מאל, כפר ו”א איש, מעשה גלומי צמר רב מאד. ארעגדענט כפר, ד“א איש, מלאכת פוזמקאות רב מאד. ליכטערט, כפר, ב”א איש, מלאכת נרות דונג, מסחר חמאה ועצים.

ח. לימבורג

מדת המחוז הזה שלשה וארבעים פ"מ, ושני גלילות בו.

א) גליל האסלט, בו העיר האסלט, תשעה אלף איש, מעשה שכר ויי“ש רב. צבעים, בורסקי. טאנגערין על נהר יאאר, עתיקת יומין מאד, שש אלף איש, שני בתי מדרש, מלאכת כובעים, שכינים, צבעים, שמן, מסחר עץ ומקנה. אצלה מעין מי ברזל לתרופה. סנט טראד, עשרת אלפים איש, כור ברזל, מעשה שכר, יי”ש, ומלח רב.

ב) גליל מאזעק, בו העיר מאזעק, ה“א איש, מעשה שכר ויי”ש. כובעים, נייר וכלי פארצעלאן. ווענרעה, ארמון, ה“א איש, מעשה צרי, צבעים. הארסט, כפר, שלש אלף איש, מעשה שכר, יי”ש וצרי.

ט. לוקסעמברוג

המחוז הזה אשר כתבנו למעלה (דף צ"א א [6 – בהקלדת פרויקט בן-יהודה]) תכונתו, יכיל ע"ט פרסאות מרובעות בקרבו, ארבעה גלילות לו.

א) גליל ארלאן בו העיר ארלאן, ד"א איש, כור ברזל מכרה טארף.

ב) גליל בילאן, בו העיר בילאן עיר בצורה, שלש אלף איש, מעשה גלומי צמר. סנט הוברט, שני אלף איש, מקדש לנוצרים נאוה מאד מבני שיש כולו, וכל הנשוך מכלב שוטה יבוא הנה להרפא.

ג) גליל מארכע, בו העיר מארכע אן פאמען, שני אלף איש.

ד) גליל באסטאנייע, בו העיר באסטאנייע, שלש אלף איש, סוחרי מקנה. הופאליצס, אלף איש, ארמון ישן.


תם

 

חלק ב

ראש דבר

קורא אלופי, אם יש את נפשך לבא אל תוך ספרי זה פנימה, עמוד נא פה עמדי, כי דבר לי אליך, הן עד כה אחזתי ביד ימינך, והדרכתיך במעגלי ישר מארץ ענגלאנד דרך ארצות הצפון עד באכה בעלגיען, ועתה סוב פנה לך דודי הנגבה, ודרך המלך יחד נלכה לפאת תימן, מראש ממלכת צרפת עד קצה איטליא, וכאשר נפגש שם את ארץ שווייץ, נסור גם אליה ונעבור בקרבה עד אשר נגיע אל קצה גבולה. ואתה תחזה יקירי בחלק הזה אשר בידך עתה גם את מלכות פורטוגאל לפניך, ופן יהי את לבבך לאמר למה זאת לי והיא כבר נדפסה בס' זהב שב"ה להרב המליץ ר' שמשון בלאך הלוי ז“ל (זה שנתים ימים), לכן אמהר להשיבך דבר טרם תשאל, ואען ואומר, דע לך אחי כי לא כפורטוגאל בס' זהב שב”ה פורטוגאל אשר בספרי, לא ראי זאת כראי זאת, ושונות הן אשה מרעותה בכל אשר להן. אנכי מחפצי תת ספר שלם לפניך, לא תחסר כל בו מארצות אירופא, מאנתי הונות אותך באמרי שוא לאמר, פורטוגאל בס' זהב שב“ה תמצאנה, קום קרא בו. חלילה לי מאון, לא חסתי על עמלי, ובתור אחד היתה בעיני ככל שאר הארצות דברי הר”ר בלאך היו בעיני כלא היו, ואעצום עיני מראות בהם, כי אם ירדתי אל העין אשר ממנו כל דברי שאובים, אספתי מים זכים מן המקור הנאמן, והבאתים בכלי טהור לפניך, כי מלבד אשר לא דרך החכם הלוי דרכי, ולא מחשבותיו מחשבותי, דרכו לנהג את הקורא בכבדות, להרבות מליצות ומלות קשות העומדות לשטן לו בכל מדרך כף רגל, ומחשבותיו מדלגות מענין לענין ובלולות בפלפולים ודברים אחרים המוליכות את הקורא תועה, ויטוהו מן הדרך אשר הוא מבקש, ודרכי לנחותו באורח מישור אין כל עקוב בו, להלביש את רעיוני במליצות קלות, ומלות מובנות לכל איש, ומחשבותי מרחיקות כל דבר זר מעל גבול ספרי, וחק עולם לי, כד קאי רבי בהאי מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתא. מלבד זה קטן מאד כבוד ס' זהב שב“ה בעיני וכאין אחשבהו, כי אף אם רב יקר תפארת ידידי החכם בלאך ז”ל, וכאח וריע אתו התהלכתי, כבר מלתי אמורה (בהקדמה לחלק הראשון מספרי זה), כי גלה את אזני לפני מותו, אשר יש תכונת פורטוגאל עמדו, ויחל את פני כי אקח את דבריו אלה, ואעבירם תחת שבטי, באשר לא כתב אותם רק בעבורו, ויהיו לו לחומר ולמזכרת רעיוני לבבו, והצורה עודנה נעדרה, וזה היה דרכו בכל ספריו, לכתוב בתחלה ככל העולה על רוחו, בלי שום לב על יופי הלשון, סדר הרעיונים ופלס האמת, כעין מהדורא קמא בש“ס, ואחרי הריק כל מורשי לבבו אל תוך הגליון, עבר שנית אל פניהם בשום שכל ודעת, צרפם כצרוף את הכסף, הביא כל דבר על מכונו בסדר וערך ישר, והסיר כל שוא ותפל מהם, על פי מאזני בינה ומשקל צדק, ומהדורא בתרא הזאת הוציא אור. ודרך זה לרבים חכמי לב מני דור ודור. ולפי דעתי זה הוא מקור הדברים הסותרים זה את זה בס' קהלת אשר בקשו חז”ל לגנזו על ידיהם (שבת ל' ב'), כי היה גם דרך המלך שלמה מחברו לרשום בספר כל מזמותיו לנפשו, ולא עלה על לבו כי יפוצו חוצה בקהל עם ועדה טרם יבדיל את התבן מן הבר, בימי נעוריו בעוד האפילו ענני הבחרות את עיניו, כתב רעיוני רוח, כמו ראה חיים עם אשה (ט' ט'), ככל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (שם י'), שמח בחור בילדותך (י"א ט') וכדומה לאלה וכאשר בא בימים ויחכם מכל האדם, ועיניו נפקחו לדעת כי מחמדי תבל אך שוא המה וכח תענוגיה מהבל יחד רשם בספרו דברי מוסר ויראת ה‘, ובטל כל דבריו הראשונים. וע"פ השערתי זאת, יהיו לאפס ולאין כל דעות האחרונים אשר בקשו לשלול ס’ קהלת משלמה ויחלטו כי איש אחר חברו, ע“י המלות הפשוטות, הבנינים הזרים והמליצות התפלות אשר בו, כי הרושם דברים בפנקסו לעצמו, לא יחפש מלות יפות ומליצות רמות, אך יכתוב זכרון מחשבותיו ככל אשר תפלוט הקולמוס, ואם הבאים אחריו אספו כל אשר מצאו כעמיר גורנה, ולא שמו אל לב לזרות ולהבר, אשמם בראשם, והמלך שלמה וכסאו נקי. אחר הדברים האלה תראה איפא יקירי, כי תכונת פורטגאל לרשב”א וכל דבריו בס' זהב שב“ה, דברים שלא נגמר בשולם הם, ולא יבואו בקהל לנו. ואתה הקורא, יהי נא חסדך לקחת את פורטוגאל בס' זהב שב”ה למול פורטוגאל בספרי זה, ועיניך תחזינה אם לא כנים דברי. ואף אם כבר אמרתי בהקדמתי לחלק ראשון, כי לא לשום מגרעת במלאכת אחי הלוי חפצי, אומר עוד הפעם כי אין רצוני להתכבד בקלונו, ועוד נאמן לי הוא השם שבילי עולם אשר בו קראתי את ספרי זה, כי אלו רדפתי אחרי הכבוד, ונפשי צמאה לגאון תפארת, בחרתי לספר שם אחר, למען ידע כל רואהו כי חדש הוא, תחת אשר עתה בהיות שם שבילי עולם לו, רבים למעשה החכם בלאך יחשבוהו, הוא הדבר אשר אמרתי, כבוד וגדולה לא ארדוף, ומה גם כי כל כותב ספר בימים האלה כלמה ובוז יירש, ואך הון ועושר תפארת אדם המה, אך כל מגמת נפשי עשות טוב לבני עמי, ולתת לפניהם ספר אשר לא היה כמוהו מעת היתה יהודה לגוי. ובאמת חדה סתומה היא בעיני לא אדע פתרונה, אחרי אשר כמעט אין כל חכמה ודעת אשר לא נכתבו ספרים רבים עליהם בשפתנו, מדוע הדעת הזאת היא ידיעת גלילת הארץ ועריהם, מרחוק תעמוד, ואין אף ספר אחד בה בלשון עברית, והיא הלא תור המעלה לה, ברכה בקרבה, ופרי תועלתה רב ועצום מאד, כי מלבד אשר תתן דעה וערמה להוגים בה, ותומכיה מאושר לדבר נגד מלכים ולא יבוש, תעבירנו ארחות ימים, ותדריכהו על במתי ארץ בלי טורח הדרך ובלי כסף מוצא, תורנו דעת דרכי מתי תבל וארחותיהם, המון לאומים ומעשיהם, מפעלות שדי וגבורותיו, הליכות עולם ואותותיו, ולכן אחת החכמות הכלליות לעמים היא, ולא יוכל איש היות רופא כל בשר, מליץ יודע דבר חוק ומשפט, נגיד החיל, נשיא ופקיד, כהן מורה או מוכיח בשער, טרם יביאוהו במסה על דבר ידיעת הגעאגראפיא וגם יוכל, בלעדי זה נחוצה לנו בני ישראל החכמה הזאת עד מאד למשמרת חוקי אלהים ותורותיו, ורבים מגופי ההלכות תלויים בה, כי פשר דבר על אודות נהר אם מים שיש להם סוף או שאין להם סוף הוא לענין עגונה, על איזה נחל אחת הערים היא יושבת לענין גטי נשים, היתרים ואסורים רבים המתחלפים לפי שנוי האויר והמקומות, טבע הנצנים והפרחים לענין ברכת הפירות, ודברים אחרים דומים לאלה הנוגעים לדת תוה“ק, כל אלה יחד למשמעתה יסורו, וכדברה כן יקום. ואלו שמו זאת הרבנים אל לב, כי לא בלמוד הש”ס יצא המורה ידי חובתו, באשר ענפים רבים בעסקי הוראה אשר בחכמות אחרות שרשם, והירא דבר ה' החפץ לבל יצא מידו משפע מעוקל, עליו לדרוש את המדעים ההם בספריהם, אלו שמו זאת אל לב, לא שגו בדברים רבים, ולא נתנו יד לפושעים הם פריצי עמנו אשר בעו“ה לא אלמן ישראל מהם בכל דור ודור, למלא שחוק פיהם ולכתוב פלסתר עליהם. ולדוגמא אשימה פה לפניך דבר אחד קטן והוא איזה שמות בני ישראל אשר טעו במח”כ הרב בית שמואל ובעל טיב גיטין בהם, בתתם להם שמות עברים אשר אין כל ערך ביניהם, וזה הגיע להם יען לא דרשו מעל ספרי לשונות העמים למען דעת מקור השמות ההם ופתרונם. פקח עיניך וראה אבלי, לדעת הב“ש הוא כנוי לאברם, וכמה רחוקה השערה זו מן האמת, ואך שווי המלות הטעהו, אולם מלת האבילע בשפת צרפת הוא שרש השם הזה, באשר חלוף הה”א באלף רגיל לרוב, ופתרונו חרוץ, נבון. וגם שם הבל המובא בב“ש בגזע האבילע הצרפתי מחצבתו, וקריאתו הבל (בפתח) כמשפט הע' בשפת צרפת שנכתבת ואינה נקראת, כי בלי ספק איננו הבל העברי, באשר אין להאמין כי יקרא איש לבנו בשם רע כזה המורה אפס וריק. בונם, הוא מן בונהומי בלשון צרפת, פתרונו גוטמיהטיגקייט בל”א, ושמו בלה“ק טוביה או חנניה, בינוש הוא או מן בינוט בשפת צרפת ופתרונו ברוך, או בייניט, ושמו בלה”ק תם. בער או בעריש, מן בערנארד בל“א אשר פתרונו הוא גלענצענד, פרעכטיג, וא”כ איפא שמו הקדש הדר ונמצא בס' בראשית (ל“ו ל”ט), ולא כהרב ב“ש אשר העלים עין ופגעו הדוב. וואלף הוא קצור מן וואלפגאנג אשר הוראתו צולח או מאושר, וא”כ שם הקדש לו חנינא או חנניה ולא זאב כאשר חשב הרב ב“ש. טודרוס הוא טעאדורוס ופירושו בלשונם מתנת ה', וא”כ שמו הקדוש מתתיהו, נתנאל או יהונתן. פאלק, הוא פעליקס לאשכנזים אשר פתרונו מאושר וברוך, ושמו בעברית אשר או אחיטוב. קלמן, על השם הזה טפלו שם קלונימוס אשר חשבוהו לקדש, וכבר דברתי אודותיו בספר ירושלים (ח“א צד נ”ו), אולם אין ספק כי הוא קלעמענט בשפת צרפת (כי הט' נכתבת ואינה נקראת בלשון ההוא), אשר ממנו קלעמענס בשפת אשכנז, והוראתו איש חסד, וא“”כ שמו הקדש חנן, חנינא, חנניה, או חסדא ובספרי תפארת ישראל (צד ל"ח) אמרתי השערה אחרת בזה. מצורף לזה ראה מה שכתבתי בספרי ירושלים (ח“א צד נ”ו) על אודות איזה שמות אחרים. כאלה יש ויש שמות רבים לישראל אשר משפת עם לועז שאולים אתנו, כי כאשר ירד כבוד ישראל מימי גלות בבל והלאה, והיונים והרומים הרימו ראש עליהם, נשפלה גם מעלת שמות הקדש, ושמות בני נכר באו תחתיהם, כאש נמצא בימי חכמי המשנה הראשונים השמות ארסתובלוס, הורקנוס, הרכינס, אנטיגנוס, יוסי (מן יוסף העברי), לויטס הוא לוי העברי בכנוי יוני., וכמשפט הזה היה בכל דור ודור, כי בכל ארץ וממלכה אשר ישבו בני ישראל בה, קראו לבניהם שמות כלשון העם אשר בקרבה. אך הגאונים מהרי"ל ובית שמואל והבאים אחריהם לא העמיקו לחקור עליהם, לכן יצאה שגגה מלפניהם, ובכל זאת כבודם במקומם מונח, וחוסר דעתם בלשונות נכר לא הוריד גדולת תורתם מאומה, כי אם אנכי להראותך באתי, עד איפא תגדל תועלת החכמות החיצונית למשען התורה, ובלעדם יגששו המורים כעורים קיר ולא ידעו במה יכשלו. ובמקום אחר אוסיף לדבר בזה כאשר יתן ה' בפי. ועתה אכלה דברי כי רב הדרך לפני, הלא הוא המסע בארצות האלה, אשר לפניך פה. הבא נא אחי הקורא, אזר כגבר חלציך, ויחד נסעה ונלכה, הלאה שערי ארץ צרפת פתוחים לפנינו, נבואה אל קרבה, ממנה נתהלך ממלכה לממלכה עדי נגיע אל פתחי ארץ שוויץ ושם נרגיעה.

לבוב ירח כסליו תרי"ז.

א. מענדיל מאהר

עַל הִשָנוֹת הַסֵפֶר פַעֲמָיִם

ספרי זה יצא לאור זה ארבע שנה, וכאשר תם עד כלה ואיננו, דרש אחד המ"ס ממני להדפיסו שנית, ואאות לו, ושניתי דברים רבים בקרבו, גרעתי והוספתי כטוב בעיני, ובראש מלכות זיציליא הוספתי דבר גדול, הוא קורות בני עמי בממלכה ההיא, אשר לא היה בהדפסה הראשונה.

אף אם עברה תמורה גדולה על ארצות איטליא בשנה אשר חלפה, מושליה ירדו מכסאותם, ולאומים יצאו ממלכה אל עם אחר, עזבתי אנכי את כולנה במצב נכון כאשר היו עד כה, כי הדבר הזה עודנו מסור ללב מלכים אין חקר, ואין אתנו יודע מה יהי אחריתו, הלא מקום אתי, כי עוד שני חלקים טמונים באהלי, הם מלכות עסטרייך, טורקייא ויון, רוסיא וכל ממלכות אשכנז, ובבא קצם אתן לפני הקוראים כל החליפות אשר היו ואשר תהיינה באיטליא עד העת ההיא.

הנה שמעתי רבים אומרים, כי הקורות אשר נתתי בראש כל ארץ ומדינה אך מצער הן, ואין די בם לרוות צמאונם, לכן אשיב להם פה תשובה נצחת וכללית: ספרי זה איננו דברי הימים, כי אם מדע ארצות התבל ועריה כמשפט כל ספר גיאוגראפיא בלשון העמים, והקורות אשר הוספתי הן (כאשר הגדתי מראש בהקדמתי לחלק הראשון) רק צרי ומרקחת לחיך הקורא, ואל נא תשכחו דברי משל הקדמוני, מעט מלח יטעים אוכל ורב ישחיתנו. החפץ לדעת פרטי כל מוצאות ארץ ומדינה מני אז, הלא ספרי דור דור ודורשיו לפניו, ולחלק הזה אשר אתנו פה, ישפיק ס' דברי הימים מר“י הכהן הספרדי ז”ל, או הקצור ממנו הוא ס' עמק הבכא אשר הדפיס זה לא כביר ידידי המליץ מו“ה מאיר הלוי לעטעריס נ”י בווין.

ואל יפלא בעיניך על קראי ס' עמק הבכא בשם קצור ס' דברי הימים לר“י הכהן, כי כן הוא, וכל החושב כי ר”י הכהן חבר שני ספרים, ד“ה למלכי צרפת ועמק הבכא, אינו אלא טועה, באשר מתחת ידי הכהן הספרדי לא יצא כי אם ס' ד”ה לבד, וברבות הימים בא איש אחר והוציא ממנו רק הדברים הנוגעים לישראל לבד, ויקרא את שם הקצור הזה בשם עמק הבכא, באשר כולו אך בכי ואנקה, ופלגי מים תרדנה עיני כל קוראיו.

ופליאה נשגבה על המליץ מה“ל ורעהו החכם שד”ל כי נעלמה זאת מעיניהם, והדבר הזה הלא גלוי הוא לכל רואה שני הספרים האלה בסקירה אחת, כי בקחתו את זה לעומת זה יראה כל הדברים אשר בס' עמק הבכא הם כלשונם וכצורתם אות באות בס' דברי הימים, מלבד חסר או יתיר זעיר שם זעיר שם כדרך כל מעתיק מס' אשר לפניו, ואף אם חותם האמת על דברי, וכל ראיה אך למותר היא, בכל זאת לא אחדל תת איזה הוכחות לדעתי יען אדע את האיש שד"ל ואת שיחו, כי יפגע כדוב שכול כל איש הנותן כתף סוררת לדעתו, ויקדש עליו מלחמה בגדופים ונאצות לבלי די.

ואלה הם קצה העדים הנאמנים אשר לי:

א) בסוף גירוש ספרד כתב בד“ה אמר יוסף הכהן גירוש צרפת והגירוש הזה העירוני לחבר הספר הזה, למען ידעו בני ישראל וכו‘, והדברים האלה אמורים גם בס’ עמק הבכא במקום ההוא. והנה בס' ד”ה אשר רובו הוא ספורי מלכי העמים, הטיב לדבר, כי בכל הספורים ההם ראש המטרה היא קורות בני עמו ונחלתו, אולם בס' עמק הבכא אשר כולו הוא רק מוצאות בני ישראל, הדברים האלה הם אך כדבר אחד המשוגעים, הנני כותב הכותב הגירושים בעבור הגירושים, הכזה יאמר יוסף הסופר החכם, אין זאת כי אם מעתיק הדיוט העתיק כל אשר מצא לפניו מבלי פלס דעת אם נכונים הדברים חוץ למקומם אם לא.

ב) אלו עשה ר“י הכהן בעצמו את ס' עמק הבכא, מדוע לא הזכיר בכל הס' מאומה מס' ד”ה, ואין זה דרך שום מחבר לכחד תחת לשונו זכרון ספר אשר כבר יצא מלפניו, ובפרט אם שניהם מענין אחד הם דוברים, והאחד הוא מקור להשני.

ג) כל רואה את טהרת לשון ר“י הכהן בס' דברי הימים, וישים עין פקוחה על הנוספות בעמק הבכא משנת שי”ג והלאה, יודה כי אלה לא מתחת ידי הכהן הגדול יצאו וזיופם על פניהם.

ד) אחר הנוספות האלה תבאנה עוד נוספות אחרות בס' עמק הבכא, וכלשון סיום הנוספות הראשונות, כן לשון סיום השניות, ועתה אני שואל היעשה כן סופר מהיר כר“י הכהן. גם מדת כמותם תעיד עלינן כי לא מעשה ידי ר”י הכהן הנה, כי איככה יאומן שהסופר הגדול הזה אשר ידיו רב לו ומחשבותיו עמקו מני ים, לא יכתוב במשך עשר שנים (מן שכ“ד עד של”ה) כי אם ארבעה דפים קטנים, גם מכתבו לר"י אוטלינגי פועל זר הוא וזיופו נראה מתוכו.

סוף דבר, ס' עמק הבכא אפאקריף הוא משנה חיצונית, ויקרא שמו בישראל קצור ספר דברי הימים למלכי צרפת, כי אך קצור הוא ולא ספר בפני עצמו.

הנה הארכתי בדבר הקטן בעיני ובעיני כל חכמי פולניא, אבל גדול ורב הוא למשכילי אשכנז, כרי“ל דוקס, ר' משה שטיינשניידר ודומיהם אשר מדה חדשה להם בזמן הזה לכתוב ספרים בלי עמל ובלי למוד, כי יחפשו למו ספרים ישנים מתוך הביבליאטעקן וירבו פלפולי שוא עליהם, אם ספר פלוני נדפס בשנת ר”ב או ר“ג, וכמה פעמים נדפס, ומה שם מדפיסו, ואיש את רעהו יעזורו על אודות אמרי רוח כאלה, האחד יספור את הדפין של איזה ספר ויקצוב מספרם והשני יערהו כי טעה בחשבונו באשר מספר זה הוא מבלעדי השער, השלישי יאמר כי מצא בכת”י אחד מלת אף ובהעתקה אחרת מלת גם תמורתה, והרביעי ישיב אמרים לו כי מצא עוד שנוי אחד בשני כת"י האלה, הלא הוא, באחד כתוב יען ובשני מלת עקב תחתיו, הזיות ופטפוטי מלין כאלה מלאים כל ספריהם בדורנו זה, ובהם עשו להם שם בארץ. אוי לו לדור שכך עלתה בימיו. לאנשים כאלה תהי חקירתי זאת על דבר ס' עמק הבכא מציאה רבה ונפלאה, וישישו בה כמוצא שלל רב. יהי מה, יחזו האנשים האלה כי גם אנחנו בני פולניא נוכל (אם נאבה) להשפיל ראות על דברים של מה בכך, ויכירו וידעו כי אף בזאת נפלינו מהם, באשר המה נוטים קו תוהו על אבני בוהו, וכל מגדליהם פורחים באויר, אולם אנחנו כח וגבורה לנו גם בדברים קלים כאלה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, והאמת הטהורה לימיננו נצבת.

לבוב בירח עשתי עשר כת"ר.

המחבר

צרפת

הארץ הגדולה הזאת אשר הורמה זה שמונה שנה (תרי"ג) בתואר קסרית (קייזרטהום), נקראה מלפנים בשם גליא על שם עמי גאליא אשר ישבו בה, ובשם זה יקראוה בש“ס ומדרשים כמו (יבמות ס"ג א') אפילו ספינות באות מגליא לאספמיא. וכן כתב הרב רמ”ל במערכי לשון ערך גליא, פי' שם מדינה גדולה בל' רומי והיא הנקרת לנו צרפת וממנה היו המאורות הגדולים רש“י ובעלי התוספות עכ”ל. ובשפת אשכנז שם פראנקרייך לה, לאמר מדינת פראנקן, על דבר עם פראנקן מבני אשכנז אשר באו אליה במאה החמישית למספר הנוצרים וילכדוה תחת ידם. ואנכי פה בשם צרפת אקרא אותה ע“פ הסכמת חכמי ישראל מני דור ודור, וראשון לכולם מאור עינינו רש”י ז“ל בפירושו לעובדי' פסוק כ', ואומרים הפותרים צרפת הוא המלכות שקורין פרנצ”א עכ“ל, והחכם ר' אליהו בחור בס' התשבי ערך צרפת כתב, שני צרפת הם כו' והשני שם מדינה שנאמר כנענים עד צרפת בלע”ז פרנצ“א ובל”א פראנקרייך עכ“ל, וכדברים האלה כתב גם בספרו המתורגמן, והאחרון הכביד הוא החכם ר' שלמה לעוויזאהן בס' מחקרי ארץ ערך ספרד, אלה דבריו הנעימים. ויען כי מדברי הנביא יראה אשר צרפת היה בשכונת ספרד, לכן קראו היהודים גם כן אל ארץ אשר בשכונת ארץ הישפניא פראנקרייך בשם צרפת. והגם כי קריאת שמות שתי הארצות האלה מאת היהודים, נוסדה על הבל ותעתועים, בכל זאת לא יחדל לדעתי הכותב העברי מקרוא אותן כזה, אחרי אשר הורגלו בהם היהודים ימים רבים, כי קריאת השמות בלשון איננה כי אם הסכמת האנשים המדברים בלשון ההוא כידוע עכ”ל. בדעת המוסכמת הזאת החזקתי, ולפראנקרייך המדינה אשר ממנה דוברים עתה בשם צרפת קראתי, זה שמה בשפת קדש, וזה זכרה, לבני ישראל.

גבוליה. לפאת צפון ארצות אשכנז, הולאנד והים האשכנזי, והתעלה הגדולה המפרדת בינה ובין ארץ ענגלאנד, למזרחה ארצות אשכנז, שווייץ ואיטליא, לפאת נגב הים התיכון וארץ שפאניא, ובמערבה הים האטלנטי הוא ים אוקיינוס. מדת גדלה יחד עם אי קורסיקא עשרת אלפים פרסאות מרובעות.

אדמתה רובה ארץ מישור. ההרים הרמים אשר בה הם, הרי אלפן אשר הם לגבול לה בינה ובין ארצות איטליא, הרי יורא המגבילים בינה ובין השווייץ, הרי וואסגא (הנקראים וואגעזן), הם הגבול בינה ובין ארצות אשכנז, הרי ארדענן אשר בינה ובין הולאנד יפרידו, הרי קאווענע אשר גבעו' הזהב בתוכם, הרי לאצערע, הרי פירענע המבדילים בינה ובין שפניא. לכל אחד מאלה שעיפים רבים המשתרעים באורך וברוחב. על פני אי קורסיקא יש שני ההרים גבוהים ראטאנדא, והר הזהב.

אוירה טוב ונעים וממוצע על פני כולה, ובכל זאת ישתנה בגלילותיה לפי קרבתם אל המים או רחקם מהם, והרוח הטוב באחת הגלילות יצמיח רעה רבה לגליל האחר, רוח הצפון הקר מאד ונורא לגבי גלילות הזעהנע והלאארע, ימעיטו חום השמש בעמק דיראנטע וייטיב מאד לכל פרי ותבואת הארץ. רוח קדים הבא מהרי אלפן ומחולל שלג וקפאון בגלילות הדיראנסע, יביא מרפא וכל טוב בכנפיו לנפות הזעהנע. רוחות תימן הלחים ומחלישים כח היושבים לפאת ים התיכון, יולידו ברד ורוח קרה בעמק גארארנע, הרוח מיסטראל אשר יפקוד הגלילות וואר, פיות ראהנע ולאאר בזעם וקטב מרירי, יחולל בברעטאניא גשמי נדבה ומטר ברכה. בדבר ימות הגשמים תפרד הארץ הזאת לשני ראשים, הראש האחד הוא בגלילות הצפוניות, באלה מספר ימי הגשם מאה וחמשים לשנה, והראש השני הוא גלילות הנגב, בם מאה שלשים וארבע ימי מטר שנה שנה..

בדבר האקלים חלקוה חכמי הגעאגראפיא לארבע מחלקות.

א) ארץ הזית, היא רצועת ארץ ההולכת מן באנייערע די לישאן (בגליל גאראנע העליון) עד דיע (בגליל דראמע) ונסבה עד עמברין והלאה. בקו הזה הקיץ חם מאד כמו בארצות איטליא, והארץ תוציא כל פרי הנגב ממעיה, החורף צח ונעים מאד וימיו יארכו עד מחצית חדש טבת. ימי הסתיו לא יארכו יותר משני חדשים, והקור לא יחזק בו למאד.

ב) ארץ חטי טורקיא, ראשיתה אצל פי נהר גיראנדע ותשתרע עד גבול עלזאס הצפוני, רוח היום חם גם בקו הזה, הארץ תתן חטי טורקייא למכביר, אולם הסתיו יארך כארבע ירחים ופרי הנגב לא יצמח בלעדי עמל בני אדם ותחבולותיהם.

ג) ארץ הגפן, תחלתה אצל פי נהר לאאר עד נהר רהיין, הקיץ הוא חם. הגפן תתן חילה, הרוח צח מאד, והסתיו חזק ועז.

ד) ארץ התפוחים, הם גלילות הצפון, רוחות וסערות שונות בם, הקור ימשל בעוז שבטו, כל תאנה רמון וגפן אין בקרבם, אך התפוח, אגסים וכל פרי הצפון מהם יצאו.

מימיה. הארץ הזאת מבורכת במים עד מאד, מספר נהרותיה ונחליה שש אלף ובתוכם תשעים ושנים גדולים אשר אניות על פניהם יעבורון. ראש נהרותיה הם גאראנא, לאארע, זעהנע, רהאנע, רהיין, מאאס, שעלדע. אל האוקיינוס יפולו:

א) נהר אדור, תוצאותיו בהרי פירעעא, אורך מרוצתו שלשים ושלש פרסה.

ב) גאראנע, גם הוא בהרי פירענעא מקורו, ואחרי לכתו תשעים וארבעה פרסה יגיחנו האקיינוס אל פיהו. מדי עברו יסתעפו ממנו הנהרות גיראנדע, אריעגע, טארן, אוועראן, דארדאנייע, וועצערע, איסלע.

ג) שארענטע.

ד) לאארע הגדול מכל נהרי צרפת, אורך מעברו מאה שלשים ושתים פרסה.

ה) ווילען.

אל התעלה הנקראת לא מאנש, הלא היא לשון ים אקיינוס ישתפכו הנהרות. א) זעהנע מקורו בגבעות הזהב אצל דיאן ואורך מרוצתו תשעים ושש פרסה. ב) זאמע, דרך מהלכו עשרים וארבעה פרסה. אל הים הצפוני יפלו הנהרות. א) שטלדע, דרך מעברו חמשים וארבע פרסה. ב) מאאס, מרוצתו שמונים ושמונה פרסה. ג) רהיין, יעבור בארץ הזאת שלשים פרסה, ולא מצער המה המהפכות אשר ישים שנה שנה בהליכתו, כפרים רבים ישחית עד היסוד בם, ושדי תרומות ישים למי תהום רבה, לכן כפעם בפעם יבואו שרי המלך ופקידיו לפנות לנהר הזה דרך טרם יפרוצו מימיו. הים התיכון יגיח אל פיהו. א) נהר אדע היוצא מהרי פירענעא, דרך מרוצתו חמש עשרה פרסה. ב) העראלט גם הוא חמש עשרה פרסה אורח לכתו. ג) דאהאנע, מקורו בארץ שווייץ. ד) וואר, מהרי אלפן XXXX5 ואורח דרכו ארבעה עשר פרסה.

מלבד ענגלאנד והולאנד אין בכל ארצות אירופא תעלות רבות כאשר בארץ הזאת, הנפלאה והגדולה בכולן היא תעלת המלך הנקראת תעלת לאנגעדוק, אשר נעשתה במצות המלך לודוויג הי“ד, וימי מלאכתה ארכו משנת תכ”ז עד תמ“א לאלף הששי. עשרת אלפים איש עשו בה ארבע עשרה שנים ומחיר העבודה עלה למאה ושבעים מיליאן כסף, ארכה ל”ב פרסה, עומקה שש רגל, ורחבה ששים רגל מתחת ההר. בין נרבונא ובציער תעבור באורן ו' מאו' רגל מתחת ההר, רום הכפה ההיא ל' רגל ורחבה עשרים רגל.

מלבד התעלה הזאת עוד שש תעלות גדולות, והן א) תעלת שאראלעה, ארוכה חמש עשרה פרסה, ומחברת את הנהרות לאאר וסאאנע. ב) תעלת בריארע, גם היא חמש עשרה פרסה ארכה ולה משפט הבכורה על כל התעלות האחרות על דבר מספר ימיה, כי נעשתה בשנת ה“א שס”ד. ג) תעלת בורגונד. שלשים פרסה ארכה, וכסף מלאכתה עלה לארבעים מיליאן פראנקן. ד) תעלת מאנסיער המחברת הנהרות רהאנע ורהיין ועשרים ושבע פרסה ארכה. ה) תעלת סנט קענטין, שתים עשרה פרסה ארכה. ו) תעלת ברעטאנייע. כל אלה מעשה ידי אנוש בתחבולותם אשר חפרו במעבה האדמה להעביר את המים למחוז חפצם ולשנות למו מסלה כאות נפשם.

עת הקציר בגלילות הצפון בסוף חדש תמוז וראשית ירח אב. בגלילות התיכוניות בחדש תמוז, ובגלילות הנגב בסוף סיון עד מחצית תמוז. בגלילות הצפון יזרח השמש בקיץ בשעה רביעית הבוקר השכם ויבא בשעה ח' לעת ערב, ובנפות הנגב יצא בשעה חמישית בבקר וישקע בשעה שביעית בערב.

שפעת ברכה ועושר רב לארץ הזאת בתוצאות הארץ ויבולים שונים, אשר מלבד כי ישפיקו למלא מחסור יושביה. עוד די והותר במו לארצות אחרות אשר מחוץ לגבולה. ונדבר פה מכל אחד למינו.

המתכת. זהב וכסף אך מעט. נחושת לא כביר. עופרת וברזל רב וטוב מאד. אנטימאניום לבלי ספורות ודי בו לכל מחסור אירופא, מי עופרת, ארזעניק ועפרות מתכת אחרים לרוב. גחלי אבן למכביר, אדמת טארף רבה מאד. גפרית ושמן הרים לא מעט. מלח, סאלפעטר, אליון, וויטריאל, אבנים שונים, אבנים טובות, עפר פארצעלאן, בכל אלה שפע רב מאד.

מעיני מתכת יותר מחמש מאות וחמשים, מהם מימי גפרית, מים חמוצים, מי ברזל ומי מלח. הטובים מכולם הם בגלילות הר פירענעא.

הנטעים. בגלילות הצפון ולפאת דרומית מערבית עושר רב בתבואת השדה, אולם בגלילות דרומית מזרחית לא תשפיק האדמה תת חילה לכלכל יושביה. צאצאי אדמתה הם, חטים, דגן, שעורים, שבולת שועל. כוסמת, חוטי טורקייא הוא הקוקרוץ, דוחן, פול ועדשים. תפוחי אדמה, כל ירק עשב, שומים ובצלים לרוב מאד בגלילות הנגב, אספרגוס, אבטיחים. קשואים גדולים מאד אשר רבים מהם שני ככר משקלם, פשתן וקנבוס. שומשמין וצמחים אחרים אשר יעשו שמן מן המיץ אשר בקרבם, זיתים טובים מאד בפלכי הנגב הנאכלים חיים, ומהם ידרכו השמן הטוב הנודע לתהלה בכל הארץ בשם שמן פראוואנס, גם מן הבד, צנון חינא, חרדל ענגלאנד, פרחי שמש, ואגוזים יעשו שמן למכביר, צמחי צבע שונים, ובתוכם הצמח הנודע בשם נטע לאקמוס אשר צבע תכלת לו, מקום גדולו בגלילות לאגנעדוק ופראוונס, ואך אנשי הכפר גראסגאלארקע יתעסקו באסיפתו מני דור דור, מדי שנה בשנה בכ"ה לחודש יולי, יצאו ממעונם משפחות משפחות לבד לתור בארץ במרחק חמש עשרה עד עשרים פרסה לבקש למו הנטע הזה, ולכל בית אב מסורת מיוחדה מימים קדומים על דבר מקום מוצא הנטעים האלה, הקבלה הזאת משמרת בידיהם ולא יגלו אותה לאיש זר. בצבע הנעשה מן הלאקמוס מסחר רב למרחקים. קצח רב בגלילות הנגב, זרע גד, חרדל, פלפל שפניא, לענה, חציר יון ציקאריע, לפת אשר יערבוהו לתוך הקאווע, טאבק, כישות לא כביר, נטע קאפערן, אשר יכבשו גרגריו בחומץ ומלח ויובילום למרחקים למסחר. פרחי הוד וריח שונים ורבים מאד. פרי הגפן רב מאד בארץ הזאת, ומבלעדי ארץ אונגארן אין ערוך לה בדבר מרבית היין טובו בכל ממלכות אירופא. בשבעים ושמונה גלילותיה הגפן אזרח רענן ולא יחדל תת פריו מימים ימימה. ואך בשמונה גלילות הנותרים בל יראה ובל ימצא. היינות המהוללים מכל המינים השונים אשר בה הם: א) יין שאמפניא אשר ארץ מולדתו היא גליל מארנע (מלפנים היה שאמפניא שמו). ב) יין בורגונד, לבן ואדום, בשלשלת גבעות הזהב גזע מחצבתו. ג) יין בארדאה, רובו אדום וגליל גיראנדע (במחוז גינע מלפנים) מקום מולדתו, היין הלבן אשר למין הזה ריח טוב וחום רב לו יתר שאת על רעיו האחרים. ד) יין גאסקאנייע, ממנו יעשו יין שרף טוב מאד הנודע בשם קאנייאק. ה) יין לאנגעדוק, הנקר' על דבר החום הבוער בו בשם יין צרבת. ו) יין רוסילאן, דומה בחומו וטעמו ליין טאקיי. ז) יין פראוואנס, חזק מאד ומראה כהה לו. ח) יין רהאנע, אדום וטוב מאד. ט) יין ארלעאנס לבן ואדום, מסחר רב בו לפאריז. י) יין עלזאס. יא) יין קורסיקא, הדומה ליין מאלאגא. גם הצמוקים מגפני הארץ הזאת טובים מאד.

בפרי העץ עושר רב לארץ הזאת, תפוחים ואגסים מינים שונים לבלי ספורות, ומהם יעשו שכר תפוחים הנודע בשם סידר ויין אגסים ונקרא בשם פאארע, שני המשקים האלה ימלאו מחסור היין בגלילות אשר אין הגפן בם. אפרסקים, שזופים, גדגדניות, לוזים, אגוזים, בכאים, שקדים, תאנים, ערמונים אשר הם לבני צרפת כתפוחי אדמה לבני אשכנז ופולין, כי דלת עם הארץ יאכלום חי ומבושל בשמן וישברו רעבונם בם, גם יטחנום לקמח ויאפו מהם לחם. המין המהולל בהם הוא ערמוני מאראנן. בגלילות הנגב ציטראנן, פאמעראנצן, רמונים, זיתים, הדסים, ותמרים.

בעץ השדה אין די בער, כי יערים רבים היו לשרפה בימי המהפכה הגדולה זה ששים שנה, לכן ימלאו במקומות רבים בתבן את מחסור העץ.

החי אשר בה. סוסים לא כבירים, חמורים פרדים לרוב, טובים למשא ולעבודה. פרים ופרות טובים ורבים. צאן רב וצמרם טוב מאד, ונפלא מאד לראות העדרים הרבים במחוזות פראוואנס ודאפינע, אשר ערך מספר כל עדר מן עשרים עד ארבעים אלף צאן ורועה אחד נוהג בם. בקורסיקא יש צאן בעלי ארבע קרנים. עזים רבים וטובים, חזירים כבירים, צבי, עופר, ארנבת, שפן, חזיר היער, אקו, וחיתו יער אחרים לא מעט, דובים מעט, זאבים רבים, שועלים, מארדר, חתולי יער, הילטים, כוח, וקאסטאר. אווזים ותרנגולים בכל עיר ומקום. גם ברבורים טובים מאד. זיו שדי למכביר. דגי הים מינים שונים ורבים מאד לבלי ספורות, גם דגים מלוחים וסארדעלן כבירים, ודגים לבנים אשר יעשו מקשקשיהם פנינים מזוייפים, אלמוגים טובים, עלוקות רבות. תולעת המשי, הדבורה תרבה תת דבשה במחוזות ברעטניא, סאלאנייע ולאנגעדוק. זבובי שפניא אשר ימיתום בחומץ ואחרי אשר ייבשום יכתשום הדק היטב וימכרום לרפואה.

אף אם הרבה המות להפיל חללים רבים ביושבי הארץ הזאת משך חמשה ועשרים שנה (משנת ה“א תק”נ עד תקע"ה על ידי משלחת מלאכיו הרעים, הלא הם חרב איש ברעהו בתוך הארץ פנימה בימי המהפכה הגדולה טרם ישב נאפאלעאן לכסא, וכובד מלחמה מחוץ כל ימי מלוכת נאפאלעאן, ואין מספר לרבבות האנשים אשר הוגשו לטבח בימים ההם, בכל זאת רב ועצום מאד הגוי אשר בקרבה, ומספר תושביה ששה ושלשים מיליאן, ואף הם כולם בשם צרפתים יכונו, יש בם תערובות אשכנזים, וואלאנן, קימרים, איטלינים ובאסקים. הצרפתים בגויי קעלטים, רומים ופראנקן גזע מחצבתם. שפתם היא שפת צרפת בה שפת לטיין מהולה במלות אשכנזיות, בערים הקטנות ובכפרים ידברו בשפת צרפת נשחתה בלולה במלות זרות מעמי נכר. בני מחוזות הצפון שונים מאד בתכונתם מיושבי מחוזות הדרום. יושב הצפון חרוץ במלאכה, אוכל ושותה במדה ומשורה, נאמן רוח, נדיב לב, עושה חסד, בעל דעת ישרה, נושא עול כל תלאה, ולבו לא ימס בקרבו ביום צרה. רוח אומץ לו, וכל מעשיו לאט ובלי חפזון, מתון בדבריו, קר רוח אף בעת כעסו, ונפשו שוקטת בעת שמחתו. בן הנגב גם הוא חרוץ לכל מעשה אולם בלי סדרים ומערכה, לבת אש התאוה בוערת בקרבו לכל דבר חדש, אכן עד מהרה תכבה הלהבה ונפשו תקוץ באשר בחר, ובדומיה חרישית תגעל נפשו עד מאד, וישא כל עול קשה על שכמו אם לא יניאו בעדו למלא שחוק פיו ולהשמיע בחוץ קולו ככל אות נפשו. שפתיו לא ינוחו רגע, ידבר בחפזון, יעקש פיו לכל מום עמיתו, יקרוץ בעיניו, יורה באצבעותיו, ויסתיר מזמותיו במסוה שוא, ופעמים רבות יעשה עושק ותרמית לא למען בצוע בצע כי אם לעונג ושעשוע נפשו. כי ישבו אחים יחדו שאונם והמית קולם ינדלו עד מאד, ואחת הוא אם בשלום יחד ידברו או אם יריבו על דבר מה, כי שלוה ודברי נחת נכרים למו, כל דבר היוצא מפיהם כפטיש יפוצץ סלע, עיניהם מזרי פחד, וידיהם כבעלי כנף הנה והנה ינודו, עד אשר יחשוב הזר הקרב אליהם, כי מלחמת תנופה ביניהם, ומה מאד ישתאה בראותו בעוד רגע איש איש יקום ממושבו בשחוק וקול תרועה ואיש לאהלו בשלות השקט ישובו. נוח לכעוס, זעמו כמעט רגע, אולם כהרף עין ישוב אפו וחמתו תסור מעליו. בפיד ושבר ירפה רוחו בקרבו ויאמר נואש, ובהגיה אור ההצלחה לו אין קץ לשמחתו ומשוש לבבו. הצרפתים כולם יחד בני קומה ממוצעת, בעלי תואר והדרת פנים, חזקים וגבורי כח. הנשים יפות מאד וטובות תואר, צנועות במדותיהן והולכות מישרים. את התענוגים והפאר יאהבו עד מאד. אנשי הכפרים במחוזות הצפון ישבו בבתי חומר מלאים סחי ומאוס ואף חלוני זכוכית אין למו, ולעומתם אכרי הנגב בתי אבן למו, וכל פאר ונקיון בחדריהם. מטות אנשי הכפרים גבוהות מאד, כי למטה רמה ראשית הבכורה, ולרבות מהן יעלו במעלות מרוב גבהן, גם מסך ויריעות לכולן. אף אם כל הצרפתים יחד בלבושי מכלול ובגדי תפארת ידבקו לאהבה, לא יערב איש את לבבו להעלות בגד על בשרו אשר איננו ראוי לו לפי מצבו, ואף הבא מארץ רחוקה לצרפת, יבדיל מהרה בין הנקלה והנכבד על פי מלבושיו. בדבר צבע הבגדים לכל מחוז נמוס מיוחד, במחוז האחד מנער ועד זקן אדום ללבושיהם, ובני השני לבושי תכלת כלם, בזה יתעטפו שחורים, ובאחר שמלות כרפס על בשרם. את המעדנים יאהבו מאד, ואך במאכלים ערבים לחיך רעבונם ישבורו, השכרון חטאת מרי היא, ואך לעתים רחוקות יראו סובא עברו יין בחוצותיה. את השומים והבצלים יאכלו חי ויערבו לחכם. שאיפת הטאבק לתוך האף רבה מאד, אולם העלות עשנו אך למצער כי לזרא הוא להם. ראשית תענוגיהם הם הנגון, מחולות, מסבת רעים, ושחוק. גם מלחמת הפרים יאהבו עד מאד.

במחוזות ההרים אשר לא תרבה האדמה תת חילה לכלכל יושביה, יבקשו רבים טרף לנפשם ממקום אחר, וכבירים אין חקר יצאו שנה שנה למחוזות האחרות או לארץ שפניא, ולא ישובו לביתם עד אשר צרור הכסף בידיהם. רבים מבני פראוואנס יטשו בימי החורף יחד עם נשיהם ובניהם את ביתו ונחלתם, ללכת באשר ימצאו אוכל לנפשם. האיש יעשה במלאכה, האשה תבס בגדים, הנערים ינקו מנעלים, ישאו ערמונים לממכר, או יסובבו בעוגב וכלי שיר בראש כל פנה בעבור אגורת כסף, והנערות תופרות או מוכרות תאנים וגבינה. איש איש מבני הבית יעשה דבר מה בעבור בצע כסף. בכלות הסתיו ישובו למקום מגורם, ואת אשר יביאו בידם חלף עבודתם יהי למחיה למו בכל ימי הקיץ. גוי קימרי נבדל בתכונתו ומדותיו מבני צרפת, הגוי הזה בא למחוז ברעטניא אשר בצרפת במאה החמישית למנינם, כי גרשום האנגלזאכסן מן בריטניא ויגלום לארץ אחרת. שפתם שפת בריטניא ישנה ובלולה, ונקראה בפי הצרפתים בשם בריטנית רעה (בא ברעטאן), ואם יאבה הצרפתי להגיד על דבר מה כי אין בינה לו, יאמר: בריטנית רעה הוא. כל מעשיהם בתום ויושר, טובי לבב, ורוח נדיבה להם, מאמיני הבלי שוא, דבקים עד מאד בכל מנהג ישן אף אם הבל וריק יסודו, ושונאי כל חדש משטמה עזה, לכן החכמה זרה למו, ורובם לא ידעו קרוא ספר. מאכלם דל ורזה, וייטב בעיניהם ממשמני שרים וממתקי מלכים. מספר הגוי הזה בצרפת כמיליאן וחצי. האשכנזים אשר בצרפת שלשה מיליאן וחצי מספרם, רובם במחוזות עלזאס ולאטרינגן, לשונם אשכנזית ישנה ונשחתה, ורבים מהם שפת צרפת בפיהם, כולם גבורי כח ורוב עצמיהם איתן. מדותיהם טובים וישרים עושים באמונה, דוברי אמת, שומרים כל חוק ושפט, ומחרפים את נפשם למות בעבור ארץ מולדתם. העמים הנותרים אשר בה אך מצער המה, לכן לא נדבר מהם מאומה.

מעשי בני אדם ומפעלותיהם. עבודת האדמה רבה בקרבה, מרבית המקנה אך מעט ובתחתית המדרגה. עבודת הגנים והכרמים רמה ונשאה מאד. מחצב ההרים רב מאד בברזל (ארבע מיליאן ככר לשנה) ובגחלי אבן (שלשים מיליאן ככר שנה שנה).

כשרון הצרפתים לכל פועל כפים בהשכל ודעת ירים כל מעשה מלאכת מחשבת בקרבה, ובראש כלם מלאכת המשי כי רבה היא, למיטב גלומי משי הנעשים בליאן, להוד צבעם, ולתפארת מיניהם השונים אין ערוך בכל הארץ, ומסחר רב בם לשפניא, איטליא וארצות אחרות. מלאכת גלומי צמר גם היא רבה מאד, מעשה כלי עור שונים ורבים, אדרות שער טובים מאד ונמכרים לשפניא ואיטליא, מעשה בורית רב וטוב מאד אין ערוך לו בכל אירופא, ובעיר מרסילייא לבד יעשו יותר משש מאות אלף ככר שנה שנה, כלי פשתן יקרים, חבלי בוץ, ומעשה שבכה אשר ערכם רב מאד, נייר רב וטוב מאד, גלומי צמר גפן כבירים לאין חקר, בתי מעשה צוקר רבים וגדולים, בתי מעשה שמן, חומץ, יין שרף ושכר רבים. כלי עץ שונים, אניות סוחר וספינות מלחמה, מעשה ברזל רב וכל כליו, רקועי פחים שחורים ולבנים. מן הלבנים יעשו מראות לטושות נפלאות מאד הטובות ממראות זכוכית, בתי יציקת מסמרים, עוגני הספינות, מזמרות, כלי נשק, חרב חנית וכידון, מעשה כלי שעות טובים מאד, כלי נחושת ונחושת קלל, משכיות כסף, כלי זהב מסולאים, בתי מלאכת זכוכית ומראות לטושות, כלי בדולח נפלאים, מעשה כלי יוצרים, פארצעלאן וכלי אבן, בתי מלאכת צבעים, שמני ריח ועשבי תרופה.

המסחר רב וגדול מאד בקרבה פנימה ומחוצה לה, מחיר הדברים הבאים אליה מחוץ יעלו לשלש מאות אלף מיליאן כסף (שבע מאות אלף מיליאן וחמשים אלף פראנקן) וערך הדברים היוצאים ממנה שנה שנה הוא שלש מאות ועשרים אלף מיליאן כסף. הדברים היוצאים ממנה הם, יין, יין שרף, מטוה צמר וצמר גפן, כלי משי (במחיר ארבעים מיליאן כסף) כלי פשתן, חומץ יין, בורית, תמרוקי הנשים, שמן, כרכום, פרי הנגב, מראות לטושות, יריעות מחוטבות, כלי כסף וזהב, כלי פארצעלאן וזכוכית, מורי שעות, נייר, ספרים, צבעים ואלמוגים.

הבאים אליה מארצות נכר הם, תבואת השדה וקמח, סוסים צאן ובקר, מתכיות, פשתן וקנבוס, משי, צמר וצמר גפן. עצים לבנין אניות, מפרשי הספינות, עטרן ונפט, גחלי אבן, צוקר, טהעע, בשמים, שרף הנוטף מעצי הקטף, עשבי צבע. מכס רב על כל מעשה אנוש הבא אליה מארץ אחרת, על כן ירימו ראש כל העושים במלאכה אשר בקרבה ופרי עמלם לא במסכנות יאכלו, גם יש דברים רבים אשר לחוק ולא יעבור הוא לבל יבואו גבולה מחוץ גם אם ירבה בעלה מכס ומתן, והם פוזמקאות, עורות, פתילי צמר גפן, גלומי צמר וצ"ג, כלי מתכת, טאבק וכלי זכוכית. אניות סוחר אשר לה הן חמש עשרה אלף ספינות.

מטבעותיה הן: בזהב, לידאר עשרה זהובים כסף ערכו, נאפאלעאנדאר, שמונה כסף מחירו, מחצית לידאר. בכסף, פראנק (ארבעים צל ע"וו) מאה סאנטים בו, בנחושת: זוז (אל תקרא זוז אלא זוה), בכל זוז חמשה סאנטים.

הגוי כולו אשר ששה ושלשים מיליאן איש מספרו יפרד לארבעה שבטים. א) הפרתמים בני היחש הישן והחדש, אנשי היחש הישן הם הערצאג, גראף, ויקאמט, מארקיה, ושעוואלייעה. ותוארי היחש החדש הם, פרינץ, הערצאג, גראף, באראן וריטר. היחש הישן מורשה הוא מאבות לבנים עד עולם, וגם אם בנים רבים לו כולם יחד תור היחש להם. ואף אם ירדו מנכסיהם כבודם אתם ולא יסור מהם, אולם את היחש החדש לא יירש רק הבכור, ובאבדן רכושו יסור הודו מעליו והיה כאחד העם, וע"פ החוק לא יוכל היות הערצאג בלעדי אם הכנסת שלשים אלף פראנקן לו לשנה, גראף לא יהיה אם אין לו עשרים אלף פראנקן לשנה ועל הבאראן להיות לו עשרת אלפים תבואת הונו לשנה, ואם אין אלה לו, יצא מקהל האצילים ואך אזרח הארץ יהיה. ב) הכמרים. ג) האזרחים, להם זכיות מיוחדים, ולבני ארבעים ערי הארץ הזאת שכם אחד על אחיהם, כי כל אחת מהערים האלה תואר עיר טובה לה, ומלפנים היה הרשיון לראשי הערים האלה לבא אל חצר המלך לראות ביום המשחו כאשר תנתן העטרה בראשו, ובמועדי שמחה אחרים אשר למשפחת המלך. ד) האכרים, הם ככל בני צרפת חפשים ואינם עבדים לאדונים בעלי הכפרים.

כל תושבי צרפת יחד חוקה אחת למו, ומותר הדוכס היושב ברום שמי היחש על העבד אשר אחר הריחים אין, כולם יחד ישאו עול כל מס וכל תרומת המלך על שכמם, וגם חלב הארץ חלק כחלק יאכלו, ובן האכר יוכל לגשת אל כל כהונה ומשמרת כבן הסגנים וחור הארץ.

יותר משלשים ושנים מיליאן יושביה קטוליקן הם ולמשמעת דת רומית קטוליקית יסורו, ובכל זאת בני האמונות האחרות שלוים ושקטים בקרבה, כי אמונה שוררת אין בארץ הזאת, איש איש יעבוד את אלהיו כאות נפשו, והממלכה מחסה לכולם יחד מבלי תת יתרון לבעל ברית אחת על בעל ברית אחרת, וגם אחינו בני ישראל יושבים בשלום ורב טוב, ומשפט אחד להם בכל דבר עם שאר יושבי הארץ, בה לא תתערב הממשלה בדברים שבין האדם לאלהיו, המאמין והכופר יחדו בניה הם אם ארץ צרפת מולדתם, והשם צרפתי לבד יתן כח וחיל, ויקהה שני כל משטין ומרשיע.

החונן לאדם דעת חנן את הצרפתים ביתרון הכשר בינה לכל דבר חכמה ומדע ולכל מלאכת מחשבת, ובכל שריגי המדעים למחלוקתם רבו מני אז בקרבה חכמי לב אשר עשו להם יד ושם בהן, ומלאו פני תבל ספרים אודותם, אכן אלה אך מצער הם בכל דור ודור לעומת המון עם הארץ ההדיוטים אשר אין להם חלק בבינה ולא נחלה בדעת, ובתוך ששה ושלשים מיליאן תושביה, יותר מעשרים מיליאן בוערים בעם אשר לא ידעו קרוא ספר ולכתוב מלים אחדים אשר נער יכתבם, ובקהלות רבות אין גם אחד אשר יוכל לחתום שמו ואך הכומר לבדו הוא היחיד בכל העדה אשר ידע קרוא נכוחה כל הכתוב בספר, ובעבור היתרון הזה כמלאך עליון יכבדוהו. ולא בעם הארץ האשם, כי אם הממשלה היא בעוכרם, באשר לא תשים עין על בתי הספר, ומצבם פרוע ושובב מאד, שכר המלמדים בם מצער מאד, לכן רובם בני לא בינה המה, כי מי זה גבר חכם ימכור נפשו למלאכה אשר לא תחיה את בעליה, ואם המורה חוסר דעת לו, מה יוכל היות גורל התלמידים ההולכים לרגלו, גם נציבים המשגיחים על בתי הספר אין, וביד המורים לעשות כחפץ לבבם מבלי תת דין וחשבון על מעשיהם וערים ומקומות רבים מבלי כל בית ספר, כי בתוך ארבעים אלף קהלות הארץ הזאת, חמשה עשר אלף קהלות אין תורה, אין בית ספר ואין בית חנוך נערים. אולם בתי מדרש לכל חכמה רמה ומלאכת מחשבת, כבירים מאד בקרבה, וכבוד והדר יעטרום, כי עין הממשלה עליהם להרבות ביקרם ולנהלם בשבט מישור.

ממשלת הארץ ממשלת קאנסטיטוציאן היא, נחלת עולם לבית בונאפרטע, שם הקיסר המולך עתה הוא לודוויג נאפאלעאן בן לודוויג בונאפרטע מלך הולאנד אחי הקיסר הגדול נאפאלעאן הראשון ובשם נאפאלעאן השלישי יכונה, נולד בשנת תקס“ח, נבחר בשנת תר”ח לראש ארץ צרפת ופקיד נגיד עליה, כי מלך אין לצרפת בימים ההם, ובשנת תרי"ג בחר העם בו למלך עליהם ובשם קיסר עטרוהו. שם רעיתו אייגענייע בת גראף מאנטעייא אשר בשפניא. קורותיו ופרשת גדולתו כתבתי בס' חוט המשולש (לבוב תרי"ג).

הכנסות הממשלה לערך אלף מיליאן פראנקן לשנה, וגם התוצאות כמספר הזה, חובות הממלכה אשר היא חייבת לאחרים הם יותר משני אלף מיליאן פראנקן.

מספר חיל צבאה ארבע מאות אלף איש, ציי אדיר אשר לה הם, שלש מאות ושלשים אניות מלחמה ושמונה אלף כלי רעם בקרבם.

במרבית המבצרים אשר בה יחידה היא ואפס בלעדה בכל ארצות אירופא, כי יש בקרבה מאה וששה מבצרים, ובתוכם חמשה המבצרים לילע, מיץ, שטראסבורג, ברעסט, טולאן, הגדולים ונשגבים מאד ואין רבים כמוהם בכל ממלכות תבל. המבצרים אשר לה צנה וסוחרה הם עליה מפחד אויב, ולקיר ברזל הם בינה ובין הארצות הקרובות אליה, רובם הם אצל גבולי ארצות הנמוכות כי ישתרעו בשלשה קוים, הקו האחד הולך מן דינקירכן עד גיוועט על נהר מאאס. השני הוא מן גראוועלינעס עד מעצירעס על נר מאאס, והשלישי מן קאלעה עד פעראנע על נהר זאמע. בגבולי ארצות אשכנז חופפים עליה מבצרים רבים על הנהרות מאאס, מאזעל, רהיין והרי וואגעזא. אצל גבולי שפניא ואיטליא יש גם כן איזה מבצרים למגן לה, אך לעבר ארץ שווייץ פתוחה ואין כל מחסה לה.

האחוזות אשר לצרפת בחלקי התבל האחרים הם, א) באזיא ארבעה ועשרים פרסאות מרובעות, ובם הערים פאנדיחערי קאריקאל, מאהע, מספר יושביהם שני מאות אלף איש, ב) באפריקה חמש אלף וחמשים פרסה, ובם המחוזות אלגיר, דענעגאל ואי בורבאן, מספר יושביהם שלשה מיליאן איש. ג) באמעריקא הצפונית, שלשה איים קטנים והם, סנט פיערע, מיקעלאן, ולאנגלעה, שבע פרסות מדתם, שני אלף איש בם, וצידת דגי שטאק רבה מאד בקרבם. ד) באמעריקא הדרומית חמש מאות ושמונה עשר פרסה ובם המחוז גואייאנא, עשרים וששה אלף איש יושביהם. ה) בהודו מערבית האיים מארטיניקע, וגואדעלאפע ועוד מחברת איים קטנים, כולם יחד שלש וששים פרסה מדת ארצם, ושני מאות ושבעים אלף איש בם. ו) באויסטראליען איי מארקעזא, עשרים וארבעה פרסה, ושנים ועשרים אלף איש בם. האחוזות האלה יביאו תועלת רב לה מאד, כי מלבד ההכנסות הרבות אשר להממשלה מהם, באשר מס שני האיים גואדעלאפע ומארטיניקע לבד יעלה לחמשים מיליאן פראנקן שנה שנה, ימלאו גם את מחסור יושביה בדברים רבים טובים ונחוצים, הלא הם, צמר גפן, ראשי בשמים, צוקר, תבואת השדה, פנינים, תמרים, נוצות צפרים, קאווע, פלפל, טאבק, שמן קאקוס, אה, שמן דגים, וצמר.

ארץ צרפת נחלקת לשמונים וששה מחוזות, על פי הדת אשר יצאה מאת הועד הגדול בשנת ה“א תק”נ, תחת אשר נפרדה עד העת ההיא לשבע עשרה מדינות, ויען עוד עד היום הזה שמות המדינות האלה בפי העם ובספרים רבים ישנים וחדשים, לכן נערוך פה את שמותם.

א) מדינת איל די פראנסע, בה חמשה המחוזות זעהנע, זעהנע אאזע, אאזע, עזנע, זעהנע מארנע.

ב) מדינת פיקארדיע, בה המחוזות זאמע, ומצר ים קאלעה (פא די קאלעה).

ג) מדינת שאמפאנייע, בה המחוזות, ארדענן, מארנע, מארנע העליונה, אבע, יאנע.

ד) מדינת ליאנאאה, בה הגלילות רהאנע, לאאר, אלער, קאנטאל, פי דע דאמע, לאאר העליונה, קרעזע.

ה) מדינת בורגונד, בה הגלילות, גבעת הזהב (קאט דאר), שאאנע צאאר, עהן.

ו) מדינת דאפינע, בה המחוזות איזערע, דראמע, ואלפן העליונים.

ז) מדינת פראוואנס (הנקראת בפי הספרים פרובינצא), בה הגלילות פיות נהר רהאנע, אלפן התחתונה, וואר, וואקלוזע.

ח) מדינת לאנגעדוק, בה הגלילות ארדעשע, לאצערע, גארד, העראלט, טארן, גאראנע העליון, אדע, הרי פירענעא המזרחים, אריענע.

ט) מדינת גיענע וגאסקאנייע, בה המחוזות, שארענטע, גיראנדע, לאנדעס, פירענעען העליונים, גערם, לאט גאראנע, דארדאנייע, לאט, טארן גאראנע, אוועראן, שארענטע תחתית, וויענע עליונה, קארעצע, פירענעען התחתונים.

י) מדינת ארלעאנס (נקראת בספרי קדמונינו אורלייניש). בה המחוזות עהר לאאר, לאאר שעהר, לאארעט, מאייענע, זארטהע, אידרע לאאר, אינדרע, מאייענע לאאר, יויענע, וענדעע, סעוורעם, שער, ניעווערע.

יא) מדינת ברעטאניע, בה הגלילות פיניסטערע, קאאט די נארד, איל ווילעהן, מארביהאן, לאאר תחתית.

יב) מדינת נארעאנדיע, בה המחוזות ועהנע תחתית, עהר, קאלוואדאס, לא מאנש, ארנע.

יג) מדינת ארצות הנמוכות, נקראת עתה גליל הצפון.

יד) מדינת פראנשע קאמטע או בורגונד העליונה, בה המחוזות זאאנע העליון, יורא, דובה.

טו) מדינת לאטרינגן, בה הגלילות, וואגעזע, מערטהס, מאזעל, מאאס.

טז) מדינת עלזאס, בה הגלילות רהיין התחתון, ורהיין העליון.

יז) אי קורסיקא בים התיכון, גם עתה גליל קורסיקא שמו.

קורות הארץ הזאת. כל המוצאות את צרפת בימי קדם תעלומות מאתנו ולא נדעם, כי אין זכר למו בספרי דברי הימים, אך מימי ממשלת הרומים והלאה בא זכרה בספרי הקורות, ואת אשר נחזה בם נספרה. זה שני אלף שנה לכדו הרומים איזה מחוזות נגב צרפת ויהיו תחת ידם, המדינות פראוואנס ודאפינע היו ראשית משלוח ידם, ועד מהרה כבשו גם רצועת הארץ אשר למערב נהר ראהנע עד הרי סעווענן, ויקראו כל הגלילות האלה בשם פרובינציא לאמר הארץ הנלכדה. בשנת החמשים ושש לפני מנין הנוצרים (זה אלף ותשע מאות שנה) קראו בני גליא יושבי צרפת אשר נלחצו מאד מגוי שוואבן את יוליוס צעזאר קיסר רומי לעזרה, וימהר יוליוס צעזאר ויבא, ויך את השוואבן ויגרשם, ובאשר היתה הארץ קרועה לגזרים כי שמונים מושלים קטנים משלו בה, ואיש ברעהו נלחמו והעם אשר בקרבה היה פרוע ושובב, בלי דעת ובלי מישור וסדרים, הושיעה לו ימינו וזרועו סמכתהו, להכניע את כולם תחת שבטו ותהי לממלכת רומי למס עובד ארבע מאות שנה, ובשם גליל נקראה, בראשית המאה החמשית למנין הנוצרים, כאשר החלו ענני אופל לכסות פני שמש הרומים, באו עמי אשכנז אליה ויאחזו בה, באמצע המאה ההיא באו הפראנקן, מטה עוז מגזע האשכנזים, וישבו במחוזות הצפון אשר לצרפת, וישמידו את שם גליא אשר היה לה עד כה מאת הרומים, ויקראו שמה פראנקרייך, לאמר ארץ פראנקן. בשנת תפ“ח למנינם הכרית המלך חלאדוויג כל שם ושארית ממשלת הרומים בקרבה, ויקבל עליו עול דת הנוצרית, וישם חוקים ומשפטים בארץ. צאצאי המלך הזה משלו שני מאות וששים שנה, עד אשר קם פיפין הקצר שר וגדול בבית המלך, בזרוע רמה הרחיק כל משפחת הפראנקן מכסא המלוכה וימלוך תחתיהם, אתו החלה שלשלת מלכים חדשים לצרפת היא שלשלת הקארלינגים, הנקראת כן על שם קארל בנו הוא קארל הגדול קיסר רומי. חליפת רבות עברו על צאצאי המשפחה הזאת איזה מהם מלכו בכיפה על צרפת אשכנז ואיטליא, ואיזה מהם משלו רק בצרפת לבד, עד אשר מת לודוויג החמישי האחרון לבית קארלינגים, והוגא קאפעט דוכס איל די פראנסא וגראף פאריז וארלעאנס איש חכם וגבור חיל, הורם לשבת על הכסא ונמשח בעיר רהיימס (בשנת תשמ"ז לאלף החמישי), וממנו החלה שלשלת הקאפעטינגים אשר מחלציה יצאו כל מלכי צרפת עד הדור האחרון הזה אשר אנחנו חיים בו. פיליפ הכובש הרחיב ממשלת צרפת מאד, ובעמו ונחלתו רדה בעוז שבתו. בימי יאהאן השני כבשו בני ענגלאנד גלילות רבות בצרפת, אולם נכדו קארל השביעי גרש אותם בחרבו הקשה ובעזרת הבתולה מן ארלעאנס אשר הפיחה באומץ רוחה להב אש גבורה בלב צבאות צרפת, ולא נשאר בידיהם כי אם העיר קאלעה ובנותיה. המלך ההוא שם חוק וגבול לעוז הפאבסט אשר ברומי ויקצץ את כנפיו לבל ירבה לעוף על ראשי הנוצרים המחזיקים בבריתו. קארל השמיני הביא את מדינת ברעטאניא לממשלת צרפת ע”י אשתו אשר לקח, היא אנא אשר היתה לה ברעטאניא אחוזת עולם. היינריך השני אשר מלך באמצע המאה הט“ז למספרם, לכד את הפלכים מין, טול, ווערדון, ויחברם לארץ צרפת, בימי פראנץ השני נשפכו דמים רבים בצרפת כי היתה חרב איש ברעהו על דבר האמונה, באשר קבלו רבים מיושביה דת קאלווין עליהם ותהי מהומה גדולה ונוראה בקרבה. המבוכות האלה גדלו מיום ליום גם בימי קארל השלישי אשר מלך אחריו, עד אשר הגיע הלילה הנורא ההוא ליל בארטאלמאוס בכ”ד אויגוסט שנת אלף תקע“ב למספרם הנודע לדראון עולם בשם ליל חתונת דמים, בלילה הוא נפל העם על האוחזים באמונת לוטר הם ההוגנאטן, לקול צלצול הפעמון בארמון המלך כי מצות המלך היתה, ויהרגו מהם רב. הזבח הנורא ההוא היה בכל ערי צרפת שלשים יום ויהי מספר ההרוגים יותר משלשים אלף איש, לודוויג הט”ו לכד את המדינות לוטרינגן וקורסיקא ויחברם לצרפת, המלך הזה הכביד מאד את עולו על עמו והכשיל כחם באכזריות חמה עד אשר נהפכו כולם לאויבים לו ומשטמת מות שנאוהו. חטאת המלך הזה נפקדה על נכדו אשר מלך אחריו, לודוויג הט“ז. המהומה היתה הלוך וגדול מיום ליום, אוצר המלוכה הורק, ועם הארץ לא עצר עוד כח לשאת עול המס הרב אשר השתרג על צוארו ומספרו הגדיל משנה לשנה, וכראות המלך כי אין עוזר לו, קרא יום מועד לכל אזרחי הארץ להקהל ולהועץ כדת מה לעשות, ויתאספו כל האזרחים והשרים בשנת ה”א תקמ“ט ויקראו את שם האסיפה הזאת נאציאנאל קאנווענט, ויעשו חוקים חדשים, ויקחו כל נכסי הכמרים מהם ואת ממשלת המלך הגבילו לבל יהי דן יחידי ולבל יעשה כל חוק ומשפט כאות נפשו מבלי הסכמת העם, וכראות המלך כי ידיו אסורות ומועקה במתניו, ברח עם אשתו הגבירה מריא אנטאנעטע (בת מריא טרעזיא קסרית עסטרייך ואחות הקיסר יאזעף) ובניו ושני אחיו ודודו בשנת תקנ”א מפאריז, ויתחפשו בבגדים אחרים לבל יכירום, אולם אך דודו ושני אחיו הצליחו בדרכם וימלטו משחיתותם, לא כן המלך והמלכה ובניו, כי כאשר נקרבו אל גבול הארץ בעיר ווארענעס, הכירם שר בית הדואר דרועט שמו, וישם עליהם משמר וישיבם לפאריז, ובעוד לא כביר התגועשה ותרעד הארץ, והעם קם בחמת אפו ויפרצו כפרץ מים אל תוך היכל המלך ויהרגו את השומרים לראשו ויברח המלך והמלכה ובניו אל בית ועד העם לחסות בצלם, אך לשוא יחל לעזרה, כי הובא משם לבית הסוהר והורד מכסאו, צרפת היתה לארץ ממשלת עם (רעפובליק). ואת המלך שפטו משפט מות, באשר חלל את השבועה אשר נשבע לבל יצא מחוץ לארצו בלעדי רצון העם, ושלח ידו באוצר המלוכה אשר לא הוא, כאלה וכאלה עשה עושק וחמס בשבתו על הכסא לא ברשעתו ורוע לבו, כי אם בפחזותו כי רך לבב היה, ושריו הטוהו לכל חפצם, וימת בחטאו בשנת תקנ“ג לעין כל בתרועה וקול שמחה כאחד הנבלים תחת יד הגולאטינע (היא מכונה אשר תכרית כרגע את הראש מן הגוף), והמלכה רעיתו יפת תואר וחכמת לב, ואהובה בראשית ימי מלכותה לכל עמה, גם עליה עבר כוס התרעלה, כי נהפכו לה כל עבדיה לאויבים, על אשר פזרה הון רב והרימה אנשים רעים אשר מצאו חן בעיניה, ועוד בשנת תקמ”ט היה כפסע בינה ובין המות בקש העם להרגה. אך שרי הגארדע הצילוה, ועתה אחרי מות בעלה הומתה גם היא לעיני כל העם בשנה ההיא. בימים ההם נלחמו ארץ צרפת מלחמות רבות וגדולות עם מלכי הארץ, ונאפלעאן שר צבאה הרבה עשות גבורות ובכל אשר פנה הצליח, לכן הרימוהו בשנת תקנ“ט למושל על צרפת ושם קונסל ניתן לו, ובשנת תקס”ד נתנו העטרה בראשו ויהי לקיסר הצרפתים, ובשנת תקס“ה נכתר במיילאנד למלך איטליא, הוא נאפאלעאן האדיר אשר היה מהעדא מלכין ומהקם מלכין, בדבר פיו הוריד מלכים מכסאותם, וברוח שפתיו הרים קטני ארץ על במתי המשרה והמלוכה, הוא נאפאלעאן הגדול אשר אף אם לא מזרע המלוכה היה, נתן לו פראנץ הראשון קיסר עסטרייך את בתו לאשה, והוא נאפאלעאן אשר נדחף מכסאו בשנת תקע”ה והלך בגולה לאי סנט העלענא, ואחרי אשר ישב שם שש שנה ופקיד האי המרה את רוחו וינאץ את כבודו, גוע בשנת תקפ“א, בנפש מרה, בלי נזר ועטרה. כל קורות הקיסר הרם והנשא הלזה ומעשי תקפו וגבורתו כתבתי באר היטב מפורש על הלוחות בספרי דגול מרבבה (טשערנאוויץ תרט"ו) כאשר הורד נאפאלעאן מבמתי גדולתו, שבה המלוכה לבית בורבאן, ולודוויג הי”ח נצר נעמן מגזע מלכי בורבאן היה למלך צרפת, ואחרי מותו בשנת תקפ“ד מלך אחיו קארל העשירי תחתיו, אולם נפש בני צרפת געלה בו ובכל צאצאי בית בורבאן, ובשנת תק”ץ יצאה המשטמה הזאת לפעולת אדם ויהי רעש גדול בפאריז ובכל ערי הארץ הזאת, וירד קארל מכסאו, ולודוויג פיליפ חוטר מגזע ארלעאנס הורם תחתיו, ותהי ראשית ממלכתו חסד וצדקה, אך כאשר נפתה לבבו ברבות הימים לשמוע לעצת בני בליעל להכביד עולו על עמו, ויקומו כל העם כאיש אחד בשנת תר“ח ויגרשו את לודוויג פיליפ וימגרו לארץ כסאו, ויאמרו רבת שבעה לה נפשנו לעג ובוז המלכים אשר מלכו עלינו, הבה נהיה נא לעם אשר אין קצין ומושל לו, כי אם אנחנו לבדנו נמשול בנו, וכאשר רבה המכשלה בקרבה, אמרו נתנה ראש אשר על פיו נצא ונבא, רק העטרה לא תהיה בראשו, ויבחרו למו בראשית שנת תר”ט את לודוויג נאפאלעאן בן מלך הולאנד אחי הקיסר נאפאלעאן הגדול, וישימו אותו לפקיד נגיד עליהם ונקרא בשם פרינץ פרעזידענט. ובשנת תרי“ג עמד העם למנין ויבחרוהו לקיסר עליהם, הוא לודוויג נאפאלעאן המולך עתה בצרפת, וזה שמו אשר יקראו לו נאפאלעאן השלישי, קיסר הצרפתים. קצה פרשת גדולתו וכל המוצאות אותו כתבתי אנכי בספרי חוט המשולש (לבוב תרX"X), בשנת תרי”ד קם הקיסר נאפאלעאן השלישי הזה בפרץ נגד קיסר רוסיא אשר ערך מלחמה למול הסולטאן קיסר הישמעאלים, ואחרי נלחמו צבאות צרפת בעוז ורב גבורות שלש שנים, שלח קיסר רוסיא את מלאכיו לפאריז הבירה (בשנת תרט"ז), ויועצי צרפת יחד עם שרי עסטרייך, ענגלאנד וסרדיניא ירדו לעומק הדין ועשו פשרה בין הנלחמים, ועל פיהם נכרת ברית השלום בין רוסיא וטורקייא לאורך ימים.

קורות ישראל בצרפת. קורא נכבד, טרם אחל לדבר מכל ערי הארץ הזאת לשמותם במחלקותם, עמוד פה עמדי, הלא מזרע יעקב אתה, ונפשך נכספה לדעת גורל אחיך אנשי גאולתך בממלכה הזאת מיום שבתם בה עד עתה, ואשר עבר עליהם אם לטוב ואם לרעה, ידעתי כי זאת עמך, והנני לעשות כטוב בעיניך, ואספר באזניך קצת קורות אחינו במדינות צרפת, ואף אם המוצאות לבדן לא לעונג ושעשוע נפש לך תהיינה, כי אם למורת רוח ולדאבון לב, ונחלי דמעות כזרם מים מעיניך ישטופו, בכל זאת יגיל רוחך בקרבך בהביטך בעין חודרת אל מפלאות ה' וגבורותיו הצפונים בתוכם, ועיניך תחזינה כי גם אחרי כל הרעות הרבות אשר מצאו את אחינו מני אז, לא סרה עין ה' מעליהם ולא עשו אתם כלה, כאזרח רענן עמדו נגד כל רוח וסער חזק, ואך ציץ נובל ועלה נדד ארצה השליכו, אולם גזעו באתן מושבו נצב סלה, אשר כל הרוחות שבעולם אינן מזיזות אותו ממקומו, ואחרי תמו ימי הפקודה, וה' נחם על הרעה, זרחה שמש צדקה עליהם, ומעפר כנעתם הורמו לשבת עם נדיבי עמים ולהיות ברכה בקרב הארץ.

אחר אשר היתה הארץ הזאת מלפנים ביד הרומים לאחוזה, אין ספק בידינו כי ישבו בה בני ישראל מימי קדם קדמתה, כאשר ישבו בכל המדינות אשר למלכות רומי, ולכן נשאו חז“ל את שמה גליה על שפתם במדינה נודעת למו אשר ישבו בני ישראל בה, כאשר הראינו למעלה, אולם אך למצער היו בקרבה, זעיר שם זעיר שם, אך אחרי כלות האלף הראשון למנין הנוצרים נמצא זכר קהלות לזרע יעקב בתוכה, והחוקים אשר יצאו בכל ימי האלף הראשון למנין הנוצרים אודות היהודים יוכיחו לנו כי עמדו בתור המעלה העליונה למרות רוח העמים. הכומר פערעאל שליט עיר אוזע נקרא לפאריז להצטדק בעיני המלך (באמצע המאה הששית) על דבר האחדות והרעות אשר בין הכמרים והיהודים, ושלש שנים כבדה חמת המלך עליו, לכן גרש בשובו לביתו את כל היהודים מעירו, אך אשר המירו דתם נשארו. בכ”ה שנים אחרי זה קם כומר העיר קלערמאנט על היהודים להדיחם מביתם ונחלתם. ובגלל הצרה הזאת קבלו חמש מאות איש למראה עין את אמונת הנוצרים עליהם, והנותרים יצאו למרסילייא. אכזריות כאלה נעשו פעמים רבות בערי הממלכה, ותעל חמת היהודים באפם, וינקמו נקם בשונאיהם וינאצו את קדשיהם עת הקיפו אתם בחוצות, עד אשר נלחץ המלך הילדעבערט לתת דת לבל יהי לכל איש ישראל דבר עם אחד הנוצרים בימי חגיהם, ולבל תשאר פרסה מאיש יהודה בחוץ עת לכתם עם פסלם. בועד אשר בעיר אווערנייע יצא החוק לבל יהי כל איש יהודי שר אחד ערים, או שר המכס. בועד עיר ארלעאנס נאסר החיתון בין ישראל ונוצרים, ובועד אשר היה בארבע שנים אחריו נאסר שנית החיתון בעונש רב מאד, גם בועד עיר קלערמאנט יצא האסור הזה. האזהרה השנית הזאת תוכיח לנו כי לא שמרו אותה. וכי לא לחרפה היתה אז בעני הנוצרים להתחתן עם בני יהודה. בועד אחר מעיר ארלעאנס יצאה הדת מלפני הכמרים כי כל עבד נוצרי קנין כסף ישראל הנס אל מקדשם, יצא לחפשי, אך כופר נפשו יתנו לבעליו, ובזמן לא כביר אחריו אסרו על היהודים לקחת פלגשים נוצריות או לגייר נוצרים, וכאשר הסכן הסכינו יושבי הארץ למכור את ילדיהם ע“י כסף הגלגולת אשר היה רב מאד, נאסר ליהודים לקנות בנים מהנוצרים. כה עברו ימים רבים (איזה מאות שנה) לישראל בעוצר רעה ויגון. ויהיו ככדור ביד אדונים קשה, בתולת ישראל לקרקע עולם היתה בידי המלכים, אשר כפעם בפעם הניפו חרמש ומגל עליה עת בא הקציר לה, ולא ידעו בושת לשום להם עלילות דברים אשר כל עין ראתה כי שקר בם, ואם בקשו ולא מצאו כל תואנה למו, קמו בדבר אלהים לנקום נקמת הדת, והשיאו אותם עון אשמת צלמיהם, ובימי איזה מלכים נחשבו כעדרי צאן, כי נתנו אותם לערבון בעבור בצע כסף, וקהלות שלמות ניתנו למנחה לשרי הארץ או לכמרים. אולם ככל אשר הוסיפו לענותם כן היתה עין ה' לטובה עליהם, ויאמץ את זרועם לשאת כל תלאה, ויברך את כל מעשה ידיהם ויהי להם עושר והון רב. כבוד עשרם ורוב גדולתם העלו את קנאת יושבי הארץ, ויאמרו כי עצמו מהם ע”י נשך ותרבית, ותגדל המשטמה מאד, וישימו להם עלילות דברים, עד אשר קם המלך לודוויג השביעי (במאה הי"ב למספרם) והכביד את עולו על בני ישראל, והשקיט את צעקת העם עליהם. פיליפ אויגוסט אשר מלך אחריו הגדיל המדורה, העביר קול בכל מלכותו, כי כל אשר איש יהודי נושה בו כסף הוא פטור מלשלם, כל בית נכרי אשר עשה אותו אפותיקי לישראל הוא נקי מכל חוב, כל הערבונות הושבו לבעליהם, גם כל בית אשר לקחו היהודים כבר מן הנוצרים בעבור נשיים, נמכר בב“ד, חמישית כסף ממכרם היה לאוצר המלוכה, והנותר הושב לבעליהם הראשונים, ויהי כאשר עברו פקידי המלך לחפש בכל בתי היהודים וימצאו אתם שתי וערב זהב ממולא אבנים טובות, וספר בריתם בתכריך יקר מאד, אשר נתנו להם הנוצרים לערבון ובהגיע הדבר הזה אל המלך אמר עם הספר כי נלאה נשוא חטאת כזאת בארצו, וחלילה לו לתת מנוח לחוטאים כאלה בכל ארץ מלכותו, ותנתן דת (בשנת אלף קפ"ב לנוצרים) כי יעזבו היהודים כל ארץ צרפת בעוד שלשה ירחים. בטרם יצא כתב הדת גלוי לכל העמים, נפלו צבאות המלך ביום השבת כזאבי ערב על בתי התפלה הקדושים בעת נאסף כל העם בתוכם לשפוך שיח לפני ה‘, ובעוד אשר הם צרו על בתי ה’ אלה ונתנו עליהם משמר לבל יצא איש החוצה, פשטו האחרים על השלל ויבוזו את כל רכוש בני ישראל אשר מצאו בבתיהם ומבלעדי כלי הבית הנקלים אשר מחירם אך מעט לא הותירו מאומה, וכל זה איננו שוה להם, כי אצו עליהם יום יום לאמר קחו את אשר לכם ולכו, וכל שוחד כסף ושוחד דברים לא הועילו להם, ונלחצו לצאת מפאריז ולעזוב את בתיהם בידי צורריהם, ארבעים ושנים בתי מלאכת גלומי צמר ועורות הובלו שי לאיזה שרים, ובית ה' היה לשרפה מאכולת אש, אולם רק מן פאריז ובנותיה נתגרשו, כי ביתר ערי הממלכה נשארו בחסד עליון עליהם. ודבר נפלא הוא, כי בכל רעת הדור ההוא, בכל גודל השנאה לזרע יעקב, היו רבים מבני ישראל בעלי פקודות ושרים ושופטים בצרפת בימים ההם. לא ארכו הימים והמלך ההוא נאחז בסבך מלחמה גדולה עם ריכארד לב אריה מלך אנגלטירא, וכראותו את אוצר מלכותו רזה ודל ואין מקור נפתח לו לכסף מוצא, קרא לבני ישראל כי ישובו לקרית המלוכה ויפתח למו שערי פאריז, גם נתן להם איזה זכיות, ובדבר ההלואה עשה איזה חוקים, הלא הם, לבל ילוה יהודי כסף לאיש אשר חייו תלואים לו מנגד, כבעל מלאכה, רוכל המחזיר בעיירות וכדומה, רק לאיש אשר טרף ביתו נכון בטוח מבלי פחד כל פגע, גם אסר להם לקחת כלי מקדשם לערבון, זמן הפרעון לכל מלוה קצב לשנה תמימה ולא יותר, מספר הנשך הוגבל עד מ”ח למאה. גם שם לחוק לבל יקרב איש ישראל לכל כהונה באחת משמרות המלוכה, וצוה עליהם בעונש רב לבל יקחו מניקות נכריות לבניהם, לודוויג השמיני שם עליהם עוד חוקים קשים מאלה בעניני ההלואה, ויצא דבר מלכות מלפניו (במחצה הראשונה למאה הי"ג) כי יהיה לכל איש ישראל חתיכת בגד צבע כרכום בראש מלבושיו למען יכירוהו כל רואיו כרי מבית יעקב הוא. לודוויג התשיעי הוסיף עוד להכביד עול על אבותינו, וישימם כעפר לדוש, ואחרי מצץ דמם כעלוקה, שפך את חמתו על ספרי הקדש, ויצו ויעבורו עבדיו בכל ערי מלכותו ויקבצו את כל ספרי הש“ס מבתי בני ישראל, ויטעינו בם עשרים וארבעה עגלות מלאות וכבדות מאד ויביאום לעיר פאריז וישרפו את כולם לא נשאר אף אחד, ביום הששי לפרשת זאת חוקת התורה שנת חמשת אלפים וארבע לב”ע. על דבר האכזריות הזאת געלה נפש רבים מישראל לשבת עוד בארץ גזרה כזאת, ויצאו רבים מצרפת לתור להם מנוחה בארץ אחרת הטובה ממנה. פיליפ הרביעי אשר מלך אחריו הקל מעט את עול בני ישראל בראשית ימי מלכותו, אולם עד מהרה נהפך לבו לרעה להם, ויהיו עשוקים ורצוצים בכל מדרך כף רגלם, ובעשירי לחדש אב שנת ס“ו לאלף הששי נתפשו כל היהודים בלאנגדוק, ויקחו מהם כל רכושם והונם ויגרשו אותם מהארץ, ובעוד חודש ימים יצאה הרעה הזאת גם על יושבי הערים האחרות, כי הרשיעו אותם למכי נפש בזדון ומחללי מקדשיהם, דברים אשר לא עשו ולא עלו על לבם, וחכמי ישראל אשר היו בדור ההוא נתנו סימן לגירוש הזה, ויגרשהו וילך (ר"ל וילך הוא פרט השנה), והרלב”ג כתב כי היה מספר בני ישראל אז בצרפת כפלים כיוצאי מצרים (גוזמא קתני), והקהלות ההם היו גדולות בחכמה ובמנין, ומתי מספר המירו את דתם, אבל קהל טולוזא המירו כולם (שבט יהודה שמד כ"א). לודוויג העשירי אשר מלך אחריו ראה את נפשו ברע כי נתמעטו מאד כל הכנסות המלוכה מעת יצאו בני ישראל ממנה, במצר הזה קרא ליהודים לשוב לארצו, והשיב להם כל מקומות מושבותם ובתי תפלותיהם וכל זכיותיהם בימי קדם, ובעבור זה נתנו לו מאה ועשרים ושנים אלף וחמשה מאות ליוורעס, וספר נתן בידם כי המשפט להם לשבת בכל גבולו שתים עשרה שנה, ובכלות העת ינתן להם זמן שנה תמימה אם לחדש את הברית בינם ובין המלך או לצאת מן הארץ בלי חפזון ומנוסה. כמעט עברו איזה שנים, ויקומו רבים מעם הארץ ויפלו על היהודים בחמה שפוכה וזעף אש קנאת דת להכותם נפש אם לא יקבלו את אמונתם עליהם, וינוסו בני ישראל מפניהם לתוך המבצרים, בעיר ווערדין על נהר גאראנע באו חמש מאות יהודים במצור מפניהם, וכראותם כי אין מפלט להם, קם אחד אביר לב מתוך העדה והמית את כולם לבל יתעללו בם הערלים, ואחרי כן הרגו הנכרים אותו ועל בניו זרקו מי נדה, ולקחום לחיק דתם, ומשם נסעו וילכו לטולוזא, אויך, גימאנט, קאסטעל זאראזין וערים אחרות, ויבוזו ויהרגו את היהודים, וילחצו רבים מהם לפרוק עול הדת מעליהם ולהביא את נפשם במסורת הברית החדשה, וכאשר הגיעה השמועה לאזן המלך שלח גדודי חילו להציל את היהודים, אולם העזרה הזאת מאוד אחרה לבוא, באשר כבר הרבו האויבים עשות כלה, והשמידו כבירים אין חקר, ואחרי מלחמה כבדה נפוץ האספסוף איש מעל אחיו. כמעט קמה הסערה הזאת לדממה, הקהלות החלו לשאוף רוח, לנוח מעצבם ומרגזם, לטהר חוצותיהם מן הדמים הרבים אשר נשפכו, ונפשם קותה למצוא מנוח, והנה סער חדש ונורא התחולל על ראשיהם, כי פשתה צרעת ממארת בעם הארץ והרופאים נלאו למצוא תרופה, ואחרי אשר נשמרו בני ישראל מן המחלה הרעה הזאת ולא נגעה בם, על דבר מאכליהם אשר היו במדה ומשורה ומדותיהם הטובים כדרך כל בני יהודה מני אז, נתעה המלך ושריו יחד לגול עליהם שרש הצרעת הזאת באמרם כי השליכו סמים לתוך הבארות להכות את השותים אותם בשאת וספחת, ובגלל העלילה הזאת נשרפו בעיר שינאן שמונה ועשרים איש ישראל, בוויטרי שמו ארבעים יהודים במשמר באחד המגדלים, ואחד מתוכם המית את כולם, ואותו הרגו האויבים. בפאריז פדו את נפשם בכופר אשר שתו עליהם מאה וחמשים אלף ליוור. אחרי איזה שנים היה נגף רב בכל ארצות אירופא, וימצאו צוררי ישראל תואנה חדשה לאמר כי באשמתם יצא החרון מאת ה' עליהם, ויגרשו כל היהודים מצרפת, אך אשר החזיקו בדתם נשארו בארץ. בשנים לא כבירים אחרי הגירוש הזה ניתן להם הרשיון לשוב לצרפת וזכיות רבות נתנו למו בעבור בצע כסף. בראשית מלוכת קארל הששי החל שמש צדקם לזרוח להם, אולם ימי השלוה האלה לא ארכו, כי קמו האפרתים ועם הארץ ויצעקו אל המלך על אודות היהודים, ויפצירו בו עד אשר נלחץ להגלותם גלות שלמה בשנת שנ“ד לאלף הששי, ובכל זאת היה להמלכה מריא די מעדיציס רופא יהודי מונטאלדי שמו ונהג את כל ביתו כדת ישראל לעיני כל העם, ובמותו (שנת שע"ה) צותה המלכה לחנוט אותו, ותשלחהו ביד יהודים קרוביו להולאנד למען יקברוהו שמה, ובפלך גאשקוניה נשארו ג”כ איזה בני ישראל ואחד מהם ר' יצחק קאסטרא שמו נתפס בידי שרי האינקוויזיציאן הם החוקרים על דבר האמונה, ונשרף על קדוש השם, ובעלותו על מדורת העצים לשרפה קרא בקול שמע ישראל.

מלבד אשר בכל המון התלאות הנוראות האלה, לא עצרו העמים והמלכים כח להדיח את אבותינו מאחרי ה' צבאות למען ישקרו בבריתו וככל אשר הוסיפו לענותם כן הרבו לאהבה את ה' אלהיהם ולדבקה בו, מלבד זה רבו כמו רבו חכמי לב בקרבם, ודורשי תורה אשר האדירו והגדילו דבר ה‘, עצמו לאין מספר בכל דור ודור, ובראשם ר’ משה הדרשן, בעיר נרבונא, רבינו גרשום מאור הגולה בעל התקנות, (במאה התשיעית לאלף החמישי), ר' יצחק בעל העטור ממרשיליא, (באמצע המאה התשיעית לאלף החמישי), רבנו שלמה יצחק מן טרוייש, הוא הנשר הגדול רש“י ז”ל, אשר לאור פירושיו אנחנו הולכים בתנ“ך ש”ס ומדרשים, שלשה נכדיו רבינו שמואל בן מאיר הנודע בשם רשב"ם, רבינו יצחק בן מאיר המכונה בר“ת ריב”ם, ורבינו יעקב הנקרא רבינו תם ע“ש הכתוב ויעקב איש תם, אלה היו ראש פנה לבעלי התוספות אשר רבו מאד לבלי ספורות ונמשכו יותר ממאה שנה, ורובם מארץ צרפת היו, ולכן נקראו בפי כל הקדמונים בשם חכמי צרפת, ורבים מהם נקראו בפרוטרוט על שם ערי מושבותם בצרפת כמו הר”ר אברהם מבורגיל (ביצה ט') הר“ר אברהם מאורליינש (מכות ו') ר' אליהו הצרפתי (סוטה י"ז), הר”ר אליהו מבורגוש (ר“ה כ”ד), ר' אליעזר ממיץ (שבת לו) הוא רבנו העזרי, ר' אליעזר משאנץ (יבמות צ"ג), ר' אליעזר מפלירא (ב“ב ע”ט) רבינו אשר מלוניל (ב“ק ס”ד א'), ר' דוד ממיץ (ברכות ל"ז), רבינו יהודה מפריש (ע"ז כ') ר“י בר נתן חתנו של רש”י אשר סיים פי' מסכת מכות מן דף י“ט ע”ב עד סוף המסכתא, רבינו יחיאל מפרי“ש (יומא י"ח ב') ר' יוסף מאורליינש (שבת י"ב), ר' יוסף ממרשיליא (ברכות נ"א) רבינו יעקב מקורביל הקדוש (שבת כ"ז), רבינו יעקב מאורליינש המובא במקומות רבות, הר' יצחק מדנפירא (שבת קמ"ג), ר' מאיר מבורגניא (מכות ד') ר' משה מפונטיזא (יומא ו'), ר' משה מפויישטוש (ע“ז ל”ו) הר”ש מטרווייש (פסחים כ"ג) הר' שמואל מלוניל (תמורה י"ב) רבינו שמחה מויקרי בעל מחזור ויטרי תלמיד רש“י. אך בדבר הליכתם בקדש נפלגו יושבי הצפון בצרפת מיושבי הנגב, כי בני הצפון אחזו רק במעוז התורה וכלו כל עתותיהם במשא ומתן של הלכה, לכל דבר חכמה אשר מחוץ לתורה צא צא אמרו, והתבונה אשר בארץ יסודה היה פגול בעיניהם, וייראו מנגוע בה, לא כן אנשי הנגב, עיניהם נפקחו לדעת כי התורה והחכמה ידיו תאומי בטן הן, שתיהן יחד אשה את רעותה יעזורו, האחת נר לרגלי השנית ואור לנתיבתה, וכי יתרון רב לנוצר תורה אשר באה חכמה בלבו, על המאמין אשר טחו מראות עיניו, לכן פנו אל המדעים והרבו לדרוש בחכמת הפלסופיא. הדבר הזה היה לסלון ממאיר בעיני רבני מדינות הצפון אשר לצרפת, ועל ספר מורה נבוכים להרמב”ם ז“ל אשר נשאוהו כל שוחרי תושיה וירוממוהו עד שחקים, על הספר היקר הזה יצא הקצף. הספר הזה אשר כתב הרמב”ם ז“ל בלשון ערבי העתיקו שני חכמים מפורסמים ללשון הקדש, האחד הוא ר' יהודה אלחריזי בעיר מרשיליא בעל ס' תחכמוני, והשני הוא ר' שמואל אבן תבון בעיר לוניל (העתקת אבן תיבון היא אשר בידינו עד היום וטוב הוא מהעתקת אלחריזי), ויהי כאשר קראו הרבנים אשר לא נגה אור הדעת עליהם את דבריו הנשגבים, לא ישרה נפשם בו, ויקם הרב ר' שלמה בהסכמת שני דייניו ר' דוד ור' יונה מעיר מונטפליר, וישרפו את ס' המורה לעין כל וחרם גדול יצא מלפניו על כל ההוגים בס' הזה והאוחזים בדעותיו, ורבנים רבים בערי צרפת נתנו עדיהם והצדיקו את מעשה ר' שלמה זה המכונה מן ההר על שם עירו מונטפליר (כי מונט בשפת צרפת הר בלשון עברי), אולם רבנים רבים אחרים קמו למולם וישיבו את החרם בראשם. והרב ר' דוד קמחי מעיר נרבונא הנודע לתהלה בשם רד"ק חגר בעוז מתניו והרעיש כל פאתי תבל על דבר הנבלה הזאת אשר נעשתה בישראל. והוכיח בנועם מליצותיו כי צדיק הרמב”ם בכל דבריו. מלחמת מצוה הזאת יצאה כאש מתלקחת על פני כל תפוצות ישראל, המימינים והמשמאילים רבו מארבה, עד אשר גברה יד האמת, והרב רבנו משה בן נחמן (רמב"ן) קרא לשלום וישיבו את כבוד הרמב“ם על מכונו ובטלו את החרם וישביתוהו מן הארץ. בימים ההם (אמצע המאה הראשונה לאלף הששי) היה בצרפת הרב המליץ ר' ידעיה הבדרשי, הנקרא כן על שם עירו בעצירס (אשר בדרש היה שמה לפנים) במדינת פרובינצה, הוא הבדרשי בעל ס' בחינות עולם, אשר שלח מכתב ארוך מלא דברי חכמה ודעה אל הרשב”א לזכות ס' המורה ולהצדיק כל דורשי מדע, וייקר המכתב הזה בעיני הרשב“א ויאספהו אל תוך תשובותיו, הלא הוא כתוב בתשובת הרשב”א סי' תי"ח.

כמאה שנה אחרי הגירוש האחרון בימי קארל הששי שבו היהודים לאט לאט לשבת בצרפת, והמלכים לא הניאו בעדם. כי מצאו יהודים רבים במדינות עלזאס ולוטרינגן אשר לא היו תחת ממשלת צרפת בימי הגירוש, ויראו את הטוב הרב היוצא מבני ישראל לארצות מושבותם, ועד מהרה היו לקהל רב ונפוצו בכל ערי צרפת, ובשנת תק“נ כאשר פרקו גויי צרפת עול המלך מעליהם, ועיניהם נפקחו לראות כי בני האדם חפשי המה, ואינם כחמור למשא מלך ושרים, עלה גם זכרון בני ישראל לפניהם, ויצא חוק מלפניהם כי אינם עוד גרים בארץ, כי אם אזרחים נולדים בקרבה, וכל איש ישראל הנשבע לעבוד את הארץ בכל נפשו ומאודו, צרפתי הוא, ואחוזת עולם לו ולביתו בכל מלכות צרפת. ויהי אך נהרס קיר הברזל אשר בין ישראל ועם אחר, כבוד ישרון נראה בהדרו, כי הרימו קרן בכל חכמה ותושיה, וידם עשתה חיל בכל מלאכת מחשבת, ויסכרו פיות דוברי עתק, וכל שוטני ישראל נחפרו ויבושו. כשבת הקיסר נאפאלעאן על כסא מלכותו, העביר קול בכל ארצו כי יתאספו ראשי בני ישראל אנשי שם מכל ערי צרפת ליום מועד בפאריז, ויקהלו קריאי מועד אלה בכ”ו לחדש יולי שנת אלף שמונה מאות ושש למספרם בהיכל הכבוד אשר הוכן למו בקרית פאריז בתרועה וצבאות הקיסר למגן למו, והרב ר' אברהם פורטאדא היה לראש להם, ושלשה שרי הקיסר גם המה באו שמה ויערכו לפניהם י“ב שאלות, הלא הן א) אם מותר לאיש ישראל לקחת נשים רבות. ב) אם הגירושין דבר אמונה ודת היא, ולחוקי צרפת תשחק. ג) אם יוכלו בני ישראל להתחתן עם נוצרים. ד) אם הצרפתים בעיני יהודים כנכרים נחשבו. ה) איך יתנהג איש ישראל עם בעלי ברית אחרת ע”פ דת התורה. ו) אם ארץ צרפת בעיני יהודי צרפת ארץ מולדתם היא. ז) בידי מי לבחור את הרבנים ולהפקידם. ח) מה תעודת הרבנים ומה יהיה מעשיהם. ט) אם כח הרבנים הוא על פי המנהג מכבר בידם. י) אם אסורים איזה מלאכות לבני ישראל מצד האמונה. יא) אם תתיר האמונה לקחת נשך ותרבית. יב) אם מותר לקחת רבית מנכרים. ואחרי אשר נאספו הקרואים האלה חמשה פעמים ונוסדו יחד במועצות ודעת על דבר כל שאלה ושאלה, יצאו התשובות מלפניהם דבר דבר על אפנו: א) אסור לאיש ישראל לקחת נשים על אשתו על פי חרם רבנו גרשון. ב) ספר כריתות אין כח ועוז לו בלתי רשיון שופטי המלך. ג) החיתון עם הנוצרים איננו אסור לישראל. ד) יהודי צרפת אחים הם לכל הצרפתים אשר במדינות הקיסר. ה) בדבר כל המצות אשר בין אדם לחבירו לא תבדיל התורה בין ישראל ועם אחר. ו) ארץ צרפת בעיני ישראל ארץ מולדתם היא. ז) לאופן בחירת הרבנים ומנויים אין כל חוק. ח) יד הרבנים איננה תקיפה ע“פ הדת. ט) כח הרבנים ועוזם הוא רק ע”י המנהג מכבר. י) אין כל מלאכה האסורה לישראל. יא יב) הנשך אסור לישראל והלוקח יותר מרבית קבועה חרפת אדם ובזוי עם הוא. התשובות האלו נשאו חן בעיני הקיסר, ויצו ויקהלו שבעים ואחד איש חכמי לב מכל ערי מלכותו ובשם סנהדרין נקראו, והרב ר' דוד זינצהיים בראשם. הסנהדרין האלה נועצו יחד על דבר שתים עשרה התשובות האלה, ואחרי אשר הסכימו כי נכוחים הם וישרים כולם, נכתבו בספר וישימם הקיסר לחוק בצרפת ולא יעבור. ותנתן דת כי לכל שני אלף איש ישראל יהיו איזה נשיאים בראשם ובשם קאנסיסטאריום יכונו, ובראש כולם יהיה ב"ד הגדול בפאריז ושם צענטראל קאנסיסטאריום יהי לו, אשר כל דבר הקשה יביאון אליו. והקיסר קרא דרור לכל בני ישראל היושבים בצלו, ויעש לחוק עולם כי אין כל יתרון לאיש נוצרי על איש ישראל בדבר חוקי וזכיות הארץ, כי כל היושב בצרפת חלק ונחלה לו בכל דבר משמרת וכהונה זכות ומשפט, ודבר האמונה לא יבא בפלילים, ומבלעדי בית ה' לא יזכר ולא יפקד בפי איש. ומאז ועד עתה כל בית ישראל דשנים ורעננים בממלכה הזאת, אין שטן ואין מפריע, וכל בתי המשפט והממשלה מלאים מאנשים יהודים שרים ופקידים, ובראש שרי המלך עתה איש יהודי סוכן החצר ויועץ הקיסר פולד שמו ובשם מיניסטר יכונה, וכל רואי תהלוכות בני ישראל בארץ הזאת יכירו ויודו כי זרע ברך ה' המה, וכי אך שקר בפי הטופלים עלילות שוא על בית יעקב, כי ישרים אנחנו ואין עולתה בנו.

א. מדינת איל די פראנסע, תכיל חמשה גלילות בקרבה

א) גליל זעהנע, קטן מכל הגלילות האחרים במדת ארצו, וגדול מכלם במספר תושביו. גדלו כתשע פרסאות מרובעות, והעם אשר בקרבו יותר מן מיליאן ושני מאות אלף איש, שמו על דבר נהר זעהנע העובר בתוכו. כולו ארץ מישור ועמקים, ואך איזה הרים בלתי גבוהים בתוכו. פרי העץ וירק למכביר בו. הערים אשר בקרבו הם:

פאריז, עיר המלוכה, הנאוה והיפה מכל ערי התבל, הנקראת בצדק על דבר גדלה ויפיה בשם עולם קטן, מהלך חמש שעות היקפה, מצבה לשני עברי נהר זעהנע ועל איזה איי הנהר הזה, רחוקה קנ“ח פרסה מווין, צ”ה פרסה מלונדון, חמש מאות פרסה מסטמבול, וקרובה להן ולכל ערי הארצות האחרים ע“י נתיבות ברזל היוצאות מאתה לכל עבר. הקריה המעטירה הזאת רבתי ימים מאד ודורות אלפים עברו עליה, בימי מלוכת הרומים כבר היתה לעיר גדולה ומשכן השליט אשר הושיבו מלכי רומי בקרבה, ויבנו בה היכלות לאליליהם וארמנות שרים לשבת בם, פעמים רבות באה במצור, שני פעמים היתה לשרפת מאכולת אש הלא הם בשנת תקפ”ה, ובשנת אלף ל“ד למספרם. בשנת אלף ר”ו למנינם היה מבול מים בקרבה, ורובה היה שלל למים נזדונים. כל התלאות אשר עברו עליה לא האפילו את יפעתה, עד אשר עלתה על גפי מרומי קרת ותהי לקרית מלך רב, למשכן החכמה והדעת, למושב כל מעשה חרשים ומלאכת מחשבת, ולאוצר כל הוד וכליל תפארת, חומה גבוהה חמש עשרה רגל תקיף אותה מסביב, חמשים ושמונה מבואות ממנה החוצה, ותשעה שערים לה.

על נהר זעהנע ששה עשר גשרים המחברים כל חלקי העיר יחד, והנפלאים בתוכם הם: א) גשר אויסטרליץ ארבע מאות רגל ארכו ול“ז רגל רחבו, נשען על חמשת כפות ברזל מוצק הנכונים על עמודי אבן, ימי בנינו ארכו משנת תקס”ב עד תקס“ו, וכסף מלאכתו עלה לשלשה מיליאן פראנקן. ב) גשר גרעווע תלוי בשרשרות ברזל ואיננו למעבר עגלות כי אם להולכי רגל. ג) הגשר החדש, אלף ועשריםרגל ארכו וע”ב רגל רחבו, ועליו תבנית המלך היינריך הרביעי על סוסו מברזל ונחושת, שני מאות וחמשים ככר משקלו. ד) גשר מעשה חרשים מעקות ברזל לשני צדיו, לעוברי רגל. ה) גשר המלך אצל היכל טילערין, ושנים עשרה עמודי שיש עליו, תבנית אדירי צרפת מימי קדם. ו) גשר לודוויג הששה עשרה, שש מאות רגל ארכו, ומ“ח רגל רחבו, כולו נחמד אף נעים, ופסלי אנשי שם שונים עליו. ז) גשר יענא (גם נקרא גשר אינוואלידן) ימי בנינו ארכו משנת תקס”ו עד תקע"ג, ומחיר מלאכתו עלה לתשעה מיליאן פראנקן.

העיר העדינה הזאת שלשה ראשים לה, הלא הם, העיר לימין נהר זעהנע, העיר הישנה על אי הנהר, והאוניווערזיטעט לשמאל הנהר, וארבעה עשר מגרשים לה, מספר יושביה א' מיליאן וששים אלף איש, ובהם יותר ממאה אלף דלים המשתחוים לאגורת כסף. אלף ומאה וחמשים שוקים גדולים בה, שלש מאות ושמונים חוצות צרות, שלשים ושלשה נתיבות לחוף הנהר, ושבעים וחמשה רחובות גדולים, שלשים אלף וארבע מאת בתים, שבע מאות בתי מלון אורחים. רוב חוצותיה עקלקלות ובלתי רחבות, גם אופל בקרבם על דבר הבתים הגבוהים מאד. הסאון וההמולה גדולים ורבים מאד בקרבה, קול שוט ורעש אופן, וקול ענות העם בתרועה, כי אין קץ להמון העגלות והמרכבות העוברת יום יום בחוצותיה, ומלבד העוברים והשבים הכבירים לבלי חקר, ירבה מארבה המון דלת העם הנצבים בראש כל פנה, אלה יעים בידיהם לנקות נעלי כל עובר בעד אגורת כסף, וזה מספרים בידו לגלח שערות הכלבים, זה יערוך ספרים או ציורים לעיני העוברים לממכר, וזה פרי העץ ועוגות דבש ישים לפניהם, זה צלצלי שמע בידו האחת, וידו השנית לנדבת כסף פרושה, וזה משבר רוח ייליל להעיר חמלת המתנדבים בעם, כאלה וכאלה יעמדו אנשים שונים בכל צעד ומדרך כף רגל, וחוסמת היא את העוברים, אך בני העיר כבר הסכן הסכינו באלה ולא ישימו על לב, לא כן בני נכר הבאים אליה, אזניהם תצילנה לקול הרעש הגדול, רגליהם יתנגפו בצורי מכשול וראשם עליהם כהולם פעם. מחזה העיר בלילה לאור המנורות הרבות נחמד מאד לעינים, והבא מארץ אחרת בנשף בערב יום יחשוב כי חג לעם הוא, באשר הסוללות מקומות הטיול מלאות אדם אין מספר, אורה ושמחה בכל זוית ומקצוע, ושאון עליזים בכל אשר יפנה.

הרחובות הנחמדים למראה בה הם: א) רחוב ווענדאמע, בקרבו עמוד גדול ונפלא מאד, מברזל ונחושת, מאה ושמונה עשר אלף ככר משקלו, קל“ג רגל קומתו ושנים עשר רגל עביו, וכנו הגבוה כ”ב רגל ארבעה נשרים לו על ארבע פנותיו, משקל כל נשר חמשה ככר, העמוד הזה הוצק מארבע מאות עשרים וחמשה כלי תותח אשר נפלו לשלל בידי הצרפתים בשנת תקס“ה, כי הוכן במצות הקיסר נאפאלעאן הראשון למזכרת המלחמות אשר נלחם בשנה ההיא עם מלכי עסטרייך ורוסיא, ותמ”ה פתוחי חותם יושבים על מלאת בעמוד הזה לזכרון כל מלחמות השנה ההיא, מיום עברו צבאות צרפת את נהר רהיין עד מלחמת אויסטרליץ המהוללה. בראש העמוד הזה יציע רחבה אשר בקס“ז מעלות יעלו אליה ונשקפה על פני כל העיר. ב) רחוב מרוצת הסוסים לפני היכל טילערין, ארמונים רבים יפים בו. ג) רחוב השלוה (נקרא ג“כ רחוב לודוויג הט”ו) בין גן הטילערין ושדי העדן, גדול ונאוה מאד, ומשנה שברון היה בקרבו, האסון האחד קרה בו בשנת תק”ל בעת חתונת המלך לודוויג הט“ז עם מריא אנטאנעטע בת הקסרית מריא טרעזיא, כי מתו יותר מאלף איש ע”י הלפידים אשר עשו לעונג ושעשוע העם, כי יצאה אש ותאכל את מגדל עץ אשר הכינו למשוש היום ההוא, וההמון החוגג לא מצא ידים לנוס מרוב עם ומרבית מרכבות לאין חקר. והשני הוא כי הסירו בו שני ראשי המלך והמלכה ההם בשנת תקנ“ג וכנפול בני עולה נפלו לעיני העם, גם נהרגו בו שרים רבים אחרים בימי המהפכה. ד) רחוב המלך, רבוע, וכליל תפארת. ה) רחוב הנצחון אצל ארמון המלך ופסל המלך לודוויג הי”ד בו. ו) שדה מארס בנגב העיר אצל נהר זעהנע רחב ידים מאד, ומצב נכון לשלשים אלף איש גדודי חיל ללמד ידיהם לקרב בקרבו.

הבנינים הנפלאים אשר בה הם: היכל טילערין, מעון הקיסר וכל ביתו, השם הזה ניתן לו על דבר משרפות לבנים אשר היו במקומו לפנים, כי למלבן בשפת צרפת טילערין יקראו, את הארמון הזה החלה לבנות המלכה קאטרינא די מעדיציס בשנת ה“א שכ”ד, יותר ממאה שנה היה משכן המלכים בו עד לודוויג הי“ד אשר העתיק אהלו לעיר ווערזעלייע ויבחר לשבת בה, ומימי נאפאלעאן הראשון שב היות מעון למושלי צרפת. ההיכל הזה חמשה ראשים לו וכולם יחד ישאו הוד ותפארת, והגן הגדול אשר בו מלא מן הבקר עד הערב רבבות אנשים המתהלכים לשוח בו ויושבים בצלו כי טוב. ארמון לאוור אצל הטילערין, אשר היה מלפנים בית משכן המלכים, נבנה זה שלש מאות שנה, כולו יפה אף נעים, ואוצר שכיות החמדה וסגולות עתיקים רבים מאד בקרבו. ארמון בורבאן אצל גשר לודוויג הט”ז. ארמון לוקסעמבורג גדול ונחמד מאד. ארמון המלך, כולו כעיר קטנה על דבר החניות הרבות ובתי העונג אשר בו. ההיכל (טעמפל) נבנה זה שש מאות וחמשים שנה, ובו ישבו המלך לודוויג הט“ז והמלכה אשתו אסורים, והמלך לודוויג הי”ח הקדישו לבית תפלה. בית מועד הסוחרים גדול ונאוה מאד ותוצאות מלאכתו עלו לשמונה מיליאן פראנקן, שבעים עמודי שיש על פניו, והאולם הגדול בתוכו אשר אין חלונות לו, אך צוהר בראש גגו יאיר פני כולו, יכיל שני אלף איש בקרבו. באזאר הוא חצר מפואר אשר שלש מאות חניות בו לממכר כל דבר. בית מעשה מטבעות גדול מאד וששה חצרים לו, גם אוצר סגולות מתכת שונים בקרבו. בית הנשק גדול ונפלא, בית האינוואלידן לאנשי הצבא אשר לא יוכלו עוד לעבוד עבודה, רחב ידים מאד ויכיל שש אלף איש בקרבו. במערה אשר בו טמונה גוית הקיסר נאפאלעאן הראשון אשר הושבה בשנת ת“ר מן סנט העלענא, ומצבת תפארה בתוכו לזכר האדיר הזה עד עולם. בית מקדשם נאטערדאמע נפלא מאד על דבר רוב ימיו, כי נבנה באמצע המאה השמינית לאלף החמישי, ועל דבר גדלו והוד בנינו כי רב הוא. שני מגדלים רמים לו, התקרה נכונה על מאה ועשרים עמודים, ואוצר שכיות החמדה וסגולות מלכים בקרבו, פעמונים רבים בראש מגדליו, ומשקל האחד שלש מאות ועשרים ככר. בית אוניווערזיטעט הוא בית מדרש לכל חכמה ותושיה, ארבעים בתי מדרש שונים לכל מדע ומלאכת מחשבת, בתי ספר לחרשים ועורים, בית מדרש לחכמת הצבא, בתי חנוך רבים ושונים, בתי ועד לחכמים, בתי אוצרות ספרים רבים ובראשם בית אוצר המלך אשר בו שבעה מאות אלף ספרים נדפסים ושמונים אלף כתבי יד, גם מטבעות, ציורים ופסילים עתיקים רבים בקרבו, שני בתי מצפה ככבים לחזות בגבהי שחקים תהלוכות ככבי השמים ונתיבותיהם, גנת ביתן גדולה ונחמדה מאד, בה כל עצי ונטעי ארצות הנגב וחיתו יער למינם רבים מאד, בתי חולים ובתי חסד רבים. בתי מלאכת מחשבת לכל מעשה חרשים, תשעים בתי דפוס, ארבעים בתי יציקת אותיות דפוס, שש מאות בתי ממכר ספרים, מסחר רב מאד בכל דבר. מי שתיה אין בעיר הזאת, לכן יטהרו מי נהר זעהנע ע”י תחבולות, גם יביאו אליה מים מחוץ ע“י צנורות. מלבד הארמונים המנויים למעלה, יש עוד יותר מחמש מאות היכלות מלאים הוד והדר בקרבה שלשה עשר תיאטראות גדולים בה, ולבתי העונג ושעשוע אין תוכן ואין מספר. לילה כיום יאיר בחוצותיה ע”י חמש מאות אלף מנורות אשר יגרשו כל אופל וחשכה, מלבד עשרת אלפים איש נושאי מנורות זכוכית בידיהם, העוברים הנה והנה ומאירים לכל איש בעבור בצע כסף. דלת העם במסכנות יאכלו לחם, ופרועים ושובבים במדותיהם, ובראשם הנשים המוכרות דג, אשר אלה פיהם מלא, וקללה נמרצת בכל מוצא שפתיהן. אביוני אדם רבים מאד בה, ויותר ממאה אלף איש מספרם. בנגב העיר מחצב אבנים, ההולך מתחת הרחובות והבתים, גם ימלאו עצמות אדם בקרבם, כי פה היתה פאריז הישנה בדורות קדומים. אחינו בני ישראל לקהל רב בתוכה, ארבעה בתי כנסיות להם, ובהם חכמים וגבירים רבים אשר לפני מלכים יתיצבו, ומלבד האח אשר לנו בבית המלך הוא השר פולד מיניסטר הקיסר, יועצו ונאמן ביתו, יש בה השר המליץ ר“א קרעמיע אשר היה מחסה על המלך לודוויג פיליפ כאשר הורד מגדולתו בשנת תר”ח, והוציאו מן העיר בשלום, ומשל איזה ירחים בצרפת, כי בחר אותו העם להיות לאחד משרי הממשלה לשעתה בשנה ההיא, הוא קרעמיע אשר הלך בשנת ת“ר יחד עם השר הצדיק ר' משה מאנטעפיארע לארץ סוריא על דבר עלילת דם אשר שמו לבני ישראל בדמשק, וחכמתו ודעתו הוציאו לאור צדקת ישראל, והקללה נהפכה לברכה, כאשר כתבתי במאמר משא דמשק הנספח לס' שארית ישראל (לבוב תר"ו). גם יש בקרבה הגביר הנעלה ר' יעקב ראטהשילד, ר' אברהם (המכונה אלברט) כהן, חכם בתורת ה‘, חרד לדבר אלהים ומצותיו, נדיב ועושה חסד, הוא אברהם כהן לאל עליון אשר יסד בירושלים עיר הקדושה בית חולים. בית הלואת חן, בית למוד מלאכות לנערי בני ישראל, ובית ספר לנערים, ואשתו הגבירה מאטהילדע תחי’ התנדבה לתת מכספה מאה ועשרים ככר לחם מדי שבוע בשבוע לעניי ישראל אשר בירושלים כל ימי חייה, כאלה וכאלה ירבו הכהן ורעיתו התמימה האלה עשות טוב וחסד לאחיהם בכל מקומות מושבותם, ויעברו ארחות ימים להרים קרן ישראל בארץ, וגם בקיץ הזה (שנת תרט"ז) בא לירושלים והרבה תקנות טובות בקרבה, ודרש ברבים דברים נעימים הנכנסים אל הלב להשיב רוח נכאים וללמד בני יהודה בינה, ויסד להדפיס בירושלים ספר אשר יכיל דברי חכמה ומדע, ובשם מנחה חדשה פיו יקבנו, וההכנסות תהיינה לבתי החסד אשר הכין. ועל הטוב יזכר החכם ר”ש כהן אשר העתיק ספרי תנ“ך לשפת צרפת, גם כתב ספרים אחרים בהשכל ודעת. ומצאתי בס' מסעות ר' בנימין אשר היה בשנת תתק”ל לאלף החמישי, כי היתה כבר בעת ההיא קהלה קדושה לבני ישראל בפאריז, אלה הם דבריו בסוף ספרו: ומלכות פרנצייה שהיא ארץ צרפת מעיר אל סודו עד פאריש המדינה הגדולה מהלך ששה ימים, והיא למלך לואיש, והיא יושבת על נהר סינא, ושם תלמידי חכמים אין כמותם היום בכל הארץ, עוסקים בתורה יומם ולילה והם בעלי אכסניא לכל עובר ושב, אחים ורעים עם כל אחיהם היהודים עכ"ל.

ראש הקאנסיסטאריום אשר בה עתה הוא הרב ר“ש אולמאן, והרב אב”ד הוא החכם הר"ר איזידאר. גם בה משכן החכם הגדול ר' שלמה מונק ני' אשר כהו עיניו מראות והעולם חשך בעדו, ישלח ה' לו עזר מקדש, ומעורון ירפאהו.

פאסי, מקום קרוב לפאריז, ובתי עונג רבים בו לבני עיר הבירה, ארבע אלף איש בו, מעין מי מתכת טובים מאד אשר יובילו למרחקים. מאנטמרטרע, כפר אצל פאריז על הר שיד הנקרא גם הוא מאנטמארטרע, ריחים בו רבים ההולכים לרוח היום. ארקעל, כפר, בתי משוש בו, צנור גדול השולח מים לפאריז. ווינצענעס, מקום לא רחוק מפאריז, בו ארמון עתיק יומין ועשרה מגדלים לו, אשר שמו אותם לבתי כלאים, בו נהרג הערצאג ענגהין על לא חמס עשה במצות נאפאלעאן הראשון.

שארענטאן, עיר קטנה, בה בית מרפא לארבע מאות משוגעים, ארמון אלפארט בו מדרש חכמת רפואת בהמות מהולל מאד, מעשה ברזל רב וחמש מאות איש בו יעבודו. סנט דענעיס על נהר קרולט, שמונה אלף איש בה, קברי כ“ו מלכי צרפת, ט”ז מלכות ופ"ד סגנים.

ב) גליל זעהנע ואאזע, שטחו מאה ושלש פ“מ, וחמש מאות אלף איש בו. אדמתו פוריה מאד, וגנים וכרמים רבים בקרבו בו הערים, ווערזעלייע, עיר גדולה רחבת ידים, וקטנה במספר תושביה, כי אך ארבעים אלף איש בה, תחת אשר היו מלפנים מאה איש בתוכה, כי היתה בימי המלכים לודוויג הי”ד והט“ז עיר מקדש מלך, ורבבות אנשים נהרו אליה לבלי קץ. בתים רבים וטובים ריקים מאין יושב, ורחובותיה דשא וירק עשב מבלי עובר. ארמון נאוה מאד בקרבה אשר בנה לודוויג הי”ד משנת תל“ג עד ת”מ לאלף הששי, מכון לשבתו, ביציע התחתון אשר לבית העבדים בו אלף חדרים, ומגנת לב ודאבון רוח יאחזו כל הבא אל חדר המטות אשר להמלכה מריא אנטאנעעט אשת לודוויג הט“ז, בהעלותו על לבו צרת העדינה ההיא כאשר פרץ ההמון אל תוכו בשנת תקמ”ט ויבתקו את המטה בחרבותם. אצל הארמון הזה פרדס כליל יופי וגדול מאד, פרסה היקפו. שני היכלי עונג נפלאים. טריאנאן גדול וטריאנאן קטן.

קרובים אליה הארמון סנט סיר, בו בית מדרש לאנשי הצבא. סעוורעס, חמש אלף איש בה, בית מלאכת כלי פארצעלאן מהוללים מאד. סנט קלוד, בה שלש אלף איש, ארמון תפארת, מורה שעות בו אשר כל הון לא יערכנו. מאלמעזאן, ארמון מהולל אשר אותה למושב לה הקסרית יאזעפינא אשת נאפאלעאן הראשונה, גם מתה בקרבו. מארלי, שני אלף איש, מכונות נפלאים בה, המעלים את המים מנהר זעהנע ויגרשום עד ווערזעלייע הרחוקה פרסה ממנה. סנט גערמען, ארבעה עשר אלף איש, היכל עונג למלך, אצלה יער צומח עצים אשר יריד גדול בו בכל שנה ואליו כל בני פאריז ינהרו. ראמבולעט, ארבע אלף איש, ארמון מלך ופרדס. מאנטעס עיר יפה על נהר זעהנע וגשר גאוה עליו, חמש אלף איש בה. פונטויזע, שש אלף איש, רחים רבים בה, רוב יושביה אנשי מקנה, בה היה ר' משה מפונטייזא בעל התוספות, הנזכר בתו' יומא דף ו'. קורבייל, ארבע אלף איש, רחים רבים, בתי מלאכה, היא מקום ר"י מקורביל בעל התוספות. מאנטמאענסי, עיר קטנה ונאוה במרום גבעה, שני אלף איש, מרחצאות גפרית אשר ינהרו רבים אלה בימי הקיץ.

ג) גליל זעהנע ומארנע מדת ארצו מאה ושמונה פרסה, ארבע מאות אלף איש בו, תרבית המקנה רבה בו, בקרבו הערים,

מעלון בירת הגליל, שמונה אלף איש, מסחר רב בה על פני נהר זעהנע לפאריז. פאנטענבלאה, יער גדול סביב לה, שמונה אלף איש, ארמון מלך, בו כתב נאפאלעאן (שנת תקע"ד) בספר וחתם כי דין ודברים אין לו עוד עם המלוכה וידו מסולקת הימנה. מלאכת כלי פארצעלאן, כרמים טובים. רטמור, חמש אלף איש, מסחר. מאנטעראה, חמש אלף איש, בה הכה נאפאלעאן את אויביו בשנת תקע"ד. פראווין, שש אלף איש, מעין מי ברזל לרפואה, יושביה יעשו מי שושנים לממכר מן השושנים הרבים אשר בגנותיה. לאפערטע, על נהר מארנע, חמש אלף איש, מסחר רב בגבינה הנעשה בה, מחצב אבני רחים אצלה רב מאד ומסחר גדול בם לכל ערי צרפת ואנגלטירא. מאקס, תשעה אלף איש עושי מסחר בגבינה הטובה הנעשה בה, ובקשקשי דגי לבן הנמצאים בנהר מארנע, אשר יעשו מהם מרגליות מזויפות. קולאמער, ארבע אלף סוחרי גבינה.

ד) גליל אאזע, גדלו מאה ועשר פ"מ, ויושביו ארבע מאות אלף איש. אדמתו פוריה וגבעות והרים יכסוה, תרבית המקנה רבה בו, שכר תפוחים הנקרא בשם סידר ימלא מחסור היין בו. אלה הם עריו.

באוועה בעמק נאוה על נהר טהערען, חמש עשר אלף איש בה, עושי גלומי צמר, כלי פשתן ויריעות, מסחר רב, לא רחוק ממנה למזרחה ההר מאנט צעזאר, גבוה מכל הרי הגליל הזה, בו חנה יוליוס צעזאר שליט רומי עם צבאותיו זה כשני אלף שנה. ערמענאווילע, כפר, ארמון ופרדס אשר בו קבורת החכם המהולל רוסאה. קאעפענייע, עיר נאוה, שמונה אלף איש, ארמון המלך נאוה מאד, בה נלכדה הבתולה מן ארלעאנס (בשנת ה“א ק”ץ) אשר עשתה גבורות על שדה המלחמה והובילוה לעיר רוען ושם הוציאוה וישרפוה לעין כל. אצלה יער גדול הנקרא בשם יער קאמפענייע וכפרים רבים בתוכו. סענליס שש אלף איש, ירק עשב רב וטוב בגניה, מלאכת כלי בד ומעשה שבכה, בהיכל הנוצרים אשר בה מגדל רם מאד אין ערוך לגבהו בכל צרפת ונשקף עד חמשה פרסה. שאנטילי, שני אלף איש, מעיני מי ברזל, מלאכת כלי פארצעלאן טובים. נאייאן עיר נאוה, שבעה אלף איש, בתי מלאכת כלי פשתן, עבוד עורות, בשול וויטריאל. היא מקום מולדת קאלווין ראש כת הנוצרים הנקראת על שמו קאלווינים.

ה) גליל עזנע, מדת אדמתו קל"ו פרסאות מרובעות, וחמש מאות וחמשים אלף איש בו, רובו ארץ מישור, עמקיו יעטפו בר, כרמים וגני פרי רבים בו. עריו אלה המה,

לאאן, עיר בצורה, שמונה אלף איש, עושי כלי בד ופוזמקאות מסחר דגן וצמר. סנט גאבין, כפר בתוך יער, בו בית מעשה מראות לטושות מהוללים מאד. לא פערע, עיר קטנה בצורה, שלש אלף איש, בית מדרש לחיל הצבא, בית נשק. סנט קענטין מבצר חזק, עשרים אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר וכלי בד, בסביבותיה בתי מלאכת צמר ופשתן רבים מאד, מאה ושלשים אלף איש בם יעבודו, ומחיר הדברים הנעשים בם יעלה לשלשים מיליאן פראנקן שנה שנה. סאאסאנס, עיר נאוה על נהר עזנע, תשעה אלף איש, מלאכת צמר ועורות, מסחר יבול השדה וקמח. שאטא טהירי במורד גבעה, חמש אלף איש, יין כרמיה מהולל מאד, איזה בתי מלאכה.

ב. מדינת פיקארדיע, שני גלילות בה.

ו) גליל זאמע, שטחו מאה ושתים עשרה פרסה, ושש מאות אלף איש בו. אדמתו כולה כגן ה', תוציא צמחה ותצמיח זרועיה לשובע וברכה, ואדם ובהמה יחד ימצאו כל מחסורם די והותר. בו הערים: אמיענס, בירת הגליל, נהר זאמע עובר בתוכה, סוללה רמה מקפת אותה מסביב, ומצודת עופל למגן לה בעד אויב. מספר בתיה שש אלף ושלש מאות, מושביה חמשים אלף הם, בתי מלאכת גלומי צמר, כלי משי, בית מועד הסוחרים. בית מדרש החכמות, מסחר רב. אבעווילע. מבצר, נהר זאמע עובר בתוכה, שמונה ועשרים אלף איש בה. בתי מלאכת כלי בד, גלומי צמר ויריעות. סנטוואלערי, עיר קטנה, חוף מסחר, חמש אלף איש. קרעסי, מקום מהולל בספרי דברי הימים ע“י המכה הרבה אשר הוכו בו בצרפתים מאת הבריטנים בשנת ק”ו לאלף הששי. דולענס, עיר מבצר, שני אלף איש בה. פּעראנע, עיר קטנה בצורה. האם, ארמון מוצד בית כלא לאסירי המלך, אשר בו ישב לודוויג נאפאלעאן המולך עתה בצרפת משנת ת“ר עד תר”ו, במצות לודוויג פיליפ מלך הארץ הזאת בעת ההיא ואך בערמה נמלט ממנו, ככתוב בספרי חוט המשולש צד י"א, קום קרא בו.

ז) גליל מצר ים (פאה די) קאלעה, קכ“ו פ”מ מדת ארצו, ושבע מאות אלף איש בו, רובו ארץ מישור, אדמתו דשנה ורעננה, ואין כל כברת ארץ בו אשר לא תתן פרי תבואה למכביר. גחלי אבן ואדמת טארף רבים מאד בו, וימלאו את מחסור העץ אשר בקרבו. עריו הם:

אראס, עיר בצורה, עתיקת יומין מאד, על נהר שקארפע, ששה ועשרים אלף איש, מצודת עופל, בתי מדרש, אוצר ספרים, בתי מלאכה שונים, מעשה שבכה, מאפה עוגות פלפל טובים. אסענקוהר, כפר נודע לשם ע“י המלחמה הגדולה אשר היתה בו בשנת ה”א קע“ה בין הצרפתים והאנגליים, ותעז יד האנגליים ועשרת אלפים ממותי חלל וששה נסיכים מבית המלך אשר לצרעת נשארו על פני השדה במערכה. סנט אמער, עיר בצורה על נהר אא, ותעלת מים תשתרע ממנה עד קאלעה, שמונה ועשרים אלף איש בה, מלאכת כלי קטרת, גלומי צמר, יציקת ברזל, מסחר. קאלעה, מבצר חזק מאד על התעלה לא מאנש נכח עיר דאווער בענגלאנד, עופל, חמשה מגדלים, מגדל מאיר לעוברי אניות, שמונה עשר אלף איש, בתי מדרש, בית נשק, בתי מלאכה, מרחצאות מי הים, מסחר רב בה לבריטניא הקרובה אליה, ועל כולם ביין אשר יובילוהו בערמה מבלי תשלומי המכס. בחוף אשר בה עמוד אבן למזכרת שיבת לודוויג הי”ח לצרפת בשנת תקע“ד. בולאנייע, עיר נאוה על ים אטלנטי, בצורה וחזקה, ומצודות ומגדלי עופל לה, שלשה ושלשים אלף איש בה, ועל דבר קרבתה לאנגלטירא (כי אך דרך שתי שעות ממנה לעיר דאווער) תמיד כשבע אלף בני בריטניא בה, מסחר רב בה לענגלאנד ורובו בסתר מבלי תת המכס הקצוב. בתי מלאכת מפרשי אניות, ורשת דגים, מרחצאות מי הים. עמוד שיש רם בה אשר הוצב בשנת תקע”ה לזכר ברית השלום אשר נכרת בין צרפת ומלכי אירופא, באפאמע, מקום מבצר. בעטהונע, מבצר, שבעה אלף איש, איזה בתי מלאכה בה. סנט פאל, ארבע אלף איש, מעיני מתכת, העסדין, מבצר, שני אלף איש.

ג. מדינת שאמפאנייע, בה חמש גלילות.

ח) גליל ארדענן, גדול מאה וחמש פרסאות מרובעות, ויושביו שלש מאות ועשרים אלף. לפאת צפון הרים ויערים יכסוהו, ואדמתו לא תצלח לעבודת השדה, אולם לפאת נגב עמקים יעטפו בר, וגני פרי וכרמי יין למכביר. בו הערים:

מעצערעס, עיר בצורה על נהר מאאס, שש אלף איש, עושי כלע נשק, יתדות, כלי שיש, כובעים ומעשה קרן. שארלעווילע, נכח מעציערעס וקרובה אליה, אחד עשר אלף איש, בתי תפארת, מעשה חרבות וכלי נשק, מסחר. סעדאן, עיר בצורה, שש עשר אלף איש, בתי יציקת כלי רעם, מלאכת גלומי צמר, ארמון ישן. שארלעמאנט, מבצר חזק על הר תלול, אשר לא בא עוד במצור כל ימי היותו. ומצב נכון בו לחמשה ועשרים אלף איש חיל. גיוועט, עיר בצורה קטנה, שני אלף איש. ראקראאה, מבצר, שלש אלף איש. רעטהל, עיר קטנה, שלש אלף איש.

ט) גליל מארלע, מדת ארצו קנ“ד פרסאות מרובעות, וארבע מאות אלף איש בו. שני חמישית אדמתו צחיחה ומלאה נתר, השדה לא תוציא לחם די מחסור יושביו. אולם הגפן ירבה תת חילו, והיין אשר בו ישמח לבב אנוש, ומסחר רב בו עד פאתי ארץ וים רחוקים. בקרבו הערי' שאלאן סיר מארנע (להבדיל בינה ובין שאלאן סיר סאהן אשר בגליל סאהן ולאאר) שמונה עשר אלף איש, בית מדרש למלאכת מחשבת, גנת ביתן, אוצר ספרים, בתי מלאכת גלומי צמר ועורות, שלשה עשר גשרים בה על נהר מארנע. מסחר רב ביין שאמפניע. ריימס על נהר וועסלע, עיר גדולה ונאוה, בה ימשחו את מלכי צרפת מני אז, בית העצה נחומד למראה, חמשים וארבעים אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר שונים, נרות, עוגות פלפל, ואגסים יבשים, מסחר רב ביין. עפרנעה, עיר קטנה, נודעת לשם ע”י המסחר הרב אשר בה ביין, שלש אלף איש, מרתף בה מתחת לרוב בתי העיר, וכעיר קטנה מראהו בגלל גדלו והחדרים הרבים אשר בו, ותמיד נכונים בקרבו ארבע מאות אלף בקבוקים ושמונה מאות חביות יין שאמפאנייע המובחר: היין אשר בסביבותיה הוא הנבחר והטוב מכל יינות שאמפאנייע. לא פערע שאמפענאזע, עיר קטנה, שני אלף איש, בה הכו מלכי הברית את צבאות נאפאלעאן בשנת תקע"ד. סנט מענעהולד, שני אלף איש. ויטרי לא פראנסעה, עשרת אלפים איש, מעין מי מתכת לתרופה.

י) גליל אהב, גדול מאה ועשר פ"מ, שלש מאות אלף איש בו. כולו ארץ מישור בלי הרים. הרצועה הצפונית מלאה שיד ונתר ולא תוציא פרי תבואה, אולם לפאת נגב ברכת ה' ביבול השדה, כרמי יין וכל פרי העץ. בו הערים,

טראייעס על נהר זיינע, עיר גדולה ועתיקת יומין, חמשה ושלשים אלף איש בה, בתי מדרש, אוצר ספרים, בתי מלאכת צבע לבן מהולל מאד ומסחר רב בו לארצות תבל, גם מעשה דברים אחרים. העיר הזאת היא מקום מולדת מאור עינינו רש“י ז”ל בשנת ד“א ת”ת. באר, עיר קטנה על נהר זיינע, שני אלף איש בה, מלאכת גלומי צמר. נאגענט, מסחר רב בה לפאריז על פני המים. באר זיר אהב, שני אלף איש, מסחר יין. ארסי סיר אהב, עיר קטנה, בה נלחמו מלכי הברית עם גדודי נאפאלעאן בשנת תקע“ד ויוכלו למו. בריען לא שאטאה, שלש אלף איש, בה היה בית מדרש לחיל הצבא אשר בו למד נאפאלעאן ראשית יסודי חכמת המלחמה, בה נלחם נאפאלעאן עם מלכי הברית בשנת תקע”ד ותעז ידו עליהם.

יא) גליל מארנע העליון, מאה ועשרים פ"מ שטחו, ושלש מאות אלף איש בו. הרים וגבעות יכסוהו, גם יערים רבים בו. אדמתו פוריה מאד. בו הערים:

שאמאנט על נהר מארנע, עשרת אלפים איש. מלאכת סכינים, לבון דונג, נעלי יד. פה נכרת הברית בין מלכי רוסיא עסטרייך ובריטניא בשנת תקע"ד, כי יעזרו איש את רעהו בעת צר. נאשאן לע ראאה, ארבע אלף איש. מלאכת סכינים. לאנגר, תשע אלף איש, מלאכת סכינים, מספרים, צבעים ועורות. בורבאנע לע בעהן, עיר קטנה, מרחצאות מי גפרית חמים בה, אשר נודעו כבר בימי הרומים, ורבים ינהרו אליהם מני אז. סנט דיציר. מלאכת כלי ברזל רבים, ובנין אניות.

יב) גליל יאנע, מדתו קל“ה פרסה, ארבע מאות אלף איש בו. לצפונו ומערבו האדמה שמנה ופריה רב ועצום, אכן לדרומו ומזרחו אדמת סלעים ושיד, וענבי הגפן תחת שבלי הדגן, גם אגוזים, ערמונים, שזופים וכל פרי העץ למכביר בו. עריו הם אקסער במרום גבעה, חמש עשר אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, כלי פארצעלאן, מיתרי כנור, מסחר רב ביין ועצים. אוואלאן, שמונה אלף איש, מסחר חטים, יין ועצים. טאנערע, על נהר אמאנסאן, שבעה אלף איש, כורמים ויוגבים, בהיכל מקדשם צל המעלות, הוא כלי מורה השעות ע”י קרני השמש וצלליהם, נפלא מאד. יאאניי, שש אלף איש, מלאכת כלי פשתן, דבק, כרמים.

ד). מדינת ליאנעה, שבעה גלילות בה.

יג) גליל רהאנע, חמשים וארבע פ"מ מדתו, וחמש מאות אלף איש בו. הרים וגבעות יכסו פני כולו. יבול אדמתו לא ימלא מחסור יושביו, פרי הגפן רב מאד, גם פרי העץ וירק עשב כבירים בו. עריו הם:

ליאון, עיר בצורה והרים סביב לה על נהרות סאאנע ורהאנע, ומבלעדי פאריז אין כמוה לגודל ואין ערך בכל מלכות צרפת, שמונת אלפים ושני מאות בתים בה. שני מאות ושלשים אלף איש, בית מדרש החכמות, מצפה ככבים, אוצר סגולות דברים עתיקים, בית מועד הסוחרים, אוצר ספרים אשר מאה ועשרים אלף ספרים בו. שמונה גשרים על פני המים, והנפלאים בם הם, גשר מאראנד בנין נשגב מעץ, וגשר גי לא גילאטער, מעשה אבנים כולו, עשרים כפות לו נבנה זה יותר מחמש מאות שנה. מלבד בית המדרש עוד בתי מדרש אחרים לכל חכמה ומלאכה. גנת ביתן, בית ועד לחכמים, בתי מלאכת גלומי משי רבים מאד אין ערוך למו בכל הארץ הזאת, אשר חמשים אלף איש בם יעבודו. ומחיר הדברים הנעשים בם יעלו למאה ושלשים מיליאן פראנקן שנה שנה. בתי מלאכת מעשה חושב ורוקם, כובעים, מיתרי כסף, צבעים, פרחים מעשה משזר, רקועי פחים, כלי ברזל שונים. העיר הזאת בת אלף ותשע מאות שנה, כי נבנתה ארבעים שנה לפני לידת משיחם, ועוד צנורות המים שארית פלטה בה מימי קדם. בימי המהפכה הגדולה (שנת ה“א תקנ”ג) השיגוה רעות אין מספר, ורבות תושביה היו לחרב עריצים לאכלה, כי כאשר מאנו אזרחיה להטות שכמם תחת עול היאקאבינים אנשי בליעל שופכי דם נקיים אשר משלו בצרפת בימים ההם, נקראו צבאות רבות אליה להכניעה ביד חזקה. ואחרי היתה במצור שבעים יום, נפלה בידם וילכדוה, והדת יצאה מלפני המושלים האכזרים כדברים האלה: ערו ערו את ליאון עד היסוד בה, ואל יהי שארית לה כי אם בתי העניים, בתי המלאכה, בתי החולים, ובתי המדרש, ולא יקרא עוד שמה ליאון כי אם קאמונע אפראנשע (קהל דרור), ועמוד מזכרת יציבו על תלה לאות לבני מרי, בו יהיו חרותים הדברים: ליאון נלחמה נגד הדרור ותחדל להיות לעיר בצרפת. ושלשה שרי המושלים באו מפאריז אליה למען תחזינה עיניהם אם יעשה המשפט החרוץ הזה ככל חוקותיו, וכאשר גזרו אומר כן היה, כי דבר לא נפל ארצה מכל אשר יזמו לעשות, בתי משושה ותפארתה נהרסו ולא נשאר אבן בם, וכל עשיריה, יותר משמונים אלף איש, כצאן טבחה נזבחו, עד כי הודשנה הארץ מחלבם, ומי הנהר נאדמו כתולע מדמם. בראשית שנת תקצ“ב הית מהומה גדולה בקרבה, כי קמו עשרים אלף איש העושים במלאכה, ויצעקו מרה על דבר שכר פעולתם כי מעט הוא ואין די בו לשבור רעבונם, וכאשר אטמו בעליהם את אזנם לקול שועתם, הניפו יד ויגרשו את חיל הצבא מתוך העיר, ויהרסו בתי מלאכה רבים, וישחיתו מכונות כבירים, ואת הסחורות בבתי המסכנות קרעו לגזרים ויעשו אתם כלה, ארבעה עשר יום ארכה המבוכה הזאת, עד אשר בא שר הצבא זולץ וגדודים רבים אתו, והשיב את המנוחה על מכונה. בשנת תקצ”ד פרץ הסער הזה שנית בעיר הזאת, בתים גדולים וטובים היו לשרפה מאכולת אש, פגרי המתים שכבו בחוצות ואין קובר, כל שערי העיר סוגרו מאין יוצא ואין בא, וגדולי החיל הוכו ולא יכלו קום, אולם עת הרעש הזה לא ארכה רק ששה ימים, כי לקול השמועה הנוראה הזאת עפו כנשר גבורי מלחמה אליה מסביב וישיבו את השלום אל קרבה.

בארבע, אי רחוק פרסה מן ליאון, בו בית עונג אשר בנה לו קארל הגדול, וביום השני והשלישי אחר פסחם וחג השבועות ינהרו יושבי ליאון הנה מימים ימימה לחול במחולות ולשבוע שמחות וגיל, גיווארס, עיר קטנה מלאכת זכוכית רבה מאד. אמפיה, כפר, כרמים רבים בו ובסביביו. קאנדריה, עיר קטנה, כרמים ועצי בכאים, שקדים, אפרסקים וערמונים רבים בה. ווילעפראנש שמונה אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר גפן, מסחר רב בבקרים. טאראנע, שנים עשר אלף איש, מלאכת גלומי צמר גפן רב מאד. טהילי, מקום מלאכת משי.

יד) גליל לאאר, תשעים ושתים פ"מ מדתו, וארבע מאות אלף איש בו. רובו ארץ הררים, יבול אדמתו אך למצער, הגפן תתן חילה ומבחר פרי העץ אשר בו הם הערמונים הנודעים לתהלה ומסחר רב בם. מכרה גחלי אבן רב, גם יחצבו מהריו עופרת, אבני גראניט ושיש. בו הערים.

מאנטבריזאן, שבעה אלף איש, בתי מלאכת יריעות. מרחצאות מי תרופה. סנט עטיענע, עיר גדולה על נהר פיראנד, חמשים אלף איש בה, בית מדרש לאנשי הצבא, בתי מלאכת כלי משי רבים מאד, בית גדול למעשה כלי נשק, מלאכת כלי ברזל שונים, מכרה גחלי אבן, מסחר רב, נתיב ברזל ממנה לעיר ליאון, ריווע די גיער, עשרת אלפים איש בתי מלאכת זכוכית, כלי ברזל, מכרה גחלי אבן, סנט שאמאנד, תשעה אלף איש, מלאכת כלי משי ומחטים רב מאד, ראאנע, עיר נאוה על נהר לאאר, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכה רבים בצמר וצ"ג, מסחר גדול.

טו) גליל אלייעה. שטחו מאה ושלשים פ"מ, שלש מאות ועשרים אלף איש מספר תושביו, תבואת השדה איננה רבה בו, אולם ביין שפע רב לו. בו הערים.

מולין, על נהר אליער וגשר גדול עליו, עשרים אלף איש, בתי מלאכת שכינים ומספרים, כלי עץ, מיתרי כנור, מסחר עץ וגחלים. בה היה רבינו משולם חבירו של רבנו תם הנזכר בספר הישר הגדול (אל תחליפנו בספר הישר הקטן המוסרי כי איננו מר"ת) לר“ת דף ע”ד ב'. אצלה מעין מים חמים. בורבאן לארשמבולט, שש אלף איש, עיר מולדת אבי מלכי בית בורבאן, מרחצאות חמים מאד. ווישי, עיר קטנה, שש אלף איש, מעיני מי תרופה טובים מאד ומסחר רב בם. גאנאט, שבעה אלף איש, איזה בתי מלאכה. מאנטלוסאן, על נהר שער, שמונת אלף איש, בתי מלאכת כלי פשתן, סכינים, כובעים, כלי מתכת, מסחר תבואה.

טז) גליל פי די דאמע, מדתו קנ"ד פרסאות מרובעות, ושש מאות אלף איש בו. הרים רמים יכסו פני כולו, ומהם יחצבו עופרת, ברזל וגחלי אבן, במעיני מתכת שפע רב לו, גם יבול השדה לא מצער בקרבו. בו הערים, קלערמאנט, עיר ישנה אשר תכיל גם העיר מאנטפעראנד בקרבה, ששה ושלשים אלף איש בה, חרבות רבות בה מימי הרומים, מעיני מי מתכת כבירים, בתי מלאכה שונים, בתי מדרש, גנת ביתן, אוצר ספרים. בילאם, שבעה אלף איש, מעשה שמן אגוזים. וויק לעקאמט, עיר קטנה מהוללה על דבר המרחצאות החמים אשר בה. מאנדארלעבעהן, מקום מרחצאות חמים. איססאר, שמונה אלף איש, איזה בתי מלאכה בכלי נחושת. אמבערט, מקום מלאכת נייר רב. טייער, על נהר דוראלע, שלשה עשר אלף איש, בתי מלאכת כלי ברזל שונים. ריאם, עיר נאוה, שש עשר אלף איש, מלאכת דברים שונים. עגעפערזע, עיר קטנה, שש אלף איש בה, אצלה מעין מים קרים, אשר כל חיה או בהמה השותה ממנו מות תמות.

יז) גליל קאנטאל, מאה ושש פ"מ מדתו, ושלש מאות אלף איש בו. הרים רבים בו, וגחלי אבן ומעיני מתכת כבירים בקרבם. יבול אדמתו אך מעט ואין די בו לכלכל את יושביו. עריו הם.

ארילאק, על נהר יורדאן, חמש עשר אלף איש, בתי מלאכת מעשה שבכה, יריעות, גלומי צמר, כלי נחושת. סנט פלור, עשרת אלפים איש, מלאכת כלי נחושת, צמר, דבק, ובורסקי. מיראט, שלש אלף איש, בתי מלאכה. שאדעגיה, שלש אלף איש, מרחצאות חמים מהוללים מימי הרומים.

יח) גליל לאאר העליון, מדתו שמונה ושמונים פ"מ, ושלש מאות אלף איש בו. רובו ארץ הררים, ועפרות פארצעלאן ומתכות לו. אדמתו בלתי פוריה ויושביו ממרחק יביאו לחמם. בו הערים.

לעפיה ענוועלעה על הר אני, שמונה עשר אלף איש בה, מלאכת כלי ברזל שונים, כלי פארצעלאן, שמיכות, גלומי משי ופעמוני נחשת קלל. מסחר סוסים ועורות. בריאודע, שבעה אלף איש, מחצב גחלי אבן ושיש, איסענגאה, שמונה אלף איש, מעשה שבכה לתכשיטי הנשים.

יט) גליל קרעזע, מאה ושש פ"מ מדתו, ושלש מאות איש מספר יושביו. גם הוא ארץ הרים כולו, ואדמתו לא תשבור רעבון העם אשר בו. עריו הם.

גוערט, בין שני הרים, שש אלף איש, איזה בארות הזורקים מים למרום, בתי מלאכה מעט. בוסאק, במרום סלע מצוק, שני אלף איש. אבוסאן בבקעה עמוקה, שש אלף איש. איזה בתי מלאכה. עויאה מקום מרחצאות רותחים אשר נודעו כבר בימי הרומים. בורגאנעף שלש אלף איש, רועי צאן.

ה. מדינת בורגוניא שלשה גלילות בה.

כ) גליל גבעות הזהב (קאט דאר) נקרא כן על דבר שלשלת גבעות אשר ענבי הגפן רבים וטובים מאד בם. מדת ארצו קס"ה פרסה, ויושביו ארע מאות אלף איש המה. אדמתו תתן את יבולה ותכלכל את יושביו. הגפן היא ראשית טובו, וממנו יצא יין בורגונד לתהלה עד קצוי ארץ. בו הערים.

דיאן עיר עתיקת יומין, על נהר אוש, מצודת עופל, שלשים אלף איש, בתי מדרש החכמות, אוצר ספרים, בית שכיות החמדה, בתי מלאכת גלומי צמר, כלי ברזל, פארצעלאן ועורות, מסחר רב ביין. אקסאנע, עיר בצורה על נהר סאאנע שמונה אלף איש. בית יציקת כלי נשק. בית מדרש לאנשי הצבא, בית כלי מלחמה. בעאנע, מבצר, אחד עשר אלף איש, כורמים וסוחרי יין. ניטס לרגל גבעה, שלש אלף איש, רובם עושי חביתים וקנקנים. קיסי לא קולונא, כפר מהולל ע"י עמוד עתיק יומין הנצב בקרבו, שמונה מקצועות לו, ופסלי אלילי הרומים חצובים בו מעשה חושב כולם. סעמור, על פני סלע, שבעה אלף איש, היכל לנוצרים נבנה זה תשע מאות שנה. שאטילאן זיר זעהנע, חמש אלף איש. בתי מלאכת ברזל.

כא) ליל סאאן לאאר, קס"ב פרסה מדתו, חמשמאות וששים אלף איש, הרים רבים בו. אדמתו מבורכת ביבול השדה, פרי הגפן ותנובות כל עץ. בו הערים.

מאסאן במורד הר על נהר סאאן וגשר אבנים גדול עליו, ארבעה עשר אלף איש, בנינים ישנים מימי קדם, כי עתיקת יומין היא, איזה בתי מלאכה, מסחר רב ביין. קליני, עיר קטנה, שש אלף איש. אטאן, עיר קדומה מאד, עשרת אלפים איש, איזה בנינים נפלאים שארית פליטה מימי הרומים. שאראלעס, ארבע אלף איש, סוחרי יין. בעליוויה לעבעהן, ארבע אלף איש, מרחצאות חמים טובים בה. שאלאן זיר סאאן, ארבעה עשר אלף איש, מרחצאות חמים, מלאכת פוזמקאות משי וצמר, מסחר רב ביין, יבול השדה, ברזל, נחושת, שמן ופרי העץ. קרעזאט, כפר, בית מלאכת כלי בדולח טובים ומהוללים מאד, יציקת כלי רעם, מכרה גחלי אבן. בורבאן לאנסי, מקום מרחצאות מי גפרית חמים. שארית בנינים מימי הרומים בקרבה.

כב) גליל לעהן, מאה ושלש פ"מ מדת ארצו, וארבע מאות אלף איש בו, רובו הרים ויערים, יאורים ואגמי מים רבים בו, יבול אדמתו יתן לחם לשובע. בו הערים.

בורגען ברעסע, על נהר רעסוסע, רוב בתיה מעץ, עשרת אלפים איש בה, מלאכת גלומי צמר, מגבעות, מסרקות, ועורות. גאנטוא, ארבע אלף איש עושי מלאכת מחשבת בעלעה, הרים סביב לה, שש אלף איש. לעקלוזע, מבצר נשגב, טרעוואור, עיר ישנה, ארבע אלף איש עושי מסחר גבינה.

ו. מדינת דאפהינע, שלשה גלילות בה.

כג) גליל איזערע, גדלו קס"א פרסאות מרובעות, וכשש מאות אלף איש בקרבו. הרים רבים בו, אדמתו פוריה, פרי הגפן וכל עץ בו למכביר, מהריו יחצבו כסף, נחושת, ברזל, עופרת וגחלי אבן. בו הערים.

גרענאבלע, עיר בצורה על נהר איזערע, שלשים וששה אלף איש, בתי מדרש החכמות, אוצר הספרים, בית נשק, מצודת עופל חזקה, בתי מלאכת גלומי צמר, נעלי יד, גלומי פשתן, מסחר רב באדרת שער. סנט מארצעלין, חמש אלף איש, איזה בתי מלאכה. לאטור דיפין על נהר בורבע, חמש אלף איש עושים במלאכה. וויענע, עיר ישנה על נהר רהאנע. קדמוניות רבות ויקרות בה מדורות עולמים, שש עשר אלף איש, בתי מלאכת כלי ברזל ונחושת רבים וטובים, גלומי צמר וכלי זכוכית. סאסענאשע, מקום מהולל על דבר הגבינה הנעשית בו, אצלו מגדל המכונה מגדל בלי ארס, על דבר אמונת תועי רוח כי כל חי אשר ארס לו, לא יוכל לשבת בקרבו, גם מערה נפלאה. גוא, כפר, אצלו מעין נפלא אשר בשם מעין שרפה יכנוהו, כי מימיו יעלו אבעבועות תמיד מקרבם, ובגעת איש בם יצאו עמודי אש מתוכם, ובימי הקיץ אחרי הגשם תעלה שלהבת ממנו, ובכל זאת מימיו קרים המה. וואאראן, ט"א איש בה, מלאכת כלי ברזל טהור, מסחר רב בכלי פשתן. פאנט די באוואזי על נהר גיר, הנהר הזה עובר בתוכה והוא הגבול בין צרפת וסאווייען, לכן מחצית העיר לצרפת ומחציתה לסאוואייען חמש אלף איש בה, מעשה משי ומטוה פשתן רב. קרעמיע, עיר קטנה לרגל הרי שיד, שני אלף איש. לא באלמע, כפר, אצלו מערה גדולה ונפלאה.

כד) גליל דראמע, גדול קכ"ד פרסאות מרובעות, ושלש מאות אלף איש בו. רובו ארץ מישור. אדמתו לא תרבה תת יבולה. בו הערים.

וואלענסע, על נהר רהאנע, עיר ישנה ואין כל הדר לה, שנים עשר אלף איש, עופל, בתי מלאכת גלומי צמר, פוזמקאות, משי, ושמן, מסחר. ליווראן, עיר קטנה, כרמים רבים בה. קרעסט מעשה משי רב בקרבה. דיע, עיר קטנה חמש אלף איש, רחוק פרסה ממנה הר אשר לא יוכלו לעלות עליו, כי צר מלמטה ועולה ומתרחב בשפוע עד אשר רחבו ממעל כפלים מתחתיתו. טעהן, על פני גבעה אשר הרים רמים סביב לה, מסחר רב ביין הגדל בה ובסביבותיה. מאנטעלימארט, עופל ישן, שמונה אלף איש, מלאכת גלומי משי, צמר ועורות, ולחם שקדים מהולל. ניאנס, ארבע אלף איש, מעשי משי, גשר גדול על נהר עגעס ישן מאד מימי הרומים.

כה) גליל אלפן העליונים, מאה ושלש פ"מ מדתו, ושני מאות אלף איש בו, הרי אלפן יכסו פני כולו, אדמתו בלתי פוריה, בו הערים.

גאפ, על נהר בענע, תשע אלף איש, בתי בורסקי רבים בה. רחוק פרסה ממנה אי נפלא בתוך יאור אשר כל רוח יסערנו ממקומו וינוע הנה והנה כאשר ינוד הקנה במים. סעראס, עיר קטנה ונאוה מאד ע“י חוצותיה אשר תרימנה ראש אשה על פני רעותה, והעומד מחוצה לה יחשוב כי כל בתיה תלואים ברוח. לא באטימאנט סאלאן, כפר, אצלו מצאו בשנת ה”א תקס"ה במעמקי האדמה חרבו' העיר מאנס סעלייקוס מימי הרומים, בתוכם היה בנין גדול שש מאות רגל ארכו ושבעים רגל רחבו וכל עמודיו, ובית אחר גדול אשר כפי הנראה היה מלאכת מחשבת. עמברון, על סלע מצוק ונהר דיראנסע לרגלו, עיר בצורה ומצודת עופל לה, ארבע אלף איש בה. מאנט דאפין, עיר קטנה בצורה מאד, חומותיה מן שיש אדום, שלשה מעינות חמים בה. בריאנסאן, על נהר דיראנסע, וגשר גדול נפלא עליו, שבעה מגדלים חופפים עליה וסוגרים את הדרך בין צרפת ואיטליא. חמש אלף איש בה, מלאכת כלי זמר.

ז. מדינת פראוואנס הנקראת בפי חכמינו פרובינצה, וכוללת בקרבה גם

הפלכים ווענעסין ואוויניון.

במדינה הזאת ר' ידעיה הבדרשי בעל בחינות עולם, ואתו דור דעה כולם יחד חכמים ישרי לב, שותים בצמא דברי הרמב“ם ונותנים כבוד לשמו, עליהם שפך הרשב”א כמים עברתו, והבדרשי בחכמתו הסיר את קצפו מעליהם כמ"ש למעלה (דף י“ב ע”ב). גם הרב בעל כפתור ופרח, רבינו ירוחם בעל ס' מישרים וגדולים אחרים רבים. ארבעה גלילות בה.

כו) גליל פיות (או אשדות) נהר רהאנע, צ"ו פרסאות מרובעות מדת שטחו, וכארבע מאות אלף איש בו, רובו ארץ מישור. בתוכו כברת ארץ אשר ארבע עשר פרסה שטחה קרא שמה, כולה מדבר חול ואבנים, על פניה יתגוללו אבני חצץ גדולים אשר רבים מהם ככר משקלם. ובהם אבני גראניט, ישפה, בהט. ושיש בצבעים שונים. רוב אדמות הגליל הזה מלחה ולא תתן את יבולה. אולם בפרי העץ שפע רב לו, ועל כולם הזית אשר שמנו מהולל בכל הארץ ונודע בשם שמן פראוואנס, גם גפן, רמון וערמון למכביר. תרבית תולעי המשי רבה מאד. בו הערים.

מארסעלייע, עיר גדולה ונאוה, ושלישיה בגדל ותפארת לפאריז כלילת יופי, בתבנית חצי ירח על לשון ים התיכון, לעבר היבשה הרים סביב לה, ומחוברת מהעיר הישנה והעיר החדשה. הישנה אין כל תואר לה, חוצותיה צרות ועקומות ובלתי סלולות, ובתים קטנים ובלי תפארת, אולם החדשה טובת מראה מאד, חוצותיה רחבות, ישרות וסלולות, ובתיה גדולים ומלאים הוד והדר למשוש כל רואיהם. מספר בתיה שש עשר אלף ושני מאות, ויושביה מאה ושמונים אלף איש, רוב גגי בתיה בלתי משופעים. חוף הים אשר לה נפלא מאד במעשהו, כי הטבע ומלאכת אנוש יחד ככלו את יפיו, ומצב נכון לשמונה אלף ספינות בקרבו. שני מגדלים למבטח עוז בראשית מבואו. בית מועד הסוחרים, בית העצה נאוה, שני בתי נשק, חמשה עשר בתי חולים, בתי מדרש, אוצר ספרים, גנת ביתן, מצפה ככבים, בית אוצר סגולות הטבע ומעשה ידי אנוש, בתי מלאכת בורית רבים מאד אשר יעשו בם יותר מן מיליאן ככר שנה שנה, בתי בשול צוקר, מעשה מפרשי אניות, אלמוגים, תמרוקי הנשים, צבעים, עורות, ודברים אחרים. מסחר רב בה לכל קצוי תבל, כל הדברים הבאים אליה מחוץ חפשי ממכס המה, וערך מכס הדברים היוצאים ממנה הוא ארבעים מיליאן לשנה. על פני הגבעות אשר סביבה יותר מן חמשת אלפים בתי עונג, ועצי זית ושקדים עוטרים עליהם. העיר הזאת עתיקת יומין מכל ערי צרפת, נבנתה כשש מאות שנה לפני מנין הנוצרים ומאסיליא שמה מלפנים, ויוליוס צעזאר כבש אותה ותהי למס עובד לרומים. בשנת ה“א ת”פ נפקדה בנגף גדול ונורא אשר ארכה עתו שנה תמימה, ע“י אניה אשר באה מן סוריא, וששים אלף איש היו לבכור מות לשלל. בימי המהפכה הגדולה בצרפת לפני מלוכת נאפאלעאן, עשה לו דלת העם אשר בה שם וזכר בתועבות הרבות אשר יצאו מקרבם, והשירה אשר היתה בפיהם לחלל כל קדש ולנאץ כל חוק ומשפט נודעת בשם שיר מרסילייא (דיא מארסעלעזע). בעיר הזאת היו לפנים גדולי ישורן חכמי לב, ובהם ר' יהודה אלחריזי המליץ הגדול בעל ס' תחכמוני והעתיק ס' מורה נבוכים ללה”ק, והרב ר' יוסף ממרשיליא המובא בתוספות ברכות (נ"א א') ד“ה זוכה. קאסיס, עיר קטנה, סביבה גני פרי ובם זיתים, שקדים תאנים ורמונים לרוב, וכרמים רבים אשר יצא מהם היין הטוב הנודע לתהילה בשם יין מוסקאט. לא סיאטאט, שבעה אלף איש, בנין אניות, צידת דגים, כרמים, זיתים ושקדים מהוללים. אבאנייע, תשעה אלף איש, מעשה כלי פארצעלאן ויוצרי חרש רבים, כרמים טובים. אייקס, עיר נאוה ומהוללה מני אז על נהר ארק, אשר בנה סעקעטיוס קאלווינוס שליט רומי קכ”ג שנה לפני לידת מחוקק הנוצרים, ותהי לפנים קרית ממלכה וראש כל ערי פרובצינא, שלשים ושנים אלף איש בה, חוצותיה רחבות וישרות ובראשם הרחוב הנחמד קור, ארוך תשע מאות רגל, ורחב תשעים רגל. אלונים רמים ונשאים נטועים לשני צדיו לגאון ולתפארת, בו שלשה בארות זורקות מים למרום, והאחת מימיה חמים. מלבד אלה יש בה עוד בארות מזי מים אחרות רבות אין כמוהן בכל ארץ צרפת. בנינים רבים נחמדים בה, ובתוכם בית העיר, בו אוצר ספרים גדול מאד. בתי מרחצאות חמים אשר נודעו כבר בימי הרומים לתהלה. בתי מלאכות משי וצמר גפן, כרמי זית רבים וטובים מאד, אשר ידרכו מהם השמן הטוב אשר מסחר רב בו למרחקים, גם מרכולת רבה ביין וצמוקים הגדלים בה. בימי בקיץ רבים ינהרו אליה לשתות מימיה החמים ולרחוץ בם, כי טובים למרפא, ורוח חיים בם. סנט שאמאס, יושביה ירקחו זיתים במלח וישלחום למרחקים, גם יבשלו מלח. בתוכה סלע כבד וגבוה אשר יבתר אותה בתוך וישים אותה לשני ראשים, וידי אנוש חצבו חור נרחב בתוכו אשר דרכו יעברו הנה והנה. רחוק רביע פרסה ממנה, גשר אבנים גדול אשר נבנה זה שני אלפים שנה על נהר טולובר. מארטיג, תשע אלף איש, שלשה ראשים לה, הראש האחד ליל שמו, אי בתוך המים, ושני הראשים האחרים ארץ יבשה הם ומחוברים בגשרים אליו, יושביה דיגים ועוברי אניות, ויעשו מסחר רב בדגים מליחים וקאוויאר אשר יעשו מביציהם. סאלאן, שמונה אלף איש, כרמי זיתים ומעשה משי רב. ארלעס על נהר רהאנע, עיר ישנה מאד, מלפנים היו בה יותר ממאה אלף איש, אך אחרי חליפת העת ירדה פלאים, ועתה אין בקרבה כי אם חמשה ועשרים אלף איש, בנינים רבים בה שארית ימי קדם. ובתוכם בית משחק החיות בנין מפואר ונשגב מאד אשר יטבע במעמקי האדמה מרוב ימים, וזה לא כביר הסירו העפר מעליו והנו נצב לתפארה כיום הוסדו. שארית בית שעשוע, והם שני עמודי שיש וחמשה כפות. עמוד גראניט ס“א רגל קומתו וארבע אריות אבן למכון לו, נמצא בבטן הארץ בשנת ה”א קמ"ט, והוצב זה לא כביר ברחוב העיר לתפארת. שדי גן עדן, הוא מקום קברי עובדי אלילים ונוצרים קדמונים, מצבות רבות ונפלאות מאבני שיש מעשה חושב כולם. המסחר איננו רב בקרה, ורוב מחית תושביה מיבול אדמתם הוא. סביבותיה מבורכים בדגן ותבואת השדה, ולכן אוצר הדגן לפרובינצא יקראו למו. טאראסקאן על נהר רהאנע, שלש עשר אלף איש, עיר ישנה מאד, ארמון נשגב על פני סלע כבד, חומות ומגדלים לו. בו היה משכן שליטי פרובינצא, ועתה היה לבית הסוהר. בתי מלאכת גלומי צמר ומשי. באקעהר, עיר קטנה נכח טאראסקאן ושני גשרים ביניהם.

כז) גליל אלפן התחתונים, קל"ד פרסאות מרובעות שטחו, ושני מאות אלף איש בו, רובו הרים וגבעות. אדמתו צחיחה ולא תכלכל את יושביה, היין רב בו, גם בפרי העץ עושר רב לו. עריו הן.

דינייע, על נהר בלעאנע, חומות ומגדלים יקיפוה, כולה יפה אף נאוה, שבעה אלף איש בה, בתי מלאכת כלי ברזל ופארצעלאן, ששה מעיני מי גפרית טובים לשתות ולרחוץ בם. גרעאה, כפר, מרחצאות מי גפרית חמים. ריעץ, עיר קטנה ובלי כל פאר, שארית קדמוניות רבים מימי הרומים. מוסטיער, בית מלאכת פארצעלאן, אצלה שני סלעים גבוהים ושלשלת ברזל ביניהם אשר ככב גדול בתוכה. קאסטעלאנע על נהר ווערדאן, ארבע אלף איש, השזופים אשר בגנותיה מהוללים מאד. קאלמאר, עיר בצורה לרגלי הרי אלפן, אצלה מעין נפלא הנובע שבעה רגעים, ויחדל שמונה רגעים, אחר ישוב שנית תת מימיו שבעה רגעים, וכה משפטו כל הימים. בארצעלאנעטע, שלש אלף איש, איזה בתי מלאכה. סיסטעראן מבצר ומגדל לה, נהר דוראנסע עובר בה, שש אלף איש. פאר קאלקיר, ארבע אלף איש, עושים במלאכה. מאנאסקע, כרמי זית יסובבוה, שמונה אלף איש, מטוה משי, מכרה גחלי אבן, מעיני מי גפרית, מסחר רב בזרע בצלים, שקדים בכאים ואגוזים אשר בבנותיה.

כח) גליל וואר, מדתו קל"ג פרסה, ושלש מאות וחמשים אלף איש בו, רובו ארץ הררים וסלעים. אדמתו רזה ויבולה אך מעט מזער, אולם מבורכת ה' ארצו בכל פרי הנגב, הלא הם, גפן וזית, תאנים, שקדים, ערמונים, אפרסקים ציטראנן ופאמעראנצן, ואין ערוך לשפע ומיטב פריו בכל ממלכת צרפת, והדסים וכל עצי בשמים משוכות הגנים הם, כי לרובם כאין נחשבו, בו הערים.

דראגינייאן, במישור נחמד מאד על נהר פיה, כרמי גפן וזית סביבה, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר גסים, בורית, עבוד עורות, אוצר ספרים ובית סגולות הטבע. גראסע לרגל הר גבוה, חמש עשר אלף איש, בתי מלאכת תמרוקי הנשים, יי“ש, ומאפה צוקר. מכרה שיש טוב קרוב לה. ווענסע, עיר קטנה עתיקת יומין, מסחר בפרי הנגב. אנטיהב, עיר בצורה אצל הים, ישנה מאד, שני מגדלים לה מימי הרומים, מצודת עופל למגן עליה ועל החוף, שבעה אלף איש בה. קאנעה על לשון ים, ארבע אלף איש, אשר יחיו את נפשם בצידת דגים וזארדעלן. סנט מרגריטא, אי, בו מגדל אשר אסירי המלך ישבו בקרבו, ובו היה כלוא במצות המלך לודוויג הי”א האיש עם מסוה הברזל אשר כל אנשי דורו לא ידעו מי הוא, ועד עתה אין מכל חוקרי דברי הימים יודע פשר דבר אודות האיש ההוא. במשמר הזה ישב שלשים שנה עד אשר הובל לפאריז וימת שם. פרעיוס, בימי הרומים היתה עיר גדולה ויוליוס צעזאר הרחיב אותה מאד, אולם ברבות הימים ירדה מגדולתה ואך ארבע אלף איש בקרבה, יושביה יעשו מקני האחו מִקְנאוֹת פקעים, מכמרות דגים וכלים אחרים שונים אשר מסחר רב בם. שארית דברים קדמונים רבים בה. סנט רפאל מקום דיגים ומעבר אניות. סנט טרואפעץ, עיר הים, חמש אלף איש, יושביה יצודו דגים ברשתם יבנו אניות, ויובילו עץ לממכר. היעראם, תשעה אלף איש, גני תאנים ורמונים, ציטראנן ופאמעראנצן רבים וטובים מאד, איי היערי, יערים רבים וזיז שדי בקרבם. טולאן, עיר בצורה מהוללה על לשון ים התיכון, וסלעי מצוק יסובבוה, ארבעים אלף איש, בתי תפארת רבים, חוף מלחמה גדול ונשגב מאד, ושמונה מגדלי עופל למחסה לו מפני אויב, בנין אניות וכל כליהם, בית נשק גדול, מלאכת מפרשי אניות, חוף לאניות סוחר. בתי מלאכת טאבק ודברים אחרים, מסחר שמן ויין ופרי העץ. בשנת ה“א תקנ”ג כבשוה האנגליים, אולם עד מהרה נגרשו ממנה. לא זעהנע, שבעה אלף איש, חוף, צידת דגים. ברינייאלעס, עיר נאוה בין הרים, עשרת אלפים איש בה, בתי בורסקי רבים בה, גם ייבשו שזופים בקרבה הנודעים לשם, ומסחר רב בם.

כט) גליל וואקלוזע, ס"ו פרסאות מרובעות מדתו, ושלש מאות אלף איש בו, רובו ארץ הררים. אדמתו לא תרבה לתת חילה. שפע רב לו ביין, זיתים, תאנים, שקדים, אגוזים, בכאים, אפרסקים, וכל עצי לבונה, בו הערים.

אוויניון לרגל הר דאנס, למערבה ישטוף נהר רהאנע בחזקה, מהלך שעה היקפה, חומות נשגבות יקיפוה, שבעה שערים לה, ארבעים אלף איש, איזה בתי מדרש, גנת ביתן, בתי מלאכת משי רבים וטובים, יציקת כלי רעם, מהלומי נחושת. העיר הזאת היתה מימי קדם לממשלת הפאבסט, אך בשנת ה“א תקנ”ז ניתנה לצרפת לאחוזת עולם. קאוועלאן, תשעה אלף איש, גני ירק רבים וטובים בה. אפט, עיר ישנה מאד, שש אלף איש, קדמוניות הרומים רבים בה, וואקלוזע, כפר, אצלו עיי ארמון ישן. קארפענטראס, על נהר אוזאן, חומה נשגבה סביבה ומגדלים רבים לה, היתה מלפנים עיר רבתי עם, ועתה אך שלשה עשר אלף איש בה, איזה בתי מלאכה. וועזאן, עיר קטנה, בה גשר על נהר אוועצע אשר נבנה בימי הרומים, ועוד קדמוניות אחרים. אראנשע, עשרת אלפים איש, רוב בתיה מאבנים, מטוה משי רב מאד, וכמעט בכל מדרך כף רגל ימצאו בה שארית קדמוניות מימי הרומים.

ח. מדינת לאנגעדוק, תשעה גלילות בה.

ל) גליל ארדעשע, מדתו מאה ושמונה פ"מ, שלש מאות ושמונים אלף איש בו, ארץ הררים כולו, בתבואת השדה אין שפע רב, אולם הערמונים ימלאו את מחסורו, כי יאכלום יושביו תמורת הלחם וישברו רעבונם בו, אגוזים רבים בו אשר יעשו מהם שמן, גם גפן וזית לא מעט. בו הערים

פריוואס, שש אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר ועבוד כורות, מסחר רב בעורות. וויווירס, שלש אלף איש, בה עץ גדול מאד וראשו עד שחקים אשר נטעוהו בשנת ה“א שנ”ג, וככל אשר ירבו ימיו כן ירבה תקפו וגבורתו. אבענאס על נהר ארדעשע, שש אלף איש, מלאכת משי רב. וואלס, מקום מרחצאות מים חמים. לארגענטער, בבקעה עמוקה, שלש אלף איש, מעשה משי רב. טורנאן, ארבע אלף איש עושי מסחר. אנאנעה בין הנהרות דעאס וקאנסע, מעשה נייר רב. בה המציאו האחים מאנגאלזער בשנת ה“א תקמ”ב את הכדור הפורח באויר.

לא) גליל לאצערע, צ"ז פרסה מדתו, ושני מאות אלף איש בו, כולו ארץ הרים, וכמדבר ציה למול הגלילות האחרים. בו הערים

מענדע על נהר לוט, שבעה אלף איש, עושי גלומי צמר גסים. באנייאלס לע בעהן, כפר, מעינות חמים בו למרפא. פלאראק, שלש אלף איש, כרמי יין סביבה. מארוועייאל, עיר נאוה, שש אלף איש, עושים מלאכת מחשבת.

לב) גליל גארד, גדול מאה וחמש פ"מ, ארבע מאות אלף איש בו, ארץ הרים ועמקים, אדמתו פוריה, פרי העץ, תאנים, שקדים, רמונים, אפרסקים וערמונים למכביר. קשואים, אבטיחים, פלפל שפניא. ירק עשב וכל עצי לבונה, גם גפן וזית לו. בו הערים

נימעס, עיר גדולה רוכלת העמים בעמק נאוה מאד, נחלים רבים היוצאים מההרים עוברים בתוכה, שמונה מגרשים לה, חמשים אלף איש, בתי מדרש החכמות, גנת ביתן, בתי מלאכת משי רב מאד, גם בתי מלאכה אחרים, מסחר רב מאד במשי למרחקים, בקדמוניות הרומים עושר רב לה אין שנית כמוה בכל ערי צרפת. ובראשם בית השעשועים בנין רם ונשא מאד, ויכיל עשרים אלף איש בקרבו, רבים חשבו כי נבנה בימי הקיסר אנטונינוס החסיד רעו של רבינו הקדוש זכרו לברכת עולם (למורת רוח בעלי החלוץ אשר זדו בגובה אפס לחלל גאון עוזו), אולם זה לא כביר מצאו כתובת קעקע בו, אשר נראה מתוכה כי נבנה בימי אספסיינוס קיסר או טיטוס. היכל ישן נפלא מאד בבנינו, אשר נבנה לעבודת אחד האלילים לפני הנוצרים. שני שערים עתיקי ימים, ועוד קדמוניות אחרים אשר לא היה לאל יד העת לכלותם. רחוק פרסה ממנה תעלה נפלאה מימי הרומים, אשר חשבוה ימים רבים בבלי דעת לאחד הגשרים, ועליה אמר החכם רוסע, מיום היותי על אדמתי לא ראיתי בנין נפלא ונשגב כמוהו, מדי נשקפתי עלין הייתי כחגב בעיני, ואחשוב לשמוע קול רעם באזני, סורי תולעת, אך הבל יסודך. עגעס מארטעס עיר בצורה, ארבע אלף איש, בשול מלח רב. באקערע על נהר רהאנע, שנים עשר אלף איש יריד גדול בה בכל שנה מן כ“ב עד כ”ח יולי, אשר יותר ממאה אלף איש יבואו הנה, ומחיר הדברים הנמכרים בה, אשר בראשם הם משי, יין, שמן זית ותמרוקי הנשים, יעלה עד חמשים מיליאן פראנקן. אוצעם על נהר אוצאן, שמונה אלף איש, אצלה מעין מי מתכת, איזה בתי מלאכה. באנייאלס, שש אלף איש, מהוללה ע“י המשי הנעשה בה. לעפאנט סנט עספריה, עיר קטנה בצורה מהוללה ע”י הגשר הנפלא אשר בה על נהר רהאנע, הנשען על ששה ועשרים כפות אבן, ארכו יותר משני אלף רגל, ורחבו אך שנים עשר רגל. אלעה, שנים עשר אלף איש, מלאכת משי רב. סנט היפאליט, שבעה אלף איש, מעשה משי רב. לעוויגאן, שש אלף איש, מלאכת משי.

לג) גליל הערלאט, מדתו קל"ג פרסה, ארבע מאות אלף איש בו, רובו הרים וגבעות, אדמתו פוריה, כל פרי הנגב למכביר בו, עריו הם

מאנטפעליר, עיר רבתי עם וכלילת יופי, שמונה וארבעים אלף איש בה, בית אוניווערזיטעט, בתי מדרש שונים, גנת ביתן, אוצר ספרים, בית סגולות הטבע, בתי מלאכת מחשבת, מסחר רב. בה היה הרב ר' שלמה מן ההר אשר נכנס בעובי הקורה בדבר המחלוקת בימים ההם בין הולכי חשך ודורשי אור כמובא למעלה (דף כ"ב). לוניל, עיר ישנה ורוב יושביה עשירי עם, שבעה אלף איש בה, מלאכת דבק, בשול יי“ש, מסחר רב ביין מוסקאט לבן. בה היו גדולי ישראל מני אז הנזכרים באגרות הרמב”ם בשם חכמי לוניל, והאיש הגדול רבינו זרחיה הלוי בעל המאור ישב בתוכה, גם נקרא שמה בפי רבים מחכמינו עיר הירח, כי לונעל בשפת צרפת ירח פתרונו. פראנטינייאן, חומות ומגדלים יקיפוה, שלש אלף איש סוחרי יין. סעטע על לשון ים התיכון, שני מגדלים למגן החוף, שנים עשר אלף איש, מסחר רב על פני המים ביין, שמן, יי“ש, ומלח. אגדע. על נהר העראלט, עשרת אלפים איש, מסחר צידת דגים ומעבר אניות, בעצירם, עיר נאוה מאד על נהר ארבע, ולרוב יפיה יאמר משל הקדמוני, אילו שם ה' בארץ מעונו, בחר את בעצירם למושב לו. מלפנים בדרש שמה, והיא עיר מולדת ר' ידעיה הבדרשי בעל בחינות עולם. עשרים אלף איש, בתי מלאכה, בשול יי”ש, ומסחר. פעצענאס, כרמים וגני חמד יסובבוה, עשרת אלפים איש, מלאכת משי, גלומי צמר ובורית, מסחר רב ביין ושמן, יריד גדול בה בכל שנה. גאנגעם על נהר העראלט, חמש אלף איש, מעשה משי רב. לאדעווע שנים עשר אלף איש, מלאכת גלומי צמר, ובתי צביעה רבים.

לד) גליל טארן, מדתו ק"ה פרסה, וארבע מאות אלף איש בו, רובו ארץ מישור, אדמתו פוריה. הגפן וכל עץ פרי בו. עריו הם:

אלבי על נהר טארן, שלש עשרה אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, נייר, כלי פשתן, יציקת ברזל, ומסחר רב, קאסערעס על נהר אגוט, תשע עשר אלף איש, בתי מלאכת משי, נייר, מקלעת קש, מסחר רב. אצלה סלע מתנועע לרגל הר גבוה, היקפו כ“ו רגל ורומו י”א רגל, ולרוח חזק יעתק ממקומו וינוע הנה והנה. מאצאמעט על נהר מאלע, שמונה אלף איש, מלאכת גלומי צמר רב. לאוואר, על נהר אגוט, שמונה אלף איש, מעשה משי רב. געלאק על נהר טארן, תשע אלף איש, כרמים רבים, מסחר רב ביין.

לה) גליל גאראנע העליון, גדול קי"ב פרסה, ארבע מאות וששים אלף איש בו. רובו הרים וגבעות, אדמתו מבורכת בכל. בו הערים:

טולוזא על נהר גראנע, עיר רבתי עם וסחר גוים, חומות ומגדלים יקיפוה, תשעים אלף איש בה, בית העצה נאוה מאד, בית אוניווערזיטעט, בתי מדרש שונים, מצפה ככבים, גנת ביתן, בית יציקת כלי רעם, מעשה טאבק, בתי מלאכת מגל וחרמש, מעשה כלי צמר ופשתן, משי ומעשה שבכה, מסחר רב בכל דבר, מורעט, עיר קטנה יושביה עושים במלאכה, סנט גאדענס, שש אלף איש, מעיני מי מרפא סביבה. קאסטעל זאראזין, על נהר גאראנע, תשעה אלף איש עושי מסחר. ווילפעראנש, שלש אלף איש, עוברי אניות. באניערט די לושאן, לרגל הרי פירענעא, שני אלף איש, אצלה מעיני מי גפרית חמים טובים למרפא, ובימי הקיץ יבואו אליה כשש מאות איש לשתות המים האלה ולרחוץ בם:

לו) גליל אדע, ק"כ פרסה מדתו, ושלש מאות אלף איש בו: הרים רבים בו, אדמתו תתן את יבולה, גם הגפן, פרי הנגב וכל עץ פרי בקרבו. עריו הם

קארקאסאנע, נהר אדע עובר בתוכה, עשרים אלף איש בה, מלאכת גלומי צמר, כלי ברזל, נייר, ועורות, מסחר רב. קאסטעל נאדארי במרום גבעה, שנים עשר אלף איש, מסחר רב ביבול השדה. לימאה על נהר אדע, תשעה אלף איש, מעשה כלי ברזל רב. אלעט, שלש אלף איש, מרחצאות מי ברזל חמים, בימי הרומים חפרו זהב רב מבטן אדמתה. נרבונא, עיר בצורה בבקעה עמוקה והרים סביב לה, והיתה כבר בימי הרומים בתור המעלה, שלשה עשר אלף איש בה, בתי מלאכה שונים, קדמוניות רבים בה מדורות שנות קדם, מסחר רב בדבש הנודע לשם. בה היה ר' משה הדרשן וגדולי ישראל אחרים הנודעים בשם חכמי נרבונא.

לז) גליל הרי פירענעא המזרחים (אסט פירענעען), ע"ח פרסה מדתו, ושני מאות אלף איש בו. כולו ארץ הרים, אדמתו פוריה, וכל מבחר פרי הנגב בו. עריו הם.

פערפינייאן, על נהר טעט, חומה נשגבה סביבה ומגדלים לה, עופל ישן חזק מאד, שש עשר אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, בשול יי“ש, עבוד עורות, יציקת ברזל, מסחר רב ביין, צמר ומקנה. סערעט על נהר טעש וגשר נפלא עליו, שני אלף איש. בעלעגארדע, מבצר על גבול שפניא. קאלירע, שלש אלף איש, מבצר חזק מאד, גם העיר הקטנה פארט ווענדר נכללת בקרבה, ושתיהן יחד לעיר אחת הן. פראדעס, שלש אלף איש, בתי בשול יי”ש. מאנטליה, מבצר, שני אלף איש.

לח) גליל אריעגע, פ"ח פרסאות מרובעות מדתו, שלש מאות אלף איש, רובו ארץ הרים, אדמתו פוריה מאד. בו הערים.

פאיקס, עיר קטנה ונאוה, על נהר אריעגע, שש אלף איש מעשה כובעים ומגבעות. פאמירם, על נהר אריעגע, שמונה אלף איש, איזה בתי מלאכה. אקס, מקום מרחצאות, מעינות מים חמים בה שהיד שולדת בהם, וכל עוף או חיה הבאים אל תוכם יבושלו כרגע. סנט גיראנס על נהר סאלאט, ארבע אלף איש: אנדארע, עמק, תשע פרסה היקפו, כפרים רבים בו, ויושביהם כולם נבדלים מבני צרפת בלשונם, חוקיהם ומהלוכותיהם.

ט. מדינת גיענע הכוללת בקרבה גם הפלכים גאסקאנייא, בעארן ונאווארא, ארבע

עשר גלילות בה.

לט) גליל שארענטע. ק"ד פרסה מדתו, ארבע מאות אלף איש בו, גבעות רבות בתוכו, אדמתו צחיחה ויבולה אך מעט. ביין שפע רב לו. עריו הם.

אנגולעס על נהר שארענטע, שמונה עשר אלף איש. שלשים בתי מלאכת נייר טוב ולבן מאד, יציקת כלי רעם, בית מעשה אבק שרפה, בשול יי“ש. קאנייאק, עיר קטנה על נהר שארענטע, ארבע אלף איש, בתי בשול יי”ש טוב מאד הנודע בשם קאנייאק לתהלה. בארבעציה, ארבע אלף איש, איזה בתי מלאכה. רופעק, שלש אלף איש דיגים.

מ) גליל גיראנדע, גדול מכל הגלילות האחרים, כי שתי מאות פרסאות מרובעות מדת ארצו, ושש מאות אלף איש בו. למזרחו ברכת ה' בכל, אולם במערבו ארץ כבול. בו הערים.

בארדאה, עיר גדולה וכלילת יופי על נהר גאראנע, חומות נשגבות ומגדלים יקיפוה, וארבע מצודות למגן על חוף הנהר, גשר גדול מאד על הנהר, אשר שבעה עשר כפות אבן למשען לו שמונה אלף ושני מאות בתים, מאה ועשרים אלף איש בית אוניווערזיטעט, בית אקדמיא, בתי מדרש שונים, אוצר ספרים, בית מועד הסוחרים, בתי מעשה טאבק, ארבעה עשר בתי בשול צוקר, מסחר רב ביין, ריחים לטחון קמח אשר כ“ד אופנים לו, מעין מי מתכת בקרבה, שני ירידים לה בכל שנה. פעסאק, כפר מהולל ע”י היין הטוב הגדול בו. בלעה, עיר בצורה, שש אלף איש, מסחר יין. ליבורנע, על נהר דארדאנייע, עשרת אלפים איש, עושי מלאכת מחשבת ומסחר רב. באצאם, שש אלף איש, בתי מלאכה שונים.

מא) גליל ארץ שממה (לאנדעס),זה שמו אשר יקראו לו על דבר אדמתו כי רובה ציה ומלחה, קע"ד פרסה מדתו, ושלש מאות אלף איש בו עריו הם.

מאנט די מארזאן, שש אלף איש, מלאכת צמר ועורות, מסחר יין ותבואת השדה. סנט סעוור על נהר אדור, שש אלף איש. דאקס, עיר נאוה, שש אלף איש, מעיני מים חמים בה.

מב) גליל הרי פירענעא העליונים, מאה פרסה מדתו, שני מאות וחמשים אלף איש בו, רובו הרים וגבעות, אדמתו לא תרבה תת יבולה. עריו הם.

טארבעס, עיר נאוה ישנה, שנים עשר אלף איש בה, בתי מלאכת כלי פשתן, מעשה נייר וזכוכית. באנייערע די ביגארע, שני אלף איש, מעיני מים חמים טובים מאד למרפא, ורבים ינהרו אליה בימי הקיץ לשתות מימיה ולרחצה בם. בארעג, על נהר באסטאן, אלף וחמש מאות איש, מרחצאות חמים מהוללים. קאטערעץ כפר מהולל ע"י המעינות החמים אשר בו. ארגעלעץ, עיר קטנה נאוה, מקום עונג לעשירי עם בימי הקיץ.

מג) גליל גערס, (אל תקרא גערס אלא שעהר) קכ"ד פרסה שטחו, שלש מאות ושלשים אלף איש בו. גבעות רבות לו. אדמתו פוריה, הגפן תתן חילה. עריו הם.

אהש, על פני גבעה ונהר שעהר לרגלו, שנים עשר אלף איש, מלאכת צמר ומשי. לעקטור, על פני הר, חומה משולשת תקיף אותה, שמונה אלף איש, איזה בתי מלאכה. קאנדאם, על נהר בעזע, שמונה אלף איש, מסחר יין. מיראנדע, שני אלף איש. לאמבעץ, שני אלף איש, סוחרי יין.

מד) גליל לוט גאראנע, גדול ק"ב פרסה, ארבע מאות אלף איש בו, ארץ גבעות ועמקים, אדמתו פוריה מאד,. עריו הם.

אגען, על נהר גאראנע, שש עשר אלף איש, מסחר רב ביין, מלאכת גלומי צמר וכלי נחושת. מארמאנדע, עשרת אלפים איש, סוחרי יין ויבול השדה. נעראק, על נהר בעזע, שמונה אלף איש, איזה בתי מלאכה. עאנענס, שמונה אלף איש, מעשה טאבק, מסחר יין ותבואה. ווילענעווע דאגן על נהר לוט, שלש עשרה אלף איש, מלאכת צמר ונחושת ומסחר יין.

מה) גליל דארדאנייע, קע"א פרסה מדתו, חמש מאות אלף איש בו. ארץ הרים ועמקים, יבול אדמתו אך למצער, גפן רב ועצום, בו הערים

פעריגעה, על נהר איל, חומות יקיפוה, שנים עשר אלף איש, שארית קדמוניות בה מימי הרומים. בערגעראק, על נהר דארדאנייע, אחד עשר אלף איש, בתי מלאכה, מסחר יין ויי"ש. סארלאט, עשרת אלפים איש, מסחר רב בשמן אגוזים. ריבעראק, על נהר איל, ארבע אלף איש, מסחר יין. מירעמאנט, כפר, אצלו מערה נפלאה דרך שעה ארכה וחדרים רבים ונחל בקרבה. לא קאסאנייע, כפר, אצלו המעין לאדו היורד עד תהום רבה, ואין כל מדה לעמקו.

מו) גליל לוט, צ"ח פרסה שטחו, שלש מאות אלף איש בו. רובו ארץ מישור ואדמתו פוריה מאד, בו הערים

קאהארס, על נהר לוט, חמש עשר אלף איש, מסחר רב ביין, שמן אגוזים ויי"ש. גארדאן, חמש אלף איש, איזה בתי מלאכה. פיגעאק, על נהר זעלע, שמונה אלף איש.

מז) גליל טארן גאראנע, ע"א פרסה שטחו, שלש מאות אלף איש בו, ארץ מישור כולו, אדמתו מבורכת ביבול השדה. בו הערים

מאנטאבאן, על נהר טארן, שמונה ועשרים אלף איש, בתי מדרש רבים, מצפה ככבים, בתי מלאכת גלומי צמר, כלי פארצעלאן, מסחר רב ביין. מאיסאק, על נהר טארן, שנים עשר אלף איש, איזה בתי מלאכה.

מח) גליל אווערן, שטחו קס"ז פרסה, ארבע מאות אלף איש בו, ארץ הררים, יבול אדמתו אך מעט. עריו הם

ראדעץ, במרום גבעה ונהר אווערן לרגלה. עשרת אלפים איש, מגדל גבוה, חרשי ברזל ונחושת, מעשה נייר, צמר, נרות דונג, מסחר רב ביין ויבול הארץ. ווילעפראנש, על נהר אווערן. שנים עשר אלף איש, מלאכת עורות, נייר, מנורות, דודי נחושת, וכלי בד. קראנזאק, עיר קטנה, מעינות מי ברזל לתרופה. עספאליאן, שני אלף איש עושים במלאכה. מילהא, עשרת אלפים איש, בתי מלאכת צמר, משי וברזל. ראקעפארט, כפר מהולל על דבר הגבינה הטובה אשר יעשו בו ומסחר רב בו לכל ערי צרפת. סנט אפריקע, על נהר טארן, שמונה אלף איש עושי מלאכת מחשבת.

מט) גליל שארענטע התחתון, ק“ל פרסה שטחו, ארבע מאות וששים אלף איש בו, ארץ גבעות ועמקים, יבול אדמתו לא כביר, הגפן וכל פרי העץ לרוב. עריו הם. לא ראשעל, עיר בצורה אצל ים אוקיינוס, שני מגדלים למגן החוף אשר לו, שנים ועשרים אלף איש, מסחר רב על פני המים. מאראנס, שש אלף איש, מסחר רב בקמח ותבואת השדה. סענטס, על נהר שארעאנטע, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר, נייר. כלי פארצעלאן, כלי חרש, עורות, מסחר רב ביין ותבואת השדה. טאנע שארענטע, עיר קטנה, מסחר רב ביי”ש. ראשעפארט, על נהר שארענטע, עיר בצורה ונאוה, חוף מלחמה גדול רחוב ידים, חמשה מגדלים וסוללות רבות חופפים עליו מפחד אויב, בנין אניות, מעשה כל כלי הספינות, יציקת כלי רעם, בית מדרש ליורדי הים, שמונה עשר אלף איש. אלעראן, אי, ארבע פ“מ שטחו, עשרים אלף איש בו, כולם דיגים ועוברי אניות. רע, אי גדול שלש פ”מ, עשרים אלף איש בו, מעשה יי"ש רב.

ג) גליל וויענע העליון, ק"ב פרסה מדתו, שלש מאות אלף איש בו, הרים וגבעות יכסו פני כולו, יבול אדמתו אך מעט. בו הערים, לימאהש, על נהר וויענע, שלשה וחמשים אלף איש, בתי מדש החכמות, בית מעשה מטבעות, בתי מלאכת כלי נחושת וברזל, פארצעלאן ונייר, מסחר רב. סנט לעאנארד, אחד עשר אלף איש, איזה בתי מלאכה. בעלאק, שש אלף איש, מסחר. סנט פריה, תשעה אלף איש, מעשה פארצעלאן רב. סנט יוניען, ארבע אלף איש, מלאכת צמר וברזל. שאלוה, מקום מסחר רב בסוסים.

נא) גליל קארעצע, ק“ה פ”מ מדתו, שלש מאות אלף איש בו, רובו בקעות ועמקים, אדמתו מלחה ופוריה אך מעט. בו הערים. טולע, על נהר קארעצע, אחד עשר אלף איש, מעשה שמן אגוזי', בית מלאכת נשק. בריווע, כרמים רבים סביבה, עשרת אלפים איש, מלאכת כלי צמר וברזל. פאמפאדור עיר קטנה, בארמון אשר בה תרבית סוסים רב. אוסעל, מעשה אדרת שער ועורות, ארבע אלף איש.

נב) גליל הרי פירענעא התחתונים, קמ"ז פרסאות מרובעות שטחו, ארבע מאות וששים אלף איש בו. רובו ארץ הרים, אדמתו פוריה, בו הערים: פא, על נהר גאווע, עיר בצורה, שש עשרה אלף איש, ארמון נשגב אשר גרו בו מלכי נאווארא מלפנים, כי קרית ממלכה היתה, בתי מלאכת כלי בד. פאנטאק. שלש אלף איש, כרמים רבים. ארטהעץ, על נהר גאווע, תשעה אלף איש, מלאכת כלי פשתן. באייאנע, עיר בצורה ומצודת עופל לה, על הנהרות ניווע ואדור, חוף גדול, בנין אניות, מעשה כלי מלחמה, עשרים אלף איש, איזה בתי מלאכה, מסחר רב. קאמבא, כפר, מעיני מי גפרית וברזל טובים מאד לתרופה. אלעראן, במרום גבעה, נהר גאווע עובר בתוכה, שמונה אלף איש, עושי מלאכת מחשבת. לארונס, מקום מרחצאות מי גפרית. גוסט, מקום במרום הר, חמשים איש בו, ואיננו לצרפת, כי אם זקני המקום מושליו הם, ואין עשיר ודל עבד ואדון בם, כי כל אנשיו כאחים יחד ישבו וחלק כחלק חלב הארץ יאכלו, לכן יאריכו ימים מאד ומספרם לא ימעט ולא ירבה מני דור דור.

י. מדינת ארלעאנס, שלש עשרה גלילות בה:

נג) גליל עהר ולאאר, מאה ועשר פ"מ שטחו, ושלש מאות אלף איש בו. ארץ מישור כולו, אדמתו פוריה מאד. בו הערים

שארטר על נהר עהר, שמונה עשר אלף איש, בית מדרש, בית מחסה לשלש מאות זקנים מדלת העם, מעין מי גפרית, בתי מלאכת גלומי צמר ושמיכות. דרעה על נהר בלעהז, שמונה אלף איש, בתי מלאכה. נאשענט לעראטרוה תשע אלף איש עושים במלאכה. שאטאדין, שמונה אלף איש עושי מעשה חושב ומסחר.

נד) גליל לאאר שעהר, קכ“א פרסה מדתו, שני מאות ושמונים אלף איש בו, כולו ארץ מישור, יבול השדה אך למצער, עריו הם: בלאאה על נהר לאאר, חמש עשר אלף איש, ארמון עתיק יומין, בתי מלאכת גלומי צמר, כלי פארצעלאן, מעשה שכינים, מסחר ביין, עצי בנין ויי”ש. שאמבאר, כפר, ארמון נחמד בו, אשר אלף ושמונה מאות איש בנו אותו שתים עשרה שנה, שמונה מגדלים לו וארבע מאות וארבעים חדרים בו, פרדס גדול סביבו אשר ארבע פרסות היקפו. ראמאראנטין, שמונה אלף איש, בתי מלאכה שונים. ווענדאם, על נהר לאאר, עשרת אלפים איש, בתי מלאכת עורות.

נה) גליל לאארעט, קכ“ז פרסה שטחו, שלש מאות ושלשים אלף איש בו, ארץ מישור כולו, יבול השדה לשובע, הגפן וכל פרי העץ בו למכביר. עריו הם. ארלעאנס על נהר לאאר, חמשה וארבעים אלף איש, בתי מדרש, גנת ביתן, בית ועד הסוחרים, בתי מלאכת מגבעות, שמיכות, נייר, זכוכית, מפרשי אניות, מסחר יין ויי”ש. העיר הזאת ישנה מאד, ובה היה הר“י מאורליינש בעל התוספות. בשנת ה”א קפ"ט צרו עליה הבריטנים שבעה ירחים, וכאשר כלה הלחם מן העיר וכמעט מטה ידה לנפול בידי האויב, באה נערה בתולה בת אחד האכרים יאהאנא די ארק שמה, אל שליט העיר, ותאמר כי שלח ה' אותה להציל העיר הנצורה הזאת מיד הצרים עליה, וייטב הדבר בעיני השליט וישלח אותה אל קארל השביעי מלך צרפת בעת ההיא, ותשא חן לפניו על דבר ענות צדקה ואומץ רוחה, וישלח אותה אל אדיריו, ותעש חיל על שדה המערכה, ותך אחור אויבי צרפת, וכל חיל הצרים על העיר הזאת עזבוה ונמלטו לנפשותם. באגענסי על נהר לאאר, שש אלף איש, עושי מלאכת מחשבת. גיען, שבעה אלף איש, בתי מלאכות שונות. פי טהיוור על נהר עף, חמש אלף איש, מאנטארגיס, שמונה אלף איש, בתי מעשה, גלומי צמר, נייר, ועורות, מסחר ביין, כרכום ודונג.

נו) גליל מיענע, צ"ח פרסאות מרובעות שטחו, ארבע מאות אלף איש בו, ארץ מישור ואדמתו פוריה. עריו הם.

לאוואל, על נהר מאיענע, ארמון, עשרים אלף איש, מלאכת כל בד טובים מאד, מעשה גלומי צמר ולבון דונג. מאיענע, עשרת אלפים איש, מהלומי ברזל, מעשה פשתן וצמר. שאטאגאנטיר, שבעה אלף איש, מלאכת כלי פשתן.

נז) גליל זארטהע, שטחו קי"ח פרסה, חמש מאות אלף איש בו, ארץ מישור כולו ואדמה פוריה לו. בו הערים: לעמאנס על נהר זארטהע, בתי מדרש, מלאכת גלומי צמר וכלי בד, נייר, עורות ונרות דונג, מסחר יין, תבואת השדה ובעלי כנף, שלשים אלף איש בה. לא פלעש, שבעה אלף איש, בית במדרש לחכמת הצבא, ארמון נאוה. מאמר על נהר דיווע, שבעה אלף איש.

נח) גליל אינדר לאאר, קל“ד פ”מ שטחו, שלש מאות אלף איש בו, ארץ מישור ואדמה פוריה לו, עריו הם: טורס, בככר נחמד מאד על נהר לאאר, שלשים אלף איש, בתי תפארת רבים, בתי מלאכת כלי משי צמר ופשתן. אמבאאם, שבעה אלף איש, אשר רבים מהם יושבי סלע הם, כי חצבו להם בסלע אשר בתוכה חדרים ועליות, וחלונות ודלתות למו, וישימו להם משכן בקרבם. לאש. על נהר אינדר, חמש אלף איש, ארמון, מלאכת גלומי צמר, מסחר יין, עץ ויבול השדה. שינאן, שמונה אלף איש, שדי ירק רבים בה.

נט) גליל אינדר, שטחו קל“ג פ”מ, שני מאות ושמונים אלף איש בו, רובו ארץ מישור, יבול אדמתו לשובע. בו הערים: שאטארוה על נהר אינדר, שבעה עשר אלף איש, ארמון, מלאכת סכינים. איסודון, שמונה עשר אלף איש. מסחר רב בעץ. לעבלאנק, שש אלף איש, סוחרי יין. לאשאטר, שש אלף איש עושי מלאכת מחשבת.

ס) גליל מאיענע לאאר, ק"מ פרסה שטחו, חמש מאות אלף איש, ארץ עמקים ואדמת פרי תבואה היין רב וטוב בו, עריו הם.

אנגערם על נהר מאיענע, ארבעים אלף איש, מעשה נסי אניות, בתי מלאכת כלי צמר ופשתן, מעינות מי מתכת, מסחר רב. זאמור, על נהר לאאר, חמש עשר אלף איש, בית מדרש לחיל הצבא, בתי מלאכת כלי ברזל, קדמוניות הרומים. באפארט, שש אלף איש. באגע, חמש אלף איש עושים במלאכה.

סא) גליל וויענע, מדתו קל“ב פ”מ, שלש מאות אלף איש בו, ארץ מישור ואדמת תנובה. בו הערים: פאיטירס, עיר ישנה מאד, חומות ומגדלים יקיפוה, שלשים אלף איש בה, בית אקדמיא, בתי מדרש, בתי מלאכת מגבעות ופוזמקאות, נייר ועורות, מסחר יבול השדה ויין. לודון, שבעה אלף איש, בתי מלאכה שונים. שאטעלעראלט על נהר וויענע. שנים עשר אלף איש, בתי מלאכת שכינים ומספרים.

סב) גליל ווענדעע, ק“ל פ”מ מדתו, שלש מאות וששים אלף איש בו, ארץ הרים ועמקים, אדמתו פוריה. עריו הם: בורבאן ווענדעע, בימי הקיסר נאפאלעאן הראשון היה ווילע נאפאלעאן שמה, חמש אלף איש, פאנטען לע קאמטע על נהר ווענדעע, עשרת אלפים איש, בשול מלח רב, זאבל דאלאנע על ים אוקיינוס, שבעה אלף איש, יצודו דגים בחכה ויבשלו מלח.

סג) גליל שני סעוורעס, שטחו קי“ד פ”מ, שלש מאות אלף איש בו, ארץ מישור עושה פרי. עריו הם: ניארט על נהר סעוור, עשרים אלף איש, בתי מדרש שונים, גנת ביתן, בבית העצה כלי מורה שעות משנת ה“א קמ”ו, ארמון, בתי מלאכת שמן, נייר וכובעים, מסחר עורות, סוסים ויין. אצלה מחצב כסף ועופרת. טהוארס, ארבע אלף איש, ארמון נאוה. פארטהענע, חמש אלף איש, עושי מסחר.

סד) גליל שעהר, קל“ג פ”מ מדתו, שלש מאות אלף איש בו ארץ מישור כולו, אדמתו פוריה. בו הערים: בורש, חומות נשגבות ושמונים מגדלים יקיפוה, בית אוניווערזיטעע, שלשים אלף איש, בתי מלאכת כלי פשתן ומפרשי אניות. מעין מי ברזל אצלה. וויערצאק על נהר שעהר, ארבע אלף איש. איזה בתי מלאכה. סנט אמאנד שמונה אלף איש, מחצב שיש אצלה.

סה) גליל ניעוור, קל“ד פ”מ מדתו, שלש מאות אלף איש בו, רובו ארץ הרים וגבעות, אדמתו פוריה, בו הערים. נעוור על נהר לאאר, שמונה עשר אלף איש, בתי מדרש החכמות בית יציקת כלי רעם, מעשה כלי מלחמה, בית אוצר מטבעות ודברים עתיקים, מלאכת חבלי אניות, מיתרי כנורות, כלי נחושת וברזל, פארצעלאן וכלי בית, מסחר רב בעצי בנין. קאסנע, שמונה אלף איש, בתי מלאכת שכינים. יתדות וכלי ברזל אחרים. שאריטע, עיר קטנה ונאוה, ארבע אלף איש, מלאכת ברזל ונחושת. קלאמעסי, ח' אלף איש, בתי מלאכת ברזל. שאטאשיאן, בראש הר, שלש אלף איש, מסחר רב בעץ.


יא. מדינת ברעטאנייע, חמשה גלילות בה.

סו) גליל פיניסטערע, מדתו קל“ב פ”מ. חמש מאות וחמשים אלף איש בו. רובו ארץ מישור, יבול אדמתו לא כביר. עריו הם קימפר, שמונה אלף איש, מלאכת כלי פארצעלאן, צידת דגים, קאנקארנא, שלש אלף איש, צידת זארדעלן מחייתם. קימפרלע שש אלף איש, מסחר רב על פני המים. פאנטלאבע, שני אלף איש, גני ירק רבים בה. ברעסט, מבצר חזק על ים אטלנטי. שלשים אלף איש, חוף מלחמה נשגב וחזק מאד, בתיט מדרש לחיל הים, בנין אניות. מעשה חבלי ספינה, צידת זארדעלן, מסחר רב. דוארענעץ על הים, חוף טוב, צידת זארדעלן רבה. ראסקאף, ארבע אלף איש, על פני החוף אשר בה יובילו סחורות רבות בחשאי לענגלאנד בלי תשלומי המכס. מארלעה, בורסקי, מסחר רב, שלש עשר אלף איש בה. באס, אי, שלש אלף איש בו, אשר יעלו דגים במכמרתם ויעברו אניות. זען, אי, ארצו מלחה בלי כל עץ ונטע, ויושביו יחיו בצידת דגים את נפשם.

סז) גליל חוף הצפון, קל“ח פ”מ שטחו, שש מאות אלף איש בו, גבעות רבות לו, אדמתו פוריה, עריו הם: סנט בריעה, חוף, שלש עשר אלף איש, מלאכת צמר ופשתן, כלי פארצעלאן, צידת דגים, מסחר, לאמבאלע, מקום מעשה קלף טוב. דינאן, עיר בצורה, תשעה אלף איש, מעשה כלי פשתן, יריד גדול בכל שנה לממכר כלי בד וחוטים. אצלה באר מי תרופה. לודעאק, שמונה אלף איש, מלאכת ברזל, ופארצעלאן. גינגאמפ, שבעה אלף איש, בתי מלאכת צמר וברזל.

סח) גליל איל ווילענע, קכ“ט פ”מ שטחו, שש מאות אלף איש בו. ארץ גבעות ועמקים, יבול אדמתו לא ישבור את רעבון יושביו, עריו הם. רענעס על נהר ווילענע, ארבעים אלף איש. בית אקדמיא, בתי מדרש, בתי מלאכת גלומי צמר, מפרשי אניות, כלי פשתן, נייר, כלי פארצעלאן וברזל. רעדאן, חמש אלף איש, מסחר על פני המים. וויטרי, שנים עשר אלף איש, בה היה רבינו שמחה בעל מחזור וויטרי. פוגערעס, אחד עשר אלף איש, מסחר רב בחמאה, דבש וריפות, דאל, שלש אלף איש, השכר הנעשה בה מהולל מאד. קאנקאלע, שלש אלף איש, דיגים ועוברי ימים. סנט מאלא על פני סלע בתוך הים, מגדלים רבים למגן לה, חמש עשר אלף איש, בתי מלאכה שונים, צידת דגים ומסחר רב על פני המים. סנט סערוואן, שנים עשר אלף איש, ארמון מוצד ומגדלי מבצר, מלאכת מחשבת וצידת דגים.

סט) גליל מארביהאן, מדתו קכ“ח פ”מ, ארבע מאות וששים אלף איש בו. ארץ מישור כולו ואדמתו רזה מבלי די בה לכלכל יושביה. עריו הם: וואנעם על לשון הים מארביהאן, חמשה עשר אלף איש, בית המדרש למעבר אניות, בתי מלאכת מחשבת, צידת דגים, חוף טוב. ארעה, חוף, ארבע אלף איש. פארט לואיס, עיר בצורה, שש אלף איש. אריענע, עיר בצורה, חמשה ועשרים אלף איש, בנין אניות, בשול מלח, חוף רחב וטוב, מסחר רב. הענעבאן, שבעה אלף איש, מסחר רב על פני הים. פאנטיווי, שלש אלף איש. גרועה, אי, חמש אלף איש, פורשי מכמרות על פני נמים. בעלע אילע, אי, בו העיר הבצורה פאלעה, יושביה יבשלו מלח ויצודו זארדעלן. הואט, אי, יושביו יעבדו בסירות דוגה על פני המים ויעלו זארדעלן במכמרתם. העדיק אי, גם הוא מקום דיגים.

ע) גליל לאאר התחתון. קל“ח פ”מ מדתו, חמש מאות אלף איש בו, ארץ מישור עושה פרי תבואה. עריו הם, נאטעס, על נהר לאאר ושנים עשר גשרים עליו, בנין אניות על פני החוף, מאה אלף איש בה, בית אקדמיא, בתי מדרש החכמות ולמעשה חושב, בית מעשה מטבעות, בית מועד הסוחרים, ארמון, מגדל רם, בתי מלאכת כלי צמר ופשתן, מיתרי כנור, מפרשי אניות, חומץ ונרות, צידת דגים, מסחר רב לאפריקא והודו מזרחית. פעמבעף על נהר לאאר, שבעה אלף איש, מסחר רב בים. גועראנדע אצל הים, תשעה אלף איש עושי מסחר במלח. אנסעניס, חמשה אלף איש, כורמים ועושים במלאכה. שאטאבריאנע, ארבע אלף איש, עושי מסחר ביין.


יב. מדינת נורמנדיא. חמשה גלילות בה.

עא) גליל זעהנע התחתון, מדתו קט“ו פ”מ, שבע מאות אלף איש בו, ארץ מישור עמוקה ופוריה מאד, עריו הם:

רוען על נהר זעהנע, מאה ועשרים אלף איש בה, בתי מדרש, אוצר ספרים, גנת ביתן, אוצר סגולות הטבע, בתי מלאכת כלי צמר ופשתן רבים מאד, בתי צביעה טובים ומהוללים, מסחר רב בה לכל קצוי ארץ. עלבעף, תשעה אלף איש, עושי מסחר. האוור, עיר בצורה מאד על נהר זעהנע, חוף ומגדל מאיר בו, מצודה, שלשים אלף איש, בנין אניות, מלאכת כל כלי הספינות, מעשה צוקר, כלי ברזל, מסחר רב מאד, מרחצאות מי הים טובים מאד. פעקאמפ, חוף טוב, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכה, צידת דגים ודגים מלוחים, סנט ואלערי, מקום דיגים. דיעפע על ים אוקיינוס, חוף נשגב, ארמון מוצד, בתי מדרש, בתי מלאכת כלי קרן, שן, מעשה שבכה, חכי דגים, צוקר, בנין אניות, חמשה ועשרים אלף איש, צידת דגים מלוחים. מרחצאות מי הים. באלבעק, תשעה אלף איש, מסחר רב בכלי פשתן. איוועטאט, שלש עשר אלף איש, בתי מלאכה ומסחר רב. נעפשאטל, מעינות מי ברזל וגפרית, בתי מעשה צ“ג ויי”ש, הגבינה הנעשה בה מהוללה מאד. אמאהל, שלש אלף איש, מעינות מי ברזל טובים לרחצה. גורנעה, מקום מעשה חמאה טובה מאד.

עב) גליל עהרע, מאה ועשר פ“מ שטחו, ארבע מאות וששים אלף איש בו, ארץ מישור עושה פרי תבואה. עריו הם: עוורעה על נהר איטאן, חמש עשר אלף איש, מלאכת צמר, צ”ג, אטון בד ועורות, אצלה ארמון נחמד בשם נאווארע יכונה. ברעטלייע, שני אלף איש, יציקת ברזל, מלאכת כלי ברזל. רוגלעס, בתי מלאכת מחטים. ווערניל, שש אלף איש, מלאכת כלי ברזל, איוורי, מקום מעשה כלי שיר שונים. אנדעליס, שש אלף איש, מעשה כלי ברזל וצמר. לאוויר, חמש עשר אלף איש, מלאכת גלומי צמר מהוללים מאד. בערנעה, עשרת אלפים איש, מעשה גלומי צמר רב. פאנטאדעמער, שמונה אלף איש, מעשה עורות רב.

עג) גליל קאלוואדאס, ק“ד פ”מ שטחו, חמש מאות וחמשים אלף איש בו, ארץ גבעות ועמקים עושה פרי תבואה, בו הערים:

קאען, עיר נאוה על נהר ארנע, מצודת עופל, חמשים אלף איש, בית אקדמיא, בית מדרש לעוברי אניות, בתי מדרש החכמות, מלאכת גלומי צמר גפן, מעשה שבכה, מעין מי ברזל, מסחר רב, קורזעלע, מקום מהולל ע“י צידת אויסטערן הגדולה בו. באייעה, חמשה עשר אלף איש, מעשה אטון בד רב מאד. איזיניי, מקום מסחר רב בחמאה, ווירע, י”א אלף איש, מעשה גלומי צמר ונייר רב. פאלעזע, שש עשר אלף איש. בתי מלאכה ומסחר רב, יריד גדול בה בכל שנה. ליזעה, חמש עשרה אלף איש, מלאכת כלי צמר ופשתן, מסחר רב באבטיחים. האנפלער, חמש עשרה אלף איש, עיר מסחר, צידת דגים מלוחים.

עד) גליל התעלה (לא מאנש), מדתו קי“ד פ”מ, שש מאות וששים אלף איש בו, ארץ עמקים ואדמתו לא תכלכל את יושביה, עריו הם: סנטלא י' אלפים איש, מלאכת גלומי צמר וכלי ברזל, צידת דגים. אווראנשעס על נהר זעעץ, תשעה אלף איש, עושי מלאכת מחשבת. קארענטאן, חמש אלף איש, חוף, מסחר. גראנווילע, תשעה אלף איש, דיגים ועוברי ימים. קוטאנסעס, שנים עשר אלף איש, צידת דגים ומסחר. וואלאנייע, תשעה אלף איש, בתי מלאכה ומסחר. שערבורג, עיר בצורה מאד, חוף מלחמה נשגב מאד אשר בנה הקיסר נאפאלעאן הראשון, בשנת תקע"ב, אלף רגל ארכו, שבע מאות ושבעים רגל רחבו, וחמשים רגל עמקו, וכסף מלאכתו עלה למאה מיליאן פראנקן, מלבדו עוד חוף מסחר גדול. בנין אניות, חמשה ועשרים אלף איש, בתי מסכנות המלך ובתי נשק גדולים, בתי מדרש שונים, בתי בשול צוקר, מסחר תבואה, ויין. דיווע, שלש אלף איש, מלאכת מחשבת ומסחר. ביער הרחוק פרסה מן שערבורג, יש בית מעשה בקבוקי זכוכית גדול מאד.

עה) גליל ארנע, שטחו קט“ו פ”מ, ארבע מאות ושמונים אלף איש בו, ארץ גבעות ועמקים, יבול אדמתו לא כביר. עריו הם: אלענסאן, שמונה עשר אלף איש, מלאכת מעשה שבכה, גלומי צמר, השחזת אבני שהם הנמצאים לרוב בסביבותיה. זעעץ על נהר ארנע, שבעה אלף איש, מסחר ברזל וצינובר. מארטאנייע על פני הר, ששה אלף איש, מעשה חושב. בעלעסמע, עיר קטנה בתוך יער, מעין מי תרופה. לעגלע, שמונת אלף איש, בתי מלאכת מחטים טובים ורבים. ארגענטאן, שמונה אלף איש, מעשה שבכה, כלי ברזל ומסחר. לעפין, כפר, בו תרבית סוסי המלך. ווימוטיר, מקום מהולל ע"י בתי מלאכת כלי פשתן הרבים אשר בו ובסביביו. טינשעברעה, מעשה יתדות וכלי ברזל רבים.


יג) מדינת פלאנדערן או הארץ הנמוכה, נקראת עתה בשם

עו) גליל הצפון. מדתו מאה ועשר פ“מ, ולערך מיליאן בני איש בקרבו, כולו ארץ מישור ושפל מאד, אדמתו פוריה מאד, עריו הם, לילע, עיר גדולה ונאוה, ואחד המבצרים החזקים בכל אירופא, בין הנהרות דיילע וליס, חמשה ושמונים אלף איש, בתי מדרש, אוצר ספרים, גנת ביתן, מעשה מטבעות, בית מועד הסוחרים, בית העצה נאוה, בתי מעשה גלומי צמר, כלי בד, פארצעלאן, עורות, בשול צוקר ושמן, גני ירק רבים, מסחר גדול. חוצה לה יותר משתי מאות ריחים אשר אופניהם לרוח היום יתגלגלו. העיר הזאת נבנתה באמצע המאה הי”א למספר הנוצרים. ווערוויק וקאמינעס, שני ערים על נהר ליס, אשר מחציתם לצרפת ומחציתם להולאנד. רובעה, ששה עשר אלף איש, בתי מעשה חושב. טורקאן, שמונה עשר אלף איש, מלאכת כלי צמר ומסחר. דועה, עיר בצורה על נהר שקארפע, חמשה ועשרים אלף איש, יציקת כלי תותח, בית נשק, בית מדרש לאנשי הצבא, בתי מלאכת כלי ברזל. סנט אמאנד, אחד עשר אלף איש, מעשה כלי פשתן רב, מעינות מי גפרית טובים לתרופה. קאנדע, מבצר, שני אלף איש. וואלענסיענעס מבצר חזק, חמשה ועשרים אלף איש. בית חולים גדול, מעשה אטון בד רב וטוב מאד. אנצען, כפר, מכרה גחלי אבן רב. קאמברע, עיר בצורה מאד, עשרים אלף איש. מעשה כלי בד מהוללים מאד הנקראים בשם קעמבריק ומסחר רב בם. קעסנאי, לאנדרעסעס, אווענסע, שלשה מבצרים על הגבול. מאבעש, מבצר חזק על נהר זאמבר, שבעה אלף איש, מעשה כלי מלחמה, גלומי צמר, טאבק, כלי שיש וברזל. מערוויל, שלש אלף איש. בעלעל, שנים עשר אלף איש, מלאכת ברזל וצמר רב. בערג, עיר בצורה, שני מגדלים, שש אלף איש. דינקירכן, מבצר על הים, שלשים אלף איש, חוף טוב, בנין אניות, בתי מדרש שונים, מלאכת חבלי אניות, חכי דגים, בשול צוקר.


יד. מדינת פראנש קאמטע, שלשה גלילות בה.

עז) גליל סאאנע העליון, מדתו צ"ד פרסה, שלש מאות וששים אלף איש, ארץ הררים ואדמת שיד וסלעים. עריו הם: וועזול, שמונה אלף איש, מסחר יין. גרעה, שבעה אלף איש, מלאכת ברזל רב. לוקסעל, ארבע אלף איש, מעינות חמים בה הטובים לתרופה מאד.

עח) גליל יורא, צ"ה פרסה מדתו, שלש מאות וארבעים אלף איש בו. ארץ הרים ועמקים ומבורכת ה' אדמתו, עריו הם: לאן דיסאלנער, תשעה אלף איש, בשול מלח רב, בתי בורסקי, אצלה מחצב כסף, נחושת, ברזל ובדיל מההרים. דאלע על נהר דובס, שנים עשר אלף איש, מלאכת ברזל וצמר. ארבאה. שמונה אלף איש, מסחר רב ביין. פאלינייע, תשעה אלף איש, מעשה אבק שרפה, ומסחר רב ביין. סנט קלאדע, שש אלף איש, מעשה כלי עץ וקרן, זכוכית ומתכת. מארעה, שלש אלף איש, מלאכת מחטים וכלי מורה שעות טובים מאד.

עט) גליל דובס, מדתו מאה ושתים פ"מ, שלש מאות אלף איש בו, ארץ הררים, יבול אדמתו לא כביר. עריו הם: בעזאנזאן, עיר בצורה וחזקה מאד על נהר דובס, ששה ושלשים אלף איש, בתי מדרש שונים, מלאכת משק, כלי מורי שעות, שער הסלע מימי יוליוס צעזאר, ועוד שארית קדמוניות אחרים מימי הרומים. קינגעה, מלאכת ברזל רב. רחוק פרסה ממנה מערה גדולה, ששה ושלשים אולמים בה, וכלי תפארת שונים מעשה צעצועים בקרבה. פאנטארלער, שש אלף איש, מעשה ברזל רב. מעמפלגארד חמש אלף איש, מעשה מורי שעות וכלים אחרים.


טו. מדינת לוטרינגן, ארבע גלילות בה.

פ) גליל וואסגא (וואגעזא), ק“ו פ”מ שטחו. אבע מאות אלף איש בו, ארץ גבעות ויבול אדמתו לא כביר, עריו הם:

עפינאל, עשרת אלפים איש, מלאכת כלי פארצעלאן. רעמירעמאנט בין הרי וואגעזא, מעינו מים חמים בה לרחצה. פלאמביער, מקום מרחצאות חמים. מירעקורט, שבעה אלף איש, מעשה כלי שיר, כנור ועוגב. בען, כפר, מרחצאות חמים מאד, נעפשאטא, ארבע אלף איש/, עושי מלאכת מחשבת.

פא) גליל מערטהע, קי“ח פרסה מדתו, ארבע מאות וארבעים אלף איש בו, ארץ גבעות ועמקים, אדמתו פוריה מאד. עריו הם: נאנסי, עיר נאוה מאד על נהר מערטהע ובנינים נפלאים בה. ששה ושלשים אלף, בית אוניווערזיטעט, אוצר ספרים, בתי מדרש, בתי מלאכת גלומי צמר, אטון בד, נייר, נרות דונג, מעשה רוקח, כלי נחושת,שכינים, יציקת פעמונים, חומץ יין, יי”ש, שמן פרחים, עבוד עורות. פאנטאמוסאן, תשעה אלף איש, מלאכת צמר וברזל. טול, עיר בצורה, ישנה מאד על נהר מאזעל, שנים עשר אלף איש, בתי מלאכה שונים. שאטאסאלין, מקום מכרה אבני מלח רב. דיעהץ, חמש אלף איש, מכרה אבני מלח רב. לינעוויל, שש עשר אלף איש, ארמון, מלאכת כלי פארצעלאן. פפאלצבורג, עיר בצורה, ארבע אלף איש, מעשה יי"ש רב.

פב) גליל מאזעל, מאה פ"מ שטחו, ארבע מאות וחמשים איש בו, ארץ הררים, אדמתו פוריה, בו הערים: מעץ, מבצר חזק מאד על נהר מאזעל, חמשים אלף איש, בתי מדרש שונים, בית נשק גדול, אוצר ספרים, בתי מלאכת צמר ופשתן, מסחר רב. טהיאנווילע, עיר בצורה וחזקה, שמונה אלף איש. לאנגווי, מבצר, ארבע אלף איש. זארגעמינד, חמש אלף איש, מעשה כלי אבן נפלאים. ביטש, עיר קטנה ומצודת עופל אצלה.

פג) גליל מאאס, קט“ו פ”מ מדתו, שלש מאות וששים אלף איש בו. גבעות ויערים יכסוהו, ויבול אדמתו אך מעט. עריו הם: בארלעדין, חמש עשר אלף איש, מעשה מרקחת ומסחר יין. ווערדון, עיר בצורה על נהר מאאס, חמש עשר אלף איש, מעשה יי“ש רב. אצלה מחצב שיש טוב ונאוה. ווארענעס אצל הגבול, פה נתפש המלך לודוויג הט”ז כי הכירו שר בית הדואר כנזכר למעלה (דף ח' ע"ב). מאנטמעדי, עיר מבצר, ארבע אלף איש, מעשה חומץ, מסחר עורות ואדרות שער.


טז. מדינת עלזאס, שני גלילות בה.

פד) גליל רהיין התחתון, פ"ח פרסה מדתו, חמש מאות ושמונים אלף איש בו, ארץ הרים ועמקים, אדמתו פוריה מאד, יושביו אשכנזים ולשון אשכנז בפיהם. עריו הם: שטראסבורג, מבצר חזק מאד, נהר איל עובר בה, וששה גשרים עליו, כשלש מאות חוצות ורחובות שבעה אלף איש, להיכל הנוצרים הנקרא מינסטר, מגדל גבוה מאד אין ערוך לרומו בכל הארץ, ימי בנינו ארכו מאה וששים ושתים שנה, ובשבע מאות וחמשה ועשרים מעלות יעלו אליו, בית אוניווערזיטעט, בית אקדמיא, בתי מדרש שונים, מצפה ככבים, בתי ועד לחכמים, בית טעאטר נאוה וגדול מאד אשר כסף מלאכתו עלה לשני מיליאן פראנקן, בית נשק, יציקת כלי מלחמה, בית מדרש לאנשי הצבא, בתי מלאכת גלומי צמר, נייר, חבלים, מפרשי אניות, יריעות מחוטבות, כלי כסף וזהב, מרכבות יפות מאד, מסחר רב. בה המציא יאהאן גוטענבערג בשנת מאתים לאלף הששי את מלאכת הדפוס. מאלסהייט, עיר קטנה, מלאכת כלי ברזל רב. מוציג, ארמון נאוה, מלאכת כלי מלחמה. בישויילר, שלש אלף איש, בתי מלאכה רבים. האגענאה, שנים עשר אלף איש, מעשה חושב רב, פארטלואיס, מבצר חזק. ווייסנבורג עיר בצורה, שמונה אלף איש, מלאכת צמר וברזל. נידרבראן, מעשה כל ברזל רב, מעינות מי ברזל לתרופה. צאבערן, שבעה אלף איש, מעשה ברזל ונחושת. בוקסוויילר, שלש אלף איש, בשול ויטריאל ואלוין. ראסהיים, שני אלף איש, אורגי צמר גפן, מי מתכת. קלינגנטהאל, מלאכת כלי מלחמה למלך. באר, שש אלף איש, בתי מלאכה שונים. שלעטשטאדט, מבצר, שלש עשר אלף איש, בתי מלאכה שונים.

פה) גליל רהיין העליון, ע“ז פרסאות מרובעות שטחו, ארבע מאות וחמשים איש בו, הרים רבים לו, יבול השדה וכל פרי בו, רוב תושביו אשכנזים המה. בו הערים: קאלפאר על נהר פעכט, עשרים אלף איש בה, בתי מדרש, בתי מלאכת גלומי צמר, צ”ג, כלי פארצעלאן, בית נשק, מעשה אבק שרפה, מסחר רב ביין. מארקירך, עשרת אלפים איש, מעשה שעטנז, בתי צביעה, מחצב כסף ועופרת אצלה. ראפאלטסוויילר, שבעה אלף איש, ארמון, איזה בתי מלאכה. נייא ברייזאך, מבצר חזק נכח עיר ברייזאך אשר בהערצאגטום באדן, ארבע אלף איש. ענזיסהיים, בהיכל הנוצרים אשר בה, צפונה למשמרת אבן גדולה שלשה ככר משקלה, אשר מסורת בפי העם כי נפלה משמים ארצה בשנת ה“א רנ”ב. זולץ, שבעה אלף איש. געבוויילר, שמונה אלף איש, בתי מלאכת גלומי צמר גפן, כלי משי, בשול צוקר. זולמאט, כפר, מרחצאות מי גפרית וברזל, מטוה צמר גפן רב. לויטענבאך, כפר, מעשה נייר רב. טהאן, שש אלף איש, מלאכת צמר גפן רב. ביטשוויילר, כפר, מעשה ברזל רב. אמארין, עיר קטנה, בתי מלאכת אטון בד וצ“ג. זענהיים, מקום בתי מלאכה שונים, מאסמינסטר, מטוה צ”ג רב. מיהלהויזן, עיר גדולה על נהר איל, חמשה ועשרים אלף איש, בתי מלאכת צמר ופשתים וצבע תכלת מהולל. הינינגן, אלף איש, היתה עיר בצורה, ובשנת תקע"ה נהרסו מבצריה. כעפארט, עיר בצורה מאד, שש אלף איש, מעשה כלי ברזל. באקורט, כפר, בתי מלאכה גדולים בו לכלי מורי שעות וכל כלי ברזל שונים.


יז. אי קורסיקא בים התיכון, נקרא עתה בשם

פו גליל קורסיקא. מדתו קע"ח פרסאות מרובעות, מאה ושמונים אלף איש בו. יערים רבים יכסו פני כולו, אדמת אבן לו ויבולו לא יבורך. בו הערים: איאטשיא, שנים עשר אלף איש, עופל, צידת דגים, מעשה אלמוגים, מסחר ויין. בה נולד הקיסר נאפאלעאן הראשון. וויקא, שש אלף איש, גני תאנים ושקדים רבים. קאלווי, עופל, מקום מסחר. סנט פלארענט, חוף רחב וטוב. באסטא, עיר בצורה, חמש עשר אלף איש, מעשה חרבות וחניתות טובים. פארטא וועשיא, חוף מלחמה טוב ונשגב. באניפאציא, עיר בצורה, חמש אלף איש, צידת אלמוגים. קארטע, עיר קטנה, שני אלף איש. ארמון נשגב. פיאומארבא, כפר, מעינות חמים בו לרחצה. ארעצא, כפר, באר מי תרופה בו.

אחוזת צרפת בחלקי התבל האחרים הם: באזיא, פאנדיחערי ובנותיה כ“ד פרסאות מרובעות, באפריקא, המדינות אלגיר, סענעגאל ואי בורבאן. ה' אלפים ות”ק פ“מ. באמעריקא הדרומית, מדינת גוייאנא תקי”ח פ“מ. בהודו מזרחית איי אנטילי ס”ג פ"מ, באמעריקא הצפונית ז' פרסאות מרובעות. באוסטראליען איי מרקעזע, כ"ד פרסאות מרובעות.

שפניא

ממלכה גדולה הנקראת בפי חכמי עמנו ספרד על שם הכתוב (עובדיה י"ט). ובלשון חז“ל אספמיא, אפילו ספינות באות מגליא לאספמיא (יבמות ס"ג א), יצחק ר”ג הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא (שם קט"ו ב') וכן תרגם יונתן מלת ספרד בעובדיה אספמיא, ולדעתי קראוה כן על דבר שמה בשפת לטיין היספניא, כדרכם להפך אות ה' ברומית לא' בעברית, כמו אפותיקי מן היפאטעקא, אלוניסטין (ירושלמי סוטה) מן העלעניסטין, וכדומה, וגם חלוף מ' בנ' מורגל הרבה בש"ס ומדרשים.

גבוליה. לפאת צפון וצפונית מזרחית ארץ צרפת וים ביסקייא, לפאת מערב ים אטלאנטי וארץ פורטוגאל, לפאת תימן וקדם ים אטלנטי. מצר ים גיבראלטר וים התיכון אשר זרועות יצאו ממנו לתוך הארץ פנימה. בגלל מצבה הלזה אשר ימים יסובבוה מכל עבר, היתה לסחר גוים ורוכלת העמים מני אז, כי תשלח בים צירים לכל ארצות תבל, ומסחר רב ליושביה על פני תהום רבה.

גדלה. ארכה ממזרח למערב קל“ה פרסה ורחבה קי”ג פרסה, היקפה חמש מאות פרסה, ומדת שטחה שמונה אלף ושש מאות פרסאות מרובעות.

אוירה טוב ונעים מאד, ולכן נקראה עוד בימי קדם גן עדן באדמה, קרה, שלג וקרח אך למצער ולעתים רחוקות בקרבה, אך מפני רחבה ומדת גדלה כי רבה היא, לא רוח אחד לכולה, לכן חלקוה בדבר האקלים לשש מחלקות. א) הרצועה הצפונית לאורך ים אטלנטי, קרה ולחה משתים האחרות, אוירה ממוצע וממוזג, שלג על גבי ההרים גם מטרות עוז לה. ב) הרצועה התיכונית, חמה ויבשה מאד, האדמה כאש בוערת תחת כף כל רגל כי גשם אין, ההרים הרבים יעצרו בעד רוח קר לבל יעבור ויטהר הארץ, ויורידו את קרני השמש אל העמקים והיו לשרפה מאכולת אש, אולם לעתים בשנה יפיח רוח צח משיב כל נפש, גם הלילות קרים, וטל רב יורד בם המחיה פני האדמה. ג) הרצועה הדרומית לאורך ים התיכון, חמה ולחה, לרוב יגדל החום מאד עת ישב רוח תימן, אולם עד מהרה תעבור רוח ים ותדפנו. החורף הוא רפה מאד אף אם הרים רבים ורמים שם אשר שלג עולמים יכסה שיאם, ורוב עתותי החורף ימי גשמים הם, תנור אין בכל הארץ הזאת, אך ביום קרה יעמידו סיר נפוח בגחלים בוערות תוך הבית ויחמו בו. אויר כל הממלכה הזאת טוב מאד לבריאות האדם ולגדול הצמחים וכל עצי פרי, אך שנים הם הנגעים המזיקים מאד לכל מי שאינו נשמר מפניהם, הלא הם, רוח צפוני מערבי??????6 ושלשים פרסה, מלבד אשר תועלת רב בה למסחר הארץ כי אניות סוחר לבלי ספורות על פניה יעבורון, תעשיר את כל הככר אשר תעבור בו בפרי תנובה, ותשים את ארצו כולה משקה.

צאצאיה ויבול אדמתה. במתכת עושר רב לארץ הזאת, בימי קדם היה כסף וזהב רב מאד בקרבה, אולם ברבות הימים תמו פסו. נחושת ועופרת לבלי ספורות, ובמקומות רבים בראש כל חוצות יתגוללו, בדיל, ברזל וברזל מוצק, מאגנעט הוא אבן השואבת, כסף חי, צינובר, אנטימאניום. עופרת מים, ארזעניק, כל אלה לרוב מאד. גם באבנים טובות עושר רב לה, וכל המינים המהוללים כשוהם, פטדה, ברקת, ישפה, דיאמאנט, ישנם למכביר בקרבה, שיש רב מאד, ובמחוזות ההרים יבנו אף בני הכפרים בתי שיש למו. אבני אש, גראניט, אלבאסטר, אבני ריחים, שיד ואבני חול לרוב. גחלי אבן, אדמת טארף, גפרית, שמן הרים, אבני מלח רבים ובראשם סלע המלח אצל קארדאנא, גבוה חמש מאות רגל ופרסה היקפו, מאבניו יעשו כלים שונים ומסחר רב בם. זאלפעטר, אלוין, וויטריאל, מעיני מלח רבים, עפרות צבע, חומר יוצרים, אדמת פארצעלאן.

נטעים וצמחי האדמה, חטים, דגן, שעורים, שבולת שועל, חטי טורקייא, דוחן, אורז, כל אלה לרוב. כל מיני קטניות, כרוב ולפת וכל ירק עשב, בצלים רבים וטובים, תפוחי אדמה למכביר, קשואים, אבטיחים, פלפל שפניא, קצח, כמון, לענה, עשבי תרופה, פשתן וקנבוס, דשא שפארטוס אשר יעשו ממנו חבלים, סלים ובגדים גסים, קנה צוקר, הקנה הטוב אשר יעשו ממנו המקלות הנודעים בכל הארץ בשם קנה שפניא (שפאנישעס ראהר). כרכום וכל עשבי צבע. פרי העץ, תאנה ורמון, תמרים, שקדים, זיתים, בכאים, ערמונים, פאמעראנצן, ציטראנן, תפוחים, אגסים, אפרסקים, אגוזים, לוזים, חרובים ובראש כולם הגפן אשר מינים רבים וטובים לו מאד, עצי היער רבים ושונים.

החי אשר בה. סוסים טובים מאד, פרדים רבים וטובים, חמורים לא מעט, פרים טובים לא כביר, ובאיזה מקומות הם בלי קרנים. עזים רבים מאד ואין ערוך למיטב צמרם בכל אירופא. עופות בעלי נוצה וכנף רבים וטובים, ובתוכם גם תרנגול הודו. דבורים רבים, ובכל זאת אין די בדונג אשר מהם לצורך הארץ, מרוב הנרות אשר ידליקו בבתי מקדשם. תולעת המשי לרוב, דגים שונים ורבים. זיז שדי וחיתו יער לא כבירים.

בתי מלאכת מחשבת רבים בה, ולמעשה גלומי צמר ומשי משפט הבכורה, ואחריהם מלאכת צמר גפן, כלי בד, נייר, כלי כסף וזהב, נחושת וברזל, מעשה עורות ועבודם, מלאכת כלי מלחמה, בשול צוקר, י"ש, לבון דונג, מעשה זכוכית, כלי פארצעלאן, טאבק.

המסחר איננו רב בקרבה, וגם מרכולתה חוצה לה אך מצער הוא. חשבון מטבעותיה לפי הרעאל הוא, כל רעאל יכיל עשרה צל עסטרייך.

מספר יושביה בקרבה ארבעה עשר וחצי מיליאן בני איש, ונפלגים לאצילים הגדולים והקטנים, האזרחים והאכרים. בני הארץ הזאת בעלי קומה ממוצעת, דלי בשר ואמיצי כח, ורבים מהם הכרת פניהם תענה בם כי מבני ישראל המה, באשר נשארו כבירים מבני יהודה בארץ הזאת בימי הגירוש האחרון (באמצע המאה השלישית לאלף הששי) וקבלו באונס דת הנוצרים עליהם, אולם בסתר לא סרו מאחרי אלהיהם ותורת אבותיהם בידיהם. מדותיהם הם, גאוה, אהבת אמת, חסד, נדבת לב, רוח גבורה, סבלנות, עצלות, אהבת בצע, נקמה, ערמה, כילות, קנאה, תאוה, וזוהמא. כשרון רב להם לכל חכמה ומעשה חושב. מאכלם ומשתיהם במדה ומשורה, והקורא לחבירו שכור יורד עמו לחייו, כי כל גבר עברו יין רק פעם אחת חרפתו לא תמחה נצח. הנשים אינן צנועות מאד. את הנגון והמחולות יאהבו עד מאד.

החכמות והמדעים ימעטו וישוחו בה מעוצר מלך וכמרים, כי הממשלה וכהניה יחד עינם צופיה על בתי המדרש וחנוך הצעירים ועל כל ספר ודבר בינה, לבל יצא אור נוגה מתוכם, לפקוח עיני העם, ולהסיר ערפלי אולת.

שפת הארץ, שפת שפניא בת לשון לטיין היא, עשירה במלים ונאוה, ומבלעדה גם שפת באסקי המדוברת במחוזות ההרים ובמדינת נאווארא.

דת נוצרית קטוליקית, היא השוררת, וחלילה לכל בעל ברית אחרת לבא שעריה, ואף הנוצרים בני כת לוטר ודומיהם, זרים הם לה וחלק ונחלה אין למו בתוכה. ובכל זאת נתנה הממשלה בשנת (ה“א תרט”ז) רשיון לבני ישראל לשום משכנם בקרבה ולהאחז בה.

ממשלת המלך מוגבלה ע“י קונשטיטוציאן, כי בחירי העם יקהלו יחד כפעם בפעם להועץ על דבר כל חוק ומשפט, ובלעדם לא יוכל המלך עשות מאומה. המלוכה נחלת עולם היא לבן או לבת ממשפחת המלך. בן הבכור יורש הכסא, שם פרינץ אסטוריען לו, ושאר בני המלך בשם אינפאנט יכונו. שם המלכה המולכת עתה איזאבעלע השניה, נולדה בשנת תק”ץ, החלה למלוך אחרי מות אביה בשנת תקצ“ג ואמה משלה בשמה, ובשנת תר”ג סרה אפוטרופסות אמה מעליה ותמלוך לבדה עד היום הזה, שם בעלה דון פראנציסקוס די אסיסי.

הכנסות המלוכה הם מאה וארבעים מיליאן כסף, וההוצאות לערך מאה וחמשים מיליאן כסף.

מספר צבא חילה מאה וששים אלף איש, חמשים אניות מלחמה ושמונה מאות כלי רעם בהן.

קורותיה. הארץ זאת מימי קדם קדמתה, ובני צור משלו בה בראשונה, וגם ארץ פורטוגאל אליה נחשבה, ושתיהן יחד ממלכה אחת היו. באמצע המאה התשיעית לאלף הרביעי לכדוה הרומים ותהי ארבע מאו שנה תחת ידם. בראשית המאה החמישית למנין הנוצרים באו גויי אשכנז ויגרשו את הרומים ותהי להם לאחוזה, וכאשר רבו מלחמות ותהפוכות בקרבה, באו הערביאים ויקחו מדינות רבות בתוכה לנחלה. ברבות הימים ירדה ממשלת הערביאים פלאים ואך מדינת גראנאדא נשארה בידם. בשנת ה“א רנ”ב כבש המלך פערדינאנד גם את גראנאדא והכניע את הערביאים תחתיו, הוא פערדינאנד אשר מלך יחד עם איזבל אשתו וישלח את קולומבוס לבקש הארץ החדשה, וחכמת קולומבוס עמדה לו וימצא את אמעריקא, והוא האכזר אשר גרש את בני ישראל מארצו, וגם את קרן דת מחמד גדע בחרי אף בכל ערי מלכותו, כי הקים בית בקורת הנקרא בשם אינקוויזיציאן אשר בו ישבו הכמרים לבקר אחר מעללי כל איש ולשפוט מחשבות גבר אם תמים עם האמונה לבו, חללי הבקורת הנוראה הזאת עצמו לאין מספר, ורבים מהערביאים אשר היו אדוקים באמונתם ברחו לאפריקא בגללה. בסוף ימי מלכותו כבש גם ממלכת נעאפל ותהי לו לאחוזה. אחרי מותו היו שפניא, ארצות עסטרייך, נעאפל, זיציליען, והארצות הנמוכות לאגודה אחת, ונכדו קיסר קארל החמישי משל בהן, אולם בימי בנו פיליפ השני נתפרדה החבילה, ולא נותרו לו כי אם שפניא ופוראוגאל. פיליפ השלישי גרש כשמונה מאות אלף ערביאים מארצו. בימי פיליפ הרביעי נכרתה פורטוגאל משפניא ותהי לממלכה מיוחדה. בשנת ה“א תקס”ח הוריד הקיסר נאפאלעאן הראשון את המלך קארל הרביעי מגדולתו, והוליך אותו ואת פערדינאנד בנו לצרפת, וישם את אחיו יאזעף בונאפרטע למלך שפניא, וכל השערורות והמבכות אשר עברו על שפניא בימים ההם הלא הם כתובים על ספרי דגול מרבבה צד קי“א. כאשר הורד נאפאלעאן מכסאו שבה המלוכה לפערדינאנד השביעי, אבי המלכה המולכת עתה. בשנת ה”א תק“פ נשבתה בקורת הדת היא האינקוויזיציאן המשכלת גוייה ונכרתה לעולם. בשנת תרט”ו היה קשר רב במאדריד הבירה על המלכה ועל נסיכיה, אולם עד מהרה גברו ידי צבאותיה והמרידה נעצרה:

קורות בני ישראל בה. על דבר העת אשר באו אחינו לארץ הזאת אין דבר ברור בידינו, איזה סופרי דברי הימים יאמרו כי כבר בימי שלמה היו לקהל בקרבה, ויביאו ראיה לדברים ממצבת קבר אשר מצאו באחת עריה בשנת ד" תר“מ ובה חרותים הדברים: זה קבר אדונירם עבד המלך שבא לגבות המס ונפטר יום וכו‘. אך לדעתי אין אמון בכתובת קעקע הזאת, כי בימי שלמה הצליחו ישראל בארצם מאד מבלי מחסור כל טוב, ואיזה דבר הניע את לבבם לעזוב אדמת הקדש ולהרחיק נדוד לארץ נכריה, ואלו קרה זה איך נשתקע הדבר ולא ספר כותב ס’ מלכים ממנו. גם איזה משפט היה לשלמה לקחת מס בארץ לא לו, גם המלות לגבות ונפטר מוכיחות שנכתבו בעת מאוחרת כאשר כבר נשחתה טהרת הלשון ומלות ארמיות מלאו מחסורה. ואחרי אשר היו רבים מבני ישראל שרי מסים ופקידי המלוכה בקרבה בימי ממשלת הערביאים, נוכל לאמר פלגינן דבורא, כתובת המצבה היא אמת, אבל לא אדונירם עבד שלמה מלך ישראל קבור תחתיה, כי אם איש יהודי שר האוצר לאחד מלכי ערב, אך המחוקק נתן לו שם זה ע”ד מליצת הכתוב (מלכים א' ד' ו') ואדונירם על המס, וכונתו במלת אדונירם, אדון רם ובמלות המלך שלמה, מלך ישר שהשלום שלו, ואין זה זר במליצות הראשונים, ואם ככה הוא, נכתב בלי ספק מעבר השני או ממעל לו שמו העצמי בפרוטרוט. וקרוב לדעת כי כן גם משפט המצבה אשר ראה הרב בן חביב בקהלת מורויטרי אשר בפלך וולענסא וכתוב עליה: שאו קינה בקול מרה לשר גדול לקחו יה. והנותר נמחק מרוב ימים, ובסופה כתוב לאמציה, והעם אשר בשער הגידו לו כי זאת מצבת שר צבא אמציה מלך יהודה, ככתוב בספרו דרכי נועם. דעת הרב אברבנאל בפירושו לס' מלכים בשם ד“ה למלכי שפניא כי בין המלכים אשר באו עם נבוכדנצר לצור על ירושלים היה פורוש מלך יון אשר לכד את הארץ הזאת ויקרא את שמה שפניא על שם חותנו אישפאן, ויוליך אתו בני שבט שמעון ורבים מהכהנים ואחרים אשר אסר הלכו אתו בלי אונס, ויביאם באניות לשפניא, ואף כאשר קרא כורש דרור לבני ישראל ויצו לבנות המקדש בירושלים, לא אבו בני יעקב היושבים בשפניא לצאת ממנה, באמרם כי הגאולה הזאת לא מה' יצאה, מפני ארון העדות והנבואה ודברים אחרים אשר לא שבו. אחד סופרי קורות מלכי שפניא יספר כי אחד קסרי רומי שלח חמשים אלף יהודים לשפניא אשר היתה אז תחת ממשלתו לגור שם. וביוסיפון פרק ס”ג כתב כי טיבריאוס קיסר רומי הגלה את הורדוס מלך ישראל לשפניא, וע“ז נסמכו איזה סופרים לאמר כי הלכו רבים מבני ישראל אתו וישימו להם מושב בתוכה, עינינו הרואות איפא, כי גם המאחרים זמן ביאת ישראל לשפניא. לא יאחרוהו מעת בית שני. אף אם לא עבר עוד דור אחד מעת גלינו מעל אדמתינו, אשר לא השיגונו צרות רבות ורעות בכל ארץ וממלכה, גם בארץ הזאת אשר אנחנו דוברים בה, קמו עלינו כפעם בפעם צוררים זדונים, ושנאת הדת חללים הפילה, בכל זאת כל הרעות ההם אך אין ואפס המה למול השלום הרב אשר נחלו אבותינו בקרבה, וכמעט התחולל סער חזק על ראשי אלפי ישרון להפוך מארץ שרשם, רוח חסד עברה ותטהרו, ויגדל כבוד ישראל מאד, ויהי להם עשר ידות בפלסופיא, שיר, דקדוק וכל חכמה ולשונות העמים, ויהיו לשרים נציבים ורופאים בהיכלי מלך, ולא כגרים ותושבים, כי אם כאזרחים נכבדי ארץ לקחו חלק בכל משפטי וזכיות המדינה, וידם היתה תקיפה להושיב מלכים לכסא ולהכניע מושלים תחתם. ומיום גלות ירושלים עד עת גירוש שפניא האחרון, לא היו ימים טובים לישראל בכל ארצות פזוריהם כאשר בתוכה. מקורותיהם עד סוף המאה השביעית לאלף החמישי, דומיה חרישית בדבר הימים, כי ישבו בשלום יחדיו ולא עבר עליהם כל רע, ומרוב טובות ושלות השקט פנו אל המדעים, והחלו לעשות שירים שקולים בחרוזים, דבר חדש לא היה כמוהו בשפת עבר, כי מן הערביאים גויי הארץ הזאת בימים ההם לקחוהו, ויהי לחוק בישראל. אולם כאשר עתקו גם גברו חיל בכל חכמה ותושיה, כן מטה ידם במשפטי התורה וחקותיה, כי לא שמו לב אליהם וחדלו דרוש אותם, ובאשר נאמנה את אל רוחם, נלחצו כפעם בפעם לשלוח אל חכמי המזרח לבקש מהם דבר ה‘, עד אשר פקד ה’ את עמו וישלח להם מושיעים, הם ר' משה ור' חנוך בנו אשר נשבו בימי רב שרירא גאון על פני הים והובאו לקורדובא ויפדו אותם בני העיר ההיא בכסף מלא, וילך ר' משה לבית המדרש וישב בפנת הבית ואין איש שם על לב כי להדיוט חשבוהו, ויהי כשמעו את דברי הרב הדורש, ר' נתן שמו, על אודות אחת ההלכות, ויקם ממושבו ויאמר אליו בענות צדק, שא נא אדוני הן לפי דבריך רכסים רבים בבקעה הזאת אשר לפניך, ואלה המה, כשמוע הרב וכל הקהל את דבריו ויתמהו איש אל רעהו ויאמרו אליו, אם ככה תדבר, הואילה נא אתה ושים את העקוב למישור, ויפתח את פיו בחכמה ויגלה כל סתום לעיניהם, ותעלומה הוציא אור, בכלות עת המדרש, קם הרב ר' נתן מכסאו ויאמר באזני כל העם, אינני עוד לראש עליכם, האיש העני הזה הוא מורי ואנכי תלמידו, וישימוהו אנשי קורדובא לשר ואלוף עליהם. מר' משה זה ור' חנוך בנו והתלמידים הרבים אשר הקים אחריו, נפוצו מעינות התורה בארץ הזאת ודרישת התלמוד שמה קן לה בקרבה. ר' יוסף שטאנש תלמידו העתיק את הש”ס ללשון ערבי במצות המלך למען הקל ידיעתו על העם. ר' חנוך בנו ישב על במתי הכבוד ושבע מאות פרשים בני ישראל היו לו, לבושי בגדי מלכות ומגבעות פאר בראשם כשרי הישמעאלים. בימים ההם היה ר' חסדאי הנשיא פקיד נגיד בחצר המלך בקורדובא, ויקרא אליו את מנחם בן סרוק מעיר טורטוזא וישב בצלו, אך אחרי איזה שנים הביאו הולכי רכיל את דבתם רעה על מנחם אל ר' חסדאי ונהפך לאויב לו, ועלינו לשבח להחכם היקר מוה' צבי פיליפאווסקי נ“י אשר עשה חסד אתנו, בהוציאו את מחברת מנחם הלזה על שרשי לה”ק אשר היתה צפונה כשמונה מאות שנה באוצרות הספרים, והדפיסה בתוצאות ישרי לב חברת מעוררי ישנים במלכות בריטניא, בבית דפוסו הנאוה בעיר עדינבורג שנת ה“א תר”ד, עם הערות והגהות והקדמה יקרה בראשה. אך אחת היא אשר לא ישרה נפשי בפעלו זה, והיא אשר קרא למנחם בשער הספר ובקרבו בשם רבנו מנחם, ומנחם זה אך חכים יתקרי ורבי לא יתקרי, כאשר עינינו הרואות כי רש“י ז”ל וכל החכמים האחרים המביאים דבריו, יאמרו כלם יחד ומנחם חברו, ומנחם פתר, בלי תואר רבי, ואף כי הכנוי רבנו אשר לא יאות כי אם לאחד הגדולים אשר עשה לו שם בחכמת התלמוד, ולא לחכם במקרא לבד, ואף אם גדול כבוד מנחם מאד, ופי שנים ברוחו, תואר רבנו לא לו הוא, ושמו לבדו הוא תהלתו. בעוד לא כביר זרחה שמשו של רב שמואל הנגיד, בראשית ימיו היה כאחד העם, ובממכר בשמים החיה את נפשו, אך כאשר שמע המלך חבוס את חכמתו, הקריב אותו אליו, ויהי לו למשנה בעיר גראנאדא, ואחרי מות המלך היתה מריבה בין שני בניו בלקין ובאדיס על דבר המלוכה, ויתמוך רב שמואל את יד באדיס, וחכמתו עמדה לו וישב באדיס על הכסא, ורב שמואל היה שר ונגיד בחצרו, והרים קרן ישראל עד מאד, והחזיק ידי לומדי תורה בכל תפוצות ישראל, ויכתוב ס' מבוא התלמוד וספרים אחרים, גם עשה שירים בלה“ק וימת זקן ושבע ימים בשנת ד”א תתט“ו. בימיו היה המשורר הגדול ר' שלמה בן גבירול במדינת סרקוסטא, והמדקדק ר' יונה בן גנאח בעל ס' הרקמה בל' ערבי ונעתק ללה”ק ע“י ר”י רבן תבון. ר' יהוסף הלוי הנגיד בן רב שמואל הלזה ישב על כסאו אחריו, ויהי גם הוא מלא ברכת ה' בתורה חכמה ועושר, אך גובה לבו השיאו להרחיב ממשלו מאד, ויקנאו בו שרי העמים, ועל כל העדה יצא הקצף, כי הרגו אותו וכל קהל גראנאדא אלף וחמש מאות איש בשנת ד“א תתכ”ד. בדורו היה הרב ר' יצחק בן גאות חכם ומשורר גדול רב בעיר לוסענא. ר' יצחק בן ברוך בעל ס' קופת הרוכלים, שר וגדול בחצר המלך אשר בגראנאדא, מלבד תורתו היה משורר נשגב וידיו רב לו בחכמת התכונה, רב יצחק בן ראובן אלברצלוני בעל האזהרות לחג השבועות, גדול בתורה ומשורר, רב ונשיא בעיר דעניא. בימים ההם ברח הרב ר' יצחק אלפסי מעיר פס באפריקא לשפניא, ויהי ראשית מושבו בסעווילא, ואח“כ עלה לעיר לוסענא ויהי שם לרב וראש ישיבה עד יום מותו בן תשעים שנה בשנת ד”א תתס“ג, והניח אחריו תלמידים רבים אנשי שם, ובראשם הרב ר' יוסף בן מיגש אשר העיד עליו במכתב שאפילו בדורו של משה לא אדתכח כוותיה, ור' ברוך בן אלבלי פלסוף ומליץ גדול. בעת ההיא היה החכם הגדול ר' אברהם אבן עזרא בעיר טולעדא ממשפחת חכמים וסופרים, אשר עם כל חכמתו ויושר בינתו לא מצא די מחית נפשו בארץ מולדתו, ויצא ממנה לארצות איטליא, יון וסוריא, לבקש אוכל לו. בן דורו ורעו היה הרב ר' יהודה הלוי בעל ס' הכוזרי, חכם ומשורר גדול, ולבת אש אהבה לארץ הקדושה בערה בלבו עד מאד, כאשר תחזינה עינינו השתפכות נפשו בקינה הנפלאה ציון הלא תשאלי, ויהי בהיותו בן חמשים שנה הלך לארץ ישראל, ובהגיעו לשערי ירושלים נפל ארצה וישא קול נהי ושיר אבל על הר ציון ששמם, ויעבור פרש ישמעאלי ותבער חמתו בו, וירמסהו ברגלי סוסו וימת. ודעת קצת סופרי הדורות כי היה ר' אברהם אבן עזרא חתנו, אולם לדעתי אין אמת בשמועה הזאת, וראיה מוכחת לי משיר ר”י הלוי זה אל הראב“ע, הנדפס בס' גנזי אקספארד צד כ', אלה דבריו: ערבה שנתי לי ואהבתך דודי העירתני ראות צלמך, כתות זבול בחרו בשירך הן הם שלחוני קרוא בשמך, בא נא ונשירה ועל עפר נשכב ומה לך לחיות גלמך, ועל זה השיב לו הראב”ע, אחי יהודה שוב שכב כי אל מאן לתתי להלוך עמך, עד אעשה בנים ומטעמים אוכל ולא אטעם במן טעמך, נעצב אני עלי מותך אך זאת עצב אשר לא אקחה ממך. הן נראה כי כתב ר“י הלוי את השיר הזה לפני מותו, ולראב”ע הגיע אחרי מותו, לכן השיב לו שוב שכב גם נעצב אני עלי מותך, ואלו היה חתנו לא היה כותב כדברים האלה, כי מי זה שמע שיבקש החותן מחתנו לעזוב את בתו ולמות, גם הכנוי דודי מוכיח שהיה זר לו, ואלו היה בעל בתו ראוי היה שיקראהו בני, וכן הזכירו הראב“ע בפי' לפ' יתרו בשם ר' יהודה הלוי בלי כל תואר חיתון. ויתר נראה דעת היוחסין שהיו שני בני אחיות, ולכן קוראים זה לזה דודי ואחי. בדור הזה הי' ר' בנימין מטודילא ר' שלמה פרחון בעל מחברת הערוך על מלות לה”ק. רבינו בחיי הזקן מחבר ס' חובות הלבבות בלשון ערבי, ור' יהודה אבן תבון מעתיק ס' הכוזרי וס' חובות הלבבות ללה“ק. הימים ההם היו עת צרה ליעקב, כי קם מושל אכזר בן תמורה שמו והכריח בני ישראל לקבל עליהם דת ישמעאל, ורבים נלכדו ברשתו, וכל אשר נתן כתף סוררת נפל בחרב. טרם נרפאה המכה הזאת, קמה עוד רעה גדולה ממנה, כי נקבצו כשלשים אלף רועים, שטפו ועברו כל ארץ שפניא, ובאשר לא היה לאל ידם לעשות בישמעאלים כחפץ לבבם להכניסם בברית דתם, שפכו חמתם על היהודים האומללים, שללו ויבוזו כל אשר להם, וילחצום בחזקת היד לקבל עול האמונה הנוצרית עליהם. במבוכה הזאת הרימו הקראים ראש, ואיש אחד מהם קם באגרוף רשע והפיץ סםרים רבים אשר כתב אבואלפרג הקראי להדיח עם ה' מאחרי תורה שבע”פ, ורבים מבני ישראל נתפשו במצודתו, ויהי זרע יעקב במצר נורא מאד, כי הנס מפחת הישמעאלים נפל בפח הנוצרים, והעולה מפח הנוצרים נלכד ברשת הקראים עד אשר קם רב יהודא בן עזרא הנשיא אשר הפקידו המלך אלפונסו על עיר המבצר קאלאטראווא, וכל אוצרו נתן בידו, ויהי לו לשר ויועץ, ויסך על בני ישראל באברתו והרים את קרנם מאד, ואת הקראים דכא תחת רגליו עד אשר נלחצו לצאת לאפריקא, ויען נשארו עוד אנשים רבים אשר הכו דעות הקראים שרש בלבם, לכן הרבו חכמי הדורות ההם כראב“ע בפי' לתורה, ר”י הלוי בס' הכוזרי, הראב“ד בס' הקבלה, והרמב”ם בספריו ואגרותיו, לחרף את מערכותיהם ולתת לשמצה דבריהם. בעת ההיא הופיע הככב הגדול אשר האיר פני תבל בנוגה זיו חכמתו ועוד יאיר בקרני הודו כל ימי עולם, הוא גאון עוזנו רבינו משה בן מימון מעיר קורדובא, תלמיד ר“י בן מינש, אך מפני צוק העתים ועוצר רעה, יצא מארץ מולדתו בן חמש ועשרים שנה ויתקע אהלו במצרים, ויכלכל במסחר אבנים טובות ומטבעות את נפשו, אולם עד מהרה נודע למלך הארץ ההיא ויהי לו ליועץ ורופא. וכל אשר עבר על האיש הגדול הזה אין פה מקומו, כי מארץ שפניא אנחנו דוברים עתה, ומעת העתיק אהלו לארץ אחרת דבר אין לנו עוד עמו פה. בימיו הי' הרב אברהם בן דוד, הנודע בשם הראב”ד בעיר פסקיירא, איש ריבו של הרמב“ם, בראשית האלף הששי כאשר נשפל קרן מושלי ישמעאל בארץ הזאת, והאמונה הנוצרית הרחיבה לפרוש כנפיה על פני כולה, נשתנה גם מצב בני ישראל בקרבה. המלכים הרבו תחבולות להרבות מספר בני דתם, הוכוחים רבו כפעם בפעם בין הכמרים והרבנים, ובית מדרש הוקם להורות בם כהני הנוצרים את התלמוד והמדרשים, למען ישלחו לנשק הרבנים ידיהם וידרכו קשתם למולם, וכאשר היו רבים מזרע יעקב שרים ושליטים, שמו חוק וגבול להם לבל יהי כח ועוז בידם נגד הנוצרים, ומספר הנשך נקצב על עשרים למאה. אלפונסו העשירי הרים את כבוד ישראל בימיו, כי דורש חכמה היה, ר' יצחק בן סיד עשה לו לוחות התכונה, ור' יהודה הכהן העתיק במצותו ס' אבואלחסין מל' ערבי לשפת לטיין, במלכותו היו לבני ישראל שופטים מקרב אחיהם על כל מיני ממונות ודיני נפשות, נכסים וקרקעות הורשה הלם לקנות, הנכרים היו פסולים לעדות נגד כתב איש יהודי, ולחוק היה לבל יתנו איש ישראל לבית הסוהר אם אין לו לשלש את חובו, רבים מבני יהודה היו שרי מלוכה ופקידי ממשלה, ואוצר המלך היה תמיד בידי ישראל. בימי פערדינאנד הרביעי (באמצע המאה הראשונה לאלף הששי) היה דון שמואל השליט וכל המלוכה בידו, ועל אשר היה נאמן לבבו את מלכו, נפלו עליו אויבי המלך וידקרוהו בחרבם וימת. בסוף המאה ההיא קם העם במדינת נאווארא על היהודים ויחמסו ויבוזו את כל רכושם ורובם השמידו בחרב, בעת ההיא החלו להרחיק משכן היהודים מבתי תפלות הנוצרים, ועד מהרה היה לחוק כי יהיו להם רחובות מיוחדים ובגוים לא יתערבו, וגם אז נצבו עוד בני ישראל על במתי הגדולה, בחצר אלפונסו הי”א היה דון יוסף שר האוצר, דון שמואל אברבנאל נגיד המטבעות, ודון שמואל אבנהור רופא המלך, ובחצר פטר האכזר היה דון שמואל הלוי פקיד האוצר, אך כאשר ברכו ה' באוצר ונכסים, המיתו האכזר ההוא ויקח את כל עשרו לשלל, בימים ההם נפל דון היינריך אויב פטר על עיר טולעדא ויהרוג רבים מבני ישראל, ור' יהודה בן הרא“ש המית את אשתו וחמותו לבל תפולנה בידי הערלים ואח”כ המית את עצמו. וגם בקהלות האחרות אשר בשפניא סבלו אז צרות רבות ורעות, כי היתה מגפה נוראה בימים ההם (שנת ק"ח) ויאשימו אותם הנכרים באולתם כי נתנו רוש ורעל בבארות המים. בשנת ה“א קט”ו קמו אלופי ישראל בעיר ברצלונה ועל צבאותם שלומי אמוני ישרון בקהלות אחרות ויבואו בברית יחד לבחור מתוכם אנשי שם אשר כח בם לדבר נגד מלכים, והבחורים האלה יטו את לב המלך לטוב עליהם, לבל יכביד המס על ישראל מאד, לבל יהי כח ביד העם להפיל עליהם עלילות שוא, ולבל יהי למבקרי הדת עמהם דין ודברים, ולהיות בידם להעתיק את משכנם לכל עיר ומדינה כטוב בעיניהם, ולבער המלשינים והמוסרים מקרבם. דברי הברית האלה נכתבו בלשון צח מאד ובשום שכל ודעת, והאיש העשיל שור המכנה עצמו בראשי תיבות יה“ש מצא אותם באחד אוצר ספרים והדפיסם בס' החלוץ חוברת ראשונה, אך בהערותיו לדברים האלה הפך את המתוק למר, לתן דופי בלשונם, ואמר כי מצב המוסרי אשר לקהלות ספרד בימים ההם ברע היה, אולם דבר שקר בפיו, וכל קורא דברי הברית האלה יחזה כי נהפוך הוא, דבריהם כסולת נקיים, ורוממות רוחם וחכמת לבם יחד כתאומי בטן משולבים. אך למה זה יפלא בעינינו על האיש הזה, הלא את כבוד ר' יהודה הנשיא רבינו הקדוש יוריד בזדונו, ומדוע לא יהיו חכמי ספרד מדרס ללשונו. היינריך הצורר הזה נהפך לאוהב היהודים, אחרי אשר הושיעו לו במלחמת השנייה על פטר ובעזרתם ישב לכסא שפניא, והפיר עצת האצילים אשר הואילו להדיח בני ישראל מכל משרה וממשלה. בימי דון יואן הראשון נחו היהודים מאויביהם, אך מכל פקידה ומשמרת נרחקו, ונאסר עליהם להיות רופאים ולמכור מרקחת תרופה, אחרי מות המלך ההוא דרש אחד הכמרים בעיר סעווילא דברי נאצות וגדופים על היהודים, דבריו הרעים אמצו את רוח צורריהם ויפלו כזאבי ערב על בני ישראל (שנת ה“א קנ”א) אשר היו שבע אלף בתי אבות בתוכה, יותר ממחציתם נפלו בחרב, והנותרים קבלו עליהם דת הנוצרית וחיו, כדבר הרע הזה קרה לקהלות קורדובא, טולעדא, וואלענצייא, מאיורקא, ברצלונא וערים אחרות, נחלי הארץ נאדמו כתולע מדם בני ישראל, ושני מאות אלף איש המירו את אמונתם, אולם אך לעינים לא ללבב, ורבים אין מספר יצאו לארץ אחרת. לא ארכו הימים וגם על בני הקהלות האחרות יצא הקצף ואיזה מומרים מררו את חייהם בוכוחים, וגם על המומרים האנוסים היתה עינם לרעה, ומבקרי הדת בעלי האינקוויזיציאן הנוראה ארבו לכל מצעדי רגליהם, לכן ברחו רבים מהם לארצות הטורקייא ושבו לאמונת ישראל בלב תמים. בשנת ה”א רכ“ה נפל העם אשר בסעווילא, קורדובא וערים אחרות על היהודים ועל האנוסים, ויהרגו מהם רב. בימי המלך פערדינאנד ואיזבל אשתו גברה יד הכמרים, ומלך הגוים הוא הפאבסט גזר אומר לכונן בית בקורת הדת בסעווילא (כי עד עתה לא היתה הבקורת קבועה כי אם באקראי אשר בו ישבו כהני העמים להביא איש איש במשפט על כל נעלם, ולנסות כל גבר אם ישמור את ברית אלהיו כתורה וכמצוה. הדבר יצא מפי המלך והעיר סעווילא נבוכה, כי רבו האסירים מהולכי חפשי בתוכה, ובשנה ראשונה למשפט האכזרי הזה (ה“א ר”מ) נשרפו בסעווילא רס”ח יהודים, ובערים הקרובות לה שני אלף איש, כשמונים איש הובאו אל הבור להיות כלואים שם כל ימי חייהם ושבעה עשר אלף הוכו ונענשו בעונשים קשים אחרים על אשר נאמנה את אל רוחם. ולרבני כל עיר ועיר באה המצוה לגלות אזני שופטי הבקורת על דבר כל אנוס אשר יודע למו, וכל אשר ידע מן אנוס ולא יגיד יהיה לשרפה מאכולת אש. וכאשר גברה יד המלך ההוא על הערביאים ולקח את גראנאדא מידם, יצאה הדת מלפניו (בשנת ה“א רנ”ב) כי יעזבו בני ישראל את כל מדינות מלכותו בעוד שלשה חדשים, ולבל יקחו מכספם וזהבם אתם מאומה., כי כל רכושם בתוך הארץ יותירו. אך לשוא הרבו תחנה באזני השרים, אך לשוא נפל השר דון יצחק אברבנאל לרגלי המלך, והרב ההוא היה אהוב המלך מאד ושר ויועץ בחצרו, לשוא בכה ויתחנן לו להעביר את הרעה הגדולה הזאת מעמו ונחלתו, כי ראש המבקרים טורקעמעדא שמו, איש צר ואויב ליהודים, נצב כחומת ברזל בין המלך והעם, ויאטם את אזניו משמוע קול זעקתם. יותר משלש מאות אלף איש טף ונשים יצאו בבכי וזעקת שבר, ויעזבו את בתיהם, את הונם, את קרוביהם אשר התערבו בגוים, ואת כל אשר להם, למען הצל את הסגולה היקרה אשר אין ערוך לה על פני תבל ארצה, היא ברית אלהים חיים, אמונת אבותינו הקדושה אשר כל אוצרות מלכים ומחמדי תבל ומלואה אך סחי ומאוס המה למולם, שמונים אלף איש הלכו לפורטוגאל, ויקבלם המלך לשבת בארצו שמונה ירחים בעד שמונה דינרי זהב לגלגולת. והאחרים נפוצו על פני ארצות איטליא, ישמעאל, מאראקא, וברברייא, וגם במסעם מצאו אותם רעות רבות, כי מתו רבים בחלאים רעים, נטבעו במצולות ים, נהרגו בחרב צוררים, גם נמכרו לעבדים. מן השנה ההיא אשר נתן הרב אברבנאל סימן עליה שנת מזר"ה ישראל, כלתה כל שארית פלטה לישראל בשפניא ולא שבו עוד אליה עד היום הזה.

חכמי ישראל הגדולים אשר היו בארץ הזאת עד זמן הגירוש, מלבד אלה אשר הזכרנו, הם ר' משה מקוצי בעל הסמ“ג. ר' יצחק בן לטיף מפרש ס' קהלת ואיוב, וגדול בחכמת הפלסופיה, רמב”ן הוא רבינו משה בן נחמן רופא בעיר גירונא, ולכן גירונדי יכונה, רבינו יונב גירונדי בטולעדא, ר' מאיר הלוי אבולעפיא, ר' פרץ הכהן בעל מערכות האלהות בגירונא, ור' שם טוב מיליאון, שניהם יחד מחזיקים במעוז חכמת הקבלה, ר' יעקב בן מכיר תוכן ופלסוף בסעווילא, ר' יצחק הישראלי בעל ס' יסוד עולם בעיר טולעדא, רבינו שלמה בן אדרת (רשב"א) בברצלונא. מלבד עולם חילו בתורת ה‘, היה גם ישר הולך בחכמה ודעת, וכבה להב הריב אשר יצא בימיו על ס’ המורה, ובתום לבבו לא נשא פנים למחזיקי במעוז התורה, ולא למחבקי חיק הפלסופיא, אך בצדק ומישרים חרץ המשפט על חמשים שנה, לבל ילמד כל איש ישראל, מבלעדי חכמת הרפואה את חכמת יונית, טרם מלאו לו חמשה ועשרים שנה וטרם מלא כרסו ש“ס ופוסקים, המשפט הזה נקרא בביהכ”נ ברצלונא בשנת ס"ה לאלף הששי, ונשלח חתום בגושפנקא דמלכא הוא החרם הגדול לכל קהלות ישראל, ואף אם התקומם נגדו הרב ר' ידעיה הבדרשי ונסה להשיב אחור ימינו, לא שת לבו לדבריו, ומשפטו נשאר בתקפו וגבורתו.

ואם נשׂימה לב לדרכי הדור הזה אשר אנחנו חיים בו עתה, נראה כי הצדק את הרשב“א, כי גם בדורנו זה השחיתה דרישת הלשונות כל חלקה טובה אשר לנו, מלפנים בישראל ישבו על כסא הרבנות בארצנו גדולים חקקי לב אשר כל הארץ האירה מכבודם, אולם עתה ירדה הרבנות פלאים ונהייתה כאסקופה הנדרסת מכף כל רגל, באשר יקרבו אליה אנשים אשר לא מצאו ידם ורגלם בביהמ”ד, וכל אשר דרש בחכמת הפלסופיא והשיג התרת הוראה בעבור בצע כסף או שוחד דברים, יעיז את מצחו לשלוח את ידו אל הרבנות באחת ערי הגליל וגם ישיג אותה. כי כן הדת, והחוק הזה בצדק הוכן מאת הממשלה, כי חפצה שיהיו הרבנים מנהלי עדת ה' חכמי לב ומביני כל מדע, ולא עלה על לבה שיעשו האנשים העיקר לטפל והטפל לעיקר, כי אחרי אשר יבלו מבחר ימי נעוריהם בדרישת חכמות חיצוניות, ישימו אל התלמוד פניהם, ויחטפו איזה אגדות או הלכות מקוטעות ממנו, ויתברכו בלבבם כי כבר באה תורה אל קרבם, ולולי ירחם ה' את עמו, תקויים בנו קללת חז“ל עתידה תורה שתשתכח מישראל, ומי יתן ולא יאמנו דברי, בשנה ההיא בא שמה רבנו אשר בברחו מאשכנז ויהי לרב בטולעדא. גם קרא הרשב”א את ר' ידעיה הבדרשי מארץ צרפת אליו, וישב אתו בברצלונה. אחריו היו הרבנים ר' יוסף גיטקליא המקובל, רבינו נסים בן ראובן מפרש הרי“ף בגירונא, דון ווידאל בעל מגיד משנה, ר' דוד אבודרהם בעל ס' אבודרהם, ר' מנחם בן זרח בעל צדה לדרך בטולידא, ר' יצחק בר ששת (ריב"ש) בסארגוסא, ר' שם טוב מתנגד הרמב”ם בעל ס' האמונות, ר' לוי בן גרשון (רלב"ג), ר' מאיר אלדבי נכד הרא“ש בעל ס' שבילי אמונה, ר' שמעון בר צמח דוראן (רשב"ץ), ר' יצחק שפרוט בעל ס' אבן בוחן, ר' פריפוט דוראן אשר היה נוצרי אנוס ושב לאמונת אבותיו וכתב לאחיו אגרת אל תהי כאבותיך, ר' יוסף אלבו בעל ס' העקרים, ר' יצחק קנפנטון אשר על ידו נשרף ר' שמואל סרסא בעל ס' מקום חיים יען כפר בחדוש העולם, ר' יצחק דליאון, ר' יעקב אבוהב, ר' יוסף בן שם טוב, ר' יוסף ערמאה בעל ס' עקידת יצחק בעיר צאמארא, ר' מאיר אלגואדס מעתיק ס' המדות לארסטו רופא המלך היינריך השלישי, ר' יואל בן שועיב בעל עולת שבת בטודילא, ר' יוסף יעב”ץ בעל ס' אור החיים, ר' יהודה חייט המקובל, ר' יצחק קארו בטוליד