נאנוּק האֶסקימוס הקטן

 

האסקימוס הקטן    🔗

נאנוק הוא אֶסקימוס קטן. ביתו – הרחק בצפון הקר. נאנוק הקטן – עורו כהה. שערותיו ישרות ושחורות. עיניו הקטנות, המבריקות והעליזות – שחורות גם הן. נאנוק גוץ ועגלגל. גופו עטוף פרווה ודומה לכדור שעיר. בגדיו עשויים עורות חיה.

בימות החורף לובש נאנוק שתי תלבשות. האחת – שׂערה הפוך פנימה, ונאנוק לובש אותה על בשרו. התלבושת השניה – שׂערה כלפי חוץ. בגדים אלה מחממים את גווֹ בקור החזק.

את הבגדים תופרת אמו של נאנוק. בשעה שנאנוק זקוק לבגדים חדשים יוצא אביו לציד. הוא הורג את האייל, או את כלב הים, ולפעמים גם את הדוב הלבן. ואז הוא פושט את עור החיה ופורשו על האדמה למען יתייבש. באה אמו של נאנוק ומגרדת את העור בעצם חדה לנקותו וּלרככו.

אחר– כך עומדת האם וגוזרת את העור. בסכין היא גוזרת אותו, והסכין עשויה עצם. שן–דג משמשת לה מחט, וגידי אייל משמשים לה חוטים,

נאנוק חובש לראשו כיפה קטנה וחמה, ולידיו– כפפות קטנות עשויות עור אייל. מנעליו עשויים עור של כלב–ים. אחותו של נאנוק גם היא לבושה כאחיה. כיון שהאחות קטנה לומדת את מלאכת התפירה – התקינה לה אמה כיסים בבגדיה: כיס אחד בכל שרווּל, וכיס אחד בכל גרב. הכיסים אלה היא טומנת את מחטה ואת חוטיה.

אח קטן יש לנאנוק, אח תינוק. התינוק לבוש חלוק קטן, ולראשו – כיפה עשויה עור רך ביותר. בשעה שהאֵם יוצאת לדרך הריהי נושאת את התינוק על גבה בתוך ברדס – פרווה. אך יש והוא בוכה מרוב קור. אז מוציאה אותו האם מתוך הברדס ומכניסה אותו אל מתחת לבגדה. התינוק נלחץ אל האם וחדל מבכי, מיד ירדם כחתלתול קטן מתחת לשמיכה.

אך יעמוד קטינא על רגליו – תתפור לו אמו בגדים כבגדי נאנוק. לשם כך תבחר את העורות הרכים ביותר. לבש קטינא את הבגדים האלה, מתאספת סביבו כל המשפחה בשמחה רבה. יגדל זה והיה בחור לתפארת!

 

האיגלוּ    🔗

מה מוזר הבית הקטן הזה! נאנוק גר בבית המוזר הזה. הוא קורא לו איגלוּ. אביו בנה את האיגלוּ. ליבני–שלג בנה אותו. חלק מן הגג נעשה עורות חיה.

לפרקים יוקם האיגלו כולו מליבני שלג, שני חדרים בבית הזה, בחדר הגדול שוכנים בני המשפחה, בו הם עובדים ואוכלים וישנים, ובחדר הקטן שוכנים הכלבים : כאן הם מוצאים מחסה מפני רוחות– הצפון הקרות.

פתח האיגלוּ קטן מאוד. בני הבית זוחלים על רגליהם ועל ידיהם בבואם ובצאתם. יש אשר אחד האנשים נתקל בראשו במשקוף הפתח – ומיד תפול עליו ערימת שלג גדולה. באיגלוּ אין כיסא ואין שולחן. ליד הקיר בנוי ספסל גדול, ספסל שלג. על גבי הספסל פרושים עורות: עורות אייל, וכלבי– ים, ודוב לבן ותוֹא. הספסל משמש כיסא ביום ומיטה בלילה.

באמצע החדר נמצא התנור, תנור קטן שכזה! אכן, אין זה אלא מנורה למאור. מנורה זו עשויה אבן. אבי נאנוק עשה חלל בתוכה, כעין צלחת קטנה. וּפתילה יש בה במנורה, פתילת איזוב. אחותו של נאנוק היא שהתקינה את הפתילה. אמנם העבודה לא היתה קשה ביותר. בין האבנים מצאה את האיזוב, עמדה וגילגלה את האיזוב בין ידיה עד שנהפך לפתילה ארוכה. באה האֵם ושמה את הפתילה בקצה המנורה. שמן המאור שבמנורה הקטנה נעשה משוּמן התנין או סוס–הים.

המנורה מעשנת מאוד, אך היא שופעת אור וחום באיגלו הקטן והאפל. האם צולה עליה לפעמים נתח בשר או נתח דג. האם מייבשת עליה גם את בגדי האב ואת מנעליו בשובו רטוב מן הציד והדיג, מנורה קטנה זו מביאה, איפוא, תועלת מרובה.

האיגלוּ הוא מעון החורף. בימות הקיץ מחממת השמש ומרככת את השלג. קירות האיגלו מתמוטטים. אז יוצא האב לבקש דירה אחרת למשפחתו.

הוא נוטה אוהל. היתדות עשויות עצמות ארוכות וחזקות. היריעות עשויות עורות חיה. זהו מעון הקיץ.

אנשים אלה נודדים למרחקים בימות הקיץ. הם עוברים ממקום למקום, לצוד ציד ולדוג דגה, בעוברם למקום אחר ועקרו את האוהל ולקחוהו עמם. בבואם למקום חדש יקימו את האוהל שנית,

 

ציד ודיג    🔗

אבי נאנוק יוצא לציד. הוא לוקח עמו את הקשת החיצים ואת הרומח. גם צידה לדרך יקח עמו: שומן תנינים. גם אחדים משכניו הולכים עמו. נאנוק מתבונן בהם בלכתם, הוא מקווה כי אביו יצוד הפעם את האייל. והיה להם בשר לרוב, בשר דשן מאוד. נאנוק אוהב מאוד את לשד העצמות הגדולות.

אמו של נאנוק גם היא מצפה לאייל, היא תשמח להכין סעודה גדולה לבני משפחתה, ומעור האייל תתקין להם בגדים והגידים ישמשו לה חוטים, כמה מן הגידים תשזור יחד והיו לחכה.

אבי נאנוק יוצא לדיג. הוא לוקח עמו חכה ורומח. חכתו עשויה גידי אייל שזורים יחד, והרומח עשוי עצם, ולו שלושה חודים.

אבי נאנוק מבקע חור בקרח. הוא ניצב על פי החור ומצפה לדג שיעלה בחכה. יש אשר יקח עמו גם את נאנוק. אז תגדל שמחתו של נאנוק. אוהב הוא לצאת לדיג עם אביו.

לפעמים מפליג האב ב“קיאק”. ה“קיאק” הוא סירה ארוכה וצרה עשויה עורות. העורות דבוקים למסגרת, והמסגרת עשויה עצמות של סוס־הים.

האב לוקח עמו את הרומח. גם שכניו יוצאים ב“קיאק”ים, הם מקווים לצוד את התנין, בשעה שאבי נאנוק רואה את התנין הריהו מטיל בו את הרומח, הרומח נתקע בגב התנין, אבי נאנוק מושך בחבל. חבריו גם הם עוזרים לו וכולם מושכים ומושכים עד אשר ימושו את התנין על היבשה.

מה גדולה השמחה! מעתה יהיה להם שומן לרוב. מתחת לעור התנין נמצאת שכבת שומן עבה מאוד. האסקימוסים אוהבים מאוד את שומן התנינים, נאנוק אוהב את השומן כשם שאתם אוהבים עוגות או סוכרייות. אמו אומרת כי השומן הוא מזון יפה לנאנוק. המזון הזה מחמם את הגוף.

 

שעשועיו של נאנוק    🔗

בהיותו תינוק לא ניתנו לו לנאנוק צעצועים לשחק בם. אך הוא לא היה זקוק להם כלל. מתגלגל היה במיטה ומשתעשע בבובות בשמחה רבה.

כשגדל נאנוק עמד אביו והתקין לו קשת קטנה וחיצים אחדים. האב לימד את נאנוק ואימן את ידיו בקשת. לעתים קרובות היתה האם תולה נתח־בשר על פני הקיר, והיה הנתח מטרה לחיצי הילד. ואם יש וחיצו פגע בנתחי הבשר היה נאנוק מתגאה מאוד, וגם אמו התגאתה מאוד, והיללה האם את נאנוק ונתנה לו נתח הבשר לאכלו.

לפעמים היו שלושה־ארבעה כלבים רעבים פורצים לתוך הבית, מיד עמד נאנוק ושלח בהם את חיציו, עד כי מיהרו הכלבים לברוח.

אך הנה גדל נאנוק ויצא החוצה לשחק עם יתר הנערים, מה רבה השמחה! כולם מטפסים בגבעה המכוסה שלג, בראש הגבעה ישבו וכבשו את ראשם בין ברכיהם. את ברכיהם יחבקו בידיהם וככה יתגלגלו מטה־מטה עד לרגלי הגבעה, דומים הם לכדורים גדולים המתגלגלים במהירות רבה,

עתה, הילד, משחק לעתים קרובות בכדור וחבריו אין להם כדור לשחק בו. תחת זה ישחקו בעור המלא חול. הנערים זורקים את התרמיל הזה איש אל רעהו: כולם נזהרים לבל יפול התרמיל ארצה, המפיל את התרמיל מידו – הפסיד במישחק.

אחותו של נאנוק וחברותיה באות גם הן לשחק עם הנערים, כולם כורעים על ברכיהם במעגל וזורקים את התרמיל מקצה אל קצה. לפעמים נופל התרמיל אל מחוץ למעגל. מיד יזדרז כלבו של נאנוק ותפסו בין שיניו, כל הילדים רודפים אחרי הכלב, שאם לא כן יקרע הכלב את התרמיל לגזרים.

עוד מישחק אחד אהוב על נאנוק וחבריו, הם משחקים בקשת וחצים, כל אחד מן הנערים יורה חץ באוויר, הוא יורה חץ אחרי חץ במהירות רבה למען ירבו החיצים באוויר. לאחר שנפל החץ הראשון לארץ חייב הנער להפסיק, ונער אחר בא במקומו.

גם מזחלת יש לו לנאנוק. בעצם ידיו עשה את המזחלת. והמזחלת אינה עשויה ברזל, ואינה עשויה עץ, וגם אינה עשויה עורות ועצמות כמזחלת אשר לאביו, נחש נא, הילד, התמצא? מזחלת זו עשויה קרח והיא מחליקה במהירות רבה על פני השלג. כל הנערים התקינו להם מזחלות קרח. מה רב הששון בגלשם במורד הגבעה!

יש אשר ייצאו הנערים לציד. בשיפוע הגבעה יתקעו קרני־צבי גדולות, הנערים גולשים במזחלות מראש הגבעה, ובחלפם על פני הקרניים יירו בהן את חיציהם. והנה נפלה אחת הקרניים. הנער אשר חיצו פגע בקרן הוא הזוכה בה. וחזרו הנערים וטיפסו בגבעה וגלשו במזחלות וירו שנית. וכן הלאה – עד תום כל הקרניים, והנער אשר הפיל את מרבית הקרניים הוא הזוכה במישחק.

אחותו של נאנוק יש לה בובה. בעצם ידיה עשתה את הבובה. וגם את שמלותיה תפרה בעצמה. הבובה לבושה שמלת עור, וכיפה קטנה חבושה לראשה. לרגליה מנעלים קטנים ונאים. לאחר שתגדל הילדה תעזור לאמא לתפור בגדים לכל בני המשפחה.

 

עבודתו של נאנוק    🔗

כשגדל נאנוק וכוחו נתרבה יצא לעבודה. מעתה יעזור תמיד לאביו בבנין האיגלוּ. סביב סביב יתהלך לבדוק את הסדקים שבין ליבני השלג. הרוח הקרה עתידה לחדור לאיגלו מבעד לסדקים האלה. לפיכך סותם נאנוק את כל הסדקים בשלג. אחר כך הוא מטפס ועולה בזהירות על הגג.

פעם אחת עלה נאנוק בגג האיגלוּ החדש. הוא עלה לסתום את הסדקים. אמו ואחותו ישבו בתוך האיגלו. הן פרשו עורות על ספסל השלג. לפתע פתאום נתמוטט הגג. נאנוק נפל לתוך האיגלוּ. הוא נפל על ראש אמו ואחותו. האם והאחות השתוממו מאוד, אך איש מהם לא נפצע. שלושתם עמדו מיד לפנות את האיגלו מן השלג הרב ולבנותו מחדש.

בשעה שהאב יוצא לציד ממהר נאנוק לרתום את הכלבים.

אחדים מן הכלבים נרתמים ברצון, ואחרים בורחים ונמלטים, הם מתחבאים בערימות השלג, או יושבים

בראש הגבעה ומתבוננים. בראותם את נאנוק – ומוסרות־ הריתמה בידו– מיד יקפצו ממקומם וּברחו. לאחר שעה קלה ייתפסו כולם ונרתמו במזחלת.

אם אין האב יוצא למרחקים, הריהו לוקח עמו גם נאנוק. האב יושב במזחלת ומתבונן באביו הנוהג בכלבים.

האב מחזיק בידיו את המושכות הארוכות, הוא משתמש בשוט. הוא נוהג בכלבים בקולות קריאה, אחד הכלבים הוא מורה־הדרך. כלב זה שומע בקול אדוניו ומורה את הדרך.

בשובם הביתה מתיר נאנוק את הכלבים ומוציאם לחופשי. הוא תולה את הריתמה במקום גבוה לבל ישיגוה הכלבים. פעם אחת שכח נאנוק לתלות את הריתמה ויתנפלו עליה הכלבים וטרפוה.

נאנוק הוא גם המאכיל את הכלבים. שתים, שלוש פעמים בשבוע סועדים הכלבים. נאנוק נותן לפניהם נתחי בשר. הבשר קשה ואינו ערב לחך. אך כלבי האֶסקימו רעבים תמיד. והם שמחים לקראת כל נתח ונתח.

 

סיפורי־מעשיות    🔗

נאנוק ואחותו אוהבים מאוד סיפורי־מעשיות. ספרים אין להם. ואילו ניתנו להם ספרים – הנה אין הם יודעים קרוא. האסקימוסים אינם יודעים קרוא, אך כולם אוהבים סיפורי מעשיות.

סמוך לאיגלוּ של נאנוק מתגורר איש זקן וחכם. זקן זה יודע את חכמת הציד והדיג, הוא מיטיב לנהוג בלהקת־כלבים מכל יתר האנשים, סירותיו חזקות ומהירות מכל יתר הסירות. ועל הכול – הוא יודע לספר סיפורי־ מעשיות.

נאנוק ואחותו שמחים תמיד לקראת הזקן הזה. תחילה יכבדוהו בנתח־בשר רך וטוב. ואחר־כך יישב הזקן ויספר את סיפוריו הנפלאים. שעות על שעות יספר ושומעיו לא ויעפו משמוע. נאנוק ואחותו יודעים את כל סיפוריו על־פה. אך יותר מכול אוהבים הם את המעשה באותו קאטרפארסוּק:

קאטרפארסוּק היה נער עני. הוריו מתו עליו, ואיש לא דאג לו. לא בא איש להורותו את אשר יעשה, לא בא איש ללמדו את מלאכת הציד והדיג, לא בא איש להורותו כיצד עושים קיאק או מזחלת.

הנער המיסכן היה עצוב ובודד. פעם אחת אמר בלבו: “אקומה נא ועשיתי לי קיאק, ודאי שהדבר יעלה בידי”

כלי־עבודה לא היו לו. הלך ומצא אבנים חדות וקונכיות אחדות. אלה היו כלי עבודתו.

ואיש אחד היה במקום ההוא, איש ריב ורע־לבב, ראה האיש והנה קאטרפארסוק עושה קיאק לעצמו, אמר בלבו: “הבה אחמוד לי לצון”. עמד והתעטף בעור הדוב והתקרב אל קאטרפארסוּק, ובגשתו נהם כנהום הדוב. קאטרפארסוּק המיסכן נבהל מאוד ונמלט על נפשו

חלץ האיש את עור הדוב מעליו וקרא: “הוי, הוי, אדוני הנעלה בונה האוניות, אך לצון חמדתי לי”. וקאטרפארסוּק המיסכן נכלם מאוד.

ומדי פעם בפעם היה האיש מתעלל בקאטרפארטוק. הוא לעג לנער על ברחוֹ מפני עור הדוב, הוא לעג לנער על עבדוֹ בכלים דלים כאלה. והנער נעצב אל לבו מאוד.

ואף־על־פי־כן המשיך לעבוד. והנה שלמה מלאכת הקיאק, והנער למד לחתור ולנהוג בו במים.

אחר־כך למד הנער את מלאכת הדיג, וברבות יצא לנער שם טוב של צייד גדול. הוא היה צד וכלבי־ים.

עברו שנים וקאטרפארסוּק נהפך לגבר רב־כוח, פעם אחת פגש את האיש אשר התעלל בו בנערוּתוֹ, והאיש זקן בא בימים והוא יוצא בקיאק לדיג. אמר קאטרפארסוּק בלבו: “הוי, הוי, עתה אחמוד לי לצון”. מיהר ורץ לביתו והתעטף בעורו של כלב־ים. חזר ובא והתנפל המימה.

ראה הדייג הזקן והנה כלב־ים צף במים. עמד האיש וקרא בקול: “הוי, כלב־ים גדול! עתה אקום עליו לצוּדו”. עמד האיש והטיל את חניתו בכלב הים, וקאטרפארסוּק תפס את החנית והתרחק חיש־מהר. הוא בא לביתו ותלה את החנית על כותל האיגלוּ.

למחרת הזמין קאטרפארסוּק את כל אנשי המקום לסעודה. נתאספו כל הקרוּאים וקאטרפארסוּק ערך לפניהם בשר אייל וּלשד עצמות.

עוד הם אוכלים והזקן ההוא התחיל מתפאר: “אתמול ראיתי כלב־ים גדול מאוד. איש מכם לא ראה מימיו כלב ים כזה. זמן רב רדפתי אחריו וגם את חניתי הטלתי בו – אך הוא נעלם במים. וגם את חניתי סחב עמו. אך ראה תראו כולכם כי מידי לא יימלט”.

הקשיב קאטרפארסוּק לזקן המתפאר ושתק. אחר־כך קם והורה על החנית התלויה בקיר. “הבט! הנה חניתך! קחנה עמך בלכתך הביתה”.

קאטרפארסוק פנה וסיפר לכל הנאספים את הלצון

אשר חמד לו עם הזקן. צחקו הנאספים ואמרו: “שילמת לו כגמולו, קאטרפארסוּק, כגמולו שילמת לו”.

אך קאטרפארסוּק הצטער בלבו על הכלימוֹ את האיש הזקן. הוא בא אליו הביתה והשלים עמו, ומאז התרועעו השניים וידידות רבה שררה ביניהם כל הימים.

 

ביאורי מלים    🔗

איסקאריה – קורת־רוחב המחובּרת אל התורן הראשי ועליה נמתח המפרשׂ.

בּטטה – תפוח אדמה מתוק. הבּטטה נפוצה בארצות טרופיות וסוּבטרופיות ועתה מגדלים אותה גם בארץ־ישראל.

גדם – החלק התחתון של גזע־עץ, או תורן, שנשאר אחרי

כריתה או שבירה.

הגאי – נווט, תופס ההגה בכלי־שיט.

קוואדראנט – מכשיר למדידת זוויות, עשוי רבע מעגל וקנה המחובר במרכז. הקנה מצוייד בכוונת, שבעדה צופים בכוכבים.

(לפי מילון אבן שושן)