דממת לילה ליל חצות

שלהבת נר רועדת

בדמי הליל עד כְּלוֹת

דמות אדם צועדת

תֵכֶל, תערוג ממעמקים

למשיח בושש מתמהמה

כי יבוא יגיה מחשכים

אך צל, צלו בו מתעתע.

מבחוץ בכי תינוק

אל אזנו יגיע

מר יבכה וממרר

מורת רוחו יביע

אולי? אולי גם הוא כמוהו

על מר גלות יְשֲוֵעַ

אולי על כי יהודי הוא

נפשו מי יודע?

תהום הרוח תְּיַלֵל

עץ צמרתו יניע

אולי רבוני בזה הליל

יבוא הוא ויגיע

כה דומם כפוף שחוח

יפלל יזיל דמעות

בחוץ תשרוק תהום הרוח

היודע הוא קץ הפלאות?

בכי התינוק הולך גובר

כי כן גברו צרותינו

את לבו ממיס שובר

אל –! אֶסוֹף נא חרפתנו

אדמו עיני כבר עָשֵׁשׁוּ

מבכי ותמרורים

גם כהתה נָס לֵחִי

מצער ויסורים.

נדם הרוח אין קול יבבה

התינוקות יישנו יִדוֹמוּ

הכוכבים אלפי רבבה

מה הם יִקְרְצוּ יִרְמוֹזוּ?

היודעים הם סוד-שיח

סודות רזי רזים

היש שבר תקוה עוד

וְלוּ רק סִמָנים רְמָזִים?

עבר הלילה ליל חרדות

בכי מר ותמרורים

הפציע שחר בשדות

נעור גם צפור רננים

היבקע גם השחר

שחר גאולתנו

אולי כבר מחר

תשיב גם שְׁבוּתֵנוּ.