(שני פרשים נכנסים, לבושים בבגדים אכזוטיים)

פרש א

איפה הוא, הרופא?

הנער

אני הוא.פה.

פרש ב

השבח לאל שהצלחנו למצאו.

פרש א

דרך ארוכה נשלחנו לקחתו.

הנער

לקחתני? לאן?

פרש ב

אתנו בוא!

הנער

אך לאן? אנא, אימרו לי תחילה.

פרש א

אתה הוא הרופא הידוע לתהילה?

השטן

ידידי, מה אתם מהססים?

זהו האיש אשר אתם מחפשים.

פרש א

נשלחנו אליך מטעם המלכה.

הנער

המלכה?

פרש ב

ממדינת סמרקנד הרחוקה.

הנער

סמרקנד?

פרש א

המלך חולה.

השטן (בצד)

זה טבעי, בגילו.

פרש ב

ושלחה המלכה כי תבוא להצילו.

הנער

מה דבק במלך?

פרש א

הדיבוק, אדוני.

הנער

הדיבוק?

השטן

אל תשכח! הדיבוק – זה אני!

פרש א

לשווא ביקשה המלכה מכל החרטומים/

להוציא את הדיבוק. הובישו כל החכמים./

פרש ב

השטן נכנס בתוך הגוויה.

השטן

השטן? אין שטן! רק משל היה.

פרש ב

בוא עמנו, ואם תציל את המלך משברו –/

ככה (פורש ידיו) יעשה לאיש,

אשר המלכה חפצה ביקרו.

הנער

כסף וזהב? נלך!

השטן

בלעדי?

הנער

ודאי. /לי עתה כל החכמות,/

כי למדתי שנים פתרון חלומות./

לא לחינם קראוני “צפנת פענח”.

השטן (מתרה בו)

אל יתהולל חוגר כמפתח!

הנער (לפרשים)

לדרך! עד מתי אנו מתמהמהים?

השטן

כל המנסה לנוס מן השטן

רק מוליך שולל את עצמו.

כי לכל אשר יעזב ולכל אשר יפנה

יפנה גם השטן עמו.

וגם אם יברח לארץ רחוקה –

ויסתיר פניו כה וכה –

ברגע בו יחשוב כי נפטר מן השטן –

ישמע לפתע את צחוקו –

כי כל אדם נושא את השטן –

בתוכו… לכל אשר יפנה

דרך צלחה! יהי עמך אלוהים!

(הנער –הרופא ושני הפרשים מתרחקים בדהרה על “סוסיהם”)

השטן (מספר)

וירכבו שלושה לילות ושלושה ימים,/

מעבר להרי החושך הנישאים והרמים./

ויבואו אל עיר, ובה צריחים ומסגדים,/

ותעלות מים, וארמונות נחמדים./

ובוסתנים, וגנים בהמון/

וייפתחו לפניהם שערי הארמון.

המלכה (מקדמת את פניו בדלת הארמון)

אתה הרופא?

הנער (משתחווה)

הוד מלכותה.

המלכה

המלך חולה, והוזה בשנתו./

ואם תוכל להחזיר אליו את שלוותו/

ולא יהיה עוד כאלון-בכות –/

מה בקשתך ושאלתך, עד חצי המלכות.

הנער (מלא בטחון)

יכול אני לפתור על חלום ופשרו.

איפה הוא המלך?

המלכה

הנה, בחדרו.

(מכניסה את הרופא ל“חדר” המלך. המלך שוכב במיטתו, ממלמל וקודח )

המלך (ממלמל מתוך קדחת)

המלכה

התוכל לעזור?

הנער

אני אביא למלך מרפא ומזור./

(מבחין בשטן, העומד הפעם למראשות-המלך, מחייך בהנאה)

אתה? כאן?

השטן

אני. למראשותיו. /

אות הוא כי נקרא לשכב עם אבותיו./

ויחד אתו תעלה גם אתה לישיבה של מעלה.

הנער

אני?

השטן

הבט המלכה. הסכת ושמע לה.

המלכה (נכנסת, גדולה ומאיימת ותקיפה, ניגשת ישר לרופא)

אם לא תשיב מיד למלך שלווה ומנוחה /

חרב חדה מונחת על צוארך.

השטן (מצחקק בהנאה)

הנער

חרב?! (מעביר ידו על צווארו בפחד)

המלכה

אם ימות המלך – ימלוך תחתיו אחיו./

והוא אותי בכלא יושיב.

הנער

ויורש? בן?

המלכה

אין. נסינו, אך לשווא./

על כן, אם לא יפקח מיד המלך עיניו –/

תתנדנד אתה על עץ, חמשים אמה.

השטן

והשמעת משם קול בכי ברמה.

(מצחקק, ונשכב לצידו של המלך, מעמיד פני ישן, נוחר, רואה ואינו-נראה)

הנער (אחוז מחשבות. לפתע מבריק בו רעיון. פונה בלחש למלכה)

הוד מעלתך, לכי לשלום/

כי עוד מעט יירפא המלך מן החלום./

ועל כן צווי נא כבר עתה ויינתן/

צו לאסוף כל יודע-נָגֵן,/

כל מכה בתוףותוקע בשופר./

ייאספו ויבואו לכאן, אל הכיכר.

(מצביע על החלון)

והיה כי ארים המטה לאות,/

• ותקע כל העם בשופרות./

כי הבריא המלך, וממות ניצל./

המלכה

עשה אעשה.

הנער

ויכול אוכל! (אומר זאת בספק. אינו בטוח עדיין)

המלכה

אך אם לא יקיץ המלך – יקיצך התליין. (יוצאת)

השטן

צר לי עליך, אחי יהונתן./

ועד שתרפא את המלך מסיוטיו – / (מפהק)

תמיד נכספתי במיטת-מלך לשכב… (נרדם)

הנער (מרים עיניו למעלה, נושא תפילה קצרה בשיר(

עוזר דלים – הושע נא!

סומך נופלים – הושע נא!

אתה העוזר

לכל חולה ורפה –

עזור נא הפעם

גם לרופא!

(אחרי שיר קצר של הנער-הרופא)

הנער-רופא (ניגש למיטת המלך. השטן ישן בצד המלך, נוחר)

המלך (ממשיך למלמל מתוך קדחת)

הקוף… סור מעליהן, שעיר שעיר, לעזאזל!

הנער (מביט במלך, בשטן הישן, ניגש על קצות אצבעותיו לחלון ומניף את המטה)

הנה הניפותי את המטה לאות,/

ויתקעו כל העם בשופרות.

(מבחוץ נשמעת תרועה אדירה של חצוצרות ותופים, המרעידה את כל החדר)

השטן (מתעורר בבהלה, מנומנם כולו)

מה זה?

הנער

קום, צא מעמק-הבכא.

השטן (מטושטש עדיין)

מי הקרב לכאן?

הנער

אשתך!

השטן

אשתי? לא לשווא צללו אזני./

כי עלה מלאך המוות בחלוני.

(מזנק בבהלה ממקומו, ורץ החוצה. הוא מתגלה לעיני כל ללא מכנסיו, וזנבו השעיר נראה לכל. הכל פורצים בצחוק)

קריאות

השד!

אשה א

הדיבוק!

גבר א

יש לו זנב!

אשה ב

הביטו!

גבר ב

אויה!

אשה א

איה מכנסיו?!

השטן

אויה לי. איה בגדי וכסותי?/

איככה זה אסתיר את ערוותי?

הנער (מניף שוב את מטהו לתרועה נוספת)

השטן

איך תחריש אשתי אזנים/

אם תמצאני ללא מכנסים.

הנער (נותן סימן שלישי למנגנים, והכל תוקעים שוב בחצוצרות ובתופים)

השטן

אויה, היא קרבה!

ומוטב לי לסבול בושה וחרפה/

מאשר לפגוש שוב את ה“קליפה”.

(הנער זורק לו את מכנסיו, השטן לנער:)

חכה, תשלם עוד פרי מעלליך./

עוד יראו גם אותך, באין מכנסיך עליך.

(בורח החוצה)

המלך (מתעורר, בריא. מתיישב במיטתו)

מה זה היה לי?

המלכה

המלך קם! (לרופא)

ברוך תהיה. לא תשוב ריקם.

המלך (נורמלי לגמרי)

מה החלום אשר חלמתי?

ומהו הרעש, אשר ממנו נפעמתי?

המלכה

המלך בריא! אלך ואכין לו מרקחת,/

מעשה ידי, מתוקה ומשובחת. (יוצאת)

המלך (לרופא)

ברוכה תהיה חכמתך הזכה.

הנער

לא לי התודה, אלא למלכה.

המלך

אשתי? צדקתה לעד תעמוד./

אשה כמוה מתגלית לו, לאדם רק בחלומות./

(נזכר לפתע בחלומותיו, ממלמל)

חלומות?…נזכרתי… הקוף.

הנער (נבהל שהמלך חלה שוב)

אויה לי!

המלך

חלום אחד הטריף יומי ולילי./

חלמתי תמיד כי קוף אחד, פלישתי,/

מקפץ על צווארי פילגשי ואשתי./

אני הולך אל אשתי והנה קוף!/

הולך לפלגשי והנה קוף!

ממשקוף למשקוף קוף!

ואתה, היודע על חלום לקרוא,/

מה החלום הזה, ומה פישרו?

הנער

קוף? מקפץ? (מתחיל לחפש בספר הגדול, ספר פתרון החלומות)

המלך

ולא רק על צווארה.

(מבחין בהבעת פנים חמורה על פני הרופא)

מה הפתרון? הטוב הוא, אם…

הנער

רע.

המלך

אנא, ענני. כי בריא הנני.

הנער

איה המלכה? בלשכתה?

סריס

יצאה אל הגן עם שפחתה.

המלך

כל בקר היא יוצאת עם שפחתה אל הגן,/

לראות: הפיתח הגפן, הנץ השושן?

(נוטל את הרופא בזרועו, ויוצא עמו לגן)

(גן – עצים גזומים, מזרקות-אריות)

המלך

בוא, הרופא, ואחוז בימיני,/

ואראה לך מה יפה הוא גני./

שיר: כתנת הפסים

כתנת פסים לבש הגן, וכסות ריקמה מדי דישאו.

ומעיל תשבץ עטה כל עץ, ולכל עין הראה פילאו.

כל ציץ חדש לזמן חודש, יצא שוחק לקראת בואו.

אך לפניהם שושן עובר, מלך – אל-על הורם כסאו.

מי לא ישתה יינו בגן – האיש ההוא ישא חטאו.

(המלך מושיט לרופא גביע יין. נער צעיר מגיש להם קנקן נוסף)

הנער

היין נאה, ונאים הכלים./

אך חלילה לי לשתות יין-נסך עם ערלים.

המלך

גם אנו, ידידי, הישמעלים,/

אסורים על היין. ואף על פי כן – /

לעמוד בפניו לא יתכן.

(מרים הכוס, מתבונן ביין, בגביע הבדולח מול השמש)

היין בתוך הגביע גועש./

הבדולח – כקרח. היין – כאש./

זה לבן, זה אדום. זה צונן –זה ילהט./

טובים השנים מן האחד.

(מרים את הגביע ושותה. מבחין שהנער מהסס. חוזר על דברי השיר)

מי לא ישתה יינו בגן –

האיש ההוא ישא חטאו!"

(הנער מושך בכתפיו: יש לי ברירה? שותה בהנאה. הנער מוזג לו מיד עוד)

(המלך והרופא מטיילים בגן שלובי-זרוע)

המלך (מתגאה בגינתו)

הנה תעלות המים, וזו המיזרקה…/

ראה את גינתי המוריקה, הירקרקת…

(לפתע הם נתקלים במראה המלכה המתנשקת בצל אחד העצים עם השפחה היפה)

הנער(מופתע מאד)

המלכה… נושקת לה בשפתיה…

המלך

כי אוהבת היא את בנות-ערב, שפחותיה.

הנער (לעצמו, שר)

בפח השפחה גם אני נלכדתי,

ובגללה להיות נקבה חמדתי.

כי את הנקבות היא מנשקת

ובשביל שאני זכר בפסדתי.

המלכה (נושקת את נערתה גם אחרי שמבחינה שראו את שתיהן, ושרה)

באהבת נערות אין חטא ואשמה,

ואין רע בחשוק עלמה בעלמה.

כי כל בת-ערב יפה וחמה

יפה בלבושה ובעירומה.

כי כל בת-ערב יפה וחמה

והיא בזימה תדע כל מזימה.

על כן… באהבת נערות אין אשמה

ואין רע בחשוק עלמה בעלמה.

המלך (לרופא)

באהבת נערות אין חטא ואשמה,

ואין רע בחשוק עלמה בעלמה.

הנער (למלך)

ומה תאהב אתה מכל? נקבה?

(מצביע על השפחה)

המלך

את הזרוע, הלחיים והקיבה.

(מראה בתנועות: גוף אשה)

הנער (ניגש לשפחה)

הפוך בה, והפוך בה, ומשש בה./

אל תסתכל בקנקנית, אלא במה שיש בה.

(מסיר את שמלתה של השפחה. מתגלות רגלים שעירות של גבר בלבוש אשה)

אכן כנשרים יעלה אבר./

לא יעלה כלי אשה על…

המלך

גבר?!

השפחה המחופשת (כורע על ברכיו)

אדוני המלך. נפשי היתה מלאה כרימון./

תשוקה עזה לנשי ההרמון./

ולא ידעתי איך אוכל במימיהן לשקוע./

עד אשר יעצה לי האשה החכמה מתקוע/

וגילחתי מגופי את השערות והזיפים/

כי הייתי שעיר כאחד הקופים./

ושמתי עלי לבוש אחת השפחות/

והייתי בהרמון, בין הרקחות והטבחות./

ויגלוני הנשים, ויאמצוני אל לבן/

ולא נודע כי באתי אל קרבן.

המלך (למלכה)

לכן יצאת כל בקר עמו הגנה?

המחופשת

בנות רבות עשו חיל ואני עליתי על כולנה.

המלך

אוי לי, כי בעוד אני טרוד במלאכת יומי/

נאחז הקוף בסבך במקומי.

המלכה

מלכי, אנא, אותי אל תגרש./

כי חשבתי: אולי כך יוולד לנו יורש?

המלך

אכן, הוכחת נאמנה לבעלך ולנתינייך/

כי הכתר נמצא בראש כל מעינייך./

לכן פרשי נא עם נערותייך לחדרך,/

שם תמצאי מרגוע עד אשר אבוא לבקרך.

המלכה (מתבוננת הנער-הרופא במבט חומד)

אשכב בערשי היפה והנעים./

אל תיפרד מבלי לראותני,

המעיר והיפה שברופאים.

(קורצת לו פתאם. הבעת פניו מופתעת. ניכר שהמלכה נשאה חן גם בעיניו)

המלך (לסריס שנתפש)

ואתה, חמתי עליך דלקה,/

על כי גילית ערוות הארץ והמלכה./

קוף חשקת להיות, ואותי תעקוף?/

הקשב איפוא למעשה המלך ובקוף.

(המלך שר “מעשה במלך – ובקוף”)