(המלך שר)

יום אחד נחלש האריה וחלה

וגדל כאבו, ואחזתו חלחלה.

ולא יכול למצוא טרף לפיו.

ויטרוף את החיות אשר סביב.

ויטרוף את החמור ואת הגמל.

ויהי כי הגיע תור השועל

וינס השועל, וימלט את נפשו

בטרם יסיר האריה את ראשו.

ויחפש האריה את השועל הנמלט

ולא ידע היכן מצא לו מקלט.

וישאל את הקוף איה השועל.

ויאמר הקוף, המלשין הנגעל:

"אדוני המלך, שמעתי אני

כי נמצא השועל במקום פלוני… (לוחש לאזנו)

והא מקפץ ימים ולילות

על כל התרנגולות!"

וישלח האריה את הכלב והזאב

לחפש את השועל. כי המלך רעב.

ויגיעו למקום השועל ומעונו

ויספרו כי הלשין עליו הקוף בלשונו.

ויכן השועל לאריה מתנה –

רפואה טעימה, ערבה ודשנה.

וישובו אצל האריה שלושתם –

הזאב, השועל והכלב התם.

ויאמר האריה לשועל בחימה:

“לאן נעלמת מעל פני האשמה?”

ויאמר השועל וכולו תחינה:

"חיפשתי למלך תרופה עדינה.

רק פרי אחד לא נצלחתי לקטוף.

המלך: ומהו הפרי?

השועל: אשכים של קוף.

כי כתוב בכל ספרי הרפואות

שאין תרופה מהירה מזאת.

ויאמר האריה: תיפשו את הקוף

ומילקו לו יד, כמלוק העוף.

ויעשו כדברו, כי המלך דוחק.

והקוף צועק, והשועל צוחק.

צוחק השועל ואומר: ידידי

זיכרו כי לפגוע בשועל לא כדאי.

כי צוחק רק זה הצוחק בסוף

זה סוף הסיפור

על המלך – והקוף!"

הסריס (מקשיב בתדהמה, שולח אינסטינקטיבית את ידו להגן על מפשעתו)

אדוני המלך, עודני נער…/

אל נא יצווה להשחיז את התער…

המלך (צוחק)

שערותיך וזיפיך גילחת בלי ויכוח./

מדוע לא נמשיך במלאכת הגילוח?

הסריס (משתטח לפני המלך בפחד)

אנא, אדוני/ קבצן הנני./

וזה כל רכושי והוני.

המלך

נוס לך, דודי, ואל תסתכן/

בטרם יעלה עליך הגרזן./

כי אם יתפוש אותך בעל התער/

לא יהיו לך אז דובים, ולא יער.

(הסריס נס משם, אינו מאמין שניצל)

המלך (צוחק בהנאה, פונה בחיבה לנער-הרופא)

ואתה, המעולה ברופאי נוא-אמון,/

השאר נא עמנו מעט בארמון./

ונכין לך חדר, ומיטת אפריון./

ובגן תטיל, ותשמע צליל חליל./

עד אשר אדע כי החלמתי כליל.

(המלך פורש. הנער-הרופא נשאר בגן, מתבונן סביב)

הנער

מי האמין כי המבקש הקטן/

ימצא את דרכו לארמון השולטן?/

זה עתה טעמתי לראשונה מן האהבה ומעדניה,/

וכבר קרצה לי המלכה בעיניה?/

האמנם תזמינני לחדרה?/

והיא יפה, חשוקה וצעירה…/

אצא לטיל מעט בגן,/

ואמתין שתיתן לי אות וסימן.

(יוצא ומטייל בגן… קולות מוסיקה. המזרקה… ניגש וממלא גביעו ביין הניתז מפיהם של האריות)

(לפתע נופל לידיו מלמעלה תפוח-עץ. הוא מופתע)

הנער

מה זה? תפוח, בא מאליו?/

(מרים עיניו למעלה)

החדלת להוריד לנו מן ושלו/

והורדת לשם קינוח– / תפוח? /

(מתבונן בו בהנאה)

דבר בעתו. כי מעי מתהפכים./

ברוך אתה, מלך העולם, המרפדני בתפוחים.

(נוגס נגיסה גדולה מהתפוח. אוכל לתאבון, מריח אותו בהנאה)

אה! התפוח / בשמים משוח./

ולא בא עוד כניחוח הזה…

(מקרבו לאפו, כדי להריחו, ואז מבחין בכתובת החרותה עליו)

האמנם? כתובת פה אחזה?/

מישהו חרת על התפוח דברי מזמור,/

לאמור: (מנסה לקרוא, מסובב את התפוח)/

"בוא, דודי, כי אני כלואה בחצרים/

וממתינה לך בחדרי חדרים".

(מרים עיניו למעלה)

כלואה? המלכה? לי היא ממתינה./

אבל איה היא, העדינה?

(מסובב את התפוח, קורא)

"ואם תרצה, דוד, לראות פני –/

בוא אל… " דווקא כאן נגשתי בשיני./

אויה! ממתינה לי המלכה/

ולא אדע איה היא מחכה./

והיא ממתינה עד בוש מאחורי הוילון./

אשיר לה, אולי תשמעני,

בעודה מיבבת בעד החלון?

("הנער-הרופא שר סרנאדה)

הנער (שר סרנאדה)

חיי תלויים הם בעגיל אזנייך

ואין לי בחלדי – רק שתי עינייך.

בלתך אני נשכח כמת מלב.

אחיה – ובהביטי למאור פנייך.

גם לשוני קצרה מלספר

את כל שבחי יפייך וקנינייך.

הו, תניני ללחך עפר רגלך.

הניחי לי לדרוך מפתנייך.

כי קשתותיך בי חצים יורות.

אמות היום – כיתר מעונייך.

הו, אנא, תני סימן: היכן את, כי

חיי תלויים הם בעגיל אזנייך.

(ממתין. מביט סביב. אין תשובה.)

הנער(בדיבור דרמטי)

אויה, כי לא אשמע את הד קולה./

אקרע בבגדי קריעה גדולה!/

ואתפלש לארץ, לעפר./

כי מזלי עלי שוב לא שפר./

ואני כמשה רבנו בהר נבו./

ראיתי מנגד את הארץ –

אך אליה לא אבוא! (כורע ארצה בתנועת-אבלות)

(לפתע קול מוסיקה מזרחית. חבורה של שלש בנות יפות, בתלבושות של רקדניות בטן ותחרה שקופה מופיעות לפניו, מרקדות ומניעות את מתניהן)

הבנות (שרות)

יבוא, יבוא דודי לגנו.

ושם יאכל פרי מגדנו.

הנער (מתקשה להאמין למראה עיניו)

מה רואות עיני? חזיון תעתועים?/

בנות יקירות לי, ילדות שעשועים…

נערה א

אמרה המלכה: "בוא יבוא ברינה./

מרבדים פרשתי. ערשי רעננה./

מיטתי אפיריון אטון מצרים.

נערה ב

אך לפני שתיכנס מן הפרוזדור אל הטרקלין/

עליך לטבול את גופך. שהלילה הזה אנחנו

שהלילה הזה אנחנו מטבילין./

קדש ורחץ/ כרפס יחץ/ זרוע, ביצה/

מוציא מצה./ ולא נניח לך עד אשר

כיבסנו גופך בנתר ובבורית אותו ניקינו,/

ואם יהיו אבריך אדומים כשני –

אצלנו כשלג ילבינו.

(רוחצות ומקרצפות אותו, וגופו ערום למחצה. אדי מרחץ סביב)

הנער

אני מוכן אפילו להישלק ברותחין,

ואת גופי להפקיר./

מה לי תופת – אם גן-עדן ממתין לי

מעבר לקיר?

חיפשתי, ועוד מעט אמצא את המטמון.

נערה ב (מעמידה פני מבוהלת)

אויה, כי הגיע אדון ההרמון!

הנער

המלך? אויה. והלא הוא ידידי./

איך ימצאני, וחצי תאוותי בידי?

(גבר בעל זקן, שחרבו שלופה בידיו ופניו מכוסים בכפייה מתפרץ פנימה)

הנער

אויה. לפניו איש כולו מלא זין,/

והוא שיכור ולא מיין. (מתנפל לרגליו)

אנא, אדוני, אם לב אציל/

רחם על עבדך, אשר את חייך הציל!

(חושש להרים מבטו לראות את פני האיש)

האיש

רחמים תבקש, אך הסרת בגדיך./

אם לב אציל לבי? ראה במו ידך!

(מניח את ידו של הנער על חזהו, או חושף את חולצתו. מתגלה חזה עירום של נערה יפה)

הנער

אויה, כי אחזתני החולשה./

הקול קול גבר והחזה, חזה אשה.

האיש

אכן, אני אשה. משפחותיה של המלכה./

וחמדתי לצון, כדי להגביר בך את התשוקה.

הנער

אין צורך. כי אם יחמדו בי כך לצון

עוד כמה פעמים/

ולא תהיה לי תקומה לעולמים.

האשה המחופשת

הסר כל בגדיך מעליך עתה,/

עצום עיניך, ובוא, כי המלכה במיטתה./

(נוטלת אותו בזרועה, והוא עירום כולו.

עיניו נוצצות מן הצפיה לבאות. היא מכניסה אותו לחדר. הוא עוצם עיניו. היא מקרבת אותו לפני מיטת אפיריון)

עצום עיניך, דודי. הסר את שמיכתה./

כי המלכה ממתינה לך – ומה לוהטת תאוותה.

(הנער מגשש דרכו לעבר המיטה, מסיר את השמיכה במהירות. מתחת לשמיכה – השטן ידיו, חציו גופו התחתון עירום ושעיר, בעל זנב)

הנער(נוגע בשער הזנב, פוקח עיניו)

אתה?!

(מסביב מגיחות כל הנערות, המלכה והמלך, כולם תופשים אותו בקלקלתו, ללא מכנסיו עליו)

השטן

הרי הבטחתי לך כי אשיב לך כמעלליך,/

וגם אתה תחשף לעין-כל,

באין מכנסיך עליך./ (למלך)

אדוני המלך, זהו הצדיק הצנוע לתהילה/

אשר נשבע כי מימיו

לא נשא עיניו אל בתולה./

השתחווה למלך והחווה קידה./

וזכור: כל המתגרה בשטן –

תשולם לו מידה כנגד מידה…

(כל הקהל מתחיל לשיר את שיר הסיום, בעוד הנער מנסה להתלבש במבוכה.)

שיר הסיום

המלכה (באמצע השיר)

נס! נס גדול היה פה עכשיו!/

כה צחקתי למראה ערייתו ומבושיו,/

עד כי נעו בי אמות הסיפים, בקיצור:/

לפתע נבקע רחמי העצור,/

ואני חשה… לא ייאמן…/

כי כעת חיה אלד למלך בן!

המלך

מצווה גדולה היא, רופאי המלומד./

בזכותה תעלה לעדן מיד.

השטן

ואני עבדתי ועבדתי./

ובגלל המצווה אותו הפסדתי./

שוב היא בגדה בי, חכמת הרפואה…/

הנער (לשטן)

אולי… בפעם הבאה?

(כולם שרים את שיר הסיום)

כולם (על הרופא)

מבית הורתו / ונוה יולדתו

נדד בלי מרגוע.

כל בקר השכים/ סבב בשווקים

לתור לו מקצוע.

החליט הוא להיות/ רופא לבריות

לרוות איזו נחת.

כמעט שכשל. / כמעט שנפל

לתופת רותחת.

השטן

עשיתי הכל,/ כדי שלשאול

סוף סוף הוא יגיע.

הנער

הרביתי לטעות,/ אך בזכות המצוות

אעלה לרקיע.

אדם כל העת/ חושב: אין בי חטא.

פושע נחשב הוא.

עת שי בו אשם / דווקא אז נרשם

שמלמד-ו"ו הוא.

הנער

אמשיך לבקש/ בדור העיקש

אולי עוד אמצא לי…

השטן

אמשיך בדרכי,/ הוא חף ונקי,

אך יש עוד תקווה לי…

(השטן הולך לצד אחר. הרופא לצד השני. המלכה מלטפת את ביטנה. המלך מחייך)

 –**סוף** –

הקלדה: אמיר ברטוב.

הגהה: עמינדב ברזילי.