עֶשְׂרִים שָׁנָה לְמוֹתוֹ שֶׁל יוֹנָתָן רָטוֹשׁ

בַּשְּׁלשִׁים וְאֶחָד בְדֶצֶמְבֶּר אֶלֶף תְּשַׁע-מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים,

בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם וְשִׁבְעִים לְאִישׁ עִבְרִי וּשְׁמוֹ אוּרִיאֵל שֶׁלַח,

מְשׁוֹרֵר וְחוֹזֶה, הַנּוֹדָע יוֹתֵר בַּחֲנִיכָתוֹ “יוֹנָתָן רָטוֹשׁ”,

קָם הַדָּבָר וְהָיָה: בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת חֵיפָה שֶׁבִּמְרוֹם הַכַּרְמֶל

דָּאֲגוּ לְקַיֵּם יוֹם-עִיּוּן בְּשִׁירָתוֹ שֶׁל הַנָּ"ל, רִאשׁוֹן

מֵאָז דָּרַךְ עַל בָּמוֹתֵינוּ, לִמְלֹאת אַרְבָּעִים שָׁנָה

לְהוֹפָעַת “חֻפָּה שְׁחֹרָה”, זוֹ אֲסֻפַּת בִּכּוּרָיו הַצְּנוּמָה

וְהַמְלֹהֶטֶת (אֲשֶׁר שָׁנִים עָבְרוּ עַד שֶׁהֵעֵזָּה הַבִּקֹּרֶת

הַנִּזְהֶרֶת לָגַעַת בָּהּ בְּשַׁרְבִיטָהּ, אַךְ אַלְתֶּרְמַן וַחֲבֵרָיו

צְרוּבֵי-מִכְוָה הָיוּ לְאַחַר שֶׁגִּלּוּהָ, כְּעֵדוּתו הַנִּפְעָמָה

שֶׁל אוֹרְלַנְד בְּ“נָתָן הָיָה אוֹמֵר”). יוֹזְמוֹ שֶׁל הָאֵרוּעַ

הָיָה – מִי אִם לֹא? – נָתָן זַךְ, שֶׁזֶּה שָׁנִים

שִׁמֵּשׁ שָׁם מַרְצֶה לְסִפְרוּת עִבְרִית, וּבְצִדֵּי תְּרוּמָתוֹ

כִּמְשׁוֹרֵר וּמְבַקֵּר, “גוּרוּ” וְעוֹרֵךְ, כְּבָר זָקַף לִזְכוּתוֹ

גַּם עִתּוּקֵי פַּסִּים וְהַצָּבַת תַּמְרוּרִים בְּכַמָּה וְכַמָּה

צְמָתִים בִּמְסִלּוֹת סִפְרוּתֵנוּ.

בְּבֹקֶר תָּכֹל, שְׁקוּי שֶׁמֶשׁ

חָרְפִּית, הֶעְפִּילוּ אֵפוֹא כְּלֵי הָרֶכֶב בְּמַעֲלֵה הָהָר,

וּבַשָּׁעָה הַיְעוּדָה נֶאֶסְפוּ מֻזְמָנִים עִם סַקְרָנִים, תַּחְכְּמוֹנִים

וְאוֹהֲבֵי שִׁירָה גַם יַחַד, קְצָתָם אֲמוּנִים עַל פַּרְשָׁנוּת

וּקְצָתָם שׁוֹחֲרֵי חֲוָיָה, וְכָל שְׁעוֹת אוֹתוֹ הַיּוֹם

חָרְשׁוּ בְּעֶגְלָתוֹ, אִלְּמוּ אֲלֻמּוֹתָיו, הָפְכוּ בַּחֲרוּזָיו, בְּעוֹד

הוּא עַצְמוֹ יוֹשֵׁב שָׁחוּחַ, מכֻנָּס בְּשִׁריוֹן-קַשְׂקַשָּׂיו,

נִסְמָךְ אֶל קִיר בִּקְצֵה אַחַת הַשּׁוּרוֹת בָּאוּלָם,

מְשֻׁפֵּה לְחָיַיִם, רָזֶה וְגָרוּם, אֲפֹר-פָּנִים וּמֻשְׁחָז,

מְזִיגָה שֶׁל מֶרִי מְרִירִי-מְסֻיָּג וְהַשְׁלָמָה סוֹבְלָנִית.

( הוּא עַצְמוֹ וַדַּאי לֹא הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ

שֶׁמִּקֵּץ שְׁמוֹנִים-וְאַרְבָּעָה יוֹם יוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ.)

חֳדָשִׁים מִסְפָּר לִפְנֵי כֵן, כְּשֶׁנִּפְנְתָה אֵלַי פְּרוֹפֵסוֹרִית

חֵיפָאִית מִן הַמְאַרְגְּנִים, לְהָבִיאֵנִי בְּסוֹד הָאֵרוּעַ הַמְתֻכְנָן

וּלְשַׁבְּצֵנִי בּוֹ, הוֹסִיפָה וְאָמְרָה שֶׁהַמְשׁוֹרֵר גּוּפוֹ מַצִּיעַ

שֶׁאֲיַחֵד אֶת דְּבָרַי לְפָעֳלוֹ בִּתְחוּם הַלָּשׁוֹן דַּוְקָה.

לָזֹאת סֵרַבְתִּי מִיָּד. לֹא כִי, אָמַרְתִּי, אֲנִי אֲדַבֵּר

עַל הַפִּיּוּטִי וְהַפּוֹלִיטִי בְּשִׁירָתוֹ. וּמִדְּבָרִי לֹא שַׁבְתִּי.

אָכֵן אֵיתָן הָיִיתִי בְּדַעְתִּי – הַיּוֹנֶקֶת מִמַּה-שֶׁקָּרוּי

(בִּלְשׁוֹן סַגִּי נְהוֹר שֶׁל יָמֵינוּ) יֶדַע אִישִׁי, אוֹ אַף

נִסָּיוֹן אִישִׁי – שֶׁאִם אֶת עֵדוּתִי שֶׁלִּי מְבַקֵּשׁ הוּא

לְהַרְחִיק לְכִוּוּן אַחֵר, הֲרֵי, עַל רֶקַע יְחָסִים

עַתִּיקִים שֶׁנִּתְעַקְּמוּ, יֵשׁ בְּכָךְ מִשּׁוּם חִזּוּק נִפְתָּל

לִרְצוֹנִי לְהָסֵב זַרְקוֹר אֶל סוֹד הַחִבּוּר הַזֶּה,

הַיָּצוּק כִּבְיָכוֹל בְּעַצְמוֹתָיו, וְאֵין כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ-וָעֵד

כִּי זֶה “הַלוּזּ שֶׁבָּאָדָם/ אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכָּל קָשֶׁה”,

הַבָּרִיחַ הַמַּבְרִיחַ אֶת יֵשׁוּתוֹ וּפָעֳלוֹ, הַשְׁאָרַת-נַפְשׁוֹ

לִימוֹת עָתִיד – לְ“יוֹם דָּוִד” רָחוֹק וְנִשָּׂא, אֲשֶׁר אוֹתוֹ

חָזָה בְּ“פוּרָה”, שֶׁהוּא מֵהַיְקָרִים בְּשִׁירֵי “חֻפָּה שְׁחוֹרָה”:

רַק יוֹם דָּוִד, כִּי בּוֹר קִבְרִי יִפְרַח

יִטֶּה נָא בֵּן אֶל קֶבֶר אָב נִדָּח

יָבוֹא עָשֵׁן בְּהוֹד יְהוֹ מָלַךְ

אֲמֻשֶּׁנּוּ נָא כְּרֶגֶב חַם.

*

עַכְשָׁו שֶׁמָּלְאוּ שִׁשִּׁים שָׁנָה לְהוֹפָעַת אֲסֻפָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁל יוֹנָתָן רָטוֹשׁ, וּבִקְרוֹב יוֹם הַזִּכָּרוֹן הָעֶשְׂרִים

לְלֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, אֶרְאֶה לְנֶגֶד עֵינַי אוֹתָן שָׁעוֹת

מִזְדַּחֲלוֹת שֶׁבָּהֶן כְּמוֹ גָּמְרָה “הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַסִּפְרוּתִית”

אֶצְלֵנוּ אֹמֶר לִפְרֹעַ חוֹב-כָּבוֹד(שֶׁהִצְטַבֵּר מִכְּבָר)

לַמְּשׁוֹרֵר הַהוּא, הַגֵּא וּקְשֵׁה-הַיּוֹם, הַנִּדָּח, מִדַּעַת

וּמִבְּחִירָה, אֶל סֵתֶר מַדְרֵגָה, הַדּוֹרֵךְ "עַל בָּמוֹתָיו –

לְבַדּוֹ", וְהַנִּצְרָר, “בָּשָׂר וָדָם וָנֶפֶשׁ”, בְּכַנְפֵי "הַחֲלוֹם/

– אַדִּיר הָאֲבָרוֹת", שֶׁעָלָיו נִלְחָמִים "בְּשַׁעְבֵּד אֶת כָּל

כֹּחוֹת הָרוּחַ/ וְהַגּוּף – " וְלֹו מָקְרִיבִים "חִנָּם,/ אֶת

כָּל הַמְּעַט הַזֶּה/ אֲשֶׁר מָצָאנוּ –/ אֲשֶׁר נֵחַנּוּ בּוֹ –"

וּמֵאוֹתָן שָׁעוֹת זָכֹר אֶזְכֹּר אֵיךְ הִזְכַּרְתִּי אָז,

בְּפֶתַח דְּבָרַי שֶׁלִּי, מוּל כְּנֶסֶת מְלֻמָּדִים מֻכְתְּרֵי-

תֹּאַר, "בִּנְיַן-דִּירוֹת אֶחָד שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ בְּקַטְנוּתִי

בְּתֵל-אָבִיב", שֶׁאַף הוּא מְשֻׁפָּע הָיָה בְּבַעֲלֵי-תְּאָרִים

לְמִינֵיהֶם, בְּעוֹד בַּעַל-הַבַּיִת חַף מִכָּל תֹּאַר

שֶׁבּוֹ יִתְעַטֵּר, עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וּבְכַרְטִיס-בִּקּוּר

שֶׁהִדְפִּיס וּקְבָעוֹ בְּדֶלֶת דִּירָתוֹ כָּתַב לֵאמוֹר: "בַּעַל-בַּיִת

וּפַרְדְּסָן". וְלֹא הִסְתַּפַּקְתִּי שָׁם בָּרֶמֶז הֶעָבֶה הַזֶּה

אֶלָּא הִשְׁלַמְתִּי וּפֵרַשְׁתִּי כִּי "בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְרָטוֹשׁ,

הֵן כִּמְשׁוֹרֵר וְהֵן כְּהוֹגֵה רַעְיוֹנָהּ שֶׁל הָאֻמָּה הָעִבְרִית

כַּחֲטִיבָה לְאֻמִּית-אַרְצִית רִבּוֹנִית", הֲרֵינִי "בִּבְחִינַת אוֹתוֹ

בַּעַל-בַּיִת וּפַרְדְּסָן". (מִזָּוִית עֵינִי רָאִיתִי כָּאן

בַּת-צְחוֹק מְאִירָה אֶת פָּנָיו הַסְּגוּפִים שֶׁל הָאִישׁ.)

זֹאת מִשּׁוּם שֶׁמֵאָז עָמְדִּי עַל דַּעְתִּי נַעֲשׂוּ לִי

הֵן הַשְׁקָפַת-עוֹלָמוֹ וְהֵן שִׁירָתוֹ "נִכְסֵי-צֹאן-בַּרְזֶל,

וְאוּכַל כִּמְעַט לוֹמַר שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁעֲשִׂיתִין קִנְיָנִי

עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָמַדְתִּי עַל

קְצָת מִדַּעְתִּי כְּבָר הָיִיתִי מְכַוֵּן לְדַעְתּוֹ… לֹא הָיִיתִי

צָרִיךְ אֵפוֹא לָרֶדֶת מִנְּכָסַי כְּדֵי לָרֶדֶת לִנְכָסָיו".

וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי עַד שֶׁהִצַּגְתִּיו כְּ"שָׁלִיחַ-מְבַשֵּׂר-

נָבִיא לַמַּהְפֵּכָה הָ“עִבְרִית”". כְּהַבִּיטִי בּוֹ, הִשְׁפִּיל עֵינָיו.

*

עַד כָּאן, לְגוּפוֹ שֶׁל יוֹם-הָעִיּוּן הַהוּא בְּחֵיפָה;

לְיֶתֶר דִּיּוּק, לְחֶלְקִי שֶׁלִּי הַמְּעַט. לֹא סִפּוּר גָּדוֹל,

הָיִיתִי אוֹמֵר. אַךְ כְּצִיּוּן לְזִכְרוֹ שֶׁל רָטוֹשׁ,

וְעֵדוּת-מָה לְטִיבוֹ שֶׁל הָאִישׁ, אוּלַי רָאוּי

לְהוֹסִיף כָּאן אִיּוּר קָטָן, מִלְּאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.

אִם כֵּן, מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר, וְהִנֵּה קוֹלוֹ

שֶׁל אוּרִיאֵל בַּטֶּלָפוֹן, לוֹחֵשׁ וְחוֹרְקָנִי כְּמִשְׁפָּטוֹ.

רוֹצֶה הָיָה שֶׁנִּפָּגֵשׁ. בְּקָפֶה אוֹסְלוֹ, לְמָשָׁל. שָׁם

רָגִיל הָיָה לָשֶׁבֶת בְּאוֹתָן שָׁנִים. בְּנַחַת דִּבֵּר,

אַךְ בְּמַפְגִּיעַ, כְּמִנְהָגוֹ מֵאָז. בְּנִימָה רוֹדָנִית קִמְעָה,

הָיִיתִי אוֹמֵר. לָכֵן לֹא נַעֲנֵיתִי לוֹ מִיָּד.

עִם זֹאת, לְטוֹבָה זָכַרְתִּי אַגַּב כָּךְ טֶלֵפוֹן

קוֹדֵם מִמֶּנּוּ, חָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵי כֵן. הָיָה זֶה

כַּאֲשֶׁר נִדְפַּס בְּ“קֶשֶׁת” “הַכִּנּוֹר וְהַחֶרֶב” שֶׁלִּי,

טֶקְסְט שֶׁנִּכְתַּב בְּעִקְבוֹת הַטְמָנַת עַצְמוֹתֵיהֶם שֶׁל

“שְׁנֵי אֵלִיָּהוּ”, הוֹרְגֵי הַלּוֹרְד מוֹיְן, שֶׁהֻעֲלוּ מִבֵּית

הַקְּבָרוֹת בָּסַאתִין בְּקָהִיר לְהַר-הֶרְצְל. הוֹפִיעָה שָׁם

גַּם דְּמוּתוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל, וּבְאוֹר שֶׁנִּרְאָה לוֹ

מַחְמִיא, מִן הַסְּתָם. כָּךְ גַּם, כַּנִּרְאֶה, בְּשִׂיחַת-

רַדְיוֹ שֶׁהִשְׁמַעְתִּי בָּהּ דְּבָרִים, לְאַחַר מִכֵּן. (הֲגַם

שֶׁשָּׁנִים עָבְרוּ לִפְנֵי כֵן בְּלִי שׁוּם דִּבּוּר בֵּינֵינוּ.)

חָנוּק הָיָה אָז קוֹלוֹ בַּטֶּלֵפוֹן, כְּאִלּוּ הִתְקַשָּׁה

בְּדִבּוּר, אַךְ גַּם נִימָה שֶׁל חֹם הָיְתָה, מַפְתַּעַת.

מְבַקֵּשׁ הָיָה לְשֶׁבֵּחַ אֶת הַכְּתִיבָה. “יָפֶה דָּרַשְׁתָּ”,

אָמַר. “בְּיֹשֶׁר כָּתַבְתָּ”, אָמַר. בְּשָׂפָה רָפָה הוֹדֵיתִי.

וְהוּא לֹא יָסַף עוֹד. עַכְשָׁו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ,

הִסַּסְתִּי, מִשּׁוּם מָה. הוּא לֹא הִרְפָּה. אַף

זֹאת כְּמִשְׁפָּטוֹ. בֵּינִי לְבֵינִי תָּמַהְתִּי, עַל מַה

נְּדַבֵּר. הוּא אַף הוּא לֹא פֵּרֵשׁ עַל מָה.

קְצָת מִסַּקְרָנוּת, קְצָת מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, נַעֲנֵיתִי

לְבַסּוֹף. נוֹעַדְנוּ בִּשְׁעַת בֹּקֶר בַּקָּפֶה, וְחִכִּיתִי לִשְׁמֹעַ

מַה בְּפִיו. “זֶה בְּנוֹגֵעַ לְמַה שֶׁאָמַרְתָּ שָׁם בְּחֵיפָה”,

פָּתַח. “הָהּ כֵּן?” נָהַמְתִּי, כְּמוֹ לְנַפְשִׁי. תָּמַהְתִּי

אִם מָצָא מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא לְטַעֲמוֹ. "הִצַּגְתָּ אוֹתִי

כְּנָבִיא שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה הָעִבְרִית", לִחְשֵׁשׁ. אָמְנָם כֵּן,

אִשַּׁרְתִּי. “אֲבָל זֶה לֹא זֶה”, פָּסַק, סָפֵק

נוֹזֵף סָפֵק מַפְצִיר. “אֲנִי רַק נַעַר-הַתֹּף”.

*

בָּזֶה תַּם אוֹתוֹ דּוּ-שִׂיחַ אַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ.

וּמֵעוֹלָם לֹא גָּבְהָה קַרְנוֹ בְּעֵינַי כְּבַשָּׁעָה הַהִיא.

פברואר 2001