ונוזלים מן לבנון

מאת

אהרן אמיר

---

ניסוי בשירה פוליטית

ניסוי בשירה פוליטית

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנֹזְלִים מִן-לְבָנוֹן

שיר השירים ד' 15

---

חיטה שנקבּרה

מאת

אהרן אמיר

הַדְּבָרִים הַבָּאִים בָּזֶה

יָדֹעַ יָדַעְתִּי מִכְּבָר

שֶׁיּוֹם יָבֹא וְיִמְצְאוּ

דַּרְכָּם אֶל הַנְּיָר:

גַּם בְּלֹא שֶׁאָאִיץ בָּהֶם

כָּל-עִקָּר,

וַאֲפִלּוּ עַל תְּנַאי

שֶׁלֹּא אָאוּץ וְלֹא אֶדְהַר,

אֶלָּא אֶקַּח לִי לְדֻגְמָה

אֶת הַיּוֹשֵׁב אֹהֶל-שֵׂעָר,

שֶׁאִם עֶשְׂרִים שָׁנָה חִכָּה

עַד שֶׁנָּקַם –

וְהָיָה בְּעֵינָיו

אִישׁ נִמְהָר.

כִּי אֲנִי מַאֲמִין בַּנְּבִיטָה הָאִטִּית

שֶׁל טְמוּנֵי-עָפָר

וּבַאֲלוּמָה שֶׁתֵּתָצַב מְלוֹא קוֹמָה

עַל גַּרְגֵּר-הַחִטָּה שֶׁנִּקְבַּר.

---

כנשׂוֹא הרוח

מאת

אהרן אמיר

טוֹב. נַנִּיחַ לְהַקְדָּמוֹת מְחֹרָזוֹת

וְנִגַּשׁ לְגוּפוֹ שֶׁל דָּבָר ­–

שֶׁהוּא, אִם תִּרְצוּ, גּוּפִי-אָנִי,

שֶׁעוֹדוֹ עוּל-יָמִים וְדָרוּךְ כְּמֵיתָר

נְשָׂאָתוּ הָרוּחַ אֶל עֵמֶק-עִיּוֹן,

וְהַיָּמִים יְמֵי הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה.

נֹכַח טַלְטְלוֹת הַקְּרָב בְּמִדְבַּר-הַתַּלְאוּבוֹת

(אוּלַי גַּם בְּפִזּוּל אֶל אֵימַת הַצָּפוּי בַּקַּוְקָז)

הָחְלַט אָז בִּדְרָגִים עֶלְיוֹנִים

(עַל כָּל צָבָא שֶׁלֹּא יָבוֹא)

לַחְצֹב תְּעָלוֹת נוּ“ן-טֵי”ת בַּסֶּלַע

וּלְהַצִּיב עֲפוֹלִים בּוֹלְמֵי-שִׁרְיוֹן

שׁוּרוֹת-שׁוּרוֹת בְּהַר וָגַיְא

וּלְהַעֲסִיק בַּזֶּה יוֹשְׁבֵי כְּפָרִים שֶׁבָּאֵזוֹר

אַף לְמַנּוֹת עֲלֵיהֶם שָׂרֵי-חֲמִשִּׁים

וְשָׂרֵי-מֵאוֹת מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל

(גַּם יִיטַב הַדָּבָר לְרַוְחַת כֻּלָּנוּ

וּמִמֵּילָא לִשְׁמִירַת אֱמוּנִים וָחֹק,

כִּי מִי שָׂבֵעַ וְיָקוּם עַל מַשְׂבִּיעָיו כָּל עוֹד יֵשׁ אֶת יָדָם לָתֵת אוֹ לַחְדֹּל)

• וְנָפַל בְּחֶלְקִי לְהִמָּנוֹת עִם הַמְּמֻנִּים.

---

בצל חרמונים

מאת

אהרן אמיר

בִּשְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם צֶחָה וְצוֹנֶנֶת

הוּבֵאתִי בְּטֶנְדֶּר בִּכְבִישׁ צַר בְּצֵל חֶרְמוֹנִים

מִמְּטוּלָה לִגְ’דֵידֶת-מַרְג'-עָיוּן

וְחָדְשַׁיִם יָמִים עָשִׂיתִי בַּעֲיָרָה וּבִמְסִבֶּיהָ

בְּחֶבְרַת רֵעִים-כְּאַחִים מִיּוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם,

אֲשֶׁר חִישׁ לָמַדְתִּי לִשְׁאֹב מֵהֶם חָכְמָה וָחֹם:

גֶּבֶר וְאִשָּׁה, נַעַר וְזָקֵן, מָרוֹנִי וּדְרוּזִי

וּמֻסְלְמִים עִמָּהֶם, גַּם סֻנִּים גַּם מִתְוָלִים

(שֶׁבַּיָּמִים הָהֵם עוֹד לֹא נוֹדְעוּ בַּשְּׁעָרִים כְּ“שִׁיעָה”).

שָׁם הִכַּרְתִּי אֶת הָאָמִיר הַצָּעִיר פוּאָד,

וְאֶת פִילִיפּ בְּנוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִירִיָּה,

וְאֶת הַמְהַנְדֵּס וִילְיָם דַאעֵ’ר מִצִּידוֹן,

וְאֶת מֻמְחֵי הַפִּצּוּצִים מִנַּבָּטִיֶּה

הֲלֹא הֵם הָאַחִים חָלִים וְסָלִים בּוּ-מְרַאד,

וְאֶת ז’וֹרְזֶ’ט וְרוֹזֶט וְזַ’קְלִין וְקַתְרִין,

וּבְיִחוּד אֶת פַטְמָה הָאֲפַרְסְקִית בַּת דֻּבִּין,

שֶׁבְּעָרְמַת אִשָּׁה מְלֻמָּדָה שָׁתָה לִי בַּחֲלָקוֹת

• הַעֲתֵר לִבּוּבִים וּפַזֵּר צַחְקוּקוֹת –

רַק לְמַעַן הַצֵּת רִשְׁפֵּי קִנְאָה

בְּלִבּוֹ הָרַךְ וְהַיָּרֵא שֶׁל הָאָמִיר פוּאָד –

נְסִיכוֹן לַאֲמִתּוֹ, מַשְׁמַע עַצְבָּנִי וּנְכֵא-רוּחַ,

עָנֹג וּמְפֻנָּק, חָרֵד מִכָּל נִדָּף,

וְעִם זֹאת עָמוּס מִין תְּחוּשַׁת "נוֹבְּלֶז אוֹבְּלִיז' ".

---

הלוּם

מאת

אהרן אמיר

בַּנּוֹף, בְּלִי סָפֵק, הָיְתָה מִין רוֹמְמוּת.

כָּךְ נוֹכַחְתִּי לִרְאוֹת בַּעֲלִיל

בְּצֵאתִי עַל סוּסָתִי וּפָנַי מַעֲרָבָה

לָתוּר שְׁבִילִים לֹא-מֻכָּרִים לְעֵת הַצָּהֳרַיִם

וְהִנֵּה אֲנִי עַל פִּסְגָּה מְחֻפַּת מַחְטָנִים רֵיחָנִים

חוֹלֶשֶׁת עַל מֶרְחַב הָרִים וּתְהוֹם וָחֹרֶשׁ

וּנְהַר הַקָּסֵמִיֶּה שׁוֹטֵף-נִפְתָּל מִתַּחַת

וּמֵעֲבָרִים הָרוּחַ לוֹטֶפֶת-טוֹפַחַת

וּמִנֶּגֶד מְאֻגְרָף בְּרֹאשׁ-הַר מִבְצַר-הַצַּלְבָנִים

זֶה הַקָּרוּי קַלְעַת אַ-שָּׁקִיף

(טֶרֶם נִלְמַד לִקְרֹא לוֹ בּוֹפוֹר)

וְצַהֲבוֹנָהּ הַמֻּתָּךְ שֶׁל שֶׁמֶשׁ

נִשְׁפָּךְ אֶל הַכָּחֹל וְהַיְרַקְרַק –

“יַא!” כִּמְעַט וְקָרָאתִי בְּקוֹל

בְּעוֹדִי מְסֻמָּר אֶל הַמַּרְאֶה,

שׁוֹאֵף מְלֹא חָזֶה מִן הָאֲוִיר הַמְשַׁכֵּר,

הֲלוּם (כָּךְ מִסְתַּבֵּר בְּדִיעֲבַד)

הַרְגָּשָׁה שֶׁל מְלֵאוּת הַהֲוָיָה.

---

"אתם תהיו כאן!"

מאת

אהרן אמיר

עוֹד יוֹם-יוֹמַיִם, וּבְצָהֳרֵי-חַמָּה אָנוּ עוֹמְדִים –

חָלִים וְסָלִים בּוּ-מְרַאד, גְּבָרִים מוּצָקִים,

רַחֲבֵי-גָּרֶם, לֹא חֲטוּבִים דַּוְקָה אַךְ חֲצוּבִים,

וַאֲנִי הַנַּעַר עִמָּהֶם, מְמֻנֶּה וְרוֹשֵׁם וּמְדַוֵּחַ,

עַל גִּבְעָה בּוֹדְדָה, שַׁלֶּטֶת, לִקְרַאת פִּצּוּצֵי בָּרוּד.

הַגִּבְעָה צוֹפָה דָּרוֹמָה, אֶל עֵמֶק הַחוּלָה,

וְחָלִים (אוֹ סָלִים) מִתְבּוֹנֵן, מְעַשֵּׁן, וּמְהַרְהֵר, וְשׁוֹתֵק,

עַד שֶׁהוּא מַפְטִיר כְּמוֹ לֹא לָעִנְיָן:

“אַתֶּם תִּהְיוּ כָּאן”. – תָּמִים, אוֹ מִתַּמֵּם,

אֲנִי מֵשִׁיב: “מַה קָּרָה לְךָ, חָלַמְתָּ חֲלוֹם?”

וְאִישׁ-שִׂיחִי מַרְחִיב פִּשּׂוּק רַגְלָיו, מוֹרֶה בְּאֶצְבָּעוֹ:

"אַתָּה רוֹאֶה שָׁם לְמַטָּה? לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים

הָיְתָה רַק קַדַּחַת. עַכְשָׁו הִנֵּה שָׂדוֹת, עֵצִים, בָּתִּים.

פּוֹרֵחַ… בְּעַד זֶה אֲנִי אוֹמֵר, בְּעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים…"

וַאֲנִי, אָמוּן עַל כָּל שֶׁלִּמְּדוּנוּ: "מָה אַתָּה מְדַבֵּר?!

אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנַחְנוּ רַק שְׁלִישׁ מֵהַתּוֹשָׁבִים אֶצְלֵנוּ,

וְרַק שִׁשָּׁה אֲחוּזִים מֵהָאֲדָמָה הֵם שֶׁלָּנוּ.

וּבִכְלָל, הָאַנְגְּלִי הוּא הַשּׁוֹלֵט, לֹא אֲנַחְנוּ".

• “תִּסְלַח לִי”, הוּא מֵשִׁיב, "אַתָּה עֲדַיִן יֶלֶד,

אֲבָל אֲנִי בֶּן-אָדָם מְבֻגָּר, רָאָה מַשֶּׁהוּ בַּחַיִּים…

אָז אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: הָיוּ פֹּה תֻּרְכִּים, וְעַכְשָׁו

יֵשׁ אַנְגְּלִים וְצָרְפָתִים. הַתֻּרְכִּים אֵינָם, וּמִי שֶׁבָּא אַחֲרֵיהֶם

יֵלֵךְ גַּם כֵּן, וּבְקָרוֹב. אֲבָל אַתֶּם נִשְׁאָרִים…

וּבְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אַתֶּם תִּהְיוּ כָּאן.

תִּזְכֹּר מָה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ… וְעוֹד אַגִּיד לְךָ:

הָאֲנָשִׁים פֹּה כֻּלָּם יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת,

לָמָּה נִמְאַס לָהֶם מֵאַחְמֶד בֶּךְּ, שֶׁמַּחֲזִיק הָאֲדָמוֹת

וּמוֹצֵץ לָהֶם הַדָּם שֶׁלָּהֶם בְּלִי לָתֵת שׁוּם-כְּלוּם.

אַתֶּם תָּבִיאוּ לָהֶם חַשְׁמַל וּכְבִישִׁים וּמַיִם בְּצִנּוֹר…"

הַפִּצּוּצִים עָמְדוּ לְהַתְחִיל, וְצָרִיךְ הָיָה לְהִתְרַחֵק,

וַאֲנִי מִמֵּילָא לֹא יָדַעְתִּי מָה אָשִׁיב עַל כָּל זֶה.

אֲבָל – מִשֶּׁעָבְרוּ לֹא חָמֵשׁ שָׁנִים אֶלָּא שֵׁשׁ וָחֵצִי

וּשְׁנֵים-עָשָׂר כְּפָרִים מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַצָּפוֹן הָיוּ

בִּידֵי צַהַ"ל, לֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לִזְכֹּר אוֹתָהּ נְבוּאָה

שֶׁזָּרַק סָלִים (אוֹ חָלִים), לְבָנוֹנִי פָּשׁוּט מִנַּבָּטִיֶּה:

קַבְּלַן-פִּצּוּצִים בִּלְתִּי-מְדֻפְּלָם, בַּעַל חוּשׁ לְהִיסְטוֹרְיָה.

לֹא מְדֻפְּלָם.

---

שבת ויום-ראשון

מאת

אהרן אמיר

מִפֹּה לְשָׁם, בִּסְתָו אַרְבָּעִים-וְשָׁלשׁ (כְּמוֹ לִפְנֵי הַמַּבּוּל!)

הָיִיתִי שׁוֹמֵר-רוֹכֵב לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם, בַּשָּׂדוֹת

שֶׁל אוֹתָם מִשְׁקֵי הַחוּלָה (רְאֵה לְמַעְלָה), וּבִימֵי-חֲמִישִׁי,

אִם אֵין מְנִיעָה שֶׁל מַמָּשׁ, הָיָה אָדָם שָׂם שָׁם פָּנָיו

לַשּׁוּק הַשְּׁבוּעִי בְּחַ’לְסָה (קִרְיַת-שְׁמוֹנָה שֶׁל הַיּוֹם)

שֶׁאֵלָיו נוֹהֲרִים הֲמוֹנִים, מִי בִּבְהֶמְתּוֹ וּמִי בִּכְלִי-רִכְבּוֹ,

מִדְּרוֹם לְבָנוֹן (גַ’בָּל עַאמֵל), מִקַּצְוֵי הַגָּלִיל, הַגּוֹלָן, הַחוֹרָן.

לְמִקַּח וּלְמִמְכָּר וּלְמִפְגָּשׁ, לִרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת וּלְרַחְרֵחַ.

וְהִנֵּה יוֹם-חֲמִישִׁי אֶחָד, מִי זֶה תּוֹקֵעַ לִי כַּף נִרְגֶּשֶׁת

אִם לֹא פִילִיפּ יְדִידִי שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל, שֶׁהַפַּעַם

חָרֵד הוּא וּמָתוּחַ: בְּבֵירוּת גַּם בְּדַמֶּשֶׂק, כַּיָּדוּעַ, הָאַנְגְּלִים

עוֹשִׂים בִּתְכָכֵיהֶם, וּבְחֹזֶק-יָד בּוֹטֶה, לָרֶשֶׁת אֶת הַצָּרְפָתִים

(בַּעֲלֵי-בְּרִיתָם) וּלְהִתְבַּסֵּס, בְּעֶזְרַת פַּן-עֲרָב, אַחַת-וָעַד,

כְּמוֹשְׁלִים בְּכִפָּה בַּלֶּבַנְט כֻּלּוֹ. “אָנוּ הַנּוֹצְרִים נִהְיֶה הַקָּרְבָּן”,

רוֹטְטוֹת שְׂפָתָיו, "וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים בַּתּוֹר!

אֵיךְ אֵינְכֶם תּוֹפְסִים?!" וַאֲנִי הַשּׁוֹמֵעַ תּוֹהֶה וְתָמֵהַּ:

אֲנִי הֶחָגָב מִי אֲנִי בְּעֵינָיו? וְאֵלָיו אֲנִי זוֹרֵק:

“מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ?” – “אַתֶּם?” הוּא מִתְלַהֵט,

"אַתֶּם יוֹתֵר חֲזָקִים מֵאִתָּנוּ; תְּנוּ לָנוּ יָד,

לִפְנֵי שֶׁיִּהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי, גַּם לָנוּ גַּם לָכֶם…

אַתֶּם צְרִיכִים לְהַכְנִיס לָכֶם לָרֹאשׁ: הַסַּכָּנָה מְשֻׁתֶּפֶת;

הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, מָחָר אַתֶּם. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּעַרְבִית:

“אַחֲרֵי שַׁבָּת בָּא יוֹם-רִאשׁוֹן”, וְאַתָּה בֶּטַח יוֹדֵעַ

מַה זֶּה אוֹמֵר. רַק שֶׁעַכְשָׁו הוֹפְכִים אֶת הַסֵּדֶר,

וְאַחֲרֵי יוֹם רִאשׁוֹן תָּבוֹא הַשַּׁבָּת, כִּי הָאַנְגְּלִי קוֹרֵא

מִשְּׂמֹאל לְיָמִין: יִגְמְרוּ אוֹתָנוּ, יָבוֹא תּוֹרְכֶם.

אַתֶּם תִּרְאוּ… לָכֶן תְּנוּ לָנוּ יָד עַכְשָׁו!"

אוֹתָהּ שָׁעָה אוּלַי לֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתּוֹ.

עוֹד לֹא יָדַעְתִּי אָז אֶת מְחִיר-הַדָּמִים

שֶׁשִּׁלְּמוּ אֲבוֹתָיו וַאֲבוֹת-אֲבוֹתָיו בְּמֵאָה הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת

(שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל הָאֶלֶף הַקּוֹדֵם, מֵאָז מַסְעֵי-הַצְּלָב,

אוֹ אַף מֵאָז הַכִּבּוּשׁ הַמֻּסְלְמִי) בַּעֲבוּר שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ

לְהֵאָחֵז בְּאַדְמַת מוֹשָׁבָם, בְּלִי הָמִיר מָסוֹרוֹת וָדָת.

כָּךְ עַד שֶׁבָּאָה צָרְפַת הַכּוֹבֶשֶׁת, בַּת חֲסוּדָה לַכְּנֵסִיָּה

וְאֵם רַבַּת-חֶסֶד לַנּוֹצְרִים בִּלְבָנוֹן, וְהֵבִיאָה גְּאֻלָּה-לְשָׁעָה…

כַּעֲבוֹר אַרְבַּע-חָמֵשׁ שָׁנִים זָכַרְתִּי אֶת הַדְּבָרִים

בִּימֵי מְצוֹר יְרוּשָׁלַיִם, כְּשֶׁעָמַדְנוּ דַּלִּים וְרֵיקִים

בִּפְנֵי לִגְיוֹנוֹ הָאַנְגְּלוֹ-עַרְבִי שֶׁל מֶלֶךְ מִזְרַח-הַיַּרְדֵּן,

בֶּן הַשֶּׁרִיף מִמֶּכָּה, הַאשֵׁמִי מֵחִגַ’אז, אוֹיֵב וְשֻׁתָּף,

וּכְשֶׁנֶּאֶלְצָה גַּם לְבָנוֹן, אוֹיֶבֶת עַל-כָּרְחָהּ,

לְהָטִיל בְּלֵב-וָלֵב אֶת חַיָּלֶיהָ לַמַּעֲרָכָה בַּצָּפוֹן

בְּיוֹם קוּם יִשְׂרָאֵל כִּמְדִינָה, גּוּר-אֲרָיוֹת מִשִּׁלְיָתוֹ…

כְּתֹם עַשְׂרוֹת-שָׁנִים, בְּקוּם “רְצוּעַת בִּטָּחוֹן” בִּגְבוּל הַצָּפוֹן

וַאֲנָשִׁים שׁוּב חָצוּ אוֹתוֹ, לְכָאן וּלְכָאן, נִפְגַּשְׁתִּי בְּעֵין-אִבְּל

עִם מִסְפַּר נִכְבָּדִים וּפְעִילֵי-צִבּוּר מִן הָאֵזוֹר,

וְשָׁאַלְתִּי אִם מֻכָּר לָהֶם רֵעִי פִילִיפּ מִמַּרְג'-עָיוּן.

בִּמְנוֹד-רֹאשׁ וּבַאֲנָחָה הֵשִׁיבוּ: "מַסְכִּין?.. מִי לֹא מַכִּיר…

בְּאַחַת הַהַפְגָּזוֹת עַל עִירוֹ נִפְצַע אֲנוּשׁוֹת, וּבְקשִׁי רַב הוּא מִתְנוֹעֵעַ".

וְלֹא קָמָה בִּי רוּחַ לִדְרשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ.

---

"בת יפתח"

מאת

אהרן אמיר

כְּמִי שֶׁגָּדַל בְּלִי טֶלֶבִיזְיָה (רַק שָׁמַע בִּמְעֻמְעָם

שֶׁבְּאַנְגְּלִיָּה דַּוְקָה נִסּוּ דָּבָר כָּזֶה), וּכְמִי שֶׁעַד גִּיל

חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה לֹא נִקְלַט מַקְלֵט-רַדְיוֹ בְּבֵית הוֹרָיו

(וְלֹא חָשׁ – יֵשׁ לְהוֹדוֹת! – לֹא חָסָךְ וְלֹא חֶסֶר),

הָיִיתִי שָׁקוּד בְּקַטְנוּתִי לִקְרֹא מִכָּל הַבָּא לַיָּד:

סֵפֶר-הַסְּפָרִים, סֵפֶר סְתָם, עִתּוֹנִים, מוֹדָעוֹת, שְׁלָטִים.

אֲפִלּוּ אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה. הַגְּבֶרֶת פֶּלְאִי הַזְּקֵנָה (שֶׁאָז הָיְתָה

עוֹד בְּמִבְחַר שְׁנוֹתֶיהָ) הִקְדִּימָה וְתָפְסָה שֶׁהֶעָתִיד הוּא

בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת. כָּךְ יָצְאָה, בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים-וְחָמֵשׁ,

“אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה מַסָּדָה בְּכֶרֶךְ אֶחָד”, שֶׁהִצְמִיחָה אַחַר-כָּךְ מַה שֶּׁהִצְמִיחָה.

לְמַעֲשֶׂה הָיָה זֶה לֶקְסִיקוֹן, אַךְ אֶת הַכֶּרֶךְ הַהוּא

שָׁתִיתִי בְּצָמָא, בְּסַקְרָנוּת לֹא-תִּרְוֶה; כְּמוֹ רֵאשִׁית-דַּעַת

הָיָה לִי, וְעוֹדִי זוֹכֵר מִמֶּנּוּ עֲרָכִים אֲשֶׁר אֵי-כָּךְ

לֹא הֻכְלְלוּ בְּשׁוּם אַגְרוֹן-דֵּעָה אַחֵר. אֶחָד מֵהֶם,

לְמָשָׁל, הָעֵרֶךְ “עַקְל, סָעִיד”. וְטַעַם וְנִמּוּק הָיוּ שָׁם

לַקּוֹרֵא הָעִבְרִי, שֶׁמְּדֻבָּר בִּ“מְשׁוֹרֵר עַרְבִי”, מִלְּבָנוֹן, אֲשֶׁר

בְּ-1932 פִּרְסֵם מַחֲזֶה מִקְרָאִי וּשְׁמוֹ “בַּת יִפְתָּח”.

(כְּנַעַר זוֹלֵל אִינְפוֹרְמַצְיָה גַּם נִסְפַּג בְזִכְרוֹנִי, מִקֵּץ שָׁנָה

אוֹ שְׁתַּיִם, בְּהִתְבּוֹסֵס הָאָרֶץ בִּדְמֵי “מְאוֹרְעוֹת תַּרְצָו-תַּרְצָט”,

שֶׁרָאשֵׁי הַכְּהֻנָּה הַמָּרוֹנִית בִּלְבָנוֹן קָמוּ בְּפֻמְבֵּי, אַף בַּכְּנֵסִיָּה

שֶׁבְּחַלַבּ, לְהַבִּיעַ אַהֲדָתָם לַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְלִנְדֹּר לוֹ יְדִידוּת.

בְּמַאי 47 קָרְאוּ הַלָּלוּ לַהֲקָמַת מְדִינָה עִבְרִית, אָחוֹת לִלְבָנוֹן.)

עָבְרוּ עַשְׂרוֹת-שָׁנִים עַד שֶׁנִּתְחַבֵּר לִי דָּבָר לְדָבָר

וְנִמְצֵאתִי לָמֵד שֶׁאוֹתוֹ עַקְל הַמְשׁוֹרֵר הָיָה מֵרִאשׁוֹנֵי שֻׁתָּפָיו

שֶׁל אַנְטוֹן סַעָאדֶה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ אָב הָיָה

וְנוֹשֵׂא-דֶּגֶל לְחָזוֹן שֶׁל “סוּרְיָה גְּדוֹלָה”, “בִּגְבוּלוֹת הִיסְטוֹרִיִּים”,

אַךְ בְּדוּלָה מִן הָעַרְבָאוּת. בַּמַּחֲזֶה עַל בַּת יִפְתָּח רָאָה

סַעָאדֶה, לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, “שֵׁרוּת לַצִּיוֹנוּת”, וְאֶת עַקְל

גֵּרַשׁ מֵהִסָּפַח לְמִפְלַגְתּוֹ “הַסּוּרִית הַלְּאֻמִּית” (P.P.S. ).

סַעָאדֶה וּמִפְלַגְתּוֹ הֵם סִפּוּר נִכְבָּד לְעַצְמוֹ, לֹא לְכָאן.

דַּי לָנוּ כָּאן שֶׁנּוֹסִיף כִּי בִּשְׁנַת 49, בִּלְבָנוֹן,

הוּצָא לַהוֹרֵג בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּנַסּוֹתוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּשְׁטָר,

וְכִי מַמְשִׁיכֵי דַּרְכּוֹ, לִפְלָגוֹתֵיהֶם, עוֹדָם פְּעִילִים בַּזִּירָה

וְעֲדַיִן הַשְׁפָּעָתָם הָרוּחָנִית מְפָעְפַּעַת וְנוֹתֶנֶת אוֹתוֹת “בַּשֶּׁטַח”.

(עִתִּים, יֵשׁ גּוֹרְסִים, בְּנִצּוּחָם שֶׁל שֵׁרוּתִים מַתְאִימִים

הַסָּרִים לִפְקֻדָּתוֹ בְּרוּכַת-הַהַשְׁרָאָה שֶׁל צַ’אוּשֶׁסְקוֹ מִדַּמֶּשְׂקוֹ.)

---

פגישת חוצבים

מאת

אהרן אמיר

עַקְל, שֶׁשָּׂרַד, נוֹלַד בִּנְקֹף עָשׂוֹר רִאשׁוֹן לַמֵּאָה שֶׁלָּנוּ,

וּבֶן שְׁתַּיִם-וְשִׁבְעִים הָיָה כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ בְּבֵירוּת, בְּאַשְׁרָפִיֶּה,

בְּשִׁלְהֵי יוּנִי לִשְׁנַת הַשְּׁמוֹנִים-וּשְׁתַּיִם, הַזְּכוּרָה כָּל-כָּךְ.

הוּא נִמְנָה עִם אוֹתָם אִישִׁים לְבָנוֹנִים-נוֹצְרִים שֶׁרִאְיֵן

אֵהוּד יַעֲרִי לְתָכְנִית “יוֹמַן הַשָּׁבוּעַ” שֶׁל הַטֶּלֶבִיזְיָה הַיִּשְׂרְאֵלִית

בְּתֹם שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי לְמִבְצַע “שְׁלוֹם הַגָּלִיל”

(אָז עוֹד לֹא יָדַע שֶׁיִּקְרָא לוֹ בְּשֵׁם “מִלְחֶמֶת-שׁוֹלָל”).

כַּאֲשֶׁר בְּעִקְּבוֹת רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו הִגִּיעַ לִבְעַבְּדָא, וּמִשָּׁם

לְאַשְׁרָפִיֶּה. בְּאֶמְצָעוּתוֹ, מִכָּל מָקוֹם, מָסַר לִי סָעִיד עַקְל

דְּרִישַׁת-שָׁלוֹם, עִם כַּמָּה קָבְצֵי-שִׁירָה מִשֶּׁלּוֹ, עֲטוּרֵי

הַקְדָּשׁוֹת נִמְלָצוֹת. “הוּא מִין צֵרוּף”, כָּךְ אֵהוּד,

נִפְעָם, בַּטֶּלֶפוֹן מִירוּשָׁלַיִם, “שֶׁל רָטוֹשׁ וְאוּרִי-צְבִי גְּרִינְבֶּרֶג!”

(שָׁנָה-וּמַשֶּׁהוּ לִפְנֵי כֵן הֵשִׁיב רָטוֹשׁ אֶת רוּחוֹ

וְהוּא בֶּן שְׁתַּיִם-וְשִׁבְעִים. וְאִלּוּ אוּרִי-צְבִי…)

מִפִּי אַנְשֵׁי-בֵּינַיִם לְבָנוֹנִים שָׁמַע עָלַי עַקְל,

שָׁנִים אֲחָדוֹת קֹדֶם. הַלָּלוּ דָּאֲגוּ גַּם לְהַמְצִיא לִי,

מֵעֵת לְעֵת, קְצָת מִיצִירֵי רוּחוֹ. זֶה עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים

הָיָה נִמְנֶה עִם בְּחִירֵי הַשִּׁירָה בַּלָּשׁוֹן הָעַרְבִית.

לוּ אַךְ וִתֵּר עַל עֶמְדוֹתָיו, כִּי עַתָּה הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ

רוֹזְנֵי הַשִּׁירָה הָעַרְבִית וְרוֹדָנֵיהֶם וֶהֱרִימוּהוּ

עַל נֵס. אֶלָּא שֶׁכָּפַר בְּעִקָּרִים, וְעָמַד בְּמִרְיוֹ.

לְאַחַר שֶׁהִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת בְּעַרְבִית פִּיּוּטִית, וְגַם בְּצָרְפָתִית,

עָבַר לַנִּיב הַלְּבָנוֹנִי-הָעַרְבִי, לְבַצְּרוֹ כְּבִטּוּי לַמּוֹלֶדֶת

וּלְבָנֶיהָ, אַף דָּבַק בַּעֲבָרָהּ הַ“פֶנִיקִי”, הַכְּנַעֲנִי,

הַטְּרוּם-עַרְבִי. וְאַף בָּזֶה לֹא אָמַר דַּי

וְעָמַל לְהַתְאִים כְּתִיב רוֹמִי לְאוֹתוֹ נִיב מְקוֹמִי, בַּדְלָנִי.

מִשֶּׁהֵחֵל הַבָּלָגָן בְּאַרְצוֹ, בְּשִׁבְעִים-וְחָמֵשׁ, נִסָּה לְהוֹצִיא

עִתּוֹן יוֹמִי בְּרוּחוֹ, אֶלָּא שֶׁעַד-מְהֵרָה קָמוּ חֲזָקִים מִמֶּנּוּ לְחָסְמוֹ.

לֹא אָמַר נוֹאָשׁ וְיָסַד שָׁבוּעוֹן בְּשֵׁם “מֶלְקַרְת” –

כְּשֵׁם אֵל וּמֶלֶךְ וְגִבּוֹר בַּמִּיתוֹס הַקַּדְמוֹן –

שֶׁכְּתָבוֹ עַרְבִי וּמִקְרָאוֹ לְבָנוֹנִי, וּבוֹ טוּר אֶחָד

מֻקְצֶה דֶּרֶךְ קֶבַע לְהִתְבַּטְאוּת לְבָנוֹנִית בִּכְתָב רוֹמִי;

דֶּרֶךְ קֶבַע גַּם נִדְפְּסוּ בּוֹ פִּרְקֵי מִיתוֹלוֹגְיָה

שֶׁל כְּנַעַן הַקְּדוּמָה, מֵעֲלִילוֹת אֱלֹהֶיהָ, בְּעָלִים וְעַשְׁתָּרוֹת,

וְעִקָּרָם פְּרִי שַׁקְדָּנוּתָהּ שֶׁל מְשׁוֹרֶרֶת, מַאי לְבֵית מֹר.

כָּאָמוּר בִּכְתֹבֶת הַשִּׁלּוֹחַ, נִפְגַּשְׁנוּ בַּנִּקְבָּה

כְּחוֹצְבִים מִשְּׁנֵי עֲבָרֶיהָ.

---

ברית לבתרים

מאת

אהרן אמיר

זְמַן לֹא רַב קֹדֶם לְאוֹתָהּ פְּגִישַׁת-חוֹצְבִים

הִתְפַּתָּה סָעִיד עַקְל לְלַיְלָה, אַחַת מַעֲרִיצוֹתָיו, מְשׁוֹרֶרֶת

דְּרוּזִית מִן הַשּׁוּף, מִבֵּית גֻ’מְבְּלַט דַּוְקָה, צְעִירָה

מִמֶּנּוּ בְּעַשְׂרוֹת-שָׁנִים. (מַה מּוּזָר הַדָּבָר:

מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה אֵרַע גַּם לְיוֹנָתָן רָטוֹשׁ, לֹא כֵן?)

הָיָה זֶה בְּאַחַד רִגְעֵי-הָרֹגַע בַּאֲסוֹנָהּ הַמִּתְמַשֵּׁךְ

שֶׁל לְבָנוֹן, וְהַ Le Monde רָאָה בַּזִּוּוּג אוֹת לַבָּאוֹת…

הֵם נִשְּׂאוּ בִּכְנֵסִיָּה כָּלְשֶׁהִי, לְמוֹרַת-רוּחָם שֶׁל רַבִּים,

“מִצַּד הַכַּלָּה” כְּ “מִצַּד הֶחָתָן”, וְכַאֲשֶׁר פָּגַשְׁתִּי בּוֹ

כְּבָר הָיָה שָׁרוּי בְּלֹא לַיְלָה, שֶׁבְּעַד נִסְיוֹנָהּ לָבוּז

לְשִׁקּוּלִים שׁוֹשַׁלְתִּיִּים וְאִסּוּרִים עֲדָתִיִּים שִׁלְּמָה בְּחַיֶּיהָ.

אַךְ כְּדַרְכָּם שֶׁל אַנְשֵׁי-חָזוֹן פּוֹרְצֵי-דֶּרֶךְ,

הָיָה עַקְל מִתְעַלֵּם מִבְּשָׂרוֹ; אוּלַי גַּם מִבְּשַׂר זוּלָתוֹ.

בְּשִׂיחוֹתֵינוּ, שֶׁתָּכְפוּ וְהָלְכוּ, הָיָה כַּאֲחוּז אֵשׁ פְּנִימִית:

בְּהוֹפָעָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת לְבָנוֹן תָּלָה

מַשְׁמָעוּת מְשַׁחְרֶרֶת; דִּמָּה לָחוּשׁ אֶת עֹצֶם הַצָּפוּן

בִּשְׁבִירַת הַמְּחִצּוֹת, וְחָזָה בְּרִית קְרוֹבָה לָקוּם בֵּין

אַרְצוֹ לְאַרְצִי, מְבַשֶּׂרֶת תְּמוּרָה מֻפְלֶגֶת לָאֵזוֹר כֻּלּוֹ.

בָּזֹאת לֹא נִפְלָה מֵרַבִּים מִבְּנֵי-אַרְצוֹ, וְלֹא רַק

נוֹצְרִים שֶׁבָּהֶם, אֲשֶׁר בִּתְחוּשַׁת-בֶּטֶן, פְּרִי נִסְיוֹן-דּוֹרוֹת,

הֵיטִיבוּ אוּלַי יוֹתֵר מִכָּל יִשְׂרְאֵלִי לֶאֱמֹד אֶת מִשְׁקַל

יָזְמָתָהּ הַצְּבָאִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּפָרְצָהּ אֶל שִׁטְחֵי לְבָנוֹן.

דְּבָרִים בְּאוֹתָהּ רוּחַ שָׁמַעְנוּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְבוֹאֵנוּ

בֵּירוּתָהּ, כְּשֶׁעָלִינוּ לִנְוֵה-הָהָר הֶהָדוּר שֶׁל שַׁרְל מַאלֵךְּ

* * *

פִּילוֹסוֹף-מְדִינַאי, נְצִיג בָּאוּ"ם וְשַׂר-חוּץ לְשֶׁעָבַר –

שֶׁקִּדֵּם אֶת פָּנֵינוּ בְּהַצְהָרָה שְׁקוּלָה וּמְנֻמֶּקֶת הֵיטֵב:

“בְּיָמִים אֵלֶּה מַפַּת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן נִכְתֶּבֶת מֵחָדָשׁ”.

בְּרוּחַ דּוֹמָה שָׁטַח דְּבָרָיו לְיָמִים שַׁגְרִיר-לְשֶׁעָבַר,

מֻסְלְמִי-סֻנִּי מִשּׁוֹעֵי בֵּירוּת הַיְשָׁנָה, מִמִּשְׁפַּחַת אַחַד

“הָאָבוֹת הַמְיַסְּדִים” שֶׁל לְבָנוֹן הַחֲדָשָׁה, שֶׁאַף לְאַחַר

הַמַּפֹּלֶת לֹא חָדַל מִלְּחַזֵּר אַחֲרֵינוּ, בַּאֲשֶׁר "בִּטָּחוֹן לְבָנוֹן

וּבִטָּחוֹן יִשְׂרָאֵל אֶחָד הֵם". גַּם אוֹתוֹ פָּעִיל דְּרוּזִי מְמֻלָּח מִן הַשּׁוּף

לֹא רָאָה סִכּוּי לְקִיּוּמָהּ שֶׁל דֶּמוֹקְרַטְיָה לְבָנוֹנִית אֶלָּא

אַחַר עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁל סִימְבְּיוֹזָה נִמְרֶצֶת עִם יִשְׂרָאֵל;

וּבֻרְגָּנִים נְאוֹרִים מִנַּבָּטִיֶּה הַשִּׁיעִית הִסִּיקוּ נְכוֹחָה כִּי

שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן יִמְצְאוּ רַק אִם נִהְיֶה לָהֶם אֲנַחְנוּ לְמָעוֹז;

וְזָכוּר לְטוֹב אַף מַשְׂכִּיל אֶחָד שִׁיעִי שֶׁהִגִּיעָנוּ מִבַּעַלְבֵּךְּ –

מִרְמַס-רַגְלֵיהֶם שֶׁל ח’וּמֵינִי וּמוּסַאוִי וְתוֹפְסֵי-קְלַשְׁנִיקוֹב

אוֹכְלֵי-לַחְמָם – חָרֵד וְנִזְהָר, אַךְ אוֹמֵר הִזְדַּהוּת וֶאֱמוּנָה.

---

איים בזרם

מאת

אהרן אמיר

מַה חֵיפָה יֵשׁ בָּהּ עִיר תַּחְתִית וְעִיר עִלִּית,

זוֹ יַרְכָתָהּ עַל הַיָּם וְזוֹ עַל הָהָר,

כָּךְ אַף בֵּירוּת הַצְּפוֹנִית מִמֶּנָּה. רְצוֹנְכֶם: יֵשׁ בֵּירוֹת

שֶׁל יָם, וְיֵשׁ בֵּירוּת שֶׁל הַר. אֶל שְׁתֵּיהֶן

הִגִּיעַ צַהַ"ל בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה יָמִים, אֶלָּא שֶׁבִּמְבוֹאוֹת

הַיַּמִּית נֶעְצַר וְהֵחֵל לָצוּר עַל דּוּכְסוּת עֲרָפַאת

לְאַחַר שֶׁחֵיל-דַּמֶּשֶׂק שָׂשׂ-נֶחְפַּז לְהִתְקַפֵּל מִזְרָחָה

(בְּזַחְלָ"מִים עֲמוּסִים מַקְלְטֵי-טֶלֶבִיזְיָה וּשְׁאָר חֶמְדוֹת בִּיזָה) –

לְהַנִּיחַ לַיִּשְׂרְאֵלִים לַעֲשׂוֹת כָּלָה בִּבְזוּיֵי נַפְשׁוֹ-הוּא.

סְבָרָה הָיְתָה, עַל כָּל פָּנִים, שֶׁבְּתוֹךְ שָׁבוּעוֹת

אוֹ חֳדָשִׁים לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד שָׂרִיד וּפָלִיט

לְאָשָׁ"ף עַל אַדְמַת לְבָנוֹן: אַחֲרֵי שֶׁתָּסוּר אֵימָתוֹ

מִן הַדָּרוֹם תּוּכַל גַּם הַבִּירָה לִנְשֹׁם לִרְוָחָה,

לָקוּם מֵאֶפְרָהּ וּלְחַדֵּשׁ יָמִים כְּקֶדֶם. עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים,

לְמָשָׁל, כְּמוֹהֶם כְּכַתָּבֵי-חוּץ, לֹא יֻצְרְכוּ עוֹד לַחְשֹׁשׁ

פֶּן יִפְקְדֵם גּוֹרָלוֹ שֶׁל סָלִים אֶ-לַּוּזִי (שֶׁפֹּרְקוּ אֲבָרָיו

בַּשִּׁטָּה הַבְּדוּקָה: שְׁנֵי מֶרְצֶדֶסִים מוֹשְׁכִים, זֶה לְכָאן

וְזֶה לְכָאן) אִם לֹא יִרְקְדוּ לְמַנְגִּינַת הֶחָלִיל הָאֲשָׁ"פִי

(אוֹ הַסּוּרִי). גַּם לֹא יִשָּׁנוּ עוֹד נָהֳלֵי-זְוָעָה כִּשְׁאִיבַת

דָּמָם שֶׁל אֶזְרָחִים מִגּוּפֵיהֶם עַד צֵאת נִשְׁמָתָם

בְּאוֹתָן מְעָרוֹת-סְתָרִים שֶׁנִּגְלוּ בְּפַאֲתֵי צִידוֹן.

(שָׁבוּעַ לְאַחַר מַעֲשֶׂה שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ מֵעֵד-רְאִיָּה,

צַנְחַן-מִלּוּאִים, שֶׁעַתָּה-זֶה הִשְׁתַּחְרֵר וְשָׁב לִנְהֹג מוֹנִית

בְּחוּצוֹת תֵּל-אָבִיב. בְּדַבְּרוֹ הָיָה קוֹלוֹ חָנוּק-רוֹעֵד,

כְּמוֹ שָׁב וְרָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו אֶת הַגּוּפוֹת

הַשְּׁמוּטוֹת שָׁם בְּאֶפֶס-דָּמִים, בְּאֶפֶס-חַיִּים.)

עַל הַחֶרֶב כְּצִירוֹ-שֶׁל-עוֹלָם כָּתַב דֶּה-גּוֹל בִּצְעִירוּתוֹ.

בְּקַיִץ שְׁמוֹנִים-וּשְׁתַּיִם דִּמּוּ הַלְּבָנוֹנִים לִרְאוֹת, בְּלַהַט חַרְבָּהּ

הַמִּתְהַפֶּכֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּהִתְמַמֵּשׁ הַמֵּימְרָה לְעֵינֵיהֶם.

בְּתֹקֶף מַה שֶּׁהִשְׁתַּנָּה, וּבְצִפִּיָּה לַתְּמוּרוֹת שֶׁעוֹד תָּבֹאנָה,

נִתַּן מִשְׁנֵה-טַעַם בַּדִּבּוּרִים שֶׁל בָּשִׁיר גֻ’מַיֶּל הַצָּעִיר

וְתוֹמְכָיו עַל “הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַשְּׁנִיָּה” שֶׁל לְבָנוֹן, וְעַל

קֵץ לַמֶּנְטָלִיּוּת שֶׁל בְּנֵי-חָסוּת בְּצֵל הֶגְמוֹנְיָה מֻסְלְמִית.

אַנְטוּאַן יְדִידִי, שֶׁרֹאשׁוֹ אֲבַטִּיחַ עַל גֶּזַע אָטָד,

נַתְחָן וְנַסְחָן עַז-בִּטּוּי, שָׁלַף בְּגָאוֹן הַקְלָטוֹת שֶׁל

“תֵּזוֹת”, שֶׁגִּבֵּשׁ אַרְבַּע שָׁנִים קֹדֶם, עַל “הַתְּקוּפָה הַיִּשְׂרְאֵלִית”

בְּתוֹלְדוֹת הָאֵזוֹר. קַל-וָחֹמֶר אַבּוּ-אַרְז, מְפַקְּדָם שֶׁל

“שׁוֹמְרֵי הָאֲרָזִים”, יְלִיד עֵין-אִבְּל שֶׁבִּגְבוּלֵנוּ, שֶׁעוֹד בָּאָבִיב

הִקְדִּים וְהֵכִין שׁוּרַת מִסְמָכִים וְחוֹזִים שֶׁעֲלֵיהֶם תְּבַסֵּס

לְבָנוֹן, חָפְשִׁיָּה מֵעֹל דַּמֶּשֶׂק וְאָשָׁ"ף כְּאֶחָד, אֶת יְחָסֶיהָ

עִם יִשְׂרָאֵל( לְרַבּוֹת חוֹזֶה לְאִי-הַתְקָפָה וְלַהֲגַנָּה הֲדָדִית).

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה גַ’וָּאד בּוּלוּס הַיָּשִׁישׁ,

מְדִינַאי שֶׁנַּעֲשָׂה הִיסְטוֹרְיוֹן, וּבִסְפָרָיו פִּתַּח הַשְׁקָפָה מְפֻכַּחַת

וּרְחָבָה עַל קוֹרוֹת הַמִּזְרָח מֵרֵאשִׁית הַיָּמִים וְעַד הֵנָּה,

לְפִיהָ הַכִּבּוּשׁ הָעַרְבִי-הַמֻּסְלְמִי הוּא קֶטַע אֶחָד

בְּרֶצֶף-חִלּוּפִים דִּינָמִי – לֹא גּוֹלֵל שֶׁנִּסְתַּם. אָכֵן

שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת עָשִׂיתִי בִּמְחִצָּתוֹ, מַקְשִׁיב לְשֶׁטֶף דִּבּוּרוֹ הַצָּלוּל,

בְּבֵיתוֹ שֶׁבְּאַנְטִלְיַאס, בְּצֵל פֶּסֶל-הָעֲנָק שֶׁל “יֵשׁוּעַ הַמֶּלֶךְ”

וּמוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַצּוּלֶלֶת יַמָּה – וּבָרֶקַע מַטְּחֵי הַפְּגָזִים

שֶׁל סָטִי"לִים יִשְׂרְאֵלִיִּים הַדָּשִׁים אֶת הָעִיר הַתַּחְתִית, הַשְּׁבוּיָה.

אַף כְּשֶׁנִּלְקַחְתִּי אַחַר-כָּבוֹד לִישִׁיבָה שְׁבוּעִית שֶׁל

אִישֵׁי “הַחֲזִית הַלְּאֻמִּית”, הֵם “שִׁבְעַת חַכְמֵי לְבָנוֹן”,

וְהוּא בְּתוֹכָם, הִצְהִיל פָּנִים לִקְרָאתִי, לְהַבְלִיט יְדִידוּת;

הֵן לֹא לְמַעֲנִי עָשָׂה כֵּן אֶלָּא “לְמַעַן הָעִקָּרוֹן”…

כַּאֲשֶׁר נִפְטַר, אַחֲרֵי הַמַּפֹּלֶת, הָיָה לִבּוֹ שָׁבוּר.

בְּלִי סָפֵק. אַךְ אוּלַי הִשְׂכִּיל לִזְכֹּר, בְּבוֹא עִתּוֹ,

כִּי חַיָּיו אַף הֵם רַק קֶטַע בָּרֶצֶף הַדִּינָמִי –

וְ“יֵשׁוּעַ הַמֶּלֶךְ” אוּלַי בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים צָפָה בּוֹ.

---

קבורת הנאום

מאת

אהרן אמיר

בְּחִלּוּפֵי-דְּבָרִים עִם יָדִיד דּוֹרֵשׁ-טוֹב-לִי בְּבֵירוּת

בְּאוֹתָם יְמֵי-הֲרַת-עָתִיד, לֹא הִבְלַגְתִּי וְהֵטַחְתִּי בְּפָנָיו:

“לֹא לַעֲשׂוֹת כֶּסֶף בָּאתִי לְכָאן אֶלָּא לַעֲשׂוֹת הִיסְטוֹרְיָה”

(וּבְשֵׁפֶל-קוֹל הוֹסַפְתִּי: “אוֹ לְפָחוֹת לַעֲזֹר בַּעֲשִׂיָּתָהּ”).

אִם אֲנִי הַקָּטָן כָּךְ, קַל-וָחֹמֶר סָעִיד עַקְל,

שֶׁגָּמַר אֹמֶר לַעֲשׂוֹת בְּמוֹ-פִּיו הִיסְטוֹרְיָה בִּירוּשָׁלַיִם.

בֶּאֱמֶת-וּבְתָמִים הֶאֱמִין כִּי יֵשׁ חֲשִׁיבוּת לְכָךְ

שֶׁפַּיְטָן כְּמוֹתוֹ, שֶׁשְּׁמוֹ נִשָּׂא בְּפִי כָּל אִישׁ-סֵפֶר

הַשּׁוֹמֵעַ עַרְבִית, יָקוּם כְּלָבִיא וְכַאֲרִי יִתְנַשֵּׂא וָקֳבָל-

עַם-וְעוֹלָם יַשְׁמִיעַ קוֹל בָּרָמָה – וְיָדְעוּ אוֹיֵב וְאוֹהֵב

כִּי סָעִיד עַקְל דִּבֵּר. לָכֵן בָּרִי הָיָה לוֹ

כִּי חַיֶּבֶת מֶמְשֶׁלֶת יִשְׂרָאֵל לְהַזְמִינוֹ לִנְאֹם בַּכְּנֶסֶת!

יִהְיֶה זֶה, בְּלִי כָּל סָפֵק, נְאוּם פּוֹתֵחַ-תְּקוּפָה,

כְּגוֹן זֶה שֶׁנָּשָׂא שָׁם סַאדַאת בְּשַׁעְתּוֹ, וְעַל כֵּן

מִן הַדִּין שֶׁיֻּשְׁמַע בְּאוֹתוֹ מָקוֹם דַּוְקָה…הוּא הִתְקַשָּׁה

לְקַבֵּל שֶׁמַּעֲמָד כְּגוֹן זֶה שָׁמוּר לְרֹאשׁ-מְדִינָה בִּלְבַד.

בְּעֵינָיו הָיָה זֶה טִעוּן שֶׁל לַבְלָרִים מוּל נָבִיא,

שֶׁאִם גַּם יִתְפֹּס בִּתְנָאִים רְגִילִים, אֵין בּוֹ לִשְׁלֹל

זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר כָּמֹהוּ, אֲשֶׁר לְעֵת כָּזֹאת

יֵחָשֵׁב דְּבָרוֹ לֹא פָּחוֹת מִדְּבַר רָאשֵׁי מְדִינָה וּלְאֹם – >

וְאָכֵן, גַּם דַּלֵּי-דִּמְיוֹן שֶׁבָּנוּ לֹא יָכְלוּ שֶׁלֹּא

לְהַעֲרִיךְ אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁיַּעֲשֶׂה עַקְל בְּהוֹפִיעוֹ בִּירוּשָׁלַיִם.

אַף הוּא, מִשֶּׁהֻצַּע לוֹ שֶׁיִּנְאַם מֵעַל הַר-הַצּוֹפִים –

דֻּגְמַת הַלּוֹרְד בַּלְפוּר בִּפְתִיחַת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית–

רָאָה בָּזֶה תַּחֲלִיף שֶׁיְּסַפֵּק אֶת הַכָּרַת-עֶרְכּוֹ וְכֵן

אֶת צָרְכֵי הַשָּׁעָה וְהַהִיסְטוֹרְיָה. מִתּוֹךְ הַכָּרַת יֻקְרָתוֹ

שֶׁל הַמַּעֲמָד הַצָּפוּי, שֶׁמֻּבְטָח לוֹ כִּי יַכֶּה גַּלִּים

כְּאֵרוּעַ תִּקְשָׁרְתִּי בֵּינְלְאֻמִּי רִאשׁוֹן-בְּמַעֲלָה, אֲשֶׁר יָרִים

גַּם אֶת קַרְנָהּ שֶׁלָּהּ, בָּאָרֶץ וּבְרַחֲבֵי תֵּבֵל,

הִקְצְתָה הָאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית לָאֵרוּעַ אוּלָם-יְשִׁיבוֹת חֲגִיגִי

שֶׁל הַסֵּנָט, בִּמְרוֹמֵי הַר-הַצּוֹפִים; מָקוֹם לִשְׁלָשׁ-מֵאוֹת

מֻזְמָנִים וּנְצִיגֵי תִּקְשֹׁרֶת, עַל הַצִּיּוּד הַנִּדְרָשׁ לְסוּגָיו…

בָּעֶשְׂרִים-וּשְׁלשָׁה בְּאוֹגוּסְט נַעֲשָׂה בָּשִׁיר גֻ’מַיֶּל הַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר

שֶׁל לְבָנוֹן, וּבְשׂוֹרַת עִדָּן חָדָשׁ קָרְמָה עוֹר וְגִידִים.

עַתָּה שָׁקַד עַקְל, בְּהַכָּרַת הָאַחֲרָיוּת שֶׁעָמַס עַל שִׁכְמוֹ

וּבִתְחוּשָׁה גּוֹבֶרֶת שֶׁל דְּחִיפוּת, לְהָכִין אֶת נְאוּמוֹ

לַמּוֹעֵד שֶׁקָּבַעְנוּ, בְּעֵצָה אַחַת עִמּוֹ, לְרֵאשִׁית אוֹקְטוֹבֶּר:

תְּמוּנַת קַדְמוּת קוֹרֶנֶת, הוֹוֶה גָּאוּל, עָתִיד שַׂגִּיא

אֲשֶׁר יְבָרֵךְ אֶת בּוֹנָיו בַּשָּׁלוֹם, כִּימֵי שְׁלֹמֹה וְחִירָם –

מִלִּים יְזְכְּרֵן דּוֹר-יָבוֹא וְעַל לוּחוֹת תֵּחָקַקְנָה…

לֵילוֹת כְּיָמִים שָׁקַד עָלָיו, בְּעוֹד עוֹזַרְתּוֹ הָאַרְמֵנִית הַמְּסוּרָה–

כַּתְבָנִית-מַזְכִּירָה-אַפְסְנָאִית-נַהֶגֶת – מוֹצִיאָה מִתַּחַת יָדָהּ

טְיוּטוֹת חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים, מֻגָּהוֹת וּמְתֻקָּנוֹת, שֶׁל נֹסַח-יְסוֹד

בְּצָרְפָתִית, וְתַרְגּוּם עַרְבִי בְּצִדּוֹ. (הַצַּד הַיִּשְׂרְאֵלִי אָמוּר הָיָה

לִדְאֹג לְכָל הַשְּׁאָר.) בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר

גֻבְּשָׁה הַטְּיוּטָה הָאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה – נֹסַח סוֹפִי, שֶׁאֲתַרְגְּמוֹ עִבְרִית.

בַּשְּׁלשָׁה-עָשָׂר בַּחֹדֶשׁ אַגִּיעַ עִם עֶרֶב לְבֵירוּת, עִם חֲבֵרַי,

וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּמִשְׂרָדוֹ אֲשֶׁר בְּסִן-אֶל-פִיל, נַעֲבֹר יַחְדָּו

פַּעַם אַחֲרוֹנָה עַל הַנֹּסַח הַסּוֹפִי הַלָּזֶה. בִּקְרוֹב

רִכְבֵּנוּ בַּמּוֹעֵד הַמֻּסְכָּם לִמְבוֹאוֹת בֵּירוּת הָיָה הַכְּבִישׁ

רַב-הַמַּסְלוּלִים חָשׁוּךְ וּפָקוּק. הִדְלַקְנוּ אֶת הָרַדְיוֹ

לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת בְּ“גַלֵּי צַהַ”ל". בַּשִּׁדּוּר הַזֶּה נִמְסַר לָרִאשׁוֹנָה

שֶׁהַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר הַצָּעִיר נִפְצַע לִפְנֵי שָׁעָה בְּהִתְפּוֹצֵץ

מְכוֹנַת-תֹּפֶת בְּמַטֵּהוּ אֲשֶׁר בְּאַשְׁרָפִיֶּה. מִשֶּׁנִּכְנַסְנוּ לִשְׁכוּנוֹת

דְּרוֹם-מִזְרָחָהּ שֶׁל הָעִיר לִוּוּנוּ מַטָּחִים שֶׁל אֵשׁ אוֹטוֹמָטִית:

יְרִיּוֹת-שִׂמְחָה עַל כָּךְ שֶׁאִם גַּם נִמְנוּ עֶשְׂרִים

חֲלָלִים, חַי-וְקַיָּם הַנָּשִׂיא-הַנִּבְחָר, הַמַּנְהִיג, הַמְפַקֵּד.

כֵּן, הָיוּ שֶׁנִּשְׁבְּעוּ כִּי רָאוּהוּ נֶחְלָץ, מְחַיֵּךְ

וְאוֹמֵר-נִצָּחוֹן; הָיוּ שֶׁרָאוּ גַּם אֵיךְ קָם מֵאֲלֻנְקָתוֹ.

לְמַעֲשֶׂה, כָּךְ הִתְבָּרֵר, נֶהֱרַג בּוֹ-בַּמָּקוֹם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ

קְשָׁיִים בַּזִּהוּי הַמֻּחְלָט, וְרַבִּים בַּצָּר-לָהֶם הֶעְדִּיפוּ אַשְׁלָיָה.

רַק שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי חֲצוֹת, בַּמַּטֶּה שֶׁל אַבּוּ-אַרְז,

לֹא הַרְחֵק מִמְּקוֹם הַפִּצּוּץ, טִלְפֵּן מִישֶׁהוּ וְאִשֵּׁר סוֹפִית.

עַד אָז הָיִינוּ מִתְאַמְּצִים לְהִתְלוֹצֵץ. כְּמֻרְגְּלֵי קֶטֶל,

פִּתְּחוּ הַלְּבָנוֹנִים דְּרָכִים מִשֶּׁלָּהֶם לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַפֻּרְעָנוּת.

יְדִידֵנוּ הָאֶלֶגַנְטִי אַף בִּקֵּשׁ תְּחִלָּה שֶׁנִּסְעַד “אֵצֶל אֶמִיל”,

בְּמַעֲלֵה הָהָר, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית-מֶרִי. “הַנַּח”, שִׁדַּלְתִּיו בִּדְבָרִים,

“אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁיָּצָאתָ לָחֹג אֶת פְּצִיעַת בָּשִׁיר?!”

נִכְלַם הָאִישׁ וְשָׁלַח לְהָבִיא מַטְעַמִּים מִמִּסְעָדָה אַחֶרֶת, סְמוּכָה…

מִמֶּרְחַק הַשָּׁנִים עוֹלֶה בְּךָ הִרְהוּר שֶׁמָּא אָמְנָם

דִּמָּה לִרְאוֹת בָּאָסוֹן סִכּוּי שֶׁל גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ.

רָפֶה הַבָּשָׂר, וְעֵינֵי-הַבָּשָׂר לֹא לְמֵרָחוֹק תִּרְאֶינָה.

לְמָחֳרָת, עוֹד אָנוּ עוֹמְדִים, חֲפוּיֵי-רֹאשׁ, לָשׁוּב הַבַּיְתָה,

בַּכְּבִישׁ שֶׁנִּמְצָא פָּנוּי בְּמִדָּה חַסְרַת-תַּקְדִּים, וְהִנֵּה פָּנִים מֻכָּרִים:

מַטְרוֹנִית מָרוֹנִית שְׁכֵנָה וַהֲדוּרָה, נִגֶּשֶׁת לִמְכוֹנִית מֶרְקוּרִי –

כְּכָל הַנִּרְאֶה בְּדַרְכָּהּ לַהַלְוָיָה בְּבִכְּפַאיָה, בְּסִיסָם

שֶׁל בְּנֵי-גֻ’מַיֶּל בְּהַר הַלְּבָנוֹן. “אַתֶּם קְבַרְתֶּם אוֹתוֹ”,

מַפְטִירָה הִיא בְּלַחַשׁ-אֶפְעֶה, עֵינֶיהָ כִּידוֹנִים. לְמָחֳרָת

בָּאוּ צַבְּרָא וְשָׁתִילָא, וְאַחַר-כָּךְ כָּל מַה שֶּׁנִּדַּרְדֵּר אַחֲרֵי-כֵן.

הַרְבֵּה דְּבָרִים נִקְבְּרוּ בַּמַּפֹּלֶת. בְּתוֹכָם, גַּם הַנְּאוּם הַהִיסְטוֹרִי

שֶׁל מְשׁוֹרֵר תָּמִיר, אִישׁ-חָזוֹן, שַׂב-תַּלְתַּל וּגְבַהּ-מֵצַח,> וּשְׁמוֹ סָעִיד עַקְל

---

בין נקבר לנולד

מאת

אהרן אמיר

הַמְשׁוֹרֵר, הִסְתַּבֵּר לָנוּ פַּעַם, בְּשִׂיחַת-חֻלִּין נְדִירָה,

זָכַר אֶת אִמָּה הַמְּנוֹחָה שֶׁל אִשְׁתִּי מִימֵי בְּחוּרוֹתָיו

בְּבֵירוּת הַתַּחְתִּית. רוֹאֶה הָיָה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ-הוֹמִיּוֹת

בְּבַאבּ-אִדְרִיס, מְקוֹם מְגוּרֶיהָ – וְחוֹמֵד אוֹתָהּ בִּלְבָבוֹ:

“אִשָּׁה יָפָה הָיְתָה…” אַךְ כַּאֲשֶׁר בְּאַחַד הַיָּמִים

בִּקַּשְׁתִּי לָגֶשֶׁת עִם אִשְׁתִּי לַמְּקוֹמוֹת הָהֵם בְּמַעֲרַב הָעִיר,

אֶל נוֹפֵי יַלְדוּתָהּ וּנְעוּרֶיהָ, הִתְמָרְדָה, וּבְעֵינַיִם לַחוֹת

הָפְכָה לָנוּס מִשָּׁם. הַמַּרְאֶה כָּבֵד הָיָה מִנְּשׂא:

בְּשֶׁמֶשׁ-הַצָּהֲרַיִם נִגְלָה לְעֵינֵינוּ יְשִׁימוֹן שֶׁל גַּלֵּי-חֳרָבוֹת

וּרְחוֹבוֹת לֹא-אָדָם-בָּם; מַמְלֶכֶת-עֲזוּבָה לְחַיּוֹת-בַּיִת

שֶׁיָּרְשׁוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶן, מַצַּע-דְּמָמָה לְאֹחַ וְעַכְבָּר…

אֲבָל מֵאָז אוֹתָהּ טְרַאוּמָה עָבְרוּ שָׁנִים. חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה

כִּמְעַט. וְיֵשׁ סִמּוּכִים לַדֵּעָה שֶׁאוֹתָהּ קִבְרַת-עִיר מִתְעוֹרֶרֶת

לְחַיִּים. לְאַט-לְאַט, וּפֹה-וָשָׁם אֲפִלּוּ חִישׁ-מְהֵרָה.

וְלֹא רַק הַפִּנָּה הַהִיא. גַּם לֹא בֵּירוּת לְבַדָּהּ.

אִם תִּשְׁמְעוּ כֵן, הַאֲמִינוּ! כָּל שֶׁהִכִּיר אֶת לְבָנוֹן

בְּעָנְיָהּ וּבְיִסּוּרֶיהָ, וְגַם בַּהֲפוּגוֹת שֶׁל הַחְלָפַת-רוּחַ,

יוֹדֵעַ מָה-עַזָּה הַחִיּוּת בְּעַמָּהּ שֶׁל הָאָרֶץ הַזֹּאת,

לְכָל עֲדוֹתָיו הַנִּצּוֹת, מַה-גָּדוֹל כִּשְׁרוֹן-הַחַיִּים

וְכִשְׁרוֹן-הַשְּׂרִידָה שֶׁלּוֹ… מַזְכִּיר אוּלַי אֶת קַרְתּ-חֲדַשְׁת,

לְמָשָׁל, לִפְנֵי הַמִּלְחָמוֹת הַ“פּוּנִיּוֹת”, וְאַחֲרֵי הָרִאשׁוֹנָה, וְהַשְּׁנִיָּה?

דּוֹמֶה, לֹא לְחִנָּם מוֹצְאִים יוֹדְעֵי-דָּבָר קִרְבָה אֶטִימוֹלוֹגִית

בֵּין FOINIKES, הֵם הַפֶנִיקִים, בִּיוָנִית קְלַסִּית, וּבֵין

ה- PHOENIX, זֶה עוֹף-הַחוֹל הָאַגָּדִי, הַנִּשְׂרָף מִדֵּי אֶלֶף

שָׁנָה וְשָׁב לִתְחִיָּה. שֶׁמָּא הָיָה אָמְנָם הָעוֹף הַהוּא

בְּקַדְמַת הַיָּמִים סֵמֶל-הִזְדַּהוּת עָמֹק לְיוֹרְדֵי-הַיָּם

מִגְּבָל וְצוֹר, וְצִידוֹן וְאַרְוָד. בַּמִּזְרָח שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל

דַּק הַגְּבוּל בֵּין קַדְמוּת לְהוֹוֶה, בֵּין נִקְבָּר לְנוֹלָד.

כָּאן אוּלַי יִשְׁאַל הַקּוֹרֵא, סָמוּךְ לִקְצֵה גְּבוּל סַבְלָנוּתוֹ:

מַה יֵּשׁ בְּכָל זֶה בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילֵנוּ?… אָשִׁיב לוֹ בְּעוֹד

זִכָּרוֹן פְּרָטִי קָטָן מִשֶּׁלִּי: מַעֲשֶׂה בִּשְׁלשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לִסְעוּדָה

בְּגוּשׁ-דָּן, בְּבֵית-אֹכֶל סָמוּךְ לְבֵית-עָלְמִין תֵּל-אֲבִיבִי,

כִּשְׁנָתַיִם לְאַחַר שֶׁקָּרְסָה יָזְמָתָהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁטְחֵי לְבָנוֹן.

אֶחָד הָיָה הִיסְטוֹרְיוֹן וּמִזְרְחָן נוֹדָע בִּשְׁעָרֵינוּ, עוֹד אֶחָד

יָדִיד שֶׁבָּא לְבַקֵּר, אַף הוּא הִיסְטוֹרְיוֹן וּמִזְרְחָן.

וְהַשְּׁלִישִׁי אֲנִי הַקָּטָן. מְסִיחִים הָיִינוּ בְּלִקְחֵי אוֹתָה מַפֹּלֶת,

בְּאִפּוּק וּבִמְתִינוּת, כַּיָּאֶה לָאֲנָשִׁים מְיֻשָּׁבִים. רַק הָאוֹרֵחַ,

בְּעֶצֶם, הִתְרַתַּח לִרְגָעִים – כְּמִי שֶׁהִמֵּר עָלֵינוּ וְנִכְזַב.

לְבַסּוֹף זָז תְּזוּזָה נִמְרָצָה עַל מוֹשָׁבוֹ וְהֵטִיחַ כְּלַפֵּינוּ,

חַד וְחָלָק, וּמְלֹהָט: "אַתֶּם חַיָּבִים פַּעַם לְהַחְלִיט

אִם רוֹצִים אַתֶּם לִהְיוֹת אִימְפֶּרְיָה – אוֹ מְדִינָה יְהוּדִית!"

הַאֵין זוֹ, בְּמִשְׁפָּט אֶחָד קָצָר, כָּל הַדִּילֵמָה כֻּלָּהּ?

יארנטון, אוקספורד, דצמבר 1996

סְלֵימַאן פְרַאנְגִ’יֶּה, נָשִׂיא,

אִישׁ חַלָּשׁ הַמִּתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת –

אִישׁ בָּא־בַּיָּמִים, עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל,

בָּשְׂמֵי־פָּרִיז וְדַרְדַּסֵּי־פָּרַס,

פִּיגָ’מָה וַחֲלוּק־מֶשִׁי־לַבֹּקֶר,

וְרַעַם פְּגָזִים לְפַת־שַׁחֲרִית,

וְקֶלַע וּמָגוֹר עַד לְהַשְׁחִית –

אִישׁ חַלָּשׁ הַמִּתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת

וְלָשֵׂאת צְלָבוֹ, צְלַב־מָרוֹן,

עַד יוּקְעוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֶל הָאֶרֶז

אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן

וְנֶאֶסְרוּ אֵלָיו יַחְדָּו

בִּיתָרִים לַחִים מַעֲשֵׂה־פְּלִשְׁתִּים־דַּמֶּשֶׂק

וְאֵין מָתִיר –

אִישׁ חַלָּשׁ הַמִּתְחַזֵּק לַעֲשׂוֹת

עֵת נִרְדַף אֶל בֵּין־הַמְּצָרִים

עַל נַפְשׁוֹ

נַפְשָׁם

נַפְשֵׁנוּ –

שְׁלֹמֹה פְרַאנְגִ’יֶּה, נָשִׂיא

בְּחֶבֶל־חִירָם־וְצִידוֹנִים,

נִמְלַט מֵאַרְמוֹנוֹ אֲשֶׁר בָּהָר הַטּוֹב –

צִדְקִיָּהוּ הַצִּידוֹנִי

הַשָּׂם בִּבְעַאבְּדָה קִנּוֹ

וְאֶל ג’וּנְיֶה יָנוּס,

קֶצֶף עַל לִבְנַת שְׂפָתָיו

וְאֶקְדָּח בַּחֲגוֹרַת מִכְנָסָיו –

כִּי כָּלְתָה הָרָעָה גַּם הִגִּיעָה

כִּי הִשִּׂיגוּהוּ מְבַקְּשֵׁי נַפְשׁוֹ

נַפְשָׁם

מִי יַעֲלֶה בְּהַר־צַנִּין

מִי יִקֹּם אֶת דַּם דָּמוּר

מִי יוֹשִׁיעַ עַלְמוֹת עִיּוֹן

מִי יִפְדֶּה צְלַב־מָרוֹן –

מִי יָקִים אֶת סֻכַּת שְׁלֹמֹה הַנּוֹפֶלֶת

מִי יָקוּם עַל סֻכַּת דָּוִד אַחֲרֶיהָ

מִי יוֹשִׁיעַ לְצִדְקִיָּהוּ־יְהוּדָה –

לוּ תֵצֵא אֵשׁ מֵהֲאָרִזים

וְאָכְלָה עַתּוּדֵי־אָרֶץ

אַטְדֵי־אָדָם

נָמוֹשׁוֹת־אֱנוֹשׁ

סָבִיב

סָבִיב.

26.3.76

וַיְהִי בִּימֵי הַמֶּלֶךְ כְּדָרְלָעֹמֶר

אָז הָיָה גָּבֹהַּ עַל גָּבֹהַּ

וְהַסֻּלָּם עוֹמֵד-נִצָּב אֵין-נוֹעַ

וְעַל כֻּלָּם נִשָּׂא כְּדָרְלָעֹמֶר

מֶלֶךְ-מְלָכִים כְּדָרְלָעֹמֶר:

וַיְהִי בִּימֵי מְלֹךְ כְּדָרְלָעֹמֶר

מֵאֲרָרַט וְעַד הָעֲרָבָה

וּמֵעֵילָם עַד צֹעַר וְאַדְמָה

הָיְתָה כָּל עִיר יוֹשֶׁבֶת צֵל הַתֹּמֶר

וְאִישׁ כַּיָּשָׁר בְּעֵינֵי כְּדָרְלָעֹמֶר:

שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְרוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר

גַּם בֶּרַע גַם בִּרְשַׁע שֶׁמְאֵבֶר וְשֶׁנְאָב

וּבַשְּׁלשׁ-עֶשְׂרֵה נוֹסְדוּ עָלָיו יַחְדָּו

נָטוּ כָּתֵף סוֹרֶרֶת וַיִּגְמְרוּ-אֹמֶר

וַיִּמְרְדוּ בַּמֶּלֶךְ כְּדָרְלָעֹמֶר:

שָׁנָה אַחַת הוֹחִיל כְּדָרְלָעֹמֶר

וּבָאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שֻׁלַּח כִּנְחַשׁ-בָּרִיחַ

נֶאְפָּד-בִּגְבוּרָתוֹ פָּרַץ-הֵגִיחַ

הוּא וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר יָצוּר כַּחֹמֶר

מִי לֹא יִירָא בִּשְׁאֹג כְּדָרְלָעֹמֶר:

*

אֶת הַזּוּזִים הָמַם בְּהָם וּבַל יוֹתֵר

אֶת-רְפָאִים הִכָּה עָפָר בְּעַשְׁתְּרוֹת-קַרְנַיִם

עַל הָאֵימִים נָתַן פַּחְדּוֹ בְּשָׁוֵה-קִרְיָתַיִם

וְאֶת חֹרִים בְּהַרְרָם-שֵׂעִיר מִגַּר

הִכָּם עַד אֵיל-פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:

בְּעֵין-מִשְׁפָּט אָנַף וְלֹא כִּפַּר

בְּקָדֵשׁ הִכָּה אֶת שְׂדֵה-עֲמָלֵקִים

וּמֶלֶךְ סְדוֹם וַעֲמֹרָה נָפְלוּ בְּעֵמֶק-הַשִּׂדִּים

כִּי עֵמֶק-הַשִּׂדִּים בֶּאֱרוֹת-בֶּאֱרוֹת-חֵמָר

וְאֶת הָאֱמוֹרִי הִכָּה בְּחַצֲצֹן-תָּמָר:

וַיְהִי כְּנוּס הַנִּשְׁאָרִים הָהָר

אֶת-חֲנִיכִים הֵרִיק אַבְרָם רַדֵּף בְּאַף וָעֵשֶׂק

עַד חוֹבָה אֲשֶׁר הִיא מִשְּׂמֹאל לְדַמֶּשֶׂק

אָז אָבְדוּ מַלְכֵי גּוֹיִים שִׁנְעָר וְאֶלָּסָר

וְעִמָּם כְּדָרְלָעֹמֶר נִגְזַר:

*

וַיְהִי אַחַר שׁוֹפָר וְאַחֲרֵי קָטֹל

וַיִּזְבְּחוּ הָעָם פָּרִים וּבְנֵי-אֵלִים

רַצּוֹת שׁוֹכְנֵי-מָרוֹם זֶה אַב-הֲמוֹן-אֵלִים

וּבְטֶרֶם דָּם יִלַּק וּכְבָר קָהָל גָּדוֹל

כַּיֶּלֶק עַל שָׂדֶה כְּבַד-חָלָל-וּשְׁכוֹל:

בִּכְרֹעַ עָרִיצִים וּשְׁבֹר מֻטּוֹת וָעֹל

כְּשֻׁדֹּד שׁוֹדְדִים וְהָקִיא חֵלֶב-בָּז

אָז בִּלְעֲדֵי אֲשֶר אָכְלוּ פּוֹשֵׁט וָעַז

יְהִי לְמַלְכִּיצֶדֶק מַעֲשַׂר-כֹּהֵן מִכֹּל

בְּצָהֳרֵי חֶשְׁבּוֹן וְהָאֵיפָה לִשְׁקֹל:

בְּהוּבֵס כְּדָרְלָעֹמֶר יָצָא אָז הַקּוֹל

מָאַס הָעִבְרִי מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ

מִשְּׁלַל אַמְרָפֶל וְתִדְעָל וְאַרְיוֹךְ

אֲבָל בְּעֵת חַלֵּק וּבְעֵת אָכֹל

הַלּוֹקְחִים הֵם עָנֵר וּמַמְרֵא וְאֶשְׁכֹּל:

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יַהְוֶה:

אפריל 1967

מִי אֲשֶׁר לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ

בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים-וָשֶׁבַע

לַחֲבֹק בִּזְרוֹעַ-עֹז

אֶת כָּל אֲשֶׁר מָצְאָה יָדוֹ לִכְבּשׁ –

חֻפַּת שָׁלוֹם עִבְרִי

לִפְרֹשׂ עַל אֶרֶץ-וְיוֹשְׁבֶיהָ

מִיַּרְכְּתֵי חֶרְמוֹן

בּוֹאֲכָה נַחַל-מִצְרַיִם –

מִי אֲשֶׁר לֹא מָצָא אֶת לִבּוֹ

מִמָּחֳרַת הַמַּעֲרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכָה חַרְבּוֹ

לְהַשְׂכִּיל אֶל נִצְחוֹנוֹ

וּלְשִׂימוֹ כְּאֶבֶן-שְׁתִיָּה

לְאַחֲוַת שׁוֹכְנֵי-מוֹלֶדֶת

אוֹמְרֵי-חֲזַק אִישׁ לְרֵעֵהוּ

מִתְנַעֲרִים כְּאִישׁ אֶחָד מִסֵּבֶל-מוֹרָשָׁה

מֵאֲבַק-תְּמוֹלִים-וָנֵכֶר

וְקָמִים לַמְּלָאכָה יַחְדָּו –

הוּא אֲשֶׁר יִדּוֹן

בְּמוֹ קֹצֶר-יָדוֹ

לְהַחֲלִיף שָׁלוֹם בּוֹטֵחַ

בְּמִלְחֲמוֹת-יְהוּדִים –

לִרְאוֹת בְּעֵינַיִם כָּלוֹת

בְּהִתְהַפֵּךְ עָלָיו גַּלְגַּל

וּבְהִצָּמֵק מַמְלַכְתּוֹ הֲלֹךְ וְהִצָּמֵק –

לִמְצֹא אֶת מְחָרָיו

בְּגֵטוֹ מְמֻסָּד וּמְיֻסָּר:

תַּרְבּוּת עַכְבָּרִים מְסֻמָּמִים

חוֹלֵי-אֱלֹהַּ

מִתְרוֹצְצִים בְּפֶתַח אֶלֶף שְׁלִישִׁי,

בַּחֲצַר-מַטָּרָה פָּלֵאוֹלִיתִית

שֶׁגְּבוּלֶיהָ מִשָּׁפְכֵי יַרְקוֹן

עַד שָׁכְפֵי קִישׁוֹן

וְיַרְכָתָהּ עַל עֵמֶק-סִילִיקוֹן

אי-שם בטוסקנה, 6.10.2000

חַד-קַוִּים, רַךְ-גּוֹנִים, מִצְטַיֵּר לִי

בֹּקֶר-שַׁבָּת אֶחָד שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר מִלִּפְנֵי תְּרֵיסַר

שָׁנִים וְיוֹתֵר וַאֲנִי עִם רֶכֶב-יִשְׂרָאֵל-וּפָרָשָׁיו

מְשַׁיְּטִים בְּרִכְבּוֹ בִּדְרָכֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ-הַגָּלִיל.

אִישׁ-סְגֻלָּה הוּא הָאִישׁ. לְפִי כָּל אַמַּת-מִדָּה.

אִישׁ-אֶשְׁכּוֹלוֹת. מְהִיר-שָׁלָל וְרָהוּט, אַךְ גַּם

מָלֵא וְעָמוּס. טִפּוּסִי הוּא לָאִישׁ, כַּנִּרְאֶה, שֶׁכָּל

שְׁעוֹת שִׁיּוּטֵנוּ לִוְּתָה אוֹתָנוּ מוּזִיקָה קְלַסִּית

בְּמֵיטָבָהּ, מִן הַקַּלָּטוֹת שֶׁבִּמְזָוֵהוּ. הוּא לֹא הֵכִין

אוֹתָן בִּשְׁבִיל הָרֹשֶׂם. כָּךְ דַּרְכּוֹ בַּחֹל.

אַךְ לֹא זֶה עִקָּרוֹ שֶׁל צִיּוּר שֶׁשּׁוֹלֵף

הַזִּכָּרוֹן בְּקִלְשׁוֹנוֹ מִמַּמְגּוּרֹות עָבָר. הָעִקָּר

הוּא שֶׁבְּאֶחָד מִבְּסִיסֵי הַחַיִל בַּמֶּרְחָב הִתְעַכֵּב

הַמְפַקֵּד רֶגַע קָט לִיצֹר קֶשֶׁר עִם לִשְׁכָּתוֹ

וּבְשֹׁוּבוֹ אֶל הָרֶכֶב, הַמַּמְתִּין בְּמָנוֹעַ הוֹמֶה, סִפֵּר

כִּי אָכֵן נִלְכַּד הַמְחַבֵּל שֶׁהִפִּיל זֶה שָׁבוּעוֹת

חִתָּתוֹ עַל חֶבֶל עֲדוּלָם וּמְסִבָּיו( וְלִפְנֵי כֵן

עַל כָּל הַר-חֶבְרוֹן) וְחָמַק שׁוּב וָשׁוּב מֵרוֹדְפָיו,

וְעַתָּה תִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁעָה לְפָחוֹת, וְאֶפְשָׁר

גַּם אֶפְשָׁר לְהִנָּתֵק מִכָּל קֶשֶׁר,וּלְהַמְשִׁיךְ בִּמְנוּחָה לְבֵית-גַ’ן…

אַךְ, בְּעֶצֶם, הָעִקָּר לֹא בָּזֶה. שֶׁהֲרֵי בְּמוֹצָאֵי אוֹתוֹ

יוֹם שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר, בַּחֲצוֹת, שׁוּב הָיִיתִי בִּמְעוֹנִי,

בְּתֵל-אָבִיב. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן.

הַדּוֹבֵר – כַּתָּב צָעִיר מִמַּעֲרֶכֶת עִתּוֹן. שְׁאֵלָה יֵשׁ בְּפִיו:

הֲיֵשׁ בִּרְשׁוּתִי בְּמִקְרֶה תַּצְלוּם שֶׁל חַמָּן. חַמָּן שֶׁלַח.

“לֹא מַמָּשׁ. אֲבָל מָה הָעִנְיָן, בְּשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת! קָרָה מַשֶּׁהוּ?”

• כֵּן, קָרָה, בְּסִינַי. אֵצֶל הַמִּצְרִים. לֹא רָחוֹק מֵחוֹפֵי

הַמִּפְרָץ, בְּמָקוֹם שֶׁקוֹרְאִים רַאס-בֻּרְקָה. יָרוּ שָׁם פִּתְאֹם

עַל נוֹפְשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיוּ הֲרוּגִים. בָּהֶם, כַּנִּרְאֶה,

חַמָּן שֶׁלַח. שׁוֹפֵט-שָׁלוֹם, לֹא כָּךְ? – "כֵּן. וַדַּאי. אַךְ

הַאִם זֶה בָּדוּק?" – בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי הַקּוֹל מְהֻסָּס וְזָהִיר,

וּבְכָל-זֹאת: אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכֵּן.

בֶּן שְׁנָתַיִם הָיִיתָ, וַאֲנִי בֶּן תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה בְּסַך-הַכֹּל,

בְּאוֹתוֹ חֹרֶף יְרוּשַׁלְמִי כַּאֲשֶׁר דַּרְתִּי בֵּית הוֹרֶיךָ, חַמָּן,

בַּדִּירָה הַדַּלָּה וְהַקָּרָה, בְּשֵׁיךְ-בַּדְר. בֵּית עָלִי אֶל-ע’וּלָא.

וְאֵרַע שֶׁהָיוּ מַשְׁאִירִים אוֹתִי אִתְּךָ בִּשְׁעוֹת אַחַר-צָהֳרַיִם

וַאֲנִי הָיִיתִי מְגַלְגֵּל אִתְּךָ מִלִּים, מַחֲזִיקְךָ בִּזְרוֹעוֹתַי

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, מַבִּיט אִתְּךָ הַחוּצָה אֶל הַגֶּשֶׁם

אוֹ הַכְּבָשִׂים, מְלַהֵג בִּלְשׁוֹנִי, מֵשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת.

קַשּׁוּב הָיִיתָ וְרוֹגֵעַ: לֶחְיֵי מִשְׁמֵשׁ, עֵינֵי שָׁקֵד, אֲשֶׁר

אִישׁוֹנֵיהֶן זֵיתִים שַׁחְמוּמִיִּים, מְפִיקֵי-בִּינָה… אִשָּׁה אַךְ

בְּדֹחַק יָדַעְתִּי, אַךְ רֶגֶשׁ-אָב אָז גָּמַל בִּי רִאשׁוֹנָה.

לְמָחֳרַת הַשַּׁבָּת הַהִיא הַמָּרָה וְהַנִּמְהֶרֶת הוּבֵאתָ לִמְנוּחוֹת,

עִם הָאִשָּׁה וְהַיַּלְדָּה, בְּבֵית-הַמּוֹעֵד שֶׁל נַחְשׁוֹן, בְּמוֹרְדוֹת

הָרֵי-יְהוּדָה, לֹא הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם בּוֹ אַךְ אֶתְמוֹל

הֻפַּל שָׁדוּד הַמְחַבֵּל הָאֵימְתָנִי, מַר-הַנֶּפֶשׁ. אָבִיךָ

לֹא הָיָה כְּבָר בַּחַיִּים. רַק אִמָּא בָּאָה: בּוֹכָה

וּכְנוּעָה, לִבְנַת-שִׂמְלָה, סוֹמְקַת-פָּנִים. קוֹבְרַת-בָּנִים.

מֵאָז הָלְכָה גַּם הִיא בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרץ. וְרַק

אֲנִי עוֹד כָּאן. עוֹזֵר לַזִּכָּרוֹן לִשְׁלֹף צִיּוּר

וְעוֹד צִיּוּר מִמַּמְגּוּרוֹת עָבָר. מָרוּט, אֲבָל נָחוּשׁ.

יארנטון, אוקספורד, 27 באוקטובר 1996

א

לֹא בִּשְׁבִיל זֶה שִׁגַּרְתִּי אֶת עַצְמִי לְכָאן.

לֹא בִּשְׁבִיל לְהִשְׁתּוֹרֵר פִּתְאֹם, אַחֲרֵי גְּמִילָה

מְמֻשָּׁכָה, שֶׁהֲרֵי קִבַּלְתִּי עָלַי מְשִׂימוֹת דּוֹחֲקוֹת יוֹתֵר.

כָּךְ נִדְמֶה הָיָה, עַד שֶׁקַּמְתִּי הַבֹּקֶר וְעַל רֹאשׁ

שִׂמְחָתִי הֶעֱלֵיתִי גַּם זָכַרְתִּי שֶׁהַיּוֹם הוּא הַיּוֹם

הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה, וּבָהּ בָּעֵת דִּמִּיתִי לִשְׁמֹעַ

אֶת בַּת-הַשִּׁיר, זוֹ הַיְקָרָה מִכָּל יְקָר, דּוֹפֶקֶת

עַל דַּלְתֵי לְבָבִי (מִתְנַצֵּל עַל הָאַרְכָאִיזְמִים),

וּמִיָּד הִסְתַּבֵּר שֶׁעָתִיד אֲנִי לְשַׁנּוֹת סֵדֶר-יוֹם

שֶׁנֶּחְרַץ, וּלְהִתְפַּנּוֹת לָהּ, בְּכָל הַמְּאֹד, וּבְתַכְלִית הַשְּׁקִיקָה,

בְּצֵרוּף שֶׁל סַקְרָנוּת וְתִקְוָה, וְשִׂמְחָה לַבָּאוֹת. אוּלַי

כְּדֶרֶךְ שֶׁעֲלֵי הַתְּאֵנָה, טְעוּנֵי אָבָק וּמֻכֵּי חַרְבוֹנֵי קַיִץ,

פּוֹצִים פִּיּוֹנִיּוֹת צְמֵאוֹת בַּהֲרִיחָם רֵיחַ נִשְׁכָּח שֶׁל

רְטִיבוּת, וְלוֹחֲשִׁים בַּלֵּבָב-פְּנִימָה:

“גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם, בּוֹא…”

ב

וּלְעֶצֶם הָעִנְיָן…

בַּמָּקוֹם הַקָּבוּעַ לָנוּ עַל מִרְפֶּסֶת

בֵּית-הָאֹכֶל הַגָּדוֹל שֶׁלְּחוֹף הָאֲגַם – הָרוֹבֵץ לוֹ,

עַל אֲגַפָּיו וְנִסְפָּחָיו, בְּשֶׁטַח שֶׁבְּעָלָיו, אִישׁ בְּרוּךְ-יָזְמָה

וְרוֹאֶה לְמֵרָחוֹק, הִשְׂכִּיל לְיַבְּשׁוֹ בְּסַבְלָנוּת קְפוּצַת-שִׁנַּיִם

(אַךְ גַּם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה), זֶה הַשֶּׁטַח הַהוֹמֶה הֲמוֹנֵי

מֵיטִיבֵי-לַעַס, רֹב שְׁעוֹת הַיְמָמָה, כָּל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה –

שָׁם הִתְכַּנַּסְנוּ לָנוּ אֶמֶשׁ, בְּאִחוּר שֶׁל יוֹמַיִם,

שִׁבְעָה מֵאַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הַקְּדוֹשָׁה, לִסְעוּדָה סִינִית מָסָרְתִּית

שֶׁמּוֹעֲדָהּ בְּכָל צָהֳרֵי-חֹדֶשׁ, עֵת יָהֵל יָרֵחַ-בִּמְלוֹאוֹ…

בְּהֲנָאָה הִתְחַלַּקְנוּ בַּצַּלָחוֹת הָעֲמוּסוֹת, שָׁתֹה וַאֲכֹל בְּכָל

פֶּה, מִתְעַנְּגִים לִרְגָעִים עַל מַרְאֵה אֳנִיּוֹת הַקָּטָמָרַן

הַמְשַׁיְּטוֹת לָהֶן רָצוֹא וָשׁוֹב, גְּחוֹנָן נִבָּט אֶל

מַעֲמַקִּים-לֹא-הָיוּ, חוֹצוֹת בַּמַּיִם כְּבַרְבּוּרִים מְצֻחְצָחִים,

עֲדוּיוֹת שַׁרְשְׁרוֹת חַשְׁמַלִּים, מְמַצְמְצוֹת אֶל בָּבוּאוֹת זַהֲרוּרֵיהֶן

הַמְרַצְּדִים, זְחוּחֵי פִּנּוּק וּמְשׁוּבָה, בָּאֲפֵלַת הָאֲגַם הָעֻלְפֶּה…

ג

בְּהֶסַּח-הַדַּעַת, וּבְשׁוּבָה וָנַחַת – תּוֹךְ שֶׁאָנוּ מְתַבְּלִים

אֶת לֻגְמֵינוּ בִּקְצָת דִּבְרֵי-רָכִיל, דִּבְרֵי-הֲבַאי,

דִּבְרֵי-סָרָה, מַזְכִּירִים אַגַּב אֹרַח אֶת פְּטִירָתוֹ

שֶׁל שַׁלִּיט דַּמֶּשֶׂק וּבֵירוּת, וּמִתְרַפְּקִים אֲסוּמֵי-זִכְרוֹנוֹת,

בִּקְצָת נוֹסְטַלְגְּיָה, עַל אוֹתָם יָמִים רִאשׁוֹנִים, שֶׁבָּהֶם

נוּכַל לְצַיֵּר אֶת עַצְמֵנוּ בְּחִינַת נְפִילִים-כִּבְנֵי-אָדָם,

וּלְמוֹתָר הוּא לוֹמַר כִּי טוֹבִים וּמְתוּקִים הָיוּ הַלָּלוּ

מֵאֵלֶּה הַיָּמִים שֶׁאֵין בָּהֶם עוֹד חֵפֶץ( לִכְאוֹרָה) –

חוֹזְרִים אֲנַחְנוּ וּמְצִיצִים מֵעַל כְּתֵפֵינוּ מִזְרָחָה, אֶל

מֵעֵבֶר לַכִּנֶּרֶת, מֵעַל לְגוּשׁ הֶהָרִים בְּזוּק-הָאוֹרוֹת

שֶׁל רָמַת הַגּוֹלָן, אוֹרְבִים לָרֶגַע הַמְדֻיָּק שֶׁבּוֹ

יִזְרַח-יִתְגַּל יָרֵחַ מְיֻחָל, וְלוּ יֶחְסַר מְעַט מִמְּלֹא

נִפְחוֹ( שֶׁהֲרֵי מְפַגְּרִים אָנוּ בְּיוֹמַיִם, כַּנִּרְמָז לְעֵיל),

וְאֵין לְהָשִׁיב, שֶׁלּוּלֵא כֵן הָיָה מֵאִיר לָנוּ מִכְּבָר…

ד

עוֹד אָנוּ מְחַכִּים, וְיֵשׁ בָּנוּ הַמִּתְנַדְּבִים לְהִתְנַצֵּחַ

בִּשְׁאֵלוֹת אַסְטְרוֹנוֹמְיָה הַכְּרוּכוֹת בְּמוֹעֲדֵי זָרַח-וְשָׁקַע

שֶׁלַּמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְהַקָּטָן. רוּת א', שֶׁבִּצְעִירוּתָהּ לָמְדָה

מַדָּעִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית, שָׁם יָצְקָה מַיִם עַל יְדֵי

גְּדוֹלֵי הַגְּדוֹלִים בְּ“פִיזִיקָה-מַתְמַטְקָה”, דְּבֵקָה בְּדַעְתָּהּ

שֶׁלֹּא נוּכַל לִקְבֹּעַ בְּבִטְחָה מָתַי נִרְאֶה אֶת יְרֵחֵנוּ

עַל-פִּי שְׁעַת דָּרְכוֹ בְּלֵיל אֶמֶשׁ אוֹ שִׁלְשׁוֹם,

וְאִלּוּ רוּת ב', אָמָּנוּתִית בִּנְטִיּוֹתֶיהָ, בּוֹחֶרֶת לְשַׁחְזֵר,

נִפְעֶמֶת, אֵיךְ לַבְּקָרִים תִּצְפֶּה מֵחַלּוֹנָהּ (אַרְבַּע-מֵאוֹת

מֶטֶר מֵעַל פְּנֵי הָאֲגַם) בְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ

לִשְׁלֹחַ אֵשׁ – שַׁלְהֶבֶת פָּז וְאַרְגָּמָן! – בְּפִסְגוֹת הַחֶרְמוֹן.

וְכָךְ, בְּעוֹד הַשִּׂיחָה שׁוֹטֶפֶת לָהּ כְּנַחַל אֵיתָן, הַקּוֹבֵץ

אֵלָיו מֵימֵי שִׁבְעַת הַיּוּבַלִּים, וְהִנֵּה, שְׁעָתַיִם וָחֵצִי

אַחַר שִׁבְתֵּנוּ אֶל הַכֵּרָה, בָּא הַדָּבָר וְנִהְיָה…

ה

אָכֵן בָּא וְנִהְיָה. בִּמְחִי אֶחָד. בְּאֵין מַתְרֶה

וּבְאֶפֶס קוֹל. בִּיעַף-פֶּתַע גָּח, בִּן-שְׁנִיּוֹת הוּטַל

מָרוֹמָה: בַּלּוֹן אוֹ עֲפִיפוֹן תָּפוּחַ מֻזְנָק אֶל-עָל,

אוֹ עֲשָׁשִׁית-לוּקְס גַּמְלוֹנִית, רִקּוּעַ-סַנְוְרֵי-כַּסְפִּית,

עַז-חִוָּרוֹן, כֻּלּוֹ מֻפְנָם, וּפְחוּס שׁוּלַיִם מַצְהִיבִים.

וּבְטֶרֶם נְדַמֵּהוּ-כְּמוֹ וּכְבָר שֻׁנָּה מַרְאֵהוּ, תִּקְצַר

רוּחוֹ כְּסוּס אַבִּיר מֵרִיחַ מִלְחָמָה, נוֹשֵׁךְ מִתְגּוֹ,

אוֹ כְּנָמֵר שׁוֹחֵר לַטֶּרֶף. כָּכָה יָחוּשׁ לִפְרֹץ

מִסֵּתֶר אֶרֶב, לִשְׁפֹּךְ אֶת מֶמְשַׁלְתּוֹ בְּלֹבֶן תִּפְאַרְתָּהּ,

לְהוֹתִירֵנוּ מִשְׁתָּאִים וַהֲלוּמֵי יִפְעָה מוּל הוֹד הַדְרַת יְרֵחוּתוֹ…

עוֹד מְעַט קָט וְנִתְעַשֵּׁת, וּמְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג

נָקוּם מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, אִישׁ אֶל רִכְבּוֹ, אִישׁ לְבֵיתוֹ,

חוֹצִים בַּמֶּרְקָחָה ( הַבְּרוֹיְגֵלִית כִּמְעַט) שֶׁל אוּלַמּוֹת הָאֲבִיסָה

הַתּוֹסְסִים, זוֹכְרִים כִּי מָחָר הוּא הַיּוֹם הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר…

ו

תָּמֵהַּ הֱקִיצוֹתִי אֶל יוֹם-מִיָּמִים, הַיָּחִיד וְהַמְיֻחָד,

הָאָרֹךְ בַּשָּׁנָה – וְהִנֵּה הוּא חַם כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם,

אִם לֹא יוֹתֵר, לוּלֵא מִהַרְתִּי אֶל שֻׁלְחַן-הַכְּתִיבָה

לְשַׁרְבֵּט אֶת שֶׁיַּגְרִיל לִי קֻלְמוּסִי דַּוְקָה הַיּוֹם,

סָפֵק אִם הָיִיתִי מוֹצֵא לִגְמֹל אוֹתוֹ מִגְּמִילָתוֹ.

הָפַכְתִּי בַּשְּׁאֵלָה מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה עַכְשָׁו לוּ אֲנִי

חָלִילָה בְּפַאֲתֵי קֹטֶב: בְּאִי שְׁפִּיצְבֶּרְגֶּן, בְּאִיֵּי לוֹפוֹטֶן,

אוֹ בִּמְהֻפָּךְ – בְּטֶרָה-דֶּל-פוּאֵגוֹ. בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם

הַיּוֹם יוֹם-נֶטוֹ, חַף מִלַּיִל, וְשִׁמְשׁוֹ נֵר-תָּמִיד.

מְאוּם לֹא הָיִיתִי מוֹצֵא לַעֲשׂוֹת שָׁם, מִלַּלְתִּי

לְנַפְשִׁי, אַף לֹא בַּאֲבִיב נְעוּרַי. “סִיּוּר חָטוּף, וְלִבְרֹחַ!” –

הוֹסַפְתִּי לֵאמוֹר, מַבְלִיעַ פִּהוּק. יְמָמוֹת בְּלִי חשֶׁךְ,

הַגִּיעוּ בְּנַפְשְׁכֶם!… הֲגַם שֶׁצָּץ כָּאן כְּנֶגְדִּי אֶחָד תִּמְהוֹנִי

וּפָסַק לִי פְּסוּקוֹ: “כָּל מַה דְּעֲבִיד רַחְמָנָא”, וְכוּלֵי…

ז

לֹא בָּא לִי לְהַתְחִיל לְהִתְוַכֵּחַ עִם אֶחָד כָּזֶה.

לֹא הַיּוֹם. אַךְ הֲיִמָּצֵא מִי שֶׁמִּתְיַחֵס לִיחִידוּתוֹ

שֶׁל זֶה הַיּוֹם? נְבָרֵר בִּכְלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת, כְּתוּבָה אוֹ

אֶלֶקְטְרוֹנִית… אַף לֹא רֶמֶז! אֲנִי שׁוֹלֶה עִתּוֹן מִשִּׁלְשׁוֹם,

וּבוֹ רֵאָיוֹן גָּדוֹל עִם סוֹפֵר מִדְּרוֹם-אַפְרִיקָה. לָבָן.

אַפְרִיקָנֶר. הִרְצָה בִּירוּשָׁלַיִם. וְגַם בְּבִיר-זֵית. נוֹגֵעַ

בַּ“תַּהֲלִיךְ”. שָׁם, מִסְתַּבֵּר, רוֹאִים בַּהֶסְדֵּר בְּרִית-נִשּׂוּאִים

מִתְקָרֶבֶת וְאִלּוּ כָּאן מְדֻבָּר בְּגֵרוּשִׁים מְאֻשָּׁרִים (אוּלַי),

שֶׁמָּא אֶעֱבֹר לָרַדְיוֹ?… הִנֵּה זֶה ז’וֹז’וֹ, שׁוּעַל-שִׁדּוּרִים

אַשְׁדּוֹדִי וָתִיק, הַמְדוֹבֵב שִׂפְתֵי מַאֲזִינִים. יוֹדֵעַ לְתַכְמֵן

אוֹתָם: נוֹתֵן פִּתְחוֹן-פֶּה, וְזָרִיז לִסְתֹּם פֶּה. הַפַּעַם

יַפְתִּיעֵנִי. לְטוֹבָה. כְּשֶׁאַחַד הַלָּקוֹחוֹת שֶׁלּוֹ מֵשִׂים עַצְמוֹ

שׁוֹפָר לְנֶאֶמְנֵי “שָׁרָשִׁים”, ז’וֹז’וֹ זוֹרֵק לוֹ, כּוֹבֵשׁ

רִתְחָה: “אוּלַי נִתְעַסֵּק פָּחוֹת בְּשָׁרָשִׁים וְיוֹתֵר בְּצַמָּרוֹת?!”

טבריה, יוני 2000

לְאַלְלָה הַתְּהִלָּה

לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים

הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם

אֲדוֹן יוֹם הַדִּין

אֲשֶׁר אוֹתוֹ נַעֲבֹד

וּמִמֶּנּוּ נְבַקֵּשׁ עֵזֶר

אָשִׁירָה לְאוּסָמָה בֶּן לַאדֵן

לְאוּסָמָה בֶּן לַאדֵן אָשִׁיר

זֶה הַגֶּבֶר רָאָה עשֶׁר בִּגְבוּרָתוֹ

בֶּן-הַזְּקוּנִים אֲשֶׁר עִם חֶבֶר אֶחָיו הֶעֱשִׁיר

וְהֵמָּה כֻּלָּם רוֹאֵי פְּנֵי מֶלֶךְ בִּמְסִבּוֹ

אֲשֶׁר צָלְחָה דַּרְכָּם מִנֹּעַר

וְלֹא חָסֵר שֻׁלְחָנָם מְאוּם

מִנִּי תֵּימָן דָּרַךְ כּוֹכָבָם

וְעִם עַתּוּדֵי עוֹלָם יִמָּנוּ

שׁוֹעִים וְרוֹזְנִים לְפִתְחָם יַשְׁכִּימוּ

אַךְ אוּסָמָה

צְעִיר עֶשְׂרִים אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו

הוּא הַיָּחִיד בָּם

אֲשֶׁר מָאַס הַבְלֵי הָעוֹלָם

גִּפּוּפֵי שֵׁגָל יִבְזֶה עִם מִשְׁכְּבֵי עֶלֶם

וְחֶלְקַת לְשׁוֹן חֲנֵפִים מַהֲלָלֵי תִּקְשֹׁרֶת

וְקִנּוֹ בַּסֶּלַע שָׂם

אָשִׁירָה לְאוּסָמָה בֶּן לַאדֵן

אֲשֶׁר אֱמֶת בָּחַר מִכַּחַשׁ

עֱנוּת סִגּוּפִים מִתַּפְנוּקֵי שַׁחַץ

וְיִרְאַת אֱלֹהִים מִתַּעֲנוּגֵי בָּשָׂר

אֲשֶׁר אַחַת גָּזַר וְלֹא יָשׁוּב:

בְּנֶפֶשׁ וּבְדָם

יִפְדֶּה אֶת הָאִסְלָאם

בְּדָם וָאֵשׁ

יְטַהֵר כָּל יֵשׁ

בְּאֵשׁ וּבְדָמִים

יִצְרֹף-יִגְאַל עַמִּים

כִּי אַלְלָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד

אָשִׁירָה לְאוּסָמָה בֶּן לַאדֵן

בַּאֲשֶׁר הוּא עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר

רָץ כַּצְבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי

לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם

וּלְפִי שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ

הֲרֵיהוּ נִמְשָׁל כְּאִילָן

שֶׁעֲנָפָיו מוּעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין

שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם

בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ

אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ

הוּא גַּם יוֹדֵעַ וָעֵד

כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה

וְכִי מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁלַּצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא

כִּי לֹא עָלָיו הַמְּלָאכָה לִגְמֹר

וְלֹא הוּא בֶּן-חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה

שֶׁהַיּוֹם קָצָר וְהַמְלָאכָה מְרֻבָּה

וְהַפּוֹעֲלִים יֵשׁ בָּם חֲלוּשֵׁי-דַּעַת וּקְצָתָם עֲצֵלִים

וּבַעַל-הַבַּיִת דּוֹחֵק – –

וְאוּסָמָה בְּשֶׁלּוֹ דָּבֵק,

וְשׂוֹחֵק – –

וְהוּא הַחוֹזֵר וְאוֹמֵר:

בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ-יִתְבָּרַךְ

כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ.

לְאוּסָמָה בֶּן לַאדֵן אָשִׁיר

שֶׁמִּטָּתוֹ בְּבֶטֶן אֲדָמָה

בְּמַרְתְּפוֹ שֶׁבַּאֲפִיקֵי תְּהוֹם

בְּעֹמֶק אַרְבָּעִים אַמָּה

מֵעֵבֶר לְהָרֵי חשֶׁךְ

וּבֵטוֹן יָצוּק עָלָיו

רְבָדִים רְבָדִים

לִהְיוֹת לוֹ לְמָגֵן מֵעֶבְרַת רְשָׁעִים

מִזֵּדִים מְבַקְּשֵׁי נַפְשׁוֹ

מִטִּילִים יוֹרְדֵי שַׁחַת

מְקַרְקְרֵי חוֹמוֹת עִיר

אַרְבָּעִים גִּבּוֹרִים לוֹ סָבִיב לְמִטָּתוֹ

לְקוּטִים אֶחָד אֶחָד

מִבִּקְעוֹת מַשְׁקֶה

מִישִׁימוֹן חֲרֵרִים

מִכָּל קַצְוֵי אֶרֶץ הָאִסְלָאם

מְקַדְּשֵׁי-שֵׁם מְסוּרֵי-נֶפֶשׁ

מְלֻמְּדֵי-מִלְחָמָה לֹא יִירְאוּ מָוֶת

אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ

וְאוֹטוֹמָטִיכִּי בְּיָדוֹ.

נֶגְדָהּ-נָּא לִשְׂטַן הַכּוֹפְרִים

וּשְׁלוּחָיו עוֹשֵׂי-דְּבָרוֹ

כִּי חֶרֶב לְאַלְלָה וּלְאוּסָמָה

וְסֵיף בֶּן לַאדֵן לֹא יְשַׁקֵּר

אָכֵן סָגוֹר יִסְגֹּר אַלְלָה עַל הַכּוֹפְרִים

יַכֵּם הַבָּרָק כִּמְעַט בַּסַּנְוֵרִים

מִדֵּי הֲאִירוֹ לָהֶם וְהָלְכוּ בְּאוֹרוֹ

וּבִכְבוֹתוֹ וְעָמָדוּ, וְלוּ חָפֵץ אַלְלָה

יִקַּח שָׁמְעָתָם וּרְאוֹתָם,

כִּי אַלְלָה כֹּל-יוּכַל

גָּדוֹל הוּא גָּדוֹל הוּא גָּדוֹל הוּא אוּסָמָה

בֶּן לַאדֵן גָּדוֹל בַּיְּהוּדִים

נְחֵנוּ בְּאֹרַח מֵישָׁרִים

אֹרַח אֵלֶּה אֲשֶׁר חַנּוֹתָ אוֹתָם

אֲשֶׁר לֹא הֶחָרוֹן עֲלֵיהֶם

וְלֹא [מִן] הַתּוֹעִים

31.8.98

א

יוֹם-הַשִּׁשִּׁי לִפְנוֹת עֶרֶב. קְרִירָה מְנַשֶּׁבֶת הָרוּחַ, כְּמִתְנַדֶּבֶת

לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹת תְּשַׁע-מֵאוֹת הַצְּעִירִים הַמְכֻנָּסִים בְּבֶטֶן

הַנַּחֶתֶת-לְשֶׁעָבַר 138 – זוֹ מוֹבִילַת-הַטַּנְקִים הָאֲמֵרִיקָאִית

שֶׁהִכִּירָה אֶת “חוֹף-אוֹמַהָה” סְפוּג-הַדָּמִים בְּנוֹרְמַנְדִּי

בְּיוֹם הַש הַגָּדוֹל, הוּא הַשִּׁשָּׁה בְּיוּנִי שְׁנַת 44.

עַכְשָׁו זֶה שָׁבוּעָ יָמִים הִיא מַסִּיעָה אֶת נוֹסְעֶיהָ וְאַפְסַנְיָתָם

בַּיָּם הַתִּיכוֹן מִזְרָחָה, מִמַּרְסֵי אֶל חוֹפָהּ שֶׁל תֵּל-אָבִיב.

הָאִישׁ כְּבַד-הַגּוּף, הַמִּתְהַלֵּךְ בִּפְסִיעוֹת מְדוּדוֹת עַל הַסִּפּוּן

וְנֶעֱצָר לִרְגָעִים אַגַּב שִׂיחָה עִם שְׁנֵי הָ“אַחֲרָאִים” –

רֶגַע יַנִּיחַ כַּפּוֹ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל מוֹנְרוֹ פַיְן, הַקַּבַּרְנִיט, שֶׁהוּא עַצְמוֹ

פִּקֵּד לְשֶׁעָבַר עַל הַנַּחֶתֶת 43, אָחוֹת לְדֶגֶם זֶה, וְרֶגַע

יְשַׁלֵּב זְרוֹעַ בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ לַנְקִין, הוּא “הַמְפַקֵּד בִּנְיָמִין”,

שֶׁלֹּא מִכְּבָר סוֹף-סוֹף הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ מִמַּחֲנֵה הַמֻּגְלִים לְאַפְרִיקָה –

אֵינוֹ אֶלָּא מִיסְטֶר פָּלֶסְט, שֶׁנִּלְוָה לַהַפְלָגָה לַמְרוֹת

אַזְהָרָתָם שֶׁל רוֹפְאִים, בָּהֶם אַף רוֹפֵא-הָאֳנִיָּה לָזָרֵב מִפָּרִיז.

“אַתָּה שָׁמֵן מִדַּי”, אָמַר לוֹ הַדּוֹקְטוֹר לְאַחַר שֶׁפָּנָה אֵלָיו

מִיָּזְמָתוֹ, עֶרֶב הַהַפְלָגָה, "וְסוֹבֵל מִלַּחַץ-דָּם נָמוֹךְ.

פּוֹעֵל הַרְבֵּה כַּאֲחוּז-בֻּלְמוּס, כְּמִתְיָרֵא לְהַחֲמִיץ דְּבַר-מָה,

וְיָשֵׁן מְעַט מִדַּי… לְמַעַן בְּרִיאוּתְךָ", סִכֵּם אָז הַדּוֹקְטוֹר,

“הָיִיתִי מַפְנֶה אוֹתְךָ מִיָּד לִמְקוֹם-נֹפֶשׁ בִּשְׁוַיְץ”. אֲבָל הָאִישׁ,

אוֹתוֹ מִיסְטֶר פָּלֶסְט – שֵׁם כִּסּוּי רִשְׁמִי שֶׁאִמֵּץ לוֹ בְּאֲמֵרִיקָה:

פָּשׁוּט חִלֵּק אֶת “פָּלֶסְטִינָה” וְאֶת חֶצְיָהּ נִכֵּס לוֹ –

חָשׁ כִּי חוֹבָתוֹ הִיא לָשֵׂאת בָּאַחֲרָיוּת עַד תֹּם,

בִּבְחִינַת “מִי שֶׁהִתְחִיל בְּמִצְוָה, אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר”.

בָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה הוּא נֶחְשָׁב מֻמְחֶה. זֶה כַּחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה

הוּא עוֹסֵק בְּהַגְנָבַת אֲנָשִׁים לְפָלֶסְטִינָה בְּמַה-שֶּׁקּוֹרְאִים “אַף-עַל-פִּי”…

ב

לֹא מִן הַמִּצְטַלְּמִים הוּא אַבְּרָשָׁה פָּלֶסְט; לֹא הוּא

אֲשֶׁר יִתְקַע בַּחֲצוֹצְרָה מֵרֹאשׁ גַּגּוֹת. עִנְיָן שֶׁל אֹפִי,

וְגַם שֶׁל חוֹבַת חֲשָׁאִיּוּת שֶׁהוּא אָמוּן עָלֶיהָ מֵאָז

עָמְדּוֹ עַל דַּעְתּוֹ, וְהָאֹפִי מְסַיֵּעַ לְקַיְּמָהּ. מִכָּל מָקוֹם,

הַמְּעַטִּים שֶׁמִּתְמַצְּאִים לֹא יֻפְתְּעוּ לִשְׁמֹעַ שֶׁהוּא אֲשֶׁר שִׁדֵּל

אֶת הִלֵּל קוּק, הַמְפֻרְסָם בְּרַחֲבֵי אַרְהַ"בּ, מַמְצִיא

הַ“וְּעָדִים” לְמִינֵיהֶם (וְרֹאשׁ לַכֹּל: הַוַּעַד-הָעִבְרִי-

לְשִׁחְרוּר-לְאֻמִּי), לְהָקִים חֶבְרַת-סַפָּנוּת מִסְחָרִית-לְכָל-דָּבָר,

הֲלֹא הִיא “שְׁלשֶׁת הַכּוֹכָבִים”. זוֹ שֶׁמִּשְׂרָדֶיהָ בְּלֵב מֶנְהֶטְן,

בְּמֵדִיסוֹן אֶוֶנְיוּ, וּבָהֶם כִּהֵן כָּבוֹד שָׁנָה וָמַעְלָה.

וְאִם אֵין דַּי בְּאֵלֶּה, הֵן הוּא אֲשֶׁר דָּאַג לִרְכּשׁ

נַחֶתֶת זוֹ עַצְמָהּ מֵעֳדָפָיו שֶׁל צִי אַרְהַ"בּ, בִּנְמַל בַּאיוּן

שֶׁבִּנְיוּ-גֶ’רְזִי, וְכַאֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לִמְצֹא לָהּ שֵׁם

שֶׁיְקַשֵּׁר אֶת הָעִנְיָן לְזִכְרוֹ שֶׁל רֹאשׁ-בֵּיתָ"ר,

מִי אִם לֹא הוּא הִצִּיעַ אָז לִקְרֹא לָהּ “אַלְטָלֵנָה”,

כְּכִנּוּיוֹ הַסִּפְרוּתִי שֶׁל זַ’בּוֹטִינְסְקִי וְלָדִימִיר בִּצְעִירוּתוֹ…

ג

אַט-אַט הָעֶרֶב רָד עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, עַל אַרְבָּעָה

אוֹ חֲמִשָּׁה צְוָתִים שֶׁעַל מַקְלְעִים הַמֻּצָּבִים שָׁם

לַהֲגַנָּה מִפְּנֵי מָטוֹס שֶׁיִּתְנַכֵּל אוּלַי מִן הַשָּׁמַיִם,

וְעַכְרוּרִית אוֹתָם שָׁמַיִם תִּמָּהֵל עַכְשָׁו בִּשְׁחוֹר גַּלִּים.

הַמְפַקְּדִים וּפְקוּדֵיהֶם, כֻּלָּם כְּאֶחָד, מַקְפִּידִים עַל הַהַאֲפָלָה,

אַךְ בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת עוֹלִים קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת, לְפִי הַתּוֹר,

אֶל הַסִּפּוּן לִשְׁאֹף אֲוִיר שֶׁל יָם, לְעַשֵּׁן, לְהִתְבַּדֵּחַ.

כְּבָר שָׁבוּעַ-יָמִים הֵם שָׁטִים. עוֹד יוֹמַיִם-שְׁלשָׁה לִפְנֵיהֶם,

כָּךְ אוֹמְרִים. אוּלַי יוֹתֵר. הִנֵּה נִצָּת כּוֹכָב רָפֶה.

וְעוֹד אֶחָד. אַבְּרָשָׁה עַצְמוֹ פּוֹנֶה אֶל הַחַרְטוֹם,

נִרְכָּן שָׁם עַל הַמַּעֲקֶה, מַבִּיט נִכְחוֹ כִּמְנַסֶּה

לְצַיֵּר לוֹ אֶת חוֹף-הַיַּעַד, אֵי-שָׁם בְּחֶבְיוֹן אֳפָקִים.

לֹא אִישׁ-גַּעֲגוּעִים הוּא כָּל-עִקָּר אֶלָּא גֶּבֶר קָשׁוּחַ

שֶׁרֻבֵּי זִכְרוֹנוֹתָיו אֵינָם עִנְיָן לְהִתְרַפֵּק עָלָיו דַּוְקָה.

וַדַּאי לֹא אֵלֶּה הַקְּשׁוּרִים בִּשְׁלשָׁה-עָשָׂר חָדְשֵׁי הַכֶּלֶא,

הַחֲקִירוֹת וְהַמִּשְׁפָּט, כּוֹלֵל –לְסִיּוּם – שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים

בְּמַדִּים אֲדֻמִּים שֶׁל מִי שֶׁנָּדוֹן לְהִתָּלוֹת עַד צֵאת נִשְׁמָתוֹ.

לְמַזָּלוֹ, רוֹאֶה הוּא רַק אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנָיו, בּוֹחֵל

בְּכָל שֶׁאֵין רֵאשִׁיתוֹ תָּכְנִית וְתַכְלִיתוֹ הֶשֵּׂג, אֲבָל מָסוּר

עַד-כְּלוֹת לַגְּדוֹלוֹת שֶׁהֵן עִקָּר, לְרַבּוֹת זוּטוֹת

הַכְּרוּכוֹת בָּהֶן, כְּכָל שֶׁהֵן מִמַּהוּתָן, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר

לְאֵלּוּ בְּלֹא אֵלּוּ… וּבְיִחוּד מַקְפִּיד הוּא לְהִשָּׁמֵר

מֵרְגָשׁוֹת אוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת אִישִׁיִּים; כּוֹלֵל עֶבְרָה וָזַעַם, אֵיבָה,

אוֹ אַהֲבָה. כָּל אֵלֶּה חֲשׁוּדִים הֵם בְּעֵינָיו, מוֹתָרוֹת,

אוֹ פָּשׁוּט גִּלּוּיִים שֶׁל בֹּסֶר וּבְרִיחָה מֵאַחֲרָיוּת.

לָכֵן נִפְלָא מִבִּינָתוֹ, לְמַעַן הָאֱמֶת, אֵיךְ נָפַל בַּפַּח

וְהִתְחַתֵּן עִם אוֹתָהּ בְּרוֹנְקָה בִּנְיוּ-יוֹרְק. בְּסַךְ-הַכֹּל,

אִשָּׁה טוֹבָה הִיא. לֹא מַפְרִיעָה. אַדְרַבָּה: נִרְתֶּמֶת לְסַיֵּעַ;

וּמִסְתַּפֶּקֶת בְּמוּעָט, חָמְרִית אַף גַּם רִגְשִׁית. אַךְ אִם

יַעֲלֶה הַכֹּל יָפֶה, וְ“אַלְטָלֵנָה” אָמְנָם תִּפְרֹק אֶת מִטְעָנָהּ,

וְהַמְּדִינָה שֶׁקָּמָה, שֶׁעֲדַיִן הִיא מוֹנָה רַק יָמִים אוֹ

שָׁבוּעוֹת לְקִיּוּמָהּ, אָמְנָם תִּגְבַּר עַל שׁוֹאֲפֵי קִצָּהּ,

וְהוּא עַצְמוֹ יִמְצָא בְּפָלֶסְטִינָה קוֹרַת-גַּג לְרֹאשׁוֹ, בִּטָּחוֹן

לְגוּפוֹ וּמָנוֹחַ לְנַפְשׁוֹ, אוּלַי יִקְרָא לָהּ בְּכָל-זֹאת

לָבוֹא, וְיַחַד יִחְיוּ בְּשֶׁקֶט, יְגַדְּלוּ אֶפְרוֹחֵיהֶם, יְבַלּוּ

עִם חֲבֵרִים. אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת, אוּלַי. אֲבָל קָשֶׁה לַהַאֲמִין…

ד

תָּמוּהַ בְּעֵינָיו אֵיךְ אַגַּב הַהִרְהוּרִים הַלָּלוּ קָמִים פִּתְאֹם

מַרְאוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה נִשְׁכְּחוּ מִכְּבָר, וְהֵם כְּמוֹ חַיִּים – –

הִנֵּה יוֹם אָבִיב נוֹהֵר בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים-וְשָׁלשׁ

וּבָחוּר אֶחָד גְּבַרְתָּן, חֲנִיךְ תְּנוּעַת בֵּיתָ"ר, מַגִּיעַ

אֶל חוֹף יָפוֹ. מִבְּרִיסְק הָעִיר שֶׁבְּפוֹלִין הוּא בָּא,

עִירוֹ שֶׁל בֵּגִין מְנַחֵם. (מִי הָיָה מַעֲלֶה אָז בְּדַעְתּוֹ

שֶׁיִּהְיֶה הַלָּז מְפַקְּדוֹ שֶׁל הָ“אִרְגּוּן”, וְזוֹ הָאֳנִיָּה

לְמִשְׁמַעְתּוֹ תָּסוּר. מִי חָשַׁב בִּכְלָל עַל מֶרֶד מְזֻיָּן?!)

הַבָּחוּר בָּא לְבַדּוֹ, אַשְׁרַת תַּיָּר בְּדַרְכּוֹנוֹ הַפּוֹלָנִי.

מִטְעָן לֹא הָיָה לוֹ, פְּרָט לִקְצָת לְבָנִים: רַק שְׁתֵּי חֻלְצוֹת

בְּצִקְלוֹנוֹ, עִם כְּלֵי-גִּלּוּחַ. עִבְרִית אֵינוֹ יוֹדֵעַ; קַל-וָחֹמֶר

עַרְבִית. רַק אִידִישׁ בְּפִיו. וְגַם פּוֹלָנִית, כַּמּוּבָן. עִם

תִּמְהוֹנִי אֶחָד, שֻׁתָּף-לְתָא בָּאֳנִיָּה, עוֹלֶה הוּא לָרָצִיף

וּמִסִּירַת הַסַּוָּר הַיָּפוֹאִי אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל הָעַרְבַּנְגִ’י

אֲשֶׁר תָּבִיא אוֹתָם לְתֵל-אָבִיב, לְאָלֶנְבִּי. רֵיחַ מוֹשַׁב-הָעוֹר,

שָׁחוֹר וּמְמֹעָךְ וּמָרוּט, מְמַלֵּא אֶת נְחִירָיו הַמְפֻלָּשִׁים.

דּוּמָם צוֹפֶה הוּא בְּגַבּוֹ הָרָחָב שֶׁל הָרַכָּב הֶחָסֹן,

מַקְשִׁיב לְטִפְחַת פַּרְסוֹתָיו הַקְּצוּבָה שֶׁל הַסּוּס עַל הָאַסְפַלְט,

קוֹלֵט אֶת זְנָבוֹ הַמּוּרָם בְּהַצְנִיחוֹ אֶת גְּלָלָיו. כְּעֵין שִׂמְחָה

הוּא חָשׁ לְמַרְאֵה אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ כְּבָר אָז הוּא חַף

מֵהִתְרַגְּשׁוּת. עִם שְׁכֵנוֹ לְמוֹשָׁב אֵינוֹ מַרְבֶּה שִׂיחָה.

לֹא אִישׁ-דְּבָרִים הוּא. וּבִכְלָל, מַה לּוֹ וְלַבָּרְנָשׁ הַזֶּה.

ה

הֵיטֵב יִזְכֹּר עַכְשָׁו אֶת עַרְבּוֹ הָרִאשׁוֹן בְּתֵל-אָבִיב.

הִקְדִּים אָז לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבוֹ. לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר שֶׁל שָׁלשׁ מִטּוֹת,

בְּמָלוֹן זוֹל שֶׁאֶת כְּתָבְתּוֹ קִבֵּל עוֹד בְּוַרְשָׁה. לִפְנֵי כֵן

הִסְפִּיק לְהַחֲלִיף זְהוּבִים פּוֹלָנִים בְּלִירָה אַחַת וּשְׁמוֹנִים פִּיַאסְטֶר

שֶׁל פָּלֶסְטִינָה. בְּסַקְרָנוּת הִבִּיט בִּשְׁטַר-הַנְּיָר וּבַמַּטְבְּעוֹת, בָּאוֹתִיּוֹת

הָעִבְרִיּוֹת, הָעַרְבִיּוֹת, הָאַנְגְּלִיּוֹת. הִתְאַמֵּץ קְצָת עַד שֶׁפִּעֲנֵחַ

אֶת הַמִּלִּים הָעִבְרִיּוֹת, שֶׁאוֹתִיּוֹתֵיהֶן מֻכָּרוֹת לוֹ מִן הַחֻמָּשׁ

שֶׁהִסְפִּיק לִלְמֹד בְּיַלְדוּתוֹ, שֶׁבָּהֶן גַּם הִזְדַּמֵּן לוֹ לְעִתִּים

לִקְרֹא עִתּוֹנִים וּבְרוֹשׁוּרוֹת בִּשְׂפָתוֹ, זוֹ הָאִידִישׁ…

בְּקוּמוֹ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הוּא יוֹצֵא לְשׁוֹטֵט מְעַט בָּרְחוֹבוֹת;

סַקְרָן, בּוֹלֵעַ כָּל פְּרָט. אַךְ גַּם כִּוּוּן וּמַטָּרָה יֵשׁ לוֹ:

לְהַגִּיעַ לִרְחוֹב הֶרְצְל מִסְפָּר 44, לְמַעֲרֶכֶת הַשָּׁבוּעוֹן שֶׁל

אֵיךְ-קוֹרְאִים-לָהֶם? – כֵּן, “בְּרִית הַבִּרְיוֹנִים”. “חֲזִית הָעָם”

נִקְרָא הַשָּׁבוּעוֹן. זֶה בְּעִבְרִית…

חַם לוֹ, אֶגְלֵי-זֵעָה מְבַצְבְּצִים

עַל מִצְחוֹ, אַךְ חִישׁ יִלְמַד לִצְעֹד רַק בַּצַּד הַמּוּצָל

שֶׁל הָרְחוֹב. מִדֵּי פַּעַם יִתְעַכֵּב לִקְרֹא אֶת הַשְּׁלָטִים,

לַחְקֹק בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת הַשֵּׁמוֹת: אַחַד הָעָם, בְּצַלְאֵל יָפֶה,

יַבְנֶה, שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד, נַחֲלַת בִּנְיָמִין, דֶּרֶךְ יָפוֹ–תֵּל-אָבִיב.

בְּצֹמֶת אֶחָד הוּא רוֹאֶה שׁוֹטֵר נִצָּב תַּחַת גַּגּוֹן שֶׁל פַּח

וּמְכַוֵּן אֶת הַתְּנוּעָה, כּוֹבַע-מִצְחָה לְרֹאשׁוֹ וּמַשְׁרוֹקִית בְּפִיו,

לִזְרוֹעוֹתָיו שַׁרְווּלִים לְבָנִים. כְּמִשְׁתָּאֶה הוּא רוֹאֶה אֵיךְ

בִּנְחִיל שֶׁל אוֹפַנַּיִם וּתְלַת-אוֹפַנַּיִם, עֲגָלוֹת, מֶרְכָּבוֹת, אוֹפַנּוֹעִים,

מַשָּׂאִיּוֹת וּמְכוֹנִיּוֹת פְּרָטִיּוֹת, נִשְׁזָרִים חֲמוֹרִים זְרִיזִים כָּאֵלֶּה,

שִׁפְלֵי-בֶּרֶךְ וּמַזְקִיפֵי-אָזְנַיִם, עִם גְּמַלִּים דַּבַּשְׁתָּנִים מַעֲלֵי גֵּרָה,

מְדַדִּים לְאִטָּם. “אוֹרְיֶנְט”, הוּא מְלַגְלֵג בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. הַכֹּל כֹּה זָר פֹּה,

לֹא-מֻכָּר, גַּם חָשׁוּד. מַגְבִּירִים אֶת הָרשֶׁם כָּל אוֹתָם עֲרָבִים

הַחוֹלְפִים עַל פָּנָיו, רַבִּים וְהוֹלְכִים כְּכֹל שֶׁהוּא קָרֵב

לִמְחוֹז-חֶפְצוֹ. לְבַד מֵרָאשֵׁי הַחַמָּרִים וְהַגַּמָּלִים הוּא רוֹאֶה גַּם

רָאשִׁים חֲבוּשֵׁי תַּרְבּוּשׁ אוֹ עֲטוּיֵי כָּפִיָּה וְעָקָל, גְּבָרִים

בְּכֻתֳּנוֹת אֲרֻכּוֹת אוֹ בְּמִכְנָסַיִם מְשֻׁרְוָלִים כָּאֵלֶּה, וּנְעָרִים

זָבֵי-חֹטֶם שֶׁכִּפּוֹת קְטַנּוֹת לְרָאשֵׁיהֶם, וְנָשִׁים שֶׁיּוֹשְׁבוֹת עַל

הַמִּדְרָכוֹת, פִּרְאִיּוֹת לְמַרְאֶה, פַּרְצוּפָן מֻשְׁחָר וּמְקֻמָּט וּלְבוּשָׁן

שָׁחוֹר וּמְמֻרְטָט וּכְמוֹ שְׁבָבִים שֶׁל קַעֲקַע לָהֶן עַל מֵצַח

וְסַנְטֵר, וְהֵן עֲדוּיוֹת אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל מַטְבְּעוֹת וּגְחוּנוֹת עַל

סַלֵּי מַרְכֻּלְתָּן, תְּנוּבַת עֲרוּגָה וּבֻסְתָּן, וְעוֹד הוּא רוֹאֶה שָׁם

נָשִׁים רְעוּלוֹת נְטוּלוֹת-פַּרְצוּף הַנִּגְרָרוֹת כִּשְׂמָמִיּוֹת בְּעִקְּבֵי

בַּעֲלֵיהֶן. אַט-אַט, חוּשָׁיו דְּרוּכִים וְעֵינָיו פְּקוּחוֹת, יַעֲבֹר

עַל-פְּנֵי חֲנֻיּוֹת שֶׁל רָהִיטִים וּכְלֵי-בַּיִת חָמְרֵי-בִּנְיָן

כְּלֵי-עֲבוֹדָה וְכֵן כְּלֵי-סִדְקִית צַעֲצוּעִים מַכְשִׁירֵי-כְּתִיבָה,

וּפֹה וָשָׁם בַּנְק וּמִסְפָּרָה וְדוּכָן לְצִחְצוּחַ נַעֲלַיִם אוֹ

קְיוֹסְק אוֹ בֵּית-קָפֶה קָטָן וַאֲנָשִׁים עוֹמְדִים וּמְסִיחִים

בִּבְלִיל שָׂפוֹת, אֲבָל רַבִּים בְּפוֹלָנִית וּבְאִידִישׁ מֻכָּרוֹת.

ו

כָּךְ עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְהֶרְצְל 44 וְרוֹאֶה עַל שֶׁלֶט קָטָן כָּתוּב

“חֲזִית הָעָם”, וְהוּא נִכְנָס לְמָבוֹי וּפוֹסֵעַ כַּמָּה פְּסִיעוֹת

וְדוֹפֵק בַּדֶּלֶת וְנִכְנָס.

וּמוֹצֵא בָּחוּר צָעִיר, קְטַן-קוֹמָה,

אוּלַי בֶּן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, עֵינַיִם קְטַנּוֹת, מַמְזֵרִיּוֹת, וּבִזְהִירוּת

הוּא שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אִם אִידִישׁ הוּא דּוֹבֵר. “רַק מֵבִין”, עוֹנֶה הַבָּחוּר,

וְשׁוֹאֵל: “אֶת מִי אֲדוֹנִי צָרִיךְ?” – “אֲנִי”, מֵשִׁיב אַבְּרָשָׁה,

“מִבֵּיתָ”ר-פּוֹלִין, מִבְּרִיסְק. שֵׁם שֶׁלִּי סְטַבְסְקִי, אַבְרָהָם סְטַבְסְקִי…

גִּיל שֶׁלִּי עֶשְׂרִים-וְשֶׁבַע… בְּבֵיתָ"ר שְׁמוֹנֶה שָׁנִים…> וְרַק

אֶתְמוֹל הִגַּעְתִּי אַרְצָה… אָמְרוּ לִשְׁאֹל עַל “חֲזִית הָעָם”

וּלְבַקֵּשׁ אָדוֹן רֵדַקְטוֹר…זֶה דּוֹקְטוֹר אַבָּ“א אֲחִימֵאִיר, נָכוֹן?”

אֱמֶת, מְאַשֵּׁר הַצָּעִיר וּמוֹשִׁיט יָד, אַף הוּא בְּקֻרְטוֹב חַשְׁדָנוּת,

וּבְכָל-זֹאת מַצִּיג אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו: “לִי קוֹרְאִים גַּבְרִיאֵל”.

הוּא אוֹמֵר, “וַאֲנִי עוֹבֵד פֹּה בָּעִתּוֹן”. אֲחִימֵאִיר, הוּא מוֹסִיף,

יָצָא לִפְגִישָׁה, וְעוֹד מְעַט יַחֲזֹר. אִם יֵשׁ לְךָ פְּנַאי, אַתָּה יָכוֹל

לְחַכּוֹת פֹּה. וְאִם תִּרְצֶה כּוֹס תֵּה, יֵשׁ לָנוּ קֻמְקוּם עַל הַפְּתִילִיָּה

שָׁם בַּפִּנָּה, וְעַל-יָדוֹ תֵּיוֹן וְסֻכַּר-חֲתִיכוֹת בְּקוּפְסָה. בֵּינְתַיִם

אַתָּה יָכוֹל לָשֶׁבֶת, וְלִקְרֹא אֶת הַגִּלָּיוֹן הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ, אִם

אַתָּה קוֹרֵא עִבְרִית…“הָה, אֵינְךָ קוֹרֵא?” מוֹשֵׁךְ הַבָּחוּר בִּכְתֵפָיו,

"טוֹב, עוֹד תִּלְמַד… יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּאֵיזֶה מָקוֹם יֵשׁ כָּאן

גִּלָּיוֹן שֶׁל הַ“מאָמענט” מִוַּרְשָׁה. מִזְּמַן לִזְמַן הוּא מַגִּיעַ"…

וְהִנֵּה זֶה בָּא סוֹף-סוֹף הַדּוֹקְטוֹר אֲחִימֵאִיר, אִישׁ רָזֶה וְגָבֹהַּ,

שַׁבְרִירִי וְרַם-מֵצַח, מַרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם שְׁחוֹרֵי-מִסְגֶּרֶת, מָתוּחַ

וּמְהֻרְהָר כְּמוֹ בָּחוּר-יְשִׁיבָה. וְגַבְרִיאֵל זֶה מְמַהֵר וּמְסַפֵּר לוֹ

עָלָיו. בָּעִבְרִית שֶׁלָּהֶם, כַּמּוּבָן. וְאָז אֲחִימֵאִיר מַצְהִיל פָּנִים

וּבְחִיּוּךְ בַּיְשָׁנִי הוּא מוֹשִׁיט יָד וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיו.

ז

עוֹדוֹ כָּפוּף עַל מַעֲקֵה הַסִּפּוּן, עֵינָיו בַּתֶּלֶם הַמַּקְצִיף שֶׁחוֹרֶשֶׁת

הָאֳנִיָּה בְּלֵב יָם, זוֹכֵר אַבְּרָשָׁה סְטַבְסְקִי אֵיךְ כָּח אָז בִּגְרוֹנוֹ,

וְגָמַע מִן הַתֵּה שֶׁבְּכוֹסוֹ, וּפָתַח וְאָמַר: “אֲנִי בֵּיתָ”רִי לֹא מֵהַיּוֹם,

וַאֲנָשִׁים מַכִּירִים אוֹתִי. גַּם בַּנְּצִיבוּת שֶׁל בֵּיתָ"ר-פּוֹלִין…

וּלְעֶצֶם הָעִנְיָן, אֲנִי מַקְסִימָלִיסְט… כְּמוֹ אַתֶּם כָּאן…

אָמְרוּ לִי בֶּאֱמֶת שֶׁאֶצְלָכֶם אֶמְצָא אֲנָשִׁים שֶׁיָּבִינוּ אוֹתִי,

שֶׁאוּכַל לְהַסְבִּיר לָהֶם הַפְּלַאן הַפָּשׁוּט שֶׁלִּי… בִּשְׁבִילוֹ

אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא עָשִׂינוּ

אַף פַּעַם, אֲבָל בְּסַךְ-הַכֹּל זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת דֵּי פָּשׁוּט"…

וְכָךְ הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל סִירוֹת וּסְפִינוֹת וָאֳנִיּוֹת שֶׁבָּהֶן יָבוֹאוּ

לָאָרֶץ בֵּיתָ"רִים, וְלֹא הֵם בִּלְבַד, בְּלִי שׁוּם רִשְׁיוֹן, לֹא

מֵהָאַנְגְּלִים, לֹא מֵהַסּוֹכְנוּת, לֹא מֵ“הֶחָלוּץ”. מֻעֲמָדִים לֹא יֶחְסְרוּ,

וְכָל אֶחָד מֵהֶם יְשַׁלֵּם מַשֶּׁהוּ… לֹא כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה,

“כִּי כַּיּוֹם אֶת כָּל הַהוֹבָלוֹת אֶפְשָׁר לְאַרְגֵּן בִּמְחִירֵי-מְצִיאָה”.

אִישׁ חָבִיב הוּא אַבָּ"א אֲחִימֵאִיר, אַךְ סָפֵק

אִם הוּא תּוֹפֵס לְאָן חוֹתֵר אַבְּרָשָׁה בְּדִיּוּק.

“זֶה מְעַנְיֵן מְאֹד”, הוּא מַפְטִיר, וְעֵינָיו רוֹשְׁפוֹת

מִבַּעַד לִזְגוּגִיּוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם. נִכָּר בּוֹ שֶׁהוּא מְהַרְהֵר.

“כְּבָר דִּבַּרְתָּ עַל זֶה כָּאן עִם מִישֶׁהוּ?” הוּא שׁוֹאֵל.

"לֹא, כַּמּוּבָן. רַק אֶתְמוֹל בָּאתָ. טוֹב. נִרְאֶה. אֲנִי

אֶשְׁתַּדֵּל לְהַפְגִּישׁ אוֹתְךָ עִם אֲנָשִׁים שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲזֹר".

ח

וְאַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם-שְׁלשָׁה, אוֹתוֹ עֶרֶב-שַׁבָּת כּוֹכָבִי, שֶׁבּוֹ

הוּא נוֹטֶה לָלוּן בִּירוּשָׁלַיִם, בִּמְלוֹן תּוּרְגְ’מָן, רְחוֹב יָפוֹ,

בְּחֶדֶר שֶׁל אַרְבַּע מִטּוֹת, וּלְאַחַר שִׂיחָה אַחַת נוֹסֶפֶת

עִם אֲחִימֵאִיר הוּא סוֹעֵד אֶת לִבּוֹ בְּמִסְעֶדֶת “הַשָּׁרוֹן”,

וְיוֹצֵא מִשָּׁם בְּרוּחַ טוֹבָה, גַּם מִשּׁוּם שֶׁאָכַל לַשּׂבַע

וְגַם מִשּׁוּם שֶׁכְּבָר הוּא רוֹאֶה עַצְמוֹ עוֹבֵד בְּבִנְיָן בַּשָּׁבוּעַ

הַבָּא, מְכוֹפֵף בַּרְזִלִּים, עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת הָאַשְׁרָה הַסּוּרִית

הַמְיֻחֶלֶת, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַפְלִיג, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר-כָּךְ, מִבֵּירוּת

לְקוֹנְסְטַנְצָה וּלְהָבִיא עִמּוֹ, בְּשׁוּבוֹ מִפּוֹלִין, קְבוּצָה רִאשׁוֹנָה

שֶׁל נַחְשׁוֹנִים, וּלְהַגְנִיבָם לָאָרֶץ, כְּנִסּוּי מַעֲשִׂי, מִגְּבוּל הַצָּפוֹן.

וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁבְּעוֹד הוּא שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ בַּמָּלוֹן,

וְעַד שֶׁתֵּרֵד עָלָיו שֵׁנָה הוּא מְחַשֵּׁב חִשּׁוּבָיו לַבָּאוֹת,

בְּדִיּוּק אָז מִתְחַשֵּׁק לְדוֹקְטוֹר אַרְלוֹזוֹרוֹב – מַנְהִיג-פּוֹעֲלִים נַעֲרָץ,

שֶׁבַּצָּהֲרַיִם אָכַל בִּירוּשָׁלַיִם אֶל שֻׁלְחַן הַנָּצִיב הָעֶלְיוֹן

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם הִגִּיעַ לִמְלוֹן קֶטֶה-דָּן בְּתֵל-אָבִיב –

לָקַחַת אֶת אִשְׁתּוֹ לְטִיּוּל רוֹמַנְטִי לְאֹרֶךְ שְׂפַת-הַיָּם,

מִמְּלוֹנָם לְכִוּוּן הַיַּרְקוֹן וּבַחֲזָרָה, עֲבוֹר עַל-פְּנֵי

בֵּית-הַקְּבָרוֹת הַמֻּסְלְמִי “עַבְּד אֶל-נַבִּי” – וּבָהּ בָּעֵת

בְּדִיּוּק ( מֶה-עָמְקוּ זְמָמָיו שֶׁל גּוֹרָל!) מִתְחַשֵּׁק גַּם

לִשְׁנֵי פִּרְחָחִים יָפוֹאִים, יְחוּמִים וּמְגֹרִים, לְסַיֵּר בְּאוֹתָהּ

כִּבְרַת-חוֹף וּלְהִטָּפֵל לִבְנֵי-הַזּוּג, וְאֶחָד מֵהֶם

“בָּא לוֹ לְהַתְחִיל” עִם הָאִשָּׁה (שֶׁעַל-פִּי הֶגְיוֹנוֹ

אֵינָהּ אֶלָּא שַׁרְמוּטָה, בַּת-הֶפְקֵר), וְזוֹ סִבָּה

מַסְפֶּקֶת לִשְׁלֹף אֶת הַתֻּפִּי שֶׁלּוֹ וְלִירוֹת, בִּכְמִין רִתְחָה

סְתוּמָה, כַּדּוּר( אֶחָד בִּלְבַד, בְּלִי רֹאשׁ) בַּדּוֹקְטוֹר הַמְמֻשְׁקָף,

אֲשֶׁר אָמְנָם נָפַל שָׁדוּד…

וְאָז, תּוֹךְ יוֹם-יוֹמַיִם, תַּתְחִיל

עוֹנַת-הַצַּיִד הַגְּדוֹלָה. הַמַּנְגְּנוֹנִים הַמְעֻנְיָנִים תּוֹבְעִים וְנִתְבָּעִים

לִמְצֹא אֶת שְׁנֵי הָאֲשֵׁמִים. וְאַבְּרָשָׁה – גְּבַרְתָּן עִלֵּג,

צַר-מֵצַח, מַתְאִים פּוֹלִיטִית – לֹא יְאַחֵר לְהִגָּרֵף בָּרֶשֶׁת.

וְכָל הַיֶּתֶר הוּא אָמְנָם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים, הִיסְטוֹרְיָה – – –

ט

יָדוּעַ כִּמְדֻמֶּה כֵּיצַד נִגְמְרָה, בְּיוֹם כּ"א בְּיוּנִי אַרְבָּעִים-וּשְׁמוֹנֶה

הַפְלָגָתָהּ שֶׁל “אַלְטָלֵנָה” אֶל חוֹף אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – הַפְלָגָה

רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה. יָדוּעַ פָּחוֹת מֶה עָלְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם סְטַבְסְקִי,

הוּא “מִיסְטֶר פָּלֶסְט”, הַ“בּוֹס”, הַמּוֹצִיא –וְהַמֵּבִיא – מַה זִּמֵּן

הַגּוֹרָל לָאִישׁ אֲשֶׁר חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי כֵן, בּוֹ-בַּחֹדֶשׁ,

הָאֳשַׁם בִּרְצִיחָתוֹ שֶׁל אַרְלוֹזוֹרוֹב, וּמִקֵּץ שָׁנָה אַחַת

אַף הֻרְשַׁע וְנָדוֹן לְמִיתָה, וְכַעֲברֹ חֹדֶשׁ אֶחָד נוֹסָף

זִכָּהוּ בֵּית-הַדִּין לְעִרְעוּרִים – הָאִישׁ שֶׁהֵיטִיב לְגַיֵּס אֳנִיּוֹת

וּלְאַרְגֵּן פּוֹרְצֵי-הֶסְגֵּר גּוֹנְבֵי-גְּבוּל וּלְהָסִיר מִכְשׁוֹלִים

מִדַּרְכָּם וְהָיָה מְלַוֶּה אוֹתָם עַד לִנְמַל-הַהַפְלָגָה, וּבְשִׂיא

פְּעִילוּתוֹ שָׁלַח אֶת הָאֳנִיָּה “פָּרִיטָה”, שֶׁעָלְתָה עַל שִׂרְטוֹן

מוּל שְׂפַת-יַמָּהּ שֶׁל תֵּל-אָבִיב בְּאוֹר לַשְּׁלשָׁה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר

שְׁנַת שְׁלשִׁים-וָתֵשַׁע, מַמָּשׁ בִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת גּוֹג-וּמָגוֹג –

הָאִישׁ שֶׁשִּׁלְטוֹנוֹת הַמַּנְדָּט אָסְרוּ עַל כְּנִיסָתוֹ לָאָרֶץ,

הֲגַם שֶׁכָּכָה כִּמְדֻמֶּה עָדִיף הָיָה בְּעֵינָיו-הוּא, שֶׁלֹּא לְחִנָּם

דָּחָה עוֹד בִּזְמַנּוֹ כָּל הַצָּעָה לָבוֹא לִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם

עַל שְׂפַת-הַיָּם הַזּוֹ שֶׁבּוֹ נָפַל שָׁדוּד הָאִישׁ שֶׁלֹּא

הָיְתָה יָדוֹ בּוֹ, אֲבָל מִכֹּחַ מְשׁוּגַת-גּוֹרָל הֵבִיא

עָלָיו אֶת הַסִּיוּט הַמְּמֻשָּׁךְ הַהוּא ( שֶׁלֹּא שָׁבַר אוֹתוֹ)…

וּבְכֵן, לְאַחַר שֶׁאֶת רֹב נוֹסְעֶיהָ פָּרְקָה כְּבָר יוֹם

קֹדֶם בִּכְפַר-וִיתְקִין, בַּחֲשֵׁכָה, וְצֻוְּתָה לְהַפְלִיג שׁוּב,

וְהִגִּיעָה אַף הִיא אֶל מוּל שְׂפַת-יַמָּהּ שֶׁל תֵּל-אָבִיב,

סָמוּךְ מַמָּשׁ לְנִבְלָתָהּ הַחֲלוּדָה שֶׁל “פָּרִיטָה”, וּמִן הַחוֹף

הֵחֵלוּ לְהַמְטִיר עָלֶיהָ אֵשׁ מַקְלְעִים וְהַתּוֹתָח הַנּוֹדָע

הוֹסִיף אֶת פְּגָזָיו, הָיָה מִיסְטֶר פַּלֶסְטְ מֵרִאשׁוֹנֵי

הַנִּפְגָּעִים. וּבִהְיוֹת הָאֳנִיָּה אֲפוּפָה עָשָׁן פּוֹרֵץ מִכָּל

הַפְּתָחִים, חֲנוֹק גָּרוֹן וְהַדְמִיעַ עֵינַיִם, הָחְלַט לְהוֹרִיד

אֶת גּוּפוֹ הַכָּבֵד בַּחֲבָלִים קְשׁוּרִים תַּחַת בֵּית-הַשֶּׁחִי:

חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים אָחֲזוּ בַּחֶבֶל וְהוֹרִידּוהּו בִּזְהִירוּת וּבְנַחַת

בְּעוֹד רַגְלוֹ הַפְּצוּעָה מִטַּלְטֶלֶת כְּאֵבֶר זָר. בִּלְחֹץ הַחֲבָלִים

עַל חֲזֵהוּ, כָּךְ הֵעִיד מִי שֶׁהֵעִיד, נֵעוֹר מֵעֶלְפוֹנוֹ

וְנֶאֱנַח, וְכָךְ הָיָה גּוֹנֵחַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהֻשְׁכַּב בְּאַחַת הַסִּירוֹת

וְהוּטַל אֶל הַחוֹף… כִּמְעַט בּוֹ-בַּמָּקוֹם, וְכִמְעַט בְּאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ,

שֶׁבּוֹ נָפַל, מִפְּגִיעַת כַּדּוּר אֶחָד קְטוּם-רֹאשׁ, הַדּוֹקְטוֹר

חַיִּים אַרְלוֹזוֹרוֹב, הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ מֵאֵן לְהַצִּיג כַּף-רַגְלוֹ…

מִשָּׁם דָּאֲגוּ לְהַסִּיעוֹ לְבֵית-חוֹלִים אֲרָעִי שֶׁל הָאֵצֶ"ל,

וּמִקֵּץ יוֹמַיִם נִתֵּחַ שָׁם פְּרוֹפֵסוֹר מַרְכּוּס הַנּוֹדָע

אֶת בִּרְכּוֹ הַמְּחוּצָה.

וַיָּמָת עַל שֻׁלְחַן-הַנִּתּוּחַ.

י

“לִבִּי נִבֵּא לִי כָּךְ”, אָמְרָה בְּרוֹנְקָה בִּנְיוּ-יוֹרְק.

אביב 1999

…וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ

שֶׁל זֶה הָאִישׁ משֶׁה

עַד הַיּוֹם הַזֶּה –

פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ:

אִישׁ לֹא יָדַע,

גַּם לֹא אֶחָד,

מִיּוֹם מוֹתוֹ וְעַד עַתָּה –

וְאִם בָּזֹאת אֵין דַּי,

הֲלֹא מֵאָז וּמִתָּמִיד הוֹרוּנוּ

שֶׁאִי-הַיְדִיעָה הַזֹּאת

יֵשׁ בָּהּ כַּוָּנָה אֱמוּנִית-מוּסָרִית נַעֲלָה,

אוֹ חָכְמָה אֲשֶׁר בִּינַת אֱנוֹשׁ לֹא תַּשִּׂיגֶנָּה,

שֶׁהֲרֵי אִישׁ-אֱלֹהִים הָיָה שׁוֹכֵב-הֶעָפָר הַלָּזֶה…

וְגַם צִוּוּנוּ:

בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר –

אֲבָל אֲנִי

אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:

הַכֹּל כָּאן טִכְסוּס רַעְיוֹנִי-כֹּחָנִי,

שֶׁהֲרֵי אִם לֹא נוֹדַע מְקוֹם הַקְּבוּרָה

מַשְׁמָע הָיָה מִי שֶׁבִּקֵּר

מִי שֶׁצִּנְזֵר

מִי שֶׁגָּזַר

מִי שֶׁאָסַר

מִי שֶׁפָּקַד שֶׁאֵין לָדַעַת;

וְאוּלַי גַּם דּוֹר הָיָה אֲשֶׁר בָּחַר:

לִשְׁכֹּחַ וּלְהַשְׁכִּיחַ;

אוֹ גּוֹי הָיָה,

חָפֵץ חַיִּים וַעֲלִילָה,

שׁוֹחֵר רֵאשִׁית אַחֶרֶת,

אֲשֶׁר חֶשְׁבּוֹן אָרֹךְ הָיָה לוֹ עִם הַמֵּת,

עִם מִי שֶׁאֱלֹהָיו אָמְנָם פָּנִים אֶל פָּנִים יְדָעוֹ

אַךְ הוּא בְּעַמּוֹ רָדָה כִּמְשִׁיחַ-אֵל, אוֹ כְּפַרְעֹה,

וּמִגָּבֹהַּ דִּבֵּר אֵלָיו כָּל הַיָּמִים,

בְּהִתְנַשֵּׂא,

רַק לְלוּשׁוֹ בִּקֵּשׁ, כְּחֹמֶר בְּיַד

יוֹצֵר,

בְּיָד חֲזָקָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל –

הרצליה יוני 1997

עֶשְׂרִים שָׁנָה לְמוֹתוֹ שֶׁל יוֹנָתָן רָטוֹשׁ

בַּשְּׁלשִׁים וְאֶחָד בְדֶצֶמְבֶּר אֶלֶף תְּשַׁע-מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים,

בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם וְשִׁבְעִים לְאִישׁ עִבְרִי וּשְׁמוֹ אוּרִיאֵל שֶׁלַח,

מְשׁוֹרֵר וְחוֹזֶה, הַנּוֹדָע יוֹתֵר בַּחֲנִיכָתוֹ “יוֹנָתָן רָטוֹשׁ”,

קָם הַדָּבָר וְהָיָה: בְּאוּנִיבֶרְסִיטַת חֵיפָה שֶׁבִּמְרוֹם הַכַּרְמֶל

דָּאֲגוּ לְקַיֵּם יוֹם-עִיּוּן בְּשִׁירָתוֹ שֶׁל הַנָּ"ל, רִאשׁוֹן

מֵאָז דָּרַךְ עַל בָּמוֹתֵינוּ, לִמְלֹאת אַרְבָּעִים שָׁנָה

לְהוֹפָעַת “חֻפָּה שְׁחֹרָה”, זוֹ אֲסֻפַּת בִּכּוּרָיו הַצְּנוּמָה

וְהַמְלֹהֶטֶת (אֲשֶׁר שָׁנִים עָבְרוּ עַד שֶׁהֵעֵזָּה הַבִּקֹּרֶת

הַנִּזְהֶרֶת לָגַעַת בָּהּ בְּשַׁרְבִיטָהּ, אַךְ אַלְתֶּרְמַן וַחֲבֵרָיו

צְרוּבֵי-מִכְוָה הָיוּ לְאַחַר שֶׁגִּלּוּהָ, כְּעֵדוּתו הַנִּפְעָמָה

שֶׁל אוֹרְלַנְד בְּ“נָתָן הָיָה אוֹמֵר”). יוֹזְמוֹ שֶׁל הָאֵרוּעַ

הָיָה – מִי אִם לֹא? – נָתָן זַךְ, שֶׁזֶּה שָׁנִים

שִׁמֵּשׁ שָׁם מַרְצֶה לְסִפְרוּת עִבְרִית, וּבְצִדֵּי תְּרוּמָתוֹ

כִּמְשׁוֹרֵר וּמְבַקֵּר, “גוּרוּ” וְעוֹרֵךְ, כְּבָר זָקַף לִזְכוּתוֹ

גַּם עִתּוּקֵי פַּסִּים וְהַצָּבַת תַּמְרוּרִים בְּכַמָּה וְכַמָּה

צְמָתִים בִּמְסִלּוֹת סִפְרוּתֵנוּ.

בְּבֹקֶר תָּכֹל, שְׁקוּי שֶׁמֶשׁ

חָרְפִּית, הֶעְפִּילוּ אֵפוֹא כְּלֵי הָרֶכֶב בְּמַעֲלֵה הָהָר,

וּבַשָּׁעָה הַיְעוּדָה נֶאֶסְפוּ מֻזְמָנִים עִם סַקְרָנִים, תַּחְכְּמוֹנִים

וְאוֹהֲבֵי שִׁירָה גַם יַחַד, קְצָתָם אֲמוּנִים עַל פַּרְשָׁנוּת

וּקְצָתָם שׁוֹחֲרֵי חֲוָיָה, וְכָל שְׁעוֹת אוֹתוֹ הַיּוֹם

חָרְשׁוּ בְּעֶגְלָתוֹ, אִלְּמוּ אֲלֻמּוֹתָיו, הָפְכוּ בַּחֲרוּזָיו, בְּעוֹד

הוּא עַצְמוֹ יוֹשֵׁב שָׁחוּחַ, מכֻנָּס בְּשִׁריוֹן-קַשְׂקַשָּׂיו,

נִסְמָךְ אֶל קִיר בִּקְצֵה אַחַת הַשּׁוּרוֹת בָּאוּלָם,

מְשֻׁפֵּה לְחָיַיִם, רָזֶה וְגָרוּם, אֲפֹר-פָּנִים וּמֻשְׁחָז,

מְזִיגָה שֶׁל מֶרִי מְרִירִי-מְסֻיָּג וְהַשְׁלָמָה סוֹבְלָנִית.

( הוּא עַצְמוֹ וַדַּאי לֹא הָיָה מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ

שֶׁמִּקֵּץ שְׁמוֹנִים-וְאַרְבָּעָה יוֹם יוֹצִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ.)

חֳדָשִׁים מִסְפָּר לִפְנֵי כֵן, כְּשֶׁנִּפְנְתָה אֵלַי פְּרוֹפֵסוֹרִית

חֵיפָאִית מִן הַמְאַרְגְּנִים, לְהָבִיאֵנִי בְּסוֹד הָאֵרוּעַ הַמְתֻכְנָן

וּלְשַׁבְּצֵנִי בּוֹ, הוֹסִיפָה וְאָמְרָה שֶׁהַמְשׁוֹרֵר גּוּפוֹ מַצִּיעַ

שֶׁאֲיַחֵד אֶת דְּבָרַי לְפָעֳלוֹ בִּתְחוּם הַלָּשׁוֹן דַּוְקָה.

לָזֹאת סֵרַבְתִּי מִיָּד. לֹא כִי, אָמַרְתִּי, אֲנִי אֲדַבֵּר

עַל הַפִּיּוּטִי וְהַפּוֹלִיטִי בְּשִׁירָתוֹ. וּמִדְּבָרִי לֹא שַׁבְתִּי.

אָכֵן אֵיתָן הָיִיתִי בְּדַעְתִּי – הַיּוֹנֶקֶת מִמַּה-שֶׁקָּרוּי

(בִּלְשׁוֹן סַגִּי נְהוֹר שֶׁל יָמֵינוּ) יֶדַע אִישִׁי, אוֹ אַף

נִסָּיוֹן אִישִׁי – שֶׁאִם אֶת עֵדוּתִי שֶׁלִּי מְבַקֵּשׁ הוּא

לְהַרְחִיק לְכִוּוּן אַחֵר, הֲרֵי, עַל רֶקַע יְחָסִים

עַתִּיקִים שֶׁנִּתְעַקְּמוּ, יֵשׁ בְּכָךְ מִשּׁוּם חִזּוּק נִפְתָּל

לִרְצוֹנִי לְהָסֵב זַרְקוֹר אֶל סוֹד הַחִבּוּר הַזֶּה,

הַיָּצוּק כִּבְיָכוֹל בְּעַצְמוֹתָיו, וְאֵין כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ-וָעֵד

כִּי זֶה “הַלוּזּ שֶׁבָּאָדָם/ אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכָּל קָשֶׁה”,

הַבָּרִיחַ הַמַּבְרִיחַ אֶת יֵשׁוּתוֹ וּפָעֳלוֹ, הַשְׁאָרַת-נַפְשׁוֹ

לִימוֹת עָתִיד – לְ“יוֹם דָּוִד” רָחוֹק וְנִשָּׂא, אֲשֶׁר אוֹתוֹ

חָזָה בְּ“פוּרָה”, שֶׁהוּא מֵהַיְקָרִים בְּשִׁירֵי “חֻפָּה שְׁחוֹרָה”:

רַק יוֹם דָּוִד, כִּי בּוֹר קִבְרִי יִפְרַח

יִטֶּה נָא בֵּן אֶל קֶבֶר אָב נִדָּח

יָבוֹא עָשֵׁן בְּהוֹד יְהוֹ מָלַךְ

אֲמֻשֶּׁנּוּ נָא כְּרֶגֶב חַם.

*

עַכְשָׁו שֶׁמָּלְאוּ שִׁשִּׁים שָׁנָה לְהוֹפָעַת אֲסֻפָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה

שֶׁל יוֹנָתָן רָטוֹשׁ, וּבִקְרוֹב יוֹם הַזִּכָּרוֹן הָעֶשְׂרִים

לְלֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, אֶרְאֶה לְנֶגֶד עֵינַי אוֹתָן שָׁעוֹת

מִזְדַּחֲלוֹת שֶׁבָּהֶן כְּמוֹ גָּמְרָה “הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַסִּפְרוּתִית”

אֶצְלֵנוּ אֹמֶר לִפְרֹעַ חוֹב-כָּבוֹד(שֶׁהִצְטַבֵּר מִכְּבָר)

לַמְּשׁוֹרֵר הַהוּא, הַגֵּא וּקְשֵׁה-הַיּוֹם, הַנִּדָּח, מִדַּעַת

וּמִבְּחִירָה, אֶל סֵתֶר מַדְרֵגָה, הַדּוֹרֵךְ "עַל בָּמוֹתָיו –

לְבַדּוֹ", וְהַנִּצְרָר, “בָּשָׂר וָדָם וָנֶפֶשׁ”, בְּכַנְפֵי "הַחֲלוֹם/

– אַדִּיר הָאֲבָרוֹת", שֶׁעָלָיו נִלְחָמִים "בְּשַׁעְבֵּד אֶת כָּל

כֹּחוֹת הָרוּחַ/ וְהַגּוּף – " וְלֹו מָקְרִיבִים "חִנָּם,/ אֶת

כָּל הַמְּעַט הַזֶּה/ אֲשֶׁר מָצָאנוּ –/ אֲשֶׁר נֵחַנּוּ בּוֹ –"

וּמֵאוֹתָן שָׁעוֹת זָכֹר אֶזְכֹּר אֵיךְ הִזְכַּרְתִּי אָז,

בְּפֶתַח דְּבָרַי שֶׁלִּי, מוּל כְּנֶסֶת מְלֻמָּדִים מֻכְתְּרֵי-

תֹּאַר, "בִּנְיַן-דִּירוֹת אֶחָד שֶׁגַּרְתִּי בּוֹ בְּקַטְנוּתִי

בְּתֵל-אָבִיב", שֶׁאַף הוּא מְשֻׁפָּע הָיָה בְּבַעֲלֵי-תְּאָרִים

לְמִינֵיהֶם, בְּעוֹד בַּעַל-הַבַּיִת חַף מִכָּל תֹּאַר

שֶׁבּוֹ יִתְעַטֵּר, עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וּבְכַרְטִיס-בִּקּוּר

שֶׁהִדְפִּיס וּקְבָעוֹ בְּדֶלֶת דִּירָתוֹ כָּתַב לֵאמוֹר: "בַּעַל-בַּיִת

וּפַרְדְּסָן". וְלֹא הִסְתַּפַּקְתִּי שָׁם בָּרֶמֶז הֶעָבֶה הַזֶּה

אֶלָּא הִשְׁלַמְתִּי וּפֵרַשְׁתִּי כִּי "בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְרָטוֹשׁ,

הֵן כִּמְשׁוֹרֵר וְהֵן כְּהוֹגֵה רַעְיוֹנָהּ שֶׁל הָאֻמָּה הָעִבְרִית

כַּחֲטִיבָה לְאֻמִּית-אַרְצִית רִבּוֹנִית", הֲרֵינִי "בִּבְחִינַת אוֹתוֹ

בַּעַל-בַּיִת וּפַרְדְּסָן". (מִזָּוִית עֵינִי רָאִיתִי כָּאן

בַּת-צְחוֹק מְאִירָה אֶת פָּנָיו הַסְּגוּפִים שֶׁל הָאִישׁ.)

זֹאת מִשּׁוּם שֶׁמֵאָז עָמְדִּי עַל דַּעְתִּי נַעֲשׂוּ לִי

הֵן הַשְׁקָפַת-עוֹלָמוֹ וְהֵן שִׁירָתוֹ "נִכְסֵי-צֹאן-בַּרְזֶל,

וְאוּכַל כִּמְעַט לוֹמַר שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁעֲשִׂיתִין קִנְיָנִי

עָמַדְתִּי עַל דַּעְתִּי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעָמַדְתִּי עַל

קְצָת מִדַּעְתִּי כְּבָר הָיִיתִי מְכַוֵּן לְדַעְתּוֹ… לֹא הָיִיתִי

צָרִיךְ אֵפוֹא לָרֶדֶת מִנְּכָסַי כְּדֵי לָרֶדֶת לִנְכָסָיו".

וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתִּי עַד שֶׁהִצַּגְתִּיו כְּ"שָׁלִיחַ-מְבַשֵּׂר-

נָבִיא לַמַּהְפֵּכָה הָ“עִבְרִית”". כְּהַבִּיטִי בּוֹ, הִשְׁפִּיל עֵינָיו.

*

עַד כָּאן, לְגוּפוֹ שֶׁל יוֹם-הָעִיּוּן הַהוּא בְּחֵיפָה;

לְיֶתֶר דִּיּוּק, לְחֶלְקִי שֶׁלִּי הַמְּעַט. לֹא סִפּוּר גָּדוֹל,

הָיִיתִי אוֹמֵר. אַךְ כְּצִיּוּן לְזִכְרוֹ שֶׁל רָטוֹשׁ,

וְעֵדוּת-מָה לְטִיבוֹ שֶׁל הָאִישׁ, אוּלַי רָאוּי

לְהוֹסִיף כָּאן אִיּוּר קָטָן, מִלְּאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.

אִם כֵּן, מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר, וְהִנֵּה קוֹלוֹ

שֶׁל אוּרִיאֵל בַּטֶּלָפוֹן, לוֹחֵשׁ וְחוֹרְקָנִי כְּמִשְׁפָּטוֹ.

רוֹצֶה הָיָה שֶׁנִּפָּגֵשׁ. בְּקָפֶה אוֹסְלוֹ, לְמָשָׁל. שָׁם

רָגִיל הָיָה לָשֶׁבֶת בְּאוֹתָן שָׁנִים. בְּנַחַת דִּבֵּר,

אַךְ בְּמַפְגִּיעַ, כְּמִנְהָגוֹ מֵאָז. בְּנִימָה רוֹדָנִית קִמְעָה,

הָיִיתִי אוֹמֵר. לָכֵן לֹא נַעֲנֵיתִי לוֹ מִיָּד.

עִם זֹאת, לְטוֹבָה זָכַרְתִּי אַגַּב כָּךְ טֶלֵפוֹן

קוֹדֵם מִמֶּנּוּ, חָמֵשׁ שָׁנִים לִפְנֵי כֵן. הָיָה זֶה

כַּאֲשֶׁר נִדְפַּס בְּ“קֶשֶׁת” “הַכִּנּוֹר וְהַחֶרֶב” שֶׁלִּי,

טֶקְסְט שֶׁנִּכְתַּב בְּעִקְבוֹת הַטְמָנַת עַצְמוֹתֵיהֶם שֶׁל

“שְׁנֵי אֵלִיָּהוּ”, הוֹרְגֵי הַלּוֹרְד מוֹיְן, שֶׁהֻעֲלוּ מִבֵּית

הַקְּבָרוֹת בָּסַאתִין בְּקָהִיר לְהַר-הֶרְצְל. הוֹפִיעָה שָׁם

גַּם דְּמוּתוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל, וּבְאוֹר שֶׁנִּרְאָה לוֹ

מַחְמִיא, מִן הַסְּתָם. כָּךְ גַּם, כַּנִּרְאֶה, בְּשִׂיחַת-

רַדְיוֹ שֶׁהִשְׁמַעְתִּי בָּהּ דְּבָרִים, לְאַחַר מִכֵּן. (הֲגַם

שֶׁשָּׁנִים עָבְרוּ לִפְנֵי כֵן בְּלִי שׁוּם דִּבּוּר בֵּינֵינוּ.)

חָנוּק הָיָה אָז קוֹלוֹ בַּטֶּלֵפוֹן, כְּאִלּוּ הִתְקַשָּׁה

בְּדִבּוּר, אַךְ גַּם נִימָה שֶׁל חֹם הָיְתָה, מַפְתַּעַת.

מְבַקֵּשׁ הָיָה לְשֶׁבֵּחַ אֶת הַכְּתִיבָה. “יָפֶה דָּרַשְׁתָּ”,

אָמַר. “בְּיֹשֶׁר כָּתַבְתָּ”, אָמַר. בְּשָׂפָה רָפָה הוֹדֵיתִי.

וְהוּא לֹא יָסַף עוֹד. עַכְשָׁו שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ,

הִסַּסְתִּי, מִשּׁוּם מָה. הוּא לֹא הִרְפָּה. אַף

זֹאת כְּמִשְׁפָּטוֹ. בֵּינִי לְבֵינִי תָּמַהְתִּי, עַל מַה

נְּדַבֵּר. הוּא אַף הוּא לֹא פֵּרֵשׁ עַל מָה.

קְצָת מִסַּקְרָנוּת, קְצָת מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, נַעֲנֵיתִי

לְבַסּוֹף. נוֹעַדְנוּ בִּשְׁעַת בֹּקֶר בַּקָּפֶה, וְחִכִּיתִי לִשְׁמֹעַ

מַה בְּפִיו. “זֶה בְּנוֹגֵעַ לְמַה שֶׁאָמַרְתָּ שָׁם בְּחֵיפָה”,

פָּתַח. “הָהּ כֵּן?” נָהַמְתִּי, כְּמוֹ לְנַפְשִׁי. תָּמַהְתִּי

אִם מָצָא מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא לְטַעֲמוֹ. "הִצַּגְתָּ אוֹתִי

כְּנָבִיא שֶׁל הַמַּהְפֵּכָה הָעִבְרִית", לִחְשֵׁשׁ. אָמְנָם כֵּן,

אִשַּׁרְתִּי. “אֲבָל זֶה לֹא זֶה”, פָּסַק, סָפֵק

נוֹזֵף סָפֵק מַפְצִיר. “אֲנִי רַק נַעַר-הַתֹּף”.

*

בָּזֶה תַּם אוֹתוֹ דּוּ-שִׂיחַ אַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ.

וּמֵעוֹלָם לֹא גָּבְהָה קַרְנוֹ בְּעֵינַי כְּבַשָּׁעָה הַהִיא.

פברואר 2001

א. שְׁלֹמֹה אֶל בַּלְקִיס

מֵאֵת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

דָּבָר שָׁלוּחַ בְּיַד רָץ מָהִיר

אֶל הַמַּלְכָּה בַּלְקִיס

לֵאמֹר –

מֵאָז לֶכְתֵּךְ מֵעִמִּי, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים,

מֵאָז לֶכְתֵּךְ, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי:

נָדְדָה שְׁנָתִי

כַּצֵּל דָּמִיתִי

וְלִבִּי בַּל עִמִּי:

נִסְתַּם חָזוֹן

כָּלְתָה עֵצָה

חָדְלָה אַוָּה:

אֵין חֵפֶץ לִי עוֹד בְּשִׁשִּׁים מַלְכוֹתַי

בִּשְׁמוֹנִים הַפִּילַגְשִׁים

וּבַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:

עַל כֵּן סָרִיסֵר בֵּית-הַנָּשִׁים

שָׁחָה לֶעָפָר קוֹמָתָם

שָׁחוֹח יְהַלְּכוּ-יְרָגְנוּ

גַּם כֹּהֲנֵי-הַבָּמוֹת

מַעֲמִיקִים שְׁאֵלָה

וּמְנַחֲשִׁים בַּכְּבֵדִים:

שָׂרֵי צְבָאִי

עִם שָׂרֵי הַנִּצָּבִים

סוֹפְקִים כַּף עַל יָרֵךְ

וּבְשַׁעַר הָעִיר

גַּם הָעָם מְרַנְּנִים:

"עָשְׂתָה בַּלְקִיס בִּכְשָׁפֶיהָ

לָשׂוּם אֶת מַלְכֵּנוּ כְּאִשָּׁה

הַתֵּשׁ כָּעוֹלָל כֹּחוֹ –

לֹא כִּי לִנְקֹם בָּאָה שְׁבָא

אֶת נִקְמַת אוּרִיָּה הַחִתִּי".

אֲשֶׁר עַל כֵּן

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שׁוֹלֵחַ

אֶל הַמַּלְכָּה בַּלְקִיס

לֵאמֹר –

עַתָּה הִנֵּה קָטֹנְתִּי מִצְּעִיר נְעָרַיִךְ

רוֹעֵי צֹאנֵךְ וּמַבְרִיכֵי גְּמַלַּיִךְ

כִּי שָׂגְבָה מֵאֵלִים אִשָּׁה

וּמֶלֶךְ לְמַלְכָּה יִטְחַן

כִּי קָשְׁתָה חִידָתָהּ מִפְּתֹר:

הִנְנִי וְנָפַלְתִּי לְרַגְלַיִךְ

וּתְחִנָּתִי לְפָנַיִךְ אַפִּיל:

אַל נָא יִהְיֶה כְּלֹא הָיָה

כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר נָפַל בֵּינֵינוּ

אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא זַמּוֹנוּ

כָּל חָכְמַת הַסַּנְוֵרִים

אֲשֶׁר נִפְלָאת מֵאִתָּנוּ:

לֹא כִי תִּהְיִי לִי מַלְכָּתִי יְחִידָתִי

לִהְיוֹת מַמְלְכוֹתֵינוּ הַשְּׁתַּיִם

מַלְכוּת אַחַת גְּבִירַת מַמְלָכוֹת

וְהַיִּלּוֹד לָךְ מִמֶּנִּי

הוּא אֲשֶׁר יִמְלֹךְ

עַל שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת:

הֲלֹא תַּהַפְכִי תָּשׁוּבִי, בַּלְקִיס,

אֶל הַנָּמֵק וְכָלֶה אֵלַיִךְ

מִמִּדְבַּר-תַּלְאוּבוֹת תָּשׁוּבִי

מִמְּעוֹנוֹת נְמֵרִים

טֶרֶם הִבָּלְעֵךְ

בְּמִכְרוֹת כֶּתֶם פָּז

בְּבִירָה בְּצוּרָה

רֹאשׁ הַרְרֵי תֵּימָה

אָנָּא עֲנִינִי בְּיַד הָרָץ נוֹשֵׂא הָאִגֶּרֶת

כִּי אִם לֹא יָבִיא עִמּוֹ כָּל מְאוּמָה

וְאָבַד בְּרָעָתוֹ:

ב. בַּלְקִיס אֶל שְׁלֹמֹה

הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָם יִשְׂגֶּה –

מִפְּאַת מִדְבָּר אָשִׁיב אֲמָרַי לְךָ

פֹּה אֹהָלִים נָטִינוּ אֶל מַעְיָן מֵקֵר

לִשְׁמֹעַ שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים

וְלָפוּשׁ מְעַט מִמַּתְּלְאוֹת הַדֶּרֶךְ

וְעוֹד הַדֶּרֶךְ רַב:

יַעַבְדוּךָ עַמִּים, מַלְכִּי,

מִנְחָה וָמַס יִשְׂאוּ לְךָ, כַּדָּת

אַךְ הַדָּבָר אֲשֶׁר מִמֶּנִּי תְּבַקֵּשׁ

הָיֹה לֹא יִהְיֶה:

כִּי אֲנִי בַּעֲבוֹתוֹת-חֲלוֹם אֵלֶיךָ נִמְשַׁכְתִּי

לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ בָּאתִי

וָאֱהִי לְמַס-עוֹבֵד

וּבְמֵעַי אֶת זַרְעֲךָ אֲנִי נוֹשֵׂאת:

וּבִמְלֹאת הַיָּמִים וְהָיָה הַיִּלּוֹד

בְּכוֹר לְבַלְקִיס, יוֹרֵשׁ עֶצֶר,

וּכְבוֹא עִתּוֹ יִתְפֹּס שַׁרְבִיט:

כִּי עַמִּי לֹא יִרְאוּ אָוֶן

בִּפְרִי אַהֲבַת אִשָּׁה

וְאַף כִּי עֲטוּרַת נֵזֶר:

וְנִבְרְכוּ בַּנַּעַר כָּל הָעָם לְדוֹרוֹתָם

וְיָדְעוּ כִּי נֵצֶר הוּא לִשְׁלֹמֹה

וּבַלְקִיס מַלְכָּתָם הוֹרָתוֹ:

כִּי כֵּנִים וּנְכוֹחִים הַדְּבָרִים בְּאַרְצִי

אֶרֶץ הַקּוֹף וְהַתֻּכִּי וְהָעַיִט וְהַדַּיָּה

וְהַכֶּתֶם הַטּוֹב

וְהַדְּרוֹר:

וּבִי אֲדוֹנִי

אַל נָא יִחַר אַפְּךָ בָּרָץ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ

כִּי מַה חֶטְאוֹ:

1 בדצמבר 1996, יארנטון ע"נ תמזה (מתוך ליברית לאופּרה מלכת שבא)

הקלדה: אמיר ברטוב

הגהה: עדנה הדר