רקע
אהרן מגד
הַגָּדָת הָעַצְמָאוּת

(מהדורה זו1 הוחרמה ונעלמו עותקיה)


לקראת יום העצמאות של שנת 1952, הדפיס צה"ל כעשרת־אלפים עותקים של “הגדת העצמאות”, אותה היו החיילים אמורים לקרוא בארוחת ליל החג. אלא שההגדה לא נקראה מעולם בשום מחנה צבאי.

עוד בערב יום העצמאות היא נגנזה בלחץ הרבנות הצבאית והמפלגות הדתיות. למחבר ההגדה, הסופר אהרן מגד, נודע שרוב העותקים נשרפו.

נציגי המפד"ל בכנסת טענו שזה חילול השם, כי נכתב שהצבא מגן עלינו לא הקדוש־ברוך־הוא.

בהגדה יש 4 כוסות אבל מרימים אותן “לחיי מדינת־ישראל” (כוס ראשונה) “לחיי חלוצי המדינה בוניה ולוחמיה” (שניה), “לחיי צבא ההגנה לישראל” (שלישית), ולחיי היחידה בה נערך הסדר (רביעית).

בטאון אגודת ישראל “המודיע”, שב־1.5.52 למחרת החג, הקדיש להגדה מאמר מערכת בעמודו הראשון, טען שהיא גובלת ב“חילול קודש פומבי וחירוף וגידוף כלפי שמיא בצורה שטרם נעשתה בארץ על־ידי מוסד רשמי”. “כמה מחרידה” טען העתון, “הפיסקה שנכתבה באותיות אשוריות עתיקות: לא ע”י מלאך ולא על ידי שרף, כי אם על ידי צבא הגנה לישראל. “הצופה” שיבח את המטה הכללי ש“סיכל במהירות הראויה ובאופן מוחלט את אחד הניסיונות הרבים ‘לתקן’ את המקורות לפי רוח הזמן ומנע שערוריה תרבותית ולאומית”.

* *

ארכיון החגים הבינקיבוצי החליט לצלם הגדה מקורית זאת, כולל הטקסטים במקורם, ולהדפיסם פרסום פנימי, בשנת ה־50 למדינת ישראל.


הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְסַפֵּר עֲלִילֹות מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, בָּהּ גָבַרְנוּ עַל אוֹיְבֵינוּ וְכָבַשְׁנוּ אֶת אַרְצֵנוּ לִהְיוֹת לָנוּ לִמְדִינָה, אֲחֻזַּת עוֹלָם לָנוּ וּלְבָנֵינוּ וּלְכָל נִדָחֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ כַּנֶּאֱמָר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.

(שִׁירָה)

אוֹר לְיוֹם ו' בְּאִיָר שְנַת תש"ח, הִיא הַשָּנָה הָ־1878 לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל, נֶאֶסְפוּ חַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעָם, נְצִיגֵי הַיִשוּב הָעִבְרִי וְהַתְּנוּעָה הַצִיוֹנִית וְהִכְרִיזוּ עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ שֶהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִיָענוּ לַיוֹם הַזֶה, יוֹם חֵרוּתֵנוּ, חַג הָעַצְמָאוּת.

הַמְפַקֵד: לְחַיֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל!

הַכֹּל: לְחַיִים! (שוֹתִים כּוֹס רִאשוֹנָה)


מַה נִּשְתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

עֲבָדִים הָיִינוּ לַגוֹיִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הַמְדִינוֹת, מִמִזְרַח שֶמֶש וְעַד מַעֲרָבָה, וַיְעַנוּ אוֹתָנוּ וַיִרְדְפוּ אוֹתָנוּ וַיִפְרְעוּ בָּנוּ פְּרָעוֹת. וַנֹאמֶר אִיש אֶל אָחִיו: נָרִימָה רֹאש וְנָשוּבָה אֶל אַרְצֵנוּ לַעֲבֹד אֶת אַדְמָתֵנוּ. בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה! וַנֵצֶא מִשָם בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ, עַל נָשֵינוּ וְעַל טַפֵּנוּ, וְאִלוּ לֹא יָצָאנוּ, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻעְבָּדִים הָיִינוּ לַגוֹיִים עַד הַיוֹם הַזֶה.

(שִירָה)

בִּמְתֵי מְעַט בָּאנוּ לָאָרֶץ, אֶחָד מֵעִיר וּשְנַיִם מִמִשְפָּחָה; וַנִרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵה הִיא חֲרֵבָה וְשוֹמֵמָה, רֻבָּהּ מִדְבָּר וּמִעוּטָהּ בּצוֹת וַנֹאמַר: בַּעֲבוֹדָה נִירָשֶנָה וּתְהִי לָנוּ לְנַחֲלָה. וַנָחֵל לְחָרְשָהּ וּלְזָרְעָהּ וּלְעָבְדָהּ, וַנִבְנֶה לָנוּ כְּפָרִים בַּגָלִיל וּבִיהוּדָה, בָּעֵמֶק וּבַנֶגֶב, וְעָרִים בָּהָר וּלְחוֹף יַמִים, לִהְיוֹתָהּ אֲחֻזָה לָנוּ וּלְכָל הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ, הָעוֹלִים מֵאַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם. וִישֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח.

(שִׁירָה)

וַיְהִי כַּאֲשֶר רָאוּ הָעַרְבִים וְכָל בְּנֵי הַמִדְבָּר כִּי אָנוּ בּוֹנִים בָּתִּים וְזוֹרְעִים שָׂדוֹת וְכִי אַחֵינוּ בָּאִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָרֶץ וּלְרִשְתָּהּ וְעָלְתָה אֲרֻכָה לְחוֹמַת יְרוּשָלַיִם, וַיִקְשְרוּ כֻּלָם יַחַד לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וּלְהִלָחֵם בָּנוּ. וַיֹאמְרוּ: נָבוֹא אֶל תּוֹכָם וַהֲרַגְנוּם וְהִשְבַּתְנוּ הַמְלָאכָה. וִיְהִי מִן הַיוֹם הַהוּא חֲצִי אֲנָשֵינוּ עוֹשִׂים בַּמְלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרוֹבִים. הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנוֹשְׂאִים בַּסֵבֶל עוֹמְשִׂים, בְּאַחַת יָדוֹ עוֹשֶׂה בַּמְלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת בָּרוֹבֶה. וְהָיוּ לָנוּ הַלַיְלָה מִשְמָר וְהַיוֹם מְלָאכָה.

(שִׁירָה)

צֵא וּלְמַד מַה בִּקְּשׁוּ הָעַרְבִים לַעֲשׂוֹת לָנוּ שֶׁכָּל שַׁלִיטֵי הָאֲרָצוֹת בִּקְשׁוּ לְהַאֲבִידֵנוּ בְּאַרְצוֹתֵיהֶם הֵם וְהָעֲרָבִים בִּקְשׁוּ לְהַאֲבִידֵנוּ בְּאַרְצוֹתֵיהֶם הֵם וְהָעֲרָבִים בִּקְשׁוּ לְהַאֲבִידֵנוּ בְּאַרְצֵנוּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אַךְ קַמְנוּ אֲנַחְנוּ וְהֵפַרְנוּ עֲצָתָם וְסִכַּלְנוּ מְזִמָתָם לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶאֱמַר: וַעֲצַת ה' הִיא תָּקוּם.

וַיָשִׂימוּ עָלֵינוּ הַבְּרִיטִים הַמוֹשְלִים בָּאָרֶץ, נְצִיבִים וְשוֹטְרִים וְנוֹגְשִׂים לְהַפְרִיעָנוּ בַּמְלָאכָה וְלִסְגוֹר אֶת שַעֲרֵי הָאָרֶץ בִּפְנֵי אַחֵינוּ פְּלִיטֵי־חֶרֶב הַבָּאִים אֵלֶיהָ. וַיָבִיאוּ צִי סְפִינוֹת שַיִט וּסְפִינוֹת מִלְחָמָה לָשִׂים מָצוֹר עַל הַחוֹפִים לְבִלְתִּי תֵּת לְמַעְפִּילֵינוּ לָגֶשֶת אֲלֵיהֶם, וְכָל סְפִינָה אֲשֶר צָדוּ אֶל הַגוֹלָה הֶחֱזִירוּהָ. וַיְהִי כַּאֲשֶר רַבּוּ הַמַעְפִּילִים וַיַעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַיְשַלְחוּם לְאִי גְזֵרָה הוּא אִי קַפְרִיסִין, וַיֹאמְרוּ לִלְחוֹץ אוֹתָנוּ מְאֹד וּלְעַנוֹתֵנוּ לְבַל נִרְבֶּה וּלְבַל נִפְרֹץ.

(שִׁירָה)

וַנַעַשׂ לָנוּ כְּלֵי מִלְחָמָה וַנָקֶם לָנוּ זְרוֹעַ מִשְמָר וּזְרוֹעַ מָגֵן וּזְרוֹעַ מַחַץ, הֵם הַחִי“ם הַחִי”ש וְהַפַּלְמָ“ח אֲשֶר לַ”הַגַנָה". וַנִפְרֹץ אֶת הַמָצוֹר אֲשֶר שָׂמוּ עָלֵינוּ הַבְּרִיטִים וַנָצִיק לָהֶם בִּמְאֹד מְאֹד, וַנְחַבֵּל בְּמִבְצְרֵיהֶם וּבְמָעֻזֵיהֶם וְאַחַר צְבָאָם קִצַצְנוּ. עַד אֲשֶר קָצָה נַפְשָם וְכָשַל כֹּחָם לְהֵאָחֵז בְּנַחֲלָתֵנוּ.

בָּרוּךְ הַמָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, בְּרוּכִים הַחֲלוּצִים הָרִאשוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, בְּרוּכִים הַשוֹמְרִים וְהַמְגִנִים, בְּרוּכִים הַלוֹחֲמִים וְהַסַפָּנִים וְהַנַוָטִים, בְּרוּכִים מוֹבִילֵי הַשַיָרוֹת וְהַחַבְּלָנִים, בְּרוּכִים רָאשֵי הָעָם וּמַנְהִיגָיו שֶבִּזְכוּת כֻּלָם בָּאנוּ עַד הֲלוֹם.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַיְלָה לֵיל הָ–29 לְנוֹבֶמְבֶּר שְנַת ה’תש"ז לַבְּרִיאָה, וַיַחֲלִיטוּ כָּל אֻמוֹת הָעוֹלָם עַל הֲקָמַת מְדִינָה עִבְרִית לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיָקוּמוּ כָּל אִיש וְאִשָה, נַעַר, זָקֵן, וָטַף וַיֵצְאוּ לָרְחוֹבוֹת בְּשִירָה וּבְרִקוּדִים וְכָל הָאָרֶץ צָהֲלָה וְשָׂמְחָה וְלֹא הָיָה כֶּחָג הַהוּא מִיוֹם צֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם.

הַכֹּל: בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל

הַמְפַקֵד: לְחַיֵי חֲלוּצֵי הַמְדִינָה, בּוֹנֶיהָ וְלוֹחֲמֶיהָ!

הַכֹּל: לְחַיִים!

(שוֹתִים כּוֹס שְנִיָה)


כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִבְּרָה תּוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְאֹל.

חָכָם מַה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֵדוּת וְהַחֻקִים וְהַמִשְפָּטִים אֲשֶר עֲלֵיהֶם בְּנוּיָה מְדִינָתֵנוּ? וְאַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַמְדִינָה: פְּתוּחָה לַעֲלִיָה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָלֻיוֹת, שוֹקֶדֶת עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְכָל תּוֹשָבֶיהָ מֻשְתֶּתֶת עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶדֶק וְהַשָלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶל נְבִיאֵי יִשְרָאֵל.

רָשָע מַה הוּא אוֹמֵר? מָה הַמְדִינָה הַזֹאת לָכֶם? לָכֶם וְלֹא לוֹ, וּלְפִי שֶהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בָּעִקָר, וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָיו וְאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה הִיא לָנוּ, לָנוּ וְלֹא לוֹ, כִּי אִלוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מַה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בָּעֲלִיָה, בָּעֲבוֹדָה וּבַהֲגַנָה כָּבַשְנוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְהֵקַמְנוּ אֶת הַמְדִינָה.

וְשֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶנֶאֱמַר וְסִפַּרְתָּ אֶת עֲלִילוֹת הַגְבוּרָה לְכָל תּוֹשָבֵי הַמְדִינָה. תּוֹשָבֵי הַמְדִינָה – הַוְתִיקִים כָּל תּוֹשָבֵי הַמְדִינָה – הַחֲדָשִים וְהַוְתִיקִים גַם יַחַד.

(פְּתִיחַת סְעֻדָה וְחֶלְקָה הָרִאשוֹן)

(שִירָה)

וְהִיא שֶעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶלֹא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ וְאָנוּ מִתְגוֹנְנִים וְנִצָלִים מִיָדָם.

וַיְהִי כַּאֲשֶר שָמְעוּ הָעַרְבִים כִּי נִתְּנָה לָנוּ הָאָרֶץ לִהְיוֹתָהּ לִמְדִינָה לְיִשְׂרָאֵל וַיֹאמְרוּ: אֲנַחְנוּ הָרַבִּים וְהֵם הַמְעַטִים, אֲנַחְנוּ בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִים וְהֵם בְּחֹסֶר כֹּל, הָבָה נַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְנַכְרִיתֵם וְלֹא יִשָאֵר עוֹד שָׂרִיד וּפָלִיט לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וַיֶאֶרְבוּ לָנוּ בְּדֶרֶךְ יְרוּשָלַיִם וּבְדֶרֶךְ עֶצְיוֹן וּבְדַרְכֵי הַגָלִיל וְהַנֶגֶב, וַיִירוּ בְּכָל כְּלִי רֶכֶב הָעוֹבֵר בָּהֶם וַיָשִׂימוּ מַחְסוֹמִים וַיַנִיחוּ מוֹקְשִים. וַיַטִילוּ מוֹרָאִים עַל כָּל עוֹבֵר וְעַל כָּל יוֹשֵב בְּעָרֵיהֶם וּבַיִשוּבִים הַסְמוּכִים וְהַבְּרִיטִים לָהֶם מַחֲסֶה. וּפְצָצוֹת הֵטִילוּ עַל בָּתֵינוּ וַיְהִי הֶרֶג רַב בַּנָשִים וּבַטַף, בַּנַעַר וּבַזָקֵן וְדָם רַב נִשְפַּךְ.

וַיִזָעֲקוּ אֶל הַדֶגֶל כָּל בָּחוּר וָטוֹב בְּיִשְרָאֵל מִן הַפַּלְמָ“ח וּמִן הַחִי”ש, מִן הַכְּפָרִים וְהֶעָרִים וּמִכָּל זְרוֹעוֹת הַ“הֲגַנָה”, וַנֹאמַר: הֵם בְּחַיִל וּבְכֹחַ, הֵם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִים וַאֲנַחְנוּ בֶּאֱמוּנָתֵנוּ בְּצוּר יִשְׂרָאֵל וּבְשֵם אַהֲבָתֵנוּ אֶת עַמֵנוּ וְאֶת אַרְצֵנוּ נֵלֵךְ, לָנוּ הַנִצָחוֹן!

(שִירָה)

מַעֲשֶׂה בְּל"ה בַּחוּרֵי פַּלְמָ“ח אֲשֶר יָצְאוּ בְּאִישוֹן לַיִל לְהָחִיש נֶשֶק וְתַחְמֹשֶת לַנְצוּרִים אֲשֶר בְּגוּש עֶצְיוֹן. וַיְהִי כְּאוֹר הַבֹּקֶר וַיְגַלֶה אוֹתָם הָאוֹיֵב בְּעֵמֶק הָאֵלָה אֲשֶר עִם בֵּית נָטִיף, הוּא עֵמֶק הַמַעֲרָכָה בֵּין דָוִד וְגָלְיָת מִלְפָנִים. וַיַקִיפוּ אוֹתָם סָבִיב מֵאוֹת חַיָלִים חֲמוּשִים וַחֲגוּרִים בְּמֵיטַב הַנֶשֶק וַיִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם לְהִכָּנַע. וַיְהִי כַּאֲשֶר לֹא אָבוּ לְהִכָּנַע לִפְנֵיהֶם וַיִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם מִכָּל צַד וַתִּנָטֵש הַמַעֲרָכָה בָּעֵמֶק בֵּין ל”ה בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין חֲמֵש מֵאוֹת עַרְבִים צִמְאֵי־דָם. וַיַכּוּ בָּהֶם הַל"ה מַכָּה רַבָּה. וַיְהִי כַּאֲשֶר אָזְלָה תַּחְמֹשְתָּם וְכָלָה כֹּחָם וַיִפְּלוּ בִּגְבוּרָה אֶחָד אֶחָד וַיְקַדְשוּ שֵם יִשְׂרָאֵל בְּמוֹתָם.

וַיִרְדְפוּ אֲנָשֵינוּ אַחַר כְּנֻפְיוֹת הָאוֹיֵב מֵחֵיל קַאוּקְגִ’י בִּמְבוֹאוֹת יְרוּשָלַיִם וּבְרָמוֹת הָרֵי חֶבְרוֹן וּבְפֶתַח הָעֵמֶק אֲשֶר אֵצֶל מִשְמַר־הָעֵמֶק וּבַנְקִיקִים אֲשֶר אֵצֶל יְחִיעָם וּבַמִישוֹר אֲשֶר אֵצֶל טִירַת צְבִי וַיֶהְדְפוּם אָחוֹר וַיַפִּילוּ בָּהֶם חֲלָלִים לָרֹב וַתְּהִי בֶּהָלָה וּמְהוּמָה בְּמַחֲנֵה הָאוֹיֵב וַיָנוּסוּ מִפָּנֵינוּ עַד שַעֲרֵי עָרֵיהֶם.

וַיַטִילוּ הָעַרְבִים מָצוֹר עַל יְרוּשָלַיִם סָבִיב, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. וַיְהִי רָעָב כָּבֵד בָּעִיר, לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלֹא מַיִם לִשְתוֹת וְלֹא נֶשֶק לְהָגֵן. וְתוֹתְחֵי הָאוֹיֵב וַאֲוִירוֹנָיו מַפְצִיצִים אֶת הָעִיר יוֹמָם וָלַיְלָה שָבוּעוֹת רַבִּים. וַתֵּצֶאנָה שַיָרוֹת לְהָבִיא מָזוֹן וָנֶשֶק לַנְצוּרִים בְּחֵרוּף נֶפֶש וּבְסַכָּנָה רַבָּה וְהַמְגִנִים מְלַוִים אוֹתָן. וַיִפְּלוּ רַבִּים מִן הַמְגִנִים וּכְלֵי רֶכֶב רַבִּים הֻשְמְדוּ וַתִנָטֵש הַמַעֲרָכָה עַל מְבוֹאוֹת יְרוּשָלַיִם, מַעֲרָכָה כְּבֵדָה וַעֲקֻבַּת דָמִים; וַיִכְבְּשוּ מְגִנֵי יְרוּשָלַיִם אֶת כָּל שִׂיאֵי הֶהָרִים וְהַמִשְלָטִים וְהָעֲמָדוֹת וְהַכְּפָרִים הַחוֹלְשִים עַל דֶרֶךְ יְרוּשָלַיִם, אֶת בֵּית מַחֲסִיר וְאֶת סָרִיס וְאֶת סוּבָא וְאֶת הַקַסְטֶל וְאֶת יֶתֶר הַכְּפָרִים, וַיִסָלֵל כְּבִיש, הוּא כְּבִיש הַגְבוּרָה, וַתְּהִי הָרְוָחָה לָעִיר.

עַל חוֹמוֹתַיִךְ יְרוּשָלַיִם הִפְקַדְתִּי שוֹמְרִים כָּל הַיוֹם וְכָל הַלַיְלָה אֵין דֳמִי לָהֶם.

(שִירָה)

וְהָעַרְבִים רָאוּ כִּי מְגִנֵינוּ הוֹלְכִים מֵחַיִל אֶל חַיִל וַיאחֲזוּם חִיל וּרְעָדָה וַיָנוּסוּ בְּבֶהָלָה גְדוֹלָה מִכָּל הַכְּפָרִים וְהֶעָרִים אֲשֶר בִּגְבוּל מוֹשַב יִשְׂרָאֵל וַיִטְשוּ אֶת בָּתֵיהֶם וְאֶת שְׂדוֹתֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָם וַיֵצְאוּ בְּנַעֲרֵיהֶם וּבְזִקְנֵיהֶם אֶל מֵעֵבֶר לְקַוֵי הָאוֹיֵב.

וַיִפְּלוּ בִּידֵי מְגִנֵינוּ עִיר הַכִּנֶרֶת טְבֶרְיָה וְעִיר הַנָמָל הַגְדוֹלָה חֵיפָה, וְעִיר הָהָר צְפַת, וְעִיר הָעֵמֶק בֵּית־שְאָן, וַיִכָּנְעוּ עָרֵי הַחוֹף יָפוֹ וְעַכּוֹ וְעוֹד כְּפָרִים רַבִּים לְאֵין סְפֹר אֲשֶר אָסְפוּ לוֹחֲמֵינוּ כֶּאֱסֹף בֵּיצִים עֲזוּבוֹת. וְאִם רַבִּים חֲלָלֵינוּ אֲשֶר נָפְלוּ בִּגְבוּרָה, וְאִם גַם קָשְתָה הַמִלְחָמָה מְאֹד – חָזְקוּ יָדֵינוּ בִּמְאֹד וַנִבְטַח בְּנִצְחוֹנֵנוּ כִּי יָבוֹא.

וּבְיוֹם ה' לְאִיָר קָמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל וְכָל גְבוּלָהּ בְּיָדֵינוּ, וּבַעֲמָדוֹת וּבַמִשְלָטִים וּבְיִשוּבֵי הַמָגֵן וּבְיִשוּבֵי הַסְפָר חָגַג כָּל עַמֵנוּ אֶת הַיוֹם הַגָדוֹל.

(שִירָה)

(הֶמְשֵךְ הַסְעֻדָה)

דָם וָאֵש וְתִימְרוֹת עָשָן

וַיְהִי לְמָחֳרַת קוּם הִמְדִינָה וַיֵאָסְפוּ עָלֵינוּ צִבְאוֹת שִבְעָה עַמִים מֵעֵבֶר־הַיַרְדֵן וּמִן הַלְבָנוֹן וּמִסוּרְיָה וּמִמִצְרַיִם וּמֵעִירָק וּמִסֻעוּדְיָה וּמִתֵימָן, חַיִל כָּבֵד וְגָדוֹל מְאֹד לְמַעְלָה מִשְלֹש רִבּוֹא, וְלָהֶם רֶכֶב בַּרְזֶל וְתוֹתָחִים וַאֲוִירוֹנִים וּסְפִינוֹת מִלְחָמָה וַיֹאמְרוּ לָקוּם עָלֵינוּ וּלְכַלוֹתֵנוּ.

(הַכֹּל קָמִים וְקוֹרְאִים:)

שְפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגוֹיִם אֲשֶר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶר בְּשִמְךָ לֹא קָרָאוּ, שְפֹך עֲלֵיהֶם זַעֲמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם.

הַמְפַקֵד: לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָלִיחַ הִכִּינוּ אֶת הָאוֹיֵב וְיָכֹלְנוּ לוֹ, כִּי אִם עַל יְדֵי צְבָא הֲגַנָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶרוּחוֹ דְרוּכָה וּזְרוֹעוֹ עַזָה וַאֲשֶר חֵרֵף נַפְשוֹ בְּמַעַרְכוֹת הַמִלְחָמָה בַּגָלִיל, בָּהָר וּבַנֶגֶב. הָבָה נָרִים כּוֹס שְלִישִית לְחַיֵי צַהַ"ל אֲשֶר נִלְחַם בָּאוֹיֵב וְהֵבִיא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַנִצָחוֹן.

לְחַיֵי צְבָא הֲגַנָה לְיִשְׂרָאֵל!

הַכֹּל: לְחַיִים (שוֹתִים כּוֹס שְלִישִית)

(שִירָה)

וַתִּגְבַּר הַמַעֲרָכָה מְאֹד מְאֹד וַיִפְלֹש צְבָא הַלְבָנוֹן וְהַסוּרִים אֶל הַגָלִיל וְאֶל עֵמֶק הַיַרְדֵן וְלִגְיוֹנוֹת עֵבֶר־הַיַרְדֵן הִגִיעוּ עַד רֹאש־הָעַיִן וַיִכְבְּשוּ אֶת הַכְּפָרִים שֶבְּהָרֵי חֶבְרוֹן וְאַף הָעִיר הָעַתִּיקָה נָפְלָה בִּידֵיהֶם.

וּבַיָמִים הָהֵם לֹא יֵרָאוּ תּוֹתָח וַאֲוִירוֹן וְרֶכֶב־שִרְיוֹן בַּשִשִים רִבּוֹא בְּיִשְׂרָאֵל וְכָל הַנֶשֶק אֲשֶר בְּיָדֵינוּ, מְעַט הָרוֹבִים וְהַסְטֶנִים וְהָרִמוֹנִים אֲשֶר עִמָנוּ מִיָמִים יָמִימָה. אַךְ חֵלֶף תּוֹתָחִים – הָיְתָה רוּחַ רֵעוּת בְּבַחוּרֵינוּ, וְחֵלֶף אֲוִירֹונִים – רוּחַ אֱמוּנָה, וְחֵלֶף טַנְקִים – רוּחַ גְבוּרָה.

מַעֲשֶׂה בְּאַנְשֵי דְגַנְיָה שֶבָּאוּ לִפְנֵי הָרַמַטְכָּל וְאָמְרוּ לוֹ: הַסוּרִים הִתְקִיפוּנוּ בַּאֲלָפִים וּבְטַנְקִים וְלָנוּ אֵין כֹּל בִּלְתִּי אִם הָרוֹבִים שֶבְּיָדֵינוּ. תְּנוּ לָנוּ תּוֹתָח אֶחָד וַאֲנַחְנוּ הוֹדְפִים אוֹתָם אָחוֹר. אָמַר לָהֶם הָרַמַטְכָּל: תּוֹתָח אֶחָד יֵש לָנוּ בִּשְבִיל כָּל הָאָרֶץ וְהָאוֹיֵב מִתְנַפֵּל בְּכָל מָקוֹם, וְנִתֵּן אוֹתוֹ לָכֶם? אָמַר הַמְפַקֵד: תְּנוּ לָנוּ לְשָעוֹת מִסְפָּר. אָמַר הָרַמַטְכָּל: טְלוּ אוֹתוֹ תּוֹתָח עַד הַצָהֳרַיִם וּבַצָהֳרִיִם אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לוֹ לִמְגִנֵי יְרוּשָלַיִם. נָטְלוּ אוֹתוֹ תּוֹתָח וְהָדְפוּ אֶת הַסוּרִים עַד שֶהֱנִיסוּם וְהִפִּילוּ בָּהֶם חֲלָלִים־חֲלָלִים עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה. בַּצָהֳרַיִם הֶחֱזִירוּ אוֹתוֹ תּוֹתָח יָחִיד לִירוּשָלַיִם וְהִצִיל אֶת מְגִנֵי הָעִיר מִפְּנֵי הַמַתְקִיפִים.

הַלֲלוּ אֶת יִשוּבֵי הַנֶגֶב הַלֲלוּ שְמָם.

הַלֲלוּ אֶת נֶגְבָּה וְאֶת יַד־מָרְדְכַי (הַכּל: הַלֲלוּ!)

הַלֲלוּ אֶת בֵּית־אֵשֶל וְאֶת רְבִיבִים (הַכּל: הַלֲלוּ!)

הַלֲלוּ אֶת בְּאֵרוֹת יִצְחָק וְאֶת כְּפָר הַדָרוֹם. (הַכּל: הַלֲלוּ!)

הַלֲלוּ אֶת נִירִים וְאֶת צֶאֱלִים (הַכֹּל: הַלֲלוּ!)

הַלֲלוּ כִּי גְדוֹלָה גְבוּרָתָם. כִּי עָמְדוּ בּוֹדְדִים וּמְעַטִים מוּל צָבָא גָדוֹל וָרָב, כִּי עָמְדוּ בְּרִמוֹנִים וּבְמִקְלָעִים מוּל טַנְקִים וַאֲוִירוֹנים, כִּי הִפְצִיצוּם יוֹמָם וָלַיְלָה מִן הָאֲוִיר וְהִפְגִיזוּם מִן הַגְבָעוֹת וְלֹא נָפְלָה רוּחָם, וַיִתְחַפְּרוּ בִּמְחִלוֹת וּבְבּוּנְקְרִים, הֵם וּנְשוֹתֵיהֶם וְנַעֲרֵיהֶם וַיֹאכְלוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה שָתוּ וְלֹא עָזְבוּ אֶת עֶמְדוֹתֵיהֶם וַיָשִיבוּ מִלְחָמָה שַׁעֲרָה עַד שֶבָא צְבָא הֲגַנָה לְיִשְׂרָאֵל וַיָנֶס אֶת הָאוֹיֵב אָחוֹר.

וַיֹאמֶר יִשְׂרָאֵל לֹא נִירָא וְלֹא נֵחַת מִפְּנֵי צִבְאוֹת שִבְעַת הָעַמִים כִּי מָחָר אָנוּ נוֹתְנִים כֻּלָם חֲלָלִים לִפְנֵי צְבָאֵנוּ, וְאֶת אֲוִירוֹנֵיהֶם נַפִּיל, וְאֶת רִכְבָּם נַשְמִיד, וְאֶת אֳנִיוֹתֵיהֶם נְטַבֵּעַ. וְרוּחַ גְבוּרָה פִּעֲמָה מֵאוֹת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל בִּתְפוּצוֹת הַגוֹלָה וַיַעֲלוּ וַיִצְטָרְפוּ אֶל לוֹחֲמֵינוּ וַיַכֶּה צְבָאֵנוּ אֶת צְבָא הַסוּרִים לְפִי חֶרֶב וַיִירַש אֶת כָּל הַגָלִיל הַמִזְרָחִי וְהַמַעֲרָבִי וְאֶת עֵמֶק הַיַרְדֵן וְאֶת נַצֶרֶת וְהַגָלִיל הַתַּחְתּוֹן וַיַכֶּה אֶת צְבָא הַיַרְדֵנִים עַד לַטְרוּן וַיִירַש אֶת לֹד וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת רַמְלָה וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל עֵמֶק הַחוֹף וּמְבוֹאוֹת יְרוּשָלַיִם, וַיַכֶּה אֶת הַמִצְרִים וַיְנִיסֵם מִגְבוּל יִשְׂרָאֵל וַיֶהְדְפוּם עַד גְבוּל מִצְרַיִם עַד עֲגִילָה וְעוּגָ’ה וְאַל עֲרִיש עַד בִּלְתִּי הַשְאִיר בָּהֶם שָׂרִיד עַל אַדְמַת הַנֶגֶב. וַיָנוּסוּ הַמִצְרִים מְנוּסָה גְדוֹלָה וַיוֹתִירוּ אַחֲרֵיהֶם רֶכֶב וְתַחֲמֹשֶת וְצֵידָה לָרֹב וַתְּהִי מְהוּמָה גְדוֹלָה בְּמַחֲנֵה מִצְרַיִם.

וַיְהִי בְּיוֹם ט' בַּאֲדָר שְנַת תש"ט וַיָנֶף צְבָאֵנוּ אֶת דֶגֶל יִשְׂרָאֵל בְּחוֹף אֵילַת וַתְּהִי לָנוּ הָאָרֶץ מוֹרָשָה מִדָן וְעַד אֵילַת וְלֹא נִרְאָה עוֹד אִיש מִצְבָא הָאוֹיֵב בְּכָל גְבוּלָהּ.

(שִירָה)

אֵלוּ שְתֵּים־עֶשְׂרֵה מַכּוֹת שֶהֵבִיא צְבָאֵנוּ עַל צְבָא הָאוֹיֵב בְּמִלְחֶמֶת הַשִחְרוּר

מִבְצַע נַחְשוֹן מִבְצַע חִירָם מִבְצַע דֶקֶל

מִבְצַע יִפְתָּח מִבְצַע לוֹט מִבְצַע אָסָף

מִבְצַע בֶּן־עַמִי מִבְצַע חָמֵץ מִבְצַע חוֹרֵב

מִבְצַע יוֹאָב מִבְצַע דָנִי מִבְצַע עֻבְדָה

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַצָבָא עָלֵינוּ

אִלוּ הָדַף אֶת הָאוֹיֵב וְלֹא עָשָׂה בּוֹ שְפָטִים דַיֵנוּ

אִלוּ עָשָׂה בּוֹ שְפָטִים וְלֹא כָּבַש אֶת מָעֻזָיו דַיֵנוּ

אִלוּ כָּבַש אֶת מָעֻזָיו וְלֹא פָּרַץ אֶת גְבוּלוֹ דַיֵנוּ

אִלוּ פָּרַץ אֶת גְבוּלוֹ וְלֹא הֱפִיצוֹ לְכָל רוּחַ דַיֵנוּ

אִלוּ הֱפִיצוֹ לְכָל רוּחַ וְלֹא הֵקִים לָנוּ חֵיל רַגְלִים דַיֵנוּ

אִלוּ הֵקִים לָנוּ חֵיל רַגְלִים וְלֹא הֵקִים לָנוּ חֵילוֹת אֲוִיר וָיָם דַיֵנוּ

אִלוּ הֵקִים לָנוּ חֵילוֹת אֲוִיר וָיָם וְלֹא הֵקִים לָנוּ חֵיל שִרְיוֹן

וְחֵיל תּוֹתְחָנִים וְיֶתֶר חֵילוֹת דַיֵנוּ

אִלוּ הֵקִים לָנוּ חֵיל שִרְיוֹן וְחֵיל תּוֹתְחָנִים וְיֶתֶר חֵילוֹת וְלֹא הֵקִים לָנוּ אֶת הַנַחַ"ל דַיֵנוּ

אִלוּ הֵקִים לָנוּ אֶת הַנַחַ"ל וְלֹא אִמֵן אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל דַיֵנוּ

עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה טוֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַצָבָא עָלֵינוּ שֶהָדַף אֶת הָאוֹיֵב, וְעָשָׂה בּוֹ שְפָטִים וְכָבַש אֶת עָרָיו, וְיָרַש אֶת נְכָסָיו, וּפָרַץ אֶת גְבוּלוֹ, וְגֵרַש אֶת הַזָרִים, וְהֵקִים לָנוּ חֵיל רַגְלִים וְחֵילוֹת אֲוִיר וָיָם וְשִרְיוֹן וְתוֹתְחָנִים וְיֶתֶר הַחֵילוֹת, וְהֵקִים אֶת הַנַחַ"ל, וְאִמֵן אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לְהָגֵן עַל אַרְצוֹ מִפְּנֵי כָּל צַר וְאוֹיֵב.

כִּי לוֹ נָאֶה כִּי לוֹ יָאֶה אַדִיר בִּגְבוּרָה בָּחוּר כַּהֲלָכָה גְדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ צַהַ"ל הַהַצְלָחָה. כִּי לוֹ נָאֶה כִּי לוֹ יָאֶה.

(שִירָה)

וַיְהִי כַּאֲשֶר שָקְטָה הָאָרֶץ וַתִּכּוֹן הַמְדִינָה וַיִפָּתְחוּ שְעָרֶיהָ לִרְוָחָה וְרִבֲבוֹת רִבֲבוֹת בְּנֵי עַמֵנוּ זוֹרְמִים אֵלֶיהָ בַּיַבָּשָה בַּיָם וּבָאֲוִיר לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת בָּהּ. פְּלִיטֵי שׁוֹאָה מִפּוֹלִין וּמִגֶרְמַנְיָה וּמִכָּל אַרְצוֹת אֵירֹפָּה, וְאַחֵינוּ מֵאַלְגִ’יר וּמִתּוּנִיס וּמִכָּל אַרְצוֹת אַפְרִיקָה, וְעַל כַּנְפֵי נְשָרִים בָּאוּ אַחֵינוּ מִתֵּימָן וּמִבָּבֶל וּמִפָּרַס, הִנֵה הִנָם בְּמַעְבָּרוֹת וּבַכְּפָרִים וּבְעָרִים בְּהָרֵי יְהוּדָה, בַּגָלִיל, בַּחוֹף וּבַנֶגֶב וְהֵם עוֹשִׂים בְּכָל מְלָאכָה, עוֹבְדִים אֶת הָאֲדָמָה, וְסוֹלְלִים דְרָכִים וְעוֹשִׂים בַּחֲרֹשֶת הָעֵץ וְהָאֶבֶן וְהַבַּרְזֵל, וְאוֹחֲזִים בַּהֶגֶה וּמְשִיטִים אֳנִיוֹת בַּיָם, וּמַטִים כָּתֵף לְבִנְיַן אַרְצֵנוּ.

(שִירָה)

זֶה הַיום יוֹם חַג עַצְמָאוּת יִשְׂרָאֵל, הַשָנָה הַחֲמִישִית לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ, כִּי גָבַרְנוּ עַל אוֹיְבֵינוּ וְכָבַשְנוּ לָנוּ אֶת אַרְצנוּ וְהֵבֵאנוּ אֵלֶיהָ אֶת אַחֵינוּ מִכָּל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. וַאֲפִלוּ כֻּלָנוּ חֲכָמִים, כֻּלָנוּ חֲזָקִים, כֻּלָנוּ גִבּוֹרִים – מִצְוָה עָלֵינוּ לְחַזֵק אֶת מְדִינָתֵנוּ, לִבְנוֹתָהּ וּלְבַצְרָהּ, לְיַשְבָהּ וּלְעָבְדָהּ וְלִהְיוֹת נְכוֹנִים תָמִיד לְהָגֵן עָלֶיהָ, וְהָיְתָה מְסִלָה לִשְאָר עַמֵנוּ כַּאֲשֶר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלוֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזָק!

הַכֹּל: חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזָק!

הַמְפַקֵד: לְחַיֵי………. (הַיְחִידָה)

הַכֹּל: לְחַיִים! (שוֹתִים כּוֹס רְבִיעִית)

שִירָה: הַתִּקְוָה


 

שירים למסיבת יום העצמאות    🔗

(נספח ל“הגדת העצמאות”)


הנני מוכן ומזומן

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“הנני מוכן ומזומן”:

הנני מוכן ומזומן, כמו שכתוב בתורה, ושמרתם לכם, את יום הזכרון.


אנו באנו ארצה

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“עבדים היינו”:

אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה.


ישושון מדבר וציה

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“במתי מעט”:

ישושון ישושון מדבר וציה,

ותגל ותגל תגל ערבה,

ותפרח כחבצלת.

כי נבקעו במדבר מים

ונחלים בערבה.


הבונים בחומה

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“ויהי כאשר”:

הבונים בחומה והעומסים בסבל.


וכאשר יענו אותו

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“וישימו עלינו”:

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ


שאו ציונה, נס ודגל

אחרי שתית הכוס השניה:

שאו ציונה נס ודגל,

דגל מחנה יהודה!

מי ברכב מי ברגל –

נעש־נא לאגודה.


יחד נלכה נא ונשובה

ארצה אבותינו,

אל ארצנו האהובה,

ערש ילדותנו.


שובו, שובו, ממרחקים

ארצה, ארץ אבות,

נוסו, נוסו ממעמקים

בעזרת שוכן ערבות.


אז עם נהיה כמו היינו

מנו יתד, פנה;

אז אך שחוק ימלא פינו.

ולשוננו רנה.


הנה מה טוב

אחרי חלקה הראשון של הסעודה:

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.


שיר הפלמ"ח

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“ויזעקו אל הדגל”:

מסביב יהום הסער,

אך ראשנו לא ישח

לפקדה תמיד אנחנו,

תמיד אנו, אנו הפלמ"ח.


ממתולה עד הנגב,

מן הים עד המדבר –

כל בחור וטוב – לנשק

כל בחור על המשמר!


נתיב לנשר בשמים,

שביל לפרא בין הרים,

מול אויב דרכנו יעל,

בין נקרות ובין צורים.


ראשונים תמיד אנחנו,

לאור היום ובמחשך

לפקדה – תמיד אנחנו

אנו, אנו הפלמ"ח.‏


באב אל ואד

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“ויטילו הערבים מצור”:

פה אני עובר, ניצב ליד האבן,

כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים,

ערב אט יורד, רוח־ים נושבת,

אור כוכב ראשון מעבר בית־מחסיר.


באב־אל־ואד,

לנצח זכור נא את שמותינו

שיירות פרצו בדרך אל העיר!

בצדי הדרך מוטלים מתינו,

שלד הברזל שותק כמו רעי.

באב־אל־ואד,

לנצח זכור נא את שמותינו

באב־אל־ואד, בדרך אל העיר!


פה רתחו בשמש זפת ועופרת,

פה עברו לילות באש וסכינים,

פה שוכנים ביחד עצב ותפארת,

משורין חרוך ושם של אלמוני.

באב־אל־ואד…


ואני הולך, עובר כאן חרש־חרש,

ואני זוכר אותם אחד־אחד:

כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש,

כאן היינו יחד משפחה אחת.

באב־אל־ואד…


יום אביב יבוא, רקפות תפרחנה,

אדם־כלנית בהר ובמורד,

זה אשר ילך בדרך שהלכנו

אל ישכח אותנו – אותנו באב־א־וואד.

באב־אל־ואד…


אל יבנה המקדש

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“וביום ה' לאייר”:

אל יבנה המקדש


לרובה יד נצמדת

אחרי שתית הכוס השלישית:

לרובה יד ויד נצמדת

עד יפוצו אויב וצר.

אנחנו דרוכים במולדת,

נהיה לה מגן ומבצר.


כתתנו בלילה צועדת

טובלה טבילת אש ועשן

בכל הר וגיא במולדת

חיל ציון לא ינום, לא יישן.

לרובה…


בנתיבה שוממה ובודדת

גוף וגוף מתרטט כמיתר,

לבותינו עם לב המולדת

חולמים אז בואדי נסתר,

לרובה…


העין חדה וחושדת

ניד עץ מזימות יחרוש,

עמוקה השעה במולדת

לשריק הפגז על הראש.

לרובה…


ובתוך להבה מרקדת

צף זכר פרידה לא־נשכח:

יש אחת אי־שם במולדת

אשר אהבנוה כל כך.


לרובה יד ויד נצמדת

עד יפוצו אויב וצר.

אנחנו דרוכים במולדת,

נהיה לה מגן ומבצר.


למדבר

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“ויהי ביום ט' באדר”:

לך, לך למדבר הדרכים יובילו

ליל טרם בא, לך אחי אל המדבר.

שוב שוב נחזור הצוקים יריעו

שמש גדולה של אור,

עוד חזרה עלינו

למדבר, ארץ לא מים

הו את אדמתי שבנו אליך!

ארץ מלוחה רוח וזעם

הלוחמים חזרו, הו כסער

אל המדבר ארץ לא מים,

הו את אדמתי שבנו אלייך!


עוז ואיל

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“כי לו נאה כי לו יאה”:

עוז, עוז, עוז ואיל,

כה לחי, בחור חיל!

מן העיר ומן הכפר,

מן העמק, מן ההר,

משדה ומסדנה,

מספסל בית־אולפנה.


גו זקוף וראש מורם,

רן בלּב ואש בדם,

לארצנו ושלומה

אנו, אנו החומה!

עוז, עוז…


עוד פלוגה, ועוד גדוד –

‏לא נשלים עם עול עבדות!

עוד גדוד ועוד לגיון –

לא נשלים עם אות קלון!

עוז, עוז…


העריץ פה במגף

לא ירמס זקן וטף.

על דגלנו כה חרות:

אין חיים בלי חרות.

עוז, עוז…


אין פה, אין מוג־לב נקלה,

הירא מקול עלה.

יש לוחם פה, גור־ארי,

יש פה, יש חיל עברי!

עז, עז…


נבנה ארצנו

אחרי קריאת הקטע המתחיל ב“ויהי כאשר שקטה”:

נבנה ארצנו, ארץ מולדת,

כי לנו, לנו ארץ זאת.

נבנה ארצנו, ארץ מולדת,

זה צו דמנו, זה צו הדורות.

נבנה ארצנו על אף כל מחריבינו

נבנה ארצנו בכח רצוננו.

קץ עבדות ממארת,

אש־חרות בוערת,

הוד תקווה מזהרת

בנו יסעירו הדם,

צמאי חרות,

קוממיות,

נצעד בעז לקראת שחרור העם.


נקום נלכה יחד קדימה,

נוסיפה כח, עוז נגביר.

נקום נלכה יחד קדימה,

תקות עם־נצח דרכנו תאיר,

כולנו אנו דגלי מחנה פוסע,

כולנו אנו צלילי שיר דרור בוקע,

ומדינה פורחת

לאומה נצחת

פה נקימה יחד,

בית לבני עם־עולם,

ובצעד־און

ובבטחון

נצעד בעוז לקראת שחרור העם!


התקוה

לסיום המסיבה:

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה –


עוד לא אבדה תקותנו,

התקוה משנות אלפים,

להיות עם חפשי בארצנו,

ארץ ציון וירושלים!


  1. מהדורת צה"ל–1952 (הערת פב"י)  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!