רקע
אברהם רגלסון
לסולם צורית
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

לַסֻּלַּם צוֹרִית / אברהם רגלסון

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.


 

א

אֱוִיל הַזְּמַן בֵּינִי וּבֵינֵךְ צִוָּה הֶפְרֵד שָׁנִים.

יֶתֶר חָכְמָה בְּסוֹדוֹ הָיָה,

וְיֶתֶר צֶדֶק בִּפְלִילָתוֹ,

לוּ חָרַץ מוֹלָדֵךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה וְצִבְחַר לְהֶקְדֵּם,

או הֶהָרֹה אוֹתִי כִּשְׁלוֹשִׁים וְשֵׁשׁ לְאֵחוּר מִזֵּל:

הֵן-אָז צֶמֶד יָאֶה וְשָׁוֶה, יַחַד יָד בְּיָד

הִלַּכְנוּ חֲדָווֹת לִקְרַאת תַּגְלִית וְנִסָּיוֹן…

אַךְ אֱוִילוּת-הַזְּמַן בְּשֵׂכֶל-מָה מָמְתֶּקֶת,

וּבְנֵטֶף חֶסֶד רִשְׁעוּתו מְהוּלָה,

כִּי בְּכָל-זֹאת מִשְׁזְרֵי-פְתִילֵי חַיֵּינוּ

לְפֶרֶק מִצְעָר נִפְגָּשִׁים, מִתְחוֹפְפִים,

וּלְשָׁעָה חֲמִיקָה נִתָּן לָנוּ הֲדָדִית לְהִשְׁתָּאֵב

עַיִן מֵעַיִן, נְשָׁמָה מִנְּשָׁמָה, כִּסּוּף מִכִּסּוּף.


 

ב

אֶאֱלַף מִצְחֵךְ – תּוֹרָה תְמִימָה,

כְּתוּרַת שְׁחוֹר-דַּלָּתֵךְ;

אֶשְׁנֶה אֹנֶךְ-רַקָּתֵךְ, קִמְעָא מִתְקַעֵר לְצַד הָעַיִן,

וּמִשָּׁם – קַו סְגַלְגֹּל מָשְׁלָם, מַקִּיף לֶחִי וְסַנְטֵר

עַד תַּאֲוַת חִטּוּב-צַוָּאר;

אֶצְלֹל בְּמוֹ עֵינַיִךְ – תְּאוֹמֵי יַמֵּי-תַּלְמוּד,

מַעֲמִיקֵי-שְׁתוֹ מִנִּסֵּי יַם-סוּף וּבְאֵר-מִרְיָם;

מִבַּת-אָשֵׁר קוֹלֵךְ יְרֵשָׁה,

עִם גְּנוּבוֹת מֵרוֹן בֹּקֶר-עוֹלָם;

מִדְרַשׁ-פְּלִיאָה לִי קַל-צְחוֹקֵךְ,

וְחִידוֹת-חָכְמָה – חִין חַמּוּק-יְרֵכֵךְ

וְהִתְעַגְלֵל גִבְעוֹתַיִךְ-בְּתוּלִים;

תִּקּוּנֵי זֹהַר זְרוֹעוֹתַיִךְ אֶחֱזֶה;

אֶצְבְּעוֹתַיִךְ לְפַזֵּז עֲלֵי נֵבֶל-עָשׂוֹר נוֹצָרוּ,

וְהֵן עַצְמָן צְלִילִים מֵעֶשֶׂר דַּאֲצִילוּת.

יִשְׁרַת-רַגְלֵךְ פִּיּוּט-יְקָר לִי,

וְהִלּוּכֵךְ – יָתֵד וּתְנוּעָה שֶׁלְּשִׁירַת-סְפָרָד.


 

ג

אִתִּי מִתֵּל-אָבִיב, בָּרָה,

אִתִּי מִכְּרַךְ הַסְּאוֹן תִּסָּעִי.

בֵּין הַרְאֵל לְאֶשְׁתָּאוֹל, וְצָפוֹנָה מֵהֶם,

הִכַּרְתִּי הָר; לְצַלְעוֹתָיו

אַבְנֵי-לֹבֶן כְּגֻלְגְּלוֹת עִנְקֵי-אֱנוֹשׁ,

וּמֵהֶן– כִּשְׂרִידֵי דִּינוֹסַבְרִים אֲרֻכֵּי-גָרֶם;

וּבַאֲשֶׁר מִשְׁקַע-עָפָר נִקְוֶה

עוּלֵי-אֳרָנִים עוֹלִים, לִבְלוּבָם כְּנֵרוֹת אַדְמוֹנִיִּים:

שְׁאִיפָתָם לִכְבֹּשׁ הָהָר כֻּלּוֹ,

אַךְ אֶל קָדְקֳדוֹ עֲדֶן לֹא עָדוּ.

וְשָׁם בְּקַרְקֶפֶת-הַקָּדְקֹד,

כְּבֵיצָה רַבָּתִי אָפְקִית-הֻטָּלָה, רָבוּץ סֶלַע.

נְטַפֵּס-נַעְפִּיל, וְעַל הַסֶּלַע הַהוּא

נִתְיַצֵּב אַף נֵשֵׁב. – – – שׁוּרִי!

גַּבְנוּנֵי-הָרִים דָּרוֹמָה בְּצִלְלֵי-עַצְמָם מָטְלָאִים.

עַנְנֵי-לִילָךְ, מְרֻקָּעִים דְּמוּת חֲרָבוֹת עֲקֻמּות,

וְיֵשׁ פְּרוּמִים כְּטַלִּיתוֹת בָּלוֹת וְכִכְנָפַיִם אֵין-צִפּוֹר,

רוּחוֹת יְטַלְטְלוּם, יְסַבְּכוּם יַחַד, יְגַבְּשׁוּם לְגוּשִׁים.

וּבְמַדְרְגוֹת-עֲנָנָה – מוֹטוֹת מְצֻלְהָבִים –

שֶׁמֶשׁ מְדַדֶּה מַטָּה: כְּהַשְׁפִּילוֹ,

פַּסֵּי-אֹפֶל יַעַקְדוּהוּ,

וּפַעַם רְצוּעַת-שְׁחוֹר תְּבַתְּרֵהוּ בַּתָּוֶךְ.

יָרַד – וְהַמַּדְרֵגוֹת מִתְכַּהוֹת,

רַק נַחֲשֵׁי-עָבִים, בּוֹדְדִים עַל אַפְסָיִם,

עוֹד בְּאֹדֶם מְפַעְפְּעִים. האִם שָׁקַע כָּלִיל?

לא! נִבְקַע לֵב-עֲנָנָה – וְשׁוּב שֶׁמֶשׁ גָּח

בְּצָהֳלַת פָּז, נֶאְפָּד חִשּׁוּק אֹדֶם-וָרֹד;

וּפִתְאֹם עוּגַּת-אִשּׁוֹ כְּמוֹ מִתְפָּרֶטֶת מַטְבֵּעוֹת-מַטְבֵּעוֹת

וְהֵם מוּעָפים בִּבְרַק-שַׁלְהֶבֶת מוּל עֵינֵינוּ.

וִילוֹן חַכְלִילִי בְּמֶרְכַּז-הָרָקִיעַ יִקָּרַע –

וּמוֹפִיעָה לְבָנָה צְעִיָרה, גַבָּהּ יַמָה וּשְׁקַעֲרִירוּתָהּ הֶרָה,

תְּחִלָּה צְעוּפַת שִׁירָאִים, רַחֲפָנִיִּים,

אֲזַי בְּטֹהַר חֲרוּתָה חַדּוֹת, רַגְלֵי-שְׁקִיעָה דוֹחֶקֶת:

שְׁיָרֵי וְרוֹד וְכַרְמִיל בְּסִכֵּי-כֶסֶף נִדְקָרִים;

תָּרֹג דּוֹרֵס שָׁזֹף בַּצָּפוֹן,

וּבְחֶלְקוֹת רָקִיעַ חֲשׂוּפוֹת, יַרְקוּת עִם אַדְמוּמִית

מִתְקוֹטְטוֹת וּמַשְׁלִימוֹת, וְאַוִּיר נִמְלָא כָּבוֹד. –

זַכָּה! הֲיִפּלֵא כִּי שִׁמְשִׁי, נוֹחֵת אֶל-פְּרִידָתוֹ,

וִירֵחֵךְ-אַתְּ נוֹסֵק וְאֶל-מִלּוּאוֹ הוֹלֵךְ,

בִּנְשִׁיקַת אוֹר-אֶת-אוֹר יֵאָרֵשׂוּ, וְקַרְנֵי-גַוְנֵי שִׁפְעָם

יִתְנַגְּחוּ בְּאִחוּד וּבְנִגּוּד יִתְאַחָדוּ?…

בְּרָאשֵׁי-הָרִים עֵצִים מִצְטוֹפְפִים לִקְרַאת לַיְלָה;

יִשּׁוּבִים מְקַנְּנֵי בְרָמוֹת-הַפְּרוֹזְדוֹר מַדְלִיקִים אוֹרוֹתֵיהֶם,

והִלַּת-נְהָרָה מַגֶּדֶת מְקוֹם-יְרוּשָׁלַיִם אֵי-הוּא.

וִילוֹן-הָאֵד נִגְלָל עוֹד, וְנָסוֹג,

וְכוֹכֶבֶת-עֶרֶב, בִּשְׂדֵה-דוֹק יְרַקְרַק, פְּאֵר מִתְבָּרֶקֶת

בֵּין עִקְּבֵי-חֶרֶס מַאֲפִירִים וּבֵין סַהַר צַח.

דֵּי אוֹר-עַרְבַּיִם יֵשׁ לְרִדְתֵּנוּ בְּלִי-חֲתַת

בֵּינוֹת אֲבָנִים וָאֳרָנִים אֶל הֶעֲרוּץ מִתָּחַת,

שָׁם, בָּאֲפֵלָה, תִּתְגַּל עָלֵינוּ מַקְהֵלַת-הַכּוֹכָבִים כֻּלָּהַם,

בִּשְׂרַתָּם כּוכֶבֶת הַנַּעֲרָצָה.


 

ד

תְּמוֹל רָאִיתִי תְּמוּנָה לְטִינְטוֹרֶטוֹ,

וְהִיא מַעֲשִׂיָּה תְּחַוֶּה:

זֶאוּס לְהֶרְמֶס שַׁגְרִירוֹ אָמַר:

"הֵרָה אִשְׁתִּי עִם נְעִילַת-יוֹם מַעֲמִיקָה רֶדֶם.

רְדָה, קַח אֶת הַתִּינוֹק יָלְדָה לִי אַלְקְמֶנֵי אֵשֶׁת-אַמְפִיטְרִיאוֹן,

הַעֲלֵהוּ אוֹלִימְפּוֹסָה, וְאֶל שַׁד-הֵרָה תְּשִׂימֵהוּ.

יִינַק – וְאַלְמָוֶת כָּאֵלִים יְחוֹנָן".

הֶרְמֶס שְׁלִיחוּתוֹ עָשָׂה, שָׁת הַתִּינוֹק לַשַּׁד,

וְזֶה בְּעוֹז נִצְמַד, הִתְנַשֵּׁךְ, מָצַץ

(הוּא אֲשֶׁר בְּשֵׁם הֵרַקְלֶס פֶּלֶא-גִּבּוֹר יִוָּדַע).

הִתְעוֹרְרָה הָאֵלָה, רָאֲתָה וָלָד לֹא-לָה עִמָּהּ –

רַבַּת שָׂבְעָה נַפְשָׁהּ בְּגִידוֹת-בַּעֲלָהּ וְתַעְתּוּעָיו –

וּבְזַעַם דָּחֲפָה הַצִּמְאֲתָן הַקָּט מֵעַל חֵיקָהּ.

מֵעָצְמַת הַמְּצִיצָה אֲשֶׁר שֻׁסְּעָה,

פָּרְצָה זִרְמַת-חָלָב אֲדִירָה מִשַּׁד-הָאֵלָה,

קָשְׁטָה אֶל שַׁחֲקֵי-הַלֵּיל

וּבְשֶׁצֶף הִשְׁתַּפְּכָה בָּהֶם וַתִּזְרוֹם.

הוּא שְׁבִיל-הֶחָלָב עֲדֵי-עַד…

כֵּן מִשְּׁלֵמוּת יָפְיֵךְ, הַסֻּלַּמִּית,

יְזַנֵק סִילוֹן לָרוּם, יִתְפַּשֵּט, יֶאְפֹּף

עָשִׁים, כִּימוֹת, נֵבֶל, בְּתוּלָה וּבַרְבּוּר –

וְהוֹד-מִשְׁנֶה לַהֲדָרָם יַאֲצִיל.


השיר פורסם לראשונה בספרון “שירותיים” וזכה בפרס ביאליק ב-1972.

הוא פורסם לאחר מכן בספר “רביבים וטל” בהוצאת עקד.

המלצות קוראים
תגיות