רקע
אידה צורית
חוט אריאדנה (דו-שיח)
xמוגש ברשות פרסום [?]
kמחזות
פרטי מהדורת מקור: אל"ף; 1964

חלק ראשון: תוּמים

נירה תזאוס. אני חולה ממנו.

דנה איזה תזאוס?

נירה זה, מ“אגדות יוון ורומי”.

דנה את חולה ממנו? אנ’לא מבינה.

נירה כן

דנה או שאת אומרת, או שאני הולכת הביתה.

נירה אני חולה, כל היום אני מתהלכת כמו שיש לי חום. או כמו שיש חום נורא באויר. חמסין. לא יכולה לאכול, לא יכולה לישון, אין לי מנוחה. כל היום אני מסתרקת, כל היום אני מביטה בחלון, כל היום אני…

דנה וכל זה בגלל התזאוס מ“אגדות יוון ורומי”?

נירה כן, כן. בגלל החזירות הזאת, בגלל האכזריות הזאת, להסתלק כמו גנב באישון לילה ולהשאיר אותה לבדה לבדה באי השומם ההוא, אותה שהצילה את חייו. וגם הנערים הרכרוכיים שלו, זה שבין כולם לא נמצא אפילו אחד שיתנדב להישאר אתה על האי, תארי לך. ועוד בת-מלך!

דנה מי, אריאדנה? – בחיי שאת מצחיקה נורא, אם סיפור כל-כך משפיע עליך שאת נעשית חולה ממנו.

נירה לא מהסיפור, אמרתי לך. מתזאוס.

דנה טוב, אבל תזאוס הוא הגיבור מהסיפור!

נירה קודם כל זה לא סיפור, זה מיתולוגיה. חצי דמיון חצי הגיון. וחוץ מזה כתוב בהקדמה שכעת עשו חפירות בכרתה וגילו שכל הפרהיסטוריה זה אמת, כמו שמגלים בחפירות אצלנו, שכל התנ"ך זה אמת.

דנה טוב טוב, גם אני קראתי את ההקדמה. אפילו אם זה אמת, תודי שזה היה די מזמן.

נירה מזמן או לא מזמן, זה עושה אותי חולה – ודי.

דנה התחלת להתעניין בסיפור הזה, רק מפני שבית-הקפה שלכם נקרא “לבירינט”!

נירה לא רק, גם בגלל הענין עם אריאדנה, איך שהיא התאהבה בו ממבט ראשון ואיך ש…

דנה* את חושבת שזה תמיד ממבט ראשון?

נירה כן, אני בטוחה. אבל את יודעת? לפעמים קורה שרואים מישהו, תיכף שמים לב אליו, אבל עוד לא יודעים שמאוהבים בו. רק השם שלו, או הקול שלו, או, את יודעת, נותנים מכה כזאת בלב…

דנה עושים סחרחורת כזאת…

נירה לא. נותנים מכה בלב.

דנה כמו שרוצים להתעלף, נמשכים ככה…

נירה לא, נרתעים פתאום.

דנה נמשכים כמו סהרוריים, נמתחים…

נירה מתכווצים… נעשה רע.

דנה רוצים לצחוק ככה…

נירה בכלל לא. רוצים לבכות.

דנה אם מה שאת אומרת זה נכון, אז אולי שוב פעם רק נדמה לי שאני מאוהבת. אולי זאת שוב פעם לא אהבה אלא…

נירה אלא מה? כשאוהבים, יודעים את זה.

דנה איך?

נירה יודעים!

דנה אולי תגידי איך, אם את באמת יודעת על מה את מדברת?

נירה חולים מזה.

דנה אז מה, את רוצה להגיד לי שאת מאוהבת בתזאוס?

נירה בערך.

דנה מה זת’אומרת בערך?

נירה בסדר, אני מאוהבת בתזאוס.

דנה איך אפשר להיות מאוהבת באחד שמת לפני… בתקופה הפרהיסטורית? את מאוהבת בתמונות שלו?

נירה לא.

דנה באמת שאת מרגיזה נורא. תסבירי סוף-סוף!

נירה השם שלו.

דנה מה עם השם שלו?

נירה אני מאוהבת בשם שלו.

דנה בשם שלו? מה פתאום? איך אפשר להתאהב בשם? ובכלל, בעצמך אמרת שאהבה זה רק ממבט ראשון ואת התזאוס הזה… הו, בחיי שנמאסת עלי עם כל מה שאת עושה את עצמך. יש לי רושם שאת אוהבת לבלבל בכוונה. אני לא מתפלאה על זיוה שלא רוצה יותר לשמוע ממך. את מסוגלת לשגע כל חברה.

נירה רק אל תזכירי לי את זיוה. יש לי מספיק גם בלי זה. מה, ככה היא אמרה לך, שהיא יותר לא רוצה לשמוע ממני?

דנה היה ביניכן איזה ריב, לא?

נירה סתם מקנאה.

דנה במי?

נירה כלום!

דנה את שוב פעם מתחילה לעשות לי כל מיני רמיזות? אין לך מושג כמה את מרגיזה כשאת כזאת.

נירה אוף, גם את! היא מקנאה, את לא מבינה?

דנה במי?

נירה בי.

דנה על מה?

נירה על זה שהמורה בחר בי להיכן שיעורים עם מורקו פולו.

דנה אז בשביל זה היא צריכה לקנא בך?

נירה כן.

דנה תראו איך שזאת הסמיקה! אל תגידי לי שאת מאוהבת גם באפריקאי הזה!

נירה אי אפשר להיות מאוהבים באותו הזמן בשניים, לא?

דנה אז מה, זיוה מאוהבת במורקו פולו?

נירה אולי…

דנה את חושבת ברצינות שאפשר להתאהב במורקו פולו?

נירה הוא כזה יפה!

דנה השתגעת לגמרי.

נירה נכון.

דנה שהשתגעת?

נירה מרוב אהבה.

דנה למי?

נירה נשבעת שלא תגלי לאף אחד?

דנה למי אני יכולה כבר לגלות?

נירה אני יודעת? אולי לזיוה!

דנה עזבי שטויות והפסיקי למתוח אותי.

נירה לו רק ידעת איזה סבל זה.

דנה מה.

נירה לאהוב.

דנה את מי?

נירה בכלל…

דנה אבל את, את מי את?

נירה כבר אמרתי לך!

דנה את אמרת לי?

נירה מי אשם שאת לא מבינה דבר מתוך דבר?

דנה את משגעת אותי, את מבלבלת אותי, את מוציאה אותי מדעתי, תגידי את שמו, את שמו!

נירה תזאוס.

דנה אני הולכת. אני לא מדברת אתך. אני ברוגז אתך לעולם ועד.

נירה חכי, אל תלכי, את לא מבינה שכשאני אומרת תזאוס אני מתכוונת למורקו פולו?

דנה למי?

נירה למורקו פולו!

דנה אני לא מאמינה לך.

נירה אל תאמיני! דנה איך מורקו פולו מגיע לתזאוס?

נירה בגימטריה זה אותו המספר, תעשי חשבון ותראי.

דנה מה, בדיוק?

נירה בדיוק-בדיוק.

דנה אז מה, את מאמינה בגימטריה?

נירה תראי, קודם כל אני מאוהבת במורקו פולו המון המון זמן. הוא תיכף מצא חן בעיני, מהרגע שהמנהלת הביאה אותו. זוכרת? – בשנה שעברה, באמצע שעור גיאוגרפיה –

דנה ותיכף הרגשת שאת מאוהבת בו? לפי כל הסימנים שאמרת?

נירה לא, אז רק רציתי נורא שיצא לי לדבר אתו. שאצליח לעשות עליו רושם.

דנה את עם הרושם שלך! ואת חושבת שהוא מצא חן בעיני זיוה, כבר אז?

נירה מה איכפת לי זיוה, זאת התחילה לשים לב אליו הרבה אחרי שאני גיליתי אותו.

דנה ויש עוד בנות בכיתה שהמאוהבות בו?

נירה עכשיו אולי עוד לא, אבל אני יכולה להשבע לך שתהיינה, אחת אחת. זה כבר מורגש באויר. כשאחת מתחילה, זה מדביק את כולן, את לא יודעת? מזה אני הכי מפחדת.

דנה מה אכפת לך?

נירה הוא יתחיל להרים את האף נורא. גם כעת הוא כבר מספיק גאותן. אני לא מבינה אותו בכלל.

דנה מי יכול להבין אחד כזה שהוא לא משלנו ושזה מורגש בכל דבר?

נירה במה? תגידי!

דנה בכל דבר, בהתנהגות שלו, וביחס שלו לבנות…

נירה איזה מין יחס?

דנה את שואלת אותי?

נירה תגידי, בחייך, בקשר אליו אני מתחילה לא להבין שום דבר. לפעמים אני ממש מתיאשת.

דנה מצחיק אותי שבגלל מורקו. הוא… מין עקשן כזה.

נירה מה, גם את הרגשת בזה?

דנה בטח! הוא נורא עושה את עצמו, מעקם את האף ומכחכח1 בגרון בשביל להיראות מבוגר אולי. למה שלא ילך למגרש כשכולם הולכים? ואם הוא כבר מואיל לבוא למסיבה, למה שישב ויסתכל על כולם בעינים קופאות כאלה, לעשות רושם? של מה? אפשר לחשוב שמי יודע מי הוא, אני נורא שונאת כשעושים את עצמם.

נירה אני יודעת… הוא… זה מפני שהמון דברים אצלנו לא מוצאים חן בעיניו.

דנה באמת! למשל, מה? – אפשר לחשוב שמי יודע איזה מין יחסן הוא…

נירה כן, הוא עושה לי כזה חוסר בטחון, כשאני מכינה אתו שעורים. יש לו המון שכל, את יודעת?

דנה איך שאני אדע? בעיני הוא נורא משונה. איזה שפה הוא מדבר בבית?

נירה ערבית

דנה ואיך ההורים שלו?

נירה אבא שלו היה ראש הקהילה בחו"ל. ואמא שלו נראית אצילית כזאת ויש לה שער צבע נחושת והיית צריכה לראות איך שהוא מטפל באחים הקטנים שלו.

דנה קשה פשוט להאמין שכבר אז הוא מצא חן בעיניך. הוא נראה כזה-מין עולה חדש!

נירה אני לא אשכח לעולם את השעור ההוא בגיאוגרפיה, אני אפילו זוכרת שלבשתי אז את הסרפן השחור ששינו לי מהשמלה של אמי.

דנה את חושבת שהוא מרגיש שאת מאוהבת בו?

נירה לספר לך משהו? זה נורא מצחיק. מתחת לסרפן השחור לבשתי אז מין קומבינזון כזה וורוד כהה. אני לא יודעת למה, אבל כמה שמכבסים אותו, הוא לא מתנקה. אז כששטנו אז בסירה, בשעור החופשי, את זוכרת? פתאום הרוח העיפה לי את השמלה וראו לי את הקומבינזון. השתגעתי מרוב בושה. את יודעת שמורקו פולו מעריץ נקיון?

דנה איך את יודעת?

נירה למה הוא מחבב כל-כך את ענבל לס? – בגלל הצוארונים הלבנים והמעומלנים שלה!

דנה שטויות, את ענבל לס מחבבים בגלל השם שלה ובגלל הקול שלה ובגלל המלאכות-יד שהיא עושה ובגלל ש…

נירה היא לא כל-כך יפה!

דנה נירה, באמת! זה שהכיתה בחרה

בך למלכת היופי לא אומר שאין עוד יפות. בכלל, את זכית ברוב די זעום, לא? ביחוד בגלל הגובה שלך ובגלל השינים.

נירה והעינים? – בסדר, בסדר. לא חשוב. סיפרתי לך שאבא של ענבל תכנן לנו את בית-הקפה שלנו?

דנה באמת?

נירה כן. בהתחלה הוא היה אפילו שותף, אבל הוא יצא. ואת יודעת ששמה האמיתי צריך היה להיות פרידה, על שם הסבתא שלה ושרק למזלה קראו לה ענבל?

דנה יש לה יופי של אבא.

נירה כן. ראית אותו? נורא נחמד. שאפתני, אבל נורא נחמד.

דנה שאפתני? –

נירה כן, הורי אומרים שהוא נורא שואף להסתובב בחברה הגבוהה. אני רוצה להגיד לך שנעשה פשוט גועל נפש כשרואים איך שזיוה מתגנדרת לכבוד מורקו, שבת בגילה תלבש שמלת ג’רסי בּאֶז' הדוקה על הגוף!

דנה היא קיבלה את השמלה הזאת מאמריקה.

נירה אל תספרי לי לכבוד מי היא לובשת אותה.

דנה הגידי, היית פעם אצל ענבל בבית?

נירה אלף פעמים! הורי והוריה היו מכרים נורא טובים.

דנה ועכשיו כבר לא?

נירה לא כל-כך. יש לה אמא נורא סנובית והיא בטח משפיעה על אביה. את יודעת, פתאם העיסוק של הורי לא מספיק יחסני בשבילה.

דנה יש להם קסם של בית.

נירה נכון, עתיק כזה. דויד לס שונא בתים חדשים. תמיד הוא בונה בתים כמו-עתיקים ככה, מודרניים, את יודעת, בשביל החברה הגבוהה. גם משפחת פולו גרה בבית נורא עתיק. אבל באמת, לא מודרני.

דנה איך ההורים שלו מקבלים אותך?

נירה של מורקו? תמיד כשאני באה לשם אמא שלו מכבדת אותי בכל מיני מאפים כאלה מזרחיים. אבל את יודעת? נדמה לי שהיא כאילו מאשימה אותי.

דנה מה פתאום שהיא תאשים אותך?

נירה סתם, לא בדיוק מאשימה, כאילו שהיא… רואה לי ללב, כמו שאומרים, ויודעת שאני אוהבת את הבן שלה ושאני עוזרת לו בשעורים רק מפני שאני מאוהבת בו.

דנה אז מה, אהבה זה פשע?

נירה אולי… כן, בטח. מין פשע עם חסינות.

דנה עם מה?

נירה עם חסינות.

דנה מה את מקשקשת?

נירה קראתי באיזה מקום…

דנה על חסינות?

נירה כן. על חסינות של החברה, או חסינות חברתית.

דנה באמת? אף פעם לא חשבתי על זה ככה.

נירה לי זה מציק נורא.

דנה האהבה?

נירה הפשע.

דנה תגידי…

נירה מה?

דנה קרה לך פעם שאיש יתן לך משהו?

נירה איזה איש?

דנה איש זה.

נירה מה למשל?

דנה למשל, שתי מעטפות חומות כאלה של משרד.

נירה שהיו מיועדות לך? – קרה לי פעם ש…

דנה הן היו ריקות.

נירה ברר… זה מפחיד. איזה איש נתן לך אותן?

דנה אמרתי לך, איש זר, שאני לא מכירה.

נירה והן היו מיועדות לך?

דנה כן… לא היתה שום כתובת…

נירה ומה עשית אתן?

דנה השמדתי.

נירה אסור היה לך!

דנה למה?

נירה זה יכול להתנקם בך, היית צריכה לשמור…

דנה ראיתי אותו פעם מטייל על הגג שממולנו.

נירה את רואה? – אולי הוא רוצה ממך משהו? – אולי הוא פושע?

דנה אולי… נירה, אני נורא פוחדת. מה אם אני סהרורית? מה אם אני מטיילת בלילה על גגות? מה אם יוודע לו שגם אני פושעת, מפני שאני מאוהבת?

נירה אבל את אפילו לא יודעת אם את מאוהבת!

דנה אם זה פשע, אז אני יודעת שכן.

נירה אז כעת תורך להגיד לי במי.

דנה זה לא יעניין אותך, ובכלל…

נירה למה? כעת את מתחילה להרגיז?

דנה גם לי מותר, נירה…

נירה תגידי במי!

דנה בארכיטקט.

נירה מה, באיש מבוגר?

דנה אלא מה, בתינוקות האלה מהכיתה?

נירה מה שמו?

דנה ארכיטקט. לא חשוב…

נירה יופי להיות מאוהבת בארכיטקט.

דנה כן, אבל…

נירה כן. יופי, וגם יופי להיות מאוהבת באיש מבוגר.

דנה אז למה את לא?

נירה אני לא פנויה, אני מאוהבת בתזאוס.

דנה תפסיקי לקרוא לו תזאוס אחרי שכבר בין כה סיפרת לי הכל!

נירה נכון… משונה… גם דדלוס היה ארכיטקט.

דנה אז מה זה שייך לי?

נירה זה שייך לי.

דנה לך? מה פתאום? אני המצאתי את זה!

נירה את מה, את המלה ארכיטקט אולי? ומה עם אבא של ענבל? בכלל, יש המון ילדים שאבא שלהם ארכיטקט! דדלוס היה המאהב של אריאדנה.

דנה איך את יודעת?

נירה אחרת הוא לא היה בונה לכבודה את הלבירינט.

דנה דדלוס בנה את הלבירינט לכלוא שם את המפלצת ההיא.

נירה אבל בינתיים הוא שימש גם אולם מחולות בשביל אריאדנה!

דנה בסדר, נניח. אז מה זה נוגע לך? –

נירה זה נוגע לי. תאמיני לי… תגידי מי הארכיטקט שלך!

דנה אני לא מעיזה.

נירה תעיזי! איך אני העזתי? אילו ידעת על איזה סודות איומים אני חייבת לשמור…

דנה בקשר למורקו?

נירה בקשר למשפחה שלי… ולעוד כל מיני דברים.

דנה איימו עליך שלא תגלי?

נירה לא, אבל זאת סכנת מוות לגלות.

מוכרחים לשמור בסוד. זאתי אחריות. וזה נורא קשה לילדות בגילנו.

דנה אני פשוט לא מעיזה לגלות מפני שתצחקי עלי.

נירה מי צוחק! אילו התגלו הסודות שלי, כולם היו מחרימים אותי.

דנה בקשר למשפחה שלך?

נירה ולעוד דברים. אמרתי לך.

דנה איזה עוד? אני מתחילה נורא לפחד פתאום.

נירה ממה? – את מכירה אותו הרבה זמן?

דנה את מי? – לא… לא כל-כך.

נירה והוא לא נשוי?

דנה נירה, אל תנסי לסחוט ממני. אני לא יכולה. לא היום. אולי בפעם אחרת.

נירה טוב. בסדר. רק תזכרי דבר אחד. שכשנמצאים במקום הסכנה מוגנים ממנה יותר מאשר בחוץ.

דנה איזו סכנה?

נירה סכנה, סכנת מוות, פעם אולי אני אגלה לך הכל ונראה מה יקרה.

דנה מה יכול לקרות?

נירה מי יודע. אני רק מקווה שבטח יימצא איזה איש אמיץ שאפשר יהיה לסמוך עליו. בשעת סכנה תמיד נמצא.

דנה איזה איש אמיץ? על מה את מדברת?

נירה או אשה אמיצה. יש גם נשים אמיצות.

דנה מכשפה, מכשפה אחת!

נירה הנשים האמיצות הן מכשפות נוראות.

דנה את, את מכשפה נוראה!

נירה שמעתי על אשה אחת אמיצה שהצילה פעם ילדה מזאבה. ואת יודעת איך? היא פיתתה אותה עם כל מיני דברים בשביל להשכיח ממנה את קרבנה ובסוף היא תקעה לה סכין בחזה.

דנה זה לא יועיל לך, לא תצליחי להבהיל אותי עם כל הטכסיסים שלך!

נירה הנשים האמיצות מלאות טכסיסים! אבל אני מכירה אשה אחת נוראית שמשסה את הכלבה-הזאבה שלה בילדים… תגידי דנה, לכל קנגרו יש כיס?

דנה לכל ילדה יש לב ולך…

נירה ראיתי חיה אחת שדומה נוראה לקנגרו, אבל בלי כיס. אז יכול להיות שהיא כלבה?

דנה אצלך הכל יכול להיות.

נירה חושבים שהיא נורא תמימה אבל היא נשכה את אמא של רבקה’לה.

דנה המלוכלכת? – מה לך ולה!

נירה אנחנו… היא… היא באה אלי.

דנה כאילו שאת לא יכולה להיפטר ממנה!

נירה אני… דנה, למה הבנים התחילו לקרוא לך “סרח עודף”?

דנה אני יודעת? שאלי אותם!

נירה דווקא יש לך ריח נורא נעים!

דנה אידיוטית, זה לא הריח שלי. זה מפני שהם אומרים שאני שמנה. שילכו לעזאזל כל התינוקות האלה שלך מהכתה. מסוגלים להמציא כל דבר רק בשביל ההרגזה. אני כבר מחכה בקוצר רוח שיבוא החופש הגדול, ושתעבור כבר כתה זין, וגם כתה חית, רק בשביל לא לראות אותם יותר.

נירה דווקא רבקה’לה כבר התרגלה לכינוי שלה.

דנה מפני שאין לה כבוד עצמי. גם אליך היא נדבקת כמו תולעת. השד יודע מה היא בעצם רוצה ממך.

נירה אני יודעת? – שאוכל אותה!

דנה נסי, אולי היא טעימה!

נירה העור-ועצמות הזאתי? – פוי, היא מזכירה לי מין חתול צנום וכחוש. שמעת שבטאהיטי או בהאיטי2 אוכלים חתולים?

דנה כאלה שמתגלגלים באשפתות ובביבים? גועל, פיגולים, הלכלוך נדבק להם לשער כמו קיא.

נירה למה דווקא כאלה? יש חתולות-בית שמנות וחמודות…

דנה ה“שמנות וחמודות” לא אוהבות שיאכלו אותן.

נירה הו, באמת, רבקה’לה ממש מגישה לי את בשרה לנשיכה, היא פשוט משתוקקת שאוכל אותה – –

דנה יש לה אמא, לזאתי!

נירה כן… למה את מתכוונת?

דנה כלום, טיפוסית כזאת.

נירה כן. כזאת שמנה ולבנה, שמקבלת אותי עם נשיקות וחיבוקים. היתה מוכנה להגיש לי את בתה במו ידיה על מגש של כסף, כמו שאומרים. פשוט לא נעים לסרב. כל המשפחה שם מביטה לי בעינים לראות איך אני נהנית. וראית פעם את האבא שלה? צנום כזה, אדמוני, ותמיד במעיל גשם. הוא בטח רגיל עוד מחוץ לארץ.

דנה תמיד נדבקים אליך טיפוסים כאלה.

נירה מי עוד?

דנה מורקו פולו, למשל.

נירה את משוגעת להשוות את המלוכלכת עם מורקו פולו! מורקו הוא אצילי, כל המשפחה שלו אצילית. לעומתם ההורים שלנו נראים כמו קבלנים.

דנה ובמה האבא שלו עובד בארץ, אם מותר לשאול? –

נירה מה זה חשוב?

דנה אולי הוא בעצמו קבלן?

נירה עזבי שטויות, כזה מין אציל!

דנה אז מה הוא כבר יכול להיות?

נירה אני יודעת? מומחה לירושות, נדמה לי, משהו כזה…

דנה איך רואים שהם אצילים?

נירה לפי הכל, לפי… לפי איך שהם שותקים ואיך שהם יושבים, ומה שהם אוהבים.

דנה מה הם אוהבים?

נירה כל מיני דברים אציליים.

דנה למשל, איזה?

נירה כל מיני!

דנה תגידי איזה.

נירה כל מיני, שמות אציליים ו… מאכלים אציליים ו… אצילים, כל מיני!

דנה בסדר, בסדר. זה לא כל-כך מעניין אותי. תגידי, באותו יום, כשרבקה’לה עלתה אליך לשתות, היא נשארה אצלך הרבה זמן?

נירה למה את שואלת?

דנה סתם…

נירה היא סיפרה לך משהו על זה?

דנה על מה?

נירה על זה שהיא נשארה הרבה זמן?

דנה מה יש לה לספר לי?

נירה אני יודעת? זאת יכולה להתחיל להתחנף אל כל אחת.

דנה עוד לא ענית לי אם היא נשארה הרבה זמן או לא.

נירה אז קודם תגידי לי אם היא סיפרה לך משהו.

דנה איך את יודעת שבכלל פגשתי אותה?

נירה אחת כזאת כבר מוצאת לה דרך לפגוש אותך.

דנה אל תחשבי שאת יודעת הכל.

נירה היא הציעה לך משהו?

דנה מה היה לה להציע לי?

נירה מה שיש לה להציע לי, שתאכלי אותה.

דנה יש לכן גועל נפש של משחקים.

נירה זה לא עסקך, המשחקים שלנו.

דנה אז מה את הולכת אחר-כך ומתאוננת לפני כל אחד שאת לא יכולה להיפטר ממנה, אם את בעצמך קוראת לה לעלות אליך לשחק?

נירה היא היתה צמאה נורא. קראתי לה לשתות משהו.

דנה אבל אחר-כך שיחקתן, לא?

נירה מי אמר לך?

דנה רבקה’לה.

נירה בוגדת אחת!

דנה היא מתגאה בזה!

נירה מאוסה אחת!

דנה אז למה את מפתה אותה?

נירה אמרתי לך: היא משתוקקת לזה, היא מפתה אותי!

דנה אל תצעקי, כאילו שאת לא נהנית מזה!

נירה איך את יודעת? גם את משחקת אתה?

דנה בזה? נפלתי על הראש?

נירה מה יש?

דנה אתה לא הייתי משחקת.

נירה ואתי?

דנה הצעת לי פעם?

נירה אני מציעה לך עכשיו.

דנה מה.

נירה לשחק!

דנה במה?

נירה לא בזה שעם רבקה’לה.

דנה אז במה?

נירה בחוט אריאדנה.

דנה למה חוט?

נירה לֶמֶכית, למה כובע! למה שהיא הובילה את תזאוס בחוט!

דנה ושאני אהיה לך תזאוס?

נירה את רוצה?

דנה למה זה כדאי לי?

נירה לשחק?

דנה למה בזה?

נירה זה יופי של משחק, זה מלהיב נורא, המון דברים מתגלים.

דנה איזה למשל?

נירה נתחיל לשחק, אז תראי. קודם כל נבנה לבירינט.

דנה ממה?

נירה מכל מה שיבוא ליד. מכסאות הפוכים, ומקרשים ומהמשחקים הישנים שלי ומכלים, ומשטיחים, ומ… בלגן שלם!

דנה סתם בלגן? ולאמך לא אכפת?

נירה הם נמצאים בקפה כל הערב וכל הלילה. עד הבוקר אפשר להספיק לסדר. נוכל להשתמש גם בכותנות לילה צבעוניות של אמי ובתכשיטים וגם בספרים.

דנה בשביל מה ספרים? לא היו אז ספרים.

נירה בשביל שתהיה יותר אוירה של שרידי ארמון הרוס, כמו בחנות של עתיקות, לא חשוב אם היו אז ספרים או לא. העיקר שיהיה כזה בלגן כמו אחרי רעש, עם כל מיני גרוטאות עתיקות, עם המון קורי עכביש.

דנה אני דווקא מתארת לי לבירינט הרבה יותר כמו חנות של טבע.

נירה מה פתאום חנות של טבע!

דנה מפני שבטח היו שם כל מיני חיות ועופות ובריכות של כל מיני דגים נדירים ועיטורים כאלה מאבן לאחסון פירות וירקות ואני יודעת…

נירה טוב, נגיד שהיה שם אקוריום.

דנה למה דוקא אקוריום?

נירה מפני שההתבוננות באקוריום נחשבת לעיסוק מלכותי.

דנה איך את יודעת?

נירה אני יודעת! בעיקר אקוריום כזה עם אבנים קטנות צבעוניות כמו בגנה יפנית, ועם בובה קטנה יפנית שמתכופפת בכל פעם להרים מטריה או משהו כזה.

דנה אבל אין לנו אקוריום.

נירה לא חשוב, נעשה כאילו, וגם נפרוש את המחצלת של המרפסת ונדמיין שאנחנו יושבות על עורות של נמרים.

דנה תחליפי את הנעלים, נסיכה לא נועלת נעלים שטוחות.

נירה אין לי אחרות. וגם רוב הנסיכות הן גבוהות ובשביל זה הן נועלות נעלים שטוחות.

דנה מפני שיש להן נחיתות בגלל הגובה שלהן? לא נכון, רוב הנסיכות הן נמוכות.

נירה בסדר, או גבוהות או נמוכות. טוב?

דנה טוב.

נירה ולכל הנסיכות יש שיניים יפהפיות.

דנה מלאכותיות?

נירה איך אני יודעת?

דנה אני חושבת.

נירה את נורא חשדנית.

דנה ולכל הנסיכות יש אבנים יקרות.

נירה קמיעות. מין כאלה משיש, בצורת אגס.

דנה למה דווקא קמיעות?

נירה ככה. והסגולות של הקמיעות מתגלות רק כשהן נמצאות על גופן של הנסיכות.

דנה איזה סגולות?

נירה של מזל.

דנה תגידי איזה.

נירה של מזל! אני יודעת איזה? מה את עושה, את מתחילה לשחק לי בבובות? תשכיבי אותם בערבוביה, כאילו שהם פסלים, וגם את השרפרף הזה עם הסדין, כמו עמוד שבור משיש, טוב? שיש זה נורא אצילי.

דנה חכי רגע, מה כל אחד לובש?

נירה אני מפזרת לי את השערות, ולך אני נותנת את החלוק של אמי, אבל נגיד שזה עשוי מעור אריה. אז מתחילים? נגיד שאני והנערות שלי נכנסות לשער הלבירינט בצעדים של ריקוד, כדי לערוך חזרות לחגיגות האביב.

דנה ואני והנערים שלי נמצאים בפנים?

נירה לא, נגיד שעוד לא. נגיד שאתם מסתובבים בינתיים בחצר הלבירינט, וכשאתם רואים אותנו נכנסות, אתם מתחילים להתגרות בנו.

דנה איך?

נירה תמציאי לך, אין לך דמיון?

דנה טוב, אז נגיד שאנחנו מכוונים את להב החרבות שלנו מול פתחי האשנבים שבחומת הלבירינט בדיוק כשאתן עוברות שם. את יודעת, שהלהב ישבור את קרני השמש ישר עליכן.

נירה יופי. ונגיד שכשהקרן נשברת היא נתקעת בבשר החי ופוצעת.

דנה מה, אז אתן לא תיכף מתרתחות וצועקות ומצוות שיקשרו אותנו ויזרקו אותנו טרף למפלצת?

נירה לא. זה נורא מגרה כשמתחילים להכאיב.

דנה מגרה?

נירה כן, נורא!

דנה טוב… אז אנחנו ממשיכים להכאיב עוד יותר! אנחנו חותכים אותכן עד זוב דם, ז…ק, ז…ק, ז…ק.

נירה או, הוהו, איזה עינויים איומים! בנות, התכופפנה, היזהרנה, אם יפגעו לנו בלב – נמות.

דנה די, כעת אנחנו מפסיקים, כי באמת אנחנו לא מעונינים להמית אתכן, נכון? רק להתגרות בכן.

נירה הו, זה לא נקרא להתגרות!

דנה אז מה נקרא להתגרות?

נירה אני יודעת? לתקוע מחטים ארוכות לאזנים ולומר, מה זה, טחו אזניכן?

דנה טוב, אז נניח שאנחנו תוקעים לכן מחטים. ומה עכשיו? –

נירה עכשיו אתם נכנסים ללבירינט, ונעשים נורא חביבים אלינו, ומחייכים אלינו, ואומרים שזה היה סתם ניסוי כזה, ומפלרטטים אתנו ומלקקים לנו את הפצעים שלנו, ומלטפים אותנו ברוך, את יודעת…

דנה מה?

נירה כל זה!

דנה אבל אני, תזאוס, מפלרטט עם אחרות ולא אתך, בכוונה להרגיז אותך. מפני שאת נסיכה, אז מגיעה לך הרגזה יותר גדולה.

נירה אבל אתה מציץ בכל פעם לעברי לראות איך אני מגיבה?

דנה למה? גם אני נסיך ויש לי כבוד עצמי! אני מנומס כלפיך, וכל זה, אבל עושה את עצמי אדיש לגמרי כלפיך. לא מסתכל עליך אפילו פעם אחת. אטום אליך לגמרי, כמו שאומרים.

נירה הו, אם כך רע לי נורא ואני מתחילה להיות חולה ממנו.

דנה וזה כמו בחיים, נכון? סימן שזאת האמת.

נירה אבל מנין לי לדעת שהוא רק עושה את עצמו אדיש אלי?

דנה את באמת לא יודעת, וזה כל הקונץ.

נירה אבל את חושבת שבאמת הוא לא אדיש אלי? בלבו פנימה, אני מתכוונת.

דנה אדיש בטח לא.

נירה אז מה כן?

דנה עוין, אולי, מפני שאביך לקח אותו כופר-נפש, לא? –

נירה אז אני אציע לו לשחרר אותו.

דנה מה יצא לך מזה? הוא יברח ולא תראי אותו יותר!

נירה ככה הוא באמת עשה.

דנה את רואה?

נירה אבל הוא הבטיח לי לקחת אותי לאתונה ולשאת אותי שם לאשה!

דנה מה שהוא הבטיח!

נירה ומילת-כבוד של נסיך זה שום דבר? ככה הוא מזלזל במילת הכבוד שלו? וזה שאני הצלתי את חייו?

דנה הוא ביקש אותך שתצילי את חייו?

נירה אבל הוא הסכים!

דנה אז תודי לו על כך!

נירה אני באה לעזור לו עם השעורים, אני מקדישה לו זמן, אני מתנדבת…

דנה הוא מתנדב, הוא מתנדב שתעזרי לו. את יודעת איזה הרגשה זיפתית זאת להעזר? ועוד כל הזמן להיזהר?

נירה להיזהר ממה!

דנה מזה שתאכלי אותו!

נירה הלואי, הלואי – – שהוא יאכל אותי.

דנה מה לעשות שענבל נראית לו יותר טעימה?

נירה למה, למה! אני יותר טובה בשבילו!

דנה זה מה שאת חושבת.

נירה ענבל תעשה לו המון צרות!

דנה ואולי הוא דווקא מחפש צרות?

נירה טוב, אז אני אספק לו צרות.

דנה כל-כך קל! את חושבת שכל אחד יכול את זה לכל אחד? בכלל, את חושבת שמגיע לך הכל? גם חוט קסמים וגם אהבה?

נירה טוב, אז אני מוותרת על החוט.

דנה שטות! שכחת שהמשחק נקרא “חוט אריאדנה”?

נירה אז אני מוותרת על המשחק.

דנה ומה נעשה?

נירה ומה נעשה? – – – כבר אין לי מצב רוח לכלום.

דנה אז שהיה לך קצת כבוד עצמי ותפסיקי לבוא אליו הביתה.

נירה אלי הוא לא יבוא!

דנה אז לא צריך! שמישהו אחר יתנדב לעזור לו עם השעורים.

נירה הו, באמת, את לא מבינה?

דנה כל מה שאני מבינה הוא שאת סתם משפילה את עצמך.

נירה אני לא יכולה לישון, אני לא יכולה לאכול, אני לא יכולה ללמוד,

אני מפוזרת נורא, אני חושבת רק עליו, רק עליו, כל היום והלילה.

דנה עד כדי כך?

נירה כן, כן, אני אעשה הכל, אני אוותר לו, אני אתעלם מהעלבונות שלו, רק שאוכל לראות אותו, רק להימצא על ידו.

דנה את מבלבלת אותי לגמרי. עוד אף פעם בחיים שלי לא הגעתי למין מצב כזה של מחלה כמו שלך. מזל שהפסקנו את המשחק, היית מסוגלת עוד לאכול אותי!

נירה לטרוף אותך, טפשה. לטרוף אותך! אני מסוגלת לטרוף אותך ואני באמת מתכוננת לטרוף אותך. הנה, כעת אני טורפת אותך! אני מחבקת אותך, כך… כך… אני מנשקת אותך, כך, כך, כך… אני נושכת אותך…

דנה תפסיקי, תפסיקי, משוגעת שכמוך, בוגדנית שכמוך, קנאית אחת, לא אכפת לי בכלל אם מורקו פולו אוהב אותך או לא. לא אכפת לי עליך שום דבר. בכלל, אני לא מאחלת לך שום טובות מיוחדות. ולא אכפת לי אם תסבלי או לא. וגם לך לא אכפת עלי. כאילו שאני לא…

נירה זה לא נכון.

דנה מה לא נכון!

נירה שאני לא אוהבת אותך.

דנה לא אמרתי שאת לא אוהבת אותי. אמרתי שאת חושבת רק על עצמך ושאת לא מאחלת לי שום טובות.

נירה רק כרגע אמרת שאת

דנה מפני שאת.

נירה לא נכון שאני!

דנה אז גם לא נכון שאני!

נירה אבל קודם…

דנה מפני שאת מרגיזה אותי עם ההתנפחות שלך, ועם הגאוותנות שלך ועם ה… אילו רק ידעת מי הוא הארכיטקט שלי!

נירה מי הוא מי הוא?!

דנה אבא של ענבל.

נירה לס?

דנה כעת את יודעת.

נירה אז מה, תהיי הפלגש שלו?

דנה איך את מדברת!

נירה ומה תעשי? תפרידי אותו מאמא של ענבל?

דנה מה אני יכולה לעשות?

נירה וענבל, שהיא חברתך, תהיה בתך המאומצת?

דנה זה נורא מסובך.

נירה אוהוהו!

דנה אל תחשבי שאני לא סובלת בגללה.

נירה בגלל מי?

דנה אמא של ענבל.

נירה ו… אבא של ענבל יודע שאת מאוהבת בו? –

דנה לא! השתגעת? מה פתאום?

נירה אז איך את יודעת שהוא יעזוב בגללך את אמא של ענבל?

דנה אני שונאת אותה.

נירה מה היא אשמה?

דנה היא… מין אשה כזאת.

נירה את יודעת שהיא המורה שלי לריתמיקה? שמה יוספה. היא יקית. דנה אני יודעת, אני יודעת, אלגנטית כזאת, שהולכת לקונצרטים…

נירה לספר לך משהו? – היא בוגדת בדויד לס.

דנה מה את סחה!

נירה המון נשים נשואות בוגדות בבעלים שלהן. אני נורא מפחדת להיות אשה מבוגרת.

דנה מה, בגלל החזיה וההריון וכל זה? – גם אני.

נירה לא, בגלל השגעונות שתוקפים אותן, שפתאום הן מתחילות לבגוד עם כל מיני, אפילו עם חיות.

דנה מה?!

נירה כן. אמא של אריאדנה בגדה בבעלה עם פר.

דנה משוגעת, זה רק באגדות ככה!

נירה לא נכון, שמעתי שכשהשגעון תוקף אותן הן יכולות לבגוד עם כל דבר. את רוצה לדעת משהו? – יוספה לס בוגדת עם מציל.

דנה שתמותי!

נירה באמת, שמעתי את הורי מדברים.

דנה ואמא שלך, גם כן יש לה שגעון כזה?

נירה היה. מפני זה אחי נולד נכה. כמעט לכל אשה היה.

דנה לאמא שלי לא. אמא שלי אדוקה.

נירה מה את יודעת על אמא שלך? אולי היא בוגדת עם מלאך….

דנה אבא שלי לא.

נירה מלאך?

דנה אדוק, טפשה. ואמא של זיוה?

נירה זאת בוגדת עם המכונית שלה ואמא של מורקו פולו בוגדת עם מורקו פולו.

דנה מטורפת!

נירה בכלל, כל הנשים המבוגרות האלה נותנות לי תמיד הסברים כל-כך לא מתקבלים על הדעת על המעשים המשונים שלהן.

דנה לדוגמה?

נירה אני לא זוכרת בדיוק דוגמה, אבל תמיד זה קורה לי. בעיקר עם יקיות.

דנה ומה עם האמא של מורקו?

נירה היא יודעת נהדר לבשל.

דנה אז זה סימן שהיא בוגדת עם הבן שלה?

נירה לא, אבל הכל ביחד…

דנה מה, מה?

נירה הכל – איך שהיא מדברת אליו בשקט, ואיך שהיא מחנכת אותו בכלל, ואיך שהיא גורמת לו יסורי מצפון…

דנה אבל זה לא נקרא שהיא בוגדת אתו!

נירה זה כן נקרא.

דנה למה? תסבירי למה!

נירה אם זה לא כך, אז למה שהיא תחשוב אותי לאויבת שלה?

דנה מנין את יודעת שהיא חושבת?

נירה אני מרגישה! כל החיוכים שלה, כל… כל הדיבור הזה השקט שלה.

דנה אמרת שהיא אצילה!

נירה כן, כן, כל האצילות הזאתי!

– – – – – – – – – – – –

– – – – – – – – – – – –

דנה תגידי, זה שהנשים המבוגרות יודעות להתלבש כל-כך יפה…

נירה אז מה?

דנה תמיד אני חושבת על זה שאני לא אדע להתלבש יפה, כשאני אהיה גדולה.

נירה דווקא זה לא כל-כך חשוב. העיקר שתעשי את עצמך רודנית ושיהיו לך מזימות. וגם שתבקרי במספרה.

דנה באמת אמא של ענבל מבקרת כל שבוע במספרה. תוקעים לה שם כזה גלגל פנימי! בכלל, היא נורא שקדנית.

נירה כן, גם בתור מורה. גם ענבל נורא שקדנית.

דנה הגברים מעריצים נשים שקדניות, לא? –

נירה כן, אבל אני לא מאמינה שמורקו באמת מאוהב בענבל.

דנה למה לא?

נירה מפני שהוא מוכרח להיות מאוהב בי.

דנה באמת שאת נורא יהירה!

נירה הוא המציא את ענבל רק בשביל להקניט אותי. כל אחת יכולה להבין דבר כזה.

דנה טוב, נניח. אין לי חשק להתווכח אתך. ראית שאמא של זיוה היא בהריון?

נירה מתי היא הספיקה להיכנס?

דנה הגברים מעריצים נשים בהריון, לא? – אז למה הם צוחקים על שמנות? כל בוקר רואים את הגברת לס עושה ריתמיקה על שפת הים.

נירה זה מפני שהיא סנובית. גם ענבל היא נורא סנובית. בזמן האחרון היא מדברת בכאלה מלים! “פורנירה” ו… כל מיני כאלה.

דנה היקים האלה הם נורא מלאכותיים.

נירה נכון. ראית את המפה שהיא רוקמת? שמעת איך שהיא קוראת לזה?

דנה מלאכת מחשבת?

נירה אצייקית, או אטרוסית, אני כבר לא זוכרת.

דנה ואמא שלה צוחקת על כל דבר. אם אומרים טכנולוגיה במקום טכניקה, או כל מיני מלים אחרות. וכל הבית שלהם מלא תמונות “אוריגינליות”.

נירה הו, כל הנשים המבוגרות האלה, רק שתפסקנה לחשוף את הגב המכוער שלהן.

דנה מה את רוצה, זאתי המודה!

נירה כן, הן בטח חושבות שזה שיא הטעם הטוב. הו, יש להן כאלה מין שגעונות איומים!

דנה איזה עוד?

נירה כל מיני, כאלה שרוחשים מזימות אפלות.

דנה אני יודעת, אבל למשל, איזה?

נירה שקשורים ברעל, ובחזיות עם רקמות סגולות ו… כל מיני, ובכלל, זה שהנשים המבוגרות הולכות תמיד למספרה זה עושה אותן למין דמויות כאלה מקרטון שבכלל אי אפשר לדבר אתן. וגם הן מתייחסות אל הילדים שלהן כמו אל גורי כלבים מאולפים שהכי טוב לתת להם לרבוץ מתחת למטה.

דנה אמך הולכת למספרה?

נירה בטח, איך היא בלונדינית? ואמך לא, נכון? תיכף רואים עליה.

דנה לא. הורי היו מקבלים שוק נוראי, אילו הם ידעו עלי.

נירה והורי לא. אילו הם ידעו עלי.

דנה מה יש לדעת עליך? בן מהכתה זה שום דבר. הייתי רוצה לראות אותך מתחילה עם מבוגר!

נירה אני מצפצפת על מבוגר!

דנה גבורה גדולה, כאילו שהצפצוף שלך מענין את מישהו.

נירה תתפלאי!

דנה שמה?

נירה שהמבוגר שלי ממש מתפלש לרגלי.

דנה איזה מבוגר, בחיים?

נירה ועוד איך!

דנה על מה את מדברת?

נירה על אחד שאני מלכה בשבילו ושלפעמים הוא פשוט מאוס עלי.

דנה אם לא תגידי יותר ברור אני אהרוג אותך. את הולכת לחטוף לי את…

נירה מצחיק אותי שאת בכלל משווה אותו עם לסקה, שאפילו לא יודע שאת קיימת בעולם.

דנה תגידי על מי את מדברת! ושלא תעיזי לקרוא לו לסקה.

נירה חמורה, לכי מפה! ואם עוד פעם תעיזי לסטור לי…

דנה אני בין כה הולכת, ותדעי לך שאת הילדה הכי נוכלת והכי זממנית שהכרתי בכל החיים שלי.

נירה ואת הכי… לא חשוב מה. העיקר שאם אני רוצה אני הולכת ואומרת אותך ללסק… סליחה, לאדון לס.

דנה ואני הולכת ואומרת אותך לפולו.

נירה באמת? אני גליתי את מורקו לעצמו.

דנה מקשקשת, מקשקשת. הוא לא ראה אפילו בחלומות שלו שבנות משלנו תתאהבנה בו.

נירה הוא דווקא כן ראה את זה בחלומות שלו. חוץ מזה אם לא אכפת לך, האהבה זה מחלה מדבקת.

דנה רק שלא תשלי את עצמך שהוא מאוהב בך, כבר אמרתי לך.

נירה לא אמרתי שדווקא בי, כל מה שאני אומרת זה, שהוא נדבק ממני באהבה. לא חשוב למי.

דנה אילו רק ידעת איזו מין ילדה גועלית את!

נירה מי שמדברת! חושבת שהמקרה שלה הוא מי יודע מה. אז שתדעי לך שהמקרה שלי הוא פי אלף משלך.

דנה תגידי, למה את כל-כך בטוחה בעצמך?

נירה ולמה את כל-כך חשדנית? בחיי שאת מושכת אותי יותר ויותר בלשון.

דנה אז תגידי כבר, אם בכלל את רוצה שיאמינו לך.

נירה אני לא יכולה…

דנה אבל התחלת כבר, התחלת כבר, איזה מבוגר ממש מתפלש לרגליך? בשביל איזה מבוגר את מלכה?

נירה באמת אני לא יכולה…

דנה ואת לא מבינה שזה גועלי מצדך? ושזה נורא לא חברי לנהוג ככה? בעיקר אחרי שאני סיפרתי לך את הסודות הכי כמוסים שלי?

נירה אני סיפרתי לך שווה.

דנה ואם אפילו שווה? את לא מבינה שבין חברות לא עושים חשבונות כאלה? שלא מעוררים סקרנות ואחר-כך מפסיקים? את יודעת איזה טיפוסים נוהגים כך? – נשים מבוגרות. זה אופייני להן נורא.

נירה טוב, אז אני אספר לך, אבל…

דנה כן, מבטיחה, מבטיחה. בסדר.

נירה שמה?

דנה שלא אספר לאף אחד.

נירה זה לא מספיק.

דנה אז מה עוד להבטיח?

נירה שתשכחי. שתשכחי את כל מה שסיפרתי לך.

דנה בסדר. למה?

נירה ככה. מבטיחה?

דנה מבטיחה.

נירה המורה מאוהב בי.

דנה מה?!

נירה מה שאת שומעת. זה מעורר בך שאט-נפש?

דנה המורה שלנו?

נירה אלא של מי?

דנה מנדלסון?

נירה אהמ…

דנה והוא… גילה לך את זה?

נירה מה זת’אומרת גילה!

דנה איך, מתי, זה שגעון! ויש לו גם אשה..

נירה גם לאבא של ענבל יש אשה.

דנה כן, נכון, אבל… המורה? מנדלסון? תגידי, את לא ממציאה את זה מהראש?

נירה זה כבר נמשך מהתחלת השנה.

דנה מה?

נירה זה עם המורה… הו, למה התחלתי לספר לך… אני כבולה… אני לא יכולה… כזה פחד תוקף אותי… כאילו שבגדתי במישהו. לא במישהו, במשהו… קור כזה עוטף אותי… כאילו שחתכתי בדם קר… כאילו שנחרץ עלי למות. הו, דנה…

דנה אני לא מבינה אותך… מתי זה התחיל?

נירה מהטיול השנתי.

דנה של השנה שעברה?

נירה כן, אבל אז עוד לא הבנתי. רק השנה הוא נתן לי להבין.

דנה שהוא… מה?

נירה אני מפחדת. את לא רואה שאני מתחילה לרעוד בכל הגוף? בכל פעם שאני נזכרת… דנה במה? ספרי מהתחלה.

נירה בחלום. אני חושבת שזה התחיל בחלום. חלמתי שאני ומורקו מתעלסים, כמו שאומרים…

דנה מתי חלמת?

נירה בטיול השנתי, באולם ההתעמלות ההוא, בלילה. פתאום ראיתי את המורה מציץ מן החלון ממול.

דנה על באמת? אמא’לה, זה מבהיל נורא.

נירה את מספרת לי? נתתי צעקה וכיסיתי את הראש בשמיכה. עד הבוקר הייתי עטופה כך. מה שמשונה זה, שכשקמתי בבוקר נוכחתי שזה היה קיר אטום ושבכלל לא היה שם חלון.

דנה אז ראית את המורה בחלום?

נירה לא… אני בטוחה שהוא עמד והביט עלי באמצע הלילה, אולי רק החלון היה בחלום.

דנה איך הוא הביט?

נירה כזה, רכרוכי כזה… כזה, בלי כוח. כזה… ברר… זוועה.

דנה ומה היה אחר-כך?

נירה מתי?

דנה אחר-כך, איך הוא גילה לך?

נירה הוא לא תיכף גילה לי, אמרתי לך. קרה עוד משהו לפני זה, גם כן באותו הטיול.

דנה תפסיקי למתוח וספרי כבר!

נירה זה היה הטיול הכיתתי הראשון עם מורקו.

דנה נכון, כעת אני נזכרת, כל הענין ההוא עם הדגים, איך שהוא הצליח לא לקבל שום עונש, ועוד איך שהיתה לו החוצפה לבקש שיטגנו אותם, שום ילד לא היה מעיז להסתלק פתאום מהטיול וללכת לים לדוג דגים.

נירה זהו זה.

דנה מה “זהו זה”?

נירה אז סיפרתי למורה הכל.

דנה את סיפרת לו?

נירה על מורקו, על היחס שלי אליו. כל-כך דאגתי לו אז והמורה ראה אותי בוכה.

דנה מתי, כשמורקו פולו נעלם?

נירה כן. השתגעתי מדאגה.

דנה אז המורה שאל אותך מה את בוכה?

נירה כן, הוא ניגש אלי ברוך כזה, ולקח אותי הצידה.

דנה ואז כבר…

נירה לא, בטח שלא ידעתי אז שהמורה מאוהב בי.

דנה ומה הוא אמר לך?

נירה אז? כלום. רק הביט עלי ככה, אבל אני חושבת שבגללי הוא לא העניש אחר-כך את מורקו.

דנה אמרת שסיפרת לו…

נירה כן, לא יכולתי להתאפק. זה פרץ ממני.

דנה אז איך הוא הגיב על זה?

נירה בערב הוא קרא לי לשיחה.

דנה המורה? לאיפה?

נירה לחורשה של המוסד. לא הרגשתם שנעלמנו? הסתובבנו בשבילים של החורשה כל הערב.

דנה כשלנו היתה פעולת לילה עם המדריך ההוא? באמת אני נזכרת שלא היית, ועל מה דיברתם?

נירה על החיים! וגם על הענין ההוא עם החסינות, שאהבה זה פשע עם חסינות.

דנה תיכף ידעתי שבילפת ושבאמת לא קראת את זה בספר.

נירה נכון, זה המורה אמר לי. בכלל, הוא אומר דברים נורא חכמים.

דנה למשל?

נירה כל מיני, וכל הזמן הוא מחייך במין תוגה כזאת. מדבר ככה, מתון מתון – ומחייך.

דנה ספרי מה הוא עוד אמר.

נירה אז? אני כבר לא זוכרת, היו לנו המון שיחות מאז.

דנה אחרי שהוא כבר גילה לך על עצמו?

נירה אחרי זה, ולפני זה, בעיקר לפני זה. אמרתי לך, הוא נורא חכם, מדבר על כל מיני פילוסופיות. אני לא מבינה את החצי.

דנה מה את לא מבינה?

נירה גם את לא תביני, באמת דנה, זה נורא נורא מסובך.

דנה תנסי להגיד. אולי אני אבין?

נירה אי אפשר לחזור על זה.

דנה אז למה לך להקשיב לדברים שאת לא מבינה?

נירה אני אוהבת להקשיב. אפילו שאני לא מבינה.

דנה זה לא מעצבן?

נירה לא, מפני שאני יודעת שהוא גם רוצה נורא להבין עלי.

דנה מה?

נירה הכל! הוא נורא מאוהב בי.

דנה ומתי הוא גילה לך?

נירה כבר מזמן חשדתי.

דנה עוד לפני שהוא גילה לך?

נירה מה את חושבת, שלא מרגישים?

דנה איך?

נירה מרגישים! הוא התחיל להתגנדר נורא.

דנה ואיך ידעת שזה לכבודך?

נירה ידעתי! כשאחד כמוהו מסתפר כל שבוע, מחליף חולצות, ובכלל… אל תשכחי שהבטחת לי לשכוח!

דנה מה…

נירה כבר את לא זוכרת? את כל מה שסיפרתי לך!

דנה בסדר. אני זוכרת.

נירה את שוכחת! מנדלסון אומר שרק השיכחה מעניקה לנו את החרות לעשות מה שאנחנו רוצים…

דנה ככה הוא אמר? בסדר, אני שוכחת.

נירה פעם הכיתי אותו באגרופים.

דנה את הכית את המורה?

נירה קיבלתי היסטריקה, אבל זה היה הרבה אחרי שהוא גילה לי. לפני חדשיים בערך.

דנה איך קרה?

נירה כשחשבו שמעבירים את מורקו לבית-ספר אחר, באיזור המגורים שלו. הייתי בטוחה שמנדלסון סידר את זה.

דנה בשביל להיפטר ממורקו?

נירה כך חשבתי. תארי לך כמה שהייתי מעוצבנת. ועוד באותו יום הוא קרא לי אליו הביתה “לשיחה מאד מאד חשובה”.

דנה המורה? איך הוא קובע לך פגישות?

נירה בתירוץ להדריך אותי בקשר עם העזרה שלי למורקו.

דנה איזה המצאות!

נירה כן, המצאות לא חסרות לו, אבל…

דנה ואז, כשבאת אליו הביתה…

נירה הלמתי בו באגרופים, בכל כוחי. התנפלתי עליו והלמתי בו בכל כוחי. הלמתי ובכיתי.

דנה והוא, מה הוא עשה?

נירה התגונן, העלוב הזה. עצר בזרועותיו את המהלומות שלא תפגענה בגופו. כל-כך שנאתי אותו אז! הוא היה חיור ומזועזע לגמרי.

דנה מסכן.

נירה מה “מסכן?” – את יודעת שמה שהוא עושה זה נקרא לפתות קטינה? ואת יודעת שמושיבים בעד זה בבית הסוהר? תמיד כשאני באה אליו הביתה הוא לובש מין חלוק ממֶשי.

דנה באמת? איזה נבל!

נירה הוא לא נבל.

דנה שאת תרצי להגן עליו? אחרי כל מה שהוא עשה לך?

נירה הוא לא עשה לי שום דבר, הוא בוכה, אבל הוא לא עושה לי שום דבר.

דנה בוכה?!

נירה כן, לפעמים הוא בוכה.

דנה פשוט רחמנות עליו.

נירה ואת יודעת? – אני נורא מפחדת שבסוף עוד יהיה לי בעל כמוהו.

דנה למה שיהיה לך בעל כמוהו? אם לא תרצי, לא יהיה לך.

נירה אני מתחילה להתרגל אליו, הוא לימד אותי המון דברים.

דנה איזה?

נירה אני לא יכולה הכל בבת אחת!

דנה אז לא בבת אחת, אז לפי הסדר, הכי משונה זה שהכיתה בכלל לא הרגישה.

נירה אוי לך אם תוציאי הגה, את שומעת? הייתי מוכרחה סוף-סוף להוציא את זה ממני, הרגשתי שאני נחנקת.

דנה אני מבינה אותך. כך הרגשתי גם בקשר עם האיש ההוא… את יודעת מה? – רוצה שנכרות ברית חברות ונישבע שאף פעם, לעולם, לא נגלה לשום אחד את הסודות שסיפרנו זו לזו?

נירה כן… בסדר… נכרות ברית של שיכחה. הוי, יש לי הרגשה כל-כך זיפתית!

דנה למה?

נירה מפני שנזכרתי במכות ההן. ובכלל… עוד באותו היום חזרתי וביקשתי ממנו סליחה.

דנה לא הגיע לו.

נירה אני הכיתי אותו!

דנה אבל הוא פיתה אותך, המנוול הזקן. תארי לך שהיה נודע להוריך, למנהל…

נירה נשבעת לי!

דנה עוד לא נשבעתי, וגם את לי עוד לא, אבל הבטחתי, מילה זה מילה.

נירה בואי נישבע תיכף ומיד!

דנה מה את כל-כך דואגת לו? בחיי שזה מעורר חשד.

נירה אני אהרוג אותך אם לא תישבעי. הוא מין קדוש כזה, יש לו לב רך, את לא מבינה… אף אחד לא מבין… אחר-כך נודע לי שזאת בכלל לא היתה יוזמה שלו, להעביר את מורקו לבית-ספר אחר. להיפך, הוא השתדל בשבילו אצל המנהל, סתם קנאתי, היו לי יסודי אהבה נוראים, לא ידעתי מה אני עושה, מה אני שחה.

דנה זה נורא אתך, לא הייתי מאמינה שילדה בגילנו…

נירה שתים-עשרה זה כבר לא כל-כך ילדות, דנה.

דנה נכון, אני נורא מפחדת.

נירה מזה שאנחנו כבר לא כל-כך ילדות?

דנה מזה שאולי אני אהיה סהרורית ושאולי האיש ההוא יפתה אותי וימשוך אותי אחריו למאורה שלו ו…

נירה למה מאורה? מה, הוא חיה?

דנה אני בעצמי לא יודעת למה אמרתי מאורה.

נירה אז תנעלי את עצמך על מנעול בטחון בלילה.

דנה כשסהרוריים, אז יכולים לצאת מכל חור. לפעמים, בלילה, אני שומעת אותו קורא לי.

נירה בשמך?

דנה לא, נוהם ככה, אז אני עוצמת את העינים בכוח.

נירה ואת בטוחה שזה הוא?

דנה לא, פעם פקחתי את העינים ושמעתי את עצמי נוהמת.

נירה בטח חלמת.

דנה כן. מה יהיה נירקה? מה יהיה אתנו כשנגדל?

נירה אולי לא נתחתן?

דנה ומה נעשה?

נירה נגור ביחד, אני ואת, בין כה אני לא אוכל לגור ביחד עם מורקו כל החיים.

דנה אם אני לא, עם אבא של ענבל.

נירה למה את לא?

דנה קודם תגידי למה את לא.

נירה מפני שתמיד הוא ירצה להרגיז אותי ולהקניט אותי ואמא שלו, תמיד היא תסתובב לה שם… את יודעת, באופן אצילי כזה.

דנה אצילי-חצילי. המזרחיים האלה יודעים לבשל יופי של חצילים ממולאים.

נירה מה פתאום החלטת להתבדח?

דנה סתם ככה, התחשק לי.

נירה בשביל להקניט אותי?

דנה בשביל להתפרק, בשביל שנמאס לי, הכל הכל. כל הדיבורים, כל הפילוסופיות, כל ה…

נירה תזכרי שאני יודעת עליך לא פחות משאת יודעת עלי.

דנה “קצת” פחות. ובכלל, אולי כל מה שסיפרתי לך זה בשין קוף ריש?

נירה מנוולת! אולי גם כל מה שסיפרתי לך?

דנה באמת! אפשר לברר אצל מנדלסון.

נירה אני אהרוג אותך!

דנה לפני זה תתני לי נשיקה.

נירה בחיי דנה, הבהלת אותי נורא.

דנה סתם חמדתי לצון. וזה הכל מפני שאני מתוחה נורא מכל הענינים שלי ושלך. תני לי משהו לשתות!

נירה טוב, בסדר. באמת שנורא הבהלת אותי. תדעי לך רק דבר אחד, שאם יודע הענין שלי עם מנדלסון, אני מאבדת את עצמי לדעת.

דנה מפי הוא לא יוודע.

נירה נשבעת!

דנה נשבעת!

נירה בסדר. נכון שאת יודעת שאת החברה הכי טובה שלי?

דנה נכון. וגם את שלי.

נירה אז עכשיו תגידי לי מה לתת לך לשתות, קצלה שמנמונת, חלב חם מלוא הכד?

דנה מיאו – או… את כותבת יומן, ניני?

נירה את?

דנה התחלתי והפסקתי. את?

נירה כן.

דנה זה נורא מסוכן. מה יהיה אם מישהו יגלה?

נירה לי לא איכפת, אני כותבת בשמות בדויים.

דנה איך את קוראת לעצמך?

נירה את יודעת, את לא מנחשת? וגם איך שאני קוראת למורקו את יודעת, ולמנדלסון אני קוראת דדלוס ולאמי אני קוראת פסי, ולאחי-בשת הזהו – מפלצת.

דנה מפלצת? לאחיך? למה? –

נירה מפני שהוא מפלצתי.

דנה בן כמה הוא?

נירה אני יודעת? – גמר צבא.

דנה משונה שאף פעם לא פגשתי אותו אצלכם. מה הוא עושה?

נירה שוכב על שפת הים ומתחמם בחול או שהוא מתאמן בקליעת תפוזים רקובים וקורא לזה ספורט צבאי. ובלילה הוא רובץ ב“לבירינט” שלנו עם כל הבוהימה.

דנה עם כל המה?

נירה הבוהימה! הוא ה“שלעגר” של ה“לבירינט”. את יודעת, כשאחד מתפרע הוא מעיף אותו החוצה. הוא לא הבן של אבי.

דנה אלא… איך?…

נירה ממזר! אבל אבי אימץ אותו ונתן לו את שמו ושילם בעדו כל השנים במוסד.

דנה איזה מין נכה הוא?

נירה נכה!

דנה איזה מין?

נירה לא יודעים, לא מדברים על זה.

דנה ולא רואים?

נירה שומעים, לפעמים הוא משמיע קולות.

דנה איזה מין?

נירה כמו חירחורי אויר. כאלה שנשמעים מן הרדיו, כשתחנת השידור לא פועלת.

דנה מה, הוא אילם?

נירה רק בחיים. בצבא הוא היה קצין-קשר.

דנה אז למה את קוראת לו מפלצת?

נירה ככה, מפני שבכל מקום הוא משאיר פסולת גועלית של שער שחור עבה, פעם מגילוח, פעם מתספורת, פשוט מעורר בחילה. הוא גם אוהב חיות.

דנה ואת? – אוהבת חיות?

נירה אני? – הייצורים הבהמיים האלה?

דנה לא כולם בהמיים.

נירה כולם! בהמיים ופרימיטיביים.

דנה כלבים הם כאלה? וחתולים הם כאלה?

נירה כן, כן, כולם. נחותים. ומתרפסים. ונדבקים.

דנה וגם רבקה’לה המלוכלכת היא כזאת, אפילו שהיא בן-אדם. ומה עם זאבות?

נירה עזבי, סתם צמאות-דם – – –

דנה טוב, אז למה את לא מביאה לי משהו לשתות?

נירה בקפה שלנו כל הבוהימות מבקשים משהו מר לשתות, כשהם צמאים.

דנה בסדר, נטעם משהו מר, אבל באמת, טוב?

נירה אחי שתה את כל הבירה. גם לאבי יש בן משלו.

דנה שלא שייך לאמך?

נירה לא. ושאנחנו קוראים לו בן-דוד, בשביל לא להתבלבל. מנדלסון אומר שאנחנו אחראים בעד כל קרובינו.

דנה מה פתאום? זה לא בצדק.

נירה אל תחפשי צדק, ככה זה.

דנה למה שאני אהיה אחראית בעד דודי המתווך?

נירה מפני שאם דודך מתווך, סימן שגם את קצת מתווכת.

דנה זה לא נכון!

נירה מה אני אשמה לך? ככה מנדלסון אומר. ולא רק בעד קרובינו, גם בעד שכנינו אנחנו אחראים.

דנה זה כבר סתם שגעון!

נירה הוא הוכיח לי. תבדקי את השכנים שלך בבית ותראי אם אני לא צודקת.

דנה אך כך אנחנו אחראים גם בעד בני עמנו?

נירה בטח! ואפילו בעד כל תושבי כדור הארץ! – – – את יודעת? יכול להיות במורקו מרגיש במשהו…

דנה במה?

נירה באיזה קשר ביני ובין המורה.

דנה למה את חושבת?

נירה וזה מה שמפריע לו, ומפני זה הוא נלחם עם עצמו כל הזמן שלא להתאהב בי.

דנה מורקו זה נמצא לך כל הזמן בראש.

נירה והארכיטקט שלך לא נמצא לך כל הזמן בראש?

דנה עזבי את הארכיטקט שלי.

נירה למה? הגיע הזמן לדבר קצת עליך.

דנה הענינים שלי הם סתם. לא מענין.

נירה תראו איך שזאת מצטנעת פתאום! נמצאת ביופי של תסבוכת ועוד טוענת שלא מענין! תראי לי עוד בת אחת בכל הכיתה שמאוהבת באיש מבוגר שהוא גם ארכיטקט, גם נשוי, ושבתו היא בת גילה ובת כיתתה!

דנה אמרתי לך שתעזבי אותי עם זה. כבר יצא לי מן הראש.

נירה באמת? כבר יצא לה מן הראש! חושבת שכל-כך פשוט? שכשנכנסים לפרשה כזאת יוצאים ממנה כל-כך פשוט?

דנה הו, נירה, תפסיקי להבהיל אותי, אני כבר די מבוהלת גם ככה.

נירה מבוהלת? למה שתהיי מבוהלת?

דנה מפני שאת מדברת כאילו שנתפשתי במשהו.

נירה נכון, באמת נתפשת במשהו, כאילו שהיינו מטיילות ופתאום היית נתפשת בחוט חשמלי, או שהיית נתפשת בתעלה עמוקה, או בגדר-תיל, או במין מלכודת של מכוניות, או ב…

דנה די, די! סתמי את הפה, משגעת אחת, את לא רואה שאני… עזרי לי, נירה, עזרי לי, איך להיחלץ? איך להיחלץ?

נירה תשכבי על הרצפה. מהר. ושכולם ידרכו עליך!

דנה למה דווקא על הרצפה? אני חולה, נירה!

נירה אל תשאלי שאלות, מהר! זהו. וכעת אני אלטף אותך, מחמלת לבי, כאילו שהיית אהובתו של מורקו. טוב, יקירתי? רוצה להיות אהובתו של מורקו? אבל בתנאי שתספרי לי כל דבר, איך שהוא מלטף אותך, מפני שאת חלקה כזאת, ואיך שהוא מוצץ אותך, מפני שאת מתוקה כזאת, ומפני שאת עסיסית כזאת, ואת כל דברי האהבה החמימים שהוא משמיע לך וגם שתראי לי את כל המכתבים שאת כותבת לו, ושהוא כותב לך, והכל הכל. טוב? טוב דניקה? גם אבי לא מקנא לאהובתו ואמי סיפרה לי שאבי ובעלה של אהובתו הם דוקא ידידים טובים מאד, ושבעלה של אהובתו הוא אב טוב לילד של אבי ואם אני אספר לך מי היא אהובתו של אבי, תתפקעי ממש מצחוק.

דנה מי היא?

נירה נחשי!

דנה לא יכולה, תפסיקי למתוח אוי.

נירה אני אוהבת נורא למתוח אותך, רק ניחוש אחד!

דנה המ… לא יודעת.

נירה ואם אני אגיד לך, מה תספרי לי במקום זה?

דנה אין לי, אין לי מה.

נירה אז למה את בכיינית כזאת? אוהוהו! בסדר, אני כבר אוציא ממך פעם איזה סיפור, רק תזכרי שאת חייבת לי. אז רוצה שאספר לך מי היא אהובתו של אבי? – אמא של רבקה’לה.

דנה באמת?

נירה וכך יוצא שאחיה של רבקה’לה מצד אמה, הוא אחי שלי מצד אבי. יופי של תסבוכת, נכון?

דנה כן… יופי…

נירה מה זה כל-כך יופי? אולי תגידי יופי גם על זה שאני נורא אוהבת להישאר בבית עם אמי, או עם אבי, לא איכפת לי. העיקר שאני אהיה לבדי עם אחד מהם ולא עם שניהם ביחד. כל אחד מהם הוא מתוק כזה ומלא סודות ותעלומות ועמקויות, ושניהם ביחד הם גועליים ויומיומיים ו…

דנה די, הניחי לי, לי יש הורים נורמליים ואני ילדה נורמלית ולא מענינת אותי כל הפקעת המתוסבכת של המשפחה הפסיכית שלך.

נירה לא נכון, דניק, זה דווקא כן מענין אותך, את שואלת המון שאלות סקרניות, וזה סימן שאת מתעניינת, וזה גם סימן שאת משלנו, והעיקר שגם את מסובכת כהוגן, ולעולם, לעולם לא תוכלי לצאת מן התסבוכת שלך.

דנה רשעית, זה מה שאת, רשעית ומענית. אין לי כוח אליך, מענית אחת!

נירה נכון, בכוונה, מפני שאת בכיינית כזאת ומפני שיש לך אמא אדוקה כזאת ומפני שאבא שלך הוא סתם רואה-חשבון כזה משעמם ומפני שיש לך משפחה “נורמלית” כזאת וטפשית, ומפני ש…

דנה לא נכון שאבא שלי הוא סתם. פעם כמעט שלקחו אותו לבית-הסוהר.

נירה מה, באמת? למה?

דנה בגלל כל מיני חתימות. את יודעת שזה לא חוקי לחתום בשמות בדויים?

נירה ביומן זה כן חוקי.

דנה לא נכון. בשום מקום לא.

נירה ואבא שלך חתם בשמות בדויים?

דנה רק על חשבונות, מפני שהשפיעו עליו. ביומן זה נחשב יותר לרמאות.

נירה אם כך, זה סימן שיש לך כתם על המשפחה ולא תוכלי להיות אהובתו של מורקו.

דנה לכי לכל השדים עם המורקו שלך ביחד.

נירה וגם אתך, דניקה. את תהיי לנו מין חתול קטן ורזה שיהיה כרוך אחרינו ושאני אאכיל אותו מכף ידי, או שאת תהיי…

דנה את שוכחת שאני לא רבקה’לה המלוכלכת?

נירה רבקה המלוכלכת איננה. מתה. מאז שנודע לי שהיא נעשתה שארית-בשר שלי, אכלתי אותה לאט לאט. קודם יד, אחר-כך רגל ואחר-כך קצצנו לה את השער, לאות אבל על היד והרגל. יותר אין אצלה מה לקצץ.

דנה כבר אני מתחרטת שסיפרתי לך על אבי.

נירה מה יש? אני גם מוכנה לספר לך על אמי, על פסי שלי המסכנה. שאתמול בערב היא קבלה היסטריקה נוראה וצעקה שהיא מפחדת מהצללים, מפני שהם עושים לה פני שדה חולה ועיפה. איך שהיא זרקה בכוח את המראה ונפצה אות לרסיסים! פסינקה העלובה שלי, זונתי, בלתי – –

דנה איך את יכולה לדבר ככה על אמך!

נירה מה אפשר לעשות? זאת היא האמת המרה.

דנה אבל איך את יכולה להשמיע אותה, אפילו שזאת האמת!

נירה אני יכולה! אני יכולה! אני יכולה!!!

דנה הו, את… קשה לי להגדיר את זה… מה שאני מרגישה שאת.

נירה תנסי!

דנה לא יכולה, לא מסוגלת. והעיקר שאת גוררת גם אותי אחריך, וש… וש…

נירה דנה, דנה!

דנה מה קרה?

נירה שמת לב ש“אריאדנה” זה…

דנה לא… אז מה? – בחיי!

נירה זה נורא משונה, נכון? –

דנה נכון… למה?

נירה מה אתך, כאילו ששתינו זה אותה הילדה!

דנה כן… אז מה?

נירה אז… אז המון דברים! אז אפשר אפילו לכתוב יומן משותף!

דנה לקרא לשתינו… משונה…

נירה נכון? זה מעורר המון בעיות!

דנה כן… איזה? – זה מצחיק…

נירה וגם עצוב.

דנה כן. למה? זה מצחיק. איך ניראה? –

נירה כמו… נפיל גורל! לא, לפעמים כמוך ולפעמים כמוני. תלוי ב… תלוי ב…

דנה באיך שיתחשק לנו יותר?

נירה כן.

דנה ונתחלף בבגדים?

נירה כן, יופי.

דנה וגם… וגם…

נירה וגם בהורים.

דנה ונאהב פעם את זה ופעם את זה? –

נירה ופעם את זה.

דנה השתגעת?

נירה רק קצת, טוב? –

דנה טוב. וכשנאמר “אני” נתכוון לשתינו.

נירה יופי! וזה יהיה כמו חג!

דנה חג, נכון. חג! הו, נירה…

 

חלק שני: בתוּלים

נירה תגידי, יש חוק כזה בפיסיקה שהזמן עובר יותר מהר ככל שהדיבור הוא יותר… יותר… אינטנסיבי?

דנה אינסטינקטיבי.

נירה אינטנסיבי.

דנה נתקפתי רעב נורא.

נירה אין לי כלום בבית.

דנה חתיכת גבינה, משהו… נורא מתחשק לי גבינה.

נירה אין לי, באמת דנה, כשאני רעבה אני הולכת לאכול ב“לבירינט”, אבל בזמן האחרון אני מכוונת כך את הזמנים, שרק אבי יהיה שם. אני שונאת לפגוש שם את אמי.

דנה יופי לאכול בקפה.

נירה עם אבי, בטח. אחרי הארוחה הוא מכבד אותי בסיגריה.

דנה באמת? ילדה בגילך?

נירה ובכלל, הוא מתנהג אתי כמו מחזר. לפעמים אנחנו גם הולכים יחד להצגה ראשונה. אולי גם הערב נלך, לא תעלבי?

דנה לא, לא חשוב, בין כה אני מרגישה עיפות נוראית. אמי אומרת שזה גוזל המון כוחות לגדול במהירות כמו שלנו. ושבכלל זה גיל נורא מסוכן.

נירה ארבע עשרה? אצלי הסכנה כבר חלפה.

דנה איך?

נירה זה שנעשיתי אשה, את יודעת. וגם… יש עוד משהו…

דנה עוד משהו?

נירה כן. משהו טוב. הכי טוב!

דנה מאיזה סוג?

נירה מסוג של כאלה הזיות מתוקות, בבוקר של שבת, תחת התות שבחצר שלנו.

דנה איזה מין טוב כבר יכול להיות במקום מוזנח שכזה?

נירה טוב! איך אפשר לתאר, נועם… ציפיה…

דנה צפיה למה? – זוכרת איך שנבהלנו אז כשמצאנו שם עור של נחש? ציפיה למה? –

נירה לאיזו התרחשות… כבירה… לאביב… ליופי… ל… הו, דנה, כזה ים רועש לי בראש, כזה משהו גדול מכה לי בלב, כמו על איה טמבור עצום!

דנה את מאוהבת!

נירה שלא יבלבל את המוח, זה אומר המון.

נירה כן – – אני חושבת

דנה וכל הזמן התאפקת ולא סיפרת?

נירה לא צריך, זה כל⁻כך שלם, שאין צורך לדבר.

דנה ועם מורקו זה לא היה “שלם”?

נירה איך אפשר להשוות… כעת אני מוכנה להמון קרבנות.

דנה גם עם מורקו היית מוכנה, לא?

נירה לא לכאלה, את יודעת דנה? אני חושבת שאת קצת מאחרת להעשות אשה…

דנה לא נכון, הרופא אמר שזה לא אומר שום דבר על הבגרות הנפשית.

נירה שלא יבלבל את המוח, זה אומר המון.

דנה מה?

נירה אפילו זה שאת לא יכולה להבין את ההבדל בין מה שהיה לי למורקו לבין… מה שעכשיו.

דנה תגידי מי!

נירה את רואה? גם הסקרנות הילדותית שלך מעידה על חוסר בגרות נפשית…

נשית… הו דנה, תדעי לך שזה הגיל הכי נהדר בחיים!

דנה שלנו? אני בכלל לא מרגישה שכל⁻כך נהדר לי, סתם רעב ועיפות וזיפת בנשמה.

נירה למה?

דנה ככה, הרגשת כובד כזאת, כאילו שכל שנות חיי נתלות על גבי.

נירה אני מבינה אותך. פעם גם אני הרגשתי כך.

דנה לפעמים אני לא מבינה את עצמי. מי אני… מי אני… מה אני…

נירה את מפגרת בתור אשה, דנה.

דנה אף אחת מלבדך לא אמרה לי את זה. ובכלל, לא הכל את מבינה.

נירה בנוגע לדברים התהומיים את מתכוונת? – באמת, דנה..

דנה את יודעת מה אמי אומרת? – שלא טוב בשבילי להיפגש אתך.

נירה מה יש, לא מוצא חן בעיניה שאני מלמדת אותך דברים. ובכלל, איך היא יודעת מה אנחנו עושות בפגישות שלנו? אני מקווה שאת לא רצה לספר לה כל דבר.

דנה זה לא זה. זה איך שאת משפיעה עלי.

נירה איך אני משפיעה עליך?

דנה אי אפשר להסביר את זה.

נירה מה זת’אומרת אי אפשר – תנסי!

דנה זה עסק שלם, זה לא התחיל מהיום ולא מאתמול.

נירה מה ההשפעה שלי? – דברי לפחות ברור!

דנה את גורמת לי שאני לא אסבול את עצמי.

נירה רק אני גורמת לזה?

דנה לא רק את, אבל בעיקר את.

נירה אפשר לדעת במה?

דנה בזה שיותר מדי איכפת לי הענינים שלך. ואני לא רוצה שזה יהיה איכפת לי!

נירה ואת לא חושבת שזה טבעי בין חברות שלכל אחת איכפת הענינים של השניה?

דנה אצלנו זה לא שווה, ואת יודעת את זה טוב מאד. אף פעם זה לא היה שווה.

נירה ואני אשמה?

דנה אני לא יודעת. כל מה שאני יכולה להגיד לך הוא, שמאז שנעשינו חברות, אני מנסה בכל כוחי להתנגד להשפעה שלך.

נירה למה? למה?

דנה מפני שאני בן⁻אדם בפני עצמי, עם בעיות משלי, ואי אפשר שכל הימים אני אהיה נתונה רק לענינים שלך!

נירה אז למה שלא תדברי על הבעיות שלך?

דנה אי אפשר אתך. מה שאני לא אגיד, תמיד יצא שהענינים שלך יותר מלהיבים.

נירה בסדר, את רוצה שנפסיק את החברות?

דנה את רוצה?

נירה שאלתי אם את רוצה.

דנה לא, אבל אם כבר את משתפת אותי, שתשתפי אותי עד הסוף.

נירה זה הכל? ואז כבר לא תגידי עלי שאני משפיעה עליך לרעה?

דנה אז לא תגרמי לי מתיחות כזאת, וחוסר שקט כזה ו…

נירה בסדר, בסדר, רוצה לדעת במי אני מאוהבת?

דנה אם את רוצה, אז תגידי.

נירה בסשא דיסטל.

דנה סשא מי?

נירה דיסטל, אל תגידי לי שאת לא יודעת מי זה סשא דיסטל!

דנה סשא דיסטל… זה נורא מוכר לי… רגע… מי זה? אחד שחי?

נירה אלא מה, מת?

דנה אצלך אי אפשר לדעת. בתקופתנו?

נירה דנה, אין לי שום מצב⁻רוח לליצנות שלך. לא בנושא הזה.

דנה אז רק תגידי אם הוא מפורסם.

נירה בכל העולם, טוב לך?

דנה רגע… דיסטל… משהו עם אשה…

נירה מה פתאום? לסשא אין אשה, אני בטוחה, מאז שהוא נפרד מבריג’יט…

דנה מה, את מתכוונת להוא של בריג’יט? אז למה את לא אומרת! זה שהיה בארץ? דוקא להוא יש אשה, קראתי ב“לאשה”.

נירה ואני קראתי ב“עולם האשה”.

דנה שאין לו אשה?

נירה שאפילו אם יש לו.

דנה אז מה?

נירה אז זה לא קובע.

דנה תשמעי, נירה.

נירה אין לי מה לשמוע. ראיתי אותו.

דנה ראית אותו?

נירה בקאבּארה שלנו. הוא שר אצלנו שבוע שלם וערב אחד הורי הירשו לי ללכת לראות אותו.

דנה ו…מה? אני לא מאמינה שאת מדברת ברצינות!

נירה הו, דנה, תאמיני, תאמיני. טוב לי!

דנה קודם כל, מה פתאום הוא שר אצלכם?

נירה למה לא? אנחנו הזמנו אותו, לא קראת בעתונים? ובכלל, מה זה כל⁻כך מפליא אותך, אפילו מפקדים וראשי ממשלות קורה שהם מבקרים אצלנו ב“לבירינט” עם אנשי משרד התירות.

דנה איך אפשר פתאום להפסיק לאהוב מישהו אחד ולהתחיל לאהוב אחר?

נירה ככה זה, פתאום מפסיקים בכלל לחשוב אליו. כאילו שהוא חדל להתקיים.

דנה לגמרי? כאילו שכלום לא היה?

נירה כאילו שבחלום… כאילו שבחלום… את צריכה לראות אותו רוקד!

דנה מה, הוא לא זמר? –

נירה כן, אבל לא זה מה שחשוב אצלו.

דנה ומה חשוב אצלו?

נירה הוא כל⁻כך נותן לך להרגיש שאת… אשה, אשה!…

דנה הוא נתן לך להרגיש?

נירה את לא מבינה, את מלגלגת.

דנה שאלתי אם הוא נתן לך להרגיש!

נירה כן. רקדנו…

דנה ו… מה?

נירה ו…זהו.

דנה באותו ערב? איך?

נירה איך! ככה… בלי מאמץ, את מבינה? כל השאר משקיעים כל⁻כך הרבה מאמץ!

דנה מי זה “כל השאר”?

נירה את שוב פעם מלגלגת? בחיי, דנה, הלואי והיית יודעת מה זה.

דנה אני שואלת אותך, מה זה? –

נירה זה יוצא לו כך… כאילו שהוא נולד עם זה…

דנה עם מה?

נירה עם זה, עם החוש הזה, את כל⁻כך סומכת עליו!

דנה אני?

נירה כל אחת!

דנה עד כדי כך?

נירה הו, זה אלהי, זה אלהי…

דנה מה אלהי, אי אפשר להבין אצלך שום דבר!

נירה הכל, איך שהוא שר, ואיך שהוא מזמין אותך לרקוד, הכל…

מקצועי כל⁻כך, לא כמו החבֶרה שלנו. החיוך שלו, דנה, את כל⁻כך מתחילה לאהוב את עצמך דרכו.

דנה כל אחת? ודרך מורקו פולו?

נירה הו, דרך מורקו זה מלהיפך.

דנה והוא יודע עליו?

נירה מורקו על סשא? כן. סיפרתי לו. לא יכולתי להתאפק. רציתי להתנקם בו.

דנה והצלחת?

נירה כל⁻כך הייתי רוצה שמורקו יראה אותי בחברתו!

דנה למה לך?

נירה שידע.

דנה מה.

נירה מה שהוא מפסיד.

דנה בך? אני חושבת ש…

נירה את חושבת יותר מדי. לא צריך לחשוב, צריך להרגיש!

דנה וכעת, שסשא נסע, מה תעשי?

נירה כעת יש לי אותו בפנים, בלב.

דנה וזה מספיק לך? –

נירה את יודעת כמה זה סשא דיסטל בגימטריה?

דנה כמה?

נירה כמו תזאוס, כמו מורקו פולו!

דנה באמת? – מוזר… בדיוק?

נירה כן… רק שינוי קטן… אל"ף בסוף השם הפרטי.

דנה וזה יוצא…

נירה גורלי! הו, דנה, הכל כל⁻כך גורלי, אין צעד אחד בחיים שהוא לא גורלי!

דנה אצלי אני לא מרגישה בזה.

נירה את לא שמה לב. את פשוט לא שמה לב. צריך לשים לב!

דנה לא. אצלי אין דברים כאלה.

נירה עוד יהיו, מוכרח שיהיו, לא צריך להתיאש, תראי שיהיו!

דנה מה, מה?

נירה כאלה, גורליים. על מה נתערב שיהיו!

דנה בינתיים כל החים עוברים.

נירה כל החיים עוד לפנינו. כל החיים! הו, דנה, העיקר שנאהב את עצמנו. זה מה שעושה אותנו ליפות!

דנה אני לא אוהבת את עצמי.

נירה זאת כל הצרה אתך. מפני זה את חשדנית כל⁻כך ולגלגנית כל⁻כך. ומרשעת כל⁻כך.

דנה אני לא מרשעת.

נירה נכון, את לא מרשעת, רק אלי את קצת מרשעת.

דנה מפני שאת…

נירה מה? תגידי!

דנה אין לי חשק להיכנס לזה.

נירה כבר התחלת!

דנה אין לך טיפת צניעות.

נירה קודם כל זה לא נכון. ובכלל, בשביל מה נחוץ צניעות?

דנה נחוץ!

נירה בשביל מה?

דנה בשביל לא לבלוע את כל האויר, בשביל לתת גם לשני לנשום.

נירה אני בולעת לך את האויר?

דנה כן.

נירה לכי תתחברי עם רבקה’לה, תוכלי להתנפח אצלה כמה שתרצי, או עם זיוה.

דנה נדמה לי שגם את לא בחלת ברבקה’לה כש…

נירה כששנאתי את עצמי בגלל מורקו? – נכון. צריך כוח בשביל לסבול, לא? – ורבקה’לה…

דנה הו, לכי…

נירה לאן?

דנה בסדר, אני אלך.

נירה רוצה לבוא אתי?

דנה לאן?

נירה ל“לבירינט” שלנו.

דנה בשביל מה?

נירה סתם, לראות.

דנה מה יש שם לראות?

נירה את כל הפינות האפלות. וגם איפה שישבנו ואיפה שרקדנו.

דנה אני לא יכולה, אמי תדאג לי.

נירה אז תבקשי שירשו לך ללון אצלי. איזה כף שחופש!

דנה לא.

נירה למה! יותר מאוחר נלך ל“לבירינט” ואני אכיר לך המון אנשים מהבוהימה. אחרי הערב ההוא עם סשא אני מרגישה שם נהדר. כל השמחה שבחיים היא בנשפי הלילה האלה. כזאת ערות נהדרת! ומחר נוכל לקשקש כל הבוקר במיטות.

דנה אין לי חשק.

נירה את עוד כועסת? מה עשיתי לך!

דנה שום דבר.

נירה אז מה קרה!

דנה כלום, אין לי חשק ללון אצלך.

נירה וללכת אתי?

דנה גם כן לא.

נירה את יודעת מה אני חושבת? – שאת סתם מקנאה.

דנה מה יש לי לקנא בך? אף פעם לא היה לי יחס אל מורקו פולו וגם לא אל סשא דיסטל. בעיקר שלשניהם גם אין יחס אליך.

נירה מי אמר לך שאין להם?

דנה אל תצחיקי אותי, טוב? מורקו שומר אימונים לענבל. כבר שנתיים, למרות כל השגעונות שלה והבגידות שלה. הוא פשוט מעריץ אותה. ומה ששייך לסשא דיסטל…

נירה אם אני ארצה אותו חזק הוא יהיה שלי.

דנה אז למה שלא תרצי חזק. למה לא רצית חזק את מורקו?

נירה אני בעצמי לא יודעת, אבל לא רציתי חזק.

דנה אפשר לחשוב שהיחס שלהם תלוי רק ברצון שלך.

נירה אני בטוחה בזה.

דנה איזו יהירות!

נירה תגידי, דנה, את באמת חושבת שאני כל⁻כך מאושרת?

דנה את אמרת כך, לא?

נירה יש כל מיני רגעים, יש רגעים שאני אומללה נורא.

דנה את? אין לך שום סיבה. למה?

נירה קשה להסביר. גם זה קשור בגורל, כאילו שיש מישהו אחד שמחכה לי, בסבלנות, שאני כאילו שייכת לו.

דנה והמישהו הזה הוא לא מורקו ולא סשא?

נירה אני לא יודעת… מישהו שדומה למנדלסון אולי, אבל שהוא לא מנדלסון.

דנה שכחתי על קיומו, מאז שהוא עזב את בית⁻הספר. את עוד מתראה אתו?

נירה כמעט שלא. את יודעת שהוא לומד בירושלים.

דנה באוניברסיטה?

נירה לא אמרתי לך? הוא רוצה להיות פסיכולוג.

דנה מה, בגילו? נירה זה דווקא מתאים לו. הוא לא כל⁻כך זקן כמו שאת חושבת. לא יותר מאשר בן… בן… בשביל גברים הגיל באמת לא כל⁻כך קובע!

דנה ואיך אתם מתראים?

נירה כשהוא יורד העירה, הוא נכנס לפעמים ל“לבירינט”.

דנה מנדלסון – ל“לבירינט”!

נירה כן, מאז שהוא לומד באוניברסיטה הוא נעשה קצת בוהימי. את יודעת? מזל שסיפרתי לך עליו אז.

דנה למה?

נירה זה עזר לי נורא להשתחרר. עד היום אני לא מבינה מה היה בי שמשך אותו לבלות כל⁻כך הרבה זמן בחברתי. אולי האהבה שלי למורקו.

דנה אולי.

נירה בכלל, איש משכיל ורציני כמוהו, שכל⁻כך יתענין במשפחה שלי… באמי, באחי, בעיקר באחי…

דנה באמת משונה… וזה ככה, החניף לך?

נירה קצת… כן, את יודעת, די סבלתי מהמשפחה שלי כשהייתי קטנה.

דנה באיזה מובן?

נירה בכל המובנים. ובכלל… רגע… מה פתאום התחלנו לדבר על מנדלסון?

דנה בקשר עם האיש הגורלי ההוא שמחכה לך בסבלנות.

נירה כן. אבל הוא לא מנדלסון, בשום אופן לא! בקשר עם מנדלסון יש לי הרגשה אחרת לגמרי, כזאת של… של סוכר גביש עם קול התבקעות כזה מתמשך… נורא קשה להסביר את זה. כזה… מחלֶה כזה… כמו מין אנחה. מאולצת… מממושכת… של בגידה. של… זה איום… אני לא יודעת למה… ההשפלה שבזה… תגידי, קורה לך… קורה שנדמה לך שכאילו עוקבים אחריך? בגלל כל מיני קשרים שהיו לך פעם? את יודעת, מישהו שבא בחושך ונעלם בחושך. שכאילו רומזים לך דבר מה…

דנה לא, לא בדיוק.

נירה זה מפחיד נורא. זה לא קורה לך, בערך?

דנה כן… בערך אולי.

נירה זה לא מובן לי. זה בטח קשור במשהו הגורלי הזה.

דנה אולי…

נירה דנה, לוני אצלי הלילה!

דנה אמי לא תרשה לי.

נירה בגלל ה“השפעה” שלי עליך?

דנה בכלל, היא לא מביטה על זה בעין טובה.

נירה על הקשר שלי אליך?

דנה כן, וגם על זה שיש לכם בית⁻קפה כזה, ובכלל…

נירה מה בכלל?

דנה בכלל, אני צריכה להיות קצת עם עצמי.

נירה מה כל⁻כך טוב לך עם עצמך?

דנה לא טוב.

נירה את רואה?

דנה אבל אתך זה גם כן לא טוב.

נירה ועם מי כן טוב? עם זיוה?

דנה עזבי שטויות.

נירה דנה, למרות הכל אין מה להתיאש. תאמיני לי, צריך… צריך להפקיר את עצמך לאושר, וזה הכל. אין לך מושג מה נתן לי הערב ההוא ב“לבירינט” עם סשא. בשביל כל החיים.

דנה אילו היה לי ערב אחד כזה…

נירה יהיה לך, תראי שיהיה לך. ערב אחד כזה נפלא ומתוק, שיותר משהוא נפלא ומתוק, הזכרון שלו נפלא ומתוק. וזה מה שכל⁻כך נפלא בו, שהוא משאיר לך זכרון כזה מתוק… דנה!

דנה מה קרה?

נירה אני מטומטמת, או מה? דנה!

דנה מה קרה?

נירה בכלל שכחתי לספר לך שדויד חזר מאפריקה!

דנה איזה… דויד?!

נירה לס, דויד לס, אבא של ענבל, חזר מאפריקה. כזה שזוף וחמוד, ראיתי אותו!

דנה אני לא רוצה לדעת עליו… אני לא רוצה לדעת עליו!…

נירה זה לא יעזור לך, הלילה את מוכרחה ללון אצלי, ומאוחר, הרבה יותר מאוחר, נלך ל“לבירינט” ונפגוש אותו. הוא בטח יהיה שם. אחרת אמי לא היתה עושה היום מסכה לפנים עם הריח הפויה הזה של תמיסה של ג’וקים.

דנה מה זה שייך לאמך?

נירה גם היא קצת מאוהבת בו, עוד מאז שהוא בנה לנו את הקפה. את יודעת, מנסה תמיד לעשות עליו רושם. ואת יודעת מה? – אומרים שהוא עשה שם הון! והוא מתכונן להשקיע את כל הכסף במועדון לילה. תכנית שלו, עם עוד שותף. משהו מיוחד, כמו⁻עתיק, בצורת ספירלה כזאת. הוא קורא לזה “מועדון תמוז”. על שם השותף. אל תשאלי כמה שהורי רתחו בהתחלה. זה מתחרה בנו, את מבינה, אבל כעת הם הסתגלו לרעיון. אמי בין כה לא מסוגלת להיות בריב עם דויד הרבה זמן, ואבי אומר שזאת היא חולשה ישנה של דויד, לתכנן ולהשקיע בשותפות. אבל גם הוא סלח לו.

דנה אז מה פתאום שאני אלך לשם? – זה לא מקום בשביל ילדות בגילנו.

נירה ה“לבירינט”? – זה שייך להורי, לא? – ואת החברה הכי טובה שלי, וגם יש לנו מטרה מיוחדת, נורא חשובה, להציל אותך מצפרני היאוש, לא? – וגם לתת לך להרגיש פעם מה זה אושר, אושר, שכשתהיי אשה מבוגרת יהיו לך זכרונות כאלה שמיימיים שעושים לך חשק ללטף את עצמך, שמתמוגגים מהם… ש… ש…

דנה עזבי, הוא לא ירגיש בי. הוא לא ירגיש בקיומי.בכלל.

נירה תראי שהוא ירגיש. אני אעזור לך.

דנה הוא סתם יחמול עלי. הוא יחשוב אותי לאומללה, הוא יפחד ממני.

נירה מצחיקה אחת. מכזאת כמוך מפחדים?

דנה בתת⁻ההכרה, כן…

נירה בתת⁻ההכרה! אז את מי זה מענין!

דנה נירה, נירה, באמת תעזרי לי? לקום? להתנער? לתפוש את החיים, כמו שאומרים? להיאחז בהם? לא לתת להם להשתמט ממני?

נירה כן, כן. מבטיחה.

דנה שמה?…

נירה ש… ש…

דנה שקט, אני רצה!

נירה יופי, אל תשכחי להביא פיג’מה.

דנה ותזכרי שהולכים ל“שמה”!

נירה רק שלא תביאי לי את מַמַה!

דנה ל–מה?

– – – – – – – – –

נירה כל⁻כך מהר! טוב שבאת, דניק. באמת נורא נבהלתי.

דנה ממני?

נירה מ… מהכל. חשבתי.

דנה על מה?

נירה על האהבה, על הסבל. על הרע החונק והמחלֶה הזה…

דנה מה פתאום? למה זה צריך להיות רע… נורא כזה?

נירה מפני שככה זה באהבה.

דנה למה, למה?

נירה אילו עברת את זה היית יודעת.

דנה מה, מה הייתי יודעת?

נירה כמה שזה רע ואכזרי. ומשפיל. ובלי מוצא.

דנה כבר הספקת לחשוב על כל זה? כעת? רק לפני שעה דיברת לגמרי אחרת!

נירה פתאום זה תקף אותי, את יודעת, “תפש” אותי. כמו… כמו מין קשר של ברזלים שחורים, כמו נחשים… כמו…

דנה נירה, גם אני חשבתי.

נירה כן? על מה?..

דנה והגעתי למסקנה. את יודעת? – לפעמים נדמה לי שהכל הכל לא בסדר אתנו.

נירה מאיזו בחינה?

דנה מבחינת הנעורים, והכל… איך שאנחנו מנצלות את הנעורים.

נירה כבר אמך הספיקה להטיף לך מוסר?

דנה לפעמים היא די צודקת. ולא איכפת לי אם תחשבי אותי לסתם תמימה.

נירה את די תמימה.

דנה יכול להיות שהיינו צריכות להצטרף לתנועת נוער.

נירה השתגעת? – סתם אינפנטיליים כולם. תלושים מן המציאות.

דנה יש בזה המון.

נירה במה?

דנה בתנועת⁻נוער, ביחסים שלהם, בזה שאפילו אם הם הולכים מחובקים, בנים ובנות, זה מתוך חברות, לא כמו אצלנו.

נירה איך אצלנו?

דנה סתם מזמוז, את יודעת.

נירה לא סתם!

דנה סתם, וגם הולכים למקומות אחרים.

נירה מי?

דנה הם. ואנחנו.

נירה לאן הם?

דנה את יודעת? – למקשת אבטיחים, למשל.

נירה לסחוב אבטיחים?

דנה למה דוקא לסחוב? אפשר גם לקנות בבקתה של השומר.

נירה זה נורא לא רומנטי.

דנה ומה כן רומנטי? קאבארטים?

נירה מה רע בזה?

דנה רע, רק קודם אמרת בעצמך שרע.

נירה הרע ההוא לא שייך לחֶברה כזאת או אחרת.

דנה אלא למה?

נירה ל… בכלל!…

דנה לאהבה?

נירה אם אפשר לקרוא לזה כך..

דנה ולמה אי אפשר לקרוא לזה כך?

נירה מפני שהכל רקוב.

דנה הכל? גם סשא אולי?

נירה ואולי גם לסקה שלך. למה את חושבת הוא נסע לאפריקה?

דנה בטח אשתו השפיעה עליו.

נירה בשביל להתמזמז בינתיים עם המציל? – יכול להיות. לאפריקה נוסעים בשביל לראות שדיים של כושיות.

דנה מושחתת אחת.

נירה נזירה אחת!

דנה אני לא מתביישת בזה.

נירה סתם חבל עליך.

דנה למה, למה? אם את אומרת שהכל רקוב?

נירה באמת הכל רקוב.

דנה יש כל מיני אהבות, לא?

נירה אבל פוריה יש רק אחת.

דנה וזה טוב?

נירה וגם רע. רע זה חלק מהטוב.

דנה אז למה זה רע?

נירה מפני שמאבדים את החירות.

דנה מאיזו בחינה?

נירה וגם את העצמיות.

דנה שמת לב שאת לא עונה על שאלות?

נירה וזה מה שהופך את האוהבים לאויבים.

דנה לא אם אהבתם היא אמיתית, טהורה…

נירה דווקא אז, וצריך לוותר על הגאוה.

דנה טוב, יש רגעים מסוימים…

נירה יש רגעים מסוימים שהאשה צריכה להיות פסיבית.

דנה למשל?

נירה כשזה נוגע לחוקים הראשוניים של הטבע.

דנה אני יודעת למה את מתכוונת, אבל בכל⁻זאת תגידי. איזה?

נירה אם את יודעת,אז למה שאני אגיד?

דנה בשביל לדעת אם אנחנו מתכוונות לאותו הדבר.

נירה לא כדאי, פעם אמרתי את זה לאמי והיא התפקעה מצחוק.

דנה ממה?

נירה מזה שהאשה צריכה להיות פסיבית.

דנה אז באמת היא לא צריכה? אמך מבינה בטבע?

נירה עוד איך!

דנה חוקי הטבע משפיעים על כל אחד.

נירה כן. בעיקר על אמי. בזמן האחרון היא תמיד עיפה.

דנה זה בטח הגיל.

נירה גילית את אמריקה!

דנה ולאמי דווקא יש המון מרץ…

נירה על כל אחד הגיל משפיע אחרת

דנה נכון… אז מתי נלך?

נירה ל“לבירינט”? את עוד מעונינת?

דנה אחר⁻כך יהיה נורא מאוחר.

נירה ל“לבירינט” לא מאחרים אף פעם.

דנה ולאמך לא איכפת שאת באה לשם כל⁻כך מאוחר?

נירה קוראים לזה מוקדם, בשפה של הבוהמים.

דנה לא איכפת לה?

נירה עלי? בקושי היא שמה לב שאני בכלל קיימת.

דנה ולמה היא כן שמה לב?

נירה אני יודעת? – למחמאות הטפשיות שכל מיני פרחחים משליכים אליה וקורצים באותו רגע אלי.

דנה ולא רחמנות לך עליה?

נירה רחמנות לי עליהם, שהם כל⁻כך מתעבים את עצמכם כשהם עושים את זה. בשבילה פשוט כואב לי.

דנה באמת? אם כך את לא כל⁻כך מושחתת כמו שחשבתי. תגידי, שמעת על כל מיני מחלות נוראות שתוקפות נשים בגיל של אמי ושל אמך?

נירה כן, שמעתי.

דנה זה נורא מפחיד. במה זה מתבטא?

נירה בהרגשת מחנק ובשקיעה בעלפון, וגם שמעתי שיש נשים שצועקות בלילה בשנתן.

דנה באמת? אמך צועקת?

נירה לא, אבל אשתו של מנדלסון צועקת.

דנה הוא סיפר לך? מה היא צועקת?

נירה “הצילו!” “הצילו!”

דנה זה איום. איך קוראים למחלה הזאת?

נירה אצל כל אשה קוראים לזה אחרת, נדמה לי שזה תלוי במקצוע שלהן. את יודעת? אני חושבת שאני אהיה איזו שהיא אמנית, כשאהיה גדולה.

דנה איזו?

נירה רקדנית, אני חושבת.

דנה בשביל הגורליות? מפני שאריאדנה היתה רקדנית?

נירה מפני שריקוד זאת אמנות אלילית.

דנה אז מה, את מאמינה באלילות?

נירה כן. אני מאמינה בזאוס.

דנה את רוצה לעשות עלי רושם? – תגידי.

נירה כל פעם הוא מופיע אלי בחלום, לבוש אלגנטית, עיניו רדומות, ואומר שחצי גופו חונק אותו ואז אני נתקפת רצון עז להושיע לו, לחלץ אותו.

דנה מי את, שזאוס יפנה אליך שתחלצי אותו?

נירה אני שפחתו הנרצעת. וזאוס הוא בשבילי סמכות. רוחנית, גברית, עליונה, ואני רוצה להקדיש את כל חיי לעבוד אותו.

דנה למה את קוראת לו זאוס? קראי לו פשוט אלהים!

נירה לא. זאוס הוא גבר. לבוש. לא מופשט. רק מרגיז אותי היחס שלו לנשים.

דנה את מותחת אותי?

נירה למה? כל אשה זקוקה לסמכות רוחנית גברית!

דנה יש לי רושם שאת מחפשת לך דרך להתבלט.

נירה להתיחד.

דנה עם מי?

נירה מהמלה יחוד.

דנה אבל להתיחד זה יחד! הוי, בחיי שנמאסת על הנשמה שלי. סיפרת פעם למנדלסון על זאוס?

נירה דיברנו על זה.

דנה אז מה הוא אמר?

נירה שאצל הגברים זה מלהיפך, שהם זקוקים לאֵלָה, לאם גדולה.

דנה באמת? אז למה מנדלסון צריך אותך?

נירה אני באמת לא יודעת… בטח יש כל מיני גברים… סיפרתי לך פעם איך הוא היה קורא לי? – חתלתולה כרתית שחרחורת ופראית. כל מה שאני יודעת זה שהוא היה מוכן לעשות הכל, הכל למעני.

דנה את נשמעת כאילו שאת מתגעגעת אליו…

נירה לפעמים… קצת.. כן… הוא נתן לי להרגיש את השורשים שלי, כאילו, מאז… הרחק… את מבינה?–

דנה כן… כעת אני חושבת שאולי כן…

נירה באמת? הו, דנה, תגידי!

דנה מה?

נירה מה שאת מבינה.

דנה אבל זה משהו אחר לגמרי!

נירה לא חשוב, תגידי!

דנה זה רק שייך ל“מאז”… ל“הרחק”…

נירה תגידי מה. משהו שאת מרגישה?

דנה כן.

נירה ספרי!

דנה תלעגי לי.

נירה מי לועג!

דנה אז לספר?…

נירה בטח.

דנה בסדר. אז לפעמים אני מרגישה… שפעם, פעם, הרחק הרחק, הזדמנו בדרכי המון מטבעות של זהב, מכל הגדלים, בכל מיני סכומים, בחצרות, ועל המדרכות, שעוברים ושבים לפנָי לא הבחינו בהם, ורק אני יכולתי לאסוף בלי גבול.

נירה נהדר להרגיש ככה. ולא היית שמחה?

דנה הו, כן, בטח, הייתי פוצחת בשיר! היה יוצא לי אז קול יפה להפליא.

נירה כמו לענבל? אולי גם את תהיי זמרת?

דנה פעם כתבתי על זה מין סיפור.

נירה על זה שתהיי זמרת?

דנה על המטבעות. קראתי לזה “אהבה על הדשא”.

נירה אהבה לפשע"? –

דנה על הדשא, כאילו שבפעם הראשונה גיליתי את המטבעות על הדשא. ואת יודעת? זה ממלא אותך המון אהבה, כשהעולם אוהב אותך. זה לא מצחיק?

נירה כל העולם?

דנה יש רגעים כאלה, גם כשנער ונערה פוסעים יחד אל מקשת האבטיחים העולם אוהב אותם, לא? –

נירה נזכרתי במה שסשא אמר על העינים שלי.

דנה מה פתאום?

נירה לא חשוב… אילו רק הייתי מבוגרת!

דנה אז מה היה?

נירה דנה, חשבת פעם על הטיפוס שלך?

דנה למה את מתכוונת?

נירה ל… מי שאת. מה שאת. כל נערה צריכה לדעת. בשביל להתנהג בהתאם לכך בשביל להתלבש ולדברו… להתנהג בהתאם לכך.

דנה איזה מין טיפוס את?

נירה עוד לא החלטתי סופית.

דנה ומתי תחליטי?

נירה במשך השבוע, אולי. חיכיתי לחופש, שיהיה לי זמן לחשוב.

דנה גם אני עוד לא חשבתי.

נירה קצת כבר כן חשבתי.

דנה ויש לך הצעות?

נירה בערך, משהו בין מסתורי לאמני.

דנה איך מתלבשים במסתורי? בשחור? נירה בירוק נוצץ.

דנה של דשא? ואיך באמני?

נירה ברקמה. אצטקית, או אטרוסקית.

דנה מי לימד אותך את המלים האלה?

נירה לסקה.

דנה רמאית.

נירה באמת, שלשום, כשנפגשנו ב“לבירינט”. הוא בטח שמע על זה באפריקה. דנה בסדר, בסדר, יש לך שמלה בשבילי? נירה לעכשיו?

דנה בשביל לצאת. לא רציתי להחליף בבית, שאמי לא תחשוד בי.

נירה אני לא בטוחה שבכלל מתכייף לי לצאת.

דנה הבטחת לי! בשביל זה חזרתי אליך!

נירה פתאום אבד לי החשק, כשנזכרתי שסשא לא שם.

דנה וקודם לא זכרת?

נירה כן, אבל עכשיו מתחשק לי פתאום לבכות.

דנה טיפוס מסתורי בוכה?

נירה לא, אבל אמני כן.

דנה אני כבר יודעת איזה טיפוס להיות.

נירה איזה?

דנה חוצפני.

נירה זה מתאים לשמנות, אבל לא לכזאת שמזדמנים לה מטבעות.

דנה כולם אומרים שרזיתי נורא.

נירה ואת מבסוטה כשאומרים לך?

דנה כאילו שאת לא מבסוטה כשאומרים לך על העינים!

נירה איך רזית? את משפשפת בנייר זכוכית?

דנה ואת בוכה בשביל להבריק את העינים?

נירה אני בוכה מפני שיש לי מעינות.

דנה ואני רזיתי מפני שהייתי בארזה.

נירה בגלל שיש לך אמבּות?

דנה איזה מין קשקשנית את! בחייך, נירקה, בקשתי ממך שמלה, לא?

נירה איך אפשר לבחור לך שמלה אם עוד לא החלטת על הטיפוס שלך?

דנה החלטתי, שבירה.

נירה כזאתי מועדת, שמטפלים בה, שמחבבים אותה?– זה מתאים אולי לענבל, אבל לא לך.

דנה אז מה מתאים לי? תגידי את!

נירה חתולה.

דנה בסדר, לא אכפת לי, תלוי מה לובשים.

נירה כותנות לילה ממשי.

דנה ומה אוכלים?

נירה סופגניות ברוטב.

דנה ועל מה מדברים?

נירה על שירה, לא חשוב מה שאומרים.

דנה שירה ששרים, או שמשוררים?

נירה שמשוררים, ודאי, כזאת שכותבים בהליכה, כשנכנסים ויוצאים, את יודעת, או בטיסה, בתנועה!

דנה אפשר לחשוב ששירה זה כל⁻כך קל, ושובבי, ועליז.

נירה זה ככה, היית צריכה לראות את המשוררים.

דנה הם טיפוסיים?

נירה עוד איך! את יודעת מה הם לובשים?

דנה מה?

נירה חולצת קורדרוי וורוד⁻עמוק⁻דהוי עם צוארונים מקומטים.

דנה דויד לס. לא מוציא אף פעם את החולצה החוצה.

נירה מהמכנסים? בטח שלא, הארכיטקטים הם נורא אתלטיים!

דנה אז למה אנחנו לא הולכות?

נירה מפני שעוד לא נתתי לך כותונת לילה.

דנה האופנה זה ענין מסובך נורא, לא?

נירה כן, למה?

דנה ככה, סתם.

נירה נכון. זה שאי אפשר באמת ללבוש מה שרוצים?

דנה כן. ובכלל…

נירה הכל זה לא כמו שבאמת רוצים.

דנה איך באמת רוצים?

נירה אחרת, נוף אחר, אחרת…

דנה איזה נוף היית רוצה?

נירה את היית רוצה כפרי, נכון? – עם אור אפלולי, ועם מבצר עגול ועצי אקליפטוס גבוהים…

דנה בארץ אין מבצרים עגולים. וגם אין אור אפלולי.

נירה אבל בארץ יש אקליפסטוסים, אז למה אי אפשר שיהיה גם זה וגם זה?

דנה ואת בטח רוצה נוף אכזוטי.

נירה איך את יודעת? – חלמתי שאני מטיילת עם מורקו במין נוף כזה, שבלילה העצים מזדקרים מתוכו כמו מוטות מוזהבים של קני⁻סוף עם ציצי פרחים, מוזר כזה ומתוק וקסום.

דנה עם מורקו?

נירה או עם סשא… לפעמים אני גם חולמת שאנחנו מטיילים בסמטאות של עיר.

דנה איזה קסם יש בעיר?

נירה בעיר כמו שלי? עם שוק, ומזון, ו… אחוה, כן!…

דנה איזה מזון?

נירה תרד, ועוד כל מיני. בריכות ושקתות וסלסלות קלועות – מלאות מזונות.

דנה פוי, תרד מבושל זה נורא מבחיל.

נירה לא נכון, זה עני, אבל לא מבחיל, והעיקר שכולם יכולים לאכול ממנו לשובע.

דנה אבל איזה קסם יש בזה?

נירה יש, נועם נפלא ושלווה עמוקה, מאושרת.

דנה בשוק?

נירה בעיר, בכלל.

דנה ומה עם המרחקים? צריך המון מרץ להגיע לכל המקומות.

נירה הו, לא. לשוטט זה טעם החיים! המרחבים, השכונות, הפרברים, הסמטאות, הכוכים, כל הפינות הבלתי צפויות, השוק… הדגים… אפשר להתרפק… הכל מלא כל⁻כך רבדים!

דנה איזה רבדים?

נירה לעומק, של זכרונות, של.. של התחיות… הכל ססגוני כל⁻כך…. כל מיני שחקנים אלמוניים… וילדים – – –

דנה בסדר, אז למה אנחנו לא יוצאות?

נירה נלך לאורך שפת⁻הים!

דנה הו, לא כדאי, כל מיני טיפוסים ייטפלו אלינו. נירה מה איכפת לך הטיפוסים?

דנה איכפת לי, אני שונאת אותם.

נירה אז אל תשימי לב אליהם.

דנה אי אפשר, הם… מהפנטים…

נירה מהפנטים? – מי? –

דנה הטיפוסים האלה הם… מוליכים אותך שולל…

נירה אז אל תלכי שולל!

דנה אי אפשר, אי אפשר להתנגד להם.

נירה את מדברת שטויות. אם רוצים יכולים.

דנה אז אולי את חושדת בי שאני לא רוצה?

נירה אולי?

דנה גסה אחת!

נירה אני אגן עליך.

דנה אל תעשי לי טובות, טוב? –

נירה מה נעקצת פתאום? סתם התפלאתי שפרחחים מסוגלים להפנט אותך.

דנה את מדברת על זה בקלות כזאת!

נירה אלא איך שאני אדבר?

דנה אולי זאתי מחלה? אולי זהו מום? את לא יכולה להיזהר קצת?

נירה מום? שלך? איזה מום?

דנה אי אפשר לדבר על זה, אני מתחילה לרעוד כולי.

נירה ממה? על מה אי אפשר לדבר?

דנה על זה שאני מתהפנטת כל⁻כך מהר. לא רק על⁻ידי פרחחים…

נירה על⁻ידי מי עוד?

דנה כל מיני, סַפָריות⁻מתלמדות, למשל.

נירה איך הן יכולות להפנט אותך?

דנה הן מקשקשות כל הזמן, והדיבורים שלהן מהפנטים אותי.

נירה הדיבורים שלהן?

דנה הדיבורים⁻דיבורים⁻דיבורים שלהן, מספיק שאני נזכרת וכבר אני מתהפנטת…

נירה משוגעת אחת, כאלה עושות עליך רושם?

דנה כן, אני מוקסמת מהנשית שלהן, מזה שהן חופשיות כאלה, שהן יכולות לומר כל דבר, את יודעת, שלמות עם עצמן…

נירה את משונה נורא, זה הכל בא לך בגלל הפיגור שלך באת⁻יודעת⁻מה…

דנה זה לא פיגור, זה הפרעות.

נירה שגורמות לפיגור, לא?

דנה לא ענינך.

נירה ואם אני אענה לך כך, כשתשאלי אותי על סשא?

דנה אז אני שואלת אותך על מורקו, למה הוא ויתר עליך?

נירה אין לי כבר שום יחס אליו!

דנה שקרנית.

נירה בסדר, קצת יש לי, אבל לא בדיוק של…

דנה אז למה הוא ויתר עליך? הוא מסתובב כעת עם כל מיני חתיכות מפוקפקות, אפילו עם ספריות⁻מתלמדות.

נירה המשפחה שלי לא מצאה חן בעיניו.

דנה שטויות, בימינו!

נירה בשבילו זה לא שטויות.

דנה ומה עם שאר החתיכות?

נירה זה סתם.

דנה ואת?

נירה אני נראית לך כל⁻כך סתמית?

דנה ומה עם מנדלסון? למה הוא לא בחל במשפחה שלך?

נירה מה את משווה! אמרתי לך, זה מה שמשך אותו אלי, הוא השתגע מהביוגרפיה שלי.

דנה וסשא?

נירה לסשא איכפת רק היופי.

דנה אבל הוא אוהב בלונדיניות!

נירה לא רק, כל מיני חתולות אצילות.

דנה ואת לא מקנאה?

נירה לא, מפני שאם אני ארצה חזק… כבר אמרתי לך. בואי, נצא כבר!

דנה לאן? –

נירה לצאת, לצאת. לשוטט… לצאת

– – – – – – – – – – – – – – – – – –

דנה קסם של ליל ירח.

נירה כן.

דנה נעשית מוזרה פתאום.

נירה אני מנסה להיזכר בחלום.

דנה חלמת? הלילה?

נירה אינני יודעת, כמו יצור חלקלק שחומק מבין האצבעות ומסיע אתו עיר שלמה.

דנה וזה מטריד אותך?

נירה כן, כאילו שאם אזכר בחלום, אבין משהו.

דנה מה?

נירה שאגע במשהו, בלב של משהו, בטבור…

דנה כמו שפתאום מתגעגעים למשהו ולא יודעים למה?

נירה כן, שרוצים משהו עד כלות ולא יודעים מה…

דנה איזה דבר מאכל?

נירה כן, איזה משהו, שכמעט⁻כמעט תופשים, אבל זה חומק…

דנה ואילו אפשר היה להחזיק במשהו הזה, מה היינו מבינים?

נירה היינו מבינים.

דנה מה?

נירה היינו טועמים, היינו יונקים.

דנה את חושבת שהגברים מבינים יותר?

נירה רגע, רגע… נדמה לי שאני נזכרת… משהו מוזר… יקר… מפואר… חדר…לאן? משהו מוזהב?… לאן…

דנה לאן?

נירה אני לא יודעת, אולי למחשכי האדמה?

דנה אולי…

נירה לפעמים המתים בוכים שם.

דנה איפה?

נירה במחשכי האדמה, גם נשים, גם צעירות, בוכות.

דנה אולי תפסיקי עם הדיבורים התיאטרוניים האלה?

נירה זה באמת תיאטרון.

דנה מה?

נירה הכל… מלא אונס, ובגידות, ורצח, והזדקנות פתאומית…

דנה כעת אני כבר פשוט דואגת לך.

נירה סתם נתקפתי מצב⁻רוח. דנה, יש לי רעיון לריקוד!

דנה איזה?

נירה קללת⁻האהבה. דויד הציע לי להופיע בנשף הפתיחה של המועדון שלו.

דנה סולו?

נירה דואט. ביחד אתך.

דנה שתי בנות?

נירה מה רע בזה?

דנה זה לא נהוג.

נירה מצפצפים, זה יופי.

דנה לא נעים.

נירה עוד איך! אנחנו נראה להם.

דנה מה?

נירה מה זה ריקוד, מה זה קצב.

דנה ולכל אחת יהיה תפקיד?

נירה בטח דרמטי!

דנה תראי איזה ים מקסים, כל⁻כך שקט ומלטף ומושך להתרחץ.

נירה הגדרות האלה מחוטי ברזל, מפרידות בין נשים וגברים? – בטח בשביל הדתיים.

דנה ותראי איזה גלים וסלעים בחוף המשותף של החילוניים. רוצה שנרד ונתחפר לנו בחול? כזה רך, וחם וטוב…

נירה אני מקנאה.

דנה במה?

נירה בכל המראות שהוא רואה. בכל הצלילים שהוא שומע, בכל הריחות, בכל מה שהוא ממשש, בכל מה שהוא טועם.

דנה מי, סשא? שמת לב לנהג הזה שעוקב אחרינו?

נירה איזה נהג?

דנה זה שמאחורינו, עם הטכסי. אל תביטי עכשיו, יש שם עוד אחד על ידו.

נירה, זה מסוכן נורא, אף אחד לא ישמע אותנו כאן, אפילו אם נצעק.

נירה יש לי שיטה להתגבר עליהם.

דנה רק שלא תתחילי במכות.

נירה מה יש?

דנה אני נורא פוחדת מכאלה, חצי פושעים. אמרתי לך, הם מעליבים והם מהפנטים.

נירה ואת לא יכולה להתנגד להם.

דנה נכון.

נירה אז אל תתנגדי!

דנה איך את מדברת? למה את חושבת אותי? אני בשבילך לא רבקה’לה!

נירה בכלל שכחתי עליה, מה איתה?

דנה לא חשוב מה איתה, היית משפילה אותה מספיק.

נירה היא אהבה את זה, וגם היינו קטנות.

דנה אבל אני לא אוהבת את זה.

נירה את מה?

דנה את הכל. את החצי⁻פושעים ואת ההשפלות שלך.

נירה את מצחיקה אותי. איזה סירחון פתאום!

דנה זה מבית⁻השימוש הציבורי. נירה, מה נעשה? את לא שומעת את הגסויות שהוא אומר?

נירה ממה את מפחדת?

דנה אני לא יודעת.

נירה אל תהיי היסטרית, אולי את פשוט רוצה…

דנה תפסיקי לנבל את הפה, אני קרובה להתקפת עצבים…

נירה אז מוטב שתתאפקי, יכול לצאת לך מזה ממזר דפקטיבי.

דנה אידיוטית, מה את צועקת? קודם כל דברי יותר בשקט.

נירה הי, אתה! אנחנו לא קליינטיות בשבילך. שמי אריאדנה ויש לי קשר חוטי אל החלונות הגבוהים.

דנה שמעת מה שהוא אמר לחבר שלו? – שאנחנו קצת טרללה.

נירה וחוץ מזה, יה ברנש, יש לי אח שהוא חצי מפלצת.

דנה הם אומרים שכדאי לך להירשם להוליבוד.

נירה בסדר, אני לא חרשת. אבל קודם אני צריכה לגמור כאן את החשבון עם מישהו.

דנה הם מוכנים לעזור לך לגמור את החשבון אתו.

נירה יופי, תשאירו את מספר הטלפון, וכעת יאללה, אנחנו מעונינות להשאר לבד.

דנה הם נסעו. אמרו שמבינים. את יודעת להסתדר אתם.

נירה הם חושבים אותנו לנאהבות.

דנה ובאמת אנחנו לא?

נירה מה את חושבת?

דנה מה את?

נירה חושבת שקשה… חושבת שענבל היא אשה.

דנה מה פתאום ענבל? – סתם טפשה!

נירה אבל היא אשה. היא ניסתה לחזר אחרי סשא. בואי נרוץ!

דנה למה?

נירה סתם, אין לי שקט.

דנה קודם לי לא היה.

נירה ידוע, זה הולך אצלנו בתורות.

דנה מתחיל הסתיו, מרגישה?

נירה כן, אולי ירד גשם.

דנה אולי יהיה מבול.

נירה טיפות הגשם הן כמו גבישים של בדולח.

דנה לא כל⁻כך מהר, אין לי כוח.

נירה הוא אוהב אותה.

דנה מי את מי?

נירה הוא אותה. תמיד; הוא אותה.

דנה מי היא?

נירה אהובה. דמיונית.

דנה שלא נולדה?

נירה או שמא כבר מתה.

דנה תפסיקי לרוץ!

נירה הוא יחפש אותה בין המתים.

דנה נשב קצת לנוח.

נירה ונתאר לעצמנו איך הוא יאהב אותה?

דנה מי את מי? נירה זה יהיה כישוף.

דנה איך שהוא יאהב אותה?

נירה אבר אחר אבר, אחר אבר.

דנה מה קודם?

נירה אף, שנוגע באוזן.

דנה שלו?

נירה חמה, רכה.

דנה ואחר⁻כך?

נירה שער.

דנה שלו?

נירה נוקשה, נגחני.

דנה והשפתיים?

נירה הו, בכי, בכי. השפתיים… ואחר⁻כך הצואר, השד – פניה יאירו כפני האֵלָה.

דנה ופניו?

נירה אפלים, דמומים, איזו רוח פתאום!

דנה אהמ… מה עושים הדגים בסערה?

נירה משתוללים.

דנה כן. נירה במחול של טירוף! אולי באמת עוד לא נולדה…

דנה המשיכי.

נירה מה?

דנה לתאר. איך שהוא יאהב אותה.

נירה אני לא יודעת, יותר אני לא יודעת…

דנה בכל זאת, תמשיכי…

נירה אני לא יודעת, אמרתי לך, כל מה שאני יודעת הוא שמוכרחים להיות חזקים, אחרת הם ירמסו אותך.

דנה מי – “הם”?

נירה כולם, כולם. כמו תולעת.

דנה מה קרה לך פתאום?

נירה קרה לי שהכל אפל לי, תהומי ואפל. ואני רואה ערמות של תולעים מוזהבות.

דנה למה מוזהבות?

נירה ככה, מפני שהוא גואה בי. זהב… אפל…

דנה את מפחידה אותי…

נירה הו, דנה, אילו אפשר היה להשתרבב לתוך חלומותיו, רק לחלוף! את שומעת?

דנה מה?

נירה רחש הגשם באויר…

דנה נלך?

נירה לא, נמשיך לשבת. מין… מין “אפיסות” כזאת באה עלי…

דנה נרד לטבול במים.

נירה שמתחת למים? כשטובעים באלה ממשיכים וטובעים בהם.

דנה אולי במצולות תמצאי את שאהבה נפשך…

נירה לא… לא… המים מכסים את הנפש… עוטפים כמו אויר רך, מלטפים… צריך לאטום… לאטום…

דנה מה?

נירה את קולות הבשר. שדופקים, שדופקים, שדופקים…

דנה אז בואי נטבול בעזרת הנשים, הים שקט שם.

נירה כן… הים שקט שם ורוגע ואנחנו נרד, אין משקל, כמו כדור פורח…

דנה נעלה…

נירה נרד. כל המים שנזלו מגופנו, ששטפו את פנינו… הו, דנה, ים של אהבה!

דנה את בוכה?

נירה פתאום אני מרגישה מין כובד כזה, כמו אדמה חרושה מזימות, שעולה לאט לאט, שצריך להיזהר ממנה. כמו יבשת שצפה על המים, מזעימה פנים, מאיימת, שעוד מעט תרגום את כולם באבנים… ישר בבטן הבשר…

דנה וכל זה בגלל…

נירה אילו אהב אותי שעה אחת, שעה אחת שלמה… אילו זכר אותי… לא בין רבות אחרות… אותי, אותי, ששמי אריאדנה…

דנה נירה, את יודעת מה החלטתי? – שאת בורחת מעצמך.

נירה נכון מפני שאני מרגישה איך שהיסורים זוחלים אלי.

דנה אבל למה, למה? את יפה, יש לך לשון עשירה, יש די הרבה אנשים שדי אוהבים אותך.

נירה מנדלסון אומר שיש מתיקות ביסורי האהבה.

דנה בטח שיש…

נירה וגם, שיש הנאה בעינויי הנפש. פתאום אני נזכרת בהמון דברים שהוא אמר. על מידת הנחמה שבעולם, ועל זה שככל שמעליבים אותך יותר, מקרבים אותך יותר אל האושר…

דנה אפשר לחשוב שהוא מין קדוש…

נירה כן, מין קדוש – – וההוא משתולל לו כעת בהתפארויות הגבורה שלו.

דנה מי? על מי את מדברת?

נירה לא חשוב… יום אחד גם הוא יתפתל ביסורים. אוילי וחסר אונים… כל אחד מגיע זמנו…

דנה פתאום את מדברת לי כמו האמא שלי!

נירה מפני שבטבע קיים שיווי משקל מוחלט: כמידת היסורים – מידת האושר…

דנה גם זה מדברי ה“קדוש”? – אז בואי נתחיל מן האושר. אני מלאה צהלה, כמו סיחה שעלתה מן הרחצה.

נירה הו, אני שקועה כל⁻כך עמוק!

דנה בואי נתערב שתיחלצי מזה יותר מהר אפילו משאני משערת?

נירה ושוב אשקע, ושוב אחלץ? תראי איך שהגשם מטפטף והשמים נשארו בהירים! בואי נרוץ… שם, שם ה“לבירינט”! נרוץ, נרוץ! –

 

חלק שלישי: תמוּז

דנה אני חולה, נירה, אני חולה, תוצאות הבדיקות היו שליליות, אבל הגפיים ממשיכים לכאוב לי והאגן, והרופא אומר שבאמת יש מקום לדאגה, למרות שלא מצאו שום דבר, אבל ממשיכים לחפש ויש לי הרגשה שבסוף ימצאו משהו, אולי איזה חיידק, אני לא יודעת מה…

נירה תפסיקי לבכות, דניק.

דנה אי אפשר, אני לא יכולה, את לא מתארת לך מה שעבר עלי. לא הפסקתי לבכות אפילו לרגע. אמי סחבה אותי לאלף רופאים בקופת חולים ובאופן פרטי, אף אחד לא יודע מה זה.

נירה באמת, תפסיקי לבכות. את כבר לא ילדה.

דנה לא. אני לא ילדה.

נירה שש-עשרה, דנה! בגיל שש-עשרה צריך שלנערה תהיה שליטה על…

דנה אין לי, אין לי שום שליטה על זה. הסכר נפרץ, כמו שאומרים וזה זורם מעצמו… ועוד המחשבה שכל זה בא מהזנחה, מרשלנות, את לא מתארת לעצמך מה זה הצפיה הזאת לבדיקות, לתוצאות…

נירה על איזו הזנחה את מדברת?

דנה אני לא יודעת, אולי צריך היה לעשות זריקות חיסון, או משהו כזה, אני לא יודעת…

נירה נגד מה?

דנה נגד ההזנחה… אני באמת לא יודעת נגד מה. זה כזה-מין סיוט, נירה, כזה מין סיוט!

נירה מה סיוט?

דנה המחשבות האלה, החרטה… הבושה, מוסר-הכליות המכרסם הזה… כאילו שזה היה כל-כך מזמן, על איזה חוף ים ארוך ושומם, כאילו איזה אהל… הו, מה אני מקשקשת!… נירה, כזה פחד לי, כזה רע לי, כזה אין-מוצא, כזה…

נירה תגידי, קרה לך משהו?3 ­– משהו ממשי? ­–

דנה אני לא יודעת, אני לא יודעת…

נירה מה, בלילה המטורף ההוא ב“לבירינט”?…

דנה למה הלכתי לשם… ידעתי שזה מסוכן בשבילי… כבר אז, לפני שנתיים, כשהיינו בפעם הראשונה ­– ידעתי… וגם עכשיו, לפני שבועיים, זה שנעלמת לי שם פתאום… מאז לא יצאתי מהבית. מלבד ההליכות האלה לרופאים. לא רציתי, וגם אמי לא נתנה לי. את יודעת לאן היא הלכה כעת? ­– אל הרבי. לשאול בעצת הרבי.

נירה איזה רבי?

דנה אחד שהיא רצה אליו להתיעץ בכל ענין של שטות. זה משגע את אבי. אל תשאלי מה שהיה כאן. היא נתקפה כזאת פניקה להציל את חיי… היא נסתה לסחוב אותי אתה… עד שנחלצתי! בסוף איימתי בהתאבדות.

נירה וזה הועיל?

דנה הו, היא נתקפה כזאת היסטריקה… מי יודע איזה מין עצות הוא יתן לה בקשר אלי! אבי הוא לפחות בסדר. לא מתערב… אני חושבת שהוא תופס משהו.

נירה כן? ­– בקשר עם…

דנה המחלה, עם זה שלא נשמרתי מספיק…

נירה הה!… דנה, אולי בכל-זאת כדאי שתספרי… את יודעת. זה מקל לפעמים…

דנה מה, מה לספר? אני לא מבינה שום דבר… למה לא באת לבקר אותי כל הזמן הזה? ­ – איזה מין חברה את? ­– אפילו זיוה באה, כשהיא שמעה שאני חולה.

נירה את יודעת למה. בקושי באתי עכשיו. לא כל-כך נעים להיתקל בכל פעם מחדש ביחס העוין המופגן הזה שאמך מגלה כלפי, כאילו שאני מתנכלת לחייך… חוץ מזה לא הייתי בעיר. הייתי במושבה.

דנה כן? אצל מי? ­– לא, אל תספרי לי, אין לי כוח לשמוע כעת. הו, נירה, אני מתהלכת כמו בחלום, הכל כל-כך לא ממשי…

נירה משונה שאצלי זה בדיוק להיפך. הכל נעשה פתאום נורא ממשי. וזה עצוב לא פחות, תאמיני לי.

דנה הכל לחוץ כל-כך, מדוכא, אבוד, אבוד…

נירה מה אבוד?

דנה הילדוּת, הכל… החפש… הטהר…

נירה איזה טהר?… את מתכוונת…

דנה כן… כן… לכל מה שהיה לפני… לכל מה שאי אפשר להשיב…

נירה לפני מה? ­– דנה, את באמת תחלי מכל הבכי הזה, זה ממוטט את העצבים.

דנה זה חלק מהמחלה שלי, הכל משתפך ממני… אני מרגישה כזאת מין תשישות, כזאת מין חלשות… בימים הראשונים היה לי איפול גמור, לא יכולתי לפקוח את העינים, ממש אלצתי את עצמי לפקוח אותן.

נירה אולי תשכבי קצת על המטה שלך? ­– אני לא יכולה לראות אותך ככה. לכי תשכבי קצת בשקט ותרגעי, הבכי הזה יהרוס אותך לגמרי.

דנה כן…

נירה דנה, מה קרה באותו לילה?

דנה קרה… קרה המון. לאן נעלמת? ­–

נירה ברחתי. נמאס לי הכל וברחתי.

דנה בהתחלה ראיתי אותך מנסה לפלרטט עם כל מיני…

נירה ושנאת אותי נורא. הרגשתי. זה היה סתם, תאמיני לי.

דנה לא חשוב. ואחר-כך, לאן ברחת? ­–

נירה לכוך פרטי, אכסקלוסיבי. רק בשביל המשפחה. הכניסה לזרים אסורה. פעם אני אראה לך אותו.

דנה ונשארת שם כל הערב? ­– לבדך? ­–

נירה כמעט. לא כל הזמן לבדי. נניח לזה, טוב? מה קרה לך? ­–

דנה אי אפשר לספר את זה. פשוט אי אפשר.

נירה למה שלא תנסי? ­– אולי זה בכל זאת…

דנה הו, לא… את לא תביני…

נירה אני אשתדל, באמת. סיפרת לרופאים? ­– דנה מה? ­– לא… הם ניסו לסחוט ממני, אבל לא השתגעתי…

נירה קרה לך משהו עם דויד? ­–

דנה לא, לא, בכלל לא, כבר אין לי שום יחס אליו, בזה אני בטוחה.

נירה ואל מישהו אחר כן? ­–

דנה אני לא יודעת… אני כל-כך מפחדת… אני לא יודעת… נירה, אני לא חוזרת ללימודים.

נירה אלא מה תעשי? ­– גם אני חשבתי על זה, אבל אין מה לעשות דבר אחר.

דנה אני יודעת, אני אבודה… בין כה אני לא אצליח לעולם לקבל תעודת בגרות. נירה…

נירה מה? ­–

דנה היה משהו ביני ובין אחיך.

נירה אחי?!

דנה כן. ואני חושבת שאולי אני מאוהבת בו.

נירה באחי?!

דנה כן… מה נבהלת כל-כך? ­–

נירה את מותחת אותי, או מה? ­– את משוגעת? ­–

דנה למה? ­– מה את מביטה עלי ככה?

נירה סתם, אני לא תופסת על מה את מדברת… למה את אומרת דברים כאלה? ­– את מתכוונת ברצינות?! ­–

דנה למה לא? ­– במה הוא גרוע מ… כל מיני אחרים? ­–

נירה במה הוא גרוע מאחרים! איך את יכולה לדבר כך? ­– אני המומה לגמרי… מה לך ולו? ­ – את יודעת יפה מאד שהוא… הו, דנה, לא יתכן שזאת אמת!

דנה למה? ­– למה? ­– איזה מין דעות קדומות יש לכם נגדו? הוא קורבן, הוא זקוק לאהבה…

נירה ואת מוכנה לתת לו אותה? ­–

דנה הוא זקוק להבנה…

נירה תפסיקי להתרגש כל-כך!

דנה אני מוכנה להקדיש לו את כל חיי!

נירה כבר?! ­– עד כדי כך?! ­–

דנה כ­–ן… הוא… נמשכתי אליו מהרגע הראשון. נירה “נמשכת” אליו! ­– הוא… ולא פחדת?! ­– דנה פחדתי ונמשכתי. הוא כזה מין גבר… הו… יש בו כזה מין קסם…

נירה קסם!… באחי!…

דנה כן. וזה מה שכל-כך מפחיד אותי. הוא כזה…

נירה את משוגעת! את משוגעת!

דנה נכון, אני יודעת… אני משוגעת… אני יודעת…

נירה תפסיקי להתיפח ותחשבי בהגיון, את בכלל לא מכירה אותו!

דנה ואת, את מכירה אותו?

נירה איך אפשר להשוות!

דנה דיברת אתו פעם? ­–

נירה זה לא ענין של דיבורים…

דנה את מספרת לי! ובכל זאת זה גם ענין של דיבורים.

נירה ו… דיברת אתו?

דנה כן. לפני… וגם אחרי. הוא סיפר לי את סיפור חייו.

נירה אחרי… מה? ­–

דנה לפני זה לא היה כמעט כלום, רק גישושים, את יודעת… עשיתם לו עוול נורא, נירה, כולכם!

נירה שאת תגידי כך, אחרי כל מה שספרתי לך עליו! מה הוא עשה אתך, דנה! ­–

דנה הוא לקח אותי ל“מרתון”, למגרש הספורט החדש.

נירה ו… מה? ­–

דנה ו… כלום! רצנו…

נירה רצתם? ­– איך? ­–

דנה דהרנו, דלגנו על פני מכשולים, רצנו! ­– ריצה מטורפת, במגרש. הו, ההתרגשות הזאת! כל מה שרציתי הוא שתתחיל איזו הפצצה, או משהו, ושנוכל להיצמד יחד. לחומה שמקיפה את המגרש הזה…

נירה ו… מה? ­– מה היה? ­– בסוף? ­–

דנה נצמדנו…

נירה כן…

דנה זהו…

נירה מה, “זהו”? ­–

דנה זהו, וגם היה שם חמור, לא… פרד.

נירה פרד… אז מה קרה? ­–

דנה אז אחיך רכב עליו…

נירה כ­–ן… ומה? ­–

דנה ו… הוא התחיל לנעור, את לא מבינה? ­–

נירה הפרד…

דנה לא, אחיך…

נירה ידעתי. לא היה שם שום פרד!

דנה נכון, לא היה שם שום פרד.

נירה אז עכשיו את מבינה? ­–

דנה מה? ­–

נירה שאחי הוא… לא חשוב. נורא לדבר כך על אח…

דנה כן. למה? נורא לדבר כך על אח…

נירה הו, זה לא יכול להיות אמת, אני פשוט לא יכולה לתאר לעצמי… לא אותך… הו, דנה!

דנה מה, מה את לא יכולה לתאר לעצמך? ­– מה את לא יכולה לתאר לעצמך? ­–

נירה את צוחקת?! ­–

דנה סתם… נזכרתי…

נירה במה? ­– או שהיא בוכה, או שהיא צוחקת! במה נזכרת? ­–

דנה ב… הו, אני מתפוצצת! ב…

נירה תגידי כבר!

דנה בזה שאמרת לי פעם שיש לו רגליים עקומות כמו של גורילה…

נירה ובאמת יש לו של חמור? זה מה שמצחיק אותך? ­–

דנה וש… הו, אני לא יכולה!…

נירה נתקפת היסטריקה, או מה? ­–

דנה ושיש לו טלף במקום יד!…

נירה אולי זה לא נכון? ­–

דנה וגם ש… הו, אין לי כוח… שהוא מין שד עם צפורן. שחורה… וארוכה… ושהוא יחטוף לי את אמי ויתעופף אתה… הו, חלשות תוקפת אותי!…

נירה תפסיקי עם הצחוק הטפשי הזה, הוא היה ילד קשה-חינוך, הוא היה במוסד, המון אגדות התהלכו עליו!

דנה אני יודעת… אני יודעת…

נירה משוגעת, מטורפת, תשתקי ותגידי לי רק משהו אחד.

דנה מ… מה? מ… מה?…

נירה אם הוא לקח אותך לטיול באופנוע שלו.

דנה אחרי זה? ­– כן… כן… הוא…

נירה הוא הפנט אותך, ידוע שבחורים עם אופנועים…

דנה הוא… הוא…

נירה הוא גנב! הוא גנב את דעתך! כשהיינו ילדים הוא היה מלמד אותי פטנטים, איך להשתלשל בדרכים אחוריות…

דנה להתחלק על צינור הביוב… הו, הבטן שלי…

נירה מה, ספרתי לך? ­– הוא התאמן כבר אז. הוא גנב, גנב!…

דנה הוא… הוא…

נירה אם לא תפסיקי אכה אותך. הארכיטקט שלך נתן לי נשיקה.

דנה דויד? ­– מה פתאום? ­– תארתי לי שזה יקרה!

נירה לפחות הפסקת לצחוק! איך תארת לך? ­–

דנה תארתי! ראיתי אותך מתחששת עליו. בפני יוספה לס. לא היה איכפת לכן. ואחר-כך, כשהסתלקת לך ויוספה הלכה להתכונן ל“מספר” האידיוטי שלה, ראיתי את אמך עם דויד. רציתי להקיא. איך שהם נגחו אחד את השני במבטים האפלים שלהם… זה היה איום, איום!

נירה אני יודעת. ראיתי את זה לא פעם.

דנה רציתי למות, למות….

נירה לומדים לצפצף על זה. כעת היא כבר סתם מסכנה.

דנה לא נכון! יש לה כוח עליו, הם מסתכלים אחד אל תוך השני כאילו… כאילו… הו, מה זה בכלל איכפת לי!

נירה את חושבת שאני הרגשתי כל-כך נפלא בהתחלת הערב? ­–

דנה הו, את הרגשת כמו דג באקוריום!

נירה נכון, אם ראית פעם דגים באקוריום…

דנה כן. כן, את שייכת לכל זה. את…

נירה גם אחי שייך ל“כל זה”.

דנה כבר אמרתי לך, הוא…

נירה “קורבן”, בסדר. ואני? ­–

דנה הוא הקשר בינך וביני.

נירה אחי! פתאום אחי נעשה הקשר בינך וביני!

דנה כן. את לא זוכרת מה שמנדלסון אמר לך פעם? שאנחנו אחראים בעד קרובינו? ­–

נירה בעדו אני לא אחראית!

דנה הו, כן. כן. אז לא הבנתי את זה. הוא חלק ממך. וכעת הוא גם חלק ממני.

נירה כבר הוא נעשה “חלק” ממך!

דנה כנראה שהוא תמיד היה. נירה ודויד? ­– בכל זאת היה איכפת לך כשסיפרתי לך…

דנה לי? ­– הו, לא!… קחי אותו, קחי אותו, יחד עם כל ארגון הארכיטקטים!

נירה אני לא צריכה אותו.

דנה אז למה נתת לו לנשק אותך? את גם כן!…

נירה מפני שהתחשק לי להקדים אותך. כעת את מבינה?

דנה הו, את “חמודה”!

נירה תודה. כעת הוא יהיה מלא סקרנות לגביך.

דנה סיפרת לו!

נירה כן. סיבכתי אותך, הסגרתי אותך, סתם, מתוך שעמום. כעת אפשר כבר להודות.

דנה מנוולת, ואחר-כך ברחת? ­–

נירה כן. שנאתי את עצמי. דנה…

דנה טפשה, אני סולחת לך. לא אכפת לי. אחרי כל מה שהיה… תאמיני לי שלא אכפת לי כלום!

נירה לא לזה התכוונתי, רציתי לומר…

דנה מה?

נירה לא מענין אותך לדעת איפה הייתי כל הזמן הזה? ­–

דנה אמרת שבמושבה, לא? ­–

נירה אני מתחתנת!

דנה מזל טוב. מצאת לך זמן לבדיחות…

נירה באמת!

דנה מי המאושר? ­– נירה, באמת אין לי מצב-רוח לזה…

נירה אני רואה שאת לא מאמינה לי.

דנה למה לא? ­– אצלך הכל יתכן…

נירה דנה, אנחנו כבר בנות שש-עשרה!

דנה ידוע. כבר טעמתי את זה…

נירה את מה? ­– רק שלא תתחילי שוב פעם עם הבכי הזה!

דנה אני לא אסלח לעצמי לעולם…

נירה על זה ש“טעמת”? ­– דנה, אולי אנחנו בכל זאת שונות, אולי הדברים שאצלך הם מבהילים כל-כך, אצלי הם… לא שהם “טבעיים”, אבל אני מרגישה את עצמי יותר בשלה לכל זה… באמת… לפעמים האם פשוט זועקת מתוכי.

דנה אם כך אז “יופי” לך!…

נירה כ­–ן… יופי… גם אמי סיפרה לי שבגילי האם פשוט זעקה מתוכה…

דנה אז מה? ­–

נירה אז תראי מה יצא מהזעקה שלה!

דנה את מתכוונת…

נירה אני לא מתכוונת לשום דבר. אני פשוט… אני פשוט לא מאמינה שיכול להיות טוב. אפילו שאני… מאוהבת, כן… אפילו שאני נאהבת, אפילו שהוא כל-כך טוב אלי. זה נורא, אבל אני לא מסוגלת להאמין שהטוב השקט הזה יכול להמשך. שאיזה שד עם צפורן שחורה וארוכה לא יצביע עלי פתאום וילגלג על הטוב הנוח הזה, שהגורל לא ישטה בי. כמו שהוא כבר שיטה בי פעמיים. כמו שהוא שיטה באמי, בכל משפחתי.

דנה מה, באמת יש אחד כזה במציאות, שאת… מאוהבת בו, ושהוא מאוהב בך וש… מה, והוא נמצא במושבה? ­–

נירה כן, הייתי שם כעת.

דנה איתו בבית אחד? ­– והוריו? ­–

נירה נסעו, בגלל זה הוא הביא אותי לשם.

דנה ולא פחדת? ­–

נירה ממה? אני… הוא רצה להראות לי את המקום. שאולי אני פעם אגור בו… מין בית אחוזה ישן, עם חצר גדולה וחומה ומסביב כרמים.

דנה ואת תגורי שם? ­–

נירה כן, אולי, למה לא? ­– יחד עם סוסים, וכלבים, וחתולים, ותרנגולות מתעופפות ­– משק שלם! אני… באמת שאולי אני מתחתנת, דנה.

דנה מתי? ­– עם מי? ­– הייתי בטוחה שזאת מתיחה…

נירה עם אכר. מ“זכרון”. כוֹרם. בן השותף החדש של דויד.

דנה מה, את מכירה אותו הרבה זמן? ­–

נירה לא, באותו לילה נפגשנו בפעם הראשונה. דויד הכיר לי אותו.

דנה מה שמו? ­–

נירה חגי. תמוז.

דנה זה שעל שמם המועדון…

נירה כן, אביו חבר וותיק של דויד. מימי השרות בצבא הבריטי.

דנה בן כמה הוא?

נירה אכר, אני יודעת?

דנה אז מה, הוא יעזוב את המושבה ויעבור העירה?

נירה לא, מה פתאום, אביו הוא רק משקיע.

דנה ו… את באמת מאוהבת בו? ­–

נירה זה הגורל שלי.

דנה איך את קובעת שזה “הגורל” שלך? ­–

נירה יש לי סימנים…

דנה איזה? ­–

נירה את מכירה את הסימנים שלי…

דנה מה, רגע… תני לי לחשוב… מה, הענין הישן ההוא? ­– רגע, מה שמו? ­– רגע…

נירה זהו.

דנה מה, בגימטריה? ­–

נירה תחשבי!

דנה אין לי סבלנות. וזה יוצא…

נירה בדיוק.

דנה כמו תזאוס? כמו מורקו פולו? כמו סשא דיסטל? ­–

נירה ב­–די­–יוק!

דנה נורא משונה. זה יכול להיות מקרה, לא? ­–

נירה אין מקריות. כבר נוכחתי לדעת. קודם שמו היה חיים.

דנה חיים! אז איך…

נירה ביקשתי שישנה לחגי, בשביל הגימטריה.

דנה מה, והוא הסכים? ­–

נירה בשביל הגורל… כן…

דנה מה, אז… אם כך זה מלהיב, לא? ­–

נירה כן… בטח… אני כבר רואה את עצמי נוטרת את כרמי המושבה.. מי יודע אם ההורים שלו יאהבו אותי!…

דנה זה מה שמדאיג אותך? למה שלא יאהבו אותך? ­–

נירה אני יודעת? ­– כל-כך הרבה צריך להשתדל בשביל כל דבר!

דנה להשתדל? ­–

נירה כן, כן, להתאמץ, לעשות רושם טוב וכל זה… לעתים כל-כך קרובות נופלים קורבן לשנאת חינם!

דנה כן…

נירה ללעג… צריך כל-כך להיזהר, לא להיכשל בהתנהגות, ובכלל לא להיכשל, וגם נטל האחריות, וסדר היום, והשמירה הזאת על הפרטים.

דנה על איזה פרטים? ­–

נירה בכלל, על כל מיני גינונים קטנוניים וחסרי טעם, והתחייבויות טפשיות.

דנה שחיי הנשואין מטילים? אי אפשר למנוע את זה? ­–

נירה לא, איך אפשר? ­– אני רק מתפללת שלא אצטרך לבזות את עצמי.

דנה זה תלוי בך, לא? ­–

נירה לפעמים נדמה לי שלא. מי יערוב לי שתמיד אוכל לרסן את התגובות שלי? שאף פעם לא אסתבך ביחסים אסורים? שלא אתפש לחנופה ולדעות קדומות של החברה ולכל מיני השפעות מזיקות? שלא אבגוד בידידי? ­–

דנה נכון. לא תמיד אפשר לשלוט בזה.

נירה בכלל, מוסד החיים הזה מטיל עלינו כזה מאבק קשה ואכזרי!

דנה כן, צריך להתפלל שנעבור אותו בשלום. בעיקר שלא נהיה פגיעים למחלות ממאירות.

נירה ושיהיה לנו כוח להתגבר.

דנה וגם שלא נהיה משועבדים.

נירה בכלל, שלא נבזה את עצמנו. דנה, שוחחתי עם אבי.

דנה באמת? הוא נוגע ללבי. אולי הוא יהיה חמי…

נירה גם הוא נוהג לברוח אל הכוך ההוא.

דנה אני נורא מסמפטת את אביך.

נירה כולם מסמפטים אותו, הוא טוב-לב.

דנה הוא סובל נורא. לא? ­–

נירה מאמי? ­– הוא גם בוגד בה, סיפרתי לך.

דנה איך אפשר להשוות!

נירה אפשר!

דנה הוא כזה מין חמוד וילדותי, כזה מין קטן וצנום ונפחד…

נירה כן. כזה מין חלש!

דנה מסכן שהוא צריך להסתובב שם כך בין כל המנופחים האלה ועוד בתפקיד של בעל הבית. אין פלא שהוא בורח. על מה דברתם? ­–

נירה על החולשות המשפחתיות שלנו. על איך שהחלשים יכולים להרע.

דנה אמך מתבישת בו, לא? ­–

נירה גם אני מתביישת בו.

דנה תתביישי לך! אמך היא… תהיי בטוחה שתמיד, תמיד, אני אעמוד לצד אביך. פשוט הלב כואב לי בשבילו. איך הוא יכול לשאת את כל זה… כל העלבונות… כל הפגיעות…

נירה גם על זה את בוכה? אל תשכחי שאבי הוא חמיך החורג, אם כבר

דנה לא רק על זה… על הכל… הכל… כל הכעור… כל ה… ודויד כל-כך משפיל אותו… במו אוזני שמעתי… איך הוא מעיז… איך הוא מעיז… וכעת את עוד הולכת להיות שותפת שלו…

נירה על רקע מסחרי, אל תשכחי…

דנה מה זה משנה? ­– אני פוחדת… אני כל-כך פוחדת… עוד מעט נהיה שייכות לכל זה… אני מרגישה שאני לא מוכנה, נירה…

נירה אני יודעת… גם אני לא…

אחרת, אבל גם אני לא. דבר אחד אני לא אסלח לאבי. שהוא לא היה לי אב רוחני. כל אשה זקוקה לשני גברים בחייה, למאהב ולאב רוחני.

דנה וחגי הוא…

נירה על כל פנים אחי…

דנה בסדר, בסדר… שמעת שמורקו וענבל נוסעים יחד לחוץ-לארץ?

נירה כן… מה פתאום נזכרת? ­–

דנה נזכרתי… זיוה סיפרה לי. הם נוסעים לעשות קאריירה. דחו להם את הצבא. זיוה עזרה להם לסדר את הויזה באמצעות משרד הנסיעות של הוריה. שמעת שהיא מתהלכת עם קצין? ­– וסיפרו לך שברונית אחת, בת שמונים אולי, הורישה למורקו את מכונית המירוץ שלה? ­– בקורס ההוא למדינאים צעירים, לאות הצטיינות. לא, ברצינות!… הוא עוד יעשה קאריירה! עם דם כמו שלו… וגם היא, עם גב כמו של סשא… לא שמעת? ­– הוא מזמין אותה לשיר במועדון שלו…

נירה כן, כן, שיתקי כבר! ראיתי את המכתב!…

דנה של סשא דיסטל? ­– אז מה את צועקת? ­– זה הקול שלה…

נירה הכתף שלה. חשופה תמיד. כאילו במקרה, וגם הראש שלה. מלא חלומות של זהר.

דנה את בוכה!

נירה העינים נחרכות לי. מאז אותו לילה ב“לבירינט”. רק היום, כשראיתי אותך, הפסקתי. גם הם היו שם אז.

דנה כן, ראיתי אותם רוקדים. היא התחילה לקמץ ב“שלום” והיא הפסיקה לחלק חיוכים.

נירה כן. אסור לה לבזבז, היא שומרת בשביל חו"ל. ראית אותם משוחחים?

דנה הוא מדבר והיא שותקת. היא עושה לה עינים כמו שתי מדורות.

נירה מורקו אמר שהעינים שלי הן כמו מערות שוממות.

דנה מה אכפת לך מורקו! את מתחתנת עם חגי, לא? ­–

נירה כן, כן…

דנה ואת לא אוהבת אותו? ­– את לא מאושרת? ­–

נירה הו, כן… כן!…

דנה אז למה… אז איך זה שאת נוטה לשכוח אותו? ­–

נירה מה שטוב שוכחים, לא? ­–

דנה כ­–ן אולי, מה שודאי… למה הוא אמר לך כך? ­–

נירה מורקו? ­– בשביל ללגלג, בשביל להקניט, בשביל לתת בי משקע של רע, שיחלחל בי… מפני שבמכתב לענבל, סשא ביקש לדרוש בשלום בת בעלי הבית, שעיניה הן כמו פרחים שחורים שאחזה בהם קדחת.

דנה כעת, שאת בוכה, הן כמו שני אגמים שחורים ונוצצים.

נירה תודה… את טובה אלי. מה יהיה, מה יהיה עלינו!…

דנה נסתגל… נהיה כמו כל אלה…

נירה כן…

דנה נורא מצחיק איך שאנחנו יושבות כאן ומייללות. זה לא קרה לנו מאז שרבקה’לה מתה.

נירה רבקה’לה… כן…

דנה היה לה שער נפלא… קברנו אז תקופה שלמה… של ילדות… טהורה… מה צפוי לנו, מה צפוי לנו, נירה…

נירה מי יודע… אני כל-כך עיפה! כבר בהתחלה…

דנה ואני מלאה בחילה. רק שאמי לא תבוא לי פתאום עם הרבי שלה.

נירה שתבוא, למה לא? ­– שתביא אותו, אנחנו זקוקות למישהו שיתפלל בעדנו, לא? ­–

דנה שיסולח לנו? שיכופר לנו?

נירה על מה?

דנה על הכל… אני לא יודעת על מה…

נירה מי שמרגיש את עצמו חוטא, סימן שהוא כזה.

דנה כן… וסימן שגם האחרים רואים אותו כך, לא? ­–

נירה כן… ואין סיכוי להיטהר? ­– אפילו לא באהבה? ­–

דנה באהבה? ­– הו, נירה! מה עם כל הבושה!…

נירה אולי אפשר להתגבר עליה, להסתגל…

דנה לא, לא! מוטב לברוח… אני רוצה לברוח!…

נירה לשכוח… לשכוח… דנה, בואי לישון אצלי!

דנה לישון אצלך? ­– טוב… יופי… ואם היא לא תרשה? ­–

נירה אמך? ­– תאיימי בהתאבדות!

דנה טוב… יופי… ונמשיך לדבר כל הלילה? ­–

נירה עד שנרדם.

דנה ואחר-כך נמשיך לדבר בחלום? ­–

נירה ואחר-כך נמשיך לדבר בחלום.

דנה ששש… אני שומעת צעדים…


 

שיחה בחלום

דנה איזה קסם של גן! מי גר כאן?

נירה המנהיג. ששש… בבית הגדול שמאחורי החומה, ש­–שם…

דנה אז למה את לוחשת?

נירה מפני שהשעה ש­–שלוש בלילה, והמנהיג לא ישן בלילות…

דנה למה? ­–

נירה מפני שאש­–שתו בוגדת בו, שכחת? ששש… את רואה את האור בחלון? נרות… רואה את הפמוטים?

דנה שנעלה? מה את חושבת?

נירה ששש… לא כדאי. לפעמים הוא יושב על המרפסת, בחושך… בחלוק משי…

דנה אז מה?

נירה אז הוא ישמע אותנו…

דנה אז מה?

נירה אז הוא יכעס שמצאנו את הפשפש. זה היה מנעול פטנט!

דנה את חושבת שהוא יטלפן למשטרה?

נירה אני לא יודעת… אולי… ששש…

דנה ומה הוא יגיד להם?

נירה שאנחנו מסוכנות לחברה. בואי נסתלק, נלך לשוטט בגן…

דנה שתינו?

נירה כן. באי לוֹלוֹ.

דנה באי לוֹלוֹ? מה, זה בחוץ-לארץ?

נירה בגינת הקיץ של ה“לבירינט”, כן. יש שם פנסים. המון אנשים חשובים באים לבלות כאן. אמרגנים, ועתונאיות, ואמנים… אפילו מפקדים וראשי ממשלות.

דנה מה את שחה! יש כאן יופי של עצים.

נירה תרזות, כן. לאורך כל השדרה. לפעמים אפשר לפגוש כאן נסיכה מגלגלת עגלת תינוקת.

דנה באמת?

נירה כן. גם את אמה. הן מפטפטות המון על גיל. תמיד הן אומרות “כשתהיי בגילי…” “כשאהיה בגילך….”, אבל הן לא עצובות מזה. הן מחייכות.

דנה הנה הן הולכות! רוצה שנשאל אותה אם היא מאושרת להיות נסיכה? ­– היא נורא גבוהה!

נירה רמזי לה שתתכופף. שאלי אותה בלחישה.

דנה היא נענית, היא רגישה…

נירה שש ­– ש­– – חה חה!

דנה מה קרה?

נירה זאת לא הנסיכה, זאת המשרתת! חה חה!

­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­– ­–

דנה נירה…

נירה רצית לשאול? ­–

דנה כן. איך היחסים של המשפחה עם…

נירה ראשי הממשלות? ­– אינטימי. הם נוטים לנו חסד. אנחנו נאמניהם. כשהאמנים מתחילים להתפרע, הם מרגיעים אותנו. הם אבהיים. הם מרגיעים. הם שוקלים, הם שקולים, הם סמכו… חו… טיים…

דנה יופי, יופי, אני מבסוטה. תגידי עוד משהו…

נירה מה?

דנה אמרת שבאים הנה אמרגנים…

נירה בטח, כל מיני יחסי-ציבור!

דנה זה מענין אותי במיוחד. את מבינה, ראיית החשבון של העתיד… גם אבי… כל ימיו ראה חשבון. מאמי ירשתי רק את הדבקות. את יודעת, אני ואחיך…

נירה כן, כן… כמובן…

דנה תגידי… לא איכפת לך שאני שואלת אותך!…

נירה מה?

דנה בכלל…

נירה לא, למה, מה? ­–

דנה סתם, כל מיני דברים…

נירה למשל?

דנה למשל… למשל, מה זאת אמנות?

נירה מה זאת מה?

דנה אמנות… את בטח יודעת, בתור בתם של בעלי קאבּארה אמנותי…

נירה ובשביל מה לך לדעת?

דנה בשביל העתיד, אמרתי לך, אני ואחיך מתחתנים ואני מוכרחה…

נירה גם אני מתחתנת.

דנה שמעתי, שמעתי… כבר היא מנסה למשוך את השיחה אליה, כעת אני המובילה.

נירה בסדר, אמנות זאת היא דת.

דנה דת, בסדר. איזו?

נירה דת!

דנה תגידי איזו!

נירה של האויב.

דנה מה פתאום? אמרי את האמת!

נירה זאת היא האמת.

דנה איך קוראים לה?

נירה לאמת?

דנה לדת, מהר! רגע… עם מי את מתחתנת? ידעתי ושכחתי… איזו מין דת היא זאת?

נירה מין! כזאת…

דנה איזו? מאיזה סוג?

נירה הפנימי. שאסור לדבר.

דנה מעניין?

נירה מקסים, מלא שנאה.

דנה באיזו שפה?

נירה לא חשוב.

דנה ואיך את יודעת שהיא של האויב?

נירה יודעת!

דנה אויב של כולנו?

נירה כן, חביבתי.

דנה אז מה עושים?

נירה שותקים.

דנה למה?

נירה שלא יביטו בנו.

דנה זה מסוכן?

נירה נורא, תיכף נעשים שבויים.

דנה שלהם?

נירה דנה, אני מתחתנת עם ח…

דנה חס וחלילה אם תמשכי את השיחה אליך, אני מתחתנת ראשונה ואחיך מוכרח שיהיה לו מקצוע.

נירה אז מה זה שייך לאמנות?

דנה מקצוע אמנותי, טפשה.

נירה לאחי? איזה?

דנה אמרגנות. אחיך ואני רוצים להיות אמרגנים של אמנות. ובשביל זה אני צריכה קודם כל לדעת מה זה.

נירה עכשיו את כבר יודעת. למה דווקא אמרגנות?

דנה מה אפשר עוד?

נירה כל מיני… בלשות, נוטריונות, מפקחות…

דנה לא שווה. מה עוד?

נירה אמרגנות…

דנה זה מה שאמרתי!

נירה זה מה שאמרת.

דנה עכשיו את רואה?

נירה כן.

דנה וכעת ספרי עליך. מתי את מתחתנת?

נירה עוד לא.

דנה עוד לא מתחתנת?

נירה עוד לא מספרת.

דנה קודם רצית נורא!

נירה אז קודם נסתלק מכאן.

דנה למה? יש כאן יופי של עצים.

נירה תרזות, כן. אין לו שליטה על זה.

דנה למי?

נירה למנהיג, כל הזמן נדמה לי שהוא מציץ עלי…

דנה אל תשימי לב. איזו מתנה את רוצה לחתונה? ­– משהו אוריגינלי, כמובן.

נירה כמובן. תוכי.

דנה מה פתאום? יופי… איפה קונים?

נירה בחנות של דגים. או של צפרים. בין זה ובין זה. ומה את רוצה לחתונה?

דנה תמונה.

נירה אי אפשר.

דנה למה?

נירה יש לה השפעה רעה.

דנה לתמונה?

נירה היא משעבדת.

דנה איך?

נירה הו, מאגיה שלמה!

דנה ואת, מה תעשי בתוכי?

נירה אצייר אותו. אולי. הוא צבעוני.

דנה בשביל להתחנף לאמנים?

נירה חה חה חה! בשביל שיהיו לי בנים… תוכי חי המון שנים.

דנה בסדר, אז כעת תגידי עם מי את מתחתנת.

נירה נחשי.

דנה אין לי כוח. יש לו כובע?

נירה למה?

דנה להגן עליו מפני הטבע.

נירה יופי, יש לך שכל. אין לו צורך.

דנה מה, הוא לא צרפתי?

נירה לא, אבל הוא דומה לברון רוטשילד.

דנה באמת? מה, הוא מהמושבה?

נירה מזכרון. כורם. שמו חגי. הוא הוציא לי רמש.

דנה באמת? מאיפה?

נירה מהבגד. רמש מסוכן.

דנה מה את שחה, במה?

נירה במה הוא הוציא? ­– בידים.

דנה ובמה הוא מסוכן?

נירה בזה שהוא פוגע בצורת מכה חזקה בכנפיים וזה סבל איום.

דנה איזה מין כנפיים?

נירה צהובות-שקופות. הוא מגביה עוף ואחר-כך, פתאום, מנמיך ופוגע. הוא נשיא, או מלך, הוא זכר.

דנה והוא נגע בך?

נירה לא. חשבו שכן, אבל לא.

דנה איך ידעו?

נירה שלא? ­– חפשו ולא מצאו.

דנה איזה מזל! מה שמו, את אומרת?

נירה של הרמש?

דנה של הכורם.

נירה חגי.

דנה ומשפחתו?

נירה לא תאמיני. תמוז. חגי תמוז. וחגי תמוז…

דנה זה בגימטריה…

נירה ב­­–די­–יוק!

דנה איזו גורליות!

נירה נס, נס, דנה!

דנה אני מודה. וגם תהיה לכם פרנסה מובטחת.

נירה מהכרמים, כן! וגם… מהקאבארטים. ויהיו לנו המון ילדים.

דנה לנו לא. לא בינתיים. אנחנו נצטרך לחסוך. חוץ מזה ילדים נגררים אחריך לכל מקום ותמיד הם מצפים למתנות ­–

נירה זה נכון, לגביכם. אבל לא לגבינו. הילדים שלנו יהיו יורשים עשירים.

דנה גם זה נכון. ואיך תחנכו אותם?

נירה חינוך כפרי. נאמן אותם לרכב על עז.

דנה עז? למה עז?

נירה בשביל שבסוף, כשיגדלו…

דנה ילמדו לרכב על אריה! באמת חינוך מצוין. הם יהיו גיבורים.

נירה כן. גם חגי היה גיבור. הוא נלחם נגד הבריטים. הוא אומר שבימי הבריטים הכל היה משועבד. אפילו העצים.

דנה גם אחיך התאמן להיות גיבור. בצבא. אבל הוא מבכר להפגין את זה בחיים. נירה, תתני לנו תמונה אוריגינלית? ­–

נירה את רוצה? אורגינלית זה עוד יותר מסוכן.

דנה באיזה מובן?

נירה במובן הממדיות. או… או..

דנה בסדר, ננסה. אם נראה שהיא מסוכנת ­– נשמיד אותה.

נירה להשמיד? ­– הו, לא… זה אי אפשר. דנה למה?

נירה היד לא נשמעת.

דנה ברר… אני מפחדת. ואת, לא מפחדת לגור בכפר?

נירה לא… למה?

דנה אני יודעת? הרמשים האלה, וגם יש כל מיני זוחלים…

נירה זוחלים זה לא נורא… בשביל מה יש חתולים?

דנה בשביל.. הסמל, לא? נירה, נורא מתחשק לי לספר לך על התכניות שלנו.

נירה ספרי… בתי.

דנה אנחנו רוצים לארגן תזמורת.

נירה אח!

דנה רק של בנות. ושגם המנצחת תהיה בחורה, ולהלביש את כולן בבייבי-דולס.

נירה זה נשמע כמו המצאה של אחי.

דנה את לא חושבת שיש לו דמיון גאוני?

נירה אני… חושבת.

דנה אבל כמובן שלכולן צריכים להיות גופות מחוטבים.

נירה כמובן.

דנה ו… איפה הוא עכשיו, חגי תמוז? נירה ישן. מרוב התרגשות, את יודעת… הוא נתן לי טבעת.

דנה הראי! המ… יהלום!

נירה ככה זה אצל כורמים.

דנה רק שלא תטיילי שם בערבים.

נירה בכרמים? למה לא?

דנה יש שוחות של שועלים.

נירה שועל דודך! נערוך שם חינגאות, נמלא את הבארות יין!

דנה גאותנית אחת!

נירה תנית אחת!

דנה יהיו לכם כלבים?

נירה זועפים! רק תעיזי לבוא!

דנה נירה, נישאר חברות!

נירה כעת את מתחנפת?

דנה לא סיפרתי לך.

נירה מה?

דנה כשברחת לכוך ההוא…

נירה כן…

דנה אחרי שאביך חזר…

נירה אז מה? ­– את חייבת לי סוד!

דנה היה סקנדל ב“לבירינט”.

נירה ספרי!

דנה אמא שלך…

נירה אמא שלי… מה איתה?

דנה אמא שלך… ויוספה לס.

נירה כן… יש לה “מספר” בתכנית, ליוספה.

דנה זהו.

נירה ריקוד צועני. היא עושה צחוק מעצמה.

דנה היא נהפכה לטבעונית.

נירה הו! מי אמר לך?

דנה מזה התחיל כל הסקנדל.

נירה למי זה איכפת?

דנה לאמא שלך. גם היא החליטה להיות טבעונית והרגיז אותה שיוספה…

נירה גנבה לה את הפטנט!… חה חה חה!

דנה זהו.

נירה שטויות!

דנה הן הרביצו מכות.

נירה מכות? עד כדי כך?

דנה אוהו! הן נופפו זרועות! כמו תרנגולות מקוננות על ביצים שבורות.

נירה הן צרחו?

דנה ועוד איך. בסוף מלקו להן את הראשים.

נירה באמת! וכל זה בשביל…

דנה בשביל מה להן ראשים? ­– גם בגלל דויד. שתיהן רצו לזכות בו.

נירה המנוולות. ניחשתי. ובמה זה נגמר?

דנה ברצח. כמעט. אביך שלח יד בנפשו. כמעט. מפני שאמך הכריזה שאחיך הוא בנו של דויד.

נירה לא!

דנה כן. וזה היה חטא.

נירה הוא מת?!

דנה זה לא, הצילו אותו.

נירה אני רצה אליו. הייתי ב“זכרון”, שכחתי לבוא…

דנה אחיך יושב על ידו. הוא אוהב אותו. הוא שונא את דויד. הוא סיפר לו על נשואינו.

נירה הוא נפצע? נשפך דם?

דנה גם זה לא.

נירה הוא רק התכוון?…

נירה איזו טרגדיה!

דנה הוא כבר התאושש.

נירה השבח לאל. במה זה מתבטא?

דנה בחיוך נוגה.

נירה ומה הוא דיבר? הוא התבטא?

דנה כן, על ענף ירקרק על רקע שמי ערב סתויים, כהים. וגם על זה שיש תקוה לאנושות.

נירה ודויד?

דנה הסתלק. ברח. מוג לב שכמותו!

נירה לאן? ­– אולי זאת היתה שגגה…

דנה למועדון חדש. מתחרה. ספירלי… ספירליסטי.

נירה אבי המסכן…

דנה וכעת נבשר לו שגם את מתחתנת.

נירה כן… לא… הגיע הזמן שתהיה לו נחת. אבי המסכן, הייתי נסיכתו הקטנה. הו, חגי!

דנה איפה הוא?

נירה ישן, אמרתי לך.

דנה אז אל תעירי….

נירה אני חפצה, אני עיפה, אני חפצה…

דנה את בת מזל, נירה.

נירה כן… וגם את, דנה.

דנה כן. מצאתי מטבעות.

נירה שוב פעם? איפה?

דנה בקדרה, הפעם. של אחרים. דבוקים. יחד עם מטבעות של אחרים.

נירה וזה טוב? את שרה? ­–

דנה כן… אני לא יודעת…

נירה ואת מאושרת?

דנה הו, כן, כן… למה אפשר לצפות? אנחנו נערות פשוטות, אחרי הכל.

נירה כן… למה אפשר לצפות? טוב שיש זכרונות.

דנה היומן? את שומרת? מהיום והלאה תהיינה לך חויות כפריות.

נירה ולך עירוניות.

דנה איך שהגורל משטה בנו!

נירה כן… בסוף עוד תהיי מבקרת במספרות.

דנה ואת תטיילי עם בעלך בדרך למקשת אבטיחים.

נירה את תהיי האשה שלנו בהאוונה, דנה, תרגלי את הנשים המבוגרות.

דנה ואת תרגלי את הטבע החופשי.

נירה כן. את שומעת?

דנה את הנחירה?

נירה כרונית.

דנה של חגי?

נירה ממש רוחנית, מה?

דנה כן. שומעים את אויר הפסגות של “זכרון”.

נירה הו, דנה, לפעמים אני כל-כך מתרגשת!

דנה אני מבינה אותך. גם אחיך נוחר.

נירה כן. יש לו נחרת.

דנה גם כן כרונית.

נירה יש הבדל!

דנה את כבר מתחילה?

נירה מה?

דנה להדגיש את ההבדלים?

נירה בין נחרת לנחרת? לא תוכלי להכחיש…

דנה את כבר מתנשאת? רוצה לשמוע את האמת עליך?

נירה לא. ואת?

דנה לא. לא!

נירה וגם לא על בעלך?

דנה לא. את?

נירה לא!

דנה אז תמשיכי לישון.

נירה לישון. כן. לישון.

­– סוף ­–


  1. “מחכחך” במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  2. “באהיטי” במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  3. “מהו” במקור המודפס – הערת פרויקט בן–יהודה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות