רקע
נתן אלתרמן
א. הערה לדו־שיח
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הקיבוץ המאוחד; תשל"א

במדור "היום הזה" של הראדיו נערכה, לפני ימים אחדים, שיחה עם סופר גרמני – היינריך בֶּל – המתארח בישראל.

השיחה נסבה בעיקר על תופעה שהמראיין (ד"ר שלמה אהרונסון) הגדיר אותה – לפי המונח הגרמני – כ“היסחפוּת”, או היגררוּת, של הציבור אחרי מנהיגיו, בעלי השלטון המדיני. במלים אחרות – תופעה ההליכה־בתלם, או הקונפורמיזם.

המראיין ביקש מן הסופר להביע דעתו על “תופעה זו בחברת־השפע של ימינו” ושניהם הסכימו וקבעו כי יש לראות ענין זה בחומרה רבה ביותר, ביחוד במשטר דימוקראטי, שכן במשטרים טוטאליטאריים כרוכות אמירת־לאו לשלטון בהסתכנות רבה ופעמים היא שאלת חיים ומוות, אך שעה שהציבור מקבל הכל והולך בתלם במשטר חפשי, שבו יש לו אפשרות למחות ולהתנגד, נעשה תהליך זה מדאיג באמת.

כל שיחה התנהלה – על אף קוצר המצע – בנימה של דאגה כה יסודית ומקיפה, עד כי לכאורה אין להוסיף דברים, אך כיוון שהראדיו – ביחוד במדוריו המוקדשים לבעיות החברה – אינו פורום לדיונים על עקרונות מופשטים בלבד, או לניסוחים תלושים לגמרי מן הקרקע והרקע של עולם המעשה, מתבקשת כאן הערה אחת:

עם כל הכבוד לבעית ה“היסחפוּת” או הקונפורמיזם ב“חברת־השפע” היה משונה קצת לשמוע כיצד חומרתה של בעיה זו בגרמניה של ימינו – והמשוחחים דיברו בפירוש לא על חברת־שפע סתם, אלא על החברה הגרמנית – מוצגת בחרדה רבה כל־כך לעומת סבירותה היחסית במשטרים טוטאליטאריים. היה ראוי להביא בחשבון – לפחות כעובדת רקע – כי אותה תופעה של קבלת־מרות או הליכה־בתלם, הודגמה לא מכבר בגרמניה הטוטאליטארית, בממדים שנימוק הסבירות אולי אינו תופס לגביהם על אף הכל, ממדים שאיימו להטביע את העולם כולו בדם ובחשכה, תוך שיתוף חסר־תקדים של כל שכבות העם הגרמני, מסופרים ועד שופטים ואנשי מדע, ומהדיוטות ועד כוהנים בהיכלי כל האמנויות והחכמות, ותוך העידר התנגדות, ולוא רק בחלק האלף מזו שקמה בארצות־אירופה הכבושות.

אם נביא בחשבון את הרקע הזה נראה כי בקבעם שה“היסחפוּת” במשטר טוטאליטארי היא תופעה שאפשר להסבירה (וכמשתמע גם להצדיקה) בנימוק של חוסר־ברירה, דלגו המשוחחים דילוג קל מדי וחטוף מדי לא רק על הבעיה עצמה אלא גם על כמה וכמה דברים חשובים שנשמעו בסוגיה זו כנגד אותו נימוק של אין ברירה ושל מילוי־פקודה, דברים שהיו עיקרם של דיונים בערכאות, החל ממשפטי נירנברג ועד משפט אייכמן בירושלים ודרך משפטי משתפי־הפעולה בצרפת ובארצות אחרות של אירופה ועד משפטי פושעי־המלחמה הנערכים עדיין גם כיום.

זאת אני אומר לא מפני שהנני סבור שעם כל אורח גרמני הבא לישראל יש לשוחח ולדון בפומבי על “נושא השואה”. להיפך. פעמים, ביחוד באותם עיונים קבוצתיים של אינטלקטואלים יהודים וגרמנים, נהפך נושא זה יותר מדי לענין שדנים בו כמו בחוויה משותפת… ומצד זה אין רע בכך שדיון כזה נמנע הפעם.

יתר־על־כן, הנני בטוח כי גם המראיין וגם הסופר (הידוע כמתנגד חריף של ספיחי הנאציזם) הביעו בהזדמנויות אחרות את דעתם על אותה תקופה בצורה מפורשת וממצה, ואף־על־פי־כן שעה שמשכיל יהודי וסופר גרמני משוחחים בראדיו שיחה שמתוכה חייב השומע להסיק, ולוּ גם על־כורחו, כי אותו ענין של קונפורמיזם בגרמניה הטוטאליטארית, ענין אשר בסיועו ובעקבותיו הושמד שליש העם היהודי, הוא סביר יותר מן הקונפורימיזם של חברת־השפע, אין דרך אלא להעיר על כך מלים מספר, לא על־מנת להוסיף עיון, אלא רק על־מנת ששיחה משונה זו לא תרחף באווירה של ישראל בלא הד ובלא תגובה. זה הכל.

המלצות קוראים
תגיות