רקע
נתן אלתרמן
א. תבוסת ביאפרה
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

 

1

לֹא, אֵין הִיא רוֹצָה לִהְיוֹת לֶקַח,

אוֹ דִיּוּן עַל נוֹשֵׂא “מִי אָשֵׁם”?

רוֹצָה לִהְיוֹת רֶגַע-וָנֶצַח

שֶׁל קְלָלָה אֲשֶׁר אֵין לָהּ שֵׁם.


רוֹצָה לִהְיוֹת רֶגַע אֶחָד-וְיָחִיד

בּוֹ הֵיכַל-הָאֻמּוֹת הָרַב

בְּנֵפֶץ אַדִּיר שֶׁל זְכוּכִית

נוֹפֵל, כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו.


נִסְתַּיְּמָה מִלְחָמָה כְּחֶתֶף

וּלְאוֹר מִבְרָקִים אַחֲרוֹנִים

מִי מֵקִיץ? מִי קוֹפֵץ מִמִּשְׁכָּבוֹ לְפֶתַע?

מַצְפּוּן-הַמַּמְלָכוֹת

עוֹמֵד, בּוֹהֶה, בְּתַחְתּוֹנִים.


מְגַשֵּׁשׁ, מְחַפֵּשׂ מִכְנָסָיו,

גַּרְבָּיו, שִׁנָּיו הַתּוֹתָבוֹת.

יֵשׁ לְמַהֵר. לְפָחוֹת עַכְשָׁו.

אֵין גֵּיהִנּוֹם בְּלִי כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת.


יֵשׁ לְמַהֵר. תּוֹךְ שָׁבוּעַ

לִשְׁלֹחַ מָזוֹן. אִם לָאו –

עוֹד שְׁנֵי מִילְיוֹן נֶפֶשׁ, לְפִי הַדִּוּוּחַ,

יָמוּתוּ. נָחוּץ חָלָב.


שְׁפוּיוֹת הַמִּלִּים בָּעִתּוֹן

וְרַק בִּהְיוֹתָן לְבַדָּן

הֵן צוֹפוֹת זוֹ בָּזוֹ פִּתְאֹם

וְרוֹאוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִדַּעְתָּן.


שֶׁקֶט. הָעֵת נִגֶּרֶת.

לְרֶגַע, בֵּין יֶרִי לְיֶרִי,

נִגְלֵית מוֹעֶצֶת בִּטָּחוֹן נִיגֶרִית,

שׁוֹמֶרֶת עַל עוֹלָם נִיגֶרִי.

 

2

זוועת ביאפרה אינה בכך שהיא משל, או התראה, או חומר למסקנות. לא זה עיקרה.

אך פרט אחד, מתוך כל מה שהתרחש שם בימים אלה, יכול להיות מועתק כמו שהוא אל תוך “האיזור שלנו”.

שכן, בשמענו בראדיו את השידור ההוא, בו קרא מפקד צבא ביאפרה לחייליו להניח את נשקם ולהסגיר עצמם לאויב, ובשמענו לאחר מכן את צלילי ההימנון הביאפרי המנוגן בפעם האחרונה, ידענו כי אין מדינה בעולם – פרט לישראל לבדה – אשר שליטי המדינות השוכנות מסביבה מבקשים לשמוע ממנה רק זאת בלבד: את נאום-הפרידה של המפקד מחייליו ואת ההימנון המנוגן בפעם האחרונה ולא עוד. אם הם דוחים כל נאומים אחרים שלנו, נאומי רצון-טוב ושאיפות שלום ואחווה ונכונות לוויתורים, הרי הם עושים כן לא מפני שאין הם מאמינים לנו, אלא מפני שאין זה תחליף ראוי לאותו שידור אחרון ומיוחל של תבוסה ישראלית עם הוראות לצה"ל להפסיק את ההתנגדות.

כל חמתם מקורה בכך שעוד אין הם רוצים להודות בכורח העליון הכופה עליהם ויתור על משאת-נפש זו, על מנגינתה העריבה של “התקוה” הנפרדת מן המלים “ארץ ציון וירושלים”.

ועוד פרט אחד אפשר להעתיק אל תוך אזורנו זה מן המסכת הביאפרית הנוראה. אהדה זו שהעולם מביע כיום לשבט המובס באפריקה היא אותה אהדה עצמה שעמדה הכן על סף מלחמת-שש-הימים לשטוף אותנו ולהתגלגל עלינו ברחמיה ובמשלוחי הסעד שלה, אילו נסתיימו הדברים אחרת. רק הנצחון אשר הדף והרחיק את צבאות האויב מגבולותינו הוא שהדף את גל-אהדה הזה.

האֶמבּרגו והגינויים ותכניות-הלחץ השונות באו במקומו.

אך המקח שעשינו הוא מקח טוב.

וגם הלקח.

המלצות קוראים
תגיות