רקע
פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: פנחס גרייבסקי; תרצ"ט

לחג

יובל השמונים

לבנין הישוב העברי מחוץ לחומת העיר

עי“ק ירושלם ת”ו


ספר הישוב

הישוב העברי מחוץ לחומת העיר

עי“ק ירושלם ת”ו

תולדות השכונות ומיסדיהן

מראשית הוסדן משנת הכת"ר עד היום


פרזות תשב ירושלים

(זכרי' ב' ח')

זכרה ירושלים את טובי בניה-בוניה, החובבים הפעילים על שדה הישוב הישן–החדש, שהצטיינו ומצטיינים בעבודתם עבודת הקודש: לבנות הריסותיה, שוממותיה, ולהשיבה לתחיה בישובים עברים.-

זכרה ירושלם בזכרון-טוב את כל אחינו היקרים, אלה הנזכרים בספר הזה, בעלי הרגש, רגש התחיה, שהקריבו ומקריבים את כחם ומוחם, את נפשם ומאדם על מזבח הישוב הירושלמי ארצי הישראלי. מי מהם ברכישת המגרשים, ומי מהם בבנינם, בישובם.-

וספר- זכרון זה, “ספר הישוב” מוקדש בהוקרה ובהערצה לכל אלה עסקני הישוב הנזכרים בו בפעולותיהם ומעשיהם הטובים. אשריהם; ואשרי חלקם שזכו לזה. ועיניהם תחזינה ירושלם בבנינה. בנין עד-עד, אמן.

בשם ה' הבוחר בירושלים

תולדות הישוב העברי החדש מחוץ לחומת העיר משנת הכת"ר עד היום.

שנים רבות ישבו אחינו צפופים ודחוקים בתוך תוכה של ירושלים העתיקה, מוקפת חומה ושערים סגורים. הספרדים – מאחרי גלות ספרד, מלפני ארבע מאוד וחמשים שנה. והאשכנזים – ממחצית השניה של המאה שעברה. מחוץ לחומת העיר לא היה שום ישוב. מדבר-שמם, סלעי מגור, גם ביום היה פחד גדול לטייל שם.

בשנת חמשת אלפים שש מאות ועשרים ליצירה נבנתה השכונה הראשונה מחוץ לחומת העיר, היא שכונת

 

א. “משכנות שאננים” – בתי יהודה טורא – תר"כ

יהודה יעלה: יהודה בן יצחק טורא. שמכספו, מעזבונו, החלו לבנות לפני כשמונים שנה את השכונה הראשונה שבראשונות מחוץ לחומת העיר, וקראו לה “משכנות שאננים”, ובפי העם “בתי יהודה טורא”.

יהודה טורא עשה לו בחייו שם גדול בפעולותיו ובצדקותיו, תמך במוסדות ובידי עניים במדה נפרזה. הוא מת בניואורלינס 13 יאנואר 1884. בערך חצי מליון דולר הניח לצדקות שונות, וששים אלף דולר1 לטובת ירושלים ויושביה. לאפוטרופסים על העזבון הפקיד את ר' משה מונטיפיורי2 וה' גרשון קורסיט, והרשה להם לעשות בעזבונו ככל אשר ימצאו לטוב, לכונן וליסד בירושלים. ולמען יצא חפץ המנדב באופן היותר טוב, עלה ר' משה מונטיפיורי ומר קורסיט בעצמם ירושלימה, בחודש מנחם אב תרט“ו, ויקנו מיד, מגרש גדול מול הר ציון, בדרך העולה חברונה, שהכיל 66,225 אמות מרובעות, במחיר אלף לירא שטרלינג, מתחלה אמרו לבנות על המגרש הזה בית חולים, אבל אח”כ שבו והחליטו לבנות עליו בתים. ועוד לפני עזבם את ירושלים ירו את אבן הפנה לבנין שני הבתים הראשונים במזרחית-דרומית של החלקה, אשר משם תחל הבניה. ר' משה מונטיפיורי הניח באבן היסוד העתק שטר-המקנה, ומר קורסיט הניח בו את טבעתו של יהודה טורא.

ומיד בשוב מונטיפיורי לביתו שלח אדריכל מיוחד לבנות עשרים בתים (כל בית שני חדרים, גדול וקטן, בית תבשיל ובית האוצר), ובהם שני בתי כנסיות, אחד לאשכנזים ואחד לספרדים, ומקוה מים, ותנור לאפיה, וגם “ריחים של רוח” להקל על יושבי הבתים לבלי ואלצו לשלוח חטיהם העירה לטחון. המכונה והכלים הדרושים שלח מונטיפיורי מלונדון, בלוית איש אנגלי היודע היטב את המלאכה. ביגיעה ובעמל רב הובא המטען מיפו ירושלימה.

המגדל נבנה מאבני גזית מרובעות. גבהו חמישים רגל; “כנפי הריחים הוליכו בעוז רוחם ארבעה זוגות אבנים גדולות” במשך הזמן נתקלקלו כמה כלים ממנו, והבנין עם כל כליו ושברי-כליו נשארו שוממים עד עצם היום הזה.

עשרים הבתים נגמרו בשנת תר"כ ונמסרו לתעודתם: מחציתם לעדת הספרדים ומחציתם לעדת האשכנזים. ואבן זכרון שעל השער של השכונה מכרזת ואומרת:

“משכנות שאננים, נתיסדה מאת תרומת הכסף אשר הניח אחריו הגביר יהודה טורא, נ”ע מק“ק ניואורלינס יע”א במדינת אמריקה, עפ“י השר משה מונטיפיורי בשנת כת”ר לפ“ק”.

בעלות השר מונטיפיורי בשנת תרכ"ו ירושלימה, הוסיף לבנות עוד ארבעה בתים על המגרש הזה.

בראשונה לא נמצא איש מיושבי ציון אשר יאבה לגור בבתים האלה, כי גדול אז המגור והפחד אף לצאת יחידי לשוח מקיר העיר וחוצה. ואלה אמיצי הלב “שסכנו את עצמם” ובאו שמה לגור, הכיר להם מונטיפיורי טובה והעניק להם “שכר טוב” כל ימי חייהם, וגם לבניהם אחריהם. עוד היום יש לנכדיהם זכות-אבות בישיבת הבתים האלה.-

הבתים האלה נבנו בשתי שורות, זו למעלה מזו, וממעל להן עוד נשאר עד היום מגרש גדול ויפה, נשקף על מרום הר ציון, שהוא שמם ואפשר היה לבנות עליו בתים, צבוריים או יחידים.-

הבתים נבנו כמו מבצר-חזק. כתלים רחבים ומוצקים בחמר קשה כעופרת-ברזל. אי אפשר להזיז אבן שהיא. גם הרעשים (רעידות האדמה) שהיו בירושלים בזמנים שונים, לא הזיזו אותם זיז כל שהוא. דלתות הבתים גדולות וקשות מכוסות בפסי-ברזל משני צדדיהם. והחלונות – כדאי לבוא ולראות חלונות אלה! הכל מברזל. אין שום חתיכת עץ בהם. גדלם כגודל כל החלונות, אף על פי כן צריך היה המזגג להעמיד בכל חלון וחלון: מאה וששים חתיכות שמשות. זה נעשה באמנות מיוחדה, כנראה, הובאו ככה, מוכנות, מאחד מבתי חרושת הברזל בלונדון.

לכל בית ניתן חלקת-אדמה ממולו, ומקף בגדר-ברזל, לגן-ביתי. בשנים הראשונות היה מונטיפיורי שולח להם גם “זרעונים” וכל הכלים הדרושים לזה. היום רבה בהם העזובה.-

לגרי השכונה מסר אז מונטיפיורי לכל אחד פנקסי-תקנות בסעיפים שונים על שמירת הבתים, על הסדרים ועל האחדות והשלום.

המלכדה: זכור לטוב ר' אליהו זלמן באסאן שידע פרק גדול במלאכה וחרשת המעשה, שהציל את גרי השכונה מחיות וזאבים שהיו באים בלילה למגרש השמם הזה, ויעש מלכודת-ברזל גדולה ודלת פחותה לה, ובתוכה תלה בשר-צלי, כשהחיה נכנסה במלכדה הזאת נסגרה פתאם הדלת בעדה, בבקר בבקר מצאו בה חיה-פראית קופצת מפנה לפנה, עד שחדלו לבוא עוד. וכמו כן עשה על בית עלמין בפני בפני החיות הטורפות שחפרו את הקברים.

הוא הוא שעשה המפתח הסודי לדלת הברזל שבאהל קבר “רחל אמנו” אברהים פאשה הוקירו והתחשב באמנותו. פעם נסתם מעין השלוח והוא בהמצאתו פתחהו. (עיין ספרנו ה“חרש והמסגר בירושלם” תוצאה שניה).

מגפת החלי-רע בשנת תרכ"ו, שעשתה שמות בישוב הצפוף והמכונס בעיר העתיקה, לא נגעה בהם לרעה. אחינו אלה, כבר ישבו במרחביה, באויר צח חפשי ומבריא. וזה היה אחד מן הגורמים לישוב החדש מחוץ לחומת העיר.-

כמו מונטיפיורי בעצמו, כן גם מזכירו הנכבד, יד-ימינו ונאמן ביתו, ד"ר אליעזר הלוי, היה מעונין בבנין הבתים האלה, וזה אחד ממכתביו ששלח אז לר' יצחק פח-רוזינטל3 בירושלים


מכתב מהרב המזרחי ד“ר אלעזר הלוי ז”ל משנת תרי"ט

בעזה“י. פה ק”ק ברייטוין כ“ב תמוז התרי”ט לבי"ע,

החיים והשלום בל ימוט מאד ידידי הרב המופלג מו“ה יצחק פ”ח ראזענטהאל נ“י בעה”ק ירושלים תוב“ב אכי”ר,

אחד"ש אבא לשאול ממנו שאלות שתים ושלש ולבקש שימחול להודיעאני כל דבר ודבר לפי האמת והצדק;

הכי אמת הדבר שמושל העיר צוה לחדול מהקים הבתים על כרם משה ויהודית? מאיזה טעם צוה לחדול מעשות דבר טוב, מה תרופה יש למצוא להסיר מחשבתו הרעה? כמה אנשים עושים בעבודה תחת משמרת ראש הבנאים? הכי אמת שיש לו מאה אנשים העושים בהעבודה? כמה מספר האבנים שהכינו לבנין? הכי כבר הכינו מספר האבנים לכל הבתים? הכי כבר נעשו ונגמרו הבורות להמרחץ והמקואות ולמים לשתות בשביל יושבי כל הבתים? הכי נעשו ונתקנו כבר הדרכים אשר יוליכו להבתים. יען כי דבר נחוץ הוא זה לטובת אחינו לדעת כל הענינים האלה יהי נא חסדו להשיבני מהר ויחוה דעתו על כל פרט ופרט, וערכתי הדברים האלה לא על פי מצות השר שיחי', כי אם מדעתי ומלבי כי נפשי מרה עד מאד בראותי את כל כסף הקדשים הולך לאבוד.

שמחתי לשמוע שבנו היקר חזר לביתו לשלום. יהי ה' אלקינו עמנו להסיר כל יגון ותוגה ממנו, ויוציאנו מאפלה לאורה. כעתירת מוקירו.

דר. אלעזר הלוי

———————————

מר יהודה בן יצחק טורא ז"ל

נולד בנויפארט ביום 16 יוני 1775, ומת בנוארלינס 13 יאנואר 1854 ונקבר בנויפארט

מעזבונו נבנו בשנת תר“כ – כ”ו, ע"י האפוטרופס סיר משה מונטיפיורי השכונה הראשונה מחוץ לחומת העיר בתי “משכנות שאננים” בתי "יהודה טורא

בעיה“ק ירושלם ת”ו


הרב ר' יצחק פ"ח בהרה“ג ר' שלמה רוזנטל ז”ל

יליד ירושלים בא כח ר' משה מונטיפיורי לבנין שכונת “משכנות שאננים” בתי יהודה טורא


סיר משה בן יוסף אליהו מונטיפיורי ז“ל נולד בליוורנו (איטליא) י”ד חשון תקמ“ה, ומת בראמסגייט (אנגליה) ט”ז אב תרמ“ה. זכרה ירושלים את מטיבה ואיש חסדה, את ר' משה מונטיפיורי ז”ל שכל כך טרח, כל כך דאג בשבילה, ב“שבע מסעותיו”: תקפ“ז, תקצ”ט, תר“ט, תרט”ו, תרי“ז, תרכ”ו, ותרל“ח. וברוב נדבותיו ופעולותיו, ותקבע לו יד ושם בשכונות, שם עולם לדור דור. חמש שכונות גדולות נקראות על שמו: א)מזכרת משה נוסדה בשנת תרמ”ב 130 דירות. ב) אהל משה נוסדה בשנת תרמ“ב 110 דירות. ג) ימין משה נוסדה בשנת תרנ”ד, 150 דירות. ד) זכרון משה נוסדה בשנת תרס“ה, 100 דירות. ה) קרית משה נוסדה בשנת תרפ”ד, 59 דירות

 

ב. “מחנה ישראל” – תרכ"ח

בשנת תרכ"ח נבנתה השכונה השניה מחוץ לחומת העיר – שכונת “מחנה ישראל” לעדת המערבים בירושלים.

העדה הזאת היא קדומה בירושלים. רכוש גדול יש לה בעיר העתיקה.- בתים, הקדשות, בתי כנסיות, בתי תלמוד-תורה וישיבות. אנשי העדה הם תלמידי חכמים, בעלי לשון וספר, ועם זה בעלי אומץ-לב.

כשנוסדה השכונה הזאת על יד “בירכת מאמילה” ע“י הרב דב”ש (ר' דוד בן שמעון) ז"ל באו לישב שם בעלי משפחות מן “הכולל”.

בשיר וקול זמרה חנכו אז את בית הכנסת שם שהיה תמיד מואר בלילה לפני בעלי המשמרות.

לפני כחמש שנים נבנו הבתים מחדש, על ידי ועד עדת המערבים, והם נראים כעת ביפים הפנימי והחצוני ברחוב המרכזי שבעיר, רחוב יוליאן.

בספרנו “אבני זכרון” העתקנו הכתבות הקבועות בקירות הבתים האלה לזכרון עולם. וכמו כן משאר השכונות.

 

ג. “נחלת שבעה” – תרכ"ט

חג “יובל השבעים” לשכונה הזאת, שכונת “נחלת שבעה”, שנתכוננה בשנת תרכ"ט על ידי שבעה טובי בני ציון היקרים, משפירי ירושלם, ועל שם שבעה החלוצים הראשונים האלה, מעדת האשכנזים, נקראה השכונה הזאת “נחלת שבעה” עד היום הזה.

ואלה שמותם: מיכל הכהן, חיים הלוי, יוסף ריבלין, בנימין בייניש סלנט, יואל משה סלומון, אריה ליב הורביץ, יהושע ילין.

בסכון-נפש יצאו לישב שם, והם החלוצים הראשונים לישוב היהודי ברחוב יפו – ירושלם. השכונה הזאת, שהיתה לסמל ולמופת, שמשה עילה ליסוד השכונה “מאה שערים” שידובר בה הלאה.

כל אמה מרובעת עלתה להם אז בכ“ה פרוטות, כחצי גרוש א”י של היום, ומפני ששבעת האנשים האלה היו כולם נתיני ממשלות זרות והממשלה התורכית לא נתנה אז רשות-קניות “לנתינים זרים” הוכרחו לעשות החיג’ה על שם אשת אחד מהם, אסתר א"ר אריה ליב הורביץ, שהיא היתה בעלת זכות אזרח בארץ. ואחרי אשר חלקו את נחלתם ביניהם, נתן איש איש מהם שנים עשר לירא זהב לבנין בית אחד בחלקת האיש אשר יזכה ראשון בגורל, והוא ישלם לחבריו את הכסף במשך שבע שנים.

ויצא הגורל הראשון לבנין הבית הראשון: לר' מיכל הכהן בעל “האריאל”. הגורל השני נפל בחלקו של ר' יואל משה סלומון, והוא הקנה את זכותו לר' יוסף ריבלין. בגורל השלישי זכו ר' אריה ליב הורביץ ור' בייניש סלנט, וכן הלאה.

ר' יוסך ריבלין היה הראשון שיצא את העיר לגור בביתו היחידי ובזה נתן אומץ בלב אחרים לעשות כמוהו, וכן עשה ביתר השכונות שנוסדו על ידו – ושבעת החלוצים האלה, שעשו בראשונה את הצעד החשוב הזה, לצאת מקיר העיר וחוצה, משכו אחריהם עוד מספר אנשים, אשר קנו להם חלקות אדמה בשכונה הזאת ויבנו להם בתים, ומהם ראו וכן עשו גם אחרים.

ובאמת נוכל לכנותם בשם “שבעת הגבורים”, באומף הלב יסדו את השכונה ובמסירת נפש הציבו דלתיה. תלאות רבות סבלו עד שנתכונן הישוב.

בבנין הבתים האלה עבדו גם נשים-עבריות, פועלות–יום, בפנקס “נחלת שבעה” מוצאים אנו גם הוצאה כזו: "לארבע נשים מטפחות על הגג שלשה ימים א' 8 גרוש ליום…

רגילות היו נשי ירושלים לעבודה ולמלאכה, והיו מוצאות פרנסתן מכביסה, תפירה, וגם מעבודה זו. לטפח על המעזיבה של הכיפה, אם ביד ואם בכלי. – לפנים היו ממרחים את הכיפה בחומר וטיט. והיו מטפחים עליה.

ואני מעלעל הלאה ומוצא: באור ליום א' מוצאי ש“ק בראשית הביא ר' חיים הלוי נדבה מאשה אחת מאריישע ב”ר חיים מקובנה, סך אלף גרוש לחשבון מקנת השדה, מקום שם יבנה בית המדרש באחוזת נחלתנו“.- “ביום ב' ז' כסלו תרל”ה התנדבה האשה הכבודה מ' גיטל קאוואן תחי' בת הרב ר' יעקב מרדכי כץ, להרים מהונה נדבה לה' סך מאה ועשרים נאפאלעאן, לבנין בית הכנסת, - " ביום א' כ”ד אד“ש תרל”ה נתנה האשה רבקה ב“ר משה מווארשא מאה רובל בעד דלתים וחלונות בבית המדרש דנחלת שבעה”.

באחד ה“פרטי כלים” האחרונים בפנקס הזה, מיום ד' בראשית תרנ“ז, אנו מוצאים החלטה של “ועד השכונה”, לבנות פרוזדור לבית הכנסת ואומרים: “ויען כי השכונה הלזאת היתה הראשונה לפרורי ולמושבות אחינו אשר מחוץ לעיר, והרב ר' יוסף ריבלין ז”ל היה אחד ממיסדיה וגם טרח ויגע הרבה לשם שמים בבניינו של ביהמ”ד דפה, על כן הסכמנו לקרוא את שם הבית החדש אשר נבנה כעת בשם “בית יוסף”, להכרה וזכרון עולם, וה' יגמור בעדינו לטובה."

“האריאל” הר' מיכל בהגאון ר' אליעזר הכהן ז"ל עיתונאי ועסקן-צבורי.

נולד בשנת תקצ“ד, עלה עם אביו ירושלימה בשנת תר”ה, ונפטר כ“ד אלול תרע”ד. אחד מעורכי “הלבנון” (תרכ"ג) “החבצלת” (תרכ“ג ותר”ל) ו“האריאל” בעצמו ( ואח“כ בהשתתפות ר”א זוסמן) תרל“ד ותרל”ו. סופר ומזכיר להמוסדות הצבורים בירושלם ואחד ממיסדי שכונת נחלת שבעה תרכ“ט. קבל ראיון מיוחד אצל מלך האוסטריה פרנץ יוזף בשנת תרל”ב.


הרב הגאון יוסף מרדכי בהרה“ג אשר אברהם הלוי שליט”א. יליד ירושלם

עסקן רב פעלים, דרשן ונואם מצוין עפ“י רוח הזמן, יד ימינו של הרב הראשי בירושלם בשנת תרצ”ג הוכתר בתואר “ראב”ד לעדת הספרדים" כעת: חבר להרבנות הראשית, כבר בשנת תרפ“ז-פ”ח כהן בתור “נשיא העדה” נולד ביום כ“ח סיון תרל”ה.




אחינו הספרדים הראשונים בשכונת “נחלת שבעה”

אחד הותיקים הראשונים, ראשון בקדש, מעדת אחינו הספרדים, בבנין שכונת “נחלת שבעה” – אם השכונות שלנו, ברחוב יפו – ירושלים- היה החכם המופלא, אוהב תורה ושומר מצוה, דורש שלום ירושלם וכל קדשיה, מוה“ר רפאל נפתלי הלוי ז”ל מקושטא, ומרוב חבתו את עי“ק עלה ירושלימה עם אשתו הצדקנית מרת שרה קלארה נ”ע, התישבו בעיר העתיקה, ויהי ביתם בית-תורה ותפלה ובית-צדקה וחסד.

הוא היה אחד מהשלשה עשר בעלי בתים שעל ידם נוסדה ונתמכה הישיבה בנחלת שבעה, ישיבת “אחד” (מספר שלשה עשר ) שלמדו בה בכל יום ובליל ששי, ובראשם הרב המופלא כמוה“ר שבתי אקשוטי ז”ל. ( נלב“ע ג' טבת תרמ”ט) מחזיק בידי לומדי תורה ומשתתף בכל דבר טוב ומועיל, ושמו הטוב נשאר לברכה בפי היושבים בקדש.

לבו היה נמשך להרחבת הישוב והתפתחתו, והוא היה מבעלי הבתים הראשונים של עדת הספרדים יצ"ו בבנין שכונת “נחלת שבעה”, בחצרו הקדיש אחד הבתים לבית תורה ותפלה. והוא הוא שהקדיש את המגרש שלו לבנין הישיבה לעדת הספרדים, וגם אוצר ספריו הקדיש שמה. ואבן מקיר מכרזת ואומרת דבר צדקתו בזה.

רבה של השכונה הרב יוסף מ. הלוי שליט"א


קרבן הישוב החדש

היה זה לפני כששים שנה, בליל ח' אדר שני תרל"ה. בחשכת הלילה, ליל סגריר, הלכו ארבעה אנשים לאט לאט, נושאים מטה-ביתית, ועליה: איש פצוע קשה, נאנח מכאביו הנוראים. הדם שוטף ושותת מבעד חתוליו.

כפעם בפעם התעכבו נושאי המטה על המקום, ואחד מהם, אמיץ-הלב, רבי יואל משה סלומון, נגש אל החולה, בדק את “הדופק”, החליף את התחבושת, הטיף לתוך פיו מעט קוניאק, הרגיע את החולה בדברים נעימים, ורמז לנושאים ללכת, למהר וללכת עד שבאו לשער העיר העתיקה בירושלים “שער יפו”

אז, באותה התקופה, עוד היו שערי העיר העתיקה סגורים, אין יוצא ואין בא.

הנושאים העמידו את המטה לאט לאט על הארץ, ואחד מהם נגש אל השער בקריאה, בצעקה, בדפיקה, בדפיקות רבות, אך אין עונה. רבי יואל משה נגש בעצמו אל השער והוא ידע כבר, כי הכסף “יפתח שערים”, ואחרי כן נכנסו העירה ובאו ישר אל בית “בקור חולים”. ר' אליה מלוצין, מנהל הבית אז, הזמין מיד את רופא הבית דר. שרגא פופליס, ואב החולים, האחות הרחמניה והרוקח הצעיר עזרו על ידו בהגשת העזרה המהירה, ואחרי שחתלו את החולה וחבשוהו נשאר שוכב בבית החולים.

מאין באו האנשים הרחמנים האלה? מאיזה מקום הביאו את הנפצע המסכן הזה? זו מה שיש ברצוני לספר כאן:

המה באו מנחלת שבעה.

רוב גרי העיר העתיקה אמנם שחקו-לעג אז על החלוצים הראשונים, חלוצי הישוב החדש אמיצי הלב האלה אשר יצאו מקיר העיר וחוצה, לבנות בתים, במקום הנעזב והשמם הזה. ובאמת סבלו החלוצים האלה, אשר התישבו במקום הזה תלאות רבות. חייהם היו תלויים להם מנגד, מפחד גנבים ושודדים. מכל העברים – מדבר שממה, אין חנות ואין ממכר, אין רופא ורפואות וגם חובש אין.

בעל הרוח החיה ואמיץ הלב בשכונה החדשה הזאת היה – ר' יואל משה סלומון הוא חזק את לבם ואמץ את רוחם, ויבואו גם אנשים אחרים לגור שם, מי בשכר מועט ומי בחנם אין כסף. ובאחד הלילות שמע ר' יואל משה צעקות מאחד הבתים שהיה גר בו ר' משה ליב טפר. ר' יואל משה קפץ ממטתו ויזרז את בני ביתו אחריו, בתנועה והמולה שהקימו בכוונה נגשו אל אותו בית שממנו נשמעו הקולות והצעקות, ומצאו את הדלת שבורה, והשודדים – שני ערבים שחורים וחרבותיהם בידיהם, - בשמעם קול צעדים בתנועה והמולה מהרו לברוח מן הדלת השניה, שגם היא היתה כבר פתוחה, נעלמו ואינם. השכן המסכן שכב על מטתו מתבוסס בדמו, אשתו התעלפה, הילדים צעקו מרה: אבא, אבא!

המסכן נפצע על ידי הפראים, בפצעים נוראים. רבי יואל משה סלומון מהר להצלתו בעוד מועד. הוא מהר לביא את הרופא ד"ר סנדרצקי. ועל פיו הובל הנפצע באותו לילה לבית החולים “בקור חולים” בעיר העתיקה.

בפנקס “נחלת שבעה” רשום, בכתב ידו של הר"י רבלין: “הוצאות שעלו על ר' משה ליב טפר שרצחוהו בביתו בליל ח' אדר שני תרל”ה: להרופא סנדרצקי 21.30 גרוש, בעד כתיבת קובלנות להקונסולים 23,3.

הם דרשו מאת הקונסולים, שישתדלו אצל הממשלה המקומית לבלי לסגור עוד את השערים בלילה, אחרי שהישוב החל כבר להתפתח מחוץ לחומת העיר, והממשלה אמנם הזדקקה לדרישה הצודקת הזאת.

כזה וכזה “אכלה חרב”, עד שהתכונן והתבסס הישוב החדש מחוץ לחומת העיר.

פנחס בן יאיר

———————-

“יהודה וירושלם” הרב החכם רבי יואל משה סלומון ז"ל

בה“ר מרדכי, בהר' זלמן צורף, ממיסדי הישוב האשכנזי בירושלם, ראשון ממיסדי הישוב העברי מחוץ לחומת העיר. אחד מראשי-מנהיגי העדה האשכנזית בירושלם חבר-פעיל בבנין השכונות הראשונות בירושלם החדשה: “מאה שערים” “נחלת שבעה” “משכנות ישראל” ו”מזכרת משה“, וגולת הכותרת לפעולותיו: יסודה של המושבה “פתח תקוה” אם המושבות ביהודה. נולד בירושלם י”ח אדר תקצ“ה, ונפטר י”ב חשון תרע"ג.

 

ד. שכונת “מאה שערים” תרל"ה

ואחרי “נחלת שבעה” – שכונת “מאה שערים”. ר' יוסף רבלין, אבי השכונות החדשות מחוץ לחומה, לא הסתפק ב“נחלת שבעה” לבדה. ואך נוסדה, ועוד טרם נבנו עשרה הבתים הראשונים, כבר הגה בשכונה חדשה. שכונה כזו שגם אנשים בינונים יוכלו לרכוש להם במשך הזמן בית קנוי לצמיתות עם כל הנוחיות שבו. ויהי הראשון4 ליסד חברה לבנין מאה בתים מחוץ לחומה, באופן שחבריה ישלמו מלבד דמי הקרקע, סך 10 לירה בכל שנה במשך עשר שנים, ומאלף לירות אשר יקובץ בכל שנה יבנו עשרה בתים, ובהם יזכו עשרה חברים ע“פ גורל וע”פ שומא. וככלות עשר שנים יגמרו כל בתי החברה.

מספר מאה חברים נמלא מהר. ולא רק הבינונים, אשר עוד היכולת היתה בידם לתת בכל שנה את הסכום האמור, כי אם גם עניים אשר לא היה בידם כסף מזומן לשלם את דמי הקרקע, באו בבריתה, וימכרו וימשכנו את תכשיטיהם וישעבדו את זכותם בה“חלוקה” – וחברת “מאה שערים” (על שם מאה החברים) נוסדה ונתכוננה בהתלהבות ובשמחה כפולה, בידעם כי על ידה תנתן להם האפשרות להגאל מעול שכר הדירה המעיק עליהם שנה שנה, לצאת מהאויר הדחוק שבפנים העיר לאויר צח ובהיר במרחב-יה. בראש העסקנים העיקרים, שעל ידם נתכוננה השכונה, יחד עם הר“י רבלין, עמדו אז שני אנשים מצוינים: הרב ר' שלמה זלמן בהר”ן והגביר ר' בן ציון לאון אחד מהסוחרים הגדולים ושופט במג’לש תאג’רה, שהתמסרו לבנין השכונה בכל רגשי לבם ונפשם, ואתם עמם ר' משה יצחק גולדשמיט, ור' משה צבי לוינזון, ור' אברהם צבי איידלמן. זה האחרון “והקדיש הבית מספר פ”ב להיות יושבים בו ת“ח ע”פ גורל וע“פ דעת הוואקילס” (מפנקס הגדול של “מאה שערים”) היה חבר פעיל ועזר הרבה גם בבנין בית הכנסת “תפארת ישראל” לעדת חסידי בויאן בעיר העתיקה.-

ועל פי החלטת החברים נגשו לקנות חלקת אדמה גדולה, ולא על דרך יפו, למען יהיה מחיר הקרקע יותר בזול; ויקנו את המגרש הגדול שהיה נקרא בערבית בשם “כרם כדכוד” – “מערבה צפונה להר הבית”.

בשלש קניות רכשו להם את המגרש הגדול הזה, שהכיל שנים ושלשים דונם וחצי. מתוך הפנקס הראשון של שכונת “מאה שערים” משנת תרל"ד, רואים אנו שבראשונה קנו “כברת ארץ” אשר הכילה במדתה חמשה ועשרים אלף אמות מרובעות, ושלמו בעדה 29608 גרוש טורקי. אחרי כן באה הקניה השניה: “כברת ארץ גדולה” במחיר 12261 גרוש טורקי; והשלישית – במחיר 12040 גרוש טורקי. בזה נשלמה נחלת מאה שערים לכל גבוליה מסביב כאשר היא עתה.

בקניה השלישית נתוספו חברים עד מאה וארבעים. אבן הפנה הונחה בחדש אייר תרל“ד. בחנוכה תרל”ה נגמרו עד עשרה בתים, גם בור גדול חוצב (אשר עליו נבנה אחרי כן בית המדרש הגדול “ישועות יעקב”) ויחד עם זה תנור לאפית לחם ומקוה טהורה.

בשנת תרל“ו-ל”ז נבנו ונגמרו 29 בתים; ובשנת תרל“ח-ל”ט עוד 12 בתים; ואחרי כן עוד 10 בתים, ובשנת תרמ“ב נגמרו יתר הבתים, וכמו כן בית המדרש הנזכר, ובתי תלמוד התורה, וחצר להכנסת אורחים וכו' - “והעמידו השערים והמנעולים והבריחים”. ובשנת תרמ”ד “התחילו לסקל המסילה ולתקן הדרכים”. –

אני צריך לבאר את הדברים: לפי התכנית שהציבו להם מיסדיה, נבנתה השכונה כמין חומה מרובעת עם ארבעה שערי-ברזל5, בכל רוח, שנסגרו בכל לילה עד שנת תרע"א, שאז הוסרו בפקודת הממשלה. ואני מעלעל בפנקס הישן הזה, וקורא: “החיג’ה תכתב6 על שם חמשה אנשים: אחד יליד (קרי, נתין) טורקי אחד יליד אסטרייך, אחד יליד אשכנז, אחד יליד רוסיה, ואחד יליד אנגליה. והם יתנו כתב מקויים, כל אחד בהקונסולי' שלו, כי זהו בעד מאה וארבעים אנשים, והכתב יהיה ביד הועד או ביד אחד מהגדולים אשר יבחר הועד. ועל זה באה הערה: “דבר קשה היה אז לקיים התנאי הזה בתחילת הקניה, ונכתבה החיג’ה על שם ר' בן ציון ליאון, נתין אנגליה”. וככלות בנין עשרת הבתים הראשונים נכנסו בעליהם לגור בהם, אך לבבם היה מלא פחד ועצבון. פחד – מחומסים ושודדי ליל; ועצבון – מעמל וטורח. כי כל דבר מצרכי החיים, מקטן ועד גדול, היו מוכרחים להביא מהעיר. שמה ושאיה שררה בכל הסביבה, אין כביש ואין דרך. סלעי מגור, אבני נגף וצורי מכשול, שביניהם צמחו קוצים וברקנים מלאו את כל הסביבה. כמה סבלו העשרה הראשונים האלה! בניהם יוצאי חלציהם מספרים לנו נוראות, מה שסבלו באותם הימים, ועוד יותר בלילות, מפחד הפראים, השודדים והרוצחים, זאבים וחיות טרף שהיו נמצאים תמיד על יד הדלתות והחלונות, ובאחד הלילות ליל שבת, נהרג שם ר' ישראל חיים שיינבוים ז”ל. מתוך סיכון-נפש נוסדה השכונה הזאת, ובהלל ותרועת-שמחה חגגו את חג יובלה.


“ההתנפלות על מאה-שערים”

בשנת תר“מ (1880) היתה עוד השכונה “מאה שערים” פתוחה לכל ארבע רוחותיה. היא עוד טרם נסגרה על שעריה, ומכל ארבע שורות הבתים הבנויות בצורת תיבה אחת גדולה, גרו אז תושבי “מאה שערים” רק בשורה אחת, וגם אלה נחשבו בימים ההם ל”גיבורים", שהרהיבו עוז בנפשם להתפרץ מחומת העיר העתיקה ולצאת ולהתישב בסביבת “כרם-כרכור” השוממה והעזובה.

פעם בליל יום שבת, ח' בניסן כשר' גדליהו האופה היה מסב לשולחנו עם בני ביתו וקידש על היין, התפרץ פתאם לתוך ביתו ערבי עטוף עביה ושאל לשומר – אז היה ל“מאה שערים” שומר ערבי – ר' גדליהו נבהל מאד למראהו הפראי של הערבי, כי פניו העידו על כונות רצח ושוד שבלבו, ובכל זאת אזר ר' גדליהו אומץ וכוח והחליט להוליכו אל השומר, בינתים התנפל הבדוי על השלחן אשר היה ערוך במאכלי שבת והתחיל זולל מהם, אבל רוחו של ר' גדליהו לא נפל עליו והתחיל מגיש לפורע בעצמו ובידיו מהמאכלים אשר על השלחן. בתוך כך הספיקה אשתו של ר' גדליהו להתחמק מפתח ביתה ולהודיע: לשכנים על הסכנה הנשקפת להם.

השכנים מהרו ללכת ולקרוא לשומר: והנה הם נפגשו בו כשהוא צועק: “הסתתרו כי שודדים ערבים מתנפלים עליכם הם נמצאים כבר מאחורי השכונה מצד מערב”. תושבי השכונה הפצירו בשומר כי ירוץ לעיר העתיקה לקרוא ליהודים לעזרה, אולם העיר היתה לפי מנהג הימים ההם, סגורה ומסוגרת לכל הלילה. ואי-אפשר היה להשומר להכנס לתוכה, והוא חזר כלעומת שבא.

היהודים נתאספו בבית אחד, ויחד עם השומר רצו לביתו של ר' גדליהו. הבדוי בראותו את השומר הערבי, התנפל עליו: הוציא סכין מחגורתו ודקרו דקירת מות. אחרי-כן התנפל על הנאספים הכה ופצע הרבה מהם. בשכונה פרצה מהומה, אבל בכל זאת עלה בידי היהודים לתפוס את הרוצח ולקשור אותו בחבלים. בינתים התקרבו השודדים אל השכונה ורצו לתקוף אותה, אבל הם נפגשו בהתנגדות עצומה מצד היהודים. ההגנה המאורגנת של היהודים הפילה אימה גדולה על הפורעים, הם ברחו והשכונה נצלה משוד וממות. בהתנפלות זו נהרג איש אחד, הגבור שבשכונה, ישראל חיים שיינבוים, בן 38 שנה, בנו יחידו של ר' מאיר שיינבוים שהיה אחד ממיסדי בתי-מחסה אשר על הר ציון.

ועד היום מתגאים זקני “מאה שערים” במעשי גבורתם בזמן ההוא.


שומת הבתים

באחד הפרטי-כלים בפנקס “מאה שערים” כתוב לזכרון בספר: אנחנו הח“מ המופקדים מפי הבד”צ הי“ו עשינו בעיון רב בענין השומא הנ”ל כפי ראות עינינו בדעת ובהשכל היטב. ולראיה בעה“ח ג' מרחשון שנת תרמ”א פעה“ק ירושלם ת”ו.

נאם שלמה זלמן בהר“ן ז”ל

נאם בן ציון בהרב ר' ארי' ליב ז"ל ליאון

נאם אברהם ב“ר ראובן ז”ל

ונאם משה יצחק ב“ר יהודה ליב ז”ל גולדשמיט

גולת הכותרת לשכונת מאה שערים: הישיבה הגדולה הנקראת “ישיבת מאה שערים” ועל ידה, בתי תלמוד התורה. – שנבנו מחדש ברוב פאר וגודל באורך וברוחב וקומה ע“י הרב הגאון ר' שאון חיים הרב מדובראוונא ז”ל והרב הגאון ר' זרח בראווערמאן ז"ל.

רבניה של השכונה הרב יוסף גרשון הורביץ שליט“א ר”מ “ישיבת מאה שערים” והרב יצחק יעקב וואכטפויגל שליט"א.


המאפיה של ר' יהושע ברמן על יד מאה שערים מלפני כחמשים שנה.

תיתי לו לר' יהושע ברמן שעל ידו נתוספו ונתרבו דיירים, בעלי-בתים, בעלי חצרות בכל אותה הסביבה.

בעוד היותה שכונת “מאה שערים” דלה וריקה מתושבים, קנה ר' יהושע הלוי ברמן מגרש שמם, סלעי מגור ושיני סלעים, ויעזקהו ויסקלהו ויבן לו בית קטן לשבת בו, ומאפיה לעבודה. וברוב חריצותו ורוחו הכביר, הגדיל עבודתו באפיה, בטחנה ובמסחר והצליח בה.

בשנת תרס"ב בנה שורה של בתים על אותו המגרש השמם, לשם יסוד “בית חרשת-ללבנים מלט” שהתקיים עד התפרצות המלחמה העולמית ואחרי כן נמכר לחברה יהודית אחרת.

כעת מתרומם על המגרש השמם, שר' יהושע קנה מלפני כחמשים שנה על יד מאה שערים, בנין גדול משוכלל ומזוין בכל המכונות החדישות לאפיה הלא זאת היא מאפיה ברמן הידועה לכל, מאפיה – שבדוגמתה אין אנו מוצאים בכל המזרח הקרוב.

————————


הרב הגאון ר' יוסף גרשון הורביץ שליט“א, ר”מ ומנהל הישיבה הגדולה והת“ת מאה-שערים ודומ”צ בעיה“ק ירושלם. אחד מגדולי וזקני הרבנים של ירושלם, ועסקן טפוסי מעולה וטהר-רוח בישוב הישן, בעל סמכות גדולה בעניני הוראה של דת ודין ויחד עם זה בקי וממולח בהויות העולם. עלה לירושלם עוד בימי נערותו, והתפרסם עוד בימי עלומיו לגדול בתורה ויראה, במשך תקופה ידועה יצק מים ע”י הרב ר' נפתלי הרץ ז"ל רבה של יפו והמושבות ושימש לו גן לתלמיד חבר בחכמת הנסתר.

הרב הורביץ נמנה כל הימים כאחד עסקני הכלל המסורים בירושלם, הוא היה אחד המיסדים של המזרחי בא“י. חבה יתירה נודעת לרב הגדול הזה מאת הצבור הירושלמי מצד היותו בעל סגולות נפשיות אצילות, גלוי-לב ובר-לב ומקבל את כל אדם בספ”י.


הרב הגאון יצחק יעקב וואכטפויגל שליט“א. רב ומורה הוראה בשכונת “מאה שערים” ומנהל “ישיבת מאה שערים”. אחד מן הראשונים והכי פעילים בבנין שכונת כפר עברי נוה יעקב שנקנה על ידי ר' ישראל מרדכי טננבוים ונטע שם אהלו, אהל של תורה, כן נוסדה על ידו השכונה החדשה “תפארת ירושלם” שתבנה במהרה בקרוב. חתנו של הרב הגאון הצדיק רבי זרח בראוורמן ז”ל ממיסדי הישיבה הנז'.


 

ה. “אבן ישראל” - תרל"ה

שכונת “אבן ישראל” היא השכונה החמישית לשכונות החדשות שנבנו מחוץ לחומת העיר. בשנת תרל“ה נגש ר' יוסף ריבלין וחבריו: הר' משה פיזיצר ר' ביניש סלנט, ר' יהושע ילין, ר' יהודה ברגמן ור' אברהם אלקנה זכס וכו', ליסד, על-פי התכנית של מאה שערים, שכונה חדשה בשם “אבן ישראל”, (מספר חבריה היו אז 53) כמספר “אבן”, וע”כ נקראה “אבן ישראל”). ובהיות אדמתה על אם הדרך יפו-ירושלים, עלה מחיר האדמה יותר ממחיר האדמה של מאה שערים.

בפנקס שכונת “אבן ישראל” רואים אנו, כי בשנת תרל“ח כבר נבנו ונגמרו חמשה ועשרים בית, והגורל הגדול שנעשה במעמד רוב אנשי החברה ובנוכחות הרבנים וראשי טובי העיר. היה ביום א' כ”ח סיון, כל אחד מהזוכים קבל “שטר החלטה”, כתוב וחתום מאת ועד השכונה מאיר מייזיל הסוכן, אברהם אלקנה זכס, ור' משה גראף מבריינסק (מי שהיה אחרי כן במיסדי שכונת “בית יעקב”, שעוד ידובר עליה בפרקים הבאים), באשור הבד“צ: יעקב יהודה לעווי, יעקב במוהר”ר משה, מרדכי במוהר“ר ארי' ליב זצ”ל.

אחד מכ“ה הזוכים הראשונים בגורל, היה רבנו הגאון רבי שמואל סלנט, אך הוא נשאר לשבת בעיר העתיקה בחורבת ר' יהודה החסיד עד יום מותו כ”ט אב תרס"ט. אף פעם לא לן מחוץ לחומה. פעם התאחר בחתונת בתו בימין משה (בשנת תרנ"ה) והתפרצו גנבים לביתו וגנבו את כל אשר לו. למזלו נתפשו והגניבה הגדולה הושבה לידו.

בספר התקנות לשכונה זו נאמר “החיג’ה (הקושאן של עכשיו) תכתב על שלשה או חמשה אנשים שיבחרו מבני החברה בדעות נעלמות (אחר כך נרשמה על שם מאיר מייזל, אברהם אלקנה זאקס ומשה גראף.) וכל אחד מהם יתן כתב מקויים מאת בית הדין והקונסול שלו, שזהו בשביל החברה “אבן ישראל”, והכתב יהיה ביד הועד או בידי מי שיבחר הועד”.

את מגרש השכונה הזאת קנו בשלשה גרושים האמה. הבתים נבנו במשך שנים אחדות לספרדים ואשכנזים גם יחד. –

חפש ומצא

אחד מבעלי הבתים הראשונים בשכונת אבן ישראל היה סי' נתן זאמירו, מהעיר העתיקה, יליד בן יליד הארץ, הוא היה אחד השמשים בעדת הספרדים. עני מדוכא, תם וישר וירא אלקים. בעיר העתיקה גר אז באחת מחורבות ירושלים. ויהי באור לארבעה עשר בחודש ניסן, זמן בדיקת החמץ, שב הביתה סר וזעף, באין לו כלום לצרכי החג, זולת מעט קמחא דפסחא שקבל מן הכולל. ונוסף על דאגותיו ותלאותיו, העיק והציק לו בעל ה“חזקה”, להמציא לו בתוך המועד את שכר הדירה, עם כל היותו נבוך ונדהם, נזכר העני המסכן בחובת הלילה וקם לבדוק את החמץ בנר-שעוה שכבר היה מוכן בכיסו. אחרי שבדק בביתו הצר. ירד גם למרתף לצאת ידי חובת בדיקה כהלכתה, בחורין ובסדקין, ובחפשו כה וכה – והנה כלי חרס עתיק מלא מטבעות-זהב עתיקות ותכשיטי-נשים מלפנים, אשר ערכן עלה אז למאה וחמשים לירה טורקיות!

התם והתמים הזה, במצאו את המטמון, לא ערב את לבו לקחת לו את הכסף, וימהר להודיע לפקיד עדת הספרדים, הרב ר' משה בן-בינישתי, וגם את פי הרב הראשי שאל, כדת מה לעשות בכסף הזה. הרבנים חקרו לדרי הבית הזה בשנים הקודמות, ונוכחו לדעת, כי המטמון הוא עתיק-יומין, והרגיעו אותו ואמרו לו: סי' נתן! אלקים נתן לך מטמון – זכה בו! המסכן נשק את ידי הרבנים, וימהר לשוב הביתה בדמעות גיל. אח“כ החליט בדעתו למסור את הכסף לדבר מצוה שפירותיו בעולם הזה: לזכות בבית באחת השכונות החדשות. וביום א' דחול המועד פסח נגש אל הרבנים, חברי “ועד השכונות החדשות”, וימסור סך מסוים מן הכסף ליד הסוכן הר”י ריבלין, לקניית בית בשכונת “אבן ישראל” – ויקם לו הבית מספר שש, לו ולבניו אחריו.

על יד השכונה הזאת: בנין בית חנוך יתומים לעדת הספרדים בירושלים.

המגרש נקנה בשנת תרס“ג, ע”י הרב הגאון רבי יעקב מאיר בסך אלף וחמש מאות נאפ“ז מנדבת האחים המבורכים אברהם, יצחק, יעקב ומשיח בורוכוף הי”ו.


—————-

הסבא קדישא רבי משה בהגאון רבי שמואל פיזיצר ז“ל, ראש בתי אבות רוקח- ריבלין, ירושלם תל-אביב. נסתלק בירושלם ביום האחרון לש' התרס”ב. אחד ממיסדי שכונת “אבן ישראל”



תקנות חברת אבן ישראל7

החברה “אבן ישראל נתיסדה בחדש אייר תרל"ה. לקנות שדה ולבנות בתים בשבע שנים, ותתנהג ע”פ ועד נבחר מבני החברה, חמשה בעלי הועד, ושנים ממלאי מקומות, ולדבר נכבד יבאו כולם, ובפרט לתקן תקנות, - ואנחנו הח“מ אשר נבחרנו מבני החברה, עפ”י כתב מיוחד חתום מהם, בהתאספנו כמה פעמים ונשאנו ונתננו בתקנות החברה הנחוצות לה לקיומה ולתועלתה. מצאנו את התקנות האלה נחוצות ומועילות בעה“י. ויהיו ביד כ”א מבני החברה למען ידע מה חובתו ומה טובתו, ממה להזהר. ומה לשמור ולקיים, כי עפ“י התקנות האלה כרתה החברה את בריתה אתו, ועל פיהם נכנס כ”א אל שעריה. כי מהתקנות האלה תוצאות כבוד החברה וקיומה ואחדותה למשמרת שלום. –

1. השדה אשר קנתה החברה במערבה של ירושלם עה“ק ת”ו עומדת על יד דרך יפו, החיג’ע תכתב ע“ש שלשה או חמשה אנשים, שיבחרו מבני החברה בדעות נעלמות. וכ”א מהם יתן כתב מקוים מהבד"צ ובהקונסילארי' שלו כי זהו בעד החברה אבן ישראל, והכתב יהי' ביד הועד, או ביד מי שיבחר הועד:

2. בכל שתי שנים בר“ח סיון יבחרו בני החברה ועד חדש, ויהיו בו לכה”פ שנים מהועד הקודם, וימסרו להועד החדש כל הפנקסים והכסף והשטרות וכל השייך להחברה, וגם אחר כלות בעזה"י כל בניני החברה לא יוסר ועד כזה למען ישמור את המקום בכללו והבנינים בסדרים ובנקיות.

ומכל ריב ומדון בין השכנים, ובפרט בענינים הנוגעים אל הנחלה המשותפת לכל החברה;

1. בכל שנה משבע שני הבנין חייבת החברה לבנות לכה“פ ששה בתים מכסף בני החברה, וכל א' מחויב להביא את הכסף הנדרש ממנו ע”י הועד, בלי אחור, והעובר ולא יביא במועדו ויותרה שלש פעמים ולא ישמע, הרשות ביד הועד להוציאו מן החברה בלי כל משוא פנים, וכספו ישאר בקופת החברה עד כלות כל בניני החברה, והועד כל מה שיוכל להקל, ולא להכביד בתשלומין על היחידים, ישתדל בכל האפשרות;

2. חובת כל א' מבני החברה לבלתי עבור את פי הועד בכל הנוגע אל הנחלה והבנינים ותשלומי הכסף ומושב הבתים ושכר הדירות ומכירה וקנין וכדומה, ואין רשות למכור או למשכן או להשכיר, לבנות ולהרוס, רק ברשות הועד, והמכירה שלא תהי' בקיום חתי' בעלי הועד בטלה ומבוטלת, וחובת הועד להפיק רצון בני החברה בדבר שזה נהנה ואחר לא חסר;

3. מי שלוקח שני בתים או קרובים ואוהבים הרוצים להיות בתיהם סמוכים זה לזה, ישתדל הועד להפיק חפצם בכל האפשר, ואם יש בבית איזה עילוי בדמים, הוא יתן והוא קודם לאחר הנותן כמוהו;

4. למען הרחק מבני החברה כל דבר הגורם ריב ומצה בין השכנים, הושם לחוק אשר אם רוב בני החברה יאבו להוציא את מי ומי מהחברה גם מהבית שיושב בו גם לאחר ששילם כל הכסף, יש כח ביד הועד אחר חקור דבר היטב, לעשות רצון בני החברה, ואם רק השכנים הקרובים אל ביתו לא יסבלו כובד הריב והמדנים היוצא להם מביתו, על זה יפקחו בעלי הועד עיניהם ויזהירו ויתרו בו, וידרשו ויחקרו היטב היטב, ואם אמת כדבר השכנים יוציאוהו כנ"ל;

5. שדה החברה נתחלקה מתחלת התיסדות החברה, לחמשה עשר נומרין, כל נומר יש בו שלשה בתים, אחד על יד דרך יפו, אחד על יד הדרך שכנגדה ואחד באמצע או מן הצדדין. וע"כ החברה היא של חמשה עשר – שהם חמשה וארבעים – אנשים, תשלומי כסף השדה, וכן תשלומי כסף הבנין בכל שנה יחשב על חמשה וארבעים, וכל מי שלקח נומר א' היינו שלשה בתים כנז‘, אותו יכיר הועד על תשלומי כל השלשה בתים, ושלשה שלקחו נומר שלם כלם כאיש א’ נחשבו אצל הועד, ומי שלקח נומר שלם ומכר את אחד או שנים מבתי הנומר ואם יביאו את הכסף בכל עת, לא ימנע הועד מלחשוב עמהם ולתת להם שטרי קבלה ביחוד על הגליון הלז אשר בידם, בלתי אם לא ישמרו בתשלומין, ישוב הועד אל בעל הנומר, ויוכל הוא לשלם ויהי הבית שלו, וכסף ישיב ללוקחי הבתים וכפי שישתווה עמהם, והועד יגמור ביניהם בצדק ובמישור.

6. משפטי הגורלות כך יהיו, בהגמר בנין איזה בתים מהחברה, יוטלו כל החמשה עשר בעלי הנומרין בגורל, ואשר יצא לו הגורל, יטיל גורל במעמד הועד בינו ובין שני בעלי הבתים השייכים אל הנומר שלו, והזוכה ישלם שכר דירה כאשר ישית הועד, וא' מבעלי הבתים הפנימים כשיזכה בבית החיצון, יכנס לדור בו עד הגמר בנין הבית הפנימי שיזכה הנומר שלו ובהגמר אי“ה בנין כל בתי החברה, יוטל גורל חדש במעמד בני החברה ושארי אנשים זקנים ונכבדים גדולי תורה ויראה, ובתחלה יהיה הגורל של החמשה עשר החיצונים ויושם כל בית ע”י שמאים בקיאים, והבית שיש בו עילוי או פחת יושת עליו עילויו או פחתיו בדמים, והזוכה בו הוא יתן כפי השומא. ואח“כ יהיה הגורל של יתר הבתים, וכל אחד על מקומו יבא בשלום ושלוה ואיש בנחלתו ידבקו בני החברה אחר שישלמו כל אשר עליהם: ויותן לכ”א על חלקו שטר מכר כד“ת, גם אם ירצה חיג’ע במחכמ”ה יותן לו על הוצאותיו, רק על הבורות והחלקים בשדה המשותפים לכל בני החברה לא יותן שטר מכר, כי לכל בני החברה הם איש כאחיו, ובמשך שנות הבנין יבנה הועד בורות כפי הצורך ועל כל בני החברה לשאת במשא הבנין בלי עיכוב, והיה משפט התשלומין כמשפט תשלומי הבתים בסעיף ג';

7. בכל חוקות החברה ומשפטיה ותקנותיה חובותיה וזכיותיה משפט אחד לכל מי שיש לו שטר כזה, לא יבוכר איש על רעהו ולא יהודר פני דל או עשיר קטן וגדול, וכל עוד שלא שילם כל מחיר השדה והבנינים והבורות, אין כח היושב בשכירות על פי הגורל הראשון יפה מכח שאר בני החברה, ואם ירצה לבנות איזה דבר בבית שכירותו ישאל רשות מהועד וירשמו כל ההוצאות שהוציא, ובצאתו מן הבית עפ"י הגורל האחרון, ובנינו עודנו חזק וטוב, יושב לו מה שהוציא כשבא אל הבית, אם שוה כסף שהוציא, ולפי ראות עיני הועד, ורשות להועד להוסיף איזה תקנה טובה וראויה בהסכם רוב החמשה עשר בעלי הנומרין -:

התקנות האלה על פיהן תתנהג החברה, ועל פיהן נכנס אליה ה“ה הרב מ' מאיר מייזל נ”י מחאסלאוויץ אשר לו נומר 14 בית א' לשמור ולעשות ולקיים ככל הכתוב בספר התקנות הזה. – וה' יגמור בעדינו לטוב, ויטענו בגבולנו ובבבנין ירושלם בב“א נשמח כולנו, ובעה”ח יום ה' לסדר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, י“ב תמוז התרל”ה פעה“ק ירושלם ת”ו

מאיר מייזל מחאסלאוויץ משה גראף מבריינסק בנימין ביינש סלאנט יהושע יעלין

יוסף ריבלין יהודה בערגמאן אברהם אלקנה זאקס


שטר החלטה8

  • על פי הגורל הגדול שהיה במעמד רוב אנשי החברה מנחלת אבן ישראל הי“ו ביום א' ר”ח סיון תרלחי“ת פעה”ק ירושלים תובב"א –

להיות לראיה ואות אמת ביד הרב ר' עמרם בלויא נ“י וביד באי כחו ויורשיו אחריו כי הבית המסומן 15 No משורת הבתים הבנויים בנחלת אבן ישראל על דרך יפו – ואלה מצריו וסימניו, מצד צפון דרך המלך מירושלים ליפו, מצד מערב הגבול מנחלת הח' לצד יפו, מצד דרום חלקת השדה המשותפת לכל אנשי החברה, מצד מזרח הבית נומער 14 של ר' שבתי האלבש”ט (האלברשטאט).


הרב ר' בנימין בייניש סלאנט ז“ל, בהגאון הגדול, רבה של ירושלם, מרן שמואל סלאנט זצ”ל נולד בסלאנט בשנת תקצ“ח, עלה לאה”ק בשנת תר“א. נסתלק בירושלם ביום י”ט תשרי תר“ס מיקירי ירושלם ונכבדיה, בוניה ועסקניה. – מהראשונים למיסדי השכונות מחוץ לחומת העיר: “נחלת שבעה”, “אבן ישראל”, “משכנות”, ו”מזכרת משה", אישיות נהדרה, בעל נפש אצילות.

את הבנין הנ“ל וחדריו, עילית ותחתית. וחצר שלפני הבית היינו במשך רוחב בנין הבית, וכנגדה באורך קרוב לשלש עשרה אמות, היינו עד כנגד כותל חיצון של בית הכבוד של הרי”צ פראג נ“י אשר יומשך חוט במכוון מתוך החיצון של הכותל הנ”ל שלצד חלקת השדה נחלת “אבן ישראל”, עד נגד הבית הנ“ל – הוא הבית והחצר אשר עלה לה”ר עמרם הנ“ל בגורלו, וכבר שילם לקופת החברה כל המחיר שעלה לחלקו, היינו חלק אחד מארבעים בחלקת השדה המשותפת לארבעים בני החבורה הי”ו סך אלף ושמונה מאות ושבעים גרוש. כן בעד בנין הבית והחצר והמסתעף אליה ככל המבואר לעיל סילק כמה שעלה על זה עד ספ“א. ולכן הננו אנחנו הח”מ מודים בהודאה גו“ש, כי מחליטים אנחנו את הבית וכל הנ”ל להזוכה הנ“ל למקנה חלוטה אחוזת עולם! לו ולבאי כחו ויו”א לצמיתות עלמין כל הנ“ל בלי שום שיור כלל ומעתה ומעכשיו קם הבית והחצר הנ”ל וכל השייך לה פתחים וחלונות ודלתים ובריחים וכל תשמישים המחוברים של עצים ואבנים וברזלים הכל כאשר לכל קם למקנה לה“ר עמרם הנ”ל ולבאי כחו ויו“א עד עולם. והרשות ביד הר' עמרם הנ”ל וביד ב“כ ויו”א לעשות בהבית וחצר הנ“ל כרצונו, לדור ולהשכיר. למכור ולהחליף ולמשכן וליתן במתנה לכל מי שירצה, לבנות ולהרוס, לגדור ולפרוץ, לנטוע ולעקור נטוע, הכל כאדם העושה בשלו באין מוחה ומערער בעולם. וגם בהבור הקטן שנקנה עם חלקת השדה, ובהבור הגדול שנבנה בשנת תרל”ו, וגם בחלקת השדה הנשארת בלי בנין וישאר לתשמיש כל בני החברה, יש להזוכה הר' עמרם הנ“ל וב”כ ויו“א חלק אחד מארבעים ככל אחד מאנשי החברה, בלי שום הבדל ותוספת זכות לאחד מבני החברה על חבירו, וכפי המבואר בתקנות החברה. ובפירוש הותנה כי בכל הוצאה כללית שיסכימו רוב אנשי החברה לעשות בנחלת אבן ישראל, הן בנין בורות חדשים או תיקוני הבורות, או איזה הוצאה על חלקת השדה, ובה”כ וכדומה צרכי רבים [מלבד בנין הבתים אשר יבנה לבני החברה], וכן אם יופחת מארבעים נומערין אשר עי“ז יעלה הוספה על כל אחד מבני החברה, הן מהבורות והן מחלקת השדה, בכל אלה מחוייב גם הזוכה הנ”ל וב“כ ויו”א לישא בעול ההוצאה הנ“ל ככל אחד מבני החברה, בלי שום דיחוי וטו”מ בעולם. גם כל זמן שלא יוגמר כל בניני הבתים של החברה יוקח מים מכל הבורות לצרכי בנין בתי החברה, בלי שום טוען ומערער על זה. ובאם יסרב הזוכה הנ“ל לישא בעול הוצאה כללית כנ”ל, יכולים בני החברה לעכב עליו ולא יניחוהו לשאוב מים מבורות עד אשר יתן חלקו בהוצאות במזומן. גם בפירוש הותנה אם ירצה הזוכה הנ“ל לגדור את חצרו בבנין אבנים, או לבנות עליה על ביתו הנ”ל באופן אשר גם שכנו הקרוב אליו יוכל לסמוך בנין להכותל מצדו השני, הרשות ביד הזוכה הנ“ל להעמיד על הגבול אשר בינו לבין שכנו. וכן אם יבנה עליה יעמיד הכותל על עובי כותל הבית המפסקת בינו לבין שכנו ואין מוחה בידו. ובהגיע תועלת לשכנו מבנין הכותל, היינו בעת שגם הוא יבנה, אז מחוייב שכנו ליתן לו חצי ההוצאה של הכותל כד”ת, כל התנאים הללו נאמרו ונשנו בפירוש. –

על כל האמור בשטר החלטה הזאת מראש ועד סוף הננו הח“מ מודים עליו בהודאה גו”ש גלויה ומפורסמת, ובקגו“ש שקנו אחרים מידינו כד”ת על כל הנ“ל. ושטר החלטה זאת יהיה תמיד בתקפו וחזקתו כאילו נעשה בב”ד דרבינא ורב אשי, ותמיד יהיה יד בעהש“ט על העליונה ויהי נידון ונדרש לטובת בעהש”ט וזכותו. ועל פינו ורשותינו הלך הזוכה הנ“ל והחזיק בהבית והחצר וכל השייך לה בחזקה וקני' מעליתא בכל אופן המועיל ע”פ ד“ת ותחז”ל והכל נעשה מרצונינו הטוב והגמור דלא כאסמכתא ודלא כטוד“ש בביטול מודעי ובפיסול עדי מודעי כדרך שמבטלין ופוסלין בג”נ וחו“ח שטר החלטה זאת כחו”ח כל שטרי מכירה והחלטה דנהיגין בישראל העשויין כד“ת ותחז”ל וע“ז בעה”ח יום י“ג לחדש תמוז שנת תרל”ח לפ“ק פעה”ק ירושלים ת"ו והכל שריר וקיים.

נאם הצעיר אהרן עזריאל ס“ט נאם זלמן חיים ריבלין נאם ע”ה יוסף ארוואץ הי“ו נאם משה יעקב פרץ ס”ט נאם הק' יצחק מפראג ס“ט נאם משה גולדצוייג נאם הק' עמרם בלויא נאם משה פיזצער נאם נתן זאמירו הי”ו ס“ט נאם זנביל ווייס מחוסט נאם יצחק מאיר במוה”ר יחזקאל נאם יצחק מאיר במהר“י יחזקאל נאם שלום שכנא נאם צבי בן יוסף נאם אבא מהורדנא נאם רחמים בן יוסף פראנקו ס”ט נאם שמואל אהרן גאלדבערג נאם יוסף במו“ה ברוך בארקע נאם יעקב יוסף ראזענטאהל נאם יעקב ב”ר מרדכי נאם שמואל ב“ר נתנאל ז”ל נאם זלאטא מרים א"ר פסח

אני הח“מ אם כי איני בקי בפרטי ענינים של החברה אבן ישראל, ובעת שנכנסתי להחברה הנז' אמרתי מפורש להסוכן הרב ק' מאיר מייזיל נ”י, שאין ברצוני להתערב בפרטי הענינים, ואני סומך אשר כתורה יעשו ועפ“י הצדק והיושר, וגם עתה אני סומך על החותמים למעלה, ובפרט על הרב ר' מאיר מייזיל נ”י סוכן החברה ולכן גם אני חותם בזה, אשר מצדי רצוי ומקובל ככל אשר הסכימו וכאמור למעלה, ובעה“ח ט”ו תמוז תרל“ח לפ”ק,

נאם שמואל סלנט


גם אנחנו הח“מ אשר הקושאנעס מחלקת השדה של אבן ישראל הנז' נכתב על שמינו, הננו מאשרים ומקיימים כל הנ”ל ולראי' בעה“ח ר”ח מנ“א תרל”ח לפ"ק

נאם מאיר מייזיל נאם אברהם אלקנה מאקס נאם משה גראף מבריינסק

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא. ואתברר לפנינו כד“ת כי כל החמשה ועשרים החתומים למעלה חתמו בחתימת ידם ממש והינון אינון חתימת ידיהם, ואשרנום וקיימנום כדחזי, וע”ד אמו“ץ ח”ש יום זיין לחו' מנחם שנת תרל“ח בעיקו”ת ירושלם ת"ו,

נאם יעקב יהודא לעווי נאם יעקב במו“ה משה זלה”ה נאם מרדכי במ“ו ארי' ליב זצ”ל


 

ו. “משכנות ישראל” – תרל"ה

למראה הבתים החדשים בשלש השכונות החדשות, שנבנו מחוץ לחומת העיר: “נחלת שבעה”, “מאה שערים” ו“אבן ישראל” נהרו פני אחינו יושבי ציון וירושלים, אשר ישבו תמיד צפופים ודחוקים בתוך תוכה של העיר העתיקה וסבלו נוראות מהישמעאלים, בעלי הבתים והחצרות, שהגדילו עליהם לרגלי העולים החדשים את שכר הבית, פי ארבע וחמש מבתחלה, והתחיל כל אחד להתאמץ לרכוש לו בית איזה שהוא בתנאים יותר קלים, בתשלומים יותר נוחים ובהשתדלותו של העסקן הציבורי, אבי הישוב החדש, רבי יוסף ריבלין, נוסדה חברת “משכנות ישראל”, ממאה וארבעים איש, כל איש ישלם חמש לירות למקנה המגרש, ותשעה גרוש וחצי לשבוע – ארבע לירות לשנה – ובכסף הזה צריכים לבנות עשרה בתים בכל שנה, ולהגרילם ולמסרם לעשרה זוכים.

גודל הבתים: 6 על 6 אמות, מלבד עובי הקירות", והתחילו אז ביסודה של השכונה: ויקנו את המגרש למעלה משכונת אבן ישראל במערבה של ירושלים, במחיר שלושה גרושים האמה, והתחילו לבנות בתים, וכאשר עלה מספר הבתים לארבעים וארבעה עמדו מלבנות, "כי היו אנשים אשר פגרו מתת לאוצר החברה כאשר הושת עליהם. ותשבת המלאכה. עד בוא הרב החכם ר' יחיאל מיכל פינס במלאכות הועד שנוסד בלונדון למזכרת משה מונטיפיורי, ובראותו מצב בני החברה כי ברע הוא, נגעה צרת לבבם עד נפשו והלווה להם מכסף הועד לגמור את 160 הבתים.

ותבנה החברה גן בית כנסת יפה, רחבו 8 אמות ושלש עשרה אמות ארכו, ומתחת לו שתי בריכות “מקוה-מים”. מחיר הבנין עלה בערך מאתים לירא צרפתיות ונקרא שמו “משכני עליון”. ויהי כבוא ירושלימה ר' אברהם זוסמן, שו"ב מלונדון, ובשמעו כי לרגלי בנין הבית עלו חובות החברה למעלה, התנדב מאה לירא שטרלינג, ויקן את הבית ויקראהו על שמו: “בית אברהם”.

בית הכנסת הזה חונך ברוב שמחה בחול המועד פסח תרל"ז. ומביתו של ר' יוסף ריבלין, עסקן החברה, ששם נתאספו הרבנים הגאונים מקהלות אשכנזים וחכמי הספרדים, הובאו שלשה ספרי תורה לבית המדרש בשירים וזמירות: “מה ידידות משכנותיך”, “רצית ד' ארצך” ועוד.

הרי“מ סלומון מספר,: בשעת החדוה נגש הגביר הנכבד מר דוד גוטמן ז”ל, אחד החברים לשכונה זו ומבחירי המשתדלים “ליסד אבן פנת עבודת האדמה על הרי ישראל”, ויברך את ראש הרבנים, הגאון רבי מאיר אוירבך, בברכת “מזל טוב” בחרדת קודש. ויענהו הרב: יתן ד' ונזכה לברך איש את רעהו בברכה הזאת במהרה בחנוכת בית המדרש הראשון, אשר נדרתי בעזרת השם לבנות מכספי בקולוניה הראשונה אשר יזכני ד' לכונן על הרי קודשנו, מיושבת מאחינו בני ישראל יראי ה' ותופשי התורה". וכל הקהל ענה אחריו: “אמן”.

אנשי הועד של השכונה הזאת היו אז: יוסף ריבלין, בנימין בייניש סלנט, יואל משה סלומון, אברהם אלקנה זכס, מנחם מנדיל ממינסק, נטע צבי סגל, יעקב מן, ויעקב בהר"ש.

 

ז. שכונת “בית יעקב” – תרל"ז

ואחרי “משכנות” – “בית יעקב”. השכונה הזאת, היתה בשנת הוסדה, שנת תרל"ז, רחוקה יותר מדי מן העיר. הסביבה – מדבר שממה, סלעי מגור ושיני סלעים. הבאים מיפו עברו בה רכובים על חמור, סוס ופרד. קרונות ועגלות טרם נראו בארץ. מרכולת וסחורה הביאו אז על דבשת גמלים. וגם בני אדם, נשים וילדים, ישבו אחוזים וקשורים בשולחן-הפוך מזה ומזה. הנסיעה הזאת היתה נמשך שנים שלשה ימים. ודוקא במקום הזה אמרו הבונים, אגודת “הרחבת הבונים”, לסלול דרך לכל עובר-ושב ולבנות בו שכונת יהודים. ויקראו לה “בית יעקב” – על שם שבעים הבתים שעלה בדעת המיסדים לבנות שם. –

אחד מן ה“בונים הראשונים”, שירה אבן הפינה לשכונה הזאת, ועמל בכל כחו בבניינה ובהרחבת הישוב במקום השמם הזה, היה ר' משה גראף ז"ל מבריינסק – אחד הממונים של כוללות הפרושים בעת ההיא, כולל הורדנא. הוא לא קבל שום חלוקה והתפרנס מתבואת כספו, שהביא אתו אל הקודש. הוא היה גם חבר הועד במאה שערים. (נלב“ע י”ב אייר תרמ"ד).

מספרי הזכרונות המונחים לפנינו, רואים אנו שקנה את המגרש, 44,000 אמות, במחיר 500 נאפ“ז. ועשר שנים אחרי כן קנה את ה”כרם" מאבדול קאדור איל חאלילי, 40.000 אמות, במחיר 600 נאפ“ז, מכרהו לר”מ וויטינברג, וזה האחרון לכולל ווילנא והורדנא ופליטי רוסיה. ועל הטוב יזכר ר' אליעזר ליפמן קמניץ ז"ל (בעל המלון הגדול “מלון קמיניץ”, שלצערנו נחרב ונהרס בשנות המלחמה), שהיה עוזרו ויד ימינו בכל פעולותיו, להרחבת הישוב.

והישיש הנכבד הר' יהודה אריה לויטס ז“ל, שהיה שו”ב בעיר בירמינגהם, נדב מכספו אחד עשר אלף גרוש לבנין בית המדרש הגדול “בית יהודה” בשכונה הזאת, והוא אז בן שמונים ושבע שנים וזכה לראות עולמו בחייו. יד ושם לו בחומת ציון וירושלים.

 

ח. שכונת “בית-דוד” – תרל"ז

איש היה בירושלים ושמו ר' דוד רייס מיאניבה. עשיר מופלג וחשוך-בנים, והתקין לו בחייו בנין עדי-עד. הוא תרם נדבות-כסף גדולות לבתי-כנסיות, ובתי תלמוד תורה וישיבות, קנה חצר גדולה בעיר העתיקה לעניים שישבו בו חליפות, ושני בתי כנסיות לעדת הפרושים ולעדת החסידים, - וקבע לו יד ושם גם בירושלים החדשה: שכונת “בית דוד” על דרך יפו מול שכונת נחלת שבעה. עשר הדירות ובית הכנסת ממעל להן נבנו בשנת תרל"ז. והוא הקדישם לטובת עניים שישבו בהן שלש שנים חליפות.

הבתים האלה נבנו ע“י הר' אברהם פראסט ז”ל.

ממעל להם נבנה לפני מספר שנים בית הועד הכללי לעדת האשכנזים פרושים וחסידים“, שנוסד בראשית התפתחות הישוב-האשכנזי בירושלים. על השורה השניה נבנה בשנת תרפ”ג “בית הרב קוק” זצ“ל על ידי מר הרי פישל. גם חידש את בית הכנסת הנז' באורך וברוחב שיתאים לישיבת “מרכז הרב” הנוסדה ע”י מרן הגאון רבנו אי“ה קוק זצ”ל.


מול זה, בנין בית החולים מאיר רוטשילד, כעת – הדסה, נבנה בשנת תרמ“ט ע”י רופא הבית ד"ר שווארץ.

מגילת סתרים מלפני יובל שנים

מנהג קדום הוא בירושלים להטמין מגלה כתובה על קלף תחת אבן-הפנה של בנין צבורי, כותבים כל פרשת הבנין ומפרטים את שיטת המנדבים וגדולי המעשים אשר היו ליסוד לבנין זה, ואחרי שחותמים עליה כל הנוכחים בשעת הנחת האבן, משימים אותה בכלי חרס סתום מכל צד, לשמרה מרקבון, וטומנים אותה תחת אבן הפנה לזכרון.

בידינו נמצא נוסח “ממגלת סתרים” מעין זו מלפני חמשים שנה. בעת שהניחו אבן הפנה לבית החולים על שם רוטשילד בירושלים תחת הנהלת ד“ר שווארץ. והרי העתקה הזאת מיום טו”ב לחודש זיו תרמ"ז:

אבן הפנה זכרון מזכרת, מאהבת מסותרת, לכבוד ולתפארת למען יעמוד לנצח בנין הזה לעולמי עולמים.

“בסימן טוב, בפנינו אנחנו העומדים החו”מ הונח אבן היסוד הזה לבית-החולים לעניי ישראל הדרים פעיה“ק ירושלם ת”ו מאת המשפחה הרוממה שרי ונשיאי ישראל פאן רוטהשילד נ“י ביום טו”ב לחודש זיו שנת זמרת. הוקם על בהשגחת האדון הרופא המובהק ד“ר שוורץ ע”י מהנדס האדון פראנגיא, זכות כל העניים יגן עליהם נסו“ב”.

ובנוכחות ראשי הרבנים, הפחה, הקונסולים וראשי העדות הונחה אבן הפנה והוטמנה המגלה בתפלות ובשירים: אין כאלקינו ומזמור שיר חנוכת הבית.

קצת-הסטוריה: חצר עתיקה היתה בירושלים, שייכת לעדת הספרדים, ותהי ידועה בשם חצר הת"ת אשר על יד שדה חכם יעקב (שנבנו עליה שכונת בתי מחסה)

בשנת תרי“ד, מלפני כשמונים וחמש שנה, עלה ירושלימה ד”ר אלברט כהן מפריז, במלאכות בית רוטשילד ליסד בית-חולים בירושלם. והחוקים העתיקים ששררו אז בארצנו כי איש זר לא יכל לקנות קרקע על שמו ולא לבנות עליה, נאלץ מר אלברט כהן ליסד את בית החולים בחצר אשר מצא, ויקנהו מאת העדה הספרדית בעשרים אלף פרנק. ותנאי הותנה עמו כי אם בזמן מן הזמנים יסכימו שרי בית רוטשילד לבטל את ביה“ח שלהם במקום הזה, אז עליהם להשיב להעדה את החצר במחיר הנז‘. בש’ תרמ”ט, בהתגדל הישוב מחוץ לחומת העיר, הסכימו שרי רוטשילד להסיע את ביה“ח שלהם ג”כ מחוצה העיר, ואז השיבו את החצר לעדת הספרדים, נגד הסכום הנז' בשלמות.

ותהי החצר לביה"ח “משגב לדך” כהיום. ובית החולים לשרי בית רוטשילד להדסה כהיום. –


1. תחת תמונתו של הרב קוק מופיע הכתוב הבא:

מרן הגאון המנוח, הרב הראשי לארץ ישראל, רבנו אברהם יצחק הכהן קוק זצ“ל. רב הוגה דעות, מחבר וסופר. נולד ט”ז אלול תרכ“ה, בגריווה (לטביה), לאביו הרב ר' שלמה זלמן הכהן ז”ל. ונסתלק בירושלם ביום ג' אלול תרצ“ה. חניך ישיבת וולוזין, רב בזימל, בבויסק, רב-ראשי ביפו והמושבות, רב בעדת “מחזיקי הדת” בלונדון (בשנות המלחמה העולמית), רב-ראשי לא”י ונשי בי“ד הגדול. ספריו היקרים הולכים ונדפסים ע”י “מוסד מרכז הרב”. – רב-גאון בלתי-נשכח!


 

ט. שכונת “קריה נאמנה” – תרל"ט

העדה החסידית הווהלינית בירושלים, שנתבססה בראשית המאה הנוכחית, שאפה תמיד להתבלט כעדה שלמה בפני עצמה: בבית כנסת גדול (בית הכנסת “תפארת ישראל” בעיר העתיקה ) בבית מקולין מיוחד (לפנים), בבית קברות מיוחד, על הר הזיתים – ובשכונה מיוחדה, היא שכונת "קריה נאמנה " על יד שער שכם, הנקראת בפי ההמון על שם מיסדה: “בתי ניסן באק”.

המגרש נקנה בשנת תרל"ט על ידי ר' ניסן באק ועוזרו ר' שמואל מרדכי וורשבסקי. אחד הרחובות קראו על שם משה ויהודית (מונטיפיורי). המשפחות החשובות מעדת חסידי וואהלין באו לישב בשכונה. כנחשונים היו הראשונים במקום השמם הזה. פעם עבר המושל, רעוף פחה, על-יד השכונה בלוית מתורגמנו אחינו מר יוסף קריגר, נתעכב קצת, לחץ ידי ר' ניסן לאות תודה על עבודתו. מפני סבות שונות נבנה רק חצי ממספר הבתים, שנקבע לפי התכנית.

על שאר השטח נוסדה שכונה מבני ארם צובא, בבל ופרס. הם בנו להם בתים קטנים ודלים, בשנת תרנ"ח היה מספר הבתים מאה ועשרים.

ועל ידה שכונת “אשל אברהם” שנוסדה על ידי אחינו הקורדיסטאנים, מספר בתיהם – מאה.

בימי מהומות הדמים בשנת תרפ"ו, סבלו שכונות אלו קשה: היו הרוגים ופצועים, מעשי שוד וביזה, נהרסו בתים ונשרפו שלשת בתי הכנסת.

כעת יושבים שם רק מועטים מאחינו הספרדים ובכל הבתים – מושלמים ונוצרים.

 

י., יא. “מזכרת משה” ו“אהל משה” – תרמ"ג

אחרי שכונת “משכנות”, נבנו בשנת תרמ“ג שתי השכונות הקרובות זו לזו, “מזכרת משה” ובה 180 בית. ו”אהל משה " – 110 בית. ראשונה לבני עדת האשכנזים והשניה לבני עדת הספרדים.

המגרש של שתי השכונות האלה נקנה במחיר 3 גרושים האמה על ידי הועד של “אבן ישראל” ו“משכנות ישראל”. תודות לסניף של “קרן מזכרת השר משה מונטיפיורי” בלונדון, שבא כחו היה ר' יחיאל מיכל פינס ז“ל, נבנו הבתים האלה בהלואת כסף לתשלומין בתנאים האלה: החברים ישלמו מחיר המגרש (3 גרושים האמה) ושליש מהוצאות הבנינים, והקרן תלוה להם שני השלישים הנשארים לשלמם במשך חמש עשרה שנה בלי ריבית. ולבטחון יורשמו המגרשים והבנינים בספרי הממשלה על שם שנים מחברי הועד “מכון קרן מונטיפיורי”. וככלות שנות התשלומים; רק אז יעבירו חברי המכון את המגרשים והבנינים לשם החברים”.

וכן היה, ומן הכסף אשר הוחזר לקרן, נבנו עוד שכונות בתנאים דומים: “ימין משה”, “זכרון משה” ו“קרית משה”, שעוד ידובר בהן בפרקים הבאים.

ממעל לשער “מזכרת משה”, קבועה אבן שיש, חרותה בעברית, ערבית ואנגלית: “מזכרת משה אשר לחברת משכנות ישראל לזכרון השר משה מונטיפיורי, נולד ד' חשון שנת התקמ”ה ונפטר בשם טוב ביום ט“ז מנחם אב שנת התרמ”ה, ובאנגלית: Meses Montefiore Testimontal Sir ואבן כזו, בהוספת שירות ותשבחות, מעל לשער של " אהל משה".

במשך הזמן נתוספו בהן הרבה בתים ועליות, בתי כנסיות ובתי תלמוד תורה מנדיבים שונים. – בכל אחת מהן קבע הועד מגרש מיוחד לגן, מוקף גדר ברזל.

רבה של השכונה: הרב בנימין בר“א לוי שליט”א.


הגאון ענף עץ עבות רבי בן-ציון מאיר חי עוזיאל שליט"א,יליד ירושלם. הרב הראשי בתל אביב ואגפיה. עסקן רב-פעלים, מחבר וסופר, נולד סיון תרמ“א, לאביו הרה”ג יוסף רפאל ז“ל, ראב”ד וראש ועד העדה הספרדית, ממשפחת רבנים עתיקה, ראשונים לציון בירושלם, עסקן-צבורי, ממיסדי שכונת “אהל משה” ועוד. היה חריף ובקי ותלמודי גדול ובעל דעה מיושבת. נפטר בירושלם ביום י“ג ניסן התרנ”ד. הרב עוזיאל שליט“א היה רב-ראשי בסאלוניק, ממיסדי “בית חנוך יתומים” בירושלם, מיסד ישיבת “אוהל מועד” ו”פרחי כהונה" בתל אביב, מחבר ספר “משפטי עוזיאל” (שו"ת) ה“שופט משפט” ועוד. –


 

יב., יג., יד. “מחנה יהודה” “סוכת שלום” “עיר שלום” – תרמ"ז

ע"י שלשת הסוחרים הגדולים במגרשים: הבנקיר פרוטיגר, מר יוסף נבון ביי, קונסול הולנד-בלגיה בירושלים, ומר שלום קנסטרום, רכשו להם אחינו בתים יפים לדירה בתנאים נוחים וטובים, ואחרי גמר התשלומים במשך 15 שנה, קבלו את הקושאנים, איש איש על שמו.

השכונה הראשונה שנבנתה על ידם, היא שכונת “מחנה יהודה” על אם הדרך ירושלים-יפו, צפונית מערבית מן העיר. הבתים נמכרו במספרים. מדת הקרקע של כל מספר חמש מאות אמה, ומחיר הבנין של כל מספר יחד עם חלק בעל הבית בבורות ובדרכים ובצרוף הרווחים היה לערך 150 נאפוליון. על הקונה היה לשלם בראשונה רק 25 נאפ' מחיר הקרקע, ואת הסך 150 נאפ' לשלם במשך 15 שנה. כל מספר הכיל חדר לפנים מחדר, חצר, מטבח וכו'. אחרי שנבנו חמשה ועשרים הבתים הראשונים שעל אם הדרך, רבו המנויים, רבו הקונים אחד מן השני.

בשנת תרנ"ח היה מספר הבתים בשכונה זו 1629

כמו כן נבנתה על ידם באותה השנה שכונת “סוכת שלום”, הסמוכה לשכונת “משכנות” ובה 20 בתים ועליות שנמכרו ליחידים.

ועוד שכונה קטנה, סמוכה ל“מאה שערים”, ושמה “עיר שלום” (אחרי כן נקראה בשם “בתי פרלמן”, על שם ר' אלימלך פרלמן שקנה, יחד עם קרוביו, את כל המספרים והוסיף עוד בתים סביבה).

 

טו. “שערי משה” (“בתי וויטנברג”) – תרמ"ה

שכונה זו נקראת על שם מיסדה: ר' משה וויטנברג אחד מגדולי העשירים בירושלים, שהרבה פעל והרבה עשה בירושלים פנימה ומחוצה לה, ושמו נשאר לברכה בארץ.

יליד וויטבסק היה, סוחר עשיר, למדן ופיקח גדול במילי דעלמא.

בשנת תרמ"א עלה ירושלימה הוא ואשתו – בנים לא היו לו – והציב לעצמו מצבת עולם, יד ושם בציון וירושלים, בבתים ובחצרות אשר קנה ובנה בתוך חומות העיר ומחוץ להן והקדישם בחייו “הקדש עולם” בערכאות ממשלת הארץ, כי לא ימכרו ולא יגאלו, ומינה אפוטרופסים רשמיים: מר יצחק שריון, אחד מבני משפחתו ומר מרדכי שלאנק, והכנסותיהם תהיינה למוסדות צבוריים להחזקת ישיבות ובתי חסד שונים.

גם השכונה הזאת, בת ארבעים דירות, היא אחת מפעולותיו. ישיבה מיוחדה בשכונה הזאת, שבה לומדים עשרה תלמידי חכמים הנתמכים מפרי עזבונו, וזה מלבד תמיכות מיוחדות לכלות עניות וכו'.

מר יצחק שריון מספר לנו בדבר החצר הגדולה של ר' משה וויטנברג בעיר העתיקה סמוך לשער שכם: החצר הזאת, שנקראה בשם “לוקאנדא” היתה שייכת לאחד הנוצרים עמנואל קליס, ובעוד שנשאו ונתנו עמו לקנותה, קפצה האפטרארכיה הלאטינית וקנתה אותה ממנו; וויטנברג הצטער מאד על הדבר הזה ואמר להוציא מידם את החצר בכל מחיר שהוא, ואכן הוסיף כאלף וחמש מאות נאפוליון זהב – והחצר עברה לו, וגם אותה הקדיש הקדש עולם.

ברם זכור לטוב מר אליעזר בן-יהודה שהרבה השתדל להוציא החצר מיד הקתולים. ויהי איש הבינים והמתורגמן בזה. –

גם בבית החולים הצבורי “בקור חולים” בעיר העתיקה עשה לו יד ושם וזכרון עולם באחד הבתים הגדולים שבנה על חשבונו בשנת תרמ“ה ו”בית משה יקרא" – רבה של השכונה: הרב אשר יעקב גראיבסקי שליט"א.

 

טז. “בית ישראל” – תרמ"ו

השכונה הגדולה הזאת, על יד מאה שערים, המכילה כיום כמאתים בית נוסדה על ידי בעלי בתים, חובבים נלהבים, לשם הרחבת הישוב. הלא הם: הרבנים ר' זלמלן בהרן, יוסף חיים זוננפלד, אריה הרשלר דץ. ר' אליהו גודל, ר' שמואל צוקרמן ור' יחזקאל מאנדלבוים. את המגרש – חמשים אלף אמות מרובעות, קנו בחודש אדר תרמ"ו במחירים שונים: מ-30 פרוטות האמה עד שלשה גרושים. במרצם הכביר נבנו הבתים במשך זמן קצר ובתנאים נוחים, נמצאו נדיבים לבתי-כנסיות ומדרשות, בתי תלמוד-תורה וכל צרכי הצבור. גם בריכת-מים גדולה היתה בשכונה זו, ומפני טעמים שונים סתמו אותה ונבנו עליה בתי-צבור.

פה מקום אתנו להזכיר, כי המגרש בין דרך מאה שערים עד למעלה בבית ישראל, וכן יתר המגרשים בכל הסביבה, באו לרכושנו ע“י ר' ישראל מרדכי טנינבוים שקנה אותם מאת דומיאנוב, זה היה לו הצעד הראשון בעבודתו על שדה הישוב החדש בצאתו אז מהישיבה. מני אז הגדיל עשות כמו בירושלם, כן גם בתל-אביב ובכרמל-החיפאי, מפעליו על שדה הישוב גדולים ועצומים. דרושים היו לו כחות גאוניים, כחות העזה, סבלנות ומרץ כביר גם יחד וזה היה ויש לו. כחמשה עשר אלף דונם במקומות הישובים הגיעו על ידו לרכושנו, רכוש היהודים בא”י. כארז בלבנון ישגה.


פאר “היראים” ותפארת ה“חרדים” הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ“ל. הרב הראשי של עדת “אגודת ישראל” בעיה”ק ירושלם ת“ו. נולד בשנת תר”ט בעיר מרגא-אונגרן, לאביו הר' שלמה ז“ל, עלה לאה”ק בשנת תרל“ג. ממיסדי השכונות: “מאה שערים”, “בית ישראל” “נחלת צבי” ו”שערי חסד". –

ממיסדי ומנהלי “בית היתומים דיסקין” ונשיא המוסדות הצבורים בירושלם. נסתלק ביום י“ט אד”ש התרצ"ב.

——————–

 

יז. “שער הפנה” – תרמ"ח

בשנת תרמ“ז-מ”ח התעסקו רבים ב“בנינה של ירושלים”, מי לשם מסחר ומי לשם מצוה, בהם ר' בצלאל לאפין ור' מאיר שמעון ליבראכט יחד עם חבריהם ר' אליהו גודל ור' זאב ספיר יסדו אז חברה לבנין בתים על פי “תכנית”, שנתנה את האפשרות לכל אחד לרכוש לו בית בתנאים נוחים על ידי תשלומים לשעורים. הם הצליחו אמנם להקים שכונה, בין מאה שערים לבית-ישראל, והיא היא שכונת “שער הפינה” בת 40 דירות הקיימת עד היום בהוספת דירות מספר של יחידים, רובם ככולם תימנים. מייסדיה שרצו לייסדה על יסוד מסחרי לא הצליחו, והפסידו בה הרבה מכספם.

המגרש “משער הפנה” עד שכונת בית ישראל החדשה, נקנה ע“י הרב אריה ליב דץ ז”ל ויבדל לחיים ר' ישראל מרדכי טנינבוים.

 

יח. “שערי צדק” – תרמ"ט

השכונה הזאת “שערי צדק” בת 35 דירות, נוסדה בשנת תרמ"ט על ידי ר' יוסף ריבלין, ר' פנחס המבורגר, ר' דוד פיינשטיין, ר' יוסף מיוחס ומר סיטון.

הרא“מ לונץ, בדברו על השכונה הזאת, בספרו “ירושלם” שנה שלישית תרמ”ט, אומר: הר“ר יוסף ריבלין אשר מרבית החברות לבנין בתים על ידו נוסדו ולו חלק גדול בהרחבת ישוב עיר הקדושה מחוץ לחומתה, יסד בימים האחרונים את החברה בזאת וכבר התחילו לבנות אחד עשר בתים מול בתי מחנה יהודא ובמשך שתים או שלש שנים יגמרו כל ארבעים בתים”.

מול השכונה הזאת: בנין בית החולים הגדול “שערי צדק”. המגרש הראשון של בית החולים הזה בערך 30.000 אמות נקנה בשנת תרנ“ד מאת הבנק של פרוטיגר ע”י ר' משה יצחק גולדשמיט וחבריו. והמגרש השני נקנה על ידי ר' ישראל מרדכי טנינבוים הי"ו. לפי שעה הוא מוקף גדר ושמור לבנין.

סמוך לבית החולים הזה: “בית משותף” המגרש, בערך 4000 אמות מרובעות, נקנה ע"י ר' משה לוין, לפני המלחמה. הבתים בשני בלוקים של חמשה, חמשה בתים נבנו מקבוצת עשרה אנשים.

אחרי שכונת שערי צדק: בנין “בית מושב הזקנים והזקנות” לעדת הספרדים.

 

יט. שכונת “זכרון טוביה” – תרמ"ט

בהצפירה כ“ו תשרי תרנ”א, הודיע הסופר המנוח מר ח..מיכלין מירושלים:

… נוסדה בירושלים חברה חדשה לבנין בתים ושמה “זכרון טוביה”. ראש המיסדים הוא הרה“ח א' יוסף ריבלין נ”י אשר כמעט הוא החיה ערמות עפר קדשנו בהיותו המעורר והמעשה לבנין בתים מחוץ לעיר“. מספר בתיה 40–30. אחד מן המיסדים והמנהלים של השכונה הזאת היה הר' שמואל צוקרמן ז”ל.

———————–

הגאון מרן רבי יצחק הלוי הרצוג שליט“א. הרב הראשי לארץ ישראל חופעי”ק ירושלם ת"ו


“החבצלת”. הרב החכם רבי ישראל דב בר' אלכסנדר סנדר פרומקין ז“ל, רב הפעלים על שדה הישוב, מראשי ח' “כנסת ישראל”, “תפארת ישראל”, “עזרת נדחים”, “שכונת התימנים”, ו”מושב זקנים" במשך ארבעים שנה הוציא את “החבצלת” בירושלם. במשך דור שלם עבד עבודת ישובית-ספרותית.

זכרון-כבוד לאישיותו ופעולותיו בציון וירושלם. – נלב“ע בירושלם ביום י”ד אייר תרנ"ד.

——————-

 

כ. שכונת התימנים בכפר השלוח – תרמ"ט

בין החובבים הראשונים, גואלי הארץ שרכשו להם נחלאות, לא לשם עושר וכבוד, אלא לשם חבת ציון, היה ר' בועז הבבלי בעל המגרש הראשון לשכונת התימנים בצלע הר-הזיתים, שעל פני ירושלים מקדם.

לא עשיר גדול היה ר' בועז, אבל חובב ארץ-ישראל בכל רגשי לבו, ונפשו הטהורה שאפה לכונן שכונה על יד מי-השלוח שמי-מעין וגנים סביב לה.

ולו ששה עשר אלף אמות בצלע הר הזיתים על יד הכפר סילוואן, ובשנת תרמ“ד כשנתעוררה שאלת התימנים בירושלים והדאגה לבתים בשבילם, השתדלה בזה “חברת עזרת נדחים” ובראשה הרי”ד פרומקין בעל ה“חבצלת”.- ויהי הראשון ר' בועז בנדבתו: מחצית מנחלתו שמסר לכולל הספרדים, לבנות בתים לשמונה עשרה משפחות של אחינו התימנים. אמנם שטרי המקנה אשר לו לא היו מקוימים כראוי, ומנהלי כולל הספרדים הוציאו עד 16 לירות טורקיות וקיימו שטרי המקנה כדת. מחצית הנחלה עברה לו ומחציתה לידי כולל הספרדים שנתנוה לבנין בתים לתימנים. ובראש חדש כסלו תרמ"ט חגגה עדת ירושלים את חנוכת הבתים הראשונים על המגרש של ר' בועז הבבלי.

במאמצי מר פרומקין וחבריו, שעמדו אז בראש “חברת עזרת נדחים”, הוקמה השכונה הזאת בשנת תרמ"ט ונמסרה לתעודתה. על יד השכונה בנו להם יחידים מעדת התימנים בתים רבים. מספר בתי החברה: 65, ושל יחידים – 65, ושני בתי כנסיות להם.

שנים מחברי הועד: מר יוסף קוקיה ומר יוסף נבון נדבו כל אחד בית לשכונה. 10 בתים הוקמו מנדבת הברון משה הירש, אחדים, בהשתדלות הרב ר' יעקב ארי' ד"ר סאלפאנדי מדירקהיים, והשאר משל נדיבים שונים.

אנשי השכונה לא עזבוה במשך כל הזמן, מעת הוסדה, ורק לפני חדשים מספר יצאוה התושבים על פי דרישת השלטונות, מטעמים שבבטחון.

 

כ“א: “רחובות” – שכונת הבוכרים – תרנ”א

בין כל השכונות שנבנו עד שנת תר"ן בירושלים החדשה, מצויינת השכונה הגדולה הזאת בתכונת מקומה (צפונית מערבית מירושלים) וביופי בתיה הגדולים והנהדרים. “רחובות” שמה – והרחבה בה. ברחובות יפים ורחבים, מה שאין לשום שכונה כמותה. לא לחנם אמר ג’ימאל פחה על השכונה הזאת: “יופי ועשרות בה, כבוד ותפארת” ולקח בה בנינים אחדים לשרותו: לשרי הצבא, ולבתי–מאסר גם יחד.

השכונה הזאת נוסדה על ידי אנשי בוכארה, סאמארקאנד וטאשקאנט, בהשתדלות הרב הראשי ר' יעקב מאיר, שדבר על לבם והעיר אותם לכך, ולשם הכרת תודה מינוהו אז לראש השכונה, ונשיאותו אושרה על ידי הקונסול הרוסי שחסו אז בצלו.

בחודש טבת תרנ"א נקנה המגרש של השכונה- 113.000 אמות מרובעות, כל אמה במחיר 3 גרושים. הקושאן הרשמי נרשם על שם שלשה חברים מן הועד: שלמה מוסף, יוסף כוג’הין כהן ופייזי בן משה, נגד כתב ראיה בידי הועד, שהנחלה שייכת לחברת רחובות לעדת הבוכארים בירושלים. השכונה רחובות וכל צרכי הקהלה נרשמו בערכאות בתור הקדש עולם למושב בשביל קהל קדוש בוכארה, סאמארקאנד וטאשקאנט ואגפיה שלא ימכר לעולם.

ואמנם נבנתה השכונה לפי תכניתו של הרב מאיר ולפי תנאיו: שכונה לתפארת ירושלים. עשירי בוכארה דרו בה בהרחבה. המושלים והקונסולים היו מבקרים אצלם תמיד. גם הנציב הראשון בירושלים סיר הרברט סמואל היה מיסב שם ב“סוכה” נהדרה ובתלבושת הבוכארים. ועד השכונה דואג לכל צרכי העדה. הודות להרה“ח מר רפאל גאליבוף נ”י מזכיר העדה המסור לעניני השכונה בכל רגשי נפשו.

המגרש הכי יפה מהשכונה הזאת, עד בנין “חפץ” והלאה נרכש ע"י ר' ישראל מרדכי טנינבוים.

מספר בתי השכונה 120 ובתי כנסיות – 18, מלבד חדרי התלמוד תורה ושאר צרכי קהלה. שני בתי מרחצאות ומקוואות.

רבה של השכונה: הרב אברהם עמינוף.


בשכונה הזאת מתנוססים לתפארה:

  1. מכון הרי פישל לדרישת התלמוד” ומרכז לתורה ולתפלה בירושלים. הנשיא ראש הרבנים לארץ ישראל הרב י. א. הרצוג שליט"א. המנהל הרב דוב הכהן קוק. ראש המכון הרב שאול ליברמן.

  2. בית חנוך יתומים ציון, ע"י הרב אברהם יוחנן בלומנטאל.

——————-


עסקן-צבורי, חובב-תורה ומוקיר רבנן מר ישראל אהרן ב"ר נחמן פישל הי"ו.

יד ושם לו במפעלי התורה בירושלם: בנה “ישיבת מרכז הרב” ומחזיק את בית הכנסת שעל ידה

תומך בכל המוסדות הצבוריים של הישוב הישן, מיסד ומחזיק את המפעל הנשגב היכל התורה בירושלם: “מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומרכז לתורה ולתפלה”, בעיה“ק ירושלם ת”ו.


כב.

“כנסת ישראל” – תרנ"א


מטעם “הועד הכללי לעדת האשכנזים” פרושים וחסידים, נוסדה בשנת תרנ"א על יד מזכרת משה, שכונת “כנסת ישראל”. השכונה כוללת כיום מאה וששים בתי מעון לעניים חנם, המתחלפים אחת לשלש שנים. רוב הבתים נבנו על ידי נדיבי אחינו באמריקה, ומעוטם על ידי נדיבי ירושלים.

המגרש הראשון, בן 7000 אמות, נקנה בשנת תרנ“א במחיר פראנק וחצי האמה; והשני – 1500 אמות, בשנת תרס”ח, בעזרת ר' יוסף ריבלין, שהיה המתחיל בזה. פעולה חשובה אחרת של הועד הכללי היא – שכונת “קרית שמואל”, לזכרון הגאון ר' שמואל סלאנט, רבה של ירושלים במשך שבעים שנה.

המגרש בשביל שכונה זו, בן 90.000 אמות, נקנה בשנת תרפ"ו ונתחלק למאה ועשרים וארבעה מגרשים קטנים בני 700 אמות, מלבד שלשה מגרשים צבוריים: בית כנסת, תלמוד תורה, שוק וגן צבורי. הלואה של אלף דולר ניתנה לכל אחד מן הבונים, שתפרע בשעורים שנה-שנה במשך 20 שנה. קרוב לשלשים בתים כבר נבנו (מלבד יחידים על חשבון עצמם). ורבה בה העבודה בהמשכת הבנינים.

 

כג. שכונת בתי שמעון הצדיק לעדת הספרדים – תרנ"א

הכסף לבנין הבתים האלה נאסף על ידי הרב המופלא רבי שלמה סוזין מאחינו הנדיבים בגיברילטר, קאזא בלנקא, מאזגאן, אזימור ומוגאדור, בהיותו שם בשליחות כולל הספרדים, התנדב לאסוף נדבות מיוחדות למטרה הזאת בלי כל תשלום גמול, וה' עזרו ויאסוף כעשרת אלפים פרנק אשר מסרם בבאו ירושלימה ליד ראש הועד הבנקיר סי' חיים אהרן ולירו ובהם החלו אז לבנות בתים אחדים: הרב סוזין התנדב אז לעשות תעמולה לגמור את אשר החלו: לבנות בתים רבים במקום הזה אשר יותנו לגור לעניי עם בגורל אשר יוטל חליפות אחת לשלש שנים.

 

כד. “נחלת שמעון” – תרנ"א

נוסדה מ“חברת מסחר” בשנת תרנ"א אשר מכרה את קרקע המקום ליחידים לשלם את מחירה למנויות, ואת הבתים בנו הקונים בעצמם.


פנחס בן יאיר

מקומות ההסטוריים מחוץ לחומת העיר

 

א. מגרש שמעון הצדיק

“מגרש שמעון הצדיק” הוא אחד המגרשים ההיסטוריים, שהמון זכרונות קדומים קשורים בו. מקומו – בקרבת העיר העתיקה ירושלים עיה“ק, סמוך למערת כלבא שבוע, לפי המסורת המקובלת בעם, קבור בו התנא הנ”ל, שהיה משיירי כנסת הגדולה.

חלקת אדמה זו, המשתרעת מדרך המלך ועד המקום בו נמצאת חורבה של בית תפלה עתיק, היתה שייכת ליהודים במשך כל הדורות, וראיה לדבר: הערבים תושבי הארץ היו קוראים את המגרש הנז' בשם אל יהודיא10, ואת יום ל"ג בעומר, שבני עדות המזרח בירושלים חוגגים אותו ברוב פאר והדר על המגרש הזה, פיהם יקבנו בשם “עיד אל יהוד”. גם הישמעאלים וגם הנוצרים באים מדי שנה בשנה ביום הזה לראות בהמונים החוגגים; באות גם נשי הישמעאלים וקונות להן מושב קבוע על הגבעה שממול המגרש.

תנועת הבקורים של אנשי ירושלים במגרש הזה מתחילה ביום ל“ג בעומר בבוקר; וכן גם באסרו חג של שבועות. שני הימים האלה מיועדים בכלל אצל הישוב היהודי בירושלים, וגם בכל ארץ ישראל, לתפלה ולבקורים אצל קברי הצדיקים (אצל קבר ר' מאיר בעל הנס בטבריה ואצל קבר רבי שמעון בין יוחאי ובנו ר' אלעזר במירון בצפת). בעלי היכולת שאינם חוששים בטרדת הדרך נוסעים לטבריה ולמירון; ואלה שמסבות שונות אינם יכולים לנסוע, מסתפקים בבקור במערת שמעון הצדיק. קצת מן המבקרים באים לשפוך שיח לפני קבר הקדוש, וקצתם רק כדי לבלות זמן, בסביבת בני המשפחה, בשירים ובפזמונים. יש שמקיימים כאן מצוה מסתורית, בהניחם כאן את הפיאות הגזוזות של הילדים הרכים השנים, בני שלש והלאה – רמז ל”ראשית הגז"…

מערת שמעון הצדיק חצובה בסלע לרגלי הר נמוך שבאמצע המגרש. היא היתה, כאמור, נחלת בני ישראל מאז ומקדם; אך בעל כל שאר המגרשים בסביבה זו, אחד הישמעאלים, היה מעיק ומציק ליהודים המבקרים ע“י המון תלונות והאשמות כוזבות, שהם משחיתים את האילנות ואת התבואות, ולשם “תשלומי הנזק”. היה גובה גרוש לנפש מכל איש ואשה וכו' המבקרים את המערה. בשנת תרל”ו הציע פחת ירושלים לעדת היהודים שיקנו את המגרש והמערה שבתוכו, יחד עם האילנות וכל אשר בו. ההצעה נתקבלה ברצון מצד היהודים. והם התאמצו ואזרו חיל לאסוף את הכסף הדרוש לתשלום המגרש. הקניה נעשתה בשותפות ע"י שתי העדות, הספרדית והאשכנזית, והוצאתה לפועל היתה מאורע גדול בירושלים היהודית ונתנה שמחה רבה בלב כל יהודי. ויקם השדה, אשר השתרע על שטח של עשרים ושמונה אלף אמה מרובעות, ושמונים עצי הזיתים שעליו למקנה ולאחוזת עולם לעדת היהודים בסכום של 15 אלף פר' בערך.

בו ביום נכתבו ונחתמו שטרי המקנה בדרך רשמי, ובהם נאמר: איך שהרב החכם באשי ר' אברהם אשכנזי מצד עדת הספרדים, והרב הכולל ר' מאיר אוירבאך מצד האשכנזים קנו את השדה והאילנות אשר בו, ועליהם הוטל לשלם 12 קיראם לחלק הספרדים ו-12 קיראם לחלק האשכנזים. המגרש נרשם בתור “וואקף” – הקדש עולם – לעדת היהודים בירושלים, ואין רשות לאיש לערער על זכותה בנוגע לאחוזה זו.

על המשקוף של פתח הכניסה אל המערה, חקוק: “תקון המערה ובנין הגדר נעשו בפקודת ועד הצירים לארץ ישראל, תרע”ח".


מילואים לפרק שדה שמעון הצדיק

תעודה השייכת למגרש הזה

להיות שמזה זמן שקנינו כוללות ק“ק הספרדים הי”ו וק“ק אשכנזים חלקת השדה והמערה שקבלה בידינו שקבור בה שמעון הצדיק משיירי כנה”ג זיע“א! ועד היום הזה היה בשותפות השדה והמערה בין שני הכולליות הנז”ל והנה בעתה הסכמנו ראשי הכולליות הנז' לחלק השדה מחציתו לכוללות הספרדים ומחציתו לכוללות האשכנזים, וכדי למדוד את השדה הנז' ולחלק לחלקים שווים ולמדוד את תבניתו ולתארהו בשרד, הסכמנו למנות את המהנדיס המומחה מיסטיר שיק שימדוד השדה, וכן עשה והלך אל השדה הנז' ומדד אותה ועשה פלאן ומסר בידינו, והרי היא מחולקת כל השדה הנז' לשני חלקים מחצה על מחצה עפ“י הפלאן הנז‘, ותהי המחצה המזרחית לחלק אחד והמחצה המערבית לחלק אחד, אך בזאת עינינו הרואות שאף שכל השדה הנז’ נחלק לשני חלקים כפי הפלאן מ”מ המחצה המזרחית גרועה נגד המחצה המערבית, ועל זה הסכמנו שיתוסף על חלק המחצה המזרחית, גם החלק של הקרקע אשר הוא לצד דרום ואשר דרך הרבים תפריד בינו ובין שני חלקי השדה הנז' ואשר לפי מדידת מיסטיר שיק הנז' יש בהחלק הקרקע הדרומי, הנז' 1972 אמות, הנה חלק הקרקע הדרומי הנז' יתוסף על המחצה המזרחית באופן שהכולל אשר יזכה במחצה המזרחית הנז' שיעלה בגורלו יזכה גם בחלק הקרקע הדרומית הנז‘, ועפ“י ההסכם הנז”ל הוסכם בין ראשי שני הכולליות להטיל גורל בין שני החלקים הנז’ וע"פ הגורל תחלק הארץ ויזכה כל כולל בחלקו לדורות עולם.

ואלה הפרטים אשר נדברו והותנו בין ראשי שני הכולליות הנז“ל אשר על פיהם יוטל הגורל בשם ה' ויזכה כל אחד מהב' כולליות הנז' בחלקו, א. המערה אשר בה קבור שמעון הצדיק זיע”א עפ“י הקבלה כנז‘, וגם המערה השנית ונקראה בשם מערת הפרנסה אין בהם שום דין חלוקה, רק יד על הכולליות שוה בהן כספרדי כאשכנזי ממש, ב. השדה הפנוי אשר לפני המערות הנז’ כפי הפלאן של מיסטיר שיק הנז' אין בהם דין חלוקה כלל, ולא יוכל שום אחד מהכולליות הנז' לבנות בו שום בור ושם בנין כלל, רק ישארו המקומות פנויים בכדי שישבו שם הבאים להשתטח על קבר הצדיר זיע”א לעולם. ג. כל הדרכם המשותפים לשני הכולליות הנז' לעולם ישארו למדרך כף רגל העוברים בהם הן לב' הכולליות והן לכל האורחים אשר יבואו להשתטח מד' כנפות הארץ ושום כולל לא יוכל לבנות בהם שום בנין כלל, רק ע“ג המערה ממש יבנו בתי כנסיות בתי מדרשות הספרדים בחלקם והאשכנזים בחלקם ד. כל כולל יבנה בחלקו בור אחד או שנים לאנשי כוללות שלו ולא יוכלו לבנות בדבר המשותף שום אחד מהכולליות שום בנין וכאמו”ל, ה. הבנינים שיבנו כל כולל בחלקו לא יוכלו להזיק בראי' שום כולל לחבירו ואם ח"ו יפתח נגד חבירו חלון או פתח מעכשיו נעשית מחאה ויחזור הדין לסיני שצריך לסותמה תכף, באופן שעיקר תכלית המבוקש מראשי הכולליות שלא יהיה שום פירוד ושום התנגדות ובפרט דיני נזקי שכנים בין שתי הכולליות הנז'.

ועפ“י התנאים האלה הסכמנו להטיל גורל בין שתי הכולליות הנז”ל ועל מנת שיתנהגו ויתקיימו התנאים הנז' לדורות עולם, והכל דלא וכו‘, ודלא וכו’ בביטול ובפיסול וכו' ולא יפוסל ולא11 יבוטל וכו'

וע“ד אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א לח' כסלו ש' חתרן ליצי' וקיים.


הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס“ט הצבי יעקב שאול אלישר ס”ט הצעיר חיים נסים ברוך ס"ט

נאם אברהם יעקב שובאצקי נאם שמואל מוני זילברעמאן12 נאם אלימלך פערילמאן נאם שמעון אלעזר כהנא זיסקינד שחור נאם הק' מנחם נתן אויערבאך


כן גם אנכי מסכים לכל מה שהסכימו רבני הספרדים והאשכנזים הי"ו בדבר חלוקת השדה הנז' ולראי' חתמתי שמי שמואל סלאנט


 

ב. קברי המלכים בירושלים

מחוץ לחומת העיר צפונה, בדרך העולה שכמה מימין, נמצאת המערה העתיקה הנקראת בפי ההמון “כלבא שבוע”. ויותר נכון: קברי הילני מלכת הדייב ובני משפחתה.

המקום הזה היה אחוזת ישמעאלים שהחזיקו בו מכבר. בשנת תרל“ד התעוררה אשה אחת מב”י אשר בצרפת ותשלח שלשים אלף פרנק ליד האדון יעקב פסקאל, סגן הקונסול האוסטרי בירושלים, ותבקשהו לקנות את המערה הזאת מידי בעליה, להיות אחוזת עולם לבני ישראל.

ולמען דעת כי אין לה כל כוונה זרה בדבר המקנה, פרסמה המכתב הבא לקמן:

אנכי הח“מ, ברטהא ברטהראנד, מעידה ומודה במכתבי זה כי בקנותי את השדה והמערה שבה, הנקראת בשם “קברות המלכים בירושלים”, אך מטרה אחת לי בקנין הזה, והיא: לנצור לעולמי עד את המזכרת הקדומה והנכבדה הזאת. אני מתיחסת ע”פ אבי עובדיה לוי ואמי נעמי רודרינוס הנריקוס למשפחת ב"י, והמזכרת הזאת של אבות אבותינו חפצה אני לשמור מכל חלול ואי כבוד.

ברטהא ברטהראנד לבית לוי

ס"ט דז’רמאן בצרפת, 13 אפריל 1874

למלאות הדברים האלה כתב הרב הגדול ראש רבני צרפת את הדברים האלה:

אני הח“מ, ראש רבני סנטראל קונסיסטאור ועד ישראל בצרפת, מעיד בזה, כי הדברים שנדברו ונכתבו מאת הגבירה ברטהראנד לבית לוי נכונים מאד. לבי נכון ובטוח כי מקנה חלקת השדה והמערה אשר בה תשאר אחוזת עולם ליהודים, ושמור מכל חלול קודש ומסירה בידי זרים. הנני מבקש את ראש הרבנים בירושלים ופקידיו לעזור בכל יכלתו בכל הדרוש לקנין הזה עפ”י חוקי ממשלת תוגרמא, למען נבצע את המפעל ונצליח לקיים את המזכרת היקרה והקדומה הזאת בקרב ישראל.

רב הכולל בצרפת, אליעזר איזידאר

28 אפריל 1874


במות הגברת ברטראנד לבית לוי ירשו אותה האחים עמיאל ויצחק פיריירא, ובמותם גם הם ניתנה הנחלה הזאת מידי יורשיהם לממשלת צרפת על פי התנאים המבוארים בשטר המתנה, וזה נוסחו:

שטר מתנה

מהאדון הנרי פיריירא, הבא בשם יורשי האדונים עמיאל ויצחק פיריירא על המקום קברי המלכים, הנקראיים קבור אל מלוך אשר בירושלים

סעיף א. האדון הנרי פיריירא נותן במתנה גמורה וחלוטה למלכות צרפת את מקום קברי המלכים בירושלים, אשר קנוהו האדונים עמיאל ויצחק פיריירא בכספם, ואשר בגלל חוקי תוגרמא הועל בערכאות על שם האדום פטרימוניא, שהי ציר צרפת בירושלים, כפי המבואר בהודאת בע"ד הכתובה בידו.

סעיף ב. מלכות צרפת מקבלת על עצמה מצדה: 1) לבלי בטל מקום זה מאשר הוא כיום במאומה; 2) לשים זכרון תמיד למתנה הזאת, חרות באבן אשר יקבעוה בכותל חצר הקבר מערבה על הוצאות הנותנים, ועל הלוח יחרתו: שמות הנותנים ושם החכם פ. די סולצי, אשר הציל את שארית ימי קדמונים זו מהנשיה, ושם האדון פטרימוניא שהיה ציר צרפת בירושלים, אשר קנה את המקום הזה בעד האדונים עמיאל ויצחק פיריירא. ואת שם האדון “מוס” אדריכל ממשלת צרפת, אשר חידש ותיקן אותו; 3) לתת שמירה מעולה לעולמים לאבן הזאת, אשר יחרתו עליה שם המקום בשפות צרפת, עברית וערבית: קברי מלכי יהודה, ותחתיו יחרתו בנוסח זה:

המקום הזה נקנה בשנת 1878 בעצת האדון פ' די סולצי, חבר לבית שבת תחכמוני אשר בצרפת, למען תת שארית לשם החכמה ולשם חבת הקודש אשר לשלומי אמוני ישראל. עמיאל ויצחק פיריירא קנוהו, ה' ס. פטרימוניא השתדל בקניתו, וה' מוס, אדריכל ממשלת צרפת, תיקן את בדקיו; וניתן מתנה לארץ צרפת.

סעיף ג. ציר ממלכת צרפת יעשה בערכאות בירושלים כל השטרות הדרושים להקים את המקום הזה ברשות מלכות צרפת, ועל האדון הנרי פיריירא לתת ביד המורשה כל הכוח הדרוש לדבר הזה.

נעשה בפריס בעשרים לחדש יאנואר שנת 1886

ועל החתום הנרי ציריירא

ס. די פרייסיני



בהוודע דבר הנתינה הזרה הזאת, והעוול שנעשה ליהודים להוציא מידם את אחוזתם, קם שאון גדול, גם בירושלים וגם בחו“ל. הרבנים התאוננו במכתביהם אל הרב איזידור והעתונים דברו רתת. אחד מהם, העתון הבריטי דזואיש ווראלד, סיים את דבריו כך: " בימים הראשונים, עת היה הדם עב ממים נמצאו בעמנו פיריירים אשר לא בנקל היו מניחים מידם ירושה נשגבה כזאת, אשר זכרונות עמם שלובים בה”.

(עיין הלבנון שנה ראשונה, תרכ“ג. החבצלת תרמ”ד, האסיף תרמ“ח – “מפעלי הטוב והחסד בירושלים” להרב ר' יעקב גולדמן נ”י, ולוח-לונץ שנה ג').


ליקוט העצמות

בשנת תרכ“ד כששאלת מערת “כלבא שבוע” החלה לנסר בשמי העתונים לרגלי החפירות של החוקר הצרפתי דע-סוסי אשר בא לחקור את אה”ק. לדרוש אחרי עתיקי קדמוניות, וישם פניו אל המערה העתיקה הזאת ויחפור את כל חדריה וכוכיה ויוציא מהם ארונות רבים ויוליכם פאריזה, ואת העצמות “עצמות אדם” שהיו טמונים שמה השליך החוצה כנצר נתעב על פני השדה והמערה הזאת היתה מערת פרצים שבאו בה וחללוה.

נזדעזעה ירושלים, ואותו היום, יום “ליקוט העצמות” היה יום צום, יום אבל, בכי ומספד. נקיי הדעת שבירושלים יצאו יום יום את העיר ללקוט את העצמות (שעוד נמצאו בהם גולגלות, שערות, ושוקים ורגלים) ולהחזירם אל מקומם, אל תוך המערה.


 

כה. “נחלת צבי” (בתי אונגארן) – תרנ"ב

כמו הגאון מוילנה בליטא, כן גם הגאון בעל “חתם סופר” באונגריה, העיר בלב תלמידיו אהבת ציון וירושלים ושלחם לארץ הקודש במבחר שנותיהם לישב בה ישיבת קבע. –

רובם של התלמידים המובהקים האלה, שעלו ירושלימה מתוך חבת הקודש, לא יצאו עוד מירושלים וחוצה לה, והיו “שומרי החומות” בפנים החומה, והשם הזה “שומרי החומות” נקרא על עדת כולל אונגריה עד היום הזה.

שלשה מהם, גדולי התורה, היו מנהלי בית המדרש “דורש ציון” בתקופה הראשונה: ר' יצחק אופלאטקה, ר' יונה ליב מנדלסון, ור' משה אהרן בוימגארטן (אבי הסופר ר' דוד בוימגארטן). זה האיש משה היה הראשון מהם שבא ירושלימה בשנת תקצ"ד, והוא היה הראשון, שהעיז ובא לדור לבדו ברחוב חברון על יד הר-הבית, החזיק באחת החצרות וקבע שם את דירתו, ותמיד היתה נקראת “חצר ר' משה מפרסבורג”, יסד שם את בית המדרש “אהל משה” לתורה ולתפלה, לזכר נשמת רבו הגאון ר' משה סופר, ובזה משך רבים לבוא לדור שם. בהם ר' שמעון דייטש (אבי הספר ר' אבא דייטש, בעל “חזיון בעולם הנצח”) ור' פנחס כהן, גדולי תורה ורבי הפעלים, שניהם שאפו להרחבת הישוב והתפתחותו.

בשנת תרל"ו התעוררו בני אונגריה בירושלים, המצוינים והנלבבים שבהם, ויסדו להם חברה בשם “עבודת האדמה וגאולת הארץ”.

שלשה מבני העדה הזאת: ר' דוד גוטמן, ר' יהושע שטאמפר והרב הגאון עקיבא יוסף שלזינגר השתתפו בפעולה כבירה ביסודה של פתח תקוה, אם המושבות.

בשנת תרנ“א נוסדה השכונה האונגרית הנקראת “נחלת צבי” על יד מאה שערים, הכוללת כעת יותר משלש מאות דירות, מלבד בתי כנסיות לפרושים ולחסידים, שבהם הישיבות “חתם סופר” ו”כתב סופר“. בתי תלמוד תורה בית מרחץ עפ”י חוקי ההיגינה וכל צרכי העדה.

——————-


ר' אלחנן בהר“ר אברהם יצחק טננבוים ז”ל,מפקח ראשי לבנינה של שכונת “נחלת צבי” (בתי אונגארן).

מקור השם “טננבוים”: לרגלי גזירת הצבא ברוסיה, ברחו רבים ונמלטו כל עוד נפשם הטהורה בם, והלכו באשר הלכו. בין אלה היה גם “אברהם יצחק”, שנמלט ובא להונגריה, לעיר אוהלי לישיבת הגאון רבי משה טייטלבאום בעל “ישמח משה”, שראה בו ברכה ויקרבהו בימין צדקו. –

באחד הימים נכנסו לישיבה פקידי הממשלה ופנקסיהם בידיהם לרשום כל אחד בשמו ובשם “משפחתו”, פתח ר' משה אחד הספרים ומצא כתוב: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא. הנה כי כן, אקרא לי “טייטלבאום”, ולתלמידי זה: “טננבוים”. ומני אז נקרא בכינוי המשפחה “טננבוים”. הוא ובניו ובני בניו עד היום הזה. – והוא הוא אבי אביו של ר' ישראל מרדכי טננבוים.

הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי שליט“א ז”ל13, רב ראשי לעדת “אגודת ישראל” בא"י

נולד בש' תרכ“ז בעיר פאקש – הונגריה לאביו הרב ר' ישראל ז”ל מגזע בעל “תוספות יום טוב”

—————-


בתים רבים להם גם בשכונת בית ישראל ומשכנות, וכר נרחב בשכונתם זו לבנין בתים חדשים.

וזה דבר הווסד השכונה:

בשנת תרנ“א בא לירושלים הגביר ר' יצחק צבי רטצרסדורפר מאנטוורפן, ובהיותו ממעריצי הרב הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד, רבה ונשיאה של העדה האונגרית מאז בואו לירושלים, בשנת תרל”ג, שמע לעצתו וקנה בחודש סיון תרנ"א מגרש גדול בן 12.000 אמות במחיר תשעה ועשרים אלף פראנק והתנדב לבנות גם עשר דירות לעניים שידורו בהן חליפות אחת לשלש שנים, חמש לבני כולל אונגאריה, וחמש מהן לבני יתר הכוללות, גם לבית החולים “בקור חולים” בעיר העתיקה התנדב אז לבנות קומה, ובה מקום לעשר מטות.

כל אותם הבתים בשכונת “נחלת צבי” נבנו על ידי נדיבי אחינו באונגריה ואמריקה, אחדים מהם מירושלים עצמה.

בתי השכונה הזאת נבנו בהשגחת ר' אלחנן טנינבוים, אביו של ר' ישראל מרדכי טנינבוים.

לפנים היתה השכונה נתונה לחסות הקונסול האוסטרי, שהיה מבקר בה בימי מועד וחג, לפיכך לא קרה שם שום מקרה רצח וגניבה.

רבה של השכונה: הרב ר' יוסף צבי דושינסקי רב-ראשי לאגודת ישראל.

 

כו. “ימין משה” – תרנ"ב

חמש שכונות הוקמו בירושלים החדשה לזכרו של ר' משה מונטיפיורי: מזכרת משה, אהל משה, ימין משה, זכרון משה, וקרית משה. על השתים הראשונות כבר דיברנו, ועתה – על השלישית: ימין משה.

ידוע הוא, כי בשנת תרי“ז כאשר עלה ר' משה מונטיפיורי ז”ל בפעם החמישית לראות את שלום אחיו בירושלם, קנה את המגרש הגדול מחוץ לחומת העיר על הדרך העולה חברונה, המחזיק 70.000 אמות מרובעות, בנה מסביבו גדר אבנים (אשר בנינו נגמר בשנת תרי"ח) ושמו נקרא “כרם משה ויהודית”.-

בשנת תר“כ-כ”ד נבנו בחלק מן המגרש הזה בתי יהודה טורא הנקראים שכונת “משכנות שאננים”, שהכילו שליש מהמגרש הזה, והחלק הנשאר עמד שמם ונעזב מכוסה בסלעי מגור וצורי מכשול; כל העובר היה משתומם למראה עיניו, מדוע יעזבו היהודים יושבי ירושלים את המקום הזה שמם – אך יושבי ירושלים לא יכלו לעזור לזה, ור' משה מונטיפיורי בעצמו אשר אמר לבנות עוד בתים במקום הזה מת בינתים.

היורש מר סבג-מונטיפיורי הציע לה“ה שמואל מונטגו, ארתור כהן והנרי האריס, אפוטרופסי “קרן מזכרת מונטיפיורי בלונדון” ובאי כחם בירושלים הרי”מ פינס ויבדל לחיים מר דוד ילין, לתת הלואה לשם בנין בתים במקום זה לעניי ירושלים בלי נשך, בתשלומים נוחים, במשך עשר שנים מעת כלות הבנין. האפוטרופסים הסכימו לכך ועשו חוזה עם ראשי עדת הספרדים והאשכנזים מירושלים להלוות להם 5200 לירות שטרלינג ( לכל עדה 2600 לי"ש), שכל אחת ואחת תבנה במשך שלש שנים 75 בתי מעון.

הודות למרצו של הועד בירושלם נגמרו מאה וחמשים הבתים במועדם, בשנת תרנ"ב, ונמסרו לבעליהם. חלקת הספרדים נקראת “רחוב יהודית” (מונטיפיורי) וחלקת האשכנזים “רחוב נתן” (אדלר).

שלשה בתי כנסיות להם, שנים להאשכנזים, פרושים וחסידים, ואחד לעדת הספרדים, שנבנו על ידי בעלי הבתים בעצמם. כן נמצאו נדיבים לחדרי ת"ת ומקוה מים. במשך הזמן נתוספו קומות שבנו בעלי הבתים, איש איש על חשבון עצמו.

מר יוסף סבג-מונטיפיורי כתב וחתם בערכאות תעודת כח הרשאה: על חלק האשכנזים לר' יוסף ריבלין ועל חלק הספרדים לר' שמואל מיוחס, ועל ידם-הועד המרכזי, מצד האשכנזים: ר' נטע צבי המבורגר ור' דוד פיינשטיין, ומצד הספרדים: הרב יעקב מאיר, הרב אליהו פאניזיל, ר' יצחק אשכנזי ומורנו בר אדון.

עוד נשאר מגרש גדול שמם, מעל בתי יהודה טורא, על יד טחנת הרוח, שעוד אפשר להקים עליו מפעל צבורי. חלק מן המגרש השמם הזה נמצא בגובה ההר, חפשי מכל צדדיו, מול הר-ציון וצופה על פני הירדן.

 

כז. “ג’ורת אל ענב” – תרנ"ב

על יד שכונת ימין משה, במורד ההר, בעמק, נבנתה שכונה ספרדית-מערבית קטנה, על ידי יחידים אשר קנו להם איש איש לבדו חלקת אדמה ובנו להם בתים קטנים ודלים לשבת בהם. וגולת הכותרת להם: בית כנסת יפה עם כל כלי הקודש: גבאי, חזן ושמש שהיו מנצחים על עבודת הקודש בתפלות ובלמודים.

היו ימים שמספר בתי השכונה הזאת עלה לארבעים ושבעה, וכיום – פחות מעשרים. השאר נמכרו לנכרים.

אין מזל לשכונה הזאת, וגם שם עברי לא רכשה לה. והיא מכונה גם כיום בפי אחינו בשם “ג’ורת אל ערב” על שם השפלה שבה היא בנויה.

אחד מבעלי הבתים הראשונים של השכונה הזאת, הוא “המוכתר” של עדת המערבים מר אברהם תאוותי, מזקני ישוב, שעלה לירושלים מלפני שבעים שנה בעודו ילד.

בראשית ימי התישבם בעמק הזה החלו הערבים-הכושים להתגנב שמה בלילה ואכלו את כל טובם. אמיצי הלב שבהם ארבו להם. פעם בחצי הלילה הרגישו בגנבים האלה, זוחלים כנחשים על הארץ, על יד בתיהם. שנים מהם נכנסו אל אחד הבתים ונגשו לפתוח את הארון. ובעוד המה מריקים אותו וחבלים נפלו להם על ידיהם ורגליהם, וכך נשארו קשורים ואסורים. ולאור הבוקר הוליכו אותם אל המשטרה על יד שער יפו.

 

כח. “נחלת יעקב” לעדת כולל ווארשה – תרנ"ב

מגרש השכונה הזאת נקנה על ידי ר' יהושע הלפמן, שהתחיל לבנות עליו את שכונת “אבן יהושע”. אך לא עלה בידו לבצע את מחשבתו. ויקם למקנה לעדת כולל ווארשה. הודות למרצם הכביר של הממונים ועוד יותר של הנדיבים נקנה המגרש ונבנו הבתים. בשנת תרנ"ח היה מספרם 40. וכיום – 120 דירות עם כל הנוחיות. ושני בתי מדרשות להם, “אהל שמואל” לפרושים “אהל יצחק” לחסידים.

המנדב הגדול ביותר לשכונה הזאת, שמכספו נקנה המגרש ונבנו תיכף 24 דירות, היה ר' יעקב שרגא בר' יצחק טננוורצל מעיר פינטשוב פלך לובלין, שעלה לירושלים ומסר בידי הממונים לא פחות מ-52,000 רו"כ במזומן. אחר שמונה ימים חלה ומת. יורשיו אמנם ערערו והגישו משפט, אבל – דבר הנדבה היה כבר מאושר אצל הקונסול הרוסי, על ידי המנדב בעצמו, ימים אחדים לפני מותו. ואחריו נמצא עוד יהודי אחד מווארשה שהיה גר בירושלים, דוקא יהודי פשוט, פחח, ר' אברהם רייזפלד, שבנה מכספו לטובת הכולל בשכונה הזאת 19 דירות.

אחרי כן נותספו עוד ועוד דירות לטובת בני הכולל לדור בהן חנם חמש שנים חליפות. בזמן האחרון נתוספו דירות ע"י נדיבים שונים ר' נחום גולדריי – ארבע דירות, ר' אליעזר גוורץ – שתים, ועוד כאלה.

 

כט. “בתי כולל הורודנא” – תרנ"ב

גם כולל הורודנא (אחד מן הכוללים הראשונים בירושלים) דאג לבתי-מעון לבני הכולל, לשבת בהם חנם מספר שנים. ובשנת תרנ“ב נקנה ע”י הממונים הרב ר' שמעון אלעזר כהנא ז“ל ויבדל לחיים הרב נחמן גדלי' בראדער שליט”א, מגרש של 3000 אמות על יד שכונת מחנה יהודה, במחיר שני פרנק וחצי האמה, והקימו עליו שתי שורות של 34 דירות ובית כנסת גדול ויפה. השכונה הזאת נקראת “דמשק אליעזר”.

שמות המנדבים לשכונה הזאת, וכן ליתר השכונות שנבנו ע"י הכוללים בירושלם נרשמו לזכרון בספרנו “אבני זכרון” בחמש-עשרה חוברות. –

————-

מאיר עיני חכמים, הגאון רבי יעקב מאיר שליט“א, יליד ירושלם. ראש רבני ארץ ישראל ונשיא הרבנות הראשית. נולד ביום ז' אדר התרי”ז ליצירה, לאביו מר כלב מירקאדו ז"ל מעשירי-נכבדי ירושלם.

עסקן צבורי בישוב הישן בירושלם בחמשים שנים האחרונות, הרה“ג ר' נחמן גדליהו בראדר שליט”א

לבית משפחת מועד, תוספות יו“ט, ביאליסטוק בעל המחבר ספרי “גן ירושלים” ו”רוח הגן" מיסד שכונת “בתי הורדנא”

———————-

 

ל. “עזרת ישראל” – תרנ"ב

גם הרב רבי יעקב מאיר, הראש“ל שליט”א השתתף בבנין ירושלים החדשה, אחת מפעולותיו בשדה הישוב החדש היא יסודה של שכונת “עזרת ישראל” בדרך יפו. בימים ההם בקשו נכרים לרכוש להם מגרש זה בלב ירושלים, ואז התעורר הוא יחד עם ר' נסים אלישר ורבי יוסף ריבלין ור' משה מלצר וקנו מגרש זה, שהוא למעלה מחמשת אלפים אמה, במחיר של עשרה פראנק האמה. עליו הקימו את השכונה הזאת שהכילה אז כ- 30 דירות כפולות עם כל הנוחיות, שתי שורות זו כנגד זו. במשך הזמן נתוספו עליהם קומות מודרניות. בשכונה זו, נפטר באלול תרנ"ו, רבי יוסף ריבלין, אחד ממיסדיה.

על יד השכונה הזאת נבנה אחרי שנות המלחמה הבנין הגדול של בית החולים הצבורי " ביקור חולים“. המגרש נקנה ע”י הרי“מ סלומון וחבריו בהנהלת בקו”ח מאת הבנקיר חיים אהרן וואלירו במחיר 15 פר' האמה.

 

לא. “אגודת שלמה” תרנ"ב

רבות מן השכונות מחוץ לחומת העיר נבנו על ידי אגודת “הרחבת בנין הישוב”. נמצאו גם יחידים, שבנו על חשבון עצמם שכונות של דירות, וכך עזרו לכמה וכמה משפחות לרכוש להן בתי מעון, בתנאים נוחים בתשלומים לשעורים. אחד מהם, ר' שלמה מילנר, הקים בשנת תרנ"ב את שכונת “אגודת שלמה” על יד “בתי אונגריה”, שהכילה אז 35 דירות. – בהיותה נחשבת בעיני עם הארץ כסניף לשכונת כולל אונגריה שהקונסול האוסטרי הגין עליה בזמן הקאפיטולציות, לא אונה לשכונה כל רע ולא אירעו בה גנבות או מקרי שוד.

“ר' שלמה מילנר, איש-החלומות וגדל המפעל, היה מחלוצי התעשיה והבונים. מי מזקני ירושלים ותושביה אינם זוכרים את ר' שלמה מילנר בעלותו ארצה מרומניה וכסף רב הביא אתו לבנות ולעשות. והפליא את תושביה בכשרונו ובמעוף דמיונו. הטחנה הגדולה אשר הקים על המגרש הגדול והשמם בקרבת “בתי וויטנברג” היה בה מן המרד בישן, וכך היה אומר: במשך עשר שנים לא יזכר ולא יפקד הסוס בעבודת הטחנה. הקיטור הוא יעבוד וישרת תחתיו את האדם. וכל המעלה על דעתו את ירושלים מלפני כיובל שנים, יבין כמה גדולה היתה ה”העזה" אז – לבנות טחנה גדולה כזו במכונות חדישות ובמעליות ובכל מכשירי הטכניקה, המעשנה הגדולה, אשר הזדקפה למרום בישוב החדש הצעיר מחוץ לעיר, היתה כמגדל-עוז, המבשרת תקופה חדשה לעיר העתיקה-החדשה אז: זו היתה כעין “נס לגוים”: כאן היהודים בונים ירושלים החדשה. לא למות באנו הנה, כי אם לבנות ולהבנות, לחיות ולהחיות, וכן אמנם היתה עבודתו בעיניו הוא, וקרוב לה הקים שכונה חדשה, אשר שמה עד היום “בתי שלמה מילנר”

(אברהם ליואי מתל אביב, מתוך מאמרו “נתיבות חיים” לזכרונו של ר' נח ב"ר שלמה הכהן מילנר ז"ל)

 

לב. לג. “שבת צדק” “בני משה” – תרנ"ב

שתי השכונות: א) “שבת צדק” לעניי עדת התימנים, הפרסים, וכו', ב) “בני משה” לעניי עדת האשכנזים. נבנו בשנת תרנ“א-נ”ב בערך. וקצת הסטוריה בזה: עוד טרם נבנתה שכונת “ימין משה”, והמגרש של מונטיפיורי היה שמם ונעזב, התאחזו בו רבים מדלת העם מבלי שאלת פי יורשיו וראשי העדה, וגדרו להם גדרים ומחיצות-עץ, איש איש בחלקו, וכאשר נגרשו משם בחזקת היד, קנה למו ועד עדת הספרדים חלקת אדמה, והמה בנו להם בעצמם בתים קטנים בתי-עץ לשבת בהם, למעלה ממאתים. וחמשה בתי כנסיות.

ולעניי האשכנזים – קנה לה ועד עדת האשכנזים, חלקת אדמה (על יד שכונת וויטנברג) והמה בנו להם בעצמם את הבתים. ואצלם נספחו בתים רבים ליחידים. מספר הבתים 60.

 

לד. לה. “שערי ירושלים” “אהל שלמה” – תרנ"ד

איש היה בירושלים ושמו ר' יצחק ליפקין, אחד מזקני החלוצים הראשונים של א“י. והיה אחד האישים הפעילים ביותר בשדה המסחר בארצנו. נפטר ביום י”ט אדר ראשון התרפ“ז, בן שלש ותשעים שנה, והניח אחריו משפחה גדולה בת מאה נפש ויותר. בשנת התרנ”ד הקים מכספו שכונת “שערי ירושלם” על יד שכונת “שערי צדק”. וסמוכה לה עוד שכונה – “אהל שלמה”, מספר הדירות בה – 40. יש מהן שנשארו על שמו. ורבים מהן מכר ליחידים בתשלומים קלים לשיעורין. הוא היה מתנגד ל“חלוקה” ולשנוררות, וחיבב תמיד את הפועל ואת האומן ואת כל המתפרנסים מיגיע כפם.

 

לו. “נחלת צבי” – תרנ"ד

השכונה הזאת, הנמצאת בין מאה שערים ובין “שער הפנה”, נוסדה בכסף הברון משה די הירש על מנת לשלם בתשלומין קטנים במשך 15 שנה, והכסף שנגבה נועד לבנין בתים אחרים בשביל עניי העדה. מספר דירותיה שבעים וחמש, הוא בנה רק שלשים דירות, ויתר הארבעים וחמש, נבנו אחרי כן על ידי התושבים בעצמם.

נמצאו מהם נדיבים שהקדישו בתיהם וחצרותיהם לכולל “ארץ תימן” בירושלים, לתמיכת תלמידי החכמים שתורתם אומנותם. כן בנו בשכונה בזאת בית מדרש לתורה ולתפילה.- ממעל לבור הבמים חקוק על מצבת אבן: “באר יעקב”, “נדבת הרב הגדול חובב ציון בכל לבו ר' יעקב אריה ד”ר סאלפנדי מדירקהיים הי“ו התרנ”ו אחד הנדיבים שבהם, הקדיש שלשה בתים ובור מים לבית תלמוד התורה “תורה אור” בשכונה הזאת. –

 

לז. לח. “בתי פליטי רוסיה” “בית אברהם” – תרנ"ד

שאלת “פליטי רוסיה” בירושלים הרעישה באותה תקופה את הלבבות בארץ ובחוצה לה. רבים התעוררו אז ל“קולות הקריאה” שקרעו את הלב ואת הנפש. גם הגאון ר' שמחה בונים סופר בפרשבורג התעורר לאסיפת כסף בערי אונגאריה לטובת פליטי רוסיה אשר בארץ הקודש. “ומאשר כי הכסף הזה התאחר לבוא”, נבנו ממנו 18 דירות בשביל עניי רוסיה לשבת בהן חנם שלש שנים חליפות. המגרש וכל סביבתו נקנו ע"י ר' ישראל מרדכי טננבוים. השכונה הזאת נבנתה על ידי הרב יעקב בלומנטל, אחד הממונים של כולל אונגריה, אשר לידו הגיע הכסף והיא נקראה “אהלי שמחה” על שם הרב מפרשבורג. על יד השכונה הזאת נבנתה אז על ידי חברת “הרחבת הבנינים” השכונה “בית אברהם”. הוקמו בה 32 דירות שחלק מהן שייך לכולל ווילנא, וזאמוט בעד עניי הכולל.


מתוך מכתבו של הרב יצחק אוירבוך שליט"א

ראיתי לנכון להעיר במה שחסר להזכיר בתוך זכרונות בוני הישוב הירושלמי הישן-החדש, את שם כבוד אאה“ג14 זצ”ל אשר הוא ביחד עם מהור“י בלומנטהל ז”ל היו מהראשונים שקנו כברת ארץ גדולה בת עשורת אלפים אמות, בשנת תר“נ. בצפון ירושלים על יד בניני שנלר. ונבנה על ידם בשטח קרקע הזו שכונת כרם. בתי פליטי רוסיא, בית הספר תחכמני. מלבד בתי כולל וילנא בתים וחצרות מיחידים שנבנו על שטח קרקע הנז'. האורך, החל מבתי שנלר עד רחוב רש”י. והרוחב, החל מרחוב תחכמני עד רחוב יוסף בן מתתי‘. ואשר עי"ז נקבע באמצע השכונות הנז’ רחוב, בשם רחוב מנחם, לזכרון נצח, על שם א“א הג' מהור”מ אויערבך זצ“ל. גם יש לציין כי חלק חשוב מרחוב רש”י ומהרחוב תחכמני, הכבישים, נכבשו על הקרקע שנדבו למטרה זו, המכיל כמה אלפים אמות.

 

לט. “בתי ברוידא” – תרנ"ז

החובב-ציון הנודע ר' יעקב משה ברוידא בווארשה, ראש חברת “מנוחה ונחלה” וממיסדי מושבת רחובות, רכש לו יד ושם גם בירושלים החדשה, בשכונה הנקראת על שמו “בתי ברוידא” (על יד מזכרת משה ). בשנת תרס"ב קנו הר' שרגא פייבל יעקבזון והר' נפתלי צבי פרוש בכספו מגרש בן 5000 אמות ועליו נבנו כעשרים וחמש דירות כפולות עם בית כנסת גדול וכל צרכי השכונה. הדירות נמסרות חנם לתלמידי חכמים עניים חליפות בכל שלש שנים.

ועל הטוב15 יזכר הר“ר ראובן ריבלין ז”ל, מזכיר ועה"כ “כנסת ישראל” שהוא היה המעֲשה העקרי בזה. בחליפת מכתבים עם המנדב ובהשתדלותו ובהשפעתו יצא דבר בנין השכונה אל הפועל.

רבה של השכונה והסביבה הרב מיכל הורביץ שליט"א.

 

מ. “בתי כולל מינסק” – תרנ"ז

כיתר הכוללים בירושלים התאמץ גם כולל מינסק לרכוש דירות בשביל אנשי הכולל. בשנת תרנ“ז רכש הכולל ע”י הממונים ובראשם הגאון ר' אפרים בינימין הוכשטיין הרב מקאמין וטובים השנים הר' שלמה זלמן פרוש והר' אריה ליב הכהן ז"ל מגרש על יד שכונת כנסת ישראל במחיר ששה גרושים האמה ובעזרת הגבירים “זלדוביץ” במינסק הקימו שכונה קטנה של 18 דירות לעניי הכולל.

 

מא. שכונת בתי “אהלי משה אלכסנדר” בפי ההמון “בתי וורנר”

בשנת תרס“ב נוסדה השכונה הזאת על יד מאה שערים מעזבון ר' משה בר' אשר למיל אלכסנדר מניו יורק, ע”י קרובו הר' משה מנדיל וורנר, בתור הקדש לבתי מעון ת“ח עניים. עשרים דירות-כפולות ובית מדרש. בשכונה הזאת: ישיבת – מאנישביץ, שנוסדה מאת האחים המבורכים לבית “מנישוויץ” (בעלי מאפית המצות באמריקא) ע”פ צוואת אביהם הרה“ג ר' דוב ב”ר יחיאל מיכל מנישביץ ז“ל שנלב”ע ביום י“ד אדר תרע”ד.

 

מב. שכונת “בתי נייטין” – תרס"ג

איש היה בעיר סובלאק ברוסיה ושמו ר' מנחם בר' נתן נטע נייטין, הוא עשה עושר בשיקאגו באמריקה, ובהיותו אוהב תורה וחובב מצוה וחשוך בנים, אמר להקים לו ולאשתו יד ושם בחומות ציון וירושלים, ושאיפתם התגשמה. בעיר העתיקה, בסוף רחוב היהודים, סמוך לשער ציון: קנו חצר שהכנסתה מוקדשת לעדת כולל סובאלק בירושלים, ועליה16 נבנה בשנת תר“ס בית מדרש גדול ויפה מאד הנקרא על שמו “מנחם ציון” בעד חברת “שונה הלכות” לאומנים ובעלי מלאכה, בו יתפללו כותיקין (עם הנץ החמה), ואחר תפילת שחרית וערבית: שעורים במשנה ושו”ע מפי רבם הרב ר' שמואל זאנויל שפיצר, האפוטרופוס על עזבונו ורכושו, ועל ידו והשתדלותו נבנו כל אותם הבתים, בתי נייטין בירושלים החדשה. לשבת בהם בעלי תורה ובעלי אומנות שלש שנים חליפות בחנם, כנהוג בבתי הקדשות כאלה.

שכונת בתי נייטין הוקמה מחוץ לעיר העתיקה על יד שכונת בתי אונגריה מול מאה שערים וכוללת קרוב לששים דירות. עד שנת העת"ר נבנו 41 דירות, שהם שלש שורות בתים ועליות עליהם, ובית כנסת יפה לשכונה הזאת שבו לומדים ומתפללים גרי השכונה והסביבה שבנתה הגברת נייטין בעצמה.

על פי השתדלותו של האפוטרופוס הרב ר' שמואל זאוויל שפיצר אצל נביבים שונים נבנו בשנת תרפ"ח עוד 14 דירות.

באחת מ“אבני הזכרון " הקבועות בשכונה הזאת, רואים אנו אחד המנדבים מירושלם, ר' דוד ליב גליס בסך אלף פונט על בנין ג' בתים התחתונים ושני בתים העליונים לדור בהם ת”ח עניים כפי התקנות של "בתי נייטין. –


 

מג. “זכרון משה” – תרס"ה

השכונה הזאת נבנתה כבר על פי תכנית מודרנית והיא מצטיינת ביפי בניניה, ברחובותיה הנאים ובאילנות שבהם. וגולת הכותרת שלה: בית-הכנסת הגדול “אהל יעקב”. בית הכנסת המרכזי בירושלם החדשה.

הודות לרבי דוד ילין, בא כחו של המכון למזכרת משה מונטיפיורי בלונדון נבנו הבתים בהלואת כסף מאת המכון הזה בתשלומים לחמש עשרה שנה. – ומן הכסף הזה שכבר נגבה, הוקמה שכונת “קרית משה” על יד שכונת בית הכרם, שעוד ידובר בה. השכונה הזאת מכילה כמאה דירות.

המגרש הראשון של השכונה, בן 48,426 אמות: נקנה במחיר מ-6 עד 14 גרושים האמה, בשנת תרס“ה, על ידי הועד למזכרת משה מונטיפיורי באמצעות דוד ילין וועד חברת זכרון משה: הרי”מ פינס, ר' יוחנן דוד בהרי"מ סלומון ר' נחום נתנזון, מר ישעיהו פרס, מר מלכיאל מני, ר' יצחק נחום לוי ור' יוסף זיו. רחובותיה, חפץ חיים, מרדכי אדלר, דוד ילין, יצחק נחום לוי וישעיהו פרס.

רבה של השכונה: הרב ר' מאיר סטלביץ שליט"א.

—————

רבי יחיאל מיכל בה“ר נח פינס זצ”ל. נולד בכ“ג לחדש תשרי שנת תר”ד בעירה רוזנה ברוסיה. נפטר בז' לחדש אד“ש תרע”ג ביפו ונקבר בירושלם עיה"ק. נוסח מצבתו:

פ"נ גבר חכם בעז הוגה דעות ורב פעלים גבור חיל עומד בפרץ היהדות בן שלשלת היוחסין יחס הורים ויחס נפש ראשון לחלוצי הישוב ולמחיי השפה הקדושה גאון בתור גדול בחכמה ואב בלשון

מוהר“ר יחיאל מיכל בהר”ר נח פינס זצ“ל נלב”ע ביפו בליל שקו אד“ש תרע”ג ונקבר בירושלם ביום ז' אד“ש תרע”ג תנצב"ה


יחד הדור וגאונו מי כמוהו חובב עמו פרחים ופרי לתוצאות עטו נפשו לשוב רוחו לספרות

פאר הזמן ומאורו ודואג ורופא למזורו המונף ביד רמה וכל חיי נשמתו לתורה

אל ארץ אבות כל חיי רוחו הקריב לעמו ילדי רוחו מה נחמדו סתרי מעשה בראשית

נפשו להשיבה לתחיה ונפשו לא חיה עמק הבכה הגיה אורה בכחו גלה וה' שמה.

בא-כח “מכון מזכרת-מונטיפיורי” לבנין ה“שכונות” בירושלים


הרב החכם ר' יוחנן דוד סלומון ז“ל, יליד ירושלם. למדן ותיק מיקירי-נכבדי ירושלם מראשי מנהלי ועד הכללי לעדת האשכנזים ובית החולים הצבורי “בקור חולים” וממיסדי שכונת “זכרון משה”. נולד לאביו הרב ר' יואל משה סלומון בשנת תרי”ז נפטר ביום ט“ז טבת תרע”ג

——————–

 

מד. שכונת “אחוה” – תרס"ח

שכונת “אחוה” היא כיום אחת השכונות הגדולות בלב ירושלים החדשה. ראש ועד השכונה הוא מר ח.י. מרגובסקי, שהיה גם אחד ממיסדיה הראשונים, מספר בתיה – 75 ובהם 250 דירות וארבעים חנויות; ועדין היא הולכת ונבנית.

השכונה נוסדה על ידי “אגודת אחוה” בירושלים בשנת תרס“ח. עשרים וחמשת הבתים הראשונים נבנו על ידי חברי האגודה בעצמם שבאו לגור בהם, ויתר הבתים נבנו על ידי יחידים. נמצא גם נדיב (ר' יעקב צבי שיינמן) שהשתתף בכספו לבנין בית כנסת יפה בשכונה. המגרש הראשון של השכונה הזאת – 12000 אמות – במחיר שני פרנק האמה, נקנה בשנת תרס”ז ע“י ה”ה ח.י. מרגובסקי, זלמן סאלובייציק, אלתר ווישנצקי ויעקב מאשיוף ז“ל; באמצעות רי”מ טננבוים. והם הם שבנו את הבתים הראשונים בעזרת הלואה מבנק אפ"ק.

 

מה. שכונת “יגיע כפים” – תרס"ח

סמוך לשכונת אחוה נוסדה בשנת תרס“ט ע”י אגודת בעלי “יגיע כפים בירושלים”, ובראשם המנוח ר' שלמה אלפרט ז“ל שקבלו בהלואה איש איש מהם כשמונים נאפ' מפקידות האמשטרדמית ע”י הרב-הורביץ הי“ו. בתשלומים-נוחים. גם המגרש הזה נקנה ע”י ר' ישראל מרדכי טננבום. השכונה מסודרת יפה הודות למר פייביל טוקטלי נ“י – הבתים נבנו ע”י הקבלן הירושלמי ר' דוד שלמה קרשינסקי נ"י.

 

מו. “בתי הארנשטיין” לעדת כולל וואהלין – תרס"ח

כמו כולל וארשה, כן גם אנשי כולל וואהלין בירושלים זכו בנדיב אחד מחסידי בויאן, שהזיל זהב מכיסו והקים להם שכונה מיוחדת בת 30 דירות, ובית מדרש גדול עם מקוה מים, והרי היא מתנוססת ביפיה על יד שכונת “זכרון משה”

שם האיש – דוב הכהן הארנשטיין בר' נפתלי ז“ל, שנלב”ע ביום ח“י ניסן תרע”ח, לא עשיר גדול היה וכל כספו השקיע בשכונה הזאת.

המגרש של השכונה הזאת – 9000 אמות במחיר 6 פרנק האמה נקנה ע“י הממונים ר' דוד פיינשטין, ור' נחום יפה ז”ל. גם הבתים והחנויות נבנו על ידם.

רבה של השכונה: הרב שלום מלומד שליט"א

 

מז. “בתי זיבינבירגן וסילאדי” – תרס"ח

העדה הזאת נפרדת היא מכולל אונגריה ואוסטריה. עדה היא בפני עצמה וכולל בפני עצמו וגם שכונה לבדה. בשנת תרס“ח קנתה העדה הזאת מגרש של 3450 אמות, על הדרך ההולכת לשכונת שמעון הצדיק, במחיר שני פרנק האמה, ע”י הממונים ר' נחמן גירנבאוים ור' שמחה כהנא, בהסכמת ראשי העדה דהתם, הרבנים האחים פאניט בעיר דאש' (זיבינבירגן); על ידי בא-כחם בירושלים ר' שמעון הויזמן הוקמה השכונה בזאת, בת שלשים דירות מרווחות, לבני הכולל, לגור בהם חליפות חנם.

 

מח. מט. “נחלת צדוק” “נחלת ציון” – תרס"ח

את המגרש אל השכונה נחלת צדוק ומסביב לה, - 30.000 אמות מרובעות, - קנתה חברת יק“א בפאריס בהשתדלותו של מר אלברט ענתבי, לבנות בכל שנה עשרה בתים, דירות-כפולות, בעד עניי העדות השונות שישלמו את מחירם בתשלומים קלים במשך שתים עשרה שנה, בשנת תרס”ח נבנו שבעה עשר בתים יפים עם מגרשים סביב להם. יתר המגרשים נמכרו על ידי יק"א לחברת “נוה בצלאל” הגובלת עם שכונת “שערי חסד”.

רבה של השכונה והסביבה: הרב חיים יהודה ליב אוירבוך שליט“א בעמ”ח ספר חכם לב על ש“ע אהע”ז. ר“מ ישיבת שער השמים” בעיר העתיקה ירושלים. כמו כן: רב "לקהל חסידים בשכונת שערי חסד. –

ועל ידה השכונה: "נחלת ציון "

————–

שר התורה הגאון הצדיק רשכבה“ג, רבי משה יהושע ליב דיסקין זצ”ל, מיסד “בית היתומים הכללי” בירושלם

א' י' ש' ירושלים י' ש' א' ברכה, הרב הכולל ראש רבני א“י הגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ”ל17

יליד צפת. ראשון לציון וחכם באשי באה“ק ת”ו. אישיות נהדרה לפני מלכים יתיצב. נולד כ“ג סיון תקע”ו ונפטר כ“ה תמוז תרס”ו.

 

נ. “גבעת שאול” – תרס"ח

השכונה הזאת נקראת “גבעת שאול” על שם הראש“ל הרב הגאון יעקב שאול אלישר ז”ל, שבנו הרב נסים אלישר היה אחד ממיסדיה בשנת תרס"ח. יחד עם ר' משה קנטרוביץ. לכל חבר ניתן שטח של 1400 אמות למען תהיה לו היכולת לעשות מסביב לביתו גן ירק גדול.

כשלש מאות משפחות גרות עתה בשכונה הזאת. נמצאים בה יותר מעשרים בתי חרושת שונים. והכי גדול בהם בית החרשת ל. פרומין ובניו בע"מ. עוד ישנם בשכונה מגרשים פנויים רבים ואחד מהם שייך להאחים מאנישביץ. בעלי ביהח"ר לאפית מצה באמריקה.

על יד השכונה הזאת מתנוסס בהודו והדרו הבנין הגדול והכי יפה “בית היתומים – דיסקין” שנוסד בשנת תרפ“ב ע”י הגאון ר' יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל. ארמון נהדר בחצוניותו ובפנימיותו. ממנו יתגלה מראה יפה של ההרים הגבוהים הסובבים את ירושלם מצד צפון-מערב.

 

נא. שכונת “רוחמה” – תרס"ח

השנת תרס“ח קנה מר אפרים כהן-רייס, בפקודת חברת “עזרה” בברלין שטח של 14,000 אמה, בערך, במחירים שונים, לשם בנין בית מדרש לרבנים ומוסדות אחרים. – המלחמה העולמית ותוצאותיה עשו את כל התכנית לאל. בשנת 1921 נתבקש מר ישעיהו פרס על ידי החברה למכור את הקרקע ולשלם בכסף שקיבל את חובותיה מזמן המלחמה ופצויים למורים, לאחר שבתי הספר שלה נסגרו. במשך שתי שנים נמכרו המגרשים במחיר של 35 – 90 גרוש האמה. הבית הראשון שנבנה על אדמה זו, הוא בית ואנגופלי. שבו נמצא מאז בית הספר לבנות של המזרחי. – שכונת “רוחמה " היא אחת השכונות הגדולות והיפות בירושלם החדשה, בה מתנוססת לתפארה הישיבה הגדולה “ישיבת שפת אמת” מיסודו של האדמו”ר מגור שליט”א.

רחובותיה: רש"י, אלפנדרי, יוסף בן מתתיהו, שפת אמת, דוד ילין.

רבה של השכונה הרב יצחק אויערבאך שליט"א, יליד ירושלם.

 

נב. שכונת “שערי חסד” – תרס"ח

נוסדה ונתכוננה ע“י חברת “שערי חסד גמילות חסדים הכללי” המצטיינת בפעולותיה משנת תר”ל עד היום הזה.

בשנת תרס“ח נקנה המגרש הראשון, בן 75,000 אמות, במחיר פרנק אחד לכל אמה, על ידי ראשי החברה ומנהליה. הרבנים ר' יוסף חיים זוננפלד ור' אריה ליב דץ, ר' יואל משה סלומון ור' דוב אפשטין ז”ל, ויבדלו לחיים טובים הר“ר שמואל זאוויל שפיצר והר' נפתלי צבי בהר' שלמה זלמן פרוש הי”ו. ובכל רגשי קודש נגשו לבנות את השכונה הגדולה הזאת, הלכה ונבנתה בתכנית יפה עד שכבר הגיעה, הודות לה', למאתים דירות כפולות עם כל הנוחיות, מעוטרת בבתי כנסיות ומדרשות, וגולת הכותרת להם בית המדרש הגדול והמפואר הגר"א שהנהו אחד מבתי הכנסיות המפוארים בארץ.

החברה בנתה הבתים ומסרתם בגורל לבעלי הבתים מבני המעמד הבינוני ששלמו המחיר במשך 14 שנה בלי ריבית וקומסיון, וחלק גדול מהם כבר קבלו שטרי-מקנה רשמים.

רחובותיה: הגר"א, תנאים, אמוראים, יצחק, יוסף חיים זוננפלד, שלמה זלמן פרוש ושערי חסד.

רבה של השכונה: הרב יעקב משה חרל“פ שליט”א

קרן הבנין

בשנת תרצ“ו יסדה החברה שערי חסד גמ”ח הנז' מפעל חשוב במינו בשם “קרן הבנין” שמטרתו לבנות בתים ולהשכירם לבע“ב בעלי מעמד בינוני במחיר הזול, היינו כל בית 2 חדרים וחדרי שרות ומים וחשמל בעד עשר לא”י לשנה, לבד המסים, ואחרי שישולם מחיר בנין הבתים משכר הדירה הנ“ל אזי ישארו הבתים האלה הקדש עולמית בעד עניים שיגורו בהבתים בחנם משך חליפות שנים, כבר נבנו ח”י בתים.

—————-

הגאון רבי יעקב משה חרל"פ שליט"א, יליד ירושלים.

ראש הישיבה המרכזית “מרכז הרב " ורב “שערי חסד” “רחביה” והסביבה בעיה”ק ירושלים ת"ו

————————

 

נג. שכונת “בתי ראנד” – תר"ע

שתי קומות לה, ובית מדרש יפה. הר“ר מנדיל ארנד ז”ל הקדישה לבתי-מעון לת"ח עניים לשבת בהם שלש שנים חליפות. ( גם בעיר העתיקה על יד מקום מקדשנו יש לו בתים וחצרות-הקדשות).


 

נד. שכונת “רחביה” – תרפ"א

קרן קיימת לישראל בע"מ

לכבוד מר פנחס גרייבסקי

ירושלים, ימין משה


א.נ.

מר מ. מ. אוסישקין מלא את ידי לאשר בתודה את קבלת החוברת של כב' “ירושלים הבנויה” ולהשיב על שאלות כב' כלהלן.

  1. אדמת רחביה נקנתה ע“י חברת הכשרת הישוב מידי האפטריארכיה היונית בשנת תרפ”א.

  2. המגרש אשר עליו נמצא בנין המוסדות הציונים המרכזיים, נקנה ע“י הקהק”ל מיד חברת הכשרת הישוב בשנת תרפ"ג.

  3. בבנין זה נמצאים: (1) משרד ההנהלה הציונית – הסוכנות היהודית; (2) משרד הלשכה הראשית לש הקהק"ל; (3) משרד הלשכה הראשית של קרן היסוד; (4) משרד הועד הלאומי לכנסת-ישראל.

  4. שטח המגרש הזה הוא 8400 מטר רבוע.

בכבוד רב

י.א. אריכא

אמר פנחס בן יאיר:

שכונת “רחביה” היא אחת השכונות הכי גדולות והכי יפות: אחת השכונות המודרניות הנותנת כבוד לעמנו ולארצנו. וגולת הכותרת לה: הבנינים המפוארים של המוסדות הלאומיים והצבוריים: “קרן קימת לישראל” ו“קרן היסוד” המתנוססים בהודם והדרם, בשיא גאונם ובכל הוד תפארתם, בואכה רחביה.

התפתחות השכונה היפה הזאת, היא לסמל ולמופת לידים חרוצות ונאמנות.

מספר בתיה – בניניה כעת: מאתים ותשעה, בערך.

רחובותיה: אלפסי, אברבנאל, אבן שפרוט, אלחריזי, אבן עזרא, אוסישקין, ארלוזורוב, בנימין מטודילא, גאון רב סעדיה, גבירול, הלוי, רמב“ם, קרן קימת, רמב”ן, רשב“א, רד”ק, ועל ידם בנין בית הכנסת הגדול ישרון.

במגרש רחביה נמצא מגרש מיוחד של הקהק"ל, אשר עליו בנויים עשרות אחדות של מעונות לאנשי עבודה בעלי מקצועות שונים.

 

נה. שכונת “רוממה” – תרפ"א

על דרך ירושלים-יפו בגבהה של ירושלים החדשה. גם המגרש הזה, נקנה ע“י ר' ישראל מרדכי טנינבוים והעו”ד מר אהרן מני במחיר 229 לי"מ לדונם. הבנינים בערך 16 מתנוססים לתפארת –

באמצע השכונה מתנוססת המצבה ההיסטורית “מצבת-זכרון” לכבוד הגינירל אלנביי לזכרון יום הכבוש. – במקום הזה, הורם באותו יום ההסטורי, דגל בריטניה בטכס-רשמי למסירת מפתחות שערי ירושלים לידי הגינירל הנז' מאת ראש העיריה.

בשנת תרע"ח בארבעה ועשרים בכסלו הצליח הגבור הנאור אלנבי שר הצבא האנגלי, לכבוש את ירושלם. ועל יד כברת ארץ זו, רוממה, תקע את אהלו בראשונה, בעלותו עם חילו ירושלימה.


אי"ש מבית הלוי

תולדות עבודתו הישובית של מר ישראל מרדכי טננבוים הי"ו

המבט הראשון שאנו מעיפים על פני איש, מגלה לנו תמיד את כוחותיו החיצוניים, האגרוף המקומץ הרגל המוצקה, השרירים החזקים והגידים המסורגים אלה וכיוצא בהם הנם הכחות המזדקרים לעינינו ראשונה. אולם הכוחות הפנימיים והחשובים ביותר, המוח החושב וההוגה, הלב השופע שפעת חיים עורקי העצבים ודומיהם הנם כמסתתרים, רק אחרי הבנה עמוקה ואבחנה מרובה אנו מוצאים אותם ומתחילים להבין את ערכם ומשקלם. כאדם פרטי כן היא החברה האנושית, רבים מאלה המופיעים תמיד לעינינו בצבור ובחברה, העושים רושם והמהוללים, הנם על צד האמת רק כחות ממדרגה שניה או גם שלישית ואלה הראשונים במעלה הדמימיות הקורנת שחייהם שטופים זהר אורה עליונה הנם על פי רוב עטופי צל של ענוה פנימית המונעת אותם מהופעות פומביות והתהדרות זולה.

בין בוני הישוב העירוני והחקלאי בארץ ישראל, בין מחדשי פני האומה בארץ האבות, בין אלה העמלים תמיד עם הצבור לשם שמים, לשם מטרת בנין הישוב והמדינה, ולא לשם צבירת הון ועושר, היו כחות ארגוניים רבים שהכניסו סדר ומשטר במפעל, היו כחות מלאי התלהבות ששמשו נחשונים לכל מפעל נועז ועלילות מעפילות שהוו תמיד את החזית הראשונה, אבל מעטים מאד היו כאלה שאחדו בקרבם את כל התכונות והסגולות הדרושות לבוני היסודות, להיות רוכשי אדמת המולדת. ובין אלה האחרונים תופס מקום מכובד מר ישראל מרדכי טננבוים. ואם צדק אותו ההיסטוריון האומר כי תולדות האנושיות היא באמת תולדות אלה אנשי הרוח והעלילה הגדולים שהטביעו את חותמם האישי על פני דורם ותקופתם, הרי תולדות בוני הישוב היא תולדות הישוב בעצמו, כי עם-עבודתם עצבו גם את פני הישוב ודמויותיהם היו דמות הישוב בכללו.

מארץ הונגריה הברוכה, זו הארץ שעם כל רוחות הקטב של הריפורמה וההתבוללות העמידה לנו את ד“ר הרצל יוצר ההסתדרות הציונית, זו המדינה העברית בדרך, ואת מכס נורדאו, הטריבון הלאומי שלנו, שבעטו השנונה והגיונו החותר, הרס רבים מאלילי הגוים, גלשו לפני כששים-שבעים שנה, צעירים נלבבים לארץ ישראל, אלה היו בני תקופת קאשוט, הגבור הלאומי ההונגרי המהולל, יהודים בריאים ברוחם ובגופם, מלאים הכרה לאומית בריאה שחיי העוני של ירושלים העציב את לבותיהם, ומתוך דחיפה פנימית פנו להשתרש בארץ. ביניהם היו יהושע שטמפר, יהודה רב ורבי אברהם גוטמן, זה הזקן המכובד והצעיר ברוחו, שביחד עם יואל משה סלומון הירושלמי יסדו את אם המושבות פתח-תקוה, והגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר, ז”ל, זו הדמות הרבנית המופלאה והמקסימה, שהשיבה אל הקרקע היתה אחת מתכני חייו ושלחם בעד רעיונו זה בעוז ורבות רבות סבל בעדו. לאחד מאלה העולים ההונגרים מר אלחנן טננבוים ז“ל נולד בן בשנת תר”מ ויקרא שמו בישראל ישראל מרדכי.

חיי הילד, חנוכו והתפתחותו הלכו באפיקים שלוים. הוא קבל את החנוך הירושלמים המסורתי ללא כל דופי. שקד על התורה כנהוג ושמש עוד בטל ילדותו את הגאון החריף רבי יוסף בנימין שמעונוביץ ז“ל מתלמידי הכתב סופר, ששמש אחרי כן שנים רבות בתור ראש השוחטים בירושלים, והוכר עד מהרה לבעל כשרונות מצויינים, בשנת תרנ”ו לחודש תשרי בגיל ה-16 לחייו נשא לו לאשה את העלמה המשכלת חיה לבית אייזנברג18 בת למשפחת לורי' מוילנה, שלש שנים אחרי חתונתו אכל על שלחן חמיו ובהן הוסיף לשקוד על התורה בישיבת הגאון מבריסק זצ“ל, שמע לשעורו של הרב ישעיהו אורנשטיין ז”ל ואחר כך נכנס אל הקודש לשמוע את שעור של בנו הגאון הירושלמי המהולל רבי יעקב אורנשטיין ז“ל. חבריו בתקופה זו היו החריף העצום הרב ליביש וובר ז”ל, והרב זיידל שלזינגר ז"ל בן הרב עקיבא יוסף שלזינגר הנזכר.

בשנת תר“ס עשה במקרה הכרה עם הבטריק שלהעדה היונית בירושלים מר דמיאנוס המנוח, שכפי שהתבטא אחרי כן אמר ש”מצא בו בישראל מרדכי הנהגה אריסטוקרטית, פקחות מצוינה וכח שכנוע חזק“, הצליח לרכוש ממנו במחיר מתאים חלקת אדמה שהפסיקה בין שכונת מאה שערים ושכונת בית ישראל. זה היה הדביוט הראשון שלו. פעולה מוצלחת זו נתנה לו אומץ להרחיב את פעולותיו, ויחד עם שותפו הרה”ג רבי ארי' ליב הרשלר ז“ל חבר בית הדין הירושלמי, רכשו את החלקה שכיום עומדת עליה שכונת בית ישראל החדשה, חלקו אותה ומכרוה חלקים חלקים ליחידים. מאז הוא הולך מחיל אל חיל, הוא רוכש לעולי בוכריה כמה שטחים שעליהם עומדת כיום שכונת רחובות הבוכרים הוא גואל אדמה סמוך לשכונה זו ועליה בונה מר חפץ את הארמון המהולל הידוע בשם “בית חפץ”, שירושלים העברית היתה כל כך גאה עליו לפני המלחמה העולמית. אחרי כן הוא גואל את אדמת שכונת אחוה, אדמת שכונת יגיע כפים, ושכונת בתי הארנשטיין עם הסביבה. בין אלה הקניות הוא מצליח לגאול מגרש גדול מאת בית היתומים הסורי שנלר. הוא מוסיף חיל וגואל את המגרש הרחב שעל יד בית החולים ד”ר וולך. מתקשר לרכוש את אדמת השכונה רוממה ואדמת שכונת קרית משה.

בכל הקניות המרובת הללו אין עינו לבצע, איננו מפקיע את השערים, איננו מבקש רוחים גדולים, אף בית אין הוא בונה לעצמו, שום מגרש איננו משאיר לרוחים, מוכר הוא תיכף כל חתיכת קרקע שהוא רוכש לחברה זו או אחרת, לפלונים ואלמונים ובלבד שיבנו וירחיבו את ירושלים, ולעצמו הוא מסתפק רק ברווחים פעוטים המאפשרים לו חיי דוחק פשוטים בצמצום. כל היודע את ההוי הירושלמי של אז, את סדרי החיים הפלחיים בארץ יחד עם סדרי הפקידות התורכית שהביטה באי אמון על התאחזות היהודים בארץ, יחד עם שרירות לבה של הפקידות הנמוכה שהיתה אז רקובה כולה ושהבקשיש היה משוש כל חייה, יבין כמה אומץ לב היה דרוש לגשת אז לרכישת קרקעות, במקום שסדרי הטבו היו תהו ובוהו. המוכרים הכפריים היו מקבלים תמיד דמי קדימה מבלי קבלות אפילו, ההכנות להעברת קרקעות דרשו זמן של חדשים ושנים, מפני אי חלוקת הקרקע ושיכותה לכל משפחות הכפר או בית האב ושאחד מבני המשפחה – המונה תמיד נפשות למאות – היה יכול ברגע האחרון במחשבה לקבל בקשיש יותר שמן, להתחרט על השדוך ולהפוך את כל הקערה על פיה, רק היודע את כל זה מתוך המציאות המרה כמונו בני ירושלים, יודע כמה ארך רוח וסבלנות למופת, כמה ידיעות בשפה הערבית ובמנהגי הארץ, כמה ערמה דיפלומטית וכמה כח השפעה אישית היה דרוש לגשת לעבודת רכישת קרקע.

ריאלי הוא האיש מנערותו ואיננו שוגה בדמיונות, פקח יודע יפה יפה את החיים ומכיר את בני האדם על מעלותיהם וחולשותיהם, בצעירותו יסד הרב רבי ברוך חומה ע“ה בירושלים חברה בשם “תשבי” שמטרתה היה לעורר את חדוש הסנהדרין בישראל הם הוציאו חוברות הדנים בענין זה, והרבה מצעירי הישיבות ותלמידיהם התלהבו לרעיון המקסים הזה, באחת מאסיפותם הופיע פעם צעיר אחד והתחיל לבקר את הרעיון לאור המציאות והחיים, רבים מהנאספים התחילו להתנפל עליו מכל עבר, אבל הצעיר הזה לא התפעל מהמונם והוסיף את הוכוחים מצד ההלכותי שבדבר וכאן ראו הקשישים כי יודע הצעיר הזה את כל המו”מ הארוך והמיגע שהיה בין שני גדולי הדור בזמנם המוהר“י בירב מהמהרל”בח ז"ל יפה, בזמן שהם חושבים שהם עומדים כבר בגשום הרעיון. לא מצאו את ידיהם ואת רגליהם לעמוד אתו בוכוח ההלכותי ועזבוהו לנפשו. זוהי עובדה אחת מני רבות שבהן נתגלה ישראל מרדכי הצעיר כאדם מכיר ויודע את החיים לאמיתם, ומפוכח זה מספיק היה לו שיראה חלוקת אדמה שמצאה חן בעיניו ושום דבר לא מנע אותו כבר מפעולות אודות רכישתה והעברתה לידי יהודים, מבלי לחקור מקודם אם הדבר כדאי ואם רבו בה הסכויים להצליח או לא, כי חבתו לארץ לא ידעה כל גבול ושום דבר שום קושי לא היה יכול לעצרו מפעולותיו.

באותה התקופה של רכישת קרקעות בסביבות ירושלים, הסתבך האיש פעם בהשקעות ונתינות לפלחים מוכרי קרקעות עד כדי כך שמעמדו הכספי הוחמר באופן רציני וידידיו המרובים דרשו אז ממנו במפגיע לנסוע למשך זמן לאמריקה שבארצות הברית, בכדי לנוח מעמלו המיגע במשך שנים על שנים ויחד עם זה להיטיב את מצבו הכלכלי. אבל הוא ענה להם כי בארץ ישראל עובד הוא בימים ונח בלילות, לא כן בארץ הגלות שם גם בלילה לא תהא לו מנוחה, והטעים את דבריו בדרשת חז“ל שבתלמוד על הפסוק “הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך”, קיפל הקב”ה את כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה לכבש לבניו, ומעשי אבות הם סימן לבנים, כך גם אני הוסיף מר טנינבוים. פה באר בזמן שאדמת ארצנו קפולה מתחת לראשי, ועמלי ביום היא לכבוש אותה לידינו, הדבר נותן לי מנוחה וספוק נפש אמתי. ושום דבר איננו מפחיד אותי אף אם אצטרך למכור את הכר שמתחת למראשותי ינעם לי עד מאד לנוח על אבני ארצנו, כיעקב אבינו שלקח מאבני המקום וישם מראשותיו. לא כן בארץ הגלות מה לי ומי לי שם, שם לא תהא לי מנוחה אף לרגע וחביבים לי יותר אבני הארץ הקשים מארמונות תפארה בחו"ל. ואמנם במרצו הכביר ובעוז רוחו הבלתי נרתע מפני שום מכשול, עבר על אבני הנגף שהיו בדרכו ולא פסק מעבודתו המתמידה לגאולת הארץ אף ליום אחד.

אולם גולת הכותרת שבפעולותיו במקצוע של רכישת קרקעות ארץ ישראל לעם היהודי, היא רכישת האדמה הידועה בשם “כרם ג’באללה” עבור חברת “אחוזת בית” ביפו, זו האדמה שכיום עומדת עליה תל – אביב, זו המטרופוליה החדשה שלנו, אדמה זו אדמת “כרם ג’באללה” היתה שיכת לשיך סאוויה ומשפחתו, אחד מנכבדי יפו המפורסמים וקניתה נמשכה שלש שנים. במשך הזמן הזה התחיל היאוש לקנן בלבו של מר טננבוים אם יעלה בידו לרכוש את גבעות החול הללו. פעם היו כל הדברים מסודרים להעברת שלש מאות אלף הפיק ופתאם נתחלף הקימיקאם התורכי באחר, בפקודת הממשלה הקושטאית, ובין לילה באו הערבים מבני משפחת מנטופי שתבעו זכות ושיכות ידועה על הקרקע ועלו עליה באמרם כי הקרקע שייכם להם והקימו עליה אהלים להחזיק בה. ושוב התחיל העסק מחדש עד שזכה לראות את העברת הקרקע. באותם הימים הוא מתקשר עם מר מאיר דיזנגוף ע“ה מר ברלין ושינקין ע”ה ועוד עסקני יפו שפעלו בשם חברת אחוזת בית שמטרתה היה לבנות פרבר חדש מודרני ע"י יפו והוא מוכר להם את 300 אלף הפיק בסכום 95 סנט הפיק, ועוד יתרה עשה להם בחוזה הוא התחיב למכור להם עוד מספר דונמים הגון בסביבה אם יהיה להם צרך בכך בשעה שהם לא היו מחויבים לפי תנאי החוזה לקבל את השטח החדש.

העברת אדמת תל אביב על שמות ד“ר מזא”ה ע"ה ויבדל לחיים פרופ' דוד ילין אחרי שלפי החוק התורכי לא היתה אפשרות חוקית לרכישת קרקעות מירי בארץ על שמות נתינים זרים. ההעברה חלה במקרה ביום תשעה באב והיו כאלה שראו את דבר ההעברה בתשעה באב19 לדבר בלתי מוצלח, אולם טננבוים בעצמו ראה בזה אות מן השמים מה שנתקיים לעינינו כיום שתל אביב עלתה למדרגה כזו שמיסדי אחוזת בית לא ההינו אפילו להעיז לחלום על זה במיטב חלומותיהם. וכשאחד מבני יפו שאל אותו למה סודרה ההעברה ביום האבל שלנו, השיב לו מר טננבוים כי כח הראיה של העין הוא מהנקודה השחורה ולא מהלובן ורק מעומק השחור אנו באים להתפשטות ראית האדם. ככה, הוסיף טננבוים, מקוים אנו להתחלת גאולתנו תיכף מיום חורבן בית מקדשנו, כמליצת הפייטן “ומתוך צרה המציאם פדות ורוחה” וכן מעידה תורתנו הקדושה “והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור”.

גם בחיפה רכש שטחים גדולים על הר הכרמל שנקנו ממנו על ידי חברת “המנחיל” ע"י העסקן הציוני החשוב מר “יהושע סופרסקי” שפעולותיו הגדולות לבנין ארצנו הקנו לו כבר מקום כבוד בדברי ימי הישוב החדש בתקופתנו.

וכאן אנו נותנים רק רשימה קצרה מהאדמות והשטחים הרחבים שנרכשו על ידו ועברו לידי יהודים: אדמת שכונת רוממה, שחברה את מושב הזקנים הגדול אל גוש השכונות העבריות של ירושלים החדשה, אדמת שכונת קרית סיר משה מונטיפיורי, שנרכשה ממנו על ידי דוד ילין, אדמת שכונת בית הכרם שבעמל רב קנה אותה מהכומר הארמני רִיָאנט, אדמת השכונה שבין קרית משה ובית וגן, לשכונה זו הוא מנדב מגרש גדול בן כמה דונמים לבית הכנסת ולשאר צרכי הצבור, אדמת חברת נוה שאנן הסמוכה לרחביה ושערי חסד. בצד השני של ירושלם הוא גואל את אדמות חברות כפר עברי ונחלת ישרון ושטחים נרחבים על הר הצופים אצל בניני האוניברסיטה העברית, ביניהם השטח שעליהם הולך ונבנה בית הספר לרפואה והוא בית החולים האוניוורסיטאי של הדסה. וכאן יש לציין אפיזודה, כי פעם הזמין האדון אוסישקין נשיא הקרן הקימת לישראל את מר י“מ טננבוים על כוס טיי לביתו ובקש ממנו שיעשה בשבילו הנחה על המגרש שלו אשר על הר הצופים לשם בנית בית הספר לרופאים, אז וויתר מר טננבוים לערך 1000 לא”י, (אלף לא"י) משויו של המגרש לקרן הקימת בתור תרומה, אמרו אז על זה כי כוס תה אצל מר אוסישקין עולה עד כדי אלף לא"י.

בחיפה הוא גואל אדמות על הר הכרמל ובסביבות הפוליטכניקום. כמו כן עלה בידו לרכוש את שטח הקרקע הסמוך לתחנת הרכבת החיפואית מידי מוסה כאזים פשה. בטבריה רכש משיך סעיד איל טברי חותנו של המופתי הטביריני ארבע מאות דונמים בערך על יד אחוזת בית, ומשיך איל תופיק רכש שלשים דונמים הנמצאים20 בין חמי טבריה ובין קבר רבי מאיר בעל הנס ע"ה. כמו כן הוא גואל 4000 דונמים בצמח הסמוכה לטבריה. ויצוין הדבר שברכישת אדמת נוה שאנן שבתל אביב היתה ידו המכריעה במפעל.

—————-


מר ישראל מרדכי ב“ר אלחנן טננבוים הי”ו יליד ירושלם.

עסקן ישובי, ורב פעלים על שדה הישוב וגאולת הארץ. – כחמשה עשר אלף דונם במקומות הישובים, הגיעו על ידו לרכוש היהודים בארץ-ישראל. וגולת הכותרת: אדמת תל אביב.

מר מאיר ב“ר יעקב דיזנגוף ז”ל ראש עירית תל אביב.

קונסול-כבוד בלגי, נשיא יריד המזרח, מיסד ונשיא החברה לפיתוח תל אביב, מוזיאון תל אביב, נשיא הכבוד לאוצר מפעלי הים, לשכת ב"ב שערי ציון וכו'. עסקן צבורי-ישובי ותיק בלתי-נשכח.

נולד שושן פורים תרכ"א בכפר אקימובצי (באסראביה)


ראש עדת היהודים ביפו מר שמעון בה“ר יצחק רוקח ז”ל יליד ירושלם.

יפה וחסון כאלון היה הש“ר המנוח, בעל אישיות, בעל סגולות, בעל אהבת הלאום ואהבת הארץ; פרנס הדור ומנהיג – סגן קונסול אוסטריה ונשיא לשכת בני ברית ביפו. בונה שכונת “נוה צדק” מיסד בית החולים “שערי ציון”, מיסד ה”פרדס" הא“י. נולד בש' תרכ”ג, ונפטר י“ב אדר תרפ”ב.

הר“ר ראובן בהרה”צ רבי יוסף יואל ריבלין ז“ל יליד ירושלים. נכד הגאון ר' הלל ריבלין ז”ל האב“ד הראשון לעדת האשכנזים בירושלם נולד חנכה תרכ”ד, נלב“ע תשרי תרפ”ט, הדור הרביעי בירושלם

הרב הגאון, בנש“ק, עסקן ומחבר ספר “אורח נאמן” ועוד רבי מנחם נתן אוירבוך ז”ל

בהרב הגאון רבי שלמה ז"ל, רב בלינשאנץ, נכד הגאון בעל “אמרי בינה” רבה של ירושלם.


1. מכתב בכתב יד ע"ג ניר ‘רשמי’ של אחוזת בית יפו

י“ד איר תרס”ט

לה"א י.מ. טננבוים!

הננו מודיעים לכבודו שאנו קוצבים לו זמן של שלשה ימים מהיום שבמשך אלה הימים צריך כ' להמציא לנו את גבולי המגרש לאמר, הסכמת כל שכני המגרש על גבולותיו, כפי שהוא מחויב לעשות את זה עפ“י החֹזה וההוספה זה מכמה זמן. ואם עד היום ההוא י”ח איר תרס"ט לא ימלא את דרישתנו זאת – נשתדל אנחנו בעצמנו להשיג את גבולי המגרש שקנינו אצל כ'' ולא נחוס על ההוצאות שנצטרך להוציא על זה כמה שיהיה כפי החוזה – על חשבונו! וזאת היא התראתנו האחרונה.

בברכת ציון

2. ברלין ע. א. ויס


3. מכתב בכתב יד שאינו נושא תאריך

בע"ה

לחברת אחוזת בית בעה“ק יפו ת”א

הננו מודיעים לכם בזה כי אנחנו השניים הח“מ בזה נתפשרנו עם כ' ישראל מרדכי טעננבוים נ”י כהכתב שבידיו וסלקנו עצמנו מעסק כרם איזאבאלי ומסרנו כל חלקנו בהעסק הזה לרי“מ ט”ב – ומעתה לכם לשא וליתן רק אתו ואנחנו מסולקים מהעסק. וכן כתבנו היום להבאנק אנגלי פלשתינא למסור הכסף המושלש תח“י לרי”מ בנכיון המגיע לנו כאמור שם בפירוש, וח“ש ע”ד אמו“צ כ'' מנא'' תרסח פעה”ק ירושלם תובבא

נאם דוד……..21 ונאם אהרן זעליג אטינגער

ב"ה

אנחנו הח“מ הנבחרים מחברי אחו”ב מודים בזה כי נגמרו כל החשבונות שהיו ל…22 א“ק23 עם המוכר ר' ישראל מרדכי טענענבוים – נגמרו ואין לנו עוד שום טו”מ…… והכל נגמר בינינו וגם רי“מ ט’נ נתן לנו פטור כמה… … כ”ו לחו' סיון…. דוד…. א.ג…,..

4. מכתב בכתב יד

יפו אור ליום א' דר“ח חשון תרס”ט

לכבוד האדון ישראל מרדכי טענענבוים…

בתשובה על שאלתו הננו להודיעו כי בתור מורשה האדונים ד“ר מזי”א ודוד ילין בנחלת כרם אלגראלי עלי רק למלא אחרי כל הכתוב בהחוזים של כ' עם חברת אחוזת בית יחד עם הכתוב בההערה של הד“ר מזי”א ודוד ילין לההוספה להקונטרקט מיום כ' אלול תרס“ח, ועם הרמל כץ כפי החוזה שלכם מיום ג' כ”ה תשרי תרס“ט המונח בהבנק אפ”ק, ומלבד זה אין לו להכניס בשום עיון התחיבות של כבודו למי שיהיה ולא לקבל שום עקולים מאנשים אחרים אף אם יהיו…. כי ע"י כן… לו… וההרשאה. – ברגשי כבוד

מאיר דיזנגוף

בפירוש הותנה שיש לי רשות….. לי את מחיר השן 12000… צפי התחיבות מר טננבוים מהיום.

מ' דיזנגוף –

5. מכתב בכתב יד נושא כותרת באותיות לועזיות

בזה ה… מעידים כי קבלנו מה' י' מ' טענענבוים שטר של 5050 חמשת אלפים וחמשים על ארד… של מ' דיזנגוף ונסים קורקודי לדיסקונטו ע“ח של טענענבוים ומתחיבים… לפצות את השטר הנ”ל בעצמנו ביום פרעונו מהכסף שצריכים אנחנו לתת לטענענבוים על חשבון המגרש כרם….. האמור בהחוזה שנעשה בין טננבוים, אטינגר, ושלזינגר, ובין הועד של אחזת בית ביום י“ב אדר ב' התרס”ח.

6. ובהמלואים24 להחֹזה הזה שנעשה בשבעה עשר בתמוז התרס"ח

לראיה באנו על החתום יפו ביום ל' לחדש אב התרסח 27/808

חברי הועד של אחזת בית

ע. א. ויס, מאיר דיזנגוף, נסים קורקודי25

35) מכתב בכתב יד על ניר מכתבים של אחזת בית

אחזת בית יפו

בדבר הסכסוך שיש בין ועד “אחוזת בית” ובן מר טננבוים בענין קצבת הזמן שיש הזכות לחברת אח“ב לקנות את מותר האדמה של כרם דז’אבאלי הסכמנו בינינו לגמור את הסכסוך הזה ע”י משפט של הבוררים מר שמעון רוקח ומר ל… אבוהב, וכאשר יחליטו הבוררים כן יקום בלי שום טו“מ ודו”ד ויש רשות להבוררים הנ“ל להוסיף שלישי לגמר המשפט. ט”ו איר תרס"ט

ישראל מרדכי טענענבוים ד”ר ח. חיסין; א.ברלין;…..; ע.א. ויס;….;…..


7. מכתב בכתב יד מתאריך כ' אלול תרס"ח

הקרקע המירי והמֻלך או לא, כמבואר בסעיף י"ב מהקנטרקט,

באור לסעיף ד‘: להקונים נתן זמן של ג’ חדשים אחרי עבר יום י“ב טבת תרס”ט שבו הרשות להם לעשות כל החסר למִלוי חיוביו של המוכר על חשבונו ולהוציא ע“ז כמה הוצאות שתעלינה. ואם לא תהיה אפשרות למלא במשך ג' החדשים האלה את החסר למלוי החיובים הנ”ל, אז יש להמוכר רשות להחזיר ג"כ במשך זמן של ג' חדשים אחרי עבר הזמן שנקבע לה…. את הכסף שקבל בהוספת הרְוָחים והפצוי כנזכר בסעיף ד'.

ולראיה על כל האמור למעלה באעה“ח ביום כ' אלול תרס”ח פה יפו

מאיר דיזנגוף.- ע. א. ויס המוכר ישראל מרדכי טענענבוים…….

……

נסים קורקידו

8. מכתב בכתב יד מתאריך מוצ“ש ערב א' דר”ח חשון התרס"ט

אני הח“מ המורשה של האדונים הד”ר אהרן מזי“א וה' דוד ילין בנחלת כרם גבאלי עפ”י…. דוריה מצדם הנני מודה בזה שקבלתי עלי לקים כל ההתחיבות שקבלו עליהם המַרשים שלי הנ“ל בכל הנוגע לנחלת כרם גבאלי הנ”ל כפי ההודאות שלהם מן יום כ' אלול תרס“ח בין לצד המוכר ר' ישראל מרדכי טענענבוים ובין לצד הקונים חברי ועד אחזת בית”26 וכן קבלתי עלי למלא אחרי החוזה שנעשה בין המוכר הנ“ל ובין ר' מיכל…. כץ כפי החוזה שלהם מיום ג' כ”ה תשרי תרס“ט המונח בהבנק אנגלו פלשתינה ביפו. ולראיה באעה”ח פה יפו מוצאי ש“ק אור ליום א' דר”ח חשון תרס"ט.

מאיר דיזנגוף

'' ובין להאדונים דר' אהרן מזיה ודוד ילין ואליהו ספיר. מ. דיזנגוף

9. מכתב בכתב יד מיום כ' אלול תרס"ח

אנחנו הח“מ שעל שמנו נעשתה המוצדקה ונתנו הקושאנים על שדה כרם אלגבאלי מתחיבים הננו בין לפני המוכר ר' ישראל מרדכי טננבוים הנ”ל ובין לפני הקונים הנ“ל למלא את המוטל עלינו עפ”י התחיבותם הנזכרת בסעיף ו' מההוספה הנוכחית, אחרי נכוי השטח השיך לנו עפ“י הכתבים שמסר לנו המוכר ר' ישראל מרדכי טננבוים בחתימת ידו ביום י' אב תרס”ח /היום, והשטח הזה עולה ללא יותר מחמשת אלפים אמה, והשטח של אלף אמה השיכים להאדון אליהו ספיר עפ“י הכתב החתום בידי המוכר הנ”ל ביום הזה וע“ז באעה”ח ביום כ' אלול תרס"ח פה יפו.

דוד ילין ד"ר א' מזיא

10. תרגום כתב יד על נייר מכתבים ממלון קמיניץ

העתקת החוזה אות באות תרגום מערבית לעברית

בתאריך זה נהיה הדבר בן שעֶך27 מוסטאפא אפֶענדי על חז' מוחמד אבו זעֶב, שמסר לעצמו לואקיל, ע"י שלום. בשביל אשתו לאטיפא בת חז' חסן על זאבאב, ובן אַלי בן חסן אוי, שמסר על עצמו על וואקיל השלום, על אחותו ליבעֶ ועל אבדלה בן עלי חז' חסן על זאבאלי, וסאיד אפינדי אבראהים זאבאר, ואחותו בת אוי, ומחמד דיב בן רעדוואן עֶלקוטאב שמסר על עצמו לעלוואקיל השלום על מסירותהם, חליל ואחותו אמינא ילדים רעדוואן לקוטאב, והם מהמחלקה הראשונה, ובין ישראל מרדכי טננבום, על ישראילי ממשלת על נאמסא הגדולה, שהיא בירושלם על התנאים האלה

  1. הראשון מכר ומסר על וואקאלו שלו בשביל חתיכת קרקע, הידועה בכעֶרם על זאבאלי, המקום חוץ מעיר יפו מצד שמאל ע"י רחוב טובאחין. במזרח כרעֶם על שֶיך חסן אלי ושאראקא, וצד שמאל כַרעֶם על מוֻהוראבי, ומערב כארעם זִלעֶבא ואשאהיֶא ורחוב סיפורי שאומרים הכל כמו הקושן על טעֶבא 195 No תאריך חודש תשרי שנת 1294, ברכושיהם שלא יהיה עסק, ולא שום בילבול, ומכרו את זה, והם קנו את זה מכירה נכונה ובטוחה. מי שקנה אז נמצא במקום, וקנה במחיר 2580 לירות צרפתית, מחיר ל 2 קיראת וחצי, מחיר כל קיארת 120 לירות צרפתית לשלם לקונה ישראל לידי המוכרים הנמצאים במקום למסרו עד שנסדר את כל הענין.

  2. זמן הסידור שלושים ואחד יום מתאריך זה, ובמשך השלושים ואחד יום אים אחד משתי הצדדים יתחרט על כל הענין, יוטל עליו החוק מסעיף 5 No עם כל הנזקים.

  3. כל ההוצאות של כל סידור, - וחוץ מהסידור והאוועֶרקו יהיה על הקונה ישראל שנמצא במקום.

  4. ישראל צד שני 2 No חפשי לסדר על שמו או על שם אחר.

  5. לשני הצדדים התנאים האלו: ואסור לאחד מהם להתחרט ואם אחד מהם אומר שהוא אינו יודע מכל הענין הן המכירה והן הקניה, מוכרח לשלם פצוים, אחד לשני 1000 לירות צרפתית.

תאריך, י. חזערא/ שנת 1323

החותמים:

סאיד בן קוטעב, סאיד אלי דיב, חליל על רדוואן על קוטעב, אַלי אוי, אבדלה על זאבאלי, מוסטאפא על ז’אבאב


—————————–

מעסקנותו הרחבה יש לציין כי גם ירושלים החרדית כשהיתה במצוקה לפני המלחמה העולמית אודות כברת ארץ אחת על הר הזיתים שהפסיקה בין שטחי בית הקברות ושחששו שמא יעמידו עליה הנוצרים מנזרים, פנתה אליו כאל היכול להציל והוא הצליח אמנם לגאול את האדמה ולהעבירה לרשות חברא קדישא הירושלמית לשמחת תושבי ירושלים שראו בזה משום גמילות חסד עם החיים ועם המתים.

וכשבשל הרעיון לפתוח את המשך רחוב המלך ג’ורג' מפנת בית החולים בקור חולים עד לשכונת גאולה דרך בית הבריאות נתן שטראוס היה הוא הראשון שהניע את אחד מבני משפחת כלדי הערבית להסכים לזה וגאל הרבה מאדמותיהם שברחוב הזה על אף התנגדות נמרצת מצד עסקנים ערבים שרצו לשמור על השממה, בנמוק שבסביבה ההיא נמצא מסגד מושלמי עתיק הסמוך לשכונה זכרון משה והצליח גם בזה על הצד היותר טוב.

כל אלו הפעולות המתוארות כאן הן אפס קצהו מפרי עמלו ומרצו של העסקן רב הפעלים הזה, ועוד יותר הן פעולותיו החשובות שעוד לא הגיע הזמן לדבר עליהם ותכניותיו לעתיד. וכשאנו עוברים על הרשימה הארוכה של הפעולות והקניות, אנו רואים עד כמה נכונה היא ההערכה שהערכנו את מר טננבוים בבחינת נשמה שבגוף שלראות אותה אין שום אפשרות ובכל זאת היא המעמידה והמחיה את הגוף. הרבה עסקנים נתפרסמו בעבודת הישוב, רחובות וכפרים נקראו על שמותיהם ושירי הלל הושרו לכבודם באשר פעולותיהם ידועות לכל בולטות ונראות לעין. לא כן פעולות מר טננבוים מילידי הארץ שהם נובעים מאהבה בלתי חוזרת אל האדמה של ארצנו הקדושה, זה שעם גמר מלאכתו ברכישת הקרקע שוב אין הוא מטפל בדבר ומתעסק תיכף באדמה אחרת, פעולות כאלו בלתי מורגשות הן לעין בלתי בוחנת, וכאותן אבני היסוד המובלעות באדמה ועין לא תשורין ואעפ"כ הן הן יסודי ומעמידי כל בנין ובנין, ככה פעולותיו של מר טננבוים ודומיו על שדה רכישת אדמת המולדת הם יסודי כל העבודה הישובית שלנו שמבלעדיהם לא יתכן שום הישג להתקדמות הישוב העברי בארץ. מה בין עסקני הישוב אחרים שמצלצלים תמיד לפניהם ומקטירים קטרת אחריהם, ובין עסקני צבור מטפוסו של טננבוים? אלה הראשונים הנם אוהבים הארץ מבחינת האהבה החוזרת כמו ההורים הסועדים את בניהם בקטנותם בהתמסרות כזו שרק אהבת הורים טבעית יכולה להפעיל וכשההורים מזקינים באה אהבת הבנים להוריהם כתגמול עבור אהבת ההורים, והאחרונים אוהבים את הארץ אהבה בלתי חוזרת בלי שום צפוי לתגמול גשמי או רוחני. וההיסטוריה שאין לפניה משוא פנים תדע להעריך את ערך פעולותיו של מר ישראל מרדכי טננבוים אחד מילידי ובני ציון היקרים, שענותנותם וצניעותם הטבעית מנע אותם תמיד מלצלצל בצלצלי תרועה על כל פעולה קטנה או גדולה שהם עושים.

אשריך ישראל מי כמוך בין גואלי אדמת ארצנו הקדושה…

ואנו קוראים עליך המקרא! הבוטחים בה‘, כהר ציון לא י’מ’ט’ לעולם ישב



בתשעה באב בשנת תט"ל לאלף הרביעי עם שריפת בית אלקינו, עם אבדן עמדתנו המדינית, החלה תקות הגאולה העתידה-להתרקם.

בתשעה באב בשנת תרל“ח לאלף הששי עם גמר קנית חלק מאדמת אמלבש פתח-תקוה, החל הישוב החקלאי28 ע”י בני ירושלם להתרקם.

בתשעה באב בשנת תרמ"ב נגמרה קנית אדמת ראשון לציון.

ובתשעה באב – כפי שמספר לנו ה“איש מבית הלוי” – נגמרה קנית אדמת תל אביב.


והפכתי אבלם לששון! לפ“ק המו”ל.


>

 

נו. על יד רוממה בניני “שכונת הזקנה” – תרנ"ד

מושב זקנים וזקנות המאוחד בירושלם United Aged Home Moshav Sekenim

נוסד בתוך העיר העתיקה בשנת תרל"ח (1878) בתור בית תבשיל תה לזקנים, ומשנה לשנה הלך והתפתח עד כי היה לגדול מוסדי החסד בארץ הקדושה, בו חוסים ומתכלכלים בכל צרכיהם מאות זקנים וזקנות מילידי ותושבי ארצנו הקדושה ומהעולים והפליטים מארצות הגולה.

השכונה החדשה של המוסד בחוץ לעיר החל בנינה בשנת תרנ“ד. בזמן שלא היה שום ישוב בסביבה מערבית זו, וע”י המוסד הזה נכנס המקום בתחום העיר והישוב הלך והתפתח סביבו. עד כי עתה נחשב המוסד למושב המרכזי של הישוב העירוני המערבי בירושלים.

מושב זקנים וזקנות המאוחד משתרע על שטח של ארבעים אלף אמה במעלה הר יפה, במרכז הישוב היהודי החדש בירושלים, והוא מהוה עיר של זקנים, בה: כמאתים וחמשים חדרים, ארבעה בתי כנסיות ובתי מדרשות לתורה ולתפלה, בית חולים לזקנים חולים וחשוכי מרפא ( הוקם בשנת תרפ“ז ע” מר ומרת יוסף מילר נ"י ) בית מנוחה לזקנים רבנים ותלמידי חכמים ( על שם הר“ר משה וסימא הלפרין ז”ל ). אוצר ספרים יקר (מעזבון הגביר פרידלנד מפטרבורג) ומחלקות מיוחדות לשמירת תפלות קדיש וכו'.

המוסד מוקף גנים נהדרים והנהו עומד לנס ולכבוד בשערי ירושלם – בדרך ירושלים – תל אביב. המיסדים הראשונים היו: זקני ירושלים, ואחריהם החזיקו והרימו את המוסד, דר. שמואל ברוך סנדרס מאוסטרליא, הרי“ד פרומקין, הרי”א בן טובים, הרי"מ פינס, ור' אליהו הוניג.

נגד “שכונת הזקנה” מתנוסס הבנין של


 

נז. בית מחסה לחולי הרוח וחשוכי מרפא

עודני זוכר אותו ה“הקדש” – ההקדש הנורא, שהיה נמצא באחת החצרות העתיקות בירושלם, ובעל המצוות, ר' שלום, היה מטפל בהם, באותם המסכנים חולי הרוח וחשוכי-מרפא. שהתגוללו שם על שקי-תבן קרועים ובלואים. והתולעים, הפרעושים והזבובים אכלו את בשרם. אוי ואבוי היה להם ולטפולם. –

עד שקמתי דבורה, עד שהתעוררו הנשים הרחמניות, מרת חיה ציפה פינס ומרת רוזה פיינשטין, ויסדו בשנת תרנ"ח את החברה “עזרת נשים” בירושלים. ותהי דאגתן הראשונה להמסכנים האלה להוציאם מאפלה לאורה: שכרו להם בית מיוחד, דאגו לכלכלתם ורפואתם, ברופא ואחיות מיוחדות.

ומבית שכור עברו לבנין נהדר. הברונית אדלהייד רוטשילד נדבה סכום כסף לקנית מגרש גדול במערבה של ירושלים, ובשנת תרס“ב נבנה מכסף ר' ישעיה אהרן ניישטדט ממוסקובה הבנין הראשון למחלקת הנשים. בשנת תר”ע נוסף עליו בנין שני למחלקת גברים ובשנת תרפ"ד בנין שלישי וגן סביב לו, המשמש כמקום טיול ומנוחה לחולים.

היו ימים שהמוסד הזה הכיל כשמונים חולים וחולות, אבל היום רק ששים.

לשם ריפוי והרגעת-הרוח מעסיקים את החולים, ביחוד הכרוניים, במלאכות קלות, והוא הוא המוסד הגדול “בית מחסה לחולי-הרוח וחשוכי-מרפא בירושלם”, שהנהו לסמל ולמופת בארץ-ישראל. מתנוסס הוא ברחוב ירושלים – תל אביב מול 'בית מושב זקנים וזקנות המאוחד" זה מול זה ובעברנו באותו הרחוב, פונים אנו לימין באמרתנו: "אל תשליכנו לעת זקנה ", ובשמאל: “ורוח קדשך אל תקח ממנו!”.

חולים רבים מצפים לתורם להתקבל בו ובנינים חדשים דרושים להרחבתו.

המוסד הזה היה מקבל תמיכה חשובה מהממשלה, שתמיד התחשבה בו, אבל מיום שבנתה את בית-המרפא המיוחד שלה לחולי-רוח בבית-לחם, חדלה מתת לו את התמיכה, והרי הוא מתאמץ בכל כחו ולמעלה מכחו להתקיים באמצעי עצמו בלי שדרי"ם וקופסאות.

המנהלת הראשית: הגב' איטה ילין.


 

נח. שכונת “בית וגן” – תרפ"א

על גבעה נשאה במרומי הרי ירושלים במערב – דרום ירושלים מתנוססת השכונה הזאת בכל הודה והדרה: בנינים שבעים בערך וגנים סביבותיהם, אילנות ופרחים, אקלים צח ומבריא. מרחביה!

המגרש משכונת “בית וגן”, 400 דונם, נקנה בשנת תרפ“א ע”י אחינו הירושלמים; הרב יוסף מרדכי הלוי, הרב אברהם חיים צוובנר,29 מר ירחמיאל אמדורסקי, העו"ד מר אהרן מני ומר קוקיא.

משק, חרושת ותעשיה בבית וגן. תתברכנה הידים!


 

נט. שכונת “תלפיות” – תרפ"ב

שנה זו שנת “יובל” היא לתלפיות. 25 שנים מלאו מיום שנרכשו מיד “טמפלר באנק” 1960.000 האמות המרובעות הראשונות, במחיר 23 מא“י האמה, לבנין מושב גנים “תלפיות”, לעתיד לבוא. מיום הקניה ועד יום הנחת אבן הפנה לבית הראשון עברה תקופה ממושכה, 11 שנים – משנת תרע”א עד תרפ“ב בינתיים התחוללה המלחמה בעולם. וגם לאחר כבוש ירושלים, לאחר הכרזת באלפור, לאחר השלום,30 עברו, כמה שנים עד שמנהלה לשעבר של אפ”ק הניח את אבן הפנה לביתו בין הסלעים שבדרומה של ירושלים, שעכשיו מתנוסס שם מושב גנים, או עיר גנים ככינוי התואר שבפי בני תלפיות.

עשיו הרי זו באמת כמין עיר בזעיר אנפין, למעלה מ-100 בתים אוכלוסיה בת 120 משפחות. גן נפלא על שמו של בן-יהודה. כבישים טובים, בתי ספר, בנין מפואר לבית הכנסת, שאפילו ירושלים האם יכולה להתקנא בו, שפע של ירק, אור חשמל, מפעל מים וכו'.

מר מרדכי כספי, הקונסול הלטבי הוא מראשוני הבונים כאן. ביתו הוא השביעי, לפי המנין הסדורי. כשהוצרך מר כספי לקרוא לשכנו מר גורדון מנהל בנק “מרקנתיל” לאסיפה או לביקור סתם היה יוצא אל מרפסת ביתו ו…תוקע בשופר31, היה גורדון שומע את התקיעה, מבין לרמזו בא לאסיפה. טלפונים לא היו עדיין בנמצא, בין שני הבתים השכנים הפסיקו סלעים חשופים- והעצה היתה: “תקיעת שופר”. עכשיו יש כבר טלפונים והסלעים כבר מכוסים ירק רב ובנינים נאים.

מסביב לתלפיות יש כבר שכונות קטנות: ארנונה, בנין ומלאכה וכדו' ברבות הימים יהיו כל השכונות הנפרדות הללו לחטיבה אחת. היא יכולה ובודאי גם עתידה ליהפך לכרך. (ה. ס.)

בשנת תרצ“ח קנה רבה יעקב קלמס שליט”א יחד עם חבריו “ועד הרבנים מהגרי רוסיא” מגרש בשטח של חמשה ועשרים דונם ליד שכונת “תלפיות” בכדי לבנות שם שכונה.

—————–


הגאון כמוהר"ר רבי יעקב קלמס שליט"א חבר הרבנות הראשית בירושלם

כהן פאר בתור רב-ראשי במוסקבא ובעירות גדולות ברוסיא. נדיב-לב ורב-חסד, רב פעלים ורב להושיע. אלפי משפחות נושעו על ידו. וכמו התם כן גם הכא מסור הוא בכל רגשי לבו ונפשו לטובת האנושות בכלל ולטובת הרבנים מן הגולה בפרט, משתדל לכונן שכונה מיוחדה “שכונת הרבנים” בירושלם – תלפיות. נולד בר“ח מנחם אב תר”מ, הופיע בירושלם בכסלו תרצ"ד.


מר מרדכי ב“ר אברהם חיים כספי הי”ו יליד ירושלם

קונסול לטביה בארץ ישראל. סגן נשיא לשכת המסחר ירושלם. ח' ועדת בנין ערים הממשלתית, ראש הפירמה “כספי דיסקין וקפלן” בירושלם א"י. נשיא הלשכות “ירושלם” של “בני ברית” ושל “בונים החפשים” ושכונת “תלפיות”.


————————–

מ. ד. גאון

 

ס. שכונת “בית הכרם” – תרפ"ב

(קוים לתולדותיה)32

השאיפה לשיכון עירוני ולהרחבת גבולות ירושלים מערבה, עוררה לארגון

בראשית שנת תרפ“א שתי אוגדות שמטרתם היתה יצירה ובנין, אחת של מורים ואחת של פקידים, שאח”כ התמזגו וקבעו תכנית אחת לפעולה, ואז קראו לארגונם המשותף בשם “בוני בית”.

הוגי הרעיון ומחפשי הדרך לגשומו יצאו לשוח באחת השבתות במרחק שני קילומטרים מירושלים, בסביבה הקרוחה מכל ישוב, ותך כדי הליכה והתבוננות בחרו בגבעה נאה שעליה נבנה – כעבור זמן – ביהמ“ד למורים העברי, ויגמרו אמר לתקוע בה יתד, אם רק התנאים ירשו. מיד פתחו במו”מ אשר הוכתר בהצלחה, עם בעל הקרקע, כומר ארמני ידוע, (הודות לרי“מ טננבוים גם לפעולתו זאת המו”ל ) וכך עבר עד מהרה שטח של שלש מאות דונם אדמה לרשות האגודה הנ“ל. בין הזמנים נרכש ע”י אגודת בוני בית, שטח נוסף של חמשים דונם, ועליו נבנתה השכונה העברית הזאת הראשונה במערב העיר.

ביום ו' תמוז תרפ“ב, הונחו היסודות לבתיה הראשונים, בעת ההיא לא נראה לאורך הדרך מ”מושב זקנים וזקנות הכללי" עד המקום הנזכר כל בית יהודי או ערבי, כי אימת תושבי הסביבה היתה על כלם. ששים הבתים הראשונים נבנו ע“ח חלוצים במקצוע הבניה, חברי המשרד לעבודות צבוריות ובנין, שמקץ זמן קצר הפך שמו ל”סולל בונה“. מר שמואל שלאיין, כיום עו”ד וחבר הנהלת ועד הקהלה שנכנס לביתו בפסח תרפ"ג, מתוך היותו המתישב הראשון במקום, זכה לבקורו של הנציב העליון סיר הרברט סמואל, אשר הואיל לנטוע בגנו ארז לזכרון.

סבל רב נפל בחלקם של חלוצי ההתישבות בפנת חמד זו, העוטה כיום ירק ועצים רעננים מכל עבריה. לא בנקל השלימו השכנים בני הכפרים שמסביב עין כרם, ליפתא, שיך באדר, בית צפפא, דיר יאסין ועוד, לישוב היהודים. מרצם המפליא הדהימם, וינסו לעתים קרובות להניף גרזן רשע וחמס על עמלם המבורך, בעקב זה היה על התושבים לעמוד על המשמר באין הרף, ולהוכיח בעליל כי ידעו להגן על חייהם ורוכשם.

לאט לאט התפתחה השכונה, ועסקניה החרוצים עשו לילות כימים להקלת חיי התושבים בה. בינתים נסללו כבישים אשר עלו בעשרות אלפי לירות, וזה השקיע את חברי האגודה בעול של תשלום מסים כבדים זמן ממושך. הובאו מים חיים למקום, נבנה שוק, סודר בית כנסת, הותקן מאור, והונהגה שמירה שיטתית בלילות. במיוחד יצוין, קביעות שירות מכוניות בין העיר והשכונה, אשר היה השירות הראשון מסוג זה מהעיר אל פרבריה השונים.

תושבי השכונה הזאת, שהם רובם ככלם, מורים, סופרים, עתונאים, רופאים, עורכי דין, אגרונומים, מהנדסים, ופקידים, חפשו בתנ“ך שם מתאים לשכונתם ויבחרו בשם ההיסטורי “בית הכרם” (ירמיה, ו.א.) מוך הנחה שבסביבה זו בודאי השתרעו גבולותיה של העיר הנ”ל בימי קדם.

ליד ביה“ס ובית הועד, שנבנה במרכז השכונה נטעו שדרות אילנות, וממולו הוקצה שטח רחב ידים לגן צבורי. מגמת מיסדיה, לעשות את שכונתם למרכז תרבותי, הביאתם להפריש שטח של י”ד דונם מקרקע בית הכרם, אשר נמסר במתנה לביהמ“ד למורים העברי, שעליו הוקם אח”כ הבנין הכביר הזה. כן נמסר במתנה שטח הוגן לקהק“ל, המשמש למגרש ספורטיבי, ובו נערכות מדי שנה נטיעות ע”י תלמידי בתי הספר בירושלים.

בין חברי השכונה היה גם המשורר הלאומי, ח.נ. ביאליק, וחורשתו הרעננה שנטע על מגרשו הגדול, תופשת מקום כבוד ברחוב הנושא את שמו. בזמן האחרון קנתה קבוצת יהודים מבגדד מאת ועד השכונה שלשים דונם קרקע, ועליהם נבנו לע"ע בתים אחדים.

ואלה שמות רחובותיה:

רחוב החלוץ, רחוב ביאליק, רחוב המעלות, מעלה הברושים, דרך הארזים הרחוב הראשי, החוצה את השכונה.

מספר בתי השכונה כיום מאה. חבריה 151, ותושביה 160משפחה, המכילות כדי שש מאות נפש לערך, בימות החמה, הומה “בית הכרם” מרוב אורחיה הקייטנים, הבאים לשאוף את אוירה הצח.

השכונה מתנהלת ע“י ועד ומועצה, הנבחרים ע”י חברי האגודה אחת לשנה, באספה כללית. ליד שני המוסדות הללו קימות ועדות: לתרבות, לבריאות לשמירה, ועדה טכנית, וכן לעניני בית הכנסת.

בין מיסדי השכונה יצוינו עסקניה הותיקים, שעמדו בראש הועד מיום הבנותה ועד היום, והם: ד“ר אריה ביהם, יעקב האפט, שמואל שלאין, בנימין פישמאן, ויצחק יעקבי, האחרון יו”ר ועד השכונה עתה מסור ראשו ורובו לעניניה בכל התנאים ובכל הזמנים.

“בית הכרם” משמשת כיום הזה צומת הקשר לכמה שכונות עבריות במערב ירושלים, שהודות לה הוקמו אחריה. והן: בית וגן, בני ברית, יפה נוף, שכונת הפועלים, ובזמן הקרוב עומדות להבנות שכונת תמוה, ושכונת חברי ההסתדרות על הריה המזרחיים.


למנצח על השכונות מזמור שיר.

חבת הארץ הטבועה אמנם בלב כל יהודי. עזה היא ביותר לאין ערוך ומסערת את רוחם של בני ציון היקרים שגודלו ונתחנכו על אדמת הקדש. כל אבן וכל רגב אדמה יקרים אצלם מזהב ומפנינים, ולאלה מתאימה מליצת המשוררכי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יוחננו.

אחד מאלה יקרי הרוח המלאים חבה עמוקה לאדמת ארצנו היקרה, צעיר לימים בעל רוח מרץ, מלא תכניות כרמון לגאולת ארצנו, הוא מר שלמה בן ארי' ליב פריד, שנתחנך בעי"ק וספג לתוכו מטל ילדותו רגשי אהבה עמוקים, לארץ ישראל.

צעיר נלבב זה הספיק כבר לגאול מידי ערבים חלקת אדמה של מאתים דונם, שהפסיקה בין שכונת בית וגן לבין בית הכרם. בעמל רב ובמסירות מיגעת טפל בזה שנים רבות עד שחפצו הצליח בידו לעשות את כל הגוש הזה לגוש עברי טהור, מבלי שום הרוחת כספים ורק בהתלהבות וחבה לגאולת הארץ עבר על כמה מכשולים, והצליח.

כמו“כ גאל חלקת אדמה ע”י שכונת תלפיות, ובסביבות פתח תקוה גאל אלף דונמים מידי ערבים שחלק מהם מיושב כבר כיום ע"י יהודים.

הרבה מפעולותיו זכו כבר בזמנם להערכה בעתונות העברית, ולנו נשאר רק לאחל לו הצלחה מרובה בעבודתו לגאולת המולדת. שי"ר

 

סא. שכונת “שושנת ציון”

בין בית הכרם ובין בית וגן נקנה מגרש מאת ה' ישראל מרדכי טנינבוים ונבנו עליו יותר משלשים בתים וקראו את שם השכונה הזאת בשם “שושנת ציון”. ויש להם גם מגרש בן 4 וחצי דונם שר' מרדכי טנינבוים נדבם למטרת בית הכנסת ושאר דברים צבוריים.

 

סב. שכונת “נחלת אחים” – תרפ"ב

הדירות למאות. בעלי הרכוש: רובם ככולם אורפלים, קורדים ותימנים, נבנו על אדמת ר' נסים אלישר ומר אברהם חסידוב.

 

סג. שכונת “גאולה” – תרפ"ג

תיתי להם לאחינו הירושלמים הותיקים: מר טודרוס וורשבסקי, מר ירחמיאל אמדורסקי, מר ישעיה סלומון ומר שלמה אלפרט שזכו לגאל את “חרשת שנלר” 21.000 אמות במחיר 5 שילינג שהוקמה עליה השכונה הגדולה שכונת “גאולה” בבנינים יפים ונהדרים המרהיבים את העין ומרנינים את הלב. בה מתנוססת לתפארה “ישיבת כנסת ישראל – חברון”.

 

סד. שכונת “מקור ברוך” – תרפ"ו

העובר על השכונה הגדולה הזאת, מברך הוא בשמחת הלב והנפש: ברוך מציב גבול אלמנה". מגרש גדול היה, אחד ממגרשי “שנלר” 47.000 אמות ברוטו, וזכה בו מר ירחמיאל אמדורסקי להנחילו נחלת לישראל. קנה אותו מה' שנלר במחיר חמשה שילינג וחצי ונמכר מספרים מספרים לבעלי השכונה הזאת, העשירה בבנינים נהדרים.

 

סה. שכונת “מקור חיים”

“השם נקבע לזכר חיים כהן ז”ל מבריסק – פולין, שנתן תרומת כסף לחברת “חובבי ציון” שנים אחדות לפני המלחמה לקנית אדמה על יד ירושלם לבנין שכונה של יהודים חרדים. לכשנתבטלה חברת “חובבי ציון” אחרי המלחמה ורכושה עבר לקרן הקימת לישראל – עברה לקהק“ל גם חלקת האדמה, שנקנתה מאמצעי התרומה. הקהק”ל מצדה השקיעה סכום כסף לקנית שטח אדמה נוסף על יד החלקה הנ“ל, כדי ליצר את האפשרות לבנות על השטח המאוחד שכונה הראוה לשמה”. (“גאלת השמות” מאת מר יעקב א. אריכא).




הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין זצ“ל ראש ישיבת “כנסת ישראל” סלבודקא, חברון, ירושלם, מחבר ספר “לבוש מרדכי” על הש”ס ממיסדי מושבת “חדרה” נולד בשנת תרכ“ו לאביו הרב ר' צבי חיים בעיר בקשט, נפטר י' כסלו צ”ד בירושלם



 

סו. שכונת סנהדריה – תרפ"ו

נ. בן מנחם


קטע מתוך מאמרו “מסביב לירושלים” (הצופה שנה שניה יד אייר תרצ"ח )


לצפונה של ירושלים אני הולך: לסנהדריה. והדרך – דרך המלך. זה חדשים אחדים שנגמר הכביש: רחוב שמואל הנביא. רחוב ישר כסרגל המוביל למצפה (או רמה), מקום מולדתו וקבורתו של שמואל הנביא. הרחוב מתחיל מאחורי בתי אונגארן“, לא רחוק מתחנת–המשטרה של “מאה שערים” שברחוב ס”ט פאול ועובר דרך קצה שכונת “בית ישראל” החדשה וגומר בקצן של שתי השכונות החדשות הנמצאות משני עברי הכביש: סנהדריה – מימינה ומחניים – שמאלה. הכביש פסק ודרך בלתי סלולה מובילה מכאן ישר למצפה הנמצאת על ראשו של הר גבוה ( 895 מטר ) הנשקף על פני מרחק רב.

בבוקר השכם עברתי את הרחוב וקול-התורה מלא כל החלל. תינוקות של בית רבן" שננו להם “בניגון ספרדי” את פרשת-השבוע.

בדרך פוגש אני את רבה של סנהדריה, הרב ש.ב.שולמאן והוא נלווה אלי. לפי דבריו נהירים לו כל שבילי סנהדריה ובידו להראות לי, איפוא, כל אוצרות השכונה.

בכניסה לסנהדריה מתנוסס שלט: “שכונת סנהדריה, רחוב הקדוש שאול הלוי”. רק לפני חדשים אחדים נהרג שאול התימני, בעמדו על משמרת-השכונה בליל סער ואפלה פגע בו כדור-מרצחים וקפד פתיל-חייו הצעירים. תושבי השכונה ידעו להנציח את שמו ומזכירים אותו בחרדת-קודש.

אנו נכנסים לביתו של אחד מן המתיישבים הראשונים על המקום: לביתו של רבי שלמה-דוב וויינשנקר.

ר' שלמה-דוב יליד הארץ, הוא יהודי בשנות העמידה. ושתי מלאכות-קודש בידו; עושה “בתים” לתפילין וגבאי בבית-הכנסת של השכונה.

אני אחד מהראשונים שבאו להתגורר בצלם של הקברות הקדושים. קברי הסנהדרין הגדולה – אומר לי ר' שלמה דוב. זה היה בשנת תרפ“ו בערך. האדמה נרכשה בראשונה על ידי אגודת “נחלת–בית” של “המזרחי הצעיר”. נקנו כשבעים מגרש. אחר כך קנו עוד כארבעים. הבתים הראשונים נבנו לפני שלש-עשרה שנה, בערך, על ידי אשכנזים וקורדים. באו מאורעות תרפ”ט ומוכרחים חיינו לעזוב את המקום. – בתום המאורעות חזרנו לשכונתנו. “קרן עזרה” נגשה לבנות אז את “הבית המשותף” הגדול, שבו 18 דירות מרווחות עם כל הנוחיות (שש דירות בנות שלושה חדרים ושתים-עשרה _ בנות שני חדרים) והוא עכשיו מבצר-עוז לנו. הדיירים גואלים את הבית בשכר הדירה. הבית נגמר לפני שש שנים, בערך. חוץ מבית משותף זה נבנו עוד כארבעים בתים על-ידי יחידים. – אנשי השכונה – אשכנזים וקורדים – כולם פועלים, בעלי-מלאכה ועובדים בעיר. הולכים בבוקר וחוזרים בערב. רובם מתפרנסים בדוחק. חבל, שאין לנו עוד בית-ספר וגם לא “חדר”. ילדים שלנו מוכרחים ללכת יום-יום העירה לבתי-ספר שונים. לפני שנים אחדות זכינו גם לבית-כנסת נהדר, שיש לי הכבוד לשמש בו בתור גבאי, על-ידי נדבתם “בנות עזרת ציון” ומר שמעון ליפשיץ מאמריקא. לפני זמן מה קבלנו גם ספר-תורה. הכל. ב"ה בסדר גמור אלא המאורעות…

רבי שלמה דוב יליד ירושלים הוא וכשאתה מתחיל אתו נדמה לך, שיהודי הוא ככל היהודים, שאין להם בעולמם אלא “פרנסה” ו“תפלה”. משנכנסת עמו בשיחה רואה אתה כמה אהבת-הארץ מקננת בלבו וכמה מסור הוא לנקודה שנגאלה. ר' שלמה דוב זכה לקנות לו בית בסנהדריה ויש והוא גומר את עבודת הקודש שלו ויוצא החוצה, נכנס לגינתו היפה, שמסביב לביתו ומטפל בה.

מביתו של ר' שלמה דוב אנו הולכים לתחנת-הנוטרים הנמצאת בתוך הבית המשותף.

מתחנת-הנוטרים למשק הפרות של מר יהודה זילברשטיין. זהו משק של מאה פרות הנותנות יום-יום כ – 1.500 ליטר חלב. המשק עומד תחת השגחתו של הרב יוסף-צבי דושינסקי. החלב נמכר על-ידי מחלקי חלב פרטיים. עובדים במשק חברי “פועלי אגודת ישראל” צעירים: בחורי-ישיבה ילידי-הארץ ויוצאי ליטה.

מן המשק אל המערות השונות ואל “קברי סנהדריה”. –


פנחס בן יאיר

מקדש לזכרון הגאון – החובב רבי יצחק צבי ריבלין זצ"ל בירושלם.

רמה

קבר שמואל הנביא.

מצפון לירושלים, במרחק כשלש שעות מהעיר, נמצא הכפר “רמה”. ומקובל אצלנו, שהמקום הזה הוא רמה שבתנ"ך ובו קבור שמואל הנביא. הערבים קוראים אותו “נבי סמואל”. ואולם קצת מן החוקרים אומרים שבמקום הזה עמדה מצפה אשר לבנימין.

הכפר בנוי על ראש הר גבוה 895 מטר. כמו אצל היהודים כן גם אצל הישמעאלים מקובל שכאן הוא קברו של שמואל הרמתי, והוא נערץ בקדושה גם עליהם. אלא שהבעלים על המקום הם הערבים, כמו בכל המקומות ההיסטוריים שלנו… במאה האחרונה בנו מעל לקבר בית-תפילה עם מגדל בראשו; יושבי הכפר מתפללים בו. באמצע המסגד עומדת מצבה גדולה מכוסה בירק, כנהוג בקברים הקדושים של בעלי דת מחמד.

ומנהג קדום הוא לאחינו הספרדים לבוא ולהשתטח שם ביום כ“ח אייר, - יום פטירתו של שמואל הנביא. אדוני הבית מרשים להם לבוא אל האולם שממעל למערה, והם מתעכבים שם כל הלילה. המון-העם עומד בתפלות, בבכי ובתחנונים, והחכמים – בלימוד ה”אדרות הקדושות".

זכורני, בשנת תרמ“ה, פשטה פתאום השמועה בעיר, שפקיד-הבית לא נתן לאיש יהודי לדרוך על מפתן הבית, החכם באשי, הרה”ג יעקב שאול אלישר ז"ל הלך אל הפחה והתלונן לפניו על הדבר הזה, והפחה ענה לו: “מאה ושמנה עשר אלף גרוש הוציאה הממשלה על בנין הבית ותיקונו, ויש רבים מהיהודים האשכנזים הבאים שמה ללון, וגם יין ושכר מביאים עמהם, ועשו את הבית לבית-מרזח, ועל קירותיו כתבו שמותיהם, זה בעפרון וזה בפחמים, ולא לכבוד הוא לבית הקדוש גם לישראל כלעמים; על כן יצאה הפקודה לבלי תת ליהודים לבוא שעריו”.

הרב הגאון הנז' הבטיח אז לפחה, שלהבא ימנע את המבקרים היהודים מעשות כאשר עשו עד כה, והפחה נעתר לבקשתו ושלח שוטרים לצוות על פקידי הבית שיתנו ליהודים לבוא ולהשתטח על קבר הנביא.

הרא“מ לונץ בזכרונותיו מעיר: המנהג הזה, לבקר את קבר שמואל הנביא, הוא כביר ימים מאד, ובשנות מאות לפנים נהגו לבקר את הקבר הזה, והיו מתעכבים שם יום או יומים, אוכלים ושותים ומטיבים את לבם, וגם ממצרים וערי תורכיה היו שולחים נדבות לשם “קבר שמואל הנביא”, וכבר נזכר בשו”ת הרדב“ז, שאלה ע”א: " איש אחד אשר נדר סך… לאדוננו שמואל הנביא".

גם הנוסע משנת רפ“ב מונה בין התקנות שהיו כתובות על הלוח בביהכ”נ: לבלי ילכו שתויי יין בקבר שמואל הנביא“. יען כי לפעמים הגיעה עי”ז תקלה (ראה מכתב הנוסע בסוף ספר שבחי-ירושלים). גם במכתב הד“ר יצחק לטיף הנדפס ב”מאגאזין פיר יידישע ליטעראטור" של הד“ר אברהם ברלינר, כתוב לאמור: “סיפר לי זקן זה: פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מליכנס בטרקלין של קבר שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה זל”ה וחנק בגרונו למחדיל את היהודים מלבוא, ואמר לו: תחזיר את המפתח ליהודים וישקדו על פתחי, כי הם בני ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שמה. ונרות דולקים תמיד; והערבים מתנדבים ודולקים”.

עוד מלפני כארבעים שנה קנו אחדים מטובי ירושלים, בהשתדלותו של הגאון החובב ר' יצחק צבי ריבלין ז“ל, אחוזת אדמה גדולה, בת אלפיים דונם, במחיר חצי נאפ”ז הדונם, בסביבות העיר העתיקה “רמה”, וקראו את הנחלה הזאת בשם “נחלת ישראל רמה”. בכל חום לבם ובכל רגשי נפשם, רגש אהבת הארץ, נגשו אז אל הנחלה הזאת לעבדה ולשמרה. הרב ריבלין, ועמו “חברי הועד”, הר' אברהם קרפו והר' משה צבי לוינזון, התמסרו בכל נפשם ומאודם לבצע את אשר החלו ולגשם את שאיפותיהם – להנחיל לבני ירושלים בית-וגן ועבודה חקלאית. אך מסבות שונות ומכשולים שונים לא נתאחזו אחינו הירושלמים באחוזה הזאת. ותהי שוממה מאין יושב ומאין עובד אדמתה. והאדמה שמנה וטובה, ושלשה מעינות בה ונטיעות. בשנת תרנ"ה הוסרו מעט “אבני הנגף וצורי המכשול”, ויצאו כשלש עשרה משפחות מאחינו התימנים, אשר גם הם נמנו בין החברים, - ויחרשוה וישדדוה ויזרעוה תבואה, וגם גפנים מגפני ראשון לציון נטעו בה במספר לא מעט, ויתישבו בבית שכור בכפר הסמוך. אבל בהיותם משוללי תמיכה ועזרה לא נתקיים הדבר בידם; וגם ריחוק המקום וחוסר דרך סלולה גרמו לכך שהישוב שלהם לא התקדם ולא התרחב, ושמי “נחלת ישראל רמה” כוסו עוד הפעם בערפל.


ב“אגרת (יחוס האבות) מאת אלמוני”. כוללת רשימת קברי הצדיקים שבאה“ק כתוב: ובין ירושלם ובין הרמה יש מערות מיוחסות לשמעון הצדיק ולשבעים הסנהדרין עליהם השלום. ברמה שם קבר שמואל הרמתי ע”ה שנאמר: ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם קבורים אלקנה אביו וחנה אשתו ושני בניו, והוא במערה סגורה, ועל המערה בנינים, ועשו שם צורת קבר. אף על פי שאינו קבור לשם, עשו גן בשבין הישמעאלים, והמקום נורא מאד, ושם מדרש. ומדי שנה בשנה באים עולי רגלים בחג השבועות ומביאים שם נרות שעוה ונדרים ונדבות, ושמחים לשם, ומביאים מירושלים ספרי תורות, והוא כמו פרסה מירושלם, ובכל הדרך הולכים בשירים בתפלות ובשמחה רבה ויש שם שתי מעינות ממים טהורים". –


 

סז. שכונת “קרית משה” (מונטיפיורי) תרפ"ד

לכבוד מר פנחס גרייבסקי כאן.

  1. נ.

בתשובה למכתבו הננו מתכבדים להשיב על שאלותיו:

  1. אדמת השכונה נקנתה בשנת תרפ“ד ע”י מר דוד ילין

  2. שטח השכונה עולה ל 112,5 (מאה ושנים עשר וחצי) דונמים ישנים

  3. מחיר כל דונם היה 100 לא"י

  4. מספר הבתים שבשכונתנו עולה לחמשים וששה.

  5. שמות הרחובות: הלבנון, השרון, הכרמל, מעלה-אברהם, יזרעאל.

בכבוד רב

משה אוסטרובסקי


גם המפעל החשוב הזה הוא סניף של “קרן מזכרת השר משה מונטיפיורי” בלונדון שבא כחו היה הרה“ג רבי יחיאל מיכל פינס ז”ל. שהופיע בירושלים בשנת תרל“ח. ואחריו יבדל לחיים, רבי דוד ילין נ”י.

המגרש נקנה ע“י רי”מ טנינבוים.

 

סח. שכונת “עץ חיים” – תרפ"ח

השכונה הזאת “שכונת ע חיים” – על דרך העולה “קרית משה” ו“בית הכרם”, נוסדה ע“י הרבנים גבאי עץ חיים. ביחוד הרב רי”מ טוקצ’ינסקי ובעזרת ר' נפתלי פרוש.

בשנת תרפ"ח נקנה המגרש 26,000 אמה במחיר 12 גרוש האמה.

בשנת תרפ“ט ירו אבן הפינה לבנין, בשנת תרצ”ד הלוה הגביר מר שלמה וואלפזון ורעיתו נעכא שרה מעיר גלזגו 6000 פונט לסלקם במשך עשרים שנה לשקעם בבנינים. ונקראה השכונה על שום כך: “שכונת וואלפזון קרן קיימת עץ חיים”.-

בראותנו הרכוש הגדול הזה, החמרי והרוחני, זולגות עינינו “דמעות גיל” ומעמק לבנו אנו אומרים: תחזקנה ידיכם, אנשי קודש, להמשיך פעולותיכם הנשגבות, ומה' תשאו ברכה!

איש ירושלם


בניני בתי ת"ת הכללי וישיבת עץ חיים

מרכז ב'

משך 54 שנה הצטמצם המוסד הצבורי “ת”ת הכללי וישיבת עץ החיים" בחצר הקהל חורבת ר' יהודה החסיד בעיר העתיקה. ובשנת התרס“ה כאשר רבתה הצפיפות בחצר החורבה, יסד הרב הגאון ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי נ”י, המנהל של המוסד הנזכר “קרן קימת” לקנית מגרש מחוץ לחומת ירושלים לבנין מרכז ב' להמוסד, בעזרת הגביר ר' משה ליב יודלסון ורעיתו לאה מעיר יקטרנסלוב, ואתו עמו: ר"י טרגוויצקי והגביר כרפס מעיר הנז'.

בשנת תרס“ז קנה הרב המנהל הנז' בצרוף גבאי המוסד וחברי ועד הבנין ביחוד ר' נפתלי פרוש. המגרש של מרכז ב' 12,500 אמה במחיר שבעה גרוש האמה. ונקנה ע”ש הר“ז שחור ר”ז שפיצר ור"י שלנק.

בשנת תרס"ט נגמר שם הבנין הראשון לבית האולפנא. ואז יצאו כמה מחלקות עליונות מעיר העתיקה למרכז ב‘. בעזרת נדיבים, ביחוד גזבר ועד הבנין ר’ שלום שמחה שיינפינקל.

בשנת תרפ“א נבנו החנויות הראשונות על מגרש עץ חיים (שהן היו אבן הפינה למרכז המסחרי שהוא כיום במחנה יהודה) ע”י הנדיבים הראשונים: ר' שלום שמחה שיינפינקל ור' יצחק טרגוויצקי, ג“כ ביזמת הרב המנהל הרי”מ טוקצינסקי ובעזרת הר"נ פרוש.

—————-


  1. הרב הגאון הגדול סבא קדישא מרא דארעא דישראל רבה של ירושלם במשך שבעים שנה רבנו שמואל בהרב ר' צבי סלאנט זצ"ל

נולד ביום ב' שבט תקע“ו לאביו הרב ר' צבי ז”ל. בילדותו כבר נודע לעלוי, בהיותו לבר מצוה נסמך להוראה מהגאון ר' אבלי פוסבילר מווילנא, רעיו בלמודים: הגאונים ר' ישראל סלאנט ור' אלי' קראטינגר. בש' תקצ“ד נמצא בישיבת וואלוזין. בידי בעל נכדו ותלמידו המובהק ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי נ”י נמצאים חלופי מכתבים שהיו לו כבר אז להגרש“ס עם גאוני ירושלם ר' ישראל שקלובר ואחרים. היה חותנו של הצדיק הרי”ז מסלאנט. בש' ת“ר עלה לירושלם ומאז היה לאב”ד מו“צ ורב ומנהיג ירושלם עד יום הסתלקותו בהיותו בן תשעים וארבע שנים ביום כ”ט מנ“א התרס”ט. גם בתכונת רוחו ומדותיו הצטיין באופן נעלה, אהוב וחביב היה בעיני כל יושבי עירנו מכל המפלגות ודבריו היו כדברי האורים אצל אחינו גם בכל תפוצות הגולה. ויהי דבר שמואל לכל ישראל. –


2. הגאון רבי איסר זלמן מלצר שליט“א ראש ישיבת עץ חיים בירושלים. רב ור”מ בעיר סלוצק מחבר ספר “אבן האזל” על הרמב"ם


3. הרב הגאון רבי יחיאל מיכל בה“ר אהרן טוקצינסקי שליט”א

מנהל ת“ת תשב”ר הכללי וישיבת “עץ חיים” בעיה“ק ירושלים ת”ו. נולד בעיר לכביץ ביום ט“ו טבת תרל”ב. עלה ירושלימה בחדש אדר תרמ"ב. מיסד מרכז ב' של הת“ת והישיבה “עץ חיים”, תרס”ח. מיסד “שכונת עץ חיים” תרפ"ט. היה מן מיסדי שכונת “שערי חסד” ושכונת “נוה שאנן”. ספריו ומאמריו מאירים כספירים על שמי התורה והארץ.


4. הרב הגאון רבי שלמה זלמן זלזניק שליט“א יליד ירושלים מנהל ת”ת תשב“ר הכללי וישיבת עץ חיים בעיה”ק ירושלים ת"ו

————————


מ. ד. גאון

 

סט. מרכז מסחרי שמאע" בירושלים – תרפ"ט33

המרכז המסחרי הגדול, זה עורק התנועה היהודי בהתהוותו, המכיל כיום מאות חנויות ומשרדים; בתי מלאכה ומפעלי תעשיה, הוא אחת מיצירות התפארת שצצה והתרקמה בשעה של תהו ובהו, וערבוב התחומים בין העמים. העסקן הצבורי הותיק; ר' אליהו יוסף שמאע, מתוך היותו מעורה ראשו ורובו בחיי העיר וסוחריה, קנה בשנת תרפ“ח – דרומית לירושלים, שטח אדמה רחב, שבעת ההיא נערך לשלשים ושמונה אלף אמה מרובעות, כעין נבואה נזרקה אז מפיו, שעד מהרה ירגישו רבים בערך המקום ותועלתו, ומכאן ואילך החל חולם להקים עליו מרכז מסחרי חדש. את תכניתו זו הצליח לממש אחרי המאורעות של שנת תרפ”ט ויגש במשנה מרץ אל בנין המרכז המסחרי האמור, הנושא את שמו כמיסדו. צריך להטעים, כי את מעשהו זה בצע בהשתדלותם ועזרתם הממשית של בעלי הון יהודים מסוריא, מצרים, בריטניא הגדולה וארצות הברית. מפעלו החשוב בכל הבחינות התרחב והתפתח בהמשך הזמן, בסייעו לסוחרים שיהא רוכש כל אחד לעצמו חנות או בית, אף שטח אדמה מתאים לתכליתו ולעסקו, בתשלומים שנתיים נוחים. אולם חובה להזכיר, כי העסק המעונף הזה שבו ראה חזות הכל, הכניסו בסבך, בפרט אם יצוין שכונתו הטובה והרצויה ליצור שוק לרוב המסחרים היהודיים אשר נמצאו קודם לכן מבפנים לחומה, לא הובנה מצדם כראוי. לבסוס מפעלו, נסע ברחבי תבל, וימשוך כמה מבעלי ההון לענין. בינתים, מרכז המסחרי הכה שרשים, וכיום נחשב ל“מרכז המרכזים” של המסחר היהודי בעיר, לסוגיו ולענפיו.

ר' אליהו הלוי שמאע ז“ל, היה מטובי עסקני הצבור בעיר הקודש, ת”ח נודע לשם ומרבה להטיב. בשנות חייו האחרונות, נמנה בין חסידי אגודת ישראל, ונבחר על ידה לעיריה. כן היה מחברי התאחדות הספרדים, ממנהלי ישיבת “פורת יוסף”, נשיא העדה החלבית ועוד. נלב“ע בירושלים בן נ”ב שנה ביום כ“ב אייר התרצ”ג.

 

ע. שכונת “אחוזת בני ברית” – תרפ"ט

ע"א השכונה הזאת התכבדנו, במכתב הבא לקמן:

ועד המנהלים של קרן בני ברית לבנין בתים בארץ-ישראל בא לידי הסכם עם ועד בית וגן להקצות בשטח בית וגן רכוז מיוחד של 50 דונם לשם בנין שכונה בשם “אחוזת בני ברית”. המגרשים ברכוז זה שייכים לבעלים פרטיים והבונה על מגרשו מקבל הלואה מאת קרן בני ברית בתנאים נוחים. ההלואה ניתנת למשף זמן של 20 שנה בחמשה אחוזים. בשתי השנים הראשונות משלם הלווה רק את הרבית ומסוף השנה השלישית הוא משלם 8,550 לא“י לשנה למאה לא”י, הסכום הזה כולל את הקרן יחד עם הרבית, הבונים הראשונים שהתחילו לבנות בשנת 1929 (תרפ"ט) קבלו כל אחד 490

לא“י. אח”כ הופחת סכום ההלואה עד 300 לא"י. קרן בני ברית תמכה גם בהקמת מגדל המים בשכונה. בעת הזאת בנויים באחוזת בני ברית 27 בית, חלק מהם בנוי בשתי קומות.

בכבוד ובברכה

י.פרס

 

עא. שכונת “נוה שאנן – נוה ישראל” תרפ"ט

המגרשים מהשכונה הזאת:

המגרש הראשון 43 דונם על שם שכונת “נוה שאנן” והמגרש השני 30 דונם על שם שכונת “נוה ישראל” שנתאחדו כעת לשכונה אחת. בס“ה 73 דונם נקנה בשנת תרפ”ט במחיר 24 לא“י הדונם, ע”י ר' ישראל מרדכי טנינבוים. ע“י המיסדים: הרי”מ טוקצינסקי, הר“י וויניגראד, ה”ר פייבל לאבל, ה“ר אהרן פרוש, ה”ר משה אהרן גלומב ועוד. הבתים הולכים ונבנים. –

———————


  1. הגאון מרן רבי צבי פסח במוה“ר יהודה ליב פראנק שליט”א, רב ואב“ד בעי”ק ירושלם ת“וג. ממיסדי הרבנות הראשית המאוחדת. נולד בקובנה ביום כ“א טבת תרל”ו הופיע בירושלם ביום ד' תשרי תרנ”

——————

 

עב. שכונת “כרם אברהם” תר"ץ

לכבוד האדון הנעלה הרב פנחס גראייבסקי

ירושלים

בתשובה למכתבו מיום א' אדר הנני ממציא לו להלן את הפרטים לשאלותיו:

  1. מתי נקנה המגרש – בשנת תר"ץ

  2. על ידי מי – ע"י חי אלישר

  3. ממי – מ“נאמני החברה לעזרת היהודים הנרדפים” בלונדון

  4. גדלו במספר אמות – 100.000 אמות מרובעות

  5. מחיר כל אמה – 250 מיל א"י האמה ברוטו

  6. כמה בתים כבר נבנו – מאה

  7. שמות הרחובות העברים:

רח' צפני‘, רח’ עמוס, רח' מלאכי, רח' נחום, רח' יונה, רח' ירמיהו, ורח' עובדיה

בכל הכבוד

חי אלישר

רבה של השכונה והסביבה הרב צבי פסח פראנק שליט“א, רב ואב”ד דפעה"ק.


אמר פנחס34 בן יאיר:

המגרש ההיסטורי הזה נקנה עוד השנת תרי“ב ע”י הג' פין, אשתו של הקונסול האנגלי, הראשון בירושלים. ועוד אז נקנה בשם הזה: “כרם אברהם”35

ישנם בין החוקרים שמיחסים את המקום הזה לגבעת גָרֵב (ירמיהו לא- לח ) שעל אדותו נבא הנביא: “ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל עד שער הפנה. ויצא עוד קו המדה נגדו על גבעת גָרֵב” ולכן בחרה הגברת “פין” את המקום ההיסטורי הזה להגשמת רעיונה: לקדם בו את השבים “שבי הגולה”, בחשבה את המגרש הזה כגבול לשערי ירושלים –

בימים ההם, מלפני כשמנים ושבע שנים, עוד טרם נבנו השכונות החדשות מחוץ לחומת העיר, אף בית יהודי אחד לא נמצא שמה, והבית שנבנה על המגרש הזה הוא הבית הראשון שנבנה על ידי יהודים בשביל יהודים – והיא, הגברת פין, הסבה בבנינו וכמו כן דאגה לכל אותם הבורות הרבים במגרש הזה שנחצבו על ידי יהודים ובשביל יהודים: “להשקות את שבי הגולה הצמאים למים. על כל בור ובור (ישנן) כתבות מיוחדות. על אחד מהם חקוק: “אסוף את העם ואתן להם מים”. על השני: העניים והאביונים מבקשים מים ואין, לשונם בצמא נשתה אני ה' אענם אלקי ישראל לא אעזבם” – גם מעל המשקופים של החדרים ישנן כתבות שונות. על אחת מהם חקוק: יראת אלקים מועלת לכולם, בשנת 1852“. ועל השניה: תן לנו היום לחם חוקנו. בשנת 1855”

על השער (היה) חקוק: “כרם אברהם אבינו בשנת התרי”ב 1852".

גדלו של המגרש הזה 83,200 אמות מרובעות. אז – נקנה במחיר 150 ליש"ט36

בספר “ארצנו” מוצאים אנו רק הדברים הקצרים האלה: “כרם אברהם” נוסד ע“י אשה נוצרית אנגלית לשם עזרה ליהודי ירושלים ע”י עבודה בלי מטרות של הסתה דתית. בורות רבים חצובים בחצר שהיו מספיקים מים חנם לעניי ירושלם בשנים שחונות, מאחורי הבית נמצא יקב עתיק חצוב בסלע, כעת משמש הבית לבית אסורים לילדים פושעים".

אחר מלחמת העולם, הועתק מכאן מוסד זה למקום אחר.

ויש לנו עוד להוסיף ולספר כי ה“אשה הנוצרית האנגלית” הזאת, היא היא הגברת אליזבט אנא פין, אשתו של הקונסול האנגלי הראשון בירושלם מר ג’מס פין בנו של אחד הלורדים בלונדון, שבא לירושלים בשנת תקצ“ט. שניהם חובבי עמנו, ארצנו ושפתנו, הקונסול פין ידע עברית והיה חותם את שמו בעברית על כתבים שונים ( עיין ספרנו “זכרונות קדומים”) ועוד יותר, ידעה הגברת פין, “משכלת ויודעת עברית היטב, קרוא וכתוב, קראה הרבה בספרים עברים ותבן בהם עד שנוכחה לדעת מתוכם, כי קץ גלות היהודים הולך ובא, ועוד מעט תחל גאולת היהודים ושיבתם לארצם ולעיה”ק ירושלים”

( מר א. צבי באחד ממכתביו בהצבי ע"א “כרם אברהם”) “ולכן גמרה בלבה לקדם פני השבים בדבר היותר נחוץ”: במים! ולתכלית זו קנתה את הככר הגדול הזה. ותצוה לעזקהו לסקלהו, לטעת בו ירק, לבנות בית בתוכו, לחפור בורות, וגם יקב לחצוב בו, ודוקא על ידי יהודים. – ו“בהיות שהדרך מהעיר עד המגרש היתה אז בחזקת סכנה, היה בעלה הקונסול שולח אתם חילים לשמרם בדרך”.

הגברת פין קבצה ואספה כסף והשתדלה ליסד “קרן קימת” בלונדון לתמוך בידי בעלי המלאכה שעבדו שנים רבות במגרש הזה. וכן הוא מוסיף ומספר “ירדנו מעט במורד ההר והנה בור עמוק ויהודים זקנים רזים, צמוקים ושזופי שמש עובדים בתוכו; זה חופר וזה מסתת, זה מעלה אבנים וזה מוריד אבנים. – יהודים מכל המינים: פולנים ותימנים גליצינים ומערבים, חלבים, פרסים וספרדים. כולם כעין קבוץ גליות בזעיר אנפין, בעצמותיהם היבשות מתנועעים לאטם ועובדים באחדות ובשלום, אין פוצה פה”-37

היו ביניהם שעבדו שמה עשרות שנים, בערב שבת היו פוסקים מהעבודה בחצי היום “כדי שיוכלו להכין בביתם צרכי שבת”

גם בית החרושת-לבורית נוסד בו וגם בו התעסקו רק יהודים: בשלשה חדריו חדר בשול הבורית, חדר38 המקרר וחדר שקול הבורית. “בורית שמן זית” ועליו חרות “כשר” “ירושלים”. את זה שלחו לאנגליה כדי לקנות לב האנגלים לחבת הארץ. ולא היו משאירים פה כלל" בשנות המלחמה העולמית נפסק בית החרשת הזה.

ועוד יש לנו להוסיף, כי הגברת פין שעבדה הרבה לטובת השדודים נגועי-הפרעות ברוסיה וזמן רב עמדה בראש כל המעשים הגדולים של אליפנט וחבריו, והתאמצה בכל כחה לעת זקנתה בהיותה בלונדון אחרי פטירת בעלה, לגשם רעיון של ישוב ארץ ישראל, הנה לבד שמטבעה היתה חובבת ישראל וא“י, היתה גם מקיימת בזה צואת אביה – בעל “נתיבות עולם” הידוע, שלפי דבריה התחרט על חבור הספר הזה, ובהיותו באמריקא הוציא ספר חדש שבו הוא סותר והורס בעצמו את כל מה שבנה בנתיבות עולם. והיה נושא בחיקו תמיד הספר “זרובבל” של ריב”ל, ולא זזה ידו ממנו עד שנפטר מן העולם39 וכן ספרה הגברת פין בעצמה: " לפני מותו קראני אליו אל חדרו ובדמעות על עיניו בקש ממני כי אשתדל לתקן את אשר עוות הוא בחייו, וכי אהיה תמיד לעזר ליהודים בכל אשר אוכל. אני נשבעתי לאבי, כי צוואתו קודש תהיה לי בכל ימי חיי“. (ש. ל. ציטרון בזכרונותיו). ואת שבועתה מלאה בדיוק. הרבתה לעשות טובות עם היהודים, זה השפיע תמיד גם על אישה שנשא משרות שונות בממלכת אנגליה. מתה בזקנה מופלגת קרוב למאה שנה. והיא היא הגברת פין בעלת “כרם אברהם” בירושלם שנוסד בשנת תרי”ב.

מפאת העדר ספר אחוזה רשמי בירושלים בעת ההיא, רשמה את אחוזתה זו בספרי הקונסוליה הבריטית, “בתור מקום שיש להשקיע בו כספים שונים לשכללו ולהאדירו”, (עמ' 105).


ר' דוד וינגרטן מיסד ומנהל “בית היתומות הכללי” בירושלם. בהיותו בחשון תרע"ד בלונדון קבל מכתב מיוחד מאת הגברת אליזבטה אנא פין בבקשה לכבדה בבקורו ובעוד היותו חושש ומפקפק בהבקור הזה שהיה מוזר לו לגמרי, קבל בתוך כך עוד מכתב בבקשה-כפולה לבקרה, הוא ספר הדבר להרב ליפמן ראש השוחטים שמה. והלה השיב לו שאין לחשוש בזה ונכון לבקרה וגם הוא ילוה אתו, גם הוא היה חפץ, בהזדמנות הזאת, לראות האשה הגדולה הזאת.

בבואם אל ביתה יצאה “אחות” עם טס-כסף בידה לקבל ה“כרטיס” ותיכף נתקבלו בחדר קבלת פני האורחים.

הגברת פין, זקנה מופלגת, נמוכה, והדרת אצילות על פניה, קבלה אותם בשמחה עצומה שזכתה לראות אחד מילידי ירושלם שכל כך יקר זה בעיניה “ירושלם, ירושלם עיר הקדש, קרית דוד בה חנה” שנתה דבריה. היא דברה עם הרב ר' דוד וינגרטן בשלש שפות שרגילה היתה לדבר בהן בירושלם: עברית, שפניולית וערבית, דרשה בשלום העיר ויושביה והזכירה בכבוד את ראשי טובי העיר, מיסדי הישוב האשכנזי: ר' זלמן צורף, ר' אריה נאמן וכו'. בזה האחרון דברה הרבה. והזכירה אותו בסילודין. תמיד, תמיד פנה אליה בעניני שאלת הישוב וקיומו, והתענינה במשפחתו; ובשמעה כי נכדו ( הרב ר' אליהו מרדכי נ"י) ממלא מקומו בתור “נאמן” בועד הכללי לעדת האשכנזים, שמחה מאד על זה.

כן ספרה לו ע“ד השתדלותה בדבר השגת הפירמנים של החורבה. (כנראה עוד נמצאו בידה תעודות רשמיות מכמו אלה) ובין כל אלה הזכרונות שנמצאו בביתה מציון וירושלם: תיבה מלאה עפר מהר “שפך הדשן”, שבעלה הקונסול ג’מס פין, פרסם אודות זה מאמר חשוב באחד העתונים המדעיים בלונדון. בשנת תר”ז40 1857. הביעה את שביעת רצונה על בקורו שהסב לה עונג-רוחני והזמינה אותו לבקרה עוד הפעם כשישוב בנה מנסיעתו. ובשמעה שהוא משתדל להקים בנין לבית היתומות בירושלם. הציעה לו שיקבל נדבתה המגרש של 7000 אמות על יד “כרם אברהם” למען תזכה גם היא במצוה הגדולה הזאת, הוא הביע לה את תודתו וענה ואמר כי המגרש הזה קטן הוא להעמיד עליו בנין גדול, ענקי, לפי התכנית שלו.

כן הוסיפה וספרה לו כי המגרש כולו של “כרם אברהם” נרשם בהמחכימה שרעיה בירושלם לשם ולטובת הפועלים-היהודים בירושלם.

הגברת פין לותה אותו בברכת ציון, ובקשה להזכיר אותה לחיים בירושלם.


——————–


  1. הקונסול האנגלי הראשון בירושלים מר ג’מס פין בין השנים תר“ז תרכ”ד

JAMES FINN H.B.M. Consul for Jerusalem and Palestine. 1846 to 1863

אשתו הגברת ELIZABETH ANN FINN מיסדת “כרם אברהם” בירושלם בשנת תרי"ב

 

עג. בנין בית חנוך-עורים לבני ישראל – תרצ"ד

במשך 31 שנות קיומו הראשונות של המוסד (תרס“ב-תרצ”ג) היה נמצא בבתים שכורים, בלתי מתאימים לתפקידם, עד שנקנה המגרש מנדבת מר מרס לוין משיקאגו, שעליו הוקם הבנין הגדול היפה והמקסים מן הכספים שנאספו על-ידי חברת “מגדל אור” בניויורק. כל העבודות בבנין, עם כל השכלולים וכו' עלו בסך – מאה אלף דולר.

הבנין מתנוסס לתפארה על יד שכונת “קרית משה”. עושה רושם יפה בחצוניותו ובפנימיותו. בנין לתפארת!

על יד הבנין הגדול הזה, עוד ישנם מגרשים מיוחדים למרכז הרב. להסימינר41 המזרחי, ולבית היתומות וינגרטן.


רב עמרם

כלפי ירושלים העתיקה

אם אשכחך ירושלם – תשכח ימיני! אם לא אזכרכי; אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי!

מ“ירושלם החדשה” פונים אנו אל “ירושלם העתיקה”, מקום מרכזנו היותר קדוש, אשר לדאבוננו ולצערנו הולכת היא ומתרוקנת ונעזבת מבניה – בוניה. “חרבה ממעונותיה, שוממה מאין יושב”. “ויבלעוה, ויירשוה, ויהרגו בזדון חסידי-עליון”. אך נר ה' טרם נכבה. ועוד תשוב לאור כאור שבעתיים!

עוד קול-התורה נשמע בבתי הישיבות: ישיבת “שער השמים”, וישיבת “פורת יוסף”. עוד מתקיימים בה שני בתי החולים הצבורים: א) “בקור חולים” לעדת האשכנזים מקום מקלט לחשוכי-מרפא, למתנונים ולמשותקים. ב) בית החולים “משגב לדך” לעדת הספרדים. עורקי החיים בירושלם. וכל עוד ש“הנשמה” ו“הגוף” קימות תשוב ותחיה.

עוד לא אבדה תקותנו, התקוה הנושנה, לשוב לעיר קדשנו, עיר בה דוד חנה

—————–


תחת תמונתו של חיים חזקיה מדיני נכתב:

  1. פרי הארץ לגאון ולתפארת תואר פני-מלך מלכי רבנן, הגאון המפורסם רבי חיים חזקיה מדיני זצ“ל יליד ירושלם בעל “שדה חמד” ונשיא הכבוד לביה”ח “משגב לדך” לעדת הספרדים בירושלם נולד ביום ז' חשון התקצ“ה לאביו הרב רפאל אשר אליהו, ולאמו מ' קאלו וידה. ונסתלק בעיר האבות “חברון” ביום כ”ה כסלו תרס"ה

  2. הרב הגאון בנש“ק רבי חיים יהודה ליב אויערבאך שליט”א דומ“ץ. רב ומחבר ספר חכם לב על שעאה”ע ועוד. בעל עצה ותושיה ועסקן איש חי“ל ורב פעלים על שדה הישוב וגאולת הארץ, על ידו נקנה בערך חמש מאות דונם בעד חברת נחלת ישרון, מיסד וראש הישיבה הק' שער השמים בירושלם. נולד ביפו ביום ד' טבת תרמ”ח לאביו הרב ואדמו“ר בצרנוביץ רבי אברהם דוב בער ז”ל. נין ונכד להגאון הק' בעל תולדות יעקב יוסף ולהרב מחמלניק זיע"א.


———————–


הקדושים מחוץ לחומת העיר

תר“מ – תר”ע

ר' נסים מנחם

בן שלשים וחמש. חתן הגאון ראשון לציון ר' אברהם אשכנזי ז“ל, ביום כ”ה תשרי תר"מ לפנות ערב, נסע ליפו לרגל מסחרו בלוית פועל מתושבי כפר ליפתא. על אם הדרך נרצחו באכזריות נוראה.


ר' אברהם אבא זילברשטיין

נרצח באופן אכזרי. בן שבע עשרה שנה היה, ששה חדשים אחר חתונתו. גר בבית חותנו מחוץ לעיר ( בחצר שיינדל מיאס) מול בתי יהודא טורא-מונטיפיורי. ויהי בליל השבת כ“ב אדר התר”מ, באו שלשה רוצחים אל ביתו לבוז בז ולעשות המזימה, האיש האומלל לחם אתם ויעמול לעורר בקולו את השכנים הגרים בסביבות ביתו. אבל בבואם לעזרתו כבר מצאו אותו מתגולל בדמו וראשו וגוו נפצעו בחרב פצעים אנושים למאוד – ואת אשתו מצאו מתעלפת. עמל הרופאים הצליח להשיב את האשה האומללה לאיתנה אבל לא לחבוש מזור לפצעי בעלה, שמת בהם. הוא היה אזרח אמריקא והקונסול דרש דמו. המשטרה אסרה הרבה מאלה שנפל עליהם החשד, והאשה הכירה בהם שנים מהרוצחים, ערבים-כושים.


ר' אהרן הרשלר:

בן עשרים ושלש. נרצח, באותו הזמן, משודדי לילה ליד שכונת בתי משכנות שאננים יהודא טורא – ירו עליו ומת.


ר' ישראל חיים שיינבוים:

נפל קרבן בשכונת מאה שערים, על מזבח הישוב החדש, נרצח בליל שבת ה' בניסן42 תר"מ.


ר' אליעזר אפשטיין:

נרצח באופן אכזרי בליל י“ט חשון תרמ”ו. יצא בתחלת הלילה רוכב על חמורו ללכת ליפו, ובאור הבוקר מצאו עוברי אורח את גויתו מושלכת על אם הדרך במורד הר ירושלים, מהלך שעה אחת משער העיר, שאריו וקרוביו מהרו לצאת למקום האסון ויודיעו הדבר לממשלת העיר, יצאו גם קצין השוטרים, סגנו, שופטים אחדים ורופא העיר, ויבקרו את גוית הנרצח וימצאו בה פצעים רבים.


ר' שמעון חלבני:

בימים הראשונים אסור היה לצאת מחוץ לעיר בלילה בלי פנס. ויהי בערב, ויצא החלבני המסכן הזה עם כד החלב על שכמו משער יפו החוצה. ויתרה בו שומר השער לשוב, ולא עשה כן, לא שמע או לא הבין לו, והשומר ירה בו וימת בלילה ההוא.


הרבנית מקוליש:

אבדה אז, בשנת תרל“ה בערך, ולא נמצאה עוד. ישנם אגדות וספורים בערפלי המסתורין, אבל כנראה גם היא נהרגה ע”י הרוצחים הפראים בזמן ההוא, ולא באה לקבורת ישראל.


ר' ישראל הורביץ:

נרצח בשכונת “בית יעקב”, בה' אייר תרמ“ט. ויהי באחד הלילות התפרצו בביתו גנבים, ערבים שודדים ורוצחים, ובהיותו גבור, אמיץ לב, ויאחז באחד מהם וקרא לעזרה. אבל אחד השודדים הכהו על ראשו במוט ברזל ויפול מתבוסס בדמו. הובל לבית החולים בקור חולים, וכל עמל הרופאים לא הועילו, וימת מתוך מכאוביו בליל ד' כ”ח אייר תרמ"ט.



ביום כ“ב כסלו תרס”ט נמצא הרוג ספרדי על הדרך מחוץ לשער האשפתות. היה תופר בגדי אכרים, וימים אחדים לפני מותו יצא אל אחד הכפרים אשר מחוץ לעיר לרגל מלאכתו, ויודיע לאשתו בירושלים כי ישוב לביתו לשבת, וצרור הכסף אשר השתכר אצל האכרים, כשני נאפוליון, יביא אתו. וביום הששי בבוקר מצאוהו שוכב מת על הארץ, לא רחוק משער העיר.


ר' ניסן מקאנוטוף:

איש זקן ישר ונכבד בעירנו, בר אוריין ויר“א מוה”ר ניסן מקנוטוף ז“ל נרצח על מטתו בליל שבת קדש כ”ד חשון תר"ס, בשעה השלישית אחר חצות הלילה התפרצו רוצחים אל חדר משכבו אשר שכב בו הוא ועוד איש הנלוה לו ללון עמו. וידקרו את שניהם בסכינים, ולקול צעקת הנדקרים נסו הרוצחים ונמלטו.-

הזקן המסכן מת תיכף. והשני הובא לבית החולים “בקור חולים” וירפא.


ר' שמואל אהרן מווארשה ואשתו יטא:

נרצחו בליל השבת ח' טבת תר"ס, בשכונת “אבן ישראל” אשר מחוץ לעיר. שודדים פרצו מבעד לחנותם, אשר על דרך המלך, אל חדר משכבם ויהרגום. הממשלה עשתה את אשר ביכולתה, לגלות את עושי הרצח הזה. רבים הובאו אל בית האסורים. המנוח היה איש ישר ונכבד, תורני מופלג וחכם מצוין, חשוך-בנים היה, הרבה לעשות צדקה וחסד, פזר לאביונים והשתתף בכל דבר שבצדקה. גם בית כנסת בנה על חשבונו במגרש נחלת יעקב.


ר' יעקב ב"ר יוסף ליב טבח:

ביום כ“ב כסלו תרס”ט נמצא הרוג מחוץ לעיר, בדרך המובילה לשכם בליל החולף נקרא ע"י שני ערבים ללכת אתם לקנות מהם פרים ופרות, וכפי הנראה הם שהרגוהו, הממשלה חקרה ודרשה ועמלה למצוא את הרוצחים.


רחל מרים קישאניבר: (אחותו של הרב קסובסקי שליט"א)

אשה חשובה ובת גדולים, נהרגה ע“י שודדי לילה בשכונת הבוכרים. ירו עליה ומתה. באור ליום ד' טבת תר”ע.


 

השמטות, הערות ומלואים.

1. משכנות שאננים:

אחד מן הדיירים הראשונים בשכונה הבודדה הזאת, היה סי' יוסף רפאל טרגן ז"ל, (אביו של הסופר-המורה מר בן ציון טרגן).


2. מאה שערים:

אחד ממיסדיה ובוניה הראשונים היה ר' זרח ברנט ז"ל.

על “ספר התקנות”, הספר הראשון לשכונת “מאה שערים” מיום ט“ו שבט תרל”ד, חתום גם יואל משה בהר"מ. הוא הוא הרב החכם רבי יואל משה סלומון בעל “יהודה וירושלם” מחולל גם הישוב החקלאי בא“י. – והיה מן המיסדים, החברים ובעלי הבתים הראשונים בשכונה הזאת, ואתו עמו בנו הר”ר יוחנן דוד סלומון ז“ל. ועל ספר התקנות לחברת “משכנות ישראל – מזכרת משה” חתום גם הוא “יואל משה בהר”מ סאלאמאן” בין המיסדים והמנהלים, וכמו כן על “דברי ספר הברית וההתקשרות שנעתק מלשון בריטאני לשפתנו הקדושה ע”י הר' דוד פיינשטיין נ“י. מיום ט”ו כסלו התרמ“ב. – באחת הבתים הראשונים No 1 נמנה ר' טובי' ב”ר יואל משה מדפיס סאלאמאן",


3. *בית יעקב: *

נוסדה בשנת תרל“ה. מיסדיה ומנהליה לפי התעודה המקורית, חתומים: “זלמן בהרב ר' נחום ז”ל. משה גראף מבריינסק. יוסף בנימין מסלאנים. יצחק מאיר מסטאוויסק. שמואל מברעזין”.

4. בית ישראל:

ראש וראשון למיסדי שכות בית ישראל היה הרב הגאון-החובב הפעילי רבי יצחק צבי רבלין ז"ל.

5. בית רחל:

בפנת מאה שערים ובית-ישראל קנה ובנה בתים וחצרות ובית מדרש יפה הרב הדרשן המפואר ר' יהושע צרבינסקי. מן הראשונים גם בשכונת בית ישראל החדשה.

כן היה מן המשתדלים הראשונים להשיב לתחיה את המגרש השמם על יד קבר “רחל אמנו” – כאשר תחזינה עינינו במכתב הבא לקמן, מאת המנהל של בנק אפ"ק יפו-ירושלים:

לכבוד ראשי המוסד “בית רחל”

לידי הרבנים הגדולים ר' שאול חיים הורויץ, ר' אברהם משה בעהם, ור' יהושע צערווינסקי בירושלים עיה"ק.

בתשובה על שאלתכם הנני להודיע לכם, כי פגשנו בענג וברצון רב את השתדלותכם לגאול את הנחלה אשר כנגד לקבר רחל אמנו למטרת בנין בתי-קדש שמה, המטרה הזו שהצגתם לכם היא אחת עבודות הקדש שנוכל רק לשמוח עליהן, ושעלינו לסייע להן, כי לדאבוננו אין אנו פוגשים על הדרך בין ירושלים וחברון כמעט כל אחוזה השייכת ליהודים – ובפרט במקום היסתורי כזה. ולכן הננו מברכים אתכם כי תצליחו בעבודתכם זו – והננו פותחים לכם בספרנו חשבון לקבל את הכספים שישלחו על ידינו למטרה זו, ולמסרם לתעודתם. ברגשי כבוד ובברכת ציון

יפו, ג' תמוז תרס"ח The Anglo Palestine Company Limited

6. ליבונטין מנהל.

המגרש על יד “קבר רחל אמנו” נקנה מכבר ע“י ר' יהודה ליב קאלישר מהכסף אשר נקבץ ע”י אביו הרב צבי קאלישר, בהשתדלות ר' זליג הויזדורף ור' מרדכי יפה. והקדיש מחציתו ל“עדת הספרדים” ומחציתו לחברת “עזרת נדחים” לבנות עליו בתים. לצערנו נשאר שמם ונעזב. בשנת תרס"ח התעוררו הרבנים הנז', ראשי המוסד “בית רחל” להשיבו לתחיה. -

7. שערי צדק:

החבר הפעיל בבנין השכונות מר משה קנטרוביץ ז"ל השתתף גם בבנין השכונות: “שערי צדק”, “זכרון טוביה”. “שבת אחים”.

8. *נחלת שמעון הצדיק: *

המגרש הגדול בנחלת שמעון הצדיק, “חלק האשכנזים”, עדין שמם, אמרה “כנסת ישראל” להקים עליו בתים, אבל הביצה שישנה שמה (מרכז השופכין) עכבה על ידה מלבנות מחשש מחלת מלריה, כפי שהעיר אז ד“ר א. מזי”א.

בריכת שמעון הצדיק

באלה הימים הולכת ונגמרת עבודת מילוי הבריכה שליד שכונת “נחלת שמעון הצדיק בירושלם. בריכה זו – לדעת החוקרים – אינה אלא שריד מבריכה קדומה, שנבנתה בימי חזקיה מלך יהודה כדי להבטיח מים לחלק הצפוני של העיר בימי מלחמה ומצור. בשנים האחרונות הפכה הבריכה לביצה ומקור מחלות לתושבי הסביבה. לפי דרישת התושבים החדשים החליטה מועצת העיריה – בתקופתו של ממלא מקום ראש העיריה, אחינו מר ד. אוסטר – לסתמה והקציבה לשם כך סך שלש מאות ושלשים לירות. עבודת המילוי נמשכה למעלה מחדשיים ועלתה בסכום של שלש מאות וחמשים לירות. עבדו בה בקביעות יום יום עשרה פועלים מלבד פועלים נוספים זמניים. העבודה הוצאה לפועל על יד המהנדס מר מ. זרזובסקי. כך נסתם שריד עתיק מתקופת התנ”ך.

יונה כהן. (הצופה)

ביום ל“ג בעומר, היו הולכים גם ל”מערת “קברי הסנהדרין”, שבה כוכים רבים, אבל המסורת על הקברים אין לה שחר. –

"בהיות בירושלים מר וויניציאני, שליח הבארון הירש, אמר לקנות את כל המגרש ואת המערות אשר בו, כבר עמד על המיקח במחיר שבעים אלף פראנק ואמר לבנות עליו בתים לעניי ירושלים. הענין כמעט שנגמר אז, אך בשובו לביתו מת מיד ונשתקע הדבר ", (א. ש. הירשברג).


  1. בנין בית-חולי עינים להד"ר א. טיכו, על יד ישיבת “מרכז הרב”.

  2. המגרש של “בצלאל” עם הבית הגדול שבו, נקנה בשנת תרס“ה במחיר 20,000 פרנק, ונכתב בערכאות הממשלה ע”ש הפרופ' וורבורג מברלין.


  1. שכונת “נחלת צבי” (בתי הונגריה) נבנתה ע“י הרב ר' יעקב בלומנטל ז”ל. כן היה מן המיסדים הראשונים לשכונת בית ישראל.

9. *שכונת שמעא: *

על יד שכונת ימין משה, במורד ההר, השכונה הבודדה הזאת הנקראת “שמעא”, נבנתה מיחידים, ספרדים, מערבים, מלפני כארבעים שנה. מספר הדירות – חמשים בערך, גם “בית-כנסת” שמה. שנבנה ע“י הקדוש ר' מיכאל בן אברהם איסקייא ז”ל, שנהרג ביום ו' טבת תרצ"ט. לדאבון הולכים ונתרוקנים ונכרים באו שעריה.


  1. אין מוקדם ומאוחר בתורה ( לצערנו נשמטו שמות הרבנים מאיזה שכונות)

הרב שמואל פסח הלפרין, רבה של השכונה ימין משה. הרב ישעיה ויניגראד רבה של השכונה מחנה יהודה. הרב שמשון אהרן פולנסקי רבה של השכונה בית ישראל. הרב אלי' ראם ד"ץ רבה של השכונה מקור ברוך והסביבה הרב אברהם אבוכזיר רבה של השכונה רוממה.


 

בניני בתי-הספר מחוץ לחומת העיר

משנת תרכ"ד והלאה


א. בית ספר לבנות אולינה די רוטשילד

בית ספר לבנות אולינה די רוטשילד נוסד בשנת תרכ“ד מאת הברון ליאופלד די רוטשילד בלונדון. ונמסר בש' תרמ”ה לחברת “אגודת אחים” בלונדון. המגרש של בית הספר הזה, עם הבנין הגדול שבו, נקנה בשנת תרנ“ו, ע”י אגודת אחים, במחיר 120000 פרנק. במשך הזמן נתוספו בו בתים מודרנים. המנהלת חנה לנדו.


ב. בית הספר התורה והמלאכה לחברת כל ישראל חברים

בחדש אייר תר“מ נקנה הבנין של בית הספר הזה – על דרך יפו ירושלם – הנבנה בשנת תרל”ז מאת סי' משה פרץ מירושלם. הוצאות הבנין עלה לערך אלפים וחמש מאות נאפוליון זהב. ונמכר בסך 1600 נאפ"ז ונועד לבית-ספר לנערי בני ישראל. בשטר המקנה נכתב חצי הבנין על שם הברונים סיר נתנאל די רוטשילד בלונדון. וחצי השני על שם שמואל מונטאגו.

בשנת תרמ"ט רכש לו בית הספר הזה, עוד שני בתים גדולים סמוך לו, עם חלקת אדמה גדולה, אשר מחירם עלה לסך 150,000 פרנק, נדבת הברון משה די הירש. – המנהל: א. כהנוב.


ג. בנין בית הספר לבנים

על יד שכונת “בית דוד”. לפנים: בית היתומים הפרנקפורטי.

המגרש עם כל הבתים שבו, נקנה בשנת תרמ“ב מטעם הועד הפרנקפורטי ע”י המנהל המקומי ד“ר הרצברג, בסך שנים ושלשים אלף פרנק. ונבנה מחדש על ידי המנהל מר אפרים כהן רייס בשביל חברת “עזרה” בשנת 1913–1912. ההוצאות עלו לערך 40.000 פרנק, ורק אז נעשה הבנין מהודר ומתאים לצרכי בית-ספר. כעת “בית ספר עירונים לבנים”. המנהל: יוסף בר”ג מיוחס.


ד. בנין בית הספר להאציל לבית למל

אחד הבנינים המפוארים בירושלם הבנויה, הוקם ע"י המנהל הראשי מר אפרים כהן רייס.

המגרש בשטח של 13:000 אמה בערך, נקנה בחלקו הגדול (9000 אמה) בשנת 1901. והשאר נוסף עליו אחר כך. שתי הקניות נעשו על ידי מר אפרים כהן בשביל ביה“ס של החברה לגדול יתומים שבפרנקפורט. וגם הבנינים )בנין ביה”ס, בנין בית המנהל, בנין קטן לבית למוד “מלאכת יד”, שנוסף אח“כ מטעם ה”עזרה“) – הוקמו ע”י מר אפרים כהן, שהיה מנהלו הראשי של בי"ס למל ובא כחו של הבעלים החברה הפרנקפורטית לגדול יתומים.

המגרש עלה בסכום של 30.000 פרנק בערך, הבנינים וכל צרכיהם עלו לסך 130.000 פרנק בערך. – כעת “בית-ספר לבנות” בהנהלת מר י.פרס.


ה. בנין ביה“ס “תחכמוני” – תרפ”ט

(המגרש 12000 אמה, נרכש בתרפ“ט ב – 4000 לא”י).

הבנינים שבהם נמצא ביה“ס כיום, נבנו לכתחילה לשם בית היתומים דיסקין – אוירבך. מסיבות, שאין כאן המקום לפרטן לא נכנס בית היתומים לבתים האלה והם שמשו למטרות שונות: בזמן המלחמה – לקסרקטין, ואחר המלחמה – מקום לבתי חרושת ותעשיות שונות. לאחר מלחמת הלשונות שמשו באופן ארעי לביה”ס העברי ובית המדרש למורים העברי. ביזמת מנהל ביה“ס ה' מ. אילן, חבר המורים וועד ההורים, ובסיוע מחלקת החנוך והאפ”ק שלו היה המגרש והבנינים שעליו משועבדים, קם בשנת תרפ“ט למקנה לביה”ס תחכמוני. הבנינים שהיו במצב של חורבות הותקנו לתעודת בית-ספר וגם שוכלל אולם יפה בשם “אהל שם” המשמש לבית כנסת ומטרות תרבותיות אחרות, העברת בה“ס למקום זה נתן דחיפה לבנין והוקמה השכונה “מקור ברוך”. עד היום משמש ביה”ס ואולם “אהל שם” עורק חי ומרכז לכל השכונות שבצפון – מערב ירושלים.


 

תעודות מקוריות

טוב מראה עינים, ואותיות מחכימות. –

אחרי גמר הדפסת הספר הזה, הגיעו לידינו “תעודות מקוריות”: ספרי “התקנות” מהשכונות הראשונות שנוסדו ונבנו מחוץ לחומת העיר, על ידי בני-ירושלים: “מאה שערים, “משכנות – מזכרת משה”, “בית יעקב”. “בית ישראל”. העתקתם במלואם יבאו ב”ספר הישוב" חלק שני. לפי שעה אנו נותנים בזה השמות של המיסדים החתומים בעצם ידם על ספרי התקנות האלה:


1. מאה שערים תרל"ד

שלמה זלמן בהר“ן יעקב יוסף גאלדשמיט אברהם ראבינזאהן מבריסק יואל משה בהר”מ סאלאמאן ישעיה אורינשטיין שלמה זלמן לעווין אריה ליב הורוויץ משה גראף מבריינסק

משה אליעזר דן בהרלב"ג יעקב אליעזר רייפמאן בן ציון ליאן יוסף ריבלין


2. משכנות – מזכרת משה:

דוד מאיר גוטמן בנימין בינש סלאנט יואל משה סאלאמאן יוסף ריבלין יוסף משה קרויז

נטע הירש סגל האמבורגער אברהם אלקנה זאקס


3. בית יעקב תרל"ו

זלמן בהרב ר' נחום ז"ל יצחק מאיר מסטאוויסק יוסף בנימין מסלאנים שמואל מברעזיען

משה גראף מבריינסק


4. *בית ישראל תרמ"ו *

אליעזר חפץ מסלאנט אלטר ווארשאווסקי ארי' ליב בה“ר אלימלך ז”ל שמואל הלוי צוקערמאן

יחזקאל מאנדלמאן מענדל וואלפערט מוועקסנא מענדל בהרי"ל מענדלזאהן

יעקב ב"מ בלומנענטהאל הסוכן


וכן מיתר השכונות, הכל – בחלק שני


  1. ישנם חילוקי–דעות בדבר הסכום הזה. ההיסטוריונים הירושלמיים, הרא“מ לונץ והר”י גולדמן אומרים: ששים אלף דולר. מר א. אוליצור אמר לי בשם מקור נאמן, חמשים אלף דולר. ובספר “אוצר ישראל” של מר ד. אייזנשטין: שלשים אלף דולר. הסכום הזה בטח לא נכון  ↩

  2. ר' יעקב גולדמן ב“האסיף” תרמ“ה, אומר: ”וישם את מלכת בריטניה לאפוטרופסית, והיא מסרה את הכסף למונטיפיורי לעשות בו כטוב בעיניו".–  ↩

  3. מתוך המכתבים והתעודות הנמצאים בידי נכדו ר‘ מרדכי וינגרטן, נשיא ועד ירושלים העתיקה רואים אנו כי ר’ יצחק פח היה בא–כחו של מונטיפיורי בבנין השכונה הזאת – ועוד יראו אור.–  ↩

  4. הערה: בפנקס הגדול של “מאה שערים” רשום לזכרון: נזכיר לטוב את הר‘ יוסף בהר“ר בנימין ז”ל כי זכה בזה מאת השוכן בציון, ולו בא הדבר הגדול הזה ברעיון וקיבוץ חברים וכו’ ותיכף יצאה המצוה הגדולה מכח אל הפועל, ביום ד‘ עשינו ועד, ועד שבת קודש לסדר וימצא – מאה שערים ויברכהו, – נתקבץ מאה ושבעה עשר חברים ואחרי ימים נתוספו עד מאה וארבעים חברים וכו’.  ↩

  5. ארבעת השערים האלה, נקראים בפנקס “מאה שערים” בארבע שמות: א) “שער ירושלם” ב) “שער בית דוד”. ג)“שער הרחיים”. ד)“שער ליפתא”. ועל פיהם מסומנים המצרים.  ↩

  6. במקור נדפס בטעות כך “תכתכ” – הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  7. נעתק מגוף הכתב הנמצא בידי ר' ישראל הכהן שכטר נ"י, אחד מבעלי הבתים וחבר הועד בשכונת אבן ישראל.  ↩

  8. נעתק מגוף הכתב הנמצא בידי הר' ברוך יודא בלויא נ"י.  ↩

  9. אחד הבתים בשכונה זו על יד הרחוב, בנוי בשלש דיוטות עם שעון–שמש, ולמעלה מהן בנין של עץ בשתי דיוטות, המשמש כעין מגדל–חוזים להתבונן בהופעת נץ–החמה. בבית זה נמצא בית הכנסת אורחים, ובית תפלה למתפללי ותיקין“, מיסודו של ר' שמואל לעווי ז”ל מאמיריקא.  ↩

  10. החכם–הירושלמי ח“ר יצחק יחזקאל יהודה הי”ו, היודע פרק בהיסטוריה של ירושלים וספוג בזכרונות קדומים, ספר לי כי לפי זכרונו, המגרש שמעון הצדיק והמערה אשר בו נקנו עוד בתקופה קדומה ע“י אשה אחת מעדת הספרדים, ואולי על שם כך קראו הערבים את המגרש הזה בשם ”אל יהודיה“. ומה שנאמר להלן שהמגרש נקנה בשנת תרל”ו במחיר 16 אלף פראנק, לא היה הסכום הזה אלא דמי “פיצויים” נוספים לאותו הישמעאלי, שהחזיק בו שלא בדין…  ↩

  11. במקור נדפס כך: יולא. הערת בן יהודה  ↩

  12. במקור סופו של השם נתלש, ומופיע זילברעמ. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  13. התיבה ז"ל נכתבה בכתב יד. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  14. הערה: הוא הרב הגאון רבי מנחם נתן אוירבוך זצ“ל. המו”ל.  ↩

  15. במקור נדפס בטעות “הסוב”. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  16. במקור נכתב בטעות כך: ועילה. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  17. תולדותיו ופעולותיו בקדש הלא הם כתובים בפרטי–פרטיות על ספר “יהודי המזרח בא”י“, חלק שני, למר מ.ד. גאון (ירושלים תרצ"ח, דפוס עזריאל) כולל: ”תולדות רבנים וגדולי האומה, חכמים, סופרים ועסקני צבור, חולמים ולוחמים לרעיון שיבת ציון וישוב הארץ" ספר לתפארת!  ↩

  18. אשת חבר כחבר. רעיתו הכבודה, נפש עדינה ואצילה מרת חיה תחי' הבינה את גודל תפקידה בתור רעיה נאמנה ואידיאלית לחולם הזה, והיתה לו תמיד לעזר בעבודתו לגאולת הארץ.  ↩

  19. הערה לעורך: ההערה בסוף המאמר, בעמ' 44. המקליד  ↩

  20. במקור מודפס בטעות כך: “הנמצום”. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  21. שם החותם אינו ברור. הערת המקליד.  ↩

  22. … להלן בכל כתבי היד בספרור 31– 39 מציין מילה/ים לא ברורה/ות. המקליד.  ↩

  23. מילה לא ברורה. המקליד.  ↩

  24. א) השורה הזאת נכתבה אחרי כן ועל זה באנו על החתום מ' דיזנגוף; ע.א. ויס  ↩

  25. שתי חתימות נוספות אינני מזהה. המקליד  ↩

  26. הסימן " מכוון להערה בתחתית המכתב מתחת לחתימתו של מ' דיזנגוף ובכתב ידו וחתימתו. המקליד.  ↩

  27. שיך. (עפ“י ניקוד הסגול מתחת ל'עי”ן' היידישאית. המקליד  ↩

  28. בטעות נדפס במקור כך: ‘החקלי’. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  29. אמר פנחס בן יאיר: ידידנו זה, הרב אברהם חיים צובנר, מנהל “בית חנוך עורים לבני ישראל”, יד ושם לו בעסקנות הצבורית וביחוד בבנין הישוב. הוא הוא המארגן של אגודת “בית וגן”, ובין הגואלים של השטח הגדול שנרכש על שמה, הנוף היותר יפה ומקסים שבסביבת ירושלם, והוא ממשיך לעזור לפתוחו ולבנינו אשר יהיה בעתיד אחד המרכזים של ירושלם החדשה, והוא היה גם בין גואלי השטח מאדמת שנלר וממיסדי שכונת גאולה וכן ממיסדי שכונת רוממה. –

    כיליד ירושלם החדשה (מאה שערים) עוזר הוא בכל כחותיו להתפתחותה, אולם עינו ולבו אל העיר–העתיקה, מקום מרכזנו היותר קדוש. ההולכת ומתרוקנת ונעזבת מבניה. “חוסר הדאגה מצד הישוב לתחית העיר–העתיקה הוא עון שלא יכופר. גם במובן הדתי וגם במובן הלאומי. ציון דורש אין לה. מכלל דבעי דרישה”. ( מתוך אחד מנאומיו על העיר העתיקה) סמל אחינו הירושלמים !  ↩

  30. במקור ה‘פסיק’ הוצב אחרי המילה הבאה ‘עברו’. הערת המקליד  ↩

  31. גם אחינו החלוצים הראשונים, בעלי השכונות הראשונות מחוץ לחומת העיר, היו משתמשים בכלי–זין זה להחריד את הגנבים שודדי–לילה, שהיו באים לגנוב ולגזול ולרצוח נפש, ואם הרגישו בהם, היו מטפסים ועולים הגגה, ותקעו והריעו ותקעו, והללו נבהלו וברחו. ולא פעם השאירו שמה את “כליהם” מרוב חפזון. מרוב פחד לסימן של “מלחמה”  ↩

  32. מספרנו “ ירושלים הבנויה”  ↩

  33. מספרנו “ירושלים הבנויה”.  ↩

  34. במקור נכתב בטעות כך: ‘פנחם’. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  35. עיין ספרנו “מגנזי ירושלים ” חוברת י"א  ↩

  36. הכותבת מזכירה בספרה הנ“ל פרט מענין זה: ”בשנת 1846, היא הראשונה לשבתי בירושלים המקום היחיד, שאפשר היה אז להשיג לחם אירופי בעיר זו, היה אצל האופים היהודים מרים קמניץ* ובעלה“. ראוי כאן להעיר שהאופה הזה היה ר' מנחם מנדל בן אהרן מקמניץ, בעל ”קורות העתים לישורון מא“י”, שנדפס בוילנה שנת ת"ר

    * עיין ספרנו “בנות ציון וירושלים” חוברת א'  ↩

  37. ראוי להעיר כי עוד קודם לכן קנתה הגב' פין חלקות אדמה אחרות בסביבת ובקרבת ירושלים. בין שאר אחוזותיה היא מזכירה בספרה את “תלביה”, מקום הסמוך ל“ימין משה”, ואשר בשנים האחרונות נבנתה שם שכונה חדשה שרוב תושביה אנגלים, והלאה מציינת, כי בשנת 1856 קנתה אדמה בעמק ארטאס, “ומחמת רבוי המים במקום סדרנו שם 14 גנים”.  ↩

  38. במקור מודפס בטעות כך:“הדר”. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  39. הגב' פין מספרת בספרה הנ“ל, כי אביה תרגם פירוש רד”ק על זכריה מעברית לאנגלית.  ↩

  40. עיין פרק “תל אלמסאבין או הר שפך הדשן” בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט' צד 53.  ↩

  41. נדפס בטעות כך: “ להםימינר”. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  42. נדפס בטעות כך: “בניס”. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

המלצות קוראים
תגיות