רקע
קלמן שולמן
דברי ימי עולם: כרך ה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ווילנא: בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם; תרע"ב 1912

 

.I צרפת משנת 1836 עד 1870

 

1. לוּאִי נאַפּאָלעאָן בסטראַסבורג וּבוֹלוֹנִיָה.


1 §

לואי נאפאלעאן בּאָנאַפּאַרט בן לודוויג מלך האָללאַנד והאָרטענזיה באָהאַרנאֶה1, הָחרם מארץ צרפת עם כל בני משפחת הקיסר נאַפאלעאן דודו בהיותו עוד נער קטן כבן שמֹנֶה שנים, ויהי נָע וָנָד בארצות נכריות ימים רבים. אך בכל ימי נוֹדוֹ וּמְרוּדוֹ לא אבד נִצחוֹ ותוחלתו ולא חָדַל מֵחַבֵּל תחבולות רבות ושונות לְפַנוֹת לפניו את המסלה העולה אֶל כסא מלוּכת דוֹדוֹ בצרפת וְלָרֶשֶת את כסא כבוד מלכותו. כי הוא חשב למשפט כי על פי ספר הירושה אשר הניח הקיסר נאפאלעאן דודו אחריו, לוֹ משפט הירושה מכל בני משפחתו, ועל כן נחשב לודוויג פֿיליפ מלך צרפת בעיניו כגוזל כתר מלכותו, ויתאמץ בכל מאמצי כחו ולקחת מידו את המלוכה אשר רק לו היא. ובשנת 1836 בהוָדע לו כי הצרפתים יְרָגְנוּ באהליהם על המלך ההוא ועל סְגָנָיו ושריו היושבים ראשונה במלכות, ולעומת זה יוֹקִירוּ וִיכַבדוּ את שֵם לוּאִי נאפאלעאן באָמרם כי נָחה עליו רוח דודו הקיסר הנָאור ויש לאֵל ידו לחַדש את ימי הפלאות, ימי הגבורה והנצח וההוד אשר היו אז במלוך הקיסר עליהם. ובהוָדע לו כל זאת מצא אז עת רָצוֹן לְנַסוֹת את כֹּחוֹ וגבורתו ועָרמתו אולי יצלח חֶפצו בידו להוריד את לודוויג פֿיליפ מכסא המלוכה ולהתנשא על כסא דוֹדוֹ הקיסר על פי משפט הירושה. ובהיות לו אוהבים רבים מפקידי החילים ושרי הגדודים אשר במבצר סטראסבורג, על כן היתה ראשית דרכו להרים פעמיו אל העיר ההיא ולהופיע שם פתאֹם, וַיְקַו כי הפקידים והשרים ההם בעלי בריתו ואנשי סודו יַטוּ את לִבּוֹת אנשי החיל אשר תחת ידיהם לעזוב את לודוויג פֿיליפ מַלְכָּם, אשר לקח לו את נֵזר המלוכה בלי צדק ובלי משפט, ולתת ידם אֶל בן אֲחִי הקיסר הָעִזוּז והנערץ אשר עֹז בידו וגבורה בִימִינוֹ להרכיבם על בָּמתי הכָּבוֹד והנצח וההוד ככל אשר עשה דוֹדוֹ הגדול. כן יָזַם לוּאִי נאפאלעאן, אף מזִמתו לא שָׁבָה ריקם, כי בְהוֹפִיעוֹ פתאֹם בשערי סטראַסבורג התנוסס רוח חָדש בלבות אנשי החיל בעלי נשק הכבדים (אַרטילעריע) וכאיש אחד חבֵרים התאספו תחת דִגְלו ויתמכרו להיות זְרֹעוֹ לַבְּקָרִים ולהשליך נפשם מנגד ללחום את מלחמותיו. אך השר וואָאַראָל אשר היה נָגִיד וּמְצַוֶה על צִבאות החיל הצובאים במבצר סטראַסבורג ורוחו נאמנת את המלך לודוויג פֿיליפ, שָׂער שַׂעַר וְרָעַם פנים על עלילות אנשי חַיִל ההם, ויתן עליהם בקולו, וידבר רְתֵת, ויתנם לפני בני מָוֶת המורדים במלכם ובוגדים בארץ מולדתם, וּבאוֹנוֹ וְעֹצֶם ידו חָשַׂך אותם מִתֵּת ידם אל האיש אשר הָחרם מארץ צרפת ועושה מזמות להרים יד במלך הצרפתים. ואחרי אשר עזבו אנשי החיל את לוּאִי נאפאלעאן, תָּפַש שר המבצר בידו את הַמֵרִים יד במלך וישם עליו משמר וישלחהו פאריזה לקחת שם מיד המלך ככל חטאתיו. אז האמין לוּאִי נאפאלעאן כי קָרֵב קִצוֹ – ובאמת לוּ היתה כזאת בארץ אחרת, אז הֻצג בן פָּרִיץ כזה בשער משפט שָׂרֵי הצבא (קריגסגעריכֿט) וַיִיָרֶה בכדורי מָוֶת. הלא כן עשה הקיסר נאפלאעאן לההערצאָג מענגהיים רק מאשר שָעַר בנפשו כי הוא חושב עליו רעה בשבתו קרוב אל גבול צרפת, וישלח מלאכי מָוֶת להמיתהו בארץ אחרת –. אך המלך לודוויג פֿיליפ בעל נפש יקרה ואוהב אדם באמת, לא עשה כן לבן אֲחִי הקיסר ההוא אשר פָּרַץ בארצו לְהַרְגִיזוֹ וּלְמַגֵר לארץ כסא מלכותו, לא חָרַץ עליו משפט מות, אף לא הִצִיגוֹ לפני משפט שָׂרֵי הצָבא ביָדעו נאמנה כי הם לא ינַקוהו רק יחרצו עליו משפט בוגד ומורד ובן מָוֶת. אך לבל יוסיף עוד לעשות את מזִמתו הָרַבָּה, שלח אותו באנית מלחמה לאמעריקא הצפונית, וַיְצַו לָשׂוּם עליו שם מִשְׁמָר לבל יברח משם כל הימים, ולואי נאפאלעאן היה אז בן שמֹנה ועשרים שנה. גם האנשים אשר היו בקושרים עִם לואי נאפאלעאן, יָצאו נקיים ולא נעשה בהם שפטים כַּדָת, כי השופטים אשר ראו כי המלך לא חָרַץ משפט מות על לואי נאפאלעאן ראש הקושרים, לא חָרצו על הקושרים משפט מות גם הם, רק הושיבום בבית האסורים מקום אשר כל אסירי המלך אסורים שם כל הימים.


2 §

לתקופת שנים אחדות ברח לואי נאפאלעאן מאמעריקא ארץ שִׁבְיוֹ, ואחרי נדודים וְחַתְחַתִּים רבים, שָׁב לאיירופא וישם מִשְׁכָּנוֹ בארץ שווייץ. אך ממשלת צרפת נִחרה וְרָעמה פנים במושלי הארץ ההיא על אשר יתנו את אויב צרפת לָשֶׁבֶת בתוכם, ויירא לואי נאפאלעאן מהמושלים ההם פן יסגירוהו בידי מבקשי נפשו, ויברח לארץ בריטאניה ויתקע את יתדו בעיר לונדון ושם ישב בטח ושאנן מפחד רעה. כל הימים אשר התגורר בלונדון היה לבו כים נגרש ורוחו רחפה על תהום רעיונות ומזמות עמוקות על דְבַר מלוכת צרפת, ולאחרונה הרהיב שנית בנפשו עֹז גם גִבֵּר חיָלים להתנפל עוד הפעם בארץ צרפת ולמשוך אחריו את לבּוֹת הצרפתים להושיב אותו על גַפֵּי מְרוֹם כסא נאפאלעאן הקיסר דוֹדוֹ. הלא כדבר הזה עשה גם דוֹדוֹ הקיסר בשנת 1799 ובשנת 1815, ובכל פעם הצליח לִקְנוֹת את לִבּוֹת הצרפתים לחסות בצִלו וּלְלַמֵד אותו אלוּף לראשם –. אפס כי בפעם הזאת לא היה נמהר במעשהו, רק שָׁקַל כל צעד מצעדי רגליו וַיְפַלֵס כל מזִמה ממזמותיו הרבות בפלס התבונה כאיש חכם הרואה את הנולד ומְפחֵד תמיד לבל יִפּל ברעה. גם הִטָה אנשים רבים ברוב לִקְחוֹ ובתחבולות עָרמתו לְהִלָוֹת אליו בדרך אשר הוא הולך וּלְהִתְמַכֵּר לְעָבְדוֹ באמונה עד עשותו ועד הקימו מזמות לבבו לָרֶשֶׁת את כסא דוֹדוֹ הקיסר. ואת האנשים הרבים ההם הלביש בגדי תפארה כבגדים אשר הלביש הקיסר נאפאלעאן את צִבאות גבוריו שומרי ראשו בימי עֻזוֹ וְנִצְחוֹ, להעיר ולעורר גם בְּחֶזְיוֹן הזה את רוח האהבה והכבוד בקרב לב הצרפתים אל בן אֲחִי הקיסר הנָאור והנשגב ההוא. למַלאות את סאת הצלחתו התנדב השר הַשָׂב והישיש הנודע בשם גראַף מאָנטהאָלאָן לתמוך בידו וּלְנַשְׂאוֹ בכסף וזהב וכל המחסורים אשר יחסרו לו עד הַגִיעוֹ למחוז חֶפְצוֹ. כי השר הנכבד ההוא דָבַק מאד בהקיסר נאפאלעאן ויהי מראשי מכַבדיו ומעריציו בימי הצלחתו, גם אחרי נָפְלוֹ פלאים וְשֻלַח אל ארץ גזֵרה לְאִי ס"ט העלענע לְנַחֵם את האסיר הנעלה ההוא ולהניח לו מעט מעָצבו ורגזו. והשר הזה התנדב לעזור לבן אחיו בכל אשר השיגה ידו עד כי יְבַצַע את כל מעשהו בצרפת. ובשנת 1840 ברביעי לחדש אויגוסט ירד לואי נאפאלעאן ואנשיו באנית קיטור לבוא צרפתה, ובששי לחֹדש ההוא הגיע אל כפר הַדַיָגִים הנָקוב בשם ווימערעה וקרוב אל עיר בולוניה. ובשעה החמישית בבֹקר הציג כף רגלו על אדמת צרפת נֶאְדָר בכבוד אנשי חַיִל מלֻבּשים בגדי שרָד כבגדי צבא הקיסר בְּעִתּוֹ, ואנשי המקום עומדים משתאים ומחרישים למראה הֶחָזון הזה ויהיו כחולמים. ולואי נאפאלעאן הביא אתו מארץ אנגליה נשר חי רב הנוצה וארץ האֵבר, ואת הנשר ההוא שִׁלַח לחפשי לעיני כל קְהַל הרואים, והנשר פרש כנפי עֻזוֹ ויגביה עוּף בְּרוּם רקיע השמים מול קרני השמש, ובזה נתן לואי נאפאלעאן אות ומופת כי על ידו תגביה צרפת כנשר לֵאוֹר באור שמש ההצלחה והדרור –.


3 §

מהמקום ההוא שלח לואי נאפאלעאן ספרים גלוים ביד הרצים לכל אזרחי צרפת ויכתוב מרורות על הליכות המלך (לודוויג פֿיליפ) ועל משפטי פיהו, כי זולת אשר קְצר יד הוא לְפָאר את צרפת בכָבוד ולעשותה צבי לכל הארצות כבראשונה, הוא לוחץ עוד את אזרחיה ומכביד עליהם מִסִים רבים ושונים למַלאות את אוֹצָרוֹ זהב וּפָז רב ככל אַוַת נפשו. ועל כן הוא (לואי נאפאלעאן) מודיע גלוי לכל הצרפתים כי קֵץ מלוכת המלך ההוא בא לפניו, וכסא מלכי בית בורבאָן מֻגַר לארץ. אחרי הדברים הנמרצים האלה, התהפך בלשונו ובשפתים נוטפות מֹר הַבְטֵחַ הִבטיח להצרפתים כי הוא יחַדש את ימי הצלחת צרפת כקדם וְהָשֵׁב ישיב לה את הֲדַר כבודה וּגְאוֹן עֻזהּ ונִצחה אשר היו לה בימי דוֹדֹו הקיסר המרומם והעליון לכל מלכי ארץ. וספרים אחרים שלח אל השרים היושבים ראשונה במלכות ואל כל שָׂרֵי המדינות ובני מְרוֹם האפרתים והאצילים וַיוֹדִיעֵם כי הוא מַקִים ממשלת שעה (פראָוויזאָרישע רעגירונג) בצרפת עד אשר יתאספו ראשי העם ומחוקקיו לתת חֻקים ומשפטים אשר על פיהם יחיו הצרפתים חיי נֹעם ויהיו מאֻשרים בארץ. הראש והראשון בממשלת שעה ההיא, יהיה השר המשכיל טהיער, אשר היה אז רב הסגָנים בצרפת, ואשר אחרי כן היה מראשי שוֹטני לואי נאפאלעאן. את המאַרשאַל קלאָזעל ואת הגענעראַל פֿאַיאָל הֵקִים לשרי צָבא על גדודי אנשי החיל הצובאים בפּאריז ובנותיה. ודָבָר שלח לכל שרים והפקידים אשר בכל מדינות צרפת כי אם יַמְרוּ את פיהו ולא יכתבו ידם אל הסדָרים החדשים אשר הוא נותן לפניהם, ידיח אותם משאתם ולא יהיה להם כל חלק ונחלה במשפטי הַמִשְׂרָה ופקודות המדינה. אפס כי גם בפעם הזאת לא הֵפִיק לואי נאפאלעאן את זְמָמוֹ וידיו לא עשו תושיה, כי אף אם אנשי החיל אשר בבולוניה נקבצו באו תחת דִגְלוֹ ויעמדו הָכֵן לָסוּר אל משמעתו לכל אשר יְצַוֵם, בכל זאת לא עשה מאומה, כי הם היו מְתֵי מספר, גם לא נחה עליהם רוח גבורה ולא הֶראו לו אותות אהבה וְחֵרֶף נפש כאשר הֶראו לפָנים צִבאות חֵיל הקיסר בימי מלכותו. ורעה עוד מזאת כי אנשי החיל המְפקדים על המֶכֶס, לא אבו ולא שמעו לו, אך קצפו עוד עליו קצף גדול, ובחרות אפם בו התאמצו לתפוש אותו בכפם ולהסגירו ביד המלך. אז ידע לואי נאפאלעאן כי גם בפעם הזאת בגדה בו ההצלחה ונהפכה לו כקשת רמיה, וימהר להִמָלט כצִפור מִפָּח, ויברח ממקום מִשְׁכָּנוֹ וַיֵרֶד הים באניה קטנה לחתור אל האניה הגדולה המחַכה עליו לעת תמוט רגלו. אך רודפי המלך השיגוהו בטרם השיג עוד את האניה הגדולה ויתפשוהו בחֹזק יד ויובילוהו פאַריזה לקחת שם כפלים בכל חטאותיו מיד המלך ושופטיו. אך גם בפעם הזאת נִמלט מיד המות, כי המלך הישר לודוויג פֿיליפ לא אבה לחרוץ עליו משפט מות גם בפעם ההיא, ולא שמע לעצת שריו ויועציו אשר המריצוהו ויאיצו בו לבל ישַלח שנית את איש חֶרְמוֹ מיד, רק צִוָה להושיב אותו בבית האסורים כל ימי חייו וְלָשׂוּם עליו משמר לבל יברח עוד הפעם. גם על חבֵריו ועוזריו חָרַץ לָשֶׁבֶת בית האסורים עשרים ושתים שנה, אך לא יעבדו שם עבודת המלך כיתר האסירים כִּבְדֵי הֶעָוֹן.


4 §

והנה רבים וכן שלֵמים מבני מְרוֹם עַם צרפת חשבו את מעשה לואי נאפאלעאן בסטראַסבורג ובולוניה למעשה תעתועים, ויתקלסו בו ויתנוהו לנמהר לב ופוחז החושב מזִמה בל יוכל להוציאה לאור. אך הוא היטיב לראות יתר הרבה מאשר ראו הם, ובחכמת לבבו ידע כי אף לא יחילו דרכיו פעם אחת ושתים, הנה סוף סוף יצלח חֶפצו בידו לחתור אל כסא המלוכה. ודבר ברור הוא כי אם לא הִרעיש את לבות הצרפתים בהמעשים אשר עשה בסטראַסבורג ובולוניה, ואם לא ישב בבית האסורים שָׁנִים אחדות, אז היה נשכח כמת מלב, ואיש לא זָכַר אותו כל הימים, ורק המעשים ההם והתלאות אשר השתרגו עליו לרגליהם, רק הם פִּנוּ לפניו את הדרך אל מחוז חפצו, ורק על ידיהם הלך קוממיות ויעפיל עֲלות על כסא המלוכה בצרפת, ומבית האסורים יָצא למלוך. כי אחרי אשר היה כָלוּא שנים אחדות בתוך המַסגר (שלאָס) הנקרא בשֵם האַם, הצליח לברוח ממנו על פי התחבולה הזאת: כי התחפש בבגדים כאחד הבונים העושים מלאכה במַסגר ההוא, ויעמיס קורה גדולה על שכמו, והשומרים לא הכירוהו ויאמינו כי הוא אחד מעושי המלאכה ויתנוהו לצאת מחצר המטרה, אז מִהר ויברח שנית לארץ אנגליה וישב בלונדון כבתחלה, ומשם עלה אחרי כן על גַפֵּי מְרוֹם כסא המלוכה בצרפת, כאשר נספר במרוצת דברי הספר הזה. ובעת אשר הושיב לודוויג פֿיליפ את איש חֶרמו במַסגר ההוא, לא עלה על לבו כי האסיר ההוא יסיר בימים יֻצרו את עטרת מלכותו וכסא כבודו יְמַגֶר לארץ ועל משואותיו יכין כסא כבוד הקיסר דוֹדוֹ וְיֵשֵׁב עליו בגאון עֹז ותפארת הוֹד. וְאוֹת נאמן כי לא דאג עוד המלך ולא ירא את לואי נאפאלעאן פן יתיצב לו לשטן בדרך, הוא כי עוד בשנה ההיא 1840 פָּקַד להביא את עצמות הקיסר נאפַאליעאן מס’ט העלענע לפאריז הבירה לקבור אותן במבחר קברי הגבורים אנשי הַשֵׁם, ולא הֶעלה על רוחו פן יזכרו הצרפתים אהבת הקיסר לבן אָחיו יורש העֶצר וְיִנָהוּ אחריו בתקותם כי הוא יחַדש להם את ימי הפלָאות, ימי הגבורה והנצח וההוד אשר הנחילם הקיסר דוֹדוֹ הגדול –. ובחמשה עשר יום לחדש דעצעמבער 1840 הובאו עצמות הקיסר הנָאור בשערי פאריז ברוב הוד והדרת מלך, וַתֵּהוֹם כל העיר, ורבבות עָם נָהרו מכל עֲבָרִים לחזות בתפארת החזון הנשגב הזה, וכל גבורי החיל אשר עשו נפלאות תחת דגל הקיסר, חָרדו מכל הערים מלֻבּשים בבגדי השרד ובכלי הנשק כבימי קדם וַיָסֹבּוּ את אֲרוֹן הקיסר ביראת כבוד הרוממות כמלפָנים בעוד הקיסר חי, גם כל אנשי חֵיל לודוויג פֿיליפ, הָרַגְלִים והפרשים, נָסַבּוּ את הארון המפֹאר לתת כבוד וִיקָר לעצמות הקיסר המרומם אשר הֶעמידם על הררי עֹז ויעש לצרפת שֵׁם תפארת לא יִכָּרֵת. ויהי בנסוע הארון ברחוב העיר ויריעו רבבות אלפי קולות: „יְחִי הקֵיסר“! וכל כלי התותח הִרעימו מראשי המצָדות והסוללות, וכל הפעמונים צִלְצְלוּ ברעש וְשָׁאוֹן מתועפות המגדלים, וכל אנשי החיל הריעו תרועה גדולה לקול המולת הַתֻּפִּים ורעם החצוצרות וַתִּבָּקַע הארץ ועמודיה הִתְפַּלָצוּ. ובכבוד גדול כזה אשר לא נעשה כן לכל מלך רב ושליט, הוּבְאוּ עצמות הקיסר אל מקום שם קִבְרֵי זִקני הגבורים, ובמבחר קִבריהם מצא אֵיל גבורים זה קָבֶר –. והנה אף כי הצרפתים לא אָצְלוּ ברכה ותודה מלודוויג פֿיליפ מלכם על החסד והאמת אשר עשה עם הקיסר, וַיוֹדוּ ויברכו אותו בלב תמים, בכל זאת שָפטו רבים וכן שלֵמים ובצֶדק כי לא טוב עשה המלך בהַרגיזו את עצמות הקיסר ממקום מנוחתן בס’ט העלענע. יודעי בינה לעתים הוכיחו במישור כי הצרפתים בעלי רֶגֶש עָז וכבירי כֹחַ הדמיון ישובו וִישַׁווּ נגד עיניהם את הגבורות הנפלאות אשר עשה הקיסר, ואת הגדֻלָה והתפארת והנֵצח וההוד אשר הנחיל להצרפתים, ואז יֵקַל המלך לודוויג פֿיליפ בעיניהם, אשר כמוה כְאַיִן מוּל האדיר באדירים ואביר גבורים משכילים כהקיסר. וּבְשַׁוֹתָם זאת נגד פניהם תַּמְרִיצֵם תשוקתם העזה להַרכיב לראשם את לואי נאפאלעאן או איש אחר ממשפחת הקיסר אשר עֹז בידו להַרכיבם על במתי איירופא וגבורה בִימִינוֹ להפיל שאֵתם על כל העמים ככל אשר עשה הקיסר –. ויודעי טוּב טעם בדרכי הַיֹפִי והנשגב הֵיטִיבוּ את אשר דִברו כי לכבוד ולתפארת עולם היה לנאפאלעאן, אם נִשאר בס“ט העלענע וכל דורות יִוָלְדוּ ראוּ עַין בעין את פראָמעטעיוּס הַשֵׁנִי רָתוּק ברתוקות ברזל אל סלעי מָגוֹר בתגרת יד מְשַנְאָיו וּמְקָנְאָיו, וְהַדַיָה היא עצבָתו הנוראה פָלחה כליותיו ולבו יום יום2, וּמַצֶבֶת כָּבוֹד כזה לא תוכל יד כל חֲכַם חרשי אבן להַציב לאיש המופת הזה –. מצבת קבר אלכסנדר הגדול אשר התנוססה על גַפֵּי מרומי עיר אלכסנדריה צְבִי עיר הקדם, היתה לְשַׁמָה ברבות הימים עד כי גם עקבותיה לא נודעו, אך מצבת קבר נאפאלעאן בס”ט העלענע לא יָכלה לְהִמוֹט כי אם במוט הרים בלב יַמִים, ופעולתה היתה עזה ונפלאה על נפש האדם –. יֶשְׁנוֹ מקום אחד בִּקְצוֹת הארץ, יאמר טאַציטוס, אשר אזני השומע תקשבנה שם צליל קול השמש בצללו לעת ערב במצולות יָם. השמש הזה והמקום ההוא בעיני הצרפתים הלא הם נאפאלעאן וס"ט העלענע – ולא טוב הדבר כי לֻקח מופת גבורים ההוא בידי אדם מהמקום אשר עִתְּדוּ ידי אביר הטבע למקום משכן כבודו לבעבור עורר רגשי פלא ורעיוני כבוד בלבות בני האדם.


5 §

ולודוויג פֿיליפ מלך צרפת אשר לא דָאַג ולא פָּחַד מפני תנופת יד לואי נאפאלעאן ובני משפחתו העזים ואויביו בנפש, פָּחָד וְרָגַז מפני בעלי הפלגות הרבות והשונות הנפוצים בכל רחבי ארץ צרפת ומגמת פני כֻלם לחתור מחתרת תחת כסא מלכותו וּלְמַגֵר אותו לארץ. ויותר מכֻלם יָרֵא מפני בעלי החברות הנודעים בשם זאָציאַלים וקאָמוּנים אשר יֵצר מחשבות לבם רק רע כל היום לְמַשְאוֹת את הליכות המלוכה והליכות עולם משרשיהם. החברות הרעות ההן נולדו על ברכי הַהֲפֵכָה הגדולה (דיא גראָסע רעוואָלוּציאָן) אשר התחוללה בצרפת וְהִכְּתָה שרשיה גם בארצות אחרות. כי ראשית דרכי ההפֵכה ההיא היתה לְפַתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת האפרתים בעלי הנכסים מהאכרים עובדי האדמה, וּלְהַתֵּר אֲגֻדוֹת מוֹטָה מעל צוארי בני דַלַת העם, חֻקה אחת ומשפט אחד יהיה לכל יושבי הארץ עד כי לא יהי עוד נִכָּר אפרתי לפני אִכָּר ושוע לפני דָל –. למַרבה השמחה אשר שמחו אז עניי העם אין קֵץ, וְרִנְנַת עשוקי צדק ורצוצי משפט מאז ומקֶדם, הִקִיפה את כל גבול צרפת. אך רִנְנָתָם היתה מקרוב ושמחתם עדי רגע. כי בְהַשְׁקֵט ארץ מסערת ההפֵכה, האכר שב אל מַחרֵשתו וְאֵתוֹ, החרש והמסגר וכל בעלי מלאכת עבודה אל בתי מלאכתם, הסוחר אל מסחרות וכל איש ואיש אל משלח ידו כבימי קדם, ולרגלי השלום הָרָב והעֹשר הַכָּבֵד אשר פָּרץ בארץ פרצו גם שפעת התענוגים וְסֶרַח העֹדֵף (לוקסוס) בבתי הנדיבים ועשירי העם גם באָהלי בני דַלַת העם ומלונות האכרים, אז נגלתה פתאֹם רעת ההפכה הגדולה ההיא אשר הָפכה את כל הסדָרים הישָנים והחקים העתיקים אשר עליהם תִּכּוֹן תבל מימי קדם קדמתה. האכרים החפשים מאדוניהם חָלקו את אֲחֻזוֹת שדותיהם לבניהם, ובניהם לבניהם, ויהי כי פָרוּ בארץ היה מספר בעלי השדות רב ועצום וּמִדַת שדותיהם קטנה מאד ולא יכלה הארץ לכלכל אותם ואת בני ביתם ולהביא להם לחם חֻקם עד כי נלחצו לעזוב את שדותיהם וכפריהם ולבוא בערים הגדולות להיות שם שכירי יום (טאַלאָהנער) וגורלם היה רע ומר מבתחלה בהיותם עוד עבדי עולם להאפרתים. כי האפרתים גם בהיותם כִבדי לב ויעבדו בהם בפרץ ובשבט עֵברה, שָׂמוּ עיניהם לחֻמלה עליהם בעת רעתם מאהבת בִצְעָם, כי כספם הם ומהם פרים נמצא: בעת רעבון נִהלו אותם בלחם ושמלה, לבל ימותו ברעב ויחסרו להם עבדים נֶאמנים כאלה, בנָפלם למשכב הביאו להם רופאים וסמי רפואה לבעבור ישובו לאיתנם ולעבודתם, אם יד הדֶבר הוֹיָה בסוסיהם וּשְׁוָרֵיהֶם, קנו להם אחרים תחתיהם, ולפעמים הִלְווּ אותם גם כסף לבנות להם בתים ולקנות כלי בית. אך האכרים החפשים אשר בלחם נִשְׂכָּרוּ בערים הגדולות חָכרו כל אלה. כי מי יחמול על שכיר יום בעת אשר לא ימצא מלאכת עבודה וְיֶחסר לחמו, מי יחמול עליו להַשביעהו לחם? או מי יסור לשאול לשָלום לו בנפלו על ערש דְוָי ואין ידו משגת לשַלם להרופא ובעד רפאות תעלה? הלא רק לפי כחַ הַשָׂכִיר ישֻלם שכרו, וגם זאת רק כפי חֵפץ השוכר, וזולת זה דָבָר אין להעשירים עִם שכירי יום. ונוסף על כל אלה כי מיום אשר יצאו האכרים לחֵרות עליהם לשַלם מס וכל תרומת המדינה ככל האפרתים, כי כמוהם הלא בני חוֹרִים ואזרחים גם המה. רע עוד מהם היה גורל האכרים אשר לקחו כסף בנשך ובמרבית מיד העשירים להֵיטיב את מַצָבָם בבית ובשדה, כי לתקופת שָנים אחדות נָסַבּוּ בתיהם ושדותיהם וכל אשר להם לְהַמַלְוִים הנושכים נשך באין חֶמלה, ויתמלטו רק בְּעוֹר שִנֵיהֶם. אך עוד רע ומר גם מגורל האכרים ההם היה גורל בעלי המלאכה היושבים בערים. כי על פי החֻקים החדשים היתה לאֵל יד כל איש לעבוד כל מלאכת עבודה בלי שֶׁלֶם מס לאוצר המדינה בעד מלאכת ידו, וכל כן הלך מספר בעלי המלאכה הלוך ורב מיום ליום בכל עיר ועיר וכל אחד הוזיל את מחיר מלאכתו לבל יְקַדמנו אַחֵר, והעשירים אשר בתים גדולים להם לכל חרֹשת המעשה (פֿאַבריקאַנטען) הוסיפו עוד להוריד את המחיר, עד כי שכר בעלי המלאכה העניים היה מעט מאד ולא השפיק לשבור רעבונם ורעבון אנשי ביתם. ובראותם כי צר להם מאד התחננו אל בעלי בתי המלאכה הגדולים לְסַפֵּחַ אותם אל אחת העבודות בבתי מלאכתם, והאדונים החדשים ההם אשר הִרכיבו אותם לראשיהם היו גאיונים וקשי לב ויתעמרו בהם ויעבידום לילה ויום בעד מחיר קטן מאד, והנשכרים ההם הִטוּ שכמם לסבול את כל אשר נָטלו עליהם אנשים כערכם ואזרחים כמוהם אשר אין להם יתרון עליהם בכל הליכות המדינה, ובלב אָנוש וכאֵב נֶעכר נלחצו לשאת מדברותיהם ולהשתחות להם לאגורת כסף ופת לחם כעבדים מרודים אל אדוניהם. הרעות האלה ועוד רבות כאלה אשר לא זה המקום לספור אותן אחת לאחת, השתרגו עלו על צוארי בני דלת העם בצרפת בימי רעה ההם, וכל אשר יספו האזרחים לעלות מעלה מעלה על גַפֵּי מרומי הָעֹשֶר וההצלחה, כן יספו האכרים ובעלי המלאכה לרדת מטה מטה בשפל מדרֵגת הָעֹנִי ונפשם בחֹסֶר ובכפן התעטפה עד כי הִקיפה זעקתם את כל רחבי ארץ צרפת, אך לא היה מקום לזעקתם, ושומע אין להם. כל יודעי דעת וכל אנשי לבב הֶעמיקו שאלה: למה זה ועל מה זה שפכו הצרפתים נהרי נחלי דמי אדם עד אשר הוציאו לאור את משפט החֹפש ושווי הזכיות (פֿרייהייט אונד גלייכֿהייט) אם לא היטיבו בזה את מַצב דַלַת העם בעלי מלאכת עבודה ועובדי האדמה, אך עוד הֵרֵעוּ להם מבראשונה? הלבעבור זאת לקחו בעלי ההפכה מאת בתי התפלות את תבואות כספם, מהכֹּהנים את תרומותיהם ומעשרותיהם, מהאפרתים את אֲחֻזוֹת נחלות אבותיהם, רק להרבות בזה את כבוד בתי האזרחים ולמלאות את אוצרותיהם זהב וכל הון יקר, והאכרים ובעלי המלאכה אשר עִמָם מָקוֹר חיי האזרָחים ועל פי עבודתם יִשַק כל הארץ, הם הם יתמכרו לעבדים ונפשם ברעה וּבְשִׁפְלוּת ועַבדות תתמוג? –. אפס כי כל הימים אשר הִרְעִישָׁה ההפכה הגדולה את כל אפסי איירופא ברעם גבורותיה ועלילותיה הנוראות, גם כל הימים אשר הִרגיז הקיסר נאפאלעאן קַצְוֵי ארץ ואיי יַמִים רחוקים בסערות מלחמותיו ועזוז נצחונותיו אשר לא נראו ולא נשמעו כמוהן בכל הארץ ובכל הגוים, היו עיני הצרפתים נטויות ונפשותיהם נשואות רק על קצות הארצות והאיים הרחוקים ההם אשר בהם הִפליאו בני עַמָם וקיסרם הגבור הנערץ בראשם לעשות את הגדולות והנפלאות ההן, ולא שָׂמוּ לבם אל המתאוננים ההם וקול דברי תלונותיהם נֶחבאו, כי במה נחשבו הם וכל תלונותיהם? אך אחרי אשר שָׁבַת שְׁאוֹן הגבורים עליזי הגאוה ושכורי יֵין הנצחון, אחרי אשר נֶאספה חרב החלל הגדול אל תערה והשלום שב אל כַּנוֹ כבראשונה, אחרי אשר הקיצו השכורים מִיֵין נִצְחָם ועֻזם ויפקחו עיניהם על דרכי האזרחים וארחות חייהם, אז נִגלתה הרעה הגדולה אשר מצאה את האכרים ואת בעלי המלאכה הרבים והעצומים, ומעט מעט התעוררו אנשים חכמי לב לתקן את מְעֻוַת חֶברת בני האדם, להקים מעפר דַלֵי האכרים ולהרים מאשפות את אביוני בעלי המלאכה, להושיבם עִם נדיבים ולהנחילם כסא כבוד בין מְרוֹם עַם הארץ כפי משפט הארץ הַשָׁוֶה וּמַשְׁוֶה קטן וגדול ולא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל. וברבות הימים התאספו רבים וכן שלמים בכל עיר ועיר מערי צרפת להביא עֵצות ולעשות פליליה להוציא משפט חֵרות העם ושווי הזכיות לאור, ולאחרונה התערבו בין אנשי לב ההם גם נַעֲוֵי לב ובני עַוְלָה וַתָּעָז ידם עליהם. ונעוי לב ובני עולה ההם נפלגו גם הם בדעותיהם ויהיו לשתי פלגות: הפלגה האחת גָזרה אֹמֶר כי אין עֵצה ואין תחבולה להרים את מצב עניי העם כי אם בְּהִתְאַחֵד כל בעלי המלאכה היושבים בארץ כאיש אחד חבֵרים לעבוד עבודות שונות איש איש כפי כֹחַ ידו וְהַכְשֵר דעתו, ושכר עבודתם יֵחָלֵק חֵלק בחלק לכל איש ואיש, לעשיר לא יִרְבֶּה ולרש לא ימעט חֶלְקוֹ, ובאופן הזה יסופו כל הרעות מיושבי הארץ. הפלגה הזאת נקובה בשם מִפְלֶגֶת הזאָצאַלית. והפלגה השניה החליטה כי בני האדם לא יִוָשְׁעוּ תשועת עולמים כי אִם בהיות כִּיס אחד לכל יושבי הארץ, ואוצרות המדינה גם אוצרות כל העשירים וכל כספם וזהבם וכל אשר להם יֵחלקו חֵלק כחלק לכל איש ואיש עד כי לא יהי כל פְּדוּת בין עשיר וָרָשׁ ובין שׁוֹעַ וָדָל. הפלגה הזאת נקובה בשם מפלגת הקאָמונִית. ובעלי שתי הפלגות ההן התיצבו בעבי גַבֵּי מָגִנָם לשִטנה לכל הליכות המלך לודוויג פֿיליפ, וכל בני דַלת העם נמשכו אחריהם בעבותות אהבה, עד כי התנודד כסא המלך מפני תגרת יד עַזֵי נפש ההם.


 

2. מִמֶרֶד צרפת בירח פֿעברואר עד נשיאות לוּאִי נאפּאָלעאָן.


6. § 3

הצרפתים התאוננו כל הימים על לודוויג פֿיליפ מלכם ועל חֻקיו ומשפטי פיהו, ויותר עוד על הסגן גיזאָ (Guizot) אשר הִקְשָה לבבו והֶאטים אזנו משמוע כל תחִנה כל שאֵלה לטובת האזרחים. וביום עשרים ואחד לחדש פעברואַר בשנת 1840 פָרצה חמת העם לעיני השמש, כי במקומות רבים התאספו המונים המונים בעיר פאריז ויתגעשו וירעשו ויקראו בקול גדול: יֵרֵד הסגן גיזאָ דוּמָה! יִמָחֶה שמו וכל מִשְטָרָיו וּסְדָרָיו! והאיש שאַרל לאַגראַנז ראש מְסִבֵּי המֶרד בעיר ליאָן (בשנת 1834) היה אז בפאריז וַיְקַו אל היום אשר בו יתקוממו בני העם ויניפו חרב על המלך ושריו, אך היום ההוא לא בא גם אז, כי ההמון הרב ההוא אחרי הִתְהוֹלְלָם בשוָקים וברחובות בקול שָׁאוֹן ורעש ואחרי אשר שָׁרוּ את השיר הנודע בשם מאַרזיילאיזע, התפרדו וילכו הלוך והלום מבלי הוציא חרב מתערה. אולם ביום כ“ב וכ”ג לחֹדש פֿעברואר התגודדו אזרחי פאריז שנית וַיִפָּלְגוּ לִפְלַגוֹת שונות ובידים מהירות הֵקימו מְצוּרוֹת (באַריקאַדען) בחוצות העיר, ומלחמה כבֵדה התלקחה ביניהם ובין חֵיל המלך. והנה מהרה קל באו גם צבאות האזרחים (נאַציאָנאַלגאַרדע) להשקיט את מהומת המֶרד, אך הם נָטוּ אחרי בני העם ולא עָזרו את חיל המלך, ושני ימים רצופים הִתְעוֹדְדָה המלחמה, דמים רבם נשפכו בחוצות, וחללים עצומים התגוללו ברחובות קריה, ומי יודע מה היתה אחרית הַהֶרֶג הרב ההוא לולי מִהֵר המלך להסיר את הסגן גיזאָ מפקודתו ולהבטיח את העם כי יְשַׁנֶה את הליכות המלוכה ואת משפטיה כטוב וכישר בעיני בני צרפת, כי מהרה קל חדלו אז האזרחים מֵהִלָחֵם עוד בחֵיל המלך, ויריעו תרועת ששון ויצהלו כאבירים, הָרסו את המצורות, הָגוּ את נִבלות האדם מהחוצות והרחובות, רָחצו וַיְנַקוּ את כל המקומות אשר היו עֲקֻבִּים מִדָם, הֶעלו נֵרוֹת בחצֵרות ובבתים, ויסובבו בעיר בקול רִנה וישועה ובלפידים ודגלים. המלך הטוב והישר שמח בלבו כי הִרְגִיעַ את לבות הנמהרים והקים את סערת הפריצים לדממה, גם כל ישרי לב שמחו כי נָחה שָקטה עיר הבירה, וכל יודעי בינה לעתים האמינו כי לא יוסיפו עוד בני עולה חפצי קרבות להרגיז את צרפת ולשפוך דמי אזרחיה אחרי אשר מִלא המלך את משאלותיהם ככל אשר שָאלו ממנו. אך לא כאשר הֶאמינו כן היתה! כי רוח קל עבר על פני הים השוקט ההוא, וכרגע הִרְעִים הים ומלואו, ורבבות גלי זעם וּמִשְׁבְּרֵי מָוֶת התרוממו וַיִגְרְשׁוּ בלָהות וַחֲתַת ותלאות נוראות על כל ערי צרפת. כי בלילה ההוא אשר עיר פאריז היתה צהלה ושמחה, הָלכו המונים המונים וסבבו גם בחוצות רֶבַע העיר הנקוב בשם ס"ט מאַרטין, ודגל אדום ונושאי לפידים עברו בראש המחנה הכבד ההוא. ויהי בהגיעם לפני היכל הסגן המָפקד על הענינים החיצונים, עמדו וידרשו בקול המולה להעלות נרות בהיכל ההוא לכבוד החג אשר יָחֹגוּ בני העם. אך לפני ההיכל נצבו אז צִבאות אנשי חַיִל, ובראותם את ההמון הרב ההוא אשר פניהם שחורים מֵאֲבַק השרֵפה אשר יָרו זה מעט על חֵיל המלך, מראיהם מפיצים זָדוֹן וזעוה, וכֻלם מזֻינים מכף רגל ועד ראש, לא נתנו אותם להתפרץ בתוך ההיכל וימריצום לשטות מעליו ולעבור. אז נגש האיש הנושא את הדגל האדום אל שר גדוד אנשי החיל ההם וינופף את הדגל על הסוס אשר השר רוכב עליו, גם נושאי הלפידים הניפו והוליכו והביאו את לפידיהם על פני הסוס. הסוס נבהל ויתיצב כַּנֵד על שתי רגליו האחרונות, ואיש מאנשי ההמון ההוא יָרה כדור עופרת על הסוס ויפצפץ רגלו. ואנשי החיל בראותם כי פקידים יָרֹה יִיָרֶה, מִהרו וירעימו בכלי נשקם על ההמון, וחללים רבם ובתוכם גם נשים וטף הוצעו חללים על רִצְפַּת הרחוב. אז קם שאון אדיר איום ונורא בתוך ההמון הרב ההוא, ויפוצו במאה דרכים, ויצעקו צעקה גדולה ומרה: „בא הקרץ עלינו! נֶחשבנו כצאן טִבחה! הה רֶצַח וָדָם! קומו אזרחים! קומו ונקומה למלחמה!“ והאיש לאגראַנס עִם אנשי סודו הרבים והעצומים העמיסו את החללים על מִטוֹת ועגלות ויוליכום בכל רחובות העיר ויעוררו את רוח האזרחים לנקום את נקמת דמי אחיהם –. ויהי בחצות הלילה והנה בלהה ומהומה ורעש נורא! מראשי המגדלים ירעמו הפעמונים בקול פחדים – רבבות עָם אָצים רצים כברקים ברחובות ובשוָקים, החרָבות מצלצלים, כלי הנשק משתקשקים, הַתֻּפִּים רועשים והחצוצרות מריעות תרועות מלחמה, אלפי אלפים ידים מהירות מְקִימוֹת צריחים ומצורות וסוללות בחוצות העיר, ועד מהרה נהפכה פאַריז העליזה לִשְׂדֵה מלחמה, ומקום תענוגות בני האדם למקום הַתֹּפֶת וגיא ההרֵגה.


7 §

המֶרד החָדש הזה הִרגיז את לבב המלך, גם כל שרי המלוכה אשר בהיכל המלך שָׂעֲרוּ שַׂעַר ולא ידעו מה לעשות, אז נועץ המלך להקים את המאַרשאַל בּוּזאָ (Bugeaud) לשר צבא על חֵיל המלך ועל חֵיל האזרחים, וַיְקַו כי הוא בזרוע עֻזוֹ יכניע את שאון המורדים. כי זה האיש בּוֹזאָ עשה גדולות במלחמות רבות, ממלחמת אויסטערליץ עד מלחמת וואַטערלאָ: התגבר כפעם בפעם על צבאות רוסיא, עסטרייך, פרייסען, שפאַניען וענגלאַנד, אחרי כן הקים פעמים רבות את סערות המורדים לדממה בכל פעם אשר הרימו ראשיהם בפאריז, ולאחרונה הכניע בחרבו הגדולה את עמי הערביאים, הקבילים והמאַראָקים, גם המציא בחכמתו תחבולות גדולות להרוס ולנתוץ את הצריחים והמצורות אשר יקימו המתקוממים בחוצות קריה לְהִשָגֵב בהם. אפס כי בפעם הזאת לא עשו גם ידי הגבור הנערץ הזה תושיה, כי יד המתקוממים היתה על העליונה וחרבם לִהֲטָה סביב את אנשי מלחמם, ויריעו ויצריחו ובכל אשר פָנוּ הצליחו. אז רפו ידי המלך ויהי אֹבד עצות, והנה פתאֹם הופיע המליץ המפֹאר השר כְּרֶמְיֵה בהיכל המלך ובנֹעם לִקְחוֹ דִבר על לבו לקחת מאת המארשאל בּוּזאָ את מִשְׂרַת שר הצבא ולתת אותה אל המאַרשאל געראַרד, יען כי בּוּזאָ הוא שְׂנוּא נפש העם והוא יוסיף לָצֶקֶת עוד שֶׁמֶן על מוקדי אש החרון היוקדים בלבות המתקוממים, לא כן השר געראַרד, כי הוא יְדִיד העם ודבריו יהיו נשמעים להשקיט את סערת רוחם. אחרי כן מצא השר כְּרֶמְיֵה עוד איש טוב גם מגעראַרד, הלא הוא הגענעראל לאַמאָריסיער, ויאמר אל המלך כי עצתו היא לָשׂוּם את מִשְׂרַת בּוּזאָ על שכמו. והמלך שמע לעצתו ויעש כן. אך לב העם כים נגרש הולך וסוער עד כי גם הגענעראל לאַמאָריסיער היה קצר יד להקים את הסערה לדממה.


8 §

כראות המלך כי אין עצה וגבורה להשביח את הסער הנורא המתחולל על ראשו, הודיע גלוי לכל העם כי הוא מֵסִיר מעליו את כִּתְרוֹ וְנִזְרוֹ, ומלכותו יתן אל נֶכדוֹ הגראַף מפאריז. אך גם זה היה לא לעֵזר ולא להועיל, כי המתקוממים לא חדלו רֹגֶז אך הוסיפו עוד לעשות מלחמה ביתר עָז עוד, ואחרי אשר נכבשו כל קַצְוֵי העיר לפניהם, התגעשו ברבבותיהם ללכוד גם את היכל המלך. כגלי יַמים רועשים התגלגלו וַיִסְתָּעַרוּ ויקרבו הלוך וקרוב אל שערי ההיכל. אז נִבהל המלך וכל שריו ועבדיו, וישבו משוממים ונפעמים, והנה השר כרמיה הופיע עוד הפעם, כי היה לבו חרד על המלך, ובדברים קצרים ונמרצים יָעץ את המלך כי ימַהר יחישה מעשהו לברוח ולמַלט את נפשו בהיות עוד לאֵל ידו לעשות כן, כי עוד מעט וְאָבַד כל מנוס ממנו. ומדאגה מדבר פן יכירו המתקוממים את מרכבת המלך ואת בגדי הָרַכָּבִים וְיוֹרוּ כדורי מָוֶת עליהם, מִהר כרמיה וישכור שתי מרכבות ברחוב קאָנקאָרדיה בעד המלך ובני ביתו, והמלך התחפש בבגדי אחד האזרחים ויתחמק ויצא מההיכל הוא ובני משפחתו ויגיעו עד הרחוב ההוא אשר שתי המרכבות מחכות עליהם וישבו בתוכם ויסעו, ויעברו דרך ס"ט קלויד ודרך ווערזיילע עד הגיעם אל מצודת המלך הנקובה בשם דרייא וישימו מִשְכָּנָם בתוכה.


9 §

לודוויג פֿיליפ קִוָה עוד כי ראשי העם ואפרתי הארץ יקימו את נֶכדו הגראַף מפאריז למלך עליהם, כי על פי משפט הירושה יאתה לו המלוכה, אך בהתאסף ראשי העם בהיכל בורבאן להמתיק סוד ולהתיעץ אֹדות הדבר הגדול הזה, הפריעו המתקוממים את עצתם וקִלקלו את מחשבתם. כי בעת אשר ישבו הראשים וַיִתְוַכְּחוּ על הליכות המלוכה, לכדו המתקוממים את היכל ראָיאַל ואת היכל טילעריע (מושב מלכי צרפת). בהיכל ראָיאַל היה בית אוסף כתבי המלך, בית אוצר ספרים יקרים וציורים רבים מעשי ידי חכמי חרשי צירים, ואת כל הסגֻלות ההן השליכו המתקוממים בעד החלונות החוצה, וההמון הרב אשר בחוץ שרפו אותן באש בקול תרועה וצהלה. משם התפרצו גדודי הפריצים ולאַגראַנס בראשם ויתהוללו בהמולה נוראה עד הגיעם אל היכל טילעריע, ובבואם אל חדרי ההיכל הָלמו כל פִּתֻחֵיהֶם בכשיל וכילפות, שִברו את כל הכלים אשר חֹתַם המלך על פניהם, קרעו את הציורים והתמונות אשר למשפחת המלך נִפְּצוּ את השֻלחנות והכסאות, ואת מראות הצובאות ואת כל שכיות החמדה ומשכיות לבב, הרסו לרסיסים וירמסום ברגליהם, ולאחרונה לקחו את הכסא אשר ישב עליו המלך ויסחבו אותו עד המקום אשר היה שם מצודת הבּאַסטיליע לפנים וישרפוהו לרגלי העמוד הנודע בשם עמוד יוליוס. אך בַּבִּזָה לא שלחו המתקוממים את ידיהם, לא נָגעו במכמַני הזהב, באבני החֵפץ, בכלי פז ובכל סגֻלות מלכים אשר הניחו בני משפחת המלך אחריהם בהֵחָפזם לנוס, כי רק לעשות מלחמה ונקמה היתה מגמת פניהם אך לא לשלוח בגנֵבה ידם, ועל אנשים אחדים אשר הֵפֵרו את החֹק הזה חרצו משפטם כי יָרֹה יִיָרוּ לעיני כל העם. אחרי אשר שפכו המתקוממים כל חמתם על עצים ואבנים בהיכל המלך, קרא האיש לאַגראַנס באזניהם את דברי הספר אשר הניח המלך אחריו ואשר הודיע בו גלוי לכל העמים כי הוא מֵסִיר עטרת ראשו ויורד מכסא מלכותו, ואז קרא לאַגראַנס ברגש: „ראו נא כי עתה אין מלך לנו, ואתם לא תתנו דְמִי לכם עד עשותכם ועד הקימכם ממשלת עם (רעפובליק) בצרפת! –.“


10 §

בעת ההיא נִפלגה פלגה אחת מהמתקוממים ההם, ויעזבו את אחיהם לבַצע את כל מעשיהם בהיכל המלך, וירימו פעמיהם אל היכל בּוּרְבּאָן אשר ראשי העם ושרי המדינות יושבים בתוכו, להפריעם ממעשיהם ולהכביד אַכפם עליהם לתת את ידם עמהם להוציא את מזמות לבם לאור. בעלי הפלגה ההיא היו אנשי צָבא מִצְבָא האזרחים, בעלי מלאכה, תלמידי בתי ספר ועוד בני נעורים רבים השואפים רוח דרור, וכֻלם היו מזֻינים בחרבות ורמחים, בִּקְנֵי רובה ומוֹטוֹת ברזל, ויתפרצו בתוך ההיכל בשאון ורעש נורא ויפתחו פֶה ברֶצַח וישאגו ככפירים: „אין מלך לנו. אין חֵפץ לָעָם במלוכה! מַהרו וְהָקִימוּ ממשלה חדשה, ממשלת שעה (פּראָוויזאָרישע רעגירונג)!“ גם כל האספסוף וכל האזרחים אשר נִלְווּ אליהם קראו כן בקול רעש גדול עד כי רָעֲשׁוּ קירוֹת ההיכל וינועו הַסִפִּים –. והנה עד העת ההיא לא חשבו עוד ראשי העם מזמה להשבית ממלכה מצרפת ולהקים תחתיה ממשלת עָם, וגם אויבי לודוויג פֿיליפ לא חָפצו רק כי יתן חֻקים ומשפטים אחרים בצרפת לטובת עַם הארץ אך לא למַגֵר את כסא מלכותו. אפס בראותם כי האזרחים לכדו את היכל המלך, והמלך וכל בני ביתו ברחו מן הארץ ועִקבותיהם לא נודעו, המונים המונים מצבאות חֵיל האזרחים משכו ידיהם את המתקוממים, כי מִצְבָא המלך התפרצו רבים ויסגירו את כלי נשקם בידי העם, וכל העם מקצה חפֵצים בהמיר הליכות הממשלה וּבְמוֹט הַמִשְׁטָרִים הישָׁנים בארץ, אז האמינו גם המה כי באה העת לכונן ממשלה לפי שעה והיא תפַנה את הדרך לממשלת ראשי עם (רעפובליק).


11 §

בעת אשר ישבו השרים וימתיקו סוד כדת מה לעשות בעת מהומה ומבוכה כזאת, והנה פתאם קם שָאוֹן והמולה חדשה איומה ונוראה עוד מהראשונה לפני מְבוֹא ההיכל, ורעם כלי נשק הֶחריד את חדרי ההיכל, כי פְּלַגָה חדשה באה מהיכל המלך וכפרץ מים זידונים פרצה בתוך היכל בורבאן מקום מושב שרי העם. בעלי הפלגה הזאת נוראים הם עוד מבעלי הפלגה הראשונה. רבים מהם שָׁתו לְשָׁכְרָה מִיֵין המלך אשר מצאו בהיכל הטילעריע, ורוח היין הִרְתִּיחַ כסיר דְמֵי עורקיהם עד כי היו נוראים מהררי טרף. פניהם שָׁחֲרוּ מִשְׁחוֹר על ידי אֲבַק השרֵפה אשר יָרו זמן רב, בגדיהם נְגֹאֲלוּ בדמי חללים, ועל ראשי חניתותיהם מתנוססים כובעי אנשי החיל אשר הורידו דומה, ובקול רעם קראו כֻלם כאחד: „יְחִי הרעפובליק! שִׁמְטוּ את ראשי העם היושבים פֹה! שִׁמְטוּם והחרימום“!. אז נמוגו השרים וימהרו וינוסו להציל את נפשם ממות, גם הנשיא (פראֶזידענט) סאָזע אשר עד העת ההיא לא קם ולא זע, החיש מפלט לו, ורק מְתֵי מעט מהשרים ההם החפֵצים בממשלת עם, נשארו על מקומם בשלום. והמתקוממים העריצים ישבו על כסאות השרים הנסים והנמלטים וְהֵעֵזו פניהם למַלאות מְקוֹם המחוקקים ראשי העם. והשר המרומם, המליץ והמשורר הנעלה הנודע בשֵׁם לאָמאַרטין חָגר בְּעֹז מתניו ובכל מאמצי כֹחַ מועצותיו הצליח לעשות סדרים בתוך ההפכה האיומה ההיא עד כי היתה לאֵל ידו לכונן ממשלה חדשה, ממשלת שעה בצרפת על פי רוב דֵעוֹת. בעלי הממשלה ההיא היו האנשים המהֻללים האלה: השר דיפאָנג די ל' אייר, לאַמאַרטין, לעדרוּ־ראָללין, המליץ האדיר כְּרֶמְיֵה, התוכן המפֹאר אַראַגאָ, המליץ הנודע מאֵריע והשר גאַרניע פּאַזע.


12 §

בעלי הממשלה החדשה הֵרִימו פעמיהם אל ההיכל הגדול הנקוב בשם „בית העיר“ (Hótel de Ville) ובני העם הֵרִיעוּ להם תרועת ששון, והמונים המונים חגורי חרב וחמושים כלי נשק נָהרו אחריהם. אך בהגיעם אל רחוב גראעווע, מצאו שם רבבות עָם אשר התלכדו והתנגשו ואיש את רעהו דָחָקוּ, ויהי לַחַץ גדול מאד עד כי רק ביגיעת נפש ובעמל רב מצאו בעלי הממשלה החדשה ידים לעבור שם ולהגיע אל מְחוֹז חֶפצם. בכל הרחוב ההוא שוטטו אנשי חיל, גם ארבעה כלי תותח הובאו שם, והרחובות הנשענים על גבול הרחוב ההוא היו סגורים בצריחים ומצורות לעיצור בעד כל פֶּרֶץ ומלחמה חדשה. נִבלות סוסים היו כְדֹמֶן על פני הארץ, וּמִטוֹת טעונות חללים ומדֻקרים או נפצעים במלחמה, נסעו כֹה וכֹה בלי הפוגה. אפס כי בתוך „בית העיר“ רָבתה עוד המהומה והמבוכה יתר הרבה מאד מאשר ברחוב גרעווע: כל המדרֵגות וְהַשְׁלַבִּים, כל התהלוכות וכל חדרי הבית היו מלאים אנשים אין מספר נושקי נשק ואיש את אחיהו לחצו עד כי לא יכלו הָשֵׁב רוחם, כי כל האזרחים אשר יצאו מהמלחמה הנוראה בעטרת הנצחון, נִקבצו באו אל הבית ההוא טַבּור העיר ותֵל אשר כל פיות פונים אליו. כֻּלם היו שכורי יֵין נצחון, פני כֻלם מכֻסים בִּשְׁחוֹר אֲבַק שרֵפה ומלבושיהם מְגֹאָלִים וּמְגֹלָלִים בדמים, וכֻלם הוֹמִים, סֹעֲרִים רועשים ושואגים בלי הפוגה: „יחי הרעפובליק!“ ולרגעים הרעימו בִקְנֵי רוֹבֶה, והֵד קול הרעם יִכָּפֵל פעמים רבות במרחקי ההיכל הגדול ההוא. גם בחצרות ההיכל התרוצצו המונים המונים הֵנה והנה, ועל המון החיים נוספו עוד גם המון מתים, כי חללים רבים אשר נפלו על שְׂדֵה המלחמה נערמו שם חמרים חמרים, ומרגע לרגע הובאו עוד חדשים והָשכבו צִבֻּרִים צִבֻּרִים להגדיל חֲרוֹן העם ולהַגביר חמתם על המלך ושריו. וכל ההמון העצום והאיום ההוא התגעשו, הרעימו, השתובבו ויתרוצצו כְמֻכֵּי שִׁגִעוֹן, וינאצו את הליכות המלוכה, וַיְגַלוּ את תשוקתם העזה לממשלת עם. ובעלי הממשלה החדשה אשר נפרדו כבר איש מאת אחיהו על ידי המון העם הממלאים את רחובות העיר, לא ידעו, בבואם אחרי עמל רב אל „בית העיר“, איפה ישימו מְקוֹם מוֹשָבָם, כי כל חדרי הבית היו מלאים מפה אל פה עד אפס מָקום. כֹּה עמדו משתאים ומחרישים עד אשר בא אחד מפקידי בית המשפט ויתן להם חדר קטן לשֶבת בו.


13 §

בחדר הקטן ההוא ישבו בעלי הממשלה החדשה וַיָחֵלוּ מעשיהם ויתיעצו על צפונותיהם, ואף כי היתה המולה גדולה ונוראה מאד בכל חדרי בית העיר ובכל חצרותיו, המולה אשר לפי עֵדוּת עדי ראיה (אויגענציגען) אין הפה יכול לדַבר וְעֵת סופר לא יוכל לְתָאֵר, בכל זאת התגברו מושלי העם ובמועצות ודעת כוננו מחשבותיהם לחוקק חֻקים ולעשות סדרים חדשים בהליכות הממשלה. גם רבים וכן שלמים מִמְרוֹם בני האפרתים יודעי דת ודין ובינה לעתים, חרדו אל בית העיר לעזור להמושלים ההם במעשיהם ולהיות זרועם בדברי החֻקים והמשפטים החדשים ההם. ושרי בית המשפט ופקידי העיר סבבו בשוָקים וברחובות וַיְבַשְׂרוּ להמון העם כי קרובה ישועתם לבוא בידי הממשלה החדשה אשר כל ישעה וכל חֶפצה לכונן ממשלת ראשי עָם (רעפובליק), ממשלה אשר על פיה יִשְׁתַּווּ קטן וגדול, חֻקה אחת ומשפטים אחדים לכל בני צרפת, עשירים ורשים יִפָּגֵשׁוּ, שׁוֹעִים וְדַלִים יִשָׁקוּ, וכל האזרחים ילכו לאור הדרור וישבו שֶבֶת אחים. ויהי בהִשמע הבשורה הזאת ברחובות העיר ובכל חוצותיה, הֵרִיעוּ העם תרועה גדולה, הֶעלו נֵרות בכל החצֵרות והבתים, ויצהלו כאבירים וישתובבו משמחות וגיל, כי רוח דמיונם הִתְעָם להאמין אמונה אֹמֶן כי בא אוֹרם ושמש ההצלחה עליהם זָרַח, ולא ידעו וְלא הבינו כי כל תקותם אך צֵל קִיקָיוֹן בחורב וְצָיוֹן, ואשר יראו בתֹר רָאמוֹת וְגָבִישׁ הם רק קורי עַכָּבִישׁ –.


14 §

כל הלילה הוא (לֵיל כ"ד פֿעברואר) לא נָתנה פאַריז שְׁנָת לעיניה משמָחות וגיל, כל בתי היין היו מלאים קְהַל עליזים וסוד נערים עם זקנים שמחי לב, בשוקים וברחובות יְרֻנָן יְרֹעָע וּלְמַרְבֵּה השמחה אין קֵץ. ושרי הממשלה החדָשה אשר עָמלו בלילה ההוא עמל רב העובר גבול כֹּחַ אנוש, האמינו כי הצליחו להרגיע ליושבי הארץ, ובני עַוְלָה לא יוסיפו עוד הָרֵעַ. אך לא כאשר האמינו כן היתה! כי בטרם בֹקר והנה בַלָהָה ופלצות – כי כל הקורות אשר נִקרו בכ"ד פֿעברואַר גם דְבַר הממשלה החדשה נשמעו מהרה קל בכל הכפרים ובכל הערים הקרובות לפאַריז, וְהָמוֹן רב ועצום מהעובדים עבודה בבתי המלאכה (פֿאַבריקאָרבייטער) גם קָהָל גדול מֵהַחֶבְרוֹת הַמִסְתַּתְּרוֹת (געהיימע געזעללשאַפֿטען) עִם אספסוף וערב רב מבנים שובבים הסובבים תמיד בפאַריז והולכים בטֵלים ועצֵלים נִקבצו באו העירה להַרגיזה בפחזותם וזדון לבם. ובשעה התשיעית בבֹקר נָסַבּוּ כשלשים אלף איש מִקְהַל מְרֵעִים ההם את בית העיר ובידיהם כלי נשק וכל כלי משחית, דגלים אדומים מתנוססים לפני המסע הכבד ההוא, ובגדי כלם מפֹארים בקִשורים מְאָדָמִים, וכובעיהם מעֻלפים בפַסִים אדמדמים. מחלקה אחת מֵעַזֵי נפש ההם התפרצה בחֹזק יד בבית מושב שרי הממשלה החדשה, ואחד מראשי המדַברים, והוא איש עובד מלאכת עבודה, דִבר בשם כל בני עדתו. דבריו היו קצרים, אך ברעם וברעש, ולרגעים הִכָּה בכלי משחֵתוֹ על הרִצפה עד כי רָעֲשׁוּ החלונות וינועו אַמוֹת הַסִפִּים. „נפשנו אִוְתה“, הִרעים הדובר בקול פחדים, „נפשנו אִוְתָה כי כִיס אחד יהיה לכל הצרפתים, נכסי העשירים והאפרתים וכל הוֹנָם ורכושם יחֻלקו חֵלק כחֵלק לכל בני העם, עד כי לא יהי נִכָּר עשיר לפני עני וְשוֹעַ לפני דָל. גם יש את נפשנו להמיר את דגל צרפת בעל שלשת הצבעים בדגל אָדוֹם לְאוֹת וּלְעֵד כי ימין העם רוממה וזרֹעם בַּכֹּל מָשָׁלָה –.“ עוד הוא מדַבר וקול ההמון נשמע ברֵעוֹ: „יחי הרעפובליק הדעמאָקראַטי והזאָציאַלי!“ שרי הממשלה נִבהלו, אך השר הנכבד לאַמאַרטין הִתְגַבֵּר כארי, ויתיצב בפני עדת עריצים ההם ובמֶתק שפתיו וְנֹעַם לִקְחוֹ דבר נגידים, ובמועצות ודעת הוֹכֵחַ הוכיח להם משוגתם, גם הָעֵד הֵעִיד בהם כי אם יצלח בידם להפיק את מזִמתם הָרַבָּה, אז יִמוֹטוּ כל מוסדי ארץ אף תִּמוֹט תֵּבֵל בל תִּכּוֹן. ואִמרי יֹשֶר ואִמרי בינה אשר הִטִיף המליץ היקר הזה פָעלו פעולה עזה גם על יְדִידֵי העם (דעמאַגאָגען) כלאַגראַנס וְלוּאִי בלאַנק עד כי גם הם דברו על לב ההמון להשיבם ממחשבות אונָם ולהוכיח ולערוך לעיניהם כי דרכם לא יִתָּכֵן ומזמתם אשר הם חושבים תביא עליהם רעה. ובכן הצליח לאַמאַרטין להקים סערת לב פושעים לדממה, וההמון נָמוֹג וַיֵלֶךְ וַהֲלֹם. אפס כי בשעה השניה אחרי הצהרים, באו המונים חדשים מבני דַלַת העם עושי מלאכת עבודה ומספרם כחמשים אלף איש, אותות זָדוֹן על פניהם, שפָתם מלאה זעם וידיהם פשוטות לחַבל ולהשחית. גם בידיהם התנוססו דגלים אדומים וּכְשַׂעַר קֶטֶב הִשְׂתָּעֲרוּ בבית מושב שרי הממשלה החדשה, ויתנו על המושלים בקולם, ובדברים נמרצים הִמְרִיצוּם כי יוציאו דְבַר שלטון מלפניהם להמיר את דגל צרפת בעל שלשת הצבעים בדגל אדום ולהקים מבני דַלַת העם לשרים ולשופטים בכל הארץ. אך גם בפעם הזאת התאזר לאַמאַרטין עֹז ויתיצב מול העדה הנוראה הזאת בזרוע חשופה, ובלשון מדברת נפלאות ודברים חוצבים להבות אש השביח גם את שְׁאון ים סוער הזה, והאנשים אשר זה מעט השתובבו משובה נצחת וישאגו כאריות טורפים, „מָוֶת ואָבדן על לאַמאַרטין! הורידו את הבוגד הזה דומה!“ נֶהפכו לאנשים אחרים ויריעו: „יחי לאמארטין לעולם!“ ויסוגו אחור וכאשר באו כן הלכו וישובו איש איש אל עבודתו.


15 §

ולא בדבר שפתים לבד הפליא אז לאַמאַרטין לעשות אך גם בפועל כפים, כי בפועל כפיו סִקֵל דרך בת עַמוֹ מאבני נגף וְצוּרֵי מכשול, ותהי ראשית מעשהו להעביר קול בכל אפסי פאַריז כי יש את לבב הממשלה לכונן גְדוּד חָדש מבני הנעורים, מבן חמש עשרה עד עשרים שנה, וכל אשר ידבנו לבו להסתפח אל העבודה הכבודה הזאת, הנה שכרו אתו מאת הממשלה, בגדי תפארה ילבש ובבית מִדוֹת תהיה מְעוֹנָתוֹ, וביד הגדוד ההוא להקים עליהם שרים ופקידים כטוב וכישר בעיניהם. ומהרה קל נהרו יותר משלשים אלף בחורים גבורי כֹחַ ויהיו לגדוד אנשי חַיִל ויבחרו מבני האפרתים לשרים ופקידים. ומהגדוד הזה יצאה תועלת משנה: – כי בני הנעורים אשר היו בנים משחיתים מעוררי פֶרֶץ וָמֶרֶד תמיד, נֶהפכו לאנשי צבא אשר פקודות הממשלה תשמור רוחם לעצור ברוח זרע מרעים לבל יוסיפו עוד להתפרץ ולערוץ ארץ.


16§

אך בכל מועצות השר לאַמאַרטין ותחבולותיו, כי בכל עֲמַל יתר בעלי הממשלה החדשה, לא הצליחו להרגיע ליושבי הארץ, כי בעלי המלאכה הרבים והעצומים הִתְאַמְצוּ בכל מאמצי כֹחָם להָאיץ במושלים ההם להוציא את שִטַת בעלי הקאַמוניה לאור: להיות כִּיס אחד לכֻלם ולחלק את הון העשירים חֵלק כחלק לכל בני העם. להסיר את המכשֵלה הזאת נועצו שרי הממשלה להקים בתי מלאכה לָעָם (נאַציאָנאַלווערקשטאֶפטען) מאוצר המדינה, וכל החפץ לעבוד עבודה יבוא אל הבתים ההם ויקח שָׂכָר טוב בעד עבודתו עד כי לא יֶחסר לו כֹל. והדבר הזה הצליח ויעש פרי למַראה עינים, כי יותר מחמשה ועשרים אלף בעלי מלאכה מיושבי פאַריז נִקבצו באו אל הבתים ההם לעבוד עבודה, גם מכל הערים והכפרים הסמוכים נהרו יותר ממאה אלף איש אל הבתים ההם. ועל פי הדבר הזה חדלו הנמהרים והפוחזים ההם רֹגֶז ולא העירו עוד רוח פרצים ורוח משחית בעיר ובמדינה. אך לא ארכו הימים וישובו האנשים הם לכסלה, הִרְבּוּ הָרֵעַ וישימו שַׁמוֹת נוראות בעיר, כאשר נספר במרוצת הדברים.


17 §

דברי הממשלה החדשה היו נשמעים בכל אפסי ארץ צרפת כדברי מלך רב ושליט, ופקודתה ומשפטי פיה יצאו לאור על ידי שרי המדינות ופקידי כל עיר ועיר. ובכל זאת לא חדלו עוד בנים משחיתים להרע ולהשחית בכל מקום אשר היתה לאֵל ידם לעשות. גדודי שודדים התנפלו על היכל ניילי אשר למשפחת בית אָרלעאַנס אצל פאַריז וישללו וַיָבֹזוּ כל יְקָרוֹ וְחָסְנוֹ, קרעו את הציורים ואת הספרים היקרים האצורים בתוכו, ואחרי כן שרפו את ההיכל באש. וכן עשו גם להיכל זוּרסען היכל השר ראָטהשילד, ואף כי השר ההוא הזיל זהב רב מאוצרו לכלכל את משפחות האנשים אשר נהרגו במלחמה ביום כ"ד פֿעברואר, וּלְנַהֵל בלחם ושמלה את הנפצעים ביום הֶרֶג רב ההוא, שדדו השודדים ההם ויגזלו את כל הון ההיכל ההוא ואת כל שכיות החמדה אשר בו, ולאחרונה שלחו את ההיכל באש. אך לאט לאט הִשליכו הזֵדים את זדונם, כי נפל פחד הממשלה עליהם, והארץ נחה ושקטה.


18 §

בשבעה ועשרים יום לחֹדש פֿעברואר חגו שרי הממשלה החדשה וכל העם את חג חֲנֻכַּת הרעפובליק בהדרי כבוד וביקר תפארת גדולה. בשעה השנית אחרי הצהרים הֵרִימוּ שרי הממשלה את פעמיהם מהיכל בית העיר אל הַכַּר הנרחב אשר היה שם מצודת הבאַסטילע לפָנים, ושם חִכּוּ עליהם המונים המונים מכל פְּלַגוֹת בני העם במספר רב ועצום מאד ויריעו להם תרועת כָּבוֹד בכל אוֹתוֹת אהבה ויראת הרוממות. סופר הממשלה קרא באזני כל העם את משפט שרי הממשלה החדשה אשר נבחרו מאת העם ואת אשר נָטְלוּ עליהם לעשות לטובת הרעפובליק, וכל העם הריעו שנית תרועה גדולה. אחרי כן נגשו מלאכי שרי המדינות ופקידי כל המעמדות אל השר דיפאָנג די ל' אייר, השר אַראַגאָ והשר כְּרֶמְיֵה, וידברו דבריהם בכבוד והדר, ושרי הממשלה ההם השיבו להם אמרים בשפתי רָצוֹן, גם נשאו מדברותיהם באזני כל הקהל ויבטיחום כי אהבת ארץ מולדתם היא חיי רוחם, וכל ישעם וכל חֶפצם להצליח את הצרפתים ולהרכיבם על במתי האושר והכבוד, הנֵצח וההוד. ולאחרונה עָברו מאה אלפים איש מצבאות חֵיל האזרחים על פני שרי הממשלה בחצוצרות התרועה ובקול זמרה, ובזה תמו הליכות החג ההוא, וכל העם שבו לבתיהם שמֵחים וטובי לב.


19. §

אפס כי בכל אלה ובכל העמל הרב והתחבולות העצומות אשר עשו שרי הממשלה להכין את ממשלתם ולסעדה, לא הפיקו רָצון מאת הפלגות השונות אשר נִפלגו אז הצרפתים: בני הפלגה המתאמרים בשם „מָגִנֵי העם“ (דעמאַגאָגען) טָמנו פחים לרגליהם, ובני החֶברות הנעלמות אשר בפאריז כָּרוּ שוחה לנפשם, גם מוציאי לאור מכתבי עִתִּים וכותבי דברי הימים כוננו חִצֵיהֶם על פניהם ויתאמצו להבאיש את ריחם בעיני העם. גם לואי נאַפאָלעאָן בא פתאֹם מלאָנדאָן ויופיע בפאַריז לעיני השמש, וכל הרואים תקעו כף ויקראו: „יְחִי הקיסר!“ כי זֵכֶר הקיסר נאפאלעאן דוֹדוֹ התעורר בקרב דמיונם, ויזכרו ימי הנפלאות וְעִתּוֹתֵי הפלָאות הנוראות אשר ראו בעיניהם בהיות הקיסר הנָאור ההוא מתהלך בקרב מחניהם –. אך לואי נאפאלעאן לא פָנה אל ההמון ולא שת לבו אל קול קריאתם, רק שלח דְבָרוֹ אל הממשלה להודיע לה כי הוא בא פאַריזה. ובהִוָדַע לו כי שרי הממשלה רָעמו פנים עליו על אשר בא צרפתה שלא כדת, שב עד מהרה ללאנדאן, אך שלח אליהם סֵפר ובאמרי שֶׁפֶר הוכיח את ישרת לבבו וְתֹם דרכו, וּתְשׁוּבָתוֹ לארץ גָלוּתוֹ הלא תעיד בו כי אין את נפשו להתנשא ולהרגיז את לב איש צרפתי, כי אוהב הוא את ארצו ואת בני עַמוֹ אהבה טהורה ונאמנה. דברי הספר ההוא נדפסו במכתבי העתים וימשכו אחריהם את לבות הצרפתים, גם בני מְרוֹם העם והמשכילים אשר בעם שָׁתוּ לבם אל האיש הזה בן אֲחִי הקיסר נאפאלעאן אשר עשה לו כבר שֵׁם בין חכמי הסופרים על ידי הספרים אשר כתב על הליכות המדינה ושאֵלת הסאָציאַליזמוס. אך שרי הממשלה אשר נִבהלו בהִגָלות פתאֹם האיש לואי נאפאלעאן ובמָשכו אחריו לב העם, שמחו כי מהרה קל סר פחדם והאיש ההוא שָׁב אל מקומו בשלום, ולבם לא הגיד להם כי זה האיש ירגיז את צרפת בימים הביאם. יתנשא וישב על כֵּס דודו הקיסר, ולאחרונה ישפיל את צרפת עד שְׁאוֹל –.


20 §

שרי הממשלה ולאַמאַרטין בראשם לא נחו ולא שקטו עד עשותם ועד הקימם מזמות לבבם לכונן אספה לאמית (נאַציאָנאַלפֿערזאַממלונג) בצרפת אשר תעצור בעם הארץ על פי חֻקי הרעפובליק. וביום הרביעי לחדש מאַי אחרי אשר נאספה האספה ההיא בפאריז, הלכו שרי הממשלה שנים שנים מהיכל סְגַן המשפט (יוסטיץ מיניסטער) אל היכל בּורבּאָן, ובכל הדרך ההיא עברו בין שתי שורות אנשי חַיִל והמון רבבות עָם אשר הֵרִיעו להם תרועת כבוד ותשוּאות חֵן. ובבואם בתוך ההיכל הודיע כל אחד מהם את פעולתו ואת הליכותיו במֶשך ימי ממשלתו, והשומעים מחאו כף לְאוֹת כי כל מעשיהם באמונה ולא עַוְלָתָה בם. ובשעה החמישית אחר הצהרים הופיעו השרים ההם על יד מַעברת קאָנקאָרדיע ושם הודיעו לכל העם כי הם מסירים את המשרה מעליהם ומהיום ההוא והלאה תהי המשרה ביד האסֵפה הלאֻמית אשר הֻקמה ברצון העם. ומהשרים ההם נבחרו חמשה אנשים אשר בידם יְהִי עֹז ותעצומות להוציא את משפטי האספה הלאֻמית לאור (עקזעקוּטיף קאָמיסיאָן), והשרים ההם היו: אַראַגאָ, גאַרניער־פּאַזע, מאַריה, לאַמאַרטין ולעדרוּ־ראָללין.


21 §

מִסְפַּר בעלי האסֵפה הלאֻמית היה תשע מאות איש אשר אין דעותיהם שָׁווֹת ואין דעת מְגִנֵי העם נוחה מהם, ועוד ביום ט"ז מאַי קשרו עליהם מגני העם ובעלי בריתם קשר אמיץ מאד. כי בעצם היום ההוא פָּשַׁט גְדוד אנשים מזֻינים בחוץ ומספרם כעשרים אלף איש, מרביתם בעלי מלאכה אשר מֵאנו ידיהם לעשות, ובהמולה ורעש גדול פרצו בתוך ההיכל אשר בעלי האסֵפה הלאֻמית יושבים בו להתיעץ על צפונותיהם. אחרי הגדוד ההוא באו עוד גדודים עזֵי נפש עד כי מספר כֻּלם היה כמאה אלף איש. אחד מראשי הפריצים ההם הִרְעִים בקול גאונו על בעלי האסֵפה לאמר: „צְאוּ מזה! אין חֵפץ לָעָם בכם!“ וכרגע קָם שָׁאוֹן ורעש נורא בכל חדרי ההיכל ובחצרותיו גם בכל סביבותיו עד כי רבים מבעלי האספה ברחו ויפוצו הֵנה והנה, אך רבים מהם לא הניחו את מקומם ולא קָמו ולא זָעוּ. מרגע לרגע רָבתה משובת האספסוף ההוא וכפשע היה בין בעלי האספה ובין המות לולי חש שר צְבָא חֵיל האזרחים לישועתה למו. כי השר ההוא בשָמעו את דְבַר הקשר, שלח מחנה אנשי חַיִל על הקושרים, ובעָברם בחוצות קריה לקול רעש הַתֻּפִּים ורעם חצוצרות התרועה לְאוֹת מלחמה, נקבצו באו עוד אנשי חַיִל במספר רב ועצום ויחישו פעמיהם אל היכל בורבאן אשר בעלי האספה הלאֻמית שם ברעה גדולה להצילם מרעתם, גם גדוד אנשי חַיִל אשר בעָרמת הקושרים סֻֻגרו על מסגר באחת החצֵרות בהיכל בורבאן מבלתי יכולת לצאת ממקומם, שברו בכלי נשקם ובכל מאמצי כֹחָם את דלתות החָצר וַיִלָווּ גם הם אל יתר אחיהם אנשי החיל, ובחרבות שלופות וכידונות נטויות הִשְׂתָּעֲרוּ בתוך ההיכל. גדודי הקושרים אשר לא עלה על לבם פחד פתאֹם כזה, נִבהלו נֶחפזו וינוסו במאה דרכים, ורבים מהם כשלו במנוסתם וַיִתָּפשו בידי אנשי החיל. גם כל המון הקושרים אשר עמדו בשוָקים וברחובות נסו ויפוצו בראותם כי רבבות אנשי צָבָא סַבּוּם גם סבבום מכל עבָרים. במֶשך היום ההוא גם ביום הבא נתפשו כל ראשי הקושרים ואֻסרו בבתי האסורים, המנוחה שָׁבָה כקדם ובעלי האסֵפה שָׁבוּ אל היכלם לעבוד את עבודתם באין מפריע עוד.


22 §

אולם סערת המורדים הלכה הלוך וְסָעוֹר עוד בין פְּלַגוֹת העם, אך מיראת הממשלה לא התפרצו עוד לעיני השמש ויהי במַחשך מעשיהם עד עת מְצוֹא. והנה פתאֹם קָם עוד סער חָדש וישם על הסער הישן נוספות: כי ברביעי לחֹדש יוּנִי בהיות בחירה חדָשה בצרפת לבחור אנשים לאסֵפה הלאֻמית, בחרו ארבע מדינות בְּלוּאִי נאפאָלעאָן להושיבהו באסֵפה הלאֻמית ולהיות להם לפה ולמליץ בכל אשר יש את נפשם לעשות לטובת הכלל. לשוא התיצבו שרים רבים בעבי גַבֵּי מָגִנָם להוכיח בדברים כי זה האיש לואי נאפאלעאן הָחרם מצרפת ואין לו כל צדקה לשֶבת עוד עם נדיבי צרפת ושרי ממשלתה, לשוא היה כל עמלם כי שני דוֹדֵי לוּאִי נאפאלעאן, הלא הם נאפאלעאן בן יעראָמע ופעטער בן לוּצִיאַן אשר ישבו בסוד האסֵפה הלאֻמית הֵרִימו במָרום קולם ויתעשקו עִם השרים ההם אֹדות הדבר הזה, גם הוכיחו בדברים נמרצים כי רחוק רחוק לואי נאפאלעאן מאהבת בצע וּמֵרְדוֹף אחרי כָבוד הָעֹז והמשרה, ועד נאמן על זה הוא כי בבואו אחרי מֶרֶד פֿעברואר פאריזה ורבבות עָם הֵרִיעוּ לו תרועת מלך, שָׁב בכל זאת ללונדון עיר מִקְלָטוֹ –. אך לוּאִי נאפאלעאן ברוב חכמתו וברוחב דעתו ראה כי לא בא עוד מוֹעֵד להוציא את מחשבתו הגדולה לאור, וינער כפיו מֵהַמִשְׂרָה אשר שָׂמוּ ארבע מדינות גדולות על שִכמו, וישב שנית לעיר לונדון, ועיניו למרחוק הביטו את כל הנעשה בצרפת, ויעש תחבולות רבות ועֵצוֹת נִמרצות לְפַנוֹת לפניו את הדרך ולסַקל את המסִלה אשר תוליכהו בימים יֻצָרוּ אל מחוז חֶפְצוֹ.


23 §

האסֵפה הלאֻמית לא הֵפִיקה רָצוֹן מִמָגִנֵי העם וַיִתְנַכְּלוּ לְהַשְׁבִּיתָה, ויותר עוד חרה בה אף בעלי המלאכה אשר בבתי העבודה בגלל אשר הֵאִיצה בחֶברת שָׂרֵי המשפט (עקזעקוּטיף קאָמיסיאָן) לסגור את הבתים ההם. ובאמת נשקפה מהבתים ההם רעה גדולה על צרפת, כי זולת הכסף הרב והעצום אשר תפַזר הממשלה לבעלי המלאכה העצֵלים ההם בעת אשר דָרוּשׁ הכסף ההוּא לכַלְכֵּל אנשי חַיִל מלֻמדי מלחמה, יחשבו עוד בעלי מלאכה ההם מחשבות קֶשֶׁר וּמֶרֶד ועומדים הָכֵן להַרגיז הארץ ולהַרעישה. ואחרי אשר הֵחֵלָה הממשלה להמעיט את מספר בעלי המלאכה וַתְּגָרֵשׁ בפעם אחת שבעת אלפים איש מבתי עבודה ההם, ועוד ידה נטויה לגרש גם את יתר האנשים מהבתים ההם, הִתגעשו בעלי המלאכה וחמתם בָערה בם עד להשחית וַתִּפְרָץ מלחמה נוראה ואיומה ביניהם ובין הממשלה בכ"ג יוּנִי. בשעה השמינית בבקר נִשמע שְׁאוֹן הַתֻּפִּים ורעש החצוצרות בכל חוצות פאַריז לְמִקְרָא אנשי המלחמה, ורבבות נושקי נשק נָהרו מכל עברים אל כל המקומות אשר הֵקִימו שם בעלי המלאכה מְצוּרוֹת וצריחים ועומדים בזרוע חֲשׂוּפָה לעשות מלחמה בחֵמה שפוכה. והנה עד מהרה רָגזה וַתִּרְעַשׁ העיר העליזה מקולות רעמים אדירים אשר הִרְעִימוּ בעלי המלחמה, ויהי קולות וברקים, נַהרי דָם, אֵשׁ מתלקחת וְתִמְרוֹת עשן וקיטור לוהט עד לב השמים. צִבְאוֹת חֵיל הממשלה אשר תחת פקודת הגענעראַל לאַמאָריסיער נִלחמו ברוח גבורה עִם בעלי הפריצים במקומות שונים, אך יְדֵי הגענעראל רָפוּ וְהִתְעַוְתוּ אנשי החיל וימין הפריצים רוממה, ורק לעת ערב הצליחו להתגבר על אויביהם וידם רָמָה. אולם במקומות רבים אחרים גָבְרוּ בעלי המלאכה וישימו בַאֲגַפֵּי חֵיל הממשלה שַׁמוֹת נוראות.


24 §

האסֵפה הלאֻמית מִלאה אז את ידי הגענעראל קאַפֿאניאַק גבור החיל להיות שַׂר צָבָא על כל צִבאות החיל ובמלחמה ההיא וַיַתִּירוּ ידו לעשות כטוב וכישר בעיניו מבלי שָׁאוֹל את פיהם עד תֹּם המלחמה. אז שלח קאפֿאניאק לקרוא לכל גדודי החיל אשר בערים וכפרים רבים סביבות פאריז, והם מִהרו וַיִדְאוּ כנשרים להציל את פאָריז קִרְיַת מְשׂוֹשָׂם וּגְאוֹן עֻזם מידי מהרסיה ומחריביה. אך גם המתקוממים גִבְּרוּ בין כֹּה וָכֹה חיָלים, ורבבות עָם נִספחו אליהם להיות זרועם במלחמה, גם אנשי חַיִל רבים אשר עָבדו לפנים עבודת הצָבא נִלְווּ עליהם ויעזרו אותם בְּכֹח ידיהם. וביום כ“ד יוני התחדשה המלחמה ביתר עז וביתר אף וחֵמה, אך יְמִין המתקוממים היתה רוממה גם ביום ההוא, עד אשר הֵבִיא קאַפֿאַניאַק כלי תותח רבים וצִבאוֹת חיָליו הִשליכו נפשם מנגד וילחמו כאנשים אנושים, ורק אז הצליחו לגרש את בעלי המלאכה ממקומות אחדים ולהרוס את סוללותיהם ואת מצורותיהם וצריחיהם החזקים. גם בכ”ה יוּנִי היתה יד חֵיל הממשלה על העליונה במקומות אחדים, אך בכל זאת הִתְלַקְחָה עוד המלחמה במקומות רבים עד כי רָגזה הארץ ותהי לחרדת אלהים.


25 §

בעת שלטון הַמָוֶת ההיא שָׂם איש יָקָר נפשו בכפו אולי יצלח לו לְכַבּוֹת תַּבְעֵרַת המלחמה הזעומה ההיא ולעשות שלום בין בעלי הריב, הלא הוא הכֹּהן הראשי בפאַריז ושמו דיוניזיוס אויגוסט אַפֿפֿער, אשר הופיע לעת ערב במָקום אשר תִתְלַקַח שם שלהבת המלחמה בכל עֹז ותעצומות. וישא ידיו השמימה וידבר על לב המתקוממים כי ישיבו ידיהם מֵהֶרֶג רָב ויעשו שלום עם הממשלה, גם את חֵיל הממשלה הוכיח באִמרי נֹעַם לחדול מִשְׁפוֹךְ דְמֵי אחיהם עוד. דבריו היוצאים מן הלב נכנסו בלבות בעלי המלחמה וישביתו את מלחמתם וישליכו את כלי נשקם מידם. אפס כי קול הַתּוֹף אשר השמיעו בעלי המלחמה לְאוֹת שָׁלוֹם, נֶחשב בעיני גְדוּד אחד הָרָחוֹק מהמקום ההוא לְאוֹת מלחמה, ובכן התחדשה המלחמה כקדם, וכַדוּר עופרת הִפְגִיעַ בכֹהן הראשי וַיְפַלַח כְּבֵדוֹ עד כי ביום השני נִגזר מארץ החיים, ולא נודע מי ירה עליו את כדור המות, אם אחד מהמתקוממים או אחד מחֵיל הממשלה. עד רגע האחרון התפלל הכֹהן הראשי אל ה' כי יתן בלב הלוחמים לכרות ברית שלום יחדו ולא יוסיפו עוד לשפוך דמים ביום קְרָב ומלחמה.


25§

בששה ועשרים לחֹדֶש יוּנִי לָחמו עוד המתקוממים בחֵמה עזה וַיַפִּילוּ חללים רבים בחֵיל הממשלה, אך לעת ערב הִתְאוֹשְשוּ צבאות הממשלה ויתאזרו עֹז וֶאֱיָל וַיַכּוּ בשונאיהם מַכָּה גדולה מאד, ובעלי נשק הכבֵדים הִרעימו בכלי תותחיהם על המצורות והצריחים אשר להמתקוממים ויפוצצום ויהרסום עד כי לא נשאר מהם אף אחד, והמתקוממים נִבהלו נֶחפזו וישליכו את כלי מלחמותיהם מעליהם וינוסו מנוסת חרב ויפוצו במהומת מָוֶת במאה דרכים, אך רֻבָּם נַפלו בידי אנשי החיל אשר בעיר ובכל סביבותיה והָשלכו לבתי כלאים, ובשעה הששית בערב לא נשמע עוד קול תרועת מלחמה ורעם כלי נשק.


26 §

בתגרת ידי המלחמה האיומה והזעומה ההיא, נהפכו מקומות רבים בפאַריז כמהפכת סדום ועמורה, בתי מִדוֹת ובתי מָשוֹש הֻכּוּ שְׁאִיָה, חוצות ורחובות מחמדי בת עַיִן ערער התערערו עד היסוד בם, רגלי ההולכים התנגפו על גְוִיוֹת חללים ומדֻקרים,וקרסֻליהם מָעדו בחלקלקות מִדְמֵי אדם רָב השפוכים וְנִגָרִים ארצה. יותר משלשים אלף איש נפלו חללים בשלשה ימי עבָרות ההם אשר התעודדה המלחמה הזאת, זולת החללים הרבים אשר הָשלכו אז בנהר זיינע. כארבעה עשר אלף איש מהמתקוממים נִתפשו בכף, ואין קֵץ לכל הנֵזק אשר עוללה המלחמה הארורה הזאת ליושבי פאַריז.


27 §

כשוך חמת המלחמה, נועדו בעלי האסֵפה הלאֻמית ויתר ראשי העם לתת חֻקים ומשפטים אשר עליהם תִּכּוֹן ממשלת הרעפובליק, ואחד מהם הוא להקים עליהם נָשִׂיא (פראֶזידענט) אשר עֹז בידו להוציא את החֻקים והמשפטים ההם לאור, וגבורה בִימִינוֹ לעצור בעד משובת בנים שובבים לבל יוסיפו עוד לערוץ ארץ צרפת. והנה אף כי לא אַלְמָן עַם נאוֹר כהצרפתים מאנשי שֵׁם חכמי לב וגבורי חַיִל אשר כֹּחַ בהם לשֶׁבת על כסא הנשיאות, בכל זאת לא קִווּ רק אחדים מהם להגיע אל הַמִשְׂרָה הַנִשָׂאָה הזאת, יען כי הצרפתים הַסְכֵּן הִסְכִּינוּ מִימֵי הקיסר נאַפאָליעאָן לבלתי תֵת כָֹבוד ועוז כי אם לגִבּור נַערץ וּמְנַצֵחַ נִפלא, ורק איש כזה יָקר הוא בעיניהם לְנַשְאוֹ ולהושיבו על כסא כְבוד הנשיאות, ובכל שרי הצבא וגבורי המלחמה לא נמצא אז איש אשר יכלו לְדַמוֹת אותו ואת עלילותיו אל הקיסר נאפאלעאן ועלילותיו. רק איש אחד נשאר עוד אשר קִווּ לו כי הוא יחדש את ימי הקיסר כקדם, הלא הוא לוּאִי נאפאלעאן בן אֲחִי הקיסר ההוא, ואף כי גם הוא לא הֶראה עוד גדולות ולא הוכיח עוד את כֹּחוֹ וגבורתו לעיני השמש, אך שֵׁם נאפאלעאן דוֹדוֹ נקרא עליו, וְהַשֵׁם הזה היה קֶסֶם על לב הצרפתים וּלְזִכְרוֹ תאוַת נפשם. ולואי נאפאלעאן אשר ידע זאת נאמנה, מִהֵר ויבוא פאריזה, וביום כ"ו סעפטעמבער הופיע בפעם הראשונה בבית מושב האסֵפה הלאֻמית, ובעלי האסֵפה אשר ידעו כי בראשית חֹדש יוּנִי בחרו בו ארבע מדינות להיות מלאכם באסֵפה הלאֻמית, אך הוא נער כפיו מהמִשרה הכבודה הזאת בראותו כי על ידו התעוררו דִברי ריבות בין ראשי העם, האמינו בו כי יָשר נֹכַח עַמוֹ וּשְׁלוֹם צרפת יָקר מאד בעיניו, ועל כן מצאו הדבר לנכון להיות גם הוא אחד מהאנשים אשר יבחר הנשיא מתוכם. הוא לבש אז בגדים כאחד האזרחים וידַבר דברים קצרים אך במועצות ודעת באזני כל הקהל, ברגשי עֹז גִלה את אהבתו העזה לארץ מולדתו, גם הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ כי כל ישעו וכל חפצו לעשות סדרים ישרים בצרפת מבלי הַפִּיל צרור ארץ מכל משפטי הרעפובליק וּמַאֲוַיֵי מגני העם. הדברים ההם מצאו חן בעיני האזרחים הנוֹהִים אחרי שלום וסדרים ישרים, גם בעיני מגני העם המתאוים לממשלת רעפובליק.


28 §

כל עַם הארץ שָׂמוּ יד אחת לבחור בלואי נאפאלעאן לִנְשִׂיא הרעפובליק, כי שֵׁם דוֹדוֹ הקיסר נאפאלעאן היה לו שֶׁמֶשׁ ומגן. צלם דמות הקיסר היה מחֻקה בכל בית ובכל מלונה, וְזִכְרוֹ חי בלב כל איש ואיש בכל רחבי ארץ צרפת; אֲבִי כל איש צרפתי או אֲבִי אביו היה מאנשי צְבָא הקיסר ותחת דִגְלו לָחַם מלחמות עצומות; אב לבנים סִפר ספורי פלָאות אֹדות הקיסר וּדְבַר גבורותיו וְעֶזוּז נוראותיו בְּקַצְוֵי ארץ ותבל; על רוב גֻדלו ונצחונותיו הנפלאות עָדו הצרפתים גאה וגאון, ועל אחריתו וּמַפַּלְתּוֹ הנוראה התעצבו אל לבם וְהָגוּ נְכָאִים. וכל הדברים והזִכרונות האלה היו משֻלבים בלואי נאפאלעאן בעבור שֵׁם הקיסר הנקרא עליו, ולמענו למענו בחרו בו הצרפתים להיות להם לנשיא וַיְדַמוּ בנפשם כי הוא ישיב להם עִתּוֹתֵי הפלָאות אשר היו בימי הקיסר דוֹדוֹ –.


29 §

בעשירי לחֹדש דעצעמבער נִבחר לואי נאפאלעאן לנשיא על פי 5,434,226 אנשים אשר בכל אַוַת נפשם בחרו בו ויאמינו כי בימיו תִּוָשַׁע צרפת תשועת עולמים וּתְהִי צְבִי לכל הארצות. בהדרת תפארה בא הנשיא אל היכל האסֵפה הלאֻמית, ושם נִשבע לעשות את כל החֻקים והמשפטים אשר להרעפובליק, גם הִטִיף אִמרי בינה באזני כל העם ויבטיחם להיות לאב לכל עָם צרפת, ואם אולי לא יצלח חֶפצו בידו לעשות גדולות ונצורות, יתאמץ בכל מאמצי כחו לפעול ישועות ולעשות טובות בקרב הארץ –. מהיכל בעלי האסֵפה הוּבַל הנשיא ברב עָם ובכל יקר תפארת רוזנים אל היכל עליסעע אשר נִתַּן לִמְקוֹם מִשְׁכַּן כבודו כל ימי היותו נְשִׂיא הרעפובליק4. בהיכל ההוא חִכּוּ לו שאֵריו הקרובים אליו ועוד שרים רבים ונכבדים ויקדמו פניו בתרועה ובכל אותות אהבה ויראת הכבוד, וישמחו ויגילו בו. גם צרפת כֻּלָה צָהלה ושמחה לקראת הנשיא החָדש הזה, היא לא ידעה כי נָכוֹנוּ לה ימי חֹשֶך מידי נשיאה אשר הִרְכִּיבָה אַלוּף לראשה – ואיירופא השתוממה בראותה כי דָרַך פתאֹם כּוֹכָב מבית נאַפאָלעאָן באָנאַפּאַרט אחרי אשר חָשְׁכוּ כוכבי נִשְׁפּוֹ ימים כבירים, והכוכב החָדש הזה נראה בעיני מֵיטִיבֵי רְאוֹת לכוכב־שֵׁבֶט מְבַשֵׂר חרם ודם –.


 

3. פעולת מֶרֶד פֿעברואַר ביתר ארצות איירופא.


30 §

מצרפת נִפתחה המהפֵּכה בכל אפסי איירופא בתקופת עת החדשה הזאת, כי משנת 1789 והלאה נֶהפכה ארץ חֶמדה ההיא לְהַר שרֵפה חוצב להבות אש וֹפָעֲרָה פיה לבלי חֹק וַתָקִיא מַבּוּל שלהבת וַתְּלַהֵט מוסדות החֻקים העתיקים והליכות משפטיה מִימֵי עולם. מהאש הגדולה ההיא התגלגלו גַלֵי לַהֶבֶת ויפרצו גם בארצות אחרות וַיְלַהֲטוּ מִשְׁטְרֵי מושליהן וּמִבְצְרֵי אדיריהן וחֻקות מלכיהן. רבות פעמים האמינו יודעי בינה לעתים כי הר שרֵפה ההוא הִשְׁקִיעַ את אִשׁוֹ הגדולה וַיְכַבֶּה מוֹקְדֵי רְשָפָיו, אך פתאֹם לפתע התנערה האש בכל עֹז ותעצומות, ובכל פעם ופעם פָּרצה גם מֵעַל לגבול צרפת וַתִּצַת בכנפות ארצות נכריות וַתִבְעַר בהן בזעף אף ובחֵמה שפוכה. גם האש אשר הֵקִיא הר פרצים זה בשנת 1848 בכ"ד פֿעברואר, שָטפה ועָברה בכל קַצְוֵי איירופא והיה מֻטוֹת כנפיה מְלוֹא רוחב ארץ אשכנז, עסטרייך, פרייסען, איטליה, אונגארן ועוד ארצות רבות. הארץ הראשונה אשר התגעשה בארץ אשכנז לרגלי המהפֵּכה ההיא בצרפת, היתה הנסיכות הגדולה באַדען. כי אזרחיה בהריחם את אש מֶרֶד הצרפתים בחֹדש פֿעברואַר, נועדו נוסדו יחד להכביד את אַכְפָּם על הנסיך הגדול בבאַדען לְהַשְאוֹת את משפטי הממשלה משרשיהם וְלָשׂוּם אחרים תחתיהם אשר על פיהם יחיה העם חיי אוֹר וחיי דְרור. מראשי המשפטים החדשים ההם הם חֵרוּת הדפוס בלי כל בִקֹרֶת, כל אזרח יוכל לחגור כלי נשק באין מפריע, צְבָא חֵיל אזרחים יהיה בארץ כל הימים ובידם להקים מעליהם שרי צָבָא כטוב וישר בעיניהם, עַם הארץ יקימו פּאַרלאַמענט אשכנזי אשר יְהִי עליהם סִתְרָה לבל יאֻנה להם כל עָוֶל, ועוד שאלות כאלה הִקְשׁוּ לשאול מאת הנסיך הגדול ההוא, והוא בראותו כי אָזְלַת יד ועָבר המועד להכניעם בזרוע רמה, נֶעתר אליהם וַיְמַלֵא את כל משאלותיהם.


31 §

ויהי כשמוע כל יושבי אשכנז כי אזרחי באַדען הִקְשׁוּ אל אדוניהם הנסיך הגדול וַיִשְׁלְמוּ גם הפיקו זְמָמָם לֵאוֹר באור הדרור, התעוררו כלם כאיש אחד חברים לשאול כזאת גם מאת מלכיהם ורוזניהם. אזרחי העסען שאלו ודרשו מאת הקורפֿירסט אדוני הארץ לעשות כל אשר עשה הנסיך הגדול מבאַדען ליושבי ארצו, והוא בראותו כי אין לפניו דרך לנטות על ימין או על שמאל, עשה גם הוא ככל אשר שאלו ממנו (י"א מאֶרץ). כדבר הזה עשו גם אזרחי זיגמאַרינגען, פֿרנקפֿורט על נהר מיין, מינכֿען, אָלדענבורג, האַמבורג וברעמען. ואל האנשים ההם נספחו גם אנשים רעים וחטאים הצמֵאים לנקמה ולבצע מעשקות, ויתנפלו על האפרתים בעלי הנכסים, ויהרסו את היכליהם וטירותיהם, וישרפו את כל שִטְרֵי החובות וכל ספרים הגלוים וספרים החתומים, וישימו שַׁמוֹת בכל הוֹנָם ורכושם.


32 §

והנה בכל הארצות ההן קמו הסערות הגדולות בלי שֶׁפֶך דָם רב, לא כן בארץ עסטרייך ופרייסען, כי בהן נשפכו דמים רבים עד אשר הוציאו המתפרצים את מחשבות לבם לאור. כי אזרחי עסטרייך שאלו ודרשו גם הם משפטי דרור וחֻקי חופש, אך הקיסר נִחַר בם וישב את פניהם בזעם, ואז פָּרצה שלהבת המרד בשערי ווין הבירה (13 מאֶרץ). חֶבר תלמידי בית האוניווערזיטאֶט בְּלִוְיָת צעירי ימים ונמהרי לב כמוהם, גם הָמוֹן רב ועצום מִדַלַת העם, הֵעִירוּ ויעוררו מהומה ושאון בעיר ויתמרמרו על החֻקים העתיקים המעיקים אותם וידרשו חֻקים ישרים ומשפטים טובים. על השאֵלות ההן הֵשִׁיבוּ אותם צִבְאוֹת חֵיל הקיסר ברעם כלי נשקם ויפילו בהם חללים רבים, אז חרה בהם אף ההמון עד להשחית ויסערו עליהם בחֵמה שפוכה ולא נחו ולא שקטו עד עשותם נקמות בשופכי דמי אחיהם. הנשיא הגבור מעטערניך נִבהל מאד ויברח לענגלאַנד, גם ידי הקיסר רָפוּ ויהי אֹבד עצות, עד כי לאחרונה התרצה למַלאות את משאלות האזרחים, ויעש את בית הדפוס חפשי ואת ידי העם הִתִּיר להחזיק מָגֵן וְצִנָה ולחגור כלי מלחמה ככל אַוַת נפשם, גם הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ להם לחוקק חֻקי דרור וְלָשׂוּם משפטי חֵרוּת ברחבי ארץ ממשלתו. אפס כי בכ“ה אפריל כאשר נִקראו דברי החֻקים והמשפטים ההם באזני העם, לא מצאו חן בעיניהם ולא הֵפִיקוּ מהם רָצון, וישאלו מאת הקיסר דברים רבים החוצצים במַלכות והנוגעים בהודו וכבודו, וכפרים רבים אשר רוח מֶרד מתנוסס בם הוציאו חדשים לבקרים, גם המונים המונים מבעלי הפרצים נהרו אל עיר הבירה להגדיל המהומה בתוכה, ובעלי המלאכה אָצוּ רָצוּ בשוָקים וברחובות ויקראו „קשר“. אז לא יכול הקיסר לשאת עוד לעון העם השובב הזה, ויקרא גבוריו לְאַפּוֹ וימלא את ידם להפיל אימתה ופחדי מָוֶת על המורדים עד אשר ישובו ממחשבות אונָם. אך המורדים מהרו ויקימו בַחוּנִים וצריחים בחוצות העיר. וילחמו בצבאות הקיסר ברוח גבורה ובתוכחות חֲמַת נָקָם וְשִׁלֵם עד כי הִתְעַוְתוּ אנשי החיל ולא יכלו לעמוד בפניהם. אז נִכמרו רחמי הקיסר על דמֵי עבדיו וַיְצַו לאנשי חילו להשיב חרבם אל תערה, והוא נסע יצא מעיר מלכותו וישם מִשְׁכָּנוֹ בעיר אינסברוק עד כי ישתקו המים הזידונים וכל העם יבוא אל מקומו בשלום. והשרים החדשים אשר הֵקימו העם עליהם, התאמצו מאד להשיב את לב העם אל אדוניהם הקיסר ולב הקיסר אל עבדיו המתפרצים מפניו, וישלחו מלאכים אל הקיסר ויאיצו בו לשוב אל עיר הבירה, ובי”ב אויגוסט שב הקיסר לעיר מלכותו וישם משכן כבודו בהיכלו אשר בשאֶנברון בקרבת עיר ווין.


33 §

אך לא ארכו הימים וסער חדש התחולל על ראש הקיסר וַיַרְגִזוֹ שנית לעזוב את מְקוֹם כבודו ולהחיש מפלט לו בעיר אחרת. כי בימים ההם התפרצו גם הָאוּנְגאַרים מפניו, ואנשים רבים בעיר ווין אשר תקוה טובה נִשקפה להם מִמֶרֶד האונגארים, חִזקו את ידי הפריצים ההם ויבטיחום להיות זרועם בעת צר ומלחמה עד עשותם ועד הקימם מזמות לבם. ובעת ההיא צִוָה הקיסר (בתשיעי לחדש אקטאבער) לגדודי צִבְאוֹתָיו להרים פעמיהם אל גבול ארץ אונגארן לעופף חרבותיהם על פני המתפרצים, אך גדוד אחד לא אבה ללכת, כי בסתר לבבם נתנו אל האונגארים צדק. ויהי בְבוֹא בעלי נשק הכבדים להכביד ידם על הגדוד ההוא וּלְהַמְרִיצוֹ לעשות את מצות הקיסר, פרצו פתאֹם צבאות האזרחים לעמוד לימין הגדוד ההוא, גם תלמידי בתי הספר ובעלי מלאכה מִהרו לעזור את הגדוד ההוא ולהצילו מידי אנשי חֵיל הקיסר. ועד מהרה התלקחה מלחמה עזה ביניהם וחללים רבים נפלו כעמיר מאחרי הקוצר, גם שני שרי חיָלים מחיל הקיסר נפלו אז חללים, והמתקוממים שללו כלי נשק רבים גם כלי תותח אחדים. קול ענות גבורה וקול רעם ורעש נורא נשמע בכל פִּנוֹת עיר ווין הבירה, הפעמונים מצלצלים מראשי המגדלים לְמִקְרָא העם. ורבבות אנשים מתרוצצים כברקים לעזור לאחיהם ולהכריע את חֵיל הקיסר תחתיהם. וביום עבָרות ההוא אשר העם היו צמֵאים לַדָם, פרצו גדודי פריצים בהיכל השר לאַטור סְגַן המלחמה וּבְמַקָבוֹת ומַדְקְרוֹת מַאֲכָלוֹת המיתוהו ואת גְוִיָתוֹ תָלוּ על עַמוּד עששית וישליכו עליה שקוצים וַיְנַבְּלוּהָ. ביום המחרת עזבו בני בית הקיסר את עיר הבירה ואת היכל שאֶנברון, הקיסר לקח עמו מחנה אנשי מלחמה וירם פעמיו אל עיר אַלמיץ ויבוא שם בי“ד אקטאבער. השר אויערספּערג לקח את אנשי החיל אשר יצאו מעיר ווין ויצום לָצור על העיר, גם אסף אליו עוד אנשי חיל ממקומות שונים ויביא את שאֶנברון במָצור. השר יעללאַכֿיך נסע יצא גם הוא עִם אנשי חילו לָצוּר על עיר הבירה, גם השר ווינדישגראֶטץ בא מעיר פראג וַיָחַן עִם מחנהו נגד ווין. ובט”ז אקטאבער הֻקַם ווינדישגראֶטץ לשר צבא על כל צִבאוֹת חֵיל הקיסר, זולת אנשי החיל אשר תחת פקודת השר ראַדעצקי באיטליה, ובעשרים לחֹדש ההוא חָרַץ שר הצבא הזה על ווין משפט עיר נצורה ועיר מֹרֶדֶת אשר נכונו לה שפָטים נוראים. אך אנשי העיר לא פחדו ולא חָלוּ מפני צִבאוֹת חיל הקיסר ושרי צְבָאָם גבורי החיל, ויתיצבו לפניהם בחרב שלופה וזרוע חשופה וילחמו בם במלחמות תנופה. מראשי שָׁרֵי המלחמה אשר בחֵיל המתקוממים היו שני שרים אנשי שֵׁם, הלא הם ראָבערט בְּלוּם ויוליוס פֿרעבּעל חבֵרים להפאַרלאַמענט האשכנזי, גם השר מעסענהויזער אשר היה לפָנים פְּקִיד חַיִל בצבאות הקיסר, איש דובר צחות וסופר מהיר, ועל כֻּלָם היה הגענעראל העז הנודע בשם בֶּם, כי הוא היה הַמְנַצֵחַ במלחמת־מֶרֶד ההיא. שלשה שבועות רצופים עָצרו הנצורים כֹּחַ לעמוד לפני החיל הנורא הלוחם בם בגבורה ובתחבולות מלחמה, אך לאחרונה התגברו צבאות הקיסר ובסופה וסערה באו בשערי העיר המְבֻקָעָה וּוינדישגראֶטץ שר הצבא מָתַח עליה משפט עיר דמים, ויחרוץ שפטים נוראים על ראשי המורדים. רבים מהם הומתו בידי אנשי החיל ובתוכם גם ראָבערט בְּלוּם, גם מעסענהויזער הומת על פי משפט המלחמה (קריגסגעריכֿט) ואחריהם הוריד שר הצבא ההוא לטבח סופרים וכותבי מכתבי עתים, מנהלי חֵיל נְדָבוֹת, צבאות אזרחים ואנשי חַיִל אשר ברחו מצבאות חֵיל הקיסר, ועוד אנשים רבים אשר היו בני מָוֶת בעיני שר הצבא. עיר ווין התחלחלה אז מפני החרב המעופפת ומתהפכת על פניה, יָראה – וְשָקֶטָה.


34 §

גם בממלכת פרייסען התעוררו האזרחים אחרי מֶרֶד הצרפתים בחֹדש פֿעברואַר וישאלו מאת מלכם לְשַׁנוֹת את הליכות המלוכה לטובת עם הארץ, ובעיר ברלין הבירה התחוללה מלחמה בין האזרחים ובין אנשי חֵיל המלך, אך בה לא נשפך דם רב כבעיר ווין גם ימי הריב לא נמשכו בתוכה כבעיר ההיא. כי המלך פֿרידריך ווילהעלם הרביעי לא אֵחַר למלאות את אשר שאלו האזרחים ממנו, ויכתוב ויחתום בספר גלוי כי הוא מֵסִיר את הבקרת מבתי־הדפוס (צענזוריע), גם יתן חקים ומשפטים בארצו המיוסדים על אדני הקאָנסטיטוציאָן, וכל יושבי ברלין בשמעם את דברי הספר ההוא שמחו ויעלזו ויתאספו לפני היכל המלך להודות לו ולברך את שֵׁם כבוד מלכותו על עֲשׂוֹתוֹ ועל הקימו את משאלות לבבם. המלך הופיע פעמַיִם על מעקה ההיכל ואלפי קולות הֵרִיעוּ לוֹ תרועת מלך. אך היום ההוא (י"ח מאֵרץ) נהפך פתאֹם מששון לאֵבל ומשלום למלחמה. כי בתוך תשואות השמחה זכרו העם את אשר עוללו להם אנשי החיל ביום ט“ו וט”ז לחֹדש ההוא (מאֶרץ), אשר ירו עליהם כדורי מוֶָת וימיתו בה אנשים רבים, ובחמת רוחם קראו: „סורו אנשי החיל! צאו מזה! אנחנו אנשי אמונה, והמלך יוכל לבטוח בנו!“ ויפצרו במלך להרחיק את אנשי החיל מהעיר ולהקים תחתיהם חֵיל אזרחים לשמור את העיר ואת היכל המלך. אך המלך הֵשִׁיב אמָריו כי אין את נפשו לעשות כדבר הזה אשר אִי־כָבוֹד הוא לאנשי החיל. כעל כנפי רוח עָפה תשובת המלך בתוך ההמון הרב ההוא, וַיֵרַע הדבר בעיני העם הירֵאים פן יוסיפו אנשי החיל לחַדש את מעשיהם בימי ט“ו וט”ז מאֶרץ, ויוסיפו לקרוא: „צאו אנשי החיל!“ ויתרגזו ויתגעשו ויטפלו על אנשי החיל גדופים. אז פָקד שר החילים על אנשי חילו לצאת בחרבות שלופות ולגרש את ההמון השואן ברעש, גם מחצר היכל המלך יצא גדוד אנשי חיל להפיץ את העם. פתאֹם התחוללה המולה נוראה יתר הרבה מבתחלה, ובתוך ההמולה ההיא נשמע רעם שְׁנֵי קְנֵי רוֹבֶה ושני כדורי מָוֶת עופפו אצל ההיכל אך לא הֵרעו ולא השחיתו לאיש, ולא נודע מי עשה כזאת, אם אנשי החיל או האזרחים, אך הדבר הזה היה אוֹת מלחמה בעיני העם ויאמינו כי הַבְטָחַת המלך לעשות את שאלתם היתה רק תחבולה למָשכם בשַחת רשתו, ויקראו: „מִרְמָה אחינו מִרְמָה! שימו אל כלי נשקכם עליכם! שימו!“ וכרגע עָפו העם לכל עֵבר ויחלו לבנות צריחים ומצורות ברחובות קריה ובכל חוצותיה לְהִלָחֵם משם על אויביהם. ארבע עשרה שעות התעודדה המלחמה ההיא, ועוד ביום י"ט מאֶרץ בבקר לא חדלה עוד המלחמה אף כי כבר הרסו חֵיל המלך את רֻבֵּי המצורות והצריחים וַתָּעָז ידם על העם. בשעה התשיעית שלח המלך דברו אל אנשי החיל להשיב ידם מהמלחמה ולצאת מן העיר, אחרי שעות אחדות הודיע המלך כי הוא מֵקִים סגנים חדָשים כטוב בעיני העם, גם התרצה להקים אנשי צבא מאזרחי העיר ויתן להם כלי נשק מבית נשק המלך, ואז נחו שקטו בני העם. ויהי מספר חללי האזרחים במלחמה הזאת, שתי מאות וששים איש, ומאנשי חיל המלך לא נפלו רק שמֹנה עשר איש. אחרי ימים מעטים הוציא המלך דבר מלכות מלפניו בחסד וברחמים ויסלח לכל המתפרצים והמתקוממים, ויוציא את כל האסירים לחפשי, ויתן רשיון לכל הַנִדָחִים וְהַמִבְרָחִים לשוב איש איש אל ביתו ואל נחלתו. לתקופת שלשה ימים (כ"א מאֶרץ) הודיע המלך בספר גלוי לכל בני עמו כי מהיום ההוא והלאה תהיה ממלכת פרוסיה ממלכה מגבלה על פי חֻקי הקאָנסטיטוציאָן, חק עולם ולא יעבור, גם נסע אז במרכבת כבודו ברחובות ברלין ויבַשר זאת בפיהו לכל ההמון החוגג הנוהרים אחריו, וכל השומעים הֵרִיעו לו תרועת מלך ותשואות חן חן. מני אז נחה שקטה ארץ פרוסיה, וכל העם בא אל מקומו בשלום.


35 §

גם איטליה התעוררה אז מֵעֲפַר כִּנְעָתָהּ וַתִּתְאַזָר עֹז לְהָמִיש את צוארה מֵעֹל הברזל אשר שָׂמָה עסטרייך עליה, והסִבה הראשית להתעוררות רוח עֻזה וֶאֱיָלוּתהּ בימים ההם היה הפאַפסט החָדש אשר הִתְעַלֵה וְיָשַׁב אז על כסא פעטרוס ברומה. כי בשנת 1846 מת הפַפסט גרעגאָר XVI אשר הִתְמַכֵּר לפרוש עֲנַן צלמות על איירופא ככל הפאפסטים אשר היו לפניו, ועל כסאו ישב הקאַרדינאַל מאַסטאי־פֿערעטטי אשר מאז והלאה נקרא בשם פיוס IX. הפאפסט החדש הזה אשר בימים האלה ובזמן הזה הוא הולך שְׁחוֹחַ תחת סֵבל הזִקנה וְהַשֵׂיבָה, הולך חשכים בדרכי היעזואיטים, שופך חֵמה אפו על מלכים ורוזנים ההולכים לאור ההשכלה וכל מזמתו לחַדש ימי הרעה, ימי הבינים, כקדם – הפאפסט הזה אשר לעת זקנתו ככלות כחו ואזלת ידו, יתאמר כי שגיא כֹחַ הוא ולבו כלב אלֹהים מבלי לשגות בכל דרכיו ומעלליו, הפאפסט הזקן והאומלל הזה אשר ישיחו בו יושבי שער ויהי לְמִלָה לכל יודעי דעת ההולכים קדימה, היה בימי נעוריו איש מופת, חכם לבב ורב תבונות, אוהב צדקה ומשפט וכל מעשהו בהַשכל ובינה. ובשבתו על כסא מלכותו בעיר רומה היתה ראשית דרכו לעשות אך טוב וחסד באופן נעלה מאד: סָלַח לעון האנשים אשר מרדו בהממשלה, הֵשִיב אֶל נוֵיהֶם ואל נחלותיהם את הפושעים אשר שֻלחו ביד פשעם אל ארץ גזֵרה ונכסיהם נָסַבּוּ אל הממשלה, הֵסִיר את הַמוּעָקָה מבית הדפוס וירחיב את גבולו לטובת המושכים בעֵט סופרים, שִׁנָה לטוב את משפטי המדינה אשר תחתיהם שָׁחֲחוּ בני העם עד העת ההיא, נתן לְדֵעוֹת ההשכלה מַהלכים בכל מקומות ממשלתו, וכל מעשהו היה להשכיל להיטיב לכל העמים החוסים בצִלו. איירופא הבִּיטָה אליו וְנָהָרָה, וכל יושבי איטליה קִווּ לו כי הוא יצילם ממצוקותיהם, וּמָגִנֵי העם נוסדו יחד לשׂוּם אותו לראש ולקצין על בעלי ברית חֶברה מדינית באיטליה לבל תוסיף עוד עסטרייך לִרְדוֹת בהם בחזק יד. אך לא ארכו הימים וַיֵהָפֵךְ לב הפאפסט החָדש הזה ויעזוב את הליכות דרכו ואת טוּבוֹ ויקרת רוחו וילך בעצת היעזואיטים, ותוחלת האיטלקים נכזבה ותקותם מפח נפש, ובשמעם את אשר עשו הצרפתים בכ"ד פֿעברואַר 1848 ויצליחו, נִסוּ גם הם לעשות כמוהם, וסערת המֶרד פָּרצה בשערי ארץ איטליה.


36 §

ואזרחי רומה בחרות אַפם על פיוס התשיעי אשר הֶעוה דרכו והואיל הָלוֹךְ בעצת היעזואיטים, התפרצו מפניו וימרדו בו לעיני השמש, לשוא שִׁחֵת דבריו להשקיט סערת לב ההמון, לשוא הבטיח אותם נאמנה כי מהיום ההוא והלאה (ט"ו נאָוועמבער 1848) יעצור בְּעַמוֹ בממשלה מגבלה על פי חֻקי הקאָנסטיטוציאן, לשוא קרא את ראשי העם לעיר רומה להמתיק סוד לטובת העם, לשוא שָׁקַד! כי הקשר היה אמיץ מאד, והקושרים התמרמרו גם על השר החכם הנעלה פעללעגרינאָ ראָסי סְגַן הפאפסט וַיְרַצְחוּ אותו בהציגו כף רגלו על מדרֵגת בֵית המועצה. אז ראה הפאפסט כי כלתה אליו הרעה, ויתחפש בבגדי אחד האזרחים ויברח לעיר גאַאֶטאַ, שם קדם מלך נעפעל את פניו בכל אותות אהבה ויתן לו היכל כָּבוֹד למקום מושבו. ואזרחי רומה גם אנשי החיל מִהרו ויכוננו ממשלת עָם (רעפובליק) בארץ ממשלת הפאַפסט, ואת נכסי בתי התפלות החרימו לאוצר המדינה (פֿעברואר 1849), וּמאַצִיני ראש איטליה החדשה וגאַריבאַלדי5 נגִיד חֵיל הנדָבות היו נגידים וּמְצַוִים בממשלה ההיא ברומה. אז פנה הפאפסט אל מלכי איירופא בעלי דת הקאַטולית ויבקש מהם עֶזרה להשיב אותו על כַּנוֹ ולהציל את רומה עיר קדשם מידי בנים כֶּחָשִׁים אשר חִללו את צְפוּנָה. וברוב לִקְחוֹ הִטָה את לבות הצרפתים לעזור לו, וישלחו גדודי גבורים תחת פקודת הגענעראל אודינאָט לרומה, ואחרי מלחמות עזות הצליחו ללכוד את העיר (3 יולי 1849) ולהשיב את הפאפסט אל ממשלתו כבראשונה.


37 §

גם בסיציליה היתה מהפֵּכה גדולה בעת ההיא, כי יושביה הִקדישו על מלך נעאפעל מלחמה על אשר לא שָׁמַר להם הבטָחתו למשול בממשלה מגבלת. שנה תמימה התעודדה המלחמה ההיא, אך לאחרונה גָבַר המלך ויכניעם תחת ידו. גם במאַיילאַנד ובווענעדיג היו אז סערות נוראות, כי יושביהן התקוממו על צבאות חֵיל עסטרייך וילחמו בם בחֵמה שפוכה ויגרשום. וקאַרל אַלבערט מלך סרדיניה מצא אז עת רצון להביא את מדינת לאָמבאַרדי הוועניציאנית תחת ממשלתו, וימהר ויערוך מלחמת תנופה על גדודי חֵיל עסטרייך גם הצליח להדוף מפניו את העסטרייכֿים אל גבול איטליה הצפונית. אך ראַדעצקי נְגִיד צִבְאוֹת עסטרייך אשר היה אז בן שמונים ושתים שנה, חשף את זרוע עֻזוֹ וֵַיט ידו עליו ויכהו מכה נצחת וישב וילכוד את מאיילאַנד וכל נפות לאָמבאַרדיי. אז נִחַת מלך סרדיניה מפני הגבור הזקן ההוא, ויכרות עִמוֹ ברית מנוחת נשק (וואַפֿפֿענשטיללשטאַנד). אולם מָגִנֵי העם הֵאִיצוּ בו לחַדש את המלחמה וּלְנַסות אולי תוליך ההצלחה את הַנִצָחוֹן לִיְמִינוֹ בפעם הזאת, אפס כי גם בפעם הזאת היתה תבוסתו שלֵמה, כי ראַדעצקי הִרְעִים עליו את רעם גבורותיו ויפצפצהו, ובכל אֲגַפֵּי חיָליו שָׂם שַׁמוֹת נוראות. או אז נוכח המלך האומלל ההוא כי אבד נצחו ותוחלתו, ויסר עטרת ראשו וישימה בראש וויקטאָר עמנואל בְּנוֹ, ואחרי כן ברח מארצו ויבוא לארץ פוטוגאל וימת שם אחרי ימים מעטים. גם ווענעדיג הבצורה נפלה אז שנית בידי חֵיל עסטרייך (25 אויגוסט), וקיסר עסטרייך שָׁב למלוך על כל מדינות איטליה כבימי קדם והארץ הנִרגזה הזאת יָראה – וְשָׁקָתָה.


38 §

רע ומר מגורל איטליה היה גורל אונגארן בעת שלטון המהפֵּכות הגדולות ההן, כי גם על יושביה עָבַר אז רוח המֶרד הנושב מצרפת, ועובר ביתר ארצות איירופא, וימרדו בקיסר עסטרייך, ובמלחמות תנופה נלחמו בו ימים רבים, אך אחריתם היתה נוראה מאד. צִבְאוֹת עסטרייך בעזרת צְבָא חֵיל רוסיה התגברו על האונגאַרים וַיִשְׁחָקוּם כעפר על פני רוח, יותר ממאה אלף גבוֹרי חַיִל מִמִבְחַר בחוריהם נפלו חללים ומדוקרים על מרומי שְׂדֵה מלחמה, חמשים אלף איש נִלחצו לעבוד עבודת צָבָא בחֵיל עסטרייך, וכל עַם הארץ אשר התמלטו בעור שִׁנֵיהֶם מלהט החרב המתהפכת, היו ברעה נוראה מאד, כי המנצחים שפכו עליהם כל חמתם, ועל פי ממשלת עסטרייך היתה שׂוּמָה להכריע אנשים רבים ועצומים לטבח, להצמית באשמני בוֹר השבי חַיֵי בני אפרתים ובני מְרוֹם העם ולהחרים כל הונם ורכושם לאוצר הקיסר. והשנה ההיא (שנת 1849) היתה שנת מָוֶת ואבדן לאונגארן אשר כמוה לא היתה מיום הִוָסְדָהּ, עֲנַן צלמות שָׁכַן עליה ולא סר ממנה ימים כבירים, ויושביה היו נפעמים ונכאים ויתנודדו כצללים, וגם אמיצי לב בגבורים היו כהלומי רעם, אך לאט לאט התנערו מֵעָפָר ורוח התקוה הֵחֵל לפעמם, ואף כי הֵשַׁחוּ ראשיהם לפני מנַצחיהם ובדומיה נשאו את הָעֹל אשר הֶעמיסו עליהם, ובכל זאת לא אמרו נואש בלבבם, ועיניהם שִׁבְּרוּ אל ימי טובה כקדם –.


 

4. הנשיא לוּאיִ נאפאלעאן התנשא לקיסר בצרפת.


39 §

לוּאִי נאַפאָלעאָן אשר הוּרַם על כסא הנשיאות בצרפת (בעשירי לחֹדש דעצעמבער 1848), הגיע אל מחוז חֵפץ לבבו ותאות נפש זה ימים כבירים, אפס כי המסִלה החדָשה אשר לפניו היתה מלֵאה מַעקשים וְחַתְחַתִּים רבים ורק גֶבר חֲכַם לבב ובעל מזמות עמוקות ורודף אחר הכבוד כמוהו לא חַת ולא זָע ולא שָׁב מפני כֹּל. ראשית דרכו היתה למשוך אחריו בחבלי זהב ועבותות אהבה את הַפְּלַגוֹת אשר הן מְצוּקֵי צרפת וכפלגי מים לִבּוֹת הצרפתים בידם לְהַטוֹתָם לכל אשר יחפוצו, הלא הם הכהנים תופשי הדת וְצִבְאוֹת אנשי המלחמה תופשי החרב. כי הוא הֵשִׁיב אל הכֹהנים הקאַטוֹלִים את הָעֹז והמִשרה אשר היו להם בימים הקדמונים, הֵרִים קֶרן הדת בכל עת מצוֹא, צִוָה את העם לשמור את מוֹעֲדֶיהָ וְלָחֹג את חַגֶיהָ, וכל אשר היתה לאֵל ידו עשה למצוא חן בעיני הכֹּהנים ולהפיק מהם רָצוֹן. לְשָׂרֵי הצבא ופקידי החילים הֵאִיר פניו וַיְנַטְלֵם וַיְנַשְׂאַם, גם הזיל להם זהב מאוצר המדינה וָיְמַלֵא בתיהם הון יקר ונעים, ולאנשי החיל נתן מטבעות רבות ועצומות (מעדאַיללען) אשר כל נושא אותן על לבו יְקַבֵּל מאה פֿראַנק בכל שנה ושנה כל ימי חייו. גם את העשירים והגבירים אשר כל ישעם וכל חֶפצם לאסוף כַּחוֹל כסף, רָתַק אל כסא כבודו בִרְתֻקוֹת כסף, בְּמַלְאוֹ את ידיהם לכונן מסִלות ברזל, להקים בתי מִלְוֶה ובתי מסחור ועוד רבות כאלה, ומה גם בשמרו את הוֹנָם ורכושם לבל תִּגַע בהם יד החֶברה הרעה האומרת „כיס אחד לכֻלנו וחֵלק כחֵלק נַחלוקה –.“ ולבל יהיו המון העם ובעלי המלאכה נִרפים וְיִשְעוּ בדברי קשר, מִלא ידיהם עבודה לבנות היכלים וטירות ובתי מִדוֹת בפאריז וביתר הערים הגדולות, גם לְיַסֵד חוצות ורחובות וּשְׁוָקִים חדשים גם פַּרְוָרִים גדולים ורבעי עיר, ושכר שכירי יום ובעלי המלאכה ההם היה הרבה מאד על פי הנשיא עד כי לא היה להם פתחון פה להתאונן עליו. אמנם כי בכל זאת היו אויבי הנשיא רבים בעיר הבירה גם ביתר הערים, מהם היו שָׂרֵי צָבא, שרי האסֵפה הלאֻמית, מָגִנֵי עָם, מליצים, חכמי לב וסופרים מהירים יודעי בינה לעתים אשר עיניהם ראו את הַצָפוּן בלב הנשיא כי כל מזמותיו להתנשא על כסא דוֹדוֹ הקיסר וְלִרְדוֹת בעַם הארץ בשֵבט רעם, ועל כן היה במַחשך מעשיהם לגדור דרכיו בְּגָזִית לבל יפיק זְמָמוֹ. אולם גם הנשיא היה גבר שְׁתֻם עינים (שאַרפֿזיכֿטיג), ועיניו חָדרו חדרי לבם וירא את הטָמון בחֻבם, ובתחבולות שונות וּנְכָלִים רבים הָגָה אותם מן המסִלה והשיב אחור ימינם מנגוע בו לרעה. כי לואי נאפאלעאן היה ערום מכל בעלי עָרמה ההם, וילכוד חכמים בְּעָרְמָם ויאסור אֵזוֹר במתניהם –.


40 §

אחרי אשר סָלַל לוּאִי נאפאָלעאָן את המסִלה העולה אל כסא הקיסרית בצרפת וַיְסַקֵל אותה מאבני נגף וצורי מכשול, הִתְעַתֵּד לָשׂוּם פעָמיו אל מחוז חפצו משא נפשו וכליון עיניו מִשָׁנִים רבות. אך לא גִלָה סודו רק לאנשים מעטים מְתֵי סודו ואנשי עצתו, הלא הם סגן המלחמה הנודע בשם אַרנויד, שר בית השוטרים מויפאס והגראף מאָרני אחד ממלאכי העם וְאֲחִי הנשיא מצד אִמוֹ מַלְכַּת האָללאנד לפָנים, אשר יָלדה אותו להאיש פֿלאַהויט אחד מִשָׁלִישֵׁי הקיסר נאפאלעאָן. ארבעה עשר יום התיעץ עִמָם הנשיא בְסִתְרֵי סְתָרִים, ואחרי אשר הוּכַן הַכֹּל בלי מחסור דבר, עִתַּד הנשיא את יום השני לחֹדש דעצעמבער (1851) להוציא בו את מזמתו הָרַבָּה לאור, כי ביום ההוא הוּשַׂם כתר הקיסרית על ראש נאפאלעאָן, וביום ההוא יצא הקיסר בעטרת הגבורה והנצח וההוד ממלחמת אויסטערליץ –.


41 §

בנשף בערב יום הראשון לחֹדש דעצעמבער הִתְעַלֵס הנשיא בְּהֵיכָלוֹ עִם חֶבר שרים רבים אשר לא ידעו עוד את מערכי לבבו הגדולים והנוראים ועל כן לא התבוננו כי עב קל מרחף על מרוֹם מִצחוֹ גם עָצֹר יעצור לפעמים במִלים ויצלול במחשבות עמוקות. כחצות הלילה נפרדו השרים מאת הנשיא וישובו לבתיהם לתת שְׁנָת לעיניהם. אך בין כֹּה וָכֹה עשו מלאכי הנשיא את מַלְאֲכוּת אדוניהם, ויתחרשו כל הלילה ויסבו את בתי השרים והאצילים אשר ידעו כי יתיצבו לשטנה בדרך הנשיא. ובבֹקר, בעוד פאַריז ישֵנה, השתערו עליהם ויסחבום מִמִטוֹתֵיהֶם וישליכום לבתי האסורים אשר גנבים ושודדי ליל אסורים שמה. בין האסירים ההם היה הגענערעאל המשֻׁבח והמפֹאר קאַוואניאק, הגענעראל האביר לאַמאָריסיע, והגענעראלים המהֻללים שאַנגאַרניער, בעדאָ ולעפֿלאָ, גם שרים רבים מבעלי אסֵפה הלאֻמית ובתוכם השר הנכבד טהיערס הוטלו לבתי כלאים וסֻגרו על מַסְגֵר. וגדודי אנשי חיל מזֻינים סַבּוּ את כל המקומות אשר מהם יוכל לפרוץ המֶרד בעיר, והשר מאָרני צִוה לשרי החיל לירות כדורי מות על כל האנשים החמושים אשר יֵרָאוּ בחוצות העיר.


42 §

ויהי ביום השני לחֹדש דעצעמבער וַתֵּהוֹם פאַריז, המונים המונים נהרו בשוָקים וברחובות לשמוע מה נהיתה בעיר בליל אתמול, גם לקרוא את הספרים אשר הדביקו מלאכי הנשיא על כל דלת ובית להודיע לַכֹּל את מערכי לב הנשיא בהליכות המדינה. והנה מהרה קל הֵעִירוּ מָגִנֵי העם סער גדול, גם כל הדבקים בממשלת הרעפובליק התגעשו בראותם כי יש את נפש הנשיא להתנשא על כסא הקיסרית בצרפת. בשעה העשירית התאספו המון רב מִמִפְלֶגֶת הרעפובליק והשר כְּרֶמְיֵה בראשם להמתיק סוד ולהתיעץ איכה יעשו לעצור בעד הנשיא מֵהָפִיק את זְמַמוֹ, אך עד מהרה פרצו אנשי חיל מזֻינים ויגרשו אותם מבית אספתם. לעת צהרים נקהלו כמאתים איש מִשָׂרֵי האסֵפה הלאֻמית ויוציאו דְבַר חֹק ומשפט להדיח את הנשיא מכסא הנשיאות ולכונן את ממשלת הרעפובליק על מכוניה בל תִּמוֹט. אך גם עליהם התנפלו גדודי חיל הנשיא ויסחבו מאה וחמשים שרים לבתי האסורים, אולם מקץ ימים אחדים הוציא אותם הנשיא לחפשי. ובשלישי לחדש דעצעמבער התחולל סער חזק בעיר, כי האזרחים בנו צריחים ומצורות בחוצות העיר ומראשיהם הקדישו על גדודי חֵיל הנשיא מלחמה עזה, אך אנשי החיל הקימו את הסער לדממה בלי עמל ובלי שֶׁפך דמים רבים. אך ברביעי לחֹדש דעצעמבער נאספו רבבות אלפי אזרחים בשוָקים וברחובות ויבנו מצורות וצריחים בצורים ועשוים לבלי חָת וּמִמְרוֹמֵיהֶם יָרוּ זיקים חִצִים ומות על ראשי אנשי החיל. אז התלקחה מלחמה אכזריה מאד, כי בפקודת השר מאָרני רוֹצְצוּ כברקים בעלי נשק הכבדים וּמִפִּיוֹת כלי התותח הִרעימו רעמי מָוֶת ושחת על הצריחים והמצורות. חוצות העיר כֻּסו חללים וּדְמֵי אדם נִגְרוּ כמים הַנִגָרִים ארצה. כל הבתים נִמלאו פרצים, החלונות התפוצצו, השערים הֻכּו שאיה, וכל העיר נמוגה מפחד המות. האזרחים הָחבאו במרתפים ובמחלות עפר, ואשר לא החיש מפלט לו נפל חלל. כשוך חמת המלחמה ואנשי החיל השיבו ידיהם מֵהֶרֶג וקטל לעיני השמש, הֵחִלָה חרב המשפט לשפוך נהרי דְמֵי אדם בּפתחי בתי האסורים. כי בעת אשר התלקחה המלחמה בחוצות העיר, סָחבו השוטרים אלפי איש לבתי האסורים, וכֻלם נשפטו במשפט מָוֶת, אִי־נָקִי גם נקי יחד! והנה אף כי אמת נכון הדבר כי רק לוּאִי נאפאלעאן הֵסֵב בכל הַהֶרֶג הנורא ההוא ועל במתי חללי אדם עלה על כסא הקיסרית, בכל זאת מישרים נשפוט כי השרים הסוררים אשר נִתן בידם הָעֹז והחיל להוציא את מזמתו לאור, המה עָזרו לרעה ובאות נפשם שפכו דמים יתר הרבה מאד מאשר דרש הוא מידם, ובכל פעם אשר שָמעה אזנו את הרֶצח והעריצות אשר עוללו אז העריצים ההם, נפלו פניו וַעֲנַן תוגה שָׁכַן על חֶלקת מִצְחו –.


43 §

בששי לחֹדש דעצעמבער שלח הנשיא ספרים ביד הרָצים ובמכתבי העתים אל כל עַם צרפת ויודיעם כי נפשו אִוְתָה להשיב את המנוחה בארץ על ידי אסֵפות העם בעריהם לְחַוֹת דֵעָם אם ייטיבו בעיניהם החֻקים והמשפטים אשר ישים לפניהם, כי רק על פי דֵעַת העם הוא כונן אֲשֻׁרַיו, וכל אשר יחרצו הם כן יקום וכן יֶהִי. אפס כי כל עוד אשר לא יְחַוֶה העם דֵעוֹ, עליו החובה להצמית כל המתפרצים לבל יוסיפו עוד לערוץ הארץ –. גם הִרבה להוכיח בדברים כי לא מֵרָדְפוֹ אחרי הכבוד ולא מאהבת הבֶּצע הוא עושה את כל מעשהו, כי אם מאהבָתו את ארץ מולדתו וּמֵאַוָתוֹ להַשקיט לבני עַמוֹ מִימֵי רעה ולהַרכיבם על במתי האֹשר והתהלה כבימי קדם. הדברים האלה הֵפִיקוּ רָצוֹן מאת העם, ומוצא שפָתיו שמרה רוחם. אך רבים מראשי השרים והפרתמים ומראשי החכמים והסופרים, התאוננו וַיֵרָגְנוּ על הנשיא ועל עלילותיו ביָדעם נאמנה כי הַמַטָרָה אשר אליה הוא כונן חִצֵי מזמותיו היא רק המלוכה, על כן חרץ עליהם משפט (בתשיעי לחֹדש יאַנואַר) להחרימם ולגרשם מֵעַל אדמת צרפת אל ארץ גזרה לבל יהיו לו לאבני נגף בדרך. מֵהַמֻחרמים והנגרשים ההם היה גם המליץ והסופר הנפלא וויקטאָר הוּגאָ, השר הנכבד טהיערס, הגענעראַלים האבירים בּעדאָ, לאַמאֶריסיע, שאַנגאַרניער, לעפֿלאָ ועוד שרים רבים אנשי שֵׁם וְרַבֵּי פעָלים כאלה. אך אחרי אשר כונן הנשיא על סלע רגליו ולא ירא עוד מפני מַשטיניו, הֵשִׁיב את טהיערס ועוד שרים אחדים מארץ גלותם. בארבעה עשר לחֹדש יאַנואַר שָׂם הנשיא לפני העם את החקים ואת המשפטים אשר לפי רְאוֹת עיניו טובים הם וישרים, וישאל את פי הצרפתים לְחַוֹת דֵעם על אֹדותיהם, והם קִיְמוּ וְקִבלוּ אותם באהבה וברצון, כי הם הם החֻקים העתיקים והמשפטים הישָׁנים אשר הרה והגה לב הקיסר נאפאלעאן בהיותו עוד ראש היועצים בצרפת.


44 §

ולואי נאפאלעאן היה רָצוּי לְרוֹב הצרפתים, אָהוּב וְיָקָר בעיני המון העם בגלל אשר הֵשִיב להם המשפט לחַוֹת דֵעָם בהליכות הממשלה ובכל מִשְׁטָרֶיהָ, ונפשו ידעה מאד כי אם שָׁאֹל ישאל מהם את כֶּתֶר דודו הקיסר יתנו לו את שאֵלתו בכל אַוַת נפשם, אך הוא ברוב חכמתו ומועצותיו העמוקות הִגדיל עָרמה הִפליא מזִמה להעיר ולעורר בלבם את האהבה אל כִּסֵא כבוד הקיסרית עד אשר ישאלו הם ממנו לְהִתְרַצֹות אליהם להיות להם לקיסר. על כן הֵרִים פעָמיו ויעבור בכל מדינות צרפת לבעבור תֵּת מָקוֹם להמון העם להתעורר אל האהבה ההיא, ותקותו באה לו יתר הרבה מאשר דִמָה עוד בנפשו. בעיר בורגעס היתה תַּחְנוּתוֹ הראשונה (14 סעפטעמבער) וראשית דרכו היתה אל בית התפלה לשפוך שם שִיחַ, ושם קִדמו הכֹּהנים את פניו ביראת הכָּבוד ובכל אותות אהבה כאשר עשו לפָנים להקיסר קאָנסטאַנטין הגדול. על אחד השערים משערי הַנִצָחוֹן אשר נעשו לכבודו היו כתובים הדברים האלה: „יְחִי הקיסר לעולם“! ועוד כְּתֹבָה אחרת היתה שם הרומזת על רבבות אלפי קולות אשר נתנו בני העם לכבודו בשנת 1848 ובשנת 1851, וְהַכְּתֹבָה ההיא אמריה תאמר בלשון רומית: Vox Populi vox Dei“” (קול הָמוֹן כְּקוֹל שַׁדָי – ). בעיר ליאָן התערב בשמחת החג אשר חגו אז יושבי העיר לכבוד המצֵבה אשר הִצִיבוּ לזֵכר דודו הקיסר הגדול, מצבה אשר תציב את צלם דמות הקיסר רוכב על סוס אביר. בעיר אַוויניון נקהלו חמש מאות כֹּהנים קאטולים לְקַבל פניו באהבה וכבוד. בעיר מאַרזיילע הוסיפו עוד העם אהבה על אהבתו בהִוָדע להם כי אחד המורדים זָמַם לקחת את נפשו, וכֻלם הוכיחו את החרדה הגדולה אשר הם חורדים לנפשו היקרה בעיניהם עד מאד. יושבי ערים רחוקות באו בנעוריהם ובזקניהם לראות את פניו, וכל הלילה עמדו על רגליהם תחת כִּפַּת הרקיע לבל יאחרו את הרגע אשר יעבור על פניהם בדרך ההיא. בעיר בורדאָ עָשׂוּ לוֹ ראשי העם משתה גדול, ושם הוציא מפיו בפעם הראשונה דברים מעטים הרומזים על תשובת כבוד הממשלה הקיסרית בצרפת. „לפי רְאוֹת עַיִן תחפוץ צרפת להשיב את הממשלה הקיסרית כבראשונה“ הִבִּיעַ הנשיא אֹמֶר בשובה ונחת, „רבים חושבים כי הקיסרית היא מלחמה, לא כן אֲדוֹנַי, היא שלום וכל נתיבותיה אך שלום, והיא תרומם את עבודת האדמה, תְּחַיֶה את רוח המסחור ותצמיח ישועה לכל עַנְוֵי ארץ“ –. בכל הערים והמדינות אשר עָבר הנשיא, התבונן ויתחקה על מחשבות לבב הצרפתים, וימצא כי למקטנם ועד גדולם יִנָהוּ אחרי ממשלת קיסר, והכֹהנים הוסיפו עוד לאַזֵר זיקות התשוקה אל הממשלה הזאת ולהוכיח ולערוך לעיני ההמון כי ההשגחה העליונה בחרה בלואי נאפאלעאן להושיבו על כֵּס הקיסרית בצרפת לטוב לה כל הימים.


45. §

בששה עשר יום לחֹדש אָקטאָבער שָׁב הנשיא לפאַריז, וכל יושבי העיר חָרְדוּ לקראתו וַיְקַדְמוּ פניו בתרועה ובכל הוד והדרת כבוד וִיקַר תפארה אשר לא היתה כזאת מִשָׁנִים כבירות. כל החוצות, הרחובות והשוָקים אשר נסע הנשיא וְעָבַר בהם, היו מְפֹאָרִים בשעָרים יקרים מעשה ידי אמן, בדגָלים ויריעות ופרחים. להקות אנשי חיל הַמְנַצְחִים בכל כלי זִמרה, הֵריעו לקראתו וְהֵיטִיבוּ נַגֵן לכבודו. רבבות עָם מיושבי פאריז גם מכל הערים והכפרים אשר סביב לה, נָהרו אחרי מרכבת כבודו, וכלם הֵרִימוּ במָרום קולם ויקראו: „יְחִי הקיסר“! ובכל מָקוֹם אשר עֵינו צוֹפִיָה ראה אותות כְּבוֹד קיסר, ואזניו הִקשיבו רב קֶשֶׁב ותרועת קיסר. אז לא סָר עוד אל היכל עליסעע רק אל היכל טילעריע מְקוֹם משכן מלכי צרפת ושם חִכּוּ עליו שאֵרי בשרו ועוד שרים רבים והמון סריסים ומשרתים. כל עַם הארץ שָׁאֲלוּ פה אחד לחַדש ימי הקיסר נאפאלעאן כקדם ולתת כתר הקיסרית בראש לואי נאפאלעאן בן אחיו, כי רק אז תִּוָשַע צרפת וקרנה תרום בכבוד, רק אז תִּתְעַל על גַפֵּי מרומי ההצלחה וּתְהִי צְבִי לכל הארצות כבראשונה. מִסוֹד כל שָׂרֵי הצבא וכל החֶברות הרבות והעצומות שֻׁלחו מכתבי בקשה אל הסענאַט לְעַטֵר את לואי נאפאלעאן בעטרת הקיסרית, וכל הפקידים והשרים אשר בפאריז קראו באזני העם לאמר: „יַשֵׁב הנשיא על כסא דוֹדוֹ הקיסר“, ואף כי לא צֻווּ עוד לעשות כדבר הזה, ידעו כי לא יֵרַע הדבר בעיני הנשיא והעם. בשביעי לחֹדש נאָוועמבער 1852 כתבו שרי הסענאנט וחתמו בספר גלוי לכל העמים כי לואי נאפאלעאן הוּרַם וְהוּנַף על כסא הקיסרית בצרפת וַיִקָרֵא שְֹמוֹ „קיסר נאפאלעאן השלישי“ והוא ינחיל את כסאו וְכִתְרוֹ לבניו אחריו, ואם לא יהיה לו בן, יש לאֵל ידו להוריש את ממשלתו לאחד מבני משפחתו אשר יבחר. אך לואי נאפאלעאן לא אבה לעלות על כסא הקיסרית עד אשר יבֻחר על פי רוב דֵעוֹת העם כֻלוֹ, ובזה השכיל לתת קטורה באף הצרפתים, ומספר הבוחרים בו היה רב ועצום מאד, הלא הוא 7,824,189 איש, ומספר האנשים אשר לא בחרו בו היה רק 253,145. ביום השני לחֹדש דעצעמבער (1852) היה הנשיא לקיסר, וכל הצרפתים פָּצחו רִנָה וישמחו ויעלזו בכל לב, בהאמינם כי בא אורם וישעם, שָלמו ימי הרעה ולא יוסיפו לדאבה עוד. ויהי בהִשָמע דְבַר הקיסר החָדש הזה בחצרות כל מלכי איירופא, מִהרו מלכי ענגלאנד, האָלאַנד סרדיניה גם שליטי שוויץ להקים את הקיסרית בידו, ואחרי כן עשה כזאת גם קיסר רוסיה (5 יאנואר 1853), קיסר עסטרייך (בששי לחֹדש ההוא) ומלך פרוסיה. אך בעוד ימים מעטים נודעה יד הקיסר החדש הזה בכל אפסי איירופא, ומצוקי תבל אשר נתנו לו עֹז והקימו את הממשלה בידו, לא שמחו בו –.


 

5. הליכות הקיסר נאפאלעאן השלישי.


46 §

הדבֵקים בהליכות המלוכה וּמִשְׁטְרֵי החֻקים העתיקים, שָמחו בְהִתְחַדֵש מלוכת הקיסר בצרפת, וַיְקַווּ כי לא יוסיפו עוד בני עַוְלָה להתפרץ מפני אדוניהם ולהפוך את המשפטים אשר עליהם תִּכּוֹן תבל, גם עשירי עָם ורגעי ארץ אשר חֶלְקָם בְּחַיֵי עֹנֶג וחיי הַשְׁקֵט וָבֶטַח, עָלְזוּ בלבבם בשֶׁבת נאפאלעאן השלישי על כסא דוֹדוֹ הקיסר וּתְהִי לאֵל ידם הָרְחָבָה לשוב ולהתעלס בסוד עִלְזֵי לב על משתה שמָנים ותענוגות בני אדם כבימים הראשונים. גם מלכי האיירופא אשר דָאגו פן יֵצא נאפאלעאן השלישי בעקבות דוֹדוֹ הקיסר נאפאלעאן הראשון, שָׁבוּ למנוחתם בְּהִשָׁעֲנָם על הבטחת הקיסר החָדש הזה כי „שְׁלוֹם אמת מְכוֹן כסאו, וכל ישעו וכל חֶפצו רק להרבות שָׁלום בצרפת, וּבִשְׁכוֹן השלום בצרפת הלא אז תתענג כל איירופא על רוב שלום“. ובאמת לא היה דרכו בסופה ובסערה כדרכי נאפאלעאן הראשון, כי הוא בעלותו על כסא מלכותו היה כביר לימים מִדוֹדוֹ הגדוֹל בימי עֻזו וְנִצְחוֹ, וסערות רגשותיו קָמוּ מעט לדממה, גם התלאות והרעות הרבות אשר השתרגו עלו על צוארו בימי בחֻרותיו, השקיעו את אש התשוקה בקרבו, וְהַסְכֵּן הִסְכִּינוּ אותו לִבְלוֹם את תאות נפשו במתג ורסן התבונה, גם להסתיר את מערכי לבו וְהָגות רוחו עמוק עמוק בחֻבו או להַעטות עליהן מעטה מליצה חידות וְנִיבֵי שפתים אשר השומעים יוכלו לפתור אותם בפתרונים שׁוֹנִים. אפס כי לבו לא הלך לקראת השלום, קרוב הוא בפיו ובשפתיו ורחוק רחוק מכליותיו, כי נפשו ידעה מאד כי לא יִכּוֹן הוא וכסאו על אדני השלום בתוך עַם חֲפֵצֵי קְרָבות כהצרפתים, ורק בסערות מלחמה יקנה כליותם ולבם להיות לו לעבדים נאמנים. כי הצרפתים הגאיונים המתאמרים לְעַם סגֻלה מכל העמים, התאמצו אז בכל עֹז ותעצומות לשוב אל כבודם הראשון ולהיות דבריהם נשמעים בהיכלי כל מלכי איירופא כקדם, והדבר הגדול הזה לא יֵצא לאור בדרך שלום כי אם בסערות מלחמה, ואם קיסרם החָדש מבית נאפאלעאן הגדול לא יצֵא כגבור ללחום מלחמותיהם, הלא אז תהי אחריתו כאחרית המלך לודוויג פֿיליפ אשר ראשית חטאתו לפי דעת הקהל היתה כי בוחר הוא לָשֶׁבֶת סָפוּן בהיכל כבודו ולהתענג על רוב שלום מֵהִתְאַזֵר עֹז לְהִלָחֵם באויבי צרפת ולהשיב לה את כבודה הראשון –. ובידעו נאמנה כי רק המלחמה היא משענת ממלכתו ומָעוז כסאו, על כן משָׁך אחריו את שרי הצבא ואת פקידי החילים בעבותות אהבה וַיְרַתֵּק אותם ברתוקות זהב אל הֲדוֹם כסא מלכותו –. אולם לא בן לילה תִּוָלֵד מלחמה, וימים רבים יעברו עד עת מְצוֹא תואנה נכונה לקרוא על גוי ועל ממלכה חרב, ובין כֹּה וָכה יָרֵא נאפאלעאן פן יתפרצו מפניו רבבות אלפי בעלי המלאכה המבקשים לחם וָאַיִן כאשר היתה כזאת בשנת 1848 ובשנת 1849, על כן מִלא הקיסר המשכיל הזה את ידי האנשים הרבים וְעַזֵי נפש ההם מלאכת עבודה רבה וַיְשַלֵם להם שָכָר טוב ועֵקב רָב חֵלף עבודתם כיד המלך עד כי הביטו אליו וְנָהָרו ויתנו לו תשואות חן חן –. גם מאת עשירי העם האוהבים כסף בֶּהָמוֹן בלי לְשָׂבְעָה, הֵפִיק רָצוֹן בהמציאו להם מוֹצָא לכסף וּמָקוֹם לזהב יָזֹקוּ, ובשָמרו את הונם ורכושם לבל תגע בהם יד בני עולה האומרים כיס אחד יהיה לכֻלנו –. ואף כי ידענו את נאפאלעאן כי לא רַבָּה היתה אמונתו בְּדָתוֹ – כי גם בדבר הזה יצא בעקבות דוֹדוֹ הקיסר הגדול – בכל זאת לא חָשַך מכל יגיעה נפשו להרים קרן הדת בכבוד, להגדיל תפארתה ולהאדיר ממשלתה בכל ארץ ממשלתו, יען כי בגלל הדבר הזה יקנה לצמיתות את אהבת הכֹהנים הגדולים עִם הקטנים אשר כפלגי מים לב העם בידם להטותו לכל אשר יחפוצו. גם הִתְמַכֵּר להיות מחסה עֹז להפאַפסט וּלְחֹסֶן יפעתו וִיקַר תפארת גדולתו כי בגלל זאת יוסיפו הצרפתים הקאַטולים לאהבה אותו ולעָבדו באמת ובתמים כל הימים –. אך בכל זאת לא הצליח להסיר ממנו עִקשות פה ולזות שפתים בכל פלגות העם, ויותר מכֻלם התמרמרו עליו הרעפובליקאַנים וראשיהם ושריהם, גם שרים רבים ונכבדים עֵיני העדה המתנוססים כאבני נֵזר על אדמת צרפת שנאו אותו תכלית שנאה, וַיְצַפּוּ לעת רָצון לְמַגֵר כסאו ולהשבית ממלכתו. וּלְפַנות לפניו הדרך מאבני נגף כאלה, חִבֵּל נאפאלעאן תחבולות עָרמה בלי הפוגה, וַיַפְקֵד פקידים בכל ערי צרפת להתחקות על שרשי רגלם ולספור צעדיהם, אף ערמָתו עָמדה לו להכריע קָמָיו תחתיו ולהרעים בקולו נוראות על כל החושבים עליו רעה.


47 §

בִּמְזִמָה וְהַשְׂכֵּל, בכסף ובזהב, בשפָטים רעים ומוראים גדולים הצליח נאפאלעאן השלישי לתת חִתִּיתוֹ בארץ צרפת, עד כי מִשֵׂתוֹ יגורו אלים וּמֵרוּמְמוּתוֹ נָפצו אדירי עָם, ובחֹזֶק יד הִנחיל לו כָבוד והוד בכל מקומות ממשלתו. אך יֶתר הרבה עוד נָחַל כבוד וָעֹז בארצות אחרות עד קַצְוֵי תבל. בִפְרוֹץ המלחמה בין רוסיה ותוגרמה, מצא עת רָצוֹן להתחבר אל ענגלאַנד אשר כמוה כצרפת חשבה מזמות לעצור בעד רוסיה מִלִכְבּוֹש את תוגרמה לבל יבֻלע להליכות סַחרה, וַיִכְרוֹת עִמה ברית להקדיש מלחמה על רוסיה אשר גבורת דוֹדוֹ הקיסר נָשְׁתָה בתוכה וחילו הגדול ורבבות גבוריו סָפו תמו בה מן בלָהות. ואף כי המלחמה הנוראה ההיא, אשר התעודדה שנתים ימים בגלילות דאָנוי התחתון ובחצי אִי קרים, לא הִרחיבה את גבול ארץ צרפת כמלוא שעל מאדמת רוסיה, גם לא הִקְטִינָה את גֹדֶל ארץ רוסיה ולא הדיחה אותה משאתה מהיות גברת ממלכות ורבתי בארצות כבראשונה, בכל זאת הִנְחִילָה המלחמה ההיא מלוא חפנים כָבוֹד והדר לנאפאלעאן, ועֹז ותפארת לצרפת. כי במלחמה ההיא חָשַׂף נאפאלעאן את זרוע עֻזוֹ וראו כל העמים כי רוח עצה וגבורה למלחמה נוססה בו ובאנשי חילו הרבים והעצומים, גם הֵפִיק זממו להפריד בין רוסיה ועסטרייך עד כי תהיינה עוֹיְנוֹת אשה את אחותה, ובהתאסף מלאכי מלכי הברית בפאַריז לחתור אל השלום, התנוססה דעת צרפת בראש ודבריה היו נשמעים להכריע את דֵעוֹת שָׂרֵי הסוד ההם כחֶפצה. מלכי איירופא בקשו מִנִי אז את אהבת נאפאלעאן ויחפצו קִרְבָתוֹ, גם אדונינו הקיסר אלכסנדר השני הואיל לֵרָאוֹת פניו בעיר סטוּטגאַרד וידבר עִמוֹ דברי שלום וידידות (בכ"ז סעפטעמבער 1857) –. אפס כי בכל אלה לא שָׂבַע עוד נאפאלעאן השלישי כְבוֹד גִבּוֹר מְנַצֵחַ הָרֹדֶד עַם עָז תחתיו, יען כי מארץ רוסיה האדירה והכבירה לא נגרע אף מלוא שַׁעַל אדמה, פניו לא הלכו בַקְרָב, וזרוע גבורתו לא נגלתה, וכבוד הנצחון ההוא לא לוֹ הוא רק לְשָׂרֵי צבאותיו ולאנשי חילו אשר כסוס הודם במלחמה. והנה לתקופות שָׁנִים אחדות אִנָה הזמן לידו מלחמה חדשה, הלא היא מלחמת עסטרייך באיטליה, מלחמה אשר הצליח לו לאסור אותה בנפשו ולנחול כבוד גבור מְנַצֵחַ באמת ובצדק. המלחמה ההיא התחוללה בארץ איטליה, ארץ אשר דוֹדוֹ הקיסר נאפאלעאן הראשון הֵחֵל להַראות שם לראשונה את עֱזוּזוֹ ורעם גבורותיו, ארץ אשר שתי שָׁנִים רצופות הלך שם הגבור הנפלא ההוא מחיל אל חיל וּמִנִצָחוֹן לנצחון, ארץ אשר אחרי כן היה הוא רב ושליט ומלך גדול בתוכה, ובכל עיר ועיר ובכל רחוב ורחוב מְשֻלָבִים זכרונות גבורותיו ונפלאותיו. במלחמה ההיא היה נאפאלעאן השלישי שר הצבא ופניו הלכו בַּקְרָב ככל אשר עשה לפָנים דוֹדוֹ הקיסר, ובמלחמת מאגענטא יָצָא כגבור, הֵרִיעַ אף הִצְרִיחַ, ועל אנשי מלחמתו התגבר, ובכל אשר פָּנה הִצְלִיחַ. והנה גם במלחמה ההיא עָזרה לו ענגלאַנד, ואף כי לא תָמכה ידו בעזוז ואנשי חַיִל כבמלחמת קרים, עָמדה לִימִינוֹ בְּתִתָּה ידה אל מועצותיו ואל הליכותיו בהליכות המדינה. בחכמתו ודעתו הֵסִיר את לבב קיסר רוסיה ומלך פרוסיה מקיסר עסטרייך, עד כי נשארת עסטרייך בּוֹדֶדֶת במועדה ואין עוזר לה. ברוחו הכביר העיר רוח גבורה בנפשות הצרפתים אנשי חילו עד כי לחמו כאריות וַיְשַבְּרוּ את זְרעוֹת עסטרייך וַיְגַדְעוּ קרנותיה. ועל ידי הנצחון ההוא הִשְׁבִּית נאפאלעאן השלישי את שלטון עסטרייך באיטליה וֶהֱסִירָה מִגְבִירָה בכל גבול הארץ ההיא. על פי הנצחון ההוא היתה לאֵל ידו לתת את כל נפות הלאָמבאַרדיי ואיטליה התיכונה לוויקטאָר עמנואל ידידו ובעל בריתו, ואחרי לְכוֹד וויקטאָר עמנואל בעזרת הגבור המהֻלל גאַריבאַלדי גם את נעאפעל וסיציליה התעלה וישב על כסא המלוכה ויהי באיטליה מלך וכל מלכי איירופא הִכִּירוּ את כֹּחַ מלכותו בארץ ההיא. על פי הנצחון ההוא נספחו גלילות סאַפֿאָיען וניצאַ לארץ צרפת, וקיסר הצרפתים היה מחסה ומגן על כל איטליה ודבריו היו נשמעים בתוכה כדברי קיסר עסטרייך עד הימים ההם גם עִתּוֹתֵי נְשִׂיא הקאטאלים (הפאַפסט) היו מאז והלאה בידי נאפאלעאן השלישי על פי מַצַב חֵיל גבורי צרפת אשר הִציב ברומה –. יַביעו ידַברו שוטני נאפאלעאן השלישי עָתָק על הליכות מלכותו, ויטפלו גדופים וּנאָצוֹת על נפשו, אך זאת לא יוכלו כַחֵש כי הוא הושיט יד עזרה לאיטליה ויהי להאיטלקים למושיע וָרָב, ובגלל הדבר הזה יִזָכֵר שְׁמוֹ לתהִלה ולתפארת בספר תולדות בני אדם.


48 §

והנה בכל הטוב אשר עשה נאפאלעאן לאיטליה, הִרגיז עליו את לִבּוֹת מלכי איירופא בסָפחו את סאַפֿ[אָ]יען וניצאַ לארץ צרפת, כי הם דָאגו פן יוסיף הקיסר העז הזה אשר ההצלחה מְשַחקת לו ללכת למרחבי איירופא לרשׁת מִשְׁכָּנוֹת לא לוֹ כאשר עשה דוֹדוֹ נאפאלעאן הראשון. אדירי ארץ שווייץ הרימו במָרום קולם על קיסר הצרפתים וזרועם חשופה להתיצב לו לשִׂטנה בדרך נִצְחוֹ וְעֻזוֹ, בארצות בעלגיה, האָללאַנד ואשכנז פָּחֲדו יודעי בינה לעתים פן יחַדש הקיסר הזה את גזרת דודו לְסַפֵּחַ את נפות רהיין אל גבול צרפת, בענגלאַנד זָעקו שרי הפאַרלאַמענט גם מוציאי מכתבי העתים לאור חָמָס על דרכי הקיסר החָדש הזה. אך יותר מכֻלם התמרמרה אשכנז עליו בידעה כי צרפת שואפת תמיד לגלילות ריין וכל מזימתה לְאַחֵד אותן אל גבולה. על כן נאספו רוזנים ונסיכים רבים מארצות אשכנז להמתיק סוד ולהתיעץ עם יורש העצר מפרוסיה, וַיִוָעֲדוּ יחדו בבאַדען־באַדען בחֹדש יוני שנת 1860 לעשות כֻּלם אֲגֻדָה אחת לְהָפֵר מחשבת הקיסר אשר הוא חושב על אשכנז. אך נאפאלעאן השכיל לְהָפֵר מחשבת הקיסר אשר הוא חושב על אשכנז. אך נאפאלעאן השכיל להשקיט את רוח המלכים והרוזנים ולהרגיע את לבבם באָמרו עִם ספר דברי הימים אשר לצרפת (מאָניטייר) „כי כל ישעו וכל חֶפְצוֹ להיות שְׁלוֹם אמת בינו ובין כל מלכי איירופא ונסיכיה ורוזניה, ובכל עלילותיו מְגַמַת פניו רק להיטיב את מצב ארצו פנימה וּלְיָסֵד אותה על מכוניה בל תּמוֹט, אך לא להרחיב את גבולה ולהגדיל מדת אדמתה בארצות אחרות.“ גם הֵרִים פעָמיו אל באַדען־באַדען מְקוֹם אֲסֵפַת נסיכי אשכנז להתיעץ על צפונותיהם, וחֶפצו בידו הצליח להסיר ממנו כל שֶׁמֶץ חֶשֶׂד ולרחוץ בנקיון כפיו כי חלילה לו להסיר גבולות עמים לָרֶשֶׁת משכנות לא לוֹ, ורק את סאפֿאָיען וניצא לקח לו להרגיע בזה את הצרפתים אשר לא היה להם כל שכר על דמם השפוך לטובת איטליה ועל ההצלחה הגדולה אשר הביאו לה בנפשם וּמְאֹדָם.


49 §

ובעיני המון עַם הצרפתים גָדַל כבוד נאפאלעאן השלישי ביתר שאת בראותם את ידו הגדולה והצלחתו הָרַבָּה במלחמת הלאָמבאַרדיי, ולא שָׁעוּ אל תלונת האיטלקים אשר התאוננו עליו על אשר לא בִצַע את כל מעשהו ולא הֵקִים כל דברי הבטָחתו, בהניחו את וויניציה בידי קיסר עסטרייך כבראשונה, גם לא שָׂמוּ לבם אל דברי שוטניו וְהִתְרַגְזָם אליו על אשר יָסַד ממלכה אדירה כאיטליה לרגלי הָרֵי הָאַלְפִּים לַמְרוֹת משפט מְדִינִי עַתִּיק ימים לבלתי עֲשוֹת ככה פן ברבות הימים תָּעֹז הממלכה החדָשה את ידה וְתָרִים ימינה על הממלכה הישָנה. האיטלקים הוֹדוּ לוֹ ויברכו שמו על אשר הִנחילם ארץ טובה וברוכה כהאַלאָמבאַרדיי אשר בלי עזרתו לא נָחלו אותה לעולם. יריביו ושוטניו בצרפת קָפצו עליו פיהם בראותם כי בכֹחַ ידו ובחכמתו הִרחיב את גבול צרפת ויאדירה בסָפחו אליה את סאַפֿאָיען ואת ניצאַ, וכל מַרְבִּית אזרחי צרפת מצאו חֵפץ בהליכות מלכותו ובעלילות מלחמותיו בארצות אחרות לכבוד צרפת ולתפארת יושביה.


50 §

אפס כי על הליכות דרכו ומשפטי פיהו בארץ צרפת פנימה, התאוננו מאד הצרפתים וַיֵרָגְנוּ איש איש בחדרי משכיתו. כי מעת אשר צָדה האיש אָרזיני האיטלקי וחבֵריו לנפשו ובאֹרח פלא נִמלט מִשַׁחַת רִשְׁתָּם (בי"ד לחֹדש יוּנִי 1858). מעת ההיא קשתה יד נאפאלעאן על הצרפתים, בהאמינו כי מֵאִתָּם היתה נְסִיבָּה לְהָרֶצַח ההוא, וַיַפְקֵד פקידים בכל עיר ועיר להיות עיניהם פקוחות על כל צעד מצעדי רגלם לבל יָעוז עוד אנוש לִצְפוֹן לנפשו. על פיו הֻקַם האיש עספינאָסע לסגן המלחמה וסגן הפאָליציי, והאיש ההוא קְשֵׁה לב ונפש נחושה אשר עָזַר את נאפאלעאן לרעה להוציא לאור את מַכַּת המדינה (סטאַאַטס) סטרייך בַּשֵׁנִי לְיֶרַח דעצעמבער 1851, והוא הִפִּיל את אֵימַת הקיסר וּפַחְדוֹ על הצרפתים ויעופף את להט חרבו המתהפכת על פניהם. אנשים רבים אשר משכו אליהם קַו חֶשׂד אֻסרו בנחֻשתים ושֻלחו לארץ גזֵרה, גם האנשים אשר ידעו בנפשם כי שָׁמרו פיהם ולשונם ולא נתנו תִפְלָה לדרכי הקיסר ומעלליו. גם הם רגזו וְחָלוּ תמיד פן ישימו עליהם אנשי מַצֻתֵיהֶם עלילות דבריהם וִיְחַיְבוּ את ראשיהם לחרב רעה או לְהֵאָסֵר בבית האסורים. מוציאי מכתבי עתים לאור הָחבאו בבתי כלאים אם הוציאו הֶגֶה אשר לא כרצון פקידי הפאָליציי הוא או אם כתבו דָבָר אשר צֵל חֶשֶׂד עובר על פניו לפי רְאוֹת עיני המבַקרים. בתי חֶבֶר (קלובס) סֻגרו על מסגר, שָׁבת מָשוֹש, וכל החושבים מחשבות דרור שָׂמוּ יד לפה ונאלמו דומיה, גם כל עם הארץ כִּלוּ בפחד ימיהם ולילותיהם בבהלה, עד אשר נוֹכַח הקיסר לדעת כי כל אנשי בליעל אשר אָרבו לְדָמו וַיִצְפנו לנפשו, אך מארצות נכריות הם ולא אחד בהם מִיַלְדֵי צרפת, ואז הֵקַל ידו מעל הצרפתים וידבר אתם טובות גם הבטיח להם להוציא לאור את המחשבות הטובות אשר הוא חושב תמיד להצלחתם ואָשרם וישובו לֵאוֹר באור הדרור ככל אַוַת נפשם גם אַוַת נפשו –.


51 §

בשנת 1867 הואיל נאַפאָלעאָן להגדיל את מספר אנשי חֵילו ולתת בידם כלי נשק חדשים וטובים אשר זִיקוֹת אִשָׁם יַפגיעו את האויב גם מֵרָחוק ואשר אין כמוהם עוד ביתר הארצות. ואת חֲנֻכַּת כלי נשק ההם עִתֵּד ליום אשר יפרוץ גאַריבאַלדי בגבול רומה לקחת מיד הפאַפסט את הממשלה המדינית, ובחֹדש אָקטאָבער 1867 הכריע בכלי נשק ההם את גאַריבאַלדי וחילו ולא נתנם לנגוע בממשלת הפאפסט. וכל הדברים ההם נתנו עדיהם כי לא כֵּנים הם דברי נאפאלעאן השלישי אשר דִבֵּר פעמים רבות כי חִצֵי מלכותו אך אל מטרת השלום כּוֹנָנוּ, וכל אנשי לבב ידעו נאמנה כי מגמת פניו להטיל חִתִּיתוֹ על פני איירופא ולהתנשא לכל לראש בכל הליכותיה. אך אחרי ראותו כי על פי חֵילו הגדול והנורא אשר הֵקִים בידו החזָקה, נתן עֹז ותעצומות לכסא ממלכתו, וחֶפצו הצליח בידו להקים את סערת יריביו ושוטני נפשו לדממה עד כי אין עוד פוצה פה ומוציא תלונה על דרכיו ומעלליו, נסה בחכמתו ודעתו לתת להצרפתים את משפטי הדרור אשר הם נוֹהִים אחריהם ואשר הבטיחם נאמנה לתת להם בהשקט ממלכתו מסערות המורדים והפושעים. ותהי ראשית מעשהו לתת חֹפֶש הדפוס (פרעספֿרייהייט) בצרפת, ואף כי אנשים רבים ובראשם האיש ראָשעפֿאָרט מצאו אז עת רָצוֹן להדפיס דברים רבים אשר הם לְמֹרַת רוח הקיסר וְלַמְרוֹת הליכות מלכותו, בכל זאת לא הֵשִׁיב נאפאלעאן את דבָרו הטוב וְסָבַל והֶעלים עֵינוֹ מסוררים בגֹדל לבבו. אפס כי אחרי אשר נועזו שוטני הקיסר וידפיסו (בשני לחֹדש דעצעמבער 1868) במכתבי עתים רבים דברי נאָצוֹת גם קָראו נדָבות להציב מַצֶבֶת כָּבוֹד לזֵכר האיש בוידין אשר נפל חָלל על בָּמְתֵי (באַריקאדען) המורדים בְּהִלָחֲמָם נגד הממשלה הרוממה, אז נִלחץ הקיסר לְהִנָחֵם על הבטָחתו ולהקים מבַקרים על בתי הדפוס לענוש את הסוררים הכותבים מרורות על הממשלה ומשפטי פיה בכל אשר היה עד הימים ההם, והצרפתים התלוננו תלונה עזה על נאפאלעאן אֹדות הדבר הזה. לא טוב מזה היה גם דְבַר החֵרות אשר נתן הקיסר לפתוח את בתי הועד ובתי הָאֹסֶף אשר משנת 1851 סֻגְרוּ על מסגר, כי בבתים ההם נאספו מָגִנֵי העם (דעמאַגאָגען) וכל מבַקשי דרור בלי־מצָרים ויביעו וידברו עתק על ממשלת הקיסר ועל כל חֻקיו ומשפטיו ויעוררו רוח פרצים בעם, עד כי נלחץ הקיסר לשוב ולהַסגיר את הבתים ההם כבראשונה, וגם על זה התאוננו עליו המוני עַם פאַריז. אז הֶראה נאפאלעאן לדעת כי לא יִכּוֹן הוא ומלכותו אם יתן להצרפתים משפטי דרור, כי נִמהרי לב הם ובעלי דמיון עז, ורק בחֹזק יד ובמוראים גדולים ישאו עליהם עֹל מלכות. אך בכל זאת חָפֵץ נאפאלעאן להקים את הבטחתו אשר הבטיח להצרפתים להאיר עליהם אור הדרור, ובכ"ט נאוועמבער 1869 בהתאסף מחוקקי העם לבית וַעדם, נשא הקיסר מדברותיו מראש כסא מלכותו וַיְגַל להם את מערכי לבבו אֹדות המטרה אשר הציב להליכות ממלכתו בימים הבאים, ותכלית דבריו היה לאמר:

„צרפת שואפת רוח הדרור, אך הדרור לא יִכּוֹן בארץ בלי סדרים ישרים. עלי יהיה מעשה הסדרים ההם, אך אתם אֲדוֹנַי עִזְרוּ נא לי להגן על הדרור, ואני ואתם נָבִיאָה עצה ונעשה פליליה נגד הפלגות הרחוקות בדעותיהן כרחוק מזרח ממערב: נגד הפלגה אשר לא תתן לָגַעַת בכל החֻקים העתיקים כמלוא השערה, ונגד הפלגה אשר כל ישעה וכל חֶפצה לנתוש ולנתוץ את כל סדרי התבל וכל מִשְטָרֶיהָ עד היסוד בם, ואם יצלח בידנו לנַהל את יושבי קְצָוֹת ההם בדרך התיכונה, אז ייטב להצרפתים כל הימים.“

בפיו דִבר הקיסר ובידו מִלא את דבריו, כי בשני לחדש יאנואר 1870 הקים סגנים חדשים, ואת האיש עמיל אָליפֿיער הֵרִים לראש הסגנים וימלא את ידיהם כֹּחַ להוציא את מחשבות לבבו לאור. ולפי רְאות עינינו לא היה ברוח נאפאלעאן רְמִיָה אֹדות משפטי הדרור בפעם הזאת, כי אז עָברה מַחלה עזה על נפשו והֶחלישה כל חוּשָׁיו בו עד כי נִלאה נְשׂוֹא עוד את משא המלוכה ויחפוץ לְהָקֵל מעט את כֹּבֶד משאה –.

והנה בעת ההיא אשר נִכספה נפש נאפאלעאן להָפיק רָצוֹן מאת הצרפתים הנֶחרים בו, קרה מקרה רע באחד מבני משפחתו אשר הרגיז את לבות ההמון על משפחת בּאָנאפּאַרט. כי הנָזיר (פרינץ) פעטער נאפאלעאן, בן לוּצִיאַן אֲחִי נאפאלעאן הראשון, איש חֵמוֹת ובעל רגשות עזות, התעשק אז עִם אנשים אחדים מכותבי מכתבי עתים (זורנאליסטים) על אשר נָגעו בכבודו ובכבוד משפחתו, ובעשירי לחֹדש יאנואר בבוא שנים אנשים מהם אל ביתו לָרִיב אִתּוֹ על הדברים הקָשים אשר דִבּר עליהם בפני קהל ועדה, חרה בם אפו עד להשחית וַיוֹר על אחד מהם בקנה רֹבֶה וימיתהו. שֵׁם המומת ויקטאר נאָאַר, איש צעיר לימים ורב תבונות. ראָשעפֿאָרד, אשר שני האנשים אשר פרצו בבית פעטער נאַפאָלעאָן היו מסופרי מכתבו העתי המכונה בשם „מאַרסיילייזע“, נשפט על פי מחוקקי העם לְהֵאָסֵר בבית האסורים גם לשַלם כסף ענושים על אשר שלח פיהו ברעה ולשונו תצמיד דברי מֶרֶד וָמַעַל. פעטער נאפאלעאן הסגיר את נפשו לבית הכֶּלא, ובכ"ז לחֹדש מאֶרץ ישבו בעיר טורס כסאות למשפט לשפוט אותו על הדם אשר שפך, אך כל השופטים הִצדיקו אותו, יען כי שני אויביו אשר פָּרצו בביתו היו חמושים בכלי נשק, והוא עָמַד על נפשו להצילה מידם. אך הרעפובליקאנים מצאו אז תואנה להוכיח לעיני כל העם כי השופטים ההם הכירו פנים במשפט יען כי בני משפחת נאפאלעאן יכולים לרצוח נפשות ולצאת צדיקים בהִשָׁפטם. והשופטים ההם שָׂמו על הפרינץ עֹנֶש לְשַלֵם חמשה ועשרים אלף פֿראַנק לַאֲבִי הַמוּמָת, והקיסר נאפאלעאן שָת עליו עֹנֶשׁ גָלות, ויעזוב את צרפת מעת ההיא והלאה.


52 §

בשנת 1870 בעשרים לחדש אפריל הוציא נאפאלעאן השלישי דְבַר מלכות מלפניו לשאול את פי עַם צרפת אם יש את נפשם אל החֻקים והמשפטים אשר שָׂם לפניהם בשנת 1860, ומגמת פניו היתה לְהָפֵר בזה מחשבות שוטניו הרבים החושבים עליו רעה להפוך את כסא מלכותו, ולתת קטורה באף הצרפתים בהוכיחו לעיני השמש כי הוא לא יעשה דָבָר כי אם על פיהם ועל פי רצונם הטוב ועצת נפשם. להוציא את מזמות לבבו לאור שלח הקיסר לכל איש צרפתי גליון קטן וכתוב עליו הדברים האלה: „היש את נפש הצרפתים אל החֻקים ואל המשפטים אשר שָם הקיסר בשנת 1860 ואשר יד המחוקקים והסגָנים תִּכּוֹן עִמוֹ? –.“ גם ספר גלוי שלח הקיסר אל כל הצרפתים ובאִמרי שֶׁפר הִזְכִּירָם כי יותר משמונה מילליאָן איש בחרו בו לְהוֹשִׁיבוֹ על כסא דוֹדוֹ הקיסר, ומאז והלאה נָחה שָקטה צרפת ועלתה פלָאים על במתי האֹשר וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט לָה מִבַּיִת וּמִחוּץ, ועל כן הוא שואל את פיהם לְחַוֹת דֵעם, איש איש כתבונות לבבו וּכְאַוַת נפשו, אם גם מהיום והלאה הם בוחרים בו ובחֻקיו ומשפטיו אשר מטרתם להאיר על הצרפתים אור הדרור לטוב להם כל הימים. כי הוא לא יעשה כל דְבַר חֹק ומשפט כי אם ישאל את פי העם בראשונה, ועל פי רוב דֵעוֹת יקום כל דָבר, „ואם תאבו אל החֻקים והמשפטים ההם“ הוסיף הקיסר לכתוב בספר הגלוי ההוא, „כי אז תַּשְׁבִּיחוּ את שְׁאוֹן המתקוממים ולא יוסיפו עוד לערוץ ארץ בפחזותם, תְּיַסְדוּ סדרים ישרים וּמִשְׁטְרֵי החֹפש והדרור על מכוֹנֵיהֶם בַּל יִמוֹטוּ לאֹרך ימים ותעזרו לי להוריש את כסאי לביתי אחרי. ואני על משמרתי אעמודה לָשִׁית לבי לדעתכם, רצונכם הוא רצוני והצלחתכם הצלחתי, ובישע אלהים חֶפְצִי בידי יצלח לְרומֵם את עַם מרעיתי על גֶרֶם האֹשר וְהכָּבוֹד ולעשות את צרפת תהלה בתבל וּצְבִי לכל הארצות –.“ בשמיני לחֹדש מאַי בא מספר דֵעוֹת העם לפני הקיסר, והנה יותר משבעה מילליאָן איש כתבו ידם אל הקיסר וְקִיְמוּ וקִבלו עליהם את חֻקיו ואת משפטי פיהו באהבה וברָצון. למַרבה שמחת הקיסר ועליצותו אין קֵץ, ואף כי מרבית האנשים המימינים ההם היו מבני כפרים וערים קטנות, ומַרבית בני הערים הגדולות ומה גם בני פאַריז הבירה היו מֵהַמַשְׂמְאִילִים, וגם בחֵיל היבשה היו יותר מחמשה וארבעים אלף, ובחֵיל הים יותר מששת אלפים אשר התיצבו לו לשטנה בדרך, בכל זאת לא נפל לב הקיסר ולא שָעָה אל המספר הקטן מהמשמאילים מול מספר הרב והעצום מהמימינים אשר ברבבותיהם נתנו לו הוד ותעצומות וְסָעֲדוּ בְחַיִל וָחֹסֶן את כִּסְאוֹ עד כי קצרו ידי כל מַשטיניו לגעת בו לרעה. מאז והלאה האמין הקיסר כי איתן מוֹשָׁבוֹ ושָׂם בסלע קִנוֹ, כסאו נָכון כמאז וְעַם צרפת רֻתַּק אליו ברתוקות אהבה נִצחת. בהַשקט וּבִטחה הֶחזיק את רסן הממשלה כבראשונה, וישפוט רמים, וַיֵלֶךְ בגדולות ובנפלאות, ועיניו בִּקְצוֹת התבל כבימי קדם –. והוא לא ידע כי כל חֲזוֹן לבו כקֶצף על פני מים הוא, כַּעֲנַן בֹקר וכחלום מֵהָקִיץ, והמנוחה אשר הוא מִתְעַלֵס בה דִמְיוֹנָה כהמנוחה השוררת לפני הִתְפָּרֵץ הסער להרגיז ארץ ממקומה –.

 

6. ענגלאַנד.


53 §

אף כי הִכִּירָה ממשלת ענגלאנד את כֹּחַ נאפאלעאן השלישי על כסא צרפת, בכל זאת לא חָדלה מִדְאוֹג בסֵתר לבבה בראותה כי שָׁבָה משפחת בית בּאָנאַפאַרט זעומת נפשה להתנוסס על כסא הקיסרים כבראשונה. ואף כי כל ישעה וכל חֶפצה להַרבות שלום בתבל ולהאדיר בזה את סַחרה בכל קַצְוֵי ארץ וְיַמִים רחוקים, בכל זאת התאזרה אז עֹז להגדיל גם את עֱזוּזָה ואת מספר אנשי חֵילה, מיראתה את שכֵנה הקרוב, את נאפאלעאן מלך יָרֵב אשר בשָלום ובמישור לא יִכּוֹן כסאו כי אם בחרב ובמלחמה. ועל כן הוסיפה אֹמץ ועצמה לצייה האדירים ולאניות מלחמותיה הרבות והעצומות, בִצרה את חֻפֵּי יַמֶיהָ ואת מבצריה וצריחיה אשר לחוף יַמִים יתנוססו בְשִׂיא חָסנם עד כי לא יֵחַתּוּ מפני כל צר ואויב, הִרבתה את חֵיל היבשה ותתן להם כלי נשק חדָשים וטובים, גם מִלאה את ידי האזרחים לְלַמֵד ידיהם לַקְרָב לבעבור גָרֵשׁ מפניהם את אויביהם ולסערם בסערת מלחמה. ואף כי מפני קיסר צרפת פָחדה ענגלאנד פחד לא היה פחד, כי הוא לא חָשַׁב עליה רעה לְהִנָקֵם בה נִקמת דוֹדוֹ הנעלה אשר נִגזר בתגרת ידה, כי זָכַר לה חסדה ואמונתה אשר עשתה עִמוֹ בימי עָנְיוֹ ומרודו בהתגוררו בלונדון, אך יתר מלכי איירופא נִחֲרו בה באמת על אשר היא מִקְלָט וּמָנוֹס לכל בוגד בארצו ומורד במַלכו, ולא תַסגיר עבדים מתפרצים כמוהם אל אדוניהם לשַלם להם כפָעלם לבעבור יהיו מוּסַר תוכחה לבל יָעוֹז אנוש ולא יָזִיד עוד לעשות כמעשיהם. אך גם בעבור זאת למותר היו אנשי חילה ומבצריה, כי טובה חכמה מכל כלי קְרָב, ובחכמתה הצליחה להסיר מעליה את תלונות המלכים ההם מבלי פְרוֹץ את משפט ארץ המקלט אשר לה מאז ומקדם, גם סערת המלחמה החדשה אשר התחוללה אז בין רוסיה ותוגרמה היתה לה לישועה, כי המלכים הֵסַבּוּ עיניהם מכל יתר עניני הַמְדִינִים ורק על הליכות המלחמה ההיא היו עיניהם נטויות, ובהתחבר גם ענגלאנד אל יריבי רוסיה, הוסיפה עוד לְהָשֵׁך מעליה את תלונות המלכים ההם –.


54 §

כל יודעי הליכות ענגלאנד, ימַלאו פיהם תהלתה, ובאמת נָאוה לה תהלה, כי היא שָׂמָה משפט לְקָו וְישֶׁר למשקלת בכל דרכי ממשלתה, היא התאמצה בכל מאמצי כֹחָהּ לְהַשְׁבִּית את המרכלת בנפש אדם (שקלאַפֿענהאַנדעל), אף חכמתה עָמדה לה לְבָעֵר את המרכֹלת הארורה ההיא מן הארץ בכל מקומות ממשלתה ובכל המקומות אשר דבריה נשמעים. היא יָצרה חֹק צדק לתת מהלכים לאניות המסחור גם בעת מלחמה, וכל אניה נושאת כל מיני סחורה, לבד מכלי נשק וחפצי מלחמה, אשר נֵס שָׁלוֹם מתנוסס עליה, לא תִגַע בה יד אנשי המלחמה לרעה ותעבור שלום אל מְחוֹז חֶפצה. היא חָגרה בעוז מתניה להַגדיל כל דְבַר חכמת בינה וכל מלאכת מחשבת וחרֹשת המעשה בכל רחבי ארצות ממשלתה. היא נָטעה מטע המדעים גם בארצות אחרות ואיי יַמִים רחוקים, כי בָנֶיהָ אשר צר להם המקום לְהִתְכַּנֵס בתוכה, נפוצו בכל אפסי ארצות המזרח ואיי הים, ובכל מקומות מגוריהם הפיצו אור יקרות, אור החכמה והדעת, כל מלאכת אָמָנִים וכל חרֹשת המעשה. דרכי ענגלאַנד דרכי נֹעַם הם וכל נתיבותיה שלום ורק לאִירלאַנד אמרה: אין שלום! ומימי קדם עד היום הזה היא צוררת אותה, וקִנאת הדת היא מְקוֹר האיבה הנושנה ההיא כאשר מודעת זאת לכל יודעי העתים. והארץ ההיא (אירלאַנד) אשר קוֹץ מַכאיב היא וְסִלוֹן מַמְאִיר לענגלאַנד תמיד כל הימים, מתאמצת בלי הפוגה להתפרץ מפני ענגלאַנד גברתה וְלֵאוֹר באור הדרור כפי אַוַת נפשה, ובלי חשך תביא עֵצוֹת וְתַעַש תחבולות לחַבל עֻלָהּ מעל צוארה. גם זה מעט נִסתה לעשות כן וַתְּקַו כי בפעם הזאת תצליח דרכיה. כי הקאטולים אשר בתוכה יסדו זה מעט חֶברה נסתרה הנקובה בשם חֶברת פֿעניער ומגמת פניה לְנַתֵּק מוסרות ענגלאנד ולהתפרץ מפניה. לפי דבריהם נקראה החברה ההיא על שֵׁם מלך אחד ממלכי צוֹר (פֿאֶניציה) אשר שְׁמוֹ פֿעניוס ואשר לפני דורות עולמים בא לאִירלאַנד ויסד שם ממלכה חדָשה והם (האירלאַנדים) מיוצאי חלָציו. גם מאמעריקא (אשר בה נוסדה החברה הזאת לראשונה) באו המונים המונים לאִירלאַנד ארץ מולדתם ויתחברו אל אחיהם ויעמדו הָכֵן לפרוק עֹל ענגלאנד מעליהם ולכונן ממשלת עָם (רעפובליק) בארצם. וממשל ענגלאנד אף כי לא נסתרה החברה ההיא מעיניה, בכל זאת לא שָׂמה לבה אליה, כי חשב אותה ככל המון החברות אשר נוסדו תמיד באִירלאַנד וּבִן לילה אבדו מבלי יְכֹלֶת לנגוע בה לרעה. אך בשנת 1845 נודע להממשלה כי בכל רחבי אירלאנד יְלַמְדוּ בני הנעורים ידיהם למלחמה, וכל איש חַיִל אשר כֹחַ בו לשאת כלי נשק ילמדו טכסיסי קְרָב ולָחֶם, מִדַלַת העם ינהרו למאות ולאלפים להסתפח בחברת המתקוממים ההם, וכֻלם יחד מְצַפִּים לגבורי חַיִל מאמעריקא הצפונית אשר יעמדו בראשיהם להקדיש על ענגלאנד מלחמה, אז התעוררה הממשלה לעצור בעד עדת פריצים ההם ולבצור רוחם הקשה. ובט"ו לחֹדש סעפטעמבער פרצו פתאֹם שוטרי הממשלה אשר בעיר דובלין על בית הדפוס אשר נדפס בו מכתב עתי הראשי לבעלי חברת הפֿעניער הנקוב בשֵם „עַם אירלאנד“ ויאסרו את המוציאים לאור בבית האסורים, גם עוד אנשים רבים הכותבים במכתב עתי ההוא הורידו בבור השבי. על עיר קאָרק ובנותיה נחרץ משפט עיר הנדחת, ולאיש אשר יסגיר את יאָהן סטעפֿענס נְגִיד חברת הפֿעניער אל בית המשפט, הבטיחו השופטים מאתים לירא שטערלינג. הנגיד ההוא נתפש בכף ואֻסר במאסר, אך בעזרת שומרי בית האסורים ברח מבית האֵסור ונמלט אל ארץ צרפת. האיש לובי בעל מכתב עתי הנקוב בשם „עַם אירלאנד“ שֻלח ביד פשעו אל ארץ גזֵרה ונגזר עליו לשֶבת שם עשרים שנה, ואנשי חֵיל ענגלאנד באו במספר רב לאירלאנד ויחזיקו משמר בתוכה. ובכל זאת לא שקטו עוד המתקוממים עד כי נלחצה הממשלה להסגיר אנשים רבים על מַסְגֵר, לשלחם ביד פשעם או לָשׂוּם עליהם עֹנֶש כסף כדֵי עונם. אך שרי הפארלאַמענט בענגלאנד ביד אהבת אדם הטובה עליהם חָתרו בכל עֹז להקל עֹל האירלאנדים ולתת להם חֻקים טובים עד כי לא ימצאו עוד תואנה להתפרץ מפני הממשלה.


55 §

בשנת 1857 רָעֲשָׁה ותרגז ממשלת ענגלאנד מפני סערת המֶרד הנורא אשר התחולל בארצות הוֹדוּ מזרחית אשר תחת ידה, כי הַהוֹדִים אזרחי הארצות ההן מעולם לא עצרו עוד כֹּח לשאת את עֹל הברזל אשר הֶעמיסו עליהם מושליהם בעלי חֶבְרַת סוחרי הודו המזרחית, ויתפרצו מפניהם. כי שרי המדינות ושרי אנשי הצָבא אשר להחֶברה ההיא היו גאיונים וזידונים ויעבידו את ההודים בפרך, חָרשו על גביהם והאריכו למעניתם, רדו בהם בשבט ברזל וישימום כעפר לָדוּשׁ, עד כי לאַחרונה קשרו למגדולם ועד קטנם קשר נורא על עושקיהם ורוצציהם וַיְקַדְשׁו עליהם מלחמת נקם וְשִׁלֵם. אין קֵץ לכל האכזריות אשר עשו ההודים להאנגלים הנופלים בידם, שפטים רעים ונוראים אשר לא נשמעו גם בארצות עריצי הגוים הפראים, עשו המורדים לאדוניהם גם לכל בני איירופא מארצות אחרות המתגוררים שם לרגלי מסחרם. המֶרד הגדול והנורא ההוא אשר לא נהיה עוד כמוהו בתבל, הרעיש את ארץ אנגליה, וכל יודעי הליכות עולם האמינו כי בא הַקֵץ לממשלת אנגליה בהודו מזרחית. אך האנגלים הנפעמים והנרעשים התאוששו לאחרונה ויתאזרו עֹז וגבורות רעם וַיַכּוּ את רבבות חֵיל המורדים אחור, וישביחו את שְׁאוֹן גַלֵי המרד, ויעשו להם שֵׁם גבורים משכילים ומנצחים בכל אפסי איירופא. ומהעת ההיא והלאה הֵסִירָה מלוכת אנגליה את חֶברת הסוחרים מגבירה וְשַׁלֶטֶת בהודו מזרחית, וַתִּמְלוֹךְ היא לבדה בארץ ההיא, וַתַּעַשׂ סדרים ישרים שמה, ותשקוט הארץ. ויתר דברי המרד ההוא, יבוא במרוצת דברי הספר הזה במקום שידֻבּר בו.


56 §

בשנת 1865 קשרו הכושים יושבי אִי יאַמאַיְקאַ קֶשֶׁר על האַנגלים נוגשיהם, כי נִלאו נְשׂוֹא עוד תגרת יד האדונים הקשים ההם. ויהי בהוָדע הדבר לִנְצִיב אנגליה השליט בְאִי הזה, עלתה חמָתו עד להשחית וַיַשִיא מָוֶת וֶרֶצַח על הקושרים ויורידם כְּכָרִים לטבח, גם הִכָּה אנשים ונשים בשוטים ובעקרבים מַכּוֹת חדרי בטן עד כי היה כפשׂע ביניהם ובין המות. אחרי כן נִגלה לעיני כֹל כי בין המֻכִּים ובין המומתים היו אנשים רבים אשר לא התערבו עם הקושרים והם שלומי אמוני ממשלת אנגליה, וַיִסָפוּ בלי משפט באכזריות הנציב ההוא. כל ישרי לב בענגלאַנד צעקו חמס על השערוריה ההיא ויאיצו בהממשלה לשלוח שופטי צדק אל האי ההוא לחקור ולדרוש הדבר ולשַלם לעושה הרעה כרעתו. הממשלה עשתה את אשר נטלו האנשים הישרים ההם עליה, ותשלח שרים ופקידים להתחקות על שרשי הדבר ולראות הכצעקתה הבאה אליה עשה נְצִיב האי וחבֵריו או משנאיהם הוציאו עליהם דִבָּה. השרים והפקידים חקרו ודרשו היטב והנה אמת נכון הדבר, נעשתה השערוריה האכזרית באי ההוא באשמת הנציב ואנשי סודו הרודים על ידו. אז הסירה הממשלה את הנציב ועוזריו מפקודותיהם, גם הציגה אותם בשער המשפט לקחת עֹנֶש כדֵי רשעתם. אך בכל זאת נִכְתַּם עֲוֹן ממשלת ענגלאַנד לפני יתר הממשלות באיירופא, כי סוף סוף נעשתה הרעה הגדולה ההיא באחד האיים אשר תחת ידה ועל ידי נְצִיבָה ושריה ובני עַמָה –.


57 §

בשנת 1968 חָשְׂפָה מלוכת אנגליה עוד הפעם את זרוע עֻזה וַתַּכְרִיעַ תחתיה את גְאוֹן טהעאָדאָראָס השני מלך אביסיניה. טהעאָדאָראָס התנשא מִשְׁפַל מַצָבוֹ ברוח עריצותו וגבורתו השובבה לָשֶׁבֶת על כסא המלוכה בארץ אביסיניה צבי לכל ארצות אפריקא. אז חלף רוחו ויעבור ואשם ככל אַוַת נפשו, וברוב גאונו התקלס במלכים ורוזנים משחק לו עד כי הרהיב בנפשו עֹז להתגרות גם באנגליה מְלֶכֶת הים, ובלי כל צדק ומשפט רק בגאוה ובוז אָסַר בכבלי ברזל את השר קאַמעראָן צִיר מלוכת אנגליה וישימהו בבית האסירים, גם שלוחי הדת אשר שלחה אנגליה לאביסיניה אסר המלך העריץ ההוא בבית האֵסור. לשוא הִרבתה מלוכת אנגליה לבַקש את פניו בדברי שלום כי יְשַׁלַח את האסירים ההם לחפשי, לשוא הִפְחִידָה אותו גם בדברים נמרצים ועֹז משפט מלך, כי הוא כפתן חרש האטים את אזנו ולא שמע כל תחנה כל תפלה גם כל דברי גערה. אז לא יכלה עוד אַנגליה להאריך אפה וּמֵהָעִיר כל חמתה על העריץ ההוא, ותשלח צִי אדיר ביד האַדמיראַל הגבור ראָבערט נאַפּיר דרך ים סוף לעשות מלחמה במלך טהעאָדאָראָס, ואחרי מלחמה קצרה וכבֵדה הורידו האַנגלים את עֹז מִבְטַחוֹ, וישימו מבצריו מְחִתָּה, וינקמו ממנו את נקמת כבוד בני עַמָם ונקמת כבוד משפט כל עַמֵי איירופא (בשלשה עשר לחדש אפריל 1868). ובעת אשר עָלוּ האנגלים בסערת מלחמה על מבצר מַנְדַלָה, נפל אז המלך טהעאָדאָראָס חלל, ולפי דִברת רבים שלח יד בנפשו בראותו כי אָזלה ידו ואין מִקוה עוד. בניו באו ביד האנגלים ונלחצו להיות סרים אל משמעת מלוכת אנגליה בכל הליכות מלכותם, האסירים יצאו לחפשי, והדת נִתְּנָה לבל יעוז עוד אנוש לעשות רעה לאנשי איירופא הבאים לאביסיניה, כי מרה תהיה אחריתו. גם המלחמה הזאת תתן עֵדֶיהָ כי יד בני איירופא הנאורים רוממה תמיד על יד בני אזיה ואפריקא הַחֲשֻׁכִּים, וימין ההשכלה תעז תמיד על הסכלות בכל גבורתה הפרועה וְעֹצֶם ידה. מאז והלאה הציבה מלכות אנגליה צָבָא רב באביסיניה לעצור בעד עריצות מושליה ושריה, ואולי תצלח עוד המלוכה ההיא לפתוח את שערי הארץ ההיא לפני ההשכלה והציוויליזאַציון האירופית עד כי תתלכד עם ארצות איירופא בכל הליכות המדעים וחרֹשת המעשה והמסחור. ומה רַבָּה התועלת אשר תצא אז לאיירופא! כי אביסיניה היא ארץ גדולה ורחבת ידים בכל ארץ אשכנז, אדמתה טובה וּפֹרִיָה וברוכה במֶגד תבואות שמש וגרש ירחים וכל פרי הלולים, והעמים היושבים בתוכה, אף כי ירדו פלאים מֵעֹצֶר רעה, הם לפי עדות נוסעים נאמנים בעלי הַכְשֵׁר דעת וחפֵצים לשמוע בלמודים יתר הרבה מכל יתר עמי אפריקא.


 

7. מִלְחֶמֶת קְרִים.


58 §

החכמים יודעי העתים האמינו כי אחרי המלחמות הנוראות אשר התחוללו בכל אפסי איירופא בשנת 1845 ושנת 1849 ואשר השאירו אחריהן שַׁמוֹת מְשׁוֹמְמוֹת וַהֲרִיסות מַרעישות לב ונפש, תשקוט איירופא שנים רבות מקרב ולחם לשאוף רוח חיים וְלֵאוֹר באור השלום אשר קָנתה בעמל רב ובמחיר רבבות דמי אדם. אך לא כאשר האמינו החכמים ההם כן היתה! כי בהשקט איירופא מעט קָט מהמלחמות אשר בְּחֶפְצֵי חֹמֶר והליכות התבל יסודן, התעוררה פתאֹם מלחמה עזה אשר ברוח הדת והאמונה יסודה. המלחמה הזאת פרצה בין טירקיי וארץ רוסיה האדירה והכבירה אשר לא נגעה בה יד הַזְוָעָה הנוראה משנת 1848 ואשר בעת ראו כל מלכי איירופא רעה וְחָלָה חרב בעריהן וכִלתה בדֵיהֶן, יָשבה היא במנוחה שאננה וַתֶּרֶב לה עָצמה וַתְּגַבֵּר חיָלים וַתַּעַל פלאים על מְרוֹם הררי הָעֹז והמִשרה. ומהארץ הזאת פרצה המלחמה החדשה והאיומה אשר התערבו בה כל מלכי איירופא ואשר התעודדה ימים רבים ותרגיז ארץ איירופא ממקומה, הלא היא מלחמת קרים, ואנחנו נספר בדברים קצרים את הַסִבָּה הראשית להמלחמה הגדולה הזאת.


59 §

בעלי דת מחמד צוררים הם את הנוצרים מדור דור, ובכל הארצות אשר ידם רוממה וְשֵׁבֶט מושלים בידם, ידַכאו תחת רגלם את הנוצרים, כי כן צִוה אותם מחמד נביאם ומחוקקם6. ועוד בדורות קדומים צָעקו הנוצרים העשוקים והרצוצים בארצות המזרח אל אחיהם היושבים באיירופא להצילם מיד בעלי דת הזאת צורריהם וקובעי נפשם השופכים בּוּז גם על דתם ומחרפים את עקבות משיחם, וכל מלכי הנוצרים, רוזנים ונסיכים, הגמונים ואפרתים, עדת אבירים וצבאות גבורים עִם רִבּי רבבות עָם עלו על צוררי אחיהם ההם למלחמה, ויעשו בהן מלחמות רבות גדולות ועצומות הנקובות בספרי התולדה בשם „מלחמות נוסעי הצלב“, ויותר משבעה מילליאָן נוצרים נפלו אז לפי חרב. אך בכל זאת לא הוּטַב מַצב הנוצרים בארצות הקדם, ובעלי דת מחמד לא חָדלו מִרְדוֹף אותם וּמחָרֵף עִקבות משיחם. גם בשנת 1853 כאשר יספו בעלי הדת ההיא הלוהטים בקנאת דתם להציק להנוצרים המתגוררים בארץ תוגרמה האירופית והאַזיאַטית, להכביד אכפם על כהניהם אשר בארץ הקדושה ומה גם על הנוסעים להתפלל בירושלים על קבר משיחם, גם חֵרפו את כנסת דתם ואת כל המחזיקים בה, צעקו הנוצרים אל אחיהם אשר באיירופא ויחלו את פניהם להיות עליהם לסִתרה. והקיסר ניקאלאי חָמַל על בני דתו הַנִגָשִים והנענים, גם קִנא לכבוד דתו המחֻלל בפי המחמדים, ומה גם כי רבים מהנגָשים ההם הם בני שֵבט הרוסים ואנשי גאולתו, ויחגור בעֹז מתניו להיות להם למושע וָרַב כיד הכֹּחַ אשר לקיסרי רוסיה מאז לְהָגֵן בעד הנוצרים היוָנים המתגוררים בארץ תוגרמה. אך לא בחיל ולא בכֹח כי אם ברוח משפט הואיל לדרוש מאת שלטון תוגרמה לתת אותו להיות מָגֵן (פּראָטעקטאָר) להנוצרים היונים היושבים בארצו בכל הדברים הנוגעים אל הדת והאמונה, לבל יעוז אנוש להפריעם מִלֶכֶת בחֻקות דתם ותורתם, ולבל תהי עוד כנסית הדת למרמס תחת רגלי המחמדים. וכל יודעי משפט חשבו למשפט כי דברי קיסר רוסיה העליון למלכי ארץ ונֶאזר בגבורת רעם, יהיו נשמעים בהיכל השלטון. גם הקיסר האמין כי השלטון לא ישיב את פניו בדבר הזה, הלא גם לואי נאפאלעאן בהיותו עוד נְשִׂיא הרעפובליק בצרפת הֵאֳיץ בו לְתִתּוֹ להיות מחסה להנוצרים הקאטולים היושבים בתוגרמה כמשפט אשר לשליטי צרפת מאז, והשלטון עשה את שאֵלתו. ועל כן שלח הקיסר את מענשיקאָוו שר אניות המלחמה (אַדמיראַל) וְנָשִׂיא נְשׂוּא פנים לקרית קאנסטאנטינאפעל לדרוש מאת השלטון לתת לו את שאֵלתו, וישם בפיו את הדברים אשר ידבר בשמו. וביום השני לחדש מאַרץ בשנת 1853 הופיע הנשיא ההוא בשער הקיסר התוגרמי בעת אשר הוא מַמְתִּיק סוד עִם שריו ויועציו ומתיעץ על צפונות ממלכתו. וידַבר באזני השלטון את הדברים אשר שָׂם אדוניו קיסר רוסיה בפיו. אך השלטון לא אבה ולא שמע לו וַיָעַט בשאֵלת קיסר רוסיה, כי חֲשָׂדוֹ כי הוא מַסְתִּיר תחת השאלה הזאת מזִמה לְהַצִיב לוֹ יָד בתוגרמה. וברבות הימים ישפוך את רוח ממשלתו עליה גם בהליכות המלוכה –. שָׁמַע מענשיקאָוו את החֶרפה אשר הִשִׂיא השלטון אל אדוניו הקיסר וַיִחַר לוֹ מאד, וביום כ"א לחדש מאיי עזב את קאנסטאנטינאפעל וישב אל פעטערסבורג להשיב לשולחו דבר –.


60 §

וקיסר רוסיה בשָמעו כי הִכְלִימוֹ השלטון וְהֵשִׁעב את פניו, גזר אֹמר להַראותו נַחת זְרֹעוֹ ולתת את מוֹרָאוֹ על פניו עד אשר יתן לוֹ את שאֵלתו, ולא עלה אז על לבו כי מלכי איירופא המתאמרים לשלומי אמוני הנוצרים יתיצבו לשִטנה לוֹ בדרך לפהריעהו מֵהָגֵן על דתם העלובה ועל אחיהם תופשי הדת העשוקים והנאנקים בתוגרמה, גם לא עלה אז על לבו להקדיש מלחמה על תוגרמה ולקרוע את הממלכה מֵעַל השלטון ואף כי דִמָה את השלטון לאיש חולה אשר מחלתו אנושה מֵאנה לְהֵרָפֵא ועוד מעט יקחהו הַמָוֶת אל גבולו, בכל זאת לא הֶעלה על לבו את המחשבה אשר בָּדוּ יתר השליטים עליו כי חפץ הוא לָרֶשֶׁת את השלטון הַמָט לַמָוֶת, ורק להַפחידו באימים היתה מגמת פניו עד כי יֵעָתֵר לתת לו את שאֵלתו. על כן הִצִיב צִי אדיר בים השחור על יד המצודה הבצורה הנודעת בשם סעוואַסטאָפּעל, ועל יד נהר פְּרוּט הִצִיג צִבְאוֹת אנשי חַיִל מלֻמדי מלחמה להפיל חֲתַת ולתת מוֹרָא להשלטון. אך השלטון אשר ידע כי מלכי צרפת ואנגליה עוֹיְנִים את קיסר רוסיה בגלל הצלחתו וגבורתו וֶאֱיָלוּתוֹ, חִלָה את פניהם להושיע לו וּלְשַׂגְבֵהוּ בעת רעתו לבעבור יוכל עֲמוֹד לפני קיסר רוסיה, והם מִהֲרוּ לעשות את שאֵלתו ויאספו את צִבְאוֹת חֵיל הים אשר להם ויציבום במערכות מלחמה מול הרוסים. וצרפת הֶחרה הֶחזיקה בְתִגְרָה ההיא יותר מאנגליה, כי הקיסר נאפאלעאן השלישי אשר ברוב חכמתו עיניו למרחוק הביטו, הֵיטִיב לראות כי לא בדבר שפתים רק בעצה וגבורת מלחמה תהי לאֵל ידו ויד אנגליה להפריד בין רוסיה ותוגרמה בדברי עצֻמותיהם וְלָשׂוּם המעקשים למישור בדבר השאֵלה האָריענטאָלית –. צִי אדיר מִצִיֵי צרפת יצא מחוף טולון תחת פקודת האַדמיראַל האַמעלין ויתיצב במערכת מלחמה נֹכַח פני הרוסים, ואחרי כן שָלחה גם אנגליה אניות מלחמה מאניותיה הנוראוֹת אשר בים התיכון תחת פקודת האדמיראל דוּנדאַס, ובט"ו יוני הגיעו הציים האדירים ההם אל מְבוֹא בעזיקאַ על יד מבואות הדאַרדאַנעללים ושם עמדו עד אשר תבוא מִצְוַת המלכים מה יעשו עוד –.


61 §

אך בכל זאת לא הֶאמין עוד קיסר רוסיה כי האנגלים והצרפתים חושבים עליו מחשבת מלחמה באמת אחרי אשר הוא יושב לבטח אתם ואין את נפשו לעשות מלחמה גם בתוגרמה רק להיות מָעוֹז לדת הנוצרית וּמָגֵן להמחזיקים בה, ועל כן קִוָה כי עוד יצלח לו להפריד בין אנגליה וצרפת ולהשיב ידיהם מֵעֶזְרַת תוגרמה. אך בראותו כי הוא שלום והמה למלחמה, וכל דברי השלום אשר דבר אליהם לא הועילו מאומה, הודיע לבני עַמוֹ כי מלחמת הדת לו בתוגרמה, ובהיותו גם נְשִׂיא הדת עליו החובה ללחום את מלחמתה עִם בוזיה ומחרפיה, ולהושיע לרבבות אלפי הנוצרים היוָנים הנתונים למרמס בארצות השלטון בגלל דתם ואמונתם. אחרי כן צִוָה לְהֵחָלֵץ שמונים אלף אנשי חַיִל ולצלוח את נהר פרוט, ועל הצבא ההוא הֻקם הנשיא גאָרטשאַקאָוו לנגיד וּמְצַוֶה, והוא פִלֵג את הצבא לשתי מחנות, על המחנה האחת הִפקיד את הגענעראַל לידנער ועל השנית את הגענעראַל דאַננעבערג, וביום השני לחֹדש יולי (1853) צלחו שתי המחנות ההן את נהר פרוט. והדיפלאָמאַטים הרוסים הודיעו לכל עַמֵי אייירופא כי אין את נפש הקיסר ניקאָלאַי לקחת את מדינות מאָלדאַוואַ וּוואָלאָכֿאַיי במלחמה ולספח אותן לארץ רוסיה, כי אם לתפוש אותן בְּתֹר עֵרָבוֹן עד אשר יֵאוֹת השלטון התוגרמי לתת לו את שאַלתו בדבר דת הנוצרית ותופשי הדת בארצות תוגרמה.


62 §

והנה בין כֹה וכה נאספו מלאכי מלכי איירופא הגדולים לעיר ווין להמתיק עצה כדת מה לעשות להפריד בין העצומים ולבלתי תֵת ידים אל המלחמה הגדולה הַמִתְעַתֶּדֶת לפרוץ בין רוסיה ותוגרמה. האסֵפה ההיא הֵחֵלה בל"ג יולי לְהִתְוַכֵּחַ ולשית עצות בדבר הריב הזה, ולאחרונה הוציאו לאור משפטה כי צדיק קיסר רוסיה בריבו, ודבריו אשר שָׂם בפי מענשיקאָוו אל השלטון צָדקו יחדו, כי במשפט אמת הוא דורש להיות מָגֵן הדת ומושיע וָרָב לרבבות הנוצרים הנרדפים על צוארם בארצות תוגרמה, ולמה זה ימנע השלטון ממנו דְבַר משפט צדק כזה? ולפי רְאוֹת עין היתה ביד האסֵפה ההיא להכריע את דעת השלטון וּלְהַמְרִיצוֹ לתת אל קיסר רוסיה את שאֵלתו בלי כל קְרָב ומלחמה, כי נאפאלעאן השלישי בכל תָּקפו ותחבולותיו העמוקות היה קְצַר יד ללחום לבדו ברוסיה האדירה בלי עזרת מלכים אחרים, גם השלטון לא יכול לעמוד לבדו לפני רוסיה אם לא יעזרו לו מלכי איירופא הגדולים. אך בלונדון וקאנסטאנטינאפעל התקוממו רבבות עָם ויתנו בקולם על הממלכות אשר יש את לבבם לתת לקיסר רוסיה את שאלתו. בבית הפאַרלאַמענט האנגלי התיצב השר החכם המהֻלל לאַיאַרד (אשר גִלָה מַצפונים ודברים עתיקים בארץ אשור) וידבר קָשוֹת על מלאכי מלכי איירופא אשר התאספו בעיר ווין ויצדיקו את שאֵלת רוסיה, גם הֵעִיר את רוח כל שרי הפאַרלאַמענט להחזיק בידו ולעמוד לִימִינוֹ בדבר הגדול הזה, והם הִטוּ אזנם לו, וידברו גם הם דברים קשים על רוסיה, ודבריהם נדפסו בכל מכתבי העתים ונִדברו במקהֵלות ובאסֵפות רבות, וכל בני העם באנגליה נתנו לדבריהם צדק. ובקאָנסטאַנטינאָפעל השתובבו התוגרמים הלוהטים באש קנאת דתם ויחפיאו על השלטון החלש עבדול מעדשיד דברי בלע ויתנוהו לבוגד בדתו ואמונתו. והכהנים (אוּלאַמעס) תופשי הדת התאספו יחד וְהֵעֵזוּ פניהם לדרוש מאת השלטון כי יסיר עטרת ראשו וירד מכסא מלכותו, או ישליך את שאֵלת קיסר רוסיה ארצה. השלטון רְפֵה הידים נִבהל מפניהם ויבטיחם כי ישמע בקולם ולא יתן לרוסיה את שאֵלתה ורק אז קם ים זועף ההוא לדממה ויחשו גליו העזים.


63 §

אך בכל זאת קִוָה עוד קיסר רוסיה כי על פי אוהביו הרבים אשר לו באנגליה, יצלח לו להפריד את אנגליה מצרפת, ואז תהי לאֵל ידו להפיק זְמָמוֹ בשלום, כי באמת לא חפץ עוד להקדיש על תוגרמה מלחמה. ויותר עוד התאמץ למשוך אחריו את עסטרייך ואת פרוסיה לעזור לו להוציא את שאֵלתו לאור בשלום. אך קיסר עסטרייך אשר פָּחַד מפני עֱזוּז רוסיה ורוב גֻדלה ותעצומות אֱיָלוּתָהּ, הֵחֵל לבקש אהבה מאת צרפת, וישלח את הנשיא יאַבּלאָנאָווסקי עִם שרים רבים משרי צבאותיו לברך בשמו את נאפאלעאן השלישי החונה במחנהו על יד סאַטאָרי. אולם קיסר רוסיה באוָתו להפיק את משאלות לבבו בשלום, נסע בהודו וכבודו בחדש סעפטעמבער (1853) לעיר אָלמיץ להתראות שם עם פראַנץ יאָזעף קיסר עסטרייך, ואחרי כן נסע לבערלין לדַבּר עִם פֿרידריך ווילהעלם הרביעי מלך פרוסיה. אפס כי חֶפצוֹ לא הצליח בידו להטות את לִבוֹת הקיסר והמלך לעמוד לימינו אם תתפרץ מלחמה בינו ובין השלטון, רק זאת הבטיחו לו שניהם כי אם לא יתן את גדודי חילו לעבור את נהר דאָנוי, אז יהיו במַעמד הַבֵּינַיִם (נייטראַל) ולא יתערבו בכל הליכות המלחמה ההיא.


64 §

ושלטון תוגרמה נבהל מאד מפני תנופת חרב רוסיה, ויתאמץ בכל מאמצי כֹחוֹ לעשות הכָנות גדולות מאד אל המלחמה הנוראה הנשקפת עליו: הֵרִים מַס מֵעַם הארץ שִבְעָתַיִם מאשר הִסְכִּין לְהָרִים עד הימים ההם, הִרְבָּה את מספר אנשי חילו הָרַגְלִים והפרשים, גם קרא חֵיל נדָבות בכל רחבי ארצו ויבטיחם שָכָר טוב ועֵקב רָב. והתוגרמים אשר איבת עולם להם על הרוסים וקנאת הדת בוערת בם, נהרו המונים המונים מכל עֲבָרִים בתאוַת נפש, ויתאספו לאלפים ולרבבות תחת דִגְלֵי שָרֵי הצבא וַיְצַפּוּ אל היום אשר תתפרץ המלחמה על הרוסים. גם הפחות ושליטי הארצות הסָרות אל משמעת השלטון, גם פחות מצרים וטוניס ועוד פחות וסגנים עִם אנשי חילם באו לעזור את השלטון. והשלטון הֶעביר קול ברביעי לחֹדש אקטאבער (1853) כי מלחמה לו ברוסיה, וקיסר רוסיה הודיע בראשון לחֹדש נאוועמבער גלוי לכל העמים כי מלחמה לו בתוגרמה. וצבאות תוגרמה ראשית גבורתה תחת פקודת אָמאַר פּאַשאַ צָלְחוּ את נהר דאָנוי ויחנו על חֻפּוֹ הימין אצל אָלפֿעניצא, ואז הֵחֵלָה המלחמה, כי הרוסים השתערו בעזוז וחיל על התוגרמים ויתאמצו להדוף אותם מִמַצָבָם, אך התוגרמים התאזרו עֹז וילחמו כאריות וַיִפָּלֵא מהרוסים לגרש אותם וַיִסוֹגוּ אחור (ד' נאָוועמבער). בכ"ז לחֹדש נאוועמבער הבטיחו מלכי המערב (אנגליה וצרפת) להשלטון להיות זְרֹעוֹ ולתמכו באנשי חַיִל וכסף תועפות במלחמה אם לא תֵאוֹת להם רוסיה להוציא את צִבאותיה ממאלדאווא וּוואַלאַכֿאיי על פי אָפני השלום אשר ישימו לפניה. אפס כי בעוד אשר המלכים ההם מביאים עֵצה ועושים פְּלִילִיָה לחתור אל השלום, עשה השר נאַחימאָוו פְּקִיד חֵיל הים אשר לרוסיה דָבָר גדול אשר הכריע את כף המאזנים למלחמה. כי האַדמיראַל הרוסי ההוא המצביא את צִי האדיר בסעוואַסטאָפּעל, התנפל ביום ענן וערפל על אניות מלחמה אשר להתוגרמים תחת פקודת אָמאַר פּאַשאַ בחוף סינאָפּע (בשלשים לחֹדש נאָוועמבער), וברוח עצה וגבורה למלחמה הִתְגַבר על התוגרמים ויעש הריסות נוראות באניות מלחמתם וְהֶרֶג רב באנשי חֵילָם. לשוא חָגרו התוגרמים עֹז ותעצומות וישליכו נפשם מִנגד ביום קְרָב, לשוא חִבְּלוּ תחבולות והתאזרו גבורה, כי נשתה גבורתם וכל תחבולותיהם הִתְבַּלָעוּ, ויכרעו ויפלו תחת ידי הרוסים. שני שרי חָילים בָּחרו לָמות מוֹת נורא מִנְפֹל שְׁבִי ביד אויביהם, ויציתו אש באניותיהם ויתפוצצו וַיְנֻפְּצוּ ויהיו לשרֵפה מאכולת אש עִם האניות יחד, ויתר אנשי המלחמה נפלו בחרב הרוסים או צָללו במצולות ים, רק מְתֵי מעט הִתְמַלְטוּ מִמָוֶת בְּעוֹר שִׁנֵיהֶם ויפלו שבי ביד הרוסים ובתוכם היה גם אָסמאַן פּאַשאַ.


65 §

מלכי המערב רָעמו פנים על האדמיראל הרוסי אשר בעוד הם חושבים להוציא דְבַר השלום למענהו הִתְגָר הוא מלחמה בתוגרמה, ואויבי רוסיה חָשבו זאת לבֶגד וָמַעַל, ולא חשבו למשפט כי כבר פָּרצה המלחמה בין רוסיה ותוגרמה, וכבר מודעת זאת בכל איירופא וגלויה לכל העמים, והאדמירל הרוסי לא הֶעוה משפט בהִלחמו עִם אנשי מלחמתו בעת שלטון המלחמה. יותר מכל הקוצפים על הַתִּגְרָה ההיא התקצפה אנגליה על אֹדוֹתיה, כי חָשבה זאת לחרפה לה כי הרוסים נָצחו את אויביהם במלחמת הים לעיני גְבֶרֶת הים כמוה ובקִרבת צִיֶיהָ האדירים הנותנים חִתִּיתָם על כל אניות מלחמה. הלאָרד אַבערדען לא יכול עוד להתאפק ויוציא כל רוחו על רוסיה, והשר פאַלמערסטאָן הֵעִיר את רוח השרים היושבים ראשונה במלכות אנגליה לכרות ברית עִם צרפת על רוסיה ולשלוח את אניות מלחמותיהם עם אניות צרפת אל ים השחור לגרש משם את אניות רוסיה ולשפוך עליה כֹבֶד מלחמה עד אשר תֵּאוֹת להוציא את אנשי חֵילה ממאַלדאַווא וּוואַלאַכֿיי. ואחרי אשר לא הִתְרַצָה קיסר רוסיא אל אפני השלום אשר שָׂמוּ בעלי אסֵפוֹת ווין לפניו, באָמרו כי אין לו שיח ושיג עִם מלכי איירופא בלתי אם עִם שלטון תוגרמה לבדו, החליטה אנגליה ביתר עָז לעשות מלחמה ברוסיה, וגם נאפאלעאן השלישי קיסר צרפת הֶחליט לשלוף על רוסיה חרב. אך בכל זאת נִסה נאפאלעאן להטות את לב קיסר רוסיה אל אפני השלום אשר שָׂמוּ מלכי המערב לפניו, וישלח אליו מכתב בכ"ד יאַנואַר (1854) ויתאמץ להוכיח ולערוך לעיניו כי בצדק ידרשו המלכים ממנו להוציא את צבאות חילו מנסיכות הדאָנוי. אולם קיסר רוסיה ענהו דברים נכוחים, ויוכיח לו צִדקתו, ויגזור אֹמֶר כי לא יעשה זאת עד אשר יֵאוֹת השלטון לשאֵלתו ויתנהו להיות מחסה לְדָתוֹ וּמָעוֹז לבני אמונתו בארץ תוגרמה. ואת הגראַף אָרלאָוו שלח לעיר ווין לבקש את קיסר עסטרייך להקים את הבטָחתו אשר הבטיח לו לבלתי התערב במלחמה ההיא, כי קיסר עסטרייך הִצִיב אז צָבָא רָב על גבול סערפֿיה להיות עיניהם פקוחות על דרכי הרוסים – אולם מלך פרוסיה שָׁמַר את הבטחתו באמונה אֹמֶן, ובמֶשך כל ימי המלחמה ההיא הִתְכַּבֵּד לָשֶׁבֶת במנוחה ולהיות במצב הנייטראַליטאֶט.


66 §

בשנים עשר יום לחֹדש מאֶרץ כרתו מלכי המערב עם השלטון ברית לעזור לו בכל מלחמותיו, ובעשרים ושמונה לחֹדש ההוא הודיעו המלכים ההם לקיסר רוסיה כי אנשי מלחמתו הם ומלחמה להם ברוסיה. המלחמה הזאת הֵעִירָה שאון וְרֶגֶשׁ באיירופא, כי מִימֵי נאפאלעאַן הראשון לא היתה מלחמה כזאת אשר שלש ממלכות תקיפות וְאֵילֵי הארץ (צרפת, אנגליה ותוגרמה) תתחברנה יחד לעלות על ממלכה אחת למלחמה. אך קיסר רוסיה לא שָׂם לבו על הקשר האמיץ והמשֻלש הזה וימַלא את ידי הגבור המשכיל ושר שרי הצבא הנודע בשם פּאַשקעוויץ להיות נָגִיד וּמְצַוֵה במלחמה הזאת, ובפקודת הקיסר הבקיע הגבור המהֻלל ההוא אל אדמת תוגרמה ללכוד את סיליסטרה הבצורה לבעבור פַּנוֹת לפניו הדרך אל לב תוגרמה. אָמאַר פאַשאַ אשר ידע כי אין בו כֹח להתיצב לפני חיל הרוסים במערכה על מרומי שדה, נסוג אחור עד שומלא ויתקע יתדו במקום נאמן אשר ידי הטבע גם ידי אדם עשו אותו למבצר חזק ומחסה עֹז מפני אויב. והרוסים צלחו את נהר דאָנוי בשני מקומות תחת פקודת לידערס ושילדער נגידי החילים וישתערו על סיליסטרה להבקיענה אליהם, אך סיליסטרה בצורה מאד, ומוסאַ פאַשאַ גבורת וגרמה גם גראַך הפרוסי אשר עָבד אז עבודת הצבא בחיל השלטון, התיצבו בגבורה נפלאה מוּל הרוסים, וישליכו את נפשם מנגד להיות מָגֵן ומחסה על סיליסטרה, וילחמו כאריות ויפילו חללים רבים בצבאות הרוסים ויטילו בחירי פקידי החיל לחרב, גם על פאַשקעוויץ ירו כדור עופרת אשר נגע אל עצמו ואל בשרו, ואז ראה פאשקעוויץ כי אין כל תוחלת ותקוה ללכוד את סיליסטרה בפעם ההיא, וַיְצַו לגדודי חיָליו לעלות מִמְצוֹר העיר ולשוב אחור. אך גם הרוסים לא התרפו אז ביום שלטון המות, וישיבו מכה אל חיק מכיהם, ויפילו גם הם חללים רבים ועצומים במחנה אויביהם, גם את מוסאַ פאַשאַ הכריעו למות, כי הפגיעו בו כדורי מָוֶת ויפצעוהו פצע על פני פצע עד כי נָמַק בשרו וירד דומה, וגם את גראַך הפילו במלחמה על בָּמוֹתָיו חלל. וביום כ"א יוני שבו הרוסים ממלחמת סיליסטרה ולא הצליחו דרכיהם בפעם ההיא.


67 §

בהתחולל סערת המלחמה הזאת, התעוררו הסלאַווים והיוָנים לעמוד לימין קיסר רוסיה מָגֵן דתם ושוקד על טובתם כל הימים, ולדאבון נפשם לא היתה לאֵל ידם להוציא מזמות לבם לאור. כי הסלאַווים יושבי סערביה ראו כי קיסר עסטרייך הציב אנשי חיל על גבול ארצם וידעו נאמנה כי הוא לא יתן אותם לְהֵחָלֵץ ולצאת לישע את צבאות רוסיה. הסלאווים אשר בבאָסניה חרדו מתגרת ידי התוגרמים הצובאים בארצם ומעופפים חרבם על פניהם. יושבי מאָנטאַנעגראָ (הרי חֹשֶךְ) היו עוד עיֵפים ויגֵעים מפני המלחמה אשר נִלחמו מִקָרוֹב על התוגרמים ולא היה בהם כֹּחַ לשאת עוד חרב ולעדור במלחמה נוראה כזאת. הבולגארים לא יכלו גם הם לצאת בצבאות רוסיה בעת ההיא, כי אָמאַר פּאַשאַ היה חומת ברזל ביניהם ובין הרוסים ולא נתנם להתחבר אליהם, וזולת זה חסרו להם גם כלי נשק ויתר החפצים הדרושים לעת צר ומלחמה. רק היוָנים היושבים בתוגרמה התקוממו במקומות אחדים על השלטון ויתאמצו בכל מאמצי כֹחָם לפרוק עֻלוֹ מֵעַל צוארם ולהיות עוזר לרוסיה במערכת מלחמה. אפס כי גם הם לא הפיקו זממם, כי לא הביאו עֵצה וגבורה למלחמה וכל מעשיהם היו בלי משטר וסדרים ישרים, ועל כן הצליח השלטון להכניעם תחת ידו על נקלה. אולם בממלכת יָוָן ומה גם בעיר אַטהען הבירה פָרצו רִגְשֵׁי היוָנים ושנאתם העזה לתוגרמה באין מַעצור, כי זָכרו את הוד כבודם ויקר תפארת גדולתם בימי קדם, ונִכספה גם כלתה נפשם לחַדש את הימים ההם כקדם ולכונן את ממלכתם בביצאַנץ כבראשונה, ויקשרו על תוגרמה קשר אמיץ, עד כי נלחצו מלאכי השלטון לעזוב את אַטהען מְקוֹם משכנם, ואנשי המצב אשר הציבה ממשלת תוגרמה בתוכה נתנו ידם אל הקושרים ויהיו אתם לאגֻדה אחת. אך מלכי המערב בעלי ברית תוגרמה נִחֲרוּ בממלכת יָוָן העומדת הָכֵן לעזור לרוסיה אוֹיַבְתָּם, וישלחו בכ"ג לחֹדש מאיי גדודי חַיִל מגבורי צרפת אל הממלכה ההיא, והם הכבידו ידם על המלך והשרים לעזור להם להשביח שְׁאוֹן המתקוממים ולהשיב אחור ימינם, והמתקוממים בראותם כי רעה נגד פניהם ונבצרה מהם כל מזמתם, נסוגו אחור וישימו יד על פה ולא יספו עוד להרים ראש.


68 §

אחרי הדברים האלה שלחו הצרפתים והאנגלים זולת חיל הים אשר בצייהם האדירים בים השחור, גם חֵיל יַבָּשָׁה, רַגְלִים ופרשים, לְהִלָחֵם על רוסיה גם ביבשה. והאנגלים אשר ארצם רחוקה ממקום המלחמה, נשאו תלאות רבות וְחַתְחַתִּים בדרך, גם הוציאו כסף רב ועצום עד בואם אל מחוז חפצם ועד אשר הכינו את המחסורים אשר יחסרו לאנשי חילם. לאָרד ראַגלאַן אשר על ידו נשען הגבור המהֻלל וועלינגטאָן במלחמות פאָרטוגאַל, ספרד, צרפת ובעלגיה, ואשר במלחמת וואטערלאָ התפוצצה ידו האחת בכדור עופרת, היה לשר ונגיד במלחמה הזאת ומספר אנשי חילו היה אז עשרים אלף ואחרי כן נוספו עוד עליהם המונים המונים מגבורי אנגליה. גדודים אחדים מאנשי חילו עברו דרך ארץ צרפת לארץ הקדם, והצרפתים קִדמו פניהם בשמחה ובקול תרועה ובכל אותות אהבה וכבוד. והמאַרשאַל ס"ט ארנויד (St Arnaud) ידיד הקיסר נאפאלעאָן השלישי ואיש עצתו, הֻקם לשר צבא על צבאות הצרפתים אשר מספרם כחמשים אלף איש ומַרביתם עָבדו עבודת הצבא באַלגיר גם הסכינו לשאת ולסבול כל עמל ותלאה במלחמה ושרב ושמש ביום וְקֹר וכפור בלילה. גם הַמִשְׁנִים לשני שרי צבאות ההם (אונטער פֿעלדהעררן) היו גבורים מלֻמדי מלחמה אשר הוכיחו כבר את הכשר דעתם ואת תעצומות עֻזם במלחמות רבות ושונות. ואל גבורי החיל ושרי הצבא ההם נִלְווּ עוד שני שרים גדולים מבני בית מלכות צרפת ואנגליה, הלו הם פרינץ נאפאלעאן בן אֲחִי הקיסר נאפאלעאן השלישי וההערצאָג הנודע בשם נְשִׂיא קאַמברידגי. עיר גאַליפאָלי הבנויה על חצי האי אשר מתחת מבצרי הדאַרדאנעלים, היתה הַתַּחנות הראשונה אשר חָנוּ שם צבאות מלכי הברית. ואנשי חַיִל ההם הַמִתְעַתְּדִים למלחמת היבשה, התנהלו בכבֵדות בדרך הליכתם, ובכל תשוקתם הגדולה למלחמה ושקידתם העצומה להוכיח גבורתם, עברו ימים רבים עד אשר הגיעו אל מְקוֹם המערכה. ובין כֹּה וָכֹה הֵחֵלוּ שרי צבאות הים להוכיח לעיני הרוסים כי מלחמה להם ברוסיה, ותהי ראשית מעשיהם להחריד את עיר אָדעסאַ, וַיוֹרוּ עליה כדורי מָוֶת כבדי המשקל מאד, וברגעים מעטים שָׂמוּ בה שַׁמוֹת וירגיזוה ממקומה. אך מגמת פניהם היתה יותר להפחיד את העיר מלהשחיתה, ומה גם כי בחוף החפשי ההוא נמצאו גם הון עמים אחרים אשר שלום להם עמהם, וגם אניות אנגליה עמדו שם המלאות הון עתק וסחורות יקרות העוברות לסוחר.


69 §

וקיסר עסטרייך רָעַם פנים בראותו כי הרוסים עָברו בחֹדש מאֶרץ את מעברות נהר דאָנוי ויתקעו יתדם במאַלדאַווא וּוואַלאַכֿאי, וַיָגָר מפני קיסר רוסיה וֶעֱזוּזוֹ ויתר שאתו על כל מלכי תבל, וישם על לבו להתיצב לשטנה לו בדרך לבל יסַפח את נסיכות הדאָנוי אל ארצו ולבלתי תֵת אותו עֲבוֹר את נָפוֹת הָרֵי בּאַלקאַן לָסֹל לוֹ בזה מסִלה אל קאָנסטאנטינאפעל; אך קָצֹר קצרה ידו לעשות לבדו כדבר הגדול הזה, ויכרות ברית עם מלך פרוסיה להיות לאגֻדה אחת ולהקדיש מלחמה על קיסר רוסיה אם לא יוציא את אנשי חילו מנסיכות מאלדאווא וּוואַלאַכֿאַיי או אם יתן אותם לעבור את נָפוֹת הרי באַלקאַן. ואף כי בסתר לבבו נטה מלך פרוסיה גם אז אחרי קיסר רוסיה, כָּבדה עליו יד הליכות הפאָליטיק וַיִלָחֵץ לעשות כדבר קיסר עסטרייך, ובעשירי לחֹדש יוני כרתו קיסר עסטרייך ומלך פרוסיה ברית על קיסר רוסיה בעיר טעשען אם לא יתרצה אליהם אֹדות שני דברים הנזכרים. בי"ד יוני הואיל שלטון תוגרמה לכתוב ולחתום בספר גלוי לכל העמים כי הוא נותן את קיסר עסטרייך להציב אנשי חילו בנסיכות הדאָנוי עד אשר תשקוט הארץ מהמלחמה. ובחצי חֹדש יולי כאשר פִּנוּ הרוסים את הנסיכות ההן ונסוגו אחור מנהר פרוט, באו חיל עסטרייך ויחזיקו משמר בנסיכות מאלדאווא וּוואַלאַכֿאַיי ברשיון שלטון תוגרמה.


70 §

בעוד צבאות צרפת ואנגליה מתאספים בקִרבת ים השחור לעשות מלחמה עִם הרוסים, יצאו צִים אדירים מִצִיֵי אנגליה וצרפת תחת פקודת האָדמיראַל המהֻלל סיר שאַרלעס נאַפִּיר ויעברו ארחות ים הקדמוני (אָסטזעע) להחריד משם את מבצרי בת רוסיה ולהבקיעם אליהם, ותהי ראשית מעשיהם לעלות בסערת מלחמה על קראָנשטאַדט ולהוריד עֹז מִבטחה. ונאַפִּיר הִרחיב פה הֶאריך לשון ויתהלל בגבורתו וישתבח בתהִלת נִצְחוֹנוֹ ויתאמר כי בתנופת ידו החזקה ילכוד את קראָנשטאַדט ויבקיענה אליו. אך לא כאשר התפאר כן היתה! כי הקיסר האדיר ניקאָלאַיי חִזֵק מאד את קראָנשטאדט וַיֵעֲשֶׂהָ בצורה כגיבראַלטער מָעוֹז הים, עד כי כל כלי תותח עליה לא יצלח וכל כלי משחית מִשְׂחָק לה, ונאפּיר אחרי אשר הֶעביד את חֵילוֹ עבודה גדולה מאד עליה מבלי עשוֹת תושיה, נסוג אחור בבשׁת פנים וכאשר בא כן הָלַך. גם את יתר מִבצְרֵי רוסיה לא עצר כֹחַ ללכוד בסערתו, ובכל היָמים אשר הִרְתִּיחוּ צִיֵי אנגליה וצרפת את יַמֵי רוסיה לא יכלו למשוך בשחת רשתם בלתי אם אניות סוחר אשר בידי אנשיהן לא היו כלי מלחמה ולא עלה על לבם כי שָׂרֵי ים כמוהם יקדישו עליהם מלחמה והמה אנשי שלום, וכל כֹּחָם וגבורתם היו רק להמטיר כדורי מָוֶת על ערים פרזות וכפרים וחצרים הבנוים על חֻפֵּי הים, לשרוף אסמי תבואה ואוצרות עצים וכלים מכלים שונים, ועוד מעשים כאלה אשר לא לכָבוד הם לממלכת אנגליה שרתי בים ולממלכת צרפת הַמִתְיַמֶרֶת בכבוד הציוויליזאציאָן –. המעשה האחד אשר עָשׂוּ הציים האדירים ההם ואשר גם זה איננו מעשה רב, הוא כי בכ"ו לחֹדש אויגוסט הצליחו ללכוד את המבצר הקטן בּאָמאַרזוּנד אשר על אחד מֵאִיֵי אַלאַנד בהַפילם שוֹאַת פתאֹם על אנשי המצב עד כי פתחו לפניהם את שערי המבצר ויתנו לַשְׁבִי נפשם –. בימי הבציר חָדלו ציי מלכי הברית עֲשוֹת להטיהם בים הקדמוני ובלשון ים הפֿינני, רק אניות אחדות מאניות אנגליה עברו ארחות ים רחוקים וישימו על חֻפֵי ים אַרכֿאַנגעל מָצוֹר, ואניות אחדות לפתו ארחות דרכן בים יאַפּאַן וקאַמטשאַטקאַ ויחרידו את אניות סוחר אשר להרוסים ביַמים ההם. ואם נשפוט בצדק את הליכות צִיֵי אנגליה במֶשך הימים ההם, נתפלא רק על המהירות הנפלאה אשר להם ואשר בזאת יתר שאת להם באמת על כל חֵיל הים לכל עַם וָעָם, אך זולת זאת לא ראינו בהם כל יתרון בעצה וגבורה למלחמה על יתר עַמֵי איירופא.


71 §

בעת אשר שוטטו צִיֵי מלכי הברית בְּיַמֵי רוסיה, נסעו צבאות היבשה אשר להם מעיר גאַליפּאָלי לעיר וואַרנאַ, והצרפתים השתערו בסערת מלחמה על בקעת דאָבּרוּטשאַ7 וילכדוה, אפס כי הִרבו מאד במחירה, כי המים הרעים אשר בבקעה ההיא, לַהט חֹם השמש ותגרת יד החלי־רע הִשִיאוּ עליהם מָוֶת ושחת ויפילו בהם יותר מֵאַלְפַּיִם איש, ובתוכם גם שרי צבא ופקידי חיל במספר רב, וגם ההערצאָג פֿאָן עשינגען בן המאַרשאַל המהֻלל נייא נפל אז במגֵפה. ובעיר וואַרנאַ התנגשו צבאות מלכי הברית וימלאוה מפה לפה עד אפס מקום, נָחוּ בנַחלי הַבַּתּוֹת ובכל מכלאות צאן ורפתי בקר ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים, וַתִּשָׁחֵת הרוח אשר ישאף נפש כל חי, גם תַּם לחם תאוה וכל המאכלים המבריאים את האדם, ולרגלי הרוח המשחת והמאכלים הרעים וגֹדל הלחץ והדחק, פרצה מגֵפת החלי־רע בין אנשי המלחמה וַתַּךְ באלפיה וברבבותיה, גם תבערה איומה היתה בעיר ותאכל יסודותיה ובעמל רב וחרף נפש הצליחו להציל את אֹסֶם אֲבַק השרֵפה משרֵפה מאכֹלת אש. אך כל התלאות האלה לא הֵשַחוּ את רוח אנשי החיל ולא הִשביתו שמחת עליצותם, קול רִנה ותרועה נשמע מכל עברים, בכל אֹהֶל ומלונה ירֻנן יְרֹעָע, ומקצה המחנה עד קִצָּהּ פרצו מצהלות עליזים ושירי גבורים.


72 §

בוואַרנאַ המתיקו שרי הצבא סוד ויתיעצו על צפונות המלחמה. שרים רבים ובתוכם הגענעראַל שטיין, אשר אחרי בואו במָסורת דת מחמד יכונה בשם פֿערהאַטפּאַשאַ, גם בעל אֲחוֹת הגבור הנערץ שאַמיל אשר בא אז לוואַרנאַ עִם חמשים ראשי עָם מבני הטשערקעסים, חִווּ דֵעָם כי טוב אשר יפה למלכי הברית להשתער בעֻזם בארץ אַזיה לגרש את הרוסים מִנָפוֹת הָרֵי קַו־קַז, והעצה הזאת מצאה חן בעיני שרים רבים ונכבדים מִשָׂרֵי האנגלים, יען כי בזאת תעש לה אנגליה כָּבוֹד וָעֹז גם חֹסֶן וִיקָר. אך המאַרשאַל ס“ט ארנויט הצרפתי יָעַץ להתנפל בַּחֲצִי אִי קְרִים ללכוד בסערות מלחמה את מבצר סעוואַסטאָפּעל מָעוז רוסיה על ים השחור, והעצה הזאת יָשְׁרָה גם בעיני הלאָרד ראַגלאַן, יען כי אז תהי לאֵל ידם להחרים גם את הַצִי האדיר אשר לרוסיה בים השחור אשר זאת היתה כל ישע וכל חֵפץ הלאָרד ההוא. ומאז והלאה הֵאִיץ המארשאל ס”ט ארנויט במלכי הברית כי ימהרו יחישו מעשיהם להחל את המלחמה על סעוואסטאפעל, גם שָקד לילה ויום לעשות משטר וסדרים בדרכי אנשי החיל ולהַצמיד עֵצות נמרצות ותחבולות שונות למלחמה. הוא האיש ס"ט ארנויט אשר בימי בחרותו8, הואיל הלוך אחרי תאוַת לבו ויתן בכוס עינו וַיִתְמַכֵּר לאהבת בְּנוֹת החן המצודדות נפשות לפורחות, וכל אשר שאלו עיניו לא אָצַל ממנו, אך ברבות הימים התאושש ויתגבר על יֵצר לבבו הרע וַיַשְׁלֵךְ את כל תענוגות בשרים ותעתועי הבלי התבל אחרי גוו, וילך ויעבוד עבודת הצבא, ובתם לבבו ותבונות כפיו אשר שכם לו על כל בני גילו הלך מחיל אל חיל ויעש לו שֵׁם גבור משכיל עד כי לאחרונה התעלה למעלת שר צָבא בצבאות צרפת. אפס כי חטאות נעוריו ומשובותיו זָרעו זֶרע השחת על תלמי שדה לבבו אשר אחרי שָׁנִים רבות הבשילו אשכלות משכלות ויהיו כִמְסֹס נֹסֵס בְּבַדֵי עוֹרו וחייו לשאול הגיעו. ובשָמעו את קול הַמָוֶת דופק בחדרי לבבו ועוד מעט וְיִקָחֶנוּ אל גבולו, נכספה גם כלתה נפשו לעשות גבורה נפלאה ולהרוס את סעוואסטאפעל הבצורה בטרם יֵלך בדרך כל הארץ להניח בזה אחריו שֵׁם גבור משכיל וּמְנַצֵחַ מהֻלל. וזאת היתה הנסבה כי הֵאִיץ מאד במלכי הברית וַיַמְרִיצם להחל מלחמת סעוואסטאפעל, כי חפץ מאד לכַלות את כל מעשהו במבצר הגדול והעזוז ההוא בטרם תכלינה כליותיו בְּחֵיקוֹ –.


73 §

אחרי אשר נוסדו שרי הצבאות, וגמרו אֹמֶר להציב את סעוואַסטאפעל מטרה להמלחמה ההיא, שלחו חֶבר אנשי מִדות (אינזינערע) חכמי לב וגבורי חַיִל לָתור את חֲצִי אִי קְרִים ולהתחקות על המקומות אשר יצלחו למצב אניותיהם ומעמד חֵיל היבשה גם על מחנה הרוסים בכל המקומות אשר הם נְחִתִּים. ויהי כאשר שבו התרים וישיבו לשולחיהם דָבָר כיד החכמה והנסיון הטובה עליהם, מִהרו צבאות מלכי הברית לרדת הים באניוֹתיהם, גם ששת אלפים תוגרמים נספחו אליהם וישימו (בארבעה לחֹדש סעפטעמבער) לדרך פניהם. אניותיהם הגדולות הנוראות והעצומות הֵכִילו מרחב רב יותר ממהלך שבע שעות, הים ראה וַיִתְפַּלָץ, הָמוּ גליו ומשבריו, התהום יֵהוֹם, יֵאָנַח גם יִתְיַפֵּחַ, וכל הרואים נִבהלו נֶחפזו מפני ההוד הנורא החופף על הציים האדירים ההם, ואין אֹמֶר ואין דברים להביע ולתאר את המראה האיום והנפלא ההוא. בשנים עשר לחֹדש סעפטעמבער הופיע חוֹף חֲצִי הָאִי קְרִים לעיני צבאות מלכי הברית, ובנשף בערב היום ההוא התיצבו הציים האדירים במבוא הים על יד אֵייפּאָטאָריאַ. חֲצִי אִי הטאַווריא, אשר יקרא גם בשם קְרִים, הוא חָזוֹן יקר ונעלה: בפּאת דרומית מתנוסס בו הר חֶמֶד אשר בגאיותיו ועמָקיו וגחליו יפרחו גפני אדרת, יצלחו עֲצֵי פרי הִלוּלִים במספר רב ועצום, וְגַנֵי עדָנים וּמֶגֶד תבואות שֶׁמֶשׁ וגֶרש ירחים ישמחו לבב הרואה וישיבו נפש כל חָי. לפאת דרומית מֵאֵייפאַטאָריאַ יופיע מְבוֹא הים אשר חָרבות עיר העתיקה אִנקערמאַן יֵרָאוּ אצלו וּמֵי נהר טשערנאַיאַ משתפכים לתוכו, בפאת נגב מתנוססת עיר סעוואסטאפעל הבצורה, בפאת צפונית התגאו צריחים ובחונים מְצָרוֹת וסוללות להגן על צִי האדיר אשר בתוך הים. משם והלאה לפאת צפונית יפרוץ נהר אַלמאַ דרך הררי עד וילפות מרוצתו עד קִצוֹ בשטף אל המקום אשר הִתְוָה לו אביר הטבע –. בארבעה עשר לחֹדש סעפטעמבער התנגשו צִיֵי מלכי הברית אל מְחוֹז חֶפצם, ואנשי החיל התעתדו לעלות היבשה. השמש יצא בגבורתו בקצה השמים וַיְכַס בהודו את שרשי הים וּמנֹגה נגדו הזהירו וַיָפֹזוּ הַצִיִים האדירים השוחים כעיר גדולה ורחבת ידים על מִפְרְשֵׂי גַלֵי זֹהַר. ואנשי המלחמה נִצבו על מִכְסַה האניות בכלי נשקם הנוצצים לעיני השמש, וּשְׁאוֹן תֻּפִּים, רעש חצוצרות ורעם כל כלי זמרה יבקיעו רקיע השמים ויעוררו את הֵד הרים עד מרחקי ארץ. במערכות וסדרים יצאו אנשי המלחמה מאניותיהם, והגענעראַל הצרפתי קאַנראָבערט הולך לפניהם ובידו נֵס צרפת מתנוסס על אדמת רוסיה. וביום ההוא נמלאו שתים וארבעים שנה לְמִן היום אשר בו הציג נאפאלעאן הראשון את רגלו בשערי עיר מאָסקוואַ בראש חֵילוֹ הגדול. מספר חֵיל מלכי הברית היה יותר מחמשים אלף איש, ואלף וחמש מאות איש ספו תמו כבר בגאַליפאָלי, ווארנאַ ודאָבּרוּטשאַ במגפת החלי־רע ועוד חליים רעים ונאמנים. גם מספר הרוסים היה יותר מחמשים אלף, אך היו מפֻזרים ומפֹרדים במקומות רבים ורק בשָמעם כי בא צַר ואויב בשערי הארץ החלו להתאסף אל מקום אחד.


74 §

בתשעה עשר יום לחֹדש סעפטעמבער יצאו צבאות מלכי הברית חוֹצץ ויתיצבו ערוכים בַּכֹּל ליום קְרַב ומלחמה, רוח הַחַיָה במערכי המלחמה ההיא היה המאַרשאַל ס“ט ארנויט, כי הוא הִתְוָה את כל הליכותיה ותחבולותיה כיד החכמה הטובה עליו, והלאָרד ראַגלאַן לא מצא ידיו להוסיף על מערכי לבבו או לגרוע מהם דָבר. וביום ההוא הִצְבִּיא גם הנשיא מענציקאָוו שר צבא רוסיה את אנשי צבאו ויהיו במספר שלשים אלף, ויציגם על ראשי הגבעות אשר מעֵבר לנהר אַלמאַ. כֹה עמדו שתי מחנות האויבים ערוכות ושמורות למלחמה עד יום העשרים לחֹדש סעפטעמבער, ואז בהיות הבקר רגזה הארץ לרעש שְאוֹן התֻּפים ורעם החצוצרות ותרועת מלחמה במחנה הצרפתים, והגענעראל באָסקוועט עם גדודי גבורים עריצים הנודעים בשם סוּאַפֿים הֵחֵלוּ להעפיל עֲלוֹת על הגבעות הגבוהות והזקופות אשר צבאות רוסיה נצבים שם בּעֱזוּזָם ויקדמו פניהם בגבורה גדולה וַיַפִּילוּ בהם עַם רב, אך הם לא חַתּו מגבורתם ולא שָׂמוּ לבם אל כדורי מָוֶת המעופפים על ראשיהם ויעלו על ידם ועל רגלם, ויתפרצו לעלות על ראשי הגבעות ויגיעו למחוז חֶפצם ויתגרו בַאֲגַף חֵיל הרוסים השמאלית וילחצו אותם לְהִסוג אחור ממקום המערכה. ואז מִהֲרוּ גם יתר גדודי הצרפתים ויהינו לעלות על מְרוֹם הגבעות ההן ויהיו זרוע לאחיהם הסואַפֿים וימטירו רבבות זיקים וכדורי מָוֶת על הרוסים. גם האַנגלים אשר העבירו שעות אחדות מן המוֹעֵד המוּעָד אל המלחמה, באו לאחרונה גם הם ויתנפלו בתרועה נוראה ובהמולה וגבורת רעם על הרוסים, ואחרי המגֵפה הגדולה אשר הוֹיָה גם בהם, הִשְתָּעֲרוּ בְחַדוּדֵי כלי נשקם (בּאַיאָנעטען) על חֵיל הרוסים וַיְרַצְחוּ בהם המון רב ויגרשום משדה המערכה, ויריעו ויצריחו ויעשו גבורות גדולות ויצליחו. והנה אף כי נִצחו צבאות מלכי הברית את הרוסים, אך לא לחרפה יֵחָשֵׁב הנצחון הזה אל רוסיה, כי באמת לחמו הרוסים כגבורים משכילים שכם אחד על אויביהם, ורק בהיות הם המעטים מול אנשי מלחמתם הרבים והעצומים מהם, רק בגלל זאת לא יכלו לעמוד לפניהם ביום הנורא ההוא ונסוגו אחור. בשעה השלישית אחרי הצהרים חַגוּ הצרפתים והאנגלים חג נצחון על מרומי הגבעות ההן ויצהלו כאבירים, ולעת ערב נטע המארשאל ס”ט ארנויט את אֹהל אפדנו על המקום אשר בבקר התנוסס שם אֹהל מענציקאָוו שר צבא הרוסים. המלחמה הגדולה הזאת נקראת בשם „מלחמת אַלמאַ ואינקערמאַן“, על שֵׁם נְהַר אַלמאַ וחרבות עיר העתיקה אינקערמאן אשר בקרבת מְקוֹם המלחמה. במלחמה ההיא נפלו מהצרפתים 1343 איש על מרומי שדה קטל, מהאנגלים 1683, ומהרוסים 4617 חללים ונפצעים יחד. במלחמה ההיא הֶראה המארשאל ס“ט ארנויד נפלאות, כי אף בהיותו אז כואב ויצוריו כַצֵל כֻלם מתגרת יד מחלתו האנושה, עד כי כמעט לא עצר כֹּחַ לָשֶׁבֶת על סוסו, בכל זאת הִתְרוֹצֵץ כברק בין מערכות אנשי חֵילוֹ לָפַחַת בהם רוח עֹז וגבורה ולעזור להם בעֵצות ותחבולות עד כי הפליאו לעשות. אך ככלותו מעשהו כָלה גם כּחוֹ וַתִּכְלֶינָה כליותיו בחֵיקו וַיִלָחֵץ לתת את מִשְׂרָתוֹ הרמה להגענעראַל קאַנראָבּערט. ימים אחדים הִתְאַבֵּק עוד עִם המות עד כי בכ”ט סעפטעמבער הוֹיָה בו יד החלי־רע וַתַּכריעהו, והאניה הנקובה בשם „בערטהאָללעט“ אשר התעתדה להביאו חיים לקאנסטאנטינאפעל על פי שאֵלת אשתו אשר חִכְּתָה עליו שם, הביאה אותו מֵת אל העיר ההיא ואשתו הובילה אותו לצרפת לְהִקָבֵר שם בקִברות הגבורים אנשי הַשֵׁם.


75 §

מטרת מלכי הברית במלחמת קרים היתה ללכוד את סעוואסטאפעל הבצורה מָעוֹז ים השחור ולשלול את כלי התותח וכלי הנשק הרבים אשר בתוכה, את עצי הבנין לאניות מלחמה ואת כל החֹסֶן וְהַיְקָר אשר אָצרוּ הרוסים בתוכה ואין קֵץ לתכונה, גם להחרים את צִי האדיר אשר לרוסיה בים השחור וְלָשׂוּם בים ההוא ידם להיות מוֹרָאָם תמיד על פני הרוסים, ונאפאלעאן השלישי חשב עוד גם מחשבת נקם וַיִתְאָו לעשות נקמה ברוסיה, נקמת דוֹדוֹ נאַפאָלעאָן הראשון אשר נִגְדְעָה קַרְנוֹ ונִשברה זְרֹעוֹ וחילו הגדול והנורא נפלו מְחֻלְלֵי מלחמה בארץ רוסיה בשנת 1812. והנה בעוד אשר צבאות מלכי הברית היו שכורים מִיֵין הנצחון וצוהלים מצהלות גבורים משכילים, חשבו אז מזמה לְמַהֵר וּלְהָחיש את סערת המלחמה על סעוואַסטאפעל, להוריד עֹז מבטחה ולבַצע בפעם אחת את כל מעשיהם במלחמה ההיא. אך כאשר פָּג מעט מעט יין שכרותם ורוח בינתם שָׁבָה אליהם, הָראו לדעת כי חשבו מזמה בל יוכלו, כי אבן מעמסה היא סעוואַסטאפעל לכל העמים, כל עֹמְסֶיהָ ישובו ריקם בראש מֻקְרָח וְכָתֵף מְרוּטָה, וכל העולה עליה למלחמה יִסָכֵן בנפשו לָרֶדֶת דוּמָה. ואף גם זאת כי אחרי מלחמת אַלמאַ האיומה והנוראה לא מצאו כל אנשי חַיִל ידיהם לעשות עוד מלחמה גדולה וכבדה ממנו שבעתים. ובעת אשר נחו וַיִנָפְשוּ להחליף כֹּחַ, הִפליא הנשיא מענציקאָוו לְהֵעָזֵר, הִשְׁלִים את מספר אנשי חילו כַּחַיִל הנופל במלחמת אַלמאַ, הִטְבִּיעַ שבע אניות מלחמה גדולות במבוא ים סעוואסטאפעל לשׂוּם בזה מכשול לפני אניות האויבים ולמנוע אותם מִקְרוֹב אל המבצר, גם בנה עוד צריחים ומבצרים ובחונים חדשים והשר פֿראַנץ טאָדלעבען עָזַר לו להוציא את הדברים הגדולים ההם לאור. השר הזה, נולד בשנת 1818, ובגלל חכמת לבבו ותבונות כפיו הוּרַם במלחמה הזאת וְהוּנַף למעלת גענעראַל, והוא עשה גדולות ונפלאות וַיְבַצֵר את מבצר סעוואסטאפעל באופן נעלה מאד. וצבאות מלכי הברית בראותם כל אלה, ידעו נאמנה כי יִבָּצֵר מהם כל מזמה ללכות את סעוואסטאפעל מפאת צפונית, כי בפאה ההיא עשויה היא לבלי חָת וכל כלי התותח ויתר כלי המשחית אשר בידיהם לא יצלחו עליה עד אשר יביאו עוד כפלים מהם וגדולים וטובים מהם, וגם אז מי יודע אם חפצם בידם יצליח ללכוד את המבצר מהפאה ההיא. ועל כן נועצו שרי הצבאות לב יחדו לעזוב את הפאה הצפונית ולהסיע את מחנותיהם אל פאת העיר הדרומית לָשׂוּם שם עליה מָצוֹר עד אשר יגיעו כלי משחיתים חדשים אליהם, ושם בִּצְרוּ את מחנותיהם לבל יתנפלו עליהם האויבים פתאֹם. האנגלים חָנוּ על חוף בּאַלאַקלאַוואַ והצרפתים בפאת מערבית על חוף קאַמיש, ואז הֵחֵלוּ ימי המָצור על סעוואסטאפעל, מָצוֹר אשר כמעט אין בכל תולדות בני האדם מָשְׁלוֹ. ובשבעה עשר יום לחֹדש אָקטאָבער התאחדו צִבאות מלכי הברית ויתאזרו כל עֱזוּזָם וֶאֱיָלוּתָם להשתער בסערת מלחמה על סעוואסטאפעל מפאת היבשה ומפאת הים, אך הרוסים חָשפו את רעם גבורותיהם וישיאו מָוֶת ושחת על אֲגַפֵּי חֵיל היבשה, גם הטילו רבבות כדורי אש על צִיֵיהֶם האדירים ויפרצו בהם פרצות רבות ויפילו בחֵיל הים עַם רב, תחת אשר כדורי צבאות מלכי הברית לא נָגְעוּ אל המבצר לרעה רק במקומות מעטים אשר חָש השר טאָדלעבען לשוב ולבנות את הנהרסות. ובמלחמה ההיא היתה יד הרוסים על העליונה ואויביהם שבו מהמערכה מֻכִּים ופצועים וידיהם לא עשו תושיה. לתקופת שמונה ימים השתער ליפּראַנדי הגענעראל הרוססי על מחנה האנגלים אשר בבאַלאַקלאַוואַ ויעש חַיִל כגבור משכיל, כי אף אם קַלוּ מנמֵרים סוסי האנגלים, אף כי יצאו כברקים חִצֵיהֶם וכרעמים כדורי כלי תותחיהם וילחמו בגבורה נפלאה, בכל זאת לא יכלו עֲמוֹד לפני הרוסים, ולולי דָאוּ גדודי חֵיל אפריקא אשר באו מִקָרוֹב וְחָשוּ לעזרתם, כי אז עשו בהם הרוסים כָּלָה ולא היה להם שריד ביום הנורא ההוא (יום כ"ה אקטאבער). מקץ עשתי עשר יום התחוללה מלחמה חדשה ונוראה יתר הרבה מאד מהראשונות, הלא מלחמת אִינקערמאַן הנודעת מאד בכל הארץ. במלחמה ההיא התמרמרו מאד הלוחמים עד כי לאחרונה התנגשו בעֶברת רֶצח וידקרו איש את רעהו ביתדות הברזל אשר לכלי נִשקם ונהרי נחלי דמים שטפו ועברו על מקום המערכה. הרוסים התאמצו להראות עֻזָם ורעם גבורתם לעיני הנסיכים הגדולים ניקאָלאַיי ומיכאל בני הקיסר אשר היו אז במחנה הרוסים, והצרפתים התאזרו עֹז גם הם להוכיח את ידם הגדולה לעיני הפרינץ נאפאלעאן, והאנגלים התאוששו גם הם וַיְגַבְּרוּ חיָלים לעיני ההערצאָג פֿאָן קאַמברידגא מזרע המלוכה בענגלאַנד, כי הפרינץ וההערצאג היו גם הם במערכה במלחמה הנוראה הזאת. וזה האחרון הטביע נפשו בעמקי המלחמה להושיע את האנגלים בני עַמוֹ, ויתהלך בתוך אלפי כדורי אש, ופעמים רבות היה כפשע בינו בין המות. והנה גם בפעם הזאת התגברו הרוסים על אנשי מלחמתם, וכפשע היה בין צִבאות מלכי הברית ובין הכליון לולי הִשכיל הגענעראל קאַרנראָבּערט והגענעראל באָסקוועט להצילם מרעתם כיד חכמתם בטכסיסי מלחמה, כי הם נָפחו רוח חיים חדשים באנשי צבאם, וַיְאַזְרוּ זִיקוֹת גבורה בקרבם, עד כי התאוששו ויתגברו על הרוסים וַיְנַצְחוּם (בחמישי לחֹדש נאָוועמבער). הרמה ההיא (רמת אינקערמאן) אשר עליה התחוללה המלחמה הזאת, תִּקָרא בפי עַמֵי המקום ההוא בשֵׁם „בָּמַת מַטְבֵּחַ“ (שלאַכֿט באנק) עד היום הזה, על שֵׁם הַטֶבַח הנורא אשר חָלוּ בה ידי הלוחמים ביום עֲבָרוֹת ההוא. והצרפתים אשר התנוססו בגבורתם הנפלאה במלחמה הזאת, לבשו אכזריות חמה על הרוסים הנופלים בידיהם ויהדפום מִתּוֹעֲפוֹת הרמה אל מצולות הים וכֻלם צללו כעופרת במים אדירים. גבורת הצרפתים ביום ההוא היתה לְנס גבורים עד כי גם הלאָרד ראַגלאַן הודיע לממשלת ענגלאנד את מִפְלְאוֹת גבורתם וימלא פיו תהִלתם.


76 §

אבל רִנְנַת הַמְנַצְחִים ההם מִקָרוב, ומִצהלותיהם עד ארגיעה. כי ימים אחדים אחרי מלחמת אינקערמאן עבר קיץ ויבואו ימי הבציר, ימים אשר העבים יריקו מטר סוחף על אדמת המקום ההוא, הדרכים יתקלקלו וְיִמָלְאוּ יְוֵן מצולה, רוח עז יְסֹעָר וּמִמְזָרִים תפרוץ קָרָה, עד כי לא מצאו כל אנשי החיל את ידיהם להתיצב במערכות מלחמה מוּל הרוסים המתנפלים עליהם כפעם בפעם. אך ימי הבציר כימי עֵדן היו עוד מוּל ימי הַחֹרֶף אשר נפלו עליהם פתאֹם ויפילו עליהם חֲתַת ובעותי מָוֶת. למן היום אשר ספו תמו צבאות נאפאלעאן הראשון בארץ רוסיה בשנת 1812, לא באו עוד ימי חֹשֶׁך וצלמות על חֵיל כל עַם וָעָם תחת השמש כימים אשר באו על צבאות מלכי הברית בחֹרף הזה בשנת 1854. אחרי אשר נהפכו החפירות והחריצים אשר סביבות מחנותיהם לאגמי מים, ואחרי אשר נמלאו אהליהם זרמי מים עד אפס מקום, השליך החֹרף קַרחו בפתים, כפור כאפר פִּזֵר, עד כי סמרו שערות בשר כל איש מִקֹר וכפור, כי לא הכינו בגדים חמים לימי רעה ההם. גם חֹסֶר לחם ונקיון שִׁניִם היה במחנה, כי לא הִצְטַיָדוּ דֵי סִפְקָם. חליים רעים חָלוּ בהם ורופאים לא היו להם, גם רפואות וסמי מרקחת לא היו להם לפי מספרם הרב והעצום. וכל המחסורים האלה גם עוד רבים כאלה מררו את חייהם ותקצר נפשם למות ואין עוזר להם בהיותם רחוקים מאד מארצם וממולדתם. יותר מִכֻּלָם היה רע ומר גורל התוגרמים, כי עליהם אפפו רעות עד אין מספר, ותלאות נוראות עד אין חֵקר השתרגו עלו על צוארם, אך הם הִטוּ שכמם לשאת ולסבול בדומיה ובמנוחת לב את כל הבא עליהם, בהאמינם כי כן נגזרה עליהם על פי גזרה קדומה אשר אין חכמה ואין עצה ואין גבורה לְהִמָלֵט מידה. ממשלת אנגליה חָשה להושיע לאנשי חֵילה ותשלח להם אניה טעונה בגדי חֹרֶף ויתר המחסורים אשר יחסרו להם, אך רוח קדים שִׁבְּרָה את האניה ההיא בלב יָם, ואניה אחרת נשרפה באש אצל קאָנסטאַנטינאפעל והאנגלים נָמוֹגוּ ברעה וַיָשֹׁחוּ וַיִמַקוּ בחֶסר ובכפן בְּקֹר וקרח, בפצעים וחליים רעים. אך הצרפתים עִלזי הלב מתולדתם מצאו תחבולות שונות להמתיק להם את מרירות חייהם, התאמצו לבלתי הִתְעַצֵב גם בדרך עֹצֶב ולהפוך מספדם לְמָחוֹל, עד כי עשו בקרב מחניהם גם בית משחק (טהעאַטער) עִם בית יַיִן להניס כל יגון ואנחה. אולם בכל הרעות והתלאות הנוראות אשר מצאו את צִבאות מלכי הברית, לא התרפו במלאכת המלחמה, ובכל פעם אשר הִתנפלו הרוסים עליהם הִכּוּ אותם אחור.


77 §

והקיסר ניקאלאיי ביָדעו את כל התלאה אשר מָצאה את צִבאות מלכי הברית אנשי מלחמתו השואפים על מבצר סעוואַסטאפעל, הוסיף עוד אֹמֶץ ולא שעה אל חֻקֵי השלום אשר שָׂמוּ עסטרייך ופרוסיה ויתר נסיכי אשכנז לפניו. כי הם חָפצו לכונן את השלום ההוא על אָפנים האלה: רוסיה תנער כפה מהיות מחסה ומגן (פראָטעקטאָר) על ארצות מאָלדאַוואַ וּוואַלאַכאַיי וסערביה, ולא תפריע את מעבר האניות על נהר דאָנוי, והנוצרים אשר בתוגרמה יהיו מני אז והלאה תחת חָסוּת כל מלכי איירופא הגדולים, והשלטון יתן עֲרֻבָּתוֹ להקים את דברי המלכים ההם אֹדות אחיהם הנוצרים. ואחרי אשר לא אָבה קיסר רוסיה לשמוע אל החֻקים ההם, התחבר קיסר עסטרייך אל מלכי הברית (בשני לחֹדש דעצעמבער 1854), ויצב צבא רב מאנשי חילו בזיבענבירגען וגאַליציען לָשׂוּם מַעצור ולהתיצב לשטנה אל הרוסים. אחרי שבועות אחדים כרתה גם סרדיניה ברית עם צרפת ואנגליה, ותשלח חמשה עשר אלף איש נושקי נשק ומלֻמדי מלחמה תחת פקודת הגענעראל לאַמאַרמאָראַ אל מקום המערכה לעזור את מלכי הברית במלחמה הגדולה הזאת. על פי הדבר הזה הפיק המלך וויקטאָר עמנואל רָצוֹן מאת קיסר הצרפתים וּמְלֶכֶת אנגליה, אך מלך פרוסיה ומלכי ברית אשכנז נשארו במַעמד הַבֵּינַיִם (נייטראָליטאֶט) כבראשונה.


78 §

בְּהִתְחַדֵשׁ חֹדֶש האביב וַיְחַדֵשׁ פני אדמה נוססה רוח חדָשה בצבאות מלכי הברית וַתְּחַיֵם. כי באַנגליה הֻקַם הלאָרד פּאַלמערסטאָן לראש שרי הסענאַט תחת הלאָרד אַבּערדען ידיד הקיסר ניקאָלאַיי ואוהב השלום באמת ובתמים, ופאלמערסטאָן חָגַר בעֹז מתניו לְאַזֵר זִיקוֹת המלחמה על רוסיה ביתר עָז, ויאץ בהממשלה לשלוח אנשי חַיִל חדָשים למקום המערכה כמספר החיל הנופל במלחמה, גם כלי תותח חדָשים עִם כל המחסורים אשר יֶחסרו עוד להאנגלים אנשי המלחמה. תחת האדמיראל נאַפיר החוגר אשר הִתְהַלֵל כִּמְפַתֵּחַ וידיו לא עשו תושיה, הוּרַם השר דוּנדאַס לנגיד ומצַוה על אניות המלחמה אשר בים הקדמוני, אך גם הוא לא הגדיל לעשות מההולך לפניו. גם קיסר צרפת שלח עֵזר לאנשי חֵילוֹ וַיִפַּח בהם רוח גבורה חדָשה. כי בשוב הפרינץ נאפאלעאן ממקום המערכה פאריזה הודיע להקיסר את מצב אנשי החיל כי ברע הוא, והקיסר מִהֵר לְחַזֵק ידיהם באנשי מלחמה חדשים אשר נִסוּ כבר לעדור במלחמה, גם שלח אליהם כלי תותח וכל כלי נשק עִם לחם חמֻדות ומאכל תאוה וְיֵין מלכות רָב לפקידי החיל ושרי הצבא, ועוד בחֹדש יאַנואַר שלח הקיסר את הגענעראל נִיל(Niel), אשר עשה לו שֵׁם במלחמת רומה ובאָמאַרזוּנד, לַנחוֹת במועצותיו את הליכות המָצור ואָפני המלחמה עד רֶדֶת חומות סעוואַסטאָפעל, כי רק אז יתן הקיסר מָקוֹם אל השלום. והאיש נִיל קָלַע בהשעָרתו אל השערה באָמרו כי אין עֵצה ואין גבורה ללכוד את מבצר סעוואַסטאָפעל כי אם אחרי לְכוֹד את מגדל מאַלאַכֿאָוו, כי המִגדל ההוא מַחסה עֹז הוא וּמָגֵן על סעוואסטאפעל וכל הימים אשר יתנוסס הוא בעֻזוֹ תשחק היא לכל משחית וגבורות רעם.


79 §

חֵיל הצרפתים נִפלגו לשתי פלגות גדולות, הפלגה האחת תחת פקודת הגענעראל פּעליסיי (Pelissier) אשר הִצביא על אַלגעריען בשנת 1845, והפלגה השניה תחת פקודת הגענעראל באָסקוועט, והשר הנודע קאַנראָבּערט היה הנָגיד והמצַוה על שתי הפלגות יחד ובלעדו לא ירימו שני הגענעראלים ההם את ידיהם ואת רגליהם. מספר כל צבאות מלכי הברית היה אז מאה אלפים ושבעים וחמשה אלף איש אחוזי נשק ומלֻמדי קְרָב, ומספר חֵיל רוסיה יותר ממאה אלפים וחמשים אלף איש גבורי חַיִל. גם מספר כלי התותח וכל כלי המשחית היה רב ועצום מאד בידי שתי מערכות הלוחמים האדירים. בעשירי לחֹדש פעברואר (1855), השתערו הרוסים תחת פקודת הגענענראל כרוּלעוו על התוגרמים אשר תחת פקודת אָמאַר פּאַשאַ על יד אֵייפאַטאָריאַ, אך בפעם ההיא נִגפו הרוסים ולא יכלו עֲמוד לפני גבורת התוגרמים השובבה, וַיִלָחצו לעזוב את מקום המערכה. ובתשעה עשר לחֹדש פֿעברואר נִקרא הקיסר ניקאָלאַיי אל עָל, כי זה ימים רבים היה כואב וחולה (אף כי לא חָדַל רגע קטן מֵאֲחוז את רֶסֶן הַמִשְׂרָה בְרָב כֹּחַ ובמועצות ודעת), והתלאות והרעות אשר מצאו את ממלכתו לעת זקנתו הוסיפו עוד להחלותו עד כי הִקריבו קִצוֹ לדאבון נפש הרוסים אשר הִרְכִּיבָם על במתי ההצלחה כל ימי חייו. על כסא הקיסר האביר הזה יָשַׁב אלכסנדר בְּנוֹ הַנָאור חֹתַם תָּכנית הצֶדק ומלאך הַשָׁלוֹם, וכל עַמֵי איירופא הביטו אליו וְנָהָרוּ, בתקותם כי הוא ישבית את המלחמה הנוראה וישֵׂם שלום בארץ. אך בכל זאת לא יצא אז דבר השלום לאור, כי הקיסר אלכסנדר השני אשר המלחמה הזאת היתה נגד רצונו מעת היותה ובקרב לבבו חפץ לעשות שלום, הניח בכל זאת את המלחמה לָרוּץ אֹרַח כבימי קדם, יען כי לא לכבוד הוא לְשֵׁם כְּבוֹד אביו הקיסר אם בפתע פתאֹם יַשְׁבִּית את המלחמה אשר היתה קדושה בעיניו ככל מלחמת הדת, גם לא אבה לתת מָקום לְעַמֵי איירופא לדמות כי נִחַת הוא מפני גבורת מלכי הברית ועזוזם ועל כן מְמַהֵר הוא לבַקש את השלום מידם. אולם בכל זאת קרא אליו את הנשיא מענציקאָוו, ואת מִשְׂרָתוֹ נתן אל הנשיא גאָרטשאַקאָוו, וישימהו לשר הצָבא במלחמה ההיא. כי מענציקאָוו היה כסִבה הראשונה אל המלחמה הזאת בדַברו קָשׁוֹת את שלטון תוגרמה, ובהסיר הקיסר את מִשְׂרַת שר הצבא מעליו, רָמַז בזה כי לא יָשְׁרוּ בעיניו הדברים אשר דִבר עִם השלטון ואשר על פיהם התגלגלה המלחמה –. והנה כאשר לא לְכָבוֹד היה לקיסר רוסיה לבקש שלום בלא עִתּוֹ, ומה גם כי אז יַרבו מלכי הברית במחירו, כן לא יכלו גם מלכי הברית להוציא אז את דְבַר השלום למענהו, כי גם בעיני ממשלת אנגליה נחשב הדבר לְאִי־כָבוֹד לעשות שלום בטרם הצליחה לבַצע את כל מעשיה בסעוואסטאָפעל, גם עַם הארץ יקצפו עליה כי הוציאה כסף תועפות גם הוציאה להורג בניהם חִנָם מבלי עֲשׂוֹת כל תושיה. ויותר מכֻּלם היה אז השלום לאבן נגף להקיסר נאפאלעאן, כי הצרפתים יאמרו אז כי מבלי יכולת ומרפיון ידים מִהֵר להַשבית את המלחמה ולבַקש שלום, והדבר הזה יהי לו לפוקה לְמַגֵר לארץ כסאו. על כן הוסיפו גם קיסר רוסיה גם מלכי הברית לגַבֵּר חיָלים וּלְאֹם מִלְאֹם התאמצו להוסיף עֲשׂוֹת מלחמה ולצאת ממנה בְתֹר גבורים ומנַצחים. והצרפתים והאנגלים אשר בידיהם כלי תותח וכל כלי מַצוֹר חדָשים ושחיתים לחַבל מאין כמוהם, החליפו כֹחַ וגבורה וירעימו מחמש מאות כלי תותח חמשה עשר יום רצופים על מִבְצְרֵי סעוואסטאפעל, מקול רעמיהם רָגזה הארץ ורָעשו שמים, אך הרוסים לא חַתּוּ ולא נסוגו אחור רק התאזרו עֹז וירעימו עוד ביתר עָז רעמי מָוֶת על ראשי אויביהם, והשר טאָטלעבען בָּנה את הנהרסות, גָדר את הפרָצות וַיָחִיט את הבקיעים אשר הִפגיעוּ האויבים בחומות המבצרים, גם הֵקִים עוד צריחים וסוללות ובחוגים חדָשים לַבְּקָרִים באופן נפלא לא יֵאָמֵן כי יסֻפר. והנה בעת אשר אש המלחמה מתלקחת סביבות סעוואסטאפעל, יצאו גדודים אחדים מהצרפתים והאנגלים בַּצִים ויעברו ארחות ים האזובי (בחֹדש מאיי 1855) ויהרסו את הממגורות וישרפו את האסמים ואת כל אשר אָצרו הרוסים בערי החוף קערטש, יעניקאַלע, מאַריאָפאָל, טאַגאַנראָג ואַנאַפאַ, ובתגרת ידם ספו תמו גם הסגֻלות העתיקות והיקרות אשר אֻספו לאסֵפה בעיר קערטש, ובכל מקום אשר דרכה כף רגלם בו השאירו אחריהם בתים שרופים, היכלים מנֻפצים, תמרות עשן, עיי מפלה וגלים נִצִים.


80 §

וצִבאות מלכי הברית בכל תעצומות עֻזם וחֵרף נפשם ובכל כלי תותחיהם הגדולים וכלי מַשְׁחֵתָם הנוראים לא הִצליחו להבקיע את מערכות הרוסים ולהגיע אל סעוואסטאפעל מחוז חֶפצם. השרים היושבים ראשונה במלכות צרפת, התאוננו על קאַנראָבּערט ועל האַנגלים על אשר הם מתרפים במלאכתם ומתנהגים בכבֵדות עד כי לא לכדו את סעוואסטאפעל זה ימים כבירים. גם הלאָרד ראַגלאַן רָעַם פנים אֹדות הדבר הזה ויתעבר בקאַנראָבערט, כי קאנראבערט התנהל כאיש נלבב בהליכות המלחמה ודמי אדם יקרו בעיניו ולא אבה לפרוץ עד מהרה אל סעוואסטאפעל אף אם בכל שעל ושעל יפלו מִצִדוֹ אלף ורבבה מִימִינוֹ, אך הלאָרד ראגלאן גזר אֹמר כי כהנה וכהנה תאכל חרב אם אך יצלח לו לְבַצע מהרה קל את מעשהו במלחמה ההיא. על כן בִקש קאַנראבערט את נאפאלעאן להסיר ממנו את משרתו ולתת אותה לאיש אחר אשר יפיק רָצון מאת ראגלאן, ונאפאלעאן נתן את המשרה הזאת אל הגענעראל פּעליסיי הנודע לגבור עריץ ואמיץ־לב אשר לא יחשוב דמי אדם רָב אם אך יקוה להגיע אל מחוז חפצו, וכבר בשנת 1845 הוכיח זאת לעיני כֹּל בהצותו את אלגיריען, כי שֵבט אחד משבטי הערביאים התחבאו אז עם נשיהם ובניהם וטפם ובהמתם במערה גדולה ולא אבו לְהִכָּנַע תחת ידו, והוא הקיף את המערה בזמורות יבֵשות ועצי שרֵפה וַיַצֶת אש בתוכם עד כי נִשרפו כל האנשים ההם או נֶחנקו בתמרות עשן וקיטור לוהט ולא נותר מהם עד אחד. ויהי בהיות משרת שר הצבא על שכם האיש הנורא הזה, שֻׁנוּ הליכות המלחמה, כי דרכו היתה בסופה ובסערה, ברעם וברעש ובמהירות עצומה מאד, וקאַנראָבערט בגֹדל נפשו לא חס על כבודו להיות סָר אל משמעת פּעליסיי אשר זה מעט היה הוא סר למשמעתו, ויתיצב בראש אחד הגדודים וישלך את נפשו מנגד בעד כבוד צרפת כאשר עשה בהיותו שר הצבא. ופעליסיי הֶעביד את אנשי הצבא עבודה כבֵדה מאד לחפור חפירות (לויפֿגראבען), לשפוך סוללות, לבנות צריחים ומגדלים ולפרוץ דרך עד חומות מבצר סעוואסטאפעל מבלי פְּנוֹת אל כדורי הרוסים המשחיתים בעם למאות ולאלפים על כל צעד וצעד אשר הם פורצים הלאה. אף לא שָׁבה גבורתו השובבה ריקם, כי בשביעי לחֹדש יוני הצליח ללכוד מבצרים אחדים מהרוסים, ובתוכם את המבצר הנקוב בשם „רָמָה הירוקה“ (גרינע מאַמעלאָן). אך ברגע הראשון אשר נשא השר הצרפתי בראַנציאָן את נֵס בני עַמו להתנוסס על המבצר ההוא, פָגע בו כדור עופרת מסוללות הרוסים ויפצפצהו. הצרפתים עָשׂוּ מִנהרות מתחת לארץ (מינען) תחת מַצב רגלי הרוסים להפילם למשואות נצח, והרוסים עשו גם הם מוקשי מָוֶת כאלה לרגלי הצרפתים, וצרפתים ורוסים נפגשו יחדו בחָפרם את המנהרות ההן וילחמו אלה באלה גם מתחת לארץ בעת אשר יתר אחיהם לוחמים בארץ ממעל, ותגעש ותרעש הארץ ומוסדותיה התפלצו כאלו בא יום האחרון וקץ כל בשר.


81 §

בשמונה עשר לחֹדש יוני התאחדו כל צִבאות מלכי הברית ויתפרצו לעלות בסערת מלחמה על סעוואסטאפעל, אך הרוסים הכו אותם אחור ומגפה נוראה היתה בכל אֲגַפֵּיהֶם. יותר מחמשת אלפים צרפתים עם שני שרי אלפים גבורי חַיִל נפלו ביום ההוא חללי מלחמה, גם מהאנגלים נפלו המון רב אך לא כהצרפתים, כי הם עמדו במקום אשר יכלו לְהִסָתֵר שם מכדורי הרוסים יותר מהצרפתים. בעשרים ושמונה לחֹדש יוני מת הלאָרד ראגלאַן בתגרת יד החלי־רע אשר נִלוה אל המלחמה ההיא בכל תֹּקֶף. השר הזה היה איש זקן וגבור מלחמה, אך במלחמה הזאת לא התנוסס בגבורתו וידיו לא עשו תושיה, כי המלחמה הזאת גדולה היא ונוראה מכל המלחמות אשר התחוללו בעת החדשה עד היום ההוא, מלחמה אשר אלפי כלי תותח ירעמו בפעם אחת מבלי הפוגה ומרגיזים כל אפסי ארץ לחֶרדת אלֹהים. תחת השר ראַגלאַן הוּרַם הגענענראל סימפזאָן לשר צבא אנגליה, וגם הוא היה איש זקן ואמיץ לב בגבורים. בעשתי עשר יום לחֹדש יולי נפל שר גדול ונכבד גם במחנה הרוסים הנצורים בסעוואסטאפעל, הלא הוא האדמיראַל נאַחימאָוו, איש גבור חַיִל העשוי לבלי חָת, וכל הימים אשר רבבות כדורי מָוֶת עפו מסוללות האויבים על הרוסים, התהלך הוא ברחָבה על סוללות אנשי חֵילוֹ וזכוכית מְגַדֶלֶת בידו להתבונן על הליכות האויבים, וכל הרואים האמינו כי מתהלך הוא לשוח לרוח היום. הוא הִכָה את צִיֵי תוגרמה אצל סינאָפּאַ ויעש לו שֵׁם גבור מְנַצֵחַ גם במלחמת הים, אך ביום עבָרות ההוא (י"א יולי) בהתהלכו להתבונן על המבצרים, פגע בו כדור אש וימיתהו לדאבון לב הרוסים וכל יודעי שְמוֹ. כֹה שָת המָות קָצִיר גם לשרי הצבא גם להמון העם, ומראשי מְסִבֵּי המלחמה הנוראה הזאת ועורכי מערכותיה נפלו איש אחר רעהו כעמיר לפני הקוצר ולא ראו את אחרית המלחמה, גם אֲחִי לאַמאַרמאָרא נְגִיד חיל סרדיניה נפל אז חלל בידי החלי־רע.


82 §

ופעליסיי דָפַק את צִבְאוֹת חיָליו ביתר עָז לחפור חפירות ולשפוך סוללות עד קִרְבַת מבצרי הרוסים אשר סביבות סעוואסטאפעל לבעבור תהי לאֵל ידם להשתער משם על מגדל מאַלאַכֿאָוו. אין קץ לעמל אנשי החיל ואין לשער את התלאות העצומות אשר סָבלו אז בקדוח השמש כאש המסים על קדקדם ובעופף רבבות כדורי מָוֶת על ראשיהם, והחלי הרע הוא המאסף לכל צבא המצוקות ההן. ובששה עשר לחֹדש אויגוסט נִסָה הנשיא גאָרטשאַקאָוו להתנפל בֶעֱזוּז וָחַיִל על צִבאות מלכי הברית להפריד בין הדבקים לבל ישובו להתחבר עוד כבראשונה. הגענעראל רעאַד היה רוח הַחַיָה באופני המלחמה העזה ההיא אשר התעודדה חמש שעות רצופות, ובראשיתה הצליח להפיל במחנות האויב חללים רבים ולהפיץ את חֵיל צרפת וסרדיניה, אך הגענעראל הצרפתי ושמו פֿאָשיי (Faucheux) תפש את הגשר אשר על הנהר טשאָרנאַיאַ ובסופה וסערה השתער על הרוסים עד אשר נִלחצו להסוג אחור דרך הגשר ההוא, ושם התנפלו עליהם הצרפתים והסרדינים בחדודי כלי נִשקם ובכל כלי מַשְׁחֵתַם ויפילו עַם רב ויריעו אף הִצריחו ויעשו ויצליחו. במלחמה ההיא התנוססו הסרדינים כגבורים משכילים, אך גם הם גם הצרפתים קָנוּ את הנצחון במחיר יָקר מאד, במחיר אלף וחמש מאות איש, ומהם גם פקידי חיל ושרי אלפים אשר נפלו אז חלל. אך בכל זאת יצאו צבאות מלכי הברית כמנַצחים מהמלחמה הנוראה ההיא, ופעליסיי האמין כי עוד מעט יצלח לו ללכוד את סעוואסטאפעל, ויוסֶף לְגַבֵּר חיָלים ולהתאזר עֹז, ואף כי הרוסים גִבְּרוּ חילים ויתאזרו עֹז גם הם ופעמים רבות התנפלו עליהם בגבורה נמרצה ויפילו בהם המון רב, בכל זאת הצליחו הצָרים להקריב את כלי המצור ואת כלי המשחית עד מגדל מאַלאַכֿאָוו ראשית גבורת הרוסים.


83 §

משבעה עשר יום לחֹדש אויגוסט והלאה הִרעימו צִבאות מלכי הבריתך משמֹנה מאות כלי תותח נוראים רַעמי מָוֶת על סעוואסטאפעל לילה ויום מבלי הפוגות, ארץ רָעשה גם עמודי שמים הִתפלצו מקולות וּזְוָעוֹת נוראות זה עשרה חדשים, הִתנוֹדדו גם הם וַיָנוּעוּ מרבבות רַעמי הַשַׁחַת וּמַבּוּל אשר מתלקחת עִם כל בַּלְהוֹת שְׁאוֹל מתחת אשר ירעמו, יתלקחו ויתפוצצו עליהם בפעם הזאת, וגם אמיצי לב בגבורים לא מצאו ידיהם לְבַצֵר את המבצרים הַמְפֹרָצִים ולהחיט את בקיעי החומות כי רָבּוּ, לפַנות את העפר והרפש מהחפירות ולסַקל את החריצים מאבני נגף, וגם ידי האיש הנפלא טאָטלעבען רָפוּ מבלי יכֹלֶת לשוב ולהקים את הנהרסות אשר שָׁבוּ ונהרסו עד ארגיעה בכל פעם. וגאָרטשאַקאָוו אשר ראה כי בפעם הזאת גָבַר האויב, צִוה לִבְנות גשר אניות גדול ורחב ידים על לשון הים אשר יֶחצה את העיר לשנים, לבעבור תֵּת ידים לאנשי החיל לְמַלֵט את נפשם ואת נפשות אזרחי העיר דרך הגשר ההוא אם יפרצו האויבים בתוך המבצר. אך בכל זאת לא חָדלו הרוסים מֵעֲשׁוֹת מלחמה ברוח גבורה. ויטילו מָוֶת ואבדן על אֲגַפֵּי אויביהם, וכל שעל עפר אשר לקחו האויבים מאדמת רוסיה קָנוּ במחיר דְמֵי אדם רָב ממבחר גבוריהם.


84 §

ביום השלישי לחֹדש סעפטעמבער אסף פעליסיי שר צבא הצרפתים את שרי החילים להמתיק סוד ולהתיעץ אֹדות סערת מלחמה האחרונה אשר על ידה תִלָכֵד סעוואַסטאפעל. בין השרים ההם היה גם הגענעראַל האנגלי סיר האַרדי יאָנעס, גם השר האביר גִיל, אך קאנראבעט שב כבר לפאַריז. כי אנשי המלחמה נמשכו אחריו וַיִנָהוד אליו יותר מֵאֶל פעליסיי הנערץ, ומדאגה בדבר פן יֵחָלְקוּ לבות אנשי הצבא אם יִשָׁאֵר עוד קאַנראבערט במערכה, קרא לו קיסר צרפת אל עיר מלכותו וַיִפָּקֵד מקומו בסוד השרים ההם. והנה כל השרים יעצו פה אחד למַהר ולהחיש את סערת המלחמה ההיא, ורק פּעליסיי יעץ לְחַכּוֹת עד אשר יגיעו אליו עוד ארבע מאות כלי תותח מצרפת, כי כלי תותח ההם גדולים הם ומשחיתים לחַבל מאין כמוהם. השרים לא ערבו את לבם לִשְׁנוֹת אחרי עצתו, אך גִיל הוכיח בדברים כי עצתו לא תִתָכֵן, יען כי אנשי המלחמה לא הִצְטַיָדוּ לימים רבים, גם אֲבַק השרֵפה וכדורי כלי התותח ויתר החפצים הדרושים אל המלחמה הולכים הלוך וחסור יום יום, ואנשי החיל אשר נכספה גם כלתה נפשם למַהר ולבַצע את מעשיהם בסעוואסטאפעל ירעמו פנים וְיֵרָגְנוּ אם יִמָשְׁכוּ עוד הימים. פעליסיי הִטה אזנו לדברי גִיל בראותו כי בדעת ידבר, ובשביעי לחֹדש סעפטעמבער התאספו כל שרי החילים, הצרפתים והאנגלים, וכֻלם הֶחליטו לעלות ביום המחרת על סעוואסטאפעל בסערת מלחמה על פי מערכי לבב הגענעראל באָסקוועט אשר ערך במועצות ודעת. ובנשף בערב יום ההוא הוסיפו כל צבאות מלכי הברית להטיל רעמים נוראים מכלי תותחיהם ביתר אֹמֶץ וברב כּחַ מבתחלה, ותתחלחל סעוואסטאפעל וַתֵּהָפֵךְ לתהום אש לוהט, אך הרוסים הוסיפו גם הם אֹמֶץ, וירעימו לעומתם מכלי תותחיהם, וישיאו מָוֶת וְשַׁמוֹת בכל אגפי אויביהם עד כי רק מיום החמישי עד יום השביעי לחֹדש סעפטעמבער השחיתו בהם המון רב מאד, יותר מחמשים וחמשה שרים גבוהים (אָפֿיצערע), ושלשת אלפים ותשע מאות ושבעה עשר שרים קטנים (אונטער אָפֿיצערע) ואנשי חיל רבים, וכל אלה רק במחנה הצרפתים לבד.


85 §

בשמיני לחֹדש סעפטעמבער בהִבָקע אור השחר התחולל רוח צפון עז וחזק מאד וַיֵהוֹם וַיְיַלֵל בקול פחדים בתוך חגוי הסלעים וגיא הרים אשר סביבות סעוואַסטאפעל, וקול יללתו וְהֶמְיָתוֹ האיומה התבולל בקול רעמי כלי התותח ותרועת אנשי המלחמה, ותגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים רגזו וחילו. בשעה השמינית בבֹקר התיצבו צִבאות מלכי הברית במערכות וסדרים גם ערוכים בַכֹּל ומוכנים לעלות בסערת מלחמה על חומות סעוואסטאפעל. בראש כל גדוד וגדוד הֻצבו אנשי חיל מיוחדים אשר תעודתם לסתום את החפירות בעפר, לְיַשֵׁר הדורים, לפרוץ גדרות הצריחים וחומות המצורות ולהציב סֻלמוֹת ומדרגות אשר יעלו בהן אנשי המלחמה על חומות העיר והמבצר. הצרפתים נָטלו עליהם ללכוד את מגדל מעלאַכֿאָוו ראש כל מבצרי סעוואסטאפעל, והאנגלים שָׂמוּ מגמת פניהם להשתער על המבצר הנקוב בשם רעדאַן. שרי החילים עברו בין גדודי אנשי החיל וַיְאַזְרוּ זִיקות הגבורה בתוכם לְהִלָחֵם כגבורים עריצים ולעשות להם שֵׁם תפארת, וכֻלם כאחד הריעו תרועה גדולה לְאוֹת רוח גבורתם המתנוססת בחֻבם. כל שרי הצבאות כוננו את מורי השעות אשר בידם בד בבד עִם מורה השעות אשר לראש שרי הצבא, כי כל אות לא ינתן אל העת אשר תָּחֵל סערת המלחמה, רק בעת אשר יורה מורה השעות את השעה הי“ב, ישתערו כל צבאות החיל כאיש אחד על העיר. ולמען הַסְתֵּר הדבר מעיני הרוסים, לא חדלו מֵהַרְעִים מראשי הסוללות עד השעה הי”ב, ואז נדמו פתאֹם כל כלי תותחיהם, והצרפתים אשר עד השעה ההיא היו נשענים על כלי נשקם ויעמדו בלי־נוֹעַ, הרימו קול תרועה גדולה וכרגע השתערו על סוללות הרוסים כסערות תימן –. והנה הגדודים אשר תחת פקודת השר מאַק מאַהאָן הצליחו ללכוד את המבצרים אשר סביבות מגדל מאלאכֿאוו ולנטוע את נס צרפת על תועפות החומות, אך בפרצם אל המגדל פנימה התיצבו הרוסים לפניהם בגבורה נפלאה מאד וילחמו בחמה שפוכה, וגם הצרפתים התמרמרו מאד וילחמו בעריצות נוראה, ויתנפלו אלה על אלה ביתדות הברזל אשר לכלי נשקם, ואחרי אשר נשברו חדודי כלי רֶצַח ההם, לחמו בעצי כלי הנשק ובאבנים המֻשלכים אל הרִצפה. זמן רב היתה יד הרוסים על העליונה ויעשו הרג רב בצרפתים, אך לאחרונה גברו הצרפתים וילכדו את מגדל מאַלאַכאַוו אחרי מלחמת חמש שעות רצופות ואחרי שֶׁפֶךְ נהרי נחלי דָם. אפס כי גם אחרי לָכדם את המגדל היה כפשׂע ביניהם ובין הַכִּלָיוֹן, כי מתחת להמגדל עשו הרוסים מנהרות וימלאום אֲבַק שרֵפה אשר בהריחם אש יפוצצו את המגדל וִיכַלוּ את האויבים כרגע. אך הצרפתים הצליחו להתבונן על חוטי הברזל (דראֶטהע) המתוחים מהעיר עד ערמות אבק השרפה אשר במנהרות ההן, וימהרו וינתקו את החוטים ויחפרו חפירה גדולה סביבות המגדל וימלטו את נפשם ממות, ולולי זאת לא נשאר מהם עד אחד. אך בכל זאת התפוצצה סוללה אחת בתוך המבצר ההוא וצרפתים רבים נהרגו וַיְכֻסוּ בערֵמות עפר, וגם הגענעראל מאָטטערוגע נקבר חיים תחת עֲפַר הסוללה ההיא, אך אנשי חֵילוֹ חֵרפו נפשם ויוציאוהו מקברו בעוד רוח חיים באפו ויצילוהו ממות. במלחמה האיומה ההיא נִפצע הגענעראל באָסקוועט פצעים אנושים, אך הוא לא שָׂם לבו אל כאֵבו הנעכר ולא חדל מֵעֲשוֹת גבורות במלחמה עד אשר זב דם רב מפצעיו ויחלש ויתעלף ואנשיו הוציאוהו מתוך סערת המלחמה לשאוף רוח חיים.


86 §

בְּהִלָכֵד מגדל מאלאכֿאוו לא נלכדה עוד סעוואסטאפעל כָּלִיל כאשר האמינו האויבים, כי עוד מבצרים חזקים וּמְצָדוֹת נשגבות זולתו התנוססו עוד בתוכה בשיא חסֶן תלפיותיהן, ועל יד המבצר הנקוב בשם „מַשוֹר הקטן“ (קליינער זאֶגעווערק) התיצבו הרוסים לפני הצרפתים בגבורה עצומה וַיַכּוּ אותם אחור פעמים רבות ויפילו בהם עַם רָב, גם שרי גדודים רבים, ובתוכם שלשה גענעראַלים, הלא הם: סאינט פאָל, מאַראָללעס, וּפאנטעפֿעס. לפני מגדל הַתָּוֶךְ (צענטראַל בּאַסטיאָן) הוסיפו הרוסים להפיל בצבאות הצרפתים חללים רבים, ומהם גם שני גענעראַלים ושמותם ריפֿעט וברעטאָן, והגענעראל טרוּשאָ נִפצע בפצעים רבים. אך הצרפתים לא נסוגו אחור מפני גבורת הרוסים גם לא שָׂמוּ לבם אל חללי בת עַמָם הנופלים למאות ולאלפים, וידרכו על במתי החללים ויפרצו כפרץ מים עזים וילכדו את המבצרים והסוללות ויתבצרו ויתקעו יתדם כפרץ מים עזים וילכדו את המבצרים והסוללות ויתבצרו ויתקעו יתדם במקום נאמן ובטוח מפחד הרוסים. והנה אף כי הגיעו הצרפתים אל מטרתם ויתפשו את המבצרים הגדולים אשר בסעוואסטאפעל, הִרְבּוּ מאד במחיריהם, כי במֶשך שעות אחדות נפלו מהם שבעת אלפים ושלש מאות איש גבורי חיל ומלֻמדי מלחמה גם שרי צָבא רבים גדולים ונכבדים.


87 §

בעת אשר הִגדילו הצרפתים לעשות את הגדולות האלה, לָחמו גם האנגלים ברוח גבורה כמוהם, אך לא הצליחו לעשות גדולות ונצורות כמוהם. במנוחת לבב וּבְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט צָעדו האנגלים מצעדי גבר בתוך רבבות אלפי כדורי מָוֶת אשר יִיָרוּ מִסוֹלְלוֹת הרוסים עליהם, וילכו בסדרים ומערכות הלוך וקרוב אל המבצר הנורא הנקרא בשם רעדאן, ובידים מהירות הציבו סֻלמים גבוהים על חומות המבצר ויעפילו עֲלוֹת על תועפותיהן ומשם התפרצו ויבואו בתוך המבצר פנימה, אך הרוסים החבירו שם את סוללותיהם ופתאֹם הִרעימו עליהם מָוֶת ואבדן עד כי במֶשך שעה וָחֵצִי השחיתו בהם יותר מֵאַלְפַּיִם וארבע מאות איש, ולאחרונה נִלחצו האנגלים להסוג אחור עמוסי פצעים ומכות חדרי בטן. אך בכל זאת ישועות בל נעשו לסעוואסטאפעל, כי אחרי אשר נִלכד המבצר הנורא המכונה בשם מִגדל מאַלאַכֿאָוו ראשית גבורת רוסיה והמבצר החזק הנקרא בשם „משור הקטן“ גם מגדל הַתָּוֶךְ, ירד מסעוואַסטאפעל עֹז מבטחה, ועל כן צוה גאָרטשאַקאָוו לעת ערב למַהר וּלְפַנוֹת את העיר ולצאת ממנה, אך בטרם צאתם הציתו הרוסים אש בַּאֲבַק השרֵפה אשר בתוך הַמִנְהָרוֹת מתחת לארץ, ומהרה קל התפוצצו יתר המבצרים והצריחים הבחונים והמגדלים בקול רעם ורעש אדיר וחזק, גם הִטביעו את יתר צִייֵהֶם האדירים במצולות ים. הנה כי כן נפלה סעוואסטאפעל מָעוֹז הים אשר צָרוּ עליה הצרפתים והאנגלים, התוגרמים והסרדינים עשתי עשר חֹדֶש, ואחרי אשר הטילו עליה רִבּוֹ רבבות כדורי שחת ששל מאות ושנים ועשרים יום בלי הפוגה. המלחמה הזאת היא הגדולה והנפלאה וכבירה בעלילות גבורה יתר הרבה מכל המלחמות אשר התחוללו בעת החדשה עד הימים ההם. בתשיעי לחֹדש סעפטעמבער הִסִיעַ גאָרטשאַקאָוו את פליטת צבאות הרוסים מפאת הדרומית אל פאת הצפונית מסעוואסטאפעל ויעבירם דרך גשר האניות אשר הֵכִין כבר, ואחרי עָברם שָׂרַף את הגשר, ואז לקח עֶמְדָתוֹ בפאה המזרחית בנפת ההרים. ובעשירי לחֹדש סעפטעמבער נסע פעליסיי במרכבת הנצחון בחוצות סעוואסטאפעל העשֵנה ומלֵאה ריח אֲבַק שרֵפה, גם שרים רבים ונכבדים נִלְווּ אליו, וכֻלם השתוממו גם על שרידי חרבות העיר ועל משואות מבצריה ועל כל חָסנה ועזוז נוראותיה, ורק אז נודעו להם כל הגבורות העצומות אשר עשו חיל מלכי הברית במלחמה הנוראה הזאת, ומה גם גבורות הצרפתים אשר באמת היו רק הם רוח הַחַיָה בכל הליכותיה. בעשתי עשר יום לחֹדש סעפטעמבער באו כל צבאות מלכי הברית בתוך העיר אשר עלה עוד עשָנה וקיטור לוהט על כל מדרך כף רגל, וימצאו שם שלל רב ועצום מאד: ארבעת אלפים כלי תותח ויתר כלי נשק במספר רב, כדורי עופרת, אֲבַק שרֵפה, עֲצֵי בנין לאניות מלחמה גם אוצרות בָּר ואסמים מלאים כל זני אֹכֶל נפש. אולם בכל זאת לא נִגרע מֵעֹז רוסיה דָבָר, וגם בנפול מבצר סעוואסטאפעל לא נפל מכבוד הממלכה האדירה בתבל מאומה, עוד התנוסס נשר רוסיה בעל שני הראשים על חֲצִי הָאִי קְרִים כבראשונה, כי הנשיא גאָרטשאַקאָוו הגביה כנשר על תועפות ההרים אשר מִקֶדֶם לעיר, ומשם לא יוכלו מלכי הברית להתיצב לשִטנה לו מֵהִתְחַבֵּר עִם יתר מדינות רוסיה. גם עסטרייך מָשכה כבר את ידה ממלכי הברית, ופרוסיה וְרֻבֵּי ממלכות ברית אשכנז נָטוּ גם הם אחרי רוסיה. ואף אמנם כי הִפליאו הצרפתים לעשות במלחמה הנוראה הזאת, אך הִרבו מאד במחיר כבודה, כי הוציאו רבבות בני עַמָם אל הורג, גם העמיסו עוד עליהם חובות עצומות, יותר מאלף וחמש מאות מילליאָן פֿראַנק, וכל תועלת לא היתה להם, לא לקחו מדרך כף רגל מאדמת רוסיה ולא יכלו להחליש אותה ולהַצעירה, כי במה נחשבה סעוואסטאפעל עִם כל עֻזָהּ וחסנה מוּל יתר הָעֹז וְהַחֹסֶן והחיל אשר להממלכה האדירה והכבירה הזאת? גם אנגליה, אשר גם היא עשתה חיל (אם לא כהצרפתים), יצאה מהמלחמה הזאת מבלי כל שָכָר לפעולתה, ובעד כבוד מנַצחים אשר קָנתה אז, הִקריבה רבבות מבחר גבוריה לשחת ופזרה הון עתק מאד לא לעזר ולא להועיל לה ברב או במעט.


88 §

ונאפאלעאן השלישי אשר כל ישעו וכל חֶפצוֹ במלחמת קְרִים היו רק להשיג את המטרה אשר הציב לו בעלותו על כסא המלוכה, הלא היא לחַדש את כְּבוֹד נשק הצרפתים כקדם ולהעלות את צרפת על גַפֵּי מרומי התהִלה והנצח, לבש גֵאות וַיָגֶל כבודו בראותו כי במלחמה הזאת השיג את מטרתו, ולא שָׂם לבו כי השיג אותה במחיר יָקר מאד, במחיר דְמֵי מבחר גבורי צרפת ובני מְרוֹם עַם הארץ, ועתה אחרי אשר אין לו לְקַוֹת עוד מהמלחמה, נכספה נפשו לעשות שלום עִם רוסיה אף כי הסתיר זאת תחת מסוה הדומיה ומַעטה הגאוה. אך קיסר רוסיה אשר נצחון הצרפתים לא עשה רושם גדול ברחבי ארצו האדירה, לא אָץ לבקש שלום אחרי הנצחון ההוא פן ירַבו מלכי הברית במחירו, ולא שעה אל עסטרייך ופרוסיה אשר הֵאִיצוּ בו על דבר השלום ההוא. ומלכי הברית אשר ידעו את מחשבות קיסר רוסיה ושריו היושבים ראשונה במלכות, נִלחצו להתיצב גם אחרי נצחונם במערכות מלחמה, מיראתם פן תתחדש המלחמה ביתר עָז עוד מבתחלה. ויותר מכֻּלם הִתְעַתְּדוּ האנגלים הגאיונים למלחמה חדשה, כי הם בגאוַת לבם האמינו כי נִקלה כבודם בעיני כל מלכי ארץ בהיותם במדרגה שניה מהצרפתים בנצחון הזה, וַיֵחָלְצוּ למלחמה חדשה על רוסיה בים וביבשה לעשות להם שֵׁם בגבורים כהצרפתים. ועל פי האנגלים התעורר גם שלטון תוגרמה לשלוח צָבָא רב תחת פקודת אָמאַר פּאַשאַ אל אזיה הקטנה אשר שם נגפו תמיד אנשי חילו לפני הרוסים בכל מלחמותיהם. גם הצרפתים התאוששו אז להוכיח לרוסיה כי עוד ידם נטויה עליה למלחמה, כי נאפאלעאן שלח אז את קאַנראָבּערט לשטאָקהאָלם להביא את שוועדען במסורת הברית עם מלכי המערב, ואחד מתנאי הברית ההיא היה לבל תתן שוועדען מארצה מדרך כף רגל להרוסים מבלי רְצוֹן מלכי המערב. כי רוסיה בִקשה מאת שוועדען לתת לה במחיר אשר יושת עליה חבל אחד מחוץ ים נאָרוועגען לבעבור יוכלו הלאַפּלאַנדים החוסים בצֵל רוסיה לצוד שם צֵיד דגים ככל אַוַת נפשם מבלי מפריע. אך נאפאלעאן בערמָתו חָשַׂד את רוסיה כי רק עָרֹם תערים בזה ומזִמתה לעשות שם חוף לאניות מלחמתה, ועל כן התאמץ להתיצב לה לשִטנה בדרך ולהפר את מזִמתה.


89 §

והנה אחרי אשר ידענו כי הַצִיִים האדירים אשר למלכי הברית לא עשו גדולות בים הקדמוני ובים השחור, כי הם גם כל רבבות גבורי חֵיל היבשה לא עצרו כֹחַ להחליש את רוסיה גם אחרי לְכוֹד את סעוואסטאפעל, כי היא נשארה עוד רַבַּת אוֹנִים וכבירת כֹחַ מכל מלכי הברית, לא יִפָּלֵא בעינינו אם קיסר רוסיה האוהב שלום באמת לא אָץ לבקש אז שלום, כי בהיות מלכי הברית שִכּורים עוד מִיֵין נצחונם, אולי יַרבו במחיר השלום, ועל כן הוחיל הקיסר לעת מצוא אשר יצלחו גם הרוסים לצאת כגבורים מְנצחים מהמלחמה ההיא יותר מהם, ואז רק אז יוצא את דְבַר השלום למענהו לכבוד ולתפארת. וההצלחה ההיא הופיעה אחרי ימים מעטים באמת, והרוסים התנוססו בכבוד הנצחון באזיה הקטנה עד כי מלכי הברית קפצו את פיהם מִבַּקֵשׁ מרוסיה גדולות ונצורות במחיר השלום. כי באזיה הקטנה היתה יד הרוסים תמיד על העליונה בכל מלחמותיהם עם התוגרמים, וכראות השלטון כי אָזלה יד אנשי חֵילוֹ, שלח את וואַסיף פאַשאַ ראשית גבורתו אל מקום המערכה ושני שרים גבורי חיל עָמדו לִימִינוֹ, האחד אַנגלי ושמו וויליאַמס, והשני אונגארי ושמו קענט. אך גם הם לא עשו תושיה, כי הרוסים התגברו גם עליהם ויחלישו את אנשי חילם לפי חרב, עד כי לאחרונה נָס וואַסיף פּאַשאַ עם פליטת חֵילוֹ אל מבצר קאַרס, מבצר גדול וחזק מאד העשוי לבלי חָת מכל צר ואויב, ומשם לָחַם בגבורה ובחֵרף נפש על הרוסים הצָרים את המבצר. אולם גם בפעם הזאת נָשתה גבורתו ונגדע זרוע עֻזוֹ עד כי לא מצא לַמָוֶת תוצאות כי אם לפתוח את שערי המבצר לפני הרוסים ולהַסגיר לשבי נפשו ונפשות אנשי חילו, ובכ“ו לחֹדש נאָוועמבער באו הרוסים בשערי המבצר בתרועת נצחון, ושר צבא הרוסים, הלא הוא הגענענראל מוּראַוויאָוו9 הִטָה חסדו להתוגרמים המנֻצחים אשר נפלו בשביה, ויעש עמהם טובות כיד רוח הנדיבה הטובה עליו. והנה המבצר הגדול הזה אשר לקחו הרוסים בעזוזם וגבורתם, היה שֹׁוֶה בנזק מבצר סעוואסטאפעל ויהי תמורתו וחליפתו לרוסיה, ואז יכלה ממשלת רוסיה לחתור אל דרך השלום רק מאהבת השלום ולא מיראתה את מלכי הברית. ואף אמנם כי דָאָה אָמאַר פאשא כנשר עִם צָבא רב וְעִם עִזוּז וְחַיִל אל אזיה הקטנה לעזור את התוגרמים, אך קָצר קָצְרָה גם ידו להציל את מבצר קאַרס, והרוסים הֵרִיעוּ על גַפֵּי מרומי קרת בעטרת תפארת הגבורה והנֵצח. הנצחון הגדול הזה הִפִּיל את מלכי הברית ממועצותיהם אשר יעצו לְרָעַת רוסיה, ואז הִטָה קיסר רוסיה אֹזֶן קשבת אל דברי השלום אשר שָׂם קיסר עסטרייך ומלך פרוסיה לפניו, וקיסר עסטרייך שלח אז את הנשיא פאול עסטערהאַצי לפעטערסבורג לַמְתִּיק שם עצה עִם הגראַף נעסעלראָדע איך לקרב את דבר השלום גם לירות אבן פִּנָתוֹ. ובכ”ז לחֹדש יאַנואר שָׂם קיסר עסטרייך ומלכי הברית אחד ועשרים אופנים אשר עליהם יִסֹב השלום. אחד מהאופנים ההם היה כי להנוצרים היושבים בתוגרמה יהיה משפט אחד וחקה אחת עם התוגרמים בכל הליכות המדינה, והשלטון התרצה אל כל האופנים ההם אחרי אשר לא יהיה עוד מקום לרוסיה להתערב בעניני תוגרמה. אחרי הדברים האלה התאספו מַלאכי מלכי הברית בפאריז (בכ"ה פֿעברואַר) לְיַסֵד את השלום על מְכוֹנָיו, ונאפאלעאן השלישי אשר הִתְעַלָה על ידי מלחמת קרים לכל לראש, היה לראש גם בִדְבַר השלום הזה, וישם את דבריו בפי שר מִשנהו על עניני חוּץ, הלא הוא הגראַף וואַלעווסקי איש פולאָני ובן הקיסר נאפאלעאן הראשון (בן אהובה – ), והוא היה רוח הַחַיָה באופני השלום. פרוסיה שלחה אֶל הוַעד (קאָנגרעס) הנכבד הזה את השר מאַנטייפֿעל ראש הסגנים (מיניסטער־פראֶזידענט) במלכותה, גם סרדיניה שָׁלחה את הגראַף המפֹאר קאוואוּר ואת המאַרקיז פֿאָן ווילאַמאַרינע אל הוַעד ההוא, וזאת היתה הפעם הראשונה אשר נִכבדה סרדיניה בעיני מלכי איירופא האדירים לָשֶׁבֶת בסודם וּלְחַוֹת דֵעָה בהליכות הפאָליטיק. ובשלשים לחֹדדש מאֶרץ (1856) יצא השלום לאור לשמחת לבב כל עַמֵי איירופא? ממשלת רוסיה לא נתנה מארצה מְלוֹא שַׁעַל למלכי הברית, כי חֶבֶל ארץ קטנה על חוף ים השחור אשר נתנה לתוגרמה במה נחשב הוא? הלא כמוהו כאין! רק לזאת נאותה רוסיה לבל תהי היא לבדה לְמָגֵן ומחסה על נשיאות מאַלדאַוואַ־וואַלאַכֿאַיי ועל הנוצרים היושבים בתוגרמה, כי גם למלכי הברית המשפט הזה, גם הואילה להשיב את קאַרס לתוגרמה, ולעומת זה השיבו מלכי הברית לרוסיה את סעוואסטאפעל ואת כל המקומות אשר תפשו להם במלחמה, ועל השלטון הטילו לתת עֲרֻבָּה על ההבטחה אשר הבטיח להם לְהַשְׁוֹת את הנוצרים היושבים בארצו אל התוגרמים בני עַמוֹ בכל משפטי המדינה. והנה ממוצא דְבַר השלום תראינה עינינו כי אף אם חָלוּ מַהלומות איומות ברוסיה בתגרת ידי המלחמה הנוראה הזאת, לא נגרע דָבָר מֵהֲדַר כבוד מלכותה וְחֹסֶן יְקַר גדולתה, כי היא נשארה הממלכה הגדולה והאדירה בכל ממלכות תבל כבימי קדם, ובמֶשך שנים מעטות התרפאה גם ממהלומות המלחמה ועוד הִרְבְּתָה לה רוב אוֹנִים מבראשונה, מלכי הברית לא הביאו כל תועלת לארצותיהן מכל עֻזָם וּגְבוּרָתָם וְנִצְחָם במלחמה הזאת, אך הֵרֵעוּ עוד להן רעות גדולות מאד, כי הוציאו את מבחר בחוריהם לְהֶרֶג רָב גם העמיסו עליהן חובות עצומות על לא דָבָר. רק נאפאלעאן מצא במלחמה הזאת חֵפץ, כי על ידה נשגב שְׁמוֹ לגבור משכיל וחכם מחֻכּם בהליכות המלוכה וארחות הדיפלאָמאטיע, על ידה נִתַּן עֹז ועָצמה, נֵצַח והוד לממלכתו, וכל מלכי ארץ חָפצו קִרְבָתוֹ, ודבריו נשמעו בחצרותיהם ובטירותיהם כדברי הָאוּרִים. והצלחתו הנפלאה לא אמרה עוד הוֹן, כי בימים ההם (ט"ז מאֶרץ 1856) יֶלֶד יֻלַד לו אשר יֵשׁב על כסאו אחריו וביתו יִנוֹן גם בדורות הבאים. אז עָמַד על מְרוֹם הררי ההצלחה והוד כסאו קָרַן כשמש בצהרים. אך תִּפְלַצְתּוֹ וגאוָתו ואהבת נפשו השיאוהו ללכת עוד בגדולות ובנפלאות ממנו, עֵינוֹ לא שָׂבעה עוד כָּבוֹד בכל הֲדַר כְּבוֹד מלכותו ובכל חֹסֶן גְאוֹן עֻזוֹ וְנִצְחוֹ, וַיִתְאָו לָשִׁית כסאות מלכים אחרים הֲדוֹם כִּסְאוֹ וְלָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לא לו בכל אפסי ארץ, וירא ה' וַיִנְאָץ…


 

8. רוסיה.


90 §

הקיסר ניקאָלאַיי התנוסס בגבורותיו כאחד מאדירי הקיסרים הידועים בדברי ימי עולם, עיניו ולבו היו כל הימים להגדיל את ממלכתו הגדולה ולהאדירה, להוסיף לה עֹז ותעצומות, נֵצַח והוד, וּלְתִתָּה עליון לכל ממלכות תבל. אנשי חֵילוֹ הרבים והעצומים היו גבורי כֹחַ מלֻמדי מלחמה אשר הוכיחו גבורתם ונצחם במלחמת הפרסים, התוגרמים והפולאָנים, ועליהם נוספו עוד המונים המונים חדָשים לבקָרים. שריו הגדולים היושבים ראשונה במלכות היו חכמים מחֻכּמים בהליכות המדינה והליכות הדיפלאָמאַטיע ודבריהם היו נשמעים בהיכלי כל מלכי ארץ. ברוב עֻזוֹ ותבונתו הֶעפיל הקיסר הנעלה הזה עֲלוֹת על מְרוֹם קץ הָעֹז והמִשרה, ובמֶשך ימי מלכותו הרבים הושיעה לוֹ יְמִינוֹ לְרַד לפניו כל אנשי מלחמתו ולתת יראת כבודו גם מֵעַל לגבולות איירופא, ובכל אשר פָנה הצליח. רוב מלכי התבל חָשבו אותו למופת המלכים, הגישו לפניו עצֻמותיהם במשפטי המדינות, הִתְחָרוּ לצאת בעקבותיו, וּבַאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רגלם ויהי להם לעינים. רק באחרית ימי מלכותו הָהפך עליו גלגל הצלחתו, כי לא לעולם חֹסֶן תחת השמש, חק עולם הוא כל ימי עולם, כי מבלי מֵשִׂים נֶאחז בסבך מלחמה נוראה מול שני עמים אדירים ועשירים, הלא הם אנגליה וצרפת, אשר יָצאו לישע את שלטון תוגרמה, וההצלחה הוליכה לימינם את הנצח וְהָעֹז, ובטרם כָּלוּ ימי המלחמה ההיא, כָּלוּ ימי הקיסר הגדול הזה בתשעה עשר לחֹדש פעברואר 1855, ואלכסנדר בְּנוֹ הנָאוֹר עָלה על כסא מלכותו, ואור חָדש הופיע על רוסיה.


91 §

הקיסר אלכסנדר השני יָצא כשמש בגבורתו וַיָפֶץ את ערפלי העלטה אשר הֵלִיטָה מלחמת קרים את שְׁמֵי רוסיה בימים ההם. הן אמנם כי כבוד אביהו הקיסר וכבוד רוסיה כֻלה דָרשו ממנו לבל יָרֶף ידו מהמלחמה האיומה ההיא, והוא הִתְאַזָר עֹז ויוסף עֲשׂוֹת מלחמה, אך כאשר הוכיחה רוסיה כי לא נופלת היא ממלכי הברית, ותחת נִצְחוֹנָם בסעוואסטאפעל נָצחה היא באזיה הקטנה וַתַּעַשׂ לה שֵׁם, אז לא אֵחַר הקיסר לעשות שְׁלום־כָּבוֹד עם מלכי הברית, וכמלאך מושיע נִגְלֹה נִגְלָה לכל העמים החוסים בצִלו. עוד בעשרים וששה לחֹדש אויגוסט 1856 ביום אשר הָכְתַּר בכֶתר הקיסרית במאָסקוואַ המעטירה, הוציא ישועות מֵאוֹצַר לבבו הטוב והִפליא עֲשׂוֹת חסדים נאמנים, הנָחָה עשה לכל מדינותיו בהניח להם עשרים וארבעה מילליאָן רובל כסף מהמסים אשר לא שִלמו עוד לאוצר המלך, ארבע שנים עשה את רוסיה חפשית מֵהָרֵם תרומת אנשים לאנשי צָבא. פָּתַח את שערי ארצו לכל הפולאָנים המָחרמים והמִברחים באַשמת המֶרד, וַיָשֶׁב להם את נַחלותיהם ואת כל רכושם גם את תארי כבודם, ועוד טובות וחסדים רבים כאלה עשה ביום הַכֶּתֶר ההוא, גם על היהודים המסתופפים ברחבי ממלכתו, הֵאִיר אור גדול ונשקפה להם תקוה טובה כי עוד מעט יזכו בשווי זכיות ככל אזרחי הרוסים. כמעט שעברו שלשה שבועות אחר שְׁלוֹם פאַריז, הִתִּיר את אֲגֻדַת אנשי החיל אשר הִתְעַתְּדוּ לְהָגֵן על הממלכה בעת צר ומלחמה, גם הִמעיט את מספר אנשי הצבא אשר עָבדו את עבודתם ימים רבים, ובכן שָׁבוּ יותר משתי מאות אלף אנשי מלחמה אל מַצב האזרחים, וישובו איש איש לעבודתו בבית או בשדה. במועצות ודעת פָּעַל ישועות לטובת המסחור, הִרבה את מספר אניות הקיטור, מִלא את ידי עשירי בני ארצו גם בני ארצות אחרות לעשות מסלות ברזל בכל רחבי ממלכתו הכבירה, מָתַח את קַוֵי הטעלעגראַף מקצה ארצו עד קצה, הֵסִיר את משא השִלומים מֵעַל הסחורות המובאות מארצות אחרות לרוסיה, ועוד תקונים רבים גדולים וטובים פָּעַל ועשה הקיסר המרומם הזה להצליח את כל העמים החוסים בצִלו. יותר מכל הקיסרים אשר היו לפניו ברוסיה, פָּקַח הוא את עיניו להרים את קֶרֶן ההשכלה וחרשׁת המעשה בארצו, על פיו הֻקְמוּ בתי מִדרש למדעים שונים בכל מדינה ומדינה, ובתי ספר בכל עיר ועיר ובכל כפר וכפר, שכר המורים עלה יתר הרבה מבתחלה, ובעלי חרשׁת המעשה ומלאכת מחשבת נָחלו כבוד והון יקר בעד תבונות כפיהם. מבתי הדפוס הוּקַל עֹל הבקֹרת (צענזוריע), מספר מכתבי העתים וספרי דברי הימים ירבו ויעצמו מדי שנה בשנה, ספרי חכמים וסופרים יציצו חדשים לבקרים בכל מֶרחבי הממלכה, ואור הדעת יָהֵל בכל המקומות אשר חֶשכת אִי־דעת רבצה עליהם עד ימי הקיסר הנאור הזה.


92 §

אחד מראשי מִפְעָלָיו הנשגבים, אשר אין עֲרוֹךְ אליו בכל פָּעלי המלכים לטובת האדם, הוא כי קרא דְרוֹר לשלשה ועשרים מילליאָן עבדי עולם ויוציאם מֵעַבְדוּת אדונים קשים לחֵרוּת עולם. כי עד הימים ההם היו הָאִכָּרִים עובדי האדמה מְכוּרִים לצמיתות להאפרתים בעלי הנכסים אשר עבדו בהם בפרך וחשבום כְּבַהֲמוֹת שדה וינחילום לבניהם אחריהם עם שדותיהם ובהֶמתם יחד, ואין קֵץ לכל האכזריות אשר עוללו לָמוֹ, כאשר מודעת זאת בכל הארץ. והקיסר הנאור והצדיק הזה אשר אין מספר לפעלי צִדְקוֹ ועל כל העמים החוסים תחת שֵׁבט מלכותו יָקוּם אוֹרֵהוּ, גָמַר אֹמֶר לעשות תשועת עולמים גם לרבבות עבדים מרודים ההם, להאיר עליהם אור הדרור ולתת להם משפט אזרחים בארצו הגדולה לטוב להם כל הימים. אמנם כָּבֵד מאד היה הדָבר גם למושיע וָרָב כהקיסר האדיר הזה, כי לא ביד חזקה וזרוע רָמה חָפֵץ הקיסר לִפְדוֹת את האכרים מבית עבדים, כי אם בצדק ובמשפט, אך רֻבֵּי האדונים הפרעונים (פֿהאַראַאָנען) נתנו כתף סוררת אל צִדקת אלֹהים כזאת, כי עַבדות האכרים לא נחשבה בעיניהם לעון אשר חֵטא, כי הַסְכֵּן הִסכינו בזה הם ואבותיהם וַאֲבוֹת אבותיהם מדורות רבים, „וּבַעֲשׂוֹת זֹאת מֵאָז לֹא חֲשָׁבוּהָ פֶשַׁע, כִּי כֵן יִמְתַּק כָּל מַר יִצְדַק כָּל רֶשַׁע“, ומה גם כי עַבדות עבדי עולם ההם היא מוֹצָא לכספם וְכוּר לַזָהָב יָזֹקוּ גם בְּחִבֻּק ידים וּבְחַיֵי תענוגים –. אך בכל זאת הוציא הקיסר את הצדקה הנשגבה הזאת לאור על פי אָפנים ידועים אשר גם להאפרתים בעלי הנכסים לא יאֻנה כל עָוֶל, ובתשעה עשר לחֹדש פֿעברואַר שנת 1861 יצא דבר פקודת הקיסר לקרוא לכל האכרים דרור, ובשבעה עשר לחֹדש מאֶרץ נִקראו דברי הפקודה ההיא בכל בתי תפלות הנוצרים גלוי לכל העמים, למען דעת כל עַמֵי הארץ כי חֻבַּל עֹל העַבדות מהאכרים בכל רחבי ארץ רוסיה. וּדְבַר שפתים אך למותר הוא להודיע מה רב ומה יָקר הַמִפְעָל הנשגב הזה אשר על פיו יצאו שלשה ועשרים מילליאָן עבדים מרודים מֵעַבְדוּת לחֵרות, וּמִשְׁפֵל מַדְרֵגַת הבהֵמה הֹעֲלוּ על גֶרֶם מַעלות האדם, ובניהם הוּחַנוּ ללמוד בבתי סֵפר לָשׁוֹן וָסֵפֶר וכל המדעים אשר מהם תוצאות חיים, וזולת כל אלה אין לְשָעֵר ולדַמות את הדברים הטובים אשר יצמחו עוד בימים יֻצָרוּ מֵהַמִפְעָל הנעלה הזה לטובת המדינה, לחֶברת האדם וּלְתִקוּן המדות ועוד רבות כאלה.


93 §

גם על דרכי המשפטים והשופטים פָּקַח הקיסר הנָאוֹר הזה את עיני כבודו, ויתן שופטי־שָׁלוֹם ושופטים נשבעים בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, שופטי צדק אשר אין לפניהם מַשוא פנים ומִקַח שוחד, לא ישימו פְדוּת בין בעלי כל דָת וָדָת, כקטֹן כגדול ישמעון, לא יָגורו מפני איש ולאמת יוציאו משפט. ואם אמרנו לְסַפֵּר וְלִסְפּוֹר כל הַתִּקוּנִים הישרים וכל מִפְעֲלֵי צדק וּמַעללי חסד אשר עשה הקיסר מיום שבתו על כסאו עד היום הזה, תקצֹרנה שפתותינו ולא ידענו סְפוֹרוֹת, כי אין להם מספר, וה' אלֹהים האוהב צדָקות ונותן עֹז ותעצומות למלכי צדק, הֵשִיב לו כצִדקו ויולך לִימִינוֹ את זרוע עֻזוֹ וְנִצְחוֹ לְרַד לפניו גוים עריצים גוֹיֵי קַו־קַז אשר אֵיבת עולם ומלחמה נִצחת להם ברוסיה, גם נְגִידָם הגבור הנערץ שׁאַמִיל אשר ימים רבים התיצב בַּעֲבִי גַבֵּי מָגִנוֹ ורעם גבורותיו מוּל צִבאות הרוסים גם הוא כָּרַע נָפַל לפני נֶשֶׁר רוסיה, כי בששי לחֹדש סעפטעמבער 1859 נִלחץ לָנוּס מהמערכה וּלְהִסָגֵר במבצר גְהוּנִיבּ מפני חרב הגענעראל באַריאַטינסקי, ולאחרונה נתן לַשְׁבִי עֻזוֹ ביד הגענעראל האביר ההוא וְהוּבל שְׁבוי חרב לפעטערסבורג, שם אכל לחם חסד מִפַת בַּג הקיסר ולקופת שתים עשרה שנה נתן לו חופש. וכל נפות הררי קַו־קָז היו לקיסר רוסיה לְמוֹרֶשֶׁת עולם, והקיסר הנאור ישלח אורו וְיִשְׁעוֹ גם אל העמים העזים והפראים יושבי ההרים ההם, ויש תקוה כי בימים הבאים יתהפכו גם העמים הַנֵאָרִים והנעורים ההם לעמים נֵאוֹרִים ואזרחים טובים ומשכילים –. במשך עשר שנים נכבשה ארץ רַבָּה ורחבת ידים לפני קיסר רוסיה, הלא היא הארץ הנשענת על גבול נהר יאַקסאַרטעס (סיר־דאַריאַ), גם ארץ הַחִוִי (Chiwa) וסמאַרקאַנד נִלכדה בגבורות הרוסים, ונפות טורקעסטאַן בפאת צפונית מערבית נֶהפכו למדינה רוּסִיָה הנקובה בשם טאַשקענט, עד כי גבול ממלכת רוסיה קרוב הוא כָעֵת ונוגע עד גבול מוֹרֶשֶׁת אנגליה בארץ הוֹדוּ המזרחית –. ביום העשרים לחֹדש סעפטעמבער 1862 חגו הרוסים חג גדול בעיר נאָווגראָד לפי מלאות אלף שנים מיום הִוָסֵד ממלכת רוסיה, ובשמחת החג ההוא הִתְעָרֵב שם גם הוד כבוד הקיסר ורעיתו הכבודה ובניו הנסיכים הגדולים וכל שרי היכלו וכל השרים היושבים ראשונה במלכות, גם כל העמים החוסים בצֵל הקיסר תקעו כף וישמחו ויעלזו בשמחת כל הארץ.


 

9. התקוממות פּאָלען.


94 §

למן היום אשר ישב הקיסר אלכסנדר השני על כסא מלכותו, שָׂם עיניו ולבו לטובת הפולאָנים ויחשוב עליהם מחשבות טובות, מחשבות שלום ואמת, להעלות אֲרֻכָה לְשֶׁבֶר רוחם וּלְרַפְּאוֹת פצעיהם האנושים אשר הִפְגִיעוּ בהם הימים הראשונים באשמת מְאַשְׁרֵיהֶם התועים והַמַתְעִים. התשועות הגדולות אשר עשה ברוסיה, עשה גם בפאָלען, ועוד יִתְרָה עשה לה בדברים רבים הדרושים לטובת יושביה. תחת פּאַשקעוויץ אשר הלך לעולמו ימים אחדים לפני צאת שְׁלוֹם פאַריז לאור, הֵקִים את גאָרטשאַקאָוו לנָגיד ומצַוה בפאָלען, וגאָרטשאַקאָוו אשר הֵגִין על סעוואסטאפעל ימים רבים כגבור משכיל, שָׂם צֶדק לְקָו וחסד למשקלת וַיְנַהֵל את הפולאָנים בשֵבט מישור וּמַקֵל נֹעַם כרצון הקיסר. בשנת 1856 הֶעביר הקיסר קול בכל הארץ כי סולח הוא לַעֲוֹן הפולאָנים אשר התפרצו מפני ממשלת רוסיה בשנת 1830, ויפתח לפניהם שערי ארצו, גם הֵשִׁיב להם, או לבניהם, את נכסיהם ונחלותיהם ואת תָּארי כבודם. ובשנה הבאה (1857) הקים להם בתי משפט טובים וישרים אשר על פיהם יִשַׁק כל הארץ, הִתִּיר ידם לעשות מסלות ברזל בכל רחבי ארץ פּאָלען להָניב חֵיל המסחור, ועיר ווארשוי התחברה על פי מסלת הברזל אשר לה עם כל מדינות רוסיה ועם כל יתר ארצות איירופא כעיר פעטערסבורג הבירה. בית מִדרש גדול לחכמת הרפואה ובית סֵפר להליכות דתי ודיני המדינה, נִפתחו במצות הקיסר בעיר ווארשוי לטובת הפולאנים. שנים רבות עשה להם הנחה מתרומת אנשים לעבודת הצבא, גם נתן להם רשיון לְיַסֵד חֶברה יקרה אשר חֻברה מטאפרתי פאָלען ואציליה להיות עיניהם פקוחות לְהֵיטִיב את מַצב עבודת האדמה (איינע לאַנדווירטשאַפטליכע געזעללשאַפט) וּמוֹשָׁבָה הראשי יהיה בווארשוי, ובכל עת ועת יש להם המשפט להתאסף יחד לַמְתִּיק עֵצָה ולעשות פליליה אֹדות הענין הנכבד הזה אשר ממנו תוצאות חיים לרבבות עָם. ליושבי הערים נתן הקיסר רִשְׁיוֹנוֹ לבחור עליהם שופטים ושוטרים כטוב וכישר בעיניהם לַנְחוֹתָם בדרך יֵלכו ולהורותם את המעשה אשר יעשון. בבתי הדואר10 גם בבתי המשפט הנקובים בשם חדרי הגבול, הוּשַׁב לשון פולאָנית תחת לשון רוסיה כבראשונה. במשפטי הדת והאמונה הקאטולית, שָׂם הקיסר הנָחות רבות ולא שלח ידו להשפילה לפני דת היוָנית השלטת ברוסיה, ועוד טובות רבות כאלה עשה הקיסר הטוב הזה להפולאָנים, ועוד רבות כאלה חָשַׁב לעשות עמהם עד אשר יִמָשְׁכוּ אחריו בעבותות אהבה נאמנה, הוא יהיה להם לאב ולאדון מלא רחמים, והם יהיו לו לבנים ולעבדים נאמנים. אפס כי בכל אלה לא הֵפִיק עוד הקיסר הצדיק הזה רָצוֹן מאת הפוֹלאָנים, ועוד בשנת 1859 נשמע קול תלונה בארץ פאָלען על ממשלת הקיסר. והתלונה ההיא התגברה מיום ליום, ויודעי בינה לעתים ידעו אל נכון כי התלונה ההיא תֵהָפֵךְ בימים מעטים לסער גדול, וכל הפולאנים יתפרצו וימרדו בקיסר רוסיה. כי הפולאנים נִתעו אז בשוא ויאמינו כי מלחמת קְרִים הֶחלישה את רוסיה עד כי אין בה כֹּחַ עוד לעמוד לפניהם אם יֵצאו בחרב לקראתה, גם בָטחו על תֹּהוּ וַיְקַווּ כי צרפת ענגלאַנד ותוגרמה אשר זה מעט לָחמו ברוסיה בחֵמה שפוכה, יקומו עתה ויעזרו להם לְהִלָחֵם ברוסיה וְלָשׁוּב לקדמתם. ורבים אשר הֵיטִיבוּ לראות כי מלכי הברית ההם לא ישלפו חרבם מתערה למענם, קִווּ כי גם מבלי עזרתם יצלח להם להוציא את מזמות לבבם לאור כאשר הצליחו האיטלקים בהתקוממם יחד בחרב שלופה לחַבל מעליהם עֹל עַם אחר וְלָשׁוּב לקדמתם להיות לְעַם אחד. גם רבים מאפרתי פאלען אשר יָראו פן יתחבר קיסר עסטרייך ומלך פרוסיה אל רוסיה לעזור לה, שָׁבוּ וַיַשְׁלוּ את נפשם בתקותם אשר קִווּ אז כי עוד מעט יתפרצו האונגארים מפני קיסר עסטרייך, ובנפות רהיין תתחולל מלחמה גדולה, עד כי תהיינה ידי עסטרייך ופרוסיה מלֵאות עבודה להשקיט את הסערות הגדולות המתחוללות עליהן ולא יבואו לעזרת רוסיה. על פי הדברים האלה ועוד רבים כאלה ויותר עוד על פי הדמיון העז אשר עשר יָדוֹת להפולאָנים על יתר עַמֵי איירופא ועל פי בִּטְחוֹן תֹהוּ וְתִקְוַת הבל אשר הֵרִיחוּ אותם הַמִבְרָחִים (עמיגראַנטען) מארצות רחוקות נועצו לב יחדו להתקומם כאיש אחד חבֵרים על ממשלת רוסיה, ויאמינו אֹמֶן כי חֶפצם בידם יצלח לְחַדֵשׁ ימיהם כקדם.


95 §

עוד בשנת 1860 אשר נועדו אז קיסרי רוסיה ועסטרייך ומלך פרוסיה בעיר ווארשוי, רָעמו אפרתי פאָלען פנים וַיֵרָגְנוּ בחדרי משכיתם על השליטים ההם אשר חָלקו את ארצם ביניהם, ויתאספו בסֵתר להמתיק סוד ולהתיעץ על דְבַר המֶרד בממשלת רוסיה הַצָפוּן עוד בחֻבם. וביום 29 נאָוועמבער, יום־השנה (יאַהרעסטאַג) לְמֶרֶד הפולאנים בשנת 1830, נָהרו המונים המונים אל בית התפלה אשר שֵׁם „כַּרְמֶל“ נקרא עליו (קאַרמאַליטען קירכֿע) לְתַנוֹת שם על כבודם כי גָלָה מהם, והכֹּהנים הקנאים הוסיפו להעיר ולעורר בלבות ההמון זכרונות ימי קדם ורגשי שנאה לממשלת רוסיה, ולאחרונה שָׁרוּ כל העם שירי מֶרֶד וישובו לבתיהם מְזֵי אש המשטֵמה ולחֻמי רֶשֶׁף הנקמה –. אולם הנשיא גאָרטשאַקאָוו ראה און ולא התבונן, ויהי כמחריש. אך בחמשה ועשרים לחֹדש פעברואר 1861 יָספו עוד הפולאנים לַמְרוֹת כבוד הממשלה וביתר עָז עוד, כי אז היה יום השנה למלחמת גראָכֿאָוו בשנת 1831 אשר נלחמו אז הפולאנים בחיל רוסיה, ואת היום ההוא הואילו לעשות יום חג ומועד ולכבדהו בָּאוּרִים ובשירים ובהמון חוגג. לעת ערב יָצא חוצֵץ הָמוֹן רב ועצום מִשׁוּק הישן ומבית תפלת פוילינה, ולפניהם התנוסס נֵס מלוכת פאָלען עִם הנשר הַלָבָן, ובידי הֶהָמוֹן לפידים ונרות ודגלים, וכֻלם משוררים שירי אהבה לארצם ושירי זִמרה לכבוד דתם. כמשפט הזה סבבו בשוָקים וברחובות ווארשוי, ומרגע לרגע נוספו עוד עליהם המונים המונים ויהיו לַאֲגֻדָה אחת וְחַיִל גדול. מגמת פני המסע הכבד ההוא היה היכל הַנְצִיב אשר שם נִקהלו כל אפרתי פאָלען ואציליה אשר עֵינָם ולבם להיטיב את מצב עבודת האדמה, לְהַמְתִּיק עֵצָה ולהביא פלילה אֹדות חֵרוּת האכרים אשר מצאו לטוב להם בעת ההיא לבעבור תהי גם יד האכרים עמהם להרים יד בממשלת רוסיה, כי הם ידעו נאמנה כי עוד מעט יקרא קיסר רוסיה להאכרים דרור, ועל כן חָפְצוּ לְקַדֵם פני הדבר ולמשוך בזה את לבות האכרים אחריהם. והנה בטרם יקרב ההמון הרב ההוא אל היכל הַנְצִיב, הקדימו אותם אנשי חַיִל רוכבי סוסים משומרי העיר לעצור הליכתם ולהפיצם, אך הם הִקְשׁוּ אליהם ויתיצבו לקראתם בזרוע נטויה עד כי נִלחצו אנשי החיל לְהַכּוֹתָם בכלי הנשק אשר בידיהם ואנשים רבים כֻּסוּ בפצעים וחבורות, ואנחנו לא נדע אם נפלו גם חללי חרב ביום ההוא כאשר העבירו הפולאָנים קול בכל רחובות קריה, או אם בָדְאוּ זאת הפולאנים מלבם. ביום המחרת לבשו כל יושבי העיר בגדי אבל, ובשבעה ועשרים יום לחֹדש פֿעברואר הובילו לַקְבָרוֹת את אחד העם אשר לפי דבריהם הֶערה למות נפשו על אהבת ארץ מולדתו ונפל חלל לפי חרב הרוסים, וַיִקָהֲלוּ קהל גדול מאד לעשות לו את הכבוד האחרון הזה. אך אנשי חֵיל רוסיה באו גם בפעם הזאת להפיצם וּלְהַתֵּר אֲגֻדָתָם אשר לא כַדָת, והפולאָנים בָּזוּ להם לעגו להם גם השליכו עליהם אבנים וַיְעַפְּרוּם בעפר. אז נִלְאוּ אנשי החיל נְשוֹא עוד, וישלפו חרבם מתערה לגרש את ההמון בחֶזקת היד וּבחֻמם הֵמִיתו שלשה אנשים. לַדָבָר הזה קָם שָׁאוֹן ורעש גדול בעיר, עד מהרה סֻגרו כל החנויות ורבבות עָם התרוצצו בסערת נָקם וקול המולה נוראה, ואת הנופלים בחרב הניחו בארונות קרשים וישאום על כָּתֵף בכל חוצות העיר –. שמעה הממשלה החפֵצה בשלום פאָלען את הדבר הרע הזה וַתִּתְעַצֵב אל לבה, והנשיא גאָרטשאַקאָוו הודיע גלוי לכל יושבי ווארשוי כי צר לו מאד אֹדות המִקרה הזה, וַיְצַו להביא במשפט את האנשים אשר ידיהם שָׁפכו דְמֵי מלחמה בשלום, גם צִוָה להוביל את הַמוּמָתִים בכבוד גדול אל בית מועד לכל חָי, ואת יְדֵי אפרתי העיר ונכבדיה מִלֵא להרים מכשול מדרך עַמָם, לשקוד על דרכי השלום ולהתאמץ לבל תאֻנה עוד רעה בעיר. אחרי כן שלח הנשיא דברי אמת אל הוד הקיסר, וַיְגַל את אזנו כי לא אנשים פרטים לבדם אך כל הפולאנים יחד שואלים ודורשים עוד דברים מאת הֲדַר כבוד מלכותו, ולא ינוחו ולא ישקטו עד עשותו ועד הקימו את משאלות לבבם. והקיסר הצדיק לא פָקַד אַפּוֹ על הפולאנים המבעטים בכל הטובות הרבות אשר עשה עמהם ומבקשים עוד גדולות ונצורות, אך הוסיף עוד להפליא חסדו וטובו להם, כי בששה ועשרים לחֹדש מאֶרץ 1861 הופיעה פקודתו הרוממה אשר תוכה רָצוּף אך טוב וחסד להפולאנים: להקים מקרב אחיהם שרי יועצי מדינה בעיר ווארשוי על יד שרי הקיסר, בסודם יבואו ראשי הכֹּהנים ובני מְרוֹם האפרתים והאצילים, ובידיהם הָעֹז וְהַכֹּחַ להשכיל להיטיב לבני עַמָם בהליכות עולם ובהליכות דתם ואמונתם גם באָרחות החכמות והמדעים בבתי מדרשיהם ובתי ספריהם. ביד הפולאנים לבחור להם מקרב עדתם שרים ויועצים גם ביתר המדינות והגלילות והמחוזות בארץ פאָלען. הלמודים בבתי הספר הגדולים עִם הקטנים ישֻׁנוּ לטוב, גם יפָתחו בתי מִדרש גבוהים חדשים וטובים להגדיל חכמה ולהאדירה. ולאות נאמן כי הטובות הגדולות ההן תצאנה לאור מבלי כל מפריע, הֻקם המאַרקיז הפולאָני אלכסנדר ווילאָפּאָלסקי לִמְנַהֵל וּמְנַצֵחַ על סוד שרי היועצים אשר עיניהם צוֹפִיוֹת הליכות הדת וההשכלה ומשפטי המדינה. השר הפולאָני הזה היה מראשי הקושרים בשנת 1830, וימים רבים ישב בלונדון בְּמַלְאֲכות בני עַמוֹ. אך בשובו אחרי כן לארצו, היתה רוח אחרת אתו, ואף בהיותו פולאָני מלֵדה ואחד מראשי מָגִנֵי העם, חכמתו וישרו עמדו לו לדעת אמונה אֹמֶן כי הפולאנים לא יצלחו עוד למלוכה, ורק בהתחברם לרוסיה ובסורם אל משמעתה, רק אז ייטב להם ולא יִכָּחדו מהיות עוד לגוי גדול שומר דתו ואמונתו אשר מושליו ושופטיו ממנו יהיו ואשר לו בתי משפט ובתי ספר מיוחדים לפי רוח לְאֻמָם גם שפתם אתם ולשונם מתהלכת בארצם. לא כן אם יתפרצו מפני אדוניהם קיסר רוסיה, כי אז הם צופים אֱלֵי חרב וְאַבְדָן, ובפועל כפיהם יקריבו קִצָם ויפלו למשואות וַאֲשָׁמָם יהיה בראשיהם.


96 §

אך לא רבים מבני הפולאנים חָכמו השכילו וַיָבִינוּ לאחריתם כהשר החכם ההוא, כי רק אפרתים מעטים נתנו לדבריו הנכוחים צדק, אך יתר כל האפרתים והאצילים, גם הכֹּהנים הגדולים עם הקטנים ומַרבית אזרחי פאָלען לא מצאו חֵפץ בכל הטובות והחסדים אשר הִרבה הקיסר לעשות עמהם, ויבקשו גדולות ונפלאות מהם: להשיב את מלוכת פאָלען לקדמתה ולכבודה הראשון וּלְהָרֵם קֶרן בני עַמם בכבוד כבשנים קדמוניות. בכל ערב וערב התאספו אפרתי ווארשוי ואזרחיה אל מְקוֹם שם קבר האנשים אשר נפלו חלל במהומת פֿעברואַר, שם שָׁרוּ את שיר לְאֻמָם (נאַציאָנאַלהימנע) ושם המתיקו סוד ויתיעצו על צפונותיהם. הממשלה התאמצה להשקיט את סערת לב המתקוממים בידי שוטרי הפאָליציי ובתחבולות רבות ושונות, ובראותה כי כל אלה לא לעזר ולא להועיל, הוציאה משפטה (בששי לחֹדש אפריל 1861) לְהַתִּיר אגֻדת האפרתים אשר הקימה לטובת עבודת האדמה, יען כי מהם נפתחה רָעַת המֶרד. אך לדבר הזה התגברה עוד חמת הפולאנים על הממשלה ביתר עָז מבתחלה, ובשביעי לחֹדש אפריל בבקר נהרו המונים המונים אל בית קברות האנשים הנופלים במהומת פֿעברואַר, וישובו משם ברגש ובידיהם ענפי עצים ועל ראשיהם זֵרֵי עֳפָאיִם מֵעֲצֵי בית הקברות ההוא, ובעברם לפני ההיכל אשר התאספו שם האפרתים וְשָׂרֵי החֶברה לטובת עבודת האדמה, שרו כֻלם פה אחד את שיר לְאֻמָם, ועל מַעקה ההיכל הֻצַב נשר הלבָן אשר להפולאָנים. משם נסעו ההמונים האלה ונוספו עליהם עוד המונים המונים ויגיעו עד היכל הגראַף זאַמאָייסקי אשר היה נְשִׂיא חֶברת האפרתים לטובת עבודת האדמה כל ימי היותה ורוח החיה באופני המרד, וידרשו שלומו ויברכוהו בקול גדול, ולאחרונה התאספו באלפיהם ויתיצבו נֹכַח היכל הנשיא גאָרטשאַקאָוו וישאו קולם וישירו את שיר לאֻמם. הנשיא צִוָה את צִבְאוֹת חֵילוֹ לצאת מזֻינים לקראת הקושרים, והוא רכב בראשם ויבקש מאת ההמון לְהִתְפָּרֵד ולשוב לבתיהם. אך ההמון דָרַשׁ ממנו כי בראשונה יְצַוֶה לאנשי החיל לשוב אל מקומם. הנשיא חשב מחשבות רגעים אחדים ויתן אוֹת לאנשי החיל לָשׁוּב אחור. גדוד אחר גדוד הניחו את מקומם, והפולאנים מִלאו שחוק פיהם, שרקו ויהתלו אחריהם, ויאמינו כי ידם רָמָה ואנשי החיל נִחֲתוּ מפניהם, וּמְאַשְׁרֵיהֶם חִזקו עוד את לבבם להאמין כדבר הזה אשר אין לו שחר. ביום המחרת התאספו הפולאנים עוד הפעם, ולעת ערב נסעו ברבבותיהם ויתיצבו שנית לפני היכל הנשיא גאָרטשאַקאָוו גם ברחובות אשר על יד ההיכל, ולא יָראו ולא פָחדו מפני אנשי החיל אשר יצאו חמושים לקראתם. לשוא דִבר עִמהם הנשיא טובות, לשוא שִׁחֵת את דברי השלום והאמת, גם כל תחבולותיו לא הועילו לְהַתֵּר חַרְצֻבּוֹת הקושרים ולהפרידם. אז נִקראו דברי המשפט והדת אשר יֵעָשׂוּ להמורדים במלכות, וכל הַתֻּפִּים עָנוּ בקול רעם, אך ההמון לא שָתוּ לבם שם לזאת. שלש פעמים צוה הנשיא לעשות כדבר הזה, אך הפולאָנים הֵרִימוּ במרום קולם, שָׁרקו וַיִרְקְעוּ ברגליהם גם השליכו באבנים. אז צֻווּ אנשי החיל לגרש אותם בחזקת היד ובחרבות שלופות, אך כרגע התנגשו ויבואו עוד הָמוֹן רב ובידיהם צַלְמֵי קדושיהם ואותות דתם ואמונתם, ובתוכם גם כֹּהנים רבים עם צלבים, לְהָגֵן בזה על בני עַמָם לבל תִּגַע בהם יד. שתי שעות רצופות נִצבו אנשי החיל על מקומם מוּל ההמון הסוער הטופל עליהם דברי בוּז ונאצה, אך לאחרונה לא עצרו עוד כֹּחַ למשול ברוחם ולשמוע כלמות וגדופים, ויתנפלו על הפולאָנים בכלי נשקם כמצֻוה עליהם. אך גם אז לא יָרוּ על ההמון רק הרעימו בכלי נשקם ברום הרקיע להפחידם ולהפרידם. אפס כי הפולאנים השליכו מחלוני הבתים אבני קלע גם יָרוּ בקני רֹבֶה על אנשי החיל וימיתו בהם שני אנשים, ורבים מהם כֻּסוּ בפצעים אנושים, ואז התמרמרו אנשי החיל וַתַּעַל חמתם באפם עד להשחית וַיָרֹבּו על ההמון וכרגע הִפִּילוּ בהם שלשים איש ארצה ורבים התבוססו בִדְמֵי פצעיהם. כל ההמון צעקו צעקת מָוֶת ובמהומה נוראה נָסוּ בשבעה דרכים, והסער הגדול קם לדממה. ביום המחרת הֶחזיק הנשיא את המשמר בכל אפסי ווארשוי, הסיר את שרי יועצי העיר מפקודתם, והעיר נחשבה כעיר הנדחת המתפרצת מפני הוד כבוד מַלְכָּהּ אשר הִפליא חסדו לה.


97 §

אך בכל זאת לא שָקעה עוד האש, כי המון האנשים הנסים מהשוָקים והרחובות מפני נשק אנשי החיל, החישו מפלט למו בבתי התפלות, והכֹּהנים הקאטולים הִסתירו אותם בסֵתר כנפיהם ויוסיפו עוד לְאַזֵר זִיקוֹת השנאה אל הממשלה בלבות הַנִמְהָרִים ההם. השר הישר ווילאָפּאָלסקי מִלא פיו תוכחות וַיוֹכַח את הכֹּהנים על דרכיהם, גם הֶרְאָה אותם לדעת כי הם מביאים על בני עַמָם רעה לא יוכלו כַפרה, אך הם לא אבו ולא שמעו לו. והנשיא גאָרטשאַקאָוו נִסה דָבָר אל פֿילאָקאָווסקי נשיא הכֹּהנים (ערצבישאָף) וישאל ממנו להוציא דְבַר חֹק ומשפט לבל יוסיפו עוד הכֹהנים הרודים על ידו לָפַחַת רוח משטמה בלב צאן מַרעיתם, אזי גם הוא הֵשִׁיב את פניו באמרו כי נִלאה עוד נְשוֹא בְּבַלַע הממשלה משפטי דת הקאטולית ובתי תפלותיה. ומאז והלאה הוסיפו עוד הפולאָנים לעשות מעשים רבים להכעיס הוד הממשלה, והכֹּהנים לא כִהוּ בהם. אך כל מעשה הַכְּעָסִים ההם הֵלִיטוּ במעטה הדת והאמונה, וַיְכַסוּ בֶגֶד בֹּגְדִים בבגדי קדשי כנסיתם. בְּמוֹת הנשיא הפולאָני אדם צאַרטאָריסקי בפאריז בט“ו יולי 1861, נָהרו כל הפולאנים לבתי תפלותיהם ויעשו אֵבֶל כָבֵד על השר הזה אשר בשנת 1830 היה ראש המורדים ורוח הַחַיָה בכל אופני המֶרד ההוא, הכֹּהנים התפללו בעד נשמתו, והעם שרו גם שירי לאֻמם לַמְרוֹת מִצְוַת הממשלה, ויעשו עוד דברים רבים להוכיח שנאתם הנמרצה לרוסיה. בי”ב לחֹדש אויגוסט אשר הוא יום זִכָּרוֹן להתחברות ליטהויען אל פאלען בשנת 1501, חגו הפולאָנים בווארשוי ועוד ערים רבות את חג הזכרון ההוא ברוב הדר ותפארת, ולא שָעוּ אל פקודת הממשלה אשר פקדה לבל יחוגו אותו, גם לא שָׂמוּ לבם אל אנשי החיל אשר התיצבו לקראתם להפריעם ממעשיהם. בעשירי לחֹדש אקטאבער הֶראו עוד אותות משטמתם להממשלה, כי בהִתאספם יחד להוביל את נשיא הכֹּהנים מווארשוי לבית עוֹלָמוֹ, שרו עוד הפעם את שיר לאֻמם ויעשו מעשים אשר לא יֵעָשוּ על פי דתי הממשלה. וגם אחרי אשר הביאה הממשלה את כל ארץ פאָלען במַצב המָצור (בעלאַגערונגסצושטאַנד) (בי"ד אָקטאָבער), הוסיפו עוד הפולאָנים לְהַמְרוֹת את רוחה, כי ביום המחרת (בט"ו אָקטאָבער) התאספו המונים המונים בשוקים וברחובות לתת כבוד והָדר לזֵכר השר קאָסטיוסצקאָ אשר יום מותו חל ביום ההוא. ואחרי כן באו אל בתי תפלותיהם ויתפללו בעד נשמתו וישירו שירי לְאֻמָם ויוכיחו את שנאתם העזה לממשלת רוסיה. אז באו אנשי חיל ויעמדו על מְבוֹא שערי בתי התפלות וכל היוצא מהמה הובא אל בית האֵסור. ובהוָדע הדבר אל העם העומדים עוד בבתי התפלה, לא מָשׁוּ ממקומם ובאלפיהם נשארו שם כל הלילה. באור הבֹקר פרצו אנשי החיל אל בתי התפלות להוציאם משם בחֶזקת היד, ותהי צעקה ומהומה ומבוסה בין ההמונים הרבים ההם גם מהלומות אגרוף ומכות חדרי בטן. אך אז נוסדו כל הכֹהנים ובראשם הכֹהן הראשי ביאַלאָברזוועסקי ויסגרו את בתי התפלות על מַסְגֵר באָמרם כי באו בם פריצים ויחללום, ויגזרו אֹמֶר כי יהיו סגורים מִבּוֹא עד אשר תתן הממשלה עֲרֻבָּתָה לבל יהיה עוד כדבר הזה ולבל תפריע עוד את העם מעבודת אלֹהיהם.


98 §

בשלשים לחֹדשׁ מאַי הלך הנשיא גאָרטשאַקאָוו בדרך כל הארץ, ועל מקומו הֻקם הגענעראל סוכֿאָזאַנעט השני אשר היה לפָנים סגן המלחמה (קריגסמיניסטער), והוא הֶראה את הפולאָנים קשה ולא משל בם במקל נֹעַם כהנשיא גאָרטשאַקאָוו. אך לתקופות חדשים אחדים הניח את מִשְׂרָתוֹ, ויבוא תחתיו הגענעראל גראַף לאַמבּערט, אך גם הוא לא הֶאריך ימים על מִשְׂרָתו, כי שָׁאַל כן מאת הממשלה הרוממה, ועל מקומו בא הגענעראל לידערס, והוא חָגַר בעוז מתניו לָשׂוּם מִתְגוֹ באף המתקוממים ולהשקיע את אש המֶרד בחֹזק יד. על פיהו נפתחו בתי התפלות, והכהן הראשי אשר צוה לסגור אותם, נשא את עונו. והקיסר הנָאור אף כי היטב חָרה לו על הפולאָנים הבועטים בטובו וגועלים חסדו, בכל זאת לא הסיר טובו וחסדו מאתם ולא השיב את דבריו אשר דִבר להיטיב עמהם ולשַׁנות את מצבם בהליכות המדינה ובהליכות ההשכלה לטוב להם כל הימים. ובשמעו את תלונתם אשר הם מלינים על השר לידערס, הקים (בחֹדש יוני 1862) את אחיו הנסיך הגדול קאָנסטאַנטין לנציב (שטאטסהאַלטער) בפאָלען, וימַלא את ידו להוציא לאור את התקונים הטובים הערוכים בכֹּל לטובת הפולאנים, ואת השר ווילאָפּאָלסקי נתן לו לעֵזר בדברים הנוגעים להנהגת המדינה ודברי הריבות בין איש לרעהו, והגענעראל לידערס הֻקם לשר צבא החיל אשר בפאָלען. אז יצאו התקונים הטובים לאור כחפץ הקיסר הטוב והמטיב: עד מהרה נבחרו שרי יועצים ילידי פאָלען לעמוד בראש העם בערי המדינות ובערי הגליל, ועל פיהם יֵצא כל דְבַר חֹק ומשפט; הלמודים בבתי הספר שֻׁנוּ לפי דרכי הפולאנים ומשפטיהם בימים הראשונים, בית מדרש גדול הֻקם בעיר ווארשוי להורות שם מדעים שונים לבני הנעורים החפֵצים לשמוע בלמודים, ועוד דברים טובים כאלה נעשו אז בפקודת הקיסר. בני מְרוֹם האפרתים וּמָגִנֵי פאָלען באמת, אשר יד תבונתם גברה על יד הדמיון וחלומותיו, הֵרִיצוּ ידיהם אל הטובות הגדולים אשר עשה עמהם הקיסר, ויעזרו להממשלה בכל הליכות דרכיה הטובים והישרים. אך ההמון הרב היושבים בערי המדינות שמעו לקול שרים סוררים העושים במַחשך מעשיהם למרוד בקיסר רוסיה וזרועם נטויה להרוג ולהשמיד וּלְאַבֵּד את כל הנסוגים מאחריהם. בכל הערים שָׁרוּ העם שירי לאֻמם בבתי תפלותיהם, וַיְאַזְרוּ זיקות המֶרד גם בלבות אנשי שלום. במשך ימים מעטים שלחו אנשי מֶרִי את ידם וַיוֹרוּ כדורי מָוֶת על השר הגדול לידערס, על השר הישר ווילאָפאָלסקי גם על הנסיך המרומם קאָנסטאנטין אחי הקיסר, וכפשׂע היה ביניהם ובין המות. אפרתי פאלען ואציליה ובראשם הגראַף אַנדרעאַס זאַמאָייסקי11 נִסחפו בשטף ההמון הרב והעצום אשר קשרו קשר על הממשלה, רבים מהם נתעו בשוא ויאמינו כי כן עשו וחֶפצם בידם יצלח, ורבים מהם עשו כן מיראתם את ראשי המורדים אשר בארץ ואשר בחוץ לארץ אשר ידם נטויה לרצוח נפשות האנשים המֵאנים לתת ידם עמהם בדבר המרד. גם בנפות רוסיה אשר לפנים היו תחת ממשלת פאָלען ואחרי כן חֻברו למדינות רוסיה, גם שם התקוממו הפולאָנים ויתאמצו להתפרץ מפני הממשלה ולהשיב את הנפות ההן אל מצבן הראשון להיות לאחדות עם יתר נפות פאָלען. כֹּה רָגשו הפולאָנים בכל רחבי המדינות אשר היו לפנים תחת ממשלת בני עַמָם, וכֻלם נוסדו יחד לשאול גדולות ונצורות מאת קיסר רוסיה: להשיב להם את כל משפטי המדינה וכל הליכות הממשלה כבראשונה, למַלאות את ידם לבחור להם מקרב אחיהם סגנים (מיניסטערים) ומחוקקים, להיות להם אנשי צָבָא מבני עַמָם ולחַבר את הנפות העתיקות המחֻברות לרוסיה אל ארץ פאָלען כבימי קדם. אם כל אלה יעשה להם הקיסר אז יֵאוֹתוּ להתחבר אל רוסיה ולסור אל משמעת קיסריה מבית ראָמאָנאָוו, ולא שָׂמוּ אל לבם כי הקשו לשאול דברים לא באים ולא יהיו, וחלומותיהם שוא ידברו ורק לְהַוָתָם יועילו.


99 §

דעת לנבון נקל כי לא קצרה יד הממשלה האדירה להַשביח שְׁאוֹן המֶרד בלהט חרב וּבְרַק חנית כמשפט למתפרצים מפני מלכיהם, אך הקיסר אלכסנדר השני אשר חסד ורחמים מְכוֹן כסאו, לא בָחַר בשפטים קשים כאלה, רק עשה תחבולות להרגיע ים סוֹעֵר זה ולהשיב את המנוחה אל כַּנָהּ מבלי אִבחת חרב וְשֶׁפֶךְ דמים. כי התקוממות הפולאנים היתה לו לשִטנה בדרכי הצדק וחסד אלֹהים אשר הוא עֹשֶׂה ואשר אִוְתָה נפשו לעשות עוד לכל העמים החוסים בצִלו, ועל כן חָתַר לעשות קֵץ אל השִטנה ההיא. וַיִוָעֵץ הקיסר להרים תרומת בחורים גבורי כֹחַ לעבודת הצבא בכל ערי ארץ פאָלען, יען כי מיושבי הערים יצאה אש המֶרד, אך על יושבי הכפרים אשר ידם לא היתה במֶרד ובמעל פָּסְחָה הממשלה ולא עליהם היתה הפקודה לְהֵחָלֵץ לעבודת הצבא בפעם ההיא. הפקודה הזאת הִרעישה את וואַרשוי וישם אותה כמרקחה, גם בכל עיר ועיר מערי בארץ פאלען אשר פקודת הקיסר ודתו הגיעה, אֵבל גדול להפולאָנים, מהומה ומבוכה, פִּיק ברכים וחלחלה ככל מתנים, וכל צעירי הימים אשר עליהם יצאה הפקודה, ברחו מֵהֶעָרִים אל היערים ויהיו לאגודות אגודות, ומיום ליום הָלַךְ מספרם הָלוֹךְ ורב עד כי היו לחיל גדול מאד. אז מצאו ראשי המורדים עת רָצון לשלוף חרב המֶרד מִתָּעַר ולשפוך כֹּבד מלחמה על ממשלת רוסיה, ויתנו כלי נשק וצדה אל גדודי הבחורים ההם וַיְלַמְדוּ ידיהם לִקְרָב וַיַנְחוּם במועצותיהם בְּתֹר מושלי העם לפי שעה (פּראָוועזאָרישע נאַציאָנאַלרעגירונג). כי בעת ההיא נוסדו ראשי המורדים ההם בוואַרשוי בסתרי סתרים ויהיו לְוַעַד הַתָּוֶךְ (צענטראַלקאָמיטע) ולמושלי העם לפי שעה, ועל פיהם יִשַׁק כל העם בהליכות המֶרד. ולמען מְשׁוֹך אחריהם את האכרים ויושבי הכפרים אשר היו עבדי עולם להאפרתים והאצילים, הֶעבירו שָׂרֵי הַוַעַד ההם קול וגם במכתב כי מהיום ההוא והלאה הם מְרִימִים עֹל העַבדות מעליהם ויוציאם לחֵרות עולם, האדמה אשר עָבדו עד הימים ההם והבתים אשר הם יושבים בתוכם יהיו להם לאחֻזת עולם ויתנחלו אותם לבניהם אחריהם, גם לשכירי יום (טאַגלאֶהנער) ולמשרתים ולכל איש אשר אין לו שדה ונחלה, יתנו מנכסי העם (נאַציאָנאַלגיטערן) נחלות שדה לא מצער משלשה צִמְדֵי כרם (מאָרגען) לבעבור יוציאו לחם מן הארץ וְיִהְיוּ טובים ומאֻשרים בארץ. קול הקריאה ההיא לא שב ריקם, כי המונים המונים מכל הכפרים ומכל עֲבָדִים נָהרו אל היערים ואל כל המקומות הנסתרים אשר נאספו שמה הבחורים הנסים מעבודת הצָבא, וְהַמִבְרָחִים (עמיגראַנטען) אשר בחסדי הקיסר שָׁבו לארצם, לנכסיהם ולכבודם הראשון, התיצבו בראש הקושרים ההם ויהיו לְשָׂרֵי צבאם ולפקידים ונגידים. אחרי כן נִפלגו לגדודים רבים ויתנפלו על הרוסים במקומות שונים לעשות בהם מלחמה ונקמה.


100 §

כראות שרי הועד כי המלחמה נָפוֹצֶת על פני כל הארץ וְקָצֹר קָצרה ידם להיות רוח הַחַיָה בכל אופניה, קראו אליהם את הגענעראל לודוויג מיראָסלאַווסקי אשר הִרבה להראות כֹּחַ מעשיו בשנת 1848 ובשנת 1849, וַיְמַלְאוּ את ידו להיות נָגִיד וּמְצַוֶה (דיקטאַטאָר) על אנשי המלחמה ועל כל הליכות המֶרד. אך בהתיצבו בראש גדודי המורדים, נִגַף מגפה אחר מגפה לפני חֵיל הרוסים עד כי לאחרונה נָמוֹגוּ אֲגַפָּיו והוא נָס בְּגַפּוֹ מנוסת חרב וימלט לארץ פרוסיה (פעברואר 1863), ומשם שלח דברים וספרים לבני עַמוֹ לְרַפּוֹת את ידיהם למען יחדלו מעשות מלחמה ברוסיה, כי היא לא תצלח. אחריו התנשא אחד מראשי הקושרים הנודע בשם מאַריאַן לאַנגיעוויץ ויהי לנגיד הפולאנים, אך גם הוא לא עָצַר חַיִל לעמוד לפני חֵיל הרוסים וינס ארצה עסטרייך (19 מאֶרץ), וגם שם לא מצא מנוח, כי על פי פקודת הממשלה הושם עליו משמר עד כי לאחרונה נתנה לו רשיון ללכת לארץ שווייץ. אחרי מנוסת לאנגיעוויץ לָקַח הַוַעַד הַמִסְתַּתֵּר את רסן המשרה שֵׁנִית בידו, ויהי המוציא והמביא את עם המלחמה ואת כל עלילות הקושרים כבראשונה. ומאז והלאה חָשַׂף זרוע עם גבורה ויעש מעשים גדולים לא יֵאָמֵן כי יסֻפר, וכל מעשיהם היו במַחשך ובמסתור, וכל עֲמַל השוטרים ופקידי הרוסים לא עָמַד להם למצוא את המקומות אשר הם נועדים שמה ואת האנשים אשר ידם במעל הזה. בעלי הועד הוציאו לאור משפטים וחֻקים לְעַם הארץ להורות להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, שָׂמוּ מס על בני עַמָם בכל ארץ פאָלען וַיְצַווּם לבלי יוסיפו לשַלם עוד את המס והמכס אשר נתנו עד הימים ההם לממשלת רוסיה, הֵקִימו בווארשוי ובכל ערי המדינות שופטים ושוטרים אשר ישימו עיניהם על עלילות בני עַמָם ועל כל מִצְעֲדֵי רגלם בהליכות המֶרד, גם מִלאו את ידם להרוג ולהשמיד וּלְאַבֵּד את האפרתים והאצילים וכל איש ואיש אשר לא יעזרו להם בְּאוֹנָם וּבְהוֹנָם להוציא מחשבות אוֹנָם, ומה גם את הנוטים אחרי ממשלת רוסיה ברב או במעט. משפט דמים ההוא הֵפיץ פלצות על כל אצילי הפולאָנים ואפרתיהם, כי השופטים העריצים רָצְחוּ בסֵתר את כל איש ואיש אשר מָשַׁך עליו קַו חֶשֶׂד כי הוא מושך ידו מהמרד ונותן יד לממשלת רוסיה. אפרתים רבים היושבים ספונים בחדרי חדרים ושומרי ראשם עוטרים אותם, נרִצחו בפתע פתאֹם ולא נודע מי רְצָחוּם חֶרש, ופעמים רבות עשו מעשה הרצח הזה גם לעיני הרוסים בעזות נמרצה ובמהירות רַבָּה להוכיח לעיניהם כי בן מָוֶת הוא האיש הנוטה אחריהם. ועל כן אף כי נמצאו אפרתים רבים הרואים את הנולד ובסתר לבבם נאמנים הם לממשלת רוסיה ונכספו מאד כי תקום סערת המֶרד לדממה, יראו לנפשם לגלות מחשבותיהם נגד השמש בידעם נאמנה כי צפוים הם אל חרב נוקמת אשר ביד שופטי דמים ההם. ובין כה וכה נלחמו גדודי המתפרצים ביערים ובמקומות רבים ושונים בחיל רוסיה ואף כי בכל פעם נִגפו לפני הרוסים וילכו הלוך וחסור יום יום, בכל זאת האמינו בפולאנים כי ידם רמה ועוד מעט יגרשו את הרוסים מפניהם.


101 §

להקים את סערת המרד לדממה, שלח הקיסר את הגענעראל גראַף בערג לווארשוי ויתן עֹז בידו להשיב את ימין המורדים אחור ולהכביד אכפו עליהם עד אשר ישובו לָסוּר אל משמעת רוסיה כבראשונה. השר הגדול הזה צָעד מִצעדי גבר להוציא את מצות הקיסר לאור, בעֹצם ידו נֶחפשו בעלי הַוַעַד הַמִסְתַּתֵּר ונֶחשפו מצפוניהם, על פיו הִתאזרו צִבאות חֵיל הממשלה אֱיָל וַיַכּוּ את המורדים במערכה בשדה עד כַּלוֹתָם גם פרצו בסתרי היער ומקומות הַבִּצָה אשר יתר חֵיל הקושרים נְחִתִּים שם ויַחלישו אותם לפי חרב, על פיו נִבעו בתי התפלות אשר הכֹּהנים הקאטולים הסתירו בהם את הנסים מהיערים גם כלי נשק וַאֲבַק שרֵפה בעד אנשי המלחמה, וישקוד לילה ויום על משמרת עבודתו עד אשר הצליח להכניע את שאון המֶרד ולהשקיע את שלהבת אִשוֹ בכל רחבי ארץ פאָלען. כמעשה השר האביר הזה בארץ פאָלען, עשה גם הגענעראל מוּראַוויאָוו בארץ ליטהויען, כי הקיסר מִלא גם את ידו להשביח את מהומת המֶרד בארץ ההיא, ושניהם אף כי אָחזו בדרכים שונים, התאחדו למטרה אחת, ויעשו ויצליחו לכבות בכֹחַ ידם ותבונת לבם את מוקדי אש המרד ולהשיב את המנוחה לארץ הנרעשה. ולבל יוסיפו עוד הפולאנים להתפרץ מפני אדוניהם קיסר רוסיה ולמַלאות את הארץ רֹגֶז ורעה רַבָּה, נִלחצה הממשלה לקחת מאפרתי פאָלען ואציליה את אֱיָלוּתָם ועזוזם ולבצור רוח כֹּהניהם ותופשי דתם אשר מהם יצאה אש המרד וַתְּלַהֵט אפסי ארץ פאָלען. לראשי האפרתים ובני מְרוֹם האצילים אשר רֻבָּם לא נתנו ידם אל המורדים, לא אֻנה כל רע ולא נשאו עֲוֹן אחיהם המורדים, אך האפרתים אשר ידם היתה במעל, ומה גם האפרתים הקטנים אשר רֻבם ככֻלם פָּשעו בממשלת רוסיה, הם נשפטו בשפטים שונים כפי עֲוֹנָם. בתי תפלות הקאטולים ונכסי הבתים באו תחת יד הממשלה והיא קָצבה פרס להכהנים הגדולים והקטנים כפי ראות עיניה, גם ספחה אותם אל כל עַמֵי הארץ בכל הדברים הנוגעים למשפטי המדינה והליכות התבל תחת אשר עד הימים ההם משפטם ושאתם אך מהם ומבתי כנסיתם יצאו. לשוא התיצב הפאַפסט לְהָגֵן בעל הכֹּהנים ההם ולהשיבם אל כבודם ועֻזם כבראשונה, כי שומע לא היה לו מאת קיסר רוסיה, ולאחרונה חלק לב הקיסר מהפאפסט ויחדל מִמַסוֹת עוד דָבר אליו בעניני הדיפלאָמאַטיע. כאשר שקדה הממשלה להַראות את האפרתים ובני מְרוֹם הפולאנים קשה על מרים וְשֶׁלֶם רעה תחת טובה, כן שקדה להיטיב ולהטות חַסדה להאכרים עובדי האדמה אשר לא התערבו עִם הַשׁוֹנִים ורוחם נאמנת למלכם, כי על פיה יצאו מֵעַבְדוּת אדוניהם הקשים לחרות, על פיה נִתְּנוּ להם נחלות שדות וגנים, בָּתֵּי מושב וכל המחסורים אשר יחסרו להם לשבוע לחם ולהיות טובים, ולבניהם נפתחו בתי ספר ללמדם ארחות חיים לטוב להם כל הימים. אֹדוֹת המֶרד הזה ואחריתו הֵיטִיב מאד הפראָפֿעסאָר וועבער לְדַבֵּר בסִפרו המפֹאר דברי ימי עולם, הלא כֹה דבריו: „אם אחרית המרד הזה לא היתה רעה ונוראה כאחרית הַמְרָדִים אשר היו לפניו, אם לא היתה אחריתו להַכביד עֹל העבדות על הפולאנים גם להכביד נְחָשְׁתָּם עד כי יעמיקו ירחיבו פצעיהם, לא יד ממשלת צרפת עשתה זאת בְּהִתְעָרְבָהּ בדברי הריב הזה לטובת הפולאָנים, גם לא יד ענגלאַנד בהרימה במרום קולה לרַוְחָתָם לישועתם, לא ידם רק יד הקיסר הצדיק אלכסנדר השני עשתה זאת, רק הוא בצדקת נפשו וישרת לבבו הִרבה להשיב אפו ולסלוח להמתפרצים ההם, לא פקד עֲוֹן אנשים פרטים על העם כֻּלוֹ, גם סבל והֶעלים עַיִן מסוררים ונתן לְעַם אֹבֵד וְתֹעה לבב רחמים וַיְרַחמם ברוב חסדיו“.


 

10. מלחמת איטליה.


102 §

בטרם נָחֵל לְסַפֵּר את המלחמות הגדולות אשר התחוללו בארץ איטליה עד אשר התאחדו כל מדינותיה לממלכה אחת כיום הזה, נַטִיף בזה אמָרים קצרים על מֶחקרי הארץ הזאת לפלגותיה וְאִיֶיהָ, למען דעת את תכונות הנָפות והמחוזות אשר בהן נִקרו וַיֶאֱתָיוּ הדברים הגדולים הכתובים בספר הזה: איטליה ארץ צְבִי היא לכל הארצות ותהִלתה מלאה כל אפסי תבל, מִדַת אדמתה עם אִיֶיהָ היא חמשת אלפים וחמש מאות וארבעים פרסאות מְרֻבָּעוֹת, ומספר יושביה ששה ועשרים מילליאָן. כותבי הארץ חָלקו אותה מאז ומקדם לשלש מחלקות: לאיטליה העליונה, לאיטליה התיכונה ולאיטליה התחתונה. לאיטליה העליונה נחשבה ממלכת סרדיניה, ממלכת לאָמבאַרדאָ־ווענעדיג ונסיכות פּאַרמאַ וּמעדינאַ – לאיטליה התיכונה נחשבה נסיכת טאָסקאַנאַ וארץ ממשלת הפאַפסט, ולאיטליה התחתונה נחשבה ממלכת נעאַפעל. 1) ממלכת סרדיניה נקראת על שֵׁם אִי סרדיניה אשר בתוכה אף כי הוא איננו החלק הגדול והנבחר מיתר חלקיה. מִדַת הממלכה הזאת היא 1741 פרסאות מרֻבעות ומספר יושביה כשמונה מילליאָן, והיא נִפְלֶגֶת לפלגות רבות וְהַפְּלַגָה הראשית היא מדינת סאַפֿאָיען. במדינה הזאת מָשלו לפָנים מושלים אדירים אשר ספחו גם מדינת פיעמאָנט אל ארץ ממשלתם ובשנת 1400 נכבדו בשם „נסיכים“ (הערצאָגע). בכל המלחמות אשר הִשְׂתָּעֲרוּ באיטליה, התנוססו הנסיכים ההם ברוח גבורתם עד כי הרחיבו גבול ארצם כִּפְלַיִם מבראשונה, ובשנת 1720 ירשו גם את אִי סרדיניה וְהִתְעַלוּ למַעלת מלכים. אחרי כן לקחו בחרבם ובקשתם עוד נָפוֹת אחדות במאַילאַנד, גם נסיכות מאָנטפֿערראַט נפלה להם לאחֻזת עולם. אחרי מַפֶּלֶת נאפאלעאן הראשון פרשו כנפי ממשלתם גם על גענוּאַ. עיר המלוכה בסרדיניה היתה עד כֹּה עיר טוּרִין, בנויה על חוף נהר פּאָ השמאלי, והיא עיר יפה מאד, חוצותיה הולכים באֹרח ישר, בתיה בנוים בטוב טעם ודעת, מבצר הרים (ציטאַדעללע) למחסה עֹז לה, כָּרִים מפֹארים והרים נֶהדרים יעטרוה ויכללו יָפיה, ומספר יושביה כעת 181,000 –. 2) ממלכת לאָמבאַרדיי נקראת על שֵׁם הלאָנגאָבּאַרדים (אחד משבטי האשכנזים העתיקים) אשר כוננו ממלכתם בארץ הזאת בשנת 558, והממלכה ההיא נמשכה עד ימי הקיסר קאַרל הגדול אשר עלה עליה בחרבו הגדולה וילכדה ויהרסֶהָ. עיר הראשה בתוכה היא מאַילאַנד, עיר גדולה ורחבת ידים, שתי פרסאות בהקיפה ובנינים יפים בתוכה. מספר יושביה כעת 197,000 –. 3) ווענעציה, מדתה 456 פ“מ ומספר יושביה ½2 מילליאָן. עיר הראשה בתוכה היא ווענעדיג, אחת הערים המפֹארות בתבל, נוסדה במאה החמישית לספהנ”ו על ידי האנשים אשר ברחו מפני אִבְחַת חרב אַטטילא מלך הַהוּנִים, ובמֶשך ימים לא כבירים עָלתה פלאים ותהי סְחַר גוים ומלֵאה אוצרות וכל משכיות לבב. היא בנויה על אִיִים רבים הנפרדים איש מרעהו על ידי תעָלות קצרות. הגדולה מכל התעָלות ההן נקראת בשם קאַנאַלע קראַנדע והיא עוברת בתוך העיר בתמונת אות S, ועליה גשר גדול ויפה מכל ארבע מאות וחמשים גשרים אשר על יתר התעלות. האיש אשר יבוא אל העיר הזאת מפאת מזרחית, תתראה העיר עם כל מגדליה ותלפיות היכליה כְּעוֹלִים מתוך גַלֵי הים. בתי מִדוֹת, היכלי חֹסֶן וטירות נשגבות מתנוססות בתוכה לגאון ולתפארת. לפנים היה מספר יושביה רב ועצום מאד, וגם עתה ברדתה פלאים עוד יושבים בה 120,000 נפשות אדם –. 4) נסיכת פּאַרמאַ עם הנסיכות פּיאַצענצאַ וגוּאַסטאַלאַ נפלו לנחלה אחרי מַפֶּלֶת נאפאלעאן הראשון לאשתו מרים לוּאיזע בת קיסר עסטרייך, ותהי שַׁלֶטֶת בתוכן עד יום מותה, ואז באו תחת ממשלת ההערצאָג מלוּקאַ ממשפחת בוּרבאָן. עיר הראשה בנסיכה הזאת היא פאַרמא ובתוכה בנינים יפים ונחמדים במספר רב, ומספר יושביה כעת היא 48,000 –. 5) בנסיכת מאָדענא שלטו בימים האחרונים שליטים ממשפחת קיסר עסטרייך עד אשר חֻברה לממלכת איטליה החדשה כיתר הנסיכות. עיר הראשה בתוכה היא מאָדענאַ ומספר יושביה כעת 33,000 –. 6) נסיכת טאָסקאַנאַ, מדת אדמתה 405, ומספר יושביה 1,827,000. עיר הראשה בתוכה היא פֿלאָרענץ אשר משנת 1865 היא עיר הראשה בממלכת איטליה ומספר יושביה 116,000. אליה ינהרו המונים המונים מכל אפסי איירופא להתענג על טוּבָה ויפעת הוֹדָה, על היכליה הנפלאים וטירותיה הנשגבות, על שכיות החמדה מעשה ידי חכמי חרשים ועל אוצר סגֻלות ימי קדם המתנוססות בתוכה. לפנים חֻברה נסיכת לוּקאַ לנסיכת טאָסקאַנאַ, גם אִי עלבאַ, אִי יפה אשר שבע פרסאות ארכו, חֻפיו גבוהים וזקופים, מקום מחצב ברזל וְצֵיד דְגֵי טְהוּן. בשנת 1814 נתנו מלכי הברית לנאפאלעאן הראשון את הָאִי הזה לעשות בו ממלכה שפלה, אך לתקופת עשרה חדשים ברח ממנו וישב צרפתה, ואז חָשׁ אֵידוֹ לבוא, כאשר ספרנו כבר –. 7) ארץ ממשלת הפאפסט הנודעת בשם אדמת הכֹהנים (קירכֿענשטאאט), לפנים היתה מדתה 826 פרסאות מרובעות, אך אחרי אשר סָפַח אותה נאפאלעאן הראשון לארץ צרפת והפאפסט פיוס השביעי שָׁב לשלוט בה שלטת על פי מלכי הברית, היתה מדתה עד שנת 1859 רק 750 פ“מ ומספר יושביה 1/7 3 מילליאָן. עיר הבירה בתוכה היא העיר הגדולה והמהֻללה רום, עיר אשר ישבו בה מלכים אדירים וקיסרים כבירים אשר הרעישו כל קצוי ארץ ותבל ברעם גבורותיהם וישימו כל כסאות המלכים הֲדוֹם לרגלי גאוָתם, ובבוא קִצָם אַמַת בִּצְעָם התנשאו על מַשואות מַפּלְתָּם כֹּהנים אנשי זרוע אשר ברוחם הקשה ובחרב פיהם הביאו גם הם את כל אפסי ארץ תחת שֵבט ממשלתם וַיָבֹסוּ סגנים כמו חֹמֶר ומלכים אדירים עֲפַר נעלֵיהֶם נָשָׁקוּ. רוֹם העתיקה היתה לְשַׁמָה מֵחַטַאת קיסריה עֲוֹנוֹת שריה וכֹהניה וְעַם הארץ, ועל שארית עִיֶיהָ הִתְכּוֹנְנָה רוֹם החדָשה ותהי לעיר גדולה ועיר תהלה לכל העמים. בה מתנוססים ארבע מאות בתי תפלות לנוצרים בנוים לתלפיות ברוב יֹפִי מאין כמוהם, והעולה על כֻּלם הוא בית התפלה אשר שֵׁם פּעטער נִקרא עליו (פּעטערס קירכֿע), והוא הגדול מכל בתי תפלות הנוצרים אשר ברחבי התבל. מאה שָׁנִים ארכו ימי בִנְיָנוֹ, ושלשה וארבעים מילליאן שקלי כסף היה שכר המלאכה. לפניו מגדל רם ושתי בארות זורקות מים למרום, ובתוכו מזבח גדול וממעל לוֹ חֻפַּת נחֹשת קלל הנשענת על ארבעה עמודי נחשת אשר גָבהם מאה ועשרים רגל, וגבוה מעל גבוה מתנוססת הַכִּפָּה הנפלאה מעשה ידי האמן המהֻלל מיכאל אַנזעלאָ אשר גָבהה ארבע מאות ושמונים ושבע רגל, ולכל הכסף והזהב ואבני החֵפץ אשר בבית הזה אין קֵצה ואין מספר. על יד בית התפלה ההוא יתנשא היכל וואַטיקאַן בשיא חסנו, הוא היכל הפאפסט אשר שנים ועשרים חצֵרות לו, עשתי עשר אלף חדרים, בית ספרים גדול ומהֻלל מאד וקבֻצת ציורים ופסילים מעשה ידי אמנים נפלאים, ועוד שכיות חמדה במספר רב ועצום –. שריד מבית מִשְׂחָק (אמפֿיטעאַטער) אשר יש מקום בתוכו בעד מאה אלפים איש –. ארמון באַרבערי, בו ארבעה אלף חדרים, אוצר ספרים גדול עם ששים אלף ספרים שונים, גם בית אֹסֶף סגֻלות ימי קדם –. מצודה נפלאה הנקובה בשם ענגלסבורג. ארמון קאלאנא, בארגהעזע, קאַפיטאָל ועוד היכלי חמד וטירות רבות ובנינים רבים אין חקר ממעל ומתחת לארץ בעיר העתיקה והמהֻללה הזאת. מספר יושבי העיר בימים האלה הוא בערך 217,000 –. 8) ממלכת סיציליה (הנקראת תמיד רק בשם נעאפעל). על הממלכה הנחמדה והנעימה הזאת עברו כל העתות אשר עברו על ארץ איטליה בכלל עד ימי הקיסר קארל הגדול. אחרי כן נלחמו עליה אשכנזים, יוָנים וערביאים, כי כֻלם חמדו לָרֶשֶׁת אותה ולשבוע מטובה הגדול. לאחרונה יסדו הנאָרמאנים בערך שנת 1000 ממלכה חדשה ויספחו אליה גם את סיציליה, אך לתקופת מאתים שנה באה סיציליה תחת ממשלת קיסרי אשכנז מבית האָהענסטויפֿען. אחרי אֲבוֹד נִיר בֵּית הקיסרים ההם על ידי מלחמותיהם עם הפאפסטים, התאזר קאָנראַדין הנצר האחרון מהבית ההוא עֹז וגבורה לקחת את סיציליה אהובת נפש אבותיו הקיסרים מיד המלך קאַרל מֵאַנְשוּ אשר ירשה אותה בחזקת היד ובלי משפט. אך המלך העז ההוא התגבר על קאָנראַדין וַיַךְ את חילו מֵרם ואותו הֵמִית לעיני השמש בשנת 1268. אז חרה אף הסיצילים במלך ההוא וּבְעַמוֹ בני צרפת ויעשו הֶרֶג נורא וְרֶצַח איום מאד בהצרפתים ויגרשום מסיציליה. הַהֶרֶג ההוא נָקוב בספקי דברי הימים בשם וועספער הסיציליאַני. אחרי כן נסכו עליהם למלך את מלך ספרד (אַראַגאָן) שְאֵר בשר קאָנראדין, ומלכי ספרד ירשו ברבות הימים גם את נעאפעל –. מדת סיציליה ונעאפעל יחד היא 2079 פ”מ, ויושביהם ¼9 מילליאן. בירת נעאפעל נקראת גם כן בשם נעאפעל, והיא עיר כלילת יֹפי וּצְבִי לכל ערי חֲצִי אִי איטליה, „העיר הזאת בנויה בככר נאוה מאד כגן ה' אשר פרחי בֹשֶׂם לבושו וצמחי לבונה חתולתו, אשר על כן יאמרו המושלים: עַיִן לא רָאתה עיר נעאפעל בהדרה, לא ראתה יֹפי תחת השמש“, ופתגם בפי יושביה: „רְאֵה נעאפעל וָמֻת!“ כי האיש אשר ראה אותה, כבר שָׂבַע עֹנֶג בלי־מְצָרים ויוכל למות ברוח שוקטת“. חֵן והדרת כבוד חופפת על עיר תהלה הזאת גם בגלל אשר היא עתיקה לימים מאד, „היוָנים הראשונים יסדוה, ואדרינוס קיסר הרחיב את גבולה ותהי לעיר ממלכה“. מספר יושביה כעת הוא 419,000, וסביב לה היכלי חמר רבים ושני ארמנות מלך עם פרדסים וגנים.


103 § איי איטליה.

1) אִי סיציליה, והוא הגדול בכל אייה, מדת אדמתו 531 פ"מ, הרים רבים מתנשאים בתוכו ובראשם הר שרֵפה עטנאַ. עיר הראשה היא פאַלערמאָ על לשון הים (התיכון), בנויה בנוף נחמד ונעים, שני מגדלי מבצר למחסה לה, ומספר יושביה כעת 168,000.

2) אִי גאָצאָ, מדתו שתי פ“מ, עיר הראשה כשם האי, בנויה על פני סלע ובה מגדל רם מאד. מספר יושביה 4000 –.
3) אִי קאָמינאַ, והוא קטן מאד, בו עֹפל חזק ואלף איש–. 4) אִי מַאַלטאַ, האי הזה אף בהיותו רק שש פרסאות, עשה לו שֵׁם גדול כשם האיים הגדולים אשר נָטַע ה' בלב יַמִים. בדורות קדמונים היו הַצוֹרִים (פֿאֶניציער) אדוני האי הזה, אחרי כן לקחו אותו הקאַרטאַגים וישלטו בו שלטת, מידם לקחו אותו הרומאים, ומהם נָסַב להערביאים, ולאחרונה חֻבר אל סיציליה, אך בשנת 1530 נתן אותו הקיסר קאַרל החמישי לאבירי חֶברת יוחנן (אָרדען דער יאָהאַניטער) לאחֻזת עולם, והם בנו בו מְצָדוֹת ומבצרים למחסה עֹז מפני צרים ואויבים. עיר הבירה לאַ וואַלעטע בצורה היא מאד ולה חוף גדול ונשגב הפתוח לכל אניות ארצות תבל מבלי שָׁלֶם כל מֶכֶס, מספר יושביה 50,000. ברבות השָׁנים ירדו אבירי מאַלטאַ עשר מעלות אחורנית מגבורתם ותעצומות עֻזם עד כי נקל היה לנאפאלעאן הראשון ללכוד את האי בתנופת יד אחת ברדתו למלחמה מצרימה. אפס כי לא ארכו הימים והאַנגלים לקחו אותו מידי הצרפתים והנם מושלים בו עד היום הזה. המונים המונים נָהרו אל הָאִי המבֹרך והנחמד הזה עד כי מספרם 143,000, והם מדברים בשפה בלולה משפת איטלקית, ערביאית וְצוֹרִית –.
5) שני איים הנקובים בשם סרדיניה, מדתם יותר מארבע מאות וארבעים פ”מ, והם מלאים הרים וגבעות. לראשונה באו תחת ממשלת הקאַרטאַגים, אחרי כן תחת ממשלת הערביאים, הפּיזאַנים והספרדים. מספר יושביהם מצער הוא, הלא הוא רק 600,000. עיר הבירה בתוכם היא קאַגליאַרי ומספר יושביה 29,000 –.
6) אִי קאָרסיקאַ, מדתו 160 פ“מ, מלא הרים ויערים, אדמתו אדמת אבן, ובכל זאת תוציא דגן ותירוש ופרי מגדים, מספר יושביו 260,000, והם גבורים ואנשי חיל גם אנשי מדות ומכניסי אורחים. במאה הי”ח התגעשו בו מלחמות כבדות, ויושביו העזים שָׂמוּ עליהם את איש נדיב ממדינת וועסטפֿאַללען למלך ושמו טעאָדער נייהאָף, אך הוא לא עָצַר אוֹנִים לעצור בעַמו ימים רבים וכסאו מֻגר לארץ. אחרי ימי מהומה ומבוכה לקחו הצרפתים את האי הזה ועד היום היא אחת המדינות ממדינות צרפת. עיר הבירה היא אַיאַטשיאָ (Ajaccio), עיר יפה ומהֻללה, בה נולד נאפאלעאן הראשון בּשנת 1769, ולמענו נודעת גם היא בכל הארץ.


104 §

אחרי אשר כתבנו ראשי מלים אֹדות ארץ איטליה הברוכה, מֶחקרי אדמתה ועריה והעתים אשר עברו עליה, נשובה לְסַפֵּר את דברי ימיה ומלחמותיה בדור האחרון הזה עד אשר הצליחה להיות ממלכה אחת ומלך אחד לכל מדינותיה כיום הזה: כבר ספרנו כי בשנת 1848 התקוממו יושבי איטליה על מושליהם ונסיכיהם העריצים וַיְמַגְרוּ לארץ כסאותיהם, אך לא נִמשכו הימים והשליטים ההם שָׁבוּ לאיתנם ולממשלתם הראשונה: ממלכת לאָמבּאַרדאָ־ווענעדיג נכבשה שנית לפני ממשלת עסטרייך כבראשונה, שליטי מאָדענאַ ופאַרמאַ שבו לארצות ממשלתם ויחזיקו ברסן השלטון כקדם, מושל ארץ טאָסקאַנאַ הפיר את חֻקי הקאָנסטיטוציאָן וישב את החֻקים העתיקים והמעיקים אל כנם, הפאפסט (פיוס התשיעי) שָׁב גם הוא אל כסא מלכותו וַיַרְדְ במַטה עֻזוֹ את עַם מרעיתו כבתחלה, ומלך נעאפעל וסיציליה הוּשַׁב אל עֹז מלכותו גם הוא ויוסף לִרְדוֹת בעַם הארץ באכזריות לבו כבראשונה. אז רָפוּ ידי מָגִנֵי איטליה וְנָבקה רוחם בקרבם, כי ראו כי אָזלת ידם, חִתתה אֱיָלוּתָם וְנָשְׁתָה גבורתם, עד כי כמעט אמרו נואש ויהיו נפעמי רוח ואֹבדי עצות ימים רבים. וכאשר יספו הם לָרֶדֶת מַטה מטה כן הוסיפו מלכי איטליה מנַצחיהם לעלות מעלה מעלה ולהכביד אכפם על המנֻצחים ביתר עָז מבראשונה. כי בממלכת לאָמבאַרדי שָׁבוּ שָׂרֵי חֵיל עסטרייך לְדַכֵּא תחת רגליהם את יושבי הממלכה, גם שרי בית המשפט (פּאָליציי) הוסיפו להראות את עם הארץ קשה, לְהַצִיק להם וּלְהָצֵר צעדיהם יותר עוד מבימים הראשונים. הממשלה העסטרייכית הֶעמיסה עליהם מסים כבדים מנשוא, הֶחרימה לאוצרה את נכסי האפרתים אשר עזבו את ארץ מולדתם וילכו לארצות אחרות מפני חמת המציק, הֶענישה עונש כסף רב ועצום את העשירים אשר משכו עליהם קו חשד כי לא נאמנה רוחם את הממשלה, וביתר תֹּקֶף וָקֶצֶף קשתה ידה על מָגִנֵי העם וַחֲפֵצֵי שלומם וחָפשם, וכל ישעה וחֶפצה היו אך לִבְצוֹר רוח נגידים ומגני הארץ לבל יוסיפו עוד להרים ראש. אך בכל עלילותיה ותחבולותיה לא הצליחה הממשלה להפיק זְמָמָה, כי לאחרונה התעוררו מגני העם מתרדֵמת הפחד הפתאֹמי אשר הפילה עסטרייך עליהם, ויתנערו מעט מעט מֵעֲפַר שִממותם וַיִתְאוֹשָשוּ, ורוח התקוה שָׁבה לפעמם ולהחיות רוחם. גם האפרתים בעלי הנכסים אשר בכל הלחץ אשר לָחצה אותם והממשלה נשארו עוד עשירים כבירים, הִתְעַשְתוּ ויתחזקו ויתנו ידם אל מגני העם. גם האכרים וכל יושבי הכפרים אשר הממשלה משכה אותם אחריה בחבלי אדם ותבטיחם להיטיב מעמדם ולמַלאות מחסורם מיתרון עשֶׁר האפרתים, גם הם התחברו אל המגנים ההם וַיִהיו אתם לַאֲגֻדָה אחת, כי הכֹּהנים מַטִיפֵי העם הֵעירו בקרבם תמיד רוח שנאה אל הממשלה הנָכריה עוכרת ארצם ורומסת חֻקיה ברגל גאוה וָבוּז. ומיום ליום גָברה המשטמה בין עם הארץ ובין שרי חֵיל עסטרייך נוגשיהם ועושקיהם, עד כי רבות פעמים נוֹאֲלוּ האיטלקים להתגרות ברעה ולָדין עִם שהתקיף מהם, ושרי הממשלה שכחו כי לחטאה תֵחָשֵׁב לְהַמְנַצְחִים הנאזרים בגבורה אם ירמסו ברגליהם את המנֻצחים החלשים וישימום כעפר לָדוּשׁ באכזריות חֵמָה –.


105 §

כמעשה עסטרייך בממלכת הלאָמבאַרדיי, כן עשתה גם שליט (הערצאֶג) מאָדענא בארץ ממשלתו, כי כמעט אשר שָׁב אחר נִצְחוֹן עסטרייך אל ממשלתו הראשונה, שב להציק לבני ארצו כמשפטו הראשון, וַיַכְבֵּד עֻלוֹ עליהם בשטף קצף. את היעזואיטים השיב אל כַּנָם להיות מורים ומנהלים בבתי הספר ולחנך את בני הנעורים על פי דרכיהם, את אנשי צבאו הִרבה והֶעצים וַיַעמיס בזה על העם מעמסה כבדה מנשוא, ואת מָגִנֵי העם הִצמית במַחשכי בתי האסורים –. כגורל מאָדנענאַ היה גם גורל פּאַרמאַ, כי לודוויג השני מושׁל הארץ הניח את ממשלתו ביד בְּנוֹ קאַרל השלישי, והוא הֵעִיר כל חמתו על האנשים אשר נתנו ידם אל ממלכת סרדיניה בימי השנוים. כל איש אשר נועז לָשׁיר שירי לְאֹם או אשר נשא כוס ברכה לאיטליה ולהמלך וויקטאָר עמנואל, גם כל איש אשר נטה ברב או במעט מהדרך אשר הִתְוָה לעם הארץ, הֻכָּה בשוטים ועקרבים קבל עָם, גם נשים עדינות החַפּות מכל פשע רק נראה בבגדיהם אחד ממראות הַצֶבַע הלאֻמי (נאַציאָנאַל פֿאַרבע) נוסרו מוּסר וחרפה לעיני השמש. בעלילות נִתעבות כאלה נְגֹאלוּ ביתר עָז יְדֵי האיש אַנטיפֿי יְדִיד השליט וראש גדודי הזאַנדאַרמים. לאחרונה עזב השליט את כל הליכות הַמִשְׂרָה ביד איש אַנגלי ושמו וואַרד, אשר בתחלה היה שר הָאֻרְוָה ואחרי כן נִשְׂאוֹ השליט לגרם מעלת בּאַראָן ומיניסטער –. גם בטאָסקאַנא כבדה יד השליט, בשובו אל ממשלתו, על עַם הארץ, כי עד מהרה השיב את משפט המות להחוטאים למשפטי המדינה (פּאָליטישע פֿערברעכֿער), ואת כל הדברים אשר הוסרו מהארץ עד הימים ההם, גם מִלא יְדֵי מְרַגְלֵי חֶרֶש לְרַגֵל את דרכי העם ואת כל עלילותיהם ולהביא את דִבָּתָם רעה לפני כסא משפטו. בחֵפץ לבבו הרהיב את ממשלת עסטרייך להיות סָר אל משמעתה במשפטי המדינה, ואת כל החֻקים העתיקים המעיקים ליושבי הארץ השיב אל כנם כבראשונה.


106 §

גם על רומה עָברה אז כוס התרעלה, כי הפאפסט (פיוס התשיעי) אשר שָׁב גם הוא אל ממשלתו הראשונה בעת ההיא, התאמץ להעמיד את ממשלת הכֹּהנים על הררי עז לבל תוסיף עוד לנפול, גם חָגַר חֵמוֹת וינקום נקם מכל האנשים אשר נועזו להדיח אותו משאתו ואשר התערבו עם השונים ההם. וַתְּהִי רעתו רַבָּה מרעת ממשלת עסטרייך ליושבי איטליה, כי תחת אשר ממשלת עסטרייך לא כִסתה שנאתה בְמַשָׁאוֹן, והגידה ולא כִחֵדָה כי לא תשא לַעֲוֹן הפושעים בה ומגמת פניה לעצור ביושבי איטליה בחֹזק יד ובשפָטים רעים ומוראים גדולים, תחת זאת הֶערים הפאפסט להַצפין עֹז אַפּוֹ בחֻבו, ויתנכל וישם מַסוה החסידות והענוה על פניו, ויעביר קול כי נושא הוא לַעֲוֹן המורדים אשר מָרדו בו ואשר התקוממו לו, ושערי ארצו פתוחים לפניהם אם יש את נפשם לשוב מהארצות אשר ברחו שמה, גם הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ לרעות מהיום והלאה את צאן מרעיתו במקל נֹעַם וּבְמִרְעֶה הטוב. אפס כי רק בפיו ובשפתיו דִבר שלום אל עבדיו בעוד אשר לבו לא היה נכון עוד אם נכונו מוסדות ממשלתו על סלע איתן, וכל מַעיניו היו אל הליכות כהונתו הגדולה לְרוֹמֵם קַרנה מכל אשר היו לפניו, להקדישה ולהעריצה בעיני כל עַמֵי איירופא, ואת דרכי הממשלה הַמְדִינִית עזב ביד הקאַרדינאַל אַנטאָנעללי סְגָנוֹ ואיש סודו. הסגן הזה חָתַר בכל מאמצי כֹח לְחַזֵק כֵּן תֹּרֶן האניה הַסֹעֲרָה, ולא יכול, עד אשר נשא נפשו אל עזרת מלכי איירופא האדירים ויחל את פניהם ללכת לישועתה לו, והצרפתים והעסטרייכֿים הקאטולים לא השיבו פניו ויהיו זְרוֹעוֹ לבקרים, כי הצרפתים הֶחזיקו המשמר על פי מצות נאפאלעאן השלישי בעיר רומה ובעיר ציוויטאַ וועטשיאַ (Civitavecchia), וביתר נפות רומה הושיב קיסר עסטרייך אנשי חַיִל לשמור את הפאפאסט ואת ממשלתו לבל יוסיפו עוד אויביו להרגיזו כתחלה. והנה אף כי ראשית מגמת פני הקיסרים ההם היתה לְהָגֵן על הפאפאסט וממשלתו, היתה אתם עוד מחשבה אחרת אשר יסודתה בהליכות המדינה, הלא היא להציב להם יָד בממלכת רומה להיות דבריהם נשמעים בתוכה ועל פיהם יִשַׁק כל הארץ –.


107 §

רע ומר מגורל כל ארצות איטליה ההן, היה גורל ממלכת נעאפעל וסיציליה. הממלכה ההיא אשר ידי אביר הטבע כָללו את יפיה לָשׂוּם אותה לְגַן עדנים בתבל ארצו, נהפכה בידי בני אדם לעֵמק עכור ומקום הַתֹּפֶת. כי פֿערדינאַנד השני אשר שב אל כסא מלכותו בממלכה הזאת (בשנת 1848), הוסיף שנית ידו לִרְדוֹת בעַם הארץ באכזריות חֵמה וירעצם וירוצצם בלי הפוגה. שָׂכַר לו אנשי חַיִל רבים ועצומים מארצות שונות ובכֹח ידיהם רָדַד תחתיו את יושבי נעאפעל וסיציליה, סִלָה כל רֶגֶשׁ דְרוֹר בקרבם, גָדַע זרועות כל אנשי לב ויתן כֶּעָפָר עֻזָם, כקש נִדָף אֱיָלוּתָם וישפילם עד שְׁאוֹל. הִצְמִית בבור צלמות את חַיֵי זְעוּמָיו, ואת כל איש אשר חֲשָׂדוֹ כי לא נאמנה רוחו אִתּוֹ, סגר על מַסְגֵר בבתי כלאים אשר רוח קֶטֶב עָצוּר בתוכם וְיָשִׂים מַחנק לנפשות כל שואפיו, קירותיהם רטובים מִזֶרֶם מים וְחֹם משחית יְלַהֵט קֶרֶב ולב איש. בתי מות כאלה הסגיר אפרתים ואצילים, שרי צבא וסגנים יחד עִם שודדים, גנבים ומרַצחים. והנה בימים ההם הלך השר החכם הַמְדִינִי גלאַדסטאָנע האנגלי למסעיו לדעת דרכי העמים והלשונות וכל מַעְבָּדֵיהֶם, ויקשב וישמע את העֹשק ואת המרוצה אשר המלך העז הזה עושה לעמו, ויכמרו נחומיו על העשוקים ורצוצי משפט ההם, ויודיע את כל הדברים ההם לחכמי איירופא, כי שלח ספרים רבים אל כל הארָצות הנאורות וַיְגַל את עלילות הַמֵץ העריץ ההוא לעיני כל חכמי העמים ומלכיהם, ודבריו לא שָׁבוּ ריקם, כי הֵעִירוּ עֶברה וזעם בנפשות כל שומעיהם, עד כי התעורר גם קיסר הצרפתים וּמְלֶכֶת ענגלאַנד להוכיח את דרכי המלך ההוא על פניו, וַיוֹדִיעוּ גלוי לכל העמים כי לא יִכּוֹן שלום איירופא כל עוד אשר יחזיק המלך פֿערדינאַנד בדרכי העריצים ולא ישים חֻקים טובים ומשפטים ישרים בארצו לפי רוח העת ולפי דעת הקהל. אולם דבריהם הנכוחים לא מצאו מסלות בלב המלך הזה ולא שב מדרכיו ומעלליו, עד כי חרה בו אף המלכים האדירים ההם, וקיסר צרפת גם מלכת ענגלאנד צִווּ לְצִירֵיהֶם לעזוב את ממלכת המלך הקשה הזה, ומאז והלא דָבר לא היה להם עִמוֹ בכל דברי המדינה (1856).


108 §

ויושבי נעאפעל וסיציליה בראותם כי כפתן חרש הֶאטים המלך את אזניו ולא ישמע גם לקול המלכים מְצוּקֵי איירופא, עלתה חמתם באפם עד להשחית ויעשו כֻלָם אגֻדָה אחת לְנַתֵּק את מוסרותיו ולחַבל עֻלוֹ הברזל מעל צואריהם ביד חזקה ובזרוע נטויה. בחֹדש נאָוועמבער (1856) הרים הבּאַראָן בענטיפֿעגנאַ את נס המרד בסיציליה להכביד בזה את ידו על המלך עד אשר ישיב את חֻקֵי המדינה משנת 1812 לאיתנם. אך גדודי המלך גברו ממנו ויכו את עוזריו אחור, והמלך חָרַץ עליו ועל עוזריו משפט מות. בחֹדש דעצעמבער בִּפְקוֹד המלך את אנשי חֵילו ירה עליו אחד מאנשי החיל ושמו מילאַנאַ כדור עופרת ופצעהו, ואף כי הוּמַת הפושע הזה לעיני כל הקהל, לא פָחדו ולא ירָאו רבים מֵעַם הארץ לצאת בעקבותיו. בחֹדש יאַנואַר (1857) הציתו בני העם אש באנית הקיטור אשר הביאה כלי נשק אל המלך, והאניה וכל מלחיה וחובליה ועוד אנשים רבים זולתם היו לשרֵפה מאכֹלת אש. בעת מהומה ומבוסה ההיא הלכו גדודי פריצים בכל רחבי הארץ כַּדֶבר באֹפל ויגזלו ויחמסו וישללו וישדדו גם שפכו דמים לרוב ואין מי יעצור בעדם. מפלגה גדולה אשר מֻטוֹת כנפיה מלוא אוחב הממלכה חָגרה בָעֹז מתניה להושיב את מוּראַט בן המלך יאָאַכֿים על כסא המלוכה תחת אביהו אשר היה מלך נעאפעל. אך ככל אשר הוסיפו בני העם להכעיס את לב המלך, כן הוסיף הוא וכל שריו ופקידיו לְהָרַע ולהציק להם בשטף אף ואכזריות חֵמה ונקם, גם גדודי החומסים הוסיפו לְפַלֵס חמס ידיהם בארץ עד כי התחלחלה הממלכה האומללה בציריה והגיעה עד שערי שְׁאוֹל. למַלאות את סְאַת צרתה וְהַוָתָה רָעֲשָׁה אז הארץ, ויהי רעש איום במדינות עדינות וַיַך עשרים אלף בתים לרסיסים ועשרת אלפים איש בָּלַע כשאול חיים ויורידם דוּמָה (דעצעמבער 1857). ובמקומות רבים קשרו עם הארץ קשר על המלך, גם האיש הנודע מאַציני אחד מראשי מָגִנֵי העם הֵעִיר רוח מֶרֶד בארץ בכל עֹז ותעצומות, עד כי אָחזה שלהבת המֶרד בכל כנפות הממלכה ואין מכַבה. בעת ההיא נִבעת המלך ושריו מפני זעם הקושרים ויעזוב את היכל מלכותו אשר בעיר הבירה וישם משכָּנו בהיכל קאַזערטאַ וַיַצֵג שומרים רבים סביבות ההיכל ולא נתן לאיש לֵרָאות פניו בלתי אם את אנשי עצתו ואנשי סודו ואוהביו הנאמנים. אך בכל אלה לא שב עוד מדרכו ויוסף להכביד אכפו על העם וְלָשׂוּם עֹל ברזל על צואריהם.


109 §

בתוך הארצות הנִרעשות ההן המלֵאות עֹצֶר רעה ומהומות רבות בתוכן, התנוססה ממלכת סרדיניה היושבת שלֵוה ושאננה וברכת ה' עליה חופפת. הן לצדק ימלך בה מלך צדיק וויקטאָר עמנואל ושרים ישרים למשפט יָשׂרוּ, ובראשם הסגן המהֻלל קאַמיללאַ קאַוואוּר אשר עשר ידות לו בחכמת המדינה, זך וישר פעלו, כל מעשהו באמונה ואהבת עמו וארצו כאש עצורה בלבבו. כל ישעו וכל חֶפְצוֹ וכל מַעיניו היו רק לְפָאֵר את סרדיניה בכָבוד ולהרים קֶרֶן איטליה כֻלָה על גַפֵּי מרומי ההצלחה. ממשלת עסטרייך רָאתה ברָגזה ובדאָגה את הממלכה הזאת שְׁכֶנְתָּה אשר מיום ליום עולה היא מעלה מעלה כפי אשר ממלכת הלאָמבאַרדיי יורדת יום יום מַטה מָטָה. ברָגזה ובדאגה ראתה כי מיום ליום יִרב מספר האפרתים בעלי הנכסים הנסים מלאָמבאַרדאָ־ווענעדיג אל הממלכה המאֻשׁרה ההיא וּמַלְכָּה יאר פניו אליהם וישימם לשרים ולשופטים בכל מדינות ארץ ממלכתו. עוד בשנת 1853 דָרשה עסטרייך מאת סרדיניה להסגיר את האפרתים ההם בידה לעשות בהם שפטים, אך היא לא שָעֲתָה אליה והוסיפה עוד להיטיב עמהם, ובגלל הדבר הזה עברו דברי ריבות בין שתי הממלכות ההן עד כי חָדלו מִנַסוֹת עוד דָבר אשה אל אחותה בדברי מדינה. וסרדיניה אשר עָזרה למלכי הברית במלחמת קרים ואשר נכבדה בעיניהם להושיבה בסוד מלאכיה להוציא את שְׁלוֹם פאריז לאור, חָשבה למשפט כי לה המשפט להתערב בהליכות איטליה ולהיות לה מגדל עֹז מפני עושקיה. ועל כן הֵרִים וויקטאָר עמנואל את פעָמיו בְּלִוְיַת קאַוואוּר סְגָנוֹ אל קיסר צרפת ואל מְלֶכֶת בריטאַניה לְחַזֵק את ברית שלומו עמהם ולהפיק מהם רָצוֹן לְפָרֵק את עֹל המושלים הנכרים מעל בני איטליה, והם קִדְמוּ פניו בכל אותות אהבה וכבוד ויבטיחוהו לעמוד לִימִנוֹ להוציא את חֵרוּת איטליה לאור. גם חֶברה אדירה פָשטה אז בכל רחבי איטליה הנקובה בשם „הִתְאַחְדוּת הַלְאֹם“ (נאַציאַנאַל פֿעראיין), וְכִשְׁמָהּ כן היתה מגמת פניה לְאַחֵד את כל איטליה לבל תִּפָּלֵג עוד לפלגות רבות תחת ממשלת בני הנֵכר אשר נתנו עליה עֹל ברזל. האיש לאַ פֿאַרינאַ המעסיני היה רוח החי בכל אופני החֶברה ההיא, ובשוב הגבור המשכיל גאַריבאַלדי ממסעיו הרבים לאיטליה וימצא מקלו לו ולאנשי ביתו באי קאַפּרעראַ, נלווה גם הוא אל החברה ההיא ויהי זְרוֹעָה לבקרים. ראשית דרכי החברה ההיא היתה לתת יד לוויקטאָר עמנואל ולהתחבר אתו יחד לחַבּל עֹל עסטרייך מאיטליה ולגרש את הנסיכים הקטנים היוצאים בעִקבותיה מארצות ממשלתם. גם מאַציני ואנשי חֶברתו אף כי דֵעוֹתֵיהֶם שונות מדעות וויקטאָר עמנואל וגאַריבאַלדי בדבר הממשלה הַמְדִינִית, נתנו גם הם ידם אל ממלכת סרדיניה בעת ההיא.


110 §

איטליה העליונה היתה כבר ערוכה בַכֹּל למלחמה, והמלך וויקטאָר עמנואל עָמַד הָכֵן לעזור לה בכל לבבו ובכל נפשו. כי עיני המלך המשכיל הזה בראשו לראות את הנולד, ונפשו ידעה מאד כי חֶפצו בידו יצליח, יען כי ממשלת עסטרייך היתה אז בּוֹדֵדָה במועדיה ואין אחד ממלכי הברית אשר יחזיק בידה. ממשלת רוסיה רָחקה ממנה על אשר עָמדה מנגד במלחמת קרים ולא זָכרה לה את חסדה ואמונתה בהשקיעה את אש המֶרֶד באונגארן. ממשלת פרוסיה היתה עוֹיֶנֶת אז את עסטרייך על אשר היא נצבת לשִטנה לה בדרך להיות דבריה נשמעים בארצות אשכנז כדבר מלך שלטון. בעלי ברית אשכנז נפרדו אז לראשים רבים עד כי לא היה בהם כּחַ להתערב בדברים העומדים ברום עולם הפאָליטיק. ונאפאלעאן השלישי אשר ממלחמת איטליה נשקפה לו תקוה גדולה להגדיל כבודו ולהאדיר גְאוֹן עֻזוֹ, התאמץ לכַפר פני רוסיה וּלְקַשֵׁר אותה במַעדנות הידידות עם צרפת וסרדיניה, וברוב תחבולותיו הֵפִיק זְמָמוֹ, וְקִרְבַת רוסיה אל הממלכות ההן יצאה בימים לא כבירים לאור. גם בארץ אשכנז מָשַׁך נאפאלעאן אנשי חַיִל רבים בעבותות הכָּבוד לבעבור יעמדו לְימִינוֹ ביום קְרָב ומלחמה. כי הקיסר הערום הזה קִוָה לבצוע בצע בכל המעשים אשר הוא עושה לטובת איטליה: לִקְנוֹת לב עַם רב כהאיטלקים לאהבה אותו וּלְשַׁלֵם לו כפעָלו בכל עת אשר ידרוש מהם עֵזר, גם לָטַש עיניו על נפות אחדות באיטליה לקחת אותן בשכָרו וּלְסָפְחָן לצרפת. אך בכל זאת לא נֵדע אם הוציא הקיסר נאפאלעאן חרבו מתערה לְהִלָחֵם מלחמה עזה כזאת לטובת איטליה לוּלא קרהו מִקרה נורא מאד אשר אִלְצָהוּ אל המלחמה הלזו. כי החברות הנעלמות אשר היו אז באיטליה וחוצה לה, לא ידעו את מחשבות נאפאלעאן ואת עלילותיו בדבר איטליה, ויאמינו כי אם לא יֵעשֶׂה דָבר אשר ירעיש את כל אפסי איירופא לא תוכל ישועת איטליה לבוא. ובראותם כי נאפאלעאן הֶעמיס עֹל העַבדות על הצרפתים ולא יתן שְׁבִיב אור דרור להבקיע בארץ ממשלתו, לא האמינו כי הוא יתן ידו להאיר אור הדרור במחשכי ארץ איטליה, ונהפוך הוא כי הם האמינו כי הוא יתאמץ עוד להשיב אחור את ידי האנשים החפֵצים לעשות כדבר הזה אשר הוא לְמֹרַת רוחו. ולא רק כְּצַר ושטן נחשב בעיניהם אך גם כבוגד בְּעַמוֹ ובארצו וכמפיר ברית וְאָלָה. כי בני איטליה חשבו אותו גם את דודו נאפאלעאן הראשון לבני עַמָם וארצם, יען כי מכורות משפחת באָנאַפארט ומולדותיה מארץ איטליה, וְשָנִים רבות ישבה בה ותתערה כאזרח רענן בתוכה. ובשנת 1832 בא נאפאלעאן השלישי במָסורת ברית הָאָלָה עם מָגִנֵי איטליה לְהִלָחֵם בעד חֵרותָה כל הימים. ועל כן גָזרו בעלי החברות הנעלמות ההן לְהִנָקֵם בו על הבֶּגד אשר בָּגַד בם ולהַשמידו מתחת השמים, ואיש אחד ושמו פֿעליקס אָרזיני אשר לפָנים היה חָבֵר לאסֵפת המחוקקים ברומה ואחרי כן נפל בידי ממשלת עסטרייך ואֻסר בבית האסורים וישב שם ימים רבים עד אשר הצליח לנוס מבית האֵסור, האיש ההוא נתן ידו אל הקושרים אשר הִתְמַכְּרוּ לקחת את נפש נאפאלעאן, והוא היה רוח החיה באופני הקשר ההוא. בארץ אנגליה התחבר אל שלשה אנשים נסים מאיטליה ושמותם פיערי, גאָממעץ וְרוּדְיאָ, ונלוה אליהם גם איש צרפתי ושמו בעטראַנד, וכֻלם נשבעו בשבועת האָלה לרצוח את נפש נאפאלעאן וְיַעבור עליהם מָה. והאיש אָרזיני הֵכִין שם כלי מָוֶת אשר דמות אגסים להם ובתוכם מוקדי שַׁחת אשר אם יושלכו בכח ארצה יתפוצצו ויטילו מָוֶת ואבדן על כל סביבותיהם. עִם כלי מות ההם בא אָרזיני ומרעיו (זולת בעטראַנד הצרפתי) בשערי עיר פאַריז, ובנשף בערב יום ארבעה עשר לחֹדש יאנואר (1858) בנסוע הקיסר נאפאלעאן עִם רעיתו במרכבת כבודו אל בית הזִמרה, השליך אָרזיני את כלי מות ההם על מרכבת הקיסר, אך בהחפזו ובחרדתו הֶחטיא את המטרה וְחִצֵי המות עברו מהמרכבה והלאה רק נָקְבוּ את כּוֹבַע הקיסר וישרטו שרטת קלה בפניו ובפני רעיתו הקיסרית. אפס כי בתוך המון העם הנאספים שָׁם, שָׂמוּ כלי מות ההם שַׁמוֹת נוראות: יותר ממאה אנשים נפלו חללים ארצה מתבוססים בדמיהם, כל החלונות אשר ברחוב ההוא פוֹץ התפוצצו לרסיסים, גם בתים רבים מָלאו פרָצים ובקיעים, וחרדת מות נפלה על כל הקהל הגדול ויהיו נפעמי רוח ומשוממים זמן רב. הקיסר ורעיתו נסעו הלאה לבית הזִמרה, אָרזיני ומרעיו נתפשו בכף והָשלכו לבית האסורים עד אשר יֵצא משפטם ודינם. אָרזיני נתן תּוֹדָה בעָמדו למשפט כי מימי נעוריו היה כל ישעו וכל חפצו להושיע את בני עַמוֹ וארץ מולדתו מכף כל העריצים ולעשות נקמה בעסטרייך, ימים רבים האמין כי נאפאלעאן הוא האחד אשר בידו להציל את איטליה מרעתה, ואשר יְגַבֵּר חיָלים לעשות הדבר הזה בהיות לאֵל ידו לעשות, אך אחרי ראותו כי אין את נפשו לחַלץ את איטליה ממצוקותיה ונוסף עוד על מציקיה וחומסי חֵרותָה, אז התמכר להכין לו כלי מות ולהורידו בדם שאולה. בעשתי עשר יום לחֹדש פֿעברואַר שלח אָרזיני מבית כִּלְאוֹ ספר גלוי לנאפאלעאן ובו הִזְכִּירוֹ כי האיטלקים שפכו לפָנים את דמיהם בעד דוֹדוֹ הגדול נאפאלעאן הראשון, ועתה עליו החובה להושיע את איטליה מיד עסטרייך הלוחצת אותה בחָזקה ורומסת חרותה ברגל גאוה. וסוף דבריו היו: „אנא אֲדוֹנִי! הושיעה נא את איטליה, וברכת חמשה ועשרים מיליאָן אזרחים תנוח על ראשך לדור דורים“. דברי הספר ההוא יצאו לאור במכתב העתי הנודע בשם מאָניטייר בכ"ה לחֹדש פֿעברואַר. ובשלשה עשר לחֹדש מאֶרץ הוּמַת אָרזיני ופיערי על בָּמַת מַטְבֵּחַ קבל עָם, ואָרזיני אשר הלך לקראת המות כהולך במחול ומראש בָּמַת המטבח קרא ברגש: „תְּחִי איטליה לעולם!“ הֵעִיר את רוח בני העם להתבונן כי עזה ממות אהבת איטליה בלבות אזרחיה. בשלשים ואחד לחֹדש מאֶרץ נדפס במכתב עתי היוצא בעיר טוּרין מכתב שֵׁנִי אשר ערך אָרזיני אל הקיסר נאפאלעאן ארבעים ושמונים שעות לפני מותו, בו הודה להקיסר על אשר הוציא את מכתבו הראשון לאור, כי בזה נתן אות נאמן כי הדברים אשר דִבר לטובת איטליה, לְרַוְחָתָה וחֵרותה, מצאו מסלות בלבבו, וכי יש את נפשו להושיע לה ולהוציא אותה מעַבדות לחרות. ואחרית דברי המכתב ההוא היו: „אני הולך למות בלב שקט אחרי אשר הָראיתי לדעת כי הוד מלכותו חושב מחשבה טובה לטובת איטליה ורוח אהבתה תִּתְפָּעֵם בחֻבו.“ המכתבים ההם מִלאו את תעודתם, ואת אשר לא השיגה ידו לעשות בחייו, השיגו דברי מכתביו לעשות אחרי מותו. כי מהיום והלאה כוֹנֵן נאפאלעאן כל מזמותיו ועלילותיו להקים את דברי המכתבים ההם ולהאיר אור הדרור על איטליה.


111 §

ראשית דרכי נאפאלעאן היתה לשוב ולקנות את שלום אנגליה כבראשונה, כי בימים ההם מוֹט התמוטט השלום בין צרפת ואנגליה על פי הדברים האלה: אנגליה התאוננה כי אחרי אשר הִרעישה אותה צרפת להקדיש על רוסיה מלחמה, ואחרי אשר פִּזרה כסף רב אין קֵצֶה גם הוציאה להורג רבבות בניה עד רֶדֶת חומות סעוואַסטאָפעל, לא היה לה כל שָׂכָר ולא נשאה מאומה מהנצחון ההוא, יען כי נאפאלעאן אחרי אשר השיג את מַאֲוַיֵי נפשו לנחול כְּבוד גבורים ולהרים קֶרֶן הצרפתים בְּכָבוֹד, מִהר להוציא את השלום לאור ולא הִרבה במחירו, גם לא נתן את אנגליה לעשות כדבר הזה. ואחרי עשותו זאת התהפך בתחבולותיו עד אשר הצליח להשיב את לבב קיסר רוסיה אליו ולבוא אִתּוֹ במָסורת ברית הידידות, עד כי יכול תוכל הַשְׁאֵלָה האָריענטאלית להתעורר עוד הפעם וִימִין רוסיה תהי אז רוממה –. לעומת זאת התאוננה צרפת על אנגליה בפָתחה שערי ארצה לפני כל אויבי ממשלת הקיסר נאפאלעאן, והאָרלענסים, הרעפובליקים, מאַציני ועדתו וכל החושבים על הקיסר רעה ימצאו מָנוֹס ומִקלט בתוכה, וגם אָרזיני ומרעיו אשר לקחת נפשו זָמָמוּ, גם הם מצאו מַחֲבֵא ומִסתר באנגליה ויכינו בה כלי מָוֶת לרצוח את הקיסר, והממשלה עָמדה מנגד ולא הֵשיבה אחור ימינם. ואף גם זאת כי האיש הבליעל בערטראַנד הצרפתי אשר היה חָבֵר לאנשי משחית ההם, יצא נָקִי מלפני שופטי אנגליה וכל העם תקעו כף ויריעו על המשפט המר ההוא. והדבר הזה הֵעִיר חמת כותבי העתים בצרפת וימטירו על אנגליה פחים אש וגפרית ויאשימו אותה כי גם ידה תִּכּוֹן את עֲדַת המרצחים אשר יִצְפְּנוּ לנפש הקיסר. אך הֲלִיכַת הפּאָליטיק אשר דָרשה את הַשָׁלוֹם בין שתי הממלכות האדירות ההן, גָברה ידה על כל התלונות העזות ועל כל דברי הריבות אשר בין מְלָכֶיהָ ותמריצם לבַקש שלום וידידות כבתחלה. כי נאפאלעאן יָרֵא פן תתיצב אנגליה לשִטנה לו בדרך בהקדישו על עסטרייך מלחמה וכל עמָלו אשר יעמול לטובת איטליה ישאר אז מָעַל. גם מלכת אנגליה אשר ידיה היו מלֵאות אז מלחמה להשקיע את אש המרד בהודו המזרחית, יְראה פן יעמוד לה נאפאלעאן לשטן במלחמה הנוראה ההיא, ועל כן לא מצאו שניהם דרך אחרת לפניהם כי אם לעשות שָלום ביניהם ולהיוו, לאֲגֻדָה אחת בהליכות המדינה כבראשונה. לְאוֹת שלום ואמת נאותה וויקטאָריאַ מלכת אנגליה לעשות רצון נאפאלעאן וַתִּסַע בכבודה והודה לָחֹג את חֲנֻכַּת הַחוֹף אשר כוננו ידי הקיסר בשערבורג (ה' אויגוסט 1858) אף כי מטרת החוף ההוא לא לטובת אנגליה היא. ואחרי ימים מעטים הֵרִים הלאָרד פּאַלמערסטאָן את פעמיו לפאַריז לשַחר את פני הקיסר נאפאלעאן, וכבוד גדול נעשה לו מאת הצרפתים לְאוֹת כי שְׁלוֹם אמת להם עִם אנגליה.


112 §

וממשלת סרדיניה אשר ידעה נאמנה כי צרפת ערוכה היא בַכֹּל להושיע את איטליה וקיסר רוסיה ומלכת אנגליה לא יפריעו אותה ממעשיה, הוסיפה להראות את שִׂנאתה לעסטרייך ביתר עָז. בעיר טורין התאספו כל המָחרמים והמִברחים מאיטליה העסטרייכֿית, ואנשי החיל אשר בתוכם הוּרְמוּ לשרים ופקידים על פי וויקטאָר עמנואל מלך סרדיניה. אנשי הצָבא אשר ברחו מממלכת לאָמבאַרדאָ־ווענעדיג לסרדיניה, נקבצו יחד ויהיו לגדוד אחד ויעמדו הָכֵן לעזור לסרדיניה בהִלָחֲמָה את עסטרייך, ומלך סרדיניה הוציא כסף רב מאוצרו לקנות כלי מלחמה ולתת שָׂכָר טוב להגדוד ההוא. מכתבי העתים אשר בסרדיניה הוציאו כל רוחם ויכתבו מרורות על שרים רבים מִשָׂרֵי עסטרייך גם על דרכי ממשלתה. קאַוואור היושב ראשונה במלכות סרדיניה, הִתְרָאה עם הקיסר נאפאלעאן (בימי הסתיו בשנת 1858) ויחדו המתיקו סוד ויתיעצו על צפונות איטליה. ובמֶשך השנה ההיא הֶאדיר נאפאלעאן את מספר אנשי חילו ויתן בידם כלי נשק טובים וכלי תותח עשוים במלאכה נשגבה אשר זיקות אִשָׁם למֶרחק רב יגיעו ויפגיעו. גם סרדיניה הֶעצימה את מספר אנשי חילה וַתְּלַמֵד ידיהם למלחמה, ובכל עיר ועיר נשמע קול כלי נשק וקול שופר ותרועת מלחמה. ובין כֹה וכֹה הוסיפו מכתבי העתים היוצאים בסרדיניה לחתות גחלי אש על ממשלת עסטרייך, ולאחרונה עשו כן גם מכתבי עתים היוצאים בצרפת, ויעירו ויעוררו שנאת העמים על עסטרייך. בעת ההיא נִבאשה גם ממשלת הפאפסט בעיני כל עַמֵי איירופא, בטאם התחוללה עוד עליה סערת המלחמה.


113 §

ובין כֹּה וכה עָמדה איירופא מרעדת ונמוגה בים דאגה. היא ידעה אל נכון כי עֲנָנָה הֲרַת רעם וברק מעופפת על ראשה, אך נעלם ממנה ולא ידעה אנה פניה מועדות לְשַׁלַח את חֲזִיזֵי רעָמיה וְחִצֵי ברָקיה, ומתי תהיה הרעה הנוראה ההיא. והנה פתאֹם בִּלַע נאפאלעאן את פני הלוט הַלוֹט על כל העמים וַיְגַל את מָסַך החידה האיומה הזאת. כי בראשית שנת 1859 בהִתאסף שרי המלוכה ומלאכי המלכים סביבות כסא כבודו לשמוע את משפטו ושאֵתו אשר יוציא על אפסי איירופא, הָפַךְ את פניו אל השר היבנער מלאך קיסר עסטרייך היושב בפאריז וישא מְשָׁלוֹ ויאמר: „צר לי כי הדברים אשר בין צרפת ועסטרייך אינם נִצבים במַצב טוב כאשר קִוְתָה נפשי, אך אבקש פניך להבטיח את הקיסר כי רִגשי ידידותי אליו כמאז כן עתה הִנָמוֹ בכל הדברים הנוגעים רק אל נפשי – ". וכל יודעי שפת הדיפלאָמאַטיע ידעו נאמנה כי שפתיו ברור מִלֵלוּ כי קרוב יום קְרָב לבוא ועת מלחמה לְהִגָלוֹת בין צרפת ובין עסטרייך. גם המלך וויקטאָר עמנואל הודיע כזאת אחרי ימים מעטים לשרי מלכותו בעיר טוּרין באָמרו אליהם: „סרדיניה לא תוכל עוד להקשיח לבבה לקול זעקת שֶׁבֶר אשר תעורר איטליה ותקרא להושיע לה ולהוציאה ממצוקותיה – “. אפס כי הדברים האלה ועוד רבים כאלה לא הִרעישו את עסטרייך בפתע פתאֹם, כי כבר ידעה כל אלה בראותה את הקשר האמיץ אשר בין נאפאלעאן ובין וויקטאָר עמנואל, את השנאה העזה אשר סרדיניה שונאת אותה עד כי פָתֹחַ תפתח את שעריה וזרֹעותיה פשוטות לקבל באהבה את כל אויבי עסטרייך ולשימם לשרים ופקידים בערי מדינותיה, גם תתן ידה ותוציא כסף רב מאוצרה אל אנשי הצבא הבורחים והנסים מלאָמבאַרדאָ־ווענעדיג אליה, והמתגודדים לגדודי אנשי חַיִל ערוכים בכֹּל למלחמה, ומיום ליום תְּגַבֵּר חֲיָלִים וְתֶרֶב צָבָא רב להיות עתידים לימי קְרָב ומלחמה. ועל כן קִדמה עסטרייך את פני הרעה הנשקפת עליה ותאסוף גם היא אנשי חיל במספר רב מאד בכל מקומות ממשלתה באיטליה, והקיסר פֿראַנץ יאָזעף הֵסִיר את הנסיך פֿערדינאַנד מאקסימיליאן אָחִיו מפקודתו אשר הִפְקִידוֹ להיות נָגִיד ומצַוה באיטליה, ואת ממלכת לאָמבאַרדאָ־ווענעדיג הביא במַצב ממלכה נִדחת אשר שרי הצבא יעשו משפטה ודינה לפי משפטי המלחמה (קריגסגעריכֿט). אך גם צרפת אָספה גדודי אנשי חַיִל במספר רב לרגלי הָרֵי הָאַלְפִּים, ונאפאלעאן קרא את מבחר גבוריו החונים באַלגעריען לארץ איטליה. גם וויקטאר עמנואל אסף את אנשי חילו הנפוצים בכל ארץ ממלכתו, באי סרדיניה ובנפות סאַפֿאָיען, ויציגם סביבות מִבצר אַלעסאַנדריאַ וסביבות נהר טעסין. אז ידעו כל יושבי איירופא כי סערת מלחמה חֵמה יצאה, וסער מתחולל על ראש עסטרייך יחול. אך בכל זאת נִסוּ השרים היושבים ראשונה במלכות מלכי איירופא אולי יצלחו להפריד בין העצומים ביד הלשון הטובה עליהם בחכמת הדיפלאָמאַטיע. אפס כי לשוא שָקדו וכל עמלם נשאר מָעַל. אז הואילה ממשלת רוסיה להרגיע את ים הסוער ההוא ולהשקיט להממלכות הנרעשות ההן, ועצתה היתה אמונה כי יתאספו מלכי איירופא האדירים לאספה (קאָנגרעס), והם יוציאו את משפט איטליה לאור בשלום ובמישור בלי הָנֵף חרב ובלי שֶׁפֶךְ דָם. אך עסטרייך הִקְשְׁתָה לשאול ותגזר אֹמר כי רק אחרי אשר תְּנַצֵל סרדיניה וצרפת את כלי נִשקן מעליהן, תַּטֶה היא אזנה אל עצת רוסיה וְתַעַש ככל אשר ישפטו המלכים האדירים באסֵפתם. ועוד שאֵלות קשות כאלה שָאלה עסטרייך אשר מלכי איירופא לא יכלו לתת לה, עד כי אפס כל תקוה לעשות שָלוֹם בינה ובין אנשי ריבה. זולת רוסיה ואנגליה נִסתה גם פרוסיה ועוד ממלכות אחרות להשיב ידי מלכי הריב ממלחמה ולמנוע חרבם מדם, אך גם ידיהן לא עשו תושיה ועמָלן היה לא לעזר ולא להועיל. ועסטרייך אשר ידעה נאמנה כי סוף סוף תפרוץ המלחמה, נִעֲרָה חצנה ממועצות השלום וחָתרה לְקָרֵב את יום הַקְרָב, כי כל הימים אשר השלום והמלחמה במאזנים ישאו יחד, ימצאו בין כֹּה וכה אנשי ריבה אֲרֻכָּה להַעצים להם עָצמה וּלְגַבֵּר חֲיָלִים, ואוצר מלכותה יוּרַק יום יום לכלכל צָבא רב ועצום ללא־דָבר עד כי תצא החרב מתערה, גם קִוְתָה אולי תאיר הצלחה פניה אליה ותוליך לימינה עֻזָהּ ונִצחה במלחמה, ואז תצא למרחב ואויביה יתכחשו לה. על כן הֶחליטה לשלוח אל מלך סרדיניה את דעתה האחרונה (אוּלטימאַטוּם) ולגלות אזנו כי שנים היא נוטלת עליו: אם להמעיט את מספר אנשי חילו כבימי השלום וּלְהַתֵּר אגֻדת חֵיל הנדָבות (פֿרייקאָרפס), ואז תעשה שָׁלוֹם לוֹ, או ישלוף חרבו מתערה ויצא למלחמה. גם נתנה לו אֲרֻכָּה שלשה ימים לְהִוָעֵץ איכה יעשה. דברי הדֵעה האחרונה ההיא הגיעו בעשרים ושלשה לחֹדש אפריל אל וויקטאָר עמנואל וקאַוואוּר סְגָנוֹ, ומקץ שלשה ימים השיב וויקטאָר עמנואל אמָריו כי אין נפשו להמעיט את מספר אנשי חֵילוֹ ולנַתק אגֻדַת חֵיל הנדָבות, ואז ידעה עסטרייך אל נכון כי קרוב יום הַקְרָב וחרב המלחמה יצאה מִתָּעַר. ביום ששה ועשרים לחֹדש אפריל שלח נאפאלעאן דְבָרו אל קיסר עסטרייך כי אם יתן את אנשי צְבָאוֹ לצלוח את נהר טעסין, יתן בזה אות כי מלחמה לו בצרפת, אך קיסר עסטרייך לא שעה אל הדבר הזה, ואז עזבו מלאכי צרפת וסרדיניה את ווין, ומלכי הריב שלחו ספרים גלוים לכל העמים להודיעם למה זה ועל מה זה פּרצה המלחמה, וכל אחד הוכיח בדברים כי לו הצדקה בריב הזה. ואיירופא ראתה כי מלחמה חדשה מתלקחת בתוכה, מלחמה גדולה וכבֵדה גם ממלחמת קרים, גם החדשות אשר תצמחנה על ידה בכל אפסי הארץ תהיינה גדולות ועצומות מהחדשות אשר צמחו מהמלחמה ההיא.


114 §

הנה כי כן נֶהפכו נְאוֹת איטליה העליונה, נְאוֹת החֶמדה וכלילת הַיֹפִי, למקום הַתֹּפֶת וגיא ההרֵגה, לִשְדֵה קטל ומלחמת עמים עצומים אחרי אשר לא נִשמעה בה תרועת מלחמה זה עשר שָנים. תלונה עזה התעוררה על עסטרייך מִקַצְוֵי איירופא בגלל אשר היא היתה הנסִבה לעורר ריב ומלחמה, גם המלכים העומדים במַצב הַבֵּינַיִם (נייטראַליטעט) רָעמו פנים עליה במָאנה לְהַטוֹת אזנה לכל אפני השלום אשר שָׂמוּ לפניה, ונאפאלעאן מצא אז עת רָצוֹן לְהַשִיא עליה עֲוֹן אשמה כי היא הֵפֵרָה ברית השלום בהתפָרצה בגבול מלך סרדיניה בעל ברית צרפת להביא חרב בארצו, ועליו החובה לעמוד לימינו לעצור בעד עסטרייך השואפת לָרֶשֶׁת מִשְׁכָּנוֹת לא לה עד הָרֵי הָאַלְפִּים ולהשבית מפניה כל רִגשי הדרור וחֹפֶש העמים. אז גָמרה סרדיניה אֹמר להַציב את כל אנשי חילה על שדה המלחמה, וחיל האזרחים ישקדו לשמור את סדרי הממלכה פנימה ולפקוח עיניהם על כל הליכותיה. מספר אנשי המלחמה היה אז כששים וחמשה אלף איש לבד מחיל הנדבות אשר התאספו תחת דגל גאַריבאַלדי ומספרם כארבעת אלפים איש. והקיסר נאפאלעאן עִתֵּד מאת אלף וחמשים אלף אנשי חיל אל המלחמה הזאת, ומחנה אחת עָברה כבר בכ"ה אפריל את גבול סאַפֿאָיען, ועוד מחנות אחדות ירדו באניות בְּחֻפֵּי מרסייליע וטולין לבוא ארצה איטליה ולתקוע יתדם בעיר גענוּאַ. וקיסר עסטרייך אָסַף בממלכת לאָמבאַרדאָ־ווענעדיג את אנשי חילו גם הוא, ומספרם מאתים אלף איש חיל מלֻמדי מלחמה אשר לא יבושו כי ידברו את גבורים עריצים בשער. ובתשעה ועשרים לחֹדש אפריל צלחו חמשה מחנות מחיל עסטרייך את נהר טעסין ומגמת פניהם לבוא בנפות פּיעמאָנט. אפס כי לַאֲסוֹן עסטרייך נִבחר אז שר צבא וּנְגִיד המלחמה איש לא לֻמד מלחמה מנעוריו, הלא הוא הגראַף פֿראַנץ גיוּלאַיי איש אונגארי מלֵדה ועבד נאמן לקיסר עסטרייך, והוא לא הצליח בכל אשר פנה. הן אמת כי אחרי ראַדעצקי אשר מת בטרם החֵלה עוד המלחמה (בשנת 1858) לא קם עוד שר צבא וגבור משכיל כמוהו בעסטרייך, אך בכל זאת נשאר עוד השר הגבור העס אשר היה יד ימין ראַדעצקי וזרוע עֻזוֹ בכל מלחמותיו, גם השר בענעדעק היה עוד בחיים חיתו והוא הוכיח את עֹצֶם חכמתו וכחו וגבורתו בשנת 1848 ובשנת 1849, ותחת בָּחוֹר אחד מהם לשר הצבא נִבחר גיוּלאַיי רק בגלל אשר מצא חן והפיק רָצוֹן מאת הקיסר ושרי חצֵרו ובגלל אשר הוא חֹטֶר מגזע אצילים ובני מְרוֹם האפרתים. ושר הצבא הזה לא הִשכיל למַהר ולהחיש מעשהו ולהתנפל פתאֹם בחילו הגדול על חֵיל סרדיניה הקטן ולהכריעהו תחת ידו, ולהשתער אחרי כן על מחנות הצרפתים הרחוקות עוד אשה מאחותה ולהכותן אחת אחת בטרם יתאחדו למחנה אחת גדולה ועצומה. ותחת עֲשות כדבר הזה בָּחַר לתקוע יתדו בנָפות לאָמעלינא, אחת מהנפות היותר פֹּרִיוֹת במדינות פיעמאָנט, ובמֶשך הימים אשר ישב שם בְּחִבֻּק ידים, נתן אֲרֻכָּה לסרדיניה להרבות חֵילָהּ עד שמונים אלף איש סביבות אַלעסאַנדריא, ומחנות רבות מחיל הצרפתים נִלְווּ אליהם בחֹדש מאיי, וגאריבאלדי עִם חיל הנדבות מצא אז עת רצון להתיצב לרגלי הררי האלפים להסתער משם על העסטרייכֿים להרגיז את אֲגַפָּם הימנית ולהיות לעזר לצבאות מלכי הברית. ובכל מקום אשר דָרכה כף רגל הגבור המשכיל והישר באדם הזה, נָהרו אליו המונים המונים להסתפח בין אנשי חֵילוֹ, וכל יושבי איטליה הביטו אליו וְנָהָרוּ, ויעזרו לו בכל לבבם ובכל נפשם וּמְאֹדָם, בידעם נאמנה את אהבתו הנאמנה לאיטליה וכל ישעו וכל חפצו רק לפרוק עֹל העבדות מעליה ולהאיר אור הדרור עליה. בחצי חֹדש מאיי הופיע הקיסר נאפאלען השלישי בכבודו ובהודו בארץ איטליה, ויקח את מִשְׂרַת שר הצבא בידו, ויהי נָגִיד ומצַוה על צבאות צרפת וצבאות סרדיניה יחד. הוא ברוב ידיעותיו ועמוקות בינתו ידע הליכות טכסיסי מלחמה כאחד הגבורים מלֻמדי מלחמה מנעוריהם, ואף כי בגבורה ובפֹעל כפים היה לְשָׂרֵי צְבָאוֹ יתר שאת, יען כי נִסוּ בזה יותר ממנו, בכל זאת נָפַח רוח גבורה בלבות אנשי חילו בראותם כי מַלְכָּם הולך בראשם ופניו יֵלכו בַקְרָב, שֵׁם כבודו הֵעִיר בקִרבם ובקרב הלאָמבּאַרדים זכרונות עתיקים וגבורות ימי קדם, הוא היה הַתֵל אשר כל פִּיוֹת פּוֹנִים אליו ורוח החיה בכל אופני מערכות המלחמה וכל מוצאיה ומבואיה. בשנים עשר יום לחֹדש מאַיי נשא מְשָׁלוֹ באזני הצרפתים אנשי המלחמה ויזכירם את הגבורות הנפלאות אשר עשו אבותיהם באיטליה בימי דוֹדוֹ הגדול נאפאלעאן הראשון, ואם יֵצאו בעקבותיהם יעשו להם גם בם שֵׁם עולם כמוהם. לדברים האלה הריעו כל אנשי הצבא תרועת מלך, ורוח עֹז וגבורה התרוצצה בקרבם והתנוצצה מִבָּבוֹת עיניהם.


115 §

לעומת הקיסר נאפאלעאן שר צבא המלחמה הזאת, במה נחשב גיולאיי שר צבא עסטרייך, ותחת אשר נאפאלעאן היה הנָגיד והמצַוה הַיְחִידִי אשר בלתו לא ירים כל איש את ידו ואת רגלו, היה גיולאיי רק כאחד מיתר פקידי החיל, כי דבריו לא היו נשמעים ליתר שרי החילים, וכל אחד ואחד עָדַר במלחמה כפי רוח בינתו בראותם כי גבר לא יצלח הוא לְפַקֵד צבא המלחמה והעביר המועד ועת הרצון אשר היה לאֵל ידו להתגבר על אנשי מלחמתו. וגם הוא הִכִּיר את עַוָתָתוֹ, אך קָצֹר קצרה ידו לתקן את הַמְעֻוָת, ותחת מלחמת תִּגְרָה, נִלחץ לעשות אך מלחמת מָגֵן (פֿערטהיידיגונגסקריג). וכאשר נעלם ממנו ולא ידע איפה צבאות מלכי הברית נְחִתִּים ואנה פניהם מועדות, שלח את הגראַף סטאַדיאָן עם שנים עשר אלף איש לְרַגֵל ולהתודע אל נכון איפה הם ומה הן מערכותיהם והליכותיהם. השר ההוא פָגַע בעשרים לחֹדש מאַיי בצבא הצרפתים על יד מאָנטעבעלאָ, וּפתאֹם התלקחה מלחמה עזה ביניהם, ואף כי העסטרייכים נלחמו כאריות, בכל זאת נָשתה גבורתם מפני הצרפתים הרבים והעצומים מהם, וַיִסֹגוּ אחור. אך גם אחרי המלחמה הזאת לא התאושש שר צבא העסטרייכֿים ולא חקר ולא דרש היטב הליכות אנשי מלחמתו עד כי כמעט בכל פעם התיצב הָכֵן למלחמה במקומות אשר לא עלה על לב האויב לעשות שם מלחמה, והמקומות אשר אליהם שָׂמו האויבים את פניהם באמת, לא שמר ולא הפקיד בהם אנשי חיל. הוא שגה ברואה ויאמין כי צבאות מלכי הברית כִּנְסוּ את ראשית גבורתם סביבות מאָנטעבעלאַ ומשם תתפרץ המלחמה הראשית, אך נאפאלעאן הֶחליט לנסוע מאלעסאנדריא הלאה לפאת צפונה ולהתנפל על אֲגַף חֵיל עסטרייך הימנית הנופלת בגבורתה מאגף השמאלית, ולמהר ולהחיש מהלָכו למאַיילאַנד. וגאַריבאַלדי בראש אנשי חילו התנפל אז בלאָמבארדיי וילכוד את קאָמא ואת פֿאַרעזע, ומשם פָּרץ הלאה במסלה העולה למאַיילאַנד, אך שם לחצו אותו העסטרייכֿים הרבים והעצומים ממנו להסוג אחור אל נפות ההרים. ובכל המקומות אשר עבר בהם נִלווּ אליו המונים המונים ויתנדבו לצאת בצבא המלחמה תחת דגלו. בכ"ח מאַי התכנסו צבאות צרפת וסרדיניה יחד עד כי היתה לאֵל ידם להתגרות מלחמת תגרה בצבאות עסטרייך על מרומי שדה. ונאפאלעאן שָׂם פניו ללכת בדרך היותר קצרה אל מאיילאנד ולשפוך עליה כֹבֶד מלחמה. ויהי בהִוָדע הדבר לגיוּלאיי וימהר ויאסוף אליו את כל גדודי אנשי חילו ויתיצב הָכֵן למלחמה, וכאשר נפגשו בחֵיל מלכי הברית התחוללה המלחמה. ואחרי אשר נלחמו מלחמות קטנות ולא נודע יד מי רוממה, התפרצה ברביעי לחֹדש יוני מלחמה גדולה ונוראה אצל מאַגענטאַ ויד הצרפתים היתה על העליונה וִימִינָם רָעצה אנשי מלחמתם. במלחמה ההיא חָשפו שָרֵי חיל צרפת את זרוע עֻזם ויעשו נפלאות, ובראשם קאַנראָבערט, מאַק מאַהאָן וְנִיל. אמנם כן כי גם העסטרייכֿים לָחמו כגבורים ויחרפו נפשם למות על מרומי שדה, אך יען כי חָסֵר להם שר צבא אשר יאסור את כל הגדודים יחד, וכל גדוד וגדוד עָדַר במלחמה על פי פקודות נגידים רבים אשר דעותיהם שונות בהליכות המלחמה, על כן לא הצליחו וְחִתְּתָה גבורתם. מהבקר עד הצהרים התגברו עוד העסטרייכֿים בתקותם אולי תאיר ההצלחה את פניה אליהם בפעם הזאת, אך אחר הצהרים בהשתער השר קאַנראָבערט וּמאַק מאַהאָן בגבורתם הנערצה על אֲגַפֵּיהֶם, אז אָבדו נִצְחָם ותוחלתם ויד הצרפתים רוממה. במחנה עסטרייך נפלו ביום ההוא כעשרת אלפים איש, ומהם ארבעת אלפים שבויי חרב, ובמחנות מלכי הברית נפלו כארבעת אלפים וחמש מאות איש, ומהם כשבע מאות שבויי מלחמה. ביום המחרת נסוג שר צבא עסטרייך אחור וַיַסַע את פליטת מחנהו לפאת דרומית נֹכַח נהר פּאָ. בחמישי ובששי לחֹדש יוני פִּנוּ העסטרייכֿים את מאיילאַנד בחפזון ובבהלה עד אשר עזבו אחריהם כלי נשק רבים ובתי מסכנות מלאים בָּר וכל אֹכל נפש, גם עזבו בידי אויביהם את מבצרי פּאפֿיאַ, פּיאַצענצאַ, פיציגהעטאָנע ועוד ערים בצורות. סוף דָבָר כי פרי נצחון הצרפתים במלחמת מאַגענטאַ היתה ממלכת הלאָמבאַרדיי, וביום השמיני לחֹדש יוּני נסע נאַפּאלעאן בְּלִוְיַת וויקטאָר עמנואל בשערי מאַיילאַנד, וכל העם הריעו לקראתם תרועת שמחה, ובעת אשר התרועעו הלאָמבאַרדים ויעלזו בכל לב על גאולתם ועל פדות נפשם מעַבדות עסטרייך, מִהרו גדודי עסטרייך להסוג אחור בלי הפוגה, ורק אצל מינציאָ מצאו מנוח לכף רגלם ולא פחדו עוד מפני מנַצחיהם, כי המבצרים פּעסכֿיעראַ, מאַנטוּאַ, ווידוֹנאָ ולעגנאַנגאָ היו עליהם מַחסה עֹז.


116 §

מַפֶּלֶת עסטרייך היתה נסִבה גם למַפלת יתר רוֹזְנֵי איטליה ונסיכיה הגדולים. עוד בחֹדש אפריל הוּדַח ההערצאָג הגדול לעאָפּאָלר השני משאֵתו ומכסא שִלְטוֹנוֹ בטאָסקאנא, אך לא בתגרת יד קֶשֶׁר וְמֶרֶד וחרב וָדָם, כי אם בּעֲזוב אותו כל שריו ועבדיו וכל עם הארץ וירחקו ממנו ולא שמעו עוד בקולו, עד כי נִלחץ לעזוב את פֿלאָרענץ ואת כל ארת טאָסקאנא ולבקש מחסה מאת ממשלת עסטרייך (27 אפריל), וממשלת שָעה הֻקמה בטאָסקאנא וְעֵין המלך וויקטאָר עמנואל היתה צוֹפִיָה הליכותיה. אחרי מלחמת מעַגענטאַ עָזבה גם ההערציאָגין לוּאיזע מפּאַרמאַ עם ראָבערט בְּנָהּ הצעיר את ארץ ממשלתה וּתשם פניה אל ארץ שווייץ. אחרי ימים מעטים נלחץ גם ההערצאָג פֿראַנץ החמישי ממאָדענאַ לעזוב את ארץ ממשלתו וילך אל מחנה עסטרייך למצוא שם מָגֵן ומחסה. ובכל איטליה התיכונה התנוסס נֵס איטליה כבימים הראשונים, וכל עם הארץ הֵרִיצו ידיהם אל וויקטאָר עמנואל מלך סרדיניה, וישמחו ויעלזו בכל לב כי חֻבל עֹל עסטרייך מעל צוארם. גם בולוניה פָרקה מעליה את עֹל הפאפסט וַתְּחַל את פני וויקטאָר עמנואל להיות לה לנָגיד ומצַוה. בעִקבות בּולוניה יצאו גם עוד ערים רבות בארץ ממשלת הפאפסט, ומי יודע אם לא עשו כן גם יתר הערים והמדינות לנַתק את מוסרות הפאפסט ולשַבר את מוטות עֻלוֹ מעליהם לולא קִדֵם הפאפסט את הרעה הגדולה הנשקפת עליו, כי הוא מִלא אז את ידי השווייצים אנשי צְבָאוֹ לעלות בסערת מלחמה על עיר פּערוּגיא אשר פשעה בו ולעשות בה שפטים בחרב ודם, והעריצים ההם עשו שַׁמוֹת והֶרג רב בתוכה ויפיצו פלצות גם על יתר הערים אשר הִתְעַתְּדוּ לפשוע בממשלת הפאפסט ותשובנה לְהִכָּנַע תחת יד המושל העריץ הזה כבראשונה.


117 §

בעת אשר התחוללה המלחמה הגדולה הזאת באיטליה ונאפאלעאן הלך מחיל אל חיל ויעש לו שֵׁם גבור משכיל וּמְנַצֵחַ, היה רעש גדול בארץ אשכנז וישתערו לבות האשכנזים על אֹדות מפלת עסטרייך ונצח הצרפתים. מליצי עסטרייך ואוהביה הרבים העירו ויעוררו בחָזקה את פרוסיה ואת כל מלכי ברית אשכנז למהר ולהחיש יֶשַׁע לעסטרייך בעת צרתה, באָמרם הלא עסטרייך ממלכה אשכנזית היא ועל האשכנזים איפה החובה לצאת לישע לה בקום עליה עמים זרים, ואף גם זאת כי אם לא יקומו ויעזרוה לְיַדות קרנות האויב וּלְשַׁבֵּר ימין נִצְחוֹ, אז, אחרי כי יְבַצַע נאפאַלעאן את כל מעשהו באיטליה, יַעַט בחרב שלופה גם על אשכנז לְרַד אותה תחתיו ולהרכיב את הצרפתים אלופים לראשה. הדברים הנמרצים האלה מצאו מסלות בלבות אלופי אשכנז וְעַם הארץ ויותר עוד בלבות בני מְרוֹם עַם באייערן ונסיכי אשכנז הדרומית, וגם מלכי ברית אשכנז ומלך פרוסיה בראשם הִטוּ אֹזֶן קשבת לדברים ההם. תרועת מלחמה וּמַשַׁק כלי נשק נשמעו בכל עיר ומדינה, בכל המבצרים החזיקו המשמר, ופרוסיה הִציבה את כל צבאות חֵילה ערוכים בַּכֹּל למלחמה. אפס כי אחרי עֲבוֹר הבהלה הראשונה נִפקחו עיני האשכנזים לראות כי רֻבֵּי מליצי עסטרייך ואוהביה המאַזרים זיקות הַקְרָב בלבות בני אשכנז, לא הפיקו נפשם למשפטי חֵרות העם ולא דרשו שלומם וטובתם באמת ובתמים, מרביתם לוהטים באש קנאת דתם הקאַטולית ותחת מַסְוֵה טובת האשכנזים יסתירו אהבת בצעם וְהַוַת נפשם. ועל כן נִחמו כל חופשי משפטי החֹפש והדרור וכל גדולי אשכנז הדרומית בעלי דת הפראָטעסטאַנטית מאשר יָזמו בתחלה והשיבו ידם מֵעֲזוֹר לממשלת עסטרייך הקאטולית הָעוֹיֶנֶת את הפראָטעסטאַנטים והנאמנת בבריתה את הפאפסט וכל אגפיו, ואשר אם תהי ידה על העליונה וזְרֹעָה מושלה לה, אז תכביד אכפה על האשכנזים לבל יחֻברו לאגֻדה אחת ולבל יוציאו משפטי הדרור לאור אשר זה כל ישעם וכל חפצם, גם תשוב לתת את רסן המשרה ביד הכֹּהנים והיעזואיטים לבער את ההשכלה מן הארץ. נסיכי ברית אשכנז משכו גם הם את ידיהם מעסטרייך בְהִוָדַע להם הפרָצות והפרָעות אשר בחיל הצבא אנשי המלחמה במקומות רבים, גם נִחֲתוּ מגערת אנגליה אשר גָזרה אֹמֶר כי חֵטא חָטאה עסטרייך בהתנפלה ביד חמושה בגבול ארץ סרדיניה, גם הוציאה דְבַר משפט כי אם יָעוֹזוּ בעלי ברית אשכנז לשלוף חרבם מתערה לעזור את עסטרייך בטרם יקדיש נאפאלעאן עליהם מלחמה, אז יתנו את צִיֵי הצרפתים וכל אניות אֵיבָה לעשות באניות המסחור אשר להאשכנזים כטוב בעיניהם ולא יהיו עוד עליהן לסתרה. ויותר עוד נִחֲתוּ מפני השר גאָרטשאַקאָוו סְגַן קיסר רוסיה אשר החליט כי המשפט לבעלי ברית אשכנז רק לְהָגֵן על ארצם לבל יבוא צר ואויב בשעריה, אך לא לצאת בחרב על אחד ממלכי איירופא ולהשיב מלחמה בשערי ארצותיהם. כי רוסיה לא שכחה את אשר עשתה לה עסטרייך בעת מלחמת קרים, ותחת אשר היא עָזרה לה במלחמת אונגראן ותקם את סערת המרד לדממה, עמדה עסטרייך מרחוק במלחמת קרים גם נָטתה עוד אחרי אויביה –. גם רֻבֵּי השרים היושבים ראשונה במלכות פרוסיה חשבו מחשבות על עסטרייך לא לטובה, כי גם פרוסיה לא שכחה את אשר עשתה לה עסטרייך בימי מלחמת אָלמיץ ובראָנצעל, ולא חָפצה להתגרות ברעה ולהביא על בני עמה רעות רבות וצרות מלחמה לבעבור עֲזוֹר לממשלה אשר באשמָתה הביאה עליה רעה גדולה ואשר היא מלֵאה תמיד קִנאה על פרוסיה ומתאמצת להדוך אותה תחת הֲדוֹם כִּסְאָה. אך בכל זאת לא חָדלה מֵהַצִיב את אנשי צבאותיה ערוכים בַּכֹּל ושמורים למלחמה להיות מחסה עֹז על ארצה ועל ארצות בעלי ברית אשכנז אך לא להתערב במלחמת איטליה, ומה גם אחרי אשר הבטיח נאפאלעאן כי רק על ממשלת עסטרייך באיטליה שָּלַף חרבו מתערה, וכהתמו שם את מעשהו ישיב חרבו אל נדנה ולא יניפנה על גוי ועל ממלכה אחרת.


118 §

אחרי אשר ידעה עסטרייך נאמנה כי אין ישועתה לה בפרוסיה ובעלי ברית אשכנז, חָגרה בעֹז מתניה לְנַסוֹת הצלחתה עוד הפעם אולי תושיע ימינה לה לערוץ אויב על מרומי שדה המלחמה. לָפַחַת רוח גבורה ביתר עָז בנפשות צִבאות חֵיל עסטרייך, התנדב הקיסר המרומם פֿראַנץ יאָזעף להעמיס על שִכמו מִשְׂרַת שר הצבא ולהיות הנָגיד והמצַוה בהליכות המלחמה ככל אשר עשה הקיסר נאפאלעאן השלישי. אפס כי הקיסר חֲכַם לבב הזה אף כי בהיותו עוד יורש עצר בשנת 1848 היה ימים רבים במחנה הגבור הנערץ ראַדעצקי שר צבא עסטרייך וירא תחבולותיו בטכסיסי מלחמה, בכל זאת לא קנה לו סגֻלות שר צָבא ולא ידע משפטי הַקְרָב והליכותיו כאשר ידע הקיסר נאפאלעאן. ועל כן לא עשו גם ידיו תושיה ולא הצליח לאסור את אנשי המלחמה ולעשותם לאגֻדה אחת ללכת כאיש אחד חברים במערכה אחת ובדרך אחד –. בעשרים וארבעה לחֹדש יוני נפגשו מחנות אנשי המלחמה עוד הפעם ומלחמה כבֵדה התלקחה ביניהם. מספר חֵיל עסטרייך היה יותר ממאה אלף וארבעים אלף איש גבור חַיִל, וכמספר הזה היה גם חֵיל צרפת וסרדיניה, ואף כי העסטרייכֿים התאזרו עֹז וגבורת רעם וילחמו כאריות, בכל זאת נגפו במערכה לפני אנשי מלחמתם הנופלים מהם בתעצומות עֻזם וגבורתם, יען כי שר הצבא ושר החילים הגדולים לא השכילוּ לְהַתְוֹת לפניהם דרך אחת ישרה ולהציב להם מטרה אחת אשר כל מעללי אנשי החיל אליה יִכּוֹנוּ. לא כן הצרפתים והסרדינים, כי הם הלכו מחיל אל חיל ובכל אשר עשו הצליחו, יען כי כלם הלכו במסלה אשר סלל נאפאלעאן לפניהם וכלם כוננו חִצֵי גבורתם אל המטרה אשר הִצִיג הוא להם. ונאפאלעאן בעינו החַדה כעין נשר וברוב חכמת לבבו ראה וַיָבֶן כי אם יציב לו את מְרוֹמֵי סאָלפֿערינאָ למטרת מלחמתו יצלח בידו להחליש את העסטרייכֿים לפי חרב, ובזה קָלַע אל השערה ולא הֶחטיא, כי בלָכדו את סאָלפֿערינאָ ובהכותו את מחנה עסטרייך התיכונה אשר התבצרה שם, נמוגו גם שתי המחנות האחרות ולא עמדו על חרבותם, והקיסר שר הצבא גם מבחרי גבורי חיליו העס, שליק, ווימפפֿען אשר כל אחד הלך ברך אחרת ולא התלכדו במערכה אחת, היו נְסִבָּה לְמַגֵפַת העסטרייכֿים גבורי החיל ואנשי המלחמה, וְלוּ הניחו לְשָׂרֵי גדודים הקטנים ולפקידי החילים הצעירים לאסור את המלחמה כתבונם ובגֹדל זרֹעם ורוח גבורתם, כי אז הריעו אף הצריחו ובכל אשר פנו הצליחו. שתים עשרה שעות רצופות התגעשה המלחמה האיומה ההיא, גבורים עם גבורים התאבקו, ושני לאֻמִים מצוקי ארץ התחרו בגבורת ימינם עד כי לאחרונה חִתְּתָה קֶשֶׁת עסטרייך וְנָשְׁתָה גבורתה וימין צרפת רוממה ותעש לה שֵׁם תפארת ונצח. במלחמה הזאת נפלו במחנה עסטרייך ונפצעו יותר משלשה עשר אלף איש ותשע מאות נפלו בשביה, ובמחנה הצרפתים היה מספר החללים והנפצעים שנים עשר אלף וכשש מאות נשבו במלחמה. בחיל סרדיניה נפלו חמשת אלפים ושלש מאות חללים ונפצעים, ויותר מאלף ומאתים הלכו שבויי חרב לפני אויביהם. ואף כי מספר חללי חרב בצבאות מלכי הברית רב הוא ממספר חללי עסטרייך, בכל זאת התגברו מלכי הברית במערכה בשדה וַיְגַדְעוּ זְרֹעות עסטרייך, ונאפאלעאן יצא מהמלחמה הזאת בעטרת תפארת הנצחון.


119 §

כל עַמֵי איירופא האמינו אז כי נאפאלעאן יוסיף עוד לָרוּץ באֹרח גבורתו ולא יניח החרב מידו עד אשר יעלה על מְרוֹם קֵץ נִצְחוֹ בארץ מלחמתו ככל אשר עשה דוֹדוֹ נאפאלעאן הראשון. אך נאפאלעאן השלישי לא עשה כזאת, כי בנפש הקיסר הזה שררו שתי סגֻלות מתנגדות אשה לאחותה: עזות נמרצה לעשות חַיִל ולנחול כָּבוֹד מבלי חָת ומבלי שוב מפני כֹל, גם מַבְלִיגִית נפלאה להבליג על תאות לבו ולהשקיע את שלהבת תשוקתו אל הכָּבוד והנצח, ושתי הסגֻלות ההן עמדו לו להצליח דרכיו עד הימים ההם, ועל כן לא שתה מִיֵין הנצחון עד לְשָׁכְרָה גם בפעם הזאת, ופתאֹם עצר במרכבת כְּבוֹד נִצְחוֹ וְעֻזוֹ מִשְׁטוֹף וַעֲבוֹר הלאה, וימים הבאים הודיעו כי מחכמה עשה כן. כי עינו החַדה הצופיה למרחוק ומשוטטת בַּכֹּל, הֵיטיבה לראות כי לא תַמה עוד גבורת קיסר עסטרייך באיטליה וכי כביר מצאה ידו לאסוף אליו אנשי חיל חדשים לבקרים בהיות ארץ ממשלתו קרובה אל מקום המערכה, תחת אשר צרפת לא תוכל עשׂוֹת ככה כי אם אחרי עֲבוֹר ימים רבים בהיותה רחוקה ממקום המלחמה; עוד ראה נאפאלעאן כי מִבְחַר גִבּוֹרֵי צְבָאוֹ ספו תמו בחרב ובחליים רעים ולא בנקל ימצא תמורתם ובלעדי גבורי חיל כמוהם ישוב צוּר חרבו ולא יקום במלחמה. פרוסיה שלחה מחנות אנשי חילה לסוכך בחרבותיהם על גבול רהיין, גם נסיכי ברית אשכנז עשו כזאת, ונאפלאעאן הָראה לדעת כי רק עליו נוסדו יחד ומגמת פניהם לָשׂוּם בריח ודלתים לשֶׁטף מרוצת גבורתו בארץ איטליה. זולת זה ידע עוד נאפאלעאן כי לא על נקלה תמצא ידו לגרש את עסטרייך מווענעציה כאשר גרש אותם מלאָמבאַרדיי, יען כי שם מחסה עֹז לה במבצריה הגדולים והבצורים ויש לאל ידה להתיצב שם לפני כל צר ואויב ימים רבים ולאסוף אליה חַיִל רב ועצום מבלי כל מפריע. וכראותו כל אלה חשב למשפט כי הצרפתים השואפים כְּבוֹד גבורים מנַצחים שָבעו כבר דֵי כבוד מהנצחון הגדול בשתי המלחמות הגדולות אשר נצחו את עסטרייך על פי מועצותיו ומערכי לבבו, וימים רבים יעברו עד אשר ישובו לדרוש ממנו להנחילם כבוד ותפארת במלחמות חדָשות. גם האמין כי גם האיטלקים לא יזעפו עליו על אשר לא בִצַע את כל מעשהו באיטליה, אך עוד יפָארוהו וְיוֹדוּהוּ על החסד הגדול אשר הִפליא להם לגרש מפניהם אויב ממלכת הלאָמבאַרדיי ולהשיב אליהם את הממלכה החמודה הזאת עם מאַיילאַנד כבראשונה, ויתר הדברים אשר עוד לעשות באיטליה, יעשו הם לבדם בהיות לאל ידם לעשות. בגלל הדברים האלה אִוָה נאפאלעאן לִבְנוֹת גֶשֶר זהב להעסטרייכֿים המנֻצחים לבעבור ישובו לקדמתם ויחדלו מֵעֲשׂוֹת עוד מלחמה לעת כזאת אשר רחקו הצלחת הנצחון ממנו לפי רְאוֹת עינו. ובבוא אליו אחד מפקידי חיל עסטרייך לבקש מאתו את גופת השר ווינדישגראֶטץ הצעיר אשר נפל במלחמה, שלח בידו דברים אל הקיסר פֿראנץ יאָזעף להגיד לו כי יש את נפשו להשקיט את החרב (וואַפֿפֿענשטיללשטאַנד) מיום הששי לחֹדש יולי עד חמשה עשר יום לחֹדש אויגוסט. והקיסר פֿראַנץ יעָזעף נֵאוֹת לזה בכל אָוַת נפשו, יען כי במשך הימים ההם יוכל לאסוף אליו אנשי חַיִל חדשים וכל המחסורים אשר יחסרו לו לְבַצֵר את מחנות חיליו. אך הדבר הזה היה נסבה כי עוד בעשתי עשר יום לחֹדש יולי נועדו שני הקיסרים ההם בעיר פֿיללאַ פֿראַנקאַ ושם המתיקו סוד ויתיעצו על צפונותיהם, גם יָרוּ שם את אבני הַפִּנָה למוסדות השלום אשר יצא אחרי כן לאור. נאפאלעאן התהפך בתחבולותיו לתת חֲתַת ואימים בלב פֿראַנץ יאָזעף, ובלשון ערומים הוכח הוכיח ויערוך לעיניו כי אין לו כל תוחלת ותקוה להשיג עֶזרה מכל מלכי איירופא, כי רוסיה ואנגליה עוֹיְנוֹת את עסטרייך וחפֵצות מאד כי תתחברנה ארצות איטליה לממלכה אחת, אדירה ממנה יֵצא וְעַם אחר לא ישלוט בה עוד, ופרוסיה תחת הועיל לעסטרייך תוֹעיל עוד להוָתָה ועד מבוכת עסטרייך עת רָצון היא לה להגדיל את ממשלתה באשכנז ולהאדיר את כֹּחַ ידה בתוכה. והנה תחת אשר היה לב נאפאלעאן חָרֵד מפני תנופת יד קיסר עסטרייך, הצליח להחריד את לבב הקיסר ההוא, ותחת אשר חָתַר הוא אל השלום, התנכל בחֶלקת לשונו עד כי הִקדים פֿראַנץ יאָזעף לבקש שלום ולרדפהו, ואז פִּתָּהוּ נאפאלעאן לבל יתערבו יתר מלכי איירופא בדבר השלום הזה, כי הם ירבו במחירו ויטילו על עסטרייך אפנים כבדים, רק שניהם לבדם יכרתו ביניהם ברית שלום, וצרפת לא תכביד ידה על עסטרייך ולא תַרבה במחירו. ואז תקעו שני הקיסרים כף ויכרתו ביניהם ברית שלום על פי הדברים האלה: עסטרייך תסגיר ביד קיסר צרפת את ממלכת הלאָמבאַרדיי זולתי מבצרי מאַנטוּאַ ופעסכֿיעראַ, וקיסר צרפת יתן אותה אל מלך סרדיניה לאחֻזת עולם. שליטי טאָסקאַנאַ ומאָדענאַ ישובו לממשלתם כחֵפץ עסטרייך אם אך יאותו אזרחי הארצות ההן לקרוא את השליטים ההם אליהם באוַת נפשם ומלך זָר לא יתערב בזה. כי נאפאלעאן ידע מאד כי יושבי הארצות ההן לא יאבו ולא ישמעו לכל דברי רב ושליט להשיב אליהם את מושליהם העריצים ולהִכָּנע שנית תחת עֻלָם הקשה. שני הקיסרים גמרו אֹמֶר כי ארצות איטליה תתאחדנה בברית מדינה אחת (שטאַאטסבונד) והפאפסט יֵשב ראש בסוד בעלי ברית ההיא. הן אלה מוסדות השלום, ואת יתר אָפניו וכל פֶּרֶט ופרט חָשכו שני הקיסרים לעת מועד אשר יִוָעֲדוּ מלאכיהם בעיר ציריך להוציא כל הדברים ההם לאור. הנה כי כן נֶהפכה ארץ הלאָמבאַרדיי אשר דמי אשכנזים רבים נִשפכו בגללה לאחֻזת נַחלה לקיסר הצרפתים והוא נתן אותה למלך סרדיניה חֵלף הנָפות היפות סאַפֿאָיען וניצצאַ אשר נתן לו מלך סרדיניה לְסַפֵּחַ אותן אל גבול ארץ צרפת.


120 §

שלום פֿיללאַפֿראַנקא אשר נעשה בסתר ובחפזון גדול, הרעיש את אפסי איירופא, וכל שומעיו השתאו ויתפלאו למה זה ועל מה זה נֶחפז קיסר עסטרייך להשלים את נאפאלעאן ולתת לו אחת המדינות העדינות כהלאָמבאַרדיי במחיר השלום ההוא, הלא עוד עֶזרתה לו ותושיה לא נדחה ממנו, ועוד היתה לאֵל ידו לחדש את המלחמה, ומי יודע אם לא הצליח לאחרונה לגרש את הצרפתים מגבול איטליה. ויותר עוד השתוממו מלכי איירופא בשמעם כי תחת תֵּת תודה כי נחפז בדבר השלום ההוא, אמר עוד קיסר עסטרייך עם הספר גָלוי לכל בני עַמוֹ כי הֵיטיב מאד לעשות בְּהֵחָפְזוֹ לכרות ברית השלום עִם נאפאלעאן לבדו בטרם התערבו יתר מלכי איירופא בדבר הגדול הזה, יען כי לוּ התערבו המלכים ההם בדברי השלום ההוא, אז הִרבו במחירו לְרָעַת עסטרייך וְהֶעמיסו עליה אָפנים כבֵדים, תחת אשר קיסר הצרפתים לא רִבָּה המחיר ולא הִכביד ידו על העסטרייכֿים. יותר מכל המלכים חָרה למלך פרוסיה על אֹדות הדבר הזה, כי קיסר עסטרייך חֲשָׂדוֹ כי הוא עוֹיֵן אותו תמיד בקִנאתו בו, ובמסתרים הוא מתחרה להדיח אותו משאתו. לשוא התחטא מלך פרוסיה וְהֶרְאָהוּ לדעת כי הוא טופל עליו חֶשֶׂד חִנָם, כי פֿראַנץ יאָזעף הֶאמין בכל זאת כי מתנקש הוא לו ודורש רָעָתוֹ כל הימים. ומיום ליום רָבתה המריבה בִדְבַר שפתים אֹדות הדבר הזה, ומכתבים רבים החליפו שני המלכים ההם בחֻמם, עד כי לאחרונה השיבו שניהם אל לבם כי טוב טוב לשניהם לָשֶׁבֶת מֵרִיב ולהשקיע שלהבת התלונה אשר ברבות הימים תוכל להתפרץ בכל עֹז וְלָשׂוּם שַׁמוֹת בארץ –.


121 §

ונאפאלעאן שָׁב ממלחמת איטליה בעטרת תפארת גִבּוֹר משכיל וּמְנַצֵחַ, ובטרם עברו שלשה חדשים מיום אשר יצא מצרפת ארץ ממשלתו, שב אליה במרכבת עֻזוֹ וְנִצְחוֹ, ובכל מקום אשר דָרכה כף רגלו בו קִדמו הצרפתים את פניו בתרועה ובכל אותות כָּבוד והדר, ויתנו לו גדולה וגבורה, תפארת נֵצַח והוד. ובאמת הגדיל הקיסר הגדול הזה לעשות במֶשך ימים לא כבירים כאלה: שִׁבֵּר את גְאוֹן עסטרייך באיטליה והרים ימים האיטלקים הנגשים והנענים, הִכְבִּיד אכפו על קיסר עסטרייך לכרות עִמוֹ ברית שלום ולתת לו במחיר השלום אחת מהנפות היותר יפות אשר לו באיטליה, גם עשה לו שֵׁם גבור משכיל בכל קַצְוֵי ארץ, וַיַפֵּל יראת כְּבוד רוממותו בכל איירופא עד כי דבריו היו נשמעים בחצרות המלכים והרוזנים וַיִדְמו לְמוֹ עצָתו ואחרי דבריו לא שָׁנוּ, ואחרי ימים מעטים שלח מַטה עֻזוֹ גם ליתר חלקי התבל, וברוב גאונו הֶאמין כי לו זרוע עִם גבורת רעם וכל אשר יעשה יצליח –. אפס כי בכל זאת הִרבה גם להיטיב, ואחד ממפעליו הטובים היא מלחמת איטליה, עד כי גם עתה אחרי אשר נפל משמים הילל בן שחר זה ושונאיו הרבים והעצומים פָּערו פיהם לבלי חק וַיְחַפְּאוּ עליו חרפות וגדופים מִרבה להכיל וישיאו עליו אשמות ופשעים אין מספר, גם עתה לא יָעוֹזוּ אף משנאיו ההם לְכַחֵשׁ ברב טובו אשר עשה לבני איטליה, וכֻלם יוֹדוּ כי הוא הֵאִיר אור יקרות אור הדרור על איטליה בחכמתו ובגבורת ישע יְמִינוֹ. ואף כי לא הֵפִיק את רְצון מגני איטליה אשר הֵאִיצוּ בו לבל ישיב את חרבו אל תערה עד אשר תתאחדנה כל מדינות איטליה לממלכה אחת ככל אשר קִווּ בראשית המלחמה, בכל זאת הוא היה הסִבה הָרֹאשָׁה אל הִתְאַחְדוּת איטליה, הוא יָרה את אבן הַפִּנָה אל הדבר הנכבד הזה ונפשו ידעה מאד כי יְדֵי האיטלקים תבַצענה את אשר הֵחל הוא לעשות, וכאשר יָדַע מראש כן היתה, כאשר נספר במרוצת דברינו. בעשירי לחֹדש נאוועמבער (1859) התאספו מלאכי קיסר הצרפתים וקיסר עסטרייך בעיר ציריך ושם המתיקו סוד להַשלים את כל פרטי השלום אשר לא השלימו עוד שני הקיסרים ההם בעיר פֿיללאַפֿראַנקאַ (בשמיני לחֹדש יולי), ושלום אמת היה מני אז בין שני האדירים האלה. ובחֹדש מאֶרץ שנת 1860 נספחו נָפוֹת סאַפֿאָיען וניצצא לגבול ארץ צרפת על פי חֵפץ העם היושב בהן, ומדינות טאָסקאַנאַ, פּאַרמאַ, מאָדענא ונפות אחדות מארץ ממשלת הפאַפסט חֻברו אל ממלכת וויקטאָר עמנואל מלך סרדיניה. על כל החדשות האלה התקצף הפאפסט קצף גדול מאד, וַיָטֶל את החרם הגדול על כל הנוגעים בנחלתו ועל כל העוזרים להם גם על כל העומדים מרחוק ואינם חָשִׁים לגדע את זרֹעות רשעים ההם ולהשליך טַרפם מפיהם. אך על הנשק האחרון הזה אשר נשאר עוד ביד הפאַפסט, הלא הוא „החרם הגדול“, אָבַד כלח במֶשך שְׁנוֹת מאות רבות, סר כֹּחוֹ מעליו מֵהַשְׁחִית גוים ומהכות ממלכות חרם ויהי לשחוק ולקלסה כיום הזה. ובשני לחֹדש אפריל נפתח בית הפאַרלאַמענט הראשון באיטליה, וראשי סרדיניה ולאָמבאַרדיי, טאָסקאַנאַ, פּאַרמאַ, מאָדענא ונפות רבות מארץ ממשלת הפאפסט באו במַלאכות בני עַמָם לָשֶׁבֶת בבית ההוא לַמְתִּיק סוד ולהתיעץ על צפונותיהם לטובת ארצותיהם והצלחת יושביהן.


 

2. התאחדות איטליה.


122 § גאַריבאַלדי.

שלום ציריך היה אבן הַפִּנָה לחֵרות איטליה, אך עוד לא התאחדו כל פְּלַגות הארץ הטובה הזאת להיות לממלכה אחת אשר אדירה ממנה יצא ולא ינוח עוד עליה שֵׁבט עַם אחר, כי עוד משנת 1848 הָרְאוּ המשכילים בָּעָם לדעת כי רק בְּהִתְאַחֵד כל פלגות ארץ איטליה לממלכה אחת ולמשפטי הקאָנסטיטוציאן אשר בסרדיניה, רק אז תצליח איטליה ותתנוסס כאבן נֵזר בתוך יתר ארצות איירופא. להוציא את הדבר הגדול הזה לאור, תקעו כף מָגִנֵי העם גם הַשׁוֹנִים (רעוואָלוּציאָנאֶרען) וַיֵעָשׂוּ אֲגֻדָה אחת להיות איש לזרוע אחיהו עד עשותם ועד הקימם את מזמות לבבם. ובראותם כי קצֹר קצרה ידם לְנַסוֹת את כֹּחָם בארץ ממשלת הפאַפסט אשר נאפאלעאן השלישי הִפקיד עליה שומרים, גדודי אנשי חָיִל מלֻמדי מלחמה, לשמור אותה מכל צר ואויב, גם חֵיל הפאַפסט סוככו עליה בחרבותיהם, על כן נוסדו יחד להתנפל בממלכת נעאפעל וסיציליה, ותקותם סְמָכָתַם כי תושיע להם ימינם לְרַד לפניהם את גבורת פֿראנץ השני מלך הארץ ההיא היושב על כסא אביו פֿרעדינאַנד השני ויוצא בעקבותיו בכל הליכות המלוכה לרדות בשבט ברזל בְּעַם הארץ. אפס כי עזה ימין המלך הצעיר ההוא וּזְרֹעוֹ משְׁלָה על חֵיל רב ועצום ערוך למלחמה אשר מִסְפָּרוֹ מאַת אלפים וחמשים אלף איש, ובכל זאת לא חַתּוּ מָגִנֵי איטליה מפניו ומפני גבוריו הרבים והעצומים מהם, כי נפשם ידעה מאד כי מרה נפש העם על עריצות ממשלתו, וקיסר הצרפתים ומלכת אנגליה נִחרו בו על אשר הֶאְטִים אזנו משמוע בקולם ביד מלאכיהם אשר הֵאִיצוּ בו להקל עֻלוֹ מעל בני ממלכתו, כי מרה תהיה באחרונה והוא ובית אביו יאבדו נִירָם וכסא מלכותם. ואף גם זאת כי המלך שִׁלֵח מעל פניו את גבורי בני שווייץ אשר שָׂכַר בכסף להיות זְרֹעוֹ לַבְּקָרִים אף ישועתו ביום קְרָב ומלחמה, והגבורים ההם אשר סעדו בגבורה כִּסְאוֹ שָבוּ לארצם בעת אשר אנשי חֵיל מאַציני וגבורי חֵיל גאַריבאַלדי עשו אגֻדה אחת להקדיש עליו מלחמת תנופה בכל עֹז ותעצומות. בראשית ימי אַפריל 1860 שלפו מגני איטליה ההם את חרבם הגדולה מתערה ושלהבת המלחמה התלקחה בכל תֹקֶף. ובששי לחֹדש מאַיי ירד גאַריבאלדי בשתי אניות קיטור עִם אלף ושבעים איש מבחורי איטליה, ויעבור ארחות ים מחוף גענואַ מבלי כל מעצור וּמִפְגָע, ובעשתי עשר לחֹדש מאיי הגיע עד מאַרזאַלאַ, על חוף סיציליה המערבי. משם עלה הוא וכל חילו היבשה וישם פניו אל נפות ההרים, ושם התאספו אליו כל האנשים המתנדבים ללחום את מלחמות בני עַמם וארצם. בארבעה עשר לחֹדש מאַיי בהתאסף ארבעת אלפים איש מֵחֵיל נדָבות תחת דִגלו, הֶעביר קול וגם במכתב להודיע לכל עַם הארץ כי וויקטאָר עמנואל מלך איטליה מִלא את ידו להיות מָגֵן ומַחסה (דיקטאַטאָר) בסיציליה להצילה מֵרָעתה. ואחרי תלאות עצומות ומלחמות כבֵדות אשר לחמו בו צִבאות המלך פֿראַנץ השני, נסע גאַריבאַלדי דרך קאַלאַטאַפֿיני ומיזילמערי להשתער עם אנשי חילו על פּאַלערמא עיר הבירה בממלכת סיציליה, ובשבעה ועשרים לחֹדש מאיי התיצב הָכֵן לפני שער העיר, ויתן לאנשיו אות מלחמה, וכרגע הִרעימו הגבורים ההם ברעם גבורתם על צִבאות חֵיל המלך, גם אזרחי העיר היו להם מֵעִיר לעזור עד כי במֶשך שעות אחדות היה חֲצִי העיר בידי גאַריבאַלדי. אך אז התאושש האיש לאַנצאַ שר צבאות חֵיל המלך ויצו לאנשי חילו הרבים והעצומים לְהַמטיר כדורי שחת על העיר מראש המצודה הבצורה אשר בתוך העיר ומראשי אניות המלחמה אשר בְּחוֹף הים מִחוּץ לעיר, עד כי נָשַׁמוּ מַרבית בתי העיר ויהיו למעי מפלה וגלים נצים. ושר צבא אניות אנגליה אשר ראה את הַהֶרֶס והמהפכה ההיא, התאמץ לבקש את פני גאריבאלדי ואת פני הגענעראל לאַנצאַ להשיב חרבם הקשה אל תערה עד עת מזֻמנה (וואַפֿפֿענשטיללשטאַנד), ואחרית הדבר היתה כי לאַנצאַ שר צבא המלך פֿראַנץ השני וכל אנשי המלחמה אשר ברגליו גם הַצִיִים האדירים אשר להמלך עזבו את פּאַלערמאַ והעיר נִתנה בידי גאַריבאלדי (בששי לחֹדש יונִי 1860). כהגענעראל לאַנצאַ אשר הוא וחילו הרב והעצום כשלו ונפלו לפני גאַריבאַלדי וּמְתֵי מעט אשר אִתּוֹ, כן נמוגו גם כל שרי צבא המלך פֿראַנץ השני מפני חרב הגבור המשכיל גאריבאלדי ויהיו אֹבְדֵי עצה וגבורה למלחמה. ואחרי אשר נִלכדה פאַלערמאַ בירת הממלכה, רופפו כל מוסדות הממלכה וכסא המלך התנודדה כמלונה, וְשֵׁם גאריבאלדי יצא בכל הארץ, ועטרת תפארת גבור מְנַצֵחַ עִטְרוּ לוֹ כל יודעי חִין ערכו בכל אפסי איירופא. והאיטלקים אשר כּחַ דמיונם עז מאד חשבוהו לאיש מלחמות וגבור חיל מאין כמוהו אשר יתן כעפר חרבות כל גבורים משכילים וכקש נִדָף כל כלי תותחיהם. והמלך פֿראנץ השני ראה כי רעה נגד פניו אם יתרצה אל עבדיו הנגשים והנענים בתגרת ידו ויחשוב מחשבות להיטיב להם את הרעה ולהרים עֹל מֵעַל צוארם, ותהי ראשית דרכו להשיב אל כַּנָם את החֻקים הטובים אשר נתן אביו המלך בשנת 1848 בעת מָטָה ידו וישביתם אחרי כן כאשר רמה ידו, את החקים ההם אמר המלך להשיב אל כַּנָם ולהוסיף עוד עליהם חֻקֵי צדק ומשפטי ישֶׁר לטובת עַם הארץ, גם שִׁלַח מעל פניו את שריו ויועציו שנואי נפש העם וישם תחתיהם שרים ישרים החפֵצים שלום העם ודורשים טובתם בלב שלם, אף העביר קול בכל מלכותו כי הוא סולח לַעֲוֹן כל האנשים אשר קשרו עליו קשר ונותן להם יד לשוב לנויהם ולאחֻזתם (כ"ה יוני 1860). אך כל אלה לא הועילו לו, כי כבר הֶעביר המועד, ולב העם ההולך וסוער כים אין להשביח עוד, ולמגדולם עד קטנם שואפים להקדיש עליו מלחמה אם אך יצא גאַריבאַלדי בראשם לאסור את המלחמה. וגאַריבאלדי אשר ידע זאת אל נכון לא אֵחַר מִצֵאת לעזרתם. כי מקץ ששה שבועות מיום לָכְדוֹ את פאלערמאַ נסע יצא ממקומו וישתער בעֻזו על מעסינאַ, ואחרי שלשה ימים הִכְבִּיד את אַכפו על הגענעראל בּאָסקאָ להסגיר בידו את מבצר מילאַסאָ, והנָגיד ומצַוה במעסינאַ סִגַר בידו את העיר ויוציא מתוכה את אנשי חיל המלך (בכ"ח יולי). איירופא כֻלה השתוממה בראותה את גבורת גאריבאלדי וּמְהִיר עֻזוֹ וְנִצְחוֹ בְּאִי סיציליה, אך יותר השתוממה על הגבורות הנפלאות אשר עשה ביתר מלחמותיו. כי כמעט אשר הופיע עִם חֵילוֹ הקטן (בערך חמשת אלפים איש) לפני שערי עיר רעגיאָ, הִסגיר שר העיר את העיר ואת המצודה אשר בתוכה בידו (בכ"א אויגוסט). בכל מקום אשר דרכה כף רגלו בו, נִבהלו נחפזו חיל המלך ויפוצו וינוסו מפניו, ובכל עיר ומדינה אשר שמעו את בואו, נגרשו שרי המלך, ובני העם הקימו ממשלת שעה כפי ראות עיניהם, וכגבור משכיל וּמְנַצֵחַ עבר גאַריבאַלדי בִּדְרוֹם חֲצִי האי ואיש לא עמד בפניו. באחרית ימי חֹדש אויגוסט התנוסס נִסו וְשָׁכַן כבודו בעיר קאָזענצאַ, ובחמישי לחֹדש סעפטעמבער הופיע בעיר עבּאָלי בקִרבת סאַלערנאַ. כל הארץ צהלו לקראתו וירוממוהו על כל תהִלה ויחשבוהו למלאך הגואל אותם מעבדות לחרות ומאפֵלה לאור גדול, ומכל הערים ומכל עבָרים נָהרו רבבות עָם לראות פניו ולעטרהו זֵר תהִלה. והמלך פֿראַנץ השני הֵביא עצה, עשה פלילה, גִבר חיָלים ויעש תחבולות רבות ושונות, אך לתֹהו והבל כִלה כֹחו וכל עמָלו נשאר מָעַל, עד כי לא מצא לפניו דרך אחרת כי אם לעזוב את נעאפעל עיר מלכותו ולהִשָגב באחד המבצרים החזקים אשר בארצו. ובששה לחֹדש סעפטעמבער יצא מתוך העיר עם אנשי החיל אשר רוחם נאמנת עוד אתו, וישם משכָּנו במבצר גאַעטאַ. כמעט אשר הָנְתְּקוּ רגליו מעיר המלוכה, בא גאַריבאַלדי בתוך העיר וכל העם קִדמו פניו בתרועה ובקול רִנָה וישועה ויושיבוהו על גפי מרומי קרת וכסא כבוד הנחילוהו. מלכי איירופא אשר חשבו למשפט לבלתי התערב בהליכות איטליה, ראו במנוחת לבב את כל אשר עשה גאריבאלדי באיטליה ולא דִברו דָבר, רק נאפאלעאן לבדו נִסָה להַטות את לבב ממשלת אנגליה כי תתערב היא וצרפת בדבר איטליה, אך דבריו לא עשו תושיה, כי השרים הנאורים פאַלמערסטאָן ורוסעל לא שעו אל דבריו ולא הִטוּ לו אֹזֶן קשבת.


123 §

רֶגֶש עֹז התרוצץ בלבות האיטלקים בראותם את הגבורות ואת התשועות אשר עשה גאַריבאלדי בממלכת נעאפעל וסיציליה, ורעיון התאחדות איטליה היה בבתי נפשם כלפיד אש בְּעָמִיר, כי כל ישעם וחפצם וכל מעינם והגיונם היו רק לאַחֵד את פלגות ארצות איטליה לממלכה אחת תחת ממשלת וויקטאָר עמנואל מלך סרדיניה. אך כאשר רבה שמחתם בהתבוננם כי הם הולכים הלוך וקרב אל מטרת תקותם, כן רבתה עצבתם בהביטם את אבן הנגף והר הנשף הנצב לשטן ביניהם ובין תקותם, הלא הוא הפאפסט השליט לבדו ברומה ובנותיה. כי הפאפסט לא אבה שְׁמוֹעַ אל כל הדברים הנמרצים אשר דִבר אליו הקיסר נאפאלעאן השלישי לעשות תקונים (רעפֿאָרמען) בהליכות ממשלתו לטובת עבדיו, וברוב גאונו וְגֹבַהּ אפו השיב אל נאפאלעאן אמָרים כי לא יסוג צעד אחד מדרכי ממשלתו, וכל רב ושליט אשר יָעוֹז לגעת בנחלתו ולקחת מְלוֹא כף רגל מארץ מלכותו, תרבץ בו תַּאֲלָתוֹ וְאָלָתוֹ כל ימי עולם. וכן הקאטולים הנצמדים להפאפסט ולהליכות ממשלתו, הֵרִימוּ במרום קולם ויצעקו חמס על קטני האמונה המרהיבים בנפשם עֹז לקרוע מֵעַל אביהם הקדוש את ממלכתו בארץ, כי בעשותם זאת יפשיטו מֵעַל דת נצרת את כבודה ויעוללו בּעפר קרני הודה. וכאשר הוסיפו יושבי רומה הבירה ויתר הערים והמדינות להשמיע קולם כי נכספה גם כלתה נפשם לפרוק עֹל ממשלת הפאפסט מעל צוארם ולהתאחד עִם כל אזרחי איטליה לֵאוֹר באור חיי הדרור כמוהם, כן הוסיפו הקנאים המקנאים קנאת הפאפסט. (אוּלטראַמאָנטאַנען) להשמיע זעקת שֶׁבֶר ולהעיר ולעורר את כל הקאטולים כי יקומו כאיש אחד חברים לעמוד לימין הפאפסט, וחֶבר הכֹּהנים אשר בצרפת הֵעִזוּ פניהם להשביע את הקיסר נאפאלעאן השלישי ואת שריו ויועציו ללכת לישועתה להאב הקדוש ולהיות עליו סִתרה מפני תגרת יד השטן וכל אגפיו, גם הפחידו את הקיסר ושריו בפחדי אָלות וקללות נמרצות אם יתנו ידם אל החטאים בנפשותם וזעומי אֵל הנועזים לנגוע בממלכת הפאפסט וממשלתו הַמְדִינִית. וסגני הפאפסט הֶעבירו קול בכל קַצְוֵי ארץ ותבל ויקראו את כל הקאטולים לצאת לישע את אֲבִי כנסיתם ואביר דתם ולהשיב אחור את ידי המתקוממים אשר נוסדו יחד על אמונתם ועל משיחם: העניים והדלים יתנדבו אגורות נחֹשת, ועשירי עָם יזילו זהב מכיס גם יַלְווּ כסף תועפות לאחוז חרב בכף ומה גם כל מלֻמדי מלחמה יתגודדו לאגֻדה אחת לְהִלָחֵם לִנְשִׂיא הדת היושב על כסא פעטרוס ברומה עיר העולמים לבל יבֻלע לו ולממשלתו. הרעש הגדול הזה אשר התעורר בכל ארצות הקאטולים והתשועה הגדולה אשר אמרו הקאטולים להושיע לִמְמַלֵא מְקוֹם משיחם בארץ, נתנו תקוה בלב הפאַפסט וסגניו כי לא תאֻנה אליו רעה ויד השאול לא תִגַע בו, ועל כן הֶאטים אזנו והקשה ערפו משמוע אל כל הדברים הנמרצים והישרים אשר שלח אליו הקיסר נאפאלעאן השלישי לעזוב את דרכו ולעשות שלום עִם יריבי ממשלתו, כי עוד יש לאֵל ידו לְיַשֵׁר כל הדורים ולתקן כל מְעֻוָת ולכונן את ממשלתו על עמודים חזקים לבל תִּמוֹט. ותהי הנקלה בעיני הפאפסט לתת כתף סוררת לדברי הקיסר ולהשליך מועצותיו הטובות ארצה בגאוה ובוז, כי הוסיף עוד לְהַרְעִימוֹ ולהכעיס את לבבו בשָמעו לעצת מעראָדע סגן המלחמה להקים את לאַמאָריסיע הגענעראל הצרפתי אשר הָחרם מצרפת לְשַׂר צָבָא וְלִנְגִיד מלחמה על צבאות חילו המאֻסף מעמים רבים ושונים, בתקותו כי שֵׁם הגבור המהֻלל הזה אשר היה שר צבא הרעפובליק בצרפת, יַשֵׁב רוח גבורה בלבות צבא הצרפתים הצובאים ברומה ויהיו מגדול עֹז וחֹסן ישועות להפאַפסט. כי בעת ההיא אשר חָלַק לב הפאפסט מנאפאלעאן האמינו סגני הפאפסט וחכמי יועציו כי מגמת פני נאפאלעאן בהציבו מַצָב ברומה היתה לא רק לשמור את רומה אך גם לָשׂוּם משמר על הפאפסט לבל יַרחיב צעדיו מְלוֹא שַעל מן הדרך אשר יַתְוֶה לו. ובעת ההיא לא היו לפני נאפאלעאן רק שני דרכים: אם לתת ידים אל המהפכה אשר באיטליה לָרוּץ אָרחה מבלי מפריע, ואז לא יִמָלֵט הדבר כי גאריבאלדי ישים קֵץ לממשלת הפאפסט ברומה ואת עיר רומה ירומם לעיר הבירה בממלכת איטליה החדשה, או יתן יד לוויקטאָר עמנואל בעל בריתו ואיש סודו להציב גבולות למרוצת המהפכה ולהעביר רוח ממשלת מלך בארץ איטליה וְיָשֹׁכּוּ מֵי הרעפובליק. כי אם לא יהי מעצור לרוח הקושרים והשונים (רעוואָלוציאָנערען) אשר כל ישעם וכל חפצם בממשלה חפשית, אז תהי יד מאַציני ובעלי בריתו על העליונה ויכוננו ממשלת רעפובליק בכל המקומות אשר לכדו בחרבם ובקשתם, וממשלת רעפובליק מֹרַת רוח היא להקיסר נאפאלעאן אשר בכל מאמצי כחו הִשבית אותה מצרפת ארץ ממשלתו ורבים עוד נוֹהִים אחריה. על כן בחר נאפאלעאן בדרך השניה וַיַתֵּר את ידי וויקטאָר עמנואל לקרוע מאת ממשלת הפאפסט את מַרבית מדינות רומה וּלְסַפֵּחַ אותן אל גבול סרדיניה ארץ ממלכתו, רק מעיר רומה ובנותיה יניח ידו וְתִשָׁאֵרְנָה תחת ממשלת הפאפסט כבראשונה וגדודי צרפת ישמרו אותן לבל יהרסו אליהן אויבי הפאפסט. גם מִלא נאפאלעאן את ידו לבוא בחיל גבוריו בשערי נעאפעל לקחת את מִשְׂרַת הנגידות (דיקטאַטור) מיד גאריבאלדי אשר לבבו פונה אחרי השונים וּלְיַסֵד שם ובכל המדינות אשר יקח מאת הפאפסט משפטי מלוכה ועֹז שלטון מלך. זאת העצה היעוצה מאת נאפאלעאן אל וויקטאר עמנואל אשר מִהֵר להוציא אותה לאור. כי בראשית ימי חֹדש סעפטעמבער שלח שתי מחנות תחת פקודת השרים הגדולים פֿאנטי וקיאַלדיני אל גבול ארץ ממשלת הפאפסט, וכמעט אשר הציגו כף רגלם על אדמת הכהנים, התפרצו אזרחי פעזאַראָ, סיניגאַלייא, אוּרביאָן ועוד ערים רבות מפני אדוניהם הפאפסט, וישאו נֵס איטליה בארץ, ויקימו עליהם ממשלת שעה (פראָוויזאָרישע רעגירונג), וישלחו ציריהם לעיר טוּרין לחַלות את פני המלך וויקטאר עמנואל להושיע להם ולהצילם מרעתם, והוא הבטיח להם לעשות את שאֵלתם. שר צבא חֵיל סרדיניה שלח דברו אל הגענעראל לאַמאָריסיע ואל ממשלת הפאפסט וידרוש מאתם לתת רשיון לכל אזרחי רומה להגיד את אשר בלבם אֹדות הליכות הממשלה, ואחרי אשר שָׁבוּ דברי שר הצבא ריקם, אז פָּרַץ הגענעראל פֿאַנטי בגבול אומבריען, והגענעראל קיאַלדיני ביתר מדינות הפאפסט, ובשמנה עשר לחֹדש סעפטעמבער התלקחה מלחמה עזה בין חיל הפאפסט ובין חֵיל וויקטאר עמנואל אצל עיר קאַסטעלפֿידאַרדאָ. שתי המערכות לחמו כגבורים ודמים רבים נִגרו כמים ארצה, אך לאחרונה גָברו חֵיל וויקטאר עמנואל בהיותם רבים ועצומים מאנשי מלחמתם, וחיל הפאפסט נפלו חללים על מרומי שדה ושאריתם נפוצו וינוסו בשבעה דרכים או נִשבו בידי המנַצחים, ולאַמאָריסיע שר צבא הפאפסט נס מנוסת חרב וְעם מְתֵי מעט נִמלט לעיר אַנקאָנאַ ותהי לו נפשו לשלל. אך עוד ביום השני שָׂם קיאלדיני על העיר מָצוֹר מעֵבר היבשה, ושר צבא חֵיל הים אשר למלך סרדיניה צר עליה מעבר הים ויהרוס את מבצריה עד כי פָתחה את שעריה לפני הצָרים, ואז נפל לאַמאַריסיע וכל אנשי המצב בשביה בידי הסרדינים, ואחרי ימים מעטים הופיע וויקטאר עמנואל בתוך העיר וישפוך רוח ממשלתו עליה. ולאַמאָריסיע גִבור החיל אשר פי יודעיו יקבנו בשם „אחילעס הצרפתי“ בהיותו קל ברגליו ואיש מלחמות כמוהו, שֻלח לחפשי וַיָשָׁב צרפתה ויחי שם עוד חמש שנים בודד במועדו ויושב סתר, ובשנים עשר לחֹדש סעפטעמבער שנת 1865 בטרם נמלאו לו ששים שנה הלך בדרך כל הארץ.


124 §

בנעאפעל וסיציליה היו כל הדברים יגעים ונאחזים בסבך סכסוכים רבים ושונים, ועל כן בִּקשו את פני וויקטאָר עמנואל להופיע בכבודו עליהם וּלְיַשֵׁר כל המעקשים, ובשביעי לחֹדש נאָוועמבער (1860) הופיע הוא וגאַריבאַלדי בשערי נעאפעל וכל העם קִדמו פניהם בתרועה ובקול רנה וישועה. בעיר ההיא התנצל גאריבאלדי את מִשְׂרַת הנגידות מעליו, וילך וישב אל אִי קאַפּרעראַ, וינער כפיו מכל אותות הכבוד ומכל חֹסֶן וִיקָר אשר נתן לו המלך וויקטאָר עמנואל ועוד מלכים אחרים, כי לא מאהבת סגֻלות מלכים וְעשֶׁר וכבוד וגדולה השליך הגבור הצדיק הזה את נפשו מנגד, כי אם מאהבתו את הצדק וּמֵאַוָתוֹ להושיע ענוי ארץ ולהאיר אור הדרור על עַם נִגש ונענה, ובדבר הזה הוא מופת הדור וּפִלְאוֹ, ובכל הגבורים המשכילים והמהֻללים אין עֲרוֹך אליו, שֵׁם כבודו לברכה בכל קַצְוֵי ארץ ותבל, וְזִכְרוֹ לתהלה לדור דורים. והמלך וויקטאָר עמנואל נסע יצא מנעאפעל לעיר פּאַלערמאָ, וכל פלגות העם קבלוהו באהבה וכבוד מלכים (בשני לחֹדש דעצעמבער).


125 §

אחרי הִפָּרֵד גאריבאלדי מעל וויקטאר עמנואל הֵחלה המלחמה להתחולל ביתר עָז מבתחלה. בשבעה ועשרים לחֹדש נאָוועמבער נִלחצו צבאות פֿראַנץ השני להסוג אחור מפני חיל וויקטאָר עמנואל, ומעת אשר נלכדה עיר קאַפואַ הבצורה, נִסגר המלך פֿראַנץ ושארית אנשי חילו במבצר גאַעטאַ. על המבצר האחרון הזה אשר נשאר עוד בידי פֿראַנץ השני, היו תלואים הודו וכבודו וכבוד כל בני מלכי בית בורבאן בממלכת נעאפעל וסיציליה, ואם יִפֹּל גם הוא בידי מלך סרדיניה, יִכְבֶּה נֵרָם ייאבד נִירָם. על כן התאושש המלך הצעיר הזה ויתאזר עז וגבורה וילחם כארי להגן בעד המבצר הזה, ויותר עוד חגרה רעיתו המלכה הצעירה והאומללה מרים מבאייערן עֹז ותעצומות בעת רעה ההיא. יותר משלשה חדשים התיצב המלך בעבי גבי מגניו לפני גבורי סרדיניה, והקיסר נאפאלעאן אשר חפץ להתראות לעיני מלכי איירופא כי איננו נותן יד למלך סרדיניה לְרַד לפניו שליטי איטליה, קרא אליו את מלאכו היושב בטורין, כאשר עשו כן רֻבֵּי מלכי איירופא, לְאוֹת כי לא ישרו דרכי מלך סרדיניה בעיניו, גם שלח צִי אדיר לְיַם טירהעני לשמור את החוף מאניות סרדיניה ולתת להמלך פֿראַנץ ידים להביר דרך הים אֹכֶל נפש וכלי נשק למבצר גאַעטאַ. אך לאחרונה חִתְּתָה קֶשֶׁת המלך קְשֵׁה היום וְנָשְׁתָה גבורתו, כי אָזַל הלחם ונִכרת אֹכֶל מפי אנשי חילו הנצורים, חליים נוראים וְנֶגֶף גדול פָּרצו מיום ליום בתוך המבצר, גם בגד בֹּגְדִים וקשר נמצא בין חֵיל צבאו, ואז לא מצא פֿראַנץ השני דרך אחרת לפניו למַלט נפשו ונפשות שארית אנשיו כי אם לפתוח שערי העיר לפני וויקטאָר עמנואל ולהסגיר את המבצר בידו. וביום שלשה עשר לחֹדש פֿעברואר שנת 1861 עזב את גאעטא וירד באניה צרפתית וילך הוא ורעיתו ופליטת שרי חילו ומתי סודו לעיר רומה וישב שם עשר שנים, וַיְקַו כי בעזרת אוהביו הרבים אשר בנעאפעל יצלח לו לשוב אל כסא מלכותו, אך תוחלתו נכזבה ותקותו לא באה, כי וויקטאָר עמנואל לכד גם את מצודת מעסינאַ, ואז נכבשה כל ארץ נעאפעל וסיציליה לפניו, ובשמֹנה עשר יום לחֹדש פֿעברואַר אָסַף את מלאכי כל מדינות איטליה לפני כסא מלכותו בעיר טורין הבירה וכֻלם נתנו עליו הוד מלכות ויכתירוהו כתר מלוכה ובשמָחות וגיל הֵרִיעוּ לו תרועת מלך ויקראו: „יחי מלך איטליה לעולם“, ומאז והלאה היה וויקטאר עמנואל למלך על כל איטליה, ומשפט המלוכה גם לבניו אחריו כל הימים.


126 §

הנה כי כן צָמחה חדָשה בארץ איטליה, חדָשה לא שערוה כל יודעי בינה לעתים: כל מדינות איטליה הנפלגות אשה מאחותה ונתונות תחת ממשלות מלכים אחרים ורוזנים זרים הרודים בהן בשבט ברזל, התלכדו לממלכה אחת ומלך צדיק מקרב בני עַמָם יעצור בהן בשבט מישור. גם הקיסר נאפאלעאן אשר עיניו למרחוק יביטו, לא ראה ולא האמין בעת אשר הוציא שלום ציריך לאור כי יהיה כדבר הגדול הזה. אמנם בחכמת לבב קאַוואוּר ודעתו הרחָבה בהליכות הפאָליטיק, בגבורת ישע יְמִין וויקטאר עמנואל, בחָרף נפש גאַריבאַלדי בעד ארץ מולדתו, ובתבונות כַּפֵּי המשכילים בָּעָם באה ונִהיתה החדָשה הנפלאה הזאת כי התאחדו פלַגות איטליה לממלכה אחת, וגם מאַציני וחבֵריו הרבים השואפים אחרי ממשלת רעפובליק, גם הם הועילו הַרְבֵּה להתאחדות איטליה. אפס כי לְחַזֵק את מוסדות הממלכה החדָשה הזאת לבל יִמוֹטוּ, לָשׂוּם שְׁלוֹם אמת בתוכה ולהַטות לבות כל בעלי הפלגות השונות לְדֵעָה אחת בהליכות הממשלה, ומה גם להַרגיע למלכי איירופא המביטים בְּעַיִן מְלֵאָה חֶשֶׂד על הממלכה החדָשה הזאת ועל תוצאותיה הרבות בימים יֻצָרוּ, כל אלה ועוד רבות כאלה היו עוד כאבני מעמָסה על מלך איטליה החדָשה, וכֹבד מַשָׂאָם יכבד עוד גם מהמלחמות הכבֵדות אשר לָחַם עד הקימו את מזמות לבו לכונן את הממלכה החדשה הזאת. אולם קאַוואוֹר אשר ממנו לא יִבָּצֵר כל מזמה בחכמת המדינה, שָׂם גם את המַעקשים ההם למישור וַיְפַנֶה את אבני נגף ההם מדרך המלך וויקטאָר עמנואל. הוא הטיב לראות כי אם לא ישיבו האיטלקים את חרבם אל תערה, אם לא תהי מנוחת אמת ושלום באיטליה שָׁנִים אחדות לבעבור תהי לאֵל יד המלך לעשות סדרים בכל מדינות ממלכתו החדשה, ולהוכיח לעיני כל מלכי איירופא כי הממלכה הזאת אשר התכוננה בְחִפָּזוֹן גדול ונולדה פעם אחת איננה כקצף על פני המים רק עֹז ותעצומות לה להתועדד ימים רבים, אז תחלוף הממלכה החדשה הזאת חיש מַהֵר כחלום מהקיץ, ובעיני כל רואיה תֵּחָשֵׁב כחזיון אש החשמל אשר כרגע תופיע בְּרוּם הרקיע וכרגע תֵּעָלֵם לנצח. הן אמת כי בטרם תִּלָכֵד ממלכת ווענעדיג ועיר רומה ובנותיה, תחסרנה עוד שתי אבני נֵזר בעטרת מלוכת איטליה, אבני נֵזר המתנוססות בזָהרי יפעתן יתר הרבה מיתר אבני החֵפץ בעטרה היקרה ההיא, אך עוד לא באה העת לשלוח יד ולקחת את האבנים היקרות ההן. כי הקיסר נאַפאָלעאָן נִחַם על אשר הִתְמַכֵּר להיות כלי מַפָּץ ביד קאַוואוּר לְנַפֵּץ בו מלכים וסגָנים ולאסוף את כל ארצות איטליה כאסוף ביצים עזובות, וישם על לבו לעצור בעד מְרוּצָתוֹ ולהַציב גבולות לרוח תאנתו, ובהיותו בשנת 1860 בחברת קיסרי רוסיה ועסטרייך ומלך פרוסיה, הבטיח להם נאמנה כי אם יניף מלך איטליה על ווענעדיג חרב מלחמה, ימשוך ידו ממנו ולא יזכור לו ברית שלומו, ובלי עזרת צרפת הלא קָצֹר קצרה יד מלך איטליה ללכוד את ווענעדיג הבצורה מאד וגבורי חֵיל עסטרייך במספר רב מאד סוככים עליה בחרבותיהם, ומה גם בעת אשר מהומות רבות מתחוללות עוד באיטליה פנימה. כל זאת ידע מאד קאוואוּר ולא הרהיב בנפשו עֹז לדַבר את עסטרייך אויבתו בשערי ווענעדיג. גם להתנפל על רומה לא הגיעה עוד העת, כי צבאות צרפת הצובאים ברומה צֻווּ לבל יתנו לכל צר ואויב לָגֶשֶׁת בשערי רומה. ואם בכל זאת יהרסו הסרדינים אליה ויקדישו על הצרפתים מלחמה, הלא אז יְמַהֵר נאפאלעאן לשלוח את כל צבאותיו ואת כל מגפותיו אל חיל סרדיניה הנועזים להתגרות בצרפתים מלחמה. ואף גם זאת כי אז יתגעשו כל הקאטולים וכאיש אחד חבֵרים ישתערו ברבבותיהם לעשות כָלה ונחרצה בממלכה ההיא השואפת לְמַגֵר את כסא הפאפסט אשר רק לא המלוכה והממשלה ברומה מִימֵי קדם. הדברים האלה ועוד רבים כאלה היו נסִבה כי לא אָץ קאַוואוּר להַקדיש על ווענעדיג ועל רומה מלחמה, וכל יודעי דעת ומתחקים על שרשי רגלי הפאָליטיק ידעו מאד כי אִתּוֹ הצדק ועוד חָזוֹן למועד. אך מאַציני ואנשי סודו אשר עיניהם לא חָדרו בסִתרי חכמת המדינה כקאַוואוּר, הם קָצפו עליו קצף גדול על אשר יעביר המועד ועת רָצוֹן כזאת אשר כל האיטלקים צְמֵאִים למלחמה, ויסיתו את המון העם לתת ידם אתם ולעלות על ווענעדיג ועל רומה בסערת מלחמה. גם גאריבאלדי נטה אחרי מאַציני וחבֵריו הרעפובליקאנים בדבר הזה, כי הוא היה איש מלחמה מנעוריו, רֻבֵּי ימי חייו נעצר במדינות אשר ממשלתן ממשלה רעפובליקית, וכמעט תמיד כל הימים הלך מנגד למשפטי המלוכה הבלתי מָגבלה, ובהעמיקו כל הָגות לבו בעולם החזיונות ורוחו שָׁאפה תמיד רוח הדרור ואהבת ארץ מולדתו, לא הִרבה הִתְחַקוֹת על הליכות הפאָליטיק ודרכי התבל, ויזעף מאד על קאַוואור ההולך בעצלתים וּמְנַהֵג בכבֵדות את אָפני הַמִשְׂרָה אשר בידו, ולא ימהר ויחיש מעשהו לעלות בסערה על ווענעדיג ורומה. ובעשרים לחֹדש אפריל שנת 1861 הופיע במושב שרי הפאַרלאַמענט בעיר טורין וידבר אתם קשות על אשר הִתִּירוּ אגֻדת חֵיל הנדָבות אשר אָסף בעמל רב ועל אשר אָצלו כבוד מִמְתֵי סודו וחברי מלחמתו, גם הֵאִיץ בם לְצַוֹת את העם לחגור כלי נשק ולהיות ערוכים בַּכּ־ל ליום קִרָב ומלחמה. אך קאַוואוּר בלשון ערומים ודברי נגידים הֵשַׁךְ את חמתו והשיב את לבו אל לבבו, ובשלום והשקט שב גאַריבאַלדי אל אִי קאפרערא ויתבודד שם כבתחלה. מקץ ימים מעטים (בששי לחֹדש יוני 1861) הלך קאַוואור בדרך כל הארץ, ויספדו לו כל יודעי שְׁמוֹ ומביני חין ערכו. כי הוא היה חכם מחֻכּם בחכמת המדינה אשר לא קם כמוהו מימי הקאַרדינאל ריסעלייו, ואהבת איטליה ארץ מולדתו היתה כאש עצורה בלבבו עד אחרית נשימתו. גם הכֹהנים הקאַטולים אשר שנואוהו תכלית שנאה בחייו, לא כִחדו אחרי מותו את נִדבת נפשו העדינה, את רב טובו ואהבתו הטהורה והנאמנה לכל בני אדם. מעולם לא הִרבה איש מְדִינִי להיטיב לארץ מולדתו כמוהו, כי סגנים אחדים כרישעלייו, פיטט ועוד רַבֵּי פעלים כמוהם מצאו כבר ממלכות אדירות ערוכות בַּכֹּל ומתנוססות בְּעֹז וֶאֱיָל, אך הוא הִשכיל לחולל ולהוליד ממלכה חדשה ולפעול ישועות בקִרבה באֹרח נפלא מאד. הוא היה יועץ פלא, צופה ומביט גִנזי נסתרות הנסתרים בחיק העתיד, חִצֵי בינתו קלעו תמיד אל המטרה הישרה מבלי החטיא כמלוא השערה, רוחו נאמנה את אלֹהים ומלך, וכל מעשהו בחכמה ובתבונה, באמת ובאמונה.


127 §

אחרי מוֹת קאַוואור הֻקם הבאַראָן ריקאַזאָלי תחתיו לראש הסגנים וּבַאֲשֻׁרוֹ אָחזה רגלו בכל ארחות דרכו. ותהי ראשית דרכו לְנַסות דָבר אל הפאפסט גם הוא ולהטות את לבבו כי יניח מידו את שרביט הממשלה הַמְדִינִית ולהיות רב ושליט רק בהליכות הדת, והוא וסגניו גם כל הכֹהנים הגדולים והקטנים יהיו חפשים מכל מס ומכל משא מלך ושרים, וַהֲדַר כבודם יהיו חדש עמם כבראשונה. אך גם את פני הסגן הזה השיב הפאפסט בגערת אף וחֵמה עזה וַיַשְׁלֵךְ דבריו אחרי גֵווֹ. מקץ שנתים ימים עזב ריקאַזאָלי את מִשְׂרָתוֹ בראותו כי קָצרה ידו לעשות ולהקים את מזִמות לבבו, והשר ראַטאָצי הִתְעַלָה וינחל את כסא כבודו (בארבעה לחֹדש מאֶרץ 1862). הוא נָטַל עליו לחבר את המדינות השונות ולעשות סדרים ישרים בתוכן, גם לקחת את ווענעדיג מיד קיסר עסטרייך ואת רומה ובנותיה מיד הפאפסט ולספחן אל ממלכת איטליה, אך לא החיל ולא בכח כי אם ברוח דעת ובמשפטי ישֶׁר. הדבר הזה מִלא את לִבּוֹת מָגִנֵי איטליה רוח תקוה, אך הם שָאפו להוציא את המִפעל הגדול הזה לאור בחרב ובמלחמה, כי נפשם ידעה מאֹד כי לא בִדְבַר שפתים רק בפֹעל כפים יֵצא דָבר גדול בזה אל הפועל, ולא רק ווענעדיג ורומה כי אם גם את כל נְפוֹת טיראָל הדרומית והנפות אשר מעֵבר לים אַדריאַ המדַברות שפת איטלקית הִתְעַתְּדוּ ללכוד בחרבם ובקשתם ולחַברן אל ממלכת איטליה תחת ממשלה וויקטאָר עמנואל. כראות הממשלה את סערת המון העם אשר יסערו לעלות על ווענעדיג ורומה בסערת מלחמה, הוציאה דְבַר מלכות מלפניה לבל יעיזו עוד להתאסף לַאֲסֵפוֹת בלי ידיעתה, גם לא יַרהיב איש בנפשו עֹז לאסוף חֵיל נדָבות ולתת כלי נשק בידם ולעשות גדולה או קטנה אשר בכֹחה להפריע את השלום ולעורר מהומות בארץ, ואשר יעבור את המצוה הזאת עָנשׁ יֵעָנֵש בתגרת היד.


128 §

אך כל אלה לא עָצרו ברוח גאַריבאַלדי מֵעֲשוֹת את כל אשר בכֹחו לעשות לטובת איטליה, וישם פניו אל רומה ללכוד אותה בחרב הקשה ולרוממה לעיר הבירה בממלכת איטליה החדשה. והנה מהרה קל הֵרִים האיש הנפלא הזה את פעָמיו מאיטליה העליונה אל פּאַלערמא, ושם נשא מדברותיו באזני העם וידבר קשות על הקיסר נאפאלעאן ויאשימהו כי הוא נִצב לשִטנה בדרך לבל תשוב רומה להיות עיר הבירה באיטליה כבימי עולם, גם הֵעיר את רוח העם להסתפח אל חֵיל הנדָבות אשר ברגליו וללחום תחת דגלו לטובת ארצם ולכבוד תפארת עֻזה, וכן עשה בכל הערים אשר עָבר עד אשר התאספו אליו כארבעת אלפים איש. אוהביו הנאמנים העידו בו לשוב מהדרך אשר הוא הולך בה, כי היא לא תצלח, גם המלך וויקטאָר עמנואל הִזְהִירוֹ לעזוב דרכו, אך הוא לא שעה אל כל הדברים האלה, וַיְקַו כי תושיע לו ידו ללכוד את רומה ובנותיה לראשונה ואת ווענעדיג וטיראָל האיטלקית לאחרונה. ובעשרים וארבע לחֹדש אויגוסט 1862 הגיע עִם אנשי חילו אצל מעליטאָ בחוף קאַלאַבריען. אך קיאַלדיני ולאַמאַרמאָרא שָׂרֵי חֲיָלֵי המלך וויקטאר עמנואל הִתְמַכְּרוּ לָשׂוּם קֵץ למרוצתו בפעם אחת. ובעשרים ושמנה לחֹדש אויגוסט שלח השר קיאַלדיני את פּאַללאַפֿיצינאָ שָׁלִישוֹ בראש מחנה גדולה לקראת חיל גאַריבאלדי, ושתי המחנות נִפגשו אצל אָספּראָמאָנטע ויתיצבו במערכות מלחמה. גאריבאלדי צִוה לאנשיו לבל יוֹרוּ בכלי נשקם על חֵיל המלך, אך בכל זאת ירה אחד מהם כדור עופרת, וזאת היתה אוֹת מלחמה בעיני חיל המלך וָיוֹרוּ גם הם זִקים חִצים וָמָוֶת, אחדים מאנשי גאריבאלדי נפלו חללים, וגם בו הפגיע כדור עופרת ויפצעהו פצע אָנוּש מאד. אז נסו רבים מאנשי חילו מנוסת חרב, ושאריתם נִשבו בידי חֵיל המלך וגאריבאלדי בראשם. באנית קיטור הובא גאריבאלדי אל חוף ספעציאַ, ואחרי כן אל מבצר פֿאַריגנאַנאָ, ושם ישב בתֹר שבוי מלחמה עד אשר סלח המלך ביום חתונת בתו לכל החוטאים אל משפטי המלוכה, ואז יצא גם הוא לחפשי וישב לְאִי קאפרעראַ להתרפאות מִמַחַץ מַכָּתוֹ. ימים רבים התהפך במַכאובים נֶעכרים וַתְּהִי זאת נֶחָמָתוֹ כי איירופא כֻלה התעצבה אל לבה וַתָּנָד לו ותמאן להתנחם עד אשר התבשרה כי הצליחו הרופאים לגהות ממנו מָזוֹר וישב לאיתנו. אך מגני איטליה ראו אז כי נכזבה תוחלתם בפעם ההיא ועוד יָארכו הימים עד אשר יצלח חֶפצם בידם לָשׂוּם את רומה לעיר הבירה באיטליה כבימי קדם.


129 §

והקיסר נאפאלעאן חָתַר בכל עֹז להשיב את לב הפאפסט אל וויקטאָר עמנואל, אך עמלו נִשאר מָעַל, ובחמשה עשר לחֹדש סעפטעמבער 1864 באה צרפת ואיטליה במָסורת הַפֶּשֶׁר (פֿערטראַג) על פי האפנים האלה: מלך איטליה יסיר את טורין מגבירה ומעיר הבירה ותחתיה ירומם את עיר פלאָרענץ לבירת ממלכתו. במֶשך שתי שנים יוציא קיסר הצרפתים מעט מעט את אנשי צבאו מעיר רומה ובנותיה, ובמֶשך הימים ההם תהי לאֵל יד ממשלת הפאַפסט לאסוף אנשי חַיִל אשר כֹּחַ בהם לְהָגֵן על רומה וגבולה סביב ולשמור את כבוד הפאַפסט לבל יָעוֹז אנוש לָשׂוּם בו תָהֳלָה, אפס כי מספר אנשי חיל ההם לא יהי רב ועצום עד כי יוכלו להתגרות בממלכת איטליה מלחמה. ויהי בהִשָמע דְבר הפשר ההוא בעיר טורין ובהִוָדע לאזרחיה כי היא מוּסָרָה מהיות עוד עיר הבירה, וַיֵרַע הדבר מאד בעיניהם, כי בצאת ממנה כל הדרה עִם משכן כְּבוֹד המלך ושרי מלכותו, יֶחרב מַעין ישועתם וְיִדַל מוצא כספם. גם אפרתי העיר וקציניה רָעמו פנים וירגזו מאד אֹדות הדבר הזה, באָמרם כי אם הוּרְמָה עיר רומה לבירת הממלכה אז בָּחרו בה בכל אַוַת נפשם, כי לה יֵאות הכבוד הגדול הזה, אך במה נחשבה עיר פֿלאָרענץ כי תהיה גבֶרת הממלכה ועיר טוּרִין ההֻללה תהי לה לבת? וְלוּ הִשכיל הסגן ראַטאַצי להשביח את רִגְשַת העם בדברים וטובים ולהוכיח ולערוך לעיניהם כי לא משנאת המלך את העיר הוא עושה זאת רק מאשר נָטַל עליו קיסר הצרפתים לפי משפט הפאָליטיק בעת ההיא, ויד המלך לא תקצר מֵהֵיטִיב להם בעד הרעה הזאת, לוּ השכיל הסגן לְדַבֵּר כן על לב אזרחי טורין כי אז נחו שקטו האזרחים וַתֵּכֶל תלונתם, אך הוא לא עשה כן רק בשָמעו את תלונת ההמון מִהֵר וַיְשַׁחַח בהם את אנשי החיל להפחידם בכלי נשקם, ואז נִשְקָה חמת העם כאש וישימו עליהם כלי נשקם גם הם ומלחמה עזה התלקחה ביניהם ובין חיל המלך שלשה לילות רצופים (מכ“א עד כ”ג סעפטעמבער) וחללים רבים נפלו מבני העם גם מחיל המלך. לדבר הזה חרה אף המלך ויסר את הסגן מפקודתו, וימַלא את ידי הגענעראַל דע לאַ מאַרמאָראַ לבחור סגן אחר תחת הסגן המוסר, והגענענראל הִטיף דברי נחומים על לב אזרחי העיר ויבטיחם בשם המלך כי יְשַׁלֵם להם טובה תחת הרעה אשר הגיעה אליהם, והאזרחים שָׁבוּ למנוחתם וישימו יד לפה אף כי נפשם נשערה מאד. ויהי כי יָרֵא המלך לצאת מהעיר בהדרת מלכים לעיני העם, פן לא ימשלו ברוחם ויעוררו עוד הפעם מהומות חדשות, ויצא בסֵתר מתוך העיר (בשלישי לחֹדש פֿעברואַר 1865) ואחריו כל בני ביתו ושרי חצֵרו וכל שריו ויועציו, ובהדרת מלך ותרועת שמחה הופיע בשערי פֿלאָרענץ אשר מאז והלאה היתה לעיר הבירה ומקדש מלך בממלכת איטליה החדשה.


130 §

והנה כאשר התקצפו אזרחי טורין על הַפֶּשֶר ההוא אשר נהיה בין צרפת ובין איטליה, כן התקצפה גם ממשלת הפאַפסט על הפשר ההוא אשר נעשה מבלי שָׁאוֹל את פיה גם היא ומבלי ידיעתה וגם לרעתה. ולהוכיח לעיני כֹל כי ממשלת הפאַפסט לא תשים לבה ולא תטה אזנה לקול רוח הזמן ולהליכות ההשכלה ולמשפטי המלכים אשר נֹכַח ההשכלה הנאורה דרכם, שלח הפאַפסט (בכ"ב דעצעמבער 1864) ספרים גלוים לכל העמים ספרים הנודעים בשמות ענציקליקאַ וסילאַבוּס, ובהם מנה וספר לאחד אחד את כל המגרעות והרעות אשר הביאו לפי דֵעוֹ המשכילים בָּעָם ברוח הַשְׂכָּלָתָם ואנשי המדינה בחכמת לבבם בארחות הפאָליטיק, גם את מלכי איירופא ורוזניה ההולכים לְנֹגַהּ בְּרַק ההשכלה דִבר קשות, ועל כל הדברים היקרים והנשגבים אשר הוציאו חכמי הדור האחרון הזה השליך שקוצים וַיְנַבְּלֵם. כי הוא בָטַח עוד באוצָרו הַמָלֵא כלי נשק השחת: אָלוֹת וקללות, חֲזִיזֵי רעָמים וחרָמים, וַיַאֲמִין כי כל מלכי גוים וכל גויי הארָצות יֵחַתּוּ וירגזו מפני כלי נשק ההם אשר באוצר זעמו וִיתֻכּוּ לרגליו וישאו עֹל מלכותו ומצות שפתיו כבימים הראשונים, והוא לא יָדַע גם לא חפץ לדעת כי על כלי נשק ההם כבר אָבַד כֶּלַח, כבר סָר כֹּחָם מעליהם ולא יָרֵעוּ ולא ישחיתו עוד לגוי ולאדם בכל רחבי ארץ ותבל. והנה תחת לתת עֹז ותעצומות לממשלתו הַמְדִינִית ולהפיל יראת כבודו על כל עַמֵי איירופא, פקח עוד את עיני העמים להביט על מעוֹרֵי ממשלת הכֹהנים ועל כל מִגְרָעוֹתֶיהָ, וידעו כל יושבי איירופא כי רעה נֹכַח פניהם אם יתנו ידם אל ממשלה כזאת הגועלת את כל דרכי החיים, המורדת אור ההשכלה, השואפת הלילה והחשֵכה הנצחת אשר שָררה בימי הַבֵּינַיִם, וכל ישעה וחֶפצה להכריע את התבל ומלואה תחת הֲדוֹם רגליה –. והנה כאשר הוכיח הפאַפסט לעיני כֹל כי הוא לא ישים לבו אל ארחות מלכי ארץ, כן הוכיחו אז מלכי הארץ כי גם הם לא ישימו לבם אל משפטי הפאפסט בספריו הגלוים ההם, וזולת אשר הֵנִיאוּ את הכֹּהנים מִקְרוֹא את דברי הספרים ההם באזני בני העם, עוד המתיקו אז שריהם סוד ויתיעצו על דברים רבים אשר כקוצים הם בעיני הפאפסט, הלא הם: לְהַתִּיר את ידי העם לקחת להם נשים בלי ברכת הכֹהנים וסדרי קדושיהם רק על פי השופטים והפקידים אשר בכל עיר ועיר (ציווילעהע), לסגור את דלתות בתי הנזירים והנזירות (אויפֿהעבונג דער קלאֶסטער) ולהסב את נכסי הכֹהנים אל אוצר המדינה, גם לְבַטַל את משפט הַמָוֶת מהפושעים והחוטאים, ועוד רבות כאלה. אמנם כי בכל זאת התאמץ וויקטאר עמנואל לעשות שלום עם הפאַפסט, ויחתור בכל עֹז להפיק רָצוֹן מאתו ומאת סגניו וכֹהניו, וגם נאפאלעאן השלישי לא חָשך מכל יגיעה נפשו להשיב חמת הפאפסט מעל מלך איטליה, אך על כל דברי השלום והאמת אשר שָמוּ לפניו ענה רק מַענהו הידוע, הלא הוא: לא אֹבֶה ולא אשמע (non Possunus).


131 §

ימים רבים הֶאמין הפאַפסט כי דְבַר הפשר בין צרפת ואיטליה משנת 1864, אך דְבַר שפתים הוא ולא יֵצא לנצח לפָעלו, כי כן הבטיח אותו מעראָדע סגן המלחמה, ומה נבהל ונחפז בראותו כי הקיסר נאפאלעאן הֵחֵל להסיע את הצרפתים מאדמת הכֹּהנים, ומעט מעט יצאו אנשי החיל עד כי בי“א דעצעמבער 1866 לא נשאר אחד מהם ברומה אחר אשר צבאו עליה שבע עשרה שנה. ממשלת הפאַפסט החלה לרדת מטה מטה באין עָצור ועזוב, וממלכת איטליה עלתה מעלה מעלה והרחיבה את גבולה בספחה אליה גם את ווענעציה. על פּי הפשר אשר בין צרפת ואיטליה מט”ו דעצעמבער 1864 נטלה עליה ממלכת איטליה לשמור את גבול מדינת רומה לבל יתפרצו בה אויבי ממשלת הפאפסט אחרי צאת מצב הצרפתים מתוכה, והמלך וויקטאר עמנואל הֵקִים את הדבר הזה וַיַצֵב גדודי אנשי חילו לסוכך בחרבותיהם על ממשלת הפאפסט שונאו הגדול וצורר ממלכתו. דעת לנבון נקל כי מחסה כזה אך קנה רָצוּץ הוא אשר לא יכול הפאַפסט להִסָמך עליו פן יבוא בכפו וּנְקָבָהּ – הפשר אשר בין צרפת ואיטליה לא דָחָה את החלטת הפאַרלאַמענט האיטלקית אשר החליט לעשות את רומה לבירת הממלכה באיטליה, ובכן נשארה עוד ההחלטה ההיא בעצם תֻּמָה ועוד ידה נטויה להוציא את דבריה לאור. גם לא דבר נמנע הוא כי אזרחי רומה יקשרו על ממשלת הפאפסט קשר, ואֹדות הדבר הזה אין זֵכר בדברי הפשר אשר בין צרפת ואיטליה, והיה כי יִקָרֶה קשר כזה, לא יֵאָמֵן כי חֵיל איטליה ילחמו מלחמות הפאפסט להשיב ידי הקושרים אחור, גם נאפאלעאן לא יוכל אז לשלוח אנשי צְבָאוֹ שנית לְהָגֵן על הפאפסט לַמְרוֹת עיני יתר מלכי איירופא. אך אם כֹּה או כה יֶהִי, אין לממשלת הפאפסט כל תוחלת ותקוה לימים יֻצָרוּ, כי כל בני איטליה גם רבים מעדת הכֹּהנים הוסיפו להתאמץ בכל מאמצי כּחַ לקרוע מיד הפאפסט את רומה ובנותיה. אך בכל אלה לא נסוג הפאפסט צעד אחד מדרך ממשלתו, לא קָרַע אף חלון קטן להבקיע שְׁבִיב אוֹר ההשכלה במַחשכי עיר קדשו ומקום משכן כבודו, וינאץ בזעם אפו מלכים ורוזנים ההולכים לאור החכמה ונֹכח בְרַק ההשכלה דרכם. כי הוא בָטַח בכֹח ממשלה נוראה וכבירת ימים כממשלת הפאפסט, ממשלה אשר עוד בדורות קדומים בימי קיסרי רומה היתה שלטת בדברי הדת והאמונה, ואחרי כן גם בדברי המדינה והליכות עולם עד כי כל כסאות מלכי איירופא היו הדום רגליה, ממשלה אשר בעיניה רָאתה אלפי מלכים אדירים עולים ויורדים בגלגל הסובב תחת השמש, אלפי מחוקקים וחכמים מחֻכּמים, ואלפי פילוסופים נפלאים ואלפי גבורים מנַצחים ספו תמו מן בלהות והיא נִצבה קוממיות בעזוזה וֶאֱיָלוּתָה מאז ועד עתה ומלכותה בכל אפסי איירופא מָשָׁלָה, בממשלה נצחת כזאת בָּטַח הפאפסט פיוס התשיעי ויאמין כי היא לא תִמוֹט לנצח ואין חליפות לה כל ימי עולם, ועל כן הקשיח לבבו ויתן כתף סוררת לכל החדשות אשר הביא רוח הזמן בארץ, ואת כל הליכות המלכים החכמים והישרים השליך אחרי גוו. ואף גם זאת כי הפאפסט הזה אשר בימי הָעֲלִיָה, ימי הנעורים, היה חכם לבב ומשכיל מפֹאר, ירד בימי הירידה, ימי הזקנה, עשר מעלות אחֹרנית, באשמת כֹהניו ויועציו היעזואיטים האמין אמונה אֹמֶן כי רק הַכְּנֵסִיָה הקאטולית מְאַשֶׁרֶת את בני האדם ורק בה בָחר ה' מכל הדתות והאמונות בתבל ארצו, ועל כן הֶאמין כי כנסיה כזאת תִּכּוֹן לעד ולעולם, וּבְדֵי ריק ייגעו יריביה לָגַעַת בה לרעה, בְּדֵי רִיק יתיצבו יתר הכנסיות להוריד ממנה עֻזָהּ ולהפשיט כבודה –. כי לולא זאת יִפָּלא מאד בעינינו איכה ירהיב גבר אין אֱיָל וְזָקֵן חַלָשׁ כמוהו בנפשו עֹז נִמרץ כזה להתחרות את מלכי איירופא האדירים, להתגרות בם ולהטיל עליהם רשפי אש אָלותיו וקִללותיו ונאָצות הנמרצות –. ואם אמנם כי בדבר הממשלה הַדָתִית אשר בידו לא הִרבה לִשְׁגוֹת מדרך אמת, כי באמת מלֵאה היא עוד כֹּחַ עלומים וְקָצֹר קָצרה יד כל רב ושליט להסירה מִגְבִירָה, אך בדבר הממשלה הַמְדִינִית שגה ברואה, כי היא נתונה בידי הפאפסטים ממלכי ימי הקדם רק בגלל אשר מצאו בה חֵפץ לפי אָרחות הפאליטיק בימים ההם, אך בימים האלה ידי מלכי איירופא נֶאדרות בַּכֹּח על פי חכמת לבבם וישרת נפשם ואָרחות הפאליטיק שֻׁנוּ תכלית שִנוי עד כי אין להם חפץ עוד בממשלה המדינית אשר ביד נְשִׂיא דת הקאטולית ברומה –.


132 §

מִמַפֶּלֶת הָאֲרִי נאַפאלעאן השלישי בסעדאַן, רָדוּ עַמֵי איירופא דבש, כי אז נָפלה נפלה גם ממשלת הפאפסט בהליכות המדינה. כי עד הימים ההם צָבאוּ עוד צִבְאוֹת נאפאלעאן ברומה לְהָגֵן על ממשלה המדינית אשר להפאפסט, גם ידי המלך וויקטאָר עמנואל היו אסורות על פי הברית אשר כרת עם נאפאלעאן בשנת 1867 בחמשה עשר לחֹדש דעצעמבער לבלתי תֵּת לכל ממשלה לגעת בממשלת הפאפסט המדינית, אך בשנת 1870 אשר הקיסר נאפאלעאן נתן לַשְׁבִי עֻזוֹ בסעדאַן והודו וכבודו התעופפו כחלום חזיון לילה, כֻּפַּר גם בריתו את וויקטאָר עמנואל וכל חֻקיו ומשפטי פיהו עָלוּ בתֹהוּ וְאָבָדו, ואז אחרי אשר כבר יצאו גם הצרפתים מרומה והפאפסט נשאר בלי מחסה ומגן, אז הֵאִיצו האיטלקים בוויקטאר עמנואל מַלְכָּם לקחת את מדינות רומה מיד הפאפסט וּלְסַפֵּחַ אותן אל ממלכת איטליה כבימי עולם ושנים קדמוניות, ועיר רומה תהי עיר הבירה ומקדש מלך באיטליה כבראשונה. גם וויקטאר עמנואל לא אָבה להעביר המועד ולהשליך אחרי גוו עת רָצוֹן כזאת ויחגור בעוז מתניו להוציא את הדבר הגדול ההוא למענהו לגאון ולתפארת איטליה. עד מהרה מלא את ידי וויסקאָנטי פֿענאָסטאָ סְגָנוֹ החכם הגדול בחכמת המדינה לכתוב ספרים גלוים אל כל מלאכי איטליה אשר בחצרות המלכים האחרים ולהודיעם כי מלך איטליה ישלח אנשי צבאותיו לצבוא על מדינות רומה, כי נָחוּץ הדבר גם לאיטליה גם להפאפסט, אך חלילה לו (למלך איטליה) לשלוח ידו אל הממשלה הדתית אשר להפאפסט, וכמאז הוא עומד הָכֵן גם עתה להתחבר עם יתר מלכי איירופא להיות מגדל עֹז לממשלתו הדתית לבל יִגָרַע מאומה מכל זכיותיה אשר לה מימי קדם. ובשמיני לחֹדש סעפטעמבער שנת 1870 הרימו צבאות איטליה את פעמיהם תחת פקודת הגענעראל קאַדאָרנאַ אל גבולות רומה ויתקעו יתדם במקומות רבים ושונים. ובעצם היום ההוא שלח המלך וויקטאר עמנואל מכתב אל הפאפסט פיוס התשיעי ביד הגראף פּאָנצאַ די סאַן מאַרטינאָ ויגל את אזנו כי שולח הוא את אנשי חֵילוֹ אל מדינות רומה, ומגמת פניו בזה היא להשיב אחור את ידי המורדים והשונים מִפְּרוֹעַ פְּרָעוֹת באיטליה ובמדינות רומה –. גם שָׂם דברים בפי הגראַף ההוא לדַבר עם הפאַפסט ולהציע לפניו את הָאָפְנִים אשר על פיהם יכרות מלך איטליה ברית שלום עם נְשִׂיא הדת ברומה. והנה דעת לנבון נקל כי הפאפסט לא אבה ולא שמע אל כל דברי וויקטאָר עמנואל, וימאן לתת אף מְלוֹא שַׁעַל עָפר מאדמת הכֹהנים אל מלך איטליה וַלַסוּר ממשלתו המדינית אף מלוא השערה. ובין כֹה וָכֹה הגיעו צבאות איטליה אל גבול אדמת הכֹּהנים ברומה, והגענעראל האביר קאַדאָרנאַ נשא מדברותיו גם שלח ספרים אל אזרחי מדינות רומה וידבר על לבם דברי נגידים, ובתוך יתר דבריו דִבר גם את הדברים האלה: „אַל תפחדו אַחַי ואל תערצו מפני צבאות האיטלקים הבאים בגבולכם, כי לא למלחמה מגמת פניהם, רק להושיע לכם ולהאיר עליכם אור הדרור. ואתם בישרת לבבכם תוכיחו לכל עמי איירופא כי משפט חרותכם איננו פוגע במשפט כבוד הדת, ובצאתכם לחפשי מהממשלה המדינית אשר להפאפסט, לא תמישו בזה צוארותיכם ממשלתו הדתית –. גם תהיו מחסה עֹז להממשלה הדתית יתר הרבה מאשר היו לה בני הנֵכר עד כֹּה, כי בהיותכם אזרחים חפשים ונאזרים בגבורה, לא יתיצב עוד לפניכם כל צר ואויב מצוררי הממשלה ההיא ואויביה –.“ הדברים המחֻכּמים ההם מצאו מסִלות בלבות הרומאים ויטו להם אֹזן קשבת. צבאות הפאפסט עזבו את מקומות תחנותם וַיֵאָסְפוּ לעיר רומה לְגַבֵּר יחד חיָלים להיות עליה לסִתרה. יושבי עיר ציוויטאַ וועטשיא וּוויטערבּאָ פתחו שערי עריהם לפני צבאות איטליה מבלי הָנֵף חרב וְהָרֵק חנית, וגם במקומות אחדים אשר התיצבו צבאות הפאַפסט לפני האיטלקים בחרב, נִגפו עד מהרה לפני הגבורים ההם וינוסו מנוסת חרב. ובהגיע חיל איטליה עד שערי עיר רומה, שלח הגענעראל קאַדאָרנאַ אל אנשי המצב אשר בתוכה דברי שלום ואמת וידרוש מהם לפתוח את שערי העיר בשלום, אך הם ענוהו ברעם כלי תותח, אז צִוה השר האביר ההוא לפרוץ בחומת העיר ולבוא בסערת מלחמה בשעריה. ויהי כאשר פרצו אנשי החיל פרצות אחדות בחומה, כתב הפאפסט בעֶצם ידו אל אנשי צְבָאוֹ וַיְצַוֵם להשיב ידיהם ממלחמה, כי ראה כי נִשברה זרועו וִימִין אויביו רוממה, ומדוע ישפוך דמי עבדיו הנאמנים חִנָם ללא יועיל? ואז באו צבאות וויקטאָר עמנואל בתרועה ובקול חצוצרות בשערי רומה כמבוא עיר מבֻקעה (בעשרים לחֹדש סעפטעמבער שנת 1870). ובשני לחֹדש אקטאבער התאספו נבחרי מדינות רומה, ועל פי רוב דֵעוֹת הִתְלַכְּדוּ כל המדינות ההן אל ממלכת איטליה תחת שֵבט המלך וויקטאָר עמנואל. ואז באו מלאכי רומה ויציקו לרגלי המלך את נזר מלוכת רומה, והמלך כתב זאת בספר גלוי לכל העמים לחק עולם לא יעבור, גם הוציא אז דְבַר מלכות מלפניו כי הוא סולח ומכַפר עֲוֹן כל האנשים אשר הניפו עליו חרב עד היום ההוא בכל מדינות רומה, ואת הגענעראל לאַמאַרמאָראַ הֵקִים לנָגיד ומצַוה (גענעראַלשטאַטטהאַלטער) בכל מדינות רומה. המלך נשא אז גם מדבר נאוה וַיְגַל את עֹצֶם שִׂמְחָתוֹ וְחֶדְוַת מעוזו כי חֶפצו הצליח בידו לחַבּר את כל ארצות איטליה לממלכה אחת כבימים הראשונים, ובתוך אבני נִזְרוֹ תתנוסס רומה הרוממה וְתַעל ביפעת הודה על כֻּלָנָה לגאון ולתפארת האיטלקים.


133 §

אחרי הדברים האלה שלח השר פֿיסקאָנטי פֿענאָסטאַ סְגַן הענינים החיצונים, ספר גלוי לכל מלכי איירופא, ויבחר לשון ערומים ושפתי נאמנים כיד חכמת הַדִבֵּר הטובה עליו, והציר אשר עליו סַבּוּ דבריו הלא הוא: כי לעמי רומה הצדקה לבחור להם משפטי ממשלה אשר עליהם יחיו לפי רוח הזמן ורוח השכלה והציוויליזאַציון השוררות בכל אפסי איירופא, ואחרי אשר על ממשלת הפאַפסט המדינית כבר אָבד כלח, וכל חֻקיה ומשפטיה הישנים הולכים מנגד לחֻקי חיים ומשפטי צדק אשר יתהלכו בימים הנאורים האלה בכל ממלכות איירופא, על כן נועצו לב יחדו לתת הוד מלכות לוויקטאָר עמנואל מלך איטליה ולחבר את מדינות רומה אל ארץ ממלכתו כאשר היו מחֻברות יחד מִימֵי עולם ושנים קדמוניות, כי שֵׁבט מישור שֵׁבט מלכותו, וכל חֻקי ממשלתו ומשפטיה מיוסדים על אדני הצֶדק והחֵרות. גם הודיע במועצות ודעת את התועלת הגדולה אשר תצמח לאיטליה ולכל ארצות איירופא בְּסוּר עטרת הממשלה המדינית מאת הפאפסט. „אולם“, הוסיף הסגן החכם ההוא לדבר, „בנוגע לממשלתו הדתית, לא יִגָרַע מכבודה ועזוזה דָבר מאשר היו לה עד כֹּה, כי כאשר היה כן יהי הפאפסט גם מהיום והלאה נְשִׂיא דת הנוצרית הקאטולית, ועֹז בידו וגבורה בימינו לשלוט ברוח הדת ובכל הליכותיה באין מפריע ככל הטוב והישר בעיניו, וכל העמים הסרים אל משמעתו, יתֻכו לרגליו וישאו מדברותיו כמאז ומקדם“ –.


 

11. קורות העתים ביתר חלקי התבל.


 

1. המֶרד בממלכת הודו הבריטאנית, סִבָּתוֹ וראשיתו.


134 §

הבריטאַנים שָׁפטו למראה עיניהם כי ממלכתם האדירה והכבירה אשר יָסדו בארץ הודו, נכונה היא על עמודי חֹסֶן אשר לא ירופפו עוד כל ימי עולם, וכל המדינות העדינות, הרבות והעצומות אשר יָרשו בארץ רבה ההיא מנהר אינדוס והררי הימאַלאַיאַ בפאת צפונית עד ראש קאָמאָריס בפאת דרומית, תקומנה בידיהם לאחֻזת נצח. אך לא כאשר האמינו כן היתה, כי פתאום לפתע התחולל סער נורא על ראשיהם ויסער להפיצם וּלְנַפֵּץ כרגע את ממלכתם אשר כוננו במֶשך שָׁנִים כבירות. והבריטאַנים בפֹעל כפיהם הֵעִירוּ את הסער ההוא עליהם על פי הדברים האלה: לְמִן היום אשר הִצִיג האיש קליפֿע וחבֵריו כף רגליהם בפעם הראשונה על אדמת הודו בשנת 1757 עד שנת 1857 הִכבידו הבריטאַנים המנַצחים את ידם על עמי הוֹדוּ המנֻצחים ויעמיסו עֹל ברזל על צואריהם. את מלכי הארץ הסירו ממלכותם, והודם וכבודם מעליהם הפשיטו, לא שמרו להם הבטחותיהם אשר הבטיחו אותם וַיָפֵרוּ את בריתם אשר כרתו עמהם. גם עם המלכים אשר השאירו עוד על ממלכתם הלכו בְּקֶרִי וישימום למס עובד אף אסרו את ידיהם מעשות גדולה או קטנה בארצות ממשלתם מבלי שָׁאוֹל את פי שרי הבריטאנים ופקידי אנשי חילם. על בני מְרוֹם עַם הארץ ואפרתיה בעלי הנכסים הגדולים שָׂמוּ תמיד עלילות דברים וימצאו עליהם תנואות לבעבור קחת מידם את הונם ורכושם וחָסנם וִיקָרָם, ועל בעלי הנכסים הקטנים גם על האכרים ובעלי המלאכות העמיסו מס כבד מנשוא, ואת המס ההוא נגשו באכזריות גדולות מאד עד כי רָשׁוּ האומללים ההם וְרָעֵבוּ. בתי משפט הבריטאַנים הִטוּ משפט ההודים ובמקום המשפט שמה הרשע. השופטים והשוטרים, שרי החיל ושרי המדינות לא שָׂמוּ עיניהם ולבם כי אם לבצוע בצע מעשקות, לאסוף כעפר כסף ענושים ולצבור כחול זְהַב חמָסים, לְפַזֵר הון עצום על תענוגות בשָרים ולשוב אחרי כן אל ארצם בעֹשר רב ורכוש גדול מאד. אנשי החיל קבֻצת עמים ולשונות רבות ושונות, הִשחיתו התעיבו עלילה ויעשו כל תועבה והבריטאַנים לא הכלימום ולא יסרו אותם למשפט. על כל אלה ועוד רבות כאלה חרה אף ההודים המנֻצחים על מנַצחיהם הבריטאַנים הגאיונים והעריצים אשר רָמסו לארץ חייהם וכבודם לארץ הִשכינו. אך יתר הרבה מאד חָרה להם עד להשחית בראותם כי מושליהם הזרים והאכזרים שַׁקֵץ יְשַקְצוּ את תורתם ואת דתם וְתַעֵב יתעבו את עבודות אלהיהם בכל שאט בנפש. ואף כי נציבי הבריטאַנים והשרים היושבים ראשונה במלכות הזהירו את בני עַמָם מעשות כדבר הזה, עד כי רבים השיאו עליהם עֲוֹן אשמה כי הם נותנים יד להדת המתהללת באלילים, אך המון העם לא יכלו לעצור ברוחם בראותם את משובת הדת הבראַהמאַנית ואת תועבות ההודים המחזיקים בה אשר שובבו משובה נצחת להתהלל באלילים אלמים ולהתחולל באימים, לתת כבוד אלֹהים לבהמות שָׂדַי וחיתו יער ותהִלתו לְרֶמֶשׂ האדמה, גם מחלקות הַכִּתּוֹת (קאַסטען) אשר לההודים היתה לזרא בעיני הבריטאנים, ועל כן חרה בם אף ההודים וחמתם בָערה בם עד לאין מרפא. גם המושלמנים בעלי דת מחמד היושבים בארץ הודו במספר רב ועצום, גם הם קצפו על הבריטאַנים מושלי הארץ קצף גדול, כי הם נוסעים תמיד לעיר מעקאַ על קבר נביאם ולוהטים באש קנאת דתם, ולא יכלו נשוא את גאות הבריטאנים אשר בגאוה ובוז יביטו יראו בם וכבוד דתם בקלון ימירו. על אֹדות הדברים האלה התעוררה שנאה עזה כמות על הבריטאנים בלבות כל עַמֵי הוֹדוּ לכל מפלגותיהם, גם בלבות המושלמנים בעלי דת מחמד, וכֻלם יחד עשו אגֻדה אחת בסֵתר להרוג ולהשמיד וּלְאַבֵּד את כל הבריטאנים אשר בארץ הודו מנער ועד זקן, טף ונשים, ולא יְחַיוּ בהם כל נשמה. ובאמת היה נקל להם לבצע את המזמתה הרעה הזאת בהיותם רבים ועצומים רבבות מונים מהבריטאנים, כי מספרם היה יותר ממאה ושמונים מילליאָן נפש, ולעצור בהמון רב ונורא כזה היה דָרוּשׁ צָבָא גדול רב ועצום רק מאנשי בריטאניה ויתר עַמֵי איירופא, אך תחת זה היה מספר כל אנשי חֵיל בריטאניה בהודו רק שלשים אלף, ויתר אנשי חילם היו הוֹדִים ילידי הארץ אשר שנאו אותם תכלית שנאה וַיְחַכּוּ לעת מְצוֹא להתפרץ מפניהם ולהשיב צור חרבם על לבם. אך הבריטאנים בגֹבה אפם וגאות לבם ותאות נפשם אל תענוגות בני אדם בטחו בחרבם וישענו על גבורת ישע ימינם ולא שמו על לב כי רעה נוראה נגד פניהם. גם לא האזינו בקול השר המשכיל נאַפּיר אשר בהיותו עצור בארץ הודו (בשנת 1851) מִלא פיו תוכחות על הנציבים והשרים והשופטים המַטים עקלקלותם וַחֲמַס ידיהם בארץ יְפַלֵסוּ, ויגד להם מראש את הרעה אשר תמצא אותם לאחרונה אם לא ייטיבו דרכיהם ומעלליהם –.


135 §

ימים רבים בקשו ההודים והמושלמנים תואנה להתפרץ מפני מושליהם הזרים והאכזרים, עד כי בשנת 1857 מצאו את התואנה אשר הם מבקשים. כי בעת ההיא פקדו שרי צבא הבריטאַנים לאנשי צבאם לִמְרוֹחַ את מעטפות אֲבַק השרֵפה וכדורי העופרת (פּאַטראָנען) בחֵלב בקָרים או חזירים, וזאת היתה הסִבה הראשונה אל המֶרד הנורא אשר התפשט בכל מדינות ארץ הודו. כי הפרות והבקרים קדושים הם בעיני ההודים וכל הנוגע בהם לרעה יִדָחֶה אל הַפְּלַגָה היותר שפָלה ובזויה בכל פלגותיהם, והחזיר תועבה הוא בעיני המושלמנים, ובשרו וְחֶלְבּוֹ יעוררו גֹעַל נפש וטמֵאים המה להם. ראשי המורדים עוררו בגלל הפקודה הזאת את כל אחיהם לעשות כֻּלָם אגֻדה אחת לָקוּם על הבריטאנים בחרב ולהשמידם מתחת השמים, והמֶרד ההוא פָשַׁט בימים מעטים בארבע גלילות הממלכה הנודעות בשמותיהן: בענגאַלען, אללאַהאַבּאַד, מאַדראַס, ובאָמבאַיי, ואנשי הַחַיִל מבני ההודים והמושלמנים הצובאים שם תחת פקודות שרי הבריטאַנים, עמדו הָכֵן להתנפל על שריהם ועל כל הבריטאנים בחרב, בעת אשר הבריטאנים היו עוד בטוחים ושאננים מפחד רעה, ולא ידעו ולא הבינו גם לא האמינו כי רעה נֹכַח פניהם, ובעת ההיא נמלאו מאה שנה למן היום אשר החל הלאָרד הגבור קליפֿע לכבוש את ארץ הודו בשם ממלכת בריטניה, והנבואה העתיקה אשר היתה מסורה בידי ההודים כי הממשלה הזרה ההיא לא תִמָשֵׁךְ יותר ממאה שנה, עָפָה כברק מקצה ארץ הודו עד קצה והיתה שׂוּמָה בפי כל עַמֵי הארץ וַתְּאַזֵר בקרבם רוח עֹז ותעצומות לקום בחרב על הממשלה ההיא לעשות אִתָּה כָּלָה –. בתשיעי לחֹדש מאיי 1857 התפרצו אנשי החיל מבני ההודים הצובאים בעיר מירוּט וכאריות טורפים התנפלו על שריהם הבריטאנים וַיְרַצְחוּ אותם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם וטפם, ואת בתי אנשי המלחמה שרפו באש. אחרי שני ימים התקוממו ההודים גם בעיר הגדולה דעלהי ויעשו בה שַׁמוֹת ושערוריות נוראות. כנמרים צמאים לַדָם רמסו, טרפו, הרגו וירצחו את גדודי חֵיל הבריטאנים, את פקידי החיל, את שרי העיר, את הסוחרים ואת הכֹהנים וכל בני איירופא עם נשיהם ובניהם וטפם וכל אשר להם. את כֻלם רצחו באכזריות איומות אשר כל שומען תצלינה שתי אזניו וְיֵעָוֶה משמוע, רצחו גם יָרשו מאה וחמשים כלי תותח גדולים ויתר כלי נשק אין מספר, גם שני מילליאָן לירא שטערלינג ועוד חֹסֶן וִיקָר והון עתק, ובגלל זאת עתקו גם גברו חיל, ואת עיר דעלהי עָשוּ לעיר הראשה וְטַבּוּר המֶרד הגדול ההוא. המורדים לקחו את הַשָׂב והישיש אַקבּאַר אשר היה לפָנים הקיסר או השלטון הגדול בהודו והבריטאנים קרעו ממנו את ממלכתו ויאכילוהו לחם חסד בהיכלו אשר בדעלהי, את הזקן ההוא אשר עברו עליו תשעים ושתים שנה לקחו וימליכוהו על כל ארץ הודו, באמרם כי רק לו יאתה המלוכה, ומה גם כי מצאצאי הגבור הנערץ טימור הנהו. אך בהיותו חלש ורפה ידים מזֹקן ולא יצלח עוד למלוכה, נתנו לו לעֵזר את מירצאַ מאָגול בנו בכורו. גם יתר בניו ונכדיו עמדו לימינו ויעזרו את המורדים לבצע את מזִמתם הנוראה. כמעשה המורדים בשתי הערים ההן, עשו גם בכל ערי המדינות, ואין קֵץ להאכזריות והעריצות אשר עשו לכל שרי החילים, להשופטים והשוטרים, להסוחרים ולכל הבריטאנים ויתר בני איירופא יושבי הארץ הזאת, שרפו אותם באש חיים, נתחו את בשרם לנתחים ואת עצמותיהם פִּצֵחוּ, את עיניהם נִקרו ואת בהונות ידיהם ורגליהם קצצו מעט מעט, עוֹרָם מעליהם הפשיטו ואת גידיהם ועורקיהם קרעו לגזרים. את הנשים עִנוּ בראש כל חוצות, את הילדים נִפְּצוּ על מרצפת האבנים, ועוד אכזריות נוראות כאלה אשר תסמר שערת בשר איש איירופא גם למשמע אֹזֶן. איום ונורא היה הרצח בעיר קאַוונפור, כי בה נרצחו בפעם אחת שמונה ושמנים שרי חיָלים, מאה ותשעים אנשי חַיִל ומאה ועשרים נשים וילדיהן, ונבלותיהם הָשלכו לבאר אחת. כמבול אש אוכלה התפשט המֶרד בכל אפסי ארץ הודו המזרחית, והמורדים קראו זה אל זה תמיד: „הורידו את הבריטאַנים לטבח, לא תְחַיו כל נשמה, יֵרדו כלם לבאר שחת על אשר נועזו להפר את חֹק מִפְלַגוֹתֵינוּ (קאַסטען) ולהשבית מפנינו את דתנו“.


136 §

בהסתער סערת המֶרד בראשיתו, נִבהלו נֶחפזו הבריטאנים בכל רחבי ארץ הודו ויהיו נפעמי רוח ונמוגי לב ואֹבדי עצות, וידמו בנפשם כי בא הַקֵץ על ממלכת הודו הבריטאנית ופרי נצחונם במֶשך מאה שנה עלו בתֹהו ואבדו. אך עד מהרה התאוששו הנואשים, ופקידי החיל ושרי הצבא אשר רֻבָּם ככֻלם ישבו עד הימים ההם ספונים בבתי תענוגיהם וַיְפַנְקוּ נפשם בתענוגות בשרים עד כי היו לרכים וענוגים, התאזרו פתאֹם עֹז באֹרח נפלא מאד וכגבורים משכילים אין עֲרוֹך אליהם הוכיחו לעיני כל העמים את מפלאות גבורת בריטאניה על מרומי שדה קטל ואת עזוזה ואילותה בעת צר ובעת קְרָב ומלחמה. גם זאת היתה להם לישועה כי המורדים עשו כל מעשיהם בלי סדרים ובלי מערכות מלחמה, כי כל ישעם וכל חֶפצם היו רק לעשות נקמות ולמחוץ פעמיהם בדמי הבריטאנים. בעיר קאלקוטא מקום מושב הממשלה הבריטאנית, נעשו תחבולות רבות ועצות וגבורות למלחמה, וזולת אנשי החיל אשר בתוכה שָׂמוּ גם הסוחרים הרבים היושבים בה לרגלי מסחרם את כלי נשקם עליהם ובאֹמץ רוחם וְאֱיָלוּתָם הִפִּילוּ אימתה ופחד על ההודים והמושלמנים עד כי לא הרהיבו בנפשם עֹז להריק חרבם. שבטים אחדים משבטי ההודים שָׁמרו הבטחתם ואמונתם להבריטאנים ויתנדבו לצאת בצבאותיהם וללחום את מלחמותיהם להדוך את המורדים תחתיהם. חיל המורדים אשר בגלילות באַדראס ובאָמבאַיי אֵחרוּ מן המועד ולא התחברו עם אחיהם אשר בבענגאַליען, ובנשאם אחרי כן את נֵס המרד גם הם, הכריעו אותם חֵיל הבריטאנים תחת ידם. נסיכי הודו ורוזניה לא נתנו ידם עִם המורדים מפני פחד בריטאניה וחרב נקמתה, ורק בן המלך אַקבאַר והעריץ הנערץ נאַנאַ סאַהיב התערבו עם הקושרים והמתקוממים. דַלַת בני העם וכל המון ההודים לא עזרו את חֵיל המורדים כי אם במקומות אחרים, אך ביתר כל ערי המדינות יָראו להתגרות ברעה ויעמדו מרחוק וגם בבִזה לא שלחו ידיהם. ובגלל כל אלה הצליחו גבורי בריטאניה להשביח שאון המרד בכל מקומות ארץ ממשלתם, לעשות שפטים נוראים בכל המורדים והפושעים אשר נפלו בידם למען יראו יתר המורדים וכל עמי ההודים וייראו ולא יזידון עוד למרוד בם. ובכן מִלְטוּ בגבורתם ובעזרת הצלחתם את ערי בענאַרעס, אַגראַ, פאַנטאַ, פֿיראָנגפור ועוד ערים רבות, ורק עיר הגדולה והבצורה דעלהי, מקום המרד הראשי, נשארה עוד בידי המורדים, ואליה נִקְווּ כל גבור חיל וכל איש מלחמה ויתנו עֹז ותעצומות להמרד. אך הבריטאנים חָגרו גבורה נפלאה וַיְגַבְּרוּ חיָלים עד כי היתה לאֵל ידם להשתער גם על עיר המורדת ההיא ולהוריד עֹז מבטחה.


137 §

אחרית המֶרד. עוד בחֹדש יוני נסעה מחנה בריטאנית מארץ חמשת הנהרות (פּענטשאַב) וְתָּרֶם פעָמיה אל גבול דעלהי, אך המחנה ההיא לא עָצרה חַיל ללכוד את העיר, יען כי מספר אנשיה לא רב הוא גם כלי נִשקה היו מעטים ומגֵפת החלי־רע דָבקה בה ותקח את פקידיה ונגידי אנשי חילה, והעיר דעלהי גדולה היא ובצורה מאד, וראשי גבורי המורדים במספר רב ועצום מאד עצורים בתוכה, ובידיהם כלי תותח גדולים וטובים ויתר כלי מלחמה רבים ועצומים. אך בכל זאת התאוששו אנשי בריטאניה ההם תחת פקודת הגענעראל ווילזאָן וַיָצוּרוּ על העיר שלשה חדשים, ובכל פעם אשר התנפלו עליהם המורדים ברבבותם, הִכּוּ אותם אחור. בחֹדש סעפטעמבער באו אנשי חיל חדשים לעזור לאחיהם הבריטאנים הצָרים על העיר, ואז מצא הגענעראל ווילזאָן אוֹן לו לעלות על דעלהי בסערת מלחמה, אך אז התלקחה המלחמה בחֵמה שפוכה ובגבורת רעם וחרף נפש עד כי כמעט לא היתה כמוה בכל המלחמות אשר נִלחמו גבורים בגבורים מימי קדם עד היום ההוא. כי חיל המורדים לחמו כאנשים נואשים וכדֻבים שכולים עִם הבריטאנים אויביהם ביָדעם את אפם כי עז כמות ואת עברתם כי קשתה כשאול, וישליכו את נפשם מנגד בעד דתם ואמונתם, בעד חייהם וחיי נשיהם ובניהם ובעד הונם ורכושם, והבריטאנים לחמו מלחמת נקם לנקום את נקמת דמי אחיהם מיד מרַצחיהם העריצים. כל הימים וכל הלילות ירו הבריטאנים כדורי כלי תותח אל תוך העיר, הִמטירו זִקים חִצים ומות, אש מתלקחת וכל משלחת כלי שחת על ראשי המורדים עד כי שָׂמו שַׁמוֹת בַּאֲגַפֵּי גדודיהם. אך בכל אלה לא פתחו המורדים את שערי העיר ויוסיפו לְהִלָחֵם בגבורה ובעברה וזעם יתר הרבה עוד מבתחלה, עד כי לאחרונה עלו כל הבריטאַנים כאיש אחד חבֵרים בסופה ובסערה ברעם וברעש על חומות העיר, ואחרי עשותם כזאת פעמים רבות הורידו ממנה עֻזה וילכדוה. אפס כי במחיר רב קָנוּ את הנצחון ההוא, כי ששה וששים שרי חילים ועשתי עשר אלף ושבעים ושמֹנה אנשי חיל מגבורי הבריטאנים נפלו חללים במלחמה האיומה ההיא, וגם הגענעראל האביר ניהאָלזאָן נפל אז חלל על מרומי שדה קָטֶל. בחמת נקם ושלהבת אש עֶברה וזעם השתערו הבריטאַנים המנַצחים בתוך העיר המבֻקעה וְעָברו וְרָמסו וטָרפו, הָרגו וְרָצחו ולא שָׂמוּ פְדוּת בין המורדים ובין אנשי השלום, בין הגבָרים ובין הנשים והטף, וכֹה פרצה עֶברת נקמתם עד כי הֶחליטו להרוס את כל בתי העיר עד היסוד בם ולבלתי הַחיות בה כל נשמה, ורק בעמל רב השיבו אותם השרים הישרים בלבותם מעשות כדבר הנורא הזה. הקיסר הזקן אַקבאַר לֻקח בשביה והובל לקאלקוטא, ושני בניו ושלשה נכדיו אשר נתנו ידם אל המורדים הומתו בכדורי כלי תותח. חיל המורדים אשר נסו מנוסת חרב בשבעה דרכים, נפלו בידי הבריטאַנים רודפיהם וירדו כְכָרִים לָטֶבַח. הגענעראל הבריטאני קאָפּער יסַפר את אשר עולל הוא להמורדים ההם באפו ובחמתו, הלא כֹה דבריו: „הסיפאַהי (הם חיל ההדים המורדים) הובאו גדודים גדודים אל מקום המשפט ואחרי אשר נכתבו שמותיהם על ספר, צִוִיתִי לאסור אותם בנחֻשתים ולסחוב אותם אל מקום הַמַטְבֵּחַ אשר שם מחַכים עליהם הטבחים להורידם בדם שאולה. אחרי אשר ירדו כמאה וחמשים איש לטבח, הִתְעַלף אחד מִזִקְנֵי הטבחים ויפֹל אחֹרנית ארצה. כי שועת בני תמותה הנסחבים אל מקום ההרֵגה, יללתם, זעקתם וקול תחנוניהם ופחדי המות המרעידים את כל עצמותיהם, נָגעו עד לבו. רגעים אחדים שָבתה ההרֵגה, אך עד מהרה שָׁבוּ הטבחים לעשות את מלאכתם. שתי מאות ושלשים ושבעה איש, הוצעו כבר חללים ארצה בבוא אלי השמועה כי האסירים המֻקדשים להרגה מְמָאֲנִים לעזוב את בית האסורים, אז צויתי לְשַׁבֵּר את שערי בית האסורים בחֹזק יד, והמה כאשר עשו ההודים לבני בריטאניה בָחֹר השחור אשר בקאלקוטא12, כן נעשה להם עתה בדעלהי, כי ארבעים וחמשה פגרים מתים הוצאו מבית האסורים, יען כי בבית הצר ההוא ובְחֹם הלוהט אשר שם לא יכלו האסירים לשאוף רוח, וימותו מות נורא, מות חֶנֶק. נבלות הנחנקים והנהרגים הָשלכו על ידי מְטַאטְאֵי החוצות אל בור אחד. עוד ארבעים אנשים אשר נתפשו בכף אנשי חילנו בדרך המלך, צויתי לירות אותם בכדורי כלי תותח. הנה כי כן הורדתי בימים אחדים כחמש מאות איש מהמורדים בדם שאולה“.


138 §

כל ימי הקיץ התחזק השר האביר והישר באדם סיר הענרי לאַוורענסע במבצר לוּקנאָוו, ובגבורה נפלאה התיצב בפני העריץ נאַנאַ סאַהיב ואנשי חֵילוֹ הרבים אשר צָרוּ על המבצר ההוא, עד כי בשני לחֹדש יוני פגע בו כדור עופרת ויפצפצהו. במות הגבור הזה רפו ידי הנצורים, כי במספרם המעט לא יכלו לעמוד לפני גדודי המורדים הצָרים אותם ברבבותם ומַמטירים עליהם כדורי מות בלי הפוגה. הנצורים עם ארבע מאות הנשים והילדים אשר עמהם במָצור לא האמינו עוד בחייהם ויתעתדו אל גורל אחיהם בקאַוונפּאָרע ואל אחריתם הנוראה. מחוץ שכלה חרב המורדים ובבית מגפת החלי־רע ואין מִקְוֶה עוד. והנה ברגע ההוא אשר נָגעה החרב עד הנפש, הופיע להם פתאֹם מלאך מושיע לְמַלֵט משהת חַיָתָם. כי הגענעראל האביר והיקר האַפֿעלאָק אשר שמע את הרעה הנוראה אשר מצאה אותם, דָאה כנשר להצילם מרעתם מבלי פְנוֹת אל החתחתים אשר בדרך הרחוקה הזאת ואל להט חֹם השמש בחרבוני קיץ. אצל עיר פֿוטיפור פָּגַש לראשונה את גדודי המורדים וישתער עליהם בגבורת רעם ובעֶברה וזעם וַיַכֵּם וַיַכְּתֵם אף כי מספרם היה חמש ידות ממספר אנשי חילו. אחרי שלשה ימים הגיע עד שערי קאַוונפּאָרע, שם יצא העריץ נאַנאַ סאַהיב בחרב לקראתו, ועד מהרה התחוללה מלחמה כבדה ביניהם, אך נאַנאַ סאַהיב עם כל צבאות גבוריו וגבורתם השובבה לא יכלו לעמוד לפני השר הגבור ההוא, וינוסו בשבעה דרכים ויפוצו לכל רוח, והבריטאנים באו העירה בתרועת נצחון. בעיר ההיא ראו הבריטאנים את הרֶצח האיום אשר עשה נאַנאַ סאַהיב וגדודיו המרצחים לבני עַמָם, ושלהבת הנקמה בערה בם עד להשחית. אחד משרי בריטאניה אשר עיניו ראו את המראה הנורא ההוא, יסַפר כדברים האלה: האיש אשר ראה בעיניו את תמעשה רֶצַח ההוא, לא יוכל נְשוֹא עוד על שפתיו שֵם חסד ורחמים כל ימי חייו. אדמת העיר היתה עוד עֲקֻבָּה מדמי הנרצחים. ובמקומות אחדים צָפו עוד דמיהם עד קַרְסֻלֵי רגלינו. קְוֻצוֹת ארוכות ותלתלות אשר עִטְרוּ את ראשי הנשים העדינות, התגוללו בראש כל חוצות והתבוללו בתוך כובעי ילדים ובגדים קרועים וספרים בלואים. ומי יתאר את החזות הקשה אשר חזו עיני בתוך הבאר העמוקה אשר השליכו המרצחים את גְוִיוֹת הנרצחים והנרצחות בתוכה! חזיון איום ונורא כזה לא חזיתי מעודי עד היום ההוא וַאֲקַו כי עיני לא תחזינה עוד כמוהו כל ימי חיי. נבלות הנרצחים היו ערומות וְעֶרְיוֹת, ידיהם ורגליהם מְקֻצָצוֹת, גֻלְגְלוֹתֵיהֶם מְנוּפָּצוֹת, המות עם כל תוצאותיו ורבבות בלהותיו ותמונותיו השונות ומשונות ראיתי עין בעין ונבהלתי מראות ובפי אין מִלָה להגיד ולסַפר שמץ דבר מהמראה המַבהיל והאיום ההוא - - “.


139 §

למראה הרֶצח ההוא התלקחה חמת הנקמה בנפשות הבריטאַנים וַיְכַלוּ כל חמתם ביושבי עיר קאָוונפאָרע, עיר הדמים, ויניחו נקמתם בהמורדים אשר נפלו בידם, ואז צלח השר האוועלאָק את נהר גוזן (גאַנגעס) וירם פעמיו לעיר לוקנאָוו להציל את בני עַמוֹ הנצורים וסגורים שם. תלאות עצומות ורעות עד אין מספר אפפו את השר הזה ואת החיל הקטן אשר ברגליו בדרך הרחוקה הזאת ובלהבות חרבוני קיץ. גדודי המורדים סגרו לפניו את הדרך, ורק במלחמת תנופה וחרב שלופה הבקיעו הבריטאנים את הגדודים ההם ויסעו בכבדות וּבְשׂוֹם נפש בכף. אחרי לַהַט השמש אשר לִהט עצמותיהם, נפתחו אָרֻבּוֹת השמים ויהי גשם שוטף עד כי נהפכו כל הדרכים לִיוֵן מצולה ורגלי ההולכים הָטבעו בבוץ, גם מחלת החלי־רע דבקה בם, ופעמים רבות חסר להם לחם ומים, ועוד רעות רבות אין חקר מצאו אותם. אך בזָכרם את גורל אחיהם האומללים הסגורים ומסוגרים במבצר לוקנאוו וחייהם תלואים להם מנגד, החליפו כֹחַ ויתאזרו עֹז לשאת ולסבול כל תלאותיהם ומצוקותיהם. לאחרונה נלוה השר אויטראַם עִם מחנהו גבורי החיל אל השר האַוועלאָק ומחנה אנשי חילו, וכלם יחד החישו מצעדיהם אל לוקנאָוו, ובאחרית ימי חדש סעפטעמבער הגיעו עד שערי העיר ההיא. אך בכל זאת רחקה עוד ישועת הנצורים, כי מספר המושיעים אשר באו להושיע להם היה רק אַלְפַּיִם ושש מאות ומספר גדודי המורדים אשר בעיר היה יותר מחמשים אלף איש. אפס כי בכל זאת הִבקיעו במַחנה המורדים אף כי נפל מהם רב ויבואו אל המבצר והנצורים קדמו פניהם בשמחת כל לב ויהיו בעיניהם כמלאכים מושיעים ( כ"ו סעפטעמבער 1857). אך אז נוכחו כי קצרו ידיהם לצאת מהמבצר ביד רמה ולפתוח לפניהם את הדרך בתוך גדודי המורדים כי אָמצו מהם במספר רב ועצום וכגלי יַם סוער יסערו להפיצם על כל מדרך כף רגל, ועל כן נועצו יחדו לְהֵעָצֵר בתוך המבצר עד אשר יבואו אליהם עוד אנשי חַיִל מאחיהם להוציאם לַמֶרְחָב. אך בין כה וכה הָלַך הלחם אשר בכליהם הָלוֹך וְחָסוֹר והרעב רָבַץ לַפֶּתַח וידו נטויה לירות בם חִצָיו הרעים ולכַלותם. והנה כאשר באו המים עד הנפש, שֻלח להם עֵזר מִמָרוֹם, כי בארבעה עשר לחֹדש נאוועמבער הופיע השר קאָלין קאַמפּבּעל עִם שבעת אלפים גבורים ובגבורת רעם התפרצו בין גדודי המורדים ויבואו בתוך המבצר ויוציאו משם את אחיהם הנצורים. אחרי שמֹנה ימים דָבקה מגפת החלי־רע בהשר הגבור והישר באדם האַפֿעלאָק ותצעידהו לבאר שחת, ויתאבלו עליו הבריטאנים ימים רבים, וזִכרו נשאר לברכה בפי כל יודעי שְׁמוֹ וחין ערך גבורתו וצדקתו.


140 §

בְּהִלָכֵד דעלהי, ידעו הבריטאנים נאמנה כי קֵץ המרד הנה זה בא, אך בכל זאת לא חדלו עוד המורדים מֵעֲשׂוֹת מלחמה כל ימי החרף, ובגבורתם השובבה התנפלו על מחנה הגענעראל ווינדהאַם ויכו בה מָכַּת חרב ואבדן וילכדו את אהלי אנשי החיל אשר היו שלשת אלפים במספרם (בשנת 1858). אולם עד מהרה התגברו הבריטאַנים עליהם ויעשו בהם נקמות ויורידום בדם שאולה. בראשית ימי האביב באו אנשי חיל חדשים לעזור לאחיהם הבריטאַנים, ואז היתה תבוסת המורדים שלֵמה, כי לכדו את כל ערי המבצר אשר נשגבו המורדים בהֵנה, ואת המורדים תלו על עצים או אָסרו אותם למאות אל כלי התותח ויפוצצום בכדורי מָוֶת. המורדים הלכו לקראת המות כהולך בחליל לָחֹג חג, במנוחת לב ופנים צוהלים נשאו וסבלו את כל המכות האכזריות ואת כל חבלי השחת וצירי שְׁאוֹל אשר הפגיעו בהם הבריטאַנים מנַצחיהם. בחֹדש מאֶרץ (1858) עָלוּ הבריטאנים על לוקנאָוו בסערת מלחמה ויבקיעוה אליהם ויבואו בתוכה, ושר הצבא הִתִּיר את ידי אנשי חילו להרוג ולהשמיד ולאַבד את המורדים ואת כל יושבי עיר הדמים ההיא, גם לשלול שלל ולבֹז בז ככל אַוַת נפשם. בראש כל חוצות התגוללו נִבְלוֹת ההרוגים, בכל בית זָבו מדֻקרים, על כל צעד וצעד נפשות חללים שִׁוֵעוּ, ובמקומות רבים נֶערמו גויוֹת הנרצחים כהרים, ונהרי נחלי דָם מֻגָרִים בכל עֲבָרִים. אנשי המלחמה אשר לכדו את העיר מצאו שלל רב מאד, זהב וכסף, אבני שֹׁהַם, פִּטְדָה וּבָרֶקֶת וכל אבני חפץ, אוצרות כל כלי חמדה, סגֻלות מלכים וכל שכיות החמדה ומשכיות לבב. אפס כי בכל אלה לא קם עוד סער המֶרד לדממה כל עוד אשר האיש טאַניאַ טאָפּי עמד בראש אנשי חילו וחרבו שלופה. טאַנטיאַ טאָפי היה אחד משלומי אמוני דת בראַהמאַ וְחָבֵר לנאַנאַ סאַהיב איש המשחית וראש מְסִבֵּי המרד, והוא היה המוציא והמביא את גדודי המורדים, וגם אחרי אשר נִלכדו ערי מבצריהם ונפלו ראשי שרי גדודיהם, לא הֻתְרָה עוד אגֻדתם כל עוד אשר האיש ההוא עוד מחזיק בידם. אך לאחרונה נשבר גם מטה רֶשַע הזה, כי גדודי שר המורדים האחרון הלז נפלו בחרב במערכה בשדה ביום מלחמה, והוא נפל שבי בידי הבריטאַנים וַיִתָּלֶה על עֵץ, ואז נפוצה שארית גדודי ההודים וכל מוצאם הרגם, כי נחשבו למרצחים שופכי דמי נקיים. כל ראשי המורדים וכל שריהם נפלו בחרב, נִתְלוּ על עצים, נֻפצו בכדורי כלי תותח או אִבדו את נפשם לדעת, ורק העריץ אשר הֵעִיר העמיק שִׁחֵת וּשְׁאוֹל חָטא יתר הרבה מכל המורדים, הלא הוא נאַנאַ סאַהיב, רק הוא נִמלט כצבי מיד, כי ברח לנעאפאל ותהי לו נפשו לשלל, וגם שתי נשים נֶאזרות בגבורה, אשר שֵׁם האחת בעגוּם ושֵם השנית ראַני, אשר עמדו בראשי גדודי מורדים כנאַנאַ סאַהיב, גם הן ברחו אל נעאפאל ולא נעשה בהן משפט מָוֶת. במֶשך שנת 1838 שבה חרב המרד אל תערה, והמנוחה שָׁבָה אל כַּנָה בכל רחבי ממלכת הודו הבריטאנית כבראשונה, והבריטאנים עשו להם שֵם עולם, כי הִפליאו מאד לעשות גדולות ונצורות כגבורים משכילים אשר כמעט אין דומה להם בכל גבורי איירופא בדורות האחרונים האלה. אמנם כי בכל זאת ראתה מלוכת ענגלאנד כי המדינות הרבות והעצומות המשתרעות בין הרי הימאַליא ובין ראש קאָמאָרין בארץ הודו אינן בטוחות תחת ידי בעלי חֶברת הודו המזרחית מפני תנופת יד העמים העזים יושבי הארץ מעולם, ואף כי בפעם הזאת הצליחו בעלי החברה ההיא להדוך מתקוממיהם תחתיהם באֹרח פלא, אך לא לעולם חֹסֶן ישועות פלאים, ומי יודע אם גם בימים יֻצָרוּ יֵעָשֶׂה להם פלא כזה, ועל כן לקחה מלוכת ענגלאנד את המשרה מיד החברה ההיא ותביא כל מדינות הודו המזרחית תחת ידה ושבטה ומשענתה. אך גם אז הניחה את שרי החברה ואת בעלי פקודותיה על משמרת פקודתם כבתחלה, וראש הנציבים (אָבערשטאַאטהאַלטער) הורַם למשנה למלך ענגלאנד בהודו המזרחית, ומטעם מְלֶכֶת ענגלאנד ושריה היושבים ראשונה במלכות נִתּנה חֵרות הדת לכל העמים בעלי הדתות השונות וכל איש ואיש ילך בדרכי דתו והליכות אמונתו כאשר הנחילו להם אבותיהם באין כל מפריע ומכלים דבר, גם חֻקה אחת ומשפט אחד בכל משפטי המדינה ובכל זְכֻיוֹתֶיהָ לכל עַמֵי הודו עם הבריטאַנים מנַצחיהם ואדוני הארץ באין כל פְּדוּת וְהַבְדֵל. ומעת ההיא הֵחֵלָה תקופה חדשה בממלכת הודו הבריטאנית, כי תחת אשר חֶברת הסוחרים מושלי הארץ עד הימים ההם לא שָׂמוּ עיניהם ולבם רק על מסחרם, וכל ישעם וכל חפצם היו רק לאסוף כחול כסף ולצבור כעפר זהב, תחת זאת פקחה מלכת ענגלאנד את עיניה להרגיע לההודים יושבי הארץ, לְלַמֵד אותם דרך תבונות, להאיר אור ההשכלה במַחשכי דַלַת העם ובני החשֻכּים, לעשות מסלות ברזל ולמתוח קַוֵי הטעלעגראַף בכל רחבי הארץ, לפתוח בתי ספר לבני הנעורים ולהקים בתי דפוס להוציא ספרים טובים ומועילים לאור, ועוד דברים רבים כאלה. כל יודעי בינה לעתים יתפלאו בצֶדק על חכמת המדינה אשר לממלכת ענגלאנד ועל תבונות כפיה לעצור בארץ נוראה וכבירה כזאת הרחוקה מאד מענגלאַנד, ויושביה הרבים והעצומים במאד מאד שונים בדתיהם ומשונים מאד בדרכי חייהם מדתי אנגליה ודרכי חייה. ובאמת דרושה לזאת חכמה נפלאה בחכמת המדינה ובינה יתרה בהליכות המלוכה גם עֹז וְאֱיָל גם מועצות ותחבולות רבות ועצומות. אמנם אם חכמתה תעמוד לה גם בימים יֻצָרוּ וִימִין עֻזה תשכיל לעשות חַיִל גם בדורות יבואו, מי יודע? כי לא הֵרִים עוד בן תמותה את הצעיף מעל פני העתיד. וקורות הדורות הבאים מעֻלפים בערפלי הַסֵתֶר נעלמים מעיני בָשר –.


 

2. מעַקסיקאָ.


141 §

הגדולה בכל הארצות אשר לכדה ממלכת ספרד לפנים באַמעריקא ואשר אחרי כן פָּרקו את עֹל מלכותה מעליהן ותהיינה למדינות חפשיות (פֿריישטאאטען), היא הארץ הגדולה והרחָבה הנודעת למשגב בשם מעקסיקא, והיא גם היא האחת אשר מהומות רבות ומלחמות כבֵדות מתחוללות בתוכה יתר הרבה מיתר הארצות ההן. המהומות הרבות והמלחמות הכבֵדות ההן אשר התעודדו בה מבית ומחוץ באין הפוגות, היו נסִבָה כי עוד בשנת 1822 החליפו המעקסיקאנים את הממשלה החפשית (רעפובליק) בממשלת מלך (מאָנאַרכֿיע), בתקותם כי עֹז מלך יַשבית את מלחמות הַפְּלַגוֹת אשר בתוכה, גם יתן חִתִית על אנשי מלחמתם מארצות אחרות אשר יסערו תמיד להפיצם, וכל העם יבוא על מקומו בשלום. אולם בארץ הנִרעשה והפרועה ההיא אשר דרך שלום לא ידעה ולא הִסְכִּינָה לָסוּר אל משמעת מלך רב ושליט זה שָׁנִים כבירות, בארץ הזאת לא תתעודד מלוכת מלך וכסא מלוכה לא יִכּוֹן בה לאֹרך ימים. ואות נאמן הוא כי אחרי אשר הקימו עליהם ברצונם הטוב את הגענעראל אויגוסטין איטורבידע לקיסר, שָׁבוּ ונחמו עד מהרה על מעשיהם ויסירו את עטרת ראשו וכסא מלכותו לארץ מִגֵרוּ, ואותו גרשו ויחרימו מן הארץ, ובשובו אחרי כן אל ארץ מולדתו, חרצו עליו משפט מות וימיתוהו. לרגלי מלחמה עזה אבדו המעקסיקאַנים את מדינת טעקסאַס, מדינה עדינה וגדולה מכל ארץ צרפת, גם חלק אחד מאדמת קאַליפֿאָרניען אבדו במלחמה ההיא. מעת ההיא סר צֵל השלום מארץ חמדה וכלילת יֹפי הזאת, השרים העומדים בראשי הַפְּלַגוֹת, היו בוצעי בצע, רודפים אחרי הכבוד ותענוגות בני האדם, ופני העם לא השיגו תאוַת לבם מאת השרים מושליהם וַיֵרָגְנוּ איש איש בחדרי משכיתו גם במקהלות עם על המושלים ההם. ונוסף לזה נִפלגו עוד כל יושבי הארץ לשתי פלגות: הפלגה האחת היו בעלי דֵעות חפשיות (ליבעראַלען) והשניה נִצְמֶדֶת לממשלת הכֹהנים (קלעריקאַלע), הראשונה חָתרה בכל עֹז לכונן ממשלת עָם (דעמאָקראַטישע רעגירונג) אשר יְנַהלוּ את כל הליכות המדינה כפי אַוַת נפשם, והשניה התאמצה בכל מאמצי כֹחַ לתת עזוז וחיל בידי הכֹהנים, עד כי הם יהיו הרוח המושל בכל אופני הממשלה המדינית. אולם אם לא נָגעה בארץ הַסֹערה הזאת רק יד המלחמות אשר נלחמו בעלי הפלגות ההן בתוכה, היתה עוד תקוה ליושבי הארץ כי ברבות הימים ייגעו הלוחמים וייעפו, ובראותם כי אָזלת ידם ישיבו חרבם אל תערה, אך זולת המלחמות הסֹערות במעקסיקא פנימה, נֶאחזה הארץ הזאת בדברי ריבות גם עִם ארצות אנגליה, ספרד וצרפת, אשר על פיהם פרצה פתאֹם מלחמה כבדה עליה גם מִחוּץ, ותוצאותיה רבות ורעות מאד.


142 §

אחרי סערות וּקְרָבוֹת רבות בקרב הארץ, נִפלגה כל הארץ לשתי ממשלות כוללות הנצבות בחרב שלופה אשה על רעותה, בראש הממשלה האחת התנוסס השר בעניטאָ זוּאַרעץ, בעל לשון למודים וּמֵלִיץ (אַדוואָקאַט), חֹטֶר מגזע ההודים הקדמונים, אשר הקימו אותו הליבראַלים (בעלי חֵרוּת הדעת) עליהם לראש ולנָגיד (פראֶזידענט) ואיתן מושָבו בעיר פֿעראַקרוּץ, ובראש הפלגה השניה הוּרַם הגענעראל מיגואל מיראַמאָן לראש ולנָגיד על פי האנשים הנוהים אחר ממשלת הכֹהנים (רעדיקאַלים) וכסא ממשלתו בעיר מעקסיקאָ. ביד מיגואל מיראַמאָן היתה זולת עיר מעקסיקא הבירה ובנותיה, גם צבא חיל אנשי המלחמה, ושרי העם גם רוב נציבי מלכי איירופא נתנו לו עֹז ותעצומות, ולעומת זה היה ביד זוּאַרעץ שִלֻמַת המסים מכל החֻפים אשר להרעפובליק ובעלי ברית מדינות אמעריקא הצפונית הקימו בידו את משרת הנגידות. לשוא נִסה השר מיראַמאָן ללכוד את עיר פֿעראַקרוּץ ואת המבצר אשר בתוכה על ידי מָצוֹר גם על ידי סערת מלחמה, כי העיר בצורה מאד ויד מיראַמאָן קָצרה להוריד עֹז מבטחה. ואחרי אשר לכדו אנשי ריבו שתי אניותיו הטעונות אֹכֶל נפש וכלי קְרָב, נלחץ מיראַמאָן לעלות מִמְצוֹר פעראַקרוּץ ולשוב למעקסיקא בפחי נפש. גם עֲמָלוֹ אשר עָמַל לעשות שָלוֹם עם זוארעץ נשאר מעל, ורק החרב נשארה לשופטת ביניהם. אחרי מלחמות רבות אשר ההצלחה פסחה על שתי הסעפים פעם האירה פניה להאחד ופעם להשני, הוליכה לאחרונה את העֹז והנצח לימין אָרטעגא שר צבא זוּאַרעץ ויך את חיל מיראַמאָן מכה נצחת אצל סאן מיגואל דע קאַלפּוּלעפּאַנע בעשרים ושנים יום לחֹדש דעצעמבער 1860. מיראַמאָן עם מתי מעט מאנשי בריתו עזבו את גבול מעקסיקא וחיל זוארעץ באו בתרועת נצחון בשערי עיר מעקסיקא הבירה (בכ"ה דעצעמבער). בעשתי עשר לחֹדש יאַנואַר 1861 הופיע השר זוארעץ בכבודו במעקסיקאָ וַיָקָם בתוכה סגנים אנשי חיל וחכמי לב והגענעראל אָרטעגא אשר הִכָּה את חיל מיראַמאָן חֵרם ביום קְרָב הוּרַם לסגן המלחמה. מפלגת בני העם (דעמאָקראַטישע פּאַרטיי) אשר אחרי מנוסת מיראַמאָן היתה ידה על העליונה לעשות כטוב וכישר בעיניה, הוציאה דבר שלטון מלפניה לסגור את רוב בתי מקלט הנזירים והנזירות (מאֶנכֿס אונד נאָננענקלאֶסטער), את נכסי הכֹהנים החרימו לאוצר המדינה, ואת כלי הכסף וכלי הזהב אשר בבתי התפלות מָכרוּ בכסף ואת הכסף אספו לבית אוצרם. סגן הכֹהנים (ערצבישאָף) וארבעה כֹהנים ראשים (בישאֶפֿע) אשר ישבו במעקסיקאָ על גפי מרומי קרת גֹרשוּ מהעיר והָחרמו מכל גבול מעקסיקאָ, גם צִיר ממלכת ספרד גם צִיר הפאַפסט, נלחצו לעזוב את הארץ בגלל אשר ידם היתה עם אוהבי ממשלת הכהנים. על אֹדות כל הדברים האלה עלה עשן באף הקלעריקאַלים ומלחמת האזרחים התלקחה בכל תֹּקֶף כבתחלה. שרים רבים בעלי ברית מיראַמאָן נִקבצו יחדו ויתיצבו בראשי גדודים עצומים וכפעם בפעם התנפלו על צִבאות הממשלה בחֵמה שפוכה ובחרב שלופה ככל אשר עשה לפניהם מיראמאן ואנשי חֶברתו לבעלי מפלגת הליבעראַלים. ובעת ההיא השתוממה כל איירופא על החֵפץ העז אשר לבני ספרד לעשות מלחמות כל הימים, כי אז נפלגה גם ספרד לשתי פלגות, הפלגה האחת לחמו את מלחמות איזבל המלכה, והשנית את מלחמות דוֹן קאַרלוס השואף אחרי הוד המלוּכה. בעלי מלאכה הֵמִירוּ אז את כלי מלאכתם בכלי מלחמה רועִים נטשו את עדריהם ואכרים את שדותיהם ובתיהם וינהרו בחפץ נמרץ אל דגל המפלגה האחת או השנית לעשות מלחמה בעד דברים נשגבים מהם ואינם נוגעים אל עצמם ואל דרכי חייהם. והחֵפץ הזה בעצם תֻּמוֹ התנוסס גם בלבות המקסיקאנים אשר מוצאותיהם מארץ ספרד ואבותיהם ספרדים בכל הליכות דרכי חייהם, אך נופלים המה בתכונתם מיַלדי ספרד ואבותיהם ספרדים בכל הליכות דרכי חייהם, אך נופלים המה בתכונתם מיַלדי ספרד ואזרחיה, כי הם התערבו בין ההודים וילמדו מעשיהם לעשות מעשי אכזריות ועריצות באנשי מלחמתם הנופלים בידיהם, והקלעריקאַלים גם הליבעראַלים השחיתו התעיבו עלילה במלחמותיהם בההודים הפראים.


143 §

זולת השערוריות והמלחמות העזות המתרגשות בארץ מעקסיקאָ פנימה, התעורר עליה סער מתחולל גם מארצות ספרד, צרפת ואנגליה. כי זה ימים רבים מעת אשר חָלה חרב בעלי הפלגות במעקסיקא הִכבידו מושלי הארץ את אַכְפָּם על הסוחרים העשירים ילידי ספרד צרפת ואנגליה היושבים במעקסיקא לרגלי מסחרם. גזלו משפטם ועשקו דינם, העמיסו עליהם מסים כבדים גם אֲכָפום בחוזק יד לְהַלְוות אותם כסף רב ועצום, ובהגיע ימי השָלום הדיחו אותם יום יום בְּלֵךְ וָשׁוּב, ולאחרונה חָשכו את יום השִלום לקֵץ שנתים ימים. אז מצאה איזבל מְלֶכֶת ספרד עת רָצוֹן לקחת נקם מאת המעקסיקאנים על אשר הֵמִירוּ כבוד הכֹהנים הקאַטולים בקלון, גם חמסו את נִכסיהם וכלי בתי תפלותיהם, ובחרות אפה בם הסיתה את קיסר צרפת ואת מלכת אנגליה לעשות אִתָּה אגֻדה אחת ולהקדיש על המעקסיקאנים מלחמה עד אשר ייטיבו את הרעות אשר הִפגיעו בבני ספרד צרפת ואנגליה המתגוררים בתוכם. והמלכים ההם השונים בדעותיהם בהליכות המלוכה, חָברו יחד לעשות את דבר איזבל במעקסיקא, ובשלשים ואחד לחדש אָקטאָבער 1861 הֵעידו במושלי ארץ מעקסיקא כי אם לא ישַלמו בעוד ימים מעטים את הכסף אשר בני ארצות ממשלתם נושים בם ואם לא יתנו עֲרֻבָּתָם כי לא ישובו עוד לעשות עמהם מעשים אשר לא יֵעָשׂוּ, אז יְקַדְשׁוּ על מעקסיקא מלחמה. אפס כי בדברים הנוגעים למשפטי הממשלה ומשפט עמיה בארצם פנימה, הבטיחו המלכים ההם כי לא יתערבו בהם, וביד הממשלה המעקסיקאנית לעשות בארצה כטוב וכישר בעיניה. ובעת ההיא באו אנשים אחדים מבני מְרוֹם המעקסיקאנים לחצרות מלכי איירופא ויעוררו גם הם את חמת המלכים ההם על מושלי מעקסיקא ועל הליכות ממשלתם ויותר עוד על זוּאַרעץ נְגִיד הרעפובליק. בראש הרוגנים ההם היו שני שרים גדולים ונכבדים, האחד הוא הגענעראל דוֹן זוּאַן אַלמאָנטע אשר היה ציר אמונים בחצרות מלכים ורוזנים וזוארעץ החרימו ויגרשהו מארצו, והשני השר גוּטיערעץ עסטראַדע אשר היה לפנים אַחַד הסגָנים ורבים וכן שלמים דבֵקים עוד בו ונוהים אחריו. והאנשים ההם שנאו את משפטי הממשלה החפשית ויתאמצו להַשאות אותם משרשיהם ולהקים על משואותיהם משפטי המלוכה ועֹז מלך בשלטון ארץ מולדתם. והשר אַלמאָנטע הֶחרה הֶחזיק דבריו על הקיסר נאַפּאָלעאָן השלישי להטות את לבבו להרכיב מלך למעקסיקאָ לשפוט את העם במשפטי כל מלכי איירופא, והוא לא ידע כי כבר הרה והגה לב נאפאלעאן את הרעיון הזה רק חִכָּה לעת מְצוֹא –. בעשרים וארבעה לחֹדש נאָוועמבער (1861) שלח קיסר צרפת ומלכת אנגליה להעיד בפעם האחרונה בזוארעץ כי ישוב מדרכו וייטיב את הרעות אשר הפגיע בבני איירופא היושבים בארצו, גם לתת עֲרֻבָּה בטוחה לבל יוסיף עוד להרע להם. אך זוארעץ לא חשב את דברי המלכים ההם אשר ביד מלאכיהם ולא הֵשיב להם דבר. אז לא יכלו עוד המלכים האדירים ההם למשול ברוחם ולהאריך עוד אפם וישלחו גדודי אנשי חילם למעקסיקא לעשות בה שפטים ולהשיב גמולה בראשה. והנה זוארעץ ידע מאד כי אין בו כֹחַ לעמוד לפני שלשה מלכי איירופא ההם (מלכי צרפת אנגליה וספרד) אם יהי קשר אמיץ ביניהם להחזיק מלחמתם עליו, אך הוא לא הֶאמין כי המלכים ההם הרחוקים מאד בהליכות מלכותם זה מזה, יתחברו יחד בדבר המלחמה הזאת, ואף אם יעשו זאת בָּטַח זוארעץ כי רחוק רחוק הדבר כי יתאזרו אנשי חילם עֹז וגבורה בארץ משַכֶּלֶת ילידי איירופא כמעקסיקא, בארץ אשר חָדלו ארחות ומסלות ישרות, וְחַתְחַתִּים אין מספר על כל מִצעדי גבר בארחות העקלקלות ודרכי חֹשך וחלקלקות אשר בתוכה ועוד דברים רבים כאלה, ועוד הוסיף להכביד את לבבו בהִוָדַע לו כי ממשלת וואַשינגטאָן, אף כי רעה בעיניה ממשלת מעקסיקא בגלל המעשקות והמרוצה אשר בתוכה, לא נָתנה ידה אל שלשת מלכי איירופא אשר בקשו פניה להתחבר אליהם לעשות במעקסיקא שפטים, יען כי חָסָה עינה על משפטי הרעפובליק השוררים בתוכה והיקרים מאד בעיניה. ואף גם זאת חָזקה ואִמצה את לבב זוארעץ בשָמעו כי מלכי הברית לא שלחו את גדודיהם בפעם אחת ובעת אחת למעקסיקא. כי לראשונה הגיעו גדודי ספרד אל חוף מעקסיקא, ואף כי הצליחו ללכוד את עיר פֿעראקרוץ הבצורה ויחזיקו את המשמר בתוכה, אך מספרם לא רב הוא עד כי יערבו את לבם לפרוץ משם והלאה, וזוארעץ הֶחריב וְהֵשַׁם עוד את כל הדרכים והמסלות סביב סביב עד כי לא יכלו הספרדים להציג כף רגל בכל רחבי הארץ ההיא, גם אֹכֶל נפש וכל המחסורים אשר יחסרו להם לא יכלו להגיע אליהם, עד כי אחרי שבועות אחדים כאשר הגיעו גם גדודי חיל צרפת ואנגליה למעקסיקא לא מצאו מקום לשבור שם אֹכֶל בכסף, ורק אחרי תלאות רבות ומחיר רב מאד השיגו אֹכֶל נפשם. זולת זה היה מספר חֲיָלֵי מלכי הברית מעט מול חיל מעקסיקא הרבים והעצומים ואין להם מספר. כי מספר חיל ספרד היה רק ששת אלפים תחת פקודת הגענעראל פְּרִים, חֵיל צרפת שְלשת אלפים תחת פקודת האדמירל זוריען דע לאַ גראַפֿיער, ואחרי כן באו אליהם עוד אנשי חַיל תחת פקודת השר לאָרענסע אשר היה לשר צבא עליהם, ומספר חֵיל אַנגליה היה אלף איש מחיל הים (מארינעזאָלדאַטען). וזולת כי קָצֹר קצרו ידי מלכי הברית להַכביד אַכפם על מעקסיקא באנשי חילם המעטים, עוד דָבר אחד נִצב להם לשטן בדרך הזה, כי הם לא כוננו את חִצֵי מגמתם אל מטרה אחת. הקיסר נאפאלעאן השלישי הִצִיב לו למטרה להקים במעקסיקא מלך אשר יבחר לטובתו ולטובת בית מלכותו, ומה גם כי השרים הגדולים אשר באו אליו ממעקסיקא הבטיחוהו כי יעזרו לו עֵזר רב להוציא את הדבר הגדול הזה לאור. מלכת ספרד לא בִקשה דבר כי אם לקחת נקם מהמקסיקאנים אשר הם צאצאי ספרד וְהֵרֵעוּ לעשות להספרדים גם עוללו בעפר קרני כֹהניהם תופשי דת הקאטולית אך לא היה את לבבה להַשבית את ממשלת הרעפובליק ולהמליך מלך במעקסיקא. גם מלכת אנגליה לא חָשבה מזמה להפוך את הממשלה החפשית אשר במעקסיקא לממשלת מלוכה, כי אם לעשות מִשְׁטָר וסדרים ישרים בקרב הארץ ולהכביד ידה על מושלי הרעפובליק לתת עֲרֻבָּתָם להתהלך בצדק ובמישור עִם סוחרי אנגליה ויתר בניה היושבים במעקסיקאָ. וזוארעץ אשר ידע כל אלה, חִבל מזִימות לְסַכֵּל על ידם את עצת אויביו ואנשי מלחמתו, גם מזמתו עָמדה לו ימים רבים עד אשר בא בעל מזמות עמוקות יותר ממנו, הלא הוא נאפאלעאן השלישי ויכריעהו –.


144 §

בששי לחֹדש מאֶרץ 1862 הגיע הגענעראל גראָף לאָרענס עִם גדודי חיל צרפתים למעקסיקא ושם חָברו אליו גדודי החיל אשר תחת פקודת האדמיראל זוריען דע לאַ גראַפֿיער ויהי עליהם לשר ונָגיד, והאדמיראל אשר הִפקיד אותם עד כֹה שָׁב צרפתה. ובעת ההיא בא למעקסיקא גם השר אַלמאָנטע אשר היה לפָנים צִיר אמונים לארץ מולדתו ואשר מִפְלַגָה גדולה מבני העם דבֵקים עוד בו. השר הזה אִוָה את עיר פֿעראַקרוּץ למושב לו, ונפשו אִוְתָה גם קִוְתָה להוציא את מזמתו לאור בדבר מלוכת מלך במעקסיקא, כי גם הקיסר נאפאלעאן השלישי חפץ בדבר הזה וכבר נִסָה דברים אל ההערצאָג מאַקסימיליאַן אחי פֿראנץ יאָזעף קיסר עסטרייך, ויבטיחהו לתת את כתר קיסר מעקסיקא בראשו ולהושיבו שם על כסא המלוכה. שרי צבאות ספרד ואנגליה בשמעם כי השר הזה הוא מאנשי סוד נאפאלעאן ובדברו הוא בא למעקסיקא, היו עוֹיְנִים אותו וַיִסְפְּרוּ כל צעדיו, כי הם שפטו בצדק וראו את הנולד וידעו נאמנה כי על ידו יְקַוֶה נאפאלעאן להוציא מזִמה רבה לאור לַמְרוֹת רצון ספרד ואנגליה וּלְרָעָתָן. ועל כן כאשר דָרֹש דָרַש זוארעץ להסגיר אליו את השר הזה לעשות לו משפט מורדים, חָפצו שרי חיל אנגליה וספרד לְהַסְגִירוֹ, אך שר צבא הצרפתים לא אָבה ולא שמע אליהם ויהי על אַלמאָנטע לסִתרה. הדבר הזה חָרה מאד לשרי אַנגליה וספרד, וזאת הותה ראשית מָדוֹן ביניהם ובין הצרפתים, ובראותם עוד כי במספר אנשי חילם לא יצלחו להסיר את ממשלת מעקסיקא אל משמעתם, גמרו אֹמר לעזוב את מעקסיקא ולשוב לארצותיהם, ובראשית ימי חֹדש מאַיי (1862) עזבו חיל האנגלים והספרדים את גבול מעקסיקא, אך הצרפתים לא אבו לעשות כן, כי לא לכבוד הוא לבני עַמָם ולהקיסר מלכם לשוב ריקם לארצם וידיהם לא יעשו תושיה אחרי אשר הוציאו כסף רב מאד על המסע הכבד הזה, וזאת עשו בטרם נִגלה להם עוד סוד הקיסר נאפאלעאן ומזמתו הרבה אשר הוא זוֹמֵם לעשות במעקסיקא, כי רק ראשי שרי הצבא ידעו זאת ומעיני כל אנשי המלחמה היה עוד הדבר כמוס ונעלם.


145 §

ונאפאלעאן בשמעו את תשובת האנגלים והספרדים לארצותיהם, שמח בלבו, כי מצא אז עת רצון להוציא את מחשבתו הגדולה לאור מבלי כל מפריע וּמִפְגָע. אך הוא בכל חכמתו ותבונתו לראות את הנולד ולפַלס כל צעד מצעדי רגליו בפֶלס בינתו, שגה בפעם הזאת ברואה, ויבהל ברוחו להתגרות ברעה לא יֵדע שַחרה ולהפיל עליו הֹוָה לא יוכל כַּפּרה –. והנה אחרי אשר שָׁבוּ האנגלים והספרדים לארצם, רָבתה הרעה על זוארעץ, כי הצרפתים התחברו אז אל אויביו להדיח אותו משאתו, והשר אַלמאָנט הורַם על ידי אנשי בריתו לִנְשִׂיא הרעפובליק בפֿעראקרוץ וקאָרדאָוואַ, והוא הקים סגנים ושרי מִשְׁנִים, שלח פקודים ומשפטים לְהַסָרִים אל משמעתו, גם אסף אליו אנשי חיל יודעי מלחמה ללחום את מלחמותיו, והצרפתים לא הֵנִיאוּ לו כל הימים אשר מצאו בו חֵפץ להציבו לשטן לזוארעץ, אך אחרי כן הכבידו עליו אכפם לעזוב את ממשלתו אשר היא רק ממשלת שעה ולא נוסדה על פי משפטי הארץ והליכות המדינה. והגענעראל לאָרענס שר צבא הצרפתים במעקסיקא התיצב אז בראש אנשי חילו כִּבְדֵי הנשק ויך את גדודי זוארעץ ויפיצם ויפתח לפניו את הדרך אל לֵב הארץ. העיר הראשונה אשר פָּגַע בדרך מסעו לעיר הבירה, היתה פּוּעבּלאַ העיר הגדולה והבצורה מאד אשר בה נשגב הגענעראל המקסיקאני סאָראַגאָזא עִם אלף ומאתים איש. לאָרענס בָּטַח על עזרת אנשי בריתו הנמצאים בתוכה גם על יֵשַע יְמִין שָׂרֵי גדודים מגדודי מעקסיקא שונאי נפש זוארעץ, אך בָּטַח על תֹּהוּ, כי אנשי בריתו עזבו כבר את העיר ההיא, ושרי הגדודים עִם מספר אנשי חילם לא יכלו להושיע לו, גם אחרו מן המועד אשר יָעדו לו. ועל כן נִגַף לאָרענַס ואנשי חילו לפני יושבי העיר בעלותם עליה בסערת מלחמה, וַיִלָחֲצוּ לשוב אל עיר אַריצעבּאַ ולבצר אותה לבעבור יוכלו עֲמוֹד לפני סאַראַגאָזאַ ואָרטעגאַ שרי צבאות זוארעץ אשר רדפו אחריהם וילחמו על העיר ההיא. אולם המגפה ההיא אשר נִגפו הצרפתים אצל פּוּעבלא לא היתה לזוארעץ לישועה, כי נאפאלעאן מהר וישלח אנשי חיל חדשים במספר רב למעקסיקא ואת הגענעראל האביר פֿאָריי הֵקִים לנָגיד ומצַוה על החיל ההוא, הוא פֿאָריי אשר עשה לו שֵׁם בגבורים במלחמות קְרִים ולאָמבאַרדיי, ובו בָּטַח לב נאפאלעאן כי עָשה יעשה גם יכול יוכל לרַד לפניו את ממשלת מעקסיקא ככל אָוַת נפשו. ואל הגבור המשכיל הזה שלח הקיסר מגלת ספר וַיְגַל לו את סודו ואת מערכי לבבו אֹדות מעקסיקאָ. במגלת ספר ההוא (מן ג' יולי 1862) צִוה את השר איש סודו להאיר פניו אל אזרחי מעקסיקאָ, לתת כבוד לכל משפטי הדת והאמונה השוררים בארץ, להַבטיח את האפרתים בעלי הנכסים כי לא תאֻנה אליהם רעה, ולהסתיר מעם הארץ את מגמת פני קיסר הצרפתים להקים במעקסיקא ממשלת שעה רק להסב את פני הדבר עד אשר ידרשו הם לעשות כדבר הזה. גם צִוָהוּ כי בלָכדו את עיר מעקסיקא הבירה יאסוף אליו את ראשי העם ואפרתיו (נאָטאַבילטאֶטען) ולחַבּל תחבולות עד אשר יֵאוֹתוּ להקים ממשלת שעה עד אשר יבחרו בממשלת תמיד כטוב וכישר בעיניהם, ולהוכיח להם בדברים כי אין את לבב הצרפתים להַרכיב עליהם ממשלה חדשה בחוזק יד ולַמרות רצונם, כי אם לעזור להם לבחור ממשלה טובה וישרה אשר עֹז בידה להרגיע ליושבי הארץ ולהרכיבם על במתי השלום והמנוחה כל הימים, ואם אָמֹר יאמרו כי חפֵצים הם בממשלת מלך, יְחַזֵק את ידיהם וְיַרְאֵם לדעת כי באין עֹז מלך יִפָּרַע עָם ואין שלום ליוצא וְלַבָּא, ורק ביד מלך לְרוֹמֵם קֶרֶן לְעַמו, לְאַזְרָם בגבורה וּלְשַׁוֹת עליהם הוד והדר, נֵצַח וָעֹז. כדברים האלה כתב נאפאלעאן אל הגענעראל פֿאָריי, ומיתר הדברים אשר כתב אליו נִראה עַיִן בעין כי הוא האמין להפיק בנָקל את מזִמתו הָרַבָּה במעקסיקאָ להיות דבריו נשמעים בתוכה ובכל ארצות אמעריקא, גם חֶפְצו בידו יצלח להמליך במעקסיקא מלך מבני מלכי איירופא האדירים אשר יבחר, ובדבר הזה יוסיף עוד להַרבות הוֹד מלכותו וכבוד ביתו אחריו בעיני הצרפתים, גם קִוה כי המקסיקאנים בראותם את הטובה הגדולה אשר עשה עמהם קיסר הצרפתים בדבר ממשלת ארצם, יבואו עִם הצרפתים במסורת המסחור לטובת צרפת, שַׁלם ישלמו בכסף מָלֵא את אשר סוחרי צרפת נוֹשִׁים בהם, גם ישיבו את הכסף הרב אשר הוציא הקיסר על אנשי חילו במֶשך ימי המלחמה הזאת, ואולי קִוָה עוד כי יצלח לו גם לְסַפֵּחַ מדינה אחת ממדינות מעקסיקא לארץ צרפת –. אך הַסִבָּה הרֹאשה אשר הֵסַבָּה את לב נאפאלעאן להתערב במלחמות מעקסיקא, היתה לְפָאֵר את הצרפתים בזֵר תפארת חדָשה לעיני כל עַמֵי איירופא בעשותם חַיִל גם מֵעֵבֶר לים הגדול, ובזה יַסֵב את עיני הצרפתים מהביט הליכות ביתו וּמְעוֹרָיו –. כי עטרת גֵאות אשר עִטר נאפאלעאן לראש הצרפתים במלחמת קרים, וּצְבִי תפארה אשר פֵּאֲרָם במלחמת איטליה, אָבדו כבר זִיוָם וְהוּעַמוּ בעיני הצרפתים, יען כי בשלום פאַריז לא נִגרע מכבוד רוסיה דָבָר ונשארה בְתֹקֶף חָסנה ותעצומות עֻזה כבראשונה, ובאיטליה הֵחֵלוּ מְגִנֵי העם להסוג אחור מדרכי הפאָליטיק הצרפתית מאז והלאה, ובכן נפקחו עיניהם לראות כי צִיץ נֹבל צְבִי תפארתם – ועל כן יָעַץ נאפאלעאן מזמות להתערב בדבר ממשלת מעקסיקא המלאה מהומות ומבוכות, לתת בזה צפירת תפארה חדָשה בראשי הצרפתים ועטרת גֵאוּת יְמַגְנֵם –. אפס כי גבר שְׁתוּם עינים כנאפאלעאען, נהפך לִסְתוּם עינים בפעם הזאת, ותחת אשר עד הימים ההם פִּלֵס כל מעגלותיו ועל כל צעד מצעדי אוֹנוֹ התבונן בעינים חודרות ורואות את הנולד, היה בפעם הזאת אָץ ברגלים, נמהר לב ונבהל ברוחו. הן אמת כי נמצאה מפלגה אחת במעקסיקא אשר נִכְסֹף נִכספה לָשׂוּם קֵץ לכל התלָאות והזוָעות הנוראות המתרגשות בארץ מולדתם, ולפי דֵעָם לא תהיה כזאת רק במלוך מלך עליהם. אך הפלגה ההיא היתה קטנה ואנשיה מעטים וראשיה ומנהליה עזבו כבר את הארץ וילכו לָנוּעַ על אֵילֵי איירופא לבקש מהם עֶזרה להוציא את זְמָמָם לאור, וזה אות נאמן כי בארץ מולדתם יחסרו אנשים כאלה החפֵצים ויש לאֵל ידם לעשות כדבר הזה, יען כי זה יותר מחמשים שנה הַסְכֵּן הסכינו בממשלה חפשית (רעפובליק) ורוחם זרה לממשלה אחרת, ומה גם כי נפשם יָראה מאד מִמֶמְשֶׁלֶת מלך בזָכרם את העריצות והאכזריות אשר עוללו להם מלכי ספרד לפנים. ואף כי מֵעֹצֶר רעה וגאון מושלים עזים ואדונים קשים נפלו מאד מגבורתם ועזוזם בימי קדם, בכל זאת יְפַעֲמם עוד רֶגֶש לְאֻמִי עֹז וּדְבַר גבורות עוד יָצוּק בם עד כי יתיצבו לפני נאפאלעאָן השלישי כאשר התיצבו לפנים לפני נאפאלעאן הראשון אשר הרכיב להספרדים בני עַמָם מלך אשר בחר הוא בחזקת היד. ואף כי זאת כי ארץ מעקסיקא, זולת גבול ההודים, גדולה היא ארבע פעמים מארץ צרפת, וְחֵיל צרפת לא יעצרו כֹחַ ללכוד אותה בכל גבורתם וכלי נִשקם הנוראים, וגם אם יעשו כדבר הזה אשר לא יֵאָמֵן כי יסֻפר, לא תהי ארכה לנצחונם, כי המקסיקאנים יחליפו כֹחַ וישובו וילכדו את ארצם מידם. ואחרי כל אלה מה יענו ומה יאמרו מלכי איירופא האדירים? הישקטו ויביטו במכונם את אשר קיסר הצרפתים עושה במעקסיקא ויעמדו מרחוק מבלי התערב בכל דרכיו ומעלליו? ואף אם תהיה גם זאת, הלא אז יתיצבו בעלי ברית אמעריקא הצפונית לשטנה לו בדרך, כי בכל זַעפם ותלונתם הנמרצה על ממשלת מעקסיקא ועל העֹשק ועל המרוצה אשר בתוכה, לא יניחו לכל מלך רב ושליט להכביד על מעקסיקא את אַכפו ולהמליך עליה מלך, כי הם אשר כל ישעם וכל חפצם רק בממשלה רעפובליקית לא יאבו לתת ידם לממשלת מלך בִּשְׁכֶנְתָּה הקרובה אליה, מיראתם פן יֵעָשה גם להם כדבר הזה. הן אמנם כי בימים ההם היו ידי בעלי ברית אמעריקא הצפונית מלאות מלחמה עזה מאד ולא יכלו לבוא לעזרת המעקסיקאנים, אך הלנצח תאכל חרב? הלא ימים יבואו וחרב מלחמת בעלי הברית תשוב אל תערה, ואז יתחברו יחד להקדיש על הצרפתים מלחמת תנופה ויגרשום מן הארץ אשר לכדו להם בלי צדק ובלי משפט –. על כל הדברים האלה לא פקח נאפאלעאן את עיניו, ויהי נֶחְפז להוציא את יליד כֹחַ דמיונו לפעולת אדם, ונפל בפח ונוקש ונלכד.


146 §

הגענעראל פֿאָריי אשר הגיע בכ"ב סעפטעמבער (1862) בשערי עיר פֿעראַקרוץ, שלח ספר גלוי לכל יושבי מעקסיקא להודיעם כי הוא שר צבא הצרפתים הצובאים במעקסיקא וּנְגִידָם ולהבטיחם כי אין מגַמת פני קיסר צרפת להעמיס עליהם חֻקים ומשפטים בהליכות המדינה לַמְרוֹת רצונם, רק לְשַׁבֵּר מַטֵה הרשעים ושבט המושלים העריצים אשר בארץ מולדתם, וּלְהַתִּיר את ידיהם לבחור בממשלה חדשה ובחֻקים ומשפטים חדשים המיוסדים על אדני הצדק והיֹשר לטוב להם כל הימים, והקיסר יעמוד לימינם ויתמוך ידם בחַיִל וּבְחֹסֶן להוציא את מזמות לבבם לאור. כי בכל המקומות באיירופא ובאמעריקא אשר נֵס קיסר צרפת מתנוסס, שם עיני הקיסר ולבו לעשות הֲנָחָה להעמים הַנִגָשִים והנַענים, להשיב עד צדק משפט, ולהעלות את נֵר הדרור וההשכלה. אחרי כן הוציא דְבַר שלטון מלפניו בשם הקיסר וַיְצַו את השר אַלמאָנטע בחֶזקת היד לְהַתִּיר את אגֻדת הסגנים (מיניסטעריום) אשר כונן, לָרֶדֶת מכסא הנשיאות אשר ישב עליו בלי משפט, ולבל יוסיף עוד להרים מֵעַם הארץ כל מס וכל תרומת כסף. ובין כה וכה נאספו שרי העם וסוד חכמי יועציו אל עיר הבירה ויתנו עֹז ומשרה בלי־מצרים ביד הנשיא זוארעץ לעשות חיל ולהביא עצה וגבורה למלחמה על קיסר הצרפתים אויביהם, וכאשר הִתְנַכֵּל נאפאלעאן להעביר קול כי לא על מעקסיקא רק על מושליה הוא עושה מלחמה, כן הֶעבירו גם המושלים ההם קול כי לא עם צרפת הם נלחמים כי אם עִם קיסר צרפת אשר מאהבת בִּצעוֹ וְהַוַת נפשו שואף הוא לְרַד לפניו ארץ רַבָּה ולהיות נָגִיד וּמְצַוֶה על חֵלק גדול מֵחֶלְקֵי התבל, וכאשר התקוממו לפנים אחיהם הספרדים בארצם הישָנה על נאפאלעאן הראשון, כן יתקוממו הם בארצם החדשה על נאפאלעאן השלישי וילחמו בו בלי חָשך עד אשר ישיב ידו מהם.


147 §

ופֿאָריי נְגִיד חֵיל צרפת הִתְאַזָר עֹז לעלות על פּועבלא בסערת מלחמה ולהוריד ממנה עֻזָהּ, כי היא היתה קיר ברזל בינו ובין עיר הבירה וחוסמת היא הדרך העולה אליה, גם היא בצורה מאד ומלֵאה אוצרות בָּר וכלי נשק והגענעראל אָרטעגא עם עשרים ושנים אלף גבורי חיל מלֻמדי מלחמה סוככים עליה בחרבותיהם. שלשה חדשים רצופים עשה פֿאָריי מלחמה על העיר וידיו לא עשו תושיה, ולאחרונה, אף כי נָשתה גבורת הנצורים, לא נועז לעלות על העיר בסערת מלחמה ולהבקיעה אליו, כי מגפת החלי־רע ומחלת הטיפֿוס שררו בתוכה בכל תֹּקֶף, ועל כן עלה מעַל מְצוֹר העיר וישם פניו לפאת ים להקדיש מלחמה על ראש צבא המעקסיקאנים אשר תחת פקודת הגענעראל קאָממאָנפֿאָרט, ויט ידו עליו ויכהו מכה נִצחת, ואז נִפתחה לפני הצרפתים הדרך העולה לעיר מעקסיקא הבירה, ואָרטעגא נִפרד מיתר חֵיל המעקסיקאנים, ואין ישועתה לו עוד באנשי ארצו, ואז שָׁב שר צבא הצרפתים אל פועבלא להוריד עֹז מבטחה. המלחמה ההיא היתה כבדה מאד, כי גם אחרי אשר נבקעה העיר וַתִּלָכֵד ביד הצרפתים לא נכנעו עוד אנשי החיל והאזרחים אשר בתוכה, ובכל רחוב ורחוב גם אצל כל בית ובית התלקחה מלחמה עזה, ויותר עוד אצל הבתים הגדולים ובתי התפלות, עד כי נפלו חללים ומדֻקרים רבים בראש כל חוצות ונהרי דם נִגרו בשוָקים וברחובות, וגם אז לא הסגיר עוד אָרטעגאַ את העיר ביד הצרפתים וַיִשָׂגֵב עִם שארית אנשי חילו במבצרים אחרים אשר נשארו עוד בתוך העיר ויוסף לְהִלָחֵם. גם הגענעראל קאַממאָנפֿאָרט הַמֻכֶּה בשדה המלחמה, חָגַר שארית כֹּחו ויאסוף אליו גדודים חדשים ויתאמץ להתחבר עוד הפעם עם אָרטעגאַ, אך השר הצרפתי באַזען דָאה כנשר עם אנשי חילו וַיֵט חרבו עליו וַיַחֲלֹש אותו וכל העם אשר ברגליו אצל סאָן לאָרענצאָ, אז נשברה זרוע אָרטעגא כָּליל ופועבלאַ היתה ירֵשה להצרפתים המנָצחים (בשבעה עשר לחֹדש מאַיי 1863). הנצחון ההוא היה רב וגדול מאד, ששה ועשרים נְגִידֵי חַיִל (גענעראַלע) נפלו שבי ביד הצרפתים, גם שתי מאות וחמשה ועשרים שרי גדודים (סטאַבּסאָפֿיציערע), שמֹנה מאות פקידי מלחמה ושנים עשר אלף אנשי צָבא, גם כלי תותח וכל כלי קְרָב ובתי אוצרות בָּר נפלו ביד הצרפתים, והדרך העולה לעיר הבירה נִפתחה לפניהם באין כל מַעצור וִּמִפְגָע. בעשירי לחֹדֶש יוני הרעימו כלי התותח בפאַריז לְבַשֵׂר להצרפתים את הנצחון הגדול ההוא אשר נצחו אחיהם את המעקסיקאנים.


148 §

כבוא הבשורה הרעה אל זוארעץ כי נלכדה פועבלא הבצורה, לא נפל לבו ולא רפו ידיו וינסה להפיל חִתִּיתוֹ ושאֵתו על יושבי מעקסיקא הבירה לבל יבגדו בו בעת רעתו, וַיַכְבֵּד את אכפו עליהם לחגור כלי נשק למגדול ועד קטן ולצאת למלחמה על הצרפתים. אך כבר סר כֹּחו מעליו, ואזרחי העיר קשרו עליו קשר עד אשר נִלחץ לעזוב את העיר ולשום את משכנו בעיר סאַן לואי די פאָטאָזי. ובעת ההיא נסעו יצאו הצרפתים ממקומם וישימו פניהם לבוא לעיר מעקסיקא הבירה, ובשביעי לחֹדש יוני בא הגענעראל האביר באַזען עם גדודי גבוריו בשערי העיר, ובעשירי לחֹדש ההוא הופיע גם פֿאָריי נְגִיד כל הצבא בתוך העיר, ואזרחיה קדמו פניו בתרועה ובקול רִנה וישועה. אז מִהֵר השר הכביר פֿאָריי לחַבל תחבולות עָרמה ולהתהפך במזמותיו להגיע אל המטרה אשר אליה כונן נאפאלעאן את חִצֵי מחשבתו הגדולה בדבר מעקסיקא. כי עד מהרה אסף אליו את מְרוֹם בני האפרתים והאצילים במספר מאתים וחמשה עשר איש וַיְמַלֵא את ידיהם לְחַוֹת את דֵעָם אֹדות הממשלה אשר תתכונן במעקסיקא לטובת העם ולהצלחתם. אך השר הערום הזה לבדו היה הָרוּחַ בכל אופני הדבר הגדול הזה, עד כי אחרי אשר התוכחו שרי המועצה ההם ימים רבים נועצו לב יחדו ויגמרו אֹמר בתשעה עשר לחֹדש יולי להמיר את הממשלה החפשית (רעפובליק) אשר היתה תמיד מְקוֹר כל הרעות במעקסיקא, בממשלת מלוכה (מאָנאַרכֿיע). המלך יהי מכנסיה הקאטולית, שֵׁם כבוד קיסר מעקסיקא יִקָרֵא עליו, וכסא מלכותו ינחיל גם לבניו אחריו. אחרי כן התיעצו את מי יבחרו לקיסר עליהם, וכֻלם כאחד הִסכימו לדעה אחת לבחור בהערצהערצאָג פֿערדינאַנד מאַקסימיליאַן אֲחִי פֿראַנץ יאָזעף קיסר עסטרייך, ולשלוח אליו מלאכים עִם נֵזר המלוכה, והיה אם לא יאבה לקבל את הנֵזר, אז יפנו שרי העם אל הקיסר נאפאלעאן השלישי לחַלות את פניו כי יואיל הוא לבחור למענם איש כזה אשר יודע כי הוא יצלח למלוכה. אך הם ידעו מראש כי כבר בחר נאפאלעאן במאַקסימיליאַן וכבר התרצה מאקסימיליאן לָשׂוּם לראשו עטרת קיסרית מעקסיקא –.


149 §

בדעת ומזמה בחר נאפאלעאן במאַקסימיליאַן לְעַטְרֵהוּ בעטרת מלוכת מעקסיקא, כי מאקסימיליאן בהיותו אֲחִי פֿראַנץ יאָזעף קיסר עסטרייך ובן מלכים עתיקים ומהֻללים ממלכי בית האבסבורג, יש בכֹחו לתת שאתו ויראת כבוד הוֹדוֹ על פני המעקסיקאַנים, ומה גם כי היה מתולדתו איש חכם ונבון אשר יקר למצוא כמוהו גם בין בני מלכים, לשונו מִהרה לדַבר צחות בלשונות שונות, ועטו עֵט סופר מהיר, על פי מַסָעָיו הרבים הֵבִיא לבב חכמה בהליכות הפאָליטיק ואָרחות המלוכה, רוח עֹז וגבורה נוססה בו ונפשו אִוְתָה לעשות גדולות ונפלאות, אך בארץ מולדתו לא אִנָה הזמן לידו עם רָצוֹן להוציא תאוַת נפשו לאור, ולאיש אשר אלה לו יאתה מאד המלוכה בארץ נוראה כמעקסיקא אשר רק גבר חֲכַם לבב ואמיץ רוח בגבורים ובן מלכי קדם יצלח בחכמתו וגבורתו ויתר שאֵתו ועזוזו למלוכה בתוכה. כֹּחַ דמיונו הכביר אִלצהו מִימֵי בחורותיו ללכת בגדולות ונפלאות ולעשות לו שֵׁם בגבורים אבירים, אך בגלל חֵרוּת דֵעוֹתָיו היו שרי חצר הקיסר עוֹיְנִים אותו ולא חָשבו את הגבורות והתשועות אשר עשה לטובת עַמוֹ בהיותו נְגִיד אניות המלחמה אשר בים האַדריאַטי, גם לא שָׂמוּ כבוד תהִלתו כראוי לו בגלל דרכיו ומעלליו בהיותו שלִיט בממלכת לאָמבאַרדיי הווענעציאַנית, ועל כן נכספה גם כלתה נפשו למצוא ארץ אחרת אשר בה יכירו וידעו כל אנשי לב כי הוא מַפליא לעשות גדולות ונצורות בכֹח ידו ותבונות כפיו ועֹז רוחו. גם רעיתו הכבודה מרים שאַרלאָטע בת לעאפאלד מלך בעלגיען, אשה חכמת לב ובעלת נפש נשגבה, עָמדה הָכֵן לְחַזֵק ידיו וּלְאַמֵץ לבו לעשות לו שֵׁם עולם וְזֵכר לנפלאותיו ולהשליך נפשה מנגד לעזור לו בכל אשר יעשה הוא בחרף נפשו. ובלעדי כל אלה הֶאמינו שניהם אמונה בלי־מְצָרִים בחכמת נאפאלעאן ומועצותיו העמוקות בכל הליכות הפאָליטיק, וַיִשָעֲנוּ עליו בלב נכון כי הוא יתן עֹז לכסא מלכותו אשר כוננו ידיו במעקסיקא ולא יתן לו מוֹט כל הימים –. ועל כן קִדם מאקסימיליאן את פני מלאכי מעקסיקא בפנים מאירים ויקבל מידם את כתר הקיסרית אשר הגישו אליו בשלישי לחדש אקטאבער 1863 בשבתו בהיכלו מיראַמאַר אצל טריעסט. אך הגיד להם מראש כי אם לא יכתבו כל ערי מעקסיקא את ידיהם כי בוחרים הם בו לקיסר עליהם, לא יניח את מקומו, כי עיר מעקסיקא לבדה אין בה כֹּחַ להקים על כל ערי הארץ מלך ולא רוחם. אולם הצרפתים והמעקסיקאנים החפצים במאקסימיליאן, התהפכו בתחבולותיהם ולא נחו ולא שקטו עד אשר הצליחה ערמתם בידם כי כל ערי מעקסיקא כתבו ידם אל מאקסימיליאן. אז ידע נאפאלעאן כי קמה עצתו העמוקה בדבר מלוכת מעקסיקא ומחשבתו הגדולה יצאה לאור. בתחלת חֹדש מאֶרץ היה מאקסימיליאן בפאריז ושם התיעץ עם נאפאלעאן על צפונות ממלכתו החדשה. וביום ארבעה עשר לחדש אפריל 1864 ירד הקיסר מאקסימיליאן הראשון עם רעיתו הכבודה באניה ויבוא לראשונה בעיר רומה לשאת שם ברכה מאת הפאַפסט ולהמתיק אתו סוד אֹדות הכֹּהנים הקאַטולים אשר במעקסיקא ארץ ממלכתו, ואחרי כן נסע עם אנשי סודו ובעלי בריתו לאמעריקא, ובתשעה ועשרים לחֹדש מאַיי הגיע עד שערי עיר פֿעראקרוּץ. משם שלח ספר גלוי לכל עַמֵי מעקסיקא להודיעם כי נכונו להם מידו ימי אוֹרָה וטובה, וכל ישעו וכל חֶפצו להַקדיש ימיו ושנותיו להשכיל להיטיב לכל יושבי ממלכתו ולהרכיבם על בימתי הצלחה נצחת. כל אשר יסף הקיסר מאקסימיליאַן ורעיתו הקיסרית לנסוע ברחבי הארץ, כן יָספו בני העם לתת להם כבוד והוד, עֹז ותפארה. כל הדרך מעיר אָריצאַבאַ והלאה היתה מלֵאה רבבות עָם ותרועות מלך ותשואות חן חן נשמעו בכל צעד וצעד להקיסר ולרעיתו; המסלה אשר בין פועבלא עד שאָלוּלאַ היתה מפֹארה בשערי נִצחון (טריומפפֿבאָגען) יותר מחמש מאות במספר, ומשֻבצה בפרחים ושושנים ונצנים, ובכל מקום אשר דרכה כף רגלם בו הֵרִיעו מקהלות מזַמרים ומשוררים לקראתם. כל יושבי הארץ, ומה גם ההודים, נָהֲרוּ לקראת הקיסר, גם הִבִּיטוּ אליו וְנָהָרוּ. ולשמחת ההודים לא היתה קֵץ בעת ההיא, כי הם האמינו כי על ידי מאקסימיליאן יצאה לאור המסורה העתיקה אשר בידם „כי אחד ממלכי בני הנֵכר אשר דָבָר אין לו עִם הספרדים מנַצחיהם ולוחציהם, יבוא אליהם מעֵבר לַיָם ויסיר עֹל המושלים הזרים מעל צוארם –.“ ובהופיע הקיסר ורעיתו בשערי עיר מעקסיקא הבירה (בי"ב לחֹדש יוני 1864), התרועעו אזרחי העיר וישמחו שמחה גדולה אשר כמוה לא היתה למן היום אשר נוסדה העיר ועד היום ההוא, ויותר מכֻּלם הֵרִיעוּ ההודים וישמחו ויעלזו בכל לבבם ובכל נפשם בהאמינם כי באה להם תשועת עולמים לחַדש ימיהם כקדם. בכ"ו לחֹדש יוני הוציא הקיסר דְבַר מלכות מלפניו כי אם יִבָּצֵר ממנו בימים יֻצָרוּ להיות שליט וקיסר בארץ, או אם יבהלהו המות, אז תהי רעיתו שלטת במקומו ותשב על כסאו אחריו. בעשירי לחֹדש אויגוסט הֵרִים הקיסר פעָמיו לעבור בכל מדינות ארץ מלכותו לדעת דרכי יושביהן וארחות חייהם, ובאחרית ימי חֹדש אקטאבער שָׁב מדרכו למעקסיקא עיר הבירה מקום מִשְׁכַּן כבודו. ובין כֹּה וכה הִכּוּ אנשי חילו את גדודי זוארעץ פעמים רבות, ושרים רבים משרי גדודי הרעפובליקאַנים עִם אנשי חילם עזבו את זוארעץ וַיִסָפְחוּ אֶל צִבאות הקיסר וַיִשָׁבְעוּ לעָבדו באמונה וללחום את מלחמותיו, וערים רבות אשר עד הימים ההם התיצבו לו לשטנה בדרך, קבלוהו עליהן לקיסר ויתנו לו הוד מלכות.


150 §

אך בכל זאת לא נפל לב זוארעץ ובעלי בריתו בעלי מפלגת הרעפובליק ולא חָדלו מִיַחֵל כי עוד יצלח בידם לְמַגֵר את כֵּס הקיסר החָדש ולהשיב את הממשלה הרעפובליקית אל כַּנָה, וכאשר יָסְפוֹ לְהִנָגֵף לפני צבאות הקיסר כפעם בפעם, כן יספו אֹמֶץ וכן גִבְּרוּ חילים להתגרות את חֵיל אויביהם בחרב שלופה ובחֵמה שפוכה, ומיום ליום הוסיפו להתגודד ולהרגיז את כסא מלוכת מאַקסימיליאַן. גם הכֹהנים הקאַטולים נוספו עליהם ויתיצבו לשִטנה להקיסר החָדש בראותם כי ידו לא תִכּוֹן אִתָּם להשיב את ממשלתם על רוח בני העם. כי הפאַפסט פיוס התשיעי שלח את מעגליאָ סְגָנוֹ למעקסיקא ויתן בידו מכתב אל מאקסימיליאן כתוב עליו: כי הוא נוטל על הקיסר החָדש לבַטל מֵעַל הכֹהנים את כל הגזֵרות הקשות אשר גָזַר עליהם זוארעץ, וראש דָבָר הוא נוטל עליו להשיב להם את נכסיהם ואת כל ההכנסות אשר היו להם עד הימים ההם, לפתוח את שערי בתי מקלט הנזירים והנזירות כבראשונה, לתת בידם העוז והמשרה על בתי הספר ועל חנוך בני הנעורים כבתחלה, גם ישיבם אל פקודתם להיות מְבַקְרִים על בתי הדפוס לבל יָעוֹז כל חכם וסופר להדפיס שֶׁמֶץ דָבר הנוגע בכבוד הכנסיה הקאַטולית בכלל ובכבוד כֹהניה בפרט. לשוא הוכיח הקיסר כי אין לאֵל ידו להתרצות אל הדברים ההם כי אז יֶעשן עליו אף בני העם אשר כל ישעם וכל חֶפצם לֵאור באור הדרור בכל הדברים הנוגעים אל הדת והאמונה, וגם מלכי איירופא וַעֲמָמֶיהָ יֵרָגְנוּ עליו אם יתן אל משפטי הפאַפסט מהלכים בארץ ממלכתו החדשה, לשוא הוכיחה כזאת גם הקיסרית המשכלת שאַרלאָטה אשר התערבה בהליכות מלוכת בעלה, לשוא שִׁחתו דבריהם, כי סגן הפאַפסט הִקשה לבבו והאֶטים אזניו לכל דבריהם הישרים והנכוחים, גם כל ההנחות אשר עשה אחרי כן להכהנים, גם בעשותו את דת הקאטולית לְשַׁלֶטֶת במעקסיקא, לא השיב מעליו את חמת הכהנים הקאטולים ויהיו עוֹיְנִים אותו וחותרים מחתרת תחת כסא מלכותו לְמַגֵר אותו ארצה. ורעה עוד מזאת כי תם הכסף מאוצר המלוכה, והקיסר הֶעמיס עוד עליו לְשַׁלֵם כסף רב ועצום אל קיסר הצרפתים בעד אנשי צְבָאוֹ הלוחמים את מלחמותיו ימים רבים, גם עוד חובות רבות ועצומות הִכְבִּיד על כסא מלכותו וּמְקוֹר כל ההכנסות דָלַל וחרב בקרב הארץ עד כי נִלחץ לִלְוֹת עוד כסף רב מאד ולהוסיף עליו עוד משא כָבֵד מנשוא. דעת לנבון נָקֵל איך השיגו כל אלה את מאקסימיליאן בין המצרים עד כי כל חכמתו וגבורתו לא עָמדו לו להוציא למֶרחב רגליו. ואף אם היתה לאֵל ידו לפַנוֹת את כל אבני נגף ההם, הלא אז קָצֹר קצרה יד אנשי חילו לרַד לפניהם את גדודי חיל הרעפובליקאנים הרבים והעצומים מהם במאד מאד. כי מספר חֵיל מאקסימיליאן היה רק כשלשה או כארבעה וחמשים אלף איש, וגם מהם סָרוּ הגבורים הראשים אל משמעת השר באַזען אשר הֻקם מטעם הקיסר נאפאלעאן לִנְגִיד הצבא תחת פֿאָריי, והחיל הזה במה נחשב הוא מול רבבות אלפי הרעפובליקאנים אשר ברחבי ארץ רחבת ידים כמעקסיקא? ובכל זאת לוּ שמע מאקסימיליאן לעצת נפשו לתקוע יתדו רק במעקסיקא עיר הבירה ובנפות הקרובות אליה והמלֵאות אדם רָב, וּלְכַנֶס כל חילו וכל כֹּחוֹ ואוֹנוֹ רק בהן לעשות בהן סדרים ישרים ככל אשר תשיג ידו, ולעזוב את יתר הנפות והמדינות הרחוקות בידי השונים והמתקוממים עד אשר יִלְאוּ נְשׂוֹא את המהומות והמבוכות ואת הצלמות ולא סדרים אשר בתוכם וישאו עיניהם אל עיר הבירה ובנותיה הקרובות היושבות לבטח תחת צל כנפי הקיסר החדש, לוּ עשה כן מאקסימיליאן כי אז שָׁבוּ השונים והמתקוממים ההם מדרכיהם וּבְאַוַת נפשם נתנו ידם אליו להסתיר גם אותם בסֵתר כנפי מלכותו לטוב גם להם כל הימים. אך מאקסימיליאן לא שמע לעצת נפשו הטובה וַיֵט אזנו לעצת חכמי יועציו אשר יעצוהו להביא גם את כל המדינות הרחוקות תחת ידו בפעם אחת ובלי התמהמה, כי רק אז יִכּוֹן כִּסא מלכותו ולא יָנוּד לאֹרך ימים, ולהוציא את הדבר הגדול הזה למענהו קצרה ידו בחילו המעט. והנה מהרה קל התפוצצו אנשי חילו לגדודים רבים וילכו למדינות רבות להקדיש על יושביהן מלחמת תנופה עד אשר יִכָּנְעוּ תחת ממשלת הקיסר, אך בכל אשר פָּנוּ היתה בם יד זוארעץ והרעפובליקאנים בעלי בריתו לְהֻמם ולאָבדם. כי מכל קַצְוֵי המדינות הרחוקות נהרו המונים המונים אל זוארעץ ויצאו בצבאותיו, גם בעלי ברית אמעריקא הצפונית תמכו בידיו וישלחו לו כלי נשק וצדה בדרכם נסתרים, גם הבטיחוהו לעמוד לימינו בהשקיט ארצם מהמלחמה הפנימית אשר בתוכה, ולעזור לו גם באנשי חַיִל מלֻמדי מלחמה.


151 §

המלחמות הרבות אשר התחוללו מאז והלאה בין צבאות הקיסר ובין גדודי זוארעץ, נעשו באכזריות גדולות ונוראות אשר לא נִראו ולא נשמעו כמוהן בכל ארצות איירופא בימי הדור הנאור הזה. כי זוארעץ וגדודיו אשר קִנאת הספרדים ועריצות הַהוֹדִים נִקבצו באו בם יחד, היו עוד גם מרי נפש כדֻבים שכולים, וחמתם בָערה באש בחֻבם על ממשלת מאַקסימיליאַן אשר הֻקמה רק על פי מזִמת נאפאלעאן ונכָליו הרבים ואהבת בִּצְעוֹ אשר הוא כַמָות ולא תשבע, ויחשבו למשפט לעשות נקמות נוראות באנשי מלחמתם עוכרי ארצם ושודדי חֵרותם, מבלי אשר תֵּחָשֵׁב זאת להם לעון אשר חֵטא, ועל כן כִּלוּ כל חמתם ונקמתם בשבויי החרב אשר נפלו בידם, ועָברו וְרָמסו וְטָרפו זרוע אף קדקוד כחיתו טרף ופריצי בני שחץ. והקיסר מאקסימיליאן אשר על פי רוב דֵעות המעקסיקאנים הורַם והונַף על כסא המלוכה ואשר גם מלכי איירופא הֵקִימו את ממלכתו בידו, חשב גם הוא למשפט כי לזוארעץ וגדודיו משפט מורדים ופושעים במלוכה, ועוד יוסיפו סרה ויעמיקו שַׁחֵת לעשות מעשה עריצים ומרצחים באנשי חילו הנופלים בידם, ועל כן לא יכול למשול ברוחו ויעש גם הוא שפטים נוראים באנשי מלחמתו אשר נפלו בידיו. ובראותם כי בכל זאת לא נוסרו עוד המורדים אך יוסיפו עוד להרע ולהשחית ולעולל עלילות ברֶצח אשר כל השומע תצלנה שתי אזניו וְיֵעָוֶה משמוע, הוציא דבר מלכות מלפניו בשלישי לחֹדש אקטאבער 1865 כי כל איש ואיש מיושבי הארץ אשר מהיום ההוא והלאה ישא חרב על אנשי חילו ויתן ידו אל המורדים, יָרֹה יִיָרֶה בִן ארבע ועשרים שעות ולא יועיל לו כל כֹּפֶר. הפקודה הנוראה הזאת אשר כשגגה יצאה מלפני השליט הזה, היתה בעוכריו ומִיָדָה היתה תבוסתו שלֵמה. כי לא לבד אשר היא לא הִפִּילָה חִתִית על זוארעץ וגדודיו וכל בעלי ברית הרעפובליק כאשר הֶאמין מאקסימיליאן, אך היא היתה עוד חרב נוקמת בידם להוכיח על ידה את תכונות הקיסר החָדש הזה ואת נקמתו העזה כמות וקשה כשאול, ויוסיפו עוד להלחם בו בחֵמה שפוכה ועֶברת נקם – וכאשר נתפשו השרים ארטאגע וסאַלאַזאַר שרי צבאות הרעפובליקאנים בידי מאקסימיליאן וַיִיָרוּ בכדורי כלי תותח לעיני השמש, התלקחה המלחמה ביתר עז וביתר עֶברה וזעם מבראשונה, ואין קֵץ לכל השערוריות האכזריות אשר עשו הלוחמים זה אל זה.


152 §

אל הסערות העזות אשר סָערו על ממשלת הקיסר מאקסימיליאן הראשון מכל עֲבָרים בארץ ממלכתו פנימה, התעוררה עוד סערה נוראה גם מחוצה לה, והיא היתה כבירה ותקיפה מִכֻּלָן להפוך את כסאו ולחַלל לארץ נִזְרוֹ. הסערה ההיא התגעשה מארצות בעלי ברית אמעריקא הצפונית, כי גם בעת אשר התחוללו עוד מלחמות האזרחים באמעריקא הצפונית ותהי מלאה רֹגֶז וּזְוָעָה, גם אז השליכה ארצה את שאֵלת מלכי הברית אשר שאלו ממנה לתת ידה עמהם בדבר הליכות מעקסיקא, אף הֵשִׁיבָה את פני קיסר צרפת אשר בקש אותה להכיר את מאקסימיליאן בְּתֹר קיסר מעקסיקא, וגם אחרי אשר הכירו כל מלכי איירופא את כֹּחַ מלכותו במעקסיקא, גַם אז היה עוד מַלְאָכָהּ (געזאַנדעטער) אצל זוארעץ לאות כי הוא בעיניה הנָגיד והמצַוה בארץ כבראשונה ולאיש אחר אין כל חלק ונחלה בממשלת הארץ ההיא. ואחרי אשר נכנעו המדינות אשר בִּדְרוֹם אמעריקא והאזרחים השיבו את חרבם אל תערה, שלח נשיא הרעפובליק השוכן בוושינגטון דברים נמרצים אל נאפאלעאן השלישי וימריצהו להוציא את הצרפתים אנשי חילו ממעקסיקא בלי התמהמה, ולעזוב את דברי הריבות אשר בין פלגות העם ביד העם והם לבדם יפרידו עצומותיהם ויחתרו אל השלום כְּאַוַת נפשם מבלי אשר יתערב זר בתוכם. גם הוסיף הנשיא ההוא להודיע להקיסר נאפאלעאן כי כל אזרחי אמעריקא הצפונית לא יתנו לעולם לכל מלך רב ושליט לכונן במעקסיקא כסא מלוכה על הריסות ממשלת הרעפובליק. כי על כן יְמַהֵר הקיסר ויחישה מעשהו להוציא את צבאותיו ממעקסיקא אם אין נפשו להשבית את ברית השלום אשר בין צרפת ובין אמעריקא הצפונית –. הדברים ההם הִרעישו את מורשי לבב נאפאלעאן, ונפשו ידעה מאד אל מה ירזמון דברי הנשיא ההוא אשר רוח כל בעלי ברית אמעריקא הצפונית דוברת מתוך גרונו. ונוסף על השמועה הרעה ההיא מעֵבר לים, היה גם הרֶגש אשר רגשו אז חֵלק גדול מהצרפתים בפאריז וביתר המדינות ויתלוננו מאד על המלחמה אשר הִקְדיש הקיסר על מעקסיקא, מלחמה אשר הוציאה את מבחר בחורי צרפת אל הורג ואשר הריקה גם את אוצר המדינה לא לעזר ולא להועיל להצרפתים כי אם לרעתם וּלְהַוָתָם, כי על ידה נִשקפה עליהם רעה נוראה מארצות הברית באמעריקא הצפונית אשר היו להם מַעיני ישועה תמיד וּמָקוֹר נִפתח למסחרם –. וזוארעץ אשר ידע כל אלה הוסיף עוד לחַזק ולאַמץ לבבו ולָפַחַת רוח גבורה ותקוה בלבות גדודיו הלוחמים את מלחמות הרעפובליק, וכֻלם היו מלֵאים חיים ונפשם דָרכה עֹז וילך מחיל אל חיל.


153. §

ומאקסימיליאן אשר מתולדתו היה בעל נפש עדינה, חֲכַם לב ואמיץ רוח בגבורים, לא נח ולא שקט לעשות סדרים בארץ מלכותו ולכונן כסאו בצדק ובמשפט, הֵקים שופטים תמימי דרך ונקיי כפים, הֵרִים את קֶרֶן ההשכלה בכבוד, היטיב את מצב בתי הספר, סלל מסִלות לטובת סחר הארץ, שָׂם חֻקֵי חרות ומשפטי דרור לפני העם, הֵקַל את עֹל הַהוֹדִים הנגשים והנענים בתגרת יד האפרתים בעלי הנכסים והכֹהנים אדונים הקשים, ועוד ישועות רבות פָּעַל בקרב הארץ. אך כל אלה לא הועילו לו ולא הצילו אותו מרעתו, גם צבאות הצרפתים גם חֵיל הנדבות ילידי עסטרייך ובעלגיה אשר התנדבו לצאת בצבאותיו וללחום את מלחמותיו, היו קִצרי יד להחליש את זוארעץ ואת גדודיו הרבים בעלי ברית הרעפובליק ולגרש אותם מהנפות והמדינות אשר תפשו להם. ורעה עוד מזאת כי גם יושבי עיר מעקסיקא הבירה ויתר הערים אשר נתנו על מאקסימיליאן הוד מלכות בשמחת כל לבב, גם הם נִחמו על מעשיהם הנמהרים בראותם כי ימין זואַרץ רוממה, וַיִנָהוּ אחריו בסֵתר לבבם, וַיְחַכּוּ לעת רָצוֹן להתחבר אל נְשִׂיא הרעפובליק כבראשונה ולעזור לו לפָרק מעליהם את עֹל הקיסר בן הנכר אשר הוא רק כלי חֵפץ ביד קיסר הצרפתים לבַצע על ידו את אַמַת בִּצְעוֹ ולהרבות כבודו וכבוד ביתו בעיני הצרפתים ובעיני כל איירופא.


154 §

בעת ההיא נִפקחו עיני נאפאלעאן לראות את משוגתו ולדעת את רעתו אשר הביא עליו בהתערבו בדבר ממשלת מעקסיקאָ. כי בהתפרץ מלחמת הצָפון והנגב באמעריקא, האמין נאפאלעאן כי בעלי הצפון לא יְגַבְּרוּ חיָלים לְרֵד לפניהם את עֹז בעלי הנגב, וארצות הברית תִּפָּלַגְנָה לשתי פְלַגוֹת באמעריקא, ואז יתחברו בעלי הנֶגב אל הקיסר אשר הֻקם במעקסיקא ויכרתו עִמוֹ ברית שלום לבעבור תהיה יראתם תמיד על פני בעלי הצפון, או למצער יהיו שכנים טובים עם הקיסר ויתהלכו אתו בשלום ובמישור. אך אחרי אשר התגברו בעלי הצפון ויכניעו את בעלי הדרום תחתיהם וישפכו את ממשלתם על כל ארצות ברית אמעריקא, ידע נאפאלעאן מאד כי במספר חילו אשר במעקסיקא לא יוכל לעמוד לפני רבבות אלפי גבורי בעלי הברית ההם אשר אליהם יתחברו גם המעקסיקאנים הרבים והעצומים. הדברים הנמרצים אשר שלח אליו נשיא ארצות הברית באמעריקא, ירדו חדרי לבבו, גם תלונות הצרפתים ואציליהם ואפרתיהם המריצוהו לעשות ככל אשר דרש ממנו הנשיא ההוא, על כן שָׂם עצות בנפשו ויחשוב מזמות איך יוציא מרשת רגליו מבלי אשר יחֻלל כבודו בעיני הצרפתים בני עַמוֹ ובעיני כל עַמֵי איירופא. ולאחרונה הֶחליט בדעתו להוציא את צבאותיו ממעקסיקא מעט מעט ובאופן אשר לפי רְאוֹת עַיִן יאמינו הרואים כי רק ברצונו הטוב ולטובת הצרפתים הוא עושה זאת. ובחֹדש יאנואר 1866 שלח את השר זיילאַנד איש סודו למעקסיקא וישם דבר בפיו להודיע לממשלת מאקסימיליאן כי צרפת גמרה אֹמר להוציא את צבאותיה ממעקסיקא בטרם יַקִיפוּ הימים אשר יעדה בתחלה לעשות הדבר הזה. כשוב השר זיילאַנד צרפתה הודיע הקיסר נאפאלעאן במכתב עתי הנודע בשם מאָניטייר, כי חיל צרפת יֵצאו ממעקסיקאָ בשלֹש פעמים: בחֹדש נאָוועמבער 1866, בחֹדש מאֶרץ ובחֹדש נאָוועמבער 1867. בחֹדש יולי הֵחלו צבאות הצרפתים לצאת ממדינות הצפוניות אשר במעקסיקא. וזוארעץ אשר ידע מכל אשר נעשה, ידע איך הֵאיצו ארצות הברית בנאפאלעאן להוציא את צבאותיו ממעקסיקא, ידע כי גם בני מְרוֹם עַם צרפת חפֵצים בדבר הזה, ידע את מלאכות השר זיילאנד ואת אשר הודיע המאָניטייר, ונפשו צָהלה ושמֵחה בראותו כי קרובה תקותו לבוא ותוחלתו לְהִגָלוֹת, לשוב אל הודו וכבודו כבראשונה ולהיות נְשִׂיא הרעפובליק כבתחלה.


155 §

והנה גם לפני בוא הפקודה מקיסר צרפת להוציא את צבאותיו ממעקסיקא, ידעו בעלי מפלגת הרעפובליק וזוארעץ בראשם כי ממלכת הקיסר מאקסימיליאן לא תתעודד לאֹרך ימים מִסִבּוֹת רבות ושונות, ואף גם זאת כי ההוֹדִים אשר מספרם רב ועצום מאד (4,500,000 נפש) משכו ידם מממשלת הקיסר בראותם כי תוחלתם נכזבה והקיסר איננו הָרָב והמושיע אשר קִווּ לו, ורבים מהם נִלְווּ אל בעלי הרעפובליק אשר זוארעץ נשיאם הוא חֹטֶר מגזע ההודים הקדמונים בני עַמָם. בין הַלְבָנִים אשר מוצאותיהם מארצות איירופא (1,287,078 נפשות) ובין בני התערובות (מישלינגע) (אשר מספרם 2,490,000 נפש) היה מספר עצום מאד אשר הַסְכֵּן הסכינו שנים רבות להיות המלחמה לחם חֻקם ולחיות על חרבותם חיי השתובבות ולא אבו להַטות שכמם לממשלה ערוכה ושמורה בסדרים ישרים כממשלת הקיסר מאקסימיליאן. ראשי מפלגת הרעפובליקים ונגידי חיליהם התהפכו בתחבולותיהם להעיר ולעורר בלבות עַמֵי הארץ רשפי אש השנאה על הצרפתים עַם הנֵכר אשר באו מארץ נכריה לָשׂוּם עליהם עֹל ברזל, ועל מאקסימיליאן אשר הם סומכים עליו בחרבותיהם וילַמדו אותו אַלוּף לראשם, אך בכל זאת לא הרהיבו עוד המתקוממים ההם בנפשם ע­ֹז להסתער על כסא הקיסר וּלְמַגֵר אותו לארץ כל הימים אשר גבורי צרפתים סַכּוּ לראשו ביום נשק, אולם בהִוָדע להם כי הצרפתים נסוגים אחור ממדינות הצפוניות, התלקחו זיקי אש המלחמה והנקמה העצורים בלבות בעלי ברית הרעפובליק ויהיו לְלַהֶבֶת שלהבת גדולה ונוראה. גדודים גדודים צצו בכל עיר ועיר כעשב השדה, ומארצות הברית הובאו אליהם כלי נשק וְאֹכֶל נפש למכביר. ערים גדולות נפלו בידם, ונפות רבות הֵרִיצוּ להם עזרה. וכאשר הוסיפו הם לעלות יום יום מַעלה מָעלה, כן יספה ממשלת הקיסר לרדת יום יום מַטה מָטה. אוהביו הנאמנים עזבוהו בעת רעתו, יושבי עיר הבירה ובנותיה אשר קִדמו את פניו בתרועת ששון ויהי בעיניהם כמלאך מושיע בהופיעו בשעריהן, נָזוֹרוּ מעליו, אנשי חילו נמוגו וילכו והלום, ואנשי חיל חדשים לא באו לעזרתו, וחיל הנדבות אשר יצאו מעסטרייך ארץ מולדתו לעזור לו, הושבו אחור בפקודת הממשלה. קיסר הצרפתים נגש אותו לְשַׁלֵם את הכסף הרב והעצום אשר צרפת נושה בו. אנשי דמים אָרבו לְדָמוֹ ויצפנו לנפשו, ועוד צרות ומצוקות רבות ונוראות השתרגו על צוארו עד כי כשל כֹּחוֹ וַיֵלֶא נְשוא עוד, ויאבה להסיר עטרת ראשו ולרדת מכסא מלכותו, לְהִתְמַלֵט בְּעוֹר שִׁנָיו ולהיות לו נפשו לשלל. אך רעיתו הקיסרית שאַרלאָטע הִפצירה בו לבל יעשה כדבר הזה, וברוב לִקחה לָקחה את לבבו ותאזרהו עֹז ותקוה עד כי נֶעתר אליה להתחזק עוד על כסא המלוכה.


156 §

אחרי אשר הצליחה הקיסרית שאָרלאָטע לְהַטוֹת את לב אישה לבל יעזוב את כסא מלכותו, התמכרה לעשות כל אשר בְּכֹחָה לְסַקֵל את הדרך לפניו מכל אבני נֶגף וצורי מכשול ולהכין את ממלכתו ולסעדה לבל תִּמוֹט כל הימים. ולהוציא את הדברים הגדולים ההם לאור, שָׂמָה נפשה בכפה לעבור ארחות יַמִים וארצות רחוקות ולבקש מאת הקיסר נאפאלעאן השלישי והפאפסט פיוס התשיעי עֶזרה ועזוז וחיל בעד אישה הקיסר אשר הוא ברעה גדולה ואין עוזר לו. אחרי תלאות וּזְוָעוֹת נוראות הגיעה הקיסרית המפֹארה הזאת אל היכל הקיסר נאפאלעאן ותשפוך לפניו מְרִי שיחה וַתְּחַל את פניו לבל יוציא את צבאותיו ממעקסיקא עד שנת 1868 כאשר הבטיח כן בספר החתום אשר נתן אל אישה, גם הִתחננה אליו להוסיף עוד אנשי חיל על מספר אנשי חילו אשר במעקסיקא לבעבור תהי לאֵל ידם להושיע להממלכה החדשה אשר כוננו ידיו מעבר לים. נאפאלעאן קִבל את פני הקיסרית בפנים זועפים, ובדברים קצרים הודיע אותה כי הליכת הפאָליטיק תאלצהו להוציא את צבאותיו ממעקסיקא בלי התמהמה, ומה גם כי לא יוכל לשלוח עוד אנשי חיל חדשים שמה. לשוא שפכה הקיסרית לפניו שיחה, לשוא התאוננה והתלוננה עליו כי הוא הֵסב בנפש בעליה במָשכו אותו בשחת רשתו ועתה יעמוד מרחוק וימאן להוציא מרשת רגלו, לשוא היתה כל תחנה כל תפלה גם כל תלונה וָנֶהִי וָהִי, כי ידי נאפאלעאן היו אסורות מעשות את שאֵלת הקיסרית האומללה. כראות הקיסרית כי תקותה על נאפאלעאן נֶהפכה לה למפח נפש, הָלכה במר רוחה מפאריז (בכ"ג אויגוסט 1866) לעיר רומה למצוא תנחומות וישע בהיכל הפאפסט ולהבטיחהו כי אם יִסְעוֹד את כסא בעלה בזרוע עֻזוֹ, יעשה הקיסר חסדים נאמנים להכֹהנים הקאטולים אשר במעקסיקא, הָשֵׁב ישיב להם את נכסיהם ואת חֵרותם, וישובו וימשלו ברוח בני העם להטותם לכל אשר יחפצו. אך הקיסרית המפֹארה הזאת חלתה מחלת גֵו ולב מרוב תלאותיה בדרך רחוקה כזאת בחרבוני קיץ ובימי שרב ולהט השמש, גם נפשה חָלתה בתגרת יד עצבת נוראה עד כי סר מעליה רוח חכמתה ורוח בינתה נִסתרה. כל הימים אשר ישבה בהיכל כבודה מיראַמאַרע בִּעֲתַתָּה רוח רעה, מַראות איומות הבהילוה וחזיונות נוראות חַתּוּהָ, ומנהמת נפש צעקה תמיד כי עדת עריצים ומרצחים ואיש כלי משחתו בידו יקיפוה להורידה בדמי ימיה דוּמָה – ככה התמוגגה בפחדי מות ובלהות שְׁאוֹל יומם ולילה, וכל רפאות תעלה לא הועילו לה עד אשר רִחם עליה המות וישם קֵץ לכל תחלואיה ומצוקותיה –.


157 §

המסע אשר נסעה הקיסרית שאַרלאָטע לבקש עזרה באיירופא, היה לאות אמת בעיני מפלגת הרעפובליק כי אין עֶזרתה בממשלת הקיסר ותושיה נדחה ממנה עד כי נוחלה אבדה תקותה לקום ולהתעודד אם לא יעמוד לה רֶוַח והצלה ממקום אחר. וזוארעץ חשב אז מחשבות למַהר ולהשתער על כסא הקיסר להכות אותו לרסיסים, וגדודיו אשר היו עד כה נרדפים ונגפים לפני צבאות הקיסר, נהֶפכו לרודפים ולהודפים, ובכל אשר פָּנוּ הרשיעו. מחנה הבעלגים אשר לחמו עד כה כאריות את מלחמות הקיסר, הֵחֵלו לָנוּס ולשוב לארצם, והנשארים הֵאיצו בהקיסר לְשַׁלֵם להם שכר עבודתם אשר מָנַע מהם ימים רבים, ויפחידוהו כי אם לא ימַהר לתת שכרם, יעזבו אותו ולא יוסיפו עוד לצאת בצבאותיו. על הַכְּבוּדָה אשר הוליך הגענעראל אָלפֿערא בעד הקיסר, התנפלו גדודי הרעפובליק ויקחו אותה מידו מבלי פְּנוֹת אל מאתים וחמשים עסטרייכים ואל אלף ושש מאות מעקסיקאנים אשר ברגליו לשמור את הכבודה ההיא, ורבים מהמעקסיקאנים עזבו את דְבַר הקיסר ויתחברו אל גדודי אויביו ההם. מחנות הקיסר אשר תחת פקודת הגענעראלים פּאַראַס ומעדינאַ נפלו אל גדודי זוארעץ, ועוד רבים אשר לא שֻּלם להם שכרם, נפזרו לכל רוח ויתהלכו באשר התהלכו. צבאות הצרפתים הֵחֵלוּ לְהָכִין הַכֹּל לְמַסָעָם ולתשובתם לארץ מולדתם. אולם בכל אלה לא התרפה מאקסימיליאן ולא אמר נואש, רק חשב מחשבות וישם עצות בנפשו להתחזק על ממלכתו כל עוד אשר רוח חיים באפו. ובראותו כי עוד מעט ישימו הצרפתים לדרך פעמיהם, חָתַר בכל עֹז להרבות את מספר אנשי חילו, לבַצר את הערים הבצורות ולהכין בהן נשק לרוב, ובאַזען אשר הורם אז לְתֹר מַעלת מאַרשאַל על פי נאפאלעאן, הִנְחָהוּ בעצתו ויעזור לו בכל מעשהו. אחרי כן הֵאיר פניו אל חֶבר הכֹּהנים ויבחר מהם סגנים ושרים אשר יֵשבו ראשונה במלכותו, ויבטיח לעשות עִמהם עוד טובות גדולות וחסדים נאמנים כאלה, וַיְקַו כי בעשותו כל אלה יפיק מהם רצון וְיִקֶן לו אוהבים נאמנים אשר ידם תִּכּוֹן עִמוֹ וזרֹעם תאַמצהו. אך הוא שָׁגָה באנשים האלה. וזולת אשר לא היטיבו עִמוֹ עוד יָצאה לו בגללם רעה גדולה, כי רבים וכן שלֵמים מאוהביו הנאמנים באמת, נִחֲרוּ בו על אשר הִפליא חסדו להכֹהנים אשר כל ישעם וכל חֶפצם לשלוט ברוח העם ולהטות את לבבם אל כל אשר יחפצו למצוא חֵפץ, ובחרות אפם בו סרו מעליו ויהיו עָרָיו.


158 §

ברוח אמיץ ובנפש דורכת עֹז התיצב מאקסימיליאן לפני כל הסערות והסופות הסוערות עליו ושואפות להפיצהו לְרַגְלָן, אך בבוא אליו הבשורה הרעה כי רעיתו הכבודה והמפֹארה הֻכְּתָה בּתִמְהון לבב ורוח רעה מאת אלהים תְּבַעֲתֶהָ כל הימים, השתוחחה נפשו ולא קם עוד רוח בו, וילך שולל וְנוֹאָשׁ מכל תוחלת ותקוה, ולא האמין עוד בחיים. הליכות המלוכה ותשואות עיר הבירה היו עליו לָטוֹרַח וַיֵלֶא נְשׂוֹא עוד אותן, ויעזוב את היכל מלכותו ואת קִרְיַת ממלכתו, וירם פעמיו לעיר אָריצאַבּאַ לָשֶׁבֶת שם בדד, לשאוף את צֵל המנוחה וּלְתַנוֹת על רעיתו חֶמדת לבבו מבלי מַפריע, ועל כל המצוקות הנוראות אשר סַבוהו גם סבבוהו. ויהי בנסוע מאקסימיליאן לעיר אריצאבא, נסע אז בדרך ההיא גם השר קאַסטעלענאָ במלאכות הקיסר נאפאלעאן אשר שְׁלָחוֹ למעקסיקא להטות את לב מאקסימיליאן להסיר עטרת ראשו ולעזוב את כסא מלכותו ברצונו הטוב, ולדַבר אחרי כן עם זוארעץ ועם מושלי ארצות הברית אֹדות הצרפתים היושבים בתוכם לרַגלי מסחרם ולקחת מהם עֲרֻבָּתָם כי יתהלכו אתם בשלום ובמישור אחרי צאת צבאות צרפת ממעקסיקא. ומאקסימיליאן בראותו איך בגד בו הקיסר נאפאלעאן גם כל מצוקי איירופא אשר בָּטַח בהם, הוסיף עוד להשתוחח ולהתמוגג, כצל כנטותו נֶהלך, סָר צִלו מעליו וכֹחו עזבהו ויואל לנער כפיו מכסא מלכותו ולשוב אל ארצו ואל מולדתו. אך בהעלותו על לבבו את החֶרפה אשר תִּפֹּל אז עליו בְּהִתְגַנְבוֹ לָנוּס מהארץ אשר הֵאירה מכבודו ואשר קִבלה אותו זה מעט בתרועת מלך וַתְּשַׁו עליו הוד מלכות, ובזָכרו עוד את הַכְּלִמָה אשר תְּכַסֶה פניו בשובו לארץ מולדתו כאיש יָרֵא ורך לבב הבורח מהמערכה בראותו אִבחת חרב, התעורר כבודו וזכר כבוד אבותיו הקיסרים האדירים בקרב לבבו, וַיִנָחֶם על המחשבה אשר חָשַׁב לעשות, גם רוח גבורתו שָׁבה וַתְּפַעֲמֵהוּ, ורוח תקותו חָיְתָה וַתְּחַיֵהוּ, ומחשבה אחרת עלתה על לבו: לאסוף אליו את ראשי מִפְלַגוֹת העם ואת ראשי המדַברים מכל שבטי בני מעקסיקא, והם יחרצו משפטם על ממשלת הארץ ועל הליכותיה בימים יֻצָרוּ, וַיְקַו כי אוהביו הרבים והעצומים אשר בעיר הבירה גם ביתר הערים יכריעו ברבבותם את כף מאזני המשפט לטובתו ולטובת כסא מלכותו –. להוציא את מחשבתו לאורה שב למעקסיקא עיר הבירה, והמונים המונים אשר רוחם עוד נאמנה אתו, קִדמו פניו בתרועה וקול שמחה, ואנשי סודו הבטיחוהו כי גם ביתר הערים ינהו עוד כל בני העם אחריו כבעיר הבירה, אך לא כאשר דִמוּ כן היתה, ונהפוך הוא כי רֻבֵּי הערים היו אז בידי בעלי מפלגת הרעפובליק, והם לא יאבו ולא ישמעו לדברי הקיסר להתאסף לאספה ולהוציא משפט איזה הממשלה הטובה לפניהם, אחרי כי רק ממשלת הרעפובליק היא הטובה בעיניהם ולמענה הם לוחמים כל הימים, ולוּ גם יאבו לבוא בסוד האסֵפה ההיא, הלא אז יכריעו ברבבות דֵעוֹתֵיהֶם את דעת אוהבי ממשלת הקיסר המעטים מהם מאד. ובכן לא יצאה לאור גם המחשבה בדבר האסֵפה הכללית אשר היא היתה אחרית תקות הקיסר.


159 §

בראשית ימי חֹדש פֿעברואר (1867) יצא המאַרשאַל באַזען מעיר מעקסיקא הבירה כמצֻוה עליו מפי הקיסר נאפאלעאן על ידי הגענעראל קאַסטעלנאָ, וילך עִם אנשי חילו במסלה העולה לעיר פֿעראַקרוּץ, ואיש מבעלי ברית זוארעץ לא הִרְגִיזוֹ בדרך. וכשמוע המאַרשאל את המגפה אשר נגפו צבאות מאקסימיליאן לפני גדודי זוארעץ במערכה בשדה, הֶעתיר דבריו על מאקסימיליאן כי יִלָוֶה הוא עם אנשי סודו ואוהביו הנאמנים אל צבאות הצרפתים לשוב לאיירופא, כי כל עמָלו אשר יעמול עוד להחזיק בקרנות כסא מלכותו, יהי לריק וְיִשָׁאֵר מָעַל. ואף אם יָכלה צרפת לשלוח אליו מאת אלף אנשי חיל, גם אז לא יִוָשֵׁעַ, אחרי אשר ארצות ברית אמעריקא נִצָבוֹת בחרב שלופה נגד ממלכתו במעקסיקא. גם הֶראהו לדעת כי הרעה אשר נגד פניו אם לא ישמע לעצתו, כי אחרי אשר יֵצאו הצרפתים ממעקסיקא, אז אם יֵאָנֵס לָנוּס, יאבד מָנוֹס ממנו, כי אויביו אשר נפשו יְבַקֵשׁוּ, יסגרו לפניו את דרך מְבוֹא הים, ואז יִסָגֵר ביד המתקוממים אם לשבט אם לחסד, אם לחיים או למות. אכן אם בטרם תבוא עליו הרעה יסיר ברצונו הטוב את עטרת מלכותו, אז טוב לו ותהי לו נפשו לשלל, גם כבודו לא יֵחַל בעיני העמים הנאורים במַלטו את נפשו בטרם תִּלָכד כצפור בפח. אפס כי הקיסר האומלל לא הִטה אזנו לעצת באַזען הטובה וַיִתְמַכֵּר לְנַסוֹת את ההצלחה הַרְמִיָה עוד הפעם, גם חֶרפה שָׁברה לבו להתראות כְּיָרֵא ורך לבב הַמִתְרַפּה בעת צרה –. ולתקופת ימים אחדים אחרי צאת צבאות הצרפתים ממעקסיקא, עזב מאקסימיליאן את עיר הבירה מקום משכן כבודו (בי"ט פעברואר 1867) וירם פעמיו לעיר קווערעטאַראָ להרבות את מספר אנשי חילו ולשלח את אימתו על המתקוממים. אזרחי קווערעטאַראָ קִבלוהו בכל אותו הכבוד ובכל הדרת מלך, ושרי העיר נשאו מדברותיהם לכבודו, ויפארוהו וירוממוהו כתֹר קיסר רם ונשא הרודד קָמָיו תחתיו וִימִינוֹ תרעץ אויביו, עד כי האמין הקיסר כי כבודו עוד חָדש עִמו ועֻזו ונִצחו בתֹקף חֻסנם כבראשונה, והוא לא ידע את תכונות האנשים ההם אשר הם נָדִים תמיד לכל רוח כְנוֹד הקנה במים – גם שכח כי עיר אחת קִצרת יד היא לְהַצִילוֹ מרבבות עָם אשר סביב שתו עליו. כל יודעי בינה אינם יודעים עד היום הזה מה היה להקיסר הנָאור והחכם והכביר הזה כי עזב את מעקסיקא עיר הבירה, הבצורה והאדירה, אשר מרבית יושביה מחזיקים במעוזו ונאמנים בבריתו, וילך למצוא עזרה ולאסוף חיל בעיר קווערעטאַראָ הקטנה ונופלת מאד מעיר הבירה ואנשים בה מעט להתיצב מול הגדודים העזים הרבים והעצומים אשר כשאון יַמִים יִשָאוּן על כל סביבותיו. ויותר עוד יפָּלא בעיני כל גְלוי עינים למה זה ועל מה זה לא לָקַח עִמוֹ ממעקסיקא את מחנה אנשי חילו אשר רֻבָּם גבורי כֹחַ ומלֻמדי מלחמה, ואת צבא הפרשים בני אונגארן הדבֵקים בו מאד, ולא יֵחַתּוּ ולא יִסֹגוּ מפני כֹל? מדוע עזב אותם במעקסיקא ולא לְקָחָם אתו לקווערעטאַראָ, ותחת עֲשוֹת זאת הוציא עוד ארבעת אלפים איש מאנשי חילו הצובאים בקווערעטאַראָ וישלחם לעיר מעקסיקא. ואנחנו לא נמצא פשר הדבר אם לא נחליט כי הוא חשב מחשבה לשוב אחרי כן למעקסיקא גם הוא. אך בעוד הוא עושה הֵנה והנה נָסַבּוּ גדודי המתקוממים על עיר קווערעטאַראָ באלפיהם וברבבותיהם וישימו עליה מָצוֹר, ועל הרמות המקיפות את העיר הֶעלו כלי תותח וכל כלי משחית לְשַׁחֵת את העיר. ואף כי פעמים רבות התנפלו אנשי חיל הקיסר מתוך העיר על גדודי המתקוממים ויכו בהם מכה רבה, אך לאחרונה נָשתה גבורתם ונשברה זרוע עֻזָם, כי הם הלכו הלוך וחסור, וגדודי המתקוממים נוספו בכל יום ויום, כי נהרו אליהם המונים המונים מכל הערים ומכל עברים, ואף גם זאת כי אָזַל הלחם בתוך העיר הנצורה וגם מים לא היו בה לשתות. ולאחרונה לא נשאר מחיל הקיסר רק כחמשת אלפים איש, ומספר חֵיל המתקוממים היה יותר מחמשים אלף איש נאזרים בגבורה ושואפים נקם.


160 §

אך בכל זאת התיצב הקיסר ברוח גבורה מול אנשי מלחמתו כסלע איתן בלב ים אשר לא יירא משאון גלים נצים ורעש משברי מָוֶת, ומי יודע אם סוף סוף לא התגבר על אויביו וַיְפַנֶה לו הדרך לשוב אל מעקסיקא עיר הבירה. אך אחד משרי החיל אשר הקיסר הִרבה להיטיב עמו וַיְנַטְלוֹ וַיְנַשְׂאוֹ, בָּגַד בו בֶּגד בוגדים וַיַסְגֵר לַשְׁבִי עֻזוֹ בעד בצע כסף אשר הבטיחו המתקוממים לתת לו. שֵׁם הבוגד ההוא הוא מיגואל לאָפּעץ אחד השרים הראשונים משרי צבאות הקיסר, והוא פָתח את שערי המצודה אשר הקיסר ושארית גבורי חייליו נְחִתִּים בתוכה, לפני עסקאָבּעדאָ שר צבא המתקוממים הצרים על העיר, ובנשף ליל חמשה עשר בחֹדש מאיי התפרץ עסקאָבעדאָ וגדודיו העריצים בתוך העיר. וכראות הקיסר האומלל כי אבד נצחו ותוחלתו, סָגַר את חרבו ביד עסקאָבעדאָ באמרו כי הוא איננו עוד קיסר, כי בטרם צאתו עוד ממעקסיקא עיר הבירה גִלה את אֹזן המיניסטר לאָקונצאַ אשר הניח בתוכה כי הוא מֵסִיר את עטרת המלוכה ויורד מכסא הקיסרית. השר עסקאָבעדא לקח את מאקסימיליאן בתֹר שבוי חרב וישם עליו ועל שריו ויועציו מִשׁמר עד בוא פקודת הנשיא זוארעץ היושב בסאָן לוּאי פאָטאָזי מה יהי משפטו ודינו.


161 §

וזוארעץ בשמעו כי נלכדה עיר קווערעטאַראָ וְנִשבה מאקסימיליאן ושריו, צִוָה לאסוף סוד חכמים יודעי דת ודין למהר ולחרוץ משפטם על השבויים ההם, ודעת לנבון נקל לדעת מראש מה תהי אחרית המשפט ההוא. כי זוארעץ נְשִׂיא הרעפובליק ושרי גדודיו היו שכורים מִיֵין הַנִצָחוֹן ונפשם שָאפה לעשות נקמות באיש הבא מעֵבר לַיָם מקצה השמים למשאות את משפטי הרעפובליק משרשיהם ולהדיח אותם משאתם, ויגזרו אֹמֶר להוריד את האיש ההוא בדם שאולה למען תֵּת חִתִּית ובלהות מָוֶת על כל בן נֵכר אשר יעוזו להעמיס עליהם עֹל ממשלתם, כי גם אחריתם תהי אז כמוהו, ובחֻמם לא שָתוּ לבם כי האיש אשר הם זוממים לשחתו, בן מלכי קדם הוא, וְאָחִיו הוא קיסר רב ושליט, גם כל מלכי איירופא אוהביו ומכַבדיו המה ודמו יִדָרֵש –. כי השופטים אשר הקימו היו רק כְּסוּת עינים לכסות את מעשה הרצח במַסוה המשפט. ומאקסימיליאן אשר מִמְגִנַת לב ותוגיון נפש נפל על ערש דְוָי, לא עצר כֹּחַ לעזוב את בית כִּלְאוֹ ולהתיצב לפני משפט דמים ההוא, רק שלח דבריו אל השופטים להוכיח ולערוך לפניהם כי אין להם המשפט לשפוט אותו כי אם לעם מעקסיקא כֻּלוֹ, יען כי העם המליכו אותו עליהם בְּאַוַת נפשם ויש להם צדקה להביא אותו במשפט אם חָטָא להם, אך עִם שופטים כמוהם דָבָר אין לו, גם לְהָעָם כֻּלוֹ דָבר אין עִמהם. אולם השופטים לא פָנוּ אל דבריו הישרים, כי גם בטרם ישבו כסאות למשפט, כבר כָּלָה וְנֶחרץ עליו משפט מות בתגרת ידם, ורק לפָנים התאספו בבית המשפט, גם לפָנים נתנו יד למליצי יֹשֶר להמליץ בעד הקיסר. המליצים ההם הוכיחו בצדק ובמישור כי אין להקיסר ושריו הנכבדים משפט מָוֶת, אך שומע לא היה להם מאת השופטים ובעלי בריתם. גם דברי המליץ המפֹאר אָרטעגא היו לרוח לשוא נשא מְשָלוֹ וידַבר נגידים להוציא כאור צִדקת הקיסר, לשוא נִחר גרונו להַראות קֹשט דבר אמת וּלְהָעִיד את עַם מעקסיקא כי הקיסר לא התנפל בעִזוז וחיל ובחרב ובמלחמה על מעקסיקא להעמיס עליה עֹל מלכותו, רק כאיש שָׁלוֹם הופיע עִם שריו הישרים בארץ, וְעַם הארץ למגדולם ועד קטנם קִדמו פניו בתרועת מלך ויקראו לפני אַבְרֵךְ, ובלב שלם ונפש חפֵצה שָׂמו עליו הוד מלכות ויכתירוהו כתר מלוכה בתֹר קיסר מעקסיקא, לשוא שחת את דבריו הנעימים הנאמנים והצדיקים, כי לא הועילו ולא הצילו את הקיסר מיד משפט רֶצַח ההוא. בארבעה עשר לחֹדש יוני (1867), בשעה השמינית בערב, הִרשיעו השופטים דמי נקיים ויחרצו משפט מות על מאַקסימיליאן ועל מיראַמאָן ומעייא שָׂרֵי צְבַאוֹ, ובתשעה עשר לחֹדש ההוא בבֹקר בשעה הששית הובל הקיסר ושני השרים ההם מבית האסורים אל מְקוֹם ההרֵגה. בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ ופלצות נצחת נפלה על כל יושבי העיר, החלונות סֻגָרוֹ ואיש לא יצא מפתח ביתו בעת אשר הִתִּיקוּ השופטים את הקיסר ושריו כצאן לטבחה ויקדישום לַהֲרֵגָה, ורק אנשי חיל מגדודי הרעפובליק גם כֹהנים אחדים סַבּוּ את העגלות הנושאות את בני תמותה ההם לַמָוֶת. הקיסר אף כי היה חולה ואין אוֹנִים צָעַד בצעדי אוֹן אל בָּמַת הַמַטְבֵּחַ. אור פניו לא נפל וכל צֵל פחד לא היה לנגד עיניו. בראותו את מוֹתוֹ עַיִן בעין שאל מאת השופטים לבל יוֹרוּהוּ הַמוֹרִים על פניו למען תּוּבָא גְוִיָתוֹ אל בני משפחתו מבלי הַשְׁחֵת תֹאַר פניה, גם שאל מאתם כי יתנוהו לתת עשרים שקל לכל איש מאנשי החיל אשר מידם יִיָרֶה, והשופטים נתנו לו את שתי שאלותיו. ואז הִתְעַתֵּד למות במנוחת לבב ובאֹמץ רוח כגבור משכיל. גם השר מיראַמאָן הלך לקראת המות ברוח אמיץ, רק השר מעייאַ אשר היה אחד מהשרים האבירים אשר הַסְכֵּן הסכינו עִם המות בִּשְׂדֵה קֶטֶל, רק הוא נָמוֹג ויתחלחל, יען כי זה מעט ראה את רעיתו האהובה יורדת בַּבֶּכִי ומתופפת על לבה ובנו הילד הצעיר על זרֹעותיה ונִכמרו נחומיו ונפשו הִשְׁתַּפָּכָה. שני השרים ההם מֵתוּ ברגע ההוא אשר יָרוּ אותם הַמוֹרִים, אך הקיסר קָם ויתעודד עוד רגע קטן, עד אשר ירה עליו שנית אחד מן המורים הקרובים אליו ואז יצאה נפשו. הנה כי כן היתה אחרית מאקסימיליאן בהיותו בן חמש ושלשים שנה, כן היתה אחרית הנסיך היקר והנעלה הזה, והוא לא גָוַע בעֲוֹנו, כי אם בַּעֲוֹן האיש אשר באהבת בצעו הִתְנַכֵּל לעשות אותו לכלי חֵפץ לְבַצע על ידו את מזִמתו הָרַבָּה, ובראותו כי אין לו עוד חֵפץ בו השליכהו מלפניו ויעזבהו להתמוגג ברעה –. וזוארעץ העריץ אשר התנשא שנית להיות נשיא הרעפובליק במעקסיקא, לא אבה לתת את גוִיַת הקיסר הַנִרְצָח ליד בני משפחתו להביאהו לארצם ולקברהו בקברות אבותיו, ורק אחרי עמל רב התרצה לבני משפחת קיסר עסטרייך לתת להם את עצמות מאקסימיליאן היקר והישר באדם לבוא אל קברות אבותיו ובטרם הובאו עוד עצמותיו לארץ מולדתו, הֻכְּתָה כבר הקיסרית המפֹארה שאַרלאָטע בתמהון ובשגעון והובאה אל ארץ מולדתה ושמה היא יושבת עד היום הזה. ומעת אשר הוגד לה אחרית בעל נעוריה במעקסיקא, יָספה עוד רוח הרעה לבעתה, ורק לעתים רחוקות תשוב רוח בינתה לפעמה –.


162 §

כמעט אשר נפל מאַקסימיליאן לפני בני עַוְלָה בעיר קווערעטאַראָ, נפלה גם עיר הבירה בידי גדודי הרעפובליקים (בכ"א יוני) אחרי אשר נלחמו יושביה עמהם שני חדשים רצופים. בסופה ובסערת חֵמה פרצו הרעפובליקים בשערי העיר ויעשו שפטים רעים באנשי מלחמתם, את שָׂרֵי חֲיָלֵי מאַקסימיליאַן המיתו לפי חרב, ואת כל פקידי החיל מילדי מעקסיקא אשר עבדו עבודת הצבא בצבאותיו, אָסרו בבית האסורים, שָלחו לארץ גזרה ורבים הורידו בדם שאולה. גם ביתר ערי הארץ עשו בעלי הרעפובליק נקמות נוראות באף ובתוכחות חמה עזה. בחמשה עשר לחֹדש יולי (1867) שָׁב זוארעץ עִם סְגָנָיו ושריו למעקסיקא עיר הבירה וישב על כסא הנשיאות כבראשונה, גם הֵשִׁיב את כל משפטי הרעפובליק אל כַּנָם. אמנם כי האיש הזה בכל עריצותו הִרבה להיטיב לבני עַמוֹ, עד כי גם אויביו לא כִחדו את הגבורות והתשועות אשר עשה לארצו, וגם באיירופא עשה לו שֵם לוּלא שִׁחֵת רחמיו לְשַׁחֵת את הקיסר הַנָאוֹר מאקסימיליאן ולכל תחנה כל תפִלה בעד חיי הקיסר הֶאטים אזניו, והעון הנורא הזה לא יִמָחֶה מספר תולדות בני האדם כל ימי עולם.


 

3. ארצות הברית באמעריקא הצפונית.


163 §

בטרם נָחֵל לְסַפֵּר את המלחמה הגדולה והנוראה אשר התלקחה בארצות ברית אמעריקא הצפונית משנת 1860 עד 1865, נודיע בזה בדברים קצרים מחקרי הארצות ההן מיום אשר נִגלו לעיני עַמֵי איירופא עד היום הזה, למען דעת את כל המקומות אשר התחוללה בהם סערת המלחמה ההיא ותכונות יושביהם מאז ועד עתה. ארצות הברית ההן אשר באמעריקא הצפונית, תשתרענה לרחבן מחוף ים האַטלאַנטי עד ים אוקינוס המכונה בשם ים השוקט, ובתוכן מתנוססות הגלילות האלה: 1) גלילות הים המתפשטות מחצי אי פֿלאָרידאַ עד אֶשׁד נהר ס“ט לאָרענץ; 2) גלילות הנהר הגדול נהר מִיסִיסִפִּי ונהר מִיסוּרי, גם רוב הגלילות אשר על נהר ריאָ דעל נאָרטע; 3) גלילות אָרעגאָן וקאָלאָראָדעַ בין ראקי־מונטין ובין ים השוקט. מדת כל ארצות הברית ההן, הוא 150,000 פרסאות מרֻבעות והן הגדולות והכבירות בכל ארצות אמעריקא. ארבעים ושבע מדינות בנויות בארצות הברית, הלא הן; 1) מדינת מאיינע (מעהן), והיא גדולה כאירלאַנד, קֹר וְצִנַת שלג שוררת בתוכה, אדמתה אדמת סלע, וראשי הָרֶיהָ ספונים ביערים עבֻתּים –. 2) מדינת ניוּ־העמפשיהר גדלה כגֹדל אִי סרדיניה, תכונתה על רָמוֹת וגבעות אשר ביניהן עמקים עוטפים בָּר וכל תנובות שָׂדָי, והיא כֻלה משקה ואוירה זך ונקי, אך החורף ישלוט בה בעים רוחו. חלק גדול ממנה מכֻסה ביערים, ובתוכה יִמָצאו נָפוֹת יפות ונעימות המכונות בשם שווייץ האמעריקאנית בגלל טיבן ויפעת חמדתן –. 3) פֿאֶרמאָנט גדולה ממדינת קאֶניגסבערג, אנשי מקנה רבים בתוכה גם סוחרים גדולים בצמר –. 4) מאַסאַכֿוּזעטס, גדלה כגֹדל ארץ וועסטפֿאַללען, והיא המדינה העתיקה בכל מדינות ארצות הברית, אדמתה שמֵנה וּפֹרִיָה, ויושביה הגדילו לעשות בכל מלאכת עבודה וחרֹשת המעשה גם ברוח ההשכלה יותר מיתר המדינות אשר בארצות הברית. עיר הראשה בתוכה היא העיר ההֻללה באָסטאָן, מספר יושביה 178,000, ולה חוף גדול ומסחר רב בתוכה. תֹר אדם המעלה הנודע למשגב בשם בנימין פֿראַנקלין, נולד בתוכה –. 5) רהאָדע־איסלאנד (איילאֶנד), היא הקטנה במדינות הנזכרות, אך לעומת זה מספר יושביה רב ועצום ממספר יושביהן, כי בכל פרסה מרובעת יושבים 3553 איש –. 6) קאָננעקטיקוּט, גם מספר יושביה רב מאד, כי בכל פרסה יושבים 2100 איש –. 7) נעוו־יאָרק (ניוּ־יאָרק), גדולה כחמשים וחמש פעמים מפאָממערן עם פאָזען ופרוסיה יחד, והיא רבתי עָם מכל מדינות אמעריקא, שמונה עשרה מאות איש יושבים בה בכל פרסה ופרסה. בפאת דרומית היא ארץ גבעות (היגעליג), בַּתָּוֶךְ ארץ הררי (געבירגיג), ולפאת היאורים הגדולים היא ארץ מישור (פֿלאַך). בגבולה יֵרָאֶה המַראה הגדול והנורא מַראה הָאֶשֶׁד (וואַססערפֿאַלל) הנודע בשם אֶשֶׁד ניאָגאַראַ. עיר הראשה נקראת כשם המדינה, והיא גדולה ורחבת ידים, ומספר יושביה יותר מן 1,003,230. חוף גדול לאניות ומסחור רב ועצום מאד בעיר הזאת מבכל ערי מדינות אמעריקא, וזולת לונדון היא עיר מסחור הראשונה בכל התבל כֻּלה –. 8) פענזילפֿאַניען, גדולה כנעוו־יאָרק ונקראת בשם „ארץ אשכנז האמעריקאנית“ בגלל האשכנזים הרבים היושבים בתוכה. עיר הראשה היא פֿילאַדעלפֿיא, עיר גדולה ומספר יושביה 568,000 –. 9) נְיוּ־דשערזי, בתי מלאכה רבים בתוכה ועשירה בברזל –. 10) דעלאַוואַרע (דעלאוועהר), בתי מלאכה רבים בתוכה, מעבר אניות קיטור, עבודת אדמה, תרבות בקר וצאן ומסחור גדול בתבואות השדה –. 11) מאַרילאַנד (מערילאֶנד) גדלה כארץ בעלגיה, בימי הקיץ חֹם גדול, יערים רבים בתוכה, בתי מלאכה לצמר גפן, מעבר אניות, מסחור בברזל, בגחלי אבן, בצמר, בקמח וטאבאק. החלק השלישי מיושביה הם כושים (נעגערן). הגדולה בכל עריה היא באַלטימאָרע אשר לפני מאה שנה לא היו בתוכה כי אם עשרה בתים ועתה היא אחת הערים הגדולות בארצות הברית ומספר יושביה 214,000 –. 12) ווירגיניה המזרחית, גדולה מענגלאַנד עם וואַלעס, אחת המדינות העתיקות באמעריקא, אדמתה פֹריה מאד, ברזל, גחלי אבן ומלח בשפע רב בתוכה. בעיר ריטשמאָנט מצבת וואַשינגטאָן לגאון ולתפארת האדם הגדול ההוא –. 13) קאַראָלינאַ הצפונית, גדלה כגֹדל ארץ באייערן עם באֶהמען, עשירה מאד בזהב, בדיל, ברזל, אֹרֶז, חִטֵי מאַייס, חטים, צמר גפן וטאבאק –. 14) קאַראָלינא הדרומית, גדולה כמעט כארץ באייערן –. 15) געאָרגיען, נוסדה לכבוד המלך געאָרג השני, בה זהב, נחֹשת, ברזל, חטים, צוקער, טאבאק, אֹרֶז וצמר גפן בשפע רב מבכל מדינות אמעריקא. במדינה הזאת (ויתר המדינות אשר על ים האטלאנטי) נשאר עוד שרידי מבצרים עתיקים מעשה ידי העמים אשר ישבו בארץ הזאת עוד לפני הַהוֹדִים, גם סלעים נשגבים מחֻפּים מכתבי חרטומים, קברים ועמודי זִכָּרוֹן ובנינים רבים ורמים שרדו עוד שם עד היום הזה, ואחרי כל החקירות והַהִתחקות ידענו נאמנה כי הם מעשי ידי עַם קדומים אשר ישבו בארץ הזאת בדורות עולמים בטרם באו ההודים בתוכה –. 16)פֿלאָרידאַ, על חוף ים המעקסיקאַני, אדמתה שמֵנה ופֹריה במאד מאד, יערים רבים עם עֲצֵי בנין הצומחים באקלימים שונים. בני שבט הסעמינלאָי הרגיזו את בני איירופא אשר נֶאחזו במדינה הזאת לראשונה, ורק אחרי מלחמות כבֵדות נלחצו בני השבט ההוא (בשנת 1842) לְפַנוֹת את מושבותיהם לפני האירופים כי עתקו מהם. בה מסחור גדול בצמר גפן, אֹרז, טאבאק וצוקער –. 17) אַלבּאַמאַ, עשירה מאד בצמר גפן, בעצים, אֹרז ועוֹרוֹת. בעיר מאָבילא החוף הראש למסחור, ואחרי עיר נעוו־אָרלעאַנס היא מקום הַשוק הראשי לִסְחַר צמר גפן –. 18) מִיסִיסִיפִּי, גדלה כגֹדל ארץ פאלען, אדמתה פֹריה ומזגה טוב ונעים, יבולה רב מאד: חִטִים, טאבאק, קנבוס (האַנף), פשתים, אִנדיגאָ, עצים וצמר גפן – . 19) לוּאִיזיאַנאַ, גדולה כבאייערן, ווירטעמבערג ובאַדען יחד. עד שנת 1803 היתה בידי הצרפתים. מרבית אדמתה בקעות ובִצות, ובימי הקיץ אוירה רע. כמעט כל הצוקער הבא אלינו מאמעריקא הצפונית, הוא מהמדינה הזאת. בה עיר אָרלעאַנס החדשה אשר מספר יושביה 170,000, והיא עיר הראשה לסחר המדינות אשר על נהר מיסיסיפי, אין חֵקר לסַחרה ומרכלתה, ואין עֲרוֹךְ להעצים, לצמר גפן, גחלי אבן, צוקער, טאבאק, מיני מַתֶּכֶת שונים ועוד חפצים רבים היוצאים ממנה ועוברים לסוחר –. 20) טעקסאס. לפָנים היתה פְלַגָה אחת מארץ מעקסיקאָ, ובשנת 1835 נפרדה ממנה ותהי למדינה מיוחדת. אדמתה פֹרִיָה וצאצאיה רבים ושונים –. 21) אָרעגאַן, בין ים השוקט ובין נהר אָרעגאָן, הודים רבים בתוכה וּפרי עֲצֵי הָדָר ישגו בה במספר רב ואין כמוהם בכל הארץ –. 22) קאַליפֿאָרניען העליונה, אדמתה שמֵנה ופֹריה מאד, הָרֶיהָ וְרָמוֹתֶיהָ מעֻלפות ירקרק דשא, בפאת דרומית נטועים בה כרמי חמד אשר יֵינם טוב מאד, ביעריה תרמושנה כל חַיְתו גוי. זהב רב ועצום סָפוּן בחיק אדמתה, משנת 1849 עד 1866 הוציאו שם החופרים זהב טוב אשר מחירו אלף מילליאָן דאָלאַרס. בתוכה ערים רבות, ובעיר סאַן פֿראַנציסקא יושבים 110,00 נפשות אדם תערובות כל ראשי השבטים (ראַסען) הנמצאים בכל רחבי התבל, ואין עיר זולתה אשר יושביה בני עמים שונים במספר רב כזה –. 23) ווירגיניען המערבית, ובתוכה עיר הראשה וועלינג אשר מספר יושביה 11,400 –. 24) אָהִיאָ, בין יאור עריע ונהר אָהִיאָ, גדולה כפלים מבאֶהמען, ארץ הרים וגבעות, אוירה טוב ונעים, עבודת האדמה עלתה בה פלאים בחריצות ידי האשכנזים הרבים היושבים בתוכה, תרבות בקר וצאן רבה מאד. בה עיר צינצינאַטי על נהר אָהִיאָ, מספר תושביה 162,000. בבתי חרֹשת המעשה אשר בה נמצאות יותר משתי מאות מכונות קיטור (דאַמפפֿמאַשינען), גם 150 אניות קיטור לה –. 25) מיטשיגאֶן, חֲצִי אִי בין יאור מיטשיגאֶן הוּראָנע ועריע. יערים רבים מאד בתוכה –. 26) אִינדיאַנאַ, בין יאור מיטשיגאֶן ובין נהר אָהִיאָ, אדמתה טובה ויבולה רב – . 27) וויסקאָנזין, בין יאור מיטשיגאֶן ובין נהר מיסיסיפי, גדולה מכל ארץ אנגליה, אדמתה דשֵנה ושמֵנה מאד גם צאצאיה רבים וטובים –. 28) אילינעייס, מדתה כמדת ארץ אנגליה, בה עיר שיקאָגאַ אשר מספר יושביה 267,000 ובתוכם 92,000 אשכנזים, והיא עלתה בימים מעטים על ראש פסגת ההצלחה –. 29) קענטוּקי, מדתה כמדת ארץ פורטוגאל, רֻבָּה רכסים ויערים ובדורות קדומים שוטטו שם ההודים לצוד ציד, מסחור רב בתוכה בטאַבאַק, קנבוס וקמח, ובתי חרֹשת המעשה רבים בכל עריה –. 30) טענעסי, מדת אדמתה כבאייערן ווירטעמבערג, באַדען והעסען יחד, בפאת מערבית אדמתה טובה וברובה וכֻלה מַשקה, גם מזגה עָרֵב ונעים, עבודת אדמה ותרבות מִקנה רב בתוכה. בפאת דרומית ומזרחית נמצאים עוד יערי עד במספר רב. מהארץ הזאת תצא שפעת זהב, ברזל, גחלי אבן, טאבאק, צמר גפן ועוד רבות כאלה –. 31) מינעזאָטאַ. גדלה כגֹדל באייערן, ווירטעמבערג ובאדען. בה יאורים רבים מאד גם יערים גדולים, אדמתה טובה ופֹריה, אוירה עז אך טוב –. 32) יאָוואַ –. 33) מִיסוּרי, מדתה כמדת ארץ אונגארן, שלשלת הרים חשופים עוברים בתוכה בפאת נגב, ובתוכם עצורים בדיל, ברזל, גחלי אבן, נחשת, צינק ועוד מיני מתכת. בה עיר ס”ט לוּאיז על נהר מיסיסיפי, מספר יושביה 205,000, והיא רבתי במסחור –. 34) אַרקאַנזאס, בה מטעים וצמחים רבים במאד מאד, צמר גפן בשפע רב ועצום, גם בקרים וסוסים –. 34) קאַנזאַס, גדלה כגֹדל בריטאניה ואירלאנד יחד –. 35) נעוואַדאַ, בה נבעו מצפוני מוצאי כסף ומכמני זהב על נהר קאַרזאָן –. 37) נעבראַסקאַ, אדמתה טובה מאד ופֹריה –. 38) מעקסיקא החדשה, ארץ הררי, מדתה כמדת ארץ צרפת, בה שני מילליאָן וחצי כבשים, מאה אלף פָּרוֹת עָלוֹת, ולפעמים גם יותר הרבה מאד –. 39) אַריצאָנאַ. גדולה שלש פעמים מנעוויאָרק, עבודת אדמה ומקומות מרעה רבים –. 40) קאָלאָראַדאָ, בה עפרות זהב לרוב, גם יתר מיני מתכת ספונים בחֵיקה, ואחר קאַליפֿאָרניען זְהָבָהּ רב מיתר מדינות אמעריקא –. 41) אוּטאַ, המדינה הזאת היא ביד בני החֶברה הנקובה בשם מערמאָנים אשר יסדו דת חדשה המרחפת על כנפי רוח הדמיון. עיר הראשה בתוכה נקראת בשם ירושלים החדָשה. בימים האלה נספחו אל בני החברה ההיא גם אנשים רבים אשר אינם מחזיקים בדתם, והם נחשבים בעיניהם כעובדי אלילים (היידען). שרי הארץ אשר מושבם בוואשינגטאָן אָסרו אִסר על בני החברה ההיא להרבות להם נשים כבימים הראשונים, ולא נודע עוד לנו אם קבלו עליהם את הפקודה הזאת ברצון או אם עֶברתם שמורה עליהם על אשר נועזו לגזור גזרה קשה כזאת על אנשים כמוהם אשר קדושים הם בעיניהם –. 42) וואָשינגטאָן, בין ים השוקט ובין הררי הסלע –. 43) דאַקאָטאַ –. 44) אידאַהאָ, תכונתה בין הררי הסלע, ועפרות זהב לה –. 45) מאָנטאַנאַ –. 46) ארץ ההודים, בשנת 1863 ישבו בה 65,380 הודים בני שבטים שונים –. 47) אַלאַסקאַ, מדתה עשרים אלף פרסאות מספר יושביה 50,000, בה מסחר רב באדרות שער –.


164 §

על פי הבנינים העתיקים והמצבות עם מכתבי החרטומים ועוד שרידי מעשה ידי אדם מדורות קדומים, ידענו נאמנה כי עוד בטרם באו ההודים בארצות אמעריקא הצפונית ישבו שם עַמִים משכילים אשר הִגדילו לעשות במלאכת הבנין ובחרֹשת המעשה באופן מאד נעלה, אך שֶׁטֶף הזמן גְרָפָם מתחת השמים ואבד כל זֶכר למו, ומי יודע אם לא גם ההודים אשר ירשו את ארצותיהם וישבו תחתיהם, מי יודע אם לא היו גם הם בימי עולם ההם אנשים משכילים ובני בינה כמוהם ורק ברבות השָנים מָטוּ וירדו מִמְרוֹם מַצָבָם על פי סִבות שונות ותמורות העתים עד כי נמשלו כבהמות וְנִדמו כחיתו יער. ואנחנו לא נדע עד מה מתולדות העמים ההם ותהלוכותיהם, גם מהארצות ההן לא ידענו עד שנת 1497, כי אז נגלו לראשונה לאיש וויניציה אשר היה רב חובל בארץ בריטאנית ושמו קאַבּאָט, ואם אמנם הפליא האיש לעשות, אך יושבי איירופא לא שָׂמו אז לבם אל הארצות החדשות ההן, יען כי לא נמצאו בהן מטילי כסף ומכמני זהב אשר רק להם נשאו את נפשם. כמאה שנים נשכחו כמעט הארצות ההן מלב, ואיש לא זָכַר אותן עד אשר ישבה עליזאַבעט על כסא המלוכה בענגלאנד, כי אז התעוררו אנשים רבים בארץ ההיא לָרֶדֶת הים באניות אל הארצות ההן ויכוננו שם הַמוֹשָב הראשון אשר קראו לו בשם ווירגיניען, ומשנת 1540 והלאה נוסדו שם עוד מושבות גדולים איש אחרי אחיו. תלאות רבות ועצומות מצאו את מְיַסְדֵי המוֹשָׁבוֹת ההם עד אשר הצליחו להפוך את ארץ צלמות וְצִיָה ההיא לארץ טובה ופֹרִיָה. כי אז היתה עוד ארץ גזֵרָה, מלֵאה יערים אשר בהם תרמוש כל חיתו טרף וְשִבְטֵי עמים פראים הנוראים עוד מהררי טרף. ימים רבים לָחמו האנגלים עם העמים הפראים ההם עד אשר התגברו עליהם וינצחום. המלחמות הכבֵדות והעבודות הקשות העמוסות כל הימים על האנגלים במקומות מושבותיהם, עשו אותם מוּצָקים וחזָקִים, ויהיו לאנשי חַיִל וְרַבֵּי עלילה מאין כמוהם באיירופא. במאה הט“ז והי”ח לספהנ“ו נהרו עוד המונים המונים מענגלאַנד, מאירלנד ומארץ אשכנז אל המושבות החדשים ההם, ומשם נפוצו ויכוננו להם עוד מושבות חדשים. האיש הנודע בשם וויליאַם פּען יסד בשנת 1681 את המושב הנקרא על שמו פענזילפֿאניה, ועוד נפות רבות לכדו להם וירחיבו את גבול ארצם. במאה הי”ח באו עוד משפחות רבות מאד מאיירופא וילחצו את ההודים אזרחי אמעריקא מעולם, לעזוב את ארצם, עד כי נלחצו להתבודד ביערים ולהסתר בראשי ההרים, והאורחים האירופים החלו אז לכונן להם מושבות על נהר מיסיסיפי. זולת האנגלים ובני בריתם, כוננו להם גם עמים אחרים מושבות באמעריקא הצפונית ושָׁנים רבות גברה ידם על האנגלים. הספרדים כוננו שם את פֿלאָרידאַ, הצרפתים את לוּאִיזיאנאַ, קאַנאַדאַ, אַקאַדיען ונעוו־פֿונדלאַנד. כאשר התקוממה במאה הי"ח מלחמה בין צרפת ובין אנגליה באיירופא, כן התעוררה מלחמה עזה גם בין הצרפתים ובין האנגלים היושבים באמעריקא, ושבטים רבים מההודים התערבו במלחמה ההיא עד כי לאחרונה גברו האנגלים ויקחו מיד הצרפתים את מושבותיהם –. בשנת 1773 התלקחה מלחמה עזה מאד בין האנגלים הנֶאחזים באמעריקא ובין ממשלת אנגליה מַקֶבֶת בור נֻקָרוּ, כאשר סִפרנו בארוכה בחלק הרביעי מהספר הזה (הוצאה שניה, מצד 36 עד 44). ומהמלחמה ההיא יצאו האנגלים האמעריקאנים כגבורים משכילים, חֻבַּל עֹל ממשלת אנגליה מעליהם ואור הדרור נגה עליהם ככל אַות נפשם. כנסיה חפשית (רעפובליק) התנוססה בכל ארצות מושבותיהם, וסדרים ישרים ומשפטים צדיקים נעשו בה על פי ראשי העם ודעת הקהל. לצדק משלו בה מושלי העם ושרים למשפט יָשֹרוּ, כַּעָם כַּכֹּהֵן כַּגר כאזרח חֻקה אחת להם בכל הדברים הנוגעים למשפט האדם, כל בעלי הדתות השונות יושבים בה שֶׁבֶת אחים ואיש איש ילך בשם דתו ואמונתו אשר הנחילוהו אבותיו, כי רק מעשה האדם לאדם יובא במשפט, אך מחשבות אדם בדבר אלהים עד האלהים תבואינה, כי רק לאלֹהים המשפט בזה, ולאדם אין חֵלק ונחלה בו –.


165 §

אחרי מלחמת הדרור התנשאה הכנסיה החפשית באמעריקא הצפונית ביתר שאת וביתר עז מבראשונה, פָרצה יָמה וקדמה צָפונה ונגבה, וְרָחבה ונָסבה עד מאה אלפים וחמשים אלף פרסאות מרֻבעות, ומספר יושביה כשלשים וחמשה מילליאָן, גם סַחרה וְאֶתְנַנָה התנוססו לנֵס עַמִים ואין קֵצה לאוצרותיה ולכל חָסנה וִיקָרָה ושכיות חֶמדתה, עד כי מימי כנסית רומה העתיקה לא היתה עוד כמוה תחת כל השמים. ובראשית ימי הַיוֹבֵל האחרון הזה בְּהִתְגָעֵשׁ איירופה מפני תגרת יד המלחמות העזות המתחוללות בתוכה, נשאו המונים המונים מיושביה את עיניהם אל הכנסיה החפשית הזאת היושבת בצֵל המנוחה ובצֵל הכסף ואור הדרור נָגַהּ עליה. כל איש מָצוֹק וּקְשֵׁה יום אשר אנית הצלחתו נשברה בלב ים החלד, כל איש אשר לו נושים ונוגשים וּצְרֹורוֹ נָקוּב, כל איש אשר חָטָא להליכות המלוכה וצפוי הוא אל חרב המשפט, גם כל איש החפץ לפרוק מעליו עֹל החֻקים והמשפטים אשר עליהם תִּכּוֹן איירופא בל תִּמוֹט, וכל איש השואף לאסוף כחֹמר כסף וזהב כחול יַמִים, כֻּלָם נָהרו אל הכנסיה החפשית אשר באמעריקא הצפונית וכֻלם קִווּ למצוא שם את מַאֲוַיֵי נפשם ותאוַת לבם, אך לא כֻלם גם לא רֻבָּם מצאו שם את אשר בִּקֵשׁוּ. הן אמת כי האנשים הנסים שם מפני חרב המשפט, היתה להם נפשם לשלל, גם מְתֵי מעט אשר ידם רב להם לעבוד עבודה ולבם ראה חכמה בחרֹשת המעשה ובאָרחות המסחור, הצליחו אחרי עָמָל רב ויגיעת בָּשָׂר לִבְנוֹת להם בתים נאמנים מלאים כל טוב ולהתנוסס על גַפֵּי מרומי קרת, אך הם היו רק אחד מרבבה, אולם יתר ההמונים הרבים והעצומים התבוננו מהֵר כי תוחלתם נִכזבה ותקותם מַפַּח נפש, התבוננו מַהֵר כי גם שם שַׂך הזמן את דרכי בני האדם בסירים ונתיבותיהם עִוָה, גם שם יִרְבַּץ האסון בַּעֲבִי גַבֵּי מָגִנוֹ לְדַכֵּא תחת רגליו כל בני חֲלוֹף, ועליזי תקוה ההם לא עשו שם מאומה רק המירו תלָאות יְשָנוֹת ורעות נוֹשָׁנוֹת בתלאות אחרות ורעות חדָשות הנוראות עוד מהישנות. האנשים אשר הצליחו להתמלט בְּעוֹר שִׁנֵיהֶם מזעף הים הגדול והנורא, האנשים אשר לא עָברה עליהם כּוֹס הנוסעים באנית „אוסטריה“ אשר התלקחה אש בצלעות האניה ולהבה לִהטה אותה מסביב עד כי לא נשארה דרך אחרת לפניהם כי אם להיות לשרֵפה מאכולת אש עִם האניה יחד או לקפוץ במצולות ים וּלְהִקָבֵר בשאון גליו, האנשים ההם אשר נמלטו מאש וממים והגיעו למחוז חפצם, המה ראו כן נִבהלו בפָגשם על כל מִדרך כף רגלם אנשים המביטים עליהם בעַיִן מלֵאה רֹגֶז ומפיקה קנאה ואיבה. כי בני הכנסיה החפשית היו עוֹיְנִים את האורחים החדשים הבאים אליהם יום יום למאות ולאלפים, וַיְחַשְׁבוּם למסיגי גבול סַחרם וחרֹשת ידיהם ונוגעים בנחלת הוֹנָם ורכושם, וַידיחום בשתי ידים ולא נתנו להם חנינה. והאורחים החדשים אשר הַסְכֵּן הִסְכִּינוּ לראות באיירופא אהבת גֵרִים וחֶמלה לכל נודדים מרודים, נמוגו בתוגת נפש בראותם כי בארץ החדשה רוח אזרחיה זרה להגרים הבאים לחסות בצִלם, וזיק חֶמלה לא יֵחַם לבבם אל הנודדים אשר נָעוּ נָדוּ אליהם מֵעֵבֶר לַיָם. הן אמנם לא נוכל כַּחֵד כי הגדילו האמעריקאנים ההם לעשות כיד הָעֹז והחריצות הטובה עליהם ואין עֲרוֹךְ אל הגדולות והנצורות אשר הוציאו לאור לטובת ארצם, כגבורים משכילים יָרשוּ להם את מדינת לואיזיאנה אשר לקחו מיד הצרפתים ואת חֲצִי אִי פֿלאָרידאַ אשר לקחו מיד הספרדים, ובמֶשך ימים לא כבירים ירשו גם את מדינת אָרעגאָן המערבית, את מדינת טעקסאס, את מעקסיקא החדשה ואת קאַליפֿאָרניא ארץ הזהב, הָפכו את עַרְבות מיסיסיפי ואת מִדְבַּר ארצותיו לארצות נוֹשָׁבוֹת מלֵאות ברכות ה‘, ויספחו עוד מחוזות וגלילות רבות אל ארצם הגדולה והרחָבה עד כי רָחב גבולה וְנָסַב מִיַם קאנאָדאַ בפאת צפונית עד מבוא ים מעקסיקאָ, ומים האטלאנטי עד ים השוקט, וכל הארצות האלה כבשו בחרבם ובקשתם או בכָרתם ברית שלום עם יושביהן אשר התחברו אליהם באַוַת נפשם. גם השכילו מאוד להביא את כל ארצותיהן במָסורת משפטים ישרים וחֻקים צדיקים המיוסדים על אדני החֵרות והדרור, ובשנת 1823 הוציאו לאור חק עולם לא יעבור אשר לא יתערבו כל מלכי איירופא בהליכות הממשלה הַמְדִינִית באמעריקא, והחק ההוא יקום ויתעודד עד היום הזה. אפס כי בכל הדברים הטובים האלה ועוד רבים כאלה, לא נִקוּ בעלי הארצות ההן גם מִמִגְרָעוֹת ושחיתות הַמִדוֹת, ולרגלי האור הַזָרוע שם התפשטו גם צללי חֹשֶׁך על דרכי הפאָליטיק ועל אָרחות חיי האדם ועלילותיו. אהבת הַבֶּצַע שָררה בלבות האזרחים לבלי־חק ולמַרבה הָעֹשֶׁר וְהַהוֹן לא אמרו הוֹן, עד כי צרה עינם בהנודדים המרודים הבאים אליהם מאיירופא לבַקש לחם, ויהיו כצנינים בצִדיהם מיראתם פן תמצא גם ידם הון וָעֹשֶׁר. גם שלחו בעולתה ידיהם לעשות עֹשֶׁר לא במשפט, ולגזול משפט עניי עָם לַמְרוֹת עיני כבוד הממשלה. קִנאה עזה הִתְגַנְבָה בנפשות יושבי הצפון על יושבי הַנֶגֶב, ומיום ליום רָבתה הקנאה ההיא וַתּוֹלד שִנאה וְתַחרות ביניהם. כי יושבי הנגב, אף כי מספרם מעט ממספר יושבי הצפון, הִתְעַלוּ עליהם בחכמת לבבם, בגבורת ידיהם, בעֹשֶר ונכסים ובכל כִּשְׁרוֹן המעשה עד כי הֵסַבּוּ אליהם את הממשלה העליונה על כל ארצות הברית ודבריהם היו נשמעים בכל הליכות הפאָליטיק ואָרחות המסחור. ויושבי הצפון חפשו עוֹלוֹת ויבקשו תנואות על יושבי הנֶגב, למצוא עונם לשנוא, וראשית חטאת אשר מצאו בהם ואשר תֵּחָשֵׁב לחטאה גם בעיני כל העמים זולתם, היתה כי הם עָבדו עבודת פרך בעבדי עולם אשר גֻנבו מבני הכושים בארץ אפריקא. כי לאנשי הנגב היתה עבֻדה רבה מאד ביערות הדבש, במִזרע הטאָבאַק, הָאֹרֶז, חִטֵי מאַייס, צמר גפן ואִינדיגאָ, וכל העבודות הכבֵדות ההן עבדו בבני הכושים מִקְנַת כספם כאשר יעבוד איש בְּשוֹרוֹ ובחמורו, ויושבי הצפון נתנו עליהם בקולם על אשר יתעמרו בבני אדם כצלמם וכדמותם להורידם לִשְׁפַל מדרֵגת הבהמה ולעבוד בהם לעולם. פּוֹטֵר הַמָדוֹן אֹדות עבדות הכושים היה בעת אשר שאלה נָפת מיסוּרִי מאת בעלי הברית לְסַפֵּחַ אותה על גְבוּל ארצותיהם, כי שרים רבים ונכבדים בסוד שָׂרֵי המדינה (קאָנגרעס) הוציאו דְבַר משפט מלפניהם לבל תסֻפח נָפַת מיסורי אל ארצות הברית עד אשר תבטיח נאמנה לבלתי עֲבוֹד בבני הכושים לעולם, ומסחור העבדות לא יֵרָאֶה ולא יִמָצֵא בכל גבולה, אך יושבי הנגב התיצבו נגד המשפט ההוא בכל עֹז, ויהי ריב וּמָדוֹן בין יושבי הצפון והנגב ימים רבים, עד כי לאחרונה נִלחצו יושבי הצפון לעשות את רְצוֹן בעלי בריתם וּלְסַפֵּחַ את מיסורי אל המדינות אשר עבדות הכושים נוהגת בתוכן, אך שָׂמוּ לְחֹק כי מהיום ההוא והלאה לא תתפשט עוד עבדות הכושים בכל המדינות אשר תִּבָּנֶינָה בימים יֻצרו ממעלה °36,’30 והלאה. ובכן נשארה עבודת הכושים במדינות הנֶגב כבראשונה, ועל מדינות הצפון היתה החובה להסגיר את העבדים הנסים אליהן ממדינת הנגב, אל אדוניהם, כי מקנת כספם הם –.


166 §

כשלשים שנה אחרי הריב ההוא, היה עוד הָעֹז והמשרה ביד בעלי מדינת הנגב, ואף כי אנשים רבים וכן שלמים הֵרִימוּ במָרום קולם נגד עבדות הכושים אשר היא מֹרַת רוח לאהבת האדם, להדת והאמונה ולדרכי משפטי המדינה (פאָליטיק), בכל זאת לא נועזו שָׂרֵי מדינות הצפון להשבית את העבדות מקרב הארצות ההן אשר יושביהן עשירים גדולים, גבורי מלחמה, חכמי לב וראשי הסוחרים גם ברית שלום ביניהם ולא נִפלגו בדעותיהם כבעלי הצפון, ועל כן הצליחו גם עשו פרי. והנה הסופרים הנאמנים אשר אין לפניהם מַשוֹא פנים, הגידו והעידו כי בדברים רבים וִתְּרוּ בעלי הנגב מזכותם לבעלי הצפון, כי לא חָפצו לָרִיב עִמָם וּלְהַתֵּר אגֻדת השלום, ורק בדבר עבדות הכושים החזיקו בכל עֹז, ולא אבו ולא שמעו לכל תוכחות מוסר ולכל אִמרי יֹשֶר אשר העתירו בעלי הצפון עליהם, יען כי בלי עבודת עבדי עולם ההם כָּעוֹף יתעופף עָשרם וכל חָסְנָם והונם, כי אנשי איירופא, אין בהם כֹּחַ לעבוד עבודת האדמה בנגב אמעריקא, ורק הכושים אשר הַסְכֵּן הסכינו בשרב ולהט חֹם השמש אשר בארצות החַמות, רק הם יצליחו אל העבודה הכבדה ההיא, אך נִרפים הם ועצֵלים ובלי הָרֵם שֵׁבט נוגש עליהם לא ירימו ידיהם ורגליהם לעבוד עבודה, ועל כן אין דרך אחרת לפני אדוניהם כי אם לעורר שוֹט ומהלומות לְגֵוָם –. וּדְבַר כל בעלי הנגב פֶּה אחד כי כל עוד אשר אין לאל ידם להפוך את מֶזֶג ארצות הנֶגב עד כי יוכלו האנשים הַלְבָנִים נְשוֹא שם את משא עבודת האדמה ויתר עבודות בַּיִת ושדה, וכל עוד אשר לא תִמָצֵא תחבולה נכונה להסיר מבני הכושים את עצלותם ואת אהבת הגנֵבה ויתר המדות הרעות אשר להם, יש להם המשפט לעבוד בעבדיהם הכושים כל מלאכת השדה ועבודת האדמה ולפקוד בשבט פשעי עצלותם ורפיון ידיהם וּמִשְׁלוֹחַ ידם בגנֵבה וְעֹשֶק וְנָלוֹז. אולם דְבַר שפתימו לא מצאו מסִלות בלבות יושבי הצפון, כי על אהבת בצע ושנאת צדק אדני עצֻמותיהם הָטְבָּעוּ, וכל ישר הולך וחובב אדם, רָעַם פנים על האנשים הקשים ההם הכּוֹסִים בגד יושר על חמס ידיהם. ומיום ליום פָּרצה תלונה עזה בכל ארצות הצפון על בעלי הדרום המתעמרים בבני אדם כמוהם להשפילם עד שְׁפַל מדרגת בַהֲמוֹת שָׂדַי וחיתו יער. על רבבות אלפי המתלוננים ההם, נוספו עוד המונים המונים מבני איירופא הנוהרים יום יום לארץ החדָשה. כי אף אם שונים שונים ילדי איירופא ההם בדֵעותיהם ובמחשבותיהם, בהליכות הדת ובדרכי החיים ובמשפטי המדינה, אך בִּדְבַר עבדות הכושים דעה אחת ומשפט אחד לְכֻלָהַם: לְתָעֵב את המעשה הרע ההוא וללחום מלחמות הדרור לטובת העבדים המרודים אשר גֻנבו מארץ מולדם ביד רוכלים נפש אדם ונִמכרו ממכרת עבדי עולם לאדונים קשים אבירי לב וכִבדי רוח הרודים בהם בפרך ובאכזריות נוראות מאד. בני איירופא ההם הִסכינו כבר בהיותם עוד על אדמתם לשמוע אָלוֹת וקללות נמרצות על אדוני העבדים הכושים אשר באמעריקא, הסכינו כבר לקרות בספרי החכמים אשר רוח אהבת אדם מרחפת על פניהם וכל ישעם וכל חפצם לבער אחרי העבדות תחת כל השמים, הסכינו כבר בְּקֹשְׁטְ דְבַר אמת אשר תביע הדת, הפילוסופיא וההשכלה הָאֲמִתִּית „כי אָב אחד לכל בני האדם וּמִצוּר אחד חֻצבוּ כל העמים והלשונות השונים במראה פניהם ועוֹר בשָרם ודרכי חייהם, והמתעמר באחד מבני העמים ההם לעבוד בו לעולם עבודת עבד, חוטא הוא אל הדת והאמונה, אל הדעת ואל התבונה ואל כל משפטי הצדק והיושר. ובני איירופא ההם ברבבותיהם נִלוו אל רבבות אלפי בעלי הצפון, והקשר היה אמיץ ביניהם להכביד אכפם במוראים גדולים על יושבי ארצות הנגב לְשַׁלַח את עבדיהם הכושים לחפשי ולהשבית את העבדות כל ימי עולם. כל מַטיפי העם הִרעימו במַקהלות ויריעו על בעלי הדרום כעל גונבי נפשות אדם ורודים בהם בפרך, כל מוציאי מכתבי עתים לאור הִכבירו דברים נמרצים וימטירו אש וגפרית על האנשים הקשים ההם, גם כל השרים והיועצים, כל האפרתים והאצילים, כל חכמי לב וְנֹאֲמֵי נְאֻם קראו בגרון בלי חשך להגיד להאדונים הזידונים ההם את פשעם ולגלות את כל השערוריות וכל האכזריות אשר הם עושים לעבדיהם המרודים. אפס כי כאשר הוסיפו בעלי הצפון להתמרמר על בעלי הנגב ולחתות גחלי רתמים על ראשיהם על דְבַר עבדי הכושים, כן הוסיפו בעלי הנגב להקשות את ערפם ולתת להם כתף סוררת. ובשנת 1854 כאשר הֵפֵרוּ בעלי הנגב את החֹק אשר נִתַּן בשנת 1820 לבל יוסיפו עוד לְסַפֵּחַ אליהם נפות או כנסיות המחזיקות בעבדות העבדים הכושים, התלקחה מלחמה כבֵדה בגלילות אחדות בין אדוני העבדים ובין האנשים הישרים אשר כל ישעם וכל חפצם להשבית את העבדות הזעומה מן הארץ. אחרי קְרָבות רבות וְשֶׁפךְ דמי אדם רב, רמה יד האנשים הישרים, ויכבידו את אכפם על בעלי הנגב לבל יוסיפו עוד להתעמר בעבדי הכושים וּלְסַפֵּחַ אליהם נפות אשר לא נערו כפיהן מהחטאה הגדולה הזאת. אך בעלי הנגב לא טמנו ידם בצלחת ולא נחו ולא שקטו עד עשותם ועד הקימם את מזמות לבבם לְסַכֵּל את עצת אויביהם ובעזרת האנשים הריקים והפוחזים הנסחפים אליהם יום יום למאות ולאלפים, הצליחו להתגבר על אנשי מלחמתם ויגירום על ידי חרב ויעשו בהם נקמות נוראות מאד, ומאז והלאה היתה ידם על העליונה, ויותר עוד מעת אשר היה האיש בּוּכֿאַנאַ לנשיא ולנָגיד ומצַוה בארצות הברית (בשנת 1856) כי הוא היה מבעלי בריתם ויהי זרועם ומעוזם להפיק את זממם. לשוא התאזר השר המשכיל יאָהן בראָוון עֹז ותעצומות ללחום את מלחמות העבדות, לשוא אבד את כל הונו ורכושו גם את שני בניו במלחמות ההן, כי ידיו לא עשו תושיה וילך מדחי אל דחי, ובשנת 1859 הורידו אותו אנשי מלחמתו בדם שאולה. כי הוא באוָתו לנקום נקם מאת אנשי חֶרמו יושבי מיסורי, התנפל עליהם עם גדוד אנשים מרי נפש ויעש בהם נקמות בחרב ובאש ודם, ובמקומות רבים הִשִיא את העבדים הכושים להתפרץ מפני אדוניהם. אך עד מהרה נפל בידי אויביו ומבקשי נפשו ויכינו לו מַטְבֵּחַ לעיני השמש ויורידו את שֵׂיבָתוֹ בדם שאולה.


167 §

לתקופת שלש שנים בהגיע הַתֹּר לבחור נָשִׂיא חָדש בארצות הברית, קם רֶגֶש גדול בארץ, כי בעלי הצפון התאמצו בכל מאמצי כֹחַ כי הנשיא יבֻחר מקרב בני עדתם לעזור להם לבער את העבדות כָּלִיל, ובעלי הנגב חָתרו בכל עֹז כי הנשיא ההוא יהי מבעלי בריתם ויהי זרועם לבל יעוזו עוד אויביהם לנגוע במשפט העבדות אשר ממנה תוצאות הונם ורכושם. אך מאת ה' היתה זאת כי גברו בעלי הצפון ועל פי רוב דעות הוּרַם וְהוּנַף אברהם לינקאָלן לָשֶׁבֶת על כסא הנשיאות בארצות הברית, והוא בחכמתו וגבורתו וצדקתו הֶעביר רוח חדשה על הארץ וַיָשֹׁכּוּ המים הזידונים, ועבדות הכושים כָליל חָלָפָה. והנה יען כי אחד היה אברהם לינקאָלן אשר השליך נפשו מנגד על דְבַר אמת ואהבת צדק ויהי כמופת לרבים, על כן נספר בזה בדברים קצרים את תולדות ימי חייו והעתים אשר עברו עליו. אברהם לינקאָלן נולד בשנת 1809 בעיר קענטוקי, ובהיותו בן שבע שנים מת עליו אביו אשר היה עובד אדמה והניח אחריו בנים ובנות אך לא הון ורכוש. אז עזב לינקאָלן את עיר מולדתו אשר נִשבר לו שם כל מטה לחם, וילך עם אחיו ובית אביו לעיר אינדיאַנאַ, שם למד ראשית למודי הילדים אשר כגילו, וימצא לחם חֻקוֹ בהיותו רועה עדרים. אחרי כן מצא מלאכת עבודה בבית מלאכת מְכוֹנוֹת (מאַשינענפֿאַבריק), ואחרי ימים רבים למד ידיו לעבודת אניות קיטור ומסלות ברזל. בשנת 1830 נסע למחוז אִילינאָאַ, שם הביא לחמו בלחץ ובעמל רב, ושם שקד על דלתות המדעים אשר לא יכול ללמוד אותם בימי נעוריו. אחרי כן הובא אל אחד מבתי המסחור ויעש שם מלאכתו באמונה. אך לא ארכו לו הימים ויתחבר אל גדוד חֵיל נְדָבוֹת אשר התנדבו לשמור את גבול ארצם משבטי ההודים הפראים המתנפלים שם כפעם בפעם לשלול שלל וְלָבֹז בז, והאיש לינקאָלן התנוסס על כל חבֵריו ברוח עצה וגבורה למלחמה, ועל כן שָׂמוּ אותו עליהם לראש אשר יצא ואשר יבוא לפניהם. ומהעת ההיא והלאה הֵחל רוח בינה יְתֵרָה לפעמו עד כי נֶהפך לאיש אחר כְּתֹר אדם המעלה, ויתחקה על שרשי החֻקים והמשפטים המתהלכים בארצות הברית, וַיֵצא לו שֵׁם כשם אחד הגדולים יודעי דָת ודין ומשפטי המדינות, ובגלל הדבר הזה הושיבוהו בני מדינתו בסוד המחוקקים והשופטים. בשנת 1846 בחרו בו בני מדינתו להיות ממלא מקומם במושב שרי הממשלה. ומאז והלאה מָשַׁךְ אחריו את לבות כל יושבי אמעריקא הצפונית בידעם כי איש מופת הוא ולוחם את מלחמת הדרור באמת ובלב שלם. ובשנת 1860 נבחר על פי רוב דעות להיות נְשִׂיא הרעפובליק בכל ארצות הברית, ועל ידו נולדה תקופה חדשה בתולדות ימי אמעריקא הצפונית. והנה על פי הריבות והמדנים והקרבות והמלחמות המתחוללות בארצות הברית מימים רבים, נועצו בעלי הנֶגב לב יחד לְהִפָּלֵג מבעלי הצפון להיות לכנסיה מיוחדת אשר נְשִׂיאָה מקרבה יֵצא ושריה ושופטיה ממנה יהיו, וְדָבָר לא יהי לה עוד עִם הצפון בכל הליכות המדינה ומשפטי הממשלה. כי לפי דִברת בעלי הנגב יש להם צדקה לעשות כדבר הזה, יען כי רק אם בעלי ברית אמעריקא הצפונית ישימו עינם ולבם להיטיב ולהצמיח ישועה לכל מדינה ומדינה ולכל כנסיה וְעֵדָה, רק אז לא תוכל כל מדינה או כנסיה וְעֵדָה לְהִבָּדֵל מהם, אך אחרי אשר בעלי הברית עושקים משפט מדינות הנגב וגוזלים את חֵרותם לעשות במקנת כספם כטוב בעיניהם לְרַוְחָתָם להצלחתם, יש לאֵל יד בעלי הנגב לְהִפָּרֵד מהם ולהקים עליהם נשיאים ופקידים מקרב עדתם. אולם בעלי הצפון השליכו את דבריהם ארצה ויחליטו כי כל מדינות ארצות הברית נתונות נתונות הן תחת מִשְׁטָּר אחד וחֻקה אחת, וכל עיר ומדינה או כנסיה אשר תאבה לְהִפָּלֵג מהברית הכללית ההיא, משפט עיר נִדחת לה ומדינה מורדת וכנסיה פושעת היא, אשר נכונות לה שפטים רעים בתוכחות קְרָב ולָחֶם עד אשר תשוב ותתאחד אל הברית הכללית כבראשונה –.


168 §

אך בעלי הנגב לא חַתּוּ ולא פָחדו מפני המשפט החרוץ מבעלי הצפון, ועוד בעשרים לחֹדש דעצעמבער 1860 הוציאו יושבי קאַראָלינאַ הדרומית קול בקהל עָם גם במכתבי עתים כי הם נפלגים מהיום ההוא והלאה מבעלי הצפון להיות מדינה מיוחדה בכל משפטי הממשלה, ועד מהרה עשו כן גם מדינות געאָרגיאַ, פֿלאָרידאַ, אַלאַבּאַמַא וּמִיסִיסִיפִי, ובשמֹנה עשר לחֹדש פֿעברואר 1861 התחברו יחד לבעלי ברית אחת וישימו עליהם את סגַן המלחמה יעפֿעראָן דאַפֿיס לְנָשִׂיא ולנגיד ומצוה. והנה אף כי בעלי הצפון היו כבירים ואדירים וחמושים ביתר עָז מבעלי הדרום, כי מספר בעלי הצפון היה אז שמֹנה עשרה מילליאָן, ומספר בעלי הנגב לא היה רק כחמש מיליאן, לבעלי הצפון היה עוד בראשית ימי המלחמה אנשי חַיִל יותר מחצי מילליאָן וְרֻבָּם אנשי נְדָבוֹת (פֿרייווילליגע), וחיל בעלי הדרום לא היו אז אף חֵלק רביעי מהם ורֻבם עבדים כושים, בכל זאת לא נחפזו בעלי הצפון לשלוף חרבם מתערה ולהקדיש על בעלי הנגב מלחמת תנופה עד אשר פרצו בעלי הנגב חֹק, הֵפרוּ ברית ביד רמה וּבִזְדוֹן לב וילכדו את מבצר סוּמטער אשר צִבאות ארצות הברית צובאים שם (י"ד אפריל 1861), ואז הֵחֵלָה המלחמה הגדולה והנוראה אשר לא נהיתה כמוה מיום הִוָסֵד ארץ אמעריקא ואשר שָׂמָה שַׁמוֹת משוממות ושערוריות אכזריות בתוכה. ויעפֿעראָן דאַפֿיס נְשִׂיא ארצות הנגב הֶעביר קול בכל מקומות ממשלתו וַיְצַו במפגיע כי כל בני הנעורים גם כל איש אשר כֹּחַ בו לשאת חרב יֵחָלצו חושים ויהיו לאגֻדה אחת לצאת לקראת נשק ולהקדיש מלחמת נקם על ארצות הצפון, וכל איש אשר יַמרה את פיהו אחת דתו להמית. ובכן התיצבו כל אזרחי ארץ אמעריקא על שדה קטל להטיל איש את אחיו בחרב, ותחת אשר עד הימים ההם היה כל ישעם וכל חפצם להגדיל כל מלאכת עבודה, להאדיר את המסחור, להרים קרן עבודת האדמה וכל חרֹשת המעשה בכבוד ולהפרות שלום רָב וְאֹשֶׁר וְעֹשר בארץ מולדתם, התהפכו פתאֹם לאויבים ומתנקמים, לעוכרים ומחריבים את ארצם ולשופכים נהרי נחלי דמי אחיהם בעריצות נערצות ובאכזריות נוראות אשר כל השומע יִשֹׁם ויתפלץ וְיֵעָוֶה משמוע. והנה בראשית המלחמה האמינו בעלי הצפון כי בהיות אנשי חילם רבים ועצומים מחיל בעלי הנגב יצלח להם לרד לפניהם את אויביהם על נקלה ולהכניעם תחת ידיהם בימים מעטים, אך לא כאשר האמינו כן היתה. כי לעומת היתרון אשר להם במספר אנשי החיל, היו לבעלי הנגב יתר שאת ברוח עצה וגבורה למלחמה, כי הם היו גבורי צַיִד וַיְלָמְדוּ את ידיהם לקלוע חִצֵי כלי נשקם אל השערה מבלי החטיא, גם הַסְכֵּן הסכינו להשליך נפשם מנגד בין מעונות חיתו יער ובני שחץ, ונקל היה להם להתיצב בעבי גבי מגנם ולהט חרבם ורוח גבורתם גם על מרומי שדה מלחמה, ובהיות עוד כל עבודת בתיהם ושדמותיהם על עבדיהם הכושים, היתה לאל ידם לעזב את ביתם ולנטוש את נחלתם ולצאת לקראת נשק על אויביהם מבלי אשר יבֻלע להון ביתם וְלַעֲבֻדָתָם הָרַבָּה. ואף גם זאת כי פקידי חיליהם ושרי צבאותיהם היו מלֻמדי מלחמה יתר הרבה מאד מהפקידים ושרי החיל אשר לבעלי הצפון, והעולה על כֻּלם כי הם התלכדו ויהיו כאיש אחד חבֵרים לכונן את כל דרכיהם ועלילותיהם אך למטרה אחת: להרבות הונם ולהָניב חילם על ידי עבדיהם הכושים וללחום בכל עֹז ותעצומות עִם כל גוי וממלכה אשר יתיצבו נגדם להשבית את משפט העבדות בארצם. ובגלל היתרונות האלה קִווּ בעלי הנגב להתגבר על בעלי הצפון ביום קְרָב ומלחמה. והנה המלחמה הזאת היתה מֹרַת רוח לממלכות איירופא גבירות הים, יען כי לרגלה שָׁבַת המסחור העצום אשר יסחרו יושביהן לארצות נגב אמעריקא, ובכל אות נפשן שָאפוּ לָשׂוּם קֵץ אל המלחמה ולהשיב את השלום אל כַּנוֹ כבראשונה, ועל כן חתרה כל אחת מהפלגות הלוחמות למשוך אחריה את לבות מלכי איירופא ההם לעזור לה לְרַד את אוֹיַבְתָּה לפניה. אולם בכל העמל אשר עמלו בעלי הצפון להוכיח את צדקתם לעיני מלכי צרפת ואנגליה ולהציג את בעלי הנגב בְּתֹר מתפרצים ומורדים, לא עלתה בידם להטות את לבבם אליהם, כי הם נָטוּ אחרי בעלי הנגב באָמרם כי יש להם צדקה לְהִפָּרֵד מעל אנשי ריבם להיות כנסיה חדשה על פי דרכם וְאַוָתָם. על הדבר הזה נִחֲרָה ממשלת וואַשינגטאָן והנשיא לינקאָלן בראשה, ולא שָׁעוּ אל אפני השלום אשר שָׂמוּ המלכים ההם לפניהם, ואחרי ימים מעטים פרצה מריבה בין הממשלה ההיא ובין ממלכת אנגליה עד כי יראו כל יושבי איירופא פן תפרוץ מלחמת דמים לרגלי המריבה ההיא. כי בעלי הצפון סָגרו לפני בעלי הנגב את מבואות הים, גם רדפו אחרי אניותיהם העוברות אָרחות ימים ויקחו אותן בשביה. ויהי היום ושני צירים מבעלי הנגב הבקיעו בין אניות איבה ההן, ויצליחו להגיע אל אניה אנגלית ויבואו בה, ומגמת פניהם היתה לבוא אל היכלי מלכי איירופא בְּמַלְאֲכוּת בעלי הנגב להטות את לבבם לעזור להם ולהיות זְרוֹעָם לְשַׁבֵּר את זרועות בעלי הצפון אנשי חֶרמם. אך ממשלת הצפון ידעה את מגמת פני הַצִירִים ההם וַתְּמַהֵר ותשלח אניות מלחמה לרדוף אחריהם ולקחת אותם בשביה. לשוא נתן רב החובל מאנית אנגליה בקולו על הרודפים ההם אשר צִווּ עליו במַפגיע לעצור את מרוצת אניתו אשר לא כדת, לשוא התיצב לפניהם ולא אבה להסגיר בידם את הצירים אשר באו לחסות בצֵל ממלכת אנגליה, כי הרודפים לא פָנוּ אל כל דבריו ויעצרו את האניה ויבואו בתוכה בכלי נשקם ויקחו בחזקת היד את הצירים ההם בְתֹר שבויי חרב ויביאו אותם לנעוויאָרק. ויהי בְהִשָׁמע הדבר באנגליה וַתֵּהוֹם הארץ וקם שָאוֹן ורגש בכל יושביה, וַיִמָלְאוּ חֵמה על בעלי הצפון אשר באו כשודדי ים אל אחת האניות אשר נֵס ממלכת אנגליה נוסס עליה ויגזלו את האנשים אשר באו לחסות בצל הממלכה האנגלית. ובהיותם מלאים זעם על בעלי הצפון גם על אשר השביתו מפניהם את סחר ארצות הנגב באמעריקא אשר ממנו תוצאות הונם ועשרם, גזרו אֹמֶר לעשות בהם שפטים בחרב ובמלחמה. גם הממשלה הרוממה התקצפה על המעשה הרע הזה אשר עשו בעלי הצפון וַתְּצַו עליהם לְמַהֵר ולשַלח את השבוים ההם חפשים, ואם יַמְרוּ את פיה, תקדיש עליהם מלחמה. אז נִבהלו כל יושבי איירופא ויגורו מפני המלחמה החדשה ההיא אשר יש בכֹחה להעיר סערת מלחמה גם בכל קַצְוֵי איירופא. והנה נִמהרי הלב וחפֵצי קְרָבוֹת אשר באמעריקא הצפונית הֶחליטו פה אחד להשליך את דברי ממשלת אנגליה ארצה ולבלתי שַלח את השבוים לחפשי, גם לצאת בחרב לקראת האנגלים. אך הנשיא לינקאָלן וכל חכמי יועציו הרואים את הנולד ושוקלים כל מעשיהם בפלס התבונה, לא הִטוּ אזנם אל הפוחזים והנמהרים ההם ולא אבו להתגרות ברעה ולעורר עליהם סערת מלחמה חדשה. הן תוחלתם לְנַצֵחַ את בעלי הנגב בתנופת יד אחת, נִכזבה, כי עד הימים ההם הלכו בעלי הנגב מחיל אל חיל וַיִגְבְּרוּ מהם בכל מלחמת היבשה, ועתה אם יעלו עליהם גם את חמת האנגלים ונוספו גם הם על שונאיהם ויהיו לחיל עצום ורב מאד, מי יודע אם יוכלו לעמוד לפניהם ואם לא יכבשום לָסוּר אל משמעתם ויד בעלי הנגב תהי רוממה? על כן הודיעו בספר גלוי לממשלת אנגליה כי נכונים הם להקים את דבריה ולשלח את השבוים לחפשי, ובזה שככה חמת אנגליה וַתֵּעָצֵר המלחמה אשר הִתְעַתְּדָה להתפרץ בשצף על בעלי הצפון.


169 §

בין כֹּה וָכֹה התגעשה מלחמת האזרחים בכל ארצות הברית, וחללי רֶצַח היו כְדֹמֶן על פני האדמה, ואין קֵצה לכל האכזריות והשערוריות אשר נעשו בימי רעה ההם. ואנחנו אשר אין מגמת פנינו בזה לְסַפֵּר את הליכות המלחמה ועלילות הלוחמים, נִצְחוֹנָם או כִשְׁלוֹנָם, נודיע רק בדברים קצרים כי איומה ונוראה מאד היתה המלחמה ההיא, מלחמת אַחִים נִפְשָׁעִים, הארץ רָעשה ותחיל גם הים הִרְעִים מרעש כלי התותח ותרועת המלחמה, ונהרי נחלי דמים נָהרו בלי הפוגה. בכל המקומות אשר עברו בעלי הנגב, השאירו אחריהם שַׁמוֹת וְחָרְבָּה, ערים וכפרים שרופים, שדות וכרמים שוממים, הריסות ומהפכות זרים אכזרים אשר לא עשו כן גם העמים העריצים בדורות עולמים. השבוים אשר נפלו בידיהם, נִרצחו בעריצות נוראות, גם על בנים לא חסה עינם, גם זקנים ומלאי ימים לא חננו וַיְרַצְחוּם בחמת חיתו טרף. אפס כי לאחרונה עשו כן גם בעלי הצפון לאנשי מלחמתם להשיב להם גמולם, ויעשו גם הם שַׁמוֹת והריסות בעלי בעלי הנגב, שרפו כל הבתים, הֶחריבו היכלי עֹנֶג גם סֻכּות נוצרים ואהלי רֹעִים, וַתִּמָלֵא הארץ חמס וָשֹׁד, הֶרג, רֶצַח ואבדן. כן חלפה הלכה לה שנת 1861 מבלי אשר הוכיחה החרב יד מי משתי פלגות הלוחמים רוממה, כי הנצחון פסח על שתי הסעיפים, פעם הוליך את זרוע עֻזוֹ לימין בעלי הצפון ופעם לימין בעלי הנגב. גם בשנה השניה (שנת1862) התנודד הנצחון ולא הוכיח ימין מי נֶאדרת בכח לרעוץ אוֹיבָה. ואף כי בראשית השנה ההיא התאזרו בעלי הצפון עז ותעצומות ויעלו על נעוו־אָרלענאַנס, עיר ואֵם המסחור בארצות הנגב, וילכדו אותה בסערת מלחמה, ואחרי כן לכדו להם עוד ערים ונפות מארצות אויביהם, אך עד מהרה נהפך עליהם האופן, כי בעלי הנגב התאוששו והחליפו כֹח וַיְגַבְּרוּ חיָלים וישובו לאיתנם עד כי לא היה לבעלי הצפון כל יתרון עליהם. מחֹדש מאַיי עד חֹדש יולי התגעשו מלחמות איומות על יד ריכֿמאָנד, עיר הבירה בנפת ווירגיניה, חללים רבים ועצומים עד אין מספר נפלו בשתי פלגות הלוחמים, ודמיהם נָהרו כנהרים וַיַמְסוּ הרים. ולאחרונה התלקחה שם מלחמת רֶצַח מאין כמוה אשר התעודדה שבעה ימים רצופים (מכ"ו יוני עד ג' יולי) ואשר הִפִּילה מְחִתַּת מוֶת על בעלי הצפון עד כי נלחצו לעלות מהמלחמה ולהסוג אחור בלב אָנוש ומַכּוֹת חדרי בטן. אז חלף רוח בעלי הנגב וילבשו גאות כגבורים משכילים, וברוב גאונם ועֻזם הרהיבו בנפשם תוחלת ותקוה לרַד לפניהם את בעלי הצפון, וימהרו ויתנפלו בחרבם הקשה לארצות הצפון, וינופפו ידם על וואַשינגטאָן הבירה מקום משכן הנשיא ושרי הממשלה, וישטפו שטוף ועבור עד מאַרילאַנד. אפס כי עד מהרה הָראו לדעת לבל יתהלל חוגר כִּמְפַתֵחַ ונמהרי לב יפלו ברעה, כי שר צבא הצפון דאה כנשר ויט ידו החזקה עליהם וַיַכֵּם מכה נוראה וילחצם לנוס מנוסת חרב (בט"ז סעפטעמבער). כל יודעי מלחמה ידעו מראש כי גם בשנה הזאת לא תגבר מפלגה אחת על רעותה כבשנה העוברת, ורק לריק ישפכו דמי אחים ויגדעו איש את זרועות אחיהו גם ישיתו ארצות חמדה לְשַׁמָה.


170 §

כאשר לחמו הצפון והנגב מלחמות נוראות ביבשה, כן לחמו גם בַּיָם במקומות רבים ושונים, והמלחמות ההן היו איומות ונוראות אשר לא נהיו כמוהן מיום הִוָסֵד אמעריקא עד הימים ההם, ציים אדירים בציים אדירים התנגשו ויטילו מות ושחת איש על רעהו מאין הפוגות, אניות רבות משתי פלגות הלוחמים התפוצצו או היו לשרֵפה מאכולת אש, ואניות רבות צללו כעופרת בלב ים, ואין מספר לכל הנופלים במלחמה בעת שלטון הָרֶצַח כהעת ההיא. ובתשיעי לחֹדש מאֶרץ (1862) התקוממה מלחמה עזה ונוראה מאד במבוא הים אשר על יד נאָרפֿאָלק, מלחמה אשר כמוה לא ראה עוד הים, מלחמה אשר מעזוז נוראותיה נִבהלו כל העמים העוברים אָרחות ימים, רעשו שמים ויהומו תהומות, אך משתי פלגות הלוחמים לא גָברה האחת על רעותה, כי שתיהן היו נֶאדרות בכֹח ונֶאזרות בגבורות רעם, שתיהן הֶערו לַמָוֶת נפשן, ושתיהן עשו גבורות נפלאות ביום קְרָב ולא נָצחה אשה את אחותה –. בעלי הצָפון בראותם כי ידיהם לא תעשינה תושיה בכל המלחמות אשר לחמו בים וביבשה, חשבו למשפט כי שר צבאם מאַקלעלאַנס לא יצלח להיות נְגִיד חַיל במלחמה, על כן לקחו את המשרה הרוממה ההיא מידו ויתנו אותה אל הגענעראַל בוּרנזידע. ושר צבא החָדש הזה חָגַר בְּעֹז מתניו וישם נפשו בכפו לגרש את האויב ממקום תחנותו ולקחת ממנו עֶמדתו. אך גם הוא לא הִצליח דרכיו ולא יכל עֲמוֹד לפני גבורת בעלי הנגב, כי בשלשה עשר לחֹדש דעצעמבער, בהתלקח מלחמת רֶצַח אצל מצודת פֿרעדעריק, נִגַף לפני אנשי מלחמתו במערכה בשדה, וַיִלָחֵץ להסוג עם אנשי חילו אחור בבושת פנים ובנפש נואשת. בשנת 1863 התחדשה המלחמה במקום ההוא והתעודדה מיום השני עד יום הששי לחֹדש מאיי, וגם אז היתה מגפה גדולה בצִבאות בעלי הצפון, וגם הגענעראל יאַקזאָן נפל חלל במלחמה ההיא. אחרי ימים לא כבירים פָּרצו צִבאות בעלי הנגב תחת פקודת הגענעראל לעע במדינת פּעננזילפֿאַניען ומאַרילאַנד, ועיר וואַשינגטאָן חָרדה שנית מפני תנופת חרבם הקשה, אך אחרי מלחמת שלשת ימים על יד געטטיסבורג (מיום הראשון עד יום השלישי לחֹדש יוני) גבר הגענעראַל מעאַדע נְגִיד חֵיל הצפון על לעע שר חֵיל הנגב וַיַפֵּל בקרב מחנהו 7450 חללים, ועשרת אלפים לקח בשביה, ויכבד עליו אכפו לעזוב את המקום ההוא ולהסוג אחור. אולם בכל זאת התחוללו עוד מלחמות עצומות בווירגיניה המערבית ימים רבים, ואין מספר להחללים אשר נפלו במלחמות ההן, ואין קֵצה ואין קֶצֶב לכל התלאות והרעות הרבות והנוראות אשר השתרגו עלו על יושבי ארצות הצפון והנגב לרגלי המלחמות האיומות והזעומות ההן, גם ניניהם ונכדיהם לא יוכלו לִמְחוֹת מלוח זִכְרוֹנָם את המלחמות אשר התגעשו אצל ערי ריכֿמאָנד, פֿרעדריקסבורג ופעטערסבורג, על נהרות ראַפּאַהאַנאָק וראַפידאַן ועל נהר סענאַדאַ. כי בכל המקומות ההם נפלו רבבות אלפי חללים, וגבורים אדירים מכל העמים והלשונות ירדו שם מחֻללי חרב אל ארץ תחתית, גם יצאו משם תלאות עצומות עד אין חקר לארצות הצפון והדרום יחד. כי יושבי ארצות הצפון הֵריקו את צרורות כספיהם ואת כל הונם ורכושם אל החפצים הדרושים להמלחמות הארוכות והכבדות ההן, גם העמיסו עוד עליהם חובות רבות אין מספר לכלכל את אנשי חילם אשר מספרם יותר משלש מאות אלף איש. ואף גם זאת כי המסחור וכל מלאכת עבודה וחרֹשת המעשה ספו תמו מן הארץ בימי רעה ההם; המסים רבו מיום ליום; מטבעות הכסף והזהב פַּסוּ, וּמְחִיר השטרות ירד מאד; היוקר עלה מעלה מעלה; השדות שֻׁדָדוּ, אוצרות הַבָּר נָשַׁמוּ, הַמַמְגֻרוֹת נֶהרסו, גם עדרי הבקר והצאן נֶאְשָׁמוּ. ובארצות הנגב רָבתה הרעה עוד יתר הרבה מאד, כי מעת אשר סגרו עליהם בעלי הצפון את מבואות הים, חדל המסחור בתוכן עד כי כל הסוחרים רָשׁוּ וְדַלוּ מאד, נוטעי צמר גפן אָבדו הוֹנָם וירדו פלאים, עובדי האדמה יצאו בצבאות אנשי המלחמה והשדות לא נֶעבדו ולא נִזרעו, אוצר המדינה דָלַל וְהוֹרַק מאד, מְחִיר כל אֹכֶל נפש עלה יום יום, והרעב שלח את חציו הרעים ויפיצם. כל בני הנעורים, גם כל גבורי כֹחַ עד בני ארבעים שנה נִלחצו להתיצב על שדה מלחמה ועוד לא היו דים די המספר הרב והעצום הדָרוש להמלחמה ההיא עד כי אמרו לקחת גם את עבדיהם הכושים לעבודת הצָבא. רָעוֹת בעלי הנגב והוָתָם הלכו הלוך וגדול מיום ליום, ומה גם מיום אשר לכד הגענעראל גראַנט את מבצר ביקסבורג (בארבעה לחֹדש יולי 1863) ויקח שלשים אלף איש שבויי חרב וישלול שתי מאות כלי תותח גדולים ויתר כלי מלחמה במספר רב גם אוצרות בר וכסף וזהב הרבה מאד. ומעת ההיא והלאה הצליחו בעלי הצפון להקיף את ראשי ערי הנגב בצבאות גבוריהם ובכלי תותחיהם, וילכו מחיל אל חיל, וילכדו ערי מבצר וגלילות ונפות רבות בארץ אויביהם. אולם בכל זאת לא אמרו בעלי הנגב נואש ויתאוששו וַיְגַבְּרוּ חילים וילחמו בגבורה נפלאה ובחרף נפש כגבורים משכילים. ועל כן צָרוּ צִבאות הצפון ימים רבים על עיר הבצורה קאַרלעסטאָן אשר בקאַראָלינע הדרומית ולא יכלו להוריד ממנה עֻזָה, כי באָרעגאַרד שר צבא חֵיל הנגב עם אנשי חילו לחמו כאריות ולא נתנו את בעלי הצפון להרע ולהשחית את העיר מפאת היבשה ומפאת הים. גם עוד במקומות רבים אחרים התיצבו בעלי הנגב בעבי גבי מגנם וברעם גבורתם לפני אויביהם ולא נתנום לקחת להם את עטרת הנצחון.


171 §

במהומות ומבוסות ומלחמות נוראות כאלה חָלפה הָלכה גם שנת 1863 מבלי כל תוחלת ותקוה אל השלום. ואף כי בשבעה עשר לחֹדש דעצעמבער בא ציר אמונים מאת בעלי הנגב אל הנשיא לינקאָלן ויחתור בכל עֹז להשבית את המלחמה הזעומה ולהשיב את השלום אל כַּנוֹ, בכל זאת לא יצא עוד השלום לאור, כי הנשיא לינקאָלן ענה את הַצִיר ההוא דברים נמרצים להגיד לְשָׂרֵי ממשלת הנגב „כי ממשלת הצָפון תוסיף עוד לְהִלָחֵם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ובכל השפטים הרעים אם לא יתנצלו בעלי הנגב המורדים והפושעים את כלי מלחמותיהם מעליהם וישובו לָסוּר את משמעת ממשלת הצפון כבראשונה, וכל עוד אשר אחד מהמורדים ההם יהיה חָגוּר כלי מלחמה, לא תאבה ממשלת הברית ולא תשמע לכל דְבַר שלום ולכל פֶּשֶׁר אשר ישימו לפניה בעלי הנגב או כל מלך רב ושליט ממלכי איירופא –.“ בתשובתו העזה והנמרצה הזאת האמין הנשיא לינקאָלן לָשׂוּם לְאַל את מחשבות אדירי איירופא אשר חשבו להשלים ולהפריד בין העצומים ההם על פי הַפֶּשֶׁר הזה: כי בעלי הנגב יתפרדו מבעלי הצפון ויהיו לשני רעפובליקים נפרדים כל הימים, אך בעלי הנגב יתנו ערֻבתם לבל יוסיפו עוד להַרגיז את הצָפון, גם ייטיבו את הרעה אשר עשו להם במֶשך ימי המלחמה. בעלי הצפון יָספו לעשות גדולות ונצורות במלחמה ולעלות מעלה מעלה מעת אשר הורם הגענעראל האביר גראַנט להיות שר צבא ונגיד ומצוה על כל צבאות חיל הצפון (בחֹדש מאֶרץ 1864). כי הוא בחכמתו ובגבורתו הרכיב את בעלי הצפון על במתי הנצח ויעמידם על הררי העֹז. אך בכל זאת לא נכנעו עוד בעלי הנגב ולא נואשו מתוחלת ותקוה, גם הצליחו עוד פעמים אחדות להכות את אנשי מלחמתם אחור, ולא נודע עוד אל נכון אם סוף סוף לא יתגברו הם ברוחם האמיץ ובסערת גבורתם על בעלי הצפון הרבים והעצומים מהם מאד, עד כי גם שנת 1864 לא צררה עוד את רוח השלום בכנפיה וישועות בל נעשו עוד בארץ. והנה בין כֹה וכֹה הגיע הַתֹּר לבחור נָשִׂיא חָדש בארצות הצפון, ויושבי הארצות נפלגו אז לשתי פלגות: הפלגה האחת המתאמצת להשיב את השלום אל כַּנוֹ, ולהתפשר עִם בעלי הנגב, שָׂמָה מַבַּטָהּ על השר מאַק קלעללאַן ותחתור בכל עֹז לתת בידו את משרת הנשיאות, ביָדעה נאמנה כי הוא יוציא את דבר השלום למענהו; והפלגה השניה אשר כל ישעה וכל חפצה לקרוא להעבדים הכושים דרור ולתת להם משפטי אדם, התאמצה בכל מאמצי כֹחַ לבחור שנית באברהם לינקאָלן הישר באדם אשר לא ינוח ולא ישקוט עד עשותו ועד הקימו מזמות לבבו בדבר חֵרות העבדים אם יהיה בידו הָעֹז והמשרה לעשות כדבר הגדול הזה. והפלגה השניה הזאת הצליחה כי נבחר לינקאָלן בשמנה לחֹדש נאָוועמבער 1864 בפעם השנית לְנָשִׂיא על כל ארצות הברית, וידעו כל העם כי החרב לא תשוב אל תערה עד אשר יתנו בעלי הנגב את ידם תחת ממשלת ארצות הברית ויסורו אל משמעתה כבתחלה, גם עד אשר תצא כאור צדקת המשפט הזה: כי כל בני אדם גם בני איש אחים הם וחלק כחלק להם בכל זכיות המדינה מבלי פדות בין שֹׁועַ וָדַל ובין עשיר ואביון, גם הכושים בני אדם הם ונבראו בצלם אלֹהים ככל האדם ויש גם להם צדקה לֵאוֹר באור הדרור, ומהיום והלאה אַל יָעוֹז אנוש בכל ארצות הברית לעבוד בם עבודת עבד מקנת כסף או יליד בית כאשר עשו עד הימים ההם, וכל הדברים האלה נכתבו בספר החֻקים והמשפטים לחק עולם לדורותיהם בכל ארצות ברית אמעריקא, ועל החתום באו הנשיא ושרי הממשלה וכל ראשי העם (בל"א לחֹדש יאנועאר 1865). בעת ההיא המתיקו שרי ארצות הנגב ויעפֿערסאָן דאוויס נשיאם בראשם כדת מה לעשות אם להתרפס ולהרהיב את ממשלת הצָפון לָסוּר אל משמעתה כבראשונה, או להוסיף עֲשוֹת בה מלחמה אולי יאר עוד הנצחון פניו אליהם ותעוז ידם ותרום ימינם על אויביהם. ואחרי הִתְוַכְּחָם ושקלם בפלס את דברי המימינים והמשמאילים, נמנו וגמרו על פי רוב דֵעוֹת לשוב וּלְהִלָחֵם בכל עֹז כבראשונה. והנה מהרה קל הִשְׂתָּעֲרָה המלחמה בסערת חמה ובעברת אף ונקם כבראשונה, אף גבורת בעלי הנגב כבר נָשָׁתָּה ונגידי המלחמה רבו איש את רעהו ויתפרדו בדעותיהם ובעלילותיהם. ובראותם כי צר להם מאד ואין בהם כֹּחַ לעמוד לפני אנשי מלחמתם כי עָצמו מהם מאד, קראו אל עבדיהם הכושים לצאת בצבאותיהם ולעזור להם במלחמותיהם (מאֶרץ 1865), אך גם הם ברבבותיהם לא היו להם לעזר ולהועיל להתגבר על אויביהם ביום קְרָב. והנשיא האביר לינקאָלן המתיק עצה עם שרי יועציו ועם שרי צבאיו הגבורים, וכֻלם נועצו לב יחדו למַלא את ידי השר גראַנט והשר סערידאַן לעלות עם כל צבאות גבורי הצפון בסערת מלחמה על מצודת ריכֿמאָנד־פעטערסבורג מָעוֹז הנגב ולהוריד עֹז מבטחה. אך השר הגבור לעע שר צבא הנגב התיצב לפניהם בעזוז וחיל, ויט ידו החזקה עליהם ויך בהם מַכָּה רבה. אולם חֵיל הצפון התאזרו גבורה גם הם, ואחרי הֶרֶג רב וְרֶצַח נורא, נהרי דָם ולהבות אש, התגברו על אנשי מלחמתם וילכדו את ריכֿמאָנד ויבואו בשעריה בתרועת נִצָחון (בשלישי לחֹדש אפריל). גם הנשיא לינקאָלן הופיע בכבודו אל העיר ההיא, ומהרה קל נפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, ונֵס ממשלת הצפון התנוסס על חומות ריכֿמאָנד כבימי קדם, ובארבעה עשר לירח אפריל התנוסס הַנֵס ההוא גם על חומות מצודת סומטער אשר לפני ארבע שנים הורידו אותו בעלי הנגב. לתקופת שבועות אחדים התרפס גם הגענעראל יאָהנזאָן עִם צבאות חֵיל הנגב וַיִכָּנְעוּ תחת יד השר סערמאן נְגִיד צבא הצפון, ואחרי חֹדש ימים התפשטו גם גדודי חֵיל נגב האחרונים את כלי מלחמתם ויתנו ידם אל ממשלת הצפון (בששה ועשרים לחֹדש מאיי), ואז בא הַקֵץ להמלחמה הנוראה ההיא ובעלי הנגב שָׁבוּ לסור אל משמעת בעלי הצפון ולשמור את פקודיהם הישרים.


172 §

אך רִנְנַת בעלי הצָפון ועליצות נִצְחוֹנָם נֶהפך להם למספד ואֵבל כבד, כי אחד הקנאים עז נפש ואיש דמים יָרֹה יָרָה בִקְנֵה רֹבֶה על הנשיא הנעלה אברהם לינקאָלן בבית המשחק אשר בעיר וואשינגטאן וַיִרְצָחֵהוּ בקול קורא „הנה נַקמתי נקמת הנֶגב!“, ויברח וַיִמָלֵט. הַמְרַצֵחַ ההוא היה איש צעיר לימים ושמו יאָהן ווילקעס בּאָאָט אשר הִתְמַכֵּר לנקום נקמת בעלי הנגב מאת נְשִׂיא בעלי הצפון, ולא נח ולא שקט עד עשותו ועד הקימו את מזמתו הרעה בארבעה עשר לחֹדש אפריל שנת 1865, כי אז מצא תואנה לרצוח את נפש הנשיא הישר והצדיק. אחרי אשר התחקו השופטים על שרשי רגלי הרוצח ההוא, נגלה להם כי לא הוא לבדו רק עוד אנשים רבים מבני מרום ארצות הנגב התמכרו לעשות את המעשה הנורא ההוא, ולא על הנשיא לבדו הֵכינו כלי מָוֶת אך גם על השר אדרעוו יאָהנזאָן משנה הנשיא, על השר סעוואַרד סְגַן הנשיא בעניני חוץ, על השר סטאָנטאָן סגן המלחמה ועל השר גראַנט נְגִיד צִבאות הצפון, אולם הם נמלטו מכף המרצחים העריצים ההם ורק אברהם לינקאָלן נפל לפני בני רֶצַח ההמה לדאבון נפש כל בעלי הצפון וכל יודעי שמו וחִין ערכו. אחרי ימים לא כבירים נתפש המרצח יאָהן ווילקעס בכף וַיִשָׁפֵט במשפט מָוֶת על בָּמַת מַטְבֵּחַ, ולאחרונה נִבעו גם מַצפוני חבֵריו אנשי הדמים וישאו את עֲוֹנָם גם הם וירדו בדם שאולה (בחֹדש יולי 1865).


173 §

על פי משפט הארץ הֻקם השר אנדרעוו יאָהנזאָן משנה הנשיא לנשיא בארצות הברית תחת לינקאָלן. והנה גם הוא היה מבני דַלָת העם ורק על פי חכמתו וגבורתו הוּרַם משפל מַצָבו (כי היה חַיָט) לשֶבת על כסא הנשיאות בארץ רַבָּה כאמעריקא הצפונית. אפס כי בתכונות נפשו היה נופל מאד מלינקאָלן, כי הוא לא היה ארך אפים ומושל ברוחו כמוהו, לא שָׁקַל בפֶלס החכמה כל מעגָליו ולא תָמַךְ אֲשֻׁרָיו במסלות ישרים ואהבת אדם וְהַצְנֵעַ לֶכֶת כל הימים אשר בכל הדברים האלה התנוסס לינקאָלן ויהי לנֵס עַמוֹ וארצו. אמנם בימים הראשונים אשר ישב הנשיא החדש הזה על כסאו כונן חִצֵי מִשְׂרָתוֹ אל מַטרת הצלחת הצָפון וכל ארצות הברית. הוא הֵטִיב לראות כי לא יִכּוֹן השלום ולא יִפְרֶה יֶשַׁע בארצות ממשלתו עד אשר יְגַבֵּר חיָלים להַשאות את המרד מכל ארצות הנֶגב כָּלִיל ולבלתי הַשְׁאִיר לו שורש וענף. על כן העביר קול בכל ערי הנגב כי כל איש ואיש אשר לא יתן ידו אל ממשלת ארצות הברית וישא עוד עליו כלי מלחמה, יֵחָשֵׁב כמורד ובן פריץ ואחת דתו להמית. גם על אניות הנגב השוטטות עוד בים לשלול שלל אויביהם, צִוָה בחֶזקת היד לבל יוסיפו עוד לעשות זר מעשיהם, ואם ימָאנו ויַמרו את פיהו, יִשָׁפְטוּ במשפט שודדים ומורדים. ומהיום ההוא והלאה תַם המֶרד, אָפֵס הַמֵץ ולהט חרב נוקמת לא נראה עוד בכל רחבי ארצות הברית. העבדים הכושים אשר היו עשוקים ורצוצי משפט ונחשבו כבהמות משא וכצאן טבחה באין דָן דִינם ודורש דָמָם, יצאו מעבדות עולם לחֵרות, מִשִעבוד נצח לגאולה, מאפֵלה נִצַחת לֵאוֹר באור הדרור ולנחול נחלה בכל הליכות המדינה ומשפטי האזרחים ככל בני אמעריקא ואזרחיה בני הלבנים אשר מצאצאי איירופא מוֹצְאוֹתֵיהֶם. שארית הפליטה מִצִבְאוֹת חֵיל הנגב הורידו את כלי נשקם מעליהם ויתנו ידם אל ממשלת ארצות הברית, גם שריהם ופקידיהם בראותם כי אָזלת ידם ותם לריק כֹּחָם, התרפסו וירהבו את הממשלה ההיא, ורק מתֵי מספר מהמונם הרב נִמלטו אל מעקסיקאָ וישבו בתוכה. והאיש יעפֿערזאָן דאַוויס אשר היה נְשִׂיא ארצות הנגב במֶשך ימי המלחמה, שמע כי יאָהנזאָן הנשיא החָדש בארצות הברית מִתְנַכֵּל להמיתו בהשיאו עליו עֲוֹן אשמה כי גם ידו היתה עם שופך דם לינקאָלן, הֵחִיש מפליט לו אל אחד הַחֻפִּים אשר איננו תחת ממשלת ארצות הברית. אחרי שָׂבעוֹ נדודים וחתחתים בארצות ציה וערבה, השיגוהו רודפיו בסבכי אחד היערים, ואף כי התחפש בבגדי נשים הכירו אותו הרודפים ויחזיקו בו ויביאוהו בחזק יד אל מבצר מאָנטראָע. דעת הקהל היתה בכל ארצות הברית כי משפט מות לו, יען כי הוא היה ראש המורדים בארצות הנגב, הוא היה מְאַזֵר זיקות המלחמה והנקמה בלבות אזרחי הארצות ההן, ועוד אשָמות וחטָאים נוראים עשה באכזריות לבבו ואחת דתו לָרֶדֶת בדם שאולה. אך ראשי הממשלה בוואַשינגטאָן לא מהרו לחרוץ עליו משפט מות, כי הם לא אבו להעלות עליהם חמת אוהביו הרבים בארצות הנגב, גם הליכות הפאָליטיק לא נתנו אותם לשפוט נָשִׂיא בְעַמוֹ וגבור מלחמה כמוהו כאחד מִדַלַת העם, ואף גם זאת כי יָרְאוּ פן יקדישוהו אז בני הנגב, ואחרי מותו ביד משנאיו קדוש יאמרו לו כאחד הקדושים אשר הֶערו לַמָוֶת נפשם על קשֶׁט וָדָת או על אהבת ארץ מולדתו ובני עַמוֹ, ואז יהיה להם מזכיר עָוֹן כל הימים, ועל כי התיעצו להתראות כאוהבי אדם אשר גם דמי אנשי מלחמתם יקרים בעיניהם ולא שָׂמוּ עליו משפט מַות רק שמוהו בבית הַסֹהַר, ולאחרונה שלחו אותו לחפשי אחרי תִּתוֹ ערֻבּתו כי בכל עת אשר יועידוהו למשפט יתיצב לפניהם לשמוע משפטו ודינו, אך עד היום לא הועידו עוד אותו למשפטם –. כתֹם המלחמה פָקד הנשיא להתיר אגֻדת צִבְאוֹת חֵיל הצָפון אשר בעת ההיא היה עוד מספרם 1,080,000, והוא בערך החלק החמישי מכל יושבי ארצות הברית אשר כֹחַ להם לצאת לקראת נשק. במשך ארבע שנים אשׁר התעודדה המלחמה יצאו יותר ממספר 2,600,000 איש בצבאות ארצות הברית אשר באות נפשם התנדבו ללחום מלחמות ארץ מולדתם. בערך 330,000 איש נפלו חללים במלחמה, ומהכושים אשר בערך 186,057 איש לחמו בעד בעלי הצפון, נפלו בערך 68,178 לפי חרב על מרומי שדה קטל. הוצאות המלחמה היו רבות ועצומות מאד בארצות הברית, והחובות אשר רבצו על אוצר המדינה עלו ביום ל"א מאיי בשנת 1865 יותר משלשה עשר אלף ושבע מאות מילליאן פֿראַנקים, מספר אניות מלחמתם היה 671. לפי עֵדות סופרים נאמנים הוציאו גם בעלי הנגב להורג מספר רב ועצום מאד כבעלי הצפון, גם כסף רב הוציאו מאוצרותיהם אשר לא ידענו ספורות יען כי הם העלימו זאת מעיני כֹל.


174 §

אחרי אשר תמה המלחמה הארוכה והנוראה ההיא ובעלי הצפון יצאו ממנה בעטרת תפארת הנצח כגבורים משכילים, הֵחלה עוד עבודה כבֵדה ממנה בארצות הברית, הלא היא לכונן את משטרי המדינה והליכותיה על משפטי החרות והדרור לבל יהי נִכַּר שׁוֹעַ לפני דָל וגדול לפני קטן, ועבד כושי יהי חפשי כאדוניו ויעמוד לפני גדולים לחַוֹת דֵעוֹ בסוד שרי המועצה גם להתעלות על גֶרם מַעלת הפקודת וְהַמִשְׂרוֹת אם אך יתרון הַכְשֵׁר דעת לו ופי שנים ברוח עֵצה וברוח גבורה. אך אזרחי ארצות הברית הוכיחו לעיני כל כי ישרי לב המה, אוהבי צדק ומשפט, וּכְבוֹד כל האדם יקר מאד בעיניהם עד כי הצליחה הממשלה להוציא את הדברים הכבדים ההם על נקלה לאור. הם הם לא שָאפו רוח נקם לְהִנָקֵם מבעלי הנגב על העריצות והאכזריות ועלילות הָרֶצַח אשר עוללו לשבויי בעלי הצפון כעריצים אכזרים ורוצחים נמרצים. ורק על בן הפריץ מירץ אשר עמד בראשם וַיַנְחֵם בעצתו, רק עליו חרצו משפט מות. רבבות אנשי המלחמה התפשטו בשובה ורצון את כלי מלחמותיהם ובצע כסף לא דרשו בעד עבודת ארבע שני המלחמה, וישובו איש איש למלאכתו ולמשלח ידו כבראשונה. את מספר אניות המלחמה המעיטו וימכרו אותן למלכי איירופא, ואת הכושים אשר בכל רחבי ארצות הברית הוציאו לחֵרות עולם ויתנו להם חֻקה אחת ומשפטים אחדים עם כל האזרחים, והנשיא יאָהנזאָן אשר רוח אחרת היתה אתו בדבר זכיות הכושים, נפל מאד בעיני כל בעלי הצפון, ודבריו לא היו נשמעים עוד כדברי שלטון בכל עת אשר הלך מנגד לדֵעוֹת שרי המועצה, ולתקופת ימי מִשְׂרָתוֹ הֻדַח משאתו, ועל כסאו הוּרַם וְהוּנַף הגענעראל גראַנט (בשלישי לירח נאָוועמבער 1868) כי הוא היה רצוי לרוב האזרחים ונכבד בעיניהם בגלל הגבורות והתשועות אשר עשה להם במֶשך ימי המלחמה ובגלל חכמת לבבו וישרת נפשו.


175 §

גם בארצות איירופא היתה שמחה גדולה כְתֹם המלחמה ההיא, יען כי המסחור שב אל כַּנוֹ כבימי קדם, ואניות הסוחרים שָׁבוּ לעבור ארחות ים לערוב מערבה אל אמעריקא הצפונית והדרומית כבראשונה, ויותר עוד גָדלה השמחה בין עמי הארצות ההן בהצליחם לחַבר את אמעריקא אל איירופא על ידי הטעלעגראַף העובר ארחות הים הגדול, עד כי התלכדו שני חלקי התבל ההם ויהיו לאחדים. אך קיסר צרפת ומלכת אנגליה לא התערבו בשמחת הארצות ההן על נצחון בעלי הצפון, כי הם נטו אחרי בעלי הנגב, ובעלי הצפון פקדו אחרי כן אפם בגלל הדבר הזה, כי על הצרפתים הכבידו את ידם לעזוב את מעקסיקאָ על פי משפט הארץ לבל יתערב כל מלך ממלכי איירופא בהליכות הממשלה באמעריקא, ומאת מלוכת אנגליה דָרשו בחזקת היד לְשַׁלֵם להם במֵיטב כספה בעד הנזק הרב אשר הגיע אליהם על ידי אנית „אַלבּאַמאַ“, אשר בָּנְתָה לבעלי הנגב בעת המלחמה הגדולה ההיא. ימים רבים עברו דין ודברים בין בעלי הצפון ובין ממשלת אנגליה אֹדות הדבר הזה ועוד דברי מדינה אחרים אשר התגלגלו לרגלי הריב ההוא, ואחרי אשר לא יכלו בעלי הריב לְנַצֵחַ אלה את אלה באֹמר ודברים גם במכתבים וספרים, התמרמרו בעלי הריב מאד עד כי היה כפשׂע ביניהם ובין המלחמה, ועמי איירופא פחדו פחד מפני המלחמה החדשה הזאת. אך לאחרונה הִתְרַצוּ שתי הממשלות להביא דברי ריבותיהן לפני שופטי צדק באיירופא אשר בָּחרו שתיהן, וכל אשר יחרצו השופטים ההם כן יקום וכי יֶהִי. השופטים ההם ישבו בעיר גענף וישקלו במאזני צדק את דברי בעלי הריב ההם ואת עצֻמותיהם, והם הוציאו כאור משפטם וישביחו את שְׁאוֹן הריב ההוא במשפט שלום ואמת אשר היה למנוחת לבב לשתי הממשלות ההן. אחרי כן התאמצה ממשלת ארצות הברית להרחיב את גבול ארצותיה, וַתִּקֶן בכסף מָלֵא מיד רוסיה את אדמת אַלאַסקאַ, ומיד דאֶנעמאַרק את איי ס“ט טהאָמאַס וס”ט יעאַן (1867), גם חִברו את ארצותיהם אשה אל אחותה על ידי מסלות ברזל גדולות ונפלאות מאד.


 

12. מלחמת אשכנז־דאֶנעמאַרק.


176 §

חֵמה עזה עצורה בלבות האשכנזים על דאֶנעמאַרק מימים רבים על דבר הלחץ אשר היא לוחצת את אחיהם האשכנזים בנסיכות שלעזוויג־האָלשטיין, והחמה העזה ההיא פרצה בכל עֹז וביתר עָז בְּמוֹת פֿרידריך השביעי מלך דאֶנעמאַרק (בט"ו לחֹדש נאָוועמבער שנת 1863) ועל כסאו ישב כריסטיאַן מבית זאָנדערבורג־גליקסבורג (נולד בשנת 1818 בשמיני לחֹדש אפריל). כי כל הימים אשר מלך פֿרידריך השביעי בדאֶנעמארק, לָחַץ את יושבי שלעזוויג־האָלשטיין בחֶזקת היד וישימם כעפר לָדוּשׁ כיד שנאתו העזה להאשכנזים ולכל אָרחות חייהם, ולא שָׁמַר את הבטחתו אשר הבטיח לקיסר עסטרייך ולמלך פרוסיה לָשׂוּם עינו לטובה על הנסיכות ההנה. והנה כל הימים אשר המלך העז ההוא חי וְלוֹ משפט המלוכה גם על שלעזוויג־האָלשטיין, שָׂמוּ הנלחצים בעפר פיהם ויטו שכמם לשאת ולסבול כל אשר נטל עליהם, וגם מלכי ארץ אשכנז לא הרימו במרום קולם ורק בקרב לבבם התאוננו על הלחץ אשר הוא לחץ את אחיהם בחָזקה, ויטמנו חמָתם בְּחֻבָּם. אך בְּמוֹת המלך ההוא ולא הניח אחריו בֵּן יורש עצר, חשבו יושבי הנסיכות ההן גם כל האשכנזים למשפט כי מהיום ההוא והלאה יצאו הנסיכות מתחת ממשלת מלכי דאֶנעמאַרק, כי משפט ישן נושן הוא אשר רק למלכי דאֶנעמאַרק מבית אָלדענבורג הזכָרים משפט המלוכה גם על שלעזוויג־האָלשטיין, ופֿרידריך השביעי היה המלך האחרון מבית המלכים ההם ולא הניחַ אחריו בֵּן זָכָר לָרֶשֶׁת אותו, ואם כן יצאו הנסיכות ההן מתחת ידי ממשלת דאֶנעמאַרק, ויש לאֵל ידיהן לנסוך עליהם מלך מנסיכי בית אויגוסטענבורג אשר להם משפט הירושה להיות מושלים בהן כבימי קדם. אפס כי המלך כריסטיאַן התשיעי הביא תחת שֵׁבט מלכותו גם את שלעזוויג־האָלשטיין מבלי שָׁאוֹל את פי יושביהן אם בוחרים הם בו ומבלי פְנוֹת אל פֿרידריך נסיך אויגוסטענבורג הנִצב לשִטנה לו בדבר המלוכה על הנסיכות ההן. אולם כּריסטיאַן התשיעי בישרת לבבו וּבֹר כַּפָּיו התרצה להשיב את החקים המעיקים וּלְהָפֵר את המשפטים הקשים אשר נתן פֿרידריך השביעי לְרָעַת יושבי הנסיכות שנואי נפשו. אך יושבי קאָפענהאָגען הבירה אשר דבריהם נשמעים בכל ממלכת דעֶנעמאַרק כדברי יושבי פאריז בכל ממלכת צרפת, הם הם הכבידו ידיהם עליו וימריצוהו לבל יַפִּיל צרור ארץ מכל החֻקים והמשפטים אשר נתן המלך פֿרידריך ליושבי הנסיכות ההן, והוא נִלחץ לְהֵעָתֵר אליהם ויתן להחקים והמשפטים הרעים ההם מַהלכים בשלעזוויג־האָלשטיין כבראשונה. ובדבר הזה נתן אות ריב ומדון לַאֲגֻדַת נסיכי אשכנז גם לקיסר עסטרייך ולמלך פרוסיה. והנסיך פֿרידריך מאויגוסטענבורג השמיע במרום קולו כי רק לו משפט הממשלה בנסיכות ההן על פי משפט הירושה אחרי מוֹת המלך האחרון מבית אָלדענבורג ולא הניח אחריו בן יורש העצר. ובששה עשר לחֹדש נאָוועמבער (1863) הודיע בספר גלוי כי הוא המושל בשלעזוויג־האָלשטיין בְּתֹר הערצאָג פֿרידריך השמיני ולאיש אחר זולתו אין כל חֵלק ונחלה בהממשלה ההיא. אחרי הדברים האלה שָׂם הנסיך את מִשְׁכָּנוֹ בעיר גאָטהאַ, וּנְסִיך קאָבורג־גאָטהאַ קִבֵּל אותו בְּתֹר מעלת נסיך שלעזוויג־האָלשטיין, ויעזור לו להקים מיניסטעריום ושרי יועצים כדת הנסיכים הגדולים. בכל ארצות אשכנז נִדברו השרים ובני מְרוֹם העם אֹדות הנסיך ההוא וכֻלם נתנו לו צדק כי לו יאתה המשרה ההיא על פי משפט הירושה, וכל האשכנזים שמחו שמחה גדולה כי באה עת רָצוֹן להוציא את הנסיכות האשכנזיות ההן מתחת ממשלת בני הנֵכר אשר מָשלו בהן ביד חזָקה ובשֵבט ברזל שָׁנִים כבירות, ולבוא תחת ממשלת מושל אשכנזי אשר ימשול בה בשבט מישור ובמקל נועם. גם כל הַפְלַגוֹת אשר בענינים רבים הדרושים להליכות המדינה נִפלגו בדֵעותיהן, התאחדו בדבר הנסיכות ההן לדֵעה אחת לעמוד לימין הנסיך מאויגוסטענבורג ולתמוך ידו בכסף גם באנשי חיל ובעצה וגבורה למלחמה, ובשלשים ואחד לחֹדש דעצעמבער הֵרימו מתוכם שלשים וששה אנשים נכבדים ונשואי פנים אשר יקראו חֵיל נדָבות ויכינו כלי נשק וכל החפצים הדרושים להנסיך ההוא ביום קְרָב ומלחמה. גם מלכים ורוזנים התנדבו בארָצות רבות מֵאַרְצוֹת אשכנז להושיע להנסיך ההוא; מלך באייערן הודיע בספר גלוי לִסְגָנוֹ אשר על הענינים החיצונים כי הוא עומד הָכֵן לתמוך יד הנסיך מאויגוסטענבורג בכסף תועפות גם בעִזוז וחַיל, גם שליטי בּאַדען, ברוינשווייג, וואַלדעק ורייס התעוררו להיות זרוע להנסיך ההוא בדבר הנכבד הזה. ובשביעי לחֹדש דעצעמבער נועצו מלאכי אֲגֻדַת אשכנז לב יחדו וימלאו את ידי קיסר עסטרייך ומלכי פרוסיה, זאַקסען והאַנאָווער לעשות את משפט שלעזוויג־האָלשטיין בְּכֹחַ ידיהם כפי רְאוֹת עיניהם, ועוד בשלשה ועשרים לחֹדש ההוא יצאו צבאות זאקסען והאַנאָווער תחת פקודת השר פֿאָן האַקע נְגִיד חֵיל זאקזען ויצלחו את נהר עלבע לבוא בגבול האָלשטיין ולויענבורג, ואחריהם יצאו גם צבאות עסטרייך ופרוסיה להיות זְרֹעָם ביום קְרָב ומלחמה, ובכל מקום אשר דרכו כפות רגליהם בו נזורו חֵיל הדאָנים אחור, עד כי בראשית שנת 1864 פִּנוּ הדאֶנים את כל ערי האלשטיין לפני מלכי הברית בלי הָרֵק חרב וחנית, ואז השמיעו יושבי הארץ את קולם כי בוחרים הם בהנסיך מאויגוסטענבורג רצוי נפשם מאז ויחלו את פני מלכי הברית להושיבהו על כסא הנסיכות, כי לו המשפט. וביום שבעה ועשרים לחֹדש דעצעמבער נאספו המונים המונים בעיר עלבסהאָרן וישימוהו עליהם לנסיך. אז הרהיב הנסיך בנפשו עֹז ויעזוב את גאָטהאַ משכן כבודו ויופיע פתאֹם בעיר קיל, וכל יושבי המקום קדמו פניו בתרועה ובכל אותות כבוד וִיקָר, ומכל הערים נהרו אליו מלאכים קלים ויציקו לרגליו את עטרת הנסיכות. אך בכל זאת לא התערב עוד הנסיך בהליכות הממשלה ולא הוציא כל דְבַר חֹק ומשפט מלפניו עד אשר יכירו כל מלכי אֲגֻדַת אשכנז את כֹּחַ ממשלתו בנסיכות עלבע ועד אשר יושיבוהו מלכי הברית על כסא ממשלתו.


177 §

אך בכל זאת לא באה עוד ישועת הנסיך מאויגוסטענבורג, כי רוח אחרת היתה את קיסר עסטרייך ומלך פרוסיה בדבר הנסיכות ההן, ויודיעו לַכֹּל כי יען אשר רק הם התערבו בדבר הנסיכות בעת אשר הורישו הדאֶנים את משפט המלוכה לכריסטיאן התשיעי וכל מלכי אגֻדת אשכנז יעמדו אז מרחוק, על כן גם עתה רק להם המשפט לעשות את משפט הנסיכות ההן, והם לבדם נוטלים עליהם להוציא את הדבר הזה לאור אף אם אגֻדת אשכנז לא תאבנה לעזור להם, ומגמת פניהם היא רק כי כריסטיאַן יבַטֵל את המשפטים אשר הֵקִים בשמֹנה עשר לחֹדש דעצעמבער לדעת שלעזוויג־האָלשטיין, ואם מָאֵן ימאן לעשות הדבר הזה, יבואו צִבאותיהם בשערי שלעזוויג בחֹזק יד ויחזיקו בה עד אשר יֵעָתֵר להשאלה אשר הם שואלים ממנו במשפט צדק. ומלכי אגֻדת אשכנז בשָמעם כי לא להושיב את הנסיך מאויגוסטענבורג מגמת פניהם ורוח אחרת אתם, חרה להם מאד ויתלוננו תלונה עזה עליהם, אך יען כי קַצֹר קצרה ידם להתיצב לפניהם, משכו את ידיהם מִדְבַר הנסיכות ההן, ורק עסטרייך ופרוסיה לבדן היו רוח החיה בכל אופני המלחמה עִם דאֶנעמאַרק. והנה הדאֶנים אשר בנסיכות האָלשטיין לא התיצבו בחרב לקראת מלכי הברית, התיצבו לפניהם בזרוע חשופה ובחרב שלופה בנסיכות שלעזוויג, כי הם בטחו באַנגליה אשר מַלְכָּהּ ושריה וכל עם הארץ עומדים לימינם, ושרי הפאַרלאַמענט והלאָרד יאָהן רוסעל בראשם מריצים דבריהם בלי הפוגה אל מלכי הברית להשיב ידיהם מדאֶנעמאַרק אשר לה משפט המלוכה גם על הנסיכות ההן. וזולת זה קִווּ עוד הדאֶנים כי קיסר עסטרייך ומלך פרוסיה הנפלגים תמיד בדעותיהם בהליכות הפאָליטיק, יִפָּלְגוּ מַהֵר גם בדבר שלעזוויג־האָלשטיין, ויתפרדו זה מזה מבלי הוציא את מחשבות לבם לאור. גם האמינו כי עסטרייך ופרוסיה ייראו פן תתעורר מלחמה בכל אפסי איירופא לרגלי המלחמה אשר הם לוחמים בדאֶנעמאַרק, ויעזבו את דְבַר הנסיכות ההן –. אך לא כאשר דִמוּ הדאֶנים כן היתה! כי עסטרייך ופרוסיה התאחדו בפעם הזאת באמת ובתמים מבלי פְנוֹת אל אַנגליה ואל מלכי אגֻדת אשכנז, וידרשו בחָזקה מאת כּריסטיאַן מלך דאֶנעמאַרק כי במֶשך שמֹנה וארבעים שעות ישים לְאַל את החֻקים והמשפטים אשר נתן להם עֹז ותעצומות בשמֹנה עשר לחֹדש נאָוועמבער, ואם לא יַטה לדבריהם אֹזֶן קשבת אז ימהרו יחישו מעשיהם ללכוד להם את נסיכת שלעזוויג. ויהי כאשר הֵשִׁיב המלך כריסטיאן את פניהם ולא עשה את אשר נטלו עליו, הֵחלה המלחמה. לשוא התאמצה מלוכת אנגליה להשבית את המלחמה ולהפריד בין העצומים על פי אסֵפת מלכי איירופא (קאָנפֿערענץ) אשר יתיעצו יחד אֹדות הנסיכות ההן, לשוא היה כל עמלה, כי העֵצה ההיא לא מצאה אזנים קשובות בין מלכי איירופא, ויותר מכֻּלם התיצב הקיסר נאפאלעאן השלישי לשִטנה אל עצת אנגליה, כי הוא קצף על אנגליה על דְבַר אשר לא תָמכה ידו להוציא לאור את מזִמתו בִּדְבַר אֲסֵפָה כללית מכל מלכי איירופא אֹדות הליכות הפאָליטיק –. ועסטרייך ופרוסיה הִרבו את מספר אנשי חילם עד כי עוד בסוף חֹדש יאַנואַר היה מספר חיל פרוסיה 43,500 איש עם מאה ועשרה כלי תותח, ומספר חֵיל עסטרייך 28,500 איש עם ארבעים ושמונה כלי תותח, וכֻלם יחד התיצבו על גבול שלעזוויג. חיל פרוסיה התגודדו תחת פקודת הפרינץ פֿרידריך קאַרל גבור החיל, וחיל עסטרייך תחת פקודת שר הצבא פֿאָן גאַבלענץ, וגבוה על שניהם השר ווראַנגעל נְגִיד צבאות פרוסיה אשר היה אז בן שמונים שנה ואשר כבר בשנת 1848 נִלְחֹם נִלְחַם בדאֶנעמאַרק ויעש לו שֵׁם.


178 §

צִבאות מלכי הברית עמדו ערוכים בַּכּל למלחמה, ופקודה באה מאת מלך פרוסיה אל ווראַנגעל נגיד שרי הצבא כי ימהר יחישה מעשהו לבוא בשערי שלעזוויג, ואז שלח ווראַנגעל אחד מפקידי החיל אל דע מעצאַ שר צְבָא חֵיל הדאֶנים לשאול את פיהו אם יש את נפשו לפַנות לפניו את שלעזוויג בלי קְרָב ומלחמה, אך דע מעצאַ ענהו דברים נמרצים כי לא יתן לו לָגֶשֶֹת אל שערי הארץ וְיֵצֵא בחרב לקראתו (ל"א יאַנואר). ובראשון לחֹדש פֿעברואר (1864) עברו צבאות מלכי הברית את גבול שלעזוויג ויתיצבו במערכות מלחמה: אֲגַף הימנית תחת דגל הפרינץ פֿרידריך קאַרל הרימה פעמיה מעיר קיל מול עקערנפֿאֶרדעא, צְבָא הַתָּוֶךְ (צענטרום) תחת דגל השר פֿאָן גאַבלענץ נסעו במסלת רענדסבורג אל לב הארץ, וגדודי חֵיל הגאַרדע תחת פקודת הגענעראַל פֿאָן דער מילבע היו הָאֲגַף השמאלית מאנשי המלחמה. והנה הדאֶנים אשר בעצת מלכים אחרים ובמגנת לב פִּנוּ את האָלשטיין לפני אויביהם מבלי הָרֵק חרב, התמכרו לְהָגֵן על שלעזוויג בַּעֲבִי גַבֵּי מְגִנָם, ויתיצבו בזרוע חשופה ובחרב שלופה לקראת אנשי מלחמתם במבצר הגדול הנודע למשגב בשם דאַנעווערק, והוּא מקום גדול ורחב ידים, אָרכו אחת עשרה פרסאות, אשר ידי אביר הטבע גם מעשה ידי אדם בִּצרוּ אותו ויעשוהו לבלי חָת, ושנות מאות רבות היה הוא המבצר הראשי בכל מבצרי הארץ, ובימים האחרונים הוסיפו עוד הדאֶנים לְבַצֵר אותו, לשפוך בתוכו סוללות ולבנות צריחים ומגדלי עֹז ומצָדוֹת וּבַחוּנִים רבים. אפס כי להיות מחסה ומגן על המבצר ההוא, היו דרושים למצער מחמשים עד ששים אלף איש, והדאֶנים לא יכלו אז להציב בתוכו רק שלשים אלף איש, וגם זאת רק אחרי עמל רב. אך בכל זאת היתה לאֵל ידם לְהָגֵן בעד החֵלק התיכון (צענטרום) מהמבצר הזה, וגם על אֲגַפָּיו (פֿלאַנקען) היו למשמר ומחסה מפני אויב עד כי קצרו ידי צבאות הברית להבקיע אותו אליהם. אולם אף אם יכלו האויבים ללכוד את דאַנעווערק, גם אז לא היתה שלעזוויג נתונה בידם, כי רָמוֹת דיפפעל עִם אִי אַלזען ומבצר פֿרידעריקיא הקרובים אל הרמות ההן, היו בצורים גם הם כדאַנעווערק ואנשי החיל אשר בתוכם דים להתיצב לפני אנשי מלחמתם ולהכותם אחור, גם חֵיל הים אשר להדאֶנים היו להם לעזרה לגרש מפניהם את האויב. אך בכל זאת נפלאת היא בעינינו איך עָרבו יושבו דאֶנעמארק את לבם להתגרות מלחמה בשני מלכים אדירי איירופא כקיסר עסטרייך ומלך פרוסיה אחרי כי יושבי ארצם הם רק כשלשה מילליאָן ומהם המון רב ועצום בני עם אחר אשר רוחם זרה לדאֶנעמארק, ורבים מהם גם אויבים ושונאים לה מימים קדמונים. אין זאת כי אם בגלל אשר האמינו הדאֶנים כי לא יהיו בודדים במועדם במלחמה ההיא, ועד מהרה ימהרו יחישו השוועדים הקרובים אליהם בקִרבת שֵׁבט ומשפחה לעזור להם בְּעִזוּז וחיל ביבשה, ואנגליה באניות מלחמה וְחֵיל גבורים בַּיָם, צרפת תמשוך אחריה את פרוסיה כי תתיצב על גבולות נהר רהיין בחרב שלופה, ואיטליה תריץ אחריה את עסטרייך בהציגה את אנשי חילה על נהר פּאָ, ואז כאשר תִּלָחַצְנָה עסטרייך ופרוסיה לַחְצוֹת את צִבאותיהן מול צרפת ואיטליה אנשי מלחמתם, תהי לאֵל יד דאֶנעמאַרק להתגבר על שתיהן יחד. אך הם שָׁגוּ ברואה, ובתשוקתם הנמרצה לעשות גדולות במלחמה לא פָקְחו עיניהם לראות כי צֵל הרים הם רואים כהרים וַחֲזוֹן לבם כְּחֶזְיוֹן אמת הוא בעיניהם. ויד פְּלַגָה אחת מבני מְרוֹם קאָפענהאַגען היתה במשוגה ההיא, כי רק בני הפלגה ההיא נִתְעוּ בשוא וַיַתְעוּ גם את כל יושבי דאֶנעמאַרק הנמשכים אחריהם בכל ארחות הפאָליטיק, וגם רבים ושלמים משרי החילים אשר עינים להם לראות את הנולד, נִתעו אז על פי התועים ההם, ורבים יָראו לַמְרוֹת את פיהם פן יהיו לָבוז בעיניהם ופן יִדָחוּ משאֵתם –.


179 §

בראשון לחֹדש פֿעברואר באו הפרוסים בעיר עקערנפֿאֶרדע ביד רמה וילכדוה, ומשם פרצו ויעברו בחֶזקת היד וילכדו גם את עיר מיסונדע, וישטפו יעברו עד נהר שליי, ויבנו גשר על פני הנהר ויעברו שם ברגל ויפרצו עוד הלאה למחוז חֵפצם. ובעת אשר הם הולכים מחיל אל חיל וּזְרֹעָם משְׁלָה להם לגרש מפניהם אויב, נסעו העסטרייכֿים ממחוז ניימינסטער דרך מבצר רענדסבורג אשר עזבו הדאֶנים, ויסעו הָלֹך ונסוע לפאת צפונית, ואחרי מלחמות כבדות אצל לאָטטאָרף, אָבערזעק, יאַגעל והר המלך, הלכו בתרועת נצחון ויבקעו גדודי לוחמיהם ויניסום מפניהם עד הגיעם אל קִרבת דאַנעווערק, שם נחו מֵעֲמַל נפשם ומהמלחמות הכבדות אשר לָחמו בתעצומות עֻזָם, ומגמת פניהם היתה לעלות אחרי ימים אחדים על מבצרי דאַנעווערק בסערת מלחמה. אז נפל לב דע מעצאַ שר צבא הדאֶנים בדאַנעווערק, כי נפשו יָרעה לו פן תקצר ידו להתיצב עם חילו הקטן לפני צבאות מלכי הברית הרבים והעצומים ממנו, ויחשוב מחשבות וישם עֵצות בנפשו איכה יעשה, ולא מצא דרך אחרת לפניו כי אם לְפַנוֹת את מבצרי דאַנעווערק לפני העסטרייכֿים בלי מלחמה ולהסיע את אנשי חילו אל מבצרי אַלזען ודיפפעל. אך לא אבה לעשות כן בטרם יתיעץ עִם פקידי החיל אֹדות הדבר הזה, וברביעי לחֹדש פֿעברואר קרא עצרה ויאסוף אליו את השרים ואת פקידי החילים להמתיק אתם עצה, אך גם הם יעצו כאשר יעץ הוא, באמרם כי אין בהם כֹּחַ לעמוד לפני האויבים, ולמה זה ישפכו את דמי אנשי חילם חנם, הלא טוב טוב להם לעזוב את דאנעווערק ולהחיש מִפלט אל אנשי החיל במבצרי אִי אלזען ודיפפעל אשר לפני ימים אחדים היה שם המלך כריסטיאן התשיעי וַיְצַו את שרי החילים אשר בתוכם לְהָגֵן בכל מאמצי כֹּחָם על המבצרים ההם. ובחמישי לחֹדש ההוא צִוָה דע מעצא לאנשי החיל לְהָכִין הַכֹּל אל המסע ולהיות ערוכים לצאת מדאַנעווערק, ולעת ערב יצאו חוצץ כֻּלָם בלאט ובעלטה מבלי אשר יֵדעו צבאות מלכי הברית כי נסים הם מפניהם, לבל ירדפו אחריהם ויקדישו עליהם מלחמה. וביום הששי בשעה העשירית נודעה המנוסה ההיא לצבאות מלכי הברית, ועד מהרה בא ווראַנגעל ופֿרידריך קאַרל בשערי שלעזוויג הפתוחים לפניהם, וישימו מִשכנם בתוכה, ואז שָׂמוּ המנַצחים לדרך פעמיהם לרדוף אחרי דע מעצאַ וּצְבָאוֹ. גאַבלענץ גבור החיל עִם גדודי העסטרייכֿים רדפו אחריהם בדרך המלך, ופֿרידריך קארל רדף אחריהם בדרך אחרת לסגור עליהם את הדרך העולה לפלענסבורג, והגענעראל פֿאָן מילבע דלק אחריהם גם הוא ויעבור את פֿרידריך קאַרל וַיְקַו להשיג את הדאֶנים וּלְהָרִיק עליהם חרבו הגדולה. אך הפרוסים העבירו את המועד ולא השיגו את דע מעצאַ וּצְבָאו, רק העסטרייכֿים השיגו את חֵיל המאסף אצל כפר אֶפֿערזעע, ושם התלקחה מלחמה עזה וּקְשַת עֹרֶף אשר התעוררה עד הנשף ואז התגברו העסטרייכֿים וַיַכּוּ את אנשי מלחמתם מַכָּה נִצַחַת. אך בין כֹה וכה היתה ארוכה לדע מעצאַ וחֵיל הראשי אשר ברגליו לנסוע למחוז חפצם ולהגיע אל מבצרי דיפפעל בשלום. והעסטרייכֿים באו בשביעי לחֹדש בשערי עיר פֿלענסבורג וילכדוה בלי תנופת חרב ומלחמה, כי יושבי העיר לא הרהיבו בנפשם עֹז להתיצב בפניהם.


180 §

ואזרחי קאָפענהאַגען הבירה בשמעם את המַגֵפות הגדולות אשר היו בחיל הדאֶנים ובהודע להם כי כמבצרי דאַנעווערק ועוד מבצרים חזקים נפלו בידי האויבים, רגשו ויתגעשו וירימו במרום קולם ויזעקו חמס על בית המלך, גם השיאו עֲוֹן אשמה על דע מעצאַ, ויתנוהו לפני בוגד בְּעַמוֹ ובארצו. אז נלחצו שרי המיניסטעריום להדיח את דע מעצא שר הצבא משאֵתו, להשכיח בזה את תלונות הקאָפּענהאַגים, והמלך שלח מגלת ספר אל אנשי צבאותיו וכתוב אליה דבר הֶגֶה וָהִי גם דברי נגידים לעורר את רוח גבורתם ולבל יעזבו אותו ואת עַמוֹ הבודדים במועדם ומושיע אַיִן בלתם בעת רעה כזאת אשר שערי הארץ פתוחים לפני אויביהם –. בעת ההיא האמינו יושבי שלעזוויג כיושבי האָלשטיין כי בא היום אשר קִווּ לו לְנַתֵּק את מוסרות הדאֶנים ולנסוך עליהם את הנסיך מבית אויגוסטענבורג אשר לו הַמִשְׂרָה על פי משפט הירושה, ובכל עיר ועיר עשו ימי משתה ושמחה לכבוד הנסיך ההוא, אך הנסיך ידע כי עוד לא בא אל המשרה ואל נחלת אבותיו, כי מלכי הברית לא הִכִּירוּ עוד את כֹּחַ ממשלתו בנסיכות האָלשטיטיין־שלעזוויג, ויפן אל הקיסר נאפאלעאן השלישי ויבקשהו לעזור לו בדבר המשרה על הנסיכות ההן כאשר הבטיח אותו נאמנה –. ויושבי אשכנז שמחו ויעלצו בכל לב על הגבורות ועל הנצחונות אשר אחיהם עושים בדאֶנעמאַרק, ורק המלכים והנסיכים הקטנים אשר בארץ אשכנז לא התערבו בשמחת גוייהם, כי פחדו פחד פן יבֻלע לממשלתם הבלתי מֻגבלה להיות סָרִים אל משמעת מלכי הברית, וערי המסחור אשר על חֻפֵּי הצָפון לא שמחו גם הן בשמחת כל הארץ, כי לרגלי המלחמה ההיא סגרו הדאֶנים את חֻפֵּי הים, ואת אניות סוחר אשר להאשכנזים לקחו להם בחֹזק יד ואין מידם מציל. אך בכלל שמחו האשכנזים שמחה גדולה כי אחיהם אנשי החיל הולכים מחיל אל חיל וִימִין עֻזָם עושה חיל, עד כי בארצות אחרות התחדש כבודם, וגבורתם נודעה לתהלה כבימי קדם.


181 §

וּווראַנגעל נְגִיד המלחמה החליט להשׂתער על הדאֶנים משתי פאות בפעם אחת: חֵיל פרוסיה הראשי תחת פקודת הפרינץ פֿרידריך קאַרל יגיח על מבצרי דיפפעל, ובעת ההיא יפרצו העסטרייכֿים עם יתר גדודי הפרוסים מול שלעזוויג עד מחוז קאֶנינסאוי ויחזיקו שם משמר. ועל פי העצה העמוקה ההיא היעוצה מאת ווראַנגעל, נסעו הפרוסים דרך לשון ים הצפוני על פני פֿלענסבורג אל מחוז גראַפֿענשטיין, וְשָׁם שָׂם פֿרידריך קאַרל את מִשְׁכָּנוֹ, ונֹכַח המקום ההוא, על קרן האָלניס בָּנוּ צריחים וישפכו סוללות לִירוֹת משם בכלי תותחיהם על אניות המלחמה אשר להדאֶנים ומה גם על הַצִי האדיר הנקוב בשם ראָלף קראַקע, גם נטו גשר על פני מֵי עקענזונדע וילכדו את חֲצִי הָאִי בראָאַקער, עד כי היתה לאל ידם להשתער על מבצרי דיפפעל מפאתי דרום וצפון. ועד מהרה התחוללו מלחמות קטנות ביניהם ובין גדודי הדאֶנים, והן היו אך מָבוֹא אל המלחמות הגדולות העתידות להתחולל שם. אולם רק גדודים אחדים נאחזו בסבך המלחמות הקטנות ההן, אך גדודי הַחַיִל הראשי עברו שלום בלי כל מִפְגָע דרך אַפּענראַדע, האַדערסלעבען וכריסטיאַנספֿעלד עד הגבול, ובשמֹנה לחֹדש פֿעברואַר עמדו רגליהם בשערי קאָלדינג, העיר הראשונה במדינת ייטלאַנד. אז הֵרימה אנגליה במָרום קולה על האשכנזים אשר עָברו חֹק ולא שמרו את הבטחתם אשר הבטיחו כי רק על שלעזוויג מגמת פני מלחמתם אך מאדמת דאֶנעמאַרק לא יקחו גם מְלוֹא השעל, ועתה לכדו להם את קאָלדינג עיר ממלכת דאֶנעמאַרק. גם בברלין רָעמו בני מְרוֹם העם פנים על אֹדות הדבר הזה, והממשלה נִסְתָה לְהָשֵׁך את תלונתם באָמרה כי לא מֵאִתָּה היתה שׂוּמָה ללכוד את קאָלדינג, רק ווראַנגעל עשה כן מבלי שָׁאוֹל את פיה ולמרות רצונה והיא הוכיחה אותו על זָר מעשהו, אך אחרי כן הצדיקה גם את ווראַנגעל, באמרה כי רק לבעבור תהי לאֵל ידו לְהִלָחֵם על מבצרי דיפפעל עשה זאת, אך לא יוסיף עוד הַצֵג כף רגלו מהעיר ההיא והלאה בממלכת דאֶנעמאַרק. גם קיסר עסטרייך רָעַם פנים על פרוסיה המצבת לה יד בייטלאַנד, כי לא ידע עוד אם מחשבות מלך פרוסיה כמחשבותיו בהליכות המלחמה –. אז שלח מלך פרוסיה את הגענעראל פֿאָן מאַנטייפֿעל אל היכל קיסר עסטרייך בווין הבירה, והוא הבטיחהו בשם מַלְכּוֹ כי מחשבותיו כמחשבותיו בכל הליכות המלחמה ההיא ובכל תוצאותיה בימים יֻצָרוּ, ויט את לבבו אל חֵפץ המלך לפרוץ הלאה במדינת ייטלאַנד, כי רק באופן הזה תהי לאֵל ידם להכביד אכפם על דאֶנעמאַרק בדבר נסיכות שלעזוויג־האָלשטיין. ובחֹדש מאֶרץ יצא דבר מלכות מלפני מלכי הברית לפרוץ הלאה במדינת ייטלאַנד ולתפוש אותה בידם עד אשר תשיב ממלכת דאֶנעמאַרק את אניות הסוחרים אשר לקחה מהאשכנזים בחֹזק יד, ועד אשר תשיב ידה מדיפפעל ומֵאִי אַלזען אשר לא לה הם רק לנסיכת שלעזוויג. ובשמיני לחֹדש מאֶרץ לכד השר גאַבלענץ אחרי מלחמה כבדה את המקום הנקוב בשם פֿיילע ויגרש מפניו את הדאֶנים עד האָרזענס, ובעצם היום ההוא הגיחו גם הפרוסים ממקום תחנותם ויערכו מלחמה על הדאֶנים אצל גודזאֶע ואצל הייזעקרוג ויכום מכה גדולה ויניסום מפניהם ויצעדו בצעדי אוֹן מול מבצר פֿרידריציאַ. וביום כ“א וכ”ב לחֹדש מאֶרץ יָרוּ כדורי מָוֶת על המבצר ההוא בלי הפוגה, אך קָצֹר קצרה ידם להוריד עֹז מבטחו בתגרת רַעמי כלי התותח, ועל כן שָׂמוּ עליו מָצוֹר בתקותם כי בזה יכבידו ידם על אנשי המצב לפתוח לפניהם את שערי העיר. ועל פי פקודת ווראַנגעל הביאו העסטרייכֿים את העיר במָצור, וצבאות פרוסיה שָׁבוּ לשלעזוויג להיות עתידים ליום קְרָב וסערת מלחמה על מבצרי דיפפעל, ורק גדודים אחרים נשארו עם העסטרייכֿים הצרים על מבצר פֿרידעריציא. והדאֶנים אשר לדאבון נפשם וּבֹשֶת פניהם נִלחָצו לעזוב את מבצרי דאַנעווערק בידי אויביהם, התאזרו עֹז ותעצומות לְבַצֵר את מִבצרי דיפפעל ולעשות אותם לבלי חָת, בידים חרוצות שפכו שם סוללות חדשות, הֵקִימוּ בַחוּנִים וצריחים חדשים, בָּנוּ מגדלים ומצָדות סלעים, הֵכִינוּ כלי תותח וכל כלי מלחמה במספר רב ועצום, גם הִרבו את מספר אנשי המלחמה, עד כי האמינו כל יושבי הארץ כי לא יבוא צר ואויב בשערי המבצרים הבצורים ההם. וכאשר חָזקו ידי הדאֶנים הנשגבים במבצרי דיפפעל, כן רפו ידי הפרוסים הצרים עליהם, כי החרף השליך אז קַרחו כְפִתִּים וַיְפַזֵר כפור כאֵפר, והפרוסים חָסרו בגדים חמים ואהלי מחסה גם צדה וְאֹכֶל נפש לא היה להם דֵי סִפְקָם, עד כי שָׁחֲתוּ תחת תגרת יד הקֶרח וְהַקִפָּאוֹן, הַחֹסֶר וְהַכֶּפֶן, ורבים גם מבחירי הגבורים לא יכלו נשוא את התלאות העצומות ההן וחליים נאמנים דִכאו לעפר חיָתם. כן הִתְעַנוּ הפרוסים עֱנוּת נוראה עד חֲצִי חֹדש מאֶרץ, ואז הִתְחַדֵשׁ רוח גבורתם ויחליפו כֹחַ וישובו לאיתנם ולאֶיָלותם, כי אז נודעה להם כי בחמשה עשר לחֹדש ההוּא באו אחיהם גבורי החיל אל אִי פֿעהמאַרן ובגבורת ישע ימינם התנפלו על הדאֶנים הרבים העומדים שם למשמר ועל אנשי המצב אשר בעיר הראשה בורג וינהגום שבויי חרב, גם נודעה להם מלחמת הים אשר לָחמו אחיהם על צי האדיר אשר להדאֶנים ובמתיהם המעטים הֶחרידו את אנשי מלחמתם הרבים ויתגברו עליהם. וכל אלה הֶחיו את רוח צבאות הפרוסים הצובאים על מבצרי דיפפעל עד כי מצאו להם דֵי אוֹנִים לְהִתְעַתֵּד אל סערת מלחמה על המבצרים אשר הם צרים עליהם. ועוד בחמשה עשר לחֹדש מאֶרץ כוננו הפרוסים את כלי תותחיהם על הצי האדיר אשר להדאֶנים הנָקוב בשם ראָלף קראקע ועל עוד אניות מלחמה, וימטירו עליהן כדורי אש עד כי נסו מפניהם, גם לכדו להם את עיר זאָנדערבורג אשר על אי אַלזען בהצותם אש בְאֹסֶם אֲבַק השרֵפה אשר שם להדאֶנים, ואחרי כן שרפו את כל בתי העיר. בשבעה עשר לחֹדש מאֶרץ לכדו גם את מבצרי ראַקעביל, וּוועסטער־דיפפעל אחרי מלחמות כבֵדות. באופן הזה הצליחו הפרוסים לִקְרוֹב אל מבצרי דיפפעל, עד כי בשמונה ועשרים לחֹדש מאֶרץ היתה לאֵל ידם להָחֵל את המלחמה על המבצרים ההם. שלשה שבועות רצופים עברו במלחמות עזות ונוראות, והפרוסים עָשׂוּ נפלאות בכל המלחמות ההן וילכדו סוללה אחרי סוללה וּמִגְדְלֵי עֹז אחרי מגדלי עֹז, עד כי הגיעו אל ששה המבצרים הגדולים והבצורים מכל מבצרי דיפפעל אשר לא נופלים הם ממבצרי סעוואַסטאָפּעל לפני מלחמת קְרִים, וביום שמונה עשר לחֹדש אפריל עלו עליהם בסערת מלחמה. והיום ההוא יום נוראות הוא, כי מלחמה נוראה ואיומה מאד התחוללה אז בין הפרוסים והדאֶנים, והפרוסים הראו אז גבורות עצומות ויריעו אף הצריחו ועל אויביהם התגברו. הן אמנם כי נפלו מהם אלף ומאתים איש ובתוכם גם שבעים שָׂרֵי חילים, אך בכל זאת לא יָסוּף זֵכר היום ההוא מספר דברי ימי עולם, ולכבוד ולתהלה ולתפארת יִכָּתֵב בספר מלחמות הפרוסים. כי מאד מאד הפליאו אז הפרוסים לעשות, מנשרים קַלוּ לְדַלֵג שׁוּר ומאריות גברו לָרוּץ גדוד, כבני רֶשֶׁף הֶעפילו עֲלוֹת על תועפות המגדלים הרמים והנשאים, וכברקים רוצצו וירעצו וירוצצו את אנשי מלחמתם ולא שָׁבוּ עד אשר לכדו את המבצרים והדאֶנים פנו להם עֹרֶף וינוסו מנוסת חרב.


182 §

בנפול מבצרי דיפפעל ביד צָר, נפל גם לב הדאֶנים ורפו ידיהם עד כי לא נִסוּ עוד את כֹּחָם להרים חרב על האשכנזים אנשי מלחמתם בכל רחבי יַבֶּשֶׁת ארץ מולדתם, וישימו כל מַעינם ויחגרו שארית אונם לְהָגֵן על האיים ולהלחם עם אויביהם רק במלחמת יָם, ועל כן לא התיצבו הדאֶנים לפני מפלגת הפרוסים אשר נסעה הלכה ממקומה לשוב אל ייטלאַנד ולהתחבר עִם חיל עסטרייך למען תפוש גם את ארץ הצָפון ההיא. ובבוא השר פֿאן גאַבלענץ אל כפר ברעדסטרופּ, נודע לו כי צבאות הדאֶנים עזבו את מבצר פֿרידעריציא וילכו במנוסה ובחפזון אל אי פֿעהמאַרן, גם נטשו כלי נשק רבים בהֵחָפזם לָנוס. בתשעה ועשרים לחֹדש אפריל היה כל חֲצִי הָאִי בידי האשכנזים ואיש לא עמד בפניהם, בלי כל מַפריע הרסו את מבצרי פֿרידעריציא, ובלי כל מפְגָע הלכו צבאות מלכי הברית בפקודת ווראַנגעל בשתי פלגות לפאת צפונית, הפלגה האחת להאָחז בעיר אַלבּאָרג, והפלגה השניה בערי וויבאָרג וסקיפֿע. ייטלאנד נשארה בידי האשכנזים לערבון בעד אניות סוחר אשר לקחו הדאֶנים בחוזק יד מאת הסוחרים האשכנזים, וּווראַנגעל הֵטִיל מס על עַם הארץ סך 650,000 שקלים שִׁלֻמַת הסחורות אשר לקחו מאניות סוחרי אשכנז. וכאשר הצליחו צבאות מלכי הברית במלחמות היבשה, כן הצליחו גם במלחמות הים, ורק פעם אחת נצחו הדאֶנים את העסטרייכֿים בקרבת העלגאָלאַנד בתשעה לחֹדש מאיי, אך במה נחשב הוא מול הגבורות הגדולות אשר הגדילו האשכנזים לעשות ביתר מלחמות הים ובכל פעם הריעו אף הצריחו, ובכל אשר פנו הצליחו.


183 §

בחמשה ועשרים לחֹדש אפריל שנת 1864 נאספו צִירֵי מלכי איירופא גם צִיר אֲגֻדַת אשכנז לעיר לונדון למתיק סוד, להביא עצה ולעשות פליליה אֹדות המלחמה האיומה אשר בין דאֶנעמאַרק ובין מלכי הברית. ראש דָבָר נוסדו יחד להשבית את המלחמה עד יֶרַח ימים במֶשך ימי האסֵפה, ואחרי כן עוד ארבעה עשר יום. אפס כי בעלי האסֵפה נִפלגו מאד בדֵעותיהם עד כי לא יכלו לחתור אל מְחוֹז השלום, ואחרי אשר הִתְוַכְּחוּ בחָזקה ימים רבים, הִתִּירוּ אֲגֻדָתָם וידיהם לא עשו תושיה. אז פָרצה המלחמה שנית בכל תֹּקֶף כבתחלה. אך תוחלת הדאֶנים על עזרת אנגליה נִכזבה, כי אף אם אלכסנדרה בת מלך דאֶנעמאַרק אשת יורש העצר באנגליה התאמצה מאד לעורר את האנגלים לצאת לישע ארץ מולדתה וְעֲמָה ובית אביה, גם שרי הפאַרלאמענט ובעלי מכתבי העתים ובני מְרום העם התנדבו בכל לבבם לעזור את דאֶנעמאַרק, בכל זאת לא פָעלו ישועות להארץ הנרעשה ההיא, כי פאַלמערסטאָן ורוסעל ראשי הסגנים היושבים ראשונה במלכות אנגליה נִצבו להם לשִטנה בדבר הזה ולא אבו להוציא אל הורג את בני עַמָם במלחמת בני הנֵכר. ובהיות הדאֶנים בודדים במועדם מבלי עזר מארץ אחרת, היו לאחור ולא לפָנים גם בכל המלחמות החדשות אשר התחוללו מהעת ההיא והלאה כאשר היו בראשונה. בנשף בערב יום כ"ח לירח יוני נסע יצא הפרינץ פֿרידריך קאַרל, אשר הֻקם אז לִנְגִיד שרי הצבא תחת ווראַנגעל, לעשות מלחמה על אִי אַלזען אשר לא נופל הוא בתעצומות עֻזוֹ ובמבצריו החזקים ממבצרי דיפפעל. והפרוסים יָסְפו לחשוף את זרוע עֻזם ולהרעים רעם גבורתם על הדאֶנים עד אשר לכדו את כל מרחבי אי אַלזען, והדאֶנים נִגפו מגפה גדולה גם במלחמה הזאת. יותר מארבעת אלפים איש ושבעים ותשעה שרי חילים נפלו לפי חרב, נפצעו או נִשְׁבּוּ, וכלי נשק רבים מאד גם אוצרות בָּר וְחֹסֶן וחיל נפלו בידי הפרוסים. בראשית ימי חֹדש יולי צלחו צבאות מלכי הברית את מֵי לימפיאָרד ויפרצו ויעברו עד אחרית קרן ייטלאַנד, ויכינו הַכֹּל לתפוש גם את איי שלעזוויג המערבים, לבעבור קְרוֹעַ את כל יבֶּשֶׁת הארץ מיד הדאֶנים. אז נשבר גאון עֹז הדאֶנים וַיִכָנַע לבבם הקשה, והמלך כריסטיאן התשיעי אשר המלחמה הזאת מראשיתה היתה לַמְרוֹת רצונו תמיד ורק הדאֶנים הִמריצוהו לעשות כן, מִהר לבקש שלום מאת קיסר עסטרייך ומלך פרוסיה, והם ענוהו שלום, ובעשרים לחֹדש יולי שָבתה המלחמה בים וביבשה, ומלאכי מלכי איירופא נאספו בעיר ווין להוציא את אָפְנֵי השלום ההוא למענהו וּלְיַסְדֵהוּ על עמודים חזקים לבל יִמוֹט לְאֹרֶךְ ימים. ובעת ההיא נִסה ההערצאָג הגדול מאֶלדענבורג להוכיח לעיני כל העמים כי על פי משפט הירושה יאתה רק לו הממשלה על נסיכות שלעזוויג־האָלשטיין ולא להנסיך מאויגוסטענבורג, אך אֹדות הירושה הזאת לא דִברו מלכי הברית דָבר ורק להוציא לאור את אפני השלום עם דאֶנעמאַרק היתה מגמת פניהם אז, ועל פי האפנים ההם נפרדו שלעזוויג והאָלשטיין מדאֶנעמאַרק להיות נסיכות אשכנזיות ומלך פרוסיה וקיסר עסטרייך יְחַווּ דֵעָם מי יעצור בהן ומה יהי משפט המושל אשר יבחרו בו לשֶׁבת על כסא הממשלה בנסיכות ההן. גם הציבו אז את הגבול אשר יגביל בין שלעזוויג ובין ייטלאַנד, ויוציאו דבר חֹק על האיים אשר יחברו לשלעזוויג, גם קצבו את מכסת הכסף אשר יִשָׁקֵל אל גנזי מלכי הברית בעד ההוצאות העצומות אשר הוציאו מאוצרותיהם על המלחמה הזאת ובעד האניות אשר לקחו הדאֶנים מאת האשכנזים בחֶזקת היד במֶשך ימי המלחמה. מאז והלאה הֵחֵלָה תקופה חדשה בדברי ימי נסיכות שלעזוויג־האָלשטיין, ופרוסיה הֵחֵלָה לעלות מאז והלאה על גַפֵּי מרומי הכָּבוד וההדר, הָעֹז והנצח, ותהי לאות וּלְנֵס עמים, כאשר נספר במרוצת דברי הספר הזה.


  1. לודוויג באנאפארט אֲחִי הקיסר נאפאלעאן הראשון, נולד בעיר אֶיאַטשאָ (Ajaccio) בשנת 1778 וימת בשנת 1846. אשתו הגבירה המפוארה האָרטענזיה באָהארנאֶה, היתה בת הקיסרית יאזעפינה אשת הקיסר נאפאלעאן הראשון, אשר ילדה לאישה הגענעראל באהארנאה בטרם לְקָחָה לו נאפאלעאן לאשה.  ↩

  2. משל הקדמוני יאמר כי הגבור הנערץ פראמעטעיוס לקח בסתר את האש הקדושה הספונה באוצר אלהי השמים ויורידה אל הארץ ויתן אותה אל האדם, לדברהזה חרה בו אף צעאוס וירתקהו ברתוקות ברזל אל סלעי הרי קו–קז ועוף הדיה (גייער) אכל את כבדו כל הימים, כי כבדו התחדש יום יום אחרי אשר אכל אותו העוף ההוא –.  ↩

  3. במקור המודפס מספור הפסקאות משובש, מתחיל במספר 5, צ“ל: – הערת פב”י.  ↩

  4. בהיכל הזה ישבה לפעמים הגבירה הנודעת בשם מאַרקיז די פָאמפאַדויר, אחרי כן ישב בו נאפאלעאן הראשון בשובו מֵאִי עלבע במֶשך מאה הימים אשר שָכַן בפאריז, גם וועליגטאָן והקיסר אלכסנדר הראשון שָמו משכָנם בתוכו, אחרי כן ישבה בו ההערצאגין פאן בערדי, ולאחרונה היה מקום משכן לואי נאפאלעאן כל ימי היותו נשיא בצרפת.  ↩

  5. האיש הנפלא יוסף גאַריבאַלדי נולד בשנת 1807 בעיר ניצאַ, ואבותיו חנכו אותו לעבודת חֵיל הים. בשנת 1834 השיאו עליו השופטים עֲון אשמה כי גם ידו היתה עם אנשי החיל אשר התפרצו אז מפני הממשלה, וַיִלָחֵץ לעזוב את ארץ מולדתו, ויבוא לאמעריקא הדרומית, ושם עשה לו שֵם בגבורים במלחמות הכבֵדות אשר היו בארץ בעת ההיא, וביתר שאֵת התנוסס בגבורתו בהתיצבו בראש לִגְיון אִיטַליאני בכנסיה החפשית (רעפובליק) הנקובה בשם אורגואיי. בשנת 1848 ירד באניה עִם חֶבר אנשי חַיִל אשר מחשבותיהם כמחשבותיו בהליכות המדינה, וישב לאיירופא, ויבוא לעיר ניצא, לעזור הוא ואנשיו לבני עַמו וארצו הנלחמים עִם עסטרייך לפרוק עֻלָה מעל צוארם.  ↩

  6. הלא כה דבריו: אתם המאמינים בנבואתי ותורתי! אל תכרתו ברית עם היהודים והנוצרים ואל תדרשו שלומם וטובתם כל הימים, כי כל המתחבר אליהם הלא הוא כמוהם (קאָראַן, שורה 5, 59, 60).  ↩

  7. דאָברוטשאַ היא בקעה גבוהה (האָכעבעגע) על יד ים השחור בין ווארנא ובין אֶשֶד נהר דאָנוי, ארכה כ"ח פרסאות ורחבה משמונה עד עשר פרסאות, ובה מקומות רבים שוממים ומלאים בִצָה וטיט יון, גם מקומות רבים מכוסים בשיחים וצמחים שפלי קומה ובהם רמש ואין מספר, נשרים רבים מאד, שפנים, קורא (רעבהיגער), שְוָרֵי הַבָר (ביפֿפֿעל) וכלבים, גם מקומות מִרעה וכרים נרחבים אשר עדרי עזים ועשתרות רחלים יובאו שמה מזיבענבירגען בגלל המִרעה הטוב ההוא.  ↩

  8. (במקור: בחֻרוִתי – הערת פב"י.)  ↩

  9. איננו הגענעראל מוראַוויאָוו אשר השקיט את מֶרֶד הפולאנים בנפות ליטהויען בשנת 1863.  ↩

  10. “בבתי הדוהר” במקור המודפס, צ“ל: בבתי הדואר – הערת פב”י.  ↩

  11. זאַמאָייסקי היה אחד מראשי הקושרים בשנת 1830, ובהתפרץ המֶרד נסע לווין בשום נפש בכף להטות את לב הסגן מעטטערניך לטובת הפולאָנים, ובשנת 1860 היה לראש חברת האפרתים בווארשוי לטובת עבודת האדמה, ויהי עויֵן את ווילאָפאָלסקי ויתנהו לפני בוגד בארץ מולדתו ובני עַמו אשר בגלל אהבת בצעו התמכר להיות עבד נאמן לממשלת רוסיה.  ↩

  12. חור השחור או המערה השחורה, הוא בית כלא בעיר קאלקוטא אשר ארכו ורחבו וקומתו שמונה עשר רגל, ובו אָסַר מלך בענגאליען מאה וארבעים וששה אנשים בריטאנים אשר היו עיפים ויגעים ממלחמה ארוכה. החום היה גדול מאוד בלילה ההוא אשר אֻסרו האומללים ההם בבור צלמות הזה, וכמעט עברו עליהם מספר רגעים וכבר רחץ בשרם בנחלי זיעה, וְהַצִמְאָה הציקה להם וַתְלַהֵט כאש להבה בקרבם. הַחום הלוהט וְהַצִמְאָה האיומה וְחֹסֶר האויר הִכו אותם בתמהון לבב ומְצָרֵי שְאול, וישועו ויצעקו ותחננו לתת להם מים לכבות את מוקדי התֹפת היוקדים בקרבם. אז נכמרו עליהם רחמי זקן השומרים ויצו לאנשיו להביא שני נאדות מים. אך המים המעטים ההם הוסיפו עוד להרבות את צמאונם כאשר תגדל המדורה אם ישָפכו עליהו נטפי מים אחדים. השר האנגלי האלעלל אשר היה בין הכלואים במערה השחורה ההיא יסַפר לאמר: הצִמאה בערה בי כיקוד אש לוהט, אז קראתי בקול: בשם ה' חוסו נא עלי ותנו לי מעט מים! כל העומדים מסביב אשר האמינו כי כבר מַתִי הושיטו לי מים, אך המים הגדילו עוד מדורת צמאוני. אז הֶחלטתי לבלתי שתות עוד מים, ואת פי ולשוני אשר יבשו כחרש הִרטבתי במָצצי את הזעה מכֻתנתי, גם לקקתי בשפתי את אגלי הזעה אשר ירדו כגשם מראשי ומצחי, ולאסון נורא חשבתי אם אבדתי נטף אחד מזעת פני… כחצות הלילה מתו כבר החֵלק השלישי ממספר הכלואים, ואשר נשארו עוד בחיים התהוללו וישתגעו ונדמו בצלמי בלהות… למחרת בשעה החמישית בבקר נפתחו דלתות הכלא, וממספר הכלואים אשר היה מאה וארבעים וששה אנשים, לא נשארו בחיים כי אם עשרים ושנים, וכל ההמון הרב מתו מות חנק אחרי סָבלם צירים וחבלים נוראים ומרים ממות אשר לא יתוארו בניב שפתים ובעט סופר.  ↩

המלצות קוראים
תגיות