(באספת “חובבי שפת עבר” באודיסה, ניסן תרע"ז)
מזלנו הרע גרם שאפילו להספיד את הנפטרים כהלכה לא היה בידינו. כשאנו חוזרים עכשיו לבית־המדרש שלנו אנו מוצאים כמה מקומות פנויים בכתל המזרח. הנה נפקד מקומו של פרץ, זה המורד הגדול בספרותנו, שמאס בדרכים הכבושות שהיו לפניו ובזמנו וסלל לו מסלות חדשות. ולא דרך אחת היתה לו, כי אם דרכים ושבילים עקלקלים היה מבקש כל ימיו. הוא היה יסוד האש בספרותנו. במרכבת־אש וסוסי־אש עבר בסופה וסערה דרך ספרותנו, וניצוצות הבריקו מאחריו. לא תמיד היו הניצוצות מחממים, אבל תמיד היו מדליקים אש בלב אחרים. וכך היה פרץ אחד ממחיי התרבות. הוא התחיל כמשכיל, כרציונליסטון, כבן תקופת ההשכלה, אבל לא עמד בדרך זו, אלא היה הולך ומגלה אופקים חדשים במקצועות שונים. ובכל מקצוע ומקצוע, ב“חסידות”, בספור העממי, בליריקה הפרוזאית והשירית, היה מחדש ולא נתן לאחרים לעמוד על מקומם.
והנה שלום־עליכם, סופר העם, שהמשיך את שורת הטפוסים הגלותיים של מנדלי מוכר־ספרים, לפי השנויים הרבים שחלו בהם במשך המן. שלום־עליכם נתן לנו את הטפוס הקבוצי של היהודי בתקופה של אחרי מנדלי. אתה מוצא אצלו גלריה שלמה של כל טפוסי היהודים בכפר ובכרך, ודרכו היתה המסלה הרחבה. הוא היה בעל “רחבות” מיוחדת. היהודי שלוֹ אינו יהודי בית־המדרש של מנדלי. רגלו האחת עומדת בבית־המדרש והשניה ברחוב. הוא מדבר כבר רוסית מגומגמת ונוסע בדרך לא בעגלתו של ר' מנדלי אלא בקרון מסלת־הברזל. היהודי של שלום־עליהם הוא היהודי הקבוצי בפקחותו וטפשותו המיוחדת לו. מתוך הז’רגון של שלום־עליכם, כמו מתוך לשונו של פרץ, עולה לנו רוח הלשון העברית, זהו הז’רגון של החדר, ז’רגון שנולד בין שני פסוקים עברים, בחינת “שנים מקרא ואחד תרגום”. בתרגומו הנפלא של ברקוביץ מצאו ספורי שלום־עליכם את תקונם ועליתם. והנה נתיתם גם מקום זה שבכתל המזרח של בית־המדרש שלנו, אותו המקום שממנו יצא צחוק לכל העולם העברי במשך שלשים השנים האחרונות, שנות עמל ויגון, ודוקא עכשיו כשיש מקום לצחוק עליז נאלם אותו צחוק לנצח – ועל זה דוה לבנו.
והנה האבדה השלישית – ד“ר יהודה ליב קצנלסון (בוקי בן יגלי), סופר בעל שני פנים, משורר ואיש המדע. שני המקצועות הללו יונקים זה מזה וממלאים זה את זה. המנוח מלא כמה פגימות שבשני המקצועות הללו בספרותנו. הוא יצר את הסגנון המדעי העברי. הוא היה כמעט היחיד שעסק במדע מתוך רוח עברי לאומי. ודבר זה עצמו השפיע ועתיד להשפיע על שירתנו. יצירותיו הפיוטיות – רוח התנ”ך מרחף עליהם, רוח נביאינו, רוח כל העבר שלנו, ויחד עם זה גם רוח התקוה והאמונה לעתיד.
ועוד “עמוד” אחד העומד מן הצד, נתיתם, עמודו של פרוג, ששר את שיר ה' בלשון נכריה. לשון נכריה זו של פרוג, כהז’רגון של שלום עליכם, באה ממקור עברי. היא ספוגה כלה ריח הכרמל והשרון ומתפללת על תרגום עברי, שבו תמצא את תקונה. ונפלא הדבר: דוקא לפני מותו זכה המנוח לכתוב שורה שלמה של שירים עברים.
ולבסוף אנו שמים לב עוד לפנה אחת שנתיתמה, לעמודו של “בעל תפלת שחרית” צנוע, לעמודו של י. ל. קנטור. קנטור אין לו חלק במקצוע היצירות הקיימות, אבל הוא יצר לנו את העתון היומי, עתון החול, והנחילנו את לשון החול הפשוטה, זו שאנו רוצים להחיותה בפינו.
עלינו להסתלק מטעות אחת: כל יוצרינו לנו הם ואת עבודת התחיה שלנו הם עובדים, בין אם “שלנו” הם במובן המצומצם, ובין אם אינם “שלנו”, ואפילו אם הם “מתנגדים” לנו מדעת – הנה שלא מדעת הם עובדים את עבודתנו. עלינו להרחיב את העוגה הצרה שעגו לנו, כדי שיכנסו לתוכה כל הכחות החיוניים והיוצרים שלנו. ואם עכשיו עושה עלינו כתל המזרח שלנו, חסר ראשי־הסופרים, רושם של שנים נושרות מתוך זקנה, יש לקוות, שבמקומם יבואו כחות רעננים וצעירים, והחלל הריק יתמלא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.