רקע
אסתר ראב
תוגת עולם [הצעצועים שלי]

כשראיתיו היה זוחל בין הגמלים הרובצים לפני חנות לקרשי-האורן העבים, שריחם היה ממלא את האוויר – בריח-השרף שלהם.

הוא זחל בין הגמלים ואכל את כדורי-הגללים השחורים, שהטילו שמה, אכול ובלוע – ועיניו גדולות מרעב וגופו קטן וצנום, וצבע צהוב חיוור לו, ראשו גדול לעומת גופו – שהוא חופן עצמות קטנות –

נעצרתי כשאמא מחזיקה בידי ומושכת לזוז, ללכת – אבל אני תקועה – ועיני גור החתולים תקועות בעיניי לעד –

מכאן לא אזוז – יללה גדולה ואיומה פרצה מפי: לפתע ראיתי לפניי תהום של צער, והצער שטף ושטף וכיסה את כולי – הצער זרם מעיני החתול הקטן – אמא נבהלה – אבל אני התייפחתי בכל כוחותיי ולא זזתי מן המקום – היללה שלי צלצלה באוזניי זרה מאוד – אבל שום כוח בעולם לא היה יכול להזיז אותי מן החתול –

אמא הביטה עליי פתאום ברוך לא ישוער, הרימה את הגור הרזה ונתנה לי אותו – חיבקתי אותו ולחצתי אותו אל ליבי, ועלינו במדרגות לבית המלון של “חיה טויבה”.

הנגר שלנו, שעסק במשקנו בהכנת שקתות ועולים לשוורים, הכין לי מתנה – עריסת-עץ קטנה בשביל בובה – אבל העריסה עמדה ריקה כי לא שיחקתי הרבה בבובות, הן היו תפלות כל-כך: שקיק ממולא בנסורת, פנים צבועים, וריח הצבע החדש נודף מהם, והשיער צרור פשתן צהוב מכוער – וכשהיה נבעה חור בגופן, היתה הנסורת נשפכת מבטנן ומרגליהן, זוועה –

לקחתי את גור החתולים והשכבתי אותו בעריסה, והוא נשמע לי – וכל מה שעשיתי עימו היה טוב בעיניו – שכב וישן בעריסה ולאחר מזה, כשהגשתי לו צלוחית קטנה מלאה חלב שמן, הסתכל בי בעיניו הגדולות והתנפל על החלב בלקיקות גדולות, לקק והסתכל בי לקק והסתכל בי – עד שכרסו התעגלה – ועלה הבשר על עצמותיו המסכנות –

כל היום היה כרוך אחריי, גדל וייף ושערותיו הצהובות הפכו זהב טהור, ידע את שעות האוכל, היה רץ בעקבותיי כל היום, ולעת-ערב היה מתחיל להסתובב סביב העריסה ומביט אליי – אזיי הייתי משכיבה אותו ומכסה אותו והוא היה נרדם כילד.

זה היה נפלא, שום צעצוע לא היה נחוץ לי – רק מקטרת הפח שהביא לי אבא באינסטינקט ואולי בהבנה רבה, זו היתה מקטרת-פלאים – כשהיו ממלאים אותה מים והיו מחזיקים את הצינור שלה בפה, ונופחים בו – היה משמיע קולות של ציפורים, זמרה נפלאה, כמעט טבעית – – של דרורים ובולבולים לעת-בוקר. מין צעצוע שלא ראיתי יותר כמוהו בכל המשך חיי –


*

נכתב: סוף שנות ה-60 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1902 לערך.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47328 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!