רקע
קלמן שולמן
דברי ימי עולם : כרך ט
mנחלת הכלל [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: ווילנא: בדפוס והוצאות האלמנה והאחים ראם

 

מלחמת רוסיא–תוגרמה


1. §

עוד בשנת 1876 בחדש אקטאבער (תרל"ז), התאספו גדודים רבים מצבאות חֵיל ארצנו הצובאים בעבר הררי קו-קז ויתנגשו יחדו אל גבול תוגרמה ערוכים בַּכֹּל למלחמה, ומחֹדש פֿעברואר 1877 (תרל"ז) והלאה, נוספו עוד עליהם גדודים רבים עד כי היו למחנה גדולה ועצומה נֶאזרת בגבורות רעם. והמחנה הגדולה ההיא נפלגה לארבע פלגות: הראשונה נקראה בשם ריאָן ושר צבאה הגענעראל־לייטענאַנט אָקלאָפּשיאָ, השניה נקובה בשם אַחאַלציק ושר צבאה הגענעראַל־לייטענאַנט דעוועל, השלישית תכונה בשם אלכסנדראָפּאָל ושר צבאה הגענעראל־לייטענאַנט לאָרים מעליקאָוו, והפלגה הרביעית נקראת בשם עריוואַן ושר צבאה הגענעראל־לייטענאַנט טערגוּקאַזאָוו, ומספר כל אנשי החיל ההם בערך 92,000 איש רַגְלִי ובעלי נשק כבֵדים ובהם בערך 13,000 רוכבים. ובעשרים וארבעה לחֹדש אפריל, הרימו כל אנשי חיל ההם את פעמיהם לעבור את גבול ארץ תוגרמה למלחמה. מחנה עריוואַן עָברה אחרי עמל ותלאה גדולה את מעבר אַגרידאַג, ובשלשים יום לחֹדש הגיעו חלוצי המחנה הזאת עד קִרבת באַיעזיד, והתוגרמים הצובאים במבצר ההוא נסוגו אחור מפני גבורי חיל ההם אשר הם גם רבים ועצומים מהם, כי מספר התוגרמים היה שם רק 1700 איש ולא יכלו להתיצב לפני אנשי מלחמתם, והרוסים באו בתרועה וקול שופר בשערי העיר ויתפשו אותה ואת מצודתה מבלי הָנֵף חרב מלחמה, וטערגוקאַזאָוו שר צבאם חִזק את בריחי שערי העיר ויבַצר את מִבְצָרֶיהָ, גם הִפקיד שופטים ושוטרים מאנשי חילו אשר על פיהם ישַׁק כל הַנוֹף ההוא בכל דְבר חֹק ומשפט. כי לא כארצות הנאורות ארץ תוגרמה ומה גם ארץ ארמיניא אשר תחת ממשלתה: אם יתפוש גבור משכיל נוף או מדינה באחת הארצות הנאורות ויתקע יתדו שם עד צאת דְבר השלום עם איש מלחמתו לאור, אז יבטח לב הגבור הַמְנַצֵחַ ההוא כי אף אם יניח את שופטי המְנֻצָחִים על משמרת פקודתם כבראשונה רק עיניו תִצפינה על הליכותיהם, לא יְעַוְתוּ משפט ולא יַעקשו את הישרה, לא כן הדבר בארץ תוגרמה ויותר עוד בארמיניא התוגרמית אשר עד הימים ההם מָשלו שם פַחות התוגרמים ממשלת זדון ועריצות כאשר משלו אחשדרפני הפרסים לפני אַלְפַּיִם שנה, כי הפחות ההם הפכו ללענה משפט וירעצו וירוצצו את בני העם למלאות אוצרותיהם כסף ענושים וּזְהַב חמָסים. ועל כן לא מצא טערנוקאַזאָוו דרך אחרת להשיב עד צֶדק משפט כי אם להסיר את שופטי הארמינים מפקודתם ולהפקיד מאנשי רוסיא לשופטים ושוטרים בארץ אשר לכד בחֶזקת יד. הגבור הנודע פאַשקעוויץ בהצותו את ארמיניא התורגמית בשנת 1828 (תקפ"ח) ובשנת 1829 (תקפ"ט) היתה ראשית דרכו להקים שופטים ושוטרים מאנשי חיל רוסיא בכל המקומות אשר לכד בחרבו ובקשתו, וגדוד אחד מצבאות הרוסים דַיָם להפיל מוראם ולתת חִתִּיתָם על העמים החשֻכים אשר לא יבינו משפט צדק ואשר לא ישמעו בקול שופט מישרים אם לא יַרְאֵם תחִלה את נַחת זרועו העזה, כי בדברים נכוחים לבד לא יִוָסרו וכל דובר נכוחות יתעבו ויתקלסו בו אם לא ייראו מפניו ויֵחתו מגבורתו. טערגוקאַזאָוו דָאַג גם לכלכל את אנשי צבאו ולנהלם בלחם ובכל המחסורים אשר יחסרו להם, ועל כן דִבר שלום של שבטי הקורדים הנודדים בארץ, ויפתח את ידו להם לבעבור יעזרו לו להכין מזון וצידה לאנשי חילו בהיות לאֵל ידם לעשות כדבר הזה. הקורדים לא ילחמו את מלחמת דת מחמד כאשר ידַמו רבים מאנשי איירופא, רוחם זרה לדת מחמד ולהקוראַן כאשר זרה לדת הנוצרית ולספר ברית החדשה, ואם נתבונן עליהם בעין בקרת, לא נשגה בשָׁפטנו כי עובדי אלילים הם (היידען) ככל העמים הדבֵקים עוד באליליהם ומספרם תשעים ותשע ידות (פראָצענט) ממספר העמים הנאורים ואינם נאורים היושבים כעת על כל חוג הארץ. וטערגוקאַזאָוו ידע כי אם לא ימשוך אותם אחריו בדברי שלום, ישימו מכשולים לפני הרוסים ויתיצבו לשטן להם בדרך, ואם יאר פניו אליהם, יהיו עוד לעזור למו. גם פאשקעוויץ משך אותם אחריו בחבלי כסף לבל יהיו לאבני נגף וצורי מכשול לאנשי חילו. ואחרי אשר התכלכלו הרוסים וַיִצְטַיָדוּ, שלח טערגוקאַזאָוו גדוד רוכבים לָתור את מחוז דיאַדין ולתקן את הדרכים אשר הם מלאים מעקשים מתולדתם ואשר התקלקלו עוד יותר על ידי הרוחות העזות השוררות שם. ועד מהרה נסע גם הוא אחרי הגדוד ההוא, ובעשירי לחדש מאיי תפש את דיאַדין הרחוקה חמשים קילאָמעטער מעיר באַיעזיד ויצב משמר בתוכה.


2 §

מחנה אלכסנדראָפּאָל נסעה יצאה ממקומה בעשרים וארבעה לחֹדש אפריל בבקר, ונחלקה לשני ראשים, הראש האחד והוא אגף הימיני ופקודיו חיל הָרַגְלִי ובעלי נשק הכבדים, והראש השני הוא אגף השמאלי ופקודיו גדודי פרשים, גם חֵיל רגלי, ראשית אנשי החיל ובחיריהם. ושניהם עברו את גבול תוגרמה ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על התוגרמים השוטטים שם. משמונה ועשרים עד שלשים לחֹדש אפריל יצא הנסיך טשעאַדשאַוואַדזע בראש ארבעה אלף איש מחיל הרוכבים אשר במחנה ועם ששה עשר כלי תותח לָתור את הדרך אשר בין מבצר קאַרס ובין מבצר ערזערום, וַיִצְלַח את נהר קאַרס־טשאַיי וישתער בעֻזו על המחוזות אשר בדרך מסָעוֹ, ויעבור שלום. אך ביום תשעה ועשרים לחֹדש אפריל, פָּגע בגדוד תוגרמים ההולכים מקאַרס לערזערום, ובשלשים יום לחֹדש ההוא התלקחה מלחמה עזה בין אנשי חילנו ובין התוגרמים ההם, אך אנשי חילנו התגברו על התוגרמים אנשי מלחמתם ויפיצום ויניסום מפניהם. וביום השמיני לחדש מאיי יצא הגענעראל שערמעטיעוו בראש גדודי אנשי חֵיל גבוריו לתור את חבל הארץ אשר בין קאַרס ובין אַרדאַגאַן, וגם עליו התנפלו גדודי תוגרמים ויתגרו בו מלחמה, אך גם הוא הדָפם בזרוע עֻזו וַיִשְבְּ מהם שֶׁבִי ויקח מלקוח וכלי נשק, גם מצא ביד אחד משבויי חרב ההם מגִלת סתָרים אשר שלח פְּקיד מבצר ארדאגאן אל פקיד מבצר קאַרס ויודיעהו כי הגענעראל הרוסי דעוועל עם מחנה אנשי חילו עברו את גבול תוגרמה והולכים הלוך וקרוב אל ארדאגאן למלחמה, גם הודיע אותו את מצב אנשי חיל תוגרמה ומשפטי המבצר עם הסוללות והצריחים אשר בתוכו.


3 §

המחנה אשר שֵׁם אַחאַלציק נקרא עליה, ועל צבאה הגענעראל דעוועל, צָעדה בצעדי אוֹן ותאחז דרכה על פני מחוז אַרליא (אַגראַראַ) ומגמת פניה לבוא עד נהר קוּר. המֶרחק אשר בין אַחלאַציק ובין אַרדאַגאַן בדרך ישרה, הוא רק ששים וחמש קילאָמעטער, ולמחוז אָרטשוּבעג רק חמשים קילאָמעטער, אך הדרכים היו מלאים מעקשים ומכשולים עד כי לא יכלו אנשי הצבא לעבור שם בטרם יוּרָמוּ המכשולים וִיהִי העקֹב למישור והרכָסים והדוּרים למסִלה חדשה. ובגלל זאת לא הגיעו אנשי החלוץ מאנשי חילנו אשר במחנה דגל השר דעוועל רק בחמישי לחֹדש למחוז חפצה, מחוז אָרטשוּבעג, ויתמהמהו בדרך הליכתם ארבעה עשר יום מיום צאתם מעיר אַחאַלציק. ובבואם לאָרטשובעג היתה ראשית מעשה הגענעראל דעוועל לבנות גֶשֶׁר על נהר קוּר לבעבור הַצֵב לו יד ולתקוע יתד על שני חֻפי הנהר ולהתחבר עם מחנה אלכסנדראָפּאָל בכל עת מְצוא להשתער יחד על מבצר ארדאגאן ולהוריד עֹז מבטחו. המבצר הזה לא התנוסס בחָסנו בימים הראשונים ומצודתו הישָׁנה לא היתה בצורה לבלי חָת מפני כלי תותח החדשים המפרקים מבצרים ומשברים מצָדות סלעים, אך בימים האחרונים האלה בִצרו התוגרמים את המבצר ואת מצודתו גם בנו מגדלים וישפכו סוללות ויקימו בחונים סביב לו על הגבעות הגבוהות אשר יְסֻבֻּהוּ עד כי נהפך למבצר חזק נורא על כל סביביו. והגענעראל לאָריס מעליקאָוו אשר ידע את כל הליכות המבצר ההוא על פי מגִלת הסתרים אשר לקח השר שערמעטיעוו מיד הַציר התוגרמי אשר שלח פקיד המבצר אל פקיד מבצר קאַרס, מהר להתחבר אל דעוועל ואנשי חילו להשתער יחד ברוח גבורתם על אַרדאַגאַן ולתפשו בכפם. כי אז יִפָּתח להם הדרך לקאַרס וליתר מבצרי התוגרמים. וגדוד אנשי מלחמה שלח לפניו תחת פקודת הגענעראל היימאַן, והוא נסע אחריו אל מול ארדאגאן, ובמחנה אנשי החיל אשר בסאַאִים הניח את הגענעראל קאָמאַראוו ויצַוהו ללכת עם גדודי אנשי חיל אל המסלה העולה לקאַרס ולעשות תחבולות לבל יודע לחיל תוגרמה אשר במבצר ההוא כי הרוסים מגיחים מול ארדאגאן ולבל יבואו לעזור את אחיהם אשר במבצר ההוא. כי המגלה אשר שלח פקיד ארדאגאן לפקיד קארס נפלה בידי צבאות חילנו ופקיד קאַרס לא ידע מאומה מהמלחמה הנשקפת על ארדאגאן, והגענעראל דעוועל אשר לאָריס מעליקאָוו שלח לו אנשי חיל במספר רב לעדור במלחמה, שלח גדודי פרשים על המבצרים הסובבים לארדאגאן בפאת צפונית לנהר קוּר, ואת חֵיל הרגלי ובעלי נשק הכבדים הקריב אל מְחוֹז אָלטשעק אשר על חוף נהר קוּר הימין, עשתי עשרה קילאָמעטער מארדאגאן לפאת קֵדמה, במסלה העולה לאַלחאַלאַקי. וביום העשירי לחֹדש מאיי הגיעו גדודי הגענעראל היימאַן אל מחוז בוּרדוּסאן, הרחוק ארבעה קילאמעטער מארדאגאן בפאת דרומית, ולאָריס מעליקאָוו הִציב את שני המחנות ההם במערכות מלחמה. אור ליום ששה עשר בחדש מאיי עשו הרוסים תשעה סוללות (באַטאַרייען) על ראשי הגבעות אשר לפאת מזרחית ולפאת דרומית למחוז געלאווטש ערדין, ועל הסוללות ההן הֶעלו ארבעים כלי תותח גדולים לירות על מבצר אָמיר־אָגלוּ, ובשעה ½7 בבקר ביום ששה עשר מאיי פתחו כלי התותח את פיותיהם הנוראים וַיוֹרוּ כדורי בלע ונחלי אש על המבצר ההוא החוסה על ארדאגאן ומצודתה. בראשונה לא טמנו גם התוגרמים את ידיהם בצלחת וישיבו להרוסים רעם אחר רעם בכלי תותחיהם, אך לאחרונה נדמו כלי תותח התוגרמים ותשקע האש והקולות חדלו, ואנשי חילנו הֵרִיעוּ אף הצריחו ועל אויביהם התגברו. ובשעה החמישית אחר הצהרים גברו עוד הרוסים חיָלים ובסערת מלחמה הרסו את סוללות התוגרמים ואת כל יתר מבצריהם סביבות המקום ההוא, ושר אלף משרי חיל רוסיא הציג את נֵס רוסיא על תועפות מבצר אָמיר־אָגלוּ, והרוסים לקחו אז תשעה כלי תותח מיד התוגרמים, אלף ושמנה מאות כלי נשק אחרים ושלל ומלקוח רב. ומראשי הגבעות הרעימו אז אנשי חילנו בכלי תותחיהם על אָרדאַגאַן ועל מצודתה ויפרצו בה פרץ על פני פרץ ויורידו ממנה עֻזה. ובשבעה עשר לחֹדש מאיי שלח לאָריס מעליקאָוו אחד מפקידי החילים אל הפחה סאַברי פְּקיד ארדאגאן וידרוש ממנו לפתוח את שערי העיר לפני הרוסים ולהסגיר בידם אותה ואת מצודתה. אך הפחה התוגרמי מֵאֵן לְהִכָּנַע ולא אבה ולא שמע בקול נְגִיד צבא הרוסים, על כן שבו הרוסים בשעה השלישית אחרי הצהרים וירעימו בכלי מַפָּצָם על העיר וירעישו את חומותיה ויציתו אש בבתיה, ובשעה הששית אחר הצהרים עלו מִבְחר גבורי חילנו על העיר בסערת מלחמה, ובסופה ובסערה המטירו כדורי שחת על ראשי התוגרמים אשר לא מצאו ידיהם להלחם עוד וינוסו מנוסת מות מן העיר ויפוצו במסלה העולה לאַרדאַנוטש ואליט להתרפאות שם מהמכות אשר הכום אנשי מלחמתם. אך גדודי הפרשים אשר שלח נְגיד חֵיל רוסיא לרדוף אחרי הנסים והנמלטים, לא השיגו אותם, כי הלילה פרש את חֶשְׁכָּתוֹ למָסך עליהם ונעלמו מעיני רודפיהם. והרוסים לכדו את ארדאגאן ברוח גבורתם וימצאו בתוכה שלל רב: ששים כלי תותח גדולים, שלשת אלפים וארבע מאות כלי נשק אשר יצלחו עוד למלחמה, אסמים מלאים בָר ולחם רב, בתי מָעוֹן בעד ארבעה עשר גדודי אנשי חַיִל, בתים גדולים ורחבי ידים עִם כל החפצים הדרושים לאנשי מלחמה. ובין כֹה וכֹה עשה הגענעראל קאָמאַראָוו ככל אשר פָּקד עליו לאָריס־מעליקאָוו, ובעצם היום אשר בו החל לאריס מעליקאָוו לעשות מלחמה בארדאגאן הוא יום ששה עשר לחדש מאיי, בעצם היום ההוא נסע יצא קאמאַראוו בראש גדודי אנשי חילו רגלי ופרשים, להחריד את אנשי חֵיל הַמַצָב אשר במבצר קאַרס למַלאות את ידיהם עבודה להתאבק עם הגדודים המתגרים בהם מבלי פְּנות אל ארדאגאן ומבלי התחקות על המוצאות אותה עד אשר יצלחו הרוסים ללכדה ולהוריש את התוגרמים מתוכה. הן אמת כי התוגרמים הרוכבים על סוסים קלים דָאוּ כנשרים על אנשי החלוץ אשר להרוסים ויניסום וירדפו אחריהם בחרב ורק אחרי אשר מהר קאָמאַראָוו לשלוח ששה גדודי רוכבים לעזור להם נמלטו מידי רודפיהם, אך בכל זאת הגדיל קאָמאַראָוו לעשות בְּעָצְרוֹ את צבאות קאַרס מֵעֲזור לאחיהם בארדאגאן עד אשר בִּצעו הרוסים את מעשיהם ויתפשו את ארדאגאן בסערת מלחמה. ולפי עֵדות הרוסים נפלו אז מֵחֵיל קאָמאַראָוו ששה פקידי חיָלים (אָפֿפֿעצערע) וארבעה ושבעים אנשי צבא. בהִלָכד ארדאגאן, נפלו התוגרמים בעיניהם והרוסים שמחו בנצחונם, כי באמת נצחון גדול הוא להרוסים, יען כי ארדאגאן הוא בין שני המבצרים באַטום וקאַרס בַּתָּוֶךְ, ואחרי אשר לכדו אנשי חילנו את ארדאגאן לא יתנו לצבאות התוגרמים הצובאים בשני המבצרים ההם להתחבר יחד, גם פָּתֹח נפתח להם בזה דרך ישרה וסלולה אל מבצר ערזערום אשר נחוץ להם מאד לתפשו בכפם ולהציב בו מַצָב.


4 §

מחנה ריאָן אשר שר צבאה הגענעראל אָקלאָבּשיאָ, נסעה יצאה ממקומה ועברה בכ“ד לחֹדש אפריל את נהר טשאָלאָק המגביל בין רוסיא ובין תוגרמה, ושם פגעו אנשי חֵילנו גדודי תוגרמים מחיל הנדבות (פֿרייוויליגע) ויתגרו בהם מלחמה, אך אנשי חילנו הכום אחור ויפיצום ויסעו למסעיהם עד נהר אדקאָווא (או טשוּרוּקסוּ) ויחנו שם ובעשתי עשר יום לחֹדש מאיי שָׁפך הגענעראל אָקלאָבּשיאָ כֹבד מלחמה על התוגרמים הצובאים על מרומי המבצרים אשר בחאַצוּבּאַני, בין נהר אַדקאָוואַ ובין נהר קינטרישי, עשרה קילאָמעטער מים השחור, ותעז ידו על חיל תוגרמה ויתפוש את המבצרים ההם. במלחמה ההיא היה מספר הרוסים הנופלים בחרב והנפצעים מאה ועשרים ושמנה איש. אחרי אשר לכדו הרוסים את מבצרי חאצובאַני, עמדו הרוסים והתוגרמים אלה נכח אלה על שני עברי נהר קינטרישי כבתחלה, הרוסים על חוף הימין והתוגרמים על חוף השמאלי, ושם היו פני אנשי חילנו מועדות לעלות על עיר הבצורה באַטוּם למלחמה. ובאטום רחוקה היא מחאַצוּבאַני שלשים קילאָמעטער והדרכים אשר ביניהן מלאים חתחתים ומכשולים. ומבאַטום יצאו עוד ביום כ”ד אפריל אניות צִנָה (געפּאַנצערטע) גם אניות קיטור אחרות מִצִי האדיר אשר לתוגרמה תחת פקודת הפֶחה האַסאַן, להחריד את חֻפּי קַו-קַז ולהסית את בעלי דת מחמד יושבי ההרים למרוד ברוסיא ולהתחבר אליהם לְהִלָחם בה. ובששה ועשרים לחֹדש אפריל יָרוּ שלש אניות צנה מאניות תוגרמה ההן כדורי שחת על מבצר ניקאלאַיאַ, אך לא יכלו להוריד ממנו עֻזוֹ רק פרצו בו פרצים במקומות אחדים. ובשבעה ועשרים לחֹדש אפריל הגיעו האניות ההן עד קִרבת עיר הבצורה פּאָטי, אך לא יָרו עליה ועל מצודתה, ורק בחמישי לחֹדש מאיי ירו עליה כדורים אחדים מכלי תותחיהם. ובארבעה עשר לחֹדש מאיי התנגשו אניות התוגרמים ותקרבנה אל המבצר הנודע בשם סוּכֿוּם קאַלעה למלחמה וברוח משחית יָרו כדורי אש על המבצר וישרפו את בתי העיר ויכבידו אכפם על הגענעראל קראַווטשענקא שר המבצר לְפַנות לפניהם את סוּכוּם קאַלעה. וביום שמֹנה עשר לחֹדש מאיי התאזרו הרוסים עֹז לגרש את התוגרמים מהמבצר ולא יכלו להם, והתוגרמים שלחו משם ציריהם אל בעלי דת מחמד היושבים בערי אַבכֿאזיה לפַתותם להתחבר אליהם להִלָחם עִם הרוסים. אך לריק היה יגיעם, כי הרוסים הכניעו כבר את בעלי דת מחמד יושבי הרי קו-קז אשר התקוממו להם עד כי לא יספו להרים ראש וייראו על נפשם לתת ידם עם התוגרמים.


5 §

ובהִשָׁמע בקאָנסטאַנטינאָפעל כי התוגרמים לקחו את סוכום קאלעה מיד הרוסים, הֵריעו יושבי העיר תרועת ששון, גם השלטון ושריו הגדולים וסגניו ופחותיו שמחו שמחה גדולה ודִמיונם העז הֵעיר בקרבם תקוה נמרצה, כי כאשר החלו התוגרמים לעשות חיל במלחמתם עִם הרוסים כן יוסיפו ללכת מחיל אל חיל עד כי תעז ידם על אויביהם וינוסו משנאיהם מפניהם. אך לא כאשר קִווּ כן היתה, כי בַּעֲקֵב הָרָץ אשר בִּשֵר נצחון התוגרמים בסוכום קאַלעה, בא רָץ אחר להגיד בשער השלטון כי מבצר ארדאגאן נפל בידי הרוסים וקצר קצרה יד התוגרמים לקחת אותו מיד המנצחים. השלטון ושריו התעצבו מאד בשמעם השמועה הרעה הזאת, ונפשם ירעה להם כי מבצר חזק ונכבד כאַרדאַגאן נפל במֶשך שני ימים בידי הרוסים ויסתירו הדבר מעיני העם לבל יתגעשו ויתקצפו על הממשלה רְפַת הידים ועל שרי היועצים ושרי הצבא. אך אין דָבר נעלם אשר לא יִגָלֶה לעיני השמש, וגם מפֶּלֶת ארדאגאן נודע בעיר בירת תוגרמה ויהי סער גדול בין התוגרמים וחמתם בערה בם על שרי המלוכה, ועד מהרה נאספו שלש מאות תלמידים מבית מִדרש החכמה הנקובים בשם סאָפֿטאַס, ויתהוללו וירעשו בחוצות קריה וירוצו לבית מועד נִבחרי העם (דעפּוּטירטענ-קאַממער) ויבחרו מעדתם אנשי חיל ובעלי לשון לדַבר את דבריהם בבית הוא. כי מעת אשר הוּרד השלטון עבדול-עזיז מכסא מלכותו, לקחו להם הסאָפֿטאַס בחָזקה קרנים להתערב וּלְחַוֹת דֵעם במשפטי המדינה (פּאָליטיק), ונבחרי התלמידים ההם באו בקול שאון והמולה גדולה לבית נבחרי העם ויאיצו בהם בחֹזק יד להוריד מפקודתו את הַפֶּחָה רעדיף ראש הסגנים ואת הפחה מאַמוּד-דאַמאַט בעל אחות השולטן אשר על פיו יִשַׁק כל הליכות המלוכה בתוגרמה. וּפֿעקיף-עפֿענדי היושב ראשונה (פּראֶזידענט) בבית נבחרי העם, ראה כי רעה נגד פניו אם ידַבר את הסאָפֿטאַס קָשׁוֹת, כי בעת רעה ההיא לא עמד גם ראש שר שרים עליו יום או יוֹמַיִם, ומה גם ראש איש כמוהו, על כן בָּחר לשון ערומים ולשון רכה וידבר על לב הסאָפֿטאַס דברים טובים ונעימים, ובמֶתק שפתיו המתיק את מרורת רוחם וּמְרי שיחם עד כי שמעו לעצתו לשוב בפעם הזאת אל מקומם ולשקוט ולהביט ממכונם איך יִפֹּל דָבר –. אחרי הדברים האלה שִלח פֿעקיף-עפֿענדי את נבחרי העם לבתיהם והוא הלך אל הפחה עדהעם מִשְׁנֶה השלטון (גראָס וועזיר) להמתיק סוד ולהתיעץ כדת מה לעשות בעת מהומה ומבוכה ההיא. שני השרים ההם נדברו איש אל רעהו וגמרו אֹמר לגלות אֹזן השלטון כל שׁרֶש דבר ולהעיר רוחו להוציא לאור את אשר נדברו הם יחד. השלטון הִטה אזנו להם ויבטיחם לחשוב מחשבות ולעשות עצה לעצר בעד הרעה הנשקפת על תוגרמה. וביום המחרת הקים השלטון את הבטחתו להעביר הרעה מעל ממשלתו, ויוציא דְבַר מלכות מלפניו להַציב את קאנסטאנטינאפעל במצב עיר נצורה (בעלאַגערונגס-צושטאַנד), על מכתבי העתים וכותבי דברי הימים הֵקים מבַקרים עזים לבל יעוזו להשמיע בקהל דָבר אשר הוא לא לפי רוח הממשלה. גם נמצא אז פתאֹם קשר בין מְרוֹם עַם הארץ, ובעלי פּקודות רבים הַנוֹהִים אחרי הפחה מידהאַט הובאו אל בתי כְלָאִים וְהָגְלוּ הָגלת שלמים. ומכתבי עתים אשר רוח הממשלה התוגרמית מתהלכת בם, הודיעו לבני עַמם כי צבאות תוגרמה שָׁבוּ ויקחו את אַרדאַגאַן מיד הרוסים, ויוסיפו לטפול עוד שקר על שקר ולכתוב כי במֶשך העת הקצרה אשר לקחו התוגרמים את עיר הבצורה ההיא מידי הרוסים, נפלו מאה אלף רוסים לפי חרב גבורי תוגרמה. אך לא ארכו הימים וְיָדְעוּ התוגרמים כי שקר דִברו כותבי העתים ההם והרוסים עודם מחזיקים בנצחונם וביתר עָז עוד.


6 §

אחרי אשר תפשו הרוסים אנשי חילנו את ארדאגאן, שָׂמוּ פניהם אל מבצר קאַרס, ושרי הצבא שלחו מרגלים חֶרש להתחקות על הליכות אנשי חֵיל תוגרמה הצובאים במבצר ההוא, והגענעראל-מאַיאָר לאָריס-מעליקאָוו הצעיר יצא בראש גדוד קאָזאַקים לְפַנוֹת הדרך לפני הרוסים אשר הִתְעַתְּדוּ להשתער על קאַרס, וגדוד תוגרמים מֵחֵיל קאַרס התנפלו עליו בקול המולה וברעש מלחמה, אך הקאָזאַקים התגברו עליהם ויפיצום. אחרי כן נסע יצא גם הנסיך טשאַטשאַוואַדזשע בראש גדודי פרשים בעלי נשק כבדים, ובעקבותיו יצא גם שר הצבא מהמחנה ההיא בראש גדודי גבורי חַיל. והפחה מוקטאַר נְגִיד חֵיל התוגרמים, בשָמעו כי הרוסים תקעו אהליהם על יד מחוֹז מוּשאַד, שלח עליהם גדודי טשערקעסים פרשים רוכבי סוסים אבירים ועל צבאם הפֶחה מוּסאַ, אך הרוסים עזבו אז את מקום תחנותם וידי הפחה לא עשו תושיה. ולאָריס-מעליקאָוו מִלא את ידי הנסיך טשאַטשאַוואַדזשע לִתְגָר בהפחה מוּסאַ מלחמה, ואור ליום השלשים בחֹדש מאיי השתער הנסיך על מחנה התוגרמים באישון לילה ואפלה ויך אותה מַכָּה נצחת. על אֹדות המקרה הזה הוציאו מכתבי העתים קול ללא אמת ויגדילו את מַפֶּלֶת התוגרמים יתר הרבה מאד מאשר היתה באמת, והקול ההוא לא הוציאו הרוסים אויבי התוגרמים ואנשי מלחמתם כי אם האנגלים אוהבי תוגרמה (טוּרקאָפֿהילען) השולחים דבריהם ממערכות המלחמה אל מכתב העתי דאַייל טעלעגראַף, הלא כֹה דברי מכתב עתי ההוא: „מקרה נורא מאין כמוהו בכל נוראות המלחמה הזאת, קרה בליל השלשים לחֹדש מאיי, כי בלילה ההוא התנפלו הרוסים על ארבעת אלפים רוכבים תוגרמים בהיותם עיפים ויגעים מעמל הדרך ויחרימום ויגירום על ידי חרב עד כי לא נשארו עוד רוכבים בכל צבאות התוגרמים אשר באַזיה הקטנה“ אך אין בפי מכתב עתי ההוא נכונה, כי באמת לא נפלו מהתוגרמים רק שלשה ושמֹנים איש, וּמהרוסים נפלו שבעה חללים ושלשים איש נפצעו. ובשלשים ואחד לחֹדש מאיי הגיע לאריס־מעליקאוו אל מחוז אַרדאָסט, ומשם שלח חֵיל רַגְלִי ופרשים אל חוף נהר קאַרס השמאלי, והגענעראל דעוועל הגיח ממקומו מול מבצר קאַרס. ובראשית ימי חֹדש יוני הופיע הנשיא הגדול מיכאל במקום המערכה ויט שפרירו במחוז באַסראַ לְפַקֵד משם צבא המלחמה, ובאַסראַ הוא על חוף נהר קאַרס הימין, רחוק תשעה קילאָמעטער ממבצר קאַרס. ואז גמרו אנשי חילנו אֹמר להביא את מבצר קארס במצור עד רִדְתּוֹ. ואז פָּקד שר שרי הצבא על כל שרי החילים להתאסף עם אנשי החיל אשר תחת פקודתם ולהתכנס יחד לָצור על קאַרס. בראשון לחֹדש יוני יצא הגענעראל קאָמאַראָוו עם גדודי הרוכבים אשר ברגליו וילך הלוך ונסוע לדרכו, וביום השני לפנות בֹקר הגיע אל מחוז פּעננעק אשר גדוד תוגרמה נְחִתִּים שם. אך התוגרמים נסוגו אחור וּפִנוּ המקום לפני הרוסים, וביום ההוא לעת ערב הגיע למחוז אָליט וגם משם נסוגו חֵיל התוגרמים מבלי הָנֵף חרב, ובשני המקומות ההם מצאו הרוסים שלל רב, כלי נשק ואֹהלים ואוצרות בר ואֹכל רב. גם הגענעראל היימאן הִזְעִיק את אנשי חילו ויבוא לעזרת הרוסים הצובאים על קאַרס, וַיִחַן על יד מְחוֹז אַראַוואַרטאַן, צפונית מערבית מקאַרס. והתוגרמים התנפלו פעמים רבות מקאַרס על צבאות חילנו בחֵמה שפוכה ובכֹבד מלחמה, אך בכל פעם הִכּוּ אותם הרוסים אחור. ובארבעה עשר לחֹדש יוני התמרמרו התוגרמים ביתר עז על הרוסים ויתנפלו בשעה השלישית בבֹקר על הַחַיִל אשר תחת פקודת הגענעראל היימאַן אצל מחוז אַראַוואַרטאַן ומלחמה גדולה התלקחה ביניהם. היימאן קרא את הנסיך טשאַטשאַוואַדזע לעזרה, והנסיך הסִיעַ עד מהרה את אנשי חילו להתנפל על התוגרמים מאחריהם. אך בין כֹה וכֹה הִרעים הגענעראל היימאַן ברוח גבורה על התוגרמים עד כי לא יכלו לעמוד בפניו ויפנו לו עֹרף וינוסו מנוסת חרב. במלחמה ההיא היה מספר ההרוגים והפצועים במחנה חילנו מאה ושמנה עשר איש, אך במחנה התוגרמים עשו אנשי חילנו הֶרג רב ויתרם נפוצו וינוסו להִמָלט על נפשם.


7 §

בשבעה עשר לחֹדש יוני הציבו אנשי חילנו כלי תותח וכלי מַפָּצִים גדולים ונוראים על חומות קאַרס, ובשלשה ועשרים יום לחֹדש ההוא הוסיפו עוד כלי מָצוֹר וכלי משחית להרעיש את המבצר ולהוריד עֹז מבטחו, ומהיום ההוא והלאה החלה מלחמת הרוסים על קאַרס. אך נעזוב את דבר הליכות המלחמה ההיא ונספר את הקורות אשר קָרוּ את הגענעראלים טערגוקאַסאָו ואָקלאָבשיאָ: בששה ועשרים לחֹדש מאַיי ראה הגענעראל טערגוקאסאוו כי במחוז קאַראַקיליסאַ חוֹנִים מחנות תוגרמים במספר רב, וַיֵט מאליהם, ביָדעו כי מספר אנשי חילו מעט הוא ולא יוכלו לעמוד לפני התוגרמים הרבים והעצומים מהם. אך אחרי ימים מעטים עזבו התוגרמים ההם עִם הפחה מעהמעד נגידם את מחוז קאַראַקיליסא וירימו פעמיהם מול הרי שעריאַן, ואז היתה לאֵל יד טערגוקאַסאָוו לתפוש את מחוז קאראקיליסא וכל הַנוֹף ההוא עם המקום הראשי הנקוב בשם טאָראַק-קאַלעה מבלי שלוף חרב ותנופת מלחמה. ובחמשה עשר לחֹדש יוני נסע יצא עם גדודי אנשי חילו במסלה העולה למבצר ערזערום, ובעצם היום ההוא פגש בגדודי חיל תוגרמה אשר תחת פקודת הפחה מעהעמעד, ובששה עשר לחֹדש ההוא הִתְגָרָה בו טערגוקאסאוו ותתלקח מלחמה עזה ביניהם. אך בתחלת המלחמה נפל הפחה מעהמעד לפי חרב והגענעראל דוד פּאַשאַ מִלא את מקומו לפקד צבא המלחמה, ואף כי נלחמו התוגרמים ברוח גבורה, כשלו ונפלו לפני הרוסים ועד מהרה נסוגו אחור ולא הִפְנוּ ולא הביטו מאחריהם. כאלף איש נפלו חללים ונפצעו במלחמה הזאת מֵחֵיל התוגרמים, ושלש מאות וחמִשים לֻקחו שבויי חרב ביד המנַצחים. ויהי כשמוע הפחה מוקטאר כי נִגפו התוגרמים לפני הרוסים, וישלח אליהם אנשי חיל כמספר החיל הנופל במלחמה ונוסף עוד עליהם גדוד פרשים ובעלי נשק כבדים תחת פקודת הפחה קאַכֿים, ובשמנה עשר לחֹדש יוני התנפלו על חיל טערגוקאסאוו בחרב מלחמה, ובאחד ועשרים לחֹדש חִדשו את המלחמה, והמלחמה נמשכה משעה השישית בבֹקר עד השעה השמינית בערב, אך גם בפעם הזאת נִגפו התוגרמים ונפלו מהם שמנה מאות איש חלל, ומחיל הרוסים נפלו רק ארבעה וחמשים איש, ושלש מאות וחמשה ושבעים נפצעו. וביום שנים ועשרים לחֹדש ההוא הוסיפו התוגרמים להִלָחם, ואז נסג טערגוקאסאוו מפניהם וילך לדרכו.


8 §

ומצב טורגעקאַסאָוו היה מורה מאד בעת ההיא, כי אף אמנם כי התאזר עֹז וַיַךְ צָריו אחור, אך התוגרמים השיגוהו בין המצָרים ותהי לו המלחמה מפנים ומאחור. מלפניו נִצב לו לשטן אגף חיל תוגרמה הימין תחת פקודת ישמעאל פֶּחָה, ומאחריו התכנסו עוד צרים ואויבים במספר רב לשפוך עליו חֵמה אפם ועזוז מלחמה. כי פֿאַיק פֶּחָה אסף אנשי חיל בארם נהרים (מעזאָפּאָטאַמיען) במספר רב ועצום, ובשמנה עשר יום לחֹדש יוני השתער בחילו הגדול על מַצב הרוסים בעיר הבצורה באַיעזיד וילחצם לְפַנוֹת לפניו את העיר ולשוב אל מצודתה (ציטאַדעללע) כבתחלה. ושתים היה מגמת פני הפחה פֿאיק בעת ההיא: לָשׂוּם מָצוֹר על מצודת באיעזיד ולהכביד ידו על הרוסים אנשי חילנו הצובאים בה להסגיר אותה בידו, גם לעבור משם הלאה ולקחת בשביה את גדודי הרוסים אשר הניח טערגוּקאַסאָוו בין דיאַדין וקאַראַקיליסאַ ולהתנפל אחרי כן על ראש מחנה טערגוקאסאוו מאחור בעת אשר ירדוף ישמעאל פחה את המחנה ההיא בחרב. אך טערגוקאסאוו בתחבולותיו ובעֹז רוחו צָעַד מצעדי גבר ופניו מועדות להגיע אל המחנה הראשה החונה כַדוּר על קאַרס, ואף כי פְּגָעוֹ ישמעאל פחה בדרך ויתגר בו מלחמה, לא חת ולא נִחַת מפני חילו הרב ויתגבר עליו ויעבור הלאה עד בואו אל מחוז חפצו.


9 §

והגענעראל אָקלאָבשיאָ שר צבא מחנה ריאָן, נסע יצא בראש מחנהו ממחוז חאזוּבאַני וילך הלוך ונסוע לאורך חוף נהר קינטריש לפאת יָמִין וגם שָׁם שָׂם עיניו על הדרכים אשר לפניו לְיַשֵׁר הדוריהם, לסַקלם מאבני נגף ולהרים כל מכשול וּמִפְגָע. ולבל יתנפלו התוגרמים עליו מאחריו, הִציג גדוד אנשי חיל בעמק אַדקאָוואַ. בשמנה ועשרים לחֹדש מאיי לכד את נוֹף סאַמעבאַ ומאנשי חילו לא נפלו רק ארבעה אנשים בחרב ושלשים איש נפצעו, והגובערנער התוגרמי דשעמיל היושב בעיר באַטוּם לא הִרְגִיזוֹ בדרך ולא הניף עליו חרבו וגם אָקלאָבשיאָ לא נִסה אליו דְבר מלחמה, יען כי תחת פקודת דשעמיל היו חמשה עשר מפלגות (באַטאַליאָנע) אנשי חַיִל רַגְלִי ויותר מששת אלפים וחמש מאות איש מֵחֵיל נְדָבות, וביד אקלאבשיא לא היו אז רק עשר מפלגות אנשי חַיִל רגלי. ובעת ההיא, בחצי חֹדש יוני, הוּרַם הפחה דערוויש לנגיד ומצוה (אָבערקאָמענדאַנט) על צבאות התוגרמים הצובאים על בּאַטוּם, ובשלשה ועשרים לחֹדש יוני הִגִיחַ אקלאבשיא ממחנהו אשר בסאַמעבּאַ וישתער על מבצרי התוגרמים אשר במחוז טזיכֿעדזירי, וכל היום ההוא נמשכה המלחמה, ולעת ערב תפשו להם הרוסים מקומות אחדים אשר התבצרו שם התוגרמים. במלחמה ההיא נפלו מהרוסים מאה ואחד עשר חללים ונפצעים ומהם אחד עשר פקידי חיל. אָקלאָבשיאָ נסג אחור לסאַמעבּאַ מקום תחנותו, אך בארבעה ועשרים לחֹדש יוני התנפל עליו דערוויש פּחָה נגיד חֵיל בּאַטוּם עם הפחה אָסמאָן ודשעמיל אוסרי המלחמה, וילחמו בו בחֵמה שפוכה וברוח גבורה, אגף היָמין מֵחֵיל התוגרמים השתער על גדודי הַתָּוֶךְ (צענטרום) אשר להרוסים, ואגף השמאלי מהתוגרמים התנפלו על אגף היָמין אשר להרוסים. לפי דברת הרוסים לא נפלו מֵחֵיל אקלאבשיא רק מאה וחמשים איש, ולאחרונה הִכָּה את התוגרמים מכה רבה וינוסו מפניו. אך בכל זאת בָּחר אקלאבשיא לעזוב את סאַמעבאַ, פן יוסיפו עוד התוגרמים לִתְגָר בו מלחמה עם חיל רב ועצום מאנשי חילו, ויתקע יתדו במקום נאמן על יד נהר אַדקאָוואַ מאחריו, גם קרא אליו את הגענעראל קאָמאַראָוו לעזור לו אם יוסיפו התוגרמים להִלָחם בו. וביום שמנה ועשרים לחֹדש יוני, פָּגַע קאָמאַראָוו בגדודי תוגרמים בדרך הליכתו אצל מחוז אַרדאַנוּטש ויתגר בם מלחמה וַיֵט ידו עליהם ויכס וירדפם עד מְרוֹמֵי באָטזאַ אשר מִצְפוֹן לאַרדאַנוּטש, וישלול מהם שלל רב: עדרי בקר, אֹכל נפש למַכביר, אֹהלים וכלי נשק, ואחרי כן שָׁב הגענעראל קאָמאַראָוו וגדודי חילו לאַרדאַגאַן, ולא רדפו עוד אחרי התוגרמים הַמֻכִּים והנסים, כי ראה כי מעט מִסְפר חילו מהתגרות עוד בחיל התוגרמים. וביום השני לחֹדש יולי, הִזעיק לאָריס מעליקאוו את כל אנשי חילו, החלוץ והמאסף, וילך עוד הפעם הלוך וקרוב למבצר קאַרס, וברביעי לחֹדש ההוא יָרוּ עוד אנשי חילנו כדורי כלי תותח על המבצר, אך לא למען הוריד ממנו עֻזוֹ כי אם למען יאמינו התוגרמים כי הרוסים לא יחדלו מהִלָחם עוד ימים רבים וישמו עיניהם ולבם רק על הליכות המלחמה, ובין כֹה וכֹה יוכלו אנשי חילנו להסיע את סוללותיהם וכלי תותחיהם באישון לילה ולעזוב את מְצוֹר קאַרס מבלי אשר יתבוננו זאת התוגרמים ויתנפלו עליהם בחרב. ובלילה ההוא הסיעו את כלי המצור וכל כלי התותח וישיבו אותם למחוז קאַרוקדאַראַ כבתחלה. ובחמישי לחֹדש יולי שלח לאריס מעליקאוו את חֵיל הרוכבים אשר תחת פקודתו למחוז האַדשיוואַלי, והוא עִם חֵיל הָרַגְלִי שב אל מחוז סאַם אשר תקע שם אהלי מחנהו בראשונה ואשר משם יוכל להתחבר עם צבאות אנשי חילנו הצובאים באלכסנדראָפאָל ובאַרדאַגאַן.


10 §

וּמוּקטאַר פאַשאַ נסע יצא ממקומו בראש צבאותיו אחרי צבאותינו הנסוגים אחור, וילך הלוך ונסוע לעומת קאַרס להתחבר עם צבאות התוגרמים אשר במבצר ההוא ולעשות אגֻדה אחת להִלָחם כאיש אחד עִם הרוסים. אמנם לא מאשר חסר להרוסים חֹסֶן וְחַיִל או עצה וגבורה למלחמה, נזורו אחור וחדלו ללחום מלחמת תִּגְרָה (אָפֿפֿענזיף) בתוגרמה, כי אם רק בגלל אשר מספר אנשי חילם היה מעט מהנחוץ למלחמה גדולה כזאת, גם בגלל אשר אנשי חיל ההם נִפלגו עוד לפלגות רבות במקומות שונים ובעת אחת הגיחו קרב לכבוש בפעם אחת את כל ארמעניא התוגרמית תחת אשר אם השתערו כֻלם יחד רק על המסלה העולה למבצר קאַרס ועל המבצר להִלָחם עליו עד רדתו, רק אז הצליחו דרכיהם לְרַד לפניהם את יתר המבצרים והערים הבצורות, רק מבצר קארס הוא הַיָתֵד אשר כל הנצחון תלוי עליו, ואם תפשו אותו בכפם, אז לכדו על נקלה את יתר המקומות הבצורים בארמעניא התוגרמית. אמנם לא דבר חדש הוא כי גם שרי צבא מהֻללים הנאדרים בכֹח ונאזרים בגבורה, ישגו לפעמים במערכי לבבם על דְבר מערכות מלחמה, כאשר מודעת זאת לכל קוראי קורות הדורות מראש. אך שרי צבאות הרוסים מהרו להוכיח לעיני כל העמים כי השגגה ההיא לא יצאה מלפני שליטים בטכסיסי מחמה כמוהם, רק מִקְרִים אשר יקרו לכל גבורי מלחמה היו נסבה בדבר הזה, ועד מהרה התגברו על המִקרים ההם ויצא כברק חֵץ נִצחונם כאשר נספר בזה בשפת אמת.


11 §

בתחלת חֹדש יולי לא היתה דרך הרוסים אנשי צבאותינו צלחה בארמעניא התוגרמית, כאשר הודענו בזה: מחנה ריאָן אשר תחת פקודת הגענעראל אָקלאָבשיאָ שָׁבה אחרי מלחמת סאַמעבאַ אל חוף נהר אַדאָקאַ הימין אשר היתה שם בתחלה. המחנה הראשה אשר תחת פקודת לאריס-מעליקאָוו שָׁבה אחרי עֲלותה ממצור קאַרס, נֹכח אלכסנדראָפּאָל, ומכל נצחונות הרוסים לא נשארו בידיהם בלתי אם ארדאגאן לבדה; טערגוקאַסאָוו היה קְצר יד להציל את מצב הרוסים הנצורים במבצר באַיאַזיד ונלחץ לשוב עם מחנהו אל גבול רוסיא, ורק על חֻפֵּי אַבחאַזיא נלחמו עוד הרוסים עם התוגרמים לעצור בעדם מהתפרץ בקרב הארץ פנימה. ובעת ההיא היה מצב הרוסים בבאַיעזיד ברעה גדולה מאד, כי בשמנה עשר יום לחֹדש יוני שָׁפך עליהם הפחה התוגרמי פֿאַיק כֹבד מלחמה וילחצם לְפַנוֹת לפניו את העיר ולנסוג אחור אל המצודה (ציטאַדעללע), כאשר סִפרנו כבר. וכבוא הפחה פֿאיק בשערי העיר באיאזיד, שובבו התוגרמים ויותר עוד הקורדים חיל הפחה משובה נמרצה וכחיתו טרף התנפלו על יושבי העיר ויעשו בהם הֶרג רב, שָׁסוּ את הבתים ואחרי כן שרפו אותם באש ואת יושביהם הכריעו לטבח, זקנים עם נערים נשים וטף, ואת הנשארים השליכו על מדורות אש וישרפו את עצמותיהם לַשִׂיד. וביום המחרת (19 יולי), יָרוּ כדורי שחת על המצודה אשר נשגבו בה הרוסים, גם נִסוּ לעלות עליה בסערת מלחמה, אך הרוסים אשר נפשם ידעה מאד כי בנפלם ביד התוגרמים יעשו להם כאשר עשו ליושבי העיר ולא יְחַיוּ בהם כל נשמה, לחמו כאריות ויתאזרו עֹז ויגרשו את התוגרמים מעל המצודה. בעשרים לחֹדש הביאו התוגרמים כלי מַפָּץ וכלי משחית להשחית את חומות המצודה וידרשו מאת הרוסים להסגיר את המצודה בידם בלי רעש מלחמה, אך הרוסים לא אבו ולא שמעו בקולם, כי ידעו נאמנה כי אף אם יבטיח אותם הפחה פֿאיק לתת להם את נפשם לשלל, תקצר ידו לעצור בעד הקורדים הפראים לבל יעשו אִתם כָּלה. אפס כי יום יום רָבתה הרעה על הרוסים הנצורים, חֹסר לחם הלך הלוך וְחָסֹר, עד כי עוד בעשרים לחֹדש ההוא חָלק נְגיד החיל לכל אחד מהם רק חצי ליטרא לחם נקודים (צוויבאַק) ליום. ובכל זאת לא רפו ידי הרוסים וימטירו על התוגרמים כדורי כלי תותח ויפרצו בסוללותיהם פרצים רבים ולא נתנום לעלות על המצודה בסערת מלחמה. וביום עשרים ואחד לחֹדש יוני הצליחו אנשים אחדים מִמַצַב הרוסים לצאת מהמצודה וַיִבְקְעו במחנה התוגרמים ויבואו עד מחנה טורגעקאסאָוו להגיד לו את הרעה הנוראה אשר מצאה את הנצורים במבצר באַיאַזיד, וטורגוקאסאוו מִלא את ידי הגענעראל קעלבאַלי-כֿאָן להרים פעמיו בראש אנשי חילו ולהושיע את הנצורים במצודה ההיא. והנצורים בראותם כי ביום כ“ב וביום כ”ג לחֹדש חדלו התוגרמים להִלָחם בהם, האמינו כי הפחה פֿאיק נסג אחור מפני טורגוקאסאוו המסתער עליו ברוח גבורתו להִלָחם בו. ולמען דעת אל נכון אם כאשר יאמינו כן הוא, שלחו מאתים איש מֵחֵיל הנדבות (פֿרייוויליגע) להתנפל על מחנה התוגרמים, אך התוגרמים יצאו לקראתם בחמה שפוכה ויכום מַכַּת חרב ויתרם התמלטו בעור שניהם וישובו אל המצודה. ובעשרים וארבעה לחֹדש בשעה התשיעית בבֹקר, בִשׂרו הצופים אשר להרוסים כי שפעת אנשי חיל באים, ויאמינו הרוסים כי טערגוקאסאוו שלח להם רב ומושיע. ולא לשוא האמינו, כי באמת בא הגענעראל קעללבאַלי-כֿאַן עם גדודי אנשי חיל לעזור להם, ולעת הצהרים הגיעו עד מגרש באַיאַזיד. אך התוגרמים לחמו בם במלחמת תנופה ויגברו מהם וילחצום לשוב אחור ותוחלת הרוסים אשר במצודה נכזבה. אך גם אז לא אמרו הרוסים נואש ויחגרו שארית אוֹנָם להתיצב לפני אויביהם. והלחם אָזל מהנצורים מיום ליום עד כי ביום ששה ועשרים לחֹדש יוני לא מצא פְקִיד המצודה לחַלק לכל איש רק רבע ליטרא לחם נקודים וכף אחת מים, כי הפחה פֿאיק הסב עוד ביום שמנה עשר לחֹדש את תעלת המים, אשר ממנה ישתו יושבי באַיאַזיד, אל מקום אחר, ולא נשארו במצודה רק מֵי מָצוֹר אשר הכינו להם הנצורים בטרם סגרו אותם התוגרמים בתוך המצודה. גם על מֵי הגשם לא קִווּ אז, כי בתקופת השנה ההיא לא יֵרד שם גשם, גם לא חצבו להם בורות לְהַקוֹת אליהן את מֵי הגשם מֵחֹסֶר הכלים הדרושים לחפץ הזה. ובשבעה ועשרים גם בשמנה ועשרים יום לחֹדש יוני הוסיף הפחה פֿאיק להרעים בכלי תותח על המצודה וירעישנה ויפרוץ בה פרצים. ובתשעה ועשרים לחֹדש הוסיף עוד הפעם לעלות על המצודה בסערת מלחמה, אך גם בפעם ההיא הִכּוּ אותו הרוסים אחור וידיו לא עשו תושיה. אולם תקות הרוסים רָפתה מאז והלאה והרעב הֵחל לשַלח את חִצָיו בהם, גם המים אזלו כמעט מכליהם ויהיו צִחֵי צמא.


12 §

ברביעי לחֹדש יולי שלח הגענעראל קעלבאַלי-כֿאַן ופקיד החיל השר פֿיליפאָוו דברי תקוה אל אנשי חילנו הנצורים ויחַזקו ידיהם לחַכות עוד ימים אחדים עד אשר יבואו ויושיעום ממצוקותיהם. הדברים האלה הרהיבו בנפשות אנשי המצב עֹז ולא שמעו לדברי התוגרמים אשר דרשו מהם עוד הפעם להסגיר לשבי נפשם, וגם אחרי אשר יָספו התוגרמים בששה לחֹדש להרעים על המצודה בכלי תותחיהם הגדולים, לא הסגירו את המצודה בידם. והתוגרמים התמרמרו על הרוסים ביתר עז ויוסיפו להרעים עליהם כדורי אש ביום השמיני וביום התשיעי והעשירי לחֹדש. ובין כֹה וכֹה נסע יצא טערגוקאסאוו בשמיני לחֹדש בראש שמנה מחנות אנשי חַיִל רַגְלִי וארבעה גדודים דראַגאָנים וחמש עשרה להקות קאָזאַקים וארבעה ועשרים כלי תותח ויתגר מלחמה בהתוגרמים ובגבורות ישע ימינו לָחַץ אותם לעזוב את מְצוֹר באיאזיד ולשוב אחור, וישמעאל פֶחה אשר שמר עקבי טורגוקאסאוו אֵחַר המועד, ובבואו לעזור להפחה פֿאיק, ראה כי כבר נלחץ הפחה לעלות מבאיאזיד, וישב גם הוא ריקם, כי לא עָרב את לבו לתגר הוא לבדו עם הרוסים מלחמה. במֶשך ימי המצור אבדו הרוסים ארבע מאות ושמנים איש, חללים ופצועים, ויתרם היו עייפים ויגעים, אך עשו להם שֵׁם באֹמץ רוחם כגבורי חַיִל אשר לא יֵחתו ולא ישובו מפני כֹל בעת צר ומלחמה. להציב מַצב חָדש במבצר באיאזיד, לא מצא טערגוקאסאוו לנחוץ, יען כי העיר נֶחרבה והיתה למעי מפלה בידי התוגרמים ורוח דֶבֶר וְקֶטב בחוצותיה השוממים מכֹבד פגרי אדם ונבלות הסוסים המֻשלכות כדֹמן על פני האדמה. והמצודה היתה גם היא למעי מפלה ואין עוד להרוסים חֵפץ בה, על כן הִסיע טערגוקאסאוו את אנשי חילו מבאיאזיד וישב דרך מַעברות אַגרידאַג למחוז אוגדיר ויביא אתו את ארבעה כלי התותח ויתר כלי נשק אשר לקח מהתוגרמים במלחמה. כי גם בימים ההם אשר חדלו אנשי חילנו ללחום מלחמת תגרה בתוגרמים בגלל מספרם המעט מול מספר התוגרמים, לא נפל לבם ולא רפו ידיהם ובכל עת ובכל מקום אשר התגרו בהם התוגרמים, מִגֵן רוח גבורתם גם במלחמת מָגֵן את אנשי מלחמתם בידיהם. אך מעת אשר באו אנשי חַיִל חדשים עם שרי צבא גבורי כֹח מאיירופא לעזור לאחיהם הרוסים בארמעניא התוגרמית, התאזרו ברוסים אנשי המלחמה עֹז ביתר עָז ובמלחמות תגרה ומלחמות תנופה נלחמו ויעשו להם שֵׁם גדול בגבורים, וביום ארבעה עשר ולמחרתו ביום חמשה עשר לחֹדש אקטאבער בהתחולל מלחמה עזה מאד במחוז וויזינקאֶי (Wisinköi) חשפו צבאות חילנו את זרוע עֻזם וַיַטו ידם וַיַכו במחנה התוגרמים מכה גדולה ונוראה, מכה נצחת, וַיְגַדְעוּ את זרוע מוקטאַר שר צבא התוגרמים וכגבורים משכילים יצאו מהמלחמה ההיא. רוח החיה באופני המלחמה ההיא, היו שלשה גענעראלים אבירים מלֻמדי עצה וגבורה למלחמה, הלא הם: היימאַן, ראַפ ולאַזערעוו. וזה האחרון הפליא לעשות ביתר שאת מיתר שרי החילים, כי הוא סבב את התוגרמים ויקיפם באנשי חילו בהשכל ודעת מבלי אשר ידעו הם את דרכיו ותחבולותיו, ועל ידו הצליחו הרוסים להשתער על אויביהם מפניהם ומאחריהם. במלחמה הגדולה ההיא נפלו מהתוגרמים חמשה עשר אלף איש שולף חרב, מהם נפלו חללים ומהם נִשבו במלחמה. בין שבויי חרב ההם היו גם שבעה פַחות (פּאַשאַס). מהשלל הרב אשר שללו הרוסים היו גם שלשים ושנים כלי תותח גדולים ויתר כלי נשק במספר רב גם אבק שרֵפה וכדורי קלע ועוד חפצים רבים הדרושים לאנשי מלחמה. זולת כל השלל הרב והעצום, מצאו הרוסים גם אסמים מלאים בר וצידה וכל אֹכל נפש עד כי הצטידו לימים רבים. ובמחיר הנצחון הגדול והנכבד ההוא, לא הִרבו הרוסים לפי ערך הנצחון, כי לא נפלו מאנשי חילם במלחמה הנוראה ההיא כי אם מאתים וארבעים איש לפי חרב ומהם שבעה פקידי חיל (אָפֿפֿעצירע), ואלף ומאתים איש נפצעו ובתוכם חמשים פקידי חיל. כל יודעי דבר מלחמה יעידו כי הנצחון ההוא (ביום חמשה עשר אקטאבער שנת 1877 (תרל"ז)) הוא אחד מהנצחונות הנפלאים הנודעים בדברי ימי הרוסים, ובאמת יָקר למצוא בספרי המלחמות לכל העמים נצחון כזה, וְלוּ חשו אז רוכבי הרוסים להתנפל על התוגרמים גם הם בעת אחת עם חֵיל הָרַגְלִי, כי אז לא נשאר מכל צבאות התוגרמים שריד ופליט, ורק מאשר לא יכלו הרוכבים ההם מִסִבָּה לא תלויה בם להגיח עליהם בעת רצון ההיא, מצא לו הפחה מוקטאר ידים לנוס מהמערכה עם פליטי חרב מאנשי חילו אל מבצר קאַרס ותהי להם נפשם לשלל.


13 §

עיף ויגע, מֻכה ונענה נס הפחה מוקטאר עם פליטי חרב מאנשי חילו ויחש מפלט לו במבצר קאַרס. שם ישב כאיש אֹבד עצות ולא קם עוד רוח בו, אך לאט לאט התנער מתרדמת יגונו ומעט מעט החל רוח גבורתו לפעמהו. עד מהרה הֵביא עצה כדת מה לעשות בעת רעה ההיא, ותהי ראשית מעשהו להציג שמֹנה עשר גדודים (באטאיליאָנען) בתוך המבצר ולצַות לכל אזרחי קאַרס אשר כֹח בהם לצאת לקראת נשק, לחגור כלי מלחמה ולהסתפח אל גדודי אנשי חיל ההם, עד כי הניח אחריו צָבא רב בתוך המבצר להתיצב לפני הרוסים, והוא בראש עשרים גדודים משארית מחנהו נסע יצא מקאַרס ופניו מועדות אל מחוז סעווין אשר עשה שם חיל בַּעֲמוֹד ההצלחה לִימִינו. גם קִוָה כי יִלָווּ אליו שמנה עשר גדודים ההם הנצבים אצל מחוז פּעננעק ומחוז אָלטַי, גם מערזערום נהרו אליו עשרים גדודים. וַיְקַו עוד כי גם הפחה ישמעאל האַקי ימהר לבוא עם גדודי אנשי חילו אליו אל מחוז סעווין. ובאופן הזה קִוה מוקטאר לאסוף אליו אצל סעווין במֶשך שני ימים מחמשה ועשרים אלף עד שלשים אלף אנשי חַיִל רַגְלִי וּפרשים ובעלי נשק כבדים. אך לא כאשר קִוה כן היתה, כי בשנים ועשרים לחֹדש אקטאבער בבואו אל מחוז חֶפצו, ראה כי רק כשמנה אלף איש משרידי מחנהו נאספו אליו, אך מערזערום גם מפעננעק ואָלטי לא בא איש אל מחנהו וגם תוחלתו על הפחה ישמעאל האַקי נכזבה, ועם מְתֵי מספר אנשי החיל אשר ברגליו, נבצרה ממנו כל מזִמה לעשות תושיה. ושר צבא הרוסים אחרי הנצחון הגדול אשר נָצח את התוגרמים, שָׂם לפניו שלשה דרכים הנחוצים מאד לבַצע את כל מעשה המלחמה בארמעניא התוגרמית, הלא הם: להביא את עיר הבצורה קאַרס במָצור וללכוד את מצודתה הגדולה והבצורה מאד, לרדוף אחרי הפחה מוקטאר ולהשיגו וּלְיַדות את קרנותיו במלחמת תנופה בטרם הַגִיעוֹ לערזערום לְהִשָׂגֵב בתוכה, ולהכות את חיל ישמעאל האקי לבל יוסיף עוד להרגיזם בחרב מלחמה, או להפריד בינו ובין מוקטאר לבל יתחברו יחד להיות איש לזרוע אחיהו ביום קרב ומלחמה.


14 §

והפחה מוקטאר הִזעיק בשלשים ואחד לחֹדש אקטאבער את שרידי אנשי חילו אל מבצרי המעבָרה אשר בהר דעוועבאָזוּן, גם אסף אליו עוד גדודים רבים ממבצר ערזערום ויתיצב הָכֵן למלחמה. וגם הגענעראל היימאן הזעיק את אנשי חילו וירם פעמיו לערוך קְרָב על מוקטאר ולתפוש את מבצרי המעבָרה אשר נִשגב בם. וביום הרביעי לחֹדש נאוועמבער נפגשו שני המחנות ומלחמה עזה התלקחה ביניהם. המלחמה ההיא הֵחֵלה בבֹקר בשעה התשיעית, ומוקטאר אשר שלהבת אש הנקמה בָּערה בו על אֹדות המגפה הנוראה אשר נִגף במלחמת וויזינקאֶיי לפני הרוסים, אָזר גבורת רעם וכאריה משחית התנפל על אנשי מלחמתו ולא נְתָנָם לָגֶשֶׁת אל מִבְצְרֵי עֻזוֹ, והנצחון היה צוֹלֵעַ מהבקר ועד הצהרים ולא נודע יד מי על העליונה. אך בשעה השלישית אחר הצהרים השתערו הרוסים פתאֹם על התוגרמים, וילחצום לעזוב את מבצריהם, ולולי דָאָה מוקטאר כנשר בראש גדודי גבוריו להציל את אנשי חילו ברגע ההוא אשר נָשתה גבורתם, כי אז היתה תבוסתם שלֵמה. אולם חֹסֶן ישועת התוגרמים לא התעורר גם בפעם הזאת, כי בשעה החמישית אחר הצהרים התנגשו כל גדודי הרוסים חֵיל היימאן יחד גם נוספו עוד עליהם אנשי חיל חדשים וכֻלם יחד הריעו תרועה גדולה ויתנפלו על התוגרמים, ואז נבהלו התוגרמים ונחפזו, ותהי חרדה גדולה ביניהם, הַמַצָב והמשחית חרדו גם המה, ויפנו עֹרף לפני הרוסים וינוסו מנוסת חרב ויחישו מפלט למו במבצר ערזערום, והפחה מוקטאר ראה את תבוסתם ואת מנוסתם ולא עצר כח לעצור בהם וְנִסְחַף גם הוא עִם גבוריו בתוך שֶׁטֶף העז ההוא ויבוא בשערי ערזערום להתרפאות שם ממכותיו האנושות. והרוסים לא הרבו במחיר הנצחון הגדול ההוא, כי לא נפלו מהם רק כשמֹנה מאות איש ומהם שלשים פקידי חיל, ובמחנה התוגרמים נפלו יתר הרבה מזה במלחמה ושלש מאות איש נפלו שבויי חרב בידם, גם שלל רב מצאו הרוסים, וששה ושלשים כלי תותח גדולים ועוד כלי נשק רבים נפלו ביד המנַצחים ביום ההוא. והגענעראל היימאן תפש אז את רֻכסי הררי דעוועבּאָזוּן וַיִשָׂגֵב שם, ומשם עָרַךְ הַכֹּל למלחמה על מבצר ערזערום. ובעצם היום ההוא נפגשו עוד גדודי רוסים ותוגרמים במסלה העולה לערזערום ותהי מלחמה ביניהם, וגם שם התגברו הרוסים על אנשי מלחמתם ויגרשו אותם מפניהם ולעת ערב תקעו אהליהם על המסִלה העולה אל המבצר ההוא לעצור בעד התוגרמים מִבּוֹא לעזרת אחיהם אשר בתוך המבצר. ויושבי ערזערום (עיר הראשה אשר בארץ ארמעניא) שמעו את הנצחון הגדול אשר נצחו הרוסים את התוגרמים במבצרי רעוועבאָזיר, ותרפינה ידיהם וימס לבבם ולא קמה בהם רוח להִלָחם עם צבאות חילנו גבורי החיל, אך מוקטאר לא נשען עליהם כי אם על התוגרמים אנשי חילו אשר הציגם במבצרי העיר ההיא ועל התוגרמים אזרחי העיר אשר מספרם רב ונפשם גחלים תלהט לְהִלָחֵם מלחמות בני עַמם ובני דתם. אך גם לבו לא היה סמוך ובטוח להציל את ערזערום מיד הרוסים בגבורת ישע ימינו. כי בראשית ימי האביב כאשר הוּרַם לשר צבא תוגרמה בארמעניא, לקח אִתו את אוצר כספו, מילליאָן פֿראַנק וָחֵצִי, ויביאהו לערזערום וַיַפְקֵד עליו שומרים, ועתה אחרי אשר נִגף לפני הרוסים במעבר דעוועבאזור לקח את אוֹצָרוֹ ההוא מערזערום וישלחהו ביד מתי סודו לקאנסטאנטינאפעל. ובזה הוסיף עוד להרפות את ידי אזרחי ערזערום, כי ראו כי גם שר צבאם מעֻזם ומשגבם לא יאמין אם תעז ידו על אנשי מלחמתו וְיַצֵל את העיר והמצודה בידם ביום קְרָב –. והרוסים בטחו כי על נקלה יצלח חפצם בידם ללכוד גם את ערזערום, והגענעראל היימאן אשר חסה עינו על יושבי העיר לבל יסופו במלחמה, נִסָה להפיל עליהם חתת ובלהות לבעבור יסגרו את העיר בידו בלי סערת מלחמה, וַיָעַד בם כי אם יַקשו עָרפם ויתיצבו בזרוע רמה לפניו, יַרְעֵם על העיר רבבות כדורי כלי תותח עד רֶדת חומותיה הבצורות ואז יַתֵּר את ידי אנשי חילו לשלול שלל וְלָבֹז בז בתוכה שלשה ימים רצופים. אך התוגרמים אנשי המלחמה גם התוגרמים האזרחים יושבי העיר לא אבו ולא שמעו לדבריו ולא פחדו ולא יָראו מפניו ויֵחָלצו חושים וזרועם חשופה וחרבם שלופה למלחמה. אז נועץ הגענעראל היימאן להסיע גדודים אחדים מאנשי חילו ולמַלאות ידם להשתער כאיש אחד על התוגרמים באישון לילה ואפלה ולבַהלם ולהרעישם בטרם ימצאו את ידיהם לתפוש חרב בכף. ואם הצליחו כל הגדודים ההם לעשות כדבר היימאן, כי אז שברו את זרוע התוגרמים בפעם אחת, אך מהגדודים ההם לא הגיעו למחוז חפצם רק גדוד אחד ויתרם תּעו באשון חֹשך ולא מצאו נתיבתם. ואנשי הגדוד האחד אשר באו למחוז חפצם, הֵרִיעו פתאם בחֶשכת הלילה תרועת מלחמה וישתערו ברוח גבורה על התוגרמים הצובאים באחד ממבצרי ערזערום הנקוב בשם אַסיסיע ויפילו בהם חללים רבים וישבו מהם שבי, חמש מאות וארבעים אנשי מלחמה, ותשעה עשר פקידים. אך כאשר יצא השמש על הארץ ראו הרוסים כי יתר גדודי אנשי חילם לא באו לעזרתם והתוגרמים במספר רב ועצום מהם יצאו חוצץ לְהִלָחם בם ועל כן נלחצו לעזוב את המבצר אשר לכדו בגבורתם ויקחו את התוגרמים השבוים אתם ויסוגו אחור. אך התוגרמים רדפו אחריהם בחרב ומלחמה כבֵדה התלקחה ביניהם, ואז מִהרו יתר צבאות אנשי חילנו לעזור לאחיהם ויגרשו את התוגרמים מפניהם וישובו אל מקומם הראשון.


15 §

ולאָריס מעליקאָוו לָבַשׁ עז וַיֵט שֵנית ידו על קאַרס הבצורה ויַצָר עליה מפאת תימנה וַיוֹר זִקים חִצים וכדורי בלע על מבצריה. ועוד בתשעה עשר יום לחֹדש אקטאבער באו גדודים אחדים מאַרדאַגאַן ויחנו על העיר בפאת צפונית והתוגרמים התנפלו עליהם ויתגרו בם מלחמה. ובעשרים לחֹדש הביא לאריס מעליקאוו כלי מצוֹר וכלי מפּצים מאלכסנדראָפּאָל לנתוץ ולנתוש בהם את מבצרי בתי קאַרס גם שפך סוללות וַיִבֶן צריחים ויעל עליהם כלי תותח, ובשלשה ועשרים לחֹדש החל לירות על העיר בפאת דרומית. אך בטרם נחל לספר הליכות המלחמה הגדולה הזאת, נציגה בזה בדברים קצרים תורת עיר קאַרס הבצורה והעתים אשר עברו עליה עד ימי המלחמה האחרונה הזאת: מִבְצְרֵי קאַרס נפלגו לשני ראשי פלגות: הפלגה האחת התנוססה בפאת דרומית ונשקפה על פני חוף נהר קאַרס היָמין, והפלגה השניה התנוססה בפאת צפונית ונשקפה על פני חוף נהר קאַרס השמאלי. הפלגה הראשונה תכיל בתוכה את החלק הגדול מהעיר אשר יושביו הם ארמענים ותוגרמים, גם שם בנויה על ראש סלע כבד מצודה גדולה ואנשי מַצָב צָבאו שם תמיד כל הימים. ראשי המבצרים בפלגה הזאת נקובים בשמות: מבצר קאַראַדאַג, האַפיס פאַשא, קאַנלי וסוּוואַרי. ומסִלה אחת חִברה אותם יחד. בפלגה השניה נמצאים המבצרים הנקובים בשמות: טְשִׁים או טעד כֿאַראב, נֹכח מבצר סוּוואַרי, אחריו מבצר דיג טעגע לפאת צפונה מבצר טאַכֿמאַס, מבצר טשאַכֿמאַך לפאת קדמה, מבצר מוּכֿליס. הסוללות הנקובות בשם אַראַבּטאַביא, בּלוּם פאַשאַטאַביא, אינגליסטאַביאַ ועוד מבצרים ומצָדות סלעים, דָיֵק וצריחים, מגדלים ובַחונים, כלי תותח וכל כלי נשק במספר רב ועצום, אסמים מלאים אבק שרפה וכדורים משחיתים וכל כלי קרב ומלחמה. מספר חיל התוגרמים הצובאים בקארס עם אזרחי העיר אשר כֹח בהם לעשות מלחמה, היה עשרים אלף איש ומספר כלי התותח ויתר כלי הנשק אשר בידיהם, היה שלש מאות. במשך מאה וחמשים שנה האחרונות נלחמו אויבי תוגרמה על העיר הבצורה והעתיקה הזאת ארבע פעמים להוריד ממנה עֻזה. בשנת 1735 (ה“א תצ”ה) הביא אותה נדיר מלך פרס במצור וילחם בה בחזקת ידי אנשי חילו אשר מספרם היה יותר ממאה אלף איש שולף חרב. אך בכל צבאות חילו הגדול ובכל כלי התותח הרבים והעצומים אשר לו לא הצליח ללכוד אותה בסערת מלחמה. בשנת 1807 (תקס"ז) עלו הרוסים למלחמה עליה וגם הם לא עצרו כח להבקיענה אליהם ולהוריד גאון עֻזה, בשנת 1828 (תקפ"ח) יָספו הרוסים להִלָחם בה, ובפעם ההיא לכדו אותה אחרי מלחמת שלשה ימים וימצאו שלל רב ומלקוח עצום: עשרת אלפים איש ומאה וחמשים כלי תותח ועוד כלי נשק וכלי מַפָּץ רבים מאד. בשנת 1855 (תרט"ו) הוסיפו הרוסים לעלות עליה בסערת מלחמה, וגם בפעם ההיא תפשו אותה בחרבם ובקשתם. ועתה באה העיר בפעם החמישית במָצור והרוסים הרעישו את חומות מבצריה בכל עֹז בטרם לָכדם או ערזערום, כי בנפול קאַרס ראשית גבורת התוגרמים בארמעניא בידם, אז יֵקל להם ללכוד גם את ערזערום ויתר המבצרים הנופלים ממנה בתֹקף וחֹסן.


16 §

לאָריס מעליקאָוו עִתֵּד את יום שבעה העשר לחֹדש נאָוועמבער לעלות בו ברעש מלחמה על קאַרס ולהוריד ממנה עֻזה, ובעצם היום ההוא התחולל סער המלחמה בתעצומות עֻזו ובעזוז נוראותיו. הגענעראל לאַזערעוו הגיח בראש אנשי חֵיל הרגלי אשר תחת פקודתו על העיר בפאת מזרחית דרומית, והגענעראל גראַבּע עם צבאות חילו השתער עליה בפאת מערבית דרומית, ועל פאה הצפונית התנפלו הגענעראלים ראָפּ וקאָמאַראָוועם גבורי החיל אשר תחת דִגלם, ועל המסִלות העולות לקאַרס שוטטו הפרשים רוכבי סוסים אבירים אשר בצבאות הרוסים. לאַזערעוו התעתד לעלות בסערה על המבצרים הנקובים בשמות קאַראַפּאַטלאַק, קאַראַדאַג, האַפֿיס-פּאַשאַ, וגראַבּע התעתד להרעיש את חומות המבצרים קאַנלי וסוּוואַרי. גדודי הרוכבים התעתדו להתיצב על המסִלות סביבות קאַרס לעצור בעד התוגרמים הנסים והפלטים מתוך העיר. ובעצם הלילה ההוא בשעה התשיעית התעתדו כל אנשי החיל לעלות על העיר בסערת מלחמה עד רֶדת חומותיה הבצורות. מספר כל חיל הרוסים אנשי המלחמה, היה רק שמֹנה עשר אלף. ובשעה התשיעית באישון לילה בהיות דומיה ושקט על פני כל הארץ, נשמעו פתאֹם קולות אדירים, תרועת מלחמה, רעמים נוראים, ברקים ואש לוהט ותמרות עשן. כי הרוסים השתערו בסערת גבורה על העיר הבצורה בפאת דרומית, והגענערל לאזערעוו שלח שני גדודים מֵחֵיל הַנְדָבוֹת להרעיש את מבצרי קאַראַפּאַטלאַק וקאַראַדאַג, ואחרי מלחמה עזה נפלו שניהם בידי הרוסים. ולאַזערעוו עם ראשי גדודי גבוריו הגיח על המבצרים האַפֿיס־טאַבּאַ, עכֿאַלי ויתר המקומות הבצורים, ובאופן נפלא תפש אותם ויגרש את התוגרמים מתוכם. אך על מבצר האפֿיס-פּאַשאַ היתה מלחמה כבדה בין הרוסים והתוגרמים, התוגרמים לחמו כגבורים ויהדפו פעמים אחדות את הרוסים אחֹרנית, אולם לאחרונה גברו הרוסים ויתפשו גם את המבצר ההוא בחֹזק יד. גם על מבצרי פֿייצי, קאַנלי וסוּוואַרי נלחמו התוגרמים ברוח גבורה, ורק אחרי מלחמה ממֻשכה נָצחו גדודי הגענעראל גראַבע וילכדו את המבצרים ההם. ואחרי אשר ידעו לאזערעוו וגראַבע כי עוד מעט יֵצאוּ מהמלחמה הזאת בעטרת הנצחון, צִווּ לאנשי חיל המאסף אשר להם לבוא בתרועה וקול שופר בשערי העיר ולהֵאָחז בתוכה. ובעת אשר לאזערעוו וגראַבע רועשים ברעש מלחמה על מבצרי קארס בפאת דרומית, הרעישו הגענעראלים ראַפּ וקאָמאַראָוו את חומות המבצרים בפאת צפונית לבל יתחברו התוגרמים יחד להִלָחם כאיש אחד חבֵרים באנשי מלחמתם. אך בתוך העיר וסביבות המבצרים הדרומים אשר נפלו כמעט בידי הרוסים, התאספו המונים המונים מאנשי חֵיל התוגרמים ויתנפלו בגבורה נמרצה על הרוסים וכאנשים נואשים לחמו אתם בחשכת הלילה, ותהי מהומה ומבוכה ומבוסה בתוך הלוחמים, כי לא ראו איש את אִישוֹ ופעמים רבות נלחמו רוסים עם רוסים ותוגרמים עם תוגרמים, והמלחמה הזעומה ההיא התעודדה עד אשר עלה השחר, ואז ראו התוגרמים כי המבצרים הדרומים נפלו כבר בידי הרוסים וימס לבבם ותרפינה ידיהם ובמנוסה ובבהלה עזבו את העיר להִמָלט על נפשם, אך עד ארגיעה ראו כי אָבד מָנוֹס מנהם, כי רוכבי הרוסים השוטטים סביבות העיר הדביקום ויקחו אותם בשביה. גם יתר חיל התוגרמים שרידי החרב נסו מהמבצרים הצפונים וגם אותם כִּתְּרוּ רוכבי הרוסים ויקחום בשביה. וביום שמֹנה עשר לחֹדש נאוועמבער בבֹקר בשעה השמינית בא הַקֵץ למלחמת קאַרס, והעיר עם כל מבצריה נכבשה ביד הרוסים, ולאָריס מעליקאַָוו נְגִיד המלחמה הזאת ורוח החיה בכל אופניה בא בשעה עשתי עשרה במרכבת עֻזוֹ ונצחו בשערי העיר המנֻצחה, ולמחרת היום ההוא הופיע גם הנסיך הגדול מיכאל בשערי העיר ואנשי החיל קִדמו פניו בתרועה ובקול שופר ובכל אותות כבוד וָעֹז. הנה כי כן נפלה העיר הבצורה והעתיקה בכל ערי ארמעניא בידי הרוסים בסערת מלחמה אחת ובלילה אחר מִלֵילוֹת החֹרף. במלחמה הזאת היה מספר החללים והפצועים במחנה הרוסים אַלְפַּיִם ושבע מאות, והתוגרמים נפלו חללים ופצועים חמשת אלפים איש, ועשרת אלפים איש נפלו שבי בידי מנַצחיהם, ובבתי החולים מצאו הרוסים ארבעת אלפים וחמש מאות חולים ונפצעים אשר הניחום התוגרמים שם ורופאים לא נמצאו כמעט בכל העיר לחַבש פצעיהם ולגהות מהם מָזוֹר. והרוסים מצאו שלל רב מאד במבצרי קאַרס: שלש מאות כלי תותח גדולים ויתר כלי נשק רבים ושונים, אסמים מלאים אֲבַק שרֵפה וכדורי קלע, אוצרות בר וצידה ועוד חפצים רבים הדרושים ונחוצים לאנשי מלחמה. אחרי כן שלח לאָריס מעליקאָוו מחנה גבורים לעלות על מבצרי ערזערום ולהרעיש חומותיהם עד רִדְתָּם.


הרוסים צָלחו את נְהַר דאָנוי אצל עיר בראַיילאַ וגאלאץ ואצל עיר סימניצא. גם עָברו את מַעברות (פּאֶסע) הררי הַבאַלקאַן וּדְבַר גבורתם ועֻזם וְנִצְחָם.


17 §*

עתה נשובה נא אל צִבאות גבורי רוסיא אנשי חילנו אשר עזבנו אותם על שפת נהר דאָנוי ונודיע בזה כי בעת אשר נִלחמו אנשי צבאותינו בארמעניא התוגרמה בארץ אזיא, עָברו כבר גבורי אנשי חילנו ההם את נהר דאָנוי ובעת אחת לחמו במלחמות תנופה גם בחיל התוגרמים אשר בתוגרמה האיירופית וילכו מחיל אל חיל כגבורים משכילים. מַעבר הרוסים את נהר דאָנוי, הוא אחד מהפָּעלים הגדולים אשר יָקר למצוא כמוהו בספר מלחמות התבל, כי בתקופת השנה ההיא, גָאֹה גָאָה הנהר הגדול הזה וּמֵימָיו העזים והעצומים פרצו גבולם ושָׁטפו וָעברו על גדותיהם כִּבְרַת ארץ רַבָּה וקצֹר קצרה יד כל חכמי חרשים לִבְנוֹת עליהם מעבָּרות וגשָרים, ואניות תוגרמה מצֻפות ברזל וחמֻשות כלי שחת ומות, שוטטו ארחות הנהר לירות כדורי משחית על הרוסים מכל עבָרים בעָברם את הנהר הזה. ועל חוף הנהר השני מתנוססים מבצרי התוגרמים וּפיוֹת כלי תותחיהם הנוראים פתוחים מול הרוסים להמטיר מבול אש לוהט על ראשיהם, גם צבאות חֵיל תוגרמה נצבים על החוף לְקַדֵם ברבבותיהם את האויב ולהרעים עליו רבבות רעמים וברקים אם יָהִינו לָגֶשֶׁת אל החוף גבול ארץ תוגרמה. אך הרוסים לא יֵחַתּוּ מֵחַתְחַתֵּי מָוֶת כאלה ולא ישובו מפני כֹל ויצלחו את מֵי הנהר הרבים והעצומים ודרכם היתה צלֵחה. על פי פקודת הנסיך הגדול ניקאָלאַיי ניקאָלאַייעוויץ שר שרי הצבא, התעתד יום שבעה ועשרים לחֹדש יוני לְהָחֵל בו לעבור את הדאָנוי, וביום ההוא בשעה השניה בבֹקר ירדה המחנה הראשונה באנית שַׁיִט תחת פקודת הגענעראל מאַיאָר יאָלשין לצלוח את מֵי הנהר, בדומיה ודממה עברו אנשי החיל, גם המלָחים לא השמיעו קולם עד הגיעם אל חוף הנהר השני גבול תוגרמה, אך עוד לא הציגו כפות רגליהם על החוף והתוגרמים מָרֵי הנפש קִדמום בכדורי אש, ומרגע לרגע השתערו גדודים חדשים גם בעלי נשק כבֵדים, ומלחמה עזה התלקחה בין הרוסים והתוגרמים. הגענעראל יאָלשין הִזעיק עד מהרה את אנשי חילו ויערכם במערכות מלחמה, אך התוגרמים אשר מספרם היה רב ועצום מהם, התגברו עליהם ולא יכלו לעמוד בפניהם לולי חָשׁוּ אנשי המחנה השניה העוברת ארחות הנהר לבוא אל החוף ההוא גם הם ויעזרו לאחיהם ויהדפו את התוגרמים מפניהם וילכדו את הגבעות העוטרות את חוף הנהר וַיִשָׂגְבוּ שם. אחרי שתי מחנות רוסים ההן צָלחו עוד מחנות אחדות את הנהר ותהיינה לאגֻדה אחת. אחריהם עברו עוד גדודים רבים את הנהר, והתוגרמים לא יכלו לעצור בעדם אך נסו מפניהם אל המבצרים והמצודות אשר להם.


18 §

גם הקיסר אלכסנדר השני עבר בהודו וכבודו את נהר דאָנוי אחר עֲבוֹר גדודי אנשי חילו הראשונים ויקרא באזני הבולגארים את הקריאה הגדולה הזאת:

„בוּלגאַרים! צִבאותי עָברו את הדאָנוי ויבואו בשערי ארצכם אשר פעמים רבות לחמו בה להיטיב את מצב הנוצרים היושבים בחצי אִי הבאלקאני והדבֵקים בעם הרוסים כל הימים. אבותי הישרים הִצליחו להביא יֶשע ופדות לבני סערביא ורומעניא ולהאיר עליהם אור הדרור לבל יסורו עוד למשמעת אדונים זרים אשר החזיקו בהם בחֹזק יד. חליפות העִתים עם צבא התמורות היוצאות לרגליהן, לא עצרו כֹח לשַׁנות את רגשי האהבה המתנוססים בלבנו לאחינו בני דתנו, וכאז כן עתה עיני רוסיא ולבה פונים להושיע לכל משפחות הנוצרים המפֻזרים בנפות הבאַלקאַן. על פי פקודתי צלחו אנשי חילי את הדאָנוי ובראשם אָחִי האהוב ניקאלאיי ניקאלייעוויץ שר שרי הצבא, ואת ידו מלאתי לכונן בעבורכם חֻקים טובים ומשפטי צדק אשר בלעדם לא יוכל כל עַם ולשון לחיות חיי מנוחה ושלוה ולהתענג על רוב שלום. את החֻקים והמשפטים ההם לא לקחתם בחרבכם ובקשתכם וגבורתכם במלחמה, כי אם קניתם אותם במחיר ימי עֹנִי ותלאות עצומות אשר סבלתם על שכמכם שְׁנוֹת מאות רבות, במחיר דמיכם ודמי אבותיכם אשר הִרְווּ את ארץ מולדתכם מאז ועד עתה מפני היד השלוחה בכם –. אזרחי בולגאריען! מגמת פני רוסיא לא לנתוש ולנתוץ כי אם לבנות ולנטוע. ההשגחה העליונה מִלאה את ידי רוסיא לעשות שלום רב בין העמים יושבי חצי אי הבאלקאני השונים בשפתם ובתולדתם ודתם ולהביאם במַעדנות האחוה והידידות. צבאות רוסיא יסוככו מהיום והלאה ברוח משפט וצדקה על כל איש נוצרי ולא יניחו לאיש לעשקם או לנגוע בכל אשר להם, וכל איש אשר יזיד לעשות עָוֶל ולפַלס חמס ידיו בארץ, ישא עֲוֹנוֹ וענֹש יֵענש בפלילים. שערה אחת משערות ראשכם לא תִפֹּל ארצה מבלי אשר יֵענש המַפיל אותה. על כל דְבַר עון ופשע וחטאה יעמוד החוטא לפני כִסא המשפט, אם מושלמני או בן עַם אחר, וגמול ידיו יַעָשֶׂה לו ובעקב החטא יבוא העֹנש. לא בשנאה ולא בנקמה נתהלך עם יושבי הארץ הזאת, רק באמת ובמשפטי צדק ולבער את הרעה וְהַשֹׁד והחמס מיושבי חֲצִי אִי הבאלקאני. ואליכם המושלמנים היושבים בבולגאריען! אליכם אישים אקרא: שמעו נא לֶקח טוב והאזינו אִמרתי! בלב עצב זכור אזכור את כל הרעות אשר עשיתם בימים האחרונים האלה לְעַמֵי הנוצרים הנתונים בידכם בלי מגן ומחסה, את השֹׁד והחמס, הלחץ והאכזריות אשר המיטותם עליהם על לא חמס בכפיהם. התבל לא תכיל מעללי רֶשַׁע כאלה ולא תוכל לשכוח תועבות גדולות כמוהן. אמנם הפקידים והשופטים הרוסים לא יטפלו עונות היחידים על הכלל, רק החוטאים לבדם ישאו את עונם ורק בהם תגע חרב המשפט אחרי אשר ממשלתכם לא עשתה בהם שפטים אף כי ידעה את כל מעשיהם הרעים ואת החמס והשֹד אשר בכפיהם, ואתם כֻלכם הַכִּירוּ נא בלב טהור את צִדקת ה' וצדקת משפטו אשר הביא עתה עליכם, כֹּפוּ ראשיכם והצדיקו עליכם את דִין אלֹהי השמים אלֹהי המשפט! הכניעו נא לבבכם, שִׁמרו נא וַעֲשׂו ככל אשר יחרצו עליכם שופטי צדק ודורשי משפט אשר אקים בארץ הפרועה הזאת! אל תַּמרו את פיהם ועשיתם ככל אשר יאמרו לכם. לִמדו הֵיטב, הֱיו אזרחים ישרי לב, רודפי שלום ואוהבי אדם, כי אז ייטב לכם כל הימים ותשבו שאננים ובטוחים בארץ, כי דעו נא כי חייכם וכבודכם וכבוד משפחתכם, רכושכם וקניניכם וכל אשר לכם קדושים הם בעינינו וכל הנוגע בהם יִשָפֵט וישא עונו. ואתם הנוצרים הבולגאַרים! התעתדו לימים טובים הבאים לקראתכם, ימים אשר זִכְרָם לא יסוף מלבבכם ומלבות בניכם עד דור אחרון, ימים אשר תצאו מתחת סבלות המושלמנים ועֻלָם הקשה לֵאוֹר באור החֹפש והדרור. ועתה עליכם המצוה להראות לכל העמים כי אוהבי אדם אתם, שומרי אמונים והולכי תֹם, שכחו את אשר עשו לכם המושלמנים והסירו מלבבכם כל רגשי משטמה ונקמה על מעַניכם וצורריכם, עשו משפט וצדקה לכל בעלי דתות השונות היושבים בארצכם. התאחדו עִם אחיכם בני דתכם וּשְׁבוּ שֶׁבת אחים יחד, ובזה תיַסדו אגֻדתכם על האדמה אשר אתם יושבים עליה. הֵאָספו אל דֶגל הרוסים אחיכם אשר רוח גבורתם ונִצחם הֵעיר בכם רגשי גִיל וששון. בכל מקום אשר יכבשו הרוסים את הארץ הלזו לפניכם, יקימו סדרים חדשים וישרים ומשפטים צדיקים תחת חֻקים לא-טובים ומשפטים מעֻקלים אשר שררו עד כֹה בארץ הזאת. יושבי הארץ יהיו נקראים לקחת חלק במשטרי הממשלה החדשה תחת פקודת הפקידים אשר נפקיד אנחנו בארץ. הבולגארים ירימו מבחוריהם בחורים אמיצי לבב ובני חַיִל ויכוננו גדודי אנשי צבא לצבוא על ארץ מולדתכם, והם יהיו לאותות ומופתים כי עוד לא נָשתה גבורתכם ויש בכם כֹח להיות אנשי קרב ומלחמה. ואז תקימו לכם חַיִל גדול מזה למחסה ולמסתור מפני צר ואויב ולהיות עיניהם פקוחות לשמור את הסדרים והמשפטים הטובים והישרים בכל גבול ארצכם. והיה אם שמוע תשמעו בקולי, אם תשקדו על טובת ארצכם בכל לבבכם ובכל נפשכם ובכל מאֹדכם, אם תשימו לכם צדק לקו ומשפט למשקלת וכל מעגליכם תפַלסו בפֶלס האמת והאמונה, אז יֵדעו כל העמים והלשונות כי יאתה לכם הטובה הגדולה אשר עשתה רוסיא עִמָכֶם בַּעֲמַל ימים רבים ורוב אוֹנִים. שמעו נא בקול הפקידים הרוסים אשר אפקיד עליכם, והטו אזנכם לכל אשר יצַוו אתכם, כי מהם תוצאות חיים וישע ושלום רב לכֻלכם יחד. ואני תְפִלָתִי לך ה' אֵל שדי! כי תהי עוזר לנו להדוך צוררי הנוצרים תחתם ותשלח בִּרְכָתך הקדושה להצליח מעשה הצדק בידנו ולכונן אֲשֻרֵינוּ להגיע למחוז חפצֵנו“.


19 §

והנה דעת לנבון נקל כי מַעבר חילנו את הדאָנוי והקריאה הגדולה אשר קרא הוד הקיסר אלכסנדר באזני הבולגארים, הֵעירו קִנאת ממשלות אחדות באיירופא, אך יותר מכֻלן קִנאה אנגליא בהצלחת רוסיא, והמפלגה העוינת את רוסיא ובראשה הלאָרד ביקאָנספֿעלד, סגן המלחמה האַרדי ועוד שרים גדולים היושבים ראשונה במלכות אנגליא נועצו לב יחדו להשיב את צִי האדיר אשר לאנגליא בים התיכון אל חוף בעשיקא להיות סִתרה על קאנסטאנטינאפעל מפני הרוסים. צִי אדיר ההוא עמד לפני הימים ההם בחוף בעשיקא ההוא עד אחרית ימי חֹדש דעצעמבער בשנת תרל"ז (1876), ואז בשֶׁבת צירי מלכי איירופא בבירת תוגרמה להתיעץ על צפונותיהם, הֵאיץ הלאָרד סאליסבורי להסיע את הַצי האדיר מחוף ההוא אל מקומו הראשון, ועתה גמרו השרים הנזכרים אֹמר להשיבו אל חוף בעשיקא להפיל חֲתַת על הרוסים מִקְרוֹב אל קאנסטאנטינאפעל. גם נועצו לשלוח עוד גם עשרים אלף איש גבורי חַיִל במלחמת היבשה אל חֲצִי אִי גאליפאָלי לחסום את הדרך לפני הרוסים מִבּוֹא אל עיר ממלכת תוגרמה, אך הלאָרד סאליסבורי והלאָרד קאַרנאַרפֿאָן התאמצו לְהָפֵר את עצת השרים ההם החפֵצים קְרָבוֹת ויחזקו דבריהם על ממשלת אנגליא לשמור את דרך הבֵּינים (נייטראַליטאֶט) כאשר הבטיחה מראש. והסגנים הגדולים קראָס ונאָרטקאָט התערבו בדברי ריבות השרים ההם וימצאו פֵשר דָבר אשר נֵאוֹתוּ לו שתי הפלגות יחד, הלא הוא: לשלוח רק שש אניות־צִנָה לחוף בעשיקא ולבלתי שלוח אנשי צבא לגאַליפאָלי. האניות ההן באו בשלישי לחֹדש יולי אל חוף בעשיקא, בעשירי לחֹדש באו שם עוד ארבע אניות מלחמה להגן על קאנסטאנטינאפעל. אך אל אִי מאַלטאַ שלחה אנגליא צבא רב לעמוד שם על המשמר ולהיות עיניהם פקוחות על כל מצעדי רגלי הרוסים אנשי חילנו.


20 §

ואנשי חילנו הוסיפו לעבור את הדאָנוי באניות שַׁיִט, בדוברות ורפסודות, במעבָרות וגשרים, ויעברו כל המחנות העתידות למלחמה הגדולה הזאת, חֵיל הָרַגְלִי והרוכבים, נושקי כלי נשק שונים, הרובים בכלי תותח עם כלי תותחיהם ועם סוללותיהם וגם הכבודה עם כל החפצים הדרושים לאנשי קרב, ובראשם שר שרי הצבא, הנסיך הגדול ניקאָלאַיי ניקאָלאַייעוויץ עם כל פקידי החילים, שרי האלפים ושרי המאות איש על מחנהו ואיש על דִגלו, כֻלם צלחו את מֵי הנהר הרבים והעזים מבלי פְנוֹת אל הסער הסוער בעֻזו על פני הנהר ומבלי שום לב אל כדורי האש אשר המטירו התוגרמים על ראשיהם, וברוח גבורתם הגיעו אל מְחוֹז חֶפצם, אל עֵבר הנהר השני. שם קִדמום התוגרמים ויצאו בחרב לקראתם ובמלחמות תנופה נלחמו בם, אך הם התיצבו לפניהם כגבורים משכילים ויריעו ויצריחו ויכום ויכתום וירדפום בסערתם ויפיצום לכל רוח ויתפשו להם מְרוֹם הגבעות העוטרות את חוף הנהר ויבַצרו שם מְקוֹם עֶמדתם, ומשם הלכו הלאה הלוך ולכוד מקומות בצורים ומבצרי עֹז, ובכל אשר פנו הִצליחו. הן אלה קְצוֹת דרכם בכלל, ועתה נספר את כל הליכות מלחמותיהם בפרט: בשנים עשר יום לחֹדש יולי, אחרי בוא הנסיך הגדול ניקאָלאַיי בשערי עיר טירנאָוואַ, הֵרים הגענעראל גורקא פעָמיו בראש אנשי החלוץ אשר להמחנה התיכונה וישם פניו אל מחוז עלענאַ. גם שלח לפניו עוד גדודים רבים למקומות שונים לרד לפניהם את התוגרמים ולתפוש את מבצריהם. בששה עשר לחֹדש יולי נסע גורקא למחוז מאַגליש, אך בדרך פגע במחנה תוגרמים אנשי חיל למלחמה ומספרם רב מאד, ועד מהרה התחוללה מלחמה עזה ביניהם. התוגרמים המטירו כדורי אש על ראש אנשי חילנו מכל עבָרים, ובהיות מספרם רב ועצום ממספרם, לא יכלו הרוסים עֲמוֹד בפניהם. אך מהרה קל התאוששו וילחמו ברוח גבורה עד כי האמינו כי עוד מעט תעז ידם על אויביהם, אולם בעת ההיא באו גדודי תוגרמים חדשים ובחֵמה שפוכה השתערו על הרוסים. זמן רב היתה יד התוגרמים על העליונה, אך לאחרונה התגברו הרוסים עליהם. גם גדוד אנשי חַיִל מהבולגאַרים באו אז לעזרתם, והתוגרמים ראו כי אזלת ידם ויעזבו את מקומם ויסוגו אחור במסלה המובילה לעיר המבצר קאַזאַנליק. ולעת ערב בא הגענעראל גורקאָ עִם חֵילוֹ האביר למחוז מאגליש ויגרש משם את התוגרמים וַיַצֵג שם אנשי חיל למשמר. משם פָנה בשבעה עשר יום לחֹדש בבקר וילך להִלָחם בקאַזאַנליק הבצורה. היום בָער כתנור והמלחמה התלקחה שם כל היום ההוא, פעם הֵרים גורקא את ידו וגָברו אנשי חילנו, ופעם הֵרִים נְגִיד חיל תוגרמה את ידו וגָברו התוגרמים. כֹה פָּסַח הנצחון על שתי הסעיפים עד לעת ערב, ואז שלח גורקא גדודים אחדים מהעמק לעלות על ההרים הסובבים את קאַזאַנליק בפאת צפונית ולירות משם על התוגרמים בלי הפוגה, ואז כשלו התוגרמים ונפלו ולא עצרו כח לעמוד לפני אנשי חילנו במלחמה. גם מפלגת אנשי חֵיל תוגרמה אר באו מכפר שיפקא לעזור לאחיהם, היתה לא לעזר ולא להועיל להתוגרמים הנגפים, כי כבר תפשו להם אנשי חילנו את ההרים וּמִמְרוֹמֵיהֶם ירו כלי מות עליהם, וישפתום לַעֲפַר מות. ובנשף בערב היום ההוא, התמלטו פליטי התוגרמים בעור שִׁנֵיהֶם ונזורו אחור, אלה נסו למחוז קאַליפֿער, ואלה לכפר שיפקא להתרפאות ממכותיהם האנושות, וגורקא עִם אנשי חילו באו בשערי קאַזאַנליק וילכדוה וַיֵאָחזו בתוכה. במֶשך ששת הימים אשר יצא גורקאָ מטירנאָוואַ, עָבר עִם חֵילוֹ כברת ארץ בת מאה קילאָמעטער בדרכים מלאים חתחתים, ובשלשה ימים האחרונים נאחז בסבך מלחמות כבֵדות, עד כי הִגדיל לעשות. ובכל זאת – מסבה לא תלויה בו – אֵחַר בגלל מלחמת קאזאנליק, את היום אשר בו הִתְעַתֵּד לעזור לאנשי חילנו אשר נלחמו במַעבר הר שיפקאַ, כאשר נספר בזה.


21 §

הפעולה הראשית אשר עִתֵּד הנסיך הגדול את גורקא לפעול במלחמה הזאת, היתה להשתער על מַעבר הר שיפקא בפאת דרומית, בעת אשר ישתער עליו הוא (הנסיך הגדול) מפאת צפונית, והיום אשר נועד לעשות בו את המלחמה הזאת, היה יום שבעה העשר בחֹדש יולי. אך ביום ההוא נאחז גורקא בסבך מלחמה כבדה אחרת אצל קאזאנליק ורק אחרי עמל רב הצליח ללכוד את העיר ההיא. ובעצם היום ההוא השתערו צבאות הנסיך הגדול על מעבר שיפקא מפאת צפונית, וגורקא לא יכל להשתער אז מפאת הדרומית, ותקות הנסיך הגדול לא באה ביום ההוא. כי בארבעה עשר לחֹדש יולי הסיע הנסיך הגדול את אנשי חילו מטירנאָוואַ מול מעבר הר שיפקא, וביום שבעה העשר לחֹדש הריעו אנשי החיל תרועת מלחמה על התוגרמים הצובאים במַעבר ההוא בפאת צפונית. ואת המעבר ההוא בצרו התוגרמים בימים האחרונים, שפכו סוללות והֶעלו עליהם כלי תותח גדולים, בָּנו צריחים ומבצרים חזקים, אך צבאות אנשי חילנו אמיצי הלב בגבורים, הגיחו ברוח גבורה מול המעבר ההוא מפאת צפונית, בתקותם כי גורקא עם חֵיל גבוריו יגיחו וישפכו כֹבד מלחמה על המעבר ההוא מפאת דרומית. עד הצהרים לחמו הרוסים כאריות, אך בראותם כי גורקא לא בא עוד ומספר התוגרמים רב ועצום מהם, נסוגו אחור מפני כדורי האש אשר הטילו האויבים עליהם, ויאספו את מחניהם ולא יספו להִלָחם ביום ההוא. וגם ביום שמֹנה העשר לא עשו מלחמה. אך בעצם היום ההוא בא גורקא בראש אנשי חילו אל המקום ההוא ויתגר בהתוגרמים מלחמה מפאת דרומית. כי ביום שמנה העשר לחֹדש יולי, אחרי אשר נחו מעט גדודי גורקא מעמל הדרך, הסיע את אנשי חילו מול הכפר הנקוב בשם שיפקא, וגדודי תוגרמה הצובאים שם מנגד, ראו כי רעה נגד פניהם ונפשם ידעה מאד כי לא יוכלו לעמוד לפני הרוסים הצועדים לעומתם קוממיות בצעדי אוֹנָם, שלחו לקראתם מלאך שלום ובידו נֵס לָבן אוֹת השלום, וגורקא צִוה לאנשי חילו לעמוד תחתיהם וישלח גם הוא מלאך שלום אל מחנה התוגרמים. אך אל מלאך השלום אשר שלח גורקא, נִלוו אנשי חיל תאבי חדָשות לראות את מחנה התוגרמים, והתוגרמים העומדים מרחוק, הֶאמינו כי הרוסים לא קִבלו את דברי השלום אשר שלחו אליהם והִנָם באים להִלָחם בם, ויתנו אוֹת מלחמה, ועד מהרה יָרו המורים התוגרמים על הרוסים ההם ההולכים לתֻמם בלי כל כלי נשק, ובטרם מצאו צבאות אנשי חילנו את ידיהם לחגור את כלי מלחמתם, הפילו בהם התוגרמים מאה וארבעים איש חללים ונפצעים, אז עלתה חמת אנשי חילנו עד להשחית ויתנפלו על התוגרמים וישחיתו בהם עַם רב ויגרשום ויפיצום כקש לפני רוח וילכדו את הכפר שיפקא וישללו את אהלי מחנה התוגרמים.


22 §

אחרי הדברים האלה שלח גורקא אל הפחה מעהמעט נְגִיד חֵיל התוגרמים במעבר שיפקא, את אחד מפקידי החיל לדרוש מאתו להסגיר את נפשו ביד הרוסים על אָפנים ידועים. כי אחרי אשר צבאות רוסיא הקיפו עליו יחד מפאת דרומית ומפאת צפונית, לא יוכל להִמָלט מידם ואָבד ממנו מנוֹס. התוגרמי הערום ההוא השיב לגורקא אמרים כי עשׂה יעשה את אשר דָרש מאתו, וביום תשעה עשר לחֹדש לעת הצהרים יסגיר את נפשו ונפשות אנשי חילו ביד הרוסים המנַצחים אחרי כי קצר קצרה ידו להתיצב לפניהם. וביום תשעה העשר בבֹקר ראו הרוסים כי נֵס לָבן מתנוסס על מרום הר שיפקא לאות שלום. אך בלילה ההוא התחמק מעהמעט וינס ממעבר שיפקא ובמסִלות נסתרות נמלט מיד הרוסים וישם פניו לעיר פֿיליפּאָפעל לְהִשָׂגֵב בתוכה ולהוסיף עוד עֲשות מלחמה בצבאות הרוסים. וביום ההוא בבקר שלח גורקא גדוד אנשי חיל לראות מה נהיתה במעבר שיפקא, והמה ראו כי התוגרמים עזבו שם את כלי נשקם הכבדים אשר לא יכלו להסיעם משם בלילה, ויעזבו את סוללותיהם ואת מבצריהם ולא נותר מהם איש אחד בכל המַעבר ההוא. ועד מהרה שמעו גם מחנות הרוסים החונים בפאת צפונית מהמעבר ההוא כי עזבו התוגרמים את מבצרי המקום הנכבד ההוא ויסוגו אחור. גם להגענעראל שקאָבעלעוו נודע הדבר הגדול הזה, וגדודי גורקא התחברו עִם הגדודים אשר בפאת צפונית ממעבר שיפקא, גם יתר הגדודים חָברו יחדיו ויהיו לחיל גדול, עצום ורב. סוף דבר כי כל מַעברות הררי הבאַלקאַן משיפקא ועד סופאנסקי-מעזאַרי נפלו בידי הרוסים אנשי חֵילנו ויתבצרו שם. אחרי ימים מעטים נסע יצא הגענעראל גורקא עם אנשי החלוץ מהמחנה התיכונה ויעבור את קאַראַדאַג למחוז עסקו-זאַגראַ, ושם קבלו אותו הבולגאַרים בתרועה ותשואות חן. אך הטורקים גם אוהביהם אשר קִנאו בהצלחת רוסיא במלחמה הזאת, הוציאו על חֵיל רוסיא דִבה ויעבירו קול כי הרוסים בכל המקומות אשר תפשו בחרבם, הֵרעו לעשות להתוגרמים היושבים שם, שָׁסוּ בתיהם, הגירום על ידי חרב וחמס ידיהם בארץ פִּלֵסוּ. אך הנסיך הגדול ניקאָלאַיי שר שרי הצבא הִכְזִיב את דברי התוגרמים ההם, ויודיע נאמנה כי פיהם דִבר שוא ומלבם הם בודאים הדִבה הנתעבה ההיא על אנשי חֵיל הרוסים, גם קרא הנסיך הגדול להסופרים הרבים מכל ארצות איירופא אשר באו לבולגאריען לראות את הליכות המלחמה ולכתוב בספר את מראה עיניהם, להגיד נגד כל יושבי איירופא אם יש בפי התוגרמים נכונה ואם שלחו הרוסים בעשׁק וגזל ידיהם בכל המקומות אשר תפשו להם ותקעו שם יתדם על אדמת הבאַלקאַן.


23 §

ויהי בהִוָדע דְבַר גבורות הרוסים אשר עָברו את מעברות הבאלקאן להמושלמנים היושבים באיירופא התוגרמית, נבהלו נחפזו ורעדה אחזתם, גם התוגרמים יושבי אדריאנאפעל חרדו חרדה גדולה ורבים מהם נסו לקאנסטאנטינאפעל. ויתר הרבה עוד גדלה החרדה בקאנסטאנטינאפעל, ובארמון השלטון עבדול האַמיד. השלטון מִהר ויקרא אליו את חכמי יועציו להביא עצה ולעשות פלילה בעת צרה ומצוקה כזאת. ראש דבר נועצו להסיר מפקודתם את עבדול קערים שר הצבא ואת הפחה רעדיף סגן המלחמה אשר היה אז במבצר שומלא, יען כי לפי ראות עיניהם לא השכילו השרים ההם במלחמה הזאת, והם היו נסבה כי הצליחו הרוסים אנשי חילנו לצלוח את נהר דאָנוי ולעבור את מַעברות הבאלקאן. עבדול קערים התפאר תמיד כי סוד כָמוס לו להכות את הרוסים מכה נצחת בפעם אחת, והסוד ההוא חתום וסתום הוא בלבו ולא יוכל לגלות אותו לאיש לבל יבֻלע לו אם יבַלע פני הַלוֹט הלוט עליו. כל יודעי מלחמה יודעים כי שרי צבא אשר רוח עצה וגבורה למלחמה נוססה בם באמת, לא יִשָׁענו על סודות ורזים כאלה, רק אחרי אשר יערכו מערכי לבבם על דְבַר מערכות המלחמה ימהרו יחישו מעשיהם להוציא את הגות רוחם לאור על מרומי שְׂדֵה מלחמה. ועתה נגלה לעיני כל העמים כי הרוסים הכזיבו את סוד עבדול קערים בצָלחם את נהר דאָנוי ביד חזקה וסוד שר צבא התוגרמים לא עָצר כֹֹּח לעצור בעד רוח גבורתם. גם ממשלת תוגרמה רָאתה זאת ותשאל את פי עבדול קערים למה זה צָפַן בלבו את סודו גם בצלוח צבאות האויב את הדאָנוי ולא התיצב לפניהם בְּעֹז סודו ונִצחו. אך הוא השיב אמריו לה כי מַעבר הרוסים את הנהר איננו נוגע בנחלת הסוד הכמוס עִמָדוֹ וּבְעִתּוֹ יחישנו, כי יקבֹץ את כל צבאות רוסיא כעמיר גורנה וקרני סודו ישים ברזל ופרסותיו נחושה ובתרועת נצחון יקרא אז: קוּם וְדוּש! –. ממשלת תוגרמה האמינה עוד בִּדְבַר סודו וַתִּשָׁעֵן עליו כעל עַמוד ברזל. אך אחרי אשר עָברו הרוסים גם את מַעברות הבאלקאן ועוד מעט ינופפו זרוע עֻזם גם על קאנסטאנטינאפעל, אז נָשתה אמונת ממשלת השלטון בסוד עבדול קערים ולא האמינה בו ובכל הליכות דרכו במלחמה הזאת, וגָמרה אֹמר להדיח אותו משאֵתו ולקחת ממנו את הַמִשְרָה הנכבדה, מִשְרַת שר צבא תוגרמה. גם על הפחה רעדיף שר המלחמה, פָּקַד ממשלת תוגרמה את עֲוֹנוֹ בהִוָדע לה כי עשה את מַלאכותיה רְמִיָה, לא השפיק צרכי אנשי הצבא, לא כִלכל אותם בלחם חֻקם ולא נהלם בשִמלה כדת, ואת הכסף אשר נִתַּן לו מאוצר הממשלה לכל המחסורים אשר יחסרו לאנשי החיל, שָׂם בכליו וימַלא אוֹצָרוֹ, ועל כן הדיחה הממשלה גם אותו משאֵתו. עתה בִּקשה לה ממשלת תוגרמה איש כלבבה לָשׂוּם אותו לשר הצבא תחת עבדול קערים הנבאש בעיניה. הממשלה התוגרמית לא פָסחה על שתי הסעיפים כי אנשי חֵיל פרוסיא הם מלֻמדי מלחמה וגבורים משכילים, ועבדול קערים הלא הוא יליד פרוסיא ומלֻמד מלחמה ככל בני ארץ מולדתו, אך הוא איש נוצרי אשר לא יאמין בתורת מחמד בכל שלומי אמוני המושלמנים, ולא יאתה לו משרת שר צבא על צבאות התוגרמים, ועל כן על הממשלה התוגרמית החובה לבַקש איש פרוסי אחר אשר אֹמן בו בדת מחמד, ואיש כזה נמצא עד מהרה, ועד מהרה הוּרַם והוּנַף לשר צבא תוגרמה תחת עבדול קערים. האיש הזה הוא קאַרל דעטראָיט יליד בראנדענבורג בארץ פרוסיא, אביו היה איש יודע נַגֵן בכִנור, אך לא איש אשר כֹח בו לכלכל אשה ובנים ביגיע כפו, ועל כן עזב את אשת נעוריו ואת בניו ויתהלך באשר התהלך ולא שב אל ביתו עוד. בהיות קארל בן ארבע עשרה שנה התמכר לעבוד עבודה באחת האניות מאניות סוחרים אשר להאשכנזים, ובימים ההם הכבידו בעלי האניות את אכפם על הנערים העובדים עבודת האניה וַיַראום נַחת זרועם וייסרום קשה על כל מעֻות קלה, וגם גורל הנער קארל, אף כי היה משכיל בכל דרכיו, לא היה טוב מגורל יתר הנערים אשר באנית סוחר ההיא. ויהי היום כאשר באה אניתו בחוף ים קאנסטאנטינאפעל הנָקוב בשם „קרן הזהב“ זָכר קאַרל כי יש לו קרוב ומודע בבירת תוגרמה אשר הוא אחד מפקידי חֵיל התוגרמים, ויחל את פני רב החובל לתת לו רשיון לבוא העירה לשַׁחר שם את פני קרובוֹ ומיודעו, וילך ולא שב עוד אל האניה. בעיר הבירה התוגרמית הצליח קארל דעטראָיט למצוא מְסִלוֹת בלב השר עלי פֶּחָה, אשר היה אחרי כן למשנה למלך (גראָסוועזיר) וימצא חן בעיניו וַיֵט אליו חסד וידַבר על לבו להִמול בשר ערלתו ולבוא במָסורת דת מחמד, והנער קארל אשר ידע כי בדבר הזה תלויה הצלחתו, עזב את דת אבותיו ויבוא לחסות תחת דת המחמדית ויקרא בשם חדש מעהמעד עלי, ומהיום ההוא והלאה הוּרם בעזרת עלי פֶּחָה על גרם המעלות ויהיה איש מצליח, כי אחרי כלותו חֹק למודו בבית הספר אשר לאנשי החיל בתוגרמה ולשונו מִהרה לדַבר צחות בלשון תוגרמית, עלה ממדרגה למדרגה בעבודת הצבא עד כי היה לגענעראל כאחד הגענעראלים הגדולים אנשי השם בתוגרמה. ובשנת תרל"ז (1877) היה הוא והפחה שוליימאן שרי הצבא במלחמת המאָנטענעגרים. ואחרי אשר עברו הרוסים את הבאלקאן, הרימה ממשלת תוגרמה את מעהמעד עלי הזה לשר צבא על צבאות הדאָנוי תחת עבדול קערים.


24 §

ובארמון השלטון עבדול האַמיד נִפלגו שרי יועציו לשתי פלגות כדת מה לעשות בעת רעה ההיא, הפלגה האחת יָעצה להשלטון לגולל את נֵס דֶגל הנביא לאות כי כל בעלי דת מחמד למגדול ועד קטן יֵאספו וְיִקָבְצוּ יחד כאיש אחד ללחום את מלחמת הדת עד נטף דם האחרון ולהחרים את הרוסים עד כי לא יִשָׁאר אחד מהם על אדמת תוגרמה. והפלגה השניה החליטה כי חלילה להשלטון מעשות כדבר הזה, יען כי אז יעשן בו אף כל מלכי הנוצרים באיירופא מדאגה בדבר פן יבֻלע בזה לכל הנוצרים היושבים בתוגרמה, וְנָסַבּוּ כֻלם יחד על השלטון ונלחמו בו, ואז תהיה תבוסת תוגרמה שלֵמה –. עצת הפלגה השניה הזאת יָשרה בעיני השלטון, יען כי אם יגולל את דגל הנביא, אז עליו החובה לעמוד בראש אנשי צבאותיו ופניו יֵלכו בקרב, ובדבר הזה לא חָפצה נפשו – וכאשר באו אליו מלאכי מלכי איירופא ויבקשו פניו להתבונן את המקרים האחוזים בַּעֲקֵב המעשה הזה בהרימו את נֵס דגל מחמד לעיני בני דתו, שמח בלבו ובפנים מאירים נענע להם בראשו לְאוֹת כי צָדקו בדבריהם –. בעת ההיא הָדַף השלטון גם את קאֶרוּלאַ עפֿענדי נְשִׂיא כֹהני הדת מִמַצָבוֹ וימַלא ידי איש אחר בכהונה הגדולה הזאת. רבים אומרים בגלל אשר מֵאן קאֶרולי עפֿענדי להָרים את נֵס הנביא נִדַח משאתו, אך לא כן הדבר, כי באמת לא אבה גם השלטון להרים את הַנֵס ההוא, כאשר הודענו בזה, וְלוּ חָפץ בזה, אז לא שָׁעה אל נְשִׂיא הכֹהנים ההוא ואל כל דבריו, כי מָרוֹם הוא ממנו גם בכהונת הדת בהיותו נֵצר משרשי הנביא וממַלא את מקומו. אך לפי הנראה קָצף עליו השלטון על אשר עָרב את לבבו להוכיח אותו על דְבַר הפזרון הגדול השורר בארמון נשיו ופלגשיו הרבות בעת צר ומלחמה עזה כזאת אשר דָרוש כסף רב ועצום לחֵפץ המלחמה ואוצר המדינה דָלַל מאד, וזולת זה חרה בו אף השלטון על אשר יערוך תמיד מִלים אל הפחה מידהאַט המָחרם ושיח לו ושיג לו עִמוֹ כל הימים. על מקום קאֶרולי הוּרַם האיש קאַראכֿאַליל עפֿענדי, אך גם הוא לא הֵרים את נֵס מחמד לאות מלחמת הדת לכל המושלמנים, ותחת עֲשות כזאת צִוה להציג בבית המסגד הנקוב בשם אָסמאַניא את הדגל אשר בו בא מאַהאָמעד השני בשנת ה“א רי”ג (1453) בשערי קאנסטאנטינאפעל אשר לכד בעזוז מלחמה. והקריאה למלחמת הדת יצאה מטעם הממשלה בספר גלוי בכל כתבי העתים אשר בתוגרמה. ובספר ההוא כתוב כי בעת רעה כעת ההיא אשר רעה גדולה נשקפת על הממלכה, על הדת ועל כל העם, החובה והמצוה על כל המושלמנים אשר כֹח בהם לתפוש חרב בכף, לצאת לקראת נשק ללחום את מלחמת הקֹדש הזאת. בנפול עבדול קערים ורעדיף פֶּחה, נפל גם סאַפֿעט פֶּחה סגן הענינים החצונים, ועל מקומו הוּנף הפחה אַריפֿי, אך לא עמד על מקומו רק עשרה ימים, ובמֶשך הימים האלה אָסף ידיעות כוזבות על השערוריות אשר עשו הרוסים בבולגאַריען, ואת דִבוֹת שוא ההן הודיע לחצרות מלכי איירופא להבאיש את רוח הרוסים בעיניהם ולהעיר חמתם עליהם. אך כל יודעי הליכות הרוסים בעת מלחמה, ידעו כי אין נכונה בפי אַריפֿי פֶּחָה ולא האמינו בדבריו. ובעת ההיא עשו אנשי חֵיל תוגרמה שערוריה אכזריה אשר הוכיחה כי נהפוך הדבר, ולא הרוסים רק גדודי התוגרמים ככל אשר טָפל אַריפֿי על הרוסים החַפים מפשע. כי בעת ההיא התנפלו ארבע מאות צערקעסים מגדודי חֵיל תוגרמה על עיר קאַוואַרנאַ אשר רוב יושביה יוָנים (גריכֿען) ובולגאַרים אנשי שלום ואין בידיהם כלי נשק, וַיָשֹׁסוּ בתיהם וישללו שלל ויבֹזו בז ככל אַוַת נפשם וינהגו את נשיהם ובנותיהם הטובות בעיניהם כשבויות חרב, וכאשר התיצבו האנשים לפני השוללים והשודדים ההם להציל רכושם ונפשות אנשי ביתם מידם, השתערו השודדים עליהם כסער קֶטב בחרב מלֵאה דם וַיְרַצְחוּם, ופליטי חרב נסו במהומת מות וְצִוְחָתָם עלתה עד ארץ מרחקים וכל השומע שָׁרַק ויחרד ויחרוק שֵׁן על מעללי רֶצח כאלה. השר לאַיאַרד מִהר להביא את אנית מלחמה האנגלית הנקובה בשם ראַפִּיד אל עיר קאַוואַרנאַ האומללה, והגראַף ציכֿי ציר אוסטריא בקאנסטאנטינאָפעל, פָּקד על כל האניות אשר תחת פקודתו לבוא גם הן אל העיר ההיא ולאסוף את הנָסים והפליטים לתוכן מפני החרב הרעה המעופפת על פניהם. והפחה אַריפֿי אשר ראה כי הרֶצח ההוא הוכיח כי לא הרוסים רק התוגרמים עשו נאצות נמרצות, התפטר ממשמרת כהונתו בבושת פנים, ועל מקומו הוּנף הפֶּחה סערפֿער אחד השרים הראשונים בשער המלך. והפחה מידהאט אשר בעת עֲבוֹר הרוסים את הבאלקאן, התנודד על אדמת נֵכר והָחרם מארצו וממולדתו, לא שָׁמר עֶברתו על השלטון ויחמול עליו ועל בני עַמוֹ אשר באו עד מַשְׁבֵּר וכֹח אַיִן לְלֵדָה, ויכתוב ספר אל השלטון ויתנדב לעזור לו בכל אשר תשיג ידו. והקול יצא על פני חוצות כי השלטון הֵשיב את מידהאט אל כַּנוֹ, אך השלטון לא השיבו לעיר ממלכתו, כי הפחה מאַהמוד בעל אֲחות השלטון ואיש עצתו וּנְגִיד היכל מלכותו בעת ההיא, היה עוֹיֵן את מידהאַט ולא נתן להשלטון להשיב את נִדְחוֹ, והוא השיב למידהאט אמָרים בשם השלטון כי השלטון נותן לו תּוֹדָתוֹ על הִתְנַדְבוֹ לעזור לו וִימַלֵא את ידו לִפְנוֹת בְּתֹר דיפלאָמאַט אל מלכי איירופא לטובת תוגרמה, ומה גם אל קיסר אוסטריא, ושם בווין הבירה יֵשב עד אשר יבואו אליו דברי השלטון על צפונותיו. מידהאט הרים פעמיו לעיר ווין ובששה ועשרים לחֹדש יולי בא בשער העיר וביום שבעה ועשרים לחֹדש לקח דברים עם אַלעקאָפּאַשאַ ציר תוגרמה בחצר קיסר אוסטריא בעת ההיא, גם שָׁקד על דלתות השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות אוסטריא לבַקש פניהם להביא עצה ולעשות פליליה להוציא את תוגרמה מן המֵצר ולהצילה מחרב רוסיא.


קורות אֲגַף הימיני מהמחנה הראשה מצבאות רוסיא בחֹדש יולי. קורות המחנה ההיא על באלקאן הדרומי עד אחרית ימי החֹדש ההוא.


 

1 המלחמה על עיר הבצורה ניקאָפּאָליס עד רִדְתָּה.


25 §

ראשית דרי האגף הימיני מהמחנה הראשה מצבאות אנשי חילנו, היתה להרים פעמיה על חוף נהר דאָנוי השמאלי לעצור בעד גדודי תוגרמה הבאים מעיר ווידין לעזור לאחיהם אשר בניקאָפּאָליס או להכות אותם לפי חרב ולהפיץ את פליטיהם לכל רוח, גם להפריד בין גדוד התוגרמים אשר תחת דגל הפחה אָסמאַן ובין הגדודים אשר בארבע ערי המבצר במקום ההוא, לבל יתחברו יחד לעזור איש את רעהו. ומראשי עלילות האגף הימיני ההוא, היה גם ללכוד את ניקאָפּאָליס הבצורה הרחוקה כארבעים קילאָמעטער מהגשר אשר בָּנוּ אנשי חילנו אצל סעמיניצא. העיר ניקאָפּאָליס (עיר הנצחון) בנויה על ראש גבעה גבוהה חמש מאות רגל וּמֵי נהר דאָנוי יְסֻכֻּהָ כחצי גורן עגולה, יושביה רֻבּם תוגרמים ומספרם מששה עד שבעה אלף איש, וזולתם לא יֵשבו רק כשלש או כארבע מאות יהודיִם ובולגארים בתוכה. התוגרמים יוקירו מאד את העיר הזאת, יען כי חוסמת היא את הדרך לפני צר ואויב מִפְרוֹץ אל יתר המבצרים אשר בבולגאריען, ויותר עוד בגלל הנצחון הגדול אשר נצחו בה אבותיהם את זיגיסמונד מלך אונגארן בשנת ה“א קנ”ו (1396). יושבי העיר הם בעלי אניות, דַיָגִים, סוחרים, מחזיקי בתי קאָפֿע ובתי מָלוֹן, ורבים מהם יובילו את יבול אדמתם ופרי עציהם לארצות אחרות ורואים שכר טוב לפעולתם. בעיר הזאת בפאת מערבית מתנוססת מצודה גדולה ורחבת ידים, וסביב לה מבצרים רבים וצריחים עתיקים. חומות העיר בנויות בטעם התוגרמים ועל ראשיהן מגדלים קטנים. בהיות הפחה מידהאַט פָּקיד נָגיד בעיר הזאת, ראה כי תכונתה לא תצלח לעיר מבצר גם לעיר מרכולת, על כן גָזר אֹמר לכונן בקִרְבתה עיר חדשה בשֵׁם סולטאניא על נהר אָסמאַ על חֻפּוֹ השמאלי. גם לעשות מסלת ברזל אשר העגלות רתומות לסוסים והמסִלה ההיא תחבר את עיר פּלעוונאַ ואת עירו החדשה סולטאניא להרים בתוכה את קרן המסחור, כי פלעוונא עיר מסחר היא בסחורות רבות ושונות, ועל ידי המסִלה החדשה ההיא תתחברנה שתי הערים ההן לעיר מרכולת אחת. הפֶּחה צוה וכן נעשה, כי החֵל לבנות את העיר בטוב טעם ודעת, גם את המסִלה הֵחל לעשות בהכבידו אַכפו על עשרים אלף איש לעבוד את העבודה הכבֵדה הזאת חִנם אין כסף. אך בטרם הצליח לכַלות את מִבְנֶה העיר ומעשה המסִלה אשר הֵחל לעשות, קרא לו השלטון לקחת מִשְׂרָה בעיר אחרת ונשבתה מלאכת העיר והמסלה. וברוב הימים נהפכה העיר החדשה לעיי מפלה וגלים נִצים, והמסִלה נהרסה ונהפכה לדרך לא סלולה יתר הרבה מבתחִלה, וניקאָפּאָליס שָׁבה לכבודה הראשון, לעיר מבצר ולעיר מסחר. ומשנת תרכ“ו (1866) והלאה הוסיפו התוגרמים לבַצר את העיר ומה גם את ההרים העוטרים אותה בפאת דרומית ויכינו בה נשק לרוב, אך מספר אנשי חילה היה רק כשמֹנה אלף איש. שר העיר והמצודה היה הפחה אַסאַם אשר נחשב בעיני הממשלה התוגרמית לאמיץ לב בגבורים, ותחת פקודתו היה הפחה אַרמאַד נְגִיד אנשי החיל. על העיר הזאת נלחמו כבר הרוסים מיום החמשה ועשרים לחֹדש יוני ויטילו עליה כדורי שחת מסוללותיהם אשר הציבו על חוף דאָנוי השמאלי אצל טוּרנוּ-מאַגוּרעלי, וירעישו את חומותיה גם פרצו בה פּרָצִים. ובחמשה עשר לחֹדש יולי השתער הגענעראל קרידענער על העיר מפאת דרומית וַיוֹר עליה בכלי תותח הגדולים מראשי הסוללות אשר שָׁפך בפאה ההיא. והתוגרמים המטירו גם הם כדורי אש מסוללותיהם על הרוסים, ותגעש ותרעש הארץ וירגזו ההרים מפני הרעמים האדירים ההם. ולאחרונה גברו הרוסים, והתוגרמים חָדלו מֵהַרעים בכלי תותחיהם, ואז שלח קרידענער את חֵיל הָרַגְלִי לתגר בהתוגרמים הנחשלים מלחמת תגרה, אך התוגרמים אשר בעָרמה חָדלו להטיל את כדוריהם מהסוללות, התנפלו כדֻבִּים שַׁכֻּלִים על הרוסים וימטירו עליהם זִקים, חצים ואש לוהט עד כי לא יכלו עֲמוֹד ונלחצו לשוב אחור. אך עד מהרה שבו הרוסים להרעים בכלי תותחיהם מראשי הסוללות על התוגרמים אנשי החיל. ובפעם הזאת רפו ירי התוגרמים באמת, ואז הפכו גם חֵיל צבָאנו הרגלי את פניהם מול האויב וילחמו כאריות וברוח גבורתם הָדפו את התוגרמים אחֹרנית וילכדו את הסוללות אשר להם במקום ההוא, ולעת ערב כאשר הוסיפו הרוסים לירות מכלי התותח וחֵיל הָרַגְלִי הוסיפו גם הם ללחום בכל עֹז, תפשו עוד סוללות אחדות מהתוגרמים ולאחרונה הצליחו הרוסים להעפיל עֲלוֹת בסערת מלחמה על ראשי הגבעות העוטרות את ניקאָפּאָליס ולתפוש את המבצרים והסוללות אשר שם להתוגרמים ואשר משם תִּלָכֵד העיר ומצודתה באין מפלט. על כן דרש הגענעראל קרידענער מאת הפחה אַסאַם להסגיר בידו את העיר ומצודתה ולבל יוסיף עוד להִלָחם ולשפוך דָם חִנם, והפחה אשר נפשו ידעה מאד כי צָדקו דברי הַמְנַצֵחַ, עשה את דבָרו, וביום ששה עשר לחֹדש יולי התנוסס נֵס לָבן על ראש המצודה, ובעצם היום ההוא הסגיר הפחה אַסאַם את ניקאפאליס ביד הרוסים. פרי הנצחון הזה היה כי שְׁנֵי פחות, אַסאַם ואַחמעט וששה אלפים תוגרמים נפלו שבויי מלחמה בידי הרוסים, זולת זאת נפלו בידי המנַצחים כל כלי התותח וכל יתר כלי הנשק אשר בעיר ובמצודה, אוצרות בר וצידה, אסמים מלאים אבק שרפה וכדורי כלי מלחמה, כלים מכלים שונים, גם חַיִל וחֹסן, גם שתי אניות־צִנָה עם כל אשר בתוכן נפלו ביד הרוסים. מהתוגרמים אשר נשבו במלחמה שֻׁלחו המונים המונים לטורנו-מאַגורעלי ומשם לעיר זלאַטינאַ להובילם משם במסלת הברזל לארץ רוסיא פנימה, וכשלשת אלפים איש מהשבוים ההם הובאו דרך חוף נהר דאָנוי הימיני, ומשם הובלו דרך הגשר אשר אצל סימניצא לתחנות מסלת הברזל הנקובה בשם בראַטעשטי. השבוים ההם ראו כי מספרם רב ועצום ממספר הרוסים המוליכים אותם בדרך, ובהגיעם אל מחוז צאַרעוויטצאַ התפרצו מפני הרוסים וינַסו כֹחם להִמָלט מידם ולנוס לארצם, וחֶפצם בידם הצליח, כי אַלְפַּיִם איש מהם התגברו בכֹח ידיהם על הרוסים המעטים ויברחו בחפזה עד בואם אל אחיהם אנשי חֵיל תוגרמה. במלחמת ניקאָפּאָליס נפלו במחנה הרוסים שלשה פקידי החיל ומאתים ושבעים ושלשה איש צבא חללים, ומספר הפצועים היה שנים ועשרים פקידי חיל ותשעים ותשעה אנשי צבא, בס”ה חמשה ועשרים פקידי החילים ואלף שתי מאות ושבעים ושנים אנשי צבא. הגענעראל קרידענער בַּהצוֹתוֹ את ניקאָפּאָליס, שלח שני מחנות בעלי נשק כבדים, את המחנה האחד על עיר ראַשאַוואַ ואת המחנה השני על עיר פּלעוונאַ להִלָחם עליהן עד רֶדֶת חומותיהן ולתפוש אותן בסערת מלחמה. אך אצל פּלעוונאַ צָמחה חדָשה נפלאה ונוראה אשר הפליאה בעזוז נוראותיה את כל יושבי תבל.


 

2. המלחמה על פּלעוונאַ בעשרים לחודש יולי.


26 §

בטרם נָחֵל לסַפר את המלחמות הנוראות אשר התחוללו אצל פּלעוונאַ, נספר עוד הפעם בדברים קצרים את עלילות הרוסים וּדְבַר גבורותיהם וחִין ערך נצחונותיהם מראשית ימי המלחמה בתוגרמה עד ימי מלחמות פלעוונא; בשלשה ועשרים יום לחֹדש אפריל בשנת תרל״ז (1877) הופיע הוד הקיסר אלכסנדר השני בעיר קישינעוו לפַקד שם את צבאות אנשי חילו, וביום המחרת הודיע גלוי לכל העמים כי הוא מוציא תרבו מתערה על תוגרמה על אשר היא רועצת ורוצצת את הנוצרים בני דתו היושבים על חֲצִי אִי הבאַלקאני, ולא יאסוף את חרבו אל תערה עד אשר תתן לו תוגרמה עֲרֻבָּה בטוחה לתת להנוצרים ההם כל משפטי אזרחים ולקרוא להם דרור מיד לוחציהם וקובעיהם. אור לארבעה ועשרים לחֹדש אפריל עברוּ גדודים רבים מצבאות רוסיא את נְהַר פרוט במקומות שונים לעבור משם דרך ארץ רומעניא אשר סרה אז אל משמעת תוגרמה, על פי הברית אשר כרתה ממשלת רוסיא עם ממשלת רומעניא בששה עשר לחֹדש אפריל בשנה ההיא, למען עֲבוֹר דרך שם את נהר דאנָוי לבוא ארצה תוגרמה למלחמה. ובעת ההיא הלכו עוד מחנות רבות מצבאות רוסיא לארץ אזיא ויבואו לארמעניא התוגרמית ויעשו שם גבורות עצומות וילכדו את הערים הבצורות באַיאַזיד, אַרדגאַגאַן, קאַרס ויתר ערי המבצר עם מבצריהם. אניות צי האדיר אשר להתוגרמים בנהר דאנָוי, נרעשו על ידי כלי התותח אשר הטילו הרוסים עליהן מסוללותיהם, ויותר עוד על ידי הטראָפעדים אשר טָמנו במצולות הנהר עד כי לא עָצרו אניות מלחמה ההן כוחַ לפעול פעולתן, ושתי אניות־צִנה התפוצצו לרסיסים בתגרת יד הטראָפעדים הרוסים. ובעוד אשר עבדול קערים שר צבא תוגרמה עושה הֵנה והֵנה ברפיון ידים, התגברו הרוסים וצָלחו מיום עשרים ואחד עד יום שמונה ועשרים לחדש יוני את נהר דאנָוי על אניות ודוברות ורפסודות גם על גשר־אניות ויבואו למחוז חפצם אל עֵבר הנהר השני ויתפשו את מבצרי טאַטשין, איזאַקטשאַ טוּלטשאַ בּאַבּאַדאַג, הירואָוואַ בנפת דאָברוּדשאַ, והתוגרמים נסוגו אחור למחוזות צערנאַוואָדאַ־קונזסטענדשא על יד סוללה הטראיאַנית, מיום ששה ועשרים עד שבעה ועשרים יוני עברה המחנה הראשה את הדאָנוי מסימניצא לסיסטאָוואַ ויגרשו מפניהם את התוגרמים לערי המבצר ניקאפאליס וטירנאווא. והקיסר בכבודו הופיע בעיר סיסטאָוואַ ביום השבעה ועשרים לחֹדש ההוא ויודיע בספר גלוי לכל הנוצרים הבולגאַרים כי בא היום אֵשר בו יצאו מתחת סִבלות תוגרמה ואור הדרור עליהם יָאֶר. בראשית ימי חֹדש יולי לכדו להם הרוסים כל המחוזות אשר בין סיסטאַוואַ ובין גאַבראָוואַ עד כי בשנים עשר לחֹדש יולי יכל הנסיך הגדול ניקאָלאיי לנטוע אוהל אפדנו בעיר טירנאָוואַ, והנסיך טשערקאַסקי הֻקם לפָקיד נגיד בבולגאריען כל ימי היות הרוסים על אדמת הבאלקאן. ארבעה ימים אחרי בוא המחנה הראשה בשערי עיר טירנאָוואַ, לכדו הרוסים בששה עשר יום לחֹדש יולי את עיר המבצר ניקאָפאָליס, גס עיר זעלווי ועיר לאָוואַטש נפלו בידי הרוסים. הגענעראלים האבירים גוּרקאָ ומירסקי אחרי אשר לחמו ברוח גבורה עם הפחה רעאוף, לכדו את מעבר שיפקא ומַעבר האָנקיאֶיי, ורוכביהם הקלים כנשרים פרצו ויעברו בפאת דרומית להררי הבאלקאן וילכדו את עסקו-זאָגראַ, קאַראַבונאַר, יאַרמאָלי, האַרמאַנלי אשר בין אדריאַנאָפּעל ופהיליפאָפעל, ויחנו בעֵמק מאַריטצא לבטח ואין מחריד (בחמשה ועשרים יום לחֹדש יוני בשנת תרל״ז 1877). ואז האמינו כל יודעי מלחמה כי בעוד שבועות מעטים יבוא הקץ להמלחמה הזאת והרוסים ילכו קוממיות לקאנסטאנטינאפּעל וילכדוה. שרי המלוכה באנגליא ממפלגת התרים (טאָריעס) נבהלו נחפזו מפני הנצחונות הגדולים אשר נצחו הרוסים במלחמה הזאת. הממשלה האנגלית שלחה אניות מלחמה לחוף בעשיקא, גם הואילה לתת לממשלת תוגרמה את אניותיה להָגן על הבָאספאָרוס ועל עיר המלוכה, אך ממשלת תוגרמה מֵאנה לקבל את החסד הזה מיד אנגליא רק באופן אשר תכרות עִמָה ברית לעזור לה במלחמה הזאת. אך אנגליא לא עָרבה את לבה לצאת בחרב לקראת רוסיא, כי רק אם חָפצה גם עסטרייך להתחבר אליה בברית כזאת, רק אז מצאה את לבבה לעשות את דְבַר תוגרמה, אולם בעיני הגראַף אנדראַסי היושב ראשונה במלכות עסטרייך לא יָשר הדבר כי הפיר ממשלת עסטרייך את בריתה עִם קיסר רוסיא וקיסר אשכנז ולבוא במָסורת הברית עם אנגליא ותוגרמה, ובכן לא קָמה עצת תוגרמה ומְזִמתה על רוסיא ותהי בודדת במלחמה הזאת כבראשונה.


27. §

ואיירופא כֻלה השתוממה על רִפְיון ידי הממשלה התוגרמית גם בהליכות המלחמה כאשר תרפינה ידיה בהליכות המלוכה בארץ ממשלתה פנימה. האם דועכו בקרב לב אנשי חילה כל שביבי אש הגבורה אשר התלקחו בלבות אבותיהם בימי קדם וכבו עד שביב האחרון? האם אין עוד עזרתה בם וכל תושיה נִדחה מהם עד כי שני קצותם באזיא ובאיירופא אכלה האש ותוכם נָחָר ועוד מעט יִכְלו בעשן? כֹה הֶעמיקה איירופא לשאול במֶשך ימי המלחמה הזאת, ועל השאֵלה הזאת הֵשיבה פלעוונא תשובה נִמרצה ונִגלה לעיניה כי עוד לא נָשתה גבורת תוגרמה במלחמה, עוד לה זרוע עזה וגבורת רעם להרעיש לבות כל יודעי מלחמה ברעם גבורותיה, אך בכל זאת לא יָכלה עֲמוֹד לפני גבורת רוסיא ועזוז נוראותיה ביום קְרָב. ואחרית דָבר תעיד על ראשיתו, ״והכל הולך אחר החתום״ יאמר מְשַׁל תחכמוני. ובטרם נספר את פרטי המלחמה אשר בה הֶראו התוגרמים את זרוע עֻזם, הלא היא מלחמת פלעוונאַ, נודיע בזה בדרך כלל כי אחרי אשר הדיחה ממשלת תוגרמה את עברול קערים שר הצבא ואת הפחה רעדיף סגן המלחמה משאתם וממשמרת פקודתם ותשלחם לארץ גזֵרה על אִי לעמנאָס על אשר היו כשועלים בחרבות ולא הֵחישו מעשיהם לעלות בפרצות ולגדור גָדֵר על תוגרמה ולעמוד במלחמה ביום קְרָב, ואחרי אשר מאַהמוד דאַמאַט אשר השלטון נשען עליו בכל משפטי המלוכה, הוּסַר מִמִשְׂרָתוֹ ועל מקומם באו אנשי לב יודעי דעת ומכלכלים דבריהם במשפט, אחרי אשר הוּרַם מעהמעד עַלִי לְתֹר מַעלת שר הצבא על צבאות הראָנוי, ומה גם אחרי התנשא הפחה אָסטמאַן נְגיד החיל בעיר ווידין ויאסוף אליו שלשים אלף אנשי חָיִל בעיר פלעוונאַ להתיצב בפני הרוסים בזרוע חשופה וחרב שלופה, אחרי כל הדברים האלה נוכחה איירופא ותדע כי רוסיא לוחמת עִם גבורים עריצים מלֻמדי עצה וגבורה למלחמה, וזאת תהלתה, כי לאחרונה גָברה על הגבורים ההם ויצאה מהמלחמה האיומה והנוראה ההיא בעטרת תפארת הנֵצח וההוד.


28. §

אָסמאַן פאַשאַ בהִוָדע לו כי צָלחו הרוסים לצלוח את הדאָנוי אצל סעמניצאַ, מִהֵר להרים פעמיו לפאת מזרחית לעצור בעד הרוסים מִפְרוץ הלאה על אדמת תוגרמה, ויאסוף אליו כל אנשי החיל הנפוצים בין ווירין ובין ראַשאָוואַ ויהי מספרם כעשרים אלף איש, ומהם שלח שבעת אלפים איש לעיר פלעוונאַ, ושלשה עשר אלף איש שלח לפניו על מסלת הדאָנוי דרך מחוז לאָם־פּאַלאַנקא. גם צִוָה לאנשי החיל אשר בעיר ניש וסביבותיה למַהר ולבוא לפלעוונאַ גם הם ולהתחבר אל יתר אנשי החיל הצובאים בתוכה. ואחרי אשר מִלאה הממשלה התוגרמית את ידו לבַצר את פלעוונא ולהיות אלוף לראש צבאות החיל אשר בה, אסף לתוכה גם את אנשי חֵיל המאסף מעיר סאָפיאַ. פלעוונאַ היא עיר פְּרָזִי ומספר יושביה כשמנה עשר אלף איש ורֻבם בולגאַרים, היא בנויה על נהר גריוויצא לפאת דרומית, גם בתוך העיר שוטף נהר קְצַר ידים להשקת יושביה ובעירם, וסביב לה בקעה חמודה עם גִבְעוֹת ברכה ושדות זרע ועצי פרי גם עדרי בקר ועשתרות צאן. ימי שוּק בתוכה, ובימים ההם היא מלֵאה תשואות, כי מכל עברים ינהרו אליה המונים המונים לעשות מסחוּר וקנין בתבואות השדה ובבהמות משא ובכל החפצים הדרושים לעובדי אדמה ואנשי מקנה, ובגלל סַחרה וימי השוק אשר בתוכה, היתה נכבדה בעיני הפֶּחה מידהאַט ויתאמץ לחַבר אותה על ידי מסִלת ברזל עם עירו החדשה סולטאניא אשר החל לבנות אצל ניקאפאליס. אך למקום מלחמה לא צָלחה תכונת העיר הזאת עד אשר השכיל אסמאן פאשא לעשותה לעיר כזאת, ועליה יאמרו המושלים: עיר קטנה (בערך הערים הגדולות) ואנשים בה מְעָט, ובא אליה גבור משכיל וסבב אותה בחומה בצורה וּבָנָה בה מצודים גדולים ויַבֲצֵר אותה ברוח גבורתו עד כי היתה לעיר גבורים עשויה לבלי חָת.


29. §

ביום שבעה עשר לחֹדש יולי באה הפקודה מאת הנסיך הגדול שר צבא רוסיא אל הגענעראל קרידענער, לשלוח גדודי אנשי חיל להִלָחֵם על פלעוונאַ עד רִדתה ולהציב מַצָב בתוכה, וקרידענער שלח גדודים אחדים תחת פקודת הגענעראַל שילדער־שוּלדנער ומספרם שמֹנת אלפים או לפי עֵדות אחרים כעשרת אלפים איש למלחמה הזאת. ובעשרים לחֹדש יולי התחוללה המלחמה על פלעוונא. וביום ההוא בבֹקר לא היה לאסמאן־פאַשאַ רק כארבעה אלף איש, אך בעצם היום ההוא קרבו לבוא שם כ' אלף אנשי החיל אשר עִתֵּד אותם לבוא אליו לפלעוונא, והם התאספו בקִרבת העיר על חוף נהר וויד השמאלי וילכדו להם את שני הגשרים אשר על הנהר ההוא. והתוגרמים אשר יצאו מתוך העיר להִלָחם בחיל רוסיא, נסוגו אחרי מלחמה קצרה אחור ויבואו לתוך העיר ויתחבאו שם בכל בתי העיר ולא נודע כי באו אל קִרבם. והרוסים הלכו אחריהם בצעדי אוֹן ויבואו לתוך העיר. אך מהרה קל הִמטירו עליהם התוגרמים מכל הבתים כדורי אש ומלחמה עזה התלקחו ביניהם ומספר התוגרמים היה רב ועצום ממספר חיל הרוסים, כי רק מחנה אחת מחיל הרוסים באה העירה, והמחנה השניה היתה עוד כברת ארץ מפלעוונא. וכאשר החלה המחנה השניה ההיא לקרוב אל העיר, באו תוגרמים רבים דרך הגשרים אשר על נהר וויד לתוך העיר ורבים התיצבו סביבות העיר במספר רב ועצום והמלחמה היתה אל הרוסים מְתִי המספר מפָּנים ומאחר. מחנה רוסיא הראשונה לחמה לבדה בתוך העיר ברוח גבורה עד אשר פרצו גדודי תוגרמים חדשים בזרם מים כבירים לתוך העיר וכאריות משחיתים התנפלו על הרוסים, ואז היתה תבוסת המחנה ההיא שלִמה, ושרידי החרב מִהרו לשוב אחור ויחישו מפלט למו על מְרוֹמֵי ווירביטצאַ אשר מקדם למסלת ניקאפאליס ותהי להם נפשם לשלל. והמחנה השניה אשר לא ידעה עוד מכל אשר נעשה להמחנה הראשונה, בהיותה עוד רחוקה ממנה, נִגשה גם היא אל פלעוונא והחלה להִלָחם ברוח גבורה, אך חֵיל אסמאן פאשא הרבים והעצומים מהם השתערו על אנשי מלחמתם כשער קטב ויהדפום אחור וַיַתִּירוּ אֲגֻדָתָם ויפיצום, והגענעראל שילדער־שולדנער קִבֵּץ אותם לבל יֵלכו במנוסה רק בסדרים כמשפט אנשי צבא וַיַסִיֵעם הלאה ממקם המערכה לשוב אל מקומם הראשון, אך התוגרמים רדפו אחריהם ויקחו מהם עוד שני כלי תותח וישובו לפלעוונא. במלחמה הזעומה ההיא נפלו מהרוסים עַם רב: שני אלפים ושמנה מאות וארבעים וחמשה איש חללי חרב ופצועים בפצעים שונים. המגֵפה ההיא גדולה מאד לפי מספר אנשי החיל אשר נִלחמו במלחמה הזאת, אך בכל זאת לא נפל לב גבורי רוסיא, כי ידעו נאמנה כי רק בגלל מספרם המעט מול מספר התוגרמים הרב והעצום מהם רק זאת היתה נסִבה להמגֵפה אשר חָלה בהם, וגם מספרם המעט לא התאחר להלחם יחד רק נָחצה לשתי מחנות ואשה את רעותה לא עָזרה בהיותן רחוקות זו מזו. אפס כי בכל זאת נוכחו אז שרי צבאות רוסיא לדעת כי רוח גבורה הֵחֵלָה לפעם במחנה התוגרמים, כי אָצַל הגבור הנערץ אָסמאַן-פּאַשאַ מרוחו עליהם, אשר לא היתה כזאת מתמול שלשום, ומאז והלאה לא נגשו למלחמה במתי מעט כבתחלה ולא חָצוּ עוד את מחנותיהם לשתים, ועיניהם היו פקחות על דרכיהם ביתר עז מבראשונה. והנצחון הראשון הזה אשר נצחו התוגרמים ברבבותיהם את הרוסים המעטים מהם כמספרם, עשה לו כנפים ויעף מהרה קל לקאנסטאנטינאפעל, והתוגרמים התגעשו מהשמחה המבֹהלת הזאת, ורוח דמיונם העז השיאם להאמין כי כאשר הֵחלו הרוסים לְהִנָגֵף לפניהם במלחמה, כן יוסיפו להנגף עד אשר יעזבו את אדמת תוגרמה כָליל, ובעֹז עליצותם קראו התוגרמים: אַללאַה אֵל טוב הוא! אַללאַה הִכָּה את עיני הרוסים בסנוֵרים עד כי הרהיבו בנפשם עֹז לעלות במאה אלף איש למלחמה על עַם עִזוז וגבור מלחמה כהתוגרמים. אַללאַה הֶעצים את מֵי הדאָנוי וַיַאדירם עד בי גָאוּ המים באופן נפלא עד סוף חֹדש יוני לעצור בעד הרוסים מִצְלוֹחַ את הנהר ימים רבים ולתת בזה יד וְעֵת רבה להתוגרמים לְגַבֵּר חיָלים ולהכין הַכּל למלחמה. אַללאֵה השיא אחרי כן את הרוםים וַיַכְבֵּד לבם לעבור את מַעברות הבאַלקאַן וּלְפַלֵג את אנשי חילם לפלגות רבות למען הסגירן אחת אחת בידנו. אַללאַה העיר רוח גבורה בקרב לב אָסמאַן-פּאַשאַ לְבַצֵר את פלעוונאַ וַיַעצֵם עוד הפעם את עיני הרוסים מֵרְאוֹת כי לא בכחו גָבר אסמאן־פאַשא ורק יד אַללאַה עשתה זאת והוא נלחם בהם ומי זה לפניו יתיצב? – ״. כֹה דִברו התוגרמים שכורי יֵין הנצחון הראשון אשר נצחו את הרוסים במֶשך ימי המלחמה הזאת, ולא שָׂמוּ אל לבם כִי שמֵחים הם ללא דָבר, יען כי גם אחרי הנצחון הזה לא שֻׁנוּ הליכות המלחמה מאשר היו לפניו, כי לא עצר אָסמאַן־פּאַשאַ כח לגרש את הרוסים מִקִרְבַת פלעוונא ועוד ידם נטויה עליה ומפרידים בין אָסמאַן ובין האַהמעד עַלִי לבל יתחברו יחד ואיש את רעהו יעזורו, וכל המקומות הבצורים אשר לכדו הרוסים, עודם מחזיקים בהם וביתר עֹז עוד מבתחלה.


 

3. המלחמה על פלעוונא בשלשים לחֹדש יולי.


30 §

מיום העשרים לחדֹש יולי והלאה הֶעביר אָסמאַן־פּאַשאַ את אנשי חילו לְבַצֵר את פלעוונא. על מרוֹמי בוקאָוואליפאַ מערבית צפונית ומזרחית לפלעוונא, בנה מבצרים ומצודות, גם בפאת דרומית פלעוונא על יד קאַיאַליק הֵקים מבצרים וצריחים, וגם בפאת מערבית לקאיאליק עשה כן עד כי נהפכה פלעוונא עיר הפרזי לעיר בצורה מאד העשויה לבלי חת מפני צר ואויב. גם כל הכִכר אשר סביבות העיר בִּצר מאד וישפוך שם סוללות וַיִבן דָיֵק ומגדלים ובחונים וכל הדברים הדרושים לחֵפץ אנשי מלחמה ביום קְרָב ומלחמה. ואחרי אשר כִּלה אָסמאַן את מלאכת המבצרים ההם, ואחרי אשר נאספו אליו עוד אנשי חיל במספר רב, יצא בראש גדודי גבוריו לעשות מלחמה בחֵיל רוסיא הצובאים בעיר לאָווצאַ ולגרש אותם משם לבל יתיצבו לשטן לו במלחמותיו עם אחיהם אצל פלעוונא. ובשמנה ועשרים לחֹדש יולי התגר מלחמה בחיל רוסיא המעטים אשר שם, אך הרוסים המעטים נלחמו כגבורים באויביהם הרבים והעצומים ההם, אך לאחרונה נלחצו לעזוב את המקום ההוא ולשוב לעיר זעלווי ואסמאן־פאשא בא בשער עיר לאָווצאַ אשר עזבו אותה הרוסים וישם מַצב אנשי חיל בתוכה וַיָשָׁב לפלעוונאַ, וַיִוָדע לו כי הרוסים הִתְעַתְּדו כבר להשתער עוד הפעם על פלעוונא בסערת מלחמה. ובפעם הזאת היה מספר חיל הרוסים רב ממספרם במלחמה הראשונה בעשרים לחֹדש יולי, כי בפעם הזאת היה מספרם כשלשים ושלשה אלף ושש מאות איש רַגְלִי ובעלי נשק כבֵדים ופרשים. ומספר חֵיל התוגרמים אשר לאסמאן-פאשא בעת ההיא, היה (לפי דברת התוגרמים) ששים או שבעים אלף איש, ולפי השערת אנשי איירופא היה מספרם אז רק מארבעים אלף עד ארבעים וחמשה אלף איש חיל. אך אם כֹה ואם כֹה, היה מספרם רב ממספר הרוסים גם בפעם הזאת, גם המקומות הבצורים והרחָבים אשר עָמדו התוגרמים היו טובים ודרושים לחֶפצם יתר דרכה מהמקומות אשר עמדו שם רגלי אנשי חילנו במלחמה. בשמנה ועשרים לחֹדש יולי עָרך הגענעראל קרידענער את מערכות המלחמה הלזו במערכה הזאת: הוא עם הקאָרפעס התשיעי התעתדו להיות הָאֲגַף הימיני במלחמה הזאת ולהתנפל על מבצרי התוגרמים אשר על ראשי הַמְרוֹמִים בין בוקאָוואַ־ליפאַ ובין גריוויטצאַ, והם המבצרים היותר חזקים סביבות פלעוונא את הגענערעל שאַחאָווסקאָיי עם אנשי חילו עתד לאגף השמאלי, ואת הגענעראל סקאָבלעוו עם גדודי הקאזאקים וחיל הרגלי אשר תחת פקודתו, עִתד לעזרו את שני האגפים יחד ולרדוף אחרי התוגרמים בנוסם מהמערכה, גם את יתר שרי החילים ופקידי הצבא עתד הגענעראל קרידענער לעדור במלחמה איש איש על מחנהו ועל דגלו. ובשלשים לחֹדש יולי בבקר יצאו צבאות החיל ההם חוצץ ובצעדי אוֹנָם הלכו הלֹך וקרב נֹכח פלעוונא, והיום ההוא היה יום סגריר, יום ענן וערפל, אך גבורי חילנו לא שָׂמוּ לבם לזה. ויהי בהִוָדע לאסמאן־פאשא כי הרוסים עולים שֵׁנית להִלָחם בו, וַיֵחָלֵץ חושים, וַיַצֵב במערכות מלחמה את אנשי חילו, את חֵיל הָרַגְלִי והפרשים, את בעלי נשק הכבדים ואת הכָּרים והרָצים והמַצב והמשחית, ויעורר רוח גבורתם ללחום את מלחמת דתם וארץ מולדתם כגבורים עריצים וִימִינָם תרעץ אויב. ובעצם היום ההוא פָּרצה המלחמה ברעם וברעש, בסופה ובשערה. הרוסים אנשי חילנו התאַזרו עֹז ויעפילו עֲלוֹת על ראשי הגבעות להדוף משם את התוגרמים מסוללותיהם ומבצריהם הראשים ראשית גבורתם, והתוגרמים חגרו בעֹז מתגיהם גם הם וילחמו ברוח גבורה, ותתגעש ותרעש הארץ ומוסדי הרים חָלו ורגזו לקול הרעמים הנוראים אשר הרעימו הלוחמים גבורי החיל. ואחרי אשר פָּסַח הנצחון זמן רב על שתי השעיפים גָברו אנשי חילנו ויהדפו את התוגרמים מסוללותיהם וממבצריהם הראשים ויקחו מהם עמדתם, והתוגרמים נסו במנוסה נמרצה, ואנשי חילנו רדפו אחריהם. אך התוגרמים החביאו שם גדודים רבים מֵחֵיל המאסף, ובהגיעם אל המקום ההוא התיצבו פתאֹם ויהפכו פניהם אל רודפיהם וגדודי המאסף נִלוו אליהם וכאיש אחד חברים השתערו בגבורה שוֹבֵבָה על אנשי חילנו וימטירו עליהם מטר אש ויריעו אף הצריחו גם הצליחו בהיותם רבים ועצומים מאנשי חילנו גם בפעם הזאת, וילחצו אותם לשוב אחור, ויהדפום ויגרשום וישובו אל סוללותיהם כבראשונה וּמִמְרוֹמֵיהֶן הוסיפו להמטיר רבבות כדורי אש על אנשי חילם הנִגָפים לפניהם. אך הרוסים גבורי החיל התגברו עוד הפעם, ומכל עבָרים לָחמו בלוחמיהם ויפילו בהם חללים רבים, אפס כי התוגרמים שכורי יֵין הנצחון התגעשו והתרוצצו ברוחם הקשה וברבבותיהם התנפלו כאריות טורפים על אנשי חילנו וַיָהֹמוּ את מחניהם וַיַתִּירוּ את אֲגֻדָתָם – כי שרי החילים לחמוּ איש איש כתבונתו וכפי העולה על רוחו ואיש איש לדרכו פָּנו על כן לא הצליחו, והתוגרמים אשר נצבו כמו נֵד ורוח אָסמאן פאַשאַ שר צבאם היא רוח החיה המתהלכת בכל אופני המלחמה, עשו חיל וידם רמה, וגדודי הבאַשיבאָזוקים הפראים, השתערו בשעירי שחת וַיְזַנְבוּ את הנֶחשָלים מאחרי אנשי מלחמתם וַיְפַשטו את החלָלים וימותתו את הנפצעים. כל יום עֲבָרות ההוא, התחוללה המלחמה הזעומה ההיא, ובנשף בערב יום תָּקע קרידענער בשופר לְאוֹת כי יעזבו אנשי המלחמה את מקום המערכה, וכל הגדודים התאספו יחד וַיסֹגו אחור וישובו אל מקומם כבתחלה. הרוסים לא כִחדו האמת תחת לשונם, ויודיעו נאמנה כי גם בפעם הזאת נִגפו לפני התוגרמים ומגפה גדולה היתה בהם, ולפי עֵדות יודעי מלחמה נפלו אז מאנשי חילנו שבעת אלפים ושלש מאות ושלשים ושמֹנה חללים ופצועים, אך גם מהתוגרמים נפל עַם רב, אולם הם לא הודיעו נאמנה את מספר חלליהם, ובהיותם המנַצחים גם בפעם הזאת, לא שָׂמוּ לבם אל החללים ההם, כי כָזֹה וְכָזֶה תאכל חרב אם אך יעמוד הנצחון לימין הלוחמים. אפס כי התוגרמים הִתְעִיבוּ את יפעת נצחונם במעלליהם הַמְתֹעָבִים, כי עשו אכזריות ושערוריות לשבויי הרוסים אשר נשבו במלחמה לַמְרוֹת ברית הגענפי אשר גם ממשלת תוגרמה היא אחת מהממלכות אשר באו במָסורת הברית ההיא וְקִיְמוּ וְקִבְּלוּ עליהן להתהלך בצדק ובמישור עם שבויי מלחמה. אמנם גם בפעם הזאת היתה תבוסת הרוסים לא מֵחֹסֶר רוח גבורה ולא בכֹח התוגרמים וגבורתם, כי אם בגלל אשר גם עתה היה מספר התוגרמים רב ועצום מהם, גם בגלל הַמְרוֹמִים והמקומות הבצורים ורחבי הידים אשר תפשו להם התוגרמים ובגלל רוח שר האחד (אָסמאַן) אשר אָסַר את המלחמה וכל אנשי החיל הלכו אחר הרוח האחד ההוא.


31 §

המלחמה הזאת אצל פלעוונא, היא הנכבדה בפעולותיה ובתוצאותיה מכל יתר המלחמות, אך בטרם נשוב לדַבר על אֹדותיה ואֹדות יתר המלחמות אשר התחוללו על העיר ההיא, נָעִיף עינינו על דרכי צבאות אנשי חילנו בהררי הבאלקאן לפאת דרומית: כבר ידענו כי הגענעראל גורקא אחרי לָכְדוֹ את מַעברות הבאלקאן, עָבר את מַעבר קאַראַדאַג (הר השחור) וילכוד את עסקי־סאַגראַ (עיר הישנה) והבולגארים יושבי העיר קִדמו פניו בתרועה ותשואות חן. מעיר ההיא שלח גדודי אנשי חיל לתפוש את יעני-סאַגראַ (עיר החדָשה) ולהרוס את מסלות הברזל והטעלעגראפים אשר בכל הנוף ההוא, וגדוד אחר שלח לעיר טזירפּאַן להביא משם אֹכל נפש ולקרוא להבולגאַרים לעזור לאחיהם הרוסים במלחמה. וגדודי התוגרמים אשר תחת פקודת הפחה רעאוף (Rauf) בשמעם כי הרוסים לכדו את מַעבר שיפקא, עזבו את משמרתם על הרי הבאלקאן, גדודים אחדים מהם הרימו פעמיהם לעיר פיליפּאָפּעל, ואחדים שָׂמוֹ פניהם לפאת דרומית בין עיר יעני־סאַגראַ ובין עיר קאַראַבּוּנאַר, ושם אסף הפחה רעאוף אנשי חיל חדשים ויאמן כי בכֹח ידיהם יצלח חֶפצו בידו לקחת את יעני־־סאַגראַ מיד הרוסים. ובעת ההיא אסף גם סוּליימאן פֶּחָה אנשי חיל במספר רב על יד עיר קאַראַבונאַר הרחוקה ארבעים קילאָמעטער מעיר יעני-סאגרא, ובשמנה ועשרים לחֹדש יולי גמר אֹמר לִתְגָר מלחמה את הרוסים ולקחת מידם את יעני-סאגרא לראשונה ואחרי כן את עֵמק טוּנדשאַ ולאחרונה יקח בחזקת היד את מעברות הבאלקאן אשר תפשו להם הרוסים. והגענעראל גורקא בשָׁמעו כי הפחה רעאוף עולה למלחמה על יעני-סאגראַ, יצא בראש אנשי חילו מעיר עסקי-סאַגראַ, ובשלשים יום לחֹדש יולי עשה מלחמה את הפחה רעאוף אצל יעני־סאַגראַ, ואחר מלחמה ארוכה נלחצו התוגרמים לנסוג אחור לפאת דרומית וגורקא רדף אחריהם, אך בעודו רודף אחריהם, אך בעודו רודף אחריהם, הֻגד לו כי הפחה סוליימאן הולך נֹכח עסקי-סאַגראַ למלחמה עליה. ויחדל גורקא מרדוף אחרי רעאוף וַיָשָׁב לעיר עסקי-סאגרא ומלחמה כבדה התחוללה בינו ובין הפחה סוליימאן ויד אנשי חילנו היתה על העליונה, אך לסוליימאן באו גדודים חדשים לעזרה עד כי היה מספר התוגרמים פי שנים או שלש ממספר הרוסים, ואז ראה גורקא כי סוף סוף עברו התוגרמים, ויתקע בשופר ויאסוף את אנשי חילו ויעזוב את המערכה ישב לעסקי-סאגרא. אך גם שם לא יכל עֲמוד לפני התוגרמים, ויצא משם עם אנשי חילו וישם פעמיו צָפונה, ויעבור את מַעבר קאַראַדאַג וישב אל עֵמק טונדשא. וסוליימאן פרץ בשערי עיר עסקי-סאגרא, והבולגארים יושבי העיר נלחמו בו בחוצות וברחובות עד אשר נִגפו לפני התוגרמים ויחדלו מֵהִלָחֵם. וסוליימאן אחרי עשׁותו הֶרג רב בהבולגארים הלוחמים בו ואחרי הַשְׁקִיטוֹ את שְׁאוֹן המורדים, העמיד אחרי ימים אחדים את כל יושבי העיר למשפט לפני פקידי אנשי החיל והם חרצו משפט מות על כל יושבי עסקי-סאַגראַ וגם על יושבי עיר טשירפּאַן אשר עמדו לימינם בהַלָחם בסוליימאן, ועד מהרה נעשה פתגם שופטי דמים ההם, והבולגארים הומתו מוֹת מורדים בידי אנשי חיל סוליימאן.


32. §

אחרי המלחמה הזעומה אשר היתה אצל פלעוונא ואנשי חילנו נגפו לפני התוגרמים, עָזַב הנסיך הגדול את מקום כבודו בטירנאָווא וַיֵט אֹהל אפדנו בעיר ביעלאַ, ואחרי כן בעיר גאָרני־שטודען, אשר שם הופיע גם הוד הקיסר. ומאז והלאה יצא שם פלעוונא בכל הארץ. ותחת אשר עד הימים ההם לא נשא כמעט כל יושבי איירופא את שְׁמָהּ על שׂפתם, עלה מני אז השם הזה על שפת כל לשון כשֵׁם העיר הבצורה והמהֻללה מעטץ בימי מלחמת צרפת־אשכנז בשנת תר״ל (1870). יושבי ארצנו התעצבו מאד אל לבם על אֹדות נִצְחוֹן התוגרמים במלחמות פלעוונא, כי בכל מכתבי העתים היוצאים בארצות אחרות הגדילו הסופרים את הנצחון ההוא עשר פעמים מאשר היה באמת, ושונאי רוסיא עשו זאת בצדיה להכעיסה ולהרעימה. ושרי צבאותינו המתיקו סוד והתיעצו אז על הליכות המלחמה הזאת, ובסוד המועצה ההיא ישבו ראשי שָׁרֵי הצבא, וממוצא המועצה ההיא ידענו רק כי על פִּיה שֻׁלחו אנשי חַיִל חדשים במספר רב לעדור עִם אחיהם במלחמה, כי רק בגלל היות מספר הרוסים מעט מול מספר התוגרמים, לא עָמדו הרוסים על חרבם בהִלָחם ביום קְרָב, כי כשגגה יצאה מלפני פקידי חֵיל רוסיא להאמין כי נָשתה גבורת תוגרמה מאד עד כי גם במתי מעט יצלחו לְרַד לפניהם את אנשי מלחמתם, עד אשר נוכחו לדעת כי לא כאשר האמינו בתחלה כן הוא. ולהצלחת רוסיא לא התעורר אסמאן־פאשא לפרוץ בראש גבוריו עד נְהַר דאנוי רק בָּחַר לָשֶׁבֶת בפלעוונא ולהקיף אותה במבצרים וצריחים, דָיֵק וסוללות כִּבְרַת ארץ רבה בת שתי פרסאות מרֻבעות, ובין כֹה וכֹה מצאו הרוסים אוֹן להם לאסוף אליהם גדודי אנשי חיל חדשים, ובעוד אשר גבור התוגרמים ההוא בוֹנֶה מבצרים, בִּצרו הם את מחנותיהם ויעצימום והָאדירום גם כרתו ברית עם רומעניא לעזור להם במלחמה, והנשיא קארל בא בראש אנשי צבאותיו אל צבאות הרוסים, ומאז והלאה לחמו רוסים ורומענים על תוגרמה כאיש אחד חבֵרים. ובמֶשך הימים ההם הרחיבו עוד אוהבי תוגרמה פה והאריכו לשון יתר הרבה מבתחלה להגדיל את נצחונות התוגרמים אצל פלעוונא, ויעבירו שקרים על שקרים בין יושבי תבל, עד כי חרה על זה אף הנסיך הגדול ניקאָלאַיי שר שרי צבאות רוסיא, ובעשתי עשרה יום לחֹדש אויגוסט הודיע בספר גלוי לכל העמים קֹשט אִמרי אמת אלה: ״סופרי דברי הימים בארצות אחרות מַרְבִּים דברים להודיע לַכֹּל כי מגֵפה גדולה היתה בצבאות רוסיא אצל פלעוונא בשלשים לחֹדש יולי עד כי הֻתְּרָה אֲגֻדָתָם והתוגרמים רדפו אחריהם עד סישטאָוואַ, כי תם לריק כֹחנו וקֹצר קצרה ידנו להביא במצור את מבצרי רוסטשוק וסיליסטריא, וכי התוגרמים נצחו אותנו במלחמה אצל רוסטשוק, ראַסגראד ועוד במקומות אחרים – וכל הדברים האלה בָּדאו סופרים בַּדים עַזֵי פנים מלבם כאשר בדאו שונאי רוסיא והעבירו קול במכתבי העתים בחדש העבר כי כאשר נִסינו לצלוח את הדאָנוי אצל ניקאָפָּאליס כרה אותנו אסון נורא וכי נצחו אותנו התוגרמים אצל ביעלאַ – ועתה אחת אשאלה מכם ואותה אבקש לבל תאבו ולבל תשמעו אל דברי השקר אשר יוציאו מלבם סופרי מכתבי העתים בתוגרמה ושונאי רוסיא ישמיעו את דברי שקר ההם באזני יושבי איירופא – אם אנכי לא אודיע חדשות בהליכות המלחמה, אות הוא כי אין כל חָדש נִפרץ במערכות המלחמה, ואם לפעמים לא עשו ידינו חיל בִּשְׂדֵה קְרָב, אז הודעתי זאת אני נאמנה״. עד הֵנה דברי הנסיך הגדול הנאמרים באמת ובצדק אפס כי גם הוא לא הָעלים כי אָסמאַן-פּאַשאַ הִגדיל לעשות בפלעוונא וַיָעַר רוח גבורתו על התוגרמים אשר תחת פקודתו, ובהיותם רבים ועצומים ממספר אנשי חֵיל רוסיא, עָמד הנצחון לימינם גם במלחמה הגדולה אשר התחוללה בשלשים לחֹדש יולי. וכל יודעי ספר מלחמות התבל, יודעים כי גם ראשי הגבורים המשכילים אנשי השֵׁם אשר הרעישו אפסי ארץ ברעם כלי נִשקם כאלכסנדר המוקדני ונאפוליון הראשון, גם הם לא נצחו בכל פעם את אנשי מלחמתם, גם בחילם הגדול והנורא היתה לפעמים מגֵפה גדולה ונפלו גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, כי לא לעולם חֹסָן ישועות במלחמה ולא בכל פעם תעמוד הגבורה לימין הגבור, ומכבוד הגבורים הנאורים ההם לא יִגָרַע בזה מאומה ותהלתם עומדת לעד אחרי כי בכל זאת התגברו לאחרונה על לוחמיהם ותרועת נצחון הריעו אף הצריחו, עשו גדולות ונוראות גם הצליחו.


קורות אגף השמאלי ממחנה רוסיא הראשה וקורות מחנה דאברוטשא מיום צָלחם את נהר דאָנוי עד חצי חֹדש אויגוסט.


33 §

ראשית המטרה אשר הציבה ממשלת רוסיא לאגף השמאלי מהמחנה הראשה, היתה למַהר ולהחיש מעשהו לָשׂום מָצוֹר על עיר הבצורה רוסטשוק ולהרעיש מבצריה עד רִדתם, כי כל הימים אשר תהי עיר מבצר ההיא בידי התוגרמים, תלוים נצחונות רוסיא על בלימה, ורק בתָּפשם אותה יכוננו על סלע רגלי נצחונם. להוציא לאור את מזמתם אשר יָזמו על רוסטשוק, נחוץ להם ללכוד בראשונה את עיר ביעלאַ ולגרש את התוגרמים מתוכה ומכל חבל הארץ ההיא סביב, כי משם יצלח להם לבַצע את כל מעשיהם ברוסטשוק. עיר ביעלאַ בנויה על חוף נהר יאַנטראַ הימין, ועל הנהר ההוא גשר אבנים גדול ורחב ידים אשר בנה אותו הפחה מידהאַט בהיותו השליט בבולגאריען, ראשית מלאכתו היתה, בשנת תרכ״ז (1867) ובשנת תר״ל (1870) כלתה המלאכה הגדולה ההיא, אֹרך הגשר ההוא 269 מעטער ורחבו תשעה מעטער, והוא נשען על ארבע עשרה כִפּוֹת בדמות קשתות (געוואֶלבּבּאָגען) ועל חמשה עשר עמודים אשר עָבְיָם עשתי עשר מעטער. סופרי דברי הימים באיירופא ומה גם באנגליא ואוסטריא הרעישו את אזני הקוראים בסַפרם את המלחמות העזות והנמרצות אשר התחוללו בין הרוסים והתוגרמים על דְבַר עיר ביעלאַ והדמים הרבים אשר נשפכו על אֹדותיה עד כי לאחרונה נצחו התוגרמים את הרוסים ויתפשו להם את העיר. אמנם כל הדברים ההם דברי שוא וכזב הם מראשיתם ועד סופם, כאשר נודיע בזה נאמנה: בחמישי לחֹדש יולי קרבו גדודי הרוסים בעלי נשק כבדים ממחנה שנים העשר אל הגשר ההוא אשר על נהר יאנטרא אצל עיר ביעלאַ ומלחמה קטנה היתה בינם ובין התוגרמים הנצבים שם, ולמחר בששי לחֹדש באו עוד גדודי רוסיא ממחנה הדראַגאָנים ויגרשו את התוגרמים על נקלה וילכדו את הגשר, את ביעלאַ ואת הגבעות אשר על יד חוף יאנטרא הימין המשתרעות על המסלה העולה לרוסטשוק. והתוגרמים לא הריקו חרבם להִלָחם על ביעלאַ רק פנו עֹרף להרוסים והרוסים באו בשעריה במבואי עיר מבֻקעה מבלי הָנֵף על איש חרב מלחמה. וביום העשירי עד יום שנים עשר יולי לכדו הרוסים את כל חבל נהר יאנטרא מעיר טירנאֶוואַ עד אֶשד הנהר. המִשרה הגדולה על כל הליכות האגף השמאלי מהמחנה הראשה, היתה ביד הנסיך הגדול יורש העצר, ולהנסיך הגדול ניקאָלאַיי היה המשפט לחַוֹת דֵעוֹ גם על הליכות דרכו במלחמה הזאת. בארבעה עשר לחֹדש אויגוסט סַבּוּ כבר הרוסים את רוסטשוק וישפכו עליה סוללות, ובעצם היום ההוא ירו כדורי כלי תותח על העיר, והתוגרמים עָנו גם הם בכדורי אש אשר הרעימו מסוללות המבצר על ראשי הרוסים, אך לאחרונה נִדמו כלי תותח התוגרמים, כי לא יכלו עֲמוֹד לפני אנשי מלחמתם. ביום המחרת הוסיפו התוגרמים להמטיר כדורי כלי תותחיהם על הרוסים, וביום ששה העשר התנפלו אנשי המצב אשר להתוגרמים ברוסטשוק על הרוסים בקול רעם ורעש גדול ומלחמה עזה התלקחה ביניהם, אך לאחרונה גברו הרוסים, והתוגרמים נסו מנוסת חרב ולא הפנו לאחוריהם. וגדודי קאָזאַקים תחת פקודת שר החיל חרעסטשאַניצקי רדפו אחריהם ויזנבו את הנחשלים עד הכפרים הנקובים בשמות טשערווענאַוואָדאַ ווענידשעקאֶיי, ויגרשו מהם את גדודי הבאַשיבאָזוקים והטשערקעסים אנשי המצב ויתפשו להם את הכפרים וישימו בתוכם מַצָב. גם עוד מלחמות אחדות נלחמו הרוסים עד חצי חֹדש אויגוסט, והרוסים גברו בכל פעם על התוגרמים.


34 §

בנפת דאברודשא באו אנשי חילנו בתשעה עשר לחֹדש יולי ויתקעו יתדם במחוז טשערנאַוואָדאַ, והגענעראל ציממערמאַן נטה שם אהלו גם הוא, אך אנשי חילו חָנו בין טשערנאַוואָדא ובין קיסטענדשע. בשמנה עשר יום לחֹדש אויגוסט שוטטו גדודי קאזאקים ממחנה דאברודשא על פני הסוללה הטראָיאַנית ויפגעו בם גדודי טשערקאַסים מֵחַיל תוגרמה ויתגרו בם מלחמה, אך הקאזאקים גָברו מהם וַיַכּוּם, ושאריתם נסו בשבעה דרכים. והַתִּגרה הקטנה הזאת נתנה יד למוציאי לאור מכתבי עתים לברוא ברוח דמיונם מלחמות רבות ועצומות בדאָברודשא, ולא נִלאו לסַפר כי האַסאַן יורש העצר במצרים בא בחזק יד לעומת הסוללה הטראַיאַנית להִלָחם בצבאות רוסיא החונים שם, וכי צבא רב תוגרמים בא לעיר קיסטענדשע ויתגר מלחמה בהגענעראל ציממערמאן, והתוגרמיס נצחו פעמים רבות את הרוסים במערכה בשדה מלחמה. וכל אלה לא היו ולא נבראו רק ברוח הדמיון אשר לכותבי העתים וסופרי דברי הימים. בארבעה ועשרים לחֹדש יולי באה אנית קיטור אשר שֵׁם ניקאָלאַיי נקרא עליו מטשערנאַוואָדאַ לסיליסטריא ובה גדודי גבורים מחיל רוסיא. ובבוא האניה קרוב לסיליסטריא, ראו אנשי חילנו מחנה תוגרמים ויתגרו בהם מלחמה, אך עד מהרה באה אנית-צִנָה מסיליסטריא לעזור לאחיהם התוגרמים, אך גם באניה ההיא לחמו הרוסים ויפרצו בה פרצים עד כי נלחצה לחתור אל היבשה לבל תצלול היא וכל אנשי חילה במצולות הנהר. אך בבוא עוד שתי אניות תוגרמיות עם אנשי מלחמה להלחם באניה הרוסית, נסוגו הרוסים אחור וישובו לטשערנאַוואָדאַ. ולבל יוסיפו התוגרמים להרגיז את הרוסים בדאברוטשא על ידי אניות מלחמותיהם הבאות דרך ים השחור, הטביעו הרוסים באשד נהר סולינא ארבע אניות גדולות מלֵאות אבנים לבל תוכלנה אניות תוגרמה לָגֶשֶׁת שם כבראשונה.


35 §

וצבאות חילנו העשוים לבלי חָת מפני כל חַתְחַתִּים, לבשו עֹז להתגרות מלחמה גם בצי האדיר אשר לתוגרמה בים השחור ואשר אניותיו רבות וחזקות יתר הרבה מאד מאניות המעטות אשר לרוסיא בים ההוא, אף הצליחו להתגבר על התוגרמים בחֻפי הים ההוא אשר באיירופא ובאזיא. בארבעה ועשרים לחֹדש יולי עברה אנית רוסית קטנה הנקובה בשם פעסטאַ ארחות ים השחור ותתגר מלחמה את אניה תוגרמית, אניה גדולה מְצֻפָּה נחֹשת ומלַאה אנשי חיל, והאניה הרוסית הרעימה כדורי כלי תותח בגבורה נמרצה על האניה התוגרמית עד כי פרצה בה פרץ על פני פרץ והאניה חִשְׁבָה לצלול כעֹפרת במצולות ים ותמהר לנוס ולחתור אל החוף, והאניה הרוסית עָצרה חַיִל לעבור הלאה עד בואה לחוף אדעסאַ. ובשלישי לחדש אויגוסט הִפליאה אניה רוסית הנקובה בשם קאָנסטאַנטין להחריד את קאָנסטאנטינאפעל וים הבאָספאָרוס ברעש גבורותיה האניה ההיא באה בחוף הקטן קיליאָס (קיליאַ) בִקרבת פי הבאָספאָרוס צפונה. שם מצאו הרוסים אנשי האניה שלש אניות תוגרמיות ויכבידו אכפם על האנשים אשר בתוכן לצאת מאניותיהם אל החוף ואת האניות שרפו באש, ואחרי כן לחמו שעות אחדות בסוללה תוגרמית אשר על חוף הים, ואחרי אשר הרסו את הסוללה עברו הלאה לדרכם ולא אֻנה להם רע. ובראשית חֹדש אויגוסט ירדו עוד אניות רוסיא עם אנשי חיל ארחות נהר דאָנוי להגן על מחנות הרוסים אשר בדאָברודשא מפני אניות מלחמה התוגרמות השוטטות בנהר ההוא.

בטרם נשוב עוד אל עלילות אגף השמאלי מהמחנה הראשה, נתבונן על הליכות מחנה רוסיא התיכונה והליכות אגף הימני מהמחנה הראשה אחרי מלחמת פלעוונא בשלשים לחֹדש יולי עד ראשית ימי חֹדש סעפטעמבער.


36 §

מַסע המלחמה אשר נסע הגענעראל גורקא בראש גדודי הקאזאקים בנגב הרי הבאלקאַן, מצא קִצוֹ על ידי מלחמת עסקי-זאַגראַ. במלחמה ההיא נפלו מהרוסים רָב, לפי עדות הסופרים (אשר אמנם לא מאוהבי רוסיא הם) נפלו מהם 1663 חללים ונפצעים. ובתוכם 116 שרי חילים (אָפיצירע), וממחנה הבולגארים אשר עזרו לאחיהם הרוסים במלחמה ההיא, נפלו שש מאות איש ובתוכם שנים ועשרים פקידי החיל. הגענעראל האביר גרקא ראה כי לא יצלח חפצו בידו אם יוסיף עוד לנסוע למלחמה הלאה, כי רק אם היה מספר צבאות הרוסים רב על הבאלקאן וסביב לו עד כי הכריעו את כף הנצחון בהַלחמם בצבאות הפחה סוליימאן, רק אז היתה גם דרכו צלחה. אך עתה דרכו לא תּתָכֵן, והיא לא תצלח. ומלחמת פלעוונא הוכיחה לְמַדַי כי מספר חיל רוסיא מעט הוא במלחמה הגדולה הזאת, ובכל גבורתם ותעצומות עֻזם וחֵרף נפשם על מרומי שדה, לא יכלו להתגבר על התוגרמים הרבים מהם ועל כן לא אבה הגענעראל הגבור גורקא לְנַסוֹת עוד מלחמות חדשות באנשי חילו המעטים. וחכמי היועצים אשר המתיקו סוד ויתיעצו על צפונות המלחמה הזאת בעיר ביעלא, נועצו לב יחדו לבל יתגרו מלחמות חדשות רק יתאזרו עֹז להקים בידם את מעברות הבאלקאן אשר לכדו כבר, ממעבר שיפקא עד עלענא, ולהָגן עליהם מפני התוגרמים אשר פניהם מועדות לקחת אותן מידם ברעש ובמלחמה! ורק אחרי אשר יבואו גדודי אנשי חיל חדשים מרוסיא ויִהִי מספרם כמספר התוגרמים, רק אז יוסיפו עֲשוֹת מלחמות תגרה בתוגרמים. ובעת ההיא נקרא הגענעראל גורקא לפעטערבורג ומטעם הממשלה הוּרַם להיות נגיד חיל הרוכבים שומרי ראש הקיסר (גאַרדעקאַוואַלעריע) וְלַנְחוֹתָם לַחֲצִי אִי הבאַלקאַן לעזור לאחיהם גבורי החיל במלחמה. ולהָגן על מַעברות הבאלקאן מפני התוגרמים הָפקד הנסיך סוויאַטאָפּאָל מירסקי השני ותחת פקודתו גדודי קאזאקים ובולגארים, רגלי ופרשים, ויתר אנשי החיל שב לפאת הרי באלקאן הצפונים וַיִסָפחו אל אגף הימיני גם אל אגף השמאלי מהמחנה הראשה. והנסיך מירסקי מִהַר לבַצֵר את מעברות הבאלקאן אשר תחת ידו, ויותר עוד את מַעבר שיפקא, וַיִבֶן שם מבצרים וצריחים וישפוך סוללות וַיַצֵב אנשי חיל בכל המקומות הבצורים ההם ככל אשר השיגה ידו ויעמוד הָכֵן להיות מחסה ומסתור על כל המעברות ההן מפני תנופת יד התוגרמים.


37 §

והפחה סוליימאן אחרי עשותו שפטים בהבולגארים המתקוממים אשר בערי עסקי־זאגרא וטשירפאַן וכל המחוז אשר סביב להן, שב להריק חרבו על הרוסים ולעשות בהם מלחמה ביד חזקה ובזרוע נטויה. בעשירי לחֹדש אויגוסט שלח הפחה את גדודי החלוץ אשר במחנה לצעוד במסלה העולה מעיר עסקי־זאגרא לעיר קאַזאנליק דרך מַעבר קאַראַדשאַדאַג עד עמק טשודשאַ, ובדרך הליכתם לא פגעו בחיל הרוסים. וביום עשתי עשר לחֹדש אויגוסט הלכו עוד גדודים אחדים ממחנה סוליימאן ויפגעו במעבר הבאלקאן הנקוב בשם כאַנקאֶיי, ושם היו קאָזאַקים ובולגאַרים מְתַי מעט אשר אחרי תגרה קטנה נזורו אחור למַעבר זעלענסקיראַד. ועוד גדודים אחדים ממחנה סוליימאן הלכו קֵדמה במסלת שער הברזל אשר שם ובלי תגרת מלחמה תפשו להם את המקום הנקוב בשם סטאַראַריאַ. ובארבעה עשר לחֹדש אויגוסט נסע יצא חיל אגף הימין ממחנה סוליימאן ויצעד קדימה דרך זלאַטיריאַן וטוואַרדיצאַ נֹכַח מַעבר זעלענסקיראַד ומַעבר טוואַרדיצא ובששה עשר לחֹדש עָרך מלחמה על הרוסים אשר במעבר זעלינסקיראַר, אך הרוסים לחצו אותו לנסע אחור, וסוליימאן הזעיק את מחנה הראשה ויתעתד להשתער על הרוסים הצובאים על מַעבר שיפקא ולהדפם משם בכֹבד יד מלחמה, ובעת אשר הוא מֵכִין הכל למלחמה הזאת, עשה הפחה ראַסיד שפטים נוראים מאד בהבולגארים המתקוממים בגליל קאָלאָפער, וישפטם בחרב נוקמת ובאש אוכלת. ובעת ההיא היו כל מחוזות פלעוונא ולאָוואַץ ביד אסמאן-פאשא ובעבי גבי מגנו התיצב כחֹמת נחֹשת מול אגף מחנה רוסיא הימיני, וצבאות הפחה מחמד עַלי נצבו כעמודי ברזל אצל רוסטשוק, ראַסגראַד ועסקי־דשומא נֹכח אגף מחנה רוסיא השמאלי, ובתוך שני מחנות הַפַּחוֹת האבירים ההם היה הפחה סוליימאן עם מחנהו הראשי. מגמת פני סוליימאן היתה בתחלה רק להחריד את הרוסים הצובאים על הררי הבאלקאן ולהפיל עליהם חֲתַת מחנהו הגדול. אך לא לִתְגָר בהם מלחמה באמת כי אם לנטות מההרים ההם ולהתחבר אחרי כן דרך קאַלאָפער וטראַיאַן אל מחנה אָסמאַן פּאַשאַ אצל לאָוואַץ, אז לעבור על פני מחוזות סליוואָ ואסמאן-באַזאַר ולהתחבר אל מחנה מחמד עַלִי אצל עסקי־דשוסא. אך עד מהרה שִנה סוליימאן את דרכו, כי נוכח לדעת כי כל הימים אשר מעבר שיפקא ביד הרוסים, סָגר עליו הדרך לעבור הלאה לפאת צפונית, כי יתנפלו עליו מאחוריו ואז תהיה לו המלחמה מפנים ומאחור בטרם יצלח אסמאן-פאשא או מחמד עַלי להבקיע את צבאות גבורי רוסיא ולבוא לעזרתו. ועל כן נועץ סוליימאן לְקַדֵש מלחמה על הרוסים הצובאים על מעבר שיפקאַ ולגרשם משם בסערת מלחמה. וביום עשרים ואחד לחֹדש אויגוסט השתער סוליימאן בסערת מלחמה על מעבר שיפקא והרוסים התיצבו לפניו ברוח גבורה, ויהי קולות וברקים, להבות אש ותמרות עשן, רעמים אדירים התגלגלו על ההרים הרמים וירגזו מוסדי ההרים והעמקים התבקעו והצורים נִצחו וּמְלוֹא רוחב השמים נִמלא ענני עשן וערפלי עלטה. עשר פעמים העפילו התוגרמים עֲלות על מַעבר שיפקא בסערת מלחמה, ובכל פעם הדפו אותם הרוסים אחֹרנית בגבורה נמרצה. כל היום ההוא עד כי נטו צללי ערב התחוללה המלחמה האיומה ההיא, ואז נסוגו התוגרמים אחור וידיהם לא עשו תושיה. בכל יום עבָרות ההוא לא נפלו מהרוסים רק כמאתים איש, מהתוגרמים נפל רב, אך הם העלימו את מספר חלליהם, הגענעראל דאָראָשינסקי המפַקד צבא מלחמה תחת גורקא בעת ההיא, הוכיח אז את אֹמֶץ רוחו וְנַחת זרֹעו הֶראה, כי הגדיל לעשות כגבור משכיל במלחמת היום ההוא וַיַך את התוגרמים אחור.


38 §

ביום המחרת, יום עשרים ושנים לחֹדש אויגוסט, לא הִתְגרו התוגרמים מלחמה עזה כביום אתמול. לא העפילו עלות על מרומי מַעבר שיפקא, רק עָמדו תחתיהם ויטילו כדורי כלי תותח מול הרוסים, אך לעומת זאת תפשו להם מקומות אחרים אשר התבצרו שם וישפכו שתי סוללות ויעלו עליהן כלי משחית המורים עד למרחוק. בשעה השביעית בערב חדלו התוגרמים מהטיל כדורי כלי תותחיהם, ובכל היום ההוא לא נפל מהרוסים רק מתי מעט. אך בשלשה ועשרים לחֹדש אויגוסט בבֹקר התלקחה שלהבת המלחמה ביתר עז, כי התוגרמים התנפלו על אנשי חילנו בחֵמה שפוכה ובקצף גדול וַיְהִינו לעלות על מְרוֹם ההר גם הצליחו לתפוש להם מְרוֹם גבעה וימטירו משם זִקים וחִצים על הרוסים וילחצום לנסוג אחור, אך הרוסים התאוששו גם הפעם ויקחו מהתוגרמים את עֶמדתם. אפס כי גם התוגרמים לחמו כגבורים והמלחמה האיומה והזעומה ההיא התגעשה כל היום ההוא. אך לעת ערב בשעה הששית כאשר באו אל הרוסים גדודי אנשי חיל חדשים אשר כֹחם חָדש עִמהם, התגברו הרוסים על התוגרמים הלוחמים כנואשים ויהדפום מהמקומות הבצורות אשר לכדו להם ביום ההוא. ובכל זאת לא חדלו התוגרמים מִהִלָחֵם עוד ואש המלחמה נִשקה בשתי מחנות הלוחמים עד שעה עשתי עשרה בנשף בערב יום. ובלילה ההוא היה לִקוי לבָנה (מאָנדפינסטערניס), והרוסים חדלו מֵהִלָחֵם בעת חָשַׁך אור המָאור הקטן לממשלת הלילה, אך התוגרמים הוסיפו עוד לירות כדורי אש מכלי נשקם, לא על הרוסים רק על הַשֵׁד הנורא אשר בּלַע את הלבָנה להפחידו ולהפיל עליו חתת ובהלות עד אשר יפליט טַרפו וְחַיִל בְּלע יקיאנו והלבנה תשיב לקדמתה להאיר את הלילה – כי כן יאמינו התוגרמים –. לאחרונה נדמו רעמי כלי התותח בִּדְמי הלילה ויד הרוסים על העליונה. כי אף אם מספר התוגרמים היה רב ועצום מהרוסים ולָחמו בגבורה נוראה ובשטף אף וחֵמה איומה, בכל זאת קצר קצרה ידם להדוף את הרוסים האבירים ממקום עֶמדתם וְתַם לריק יגיעם ועמָלם נשאר מָעַל גם בפעם הזאת.


39 §

ביום ארבעה ועשרים לחֹדש אויגוסט בהיות הבקר הוסיפו התוגרמים להעפיל עֲלוֹת על מְרוֹם מַעבר שיפקא בסערת מלחמה עזה ובסופה ובקול רֹעם ורעש נורא מאד. ובפעם הזאת הצליחו ללכוד מקומות בצורים להִשָׂגב בהם ומה גם גבעות אחדות והנכבדה בהן גבעה גבוהה סוגה ביערים אשר גרשו משם את הרוסים ויתבצרו שם ויכבידו אכפם על הבולגאַרים מגליל קאזאנליק להביא להם לחם לאכול ומים לשתות, ולהעלות שם כלי תותח ויתר החפצים הדרושים להם במלחמה. אך ביום ההוא בבֹקר באו אנשי חיל חדשים במספר רב אל צבאות אנשי חילנו לעזור להם במלחמה. כי אז הביא הגענעראל ראַדעצקי גדודים חדשים למעבר שיפקא, ואחריו הביא גם הגענעראל דראַגאָמיראָוו אנשי חיל חדשים לעזור לצבאות אנשי המלחמה ובעזרתם החליפו הרוסים כֹח ומנשרים קלו להעפיל עֲלות על הגבעות אשר תפשו להם התוגרמים והמלחמה הוסיפה להתגעש בעזוז נוראותיה אך לא נודע עוד יד מי רוממה. עד השעה השניה אחר הצהרים נצבו עוד התוגרמים בעמודי ברזל על עָמדם, אך לאחרונה רמה יד הרוסים והתוגרמים נלחצו לשוב אחור. אפס כי עוד לא נשברה זרֹעם ולא נָשתה גבורתם ויוסיפו עוד להִלָחם במקומות אחרים אשר תפשו להם במרום ההרים, עד אשר השתער עליהם הגענעראל ראַדעצקי בראש גדודי גבוריו ויהם את מערכותיהם ויהדוף אותם מהגבעות אשר לכדו להם נֹכח אגף צבאות רוסיא הימין, והרוסים התבצרו על הגבעות ההן ביתר עז מבראשונה. והגענעראל האביר ראדעצקי הוסיף עוד עשות חיל וישלח גדודי גבוריו לקחת את הכפר שיפקא מיד התוגרמיס אשר גרשו משם את מצב הרוסים ויחזיקו שם משמר, וגם החֵפץ הזה הצליח ביד ראדעצקי, כי הרוסים הרעישו את התוגרמים ברעש כלי נשקם ובגבורת ימינם.


40 §

אמנם הנצחון אשר עמד לימין צבאות אנשי חילנו ביום ההוא, אף כי גדול הוא באמת, לא התעודד לאֹרך ימים, כי התוגרמים לא עזבו את הבאלקאן כָּלִיל אך תקעו יתדם בקִרבת הגבעות הבצורות אשר הדָפום הרוסים ממרומיהן וביום המחרת חדשו את המלחמה ביתר עז ותעצומות, כי התגעשו מכל עבָרים על הרוסים ומשעה התשיעית בבקר עד רֶדֶת היום לָחמו בגבורה נמרצה מאד, וביום ששה עשר לחֹדש התנפלו עוד הפעם על הרוסים בחֵמה שפיכה ובקצף נורא ופנים אל פנים נלחמו בם על מרומי ההרים הנקובים בשם אַקְירי דשעבעל, ובפעם הזאת התגברו על הרוסים וילחצום לעזוב את מבצריהם. הן אמנם כי עד מהרה התאוששו הרוסים ויתאזרו עֹז לגרש את התוגרמים מהמבצרים ההם ועוד מעט הצליח חפצם בידם, אך אז שלח עליהם הפחה סוליימאן גדודי אנשי חיל חדשים אשר כשער קטב השתערו עליהם ובגבורתם השובבה הדפו אותם לאחור ויקחו מהם עֶמדתם, וסוליימאן צוָה לְבַצֵר את מרומי איקירי דשעבעל אשר תפשו להם ולבנות שם מבצרים וצריחים, ולבל יפריעום הרוסים ממעשיהם, ירו עליהם התוגרמים זִקים חִצים ומות, אך גם הרוסים לא טמנו ידם בצלחת ויורו גם הם עליהם כדורי אש ויפילו בהם חללים רבים, אך במלחמה ההיא נפלו גם מהרוסים חללים ובתוכם גם הגענעראל דאָראָצינסקי אשר מת מוֹת גבורים על מרומי שדה. מיום שבעה ועשרים לחֹדש אויגוסט חדל סוליימאן מהעפיל עֲלות על מרומי מַעבר שיפקא בסערת מלחמה ורק בתגרות קטנות הִתְגרה את הרוסים אשר לא יכלו להרוס אותם ממצבם. אז ראה הגענעראל לחדול גם הוא ממלחמת תגרה (אָפענזיף), כי טוב טוב לו להשפיק במלחמת מָגֵן (דעפענזיף) ובין כֹה וכֹה תהי לאֵל ידו לבנות עוד מבצרים ולשפוך עוד סוללות להִשָׂגב מפני אנשי מלחמתו אם יוסיפו לתגר בו מלחמות תִּגְרָה. גם מצא אז עת נכונה לגדור את כל מבואות מעבר שיפקא בעד התוגרמים ולבנות גם שם מבצרים וצריחים וסוללות. וסוליימאן אף כי לפי הנראה רפו ידיו בראותו כי הרוסים גבורי מלחמה הם ולא ישובו מפני כֹל, בכל זאת השיא את נפשו כי עוד יִצא כגבור ויריע ויצריח ועל אויביו יתגבר, ויחַבל תחבולות ויעש מזמות למלחמות חדשות, כאשר יראה הקורא במרוצת הדברים. במֶשך ימי המלחמות הגדולות ההן, לא התאוננו עוד הרוסים כי הם מקצצים את בהונות ידי אויביהם הנפצעים במלחמה או ישֹברו את רגליהם וכורתים את חוטמם ומשחיתים את עיניהם, כי לפי הנראה חדלו התוגרמים מעשות כנבלה הזאת אחרי אשר הרימו מלכי איירופא במרום קולם על אכזריות ושערוריות כאלה. אך לעומת זאת יצא הקול כי התוגרמים הורגים בחרב את הפצועים מאנשי מלחמתם הנופלים בידם, ורבים וכן שלמים האמינו בזה יען כי כדבר הזה נמצא בספר תורת מחמד, הוא ספר אַלקאָראַן, הלא כֹה דבריו: ״אם יפלו בנים לא אֹמֶן בם (אונגלייביגע) בידכם ,הרגו אותם לפי חרב, כִרתו את ראשיהם מעליהם או אִסרו אותם בנחֻשתים בבור השבי עד אשר יתנו לכם כֹפר נפשם, או שִלחו אותם לחפשי חִנם אין כסף אם יכשר הדבר בעיניכם. אל תיראו ואל תפחדו מהם ואל תחדלו מרדוף אתריהם ומהציק להם עד אשר ישליכו את כלי נשקם מידם ויסגירו נפשם לשבי לעשות בהם כטוב וכישר בעיניכם – ״. רבים אומרים כי הגענעראל ראָדעצקי דָרשׁ דָרַשׁ מאת הפחה סוליימאן להַשבית את המלחמה עד אשר יקברו הרוסים והתוגרמים את אלפי החללים המֻשלכים כדמן על פני האדמה ואין מְקַבר להמה, אך סוליימאן לא אבה לעשות כדבר הזה, ונבלות האדם התגוללו לאלפים על שׂדֵי המלחמה וקרני השמש בָּערו בהן גם גשם שוטף נִתַּך עליהן עד כי הבאישו את כל הנוף ההוא ורוח קטב מרירי הביא חליים רעים גם מות ושחת על כל השואפים את רוח משחית ההוא.


המלחמות על הררי באלקאן בחֹדש סעפטעמבער. מחמד עַלי הוסר ממשרת שר הצבא על מחנה הדאָנוי. קורות בולגאריא ויתר דברי הימים ההם.


41 § הפחה סוליימאן אף כי ראה כי אזלת ידו להדוף את הרוסים ממעבר

שיפקא, לא מָש ממקומו ויתיצב על עָמדוֹ נֹכח הרוסים וַיְגַבַּר חיָלים, וַיְבַצֵר את מחנהו, ויביא כלי תותח חדשים מאדריאנאפעל וקאנסטאנטינאפעל וישם פניו אל מבצרי הרוסים ויותר עוד אל המבצר הנקוב בשם ניקאָלאַיי המתנוסס במרומים במַעבר שיפקא. ומיום ארבעה עשר לחדש סעפטעמבער והלאה הֵחל להרעים בכלי תותח על מבצרי הרוסים אשר במעבר ההוא בלי הפוגה. שלשה ימים רצופים הרעימו התוגרמים ויטילו רבבות כדורי שחת על המבצרים ההם, ולאחרונה גמר סוליימאן להתנפל מכל עברים על הרוסים בבֹקר השכם ובפתע פתאֹם בטרם ימצאו את ידיהם לתפוש חרב בכף. את הפחה סאַליק עִתַּד סוליימאן להתנפל עם גדודי אנשי חילו על המבצר ניקאָלאַיי ולתפשו בחזק ידו ואת הפחה ווייסעל צִוה להשתער עם אנשי חילו על אגף צבאות הרוסים הימיני. ובשבעה עשר לחֹדש סעפטעטבער בבֹקר בשעה הראשונה שָׂמו התוגרמים את כלי מלחמותיהם עליהם ויעמדו ערוכים בַּכֹּל למלחמה. גדודי הפחה סאַליק עָלו אחרי השעה השלישית בבקר על מְרוֹם ההר אשר מבצר ניקאָלאַיי מתנוסס שם מבלי אשר יָדעו מזה הרוסים מאומה ויתפשו את מבואות המבצר ואיש לא עמד בפניהם, אך בגִשתם נֹכַח שערי המבצר התיצבו הרוסים לפניהם וילחמו בם בגבורה נפלאה, אפס כי מעט היה שם מספר הרוסים מול מספר התוגרמים ובכל עֻזם ואמץ לבם לא יכלו עֲמוֹד לפני התוגרמים ובין השעה החמישית והששית בבֹקר לכדו התוגרמים את מבצר ניקאָלאַיי ראש מבצרי הרוסים אשר במעבר שיפקא. אך בעת אשר על אגף רוסיא השמאלי ימין התוגרמים רוממה, רמה יד הרוסים על התוגרמים באגף הימיני, כי גדודי הפחה ווייסעל אֵחרו לבוא אל מחוז חפצם עד השעה החמישית בבֹקר, גם תָּעו בהליכתם, ובעת ההיא נשמעו כבר רעמי כלי התותח מאגף השמאלי והרוסים נִצבו כבר באגף הימיני במערכות מלחמה לקדם את פני האויב. וגדודי הרֹבים אשר באגף ההוא הסתתרו במסתרים, וכאשר קרבו התוגרמים אל המקום ההוא השתערו פתאֹם עליהם וירעישום ויבהילום ויורו עליהם זִקים חִצים ומות, והתוגרמים התפלצו וַיָסֹגוּ אחור מפני האש הגדולה השוטפת בלי הפוגה על ראשיהם. אף אמנם כי גדודי תוגרמים חדשים כבני רשף הגביהו עוף על מְרוֹמֵי ההר ובתרועה וקול שופר התנפלו על הרוסים, אך הרוסים פגשו אותם בגבורת רעם ויפילו בהם חללים רבים ויהדפום אחור. אולם התוגרמים החליפו עוד הפעם כֹּח ויוסיפו להִלָחם בחֵמה עזה וברוח אֹמֶץ, והרוסים גברו מהם גם בפעם ההיא. כן התגעשה שם המלחמה עד השעה התשיעית לפני הצהרים ואז חדל הפחה התוגרמי ממלחמת תגרה ההיא כי ראה כי רעה נגד פניו וכל יגיעו לריק. ומאז חדלה המלחמה על אגף השמאלי, הֵחלה שנית על אגף הימיני, כי הרוסים אזרו חיל להדוף את התוגרמים ממבצר ניקאָלאַיי ולגרשם משם באבחת חרב. ועד מהרה התלקחה מלחמה איומה על המבצר ההוא. גדודי רוסיא בעלי נשק הכבדים הטילו כדורי כלי תותחיהם על התוגרמים הצובאים על מרומי המבצר וַיַרבו חלליהם, אך גם התוגרמים המטירו מטרות אש לוהט ממרומיהם על הרוסים וישחיתו גם בהם עַם רב. ואחרי אשר לחמו בעלי נשק הכבדים שעות רבות רצופות, באו אנשי חַיל הָרַגְלִי מצבא הרוסים ויעפילו גם הם על מרומי ההר ויורו רשפי אש כלי נשקם על התוגרמים, אך התוגרמים הרעימו גם עליהם ברוח גבורה וילחצום לנסוג אחור. כשמוע הפחה סוליימאן אשר ישב אז בכפר שיפקא כי יד התוגרמים רוממה וימינם תרעץ אויב, שמח מאד בלבו וילבש גֵאות, אך לא חָש לשלוח אנשי חיל חדשים למרומי ההר לעזור לאנשי המלחמה אם יוסיפו עוד הרוסים להשתער עליהם, ועל כן כשלו התוגרמים ונפלו גם בפעם הזאת. כי מספרם הָלַך הָלֹך וחסור במלחמה. הנפצעים הרבים אשר יכלו עוד לעמוד על רגליהם חגרו שארית כֹחם וירדו ממורד ההר וישובו אל אהלי מחנותיהם, ואשר לא יכלו לָמוּש ממקומם, הרכיבום רֵעיהם על כתפותיהם וישאום אל בתי החולים. ובמִדה ההיא אשר מִעֵטו ויצערו התוגרמים אנשי המלחמה, רבו הרוסים הלוך ורב, בי נוספו עליהם אנשי חיל חדשים. ובשעה עשתי עשרה לפני הצהרים העפיל שר החיל טיאַשעלניקאָוו עם גדודי גבורים לעלות על מְרומֵי מבצר ניקאלאיי בסערת מלחמה, ואז היתה תבוסת התוגרמים שלמה, כי נלחצו התוגרמים לעזוב את מרומי ניקאלאיי והרוסים לקחו מהם עמדתם. בשאון רעש המלחמה נפל השר טיאַשעלניקאוו חָלל ופקודתו לקח נגיד שר חיל אחר ויפַקד צבא המלחמה. בתרועה ובקול זמרה שָׁבו הרוסים אל מבצר ניקאלאיי, והתוגרמים אשר התיצבו שם לפניהם בחרב, נפלו לפי חרב המנַצחים ולא נשאר מהם איש. מספר החללים והנפצעים ביום ההוא מֵחֵיל הרוסים, היה כאלף איש ובהם שלשים ואחד שרי החילים. והתוגרמים נפלו אז חללים ונפצעים יתר הרבה עוד, ושארית הפליטה נסו מנוסת חרב, מֻכִּים ועיֵפים וידיהם על ראשם.


42 §

וסוליימאן לא השיב ידו ממעבר שיפקא גם אחרי המגֵפה הגדולה אשר היתה באנשי חילו בשבעה עשר לחֹדש סעפטעמבער ויוסף לבנות צריחים וסוללות ויעל עליהן כלי תותח חדשים. ובעשרים ואחד לחֹדש סעפטעמבער החל להרעיש עוד הפעם את מבצרי הרוסים ביד חזקה ובכֹח גדול וחֵמה עזה, אך הרוסים חָשפו את זרוע עֻזם גם בפעם הזאת וירעצו וירוצצו בכדורי כלי תותחיהם את מבצרי התוגרמים ואת סוללותיהם, והתוגרמים הוסיפו עוד אֹמֶץ וישפכו סוללות חדשות ויקלעו כדורי שחת על הרוסים בלי הפוגה. כֹה התחוללו המלחמות האיומות ההן עד שבעה ועשרים יום לחֹדש סעפטעמבער, וביום ההוא ירה איש גבור חיל מחיל רוסיא כדור אש לתוך אוצר אֲבַק שרֵפה במחנה התוגרמים, וכרגע התפוצץ בית האוצר ההוא בקול רעם נורא מאד וירגזו ההרים ותרעש הארץ ותהי לחרדת אלֹהים, והמונים המונים מגדודי התוגרמים נהרגו או נפצעו. בתשעה ועשרים לחֹדש ההוא ירד שלג רב על הררי הבאלקאן וַיְכַס עליהם בכפור עז וקרח נורא. וסוליימאן פֶּחה בראותו כי זה ששה שבועות הוא מְנַגֵחַ בכל מַאמצי כֹחַ ובלי מַנוֹח בקרני ברזל את מַעבר שיפקא וידיו לא תעשינה תושיה, ויתעצב אל לבו כי לא מצא תּוֹצָאוֹת לצאת מִסְבַך המלחמה הנוראה אשר נאחז בה בקרניו וסוף סוף יִפֹּל כְּתוֹא מִכְמָר. אך פתאֹם נִהיתה חדָשה בארץ תוגרמה אשר לא ִפִלֵל סוליימאן כי תהיה כזאת: השלטון התוגרמי הֶעביר את הפחה מחמד עַלי ממשמרת פקודתו בְּתֹר שר צבא מחנה הדאָנוי ואת המִשרה הגדולה נתן לסוליימאן פֶּחה, ובכן עזב סוליימאן את הררי באלקאן וירם פעמיו אל מחנה הדאָנוי נֶהדר בכבוד ובשם גדול שֵׁם שר צָבא על המחנה הראשית בתוגרמה. מחמד עַלי היה שמֹנה שבועות שר צבא על מחנה הדאָנוי ובמֶשך הימים לא עשה חושיה ולא הביא ישועה לתוגרמה אך גם שגיאות גדולות לא עשה במלחמה. ובאמת גם השגיאות אשר שגה, לא הוא היה הנסבה בכל אלה, רק שרי החילים העומדים תחת פקודתו אשר לא סרו אל משמעתו ולא עשו ככל אשר נָטַל עליהם, הם הם גדרו דרכיו באבני נגף, ושרי יועצי השלטון השיאו רק עליו המגרעות והשגיאות ההן, גם חשבו למשׁפט להפוך את השגיאות לזדונות, עד כי חרה בו אף השלטון וַיַדַח אותו משאֵתו וישלחהו לארץ גזרה ועל מקומו הפקיד את הפחה סוליימאן אף כי גם ידיו לא עשו תושיה בכל מלחמותיו העצומות על מַעבר שיפקא.


43. §

באחרית ימי חֹדש סעפטעמבער החלו התוגרמים לבנות גשר על הנהר בקִרבת סיליסטריא לעבור עליו אל אחד האיים אשר בנהר דאָנוי ומשם פשטו ויתנפלו בנָפות רומעניא לשלול שלל ולבֹז בז. אך המעשה הזה לא הרעישה ארץ רומעניא, כי רק כשלש מאות תוגרמים התנפלו שם בחצרים ובכפרים רקחו בחֹזק יד צאן ובקר, לחם וצידה וכל מאכל אשר יֵאָכל ועם השלל ההוא שָבו לסיליסטריא ויאמרו זה שלל אויבי תוגרמה. אך כאשר הוסיפו התוגרמים לעשות כזאת פעמַיִם ושלש, רגזו כל יושבי רומעניא פן יעלו השודדים ההם גם על עריהם וחמס ידיהם יְפַלסו, גם בוקאַרעסט עיר הראשה חָרדה ופָחדה מפני תנופת יד גדודי תוגרמה ההם. ויותר עוד רָבתה הבהלה והחרדה בכל ערי רומעניא בשמעם כי מחנה גדולה ממחנות תוגרמה עומדת ערוכה בַּכֹּל אצל סיליסטריא לעבור את נהר דאָנוי ולהשתער על רומעניא לשלול שללה, גם גדודי מתקוממים אונגארים נִלווּ אליהם ואתם יחד לחמס יבואו. אך שֵׁמע שוא שמעו הרומענים אֹדות גדודי אונגארים ההם, כי הם לא התחברו אל התוגרמים לעשות מעשה חמס כזה. והסִבה לשֵׁמע שוא ההוא היתה כי האונגארים התמכרו באמת לעזור להתוגרמים במלחמה הזאת ככל אשר תשיג ידם וכל ישעם וכל חָפצם היה כי תצא תוגרמה מהמלחמה בְּזֵר הנצחון. אמנם לא מאהבה נאמנה להתוגרמים עשו כן, כי הם לא שכחו את המלחמות הגדולות אשר לחמו בם התוגרמים בימי קדם ואת הרעות הנוראות אשר חִלוּ בהם, רק משנאתם העזה להרוסים התמכרו לאהבת התוגרמים במלחמה הזאת. כי הם נוקמים ונוטרים לרוסיא משנת תר״ח (1848) ושנת תר״ט (1849) עד היום הזה על אשר עזרו להעסטרייכים בהִלָחמם ביום קְרב לפרוק עֻלם מעל צוארם ולהיות ממלכה מיוחדת כמקדם. ובאמת תתגודדו האונגארים לעמוד לימין התוגרמים, אך לא להתנפל ברומעניא לשלול שלל ולבז בז, כי אם לעשות בהרומענים שפטים על אשר נִלווּ אל רוסיא לעזור לה לעשות מלחמה בתוגרמה ולהָפֵר ההתחברות בין צבאות רומעניא וצבאות רוסיא. אֲגֻדָה נסתרה נוסדה באונגארן וראשי מיַסדיה היו אונגארים ופולאנים ונספחו אליהם גם בני ארצות אחרות אשר קִווּ למצוא חֵפץ בדבר הזה. מספר המתקוממים ההם הָלַך הָלך וגדול מיום ליום, ויום שמֹנה ועשרים לחֹדש סעפטעמבער נועַד ליום אשר בו יהיו כל אנשי האגֻדה ערוכים בַּכֹּל למלחמה, ואת יום הרביעי לחֹדש אָקטאָבער עִתְּדוּ לעבור בו את מַעברות הררי הָאַלְפִּים להגיע אל מחוז חפצם. מי היו ראשי האגֻדה ההיא ומנַהליה ברוח עצתם, נעלמו ממנו, כי היה במחשך מעשיהם ובמסתרים רָקמו את מזמותיהם. הגענעראל-קלאַפּקאַ אשר נתן ידו אל האגֻדה האונגארית ההיא ואשר נעצר אז בפאריז, הִתְכַּחֵש כי ידו עם הקושרים ההם ויבטיח נאמנה כי הוא לא ידע מאומה מכל עלילות חמתקוממים ההם, ומה גם כי נפשו יודעת כי האנשים הנלוזים ונמהרי לב ההם לא ייטיבו אך יָרֵעוּ עוד להתוגרמים. גם הנִבחר האונגאָרי העלפי מָשך עליו קו חשד כי ידו עם הקושרים ההם, אך הוא רחץ בנקיון כפיו והוכיח בדברים כי עצת הקושרים ההם רָחקה ממנו. ורבים אומרים כי יד הפחה מידהאַט יָסדה את האגֻדה הנסתרה ההיא. אך מי יודע אם אמת הדבר? וממשלת עסטרייך־אונגארן בשְׁמעה את דְבר הקשר ההוא, הֵרע בעיניה פן יחֻלל בזה כבודה בָּאמור עליה כי חִללה את הבטְחתה אשר הבטיחה להתיצב על דרך הבֵּינים (נייטראַליטאֶט) במלחמה הזאת, ותמהר להתיר את אגֻדת המתקוממים בעוד מועד, ועל נקלה לקחה מבעלי האגֻדה את כלי הנשק ואת הצֵדה אשר הכינה לה, את ראשיה החביאה בבתי כלאים, וכל המונה נפזרו לכל רוח בטרם בִּצעו את מזמתם אשר יָזמו לעשות. גם לממשלת רוסיא נודע עד מהרה דְבר הקשר ההוא ותמהר גם היא לגדור בעד הרעה בְּעִתָּהּ וַתַּצֵב אנשי משמר על גבול זיבענבירגען אשר משם נוסדה אגֻדת הקושרים ההיא להתנפל בארץ רומעניא לבלתי תֵּת לאיש מהאגֻדה ההיא לבוא בגבול רומעניא. גם אֹדות מחנה התוגרמים העתידה להתפרץ מסיליסטריא ברומעניא, נועצה רוסיא כדת מה לעשות לעצור בעד המחנה ההיא, ותשלח גדודי אנשי חַיִל לשוטט במסלה העולה לסיליסטריא ולבלתי תַּת למחנה תוגרמים ההיא לְבַצַע את מזמתה, ובמסלה ההיא פגשו בגדודי באַשיבאזוקים וטשערקעסים ויתגרו בהם מלחמה ויכום ויכתום ויפיצום לכל רוח. והמחנה אשר התעתדה להתנפל ברומעניא, חָדלה מַעֲשוֹת דרכה, כי פחד הרוסים השוטטים במסלת סיליסטריא נפלה עליהם.


מלחמת פלעוונא במֶשך ימי חֹדש סעפטעמבער.


44 §

אחרי שתי המלחמות הנוראות אשר התחוללו על פלעוונא בראשית ימי חֹדש סעפטעטבער, החליפו אנשי צבאותינו כח וַיְגַברו חיָלים ויתעתדו למלחמה חדשה. אור ליום השביעי בחֹדש סעפטעמבער בָּנו אנשי חילנו גם הרומענים מצודות וסוללות על מסלת בולגאַרעני־פלעוונא בפאת צפונית ובפאת דרומית ויעלו עליהן כלי תותח עם אנשי חיל מלמֻדי מלחמה. ובשביעי לחֹדש בבֹקר הרעימו משם כלי תותחיהם על פלעוונא גם ביום המחרת לא חדלו מֵהרעים רעמים אדירים כאלה, אך התוגרמים לא חָלו ולא רָגזו מפניהם. ובטרם נודיע בזה עלילות צבאות חילנו ודבר גבורתם במלחמה הזאת ומה הגיע אליהם באחרית המלחמה, נציגה נא לעיני הקורא תכנית המלחמה והליכות אנשי החיל ומערכותיהם ומשטריהם: באגף הימין, בפאת צפונית למסלת בולגאַרעני-פלעוונא התיצב במערכה הקאָרפס השני מצבאות חַיל רומעניא תחת פקורת הגעגעראל קאַרנאַט, ועל דִנְלוֹ הדיוויזיאן השלישי תחת פקודת שר החילים קאַנטילי, וכלם יחד התעתדו להשתער על סוללות התוגרמים הנקובים בשם פּלישיאַ-בוּקאָוואַ-ליפּאַ. והדיוויזיאן הרביעי ממחנה הרומענים תחת פקודת פּקיד החילים אנגעלעסקוּ, התעתד להתנפל על הסוללות הנקובות בשם בוּקאָווא-ליפא-גראוויטצאַ. ובפאת דרומית למסלת בולגאַרעני-פלעוונאַ נצבו במערכה גבורי רוסיא חֵיל הקאָרפס התשיעי ועמהם הדיוויזיאן השלישי מֵחַיל הָרַגְלִי, ופניהם מועדות להשתער על סוללות התוגרמים הנקובות בשם גריוויצאַ־ראַדישעוואַ. דרומית להקאָרפס ההוא עמד במערכה הקאָרפס הרביעי תחת פקודת הגענעראל קרילאָוו, לימינו הדיוויזיאן השלשים מַחיל הָרַגלי, ולשמאלו דיוויזיאן ששה העשר. ועל ראשי הסוללות מָעוזי פלעוונא בפאת נגבה, התעתד הגענעראל האביר שקאָבעלעוו להשתער עם גדודי גבוריו מֵחיל הָרַגְלי בעלי נשק שונים. ומגדודי הרוכבים במחנה רוסיא, יצאו עברו גדודים רבים את חוף נהר וויד וישוטטו במסִלה העולה לעיר סאָפיאַ ויתפשו להם את הגשר אשר במחוז ריבען ועוד מחוזות אחדים. ועוד ביום השמיני לחֹדש פרצו סוללות הרוסים מֵעַבֶר לְהָרָמוֹת אשר במחוז ראַדישעוואַ ויבואו אל המקום אשר עמד שם הגענעראל שאַחאָווסקאָי בשלשים לחֹדש יולי. בעצם היום ההוא התגרו גדודי רוסיא בגדודי תוגרמה מלחמות, וחבל אנשי חיל ממחנה הרומענים לכדו אצל כפר גריוויטצא מבצרים אחדים ממבצרי התוגרמים. והגענעראל סקאָבעלעוו נסע יצא ביום ההוא ממקום תחנותו במסלת לאָוויצאַ מערבית דרומית לקאַיאַליק ויעל על ראש גבעה הרחוקה שלשה קילאָמעטער מפלעוונא בפאת דרומית, ומראש הגבעה ההיא ראה את המבצרים והצריחים והסוללות אשר בנה הפחה אָסמאַן ורחוקות משם רק כברת ארץ לפאת צפונית, והתוגרמים בראותם אותו ואת מחנהו, ירו עליו כדורי אש מסוללותיהם, ומלחמה עזה התלקחה ביניהם, מלחמה ארוכה אשר התעודדה כל היום ההוא, פעם גברו התוגרמים ופעם הרוסים וחללים רבים נפלו בהתוגרמים גם בהרוסים מבלי דעת ימין מי רוממה. אך לעת ערב התאזרו אנשי חילנו גבורת רעם ויכו את התוגרמים אחור ויתפשו להם את הגבעות אשר אצל קערשינע וילינו שם בלילה ההוא. והפחה אָסמאַן ראה כי כקאבעלעוו הגדיל עֲשוֹת בתפשו מְרוֹם הגבעות ההנה אשר משם יוכל להתנפל הלאה ולהרעיש את פלעוונא ברעש מלחמה, ועל כן התנפל אסמאן בתשיעי לחֹדש סעפטעמבער בבֹקר בְּחַיִל כָּבֵד על סקאבעלעוו ויתאמץ בכל מאמצי כֹח להדוף את סקאבעלעוו ממרומי הגבעות ההן, אך תם לריק כֹחו ועמָלו נשאר מָעל, כי סקאבעלעוו לא מָש ממקומו צעד אחד אחור. ובעשירי לחֹדש יצא גדודי טשערקעסים מפלעוונא ועל סוסיהם הקלים עפו במסלה העולה לסאָפיאַ, ויפגעו ברוכבים ממחנה צבאות חילנו ויתגרו בהם מלחמה, אך אנשי חילנו הכּוּ אותם מַכַּת חרב וינוסו מפניהם וישובו לפלעוונא.


45 §

המלחמות הנזכרות היו אך תגרות קטנות אשר לא תוכלנה להכריע את כף הנצחון לאחד מבעלי המלחמה, ונחשבו רק כחזיז הברק הָרָץ לפני רעם נורא המחריד אפסי ארץ בשאון פחדים, והרעם הנורא ההוא התחולל רק ביום עשתי העשר לחֹדש סעפטעמבער. כי ביום ההוא התעתדו כל צבאות אנשי חילנו לעלות בסערת מלחמה על מבצר פלעוונא ולהרעישן מכל עֵבר ופנה, וַיֲקווּ כי בפעם הזאת יריעו על אויביהם אף יַצריחו ויעשו אף יצליחו. היום הגדול והנורא ההוא הופיע והמלחמה הֵחלה – ומשתי מחנות הלוחמים נשמעו קולות רעמים אדירים מרגיזי ארץ, קולות נוראים כקול הררי שרֵפה בפתחם לֹועָם ויריקו מעליהם נהרי נחלי אש פלדות עם זרם אבני אלגביש. גבורי חיל רוסיא השתערו כסער וסופה על סוללות התוגרמים, בתוך רבבות כדורי שחת רוצצו כברקים וכבני רשף הגביהו עוּף אך ההצלחה הסתירה פניה מהם גם במלחמה השלישית הזאת על פלעוונא, כי כמעט הקריבו אל סוללות האויב, הפיצו עליהם התוגרמים עָברות אפם ויציפו עליהם מבול אש לוהט עד כי נפלו בהם חללים רבים מאד ונלחצו לשוב אחור. אולם הרוסים אמיצי הלב בגבורים, שָׁבו ויסערו שנית על סוללות התוגרמים ויפילו בהם חללים ויפרצו במבצריהם פרצים על פני פרצים, אך גם בפעם הזאת הִכּוּ אותם התוגרמים אחור. ככה הפליאו הרוסים ללחום כגבורים פעם אחר פעם, אך בכל פעם שבו ריקם וידיהם לא עשו תושיה. והגעגעראל סקאבעלעוו הֶראה אז את גֹדֶל זרועו ואת אֹמץ לבו כגבור משכיל ופעם אחר פעם הרעיש את סוללות התוגרמים, בתוך אבני אש הִתהלך, נפל מִצִדוֹ אלף כדורי כלי תותח ורבבה מימינו והוא לָחַם בלי חת וַיַפֵל חללים רבים בחַיל אָסמאַן פחה ויפרוץ לעלות על מבצרי התוגרמים. אך גם התוגרמים הפליאו ללחום ברוח עצה וגבורה ובהיות מספרם רב כמספר הרוסים וממרומי מבצרי עֻזם עשו מלחמה, לא יכל להם גם גבור מלחמה כהגענעראל סקאבעלעוו, כל היום התגעשה, התחוללה והתלקחה המלחמה הנוראה ההיא והמות עִם להט חרבו המתהפכת עָף מֵאֲגַף לִאֲגַף ויָשֶם בהם שַמות. אך בשעה השביעית אחר הצהרים בִּפְנוֹת היום וַיִנָטוּ צללי ערב רמה יד הרוסים ובעזוז מלחמה הצליחו ללכוד את הסוללות הראשונות והסוללות הסובבות את מערכות התוגרמים, והגענעראל סקאבעלעוו לכד את הסוללה אשר נֹכח נהר וויד ונשקפה על המסלה העולה לעיר סופיא, ואתריה לכד עוד שתי סוללות ויהדוף את התוגרמים אחור ויקח מהם עמדתם. ומעבר השני לכדו הרוסים והרומענים יחד את הסוללה הגדולה והבצורה בכל סוללות התוגרמים סביבות פלעוונא, היא הסוללה הנקובה בשם גרעוויטצא (על שֵׁם הכפר אשר בקִרבתה). רוח החיה במלחמת היום ההוא, היה הגענעראל האביר סקאבעלעוו, הוא יצק רוח גבורה על אנשי החיל ועל שריהם ופקידיהם, והוא היה הַמְנַצֵחַ עליהם וּבְנִצְחוֹ ועֻזי הריעו תרועת הנצחון וַתָּעז ידם וַתָּרם ימינם. פרי הנצחון ההוא היו הסוללות הגדולות הנזכרות, חמשה כלי תותח גדולים וארבעה דגלים, ומחירו שמֹנה אלף איש חללים ונפצעים מהרוסים ואלף וארבע מאות איש מהרומענים, אז האמינו הרוסים כי כאשר הֵחלו ביום ההוא (בעשתי עשר סעפטעמבער) לְנַצח את הפחה אָסמאַן הגבור הנערץ, כן יוסיפו ללכת מנצח אל נצח עד כי יֵצאו גם ממלחמות פלעוונא בעטרת תפארת הנצחון כאשר יָצאו מכל המלחמות מיום בואם על אדמת תוגרמה בחצי אִי הבאלקאני עד בואם לפני שערי העיר ההיא. אך מי יוכל לדעת מה יֵלד יום? כי ביום המחר (יום שנים העשר בחֹדש סעפטעמבער) ראו כי לא כאשר האמינו כן היתה.


46 §

אסמאן גבור תוגרמה ראה גבורת הרוסים ועזוז נוראותיהם, התעצב אל לבו, אך לא אמר נואש, ונהפוך הוא כי דָרכה נפשו עֹז ביתר עָז. וּמִדַעתו כי לא בכֹח יגבר על הרוסים, וישם אל העָרמה פניו ויערום סוד ויתיעץ ללכוד את אנשי מלחמתו בעָרמת ערומים, אף עָרמתו עָמדה לו. וביום שנים העשר לחֹדש סעפטעמבער בהיות הבֹקר החליט לאסוף את מִבְחַר בחוריו אנשי המלחמה בפאת הנגב ושם יתכנסו ראשי גבוריו ראשית כֹּחו וראשית אוֹנוֹ, ובעוד אשר הרוסים מרעימים בכלי תותחיהם על פאת מזרחית צפונית ומזרחית דרומית על התוגרמים אשר הציב שם אָסמאַן למשוך אחריהם את הרוסים למלחמה, הסתער אסמאן עם ראשי גבוריו הרבים והעצומים מפאת הנגב לקחת מהרוסים את הסוללות אשר תפשו להם בפאה ההיא ביום אתמול. ויהי אך יָצֹא יָצָא השמש על הארץ ואסמאן השתער בסערות נגב מפאת הנגב על הרוסים אשר לא פִללו כי רק מהפאה ההיא תִּפָּתח המלחמה בכל עֹז ותעצומות ורק אליה כונן אסמאן ראשית מַטרתו. הרוסים נלחמו על הסוללות אשר לכדו להם בגבורה נפלאה, כחומות ברזל נִצבו מול פני מַבול האש ורבבות כדורי בָּלַע אשר המטירו בחורי גבורי אסמאן על ראשיהם, והגענעראל סקאבעלעוו הוסיף עוד לעורר גבורתם עד כי הִפליאו לעשות. חמש פעמים סָערו התוגרמים בסערות מלחמה ויתנפלו כנמֵרים על הרוסים בחמת כֹּחָם, וחמש פעמים התגברו עליהם הרוסים, ובכל פעם דחפו אותם אחורנית וירבו את מספר חלליהם ויעצימו פצועיהם. אפס כי גם מהרוסים נפלו חללים רבים במלחמה הזאת, וסקאבעלעוו שלח רצים אחר רצים אל ראש שרי הצבא לשלוח לו מהרה קל אנשי חיל חדשים, אך כאנשי חיל ההם לא באו רק גדודים אחדים והם לא יכלו להיות לסקאבעלעוו רק עזר מעט. אמנם בכל זאת עמד הנצחון לימין הרוסים, וסקאבעלעוו אחרי אשר רדף בעזוז מלחמה את התוגרמים בפעם החמישית וילחצם לשוב אחור, קִוָה כי לא יוסיפו עוד התוגרמים להִלָחם ביום ההוא אחרי אשר הֻכּוּ מכה נצחת, או למצער יתנו שעות אחדות מָנוֹחַ לנפשם העיפה להורגים עד אשר יחליפו כֹחַ למלחמה, ועל כן עזב בשעה הרביעית אחר הצהרים את מקום המערכה לנוח מעט מעמל נפשו ולהביא עצות חדשות להמלחמות אשר תבואנה עוד. אך כמעט אשר עזב את מקום המערכה והנה רָץ ממהר בא ויודיעהו כי אסמאן עם צבאות גבוריו השתער עוד הפעם בסערת מלחמה על הרוסים, וביתר עז וחמה שפוכה מבראשונה. עד מהרה שב סקאבעלעוו אל המערכה ובכל תעצומות עֻזוֹ התאמץ לעצור בעד סערת התוגרמים, אך הם הוסיפו עוד להשתער מכל עבָרים ובגבורה נערצה פָּרצו והתרוצצו בלי הפוגה ומבלי פְּנוֹת אל כדורי הרוסים המשחיתים בהם, ועל גְוִיוֹת החללים והנפצעים המפרפרים בין מות וחיים שטפו וְעָלו הלאה הלאה, והרוסים ראו כי במספרם המעט מול מספר אויביהם אין בהם כֹח לעמוד לפניהם, נלחצו לעזוב את הסוללות אשר לכדו ביום אתמול, והתוגרמים שָׁבו אל שלש הסוללות אשר לקחו הרוסים מידם. בין החללים הרבים אשר נפלו מהרוסים ביום ההוא, היה גם הגענעראל דאָבראָוואָלסקי. הן אמנם גם מהתוגרמים נפלו ונפצעו המונים המונים ואולי יתר הרבה עוד מהרוסים, אך הם לא שָׂמו לבם לזאת ויהיו שכורי יין הנצחון ועליזי גאוה ואסמאן נָחַל כבוד גבור משכיל ושִׁמעוֹ יצא בכל הארץ.


47 §

מכל נצחונות אנשי חילנו בעשתי עשר סעפטעמבער, לא נשארו בידם בשנים העשר סעפטעמבער רק הסוללה הנקובה בשם גריוויטצא. וביום שלשה עשר וארבעה עשר לחֹדש סעפטעמבער ירו הרוסים כדורי כלי תותח על מבצרי התוגרמים וסוללותיהם גם על עיר פלעוונא, אך התוגרמים לא ענו להם ביד חזקה, ולפי הנראה חשבו התוגרמים את אבק השרפה ואת כדורי כלי תותחיהם ליום רעש וסערת מלחמה אשר התעתדו להתנפל בו על הרוסים. אך ביום ארבעה עשר לחֹדש בערב החלו התוגרמים להרעים מסוללותיהם הקרובות לסוללות גריוויטצא וגם ממבצריהם על ראשי הרוסים, ואחרי כן סָערו והתגעשו להתנפל על סוללות גריוויטצא לקחת אותה מיד הרוסים אך גדודי חיל רומעניא הצובאים על הסוללה ההיא, חגרו עֹז וָיַכּוּ אותם אחור. לשוא שָׁבו התוגרמים פעמים אחדות להשתער על הסוללה, כי בכל פעם הדפום הרומענים ברוח גבורה ויפילו בהם חללים רבים. זאת היתה גם אחרית המלחמה השלישית אשר לחמו הרוסים על פלעוונא, אך לא יִגָרַע בזאת מכבוד גבורת רוסיא מאומה, יען כי לא מֵחֹסֶר אוֹנִים ולא מִקֹצֶר יד היתה כזאת, כי אם בגלל מספר אנשי המלחמה אשר היה מעט גם בפעם הזאת, וְלוּ באו ביום שנים העשר לחֹדש כל צבא החיל יחד לעזור להגענעראל סקאָבעלעוו בפאת הנגב אשר משם התנפלו התוגרמים ברבבותיהם מבלי אשר ידעו זאת הרוסים, כי אז גָברו הרוסים וַיְשַׁברו את זרֹעות אָסמאַן וכל אגפיו אך ראש שרי הצבא חָמַל על אנשי החיל העיֵפים והיגעים מאד ממלחמת יום עשתי העשר להגיעם ולהוגיעם גם ביום שנים העשר בכֹבד מלחמה, גם חשב כי אסמאן יתנפל עד מהרה גם מפֵאות אחרות זולת פאת הנגב, ואם ישַׁלח את כל אנשי חילו רק אל פאת הנגב, יבֻלע להרוסים מפאות האחרות ההן, ובין כֹה וכֹה כָבדה יד אסמאן על סקאבעלעוו גם בפעם הזאת. מכתבי עתים היוצאים לאור בקאנסטאנטינאפעל גם מכתבי עתים אחדים באיירופא העוינים את רוסיא, הגדילו את מספר החללים אשר נפלו מהרוסים בשמֹנה הימים אשר מיום השביעי עד יום ארבעה העשר לחֹדש סעפטעטבער לפני עיר פלעוונא, אולם גם הרוסים הגידו ולא כִחדו כי נִגפו בימי עבַרות ההם וחללים ופצועים רבים מאד נפלו מהם, ולפי דברי הסופרים אשר לא משונאי רוסיא הם, נפלו ונפצעו בשמנת ימי מלחמה ההם ממתנה רוסיא כשלש מאות פקידי חילים (אָפיצירע) ובערך 12,500 אנשי צבא, ומהרומענים נפלו ונפצעו ששים פקידי חילים ושלשה אלף אנשי חיל. מספר התוגרמים הנופלים בשמנה ימים ההם, לא נודע אל-נכון, כי ממשלת תוגרמה כִחדה האמת תחת לשונה, אך לפי הנראה נפלו גם מהם כמספר חללי הרוסים ואולי עוד יותר מהם. מיום חמשה עשר לחֹדש סעפטעמבער והלאה יָרוּ הרוסים גם הרומענים על מערכות התוגרמים ועל פלעוונא, אך התוגרמים לא הִרבו להמטיר עליהם כדורי כלי תותח, כי אבק השרפה וכדורי העופרת הלכו הלוך וחסור בפלעוונא, ועל כן חָשכו את הנמצאים עוד בידם ליום צר ומלחמה אשר בו קווּ להתנפל כאיש אחד על הרוסים ולהכותם מכה נצחת. בשמנה עשר לחֹדש התנפלו הרומענים מהסוללה הנודעת בשם גריוויטצא על סוללות התוגרמים הקרובות אליה, אך חפצם לא הצליח בידם, כי גכרו מהם התוגרמים ויהדפום אחור. לעומת זאת התנפלו התוגרמים בעשרים ואחד לחֹדש על הרומענים לקחת מהם את סוללת נריוויטצא, וגָברו עליהם הרומענים וַיַכּוּם אחור.


48 §

בימים ההם נסע הגענעראל איגנאטיעוו מֵטַעַם ראש שרי הצבא ממקום המערכה בבולגאייען לעיר קיעוו, וביום אחד ועשרים לחֹדש סעפטעמבער בהיותו עוד בדרך, פגש בעיר בוקארעשט בהגענעראל טאָטלעבען אשר נסע אז מפעטערבורג לבולגאריען למקום המערכה. שֵׁם הגענעראל טאָטלעבען מהֻלל ונודע בארץ משנת חרי״ד (1854) אשר נלחמו אז תוגרמה, אנגליא וצרפת ברוסיא על חֲצִי אִי קְרים וגם סרדניא נלותה עמהן ויחד כֻלן צָרוּ על מבצר סעוואסטאָפּאָל, כי אז שפך הגענעראל הזה לעיני מלכי הברית הנלחמים ברוסיא סוללות עצומות ויצבור עָפר בפאת המבצר הגדול ההוא המָפנה אל היבשה ועל הסוללות וערֵמות עפר ההן הֶעלה כלי תותח גדולים רבים ועצומים להרעים וְלירוֹת כדורי אש על צבאות מלכי הברית ההם, ובימים מעטים הפך את המקום ההוא לאחד המבצרים החזקים אשר בתבל ושנה תמימה לא עצרו כל גבורי מלכי הברית כֹּח להוריד ממנו עֻזוֹ, וכל הפרצים אשר פרצו צבאות המלכים ההם בחומות סעוואסטאָפּאָל ומצודותיה ומגדליה, השכיל הגענעראל הזה לסתום באופן נפלא, הם פרצו והוא גָדַר, הס הָרסו והוא בָּנה. ואת הגענעראל החרוץ והגבור המשכיל הזה, קראה ממשלת רוסיא גם בפעם הזאת להביא עצה ולעשות פליליה לבצור רוח הגבור העריץ אָסמאַן פחה ולהבקיע את פלעוונא הנצבת לה לשִׂטנה בדרך נצחונה ועֻזה. ואת מפעלות הגענעראל האביר הזה, נספר במרוצת דברי ימי המלחמה הזאת.


49 §

וצבאות חילנו אשר ידיהם מלאות עבודה רבה על פלעוונא, לא מצאו במספר אנשי חילם אוֹן להם לגדור בעד פלעוונא את כל הדרכים אשר יובילו משם התוגרמים אֹכֵֶל נפש ונשק לתוכה, ובכן נשארה הפֵּאה המערבית פתוחה אל פלעוונא ומה גם ההתחברות אשר בינה ובין ערי ווידין ניש וסאָפיא אשר אליהן תשלח ממשלת תוגרמה מקאנסטאנטינאפל בָּר וצֵדה וכלי נשק להביא אל פלעוונא. ואת העיר הקטנה אָרכאַניע אשר בין סאָפיא ובין פלעוונא בָּחרה ממשלת תוגרמה לצבור בתוכה את כל הַבָּר והצדה אשר תשלח מעיר המלוכה, ומשם יובלו כל אלה לפלעוונא. בראשית ימי חֹדש סעפטעמבער שלחה הממשלה התוגרמית אנשי חיל לעיר אָרכאניע תחת פקודת הפחה שעפקעט לעמוד שם על המשמר. הוא שעפקעט אשר בשנת תרל׳׳ו (1876) עשה שערוריות בהבולגארים וככפיר בעדרי צאן התנשא שם וָעבר וָרמס וטָרף ואין מידו מציל. הפֶּחה הזה שָׁב בעת הזאת ממערכת המלחמה בארמעניא התוגרמית אשר עָשה לו שָׁב שֵׁם בגבורים ועִמו שלשה עשר גדודי אנשי חיל לעזור להפחה מחמד עלי ואחרי כן שלחה אותו לאָרבאַניע לאצור בתוכה אוצרות בר ולחם וצֵדה בעד פלעוונא ולעצור את חיל רוסיא מִבּוֹא בגבול הפאה הדרומית ההיא לסתום את מְקוֹר החיים אשר שם לאנשי הצבא הצובאים בפלעוונא. ושעפקעט בבואו לאָרכאַניע בנה בידים מהירות בתי מסכנות, אסמים ובתי אוצרות ויצבור בתוכם בר למכביר וכל אֹכל נפש עד כי מָצאה ידו לשלוח בשנים עשר לחֹדש סעפטעמבער אלף ומאתים עגלות טעונות לחם חם ולחם נקודים וכל זְנֵי מאכל לפלעוונא. ועל העגלות ההן הִפקיד שומרים, אנשי חיל מזֻינים ובראשם הפחה אַכסעט היפזי וישלח אותם במסלה העולה לפלעוונא. בדרך הליכתם פָגעו שתי פעמים בגדודי רוסיא השוטטים במסלה ההיא, אך אתרי תגרות קטנות נסוגו הרוסים אחור ואַכמעט היפזי שלח רץ מְמֶהֵר לבַשר לאָסמאַן-פחה כי דרכו היתה צלחה וכי קרוב הוא לפלעוונא, ואסמאן שלח לקראתו מחנה גבורים, ועוד ביום ההוא באו העגלים לשערי פלעוונא. והפחה שעפקעט הוסיף עוד לאסוף בר ולמלאות את האסמים מכל מאכל אשר יאכל לכלכל את אנשי החיל אשר בפלעוונא, גם הוסיף עוד לבנות מבצרים וסוללות לגדוד את הדרך ולסגור המסִלות על הרוסים וכל מעשהו עשה כאיש מהיר וחרוץ. והרוסים אשר מספר אנשי חילם לא הִשפיק לָצוּר על כל ערי המצור ועל כל המקומות המחֻברים אל פלעוונא, לא יכלו להניא את העריץ ההוא מֵהָפיק זְמָמוֹ. אך בעת ההיא עברו כבר שומרי ראש הקיסר (גאַרדע) את נהר דאָנוי, חֵיל גבורים רַגְלים ופרשים, וילכו הָלֹך וקרוב אל מחנה רוסיא הראשה הלוחמת על פלעוונא, ומני אז נהפך האופן, כי התוגרמים הלכו הָלֹך וִחָסֹר והרוסים עשו חיל וגם הפּחה שעפקעט כשל ונפל וזרֹעוֹ נשברה.


קורות אֲגַף הימיני ממחנה אנשי חילנו הראשה מראשית אָקטאָבער עד חֲצִי חֹדש נאָוועמבער.


50 §

בין כֹה וכה לא חדלו צבאות אנשי חילנו מהרעים בכלי תותחיהם על מבצרי פלעוונא, וגם במקומות רבים זולתה התחוללו תגרות רבות בין הרוסים והתוגרמים, ואסמאן-פחה התנפל פעמים אחדות מפלעוונא על מערכות צבאותינו להרוס את סוללותיהם ולנתוץ את מבצריהם, אך בכל פעם נָשתה גבורתו, כי אנשי חילנו השיבו צור חרבו וילחצוהו לשוב אחור. וביום השביעי גם ביום השמיני הוסיף עוד להתנפל בעַם כבד ובחֵמה עזה יתר הרבה עוד מבתחִלה, אך בפעם הזאת תם לריק כֹחו ויסוג אחור. והרומענים חגרו בעֹז מתניהם ויורו כדורי אש ימים אחדים על הסוללה השניה מגרעוויצא (מבצר הדָמים) ובסופה וסערה סָערו להפיצה, גם הטילו אבני אש וזיקים על הסוללות מבוּקאָווא, בתשעה עשר לחֹדש אקטאבער בשעה שתים עשרה וחצי בצהרים השתערו מסוללת גריוויטצא הראשונה גם מהחפירות אשר בקרבתה של הסוללה השניה (מבצר הדָמים), אך התוגרמים התמרמרו מאד עליהם ויקדמו פניהם ברבבות כדורי אש עד כי לא יכלו לעמוד בפניהם וישובו ריקם. אולם בנשף בערב יום בשעה הששית וחצי, עת החֹשך כִּסה ארץ, השתערו שנית על הסוללה התוגרמית ההיא, ובפעם הזאת רמה ידם, כי הבקיעו עד קרוב להסוללה וירדו אל החפירה העמוקה אשר לפניה. אך כאשר התאמצו בכל מאמצי כֹחם לעלות מהחפירה ההיא ולהרעיש את הסוללה, ראו כי חפירה שניה עמוקה עוד מהראשונה חוסמת לפניהם את הדרך, והתוגרמים אשר נאספו עוד במספר רב לעזור לאחיהם, המטירו יחד מִטְרוֹת אש וכדורי שחת על הרומענים עד כי שבו אחור אחרי אשר נפלו מהם מאתים ושמנים וחמשה חללים ושבע מאות וארבעים ושלשה נפצעו בפצעים שונים. והרוסים פקחו אז עיניהם לסגור על אסמאן את הפאה הדרומית הפתוחה לפלעוונא, ובאחד לחֹדש אקטאבער יצא שר האלף לעוויס עם גדוד קאזאקים לָשוּט במסִלה העולה מסאָפֿיה לפלעוונא ויפגע בגדודי תוגרמים המובילים עדרי בקר, מלח וסמי רפואה ועוד חפצים רבים בעד אחיהם אנשי החיל אשר בפלעוונא, וישתער עליהם שר האלף ויקח את הכבודה מידם ויהרס את הגשר אשר שם על נהר וויד ואת הגשר אשר אצל כפר טשערוואָ שרף באש, גם נתק את קוי הטעלעגראף אשר בין סאפיא ובין פלעוונא. אך בעת ההיא הֵכין הפחה שעפֿקעט עוד עגלות רבות טעונות לחם וכל אֹכל נפש בעד אנשי החיל אשר בפלעוונא, ואת העגלות ההן שלח מאָרכֿאַניע עם גדודי אנשי מלחמה לשמרן בדרך מפני הרוסים, והוא עָבַר אחריהן. ובחמישי לחֹדש פגעו התוגרמים בשר האלף לעוויס על יד כפר ראַדאָמירצאַ ויתגרו בו מלחמה, ובהיות מספרם רב ממספר אנשי חילו, נלחץ לנסוג מפניהם, והם הלכו לדרכם ויבואו בתשיעי לחֹדש בשערי פלעוונא, ואחריהם הגיע שם גם שעפֿקעט וימתיק סוד עִם אסמאן ויתיעצו על צפונות המלחמה. וביום שנים עשר לחֹדש אקטאבער שב לאָרכֿאַניע בשלום להכין עוד הפעם מזון וצֵדה לאנשי חֵיל פלעוונא.


51 §

ואסמאן לא חָדל מִבְּנוֹת מבצָרים וסוללות סביבות פלעוונא, ובכל המקומות הפרָזים הֵקים מצודות ובָנה דָיֵק, ואנשי חיל הִציג במחוז טעליש ובמחוזות המערבים אשר אצל גאָרני-דובניק (דובניק העליונה). גם הפחה שעפֿקעט בנה מבצרים וסוללות במסלות העולות מאָרכֿאַניע לפלעוונא, גם כל הערים והכפרים המחֻברים על ידי מסִלות ונתיבות ישרות אל פלעונאַ, בִצרו אסמאן ושעפֿקעט ויציבו אנשי חיל בתוכם לבל יתפרצו שם הרוסים ומשם לפלעוונא.


52 §

ואסמאן-פחה הֶעביד בין כֹה וכֹה את עַמו עבודה רַבה לבנות מבצרים ולהקים מצורות וסוללות וְדָיֵק סביבות פלעוונא ובכל המקומות אשר יוכלו הרוסים להתפרץ משם על פלעוונא, ועד יום שנים עשר לחֹדש סעפטעמבער הִשְלים את מלאכת המבצרים והסוללות אשר בין פלעוונא ובין לאָוואַץ ונהר וויד, ועוד רבים כמוהם במקומות שונים. גם שלח אנשי חיל במספר רב לִצְבוֹא במחוז טעליש ולעמוד שם על המשמר להָניד את רגלי הרוסים מִגֶשֶת שם להָפֵר את ההתחברות אשר בין אָרכֿאַניע ובין פלעוונא ואשר עִמָה מְקוֹר חיים לצבאות החיל בפלעוונא. גם שלח גדודי אנשי מלחמה אל המבצרים אשר בנה אצל גאָרני-דובניק (דובניק העליונה) לפאת מערבית. שני המקומות האלה טעליש וגאָרני-דובניק נחשבים להמקומות היותר חזקים ובצורים הסובבים את פלעוונא. והפחה שעפקעט גם הוא בִּצַר את כל המקומות אשר בין אָרכַאניע ובין פלעוונא, את ווראַטצא, את עטראָפאָל, ואת טעטעווען ועוד מקומות זולתם. ווראַטצאַ הוא שוּק גדול לממכר וקנין, לפאת דרומית יושבים אנשי מקנה ואֹהל, מהם יובילו עדרי בקר ועורות כבשים ועזים לווראַטצאַ ומשם יעברו לסוחר, גם דונג ודבש, יין וחִיטי מאַייס ומטוה מֶשִׁי יובאו אל השוק ההוא אשר בווראַטצא. יושבי ווראטצא הם כחמשה עשר אלף איש ורֻבם בולגאַרים. טעטעווען בנויה על נהר וויד הלָבן ומספר יושביה כארבעה אלף איש ורֻבם בולגארים ומסִלה ישרה מחַברת אותה לאָרכַאניע ופלעוונא. עיר עטראָפאָל מחֻברת גם היא על ידי מסלולים ודרכים שונים אל פלעוונא. מספר יושביה בערך שבעת אלפים ורֻבם תוגרמים. בכל המקומות ההם נִבנו מבצרים וצריחים וסוללות להָגן על פלעוונא מפני הרוסים, ואנשי חיל הֻצבו שם לעמוד על המשמר לילה ויום. וכבוא הגנרל המהֻלל טאָטלעבען אל מחנה רוסיא הראשה, היתה ראשית עצתו לָשוּם על פלעוונא מָצוֹר עד כי תהי סֹגרת ומסֻגרת מכל עבָרים אין יוצא ואין בא, לגרש בסערת מלחמה את התוגרמים מכל המקומות הבצורים אשר בִּצְרוּ סביבות פלעוונא מקרוב ומרחוק וּלְיַדוֹת קרנותם לבל יהיו עוד על פלעוונא הנצורה לסִתרה ולמחסה עֹז, להכרית בזה מפי צבאות פלעוונא אֹכֶל נפש וכל המחסורים אשר יחסרו להם בעת צר ומלחמה. ובעת ההיא אשר באו חֵיל הגאַרדע במספר רב וגם מרומעניא באו גדודי אנשי חַיִל חדשים, היתה לאֵל יד הרוסים לעשות עֲצת הגענעראל טאָטלעבען בהיות מספרם רב ועצום ופקידיהם אמיצי לב בגבורים גם מלֻמדי מלחמה. הגענעראל גורקא, המשֻבח והנודע לגבור משכיל על פי עלילותיו בהררי הבאלקאן בחֹדש יולי, הוּרַם מטעם ממשלתנו להיות נָגיד ומַצוה על מחנה גבורים רַגְלִים ופרשים, ובתעצומות עֻזוֹ יתגר מלחמה בהפחה שעפֿקעט ובכל שרי צבאות תוגרמה ולסגור עליהם הדרך מִבּוֹא לעזרת אסמאן-פחה בפלעוונא הנצורה. יום מועד להמלחמה ההיא, היה יום העשרים וארבעה לחֹדש אָקטאָבער, ובעצם היום ההוא בהיות הבֹקר צָלַח הגנגראל גורקא ומחנה גבוריו את נהר וויד ויערוך את אנשי החיל במערכות מלחמה: את אֲגַף הימין עִתֵּד להשתער על מבצרי התוגרמים אשר אצל גאָרני-דובניק ואת אֲגַף השמאלי על מבצרי טעליש. נגידי חֵיל התוגרמים במבצרי גאָרני-דובניק היה אז הפחה אַכֿמעט היפֿזי, ובמבצרי טעליש הפחה האַקי. והרוסים הצרים על פלעוונא חִבלו תחבולה להתעות את אסמאן-פחה ולהָסֵב את עיניו מהמלחמה אשר יעשה גורקא במבצרי גאָרני-דובניק וטעליש לבל ישלח גדודי אנשי חילו לעזור להפחה שעפֿקעט ואז תהיה המלחמה לגורקא מפנים ומאחור, כי עוד בשלשה ועשרים לחֹדש אקטאבער גם למחרתו הרעימו הרוסים בכלי תותחיהם בכֹח גדול מכל עבָרים על פלעוונא, ואסמאן הֶאמין כי אחרי הקולות והלפידים יבוא הרעש, כי יעלו הרוסים על סוללות פלעוונא ברעש מלחמה כאשר עשו זה פעמים רבות, ועל כן אסף את כל אנשי חילו אל המקומות אשר מהם ירעישו הרוסים את הסוללות ולא ידע מכל אשר נעשה במבצרי גאָרני-דובניק וטעליש ולא שלח שם אנשי חיל לעזור להתוגרמים בהִלָחמם ביום קְרָב. ובעוד אשר אסמאן וכל אנשי חילו נלחמים כנואשים לעצור בעד הרוסים מֵעֲלוֹת בסערה על סוללות פלעוונא, הרעים הגענעראל גורקא ביום עשרים וארבעה לחֹדש רעם גבורות על מבצרי גאָרני-דובניק ומלחמה איומה פָרצה בינו ובין התוגרמים, כי התוגרמים לחמו גם הם בגבורות רעם וחרפו נפשם על שְדֵה קטל. המלחמה נמשכה כל היום ההוא מהבֹקר עד נְטוֹת צִללי ערב וחללים רבים ועצומים נפלו מהרוסים גם מהתוגרמים, אך ימין הרוסים רוממה וכגבורים מנַצחים יצאו מהמלחמה וישללו שלל רב ומלקוח. הן אמנם נפלו ונפצעו ממחנה גורקא המון רב, כארבעת אלפים איש, אך הנצחון היה גדול יתר הרבה עוד, כי הפאשא אַכֿמעט היפֿזי ועִמו שמנים שרי חיל וכארבעת אלפים חֵיל רַגְלִי ושלשה גדודי רוכבים טשערקעסים וכלי תותח וקני רֹבֶה רבים נפלו בידי הרוסים, גם אבק שרפה וכדורי קלע ובר ולחם וצֵידָה לרוב היו לשלל להמנצחים, והגענעראל גורקא תפש את מרומי גאָרני-דובניק וַיִשָגב שם, ומאז והלאה היתה פלעוונא סגֻרה ונצורה מכל עבָרים, ובשמֹנה ועשרים לחֹדש הרעיש הגענעראל גורקא את מבצרי טעליש, ואחרי מלחמה עזה אשר התעודדה שעות אחדות הוריד מהם עֻזם וישלח אל הפחה האַקי את אחד מפקידי החיל לדרוש ממנו להַסגיר את העיר בידו מבלי הוסיף עוד להלָחֵם, והפחה נעתר לדבריו וַיַסְגֵר את העיר וכל אשר בה ביד הַמְנַצֵחַ. וגם בהמלחמה הזאת נפלו בידי הרוסים כשלשה אלפים תוגרמים בשביה וצדה וכלי מלחמה במספר רב. והפחה שעפֿקעט השיא עוד את התוגרמים כי יצלח גם עתה לחשוף זרוע עֻזוֹ ולהדוף את הרוסים ממרומי גאָרני-דובניק ומיתר המבצרים אשר תפשו בחרבם ובקשתם, אך כל יודע דְבַר מלחמה יודעים כי מתהלל הוא במשאות שוא, כי זולת שתי הסוללות אשר לקח אסמאן-פחה שנית מיד הגענעראל שקאבעלעוו בשלשה עשר יום לחֹדש סעפטעמבער, קָצֹר קצרו ידי כל גבורי חֵיל תוגרמה לשוב ולקחת מיד הרוסים את המקומות אשר לכדו מאז הֵחלה המלחמה עד עתה. ובשלשים ואחד לחֹדש אקטאבער לכדו הרוסים גם את מבצרי דאָלני-דובניק, ואז היתה פלעוונא נצורה מכל עבָריה והרוסים חנו כַדור עליה וְדָמתה לעיר מעטץ במלחמת צרפת-אשכנז בשנת תר"ל (1870) אשר האשכנזים סַבוה גם סבבוה באנשי חילם ויסגרוה כחומת נחשת וברזל מכל עבריה, ואסמאן-פחה נדמה אז להמאַרשל האביר באַזען הָנגיד והמצַוה במבצר מעטץ, וכל זה נעשה על פי עצת הגענעראל המשכיל והחרוץ טאָטלעבען.


53 §

אחרי אשר לכד הגענעראל גורקא את העיר הבצורה טעליש והוריד ממנה עֻזה, שלח לפניו אנשי חַיל למחוזות באַלקאַן המערבי לסגור הדרך על התוגרמים אשר חפצו לבוא משם לעזרת אחיהם הנצורים בפלעוונא. בשני לחֹדש נאוועמבער לכדו הרוסים את עיר המבצר טעטעווען וימצאו שם שלל רב, אֹכל נפש וכלי נשק ועוד חפצים רבים, גם לכדו ביום ההוא עוד מקומות בצורים וישימו אנשי משמר בתוכם, ובחמשה עשר לחדש ההוא הֶעפילו גדודים אחרים מהרוסים עֲלוֹת על אחד ההרים היותר גבוהים מהרי באלקאן, הלא הוא הר מאַראַגעריק אשר ראשו מגיע עד רום שני אלפים ושלש מאות ושלשים מעטער, ומשם אחזו דרכם למחוז חפצם. גדודי רוכבים השוטטים במחוזות ההם לכדו בתשיעי לַחֹדש את עיר ווראַטצאַ וימצאו שם אסמים מלאים בר ולחם וכל מאכל אשר יאכלו אנשי חיל בעת מלחמה, גם עגלות רבות טעונות אֹכל נפש שללו להם, ובתוך העיר הניחו אנשי משמר וילכו לדרכם הלאה. והגענעראל גורקא הגבור המשכיל והמהיר הושיב באנשי חילו את כל המחוזות והנפות אשר בין פלעוונא ובין הרי הבאלקאן המערבי ויסגור על התוגרמים את הדרך לבל יתפרצו משם לעזור את אחיהם הנצורים בפלעוונא. ובין כֹה וכֹה הסירה ממשלת תוגרמה בראשית ימי חֹדש נאוועמבער את הפחה שעפֿקעט ממשמרת פקודתו על חיל הצבא באָרכֿאניע, ובדרך מַסָעוֹ לקאנסטאנטינאפעל אֻסר מטעם הממשלה בבית האסורים בעיר סאָפֿיאַ, כי הֻגֹד הֻגַד עליו כי בָּגַד בממשלת תוגרמה, ופקודתו על צבא ארכֿאניע נִתנה להפחה שאַקיר אשר עד הימים ההם היה מְפַקֵד מחנה אנשי חיל תחת פקודת הפחה רעאוף הנצב נֹכח מַעבר שיפקא, ובעת ההיא שֻלח הפחה מחמד-עלי במַלאכות הממשלה לעיר סאָפֿיאַ לאסוף שם אנשי חיל במספר רב ובכֹח ידיהם יתאמץ להשתער על הרוסים הצָרים על פלעוונא להושיע לה ולהציל את אסמאן וחֵיל גבוריו הסגורים ונצורים בתוכה.


54 §

בנשף בערב יום התשיעי לחֹדש נאוועמבער, עת החֹשך כִּסה ארץ, הִגִיחַ הגענעראל שקאָלבעלעוו על מצב התוגרמים על הגבעה הירוקה אצל קערשינע בקרבת פלעוונא, ובעוד אשר התוגרמים יושבים לבטח ושאננים מפחד מלחמה, הריע סקאבעלעוו פתאֹם רעם שרים ותרועת קְרָב. ובטרם מצאו התוגרמים הנרעשים את ידיהם לתפוש כלי נשקם, הקריבו הרוסים אליהם ובגבורה נמרצה הדפום מִמַצָבָם וילכדו את סוללותיהם. אסמאן-פחה התנפל בליל יום המחרת על סקאבעלעוו ויחתור בכל תעצומות עֹז לקחת מידו את הסוללות אשר לכד בליל אתמול, אך כֹחו תם לריק ועמָלו נשאר מָעַל וַיִלָחֵץ לשוב למקומו אחרי אשר נפלו מאנשי חילו חללים רבים. וסקאבעלעוו הזעיק עוד בלילה ההוא גדודי גבורים בעלי נשק כבדים וַיְבַצֵר את המבצרים אשר לכד בגבורתו. אך אסמאן־פחה הוסיף להתנפל על הרוסים אוֹר ליום חמשה עשר ואור ליום שבעה עשר לַחֹדש, ובחֵמה שפוכה ובגבורה נִמרצה עשה מלחמה, אולם גם בפעם הזאת הִכָּהוּ שקאָבעלעוו אחור ויגרשהו וילחצהו לנוס אל מקומו אחרי אשר היתה מגֵפה באנשי חילו. בפעם האחרונה ההיא התעופף כדור אש מכלי נשק התוגרמים על הגענעראל שקאבעלעוו ויגע אל עצמו ואל בשרו, אך לא נִחַת עמוק בבשרו ובימים מעטים נרפא המחץ וישב לאיתנו, אמנם גם בעת אשר היה מכאובו עז, לא חדל רגע מעבודת הצבא ויכלכל את מַחץ מַכָּתוֹ כגבור מלחמה אשר לא ישוב מפני כֹל. עד חצי חֹדש נאוועמבער נוספו עוד על צבאות רוסיא הצָרים על פלעוונא אנשי חיל במספר רב, כי אז באו גם הדיוויזאָן השניה והשלישית מֵחֵיל הגראַנאדירים וישימו נוספות על מְצוֹר פלעוונא. מספר חֵיל הרגלי, רוסים ורומענים, החונים אז על פלעוונא היה כמאה אלף איש ומספר אנשי החיל בפלעוונא בעת ההיא, היה לפי דעת הרוסים רק כארבעים אלף, גם חשבו כי אֹכֶל הנפש אשר הכינו להם התוגרמים בפלעוונא יֵלך הָלֹך וְחָסֹר ועוד מעט ישַׁלח בהם הרעב את חִצָיו הרעים, ובהיות פלעוונא נצורה וסגורה מכל עברים, אין לה עוד כל תוחלת ותקוה להביא ממרחק לַחמה וצפויה היא לְכָפָן וחֹסר כל ואין מושיע לה. גם לְצַפּוֹת לישועה, כי יבואו התוגרמים ממקומות שונים להושיע לה ולהצילה מהצר הצורר עליה, אָפֵס לה כל תקוה, יען כי כָבֵד הדבר מאד לאסוף ולהניע גדודי תוגרמים בעת ההיא אשר נָשַמוּ המסִלות והדרכים התקלקלו, ומה גם כי מול מחנה הפחה סוליימאן נצבת מחנה הנסיך הגדול יורש העצר בחרב שלופה ובזרוע חשופה לסגור עליה הדרך מבּוֹא לעזרת אָסמאָן בפלעוונא. ובגלל זאת חשב הנסיך הגדול ניקאלאיי למשפט לדרוש מאת אסמאן-פחה להסגיר את פלעוונא בידו למנוע בזה שֶׁפך דם אדם רב על לא דָבר, ובשלושה עשר יום לחֹדש נאָוועמבער שלח אליו את אחד מפקידי החיל לפלעוונא בּתֹר דורש שלום להודיע לאסמאן כי עוד מעט יֵחַת מִשְגַב עֻזוֹ ומבצרי פלעוונא יֻכַּתּוּ וכל יְגיעו לְהָגֵן על העיר יהיה לריק ועָמלו מעל, ולמה זה ישָפכו עוד דמי מלחמה חנם? הלא טוב טוב לו לפתוח לפני הרוסים את שערי פלעוונא, בשלום ואהבת אדם דורשת זאת מידו כי יֵקר דָמָם בעיניו ולא ישפכם כמים המוגרים ארצה אחרי כי כל זאת לא לעזר ולא להועיל. ואסמאן שמע במנוחת לבב את הדברים האלה אשר שלח אליו שר צבא רוסיא, ויען ויאמר: נפשי יודעת מאד כי אהבת אדם דוברת מתוך נפש הנסיך הגדול ניקאלאיי, אך אני אשר מִשְרַת נְגיד המלחמה על שכמי, אני לא אאמין כי אין לי כל תוחלת ותקוה עוד להיות מחסה עֹז על קרית עֻזִי, ועל כן עָלַי החובה לְהִלָחֵם לה ככל אשר תשיג ידי –. כשמע הנסיך הגדול את תשובת אסמאן-פחה, צִוָה לחַדש את המלחמה וכלי התותח הוסיפו להרעים על מבצרי פלעוונא, אך התוגרמים עָנוּ ברפיון ידים, כי חשכו את אֲבק השרפה אשר בידם ליום שאון ורעש מלחמה אשר התעתדו הרוסים אליו לעלות בסערה על פלעוונא.


הליכות אגף השמאלי ממחנה רוסיא הראשה וּדְבַר גבורותיה בבולגריא, בדָאברודשא ובמַעבר שיפקאַ מראשית ימי חֹדש אָקטאָבער עד חֲצִי חֹדש נאָוועמבער. קשר התוגרמים בקאנסטאנטינאפעל בחֹדש נאוועמבער.


55 §

כבר הודענו כי ממשלת תוגרמה הסירה את הפחה מחמד-עלי ממשמרת פקודתו ועל כַּנוֹ הֵרימה את הפחה סוליימאן, וביום השביעי לחֹדש אקטאבער בא סוליימאן לעיר ראַסגראַד ושם קבל את המִשרה הכבודה הזאת להיות שר צבא ונָגיד ומצַוה על המחנה הראשה אשר שֵם נהר לאָם נקרא עליה. רבים וכן שלמים מהחכמים יודעי העתים אשר לא דרשו שלום רוסיא וטובתה, האמינו כי סוליימאן גִבור החיל ואיש מלחמה ימַלא את כל החסרונות אשר נמצאו בהפחה מחמד עלי, יגַבר חיָלים, יתאזר עֹז, יתגר מלחמה בצבאות רוסיא, ובגֹדל זרֹעו ורעם גבורתו ילחצם וירדפם לעֵבר נהר לאָם השני בטרם יגיעו אליהם אנשי החיל אשר הם מחַכים עליהם כל ימי חֹדש אקטאבער, גם יתחבר אל אסמאן הגבור הנערץ ושניהם יחדו יסערו על הרוסים להפיצם ולהדפם אחֹרנית לעֵבר נהר דאָנוי עד כי לא ישָאר מהם איש אחד על אדמת תוגרמה. אך לא כאשר האמינו האנשים ההם כן היה, כי גם סוליימאן לא עשה חיל כמחמד־עלי וגם הוא כרע נפל לפני גבורי רוסיא אשר תחת פקודת הנסיך הגדול יורש העצר. כי יורש העצר התאזר עֹז ועצה וגבורה למלחמה ויהי לכל דרכיו משכיל ויאצל מרוחו על צבאות החיל אשר תחת ידו ויפליאו עֲשות כגבורים משכילים. אך בטרם אשר נספר בזה דְבַר גבורות וחין ערך המלחמות אשר נלחמו אנשי חֵיל יורש העצר בחֵיל הפחה החָדש סוליימאן, נָעיף עינינו על מעללי אנשי חַיִל ההם ומלחמותיהם עד העת הזאת: בשביעי ובשמיני לחֹדש אקטאבער, נפגשו חֵיל יורש העצר בחיל מחמד־עלי אצל מחוז קאַדיקאֶיי וקאָסאָוואַ ומלחמה עזה התלקחה ביניהם, אולם עד מהרה השיבו הלוחמים את חרבם אל תערה, כי בעת ההיא נָשבו רוחות עזות ונתכו מִטְרוֹת עֹז והדרכים התקלקלו וְרֻבֵּי אנשי החיל היו בלי מחסה ומסתור מזרם וממטר. ובחמשה עשר לחֹדש אקטאבער כאשר נח הרוח מזעפו ועבי הנשף נפזרו מעט, עברו גדודי תוגרמים את נהר לאָם אצל מחוז קאַדיקאֶיי ויחדשו את המלחמה, אך הרוסים הרעימו עליהם ברוח גבורה וידחפום ויפיצום עד כי אנשי חַיִל החדשים אשר הביא הגענעראל הידוע קאָסוּט לעזור להם היו לא לעזר ולא להועיל ויסוגו גם הם אחור. בעשרים וארבעה לחֹדש אקטאבער היתה מלחמה במחוז יאָוואַן טשיפֿטליק, וגם שם רמה יד הרוסים, אך שם נפל חלל ההערצאָג הצעיר סערגיוס פֿאָן לייכֿטענבערג בן ההערצאָג מאַקסימיליאַן והנסיכה הגדולה מרים אחות הקיסר אלכסנדר השני, ועוד מלחמות קטנות התחוללו בימים ההם במקומות שונים ובכֻלן היתה ימין הרוסים רוממה. גם בנפת דאָברודשאָ הגדילו הרוסים לעשות, והעולה על כֻּלם היא דְבר גבורתם על חוף ים השחור, כי שם עצֹר עצרו בעד צי האדיר אשר לתוגרמה לבל יבוא לנהר סולינאַ, זרוע נהר דאָנוי, לְהִלָחֵם בחיל רוסיא וברעם כלי תותחיהם שברו וינפצו אניות התוגרמים וגם את עיר סולינא נִפצו ברעם כדורי נפץ ביום השמיני וביום התשיעי לחֹדש אקטאבער.


56 §

בהררי הבאלקאן במעבר שיפקא לא נעשו גדולות ונצורות מראשית ימי חֹדש אָקטאָבער עד חצי חֹדש נאָוועמבער. מֵחֵיל צבאותינו צָבאו שם במחוז טרעוונא ואצל גאַבראָוואַ עד מעבר כֿאַנבּאָגאַס הדיוויזיאן ארבעה העשר תחת פקודת שר החילים פעטרושעווסקי, וגדוד הרביעי תחת השר קראק, גם הלגיון הבולגאַרי. הלאה משם אצל מחוז עלענא ומאַרען הגדוד הראשון מהדיוויזיאן התשיעי מֵחֵיל הָרַגְלִים תחת פקודת הנסיך סוויאַטאָפּאָלק-מירסקי ואצל מחוז דרענאָוואַ הגדוד השני מהדיוויזיאן ההוא. בטירנאָוואַ דיוויזיאן השמיני מֵחיל בעלי נשק הכבדים וגדוד אנשי חַיִל רַגְלִי, שר הצבא על צבאות אנשי החיל ההם היה גענעראל ראַדעצקי, ומשכנו היה בעיר גאַבראָוואַ, מצבאות התוגרמים הצובאים במעבר שיפקא לא נודע מספרם אל נכון, אך לפי עדות סופרים רבים מסופרי דברי ימי המלחמה הזאת, עמדו התוגרמים במעברות הבאלקאן הנקובות בשם טוואַרדיצאַ וזעלענסקיראַד (כֿאַנבאָגאַס) שני מחנות גם גדודי חיל אשר לא הריחו עוד ריח אֲבק שרֵפה ומספרם שני אלפים, נֹכח הדרך העולה לטראַוונאַ ומעבר שיפקא ששה עשר אלף איש עם ארבעים ושנים כלי תותח ואצל קאַזאַנלינק שלשה אלף איש עם שמנה עשר כלי תותח, ואצל קאַליפֿער ומסלת ראָזאַליטאַ חמשת אלפים איש עם שנים עשר כלי תותח. במעבר שיפקא לא חדלו הרוסים והתוגרמים להִלָחם, אך לא בכֹח גדול ובמוראים גדולים, גם לא נפלו מהם בימים ההם חללים במספר רב. פעמים רבות התקדרו השמים בעבים וקדר היום ועל הרי הבאלקאן היה חֹשך אפֵלה עד כי לא ראו הלוחמים איש את אחיו ויאספו חרבם אל תערה, ופעמים אחדות ברֶדת השלג התקלקלו הנתיבות וְהִתְעַוְתוּ אנשי החיל ולא יכלו עֲשות מלחמה, ופעם אחת היתה שִכְבַת השלג רבה עד מאד עד כי כֻּסוּ ההרים (ביום שמנה עשר לחֹדש אקטאבער) יותר מאמַה אחת מלמעלה. אך בכל פעם אשר התחוללה שם מלחמה, גברו הרוסים והתוגרמים נגפו לפניהם.


57 §

בעת ההיא היתה רק פלעוונא הַתֵּל אשר עיני כל איירופא נטויות אליו, היא היתה סלע המחלוקת בין שני עמים עצומים, אך כל יודעי מלחמה הִכִּירו אז וְיָדעו כי הסלע הכבד הזה פּוֹץ יתפוצץ בעוד ימים אחדים ורוסיא היא הפטיש החזק אשר יפוצצהו. הרוסים סַבּו את פלעוונא והקיפוה מכל ארבע רוחות השמים, חָנו כדור עליה ויסגירוה על מַסְגֵר ובזרוע חשופה וחרב שלופה התיצבו על כל הדרכים והמסלות לָהניד רגלי התוגרמים מִבּוֹא לעזור לעיר הנצורה ההיא ולהצילה מידיהם. בפאת מזרחית נִצבה כמו נֵד מחנה הנסיך הגדול יורש העצר ותשתרע ממחוז פּירגאָס על נהר דאָנוי וידה נטויה על מחנה סוליימאן-פחה אשר על נהר לאָם צפונה, עד מחוז זלאַטאַריצאַ נֹכח מחנה סוליימאן אשר על הנהר ההוא לפאת נגב; בפאת דרומית נצב הגענעראל ראַדעצקי בראש מחנה באַלקאַן השיפקי נֹכח הפחה רעאוף משער הברזל עד מעבר ראזאַליטאַ וממחוז זלאַטאַריצאַ עד מחוז טראָיאַן. בפאת מערבית דרומית מערבית ממחוז טראָיאַן עד לאָם פאַלאַנקאַ עמדו צבאות הגענעראל גורקא ערוּכים בַּכֹּל למלחמת תנופה, ועל נהר דאָנוי הקאָרפס הרומעני אשר תחת פקודת הגענעראל לֻפּוּ והוא יעופף להט חרבו נֹכח מחנה הפחה שאַקיר וגדודי הפחה מחמד־עלי. התנשא הפחה סוליימאַן בפעם הזאת כגבור משכיל ולא במשובה רק בשובה ודעת ברורה יפקד צִבאות אנשי חילו ובשם אַללאַה ונביאו יוביל אלפי בני עַמוֹ לטבח להבקיע צִבְאות גבורי הנסיך הגדול יורש העצר לתת ידו אל אסמאן גבור פלעוונא? היעזוב מחמד-עלי את דרכו להתחקות על שרשי כל צעד מצעדי רגלו וִימַהר ויחיש לאסוף צבא רב ככל אשר תשיג ידו ומכל הבא בידו ובצעדי אוֹן יצעד לְקַדֵם את הגענעראל גורקאָ בטרם יצלח לו ללכוד את כל מַעברות הבאלקאן בפאת מערבית לסגור עליו את הדרך? היצליחו שני הפַחות ההם לעורר גבורתם בעת אחת ולעולל עלילות מלחמותיהם יחד בקדמת פלעוונא ובמערבה ולהחיש יֶשע לעיר הנצורה ועֵזר לאסמאן הכרוב הסוכך עליה בשארית כֹּחו? או אם שני הפַחות ושרי צָבא ההם לא ישכילו לעשות וִיעַבטו אָרחותם ויעזבו את אָסמאַן-פחה בעת צרתו אשר באו מים עד נפש ואין מושיע לו? השאֵלות האלה העמיקו לשאול כל יושבי איירופא יודעי בינה לעתים וחכמי המדינות, ועיניהם צופיות ונפשם אִוְתָה לדעת פתרון השאֵלות ההן ולראות קֵץ הפלָאות האלה –. ובאמת נִפלאה מאד מלחמת פלעוונא, ויתר הרבה עוד מעשה הגבור הנפלא אָסמאַן-פֶּחה, רוח החיה המתהלכת בכל אופני המלחמה הזאת. רק בשמֹנה דיוויזיאָנים הֵחלה רוסיא האדירה לעשות מלחמה בתוגרמה ודרכה צָלֵחָה, ובדיוויזיאָן אחד נִגשה בעשרים לחֹדש יולי להִלָחם בעיר הקטנה פלעוונא, עיר פְּרָזִי – ועתה בחצי חֹדש נאָוועמבער, ארבעה חדשים לאחור, נצבים עשרה דיוויזיאָנים וָחֵצִי סביבות העיר הקטנה והפרזי הזאת לָצוּר עליה ולהתבונן על כל הנעשה בתוכה, ועוד שבעה דיוויזיאנים עומדים סביב לה על נהר לאם תחת פקודת יורש העצר, ארבעה במעבר שיפקא תחת פקודת הגענעראל ראַדעצקי, וארבעה בבלאקאן המערבי ועל יד הדאָנוי תחת פקודת הגענעראלים גורקא וְלֻפּוּ. בשנת 1876/77 לחמו רק שמנה דיוויזיאָנים עם שלטון תוגרמה, ובחֹדש נאוועמבער בשנת 1877 לוחמים חמשה ועשרים דיוויזיאָנים עם אָסמאַן-פֶּחה, האין זאת פליאה רבה? – אמנם גם קֵץ הפֶּלא הזה הנה קרוב לבוא, אך בטרם נציגה בזה הליכות הקֵץ הזה, נשובה לראות מה נהיתה בימים ההם בהיכל השלטון בעיר מלכותו.


58 §

בהיכל השלטון החל רוח חדש לפעם את השרים היושבים ראשונה במלכות תוגרמה, כי השרים ההם התאוששו באחרית ימי חֹדש אקטאבער וַיִנָהוּ אחר השלום, כי ראו כי סוף סוף יַשֵב נשר רוסיא רוחו, רוח עֹז, וִיכַבֶּה את נֹגה חֲצִי הירח אם לא תמַהר ממשלת השלטון לַבקש שלום מאת קיסר רוסיא בעוד מועד. גם לב השלטון נָטה אחרי השלום וַיְסַפר באזני סגָניו ושרי מלכותו כי הנביא מחמד נִגלה אליו בחלום חזון לילה וַיְצַו עליו במפגיע לעשות שלום עם רוסיא ולהציל בזה את ממלכתו מִכִּלְיוֹן חרוץ. אך את האָפנים אשר על פיהם יֵצא השלום לאור, לא הגיד לו מחמד. גם למוציאי מכתבי עִתים לאור צִוְתָה ממשלת השלטון לבל יריעו עוד בחצוצרות התרועה תרועת מלחמה כאשר עשו עד הימים ההם, רוח צח ירַחף על פני כל דבריהם אֹדות המלחמה הזאת עד כי הקוראים יבינו וידעו כי לב השלטון ושריו הגדולים פונה למחוז השלום, ובכל יום ויום לִפנות בֹקר נמצאו ברחובות קריה ספרים גלוים כתובים בהם דברי שלום ושואלים ודורשים מאת העם להטות לבבם אל השלום. אך בעיני הפלגה החפֵצה קְרָבות, היה שֵׁמע דְבַר השלום כְּקוֹץ מֻנָד, ויחפשו ויחקרו אחרי המָקור אשר ממנו יצא החֵפץ הזה, וימצאו כי מאַהמוּד-דאַמאַט הוא מְקוֹר השלום הזה, כי הוא ראש כל השרים הגדולים בהיכל השלטון וכפלגי מים לב עבדוּל-האַמיד בידו לכל אשר יחפוץ יַטנו, והוא הטה לבבו אל השלום הזה ואחריו נמשכו כל שרי המלוכה ויועצי השלטון. ועל כן התמרמרו בעלי הפלגה ההיא על מאהמוּד-דאמאט תכלית מרירות ויתנכלו לו להדיח אותו משאתו. ובעת ההיא מצאו עת רצון להפיק זממם ולהדוף את שְנוּא נפשם זה למדחפות. כי בעת ההיא עָברה רוח קִנאה על אשת מאהמוד-דאמעט, אֲחוֹת השלטון עבדול-האמיד, אשר שְמָה דשעמילעה, ובקנאתה ואש עֶברתה השליכה אותו מֵהַרְמוֹנָהּ (האַרעם) ותשליכהו מעל פניה, „ובנפול השור חַדֵד המאכלת“, יאמר מְשַׁל הקדמוני. אך עוד פלגה לא אמרה הון במפֶּלת מאהמוד-דאמעט ותפלצתה השיאה למַגֵר לארץ גם כסא השלטון עבדול-האַמיד ולהשיב את השלטון הנדח מוּראַד אל כסא מלכותו ולתת עליו הוד מלכות כבראשונה. כי בעלי הפלגה ההיא החליטו כי מוּראַד, אשר הוּרַד מכסאו והודח אל ארמון טשעראַגאַן יען כי רוחו חֻבלה ונִתקו מזמותיו, שָב לאיתנו ורוח נכון הֵחל לפַעמו כבתחלה והנה הוא בריא אולם מנפש ועד בשר וְלוֹ המלוכה והמשרה, והוא יתקן כל אשר עִוֵת עבדול-האמיד אחיו, ינהג עַמוֹ בחכמה וישיב לארצו את כבודה ועֻזה כבימי קדם. האנשים ההם מצאו נתיבות להשומרים השומרים את ארמון טשעראַגאַן אשר מוראַד יושב כאסיר בתוכו, ויכרתו עמהם ברית להוציא את מוראד ממסגרותיו, גם משכו אחריהם שרים רבים העוטרים את מוראד, ויהי הקשר אמיץ ביניהם. וביום הראשון לחֹדש נאָוועמבער הפיצו הקושרים ההם מכתבי מֶרד ברחובות קאנסטאנטינאפעל, וכתוב בהם כדברים האלה: הקיצו בני מולדתנו! משער המלך (פפֿאָרטע) נִפתחה הרעה על כל יושבי הארץ, כי השלטון צוה לראש שרי צבאותינו לבל יתגרה עוד בגדודי הרוסים מלחמה, ובסתר יִתְנֶה אהָבים וברית שלום יכרות עם רוסיא, ברית שלום אשר לחרפה היא לתוגרמה. כֻלנו נִסגרנו בידי הרוסים, אך אנחנו לא נאבה ולא נשמע לדבר הזה, אנחנו כֻלנו נֵחָלֵץ חושים לגרש את האויב מעל אדמתנו. אנחנו כֻלנו לָחֹם נִלחם ככל אשר תשיג ידנו, ואז, רק אז נְנַסֶה דְבַר שלום אל אנשי מלחמתנו. שלום אשר יִוָסֵד על אָפנים טובים ורצוים לרוב אחינו. ואם כלתה אלינו הרעה ואֵל שדי יחפוץ במותנו, אז הָמת נָמית את מאַהמוד בן המֵביש ואחרי כן מוֹת נָמוּת כֻּלנו“.


59 §

והנה עינינו הרואות כי הקושרים ההם כוֹננו חִצֵיהם רק על מאהמוד-דאַהמעט וכל מזימתם רק להכרית אותו מארץ החיים. וירא מאהמוד-דאַמעט וינאץ וחמתו בערה בו כאש לוהט, וימהר ויקח בידו מכתב אחד ממכתבי רֶצַח ההם הפזורים בכל חוצות העיר וירץ בחמת רוחו אל השלטון עבדול-האַמיד, ובלשון למודים הוכיח כי אף אם במכתבי עמל ההם יתנפלו המורדים רק על בעל אֲחוֹת השלטון ואיש עצתו, מחשבות הזדים ההם גם על השלטון להשחיתו ולהכריתו, ורוח הפחה מידהאַט היא רוח החיה באופני הקשר האמיץ הזה, כי מידהאט לא יסלח לנצח להשלטון על אשר הֶחרימהו מארצו, וֶעברתו שמורה עליו כל הימים, והמורדים בעלי בריתו ההם לא ינוחו ולא ישקטו עד עשותם ועד הקימם את מזִמתם, ואת מוראד יוציאו לחפשי ויושיבוהו על כסא המלוכה. הדברים האלה ירדו חדרי לבב השלטון וַיְמַלֵא את ידי מאהמוד-דאמאט להשקיע את אש המֶרד ולעשות נקמות בהמורדים כטוב וכישר בעיניו. והנה עד מהרה אֻסרו אנשים רבים בבתי האסורים, וכל אויבי מאהמוד-דאמאַט נִבהלו ויחרדו ולא האמינו בחייהם. שומרי ארמון טשעראַגאַן וכל משרתי מוראד וגם את אִמוֹ הרחיק מאהמוד-דאמאט מהארמון ההוא והפקיד שומרים חדשים אשר היו שומרי בתי האסורים עד העת ההיא, גם החזיק המשמר על מוראד עד כי היה כָּלוּא כבאחד מבתי הכלאים. והשלטון השיב את הפקודה אשר פָּקַד לפני ימים אחדים על כל אנשי החיל לצאת מתוך העיר וללכת אל מערכות המלחמה, את הפקודה ההיא הֵשיב עד מהרה ויְצַו לאנשי חיל ההם לשמור את העיר ולהיות עיניהם פקוחות על כל דרכי יושביה. ומאהמוד-דאמאט הוסיף עוד לְשַנֵן להשלטון כי רעה גדולה נשקפת עליו אם לא יוסיף לתת חִתִּתוֹ וּמוֹרָאוֹ על פני יושבי עיר המלוכה ולהוציא דְבַר מלכות מלפניו כי כל איש אשר יעבור את חֻקי המלוכה, עונו ישא ולא יועיל לו כל כֹפֶר. גם סגנים רבים ושרים גדולים היושבים ראשונה במלכות, חרדו אז מפני מאהמוד-דאמאט אשר לב השלטון בידו ובשמו הוא עושה כל מעשיו ואין מי יאמר לו מה תעשה. הנה כי כן ידע מאהמוד-דאַמאַט להוסיף לו עוד עֹז ומִשרה מבראשונה על ידי מכתבי האון אשר הפיצו אויביו ומבקשי נפשו בחוצות העיר, ויתן פחדו ואימתו על כל דורשי רעתו יתר הרבה עוד מבתחלה.


הקורות בבולגריא מחצי חֹדש נאוועמבער עד חצי חֹדש דעצעמבער בשנת 1877 עד מפֶּלֶת פלעוונא.


60 §

הנסיך הגדול ניקאלאיי ניקאלאייעוויטש ראש שרי הצבא במלחמה הנוראה הזאת, שָם עיניו ולבו בימים ההם על שני דברים גדולים אשר מהם תוצאות הנצחון עם פלעוונא, הלא הם: להסגיר את פלעוונא מכל עברים ולהכרית בזה מפי אנשי מלחמה אשר בתוכה אֹכל נפש עד אשר יציקם הרעב להסגיר את קִרְיַת עֻזם בידי הרוסים, גם לעצור בעד התוגרמים אם יתגודדו ממקומות שונים להושיע לאסמאן ולאנשי חילו, לעצור בעדם ולגרש אותם בחרב שלופה מִקְרוב אל פלעוונא, כי הפחה סוליימאן הִזעיק אז אנשי חיל המונים המונים מכל פִּנוֹת חצי האי הבאלקאני ופניו מועדות להשתער בסערת מלחמה על צבאות הרוסים הצרים על פלעוונא להציל אותה מידם ולהושיע לאסמאן-פחה. סוליימאן יכל לעשות זאת מִפֵּאוֹת שונות: מהמבצרים הגדולים אשר עודם תחת יד התוגרמים, מהררי באלקאן התיכונים, מבאלקאן המערבי או מחבל הארץ אשר בין באלקאן המערבי ובין נסיכות סערביא, ולעצור בעדו מהתנפל מאחד המקומות ההם, עשה הנסיך הגדול שר שרי צבאות רוסיא עצה וגבורה כגבור משכיל מלֻמד מלחמה. ובעת ההיא יצא קול בכל הארץ כי הפחה מחמד-עלי מאסף צבא רב אצל סאָפֿיאַ וחותר בכל עֹז להתחבר אל סוליימאן ושניהם עם רבבות אלפי אנשי חילם ימהרו יחישו לצאת לישע את אָסמאַן-פחה ושני דרכים היו אז לפני הפחה הלז, הדרך האחד מעיר סאָפֿיא דרך אָרכֿניא או דרך מחוז בערקאָוואַץ מפאת מערבית דרומית, והדרך השני מסאָפֿיאַ דרך פאת המערבית. משני דרכים האלה יכל מחמד-עלי לבוא לפלעוונא, והראשון הוא הקצר והנקל להגיע אל מחוז חפצו כל עוד אשר הפחה שאַקיר מחזיק במעברות הבאלקאן הנקובות בשם באַבאַקאָנאַק ובהמקומות הבצורים אשר סביבות ארכֿאַניא. ועל כן היתה ראשית דרכי הנסיך הגדול שר צבא הרוסים ללכוד את המעברות ההן ואת המקומות הבצורים ההמה ולסגור בזה את הדרך על מחנה מחמד-עלי. ואז שלח הנסיך הגדול פקודה להגענעראל גורקא להרים פעמיו אל הררי הבאלקאן הנקובים בשם עטראָפּאָל אשר שם יִמָצֵא המַעבר הראשי הנקרא בשם באַבאַקאָנאַק ולגרש משם את הטורקים המתעתדים להתפרץ משם לפלעוונא, והגענעראל גבור החיל גורקא המפַקד צבא המלחמה הזאת, מִלא את ידי שר החילים שוּוואַלאָוו לתגר מלחמה בהתוגרמים אשר נשגבו במחוז פראַוועץ, ואת הגענעראל רויך עִתֵּד לעבור בראש אנשי חילו את ההרים המתנשאים אצל פראַוועץ בפאת צפונית ולהתנפל על אגף השמאלי מגדודי התוגרמים אשר במבצרי פראַוואַץ, ולמען להָסב את לבות התוגרמים אחֹרנית לבל יֵדעו מכל עלילות הרוסים במקומות ההם, יתגר הגענעראל לעאָנאָוו מלחמה בהתוגרמים הצובאים אצל אָרכֿאַניא, והגענעראל דאַנדעוויל יריע תרועת מלחמה על התוגרמים על עיר עטראָפאָל, עיר הבצורה.


61 §

הגענעראל לעאָנאָוו חָלק את אנשי חילו לשתי מחנות, המחנה האחת הלכה בעשרים ושנים לחֹדש נאָוועמבער דרך מחוז ראַשקאָוואַ ויפגעו בגדודי התוגרמים ויתגרו בם מלחמה ויפיצום ויעברו וילכו לדרכם, והמחנה השניה לָפתה ארחות דרכה ממחוז וועבערקאָוואָ דרך הכפר נאָוואַטשין ומגמת פניה למחוז סקריווענא. אנשי החלוץ מהמחנה הזאת תחת פקודת פְּקיד החיל סטעמפעל הלכו חשֵכים, כי ערפלי עלטה הֵלִיטו אז את פני כל חבל הארץ ההיא עד כי לא ראו איש את אחיו כבאישון לילה. ובתוך החשֵכה ההיא הלכו גבורי החיל ההם כהולכים במחול ויעברו על פני נאוואטשין ויתר המקומות המלאים אנשי חיל תוגרמים ולא שָמוּ לבם אליהם. אך אחרי כן התנפלו עליהם גדודי טשערקעשים בפתע פתאֹם ובחֵמה עזה וגבורה נמרצה ומלחמה איומה התלקחה ביניהם, אולם גם בפעם הזאת רמה ימין הרוסים ויריעו תרועת נצחון ויפיצו את אנשי מלחמתם ויעברו הלאה למחוז חפצם. אפס כי על יד מבצרי פראַוועץ נאחזו הרוסים בסבך תלאות עצומות וְחַתְחַתִּים ממלחמות עזות מאד, כי התוגרמים התגעשו כים נגרש וילחמו כגבורים ויתיצבו כעמודי ברזל מבלי פְּנוֹת אל אלפי כדורי מות המעופפים על פניהם. אך גם בפעם הזאת התגברו גבורי רוסיא ויכו את התוגרמים מכה נצחת ויהדפו אותם ממצבם וַיְפַזרום ויקחו מהם עֶמדתם וילכדו את מבצריהם וימצאו שלל רב. ובעשרים וארבעה לחִדש נאוועמבער השתער נגענעראל דאנדעווילע על עיר הבצורה אטראָפּאָל וירעיש את חומותיה הבצורות, וביום המחרת התנפלו גדודים אחדים גם על המבצר המתנוסס אצל העיר ההיא בפאת צפונית, והפרינץ מאלדענבורג דָאה כנשר וַיְבַצע את אשר החלו הגבורים ההם, וילכוד את המבצר ההוא וישם איתן מושבו בתוכו, וידו נטויה על אגף התוגרמים השמאלי, ושר החילים ליבּאָוויצקי בִּצר את המקום אשר הוא עומד עליו מול אגף התוגרמים הימין מול המבוא אל מעבר הבאלקאן הנקוב בשם זלאַטיצאַ ונֹכח המעבר הנקוב בשם סטריגל, וגם הפרינץ מאלדענבורג פרץ לו דרך עד המעברות ההן. והפחה מוסטאַפֿאַ נְגיד חֵיל תוגרמה ראה כי אזלת ידו להָגן על מבצר ערטאָפאָל, עזב את העיר הבצורה ההיא ביד גבורי רוסיא גם עזב בידם את המבצר הסוכך על מעבר סטריגל ומעבר בּאַבּאַקאָנאַק ויסוג אחור בלב אנוש, והרוסים לא רדפו אחריו, כי החֹשך כִּסה אז ארץ וצללי הליל עמדו להם לשטן בדרך, אך למחר כעלות השחר מִהרו הרוסים וירדפו אחריו ויקחו מהתוגרמים אנשי החיל שלשה כלי תותח ושלש מאות עגלות טעונות כלי נשק ולחם וצדה. בנפול עטראָפאָל ביד הרוסים, ראה הפחה שאַקיר כי נגדעה זרֹעו ויהי אֹבד עֵצות, ואף כי באו אליו אנשי חיל חדשים מאדריאנאפעל, היו לו לא לעזר ולא להועיל, כי אֵחרו המועד וכבר תפשו להם הרוסים את המבצרים ואת המעברות בהררי באלקאן ההם. אך מחמד-עלי לא אמר עוד נואש ויחזק עוד בתקותו כי חֶפצו בידו יצלח להתגבר על צבאות רוסיא ולהדפם ממצבם, ואף אחרי אשר שמע כי הרוסים לכדו מבצרים ומעבָרות חדשות בהרי הבאלקאן לסגור עליו את הדרך לבל יתאחד עם אסמאן-פחה, גם אז לא נפל לבו ולא חָדל לחַבל תחבולות להוציא את מערכי לבבו לאור, וישלח מַחנה כבד אל מַעבר הבאלקאן הנקרא בשם באַבאַקאָנאַק להִלָחם שם בצבאות הרוסים ואחרי כן בא גם הוא אל המעבר ההוא לעמוד בראש אנשי חילו בהִלָחמם ביום קְרָב. גם הֶעביד את אנשי חילו עבודה רבה לגדור בעד הרוסים במבצרים וצריחים במורדות הבאלקאן העטראָפאָלי לבל יוכלו לרדת מההר ולסגור עליהם בזה את הדרך העולה לסאָפֿיאַ.


62 §

אחרי אשר לכדו הרוסים את העיר הבצורה עטראָפּאָל, נסע הגענעראל דאנדעוויללע לעומת מַעבר סטריגל לפאת קדמה ממעבר באַבאַקאָנאַק, ובשמנה ועשרים לחֹדש נאָוועמבער הֶעפיל עֲלות על מרומי ההרים אשר שם וַיְבַצֵר את מַצָבוֹ ככל אשר השיגה ידו. אך גם הפחה שאַקיר אשר רוח גבורתו החל לפעמו שנית עלה גם הוא עם אנשי חילו אל מַעבר באַבאַקאָנאַק. והגענעראל דאנדעוויללע הֶעלה בשלשים לחֹדש נאוועמבער ובאחד לחֹדש דעצעמבער כלי תותח ויתר כלי מלחמה על תועפות ההרים אשר תפש לו ואשר גבהם אלף ומאה מעטער מעל פני הים, וביום ההוא התחבר אל הגענעראל עלליס, ואנשי חילם התאחדו גם הם ויהיו לאגֻדה אחת. הגענעראל עלליס יצא בראש אנשי חילו, אחרי נצחון הרוסים בפראוועץ ועטראָפּאָל וילך למסעיו עד יום הראשון לחֹדש דעצעמבער דרך אָרכֿאניא, וביום ההוא חָנה על מרומי הבאלקאן נֹכַח המרומים הנקובים בשם אַראַב קאָנאַק מערבית למַעבר באַבאַקאָנאַק, וביום השני לחֹדש דעצעמבער הֶעלה בעלי נשק כבדים על ראשי הגבעות אשר נִשגב בהן, ויום השלישי לחֹדש עִתֵּד ליום מלחמה להִלָחם בהתוגרמים אשר בראשי מְרוֹמֵי אראַב קאָנאַק, וגם הגענעראל דאַנדעוויללע עִתד אנשי חילו בעלי הנשק הכבדים ליום המלחמה ההוא לעזור להגענעראל עלליס. וביום השלישי ההוא בשעה העשירית לפני הצהרים התחוללה כבר מלחמה עזה מאד בין הרוסים והתוגרמים על מרומי אַראַב קאָנאַק, והפחה מחמד-עלי חָגַר אז בעֹז מתניו ויפַקד את צבא המלחמה במַחנות התוגרמים ויטביע את נפשו בעֹמק המלחמה מבלי פְנוֹת כי הסוס אשר הוא רוכב עליו התפוצץ תחתיו על ידי כדור כלי תותח, כי כּמהר חֵץ מקשת קָפַץ על סוס אחר וירוצץ כברק לעורר רוח גבורה בקרב לב התוגרמים, אף כי יגיעו לא היה לריק, כי בראשית המלחמה הדפו התוגרמים את הרוסים אחור עד כי האמין מחמד-עלי כי עוד מעט תהי ידם בעֹרף אנשי מלחמתם, אך עד מהרה נהפך הגלגל, כי התאוששו הרוסים וככפירים בעדרי צאן עָברו ורָמסו וטרפו זרוע אף קדקוד התוגרמים. לשוא התנער מחמד-עלי עוד הפעם לחַדש את המלחמה ולאַזר זיקות גבורה בלבות אנשי חילו, כי גם בפעם ההיא כשלו ונפלו וַינָגפו לפני הרוסים, עד כי לאחרונה נסוגו התוגרמים אחור בפצעים אנושים וידיהם על ראשם, והרוסים עשו והצליחו ויתפשו להם את מְרוֹמֵי מַעבר באַבאַקאָנאַק ומְרוֹמֵי סטריגלי וזאלאַטיטצאַ מבלי אשר נגעה בם יד התוגרמים ורעם כלי תותחיהם אשר יָרו עליהם עוד ימים אחדים. זולת הנצחונות ההם, נצחו הרוסים את התוגרמים הצובאים בעיר אָרכֿאַניע וילכדו את העיר ממצודתה וימצאו בתוכה שלל רב, כלי נשק, אבק שרפה, כדורי נפץ, אסמים מלאים בר, בגדים חמים לימי החֹרף אשר הוכנו בעד חיל אָסמאַן ועוד חפצים רבים כאלה. גם את מבצרי ווראַטשעס לכדו אז הרוסים וגם בתוכם מצאו שלל רב, ומחמד-עלי אשר נָשתה גבורתו לפני הרוסים, ראה כי קצרה ידו לתגר עוד מלחמה בגבורי חיל כמוהם ולהתחבר עם סוליימאן להושיע את פלעוונא, בכל זאת לא אמר עוד נואש ויחַבל תחבולות שונות להוציא את זְמָמוֹ לאור, אך בעשתי עשר יום לחֹדש דעצעמבער הוסר ממשמרת פקודתו מטעם השלטון ויועציו, ועל מקומו הֻקם הפחה שאקיר.


קורות אֲגַף השמאלי והמחנה התיכונה מצבאות חֵיל רוסיא הראשי וּדְבַר גבורתם על נהר לאָם דאברודשא ומַעבר שיפקא.


63 §

אחרי אשר שלח הנסיך הגדול ניקאלאיי דברים אל אסמאן־פחה בארבעה עשר לחֹדש נאוועמבער וידרוש ממנו להסגיר בידו את פלעוונא והוא הֵשיב את פניו ריקם מלפניו, נֶעלם מעיני הרוסים ולא ידעו מה הוא הבטחון אשר אסמאן-פחה בוטח גם בהיותו נָצור וסָגור על מסגר מכל עבָרים, עד מתי תהי לאֵל ידו לכלכל את אנשי חילו ולנַהלם בלחם צר ומים לחץ? גם לא ידעו אז הרוסים את מחשבות ממשלת תוגרמה אשר היא חושבת לעזור לאָסמאַן ולהציל את פלעוונא מידם, ובמה כֹּחה גדול לעשות כדבר הגדול הזה? ועל כן בִּקש הנסיך הגדול שר שרי צבאות רוסיא חשבונות רבים וַיְחַשֵב את כל הדרכים אשר תלך בהם תוגרמה לבוא אל מחוז חפצה והֵביא עצות ויעש תחבולות לסגור עליה את הדרכים ולהָניד רגלה מִבּוֹא לעזרת אסמאן-פחה. אולם השרים היושבים ראשונה בשער השלטון בקאנסטאנטינאפעל גם שרי צבאות תוגרמה אשר מִחוּץ לפלעוונא הנצורה, ידעו נאמנה כי אם לא תבוא עֶזרה וְרֶוַח והצָלה לפלעוונא מחוץ, לא תוכל עֲמוֹד עוד העיר הסגורה הזאת, כי מַעיני ישועתה ידללו ויחרבו מיום אל יום, ולא יארכו הימים וְיִבַש מְקוֹר מִחְיָתָה ויחרב מַעיני ישועתה ותפול ולא תוסיף קום. עוד בחֹדש סעפטעמבער בבוא אנשי חיל חדשים במספר רב אל מחנה הרוסים, הודיע אסמאן לממשלת השלטון כי לפי דֵעוֹ לא טוב הדבר כי יִסָגר הוא ואנשי חילו בפלעוונא, ויבקש מידה לתת לו רשיון לעזוב את פלעוונא בעת רצון אשר ימצא לזה. אך ממשלת השלטון לא נתנה לו רשיונה לעשות כדבר הזה, רק הבטיחה אותו כי תהיה לו לישועה ותשלח צָבא רב לעזור לו לגרש מפניו אויב. ואחרי אשר סגרו הרוסים את פלעוונא וכשומרי שָדַי היו עליה מסביב, גם אז מצא עוד אסמאן נתיבה נסתרה לשלוח צירים נאמנים לקאנסטאנטינאפעל בחצי חֹדש נאוועמבער להודיע להממשלה כי בעוד חֹדש ימים יתֹּם גם לחם צר מפלעוונא והרעב ישַלח בה את חִציו הרעים. וכדבר הזה שלח גם אל שרי צבאות תוגרמה בעת ההיא: אל הפחה סוליימאן אל הפחה מחמד-עלי ואל הפחה אכֿמעט עיוב המצביא אז את מחנה תוגרמה אשר במעבר שיפקא. והפחה סוליימאן עָרַך אז מערכי לבבו לממשלת תוגרמה במה תוכל פלעוונא להִוָשַע ולהִנָצל מיד הרוסים הצרים עליה, ולהוציא את מערכי לבבו נחוץ לו כי כל מחנות אנשי החיל אשר בחצי אי הבלקאני יעזרו לו וכאיש אחד חבֵרים יתחברו יחדו לעדור ברוח גבורה במלחמה הזאת. וחכמי יועצי השלטון שקלו את עצת סוליימאן במאזני חכמתם וימצאו כי עצתו טובה וַיְמַלאו את ידו להוציאה לאור. ועל פי העצה ההיא יתגר סוליימאן מלחמת תִּגְרָה בצבאות הרוסים ויקח מידם את מחוז עלענא אשר החזיקו בו, ואז יתחבר אל הפחה אַכֿמעט-עֶיוּבְ ושניהם יחדו ירימו פעמיהם לטירנאָוואַ לתגר מלחמה בהגענעראל ראַדעצקי וללחוץ אותו לעזוב את מַעבר שיפקא ולתת בזה ידים אל הפחה אכֿמעט עיוב ואל מחנה שיפקא לפרוץ משם לפאת צפונית. הפחה מחמד-עלי יניח את הפחה שאַקיר לִצְבוֹא על מַעבר באַבאַקאָנאַק, ויאסוף את כל אנשי החיל ממחנה המערבית ויצא בראשם דרך מעבר טראָיאַן להתנפל על לאָוואַץ ולגרש משם את הרוסים. ואחרי כל אלה כאשר יצלח חֶפצם בידם להחליש את הרוסים הצרים את פלעוונא, יתפרץ אסמאן-פחה עם צבא גבוריו בתוך מחנה הרוסים הנחשלים ויעבור הלאה ליד דרך לאָוואַץ ושם יתחבר אל מחמד־עלי, או יפנה לו בדרך אחרת ויבוא אל ארץ שלום אשר יד הרוסים לא נִחתה עליה עוד ותהי לאַל ידו לְגַבֵּר עוד חיָלים וללכת מחיל אל חיל לתגר בצבאות רוסיא מלחמה.


64 §

זאת העצה היעוצה מאת הפחה סוליימאן אשר מצאה חן גם בעיני שרי היועצים בשער השלטון, לא יָכלה עֲמוֹד בעיני מיטיבי רְאוֹת, יען כי חסר אז במלחמה הזאת שר צבא עִזוז וגבור אשר יאסור את יתר שרי החילים אליו ויסיר אותם אל משמעתו, רוחו תהי רוח החיה המתהלכת בכל אופני המלחמה ואת מסלה אחת כולם ירוצו ויכוננו דרכיהם ופעולותיהם, כי הפחות נגידי המלחמה הזאת איש לעֶברו פָנה, בדרך מערכי לבו הלך וכל אחד חָתר להשיג את מטרתו כפי רוח בינתו – גם לא ידעו אז התוגרמים כי מספר אנשי חילם נופל הוא ממספר אנשי חֵיל רוסיא, כי גדודי חַיִל חדשים נוספו אז עליהם במספר רב, ואף גם זאת כי במלחמה הזאת הוכיחו שרי צבאות תוגרמה כי לא ישכילו במלחמת תגרה ואין כֹחם רק במלחמת מָגֵן. הן אמת כי התוגרמי איש הצבא כֹח אבנים כחו לשאת ולסבול את כל תלאות המלחמה בְּהַגִינוֹ על מִבְצָרָיו וכעמוד הברזל ממקומו לא ימוש, אך שרי צבאם לא ישכילו להרעיש את עמודי הברזל ההם ולהשתער על אנשי מלחמתם בסערת מלחמת תגרה מבלי פְּנוֹת אל המעצורים והמכשולים הנצבים להם לשטנה בדרך, ופעמים רבות יעברו להם ימים גם שבועות בחִבֻּק ידים עד אשר יְפַנוּ את אבני הנגף מדרך הליכתם –. אך הפחה סוליימאן אשר נפשו גחלים תלהט להוציא את מערכי לבבו לאור עָצַם עיניו מראות כל זאת, ובעשרים לחֹדש נאוועמבער הֵחל לאסוף אליו למחוז אָסמאַן-בּאַזאַר את מחנה הפחה פֿוּאַד ומחנות הפַחות ראַשיד קערים, האַדשי הוסיין ועבד רחמן. מספר כל המחנות ההן שלשה ועשרים אלף איש חַיִל רַגְלִים ופרשים ולהם ארבעה ועשרים כלי תותח גדולים ויתר כלי נשק וכלי מלחמה ועם החיל הזה התעתד הפחה סוליימאן לתגר מלחמה בצבאות רוסיא אשר תחת פקודת הנסיך הגדול יורש העצר. ובששה ועשרים לחֹדש נאוועמבער יצא סוליימאן בראש אנשי חילו ויתגר מלחמה בצבאות יורש העצר אצל מחוז טרסטעניק מדאָמאָגוללאַ ובסופה ושערה השתערו על מבצרי הרוסים עד כי היה ביניהם ובין המבצרים ההם רק מאה צעדים, אך גבורי רוסיא הֶראום את נַחת זרֹעם ויהדפו אותם אחור ויפילו בהם חללים רבים, אפס כי התוגרמים לא חַתו ולא הִרפו ידיהם ויוסיפו להתנפל על המבצרים ההם והרוסים הִכום עוד הפעם אחור. פעמים רבות שָבו התוגרמים להשתער על המבצרים, ובכל פעם נלחצו לנסוג אחור. שש שעות רצופות התחוללה המלחמה העזה ההיא עד כי לאחרונה נִגפו התוגרמים מגֵפה גדולה וימין הרוסים רוממה.


65 §

ימים אחדים אחרי המלחמה ההיא נסע סוליימאן פחה דרך ראסגראד לאסמאן-באַזאַר ויבוא שם בראשון לחֹדש דעצעמבער, ומהרה קל הֵכין הַכֹּל להמלחמה הגדולה על עלענאַ: הפחה פֿוּאד הלך ביום השני לחֹדש דעצעמבער למחוז אַכֿמעטלי ובשלישי לחֹדש בא שמה. הפחה קערים הלך מאסמאן-באזאר למחוז טיעסעראָוואַ, וגדוד אחד שלח למחוז נאָוואָסעלאָ, והפּחה האַדשי הרים פעמיו לבעבראָוואַ. ועוד ביום השלישי לחֹדש יצא הפחה פֿוּאַד מאַכֿמעטלי לבעבראָוואַ ומשם הריע פתאֹם ביום הרביעי בבֹקר תרועת מלחמה על הרוסים, ובפעם הזאת נרעשו הרוסים ונחפזו, כי בעת אשר השתער עליהם פֿוּאַד מעֵבר האחד, השתער עליהם גם הפחה האדשי הוסיין מעֵבר השני, והפחה ראַשיד גם הפחה עבד רחמן נסבו גם הם עליהם, ותהי להם המלחמה מפנים ומאחור, ומכל עבָרים הרעימו התוגרמים בכלי מפצם על מבצרי הרוסים אשר אצל עלענאַ. הן אמנם כי גם בפעם הזאת העירו הרוסים רוח וילחמו כאריות, אך התוגרמים התגברו עליהם בפעם הזאת וילחצום לעזוב את מבצריהם ולפנות להם עֹרף. במלחמה ההיא נפלו מהרוסים חמשים שרי חילים ואלף ושמנה מאות איש מאנשי הצבא נפלו חללים ופצועים ולֻקחו בשביה, ומהתוגרמים נפלו אז (לפי דבריהם) אלף ושלש מאות איש. ויהי כשמוע הגענעראל דעלינגסהויזען כי נִגפו הרוסים לפני התוגרמים, מִהר לשלוח ברביעי לחֹדש גדודי אנשי חיל לעזור להרוסים, וראש דבר לשוב ולקחת את דלאַטעריצא מיד התוגרמים, ואחרי כן יצא גם הוא בראש אנשי החיל אשר ברגליו למחוז יאַקאָוויצי לתגר בסוליימאן מלחמה. וסוליימאן גבר חילים, חגר כל תעצומות עזוֹ ויעש תחבולות ועצות וגבורות להמלחמה האחרונה הזאת. אך גם הרוסים התאוששו ויתאזרו גבורות רעם למלחמה, והנסיך הגדול יורש העצר הפליא אז עצה והוכיח לעיני כל כי לו זרוע עם גבורה באופן נעלה מאד. והמלחמה הנוראה ההיא התלקחה כאש מתלקחת (בעשתי עשר ושנים עשר יום לחֹדש דעצעמבער), רָגזו שמים והתכסו בערפלי עֲנַן אֲבַק השרֵפה והארץ רעשה ותחל ממהלומות הרעמים הנוראים אשר הרעימו כלי התותח, מוסדות הרים הִתפלצו והגבעות התקלקלו משאון פחדי המלחמה ההיא, וגבורי רוסיא הריעו אף הצריחו ועל אויביהם התגברו, והתוגרמים נסו במהומת מות מִשְדֵה המערכה ומגפה נוראה היתה בהם, וגם סוליימאן נס מנוסת חרב וכפשע היה בינו ובין הַשִבְיָה. מהתוגרמים נפלו במלחמה הזאת יותר משני אלפים אנשי חיל, ומאנשי חילנו רק כשמֹנה מאות. אחרי המגפה האיומה ההיא אשר היתה בצבאות סוליימאן, באה השמועה הרעה לסוליימאן כי עוד בעשירי לחֹדש דעצעמבער נפלה פלעוונאַ ואסמאן־פחה בידי הרוסים.


מפלת פלעוונא.


66 §

עד יום השני לחֹדש דעצעמבער, קִוה עוד הפחה אָסמאַן כי מחמד-עלי או סוליימאן יביאו לו עֵזר וישע, אך אז נודע לו כי כל תושיה נדחה ממנו, הרוסים כִּתּרוּ אותו מכל עברים וכחומת ברזל הם סביבות פלעוונא וגם אמיצי הלב בגבורים קצרי יד הם לפרוץ להם דרך בעד החומה הבצורה ההיא. ובראותו כי אין לו לְהִשָעֵן רק על עֹצם ידו ועל עֱזוז חֵילוֹ, הִתְמַכֵּר לָשוּם נפשו בכפו ולפרוץ לו דרך בתוך צבאות הרוסים הצרים עליו. ומיום השני לחֹדש דעצעמבער הֵחל להָכין כל החפצים הדרושים להדבר הגדול והאיום הזה. בפעם הראשונה הכביד אכפו על הבולגארים היושבים בפלעוונא לתת קמח בעד אנשי חֵילו הרעבים למען יהי כֹח בהם לתפוש חרב ביום קרב ומלחמה נוראה על הצר הצורר עליהם. ובשביעי לחֹדש דעצעמבער עמדו כל אנשי החיל אשר בפלעוונא ערוכים בַּכֹּל להתפרץ מול פאת צפונית במסִלת פלעוונא-אָרכֿאַניאַ בין מבצרי הרוסים וסוללותיהם. אנשי החיל העתידים לפרוץ פרץ עז ההוא, פִּלֵג אָסמאַן-פחה לששים באַטיילאָנים ומספרם כשלשים אלף איש, על נהר וויד הסמוך לפלעוונא היה אז רק גשר אחד, וַיְצַו אסמאן לבנות עוד שני גשרים על הנהר ההוא לעבור בם אנשי החיל עם כלי נשקם וכל הדברים הנחוצים להם למלחמה. אנשי המשמר צֻווּ לעמוד על משמרותיהם כתמול שלשום, גם כל אנשי החיל צֻווּ לבל יְשָנוּ דָבר מכל אשר עשו עד הימים ההם, להַעלים בזה מעיני הרוסים את דְבַר הפֶרץ אשר הם מתעתדים לפרוץ מתוך העיר. והימים ההם היו ימי סגריר, רוח קר נָשב בחוץ, השמים כֻּסו בעבים ויכַסו גם את עֵין הארץ ובתשיעי לחֹדש דעצעמבער ירד בפעם הראשונה שלג על בִּקעת בולגאריען, ועל ההרים שָכבו כבר שִכְבוֹת שלג רב, כאשר הודענו כבר במרוצת הדברים. הקור, הכפור והשלג פעלו פעולה רעה בחיל התוגרמים אשר לא היו להם בגדים חמים למחסה ולמסתור מתגרת יד צִירֵי החֹרף ההם, אך הרוסים ואנשי חילנו שמחו בראותם את השלג היורד מן השמים ויהי בעיניהם כאוהב וָרֵעַ אשר בא מארצם וממולדתם לדרוש את שלומם. בנשף בערב יום התשיעי לחֹדש דעצעמבער החלו עגלות התוגרמים הטעונות כלי נשק לעבור את הגשר הגדול אשר על נהר וויד נֹכח המסלה העולה מפלעוונא לאָרכֿאַניא ועל שני הגשרים האחרים עברו גדודי חיל הָרַגְלִים והרוכבים, ואזרחי העיר ראו את מעשיהם, ויעשו גם הם כמוהם ויטענו את נשיהם ובניהם וטפם ואת כל רכושם על עגלות רתומות לסוסים ובקרים ויעברו את הגשרים ההם גם המה. וכל המעשים האלה נעשו בלי שאון והמולה לבל יִוָדע להרוסים דרכיהם ומגמת פניהם.


67 §

והרוסים ידעו עוד מיום השביעי לחֹדש דעצעמבער והלאה כי אסמאן מתעתד לפרוץ לו דרך בתוך מבצריהם, כי המרגלים אשר להם ראו והתבוננו וידעו זאת ויגידו לשרי הצבא מגמת פני הפחה אסמאן, ויכינו הַכֹּל לקדם פניו ולהכריעהו. ובנשף בערב ביום התשיעי לא נתנו הרוסים שנת לעיניהם ויתבוננו על דרכי התוגרמים בפלעוונא ומחוצה לה, והגענעראל שקאָבעלעוו הציב את אנשי חילו במערכות מלחמה נֹכַח פאת דרומית אשר משם יתפרץ אסמאן לפרוץ לו דרך, ובלילה ההוא בשעה הששית בא אליו רָץ מְמַהֵר ויודיעהו כי התוגרמים היוצאים מפלעוונא התכנסו נֹכח הגשר אשר על נהר וויד וכל אנשי המלחמה עָזבו את מבצריהם וסוללותיהם ועומדים הָכֵן לעבור את הגשר. בשעה העשירית בלילה בא עוד אחד הרצים ויספר לו כי עיניו ראו איך נאספו כל התוגרמים אנשי החיל אשר בפלעוונא ערוכים בַּכֹּל לעבור את מעברות נהר וויד. כחצות הלילה קם הסער אשר התחולל אז על בקעת בולגאַריען לדממה, אך השמים מֻעלפים עוד בערפלי עלטה, ועבי שחקים יפיצו עוד שלג רב על הארץ. ומהרה קל נודעו גם ליתר שרי החילים להגענעראל סאָטאָף, וקרידענער וקערנאַט הצובאים על חוף נהר וויד הימין, כי אסמאן עומד הכן להתפרץ בתוך צבאות הרוסים, וימהרו גם המה לערוך את אנשי חילם במערכות מלחמה ככל אשר עשה שקאבעלעוו, וגם כל פקידי החילים נֶחלצו חושים ויעמדו ערוכים למלחמה. ובעשירי לחֹדש דעצעמבער בבֹקר בין השעה השביעית והשמינית בהִבָּקע מעט אור היום, ראו הצופים אשר העמידו הרוסים על המשמר כי שִפְעָה והָמון רב הולך הלוך וקרוב, גם שמעו קול שריקות אופני עגלות אשר לא נמשחו בנפט, קול שְוָרים הולכים הלוך וְגָעוֹ וקול עגלונים הגוערים בִּשְוָרִים להָחיש מצעדיהם, ומעט מעט נראו עגלות במספר רב ועצום הנוסעות מול מבצרי חֵיל הרוסים. הצופים מאנשי חילנו הריעו תרועה גדולה לְאוֹת מלחמה וגדודי הגראַנאַדירים הצובאים בקרבת המקום ההוא יָרוּ כדורי אש מכלי נשקם על ההמון הרב ההולך לעומתם בתוך הערפל וסוללה אחת הנצבת שם המטירה גם היא כדורי מות על האויב המתנפל עליה. הַשְוָרִים הרתומים להעגלות התפלצו מקולות הרעמים והלפידים וישתובבו וינתקו את מוסרותיהם. העבדים נבהלו נחפזו, העגלות התפוצצו והגברים והנשים והטף היושבים בהעגלות הרימו במרום זעקת שֶבר וקול יְלֵל וינאקו נאקת מָוֶת, ועד מהרה קָפצו גדודי התוגרמים מֵחֵיל הָרַגְלִי מִבֵּינוֹת לעגלות ההן ומשני עֶבריהן וישתערו בחמת כֹּחם על גדודי הגראַנאַדירים מצבאות חילנו ומלחמה עזה התלקחה ביניהם, וילחמו איש מול איש בקצף גדול ובחֵמה שפוכה, והתוגרמים הלוחמים כנואשים הָדפו את הרוסים אחֹרנית גם תפשו להם את הסוללה הרוסית אשר במקום ההוא – אך עד מהרה החליפו גבורי רוסיא כֹחַ וישובו ללחום בתוגרמים ההם מלחמת תנופה, והגענעראל סטרוקאָף אשר הנשיא הגדול ניקאָלאַיי נשען על ידו, הביא עוד אנשי חַיִל חדשים אל מקום המערכה, גם עוד שרי חילים עם אנשי חילם באו לעזרת אחיהם, וברוח גבורתם התגרו באנשי מלחמתם, ואף כי התוגרמים לחמו כאריות ויתיצבו כחומת נחֹשת וכעמוד ברזל, בכל זאת התגברו הרוסים עליהם ויקחו מידם את הסוללה אשר לכדו זה מעט. והתוגרמים הוסיפו עוד להִלָחם, כי נוספו אליהם עוד גדודים אחדים, אך אז התערבו גם הרוסים בעלי כלי תותח במלחמה הזאת, ואז לא יכלו עוד אבירי התוגרמים לעמוד במערכה וישובו אחור אל חוף נהר וויד היָמין להתבצר שם גם להשגב במבצריהם הישָנים על הגבעה הירוקה, אצל ראַדישאָוואַ, אצל גריוויצאַ, בּוּקאָוואַ-ליפאַ ואָראַנעש. בשעה התשיעית לפני הצהרים החלו התוגרמים לשוב אחור והגרענאדירים הרוסים רדפו אחריהם ובהגיעם לחוף נהר וויד הימין התחוללה סערת מלחמה ביניהם, מלחמה קְשַת עֹרף ומלֵאה דמים אשר התעודדה עד אחר הצהרים ולאחרונה גָברו הרוסים ויכו את התוגרמים מכה נצחת וילכדו את מבצריהם וסוללותיהם אשר בפאתי צפון, מזרח ודרום, ויציבו אנשי חיל בתוכם. במלחמה הזאת הגדילו הגרענאַדירים הרוסים לעשות, חָשפו את זרוע עֻזם וירעימו רעם גבורות, גם חֵיל הגארדע עשו אז חַיִל, כי התוגרמים חָגרו אז כל כֹּחָם וְאוֹנָם וכדֻבים שכולים ואריות שואגים לטרף נִלחמו בפעם האחרונה הזאת והֶערו למות נפשם כגבורים עריצים.


68 §

ואסמאן-פחה בראותו כי תקותו להרעיש את הרוסים ולפרוץ לו דרך בתוכם נֶהפכה לו כקשת רמיה וכל גבורותיו וגבורות אנשי חֵילו לא לעזר ולא להועיל ביום אֵידוֹ, אמר נוֹאָש ויהי כאיש נִדהם וכגבור לא יוכל להושיע. ואף גם זאת כי בהַטביעו נפשו בעֹמק המלחמה, פָּגע בו כדור אש ויפצע רגלו פֶּצע אָנוש מאד, ויבקש את פקידי החיל אשר חָשוּ לעזרתו להוציאהו ממקום המערכה ולהביאהו אל בית הטעלעגראף אשר על חוף נהר וויד הימין, ושם הוציא דְבַר פקודה מלפניו להָרים נֵס לָבן לעיני הרוסים לְאוֹת כי תַּמה המלחמה וכי הוא ואנשי חילו נתונים נתונים ביד המנַצחים אם לשבט אם לחסד. התוגרמים שמעו בקול אסמאן שר צבאם הנפלא גם בפעם הזאת ובמקומות שונים הרימו נֵס לָבָן, אך הרוסים לא ראו את הנֵס ואת האות ההוא בגלל הערפל אשר כִּסה אז את עֵין הארץ ובגלל תִּמְרוֹת עֲשַן אֲבַק השרֵפה אשר עלו אז עד לב השמים. גם את צִירֵי השלום אשר שלח אסמאן אל שרי צבאות הרוסים לא הביאו עוד את השלום, כי אסמאן לא שָם בפיהם את הדברים אשר ידַברו אל השרים ההם, והם גם לא ידעו מה יְדַבֵּרוּ, ובכן היתה מהומה ומבוכה נוראה בין שני המחנות גם אחרי אשר חָדְלו לְהִלָחֵם והקולות והרעמים חָדֵלוּ. בתוך המבוכה ההיא נודע להגענעראל גאַניעצקי כי נפצע אסמאן במלחמה והובא אל בית הטעלעגראף, וימהר וילך אל הבית ההוא ויקח דברים עִם אסמאן לדעת אם יחפוץ עוד קְרָבוֹת או ישים קֵץ למלחמת פלעוונא. ואסמאן ענהו בדברים קצרים כי אחרי אשר הצליח חֶפצו בידו לפרוץ לו דרך בין צבאות הרוסים בא הקֵץ להמלחמה הזאת והתוגרמים ימסרו את כלי נשקם בידי המנַצחים. בפיו דבר ובידו מלֵא וישלח פקודה לאנשי חילו להתפשט את כלי מלחמתם ולצקת אותם לרגלי הרוסים. והתוגרמים שמעו בקול שר צבאם וימסרו את כלי נשקם בידי המנצחים. ובשעה השלישית אחר הצהרים בא הַקֵץ למלחמת פלעוונא, ואסמאן-פחה וכל אנשי חילו נפלו שְבִי בידי אנשי חילנו. במלחמת היום ההוא נפלו מהרוסים חללים; עשרה שרי חיָלים וחמש מאות ושמנים ושנים אנשי צבא, ומספר הפצועים ארבעים ושבעה פקידי חיל ואלף ומאתים ועשרה אנשי צבא, ובס"ה אלף ושמנה מאות וארבעים ותשעה איש. אך מהתוגרמים נפלו ביום ההוא יותר מארבעה אלף איש חללים ופצועים. ומספר התוגרמים השבוים היה שלשה ושלשים אלף, ובתוכם עשרה פַחוֹת, מאה ושמֹנה ועשרים שרי חילים, שני אלפים פקידי צבא. מספר חיל הפרשים אשר היו להפחה אסמאן הוא רק אלף ומאתים וגם הם לֻקחו בשביה. גם שלל רב מצאו אז אנשי חילנו, שבעים ושבעה כלי תותח ויתר כלי נשק לרוב. ועוד ביום ההוא הובל אסמאן בעגלת צב מבית הטעלעגראף אשר ישב אז לעיר פלעוונא וסביב לעגלתו הלכו גדודי קאָזאַקים, כי שבוי חרב הוא במלחמה, ובעת ההיא נסע הנסיך הגדול ניקאָלאַיי שר שרי הצבאות לפלעוונא ואָסמאַן הוּשב מדרכו לקדם את פניו, והנסיך הגדול האיר פניו אליו ויאמר לו: „לך נאוה תהִלה על אֹמץ רוחך במלחמה, ודברי גבורתך וחִין ערכך ראוים לְהִכָּתֵב בספר תולדות בני האדם“. גם אמר לו לשֶבת בלילה ההוא בפלעוונא להתרפאות מִמַחַץ מַכָּתוֹ. ובעשתי עשר לחֹדש דעצעמבער נסע הקיסר אלכסנדר בהודו ובכבודו לפלעוונא, ושם הובא לפניו הפחה אָסמאַן, ולעיני כל השרים והנסיכים הגדולים הֵשִיב לו הקיסר את חרבו אשר לקח הגענעראל גאַניעצקי ממנו, ויאמר לו „חַגור חרבך על ירך, גבור! וגם ברוסיא תחגרנה תמיד“. הנה כי כן היתה אחרית הגבור המשכיל אסמאן ואחרית כל גבורותיו וכל עלילותיו בפלעונא! אמנם גם כי הסגיר לַשְבִי נפשו ונפשות כל אנשי חילו, לא נגרע מכבודו מאומה, ובכל מקום אשר דְבַר גבורותיו הגיע, מהֻלל שמו כשם אחד הגבורים אנשי השם מעולם. אנשי החיל אשר הביא עִמו בחֹדש יולי לפלעוונא, היו רֻבָּם ככֻלם עֻלי ימים אשר לא ידעו עוד מלחמה, גם כל אנשי החיל אשר שֻלחו אליו מטעם הממשלה היו כמעט כֻלם צעירים לימים אשר לא הריחו עוד ריח אבק שריפה ולא למדו עוד הליכות מלחמה, ורק הוא במֶשך ימי המלחמה אשר נלחם בצבאות רוסיא, למד ידיהם לקרב ואצבעותיהם למלחמה, הורה את כל המונם מוסר אנשי חיל והֵעיר בקרבם רוח עֹז ורוח גבורה באופן נעלה מאֹד. בתוך העיר ובכל סביבותיה עשה סדרים וּפָקח עיניו לבל יהי פרץ וצוָחה בתוכה וחוצה לה. לא הכביד אכפו גם על הבולגארים הנוצרים אזרחי פלעוונא לתת מלחמם לאנשי חילו בעת צר ומצוק ובימי רעבון. בעשותו חַיִל ובהתגברו על אנשי מלחמתו כגבור משכיל וּמְנַצֵחַ, לא גָבה לבו ולא עָדה גֵאה וגאון ולא התהלל ולא הוציא הֶגה מפיו אֹדות גבורות ישע ימינו. בכל דרכי מלחמותיו היה משכיל וקולע אל השערה ולא הֶחטיא, וגם שרי צבא הרוסים אָצלו לו כבוד גבורים ותהִלות מעלליו יספֵרו, ובספר מלחמות בני האדם יִכָּתב שְמוֹ לתהִלה עד דור אחרון.


דברי ימי המלחמה הזאת אחרי מַפָּלַת פלעוונא.


69 §

בנפול פלעוונא, נפל גם לב השלטון ותרפינה ידיו, חכמי יועציו היו אֹבְדֵי עצה, והשרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות נִבהלו נֶחפזו ויהיו כמתעתעים ונפעמים. אמנם כן כי שֶבר גדול נשברה תוגרמה בנפול פלעוונא, אך לא כאשר הוא באמת, כי באמת לא נפלה עוד תוגרמה כֻלה בנפול המבצר החדש הזה אשר מִקָרוֹב נִבנה והתכונן, ועוד ידה רב לה לעשות חַיִל וּלְהֵעָזֵר עֵזר כביר אם אך השכילה והואילה לעשות כן. צרפת נשברה בשנת תר“ל (1870) ובשנת תרל”א (1871) שֶבר גדול יתר הרבה מאד מאשר נשברה תוגרמה, כי מלכה הנאור והאדיר עם רבבות אלפי גבוריו בחירי גבורי צרפת נפלו אז ביד הַמְנַצֵחַ, והמבצר הגדול והנורא מעטץ נפל גם הוא ביד אויב וכל אנשי המלחמה הנודעים לשֵם ולתהִלה בכל הארץ נפלו לפי חרב, ובכל זאת לא נוחלה אז צרפת, לא נואשה ולא אבדה תקותה ולא חדלה מֵעֲשֹות עוד מלחמה, ותוגרמה נבהלה והתחלחלה בנפול פלעוונא! ופלעוונא במה נחשבה מול מעטץ? מעטץ היא עיר בצורה עתיקה ימים וְּשנוֹת מאות היתה ככרוב סוכך עִם להט החרב המתהפכת לְהָגֵן על צרפת מכל צר ואויב, ופלעוונא הלא עיר מצער היא ופרזות תשב ורק זה מעט בא אליה איש חכם והָפך אותה לעיר מבצר. הן אמת כי אסמאן-פחה הִפליא לְבַצֵר אותה וַיִלָחֶם לה כגבור אדיר ונאור, והרוסים הוכיחו גבורתם בלָכדם את המבצר ההוא ובלקחם את הגבור הנערץ ההוא עם כל צבאות גבוריו בשביה וינהגום שבויי חרב לארצם, אך לא בעבור זה אָבדה תוגרמה כֻלה נִצחה ותוחלתה, גם כבודה לא הוּעַם בגלל הדבר הזה, ונהפוך הוא כי עוד יכלה לעדות גֵאה וגאון ולעטות מַעטה כבוד ותהִלה כי עַם נורא, עִזוז וגבור מלחמה לחמו ימים רבים על מִבצר חדש מִקָרוב בא בפלעוונא והגבור הנלחם לה נעלה הוא מבאַזען גבור מעטץ אשר הסגיר את העיר הבצורה ביד צָר, כי אסמאן-פחה בראותו כי אָזל הלחם בעיר הנצורה וזלעפות רעב וחליים רעים וקטב מרירי יורידו יום יום המונים מאנשי חילו לשערי שְאוֹל, השליך נפשו מנגד לפרוץ לו דרך בתוך מבצרי הרוסים הצרים עליו, ואף אם סוף סוף תִּסָגֵר פלעוונא ביד אנשי מלחמתו, תהיה זאת בִּשְדֵה המלחמה, ורק שם יַסגיר את העיר ביד הַמְנַצֵחַ –. אמנם כן כי נִכְתַּם אז כבוד תוגרמה אך לא בגלל מפלת פלעוונא כי אם בגלל אשר קָצֹר קצרה ידה להציל את אָסמאַן-פחה במֶשך הימים הרבים אשר נלחם בעיר הנצורה כגבור משכיל, אולם ממשלת השלטון לא שָמָה לבה לְאִי-כבודה בדבר הזה ולא בגללו שֻנוּ פתאֹם מערכי לבבה ממלחמה לשלום. כי אחרי מפלת פלעוונא הֵחלה הממשלה התוגרמית פתאֹם לחתור אל מְחוז השלום להַשלים עִם ממשלת רוסיא. ובשלשה עשר לחֹדש דעצעמבער שלח הפחה סערפער מטעם הממשלה ספרים לכל מלאכי תוגרמה היושבים במַלאכות אדוניהם בחצרות מלכי איירופא להעיר את רוח המלכים ההם להתערב בדברי השלום בין תוגרמה ורוסיא. ואלה הם דברי הפחה סערפער בספרים ההם: „ממשלת השלטון לא היתה נְסִבָּה להמלחמה המתחוללת בארץ, ונהפוך הוא כי היא התאמצה בכל מאמצי כֹח להַשקיע את אִשָהּ, היא הוציאה דְבַר מלכות מלפניה להיות חֻקה אחת ומשפטים אחדים לכל העמים היושבים בארצה בלי פְּדוּת בין עַם לעם ובלי הַבְדֵל בין דת לדת, ורק המלחמה אשר פרצה פתאֹם לַמְרוֹת רְצוֹן הממשלה, רק היא הֵשִׁיבָה את ידי ממשלת השלטון אחור מהוציא את הדבר הגדול ההוא לאור עד עת מצוֹא. ואחרי אשר הבטיחה ממשלת השלטון נאמנה כי תוציא את התקונים (רעפֿאָרמען) ההם לאורה וְתַשְׁוֶה את כל בעלי דתות השונות היושבות בארצה להיות להם חֻקה אחת ומשפטים שָוִים בהתוגרמים, אחרי ההבטחה הנאמנה הזאת יִפָּלא בעיני הממשלה למה זה ועל מה תתעודד המלחמה וימיה יִמָשכו עד כֹה, הלא רק את התקונים ההם דורשת ממשלת רוסיא ולא לָרֶשֶת מִשְכָּנוֹת לא לה! רוסיא הוכיחה לעיני כל העמים כי ימינה נאדרת בַּכֹּחַ וכבוד גבורתה חָדש עִמָהּ, וגם כבוד תוגרמה לא הוּעַם במלחמה הזאת, ושתיהן יכולות לעשות שלום מבלי אשר יִגָרַע מכבוד אחת מהן מאומה. וממשלת תוגרמה מבקשת שלום באמת ובתמים, הן אמת כי לא אזלה יד תוגרמה מֵעֲשות עוד מלחמה, כי כל עַם התוגרמים למגדול ועד קטן עומדים הָכֵן ללחום בכל נפשם ובכל מְאֹדָם בעד ארצם ומולדתם ובעד כבוד ממלכתם לבל יָעוֹז אנוש לנגוע בהם לרעה, אך ממשלת הקיסר (השלטון) מתאמצת למנוע חרבה מדם, כי דמי אדם יקרים מאד בעיניה, ובשם אהבת אדם היא מעוררת את רגשי החמלה והיושר בלבב מלכי איירופא להתערב בדבר השלום בינה ובין רוסיא וּתְקַו כי הם יַטוּ לדבריה אֹזן קשבת“.


70 §

אך דברי ממשלת תוגרמה ההם לא העירו את רוח מלכי איירופא להתערב בִּדְבַר השלום, יען כי כל הדברים ההם אינם חדשים רק מַעלים גֵרה ושונים ומשַׁלשים את דברי ממשלת תוגרמה הראשונים אשר הַבְטֵחַ הבטיחה לכל מלכי איירופא לעשות ככל אשר יטילו עליה, והבטחות ממשלת תוגרמה הלא נודעות הן לְמַדי –. אך אם המלכים ההם לא אָבוּ להטות אזנם אל שאלת תוגרמה, התעוררה ממשלת אנגליא לקול הקריאה ההיא וחָתרה בכל עֹז להתערב בדבר השלום ההוא ועל פיה יֵצאו כל אָפני השלום לאור. ועד מהרה הוציאה הממשלה דְבַר מלכות כי שָרֵי הפאַרלאמענט יתאספו בפעם הזאת לבית וַעדם לפני בּוֹ­א המועד הנועד להם, להמתיק סוד ולהתיעץ על צפונות הליכות המלוכה, ויום הַועד יהיה בשבעה עשר לחֹדש יאַנוואַר בשנת תרל“ח (1878). דעת הקהל ברוסיא גם דעת מכתבי העתים מטעם הממשלה, לא נָחה מדברי הספרים ההם אשר שלחה ממשלת תוגרמה למלכי איירופא, יען כי לפי רְאוֹת עיניהם מזמות יעצה ממשלת תוגרמה לעורר בזה פְלַגות הדֵעות בין מלכי איירופא ולהאפיל את זהרי שְׁמֵי השלום באיירופא – . וכראות ממשלת תוגרמה כי מלכי איירופא עומדים מרחוק ולא יאבו להתערב בדבר השלום, השליכה יְהָבָה על ממשלת אנגליא לבדה וַתִּשָׁעֵן עליה בְּבִטְחָה ובאמונה אֹמֶן כי היא תוציא כאור משפט השלום להשקיט לה מִימֵי רעה וכֹבד מלחמה. הלורד ביקאָנספֿילד היושב ראשונה במלכות אנגליא התאזר עֹז ותעצומות כי תהי אנגליא רוח החיה בכל אפני השלום בין רוסיא ותוגרמה. כי אם תצליח להוציא את השלום לאור, הלא אז יוֹדוּהָ כל מלכי איירופא על האור היקר הזה אשר האירה לארץ ולדרים עליה ואם חֶפצה לא יצלח בידה, אז מלחמה לה ברוסיא למען־השלום. כי אם לא תאבה רוסיא כי תתערב אנגליא בדבר השלום ותשיב פניה באופן אשר תפגע בכבודה, הלא אז יקומו כל האנגלים ויתחברו אל הממשלה האנגלית לשאת על רוסיא חרב על כבודם המחֻלל ואז תקח אנגליא עֲרוּבָּה נאמנה מרוסיא לבל תִּגַע בכל אשר לה בתוגרמה בעשותה שלום עם ממשלת השלטון. וביום שבעה עשר בחֹדש יאנואר אשר יתאספו שרי הפארלאמענט יחד תדַבר המלכה (וויקטאָריאַ) באזני השרים ההם ותודיעם כי יצאה דְבַר מלכות מלפניה כי לא תתן אנגליא לעשות סדרים חדשים בתוגרמה אם לא תתערב היא בכל הליכות הסדרים ההם. המלכה תציע לפני שרי הפארלאמענט לְהַתִּיר ידה לקחת מאוצר המדינה את הכסף הדרוש לה לעת אשר תפרוץ מלחמה בינה ובין רוסיא, ואם מָאֵן ימָאנו שרי הפארלאמענט לעשות כדבר הזה, אז תסגור המלכה את בית הפארלאמענט ותשים דִבְרָתַה אל העם לבחור להם שרים אחרים תחת השרים הַמוּסָרים, והממשלה תקרא לאנשי צבא מארץ הודו במספר שבעים עד שמנים אלף איש בעלי דת מחמד תחת פקודת שרי חיָלים אנגלים, והם יבואו בראשית ימי אביב בשנת תרל”ח (1878) ובחֹדש אַפריל יֵצאו חוצץ אל המערכה –. זאת היא העצה היעוצה אז מאת הלאָרד ביקאָנספֿילד, אך לא כמחשבותיו היו מחשבות יתר השרים היושבים ראשונה במלכות, ומה גם מחשבות הלאָרדים סאַליסבורי, דערבי וקערנאַוואָן, כי הם לא חָפצו קְרָבוֹת ולא מצאו טוב לאנגליא להתערב בדברי השלום בחֶזקת היד ובתגרת מלחמה לַמְרוֹת עיני כבוד רוסיא האדירה, רק בשובה ונחת ובמועצות ותחבולות ומזִמות חכמה תפיק אנגליא את זממה –. אך הלאָרד ביקאנספֿילד באחד ומי ישיבנו! כי הוא השליט בכל בית המלכות, והוא גזר אֹמֶר להוציא את מזמות לבבו לאור ביד חזקה ובחרב מלחמה –. וממשלת רוסיא אשר ידעה נאמנה כי ממשלת אנגליא בדרשה להתערב בדבר השלום, לא תדרוש בזה שלום רוסיא וטובתה, השיבה אמריה על שאֵלת אנגליא כי אין את נפשה לעשות את שאֵלתה, כי אם חפץ תחפוץ ממשלת תוגרמה לעשות שלום אמת, כי אז תפנה רק אל ממשלת רוסיא לבדה, כי רק היא לבדה עשתה מלחמה ורק מֵאִתָּה לבדה יֵצא דְבַר השלום לאור וממשלה אחרת לא תתערב בזה, גם אם יש את לב התוגרמים להשבית את המלחמה עד יום מועד, גם אז תֵּפן אל ממשלת רוסיא והיא לא תשיב פניה אם אך תואיל ממשלת תוגרמה להודיע בראשונה את האָפנים אשר עליהם תאבה לְיַסֵד מוסדות שְלוֹמָהּ, כי בטרם תדע ממשלת רוסיא את האָפנים ההם, לא תאבה להשקיט את המלחמה אף יום אחד. הלא כֹה עשתה גם ממשלת תוגרמה בשנת תרל"ו (1876) לסערביא ולמונטינעגרא, כי לא חָפצה להשבית את המלחמה אשר לָחמה עמהן עד אשר תודיענה לה את האפנים אשר עליהם יִכּוֹנוּ ראשי יסודות השלום אשר יֵצא אחרי כן לאור –. גם הפרינץ רֵייס והגראַף ציכֿי צירי אשכנז ואוסטריא יעצו לממשלת תוגרמה לִפְנוֹת רק לממשלת רוסיא בִדְבַר שאֵלתה להשבית את המלחמה עד עת מזֻמנה, ודבריהם עשו פרי וימצאו מסִלות ללב ממשלת תוגרמה בראותה בראשית חֹדש יאַנואַר כי רוסיא מְגַבֶּרֶת חיָלים וְתַעַש הכנות גדולות ועצומות למלחמה יתר הרבה עוד מאשר עשתה עד הימים ההם, ושרים רבים משרי תוגרמה קצפו אז קצף גדול על ממשלת אנגליא אשר הבטיחה להיות זרוע לתוגרמה בעת צר ומלחמה ולא הקימה את הבטחתה ואשר בגלל הבטחתה העבירה תוגרמה את עת הרצון לִפְנוֹת אל ממשלת רוסיא ולבַקש שלום, כי בטרם נפלה פלעוונא ביד הרוסים וימין תוגרמה היתה רוממה, אז היתה עת רָצוֹן לתוגרמה לדרוש שלום על אפנים טובים ומועילים לה יתר הרבה מאשר תוכל לדרוש כעת אשר רמה יד רוסיא ויד תוגרמה מָטָה –.


71 §

והקיסר הנאור אלכסנדר השני הוֹדָה לשרי צבאיו אחרי מפלת פלעוונא על הנצחון הגדול הזה אשר נצחו את גבור תוגרמה ברוח עצה וגבורה למלחמה, גם הודיעם כי בזה לא תמה עוד המלחמה בתוגרמה ועליהם לחגור עוד בעֹז מתניהם וביתר עָז עוד במלחמות אחרות הנשקפות עליהם לבעבור הוציא אחרי כן את השלום לאור, שלום אשר על ידו תפיק רוסיא את מחשבתה הטובה לטובת הנוצרים הנגשים והנענים בתגרת ידי עריצים אשר זה כל ישעה וכל חֶפצה במלחמה הזאת. ובחמשה עשר לחֹדש דעצעמבער, חמשה ימים אחרי נְפֹל פלעוונא, נפרד הקיסר הנאור מאת צבאות אנשי חילו ויסע במרכבת כבודו במסלת ברזל החדשה העולה מסימניצאַ לפֿראַטעשטי. ובכל מקום שהופיע הודו לעיני בני עַמוֹ, הריעו לכל העם תרועת מלך ותרועת קול ששון וקול ברכה ותפִלה, ובשלשה ועשרים לחֹדש דעצעמבער בא בשערי פעטערבורג וכל יושביה קִדמו פניו בקול המון חוגג ובתרועה וקול רִנָה וישועה. וימים אחדים אחרי מפלת פלעוונא התחוללו עוד מלחמות עצומות בין גבורי צבאות רוסיא אשר לכדו את פלעוונא ובין צבאות חֵיל תוגרמה, ואנגליא אשר הִכעיסה אז את לב הרוסים בְּאַוָתָה להתערב בְחָזקת היד בדברי השלום אשר יֵצא לאור, היתה נסבה כי אֵילֵי רוסיא גמרו אז אֹמר להרים פעמיהם לקאנסטאנטינאפעל ולהכביד שם אכפם על ממשלת השלטון להוציא את דבר השלום לאור מבלי אשר תתערב בזה ממשלה אחרת זולתה. ולהוציא הדבר הזה לאור, התעתדו גבורי החיל אשר לכדו את פלעוונא ללכת אל הבאלקאן המערבי ולהתחבר שם לגבורי החיל אשר תחת פקודת הגענעראל האביר גורקאָ ותחת פקודת הגענעראל הכביר ראַדעצקי וכֻלם יחד ישימו פעמיהם לדרך להראות את נַחַת זְרוֹעָם לקאנסטאנטינאָפעל. הנָגיד והמצַוה על כל צבאות החיָלים ההם, היה הגענעראל הנודע גורקא, הוא היה שר צבאם והוא העבירם את תועפות הררי הבאלקאן גם בפעם הזאת ויהי לְנֵס.


הרוסים אנשי חילנו עברו את הבאלקאן שֵׁנית עד חֲצִי חֹדש יאנואַר 1878.


72 §

מעבר הגענעראל גורקא אשר עבר בשנית בראש גבורי רוסיא את הררי הבאלקאן בין אראב-קאַנאַק ובין סאָפֿיאַ, המעבר הזה הוא אחד מן הפעלים הנפלאים אשר חֶזיונם אינו נִפרץ בספר מלחמות בני האדם לכל העמים. הגענעראל האביר הזה לָחֹם נִלחם באדירי האיתנים אבירי הטבע אשר התיצבו לו לשטן בדרך, וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אותם וַיוּכַל להם. כי בהעפילו עֲלוֹת על הררי עד ההם, התחוללו כבר סערות שלג, מן החֶדר באה סופה וּמִמְזָרים כפור וְקֹר וְקִפָּאוֹן, חַתְחַתִּים וחלקלקות נכונו למועדי רגל ולמרחֵפות למשואות נצח, ועוד מכשולים איומים ונוראים כאלה, ובכל אלה הֶעפילו וַיָהִינוּ צִבְאוֹת גורקא עֲלות על תועפות הרי נֶשֶף ההם, גם הֶעלו עמהם כלי התותח וכל הכבודה הכבֵדה אשר ברגליהם, כי נָסַך הגבור המשכיל גורקא מרוח גבורתו עליהם עד כי התגברו להוציא מִפְעל רב ונשגב כזה לאור. מַטרת המעבר ההוא היתה לתגר מלחמה בהפחה סוליימאן אשר אחרי מפלת פלעוונא אסף אליו בעבר הבאלקאן אצל סאָפֿיאַ חַיִל ועזוז לסגור על הרוסים את הדרך לארץ רומעליען ואדריאַנאָפעל. מַערכי המַעבר ההוא עָרַך הנסיך הגדול ניקאָלאַיי על פי האפנים האלה: הגענעראל גורקא שר הצבא הצובאים על באלקאן העטראָפּאָלי, הוא יהי נָגיד ומצַוה על כל אנשי החיל אשר יעברו את הררי הבאלקאן והוא יאסור את כל המלחמות אשר תהיינה לרגלי המַעבר ההוא, ואל אנשי חילו יבואו עוד גדודי אנשי חיל גם החיל ההוא אשר לכדו את פלעוונא. הגדודים ההם הם הדיוויזיאָן השלישי מֵחֵיל הגאַרדע, חֵיל הָרַגְלִים והקאָרפס התשיעי מהמחנה הגדולה. ועם אנשי החיל ההם יעבור את הבאלקאן מעיר אָרכֿאַניא וישתער על עיר סאָפֿיאַ וללכוד אותה ולפרוץ הלאה לאַדריאַנאָפעל. הגענעראל קאַרטצאָף עִם הדיוויזיאָן השלישי מֵחֵיל הָרַגְלִי ועם הבאַטאַליאָן העשירי וגדודי הקאָזאַקים אשר ברגליו, יעבור גם הוא, אחרי בּוֹא גורקא אל מסִלת סאָפֿיאַ, דרך מַעבר הבאלקאן הנָקוב בשם טראָיאן ויפרוץ הלאה לפאת דרומית נֹכח אַדריאַנאָפּעל. אז יִסַע וְיֵצא ממקומו גם הגענעראל ראַדעצקי לגרש את התוגרמים ממעבר שיפקאַ ומקאַזאַלינק, וגם אליו יבואו אנשי חיל חדשים מהחיל אשר לכדו את פלעוונא לעזור לו בהִלָחמו ביום קְרָב. על אֲגַפּוֹ השמאלי יֵלכו אנשי חֵיל הגענעראל דעלינגסהויזען והם יגרשו את התוגרמים ממסִלת סליוונאָ וממעברות הבאלקאן הנקראות בשם טוואַרדיטצאַ וזלאַטיראַן. ועוד אנשי חיל במספר רב, רגלים ורוכבים ובעלי נשק כבדים נִלוו אליהם כאשר נספר במרוצת הדברים.


73 §

מַעבר הגענעראל גורקאָ את הבאלקאַן העטראָפָּאלי עד אשר נלכדה עיר סאָפֿיאַ. בחמשה ועשרים לחֹדש דעצעמבער נקבצו באו אנשי חיל לוכדי פלעוונא ויתר אנשי החיל אשר תחת פקודת הגענעראל גורקא ויעמדו הָכֵן לעבור את מעבר הבאלקאן הנקוב בשם טשוּריאַן והם נִפלגו לשלש פלגות: הפלגה הראשונה או החָלוץ תחת פקודת הגענעראל רויך, הפלגה השניה תחת פקודת הגענעראל פֿילאָזאָפֿאָף, והפלגה השלישית תחת פקודת הגענעראל קוּרלאָף. מִימִין החיל ההוא הלך הגענעראל וועליאַמינאָוו לכבוש את רגל הבאלקאן הדרומי ואת עֵמק מאַלינסקאַ. בפאת צפונית מעיר אָרכֿאַניא נֹכַח לוּטאַקאָוואַ אשר שבו התוגרמים ויתפשוה מיד הרוסים, התעתד הגענעראל שילדער-שולדנער לעבור בראש אנשי חילו את הבאלקאן העטראָפּאָלי ללחוץ את התוגרמים ולגרשם ממחוז לוּטאַקאָוואַ לפאת מערבית. גם הגענעראל שוּוואַלאָוו ודאַנדעעוויל עם אנשי חילם התעתדו לעבור את הררי הבאלקאן, ואחרי תלאות רבות ועצומות ומלחמות כבֵדות הצליחו לְבַצע את הדבר הגדול והנפלא הזה. בשלשים ואחד לחֹדש דעצעמבער הלך גורקא עם חילי הגענעראלים רויך וקורלאָף ופֿילאָזאָפֿאָף לתגר מלחמה בהתוגרמים הצובאים בטאשקעסען, ואחרי מלחמה עזה הדף את התוגרמים ממצבם וילחצם לעזוב את מבצריהם וסוללותיהם. וביום השני לחֹדש יאנואר בשנת תרל“ח (1878) התלקחה מלחמה כבֵדה אצל סאָפֿיא, והרוסים הִרעימו ברעם גבורתם על התוגרמים וילכדו את סאָפֿיאַ, וביום המחרת באו הרוסים המנצחים בשערי העיר הזאת בחצוצרות ובקול שופר. בעיר הזאת לא דרכו כפות רגלי אנשי חיל מבני הנוצרים משנת ה”א שצ"ד (1434) עד היום ההוא אשר לכדו אותה אנשי חילנו. הבולגארים אזרחי העיר קִדמו את פני הרוסים בתרועת ששון ובכל אותות אהבה וכבוד, היהודים שמחו גם הם לקראת המנַצחים ביָדעם נאמנה כי הרוסים לא יָרֵעו להם, ויתחברו אליהם וימציאו לידם את החפצים הדרושים להם, והתוגרמים אשר הִתְענו ידי הטשערקעסים חֵיל תוגרמה כל ימי היותם בסאָפֿיאָ, לא התעצבו אל לבם כי נפלה עירם ביד הרוסים, אך בכל זאת רָחקו מהם ולא יכלו להביטם. בתשיעי לחֹדש יאַנואר היתה מלחמה נוראה על יד הכפר שיפקא בין הרוסים והתוגרמים, והגענעראל ראַדעצקי חשף את זרוע עֻזו במלחמה הזאת וַיַך את התוגרמים מכה נצחת, גם הגענעראל שקאָבעלעוו עשה גבורה גדולה ביום קְרָב ההוא. הרוסים לקחו מיד התוגרמים שמונים ואחד כלי תותח גדולים ועוד כלי נשק וכלי מלחמה במספר רב, והשבוים במלחמה היו שלש מאות וארבעה שרי חיָלים וכשלשים אלף אנשי צבא, ויותר מחמשת אלפי איש חללים ונפצעים. גם מהרוסים נפלו חללים רבים, בערך 5464 חללים ופצועים, אך הנצחון הגדול אשר נצחו הרוסים את התוגרמים במלחמה הזאת, נכבד הוא במאד מאד. יען כי על ידו יש לאֵל ידם להבקיע עד אדריאַנאָפעל בלי מִפְגָע ומעצור, כי הטורקים מְתֵי המספר הנמצאים בדרך העולה לאדריאנאפעל במה נחשבו מול מחנה רוסיא הגדולה והעצומה? זולת המלחמות ההן, התחוללו עוד מלחמות תנופה בין הרוסים והתוגרמים במקומות שונים, ובכל פעם נִגפו התוגרמים לפני הרוסים. מַעבר הבאלקאן השני אשר עָבר גורקא ויתר שרי צבאות רוסיא, נשמע מסוף איירופא עד סופה וכל השומע השתאה והתפלא על החזון הזה אשר יקר למצוא כמוהו בספר מלחמות התבל. במַעבר הזה הוכיחו הרוסים כי לא יִבָּצר מהם כל מזמה וכל עצה וגבורה למלחמה. אנשי צבאיהם מנשרים קלו לָעוּף ביעף על תועפות הררי אימה, ומאריות גברו להתגבר על כל חתחתי מָוֶת העומדים לפניהם לשִׂטנה בדרך, וְלַהַט חרבם יְלַהֵט צריהם סביבם ביום קְרָב ומלחמה. שָׁמעה תוגרמה – וַתִּרְגָז ותחגור שארית כֹּחָהּ לעצור בעד שֶׁטף גבורי רוסיא לבל ישטפו ויעברו עד שערי אדריאנאפעל, אך ידיה לא עשו תושיה.


מלחמות הגענעראל גורקא על פִלִיפּאָפּעל וּבוֹא צבאות חילינו בשערי אַדריאַנאָפעל בתרועת נִצָחוֹן.


74 §

בשלשה ועשרים לחֹדש ינואר בשנת תרל"ח (1878) נָטע הנסיך הגדול ניקאלאיי אֹהל אפדנו בעיר קאַזאַנליק. וביום ההוא כִלו אנשי חילנו האבירים את הליכותיהם על הררי הבאלקאַן המַערבים ויבואו עד רגל הררי הבאלקאן הדרומים, ובהיותם נאזרים בגבורה ועליזי הנצחון, התעתדו להרים פעמיהם אל אשר היה רוח ממשלת רוסיא ללכת: רבים עמדו הכן ללכת נֹכח פֿיליפּאָפּעל ורבים נֹכח עיר הראשה והעתיקה אדריאנאפעל ומשם נֹכח עיר המלוכה קאָנסטאנטינאָפעל. גורקא בראש אנשי חילו צעד בצעדי אוֹן דרך טאַטאַ-באַזאַרדשיק ופיליפאָפעל בדרך העולה לאַדריאַנאָפעל. הגענעראל קאַרטצאָף בראש אנשי חילו פָּרץ ועָבר ממעבר טראָיאַן דרך מחוז טשירפאָן להפריד את ההתחברות אשר חשבו התוגרמים להתחבר יחד ולהתיצב מול גורקא לסגור לפניו את הדרך העולה לאדריאנאפעל. הלאה משם לפאת מזרחית הָלך שקאָבעלעוו הצעיר עם אנשי חילו נֹכח טירנאָוואַ ללכוד את מסִלות הברזל העולות מאדריאנאפעל לסאָפֿיאַ, הגענעראל ראַדעצקי בראש אנשי חילו פרץ בדרך ישרה מול אדריאנאפעל, ואנשי חֵיל הגענעראל דעלינגסהויזען שוטטו לגרש את התוגרמים בפאת מזרחית לבל יעצרו את ראדעצקי בכל הדרך ההיא עד ים השחור. וכל יודעי דְבַר מלחמה ידעו מראש כי דרך הרוסים תהי צָלֵחָה, כי הנצחונות הגדולים אשר נצחו את התוגרמים בפלעוונאַ, באַראַב-קאָנאַק, טראָיאַן ושיפקא, הִרפו את ידי שרי צִבְאוֹת התוגרמים ולא קמה עוד רוח בהם, הפחות הורידו לארץ ראשם ויהיו כמתעתעים, ואף כי אנשי חֵיל תוגרמה לא התרפו גם בעת ההיא וכמאז כן עתה עמדו הכן לחרף נפשם על מרומי שְׂדֵה קטל, אך מה יושיעם זה אם שריהם ונגידיהם לא מצאו ידיהם להביא עצה וגבורה למלחמה וְלָפַחַת רוח אֹמֶץ בנפשות אנשי חילם אשר גחלים תְּלַהֵט לבל יועמו הגחלים ההם עד זִיק אחרון? וגם מעיר המלוכה אין מֵעיר ומעורר רוח אנשי החיל כי יוסיפו עֲשות חיל ונפשם תדרוך עֹז. השלטון נחבא בהרמונו ולא אבה לצאת בראש צבאותיו ופניו ילכו בַּקְרָב, גם חֲסַר אוֹנִים הוא להעיר בקרבו רוח גבורה כאיש נוֹאָש ולהרים דגל נביאו לעיני כל בעלי דתו ועמהם יחד יצא לקראת נשק אם לְנַצֵחַ או להיות מְנֻצָח. אך שרי צבאות הרוסים אמיצי הלב בגבורים, גבורים משכילים הם ולא יתרפו גם ביום צרה, ולא יֵחַתּוּ ולא ישובו מפני כֹל, גם כל אנשי החיל אשר אהבת מַלכם וארץ מולדתם חיי רוחם, כֻלם גבורים הם ומחרפים נפשם למות על מרומי שדי המלחמה, ועל כן ישכילו וילכו מנצחון אל נצחון בכל עת אשר תקראנה מלחמה. וגם בפעם הזאת יָצאו כגבורים למלחמה על אדריאנאפעל, הריעו אף הצריחו ועל אויביהם התגברו ויצליחו.


75 §

הפחה סוליימאן בהִוָדע לו כי גורקאָ וקאַרטצאָף צועדים קדימה על אדריאנאפעל, נִלחץ להוציא את אנשי חילו מכל המקומות אשר נשגבו בהם: ממחוז זאַמאַקאָוואַ, אִיכֿטימאָן, אָטלוּקאֶיי שער טראָיאַן, וויעטרען וטאַטאַר-באַזאַרדשיק, את כל המקומות ההם עזבו צִבאות סוליימאן אחרי תגרות קטנות אשר התגרו בהם הרוסים, וסוליימאן הִזעיק את כל חילו בארבעה עשר לחֹדש יאנואר אצל פֿיליפאָפעל, על חוֹף נהר מאַריטצאַ הימין. ובחמשה עשר לַחֹדש עמד סוליימאן עם אֲגַפּוֹ הימין בפאת דרומית לפֿילאָפאָפעל אצל קאַראַגאַטש, והוא היה המפַקד את צְבָא האגף ההוא, ועל אגפו השמאלי היה הפחה פֿוּאַד הנָגיד והמצַוה. מספר כל אנשי החיל ההם היה כחמשים אלף איש רַגְלִים ופרשים עם מאה ושלשים כלי תותח, וגורקא שלח לפניו את מחנה הגענעראל וועליאַמינאָף להלחם עם התוגרמים הצובאים על זאַמאַקאָוו ומשם ישתער על באַזאַר- באַזאַרדשיק, הגראף שוּוואַלאָוו הלך בראש אנשי חילו במסִלה הגדולה העולה מסאָפֿיאַ לפֿיליפאָפעל על חוף מאַריטצאַ השמאלי, ובעקבותיו יָצא הגענעראל שילדער-שולדנער עם אנשי חילו, ואחריו הגענעראל דאַנדעוויל. ואליהם נִלוו רוכבים מזֻינים וקאָזאַקים תחת פקודת הגענעראל קראַסנאָף והגענעראל סקאָבעלעוו. מספר כל אנשי החיל ההם היה כשלשה ושלשים אלף עם מאה וארבעה וארבעים כלי תותח, ובחיל גבורים הזה אשר עברו את הררי הבאלקאן בגבורה נפלאה מאד, הִתְגָר הגענעראל גורקא בהפחה סוליימאן מלחמה אצל פֿיליפאָפעל. ובחמשה עשר לחדש יאנואר בהִבָּקע אור השחר יצאו צבאות שוּוואַלאָוו חוצץ לקראת נשק ויעברו ברגל את מֵי נהר מאַריטצאַ אשר פתיתי קרח עוברים בו ויתנפלו בעֻזם על חֵיל התוגרמים אשר תחת פקודת הפחה פֿוּאַד. ועד מהרה עבר גם שילדער-שולדנער את נהר מאריטצא עם אנשי חילו ברגל ויתנפל גם הוא על צבאות התוגרמים, ועליהם נוספו עוד אנשי חיל, ומלחמה עזה מאד התלקחה כל היום ההוא עד כי לאחרונה נִגפו התוגרמים לפני הרוסים ויעזבו את המערכה, והפחה פֿוּאַד אסף בלילה את שארית מחנהו אצל מאַרקאָוואַ ודערמענדרע להחליף כֹח למחמה חדשה. ובין כֹה וכֹה הגיע בלילה ההוא גם הגענעראל דאַנדעווילאַ אל חוף נהר מאַריטצא אצל פֿיליפאָפעל, אך מצא שם הגשר הָרוּס ולא יכל לפרוץ הלאה ולבוא בשער העיר. אך בעת ההיא בשעה התשיעית בלילה בא גם גדוד רוכבים מחיל הגאַרדע ויפרצו ויבואו בחלק העיר הצפוני ויערכו מלחמה עם התוגרמים הנצבים שם ערוכים למלחמה ויכום אחור וילכדו שתי סוללות ויפיצו אימתה ופחד עד כי נסו כל התוגרמים מתוך העיר, ואז מצא גם דאנדעוויל נתיבות לבוא בשערי העיר פֿיליפאָפעל. וביום ששה עשר לַחֹדש, הוסיף הגענעראל גורקא לערוך את הרוסים במערכות מלחמה על פי הדברים האלה: דאנדעוויל יתנפל על התוגרמים מאחוריהם, כל הרוכבים מֵחיל הגאַרדע ירדפו את התוגרמים הנמצאים בין פֿיליפאָפעל ובין אדריאנאפעל ויחַבר את אנשי חילו עם אנשי החיל אשר תחת פקודת שקאָבעלעוו הצעיר ההולכים ממעבר שיפקא לטירנאָוואַ. שוּוואַלאָוו לָחַם כל יום ששה העשר לחדש ינואר עם הפחה פֿוּאַד אצל מחוז דערמענדערע ויך באנשי חילו מכה רבה וילחצם לנסוג אחור, אך התוגרמים שבו ויתגרו מלחמה וַיַכֵּם גורקא ויפיצם. בשבעה עשר לחֹדש התחוללה עוד פעם מלחמה עזה, ואז השתער סוליימאן על אגף דאנדעוויל הימין ועל אגף שוּוואַלאָוו השמאלי ובחמת כֹחו התמרמר עליהם וגם אנשי חילו לחמו בחֵמה שפוכה ובחֵרף נפש. אך הרוסים הרעימו עליהם רעם גבורות וַיַכום ויכתום ויהדפום ממצבם ויקחו מהם עמדתם, גם הפרידו את שני מחניהם, מחנה סוליימאן ומחנה פֿוּאַד, ולא נְתָנום להתאחד עוד. מחנה פֿוּאַד פֶּחָה נסו מול נאַיאַטיינאָוו ודאבראלוקאוו, וּבְהֵחָפְזָם לנוס עזבו ארבעים וששה כלי תותח בידי הרוסים, גם על שְׂדֵה המלחמה עזבו עוד שנים עשר כלי תותח בידי מנצחיהם, וגם המחנה אשר תחת פקודת סוליימאן התמלטו בעור שִׁניהם וינוסו גם הם ההרים במסִלה העולה לחאַזקאֶיי. אך הגענעראל שקאָבעלעוו עם אנשי חילו גבורי החיל רדף אחרי מחנה סוליימאן ופתאֹם לפתע התנַפל עליה ויך בה מכה רבה ויקח ממנה ארבעים כלי תותח האחרונים אשר נשארו עוד בידה, עד כי לא נשאר עוד בידי סוליימאן רק כלי נשק קטנים ומעטים. במלחמה הזאת אצל פֿיליפאָפעל נפלו מהתוגרמים כשלשת אלפים איש חללי חרב ופצועים, וכמספר הזה נפלו בשביה, והרוסים מצאו שלל רב: מאה ועשרים כלי תותח ועוד כלי נשק במספר רב, ומהרוסים נפלו רק כאלף איש חללים ופצועים.


76 §

במצודה הגדולה והנשגבה הבנויה מִקָרוֹב באַדריאַנאָפעל, נִצב בעת ההיא הפחה אַכֿמעד עיוב בראש אַלְפַּיִם אנשי חיִל, ואף כי נפשו ידעה מאד כי קָצֹר קצרה ידו לְמַלֵט את העיר ולהָגן עליה מפני הרוסים, בכל זאת לא עָרב את לבו לעזוב את העיר בטרם בוֹא אליו פקודה מאת ממשלת תוגרמה לעשות כדבר הזה. ובעת ההיא מִלא הנסיך הגדול ניקאָלאַיי את ידי הגענעראל סטרוּקאָוו להשיב אמָרים אל צִירֵי השלטון אֹדות שאֵלתו להַשבית את המלחמה עד עת מיועדת, ולהגיד להם כי כל עוד אשר חֵיל תוגרמה צובאים באדריאנאפעל לא ישיבהו דבר, ורק אחרי צאתם ממנה, רק אז ידֻבר שם על דְבַר שאלת השלטון, והגענעראל סטרוּקאָוו אשר פָּגַע בְּצִירֵי השלטון בעיר טירנאָוואַ, הודיע אותם את דברי הנסיך הגדול שר שרי צִבְאוֹת רוסיא. הצירים ההם הודיעו הדבר הזה לממשלת תוגרמה והממשלה פָקדה על הפחה אכֿמעד עיוב לצאת עם אנשי חילו מעיר אדריאנאפעל. הפקודה הזו נתנה שמחה בלב הפחה הזה, אך בטרם צאתו את העיר הִצִית אש בבית אוצר אֲבַק השרֵפה ובבית הנשק, גם שָרף את ההיכל המפֹאר אשר ישבו בו השלטונים התוגרמים בימי קדם ועוד בתים רבים גדולים וטובים, ובצאתו מן העיר הִתִּיר את ידי גדודי הטשערקעסים והבאַשיבאָזוקים הפראים לעשות באדריאנאפעל ככל אשר אִוְתָה נפשם, והם התנפלו כחיות טורפות על יושבי העיר, שָללו, בָזזו, שָדדו וגָזלו, ובכל מקום אשר דרכה כף רגלם בו, השאירו אחריהם שדודים ועשוקים, נגשים, נענים ורצוצים. ונכבדי העיר ובתוכם גם תוגרמים מראשי עַם הארץ, בראותם כי צפוים הם אל הֶרג ואבדן, נועצו לב יחדו לשלוח מלאכי שלום אל הרוסים ולבַקש מידם כי ימַהרו יחישו לבוא העירה להצילה מרעת הגדודים השודדים והמרצחים ההם. מלאכי שלום ההם פגעו בהגענעראל סטרוּקאָוו במחוז מוסטאַפֿאַ פאַשאַ ויחלו פניו לבוא עם אנשי חילו בשערי אדריאנאפעל. ובעשרים לחֹדש יאנואר בא סטרוּקאָוו ואנשי חילו בעיר הבצורה הזאת כמבואי עיר מבֻקעה, ואנשי העיר קִדמו פניהם בתרועה ובקול תודה. והגענעראל סטרוּקאָוו שבר את זרוע השודדים והחומסים וַיַצג בשער משפט תחת פקודת אזרחים נכבדים מאזרחי העיר ויותר עוד תחת פקודות הכֹהנים מבעלי הדתות השונות ובראשם הכֹהן הראשי להסלאַווים אשר כִּלָה חֹק למודו ברוסיא בבית מִדרש החכמה אשר בעיר קיעוו. גם שלח הגענעראל סטרוּקאָוו אנשי חַיִל רַגְלִי ופרשים לגרש את הטשערקעסים והבאַשיבאָזוקים השודדים השוטטים סביבות אדריאנאפעל ובכל המחוז לשלול שלל ולבֹז בז. ועד מהרה שָבו הסדרים בעיר ובכל סביבותיה כבראשונה אין פרץ ואין צְוָחָה, וכל העם בא אל המנוחה ואל הנחלה. ובשנים ועשרים לחֹדש יאנואר בבקר הופיע שקאָבעלעוו הצעיר באדריאנאָפעל ויתן עֹז להסדרים אשר כונן סטרוּקאָוו ואת חֵיל הרוכבים אשר במחנה סטרוּקאָוו שלח לשוטט על המסִלה העולה לקאנסטאנטינאפעל, וגם גדודים אחדים מֵחֵיל הגאַרדע שלח אל המסלה ההיא וכֻלם היו תחת פקודת הגענעראל דאָכֿטוּראָוו. ואחרי הדברים האלה החל הנסיך הגדול ניקאָלאַיי לתת מקום לראשי אָפני השלום (פֿרידענספּראֶלימינינאַריען) וְשָבָת מריב ומלחמה (וואַפֿפֿענשטיללשטאַנד), וכל אוהבי השלום קִווּ כי לא יֶארכו הימים והחרב תֵּאָסֵף אל תערה ואור השלום כשחר נכון מוֹצאוֹ.


הסערבים והמאָנטענעגרים.


בטרם נשוב אל מרוצת הדברים על דְבַר ראשי אפני השלום וְשֶׁבֶת המלחמה בין הרוסים והתוגרמים, נשובה ונראה מה עשו הסערבים והמאָנטענעגרים במֶשך ימי המלחמה האחרונים, כי הם לא טמנו ידם בצלחת ולא חדלו להתאמץ בכל מאמצי כֹּחם לפרוק עֹל ממשלת תוגרמה מעל צואריהם וְעָשֹה עשוּ גם יָכֹל יָכלוּ.


77 §

אחרי מפלת פלעוונא נועצו הסערבים לב יחדו לשוב ולעשות מלחמה בתוגרמה כבראשונה ונספחו על צבאות רוסיא. הן אמנם לא היתה מפלת פלעוונא הַנְסִבָּה הרֹאשה להתעוררות המלחמה בסערביא, כי באמת התעוררו רבים ונכבדים בסערביא עוד לפני הימים ההם לצאת למלחמה על תוגרמה, אך כל עוד אשר התנוססה פלעוונא בחֹסן עֻזה והתוגרמים השיאו את נפשותיהם ויתאמרו בגאות ידם כי רמה וימינם עֹשָׂה חיל, לא הרהיבו הסערבים בנפשם עֹז לשאת על תוגרמה האדירה חרב מלחמה, ורק אחרי הֲרִיסות עיר מִשְׂגַבָּם ומגדול עֻזם זה ואחרי אשר לֻקח בשביה אָסמאַן-פחה הגבור המשכיל האחד בכל שרי צבאות תוגרמה, רק אז עָרבה סערביא את לבה להוציא את מזמות לבבה לפעולת ידים. מכתבי העתים היוצאים בעיר ווין לאור, הודיעו נאמנה עוד באחרית ימי חֹדש נאוועמבער כי הסערבים מתעתדים למלחמה, ובחצי חֹדש דעצעמבער תפרוץ המלחמה בכל עֹז ודבריהם נאמנו מאד, כי בשלישי לחֹדש דעצעמבער בא השר פּראָטיטש במַלאכות מילאַן אדוניו נְשִֹיא סערביא אל מקום משכן שר צבאות רוסיא אצל פלעוונא לקחת עמו דברים על דבר המלחמה אשר תעשה סערביא בתוגרמה. וברביעי לחֹדש ההוא בהתאסף חֵיל סערביא בעיר בעלגראַד לצאת אל גבולות ארצם דִבר אליהם הנשיא מילאַן דברים אשר ידַבר שר צבא אל אנשי צבאותיו בקרבתם למלחמה על אויביהם אף כי לא הודיע עוד לממשלת תוגרמה כי מלחמה לו בתוגרמה. וממשלת אנגליא בהִוָדע לה כי סערביא ערוכה היא למלחמה על תוגרמה, שלחה לממשלת סערביא דברים נמרצים לָשֶבֶת ממלחמה, גם הָעד הֵעידה בה כי אם תָּפיר את ברית השלום אשר כרתה לפני חדשים אחדים עם תוגרמה, תעלה עליה את תלונת מלכי איירופא אשר נתנו עֲרֻבָּתָם כי הֲקֵם תָּקִים ממשלת סערביא את ברית השלום ההוא. אך ממשלת סערביא לא נִחֲתָה מפני דברי הממשלה האנגלית ולא השיבה לה דָבר על דבריה הנמרצים, ותשלח ספר גלוי אל השלטון התוגרמי להודיעהו כי מלחמה לה בתוגרמה. ואלה דברי הספר ההוא: בספר ברית השלום אשר נכתב ונחתם בשמֹנה ועשרים לחֹדש פֿעברואר שנת תרל"ז (1877) הִבטיחה ממשלת תוגרמה סליחה נאמנה לכל הסערבים אשר בָּרחו לארצות אחרות בימי מהומות המלחמה, על כן הואילה ממשלת הנשיא מילאַן להשיב המונים המונים מהאומללים ההם אל בתיהם ואל נחלותיהם בסערביא למען יֵשבו שאננים ושקטים כבראשונה. אך לַמְרוֹת ברית השלום ההוא אין שלום להמון הרב ההוא אשר שָׁב לארצו ונחלתו, כי המושלמנים ירדפום בלי חָשך גם פקידי שער המלך יַרגיזום ויציקו להם עד כי הם נגשׂים ונענים, עשוקי צדק ורצוצי משפט. לשוא צעקה ממשלת סערביא חמס באזני ממשלת השלטון על העֹשק והחמס ההוא, לשוא הגישה עצומותיה וַתְּחַל את פני השלטון לעצור בעד הרעה ההיא, כי שומע לא היה לה מאת המלך. זולת זאת יודעת ממשלת הנשיא מילאן נאמנה כי ממשלת תוגרמה תחזיק בידי אנשים רבים הדורשים רעת סערביא לעורר בה מהומות ולסכסך אזרחים באזרחים ועוד רבות כאלה, וכל אלה יתנו עֵדיהם כי הֵפֵרָה ממשלת השלטון את ברית שלומה עִם סערביא, ועל כן גמרה ממשלת הנסיך מילאַן אֹמר לְצַוֹת את מלאכה לעזוב את קאנסטאנטינאפעל ולשוב אל ארצו, כי אין חֵפץ במלאך שלום בעת מלחמה, ומהיום והלאה תתיצב סערביא במַצב מלחמה נֹכַח תוגרמה– “.


78 §

אחרי הדברים האלה יצאו צִבאות הסערבים חוצץ לעשות מלחמה בתוגרמה, מספר אנשי הצבא היה אז: שמונים אלף איש רַגְלִי, שלשת אלפים פרשים רוכבי סוסים, וכמאתים וחמשים כלי תותח בידי אנשי המלחמה ההמה. בארבעה עשר לחֹדש דעצעמבער הֵרים שר הצבא ושרי החילים את פעמיהם לעיר אלעקסינאַץ אשר שם יטע הנשיא מילאַן את אֹהל אפדנו בעת הזאת, ואחרי כן נסע יצא גם מילאַן ויבוא אל העיר ההיא לצאת משם לקראת נשק בראש אנשי חילו ופניו יֵלכו בַּקְרָב. במרוצת הדברים נספר את עלילות הסערבים וּדְבַר גבורתם במלחמה, אך עתה נעזוב אותם מעט קט ונודיע בדברים קצרים את מעשה המאָנטענעגרים גבורי החיל והליכות מלחמותיהם מאחרית ימי חֹדש יולי שנת תרל"ז (1877) עד הימים האלה אשר נדַבר כָּעֵת: אחרי מלחמה עזה אשר נלחמו המאָנטענעגרים בהפחה סוליימאן תשעה ימים רצופים וַיוכלו לו ויגרשוהו מפניהם, ראה ניקאלאיי נְשִיא מאָנטענעגראָ כי לא יוסיף עוד סוליימאן להַרגיזו בתגרת מלחמה, כי הפחה ההוא ירד עִם אנשי חילו באניות לבוא לקאָנסטאנטינאפעל לְהָגֵן עליה מפני תנופת יד הגענעראל גורקאָ, גם הפחה מחמד עַלי חָלף הָלך לו לקחת מִשְׂרַת נְגִיד הצבא במבצרי התוגרמים הגדולים. ואז מצא הנשיא ניקאלאיי עת רצון לשלח חלק גדול מאנשי חילו לבתיהם לנוח מעבודתם הקשה ומתלאותיהם הרבות אשר סבלו בימי קְרָב ומלחמה ולהחליף כֹח להוסיף עֲשות עוד מלחמה עד אשר יצלחו לפרוק מעליהם עֹל תוגרמה. ממשלת אנגליא התאמצה אז להשקיט את המלחמה בין המאנטענעגרים ובין התוגרמים משך ששה שבועות, אך עמָלה היתה לריק, כי אחרי שבועות אחדים התחוללה המלחמה עוד הפעם וביתר עָז עוד. כי גם אחרי עֲזוב סוליימאן ומחמד עלי את אדמת מאָנטאנעגרא נשארו עוד גדודים רבים מֵחֵיל תוגרמה סביבות הארץ ההיא: באַלבאַניא נִצב אז עלי סאַהיב עִם חמשה ושלשים באַטאַיילאָנים ושלשים כלי תותח, במחוז ראַסיצען עמד האַפֿיס אַכֿמעט עם שמנה עשר באַטאַיילאָנים ושמנה עשר כלי תותח. בהערצעגאָווינא חנה הפחה עַלִי עם שנים ועשרים באַטאַיילאָנים ושנים עשר כלי תותח. אך אנשי החיל ההם התעתדו לצבוא בתוך המבצרים ורק כחמשה עשר אלף איש מהם היו ערוכים למלחמה על מרומי שדה. ולעומת זה היה מספר המאָנטענעגרים חלוצי הצבא שנים ועשרים אלף איש יודעי מלחמה ומרי נפש, והנשיא ניקאָלאיי בָּחר מהם שנים עשר אלף איש גבורי חיל להָחל את המלחמה על מבצר ניקשיטש אשר חֻבר ממצָדות אחדות ושלשת אלפים ושתי מאות תוגרמים צובאים שם תחת פקודת סקענדער בֵּיי שר המבצר ההוא. ובשנים ועשרים לחֹדש יולי החֵלו המאָנטענעגרים להרעים בכלי תותחיהם על המבצר התוגרמי ההוא, ובעצם היום ההוא הֶעפילו עֲלות בסערת מלחמה על מְצָדוֹת הסלעים אשר בפאת מזרחית דרומית להמבצר ויתפשון וַיִשָגְבוּ בהן וישפכו שם סוללות ויקִימו בַּחונים להרעיש משם את חומות המבצר עד רִדְתָּן. ובשלשה ועשרים לחֹדש לכדו את הסוללות והמצדות אשר סביבות המבצר גם פרצו פרצות רבות בחומות המבצר. עד יום השלשים לחֹדש יולי ירו המאנטענעגרים כדורי נֵפץ וזרם אש על הצריחים וְהַדָיֵק ועל הסוללות הסוככות על המבצר עד כי נלחצו התוגרמים לעזוב את המקומות ההם, והמאנטענעגרים הצרים על העיר סִתְּמוּ את הצנורות המוליכות מים לתוך העיר והמבצר. אך גם התוגרמים לא טמנו ידם בצלחת וברוח גבורה התנפלו פעם אחר פעם על אנשי מלחמתם וילחצום בחרב מלֵאה דם לעזוב מקומות בצורים אחדים אשר תפשו במלחמה, וַיִשָׂגבו בהם כבראשונה וימטירו אש וחצי מות על ראשי המאָנטענעטגרים. כֹה נמשכו ימי המלחמה והמצור על עיר הבצורה ניקשיטש עד תשעה עשר יום לחֹדש אויגוסט. אך בעצם היום ההוא צִוה הנשיא ניקאלאיי לכל אנשי חילו להרעיש על העיר מכל עבָרים, ואנשי החיל שבו ויקחו מיד התוגרמים את מְצָדוֹת הסלעים אשר סביבות העיר ויקרבו אל חומות המבצר להרעישן ולהוריד עֻזָן. אולם עד יום החמישי לחֹדש סעפטעמבער לא עָלתה עוד ביד המאנטענעגרים לבַצע את כל מעשיהם בניקשיטש, ורק ביום ההוא הצליחו לנתוץ ולהרוס את מבצרי העיר הבצורה עד כי ביום השמיני לַחֹדש ראה סקענדער בֵּיי שר המבצר כי אבד נצחו ותוחלתו וישלח מלאכי שלום אל הנשיא ניקאלאיי וַיַסְגֵר בידו את העיר והמבצר, גם את נפשו ונפשות התוגרמים אנשי חילו הסגיר ביד הַמְנַצֵחַ אם לשבט אם לחסד, והנשיא ניקאלאיי הֵראה את גֹדל נפשו ולא הֵרַע לאנשי מלחמתו ברב או במעט, ויעש עוד עמהם חסד בהשיבו להם את כלי נשקם וישלחם לחפשי ללכת אל כל אשר יהיה רוחם ללכת, ורק את שנים עשר כלי התותח אשר היו ביד התוגרמים, לקח לו. גם ארבעה דגלים וכל אוצרות הַבָּר ולחם נקודים ועוד חפצים רבים הדרושים לאנשי מלחמה, לקח לו. כל יושבי מאנטענעגרא שמחו מאד בשמעם כי נִלכדה ניקישיטש, כי היא העיר הבצורה מכל יתר ערי המבצר אשר בהערצעגאָווינא וַיְקַווּ כי גם יתר ערי המבצר תִּלָכַדְנָה בידי בני עַמם, וכאשר קִווּ כן היתה, כאשר נודיע במרוצת הדברים.


79 §

בעת אשר צרו המאנטענעגרים על ניקשיטש, התנפלו בעשירי לחֹדש אויגוסט שני אלפים וחמש מאות תוגרמים במאָנטענעגרא בידעם כי הגברים אשר כֹח בהם לתפוש חרב בכף יצאו למלחמה ולא נשארו בה רק זקנים ונשים ונערים צעירים לימים, ויאמינו כי כאסוף ביצים עזובות יאספו את כל הארץ ההיא באין פוצה פה ומצפצף, אך הזקנים והנשים והנערים ההם התיצבו בזרוע חשופה לפניהם ולא נתנום להפיק זממם עד אשר מִהר השר מילאַן וואוּקאָוויטש לבוא עם אנשי חיל ולגרש כָלה את התוגרמים ההם מגבול מאנטענעגראָ. אך אחרי ימים מעטים התנפל הפחה האַפֿיס עם ששת אלפים איש ושמנה עשר כלי תותח בגבול מאנענעגרא, והמאטענעגרים לא יכלו לאסוף מאנשי חילם רק כאלפים איש, כי ידי כל אנשי חילם היו מלֵאות אז עבודה על מבצר ניקשיטש. אך המאָנטענעגרים אמיצי הלב בגבורים יצאו בעשתי עשר יום לחֹדש סעפטעמבער לקראת נשק ויתגרו מלחמה בהתוגרמים הרבים והעצומים מהם ויטו ידם עליהם ויכו אותם מכה נצחת. כאלף ומאתים תוגרמים נפלו חללי חרב או נפצעו או נִשבו, גם נפלו בידם שלשה כלי תותח גדולים, שמֹנה דגלים, אלף ומאתים קני רֹבה ויתר כלי מלחמה, והנשיא ניקאלאיי ושרי חיָליו גבורי החיל ואנשי המלחמה הרעישו מבצרים ממבצרי התוגרמים בכֹח ידיהם ואֹמץ רוחם וימצאו שלל רב, ולא השיבו חרבם אל תערה עד עשותם ועד הקימם מזמות לבבם לפרוק מעליהם עֹל מלכות תוגרמה. פעמים רבות התנפלו גדודי התוגרמים בגבולות מאנטענעגרא בחרב שלופה, אך בכל פעם התגברו עליהם המאָנטענעגרים בִּמְתֵי מעט ויפילו בהם חללים רבים ויניסום מפניהם, כי העם הקטן הזה, עַם עז הוא וזרוע עִם גבורה לו לטרוף זרוע אף קדקד אנשי מלחמתם אף אם רבים הם מהם עשרת מונים, עד כי גם הבאַשיבאָזוקים הפראים והנוראים מהררי נמרים, לא יכלו לעמוד לפניהם, ובכל עת אשר השתערו עליהם כשער קטב, הֻכּוּ מַכּוֹת מָוֶת ועצמותיהם לפי שְׁאוֹל נִפזרו. והנשיא הגדול ניקאלאיי ניקאלייעוויץ הָלַך הָלֹך מחיל אל חיל וילכוד מבצרים ומצָדות מהתוגרמים ובכל אשר פָנה הצליח עד בּוֹא אליו דְבַר הקיסר אלכסנדר כי ישבית המלחמה ויאסוף חרבו אל תערה, יען כי התרצה לשאֵלת תוגרמה להשקיט את שאון המלחמה עד צאת דבר השלום לאור.


80 §

וממשלת סערביא, אחרי הודיעה להשלטון כי מלחמה לה בתוגרמה, אָספה את אנשי חילה ותוסף עֲשות מלחמה ביתר עז עוד מבראשונה, ושרי החילים ההם היו גבורי חיל, הלא הם לעשיאַנין, האָרוואַטאָוויץ, בעלי, מאַרקאָוויץ וויקאָליטש ואַלימפּיטש. ראשית דרכי השר לעשיאַנין היתה לעלות בסערת מלחמה על מבצר נִיש ולהבקיע אותו אל סערביא. בעיר מבצר ההיא ישבו אז כחמשה ועשרים אלף איש בעלי עמים שונים אשר גם דתיהם שונות. ובראשית חֹדש דעצעמבער היה מספר אנשי חֵיל תוגרמה הצובאים במבצר ההוא רק כאלפַּיִם איש, והפחה האַפֿיס שלח עוד שלשת אלפים איש אל המבצר, אך גם אז היה מספרם מעט מול מספר אנשי חֵיל סערביא העולים עליהם למלחמה. בששה ועשרים לחֹדש דעצעמבער נפגשו הסערבים אצל עיר פיראָט בגדודי חיל תוגרמה ויערכו מלחמה וילחמו בחֵמה עזה שני ימים רצופים. במלחמה ההיא נפלו מהסערבים שבע מאות איש ומהתוגרמים נפלו תשע מאות איש ויתרם פנו עֹרף לפני הסערבים. והסערבים לקחו מהם שלשה ועשרים כלי תותח ועוד כלי נשק רבים, וביום השמנה ועשרים לחֹדש דעצעמבער באו בשערי עיר פּיראָט בחצוצרות וקול שופר ויושבי העיר קִדמו פניהם בכל אותות הכבוד. ובתשיעי לחֹדש יאנואר הרעימו על חומות עיר הבצורה ניש וירעישו את מִבצָרָהּ, והתוגרמים בכל אֹמץ לבם ורוח גבורתם לא יכלו עֲמוֹד לפני הסערבים הרבים והעצומים מהם, עד כי עוד ביום ההוא לעת ערב שלח הפחה רעשיד נְגִיד אנשי המלחמה וחאַליל פְּקִיד העיר מלאכים אל השר לעשיאַנין לקחת עִמוֹ דברים אֹדות האָפנים אשר על פיהם יסגירו את העיר ואת המבצר בידו, ובעשירי לחֹדש ההוא נפתחו שערי נִיש לפני הסערבים ויבואו בתוכה בתרועה ובקול שופר ויקחו להם את כל כלי התותח וכל יתר כלי הנשק הנמצאים בתוך המבצר, גם את אֹסם אֲבַק השרֵפה וכדורי כלי המפצים ואוצרות הבר והלחם לקחו להם לשלל, ואנשי חֵיל התוגרמים התפשטו אֲזֵנֵיהֶם ויציקום לרגלי המנַצחים ורק לפקידי החיל השיבו הסערבים את חרבותיהם, גם לא לקחו את המנֻצחים בשביה כמשפט המנַצחים רק שלחו אותם לחפשי. הנצחון הזה היה נכבד מאד בעיני הסערבים כי נפל בידם מבצר גדול וחזק מאד עם מאה וחמשים כלי רֹבה גדולים ושני אלפים כלי נשק אחרים וצידה ולחם רב ויתר חפצים הדרושים להם מאד. ובארבעה עשר לחֹדש יאנואר באו ראשי נִיש ונכבדיה, נוצרים ומושלמנים ויהודים, לעיר אלעקסינאץ מְקום משכן מילאַן נְשיא סערביא, לתת לו תודה וברכה על אשר לכד את עיר מושבם וישקיע את אש המלחמה בתוכה למנוחת לבבם, גם חִלו את פניו לבוא אל עיר מושבם ולשכון כבוד בתוכה. מילאַן שָׂמח לקראת מלאכי שלום ההם, וביום המחרת הופיע בעיר ניש ויטע אֹהל אפדנו בתוכה. אזרחי העיר קִבלוהו בכבוד גדול ובקול ששון, והוא חָלק לאנשי חֵילו אותות כבוד וַיְהַללם על רוח אמונתם ורוח גבורתם, ולאזרחי העיר הודיע על פי ספר גלוי כי הוא נותן להם שִׁווי זכיות וחֻקת הדרור כבכל הארצות הנאורות. גם הפקיד בעיר ניש פקידים מאזרחיה הנכבדים אשר על פיהם יִשַׁק כל העם, והפקידים ההם יהיו שנים עשר נוצרים וארבעה מושלמנים. אך אֹדות היהודים לא עשה הנשיא מילאַן כל אוֹת לטובה, כי הסערבים שונאי ישראל הם מאז ונבזים הם בעיניהם כל הימים. אפס כי נְשִׂיא הסערבים אשר לא זָכר את היהודים בעשותו הֲנָחָה לכל יושבי עיר נִיש, זכר אותם בהעלותו מַס על עַם הארץ כי גם הם ישאו במשא המס ההוא לתמוך בזה את ידי הנשיא בעת מלחמה ההיא אשר כסף תועפות דָרוּש לו ונחוץ מאד. אחרי לָכדם את נִיש, הלכו הסערבים הלוך וְגָבוֹר, ויכבשו ערים בצורות וימצאו שלל רב ובכל אשר פנו הצליחו לגרש מפניהם את התוגרמים שנואי נפשם, אך בטרם בִּצעו את כל מעשיהם בתוגרמה, באה להם הבשורה כי הרוסים נֵאוֹתוּ להתוגרמים להשבית את המלחמה ולקחת דברים על אפני השלום אשר יֵצאו לאור באדריאנאפעל, ואז אספה גם סערביא את חרבה אל תערה וחָדלה מעשות עוד מלחמה.


שֶׁבת כלי הנשק, הדברים על אֹדותיו וצאתו לאור בעיר אַדריאַנאָפעל (31 יאנואר 1878).


81 §

כבר הודענו כי ממשלתנו האדירה מֵאֲנָה לתת לממשלת אנגליא להתערב בכל הדברים אשר בינה ובין ממשלת תוגרמה, ואם יש את לבב שלטון תוגרמה לדַבר דָבר על דְבַר שֶׁבת כלי הנשק ואָפני השלום, יִפֶן רק אל ממשלת רוסיא לבדה, כי רק היא לבדה לָחמה בתוגרמה וממשלה אחרת לא היתה בעזרתה, ועל כן תחשוב למשפט כי רק לה לבדה המשפט לחרוץ משפטה על דְבַר שֶׁבת המלחמה ועל דְבַר אפני השלום אשר יֵצא לאור ולממשלה אחרת אין כל משפט וצדקה להתערב בדברים האלה, ורק בדברים הנוגעים לאיירופא בכלל, יוכלו מלכי איירופא לְחַוֹת דֵעָם גם הם בעת שידֻבר על אֹדות אָפני השלום. וממשלת אנגליא אשר בסתר לבבה ידעה מה צָדקה ממשלת רוסיא במִשפטה, מִלאה לַמְרות רצונה את ידי הלורד דערבי לכתוב אל השר לאַיאַרד מַלאכה היושב בקאנסטאנטינאפעל כי יֵלך אצל שער השלטון וייעצהו לפנות אל ממשלת רוסיא ולבקש פניה להשבית את המלחמה ולקחת דברים על אֻדות אָפני השלום. והלאָרד דערבי התעצב בכתבו דְבר עצב זה אל השר לאַיאַרד, אך יתר הרבה עוד התעצב השר לאַיאַרד אשר עליו לדַבר דָבר כזה פה אל פה עם השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות תוגרמה אחרי כי רבות פעמים הכביד את לב ממשלת תוגרמה והקשה את רוחה לִשְׁטוף במלחמה נגד רוסיא וְהַבְטֵחַ הבטיח אותה כי ממשלת אנגליא תעזור לה ותעמוד לימינה. וממשלת תוגרמה בראותה כי באו מים עד נפשה, שמעה לעצת אנגליא וַתֵּפֶן אל ממשלת רוסיא לבַקש פניה להשקיע את אש המלחמה עד אשר יֵצאו אָפני דְבַר השלום לאור. אך שגיאה רבה שׁגוּ אז שרי תוגרמה וסגניה וּפַחוֹתֶיהָ בהאמינם כי בְּצַוֹתָם על שרי צבאותיהם ועל נגידי ערי מבצריהם לבל יניפו עוד על הרוסים חרב מלחמה, תעשה כזאת גם ממשלת רוסיא ותפקוד על שרי צבאותיה גם היא לאסוף חרבם אל תערה. כי לא כאשר האמינו שרי תוגרמה כן היתה, ובשלוח הפחה ראַוּף שר המלחמה דבר שלום אל הנסיך הגדול ניקאלאיי שר צבא רוסיא וַיְחַל את פניו להודיע לשרי צבאות תוגרמה באיירופא ובאזיא את שמות שרי צבאות רוסיא אשר להם המשפט לְחַוֹת דֵעָם על אֹדות שׁבת כלי הנשק למען יֵדעו שרי חֵיל תוגרמה אל מי לִפְנוֹת ולדַבר דבריהם, ענהו הנשיא הגדול דברים קצרים ונמרצים כי אם אמנם שָׁמעה ממשלת רוסיא לשאֵלת ממשלת תוגרמה להשבית את שְׁאוֹן כלי הנשק עד עת מֻגבלה. אך בטרם כֹּל לה לדעת אם תֵּאוֹת ממשלת תוגרמה אל ראשית אָפני השלוֹם אשר תשים היא לפניה, כי רק אז תֵּאוֹת הממשלה להוציא את דְבַר שֶׁבת כלי הנשק לאור, וכל עוד אשר לא תכתוב תוגרמה ידה אל ראשית אפני השלום ההם, לא תחדל רוסיא מֵעֲשוֹת מלחמה גם בימים הבאים. והנה עוד לפני הימים ההם נפלגו השרים והיועצים היושבים בשער שלטון תוגרמה לשתי פלגות: הפלגה האחת אשר חרה אפּה על ממשלת אנגליא אשר היא רק משענת קנה רצוץ לתוגרמה במלחמה הזאת, הֶחליטה וגָמרה אֹמר כי אין דרך אחרת לפני ממשלת תוגרמה רק לִפנוֹת אל ממשלת רוסיא ולבַקש מידה את השלום אשר עיני כל משכילי התוגרמים מְיַחלות לו. והפלגה השניה אשר כבוד תוגרמה יָקר בעיניה מִכֹּל, גזרה אמר להוסיף עוד עֲשוֹת מלחמה כל עוד אשר לא סָפו תַּמו אנשי חַיִל מהתוגרמים, וַיְקַווּ כי סוף סוף תתערב איירופא גם אנגליא בדבר המלחמה לטובת תוגרמה, לְרַוְחָתָה ולישועתה. שתי הפלגות ההן נִצבו לָרִיב ימים רבים והאחת לא נָצחה את השניה והשלטון פסח על שתי הסעיפים ולא ידע על מי מֵהֵנָה יִשָעֵן בעת רעה ההיא. אך ברבות הימים והתוגרמים ראו כי הרוסים הולכים ומצליחים בכל אשר יִפְנוּ באיירופא ובאזיא ומכל המלחמות אשר נלחמו בהם התוגרמים יָצאו בעטרת תפארת הנצחון וְהָעֹז, ממשלת אנגליא תעמוד מרחוק ולא תרים ידה לעזור ברב או במעט, גם יתר הממשלות האדירות באיירופא מנגד נִגעה תעמודנה, אז גָברה הַפְּלַגָה המבַקשת שלום ותוציא דְבַר שלטון מלפניה לִפְנוֹת אל ממשלת רוסיא ולבַקש מידה להקים סערת כלי הנשק לדממה ולכרות עם תוגרמה ברית שלום. אולם הפחה עדהאַם מִשְׁנֶה להשלטון (גראָסוועזיר) אשר נתן ידו אל הַמִפְלַגָה החפֵצה קְרָבוֹת, רָב בחָזקה עם הפחה מאַהמוּד דאַמאַט אשר ידו תִּכּוֹן עם המפלגה המבקשת שלום, ושניהם הגישו עצֻמותיהם אל השלטון וידרשו ממנו לִפְטוֹר אותם ממשמרת פקודתם, והשלטון נִלחץ לעשות כן, וביום עשתי עשר לחֹדש יאַנואר הפקיד תחת הפחה עדהאַם את הפחה האַמדי, ותחת מהאמוד דאַמאַט הפקיד פַּחות אחרים מראשי השרים היושבים בשער המלך, גם את יתר הסגנים הֵמִיר ביום ההוא, והתמורה ההיא היתה לְעֵדָה כי ממשלת השלטון חותרת אל מחוז השלום ויש את נפשה לשמוע בקול ממשלת רוסיא גם אֹדות אָפני השלום –.


82 §

שרי מלוכה החדשים המתיקו סוד ויתיעצו כדת מה לעשות, ואם טוב טוב להם לשמוע לקול הנסיך הגדול שר צבא רוסיא ולשלוח אליו מלאכים למקום מִשְׁכַּן כבודו לקחת עִמוֹ דברים אֹדות אָפני השלום, או לחדול ולבקש דרך אחרת אשר תוביל אותם אל מחוז השלום בכָבוד. ואחרי הַרְבּוֹתָם לחקור ולדרוש היטב, גמרו אֹמר פה אחד לשלוח מלאכים אל מְקוֹם משכן הנסיך הגדול ניקאָלאַיי ולהַטות אֹזֶן למשפטי פיהו על דְבַר ראשי אפני השלום ושֶׁבת כלי הנשק. למלאכי השלום ההם נִבחרו הפחה סערווער שר החיצון והפחה נאַמיק היושב ראשונה בסוד שער המלך. ונעמיק היה אז זקן מְלוֹא ימים, בן שמונים ושתים שנה. ואל שני השרים הגדולים ההם נִלוה הפחה נעדשיך והפחה אָסמאן ועוד שרים ופקידים רבים הלכו עמהם בתפארת גדולה וכבוּדה רבה. הפחה נאמיק הוא תוגרמי מנפש ועד בשר מבני הדור היָשן, לָשון אחרת זולת לְשון תוגרמית שָנאה נפשו ויותר עוד לשון צרפת אף כי לשונו תמהר לדַבר בה צחות. הוא שונא את הנוצרים ככל התוגרמים בני גילו, ובכל זאת ידַבר עמהם דברי ידידות בכל עת אשר יְקַוֶה להביא בזה תועלת לתוגרמה אהובת נפשו, ויותר מכל עַמֵי הנוצרים הוא אוהב התחברות הרוסים ויתחפש לאוהב נאמן להם לטובת ארצו וממלכת מַלְכּוֹ היושב על כסא מחמד. גם הפחה סערווער התראה תמיד כאוהב את הרוסים ובגלל זאת התאוננו עליו התוגרמים בני הדור הישן ויקראו לו בשם סערוועראָוו הדומה לְשֵׁם רוסי אשר בסופו תבוא הבָרת אָוו, מימי נעוריו נִספח אל עדת הדיפלאָמאַטים, ויהי סופר וְחָבֶר אל מלאכי תוגרמה היושבים בחצרות מלכי איירופא בערי ווין, פאַריז ופעטערבורג, ואחרי כן הִתְעַלָה לְמִשְׂרוֹת גדולות ונכבדות מהמשרה הזאת, עד כי לאחרונה הוּרַם וְהוּנַף לשר החִיצון ועל פיו יִשַׁק הליכות הענינים החיצונים הנוגעים לממשלת תוגרמה. ומיום היות מִשְׂרַת שר החיצון על שִׁכמו, הִביט על ענגלאנד בעיני חֶשֶׂד ולא האמין בכל הבטחותיה אשר הבטיח לתוגרמה, ובימים האחרונים האלה היה הוא הראשון בכל שרי המלוכה אשר הֶחליט כי משענת קנה רצוץ היא הַבִּטְחָה על ענגלאַנד וטוב טוב לתוגרמה לִפְנוֹת אל האויב הגָלוי והיָשר, אל מושל רוסיא, מִלִפְנוֹת אל האוהב הנסתר אשר לא יתהלך במשור בהלאָרד ביקאָנספֿילד ומרעהו הלאָרד דערבי. גם הודיע גלוי לכל הסגנים והפחות כי שני הלאָרדים ההם היו נסִבה לכל התלאות הנוראות אשר השתרגו עָלוּ על תוגרמה לרגלי המלחמה הזאת, כי הם בהבטחותיהם אשר הבטיחו את תוגרמה לעזור לה ולעמוד לימינה, הֵעירו ועוררו אותה לְהִלָחֵם ברוסיא האדירה ולבלתי הַקְשֵׁב אל כל מועצותיה אשר הִצִיעה לפני ממשלת השלטון. אולם בכל זאת לא פָנתה ממשלת השלטון אל רוסיא באמת ובתמים ועוד לא נואשה ולא אבדה תקותה אולי יעמוד לה רֶוַח והצלה ממקום אחר, גם בְּצִפִּיָתָה צִפְּתָה עוד על אנגליא והוחילה לשמוע בשורה טובה מהפאַרלאַמענט האנגלי אשר ביום שבעה העשר לחֹדש יאנואר יתאספו בו שרי המלוכה לְחַוֹת דֵעָם על הליכות המדינות והמלכה תשא מדברותיה ותודיע את מערכי לבבה גם אֹדות השאֵלה המזרחית –. ועל כן אָספה ממשלת השלטון את ידי מלאכי השלום ההם לבל יחליטו דָבר בבואם לֵרָאוֹת את פני הנסיך הגדול שר צבא רוסיא ולקחת עִמוֹ דברי שלום, רק ישמעו מה ידַבר הוא ומה הוא דורש מאת תוגרמה ומה הם האָפנים אשר על פיהם תואיל ממשלת רוסיא להוציא את ברית השלום לאור, ועל כל הדברים ההם יענו ויאמרו כי ישאלו בראשונה את פי ממשלת השלטון אם תתרצה היא אל האָפנים ההם ואז יכתבו ידם אליהם ויכתבו ויחתמו בספר כַּדָת –.


83 §

ובחמשה עשר לחֹדש יאנואר יצאו מלאכי תוגרמה מקאנסטאנטינאפעל וישימו לדרך פעמיהם, ובשבעה עשר לחֹדש באו אל תחנות מסִלת הברזל טירנאָוואַ-סיימענלי בין אדריאנאפעל ובין פֿיליפאָפעל ושם נפגשו בפקידים רבים ואנשי חַיִל אשר שלח הנסיך הגדול לְקַדֵם את פניהם בכל אותות הכבוד וההדר, ושם הֻגד להם כי ימצאו את הנשיא הגדול בקאַזאַנליק ושם ידֻבר ראש דבר אֹדות שֶׁבת כלי הנשק, אך באדריאנאפעל ידֻבר כל יתר הדברים על אֹדותיו ושם יֵצא הדָבר לאור, ועל כן נחוץ מאד כי יֵצאו כל אנשי החיל מחיל התוגרמים מהעיר ההיא. בעשרים לחֹדש יאנואר קִבל הנשיא הגדול את מלאכי תוגרמה ההם בפנים מאירים ויציגם לפני שריו ויועציו אשר עמהם ידברו את דבריהם וישמעו את ראשי אָפני השלום אשר על פיהם תֵּאוֹת ממשלת רוסיא להשבית את המלחמה עד צאת השלום לאוֹר. ויהי כשמוע מלאכי תוגרמה את ראשי אָפני השלום, ויחרדו חרדה גדולה ויצעקו מִכְּאֵב לב, ויתר הרבה עוד התחלחל הפחה נאַמיק ויספוק כפיו ויקרא: בן שמונים ושתים שנה אנכי היום ואוי לי כי באחרית ימי חיי תשמענה אזני את הרעה אשר תמצא את תוגרמה כי יאבד נִירה ויכבה נֵרה באיירופא! והפחה סערווער מִהר וישלח מלאכים קלים לקאנסטאנטינאפעל לשאול את פי ממשלת השלטון איכה יעשה. אך בטרם באו המלאכים הקלים ההם לבירת תוגרמה, נועצו כל שרי היכל השלטון וחכמי יועציו לעשות ככל אשר ידרשו הרוסים במחיר השלום, כי אם לא תאבה ולא תשמע ממשלת השלטון לתת ידה אל אָפני השלום אשר ישימו הרוסים לפניה, אז יֹשָׁמַע עד מהרה קול תרועת מלחמה בשערי קאנסטאנטינאפעל והעיר תִּפֹּל ביד הרוסים ואז יַרבו שבעתים במחיר השלום –. כי ביום שמֹנה עשר ותשעה עשר לחֹדש יאנואר הגיעו שמועות נוראות אשה אחרי רעותה לשער המלכות בעיר מלוכת תוגרמה: שמועת המגפה הגדולה אשר נִגפו התוגרמים לפני הרוסים אצל פֿיליפאָפעל, הֲריסות צִבְאוֹת חֵיל תוגרמה וְשֶטף גבורי חֵיל רוסיא השוטף בתעצומות עֻזוֹ לשטוף את קאנסטאנטינאפעל. ועל כן שלחה ממשלת השלטון בעשרים לחֹדש יאנואר את הפחה איזזעט אל מקום משכן הנשיא הגדול שר צבא רוסיא ובידו מגלת ספר אל סערווער ואל נאמיק כתוב בו כי יקבלו את כל אָפני השלום אשר תשים ממשלת רוסיא לפניהם, הפחה נאַמיק רָעם פניו וְשָעַר שער על פקודת השלטון וְלַמְרוֹת רצונו ובמרירות לב נִלחץ לָכֹף כאגמון ראשו ולקבל את כל אפני השלום איש אחר רעהו ולכתוב ידו אליהם. ובין כֹה וכֹה שטפו ועברו גבורי רוסיא קדימה ומגמת פניהם לקאנסטאנטינאפעל. והנשיא הגדול ניקאָלאַיי בהִוָדע לו כי אנשי חיל תוגרמה עזבו את אדריאנאפעל ועל מקומם באו אנשי חיל רוסיא, הֵרים את פעמיו אל העיר ההיא, ובשמנה ועשרים לחֹדש יאנואר הופיע בכבודו בשערי העיר ושם הואיל לִירוֹת אבן הפִנה למוסדות השלום ולהשבית את שְׁאוֹן המלחמה עד צֵאת דְבַר השלום למענהו.


שֶׁבֶת כלי הנשק אשר יצא באדריאנאפעל לאור.


84 §

הפחה נאמיק התמרמר גם באדריאנאפעל על ראשי אָפני השלום וכאיש נואש ואֹבד דרך יָלַל על כבוד תוגרמה כי גלה ממנה ועל נִפְלָהּ הנורא, ובכל מאמצי כחו התאמץ לדחוֹת את האָפנים ההם לבל יִזָכרו ולא יפָּקדו עוד, אך בבוא אליו פקודה נמרצה מאת השלטון לבל יַמרה את פי ממשלת רוסיא בדבר אָפני השלום, נתן בעפר פיו וַיִדֹם ובנפש מרה ורוח נשברה כתב ידו אליהם. בשלשים ואחד לחֹדש יאנואר באה הפקודה האחרונה למלאכיו אשר באַדריאַנאָפעל לתת ידם אל אפני השלום אשר ישימו הרוסים לפניהם, ובעצם היום ההוא נִכתבו האפנים ההם בספר ועל החתום בא הנסיך הגדול שר צבא רוסיא והפחות סערווער ונאמיק היושבים ראשונה במלכות תוגרמה. ובעצם היום ההוא השביתה ממשלת רוסיא את המלחמה והחרב נאספה אל תערה עד צאת כל דברי השלום לאור. ואלה דברי הספר ההוא אשר באו בו ראשי אפני השלום:

ספר הַזִכָּרוֹן זִכְרוֹן דברים על דְבַר יסודי השלום. להַשבית את המלחמה המתחוללת כעת עד צאת השלום לאור, באו הפחות והסגנים סערווער ונאַמיק במַלאכות אדוניהם הוד קיסר תוגרמה אל מְקוֹם משכן רוממות הֲדר כבוד הנסיך הגדול ניקאָלאַיי שר צבא רוסיא, והוד קיסר תוגרמה מלא את ידיהם להוציא את מוסדות השלום לאור בְּמִצְוַת הוד אדוניהם השלטון.

„אחרי אשר הואיל רוממות כבוד הנסיך הגדול לְקַבֵּל בשם הוד קיסר רוסיא את מלאכי תוגרמה ההם ואחרי אשר הואילו המלאכים ההם לקבל את יסודי השלום אשר הוּשַׂם לפניהם, נִכתבו דברי מוסדי השלום ההם על פי רְצוֹן שתי הפלגות במגִלת ספר הזה לאמר:

1) בולגאַריא תסור אל משמעת שלטון תוגרמה בדבר תרומת המס כבראשונה, אך זולת זאת ידה רב לה למשול מִמְשל רב בגבולות ארצה כטוב וכישר בעיניה, נשיא מקרב אחיה תשים עליה ואנשי חַיִל מבני ארצה יהיו לה תמיד לשמור את הסדרים השוררים בתוכה וּלְהָגֵן בעדה מכל צר ואויב, ואנשי חֵיל תוגרמה לא יֵרָאו ולא יִמָצאו בכל גבול נסיכות בולגאריא מהיום והלאה.

2) מאָנטענעגראָ לא תסור מהיום והלאה אל משמעת תוגרמה רק תהי נסיכה סרה למשמעת הנסיך אשר תקים מקרב אחיה. הנפות והמחוזות אשר לקחה מיד תוגרמה בחרבה ובקשתה, יִסָפחו אל גבולות ארצה למורשת עולם, ויתר הדברים על אֹדותיה ידֻבר בעת אשר יֻצְבו גבולותיה על פי השלום אשר יֵצא עוד לאור.

3) רומעניא וסערביא תצאנה מתחת ידי ממשלת תוגרמה ואדיריהן ומושליהן מִקִרבן יצאו. רומעניא תקח חבל ארץ מאדמת תוגרמה ותרחיב בו את גבול ארצה במחיר הנזק אשר הֵסֵבּה לה המלחמה, וגבולות סערביא יַצִיבוּ מלכי איירופא כפי משפט צִדקם.

4) על באָסניא והערצעגאָווינא לא ינוח עוד שבט ממשלת הפחות התוגרמים כי נשיאים ונסיכים מקרב בני עַמָן ימשלו בהם וממשלת תוגרמה הבטיח נאמנה לעשות תקונים ולתת משפטים צדיקים בכל יתר הנפות בתוגרמה האיירופית אשר בני עַמֵי הנוצרים יושבים בתוכם.

5) על ממשלת תוגרמה החובה לשלם לממשלת רוסיא כסף ענושים כֹפר ההוצאות אשר הוציאה על המלחמה הזאת, ואם כסף תשקול אל גנזי רוסיא או נָתֹן תתן נָפוֹת ומדינות או חפצים אחרים, אֹדות זה ידֻבר אחרי כן. והוד השלטון עִם הוד קיסר רוסיא יקחו דברים ויוציאו לאור משפט לבל יֹגָרע מרוסיא הַחֹפֶש לעבור במֵצר ים הבּאָספאָרוס והדאַרדאַנעלים באניות סוחר או בְּצִי אדיר.

אחרי אשר נתנו בָּאֵי כֹחַ שתי הממלכות את ידם אל ראשי מוסדות השלום האלה, יָחֵלוּ באי כח ההם לדַבר דבריהם על דבר אָפני השלום לכל משפטיהם והליכותיהם.

מֵרֶגַע ההוא אשר יבואו מלאכי שתי הממלכות על החתום בספר מוסדי השלום הזה ובספר השני על אֹדות שֶׁבת כלי הנשק, מהרגע ההוא תשקע אש המלחמה והחרב תשוב אל תערה עד אשר יֵצא השלום לאור, ורוסיא סערביא ומאָנטענעגראָ לא ישאו עוד חרב אל תוגרמה במֶשך הימים ההם. גם אל שרי הצבאות ונגידי החיָלים תשלחנה שתי הממלכות ספרים להודיעם כי שָׁבתה המלחמה למען יכרתו גם שרי הצבאות ההם ברית מנוחת מלחמה ביניהם ולא יוסיפו עֲשות מלחמה כל הימים אשר ידֻבר אֹדות אָפני השלום.

ממשלת הוד קיסר תוגרמה תוציא דְבַר מלכות מלפניה כי אנשי חֵילה יְפַנוּ את מבצרי ווידין רוסטשוּק סיליסטריא באיירופא ואת מבצר ערזערום באזיא, ולבל יֵרָאֶה ולבל יִמָצא עוד איש מצבאותיה בכל המבצרים ההם.

מִשְׁנֶה הספר הזה ישֻׁלח אל הוד כבוד השלטון ולעֵדים על כל דברי הספר הזה באו על החתום באַדריאנאפעל בתשעה עשר לחֹדש יאנואר 1878.

**ניקאָלאַיי. סערווער. נאַמיק. **

אחרי הספר הזה נכתב עוד ספר אחד אֹדות שֶׁבת כלי הנשק במֶשך הימים אשר ידֻבר בם על דְבַר השלום, ועל פי דברי הספר ההוא נטלה עליה ממשלת תוגרמה להוציא את אנשי חילה גם מהמבצרים הנקובים בשמות בעלגראַדשיק, ראַסגראַד והאַדשר אָגלוּ באַזאַררדשיק במֶשך הימים אשר ישביתו שני הקיסרים את המלחמה בתוגרמה האירופית והאַזיַתית.


 

קורות המלחמות האחרונות בבולגריא הדרומית ובאַזיא.


85 §

בהגיענו אל התקופה האחרונה ממלחמת רוסיא-תוגרמה וּתְחִלַת דברי השלום בין הממשלות העצומות ההן, נָעִיף עינינו על המלחמות האחרונות אשר התחוללו בבולגריא הדרומית ובארץ אזיא עד בּוֹא שמה דְבַר מנוחת כלי הנשק: בחֹדש דעצעמבער שנת תרל“ח (1877) בלֶכת הפחה סוליימאן עִם צִבאות אנשי חילו למבצר וואַרנאַ, רדפו אחריו גדודי קאָזאַקים מאנשי חילנו ויעברו את נהר לאָם וידלקו אחריו עד מסִלת הברזל אשר בין רוסטשוק ובין ראַסגראַד. אך מאז עד ארבעה ועשרים לחֹדש יאנואר שנת תרל”ח (1878) לא הרגיזו עוד אנשי חילנו את וואַרנאַ, ורק אז נחלצו הרוסים חושים ויצלחו את נהר לאָם, ואיש לא עמד בפניהם, וילכדו את המקומות הבצורים הנקובים בשמות קאַדיקאֶיי, פּיזאַנטצי, סאָלעניק קאַראַהאַסאַנקאֶיי, סאַרנאַזוּפֿאַר ועסקי דשוּמאַ, גם תפשו להם את כל תחנות מסלות הברזל בין רוסטשוק ובין ראַסגראַד. ובששה ועשרים לחֹדש יאנואר עָרכו מלחמה על מבצר ראַסגראַד ואחרי אשר עָמדו התוגרמים לפניהם בזרוע חשופה וחרב שלופה, כשלו ונפלו וַיִנָגפו לפני הרוסים ויעזבו את המבצר ויבואו הרוסים ויציבו בו יד ויציגו מַצָב בתוכו, וכל התוגרמים הנמצאים עוד בכל כִּכַּר נהר לאָם נקבצו יחד וילכו למבצר שוּמלאַ. ובשבעה ועשרים לחֹדש לכדו עוד שתי תחנות ממסלת הברזל אשר סגרו בזה לפני התוגרמים הצובאים בשומלא את ההתחברות עם ראַסגראַד ועם רוסטשוק, ובשמנים ועשרים לחֹדש באו בשערי עיר אָסמאַן באַזאַר. ובעת אשר עשו אנשי חילנו ההם חיל על נהר לאָם, התאזר גם הגענעראל ציממערמאן בגבורה ויצא בראש אנשי חילו על עיר המבצר האַדשי אָגלו באַזאַרדשיק למלחמה. בעיר ההיא היו רוב אנשי החיל מארץ מצרים ושר צבאם היה הפחה ראַשיד, ובשנים ועשרים לחֹדש יאנואר התחוללה מלחמה עזה ביניהם ובין הרוסים, ובששה ועשרים לחֹדש שלח הפחה ראַשיד גדודים רבים תחת פקודת הפחה זכריא לרַגל את מחנה הרוסים ולדעת את כל מוצאיה ואת מבואיה, ויפגע בגבורי הרוסים ויתגר בם מלחמה, וראשון לכל אנשי החיל נפל הוא חלל חרב בשדה המערכה ואחריו נפלו המונים המונים מהתוגרמים, ובראותם כי לא יכלו לעמוד לפני הרוסים הרבים והעצומים מהם, שבו לעיר המבצר באַזאַרדשיק והרוסים לא רדפו אחריהם. והפחה ראַשיד שלח על ידי הטעלעגראף לווארנא לשאול את פי נְגִידֵי אנשי הצבא אשר שם איכה יעשה בעת צר ומצוק כזאת, ואחרי אשר התיעצו נגידי חֵיל וואַרנאַ אֹדות הדבר הזה, השיבו לראַשיד אמָרים על ידי הטעלעגראף לצאת עם אנשי חילו מעיר מִבְצָרוֹ ולעזוב אותה בידי הרוסים. ועוד בלילה ההוא יצא הפחה ואנשי חילו מהעיר וישאו את רגליהם לווארנא, וביום השבעה ועשרים לחֹדש יאנואר בא הגענעראל ציממערמאן עם צבאות גבוריו בשערי העיר הבצורה האַדשי אָגְלוּ באַזאַרדשיק. התוגרמים לא שרפו את העיר באש בעָזבם אותה לבל יִוָדַע להרוסים כי נסוגים הם אחור וירדפו אחריהם, ובעיר נשארו שלשת אלפים בולגאַרים ומאה וחמשים תוגרמים ויתרם עזבו אותה עִם חֵיל תוגרמה יחד ויתהלכו באשר התהלכו. ובעת ההיא התקדרו השמים בעבים וזרם מִטְרוֹת עֹז נִתַּך ארצה עד כי חדלו ארחות וכל הדרכים התקלקלו, ועל כן לא יכל הגענעראל ציממערמאן לרדוף אחרי התוגרמים חֵיל הפחה ראַשיד, ובכל זאת שלח גדודי קאזאקים רוכבי סוסים קלים נֹכח מבצר קאָזלוּדשא ומבצר וואַרנאַ, ומחלקה אחת מהגדודים ההם לכדה את תחנות גיבעדשע ותקעה שם יתדה והתַּחנה ההיא היא האחרונה ממסלת הברזל העולה לוואַרנא, והמחלקה השניה לכדה עוד מקומות אחדים בקרבת וואַרנאַ. ואחרי ימים אחדים הלך הגענעראל ציממערמאַן עִם אנשי חילו להִלָחם במחוז קאָזלוּדשאַ ויגרש משם גם ממחוז פראַוואַדי את התוגרמים אשר הציג שם הפחה ראַשיד למִשמר.


86 §

מספר אנשי החיל בעת ההיא במבצר וואַרנאַ עִם אנשי חֵיל ראַשיד יחד, היה בערך שנים ועשרים אלף עם ששים וששה כלי תותח. כבכל המקומות אשר נָסוּ יושבי הארץ ומה גם אזרחי התוגרמים מפני הרוסים, כן ברחו גם כל יושבי הערים והכפרים הקרובים אל ארבעת המבצרים וואַרנאַ שומלאַ רוסטשוק וסיליסטריא בשמעם כי הרוסים הולכים וקרֵבים אליהם. לוואַרנאַ הֵחישו חמשים אלף איש מִפְלָט למו, ובשומלא היה מספר הנָסים והנמלטים יתר הרבה עוד עד כי אָכלו את כל אשר הֵכִינוּ אנשי המבצרים ההם לעת צר ומלחמה וישאו חרפת רעב. אך בעוד אשר הגענעראל ציממערמאן הולך הלוך וקרוב אל המבצרים ההם להוריד מהם עֻזם בסערת מלחמה, באה אליו הפקודה מהנסיך הגדול ניקאָלאַיי לאסוף ידו מִקְרָב וְלָחֶם, כי שתי הממשלות העצומות יָרו אבן המוסדה אל דברי השלום, ועד אשר יצאו כל אָפני השלום לאור, תשוב החרב אל תערה, ועל צבאות תוגרמה לצאת ממבצריהם עד העת ההיא. ממבצר רוסטשוק יצאו התוגרמים לראשונה, ובעשרים ואחד לחֹדש פעברואר הופיע הגענעראל הנאור טאָטלעבען בשערי העיר ההיא, והבולגאַרים היושבים בתוכה קִדמו פניו בתרועה ובקול רִנָה וישועה. אחרי כן יצאו צבאות תוגרמה גם מיתר המבצרים אשר היו עוד בידם, וגם מהמבצר הקרוב לקאנסטאנטינאפעל הנָקוב בשם טשאַטאַלדשאַ יצאו חֵיל תוגרמה ויבואו שם הרוסים. גם מעיר הבצורה ערזערום יצאו התוגרמים והרוסים באו לתוכה בחצוצרות ותֻפּים וקול שופר.


דרכי הממשלות האדירות באיירופא ומעלליהן אֹדות ברית מנוחת כלי הנשק ויסודי השלום אשר יצאו לאור באדריאנאפעל. אנגליא שלחה צי אדיר (פלאָטטע) לים הַשַׁיִשׁ (מאַרמאַראַ מעער)


87 §

בשבעה עשר יום לחֹדש יאַנואר שנת תרל“ח (1878) נִפתחו שערי בית הפאַרלאַמענט באַנגליא ושרי המלוכה התאספו שם להמתיק סוד ולעשות פְּלִילָה על הליכות הפאָליטיק והענינים הדרושים לחֵפץ אנגליא, והמלכה וויקטאָריִאַ נָשאה מדברותיה באזני נבחרי העם והאצילים על צפונות הפאליטיק אשר שָׂמָה לה לְקָו, ובין יתר הדברים נָגעה גם בדבר השאֵלה המזרחית, הלא כֹה דבריה: מעת אשר התחוללה המלחמה בין רוסיא ובין תוגרמה ועד היום, מִלאו שני הממשלות העצומות ההן אחרי האָפנים אשר עליהם יָסדתי את חֹק מַצב הבֵּינים בכל מֶשך ימי המלחמה הלזו ועל כן לא מצאתי כל סִבה לצאת מהמַצב ההוא עד כֹּה. אך עתה לא אעלים מכם כי דואגת אנכי פן לרגלי המלחמה אשר תתלקח מהיום והלאה תאֻנה אל אנגליא רעה באחד ממקומות ממשלתה אף אם לא יעשו כן בעלי המלחמה בִּצְדִיָה, על כן עָלַי החובה לְקַדם פני הרעה וּלְהָכֵן את כל הדברים הנחוצים לזה – ולבי סמוך ובטוח כי שרי הפאַרלאַמענט לא יִמָנעו להַמציא לידי את הדברים הדרושים לחֵפץ הזה – “. הדברים האלה אף כי סתומים הם מעט, בָּרוּר מִלֵלוּ, כי רָחקה אז מלב המלכה מחשבת מלחמה להִלָחם ברוסיא ורק לְהָגֵן על נחלותיה דרשה עֵזר מאת שרי הפארלאמענט, וגם השרים ההם אשר נשאו גם הם מדברותיהם לבָאר באר היטב את דברי המלכה, לא שאפו רוח מלחמה ולא יצא הֶגה מפיהם על אֹדותיה, והם היו הרבים לעומת חפצי קְרָבוֹת המעטים. אך אחרי עֲבוֹר הגענעראל גוּרקא עם צבאות גבוריו את הרי הבאלקאן בפעם השנית, רָבתה מאד הַדְאָגָה בלבות שרי המלוכה באנגליא, וגם המלכה דָאֲגָה פן ילכדו הרוסים את הדאַרדאַנעללים ויפרצו גם לקאנסטאנטינאפעל, ורעה גדולה נשקפה מזה לממשלת אנגליא בהודו המזרחית. ואף כי עוד בחמשה עשר לחֹדש יאנואר הבטיח הנסיך גאָרטשאַקאָוו את אנגליא כי רגלי הרוסים לא ידרכו על אדמת קאנסטאנטינאפעל ואין בלב קיסר רוסיא להושיב את אנשי חילו בתוכה, בכל זאת התעוררה רוח דאגה בלבות המלכה ושריה הגדולים פן אחרי הנצחון הגדול אשר נצחו הרוסים את התוגרמים על יד פֿיליפּאָפעל ונפתחה לפניהם הדרך לקאנסטאנטינאפעל, יבואו המנַצחים בשערי עיר המלוכה ההיא כאשר באו האשכנזים בשערי פאריז אחרי אשר נצחו את הצרפתים בשנת תרל”א (1871). ועל כן בבוא דְבַר הנצחון ההוא על ידי הטעלעגראף ללונדון בשבעה עשר לחֹדש יאנואר, שלחה ממשלת אנגליא ברגע ההוא פקודתה להשר לאַיאַרד מַלאכה בקאנסטאנטינאפעל כי ימַהר יחישה מעשהו להשיג רשיון מאת השלטון לתת את צִי האדיר אשר לאנגליא לבוא אל הדאַרדאַנעללים ולתקוע שם יתד לעצור בעד הרוסים מִגֶשֶׁת אל בירת תוגרמה. השלטון נתן את רשיונו וצי האדיר האנגלי תחת פקודת האַדמיראַל האָרנביי הגיע בחמשה ועשרים יום לחֹדש יאנואר להדאַרדאַנעללים מְחוֹז חֶפצו, והתוגרמים הצובאים במבצר שולטאַניא קדמו את פני צִי האדיר בתרועה וברעם כלי תותח לְאוֹת כבוד וידידות. אך פתאֹם באה אל האדמיראל האָרנביי פקודה מאת השר לאַיאַרד להשיב את צי האדיר מהדאַרדאַנעללים אל חוף בעשיק כבתחלה. כי בארבעה ועשרים לחֹדש יאנואר קִבל הלאָרד דערבי דעפעשע מקאנסטאנטינאפעל כי ממשלת השלטון נתנה ידה אל מוסדות השלום ואל מנוחת כלי המלחמה אשר שָׂמה ממשלת רוסיא לפניה, ויתר הענינים הנוגעים לתועלת יתר ממלכות איירופא, לא יצאו על פי רוסיא ותוגרמה לבדן לאור כי אם על פי אֲסֵפַת מלכי איירופא (קאָנגרעס) או על פי מלאכיהם הבאים מִכֹּחָם (קאָנפֿערענץ). וברגע ההוא אשר קִבל דערבי את הדעפעשע הזאת, שלח להאַדמיראַל האָרנביי לשוב עם צִי האדיר לחוף בעשיקא, כי אחרי אשר גם אֹדות הדאַרדאַנעללים יוציאו כל מלכי איירופא את משפטם לאור ולא על פי רוסיא לבדה, אין מקום עוד למלחמה על רוסיא. ובכל זאת בִּקש סיר סטאַפֿאָרד גאָרדקאָט שר האוצרות מאת שרי העם (בשמנה ועשרים לחֹדש יאנואר) להתיר ידי הממשלה לקחת ששה מילליאָן לירא שטערלינג להוצאות המלחמה אשר תוכל לפרוץ בין אנגליא ורוסיה, כי מי יודע מה יֵלד יום? ואף אם לא תפרוץ המלחמה, תֵּחָשֵב זאת לאנגליא לטובה אם יתרצו כל בניה להוציא את מכסת הכסף ההוא מאוצר המלוכה, כי הדבר הזה יהי לאות בעיני מלכי איירופא או ציריהם, בהתאספם יחד להתיעץ על צפונותיהם, כי כל בני אנגליא כאיש אחד חבֵרים נותנים ידם אל שרי ממלכתם ונשענים עליהם בכל לבם לכל הדברים הנוגעים לטובתם, ובכֹח הזה יבואו שרי המלוכה אל סוד הקאנגרעס או הקאָנפֿערענץ אשר יֵצא לאור לעשות משפט עַמָם ומשפט ארצם מבלי כל מַפריע וּמִפְגָע מצד עַם הארץ באנגליא. אך אחרי אשר נודעו אָפני מוסדות השלום ומנוחת כלי הנשק אשר יצאו באדריאנאפעל, התעורר רוח סער בלבות האנגלים על הרוסים וישאפו לערוך עליהם מלחמה, וכל יושבי איירופא פחדו פחד פן תפרוץ מלחמה בין אנגליא ובין רוסיא, כאשר נדבר עוד אֹדות זה.


88 §

גם ממשלת עסטרייך בשמעה את דברי יסודי השלום אשר נִדברו בין רוסיא ותוגרמה, לא מצאה בהם חֵפץ ותבקש חשבונות רבים ותמצא תנואות לסבב פני הדברים ולהוכיח להממשלות האדירות כי יסודי השלום ההם נוגעים בנחלת איירופא כֻלה, ועל כן עצתה כי ישלחו כל מלכי #איירופא ציריהם לאחת ערי הבירות להמתיק סוד ולהתיעץ ולעשות פליליה בהליכות הפוליטיק ועל פיהם יקום כל דבר. ועוד ביום השלישי לחֹדש פֿעברואַר שלח הגראַף אַנדראַסי דברים אל מלכי איירופא ויעוררם לשלוח ציריהם אל סוד הקאָנפֿערענץ אשר לפי רְאוֹת עיניו יהי מְקום כבודו בעיר ווין, והצירים ההם באי כֹחַ הממשלות האדירות מצוקי איירופא יוציאו לאור משפט במשפטי המדינות לפי חליפות המִקרים והשתנות הארצות בימים ההם. מלכי איירופא הִתְרצו אל הקאָנפֿערענץ ההוא גם ממשלת אנגליא הודיעה בשביעי לחֹדש פֿעברואר כי רָצתה נפשה בו. אך רוסיא לא חָפצה כי בעיר ווין יהיה מקום הקאנפֿערענץ ואחרי רוב דֵעות נבחרה עיר באַדען-באַדען למקום כבודו. אך אחרי כן התעוררה השאֵלה אם יש בקאָנפֿערענץ כֹּחַ להוציא משפטו ושאֵתו בדברים כאלה העומדים ברום עולם הפוליטיק, וכל יודעי בינה לעתים גמרו אֹמר כי השאֵלות הכבֵדות והנכבדות בהליכות איירופא לא תִפָתרנה כי אם על פי קאָנגרעס אשר יתאספו אדירי מלכי איירופא בהודם ובכבודם או ימַלאו את ידי סגניהם היושבים ראשונה במלכות להיות הם כְּפִיהֶם בהאסֵפה הרמה והנשאה ההיא ומקום הקאנגרעס לא יהיה בעיר באַדען-באַדען רק בעיר ברלין ההֻללה והמפֹארה. להוציא את הקאנגרעס לאור, הועילו גם דברי הנסיך ביסמאַרק אשר השיב בתשעה עשר לחֹדש פֿעברואר בבית הפארלרמענט על שאֵלת השר בעניגסען אחד מראשי נִבחרי האשכנזים. כי השר הנבחר ההוא שאל את פי הנסיך ביסמארק בשם רוב הנבחרים להודיעהו הליכות ממשלת אשכנז בדבר השאֵלה המזרחית הנוגע גם לה וגם לה המשפט לְחַוֹת דֵעָה ככל יתר הממשלות האדירות המתחרות לְהַתִּיר אגֻדת השאֵלה ההיא וּלְיַסֵד את שלום איירופא לבל ימוֹט לאֹרך ימים. על הדברים האלה ענהו הנסיך ביסמאַרק בלשון ערומים ושפת נאמנים, לאמר: אחרי אשר התבוננתי בראשי מוסדות השלום אשר יצאו בין רוסיא ותוגרמה לאור באדריאנאפעל, מצאתי ראיתי כי אין בהם דבר אשר יהיה לְמִפְגָע לאחד הדברים הדרושים לחפצֵי אשכנז, ואין לה חֵפץ לעורר מדָנים על ענינים זרים ולהתערב בריב לא לה. ממשלת אשכנז לא תדרוש רק כי אניות המסחר אשר לה תעבורנה בנהר דאָנוי ובים באספארוס והדאַרדאַנעללים בלי כל מַפריע כבראשונה, ולפי רְאוֹת עינינו תשיג אשכנז את החֵפץ הזה על נקלה ולא יהיה לסלע המחלוקת בינה ובין יתר הממשלות האדירות. ממשלת אשכנז לא תאבה לְהָפֵר ברית שלומה עם הממשלות היושבות תמיד לבטח עִמָהּ בגלל מְצוֹא חֵן בעיני ממשלות אחרות המַאמינות להוציא תועלת מהשאלה המזרחית. וראש דבר גמרה ממשלת אשכנז אֹמֶר לבל תתערב בהקאָנפֿערענץ או בהקאָנגרעס אשר יֵצא לאור בְּתֹר שופטת וְגֹזֶרֶת דֵעָה בהליכות הפוליטיק האירופית, כי אם בְּתֹר סרסור נכבד (עהרליכֿער מאַקלער) אשר יתאמץ להפריד בין עצומים ולעשות פשר דָבר ביניהם באִמרי יֹשֶר ודברים נכוחים עד כי יביא את בעלי הריב לִמְחוֹז השלום – “. בדברים האלה הודיע ביסמאַרק כי ממשלת אשכנז חפֵצה למסור את פתרון השאֵלות הכבדות הנוגעות לאיירופא ביד קאָנגרעס והיא תמַלא את יד מַזְכִּירָה (קאַנצלער) להיות בְּתֹר סרסור נכבד בסוד הקאנגרעס ההוא –. עתה נעזוב מעט קט את דְבַר הקאנגרעס ונתבונן על מעללי הלאָרד ביקאָנספֿילד אשר הִרעיש את לבות יושבי איירופא בעוררו רוח מלחמה בין אנגליא ורוסיא, ואיירופא כֻלה היתה צפויה אל להט חרב מתהפכת.


89 §

עוד בששי לחֹדש פֿעברואַר הֻגד הֻגַד להשר לאיארד אל-נכון כי על פי אָפני ברית המנוחה ממלחמה אשר יצאו לאור באדריאנאפעל נֵאוֹתָה תוגרמה לממשלת רוסיא לפתוח לפניה את שערי המבצרים הקרובים לקאנסטאנטינאפעל, ועל פי הדבר הזה חשב למשפט כי התוגרמים הֵטִילוּ גורלם ביד הרוסים אם לשבט או לחסד וביד הרוסים לבוא בשערי קאנסטאנטינאפעל ולתקוע שם יתדם, גם לבוא בים באספארוס ולעבור ארחותיו ככל אַוַת נפשם. וימהר השר לאיארד להודיע הדבר הזה לממשלת אנגליא, ואז מצא הלאָרד ביקאָנספֿילד את התואנה אשר הוא מבַקש על רוסיא לשלוף עליה חרבו, ועד מהרה הֵריץ דבריו אל האדמיראל האָרנביי ויצוהו לעבור עִם הַציים האדירים אשר תחת פקודתו ארחות הדאַרדאַנעללים ולבוא אל ים המאַמאַרי מבלי לקחת רשיון חָדש מהשלטון התוגרמי, כי כבר נתן רשיונו בחֹדש יאנואר לְצִיֵי אנגליא לבוא בתוך הים ההוא. והארנביי שמע בקול הלאָרד ההוא היושב ראשונה במלכות ובידו עִתּוֹתֵי אנגליא וַיְנַהֵג את הציים האדירים אשר תחת ידו אל ים המאַמאַרי, אך עוד ביום השמיני לחֹדש עָצֹר עָצַר אותו השר התוגרמי המפַקד צבא מלחמה במבצר סולטאַניא ולא נתן את הציים לעבור משם והלאה, באָמרו כי ממשלת השלטון לא הודיעה אותו מאומה אֹדות הדבר הזה. ועל כן נלחץ האָרנביי להשיב את הציים האדירים אל חוף בעשיקא, וביום התשיעי לחֹדש הודיע זאת להשר לאַיאַרד והוא שלח דעפעשע להלאָרד דערבי להגיד לו איכה יעשה למַלאות את פקודת הממשלה בדבר מעבר הציים האדירים אל מחוז חֶפצה. ובין כֹה וכֹה דרשו גם ממשלות איטליא וצרפת ועסטרייך רשיון מאת ממשלת תוגרמה להָריץ את צִיֵיהֶן האדירות אל מַעברות הדאַרדאַנעללים. ובעשירי לחֹדש ההוא (פֿעברואַר) שלח הנסיך גאָרטשאַקאָוו דברים על ידי הטעלעגראף לכל הממשלות האדירות באיירופא להודיע אותן בשם קיסר רוסיא כי אם תפרוץ אנגליא לקאנסטאנטינאפעל דרך הים, אז יבואו צבאות רוסיא בשערי העיר ההיא דרך היבשה. בהִשָׁמע הדבר בקאנסטאנטינאפעל, נפלה אימתה ופחד על התוגרמים, והשלטון דִבר רְתֵת אל השר לאַיאַרד כי לא יתן לְצִיֵי אנגליא עֲבוֹר ארחות הדאַרדאַנעללים, ואם לא ישמע בקולו יְצַוֶה להרעים בכלי תותח על הציים ולהמטיר עליהם להבות אש מכל עבָרים. אך בשנים עשר לחֹדש ההוא, בא דבר הלאָרד דערבי אל השר לאַיאַרד לְצַוֹת את האדמיראל הארנביי להביא את אניות המלחמה אל הדארדאנעללים וים באספארוס אם ברשיון השלטון ורצונו ואם בלי רשיונו ובלי רצונו. ואז בא השלטון במבוכה רבה ולא מצא דרך אחרת רק לתת לממשלת אנגליא להביא אניותיה אל הדאַרדאַנעללים אך הודיע בפיו גם כתב בספר כי לא בִּרצונו עשתה זאת אנגליא. ובעצם היום ההוא שלח השלטון דברים על ידי הטעלעגראף לקיסר רוסיא ויודיעהו כי לא ברשיונו ולא ברצונו באו אניות אנגליא להדארדאנעללים, והקיסר ענהו: כי אם בּוֹא יבואו צִיֵי אנגליא בתוך הבאָספאָרוס, אז יבואו צבאות רוסיא לקאנסטאנטינאפעל ויציבו להם שם יד. כי הקיסר ידע נאמנה כי לא לְהָגֵן על בני עַמָהּ היושבים בבירת תוגרמה שלחה אנגליא את אניות מלחמתה להבאספארוס, רק לכסות עינים לקחה זאת ובאמת מזמתה להתיצב לשִטנה לפני רוסיא ולהיות לְמִפְגָע לה, והשלטון בהניאו את אניות אנגליא מִבּוֹא אל הבאספארוס, גם הוא עשה זאת רק לפנים ובסתר לבבו ידו תִּכּוֹן עם אנגליא. ובין כֹה וכֹה פרצו הציים האדירים אשר לאנגליא לתוך הדאַרדאַנעללים. אך סערת שלג התחוללה פתאֹם על מֵי הים ותעצור אותם מִלֶכֶת הלאה ושתי אניות-צִנה חִשבו לְהִשָׁבֵר ולצלול במים האדירים ורק בעמל רב ויגיעת בשר הציל אותן רב האניות מרדת שחת. ובחמשה עשר יום לחֹדש הסיע האדמיראל האָרנביי ארבעה צִיים מהדארדאנעללים לים מאַרמאַראַ, אך לא הקריבם אל קאנסטאנטינאפעל רק אל האיים הנקובים בשם „בני המלך" (פרינצענאינזעלן) ועל יד אחד מהם הנקוב בשם פרינקיפאָס תקע את יתדותיהם (אַנקער), ושני ציים שלח לגאַליפּאָללי ויצו לאנשי החיל אשר בתוכם לפקוח עיניהם על מצעדי הרוסים. ובעת אשר באו ציי אנגליא לים מאַרמאַרי, נסעו יצאו גדודי אנשי חַיִל מֵחֵיל-רוסיא וילכו הלֹך וקרוב לקאנסטאנטינאפעל ויחנו במבצרי התוגרמים אשר עזבו מפניהם. אז נבהלו אוהבי השלום באיירופא ויחרדו לרגעים פן תפרוץ מלחמה בין רוסיא ואנגליא והמלחמה תמשוך אחריה גם את יתר הממשלות האדירות. אך אחרי עֲבוֹר הבהלה הראשונה שָבו אוהבי השלום לאט לאט למנוחתם, כי באמת לא חָפצה גם רוסיא גם אנגליא להִלָחם אשה ברעותה, ואחרי אשר הִתְוַכְּחוּ בדברים, נִפרדו אשה מרעותה בשלום. צִיֵי אנגליא עזבו את ים המארמארי וישובו למקומם הראשון, וגם הרוסים עָלוּ מעל בירת תוגרמה וישובו למקומם.


שלום סאַן סטעפאַנאָ.


90 §

ובין כֹה וכֹה התאספו שרי מלוכת רוסיא ותוגרמה לקחת דברים על אֹדות ראשי אָפני השלום, ומיום ששה עשר לחֹדש פֿעברואַר והלאה חתרו השרים הגדולים ההם בכל עֹז להגיע למחוז חֵפץ השלום וְלָשׂוּם קֵץ אל סערת המלחמה הנוראה והארוכה ההיא. לאחרונה התרצו השרים העצומים ההם אל אָפני השלום וַיִכְתבו בספר ולא חסר עוד רק חֹתם יד השלטון. אך הפּחה סאַפֿעט ראש המדברים בין מלאכי תוגרמה, לא חדל מהתהפך עוד בתחבולותיו וימצא תנואות חדשות להניא את השלום ולהַמשיך הימים בתקותו כי במֶשך הימים תתעורר אנגליא לצאת לְיֵשע תוגרמה. כי בימים ההם עמדו עוד אניות אנגליא בקרבת קאנסטאנטינאפעל ושרים רבים משרי הפארלאמענט בלונדון לא חדלו עוד מֵהָעִיר ומעורר את הממשלה האנגלית להקדיש על הרוסים מלחמה ולהעמיד רֶוַח והצלה לתוגרמה. גם ביתר הארצות, ומה גם באונגארן, נמצאו המונים המונים אשר עמדו לימין תוגרמה והתאמצו בכל מאמצי כֹּחם לעזור לה ולריב את ריבה. וכאשר ארכו הימים ואָבד חֲזוֹן השלום לרגלי הפּחה סאַפֿעט, אשר חִבל תחבולות לתת מכשולים על דרך השלום, כן נמשכו הימים גם לרגלי שרי קיסר רוסיא, כי בחרות אפם בהפחה סאַפֿעט הכבידו עוד את אפני השלום ויוסיפו לדרוש מְחִיר רב בעד השלום יתר הרבה מבתחִלה. ולאחרונה הוציא הנסיך הגדול ניקאלאיי משפטו ושאתו ויודיע לממשלת השלטון כי אם יוסיפו עוד מלאכיה להתהפך בתחבולותיהם להַמשיך את ימי השלום ולגדור דרכיו בתנואות ומזִמות און, יפרצו הרוסים בשערי קאנסטאנטינאפעל וישימו משכנם בתוכה עד צאת כנֹגה דְבַר השלום על פי האָפנים אשר שָׂמה ממשלת רוסיא לפניה. ובשלשה ועשרים לחֹדש פֿעברואר יצאו על פי הנסיך הגדול כעשרים אלף חלוצי צבא ממקום תחנותם ופניהם מועדות לקאנסטאנטינאפעל, ובארבעה ועשרים יום לחֹדש יצאו גם גבורי החיל הנקובים בשם פרעאָבראַזאַנסקים וגדודי קאָזאַקים ועוד גדודי גבורי חיל במספר רב וילכו הלוך לעומת בירת תוגרמה, ואחריהם נסע יצא גם הנסיך הגדול בכבודו ובכל שריו ויועציו ואנשי סודו, וכלם יחד באו אל הכפר היפה הנקוב בשם סאַן סטעפֿאַנאָ הרחוק רק שבעה קילאָמעטער מקאנסטאנטינאפעל. הפחות הגדולים ראַאוּף ומחמד עַלִי קִדמו שם את פני הנסיך הגדול בכל אותות הכבוד ויברכוהו בשלום בשם השלטון. כי השלטון נבהל מאד בשמעו כי הרוסים יֶהרסו לבוא בעיר מלכותו וישלח דברים אל הנסיך הגדול ויחל פניו לשכון כבוד בסאַן סטעפֿאַנאָ ושם יֵצא השלום לאור על פי האָפנים אשר יתרצו אליהם מלאכי שתי הממלכות, והנסיך הגדול נעתר לשאֵלתו וַיֵט שם שפרירו, ולא להלך לקאנסטאנטינאפעל. והשלטון שלח עד מהרה את הפחה סאַדוללאַה לסאַן סטעפֿאנא להיות עֵזר להפחה הזקן סאַפֿעט בִּדְבַר אפני השלום. אחרי אשר התוכחו מלאכי שתי הממלכות בחָזקה אֹדות אפני השלום, יצא לאחרונה דְבַר השלום לאור ביום השלישי לחֹדש מאֶרץ ביום אשר נמלאו בו שלש ועשרים שנה למיום אשר ישב הקיסר הנאור אלכסנדר השני על כסא מלכותו, ושבע עשרה שנה למיום אשר קרא הקיסר האדיר והחסיד הזה דרור לרבבות אלפי עבדי עולם, וביום הגדול והנכבד ההוא יצא גם השלום הזה לאור. הנסיך הגדול שלח דבריו על ידי הטעלעגראֿף לבַשר להוד קיסר רוסיא את דְבַר השלום, ואלה הם דברי הבשורה ההיא: „בשמחת לבב אֲבַשֵׂר להוד כבוד מלכותו כי בעצם היום הזה נחתם ספר ברית השלום בין ממלכתנו ובין ממלכת השלטון. אֵל מָעֻזֵנוּ עֲזָרָנוּ להשיג את המטרה הקדושה אשר אליה נשא הוד מלכותו את נפשו, וביום הגדול אשר בו קרא כבוד מלכותו לרבבות אלפי עבדים מרודים דרור, הצליח ה' חפצו בידו להוציא גם את הנוצרים בחצי אִי הבאלקאני מעַבדות תוגרמה לחֵרות – “. והשלטון שלח גם הוא ברכת שלומו להוד קיסר רוסיא, לאמר: „אכָּבדה נא לברך את הוד מלכותו בברכת שלום ליום עלותו על כסא המלוכה ובשמחת לבב הנני לחַדש אהבתֵנו כקדם“. והקיסר השיב לו אמריו: יקבל נא הוד מלכותו את תודתי על ברכתו אשר אָצַל לי ועל חֶפְצוֹ לחַדש ימי אהבתנו כקדם. ברכת פיהו עם בשורת השלום, עדים הם לי כי ברית אהבתנו ושלומנו לא תֻפר לאֹרך ימים – “. ובחמישי לחֹדש מאֶרץ דִבר הנסיך הגדול דברי תודה לשרי החילים ולכל אנשי החיל על אֹמץ לבם ורוח גבורתם, וישלם שכר טוב לכל אחד ואחד כפי מעלתו ומדרגתו, גם הָעֵד הֵעיד באנשי החיל להתהלך בשלום ובמישור עם כל האדם במֶשך ימי המנוחה והמרגעה ולבל יקחו מחוט ועד שרוך נעל מאשר לא להם והיה מחניהם נקי מכל שמץ דֹפִי לגאון ולתפארת ארץ מולדתם.


דברי הימים מיום צאת השלום ההוא לאור עד אשר הֵקים הנסיך הגדול ניקאלאיי את הגענעראל טאָטלעבען לנגיד תחתיו על צבאות רוסיא ברומעליע (בשלשים לחֹדש אפריל 1878).


91 §

שני ימים אחרי אשר נחתם ספר ברית השלום בסאַן סטעפֿאַנאָ, גָוַע הנסיך טשערקאַסקאָיי (בחמישי לחֹדש מאֶרץ) אשר התעתד מטעם ממשלת רוסיא לעשות סדרים בנסיכות בולגריא החדשה, להכין אותה ולסעדה בעצה ותושיה עד כי תצלח לממשלה כאחת הממשלות הנאורות באיירופא. ובעשירי לחֹדש מאֶרץ מִלאה ממשלת רוסיא את ידי הנסיך דאָדוּקאָוו-קאָרסאַקאָוו להיות נָגיד ומצַוה על אנשי החיל אשר הציגה בבולגריא ולעשות סדרים בנשיאות החדשה עד כי תהי לאֵל ידה להיות שַׁלֶטֶת ומושלת בלי עזרת ממשלה אחרת. וביום ההוא אשר הֻקם הנסיך הזה לנגיד ומצַוה על חֵיל הרוסים בבולגריא, נסע הגענעראל איננאַטייעוו והפחה רעאוף לפעטערבורג להגיש לפני הוד הקיסר אלכסנדר את ספר ברית השלום מסאַן סטעפֿאַנאָ לבוא על החתום ולתת עֹז ותעצומות לכל הדברים הכתובים בספר ההוא. ובעשתי עשר יום לחֹדש מאֶרץ באו השרים הגדולים ההם לאָדעסאַ ומשם נסעו הלאה ויגיעו ביום חמשה עשר לחֹדש למחוז חפצם, וביום המחרת הואיל הוד כבוד הקיסר לקבל את הפחה רעאוּף בהיכל כבודו בפנים מאירים, וביום שמנה עשר לחֹדש בא הקיסר בעֶצם ידו על החתום בספר ברית השלום. הפחה רעאוף נָחל כבוד והדר בעיר המלוכה, ובתשעה עשר יום לחֹדש נסע לדרכו שְׂבַע רצון וטוב לב, ובבואו למאָסקוואַ פָּגש שם את הגענעראל אננעניקאָוו אשר חִכָּה עליו לשלחו לסאַן סטעפֿאַנאָ, ומשם נסעו שניהם יחדו עד קורסק, ובעיר ההיא נִלוה אליהם הפחה אָסמאַן „גבור פלעוונא“ אשר ישב עד העת ההיא בעיר חאַרקאָוו בְּתוֹר שבוי מלחמה ועתה בצאת השלום לאור יצא גם הוא לחפשי ופניו מועדות לקאנסטאנטינאפעל, ובחמשה ועשרים יום לחֹדש מאֶרץ הגיע הגבור המשכיל הזה והפחה רעאוף שר המלחמה עד שערי עיר מלוכת תוגרמה לֵרָאוֹת את פני אדוניהם בהיכל כבודו.


92 §

ובששה ועשרים לחֹדש מאֶרץ ירד הנסיך הגדול ניקאלאיי הים באניה קלה הנקובה בשם ליוואַדיאַ לראות את פני עבדול האַמיד שלטון תוגרמה במחוז דאָלמאַ באַגטשע, עם הנסיך הגדול באו רק מְתֵי מעט מאנשי סודו, ועם השלטון באו הפחות הגדולים פֿעפֿיק, ראַאוּף סאַפֿעט והגבור המהֻלל אָסמאַן אשר שב זה מעט מארץ שִׁבְיוֹ. אחרי אשר נדברו השלטון והנסיך הגדול דברי כבוד והֶראו אותות ידידות איש אל אחיהו כמשפט, ירד הנסיך הגדול ויעבור באניה ארחות ים באָספאָרוס עד הַגִיעוֹ למחוז ביילער-בֵּיי ושם שִחר השלטון את פניו, ומהיום ההוא והלאה בִּקר הנסיך הגדול פעמים אחדות בהיכל השלטון, בכל פעם דִברו דברי שלום ואהבה בלי לב ולב. כי באמת חָפץ גם השלטון להחזיק במעוז השלום ולהתהלך בשלום ובמישור עִם רוסיא. ורק שרים אחדים משרי מלכותו גם מִשָׂרֵי אנגליא שונאי רוסיא הסיתו תמיד את השלטון הישר הזה ברוסיא ויחתרו במסתרים לתת מכשולים על דרך השלום לְרָעַת רוסיא. מראשי השרים ההם היו הפחה אָסמאַן גבור פלעוונא, אַכֿמעד-פֿעפֿיק ראש המיניסטעריום והשר לאַיאַרד ציר אנגליא בחצר השלטון. אָסמאַן הגבור המהֻלל נשא חן וחסד בעיני השלטון וַיְכַבְּדהוּ וינשאהו, גם כל התוגרמים הדבֵקים במנהגי דתם הישָנים אָצלו לו כבוד והדר וקדוש אָמרו לו תחת אשר הֶערה למות נפשו בימי קְרָב ומלחמת הדת וַיַעַשׂ גדולות ונפלאות בפלעוונא. והוא בשובו מארץ שִׁבְיוֹ לקאנסטאנטינאפעל מזִמות יָעץ לחַבל את השלום אשר יצא זה מעט לאור, הוא הֵאִיץ באדוניו השלטון להרבות את מספר אנשי חילו באזיא ובאיירופא עד כי יהיו למחנה גדולה ועצומה במאד מאד ותהי לאֵל ידה לעמוד בפני כל צר ואויב אשר יָעוֹז לנגוע בנחלת תוגרמה, גם התאמץ בכל מאמצי כֹחו לבנות מבצרים וצריחים ומצודות סביבות קאנסטאנטינאפעל לבעבור הָניא את הרוסים מִגֶשֶׁת אל עיר המלוכה אם תפרוץ עוד פעם מלחמה, כי הוא קִוָה כי סוף סוף תקום מלחמה על רוסיא על ידי אנגליא אוֹיַבְתָּה ואז תמצא תוגרמה עת רצון להנָקם ברוסיא ונוספה גם היא על אויביה ותלחם בה. ובאמת החֵלו התוגרמים לבנות מבצרים ומצודות סביבות קאנסטאנטינאפעל אצל מחוז מאַסלאַק בין פעראַ ובין בוּיוקדערע וביתר המקומות הקרובים אל עיר המלוכה. והתוגרמים הלוהטים באש קנאת דתם ומחזיקים בכל מנהגיהם העתיקים, חשבו למשפט כי בעת אשר תתלקח עוד הפעם מלחמה בין רוסיא ותוגרמה והרוסים יהרסו אל קאנסטאנטינאפעל, אז יצא השלטון וכל שרי מלכותו מעיר הבירה ההיא וישם משכנו באזיא הקטנה, בעיר ברוּסאַ או בעיר אחרת, ובעת אשר יצבאו התוגרמים על קאנסטאנטינאפעל להיות לה למחסה עֹז, יחגרו כל המושלמנים היושבים באזיא כלי נשקם לצאת למלחמת תגרה על אויביהם. ואם מָאֵן ימאן השלטון עבדול האַמיד לעזוב את קאנסטאנטינאפעל, אם יאבה להשלים עם הרוסים או להתחבר אליהם ולעזור להם לעשות מלחמה בממשלת אנגליא, אז יִדָחֶה מכסא מלכותו ועל מקומו יִתְעַל איש אחר הטוב ממנו. אך גם הרוסים הפחידו את עבדול-האַמיד כי יְמַגרו לארץ כסאו אם לא יאבה ולא ישמע לדבריהם, והשלטון התם הזה נִלחץ בין הַמְצָרִים ולא מצא תּוֹצָאוֹת מן המֵצַר אשר שָׁתוּ עליו צָרָיו, ונפשו ידעה מאד כי לא חסרו בבני משפחתו אנשים אשר יש להם צדקה למַלאות את מקומו ולשֶבת על כסא המלוכה תחתיו. הראשון הלא הוא אחיו הגדול מוּראַד אשר מָלַך לפניו ואשר כעת הוא כָּלוּא בְּתור איש אשר רוחו חֻבלה ואָבדו עשתנותיו, כי בעת ההיא העידו רבים וכן שלמים כי הוא שב לאיתנו ונרפא כָליל ממחלתו עד כי יצלח עוד הפעם למלוכה. השני הוא אֲחִי עבדול-האמיד הצעיר ממנו לימים שמו מחמד רעשאַד עפֿפֿענדי (נולד בכ“א לירח שעוואַל בשנת תר”ד 1260 לספירת ההעדשרי, בשלישי לחֹדש נאוועמבער 1844 לספהנ"ו) אשר התוגרמים יעריצוהו ויקדישוהו כאשר יעשו כן לכל אחד ממשפחת המלוכה הצָפוי אל כסא המלכות בתוגרמה. השלישי הוא דוֹד שלשת האחים הנזכרים בן הבכור להשלטון עבדול עַזיז ושמו אִיזזעבין עפֿפֿענדי (נולד בכ“א לירח סעפֿפער בשנת תרי”ז 1274 לספירת ההעדשרי הוא יום התשיעי לחֹדש אויגוסט 1857 לספהנ"ו). וכמעשה הפחה אָסמאַן כן עשה גם הפחה אַכֿמעד-פֿעפֿיק והשר לאַיאַרד, כי חתרו במסתרים לָשׂוּם מוקשים לרגלי הרוסים ככל אשר תשיג ידם ולעורר עליהם רוח משטמה ורוח משחית בלבות התוגרמים הצמאים לנקמה והבוערים באש קנאת דתם כל הימים.


93 §

וממשלת רוסיא ידעה את כל אשר נעשה בקאנסטאנטינאפעל, לא נעלמו ממנה עלילות הפחה אָסמאַן, דרכי הפחה אַכֿמעד-פֿעפֿיק ומזימות השר לאַיאַרד, עיניה ראו את המבצרים והצריחים והמצדות אשר התוגרמים בונים סביבות קאנסטאנטינאפעל להיות עתידים להגן על העיר כאלו המלחמה קרובה לבוא וימיה יִמָשֵׁכוּ, ראתה כי צִיֵי אנגליא האדירים מתנוססים בים המאַרמאַרי ערוכים בַּכֹּל למלחמה. גם עוד אותות אחרים ראתה רוסיא וַתָּבֶן לה כי היא שלום ותוגרמה גם אנגליא למלחמה. ועל כן לא מצאה נכון לפניה לשַלח מארצה את השבויים הרבים והעצומים אשר לקחה מצבאות תוגרמה במלחמה, ותעצור אותם אצלה עד אשר תראה איך יִפֹּל דְבַר השלום, כי מי זה ישלח את אויביו מיד לבעבור ישובו לארצם ונוספו עוד על שונאיו החושבים עליו מחשבת מלחמה ונקמה? גם האיצה בהפחה אַכֿמעד-פֿעפֿיק ראש המיניסטעריום כי יְצַוֶה להאנגלים להשיב את צייהם האדירים מים המארמארי אל חוף בעשיקא. אך הפחה לא התרצה באמת אל רוסיא בדבר הזה ואף אם הואיל לעשות את שאלתה, האם שמעה ממשלת אנגליא בקולו? ומי יכול לדין עם שתקיף ממנו? –. והנסיך הגדול ניקאלאיי דרש מאת ממשלת תוגרמה לבל תוסיף עוד לבנות את המבצרים והמצדות סביבות קאנסטאנטינאפעל, כי אחרי אשר כרתה ברית שלום עם רוסיא, למה זה תכין לה מבצרים כבעת מלחמה? ממשלת תוגרמה הבטיחה לחדול מבנות עוד, אך התוגרמים – לא חדלו ממעשיהם, ורק הֶעלימו הדבר מעיני הרוסים והיה במַחשך מעשיהם. והשר נעלידאָוו, ציר רוסיא בבירת תוגרמה אשר ידע נאמנה כי יד הפחה אַכֿמעד פֿעפֿיק תִּכּוֹן עם אָסמאַן ולאַיאַרד ויתר שונאי רוסיא, לא נח ולא שקט עד אשר הֵסיר השלטון את הפחה ההוא מפקודתו ועל מקומו הפקיד לִנְגיד המיניסטעריום את הפחה צַדיק אשר מימים רבים הוא אוהב נאמן להגענעראל איגנאטייעוו, וגם את כל שרי המיניסטריום החליף השלטון ויקם אחרים תחתיהם אשר לא ישמעו לקול מלחשים קודחי אש נקם ומאזרי זיקות לָחֶם על הרוסים. שמע לאיארד את החליפה והתמורה ההיא וַיֵרע בעיניו מאד, אך בכל זאת לא נפל לבו, ויוסף עוד אֹמֶץ להקים שוטנים לרוסיא וחפצו הצליח בידו, כי הכסף יענה את הכֹּל –. הוא שָׂם מבטחו על צבאות אָסמאַן הצובאים סביבות קאנסטאנטינאפעל ומיחלים בכליון עינים ליום אשר יתגרו האנגלים מלחמה ברוסיא ואז יתחברו אליהם לעזור להם במלחמה, גם פעל ועשה להטות את לב השלטון לתת מִשְׂרָה נכבדה בהיכלו על שכם האיש סאַיְד אינגליס אוהב נאמן לאנגליא ודורש שלומה וטובתה כל הימים, וביום כ"ט אפריל שָׂמוֹ השלטון לְשַׂר ונָגיד בהיכלו ודבריו היו נשמעים. וגם האיש הנקרא גם כן בשם סאַיְד ויהי סופר חֶרש להשלטון ואחרי כן הֲדָפוֹ השלטון מִמַצָבו, הוּרַם על פי תחבולות לאַיאַרד וְהוּנַף בשנים עשר לחֹדש מאיי למעלת ראש הסגנים (סענאַטפראֶזידענט), כי גם הוא נטה תמיד אחרי אנגליא וחפץ בִּיקָרָה, ןעל ידו קִוה לאַיאַרד להפיק זְמָמוֹ אשר יָזַם על רוסיא.


94 §

ובחמשה ועשרים לחֹדש אפריל נסע יצא הגענעראל טאָטלעבען מאָדעסאַ לבוא לסאַן סטעפֿאַנאָ להיות פָּקִיד נָגיד על צבאות רוסיא אשר ברומעליא, כי הליכות המדינה בעת ההיא קראו את הנסיך הגדול שר שרי הצבא לעיר המלוכה פעטערסבורג והגענעראל האביר המשכיל ההוא הָפקד על הצבא תחתיו. ובתשעה ועשרים לחֹדש אפריל הציג הנסיך הגדול לפני אנשי הצבא אשר התאספו בסאן סטעפֿאנא את הגענעראל טאָטלעבען אשר ימַלא את מקומו, ובשלשים יום לחֹדש ההוא הִציב הנסיך הגדול את הגענעראל טאָטלעבען לפני השלטון עבדול-האַמיד, ואחרי כן ירד הים באניה עם שריו הנכבדים ויעבור ארחות ים עד אָדעסאַ. ולנסיכי מאָנטענעגראָ, סערביא ורומעניא שלח ספרים בטרם עָזַב את סאַן סטעפֿאַנא ויתן להם תודה על אשר עמדו לימינו בכל מלחמותיו ויעדרו במערכה בִּשְׂדֵי קְרָב ברוח גבורה וברוח נאמנה. ובעצם היום הזה אשר נסע הנסיך הגדול מסאן סטעפֿאנא, בא הגענעראל טאָטלעבען בסוד הפחות והסגנים צדיק, סאַפֿעט ואיזזעט היושבים ראשונה במלכות תוגרמה, וידבר אתם דברים נמרצים על אֹדות משפטי המדינה הנוגעים לרוסיא על פי אָפני השלום אשר יצאו זה מעט לאור וממשלת תוגרמה פוסחת עוד על שתי השעיפים בִּדְבַר האפנים ההם –. כי עד הימים ההם לא יצאו עוד התוגרמים מהמבצרים אשר על פי אפני השלום עליהם החובה לעזוב אותם בידי הרוסים עד יום מועד. במבצר שוּמלאַ צָבאו התוגרמים גם אחרי שלום סאן סטעפֿאנא כבתחלה, גם במבצר וואַרנאַ עמדו עוד התוגרמים, ומספר אנשי החיל בשני המבצרים ההם היה שלשה ועשרים אלף איש רַגְלִי עִם ארבעה ושמונים כלי תותח. גם הגענעראל ציממערמאן ויתר הגענעראלים הרוסים האיצו בהתוגרמים לצאת מהמבצרים ההם כפי אשר נכתב ונחתם בספר הברית על ידי שני הקיסרים. אך פקידי ערי המבצר ההם הושיבו אמריהם כי עוד לא באה אליהם פקודה מאת ממשלתם לעשות כדבר הזה, והם לא מָשׁוּ ממקומם. גם הנסיך הגדול ניקאָלאַיי בטרם נסעו מסאן סטעפֿאַנאַ התאונן לפני ממשלת השלטון אֹדות הדבר הזה, אך הממשלה השיבה אמריה לו כי בספר ברית השלום לא פֹּרַש העת אשר יצאו התוגרמים ממבצריהם אשר בבולגריא, וזולת זאת לא מִלאו עוד גם הרוסים את כל אפני השלום הכתובים בספר הברית מסאַן סטעפֿאנא. גם ממבצר בּאַטוּם אשר באַזיא על חוף הים השחור, לא יצאו אז התוגרמים ולא שמעו לכל דברי שרי חֵיל רוסיא אשר הפצירו בם לעזוב את המבצר כמדֻבר באָפני שְׁלוֹם סאַן סטעפֿאַנאַ.


95 §

והרוסים ידעו כי מאת האנגלים היתה שומה לכל עלילות התוגרמים בעת ההיא, הם הֵסִיתו בסתר את הפחה אָסמאַן ואת יתר הפחות אשר עתותי תוגרמה בידם לתת מכשולים לפני הרוסים גם אחרי שְׁלוֹם סאַן סטעפֿאַנא, והם רָקמו במַחשך מזמות לחַדש את המלחמה על רוסיא ולהיות מִשְׁעָן לתוגרמה בְּמִשְׁעַן כסף ובכל המחסורים אשר יחסרו לה להמלחמה הזאת. גם בדבר המֶרד אשר התחולל על הרוסים בסוף חֹדש אפריל, היו האנגלים נסִבה. כי בהררי רהאָדאָפע ובעֵמק אַרדאַ התקוממו אז המושלמנים היושבים על הרוסים ויריקו עליהם חרב נוקמת. המושלמנים ההם תערובות עמים שונים: תוגרמים, פאָמאַקים (בולגארים אשר באו במסורת דת מוחמד) ויוּרוּקים (הם טוּרקוּמאַנים אנשי מִקנה ונוסעי בעֵדר). וכֻלם יחד התאספו לעשות מלחמה ונקמה בהרוסים שנואי נפשם, ויהי מספרם יותר משמנים אלף איש שולף חרב. גם גדודים אחדים מחיל התוגרמים אשר יצאו ממבצר נִיש אחרי נְפֹל המבצר ההוא בידי הסערבים, נִלְווּ אל המורדים ההם, ויהי הקשר אמיץ מאד. גם עוד תוגרמים רבים אשר היו תחת פקודת הפחה סוליימאן נוספו עליהם, ולאחרונה גם מבני האַרנויטים. מראשי המורדים ההם היו גם אַכֿמעד אַגאַ וטאָסוּם בֵּיי הנודעים לַכֹּל לאנשי דמים ורוצחי הבולגאַרים בשנת תרל“ו (1876), והלאָרד דערבי בחרות אפו על זרע מרעים ההם דרש אז מאת ממשלת תוגרמה לתלותם על עֵץ כמשפט מרצחים, אך תחת זאת אצלה להם עוד הממשלה התוגרמית כבוד והדר, והם הם היו אחרי כן לכלי חֵפץ ביד האנגלים לְרָעַת רוסיא. ורבים מיודעי העתים האמינו אז כי גם הפחה שעפֿקעט אשר גם הוא שפך דמי בולגארים כמים בשנת תרל”ו (1876), שֻלח בסֵתר מטעם ממשלת תוגרמה אל המתקוממים להיות עליהם לשר ולנגיד במלחמותיהם נגד הרוסים. ורבים מחכמי המדינה התפלאו אז מדוע תעמוד ממשלת רוסיא מרחוק בראותה את אשר עוללה לה ממשלת תוגרמה בעצת אנגליא? הלא היתה לה צדקה לבוא בשערי קאנסטאנטינאפעל בחֶזקת היד ולעולל לתוגרמה כאשר עוללה לה, וגם איירופא כֻלה הכירה וידעה כי צָדקה נפשה אם עשתה כזאת. אך ממשלת רוסיא לא שִלמה לתוגרמה כמעשיה, כי שָמרה את ברית השלום אשר כרתה עִמה בסאַן סטעפֿאנא, ורק להמתקוממים עַזֵי הנפש אשר התנפלו עליה בחמת נקם ועברת זדון, השיבה כגמולם והריקה עליהם להט חרבה הגדולה והחזקה. אמנם בראותה כי הפחה אָסמאַן אשר שנאתו ונקמתו לרוסיא כאש מתלקחת יאסף אנשי חיל במספר רב ועצום סביבות קאנסטאנטינאפעל וּמְלַמד ידיהם לַקְרָב ואצבעותיהם למלחמה, דרשה מאת השלטון להרחיקו מעיר המלוכה ולתת לו מִשרה בעיר בגדד להיות שם לשַׂר העיר, והשלטון אשר קִנאה מסֻתרת התגנבה בלבבו על מפעלות אָסמאַן הגדולים וגבורותיו הנפלאות, התרצה אל שאלת הרוסים להרחיק את סמל הקנאה המקניא הזה מעיר מלכותו וּלְקַצֵץ את כנפי עֻזוּ, אך הפחות והסגנים וכל עַם תוגרמה לא הניחו להשלטון לעשות כדבר הזה ואָסמאַן נשאר על מקומו להיות שר צבא ונגיד ומצַוה על צבאות החיל הצובאים בקאנסטאנטינאפעל.


יתר קורות הימים עד ימי הקאָנגרעס הבֶּרליני.


96 §

כבר הודענו כי מקום האסֵפה הנכבדה להקאָנגרעס נועד בראשונה בעיר ווין, אחרי כן בבאדען-באַדען, לאחרונה בברלין. ולמען דעת הליכות הקאָנגרעס הזה מראשיתו עד אחריתו, עָלינו להודיע בזה את כל הקורות אשר נִקרו ויאתיון בהיכלי מלכי איירופא האדירים במֶשך ימי חדש מאֶרץ עד חֲצי חֹדש אפריל. כי במשך הימים ההמה נִהיו חדשות ונצורות אשר לא האמינו יודעי בינה לעתים כי תהיינה כאלה ואשר מיום ליום השתרגו עָלו על איירופא עד כי היתה צפויה אל מלחמה עזה גדולה ונוראה מאד וכפשע היה בינה ובין החרב, חרב איש ברעהו.

בארבעה ועשרים יום לחדש פֿעברואר היתה אסֵפה גדולה ונכבדה בקרית מלך רב ווין, באסֵפה ההיא נאספו שרי המיניסטרים אשר בממלכת אוסטריא ובממלכת אונגארן והקיסר פֿראַנץ יאָזעף בכבודו והודו יָשב ראש באסֵפה הזאת. אחרי המתיקם סוד והתיעצם על צפונותיהם, גמרו אֹמר לבַקש מאת באי כח העם לְהַלְוֹת את הממשלה ששה מילליאָן פֿלאָרין הדרושים לה להוצאות אנשי הצבא וכלי נשקם ויתר הדברים הנחוצים להם. ולפי דִברת שרי המיניסטער מטרת הכסף ההוא להקים את השלום, להכינו ולסעדו, כי על ידו תהי לאֵל יד אוסטריא להתיצב ביד חמושה לפני כל המקרים המתרגשים לבוא להפריע את שלום הארץ, גם להראות לכל העמים כי לאוסטריא זרוע עִם גבורה כאחת הממשלות האדירות מצוקי איירופא. והשר הנאור אנדראַסי הִלֵל וַיְשַׁבֵּחַ את באי כֹח עַם אונגארין ומגני הארץ על אשר תמכו אֲשֻׁריהם במעגלות הפוליטיק אשר הורה הוא להם לבעבור יִכּוֹן השלום באוסטריא ואונגארן, כי אם הִטוּ רגליהם ממעגלותיו ללכת בדרך נמהרי הלב אשר האיצו בם לצאת למלחמה על הרוסים ולהיות זרוע להתוגרמים, לא הועילו בזה מאומה לבני עַמָם ולארץ מולדתם גם לבני אוסטריא ולארצם, אך הביאו עוד תלאות עצומות עליהם. כי נאחזו אז בסבך מלחמה גדולה וארוכה בממלכה אדירה ועצומה כרוסיא והעירו עליהם חרון אף כל עַמֵי הנוצרים יושבי חֲצִי אִי הבאלקאַני. דברי השר האלה צָדקו מאד, גם כל יודעי בינה לעתים יצדיקום. ובאי כֹח האונגארים נתנו לממשלת אוסטריא את שאֵלתה בִּדְבַר ששה מילליאן פֿלאָרין אשר שָאלה מהם, ואחריהם נֵאוֹתוּ לזה גם באי כח עַם אוסטריא וַיַתִּירוּ את ידי הממשלה לקחת מכסת הכסף ההוא מאוצר הממלכה להחזיק בזה במָעוז השלום.

אחרי האסֵפה ההיא הָראה אנדראסי לדעת כי מקום הקאנגרעס אשר הציע הוא לראשונה לפני הממשלות האדירות לא יתכן להיות בבאדען-באדען ומקומו הַיֵאוֹת לו הוא בעיר ברלין. ובשביעי לחֹדש מאֶרץ הודיע זאת השר בייסט, ציר אוסטריא באנגליא, להלאָרד דערבי, גם הודיעהו עוד כי קיסר אשכנז הואיל לקרוא לכל הממשלות האדירות אל הקאנגרעס הזה אשר נועד בעיר מלכותו אם אך יֵאותו כל מלכי איירופא לזה, והוא יגביל את היום אשר בו יִוָעֲדו אל האסֵפה הנכבדה הזאת. ועוד בשמיני לחדש מאֶרץ נֵאוֹת הלאָרד דערבי כי יהיה מקום הקאנגרעס בברלין, גם הודיע זאת על ידי הטעלעגראף להשר הענרי עלליאָט ציר אינגליא בווין, ועם זה הודיע אותו כי הוא גָלה את אֹזן השר בייסט: כי יש את נפש ממשלת אנגליא כי בטרם כֹּל ידרשו כל אדירי הממלכות מאת ממשלת רוסיא להודיע להם את כל אפני השלום אשר יצא לאור בסאַן סטעפֿאנא ולא יֵעָדֵר אף אחד מהם ובעלי הקאנגרעס יחקרו וידרשו ויתחקו על שרשי כל אחד ואחד מהם אם אין בהם מִפְגָע ונזק להליכות הפוליטיק האיירופי בכלל או בפרט, ורק על פי כל מלכי איירופא יקום כל דָבר בספר הברית אשר נכתב ונחתם בסאַן סטעפֿאנא ומבלעדיהם אין ידים לכל הדברים הכתובים בספר הברית ההוא. כדברים האלה כתב הלאָרד דערבי בי"ג מאֶרץ אל השר עלליאָט, ובשפה ברורה הודיע כי ממשלת אנגליא לא תתן ידה ולא תשלח ציריה אל הקאָנגרעס עד אשר תדע נאמנה כי כל אָפני שְׁלום סאַן סטעפֿאַנא וכל פֶּרֶט ופרט מהם יובאו לפני בעלי הקאָנגרעס למשפט ועל פיהם יקום כל דבר, והדברים האלה שִנתה ושִלשה ממשלת אנגליא, ודעת לנבון נקל כי ממשלת רוסיא לא יכלה להתרצות אל גזֵרה קשה כזאת, וכל איש אשר השנאה לא קִלקלה דעתו והקנאה לא סִלְפָה לו את הַיְשָׁרָה, לא כִחדו צִדקת רוסיא תחת לשונם במָאנה לתת צוארה אל עֹל הגזֵרה הרעה ההיא אחרי אשר קנתה את הנצחון במחיר דְמֵי עבדיה הנאמנים וכסף תועפות ודי זהב, ולמה זה יֻקח ממנה המשפט אשר לכל ממלכה מְנַצַחַת לדרוש מאת הַמְנֻצַחַת את האָפנים אשר על פיהם תעשה שלום לה? ואם אָמר תאמֹר אנגליא כי אָפני השלום ההם נוגעים הם בנחלותיה ובנחלות יתר מלכי איירופא, הלא כָתבה רוסיא מראש אֲמָנָה בספר הברית כי בדברים האלה היא נותנת יד לכל הממשלות האדירות לחרוץ עליהם משפט כטוב וכישר בעיניהם –. אך ממשלת אנגליא היא באחת כי לא תתן ידה אל הקאנגרעס בטרם תדע נאמנה כי כל אפני השלום למגדול ועד קטן יֻגשו לפני משפט בעלי הקאנגרעס ורק את אשר ישפטו הם, כן יקום וכן יִהִי –.


97 §

ואלה הם דברי ספר ברית השלום אשר נכתב ונחתם בסאַן סטעפֿאַנאָ: 1) נסיכות בולגאריא תרחיב גבולותיה ורָחבו וְנָסְבוּ על פי משפט הקאנגרעס אשר יֵצא לאור. 2) גם מאָנטענעגראָ תרחיב את גבולה על פי משפט מלאכי המלכים האדירים באיירופא. 3) ממשלת תוגרמה נרצתה לתת למאָנטענעגראָ חֻפשה להיות שוררת כטוב וכישר בעיניה ולא תסור עוד אל משמעת השלטון התוגרמי. 4) נסיכות סערביא תהי גם היא ממשלה מיוחדת, וגבולותיה יֻצבו במשך שלשה ירחים מיום צֵאת ספר הברית הזה לאור. 5) ממשלת תוגרמה תכיר את רומעניא לממשלה חפשית ודבר אין לה עוד עִמה. 6) ארץ בולגאריא תהיה לנסיכות וממשלה מיוחדה תחת שבט שלטון תוגרמה, אך הָקֵם תקים עליה נסיך מבני עמה גם תציג אנשי חַיל מאזרחיה להיות עליה סִתְרָה, וגבולותיה יציבו אחרי כן צירי רוסיא ותוגרמה יחד. 7) עיר אַדריאַנאָפעל לא תֵּחשב על נחלת בולגאריא רק תסור אל משמעת השלטון כבראשונה. 8) נְסִיך בולגאריא יבֻחר על פי עַם הארץ כחפץ לבבו, אך לא יהיה ממשפחות הממלכות האדירות אשר באיירופא בימים האלה. הנסיך יבֻחר על פי מְרוֹמֵי עַם הארץ בעיר פֿיליפּאָפּעל או טירנאָוואָ ולעיני ראשי הקאָמיסיאָן הרוסי וציר ממשלת תוגרמה. 9) ראש הקאמיסיאן מטעם ממשלת רוסיא, תהיינה עיניו פקוחות על כל החפצים הדרושים להליכות הממשלה החדשה בבולגאריא, לנהלה בעצתו להכין אותה ולסעדה ולהחזיק בידה במשך שתי שנים מיום חֲתוֹם ספר הברית הזה והלאה, ולתקופת השנה הראשונה תוכלנה גם יתר ממלכות איירופא לשלוח ציריהן אליה אם יהיה הדבר הזה דָרוּש לחפצם. 10) אנשי חיל תוגרמה לא יֵראו ולא יִמָצאו בכל גבול ארץ בולגאריא. 11) כל המבצרים אשר בארץ בולגאריא יֵהָרסו ולא יִבָּנו עוד. 12) כל כלי הנשק והצידה ויתר החפצים הנמצאים בתוך המבצרים אשר על שפת הדאנוי ואשר יצאו מהם התוגרמים בראשית ימי המנוחה ממלחמה, וגם במבצרי ווארנא ושומלא, הם מִקנת כסף ממשלת תוגרמה. 13) צבאות רוסיא יצבאו בבולגאריא עד אשר ילמדו הבולגארים ידיהם לקרב ולמלחמה ותהי לאֵל ידם לְהָגֵן על ארצם מפני צר ואויב. 14) מספר אנשי החיל אשר יציגו הרוסים בבולגאריא לא יִרְבֶּה מחמשים אלף איש. 15) כסף המס אשר על בולגאריא להביא אל גנזי שלטון תוגרמה, ישא בד בבד עם הכנסותיה מדֵי שנה בשנה. 16) ממשלת תוגרמה תוכל להעביר אנשי חילה דרך ארץ בולגאריא מקאנסטאנטינאפעל אל מקומות ממשלתה אשר מעֵבר לגבול בולגאריא. 17) ממשלת תוגרמה נָטלה עליה להסיר מאשדות הדאָנוי את הסלעים ואת הטראפעדים אשר השקיעה שם לעצור בעד אניות המלחמה אשר לרוסיא בראשית ימי המלחמה, לבעבור תוכלנה האניות ללכת שם באין מעצור ומִפְגָע. 18) במדינות באָסניא והערצגאָווינא תוציא ממשלת תוגרמה לאור את התקונים והמשטרים אשר שָׂמוּ לפניה מלאכי מלכי איירופא בהקאָנפערענץ בשנה העברה. 19) ממשלת תוגרמה תשמיט את המסים המגיעים לה מהמדינות הנזכרות עד היום, וכל ההכנסות עד שנת תר“מ (1880) תהיינה למשען המשפחות אשר רֻשָׁשׁוּ לרגלי המקרים בשנים האחרונות. 20) ממשלת תוגרמה תשיב ליושבי אי קרעטאַ את החֻקים והמשפטים בהליכות המדינה אשר נתנה להם בשנת תרכ”ח (1868). 21) הנהגה ומשפטי מדינה מיוסדת כאלה תתן ממשלת תוגרמה גם אל בני היונים היושבים במדינות עפירוס וטהעאָסאַליא. 22) ממשלת תוגרמה תשמור מוצא שפתיה להיטיב את מצב הארמענים היושבים באזיא הקטנה, חֻקה אחת ומשפטים אחדים להם ולבעלי דת מחמד בלי פדות והבדל. 23) ממשלת תוגרמה תודיע במכתב גלוי כי היא סולחת לכל הנוצרים היושבים בארצה על כל דבר פשע אשר פשעו בה מיום אשר התחוללו המבוכות בארץ הקדם עד היום אשר בו נכתב ספר ברית השלום. 24) כסף ענושים בעד הוצאות המלחמה ובעד הנזק אשר הֵסִבּה לה תוגרמה בסָגרה לפניה את מבואות ים השחור ועל דבר המֶרד אשר העירו צבאות תוגרמה בנפות קַוְ-קַזְ, בעד כל אלה תשלם ממשלת תוגרמה סך 1410 מילליאן רובל. אולם אם אין ידה משגת לשַלם כסף רב כזה, תֵּאוֹת ממשלת רוסיא לקחת מידה נפות אחדות מארצותיה תמורת הכסף ההוא. 25) הנפות אשר תקח רוסיא לאחֻזה תמורת הוצאות המלחמה, הן: 1) גליל טולטשא אשר בנפת דאָברודשאַ, גם המשפט לתתו לרומעניא לאחֻזת עולם תמור חבל ארץ בעסאראביע אשר נקרע מרוסיא ונספח לרומעניא בשלום פאריז בשנת תרי"ד (1856). 2) ערי המבצר אַרדאַגאַן, באַטום, קאַרס ובאַיאַזיר עם כל הנפות עד רוכסי הררי סאַגאַנלוג, תחֻברנה אל ארץ רוסיא בעד 1100 מילליאן רובל כֹפר הוצאות המלחמה ותשלומי שלש מאות מילליאן רובל הנשארים תשלם ממשלת תוגרמה בעתים מזֻמנים כפי אשר יתרצו שני הקיסרים. 26) מעברות הדארדאנעללים והבאָספארוס תהינה פתוחות תמיד לפני כל אניות סוחר לכל הממלכות גם בימי מלחמה כבימי שלום. 27) צבאות רוסיא יעזבו במֶשך שלשה חדשים מיום חֲתוֹם ספר הברית הזה את כל מחוזות תוגרמה האיירופית זולת ארץ בולגאריא, ואת מחוזות תוגרמה באזיא הקטנה יעזבו במשך ששה חדשים. 28) אחרי צאת כל אפני ברית השלום לאור, תחליפנה שתי הממשלות, רוסיא ותוגרמה את השבויים אשר שבו במלחמה, וממשלת תוגרמה תשלם לממשלת רוסיא בעד ההוצאות אשר הוציאה על השבויים התוגרמים לנַהלם בלחם ושמלה בכל משך ימי המלחמה.


98 §

ויהי כבוא פתשגן ספר הברית הזה גם לממשלת אנגליא, בִּקש הלאָרד ביקאָנספֿילד חשבונות רבים וימצא עליו תנואות ויוציא רוח משפט עז מלפניו לשפוט כל פֶּרט ופרט ולהכריעו לכף חובה על ממשלת רוסיא, ותחת אשר עד הימים ההם לא הֵסיר עוד את מסוה השלום מעל פניו ורק בסתר פנים שָׁת מוקשים לרגלי רוסיא ויעש מלחמה בשלום, בִּלע עתה את הַלוֹט הַלוֹט על מזִמות לבבו ויקרא מלחמה על רוסיא לעיני השמש, גם הִטָה אחריו את לבות רוב השרים היושבים בבתי הפאַרלאַמענט ולבות מְרוֹמֵי בני העם, וכֻלם נועצו לב יחדו להקדיש על רוסיא מלחמת תגרה. ורק הלאָרד דערבי שר החיצון, לא אבה ולא שמע לעצת חפֵצי קְרָבוֹת ההם ויתאמץ להוכיח במישור כי עצתם נִמהרה גם נִבערה, ובראותו כי דבריו אינם נשמעים, חִלה את פני המלכה וויקטאָריאַ לִפְטוֹר אותו ממשמרת פקודתו, והמלכה נעתרה לשאלתו ופקודתו נתנה להמאַרקיז סאַליסבורי השר הראשי על הליכות המדינה בארץ הודו המזרחית, ועל מקומו הֻקם שר המלחמה הארדי, ותחת השר האַרדי הִתְעַלָה השר סטאַנליי אֲחִי לאָרד דערבי הצעיר ויהי לנָגיד ומצַוה על משפטי המלחמה בממלכת אנגליא. והמאַרקיז סאַליסבורי, שר החיצון החדש, אשר כְּרֵעַ כְּאָח התהלך עִם הגענעראל איגנאטייעוו מִימֵי הקאָנפֿערענץ בקאָנסטאנטינאָפעל, הָפך לבו לשנוא את רוסיא וְדָבַק בהלאָרד ביקאנספילד וּמְתֵי סודו הָעוֹיְנִים את רוסיא. וביום הראשון אשר הוּרַם המאַרקיז הזה לשר החיצון באנגליא, הוא יום הראשון לחֹדש אפריל, שלח ספר גלוי לכל צירי אנגליא היושבים בחצרות מלכי איירופא ובו גִלה את המסֵכה הנסוכה על דרכי הפוליטיק האנגלי עד הימים ההם, ובדברים ברורים הודיע לַכֹּל מה רָאתה הממשלה ומה הגיעה אליה להתמרמר על אפני השלום מסאן סטעפֿאַנאָ. בספר הגלוי ההוא אָמֹר יאמר כי יֵצר לממשלת אנגליא על אשר תמָאן ממשלת רוסיא להגיש לפני משפט הקאנגרעס את כל פרטי הדברים מספר הברית אשר יצא לאור בסאַן סטעפֿאנא. כי כל פרט ופרט מספר ברית ההוא הולך מנגד לדברי ספר ברית השלום מפאריז אשר באו בו כל מלכי איירופא האדירים על החתום בשנת תרט“ז (1856). ובשנת תרל”א (1871) בהיות הקאנפֿערענץ בלונדון מטעם כל מלכי הברית ההם, אִשרו המלכים וְקִיְמו שנית את כל דברי ספר הברית הפאריזי ההוא, ובו מפרש בַּאֵר היטב כי ממשלה אחת לא תוכל לְשַׁנוֹת או להפיר דבר אחד מכל הכתוב שם ורק על פי דעת כל המלכים יחד יוכל היות כדבר הזה, ואיככה תוכל ממשלת רוסיא לבדה לעבור על חק לא יעבור כזה? –. אחרי כן יעביר המארקיז רוח בקרת עזה על כל פרט ופרט מספר ברית סאן סטעפֿאנא ויתהפך ברוב תחבולותיו להוכיח כי הורסים הם כָּלִיל את שלום הפאַריזי, ואנחנו נציג בזה את תֹכֶן דבריו ומשפטי פיהו: ראש דבר יַראה לדעת כי אם תִּבָּנֶה על משואות תוגרמה ממשלה סלאווית גדולה ורחבת ידים כממשלת בולגאריא החדשה אשר תתפשט עד חֻפֵּי הים השחור וים התיכון ורוח ממשלת רוסיא תהיה הרוח החיה המתהלכת בכל אופניה ועל פיה יִשַּק כל דְבַר חק ומשפט, הלא אז תפרוש רוסיא את כנפי עֻזה על היַמים ההם ועל ארצות אשר על חֻפֵּיהֶן וִיבֻלַע בזה ליתר הממשלות האדירות באיירופא –. בארץ בולגאריא יֶשנם מחוזות ונפות רבות אשר רוב יושביהם נוצרים יְוָנִים הם, ואם יסורו אל משמעת הבולגארים, ירדו פלאים וְיִכְלוּ באפס תקוה. גם להיונים הרבים היושבים בעפירוס וטהעסאליא לא יעמוד רֶוַח והצלה ברב או במעט וגורלם יהיה רע כבראשונה, וזה לנו לְעֵד כי רוסיא דורשת רק טובתה ולא טובת הנוצרים הנגשים והנענים בתוגרמה האיירופית והאזית –. במקומות רבים בארץ בולגאריא אשר רוב יושביהם תוגרמים, יהיו התוגרמים ההם נתונים תחת ממשלת הסלאַווים שנואי נפשם, וממשלה כזאת תוכל לסכסך תוגרמים בסלאווים וסלאווים בתוגרמים ותתחוללנה פרעות ושערוריות וקנאות הדתות והארץ תִּשָחֵת וְתִמָלֵא מוֹטָה – . אם תשתרע ממשלת בולגאריא לכל אֹרך ים השחור מעֵבר מזה, ורוסיא תִּקח לה לאחֻזה את בעסאראביא הרומענית וחוף באַטוּם מֵעבר מזה, אז תַּסֵב רוסיא אליה את מסחר הים השחור ובכל עת יהי לאֵל ידה לסגור לפני כל יתר הממשלות את שערי המסחר לארץ פרס –. כסף הענושים אשר הֵטילה ממשלת רוסיא על ממשלת תוגרמה, רב ועצום הוא מאד ותוגרמה לא תוכל שֵאתו, ובעד הכסף ההוא תדרוש ממשלת רוסיא לתת לה נפות ומדינות מארץ תוגרמה. כי אחרי אשר לא הגבילה רוסיא את עת הַשִׁלֵם, תוכל לדרוש מאת תוגרמה בכל עת אשר תאבה לשַלם לה בכסף מלא או לתת לה מדינות אחדות מארץ ממשלתה לפי מכסת הכסף, ובאופן הזה תהיה תוגרמה משֻעבדת תמיד לרוסיא כמשפט הלוה למלוה ורוסיא תשלוט בה כאשר הנושה בהנשא בו –. ומי לא יראה, יוסיף עוד סאליסבורי לגזור אֹמר, ומי לא יראה כי דברי ספר הברית מסאן סטעפֿאַנאָ קולעים למטרה אחת: לִכְבּוֹשׁ את היוָנים ומשפטי חייהם תחת רגלי הסלאווים ומשפטי ממשלתם, להפריע את שווי המשקל בארָצות אשר על חֻפּי ים התיכון וים השחור ולהוריד מממשלת תוגרמה את עֻזה וכבוד משְרָתה בקאנסטאנטינאפעל? וממשלת אנגליא אשר אדירי חפציה בחֻפי תוגרמה וּבְמֵי יַמֶיהָ, לא תוכל לראות במנוחת לבב כי תוגרמה תסור אל משמעת ממשלה אחרת הָעוֹיֶנֶת את אנגליא ויש לאֵל ידה להכביד את אכפה עליה כי תתן מכשולים לפניה –. לאחרונה יודיע המארקיז סאליסבורי בשפה ברורה את מטרת ממשלת אנגליא אשר הציבה לה בהליכות דרכה, הלא כה דבריו: כל ישע וכל חפץ ממשלת אנגליא בהקאנפֿערענץ מקאנסטאנטינאפעל, היו: לחַדש את ממלכת תוגרמה על ידי תקונים וסדרים ומשפטים ישרים אשר ישים השלטון בארץ ממשלתו. כי באמת דרושים תקונים רבים וסדרים חדשים בתוגרמה לפי רוח הזמן, וממשלת השלטון תתן עֲרֻבָּה נכונה להממשלות האדירות באיירופא כי תוציא לאור את כל התקונים והסדרים ההם. וכל העמים השונים היושבים בתוגרמה יתענגו על רוב שלום ויחיו חיי נֹעַם ויהיו עבדים נאמנים להשלטון ובנים אמונים לארץ מולדתם. זאת היתה מטרת אנגליא בהקאנפֿערענץ ההוא, אך למֹרת רוחה היתה אז רוח אחרת לממשלת השלטון ולא שמעה לעצתה הטובה לטוב לה עד כי השתרגו עָלוּ על צוארה תלאות המלחמה כהיום הזה. ועתה לרגלי המקרים הרבים אשר נִקרו ויאתיו מאז ועד עתה, לא תוכל אנגליא להשיג את מטרתה על ידי האָפנים ההם אשר שָׂמָה לפני תוגרמה בהקאנפֿערענץ ההוא, ואָפנים אחרים דרושים כעת לחֵפץ מטרתה, ושִנוים רבים יחולו על הליכות חיי העמים היושבים בחצי אִי הבאלקאני לרגלי המקרים אשר התחדשו בימים האחרונים האלה –. אך גם עתה מטרת אנגליא היא כמאז: לכונן ממשלה ישרה וטובה בתוגרמה, לעשות שלום לה כל הימים ולהאיר אור הדרור על העמים היושבים בה –. ובסוף דבריו יאמר המארקיז סאליסבורי: ממשלת אנגליא חָפצה לתת ידה אל הקאנגרעס אם הֻגשו למשפטו כל פרטי ספר הברית מסאן סטעפֿאנא והיתה לאֵל ידו לחרוץ עליהם משפט וכל אשר ישפוט כן יקום וכן יהי, אך עתה אחרי אשר הודיע הנסיך גאָרטשאַקאָוו כי לא תגיש ממשלת רוסיא את פרטי דברי הברית לפני הקאנגרעס, תחשוב ממשלת בריטאניא את הקאנגרעס לא לעזר ולא להועיל להוציא על ידו את מערכי לבבה לטובת ארץ תוגרמה גם להדברים הדרושים לחֶפצי אנגליא.


99 §

על דברי ספר הגלוי הזה השיב הנסיך גאָרטשאַקאָוו דברים נכוחים ונאמנים להוכיח לעיני כל מלכי ארץ כי אך תנואות תמצא אנגליא על רוסיא, ואם יעבור על דברי המארקיז סאליסבורי רוח האמת, את כל דבריו ישא רוח. תֹּכֶן תשובת הנסיך גאָרטשאַקאָוו, הוא זה: על דְבַר ממשלת בולגאריא יאמר הנסיך כי ממשלת רוסיא לא חִדשה כמעט דָבָר לטובת הנסיכות ההיא יותר מאשר החליטו צירי הממשלות האדירות בהקאָנפֿערענץ מקאנסטאנטינאפעל, ורק את אשר דִברו הם בפיהם, מִלאה היא בידה, ואם הוסיפה תקונים אחדים לטובת הבולגאַרים אשר לא נזכרו אז בסוד הצירים ההם, הלוא גם המארקיז סאליסבורי הודה במכתבו הגלוי כי לפי המקרים אשר התחדשו בימים האלה, נחוצים ודרושים דברים אחדים להשתנות מכפי אשר היו לפני הימים האלה, לגרוע מהם או להוסיף עליהם לתועלת יושבי חצי האי הבאלקאני. ובאמת לא עשתה רוסיא כָּעֵת עִם בולגאריארק את אשר עשתה בשנת ה“א תק”צ (1830) לטובת רומעניא ורומעניא הלא היא מאז ועד עתה תחת חסות כל מלכי איירופא ולרוסיא אין כל יתרון עליהם בהלכות הנסיכות הזאת, וגם בממשלת בולגאריא לא תהי זְרֹעָה מֹשְׁלָה לה בכל משפטי המדינה. ומה גם אם מדינת דאָברודשא תסֻפח אל גבול רומעניא, הלא אז תבדיל רומעניא בין רוסיא ובין בולגאריא ותפריד כּליל אשה מעל אחותה. ועל דבר צבאות הרוסים הצובאים בבולגאריא מֶשך שנתים ימים אשר ממשלת אנגליא מתלוננת על זה, השיב הנסיך אמרים כי אין את לבב ממשלת רוסיא לתקוע בזה יתדה בבולגאריא כי אם לעצור בעד הבולגארים והתוגרמים לבל יתנפלו ברוח חמתם ונקמתם איש על רעהו וְשַׁמָה ושערורה תהיה בארץ, גם לְלַמד את בני הממשלה החדשה הזאת הליכות אנשי המלחמה למען תהי לאֵל ידם לגרש מפניהם אויב ולהיות מחסה עֹז לארץ מולדתם, ואם תראה ממשלת רוסיא כי הפיקה זממה לעשות סדרים בבולגאריא ולהכינה ולסעדה לבל תִּמוֹט לאֹרך ימים, אז תוציא את צבאותיה משם גם בטרם תכלינה שתי השָׁנים ההנה. שלום סאַן סטעפֿאַנאָ נָקוב רק בשם „מבוא אל השלום“ (פּראֶלימינאַרפֿרידען) ובשֵם זה הלא הגידה רוסיא בפה מלא כי היא לא גָזרה אֹמר ולא חרצה משפטה כי כן יקום השלום וכן יֶהִי מבלי להוסיף עליו או לגרוע ממנו דבר. גם להציב גבולות בולגאריא לא גָזרה ולא החליטה בפרט רק גלתה דעתה כי חפֵצה היא כי כל המקומות אשר רוב יושביהם בולגאַרים המה, לארץ בולגאריא יֵחשבו, ופקידי רוסים ותוגרמים יעברו בבולגאריא לארכה ולרחבה לראות את המקומות אשר רוב יושביהם בולגארים הם ועל פיהם יוָדע הדבר אל נכון. כי יִנָתנו חֻפֵּי יַמים לבולגאריא, החליטו כבר צירי מלכי איירופא בהקאנפֿערענץ בקאנסטאנטינאפעל, כי בלי חֻפֵּי יָם לא יִכּוֹן המסחור בבולגאריא. ואם יגיעו גבולות בולגאריא עד ים עגעאי להרחיב בזה מסחרה ולהאדירו, הלא אז תגדל בזה גם תועלת אנגליא ויתר הממשלות אשר ים התיכון גבולן, יותר מתועלת רוסיא הרחוקה מים עגעאי. ועל דבר הפחד אשר תפחד אנגליא כי ממשלת רוסיא תשים משטרה בארץ בולגאריא ועל פיה ישק כל דבר חק ומשפטי המדינה עד כי תהי רק היא השלטת בתוכה, יוכיח הנסיך גארטשאקאוו כי צֵל הרים תראה אנגליא כהרים, כי באמונה אֹמֶן לא שנתה ממשלת רוסיא בהנהגות ארץ בולגאריא מאומה מאשר היו בראשונה ולא שָׂמָה משטרי ארץ רוסיא בתוכה, רק הסירה את המסים העמוסים עליה והמעיקים תחתיה ועוד מוּעָקות ומצוקות כאלה אשר העיקו ואשר הציקו לה הפַּחות התוגרמים ויתר הפקידים העריצים. וכל אלה הוכיח הנסיך באמרי יֹשֶׁר וברוח אמת ויוציא כאור צִדקת ממשלת רוסיא כי רק שלום הבולגארים וטובתם כל ישעה וחפצה לא לשפוך רוח ממשלתה עליהם –. גם אין נכונה בפי שונאי רוסיא האומרים כי גם על עפירוס וטהעאסאליא תחפוץ ממשלת רוסיא להשתרר בכל אַוַת נפשה. כי אם החרש החרישה רוסיא ולא דִברה דָבר אֹדות המדינות ההן אשר רוב יושביהן יְוָנים, אז האשימו אותה כי מתאמצת היא להרים יד בני הסלאווים על בני היְוָנים, ואם דרשה רוסיא לתת גם להיונים משפטי החֹפש והדרור בהנהגת המדינה כמו להבולגארים, אז האשימו אותה כי יש את נפשה להרוס את כל ממשלת השלטון בתוגרמה האיירופית, ועל כן לא דרשה ממשלת רוסיא מממשלת תוגרמה רק לתת לעפירוס וטהעאסאליא את משפטי המדינה אשר נתנה לְאִי קרעטא כפי אשר שאלו ממנה הממשלות האדירות באיירופא, ולדרוש מידה רֶוַח והנחות גדולות מאלה להיונים יושבי המדינות ההן, תוכלנה הממשלות האדירות וגם רוסיא תִּלָוה להם בדבר הטוב הזה כי את שלום כל עַמי הנוצרים היא דורשת ולא תשים פדות בין סלאַווים ובין יונים –. בדברים כֵנים הֶראה הנסיך כי אין כל יסוד להחֶשׂד אשר תְּחַשֵׂד אנגליא את רוסיא כי מגמת פניה להיות שַׁלֶטֶת בים השחור, גם בדבר חבל ארץ רומעניא אשר תאבה רוסיא לספח אל גבולה הֶראה לדעת כי חֵפץ רוסיא היא רק לשוב ולקחת את החבל ההוא אשר נִקרע מארצה לפני שתים ועשרים שנה, ואין מקום לפחד אנגליא אשר תפחד פן תהיה בזה יד רוסיא רוממה במקום אשר יתחברו מֵי הדאָנוי עם מֵי ים השחור, כי משנת תרט“ז (1856) הפקידו כל הממשלות האדירות פקידים על המקום ההוא והם לא יניחו לממשלה אחת להיות רק היא שלטת שם, ומה גם כי כָּעֵת פרקה רומעניא עֹל תוגרמה מעליה ויצאה חפשית לנפשה להיות ממשלה מיוחדת ולפי הנראה יתרצו לה כל מלכי איירופא בדבר הזה, ואז הלא תשים גבול בינה ובין ממשלת רוסיא עד כי לא תהי לה יד במקום התחברות הדאָנוי וים השחור יותר מיתר הממשלות האדירות –. עיר באַטום וחֻפָּה היא דרושה מאד לחֵפץ רוסיא והיא לבדה הַשָׂכָר אשר תשיג בעד הוצאותיה הרבות מאד והעצומות אשר הוציאה על המלחמה הזאת, כי על ידה ירחב גבול המסחור הרוסי, גם היא לְמָעוֹז לה אם תקום עוד הפעם מלחמה. גם את המקומות הבצורות אשר באזיא התוגרמית (קאַרס ויתר ערי המבצר) הואילה רוסיא להביא תחת ידיה רק לבעבור עֲצוֹר רוח התוגרמים לבל יתפרצו בגבולות רוסיא בחרב מלחמה, ולמען לא תכבד על רוסיא העבודה לשוב וללכוד את המבצרים ההם בכל עת אשר יגורו התוגרמים מלחמת תגרה על רוסיא, וְלוּ הואילה ממשלת אנגליא כי יִשָׁארו המבצרים בידי התוגרמים, הלא היתה לה עת רצון לעשות זאת אם חָפצה להתחבר לרוסיא בדבר המעמאָראַנדום הברליני, ועוד הפעם בעת אשר שלחה רוסיא את הגראַף סוּמאַראקאָוו-עלסטאָן מלאכה אל חֲצַר הקיסר פֿראַנץ יאָזעף לעיר ווין. כי אז אם נועדו מלכי איירופא יחד להכביד את ידם על ממשלת השלטון התוגרמי לעשות את מועצות ציריהם אשר שָׂמוּ לפניה בהקאָנפֿערענץ בקאנסטאנטינאפעל, כי אז השכילה לְהִנָחֵם על קְשִׁי עָרפה ולשמוע עֵצה, ואז הגיעו כל המלכים למחוז חפצם להיטיב את מצב הנוצרים בתוגרמה בלי קְרָב ומלחמה ושֶׁפך דמי רבבות אדם כהיום הזה – ואם אז עמדה אנגליא מרחוק ומָשכה ידה מֵעֲשוֹת הדבר הטוב ההוא, הלא עתה אין לה כל צדקה להתיצב לפני רוסיא לשטנה אם היא מתאמצת לסוכך בעדה לבל תוסיף עוד תוגרמה לתגר בה מלחמה ולהוציא את בניה אל שְׂדֵה קטל – ואיככה תוכל אנגליא לחרוץ משפטה כי בקחת רוסיא את ערי אזיא התוגרמית ההן תביא נזק לסחר איירופא, אחרי כי שרים רבים היושבים ראשונה במלכות אנגליא הגידו פעמים אחדות לפני הימים האלה כי גם אם יבואו חֻפי ערזערום וטראַפּעזונט תחת ממשלת רוסיא, לא יגיע כל נֵזק להמסחור האיירופי –. ועל דבר כסף הוצאות המלחמה אשר נטלה רוסיא על תוגרמה, יאמר הנסיך גאָרטשאַקאָוו כי הכסף הרב ההוא מעט הוא לעומת הכסף והנפש אשר הוציאה רוסיא על המלחמה הזאת. ואם הכֹּפֶר ההוא יכבד על ממשלת תוגרמה מִנְשוֹא עד כי בגללו תקצר ידה לשַלם את חובותיה הרבות ליתר הממשלות האדירות באיירופא, הלא מודעת זאת לַכֹּל כי גם לפני המלחמה הזאת חדלה כבר ממשלת תוגרמה לשלם להנושים בה בגלל הפרעות ולא סדרים המתחוללות בהליכות דרכה כל הימים, אך עתה על פי דברי הברית אשר יצאו בסאן סטעפֿאנא לאור אם יתנו להם גם יתר הממלכות האדירות מַהְלְכִים בארץ, יש תקוה כי מהיום והלאה תהיינה עיני ממשלת תוגרמה ולבה על דרכיה ותתאושש לתקן כל מְעֻוָת ולעשות סדרים בכל מעגלותיה, להמעיט את הוצאותיה העצומות ולהרבות את הכנסותיה עד כי תהי לאֵל ידה בימים יֻצָרוּ לשַלם את נִשְׁיָה לכל הנושים בה. ובאמת זאת היתה מגמת פני ממשלת רוסיא, ועל כן לא יָעדה את מועד השלומים בעד הוצאות המלחמה אשר נטלה על תוגרמה, כי אם לא עשתה זאת, אז בבוא מועד השלומים ויד תוגרמה לא תשיג לשַלם בכסף מלא, לא תמצא דרך אחרת כי אם לתת לממשלת רוסיא את תבואות הנפות והמדינות אשר עליה להביא אל ידי נוֹשֶׁיהָ הישָנים או לתת לרוסיא מדינות אחרות מארץ תוגרמה בעד פָּרָשַׁת כסף ענושים ההוא. כי ממשלת רוסיא תשים לבה גם לתועלת ממלכות אחרות וגם לתועלת תוגרמה להָקל עליה משא השלומים. אולם אם אחרי כל הדברים והאמת האלה לא תחדל ממשלת אנגליא להביט על ממשלת רוסיא בעיני חֶשֶׂד, הנה אין עצה ואין תחבולה נגד חֶשֶׂד חִנָם –. אחרי כן השכיל גראטשאקאוו את פיהו ובהשכל ואמרי יֹשר הוכיח כי אחרי אשר גם המארקיז סאליסבורי אמר יאמר עם ספרו הגלוי כי לא טוב עשתה ממשלת תוגרמה בהאטימה אזניה משמוע להמועצות הטובות אשר יעצו לה מלאכי מלכי איירופא בעלי הקאנפֿערענץ ואחרי אשר שפתיו ברור מִללו כי עתה אחרי החליפות והתמורות והשתנות המקרים לרגלי המלחמה ונצחון רוסיא, דרושים שנוים גדולים בארחות הממשלה התוגרמית בארץ בולגאריא, שנוים אשר לא היו נחוצים לפני המלחמה הזאת, עתה תחשוב ממשלת רוסיא, למשפט ומֵישרים תשפוט כי אָפני שלום סאַן סטעפֿאנא דרושים הם לחֵפץ הנוצרים היושבים בבולגאריא גם לחפץ יתר עַמי הנוצרים יושבי תוגרמה האיירופית –. על תלונת סאליסבורי כי שלום סאן סטעפאנא יפיר את הברית הפאַריזית, ישיב הנסיך גראטשאקאוו כי את הברית ההיא הפירו מלכי הברית כבר לפני עשרים ושתים שָנה עד כי לא ישימו עוד המלכים את לבם אליה. ממשלת תוגרמה היתה הראשונה אשר הפירה את הברית ההיא ולא מלאה אחריה לתת להנוצרים היושבים בתוגרמה חֻקים טובים ומשפטי צדק. גם התחברות מאַלדאַוואַ וואַלאַכֿי לממשלה אחת בשם רומעניא, היא לַמְרוֹת דברי הברית ההיא אשר על פיה לא תחֻברנה הנפות ההן כל הימים ותתפרדנה אשה מאחותה. גם ממלכת צרפת עָברה את הברית ההיא בשַלחה בשנת תר”ל (1870) גדודי אנשי חַיִל מזֻינים לארץ סוריא. גם הקאָנפֿערענץ בקאנסטאנטינאפעל בשנת תרל"ו (1876) הפיר את הברית ההיא, כי על פיה אין לכל מלך רב ושליט המשפט להתערב בהליכות ממלכה אחרת פנימה. וגם זה מעט הפירה עוד ממלכה אדירה (אנגליא) את הברית הפאַריזית ההיא בשַלחה את צִיֶיהָ האדירים למֵי ים המאַרמאַרי – ומה יש עוד לאנגליא צדקה לזעוק על שלום סאן סטעפֿאנא? –. ולאחרונה יאמר הנסיך גאָרטשאקאוו כי אחרי אשר גם המארקיז סאליסבורי יאמר בפה מלא כי לעת כזאת נחוצים הם שִנוים רבים ותקונים גדולים בדרכי הממשלה בבולגאריא ולשנות לטוב גם את מַצָב יתר הנוצרים בחצי אִי הבאַלקאַני, מדוע לא הביאה ממשלת אנגליא עצה ולא עשתה פליליה במה יִוָשעו הנוצרים האומללים ההם ואיך ישֻנה מַצָבָם לטוב בתוגרמה האיירופית, ומדוע לא שָׂמָה לבה גם לרוסיא אשר לָחמה לבדה בתוגרמה ואין אחד ממלכי איירופא אִתָּהּ ואשר הוציאה בניה ואוצרות כספה על המלחמה הזאת לטובת הנוצרים, מדוע לא תשים לבה לבל תסבול נזק רב ועצום בעד התשועה אשר הושיעה להנוצרים העשוקים ההם? ומי יתן והואיל המארקיז סאליסבורי להשיב אמרים על כל הדברים האלה בספר גלוי לכל העמים, ותחת מְצוא תנואות ותואנות על דברי ברית סאן סטעפֿאנא, נעים היה לנו לשמוע מפיהו מה יָעצה ממשלת אנגליא איך להושיע את הנוצרים האובדים בבולגאריא ובכל נפות חצי אי הבאלקאני ומה הם האָפנים אשר על פיהם תוציא את עצתה הטובה ההיא לאור? – “.


100 §

ובראשון לחֹדש אפריל בבוא דבר המלכה וויקטאָריאַ אל השרים היושבים בשני בתי הפארלאמענט להזעיק את צבא חֵיל הרעזערווע ולהכינם בַּכֹּל ליום קְרָב ומלחמה, נועצו השרים ההם להשיב לה אמרים וּלְחַוֹת דֵעָם בשמיני לחדש ההוא, אך המלכה הקדימה לשלוח אליהם את ספר הקריאה אשר תקרא אל צבא חיל הרעזערווע ואל חֵיל האזרחים לְהֵחָלֵץ חושים ולהיות עתידים וערוכים ליום אשר תקדיש מלחמה על אויביה. וביום השמיני לחדש נמנו שרי הפארלאמענט וגמרו אֹמר על פי רוב דֵעוֹת להסתיר דבר המלחמה מעיני איירופא ולהודיע לכל יודעי העתים כי רק לעשות סדרים נחוצים בהליכות אנשי הצבא קראה הממשלה את אנשי חיל ההם להתאסף יחד. אך הלאָרד ביקאָנספֿילד לא כִּסה שִנאתו לרוסיא בְּמַשָׁאוֹן כשרי הפארלאמענט ההם, ובבית הפארלאמענט העליון דִבר גבוהה וכידודי אש שנאתו מפיהו התמלטו, וידבר כדברים האלה: „בעת כזאת אשר רעה גדולה נשקפה מצפון על אנגליא ועל איירופא כֻלה, לא ידעתי במה יצדיקו את נפשם האנשים ההם אשר הַמִשְׂרה על שכמם לְהָגֵן על ארץ מולדתם אם יֵשבו בחִבֻּק ידים ולא יעוררו את אנגליא לחגור חרבה על ירֵכה כאשר עשו כן כבר יתר ממלכות איירופא! ממלכת אנגליא מְיֻסֶדֶת היא על גבורת ישע יְמִין אבותינו ואֹמץ רוחם, והם הם הורישו לנו ממלכה כלילת יֹפִי ונאדרת בְּחַיִל וְחֹסֶן מאין כמוה תחת השמש. צאֶזאַר גם קאַרל הגדול לא משלו בארץ גדולה ורחבת ידים כארץ מורשתנו זאת. אניות מלחמה וְצִיִים אדירים אשר בידינו, עוברים הם ארחות כל יַמֵי התבל. בכל קצוי ארץ ואיי יַמים רחוקים יד אנגליא וזרוע עֻזה מֹשֶׁלֶת על גוים רבים ועצומים שונים בלשונותיהם, בדתיהם, במנהגיהם ובכל אָרחות חייהם, והיא בעֹצם יד ממשלתה תחַברם ורוחה תקבצם לעבוד אותה שכם אחד ותאיר אור הדעת במחשכי הארצות ההן. אחדים מהעמים ההם אוהבים אותנו על משפטי החֵרות אשר נָתַנו למו, ואחדים יְרֵאִים מפנינו וְיִשָׁמְעוּ לנו בידעם את רעם גבורתנו ואת כֹּחֵנוּ הגדול אשר על פיהם נגדיל את תורת הציוויליזאַציאָן בתוכם לטוב להם כל הימים, אך אם אוהבים הם אותנו או יראים מפנינו, מכירים הם ויודעים כי בני אנגליא נוצרו למשול ולהיות נגידים מְצַוִים לעמים רבים. ממלכתנו זאת, אדונַי הלאָרדים! מורשה קדושה היא לנו, ולא טוב נעשה אם רק אנחנו נאכל וְנָחוּשׁ מִפִּרְיָהּ וטובה. עלינו החובה להוריש אותה גם לבנינו אחרינו. ולעשות כזאת עלינו לְגַבֵּר חיָלים, לאַמֵץ ידינו, לשמור ארחות צדק ומשפט ומישרים וללחום בעד הסגֻלה היקרה הזאת בכל לבבנו ובכל נפשנו. ועתה אתם אדונַי! אני מודיע אתכם נאמנה כי ממזרח איירופא רעה גדולה נשקפת על ממלכתנו וסער מתחולל על ראשה יחול אם שרי הפארלאמענט ויתר השרים וראשי העם לא ימהרו ולא יחישו מעשיהם לתמוך בידי המלכה ולעזור לה להעביר את הרעה ההיא מארץ מולדתנו – “. הדברים הנמרצים האלה פָּעלו פעולה עזה בנפשות שרי הפארלאמענט וימחאו כף ויריעו תרועה גדולה וכֻלם פה אחד גמרו אֹמר להיות עוזרים ותומכים ידי המלכה להוציא את מזמות לבה לאור לשלוף חרב מלחמה על רוסיא, ובשבעה עשר לחֹדש אפריל באה פקודת המלכה לשרי מלכותה בארץ הודו לשלוח משם אנשי מלחמה אל אִי מאַלטאַ, ובתשעה ועשרים לחדש אפריל הרימו אנשי חיל ההם את פעמיהם מעיר באָמביי לבוא לאִי מאַלטאַ. ולשרי הצבא על אנשי החיל העתידים להִלָחם עם רוסיא, התעתדו הגבורים הנודעים השר נאַפיר והשר וואָלסעליי, הראשון היה שר הצבא במלחמת אנגליא באַביסיניען בשנת תרכ“ח (1868), והשני במלחמת אנגליא בחוף הזהב (גאָלדקיסטע) בשנת תרל”ד (1874).


101 §

כל אוהבי השלום באיירופא חרדו לרגעים פן תפרוץ מלחמה בין אנגליא ורוסיא, מלחמה אשר בכֹחה ועזוזה תרגיז מוסדות ארץ ותרעיש ממלכות תבל, אך יתר הממלכות עמדו מנגד ולא נתנו ידן לעזור במלחמה לאחת משתי הממלכות העצומות ההן. ממלכת עסטרייך-אונגארן, אף כי נמצאו בתוכה פלגות גדולות הנפלגות בדעותיהן, אלה עומדות לימין אנגליא, ואלה נצבות לה לשִטנה לא הכריעה אחת מהנה את כף המאזנים למלחמה ורק בדבר שפתים אך לא בעצה וגבורה למלחמה גָברו בארץ. ממלכת אשכנז לא אָצה גם היא להריק חרבה רק עָמדה על המשמר לראות איך יִפֹּל דָבר ויד מי משתי בעלות הריב תהי לאחרונה על העליונה, והנסיך ביסמאַרק, רב החובל אשר יחַבל תחבולות תמיד להוליך את אנית הפאָליטיק האשכנזית למחוז חֶפצו, הלא שפתיו ברור מִלֵלוּ כי לא יתערב בדברי ריבות ההם רק בְּתֹר איש ישר היודע פֵּשר דָבר (איין עהרליכֿער מאַקלער) כי ממלכת אשכנז תַּרְוִיחַ יותר ממלחמת שני איתני ארץ ההם בהתיצב מרחוק מאשר תרויח בהתערבה במלחמה ולעזור לאחד מהם. ממשלת צרפת ידעה מאד כי אם תפֻתה בחֶלקת לְשוֹן אנגליא לעזור לה לעדור במלחמה הזאת, תביא רעה לבני עַמָהּ ולא תשא מאומה בעמָלה. ולהראות לעיני כל העמים כי שלום לה עִם כל הממלכות וכל מגמתה רק שלום וידידות, קראה לכל יושבי תבל לבוא פאַריזה לחזות שם בנעם שער המצבה (וועלטאסוישטעללונג) אשר נפתח ביום הראשון לחֹדש מאיי. בארץ איטליא הלך המלך וויקטאָר עמנואל בדרך כל הארץ בתשיעי לחֹדש יאנואר בשנת תרל"ו (1876) ועל כסאו ישב בנו הָנאור הובערט וַיֵט לבו אל ממלכת אשכנז וממנה ראה ויעש גם הוא לבלתי התערב בדברי הריב והמלחמה אשר בין רוסיא ואנגליא, גם ידע מאד כי כֹחַ ידו ואוצר כספו דרושים יתר הרבה לחזק את בדק ארץ ממשלתו, להכין אותה ולסעדה, מאשר יעזור לממלכה אחרת ולצאת בצבאותיה בהלחמה ביום קְרָב, גם השר קאַיראָלי היושב ראש בסוד הסגנים במלכות איטליא, ראה כי לא עת היא להוציא את אנשי המלחמה מקרב הארץ ללחום את מלחמה עַם אחר בעוד אשר גדודים גדודים מיושבי הארץ משוטטים בה לארכה ולרחבה לפרוע פרעות ולהוליך את המון העם ארחות עקלקלות לַמְרות עיני כבוד הממשלה.


הקאָנגרעס הבערליני ופעולותיו.


102 §

כבר יודעים הקוראים כי סלע המחלוקת אשר על תעצומות עֻזו התפוצצו כל מועצות הדיפלאָמאַטים עד כי היו קִצרי יד להוציא את דבר הקאָנגרעס לאור, היה הדָבר אשר הִקְשתה ממשלת אנגליא לשאול מאת ממשלת רוסיא להגיש לפני משפט בעלי הקאנגרעס את כל פרטי השלום מסאַן סטעפֿאַנא והמה יחרצו עליהם משפטם בכל אַוַת נפשם, ורוסיא מֵאנה בצדק להשפיל כבוד נצחונה ועֻזה לפני שופטים כמוהם אשר אין להם המשפט לעשות כן לְהַמְנַצֵחַ. אך ממשלת רוסיא אשר כֹל ישעה וחֶפצה לבקש שלום ולרדפהו, בראותה כי סערת מלחמה נוראה תתחולל על כל אפסי ארץ איירופא לרגלי מחלוקת הלזו, נִכנסה עם אנגליא לפנים משורת הדין ומָחלה על כבודה וכבוד נִצחה ועֻזה, וברצונה הטוב הואילה לפרוש לפני הקאָנגרעס את כל פרטי אָפני השלום מסאַן סטעפֿאנא הנוגעים ליתר ממלכות איירופא, והתּירה את ידי הקאָנגרעס לשקול במאזני משפט את האָפנים ההם אם ישאו יחד עִם החפצים הדרושים ליתר מלכי איירופא ואינם נוגעים בנחלתם. ובכן יָצא דְבַר הקאנגרעס לאור, ובעיר מלוכת אשכנז כלילת ההשכלה באו חמדת כל הגוים ואדירי חכמי הדיפלאָמאַטיא וימלאוה כבוֹד והדר. מִימֵי הקאָנגרעס המהֻלל בעיר ווין, לא נראה עוד קאָנגרעס נעלה ונהדר בכבוד כהקאנגרעס הברליני הזה. זולת שלשה המזכירים האבירים אשר לשלשה הממלכות האדירות מצוקי איירופא, הלא הם: ביסמארק, גאָרטשאַקאָוו ואַנדראַסי, הופיע אל הקאנגרעס הזה גם הלאָרד הדיפלאָמאַט האבּיר והחכם הכביר ביקאָנספילד במַלאכות מְלֶכֶת אנגליא, הסגן הנודע וואַדינגטאָן ציר ממשלת צרפת, הסגן המשכיל קאָרטי מלאך מלך איטליא, השרים קאַראַטהעאָדאָרי ומחמד עַלִי צירי שלטון תוגרמה, ועוד דיפלאָמאַטים רבים אנשי שֵם אשר נִלְווּ אליהם, וגם צירי ממלכות אחרות במספר רב. וכל יודעי הליכות הפאליטיק הִכִּירו וידעו כי בִּבְחוֹר כל מלכי איירופא את עיר המלוכה ברלין למקום משכן כבוֹד האספה הנכבדה הזאת, ואת מזכיר הממלכה האשכנזית, הנסיך ביסמארק, לשֶׁבת ראש ולהיות ראש המדַברים באספה הזאת, אות נאמן הוא כי הפאליטיק האשכנזית אשר ביסמאַרק נוהג בה, רצויה היא להממלכות האדירות באיירופא ונותנות ידיהן תחתיה בעת ההיא. משלשה עשר יום לחֹדש יוני עד שלשה עשר יום לחדש יולי בשנת תרל"ו (1876) ישבו שרי הקאנגרעס כסאות למשפט להוציא כאור משפטם על ראשי האפנים משלום סאַן סטעפֿאנא אשר לפי דֵעם וּרְאוֹת עיניהם ישימו מוּעָקָה במתני שלטון תוגרמה ויכבידו עליו אכפם, ומלאכי קיסר רוסיא בראותם כי שרי הקאנגרעס נועצו לב יחדו להפוך משֹרש את אפני שלום סאַן סטעפֿאנא אֹדות גבולות בולגאריא ויתר הנסיכות בחצי אי הבאלקאני ואדות יתר חֻקי הדרור אשר נתנה להן ממשלת רוסיא בצדק ובמשפט, הרימו במרום קולם ולא אבו ולא שמעו אל משפטי הקאנגרעס בדברים האלה. אך אחרי ריב לשונות ומלחמת דברים, הִטו מלאכי רוסיא את לבבם מאהבת השלום אל החלטת הקאנגרעס אשר על פיהו יקטנו ויצרו גבולות בולגאריא מאשר הציבה לה ממשלת רוסיא בשלום סאַן סטעפֿאנא, וגבולותיה לא ישתרעו עד ים עגעאי כי אם עד הררי הבאלקאן ושם יִתַמוּ. בבולגאריא הצפונית ימשול נָסיך אשר יבחרו להם ראשי העם וגם הממשלות האדירות חפצו ביקרו להקימו עָל להיות שליט בארץ. רומעניא לא תסור עוד אל משמעת תוגרמה גם למשמעת כל מלך רב ושליט ממלכי ארץ, רק תהי ממשלה מיוחדת אשר אדירה ממנה יֵצא וְעָמַד ורָעה את בני ארצו כטוב וכישר בעיניו ובעיני ראשי העם וּמָגִנֵי הארץ. ולעומת זאת תתן ממשלת רומעניא חֻקה אחת ומשפט אחד – חק חֵרות הדעות ומשפט אזרח – לכל יושבי ארצה מבלי הַבְדֵל בין עַם לעם ומבלי פְּדות בין דת לדת, וגם ליהודים תְהי זכות אזרח וחֵלק ונחלה במשפטי המדינה ולא תפליא עוד ביניהם ובין יתר העמים. גם על אֹדות הסכסוך אשר בין רוסיא ורומעניא על דְבר חבל ארץ בעסאראביא אשר נקרע בשלום פאריז מרוסיא ונספח לרומעניא, מצא הקאנגרעס פשר דָבר השָוה לשתיהן, ויחרוץ משפטו כי רומעניא תשיב לרוסיא את חבל הארץ ההיא, ובעד זה תספח לה רומעניא נפות אחדות מבולגאריא הצפונית אשר על נהר דאָנוי היָמין. אך רומעניא הקשתה את ערפה והאטימה אזניה משמוע בקול הקאנגרעס, גם התעשקה ימים רבים עם ממשלת רוסיא על דְבר מבצר אַראַב טאַביאַ אשר בקרבת סיליסטריא, אף לא חָפצה לתת ליהודים משפטי אזרחים, כי רִשעת הפֿאַנאטיזמוס קשורה בלב הרומענים ותשים קיר ברזל בין היהודים ובין משפטי אדם, גם קִנאת איש ברעהו על אֹדות המִחיה והכלכלה, גָברה בתוכם וצרה עינם לְהַשְׁוֹת את היהודים אליהם בכל חֶפצי החיים, ורק אחרי אשר הכבידו אֵילי הקאנגרעס את ידם עליהם, רק אז נלחצו להתרצות אליהם בדבר היהודים לתת להם משפטי אזרחים. אך גם אז התהפכו בתחבולותיהם ויערימו עָרמה לבלתי תֵּת המשפט ההוא כי אם לבני עֲלִיָה אשר הון ועֹשר בביתם ואשר ימצאו בהם חֵפץ, וכל המון היהודים עשוקי משפט עד היום הזה. עוד חָרץ הקאנגרעס משפטו כי כל המבצרים על נהר דאָנוי בארץ בולגאַריא, אשר עד הימים ההם היו מחסה עֹז לתוגרמה, המבצרים ההם יֵהָרֵסוּן ולא יִבָּנו עוד. בולגאריא הדרומית או רומעליא המזרחית תִּשָׁאֵר תחת ממשלת תוגרמה כבראשונה ורק שַׁליט (גוּבערנער) נוצרי יהי שם קְצין עָם וימי פקודתו לא ימָשכו יותר מעשר שנים ואז יקח אחר פקודתו, והשליט ההוא יבֻחר על פי השלטון גם מטעם מלכי איירופא האדירים. וגם שם יתן השלטון משפטי אזרחים לכל יושביה בלי פדות בין עם לעם ובין דת לדת, וצירי מלכי איירופא היושבים בקאנסטאנטיאפעל, יפקחו עיניהם וישימו לבם על הסדרים החדשים ההם לבל יהיו רק דְבר שפתים –. בחלק בולגאריא אשר נקרע מתוגרמה והיתה לנסיכות חדשה ובעלת דרור, הֻקם מטעם ממשלת רוסיא לנָגיד ומצַוה השר האביר ורב פעלים דאָנדוּקאָוו-קאָרזיקאָוו, אשר מִלא את מקום הנשיא הנודע טשערקאַסקי, אחד מראשי מָגִנֵי ארץ רוסיא, אשר נאסף אל עַמיו ביום אשר יצא שלום סאַן סטעפֿאנא לאור. והשר ההוא חגר בעז מתניו להחיות את הנסיכות החדשה הזאת מערֵמת עֲפר הריסותה, להאיר אור הדעת עליה, לָשׂוּם בה סדרים ומשפטים וחֻקים צדיקים ולהעלותה על גרם המַעלות כאחת הארצות הנאורות באיירופא עד אשר תצלח לממשלה כמוהן.


103 §

בשלום סאַן סטעפֿאנא, לא נָטתה ממשלת רוסיא קָו על הליכות באָסניא והערצעגאווינא ועל ארחות דרכיהן בימים יֻצָרוּ, ואף כי מהן יצאה אש המלחמה בתחִלה והאש ההיא פרצה עליה פרץ והתלקחה בכל ארצות הבאלקאן והרגיזה גם כל יתר ארצות איירופא, ואם לא ישֻנו משפטי הממשלה בתוכן מן הקצה אל הקצה ויד תוגרמה תהי שלוחה בהן כבראשונה, תהיינה כהרי שרֵפה העתידים בכל עת להפיץ מתוכם להבות אש לחֶרדת עמי איירופא גם בימים הבאים, בכל זאת לא חָפצה ממשלת רוסיא לשית ידה עליהן ולעשות גם בתוכן משפטי ממשלה חדשים כאשר עשתה בבולגאריא, יען כי הארצות ההן נשענות על גבול ממשלת עסטרייך-אונגארן הלוטשת עיניה עליהן כל הימים, ורוסיא התהלכה בשלום ובמישור עם ממשלת עסטרייך כעם כל מלכי תבל וַתִּמָנַע מֵהִכָּנֵס בגבולה ולהתערב במשפטי הארצות ההן. אך נשיאי סערביא ומונטיניגרא התנשאו אז ויתברכו גם בלבבם גם הרהיבו בנפשם תוחלת ותקוה לסַפח את הארצות ההן לגבולות ארצות ממשלתם ולהיות שליטים ונשיאים גם עליהן ככל אַוַת נפשם באין מפריע. אולם לא כאשר קִווּ כן היתה. כי אֵילי הקאנגרעס מִלאו את ידי קיסר עסטרייך לשלוח עִזוז וְחַיִל אל הארצות ההן וְלָשׂוּם מִשְׁטָרוֹ בתוכן לבל תוסיפנה לִקְדוֹח אש המלחמה לחרדת איירופא. ויהי בְהִשָׁמַע הדבר הזה בעסטרייך ואונגארן, ויתיצבו רבים משרי העם ומגני הארץ לשטן לו. באונגארן הגישו שרי העם את עצמותיהם לפני ממשלת הקיסר והוכיחו בדברים כי אוצר המלחמה דָלַל מאד מנְשוא את ההוצאות הדרושות לחֵפץ הממשלה, ומה גם כי בימים ההם גָאֹה גאו מֵי נהר טהייס ושטפו ועברו על כל גדותיו ויציפו את עיר סעגעדין ועוד מקומות רבים באונגארן והנזק היה רב ועצום ואלפי משפחות נשארו בְּעֵרום ובחֹסר כֹּל, וטוב טוב להחיות ברעב את האֹבדים והאומללים ההם מֵפַזֵר כסף תועפות לָרֶשֶת מִשְׁכָּנוֹת לא להם. גם בעסטרייך התקוממו אנשים רבים להחלטת הקאנגרעס הזאת ובראשם האיש הנודע בשם ד“ר הערבסט אשר דבריו נשמעים בהליכות המדינה. אך הממשלה לא שתה לבה אל כל דבריהם, והיא באחת ומי ישיבנה? וממשלת תוגרמה שָמעה כי זרים נוגעים בנחלתה ונפשה יָרעה לה אך שָׂמה יד לפה ולא השמיעה במרום קולה, כי לא הרהיבה בנפשה עֹז לְהַמְרוֹת את אִמרי אֵילי הקאנגרעס מלאכי מלכי איירופא האדירים ולצאת בחרב על קיסר עסטרייך ההולך בעצת המלכים ההם לעשות סדרים בארצות הנרעשות ההן בְּחַיִל וּבְכֹחַ הזרוע. וקיסר עסטרייך מִלא עד מהרה את ידי שר הצבא הגענעראל פֿיליפאָוויץ להרים פעמיו בראש שנים עשר אלף אנשי חיל לארצות באסניא והערצעגאווינא ועמהם המון שרים ופקידים יודעי דתי המדינות להקים בארצות ההן חֻקי צדק ולעשות שם סדרים חדשים לפי רוח העמים הנאורים בימים האלה. ובתשעה ועשרים לחֹדש יוני בשנת תרל”ח (1878) בעצם היום ההוא בבקר צלחו צבאות עסטרייך את נהר סאַוואַ ויציגו כפות רגליהם על אדמת באָסניא ושר הצבא שלח לפניו קול קורא אל הנוצרים והמחמדים יושבי הארצות ההן, לאמר: אזרחי באסניא והערצעגאווינא! צבאות קיסר עסטרייך באים היום בגבול ארצכם, לא כצרים ואויבים השואפים לבלוע חיל זרים ולרשת משכנות לא להם, כי אם בְתֹר אוהבים נאמנים ובעלי ברית אשר מגמת פניהם להשבית מדינים ולָשום קֵץ אל המהומות והפרעות אשר עוררו מלחמת האזרחים בקרבכם וחרב איש היתה ברעהו. נפש הוד הקיסר יָרעה לו למראה המהומות והמבוכות המתחוללות בארצות הנשענות על גבול ארץ ממלכתו ומרגיזות גם את ארצות שכניהן. הוד כבוד הקיסר התעצב אל לבו בראותו כי הִנכם עשוקים ורצוצי משפט, ויוציא דְבר מלכות מלפניו להוציא אתכם מתחת סִבלות עושקיכם ולהושיע לכם תשועה נצחת, ועל כן שלח אליכם את צבאות גבוריו להשיב בגבורות ישע ימינם את השלום והמנוחה אשר גלו מכם זה ימים כבירים. התלאות הרבות אשר השתרגו עלו על צואר השלטון אדוניכם, השיבו אחור ימינו גם הכשילו כֹחו עד כי אין לאֵל ידו להביא עליכם את ברכת השלום ואת המנוחה השלֵמה אשר אתם מבקשים, וַיַתֵּר את ידי הוד קיסר עסטרייך ידידו ואיש שלומו להושיב בצבאותיו את ארצותיכם עד אשר יעשו ועד אשר יקימו את מזמות לבבו להאיר אור חדש על יושבי הארצות האלה באין הַבְדֵל בין עם לעם ודת לדת. ועוד הפעם הנני מגיד לכם כי לא חרב מלחמה נביא אליכם רק שלום אמת ומנוחה שלֵמה, צדק ומשפט ומישרים. כל איש ואיש ילך בשם אלהיו ובהליכות דתו ואמונתו כבראשונה, גם לא נהיה עליכם למשא ולא נקח מידכם מאומה חִנם אין כסף רק בכסף מלא נְשַׁלֵם בעד כל מאכל אשר יֵאָכֵל ובעד כל חֵפץ הדָרוש לנו“. כדברים הלאה דִבר שר צבא עסטרייך על לבות יושבי באסניא והערצעגאָווינא, אך הם לא אבו ולא שמעו לו, כי נפשם ידעה מאד כי על אף שלטון תוגרמה אדוניהם ועל חמָתו פרצו צבאות עסטרייך בגבולם חבל נחלתו, ויתרגזו ויתקצפו ויתעתדו להתיצב לפני העסטרייכים בזרוע חשופה ובמלחמות תנופה. כי בעלי דת מחמד היושבים בארצות ההן ככל אחיהם איבת עולם להם על הנוצרים וקנאת דתם לא תתן אותם לְלַמֵד עליהם את בעלי דת נצרת אַלוּף לראשם, וגם הסלאַווים הנוצרים התקוממו על העסטרייכים ובכל עֹז חתרו לגרש אותם מפניהם, כי גם נפשם בָּחלה בממשלת עסטרייך ולא אבו לשאת עליהם עֻלה ולָסור אל משמעתה, ולבם לא צפון משכל כי רק בפיה ובשפתה תדבר ממשלת עסטרייך שלום ובקרבה תשים אָרבה לקחת את באסניא ןהערצעגאווינא בחֹזק יד למורשת עולם –.


104 §

וצבאות עסטרייך, אשר נוספו עליהם עוד גדודים רבים עד כי היה מספרם כמאת אלף איש, עברו קוממיות את נהר סאַוואַ ויבואו עד עיר בראדא התוגרמית, והנה שרי העיר ושרי החיל התוגרמים הגישו אל שר צבא עסטרייך דברי ספר מאת השלטון אשר יתאונן בו על ממשלת עסטרייך אשר שלחה צבאות אנשי מלחמה לפרוץ בגבול תוגרמה היושבת לבטח אִתה. אך פֿיליפאָוויץ שר צבא עסטרייך לא קִבל את ספר תלונת השלטון ויצו לצבאותיו להרים פעמיהם הלאה נכח עיר סעראיעווא בירת סערביא. ואחד הקנאים מבעלי דת מחמד ושמו האַדזשיא לאָיא הרים נֵס הַמֶרֶד אל הסערבים ומהרה קל נהרו אליו המונים המונים מהתוגרמים וגם מהנוצרים הסלאַווים וגם אנשי חַיִל מצבאות תוגרמה נִקבצו באו תחת דֶגל המורד ההוא ויעשו כלם אגֻדה אחת ויתיצבו לשטן בדרך העסטרייכים, וכל ימי חֹדש אויגוסט וחֹדש סעפטעמבער בשנת תרל"ח (1878) התחוללו מלחמות כבֵדות בין צבאות עסטרייך ובין גדודי באסניא ודמים רבים נשפכו ארצה. המלחמה הראשונה היתה על יד עיר מאגלאי אשר הרים תלולים וצורים וכפים וסלעים סביב לה ושם הסתתרו גדודי המתקוממים מעיני העסטרייכֿים ועקבותיהם לא נודעו, ועל כן באו גדודים אחרים מהעסטרייכים בתוך העיר שאננים מפחד רעה ואנשי העיר התחפשו כאנשי שלומם ובעלי בריתם. אך כמעט פתאם לפתע החלו כל אנשי העיר להמטיר עליהם זיקים חצים ומות מכל גגות הבתים ומכל החלונות, גם בחוצות וברחובות נלחמו בם ומכל עֵבר ופִנה ירו עליהם כדורי שחת וחללים רבים נפלו מגבורי חֵיל עסטרייך ורבים מהם הֻכּוּ בפצעים אנושים ושאריתם נסו בשבעה דרכים ורק מְתֵי מעט הִתמלטו בעור שניהם ויבואו אל המחנה הגדולה. וביום המחרת הסתערו העסטרייכים שנית להתנפל על עיר המורדת ההיא ומספר אנשי המלחמה היה אז רב ועצום מבראשונה, אך המורדים התנפלו עליהם בדרך הליכתם ויפילו בהם עַם רב, ובבואם העירה ראו כי עזובה היא באין יושב, כי כל יושביה עזָבוהו וינוסו ויפוצו על ההרים. ובששה לחֹדש אויגוסט התלקחה מלחמה עזה בין צבאות עסטרייך ובין המתקוממים אצל עיר טראַווניק, והמלחמה נמשכה תשע שעות רצופות, ובשתי המחנות העצומות נפלו ונפצעו המונים המונים, והמתקוממים אשר ראו כי העסטרייכים רבים מהם במספר, נסוגו אחור ממקום המערכה להתנפל עליהם שנית ובמקומות אשר לא יְפַללו כי שם אויביהם נְחִתִּים. אמנם בכל גבורות המתקוממים ובכל אֹמץ לבם בהִלָחמם ביום קְרָב, לא יכלו לעמוד לפני צבאות עסטרייך אשר עוררו את גבורתם כבימי קדם, ואחרי אשר התגברו צבאות הגענעראל פֿיליפּאָוויץ על המתקוממים אצל עיר מאגלאי, נשאו את רגליהם אל סעראַייווא עיר הבירה להוריד ממנה עֻזה ולהבקיענה אליהם. אך אצל עיר שעפצע פגעו במחנה כבדה מאנשי חֵיל המתקוממים הנאזרים בגבורה וכלי תותח רבים להם, ועד מהרה התחוללה סערת מלחמה ביניהם אשר התעודדה כיום תמים. פעם היתה יד המתקוממים על העליונה ויריעו אף הצריחו תרוּעת נצחון, ופעם גָברו צבאות עסטרייך וידם בעֹרף אויביהם, אך לאחרונה נָצחו העסטרייכֿים את המתקוממים ויבואו בשערי הבירה וילכדוה. מעיר שעפצע הגיחו צבאות עסטרייך לעומת עיר סעראייעוואַ הבירה. אך שר הצבא הגענעראל פֿיליפאָוויץ נֶעצר בהליכתו ולא שָטַף במרוצתו כאוַת נפשו, כי בשורה לא טובה הגיעה לאזניו ורפו ידיו, וזה הדבר. הגענעראל שאפארי הַמְפַקֵד צבא המחנה האגף השמאלי מצבאות עסטרייך, עבר בראש אנשי חילו בגבול באסניא וילך בצעדי און הָלֹך וקרוב אל המחנה הראשי אשר תחת יד שר הצבא פֿילאפאָוויץ, ובהגיעו עד עיר טולזא התחתונה, פגע בגדודי המתקוממים ומלחמה עזה התלקחה ביניהם והתוגרמים המתקוממים ועוזריהם, התאזרו עֹז ויטו ידם על העסטרייכֿים וַיַכום ויכתום עד אשר נלחצו לִפְנוֹת לפניהם עֹרף ולנוס מנוסת חרב מפני אויביהם, והמתקוממים רדפו אחריהם בחרב נוקמת וַיְזַנְבוּ את כל הנחשלים אחריהם וישללו שלל רב ולא שָבו מרדוף אחריהם עד הגיעם לעיר גראַטשאַניצא, וגם אז לא הונח להם, כי גדודי התוגרמים הדולקים אחריהם השיגו אותם ויוסיפו להִלָחם בהם בסערת גבורתם, והעסטרייכֿים אשר כלתה אליהם הרעה וגם הצידה אשר עשו להם הָלַך הָלֹך וחסר, נסוגו אחור במנוסה ובבהלה עד העיר דאבאי אשר על שפת נהר באָסנא. וכשמוע הגענעראל פֿיליפאוויץ את דבר המגפה הזאת אשר היתה במחנה אגף השמאלי, לא קם עוד רוח בו לשטוף הלאה במלחמה עד אשר תכרות ממשלת עסטרייך ברית עם ממשלת שלטון תוגרמה אשר הניחה מכשולים על דרכו ואין לנטות מפניהם על ימין או על שמאל, ואז תהי לאֵל ידו להוציא את מזמות לבב ממשלתו לאור. והשר אנדראַסי אשר רוחו מתהלכת בכל אופני הליכות המלוכה בעסטרייך ואשר מיָדוֹ היתה גם המלחמה הזאת בארצות באָסניא והערצעגאווינא, בראותו כי כל גבורות צבאות עסטרייך ונצחונותיהם עלו בתהו ואבדו על ידי המגפות אשר נִגפו לפני אויביהם במלחמות טולזא וגראטשאניצא, חִבל תחבולות להטות את לב שלטון תוגרמה לכרות ברית שלום עם ממשלת עסטרייך. כי עֹז בידו להקים את סערת המלחמה בבאסניא לדממה, כי גם אחרי נִפְּלוּ פלָאים במלחמותיו עם רוסיא, ועוד כבודו חדש בעיני התוגרמים ואחרי דבריו לא ישנו.


105 §

ובין כֹה וכה הרהיבו גם יושבי הערצעגאווינא בנפשם עֹז ועצה וגבורה למלחמה וביום חמשה עשר לחֹדש אויגוסט התחוללה מלחמת תגרה בין החלוץ מצבאות עסטרייך ובין גדודי המתקוממים אצל עיר לוביגי, והעסטרייכֿים נגפו לפני המתקוממים, לשוא דָאו חמשה גדודים מצבאו מחנה עסטרייך הגדולה לעזור לאחיהם במלחמה, כי הם לא יכלו עֲמוֹד לפני אויביהם הרבים והעצומים ויסוגו אחור ותהי להם נפשם לשלל. ובבאָסניא הוסיפו המתקוממים לעשות חיל ומספרם הָלָך הָלֹך וגדול, גם המון רב מבני הנוצרים נלוו אליהם ושלשים באטליאָנים מצבאות תוגרמה וכֻלם יחד התאספו על יד עיר ביעלא-לאָוואַץ וזרועם חשופה וחרבם שלופה למלחמת תנופה. אך ממשלת עסטרייך שלחה אנשי חיל חדשים במספר רב לתת עֹז ותעצומות לשר צבאה פֿיליפאוויץ ויתר שרי הצבא לבעבור תהי לאֵל ידם לבַצע את כל מעשיהם בארצות המתקוממים, ואז התגבר הגענעראל שאפארי על גדודי המתקוממים אשר צָרו צעָדיו עד הימים ההם ויפיצם ויניסם מפניו, וביום תשעה עשר לחֹדש אויגוסט הקריב הגענעראל פֿיליפאוויץ את צִבאות גִבוריו אל חומות סעראייעוואַ הבירה ויצו להרעים בכלי תותח ולהרעיש חומותיה, אך המתקוממים התאזרו גם הם עֹז וגבורה וירעימו בכלי תותחיהם גם הם כל היום וכל הלילה ההוא והִרבו חללים בצבאות לוחמיהם והֶעצימו הרוגיהם ופצועיהם. אמנם לאחרונה חִתְּתָה גבורת המתקוממים ונשברה זְרֹעָם ולא יכלו עֲמוֹד לפני גבורי העסטרייכֿים הרבים והעצומים מהם גם במספר, חדלו קולות כלי תותחיהם, שָקעה אש כלי נשקם ורפו ידיהם, והעסטרייכֿים הריעו תרועת נצחון וחֵיל הרגלי פרצו שער ויבואו בתוך העיר, אך המתקוממים עלו על גגות הבתים וימטירו כדורי מות על ראשי המנַצחים גם ירו עליהם בעד החלונות, גם בחוצות העיר ובשוָקים וברחובות סַבו המתקוממים את העסטרייכֿים וכאריות ודֻבים שַׁכולים נלחמו בהם ויפילו מהם עַם רב, וגם הנערים והנשים והזקנים והחולים חגרו שארית כֹחם ואונם ובחֵמה שפוכה התנפלו על אויביהם. אז עלתה חמת העסטרייכֿים עד להשחית וישתערו בזעם אפם על המתקוממים ויעשו בהם הֶרֶג רב ואַבדן, גם התפרצו לתוך הבתים ויהרגו את לוחמיהם וַיְבַתְּקוּ את כל הנופל בידם בחרבותיהם, ותרועת המלחמה הקיפה את כל הכִכר מסביב ואנקת חללים ומדֻקרים מִלאו את כל פִּנות עיר הַהֶרַס. אך לאחרונה גברו העסטרייכֿים וילכדו את העיר ואת מצודתה והמתקוממים התמלטו בעור שניהם ויתפזרו לכל רוח, והמנצחים פרשו נֵס ממלכתם על חומות העיר וַיֵאחזו בתוכה.


106 §

בבוא הבשורה לעיר ווין כי לכד הגענעראל פֿיליפאוויץ את סעראַייעווא בירת באָסניא, היתה אורה ושמחה לממשלת עסטרייך ולכל ראשי עַם הארץ ויאמינו כי בא הקֵץ להמלחמה הזעומה ההיא והמתקוממים לא יוסיפו עוד להרים ראש ויתרפסו תחת עֹל מלכות עסטרייך. ובמִדה ההיא אשר שָמחה ממשלת עסטרייך, התעצבה ממשלת תוגרמה אל לבה בשמעה כי נלכדה עיר הבירה ההיא בידי העסטרייכֿים, ותחת אשר עד הימים ההם דרשה מאת ממשלת עסטרייך לכרות עמה ברית על פי אָפנים אשר לא לכבוד הם לעסטרייך, תחת זאת דִברה בלשון אחרת וַתְּבַקֵש שלום על פי תנאים נאותים לממשלת עסטרייך, גם הִצדיקה את נפשה באָמרה כי היא לא היתה נסבה להַמֶרד אשר פָּרַץ בבאסניא והערצעגאווינא, כי יושבת היא לבטח עם עסטרייך ודורשת שלומה כל הימים. וגם ממשלת עסטרייך חָפצה בסֵתר לבבה לבוא במסורת ברית השלום עם תוגרמה לבעבור עֲשוֹת קֵץ למלחמת המתקוממים בבאסניא והערצעגאווינא, כי גם אחרי אשר לכדו צבאות חילה את סעראייעווא, לא נכנעו עוד המתקוממים, ונהפוך הוא כי עוד הוסיפו לְגַבֵּר חילים ולהתאזר עֹז לעשות מלחמה ונקמה באויביהם, ובמספר רב ועצום התאספו בעיר נָאָוויא באַזאַר ובעיר מיטראוויצא ויעמדו הָכֵן וערוכים בַּכֹּל למלחמה. וגם בהערצעגאווינא אשר שׁם היתה תמיד יד חיל עסטרייך על העליונה, גם שם לא קָם עוד סער המתקוממים לדממה ועוד ידם נטויה לחַדש שם ימי קְרָב ומלחמה ביתר עָז בעזרת אחיהם הסלאווים אשר סביבותיהם השואפים גם הם להָניד את רגלי העסטרייכֿים מארצות חֲצִי אִי הבאלקאַני.


107 §

סוף דבר אחרי אשר השתרגו תלאות רבות ומלחמות עזות על צבאות חֵיל עסטרייך בתגרת ידי המתקוממים בבאסניא והערצעגאווינא, הצליחה ממשלת עסטרייך לבַצע את כל מעשיה בארצות ההן. כי נכבשו הארצות המתקוממות תחת ידיה והֶעבירה רוח משפט ורוח ממשלה חדָשה עליהן, וַיָשֹׁכּוּ מֵי המֶרד. וגם ברית השלום בין עסטרייך ותוגרמה יצאה בשנה הבאה לאור (באחד ועשרים יום בשנת תרל"ט 1879) ועל פיה הושיבה ממשלת עסטרייך את נאווייא באזאר בצבאות אנשי חילה, אך לעומת זאת נשאר שֵׁם וְצֵל מלוכה לשלטון תוגרמה בבאסניא והערצעגאָווינא אף כי באמת רק קיסר עסטרייך הוא השליט בארצות ההן ורק דבריו נשמעים בכל הליכות המדינה ובכל החֻקים והמשפטים להעמים היושבים שם. אם תראה ממשלת עסטרייך שָכר לפעולתה בארצות ההן ואם יהי השָכר ההוא דֵי שלומים להנֵזק אשר בא עליה לרגלי המלחמות אשר נלחמה בארצות ההן, ימים ידברו, כי בדברים כאלה אין אתנו יודע מה יֵלד יום –.


108 §

והנה אחרי אשר ממשלת עסטרייך ועוד ממשלות אחדות נשאו מְלֹא חפנים ברכה מאת הקאָנגרעס הברליני, ישוב הלאָרד ביקאנספֿילד היושב ראשונה במלכות אנגליא בידים רֵקוֹת לארצו ולא יראה שָכר טוב לפעולתו? הן אמת כי בכל המלחמות הנוראות אשר התחוללו על אֹדות השאֵלה המזרחית לא הוציאה אנגליא להורג בניה ודמֵי אנשי חֵילה לא שֻפכו על מרומי שְדֵה קטל. וכל עלילותיה ותחבולותיה אשר עוללה ואשר חִבלה בידים מהירות, היו רק להַמשיך את ימי המלחמה ולהֶרב הרוגיה ולהעצים את חלָליה מבלי עֲזוֹר לממשלת תוגרמה ברב או במעט, אך אנגליא הוציאה כסף רב מאוצרה על המלחמה ההיא להוציא את מזמות לבבה לאור, וממשלה רוכלת כל העמים ועושָה מסחר וקנין כאנגליא, הלא תחפוץ לשאת פרי וּלְהַרְוִיחַ מִכַּספה אשר תוציא מידה? ומה השתומם הקאנגרעס וכל מלכי הארץ בהִוָדע להם כי ממשלת אנגליא עשתה בַמחשך מעשיה ותכרות בסֵתר ברית שלום עם ממשלת תוגרמה ואָפני הברית הם כי ממשלת תוגרמה תתן לאנגליא את אִי כפתור (ציפערן) לאחוזת נחלה, גם הבטיחה לה לעשות תקונים גם באזיא הקטנה והנָחה להנוצרים היושבים בתוכה. ולעומת זה הבטיחה אנגליא לתוגרמה לעזור לה לבל תגע יד בכל נפותיה אשר בארצות המזרח. ועל פי הדברים האלה נתנה אנגליא עֹז ותעצומות לסַחרה הכביר על יַמים רחוקים ולהיות היא לבדה השלטת בסחר מצרים, ערב והודו, ואניות סוחריה גם אניות מלחמתה תשוטטנה בְּיַמֵי התבל ביתר עָז מבראשונה –.


תוצאות הקאנגרעס הברליני.


109 §*

הקאָנגרס הברליני הִרעיש ברוב גֻדלו את כל אפסי איירופא ורבים וכן שלמים מיודעי בינה לעתים האמינו כי עֹז בידי מלאכי המלכים האדירים היושבים ראשונה בסוד הקאנגרעס הנאור הזה, וגבורה בימין אנשי מופת ההם, יועצי פלא וחכמים מחֻכמים בהליכות המדינה ורזי עולם הפאָליטיק, להאיר אור חדָש על מַחשכי השאֵלה המזרחית, להקים סערות השערוריות בתוגרמה האיירופית לדממה, להרגיע לעמים הנִרעשים והנגָשים בארץ הקדם, להציב גבולות חדשים להעמים העצומים ולהביא שלום אמת ומנוחה שלֵמה תחת השמים. וכל הנפלאות הגדולות האלה יעשו שרי הקאנגרעס רק ברוח חכמתם ומוצא שפתם ולא יהיה פוצה פה ומצפצף על כל משפטי פיהם. אך לא ארכו הימים אחרי סְתוֹם חֲזוֹן הקאנגרעס, ותפקחנה עיני האנשים אשר האמינו בנפלאותיו ויראו כי שָׁגו ברואה ולא כאשר האמינו כן היתה. אמנם כן כי הפליא הקאָנגרעס לעשות, ותושיה לרוב עשה עד כי באמת יֵאות לו פאֵר וכבוד וְלִוְיַת חֵן וזֵר תהִלה, אך התקוה אשר קִווּ אוהבי השלום ואוהבי אדם כי הוא יביא ברכת השלום לכל העמים ולא ישא גוי אל גוי חרב לאֹרך ימים, תקותם זאת נכזבה. הן אמנם בא הקץ אל המלחמה הנוראה אשר התחוללה בתוגרמה האיירופית ובאזיא הקטנה ושני העמים העצומים עשו שלום ביניהם, אך השלום ההוא לא על פי הקאָנגרעס יצא לאור ולא הוא אביהו, כי עוד בטרם לדת חֹק הקאָנגרעס יצא השלום לאור בסאן סטעפֿאנא, וקיסר רוסיא הוא מלך השלום ההוא, וְלוּ לא עברה רוח קנאה על הממשלות האדירות בכלל ועל ממשלת אנגליא בפרט, לוּ לא קִנאו בממשלת רוסיא ולא התיצבו לשטנה אל השלום ההוא, כי אז נפתרה השאֵלה המזרחית וכל העמים באו אל מקומם בשלום אל המנוחה והנחלה אשר אליהן עיניהם נשואות. אך ממשלת אנגליא התיצבה בעבי גבי מגנה ותגזר אֹמר כי תגיש ממשלת רוסיא את כל פרטי אופני השלום מסאן סטעפֿאנא לפני משפט הקאָנגרעס, ואחריה נמשכו רוב הממשלות האדירות, והקיסר הצדיק אלכסנדר השני אשר הלך בשלום ובמישור עם כל מלכי איירופא ולא חפץ להפיר האחוה אשר בינו וביניהם, בראותו כי בכל הדברים הדרושים לטובת הסלאַווים הבאלקאנים ויתר עַמֵי הנוצרים אשר בתוגרמה, לא מָרו המלכים ההם ולא עִצבו את רוחו הטובה, נִרצה אל סוד הקאנגרעס למען השלום אשר אותו הוא מבקש והוא כל ישעו וכל חפצו כיד אהבת אדם הטובה עליו. ועתה נסורה נא ונראה אם הצליח הקאָנגרעס לפעול ישועות בקרב הארץ ולהביא שלום אמת ומנוחה שלֵמה לכל העמים.


110 §

העמים אשר דבר הקאנגרעס ומשפטו ושאֵתו הגיעו אליהם, רגזו והתגעשו וחמתם בערה בם על הגזֵרות אשר נגזרו עליהם, ויתר הרבה עוד הכעיסו משפטי הקאנגרעס תמרורים את יושבי אַלבאַניא בשמעם כי נגזרו עליהם לקרוע מהם נְפוֹת ומדינות וּלְסַפֵּחַ אותן אל ממשלת מאָנטענעגראָ, עד כי עלה עשן באפם עד להשחית, כי איבת עולם להאלבאנים על המאנטענעגרים ותכלית שנאה הם שונאים אותם כל הימים, ואיככה ילמדו אותם אלופים לראשם לשאת את עֹל ממשלתם עליהם ולהיות להם למס עובד? ועד מהרה התאספו זקניהם וראשיהם בעיר פריזרענד (באלבאניא הצפונית) ויקראו עצרה ויבואו במסורת הברית ויעשו קשר אמיץ ביניהם להתיצב בזרוע חשופה וחרב שלופה לפני שונאיהם החפצים להביאם בעֹל ממשלת מאָנטענעגראָ – השלטון שמח בסֵתר לבבו על הקשר הזה, כי האלבאנים מרי נפש הם ואמיצי לב בגבורים, לוהטים באש קנאת דתם (דת מחמד) ולא יֵחתו ולא ישובו מפני כֹל. אולם בראותו כי האלבאנים שפכו את רוחם על הבאָסנים ועל עוד נפות רבות, יָרא פן תהי אחרית הקשר הזה מרה גם לממשלתו ולארצו, ושמחתו נהפכה לתוגת לב. ויותר עוד יָרעה לו כאשר הֵאיץ בו נְשיא מאָנטענעגרא לְפַנוֹת לפניו את נפות אלבאניא אשר נפלו לו לנחלה על פי משפט הקאָנגרעס הברליני וגם מלכי איירופא האיצו בו לעשות כדבר הזה אחרי אשר גם הוא נתן ידו להקים את כל משפטי הקאנגרעס ההוא. אז נלחץ השלטון להקים את אשר נטלו עליו המלכים האדירים מצוקי איירופא. וישלח את הגענעראל האביר מחמד עלי עם שרים רבים ונכבדים לדבר על לב האלבאנים לשמוע בקול הקאנגרעס ולעשות את משפטו החרוץ אשר אין להשיב. אך בבוא השר ההוא עם האנשים אשר אתו בעיר איפֿעק אשר באלבאניא הצפונית להתיעץ שם עם צירי מאָנטענעגרא על דבר הגבולים החדשים אשר ישימו בין תוגרמה ובין מאָנטענעגראָ, התנפלו על הבית אשר הם יושבים בו להמתיק סוד, אנשים עזי נפש וַיְרַצחו את מחמד עַלִי ואת האנשים הנלוים אליו, שלשים איש במספר, וגם את נציב המחוז ההוא הרגו לפי חרב. הרצח הנורא הזה החריד את שרי המלוכה התוגרמית בקאנסטאנטינאפעל בראותם כי אזלת ידם לעצור ברוח האלבאנים בעלי דתם ואמונתם ואיך יעצרו כֹחַ לכונן סדרים חדשים ותקונים ותמורות ברחבי ארץ תוגרמה להכין את ממלכת השלטון ולסעדה לבל תִּמוֹט תחתיה. גם אנגליא הֲרת הקאָנגרעס, נוכחה לדעת כי החטיא הקאָנגרעס את המטרה, כי לא התחקה על אדירי חפץ העמים וַהֲלָך נפשם אשר למען היטיב עִמם כל מגמת פניהם, ותחת להרגיע אותם ולהשיב להם את מנוחתם, הוסיפו עוד להרגיזם ולהכעיסם עד להשחית. ממשלת תוגרמה שלחה אנשי חיל אלבאניא להִלָחם באנשי המרי המַמְרים את פיה, אך האלבאנים יצאו בחרב לקראת אנשי החיל ובמלחמות תנופה נלחמו בה ודמים בדמים נגעו ולא אבו ולא שמעו לקבל עליהם עֹל ממשלת המאָנטענעגרים וכֻלם ענו ואמרו פה אחד: מה לנו ולהקאָנגרעס הברליני? היש להם צדקה לגזור עלינו גזֵרות קשות כאלה? השָאול שָאלו את פינו אם יש את נפשנו להיות עבדים להמאָנטענעגרים? הלא טוב טוב לנו עֲבוד את אדונינו השלטון חֹטֶר מגזע נביאנו ויושב על כסא מלכותו מֵעֲבוד בעלי דת אחרת שונאינו ומנדינו בכל שאט בנפש! גם הנוצרים היושבים באלבאניא נִלְווּ אל המתקוממים ההם בעלי דת מחמד ולא אבו לסור אל משמעת מאָנטינעגראָ, אך גם להיות עבדי תוגרמה לא אבו באמרם: למה נִגָרַע מאחינו הבולגארים אשר יצאו מעבדות תוגרמה לחֵרות ובידם העֹז והמִשרה בארץ אחזתם? הלא כמונו כמוהם וגם לנו הצדקה לֵאור באור הדרור.


111 §

כאשר לא הצליח הקאנגרעס במשפטיו אשר חָרץ על אלבאניא, כן לא הצליח גם במשפטיו אשר הוציא על אֹדות באָסניא והערצעגאָווינא. כי הקאנגרעס מלא את ידי ממשלת אוסטריא לשלוח אנשי חיל אל הארצות ההן לעשות שם סדרים ולתת חֻקים ישרים ומשפטי צדק להעמים היושבים בתוכן. אך ממשלת אוסטריא לָטשה עיניה על הארצות ההן לְסָפְחָן אליה ולשפוך את רוח שלטונה עליהן, כי דרושות הן לחפצה במאד מאד. ובתשעה ועשרים לחֹדש יוני (בשנת תרל"ח 1878) בבקר צלחו צבאות אוסטריא את נהר סאַוואַ ויציגו כפות רגליהם על אדמת באָסניא. ושר הצבא המצביא שלח לפניו ספר גלוי וקול קורא אל יושבי הארץ, הנוצרים והמחמדים, להודיעם בשם קיסר אוסטריא ומלך אונגארן כי צבאות אוסטריא הבאים בגבול באסניא והערצעגאָווינא לא כאויבים השואפים לרשת משכנות לא להם הם באים, רק כאוהבים ובעלי ברית שלום, להביא להם שלום אמת ולהשביח את סערות המלחמות והמהומות הנוראות המתחוללות עליהם ימים כבירים. הוד קיסר אוסטריא יפרוש סֻכַּת שלומו על כל יושבי הארצות הנרעשות ההן, באורו יראו אור ודרור, מנוחה שאננה ושַלות השקט תהיה להם מבית ומחוץ. ההשכלה תפרח, המסחור יפרוץ וחרֹשת המעשה וכל עבודת האדם תשא פרי הלולים. בדברים טובים ודברים נחומים ונעימים כאלה האמינה ממשלת אוסטריא להטות אליה את לבות יושבי באסניא והערצעגאָווינא. גם האמינה כי אם לא תצליח למָשכם אחריה בעבותות אהבה כאלה, יתֻּכּוּ לרגליה בנפל עליהם יראת אנשי חילה הרבים והעצומים הנודעים לגבורי מלחמה ובכן הרהיבה התקוה בנפשה עֹז עד כי האמינה כי אך הַצֵג יציגו אנשי צבאותיה כף רגלם על גבול הארצות ההן, יקדמו הנוצרים והמחמדים היושבים בהן את פניהם בתרועה ובקול רנה וישועה וישמחו ויעלזו על כל הטוב אשר יובילו להם מְלוֹא חפנים. אך ממשלת אוסטריא שָמחה ללא דבר ולא כאשר אִותה גם קִותה כן היתה. כל דבריה הנעימים אשר דִברה על לבות הבאָסנים וההערצעגאָווינים היו כאגלי טל על צריח סלע, גם מוֹרָאָהּ וחִתתה לא נפלה עליהם ובזרוע חשופה וחרב שלופה התקוממו לה לעיני השמש, ולא רק בעלי דת מחמד כי גם הנוצרים בעלי דת הפראַוואָסלאַווית יצאו חוצץ וחמושים ומזֻינים ונאזרים עז וגבורה להלָחם בצבאות אוסטריא במלחמות תנופה ואליהם נִלוו גדודים רבים גם מצבאות חֵיל תוגרמה ויהיו זרועם לעזור להם במלחמה הזאת. ממשלת אוסטריא שלחה עוד אנשי חיל במספר רב לעצור רוח המתקוממים, ומלחמות עזות התלקחו ביניהם ודמים לרוב נִשפכו ארצה וכל נפות סערביא והערצעגאווינא נהפכו לשדי קטל, ותחת השלום והמנוחה אשר חָפץ הקאנגרעס להביא בארצות ההן, הביא עליהן מהומות ומבוכות ומבוסות, חֶרב, הֶרֶג וְהֶרֶס.


112 §

גם בדבר ארץ יון לא עשו ידי הקאנגרעס תושיה, כי ממשלת תוגרמה נתנה כתף סוררת אל משפט הקאנגרעס ולא אָבתה ולא שמעה לו לקרֹע בפֹעל כפה ערים ומחוזות מארץ ממשלתה ולתת אותן אל היוָנים בשלום, ורק החרב תוכיח בינה ובין היונים. ועל פי הדבר הזה תצמחנה מהומות חדשות לבקרים ויהי ריב ומדון ישא ואין שלום ליוצא ולבא. וממשלת יון, בראותה כי קצר קצרה ידה להכביד אכפה על ממשלת תוגרמה, שלחה מגלה עפה אל כל מלכי איירופא ותבקש פניהם כי יתערבו בדבר הריב אשר לה ולתוגרמה ולהמריץ את השלטון התוגרמי לתת לה את מחוזות עפירוס וטהעסאַליא ברצון טוב כאשר חרצו משפטם על ידי מלאכיהם בהקאנגרעס הברליני. גם ממשלת אשכנז שלחה דבריה אל יתר הממשלות האדירות באיירופא להתחבר אליה ולהכביד ידיהן על ממשלת תוגרמה להקים את משפט הקאנגרעס על דבר המחוזות ההן לספחן אל ארץ יון. אך הממשלות האדירות לא אבו לעצת ממשלת אשכנז בדבר הזה. וממשלת אנגליא הודיעה בשפה ברורה כי היא לא תתן ידה אל עצת אשכנז ולא תתחבר גם אל יתר הממשלות בדבר הזה, יען כי הקאנגרעס לא חרץ משפטו אֹדות המחוזות ההן ולא הֵטיל הדבר על ממשלת תוגרמה, רק בְּתֹר עצה טובה יעצו לה לעשות כדבר הזה. ושלטון תוגרמה גמר אמר לבלתי תֵּת שַעל עפר מארץ ממשלתו לממשלת יון, גם שרי יועציו ושרי צבאותיו החליטו בדבר הזה. והיונים מתמרמרים וחוגרים חֵמות על תוגרמה, ושתי הממלכות האלה נצבות כאויבות ומתנקמות אשה מול רעותה, והקאנגרעס לא הצליח להוציא לאור את משפטם בדבר הריב הזה. גם עוד משפטים רבים אשר התאמר הקאנגרעס לעשות באֹרח שלום, הוסיפו עוד לעורר מהומות ושערוריות בקרב הארץ. אחרית המהומות והמלחמות ההן, נודיע במקום שידֻבר עליהן. ופה עָברנו רק בִּמְעוף עין על פניהן לראות תוצאות הקאנגרעס הברליני אשר רבים מחכמי המדינה האמינו כי בקסמים אשר בידו יַפליא עֲשות להביא שלום אמת וצדק עולמים בתבל ארצֵנו.


המלחמה באפגאניסטאן.


113 §

ארץ אפֿגאַניסטאן תשתרע בפאת מזרחית צפונית לארץ איראַן, יושביה בעלי דת מחמד ממפלגה הַסוּנִית (סוּניטען). על פי ההגָדות (זאַגען) אשר נָחלו האַפֿגאַנים מאבותיהם נוכל לְשָׁעֵר כי הם חֹטר מגזע הַהוֹדִים, ולפי הנראה ישבו לפָנים במחוזות הודו-כוש (Hindu-kusch) וחָיו שם חיי אנשי מִקנה הנוסעים בעֵדר (נאָמאַדען) ומשם באו לאפֿגאניסטאַן וַיֵאָחזו בה עד היום הזה. בשנת ה“א ת”ס (1700) פרקו האַפֿגאַנים את עֹל מלכי פרס מעל צואריהם ויצאו מעבדות לחרות וַיְגַברו חיָלים ויגדילו את ארצם וירחיבו את גבולה ויביאו תחת ממשלתם את נָפת באַלקי אשר בארץ אִיראַן ואת נפות קשמיר ומוּלטאן אשר בארץ הודו. אפס כי בעת אשר רָמה ידם וזרֹעם משלה להם, דרך שלום לא ידעו ויהי ריב ומלחמה בין האזרחים, גם מלחמות רבות על דְבַר כסא המלוכה עד כי החֵלו לרדת מטה מטה וְיָרַד מהם עֻזם, הנפות אשר לכדו בחרבם, מרדו בהם ולא סרו עוד אל משמעתם, גם חֲצִי ארצם אשר בפאת דרומית, נקרע מידם ויבוא תחת יד הבעלוּדשים אשר הם עַם לבדד ישכון ומושליו מקרבו יֵצֵאוּ. עיני ממשלת אנגליא צופיות תמיד להביא את אפֿגאניסטאן תחת ידה וְלָשׂוּם מִשְׁטָרָה בתוכה, יען כי קרובה היא לארץ הודו אשר אנגליא שפכה את רוח ממשלתה עליה וממנה תוצאות זהָבה וחָסנה וִיקָרה, ועל כן מתאמצת היא לחסום את הדרך לארץ הודו לפני כל מלכי ארץ בהביאה את אפֿגאַניסטאן תחת ידה. כי ביבשה אין דרך אחרת להודו כי אם דרך אפֿגאניסטאן, וּבַיָם הלא היא שָׂרָתִי וְצִיֶיהָ האדירים לא יתנו לממשלה אחרת לָגֶשֶׁת אל הודו ממשלת ידה. מִדַת ארץ אפֿגאניסטאן היא בערך 20.000 פרסאות מרֻבעות. נהר קאַבול הוא הנהר הגדול בארץ הזאת, על ידו תשתרע בקעה גדולה ורחבת ידים אשר שם עוברות ארחות הסוחרים לארץ הודו. בבקעה ההיא מתנוססת עיר קאבול, עיר הממלכה, והיא בנויה בנָוה בנוף אָהוב ונחמד ונעים כגן ה', רוח צח משובב נפש מְרַחֵף שם תמיד, גנים מַרהיבי עינים נטועים שם במספר רב ובהם עצי חמד נושאי פרי הלולים. גם כרמי חֶמֶד וגפני אדרת נמצאות שם במקומות רבים. כששים אלף איש יושבים בעיר המלוכה הזאת, והם סוחרים ורוכלים ובעלי עבודה בעיר ובשדה, והיא עיר בצורה ואנשי חיל מלֻמדי מלחמה יחזיקו משמר בתוכה. הלאה מקאבול לאֹרך הנהר בנויה עיר דשעללאַבאַד. ומשם עד המקום אשר ישתפך שם נהר קאבול לתוך נהר אינדוס, תתפשט ארץ פּעשאַאוּער –. בגבול נהר קאבול העליון בנויה עיר גהאַסני אשר לפנים היתה עיר בצורה מאד וצבי תפארת ממלכת הגאהסנעפֿידים, ועתה היא עיר מבצר אשר בעלי דת מחמד ינהרו אליה להתפלל שם על קברי קדושיהם. משם והלאה לפאת מערבית מתנוססת עיר קאַנדאַהאַר, מספר יושביה חמשים אלף איש, והיא עיר בצורה בנויה בטוב טעם ומסחור גדול בתוכה –. האַראַט, עיר ברוכה בבקעה חמודה וּפֹרִיָה אשר יצלחו שם מֶגד תבואות שמש ועצי הדר, עושי פרי מגדים גם פרחים ונצנים נותני ריח ניחוח. בימי קדם היתה האַראַט עיר מפֹארה, בצורה מאד ועיר תהלה. נאפוליון הראשון בחרות אפו על אנגליא ובחשבו מזמה להַשבית את סַחרה מַעין ישועתה, כרת ברית עם פאול קיסר רוסיא לעלות עמו דרך ארץ ממשלתו אשר באזיא על הודו המזרחית אחֻזת אנגליא ולהניד רגליה משם ולסתום את מְקוֹר סַחרה ואֶתננה. אך אחרי מוֹת הקיסר פאול בעל בריתו, נבצרה ממנו מזמתו וקֹצר קצרה ידו לעשות הוא לבדו את המזמתה הרבה הזאת. גם היה אז הדבר הזה כבד מאד לעשותו, כי גבול רוסיא היה אז רחוק מגבול הודו המזרחית אשר לאנגליא ונשיאים רבים מָשלו אז מִמְשל רב בארצות אשר בין שני הגבולים ההם ומַהלך חמש מאות פרסאות היה אז מגבול רוסיא עד ארץ הודו. אולם אחרי אשר באו נשיאי ארצות חיווא, קאָקאַנד, טאַשקענט וטורקיסטאן תחת ממשלי קיסרי רוסיא, אין בין גבול רוסיא ובין ארץ הודו רק כשמונים פרסאות. ומאז והלאה עיני ממשלת אנגליא צופיות על כל מצעדי רגלי רוסיא באזיא התכונה, ושבעה עינים משוטטים על כל צעד וצעד אשר תצעד שם רוסיא הלאה הָלוֹךְ וְקָרוב אל גבול המזרחית. ובהיות אפגאניסטאן הממשלה האחת הקרובה אל ארץ הודו אשר לא באה תחת מִשְׁמַעַת ממשלת רוסיא, על כן תתאמץ תמיד ממשלת אנגליא להטות אליה את לב נשיא הארץ הזאת לבל יתן ידו אל ממשלת רוסיא ולבל יכרות עִמה ברית שלום וארץ ממשלתו תהי חוֹמָה בצורה בין גבול הודו ובין גבול רוסיא וחוסמת את הדרך לפני רוסיא לבלתי קרוב אל נחלותיה ואחֻזותיה אשר בהודו מזרחית.


114 §

והנה לפני האָסף עוד הקאָנגרעס הברליני, וממשלת אנגליא בִּקשה תמיד תֹּאֲנָה להתגולל ולהתנפל על ממשלת רוסיא, ואיירופא כֻּלה פָחדה פחד פן תתפרץ מלחמה ביניהן; בעת ההיא שלחה ממשלתנו הרוממה ביד ציריה דברי שלום ואמת אל שִׁיר-עַלִי נְשיא (עמיר) אפֿגאניסטאן להיות לה ולא לצריה. והנשיא קִבל את הצירים ההם בכל אותות האהבה והכבוד ויֵשבו אתו בקאַבול עיר ממלכתו שֶׁבת מלאכי שלום. שָמעה זאת אנגליא ותרגז וַתְּחַשֵׂד את רוסיא כדרכה תמיד – כי מזמתה לכרות עליה ברית עם נשיא אפֿגאניסטאן. וּמִשְׁנֶה מְלֶכֶת אנגליא המושל בִּשְׁמָה בהודו המזרחית שלח גם הוא צירים בשם ממשלתו אל שיר-עלי לְהַתְנוֹת עִמוֹ אהבים, כי בידי הצירים ההם שלח שַׁי ומתָּנוֹת יקרות מאד אל הנשיא למען תְּפוֹש אותו בלבו ולקנות אהבָתו לאנגליא. אך עם הצירים ההם באו גם צִבְאות אנשי חֵיל במספר רב לתת בזה אות לשיר-עלי כי אם מָאֵן יְמָאן לדַבר שלום אל אנגליא לַהַט חרבה המתהפכת יְלַהטהו סביב. שיר-עלי הֵבין את האות ההוא וַיִתְעַבר וישלח ביד אחד משרי צבאותיו דברי רֹגז אל צירי אנגליא ההם וַיָעַד בם לבל ירהיבו בנפשם עז לחדור בגבול ארצו פנימה כי אין את נפשו אליהם, ויעט בם. ויהי בהשָמע הדבר בלונדון ויתגעשו האנגלים ויתקצפו וַיִמָלאו חֵמה עזה על נשיא אפֿגאניסטאן אשר מְלָאו לבו והרהיב בנפשם עזות נמרצה כזאת למַלאות את פני מלאכי ממלכתם קָלון ולהכות בחרפה את לְחָיֵיהֶם. ורבים מאצילי אנגליא גם רבים מֵרַבֵּי המלוכה ראו בזה אות ומופת כי כרתה ממשלת רוסיא עם נשיא אפֿגאניסטאן ברית על אנגליא אשר באמת לא היתה כזאת ולא עלתה מחשבה כזאת על לב ממשלת רוסיא. לב עַם הארץ באנגליא כים סוער ושואף לעשות מלחמה ונקמה בנשיא עַם קטן כהכאַן שיר-עלי אשר הֵעֵז פניו מול ממלכה אדירה שרתי במדינות רבות ועצומות ואיי יַמִים רחוקים. גם הלאָרד ביקאנספֿילד ומתי סודו חשבו מזמה כזאת בחרות אפם בשיר-עלי ובאַוָתם לנקום את נקמת כבוד אנגליא המחֻלל. אך רבים מחכמי המדינה ויודעי בינה לעתים הרימו קולם על חֲפֵצֵי קְרָב ההם והוכיחו במישור כי רעה נשקפה על אנגליא מהמלחמה ההיא, ואף אם תצלח לְרַד לפניה את אפֿגאניסטאן ולהוריד ממנה עֻזה, אין הנצחון שֹׁוֶה בנֵזק אשר יגיע אליה על ידו. גם הזכירו להממשלה את אשר קרה אותה בשנת תר"א (1841) בהצותה את אפֿגאניסטאן ותלכדה, כי שנתים ימים אחרי כן התפרצו יושבי הארץ ההיא מפני האנגלים ובזרוע נטויה גרשו את צבאות אנשי חֵילם מארצם ורק שרידי חרב ורעב התמלטו בעור שִׁנֵיהֶם לארץ הודו האנגלית ותהי להם נפשם לשלל. גם מי יודע מה יֵלד יום ואולי תמשוך המלחמה הזאת עוד מלחמות עצומות אחריה וממשלות אדירות באיירופא תתערבנה במלחמה הזאת ותעזורנה לנשיא אפֿגאניסטאן –. דברי טעם כאלה ועוד רבים מאלה דִברו חכמי המדינה הָעוֹיְנִים הֲלִיכות ביקאָנספֿילד ועלילותיו בימים האחרונים ההם. אך ממשלת אנגליא לא הטתה אזנה אל כל דבריהם ותשמע בקול העם והשרים השואפים מלחמה ומחליטים כי סכנה נמרצה צפויה אל נחלות אנגליא ואחֻזותיה בארץ הודו אם לא תכניע את אפֿגאניסטאן תחתיה ותשים מִשְׁטָרָה בה ככל הדָרוש לחֶפצה.


115 §

אולם אף אם גמרה ממשלת אנגליא אֹמר להקדיש על אפֿגאניסטאן מלחמת תנופה, בתי נִשקה מלֵאים עבודה להכין כלי נשק לרוב, אנשי חילה אשר בארץ הודו עמדו חמֻשים ומזֻיָנים וערֻכים בכֹּל למלחמה, בכל זאת לא אָצה לשלוף חרבה מתערה, כי נפשה ידעה מאד את אשר לפניה, גם הנסיון הורה אותה כבר למדי כי כבד מאד לעשות מלחמה באפֿגאניסטאן, כי העם היושב בארץ הקטנה הזאת עַם עִזוז וגבור מלחמה הוא, והארץ מלֵאה הרים רמים ובקעות ועמקים ומערות צורים ונקיקי סלעים אשר בהם יסתתרו אנשי המלחמה ומשם יתנפלו בפתע פתאֹם, על אנשי מלחמתם אשר נעלמו מהם כל המחבואים ההם ולא ידעו להזָהר. ועוד מכשולים ומוקשים וחתחתים רבים בארץ הזאת לבני הנֵכר העולים עליה למלחמה, ונוסף על כל אלה מָגור לממשלת אנגליא מסביב גם באיירופא פן תסתער עליה מלחמה עזה גם משם בתנופת יד ממשלה אדירה נאזרת בגבורת רעם –. בגלל כל הדברים האלה שָׂמָה לבבה על דרכיה וַתְּפַלֵס מעגלותיה בפלס הדעת עד אשר הִתְמַכְּרָה לַעֲצַת חֲפֵצֵי מלחמה, ותשלח התראה אחרונה (אולטימאַטום) לשיר-עלי נשיא אפֿגאניסטאן, וְרֶוַח נתנה לו ימי מספר להשיב לה אמרים על ההתראה ההיא ואם יעביר המועד אוֹת הוא כי מלחמה לו ולה. וכאשר לא השיב הנשיא דבר לממשלת אנגליא, צותה הממשלה לצבאות אנשי חילה אשר בארץ הודו להסתער בסערת מלחמה על אפֿגאניסטאן, ועיני כל יושבי איירופא נטויות וצופיות מה תהי אחרית המלחמה ההיא. והנה בראשית ימי המלחמה עָמדה ההצלחה לימין אנגליא, כי בסערָתם הראשונה לכדו האנגלים את מבצר ראפיאן ואת מצודת קאיאן בלי חרב מלחמה. ואף גם זאת כי מספר אנשי חיל אנגליא בפעם הזאת רב ועצום הוא פי שלש ממספרם בהלָחמם בארץ הזאת (בשנת תר"א 1841). גם פקידי החיל ושרי הצבא מלֻמדי מלחמה הם ואמיצי לב בגבורים. אפס כי גם מספר אנשי חֵיל אפֿגאניסטאן רב ועצום הוא עתה מאז ונאזרים בגבורה וכלי נשק טובים, והעולה על כלם היא תולדת ארצם הדרושה מאד לחפצי יושביה ביום קְרָב ומלחמה עד כי גם הַחַלָש יאמר גבור אני ומה גם גבורים ואנשי חיל כבני הארץ הזאת. עד מהרה הָראו האנגלים לדעת כי שִמחת נצחונם עדי רגע, כי אך הֵחֵלו ימי החֹרף לבוא, באו ימי רעה עליהם: מִמְזָרִים באה קרה, וכפור וקרח נִתך ארצה, הדרכים התקלקלו עד כי לא יכלו להוביל בהם צידה ולחם חֹק לנפשם, והעגלות נעצרו בהליכתן עם כלי התותח וכל כלי הנשק הטעינום עליהן להביאם אל מחוז חפצם, חליים רעים פרצו באנשי החיל ורבים מהם מֵתו לשחת, ולעומת זאת התאזרו צבאות אפֿגאניסטאן עֹז וגבורה למלחמה. כי הם הסכינו לשאת ולסבול את טבע ארצם וכל תלאותיה ותחלואיה לא הגיעו אליהם. האנגלים ראו כי הִתְגָרו ברעה ותגרת ידה נחתה בם בכל תקֶף, הטבע העז נלחם בם מהעֵבר מזה וגבורי אפֿגאניסטאן מעבר מזה והם בַּתָּוֶך. אז זכרה אנגליא ימי עָניה ומרודיה במלחמת קְרים, ועין בעין רָאתה כי רעה נגד פניה ואין לנטות על ימין או על שמאל. ואשר הוסיף עוד להרגיז את ממשלת אנגליא הוא הדבר אשר אליה יגֻנב כי שיר-עלי נשיא אפֿגאניסטאן כרת בסתר ברית עם נסיכים אחדים מנסיכי הודו לעזור לו במלחמה. והנסיכים ההם אויבים בנפש הם לממשלת אנגליא מאז תקעה יתדה בארץ הודו, צופים הם לה ומבקשים להצר צעדיה ולהפילה למשואות, ואם אמת נכון דְבר הברית ההיא, אז נוע תנוע ממשלת אנגליא בארץ הודו ותאבד מדינותיה הרבות אשר לה בארץ ההיא וְתִשָׁבֵת הַמַדְהֵבָה, מוצא לכספה ומָקום לזהבה יָזֹקו. ואחרית הרעה הגדולה הזאת מי ישורנה? –.


116 §

אולם צבאות חיל אנגליא לא התרפו בימי רעה, וכל אשר הוסיפו תלאות המלחמה להַלאוֹתם כן הוסיפו הם להתגבר עליהן, ובגבורת ישע ימינם חָדרו בלב ארץ מלחמתם וילכו הָלֹך וְלָכוֹד נָפוֹת ומחוזות. המחנה אשר תחת יד הגענעראל סטעוואַרט אָחזה דרכה ממחוז קוועטא ובצעדי אוֹן הגיעה אל עיר קאַנדאהאר להשתער משם על עיר האַראַט. וצבאות האפֿגאנים נסוגו מפניה ולא הרגיזוה בדרך, ומחנה אנגליא השניה אשר הרימה פעמיה מפעשאַרוואַ לעומת קאבול, עברה את עמק קיביר ותלכוד את מבצר אלים-יזיד אשר בעמק ההוא במלחמת תנופה ואת חֵיל האפגאנים הִכּוּ לפי חרב, ושבויי מלחמה וכלי תותח רבים נפלו בידה. משם הלכו בסערת מלחמה וילכדו את המבצר המתנוסס בחָסנו על יד עמק קהורום ואת עיר דאַקא ועיר דשעלאַלאבאַד (Dschellalabad) הבנויות במסלה העולה לקאבול עיר הממלכה. אבל בכל הנצחונות האלה לא ידעה עוד ממשלת אנגליא שָלֵו ורוחה התנודד בין תקוה ופחד, כי אף אם התגברו אנשי חילה על חיל אפֿגאניסטאן בכל המלחמות ההן, ראתה כי לא על נקלה ולא בימים מעטים תצא מהמלחמה ההיא. כי צבאות האפֿגאנים גבורים משכילים גם המה וגם להם כלי נשק טובים ושרי צבָאות יודעי מלחמה ומספרם יִרֶב מיום ליום, גם רוח גבורתם הָלֹך יֵלך וְגָבוֹר ונפשם מרה להם על אויביהם עד כי התמכרו ללחום כל עוד נשמה באפם. גם לא סר עוד ממנה פחד לבבה פן יתחברו נסיכי הודו ושבטי העמים העזים שונאיה מאז אל נשיא אפגאניסטאן להיות זְרֹעוֹ במלחמה. ועוד רעה אחרת באה אז על צבאות אנגליא; כי הם חשבו מזמה לעלות בסערת מלחמה על קאבול עיר הממלכה אשר הנשיא שיר-עלי ומבחר גבוריו יושבים בתוכה, ועל כן הרימו רוב אנשי החיל את פעמיהם ובצעדי גבר הלכו במסלה העולה לקאבול. אך שיר-עלי סִכֵּל את מזמתם ויעתק את מִשְכַן כבודו מקאבול לעיר הבצורה האַראַט. ואף כי ממשלת אנגליא שלחה אנשי חיל גם אל האַראַט, אך מספרם נופל מאד ממספר צבאות חֵיל האפֿגאנים הסוככים בחרבותיהם על העיר ההיא, וּמֵחֵיל אנגליא נִבצרה מזמה לתגר בם מלחמה. אך הרעה הזאת ועוד רעות רבות וגדולות ממנה, לא הִרפו את ידי האנגלים מֵעֲשׂוֹת חיל, וברוח עצה וגבורה היתה דרכם צלחה גם כי הלכו בגיא צלמות ובערוץ נחלים ותהו יְלֵל ישימון ושבטי עמים פראים כפרץ נופל התנפלו עליהם מראשי ההרים להֻמם ולאבדם. כי התגברו על כל הפגעים ועל הפראים ויתגרו מלחמה בגבורי האפגאנים ויטו ידם עליהם ויכום מכה נצחת עד כי נפתחו לפניהם שני דרכים לבקוע אל עיר המלוכה קאבול. כראות שיר-אלי נשיא הארץ כי נָשתה גבורתו מול גבורי חֵיל אנגליא ובכל המלחמות אשר התחוללו בארצו התגברו האנגלים וידם בעֹרף גבורי האפגאנים, לא מצא דרך אחרת להיות לו נפשו לשלל כי אם לברוח מן הארץ, ועד מהרה ברח מקאבול עיר מלכותו לטורקעסטאן לָעוֹז במָעוז רוסיא, ואת ממשלתו נתן ביד בְּנוֹ יעקב כֿאַן, והאפֿגאנים שמעו את מעשה נשיאם וירעמו פנים וירע מאד מעשהו בעיניהם, ואנשי חילו בזו לו בלבם ויתנוהו לאיש ירא ורך לבב, ורבים ברחו ממערכות הצבא אחרי כי ברח מָגִנם אשר בו בָּטַח לבם כי בגבורות ישע ימינו יעשו חיל ויָבוסו אנשי מלחמתם, ובהנשיא החדש לא שָׂמוּ מבטחם ולא האמינו בגבורתו. ואז זרחה שמש תקוה לאנגליא כי לא יארכו עוד ימי המלחמה ואפֿגאניסטאן תתרפס תחת רגל גבורתה. אך גם יעקב כֿאַן אשר ממשלת אנגליא הושיבה אותו על כסא המלוכה באפֿגאניסטאן, לא נִכנע בלבו ולא נִחת מפני גבורת אנגליא. והאפֿגאנים מָרֵי הנפש הוסיפו להרגיזם ולתגר בם מלחמה, ועל כל צעד מצעדי רגליהם גללו אבני נגף וצורי מכשול עד כי קצרה נפשם בעמל המלחמה הזאת, ומה גם כי גם באפריקא נאחזו האנגלים בסבך מלחמה כבדה ועוד מבוכות רבות סַבוה גם סבבוה בימים ההם. ועל כן שָׂמחה ממשלת אנגליא כי אחרי כל המלחמות אשר לָחמה באפֿגאניסטאן ואשר הכשילו כֹחָה, הצליח חֶפצה בידה לצאת מהן בזֵר תפארת הנצחון, כי יעקב כֿאַן כָּרת עמה ברית שלום כְּאַוַת נפשה על פי האָפנים האלה: 1) כי שלום אמת וברית מלח בין אפֿגאניסטאן ובין אנגליא לאֹרך ימים ולא תשא עוד אשה אל רעותה חרב. 2) ממשלת אנגליא תסלח לכל האפֿגאַנים את כל חטאותיהם אשר חטאו לה ולא תקריב אותם למשפט. 3) ממשלת אנגליא תבטיח לַנְחוֹת תמיד בעצתה את נשיא אפֿגאניסטאן בהליכות המדינה והענינים החיצונים ולהיות עליו סִתְרָה מכל צר ואויב מִבַּחוּץ. 4) לממשלת אנגליא המשפט להושיב ציריה בקאבול, גם לשלוח צירים מיוחדים לגבול אפֿגאניסטאן בכל עת אשר יִדָרֵש הדבר הזה לחֶפצה, וגם נשיא אפֿגאניסטאן יוכל לשלוח ציריו להודו האנגלית. 5) מעבר מחוז קהנרים, פישין וסיבי יסֻפחו אל ממלכת אנגליא, גם תוכל להפקיד פקידים במקומות אשר תמצא בהם חֵפץ להליכות ממלכתה. 6) ממשלת אנגליא נָטלה עליה לתת מאוצרה אל נשיא אפֿגאניסטאן מאה ועשרים אלף לירא שטרלינג מדי שנה בשנה. 7) להציב את הגבול בין אדמת אנגליא ואפֿגאניסטאן, תבחרנה שתי הממשלות אנשים נאמני רוח ויודעי מדע והם יוציאו את הדבר לאור.


117 §

אולם רִננת האנגלים על הנצחון הגדול ההוא היתה מִקָרוב ושמחתם עדי רגע, כי בעוד הם שמחים ומרננים מטוב לב, נגעה באזניהם שמועה רעה אשר הלמה ומָחצה כליותם ולבם. כי בשלישי לחדש אויגוסט בשנת תרל"ט (1879) פרצה שלהבת אש מרד נורא באפֿגאניסטאן, כי כל אנשי החיל אשר התמרמרו עד מאד על יעקב כֿאַן נשיאם על דְבַר הברית אשר כרת עִם אנגליא, התנפלו בסערות חֵמה על האנגלים היושבים לבטח בקאבול עיר ממלכת נשיא האפֿגאנים וַיְרַצְחוּ את ציר האנגלי השר הנכבד קאינארי עִכל מתֵי סודו אשר מספרם ששים וחמשה. יעקב כֿאַן הִתְפַּלֵץ ויתאמץ להשביח את סערת לב המורדים, אך כל עמָלו לא להועיל, כי גם את שר צְבָאו אשר שלח לדַבר על לב המורדים להשיב את חמתם מהשחית, הרגו לפי חרב, ואז שלח הנשיא את בְּנוֹ יורש העצר עם שריו הגדולים היושבים ראשונה במלכותו, לְשַׁכֵּך חמתם ולהשיב ידם מִבַּלֵעַ, אך גם אליהם לא שמעו המורדים. וכמוהם עשו גם כל האפֿגאנים וימרדו ביעקב כֿאַן נשיאם ומזמתם להשמיד ולהרוג ולאַבד את כל האנגלים אנשי המלחמה אשר באו לָרֶשת משכָּנות לא להם. ממשלת אנגליא התעצבה מאד אל לבה על ההפֵכה ההיא באפֿגאניסטאן, כי אנשי חילה אשר בארץ מְרָתַיִם ההיא מעטים הם מול אנשי חֵיל האפֿגאנים ולא יעצרו כֹח להִלָחם בם, ולהביא שם אנשי חיל חדשים מהודו, יבערו בין כֹה וכֹה ימים רבים, ומי יודע מה יֵלד יום? גם נודע אז להממשלה כי גם מארץ הודו רעה נשקפת עליה. כי מלך בירמאן חורש עליה רעה ואולי יתחבר גם הוא אל צבאות חיל אפֿגאניסטאן המורדים לעשות בה מלחמה. ורעה עוד מכל אלה כי אף אם יחילו דרכיה וההצלחה תאיר פניה אליה לְרַד את אפֿגאניסטאן לפניה, אין הנצחון שֹׁוֶה בנזק הכסף הרב והעצום אשר תוציא עליו ולא לעֵזר ולא להועיל הוא לה. ונוסף על כל אלה להדאיב את לב ממשלת אנגליא הוא הדבר אשר נודע לה כי לא רק אנשים פרטים בעצת נפשם עשו את השערוריה ההיא באפֿגאניסטאן, כי אם בדעת ובעצת כל העם מִקָצה, וגם יד הנשיא יעקב כֿאַן היתה במעל ובמרד הזה ורוחו מתהלכת בקרב גדודי המורדים והמרצחים ההם, כי רק בעָרמה ובמרמה התחפש לעיני האנגלים כנִרעש ונִבעת מפני המֶרד וכנותן את נפשו לְהַשְׁבִּיחוֹ ולהעביר רעתו וחמָסו, וגם הבטחתו אשר הבטיח לאנגליא לענוש את המורדים קשה לבעבור יראו האפֿגאנים ולא יזידון עוד לעשות כן, גם זאת היתה במרמה להוליך את אנגליא תועה. וכבר הֵכִין צָבא רב סביבות קאבול עיר מלכותו להגן עליה ולעופף חרבותיהם על פני האנגלים אם יקרבו אליה למלחמה. והדבר הזה עֵד נאמן הוא כי רק על פי יעקב כֿאַן נרצחו צירי אנגליא בקאבול, פיהו הוא צוה ורוחו רוח החיה באופני המֶרד ההוא, כי בֶּגד בוגדים בָּגַד באנגליא בעלת בריתו, וחורש עליה רעה להשחיתה ולפרוק עֻלה מעל צוארו. אחרי כל המעשים האלה לא היתה לפני ממשלת אנגליא דרך אחרת כי אם לְגַבֵּר חיָלים ולכבוש את אפגאניסטאן בחרב ובמלחמה וּלְסַפֵּחַ אותה אל גבול ארץ ממשלתה בהודו המזרחית. אך מָרום וכבֵד הדבר ממנה. כי זולת אשר כסף תועפות גם חיל רב ועצום דָרוּש לזה, עוד יראה פן תעיר בזה מלחמה נוראה מזאת עליה מפאת ממשלה אדירה וכבירה אשר אפֿגאניסטאן קרובה אל אחֻזותיה אשר באזיא התיכונה –. ובכל זאת החליטה לשלוח אנשי חיל לקאבול לעשות שפטים בהאפֿגאנים אשר רָצחו את ציריה וישימו דמי מלחמה בשלום, ושרי מלכותה המתיקו סוד והתיעצו על צפונותיה ויעשו פליליה איך להמיש צוארה ממלחמת אפֿגאַניסטאן, גם להפיק זממה למצוא חֵפץ במלחמה הארוכה והכבדה הזאת.


118 §

ההצלחה עָמדה עוד הפעם לימין אנגליא, וצבאות חֵילה הִטוּ חרבם על האפֿגאנים הצובאים על קאבול ויכום ויחרימום לפי חרב וילכדו שנית את קאבול ויבואו בתרועה ובקול שופר בשעריה (בשנים עשר לחֹדש אקטאבער) ועמהם בא הנשיא יעקב כֿאַן בעיר מלכותו הזאת, ואזרחי העיר וראשיה קִדמו את פני המנצחים בכל אותות הכבוד, גם הגידו כי ברצונם הטוב מקבלים הם עליהם את על מלכות אנגליא. ששון ושמחה השיגו את האנגלים בהגיע אליהם דבר הנצחון הזה, ויקוו כי קרבו ימי השלום לבוא ואפגאניסטאן תסור אל משמעת אנגליא ולא יהיה פוצה פה עליה. אך יודעי העתים ידעו נאמנה כי הנצחון הזה לא יצרור בכנפיו את רוח השלום, כי לב שבטי האפגאנים הפראים עוד כים נִגרש וסערות מלחמות תתחוללנה עוד ימים רבים על ראש אנגליא עד אשר תצלח להפיל את החרב מיד השבטים העזים ומרי הנפש ההם, וגם אחרי כן עוד לא תבוא אל המנוחה ואל הנחלה לרגלי מלחמות הדיפלאָמאַטיא הצפויות עליה ומאת ממלכה אדירה אשר לא תתן את אפֿגאניסטאן להיות לכלי חֵפץ לאנגליא באזיא התיכונה – אך בכל זאת האמינה אנגליא כי בלָכדה שנית את קאבול, נכבשה כל הארץ לפניה והאפֿגאנים לא יוסיפו עוד להרגיזה, אך עד מהרה נוכחה לדעת כי לא כאשר האמינו כן היא, כי עוד מלחמה לה מסביב בתגרת ידי שבטי האפֿגאנים ומי יודע עד מתי ימָשכו הימים עד אשר תָּעֹז ידה לְרַד לפניה את יושבי הארץ מרי הנפש ואמיצי הלב. ואף גם זאת כי יעקב כֿאַן יתפרץ לְנָעֵר כַּפיו מממשלתו, ואז בְּהִשָאר אפֿגאניסטאן בלי מלך ושליט אז אף אם תעז יד ממשלת אנגליא לְרַד את ארץ מלחמתה לפניה, לא יהיה לה עם מי לכרות ברית שלום. ובעוד רוח ממשלת אנגליא מרחפת בין תקוה ופחד, בא אליה דְבַר עֶצֶב (בשנים עשר יום לחדש דעקאבער) כי שבטי האפֿגאנים אשר עד הימים ההם לא הוסיפו עוד להרגיז את צבאות אנגליא בחרב מלחמה, עשו אגֻדה אחת ונועצו לב יחדו לעשות בהם עוד הפעם מלחמה ונקמה, ושר צבאם הוא גבור חיל הנודע בשם מחמד צדיק (סאַדאַק) בן אֲחי הנשיא יעקב כֿאַן אשר בתגרת יד ממשלת אנגליא נִדח משֵאתו, ובסופה וסערה התנפל (בעשירי לחֹדש אקטאבער) על צבאות אנגליא הצוֹבאים בקאבול, ומלחמה קְשַׁת עֹרף ושבֵעת דָם התחוללה ביניהם אשר התעודדה שלשה ימים ולא הכריעה מי הם המנַצחים ומי המנֻצחים. וזולת צר ואויב אנגליא ההוא, שוטטו עוד גדודי אנשי מלחמה משבטי האפֿגאנים בארץ תחת פקודות ראשיהם מְזֵי אש השנאה לאנגליא ולחֻמי רשף קִנאת הדת, דת מחמד השוררת בארץ ההיא. והם כִּתְּרוּ תמיד את האנגלים וַיְמָררום ורָבוּ בחֵמה שפוכה, וכהני דתם הגדילו עוד את מדורת אש נקמתם וקנאתם לדתם ויעוררו גבורתם ללחום בעד תורת נביאם ודתו. והאחרון אשר הִכביד ידו ביתר עָז על האנגלים, הלא הוא האיש עבד-אל-רחמן אשר עזב ככפיר רבצו בטאַשקענט וידא על כנפי רוחו הקשה לאפֿגאניסטאן ארץ מולדתו ושבטי האַפֿגאַנים חרדו לקראתו ונקבצו ויבואו תחת דִגלו להקדיש מלחמה חדשה על האנגלים. אחרי מלחמות ומבוסות ומבוכות רבות התרצו שרי מלוכת אנגליא להושיב את עבד-אל-רחמן על כסא המלוכה באפֿגאניסטאן תחת חָסוּת אנגליא, ואז יֵצאו צבאות אנגליא מקאבול ומכל ערי אפֿגאניסטאן ורק בעיר קאַנדאַהאַר ובנותיה תציב אנגליא אנשי חילה למשמר. אולם אחרי אשר ישב עבד-אל-רחמן על כסא הנשיאות וממשלת אנגליא האמינה כי בא הַקֵץ להמלחמה הארוכה והזעומה באפֿגאניסטאן, והנה רעה חדשה התחוללה עליה, כי בכל העמים והלשונות הקדישוהו והעריצוהו, וארצנו האדירה לָבשה חֹסֶן ישועות וַתַּעַט כמעיל שִמחת עולם על כי מְבֹרֶכֶת ה' היא בִּמְשוֹל בה מושל צדיק ובחיר ה' כזה אשר הִקדיש ימיו ושנותיו להושיב את כל העמים היושבים בה על גַפֵּי מרומי האֹשר, וימינו הנאדרת בצדקה היא חֲשׂוּפָה, להגביר עוד ישועות ולעשות עוד נפלאות גדולות להביא צדק עולמים. ומי מכל אדם אשר בינת אדם לו ורוח אלהים לא סר מעליו, יכל להאמין או לְדַמוֹת כי בתוך עַמוֹ וצאן ידו, עַם אשר מעולם יתן לְמַלְכּוֹ כבוד אלהים, עם אשר בכל אַוַת נפשו ישליך נפשו מנגד על קדושת שם כבוד המלך וכל הֶגֶה היוצא מפיהו קדוש הוא להם, יקומו תרבות אנשים חטאים בנפשותם אשר יחמסו מזִמות רֶצח על הקיסר הנאור והצדיק הכביר אשר לחסדיו הנאמנים אין מספר ולמעשי צדקותיו אין חֵקר, והחטאים בנפשותם ההם אָרבו לנפש הקיסר, כרו שוחה לרגליו, טמנו מוקשי מות ליד מעגליו, ולא השיבו ידם מבלע עד כי לאחרונה נלכד רוח אפינו משיח ה' בשחִתותם. ביום השני לחֹדש אפריל בשנת תרל“ט (1879) לפני השעה התשיעית בבֹקר בלֶכת הקיסר לשוח סְבִיב היכל החֹרף כדרכו יום יום, יצא לקראתו מעֵבר השני איש רם קומה כבן שלשים שנה והוא עֹטֶה מְעִיל ואות כוכב חָבוש על כּוֹבָעו ובצעדים נמהרים נגש אל הוד הקיסר ובידים מהירות הוציא מתחת מעילו קְנֵה רֹבה וַיוֹר על הקיסר, אך הקיסר נטה הצדה והכדור עָף ממנו והלאה. וברגע ההוא חרדו אנשי חיל לקול הרעם ויתפשו את הרוצח, אך הוא הִתְמַלֵט מידם ברב כֹח ויוֹר עוד שלש פעמים על הקיסר ובכל פעם הֶחטיא את המטרה, והקיסר עלה במנוחת לבב על מרכבתו וישב אל היכל כבודו. ומהרה קל נהָרו אנשי חיל מזֻינים ויתפשו את הרוצח בכפם, והמונים המונים מבני העם התנפלו על המרצח לקרוע אותו לגזרים בחרות אפם בו, ורק בעמל רב הצילוהו השוטרים מידם למען הַצִיל מפיו מי הוא ומי הם חבריו. וּבְעָמוֹד הרוצח למשפט, הֵעֵז פניו וישם מצחו כנחושה ויבטא בשפתיו כי נפשו אִוְתה לעשות את הרֶצח הנורא הזה, רק נפשו, רק הוא לבדו, ואיש אחר זולתו אין יודע מכל אשר עשה, גם הוא איננו יודע אם הִמָצא יִמָצאו אנשים אשר מחשבותיהם כמחשבותיו. אחרי כן נודע כי שמו הוא סאָלאַוויאָוו, איש ריק ופוחז, חָבֵר לאנשי משחית כמוהו. וכמעט נודע התשועה הגדולה אשר הושיע ה' משיחו, והנה קול רִנה וישועה מִקְצה רוסיא ועד קציה וכל רִבו רבבות יושביה נָהרו אל בתי תפלותיהם ויודו ויבָרכו ויהללו את שם ה' אשר שלח מלאך פניו לסוכך באברתו על כרוב מִמְשח הסוכך, בחירו ומשיחו. גם בכל ארצות תבל אשר דבר הישועה הזאת הגיע, היתה שמחה וששון וקול רנה ותודה להנותן תשועה למלכים. אך חרשי משחית חרשו עוד מחשבות רֶצח ומוקשים טמנו לרגלי משיח ה', אמנם האֵל למושעות, הגדיל ישועות מלכו גם בפעם הזאת ובצֵל ידו החביאהו. כי בשמנה עשר לחֹדש נאוועמבער בשנת תר”מ (1879) נשמע עוד הפעם קול צָהלה ורנה, קול תודה והלל לה' על ישועות משיחו, וזה דְבר הישועה. ביום שמנה עשר נאוועמבער בשעה אחת עשרה בלילה כחצי שעה אחרי הופיע הוד הקיסר במאַסקוואַ עיר מלכותו, בהגיע הכבודה עם שומרי ראש הקיסר ושריו הגדולים הנלוים אליו בדרך, אל תחנות מסלת הברזל הרחוקה רק כשתי כברות ארץ ממאסקווא, פָּרַץ קול רעם אדיר וחזק מתחת לעגלות מסלת הברזל ותרעד ותרעש הארץ, העגלות התקלקלו, ואחת מֵהֵנָה אשר נשאה את הכבודה, נפלה ארצה ותתפוצץ לרסיסים. ויתר העגלות עם יושביהן עמדו תחתיהן לרחב המסלה. כי חרשי משחית טמנו שם בבן האדמה מָוֶת ושחת לְשַחֵת את משיח ה' בעָברו על פניהם, אך בישע ה' הקדים הקיסר לעבור שם בטרם התפוצצו כלי המפצים הצפונים שם ויצילהו ה‘. אך יִלְדֵי השחת לא חדלו עוד הָרֵעַ ויוסיפו להרים יד במשיח ה’ ויטמינו מכונה הֲרַת הֶרֶס וחזיזי רעם ומות בקרקע המרתף אשר להיכל החרף מִשְׁכַּן כבוד הקיסר ויכוננו לפוצץ את הבית אשר בו ישב הוד הקיסר במסבו לאכל לחם. וביום החמישי לחֹדש פֿעברואר בשנת תר"מ (1880) בשעה השביעית בנשף בערב יום, נשמע קול רעם נורא בהיכל הכבוד, היכל הקיסר, מוסדות ההיכל התפלצו, קירותיו התנודדו וכל חדריו רעדו, השֻלחן הערוך לפני הוד הקיסר והנסיכים הגדולים, נִסַח וַיִתַּר ויתנועע וכל הכלים אשר עליו נפלו לארץ ונשברו, חלונות ההיכל וכל הבתים אשר סביבותיו רעשו וינועו ויתפוצצו ויתפוררו, המנורות הרבות אשר בכל עֵבר ופִנָה כִּבּוּ אוֹרָן, ואנשי חיל העומדים על המשמר נפלו חללים ועצמותיהם נפזרו, והנשארים נפצעו בפצעים אנושים ויתמלטו בשבר יד ובשבר רגל, בפֶרק מִפְרֶקת ובנֵפץ גֻלְגֹלֶת. ועין ה' היתה אל הוד הקיסר וְשָׁמַר רגלו ממוקשי רֶצח גם בפעם הזאת. למרבה הגילה ושמחת לב כל יושבי רוסיא אין קֵץ, בכל בַּיִת ירֻנן ובכל היכל ואֹהל יְרֹעָע, ומכל בתי התפלות קול תודות ותהִלה עולה תמיד להאֵל המושיע, ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר אורה ושמחה נצחת.


119 §

ושרידי חיל אנגליא אשר תחת פקודת הגענעראל בוראון, החישו מפלט למו ויתמלטו בעור שִנֵיהֶם אל קאנדאהאר וישָגבו בתוכה, כי עיר בצורה היא, אך איוב כֿאַן דָאה כנשרָ על העיר ההיא ויחן כָּדור עליה ויביאה במצור, והאנגלים הנצורים מְתֵי מעט הם וקצר קצרה ידם להתיצב לפני צבאות הגבור הנערץ איוב כֿאַן אשר מספרם רב ועצום. אבדה עצה וגבורה מהאנגלים הנצורים ההם ותושיה נדחה מהם ועיניהם נשואות רק על הגענעראל האביר ראָבערט אשר יָצא בראש צָבא רב מעיר קאבול להושיע להם ולהוציאם ממצוקותיהם. אפס כי רב המרחק בין קאבול ובין קאנדאהאר וימים רבים יעברו עד אשר יגיע הגענעראל ההוא למחוז חפצו. גם מכשולים וחתחתים רבים על דרכו אשר לפניו, כי שבטי האפֿגאנים אורבבים לו בדרך לְהָצֵר צעדי אונו ולגזול מידו את הצידה אשר הִצְטַיֶד לדרך רחוקה כזאת מַהלך שלֹשים יום במדבר ערבה ושוחה, גם הגענעראל האנגלי פֿהאָריע יצא ממקומו בראש אנשי חילו לעזור את האנגלים הנצורים בקאנדאהאר. אך גם את דרכו גדרו האפֿגאנים ויתגרו בו מלחמה וימים רבים יעברו עד אשר יגיע גם הוא לקאנדאהאר מחוז חפצו, ואם לא יצלח חֵפץ שני הגענעראלים ההם להתחבר ולעזור איש את אחיו להדוף את איוב כֿאַן מִמָצור קאַנדאַהַאַר בעוד מועד, יאבדו אחיהם הנצורים באפס תקוה ויפלו בידי אויביהם באין מציל. והגענעראל בוראוו ראה כי רעה נוראה נגד פניו וישועה רָחקה ממנו, וַיָנֶס גבורתו ויתנפל בראש אנשי חילו ממבצר קאנדארהאר על איוב כֿאַן בסערת מלחמה, ואנשיו לחמו כנואשים ויחרפו נפשם על מרומי שדה. אך איוב כֿאַן התנשא כארי וַיַךְ אותו מכה גדולה, וינס שֵנית לעיר קאנדאהאר וַיִסָגר בתוכה. האפֿגאנים הריעו אף הִצריחו בראותם כי בכל אשר יפנו יצליחו, ויגמרו אמֶר להדיח את עבד־אל־רחמן מכסא הנשיאות אשר הושיבוהו האנגלים עַם חֶרמס ולהשיב את המִשְׂרה ליעקב כֿאַן בשובו מהודו ארץ גלותו, או אל אחיו הנבגד המשכיל איוב כֿאַן הָרֹדֵד אויביהם תחתיו. אך רננת האפֿגאנים היתה לא לאֹרך ימים ונצחון איוב כֿאַן נהפך לו למחתה. כי הגענעראל ראבערט אחרי התגודדו יותר מעשרים יום במדבר גדול ונורא, ושבטי האפֿגאנים אָרבו לו להפילו למשואות נצח בתגרת יד גבורתם השובבה, הצליח להגיע אל מחוז חֶפצו קאנדאהאר וּזְרֹעוֹ חשופה וחרבו שלופה על איוב כֿאַן, וביום השלישי לחֹדש סעפטעמבער בשנת תר"מ (1880) התלקחה מלחמת תנופה ביניהם. האפֿגאנים לחמו רוח גבורה וכמסמרות נטועים ועמודי ברזל עָמדו ולא מָשוּ מהערכה ויפילו בצבאות אנגליא חללים רבים והנצחון עמד לימינם. אך בערב היום ההוא הגיע גם הגענעראל פֿהאַריע עם אנשי חילו לקאנדאהאר ויתחבר אל הגענעראל ראבערט ועוד גדודים אחדים מֵחֵיל אנגליא הנצורים בקאנדאהאר נוספו עליהם, ואז הִטה ראבערט את ידו הגדולה ואת חרבו הקשה על איוב כֿאַן ויכהו מכה נִצחת. כלי תותח ויתר כלי נשק נפלו ביד המנַצח. עשרת אלפים איש לֻקחו שבויי חרב, חללים ופצועים במספר רב ועצום הוצעו על שְדֵה קטל. והנשארים מצבאות איוב כֿאַן נסו במההומת מות ויפוצו לכל רוח. ואיוב כֿאַן עם פליטי חרב מְתֵי מעט הִתְמַלְטוּ מֻכים ופצועים וינוסו אל האַראַט, וראבערט רדף אחריהם ויַכרת גם את השרידים והפליטים ההם ורק איוב כֿאַן נמלט מחרבו הנוראה בעור שִׁנָיו. אך בכל אלה לא נכנעו עוד כל שבטי האפֿגאנים תחת יד אנגליא ויגורו עוד מלחמות ימים רבים, ורק אחרי עמל ותלאות עצומות, אחרי קְרָבות רבות ואחרי הוציא כסף תועפות מאוצרותיה והוציא אל הורג בחוריה, הצליחה אנגליא לשַבר את זרוע האפֿגאנים בִּזְרֹעָה הנטויה ולהרכיב לראשם את הנשיא אשר בָּחָרָה, נשיא הנושא מדברותיה ולא ירים ידיו ורגליו רק על פי דבריה. ובכן היתה אפֿגאניסטאן מחסה עז על אחֻזות נחלת אנגליא אשר בהודו המזרחית וחֹסֶמֶת היא בעד כל גוי וממלכה מִקרוב אליהן ומִנַעַת בהן.


בא השמש וְזָרַח השמש בארצֵנו.


120 §

והקיסר אלכסנדר השני אשר בידו שלח ה' פְדוּת לרבבות עָם בחצי אי הבאלקאני ואשר נִשגב שְׁמו בכל אפסי תבל, התאור צדָקות ועֹז ביתר שאת וביתר עז, צדקות ה' עשה וחסד אלהים הגביר בכל רחבי ממלכתו המעטירה יתר הרבה עוד מבראשונה, וכל יראי ה' ואוהבי אדם באמת ובתמים בכל העמים והלשונות הקדישוהו והעריצוהו, וארצנו האדירה לָבשה חֹסֶן ישועות וַתַּעַט כמעיל שִמחת עולם על כי מְבֹרֶכֶת ה' היא בִּמְשוֹל בה מושל צדיק ובחיר ה' כזה אשר הִקדיש ימיו ושנותיו להושיב את כל העמים היושבים בה על גַפֵּי מרומי האֹשר, וימינו הנאדרת בצדקה היא חֲשׂוּפָה, להגביר עוד ישועות ולעשות עוד נפלאות גדולות להביא צדק עולמים. ומי מכל אדם אשר בינת אדם לו ורוח אלהים לא סר מעליו, יכל להאמין או לְדַמוֹת כי בתוך עַמוֹ וצאן ידו, עַם אשר מעולם יתן לְמַלְכּוֹ כבוד אלהים, עם אשר בכל אַוַת נפשו ישליך נפשו מנגד על קדושת שם כבוד המלך וכל הֶגֶה היוצא מפיהו קדוש הוא להם, יקומו תרבות אנשים חטאים בנפשותם אשר יחמסו מזִמות רֶצח על הקיסר הנאור והצדיק הכביר אשר לחסדיו הנאמנים אין מספר ולמעשי צדקותיו אין חֵקר, והחטאים בנפשותם ההם אָרבו לנפש הקיסר, כרו שוחה לרגליו, טמנו מוקשי מות ליד מעגליו, ולא השיבו ידם מבלע עד כי לאחרונה נלכד רוח אפינו משיח ה' בשחִתותם. ביום השני לחֹדש אפריל בשנת תרל“ט (1879) לפני השעה התשיעית בבֹקר בלֶכת הקיסר לשוח סְבִיב היכל החֹרף כדרכו יום יום, יצא לקראתו מעֵבר השני איש רם קומה כבן שלשים שנה והוא עֹטֶה מְעִיל ואות כוכב חָבוש על כּוֹבָעו ובצעדים נמהרים נגש אל הוד הקיסר ובידים מהירות הוציא מתחת מעילו קְנֵה רֹבה וַיוֹר על הקיסר, אך הקיסר נטה הצדה והכדור עָף ממנו והלאה. וברגע ההוא חרדו אנשי חיל לקול הרעם ויתפשו את הרוצח, אך הוא הִתְמַלֵט מידם ברב כֹח ויוֹר עוד שלש פעמים על הקיסר ובכל פעם הֶחטיא את המטרה, והקיסר עלה במנוחת לבב על מרכבתו וישב אל היכל כבודו. ומהרה קל נהָרו אנשי חיל מזֻינים ויתפשו את הרוצח בכפם, והמונים המונים מבני העם התנפלו על המרצח לקרוע אותו לגזרים בחרות אפם בו, ורק בעמל רב הצילוהו השוטרים מידם למען הַצִיל מפיו מי הוא ומי הם חבריו. וּבְעָמוֹד הרוצח למשפט, הֵעֵז פניו וישם מצחו כנחושה ויבטא בשפתיו כי נפשו אִוְתה לעשות את הרֶצח הנורא הזה, רק נפשו, רק הוא לבדו, ואיש אחר זולתו אין יודע מכל אשר עשה, גם הוא איננו יודע אם הִמָצא יִמָצאו אנשים אשר מחשבותיהם כמחשבותיו. אחרי כן נודע כי שמו הוא סאָלאַוויאָוו, איש ריק ופוחז, חָבֵר לאנשי משחית כמוהו. וכמעט נודע התשועה הגדולה אשר הושיע ה' משיחו, והנה קול רִנה וישועה מִקְצה רוסיא ועד קציה וכל רִבו רבבות יושביה נָהרו אל בתי תפלותיהם ויודו ויבָרכו ויהללו את שם ה' אשר שלח מלאך פניו לסוכך באברתו על כרוב מִמְשח הסוכך, בחירו ומשיחו. גם בכל ארצות תבל אשר דבר הישועה הזאת הגיע, היתה שמחה וששון וקול רנה ותודה להנותן תשועה למלכים. אך חרשי משחית חרשו עוד מחשבות רֶצח ומוקשים טמנו לרגלי משיח ה', אמנם האֵל למושעות, הגדיל ישועות מלכו גם בפעם הזאת ובצֵל ידו החביאהו. כי בשמנה עשר לחֹדש נאוועמבער בשנת תר”מ (1879) נשמע עוד הפעם קול צָהלה ורנה, קול תודה והלל לה' על ישועות משיחו, וזה דְבר הישועה. ביום שמנה עשר נאוועמבער בשעה אחת עשרה בלילה כחצי שעה אחרי הופיע הוד הקיסר במאַסקוואַ עיר מלכותו, בהגיע הכבודה עם שומרי ראש הקיסר ושריו הגדולים הנלוים אליו בדרך, אל תחנות מסלת הברזל הרחוקה רק כשתי כברות ארץ ממאסקווא, פָּרַץ קול רעם אדיר וחזק מתחת לעגלות מסלת הברזל ותרעד ותרעש הארץ, העגלות התקלקלו, ואחת מֵהֵנָה אשר נשאה את הכבודה, נפלה ארצה ותתפוצץ לרסיסים. ויתר העגלות עם יושביהן עמדו תחתיהן לרחב המסלה. כי חרשי משחית טמנו שם בבן האדמה מָוֶת ושחת לְשַחֵת את משיח ה' בעָברו על פניהם, אך בישע ה' הקדים הקיסר לעבור שם בטרם התפוצצו כלי המפצים הצפונים שם ויצילהו ה‘. אך יִלְדֵי השחת לא חדלו עוד הָרֵעַ ויוסיפו להרים יד במשיח ה’ ויטמינו מכונה הֲרַת הֶרֶס וחזיזי רעם ומות בקרקע המרתף אשר להיכל החרף מִשְׁכַּן כבוד הקיסר ויכוננו לפוצץ את הבית אשר בו ישב הוד הקיסר במסבו לאכל לחם. וביום החמישי לחֹדש פֿעברואר בשנת תר"מ (1880) בשעה השביעית בנשף בערב יום, נשמע קול רעם נורא בהיכל הכבוד, היכל הקיסר, מוסדות ההיכל התפלצו, קירותיו התנודדו וכל חדריו רעדו, השֻלחן הערוך לפני הוד הקיסר והנסיכים הגדולים, נִסַח וַיִתַּר ויתנועע וכל הכלים אשר עליו נפלו לארץ ונשברו, חלונות ההיכל וכל הבתים אשר סביבותיו רעשו וינועו ויתפוצצו ויתפוררו, המנורות הרבות אשר בכל עֵבר ופִנָה כִּבּוּ אוֹרָן, ואנשי חיל העומדים על המשמר נפלו חללים ועצמותיהם נפזרו, והנשארים נפצעו בפצעים אנושים ויתמלטו בשבר יד ובשבר רגל, בפֶרק מִפְרֶקת ובנֵפץ גֻלְגֹלֶת. ועין ה' היתה אל הוד הקיסר וְשָׁמַר רגלו ממוקשי רֶצח גם בפעם הזאת. למרבה הגילה ושמחת לב כל יושבי רוסיא אין קֵץ, בכל בַּיִת ירֻנן ובכל היכל ואֹהל יְרֹעָע, ומכל בתי התפלות קול תודות ותהִלה עולה תמיד להאֵל המושיע, ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר אורה ושמחה נצחת.


121 §

וביום תשעה עשר לחֹדש פֿעברואר בשנת תר"מ (1880) התקדש בארצנו המעטירה חג ששון לכל העמים הרבים והשונים החוסים בצֵל כנפי הוד הקיסר הנָאור, הוא חג היובל לפי מלאות עשרים וחמש שנים למן היום אשר התעלה וישב על כסא כבוד מלכותו. בָּאוּרים ובקול המון חוגג חגו כל יושבי ארצנו את החג הגדול הזה, בתרועה ובקול זמרה, ברנה ותפלה לָאל בעד חיי הקיסר חיי רוחם ותפארת עֻזָמוֹ, לא היה כחג הזה ברוסיא מיום הִוָסְדָה עד היום ההוא. כל העמים תקעו כף, התרועעו אף שרו ושמחת עולם על ראשם בהעלותם על לבבם כי ביום ההוא הושיב הממליך מלכים את מלאך פניו על כסא המלוכה בארצנו הברוכה, את מלאך פניו ומלך השלום אשר ראשית דרכו היתה לפתוח בְּשָׁלוֹם ולהשבית את המלחמה הנוראה אשר הביאו מלכי הברית בשערי ארץ רוסיא ואשר הרעישוה שלש שנים בלי הפוגה. כְּטַל מאת ה' היה השלום ההוא לכל העמים, ומלך השלום אשר שְׁלֹום אמת שורר בממלכתו וחוצה לה, חָשַף מני אז את זרוע תפארתו ויעש נפלאות גדולות אשר לא נעשו כמוהן עד הימים ההם. הוא קרא דרור לרבבות אלפי עובדי עולם, עבדים מרודים אשר אדוניהם הקשים רָדו בהם בפרך וישימו כארץ גֵוָם ואת רוחם השפילו לִשְׁפַל מדרֵגת רוח הבהמה, והקיסר הנאור והצדיק הוציאם מסִבלות ומִעבדות לחֵרות עולם וּמֵאֹפל וחֹשך לאור החֹפש והדרור ויאמר להם אדם גם אתם, גם לכם הצדקה לִחיות חיי אזרחים, לאכול מטוב הארץ ולהתענג על רוב שלום. ותחת אשר באמעריקא ארץ הדרור התחוללה מלחמה איומה ונוראה בין בעלי הצפון ובעלי הנגב על דְבר חֵרות העבדים ונהרי נחלי דמי אדם נשפכו ארצה ימים כבירים עד אשר הצליחו בעלי הצפון לקרוא לעבדי עולם דרור. הִפליא הקיסר החסיד הזה לעשות כדבר הגדול הזה רק ברוח פיו, ברוח חן ותורת חסד, המִפְעל הרם והנפלא הזה, אחד הוא ואין שני לו כמתכונתו בספר דברי ימי עולם לכל העמים והלשונות. הוא הואיל בטובו הגדול לתת חֻקי חיים ומשפטי צדק לכל העמים החוסים בצִלו. חֻקים ומשפטים הַשָׁוִים וּמַשְׁוִים כל האזרחים השומרים אמונים וכל מעשיהם באמונה מבלי שום פדות בין עם לעם בעלי דתות שונות. הוא הושיב ברחבי ארץ ממלכתו שופטי שלום, דורשי משפט, אנשי אמת אשר לא ישאו פנים במשפט ומשפט שלום ישפטו בשעריהם. הוא עשה משטָרים חדשים בהליכות אנשי הצבא, משטָרים מיֻסדים על אדני הצדק והיושר. הוא הֵרים את קרן ההשכלה באופן מאד נעלה עד כי בימים לא כבירים עָלתה רוסיא מאה מעלות בסֻלם החכמה והמדע. גם עִם היהודים הגדיל הקיסר הגדול הזה לעשות ויפתח לפניהם שערי כל בתי הספר וכל בתי מדרש החכמה והמדע, ובשנים מעטות הצליחו גם עשו פרי הִלולים ויהיו לרופאים (דאָקטאָרן) ולרוקחים (אַפאָטהעקער), ולמליצים (אָדוואָקאטען) ולאנשי מִדות (אינזינערען), לסופרים מהירים, לבעלי חרֹשת המעשה ומלאכת מחשבת, לנעימי זמירות ולחרשים צירים (מאַלער) ועוד רבות כאלה. המסחור עלה בימי הקיסר הנעלה פלאים, עבודת האדמה וכל מלאכת עבודה וחרֹשת המעשה פרחו כגפן. מסלות ברזל וטעלעגראַפֿים נבנו והתכוננו על פיו בכל רחבי ארץ ממשלתו. ומי ישא את ראש כל התקונים הטובים והמועילים, הישרים והצדיקים אשר תִּקֵן בֶמשך ימי מלכותו? מי יספור את רֻבֵּי צדקותיו ואת שפעת חסדיו הנאמנים, את התשועות הגדולות אשר הִצמיח בקרב הארץ לכל העמים אשר תחת ממשלתו גם לעמים רבים מחוץ לארצו. על כן הקיפה השמחה את כל מְלֹא רֹחב ארצנו ביום חג היובל הזה, על כן יוֹדוּ כל יושבי ארץ רבה זאת ויבָרכו ויהַללו את שֵם ה' כי הֵאיר עליהם אור שמש צדקה, אור מלך צדיק ונאור כזה, על כן התעוררו נדיבי עמים גם נדיבי עם אלהי אברהם לְיַסֵד בתי חסד ובתי ספר ועוד בתים רבים כאלה למעשה הצדקה ויקראו שֵם הקיסר החסיד והצדיק עליהם למזכרת עולם ליום חג היובל הזה עד דור אחרון על עפר יקום.


122 §

רִננת חג היובל צִלְצלה עוד באזני שוכני רוסיא והֵד קולה דופק עוד במורשי לבבם, והנה קול נהי וקול יִלְלַת מָוֶת פָּרַץ כרעם נורא מקרית מלך רב כי אדוננו הקיסר רוח אפינו משיח ה' ובחירו נִלכד בשחִתות בנים משחיתים – כי ביום הראשון לחֹדש מאֶרץ בשנת תרמ"א (1881) בשעה הראשונה אחרי הצהרים בְּשוב הקיסר מִפַּקֵד את אנשי חֵילו, התפוצץ כַּדוּר מַשחית מתחת למרכבת כבודו, הסוסים הרתומים להמרכבה התחלחלו ונִפצעו ויעמדו מִלֶכֶת, ואנשי חיל אחדים מהעוטרים את המרכבה נפלו חללים או נפצעו. המרכבה התפוצצה כמעט לשבבים, וקול רעם אדיר וחזק הרגיז את הארץ ממקומה, הרחובות הקרובות רעשו וירעדו, וחלונות הבתים נפלו לארץ ונשברו בקול רעש, וְקָם שָאוֹן והמולה נוראה וחרדה איומה, אך הקיסר לא חָת ולא זָע וברוח שקטה ירד מהמרכבה וירא והנה שני אנשי חיל אוחזים בידם את הרוצח אשר הטיל את כַּדוּר המשחית ההוא, ויתבונן בו וישאל לשמו, ויעורר את הנצבים עליו לעזור להנפצעים, ויפן וילך לדרכו בְּלִוְיַת שומרי ראשו. ויהי אך צָעֹד צָעד צעדים אחדים הלאה, ואיש צעיר לימים מִהר וַיָטֶל לרגליו כַּדוּר שֵני אשר התפוצץ כרגע והקיסר – נפל שָדוד מתבוסס בדמו. עד מהרה נשמע קול חרדה בכל רחבי עיר המלוכה, קול זעקת שֶבר וקול יְלֵל נורא: הקיסר נִפצע בפצעים אנושים! והמונים המונים התגעשו וירוצצו אל הכִּכר אשר לפני היכל הקיסר ויעמדו מרעידים לדעת מה נהיתה, ובלב רֹעֵד ורוח נִפעמת וכליון עינים עָמדו ולא מָשוּ ממקומם, ומה נבהלה נפשם בראותם כי הורד דגל הממלכה מתועפות היכל הקיסר ואחד השרים הגדולים משרי הצבא הודיע כי הקיסר אלכסנדר השני איננו, כי לקח אותו אלֹהים. כל העם התפלצו וירימו קול בכי תמרורים ויכרעו על ברכיהם וישאו תפלה לאֵל אלֹהי הרוחות לכל בשר בעד נשמת הקיסר. ועל כנפי ברקים התעופף דְבר הרֶצח הנורא הזה בכל אפסי ארץ רוסיא, וּבַלְהוֹת מות ומחתה נצחת נפלה על כל רִבּוֹ רבבות יושביה, דמי עורקיהם קָפאו בקרבם ויתיצבו כנציבי קֶרח ויהיו כַּהֲלוּמֵי רעם, ואחרי עֲבור הבהלה הראשונה פרצה יללה איומה והקיפה כל קַצְוי הממלכה הכבירה וסָפדה כל הארץ מספד מר אשר כמוהו לא היה מיום הוסדה. הרצח הנורא הזה נחשב בעיני כל יושבי הארץ כפֶרץ רָחָב בהליכות עולם, כְּהֶרֶס איום במלכות שדי וכנטות יָד לְמַגֵר כֵּס יה. מִקְצֵה הארץ עד קצה סֻגרו דלתים בשוק, שָבַת כל מִקנה וקנין, חדלה כל מלאכת עבודה, וכל העמים הרבים והשונים נָהרו דחופים ומבֹהלים ונפעמים לבתי התפלות לספוד להקיסר הקדוש ולבכותו ולהתפלל בעד נשמתו. והיהודים אשר רוחם נאמנה מעולם את מלכיהם אשר הִמליך ה' עליהם וְעם שונים לא יתערבו. היהודים אשר הקיסר הצדיק הפליא חסדו להם וכמלאך מושיע הופיע עליהם, היהודים הגדילו עוד את המספד וספדו עליו בכל מִקְדשי אֵל כמספד על היחיד וְהָמֵר עליו כְּהָמֵר על אב רחום מְקור חייו. עֲנָנָה הֲרת חרָדות שָכנה עליהם ולבם ראה וַיָחָש עתידות נוראות למו, כאִלו נקרעה המסֵכה הנסוכה על פני העתיד ועיניהם חָזו כי צפוים הם אל רעמים וחזיזים וזיקות וּזוָעוֹת –. גם בכל יתר הממלכות ובכל ארצות תבל וְאִיֵי הים אשר דְבר מעשה רֶצח הזה ומוֹת הקיסר הגיע, אֵבל כָּבֵד מאד, מספד והֶגֶה והי, וכל העמים והלשונות אשר תחת כל השמים נשאו רנה ותפלה בבתי תפלותיהם בעד נשמת הקיסר הצדיק. כי כל יושבי תבל ושוכני ארץ הכירו וידעו רום תפארת הקיסר המרומם, צִדקות ה' אשר עשה כל ימי שבתו על כסא מלכותו, חסדי אלהים אשר אָצַל לבני האדם וּמִפְלְאוֹת פעולותיו להגדיל שְלום העמים וּלהַאדירו, וכל מעשה תקפו וחסן ישועתו לטובת ההשכלה וחרֹשת המעשה ולכל דבר טוב ומועיל להצלחת האדם עד כי לא קם בכל מלכי צדק אשר לפניו כמוהו, ואין מי ישוה לו ומי יערוך אליו בִּגְדֹל זְרֹעוֹ לִזְרוֹעַ צדָקות ולהצמיח ישועות ולהרבות שָלום ואהבת אדם ותורת חסד ואמת.


123 §

כשעה אחת אחרי אשר שָב רוח הקיסר אל האלֹהים, נאספו כל בני משפחת הקיסר וכל השרים הגדולים היושבים ראשונה במלכות ושרי הצבא ושרי הסענאַט ועוד שרים רמים היושבים בעיר המלוכה, כֻּלם נאספו ובאו אל היכל הקיסר וַיִשָבעו שבועת אמונים להקיסר החדש אלכסנדר אלכסנדראָוויטש השלישי, והרצים יצאו ברחובות עיר המלוכה ויבַשרו כי יָשַב הקיסר החָדש על כסא כבוד אבותיו, וְכִמְעוֹף כנפי שָחַר עופפה הבשורה הגדולה הזאת בכל אפסי ארצנו המעטירה, וכל יושביה אשר חָשך עליהם השמש, שאפו רוח חיים בראותם כי זרח השמש החדָש הזה, שמש צדק ומַרפא בכנפיו, ובלב מלא רגשי אמונה אֹמֶן להקיסר החדש נָהרו כל יושבי הארץ לבתי תפלותיהם, וַיִשָבְעוּ לו שבועת אלהים להיות לו עבדים נאמנים ולָעבדו באמת ובתָמים ובכל לבבם ובכל נפשם כאשר עָבדו את אביהו המתלונן בצֵל שדי. והיום ההוא אשר עָלה אדוננו הקיסר יר“ה על כסא מלכותו, יום קדוש הוא לנו ולבנינו עד עולם. ראשית דרכי אדוננו הקיסר החדש אלכסנדר השלישי יר”ה היתה להשקיף מִמְרום הוד מלכותו על הָאִכָּרִים עובדי האדמה להחיות רוחם ולהראותם כי בסוד כל האזרחים תבוא נפשם ובקהלם יֵחַד גם כבודם. כי ביום השני לחדש מאֶרץ בבקר יצא דְבר מלכות מלפניו אל שרי הסענאט לאמר: האכרים אשר בחסד אבינו הקיסר המנוח יצאו מעבדות לחרות ונחשבו לאזרחים וחֻקה אחת להם ולכל אזרחי הממלכה, יהיו נקראים כיום להשבע שבועת אֹמן ככל יתר האזרחים, לנו ולבננו יורש העצר הנסיך הגדול ניקאלאיי אלכסנדראָוויטש. כטל על עשב היה רָצון הקיסר על האכרים ותּחי רוחם בראותם כי גם הקיסר החָדש כאביהו המרומם ישקיף עליהם ויחַשבם ככל אזרחי ממלכתו והם עם מרעיתו וצאן ידו. ועתה עיני כל העמים יושבי ארצנו אל היושבי בשמים נשואות כי ירומם וינשא את הוד הֲדר כְּבוד אדוננו הקיסר אלכסנדר השלישי, כי יְקַדמנו ברכות טוב וממרום קדשו יענה ויאמר שויתי עֵזר ונֵזר על ראש הקייסר. כסאו כשמש נגדו, כירח יכון עולם ועד, יפרח בימיו צדק עולמים ודבר אלֹהי אָמן ביד נביאו יאָמן: לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, לא ירעו ולא ישחיתו, כי תמלאה הארץ דֵעָה את ה' כַּמַיִם לַיַם מְכַסִים.

המלצות קוראים
תגיות