חשבון נפש נוקב עורך כתב-העת החדש “אוּנזער אייניקייט” (אחדותנו), שהתחיל מופיע בפאריס, והמרכז סביבו חוגים של בעלי-תשובה, שנכזבו מן הקומוניזם ופרשו ממנו.
הרי הגליון לחודשי אוגוסט-ספטמבר, והוא כולל (64 עמודים כפולי-טורים) פרקי סיפור ושירה ודברי הגות. וכן רשימות על ישראל. ואולם ניכרת גם תהייה על האור של ישראל ולבטים של הזדהות עמה בהכרתם ובנפשם.
בפתח החוברת מאמר שעניינו בכותרתו: “ה-12 באוגוסט”, יום רצח סופרי יידיש בברית המועצות, והוא מסיים לאמור: “שום ‘ריהביליטציה’ ודברי מליצה רמה לא ימחקו את הנבָלה המאוּיימת, הנצחית הזאת! שנה שנה נזכור ונקיים את זכרו של מועד טראגי זה!” – ולהלן, מאמר מאת הפילוסוף הצרפתי האַנרי לאָפאַוור1 (Henri Lefebvre), מגידוּלי הקומוניזם שעניינו “סרטן הבלתי-מוסריוּת הפוליטית”, שביטוּיו המובהק הסטאליניזם, אשר סיגל לעצמו את שיטות יריביו ו“רצח האדם הממשי, החי, הנכסף לחיים וזכויותיו”.
ל. אוסטרובסקי פורש יריעה נרחבת, רבת בקיאות, על בעיות יהדות ברית המועצות ותפיסתם של רבי הקומוניזם בבעייה היהודית, וחושף את שורשי שינאת היהודים בלבושה הסוביאטי. “מאבק ממושך וקשה צפוי ליהודי ברית המועצות ולכל העומדים לימינם. אל-לנו לשכוח ולהסיח את דעתנו ממאבק זה!” – זה משפט הסיוּם.
לאחר קריאה בשירים של מ. קולבאַק, מ. ואלדמן, רבקה קאָפע וישראל עמיאָט (ירושלים); פרקי זכרונות מימי השואה, חיי הפליטוּת ברוסיה בשנות המלחמה והווי הקומוניזם היהודי קודם להשמדה (ובמרכזם סיפורו של ב. שלאָוין, הסופר היהודי שפרש מהקומוניסטים ועיתונם בפאריס, על פייגלה, הנערה היהודיה מקראקא שנתנה נפשה על הקומוניזם ונכזבה בחברה-מאהבה הגוי), נאחזת העין במאמרי חשבון-נפש של “מי שהיו”.
מרסל קרוליצקי, מעיד על עצמו שהיה כל ימיו מפעילי המחנה, אולם משנתרחשה (לאחר משפט סלאנסקי) עלילת הרופאים נצבט הלב, נתמוטט האימון. באה השמדת הסופרים, ש“עליהם היתה תפארתנו”, כמהלומה סופית. האומנם באֶריה2 בלבד האשם? – שואל הוא. ואם כן, מדוע נמשך הפוגרום השקט? והוא מספר, שהוזמן לועד האנטי-פאשיסטי המוקם עתה באיזור-מגוריו בפאריס, אולם עצם השם העלה בזכרונו את הועד האנטי-פאשיסטי ההוא שנכרת. והוא מסיים בשאלה למשלחת הקומוניסטים היהודים מצרפת שביקרה בברית המועצות, כדי לעמוד על מצב היהודים וחיי התרבות שלהם שם, ועד היום פיה מלא מים.
מ. לונבוים קובע, שלא פחות מחרדתנו מחזרת הפאשיזם, היא חרדתנו לשלומה של ישראל. “לקח דורנו הוא – אין עתיד לאומה בלא מולדת”. והנה, הם מושיטים יד לנאצר המאיים בהכרתת ישראל… ומרק פוגלמן קורא לשרידי מפלגות הפועלים היהודיות בגולה, ולכל הנוהים אחריהם, ללא הבדל השקפה, להתלכד בתנועה חזקה שמטרתה כפולה – טיפוח הקיום היהודי בפזורה ברוח האידיאליזם של הסוציאליזם ומלחמה למען מדינת יהודים סוציאליסטית, והיא שתירש את מקומה של התנועה הציונית… ליד המאמר הזה רשמה המערכת: “על יסוד ויכוח חופשי”.
ולסיכום: לא ההשקפות וחיפושי הדרך, אלא חשבון-הנפש של נשברי-לב, והרוח הטובה, החופשית, הנכספת לגאולת ישראל של חוזרים בתשובה – הם העשויים ליַיחד לכלי-מבטא זה את מקומו כמרכז לכל נכזביו של האליל המכלה של הקומוניזם היהודי ברחבי התפוצה. ושערי תשובה פתוחים תדיר…
-
(1991–1901) – פילוסוף, סוציולוג ותיאורטיקן של המרחב וחיי היום–יום ומחשובי חוקרי מרקס במאה ה–20 (ההערות מאת דוד בן מנחם). ↩
-
– לַברֶנטי פָבלוֹביץ' בֵּארִיַה (1953–1899) ממפקדי המשטרה החשאית הסובייטית. זכור בעיקר כמבצע הראשי של מדיניות “הטיהורים הגדולים” של סטאלין. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.