היֹה היה בשעתו, בימי שלוט הצארים, תפקיד שכוּנה “אוטשאָני יעוורעי” (‘יהודי מלומד’) – מומחה לענייני היהודים – בעיני השלטונות ולצרכיהם, כמובן. ואולם, נראה שעל אף התמורות חורצות-הגורל בעולם ובישראל, לא נתבטלה מן העולם פונקציה זו גם בימינו… כשם שלא נתבטלה, ומבחינות הרבה החריפה והעמיקה, צרת ישראל ברוסיה.
המדובר בגנרל של הצבא האדום, דוד דראגונסקי1, “גיבור ברית המועצות”, בעל אותות הצטיינות, שכבר מילא פעמים אחדות שליחויות כ“מומחה” בקרב יהודים בחוץ-לארץ והשתתף בכינוסים יהודיים בינלאומיים מסויימים. וזכור ודאי לקוראים בישראל, כי בשנת 1956 הוא הזדמן לפאריס, יחד עם רבה המנוח של מוסקבה הרב שלייפר, לטקס הסרת הלוט מעל מצבת הקדוש המעוּנה היהודי. והנה, זה מקרוב הוא בא שוב לפאריס, לועידת הקומוניסטים היהודים המאוגדים ב“אוניון” הנודע.
ודבר הלמד מעניינו, שהקומוניסטים היהודים ניצלו ביקור זה במלואו, ובעיקר מאחר שהרחוב היהודי מתנער מהם והוא נחרד, כפעם בפעם, לגורלם של יהודי ברית-המועצות ועתידם – וביחוד לאחר גילויי האיבה והפגיעה הפיסית (מאַלאַכובקה2 – עיירה בפאתי מוסקבה).
והוא, הגנרל, הופיע תחילה בועידת הקומוניסטים היהודים, בה נתקבל ברוב המולה, ואולם בהרצאתו לא עמד כלל על בעיותיה של יהדות רוסיה. ואך על עצמו סיפר, שהוא בנו של סנדלר יהודי שזכה, תודות למשטר הסובייטי, בדרגתו הצבאית הגבוהה (משָל אין יהודים בדרגות גבוהות בצבאות אחרים) – “הוכחה”, שכל המסופר על מצבם ואנוּסוּתם של יהודי ברית-המועצות אינו אלא שקר והסתה… וכל המשמיע את שוועתם וזעקתם האילמת אינו אלא מחרחר-מלחמה נגד ברית-המועצות.
ואכן, כדי לבסס את הנחותיו אלה, כינס הגנרל היהודי מסיבת-עיתונאים, בלי השתתפותם של… העיתונאים היהודיים הלא-קומוניסטים ושל העיתונאים מארצות-חוץ ומישראל. ואולם, חרף כל ההכנות נכשל הגנרל היהודי, ואפילו העיתון הקומוניסטי היהודי, גנז חלק מדבריו במסיבה זו.
לאחת השאלות שנשאל גנרל דוד דראגונסקי: האם נכון הדבר, שהממשלה הסובייטית אוסרת יציאתם של יהודיה לישראל? – הוא השיב כהאי לישנא [בזו הלשון]:
"לא, לא אסור עליהם על יהודי ברית-המועצות לנסוע לישראל… ואולם רבים מהיהודים שנסעו לשם, התחננו אחר-כך שיחזירוּם לארצם. ואף אירעו מקרים, שממשלת ברית-המועצות העניקה אשרות-יציאה ואילו ממשלת ישראל סירבה ליהודים אלה אשרות כניסה.
ואולם, החשוב ביותר הוא – המשיך הגנרל – שאין היהודים הסובייטיים רוצים כלל לעזוב את ארצם. הנה, כמו במקרה של עצמי. סבי וזקנתי נולדו ברוסיה. מאות אלפי יהודים ניספו בהגנה על המולדת והסוציאליזם. ולפיכך אין כל טעם לעזוב את הארץ. לא, אנו מאחלים אושר ושלום לעמה של ישראל, כשם שאנו מאחלים לכל עמי התבל!"
והנה, אפייני הדבר, מציינים העיתונים היהודיים בפאריס שהעיתון היהודי הקומוניסטי הביא את שקריו של הגנרל (הכלולים בראיון הנ"ל) במוסף הצרפתי שלו, וגנזם בחלק המודפס יידיש… התמימים!
ובראיון שלו הכחיש הגנרל היהודי, כמובן, את מאורעות-הדמים במאַלאַכובקה. “במקום זה מתגוררים ידידים שלי. דבר זה לא ארע שם, וגם לא ייתכן שארע”.
רצונכם לדעת מדוע אין תיאטרון יהודי במוסקבה? תשובת הגנרל היהודי היא, כי הגרמנים רצחו את היהודים דוברי-יידיש, ויתרם אינם מבינים לשון זו… מצויים זמרים ולהקות נודדות אחרות – ודי בכך, די והותר. כתבי שלום עליכם מופיעים ברוסית ואוקראינית, לפי שגם לא-יהודים רוצים לקרוא בהם.
לשאלת סופרו של “אונזער וואָרט”, עיתון פועלי-ציון-התאחדות בפאריס מדוע קיימים בתי-ספר יהודיים, עיתונים ותיאטראות בארצות כפולין ורומניה השיב: - המדינות הללו קיימות 14 שנה בלבד, ולא 42 שנה כברית-המועצות ואם תחלוף תקופת-זמן כזאת – ישתנה המצב גם בארצות הללו…
מי יאמר, שהגנרל היהודי דוד דראגונסקי סָתם ולא פירש? וכיצד נקלט הפירוש ה“וורוד והמרנין” הזה באוזניהם של הקומוניסטים היהודים בפאריס?
-
David Dragunsky (1992–1910), גנרל יהודי בצבא ברית–המועצות. פעמיים גיבור ברית המועצות ופעיל אנטי ציוני חריף. ייסד והנהיג את הוועד האנטי ציוני של הציבור הסובייטי [ההערות מאת דוד בן מנחם]. ↩
-
גל מעצרים נערך בקרב הקהילה החסידית בעיירה מאלאכובקה (תרצ"ה–1935), בעקבות הלשנה על קיום חיים יהודיים ולימוד תורה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.