דם אני אוהב, דם אדום מאד,

דם רב כמים אשר בגְדול־הים,

דם שיזרום מתוך לבי כנאד,

דם שאשפך בקרב ובַעֲיָם.

דם אני אוהב, דם טרי וחי

אשר לא הספיק להקריש עוד בגרוני,

דם אני אוהב, דם טובי־אחי

אם בל אוכל לגנח את דמַי אני.

דם אני אוהב, דם קנאה וחַוָה,

שאקח ממנה, – כלילת־אהובתי.

דם אני אוהב, דם כלו שלהבה,

כאשר אמיתנה באקדח אהבתי.

הוי! דם, דם בהקיצי ודם בחלומי,

דם בקרבתי ודם אל כל סביבַי,

דם מתוך עיני, דם בצחוק־יומי,

דם בספרַי וגם ביאוש כתבַי.

ואם סוף־סוף אזנח את עולם־התמותה

אם אסוף־אמות עיף המלחמה,

אז דם אצוה לי כאחרונת־מטה

דם במקום מצבה ודם במקום אדמה.

והשנים כך תחלפנה, ואתן הדורות,

ומאביב לאביב, על אדום־במותַי,

תשקיף דם השמש ממרום דם־אורות

ודמומיות תצמחנה מדם עצמותַי.

כי דם היו חיי מבלי אהבתה!