רקע
אברהם שמואל שטיין
חַיוּת יהודית
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הדור; 1953

שני ספרים שעיקרם אסופות זיכרונות, האחד והוא מצבת-עֵדוּת לקהילת-גולה שנכרתה והאחר והוא מצבת-זיכרון לאדם ולפועלו, והמכנה המשותף שלהם: חיוּת יהודית החורגת מתחומי זמן ומקום.

ואפשר כי סימניה המובהקים של חיוּת זו – זה הרצון העז שנתפעם בתוכנו, ובייחוד לאחר השואה, לחקוק בכתב רישומיו של דורנו ופעליו ואישיו – למען העתיד היהודי. שכן, רב לאין שיעור הבּזבוז שנהג עמנו בהיסטוריוגרפיה שלו, ופרקים רבי-הוד מעולם יצירתו וּמעַמידתו על נפשו ירדו בצוֹק העתים לטמיון. מה מועטה, דרך דוגמה, ידיעתנו על מערכת ההתגוננות היהודית בגלי התלאות של ימי הביניים זולת שרידי קינות ופיוטים, או על שלמה מולכו, והראובני, או על הספרות הפילוסופית-התיאולוגית של השבתאוּת, אשר יריביה שומרי חומות היהדות הרבנית ביערוּהּ בחמת-זעם, ועתה עושים טובי מלומדינו (כפרופ' גרשם שלום ואחרים) לפענח את שרידיה ממצולות השכחה. רק עתה למדנו להעריך את האבידה הגדולה. עתה עם המאמץ הנחרץ לזקוף קומתו של עמנו, את קומתו ההיסטריה.

אי אתה יכול להיפנות מהרהורים אלה שעה שאתה נוטל לידך את הספר “זמושץ' בגאונה ובשברה1, שאך מעטים כמוהו לספרי-העֵדות-והזיכרון לקהילות שחרבו.2

בניה האחרונים של קהילת יהודים שמאוֹת בשנים רקמה את חוטי חייה ויצירתה מעלים את זיכרה, מספרים תולדותיה, מתנים את חורבנה, מתארים את דמויות אישיה הדגולים ופשוטי-העם שבה. באהבה. בהתרפקות. בהוקרה. ב“כוכבי בוקר”3 רושם זלמן שזר: “בדוק כל נכסיך הרוחניים ואת כל נטיות נפשך העיקריות ותיווכח: הגרעין הראשון שלהם טמון בשדה-הילדות המבורך”. אפשר על כן שכאן השורש ליחס הזה לעיר-ההולדת שחרבה, שכך חרבה. קשר כזה של יהודים לישוביהם מהם נעקרו, אתה מוצא רק (או בעיקר) אצל יהודי ספרד אחר הגירוש [ב-1492].

ב-1580 הונח היסוד לזמושץ' העיר, בלב מישורי פולין ויערותיה. נסיך פולין הזמין יהודים “פראנקים”, כלומר יוצאי ספרד (שאחד מצאציהם הוא הסופר י. ל. פרץ), הקנה להם ‘פריבילגיה’4, ואליהם הצטרפו לימים האשכנזים. עוד נזקקו לכשרונו ולכושרו של היהודי! כל הגלגולים והתמורות ומערכות הרוח שיהודי פולין התנסו בהם – גם קהילה זו נתנסתה בהם. ניצלה משחיטות חמלניצקי5 בזכות המבצר שהגן על העיר. וניצלה מתעתועי השבתאוּת והפרנקאוּת. היסוד המִתנַגדי [הליטאי] המפוכח עמד בה. אפשר והוא טבוע גם באופיים, ביצירתם ובמלחמתם של בניה-דגוליה מאר"ז-צדרבוים איש “המליץ” והמגיד מדובנא – ועד לרוזה לוכסמבורג וברוניסלב הוברמן6 ועוד ועוד. ענווה, עממיות וקנאות חותמם.

בספר פרקי-מחקר רבי-ערך (לד"ר שאצקי מניו יורק ופרופ' ישראל לוין מירושלים) וכן תעודות נכבדות (כפנקס החברה קדישא מ-1687) וכתב-הזכויות שהוענק ליהודי העיר על ידי מייסדה. וזולתם שִׁפעת רשימות ופרקי-זיכרון, דיוקנאות ו“צוהר לספרות” ובסך הכל: פורטרט של עיר ואם בישראל שהיתה ואיננה, אך הֶמשכהּ בחיי עמנו, ביישוב בישראל ובמלחמת שחרורהּ (שרבים מבני זמושץ' נתנו בה נפשם), בספרותנו ובתרבותנו.

*

ציונים עלי דרך7 – אף הוא קובץ זיכרון, אף הוא במאמצי יחידים וביוזמתם יצא לאור, וקבועה בו דמותו של אחד מרבים: דוד בדר. אך האמת היא, כי יסודות מנשמתהּ ומרוחה של העלייה השנייה ויתר סגולותיה קבועים בו, בקובץ נאה זה.

עוד זכורה לרבים דמותו הטובה של הסבא, הלוקה בראייתו וסמוך על מקלו הוא מפסיע בצעד מהיר, באחרית ימיו, בשליחות-מצווה מטעם “ועד ציון” – להציב יד ומצבה לאלמונים ולמוכי-גורל שנתנו חייהם על התקומה במולדת. והיה בכך משום המשך טבעי לעשרות שנות חיים ועבודה. שכם אחד עם הבונים, ולהט אהבת-אדם ותשוקת העזרה לכל מָךְ ונצרך מפַעמים אותו.

איש “הפַּכִּים הקטנים” היה – אמרו עליו – ועליהם מושתת קיומנו. מחוּליות-הקשר בין הצמרת לבין המוני אנשי-השורה, שהם מסדהּ של כל תנועה. אכן, איש הפַּכִּים הקטנים – והנאמנות הגדולה שאין שמחת-החיים נוטשתהּ על אף יסוּרים ואכזבות. חלוץ מובהק מסוג הצדיקים שעליהם היו אומרים: זכותם תגן עלינו… ואנו נאמר: תשׂרה רוחו המחנכת הטובה על הבנים.

בקובץ – קטעים רבים מרשימותיו בעיתונות תנועת העבודה על בעיות-היום “הקטנות” שלה ודברים עליו, ערוכים וסדוּרים בטעם בידי א. ברוידס – והדרת כבוד של תנועה המוקירה את בניה-חלוציה חופפת עליו.



  1. הוצאת ועד עולי זמושץ' בישראל, תל אביב, תשי"ג [ההערות מאת דוד בן מנחם]  ↩

  2. חשיבות מיוחדת לביקורתו של א.ש. שטיין לנוכח העובדה שהוא ערך 10 פינקסי–קהילות עבי–כרס [דבמ]  ↩

  3. ז. שזר: כוכבי בוקר: סיפורי זכרונות ופרקי מסה. עם עובד, 1951  ↩

  4. ‘כתב–זכויות’ שניתן ליהודים כמיעוט אתני להתיישב בעיר או מחוז ולעסוק במגוון מקצועות.  ↩

  5. גזירות ופרעות ת“ח–ת”ט.  ↩

  6. – אלכסנדר הלוי צדרבוים [ארז] 1893–1816, סופר ועיתונאי, מייסד ועורך ‘המליץ’ – העיתון היהודי הראשון בתולדות העיתונות העברית. הופיע באירופה.  ↩

    • המגיד מדובנא 1804–1740 הוא ר‘ יעקב קראנץ, מחשובי הדרשנים ומחבר ספרי מוסר: ’אהל יעקב‘, ’קול יעקב, ‘ספר המידות’ ועוד.

    • רוזה לוּקסֶמבוּרג 1919–1871, פילוסופית ומהפכנית סוציאליסטית יהודיה. ניסתה לחולל מהפכה סוציאליסטית בגרמניה.

    • ברוניסלב הוברמן 1947–1882, כנר יהודי וירטואוז, מגדולי הכנרים בדורו. מייסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

  7. ציונים עלי דרך”, תל אביב, תשי"ג.  ↩

המלצות קוראים
תגיות