חליפת מכתבים בלתי-ידועה בין אנטוקולסקי לטורגנייב
לעניין טורגנייב והיהודים הקדיש מקום גם “פאלקס-שטימע”1 היוצא לאור בוארשה ועמד, בין היתר, על הנובלה הקצרה שלו: “היהודי”, שגיבורה הרשל מדנציג, תואר בה כצייקן [קמצן] יהדות וארשה, ומרגל ונוכל הסוחר בגוף בתו.
והנה, נתעורר סופר-חוקר יהודי-סובייטי, י. פאֶרצובסקי מלנינגרד, וגילה (בארכיון) שורה של מכתבים מאת הפסל היהודי הנודע מארק אָנטוקולסקי2 לטורגנייב3, ידידו. אנטוקולסקי היה, כנודע, גם עסקן ועיתונאי, וגילה עניין רב ביהדות רוסיה. אין צריך לומר, שהוא נזדעזע עם “הסופות בנגב”, פרעות שנות השמונים (במאה ה-19) והגירושים, שמלוּוים היו תעמולה עויינת בגנוּת היהודים כ“נושכי נשך”, “מוצצי דם העם”, “עריקים נותני שוחד” וכיוצא בזה. והוא נזדרז, פנה במכתב לידידו טורגנייב ובו הוא מעלה את השאלה: - היכן הם הפאטריוטים הרוסים המתקדמים שטענו, כי נלחמים הם למען הנדכאים, האמת, המצפון, הרחמים – לאן נעלמו? והיכן הנצרוּת המטיפה לאהבת אדם? ובמכתב מן ה-4 ביוני 1881 כותב הוא אליו לאמור:
איוואן סרגייביץ' הטוב והיקר! מצבנו כה מחריד, עד שדרוש לו לאדם אבן תחת לב למען יהא בידו להישאר אדיש. משוכנע אני, שאתה, כמשורר, עומד מעל למפלגות השונות, שאינן יודעות בעצמן רצונן מהו, ומעל לפטריוטים קצרי הראוּת, הטוענים: אהבו אך את עצמכם, ואת כל השאר שׂנא תשׂנאו! לפיכך כותב אני אליך, כדי ליתן ביטוי למצוקת רוחי. אין בידי להניח מקום למחשבה, ששתיקתך או אדישותך היא, במקרה דידן, סימן להשלמה (להלן מונה אנטוקולסקי מקרים של רדיפות על יהודים, עלילות, מעשי אכזריות).
כותב אני אליך כאמן לאמן, בהיותי בטוח, שתטה אוזן ולב לייסורי אנוש ועלבונותיו. אשמח לדעת, שאדם מהוגן מאזין לי, שכן אין לך בימינו אדם המוכן להקשיב לקול האמת. אם אין מקום לפרסם את מכתבי בעיתונות, מבקש אני לפרסמו בכל מקום אפשרי, בעריכתך… והריני שלך, בידידות נפש ובאהבה.
בתשובתו למכתב זה כתב טורגנייב:
זכאי אתה לכעוס עלי בשל שתיקתי הממושכת על מכתבך הלוהט והמופלא. אני מתנצל על כך ומבקשך לא לראות בשתיקתי אי-רצון לקיים ידידותי עמך, או לחוּש בעניינם הצודק של יהודי רוסיה. אין לפרסם את מכתבך אפילו בעריכה סגנונית, שכן פרסומו לא יגרום אלא נזק לך. שום כתב-עת לא יאות לפרסמו. נוסף על כך כבר קיפחה השאלה בשעה זו מחריפות אופייה.
המכתב יישאר בידי כתעודה המעידה על עמקות דעתך ואמִתהּ. לא נואשתי מתקוה, שיום יבוא ואפשר יהיה לפרסם תעודה זו – ואולם זמן זה שעודנו רחוק מאוד יהיה זמן של חירות וצדק ולא ליהודים בלבד".
טורגנייב, הרוחש, לדבריו, טוב ליהודים ול“עניינם הצודק”, לא נמנע מלתאר את גיבורו היהודי בצבעים חשוכים. ואתה נזכר בדוגמה אחרת (מני רבות) באחד אדיר-מחשבה, מארכס, שחתך בבשרם ונפשם של היהודים, ועם זאת הגה אהבה וידידות ליחידים מהם, כהיינה ואחרים.
-
עיתון יהודי בשפת היידיש בפולין משנת 1946 הופיע בלודג' ולאחר מכן בוארשה. בעקבות עליית רוב יהודי פולין לא"י, ירדה תפוצתו והוא ניסגר ב–1991 [ההערות מאת דוד בן מנחם]. ↩
-
מארק אָנטוקולסקי – 1902–1843 – פסל יהודי–רוסי, שנודע בתבליטיו היהודיים ואחר–כך יצר דיוקנאות מונומנטליות של אשים רוסיים מפורסמים: איוואן האיום, דמויות ממשפחת המלוכה הרוסית והסופרים טולסטוי וטורגנייב. עזב לפאריס בשל האנטישמיות, שם יצר את עבודת השיש הגדולה ‘שפינוזה’. ↩
-
איוואן סרגייביץ' טורגנייב – 1883–1818, מחשובי הסופרים והמחזאים הרוסיים. “אבות ובנים” יצירתו החשובה נחשבת כאחת המעצבות של המאה ה–19. נודע בתיאוריו הארסיים לדמות היהודי (“ז'יד” – 1846) המוסר את בתו לזנות. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.