רקע
אברהם שמואל שטיין
יהדות אמריקה לכבוד פרופסור פרנקפורטר
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הפועל הצעיר; 1958

 

יהדות אמריקה לכבוד פרופסור פרנקפורטר

“אתך הסליחה על פנייתי אליך, אולם הנסיבות עשאוני אחראי למצב הנוגע לתקוותיו ולחייו של עם שלם – תקוותו הגדולה של עם ישראל – באישורך להצהרת בלפור, יזמתך ועזרתך בכינון הבית היהודי הלאומי… הבטחתו למנהיגים היהודים, כי אכן תעמוד לימינם”…

קטעים אלה הם מתוך מכתבו של שופט בית-הדין העליון (של ארה"ב - דבמ), פרופסור פליכס פרנקפורטר, אשר כל עיתונות היהודים באמריקה ציינה עתה את מלאת לו 75 שנה – אל הנשיא וודראו וילסון, מועידת השלום בפאריס, מאי 1919.

בעקבי מכתבו של פרנקפורט, שמילא תפקיד נכבד באישור הצהרת בלפור והמנדט, התפתחה חליפת-מכתבים בין נציגי הציונים ליד ועידת השלום לבין נשיא ארה"ב. ב-16 במאי 1919 כתב וילסון לפרנקפורטר, שליחה של אמריקה בועידת השלום, בין היתר: “מעולם לא עלה בדעתי, שיהיה עלי לאשר שוב לפניך את אישורי להצהרת בלפור. עד כה לא נתקלתי בשום גורם, שיביע התנגדותו למטרה הכלולה בהצהרה זו”.

ברוב הערכה מעלים עיתוני היהודים את חליפות-הדעות וההכרזות שפורסמו בימים ההם, לאחר מלחמת העולם הראשונה, ואשר עוררו תקוות בקרב המוני היהודים ברחבי תבל.

ואכן, רוחות אחרות נשבו אז… ועֵדוּת לכך, בין היתר, חליפת-המכתבים הנודעת, הכוללת את הצהרתו הנודעת של האמיר פייצל, שהיה ראש המשלחות הערביות לועידת השלום. כידוע, נפגשו קודם לכן ד"ר חיים ויצמן והאמיר בעבר הירדן, והגיעו לכלל הסכם על מטרות הציונות בארץ ישראל. בתחילת 1919 נפגשו שוב השניים בפאריס, והאמיר נתן אישורו להצהרת בלפור, ואחר-כך חזר ואישרה במכתב מיוחד לשופט פרנקפורטר. מכתבו של האמיר שנכתב ב-3 במארס 1919 – הוא תעודה מיוחדת במינה בתולדות היחסים היהודיים-ערביים, המביעה הערכה עמוקה לעניין הציוני, ואמונה בתחיית המזרח בדרך של שיתוף-פעולה יהודי ערבי. “ואני צופה – ויחד אתי עמי – לעתיד, - כותב השליט הערבי לפרנקפורטר – כאשר אנו נסייע בידכם ואתם תסייעו בידינו, כדי שהארצות שלנו, שאנו מעוניינים בהן, - שוב יתפסו את מקומן במשפחת עמי התרבות בעולם”. ועל החתום: בידידות, שלך, פייצל.

אכן, מים רבים זרמו מני אז בירדן – ולא מעט דמים נשפכו, ואולם לא יישכח הגילוי הנעלה הזה של הבנה יהודית-ערבית בימי הרת-עולם, העתיד להיות ביום מן הימים אבן-פינה לשיתוף-פעולה בין שני העמים.

 

גולה מרודה, קדומה

דרישת שלום מקיפה וממצה מיהודי פרס, הביא שליחו של הג’וינט1 ארתור ל. ג’ייקובס, ודבריו פורסמו בהרחבה, בהמשכים ב“טאָג” הניו-יורקי.

עד היום קיימת פלוגתא ביחס למספרם של יהודי פרס. יש אומדים מספרם ב-60 אלף, ויש ב-80 ואף 100 אלף. יהודים רבים מתגוררים בפינות נידחות, כפריות של המדינה הגדולה, מהם כאנוסים, או כטמועים בקרב עם הארץ, ואין מביאים אותם במניין רשמי. ואולם, מר גייקובס קובע, כי האוכלוסיה היהודית בטהראן מגיעה כדי 35 אלף, בשיראז – 15 אלף, באיספיאהאן – ששת אלפים ובהאמאדאן – חמשת אלפים. בהאמאדאן מצויים קברותיהם של מרדכי ואסתר, ויהודי פרס עולים שנה שנה להשתטח עליהם בפורים.

האוכלוסיה היהודית – מיעוטה הקטן אמידים ורובה הגדול עניים מרודים המתגוררים בגיטאות – כותב מר ג’ייקובס: "כל הבקיא בגיטאות אסיה יודע, שלא בלבד מראה מדכדך להם, אלא גם – ריח. אלפים בשנים מגובבים “בתים” אלה זה על גבי זה; בזוהמה, בצפיפות, בדוחק, בסרחון חיים יהודים וגדלים ילדים. ועם זה אין הם מתבוללים בשכניהם המוסלמים, עשרות בתי-כנסת ותלמודי-תורה קיימים בגיטאות. אדישות ואינרציה שוררים בכל. ג’וינט פעל הרבה בהושטת עזרה וסעד, והתנועה הציונית והחלוץ – לעורר כוחות החיים הרדומים עמוק. ודאי מצוייה גם שכבה דקה של עסקנים הרוצים בטובת עמם, ואולם הדין-וחשבון של שליחו של הג’וינט הוא טראגי ומדכדך. והוא מורה על קיומו של שבט יהודי המונה רבבות והוא שקוע ביון דלות חשוכה ופיגור ובערות, - עד שרק בכוחו של מאמץ לאומי אדיר לעוררו ולהעלותו להכרה עצמית, לאומית ואנושית.

 

וגולה על סף ישראל

ומפרס – ללבנון. לפי דין וחשבון אחרון של הקונגרס היהודי העולמי מונה עתה הישוב היהודי בלבנון 11,000 נפש, רובם מתגוררים בבירות. חלק ניכר מהם – פליטים מסוריה.

אין, כמובן, בלבנון שום חיי ציבור יהודיים מוסדות יהודיים – מוסדות צדקה וחברה ותורה – נאלצו להסגר מחמת “פעילות ציונית”, ובכללם בתי-ספר ומועדון ה“מכבי”. ולא שרד אלא בית ספר אחד לבנות של ד"ר אליאס אברבנאל ובו 200 תלמידות. מאידך, אין מתקבלים ילדי היהודים בבתי-הספר הכלליים, זולת בית-ספר מיסיונרי אחד שהסכים לקלוט 60 תלמידים יהודיים בתנאי מפורש – שילבשו חליפות לבנות עם סרטים כחולים, למען אפשר יהיה להבדילם משאר הילדים ולזהותם כילדים יהודיים. סטודנטים יהודיים מתקבלים רק באוניברסיטה האמריקאית, ומניינם כיום – 80.

 

ידיעות שונות מהעולם היהודי

– זה מקרוב הוקם בספרד סניף של “אורט”, שפתח קורסים למלאכה לילדי היהודים המעטים במדינה זו. עד כה אסור היה על יהודי ארץ זו לעמוד בקשרים עם ארגונים יהודיים עולמיים.

– לפי שמוסר “יידישע צייטונג” מבואנוס איירס, מונות עתה המושבות היהודיות בארגנטינה מיסודה של ייק"א2 2650 משפחות (בשנות השיא הגיע מספרן כדי 3410).

– האוניברסיטה באוטראֶכט, הולנד, היא הראשונה ממדינה זו שהנהיגה את הוראת הלשון העברית כמקצוע לסטודנטים.

– העיתונות היהודית בדרום אפריקה מוסרת, כי מצויים בארץ זו 17 ראשי-עיר יהודיים. הללו לא נבחרו כמובן, ברשימות יהודיות מיוחדות.

– מספר התלמידים בבתי הספר היהודיים במדינת ניו-יורק הגיע בשנת 1956–7 לשיא – 136,391, עליה ב-9% לעומת השנה הקודמת. 28,000 נערים ונערות מבקרים “בישיבות קטנות” (7.5% מילדי ישראל בניו-יורק). באמריקה כולה לומדים בטִפּוס זה של בתי ספר יהודיים - 34,000 תלמידים.



  1. קיצור מקובל של שמו האנגלי של 'ועד החלוקה המאוחד היהודי האמריקני (JDC, American Jewish Joint Distribution Committee ), סוכנות הסעד והשיקום של יהודי ארצות–הברית ליהודים שמחוצה לה. הג’וינט נוסד ב– 1914. (מתוך מאגר “יד ושם”) [דבמ]  ↩

  2. יק"אאנגלית: J.C.A, ראשי תיבות של Jewish Colonization Association – “החברה היהודית להתיישבות”) הייתה חברה שהוקמה על ידי הברון מוריס הירש בשנת 1891, במטרה לסייע ליישובם של יהודים פליטי האימפריה הרוסית באמריקה ובעיקר בארגנטינה. (ויקיפדיה)  ↩

המלצות קוראים
תגיות