וודאי: המלחמה ותוצאותיה הישירות והעקיפות פוגעות פגיעה קשה בתהליכי-החיים והיצירה בכל הארץ. ואם זה הדין בכל ארץ, שרובֵי מזונותיה ואמצעי-קיומה נוצרים בה, שהעם השוכן בה שולט על מקורות ייצוּרו ופרנסתו – אצלנו לא כל שכן. שעת החירום מעמידה את יישובנו במבחן כפול: א. להיחלץ לעזרת עצמו, לשמירה על קיומו והישגיו: ב. לאזור כוח ולחתור לחיזוק וקידום מעמדו וכיבושים נוספים – לקראת ההכרעות הצפוּנות בחיק הבאות, העלולות לקבוע את גורל עמנו ועתידו.
ראשונה להכרת שליחותה היישובית והלאומית – החקלאות העובדת; בהיותה קשר בל יינתק עם אדמתנו הנגאלת, עם מקור הלחם והיצירה – משנה חובה, אחריות ותפקידים עליה. בזמן שסיוט הרעב על כל הסכנות החברתיות והרוחניות הכרוּכות בו משתולל ברחובות ערים ומושבות; בהתמוטט ענפי-כלכלה שונים הקשורים בתנודות השוק, הפנימי והחיצוני – ייצמד העובד החקלאי לאדמתו וימשיך בעיבוד, בחריש, בזריעה, בקציר – עדות נאמנה להשתרשותו בארצנו.
עם פרוץ המלחמה, לא היתה ההסתדרות החקלאית ומוסדותיה מוכנים להקביל את פני הרעה המתקרבת. אט אט התבהרה הדרך, נחלצו כוחות לקידום הרע. בציבור המתיישבים התבטא הדבר בתביעה המוגברת 1. לניצול מכסימאלי ורציונאלי של שטחי האדמה והמים, 2. להרחבת הייצור החקלאי והתאמתו לאספקה העצמית, 3. להנמכת רמת החיים והתאמת התצרוכת למצב המלחמה, 4. ליצירת כלים ומכשירים כספיים ואירגוניים-חברתיים לשם עזרה הדדית בין הכפרים לביניהם.
המצב החמור פגע קשה בציבור הפועלים החקלאיים השכירים במושבות יהודה והשרון, שעיקר קיומם, כידוע, על ענף ההדרים. עם הציבור הזה נמנים גם יישובים חקלאיים רבים, שענף זה הוא העיקרי במשקם או בעבודה בה תלויה פרנסתם; יישובים שציודם המשקי טרם הושלם, והם במצב-ביניים קשה: מתיישבים לגבי חובות והתחייבויות למשקם הנבנה והולך, התובע ואינו מכניס עדיין, ושכירי יום בקיומם למעשה. אף בזמנים כתיקונם לא היה ביכולתם של חברים אלה לעמוד בהתחייבויותיהם לחברות שונות, שעלו על יכולתם האמיתית, ומכל שכן בזמנים של חוסר עבודה חלקי או מוחלט. חובה ראשונה היא, איפוא, שהמוסדות המלווים שגבו מחברים אלה תשלומי קרן וריבית במשך שנים, ייענו להם בזמן המצוקה וידחו את תביעותיהם עד עבור זעם. כיצד ישא כיום חבר מחוּסר עבודה ולחם בהתיישבות האלף2, למשל, בתשלומיו כבזמנים תקינים?
אולם בשחרוּר מתשלומים אין עוד פתרון לבעיית יישובים רבי-אוכלוסים ובעלי הישגים וכושר-יצירה רב, כגון: מושבי עמק חפר, גוּש תל-מונד וכיוצא בהם. בכל המושבים הנ“ל ניכר מפנה כביר לאדמה, למעיין היצירה והברכה. אין כמעט שעל אדמה בלתי מעוּבד. להיפך, חוכרים שטחי אדמה, גם מוּרחקים, למזרע. נצמדים לקרקע בכל נימי החיים. יש חרדה ודאגה לאספקה עצמית, להבטחת מלאי לאדם ולחי, נכונוּת להורדת רמת החיים, להסתפקות במועט, בתחליפים מצוּיים בארץ, בכפר יחזקאל מכינים בהצלחה סבון ביתי וכו'. בד בבד עם הנ”ל גוברת השאיפה לעזרה הדדית מושלמת יותר, לחלוקה צודקת של מקורות העבודה והקיוּם, לאירגון פנימי מסודר ומתוקן יותר, להשוואה פנימית וכדומה. במושבים שקיומם הוא עד היום על העבודה השכירה – הולכים ומתגשמים בפועל סדרים אלה, המלוּוים אירגון פנימי חדש: ריכוז הכנסות החברים מעבודה ומתוצרת, ליכוד המוסדות, הבטחת מינימום קיום לכל חבר, מסים פרוגרסיביים, הטלת תשלומים נוספים ומיוחדים על העובדים בעבודות קבוּעות וכו'. מיותר להוסיף, שתיקונים אלה ברכה רבה בהם לא רק כהוראת שעה, כי אם גם לעליית ערכה של התנועה ושיכלול מפעלה.
בהתאמת הייצור החקלאי והדרכתו בשעת החירום השקיעה מזכירות תנועת המושבים יוזמה ומאמצים רבים. כל מושבי הארץ חוּלקו לחמישה אזורים (העמק והגליל, עמק חפר, תל-מונד, השרון, הדרום), ובכל אחד מהם ביקרו חבר מושב ומדריך תחנת הנסיונות (שניים בכל איזור), בפגישות עם וועדי הכפרים והוועדות המשקיות עוּבדו תכניות לשעת חירום. עתה יוכשרו 10 חקלאים מנוסים כמדריכים, שישקדו במיוחד על הוצאה לפועל אחראית ומדוייקת של התכניות הנ"ל.
בשלושה כינוסים מחוזיים של מושבי העובדים, האירגונים, ופלוגות-העבודה מכל הארץ, שטיפלו בדרכי המושבים בשעת החירום הוחלט, בין היתר, להקים קרן בין-מושבית לעזרה ולאחריות הדדית, הן למתן עזרה ישירה והן על-ידי ערבוּיות במקרה הצורך. מן הדין שמוסדות ההסתדרות והסוכנות היהודית יגבירו את כושר פעולתה של הקרן על-ידי הקצבות מיוחדות. אחת הפעולות הראשונות תהיה השברת החיטים; הקרן תקנה את עודפי החיטים במושבי העמק והגליל על מנת להשבִּירם [לספקם] בתנאים טובים למושבים הזקוקים להם בשרון וביהודה עד היבול החדש.
ובמושבי החקלאות הכבדה בעמק יזרעאל והגליל – עברה בסדר עונת הזריעה. מוריקים שדות ברוּכים. הובטחו זרעים וזבלים ודלק למשק החקלאי העובד – והשדות עוּבדוּ במועדם מתוך הכרת-משנה של ערך הזמן והתפקיד. לא תבגוד האדמה, לא תכזיב החקלאות; שרשרת האהבה והדבקוּת ביצירה לא תיפסק; בכוח זה ובהכרה זו נצעד לקראת התרחבות וכיבושים חדשים גם בשעה זו – בתקענוּ יתד ליישובים חדשים בגליל העליון וביריית אבן פינה לכפר חדש ע"ש פ. וארבורג ליד באר טוביה. יחד עם המלחמה בצרעת הספסרות, ברעב, במבוכה – מצוּוִים אנו לקצב מוגבר בעלייה, בכיבוש אדמה, בהרחבת יצירתנו.
-
(ימי מלחמת העולם השנייה) ↩
-
“התיישבות האלף” היא תכנית ליישב אלף משפחות פועלים פרי יוזמת “הסתדרות הפועלים החקלאים”, ושעליה נאבקה בקונגרס הציוני ה– 16 בשנת 1929. במסגרת זו התארגנו הפועלים בקיבוצים וקבוצות ובאירגונים להתיישבות במושבי עובדים. תחילתה בין השנים 1929–1926, אז הוקמו בתקציבי ההסתדרות הציונית מספר מושבים: שדה יעקב, כפר ברוך וכפר יהושע וכן כמה קבוצות וקיבוצים – שריד, עיינות, השרון, גבת ומשמר העמק. בשנת 1932 חודשה התכנית, ובמסגרתה הוחלט ליישב כ– 440 משפחות. חלקן בתקציב מלא – שאִפשר נטיעת פרדס וחלקן בתקציב חלקי (מושב ‘בהדרגה’ על יד פתח תקוה). על–פי התכנית אמורים היו המתיישבים להמשיך בעבודתם כפועלים חקלאיים במושבות, במקביל לפיתוח משקם הפרטי. במסגרת זו הוקמו המושבים כפר בי"לו בסמוך לרחובות, בית עובד ליד נס ציונה, צופית, כפר הס ליד תל–מונד, רשפון, וגבעת חיים וכן חוזקו הקיבוצים קבוצת שילר וגבעת השלושה. תוכנית זו לא הגיעה לכלל מיצוי מלא ולמלוא היקפה אך היא מסמלת את ראשית המפעל ההתיישבותי רחב ההיקף של תקופת העלייה החמישית (ראה באתר מט"ח) [ההערות מאת דוד בן מנחם]. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.