בבטאון המו“לים הבריטיים נתפרסמה הרצאתו של אחד המו”לים מר פ. ורבורג, כי הוא מחייב את עקרון התּיכּוּן בשדה הוצאת הספרים לאחר המלחמה. רעה זו עוררה גל של התנגדות נמרצת, בייחוד במוספי הספרות של ה“טיימס”, והרי קטעים מועטים מויכוח טיפוסי ונוקב זה.

“כולנו מודים בהכרח התיכון – כותב המו”ל ה. דיר – אולם קיים הבדל בין תיכון למען החופש ובין תיכון למען השוואה.

ואף כי מר ורבורג מכניס את הסייג של “ביקורת דמוקראטית חמורה”, אין הוא מסביר כיצד יופעל. הוא טוען, כי פירסום ספרים הוא עניין חשוב למדי, שיהא נתון רק לאנשי-המקצוע. זה מחייב אדם בעל הכשרה מתאימה ובעל חוּש ההולם את אחריותו הגדולה לאומה. כאן, רחוק אני מהגנה על נקודת-ההשקפה של הריווח. ברם, אני שולל את השיפוט מצד המו“ל. אין האדריכל דוחה בניין כנסיה גם בהיותו חופשי בדעותיו; ואן התפקיד העיקרי המוצע ל”ועדת-תיכון" הוא “מניעת הופעת ספרות פורנוגרפית ואנטי-סוציאלית”, הרי ההערכות של המושג האחרון שונות הן. ביטוי זה יכול להיות מכוּון נגד יצירות שמגמתן נוגדת את הסדר הקיים, כאלה שנכתבו אצלנו על ידי מילטון וסויפט, גורדון ושלי ואחרים שתרמו להתפתחותה של תפיסת החופש שלנו. החופש בענייני-רוח הוא אבסולוטי. מיטב שאיפות עמנו משוקעים בו, מיטב לוחמינו מסרו ומוסרים את חייהם עליו, ואין ביטחון חברתי, עד שלא נהא מוכנים לקיים עקרון זה, כל התיכון הן בשדה המו“לות והן בשדה הספרות יש לבטלו בשם ההגינות המוסרית. שאם לא כן יהא בכך משום הכנה למדינה הטוטליטארית”.

“דברי ריד – טוען לעומתו ורבורג, פירושם, שיוּרשו פירסומים המלמדים זכות על שחיתות מינית וחברותית, רדיפות-בצע, חוסר עבודה ואימים אחרים. הרי כאן הריח הרקוב של הליבראליזם… זה שהניח את החופש ליפאן לדיכוי סין ולנאצים – לקרוע את אירופה לגזרים וכו'. פחד ההכרעה בה. ואשר ל”שיפוט האידאולוגי" – שמא חושש מר ריד, שספרים הנראים לו, והמצדיקים עקרונות שגרמו לנו חרפה, לא יראו יותר אור?"

“כסבור הייתי – מסביר ויקטור גולנץ – שמר ורבורג יחידי בדעתו, ולא כן. מר ליין, למשל, אף הוא דורש הגבלות במקצוע המו”לות לאחר המלחמה. דבר זה מצער מאוד. אדם זה, שגאוניותו זיכתה אותו בהוצאות ה“פינגוין” וה“פליקן” אפשר ומילא את חירות הציבורי הגדול ביותר מכל מו"לי דורנו. על שום מה ימנע אפשרות דומה מאחרים?

המלחמה הנוכחית אינה אלא פרט בהיאבקות בעלת רוחב ועומק עצומים יותר – היאבקות לחופש ולהתפתחות האישיות. חופש זה הוא המטרה, והשאר אינו אלא בבחינת אמצעים וכלים, שבנוגע אליהם מצווים, ובהכרח, חילוקי-דעות ללא מספר. אולם לגבי המטרה לא תיתכן כל פשרה: או שאתה בעדה או נגדה… סופרים, ובמידה פחותה מול“ים, יעודם לעמוד בראש צבא האמנציפציה; ומציאותו של מו”ל אחד אפילו במחנה האוייב היא – חילול הקודש…"

היכן הוא “האדם המוכשר כהלכה בחוש ההולם את אחריותי הגדולה כלפי האומה?” שואל המו“ל ג’יימס מרשן – והיכן תחומיו של התיכון? בגרמניה מתכנים את הילדים לפני לידתם ועד למותם, ועליהם לחיות חיים מתוכנים בחברה מתוכנת ובאידיאות מתוכנות באופן המוני. עד כמה טרודים יהיו המתכנים בעתיד, ומי הוא אשר יתכן אותם?”

חליפת-דברים זו בין אנשים המוציאים ספרים למאות מיליונים של קוראים משמשת חתך בהיר למאבקה הרוחני של הדימוקראטיה האנגלית – ומן הראוי לשים אליה לב.