רקע
אברהם שמואל שטיין
צער ועידוד
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הדור; 1948

(צרור עובדות מחיי היהדות בברית המועצות)


דלה וזעומה היתה האינפורמציה שהגיעתנו מאז תום המלחמה על המתרחש בקרב יהודי ברית-המועצות, ולא רק על תהליכי חייה הרוחניים והחברותיים, אלא אף על הרכבה המספרי והדימוגראפי, פיזורה הגיאוגראפי בתחומי הארץ הנרחבת וכו'. אפשר כי דעתם של מוסדות המדינה, המדע והמחקר לא נתפנתה עדיין, מטעמים שהזמן גרמם, לעריכת ספירת עם [מפקד] ולבדיקות סוציולוגיות – אך חרדתנו ודריכותנו העמוקה לידיעה, ולוּ גם אלמנטרית, על שארית הפליטה ביהדות רוסיה, על היקף השואה שפקדתהּ ורישומיה בנפשה ובהמשך-חייה ועל מידת התאוששותה – לא פגה. מאז שידור “לא אמות כי אחיה” ועד ל“הצהרת בלפור” נוסח דוברי ברית המועצות בעצרת האומות המאוחדות – נתפעם הלב וייחל לקשרים ולהבנת אמת עם ענף זה, מראשי הענפים הפוריים באילן הקדום של עמנו.

*

זה מקרוב נתפרסמו נתונים ראשונים על יהדות ברית-המועצות לאחר מלחמת-ההֶשמד. אין בהם עדיין כדי מיצוי ומתן מענה מקיף לשורה של שאלות נכבדות; אין בהם עדיין כדי עמידה על מגמות ותהליכים. רמזים בלבד. אך רמזים חשובים לאין ערוך.

מניינם של יהודי רוסיה, לפי ספירת 1939, היא הספירה האחרונה, הגיע ל-3,200.000, והוא 1.8 אחוזים באוכלוסיה הכללית; 0.9 ברפובליקה הרוסית המרכזית (ר.ס.פ.ס.ר.); 4.9 באוקראינה ו-6.4 ברוסיה הלבנה – עיקר מקומות יישובינו. מספרים אלה גדלו לאחר צירוף שטחי המערב, הרפובליקות הבלטיות, ביסרביה, מערב-אוקראינה ורוסיה הלבנה לברית-המועצות. לא יצאו שנתיים לפגישה זו בין יהודי ברית-המועצות ויהודי השטחים שסופחו אליה, – ופרצה האיומה במלחמות; מלחמה שהיתה מסע-כלייה לעמנו, אפשר חמור ואכזרי ותכוף יותר בברית-המועצות מאשר בפולין – ככל שחזית-הטֶרף הנאצית התקדמה מזרחה. שם פעלו בעיקר צבאותיה וסַרדיוֹטיה [קציניה] השפלים, כן החריפה התפרעותה הבֵּהמית והשתוללות-הדמים שלה.

בעיצומה של המלחמה הגיעוּנו הדים ראשונים, הדֵי-איוב, על האסון. עם שחרורה של מינסק מצא בה הצבא האדום 13 יהודים, בדניפּרוֹפֶּטרובְסק – 15, בקיוב – 1. והמדובר הוא במרכזי-חיים ותיקים וחדשים, גדולים ושוקקים. עתה עלה גם עליהם הכורת. האמונה שהגו רבים, כי יהודי ברית-המועצות יבלו [ישחיתו] את האוייב, כי ינצלו, כי גופם וטפם ייחלצו מחשרת-האימה – נתבדתה, להוותנוּ העמוקה. והידיעות שהגיעו והאומדנות שחושבו לאחר המלחמה – בייחוד על-ידי משכילים ואנשי-מדע יהודים בארצות הברית – העיבו עוד יותר את שמי עולמנו ועטפו נפשנו בצער ובדִכדוך.

עקבנו אחר הכתבות והסקירות שנתפרסמו ב“אייניקייט”1 ובפירסומים שונים אחרים לאחר המלחמה, שמסרו על התאוששות מסויימת; על חזרתם של המוני פליטים ממרחקי האבקואציה [פינוי] בפנים רוסיה ומעבר ל[הרי] אוּראל לעיירותיהם החרבות; על התלכדות השרידים; חידוש ושיקום חלקי של המשקים היהודיים בדרום רוסיה; התחלות של חיי ציבור וספרות ועוד. כל התחלה קשה, אך קשה הימנה ההמשך. וקשה היה לעמוד, לאור הידיעות והסקירות החטופות הללו, על המשך התהליך והיקפו, עומקו ויסודיותו. וזאת על אף כל ידיעות-המישרין ותיאורי-העקיפין הללו, כל הכתבות והמכתבים מיישובים שונים, מבתי-ספר בודדים בווילנה או בריגה, ואף הידיעות הנרחבות יותר על ארגון ההגירה המחודשת לבירובידג’אן (ממחוזות וויניצה, ניקולייב ואחרים) של יהודים שלא המצוקה החומרית דוקא היא שדחקה אותם לצעדם זה, – שלא העלימו את השכול והיתמות ואף הצביעו, בעירוּם של ריאליות אכזרית וגלוייה, על השמות שעשה האוייב במשכנות היהודים, בגופם ובנפשם, דבר שמצא לעצמו ביטוי מסויים גם בספרות, בסיפור ובשיר, ביידיש וברוסית.

אך מהו “היש” היהודי בברית-המועצות, רכושנו בחיים, בילדים, בפעילות עצמית, כיצד נקלטו יהודי ברית-המועצות בחיים-שלאחר המלחמה והיכן?

לפי הידיעות מונה עתה מינסק כ-30 אלף יהודים, דְניאֶפּרוֹפּטרוֹבְסְק – כ-50 אלף, קיוב – 110 אלף. רובם הגדול פועלים, מומחים, אינטליגנציה. רבה השתתפותם בעבודת השיקום, שסמל לה חלקם בהקמת הריסות סטלינגרד. קהילות ומרכזים רבים ודאי נכרתו כליל. אי-פה, אי-שם, ודאי מצויים שרידים יהודים הדבוקים במקומות גידולם שהיו להם כבתי-קברות. אך מעודדת העובדה שבסיכום, כי מאות אלפים יהודים יצאו חיים ושלמים בגופם ממבול-הדמים. והרי מספרים אחדים לדוגמה, וכל אחד מהם הישג ונס גדול ואפופיאה-של-הצלה: קיוב – 110 אלף נפש; אודיסה – 100 אלף; מחוז צ’רנוביץ – 70 אלף; ברדיצ’ב – 6 אלפים; אורשה – 5 אלפים; ויטבסק – 15 אלף; דְנִיאֶפּרוֹפּטרוֹבְסְק – 50 אלף ויותר; לבוב – 8 אלפים; בּאֶלץ – 5 אלפים; מוהילב – 25 אלף; פּרוסקוּרוב (היום חמלניצקי) – 10 אלפים; קובנה – 6 אלפים. באוקראינה כולה – 1,200.000 יהודים; ברוסיה הלבנה – כרבע מיליון. וכן נמסר מזמן, כי כרבע מיליון יהודים מצויים במוסקבה, רבבות רבות – בלנינגרד וכן במרכזים אחרים שלא נכבשו על-ידי הנאצים.

וכן מצוּיות ערים בברית-המועצות בהן מספר היהודים הוא עתה גדול יותר מאשר לפני המלחמה, אם כי לא כולם, כמובן, יוצאי אותן הערים עצמן, ורבים ודאי נתכנסו מהעיירות הסמוכות או אף מגלילות אחרים, חזרו מהצבא ומן העיירות. ואלפים רבים לא חזרו מן האבקואציה ונאחזו במקומות-הפינוי, בהם חיו ועבדו בשנות האימים הטרופות והמרות: באוראל, סיביר, אסיה התיכונה. והרי דוגמאות מאלפות אחדות: בטשקנט חיים כיום – 50 אלף יהודים; סמרקנד – 10 אלפים; פרוּנזה (בישקק בירת קירגיסטן) – 8 אלפים; אלמא-אַטאַ – 8 אלפים; טשקלוב – 10 אלפים; סברדלוֹבסק – 12 אלף וכו'. שליש מאנשי המשקים היהודים בדרום רוסיה ובקְרים חזרו למקומות מגוריהם הקודמים ושיקעו עצמם, במאמצי-גבורה; בשיקומם, שהתקדם במידת שיבת הבנים מן הצבא וגם זכה בהישגים משקיים. הולֶם-היצירה והעמל המפעם בעוז ברחבי רוסיה כיום לא פסח גם עליהם, אם כי נזקקו למאמצי-נפש עצומים, על מנת להתגבר על מר עברם ופצעי זיכרונותיהם וחוויותיהם.

גבר, בלי ספק, העניין בשאלות הכרוכות במעמד המיוחד של היהודים, גורלם, עתידם, לֶקח השואה שפקדה אותם – והטעמים מובנים. נתחדשה במידה ניכרת הוצאת הספרים. מתפרסמות יצירות מאת סופרים ותיקים וצעירים (כשלושים וחמישה סופרים, משוררים, מבקרים וחוקרים ניספו בחזית): ברגלסון, מארקיש, פפר, קויטקו, קזקביץ, הלקין, דוברושין, סמוליאר, פאליקמאן, פוליאנקר, דובין, ורגאֶליס, ואֶמיוט (בירובידג’אן); מ. טייף (מינסק), קרלר, מילר, ראבין, הלר (וארשה), טלסין, פלונטר ואחרים. גילוי חדש בספרות יידיש ברוסיה היא אננאַ סטלמאך, שקנתה שם לעצמה בסיפוריה מחיי היהודים (רובם פליטי פולין) בתעשייה באוראל ובסיביר, לשם נקלעו בשנות האיבה. הופיעו קבצים במינסק, קיוב ובירובידז’אן. ב-1946 נמכרו ספרים במיליון ורבע מיליון רובל; בשלושה חודשי 1947 – ב-700 אלף. רבה תפוצת ספרות יידיש (הקלאסית והחדשה) בתרגום לרוסית, ואין ספק כי חלק ניכר מקוראיה יהודים הם. זה עתה צויין ברוב פאר יום השנה השלושים למותו של מנדלי מוכר ספרים. הרעב לספר ולמילה יהודית כתובה ומדוברת (תיאטרון, הרצאה, זמר) בוקע מכל כתבה ודין וחשבון ומאמר, הנוגעים בשאלות חיי הרוח והציבור של יהודי ברית המועצות. בקיוב מוקם עתה בניין לתיאטרון היהודי, השוכן באורח ארעי בצ’רנוביץ. פועלות להקות דרמטיות, חוגים לשירה יהודית מלבד, כמובן, התיאטרון הממלכתי במוסקבה. בולטת התעוררות הפעולה המאורגנת לבניינה והתפתחותה של בירובידג’אן בסיסמת “הממלכתיות היהודית-סובייטית”.

*

צרור הידיעות והעובדות האלמנטריות דלעיל אין כוונתו לסיכום, ללֶקח, למסקנות לעתיד. ערכו בעצמו, בחידושו. צער ועידוד משמשים בנתונים אלה בערבוביה – צער החורבן הגדול שאין לו שיעור, פצעי הנפש והאבדות החיים והנכסים שאין להם חליפה; ועידוד על כי שׂרד גם מה ששרד, והוא מגלה סימני ערוּת, התאוששות ופעילות ניכרת. עוד לא הגיעה שעת הסיכום. גורלם של יהודי ברית-המועצות צמוד במידה רבה בגורלה של ארץ-מגוריהם – והעתיד מי ישוּרנו?



  1. עיתון יידי שיצא לאור בבריה“מ ע”י הוועד היהודי האנטי פאשיסטי. תפוצתו היתה רחבה. עורכו הראשי היה שכנא אפשטיין – פובליציסט חשוב ומזכיר הוועד האנטי–פאשיסטי [ההערה מאת דוד בן־מנחם].  ↩

המלצות קוראים
תגיות