קליטת חוזרים בתשובה – כיצד?    🔗

“ידו המושטת של חוזר בתשובה” – זו כותרתו ועניינו של מאמר נרחב ב“פארווערסט” מאת ב. שפנר. המדובר בפעילי הקומוניסטים היהודים שעלו לישראל ואורח קליטתם בה, היינו: באחווה, בהבנה בשכחת העבר, או בזהירות ובאדיבות צוננת?

אין שפנר היחידי המגלה עניין בבעייה נכבדה זו, וכבר עמדנו בטורים אלה על הפולמוס בה, שהתנהל מעל דפי שבועונם של פועלי-ציון באמריקה ועוד. לוֹ, לכותב ב“פארווערטס”, אין ספק, שיש לנהוג בעולים אלה בבחינת “כבדהו וחשדהו”, ואדרבא, חובה לא לשכוח את עברם וחטאיהם – ולהכביד עליהם את החרטה והתשובה במשמעותה היהודית.

והוא מספר מעשה באחד, שכינויו בפיו גרשון, בנו של אחד מראשי ה“בּונד” לשעבר ומסופריו המקוּבלים. והנה באה השׁוֹאָה. גרשון מן הניצולים ובשליחותם בא לניו-יורק – והוא להוט לחידוש חיי היהודים בפולין. אך לא יצא זמן רב, והוא, שגדל בביתו זה, מצטרף הפעם לקומוניסטים היהודים ומשרתם בכשרונו, בוגד בעברו ונהנה מיתרונות ההווה. לימים פגשוֹ הכותב בחברתו של כ"ץ-סוחי¹, בשליחות סובייטית ונדהם לתמורה המהירה שנתרחשה בו. ולא היה בכוחו של הכותב לשמור לו, לגרשון – שהוא בעיניו כסמל – חסד נעוריו ובית הוריו ועברוֹ, ולא הושיט לו יד – לידו המושטת. וגרשון (ושכמותו) אפשר כבר נגמל מן “הרומן האומלל”, והוא עתה עם העולים לישראל, שאך תמול-שלשום ניאצו את שם ישראל…

ואף-על-פי-כן, נראה לנו, שאין אנו צריכים בישראל לנקוט בדרך עליהָ מרמז סופרו של “פארווערטס”. אנו למוּדים בפרשה זו ואנו תפילה לעלייתם של כל היהודים מעבר למסך לישראל, שהיא גם ארצם, שעצם עלייתם הוא חלק מכיפוּריהם על חטאם לעמם (והיא טראגדיה שלהם, תולדת נפתולי גולה ואשליותיה ואכזבותיה; אנו מצוּוים על דאגה לריפוי נפשם ולצמיחתם מחדש – ודבר זה לא ייעשה במקל חובלים, אלא באהבה ובאמון ובמופת טוב. לא נפקוד עליהם פשעי עבר ושגגותיה – ואך מעשיהם יקרבוּם ומעשיהם ירחיקוּם, כדבר הפתגם הנודע.

אוצרות נדירים של רוח ישראל שיש להצילם!    🔗

“טאָג” מספר על הצלתם של אלפי כתבי-יד יהודיים (בעברית, ארמית וערבית) מספריות שונות בברית-המועצות – לעם ולמדע היהודי. פרופסור אברהם י. כ"ץ, מן המחלקה לתרבות עברית באוניברסיטת ניו-יורק, הצליח, כנודע, בביקורו ברוסיה לבוא לידי הסכם עם אנשי-מדע סובייטיים במוסקבה ובלנינגראד על צילומם של אוצרות-רוח אלה. והוא כבר ערך ופירסם קטלוג של 165 כתבי-יד יקרי-ערך שצוּלמו. קטלוג שני יפרסם בקרוב.

ונמנה אחדים מהם: כתב-יד מאת ר' דוד הנגיד (1300–1212), נכדו של הרמב"ם, נגיד קהילות היהודים במצרים, סוריה וארץ-ישראל; נתיישב בעכו, נחלץ לימין סבו נגד הקמים עליו. הניח אחריו שלושה חיבורים: ספר הדרשות, פירוש על ‘פרקי אבות’ והחיבור האפוקליפטי “נבואת הילד נחמן” – כתבים שחשיבותם מרובה, בין היתר, לחקר הקבלה ובהם ציטאטות מן הזוהר מלפני(!) זמנו של משה דה ליאון (שלו מייחסים את חיבור הזוהר). ובין כתבי היד – מכילתא דרשב"י, כתב-יד “הלכות גדולות” (עם פירוש ערבי), שאלות ותשובות, תפילות ושירים וכתבים שבתאיים רבים, פירושים על ספר יצירה, סגולות, רפואות ותפילות ששלח נתן העזתי לקהילות ולמאמיני שבתאי צבי. כתב -היד “הנהגות מהר"ן” (נתן העזתי) ובו מאמרי תלמידיו-מאמיניו של שבתאי צבי שלא נודעו עד כה. ובין כתבי-היד מהדורה של מורה נבוכים (עם פירוש “עמודי כסף”²). “תורת הנסתר” (וחלקים מהזוהר שלא נכללו בו), תקנות תוּנס (מנהגי יהודי תוּניס), נוסח אחר (בערבית) של ספר יוסיפון, ספר “חזות קשה” (לתולדות יהודי צפת), ספר “רפואות לחשים וסגולות”, סדור שבתאי (“היכל יהושע”) ועוד ועוד.

כתבי-יד נדירים ויקרי-ערך העשירו את ספרית היהדות באוניברסיטת ניו-יורק – ואת מקורות המדע היהודי. ואולם עוד אלפים רבים שרדו בארכיונים סובייטיים, וחובה דחופה למצוא את האמצעים לגאולתם ככל המוקדם.

שאלון המריבה    🔗

הכנות מרובות נעשות עתה באמריקה לעריכת מיפקד-האוכלוסין ב-1960. ואולם שלא בדומה למיפקדים הקודמים (שנערכו כל עשר שנים) נתרבו עתה הדרישות לצרף שאלון על השתייכותם הדתית של הנפקדים.

ארגוני היהודים נזדרזו והביעו התנגדותם לשאלון זה בטענה, שחוקת ארצות-הברית מפרידה בין ענייני המדינה לבין ענייני הדת. הלא מחר-מחרתיים – טוענים הם – עתיד לצוף שאלון זה גם בשדה מנגנון הממשלה, הצבא וכיו"ב, והוא עלול לעורר מגמות אפלייה.

בין מחייביו הנלהבים של השאלון – החוגים הקתוליים, ועורכו של שבועונם הנפוץ “אמריקה”, הכומר טהוירסטן דייוויס, המפיץ אף חשדות ועלילות-דברים על האוכלוסייה היהודית; הוא גם מצביע על כך, שהרבנים באמריקה מתנגדים להכללת הוראת הדת בבתי-הספר הציבוריים.

ואשר לשאלון, לא מן הנמנע שחלק מן הנפקדים היהודים יציין – מטעמים שונים – שאין הם דתיים כלל ובדרך כך לא ייפקדו כיהודים כלל, והמיפקד יחטיא מטרתו.

העיתונות היהודית בעולם    🔗

סיכום מאַלף של העיתונות היהודית בעולם ללשונותיה, פירסם הקונגרס היהודי העולמי. מתברר כי:

1. באירופה מופיעים 161 עיתונים וכתבי-עת יהודיים (מהם 3 יומיים ביידיש), 24 שבועונים, 16 דו-שבועונים ו-63 ירחונים.

2. באפריקה – 43, מהם 5 שבועונים, 2 דו-שבועונים, 22 ירחונים.

3. באסיה – 534 עיתונים וכתבי-עת (מזה בישראל: 528), מהם 24 יומיים, 73 שבועונים, 28 דו-שבועונים, 154 ירחונים.

4. באוסטרליה וני-זילנד – 16 עיתונים, מהם 5 שבועונים ו-8 ירחונים.

5. בקנדה – 19 עיתונים, מהם 2 יומיים (ביידיש) ו-8 שבועונים (3 ביידיש).

6. בארה"ב – 247 עיתונים, מהם 9 יומיים (ביידיש), 70 שבועונים, 20 דו-שבועונים, 72 ירחונים.

7. אמריקה המרכזית והדרומית – 124 עיתונים, מהם 5 יומיים (4 ביידיש), 23 שבועונים, 15 דו-שבועונים, 47 ירחונים.

בסה"כ, בישראל ובגולה, מופיעים 1144 עיתונים יומיים ועִתיים, מהם 37 יומיים (עברית – 15, יידיש – 13); 208 שבועונים (עברית – 32, יידיש – 36); 32 דו-שבועונים (עברית – 15, יידיש – 17); 374 ירחונים (עברית – 122, יידיש – 44).

בגולה מופיעים 29 פירסומים עתיים בעברית, מהם: 1 שבועון, 3 דו-שבועונים, 9 ירחונים ו-16 אחרים; ביידיש: 12 עיתונים יומיים, 33 שבועונים, 13 דו-שבועונים, 42 ירחונים, 50 אחרים.

בישראל: 528 עיתונים, מהם בעברית: יומיים – 15, שבועונים – 31, דו-שבועונים – 12, ירחונים – 113, אחרים 184. ביידיש: יומיים – 1, שבועונים – 3, דו-שבועונים – 4, ירחונים – 2. יתרם – בשאר לשונות. ולבסוף: הרי תמונת החלוקה הגיאוגרפית של העיתונות היהודית:

אירופה: 161 - 14.07%

אפריקה 43 - 3.76%

אסיה 534 - 46.68%

אוסטרליה וניו זילנד 16 - 1.40%

קנדה 19 - 1.66%

אמריקה (כולל הדרומית) 124 - 10.84%

מאליו יובן, שאין המספרים דלעיל אלא בחזקת סיכומים סטטיסטיים-סכמאטיים בלבד, ואין ללמוד לפיהם על היקף הפירסומים, משקלם, רמתם, אריכות-ימיהם וכו'.

תרומה נכבדה לתולדות תנועת הפועלים היהודית    🔗

תולדותיה של תנועת הפועלים היהודית לארצותיה ולתקופותיה – מחכה עדיין לגאולה.

אחת מתחנותיה העיקריות היתה לונדון, בייחוד בשנות ההגירה הגדולה ממזרח-אירופה אל ארצות מעבר לים. השפעה מרובה נודעה אז לאנרכיזם היהודי, שקסם מאוד לצעירים מן ה“תחום”³, שאך תמול-שלשום נטשו ספסל הישיבה ועקרו מעמדותיהם בפולין, רוסיה וגאַליציה. מכאן עברו רבים מהם לאמריקה והמשיכו מלחמתם ויצירתם בשבילים שונים.

והנה, הופיע זה עתה בניו-יורק ספר רב-כמות, מלא וגדוש תיאורים ותעודות, על הפרק הזה בחייה של תנועת הפועלים היהודית. מחברו הוא המנהיג הגרמני האנרכיסטי הותיק רודולף רוקאר,⁴ שצמח לתוך העם היהודי, לשונו ותרבותו, חי עשרות שנים בלונדון והיה מקורב לפועלים ולמהגרים היהודים. משפט אחד: “חברתם של הפועלים היהודים היתה לי קרובה ואהובה ובלתי-נשכחת, בשל טוהר ההשקפות, האמונה החיה ברעיון צודק ונכונות-ההקרבה ללא שיור”. לא, לא אידיאליזציה: שלל תיאורים מעלה המחבר לדמותו של הדור הראשון לתנועת הפועלים היהודית ולסוציאליזם היהודי ומנהיגיהם כמו א"ש ליברמן⁵, יאנובסקי ורבים אחרים, משכיל לחשׂוף את הנימה הלאומית-היהודית בפעלם ובנפשם, מצייר דיוקנאות של אישים לא-יהודיים שבא עמם במגע, כקרופוטקין⁶ ואחרים וכן את חיי עצמו. בסיכום: תרומה נכבדה לתולדותיה של תנועת הפועלים היהודית.

מחסור במורים בתפוצות    🔗

המחסור בכוחות-הוראה – אינו חזיון טיפוסי לישראל בלבד, שמניין ילידיה ותלמידיה גדל והולך, והיא גם נתבעת להפריש ממוריה לתפוצות. עיתונאי היהודים לארצותיהם עומדים כפעם בפעם על צורך חריף ומחריף זה.

אשר לאמריקה, לא זו בלבד שנתרחבה ונסתעפה רשת החינוך היהודי לצורותיו, אלא שחלה בו גם העמקה. אם עד לפני שנים מועטות נצטמצם החינוך היהודי בהוראת מעט “עברי”, התחלות חוּמש ודרשת בר-מצווה – דבר שלא חייב, כמובן, השתלמות וידיעה פדגוגית – הרי היום רבו תביעותיו, ולא כל אחד עשוי לשמש “מלמד”.

זו ועוד, וגם בזה קצת מן ההשוואה בין ישראל לתפוצות: אין הנוער ברובו, אף בוגרי אוניברסיטאות וישיבות, נוטה להוראה, גם מחמת השכל הדל.

ההתעוררות היהודית והחינוכית בתפוצות, בדין שתביא עמה לפתרון הבעייה בדרך של הכשרת מורים במקומות דוגמת ארגנטינה, בסיועה הרוחני של ישראל.