א.    🔗

הנחנו אבני הפנה לבנין האוניברסיטה העברית, הנחנו אבני גזית, אבני סיד, אבני המקום. אבל אך שוא יעמלו בוני הבית הנהדר הזה, מעון לחכמת ישראל ולמחשבה העברית, אם יחד עם זה, בעת ובעונה אחת עם הנחת אבני הסלעים, לא נשתדל להסיע גם אבנים אחרות, אבני קדש, אבני מדע. הן זאת לעמנו הפעם הראשונה לבנות אוניברסיטה. אין דמיון לזה ולכל הטפוסים הרגילים ממין זה. זה לא בית-מדרש לרבנים, זה לא סמינר למורים, זה לא בית-ספר עליון לחכמת ישראל. זאת היא – אוניברסיטה. “הכל יכל וכללם יחד”. את אשר לא היה לנו, לכל הפחות מימי נהרדעא ופומפדיתא. ואת האוניברסיטה הראשונה הזו אנו בונים לא על נהרות בבל ולא באחת מערי הגולה, לא בוילנא ולא בפדואה, לא בברסלוי ולא בצינצינטי, כי אם – התבוננו בדבר! – בירושלם… ומוסד מרום מראשון כזה דורש הכנה מיוחדת, הכנה רבה, ואין אנו רשאים לפתוח אוניברסיטה עברית ובירושלם, אם לא נתכונן אל הדבר הגדול הזה בעוד מועד, אם לא מעתה נגש להכין חמר ספרותי ומדעי, עד כמה שתמצא ידינו, לעבודה הגדולה שעל האוניברסיטה יהיה למלא.

אין כל ספק, שאנחנו נביא אל האוניברסיטה את כל המסקנות היותר נכונות של החקירה המדעית בכל מקצעות היהדות, את כל אשר חקרו ודרשו גדולי עמנו מימי הרמבמ"ן. האוניברסיטה העברית תביא בכור הבחינה את הכל, את הכל. אנו לא נותר אפילו על פכים קטנים, על שברי חקירות ומחשבות בכל מה שנוגע לעמנו, לספרותנו בכל התקופות, לאור המלה האחרונה של המדע העולמי. אבל עוד היום רחבה הבקעה של המדע העברי, עוד הפרוץ בה מרובה על העומד, עוד רב המקום שהניחו לנו חכמינו הקודמים להתגדר בו. העבודה עודנה רבה עד מאד במקצועות השונים של ספרותנו ודברי ימינו, ואל העבודה הזו עלינו לקרא אל כל בחור וטוב בבני עמנו, אל שארית הפלטה של חכמינו ומאורינו בכל הארץ, אל כל אלה שתחיתנו הלאומית משאת נפשם ואשר נתן ד' בלבם להגיד דבר חכמה. יתאספו אחינו הגדולים וילקטו אבנים לבנין האוניברסיטה, יביאו אבני מדע לבנינה, להציב דלתיה.

ואל היסוד של הבנין הגדול נקח נא מאבני המקום, מאת החכמים והעובדים המדעיים הנמצאים בירושלם. אמנם לא רב מספרם לא בכמות ואף אולי לא באיכות. הגלות המרה שחתה גם את ירושלם, ואולי ביחוד את העיר הקדושה לנו… החורבן וההרס החיצוני והפנימי אינם מן התנאים המכשירים את המדע הטהור, את המחקר החפשי, את הבינה הישרה. והתקופה האחרונה של המלחמה העולמית ומצוקות המשטר התורקי המה הלא הרבו את חללינו, המעיטו עד מאד את מספרנו, סכו ענני חשך מבעד לכל קו אור. ואולם, כאמור, אין אנו בני חורין לותר על כל הנמצא, גם על שארית הקטנה מחכמי עמנו בירושלם, ועלינו לקרב אותם אלינו ולדרוש מהם עבודה. עוד ישנם מקצועות בעבודות תחיתנו, שהמה התמחו בהם, יען וביען שעוד הותיר ד' פה בירושלם לפלטה גדולה שקדנים ומתמידים, שלא תמצאו עוד כמותם בערי הגולה, שאולי כבר אפסו שמה ואינם עוד…

תרשו נא איפוא לי לגולל לפניכם, קוראים, מגלה קצרה מכל העבודות הנחוצות לנו, שבלעדן אי אפשר לנו לגשת אל תחיתנו המדעית, עבודות שבלי ספק יכולים אנו לעשותן גם במעט הכחות שיש אצלנו גם פה. אנו יודעים ומכירים גם את האנשים אשר כבר השקיעו את כחותיהם וזמנם בנסיונות של עבודות אלו או מעין אלו. עלינו אך להוליכם בדרכי המדע, עלינו אך להביא סדרים, להאיר אור על מעשיהם, עלינו לתמך בהם באמצעים החמריים ולנהלם בכסף די מחיתם למען יקדישו את כל זמנם לעבודה זו שאנו רוצים בה, שאנו שמים לפניהם, ועלינו, לבסוף, לקבל על עצמנו לפרסם בדפוס את תוצאות עבודתם.

 

ב.    🔗

הנה הארץ – ארץ-ישראל. היודעים אנו אותה, היודעים אנו את הארץ, את עריה ואת הרריה, את מימיה ואת כל גבולותיה?

אני כתבתי את הדברים האלה בדמע. אך ימים אחדים לאחרי שנסתם הגולל על איש שלא הניח כמותו במקצוע הזה. אחרי מחלה קצרה הלך לעולמו, בן שלשים ושמונה שנה, ר' ישראל זאב הורביץ, זה שעסק בכתיבת ארץ-ישראל במשך עשר שנים תמימות. עד השנה האחרונה איש מאתנו לא שם אליו לב, כמו שאנו רגילים לעבר בגודל לבב על רבים מבני ארץ-ישראל. הורביץ פרסם עוד בשנת תר“ע חוברת בשם “מחקרי ארץ אבותינו” לבאר את גבולי הארץ השונים. בקיץ תרע”ז התודע אלי, ותיכף נוכחתי שאוצר בלום לפני, והעירותי על-אדותו את הד"ר טהון אשר תמך בידו ויעזור לו להמשיך את עבודתו.

ישראל זאב הורביץ הניח בכתב אנציקלופדיה גאוגרפית-היסטורית לא“י ושכנותיה מכל הנמצא אדותיה בספרות העתיקה. הוא אסף חמר לזה מכל רחבי הספרות הזאת, החל מהתנ”ך ועבור אל האפוקרפא, יוסיפוס, האלכסנדרונים, המשנה, התוספתא. הברייתות, הירושלמי, הבבלי, מדרשים, זהר, תקונים, גאונים, ספרי הלכה, דרוש, מחקר, סוד וכו' וכו' וספרי רושמי הקברים, וְכַלֵה בכל הספרות הלועזית על אדות ארץ-ישראל ושכנותיה. את החמר הזה סדר על-פי שמות המקומות הנמצאים בספרותנו העתיקה, העולים בערך לארבעת-אלפים ובסדר אלפא-ביתא, ויקרא לזה בשם “ארץ-ישראל ושכנותיה, לקסיקון גאוגרפי-היסטורי לכל ספרותנו העתיקה”. זאת היא עבודה מיוחדת במינה, כי עדין אין כמותה גם בכל הספרות של העמים. בכל שם ושם הביא כל מה שנזכר אדותיו בכל ספרותנו העתיקה, מבלי להשמיט אפילו דברים של מה בכך, ובבחינה זו יוכל הספר הזה למלא גם צרך של קונקורדנץ לשמות גאוגרפיים. מהספרות הלועזית לקח את כל הנחוץ למדע המקום הזה, ובמדה מצומצמת לקח גם מענינים הנוגעים לאמונות אחרות.

כאשר אמרתי, התודע אלי המנוח בתמוז תרע“ז, ובידו ספרו עד ערך יו”ד. נודע לי, שהאיש הזה, בהיותו זקוק לפרנסה, היה מוכרח לקבל משרת הוראה שאכלה את כל זמנו, ולעבודתו המדעית נשארו עוללות כחותיו ועתותיו. אז הציע לפניו הד"ר טהון לכתב את ערך “ירושלם” במסגרת יותר רחבה ממדת ערך אנציקלופדי. הספר הזה מתחלק לארבעה חלקים: א. הסביבה, ב. העיר, ג. המקדש, ד. ההסטוריה.

בחלק הראשון, הסביבה, באו שלשה פרקים:

הפרק הראשון:

1. הרי ירושלם ועמקיה,

2. הטבע,

3. הכפרים שבסביבות העיר. ביחוד שם המחבר את לבו להביא בקשר הדברים המדעיים ההם את כל הזכרונות השמורים בספרותנו העתיקה הנוגעים ישר להם.

הפרק השני אינו משוכלל די צרכו, כי למחבר המנוח חסרה הספרות הלועזית הנחוצה לזה, שבימי שלטון תורקיה אי-אפשר היה להשיגה.

בפרק השלישי באו 114 שמות מקומות הנמצאים בסביבות ירושלם בהקף של ט"ו קילומטר לכל צד, וכל שם בה מבואר כמו בעצם האנציקלופדיה, למען יוכל הספר להיות לעזר גם לטיולי בתי-הספר.

בחלק ב' צריכים היו לבא שמונה פרקים:

1. שטח אדמת ירושלם וסביבותיה לפי המדידות היותר חדשות,

2. מהלך האומה הנוכחית לכל פרטיה,

3. בנין העיר עד ימי דוד,

4. בנין העיר מימי דוד עד החרבן הראשון,

5. העיר בימי הבית השני,

6. העיר מחרבן הבית השני ועד צלח-אלדין,

7. הזכרונות שבסביבות העיר הקרובות,

8. התגליות בעיר ובסביבותיה. כל החלק הזה נכתב מלבד שני הפרקים 6, 8 מפני שלרגלי המלחמה אי אפשר היה למחבר המנוח להשיג את החמר שהיה דרוש לו, הנמצא בספרות הלועזית.

בחלק השלישי “המקדש” באו תשעה פרקים:

1. מקום המקדש של היום,

2. חומת המקדש של שלמה;

3. מקדש שלמה, בזה נכנסת כל תכנית המקדש שבתנ"ך בצורה מדעית וכל תגליות האנגלים במקום המקדש השיכים לזה;

4. מקדש יחזקאל מעבד בצורה מדעית לפי חקירות המבארים החדשים ומעט משל המחבר;

5. הבית השני עד הורדוס;

6. מקדש הורדוס לפי יוסיפוס ולפי המשנה והתלמוד. בזה עמד המחבר על דעתו וחדש את הכל בכלל ובפרט, למען התאם את זכרונות חז“ל עם המציאות. אין שום דבר גדול או קטן בכל תושבע”פ ובכל המפרשים והפוסקים הראשונים והאחרונים בנדון זה שלא הובאו במסה;

7. ¹

8. הסדרים במקדש, בזה באו כל הענינים הנוגעים לקרבנות ולמקריבים, לבגדי הכהונה, לכלי השרת, לקטרת ולסדרי העבודה בכל הימים;

9. המקדש תחת הרומאים, הערבים, הצלבנים והתורקים.

בחלק ד', ההסטוריה, באו שלשה פרקים:

1. ירושלם עד דוד,

2. ירושלם מדוד עד החרבן הראשון,

3. ירושלם בימי הבית השני,

ועוד היה על המחבר לכתב, כמו שבאר לי, את הפרקים:

1. ירושלם בימי הרומאים,

2. ירושלם בימי הביצנטים,

3. ירושלם בימי הצלבנים,

4. ירושלם וישוב היהודים החדש,

5. ירושלם בתקופה האחרונה,

6. ערך ירושלם והמקדש בספרותנו ובספרות העמים מדוד דור.

מן הרשימה הזו כבר אנו רואים את ערך העבודה שעבד המחבר ואת ערך האבדה הגדולה שאבדנו במותו בלא עת. אבל גם בעזבונו של מר הורביץ ברכה הרבה. החלק היותר גדול מוכן ומסודר לדפוס, וגם יש תקוה שתמצאינה ידים אמונות לעבד גם את החמר הרב שאסף המנוח ולא הספיק עוד לסדרו. את העזבון העשיר הזה עלינו לפרסם בדפוס תיכף.

 

ג.    🔗

מן הגאוגרפיה אנו עוברים אל עבודות אחרות פחות חשובות, אבל שיש להן ערך מדעי, ביחוד בהיותן אולי לא בגדר החכמה והמדע כשהן לעצמן, אלא המפתחות אל המחקר והמדע המה מן התנאים הנחוצים להקל את העבודה של החקירה המדעית.

הנה העבודה של רבי יהושע קוסובסקי, הקונקורדנציה על המשנה, שכבר חלק הגון ממנה נדפס והעבודה הולכת ונמשכת. אפשר לחלוק ולהתוכח בדבר, אם באמת יש צרך ונחיצות, גם לטובת המדע הטהור, לערך את הקונקורדנציה של המשנה והתוספתא באותם התנאים שהלכו מחברי הקונקורדנציה של התנ“ך. ערכו של ספר הספרים שלנו גדול ומרום כל-כך, שבאמת צריכים אנחנו לספר ולמנות את כל הנמצא בו, מלה אחת לא נעדרה. זאת עשתה המסורה שלנו, זה עשה גם בוקסדורף והבאים אחריו. פה הדיקנות נחוצה ומוכרחת, ואפריון נמטיה להד”ר מנדלקרן. מן המשנה והתוספתא אפשר היה אולי להסתפק בדוגמאות אחדות של כל מלה ומלה ולא להעמיס על הספר את כל המאמרים, כל המבטאים, אחד לא נעדר. אבל אין הערתנו זו מפחיתה כלום מן העבודה הכבירה, מן השקדנות הנפלאה של רבי יהושע קוסובסקי. השומן אינו מקלקל את הדיסה, היופי אינו מגרעת בנערה, ומתוך הרבבה תמצאו תמיד את המאה. אין כל ספק שבעבודה הגדולה של הרב קוסובסקי אנו צריכים לתמך למען יבוא על שכרו השקדן המצוין הזה, ואנשי המדע הבאים אחריו ישתו מן הנהר הגדול הזה, והמה גם ידעו לעשותו כלי חפץ גם לאלה שילאו למצא דרכם במים רבים.

ובא לפני אברך אחד, ושמו נחום בן חורים, ובידו חמר לעבודה ביאוגרפית גדולה, לקסיקון של שמות שבספרות התלמודית, לא רק של תנאים ואמוראים, אלא של כל שמות האנשים הנזכרים בתלמוד, כמו: אבנימוס הגרדי, אימא-שלום, גביה בן פסיסא, טורנוס רופוס, ילתא, ברוריה, וכדומה. מר בן חורים משתמש לעבודתו בספרות התלמוד: ירושלמי, בבלי, מדרשים וילקוטים. הוא היה מקבץ לעת-עתה את החמר הראשון, כלומר היה רושם כל שם שהוא פוגש בפתקא מיוחדה ואת הפתקאות הוא מסדר לפי האלפא-ביתא. כבר היה נמצא אצלו מוכן החמר מכל הש"ס הבבלי וגם המשניות זרעים, קדשים, טהרות עם המסכתות הקטנות – ערך חצי עבודתו, ואם רק היו נותנים לו יכלת להקדיש את כל זמנו לעבודה מדעית זו אזי במשך שנה אחת היא יכלה להגמר. זאת תהיה קבוצה של מאתים אלף פתקאות בערך.

החמר הוא נחוץ מאד לקבע על ידו את תולדות האנשים, אפים ומהלך מחשבותיהם, השקפת-עולמם, – כל היוצא לנו מדבריהם, משפטיהם, ומכל המסופר על-אדותם. מן עבודת ההכנה כבר עבר מר בן-חורים לסדר ערכין אחדים, וכששים ערכין אצלו היו ערוכים ומסודרים לדפוס, ובתוכם האמורא הראש וראשון, התופס בתלמוד הבבלי את המקום היותר גדול מכלם: אבא אריכא, רב. אין כל ספק שעבודה זו צריכה השגחה מעולה מהצד המדעי. נחוצות תוצאות שונות של תלמוד למען החליט על חלופי גרסאות שנפלו בשמות. דרושות לעבודה זו התיעצות ובקרת והחלטות של מומחים ע"ד ספקות רבים, השוררים בענין זה, ואולם העבודה כשהיא לעצמה נצרכה לנו וצריכים היו לטפל בה.

לסוג עובדים מעין זה שיך גם מר אליהו פרוש גליקמן, המאסף חמר תלמודי לתולדות הצמחים. זה הוא מאברכי הישיבה, סופר של איזה מוסד ירושלמי. הוא אסף מכל הספרות העתיקה את כל הידיעות הנמצאות בדבר הצומח וסדר את הרשימות על כל אילן וכל צמח לבדו, ואת הידיעות על-אדותם הביא בסדר לפי מטעם, זבולם, עבודם, קצירם, קטיפם ולקיטתם וכל הנוגע להם. עשרת אלפים ציטטים אסף מר פרוש גליקמן במקצע זה מכל הספרות העתיקה. וכבר היה נמצא אצלו חמר מוכן לדפוס כעשרים גליונות. אין כל ספק שהחמר הנאסף הוא רק חמר היולי, הצריך עוד לקבל צורה מדעית. לפני זמן כאשר התודע אלי העובד הזה, יעצתי לו לפנות אל המלומדים במקצע הצמחים, ונתתי לו מכתב לבוטנאי מר אפרים רובינוביץ, וגם הסבותי תשומת לבו של מר יצחק וילקנסקי, מנהל המחלקה החקלאית במשרד הא“י ביפו. מר וילקנסקי התענין מאד בעבודתו של מר פרוש, וגם הזמין אצלו עבודות מדעיות אחדות ביחוד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. החמר ע”ד עץ “החרוב” היה נמצא בידי המשרד מוכן לדפוס.

עובדים כאלה שאני מראה בזה צריכים היו טפול והשגחה ובעקר חנוך מדעי. חסרונם היותר גדול הוא, שהמה מתבגרים קודם זמנם. דעתם התחילה להיות נחה עליהם ומתפארים בלבם שאין המה זקוקים עוד לשום הוראה, ואין לגבם בני-סמכא במקצע שלהם, אבל ילדות זו מביאה אותם גם לידי שקידה וסופה של ההשתלמות לבא.

 

ד.    🔗

זהו בכל הנוגע לחמר השונה של הספרות התלמודית, שאנשים שונים מבני ירושלם נגשו, כל אחד ואחד במקצע אשר בחר לעצמו, לעבדו ולשכללו. ים התלמוד רחב ידַים הוא, בו נעצרת המחשבה העברית של הרבה הרבה מאות שנים, ועלינו להחזיק טובה לכל העמלים הנאמנים והיודעים לתת דרך ונתיבה בים הגדול הזה. עמלים למאות ולאלפים השקיעו את כל ימיהם הטובים, את כל זמנם ומרצם, כחותיהם וכשרונותיהם בלמוד ספרותנו העתיקה, – ומה יכאב הלב לראות, כי אך אחדים מתי מספר, יכלים ליחד לעצמם פנות בודדות במחשכי הים הגדול הזה, תלמודה של בבל, כי אך אחד בעיר ושנים במשפחה יכלים לרכש להם את הידיעות הרבות המפוזרות בתלמודנו. האמנם עוד לא באה העת להאיר אור המדע בהיכל החשך הזה? ומי יעשה את הדבר הגדול הזה, אם לא האוניברסיטה, אם לא דור התחיה?

עלינו לגשת תיכף אל העבודה הלאומית הגדולה ולהתכונן להוצאה מדעית של התלמוד. התוצאה החדשה צריכה לעשות את הספר החתום הזה גלוי ומפורש ומובן ונקל לכל הרוצים להשתמש בו, ללמד אותו. לתכלית זו עלינו להושיב חכמים ולנקד את התלמוד ולתת בו את סמני ההפסקה הרגילים. בזה תיכף נקיל את הקריאה בו, את הלמוד. יחד עם זה זקוקים אנו גם לפרוש חדש, פרוש מדעי.

אנו יודעים את הקשי שבעבודה זו שאנו מציעים בזה אבל עלינו לגשת אליה. יש שאבותינו בצרפת ואשכנז בימי רש“י לא היו צריכים לשום באור, במקום שאנחנו ומכל שכן בנינו אחרינו זקוקים וזקוקים מאד גם לבאור דברים של רש”י עצמו. וישנם דברים רבים שלא היה בידי היצחקי “פרשנדתא” לבארם ולפרשם ובידנו אנו יש ויש, כי הלא נתאשרנו בהמשך הזמן בידיעות רבות, ולא בכל עניים אנחנו מאבותינו הקדמונים, הן גם נכדי רש“י, בעלי התוספות, וכל מפרשי התלמוד בספרד ובפולניה עד היום הזה הרחיבו העמיקו את המקצע הזה ויפתחוהו הרבה מאד. עלינו רק לסכם את מה שהעלו המפרשים, להביא את הדברים בכור המדע והחקירה. והפרוש המדעי הזה, אם אך יהיה קצר וברור, קב ונקי, יקל את הלמוד למתחילים, לבינונים ולטרודים, יסיר מעל התלמוד את שבע החותמות החותמים אותו בפני הקהל הרחב. עתה נתרחבו אופקינו והשקפותינו הרבה מאד. יש לנו עתה כמעט כל אותן הידיעות הנחוצות להבנת התלמוד. מובנים לנו עתה רבים מרעיונות התורה והנביאים, שהתלמוד הוא מפרשם ומרחיבם; מכירים אנו את הדעות הכלליות והשקפותיהם של חז”ל על העולם ועל האדם בכלל, ועל ישראל ומדותיו בפרט; נעשינו יותר בקיאים בתולדות-ישראל ובתולדות העמים הקדמונים; נתרחבו ידיעותינו בדבר הגאוגרפיה של ערי א"י, הרריה ונהרותיה בימי התנאים, והגאוגרפיה של מקומות מושב האמוראים בבבל; פחות או יותר גלויים וידועים לנו עתה נתוחי האדם והבהמה, תורת הצמחים ואפני גדולם בימי תקופת התלמוד, דרכי הרפואות והכרת הסמים והתרופות, שהיו מתרפאים בהם בימי רומא ופרס; יסודות לתכונה הישנה וקביעות חדשי השנה, המטבעות והמדות והמשקלים של הזמנים האלה. באפן זה יכלים אנו לקרא לעזרה את כל המחקרים בקדמוניות עמנו ושכניהם ואדוניהם, בבואנו לחבר פרוש מדעי על התלמוד.

גם הנקוד, שאני מציע, אפשר ואפשר להוציא על הפעל, וזאת היא חובתנו הלאומית לעשותו. אם יחברו ספר דקדוק ללשון של הדיאלקט התלמודי, אז ילמדו התלמודים שבתוכנו על נקלה לדעת את השפה הארמית על בוריה, ואז יוכלו מלומדים אחדים להשתתף בעבודת הנקוד של התלמוד. אמנם יודעים אנו שהנוסחאות של התלמוד הן שונות ומשונות, שכל הצנזורים שבארצות ארפה הרבו למחק ולשנות בספרי התלמוד; אבל גם תקוני הנוסחאות הם בגדר האפשרות. את אשר עשה בזמנו רבי רפאל נטע רבינוביץ, בעל “דקדוקי סופרים” בעזרת כתבי-היד של התלמוד שבמינכן, יכלים וצריכים למלא עפ“י כת”י שבאוקספורד ובאוצר הותיקן, ואז יצא לנו תלמוד בבלי מוגה ומתוקן. עבודה כזאת, מבין אנכי, דורשת כחות אנשים וזמן רב, אבל עלינו לעשות זאת. כחות-אנוש ימצאו לעבודה זו בירושלם בין תלמידי-החכמים שבתוך הישיבות ולאט לאט תגמר העבודה. ואימתי עלינו לגשת אל העבודה הזאת אם לא עכשו, ואנו מכירים ויודעים את ערך העבודה הקולטורית בתור עבודה לאומית, עבודה של תחיה. אם ועד הצירים במחלקת הסיוע שלו מוצא לנחוץ להקדיש חלק גדול מסכומיו לטובת הישיבות והת"ת והרבנים בירושלם, אם החנוך העברי מפתח בארץ תעמולה גדולה ויסד רשת של בתי-ספר מכל הסוגים, ונכון לתמך בכל מוסד חנוכי רק אם תהיה ההוראה בו בעברית; אם הפרופסור ויצמן – וכולנו מסכימים על-ידו – מוצא את הנחת אבני הפנה של האוניברסיטה העברית למאורע גדול גם במובן הפוליטי, – אזי הוצאה מדעית וקלסית של התלמוד צריכה לתפש בעבודתו הקולטורית אחד המקומות היותר ראשונים.

 

ה.    🔗

ויש עושר שמור לעמנו גם במקצע ספרותי אחר, שעוד טרם נגע בו המדע, שאך בתקופה האחרונה חמדו אותו אחדים מן החוקרים ומן המשוררים. כונתי אל ספרות הקבלה.

תהי השקפתנו על הקבלה “חכמת הנסתר”, על המסתורין בכלל, איזו שתהיה – ואיזו השקפה יכלים אנו לסגל לעצמנו על “ארץ סתרים”, על מקצע נעלם מאתנו! – אבל אין ספק בדבר, שבמשך שנים למאות התפרנסה המחשבה העברית מן הקבלה, ממקום קדש זה. הקבלה, ספרות שלמה לה; לה כעין תנ"ך משלה, ספר “הזהר”, לה גם “כתובים אחרונים” – תקוני הזהר, והספרות הזאת הלכה והתפתחה ותהי לחסידות, המתפלגת לשמות שונות, השקפות-עולם שונות, והצדיקים בפודוליה וברוסיה הלבנה נסו לעשותה גם עממית. רבים משרשיה הסתבכו גם בשרשי היהדות של ההלכה, והחקירה הדתית מצאה בה את בטויה המלא, את חפש דמיונו את ההגיון המיוחד שלו. והתיאולוגיה העברית הזאת – הקבלה – מכיון שהתאזרחה בקרבנו ותהי לעברית, סגלה לעצמה טרמינולוגיה מצוינה ועשירה עד מאד, המתאימה למושגים פילוסופים רבים, טרמינולוגיה המוכיחה על כח החיים שבשפתנו, ואת עשרה בידי בעלי כשרון. בספרות הקבלתית אנו מוצאים מושגים וגדרים, שאין בשפתנו בכל מקצועות הספרות האחרים. אבל דרכי הספרות הזאת המה נבוכים וסתומים, ואיש מאתנו אינו מוצא בהם ידיו ורגליו, אין אנו יודעים מוצאיהם ומבואיהם, וספרי הקבלה חתומים לפנינו. קשה לאדם אפילו קרוב לספרותנו לברר לו גם את המושג היותר קל, אנו חסרים עדין את האלפא-ביתא, ההקדמות, כל הסדר ההדרגתי שיש לכל למוד, למען נוכל להגיע מן הקל אל הכבד.

נחוץ איפוא לקרע מעל גנזי ספרותנו אלה את החותמות, ולגלות את פני הלוט מעליהם ולהביאם לצרכי תשמישנו בחיים הספרותיים והמדעיים. מדוע לא נתרגם את הזהר וכל תקוניו, מדוע לא נחבר אלפא-ביתא ומלון בסגנון קל ופופולרי ובאפן מדעי, עד שאפשר יהיה לנו להקנות לקהל את הגדרים ואת המושגים שיצרה הקבלה וכל גדוליה בכל הדורות? ובירושלם, במקום שיש ישיבה מיוחדה למקובלים “שער השמים”, מוסד מיוחד לעוסקים בחכמת הנסתר, אני יודע ומכיר אנשים צעירים הראויים ומוכשרים למלא עבודה מדעית זו, אם אך אנחנו נתמך בה. אני ראיתי דוגמאות אחדות מעבודה אחת במובן שאני מציע בזה, ונוכחתי שאפשר למצא בירושלם אנשים שיעבדו את החלקה הנכבדה הזאת בספרותנו.

כילדים אנו משתעשעים ושמחים תמיד לקראת צעצועים חדשים, וממהרים אנו לעזוב ולשכח את הישנים. את אלה שבזמנם חמודות היו לנו. עד היום אין לספרותנו העברית תרגומים קלים מדעים של בחירי הספרים מספרותנו בתקופה הערבית, ואנו עוד היום מקהים את שנינו בתרגומי משפחות אבן-תבון, ששלטו בשפתנו ממשלה מוגבלה עד מאד. צאו לשוק הספרים וראו אם תמצאו לקנות כל שירי ר' יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול ויתר המשוררים בני התקופה הספרדית. עשה נסיונות במקצוע המחקרית רבי דוד סלוצקי, ובהוצאת שירי הספרדים אמר “אחיאסף” להתעסק – אבל עבודה לאומית זו עלינו למלאות ובירושלם – על העם ההולך לבנות לו אוניברסיטה, על העם השב לתחיה בארצו.

ומכיון שהזכרתי את השירים אזכיר גם את המנגינות ואת הטעמים. בקעה עזובה זאת מעבד מר א“צ אידלסון. זה שנים רבות שהוא מאסף נגונים מזרחיים בפונוגרם עפ”י הזמנת האקדמיות במרכז ארופה. אין לי במקצוע זה ידיעה כל-שהיא, אבל מר אידלסון מכריז ומודיע, שיש בידו אוצר נגינות ישראל, ספר תולדות הנגינה העברית: נגינות התנ“ך והטעמים, נגינות התפלה, תולדות הנגינה העממית. מר אידלסון מתעסק בתולדות המשקל בשירה העברית משירת התנ”ך ועד השירה החדשה, חוקר ודורש בדבר המבטא העברי ותולדותיו. העובד הזה, כפי הנראה, אתמחי במקצע חקירותיו ופרסם הרבה מהן בדפוס. ושבי הגולה אל נא ישכחו להוריד את כנורותיהם מעל הערבים אשר תלום שמה בלכתם שמה לפני צר…

עלינו להוציא אל מערכת תחיתנו העתידה את כל כחותינו, את כל אשר אצרנו. אף צרור אחד אל יפול ארצה, אל נבזה לקטנות, כי אבן אל אבן נבנה את בית עתידנו בארצנו.

 

ו.    🔗

נחלה אחת לנו בחקירות עמנו בארצנו והיא כמעט כלה בידי זרים.

התגליות על קדמוניותנו, הארכיאולוגיה הישראלית, כל קדמוניות ספרי הקדש בארץ הקדושה. יוסיפוס היה הראשון בסופרי ישראל, שהמשיך את הרשימות ההסטוריות של כתבי הקדש, והוא גם נגע בארכיאולוגיה הביבלית בקדמוניות הארץ. דרך אגב: גם הספר הזה כידוע לא נכתב בשפתנו ועודנו מחכה לתרגום חדש, מדעי, במקום המליצי של רבי קלמן שולמן. עוד היום יש ערך גדול וחשוב לספרו של יוסיפוס והוא המאיר עינינו במחקר ההיסטוריה הישראלית. אבל החקירה בקדמוניותנו, מובן, לא נחתמת בספרו של יוסיפוס; הוא היה אך המתחיל בדבר. מכל הנוגע לא“י מאז יש לנו בספרות העברית אך מעט מזעיר. ספרי הנוסעים ר' בנימין מטולדה ור' פתחיה מרגנסבורג והספר המצוין “כפתור ופרח” לאשתורי הפרחי. אם נוסיף עליהם את הקטעים שהיה מפרסם מזמן לזמן המנוח רא”מ לונץ בקובציו “ירושלם”, והעבודות האחדות של מר ש. רפאלי, – ונגמר חלקנו בנחלת ישראל זאת, נחלת קדמוניותנו, מר ש. רפאלי הצליח להציל מקצע אחד מקדמוניותנו, שהיה נעזב לגמרי – החקירה ע"ד המטבעות העבריות; את המקצע הזה הציל מר רפאלי מתהום הנשיה והכניסו לספרותנו. אבל עלינו לעשות לכל התגליות הנפלאות הנוגעות למחקרי קדמוניותנו.

הידיעות שהיו ע“ד עתיקות הארץ עד תקופת החסידות והתגליות החדשות, מיוסדות עפ”י רב על השמועות והמסורות בתערובת הגדות וספורים, שהביאו נזירי הנוצרים והכומרים, שהשתמשו בבערות העם לטובתם או בדותות של המושלמים, ויש שאחריהם נגררו גם משלנו. אבל הנה באה אחרי כן תקופת המדע, שעוררה את כל ארצות המזרח, שהקימה רפאים מקברותם, שהפיחה רוח חיים באף הטבלאות ושברי הכלים שנמצאו באשור ובבל, במצרים ונינוה, בארם נהרים וגם בארץ-ישראל. זה יותר ממאה שנה, משנת תקס“ד ואילך, שהאנגלים חוקרים ודורשים את הארץ באופן מדעי, מפרסמים ידיעות גאוגרפיות והיסטוריות בנוגע גם לאוירה ולאקלימה, ותשלח חבר אנשים מומחים להתחקות על כל עתיקותיה. בעקבות האנגלים באו גם הגרמנים, ולפני תשעים שנה בא מאמריקה אדוארד רובינסון, שנמנה למורה התנ”ך באוניברסיטה בניו-יורק, ואמר כי אי אפשר לאיש להיות מורה תנ“ך אם לא בקר בעצמו את ארץ התנ”ך. כל העמים הקולטוריים חופרים מטמונים, את אשר גנזו אבותינו הקדמונים, את הזכרונות הטמונים במעמקי הארץ והחורבות, מוציאים מתחת לגלי העפר והאשפה אבנים יקרות, אבני זכרון שלנו, והחברה הידועה באנגליה מפרסמת מזמן לזמן ידיעות והרצאות על אדות כל התגליות האלה, – ואך אנחנו אשר לנו הירושה הזאת, אין אנו יודעים כלום!..

וכמה אנו זקוקים לכל זה, כמה אנו זקוקים לזה עתה, בהאיר עלינו אור חדש, אור תחיתנו, ועלינו לכתב את דבר ימינו הקדמונים, לכתב בעצמנו וכפי רוחנו! הן כל התגליות הנפלאות החדשות עפ"י החפירות השונות בארצנו ובארצות הסמוכות לה יחס כל-כך קרוב להן אל תולדות עמנו, ומן הנמנע להחל לדבר על קדמוניות עמנו בלי הידיעות הארכיאולוגיות הישראליות, וכתבי הקדש שלנו קשורים ואחוזים בידיעות האלו וממלאות אלו את אלו.

וגם כתבי הקדש בעצמם הלא עזובים אצלנו עד מאד. מימי הבאורים של בן-מנחם וחבריו אין לנו פרושים מדעיים, אם לא נחשב את הפרוש הפלפולי של הגאון מלבים. התיאולוגים הגרמנים, ובכלל המלומדים הנוצרים, עושים בכתבי קדשנו ככל העולה על רוחם. ואנו מחשים, – יותר רע: אנו מספיקים בילדי זרים אלה ומשתעשעים בהם, מקבלים דבריהם כתורה שלמה, כך עשה בזמנו הפרופסור גראֶץ וכך עשה בזמננו הר“א כהנא, שחלק גדול מפרוש המדעי שהוא מוציא על התנ”ך, הוא תרגום הבאורים התאולוגיים של הנוצרים.

עלינו איפוא להשיב לנו את אשר לנו, עלינו לתרגם לעברית את העבודות הכי חשובות בכל ענפי המדע העברי, ביחוד בנוגע לקדמוניותנו ולכתבי קדשנו. מתרגמים נמצא בתוך אנשי ירושלם, כי גם בין אברכי הישיבות ישנם רבים היודעים שפות לועזיות. יקבלו צורה אחרת, תכן אחר, המדע העברי יקח עמדה אחרת, אם ידי אחינו תתעסקנה. בו במקום שאנשים נכרים ובני עמים זרים מתחבטים ומעלים חרס בידיהם, נעלה אנו פנינים ואבני חן. חוקרים ודורשים לא במה שמופלא, אך במה שנוגע לנו, כי על-כן הלא אנחנו החיים וממשיכים את חוט השני של אותן התקופות, ולפעמים גם של אותם המאורעות, שאת דברי ימיהם אנו רושמים בספר.

* * * * *

ואל אלה, שהניחו בט“ו באב תרע”ח את האבנים ליסוד האוניברסיטה העברית, אנו אומרים: המשיכו את העבודה להנחת היסוד. יקבעו ועד לספרות ולמדע בירושלם וישימו על הועד לגשת אל העבודה הגדולה, שאת ראשי פרקיה רשמתי בזה. אין אנשים לנו בכל מקצע שאנו פונים, לכל עבודה שהיא, אבל חלילה לנו לשבת בחבוק ידים ולחכות עד שיגדלו האנשים, עד שיתרבו. נעשה באותם הכחות שישנם פה. נשתמש בשארית הנמצא. אל נאמר: לכשיבואו נתחיל. להפך: ימצאו הבאים התחלת העבודה וימשיכוה, ויברכונו בשם המדע הלאומי.