רקע
יהודה קרני
שָׁאוּל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

בְּיוֹם הַשְּׁלשִׁים לְמוֹתוֹ


 

א. הָיָה וְהָרַעְמָה הַזֹּאת

הָיָה וְהָרַעְמָה הַזֹּאת

הִסְתָּעֲרָה, מָרְדָה עַזּוֹת

כְּמוֹ אָמִיר, סְעוּר עַלְעוֹל.

אֲזַי הֶעֱבִיר עָלֶיהָ עֹל

וּבְמַסְרְקוֹ שִׁדְּלָהּ וְהִדְבִּירָהּ

כְּהַדְבִּירוֹ כָּל חֹמֶר יְצִירָה;

הָיוּ הַלָּלוּ סַרְבָּנִים,

מַקְשֵׁי הָעֹרֶף, מַזְעִימֵי פָּנִים

מֵהִכָּנֵס לִדְפוּס וּדְמוּת,

אַךְ הוּא זִמְּנָם לִקְרָב חַיִּים וָמוּת

וְעֵת שֶׁלִּרְצוֹנוֹ כָּפָם

נִעֵר רַעְמָה, הֵיטִיב שָׂפָם.

כִּי בְּשָׁלוֹם יִרְדֶה מִלַּהַב הַכִּבְשָׁן

יְצִירוֹתָיו, שֶׁכַּגְּבִישִׁים גִּבְּשָׁן.


 

ב. הָיָה בּוֹ מִן הָרֹךְ וּמִן הַמַּנְעַמִּים

הָיָה בּוֹ מִן הָרֹךְ וּמִן הַמַּנְעַמִּים,

מִצַּעַר בְּחִיר הָעֲלָמִים,


וְעִם אֲשֶׁר לִבּוֹ סָעַר, שָׂגַב, רָהַב –

כְּעֶלֶם בַּיְשָׁנִי אָהַב.


כָּעֶלֶם הֶעָנֹג לִיקַר חֶמְדָּה כָּמַהּ,

לְחֶסֶד לֶטֶף יָד חַמָּה.


וַיְהִי בִּפְרֹחַ בְּצִיּוֹן הַכַּלָּנִית

תִּנָּה, כִּי זוֹ הַשַּׁכְחָנִית


אַף לֹא עָלֶה קָטְפָה לִשְׁמוֹ מֵהַר וָגָיְא,

כִּי אוֹי, “אוֹהֶבֶת אַתְּ עַל תְּנָאי”,


וּבְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו, עִם שֶׁמֶשׁ וּשְׁמֵי תְכֹל –

“אֲבוֹי, כִּי אֵין לִי כֹּל, אֵין כֹּלֹ”.


אֲבוֹי אֲבוֹי – וְלֹא הוּשַׁר אֲזַי כָּלִיל

מַחְזוֹר “שִׁירֵי אִלְאִיל”.


 

ג. שָׁאוּל רָדָה בְּכָל הַמַּתָּכוֹת

שָׁאוּל רָדָה בְּכָל הַמַּתָּכוֹת,

מְפֹרָדוֹת וּמְגֻבָּשׁוֹת,

מִבְּדִיל וְכֶסֶף וּזְהָבִים וְעַד

נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל עָשׁוֹת.


וְהַגְּלָמִים, רָבְצוּ הֶפְקֵר נִגְלִים

וְשֶׁחָצַב מִמְּעֵי מַטְמוֹן,

הִתֵּךְ, לִטֵּשׁ עַד הַבְזִיקָם גִּצִּים –

עַדֵּן חָדָשׁ, חַדֵּשׁ קַדְמוֹן.


וּבִמְחוֹלַת שַׂרְפֵי מֵרוּק נִגֵּד

הִמְנוֹן צִיּוֹן עַל גַּב הַסְּדָן

וּמִפְעֲלוֹת עֱזוּז בָּעָם מֵאָז

וְעַד עַתָּה רוֹמֵם חַסְדָּן.


אַף כַּטַּרְסִי־אָמָּן גָּלַף, חָרַט,

שָׁזַר עֲדִי הַפִילִיגְרָן

וּגְלִיפוֹתָיו וְרִקְמוֹתָיו לִשְׁתִי

וְעֵרֶב רִקּוּעָיו שִׁגְּרָן.


וּבְהַמְרִיאוֹ לַתְּכֵלֶת עִם עֵיטוֹ

יָדוֹ לַכּוֹכָבִים הָדָה,

כִּי לַמַּדָּע רָתַם רִכְבֵי שִׁירָה

וְלַשִּׁירָה – רִכְבֵי מַדָּע.


וּכְדוֹקְטוֹר פַאוּסְט בִּשְׁקִידָה חָקַר

לְכָל תַּכְלִית, וְכִי שָׂבַע –

אֶת שֵׁם מֵפִיסְטוֹ לֹא בִּטְּאוּ שְׂפָתָיו –

מֵעֹצֶם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה.

המלצות קוראים
תגיות