רקע
יהודה קרני
מִזְמוֹר לְדָוִד
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

הוֹא קְצַר קוֹמָה,

אֲבָל מֻצָּק, אֶפְשָׁר לִבְנוֹת עָלָיו חוֹמָה;

וְעַל רֶקַע זֶה בּוֹלֶטֶת כַּעֲנָק סִיגָרָה עֲשֵׁנָה

בֵּין פִּתְחֵי פִּיהוּ – בְּהָקִיץ וְעִם שֵׁנָה;

וּמִבִּפְנִים בּוֹקֵעַ קוֹל מָלֵא, עָבֶה,

כִּצְלִיל רָגָב בְּגַן רָוֶה –

סִמָּן לְכֹבֶד רֹאשׁ, אַךְ הוּא יֹאהַב גַּם צְחוֹק וַהֲלָצָה,

עַל כֵּן הֶעֱמִיק לַחְקֹר עַד שֶׁמָּצָא,

כִּי הַמַּקֵּל שֶׁל בְּיַאלִיק מְצַחֵק הָיָה לָרֹב

בִּשְׁעַת נְפִילָתוֹ עַל מִדְרָכָה בָּרְחוֹב1.

קִצּוּר: תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ: כֵּן, שָׁלֵם, אָטִים (: “מַאסִיב”),

בֵּין בַּקְּרִי וּבֵין בַּכְּתִיב.

וְכָךְ הוּא שָׁר וָשָׁר

עֲדֵי שֶׁשְּׂעַר רֹאשׁוֹ נָשָׁר,

אַךְ הוּא מִן הָאִישׁים,

שֶׁלֹּא יִיגְעוּ לָשִׁיר עַד קֵץ הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁים –

סִמָּן כִּי מִזְמוֹרוֹ אֵינוֹ מִקְרִי,

"אֵינוֹ “מֹחִי”, אֵינוֹ “חִקְרִי”,

כִּי אִם נוֹבֵעַ מִמָּקוֹר בָּרוּךְ,

מִמְקוֹר דָּמוֹ, מֵחֲלָצָיו (כִּבְנוֹ שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר אַחֲרָיו כָּרוּךְ),

וְהָעֵט תָּמִיד דָּרוּךְ:

שִׁיר לִירִי,

שִׁיר סַטִּירִי,

אִלְיָה

וְאִידִילְיָה

וּפוֹאֵמָה,

וְהֵא לָךְ שָׁי

“בַּחֲשָׁאי”.

וּבְכֻלָּם יַכְרִיעַ הַ“בָּרִי” וְלֹא הַ“שֶּׁמָּא”.

הוּא אַחַד הָרִאשׁוֹנִים,

לְהַדְלִיק בַּיַּעַר בַּחֲדֵרָה אִישׁוֹנִים,

הוּא אִזֵּן וְחִקֵּר וְתִקֵּן

אֶת הָ“אַף־עַל־פִּי־כֵן”,

הוּא שֶׁעֶגְלוֹנִים יִבֵּל בִּתְקוּפָה שֶׁל פֶּרֶד וּפִרְדָּה

וְהוּא אֲשֶׁר יַדְהִיר אֶת הַ“נֶּהָג”

עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בִּימֵי מִרְדָהּ,

וּכְאִישׁ הָעָם לָהוּט הוּא אַחֲרֵי חַזָּן בֶּחָג.

אוּלָם בְּכָל שַׁבָּת בְּשָׁעָה חָמֵשׁ

יַתְקִין סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית: תֵּה עִם תּוּפִינִים;

הִיא, הַגְּבֶרֶת, כִּכְבוֹדָה בַּת־מֶלֶךְ, שׁוֹכֶנֶת מִבִּפְנִים,

וְאֶת אוֹרְחָיו הַמֶּלֶךְ מְשַׁמֵּשׁ.

וּפַעַם בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים יָחֹד חִידָה:

יַגִּישׁ שְׁיָרִים שֶׁל פַּשְׁטִידָה,

אַךְ בֵּין שֶׁהִיא בַּת אֹרֶז וּבֵין מִגֶּזַע אִטְרִיוֹת –

רְצוּיָה הִיא, כִּבְעָלֶיהָ, לַבְּרִיּוֹת.

וְשׁוּב קִצּוּר: הוּא כֻּלּוֹ מָרְכָּב כְּפַשְׁטִידָה,

עַל כֵּן אֵין “וַעַד מֶרְכָּזִי”, “וַעֲדָה”, “וְעִידָה”,

יַרְחוֹן אוֹ קֹבֶץ –

בְּלֹא שִׁמְעוֹנוֹבִיץ.

אַךְ כָּאן אֲנִי מוּכָן בּוֹ לְהַרְבִּיץ

בִּזְכוּת הַ“בִיץ”;

אֵינִי אוֹהֵב כָּל “בִיץ” בְּאֹפֶן סִיטוֹנִי אוֹ קִמְעוֹנִי,

אֲנִי גוֹרֵס רַק שֵׁם עִבְרִי יָפֶה,

כָּזֶה אֲשֶׁר עוֹבֵר בַּגִּמְנַסְיָה מִפֶּה לְפֶּה –

“דָּוִד הַשִּׁמְעוֹנִי”.


  1. ראה ב“מאזנים” שירו של שמעונוביץ ליום השנה למות ביאליק  ↩

המלצות קוראים
תגיות