אַתָּה אָדָם בָּשָׂר וָדָם,

מַה מַּבְדִּילְךָ מִכָּל הַשְּׁאָר?

סוֹעֵר יוֹתֵר דָּמְךָ הַחַם,

כָּאִיב בְּשָׂרְךָ מִכָּל בָּשָׂר.

זוֹעֵק אַתָּה מִן הַמְּצָרִים,

פּוֹרֵץ אַתָּה סוּגַר וָתָא.

אַךְ עֵת תִּשּׂוֹר עַל הַיְצָרִים –

אָדוֹן אַתָּה עַל הַ“אַתָּה”.

אַתָּה נִחַשְׁתָּ כָּל סוּפָה

וּמִדָּמְךָ תֶחֱזֶה עָתִיד;

אָמְנָם אַתָּה בֶּן הַתְּקוּפָה,

אַךְ לַתְּקוּפָה אַתָּה לַפִּיד.

(מן העיזבון)

כָּל שִׁיר שֶׁלְּךָ הָיָה כִּדְבַר הַחֹק

וְסִפְרְךָ – לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָאָרוֹן;

עִם שִׁיר שְׁלֹמֹה חִדַּשְׁתָּ בַּת־הַצְּחוֹק

וְעִם הַוַּת אִיּוֹב שָׁפַכְתָּ כָּל חָרוֹן.

וּבֵין בַּחֲצּב שִׁירֵי הַהֲרֵגָה

וּבֵין בִּפְרֹט עַל נֵבֶל הַתִּקְוָה –

עִמְּךָ נַעֲלֶה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה,

עִמְּךָ נֵרֵד אֶל סֵתֶר כָּל נִקְבָּה.

שָׁאוּל, שָׁאוּל, הִנֵּה שָׁנָה שְׁנִיָּה עָבְרָה

לְמִן הַיּוֹם שֶׁבִּמְעָרָה נִגְנַזְתָּ;

מֵאָז שִׁירַת אָדָם עַל כּוֹכָבִים חָוְרָה,

בַּאֲשֶׁר “כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים”

     אַתָּה כִּנַּסְתָּ.

וְדִמְעוֹתֵינוּ הָרוֹתְחוֹת, שֶׁרוּחֲךָ אָסְפָה,

שִׁבַּצְתָּ גַּם אוֹתָן בַּסֵּפֶר לְמִשְׁמֶרֶת;

אַךְ זֶה שְׁנָתַיִם לֹא נוֹסְפָה

לְךָ דִּמְעָה, כִּי זוֹ מִחוּץ לִגְבִיעֲךָ נִגֶּרֶת.

שָׁאוּל, שָׁאוּל, הוֹי בְּחִיר הָעֲלָמִים,

כִּנּוֹר הַבְּכִי וְהַגְּבוּרָה לְיִשְׂרָאֵל,

עַתָּה כְּאָז כָּל לֵיל תָּמִים וְיוֹם תָּמִים

לְכוֹכָבֶיךָ וּלְדִמְעוֹתֶיךָ יִשָּׁאֵל.

בִּמְלֹאת אַרְבַּע שָׁנִים לְהִגָּנְזוֹ

הַגִּידָה לִי, יָדִיד עָגוּם־רָחוֹק, שָׁאוּל,

אַתָּה כְּבַשִּׁבְיָה אוֹ מִתְהַלֵּךְ גָּאוּל

בְּגַן הַנֵּצַח הַדּוֹמֵם וְהַנָּעוּל?

כִּי לֹא אִגֶּרֶת מֵעִמְּךָ אַף לֹא פִּתְקָה

לְמִן הַיּוֹם, אֲשֶׁר כַּף רַגְלְךָ נִתְּקָה

מִזּוֹ אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּמְשֻׁכַּת חִדְקָהּ.

הַגִּידָה לִי, עַתָּה מַה שִּׁיר לְךָ וּדְמוּת

עִם שֶׁשָּׁכַנְתָּ בְּעוֹלַם אֵין־מוּת?

וַדַּאי כְּאֶשְׁתַּקֵּד אַתָּה זַמַּר עַלְמוּת.

וְאוּלַי מֵרֹב הָגוּת תִּלְבַּשׁ תַּגַּת חָכָם

שֶׁרַק רָמֵי רָמִים לְמֶחְקָרָיו תָּחַם,

וְרָז עִמְּךָ וָפֶלֶא עִם כִּבְשׁוֹן עוֹלָם.

אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, שָׁאוּל, כִּי זֹאת גַּם זֹאת –

שְׁתֵּי הֲוָיוֹת כְּאָז אַתָּה קוֹשֵׁר עַזּוֹת

וְסוֹד סִנְתֵּזָה הֶעֱמַקְתָּ לַחֲזוֹת.

רָחַקְתָּ, אַךְ כְּבוֹדְךָ בָּאָרֶץ לֹא נִפְקַד,

גַּם תְּכֵלֶת יַקּוֹרָנְדָה, גַּם שִׁלְהָב יִיקַד

יַרְחִישׁוּ שֵׁם שָׁאוּל, וְשָׂא נָא גַּם בִּרְכַּת

מַעֲרִיצְךָ עַתָּה כְּאָז – יְהוּדָה קַרְנִי.

זְקָנוֹ מֻחָד סִגְנוֹן שָׂטָן,

שְׂפָמוֹ עָשׂוּי עִם שְׂפַם נָמֵר;

וְהִזָּהֵר נָא, בֶּן־אָדָם; וּבְיִחוּד אַתָּה, פַּיְטָן,

הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר.

הוּא יִטְרֹף, יֹאכַל, יָמֹץ

וְלֹא יוֹתִיר.

הוּא יִשְׁחַק אֶת עַצְמוֹתֶיךָ וְיִזְרֵן כַּמֹּץ

יַחַד עִם הַשִּׁיר;

אַךְ אַתָּה, פַּיְטָן “נָבִיא” הִזָּהֵר בִּפְרָט,

הוּא יַעֲקֹד וִיגַרְדֵּם:

הוּא יַטְבַּע אוֹתְךָ בְּחִדֶּקֶל וּבִפְרָת,

בְּוִילְיָה, בְּסֵיינָה, בַּיַּרְדֵּן.

אַךְ אֲנִי – דַּרְכִּי הֱיוֹת שׁוֹקֵט וְגַם מַשְׁקִיט,

וּמֵ“רִשְׁעוּתוֹ” אֵינֶנִּי מִתְפָּעֵל;

סוֹף סוֹף הוּא אוֹהֵב מְאֹד גַּם “אִיטַלְקִית”

וְגַם – בַּת יִשְׂרָאֵל.

בְּיַאלִיק ז"ל אֶת מַטְבְּעוֹ טָבַע,

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

בַּשְּׁחַרְחַר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה,

שֶׁהוּא מֻכְרָח לְ“הִתְשַׂטֵּן” וּלְ“הִתְנַמֵּר”.

הוֹא קְצַר קוֹמָה,

אֲבָל מֻצָּק, אֶפְשָׁר לִבְנוֹת עָלָיו חוֹמָה;

וְעַל רֶקַע זֶה בּוֹלֶטֶת כַּעֲנָק סִיגָרָה עֲשֵׁנָה

בֵּין פִּתְחֵי פִּיהוּ – בְּהָקִיץ וְעִם שֵׁנָה;

וּמִבִּפְנִים בּוֹקֵעַ קוֹל מָלֵא, עָבֶה,

כִּצְלִיל רָגָב בְּגַן רָוֶה –

סִמָּן לְכֹבֶד רֹאשׁ, אַךְ הוּא יֹאהַב גַּם צְחוֹק וַהֲלָצָה,

עַל כֵּן הֶעֱמִיק לַחְקֹר עַד שֶׁמָּצָא,

כִּי הַמַּקֵּל שֶׁל בְּיַאלִיק מְצַחֵק הָיָה לָרֹב

בִּשְׁעַת נְפִילָתוֹ עַל מִדְרָכָה בָּרְחוֹב¹.

קִצּוּר: תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ: כֵּן, שָׁלֵם, אָטִים (: “מַאסִיב”),

בֵּין בַּקְּרִי וּבֵין בַּכְּתִיב.

וְכָךְ הוּא שָׁר וָשָׁר

עֲדֵי שֶׁשְּׂעַר רֹאשׁוֹ נָשָׁר,

אַךְ הוּא מִן הָאִישׁים,

שֶׁלֹּא יִיגְעוּ לָשִׁיר עַד קֵץ הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁים –

סִמָּן כִּי מִזְמוֹרוֹ אֵינוֹ מִקְרִי,

"אֵינוֹ “מֹחִי”, אֵינוֹ “חִקְרִי”,

כִּי אִם נוֹבֵעַ מִמָּקוֹר בָּרוּךְ,

מִמְקוֹר דָּמוֹ, מֵחֲלָצָיו (כִּבְנוֹ שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר אַחֲרָיו כָּרוּךְ),

וְהָעֵט תָּמִיד דָּרוּךְ:

שִׁיר לִירִי,

שִׁיר סַטִּירִי,

אִלְיָה

וְאִידִילְיָה

וּפוֹאֵמָה,

וְהֵא לָךְ שָׁי

“בַּחֲשָׁאי”.

וּבְכֻלָּם יַכְרִיעַ הַ“בָּרִי” וְלֹא הַ“שֶּׁמָּא”.

הוּא אַחַד הָרִאשׁוֹנִים,

לְהַדְלִיק בַּיַּעַר בַּחֲדֵרָה אִישׁוֹנִים,

הוּא אִזֵּן וְחִקֵּר וְתִקֵּן

אֶת הָ“אַף־עַל־פִּי־כֵן”,

הוּא שֶׁעֶגְלוֹנִים יִבֵּל בִּתְקוּפָה שֶׁל פֶּרֶד וּפִרְדָּה

וְהוּא אֲשֶׁר יַדְהִיר אֶת הַ“נֶּהָג”

עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בִּימֵי מִרְדָהּ,

וּכְאִישׁ הָעָם לָהוּט הוּא אַחֲרֵי חַזָּן בֶּחָג.

אוּלָם בְּכָל שַׁבָּת בְּשָׁעָה חָמֵשׁ

יַתְקִין סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית: תֵּה עִם תּוּפִינִים;

הִיא, הַגְּבֶרֶת, כִּכְבוֹדָה בַּת־מֶלֶךְ, שׁוֹכֶנֶת מִבִּפְנִים,

וְאֶת אוֹרְחָיו הַמֶּלֶךְ מְשַׁמֵּשׁ.

וּפַעַם בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים יָחֹד חִידָה:

יַגִּישׁ שְׁיָרִים שֶׁל פַּשְׁטִידָה,

אַךְ בֵּין שֶׁהִיא בַּת אֹרֶז וּבֵין מִגֶּזַע אִטְרִיוֹת –

רְצוּיָה הִיא, כִּבְעָלֶיהָ, לַבְּרִיּוֹת.

וְשׁוּב קִצּוּר: הוּא כֻּלּוֹ מָרְכָּב כְּפַשְׁטִידָה,

עַל כֵּן אֵין “וַעַד מֶרְכָּזִי”, “וַעֲדָה”, “וְעִידָה”,

יַרְחוֹן אוֹ קֹבֶץ –

בְּלֹא שִׁמְעוֹנוֹבִיץ.

אַךְ כָּאן אֲנִי מוּכָן בּוֹ לְהַרְבִּיץ

בִּזְכוּת הַ“בִיץ”;

אֵינִי אוֹהֵב כָּל “בִיץ” בְּאֹפֶן סִיטוֹנִי אוֹ קִמְעוֹנִי,

אֲנִי גוֹרֵס רַק שֵׁם עִבְרִי יָפֶה,

כָּזֶה אֲשֶׁר עוֹבֵר בַּגִּמְנַסְיָה מִפֶּה לְפֶּה –

“דָּוִד הַשִּׁמְעוֹנִי”.

עֵטוֹ לֹא נַעֲשָׂה בְּבֵית יְצִיקַת מַתֶּכֶת

וְלֹא נִתְקַע כְּצַעֲצוּעַ מְטֻלְטָל

בְּכִיס עֶלְיוֹן אֲשֶׁר לְמַדָּיו;

עֵטוֹ הָיָה דָבָר אוֹרְגַנִּי בְּמַסֶּכֶת

כָּל גּוּפוֹ, שֶׁלֹּא דֻלְדַּל –

בְּמַסֶּכֶת רמ“ח אֲבָרָיו ושס”ה גִּידָיו.

עַל כֵּן תָּמִיד כָּתַב, בַּבַּיִת וּבַדֶּרֶךְ,

עִם לֶכֶת וְעִם שֶׁבֶת,

עַל כֵּן דְּבָרוֹ שָׁטַף כַּנַּחַל הַשּׁוֹטֵף

וְלֹא “עָבַד בְּפֶרֶךְ”,

וּכְלֵי כְּתִיבָה עִמּוֹ בְּכָל סְפִינָה וּבְכָל רַכֶּבֶת,

אַף בַּחֲלוֹם הָיָה כּוֹתֵב.

כִּי כְּתִיבָתוֹ הָיְתָה מִין תּוֹפָעָה שֶׁל טֶבַע

וְלֹא מָחַק וְלֹא תִקֵּן;

הָאוֹת זְעִירָה כְּמוֹ חֻדָּהּ שֶׁל מַחַט,

בִּמְקוֹם דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת הוֹסִיף עַל אַחַת שֶׁבַע,

וּבְתוֹךְ שׁוּרָה אַחַת – מֵאוֹת פְּנִינִים שִׁכֵּן.

וְאַתָּה קָרָאתָ וְאַף שָׂבַעְתָּ נַחַת.

כָּל זְמַן שֶׁהוּא עַצְמוֹ מִלֵּא שְׁלִיחוּת מִמַּעַל –

עֵטוֹ גַם הוּא,

כְּאֵבֶר מֵאֲבָרָיו,

לֹא הָיָה עִמָּנוּ וְעִמּוֹ בַּמַּעַל;

עַכְשָׁו אֵרַע דְּבַר־מָה:

גּוּפוֹ כְּאִלּוּ צֻנַּן, יָבַשׁ, חָרָב.

בַּמֶּה, אֵפוֹא, נִגְמֹל אַחֲרוֹן הַחֶסֶד

עִם רַ' נַחוּם סוֹקוֹלוֹב, זֶה אִישׁ הַפֶּלֶא,

בְּעָמְדֵנוּ לִפְנֵי קִבְרוֹ?

נַנִּיחַ שָׁמָּה עֵט וּנְיָר וְקֶסֶת,

הֵן הוּא לֹא מֵת וְעוֹד יִחְיוּ גַם אֵלֶּה

וּמֵעֲפָרוֹ יִפְרַח פְּאֵר דְּבָרוֹ.

(סְקִיצָה לְפוֹרְטְרֵט)

רֹאשׁוֹ גָדוֹל, מִצְחוֹ רָחָב,

עֵינָיו יוֹשְׁבוֹת עַל מַעֲמַקִּים;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר פִּתְאֹם תָּחַב

שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת, מִתּוֹךְ פִּרְקֵי יָדָיו הַמְדֻקָּקִים.

אֶל תּוֹךְ מִצְחוֹ, וּמִן קְמָטָיו

מַתִּיז גִּצִּים, וְאָז יַצְלִיף בְּכָל שׁוֹטָיו,

וְאָז יְתַנֶּה גַם אֲהָבִים,

וְזֹאת גַּם זֹאת – כִּבְדֶרֶךְ אֲגָבִים.

וְאֵלֶּה הֵמָּה סִמָּנָיו:

הוּא יִמְצָא וְאַף יִשְׁאַב

מִן הָאָדָם אֶת כָּל אֵיגָיו

וְכָל יֵשָׁיו

בְּשִׁיר, בִּפְרוֹזָה,

רוֹמַן, סִפּוּר,

וְהַכֹּל – בְּלִי יָזַע.

אוֹמְרִים שֶׁהוּא אֵינוֹ מַרְבֶּה בְּ“עִבּוּד”,

וַדַּאי, כִּי הוּא סוֹפֵר לְלֹא אִפּוּר

וּלְלֹא שִׁעְבּוּד,

הוּא כֵּן וַאֲמִתִּי

אֶת עַצְמוֹ, אִתְּךָ וְגַם אִתִּי.

וְעַל הַכֹּל קָרָא

וְעַל הַכֹּל כָּתַב,

דּוֹמֶה שֶׁשַּׂר הָאוֹתִיּוֹת רַק בִּשְׁבִילוֹ בָּרָא

תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה וְשֶׁבִּכְתָב,

וּכְשֶׁהוּא מַרְבֶּה תָּמִיד לֵאמֹר:

“אַתָּה מֵבִין?” –

אֲנִי מֵבִין: וְאִידָךְ זִיל וּגְמֹר:

מַעֲשֶׂה בְּר' חֲנִינָא וּבְקַב שֶׁל חָרוּבִין…

הארץ, 13.1.1936

מַרְאֵה פָּנָיו שָׁקֵט וְלֹא־שָׁקֵט,

אֲבָל חַיֵּי הַפְּנִים שֶׁלּוֹ כֻּלָּם מַמְרִים;

תִּימְרוֹת עֲשַׁן סִיגָרָה, עַכְשָׁו כְּאֶשְׁתַּקֵּד –

עֵדִים, כִּי תִמּוּרָיו גַּם פְּנִימָה מִתַּמְּרִים.

הוּא הוֹגֶה דֵעוֹת, אַךְ תּוֹרָתוֹ – אַרְצִית,

הוּא נַתְחָן שֶׁל הַיְצָרִים;

מִמֶּלֶךְ הַבְּרִיאָה וְעַד קַרְצִית,

מֵאֶרֶז בַּלְבָנוֹן וְעַד חַרְצִית –

כֻּלָּם בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין שָׁרִים.

וְלֹא בִּכְדִי יֹאהַב כָּל כָּךְ צוּרוֹת

וְלֹא יֵדַע שָׂבְעָה וְלֹא יָחוּשׁ רִפְיוֹן;

עִם זֶה יַחֲרֹז פְּסוּקִים וְאַף יִרְצֹף שׁוּרוֹת

כְּמוֹ פְּסִיפָס, כְּמוֹ פְּסִיפוֹן.

וְרָאִיתִי גַם מִשְׂחָקוֹ בְּאַשְׁקוּקָה

וְגַם בָּזֶה הוּא נֶהֱנְתָּן עַמְקָן,

וְאִם נִצַּח אוֹ אִם הֻכָּה –

גַּם כָּאן

כְּאָמָן וּכְשַׂר צוּרוֹת

בְּטֶקֶס רַב יוֹבִיל הַשַּׁח אֱלֵי קְבוּרוֹת.

¹

מִי נִשָּׂא כַּסּוּפָה

בְּמִדְבַּר תַּלְאוּבָה

עִם שְׁחָרִים מַכְסִיפִים,

עִם עַרְבֵי־אַרְגָּוָן?

מְאֹהָב וּמָלְהָב

כְּלִמְחוֹז אֲהוּבָה

יִנָּשֵׂא שָׁם פָּרָשׁ

עַל סוּס לָבָן!

אָן דּוֹהֵר וְגוֹלֵשׁ

מִסַּלְעֵי יְהוּדָה,

הַפָּרָשׁ עַל סוּסוֹ

הַסּוֹעֵר וּמַסְעִיר?

בֵּין תַּנִּים הַבּוֹנִים

וְעָפְרָה הַפְּחוּדָה –

אֶל יְסֻד עִיר־מַחְמָל

יְמַהֵר לְהַמְהִיר!

וְאִם הַסּוּס בְּמִכְשׁוֹל

אֶת רַגְלֵהוּ יִגֹּף

וְכָרַע בַּמִּדְבָּר

וְנָפַל אֵין־תְּקוּמָה?

אָז יַשְׁמִיט הַפָּרָשׁ

אֶת רַגְלָיו מֵאַרְכּוֹף,

וּבְרַגְלָיו יְדַהֵר

לִקְרַת (!) עִיר חֲלוּמָה.

וְאֵלֶּה סִמָּנָיו שֶׁל הַ“מֻּכָּ”ז"

מֵאָז וְעַד כָּאן:

חָצוּב כְּסֶלַע וּמְרֻכָּז,

אָטִים, שַׁתְקָן.

הִלּוּךְ זָרִיז, מִפְנִים חַדִּים,

אַף כִּי גוּפוֹ רְחַב חָזִית,

כִּי הַהַסָּקָה שֶׁל הַדְּוָדִים

הִיא חַשְׁמַלִּית וּמֶרְכָּזִית.

וּמִפָּנָיו יֵרוֹמוּ עֲמָקִים,

יִשַּׁח רוּם הָר, יִסֹּב יַרְדֵּן;

בְּכֹחַ אוֹר יָהֵלּוּ מַחֲשַׁכִּים

וּבְכֹחַ מַיִם צְחִיחַ מִתְוַרְדֵּן.

(לכ' תמוּז)

לְוִילְנָא בְּמַסָּע מָהִיר נֶחְפַּזְתִּי – וּרְאִיתִיו

וּבְבַּזֶל אַחַר־כָֹךְ מִדַּבְּרוֹתָיו שָׁמַעְתִּי;

מֵאָז אַקְשִׁיב הֵד פְּעָמָיו עַל כָּל נָתִיב

וּלְגִלּוּיוֹ אֶכְמַהּ מִשֶּׁכָּמַהְתִּי.

וּכְכָל שֶׁמַפְלִיגָה הַדְּמוּת

לְמֶרְחַקִּים עַד אַפְסֵי חֶלֶד

כֵּן אֲשַׁוֶּה לוֹ יֶתֶר הוֹד קַדְמוּת

וְכֵן תִּשְׂגַּב הֲוָיָתוֹ הַנֶאֱצֶלֶת.

לִבִּי, לִבִּי לָכֶם, אַתֶּם

אֲשֶׁר לֹא חֲזִיתֶם אֶת הַתִּפְאֶרֶת,

אַךְ אַשְׁרֵיכֶם, שֶׁלֹּא תֵדְעוּ מַה נִּתְיַתֵּם

הַדּוֹר לְהוֹדָעַת הַפֶּתַע הַנִּסְעֶרֶת:

“בִּנְיָמִין אֵינֶנּוּ” שֶׁהִגִּיעַתְנוּ אָז מֵאֶדְלַךְ;

שְׁאַל, יָדִיד, פִּי הַזָּקֵן וְהוּא יַגֵּד לָךְ

אִם לֹא בָּכָה בַּיּוֹם הַהוּא כָּל יִשְׂרָאֵל,

כָּל מִי אֲשֶׁר נָצַר קִרְבּוֹ שָׁבִיב לְהִגָּאֵל,

כָּל מִי אֲשֶׁר רָאָה נֵכָר, עַבְדוּת וְרִקָּבוֹן

לֹא כְּאָסוֹן בִּלְבַד, כִּי אִם גַּם כְּעָוֹן.

וּמַה גָּבְהָה אָז הַבָּמָה

כְּשֶׁעָלֶיהָ הֶרְצֵל בַּהֲדָרוֹ נִצָּב,

הָעָם רָאָה, שָׁמַע וְכֵן תָּמַהּ

לִיפִי דְבָרָיו, לֶעֱזוּזָם וּלְהַבְזָקַת גִּצָּיו,

שֶׁנֶּחְצְבוּ מִתַּחַת פַּטִּישׁוֹ

לְמַעַן לְחַשֵּׁל עָתִיד וַהֲחִישׁוֹ.

מְאֹד חָזְקוּ עָלֵינוּ הַפַּטִישׁ וְהַהַלְמוּת

אַךְ רַךְ הָיָה מִבְטָא שְׂפָתָיו כְּמוֹ קְטִיפָה;

Ruhe, Ruhe הִתְגַּלְגֵּל קוֹלוֹ בְּנֶגֶן מֵרָמוּת

כִּסְאוֹ וַיְהִי הַקּוֹל מַרְגִּיעַ כִּלְטִיפָה,

תָּמַהְנוּ זֶה לָזֶה: כֵּיצַד, מָתַי וּמֵהֵיכָן

נִגְלָה הָאִישׁ, אֲשֶׁר נֵחַן

בְּכָל מַתְּנוֹת הַטֶּבַע,

בְּכָל חַסְדֵי הָרוּחַ וְהַגּוּף בְּשֶׁפַע?

עַל כֵּן אֻמְלַלְנוּ מְאֹד־מְאֹד

בַּיּוֹם הַהוּא בְּכָף תַּמּוּז

עִם הִסְתַּלֵּק מֵעַל רָאשֵׁינוּ דְמוּת הַהוֹד

שֶׁרוּם כְּבוֹד מַלְכוּתֵנוּ בָּהּ הָיָה רָמוּז.