

בְּכָל תָּקְפָּהּ קִלְלַת “מוּחַרֶם”,
הָעִיר כִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה;
כָּל אִישׁ – כַּחֲמוֹר (נוֹסִיף עוֹד: “גָּרֶם”)
וְכָל אִשָּׁה – כַּחֲמוֹרָה.
סַבָּלִים עוֹבְדִים בְּפֶרֶךְ
מַזִּיעִים הַכַּתָּפִים;
הַמָּסֹרֶת – עוֹד מִתֶּרַח?
אוֹ מִזְּמָן שֶׁל הַתְּרָפִים?
כָּל הָעִיר כֻּלָּה מֻכְרַחַת
כְּהֶרֶף עַיִן לְהַגֵּר;
כָּל בֵּיתְךָ – כְּמוֹ בָּרַחַת
וְאוֹי לְךָ אִם תְּפַגֵּר.
הוֹי הַ“מֶּשֶׁךְ”, הוֹי הַ“מֶּשֶׁךְ”,
הַ“מּוּחַרֶם” הַיָּקָר;
הַמַּשְׂכִּיר נושֵׁך בַּנֶּשֶׁךְ
וּמְדַרְבֵּן דִּרְבּוּן בָּקָר.
כָּל אִשָּׁה כְּמוֹ “מְנֻשֶּׁלֶת”
כָּל דִּירָה – שְׁמָמָה כַּתֵּל;
כְּלוּם אֵין כְּלָל וּכְלָל יְכֹלֶת
הַ“מּוּחַרֶם” לְבַטֵּל?
אִישׁ רוֹכֵב עַל גַּב רֵעֵהוּ
וְשֻׁלְחָן עַל גַּב שֻׁלְחָן;
“שִׁלְטוֹן אֵירוֹפִּי”! אַךְ אַיֵּהוּ?
כְּלוּם “מוּחַרֶם” הוּא פֻּלְחָן?
הארץ, 11.5.1932