בְּכָל תָּקְפָּהּ קִלְלַת “מוּחַרֶם”,

הָעִיר כִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה;

כָּל אִישׁ – כַּחֲמוֹר (נוֹסִיף עוֹד: “גָּרֶם”)

וְכָל אִשָּׁה – כַּחֲמוֹרָה.

סַבָּלִים עוֹבְדִים בְּפֶרֶךְ

מַזִּיעִים הַכַּתָּפִים;

הַמָּסֹרֶת – עוֹד מִתֶּרַח?

אוֹ מִזְּמָן שֶׁל הַתְּרָפִים?

כָּל הָעִיר כֻּלָּה מֻכְרַחַת

כְּהֶרֶף עַיִן לְהַגֵּר;

כָּל בֵּיתְךָ – כְּמוֹ בָּרַחַת

וְאוֹי לְךָ אִם תְּפַגֵּר.

הוֹי הַ“מֶּשֶׁךְ”, הוֹי הַ“מֶּשֶׁךְ”,

הַ“מּוּחַרֶם” הַיָּקָר;

הַמַּשְׂכִּיר נושֵׁך בַּנֶּשֶׁךְ

וּמְדַרְבֵּן דִּרְבּוּן בָּקָר.

כָּל אִשָּׁה כְּמוֹ “מְנֻשֶּׁלֶת”

כָּל דִּירָה – שְׁמָמָה כַּתֵּל;

כְּלוּם אֵין כְּלָל וּכְלָל יְכֹלֶת

הַ“מּוּחַרֶם” לְבַטֵּל?

אִישׁ רוֹכֵב עַל גַּב רֵעֵהוּ

וְשֻׁלְחָן עַל גַּב שֻׁלְחָן;

“שִׁלְטוֹן אֵירוֹפִּי”! אַךְ אַיֵּהוּ?

כְּלוּם “מוּחַרֶם” הוּא פֻּלְחָן?

הארץ, 11.5.1932