רקע
יהודה קרני
עִם חָבֵר עַל עִנְבֵי בֵּית־אַלְפָא
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

קֻפַּח בְּךָ כְּבָר חוּשׁ הַטַּעַם

וְיִצְרְךָ כְּיֵצֶר דָּג;

חִכְּךָ – כְּמוֹ עָשׂוּי מִשַּׁעַם

שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ פְּקָק.


אַתָּה שָׁכַחְתָּ טַעַם מֶתֶק,

גַּם לִמְרִירוּת אֵינְךָ רָגִישׁ;

וְלֹא צָרִיךְ כְּבָר חָח אוֹ מֶתֶג

אֶל פֶּתַח פִּיךָ לְהַגִּישׁ.


אַךְ אֲנִי – עוֹד בַּעַל יֵצֶר

וְלֹא אֶעֱזֹב דַּרְכֵי “רָשָׁע”;

חֲבָל שֶׁאֵין לִי יוֹרֵשׁ עֶצֶר

לִמְסֹר לוֹ זֹאת בְּתוֹרָשָׁה.


אַתָּה מְרַחֵם עָלַי בְּעֶצֶב,

לֵאמֹר: "אַתָּה ‘יָרֹק’, ‘תָּמִים’ ";

אֲנִי עוֹנֶה לְךָ בְּקֶצֶב:

“אַתָּה זָקוּק לְרַחֲמִים”.


אֲנִי – לִבִּי עוֹד לֹא שִׁכַּלְתִּי

וּתְמִימוּתִי עוֹד לֹא חָלְפָה;

שִׁלְשׁוֹם נִדְלַקְתִּי עֵת אָכַלְתִּי

עֲנָבִים מִבֵּית־אַלְפָא.


הַשָּׁנָה, אוֹמְרִים, הִקְדִּימָה

בֵּית־אַלְפָא אֶת עֵין־חָרוֹד;

וּבִגְרוּשׁ “תְּנוּבָה” הֵרִימָה

לִי אֶשְׁכּוֹל בְּשַׂקִּיק וָרֹד.


וְאָכַלְתִּי וְלֹא שָׂבַעְתִּי

אַךְ בֵּרַכְתִּי בְּשִׂמְחָה;

וְאֶשְׁכּוֹלִי, אֲהָהּ, נִשְׁבַּעְתִּי,

לֹא חָלַקְתִּי כְּלָל עִמְּךָ.


כִּי אַתָּה כְּבָר שְׁכוּחַ טַעַם,

רֵיחֲךָ כְּבָר סָר וּפָג;

אַךְ אֲנִי – פַּעַם בְּפַעַם

מִתְחַדֵּשׁ עָלַי כָּל חַג.


הארץ, 16.6.1932

המלצות קוראים
תגיות