רקע
יהודה קרני
מִתְוַכְּחִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

לֹא רַק בָּעִתּוֹנִים, – בְּכָל קֶרֶן זָוִית

מִתְוַכְּחִים עַל נְאוּמֵי ר' חַיִּים וְר' דָּוִד:


שְׁנֵיהֶם רְאוּיִים לְיַצֵּג אֶת הַכְּנֶסֶת,

שְׁנֵיהֶם מְעִידִים בִּזְכוּת וְלֹא בְּחֶסֶד.


הָרִאשׁוֹן קַר־הַמֶּזֶג, מָתוּן וְשָׁלֵו

לְשׁוֹנוֹ עֲצוּרָה, וְהַסְּעָרָה – רַק בַּלֵּב,


הוּא נוֹאֵם מַמָּשׁ כִּפְרוֹפֵסוֹר בְּקַתֶּדְרָה,

אֶלָּא שֶׁהָבְלַט מַשֶּׁהוּ מֵרֹךְ חוּט־הַשִּׁדְרָה;


וְאוּלָם הַשֵּׁנִי – לְשׁוֹנוֹ אֵשׁ לוֹהֶטֶת,

פְּעָמִים הִיא צוֹרֶבֶת וְגוֹרֶמֶת שָׂרֶטֶת.


מָשָׁל לְאַהֲבָה אַרְצִית הֲמוֹנִית

כְּנֶגֶד אַהֲבָה רוּחָנִית, אַפְּלָטוֹנִית;


עַל כָּל פָּנִים אֵין זֶה אָסוֹן וְצָרָה

אִם אֶחָד הָעֵדִים צָעַק צְעָקָה מָרָה,


וּתְנוּ לוֹ חֶפְצוֹ, יִתְרַעֵם וְיִזְעַק,

מִזְּעָקָה בַּצָּר לוֹ – אִישׁ עֲדַיִן לֹא נִזָּק,


וּתְנוּ נָא גַם לָנוּ קְצָת לִקְצֹף וְלִרְגֹּן

וּלְהִתְחַמֵּם לְחֻמּוֹ שֶׁל בֶּן־גּוּרְיוֹן.


הָיוּ וְיִהְיוּ עוֹד עֵדִים מְתוּנִים

וְאַל תִּרְגְּזוּ לִקְצַת הַחִצִּים הַשְּׁנוּנִים;


אָמְנָם: מָתוּן, מָתוּן אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי שָׁוְיָא

אֲבָל לְבַעַל־הַקּוֹרָה מֻתָּר לִכָּנֵס בְּעָבְיָהּ,

רְצוֹנִי לוֹמַר: הָעִנְיָנִים מְאֹד מַכְאִיבִים

וּפְעָמִים אֵין לִזָּהֵר כָּל כָּךְ בְּ“טוֹן” וְנִיבִים,


וְכָל מָה דְּעָבַד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד:

הַמְּתִינוּת שֶׁל ר' חַיִּים וְהָרֹגֶז שֶׁל ר' דָּוִד.


הארץ, 14.3.1946

המלצות קוראים
תגיות