רקע
יהודה קרני
[וַיִּטְבֹּל אֲדֹנָי אֶת מִכְחוֹלוֹ בְּסֵפֶל הָאוֹרוֹת הַזַּכִּים]
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

 

וַיִּטְבֹּל אֲדֹנָי אֶת מִכְחוֹלוֹ בְּסֵפֶל הָאוֹרוֹת הַזַּכִּים

וַיֵּז עַל הָעוֹלָם.

וְאֹפֶק מֶרְחַקִּים

הוּצָתוּ. וַיִּזְלוּ הָאוֹרוֹת עַל יְמִינָם וְעַל שְֹמֹאלָם.

וְהַנֶּשֶׁר אָז הָיָה הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר שְׁטָפוּהוּ הָאוֹרִים

וַיַּבְהִיק בְּכַנְפֵי הַזָּהָב וַיֶּחְצֶה אֶת תְּכֵלֶת הַמֶּרְחָב

לְבַשֵֹר אֶת בְּשֹוֹרַת הָאוֹרִים לְאֶחָיו:

וְהִנֵּה רֹאשׁ אִילָן

הֻכְתַּר, וְעַל קָדְקֹד הַצּוּרִים

הָאוֹרוֹת נָחוּ –

וַיַּעַמְדוּ כֻּלָּם עֲטוּפִים בְּטַלִּיּוֹת וּמְִכֻתָּרִים בִּתְפִלִּין

שֶל רֹאשׁ – וּפָתְחוּ אֶת פִּיהֶם בְּ“בָרְכוּ”.


 

וַיִּזְלוּ הָאוֹרוֹת כַּשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה מֵרָאשֵׁי הַמְּלָכִים

וַיִּפְּלוּ עַל רָאשֵׁי גִבְעוֹלִים

וְעַל הַפְּרָחִים

הַצְּחוֹרִים הָרַכִּים,

אֲשֶׁר עִם קֶרֶן הַיּוֹם הִתְחִילוּ מִתְבַּקְּעִים

מִנּוֹצָתָם – וַיִּזְדַעַזְעוּ רֶגַּע הַנְּשָׁמוֹת

הָרַכּוֹת מִשִּׁפְעַת הָאוֹרוֹת וַתְּבַקֵּשְׁנָה אֶת נַפְשָׁן לָמוּת,

כִּי לֹא יָכְלוּ כַלְכֵּל אֶת הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים

וַה' הָאֱלֹהִים מִהֵר לְנַחֲמָם; חֲיוּ וְהִתְרַגַּלְתֶּם

אֶל הָאוֹרוֹת, וּבָא הַזָּהָב הַטָּהוֹר לִלְבַבְכֶם,

וְהָיָה הַזָּהָב – לִזְהַבְכֶם,

וּשְׁאַלְתֶּם אֵלָיו, וְהִתְפַּלַּלְתֶּם…


 

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי כְּבָר פָּתַח אֲדֹנָי אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב

וְכִי הַצַּיָּר הָיָה לְפַזְרָן, עַד זֹב

צְבָעָיו בְּכָל פֶּרַח וְגִבְעוֹל

וּבְכָל עִשְֹבֵי הַשָֹּדֶה,

וְכִי מִכֹּל וּבַכּל וְעַל הַכֹּל נוֹצֵץ זִיו אֵל

וְהָעוֹלָם – כֻּלּוֹ אַגָּדָה.

וָאָרִים אֶת מָסַךְ חֲלוֹנִי לִרְאוֹת אִם עוֹד רָחוֹק הַשַּׁחַר

וְהִנֵּה – הָעוֹלָם הָיָה לְאַחֵר.

אֲדֹנָי, אֲדֹנָי, כְּבָר הִדְלַקְתָּ אוֹר בְּהֵיכָלְךָ

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, וּמָלְכָה

הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ – וַאֲנִי עוֹד שָׁקוּעַ בַּחֲלוֹם

וּמִתְפַּלֵּל לַיּוֹם!


 

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי בַּשָֹּדֶה כְּבָר יוֹשְׁבָה

הַנַּעֲרָה וּשְׁרוּיָה בְּצַעַר,

וְעַל זֵר הַפְּרָחִים אֲשֶׁר קָלְעָה הִיא לוֹחֶשֶׁת וְחוֹשְׁבָה:

לְמָּה כֹּה אֵחֲרוּ פַּעֲמֵי הַנָּעַר?

וְאֶת פִּרְחֵי הַזֵּר הִיא מוֹרֶטֶת אֶחָד וָשֵׁנִי

וְזוֹרְקָה אֶל הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף

וְהַנַּחַל חוֹטֵף

אֶת הַפְּרָחִים וַהֲמוּלָה חֲרִישִׁית עַל פְּנֵי הַמַּיִם מְרַחֶפֶת.

וְלֹא תֵדַע הַנַּעֲרָה

אִם שֹוֹחְקִים הַגַּלִּים הַפּוֹחֲזִים עַל צַעְרָהּ

אוֹ חָשִׁים בִּיגוֹנָהּ – וְהָעַלְמָה עֲדֶן מָרַת נֶפֶשׁ

וְאֵינָהּ רוֹאָה כִּי מֵאַחֲרֵי כְּתֵפָהּ כְּבָר עוֹמֵד הִנֵּנִי


 

וְלֹא יָדְעָה הַנַּעֲרָה וְגַם אֳנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי

אִם בְּהָקִיץ אוֹ בַּחֲלוֹם אֲנַחְנוּ. הִיא שָׁתְקָה וְאֲנִי לֹא הִבַּעְתִּי

מִלָּה אֶלָּא – נְשַׁקְתִּיהָ

עַל יָדָהּ, עַל לֶחְיָהּ וְעַל פִּיהָ

וַתִּתְאַדֵּם הַנַּעֲרָה קְצָת וּכְשֶנִסְתַּלֵק הָאֹדֶם

מֵעַל לֶחְיָהּ –נְשַׁקְתִּיהָ שֵׁנִית וּשְׁלִישִׁית

וְגַלֵּי הַכֶּסֶף שֶל הַנַּחַל עוֹדָם

לוֹחֲשִׁים בַּהֲמוּלָה חֲרִישִׁית…


 

וְהָאֱלֹהִים הַצַּיָּר יוֹצֵק אֶת צְבָעָיו וּפוֹזְרָם

לְכָל עֵבֶר וְאוֹרֵג אֶת חוּטֵי הָאוֹר וְשׁוֹזְרָם

לְרֶשֶׁת זָהָב אַחַת גְּדוֹלָה

וּפוֹרְשָֹהּ בָּהָר וּבַשְׁפֵלָה

וְהָיָה חֲלָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ – פְּרָחִים

וַאֲנַחְנוּ – בְּתוֹךְ הַפְּרָחִים.

וְנֶאֱחַז כָּל פֶּרַח וּפֶרַח בְּכָל שַֹעְרָה וְשַֹעְרָה

שֶׁל הָעַלְמָה – וְהָיָה רֹאשָׁהּ כֻּלּוֹ קְוֻצַּת פְּרָחִים –

וּפָרְחָה הַנַּעֲרָה

וּכְשֶׁנְשַׁקְתִּיהָ שׁוּב – וְהִנֵּה עָלָה בְּאַפִּי רֵיחַ פְּרָחִים…

המלצות קוראים
תגיות