בִּשְׁבָט בִּקֵּר שָׁרָב אֶצְלֵנוּ,

חַמְסִין נוֹשֵׁךְ, צוֹרֵב, לוֹחֵךְ.

וְהוּא יִבֵּשׁ אֶת כָּל כֵּלֵינוּ,

יִבֵּשׁ אֶת חֵךְ כָּל יֵשׁ לוֹ חֵךְ.

הַתַּיָּרִים שָׁתוּ בְּשֶׁפַע

כָּל הַיּוֹם מַשְׁקִים קָרִים,

וְהֵם רִטְּנוּ: הָאָרֶץ — יֶפַע,

לוּלֵא שְׁרָבֶיהָ הַמְגָרִים.

אוּלָם יוֹשֵׁב צִיּוֹן בְּקֶבַע

אֶל תַּיָּר אָמַר בִּצְחוֹק:

זֶה עוֹד לֹא כָּל חֵן הַטֶּבַע

וְזֶה עוֹד לֹא חַמְסִין כַּחֹק,

כִּי מֵהַחֵן שֶׁלַּשַּׁלְהֶבֶת

הַיּוֹם רַק רֶמֶז קַל רָמוּז;

תּוֹאִיל עִמָּנוּ עוֹד לָשֶׁבֶת —

וְטָעַמְתָּ שְׁרַב תַּמּוּז.

הַתַּיָּר הִרְתִּיעַ רֶגַע

וּפָנָיו חָוְרוּ כַּמֵּת;

נִדְמֶה, שֶׁהוּא מִהֵר לְהֶגֶה

שֶׁל סְפִינָה — לְהִשְׁתַּמֵּט.

אוּלָם עָבְרוּ אַךְ שְׁעָתַיִם

וְהַחַמְסִין עָבַר כָּלִיל;

הַתַּיָּר אָמַר: מָתַי אִם

לֹא עַכְשָׁו כָּל כָּךְ קַלִּיל!

נָשְׁבָה אָז רוּחַ מְשׁוֹבֶבֶת

וְהֶחְיְתָה מֵתִים וּבְעִיר;

חָדְלָה גַם כָּל פָּרָה חוֹלֶבֶת

לְהִתְגָּרֵד בְּתוֹךְ הַדִּיר.