

בִּשְׁבָט בִּקֵּר שָׁרָב אֶצְלֵנוּ,
חַמְסִין נוֹשֵׁךְ, צוֹרֵב, לוֹחֵךְ.
וְהוּא יִבֵּשׁ אֶת כָּל כֵּלֵינוּ,
יִבֵּשׁ אֶת חֵךְ כָּל יֵשׁ לוֹ חֵךְ.
הַתַּיָּרִים שָׁתוּ בְּשֶׁפַע
כָּל הַיּוֹם מַשְׁקִים קָרִים,
וְהֵם רִטְּנוּ: הָאָרֶץ — יֶפַע,
לוּלֵא שְׁרָבֶיהָ הַמְגָרִים.
אוּלָם יוֹשֵׁב צִיּוֹן בְּקֶבַע
אֶל תַּיָּר אָמַר בִּצְחוֹק:
זֶה עוֹד לֹא כָּל חֵן הַטֶּבַע
וְזֶה עוֹד לֹא חַמְסִין כַּחֹק,
כִּי מֵהַחֵן שֶׁלַּשַּׁלְהֶבֶת
הַיּוֹם רַק רֶמֶז קַל רָמוּז;
תּוֹאִיל עִמָּנוּ עוֹד לָשֶׁבֶת —
וְטָעַמְתָּ שְׁרַב תַּמּוּז.
הַתַּיָּר הִרְתִּיעַ רֶגַע
וּפָנָיו חָוְרוּ כַּמֵּת;
נִדְמֶה, שֶׁהוּא מִהֵר לְהֶגֶה
שֶׁל סְפִינָה — לְהִשְׁתַּמֵּט.
אוּלָם עָבְרוּ אַךְ שְׁעָתַיִם
וְהַחַמְסִין עָבַר כָּלִיל;
הַתַּיָּר אָמַר: מָתַי אִם
לֹא עַכְשָׁו כָּל כָּךְ קַלִּיל!
נָשְׁבָה אָז רוּחַ מְשׁוֹבֶבֶת
וְהֶחְיְתָה מֵתִים וּבְעִיר;
חָדְלָה גַם כָּל פָּרָה חוֹלֶבֶת
לְהִתְגָּרֵד בְּתוֹךְ הַדִּיר.