רקע
יהודה קרני
תַּיָּר בַּשָּׁרָב
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

בִּשְׁבָט בִּקֵּר שָׁרָב אֶצְלֵנוּ,

חַמְסִין נוֹשֵׁךְ, צוֹרֵב, לוֹחֵךְ.

וְהוּא יִבֵּשׁ אֶת כָּל כֵּלֵינוּ,

יִבֵּשׁ אֶת חֵךְ כָּל יֵשׁ לוֹ חֵךְ.


הַתַּיָּרִים שָׁתוּ בְּשֶׁפַע

כָּל הַיּוֹם מַשְׁקִים קָרִים,

וְהֵם רִטְּנוּ: הָאָרֶץ — יֶפַע,

לוּלֵא שְׁרָבֶיהָ הַמְגָרִים.


אוּלָם יוֹשֵׁב צִיּוֹן בְּקֶבַע

אֶל תַּיָּר אָמַר בִּצְחוֹק:

זֶה עוֹד לֹא כָּל חֵן הַטֶּבַע

וְזֶה עוֹד לֹא חַמְסִין כַּחֹק,


כִּי מֵהַחֵן שֶׁלַּשַּׁלְהֶבֶת

הַיּוֹם רַק רֶמֶז קַל רָמוּז;

תּוֹאִיל עִמָּנוּ עוֹד לָשֶׁבֶת —

וְטָעַמְתָּ שְׁרַב תַּמּוּז.


הַתַּיָּר הִרְתִּיעַ רֶגַע

וּפָנָיו חָוְרוּ כַּמֵּת;

נִדְמֶה, שֶׁהוּא מִהֵר לְהֶגֶה

שֶׁל סְפִינָה — לְהִשְׁתַּמֵּט.


אוּלָם עָבְרוּ אַךְ שְׁעָתַיִם

וְהַחַמְסִין עָבַר כָּלִיל;

הַתַּיָּר אָמַר: מָתַי אִם

לֹא עַכְשָׁו כָּל כָּךְ קַלִּיל!


נָשְׁבָה אָז רוּחַ מְשׁוֹבֶבֶת

וְהֶחְיְתָה מֵתִים וּבְעִיר;

חָדְלָה גַם כָּל פָּרָה חוֹלֶבֶת

לְהִתְגָּרֵד בְּתוֹךְ הַדִּיר.

המלצות קוראים
תגיות